םפר הדרכים פאת

רב> משה חיים לוצאטו זצ־ל

כולי

דרי הי• דרי חכמה דרו עץ חיים. דרך חנונות•

פי המהדורות הראשונות מוגה ומדויק י

הועתק וחומס לאמ**3גיwww.bebrewhooks.01g

ע״י owrt תשס״ח

ד ־ י ש ם ת רושלי ין ושות׳ בן"0 יךאפשטי חוצאיו חאחים לו

ד פ ס

׳ ד ר ך ה

להרב משה חיים לוצאטו

אך את זה תאכלוp מוז׳ n כי מוצאי 0צא חיים ויפק

ם ד ר ט ס מ אS•! ד 1רו»0 כ־ץ ו ׳ י 1ד«0 האחי6 ל«ירס0א! •ירפא נ

.1?p-B ״ו נ חי

ק י ת ע מ ת ה מ ד ק 3 ה

שונות. עד אשר ריתם עלי ידיד נפשי נדיב אהד׳ נרו יאיר׳ ועזרני בידים רחבות, ובעזרת השם, יתברך שמר בארתי דבריי עמוקים הם בכמה הפהבר באיזה מקומות בפירוש מספיק, נ מקומות, וגם רשמתי מראת־פקומות מכל מאמרי חכמינו, זכרונמ לברכה• אשר הובאו בדברי המחבר, כיד ה׳ הטובה עלי׳ כי המתבר לדוב גדולתו לא רשם המאמריט, וזכות הרביםיה בו. והמעיין בו היטב ימצא חיים ויזכה לאור החיים תלו

עדי עד, אמן, כן יהי רצון.י צער, חותם ביום ם בחי ד ר ט ש מ המתגורר פה אוץ, לפרט קטן, שהוכפל בו טוב לסדר תולדות שנת ש׳ש׳ני אבי מורי , בן אדו א ר י פ ב ש י ה ל י ד הצעיר א* ב , זכרונו לברכה לחיי העולם ה ב ק ע הרב רבי י

לפנים רב בקאניגסבערג יגן עליה אלהיט.

ה מ ד ק ה

נת חלקיהם, כפי מחלקותם דיעת הדברימ על מתכו ן י ו ר ת ימ י ן דאי ו תר כי ה- וסדרי יחסיהם׳ מידיעתם שלא בהבחנת מטעיו, ו ד בסו ו ו הגן המהודר בערוגותיו ומיופה במסילותיור ית חורש הקנים והיער הצומה בערבוב. כי אמנם צי מראין י חלקים רבים. אשר לא נודע קשרם ומדרגתם האמיתית אבנ הכל המורכב מהם, אצל השכל המשתוקק לדעת. אינו אלא משאאץ נחת. כי יגע בו ויעמול, ונלאה ועיף ו כבד בלא המדה, שיר בו גיע ציורו אצלו לא יניח מהעי הנח כל אחד מחם שי התשוקה לבוא עד תכליתו - וזה לא יעלה בידו, כיון שנעדר ממנו תשלום ענינו. שהרי הלק גדול מהדבר הוא יחסיו עםנמצאת המתייחסים לו ומדרגתו במלאות, וזה נעלם ממנו, ון מנוחה. תשוקתו טורדתו מבלי שבעתה, וחמדתו מכאיבתו ואיו י נ לא כן היודע דבר על אפניו, שבהיות נושאו מתגלה לעיל כמות שהוא, הלוך ילך והשכל אל אשר יפנה שם, בעלי

ג וישתעשע. ו יתענ וביופי מלאכותי, הוא מדרגתו ן בנושאו והנה כלל מה שיצטרך לאדם שיבחין כלל הנמצאות, האמיתית, שזכרנו. וזה, כי הנה כשנבחייר ציורו בשכלנו, ה שיצטי מ ל המוחשים והמושכלים, שהם כלל כן כולם מין אחד ומדרגה אחת, אלא מינים שונים נמצא, שאין יתחלפו משפטיהם כ - ם נ י ומדרגות מתחלפות, וכפי חתחלף מ, למען ו ן ביניהם בהשכלתנ וחוקיהם. וזה ממה שיכריהנו להבחיג אותם לאמיתם, כל אחד כפי חוקו. ואמנם, ראשי המדרגות נשיזה יבחן בנושא להכיר מאי י שי , והם מה שראו ד ה א - ם י נ י מ ה ו מהם הוא, והם: הכל וההלק, הכלל והפרט, הסיבה והמםובב,ושא לדעת, אם נה בנ הנושא והמתחבר. וזה מה שנדרוש ראשו הוא כל ואפ הוא חלק, אם הוא כלל או פרט, אם הוא סיבה או, כן יבחון מסובב, אם הוא נושא או מתחבר. והנה כפי מדרגתו בו הבחנות, אשר כפי טבעו מצטרכות להשלמת השכלתו וציור

ן ק ראשו ל ח

k ו>ן»

ו מ ך ש ר ב ת א י ר ו ב ב

י ן וידע. שיש שם מצו א. כל איש מישראל צריך שיאמיא וממציא בל מה שנמצא ׳ והוא שהמצי . קדמון ונצחי ן יאשו

במציאות, והוא האלוה. ברוך הוא.תת י הזה. יתברך שמו, אין אמי ב. עוד צריך שידע, שהמצוי שלם מציאותו מושגת זולתו כלל, ורק זה נודע בו, שהוא מצו

י שלמות ולא נמצא בו חסרון כלל. נ י בכל פת ומן הנביאים, ואולם דברים אלה ידענום בקבלה מן חאבו והשיגום כל ישראל במעמד הר סיני, ועמדו על אמיתתם בברור, ולמדום לבניחם דור אחר דור כיום הזה, שכן ציום פשה רבינו,ו השלום, מפי הגבורה (ובריס י ט): ״פן תשכח את חדברים עליניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך אשר ראו עי ולבני בניך״. אמנם גם מצד החקירה במופתים חלימודיים יאמתו כל הענינים האלה, ויווכח חיותם כן מכח הנמצאות ומשיגיהםו על פי חכמת הטבע, חהנדסה, תתכונה נ י נ ו רואים בעי אשר אנחנ ושאר החכמות, שמהן תלקתנה הקדמות אמיתיות אשר יוולדנים האמיתיים האלה. ואמנט לא נאריך עתי. מהן ברור העניע הקדמות לאמיתם ונסדר הדברים על בורים, צי בזה, אלא נ

. כפי המסורת שבידינו והמפורסם בכל אומתנוי הזה, יתברך שמו, הנה מציאותו ג. עוד צריך שידע, שהמצו

מוכרחת, שאי אפשר העדרו כלל.נה תלויה בזולתו ד. עוד צריך שידע, שמציאותו, יתברך שמו, אי

כלל, אלא מעצמו הוא מוכרחת המציאות., •תברך שמו, מציאות פשוטה, ה. וכן צריך שידע, שמציאותו בלי הרכבה וריבוי כלל, וכל השלמיות כולן נמצאות בו בדרך פשוט. פירוש - כי הנה בנפש יימצאו כתות רבים שונים,י עצמו. דרך משל: הזכרון גדר אחד, שכל אחד מהם גדרו בפנ והרצון כח אחד, והדמיון כח אחר, ואין אהד מאלה נכנס בגדר

ן 1 ו » » ק ו ל ן n> / ח ו י

חבירו כלל. כי הנח גדר הזנרון גדר אחד, וגדר הרצון גדר אחר. ואין הרצון נכנס בגדר חזכרון, ולא חזכרון בגדר הרצון, •כן כולם. אך האדון, ברוך הוא, איננו בעל כחות שוניה, אף על «י שבאמת יש בו ענינים שבנו הם שונים, כי הרי הוא רוצח, והוא הכם. והוא יכול, והוא שלם בבל שלמות. אמנם אחיהתץ אחד שכולל נאםיתתו ונדרו כל מה שהוא מ*יאותו הוא ענ שלמות. ונמצא שיש בו כל השלמות, לא כדבר נוסף על מהותותת ענינו בעצמו, שכולל באמיתתו ואמיתת ענינו, אלא מצדאטי כל השלמות. שאי אפשר לענין ההוא מבלתי כל השלמות

ד «נמו. מ ג והנה באמת הדרך הזה רחוק מאד מהשגותינו וציורינו, וכמעט שאין לנו דרך לבארו ומילות לפרשו! כי אין ציורינו ודפיונותינו תופסים אלא ענינים מוגבליט בגבול הטבע הנברא מפנו, יתברך שפו, שזה מה שחושינו מרנישים ומביאים ציורו אלר נ השכל, ובברואיפ הנה העניניפ רבים ונפרדים. אולם כ הקדמנו, שאמיתת מציאותו, יתברך שפו, אינה פושגת ואין להקיש פפה שרואים בברואיפ על הבורא, יתברך שמו, כ•

אין ענינם ומציאותם שוה כלל, שנוכל לדון מזה על זה. אבל זה גט כן פן הדברים הנודעים מקבלה, כמו שזכרנו, ופאומתיט בחקירה על פי הטבע עצמו בחוקותיו ומשפטיו, שאי אפשר על כל פנים שלא יימצא מצוי אחד משולל מכל הטבע, הוקותיו וגבוליו, מכל העדר וחסרון, מכל ריבוי והרכבה,ל יחס וערך ומבל מקרי הברואים, שיהיה הוא הסיבה האמיתית כ פ לכל הנמצאות ולכל המתילד בם, כי זולת זה מציאות הנמצאות

שאנו רואים והתמדתם היתה בלתי אפשרית. ו. וממה שצריך שידע עוד, שהמצוי הזה, יתברך שמו, מוכרחי אפשר שיימצאו פצוייפ א ש - ש ו ר י שיהיה אהד ולא יותר. פ רבים שמציאותם פוכרהת מעצמפ, אלא אהד בלבד צריך שיימצא במציאות המוכרחת והשלמה הזאת, ואם שיימצאו נמצאים אחרים, לא יימצאו אלא מפני שהוא ממציאם ברצונו,

ונמצאים כולם חלקיים בו, ולא מצויים מעצמם. נמצא כלל הידיעות השרשיות האלה - שש, והן: אמיתת מציאותו, יתברך שמו, שלמותו. הכרח הימצאו. היותו בלתי

נתלה בזולתו, פשיטותו, וייתודו.

ו » א צ ו 0 ל י י ה ח ש דבי מ

ן הגדול הזה׳ היינו לדבקות בו׳ ה אשר התעתדה לעני הבדי יתברך שמו. כמו שזכרנו, היא תיקרא העיקרית שבכל הבריאה,זה וכל שאר מה שיימצא במציאות לא יהיה אלא עוזר באי צד או באיזו בחינה אל התכלית, לשיצלח וימצא. ועל כן

ייקראו טפלים לבדיה העיקרית שזכרנו., וכל שאר ץ האנושי מ א ה י ה - ת מ א ה העיקרית ב ה. אך הבדין הגבוהים ממנו, אינם אלא בעבורו הנבראים, בין השפלים בינות הרבות והשונות הראויות להשלמת עניניו, לפי כל הבהי

יעתא דשמיא. לימצא בהם, וכמו שאבאר עוד לפנים בסיי שלמות שנמצאו נ י והנה ההשכלה וכל המדות הטובות הן עני נ י ני התומר ומדות הרעות הם ענ י להשתלם בהן האדם, וענ

חחסרון שזכרנו, שהאדם מושם ביניהם לקנות לו השלמות.

פרק ג

. ש ו נ א בנוי! ה

ה הנבראת לידבק בו, א. כבר זכרנו, היות האדם אותה הבדית והחסרונות, והיכולת יתברך שמו, והיא המוטלת בין השלמו בידה לקנות השלמות. ואולם צריך שיהיה זה בבתירתו ורצונו,ו להיות בוהר על כל פנים בשלמות. כי אילו היה מוכרח במעשיונה לא היה נקרא באמת בעל שלמותו, ולא היתה הכוונה העלייתו מתקיימת. על כן הוכרח שיונח חדבר לבחירתו, שתהיה נטיי הצדדיט ולא מוכרחת לאחד מהם, ויהיה בו כח שקולה לשנ חבחירח לבחור בדעת ובחפץ באיזה מהם שירצה, והיכולת גם כן בידו לקנות איזה מהם שירצה. על כן נברא האדם ביצר טוב וביצר רע, והבחירה בידו להטות עצמו לצד

שהוא רוצה. ב. אולט היות הדבר הזה נשלט כראוי. גזרה חחכמה חעליונה,ת ה שכלי מ ש נ מ - ו נ י י ה י הפכים. ד שיהיה האדם מורכב משנ וזכה וגוף ארצי ועכור, שכל אחד מהט יטה בטבע לצדו.ניהם ו - הגוף לחומריות והנשמה לשכליות. ותימצא בי נ י דהיה היא ותעלה הגוף ל ע ת ת - ה מ ש נ מלהםה. באופן שאם תגבר ה עמה. ויהיה אותו האדם המשתלם בשלמות הפעותדת. ואפו ו ה האדם שינצה בו החומד - הנה יושפל הגוף ותושפל נ««ו י נ י עמו, ויהיה אותו האדם בלמי חגון לשלמות ונדחו? ט«נה,

H ן ו ש א ק ר ל / ח ׳ ך ה ר ד

ת לפני שכלו מ ו ל ח חס והלילה. ולאדם הזה יכולת להשפי. ו נ כי ונשמתו ולקנות שלמותו, כמו שז

ת לו ך שמו, שיהיה גבול לחשתי י ב ת י טובו, י ז ג. ואמנם ג, ג השלמות, וכשהשלים השתדלותו הזאת המצטרכת לאדם להשיג שלמותו וינוח בהנאתו לנצח נצחים. על כן הוחקקו לו ישין קיבול השכר. ואולם פ ז - ד ח א ן העבודה, ו מ ז - ד ח שני זמנים: אדת הטוב מרובה, שהעבודה יש לה זמן מחוקק, כמו שגזרה מין לו חכמתו, יתברך שמו, היותו נאות לזה׳ וקיבול השכר איג והולך בשלמות אשר תכלית, אלא לנצה נצחים הוא מתענ

קנה לו. ד. ואולם כפי התחלף זמנו, כך ראוי שיתחלף מצבו ושאר מקריו. כי כל זמן ההשתדלות הנה צריך שיהיה בתכונה אתת, שיוכלו לימצא בו כל הענינים המצטרכים לו לפי עניןמצא לו המלחמה י הנה מוכרח שתי כ - ש ו ר י ת הזאת, פ ההשתדלו שזכרנו בין השכל והתומר, ולא יהיה לו דבר שיעכב אתי לו, ולא ט ולעשות את שלו כפי השיעור הראו התומר מלשלוט ולעשות את שלו כפי השיעור י שיעכב את השכל מלשלו ב ד) וכן לא יהיה דבר שיגרום לחומר להתחזק יותר ו הראוי ל מן הראוי וגם לא יגרום לשכל להתחזק יותר מן הראוי, כי אף על פי שמצד אחד היה גדאה זה יותר טוב, הגה לפין הנרצה באדם, שהוא קניית השלמות ת והעני הכוונה האמיתיננו טוב. ובזמן קיבול שכר הנה ראוי לו שיהיה , אי בהשתדלותו במצב הפכי לזה, כי הנה כל מה שיהיה החומד שולט באותו זמן, הנה לא היה אלא מהשיך ומעכב על הנשמה שלא תתדבקט אז י הוא שלא תשלו בבורא, יתברך שמו, ועל כן הנה ראו אלא הנשמה, והחומר יהיה נמשך אחריה לגמרי באופן שלא

יעכב על ידה כלל.י עולמות, עולם הזה ועולם הבא. ואמנם על כן נבראו שני העולם הזה - המקום וההוקים הטבעיים שלו הם מה שראום וההוקים ו ק מ ה - א ב לאדם כל זמן ההשתדלות, והעולם ה

שלו הם מה שראוי לו בזמן קיבול השכר. ה. וממה שיצטרך עוד לדעת, שהנה המין האנושי, אין ענינון כמו שאנו רואים ומבהינים אותו עתה, כי אולם הראשון הטאו של אדם הראשון, י י גדול היה בו, והוא ענ נו שיו בו האדם והעולם ממה שהיו בתחילה. ואולם פרטי נ ת ש נ ש

ו » א צ 1 ם ל י י ח ח ש וד רבי ם

ו ההתכה וההפסד בראשונה׳ נ י ת׳ דהי בגוף מה שצריך לעשו וההישאר בעפר כל הזמן שצריך, וההיבנות מחדש אחר כך לכשתשוב ליכנס בו. ואמנם צריך שיהיה לה מקום בין כךן בך, ואולם לצורך זה הוכן עולם הנשמות, שבו תכנסנה ובית הזכות אחרי צאתן מן הגוף ותשוכנה שם במקום הנשמו מנוחה, כל זמן התגלגל על הגוף הדינים הראויים להתגלגל

עליי• . ,ג׳ ו והנה כל חזמן חהוא תשובנה הנשמות ההן במעלה ובתעננתן להן אחר כך בזמן הגמול האמיתי, שזכרנו י ן מה שי מעית ודאי שתימדד לפי למעלה. כי גם מעלתו בעולם הנשמוימדד גם חגמול אחר כך בזמנו. המעשים שעשה, שלפיחם יגוה לא תדת לזוכים לה, לא ישי אך השלמות האמיתית, המעו

הגוף ולא הנשמה, אלא בחתחברם שנית אחר התהייה. יב. ואולם מלבד היות עולם הנשמות מקום לנשמות, לשבתה עוד תועלת גדולה נמצאת בו כל זמן היותן מצפות לגוף, הנ בו לנשמות עצמן ואחריהן לגוף, למד, שיצטרך אהד כך בזמןגיע התחייה. וזח, כי אחר שהיתה הגזרה על האדם שלא י לשלמותו אלא אחר המות, אף על פי שכבר נראית לו מצדו עודנו חי, כי זולת זה לא היה מגיע אליח מעולם, שהרי מעשין זמן קניית השלמות אלא בעולם הזה טרם המות, וכמו אי שזכרנו, עוד נמשך מן הגזרה הזאת, שהנשמה, כל זמן היותהו נ יפרד מפ בגוף בעולם הזה שהרע דבוק בו שאי אפשר שידי ה גם היא חשוכה ועמומה. ואף על פי שעל י לגמרי, תהי המעשים הטובים שהאדם עושה קונה היא בעצמה שלמות ויקר, לא יוכל הדבר להיגלות ולא תוכל להזדהר בזוהר שהיהי לה להזדהר׳ כפי היקר ההוא שהיא משגת באמת׳ אלא ראוינתן להיגלות. ואולם הכל נשאר כבוש בעצמותה עד הזמן שי אין העכבה מצדה כלל, כי אם מצד הגוף, והוא עצמו מפסיד בזה, שלא יקבל כל אותו הזמן הזיכוך שהיה ראוי שיקבל.נה יכולה אפגם גם היא מפסדת, שהיא כבושה בעצמה ואינה פועלת הפעולה הראויה לה, שהיא לפשוט זהריה, ועוד שאיה משתלמת בזה ת י ה - ה ת ו זיכוך הגוף! ואילו היתד, פועלת א שלמות גדולה מצד מהות הפעולה עצמה, שהרי פעולתא היות מטיב ומשלים זולתו, ועוד, שזאת היא ת הי השלמואותה לה לפי טבעה וחוקה, שלכך נוצרה, וכל הפעולה הנ

e1ק י»שון י ׳ / ח ן ר י י

נברא משתלם כשפועל מה שהקק לו הבורא, יתברר שמו, שיפעל, והסר משלמות כל זמן שלא יפעלהו. ואמנם בצאת הנשמה מהגוף ולכתה אל עולם הנשמות, הנה שם מתפשטת ומזדהרת בזהריה, כפי מה שראוי לה על פי מעשיה, ובמה שהיא משגת שם כל זמן חיותה שם מתחזקת ממה שנתחלשה בגוף ומזדמנת יותר למה שראוי שתעשה בזמן התחייה, עד שכשתשוב בגוף בזמן הראוי תוכל לפעול בו הפעולה הנאותה

לה, היינו הזיכוך שזכרנו.

יג. ואולם צריך שתדע, כי גם עתה, בהיכנס הנשמה בגוף, אף על פי שלא קנתה עדיין שלמות במעשיה, הנה בי העו מצד יקרה וזהרה העצמי היה ראוי שתתן זיכוך גדול לחומר,ן האנושי. אמנם גזרתו, יתברך עד שיהיה יוצא מגדר המי שמו, כובשת אותה, ומעלמת כתה, וממעטת זהרה, באופןן זה, אבל תשב שמה לוטה בעצמה, ה עני שלא יימשך ממנ באותו השיעור המצטרך לפי הכוונה העליונה. ופועלת בגוף באותו הסדר והשיעור הנרצה מחכמתו, יתברך שמו. והנה כפי מעשיה הטובים שעושה והולכת, היה לה להתפשטע ממנה הזיכוך לגוף, י ולהזדהר, כמו שזכרנו, ואז היה מג ואמנם לפי הגזרה שביארנו למעלה, לא ייתכן לה זה אלא

ותה בעולם הנשמות. בהי

אכן בשובה בגוף אהד התחייה לא תתמעט ולא תתעלם, אלאד תזכך את הגוף ההוא תיכנס בכל זהריה ובכל כהה, ואז מי זיכוך גדול, ולא יצטרך לו הגידול מעט מעט שצריך עתהר בו, ומיד תזככהו זיכוך גדול . בשעתו, תאי י לילדים׳ אלא מי ואמנם לא ימנע זה שיהיו לגוף ולנשמה יחד עילויים אחר עילויים, אבל הענין הוא• שמיד בבוא הנשמה בגוף יהיר,ד זיכוך ראשון. יתעלה האדם ההוא יקר ונעלה, וגופו יקבל מי בו מכל מה שהיה כל ימי הייו הראשונים, ויהיה הזיכוך ההוא כפי כל המעשים הטובים שעשה כבר, וישם אותו במדרגהן הזוכים ליהנות בשלמות. ואחר כך שראוי לו להיות בי יתעלו שניהם עילויים כפי מה שראוי למי שהוא במדרגה

ו צ א צ ו ם ל י י ה ח ע רבי מ

ן ה. אך הסדרים והגבולות האלה הנה הס כלל המצוות, העשיונת אל תכלית הקנות באדם והלאוין, אשר כל אתת מהן מכו והעצים בו אחת ממדרגות המעלה האמיתית שזכרנו והסרתי ההושך והחסרונות, על ידי פועל המצות־עשה נ י אהד מעניעה מן הלא־תעסה. ואולם פרט המצוות כולן, ההיא או המנ וכן פרטי כל מציה ומצוה, הנה הם מיוסדים על אמיתתי נו של האדם בכל בהינותיו, ואמיתת ענ-נ י מציאותו וענו וגבוליו מה שצריך השלמות המצטרכים, כל דבר בתנאיודעת כל זה לאמיתו להשלמתו. ואמנם החכמה העליונה, שיי הברואים כולם ושימושיהם כמו שבראתם נ י יודעת כל ענ וו נ ו באמת, השקיפה על הכל, וכללה כל המצטרך במצוות שציו ה׳ לעשות את כל נ ו ג י ו ב (דנריס ז כד): , בתורתו, וכמו שכתו ההקים האלה ליראה את ה׳ אלהינו לטוב לנו כל הימים

להיותנו כהיום הזה״.ד ת האדם פונה תמי ו י ה - א ו ו. והנה שורש כל ענין העבודה ה לבוראו, והוא שידע ויבין, שהוא לא נברא אלא להיות מתדבק בבוראו, ולא הושם בזה העולם אלא להיות כובש את יצרוות החומד ונטייתו, ומשעבד עצמו לבוראו בכח השכל, הפך תאוג את כל פעולותיו להשגת התכלית הזאת ולא ויהיר, מנחי

יטה ממנה.ה מ ב - א ו ז. אך ההנהגה מתתלקת לשני חלקים: האחד הי שהוא ה שיעשה מפנ מ ב - י נ ש ה י שצווה בו, ו שיעשה מפנד הוא כלל מעשה המצוות, ח א ה - ש ו ר י מוכרח בו וצריך: פ והשני כלל מה שהאדם משתמש מן העולם לצרכו. מעשחא המצוות, הנה התכלית בו לאדם שיעשהו מבואר הוא, שהו לקיים מצות בוראו ולעשות חפצו. והנה הוא מקיים חפצו,י דרכים נמשכים זה מזה, והיינו כי יתברך שמו, בזה בשנ הוא מקיים חפצו בפה שציוהו שיעשה המעשה ההוא והואי הנה במעשה ההוא הנה הוא משתלם באחת כ - ת י נ ש עושהו! ו ממדרגות השלמות שהיא תולדת הפצוה, והנה מתקיים תפצו, יתברך שמו, שהוא הפץ שיהיה האדם פשתלם ומגיע ליהנות בטובו. אכן מה שהאדם משתמש מן העולם לצרכו, הנה צריךינו שלא תחילה שיהיה מוגבל בגבול רצונו, יתברך שמו, דהי יהיה בו דבר ממה שמנעו ואסרו האל, יתברך שמו, ושלא יהיה אלא הראוי לבריאות הגוף וקיום חיותו על הצד היותר

ן ק רא־?ו ל דרך הי י. ח

ית ההימר ותשוקתו למותרות, ותהיה הכנר. טוב. ולא כפי נטי בי להיות הגוף מוכן ומזומן שתשתמש ממנו הנשמה לצורך עבודת בוראו. שלא תמצא לה עיכוב בהעדר הכנתו וחולשתו.ימצא וכשיהיה האדט משתמש מן העולפ על הדרך הזה. הנה י התשמיש ההוא בעצמו פועל השלמות, כמו שזכרנו, ויקנה בו מעלה אמיתית, כמו שיקנה במעשה כל המצוות כולן׳ כי גט זהר את גופינו בהכנה הגונה לשנוכל לעבוד ו מ ש ל - ו נ י ל «צוה ענשתמש מהעולם לכוונה זו ולתכלית זו כפי בו את בוראנו, וו אנחנו מתעלים במעשה הזה, והעולם נמצאנ המצטרך לנו. ו עצמו יתעלה בזה׳ בהיותו עוזר לאדם לשיעבוד את בוראו,

יתברך שמו.א האהבה ו ה - ו מ צ ע ה. והנה ממה שצריך שיגביר האדם בן על גודל נ ינו שיהיה מתבו והיראה לבוראו, יתברך שמו. והי׳ ועוצם שפלות האדם׳ ויכניע עצמו ׳ יתברך שפו רוממותו, ויהיה הושק ומתאווה יבוש מרוממותו לפניו׳ יתברך שמו. ו להיות מן העובדים לפניו. להתהלל בתהילתו ולהשתבת בגדולתו, כי אלד, חם אמצעים חזקים המקרבים האדם אל בוראו. המזככים את חושך ההומר ומזהירים זהרי הנשמה, ומעלים

ג קרבתו, יתברך שמו. י לעילוי, עד שישי לו ת האדם מעי * ט. ואמנם אמצעי אהד נתן לנו האל, יתברך שמו, שמדרגתו- א ו ה ד האמצעים המקרבים האדם אליו, ו א למעלה מכל שת ההגיון ג י ח ב ב - ת ת א נות: ה ד התודה. והוא בשתי בהי תלמונת ההשכל. כי הנה רצה בחסדו וחיבר והלימוד, והשניה - בבחי׳ ומסרם לנו• והיינו לנו תיבור דברים. במו שגזרה תכמתוו ספרי הגביאים, שבסגולת הדברים כלל ספר התורה, ואהרי ההם יהיה, שמי שיהגה בהם בקדושה ובטהרה על הכוונהם בו על ידם צ ע ת ת - ו מ ית חפצו, יתברך ש א עשי י ה ש - ה נ ו ב נ ה מעלה עליונה ושלמות גדולה עד מאד. וכן מי שישתדלה שמסר לנו מפירושיהם, יקנח - כפי תו ובידיעת פ בחבנת על שלמות, וכל שכן אפ יגיע אל השכלת ו מ ל ש - ו ת ו ל ד ת ש ה סתריהם ורזיהם. שכל ענין מהם שישכיל יוקבע ויתעצם בנשמתו מדרגה מן המדרגות היותר רמות שבמעלה והשלמותה שקונה האדם בעצמו נים לא די פ האמיתית. ובכל אלה העני מעלה ושלפות. אלא שמציאות הבריאה כולה. בכללה ובפרטה

די התורה. מתעלה ומשתלמת, ובפרט על י

ם לוצוו&ו י י ה ח ש ב רבי ם נ

נבדלים׳ שמהם משתלשלים ויוצאים׳ בסדר אהד של השתלשלות שגזרה הכמתו׳ השפלים. הם ומקריהם. ונמצאים הכתות ההם שרשים לנמצאים השפלים האלה. והנמצאים השפלים ענפים

ת השלשלת. ותולדות לכהות ההם. ונקשרים זה בזה כטבעו עוד מסורת בידינו, שעל כל עצם וכל מקרה שבנמצאים׳ שזכרנו י השפלים האלה הופקדו פקידים מן הסוג המלאכי למעלה׳ ומשאם לקיים העצם ההוא או המקרה ההוא בנמצאותי להתחדש בשפלים השפלים כפי מד, שהוא ולחדש מה שראו

ונה. כפי חגזרה העליתי הוא בכחות ג. ואמנם עיקר מציאות העולם ומצבו האמיים ההם העליונים. ותולדות מה שבהם הוא מח שבגשמין מה שמתתילת ובין מה שמתחדש בחתחלפות השפלים׳ וזה בי הזמנים! והיינו. כי כפי מה שנברא מן הכחות ההם וכפי הסידור שנסדרו והגבולים שהוגבלו. כך היו מה שנשתלשלו אחר כך לפי הק ההשתלשלות שרצה בו הבורא, יתברך שמו׳ וכפי מה שנתחדש ומתהדש בהם, כך הוא מה שנתחדש ומתחדש בשפלים. אכן, המציאות, המצב, והסדר וכל שאר חהבחנות בכחות הם כפי מה ששייך בהם לפי אמיתת ענינם! והמציאות, והמצב, והסדר ובל שאר חמקרים בשפלים משתלשלים

יך בהם לפי אמיתת ענינם. ונעתקים למה ששיה בכחות ל ע מ ל - ת ו י ו ה לת כל ה ד. והנה לפי שורש זה, תחי העליונים, וסופם למטח. אמנם פרט אחד יש שיוצא מן הכלל הזה׳ וחוא מה שנוגע לבחירת האדם. בי כיון שרצח חאדון.ה היכולת לאדם לבחור במה שירצה מן יתברך שמו. שתהיה בזולתו׳ ואדרבה׳ ז י נ הטוב ומן הרע, הנה עשהו בלתי תלוע לעולט עצמו ולבריותיו, בפי מה י תן לו כת להיות מנ נ

שיבחר בחפצי.ת י ע ב ט - ת ח א עות כלליות הפכיות: ה ו ונמצאו בעולם שתי תנ- ה י נ ש ה ה למטה, ו ל ע מ ל מ - ת ח א ת, ה י י ר ח־ י ה- י חשנ מוכרחת, ו מלמטה למעלה. המוכרחת היא חתנועה שמתנועעים השפלים מהכתות העליונים והנה היא מלמעלה למטה! הבתיריית היאע אי אפשר י ע בבחירתו. והנה מה שהוא מנ י מה שהאדם מנו שיהיה אלא גשם מן הגשמיים, כי האדם גשמי ומעשין הכחות גשמיים, אבל מפני הקשר וההצטרפות הנמצאים ביעע הגשמי יגיע בהמשך ו העליונים והגשמיים. הנה בהתנ

נ ן נ ו » א ק י י ן ה׳ / ח ו ר

ועה הזאת ההתפעלות אל הכת העליון שעליו׳ ונמצאת התנ מלמטה למעלה. הפך הטבעית המוכרחת שזכרנו.

ו ואולם צריך שתדע. כי נם האדם עצמו אין כל מעשי׳ ויש אתרים בתיריים׳ אבל יש מהם שיהיו מצד בחירתו׳ וכמו ונה לשכרו או לענשו שיסובב להם מצד גזרה עלייעתא דשםיא. ואולם במה שהוא נמשך שנבאר במקומו בםיי העולם, שתנועתם נ י אחר הגזרה שעליו, יהיה משפטו כשאר ענ מלמעלה למטה. כפי מה שיניעום הכחות העליוניט, ובמה שמצד

׳ תהיה תנועתו מלמטה למעלה. וכמו שביארנו. בחירתו ה. והנה סידר האדון. ברוך הוא׳ שכל העניניט. אשר תפולועה הבחיריית את בהם בחירתו של האדם׳ יגיעו להניע בתנ הכחות ההם באותו השיעור וחמדרגה שחקק להם׳ והיינו, כי. ו לבדם יניעום׳ אלא אפילו דיבורו ואפילו מחשבתו לא מעשיו אלא באותו חגבול אך שיעור התנועה ומדרגתה לא יהי

שגזרה והגבילה ההכמה העליונה.ועה הבתיריית תימשך בכח תנועה מוכרתת׳ ו. ואמנם אהד התנ כי כיון שהתנועעו הכחות העליונים מצד האדם׳ הנה יחזרוועה הטבעית את השפלים המשתלשלים מהם. ינועעו בתנ וה ואולם יש בכל הענינים האלה חוקים פרטיים רבים, כפי פ שגזרה ההכמה העליונה בעומק עצתה היותם נאותים לבריאתם.ועה מהאדם ושוערו הדברים בשיעורים רבים. בין בהגעת התנן בהגעת התנועה מהכהות לשפלים! ועל פי הרזים לכתות. בי׳ יתברך שמו׳ בכל העמוקים האלה סובבים כל גלגולי הנהגתו

מה שהיה ושיהיה. ז. והנד, בהיות שגזרה חכמתו, יתברך, שתהיה בעולם מציאותן זה צריך שתהיה לת עני הטוב והרע. כמו שזכרנו, הנה תהי בכתות האלה השרשיים, ואחריהם יימשך הדבר בשפלים.דרה חכמתו, יתברך, את הכחות הנבדלים שרשי והנה פיה ששייך הנבראים שזכרנו בסדר ובתכונה, שיפול בהם, כפי פימצא בהם מצב טוב ולא טוב, בהם. תיקון וקלקול, והיינו שי ־אמיתת טוב המצב יהיה. שיהיו בהכנה ליאור באור פניו.ר מהם ההכנה הזאת ס ה ת ש - ו כ פ ה יתברך, ויאיר להם. וב בהם, ו ט ה - א י ותתעלם מהם! ותולדות תיקונם בשפלים ה

, ך פ ה ב - ך פ ה ה וגי 1, וצריך שתדע, כי הנה אף על פי שבאמת סיבת כל עני

י ק שנ ל ח

ל ל כ , ב ו ס ך ש ר ב ת , י ו ת ח ג ש ן ה י נ ע ב

א. ידוע ומבואר הוא, שכל הנבראים כולם שנבראו, בין העליונים ובין התחתונים, הנה נבראו לפי שראתה בהםונה צורך ותועלת למה שהוא התכלית הכללית ההכמה העלי של הבריאה, וכל תוקותיהם ומשפטיהם הטבעיים הוחקוונה היותם נאותים לפי והוטבעו כפי מה שגזרה החכמה העלי הכוונה שכיוונה בנברא ההוא. ואולם מאותו הטעם עצמועלת י גם כן שיתקיימו כל זמן היות בם תו שנבראו, ראו לכלל הבריאה, כמו שזכרנו! ועל כן האדון, ברוך הוא, שבראח עליהם, י מנע גם כן מלהשג כל הנבראים האלה׳ לא י

לקיימם באותו המצב שהוא רוצה אותם בו.ו בחלק ראשון פרק חמישי. שתחילת ב ואולם כבר הקדמנם הנבראים כולם הם הכחות חנבדלים, ומחם משתלשליים בכל פרטיהם הנח הם כפי מה הגשמיים, והדברים בגשמין דבר עתק אליהמ מן חכחות ההט בפרטי בחינותיהם, ואי שנ קטן או גדול בגשמיים שלא יחיה לו סיבה ושורש בכחות הנבדלים, בפי בחינותיהם. והאדון, ברוך הוא, הנה הואינו על ח על כל אלה הענינים, כפי מה שבראם, דהי י משגנה ועל כל השתלשלותם כפי מה הכחות הנבדלים בראשו שהוא באמת, וכן חוא משגיח גם כן על חפקידים שהפקיד על הנמצאות, כמו שזכרנו שם, לקיים אותם ואת פקודתם,

ד להם חכח שיפעלו פעולתם. לחתמין האנושי מכל שאר המינים, ה המי ג. ואמנם בהיות שנשתנת ית השלמו י ה לו הבהירה והיכולת במה שהוא לו קנ תנ י שנם ג - , ל ע פ ע ולא נ י נה זו פועל ומנ נמצא בבחי או חםרון, וה מההשגחה על שאר המינים, ו מוכרחת שתשתנ ההשגחה עלי כי הנה יצטרך להשגיח ולהשקיף על פרטי מעשיו, להמציאו כולם נמצא שיושגחו מעשי לו בדרכיו וכפרי מעלליו, ו

י י נ נ ק ש י ך ה׳ / ח י ד

י הראוי לתולדות המעשים פ ו נ יושגת עלי ותולדותיהם, וישוב וה פ ו לפנים. וזה מ נ י כ ו שז מ נ ד מידה, ו ג ההם בפרט, ומידה כנ שאין שייך בשאר המינים, שאישיהם נפעלים ולא פועלים,ן ההוא כפי מה י לתשלום המי ואינם אלא כפי מה שראוא ה ההשגתה לקיים השורש ההו שהושרש בשרשו- שהנה תהין וענפיו, כפי מה שטבע והוק השורש נותנים שיהיה. אבל המיו פועלים ומניעיב, כמו שזכרנו, הנה צריך האנושי, שאישי שיושגחו בפרט, כפי מה שיגרמו להם מעשיהם, לא פתותיעתא ולא יותר. ועוד נרהיב ביאור הדבר הזה לפנים בםי

פרק בה ז ם ה ל ו ע י ב ש ו נ א ן ה י מ י ה ר ק מ ב

שי ו ן האנ ת בריאת המי א. הנה כבר הקדמנו, היות תכליגיע לטוב האמיתי, שהוא ההתדבקות בו, יתברך, י לכשיזכה ונמצא שסוף כל גלגוליו הנה הוא המנוחה לעולם הבא, וונה היות ראוי ונאות, לעולט הבא. אמנם גזרה ההכמה העליגבל בחוקות טבע זד, נ שיקדם לזה מצבו בעולם הזה נקשר ות והראויה להגיע אל תי העולם, שזה תהיה ההכנה האמיי זה העולם, נ י ת הנרצה, ולפי השורש הזה סידרה כל ענ התכלי להיות להכנה ולהזמנה למה שיהיה אהד כך בעולם התכליתי,

שהוא העולם הבא.

י קוטבים, ב. אך ההכנה הזאת הנה היא סובבת על שנן קניית האדם י י - הוא ענ י - כללי. האישי האחד - אישיי, והשנן האנושי נן המי א התכו ו ה - י ל ל כ ה ו, ו את שלמותו במעשיות המין ן הו?!- כי בהי י בכללו לעולם הבא. ופירוש זה הענע מנ י טוב וביצר רע ובבח-רה, הנה לא תי צ י א ב י ב האנושי נם, וסוף הגלגול עי ות מהט טובים ומהם י ת בחלקיו להי ו י ש פ א היעשה מהם ם ויקבצו הטובים ו י ע י צריך שיהיה שיודהו התי כלל אהד, שלכלל ההוא יעותד העולם הבא בטוב האמי

המושג בו.

ו בחלקי נ י כ ג. ואולם חוק חבחירה, שמכריח האפשרות שזם בי ן האנושי להיותם טובים או רעים, וכן להיות קצתם טו המית זו גם כן במעשי בל וקצתם רעים, הוא עצמו מכריח אפשרו

י » א ו ! ו ה וזייט י » י ם נ ל ו

י צדקו. יתברך. נ טובים, אבל הם מעשים, שבעלותם במאזתי כלל, לא מצד אינם מכריעים את בעליהם לצד הטוב האמיו מכריעים אותם במותם ולא מצד איכותם, כי הרי אילו הי לזה, כבר לא היו נחשבים רשעים גמורים, אלא מאותם שמצטרפים והולכים עד שמגיעים אל מצב מובן לטוב. אבןדת הדין לוקה, שיישארו מעשים אלה בלי י שלא תהיה מי ד גנתן להם שכרם בעולם הזה, כמו שזכרנו, י גמול׳ הוחק שיפ יעה להעצים בהם שו נמצאת הזכות ההיא כלה ואינה מג ו

מעלה אמיתית. ז. ואמנם עוד פרט אהד עיקרי מאד יש בזה הענין, והוא, כיץ הכוונה ד לבוא, א הנה בקיבוץ השלמים. שזכרנו שיהיה לעתיו כולם במדרגה אחת וישיגו השגה אחת! אך הדבר הוא, שיהי שהנה שיערה ההבמה העליונה, עד היכן יכול להגיע הקצהת בו׳ יתברך, ר היותר פחות שבהתדבקו ו ע י ש ה - ש ו ר י האהרון, פו יגיעו . וכנגד זה םידרה, שכל מי שמעשי וההנאה בשלמותו לפחות אל השיעור הקטן ההוא כבר יוכל לימנות בקיבוץ הזד,ג בו, אך פי שזכרנו, ויהיה מן הנשארים לנצחיות להתענה לא יניע, הנה זה יהיה נדהה לגמרי ואובד. שאפילו אה יהיה בקיבוץ עצמו יותר גדול י שיזכה יותר, הנ ואמנם בל מ

ותר עליון. י ו והיה פעומק עצתו, יתברך, שיהיה האדם עצמו בעל טובוי שלא יזבה לטוב א ד ל ש - ש ו ר י ץ בכלל בין בפרט, פ לגמרי, בותן לו גו בעמלו, אלא אפילו פרט חחלק שי אלא אחר שהשיו בדקדוק. ונמצא, שלא יהיה האדט לא יהיה אלא כפי מעשית עצמו בה, וכבר ה זולת מה שבחר ושט חוא עצמו א במדרגונים וחחתונים, גדוליט וקטנים, אבל יימצאו בקיבוץ ההוא עלי לא יהיה לגובה מעלת האדם ושפלותה, לגדלה ולקטנותה,, באופן שלא יהיו לו תרעומות סיבה אחרת אלא הוא עצמו

על אחר כלל.p ד הבחנה גדולה ב ו ח. והנה על השורש הזה תמצא עי ע תולדותם לתת עילו י ד׳פעשיפ לשפוט אותם, שראוי שתג! כי פ שזכרנו ושיעור העילוי שיתנו >!אדם בקיבוץ השלמין המדוקדק והישר ו כבר יימצאו טעשיט. שכפי המשפט העלי לא יגיעו לתת לאדפ עילוי לזפן ההוא, אלא יוגפלו בעולםי הקיבוץ י חנצחייפ- בקטנ הזה, ואז יישאר אותו אדם פשפל

י נ ק ע ל ' / ח ך ה ר ד

ו למעלה׳ שמקבליט נ י כ ההוא. והנה זה דומה קצת לאותם שז שכרם בעולם הזה ונאבדים לעולם הבא׳ אך נבדלים מהם הבדל גדול׳ והוא. כי אותם שזכרנו, שהם הרשעים הגמורים׳ הנה כלה כל כה מעשיהם הטובים בשכר שבעולם הזה ואינםות כלל׳ ואלו הנה כבר מעשיהם מגיעים מגיעים אל הנצהי אותם אל הנצתיות, ואפילו שיצטרך להם צירוף נפשי רב מאד, הנה על כל פנים יש להם הלק בהישארות הנצהית׳י קלקול מעשיהם אין מצוותיהם מגיעות אלא לתת אלא שמפנ להם שם אותו החלק הקטן שאמרנו, ורבים מזכיותיהם מקבליםוגמלו ן נותן עליהם שי אותן בעולם הזה׳ שאילו היה הדיו נמצאים האנשים ההם בעולם הבא ולא בעולם הזה, כבר הי

במדרגה מן הגבוהות בקיבוץ השלמים.ן יסודי י ט. ואולם בכל מה שזכרנו עד הנה, הנה נתבאר ענ הצדיקים בעולם הזה ושלות הרשעים, וכן העונשים הנפשיים,ד לבוא, אך טובת מצד מה של הכנה לגמול האמיתי שלעתינבארה לפנים הצדיקיט בעולט הזה נמשכת על דרך אחר, ויעתא דשמיא, וכל זה שביארנו הוא כפי הקוטב השני בפיניה כפי הקוטב האישי הולכים י הכללי שזכרנו להכנח, אבל עני עצמו מהלך שונה מכל זה, ונבארהו עתה בפרק בפנ

יעתא דשמיא, בפי

£רק ג

ת י ש י א ה ה ח ג ש ה ב

י ן העבודה שנמסרה לאדם תלו י א. הנה כבר הקדמנו, שעני רע והושם האדם נ י י טוב וענ נ י בפה שנבראו בעולט עני הטוב רבים נ י ניהם לבחור לו את הטוב. ואולפ פרטי ענ ביי הרע, כי הלא כל מידה טובה מכלל הטוב, נ י הט, וכן פרטי עני הרע, נ י נ ע מ - ת ו א ג והפך זה בל מידה רעה. דרך משל: ה- ה כ פ ה י הטוב, ו נ י י חטוב! הרחמנות - מענ נ י והענוה - פענ- ח נ פ ה י הטוב, ו נ י נ ע מ - ו ק ל ח האכזריות! ההסתפקות והשמחה בי הרע! וכן כל שאר פרטי המידות. והנה שיערה החכמה נ י מעננים מזה המץ, שראויים למצוא וליפול נה בל פרטי העני ו העלית העיקרית שזכרנו ות לפי התכלי אפשרותם בחק האנושי בפקוטה, והמציאה אותם בבל בחינותיהם, סיבותיהם ומסובביחם,

ו מ א צ ו ם ל י י ה ח ש דבי מ

ן בברואים . ואי אי ישד הו משפט אל אמונה ואין עול צדיק ו, יתבדך שמו, ועומק עצתו, ו ידיעה שתוכל לכלול מחשבותיו ככל שאד הכללים. שאהד ממקורות רק הכלל הזה ידענ מקריהם של בני האדם בעולם הזה הוא הגלגול, על פי אותם החוקים והמשפטים חישדים שחוחקו לפניו, יתברך שמו

ן כולו. י להשלמת זה העננות ומתחלפות למקרי ת שו ו ב י ס - ו נ ר א י ב ה ש מ ל א נמצא לפי כ י בני האדם בעולם הזה, אם לטוב ואם למוטב. ואמנם אין חענין׳ן י שכל מקרה שיקרה יימשך מכל הסיבות האלה, אבל העני האדם בעולם, הוא׳ שמכל אלה הסיבות יימשכו מקדים לבנבה אחת, ואחרים מסיבה אהדת. ויימצאו מקרים נמשכים מסיד על כל םה ודעת ומשקפת תמי ואמנם החכמה העליונה, היה היא שוקלת בעומק שהוא נאות לתיקון כלל הבריאה, הנהגת את העולם בכל עצתה כל הדברים ביחד, ועל פי זה מני אולם אי אפשר לכל הסיבות האלה שיולידו פרטיו. נד בשוה, כי פעמים רבות אפשר לאחת שתכחיש תולדותיהן תמיע י ג את חברתה, כי הנה, דרך משל, אפשר שלפי זכות האבות י- י ל ל כ , ולפי החילוק ה י נ ו ע - ו י ש ע לאדם אחד עושר, ולפי מ, ואפילו לפי המעשים עצמם, כבר יעשה האיש י נ עושר או עו- ר ח א לו טובה אחת, ומעשה א ה הדין בו שתבו י ה י - ד ח מעשה אונה ן בו שתחסר לו הטובה ההיא: ואולם החכמה העלי יהיח הדימזמנת לכל שוקלת ומכרעת את הכל על הצד היותר טוב ום נמשכים אתר י נ י נ ע ן אחר׳ פירוש - איש ואיש ענינים ממי אחת חסיבות וענינים נמשכים אחד סיבה אהדת. אמנם. לא יקרה מקרה לאדם. שלא יהיה כפי אחת מן חסיבות שזכרנו.ו הרבה׳ כבד ידענ והפרטים אי אפשר לאדם שידעם כולם, ו

ו כללי הענינים למיניהם, וכמו שזכרנו. דענ כשיי האדם יש בהם יב. ואולם צריך שתדע, שהמקרים הקורים לבנ. פירוש ם י י ע צ מ א - י נ ש ה ם תכליתיים, ו י ר ק מ - ד ח א נים: ח י מי שנו נגזרים על האדם להיותם ראויים תכליתיים - מקרים שיהים י ר ק מ - ם י י ע צ מ א לו מצד אחת מהסיבות שזכרנו למעלה, וא הו י לו, ו גיע לו פקדה אהד שראו שיקרו לו, כדי שעל ידם י׳ בי אנפת בי״(ישעיס ע א), שפירשו חכמינו, ך ד ד ו א , : ן י כענ זכדונם לברכה: שנשברה רגל פרתו ונפלה, ומצא סימאיפלט ממקרה שראוי שלא נ סיר); או שי ה (ירו16מי הוריוח פי תחתי

י ק שנ ל ׳ / ח ר ה י ד

גיע לו׳ בנון שנתעכב ולא הלך בספינה שהיה רוצה לילך, י וטבעה הספינה בים (גיס ft fii); וגם אמצעיים אלה אפשר שיהיו לצורך עצמו של האדם שיקרו לו. ואפשר שיהיו לצורך

זולתו׳ לשתבוא על ידי זה טובה או רעה לזולתו.י שיגיעו ואמנם. ההכמה העליונה. כמו שתשער העניניט שראו לאדם. תשער גם כן האמצעים שעל ידם יגיעו לו. עדימצא הכל נגזר בתכלית הדקדוק למה שהוא היותר שי

טוב כאמת.

«רק ד

ם ל ו ע ת ה ו מ ו א ל ו א ר ש ן י י נ ע ב

א. מן הענינים העמוקים שבהגהגתו, יתברך שפו. הוא ענין ישראל ואומות העולמ. שמצד טבע האנושי נראה היותם שויםי גדול ונבדלים נו ני התורה הם שונים שי באמת. ומצד ענין זה ביאור י ים מתחלפים לנמרי. והנה עתה נבאר בענ נ כפינפרש מה שבו מתדמים זח לזה ומה שבו מתחלפים ממפיק׳ ו

זה פזה.ן קודם חטאו היה במצב עליון מאד ממה ב. אדם הראשון זה בחלק ראשון פרק ג׳ כבד ביארנו עני שהוא האדם עתה׳ ו ומדרגת האנושיות לפי המצב ההוא היתה מדרגה נכבדת מאד, ראויה למעלה רמה נצתית׳ כמו שזכרנו, ואילו לא היה הוטא, היה משתלם ומתעלה עוד עילוי על עילוי. והנה באותו המצב הטוב היה לו להוליד תולדות מםפר משוער מחכמתו, יתברך שמו, על פי אמיתת מה שראוי לשלמות הנהנים בטובו,

יתברך שמו, ותיו כולם נהנים עמו בטוב ההוא.י שיוליד, נגזרו ושוערו ואמנם התולדות האלה, שהית ראו- ש ו ר י מלפניו, יתברך שפו, משוערות בהדרגות מיוחדות, פות ונטפלות, שרשים וענפים נמשכים זה ו בהן ראשי שיהי אחר זח בסדר מיוחד, כאילנות וענפיחם, ומספר האילנות

ומספר הענפים חכל משוער בתכלית הדקדוק., ונכלל בו מן החושך והנח בחטאו ירד מאד ממדרגתו והעכירות שיעור גדול, וכמו שזכרנו, וכלל המין האנושי ירד ממדרגתו ועמד במדרגה שפלה מאד, בלתי ראויה למעלה הרמה הנצתית שהתעתד לה בראשונה, ולא נשאר מזומן

ו 0 א צ 1 ם ל י י ח ח ש י מ ב ר

ומוכן אלא למדרגה פחותה ממנה פחיתות רבד״ ובבחינהח בעולם, כולן במדרגה השפלה הזאת לדו זאת הוליד תו

שזכרנו. ואמנם, אף על טי כן לא חדלה מהימצא בכלל מדרגת המיןונה מן הבחינד, שהיה , בחינה עלי האנושי, מצד שרשו האמיתין הזד, אז בזמן קלקולו, ולא נדחה אדם הראשון לגמרי, המיונה, אבל נמצא בפועל שלא יוכל לשוב אל המדרגה העלי

ות אל המדרגה העליונה. י נה כחנ במדרגה השפלה ובבחי והנה נתן האדון, ברוך הוא, לפני התולדות ההן שנמצאון באותו הזמן את הבחירה, שיתחזקו וישתדלו להתעלות מ המדרגה השפלה ולשים עצמן במדרגה העליונה, וחניח להן זמן לדבר, כמו ששיערה חחכמה העליונה היותו נאותח להשתדלות הזו, ועל דרך מה שמנחת עתה לנו, לשנהית והמדרגה בקיבוץ בני העולם הבא, במו משיגים השלמות צריך שיחיד, שזכרנו למעלה. כי הנה כל מה שהוא השתדלו

לו גבול. ,ת ונה היות ראוי, שזאת ההשתדלו ג. והנה ראתה החכמה העלית ה בתחילה זמן ההשתדלו הי רוש-שי ת וענפית, פי תתהלק לשרשי לשרשים שבתולדות, ואחר כך לענפים שבהן, והיינו כי המיןי ויתוקן ו כראו נ י ין שייקבע ענ האנושי כולו היה צריך עדיה ראוי, ן הקלקולים שנהיו בו, ולפי סדר ההדרגה הנה הי פ שיוקבעו בראשונה שרשיהן וראשיהן של תולדות האדם לעמוד במדרגה מתוקנת, ויעמדו בה הם וענפיהם, כי הענפים

ד אחר השורש. יימשכו תמיי ל כ והנה הוגבל הזמן להשתדלות השרשית הזו, שמי שיזכה מ הנמצאים באותם הזמנים שהיה שער זד, נפתח והיה בידםת עצמו כראוי- יקבע לשורש אחד להגיע לזה הענין, ויכין א טוב ויקר, מוכן למעלה הרמה הראויה למי שהוא אדם במצבג שיינתן לו להוציא חטוב, ולא אדם במצב המקולקל, וכן ישין המדרגה ת ו א ב - ש ו ר י יות לו כולן בבתינתו, פ ו הראו תולדותי

ג הוא בשרשיותו. והמצב שבבר השי והיה הזמן הזה מאדם הראשון עד זמן ההפלגה. והנה כל אותו הזמן לא חדלו צדיקים דורשים האמת לרבים, כגון: חנוך, מתושלח, שם ועבר, ומזהירים אותם שיתקנו את עצמם,נו בזמן ההפלנח, י וכיוז שנתמלאה סאתם של הבריות, דהי

י מיי נ ק ש ל ך ה׳ I ח ר ד

שפט במידת משפטו. יתברך שמו. היות ראוי שייגמר זמן ההשתדלות השרשית. והיה קיצם של הדברים, שיוקבע מהי ליקבע בבחינת השרשים, לפי מה שבבר נתגלגל ונהיה שראו עד עת הקץ ההוא. ואז השניח. יתברך שמו, על כל בני האדם.י שייקבעו בהן האנשים ההם כפי וראה כל המדרגות שהיה ראונתם השדשית. כמו שזכרנו. והנה מעשיהם, וקבעם בהן בבחי כפי מה שהונחו הם, כן נגזר עליהם שיהיו מוציאים התולדות, כפי מה שכבר שוער שהיה ראוי לשורש ההוא, ונמצאו כולםנים קבועים בעולם, כל אחד בחוקו וטבעו, ככל שאד המינים מי שבבריות, וניתן להם להוציא תולדותיהם בחוקם ובתינתט ככל שאר המינים. ואמנם, נמצאו כולם, לפי המשפט העליון, ראויים לישאד במדרגת האנושיות השפלה שהגיעו לה אדם הראשוןי החטא, ולא גבוהים מזה כלל, ואברהם לבדו ו מפנ ותולדותינתעלה ונקבע להיות אילן מעולה ויקד, כפי ו ו נבחר במעשיניתן לו להוציא ענפיו מציאות חאנושיות במדרגתח חעליונה, ו כפי חוקו. ואז נתחלק חעולם לשבעים אומות, כל אחת מהןות בשפלותה וישראל נת האנושי במדרגה ידועה, אבל כולן בבתי

. ה אי נת האנושיות בעי בבחים ותתחילו חגלגול י ש י ש ן הזה נסתם שער ה והנה אחר העני, ונמצא, שאף על פי ו נ י וההנהגה בענפים, כל אחד לפי ענן הקודמים שוה, באמת אינו כך, ננו עתה ועני שלכאורה נראה ענית ונתגלגלו הדברים ו ושי אלא עד ההפלגה היה הזמן לשרשי האננה זו, וכשהגיע קץ זמן זה, נקבע הדבר כפי המשפט, בבחי

וחתחיל זמן אהד, שהוא זמן הענפים, שעודנו בו עתה.נתן מקום אפילו ד. ומרוב טובו וחסדו, יתברך שמו, גזר ו לענפי שאר חאומות, שבבחירתן ומעשיהן יעקרו עצמן משרשןו השלום, אפ ירצו, ו של אברהם אבינו, עלי ויוכללו בענפי והוא מה שעשהו, יתברך שמו, לאברהם אבינו, עליו השלום, אב לגרים, ואמר לו (נרחשיי! ׳3 ג): ״ונברכו בך כל משפחות, ואולם אם לא ישתדלו בזה, יישארו תחת אילנותיהן האדמה״

ינם הטבעי. השרשיים כפי ענ ח. וצריך שתדע, שכפו שכלל תולדות האדם מתחלק לאילנותים וענפיהם עמהם, כמו שזכרנו, כן כל אילן ואילן בפני שרשי עצמו, ייבחנו בו הענפים הראשיים, שמהם נמשכים ומתפרטים

כל שאר הפרטים.

ז ט א צ ו ם י י י ה ח ש דבי מ

ואטנם, ענפי אילנו של אברהם אבינו, עליו השלום, הכוללים,ת נעשי הנה הם ער ששים רבוא, שהם אותם שיצאו ממצרים, וכל מהם האומה הישראלית, ולהם נחלקה ארץ ישראל- ו הבאים אהריהם נחשבים פרטים ותולדות הענפים הכוללים האלה. והנה לאלה ניתנה התורה, ואז נקרא שעמד אילן זה על פרקו. ואולם חסד גדול עשה הקדוש ברוך הוא עם כל האומות,ן עוד עד זמן מתן התודה, וההזיר את התורה על נ שתלה דיו מקבלות אותה - עדיין היה אפשר לחן כולן שיקבלוה, ואם הין נ שיתעלו ממדרגתן השפלה, וכיון שלא רצו - אז נגמר די לגמרי, ונסתם השער בפניהן סיתום שאין לו פתיחה׳ ואך זהיר בעצמו נשאר לכל איש ואיש מן הענפים בפרטיהם, שיתגי

וייכנס בבחירתו תחת אילנו של אברהם אבינו. י. ואולם לא היתה הגזרה להאביד את האומות האלה, אבלץ היתה הגזרה שיישארו במדרגה השפלה שזכרנו, והוא מות שהיה ראוי שלא יימצא אילו לא הטא אדם הראשון, אנושינה והוא בחטאו גרם לו שיימצא! ואמנם כיון שיש בהן בחי אנושיית, אף על פי שהיא שפלה, רצה הקדוש ברוך הואינו ות האמיתית, והי י לאנושי ן מה שראו שיהיה להן מעין י ישראל, אף על פי שאי שתהיה להן נשמה כעין נשמות בנ מדרגתה מדרגת נשמות ישראל, אלא שפלה מהן הרבה, ויהיו להן מצוות, יקנו בהן חצלחה גופיית ונפשיית, גם כן כפי מה

י נח. ת בנ ו י לבחינתן, והן מצו שראו והנד. מתחילת הבריאה נזמנו כל הדברים להיותם כך, אפ יהיה שיחטא האדם, וכמו שנבראו כל שאר ההיזקים והעונשים

, וכמאמרם זכרונם לברכה. על התנאי

ז. ואולם לעולם הבא לא תימצאנה אופות זולת ישראל, ולנפשנה נוספת ונספחת נתן מציאות בבחי חסידי אומות העולם תי על ישראל עצפפ׳ ויהיו נטפליט להם כלבוש הנטפל לאדם,גו ע מן הטוב. ואין בהוקם שישי י ג נה זו יגיע להם מה שי ובבהי

יותר מזה כלל. ח. והנה בשעה שנחלק העולם כך. שם הקדוש ברוך הוא שבעים פקידים מסוג המלאכי, שיהיו הם הממונים על האומות האלה. ומשקיפים עליחן. ומשגיחים על עניניהן! והוא. יתברך שמו, לא ישגיח עליהן אלא בהשגחת כללית. והשר הוא ישגיח עליהן בחשנחה פרטית, בכח שמפר לו האדון, ברוך

י נ ו וני / חלק « י ו

ק אתכם ידעתי ד י זה נאמר («!וס ג נ): , ב הוא• על זה! ועל ד מכל משפתות האדמה״. ואמנם׳ לא מפני זה תעדר הם וחלילה ידיעתו בפרטיהן, כי הכל צפוי וגלוי לפניו׳ יתברך שמו,ן הוא, שאינו משגיה ומשפיע לפרטיהן. ודבר י מעולם, אבל הענ

יעתא דשמיא. נהו במה שנבאר עוד לפנים בסי זה תבי 0. ואולם במעשיהם של ישראל תלה האדון, ברוך הוא,ת ן כל הבריאה ועילוייה, כפו שזכרנו, ושיעבד כביכול א תיקו הנהגתו לפעלם, להאיר ולהשפיע. או ליסחר ולהתעלם חס וחלילה על פי מעשיהם. אך מעשי האומות לא יוסיפו ולא יגרעו במציאות הבריאה ובגילויו, יתברך שמו- או בהיםתרו, אבל ימשיכו לעצפן תועלת או הפסד, אם בגוף ואם בנפש,

ויוסיפו כח בשר שלהם או יהלישוהו.ח על י י. ואמנם, אף על פי שאין הקדוש ברוך הוא משג אומות העולם בפרטיהן. כבר אפשר שישגיח עליהן בהןנת הפקדים ו או רבים מישראל, אמנם זה בבתי י לצורך ת

ו בפרק הקודם. ים שביארנ חאטצעי

פרק החח ג ז י י הח פנ באו

א. הנה עד הנה ביארנו משפטי החשגחה, עתה נדבר בפה- ד ח א ן זח יתחלק לשני עיקרים: ה י שבאופן ההשגהה, וענ

. ו ת ע פ ש ה ב - י נ ש ה בהשקפתו, יתברך שמו, ור ידענו, שהוא, יתברך שפו, ב כ - ו מ ב. בהשקפתו, יתברך שד ולא בהווה ן ידיעה כלל, לא בעתי ן אצלו הפרו יידע כל ואיו י לא בעבר, בי כל מה שהיה ויהיה כבר צפוי היא לפנ ונודע ו ו י ו דבר- וכל ההווה גלוי הוא לפנ מעולם ולא נעלפ ממנו כלל. אפנט נ ו ולא נסתר פפ נותי אצלו. יתברך שפו. בכל בהיף על הדבריפ פד, שהוא דן אותם. וגוזר נקרא שהוא פשקי- ם ה עליהפ גזרות, מוגבלות בגבול הזמן שירצה היהדשן ב

ד נדבר פזה לפנים בעזר השפ יתברך. עו וה שיוציא רצונו, יתברך שפו, לפועל ג. אך השפעתו הוא פות שסידר באותו הסדד וההדרגה שהוא חפץ. והנה בהיי שחפץ בסדר הזה. ו בפדר הדרנח והשתלשלות, מפנ ותי בדים י א ר ב נ ת ה או נת פצי ת וו בבחי הנח כפו שרצח בהשתלשלו

ו ע א צ ו ם ל י י ה ח » י מ ב םו ר

ב. והנה הוא, יתברך שמו, מופיע בכל הסנהדראות האלה,ן שבאמת, שיצא המשפט י ע בם, ומעמידם על תוכן הענ ומשפי. ויש מן הסנהדראות שהקדוש ברוך הוא שם לראש, לאמיתו וכענין שנאמר (מ5כים א כג ים)! ״ראיתי את ה׳ יושב על כסאונו ומשמאלו״, ופירשו וכל צבא השמים עומד עליו מימין נים ״ מפי חכמינו, זכרונם לברכה (תנחומי* שמוח יד): ״אלו מימין לכף חובה״, ואמר דניאל י ט מ - ט י ל י א מ ש לכף זכות, ואלו מא יתיב נ י ד - ב י ת ו ועתיק יומין י ן דמי (Jfro ז ם י): ״עד די כדטו

ן פתיחו״. ופפריו למעלה, כמה ואמנט עיקר הדבר כך הוא. הנה כבר ביארננו של כל איש ואיש, כי הנה בכלל, פן הדקדוק נמצא בדיות רבות, לפי סיבות שונות, בכל איש מן האנשים יימצאו טענן האיש ההוא לדרכים רבים מדרכי המשפט, להיות נידונה ו הנה תימצא בו בחי ובפרט גם כן בכל מעשה ומעשה ממני העולם מורכבים נ י להובה, וכמה צדדים רבים, כי כל ענ בהרכבות רבות באמת ונמשכים בדרכים שונים. ואולם כלנים העליונים ות האלה מתגלות בבתי־די נות האמיתי הבחין האלה לאמיתן, וכל אהד מן הצבא הנמצא באותו הבית־דין כולם פתגלד, לו לפי ענינו אחת מן הבתינות- עד שביץ לפי נ ע נות כולן, לא נכחד דבר, ואז יישקל ה ת הבחי מתגלוות ההן, ותצא הגזרה כפי הנאות. ואולם נות האמיתי כל הבהין ההוא! ואם הוא הגמר הזה יעשהו מי שהוא ראש בבית־דינים שהאדון, ברוך הוא, רוצה ויושב שם לראש, ־די מהבתי הנה אף על פי שהכל צפוי לפניו, יניח לכל המשרתים־הצבאנות הענין באמת, שלפניו, שיטענו לפי הסתגלה להם מבחי

ויגמור הדבר כפי הראוי, וכפו שזכרנו. ג. נמצא לפי שורש זה, שאין הקדוש ברוך הוא דן אתדר פי נת הסדרים שרצה ו נת ידיעתו, אלא בבחי העולם בבחיט י נ י לענין. וממה שסידר עוד בזה חוא, שלא לשפוט ענין מהענד ן מאלה, עד שיובאו לפניו מפקידים שהפקי בשום בית־דין זה, והיינו שהנה הפקיד בחפצו, יתברך שמו, פקידים י לענ מן סוג המלאכי, שישגיחו על כל הענינים ההווים בעולם,ו ג ן של פעלה ויעידו על הדברים שהשי אלה יבואו לבית־די ונים במשפט. וכבר זכרתי פעפים, י גלה להם, ואז יבואו הענ נ ו, יתברך שפו, כי נים האלה נמשכים אחר ידיעתו ן העני שאי

in חלק עני / י דייר ה

י מוי מ m rnjilB I גףניפ מ׳ ו D I היה |)

to מנין mk m m m והענינימ 1 1 * i T | I I l l r t 1 1 1 1 , | ! f |

M 1 ! 1 1 W i f e IB , (זכריה * י) ך ר א n (זכריס ו י); ״עיני ה׳ המה משוטטים בכל ה

,אלה nit 1 ו,׳ להתהלן באון׳ ואחרימ * :מ שסידר. ואותם י סדו » על דרכי ההנהגה הזאת, כפי ו

titk ט ממופקזיים להשגיח ע!) עניני העולם ולהעיד י כ א ^ ד־ י ת נ י ד,״! ובוויגלותו, יתברך שמו, עי) אדד מ נ ייקראו ״עי

, ו נ מ ן בוני המגדל מ י נימ, כגון ענ י ן פהענ י נ ; פ ו פ ש הדינים ל

ה. ז h כיוצא נ i ׳ ויראות״, והן ד ה ר י ו נאמר: ,

ואולם צריך שתתבונן, שאין הדמיון באלה העניניפ עם פה« 1 י ו שנעשה במלכות הארץ אלא m אן באופן ו, הי בגשמיים נעשים כפי פוי ון אמיתי ט אין הדמי י ו הדבי מה פ כ - ט י י נ ח ו ר ב ניהט, ו י יך בד,0, בהשגתם ובבל ענ ששי

ניהם. ך בהם, בהשגתם ובעני י ששי׳ ק ש ן הוא, את הקטיגור, והוא ה ו ד. והנד, שם האדון, בריבוא גט השטן בתוהט״, ופקודתו שנאמר בו (איוב א ו): ״וינים , וכשהוא תובע יתעוררו הדי ן הד ־ לתבוע דין בבתיו ן ע י י דת טובו, יתברך שמו, שלא יתפוס ב וישפוטו. וממי שיקטרג המקטרג, ואף על פי שחטאי החוטא גלויים לפניי.ו ג ו ר ט ק ל - ש ו ר י ואולם גט לזה חקק חוקים וסידר סדרים, פן מה שאמדו חכמינו, של המקטרג, איך יהיה ומתי יהיה, וכענין השטן מקטרג י א זכרונט לברכה (ירושצמ׳ שנ0 סרק ב 10נ0 ו): ,ס א): ,,שלשה דברים מזכירים עוונותיו של אדם, ואלו הן: אלא בשעת הסכנה״, וכן מה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה ! ת בי י נ ן על הבירו לשמים״, ופרטים ( קיר נטוי, ועיון תפלה, ומוסר די

נ מ ״ ^ ; » י סח ^ r « 2 » .

X l ^ l !הה « י ״ 2 " י מה שסיךו, * ט י מ ט m t ב־ל השתלשלות ת i r t m

ן » המתגלה עליהם מה י ״ ׳ ־ « ״ ״ י י * 2 ״» ל״״״ינים ־־הם, והתה ו י * * מ ״ י J ; י

לתחתונים. עד סוף ההשתלשלות כולה,

י אליי ילקייא איתי׳ להזכירו ולחת רב א י י י ״ 8 ו * י א ו י

: S י צ - • ״ י ״ י ״ י " ־ ל ״ ״« » שמי לעולם״. יהוא השם שנקרא בו על שם הכבוד »

" ה נ י ה ההשפעה. שעל ״ ״ י ץ א ־ ״ ־ ־ ״ n ״ ״ו ל ו י תברך שמי, השם ההיא. ואמנם בהמשך ההשפעה תי ת א ש ל ת ש ה י בכל ה יתפשם הענ ה י־מ״יקקת לה, ו י י ״ ־ הי הסיף, וכמי שזכרנו. והנה הגבילה החכמה » ש ו « י י "ת ד ה ו י ץ בגבולות ידועים ובתנאים מ נ ע ונה א ת ה העליא י ה תימשך ההשפעה ה

w ק ?זני ל ׳ / ח ך ת ר ד

י נים האלה צריכים לו, שהכל צפו י לא היה שום אחד מהענ לפניו מעולם, אלא שכן גזר וסידר בהכמתו הנפלאה.

הג העולם באמת• ועל אלה הדרכים ועל פי אלה הסדרים מתננים הוא שירמזו הכתובים במליצותיהם, כענין שנאמר י והענ (נראשיח י* ה): ״וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל אשרי האלהים להתיצב על ו בני האדם״, (חיוג h י): ״ויבואו בנ בני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ״, (וכליה b י): נ י ע ה׳״, (וכריס ו י): ,ה אשד שלח ה׳ להתהלך בארץ״, ואהרימ כאלה! הכל ל א , נאמר על דרכי ההנהגה הזאת, כפי הסדדיט שסידר. ואותםד עליהם י העולם ולהעי נ י המלאכים המופקדים להשגיח על ענ- ! ובהיגלותו, יתברך שסו, על אחד מבתי ״ י ה נ י ע ייקראו .ני המגדל בזמנו, ץ בו נ ן מהענינים, כגון ע י הדינים לשפוט ענ

ד ה׳ לראות״, וכן כל כיוצא בזה. ר י ו נאמר: ,נים עם מה י ון באלה הענ ואולם צריך שתתבונן, שאין הדמי שנעשה במלכות הארץ אלא בסדרים, אך באופן היעשותים נעשים כפי םה ון אמיתי, כי בגשמי ן הדמי הדברים איי מה פ כ - ם י י נ ה ו ר ב יך בהם, בהשגתם ובכל עניניהם, ו ששי

ניהם. י יך בהם, בהשגתם ובענ ששי ד. והנה שט האדון, ברוך הוא׳ את הקטיגור, והוא השטן,א גם השטן בתוכם״, ופקודתו ו ב י ו שגאסר בו (&יונ א י)! .ן, וכשהוא תובע יתעוררו הדיינים ן בבתי־הדי ע די לתבו וישפוטו. וממידת סובו, יתברך שמו׳ שלא יתפוס בדין עד שיקטרג המקטרג׳ ואף על פי שחטאי החוטא גלויים לפניו.ו ג ו ר ט ק ל - ש ו ר י ואולם גם לזה חקק חוקים וסידר סדרים, פן מה שאמרו חכמינו, של המקטרג, איך יהיה ומתי יהיה, וכענין השטן מקטרג י א זכרונם לברכה (ירופצמי שגח סל? 3 «לכ= י): . אלא בשעת הסכנה״, וכן מה שאמרו חכמיגו, זכדונם לברכה (ניבום 5ס א): ״שלשה דברים מזכירים עוונותיו של אדם. ואלו הן•ן על חבירו לשמים״׳ ופרטים קיר נטוי, ועיון תפלה, ומוסר די

רבים ביוצא בזה.

י המשפטים האלה, בכללם ובפרטיהם, נ י ה. ואולם לכל ענ חוקים ודרכים מסודרים, כמו שגזרה תכמתו, יתברך שמו,י המשפט ולבתינותיו, כגון מה שאמרו חכמינו, זכרונם לזמנבארבעה פרקים העולם נידון״, ומה « סו י)). , ש לברכה (ראש ־י דליפוש הרון אף״, מ ק מ - ן י ד ך נכנס תחילה ל ל מ שאמרו 00), ,

ו ם א צ ו n י ״ n n f a י נ na י

י מתדנא״, וההפרשים נ בן מד, שאמדו (ש0): ״תבואה תדי דין קודם גזר דין ולאחר גזר דין, וכמה פדטים אחדים שבי

כיוצא באלו.

טרק ז

ם י ב כ ו כ ח ה ע מ ש ! ה י נ ע ב

ם ש ר ש - ם י מ ש ג י ה נ י ו בחלק ראשון, שכל ענ א. הנה ביארננים האלה הוא בכתות הנבדלים. ואמנם, שם משתרשים העני בכל הדרכים שצריכים להשתרש, ואחר כך צריכים ליעתק ולימשך אל הגשמיות בצורה שצריכים לימצא בה. והנה לצורך זה הוכנו הגלגלים וכוכביהם. שבהם ובסיבוביהם נמשכים ונעתקים כל אותם הענינים שנשתרשו ונזמנו למעלהות פה למטה, ועומדים פה בצורה הראויה. ברוחניות אל הגשמין הכוכבים ומדרגותיהם לכל מחלקותיהם היו כפי י ואמנם מנונה היותם צריכים ונאותים אל מה שראתה החכמה העלי ההעתק הזה שזכרנו. והנה נשפע מן הכוכבים כח הקיום אלנתי העצמים הגשמיים שתתתיהם, שעל ידיהם נעתק ענינם מבחי

למעלה בשרשים אל בחינתו למטה.ן אחד הקק הבורא, יתברך שמו, בכוכבים י ב. ואולם, עוד עני מקרי הגשמים ומשיגיהם, אחרי נ י האלה, והוא, שגם כן ענ שהוכנו למעלה, יימשכו על ידיהם למטה באותה הצורה שצריכים לקרות להם. דרך משל: ההיים, העושר, החכמה,נים מוכנים למעלה בשרשים י הזרע וכיוצא, כל אלה הענ ונעתקים למטה בענפים בצורה הראויה על ידי הכוכב, וזה במחלקות ידועות ובקיבוצים מיוחדים שהוהקו להם, ובסיבוביםו ביניהם כל המקרים הקידים את הגשמים ידועים. ונתפלג למיניהם, ונקשרו חגשמים כולם תחת שליטותם כפי סדריהםכה, לפי הקישור להתחדש בהם, כפי מה שיושפע מן המעו

שיתקשר בה כל איש ואיש. ג. והנה נשתעבדו לזה הסדר כל בני אדם גם כן להתהדש בהם, כפי מה שיימשך להם מן המערכה. אמנם, כבר אפשרלדת הכוכבים מכח חזק עליון מהם. ועל יסוד זה שתבוטל תו אמרו (שמזזןנויו): ״אין מזל לישראל״, כי כח גזרתו, יתברך שמו, והשפעתו גוברים על הכח המוטבע בהשפעת המערכה,

־ י 0 נ ק ש י ז ן ה׳ / ו ו י

ותהיה התולדה לפי ההשפעה העליונה, ולא לפי השפעת המערכה.

ד. ואמנם, משפטי ההשפעה הזאת של הכוכבים גם הם מוגבלים,ה ונה היותה נאותה. וקצת מדרכי כפי מה שגזרה החכמה העלי גודעיפ לפי סדרי המבטים, והוא מה שמשיגים הוברי השמים.ו ג ת בזה, על כן לא ישי אכן לא כל אמיתת סדריה מתגליגיט העתידיט, ולא בשלמות, י היזוזיט בכוכבים אלא קצת מהענ וכל שכן שכבר יש ביטול לתולדותם, כמו שזכרנו! ועל זה אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (נלחשית לגס ס-ה נ): ״מאשר״.

(־*יי!» יג) - ולא ״כל אשד״.

ק ח י פת בהעייגחה ו י ט ר ת פ נ ח ב ה ב

א. ממה שייבחן עוד בחשגחתו, יתברך שמו• הוא היות כל סדרי ההשגהה ודרכיה יושר חמשפט וקו הדין, ובענין שנאמד (־־ליס מ0 ז), ״שבט מישור שבט מלכותך״, וכתוב (icn׳ ־0 ו)־ן תפצו . ואמנם, ידענו באמת שאי ״ ך במשפט יעמיד ארז ל מ . ת של הקדוש ברוך הוא אלא להיטיב, והנה הוא אוהב א ברואיו כאב האוהב את בנו, אלא שמטעם האהבה עצמהי שייסר האב את בנו להיטיבו באחריתו, וכענין שנאמר ראו (ינריט n ה)־ ״כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלהיך מיסרך״.ן עצמו ממקור האהבה הוא נובע, ואין נמצא, שהמשפט והדי מוסרו של הקדוש ברוך הוא מכת אויב ומתנקם, אלא מוטר

אב הרוצה בטובת בנו, וכמו שזכרנו.ר בעצמו ס ו מ ה ש - ד ח א ניםו ה י י ענ ואולם משורש זה נולדים שנת וג א יהיה ממותק ולא קשה ואכזרי. כי האהבה בעצמה תמזם, כשהשעה צריכה לכך, יעבור -שלפעמי י השנ הדין ברחמים, ון לגמרי וינהג ברחמים, האדון. ברוך הוא, על שורת הדי ובעני! שנאמר (:מוין 1: יס). ״והגותי את אשר אחון ורחמתי

את אשר ארחם״.ו והנח בחיות שרצה הקדוש ברוך חוא בבחירת חאדם במעשי וביושר משפט הגמול לשלם לאיש כמעשהו, הנה כביכול משעבד הוא את הנהגתו למעשה האדם, שלא ייטיב לו ולא ירע לו אלא כפי מעשיו. אך באמת, הנה האדון, ברוך הוא.

ו פ א צ ו פ ל י י ה ח ש ב דבי ט

אינו םשועבד לשום חוק. ואינו צריך לזולתו׳ ולא םתפעל׳ הנח יפעל משום דבר׳ ועל כן כשירצה להשתמש מרוממותוגחג כפי רצונו בלי חכרח או עיכוב כלל. ואולם להנהגת י וות המשפט יגהג כפי השעבוד שזכרנו, אך כשתגזור חכמתו הי נאותה העברה על שורת הדין, הנה ישתמש מרוממותו וייחוד

, ויעבור על פשע, ויתקן כל קלקול בעוצט כחו. שליטתוני השגחה: השגחת משפט השם יתברך נמצאו כאן שגי מי׳ י הדרכים משגיח כבודו והשגתת השליטה והייחוד, ובשנד על ברואיו. כי הנה הוא משגיח בהשגחת *תברך שמו, תמית כל המעשה, ומשגיח בהשגחת ד א המשפט לשפוט תמיטה לקייט בכחו ויכלתו את הבריאה, ולא תחרב ברוע השלי

י האדט. מעללי בנ ב. וממה שצריך שתדע עוד, כי הגה גט השפעתו תחולקה שלנפש. מ ל - י נ ש ה ה שלגוף, ו מ ל - א ו י מיגים: האהד ה לשנינו למה שלחצלחת האדם למה שלגוף כבר ביארנו ענינה, דהיא במה שבהשכלמ ו ה - ה מ ש נ ל תו בעולם הזה. למה ש ושלו וידיעה• ובקרבת האדם אליו, יתברך שמו, ויקרו ומעלתו הנפשית. כי הנה המצב הטוב של העולם הזה באמת הוא,י האדם דבקים לחכמה, ועוסקים בעבודת בוראם, שיהיו בנה האמת גלויה וברורה, ויהיה הרשע נרדף ונכנע, תהי ות מושלכה, ולא תימצא עבודה בעולם בלתי אליו, והתרמיתברך שמו, וכל המידות הטובות תמצאגה ותגברגה, ותרחקנה י המידות הרעות ותמאמנה, וכנגד זה ירבו השלוה וההשקט, ולא יימצאו יסורים ומכאובים ונזקיט, ויהיה האדון, ברוך הוא,ו שמחים משרד, כבודו בגלוי בעולמו, ושמח על מעשיו, ומעשיי חאדם שטופים ות בנ ) וחהפך לכל זה, בהי ו י נ ועלזים לפ אחרי חתאוח, ומואסים בחכמח ורחוקים ממנה, ולא פוניםי אם מעט או כלום, והאמת [מושלכת] ארצה, והרשע לעבודה כת רבה, ועבודות נכריות בעולם, ת והטעו גובר ומצליח, התרמית הטובות נעדרות, וחמידות חדעות נמצאות מאד! דו המי ופורץ והנזקים רביט, הי וכנגד זה ההשקט חסר, ואין שלוה, ור כבודו מעולמו, והעולם הולך וחאדץ, ברוך הוא, מסתילו נעזב למקדח ומשולח לטבע, ואין הקדוש ברוך הוא כאיי חאדם שמחים לפניו, ולא מכירים , ואין בנ ו שמח על מעשיות לפני בוראם, ובזמן כזה ודעים מה חיא שמחת חברי י ו

י נ ק ש י ר ח׳ I ח י י

הרעים גוברים והטובים נשפליט. ונמצא, שהנה יושפע ממנו, יתברך שמו, למה שבכל הענינים השייכים לגוף, בחלקי המצב

נים שבו השייכים לנפש. שזכרנו, ולמה שבכל העני ג. והנה כבר נתבאר בתלק ראשון פרק ד, שאולם מצבו שלם בו, י האדם בעולם הזה הוא מצב שהתומריות וההושך שדטי וההארה נרכבת ומשתתפת בו, שממנו הדעת והשכל. והנה בראשית תולדתו של האדם סכלותו רכה ודעתו מועטת, וכפי התגדל הנער כך תרבה דעתו. ואמנם הטיבה לכל המציאויות האלה היא השפעתו, יתברך שמו, כי כפי מה שיושפע על האדם, כן יימצאו בו מציאות וענין, בכלל ובפרט. ושורש הכל הוא ענין הארת פניו. יתברך שמו, והסחרם, שביארנו למעלה בחלק ראשון פרק ד. שהוא שורש מציאות הטוב והרע בכל מקום שהם. והנה ההשפעה נמשכת על פי הארת הפנים או הסתרם. כפי מה שתגזור החכמה העליונה, ומהשפעת ההארה יולדו הריבוי, הזכות והיקר, ומהשפעת ההסתר יולדו חחםרון,ות והשפלות. ובהיות שמציאות הנמצאים וההגהגה העבי הראויה להם מורכבות מהענינים האלה הרכבה רבה, כיי חסרון נ י י להימצא בו יהיו ענ בנמצא אחד עצמו ובמה שראוני י י עביות וענ נ י נה אחרת, ענ י ריבוי בבחי נ י בבחינה אחת, ועני יקר, על כן חהשפעה שתושפע נ י י שפלות וענ נ י זכות, עננה חרכבות י להם לפי מה שראוי הימצא בם, צריך שיהיו בענ מן ההארה וסן ההסתר, כפי מה שראוי שיוולד במושפעים, וכפי מה שישתרש בה! וכפי הסדר שיוסדר וההדרגה שיושרשונותיה וגבולותיה. נים בהשפעה, כן תצא התולדה בכל בהי העני

ות והמקרים בכל מקום שהם. י וזה כלל גדול לכל המציאו ד. כשבביפ אל כלל מצבי העולם מאז היבראו, כפי המקרים שקרו בו ומה שיעדו עליהם הנביאים. נמצא בדבר ארבע הדרגות, ונחשוב המין חאנושי כולו כאדם אחד מאז הוולדו

עד עמדו על פרקו כראוי. והנח נמצא מצב אחד, שהסכלות והחושך גברו בו תגבורתת בבורא, יתברך שמו, תי ו הידיעה האמי גדולה, שנעדרה ממנ ובשלמותו העדר גדול, והוא מה שקראוהו, הכמינו זכרוגםי הוא י אלפים תוהו״. המצב השנ נ ש יץ 5י >f)• ״ לברכה (ס«י, וה,א כמצב זמננו זה, שהנה יש לנו, ו ה שזכרנ מצב טוב מזדיעת מציאותו יתברך ושלמותו, ותורת ה׳ אתנו, תהלד, לאל, י

ן הנפש הזאת . ועני משמשת להרגשה והשכלה ההקוקה בטבעו בכל בעלי חחיים הוא מציא-ת אחת דקה מאד, נמשכת ובאה בתוך הזרע אחרי חיקלטו, והיא עצמה מתפשטת והולכת ובונה את הגוף כפי פה שראוי למין ההוא, וכן מתפשטת בהתגדלו,־ י ההדגש, וכן ההשכלה הראויה למין ההוא. כי בבעלי ובה תלוי האדם החיים עצמם יש הפרש גדול בהשכלתם, והשכלת בנ נבדלת מהשכלת כולם הבדל גדול. ואולם, כל זה נעשה בנפש הזאת כפי חוקה הטבעי וכפי הכנת הכלים המשמשים לה,ן ומין לפי מה שהוא. והנה בנפש האדם ייבחנו בתינות בכל מים כהות ל ו כ - ן ו צ ר ה : הדמיון, והזכרון, השכל. ו ן וכחות, כגו

בנפש, מוגבלים בגבולים ידועים ופועלים בדרכים מיוחדים.

ב. אמנם, מלבד כל זה נמצאת עוד באדם מציאות נפשית נבדלת ועליונח מאד, ואין התכלית בביאתה באדם אלאו לקשרו בשרשים העליונים שיש לו ליקשר בם, להיות מעשי מולידים תולדותס בכחות העליונים בכח גדול. ובמציאות הזו נמשך השפע הנשפע אל חאדם מן חמקורות העליונים, וממנוהגת את בנפש שזכרנו, ומסגד, בגוף. והנפש העליונה מני התחתונה, ופועלת בה הפעולות המצטרכות בכל זמן מזמניחס והקשר שהוא מתקשר עם האדם, לפי היחס שהוא מתינה העליונים. והנה הנפש הזאת מתקשרת בתחתונה, והתחתו בחלק היותר דק שבדם, ונמצאו הגוף ושתי הנשמות מתקשרים

זה עם זה. י

די י הקשר חזה, שנקשרת נפש זאת בגוף על י ג. והנה מפנ

ו פ א צ ו ב י י י ה ח ש רבי ב

ולפניו אנחנו עונדים! אמנם אין אות ואין נביא׳ וחסרהי אמנם מה שהאדם ההשכלה האמיתית שהיא דוה הקודש. נל בשכלו על ידי עסקו האנושי לגבי מה שמשכיל בדוה משכי שכל נשפז, אינו אלא כערך הגוף אל הנשמה. מצב שלישי סוב מזה הוא כמצב זמן בית המקדש• שכבר היו אותות ומופתים ונבואה במין האדם׳ אך לא נמצא השפע הזה מתפשט בכולו אלא ביחידים׳ וגם להם בקושי. כי כבר נמצאו לדבר מניעה ועיכוב. מצב רביעי טוב מכולם. והוא מה שיעדו עליו הנביאים לעתיד לבוא. שלא תימצא הסכלות כלל. ורוחן האנושי בלא קושי כלל! והנה הקודש יהיה שפוך על כל מי אז ייקרא, שנגמר בנינו של המין האנושי, כי משם והלאה

עילויים יהיו לו ועד נצח נצחים יתענג. ה. בבתינת ההשפעה הנפשית שזכרנו נמצאו עוד נבולים בבחינת הזמן והמקום ושאר התנאים. כי הנה חקק וסידר האדון, ברוך הוא, להיות נמצא ומתגלה בעתים מן העתים- ם ו ק מ בדרכים ידועים, זולת מה שיתגלה בעתים אהדות, וכן בנות רבות ופרסים זולת מה שיתגלה במקום אחר- וכל זה בבחי משוערים בתכלית הדקדוק, כפי הראוי לתיקונן של הבריות. ובזה נתלות קדושות הימים והמקומות הקדושים, שבהן יושפעו בני האדמ שפע יותר גדול, ויקבלו יותר הארה, זכות ומעלה,

כפי ההדרגה המשוערת.

ו ז פ א צ ו ט ל י י ה ח ש י 0 ב נד ר

נמנעו גבלת בגבולות פרטיים, ו הנפש התחתונה, נמצאת מו ממנה ההשתתפות והעסק עם הנמצאים הרוחניים ונבדליפ,ינו כל ימי היי האדם, כל זמן היותה מתקשרת עם הגוף, דהי ומתפעלת ממעשי הגוף להתקשר על ידם באור הבורא, יתברךי ו ולידבק בכתות הטומאה, ובזה תלו שמו, או לנטות ממנ היכוננה לשלמות המעותדת או התרחק־ ממנה. והיא פועלת באדם ומנהגת את הנפש התחתונה, ומדריכתח. וחוקקת בהן ציורי ההשכלה לפי הכנתה, ומולדת בה חמחשבות והרצו

כפי הצד אשד תטה לו.ה ד. ואמנם, אף על פי שקראנוה על דרך כלל נפש אתת, הנ באמת היא בעלת הלקים רבים ומדרגות שונות, וכבר נוכל לומר שנפשות רבות הן שמתקשרות זו בזו כטבעות השלשלת, וכמו שמכולן נבנית השלשלת ההיא כמו שראוי לה, בן מכלונה שזכרנו, אלה המדרגות הנפשיות נבנה כלל הנפש העלינה וכולן קשורות זו בזו, והאחרונה בנפש התחתונה, והתחתו בדם, וכמו שזכרנו. וכבר אפשר שיסתלקו קצת מן התלקיט האלה בזמן מן הזמנים, וישובו אתר כך, או יתופפו עליהם מדרגות, וילכו להם אחרי כן, ולא ייראה רושם מכל זה בגוף כלל, כי כבר אין פעולת הנפשות האלה בגוף דבר מורגש, ואינן מוסיפות או גורעות לא בחיות ולא בהדגש, אלאה שהוא ענינו של האדט באמיתו ויחמו עט מ ב - ן ת ל ו ע פ השרשים העליונים, כפי מה שהוא ראוי ליקשר בם. והנה מכלל זה הוא ענין הנשמה יתרה שבאה בשבת־קודש והולכת

לה במוצאי־שבת, ואין ביאתה ולא יציאתה נרגשות לגוף. והנח בלל חלקי הנשמה מתחלק לחמשה, ונקראים: נפש, רוח,

נשפה, היה, יחידה.ונה הזאת מקרים ראויים לה כפי ה. ואמנם, יש לנשמה העלי ענינה, ואף על פי שהיא נקשרת בקישוריה בגוף, כמו שזכרנו,ן קישורה בגוף נשאר לה קצת ענין עם הדודנים, מה שאי מונע ממנה. אמנם, אין נמשך ונולד מזה דבר מורגש וניכר בשכל האדם ומחשבתו אלא לפעמים על צד המיעוט, והוא פח שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מניצה ג *), ״אף על גב דאיהו לא חזי מזליה הזי״, שכבר הגיע חענין לנפש הזאת העליונה, ולא חגיע ממנה אל חמחשבה והשכל ציור שלם,

אלא קצת התעוררות ולא יותר.

»י נח י י ק על ל ׳ / ח ך ה י ד

י חלקים: ו. ואולם, דאתה החכמה העליונה לחלק הזמן לשנינו היום והלילה׳ אהד - לפועל הבריות׳ ואחד - למנוחתם׳ והיי היום הוא זמן המעשה, והלילה זמן המנוהה׳ ושם בטבע כי החיים שיישנו, כדי שתהא להם ולדותותיהם מנוחה בעל מעמלם, ובאותו הזמן תחליף מציאותם כח, בכל חלקיהים והנפשיים, וישובו הדשים לבקרים לעבודתם. י הגופנו ות האדם ישן, כחותיו נחים, והרגשותי כבראשונה. והנה בהין לבדו ו שוקטות, והשכלתו גם כן נחה ושוקטת, ורק הדמי יפעל וילך, וידמה ויצייר ענינים, כפי מה שיזדמנו לו, משאריתגיע אליו מן האדים יר בו בעת היקיצה ומה שי ה שנצטי מים העולים אל המוח, אט מן הלחות הטבעיים ואט מן והעשנ

ה ענין התלומות אשר לכל בני האדם. ז ו - ם י ל כ א מ ה ואמנם, הקק הבורא, יתברך שמו, עוד שהנפש העליונהנתק קצת באותו הזמן מקישוריה הגופניים, וחלקים שזכרנו תיינו עד הרוח, יהיו מתעלים ומתנתקים מן הגוף, ממנה, דהי ורק חלק אחד, שהוא הנפש, יהיה נשאר עם הנפש התתתונה. והנה חחלקים המנותקים ישוטטו במה שהונה להם ויהיה להםן עם חדוחנים, עם הפקידים, פקידי הטבע, או עם י עטק וענ טלאכיט, מלאכי הקבלה, או עם השדיט, כפי מה שיזדמן לה לפי סיבה מהסיבות. ולפעמים תמשוך הענין מה שהשיגהיר יצי בהשתלשלות עד הנפש התהתונה, ויתעורר מזה הדמיון ו ציורים כפי דרכיו, וכבר אפשר שהענין שהשיגה יהיה אמיתין עצמו י , וזה הענ או כוזב, כפי האמצעי שעל ידו השיגתהו יימשך עד הדמיון ויצטייר בדרכיו, לפעמים בבלבול גדול ובתערובת רבה מן הציורים הנפסדים הנמשכים מן האדים, ולפעמים ביותר בידור. וכבר תגיע לאדם הודעה וגילוי אוזןד לבוא עליו, ויקרה זה די האמצעי הזה ממה שעתי על ין די אהד פ וודע הדבר לנשמה על י , יתברך שמו, שי בגזרתון שיהיה ויימשך הדבר עד הנפש, ויצטייר זה מי המשרתים מאי בדמיון, בפיתום או בבירור, כפי מה שתגזור ההכםה העליונה.על דבר זה נאמד (איוב לג«ו »)! ״בחלום חזיון לילה בנפול וגלה אוזן ומות עלי משכב, אז י תרדמה על אנשים בתנ

אנשים״.ון מצד עצמו או מצד פד, י הדמי ר ו י צ - ת ו מ ו ל ח מצא כלל ה נג. ואולם אין הפועל בבל ו הנשמה לפי פה שתשי ררה *תעו

ם לוצ*«טו י י ח ח » י 0 ב ח ד נ

׳ ימים אלא במה שהוא, יתברך שמו ץ בגשמיים, אינם מתקי בפצא להם להיתלות בו. והנח חוא נמצא ומתגלה אל כל ננמצאו ע בם כפי מה שראוי להם לקיום ענינם. ו ו ומשפי נמצאימ :•ושינויים, י ל ב ק מ ה י י ו ב י י • ' י פ ההעןפעות, רבות ושונות, כות למתלקותן וכל י אות כל המציאו יה מצי ובהשפעות ההן תלות ההן" יוולדו יכל התולדות ו ההשפעו משכ י כשי ו ' . ן ה י נ י נ ע הנולדות מהן בבל השתלשלות הנמצאים, כפי מה שסידר, ויקבלו המלאכים מאורו, יתברך שמו, המתגלה עליהם מהים נ נים מהם, והתתתו שיקבלו, וישפיעו העליונים לתחתו

ת כולה. לתהתונים, עד סוף ההשתלשלו ה. ואמנם רצה השם יתברך להיות גקרא בשם, כדי שיוכלוו ולקרוא אותו, להזכירו ולהתקרב אליו. ברואיו להתעורר אליה ז יחד לכבודו השם המיוהד, ואמר עליו(m»B נ פו): , והנד. י, שמי לעולם״, והוא השם שנקרא בו על שם חכבוד בעצמוו כפי מה שרצה ליקרא בשם. ואמנם כפי כל פרטי השפעותיו רצה ונקרא בשטות שונים, והנה גזר וחקק, שבהזכיר ברואין שנאמר י את שמו, יימשכו להם ממנו הארה והשפעה, וכענבכל המקום אשד אזכיר את שמי אבוא אליך (שמוי! נ נו): , וברכתיך״. ואולם כפי השם שיזכירוהו ויקראוהו בו, כך תהיתי ההשפעה כ - ש ו ר י ההשפעה הנמשכת על ידי ההזכרה ההיא, פן אותה ההשפעה, שעל סודה נתייחס לו, שתימשך תהיה ממילד ו יתברך שמו, השם ההוא. ואמנם בהמשך ההשפעה תית ן בכל ההשתלשלו י יתפשט הענ בהכרח התולדה הסהוקקת לה, ון הראש ועד הפוף, וכמו שזכרנו. והנה הגבילה חחכפה פן בגבולות ידועים ובתנאים מיוחדים, ונה את העני העלי שכשתהיה ההזכרה נשלמת בהם, תימשך ההשפעה ההיא

ולד התולדה, ולא זולת זה. ותי והנה בכלל ההשפעות שגזר שיימשכו ממנו, יתברך שמו, סידר שיימשכו השפעות, שבהגיען למי שיקבלן יבוטלו בכחןא גבולות מגבולות הטבע, כמו שזכרנו, ויתקשר האיש ההוע לו ידיעה והשכלה מהשכלת י עם הנמצאים הרוחניים, ותגן מדרגות י נים אחדים ענפי שורש זה, והוא ענ י האנושית, ועניעתא חרוח־הקודש והנבואה, וכמו שאכתוב לפנים עוד בפיה דשפיא. והנה גזר, שהמשכת ההשפעות האלה נם כן תהיינו שמותיו, יתברך שמו, די האמצעי שזכרנו, דהי על י

ק שלישי ל ך ח׳ / ח ר ד

המתייחסים לו על שם השפעות אלח. בתיכון בחם במחשבת הלב אי בתזכיר אותם בפח. או גרף אותם בדברים. עםיעתא התנאים מה שצריך שיחובר לזה. וכמו שנבאר עוד בסי

דשמיא. ו. והנה הדבר ידוע. שאח על פי שכלל זה הענין אחד הוא,ינו היציאה מגבולי הטבע. הנה פרטי העני! רבים. כפי דהיות הנמצאים והדדגותיהם כי כפי מה שטבע י סדרי מציאו הנמצאים וסדרם נותז. כך יהיו פרטי ההשפעות המצטרכות להשלמת חדבד בכל בחינותיו, וכפי זה ירבו פרטי ההזכרה ותנאיהמ, וביציאה הזאת עצמה, שזכרנו, מדרגות על מדרגות יימצאו, ככל שאר כללי הדברים המתפרטים בפרטיהם, ויהיה מי שיצא מקצת הקישורים והגבולים, ומי שיצא מקצת יותר.

יעתא דשמיא. ועוד נדבר מזה לפנים בסי ז. והנה על היסוד הזה עומד הימצא היכולת לאדם להשתמשל בנמצאים בשימוש הרודני, וכמו שזכרנו למעלה, ולפעו פעולות גדולות וחזקות מה שאינו באפשרות השימוש הגשמי. וזה- כי הגה האדון, ברוך הוא, הכין סדרי חמציאות וכונניותיחם על זה הדרד שכולם נקשרים זה בזה וכולם תלויים בהשפעותיו, יתברך שמו. שזכרנו, באופן. שכשתימשך אהת מן ההשפעות על ידי הזכרת אחד משמותיו, יתברך שמו, כמו שזכרנו, הנהת, כי הנה הוא, יתברך ולד מזה התולדה עד סוף ההשתלשלו תי שמו, יימצא לקוראיו באותו השם, כפי מה שסידר ורצה, ויאיר אותו האור, וישפיע אותה ההשפעה שבה תלויה מציאות

ן שבגשמיות. י הענין ההוא המבוקש, עד סוף הענ ואמנם עוד ענין אחד חקק הבורא, יתברך שמו, על זה הדרך, והוא, כי הנה המלאכים כולם בכל מדרגותיחם, חנח נמסר בידט כת לפעול פעולות שנמסרו להם, והנה אינם פועליםת התמידית בתמידות אלא כפי הסדר שהוסדר להגהגה הטבעי של העולם. אמנם יש בכחם, שיכוליפ לפעול ממין הפעולה ההיא יותר מסה שפועלים בתמידות, וביותר כח וחוזק, שלא, ובזה הדרך יפעלו פעמים רבות במעשה בסדר התמידי הניסים וחנפלאות, שיחודשו בעולם כפי רצונו, יתברך שמו,נתז כבוד לשמו, בעת שירצה. ואמנם רצה האדון, ברוך הוא, וינו על מלאכי שכשייזכר על המלאכים לפי הסדר שסידר, דהי פעולה, את השם שנתייחס לו, יתברך שמו, על שפ ההשפעה

ו ם א צ 1 ם 7 י ח חי ש י מ ב C ו

ץ ההוא כולו. הנה יוברה המלאך לפעול באותו נ שבה נתלה הע הכה היתר שנמסר בידו לאותה הפעולה. כפי מה שיכריחה

המזכיר את השם עליו.ת שמו. ר כ ז ה - א ו י שרשים: הראשון ה ץ הזה שנ נ ע ונמצאו ב יתברך שמו. כמו שקורא אותו שיענהו. וימשיך על ידי זה- י נ ש ה ממנו השפעה. שבהמשכה יהודשו ענינים מה שיחודשו! וא מה שבידם ע פ י הכריח את המלאכים על ידי שמו. יתברך. שץ שום אהד מן תר על הסדר התמידי. ואמנם א לפעול יפ האלה מוחלטים לכל רצונו של האדם. אלא מוגבלים י נ י הענ בגבולים ובתנאים. ומשוערימ עד היכן תגיע היכולת להשתמש בהט ובאיזח דרך יצליחו. וכבר אפשר שתימנע התולדה ויעוכב הפועל אפילו באותו השיעור עצמו שניתן להשתמש בו. כמו שיימנעו תולדות השימוש הטבעי גם כן בגזרתו. יתברך. אפ

יגזור על זה. ואולם לשורש הראשון שהוא הזכרת שמו, יתברך, להימשך ממנו ההשפעה, ודאי שיצטרכו הקורבה אליו, יתברך, והדבקות בו, וכל מה שירבה הענין הזה, יצלח הדבר ביד העושה אותו, וכל מה שימעט• תתקשה עליו השגת התכלית. ולשורש השניותו עוזר לו ץ תנאי זה מצטרך, אף על פי שלא יניה מהי א אם יימצא, כי הנה אחרי שהושם בסגולת השפות האלה שיוכרהו המלאכים בהזכרתם, הנה שבו גם הם ככל הכלים הטבעיים שיפעל בם המשתמש בם כפי רצונו, אם ישתמש מהם בדרך שימושם כראוי. אכן הדבר ברור, שאינו ראויך ועל דבר זה אמרו ל והגון להדיוט שישתמש בשרביטו של מא חלף״. חכמינו, זכרונם לברכה (>b rof יג): ״ודאשתמש בתנ ואין היתר בדבר אלא לקדושים הקרובים לו, יתברך, ודבקיםו טידוש שמו יתברך בו, שישתמשו בזה למה שיולדו ממנית רצונו באיזה צד שיהיה! וזולת זה. אף על פי שלא ועשימנע הפעולה למשתמש, אם ישמור דרכי השימוש כראוי, תייענש על זדונו. וכבר אמדתי, שעל כל פנים אין הדבר ענוש י מוחלט. אלא מוגבל בגבולות מה שראתה החכמה העליונהע ו יתברך תמנ ת ר ז ג - ו מ צ היותו נאות, וגט באותו הגבול ע התולדה, כל זפן שירצה, כשתגזור חכמתו היות המניעה

ראויה ונאותה. ח. והנד, אחרי היות גזרת חבפתו שיהיה בעולם טוב ורע,

ק שלישי ל ך ה׳ / ח ר י

היה הסידור שיימצא באמת הרע בכל המדרגות שאפשר לו לימצא, ותהיה העבודה לאדם שימנע ממנו השליטה והפעולה בכל דרכיו ומדרגותיו, עד שיוסר ענינו לגמרי מז הבריאה כולה. ואולם תראה שהאדון. יתברך שמו׳ הנה אמיתת ענינון חסרון שיהיה. כמו שכתבתי בהלק ראשון שוללת ממנו בל מי פרק א, ורק בברואים אפשר שיימצאו ההסרונות והרעות, והנה היה הסידור שייבראו מדרגות טוב לברואים, וייברא להט ההיפך שהוא הרע, שהוא מציאות מה שאפשר שיהיהו ומן הבריאה כולה נ י לרע, ויבוא האדם בעבודתו ויסיר מענ את הרע כולו, ויקבע בו ובבריאה את הטוכ לנצח נצהים. ועל כן היה הסידור, שכל ענין טוב יימצא כנגדו עניו רע, וועא מה שאמר הכתוב (ק־גיו! יו): ״גט את זה לעומת זה- ב ו ט ה עשה האלהיט״. ורק בדבר אחד יתר הטוב על הרע, ש שרשו הוא שלמותו יתברך הקדום והנצהי, והרע אינו אלא דבר נברא לשיבוטל. ואין לו לשמש אזיא כל זמן ההשתדלות

של האדם, שזכרנו למעלה.ג «. והנה על פי הדרך הזה, כמו שהמציא לאדם דרך להשי בו הארה והשכלה ודוח הקודש שלא כדרך הטבע הגשמי, בן, והוא שיוכל האדם ך פ י הה ה- הוצרך שיימצא לטוב הגדול הז לחמשיך חושך ועכירות ורוח טומאה שלא כדרך הטבעי, והוא ענין טומאת הכישוף והדרישה אל המתים, שהרחיקגו התורה מהם, וענינם הוא המשיך על ידי הזכרות בתנאים ידועים השפעות הטומאה וזוהמא, מה שהוא הריהוק היותר גדול ממנו, יתברך שמו, הפך הדבקות בו ממש! והדבר נמשך מאותם כתות הרע שזכרנו בהלק ראשון פרק ה, שהושמו להם בגזרתו, יתברך, שמות יוזכרו בם, ויימשך על ידי זה מהם משך הטומאה במדרגות ידועות, שלא כדרך הטבע. וכן ייעשו על ידיהם מעשים שלא כמעשים הטבעים, כמעשה החרטומים וזולתם, כפי מה שגמסר להם בכה הפועלים ההם לפעול, ובאותם הגבולים שהושמו להט. וכן על ידי השדים ייעשו מעשים כאלה, לפי מה שנמסר בידם גם הם שיעשו,יתן ובגבולים ההם המיוהדים להם. והנה באותו השיעור שנ להם היכולת לפעול, גזר האדון, ברוך הוא, שיידחו מפניהםני העולם על מצבם הטבעי וכל פקידי הטבע המהזיקים עני המלאכים המביאים ההשפעות כפי הסידור המסודר, ועל זה

ו ט א צ ו ה חייש ל ש דבי ט

ם שי ם-שמכחי אמרו חכמינו! זכרונם לברכה (מולי!• ז נ): ״כשפי. אך לא יהיה זה אלא כשיעור ההוא, ולא ׳ פמליא של מעלה יוחד! וגם באותו השיעור כבד אפשר שיורהו הם מכה הזק מהם, ותימנע פעולתם בגזרתו, יתברך, ועל זה אמרו (06)• ״אין עוד מלבדו (ונריט ד לה) - ואפילו כשפים״, וביארו שזהו את הרוצים יחז י שזכותו רב, שמן השמים יצילוהו ו לפנא י י רבי חנ ה שאפרו 00): ״שאנ להרע לו, והוא פ

דנפישא זכותיה״.

מרק ג

ה א ו ב ל ז ו ש ו ד ו ק ח ה ן רו י נ ע ב

א. הנה חקק הבורא, יתברך שמו, בטבעו של האדם, שיהיהן ומשכיל בהשקיפו על הנמצאים ובתינותיהם, מתלמד מבית שאינו מתגלה, עד נן וידרוש א ומטה שמתגלה לפניו יתבוו דרך ההשכלה הטבעית. אמנם ה ז ו - ו י ל שישיגהו ויעמוד עד גזר, שתימצא לו השכלה מעולה מזו מאד, והיא ההשכלה עודי הנשפעת, והיינו שיושפע לו שפע ממנו, יתברך שמו, על י איזה אמצעים שהכין לזה• ובהגיע השפע ההוא אל שכלו, תוקבע בו ידיעת ענין מה בברור בבלתי ספק ובבלתי טעות, וידע הדבר בשלמות- סיבותיו ותולדותיו, כל דבר במדרגתו,

ן זה נקרא ״רוח הקודש״. י וענג עניניט מה שבגדר ההשכלה הטבעית, ב. והנה בדרך זה ישיג גם כן ענינים מה ך ביותר ברור, וכמו שזכרנו. וישי א שאין בגדר ההשכלה הטבעית שתשיגם, ומכלל זה העתידות

ונסתרות.ן כח י ג. ואולפ, מדרגות על מדרגות נמצאו בדבר, בין בענן בדרך הגיעו אל האדם, חשפע הנשפע• בין בזפן הישפעו, בי ובמהות הדברים המתגלים ונודעים לו על ידי זה, אמנם בכולן תהיה ההשפעה בדרך שירגיש בה המושפע בברור. אכן עוד יקרה,ן מהענינים, אך י שיושפע בלב האדם שפע שיעמידהו על תוכן ענייקרא דגיש בו הפושפע אלא כפו שנופלת מהשבה בלבבו ו לא י זה לפעמיפ על דרך הרחבה ״רוח הקודש״ בדברי חכמינו, זכרונפ לברכה, או השפעה נסתרת! אבל דוה הקודש באמת הוא שיהיה

ניכר ונרגש בברור לבעליו, וכמו שזכרנו.

ק שלישי ל ך ה׳ ו ח ר ד

, ה א ו ב נ ה - א י ה ד. ואמנם למעלה מכל זה יש מעלה אהדת. ו וענינה, שיגיע האדם ויתקשר בבורא, יתברך שמו. ויתדבק בו דבקות ממש, באופן שירגיש ההתדבקות וישיג מה שהואינו כבודו, יתברך שמו, על הדרך שנבאר מתדבק בו, דהי לפנים, ויהיה הדבר ברור: אצלו ומורגש ממנו בלי ספק כלל,

כדרך שלא יפתפק בדבר גשמי שירגישהו בהושיו. ה. והנה עיקר הנבואה הוא השיג הדבקות והקשר הזה עודו בהיים, שזה שלמות גדולה ודאי! ואולם יתלוו לזה ידיעות והשכלות, כי אמנם ישיג על ידי זה ענינים אמיתיים ונכבדיםד מסתרי סודותיו של הקדוש ברוך הוא, וישיגם בברור א מ בדרך ההשכלה הנשפעת שזכרנו וביותר כה מבעלי רות הקודש, וכמו שנבאר עוד בסייעתא דשמיא. אך דרך ההשגה הזאת היא, שתהיה על ידי אמצעים, שלא יתדבק האדם ולאג את כבודו, יתברך שמו, כמו שרואה את תבירו לפניו, ישי אלא על ידי משרתים, ישמשו להשגה שימוש הזכוכית לעין,ת יהיה הכבוד ולא מ א ב - ג ש ו מ שעל ידם יושג הכבוד! אך היה אהד, אלא שתשתנה ההשגה כפי שינוי האמצעים, כראי באספקלריות, וייבחנו בזה מדרגות: הריחוק והקירוב, ובהירות

האספקלריא ועכירותה. ו. והנה בהיגלותו, יתברך שמו, ובהישפע שפעו על הנביא,ד הומרו וכל אברי גופו תגבר עליו תגבורת גדולה, ומי יזדעזעו ויחשכו להתהפך, כי זה מהוק החומר שלא לסבולי הרוחניות, כל שכן גילוי כבודו, יתברך שמו. והגה גילוות לא יפעלו כלל ו ייבטלו וגם פעולותיו הנפשי הרגשותיות בו, יתברך שמו, ובשפעו י מעצמן, אבל תשארגה כולן תלו הנשפע. והגה מצד ההתדבקות שגשמתו מתדבקת, תתווסף בה מציאות השכלה, חוץ מגדר כל ההשכלה האנושית לגמרי, כיה ההשכלה בה לא מצד מה שהיא בעצמה, אלא מצד תהיג יהיר, בדרך היות השורש העליון מתקשר בה, ואז מה שתשי יותר נשגב ממה שהוא המושג ממנה מצד עצמה, ובזה יפה פחו של הנביא מבעל דוה הקודש אפילו בהשגת הידיעות. כיל בהשכלה עליונה מכל השכלח שאפשר לאדם, הרי הוא משכי

נת היותו קשור בבוראו, יתברך שמו. והיא השכלה בבחי וחנה גילוי כבודו, יתברך, הוא יהיה הפועל בכל מה שיימשךו יימשך בכח הדמיון שבנפש הנביא, לגביא בנבואתו, והנה ממנ

ו ו ם לוצאפ י י ח ח ש י מ ב 10 ו

ד ב מוכרח כלל בנביא שישתלח לאחרים, אבל עצם הנבואה כ ביארנוחו, שהוא התדבק בו, יתברך, והיגלות יתברך אליו, ויתלוו לזה הידיעות וההשכלות שיתלוו! ומן המקרים שקורים פעמים רבות לנביאים הוא השתלתם לאחרים. וכבר אפשרע זה אל נביא מובהק ובקי מאד בדרכי הנבואה ויודעם י ג שיגיע אל מי שלא יהיה כל כך בקי על בורים, ואפשר שי ומלומד בזה, ומצד זה אפשר שיקרו טעויות לנביאים, לא׳ אלא במה שיעשו הם מדעתם, ולא ישלימו במה שיתנבאו מה שראוי בשליחותם, וייענשו! וכמעשה הנביא של ירבעם (מ>כי0 א ינ), שעבר על דברי עצמו ונמשך לו מהיותו בלתי מדוקדק בדרכי הנבואה, וכמאמר הכמינו, זכרונם לברכה

(בהוריו סט א).ן אמיתי י ג ענ ז. והנה עוד אפשר לנביא מן הנביאים, שישיג כל הענינים האמיתיים שנכללו בה. בנבואתו, אך לא ישיונה בן אמיתי שנאמר לו (יוגט נ ד)• דרך משל, נבואתו של יות: נכלל בדיבור הזה שתי הבנות אמיתי / ו נינוה נהפכת׳ ״וה תד להם כפי הטאם, והשנית - פ אתת - העונש שהיה מעוי לפניו, יתברך, שיקרה בהם, דהיינו שיהפכו מרעה שהיה צפו־ור אלא ענין לטובה. ואולם, אילו לא היה נכלל באמת בדי העונש לבדו, כשהיה הקדוש ברוך הוא שב וניחם על הרעה, היה מגלה הדבר לנביאים, ובפרט ליונה, שהיתה מתחדשת עליהם גזרה זולת הראשונה! אמנם בהיות שכלל הקדוש ברוך הוא בריבוד האתד שתי ההבנות, לא הוצרך חידוש גזרהיה ולא בראשונה, עליהן, אלא שנתקיים הדיבור בהבנה השנג בתחילה אלא ההבנה הראשונה ולא השניה, אכן יוגה לא השיץ «ו ב)! ״יונה כ ו 0 » והוא מה שאמרו הכמינו, זכרונט לברכה (

איהו דלא ידע״.מ ייבחנו שתי ה. ואמנם צריך שתדע, שהנה בנבואת המתנבאי, והשניה - הדברים והמלות. וזד״ ן י נ הע ה- נ הבחנות: הראשונים ולא יוגבל לו י כי הנה יש שישיג הנביא ענין מהענ במלות, אלא יגיד הנביא במלות כרצונו, ויש שישיגו עניןגבל במלות גם כן, כגון נבואותיהם של ישעיהו, ירמיהו מו ושאר הנביאים, הנכתבות לדורות, שהנה נגבלו מלותיהם בנבואה לכלול ענינים רבים כאהד, וגט בזה תשתנה המליצה כפי הכנת הנביא עצמו ודרכיו, וגם ישתנה לטבע לשונו ודרך

ק שלישי סז ל ו ח׳ / ח י ד

דיבורו. ופעמים רבות ניתן לנביאים לעשות מעשים עם נבואתם. כגון אזורו של ירמיהו (יר«י>! יג), מוסרות ומוטות (as מו), ולבנח של יחזקאל (יחזיןאצ ז), ורבים באלה. וענינם היה. שעל ידי המעשים ההם היו מתעוררים כתות מכהות העליונים, מד, שהיה מצטרך לפי אמיתת הענין. שעליו היתה הנבואה. בכל בחינותיו. ומאז היו מזדמנים ונפקדים להוציא הדבר לפועל

בזמן הראוי לו. ט. עוד צריך שתדע. כי הנה תואר נביא באמת ובדקדוק לא יאות אלא למי שכבר השיג הנבואה על בוריה ונתברר לובא מפנו, יתברך, וכמו שזכרנו לפעלה. ומי שהגיע היותו פתנ לזה לא יישאר לו ספק בנבואתו כלל ולא תפול בו טעות בנבואתו אמנם על דרך הרהבה יתואר בתואר זה גם מי שיתהיל בהשגות הנבואיות וחגיע לו גילוי חוץ לגדר האנושי, ואולם מי שלא השיג אלא השגות אלה, אינו עדיין בטוח בענינו, ואפשר לו שייכשל, וכעין נביאי אהאב, שגבאר לפגים בםייעתא דשמיא! ואמנם היודעים דרכי נבואה על בורים יודעים כל זה על נכון, יודעים המכשולות האלה שאפשר שיימצאו ומכירים סימניהם והדרך להינצל מהם, עד הניע אל אמיתת הנבואה, ואלה היו מלמדים את התלמידים, כפו שזכרנו למעלה, וטפלטים אותט מן הטעויות, ומעמידים אותפ

על האמת.

י. ואולט עיקר הענין הזה הוא מה שאמרנו בחלק ראשון פרק ה, פאותם כתות הטומאה שנמצאים בעולם ופועלים כפי מה שהוהק בטבעם ונמסר בידם. והנה יש בכהט שיטעו את האדפ במה שישפיעו עליו השפעות בדרכים כעין דרכי הנבואה האמיתית, ויגלו לו ענינים אמיתיים וכוזבים, ויהדשו לו קצת ענינים נפלאים, וכמו שאמר הכתוב בפירוש בגביא השקרנייס יג 3 נ), ״ונתן אליך אות או מופת, ובא האות והמופת״. (י והנה דבר זה אפשר שיקרה לאדם שלא ברצונו, ואפשר שיקרה לו ברצונו. והיינו, שאפשר שיקרה לו מקרה זה והואי לא השתדל עליו, או השתדל על הפכו, והגיע לו זה, מפנגיע לפי שרצת שלא נשלם במעשיו והשתדלותו! ואפשרישי בו ברשעו והשתדל להשיגו, והיינו שילך אחרי הכהות האלה וישתדל להידבק בם כרצוגו, להשיג מהם מה שיהפוץ להשיג, דהיינו שייגלו לו ענינים, כמו שזכרנו, שבהם יהזיק

הנבואה לנביא. ולא שהנבואה וההלומ ממין אהד, אלא שהחלום הוא דבר הגון לפני חכמתו, יתברך, שיהיה אמצעי

ז ם א צ ו ם ל י י ה ח ע פח רבי ט

עצמו לפני בני תאדם לנביא, ויסיתפ כמו שיחפוץ, או יתכבד בעיניהמ. ומן המין חזר. חיו נביאי הבעל והאשרה, שהנה היו משתדלים בזה, עד שהיו פתדבקים בבהות האלה ומשיגי[]

ו ם א צ ו ם ל י ה חי ש י מ ב If ו

להמשיך הנבואה על ידו, ולא אמרו חכמינו, זכרוגם לבדכד, (גיסו! ״ 3) ״חלום אהד מששים בנבואה״ אלא מצד היות בום כפי הגדה והודעה, למעלה מגדר ההודעח הרגילה לבני האו

חוק השכלתם, ובמו שזכרנו למעלה.ו ג. והנה בהתגבר שפע הנבואה על הנביא, יצא מחרגשותי וחושיו, וישתקע כמו בשינה, ותישאר מחשבתו כפהשבת הישן וחולם׳ ואז תימשך לו הנבואה. ואמנם. אפשר שיגיע הדבר הזה אל הנביא בעת יקיצתו, על חדרך שזכרנו, ואפשר שבשכבו על מיטתו בהלום הלילה תימשך לו הנבואה, אמנם על כל פנים לא תגיעהו הנבואה אלא אהד היותו הוץ מהושיו ומשוקע באותה התרדמה. אמנם, אפשר שיקרה הדבר במיעוט זמן וישוב תיכף אל מצבו הראשון, אלא שבעת הינבאו יצא

מן ההדגש וישתקע בתרדמה לשעה, עד שיקבל הנבואה. ד. ואמנם ראייתם של הנביאיט אינה במי שרואה את חבירו לפניו, אלא כמי שרואהו מאספקלריא, ולא מאתת, אלא כמי שרואה מתוך אספקלריות רבות, שנעתק בהן הציור מזו לזו, אך הנראה הוא אחד ודאי, ותנועותיו נראות מתוך האספקלריות, אף על פי שאין מביטים אליו באורח מישור. ולא עוד, אלא שאין ראייתט אלא כמי שרואה מתוך אספקלריא בלתי מצוחצהת, שאי אפשר לו לראות הנושא בברור גמור, כך אי אפשר להט לראות חכבוד, אפילו אחר כל העתקי הציורים הללו, בברור, אף על פי שמה שרואים באמת הוא כבודו. יתברך, ואין בזה ספק אצלם כלל. וגפ בכל זה יש מדרגות רבות והבדל בין נביא לנביא, שיש שאספקלריא שלו מצוחצחתג ביותר ברור. ואולם הנביא המשיג כל זה פשל חבירו, ופשי משיג הענין לאמתו, דהיינו כי הנה מתבדר אצלו, שחמתגלד, ומתודע אליו הוא הבורא, יתברך שמו, ומשיג ענין האספקלריא מציאותו וסודו, ומשיג ומשכיל ההשכלות הנשפעות לו באמת ובברור, וכמו שזכרנו למעלה בפרק שלישי. ואפנפ כמו שהתודע הכבוד אליו הוא על ידי כל העתקי הציור האלה, כן הידיעות המגיעות לו הן על ידי הידות ומשלים, ובדרך החלום, שהוא האמצעי שעל ידו הנבואה מגעת, וכמו

שזכרנו למעלה.

ה. אך נבואתו של משר, רבינו, עליו השלום, היא בדרך יותרן מכל זה, והוא, לראשונה, שלא היה צריך לצאת מחושיי ו עלי

ק שלישי ל זיין• ה׳ / ח

ו ולא להלום כלל. אלא היתה הנבואה מגעת לו והרגשותי עודו בפצבו התמידי. וזהו שנאמר בו (גמובר ינ י!;: ״פה אלן ו ת ן כמי שרואה מ פה אדבר בו״. והיה מתגלה לו העניו אספקלריא אחת לבד׳ והיא עצמה מצוהצהת. וכן הידיעות הי.(os) מגיעות לו בבירורן, ולא על ידי חידות. וחוא שנאמר ״ומראה ולא בחידות״. ואולם גם לו היה הכבוד מתגלח כפייר בתוך המראה, כי מה שאפשר לו לקבל וכמי שדיוקנו מצטיג את בוראו, אבל היה בדרך זולת זה אי אפשר לאדם שישי שלפחות הציור ההוא היה משיגו כולו ובברור, כמי שרואה באספקלריא מצוחצהת ומאירה שאין עיכוב לראייתו, ועל זה נאמר (00): ״ותמונת ה׳ יביט״, כי אותו הציור חמצטייר,ט אותו יפה יפה: מה שאינט כן שאר שהוא התמונה, היה מבי הנביאים. שאפילו אותו הציור לא היה אפשר להט שיעמדו עליו היטב. והנה מתוך הציור שהיה משיג, היה משכיל השכלה גדולה וברורה מאד יותר מכל שאר הנביאים,

וכמו שזכרנו. ו. ועוד הבדל היה בין שאר הנביאים לפשה. ששאר הנביאים לא היה בידם להינבא בכל שעה. אלא בשעה שהיה הבורא, יתברך שמו. רוצה היה פשרה שפעו עליהם ומתנבאים, אך משה רבינו• עליו השלום• היה הדבר תלוי ברצונו והיה מסור בידו להתקשר בו, יתברך. ולהמשיך אליו הגילוי כפי הצורך. ועוד, ששאר הנביאים לא היו משיגים אלא ענינים פרטיים, מה שהאדון, ברוך הוא, היה רוצה לגלות להפ, אך משה רבינו,תן לו רשות י נ עליו השלום. זכה שיגלו לו כל סדרי הבריאה, ו לחקור את הכל ולהפש בכל, ונמסרו בידו כל המפתהות שלא נמסרו לבן־אדם מעולם, והוא מה שאמר תכתוב (במוני ינ ז):תי נאמן הוא״, וכן נאמר (ש«וס צג יט): ״אני אעביר בל ״בכל בי

טובי על פניך״, ז. והנה הנביאים כולם, כמו שהיו משיגים הציור שהיהר להם מן הכבוד, כמו שזכרנו, והיו משיגים סוד הציור י מצטיד הימצא זה הענין, שיהיה הכבוד מצטייר, ו ס - ש ו ר י וענינו, פ ואיך נמשך זה, ומה הכוונה בכל זה, וכן היו משיגיט השכלה אמיתית בסודות גדולתו, יתברך, על ידי הציור ההוא, כן היוגים אמיתת הדבר, שבו, יתברך, באמת אין שום ציור משיני הנביא כרצונו. וד ההוא אלא דבר נעשה לעי כלל, ושאין הצי

ו » » צ ו ים ל ה חי ש רבי מ

ד תכלית גדולה ז אמנם זולת כל זה׳ יש בתלמו עשהו איך ידה בחלק ראשון ן בקנ י לשלמותו של האדם. וכבר הזכרנו הענ

פרק ד, אמנם עתה נאריך יותר. ב. בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו. יתברך. לצורך בריותיו. יש השפעה אחת. עליונה מכל ההשפעות׳ שענינה הוא היותר יקר ומעולה מכל מה שאפשר שיימצא בנמצאים. והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שיימצא בנמצאות. מעין המציאות האמיתיתן אמיתת מעלתו, יתברך. והוא הוא שלו, יתברך, ויקר ומעלה מעי מה שמחלק האדון, יתברך שמו, מכבודו ויקרו אל ברואיו.ן י ואמנם, קשר הבורא, יתברך שמו, את השפעתו זאת בענן זה משתלם י נברא מפנו, יתברך, לתכלית זו, והוא - התורה. וענ בשתי בחינות: בהגיון ובהשכלה. וזה, מה שביארנו שם, כי הנה חיבר האדוז, ברוך הוא, כלל מלות ופאפרים, שחם כלל חמשה חומשי תודח, ואחריהם במדרגה - נביאים וכתוביפ, וקשר בהם ההשפעה הזאת, באופן שכשידוברו חדיבורים ההם תיפשך ההשפעה הזאת לפדבר אותם, ובתנאי שיהיה ההגיוןיעתא הזה בגבוליפ שהוגבלו לו, וכמו שזכרנו לפניפ בפיה שנכלל בדיבורים ההפ לפי דרכיהם דשמיא, וכן בהשכלת פ

האמיתיים, תימשך ההשפעה הזאת למשכיל אותם. ואמנם מדרגות מדרגות יש בהשפעה הזאת, ככל שאר ההשפעותון וחענינים שבמציאות, ונתחלקו המדרגות האלה בחלקי ההגיה שראתה ההכמה העליונה היותן נאותות, וההשכלה, כפי פ שבחלק אהד מן ההגיון תימשך מדרגה אהת פן ההשפעה,ה אחרת. וכן בהשכלה. אך אין לך חלק ג ר ד מ - ר ח ובחלק אד התורה, שלא תיפשך בו מדרגה אחת ממדרגות מתלמו

פ המצטרכים. ההשפעה הרמה הזאת, אפ יישמרו בו התנאיותר ג. והנה זה פשוט, שכל מה שתתעלה ההשכלה תגדל י מדרגת ההשפעה שתימשך על ידה, ולא ישווה מי שישכיל לשון המקראות לבד עם מי שישכיל כוונתם, ולא מי שישכיל הכוונה השטחית שבהם עפ מי שיעמיק בהם יותר, ולא מי שיעמיק בהם קצת עם מי שיעמיק בהם הרבה. אמנם היה מחסדו, יתברך, שבכל חלה מן ההשכלה תימשך מדרגה מן חהשפעה, עד שכל מי שהשכיל בה ירויח מן ההשפעה חגדולח הזאת מה שנקשר בהשכלה ההיא, ומי שלא הגיע לשום השכלה אלא להגיון לבד, כבר יהיה אמצעי לו לשיחולק גם

י ״״ ע י ב ק ר י ך n׳ / ר ר י

לו קצת מן ההשפעה הזאת׳ ונמצא רובם של ישראל זוכים לה. מי מעט ומי יותר.

ד. ואמנפ זולת זאת ההדרגה הנמצאת לגמול השתדלות בני האדם בה כשיעורו האמיתי, עוד נמצאו בה הדרגה ותילוק לפי מה שצריך לתקן בה כלל הבריאה, עד שאין חלק מפנה שלא יתוקן על ידו ויושלם חלק מחלקי כלל הבריאה. ונמצא,דה שלמה, צריך שיעסוק בכל ו שהרוצח לעבוד לפני בוראו ענ חלקיה כפי יכלתו, כדי שיגיע ממנו התיקון אל הלקי הבריאהft 1 כולה. ועל הדרך הזה אמרו חכמינו, זכדונם לברכה (קדושין מניוס זרס יט 5): ״לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא, שליש במשנה. שליש בגמרא•. ובכלל זה כל תלקי התורה, שיהלק בהם זמנו, עד שיאחז בכולם ולא יניח ידו מאתד מהם. אך שיעור העסק, שיעסוק בכל אהד מהם, ראוי שיומדד לפי מה שהוא האדם ולפי כל המקרים הקורים אותו. וכבר דברנו

מזה במאמר בפני עצמו, עיין שם, ח. אך התנאים הצריכים להתלוות לתלמוד הנה הם: היראה בתלמוד עצמו ותיקון המעשה בכל עת. וזה, כי הנה כל כחה של התורה אינו אלא במה שקשר ותלה, יתברך, את השפעתו היקרה בה, עד שעל ידי הדיבור בה וההשכלה תימשך ההשפעה הגדולה ההיא, אך זולת זה לא היה הדיבור בה אלא כדיבור בשאר העסקים, או ספדי הכמות והשכלה בכל שאד מושכלות המציאות הטבעית למיניהם, שאיז בם אלא ידיעת הענין ההוא, ואין מגיע ממנו התעצמות יקר ומעלה כלל בנפש הקורא המדבר והמשכיל, ולא תיקון לכלל הבריאה. ואמנפ ההשפעה הזאת הנה ענינה אלהי, כמו שזכרנו, ולא עוד אלא שהוא היותר עליון ונשגב שבענינים הנמעכים ומגיעים מפנו, יתברך, אל הברואים! וכיון שכן, ודאי שיש לו לאדם לירא ולרעוד בעסקו בענין כזה, שנמצא הוא ניגש לפני אלהיוו אליו, והנה צריך שייבוש ומתעסק בהמשכת האור הגדול ממנ משפלותו האנושית וירעש מרוממותו, יתברך, והנה יגל מאד מהלקו הטוב שזכה לזה, אך ברעדה כמו כן. ונכלל בזה, שלא ישב בקלות ראש, ולא ינהג שום מנהג בזיון לא בדבריה ולא בספריה, וידע לפני מי עומד ומתעסק, ואם הוא עושה כן, או יהיה תלמודו מה שראוי לו להיות באמת, ותימשך על ידו ההשפעה שזכרנו, ויתעצם בו היקר האלהי, ויימשכו תיקון

ו ט א צ ו ם ל י י ה ח ש רבי ט

ך. וחנה כבר ביארנו בחלק ראשון. שהשלמות האמיתית של הבריאה הוא המשך לה משלמותו. יתברך. כי הוא לבדו השלמות, ואולם גט זה מתולדות המצוה הזאת. שבהעידנות הכל בו, גם הוא, יתברך שמו, על ייהודו ובהיותנו תולים א נדרש לנו, ונמצא לבל הבריאה שתשתלם בשלמותו, ונתקנות כל המציאויות במציאות האמיתית השרשית, שהיא מציאותו.

יתברך, וכמו שזכרנו שם. ה. והנה מתנאי המצוה הזאת, להיות האדם גומר בדעתוי נ למפור נפשו על ייחודו, יתברך, ולקבל עליו כל יסורים ומי מיתה על קידוש שמו, יתברך, ונחשב לו כאילו עשה הדברן זה יוצאות תולדות י בפועל ונהרג על קידוש השם. וגם מענ גדולות לתועלת הבריאה ולתיקון הכלל. וזה, שמסדרי חחכמד, העליונה, בנבראים ומציאויותיהם, הוא, שיימצאו הנמצאים כולם במדרגה ידועה, מה ששיערה ההכמה העליונה היותא נאות לפי הנרצה בעולם ומצבו. וכלל המדרגה הזאת, הי מדרגה נותנת מקום לחושך להימצא ולטומאה להתפשט ולפעול, אמנם כל זד, בשיעור נודע, דהיינו, שלא יימצא החושך ולא תשלוט הטומאה כל כך שייטמא העולם לגמרי ויתקלקלו הבריות, שאם היה הדבר מגיע לזה, היו צריכים כולם ליפסד ולימחות, כמו שקדה בזמן המבול, אך בשיעור מה שלא יקלקל העולם, אבל יישארו בו הענינים חול ולא קודש, חשוכים ולא בהירים. והנה סידרה, שזאת תהיח מדרגתם הראשונית ועיקרית, אמנם שבדרך תוספת תימצא בם הארה מעולהגיע י והשפעת יקר, יתעלו בה מן המדרגה השפלה הזאת, וה שראוי שיגיע להם לפי ן קודש ובהירות, פ י לברואים ענ העולם הזה. והנה הדברים משוערים בהכמה נפלאה, כל דבר בגבולו כראוי, לא פחות ולא יותר, והיינו, כי שוער מד, ראוי שיהיה להם בדרך עיקר, וגם זה גתחלק לחלקים ומדרגות פרטיות שונות, ומה ראוי שיהיה להם בדרך תוספת, וגם הוא נחלק לחלקיט ומדרגות פרטיות שונות. וכן שוערו הזמנים שראוי שתהיה להם התוספת הזו במדרגותיו, וכמו שנבאר

עוד לפנים בעזרת השם יתברך. והנה בכל יום ויום צריך שתתחדש השפעה והארה בנבראים, שתעלה אותם מן הפדרגח השפלה השרשית בהם ותתן בהם קידוש ובהירות, כמו שזכדגו. ואולם סידרה החכמה חעליונח

עי ק רבי י ך 1זי / ח ר ד

מציאות ההארה הזאת, המתחזקת ומעברת ההושך של העולם ומגברת בו ובברואיו היקר והמעלה והקדושה שזכרנו, ותלתה המשכה במעשה התחתונים, כשאר כל ההשפעות והתיקונים.ר אדם את נפשו על ו ס מ - א ו יה בו ה ואמנם המעשה אשר תלו קידוש שמו- יתברך. וגם בזה יש מדרגות, כי המסירה, שימסור אדם עצמו על קידוש השפ בפועל, תמשיך הארה גדולה והזקה מאד, ותתקן בבריאה תיקון עצום, ותרבה בר, הקידושינו לגמור בלבו והבהירות ריבוי גדול. והמסירה במחשבה, דהי להימסר וכמו שזכרנו׳ תמשיך גם כן השפעה ממין ההשפעה הזאת׳ אלא שלא תהיה כל כך עצומה. ואמנם למה שצריך להתהדש ולהימשך בכל יום לפי סידרי ההנהגה, דיה המפירהא הנעשה בפסוק ״שמע״. והתולדה היוצאת היא ו ה ו - ה ב ש ח מ ב המשכת השפעת הקידוש והבהירות בבריאה כולה, לתת לה קצת

י מן החול וההושך שהיא בם כפי מדרגתה השרשית. עילות ו ד ע ה - א ו ו. נמצא כלל ענין פסוק ראשון של ״שמע״ ה וההודאה בייחודו, יתברך, בכל חבחנותיו, קבלת עול מלכותוו להימסר על והפליכו על כל הברואים כולם, וגמור בדעתנת האדון, ברוך הוא, פחזיק ו י ה - ה קידוש שמו. ותולדות כל ז ממשלת ייחודו על כל הבריאה, והכנע והשתעבד כחות הרע, והתחזק הטוב והתגברו, והימצאו, יתברך, לבריאח שתיתלח בוי לברואימ ותנת עילו ותשתלם בשלפותו, והמשך ההשפעה הנ

כשיעור הפצטרך, ותינתן בם בהירות וקידוש כפי הנאות. ז. ואמנם לתיקון הגדול הזה יתהבר תיקון אהד, והוא הנכלל בשבה שאומרים אהד זה, דהיינו: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״. וזה, כי הנה כבר ביארנו, שכלל כל השפעותיו,ו הם ענינים נמשכים במסיבות שונות, וכולם יתברך, והארותי נשרשיס וניתלים בייחודו, יתברך, ושלמותו האמיתית. והנה הנבראים מתנהגים בגלגולים שונים לפי כלל ההשפעות האלה ומםיבותיהן, וסוף הכל הוא, שיגיעו להשתלם בשלמות האמיתית. כי אולם גזרה החכמה העליונה, שלא יימשך ולאאחד די כל המסיבות האלה ו יגיע ההשתלם לברואים אלא על י כל גלגוליהן. והנה בהיות הפעולה והשליטה לייחוד, נתלהנודעות כל ההשפעות, שאינן אלא עגפי הייהוד חבל בו, ו והדרך להגיע הבדואים אליו. והנה בהיות הכוונה בפסוק ראשון לתלות הכל בייחוד, כפו שזכרנו, גמצאו כל ההשפעות

י משה n״n לוצ»«ו נ ו

מי הששת אלפי שנח י הנה כל הימים מי כ - ת י נ ש ה מציאותו, ו הנה כולם נזורים ועומדים מלפניו, יתברך, בבחינת הארות, והשפעות - מציאויות ומצבים, המצטרכים לעולם לשישליםנה הסיבוב הנרצה ויגיע אל השלמות, ונמצא כל יום בחי חדשה ממש, ובבהינה ההיא מתתדשת כל המציאות כולה, ועל

זה נאמר: ״מהדש בטובו בכל יום מעשה בראשית׳־. והנה על השורש הזה תיקנו הברכות האלה והשבתים, על כלל הבריות כולן שהז המתחדשות יום ביומו. והנה כללל בריות העולם׳ כ - ד ח א הבריות האלה מתחלק לשנים: חל מין האנושי, והיינו ישראל׳ ל כ - י נ ש ה התחתונות והעליונות, ו שהם מין האדם באמת. והנה על סדר זה סידרו ברכה ראשונה בשבח כלל הבריות ופקידיהן, והט הבריות למטה והמלאכיםן היום וחלילה י למעלה, כל אהד בסדריו, וכללו בזה ענח על ענינם של ב ש ב - ת י נ ש ה והמאורות המושלים בהם! ו ישראל, והאהבה שאהבם, והקירוב שקירבם לעבודתו. ונכללו בברכות האלה כל אלה הענינים בדרכיהם האמיתיים. אחר כך קריאת־שמע, ואחר בך סידרו ברכה אחרת על כלל הנסיםציאת מצרים הגדולים שעשה לנו האדון, ברוך הוא, והעיקר הוא י

בפרטיו, מסודר על פי סודותיו האמיתיים וכל הבחנותיו.ן זה בבוקר, שאז הוא חתחדשות המציאות, יב. והנה עיקר עני כמו שזכרנו. ואולם בלילה הנה נופף ענין בבריות בולן לפי ענין הלילה, ואין זה אלא כמו גמד ענינו של היום והשלפתו, ובבחינה זו גפ בן סידרו ברכות קריאת־שמע של ערבית, אךנן אלא חזרת הדברים בקיצור. כפי מח יותר בקצרה, כי אי שמתחדש בסדרי ההנהגה נמשך אחר מה שנתהדש ביום.ן מנוחת הלילה והשינה בכל י ועוד הוסיפו ברכה על ענ

ינו ברכת ״השכיבנו״. בהינותיה, והי

סדק ה

ח ל י פ ת ( ח י נ ע ב

א. ענין התפילה הוא, כי הנה פן הסדרים שסידרה החכמה העליונה הוא, שלהיות הנבראים פקבלים שפע פפנו, יתברך. צריך שיתעוררו הם אליו, ויתקרבו לו, ויבקשו פניו, וכפי- ו רר ו תע חתעורדותט לו כן ייפשך אליהם שפע, ואפ לא י

ן י פ ע ק רבי ל דרך ה׳ / ח

לא יימשך להט. והנה האדון. ברוך הוא. ח=ץ ורוצה. שתרבה טובת ברואיו בכל זמניהם, והכין להם עבודת זו דבר יום ביומו, שעל ידה יימשך להם שפע ההצלחה והברכה. כפי מה שהם

צריכים לפי מצבם זה בזה העולם.י הנה האדון, ברוך ב. ואמנם עומק יותר יש בענין. והוא, כג עצמו בעולמו בשכל הוא, נתן לאדם דעת להיות מנהינה והעמיס המשא עליו להיות מפקוז על צרכיו כולם. ובתבוו של האדם ר ק י ל - ד ח א ן הזה מיוסד על שני שרשים: ח י והענו לו השכל והדעה הזאת להיות מנהל את וחשיבותו- שניתנת לו עסק בעולם וליקשר בעניניו, ו י ה ל - י נ ש ה , ו י עצמו כראו וזה ממה שמקיימו במצבו האנושי שזכרנו למעלה, שהוא דרךל ולא קודש. והוא מה שמצטרך לו בזמנו זה. כפי סדרי חו ההגהגה. והנה זה באמת מצד אהד ירידה לו ולענינו, אבל היא ירידה מצטרכת לו- וגורמת לו עליה אהרי כן, כמבוארו נ י בחלק ראשון. ואולם כמו שירידה זו מצטרכת לו לפי ענ בעולם הזה, הנה מצד אהד צריך שלא תרבה יותר ממהי העולם, כך נ י שראוי, כי הנה כפי מה שירבה להסתבך בענון ומתחשך יותר. והנה הכין הבורא, מתרחק מן האור העלי יתברך שמו, תיקון לזה, והוא מה שיקדים האדם ויתקרבד לפניו, יתברך, וממנו ישאל כל צרכיו• ועליו ישליך יעמו ות כללית ועיקרית לכל השתדלותו, עד יהבו, ותהיה זו ראשי שכאשר יימשך אתר כך בשאר דרכי ההשתדלות, שהם דרכי ההשתדלות האנושית, לא יקרה שיסתבך וישתקע בגופניות וחומריות, כיון שכבר הקדים ותלה הכל בו, יתברך, ולאשו הזה ד התי תהיה ירידתו ירידה רבה, אלא תיסמך על י

- י י! 1 n L, ם ד ק ש

j והנה היה מהסדו, יתברך׳ לתת לאדם מקום שיתקרב לו,ר יתברך, אף על פי שכפי מצבו הטבעי נמצא רחוק מן האונו שנתן לו רשות שיעמוד לפניו ויקרא י ומשוקע בחושך, והי״ ד ע י ש פ ל - ו ק ו ח בשמו, ואז יתעלה מן חשפלות אשר לו בה הנ ימצא מקורב לפניו ומשליך עליו יהבו, כמו שזכרנו. ו י וה י היות ב זה חומר התפילה, שאסור להפפיק בה כלל, מפנ האדם בקורבה גדולה אליו, יתברך, וכן סודר בה ההפטר בסופד״ שילך לאהוריו שלש פסיעות, והוא שוב האדם אל מצבו

התמידי, כמו שמצטרך לו בשאר כל זפגו.

ו ט א צ ו ם ל י י ה ח ש צ רבי מ

ה הן הן שנטמאו ד. הנה הפועל הראשון הוא טהרת הידיט, כי הנ ושרה עליהן רוח הרעה, ולזה צריך לנרשה מהן ולטהרן. והנה הקק הבורא, יתברך שמו, שתגורש מהן על ידי הנטילה הראויה׳ כפו שלימדונו הכמינו, זכרונם לברכה, ונמצא כל גופו של האדם נטהר בזה, כמו שכולו היה נטמא מהשראתה של רוחן הזה גם כן תיקון לכל הבריאה כולה- הרעה עליהן. ויש בעני ליטהר פטומאת הלילה ולצאת מחשכתה. והנה היברו לזה גםדפן פז ן נקות האדם את גופו בהיפנותו• ונמצא כולו מיטהר ו כ

להתקרב לפני בוראו, יתברך שמו. ה. ואולם אחר זה יבואו שני מעשים, אשר כבד הם בעצמם מכלל״ג מצוות, ומתחברים עם תיקוני התפילה, להשלמת העבודה התרינפ הפרטי. י נבאר בתחילה ענ ת והתפילין, ו י צ י צ ה - ם ה היומית, ו

ומית שזכרנו. ואחר כך נברר מדרגתם בתיקוני העבודה הית הוא, כי הנד, רצה האדון, ברוך הוא, שיהיו צי ן הצי י ו. עני קדושה, ועל כן נתן נ י ישראל מתוקנים בכל בחינותיהם בענ להם מצוות לכל זמניהן וכפי כל מקריחם, כדי שיתוקנו בכולן. והנה פכלל מה שלאדם הוא המלבושים שהוא לובש, ולמען גם הם יתוקנו בקדושה, ציוה שתושם בהם הציצית, ואזה זו. ן עפוק פזה נכלל עוד בפצו י פ נתקניפ בקודש. וענ נפצאי והוא היות האדפ נפפן לאלהיו כעבד לאדוניו, והרי זה מכלל קבלת עולו, יתברך, והשתעבד אליו, יתברך. והנד, ניתן לאדםפצא נ להיות פתקן אח בל הבריאה, כפבואר בחלק ראשון, ו שהוא עובד עבודתו של הבורא, יתברך, ועוםק בפלאכתו, שהוא העמיד הבריאה אשר ברא על המצב הנרצה מפנו, יתברך. ואולם זה יוצא ממעשה האדם ופעולותיו. שיפעול כפי התורה והמצוה שעליו! אמנם כלל כל העבודה הזאת עומד על יסוד אחד. שהוא היות האדט עבדו של הבורא, יתברך, שנמפר לון הזה של תיקון הבריאה וחופקד בידו, שעל כן הדבר י הענו מגיעים להוליד תולדות אלה! ואולם הזה מצליח בידו, ומעשיא עולו, יתברך, ר ק נ - ם ד א אות היות משא זה על ה כלל מציו כעול האדון על עבדו. ודבר זה מתחזק על ידי פרטים שעלי ידועים שתלאו בהם האדון, ברוך הוא, ומכללם הרישום והציוןח ן זה של הציצית. ואמנם מלבד היות הדבר הזה פצו ו בציי נ ו חכמינו, זכרונם לברכה, תיקון מתיקו ת, עשו פמנ די תפי התפילה, והוא להיות פתעטף בטלית להתפלל בה, והתיהון

י ** ע י נ ך ה׳ / חלק ו ו י

׳ הוא קבלת העול שזכרנו, להיות בכח זח תופס ואוחז במלאכתו יתברד, דהיינו תיקון העולם, וכמו שזכרנו.

ז. אך ענין התפילין הוא יותר גדול מן הציצית הרבה, וחוא כי נתן הבורא, יתברך, לישראל שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו, יתברך, ויתעטרו בו, באופן שכל בתינותיהם הנפשיות והגופיות יתייחסו תחת האור הגדול הזה ויתוקנו בוראו כל ו תיקון גדול, והוא מה שאמר הכתוב (דמיס «! י), . עמי הארץ כי שפ ה׳ נקרא עליך״ (נל־ומ ו ft). ותלה ענין זה בפצוה זו בכל הלכותיה ופרטותיה. ואמנם שני אברים ראשיים- ם ה נפצאיפ באדם, ובהפ הנשפה פתגברת תגבורת גדולה, ו המוח והלב, וציוה הבורא, יתברך, שיימשך האור הזה אל הפוח תחילה על ידי תפילה של ראש, ויתוקנו בו הפוה והנשמה שבו, ויתפשט אחר כך על הלב על ידי תפילה של יד שכנגדו, ויתוקן נם הוא בו. ועל ידי זה נמצא האדם כולו בכל בחינותיו נכלל תהת המשך הקדושה חזאת ומתעטר בה, ומתקדשאי קדושה רבה. ואמנם פרטי ענינים שונים נמצאים בתנ המצוד, בכל חלקיהם כולם, ענינים מצטרכים להשלמת התיקון

הנרצה בכל חלקיו, כפי מחלקות בחינותיו של האדם.י פ י ח. והנה נצטוינו להתעטר בעיטור זה כל היפים, חוץ פ הקודש, שהם עצמם ״אות״ לישראל, ומצדט פתעטרים ישראל בעיטוריהם בלי השתדלות אהדת, מה שאין כן שאר הימים, שאי אפשר להשינ העיטורים אלא בהשתדלות הזו, ונם אחר ההשתדלות עצמה אין מעלת העיטור המושגת בה כמעלתה ג מ מ - ה ת ו ח * פ ל העיטור הנמשכת מאליו בימי הקודש, א הרבה. אפנם הדברים כולם בכל גבוליהט משוערים מן החכמה

העליונה כפי פה שהוא היותר נאות. ט. והנה אהד היות האדם פצויין בציצית ומעוטר בתפילין,- ל ל כ נתקנו לו סידרי התפילה לתקן כפי המצטרך, והכוונה ב להעמיד הבריאה כולה, כל העולמות, במצב הראוי לשיושפע בם השפע העליון, ולהמשיך השפע מלפניו, יתברך, אליהט

כפי המצטרך.- ן י. ואולם כלל התפילה מתחלק לארבעה חלקים: הראשו הקרבנות, השני - פסוקי תפרה, השלישי - קריאת־שמע

וברכותיה, הרביעי - התפילה ופה שלאהריה. הקרבנות - הכוונה בהט בכלל הוא לטהר העולם כולו

ו ט א צ ו ה חיים ל ש רבי ט

ו כל פה שהוא עיכוב ופניעה אל ביאת השפע ולהסיר פפנ העליון בו.

- הכוונה בהפ בכלל לגלות אור פניו, יתברך, על ה ר ם ז פסוקי דץ נ ידי התהילות שאנו פתהללים בו וסםפדים בשבחו, שזה ע תלאו הבורא, יתברך, בפעשה הזה דהיינו בהילול לפניו, והוא

ן ״הבוהר בשירי זפרה״. י ענח כבד ביארנו ענינן בכלל, ופלבד פ ה- תי ו ברכ קריאת־שמע ו שביארנו נכלל בהן עוד ענין אחר, והוא, כי פידרי כונניות הבריאה והשתלשלותה. כבר ביארנו בחלק ראשון, שאולפ הנבראים כולם פשתלשלים ובאים פדרגה אהד מדרגה פן הכחות השרשיים עד הגשמיים, ואולם גזרה חחכפה העליונה, שלהיות הנבראים כולם פקבלים השפע מלפניו, יתברך, יהיו תחילח מתקשרים זה בזה מלמטה לפעלה, התהתונים בעליונים מהם, והעליונים בעליונים יותר, וכן על דרך זה עד הכהות השרשייפ, והם ייתלו בו, יתברך, ויושפע לחפ שפעו, ואחר כך יתפשט השפע מלמעלה למסה בכל מדרגות הבריאה כראוי, וישובו ויתייצבו כולן על מדרגותיהז לפעלן כפי מה שסודר להן. ואולם הברכות האלה של קדיאת־שמע פודרו על פי הרזים האלה, ובאותו השבח וההילול מתעלות מדרגות הבריאה מלמטה למעלה, עדניתלח התקשר הכל במדרגה היותר עליונה, ואז גקשד הכל ו באורו, יתברך, וגפשך השפע לכל הברואיט, והוא מה שנעשה

בתפילת שפונה־עשרה.

יא. והנה צריך שתדע, שסוגי ההשפעה העליונה, שתחתיתת ופרטיהן, הם שלושה, והם הנרמזים נגלליפ1ל-«י1י בהשפעו בשלוש אותיות השם, ברוד הוא, וחיבורפ ביחד להשלמת הבריאהל דו הג כולה גרמז בה״א אחרונה, וכנגדם שלושה הכינויים . הגבור והנורא״, והפפשיכה אותפ כראוי היא זכותם של אברהם יצהק ויעקב, והממשיכה ההשלמה היוצאת מחיבורם היא זכותו של דוד המלך, עליו השלום, שמתחברת עם האבות ומשלימה תיקונם של ישראל. והנה כגגד שלושה הסוגים האלה נתקנו שלוש ברכות ראשונות של התפילה, ובהן נמשך השפע העליון בכלל, ואתר כך באמצעיות נמשך לפרטים כפי הצורך, ובשלוש אחרונות פתהזק ופתיישב במקבלים על ידי ההודאה

שנותניפ עליו׳ ווה כלל תיקץ התפילה כולה. יב. ואולפ ביפות החול נפשך הדבר כפי סדר זה. וביפות

י ע י ב ק ר ל דרך ח׳ / ח

י ע ברכות, כ נ ש הקודש לא הסריחו חכמים את האדם ביותר מ הנה היום מקודש ומבורך בעצמו ועוזר בהמשכת השפע, ודי שישתדל האדם על הכלל, והיינו שבע ברכות, שלוש ראשונות על השלושה סוגים. וכן שלוש האהרונות, וכמו שזכרנו למעלד״ והאמצעית על כלל קדושת היום שתתהזק ותאיר ותמשול, והיא העוזרת ומשלמת לכל הפרטים. ועוד נדבר מזה לפנים

בסייעתא דשמיא. יג. עוד צריך שתדע, שהנה כלל העולמות טתהלק לארבעה, והיינו: עולם חוח בשני חלקיו, עליון ותחתון• שהם החלק השמימי, וגקרא עולם הגלגלים, והיסודי, והוא הנקרא עולם השפל! וכלל שניהם נקרא עולם אחד. ועל העולם הזה יש עולםם-שרשי הבריות• שזכרנו י נ ו י המלאכים, ועליו עולם הכהות העל בחלק ראשון, ונקרא עולם הכסא. והנה למעלה מזה במדרגהל ייבתן כלל השפעותיו, יתברך, גילויי אורו שמהם נמשכות כ המציאויות כולז ובהם הן תלויות- וכמו שזכרנו בחלק שלישי פרק ב! והנה על דרך השאלה נקרא לכלל כל ההשפעות האלה עולם אחד, ונקראהו עולם האלהות. ואמנם הנה תראה. שאין שייך בו שט זה אלא על דרך השאלה. כמו שזכרנו, ועל הטעם שנבאר, מה שאין כן שלושה העולמות הקודמים, שבהם יכוון השט הזה באמת. וזה, כי עולט ייקרא קיבוץ עצמים רבים ונמצאים שונים במקום, מתהלקים למחלקות רבות, ומתייהסים זה לזה ביחסים שונים, והנה בעצמות כולם, יהיו מוחשים או רוחניים, ייתכן ענין זה באמת. ונמצא שייקרא עולם הזה עולם, בהיותו קיבוץ גופים שפלים או שמימיים במקום אחד! ונקרא עולם המלאכים עולם, בהיותו גם הוא קיבוץ מלאכים רבים במקום אהד, כפי מה ששייך בם, ועולם הכסא עולם, בהיותו קיבוץ כהות רבים במקום ששייך בם. אך השפעותיו, יתברך, הנה אינן עצמים מרובים ונמצאיםי גילוי אור ממנו, יחברך, נ שונים כלל, אבל הבהנוח הן, והן מי שאין ענינם אלא פה שהוא• יתברך שמו, נמצא לבריותיו ומשפיע להן כפי עניניהן, אך בהיות שנבחין בהשפעות אלה חילוק סדר והדרגה כפי מה שראוי למקבלים, שבם נשרשים הילוקיהפ, סדריהם והדרגותיהם של הגמצאים, כמו שזכרנו בחלק שלישי פרק ב, על כן נקרא לכלל כל זה עולם, ונחשבהו למעלה מכל השלושה, כי לפי ההדרגה כך הוא, שהרי

ו ט א צ ו ה חייט ל ע צד רבי ט

ההשתלשלות כולה עולה בהדרגה זו: חמוחשים במלאכים. המלאכים במה שעליהם, דהיינו הכסא ומדרגותיו, והכסא

בהשפעותיו, יתברך, ובגילויי אורו, שהוא השורש האמיתי לכל. יד. והנה על פי פדר זה נתקנו תלקי התפילה, דהיינו שלושה חלקים בתהילה, לתיקון שלושה העולמות: עולם הזה, עולם המלאכים, עולם הכסא, וזה - בקדבנות, זמירות, וברכות קריאת־שמע! אהד כך תפילה במעומד, והיא כנגד עולם האלהות, להמשיך ההשפעות לפי בחינותיהן! ואחר כך שלושה תלקים אחרים, להמשיך משך השפע לעולמות זה אחר זה, לבסוף, והיינו קדושה דסדרא, שיר חלויים, ו ״אין כאלחינו״! ואחר כל זה - ״עלינו״, והוא להזור ולהמליך מלכותו, יתברך, על כל

העולמות אהד שנתברכו מפנו. 0ו. והנה נתהברו לזה עוד קצת ענינים פרטיים לעורר הרהמים ולהרבות הברכה, ומכלל זה ענין הוידוי, הזכרת השלוש־עשרה פידות, ונפילת אפיס. והיינו, כי הוידוי הוא לסתום פי המקטרגים, ולא יגרמו לו שתידחח תפילתו, חס וחלילה! הזכרת השלוש־ עשרה מידות, זה כהן שיתפוס האדון, ברוך הוא, במידת רחמנות, ובשליטת רוממותו יעבור על פשע ויהון אף בהעדר הזכות! ונפילת אטים אף היא כניעה גדולה לפניו, יתברך, אשד כחה גדול לשתתפייס מידת הדין, ויכפרו הדהפיט הגדוליפ, ויהיה

השפע נמשך בריבוי וברווהה. ואולפ זה הוא הסדר הכולל שעליו נוסדה התפילה, ויש פרטיטפ ובשאר רבים לכלל זה, שבהט תלוייט פרטי הסדר נמזפורי

הפסוקים שנתקנו כל דבר במקומו. פז. וצריך שתדע, שהנה בסידרי ההנהגה היום יתהלק לשניקר ואתר־הצות, שהוא בין־הערבים, וגפ הבו א- הו חלקים, ו חלילה מתחלק לשנים, וכמו שזכרנו למעלח. ואמגם בכולם צריך שתימשך הארה והשפעת לעולמות כפי בחינת הלק הזמן חהוא, ועל זה סודרו התפילות במנינן. והנה לשני חלקי היום תיקנו תפילת שהרית ומנחה, והנה בבוקר שהוא זמן חתחדש השפע כפי בחינת היום, תיקנו הסדר בארוכה כפי כל המצטרך, אך לחלק השני של היום שנמשך אהד הראשון לא יצטרך אלא קצת השתדלות להשלמת העני! כפי הלק הזמן חחוא,חש, מפני השתנות הבהינות, ן יותר הי לה־ להיות בעני י בל ונו בחינת הלילה, שהיא יותר פתחלפת מהיום, מפה שהוא י דהי

• צח ע י ג ק י ל דרך ח׳ / ח

בין הערבים מהבוקר, על כן תיקנו סדר יותר בארוכה משל מנהה, והיינו בברכות הקריאת־שמע, אך קצר משל הבוקר,י על כל פנים כבר השפע נמשך ובא מהבוקר. ואולם לחלק ג חשני של הלילה לא קבעו פדר לכל, שלא להפריה את הצבור, אבל הניהו הדבר לחסידים, שיקומו וידונו כל אחד כפי ידיעתו! וכבד אפילו תפילת ערבית עצמה רשות היתה, אלא שקבעוח

חובה (ר״ף גרניון פרק ו), כל שכן תיקון חצות הלילה.רטת נו נ), ומצד נ ) ן ו נ והנה תראה, כי השלוש תפילות אבות תק זח מוטל על כל ישראל לסדרן, ואולם תיקון חצי הלילהת לילה חצו , & n האחרון דוד נזדרז בו, וכמו שכתוב(תנליס קיט אקום להודות לן״, והוא המשלים עם האבות תיקונם שלן להטילו ישראל, וכמו שזכרנו למעלה, אבל לא נקבע העני על כל ישראל, כי אם על הסידיהם, להיותו במדרגה קצו!

למטה מן האבות. יז. והנה בימי הקודש נוספת תפילה כנגד המוסף, והיא בבהינת

השפע הנוסף ביום ההוא כפי בחינת קדושתו וענינו.

פרק ז

ת י נ מ ז ה ה ד ו ב ע ב

א. העבודה הזמנית היא מה שנתחייבנו בו בזמנים ידועים, ופרטם: שביתת השבת וקדושתו, שביתת העשור ועינוייו, שביתת היוט־טוב וקדושתו, הולו של מועד, החמץ והמצח בזמנם, שופר בזמנו, סוכח ולולב בזמנם, ראש־חודש, חנוכה

ופורים. ועתח נבאר ענינם.. ענין חשבת בכללו חוא, כי חנה כבר ביארנו למעלח, גן העולם הזה נותן שיהיו הדברים בו הול ולא קודש, שעני אמגם חוצרך גם כן, שמצד אחד יינתן קצת קידוש לברואים, כדי שלא יגבר בם ההושך יותר מדי. והנה שיערח החכמח חעליוגה את כל זה בתכלית הדקדוק, באיזו מדרגה צריך שיהיה החול, ובאיזו מדרגה הקידוש הנוסף הזה, והגבילה לכל זה הגובלים הנאותים בבחינת הכפות והאיכות׳ המקום והזמן,

וכל ההבחנות שיש לבהון בגפצאות. ואולם בבחינת הזמן סידרה ענין הימים של חול ושל קודש,פי הקודש עצפפ פדרגות זו לפעלה מזו כפי הנאות, בי י

atm1? ם י י nvo חי נ m i 1

עושים 1נר להם להתעוררות אור המאיר. ועתה נבאר המצוות האלה בפני עצמן.

ק ח י פ

ם י נ מ ז ת ה ו ו צ מ *

א. ענין החמץ והמצה הוא. כי הנה עד יציאת מצרים היו ישראל מעורבים בשאר האומות גוי בקרב גוי. וביציאתם נגאלו ונבדלו. והנה עד אותו הזמן היו כל בהינות נופות בני האדפ חשוכות בחושך וזוהמא שהיו מתגברים עליהם. וביציאה נבדלו ישראל וגפצאו גופותם ליטהר ולחזדפן לתורח ולעבודח. ולענין זה נצטוו בהשבתת החמץ ואכילת המצה. והיינו, כי הנח הלחם שהוכן למזון האדם הוא משתווה באמת אל המצב הנרצהץ החיפוץ. שהוא דבר טבעי בלחם לשיהיה קל ענ באדם. וי העיכול וטוב הטעם. הנה גפ הוא נפשך לפי החוק חראי באדם, שגט הוא צריך שיהיה בו היצר הרע והנטיה הזזופרית. אמנם לזמן מיוחד ומשוער הוצרכו ישראל להימנע מן חחפץ וליזון ממצה, להיות ממעטים בעצמם כה היצר הרע וחנטיח החומרית ולהגביר בעצמם ההתקרבות אל הרוחניות. ואולם שיזונו כך תמיד אי אפשר, כי אין זה הנרצה בעולם הזה, אך הימים המשוערים לזה ראוי שישמרו זה העני[, שעל ידי זה יעמדו במדרגה הראויה להם. והנה זה עיקר ענינו של הג הפצות. ושאר מצוות הלילה הראשון כולן ענינים פרטיים,

מקביליט לפרטי הגאולה ההיא.

ב. ענין הפוכה והלולב הוא, כי הנה ענני הכבוד שהקיף הקדוש ברוך הוא את ישראל, מלבד תועלתם בגשמיות, שהית לסכך עליהט ולהגן בעדפ, עוד היתה תולדה גדולה גולדתו שעל ידי העננים ההפ הי פ כ - א ו ה מהם בדרכי הרוהניות, ו

נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארץ, כן היתח נמשכת להם מציאות הארד, המשכנת אותם לבד, נבדלים מכל העמים, ומנושאיפ ופנוטלים מן העולם הזה עצמו, ועליונים ממש על כל גויי הארץ. ודבר זה נעשה בשעתו לישראל, להגיעם אל המעלה העליונה הראויה להם, ונמשכת תולדתוד דודים, שאמנם אור קדושה ח זאת לכל אחד מישראל לן פלפניו, יתברך, ופקיף כל צדיק פישראל, ומבדילו מכל ש פ נ

עי ק רבי ל ־ ה׳ / ח ן י י

שאד בני האדם, ומנשאו למעלה מהם, ומשימו עליון על כולם, ומתחדש דבר 1ה בישראל בהג הסוכות על ידי הסוכה.

ואור השם, ברוך הוא, מאיר על ראשם של ישראל ומעטירט, באופן שתהיה אימתם נופלת על כל אויביהם, על ידי נטילת הלולב ומיניו, והוא מה שאפר הכתוב (וניים נח י): ״וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך•. וכבר היוי מיד, אילו לא היו החטאים מונעים מ זה הענין בגלו גי משיפ מזדמן הדבר לצאת לפועל בזמנו. י אותו, אמנם על כל פנו והקפותיו, משתלם ועל ידי פרטיות מצות הלולב, בנענועין זה, להתחזק שליטת השם, ברוך הוא, על ראשם של י ענ ישראל, ולהפיל אויביהם לפניהם ולהכניעם תהחם, עד שהםן שנאמר י בעצמם יבהרו להיות להם לעבדים. והוא הענ (ישטיס a יד): ״והלכו אליך שהוה בני מעניך והשתחוו על כפותך כל מנאציך״, כי כולם ישתעבדו לחם וישתחוו להם, רגלי לקבל על ידם אור מאור השם, ברוך הוא, השורה עליהם! והנה תשפל כל גאותם וייכנעו תתת ישראל, וישובו על ידם אל עבודתו, יתברך שמו! ולזה הולך כל ענין הלולב בפרטיו,

וכמו שזכרנו.ן חנוכה ופורים הוא להאיר האוד המאיר בימים ההם. י ג. ענת הכהנים על ר ו ב ג ת ב - ה כ ו נ כפי התיקונים שנתקנו בם. ה/ הרשעים בני יון, שהיו מתכוונים להסיר ישראל מעבודת הן י ונתחזקו הכהנים, ועל ידם שבו לתורה ולעבודה! ובפרט ענגד ענינם, והחזירום המנורה לפי תיקוניה, שהיו הקיטרוגים נן הצלתם של ישראל בגלות י נ ע ל הכהנים על בורים. ופורים - בבל, וחזרת קבלת התודה, שהזרו וקבלו עליהם לעולם, כמוי פ י שאמרו הכמינו, זכרונם לברכה (me פה א): ״הדור קבלוה ב

אחשורוש״. ופרטי הענינים כפי פרטי התיקון. ד. אך ענין השופר בראש השנה הוא, כי הנה ביום זה חקדושנת ברוך הוא דן את כל העולם כולו ומהדש כל המציאות בבחיינו השנה ההדשה, והנה נפדרים הסנהדראות הסיבוב החדש, דהי ונערך הדין על כל היצור בפי םידרי הדין העליוו, וכמו שזכרנוי נ בחלק שני, והקטגור מזדמן לקטרג כפי עוונותיהם של ב האדם. והנה ציונו הקדוש ברוך הוא לתקוע בשופר, והכוונה בו להמשיך ההנהגה ברהמים ולא בתוקף הדין, ולערבב הקטגורדת ץ מי א שלא יקטרג. והנה כבר ביארנו בחלק שני, שכמו ש

י » » צ ו ם ל י ה חי » קב רבי 0

ני העולם והנאותיו, ושורש לכולן זברונפ לברכה, על כל עניי ב ן שנצטוינו בה בתורה. וענין זה הוא, כי הנה כ ו ברכת הפז ביארנו, שכל הענינים הנמצאים ותקוקיט בטבע הנה הפ כולם פרטים מכוונים אל התכלית הכללית, שהיא הגיע הפציאות כולה אל השלמות, וחלקם בדבר הזד, כפי המדרגה אשר תם בה באמיתת מציאותם, ואולם האדפ הנמשך אחר חוקות טבעיד ופועל הפעולות כפי מה שהוהק לו, יש לו להתכוון תמי לעבודת בוראו, ולמה שיוצא מן- הפעולות ההן תועלת ועזר אל השגת התכלית הזו, יהיה באיזה דרך שיהיה, כפי מה שפוררו הדברים באמת, פירוש, כי כבר יהיו ענינים משמשים לדבר הזה מיד, ודברים ישמשו למשמשים אחרים, עד שאחר גלגול גדול של ענינים רבים נמשכים זד, אחר זה יגיעו אליו. ואולם, יהיו הדברים באיזו מדרגה שיהיו, הנד, ראוי שלא יוטלו אלא לכוונה זו, למה שמגיע מהם אפילו אהד עשרו נ י מדרגות עזר אל השגת התכלית, ולא לכוונה אחרת, דהי כוונת התאוות, והנטיה החמרית אל המותרות, ויישמרו כולם בגבולים שהקקה להם התורה האלהית, ואז יהיו כולם באמתאי עבודה. והנה לימדתגו עוזרים לדבר הזה, וייחשבו כולם תנו נודה לפניו, יתברך, יתנ נו במאכלינו ושתי התורה, שאהד שנהני ונברך שמו, ונהזיר הדבר אל התכלית האמיתית שלו, שהיא העזר אל התכלית הכללית שזכרנו, עד שנמצא בכולם מתגדלן י כבודו, יתברך, במה שחפצו נעשה ועצתו מתקיימת. וזה כלל ענ

ברכת המזון. וכן כל שאר ברכות הנהנין שאהד ההנאה. ואולם עוד הוסיפו חכפינו, זכרונם לברכה, לתקן ברכות קודם ההנאה, להגדיל זה הענין, והוא, שגם קודם שישתמש האדם פן העולם יזכיר שמו, יתברך, עליו ויברכהו, ויתכוון שממנו,ו נ יתברך, בא לו הטוב ההוא, ויתכוון באמיתת הטוב ההוא, שאין מוכן י ן גופני והנאה חמרית בלבד, אלא שבאמת הוא ענ י מ, כמו ו תועלת לטוב האמיתי 0פנו, יתברך, לפה שיוצאת ממנ שזכרנו, ובהקדים הענין הזה למעשה יישאר המעשה ההוא בולו לצד הטוב ולא לצד הרע, ויתוקן בו האדם ויתעלה, ולא

יתקלקל ויושפל, וכמו שזכרנו.

J ואולם נם במעשה המצוות תיקנו לנו הבפינו, זכרונם לברכה,ת אלה לחיבובה של המצור״ להודות לו, יתברך שרצה רכו ננתן לנו תיקונים גדוליפ כאלה, ונמצא על ידי זה בנו ו

י ,״ ע ו נ ק י י ו ח׳ , ח י ו

מתעלה המעשה יותר׳ ונעזר בו האדם ממנו. יתברך שמו, כין היא המידה: כפי ההתעוררות שמתעוררים בני האדם אלע, נ יתברך שמו כן יהיה שיעור העזר שייעזרו ממנו, אט מעט ואם

הרבה, בכל פועל שיהיה כפי מה שהוא. ובוטה בה׳ אשריו.

תם ונשלם-שבח לאל בורא עולם

הקדמת המדפיש הראשון

ד הפונה קדמה דרך הקדים קול הקודם אל השלשת ח ן א ר ד ג־ זו היא ך ר ד ן הקורא להאיר להם את ה קדמת אשור אל די

דרך ישרה.ו ל דפריש מרובה בפרשת דרכים. לפרש להם על פי ראשו קת ע ב ש ב בתוכו שפה יהיה לפיו םביב על שפת היריעה. ו

. ך ר ם על כל ראש ד י כ ר ד. ך ר ל הפותה פתה השער תהיה בו בראשונה בראש כל ד ו ק. ולגבי םיפא ן י מ י נ ה ראשי בית ב ל א - ה ע ב ל הדרכים ש ו ק׳ הכמת בהוץ תרונה. אתדונה יפעו ה מ כ סוף דבר הכל יתן ח

. ך ר אחרי דפ הבין דרכה והוא ידע את מקומח. ויאמר י ה ל א - ה מ כ ך ח ר ד לאדם אמירה נעימה. כתיבה יהיבה נתן לנו תודח חתומה, פרשה זו סתומה, אמור רבנן בטעמא. לקבל שכר על הדרישה ועל הפרישה ותהי משכורתו שלימה, והמשכילים יזהירוה כפני ש !אספקלריא המאירה בשבעים פנים מאירות פני מ

. ה מ כ י מבין ח חמה, פנה ויספרה הכינה, בהדי כבשי דרחמנא, עלה א ר - ה נ י ך ב ר דו הגיד לעמו בכבש ופנה, לעושה השמים בתבונה, כה מעשי

. ה מ כ לא הניה זוית ופינה, ובסתום חא כוננה, ונחה עליו רוח חכפח ובינח, אז בנה ו ה - ה נ ו מ ך א ר ד את שער בית ה׳ כאשר בראשונח, ובכל חכמה ומדע ידו עלח ש העליונה, זה סיני רב תנא, גדול מרבן שמו זה האיש מ

. ה מ כ ם פי צדיק נהל נובע מקור ח י י חך ישרה שיבור לו האדם הבירה• זאת חתורח, ומשם בארה, ר יך דרכה של תורה, ר באר היטב מעשה ה׳ כי נורא, 1ושט ד ללמד את בני יהודה את אשר ילמדון בבית רבן רב ספר*

. ה מ כ , ורוב שנים יודיעו ח ! ה מ כ ה וללמדם בכל ספר ות את אשר חכמים ו ד ג ה ר ה מ א מ ך תבונות יודיעגו ב ר ד ינידו ככתבם וכלשונם ללשונותם בארצותם, למען ספר ספירם יתן בקולו קול שהוא עיקר י ר ק י ע ר ה מ א מ ב ם ו ת ד מ

ו ם א צ ו ם ל י י ה ח ש קיו רבי ם

ל על ו ובוננותיהן. והעבודה שהטי עולמו, וכן סתרי בריאותי מי שהטיל מהן, והשראת כבודו ושכינתו, ושפע נבואתו ורוח קדשו. זהו העיון אשר בו תלה האדון• ברוך הוא, שלימותו של האדם, ובזה הוא מתקרב לו ומתדבק בו דביקות שלימה,עור ך יהיה שי כ - ה ז ן ה ו ג מן העי ובשיעור מה שישתדל להשיו השלימות שיקנה והקורבה שיתקרב. והוא מד, שצוו עליס י צפ)־ ״יידעת היום והשבות אל לבבך י י נ ו הנביאים, באמדם (ך ׳ הוא האלחים״, (ינלי הימים * נח ט): ״דע את אלהי אבי כי ה ועבדהו״, (ירמיה ט כ:): ״כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי״. אך חזכור את אשר הזהרתיך על ענין הכוונד״ן זה העיון העיקרי שאם יהיה העיון רק לשביעת חחמדה. איי אומר לך עתה. אלא העיון באלהות בכוונה המיושרת, שאנזר עלינו שנשתדל שהיא לעשות נתת רות לפניו, יתברך, שנ

ו בעיון הזה ונעשה רצונו. לקנות שלימותנל כל ל כ - א ו י גם חוא יתחלק לשנים. חאחד ה י נ כ ה ה וון הידיעות שצריך חאדפ לידע קודם שייכנס לחקירות העיות החקירות החן, וזחו כלל באלהיות, והן אותן שעליהן נבנ כתבי-הקדש וביאוריהם העיקריים ומאמרי החכמים, זכרונפן ו לברכה, בש״ס ובהגדות, כי עליהם נוםדות הקירות העיל דרכי החקירה וחבחנת העיונים, ל כ - א ו י ה באלהיות. והשנת שכלו, והוא הלימוד ההגיוני שצריך האדם ללמד בהם אן ולחקור מה שצריך להקור ולהשיג מה כדי שיוכל להבחי שצריך להשיג באלהיות! כי זולת זה לא יוכל להגיע לעולם אל הידיעה הנכונה והברורה כאומן אשר יהםרו לו כלי

. האומנות, שלא יוכל ודאי להוציא כלי למעשהור איננו אמצעי לתכלית מצד עצמו• אבל ש א - א ו י ה ן השנ והמי- א ו הוא אמצעי לה במקרה, ויתחלק גם הוא לשנים. האחד היפ, בביאור כל המצוות והדינים בכל שרשיהם ופרטיהם הראשיי נת עיון לא אמצעי לתכלית ולא הנכי כי הנד, עיון זה בבתיו נ י , והי י נ ו י לאמצעי אחר בלתי עי י לעיון עיקרי, אבל הוא הכנ מעשה המצוות, שגם הוא אחד מן האמצעים לתכלית, כמו שזכרנו, והרי זד. עיון מצטרך לשיוכל המעשה ליעשות,פצד זח נמצא גם הוא מכלל האמצעים, אך בדרך פקדה, ול ל כ - א ו פ בפקרה ה ן האפצעי . והחלק השני פ ו כרנ ז כמו ש קצת חכמות שצריכים אנחנו להן לאיזה חלק פחלקי פצוה או

ח קשו מ כ ך ח ר ד

מצוות. דרך משל: ההנדסה! התשבורת והתכ־נח! שנצטרךי מצוות העיבודים, והכלאים. והתהופים וכיוצא. נ י להן לענ

י החלקים האלה. י ואשאלך. במה ייבדלו שנ : הרשנ ד י מ ל תת אותם לשנים ו י שמנ

: ההבדלים ביניהם מבוארים. ראשונה: כי הנה ביאור י ב רן שהוא עצמו אמצעי לתכלית, כי הנה י המצוות עסקו הוא ענ כולו סובב על המעשה המצווה שהוא אמצעי לתכלית, כמודיעת מה שהוא אמצעי שזכרנו, ונמצא, שמגמתו היא י לתכלית. אך אלה התכמות שזכרנו אין עסקן ענין אמצעין זה, אלא עסקן ומגמתן חלק מהלקי ן מגמתן לבאר עני ואי, אלא ז י המציאות. שאין ידיעתו מעלה ומורידה לתכלית הכללגי המצוות והעבודה. דרך שתשמש ידיעתו לעזר לאחד מעגיה הוא השיעור והמידה, ומגמתה לבארם ק ס ע - ה ס ד נ ה משל: ה בכל פרטיהם, התשבורת עוסקת במספר ומבארת כל פרטיו,ן עסקן עניו עוזר לתכלית הכללית, אלא וכן כולן. הרי שאיי המצוות, כמו שזכרנו. והשנית, נ י ל לעני! מענ עי שידיעתן תוי ביאור המצוות, מלבד היותו הכניי למעשה• הוא עצמו כ קיוט מצוה, כי צונו השפ, יתברך, להגות בתורתו, כמו שכתוב (ונייס ו ז)• ״ודברת בם׳׳• ונמצא, שהוא בעצמו מצות,נה ו לקיום כל המצוות! ובבחי וצאת ממנ לבד מהתועלת הינת עיון, אלא הזאת הוא בעצמו אמצעי לתכלית, לא בבחינת מעשה מצוה. מד. שאין כן ידיעת חחכמות שזכרנו, בבחי שאנחנו לא נצטוינו להגות בהן. אך ידיעתן חכרחית לנו למהי העבודה, והרי זח כפעולות נ י פ פענ י נ י ו בענ פ אנחנ כי שצרי המוכרתות אשר לנו בפעשה• שאילו יצוייר העדר חכרחן, לא

היה לנו להשתדל לעשותן כלל.ותן ב נפש, ובנועפ לקהך אתה נ ך לי לפשי : דברי ד י מ ל ת

ים לנפשי. מעדנ

נים : אשוב עתה להשלים דברי בביאור ארבעה הפי י ב וי לך. ת ו כ שז

ה. ו אמצעי לא מצד עצמו ולא במקו נ י א ש - א ו ן השלישי ה חמי אך הוא שב לאמצעי במקרה, והוא כלל החכמות והמלאכותני המצוות ולא בחקירות ת עני ן בהבנ י אשר אין להן ענ האלהיות, אבל כבר יאותו בזמן אהד או באיש אהד או במקופ: הנה מלבד ההכרה אשר לאדם אחד עפ התכלית. דרך פשל

0 יוצא«ו ״ ח ח » י 0 נ קיח ו

ת יותר משאר הדבריפ, אך לא יגיע יותן לו חלק בהשתדלו אל שיעוד ההשתדלות באלהיות אלא כערך הטפל עם העיקרי. עוד צריך שתבדיל בין מי שרבים צריכים לו להורות הוראת ובין מי שאינם צריכים לו. כי את שרבים צריכים לו. יצטרךותר להרבות קצת יותר בחלק הזה של ביאור המצוות י

מן האחרים.ננו אמצעי כלל עוד צריך אני להזהירך בחלק העיון. אשר איי י אך שב לעבודה. כי כאן צריכה השקפה גדולה לינצל פפיתו היצר וערמת כזביו. שפעפיט רבות עושה לאדט שיטעה הוא אל עצמו ולוקח מן העיונים מה שטעותו נוטלתר ואומר לנפשו: זח צריך לי! או: זח שב לעבודת וכוונתי לשמימ! מזה תצא לי תועלת במידות או בדעות! ואולם אמיתת הדבר אינה אלא שתאוותו היא הנוטה אותו ואתריה הוא נמשך׳ ואם יבקש הדבר׳ יראה שאותה חחועלת. שהוא חושב או אומר או רוצה לופר שילקוט פן העיון ההוא, כבר יצאה לו מן העיונים

התוריים גם כן אם יעמול בם, ואולי יותר שלט. כללו של דבר: הטוב והרע שניהם נתונים הם לבני האדם.ר בחייפ ואל יטעה את עצמו. ומקרא מלא ח ב י - ח י ח י הרוצה ש־ ובהרת ך י נ פ תתי ל , ״חחייפ והמות נ ( ס י ג ס י ר נ י צווח ואומר (

בחיים למען תחיה״.י עד חנח. עתה : הנה חגדלת חסדך עמדי באשר לימדתנ ד י מ ל ת

ו ח י א והודיעני, איזה םדד אקח ללימודי למען אצל הואל נ: הנה מה שצריך כל הרוצה להיות הכמ בישראל לדעת י ב דא ארבעה ועשרים הטפרים עם ביאוריהם הראשיים, ו ה - ה ל י ח תדות שהתורה נדרשת בהן עם כל ואהרי זה שלש עשרה מיך שידע י י ביאוריהן, כי הן דרכי התורה שבעל פה, אחרי כן צ לימוד השים, עד שידע להבין כל הלכה שתהיה על בוריה׳ וידע דרכי המשא־ומתן בקושיות ובתירוצים׳ וידע להבדיל בין תירוצי חדחייה ובין התירוצים האמיתיים, ובין הקושיותות, הנעשות להצעה לתירוץ וחקושיות חחזקות והאמיתי ואחר שידע כל אלה, ראוי שילמוד כל הש״ס מראשו לסופו, בחבנת כל פשוטי חסוגיות על בורין, אחרי כן צריך שילמודד החזקה״ להרמב״פ מראשו לסופו עם מפרשיו, לדעת י ה ספר .ן ודין, אחר כן ילמוד ה״שלחן ערוך״. ויראה כל מוצא כל דיץ שיש בו חילוק פדברי הרפב״פ. או נוסף עליהפ, יבקש ד

ה מ כ ך ח ר ד

מוצאו ב״בית יוסף״ ויבין טעמו ונימוקו, אזור כן ילמוד כל מדרשי הקדמונים עד תומט. עוד ילמוד מלאכה ההגיון והמליצה והשיר עד שידע אותם. וייזהר ללמוד אותם מספרי המחברים שקצרו בהם. עוד ילמוד עיקרי ההנדסה. התשבורת והתכונה•f< הראשיים עד שידען. ושאר החכמות והמלאכות מה שצריך מי ות כל י ילמוד עד שידען. ואז ישים עיקר כל עיונו באלהי הייו. ואולם אין צריך שילמוד כל הש״ם תחילה. ואחר בך- ת ו מ כ ח ל בהרפב״ם, ואהר כך המדרשים, ואהר כך ה יתהיו ללימודים האלה, וירבה תהילה באותם אלא יהלק שעותיתר עד שיגמור אותם, ואחר שגמרם אז יוכל למעט שכמותם י בהם מרגילותו הראשונה, רק שיקבע להם שעות לשלא, אך ן ח י נ י - ן דע ישבתם. והמלאכות וחחבמות החיצוניות כשיר עליהן בהפנותו אל בית המים. ויחלק ו ז ח י - ן שכח למען לא י שעותיו באופן שעיקר עיונו והשתדלותו יהיה באלהיות. ומכל שאר תלקי התורח לא יניח ידו, אלא ילמוד בהם דבר יום

ביומו לחיבובח של תודה. וח׳ יתו חכמח מפיו דעת ותבונה!

ן ה׳ לעולם אמן ואמן! ו ר ב

e l

C3« cacQl!

$114 U M 1 ••

M,( uc. otsmun, tui... a l Ml

CUO.L atca .11•!׳ a^iaiflrf. mjl» aiMjif gu(,0 a w cuij

•djirl

1.104 fu• ctao 11«1W1 *eyi

<MCB»VMK»!• duai .*rca. £,1 cqilVjI• CI A L ! LI11Q

csuu ucau 05L di,.U

In** LUIM udLCU

U L L < l l L U u . D

ים ך עץ חי ר דת ם כ ח י ה ח ת ר פ פ ס ח ל ט ד ק Him ה

א עשהו ויכוננהו מוכן להבין ולהשכיל י ו ה ג ם ומנהי ד א עד ה ו י השכלה גדולה יותר ממלאכי השרת. וכבר אמרו רבותינו. זכרונם לברכה (נר6שיר. רנה יו): ״אמר להם: חכמתו מרובהג משלכם״! וכאשר יחפוץ בתבונח על פי דרכו, ינחהו להשי עד שמי השמים דברים שהם כבשונו של עולם שכיסם עתיק־ יומין. אך הנה טובו בידו, ולו משפט הבחירה, להתחכם ולדעת או לישאר ערום מכל חכמה, הגט שהלב והשכל בקרב גופו.נה אחת נבראו: שכל האדם וזה תראה, כי שנים הט בתבו והתורה המשכלת אותו. על התורה נאמר (׳רייס 5נ כנו): ״הלוא כה דברי כאש נאם ה׳״. והודיענו בזה. כי אמת הדבר. שהתורה היא ממש אור אחד ניתן לישראל לאור בו, כי לאדיעת דבר־מה נן אלא י ידיעות ההול, שאי בחכמות הנכריות וג השכל בטרחו, אך התורה הנה קודש היא, אשר אשר ישי לה מציאות גבוהה בגבהי מרומים• וכאשר יעטוק בה האדםר היא אשר האיר בנשמתו להגיע אותו אל גנזי ו א - ה ט מ ל מרומים, גנזי הבורא, יתברך שמו, בדרך הארה ופעולה הזקה אשר היא פועלת בה, והוא דבר ההכם (יטגי י כנ): ״ותורהי ממש, ולא חכמה לבד ולא שמראה אור בדרך ו א - ״ ר ו א דמיון, אלא אור ממש. כי זו מציאותה למעלה• ובהיכנסה בנשמה ייכנס אור בה, באשר ייכנס ניצוץ השמש באחד הבתים. ואף גם זאת, הנה בדקדוק גדול נמשלה לאש ובהשוואה מדוקדקת כי כאשד תראה הגחלת שאינה מלהבה והשלהבת היא בתוכה כמוסה וסגורה, אשר בהפיח בד, אז תתפשט ותתלחב ותצא מתרחבת והולכת• ובשלהבת ההיא נראיםי גוונים, מה שלא נראה בתחילה בגחלת, והכל מן נ כמה מין התורה הזאת אשר לפנינו, כי כל מלוחיה ב - א צ ו הגתלת י ואותיותיה כמו גחלת הן• אשר בהצית אותן כן כאשר הן, לא ייראו כי אם גחלים וגט כמעט עמומות, ומי שישתדל לעסוק בה, אז תתלהב מכל אות שלהבת גדולה, ממולאה בכמה

ו ט א צ ו ם ל י י ח ח ש רבי מ

ולהיות שהקדוש ברוך הוא רצה שהאדם יהיה בעל יצר• שיוכל להיות פנוצה או נוצה בשיקול אחד. לכן שם בהם הידיעה,י י אך סגורה כגחלת, ושתוכל להתפשט כשלהבת, והבהירה ב האדם. והכמינו, זכדונם לברכה, אמרו !te ג«ר& TO נ): ״על כןן״ (מ־גרנאכז), ״המושלים״ - אלו יאמרו המושלים בואו חשבוו ונחשוב חשבונו של א ו ב - ״ ן ו ב ש המושלים ביצרם, ״בואו ח עולם! כי מי שאינו מושל ביצרו, לא ישים עצמו לזה לעולם, אך המושלים ביצרם הם יעשו את הדבר הזה וילמדוהו לאהריםנות לעשות אותו. הלא האדם רוב שנות ימיו עומד להשוב השכו עםקיו, עסקי חיי שעה, ולמה לא ישים אל לבבו אפילו שעה אחת גם לזאת לחשוב מחשבת ממש: מה הוא ז ולמה בא לעולם ז או מה מבקש ממנו מלך מלכי המלכים. הקדוש ברוך חוא ו ומהז זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה ו י נ י יהיה סוף כל ענ שתוכל להמציא נגד היצר, והיא קלה• ופעולתה גדולה ופריהל רב, שיעמוד חאדם בכל יום לפחות שעה אתת פנוי משאר כ המחשבות לתשוב רק על העניו הזה שאמרתי, ויבקש בלבבו:ן מה עשה ס ה מה עשו הראשונים אבות חעולם שכך חשק ה׳ ב משה דבינו, עליו השלום ו מה עשה דוד׳ משיח ה׳, וכל הגדולים אשר היו לפנינו? ויעלה בשכלו, מה טוב לאדם כל ימי חייוידעת, באיזה ; ו לעשות כן גט הוא וטוב לו! אז יתורו מחשבותי מצב הוא נמצא ועומד, לפי הנרצה בדרך אשר דרכו אנשי השפ אלה אשר פעולמ המה ואפ אין ן ואם רב ממנו כח היצר ולאו הן לזאת הרד היה וצווה ככרוכיא י נ פ יכול לדין עם שתקיף מ הקדוש רבי שמעון בן יוהאי בתיקוניו תיקון עשירי, וזה לשונו:י לון לבני נשא דקודשא בדיך הוא אסיר עמהון בגלותא, ו וא איש לדרכו פנו בעסקין ל א - ״ ש י ״ויפן כה וכה וירא כי אין א דלהון בארהין דלהון. כלל הדברים: חאדם שאינו חושב על זה קשה לו מאוד מאוד להגיע אל השלימות. והאדם החושב על זה קרוב אליה מאוד. וההכמיפ הולכים הלוך וחשוב תמיד, לא יפנו דעתפ מזאת, ולכן יצליחי בכל מעשיהמ, אך הממעיט לא ימעיטות לו קביעות זפן לפחות לשים אל לבו אפ פעמ ואט פלהי

הרבה, כי אז יצליח את דרכיו ואז ישכיל.נן ולהשכיל אחר שידעת זה היות המשא הזה עליך להתבוד על זאת, עתה אשכילך ואורך פה הדברים אשר עליהפ תעמו

ן ולחקור. נ להתבו

ם קבו י י דרך עץ ח

י הלא היא על כוונתו, הנה החקירה הראשונה אשר תהקו יתברך שמו: על מה ולמה ברא את כל הבריאה הגדולהן ואל תאמר: ומה האדם שיבוא אחרי המלך לבקש את ת א ז הד (חהלים 35 ו): ״מאד עמקו מחשבותיך״, מחשבתו ז והמקרא מעי וזה נראה כגאוה וכגודל לבב לאמר שיובל למצוא כוונתל זה נאמר (ההליסכס׳־), ״סוד ע - ה ב ר ד המאציל, יתברך שמו! א׳ ליראיו ובריתו להודיעם״, והיא הסוד הכולל כל ענין ה המעשים אשד עשה ואשר הוא עושו״ ושאחריו נמשכים כל חוקות הבריאה באשר שם לשמים ולארץ וכל תולדותיהם, כי הלא לכל המעשים הרבים והגדולים האלה יימצא סוף ותכלית אחד, וזה הוא הסוד המוזכר כאן בפסוק! והחוקים אשר הושמו על פי הכוונה הזאת כללותם הוא הברית אשר הזכירא הברית אשר שם לכל נברא לעמוד ו ה - עם״ י ד ו ״ובריתו לה- ״ ת י ש א ר ב על מתכונתו ולא יסור, והוא הנרמז במלת ״ ״ברית אש״, כמו שפירשוהו בתיקונים תיקון כ״א. אך כדי לחגיעמ. תתחיל לדרוש בנבראים, מי הוא העיקרי. הדומם והצומח וההי הם אינם העיקרים ודאי כי אין תועלת במעשיהם,ם בני האדם והמלאכים, י ר א ש נ - א צ מ ן להם שכל והבנה. נ ואי וכשתדרוש על עניניחם תמצא חיות בן האדם עיקר והמלאכים טפלים להם, וזה הסוד פירשו המשורר (םהליס ח נ): ״ה׳ אדונינו מד, אדיר שפך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים״, כי הוא ידען על אפיתו, איך שהקדוש ברוך הוא מקבל כח, כביכול, י הענ ממעשה בני האדם לפעול טיבה עמהם ועט כל הבריות, וזה סוד (הסלים no לס)־ ״תנו עוז לאלהים״, וגם משה רבינו, עליו השלום, אמר (י3ריסל3יה': ״צור ילדך תשי״, וידענו מזה, כי מעשי ישראל מוסיפים כה בגבורתו שלמעלה וזה פדר ההתעוררות לפי החוק אשד שפ הפאציל, יתברך שמו, ישראל פועלים למטה בארץ ומחזיקים כחו של הקדוש ברוך חוא, ואז הכח שנתחזק מראה הודו במשרתיפ העומדים על פקודת חמעשים לעשותפ, בפי מה שהוא מתעורר לעשות! ולכן כל התעוררות שיהיהו המלך, ברוך הוא, מתעורר לעשות, ייראה הענין במשרתי העומדים על פקודת המעשים לעשותם, כפי מה שהוא מתעורר

לעשות. בזיו המגיע לו ממנו.- ם ה עתח נחזור לשורש הענין. נמצא, כי הזיו אשר ב וה ישראל, הרי ש ע מ מ - ך ל מ מהתעוררות המלך, והתעוררות ה

ו ט א צ ו ט י י י י משה ח ב הי ר

חם והלילה, שלא יהיה לה סמך בישראל, ותסתלק ותישכח מהם• חס והלילה! והבל פה התינוקות מתקן ממש תיקון זר״ כי הם תלויים ממש באלו הרגלים העליונות הנקראות ״תינוקות של בית רבן״, כמפורש בזוהר, והם סמכי קשוטך בסוד קושטא קאי, וזהו ״להשבית אויב ומתנקם״. נמצא• אי שהתיקון הגדול נמצא ביד האדם ולא ביד המלאכים. על כן נדע, שהוא ודאי עיקר כל הבריאה. ומכאן תדע, כי רק זו היא התכלית אשר בעבורה נברא האדם• ולא היה ראוי להימצאאמד לו עסק אחר אלא העבודה הזאת! וכן היה מתהילה• שנ (3ראשיה 3 טו): ״ויניההו בגן עדן לעבדה ולשמרה״, שפירשו חכמינו. זכרונם לברכה: זו מצות עשה ומצות לא תעשה. והכלו שדרשו על מלת ״ייניההו״, רק אחר שהטא הנה מ במנוחה. נ הוא מתהלך בשני דרכים על פי שני מנהיגים, כמאמרם,! ׳ י צר זכרונם לברכה (3רטר, סא ה): ״אוי לי מיוצרי! אוי לי מיא ו ה - י ועל כן יתבאר לך, שכל מה שהאדם עושה לעבודת ה מה שהוא עושה לפי התכלית שבעבודה בראו הבורא, יתברךא לפי דעתו של הנהש ו ה - ה ז ל מה שחוא חוץ מ נ שמו, ו המקטרג, וחפץ לשקעו בדברים אדרים, להרחיקו מן הבורא.עו אותו מעבודתו! וניתן לו לעונש לסבול י יתברך שמו, בהפו הדבר הזה, על דרך (ל3ריס יא טז): ״ועבדתם אלהים אחרים״, כי בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו. וכיון שהואיעשה ן יהיה משפטו, שלא י כ - ש ח נ בהר בתחילה לשמוע אל ה בן חורין מעולו, אלא יפבלהו גגד הזמן אשר נגזר עליו, וזוהי גזירת (ניאבית ג ים)! ״בזיעת אפיך תאכל להם״, וזה הצערני הצער לנשמה, שסוף סוף תשוקתה היותר גדול שבכל פי אל פקורה. אך האיש החכם המבין דבר לאשורו, הנה בהשכילו על מוצא דבר, ויראה איך כל עסקי העולפ אינם אלא מפה שנשאר האדם בעל כרחו להיות לדעתו של נהש בדבר הזד״ שלא יוכל להיות תמיד בדרך אחד בעבודת ה׳ יום ולילה, כיל כן יבחר להיות ע - ה ז אם יצטרך ללכת אהרי הבלי העולם הימעט בעסק כל מה שיוכל, וישתדל בוהר הרע במיעוטו, ו להרבות בתורה ובעבודתו בכל אשד תשיג ידו. ודבר זה פירש אליפז אל איוב (איוב ם י)! ״כי לא יצא מעפר און״. הענין, כין הנה. כתיב (נראשיח ב ז), ״וייצר ה׳ אלהיט את האדם עפר פן י האדמה״, והיה די לומר ״עפרי או ״מן האדמה״, אך הענ

ס י י ו ft ח י ד

י רצה המקרא לבאר שני ענינים באדם. הלא תראה, ב - א ו הי הוא נקרא ״אדם״ על שט אדמה, ולא ״עפר״ על שם העפר! ני השפע כ - א ו ה ן האדמה ובינו, ו אך זה הוא לפי קשר הנמצא בי הנשפע מלמעלה יורד מן השמים עד הארץ, ואתר כן מקבל אותו האדם, וסוד זה, כי זה למטה בסוד חיבור המאורות העליונים, בסוד ״דוכרא ונוקבא״ ואחר כן יוצא השפע כלול משניהט, כי כן ראוי לפי הסדר העליון, וזח סוד (ינריס ה פ), ״ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה להט״, וכן ״המוציא להט מן הארץ״, שרומז אל ההשפעה העליונה! ועל כן נקרא האדם ״עץ השדה״, כמו שפירשו על פסוק (לנליס כ יוו)• ״כי האדם עץ השדה״, יען באמת הוא מן הארץ כמו העץ. ונמצא, שהחומר של אדם הוא עפר והוא דבק באדמה, שהוא המקום שמקבל כחו. ועל כן נקרא על שמח. ושום אחד מאלה הדברים לא היה גורם לאדםן היה לא עמל ולא טורה, וגם שהיצר הרע שהיה לאדם חראשו ממש כהוט של בוכיא, כמאמרם, זכרונם לברכה (סונס גב ל)) על פסוק (ימויס ה ייו)־ ״הוי מושכי העון בהבלי השוא״. ונמצא, שאף על פי שהומרו גס, לא זה היה גורם תוקף היצר הרע שיש בו עתה, והאדמה, שהיא מקום קבלת ההשפעה, לא היתה גורמת עמל וטורח לקבל המזון. ולכן אמר ״כי לא יצא מעפרי חעון, און ומאדמה לא יצמה עמל׳־, כי אם העמל יצא מפנ שאז הגיע בחלקו לטרות בהשתדלות שאינו הולך אל התכלית. ומה שלא עשתה האדמה לאדם שיצא ממנה, א ו ב אשר אליה נולד עשתה האשה, כי כשיצא מן האדמה יצא בלא עמל, וכשנ מאשה יצא לעמל. ופירש בכאן עיקר גדול, שעיקר העמל הואינו ״קין קינא דמפאבותא״, אהד שהתהילו האנשים להוליד, והי כמו שפירשו בזוהר, כי אף על פי שגם אדם נטמא בחטאו,י חוה, כי בה הטיל הזוהמא, אבל עיקר זוהמת חנחש יצאה בבנ ונמצא שהלידה כך היתה לעמל, ולכן קין היה עובד אדמה, כי האדמה כבר נאדרה בעבור האדם, כמו שנאמר (־לאפיחגי!): ״ארורה האדמה בעבורך״, כי כאשר היה ראוי אדט להיות לו מנוהה מכל העמל, הנה האדמה משפעת מוכרת שכך תעלה כתה, ולכן נאדרה, וקין שיצא בבהינת עמל לכן היה

בד את האדמה. עו והנה בחחילה השדים וכל מדריגות הטומאה היו שקועים בנוקבא דחהומא רבה, ולא היה להם לשוטט בעולם כללו

ו ט א צ ו יט ל ח חי ע י ט ג י י י ק

! והנד. ולכן אמר: ״הבט שמים וראה ושוד שחקים גבהו ממך׳ד מה שהם נתונים כסא למלך. וזהו ג השפים נקראים בשם שמים מ־ ״השפיפ שמים ( , (הסלים יןנוו » ׳ (מאוים םי א)! ״השפיפ כסאיי האדם! אך שחקים נ י . וזה פשוט שהוא מרומם מכל ענ ״ ה ל נקראים על שם מה שהט משפיעיפ. וזה מה שאמרו חכמינו., ת מן לצדיקים׳ ו ק ח ו ש ש זברונם לברכה (חגיגה ׳3 ב), ״שחקים -י בני האדם נ י ואפילו בבחינה זו פוף פוף הם גבוהים מעני נו ן שי ואינם משתנים בשינוייהם. על כן תדע פכל שכן שאי למאציל, יתברך שמו. אלא ״אט צדקת מה תתן לו״! כי אםי האדם במציאות הראשונה כ - ״ ך ע ש בלט ט). ״לאיש כמוך ר *ו ) הוא לחיות קרוב לםיטרא-אחרא ויהיה הרע שייך בו, ואם אינו עושה טוב. הוא נשאר כפוף תהת הסיטרא־אהרא כמותית שהוא, והמאציל, יתברך שמו, בעסקו בשלימותו בדחיו! ״ולבן הרע דוחה אותו, ואין הקדושה מתפשטת עלי אדם צדקתך״ - אט מתקן עצמו, ישרה עליו הדמות כמראה אדם, שהוא השראת הקדושה בבל אבר ואבר. ועל פי הדרךית הזה נמצאת תכלית השלימות, בשיקומו בני האדם בתהי המתים, שאז תהיה הנשמה בתוך הגוף שתיקנה וזיכתה, ואז

יהיה עיקר שכרה, והוא שלימות הנצתיות. ועתח אחל להודיעך הדרך אשר תלך בד, על פי הדברים האלה והתכלית הזאת. שתים הנה העבודות היםודיות הצריכות לאדם ליטהר מטומאת ההומר ולהמליך את השכינה, כנאמר למעלה,

על אבריו: התמימות והחיזוק. ונבאר התמימות בתחילה, כי היא סיבה להיזוק. ודוד המלך, עליו השלופ. על זה היה אופר (הסלים כי יא): ״ואני בתומי אלךי ותנגי״, כי כבד שמעת, איך הגוף בטבעו קרוב אל פדנ חפיטרא־אחרא, והרע שייך לו בו, והוא צריך ליפדות מפנו, ואי אפשר לעשות זה כי אפ בכה התפיסות, וכנגד זה תיפשךן (זכריה ׳3 י): ״ושפכתי - רות חן י עליו הקדושה, והוא ענ ותחנוניט״, כי מי שהטומאה רחוקה מטנו, חוט של חפד פשוך עליו מצד חקדושח, וחינו מוטל על העליוניט ותחתוניט. וזה, כי חשאר לא ״ י ה נ ן נח (3ראשי0 ו ח): ״ונח מצא חן בעי י עני חטוטאח שהיתה מחשכת אותט, אך הוא היו מוצאיט חן מפני וחנני״, כי הקדושה היה מוכן לקבל אוד הקדושה, ולכן ״פדנ

לא תהון אלא לפי שהוא פדוי.

ם קלח י י ך עץ ח ר ד

ועדיך שתדע, בי אף על פי שאחיזת הסיטרא-אחרא בגוף היא פועטת, כי החלק היותר קטן הוא השייך לה, והוא פר. שאטדוה לחוט של מ ו ע ד ר חכפינו, זכרונט לברכה (פוגה s א), ״יצר ה, כי גם לפעלה אין הטיטרא־אחרא יונקת בי אח פן בוכיא׳ף גה התחתונה שבכל המדריגות, וםוד זה אות תי״ו שבאלי המדרי ביית• הרגל התחתונה שלה היא המדריגה הזאת האחרונהל הזאת. והגוף דנכנט ה יונקים, והוא ענין עיקום הדג שממנן העשרים ושתים אותיות, כידוע מד, שנכנס בו מעד אות מא פקום שליטת הסיטרא־ ו רגל העקופה הזו, ושפ הו ג ו « י י חז מיישר הרגל טרא-אחרא. א אחדא, וכשאדם נפדה מן חפי העקומה הזו, כי מהזיר הרע לטוב ועושה אותו כולו טוב וקדוש, וזהו (םםליס מ ע): ״רגלי עפרה במישור״, כי בכתת נעשה תיקון זה בסוד התי״ו של ״תפים״. הפעוקפ מו התמי מתיישר. ולכן ״עפדה במישור• שלא היה כך פתחילה. וזוהי כל העבודה המוטלת על האדט. והנה בעבור זה הרע שבגוףי צריך הסחר, ואי אפר (מיכס ו יו)> ״והצנע לכת עם אלהיך״, כ ני קנאת היצר הרע וקטרוגיו. אבל אפשר כל כך גילוי ופרסום מפנ״ (םהליס כי ינ), כי לו גאה ם אברך ה י ״במקהל שר- י תי כשזה נ לברך, אחד שכבר נםהר• כי אין הסיטדא-אהרא יכולה לחחאחז ולקטרנ אלא במקום שיש לד. בית אחיזה. וזהו (קהלם י יו<•ת האלהיט״, כי בתחילה צריך ר רגליך כאשר תלך אל בי ״שפוד תלך אל ״ו ליישר אותה׳ ואחר כ אתה לשמור הרגל של התיי ידוע. שמלכות נקראת ״בית״, וכבר ת האלהיפ! או כ בי אמרגו. שאחיזת הםיטרא־אהרא היא מן המדריגה התחתונה שבכל המדריגות שבמלכות, נמצאת זאת כוונתו: שמור רגלךש לה אהיזה כאשר תלד אל ״בית״, כלומר לתקן אותה הרגל שי בבית, זו היא בחינת מלכות. וכשתעשד. התיקון הנזכר למעלהי בזמן הזה בתמימות, אזי התמימות תתן היזוק לקדושה, כ, וזה סוד (;רא־ייז!f ג): נה בסוד ״מגדל הפורח באויר׳ השכי ״ורוח אלחיט מרחפת על פני המים״, שהיא מרחפת על בניה להציל את מי שהוא ראוי להינצל. אבל כשיתוקן הבל, אזיל עוז״, כמו שכתוב (מבלי יח יי־ ״מגדל עוז ד ג מ יהיה נקרא ״י התיקון כשיהיה בתמימות ץ צדיק ונשנב״. כ רי פ וזי בו י שי יתן עוז לשכינה. ותהיה נקראת ״מגד^ עוז״, בו ירוץ אז צדיק. שהוא היסוד, שנקרא צדיק ונשגב מן הסיטרא־אהרא.

ו ט א צ ו ים ל ה חי ש קלח דבי ס

בכדי שתהיה השבה מעליותא. כן הדבר הזה כי כיון שתחילת הקלקול היתה על ידי אדם• לכך אי אפשר למלאכים שיתקנו הדבר הזה מה שקלק^ האדם. יכבד ידעת. שכל הנשמות כולן היו בלולות בנשמת אדם הראשון. וכשחטא אדם פגם את נשמתו ונפגמו בל הנשמות כולן, לכך ניתן התיקון לישראל

דוקא שיתקנו מה שקלקלו.ן את אשר לפניך. והבט נא וראה, ועתה• בן אדם, בין תבי שכל התיקונים הגדולים המה תהת ידיך על ידי עסק התורה וחכמת האמת. והנה החכמה הזאת בקרן זוית היא מונהת, ואיןז (היםם ג ס): ״ובקשו את ה• דורש ואין מבקש, והכתוב מכרינה יד מלכם״, שלא תהיה אצלכם כאבירה שאי אלהיהט ואת דוינו שצריכים אנו לבקש מתבקשת רק כאבירה המתבקשת, דהי תיקונים שיתוקנו כל הקלקולים שעל ידי זה יבוא משיחנו. והנה התיקון הזה תהת ידינו, ומה נעשה ליום פקודה י אך כבר אמדו חכמינו, זכדונם לברכה (אנזם פיא מ־ו): ״והוי דן את כל האדם לכף זכות״! והנה יש באהינו בית ישראל כמה כיתות, כיתות מכיתות שונית, כי כת אתת אומרת: ״כבוד אלהיטה י הסתר דבר״ (נ!םל> כה ב)—אין לך עסק בנסתרות! כת שנא י האש הגדולה, הי אומרת: יראתי לגשת אל הקודש מפנ הקליפה אשר קדמה לפרי, והיא הולכת סביב הקדושה לצודד נפשות עניים אומללים, כאשר ניצודו אנשי רשע ופשע צי ההולכים אהד טעות הצבי. אחר ניאוף וגידור, וילכו ויעבדו אלהים אחרים, וכופרים באלהי ישראל ותורתו• והגם שיש בהם חכמים מחוכמים בתורה, אף על פי כן כשנכנסו בפרד״ם נפגעו, שפגעה בחט חסיטרא־אחרא והטתח את לבבם, בחראות לחפ השקר כאמת והפכה דברי אלהים חיים! וכל שקר שאין אומרים אמת בתחילה איני מתקיים, גלל כן הם תולים באילז גדול מאמרי הרב הקדוש רבי שמעון בו יוחאי, זכרונו לברכה, ומהפכיט הקערה על פיה, ותוליס בוקי סריקי באשלי רברביל זה אין אנו רוצים לגשת דברי הרב הנזכר למעלה! ובשבי אל החכמה חזאת מאחר שהיא הרובה להפסד גוף ונפש, וכוונתנו לשם שמיס. וכת שלישית אומדת: פה מאד השקת נפשנו ללמוד החכמה הזאת׳ אד מהמת עומק המושג וקוצרג איו אני יכול ללמוד ההכמה הזאת. והפה שלוש דעת המשין ו י אומר: אט לדי כיתות ליום הדין לאמר שהדין עמהן! ואנ

ם י י ר עץ ח י ר

יש תשובה׳ לכל כת וכת תשובה הראויה לה. 1הכת הראשונה] נסתרה טענתם כמו שמבואר בהקדמת ספר הזוהר הקדוש פסק הגאון מורנו הרב רבי יצחק דלטאש׳ וגט כן הארכתי. משם בזה הענין בהקדמת תיבורנו ספר ״קנאת ה׳ צבאות׳ן בדבריהם ממש. ודברי כת השנייה נסתרה מתוך תראה שאי׳ הנזכר למעלה. משם תראה ת ו ׳ צבא חיבורנו ספד ״קנאת הח הבל הבלים מ ה - ם י י דברי כת הטועים הכופרים באלהים הץ בו ממש. ודברי הרב הקדוש רבי שמעט בן יוהאי, זכרונו א שה צודקים. וישרים דרכי הי. צדיקים ילכו בם מ ה - ה כ ר ב לן זו ופושעים יכשלו בם. ולטענת כת השלישית. הגם שאיז הלא ץ ב ה ך לא יהא רוצה ל כ ל - ץ ב טענה: בשביל שאינו מב (יםיש־ יז): ״והגית בו יומם ולילה׳ לא עליר לגמור! כתי- ו א . ואם ל ו י ב ת - ץ ב , אם ח ולא כתיב ״והבנת בו יומם ולילה׳ שכר הלימוד בידך. והא ראיה מספר הזוהר׳ שאף על פי שאינוה פ ת י כן העליתי ת פבץ, הלשון מסוגל לנשמה. אף על פ- ן ש ו נ ן ש למכתם, וחיברתי אצל חיבור זה, מה שמצאתי בכתב י. והפה מפחחות גדוליפ לחכמת האמת. ה מ כ י ח ח ת ח פ י ל ק: למגמר והדר לפפבר! תהילה תראה ן ד אן• כלל זה גקוט בי לחבין פירוש המלות, ואתר כן תחזור להבץ הדברים על, הנזכרים לםעלח, ח פתחי החכמה׳ . וכשיחיו ח״קל׳ חחפ אפין ייבטח בכל ספרי חכמי האפת, ל שגוריפ בפיך ובלבבך. אזי תנו. ן כ־, דבר על בידיו, ותזכה לביאת הגואל במהרה ביפי ותבי

אמן כן יהי רצון פלה!

Lr 8 ״ .

!3t־ 5

a 3^־

* 5

u

! ׳ 4- 3 5י ן j

~ S S 3 § ' י . o

~ f « 3 •3f*

• ״ ; 3 * 1 d - * 3

3 8 8 ! 3

הקדמר!י יהיה ־עזרו. מעלת הה=0 המגיה, נ מריה רחמנא י־רקיה, מג! די

הן כסף אשר מצאתי באמתתות איש תבונות, רב ברכות, הלא הוא מעלת הרב המהבר, נעריה רתמנא ופרקיה, הבאתי אליכם עדת ה׳, למען יתן הקורא בו הודו ותפארתו ליולדו ותודתוד ר על רוב התועליות שנמשכות מתוכו, אשר מורה באצבע דת וההשכלות להבין דרכי הלימוד ויסודות הפלפול, ו נ ו ב ת ה באופן היותר קצר ומספיק לצייר ציור הענינים• ולהבנתן ר ד המאמרים, והולדת תולדותיהם, קבלתם או הכתשתם, ב היותר נקל, ללמד לאדם דעת ותבונה, להכיר את האמתן בכל עניו ועניך לקיימם לקרבת ולערוך הטענות שיש לטעון כהט כדי להכריעט• והילוק המאמרים או לבטלט, ולהבחי אשר דתיהם שונות מצד הנשואיט והנושאיט׳ והנושא והנשוא

כל סדר במסילותיו ו ו איש איש על מקומו. כל חלק בשערי אשר על כן בראותי פרי תעודתו, דברתי על לבו לחקוק אותו. והנו ישמע לקולי מרוב ענותנותו קשב ו י ו - לתו ו ז כדי לזכות לי ת מאורו, טעמו וראו כי טוב סתרו• ומובטחנ ו הנ י בידכם כדי י שיועיל יהוקרו ולדורשו, להבין כל דבר ודבר לאמיתו, כדכתב

הרב המחבר, נטריה רחמנא ופרקיה. בהקדמתו.יף לדבר מצוד״ להיות עומד תי להיות סנ ומרוב חסידותו מנה או על הפקודים במלאכת הדפוס, להגיה אותו מכל שגיאות, כאשרמתחת קו תי היום הזה• ותהילות לאל, יתעלה, שיצא הדבר מתו עשי ידי, והוא ככסף נכתר, צרוף ונקי מכל סיג ופסולת, אשר בשבו­י די ולעשות עוד משל י להוציא לאור מעשה י נ " אל חי חלקי תכ יי אין קץ, להגדיל תורה ולהאדירה ולזכות את חרבים. ספרים עי מכל שגיאות, ויראני מתורתו גטלאות, יחיא ברוב חסדיו יצילנ

. אמן, כן יהי רצון! ת ו נ ו ב ך ת ר ד י ב כנ ידרי ו

כה דברי זעירא דמן הברייא, היושב באהל של תורד״ם אשר בקהלת קודש ץ ה י י במדרש הגדול של ע תפארת, יגן עליה אלהיט פה בעיר אמשטרדם המהוללה,ד בן לאדוני אבי מורי ורבי, כבוד מורגו הרב רבי ו ד

ה ס״ט ;ספרדי טהור). ל ו ד ל י ל ס א פ ר

ח מ ד ק ה

אחרי כן הליכות ההלכות מרווחות לפניו, ויהלך בהן ביושר: ומה שהיה צריך שיקנה על ידי זמן רב ושקידה ן ולא בעקלתודי זה בזמן מועט ובמעט טורח• רבה ועמל גדול, יקנהו על י במח שסידור הדרכיט וחילוק הענינים יעזרוהו עזר גדול.ועיל לפעמים לחצילו ס אפשר שי וגם למי שכבר רגיל בשי

ן הטעויות. פ. ת ו נ ו ב ך ת ר והנד, קראתי שמו׳ כפי ענינו, ד

נה יחננו דעה בינה והשכל, ליראה אותו האל הנותן דעת ותבו ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלט, נצח פלה ועד! אפן, כן

ן! יהי רצו

ת ו נ ו ב ך ת ר ד

פרק א

המשא־ומתן העיוני הוא העסק וההקידה במאמר מן המאמריםתי אט לא. או בדעה מן הדעות. לברד ולגלות אם הוא אמי ואמנם. הבידור הזה ייעשה בערוך הטענות שיש לטעון לקיימו ולאמתו או לבטלו ולסתור אותו. באופן שייבהן כה הטענות המאמתות אותו וכה הסותרות ויוברע כפי היותר נאותות

אצל השכל.ד ן רבים, שאהד מהם יעמו והנה העפק הזה אפשר שיהיה בי לצד האהד ואחד לשכנגדו, פירוש: אהד יעמוד לצד קיום המאמר ואחד יעמוד לצד סתירתו וביטולו, ויערכו טענותיהםד זה. ואפשר שיהיה עסק איש אחד לבדו שישלים לכל ג זה כנ הצדדים, פירוש: שהוא יניח חמאמר בתחילה, והוא עצמוד מאמרו טענות, מה שאפשר שיערוך נגדו מי שהוא נ יערוך נ בעל דעה הפכית למאמר ההוא, והוא עצמו יתזור ויסתור

ות שהביא ויקיים מאמרו הראשון. הטעני הדרכים האלה נמצאו בש״ס ויכוחים ופלפולים. כי יש ומשנו רבים באהד מן הענינים, זה הקשה וזה השיב! שנשאו ונתניש שמסדר הש״ס עצמו הקשה והשיב, כאילו היו רבים המדברים וא מותיב לה והוא ו ה ן ההוא! ויש שיאמר הש״ס בפירוש: , י בענ

בה לקושיתו. מפרק לה״, והיינו שהמקשה עצמו נתן תשו ואולם כל הדרכים למקום אחד הם באים - שהוא בידור אמיתת הדברים על ידי עריכת הטענות זו לעומת זו. ומשפט הקושיא שיקשה אחד על מאמר זולתו, או הקושיא שיקשהט פ ש ד הוא! וכן מ ח א - ו מ צ בעל מאמר אחד על מאמר עבה שתבוא על קושיא מן הקושיות, בין שתהיח דברי התשוד הוא! וכן כל ה א - ו ת ל ו המקשה עצמו ובין שתהיה דברי זט בכל זה אל הטוענים, שאד הלקי הפלפול, כי אנחנו לא נבי

אלא אל הטענות.

ו ט א צ ו ם ל י י ה ח ש י מ ב קמח ו

פרק ב

אמנם תלקי המשא־ומתן הראשיים. שמהם נכנות הסוגיות כולן בכל התלמוד - שבעה, והם: מימרא- שאלה. תשובד*

סתירה, ראיה. קושיא. ותירוץ. וזה פירושם.ה - שיבקש ל א א - הוא שיאמר אומר מאמר אהד. ש ר מ י מה - שישיב הנשאל לשואל ב ו ש אחד מאחד ידיעת ענין־מה, תל כ ל מאמר שנאמר ויוכחש מ ט ב י י ש - ה ר י ת על שאלתו. סן ה - שיובא מה שממנו תתבאר אמיתת אחד מ י א וכל. ריראה א - שי י ש ו המאמרים שנאמרו או מן הדעות שנסברו. קו נ היות במאמר מן המאמרים או בדעה פן הדעות מה שאיר הקושיא מן הפאמר אשר הוקשה ס ו ת ש - ץ ו ר י נאות. ת

ו או מן הדעה. עלי והנה כל אחד מן חחלקים האלה יתחלק עוד לחלקים אתרים.

יעתא דשמיא. ויתפארו לפנינו בסיוסד ומה שצריך שתדע הוא, כי הנה כל הפשא־ומתן הזה נ על יסודות ראשוניפ, נמצאים בטבע בשכלנו, אשר על פיהםתנהג להבין מאמר אשר ייאמר ולקבל דעה מן הדעות או יות ו כל הקושי יבנ להכחישם! כי הנה על היסודות האלה יים והתירוצים, הראיות והדתיות, וכן כל שאר ההלקים הנבחנ׳ ן י א - ד ב ע י בו. דרך משל, כשאמרו (ניגויו גוו *)! ״הקורא, דו יר בשכלנ לכתהילה - לא״, הנה זה נוסד על מה שמצטין זה, שכוונת אומרו היתה לדבר במי שכבר קרא! והיפך מלשו, כי טבע הלשון מורה לה״ לכתחי - ן י תט זה (פולין ב ft)! ״הכל שו לנו כך. וכן, כשהקשו («םהיס ו נ)! ״האי הכל נאמנים, כלאת ה הקושיא הז ד ס ו נ - ״ , ד י הבתים בחזקת בדוקים מיבעי לפ״ פורה היות י על מה שטבע הלשון זה של ״הכל נאמני בהיות הכל נאמניט על הבדיקה, הדין ההוא המוזכר שט תלוי באמת ולפי מה שרוצה להעמיד שם הש״ם, אינו תלו אלא בהיות חזקתם של הבתים שהם בדוקים, והטבע מורתן ן לא נאמרהו אלא בלשו ד זה העני לנו, שכשנרצה להגיכל כזה: ״כל הבתים בתזקת בדוקים״. וכן כל הקושיות כולן ו התירוציפ וכל שאר חלקי הפלפול, כשתהקוד עליהם באמת,ע ב ט תטצאם נופדיט על יפודות כאלו, ענינים חקוקיפ ב ההבנה השכלית, ששכל האדם מחייבם פעצפו בלי שיצטרך

לזה לימוד כלל.

» 0 ת ק ו נ ר תבו רי

נים ר העני ו י צ - ת ת א : ה ש ל ש - ו ת ל כ ש ה ואמנם׳ פעולות השכל ב והבנת המאמרים והסברות כמות שהם! השנית - הולדתהג תולדותיהם! השלישית - קבלתם או הכחשתם. ובכולן מתנ והולך כפי היסודות התקוקים לו בטבע, וכמו שזכרנו, ותראה עוד לפנים בעזרת השם. ועתה נבארם בפרטיהם, כל אחד

י עצמו. אחד בפנ ו

פרק ג

ח כל מאמר שיאמר סברא שתיסבד וענין שיצויר, אי חנן שיקויים י : מענ נו י י חלקים. דהי אפשר שלא יהיה נבנה משנ או יושלל, ומדבר שבו יקויים הענין ההוא או יושלל ממנו. דרך משל (גיכוס ב ג): ״אמר רב אדא בר אהבה: נשים הייבות בקידוש היום״! קיים ענין אהד, שהוא חובת קידוש היום,ינו כלל הנשים. והנה הענין המקויים או בדבר אחד, דהיו נקרא , והדבר שבו קויים או שולל ממנ א ו ש לל נקרא נ המשוב ו י ה ה - א ו ש נ ה , ו ם י ש נ - ה ז . נמצא, נושא המאפר ה א ש ו נ

בקידוש היום. ומצד זה וזה ייהלקו המאפרים למינים שונים.ם יתהלקו המאמרים לשלושה מינים: כוללים, י א ש ו נ ד ה צ מם המאמרים שנושאם כולל, ה - י ט ל ל ו פרטיים, קצתיים. כנו שיכלול פרטים רבים, ובכולם ייאמר בהם הנשוא י דהי שבמאמר ההוא! דרך משל («6לדין 5 א): ״כל ישראל יש להט חלק לעולם הבאי״, הנה זה כולל פרטים רבים, שהם אישי האומה הישראלית, ובכולם ייאמר הנשוא, שהוא ההלק בעולםם שנושאם פרט אהד לבד! דרך משל ה - ט י י ט ר הבא. פ- ט י י ת צ טפאה בנגעים״. ק (ננפיס 0״נ״•ו)! ״ירושלים אינה מיו א)! ״יש שיוזכר בנושא קצת מכלל אחד! דרך משל (י«וי1 פיאמר בהן מותרות לבעליהן״, הכוונה בו: קצת מכלל הנשים י

ר לבעליהן. ת י ה ה - א ו ה הנשוא, ש, שלא נזכר בנושאו מלת ״כל״, י ם ת מ ואמנם יש המאמר האף על פי כן כחו ככח המאמר הכולל! דרך משל (במומ נ 5), ויבות בקידוש היום״, שזכרנו למעלה, הנה הכוונה ״נשים חי

יבות בקידוש היום. ל חנשים תי כ -בו, ש-מצד הנשואים יתחלקו חמאמרים לאחד עשר מינים, וזח, כייאמר על כל נושא שיהיה בדרך אחד, לא כל נשוא שיהיה י

ו ט א צ ו ם ל י י ה ח ש י מ ג ק9 ד

יאמר בדרך אחד ויש שייאמר בדרך אחר. ומצד אבל יש שי זח יתחלפו המאמרים למיניהם.

א כלל המאמרים שייאמר בהם נשוא בנושא ו ה - ד ח א המין ח בלי שום תנאי וגבול, כמאמרים שזכרנו למעלה ואחרים

. ם ת זולתם. ונקרא זח מאמר סוחד יאמר בהם הנשוא בנושא בדרך מי ם שי ת ו א - י נ ש המין ה ומוגבל. כגון שייאמר חנשוא בדרך ודאות או חכרח. דרךי א ד ו - ם משל (םסחימ ס נ): ״כיון דחולדח או ברדלס מצויים ש גררוהו בההיא שעתא״! או שיאמרוהו בדרך אפשרות, דרך משל (כהו־ות!!ס א): ״אפשר לעברה בקיוהא דהמרא״! או- י א ר ש שיאמרוהו בדרך ספק. דדך משל (05היס קיג א): ״כל א ספק אתי ספק לא אתי״! או שיאמרוהו בדרך מניעה. דרך משל

(כאומה טס א), ״גבי אשה לא אפשר״! וכן כל כיוצא בזה.א המאפר שייאמר נשוא בנושא ויושלל ו ה - י ש י ל ש המין ה פכל זולתו. דרך משל מאפר הכתוב (שמזה ינ 0ז)־ ״הוא לבדו יעשה לכם״. אפר היתר העשיה בצורך אוכל נפש ושלל אותו

. ט ע מ מכל מה שזולת זה. ונקרא מאמר מ המין הרביעי - שיוציא הנשוא מקצת ממה שנכלל בנושא המאמר ההוא. דרך משל (מילין ג א)! ״הכל שוחטין ושחיטתןן גפ ט ק ץ מהרש שוטה וקטן״, שהרי הרש, שוטה ו ו ח - ה ר ש כנו י הם נכללים במשמעות מלח ״הכל״. ומוצא הנשוא מהם, דהי

. א י צ ו היתר השחיטה, עם מלת ״חוץ״. ונקרא מאמר מ, אלא ט ל ח ה ר נשוא בנושא. אך לא ב מ א י י ש - י ש י מ ה המין האי אחד. דרך משל (ינמימ לה א< בבחינה אחת או עם תנד שתהא כתובתה ב ל ב ו - ר ב ״כנמה. הרי היא כאשתו לכל ד על נכסי בעלה הראשוו״! וכן (ומאי פיא מ•:), ״ומחללים אותו כסף על כסף, נחושת על נחושת, כסף על נחושה ונהושתפדה את חפירות״. ונקרא י ד שיהזור ו ב ל ב ו - ת ו ר י פ על ה

. ל ב ג ו מאמר מ

ן אחד במציאות ענין אחר. י - שיתלה מציאות ענ י ש ש המין ה דרך משל (ומאי n ־•ו), ״ואם היו כהן או עני למודים- י ת י או ויאכלו״, (סוכס ־5 א): ״אם תבוא אל ב בו י - ו לאכול אצלייבהנו בו . ו י ו ל ד ת פ א אני אבוא אל ביתך״. ונקרא זה פא החלק שהוזכר ו ה - ם ד ו ק , שני חלקים: הקודם והנפשך. ד, דרך משל: ״ואם היו כהן או עני למודים לאכול בו התנאי

ת קנא ו נ ו ב ך ת ר י

א הנתלה בראשון, דרך משל: ״יבואו ו ה - ך ש מ נ אצלו״! ה ויאכלו״.

ר ייאמרו בו שני נשואים או יותר בנושא מ א מ - י ע י ב ש המין היתחלק י נושאים או יותר. ו אחד, או נשוא אהד בשנ

לשני הלקים. החלק חאחד - שייאמרו הנשואים בנושא יחד, וכן הנשוא בנושאים. דרך משל (כלאים פיח מיא): ״כלאי הכרם אסוריןע ומלקיים ואסורין בחנאה״, וכן (תרומות פ־א מיז): ״אין מלזרון לא במידה ולא במשקל ולא במנין״. הנה כאן נאמדו תורמי נשואים שונים, שהם: איסור הקיום, איסור הזריעה ואיסור ההנאה בכלאי הכרם, וכן איסור המדידה, איסור המשקלן בהפרשת התרומה. וכשאמרו (ומחי ה־ו מ־ת): ואיסור המניק לפניהם״, ל ח י - י ת ו כ ״המקבל שדה מישראל, מן הנכרי ומן ה נאמד נשוא אחד, שחוא חחילוק לפניהם, בשלושה נושאים, שהם: המקבל שדה מן הכותי, המקבלו מישראל והמקבלו מן- ד ח א הנכרי. והנה החלק הזה יפתעף עוד לשני ענפים: ה- י נ ש שיהיו הנשואים נאמרים בהשוואה אהת בנושאיהם! הן שכבד י שאחד מחם ייאמר בדרך חידוש, והאחד כמו ענ נודע, דרך משל (מ־טר שני פ־א מיג): ״חבכור מוכרין אותו:ודע י ושחוט״, הנה מכירתו חי כבר נ ח - ם ו , ובעל מ י ח - ם י מ ת היתירה, שהרי אפילו בתמים היא מותרת, רק מכירתו שחוטי הוא החידוש שלא הותרה בתמים. והנה בענף זה יימצאו שנם חנודע, ואחר כך יוזכר חמחודש, ד ק י ש - א ו דרכים: האחד ה ונקרא זה ״לא זו אף זו״, והוא כמשל שזכרנו ״הי ושחוט״!י - שיוזכר המחודש תחילה׳ ואהר כך הנודע, וזה נקרא השנן ״זו ואין צריך לומר זו״, דרך משל (כלאים פיא מיא): ״ופותרי

באכילה וכל שכן בהנאה״.

י ר בנושא אהד היותו תלו מ א י י ש - ה ז ן ה י מהמי החלק השני נשואים או יותר להימצא בו אהד מהם בלבד. דרך בין שנ

משל (ינמות >ךנ נ): ״או חולץ או מייבם״., שהוא ם י נ י נ ע ־ ה ב ה ו והנה כלל המין הזה נקרא מאמר מ ר

מרובה הנשואים או הנושאים.ר בנושא נשוא אחד בשלילת נשוא או מ א י י ש - י נ י מ ש המין הת נושא אהד. דרך משל (תרומות פ״א מים): ״לא יאבד א

השאר, אלא יניהנו במקום מוצנע״.

ו ו פ א צ ו ם י י י ח ח ש י מ נ «ן« ו

ר בנושא נשוא אהד עם היות בו נשוא מ א י י ש - י ע י ש ת ן ה המי אתר מכהיש אותו לכאורה. דרך משל (מ־שרווז פיה מ־ו!): ״אף, כי הנה היות אביהן ׳ י אלו יאכלו ד ה - ה מ ו ר הן ת על פי שאבין ם, א ימלי תרומה לכאורה הוא מכחיש היתר אכילת הג

ו כן. נ באמת אין אחר. דרך משל י ון עם ענ אמר בו ענין בדמי י -שי רי ן העשי הפי. ן - כך חולקין בתרומה׳ (ומאי פיו מיי): .,כשם שחולקין בחוליודע ויושווח לו אחר ן נ ד יוקח עני והנה בזה תראה. שתמילץ בלתי־נודע. דרך משל במאמר שזכרנו, הנח חילוקם בחו הוא נודע, והשווה לו ההילוק בתרומה גם כן, וגזר היותם

. ה מ ד שוים במקבל זיתים לשמן. ונקרא זה מאמר מר בו נשוא נמשך מנשוא אתר. דרך מ א י י ש - ר ש ע ־ ד ה א ן ה הפיל (ממשיום פ־3 מיא): ״היד. עובר בשוק, ואמר: טלו לכם ש מך אם הכניסו לבתיהם ־ כ י פ תאנים - אוכלים ופטורים, ל

מתקנים ודאי״. ומה שצריך שתדע עוד, כי הנה דרכים רבים יש לבני־האדם לפרש בלשונם מח שיחשבו במחשבתם, כי הנה יש שיאריכו בדבריהם, ויש שיקצרו בהם, יש שידברו בדרך הגדח, ויש שידברו בדרך תפיהה, ויש שידברו בדרך רמז: וכבר גתבארו כל ההילוקים האלה אצל בעלי הדקדוק והמליצה. אך מד. שצריך לנו עתה הוא, כי כל דיבור שייאמר, יהיה באיזה סדרדרך שיהיה, כשנרד לסוף כוונת מדברו, נמצא ודאי שרצה ו בו אמירת נשוא בנושא, בי זולת זה לא היה בדיבורו ממש.לא היה מצטייר ממנו בשכל שומעו שום ציור שלם. ולכן ות לבך אל דרך הדיבור אלא אל המאמר המכוון בו. ש ל ת או במתשבתך, ואם תראהו ה מ י ל ש ת - ד צ ואם תראה הדיבור קיר במהשבתך אלא ר ממנו את המותר, ולא תצי י ס ת - ך ו ר או ידבר והנשוא שייאמר בו והדרך שיאמדהו בו, ושא שעלי הנ וכמו שאמרתי לעיל. דרך משל, כשתמצא (פםיוים :3): ״התםה א סגיא, דלאו איהו מהיל״, הנ ל - י ל ו מ ל יפא ״ ו נ א פ י היכי נו נ ך תמיהה. אך הכוונה בזה היא, ששם אי ר ד ב ו - ה ר צ זה לשון ק, ן שפ מקום לופר ״למולי יכול לברך אלא ״על הפילה״, לפי שאיה שצריך נו מוכרה שיהיה הוא המל. ונמצא, שזה פ י שאי מפנך כל המלות ההן. וכן כשחזר ואמר ר במחשבתך מתו י שתצי ״אבי הבן מאי איכא למימר״, הכוונה שאבי הבן צריך שיאמר

ת קגג ו נ ו ב ך ת ר ד

״לפול״ לפי פה שחניח שם בתחילה! וכשהשיב ״אין הכי נמי״,י הבן צריך שיאמר ב א ש - ש ו ר י הכוונה שכך היא האפת, פ

. ועל דרך זה תדון בכל הלשונות כולן. ״ ל ו לפ ,

פרק ד

י נ ן מהמאמרים, כל אהד בפ הנה עד הנה ביארנו מה שנביך מאמר עם מאמר אחר. ן מהעדי עצמו! עתה נבאר מה שנבינים. נת ערכם ויחמם מתחלקים המאמרים לששה מי בבחי והם: הדומים. המתחלפים. החפכיים. חחילופיים, המתהפכים

והנבדלים.ד ח י פאמרים שיאמרו נשוא אחד בנושא א י ם הם שנ פ ו ד הדה וסדר הדיבור יהיו מתהלפים! עצמו, אלא שבאופן האפיי נושאים פ בשנ פי י נשואים דו או שיאמרו נשוא אהד או שנושא אהד. דרך משל׳ דומים, או שיאמרו שני נשואים דומים בנ כשאמרו (כמנוי! צו ג): ״דבי יהודה ורבי דוםא אמרו דבר אחד.: שבויה אוכלת א י נ ת ד ״ א ס ו א דאמרן, דבי ד ה - ה ד ו ה רבי י בתרופה״, הנה אף על פי שאין מלותיהם שוות, תמצא(השתיס 6ג ג): ״רבי יוחנן בן ברוקה שכוונתם אחת. וכן כשאפרוות כלאחר נ י ורבי נחמיה אמרו דבר אהד״, ומסיים שם ״וחא אני הענינים שם אחד, אלא דומים זריקה הויא״, הנה אין שנ

זה לזה.י ם הם שני מאמרים שיאמרו בנושא אחד שנ י פ ל ח ת מ הי נושאים מתחלפים. נשואים מתחלפים, או נשוא אהד בשנ דרך משל (כיווגוח 0 י))! ״רבי טרפון אומר: נותנין לה הכל

תרומה! רבי עקיבא אומד: מהצה הולין ומחצה תרומה״.ן ה - ד ה ם הפ שייאמרו על נשוא אחד בנושא אהד, א י י כ פ ה הן י ! ״רבן גמליאל אומר: א ( s 6 דרך משל (ימונו . ו א ל - ד ח א וט גט אחד גט ולא מאמר אחר מאמר: וחכמים אומרים: יש ג אחר גט ויש מאמר אחר מאמר״. ואולם לשייקראו הפכיים, צריך שיחיו נשואם אחד ונושאם אחד, ויובנו בזמן אחד,ף תו במקוט אחד, בבחינח אחת ובהבנה פשוטה בלי שום שיא והשאלה. פירוש, כי הנה מאמר (שגה גו א): ״לא תצא אשה ל בטוטפת ולא בסנבוטין״, ומאמר: ״יוצאה אשה בטוטפתנם ך אינם הפכיים, לפי שהאהד הוא בזמן שאי י ט ו ב נ ט ב ו

ם לוצאשזו י י ה ח ש רבי מ

תפורים• והשני בזמן שהם תפורים. וכן (שנת n א): ,,ולא בכבול״ עם ״יוצאת בכבול״ אינם הפכיים. כי אינם במקום. וכן בשאר ר צ ח ל - י נ ש ה ת הרבים, ו ו ש ר ל - ד ח א אחד, כי הב י י ח - ע ק התנאים שזכרנו. וכן מאמר (טירוני! קנ נ), ״ואם ת חטאת״ אינו הפכי למאמר (ראש הש« נט נ): ״תקיעת שופרן היא ורדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה״, כי הבנת הראשו

ה בשופר. ע י ק ת ה - י נ ש תקיעת הציר בחור שלו, והבנת ה וצריך שתדע, כי בהפכיים עצמם יש הפכיים ממש שהם מן הקצה אל הקצה, ויש שאינם הפכיים כל כך, אך על כלי מאמרים . שנ ם י ד ג נ ת פנים מכהישים זה את זה, ונקראים מי מאמרים פרטיים, שאחד יחייב ואהד ישלול כלליים או שנ נשוא אחד בנושא אחד, חם הפכיים מן הקצה אל הקצה. דרךן לצורך ושלא לצורך! משל (שנת קפד א), ״כל הכלים ניטליי נ ן ניטלין אלא לצורך״ - אלה ש רבי נהמיה אומר: אי, ״רבי ( מאמרים הם הפכיים ממש, ששניהם כלליים. (שנס מז נ אליעזר אופר: טמאה היא ואין מדליקין בה! רבי עקיבא אומר:ם פפש, ששניהט פרטיים. י י כ פ ה - ״ ה א ופדליקין ב טהורה היי ששוו נ ן זה עפ זה, פפ י פ פצטו ו אך מאמר (שבת טי נ): ״ בשיעוריהן, חוץ פקליפיהן״ עט מאמר ״רבי יהודה אומר: הוץם חפכיים, אלא פתגגדים, כי תנא קפא ג י א - ״ ם י ש ד פקליפי ע אמר על חקליפין שאינם מצטרפים עפ חאוכל, ורבי יחודהנמצא אומר על קליפי העדשים לבדם שמצטרפים עם האוכל, וא קמא - כללי, ומאמר רבי יהודה - פרטי, וכבר מאמר תנודה רבי יהודה לתנא קמא בשאר הפרטים הנכללים בכלל י

הקליפין.

ן וצריך שתדע עוד, שכמו שהם הפכיים השלילה וחקיום, כ הם הפכיים שני ענינים, שהכוונח בכל אחד מהם שלילת. דרך משל: ״טמא״ ו״טהור״ הם הפכיים, כי כוונת מלת ו ו חבית הטומאה. ל י ל ש - ״ ר ו ח ט ״טמא״ היא שלילת הפחדה, וכוונת ״ אמנם צריך שתדע, שיש הפכיים שביניהם אמצעי, והפכיים- ״ ר ת ו מ שאין ביניהם אמצעי. דרך משל: ״טמא וטהור״, ״אסור וש ביניהם אמצעי י - ״ ה ב ו ח אין ביניהם אמצעי, אך ״רשות ו

שהוא ״פצוה״.ו מפש של הכירו! פירוש, פ ו ל י ד יש מאמרים, שאחד חוא ח עו שמה שהוא הנושא באהד יהיה הנשוא בשני, ומה שהוא נשוא

ת קנח ו נ ו נ דך ח ד

נ 8ינ). ״ ה הנושא בשני. דרך משל׳ כשתאמר(ירושלמי ש5ת פ הי באהדי

״דבי יונה אמר: אין עבירה מצוה! רבי יוסד, אמר: אין מצוד.- י נ ש ב , ו א ו ש נ - ת ו צ מ עבירה״. הנה באחד עבירה היא נושא ו להיפך. ואולם החילוף הזה יוכל להיות בשלושה דרכים: האחד - שיתחלף הסדר. פירוש. הנושא והנשוא! ותישאר- י ט ר ר כללי׳ ואם פ א ש י י - י ל ל הכמות. פירוש׳ שאם היה כישאר פרטי, וכן הנזירה. פירוש׳ שאם היה מקיים - יישאר יר שולל! דרך משל שני המאמרים א ש י י - ל ל ו מקיים, ואם ש- י נ ש ן עבירה מצוד,״ ו״אין מצוד, עבירה״. ה י א שזכרנו: , שיתהלף הסדר וגם הכמות, אך הגזירה תתקיים! דרך משל!« ח): ״כל שאינו אוכל אינו מאכיל״ עם מאמר י ו ו ענ מאמר (. י ת צ ק - י נ ש ה , ו י ל ל כ - ד ה א ה ש שאינו מאכיל ואינו אוכל״, ש י , השלישי - שיתהלפו הסדר והגזירה, ותישאר הכמות! דרךל האוכל מאכיל״ עם מאמר ״כל שאיגו מאכיל כ משל: ,

אינו אוכל״.ם הם אותם שנשואיהם ונושאיהם שניהם הפכיים י כ פ ה ת מ ה: ״כל האוכל מאכיל, כל שאינו י משל ר ונמצא ענינם אהד. ד

אוכל אינו מאכיל״. אך המאמרים שאין להם יחפ משותף כלל, פירוש, שאין נושאיהם

. ם י ל ד ב ולא נשיאיהם אחד, וגם לא דומים כלל, ייקראו נ

טרק ח

הנה עד הנה דברנו ממה שמצטייר בשכלנו מן המאמריםו להתבונן מתוך א או שנשמע, אמנם עוד נהקק בטבענ י ק שנ הנשמע מת שלא נשמע מפני חיותו מתחבר בהכרה עם הנשמע. דרך משל. כשאמרה התורה ויקרא יא ג), ״זאת החיה אשר תאכלו״, הנה מאמר זה נבין תהילה כפי הבנת מלותיו אלו, שאלה המינים המוזכרים בפרשה מותר לנו לאכול אותם! אמנם אי אפשר לנו שלא נבין מזה גם כן, ששאר המיניםאלה ו נ א): , זולת אלה אינם מותרים לנו. וכן כשאמר (שמואל נ ננן מזה ״מכלל דאיכא ראשונים״ דברי דוד האהרונים״, נתבו (מומי קם! 10 ג). כי אי אפשר להבין אהרון מבלי ראשון. ואולם כל מה שאנו מבינים מתוך מאמר אחד ולא פורש בו, נקראהו

. ועתה נבאר משפטיו. ק ו י ד

ו ט א צ ו ם ל י ה חי ש רבי ם

ד שזכרנו, שהוא האומר הנשוא בנושא ה ו י מ אך המאמר ה בדרך מיוהד, הנה סוף גזירתו הוא הימצא הנשוא ההוא באותו הנושא באותו הדרך, ואילו יימצא הנשוא בנושא אך לאא יהיה המאמר צודק. דרך משל מאמר ל - ך ר ד באותו הי גררוהו״, א ד ו - ם ץ ש י (פסמים ג• ג): ״כיון דהולדה וברדלס מצו אילו לא היה ודאי שיגררוהו, אפילו יארע כן פעמים רבות,

לא היה המאמר צודק., שאומר נשוא בנושא ושוללו מכל זולתו, ט ע מ מ המאמר הף גזירתו הוא, שבאותו הדבר לבדו נמצא אותו הענין, פוא היה צודק. דרך פשל מאמר ל - ו ת ל ו ז ואילו היה נפצא ב הכתוב (שמים יג מו): ״הוא לבדו יעשה לכפ״, אילו היתה מותרת ביום־פוב עשיית דברים אהריט זולתי צורך אוכל נפש,

לא היה הכתוב אומר ״ייבדו״, שהרי אינו לבדו., שמוציא קצת מן הנכללים בנושא מן א ו צ י פ המאמר הא ההוא נמצא הנשוא ש ו נ ב ש - ת ה הנשוא, גזירותיו שתים: אם המוצאים- אף על פי שהם מן הנושא ת ו א ש - ה י נ ההוא, ש ההוא, אין בהם הנשוא ההוא, ואם יימצא גם כמוצאים, הנה לא יהיה כל המאמר כוזב, אלא הגזירה השניה תהיה כוזבת,ן והראשונה - צודקת. דרך משל (ft 5 vim)! ״הכל שוהטי ושחיטתן כשרה, הוץ מחרש שוטה וקטן״, אילו היה הדיןן וגט הרש שוטה וקטו שוחטין, לא נאמר שכל שהכל שוהםי, ת ק ד ו צ - ך י ט ח ו המאמר כוזב, אלא הגזירה הראשונה ״הכל ש

ה צודקת. נ נ י א - ״ ן ט ק וחשניח ״חוץ מהרש שוטה וי , אם יהיה הגבול בלתי־צודק, לא מפנ ל ב ג ו מ וכן המאמר ה- ה נ ו ש א ר זה יהיה בלתי־צודק כל המאמר• אלא הגזירה ה צודקת. והשניה - בלתי־צודקת. דרך משל (ומאי פ-א מ־נ),ד שיהזור ויפדה את ב ל ב ו - ף ס ״ומחללים אותו כסף על כ תפירות״, אילו לא היה זה התנאי אמיתי ולא היה זה החיוב, אף על פי כן היתה אמיתית הגזירה הראשונה ״מחללים אותו

כסף על כסף״.

ץ אחד במציאות ענין נ , שתולה מציאות ע י ו ל ת והמאמר הי עצמו, נים בפנ אחר, הנה אין סוף גזירתו שום אהד מן העני אך סוף גזירתו הוא היותם ניתלים זה בזה, ואילו היו שני- הענינים אמת כל אהד בפני עצמו, אך תלייתם זה בזה בלתיה המאמר כוזב• ואילו היו הענינים בפני עצמם י ה י - ת ק ד ו צ

פ נ ת ק ו נ ו ב ך ת ר ד

ה המאמר אמיתי. דרך י ה י - ת מ כוזבים ותלייתמ זה בזד, א משל, כשאמר החכם לאותו המין (םנסורין5אא): ״אם אתה עושה כן - רופא אומן תקרא״, לא היתה כוונתו שיעשהת כן, ולא שייקרא רופא אומן, אלא שאם היה יכול לעשו, נקרא רופא אומן! ובאמת לא היה יכול לעשות כן, ו י ה - ן ביס א יח נא)־ נ (מ( הו ולא היה נקרא רופא אופן. וכן כשאמר אלי ״ואם חבעל - לכו אחריו״, לא חיה מודה אליהו חס וחלילהי י ישראל שראו שהבעל הוא אלהיט, ולא היה אומר לבני שילכו אהריו, ו א ר - ם י ה ל שילכו אחריו, אלא שאם הוא א וזה המאמר אמיתי בעצמו, כי שני הדברים תלויים זה בזד,ן שקר הוא שיהיה הבעל אלהים ושקר שיהיה באמת, אנים אמת ותלייתם י שילכו אחריו. והיפך זה, אם יהיו העני ראוה המאמר כוזב. דרך משל, אם תאפר: אם י ה י - ד ק זה בזה של הוא המלך הראשון שמלך על ו א ש - ה ר ו ת משה קבל את הנים אמיתיים כל אהד בפני עצמו, אך י העני ישראל! הנה שנ אינם תלויים זה בזה כלל, והמאמר הזה שתולה אותם זה

ה הוא בלתי־צודק. בז

, שמקבץ נשואים רבים בנושא אחד או ח ב ו ר מ אך חמאמר ח נושאים רבים לנשוא אהד, הנה פוף גזירתו, שכל אותם חנשואים הם באותו הנושא, או בכל אותם הנושאים יהיה אותו הנשוא, ועל כן לשיהיה צודק צריך שכולם יהיו אמת. דרך משל, •כשאמר (ינמות קיג ב}־ ״או חולץ או מייבם״, אם האמת היה שחולץ ולא מייבם, הנה המאמר היה בלתי־צודק, אף על

פי שחלק ממנו שחוא חולץ היה צודק. וכן כל כיוצא בזה.עי וחעשירי, על דרך זה שלושה המינים, השמיני, התשי ו שכולם מקבצים ענינים הרבה כאחד, להיות המאמר צודק

צריך שכל אותם הענינים יהיו כפו שנאמרים במאמר.ן י ך מענ ש פ ך חמין חאחד־עשר, שהוא שייאמר בו ענין נ א אחר, הנה גזירותיו שלוש: הימצא הקודם, והימצא הנמשך, והיות מציאות הנמשך המשך ממציאות הקודם. ותראח, שבזהי אין הגזירה על ן הזה מן המאמר התלוי, כי בתלו יבדל המי ית שום אהד מן הענינים אלא על היתלותם לבד, אך או מצי זה גוזר מציאות שני הענינים וגוזר היתלותם זה בזה. דרךה עובר י ה משל המאמר שהבאנו למעלה (מפשרוס פ־נ מ־א)! ,- אוכלים ופטורים, לפיכך אם ם י נ א בשוק, ואמר טלו לכם ת

ו צ א צ ו ם ל י י ח ח ש קסב דבי מ

ץ א - ר ב ע ש ממשיח (סודיות י 6): ״ומה משיח שמביא חטאתו מו נ י א - ר ב ע ש מביא על חקודמות. נשיא שאץ מביא חטאתו מן שלא יביא על הקידמות״, סתרו הקל־וחומר באמרם: ״מה דיא למשיח שכן אין מביא בשגגת מעשה. תאמר בנשיא שמביח יותר ו היות משי י שבתחילה חשבנ בשגגת מעשה״! וזח• מפנ מנשיא. ועל כן למדנו. שאט הוא אינו מביא קרבן על הקודמות.ן הנשיא ! ואהר כך מצאנו. שאי ו כל שכן הנשיא שהוא פהותממנ פחות. שהרי בבהינה אהדת הוא יותר ממנו. ואט כן אי אפשרא מיחיד. באמרם (תורת גסניס לדון מזה על זה. וכשרצו ללמוד נשי דינורא ותפחח פישס ס,: ״ומה אם היחיד שאין מביא על הודעוו נ י א - ר כ א אשם תלוי. נשיא שמביא על הורעו ז י ב מ - ר כ ז דין שיביא אשם תלוי״. סתרו הדין באמרמ: ״משיח יוכיח.י שכבר שמביא על הודעו זכר ואין מביא אשם תלוי״, וזה, מפנ

ו נושא דומה לנושא הנידון. שאין בו אותו הנשוא. מצאני ענינים. שהם אחד קודם ואתד עוד מטבע ההתבוננות. ששנא צ מ י י - ם ד ו ק נמשך. יכריהו זה את זה! פירוש. שבהימצא הר הקידט. דרך משל(פסחים ים א): ד ע י י - ך ש מ נ הנמשך. ובהיעדר העי ״ואי סלקא דעתך סבר כרבי עקיבא. ניתני נמי רבי בתרומח וחמישי בקודש״׳ הנה זה ההכרח נוסד על יסוד זה- א ב י ק שאמרנו, והיינו כי זה •ודאי. שאם היח סובר כרבי ע היה נמשך מזה שהיה שונה רביעי וחמישי, כיון שאנו רואיםם כן ודאי שאינו סובר כרבי א - י ש י מ ה נו שונה רביעי ו שאי, לפי שהקדמתו י ו ל ש ת ק י עקיבא. הנה הדין הזה נקרא ה

מאמר תלוי. עוד מטבע ההתבוננות. שנשואים שונים, שמוכרה הימצא אהדה העדר ר כ ו י - ד ה א ו בנושא. כשתתברר לנו מציאות ה ד ב מהם לח ר כ ו ת - ד ח א כל האחרים, וכשיתברר לנו העדר כולם חוץ מ מציאות האהד הנשאר. דרך משל, אמרו (פסחים ס נ)! ״שמענה: הבערה להלק יצאת״, נוסד זה הלימוד על היסוד הזה מי שזכרנו, כי הנה הבערה לא יצתה אלא להלק או ללאו, כיוןנו שלא יצתח ללאו - אם כן מוכרח שיצתה לחלק, שראיו אי דלא עשאו' י מ וכן כשאמרו (גגא קמח קד א)! ״היכי דו בעדים״. יסוד זה הוא, א ש ע ד - ו א ן אלא ל ן נ י דע א י נ מ - ם י ד ע בן ו כי אחת מאלה לא יימנע, או עשה בעדים או שלא בעדים כי- : ן נ א ידעי שנתברר לנו שאי אפשר שלא בעדים, שאם כן מנ

/ ת קסנ ו נ ו ב דרך ת

, ק ל ח ש מ ק י ן זד, נקרא ח מוכרה שעשה בעדים. והנה דיש לפי שהקדמתו מאמר מחלק: או נשוא זה או נשוא זה יס זח ה ו בנושא זה, או להיפך: או לנושא זה או לנושא זה ״

הנשוא, וכמו שאמרנו למעלה.

טרק ח

כבר ביארנו הבנת המאמרים והולדת התולדות. עתה נבאר קבלת הריעות או הכהשתן.

ר שנקבל אותו, ואפשר שנכהישהו, ש פ א - ע מ ש נ בל מאמר ש- ו ת י מ ואפשר שנסתפק בו. מאמר שתבוא לנו ראיה על א, ושלא ו שה כתי נ - ו ב ז ה לנו ראיה על כ נקבלהו, מאמר שתהי

ק בו. פ ת ס נ - ו ב ז תהיה לנו ראיה לא על אמיתו ולא על כ הראיה על אמיתת המאמר מתהלקת לשלושה מינים: ראיה מצד

הטבע. ראיה מצד ההסכמה וראיה מצד ההיקש.ה המאמר פן הדברים המאומתים י ה י ש - א י ע ה ב ט ד ה צ ה מ י א ר- ש ו ר י אצל הכל בטבע, או נוסד על אהד מן הדברים האלה. פי ענינים יש שהם מאומתים מצד עצמם ואינט נ הנה שני מי צריכים ראיה אחרת, והם: המושכלות הראשונים והמותשות.ם הם הענינים, ששכל האדם מורה י נ ו ש א ר ת ה ו ל כ ש ו מ ה אותם מעצמו, ולא יצטרך על זה לימוד, ולא יסתפק בהם מי שהוא בריא בשכלו. דרך משל, ששנים יותר פאהד, שהחציד ח שחחוש מעי מ ת - ו ש ח ו מ , וכן כל כיוצא בזה. ה פהותמהכל עליו, כגון שהאבן קשה. שהמים לחים. דרך משל, כשאמרו (טונה י! י);: ״יצאו עצים, שהנאתן אהד ביעורן״, הנה אמיתתנו אנו רואים ני זה המאפר פתבררת לנו מן ההוש, שהרי בעין הנאת העציפ אלא אחר שנבערו! ־ופרגישיפ אנו זה, שאי

וכן כל כיוצא בזה.ה היא - שיהיה המאמר מה שדעת כלל מ כ ס ה ד ה צ ה מ י א ר האנשים מסכימה עליו, או נוסד על זה, שאז יהיה אותו המאמרי מינים: מת לכל מי שיהיה מן הכלל ההוא. וייחלק זה לשנ פאופ ה - ת ו פ ס ר ו פ פ . ה ת ו בל הפקו - י השנ , ו ת ו רפפ ו המפ האחד- שדעת רוב האנשים פםכיפה עליחפ פצד היותפ אנושייפ.ה ושהענוה פשובחת, וכן כל כיוצא נ ו דרך משל, שהגאוה פגה שנמסר במסורת מהאבות והמלמדיפ, מ - ת ו ל ב ו ק מ בזה. ה

\ ו ט א צ ו ם ל י י ה ח ש י מ נ קםד ר

י וכל נ ונכללו בזה לנו כל כתבי הקודש וכל הלכח למשה מפי. שלש־עשדה המידות שהתורה נדרשת בהן עט כל משפטיהןן ימצא אהד מן הכתוביט. או מ ונפצא, שיאומת לנו מאמר, כשי ההלכות שבעל־פה, או ממאמרי מי שאי אפשר לנו לחלוקו (יגמויו מ א)־ ״ואם נ י עליו, שיאמת מאמרנו. דרך משל, כששנ, אמרו על זה: ״דאמר מר: אב ם של אבי י פ כ נ - ב יש שם אל ישראל כ ! 5 א), , י ד מ מ קודם לכל יוצאי ירכו״־ וכן כשאפרו (ר זה בעבור הכתוב יש להם הלק לעולפ הבא״, אימתו פאפa ט נא)־ ״ועפך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ״. w שנאמר (

וכן כל כיוצא בזה.ר לנו היות מאמרנו תולדה ר ב ת י ש - א י ש ה ק י ה ד ה צ ה מ י א רת של הקדמה מאומתת, והיינו שיוולד ויימשך זה המאמר תי אמי ממאמר אחר מאומת לנו. וזח בכח אחד מן ההיקשים שנתבארו: ההיקש המופתי, המה־מצינו, הכל־שכן, ההיקש נו י למעלה, דהי

התלוי וההיקש המחלק. וצריך שתדע, שכשם שיאומת מאמר אם תבא לנו ראית עליו, כן יאומת אם תבא לנו ראיח על חיות הפכו כוזב, כי זח מחוקי יקוייפ, ובלבד שלא יהיו נ ש ה - ל ל ש י ההפכיים, כשאחד י מאותם שיש ביניהם אמצעי, כי אז שנים חם שישוללו

. ויקויים השלישי ואראה לך עתה משל אהד על הראיה שמצד המופת. אמרו (עמום סו א), ״מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלונ יא)־ ״וכהן כי יקנה נפש קנין כספו בתרומה]• שנאמר (ויקרא נ הוא יאבל בו״. הנה היה המאמר שאשת כהן אוכלת בתרומה, והראיה על זה מכח המופת, שהרי כבר נתאמת לנו שקנין כפפו של הכהן אוכל בתרומה, וזה מכח הכתוב שכך מפורש ״וכהן כי יקנה נפש קנין כפפו הוא יאכל בו״, וידענו כמו כן- ף פ כ ית ב שאשתו של חכחן חיא קבין כפפו, לפי שאשה נקנ

אפ כן פוכרת שתאכל בתרומה.־ ״ומאי שנא ״מאתת״ דמשמע ליה ז ופםא) רי עוד אמרו (םויב דכתביה רחמנא לבםוף גבי עשירית האיפה, למימרא דכל דמחייב בעשירית חאיפה מתייב בכולן, דאי םלקא דעתך מתהייב בכולן, נכתביה רתמנא להאי ן מתחי באחת אף על פי שאי ״מאהת״ בדלות אי נמי בעשירות״. הנה היח כאן המאמרה על זה שרק חמתכפר באחת הוא מתכפר בכולן, והובאה ראי

ת ו נ ו ב דרך ת

מבת מופת כזה: אם גם מי שאינו מתכפר באחת היה מתכפר בכולן, היה הכתוב אומר ״מאחת״ בדלות או בעשירות׳ אנום א - ת ו ר י ש ע רואים שלא אמרו הכתוב לא בדלות ולא ב כן מוכרח, שמי שאינו מתכפר באתת אינו מתכפר בכולן,י אלא המתכפר באהת מתכפר בכולן. וזה על ידי ההיקש התלו

שזכרנו למעלה. ועל דרך זה כל שאר ההיקשים. הראיה על היות המאמר כוזב גם היא על שלושה דרכים,

: מצד הטבע, מצד ההסכמה ומצד ההיקש. נו י והינים המאומתים בטבע א אחד מן העני צ מ י י ש - ע ב ט ד ה צ מרמס נו! 5), ״וגמידי נ שזכרנו שיכתישו את המאמר. דרך משל ( דלא עבד כסלא״, הביאו ראיה נגד המאמר מכה החוש

נן דעבר״. י ואמרו: ״והא קא חזה - שיימצא כתוב או מאמר, שאי אפשר לחלוק מ כ ס ה ד ה צ מ עליהם, שיכתישו את המאמר. דרך משל, כשאמרו (תנינה ל א):ת את הקטגים״, הביאו ראיה גגד זה מן ו לרב רך- ו כ ״כל זן תנן: חוץ מחרש שוטה וקטן״. וכן כשאמרו המשנה ״והא אנ- ו ל ג (.גנא קמא פנ נ): ״טימא את עינו, קטע את ידו, שיבר את רה גגד ן אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק״. הביאו ראי רואיב (ויקרי) כל יז): ואיש כי יכה כל נפש זה מהכתוב ״והא כתי

ן תחת עין״. י ע - ת מ ו ת י אדם מוה היות היפך המאמר אחד חמתחלף א ר נ ש כ - ק ש ה י ד ה צ מו תולדה אמיתית מהקדמה מאומתת, או כשנראה צאת ממנ מן המאמר תולדה שכזבה מפורסם, שאז נדין, שבהכרח ההקדמה גם כן כוזבת, וזה בכח חהיקש התלוי שזכרנו למעלה. כי ביון שנתברר לנו היות התולדה ההיא המשך של מאמרנו, הנה מחוק הקודם והנמשך הוא, שבהיעדר הנמשך יוברח, ״אימא ( העדר הקודם. דרך משל, כשאמרו (בנא קמל) פנ נתה ממש״, סתרו הסברא הזאת בכה ראיה זאת: ״לא סלקא במיא אתקש למכה בהמה ישלמנה״. הנה כאן סתרו ה ד - ך ת ע די חיות מתחלפו, שהוא ״ממון״, הפירוש של ״מיתה ממש״ מפנינו שמכה בהמה אינו אלא תולדה מהקדמה אמיתית, דהינו שזכרנו למעלה, מיוסד על אחת בממון, וזה על ידי המה־מצי מן המקובלות אצלנו, שהוא - שהנושאים, שהוקשו זה לזה בכתובים, למדים זה מזה. עתה נאמר: מכה בהמה אינו אלא־ ו בממון, מכה אבר אדם למד ממכה בהמה לפי שהוקש ל

ו ט א צ ו ט ל י י ה ח ש 'קסו רבי מ

אם כן מכה אבר באדם אינו אלא בממון! נמצא זה הפירוש(נבא ?מא פו א)־ מקויים, ונסתר מאליו פירוש ״במיתה״. וכשאמרונה אלא ממון״/ הביאו ראיה ן נתי ״אמר קרא: כן ינתן בו׳ ואי- הכי נמי ם ד א ם ב ו מ ן ת גד זה באמרם: ״אלא מעתה: כאשר י ננה״ ן הוא״. הנה היה המאמר, שכל מקום שכתוב ״נתי דממו! מכאן יוצאת תולדה, שכשאמר הכתוב ן ו מ מ - ר מ ו רצונו ל, כי גם זה ן ו ממ מר- ו ״כאשר יתן מום באדם״ גם זה רצונו ל לשון נתינה, וזה דבר שכזבו מפורסם, אם כן ודאי שההקדמהנה״ שבתורה כוזבת- וזה מכה ההיקש התלוי כזה: אם כל ״נתים ״כאשר יתן מום באדם״ הוא ממון, ״כאשד ג - ן ו מ היא מנה״ יתן מום באדם״ ודאי אינו ממון - אם כן לא כל ״נתי

שבתורה ממון.ן מופת מכתיש שכחו הזק מאד, והוא שנבאר כל ויש מי הדרכים שאפשר להתפרש בהם המאמר, ונראה היותו כוזב בכולם. דרך משל, אמרו (גנא י!מא כפ א): ״אמר רבי אחא: כגוןא דרך שרעתא דנהרא״, וסתרו זה באמרם: ״היכי דעברא במיע הוא! ואי דליכא דרכא ש ו פ - א נ י ר ה ו אי דאיכא דרכא א י מ ד

. ך ש פ נ ־ ה מ ס הוא!״ וזה נקרא גם כן מ ו נ א - א נ י ר ת אימצא ן הראיה המאמתת ובין המכהשת תסתרנה אם י ואמנם, בין הדבר כמו שהוזכר בראיה, דהיינו שהמושכל או חחוש שאי או המפורסם או המסורת או הכתוב אינו מאמתו או אינו. מכחישו! וכן ההיקש, או שייסתר ההיקש ותיבטל תולדתו דרך משל, כשהביאו ראיה על מאמר רבי יהודה שאמרי שלו פטור״ מן הכתוב (נגא נ!מא פת א): ״החובל בעבד כנענא עבד צ י - ״ ו י ח א (דנריםכסיא): ״כי ינצו אנשים יחדיו איש ו שאין לו אחוה! סתרו לדעת הכמים את הראיה באמרפ: ״אחיו הוא במצוות״! ונמצא. שאין הפסוק הזה פוטרו. וכן כשרצה לסתור המאמר (נרפות גת נ): ״וגמירי דלא עבר כסלא*נן דעבר״. סתרו הראיה י מכח חחוש, באמרה ״וד,א קא חז המנחשת באמרס: ״זיויה הוא דעבר״, וחיינו שאין החוש מכחיש המאמר הזח. וכשרצו לחוכיח פכח קל־וחומר שנשיאי סתרו הקל־וחומר באמרם (תורת כפנים יינורא יביא אשם תלו

זתטאת פרפה ם): ״משיח יוכיה״, ונמצאת התולדה מבוטלת. ומסותרי המופת חמכחיש חוא, כשנחזור על דעת החולק אותוו או הקושי, אתר שנראה הקושי עצמו שהוקשה על מאמרנ

/

ת קט! ו ב ו ג ו ת י ד

ך שיסכים י ר היות גם דעת ההולק מוכהשת באופן שבהכרח צה דעתו ודעתנו ו הנ־לטנ ב ה תנאי או הילוק, ש ז זק עצמו באי החוך או י מ ע ט ל א ו קי ה נ ז ו - ן ה מן הקושי שהיה נראה ב. כשהקשו בש״יז (;:א ?מה פח א): ,.אלא . דרך משל ך ד י ד ו לל זה: אמדי• ו ע ב י ש ״ ה ! ת ו כ ר למ ' ש פעתה לרבנן עבד יהא כב ר קרא: מקו מ א א ל ך גר לדברי הבלו א ולטעמיך תיקשי ל

ר שבאחיך!״ ח ב ו מ ה - ך י ח א ויותר חזק מזה יהיה כשנסיר הקושי ממאמרנו ונשליכהו על דעת החולק אתנו. או שהראיה שהביא להכחיש מאמרנו נחזירחת נ ת ו נ א ה י . או ה א ב ר ד ה נקרא א ז ראיה למאמרנו. ו, ״דנין ( ג ג ס א ! ו ק א » ) ס ״ ש ב ו ש ק ה ש , נ . דרךמשל ה י א ט ר ש מ נזקין מנזקין ואין דנין נזקין ממיתה״, השיבו: ,,אדרבא! דנין אדם מאדם ואין דנין אדם מבהמה״. וכשהביא (פבח פג א) רבי מאיר ראיה לדבריו מפסוק ״להתות אש מיקוד״(יפעיה ל יל), השיב

לו רבי יופי: ״משם ראיה! ולחשוף מים מגבא (׳מפיה פס;״.ה המאפתת ישוב המאמר מסופק, י א ר והנה כל זמן שתיסתר ה אט לא תהיה עליו ראיה מכהשת. וכן כשתיסתר המכהשת

ישוב מפופק, אם לא תהיה עליו ראיה מאמתת. ואמנם יש מין ראיה אהדת שאינה לא מאמתת לגמרי ולא םכחשת לגמרי, אלא מטה חדעת לאחד מן הצדדים, ונקרא זה, אלא ללאו , ויקרא זה בהיות הטענות שקולות להן ו א ר ב 0 שהדעת תטה יותר לצד האהד משכנגדו. דרך משל (חולץ יס ג),: מהזיר דוקא! : אף מהויר! ואיכא דאמדי ״איכא דאמרי

ומסתברא כמאן דאמר: אף מהזיר״! ומפה שצריך שתדע, שלהיות הראיות אמיתיות והתולדות צודקות, צריך שיחיה נשמד חיחס הנכון בין כל הפאמריפ המולידים והתולדות, המאומתים והמאםתים, הנסתרים והסותרים,ה אי אפשר הי שיהיו דומים זה לזה. וזה, כי הנח כל נושא שי שלא ייבחנו בו בתינות רבות, אם במה שנוגע בעצפו של נושא ואפ בפה שנוגע בפה שהוא פתייחפ אל אחרים, והנשואיפ שייאמרו בו אפשר שייאמרו בו לפי כל מה שבעצמו, או לפינו י קצת ממה שבעצמו, או לפי איזה יחס מיהסיו. וכבר פני המאפריפ המאמר שהוא לפי בתינה אתת, שהוא על פי נ י בפ השורש הזה. דרך משל, אמרו בש״ם (פפאיה ׳0 ג): ״עזרה רשות הרבים היא״, הנה פאטר זה לא יובן בהחלט שתהיה העזרה

ו ט א צ ו ם ל י קע רבי משה חי

״ הוא כי מהוק הסיפור הוא גם כן• שלא ה ד ג ה מצד חלקי ה יהיה בשום הלק מפנו דבר מותר או נכפל ללא צורך ומהוקוות עם הענין ומכוונות זו עם נ ו ו כמו כן. שתהיינה המלות מנ זו, ופחוקו כמו כן, שיהיה סדרו הגון ונאות בהלק מה שצריך לחלק ובחבר מה שצריך לחבר. ואם נמצא במאמר הםרוןפי מה שנמצא שחפר ממנו. אחד מאלה התנאים, נקשה עליו נה פ ו ל ו נפל, נקשה: ח א ת י ד דרך משל: כשנמצא היות בדנא ? כשנמצא היות המלות בלתי־מכוונות, נקשה עליו: ה י ל? כשנמצא שאין הסדר הנון, נקשה עליו כפי א י ש א ק פ ו ג: ״תנא היכא קאי?״ , b מה שהסר ממנו, דרך משל (נרמה נ b ם b): ״פתה בכד ^ b a (ניפץ פ ני: ״ליערבינהו וליתנינהו?״ (

וסיים בהבית?״ וכיוצא בזה. כל אלה יסודות טבעיים מחוקקים בשכלנו, שעליהם נבניםי העיון וההקירה וכל סוגיות התלמוד בכל חלקיהן. עתה נ י בנ נבאר חלקי הסוגיות בפרט, שהם כלל הבנינים הנבניט על

היסודות האלח.

פרק ט

הנח חלקי הסוגיות בכלל כבר זכרנום, והם: מימרא• שאלה. תשובה, סתירה, ראיה, קושיא ותירוץ. עתח נזכיר פרטיהם

ונבאר משפטיהם.- י נ ש ה ה ע ו פ ש - ד ה א א וזחחלק לארבעה הלקים: ה ר מ י מ ה

. ה ד ג ה - י ע י ב ר ק- ה ו די - פירוש, השלישיר אומד מאמר אהד, יודיע בו אהד מן מ א י ש - א י ה ה ע ו מ ש ה הענינים בדבר מן ההלכות, או מן המוסרים, או באיזה מין מושכל שיהיה. דדך משל (גינוז!פ נ:! ״אמר רב אדא בר אהבה:ר תורה״. ומשפטיה משפטי ב ד - ם ו י נשים חייבות בקידוש ה

חמאמדים שביארנו בפרק גש אחד מן הכתובים או מן המאמרים ר פ י ש - א ו פ י רו ש ח ח

דרך משל (נרפים פג b): ״אמר רבי יהושע בן לוי: מח טיבן של טובלי שחרץ?״ פירשו אהד כך: ״הכי קאמר: מה טיבן בארבעימ' ? ה נ י ת נ סאה - אפשר בתשעה קבין? מה טיבן בטבילח - אפשר ב ואמנם משפט הפירוש הוא, שמלבד הפנימו עט האמת בעצט ענינו,פי מלותיו וסדר הגדתו. ואולם. צריך שיסכים עם המאפר המפורש נ, ואם ח ו ו ר ש מ ו ר י קרא פ י י - אם יסכים לגמרי עם המאמר

״ 5 ת ק ו נ ו ב ו ת י ו

ל ם כ ו ע ת א ו ל מ ל ה ם כ ב ע ט י ת ה ו א א י ל ר ו מ א מ ר ה ק י ע ם ב י כ ס יא ר ק י ־ י ק ו ד ק ד ר ב מ א מ ל ה ע ר ב ב י א ד ל ר ש מ ו ך ל ר ט צ נ ד ש . ע ר ד ס ה. י ר מ ג ו ל ה ח ד . נ ר מ א מ ט ה ל ע ל ם כ י כ ס א י ם ל א , ו ק ו ה ש ד ו ר י פר ו א י א ב ו ה , ו א ת מ ק ו א א ר ק נ ר ה ו א י ך ב ר ל ד ל כ י ה י ל ז ל כ ה ב נ ה וא ל , א ה י ת ו ל מ ה ו ד ג ה ל ה ל ר כ א ב א נ ל ו ש נ י י ה , ד ר מ א מ י ב א נ ת, ם י א נ ת ד ה ת א ר ב מ א מ ל ה י ב נ ל נ ב , א ט ו ש פ ן ה ע מ ש מ ן כ ה י נ ני ב ? ר י נ א מ ו ה , א ן נ י ק ס י ע א מ א ב נ : ה ר מ א נ ש א כ ו ה ו, ־ ן נ י ק ס י ע א מ א ב כ ה ל (era כ ג): ״ ש ך מ ר . ד א י י ה נ ו ל פ

. ״ ש ה ל ו ב ב ת ל ן א י ו כ ל ל ו ב י א ש ל ו א נ א ש ל ו ג)! ״ ס פ ו כ מ ) ן כ וא ל ה ש ד מ ח ב א ו ת ו כ ד א ח ר א מ א מ ק מ י י ו ד י ש ־ א ו ק ה ו י ד הת (־פפות נ ש ל מ , ע ל ש ך מ ר . ד ה ל ע מ ו ל נ ר א י ב ו ש פ כ , ו ו ש ב ר ו פ- ת ר מ ו ת א א : ז א נ י ב ר ר פ א ״ ״ ו ב ל ר ב ה ר ה י מ ר ל ק ע ב נ נ): ״

ק ה. ר פ ו ב ר א ב ת ו נ י ט פ ש מ ״ ו ! י מ ר ד ו ב י ד ר כ ו ה ר הן י מ ל ב ו ל כ ן נ כ . ו ו ת ל ו ר ז מ א ו מ ה א ש ע ד מ ח ד א י ג י ־ ש ד ה ה ה גש י ג ד ה ה ש ד מ ח ד א י ג י ש ש - כ ו ר י , פ ו ת ל ו ת ז ב ש ח ד מ י ג י ש ח כ ז ה, ל ש ך מ ר . ד ט י צ ו ר י ת ן ה ו מ ת א ו י ש ו ק ן ה ו מ ת ע י ד פ ד ל ה את י ל ב ו ש ג ה נ ח מ י ך ח : כ ק ו ד י צ ב ר ר מ א ת יט k): ״ נ פ ) ו ר מ א ש כ: א נ ת א ל י ש א ק ו ק ת ו (ננא ין־יא פ־ J)־ ״ ר מ א ש כ . ו ״ ל א י ל מ ן ג ב רפ ה ש נ , ה ״ ם ד ה א כ פ ף מ ל י ל - ה מ ה ה ב כ מ ת מ פ ל י ת ד י ז י ח א מ

. ו מ צ י ע ר ב ד ו ב ת ע י ד פ א ל נ ת ש ה י ג ר ה ה ש ס מ ״ ש ד ה י ג מ

. א י ע ב י א - י נ ש , ה ה ל א ש - ד ה א : ה ם י ג ש ק ל ל ה י ה ת ל א ש ה, ו ג ם אי א - א ו ם ה , א ד ה ץ א נ ל ע ל ע א ו ל ש א ש י ש כ - ה ל א ש ה, ם ע ל ט ו ע , א ל זמן ו ע ׳ א ם ו ק ל מ ן ע ו ג , כ ו נ מ י מ א נ ל ת ו ע אה ת ם א ו ל : כ ו י ל ת ד מ א ל (ינפות ק־ ft). ״ ש ך מ ר . ד ה ז א ב צ ו י כ וד צ י כ ו (גלפית ל־ &)־ ״ ר מ א ש ן כ כ ״ ו ו א ר י ת ן ב ה ב ד ו ה י י ב ר י ב ק בא נ י ש א מ ו (׳נפות קינ נ), ״ ר פ א ש ן כ כ ״ ו ? ת ו ר י פ ל ת ן ע י כ ד ב מה ס ו ש א ד נ י ש א פ , ו ן י א ו ש י ן נ נ ב ו ר ה ו ל נ י ק ת ת ד ש ר ה ש ו ר ח

?״ ן אי ישו ן נ נ ב ו ר ח ו ל נ י ק א ח ל ה ד ט ו ש וי נ ש ם ל י נ ו פ ש ב י ד ש ה ן א י נ ל ע ל ע א ו ל ש א ש י ש כ ־ א י ע ב י א הל (ימות ־ת !). ש ך פ ר . ד ם ה ד מ ה א ה ל ע ר כ ה ל ה ש ע ק ב י ם ו י ד ד צש ד י ק ל ש ו ד ן ג ה : כ ל א ו מ ש ף מ ס ו ר י א ב י י י ה ב ה ר י נ י א מ ע ב ״ר ת ו ב ן א נ י ל ז ן א י א ו ש י ר נ ת ז ב ו ה מ - ו י ת ח ה ת ר ג ב ה ו נ פ ק ת ה א

?״ ן נ י ל ן אז י ס ו ר י א, ה ל א ש ת ה ב ו ש ת ־ ד ח א : ה ם י נ ש ן ל ם כ ק ג ל ח י ה ת ב ו ש ת ה

. ת ו ט י ש ת פ א ר ק נ , ו א י ע ב י א ת ה ב ו ש ת - י נ ש ה

ו מ א צ ו ם ל י דבי ם׳םה חי

ת הנרדפים נן עוד, הוא להכיר השפו פה שצריך שתתבו וינו ם הנרדפים, דהי שנתבארו אצל המדקדקים, וכן המאפריו נות וענינם אהד. כי הנה יקרה לפעמים, שיהי שמלותיהם שוי מאמרים פותרים זה את זה או מוכיחים זה על זה. ולא שני היות נושאיהם נותו מפנ נ ירגיש בהם השכל בתחילת התבו או עניניהם מוזכרים במלות שומת. אף על פי שהם אחד באמת, או סדרי מלותיהם מתחלפים, אמנם כשיסתכל בהםג סוף כוונתם, ימצא חיותם באמת מתייחסים זה ישי חיטב ו׳ ף י י י מזבח אין לחם פר ש ד ק לזה. דרך משל, אם יאמר אחד: . ויאמר אהד: ״הקרבנום יש להם פדיון״, הנה שני המאמריםיא הפכיים ודאי, וכן כשיאמר אחד(םםתים יו h): ״משקי בי מדבחי/ הנה ם י ר ו , ויאמר אחר: ״הדם והיין והשמן והמים טה ׳ ן דכ שגי המאמרים שוים, כי אהד הזכיר הסוג, ואחד הזכיר

המינים. ובל כיוצא בזה. והנה צריך שתדקדק בכל דיבור ודיבור לראות איזה חלק מחלקי הסוגיות הוא, וכמו שהצעתי לפניך למעלה, ונמצאבא שלפעמים נרכבים שנים מן החלקים כאחד. דרך משל, כשתוד י לראיה על מאמר שנאמר חגדת אחד מן חחכמים שפגן שם שני מעשה שאירע או מאמר אהד שנאמר, הנה תבהי חלקים נרכבים כאחד, והיינו: הוכהה והגדה, כי נוכיח המאמרן תחילה ההגדה בפני בכח ההגדה שהוגרה. וצריך שתביך ההגדה ההיא י א - ש ו ר י ן ההוכחה, פ עצמח, ואחר כך תביפתר תהיה הוכהה למאמר שנרצה להוכיח. וכבר אפשר. שתיי זה יוקשה על ההגדה׳ אלא חהוכהה ויוקשה עליה, ולא מפנ שנראה היות הגדה זאת בלתי מוכחת המאמר שחשבנו להוכיח ממנה, ואפשר שתיסתר ההגדה עצמה ויוקשה עליה, אפילו שנודה על המאמר הראשון, ואפשר שנודה אפילו ההוכחה, ואף על פי כן נקשה על ההגדה, על מלותיה או על איזה

ץ ממנה. נ ע וכן כשירצה אחד פן החכמיפ לפרש פענה אחת שהרגיש, הנה יזכיר הקושיא ההיא שהוקשית ו חכם אחר באחד מפאפריא י ש ו לפי דעתו של חחכם בעל המאמר, ותיקרא זאת ק, כי אינח קושיא יקשר, אותו חחכם על מאמר חבירו- ת ד ג ו מ אלא זה חחצם מגיד מה שהוקשה לחבירו, וכבר יקרה, שאותו חכם עצמו שהגיד הקושיא לא יסכים בה. ואפשר שמקשן אחד

״ ת ק ו נ ו נ ן ח ד י

יקשה על המגיד על הגדתו. שייראה לו היות בלתי אפשרי זה יפתור שבעל המאפר יבוין למה שחשב הוא• ולא מפנ קושיתו, אלא יפתור הגדתו! ואפשר שיקשה מקשה על הקושיאד ויסתור אותה. וכן אפשר שיקשה על י עצמה שהגיד הפג ההגדה או על הקושיא. ולא מפגי זה יכגיס עצמו במאמר

האתד. לא לאמתו ולא לכזבו.ן מה שיאמר אופר גן מאד להבדיל בי על כן צריך שתתבוד מזולתו. דרך משל. כשאמרו י גיד פג ת עצמו ובין מה שי ע ד פו קא ת ב: . בש״פ (ננ& יןמא ננ נ): ״ומאי אפ גפשך לומר״. השיא ד שהתנ י קשיא לתנא״, הנה זו קושיא פוגדת. שהגיד הפגן נזקין י י דנ ר פ א הרגיש קושיא זו על דברי עצפו. והקשו: .ן נזקין ממיתה״, הגה היא קושיא על הגדת י מנזקין ואין דנ המגיד, מראה שאי אפשר שתהיה זאת כוונת התנא כמוד שביאר הוא בהגדתו. ובכל הדבריפ האלה צריך שתשפו

מאד. כדי שתיגקה פן הטעיות והערבובים. והנה אהד שהשגת כוונת הפוגיא אשר לפניך על פי כל הכללים האלה• אז תשוב לחחבוגן על בל חלק פהלקיה, ואםיראה לך שכולם עומדים בגבולם הראוי על פי המשפטים י־ הנה טוב מאד, ואם ייראה לך ה ל ע מ ימ שזכרתי ל הטבעיז תטרח א - ו י ל בחלק מתלקיה שלא ישמור הגבול הראו ותעפול עד שתפצא לו היישוב ההגון והראוי, שיםכיט עם

פת או הפפורמפ. הלשון שלפגיך ויסכים עפ הפאו

»רק יא

עד הנה ביארנו דרך הבנת הסוגיות, עתה נבאר ההבהנות שיש להבחין בנושאים שנרצה לדון כפי הסוגיות וההלכות

או כפי השכל. כללי ההבתנות שאפשר להבהין בנושאיפ - עשרים ואדבע,

ואלו הן:נו של הנושא כפי י , והיא כלל ענ ת ו ה פ ה - ה נ ו ש א הבהנה ר פה שהוא באמת, שבו תבחינהו בפחשבתך פבל שאר הנושאים. ר ד י נקרא ג המצוייריפ בה. וביאור הענין הכללי הזה כראוץ א הי עוללת 1 בל ש ו ז אי ס 0־< מיו)־ . 6 פ ) ו ר מ א ש דרך משל, כינו ה נקרא גדרה של עוללת, והי ז - ׳ ׳ ף ט לה לא כתף ולא נ

י » » צ ו ה וזייס י ע ־ דבי מ , ק

׳ והוא הנולד מן הנושא• ב ב ו ס מ ה - ה ר ש הבחנה ארבע עא ״צי«א n נ), ״דאזלא מ ל ( ש שנמצא הנושא סיבה לו. דרך מ מחמתיה״, ההליכה היא המסובב שלו, הבן הוא מסובב של

האב, הבלי מסובב של האומן., והוא כל מקרה שיחלווה ר ב ח ת מ ח - ה ר ש הבחנה חמש עיחחבר לנושא, נוסף על עצמותו. וייחלק לשלשה מינים: ול ״נושא, או עליו, או אליו­ ו ש 8 מ ר מ נ ׳ ן ח מ 1 ש י 0 _ ד ח א ״

החכמה בחכם, הקלות בדבר קל, חכבוד בנכבד, חציפויש י ש - ת נ כ ו ס על הכלי, הלבוש על האדם. דרך משל: בהמה מש בה מהדד, זח י ש - ם י מ בה מקרה הסכנה, מטפחת שרויה בי - ענין שנמצא עם הנושא של היותה שדויד, במים. השנ, " ל בזמן אחד. דרך משל (טסהיפ ־י ־־<: ״פח שאפאה עם צ* ו ה - י ש י ל ש וכן (גרפוה1ה ״כל שהוא עיקר ועמו טפלה״. ה הקודם והמאוחד, והוא מה שיקרום לנושא או שיבוא אחריו.ל (ברכוה ־& נ): ״נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את ש דרך מ הכוס״. הנה נטילת ידים היא קודמת למזיגת הכוס, ומזיגת

הכוס היא חבאה אחר נטילת ידים.)־ ״שתי 5 ו1י1>״ י . דרך משל (פי ם ו ק מ ה - ה ר ש הבחנה שש ע׳ ׳ ו , ״שתי עיירות זו סמוכה לז ׳ ו גזוזטראות זו למעלה מז

(פימנין 00 נ), ״עשרה בתיט זה לפנים מזה״., והוא תכונת התייצב הנושא ב צ מ ה - ה ר ש הבחנה שבע ע־ «f א): ״הקורא את המגילה עומד ל י ״ ל ( ש ן מ ר . ד ו מ ו ק ! ג נ

: ״בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמד״. ( נ , (־יכיהי ויושבי, והוא מד, שיעתק הנושא ה ע ו נ ת ה - ה ר ש הבחנה שמונה ע0 נ 6)־ ״חהולך ממקום שאין י » » ממקום אל מקום. דרך משל (

עושים למקום שעושים״.« ־ א), ״מאימתי ו ־ , ־ ל ( ש ך 8 ר . ד ן 8 ז ה _ ה ו ש ? ע ש w ת n M

״ (־,־,״ י נ): ״בערב כל אדט יטה ויקרא , ע מ ץ m ש ר י ק

. .L.. ובבקר יעמוד״• 1., והוא מה שאחד מתייהפ לזולתי ס ח י ה - ט י ר ש הבחנה ע

דרד משל: דורו של משה, זרעו של אברהט., והיינו כשהנידון שלפנינו הוא א ש ו נ ח - ת ח א הבחנה עשרים ו מקרה מן המקרים שיחיח נשוא על אחד מן הנושאים, דנה נבקש טי הוא נושאו. דרך משל, כשאמרו יפסהיפ יו נ:: ״איזהו דבר

שחלוקה טומאתו בין טומאת מת לשרץ ? הוי אומר זר, מתכת!•

ת ק*ג ו נ ו ב רך ת ד

ך משל (פולץיזג): ״דמיא ר . ו ד ו י מ ד ה - ם י ת ש הבהנה עשרים ו, (נפונופ פ d)־ ׳ לםאםאח״, (=ftp ra ג): ״הרב הרי הוא נהלל

״אידי ואידי הד שיעורא הואי., והוא העדר הדמיון. דרך ל ד ב ה ה - ש ל ש הבהנה עשרים ו( נ » 0 י פ ס » ) , משל (5פפי0 ־5 א): ״שאני דם דאתקש למים׳

״שאני אבר מן החי דאתקש לדם״., והוא הפך הדמיון, וכבד ד ו נ י נ , ד - ע ב ר א הבחנה עשרים ו

נתפרש למעלה הניגוד בכל מיניו והבאנו משליהם, עיין שם.ד משלושה מינים: ו ח י א ה ו מ י ד וצריך שתדע, שיש קא פה ו ה - י נ מ . ז י טבע - שי השלי , ו י ל -שכ י , השנ י נ מ ז - האתדא מה שלא יקדם בזמן אלא ו ה - י ל כ שיקדים לזולתו בזמן. ש- ם ע ה במעלה שניתן לו קדימה בשכל! דרך משל: המלך ו המלך קודם והעם מאוהד, העליונים קודמים לתחתונים, וכןא מי שמציאותו תלויה במציאות ו ה - י ע ב ט כיוצא בזה. הת, אף על פי שיימצאו שניהט כאהד, אותו שהוא טיבה חבי

. חר -מאו ו דם, והמסובב ממנ יקרא-קו לחבירו י ומה שעוזר אל ההשכלה עזר גדול ומיקל לד, את הטורח, וזה בין ללמוד ובין ללמד, כי הנה בזה מסקל ר ד ס הוא ה את המסילה לפני השכל שיוכל ללכת בדרכי ההתבוננות בליג המושכלות שהוא מבקש על י ש י - א ו מכשולות. ואם לומד הר מה שבדעתו לבאר ביאור מספיק א ב י - א ו נכון, ואם מלמד ה

ויקל אל הלמד מפנו להשיג מה שילמדהו. עיקרי הסדר שלושה: הסידור. הנדרים וההילוק.

א סידור הענינים מה שראוי להיות בתחילתם ו ה - ר ו ד י ס ה ומה שראוי להיות אחר כך. והנה הסידור הנאות הוא התהלךד מן הענינים הקודמים אל המאותרים, מהיותר נודעים אל תמי הנעלפים יותר. פירוש: הכוללים הם תמיד קודמים ויותרותר נודעים מהמורכבים. דרך נודעיפ פהפדפים, ד,פ2וטים-י משל בחכמת הדקדוק, הנה מה שראוי שידובר תחילה הוא בענין חאותיוח, אחר כך על התיבות והנקודות, אחר כך על חלקי הדיבור, דהיינו השמות, הפעלים והמלות, אחר כך על

היבורי הפאפרים אלה עם אלה. ואמנם צריך שתדע, כי הנה מיני ההכמות שנים, והם:ע ד ן ידיעת מ נ י ה עענ מ - ת ו י ל כ השכליות והמעשיות. שה אחת. דרך משל: כ א ל ה שענינן ידיעת מ מ - ת ו י ש ע אחד, מ

ת ו ו ו ג ה ה ת ו ו נ ח ב ה ח ה ת 6 פ

אדרבא ק&ז זמז קטב

אוקמתא קעא חומר ק* איכעיא קעיי חילוף הפכי כולל קנו״ איחור ומני קפג חילוף הפכי קצתי ז איחוד מבעי קפג הילוף כולל קנז איחור שכלי קפג חילוף קצתי קנו איכות לופ חילוק קפת אמצעי קפא חכמות מע&יות קפג בניך־אג קםא הכמות מכליות ק&ג נדר קעט חלקיס ק• גדריפ קפד יחס קנוב דחייה קענ ייעוב קעג דיוק קנה, קעא כל־עכן קםא דיוק בלתי״מוכדח קני כמות קפ דיוק מוברח קנו לא ;ו אף וו קבי* דמיון קסא קפג מאמר אמיתי ק״ הא גופא קעיא ק* מאמר אפערי קב חא מני/' רבי סלוני היא ! קעא מאמר הכרחי קנ הא תו למה לי P« מאמר ודאי קנ מבדל ק&נ מאמר כוזב קנז חנדח קסט קעא מאמר כולל קמט הוא מותיב לה מאמר כללי נזקייט קני״ והוא משרק לה rap מאמר כללי עולל ק הוכחה קעב מאמר מדמה קנב, קמו היא הנותנת קסז מאמר מונבל קנ, קנת חיקע קם מאפר מוציא קנ, קנון

היק* מופתי קם מאמר מחייב עם היות בו חיק« מחלק קםג הכהעה לכאורה קנב, קנט היק* תלוי קסב מאנור מיוחד קנ, קנח חכא במאי עסקינן קעא מאמר ממעט קנ, קנח חנמ^ך קנא מאמר מרובה־חענינים קנא, קנט הסך קנז מאמר נמנע קב ומעל ק» מאמר נמ*ן קגב, קנט מקדמה ק» מאמר סתמי קמט , קנ, ק״

הקודם ?נ מאמר על דרך העאלוז ולדידך קסז או הפלגה ?11

רן סמק ולטעמך קסז מאמר על י

• V ן צרין לומר 1ו קנא פ אמר פרמי י וו מ

־» S ״ ג 5 5 5

! 2 ־־"־

ל י ז י ה ר מ א ח מ ת פ מ

ת יט X קעא ב ת ב א קע,קפב ע ו כ ר ב ד א קעג כח ב קנד ו א צא,קכט מ ב קפ קלב,קלו מנ ב קםא י ב קסג נו K קנג׳קני טו א קמח,קפ ע X קם,קםא כ ב קממ,קנז גו ב קניrep קע,קעא פב t כב א קע פח « כד ב קעא קא ב קפג כו ב עת קו א קנוBE 3 לג ב עז קת לה א קעא קכד x קנדlift לה ב קפב קנו א י כ» נ קמת ב ו ר י נא כ קפב ע נג א קנו עת ב קפכ נה א מז,נו פז ב קפב נת ב נו קב ב קנים ד ב קמת י ח ס נו ב ע,פט פ נח א מה ה ב ק&ב נח ב קםה,קמו ז ב קנב,קעה פא א קי ט ב קנ,קנה 3 א ה פ״ז מ״ד קעט «ד ג קטבי פ״א נדב קכ,קנח טז X קעב א מ דנ יז X קעמ פ״ד מ״ד ק פ״ו מ״א קנא יז ב קעב טי׳ו מ״ה קנב יט X קפב ב ל א י ם פ״ה מ״ה קם יט ב קםז פ״ח מ״א קנא בב א קפגת פ״ט מ״ב קפ בב ב קפג י ע י ב ע״א מ־׳ן קנא נ א קפב ת 3 ו מ ו ר ת פי״אנז״ה קנא ג ב קנות פ׳ב מ״א קנב,קנט נו א פד ו ר ע ע מ פ׳׳ה מ״וו קבב עד א קפ מעמר שני ם״א מ*ב קנא עו ב קפבת ב א קפה פב ב קנג ב עnap ה ב קעו עב א יג ב » קיג קנ

ן כ ו ת ה

פרק נ באהבת ה׳ ויראתו עז פרק ד בקריאת עמע וברכותיה עז פרק ה בענין התפילה פי פרק ו בסדרי מתפילה פת סרק ז בעבודה הזמנית 1ה פרק ח במצוות הזמניפ צח

פרקט העבודה המקרית והברכות קא

ה מ כ ך ח ר ד הקדמת המדפיס הראעון ק«°P זמרת האדע דרך הכמה קי

« ם ק י י ץ ח ך ע ר ד

ת ו נ ו ב ך ת ר ד* חראעון קמג הקדמת המג,י מ הקדמת המחבר ק פרק א בלל המשא ומתן העיוני קמו

פרק ב חלקי המעא ומתן ויסודותיו קמח

פרק ג הנו&א והנשוא ומיני המאמרים קמט פרק ד ערכי ויחסי המאמרים קנג פרק ה הדיוק במאמרים קנת

פרק ו מאמריפ אמיתיים וכוזבים קנו פרק ז תולדות המאמרים קפ

פרק ח הראיות המאמתות והמבהיעות קסג פרק ט מעפטי חלקי הסוגיות קע פרק י סדר העיון בסוגיות קצי פרק יא הוזבהנות בנקאים קעט

מפתח ההבחנות וההגדרות קפז מפתח פסוקי החנ״ך קפטא צ מפתח מאמרי חו״ל ק

׳ ך ה ר ד הקדמת המעתיק » הקדמת המחבר ג

ן ו ע א חלק ד פרק א בבורא יתברך עמו ו פרק ב בתכלית הבריאה ח פרק ג במין חאנו־שי י מרקד במצב האדם בעולם הזה טו טרקה בחלקי הבריאה וירסיהט כ

י נ הלק ע pa א בענין העגתתו, יתברך

עמו, בכלל כו סרק ב במקרי המין האנועי

בעולם הזה כז פרק ג בהענהה האיעית לא

פרק ד בענין יעדאל ואומות העולם לט פרק ה באופני ההעגחה מג פרק ו בסדרי ההענחה מת טרק ז בעניןהעפעתזזבוכבים מת

פרק ה בהבחנות פרטמת בהשגחה מט

י ע י ל הלק ע סרק א בענין נפע האדם

ופעולותיה נג פרק ב בענין הפעולה בעמות

ובכיעוף נו סרק נ בענין רוח הקודע

3D והנבואה י פרק ד במקרי הנבואה פ

סרק ה בהבדל עבין כל הנביאים למעהרבינו פט

י ע י ב חלק ר פרק א בחלקי העבודח עג פרק ב בתלמוד תורה עג

ב מול חעער הכללי ת כ י מ ו ת ל מ ד ו מ , ר ו ע ו ת י מ י ת ד ה ן י ג

״ו לפני עמוד א ציור עער ססר דרך ה׳ מתדורת אמעטרדם תרנ׳ י ציוד עער ספר דרך תבמה מהדורת אמ?&מרדם תקמ״ג ?א ב ציור עער ספר דרך עץ חיים מהדורת קאריץ תקמ״ה ק

א מ ציור עער מסר דרך תבונות מהדורת אמסטרדם תק״ב ק