ר ו ד י ס

הגאונים והמקובלים והחסידים הועתק והוכנס לאינטרנט

www.hebrewbooks.org ע״י חיים תשם״ח

י ע י ב ך ר ר כ

: ל י כ מ

א

תשלום שער ראשון ענייני התפלה דימות החול

א. תפלת מנחה דחול.

ב, תפלת ערבית דחול,

ג, קריאת שמע שעל המטה.

א) . בסדר פשוט. ב) בסדר עפ״י קבלה.

ד. נספחים: א) ספד העיון לרבי חמאי גאון ז״ל.

< ב) סידור מהגאון רבי משה חיים לוצאטו ז

ב

התחלת שער השני ענייני התפלה דיוס השבת

א. ההכנה לשבת.

ב. מנחה דעדב שבת.

ג. קבלת שבת.

ד. מעריב דשבת. (עד תפלת העמידה בלחש).

» • © • • • • a * ® • • • • ft ft + • » • ® • • • • • • ® * • «

בס״ד

ק ונעבד ע״י ר 0 ספר זה נ

"יודאיקה אימג' אוצרות התורה בע״מ"." שע״י חיים רוזנברג" 0 ק ו ניתנת רשות ל״היברא ב להכניסו לאתר ולהפיצו לצורך שימוש אישי בלבד.

וזאת למודעי אין רשות לאף אחד להדפיסו או להעתיקו

בכל אופן שהוא או בכל אמצעי שהוא בין בחינם בין בשכר בין ליחיד בין לרבים

ניתן להשיג עותק מספר זה ועוד ספרים

v המשולבת v וכן התוכנה

ב אוצר הפוסק1•) ו ל ש ב ) אצל:

בית ספריית מורגנשסרן

רחוב רבא 14 ת.ד. 3620 אשדוד

0 8 - 8 6 6 - 5 0 5 טלפון 08-866-0821 פקס 9

OTZROT HATORAH T H E M O R G E N S T E R N L I B R A R Y

14 R A V A H S T R E E T P.O.B.3620 A S D O D , I S R A E L

Emai l - kidosheypolin@bezeqint.net

This sefer has been provided by Judaica Image OTZROT HATORAH for individual use only. All rights reserved by Judaica Image OTZROT HATORAH.

Permission is only granted to Hebrew Books Org. No Permission is granted (in any form to distribute these books)

to anyone else even if they don't sell them.

ר ו ד י ם

ם י ל ב ו ק מ ה הגאונ>ם ו

והחס>ד>םי ר שנ פ ס

י ע י ב ק ר ל ח

מכיל תפלת מנחה, ומעריב דימות ההול וקריאת שמע שעל המטה ופרק ראשון משער השני סדר ערב שבת

הוא תורת התפלח

בנגלה, בנסתר ובחסידות מחולק לשני מדורים:

י נ ר ש ו ד מ

אור בהיר בשחקים ביאורים, נוסחאות ומנהגים די בכל אתר ואתר, בארץ ישראל ובתפוצות הגולה, ומנהגי המקובלים, צדיקים ואנשי מעשה? פירושי מלות הקשות, הניקוד, ומספר האותיות והתיבות, המכוונים להםודות הגנוזים בסידור

התפלה

ן ו ש א ר ר ו ד מ

ספר מערכת התפלה הקדמות, פתיחות ומבואות להרבה עניינים מסויימים; הבאות מקורות מהתלמודים, מדרשים וזוהר? מכלל ההלכה והסוד מגאוני קדמאי ובתראי, ומהמקובלים הראשונים והאחרונים{ טעמים ומנהגים המסועפים לסידור

התפלה.

: ם י ח פ ס נ

א) ספר העיון לחרב הגאון הגדול רבי חמאי ראש המדברים. מסודר כעין תפלת שמונה עשרה על פי סוד.

י) סידור מעצם כתב ידו של רבנו המקובל רבי משה חיים לוצאטו ז״ל סדר תפלה דחול וק״ש כולל נגלה ונסתר בקוצר נמרץ.

חובר ועובד ב0״ד ע״י הרב משה יאיר בהרה״צ רבי מרדכי דוד זצ״ל וויינשטאק

פעיה״ק ירושלים תובב״א שנת תשל״א לפ״ק

דפוס ר׳ שרגא וויינפלד, ירושלים

ר י ב ש ש מ א ר ה ל כ ר ב

על העזרה החשובה והאדיבה להדפסת הסדור

THE PARSHAN CHARITABLE FOUNDATION

ע״י נשיא הקרן הרב אברהם פרשן שליט״א

לעילוי נשמת הוריו

הרבני החסיד ר׳ דוד בר יוסף פרשינובםקי ז״ל

הנדיבה הצדיקת מרת

מיכלא בריינדיל בר ר׳ שמואל זינוויל ע״ה

נצר ממשפחת הגאון פאר הדור

המהר׳יל מפראג זיע״א

תודה רבה להאברך היקר בעל מדות תרומיות הרה״ח וו״ח וכר

מוהר״ר יוסף שלום הלוי ווינפלד הי״ו י

עבור שהמציא סידורו של רבינו משה חיים לוצאטו ז״ל מה שהעתיק מעצם

כתב ידו הקדושה (נדפס כאן בסוף כרד ד׳).

יתברך בכל טוב סלה ושכרו כפול מן השמים.

: ר ב ח מ ת ה ב ו ת כ

הרב משה יאיר ויינשטאק

בתי ווארשזדגאלדריי

ירושלים — ישראל.

ר ו ד י ס

הגאונים והמקובלים והחסידים מחולק לשני מדורים המשלימים זה את זה:-

׳ ר ב ו ד מ

אור בהיר בשחקים ביאורים, נוסחאות שונות, חקרי הלשון, פירוש מלות הקשות, הניקוד, ומספר האותיות והתיבות, המכוונים לחכמת

הקבלה.

׳ ר א ו ד מ

מערכת התפלה הקדמות, פתיחות ומבואות להעניינים הכוללים שבסידור התפלה,• מקורות, ושיטות ומנהגים. על פי נגלה, נסתר

וחסידות.

י מסדרת מדרש תפלות וברכות ע י ב ספר ר בהלכה — מראי מקומות מרובים והבאות וקיצורים וציטוטים מהמקורות הראשונים מהתלמודים ומדרשים, ומהגאונים, מסידורי רבינו סעדיה גאון ורבינו עמרם גאון, רש״י ורמב״ם; מפירושי רבינו יהודה בר יקר, מספר התמיד, מספרים מקצועיים כגון: הפרדס והאורה וסדר הסדרים ושו״ת לרשי׳י, מחזור וויטרי, אבודרהם, כלבו, תניא רבתי, ספר העתים, הפרנס, ראב״ן, שבלי הלקט, מהרי״ל, הרוקח האגור והרבה משו״ת הגאונים הקדמונים (רשימה מפורטת על שו״ת הגאונים ד׳ בלוח הר״ת בערר ג׳) בנוגע לענייני התפלה ונוסחאותיה ומנהגיה.

בקבלה ובחסידות — לקט תמציתי מספרי המקובלים הקדמונים כגון ספר הבהיר, זוהר, אוצר הכבוד׳ שושן סודות, ספר הקנה, ספד שקל הקודש וספר הנפש החכמה לרבי משה די ליאון, ומספרי רבינו מנחם ריקאנטי ביחוד מספרו פירוש התפלות על פי סוד (כדאי לציין כי פירושו הוא רק לתפלות חול, והשלמתי הרבה מספר ״הנפש החכמה״ לשבת ומועדים), מספרי רבינו חרמ״ק והאר״י יהר״ש שרעבי ומפירוש הסולם על הזוהר. וכמו״כ מסידורים ידועים הבנויים על חכמת הקבלה. כגון להר״ש וויטל, להשל״ה, לר״י קאפיל, לר׳ אשר׳ לב שמח ועוד. ומשאר ספרים מגדולי החסידות, תלמידי ותלמידי תלמידיו של מרן רבי ישראל

בעל שם טוב. זכר כולם לברכה לחיי עדי עד.

שינויי נוסחאות וחילופי מנהגים - תקבוצת עצומה של שינויי נוסחאות התפלה, חילופי מנהגים בארצות הקודש,׳ ובתפוצות. מנהגי המקובלים,

ושתי הישיבות סורא ופומבדיתא, מנהגי גדולי עולם ואדמו״רים מפורסמים. פרושים וחקרי לשון — דיונים מרובים על דבר פירוש מלות הקשות, ועל ניקוד, ומספר האותיות והתיבות, אשר כוללים הרבה מחכמת הדקדוק ומכוונים

לסודות התפלה.

ם כמפורט בשער א/ י ח פ ס נ

חובר ועובד וסודר בם״ד ע״י

ק א ט ש נ י י ו ר ו י א ה י ש ב מ ר ה

ש ר ד מת ו כ ר ב ה ת ו ו ל פ ת ר ה ד ס

סדרה של ששה ספרים על ארבעת המצוות המשולבות. והם: א) מצות התפלה. ב) ציצית. ג) תפלין. ח קריאת שמע.

מעובד על פי נגלה, נסתר וחסידות.

ן ו ש א ר ר פ ס

ה ל פ ת ת ה כ ר ע מ מחולק לשלשה חלקים:

׳ בכרך הראשון, המשמש כעין מבוא גדול לסידור הגאונים. ק א ל ח׳ משובץ בסידור הגאונים במקומות מתואמים. ק ב ל ח

׳ בכרד בפני עצמו. ק ג ל ח כולל מערכות על כו״כ עניינים מםויימים בתפלה, שיטות דינים ומנהגים.

י נ ר ש פ סם י ד י ס ח ה ם ו י ל ב ו ק מ ה ם ו י נ ו א ג ר ה ו ד י ס

בו שני מדורות:

׳ מערכת התפלה (חלק שני של ספר ראשון). ר א ו ד מ׳ בשם אור הבהיר. ר ב ו ד מ

בהם הבאות מרובות ממקורות הקדומים והמאוחרים. שיטות, דינים, נוסחאות שונות.

טעמים, מנהגים בארץ ישראל ובתפוצות הגולה ואצל המקובלים ואנשי סגולה.

י ש י ל ר ש פ סה ל פ ת ת ה ו צ ר מ ו א מ

הבאת מאמרי חכז״ל בתוכן התפלה, וביאורים מגאוני קדמאי, ומקובלים קדמונים. ביאורי ת נ ״ ך ודחז״ל. בתלמודים, וזוהר, וכתבי המקובלים והחסידות על שלשת המצות: ציצית, תפלין וק״ש המשולבים והקשורים כחטיבה מיוחדת במצות התפלה.

י ע י ב ר ר פ סת י צ י ת צ ו צ ר מ ו א מ

כנ״ל במצות התפלה

י ש י מ ר ח פ ס

ן י ל י פ ת ת ו צ ר מ ו א מ כנ״ל במצות התפלה

י ש י ר ש פ ס

ע מ ת ש א י ר ת ק ו צ ר מ ו א מ כנ״ל במצות התפלה

מפתח של םפר מערכת התפלה

ן ו ש א שער ר

י סדר תפילת מנחה דחול ע י ש פרק ת׳ תוכן תפלת מנחה עפ״י הזוהר, והקשר עם ענין ספירת ן א מ י ס

הגבורה והדין.׳ תוכן תפלת מנחה על פי הרמ״ק ז״ל. ן ב מ י ס

׳ תוכן תפלת מנחה על פי האריז״ל. ן ג מ י ס׳ תוכן תפלת מנחה על פי אדמו״ר הזקן בעל התניא דיל. ן ד מ י ס

ן ה׳י הזהירות לתפלת מנחה. מ י ס׳ טעמים על מה שנקראת מנחה. ן ו מ י ס

. מנחה גדולה / מנחה קטנה / ה ח נ ת מ ל פ י ת נ מ ׳ ז ן ז מ י ס פלג מנחה.

׳ המשד זמני תפלת מנחה גדולה וקטנה. ן ח מ י ס׳ מנהגי האריז״ל ומנהגים שונים בארץ ישראל ובתפוצות ן ט מ י ס

הגולה.

י תפילת ערבית דחול ודשבת ר י ש ק ע ר פ

ן א י תפלת ערבית רשות, על פי נגלה. מ י ס׳ תפלת ערבית רשות על פי נסתר. ן ב מ י ס

׳ כללות תפילת ערבית על פי האריז״ל ועל פי הרמ״ק ז״ל. ן ג מ י ס

מנהגי האר׳׳י וסדרי ההיכלות על פי סדר הברכות.ן ד י תוכן תפלת ערבית לפי כתבי הרב בעל התניא ז״ל. מ י ס

׳ זמן ק״ש ותפלת ערבית דחול. ן ה מ י ס׳ מנהגים שונים באר״י ובתפוצות ובאלג׳יר, בזמני ק״ש ן ו מ י ס

ותפלת ערבית.׳ ענייני ברכה אחרונה דק״ש. ן ז מ י ס׳ המשך על דבר יראו עינינו. ן ח מ י ס

ד עשר קריאת שמע שעל המטה ח פרק א על פי נגלה ועל פי נסתר

׳ הטעמים על פי נגלה ונסתר. ן א מ י ס׳ מקורות הק״ש בבבלי וירושלמי ן ב מ י ס

׳ תוכן הק״ש שעה״מ עפ״י כתבי האריז״ל. ן ג מ י ס׳ תוספת ביאור על כוונת האריז״ל על פי כתבי מרן ן ד מ י ס

רז״ש ז״ל בעל התניא.׳ ענין ק״ש שעהמ״ט על פי דרך הדמ״ק ז״ל. ן ה מ י ס

׳ אם יש לברך על ק״ש שעל זזמטה. ן ו מ י ס׳ כמד. פרשיות צריכים לקרות בק״ש שעה״מ. ן ז מ י ס

׳ מתי אומרים ברכת המפיל. ן ח מ י ס׳ שינויי מנהגים ונוסחאות בארץ ישראל ובתפוצות. ן ט מ י ס

י סדר יום השבת שער שנ

ן ערב שבת ו ש א פרק ר

׳ ההכנה לשבת ותפלת מנחה דעש״ק. ן א מ י סן ב ׳ המשך הכנת שבת. מ י ס

׳ הכוונות של רחיצה במקוה, עפ״י האריז״ל והבעש׳יט ז״ל ן ג מ י ס ומה שהכריע הרז״ש ז״ל.

׳ הסרת הצפרנים ושערות. והשאר להכנה לשבת. ן ד מ י סן ה׳ ע״ד שינויי התפלות וששת ימי המעשה ושבת במקביל לספירות. מ י ס

׳ ענין הדלקת נרות בשבת. ן ו מ י ס׳ ג׳ השיטות על דבר זמן בין השמשות ותוספת שבה. ן ז מ י ס

׳ ישנם כו״כ דעות מתי הוי קבלת שבת עד שאחר זה אסור ן ח מ י ס בעשיית מלאכה.

׳ תפלת מנחה הערב שבת ן ט מ י סן י י לקט מנהגים שונים בערב שבת. מ י ס

: ם י ח פ ס ני ראש א מ ן לחרב הגאון הגדול רבי ח ו י ע ׳ ספר ה ן א מ י ס המדברים ז״ל. תפלה מסודרת כעין תפלת שמונה עשרה

על פי סוד.ו של רבינו המקובל רבי משה ד ב י ת ׳ סידור מעצם כ ן ב מ י ס חיים לוצאטו ז״ל. סדר תפלה דחול וקריאת שמע. כולל

נגלה ונסתר בקוצר נמרץ.

ה ל פ ת ת ה כ ר ע מ

י ע י ש ק ת ר פ

םדר תפילת מנחה דחול

יצחק אבינו תיקן תפלת מנחה / ג׳ זמנים, מנחה גדולה, וקטנה ופלג מנחה /ת / ו ע מ ההבדלים של ד׳ מנחות של ימות החול, של ערב שבת ויום השבת׳ וערב ש תוכן תפלת מנחה עפ״י הזוהר, והרמ״ק ז״ל והאר״י ז״ל, ואדמוה״ו בעה״ת ו״ל /

טעמים ומנהגים בארץ ישראל ובתפוצות הגולה.

׳ ן א מ י ס

תוכן תפילת מנחה עפ״י הזוהר, והקשר עם ענין ספירת הגבורה והדין

ו ג׳ פרטים ותוכן א) במדור ״מערכת התפלה״ של תפלת שחרית, כתבנ של שלשת התפלות שחרית מנחה וערבית. א) נגד ג׳ האבות אברהם יצחק ויעקב, כלומר שהאבות הקדושים תקנום. והם מכוונים נגד מדותיהם, חסד גבורה ותפארת. ב) נגד הקרבנות. ג) נגד ג׳ הזמנים שהמעת לעת משתנה, מזריחת השמש,, נוסיף עוד ענין רב, והיינו כי ג׳ ה ח נ מהשקיעה והלילה. וכאן גבי תפלת מ התפלות מכוונים נגד ג׳ המועדות פסח שבועות וסוכות, ומנחה נגד חג השבועות, ונסמוך דברינו על פי דברי מרן אדמו״ר הזקן בעל התניא ז״ל, בסידורו ובספריו ליקוטי תורת ותורה אור. (להלן בסימן ד׳) אך קודם נדון בשתי ההנחות המרווחות,

והם נגד האבות, ונגד הקרבנות.

א אמר נ י ב) וול״ש הגמרא (ברכות כ״ו ע״ב) אתמר רבי יוסי ברבי חנד י ן י מ ת תקנום. רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד ת ו ב תפלות — א. יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה . . ם ו נ תקי כי יעטוף, לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קב) תפלת לענ

ולפני ה׳ ישפוך שיחו.

ן (יומא כח) צלותא דאברהם מכי שחרי נ וכתב התוספות ואע״ג דאמרי כתלי, וי״ל היינו אחר שתקנה יצחק. (ראה בסימן ב׳ אות ו׳ עפ״י סוד מכי שחרו

כתלי, כוי — ת״ל).

ג) ועמ״ש כנגד תמירים תקנום פירש״י אנשי כנסת הגדולה, ובתום׳ ד״ה

ן א׳ מ י י ס ע י ש ק ת ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע ב מ

ב תכון תפלתי קטורת לפניך עד פלג המנחה דתפלה כנגד קטורת תקנוה דכתי תהלים קמא.

עו״ש ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב, רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין

הערבים קרב והולך עד פלג המנחה. וכל זה יתבאר להלן בם״ד.

ד) ; והרמב״ם ז״ל הביא רק הדיעה דקרבנות, חל״ש (הל׳ תפלה פ׳׳א). ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה התפלה הזאת . . ם ו מ״ע להתפלל בכל י. וכן תקנו — עזרא ובית . . ה ר ו ת ע מן ה ו ב ; ן ק מ מן התורה׳ ואין לתפלה זי תפלות בכל יום כנגד שני ת ב נ ו ת. ש דינו שיהא מנין התפלות כמנין ה ק ר תמידין, וכל יום שיש בו קרבן מוסף — תקנו בו תפלה שלישית, כנגד קרבן מוסף. ותפלה שהיא כנגד תמיד של בוקר היא הנקראת תפלת השחר [שחרית] ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא הנקראת תפלת ״מנחה״, ותפלה שכנגד המוספיםך וכו׳. עיי״ש בכ״מ למה לא הביא הרמב״ם הדיעת ספי היא נקראת תפלת ״המו שהתפלות כנגד האבות ואומר מפני שיש בגמרא תניא דמסייע לדעה שהתפלות הם נגד הקרבנות אבל הדיעה המרווחת בנסתר היא שהתפלות נגד האבות. וא״כ מנחה תקן יצחק אבינו. והיינו שעפ״י סוד, האבות המ מדות חסד גבורה ותפארת. וא״כ ג׳ התפלות הם ג״כ חג״ת. ומנחה נגד גבורה ודין כמו יצחק כמו שנתבאר

כו״כ פעמים.

ה) ויש לציין כי לפי זה מנחה היא דין. ויש ב׳ דעות בוה. א. כי הלילה היא יותר דין מן היום, ויש דעה כי אדרבא המנחה היא דינא קשיא, ולילה דינא רפיא. ולהלן נביא משער הכוונות ומן עולת תמיד כי כך הוא עפ״י הכוונה.; מחצית הראשון של ו נ י ובמקו״א הבאנו שתמעת לעת מתחלק לארבע חלקיות, הי; מחצית הראשון דלילה הוא ד ם ח היום הוא חסד דחסד, ומחצית השני הוא דין דן דדין, ומחצית השני הוא חסד דדין. וא״כ לפי סדר זה זמני דמנחה הם יותר די קלים ממדת הדין׳ כי הם דין דחסד, ודלילה הוא דין דדין. ועל זה סובב הולךנת דין בכללו, נת חסד בכללו, ולילה בחי מאה״כ חסד א׳ כל היום. כי יום היא בחי ואין כאן המקום להאריך בזה והם מתבארים אצלנו במקומות מםויימים בכו״כ פינות.

ו) וכאן עסקנו בב׳ המקבילות, אבות וקרבנות. ואמנם יש עוד הקבלה, כי התפלות הסג נגד המועדים: פסח ש:בןעות וסוכות. ומנחת היא נגד שבועות, ושחרית פסח, וערבית סוכות. והיינו נגד יעקב וכמרומז בקרא ויעקב נסע סוכותה.

ע אדמו״ר הזקן בעל התניא ז״ל מאריך בזה, ולהלן נביא מד״ק. רבי ו

ז) ונחזור להדיעה שהתפלות הם נגד האבות. ויצחק — נגד מנחה. וזה בא במקושר עם ענין הספירות כשם שאברהם מקושר עם שחרית, ויעקב עמ ערבית שמרמזי! על המדות. היינו כי אברהם מדת החסד תקן שחרית על שם מדתו׳ וכדרך הכתוב חסד א־ל כל היום. ויום הוא חסד, אבל אחר הצהרים כבר אמר הכתוב (ירמיה ו) כי ינטו צללי ערב, וזה מראה כבר על התעוררות מדת הדין.

׳ , ב ן א ׳ מ י י ם ע י ש ק ת ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

היינו התכוננות להסתלקות השמש, והלילה והחושך תתפוס מקום אור יומם, וא״כ בא יצחק שהוא מדת הגבורה, פחד יצחק, ותיקן.תפלת המנחה כדי להמתיק הדינין. ועל תוכן זה סובבים מאמרי הזוהר והמקובלים ודא״ח. וכל וה יבוארו בסימנימ מיוחדים. וכן עפ״י נגלה הטעם הוא בזה כי תפלת המנחה צריכה זהירות יתירה,

וכמו״ש חכז״ל ומובא בהטור כדלהלן. וכ׳יה בזוהר כדלהלן אות ח׳ בסימן זה.

ר ה ו ז י ה ר מ א מ

ח) ובכן: אחר הצהרימ היא מדת הדין, וכמו״ש בזוהר לך (צה ע״ב)מא תליא בעלמא וכו׳. ולפירוש הסולם שאז זמן הדין מי גרם בשעתא דמנחה רו זה משום דמלכך נער אותו שנקרא נער דהיינו מט״ט. ובזוהר חיי (קל״ב םוע״ב) מנחה היא שעתא דדינא קשיא. בשער תכוונות מובא ב׳ הדעות כי מנחה היא דינא רפיא, או דינא קשיא, ובווהר ויחי (ר״ל ע״א) ובשעתא דמנחה דדינא שריאב (תהלים קמא) תכון תפלתי קטורת בעלמא אתכוין דוד בההוא צלותא דכתיא דדינא קשיא מ ו לפניך משאת כפי מנחת ערב. והאי צלותא דסליק ועבר ר דשליטא השתא בהאי זמנא בההוא קטורת דאעדי כל רוגזא, וכל קטרוגא דעלמא, מ״ט בגין דאיהי מנחת ערב דדינא תליא בעלמא, וממשיך שם הווהר באומרו פ־ בית המקדש נחרב בומן מנחה וע״ז אמר ירמיהו הנביא (ירמיה ו) אוי לנו כיק תקין ח צ י ה ד ח נ מ פנה היום כי ינטו צללי ערב וכו׳ ועל דא זמן צלותא ד לה, והא אוקםוה (ברכות כ״ו) היינו דיצחק פחד יצחק גבורה ודין תיקן תפלת מנחה כדי להמתיק הדינים, ומזה באה גם הזהירות למנחה וכמו״ש הזוהר בא (ל״ו ע״ב) עה״פ (תחלים פט) ואני תפלתי לך ת׳ עת רצון א׳ ברב חסדך ענני באמת ישעך ותנינן (ברכות ו) לעולם יהא אדם זהיר בצלותא דמנחה אמאי זהיר

משום דהיא שעתא דתליא דינא ובעי בר נש לכוונא דעתיה.

׳ ן ב מ י ס

תוכן תפלת מנחה על פי הרמ״ק ז״ל

, נ ו ס ״ א ו נ ו ״ ס ח ׳ י ס ו : נ ה ח נ מ ם ל י ר ד ׳ ס ג

ר תפלת המנחה הוא כזה: א. קטורת. ד ס , ם י ד י ס א) לפי נוסח! ספרד ח ב, אשרי. ג. תפלת י״ח. ד. וידוי, י״ג מדות של רחמים ונפילת אפים. ה. עלינו.

א וידוי וי״ג ל י התפילה, ו נ פ א אומרים קטורת ל ולפי נוסח אשכנו לר י׳׳ח. רק נפילת אפים. ח מש״ר א

ב) ואולמ רבינו חרמ״ק ז״ל סובב סובב הולך עם ד״ק בתיקונים עליונים על פי נוסח ספרד עם הוספות של שני מזמורים קודמ התפלה. והיינו מזמור פ״ד ומומור קמ״א, ומבארם על פי תיקוני השכינה וצעקתה. וממשיך הסדר של עשר

תקונים בתפלת המנחה. ונביא כאן תמצית מד״ק.

׳ ן ב מ י י ס ע י ש ק ת ר ל דו פ פ ת ה ת כ ר ע ד מ

ג) תו״ד כי שני מזמורים מזמור פ״ד ומזמור קמ״א הוא עפ״י דזח״ל כל מה שאמר דוד הוא על השכינה׳ ועל עצמו ועל ישראל. זוהי ההקדמה אל תפילת

מנחה, ואח״כ מבאר תוכן תיקוני מנחה, לפי נוסחא דידן.

ת וגו׳ מה ידידות וגו׳ נכספה וגם כלתה נפשי וגו­ ד) מזמור פ״ד על הגתי ער סופו. ומזמור קמ״א ה׳ קראתיך וגו׳ תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי

מנחת ערב עד סוף המזמור.

ה ח נ ג מ ל פ ה ו נ ט ה ק ח נ , מ ה ל ו ד ה ג ח נ : מ ת ו ח נ ׳ מ גר ת ס נ ב ה ו ל ג נ ב

ה) להלן נביא מדחז״ל; כי ישנם שלש תפלות מנחת. א. מנחה גדולה ב. מנחה קטנה. ג. פלג מנחה. וזה על פי נגלה, ולרמ״ק ז״ל יש תוכן נסתר.

ן תפלת י ו) כתב הרמ״ק ז״ל בסידורו תפלה למשה (שער שמיני), בענ המנחה ותיקוניה כלל ופרט.

והיינו כי זמן המנחה בכללותה הוא כנ״ל כי ינטו צללי ערב. ובאה המנחהו נ י למתק הדינים. וכותב בא״ד הנה זמן המנחה משש שעות ומחצה ולמעלה, דהיינו תפלת שחרית מצד ששה שעות ראשונות הם ו״ק מצד הבוקר חסד אברהם דהיות חצי שעה הגיע י החסר וששת שעות ביום הם כח הגבורה. ולכך כשיכנס בשנ זמג המנחה שהיא מצד הגבורה היינו מכי שחרן כתלי, שהכותל מלכות עם התפארת דהיינו כ״ו ת״ל. שהמלכות ת״ל שבו פונה כ״ו דהיינו התפארת להנהיג העולם, ומכי שחרן כתלי היינו שיחשיכו אורם — ומנהיגין מדין הגבורה העולם. והיינו. ועיקר תפלה דשחרית בשעה ראשונה! ששם עיקר הגדולה עם . . ם״ ״בי1 הערבי האבות וצריך לקושרה למעלה. אמנם עיקר מנחה לקשור המלכות בגבורה ודין,ה דהיינו בשלש שניות לכך נ ט ה ק ח נ להרפות הדינים, והם רפויים בשעת מ עיקר תפלת המנחה בג׳ השעות השניות ועיקר תפלת שחרית בשלש ראשונות

עייש״ע בארוכה.

ק ״ מ ר ה ה ל ח נ ר מ ד ס

י נ ג הוא לומר ש ה נ ז) ובסימן שני מבאר הרמ״ק ז״ל, כי עיקר מן מזמורים אלו, מפני שהם תפלת השכינה וצעקתה וכו׳ וזה עיקר גדול למתפללין יכוונו שהשכינה היא המצטערת בצערה שהיא עם ישראל בצרה י בצערן ומתחננ

וצרת כל ישראל וצרתו שםך דהיינו סוד ויקרא י ת א ר ׳ ק והנה השכינת צועקת לנוכח התפארת הי ממעלה למטה כן מבאר כל מזמור קמא. ה ל ש ו נו הארה ממטה למעלה, ח י דהי

ח) ואח״כ ממשיך במזמור קמ״ב משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה,

׳ ה ן ב מ י י ס ע י ש ק ת ר . פ ה ל פ ת ת ה כ ר ע מ

עד סוף המזמור כי תגמול עלי וכותב כי התפלה הקודמת עיקרה בבינה, וזו עיקרהן י אל ה׳ אתחנ ל ו ק — מצד החכמה. ק ע ז י אל ה׳ א ל ו בחכמה. ולזה אמר ק

— מצד הבינה. עיי״ש כה״ע בארוכה.

ן ו ק י ט) סדר ענייני תפלת המנחה עפ״י הרמ״ק ז״ל הוא כזה: ת תן לומר מזמור פ״ד למנצח על הגיתית לבני קרח, כדי לבסס הדינים. ו ש א ר ה

ופי׳ למנצח דהיינו להגביר הנצח על ההוד.

י בפרשת התמיד שכמו שהתמיד בקריבתו היה מתקן נ ש ן ה ו ק י ת י)! הן וכוי. י נ ו מתקן הדי ת א י ר ; ן וממתקן כך ק י נ הדי

יא) ומבאר יתר התיקונים, במדור אור הבהיר הבאנו אותם על מקומם. וכאן נביאם בקוצר מלין.

י הוא קריאת הקטורת ויש בסגולתו שביתת הקליפות ש י ל ש ן ה ו ק י ת ה כאומרו והמגיפה נעצרה.

ד ויש בו ג״כ סגולה למתק ו ד י ת ה ל ה ל ע י ב ר ן ה ו ק י ת יב) ה. לקשר המלכות בימין. . . ד ו ד הדינים׳ דהיינו קשר המלכות בבינה, תתלה ל

ד הי> ועניינה שיעור קומת י מ ש י תפלת ה ע י מ ח ן ת ו ו ק י ת יג) ה המלכות נקשרת בגבורה וכר.

, תפלה בחשאי היא ר ו ב י י צ ח י ל ת ש ר ז י ח ש ש ן ה ו ק י ת יד) ה. . . ם י נ ו צ סוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, בחשאי שלא יתדבקו שם החיה הוא ר ז ח ה . ו . . ם ה וההעלם מקום שאין החיצונים מתדבקים ושם מסתתרת מ

. וזה עיקר מתיקות הדינין. . . ת ו כ ל מ התפארת היורד לנוכח ה

״ הנה קדושה וברכה הם ימין ה ש ו ד ק י ה ע י ב ש ן ה ו ק י ת טו) ה ושמאל קדושת הלויים וברכת כהנים ובמנחת אין ברכת כהנים משום שכרות.

ם י נ ו נ ח ת ו ה ׳מד!יותן ! לש ע ש! ר טז) ה ת י ק! ו ן ק ש מ( י נ י שי ועניינם ממש לבסס הדינים.

. עיקר הטעמים כולם לבסס ם י פ ת א ל י פ י נ ע י ש ת ן ה ו ק י ת יז) ה הדינין

י קדיש במנחה ובסיום סגולת הקדיש לשבר ר י ש ע ן ה ו ק י ת יח) ה הךינין ולמתקן עיי״ש כו״כ מנהגים.

׳ ן ג מ י י ס ע י ש ק ת ר ת פ ל פ ת ת ה כ ר ע ו מ

׳ ן ג מ י ס

תוכן תפלת מנחה על פי האריז״ל

א) הנה ישנם כו״כ הבדלים יסודיים ועקריים בי1 שלשת התפלות שחרית מנחה וערבית.

א. בשחרית ישנם ב׳ ק״ש. א׳ ק״ש קטנה, ב׳ ק״ש הגדולה אשר לפניה ישנם ב׳ ברכות ולאחריה ברכה אחת.

ב. בשחרית שני פעמים אשרי יושבי, במנחת רק אחת, ובערבית כלל לא.ת ובמנחה' יש ״קדושה״ ובערבית כלל לא. ג. בשחרי

וועד כמה וכמה הבדלים המתבארים והולכים מדברי מרן האריז״ל. בודאי לא נוכל להביא כל דברי האריז״ל, אבל נביא כו״כ תמציתים.

ב) הים1דות הראשוניים הוא כי התפלות הם הם הממשיכים והמפעילים עליית העולמות והמשכות המוחין דעיבור ויניקה וגדלות ראשון וגדלות שני. ותוכן זה סובב הולך על פני כל התפלות׳ של חול בג׳ התפלות, שחרית מנחה ועדבית. ושל שבת שיש בו הוספת של תפלת מוסף, וכדול״ז במועדים, וביום הכפורים שיש הוספה של תפלת נעילה. וכן הוא ביומא דפגרא ר״ח חנוכה ופורים. וכן הם הם ההבדלים בין המועדים עצמם פסח לחוד, שבועות לחוד, וסוכות לחוד. ובפרט ר״ה עם תקיעת שופר ויוה״כ עם תפלת נעילה, הפסח עם ג׳ מצות ודי כוסות, וסוכות עם הסוכה ונטילת לולב, וההקפות סביבות הבימה. ושבועות עם קבלת התורה, וקדושת כתר דמוסף. שכל אלו הם הם עקרים גדולים בהמשכות המאורות העליונים ביחודים נוראים המבוארים בכתבי האריז״ל דבר דבור על אפניו. ולפי מה שנביא בסימן ד׳ מדברי הרב בעל התניא ז״ל מכוונים הג׳ תפלות של שחרית מנחה וערבית נגד ג׳ המועדים פסח שבועות וסוכות׳ ומנחה מכוונת נגד שבועות שהיא זמן של קבלת התורה. ושחרית נגד פסח, וערבית נגד סוכות,

וסימנך ויעקב נסע םוכותה, וערבית תיקן יעקב אבינו.

ג) ויש לציין כי עפ״י האריז״ל שתי חמנחות של ערב שבת ושל שבת הם כמסכת בפני עצמה. בהראשונה הם עליותיהם של העולמות מעשיה ליצירה ומיצירת לבריאה, ומבריאה לאצילות ובזה ממשיכים תוספות נר״נ דערב שבת,ות אלו, בצירופי שמות הקדושים. שכל זה כלולים וכמובן יש כוונות מיוחדות לעלי במנחה דערב שבת, שהיא סיום של ימות החול, ששת ימי המעשה ושל מנחהי עצמה. ותוכנה: עלייתו של ז״א לא״א) דאצילות דשבת עצמה׳ הוא כבר סוגיה בפנ ועלייתו דא״א דאצילות לקוצא דשערא דא״ק שזוהי העליה היותר עליונה כפי ההנחות

של האריז״ל והרש״ש ז״ל.

ה ביותר כ ו ר ד) ובמיוחד יש לציין עפ״י האריז״ל שכשם שיש סוגיא ענא רפיא, ה: דיום א׳ היא ךינא קשיא, ודיום ב׳ היא די של שני ימי ראש השנ

׳ ז ן ג מ י י ס ע י ש ד ק ת ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ם הם השוני צ מ ו צ מ ושעפי״ז סובבים הולכים הכוונות דר״ה של ב׳ הימים כך ב שבין מנחה רחול לערבית. דמנחה היא דינא קשיא, ורערבית היא דינא רפיא.לות דמנחה לדערבית, כדלהלן בהמשך דברינו. ומשום כך יש שוני בסדר התפי וזוהי הדיעה תשניה, והריעה הראשונה היא להיפך כי מנחה היא דינא רפיא,

/ א. נא(רפי ומעריב היא די

ה) ובזה יובנו כו״כ שינויים בהתפלות, כי במנחה אין ק״ש ויש נפילתן אפים, ובערבית יש ק״ש ואין נפ״א. והטעם הוא: שביום נשאר רשימת המוחיד פ״א. ומכח ההיא שנכנסו בשחרית׳ לכן אין צורך לחזור עתה לומר ק״ש ש רשימה יש כח גדול ולכן יש בו נפ״א. ויען שהוא רק רשימה לכן הוא זמן שליטת

הדינין, אבל אינו כמו ערבית. כי אז היא תכלית שליטת הדינים.

זאת היא לפי ההנחה שבלילה יותר דינים מן אחרי חצות היומ, וזוהי הדיעת הראשונה.

ו) ולפי הדיעה השניה שהרח״ו ז״ל שמע פ״א ממורו האריז״ל, הוא, ולכן אין העיקר שלה רק תפילת העמידה, א ק ש י א י נ א ד כי תפלת המנחה הי ואין בה יחוד ק״ש אמנם בעולם האצילות. אמנם תפלת ערבית היא דינא רפיא. (ראה כה״ע בדרוש א׳ של תפלת המנחה בשער הכוונות ופרי ע״ח שער מנחה

וערבית פרק ה׳, ו׳).

ז) וכן בספר עולת תמיד למהרח״ו ז״ל בדף קטו׳ שאומר שם בקצרה כי תפלת ערבית היא דינא רפיא ולכן יש בה ק״ש בברכותיה, מה שאין כן בתפלתנא קשיא ומבאר שם ענין ההיכלות בתפלת ערבית ומטעם זה לא מנחה שהיא די יש נפילת אפים בערבית לפי שבשחרית ומנחה היא העולה למעלה וצריכה למ״ינים וזה ע״י נפ״א כדי להעלותה למעלה אך בערבית היא יורדת למטה מהתחתו בבריאה בהיכלות. ואין אנו צריכים לעשות נפ״א לעורר אותה. עיי״ש כה״ע.

גם בסידור חמדת ישראל לבן מהרח״ו ז״ל רבי שמואל ויטאל מביא ב׳ הדיעות.

: ת ו ח נ ׳ מ ל ד ם ש י ל ד ב ה הת ב ש ם ה ו י ד , ר ת ו ע ו ב ב ש ר , ע ת ב ב ש ר , ע ל ו ח

ן מנחה דימות החול לבין מנחה דערב ח) וכדאי להביא ההבדל בקצרה בי שבת ודערב שבועות, ובמנחה דשבת. כמבואר בשה״כ, ובסידור ר׳ אשר בקיצור.

ן כי מש״י עולמות שתחת הכסא ר״ז י מ . י ל ו ח ט) סדר תפלת מנחה דה שהיא ח נ מימין, וק״ג משמאל, עתה אחר חצי היום מתעוררים אותם הק״ג גי׳ מ

ן דמנצפ״ך סוד הגבורות שמתעוררים עתה וכו׳. נים מ כולה די

י) סוד תפלת מנחה בערב שבת וערב שבועות בער״ש נכנסים בז״א הג׳ן דל׳ דצלם דאימא ויעלו כל חלקי הנפשות שבעשיה. אל היצירה פרקין תתאי, ויצירה סוד רוח עולה ן ״ ויתוסף בה תוספת שבת בסוד הנפש׳ ע״י שם ב

׳ , ד ׳ ן ג מ י י ס ע י ש ק ת ר ה פ ל פ ת ה ה כ ר ע ח מ

, והבריאה יעלה עם חלקי הנשמות ה ״ לבריאה, וזה תוספת רוח׳ ע״י שם ס, להוסיף תוספות נשמה יתירה מנפש הואת ג ״ למלכות דאצילות ע״י שם ס 'דאצילות, שתיא לגבי שאר העולמות נשמה לנשמה נחיה) ויוחברו כולם בנפש

, ב ״ את ע״י שם ע הז

יא) ובערב שבועות יכוין להעלות המלכות במקום שהיתה קודם הקטרוג ועולים בחי׳ העולמות,

יב) ובמנחה דשבת בתפלת לחש עולה ז״א במזל הי״ג וכענין קדושת מנחה דשבת הוא סוד גדול כי אז הקדושה נמשכת מן דיקנא קדישא, ואז נמצא

שהז״א יש לו י״ג תיקונים שלימים ע״כ בקיצור גדול,

׳ ן ד מ י ס

תוכן תפלת מנחה על פי אדמו״ר הזקן בעל התניא ז״ל

א) הבאנו שהג׳ תפלות נגד) ג׳ אבות, ונגד קרבנות. וכמו״כ נגד ג׳ המועדים .פסח שבועות וסוכות. ויש תוכן רב בזה בכתבי האריז״ל, ותוכן מיוחד על פי דא״חיא ז״ל, בספריו לקוטי תורה ותורה אור ועוד. בכתבי רבינו רז״ש בעל התנ ומתוך דבריו שאנו נצטט כאן בקצרה נלמד גם יחד ע״ד השלבים של התפלות

עצמם, כגון פסוקי דזמרה׳ וק״ש ושמונה עשרה ועוד.

ב) ויםוד הענין הוא על פי מאמר הכתוב את קרבני לחמי — אלה הם מועדי !נקט לשון מועד לרמז שהג׳ תפלות מרמוים לשלש רגלים.

ג) וזה תו״ד בסידורו (בדף לד ע״א) וזה אלה הם מועדי, הוי׳ בשם אלקים, דהיינו סובב בממלא. ודרך כלל הנה לא יש רק ג׳ זמנים מיוחדים ליחוד וחבור הזה, והוא פסח שבועות וסוכות כמו״ש שלשה פעמים בשנה יראה כל זכורך.

ו והם ג׳ תפלות הלל ם ׳ י ד ע ו ם ג׳ מ ו ל י כ ד) , ובדרך פרט נמשך בגד מנחה דיצחק שאז הוא לנגד אילו של שחרית מנחת ומעריב וכו׳ ושבועות לננת ערבית דיעקב כמו״ש ויעקב נסע סוכותה כו׳ וזהו יצחק וכו׳ וסוכות לנגד בחי •להקריב להיות בחי׳ חיבור ויחוד דםובב וממלא, עיי״ש כה״ע בארוכה ובעני! רצוא ושוב. ומחשבה דבור ומעשה, ואתערותא דלתתא ודלעילא שכל זה נוהג .בתפלת מנחה. ושבועות הוא מנחה מלשון מנוחה שאין בה אלא מנוחה ונייחא מלמעלה למטה בלא בחי׳ הרצוא. קודם לה והוא עקידת אילו דיצחק, וסוכות

ערבית כלול משניהם כמדת יעקב שהיה כלול מאברהם ויצחק כידוע.

ה) וראה עוד שם (דף לז) כל הענין בהרחבה מלאה בג׳ התפלות שחרית !מנחה ומעריב בהקשר אחד, איל האבות ואל המועדים. ואשר בשחרית יש ק״ש

׳ כז ן ד מ י י ס ע י ש ק ת ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ולפני ק״ש ברכת יוצר וברוך שאמר ופסוקי דזמרה בחי׳ רצוא דמלאכינו דעולם היצירה. ומנחה היא מנוחה רק ההמשכה מלמעלה בלבך בלתי העלאה מלמטה כוי •

כלל וכלל. ואין בה ק״ש אלא שמונה עשרה׳ עיי״ש כה״ע.

ו) ובספרו תורה אור (פ׳ וישלח דף כה ע״ב) עה״פ מנחה לעשו אחין. . . ו נ א הנה כל הקרבנות נקרא בשם מנחה כמו״ש והבל הביא גם הוא מבכורות צ ואל מנחתו וכר. וכן תפלה שכנגד קרבנות כל התפלות בכלל נקרא מנחה, ותפלתי עצמת תיא פרט, ועיין בתשובת אמונת שמואל סי׳ כ׳. ועיי״ש כה״ע מנחה בפנ שהקרבנות הם תעלאת מ״ן לתיות ריח ניחוח וכו׳ ולכן נקרא בשם מנחה. מנחה ר״ת מ״נ מיין נוקבין, ח׳ חכמה ומול הח׳ נוצר חסד ומשפיע בה׳ ה׳ בראם הוא

בחי׳ כנסת ישראל. גם לשון מנחה מלשון ניחוח, עייש״ע,

ך ת ח נ ן מ ב ו ז) ובספרו ליקוטי תורה פ׳ ויקרא (דף ו ע״א) עה״פ וכל קן היינו להיות צמאה לך נפשי במלח תמלח, קאי על המנחה כי המלח גורם הצמאוית נת כלתה נפשי וכו׳ והיינו שמהפך נפש הבהמי שהיא הפלגת האהבה בבחי

ממרירו למיתקו עיי״ש כה״ע בארוכה.

ני דף יח ע״א) והנה בג׳ שעות רביעיות הוא נקרא סמוך ח) ושם (פ׳ שמי למנחה (ר״פ ע״פ) ויצחק תיקן תפלת המנחה וידוע דיצחק הוא לשון צחוק ושחוקן עיי״ש כה״ע בביאור הפסוק ד גם כי יצחק חפר בארות שהוא ענין העלאת נני צדיקים א׳ עבודה ברוחניות ׳ ב׳ מי לויתן זה יצרת לשחק בו, עי־י״ש בבחינת עליות כרשב״י וכהאר״י והב׳ הצדיקים ונת הלב לייחד יחודים עליונים ובבחי בכודי מצה — די המצוות בעובדא דוקא ועיקר ההמשכות בפסח נ שעבודתם בגילוי נ

די סוכה ולולב ומיניו. ובשבועות נדי מתן תורה, ובסוכה נ

ט) ושם בפ׳ פנחס (דף עו ע״א) מבאר שם בארוכה ענין התפלות שהם, שחרית ממטה ה ח נ מ ת ו י ר ח העלאה והמשכה תיקנו ב׳ תפלות חיבה׳ ש׳ העלאה למעלה עך ברוך שאמר בחי׳ עשיה ומב״ש ואילך פםד״ז וק״ש הכל בחינת ה לשון מנוחה שהוא המשכה מלמעלה למטה בבחי ח נ מ ממטה למעלה. ו

תפלת י״ח, שבמנחה אין שם רק תפלת י״ח משא״כ בשחרית עיי״ש כה״ע.

ן מאמר רז״ל תפלות כנגד י י) וראה בפרשת האזינו (דף עח נדב) בעננות תמידין תקנום, שכשם שהיו ב׳ מזבחות פנימי וחיצון כך יש בלב ב׳ בחי חיצוניות הלב ופנימיות הלב וכו׳ וכך צריך כל אחד בתפלתו לעורר את האהבהניות שבלב והיא בחי׳ אברהם, ירושה לנו מאברהם. הטבעית בלבו שהיא בחי׳ חיצו מבחי׳ חסד לאברהם וכו׳ וזהו ענין עבודת האדם בתפלה לשרוף ךאגת הפרנסה,ת וכו׳ וצריך לשרפת ו ח נ מ וכמו שהיו מקריבין על גבי המזבח סולת חטים ל

באש שלמעלה בתפלה. עיי״ש כה״ע בארוכה.

׳ , ו ׳ ן ה מ י י ס ע י ש ק ת ר ל ה פ פ ת ד־ ת כ ר ע י מ

ן ד.׳ ם י מ

הזהירות לתפלת מנחה

א) תפלת מנחה צריכה זהירות יתירה, וכאמרם דיל (ברכות ו ע״ב)הא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליה! לא נענה אלא בתפלת המנחה, י לם. דעו שנאמר (מל״א יח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו ויאמר וגו׳ ענני ה׳ ענני.

•ענני שתרד אש מן השמים, וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם.

ב) וטעם הזהירות הבאנו בטימן א׳ אות א׳ בשם הזוהר בא (לו ע׳׳ב)ן לעולם יהא אדם זהיר בצלותא דמנחה׳ אמאי זהיר, משום דהיא שעתא נ י זתנ דתליא דינא. ובעי ב״נ לכוונא דעתיה. ובניצוצי זהר ר״ל בלשו! זה יאמר על לא תעשה להיות זהיר מלעבור אבל בקום ועשה צ״ל לעולם יהא זריז. ועיין רש״י

ן (קז ע״ב) ד״ה זריז עדיף מזהיר. חולי

ומ״ש דהיא שעתא תליא דינא הארכנו בסימן א׳ והבאנו מהזוהר ומהמקובלים בי על זה נאמר כי ינטו צללי ערב, ועיין זוהר וישב קפ״ב ע״ב, שמות כא סע״א.

ג) והטור (ר״ס רלב) נותן טעם לכוונה במנחה, וזל״ש וכשיגיע זמן תפלת :המנחה יתפלל ומאד צריך ליזהר בה דא״ר חלבו אמר ר״ה לעולם יזהר וכו׳ והטעם מפני שתפלת השחר זמנה ידוע בבקר בקומו ממטתו יתפלל מיד קודם שיהא טרוד בעסקיו, וכן של ערב בלילה זמנה ידוע בבואו לביתו, והוא פנוי מעסקיו, אבל של מנחה שהיא באמצע היום בעוד שהוא טרוד בעסקיו צריך לשום :אותה אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל אותה, ואם עשה כן שכרו הרבה מאד.

׳ ן ו מ י ס

טעמים על מה שנקראת מנחה

. ה ׳ ח א) הרבה מן הראשונים דייקו למה נקיראת תפלה זו בשם מ נ זמה!1 הרמב״ם הרמב׳׳ן התוספות והאבודרהם ועוד,

ב) במשנה (רפ״ד דברכות) תפלת המנחה עד הערב. כתב הרמב״ם בפירושו ומנחה שם נופל על עת מעתותי היום כשנשאר ביום שעתים ומחצה ונקראת

־התנ-ילה השניה מנחה לפי שתחלת זמנה באותו עת.

התוספות פסחים (קז ע״א) מעורר ע״ז ומסביר חל״ש סמוך למנחה. תימה אמאי קרי ליה מנחה, דאי משום דמנחה היתה ק ריבה בין הערבים, הלא גם בשחר קרי בה מנחת חביתי! ומנחת תמיד, וי״ל בשחר יש שם אחר תפלת שחרית, ועוד

׳ ן ו מ י י ס ע י ש ק ת ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ת (דף ו׳ ע״ב) ה!י זהיר בתפלת מנחה שאף אליהו לא נענה ו ־דאשיינן בפ״ק דברנ :אלא בתפלת המנחה ושמא בשעת הקרבת מנחה נענה׳ ולכך קרי ליה תפלת מנחה שאז היה שעת רצון, ע״כ ל׳ התוספות. ולכאורה הלא מקרא מלא הוא משאת כפי מנחת! ערב. וכן הביא הזוהר (ויחי ר״ל, מובא בסי׳ א׳ אות ה׳) פסוק זה, על מנחה. :אבל בגמרא ברכות הנ״ל מוסב על תפלת הלילה וכמו״ש שם יהא זהיר בתפלת המנחה וכו׳ ר׳ יוחנן אמר אף בתפלת ערבית שנאמר (תהלים קמא) תכון תפלתי

׳קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב, הרי שמפרשים הפסוק על לילה. ולהלן נביא מפירוש הרמב״ן עה״ת עוד פסוקים שנזכר בהם תיבת מנחה.

ן הערבים, ן בי י ג) הרמב״ן עה״ת (פ׳ בא, יב — פסוק ר) מאריך בענ ולעניננו בקיצור נמרץ, בין הערבים, משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים,ת י אותן שעו נ ן הערבים נראה בעי שתשמש נוטה לצד מבואו לערוב, ולשון בי 01נ.ין עריבת היום לעריבת הלילה. עריבת היום בתחלת שבע, כי ינטו צללי ערב, ועריבת הלילה בתחלת הלילה, וכר. ויתכן שיהי-ה תלשון כדברי רש״י שני ערבים ערב בקר וערב יומ, כי כן יאמר הכתוב מנחת הבוקר (במדבר כט — מא) ומנחת •הערב (מל״ב טז — טו) שנאמר ויהי בבקר כעלות המנחה (שם ג — כ) ואומר עדיתי (עזרא ט — ד־ה). ומנחה לשון מנוחת למנחת הערב, ובמנחת הערב קמתי מתענת ן ולרוח היום (בראשית ג — ח) למנ נ השמש והשקט אורו הגדול כדמתרגמי יומא) למנזז יומא. והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמים (ברכות כו ע״ב)

עיי״ש כה״ע בארוכה.

(התוספות יו״ט מביא הרמב״ם והרמב״ן בקצור).

י שבשעה ד) והאבודרהם כתב בא״ד ונקראת זאת התפלה ״מנחה״׳ מפנ עשירית מן היום שנברא בו אדם הראשון — חטא. וזהו שכתוב (ברא׳ ג — ח)

ח יומא. נן למנ •לרוח היום ומתרגמי

ה) ובתוספות אנשי שם עמש״כ התום׳ פסחים ק״ו הנ״ל כתב בשם הרמ״ז עמ״ש ולכך קרי תפלת המנחה שאז היתת שעת רצון׳ וכן איתא בילקוט מלכים (רמז רטו) ולמ״ד תפלות אבות תקנום מצאתי בספר של״ה טעם נכון, והיינד שאמר יצחק ביום עקידתו מה זה יש כאן עולה ואין כאן מנחת סלת עמד ותיקן תפלה שתהיה במקומ המנחה וע״כ נקראת בשם ״מנחה״. וכדול״ז להלן בס׳ ח׳.

ו) המג״א (בם׳ רל״ב) מביא ג״כ התוספות הנ״ל, ומביא אח״ז מהירושלמי/ עיין ו ג פ״ג דברכות שנתקנה בזמן הקטרת הקטורת שנאמר תכון תפלתי קטורת ו

ת השקל בארוכה. מחצי

ז) ובס׳ מנב״י בשם ספר החיים (ס׳ סליחה תפ״א) כתב טעם שקוראיםן שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה (תהלים נח) י מנחה ולא תפלת צהרים כענ משום שידוע שתפלות אבות תקנום, ויצחק תקן תפלת מנחה (ברכות כו) והוא

׳ , ז ׳ ן ו מ י י ס ע י ש ק ת ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע ב מ י

היה לקרבן עולה על המזבח, וראה שעולתיו היתה חםיךה מנחה — עמד ותיקן/ בשם יל״ש. תפלה זו וקראה מנחה, כלומר מנחה לעולתו. ראה לעיל סעיף ה

ח) ובסימן ד׳ אות ד׳ הבאנו מכתבי הרב בעה״ת ז״ל שנקראת מנחה עלן מנוחה, שם מנוחה, וראה שם מעני! העלאת העולמות, וההשתייכות לעני

ט) הקדושת לוי (פ׳ חיי) כתב טעם שנקרא מנחה דתפלת שחרית צריך אדם להתפלל ע״ז שהחזיר לו הנשמה, וגם עשה לו השי״ת כמה טובות, ותפלת ערבית ג״כ מחריבים אנו להתפלל על מה שאנו נותנים להשי״ת הנשמה בפקדון ומאמינים שהבוי״ת הנאמן בפקדונו בודאי יחזיר לנו כרצונו, אבל תפלת מנחה אין אנו מחוייבים להתפלל ךק שאנו מנךבים אותה ולכך נקראת לשון מנחה שהוא לשון נרבה, וצ״ע. הלא מנחה היא חובה, ורק ערבית היא רשות. ואפשר כיון שבבר החלטנו להנדבה, כבר נהפכה לחיוב. וכדרך תפלת ערבית שנהפכה מרשות לחובת.

׳ ן ז מ י ס

זמני תפלת מנחה מנחה גדולה / מנחה קטנה / פלג מנחה.

א) : איתא במשנה (ברכות כו ע״א) תפלת השחר עד חצות׳ רי״א עד ד*ה עד הערב, רי״א עד פלג המנחה, וכוי. ח נ מ ת ה ל פ שעות, ת

ה משש שעות ומחצה ל ו ד ת ג ח נ ובגמרא שם (עמוד ב׳) ואיזו היא מה מתשע שעות ומחצה ולמעלה. נ ט ה ק ח נ ולמעלה, ואיזו היא מ

י (כת״י פריז, אוצה״ג ברכות פירושים צד 31) פירוש נ ו מ כ ח ת ב) בת עי נקראת מנחה גדולה שהוא זמנה שלש שעות ביום. ואלו הם, חצי שעה שבי ושמינית ותשיעית וחצי שעה עשירית. ונקראת מאחר כן ״מנחה קטנה״ שהיאי שם. נ שעה ורביע. והיא מחצי שיעה עשירית עד שעה י״א חסר רביע ע״כ בתחכמו

א (צד 341, אוצה״ג התשובות 60) וששאלתם מנחה גדולה ק י נ ו א ג) ג ומנחה קטנה ופלג מנחה למה נאמרו, לערב פסח׳ או לערב יום הכפורים, און למנחה תפלה של חול ובין ן בי לשבתות וימים טובים וכו׳ וממנה אנו לומדי לתפלת מוםפין ומנחה של שבת כי דקאמר היו לפניו ב׳ תפלות וכו׳ עד מצור!

שאינה עוברת.

ד) ישנם דיונים מרובים בכל ענין הזמנים של מנחה גדולה וקטנה ופלגן איחור הזמנים של מנחת משקיעת החמה י מנחה. ומה עדיף להתפלל, וכמו״כ בענ עד צאת הנכבים. ונביא קיצוךן של ךברים על פי השלחן ערוך, וקיצורו ונו״כ

ומשלחן הטהור (קאמארנא) ומהגחא״ש (מונקאטש) ועוד.

׳ יג ן ז מ י י ס ע י ש ק ת ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

עיקר ומנת הוא בתשע שעות ומחצה, והיא נקראת ״מנחה קטנה״. ובשעה הדחק, כגון שהוא צריך לצאת לדרך או שהוא צריך לאכול, יכול להתפלל מיד לאחר שש שעות ומחצה, והיא נקראת ״מנחה גדולה״, והמשך זמנה היא לכתחילה עד שעה ורביעית שעה קודם הלילה ולא יותר. וזה נקרא ״פלג המנחה״׳ כי משעת מנחה קטנה עד הלילה הוא שתי שעות ומחצה. והחצי מזה היא שעה ורביעית.ם עתה י ג ה ו •ובדיעבד או בשעת הדחק יכל להתפלל עד צאת הככבים. וכן נות י ן מנחה סמוך ללילה. ושעות אלו המה שעות זמנ ב הקהלות שמתפללי ברונו לפי ערך היום מוריחת החמה עד שקיעתה מתחלק) היום לשנים עשר חלקים, י דהי ואם היום גדול שמונה עשרה שעות אזי שעה ומחצה נחשבת לשעה. מחבר סימן

רלג, רמ״א, וקשו״ע.

ה) . לפי הב״י לדעת הרמב״ם דוקא בדיעבד יצא אם התפלל משש שעות ולמעלה, אבל לכתחילה אין להתפלל אלא מתשע שעות ומחצה ולמעלה. אבלת הרא״ש והטור דזמן מנחה לכתחילה היא מנחה גדולה מו׳ שעות ומחצה ולמעלה. ע ד ל

ע י ב ו) וכ׳ כה״ח מפלג המנחה עדיף טפי מתחלת זמן מנחה קטנה כ״כ ר חננאל, וכ״ש מנחה גדולה שאין להתפלל אותה אלא מתוך הדוחק, (הרדב״ז סי׳

דע״ז ברכ״י אות די).

ז) ושיעור זמן בין השמשות כבר נתחבטו בו קמאי ובתראי (ברכ״י רם״י רם״א) והעולם נהגו בכל גלילות ישראל כסברת הגאונים, ובמוצאי שבה בכדי/ שהות שנים שלשה מילין מדליקין, וכ״כ בספר מחזיק ברכה סי׳ רם״א אות זם ותיכף אחר השקיעה מתחיל זמן בין י נ ו א ג הג העולם על פי סברת ה שמנ השמשות שהוא ג׳ רבעי מיל. ״שכל שיש שמש נראית במקום גבוה אפילו משהום י ל ש ו ר ג י ה נ ן מ כ ן יום, וכשאין נראית כלל מונין להבא, וכתב ש נ חשביע י ן ת״ו כיון שהג ו ר ב ח ן ת״ו, וכוי. ומנהג עיה״ק ירושלים ת״ו ו ו ר ב ח ה״ו וב שהוא אחר עשרה דקימ שאין השמש נראית על הארץ אין מתפללי! ר ג מ זמן ה

יעוד מנחה. (כה״ח).

ח) ובשער הכוונות (מנחה דרוש ב׳) כתב שהאריז״ל היה נזהר מאר שלא להתפלל מנחה אלא סמוך לשקיעתת ובשו״ת מנח״א (לגחא״ש, ח״א סי׳ כג) ששמע מהגה״ק משינאווע בשם הגה״ק מתר״ש מבעלזא. כיון שתפלת היא מדרבנן. ע״כ אפשר להקל להתפלל כל בין השמשות, ובנימוקי אריח כ׳ הגחא״ש ששמעדי בעל שם טוב מאחרים תפלת המנחה מהגה״ק משינאווע הטעם דהצדיקים מתלמי

, וכוי. י שאז התגברות הדינין ובתפלה לוחמים כנגדן מפנ

ן זמן מנחה עיי״ש. י בספר שלחן! הטהור מהגה״ק מקאמארנא מאריך בכל הענ ואם טוב להתפלל ביחידות מנחה בזמנה מלהתפלל בצבור שלא בזמנה

בשערים המצויינים בהלכה מביא דעות שונות בזה.

׳ ן ח מ י י ס ע י ש ק ת ר ת פ ל פ ת ת ה כ ר ע יד מ

׳ ן ח מ י ס

המשך זמני תפלות מנחה גדולה וקטנה

א) אמרו חכמים א״ר יהושע בן לוי כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחת (ברכות כח ע״ב׳ שבת דף׳

ט ע״ב, עיין רמב״ם פ״ו מהל׳ תפלה, סמ״ג עשין יט, טוש״ע סי׳ רלב סעיף ג׳).

מ י נ ו א ־ ג ת ה ו ב ו ש ת ב ב ב) כתב הארחות חיים (אוצה״ג צד 70) כתו הנכנס לסעודה גדולה שקורין אריסטון, כיון שהגיע היום לשש שעות ומחצה לאישנמ יתחיל עד שיתפלל, ואם התחיל אינו מפסיק, ובסעודה קטנה אינו אוסר. ו

כמה דעות בזה.

ם ת״ו שאין יושבין לאכול בסעודה גדולה כגון י ל ש ו ר י ג) והמנהג ב של נישואין וכדומה אפילו סמוך למנחה גדולה עד שוזתפללין מנחה קודם. וכן ראוי לנהוג שאם יוךעים שתמשך הסעודה זמן גדול עך שתחשך אין להתחיל עד

שיתפללו, ואפילו התחילו מפסיקין. (קשו״ע טוליךנו).

ד) אמרו חכז״ל (ברכות כט ע״ב) מצוה להתפלל ומנחה) עם דמדומי חמה. וא״ר זירא, מאי קרא (תהלים עב) ייראוך עם שמש׳ ולפני ירח דור דורים.

לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמךומי חמה מאי טעמא דלמא. מיטרפא ליה שעתא ופירש״י ייראוך עם שמש זו תפלת יוצר, ולפני ירח זו מ נ ח ה

י א ב ה ר א ו ר י ר ב ש ר ה) כתוב בתשובות הגאונים (מהדורת ליק) ל ששאלתם על צבור שאמרו תפלת המנחה ביום ששי עם! דנזדומי חמה ודחקתן העת,ת באשכול ח״א צו ן י״ח כתלכתן וכו׳ ומאריך בוה. (הגת־ מקו י״א שהם מתפללי 55, ע״ש רב האי לבד, ועיין באוצר התשובות לר״ת, לד ע״ב מת שכתב רבינו אפריםננו אין ם רב האיי גאון ובסו״ד ומתפלל הביננו, ואם דוחק תעת שאפילו להבי ש 1 בו שהות בודאי יש לו לעשות כן ולומר אבות וגבורות וקדושת השם והותך, כל זה בהכנסת שבת ויו״ט דאיכא שתי תפלות משונות זו מוו, אבל בימי החול לא

צריכינן לכולי האי׳ אלא גומר והולך אפילו בלילה.

ו) ובגנזי קדם (ח״ג צד 65, ובאשכול ח״א צז 55 מקוצרת) מצאתין ז״ל אמר נוהגין אצלינו החזנין בערבי ו א ח ג מ ב צ בהלכתא גברואתא מר ר

ת וגבורות, ואח״כ אומרים: ו שבתות ובערבי ימים טובים להתפלל אב

גדלך תקדש בנו. בא״י ה״א הקדוש.

׳ טו ן ח מ י י ס ע י ש ק ת ר ת פ ל פ ת זז ת כ ר ע מ

דעה (דעת. האשכול) וחכמה למדנו בא״י חונן הדעת.

הדור אליך נאצלך. שם) השיבנו בא״י הרוצה בתשובה.

א י ד ה ו ואמרו שקבלו קצור זה מהחזנים הראשונים שקבלו ממר רב ין ר׳ יהושע ן, דתנ ) ז״ל שקבלה מרבו, ורבו מרבו עד ר׳ יהושע דמתניתי ן ו א ג ו

ן י״ח. (אוצה״ג 72). אומר מעי

ן צבור ו א י ג ב ה א י ר ן ו ו א א ג ר י ר ז) כתב האשכול בשם רב שו כה דמעכבא תפלת המנחה עד רמשא אי מצלי בלחש מהו שיוציאם ש״ץ, אין בנה שממהרין היחידים להתפלל, ב י ש י ג ב ה נ מ ה לפטור צבור בתפלת ש״ץ, ו

והש״ץ יורד ואומר אבות גבורות וקדושה וחותך.

ח) כתב המחבר (סי׳ רלג) מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו׳ שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מט׳ שעוח ומחצה ולמעלה עד הלילה. לרבנן,

ולר׳ יהודה עד פלג המנחה שהיא עד סוף י״א שעוח חסר רביע.

הגהת הרמ״א ז״ל ומשערין שעוח אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוךן לי״ב שעות והם נקראים ״שעות זמניוח״׳ וכן כל מקום ששיערו חכמינו משערין בשנגוח אלו, (רמב״ם בפי׳ המשנה בפ״ק: דברכות) ואםיקנא בשעות משערי

דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו וכר.

ת ב ש ט) ועמ״ש אחר שש שעות כתב הנחיבי עם רוב הספרדים נוהגים ב. וטעמם כיון שעיקר; םעודחם היא אחר המנחה, שסעודה ה ל ו ד ה ג ח נ להתפלל מ ראשונה של היום היא סעודה קטנה ולכן מחפללים מנחה קודם מאחר ששבת קובעת נקראת סעודה גדולה. וכן עפ״י ה קוב ל ה כמ״ש המד״ל (הו״ד ביין ה רקח על אדר״ז דף רפ״ח ע״ב) וז״ל מכאן נראה שטוב להקדים להתפלל בשבת מנחה

גדולה ע״ש. ואלה העושים המעורה הראשונה עיקר מחפללים מנחה קטנה.

ב ת ם כ ו י י ע נ י ן ה פ ו ל ל ח א ו ע ן ש י ר ע ש מ י) ומ״ש המחבר ום נהגנו למנות השעות הללו מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. י ל ש ו ר י הנתי״ע בה מונין מזריחת השמש עד שקיעתה. ל פ ת ל ד ח ״ ה כ גם לתפלה וגם לק״ש ודלא כ

ו נהגו להקל שאעפ״י ד כ׳ הב״י דעכשי ב ו ע מ ד כ ב ע א) ומ״ש ו י : שמתפללים מנחה אחר פלג המנחה מתפללים ערבית ג״כ באותה שעה, שסומכים

על דעת ר״ת.

׳ ן ט מ י י ס ע י ש ק ת ר פ ת ל פ ת ת ה כ ר ע T מ U

׳ ן ט מ י ס

מנהגי האריז״ל ומנהגים שונים בארץ ישראל ובתפוצות הגולה

א) כתב הרח״ו ז״ל בשער הכוונות (ענין תפלת מנחה דרוש ב׳) הנה .בענין הצדקה, עיקר נתינתה תיא בשחרית, גבי ויברך דוד, כנ״ל, אבל עתה בומן המנחה הוא זמן הדינים, ואינו כ״כ מוכרח נתינת הצדקה עתה כמו בשחרית׳ אבל עם כל זה היה מורי ז״ל נהאר״י הקדוש ז״ל] נוהג לתת צדקה גם במנחה קודם

•שיתחיל להתפלל. והיה נותן שלש פרוטות.

ן ב) גם היו״ נזהר מאד לאומרה בטלית ותפלין. וכבר כתבתי (דרושי התפלין כסברת דרוש ר) בתפלת שחרית, כי בראשונה היה נוהג להניח במנחה תפלי, והיה מניחם בתפלת ב א ו ש א ר מ , ואח״כ עשה זוג תפלין ע״ד ש י ר״ תת ותפלין אחר שקיעת החמה, המנחה. והיה נזהר מאד שלא להיות מעוטף בטלי

ותיכף היה מסירם מעל ראשו. והיה חושש בדבר וה מאד.

ג) ושם בדרוש של נוסח התפלה בסופו כתב הרח״ו ז״ל בזה״ל אבל בתפלת המנחה אם היה נהאר״י ז״ל) אומרה םמוך לשקיעת החמה, והיה רואה שכבר שקעה החמה, הית תיכף מסיר מעל ראשו תפלין של ראש, ואח״כ היון מוריד הטלית בין כתיפיו משום דלילה לאו זמן ציצית הוא, וכשהוא בין כתיפיו

אין חשש אם קוא לילה.i ד) מנהג האר״י ז״ל שלא להתפלל מנחה עד שפורע שכר שכיר ולשלם לכובסת שכרה, וכאשר לא הית בידו מעות לפרוע היה מתעכב להתפלל עד שלוקהי השי״ת תפלת מנחה בהלואח ופורע ואח״כ מתפלל, והיה אומר איך אחפלל לפנ ובאה לידי מצוה גדולת כוו ולא קיימתיה. (שעה״מ פ׳ כי תצא, ועיין בווה״ק פ׳

קדושים דפ״ד ע״ב שהחמיר מאד בזה).

ה) כתב השלמי צבור, כתב בכנה״ג בשם ם״ח סי׳ תתי״ב שאם השעה עוברת מוטב שלא יאמר אשרי ויתפלל י״ח ואח״כ יאמר אשרי וכ״כ הרב מטה

. והרב״ח כ׳ שלא לומר אשרי אחר מנחה ולא ראה דברי ס״ח. . . ל ״ משה ז

״ ה (ר״א חייוון) דברי הב״ח הם בסי׳ ק״ח סס״א. שכתב שהחכם המקובל אא לומר אשרי אחר שהתפלל מנחה, ל י הזהיר מאד ש ט ק א נ ״ מ מ ר י ר ה מ וי ראיתי בריקאנטי פ׳ וירא ופ׳ קרח שכתב נ ע״כ. וכ׳ ע״ז המ״א שם ז״ל ואני בעי שלא לומר אשרי בערבית, וכר. וכן המנהג פשוט ביוה״כ לומר אשרי אחר מנחה.י יוק״כ מיהו בזוחר פ• פנחס משמע דאחר תפלת מנחה לא יאמר אשרי, ונ״ל דשאנ שהוא ברצון כל היום, ומ״מ משמע שם בזוהר דמותר לאומרו שלא אדעתא דחובה.

ן D׳ יז מ י י ס ע י ש ה פדל! ת ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ם שאין אומרים במנחה ברכו עיין להר״ש ן׳ נב1) הרשב״ץ ע ט ו) הה אלא למה אומרים סימן חל״ח נ ש ו״ת רשב״ש) דף פה ע״ב. כוחב אין ההמיה בז אותו׳ בשחרית ובערביה, נר״ל מה שחוזרים בסוף ההפלה לאמר ברכו, עיי״ש, כי אין לזה שורש בגמרא ובמדרש, וי״ו ואל ישנה אדם מפני המחלוקת והתורה

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

ל אני תרתי בלבי וראיחי כי הזמן היותר ראוי לומר כהב הרב ב׳ ידות ח״, אעפ״י שראוי לאומרו גם בשחר, והיודנך ה ח נ מ פ׳ העקידה הוא בזמן תפלת ה סוד זמן תפלת המנחה יכיר כי כדברי כן הוא, עכ״ל. ואנכי הצעיר שמעחי שכן היהל פ א נ ד א ר י־ ם א י י ג ב ק ו נ ש ט א נ ט י נ א יע״א, וביטלו הרב כמוה״ר ח ה נ מ ה

זלה״ה

ה עיין בשיורי ברכה נבחיד״א) סי׳ א׳). ״ א )

(ישנם מנהגים שונים בדבר אמירת פיטום הקטורת לפני תפלח מנחה, כמו״כ בדבר העמידה והחזרה, כמו״כ בדבר אמירת עלינו, ועוד כיוצא בזה.

ינים הללו׳ ואין להכפיל). י ר על הסידור נביא מענ י ה ב ר ה ו ובמדור א

ז) ובמנהגי אלגיר נהגו ברוב ביה״כ שלומדין חהלים קודם תפלת מנחה.חת (נ״כ הרב חיד״א בם׳ ק״ג (קשר גודל) סי׳ כד ם״ט. ואם יוכל ללמוד קודם מנ

טוב מאד).

ח) נהגו שמדלגין השיבנו ה׳ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם שבקטור׳הג מנ (שבקטורת) (והוא לקוח מספר הכוונות וכ״כ הרב בם׳ ק״ג סי׳ כ׳ ס״ח ו

עירי א״מ).

ט) אין קורין אשרי יושבי ביתך עד דאיכא עשרה בביה״כ (והטעם כדי־ר שלא יפסיק בין אשרי לקדיש משום דקדיש שקודם תפ׳ מנחה הוא על המזמו

אשרי, וכ״כ מור״ם בהג׳ סי׳ רצד, וב״ח בשם הכלבו).

י) נהגו ברוב בה״כ שאין עושין חזרה בתפ׳ מנחה, (עמש״כ לעיל).ת ל פ ת ואם עושין חזרה צ״ל ש״ץ יהיו לרצון אמרי פי וכן בחזרה (עמש״ל ב

שחרית הטעם).

יא) נהגו שנופלין על פניהם אפילו בין השמשות שהוא דבר מועט. (כ״כ הט״ן סי׳ קלא וכן מנהג עירי, מיהו בעיר קנומטיינה ראיתי שאין עושין נפ״א בתפלתדעתי המנחה אפילו בעוד היום גדול אלא עושין וידוי אחר העמידה וקדיש, ולא י

מהיכן למדו כן וכו׳).

׳ ן ט מ י י ס ע י ש ק ת ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע יח מ

יב) נהגו דסומכין מנחת וערבית, ואחר מנחת ממתין מעט ומתחילים ערבית אבל בערב שבת מתפלל׳ אחר חצות. (ולמדו כן ממ״ש מרן סי׳ ק״א ס״אן בין שני תפלות כדי תילוך ד׳ אמות. בתפלת תשלומים תכי שכ׳ דצריך להמתי

נמי כן).

ן ו א ם ג ר מ ב ע ל ועתה ראיתי בסדר ר ד יג) ובק״א שיורי ברכת כתב וד שכ׳ קרוב לנוסח תנו׳ אך בסוף כתוב אתת תענה בא״י ש״ת ואין כתוב ב י ת כ

כדבר ואתה כוי ככתוב בנוסח רבינו ישעית ושאר מחברים.

ת צבור יתעטפו כל המתענים בטלית ותפלין, זת בנוסח אשכנז י יד) בתענ אבל לא בנום״ח.

ית היה מתעטף בטלית ומניח תפלין ל גם בלא תענ ולפי מנהג האר״י ד דשמושא רבא וכמו שהבאנו לעיל.

טו) איתא במשנת (שבת דף ט) לא ישב אדם לתסתפר סמוך למנחה עדדל היה נוהר מאד שלא לגלח ראשו אחר שעת מנחת גדולה, הארי שיתפלל וכו׳ ו ואפילו בערב שבת לא היה מגלח אלא קודם חצות היום דוקא (שער המצות פ׳ו כי מכאן משמע שאם יש לאדם סיבה לגלח קדושים) וכתב מהר״י צמח בהגתותין עד גדש. והביאו הברכ״י אות ג׳ ושלה״ט בתוך השבוע שאינו חייב להמתי (קאמרנא) הביא מה שהאריז״ל היה נוהר כנ״ל ואשרי למי שותיר. וממשיך׳ אבל ספרי (ם׳ בפתח פ׳ בקמץ) דידן יש להו כמה סכינים ותערים לספר מותר אפילו

אחר מנחה קטנה (מ״א בםק״ג) עיין ברכ״י סק״ד.

מ סגורות י נ ל דכל העמידה של מנחה צ״ל בעי טז) כ׳ הש״ע ה א ר ״ י ד בסוד ע״ש דלית בה עיינין, וכן להניח ב׳ ידיו וו על גבי זו על החוה ימין על

שמאל להמתיק הגבורות בחסדים המתגלים שם, וכן יעשה בערבית. ע״כ.

יתר ענייני מנחה ראה במדור אור הבהיר. וכמו״כ בסדר תפלת ערבית ישנם הקשרים עם תפילת מנחה, ואין לתכפיל.

ל ו ח ה ד ח נ ת מ ל י פ ת

ה ח י ת פ

א) ישנם כו״כ נוסחאות בסדר תפלת מנחה:ק ז״ל יש הוספה גם על נוסח ספרד. ״ מ ר על פי סידורו של רבינו ה

וכך הוא סדר הרמי׳ק זי׳ל. א. מזמור פ״ד, מד, ידידות משכנותיך. ב. מזמור קמ״א, ה׳ קראתיה ג. מזמור

קמב, קולי אל ה׳ אזעק. הרמ״ק ז״ל מבארם בארוכה על פי סוד, בסידורו תפלה למשה, אנו הבאנו במדור ״מערכת התפילה״ בסימן ב׳ הרבה תוכן מדבריו הקדושים׳ עשרה עניינים

כוללים., אומרים קודם תפלת מנחה רק מזמור פ״ד, מה ידידות. ד ר פ בנוסח ס

ם לא אומרים כלל מזמורים אלו. עפ״י נוסח י ד י ס ד ח ר פ ובנוסח ס ספרד חסידים כולל תפלת מנחה פסקאות הללו, א. הקרבנות וקטורת. ב. אשדי (בימות החול, וביום השבת במנחה, וכן במועד. מוסיפים ובא לציון, מחמת שבשחרית דשבת ומועד לא אומרים ובא לציון). ג. תפילת העמידה דלחש, ד. חזרת הש״ץ.

ה. קדושה. ו. וידוי. ז. נפילת אפים. ח. קדיש תתקבל,. ט. עלינו. י. קדיש יתום.

ן ז״ל ו א ם ג ר מ ב) ובטרם נכנס לפרטים, נביא קודם מדברי רבינו רב ע שמדבר מכללות נוסחת תפלת המנחה.

ן בסדורו וכשמגיע עת תפלת המנחה נוטל ו א ם ג ר מ ג) כתב רבינו ע ידיו ואינו צריד לברך׳ ואם אין לו מים לטול ידיו אם, יודע שיש מים לפניו עד ארבעת מילין ימתין עד שיגיע למקום מים, ויטול ידיו ויתפלל. ואעפ״י שעוברם שהובאו מהגניזה ממצרים, י נ ו א ג ת ה ב ו ש ת זמן תפלה [לשון זה מובא גם בן (סי׳ צד.) וכן גרסתם שם בברכות אבל ו א י ג א וכן בשערי תשובה לרב ה

לתפלה מהדר ומאדיר ראל״פ בכה״ע].

(עיין פסחים מ״ו, חולין קכ״ב. ותוספות ברכות טז ע״ב בשם ר״ת). אבל יותר מארבעת מילין יתפלל מיד ואל יבטל מן התפלה, אעפ״י שלא

נטל ידיו מפני שאונם הוא וכר.

ד) וכשהולד לבית הכנסת אומר אשרי יושבי ביתך וכר ומקדיש עד לעילא [אומר קדיש] ומתפללים שמונה עשרה בלחש. וש״ץ אומר אבות וגבורות. ואומרו לד [ובמחזור וויטרי (כת״י אוקספורד) מתחיל נוסח הקדושה בנקדש נ ת ר י ת כ את שמך בעולם כר לדור ודור וכר כמנהג ונוסח אשכנז שכל נוסחותיהם נובעים

ה ח נ ת מ ל פ ר ת ד כ ם

ממנו. והוא נוסחת רבותינו הצרפתים וחסידי אשכנז הקדמונים. וכן סדרום ג״כ לפני מאוה״ג רש״י ז״ל]. ומסיים עד עושה שלום. כדרך שמתפללים בשחרית. [עיין ב״י או״ח םום״י רלד] ונופלין על פניהם וכר אבל כהנים אינם נושאין כפיהם

משום דשכיחא שכרות ואסור, דשכור לא ישא את כפיו.

ה) ולא יאמר חזן במנחה רצה ולא שים שלום. אלא יאמר מן רצה ואשי. ן ו א ה ג י ד ע ב ס ן בשם ר ו א א ג ר י ר ב ש ישראל וכו׳ [כן כתב גם ר וכן הוא גם בסדר רב סעדיה כתב יד, והטור השיג עליו וכן הרשב״א. והב״ה נתן

טעם. וקדמו הגאון אבן ירחי בהמנהיג ח״א אות נט ע״ש].ב וכו׳. ם ר ו ל ש

ו) מסידור רב אשר ז״ל הר״מ כתב שיש לומר פרשת העקידה במנחה ואין דבריו נראין לו. ולא נהג.

ז) יזהר מאד בפרעון שכר שכיר קודם תפילת מנחה, ויקה בהלואה כדי שיפרע אפילו תתאחר המנחה עד שקיעת החמה (ראה מנהגי האריז״ל).

ח) ויזהר שלא להתפלל שום תפלה בלא תפילין, חוץ מתפלת ערבית. יניח תפלין דר״ת בלא ברכה, או יניח תפילין של שמושא רבא גדולים וחייב לברך

עליהם כי הם ב׳מוחין דאו״א ביחד.

ט) הרמ״ק כתב שלא להניח תפלין במנחה בערב שבת כי כבר ניתנוצצו קדושת שבת.

וידבר יי אל משה לאמר: ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה ונתת אתו בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים: ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם: בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה ליי: ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו והיתה להם חק־עולם לו ולזרעו לדורותם:

ר י ה ב ר ה ו א

לפי נוסח ספרד, אומרים בתפלת שהרית לפני הודו קרבנות וקטורת. ובאין כא׳ אומרים רק פטום הקטורת, ולפני מנחה אומרים בין קרבנות ובין קטורת. זהו

לפי נוסח ספרד.

אבל לפי נוסח אשכנז ועוד לא אומרים במנחה לא קרבנות ולא קטורת ומתחילים באשרי.

ענין פטום הקטורת נזכר בבבלי כריתות ד״ו ירושלמי יומא פ״ד ה׳. והארכנו בחלק א׳ דםידורנו הגאונים והמקובלים.

ה כא­ ח נ ת מ ל פ ר ת ס ד

.וידבר יי אל משה לאמר: צו את בני ישראל ואמרת אליהם, את קרבני לחמי לאשי, ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו: ואמרת להם, זה האשה אשר תקריבו ליי, כבשים בני שנה תמימים, שנים ליום, עולה תמיד: את הכבש אחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים: ועשירית האיפה סולת למנחה, בלולה בשמן כתית רביעית ההין: עולת תמיד, העשיה בהר סיני, לרית ניחוח אשה ליי: ונסכו רביעת ההין לכבש האחד, בקודש הסך נסך שכר ליי: ואת הכבש השני תעשה בין הערבים: כמנחת הבוקר

וכנםכו תעשה, אשה ריח ניחוח ליי:

ר י ה ב ר ה ו א

בענין קרבנות שאומרים במנחה, כ׳ רבינו יונה באגרת התשובה שמצות. לומר בתפלת הערב קודם אשרי פ׳ את קרבני לחמי, כמו שאומר אותה בבוקר במקום שני התמידין שהיו קרבין בכל יום בבוקר ובערב. וכן נוהגים בקצת

מקומות. (אבודרהם).

והרמב״ם בםדורו לא הזכיר הפטום הקטורת לא בשחרית ולא במנחה. ובמחזור וויטרי (ד״ה) כ׳ שצריך לומר הפטום הקטורת פעמיים ביום, אבל הכלבו (םום״י לז) כ׳ לאומרו בשבת ויו״ט אחר אין כא׳ ובסדור רב עמרם גאון הזכיר, ופעם אחרת בערבית (דף קםד). ובספר המנהיג כ׳ שבפרובנ? לאומרו בבוקר פעם א

נהגו לומר הפטום הקטורת במוצאי ש״ק אחר ויתן לך. ובסידור רש״י (אות ד) (צד ג) וקורא [בשחרית] בסדר קרבנות שחרית צו את בני ישראל וגו׳ (במדבר כה) כנגד תמיד של שחר, על שם ונשלמה פריפב אומר פטום הקטורת על שהיו מקטירין פרס ר ע ל שפתינו (הושע יד — ג) ום המדקדק: ר מ ב ע ר ר ד ס שחרית ופרם בין הערבים. וסמך לדבר מצאתי בב לאחר שיגמרו תפלת ערבית ר ע לומר אין כא׳ בכל יום. וכן כתוב שם וכן ב

נוהגים לומד פיטום הקטורת בבוקר ובערב. והשיר בבוקר בלבד.

וכן במחזור וויטרי צד 5 וסדר רב עמרם צד 14 וכ״כ הטור סוס״י קלג וכן בערב לאחר שיגמרו תפלת ערבית נ ו ה ג י ן לומר פטום הקטורת אבל לא השיר, ולמה אומרים פטום הקטורת בבוקר ובערב והשיר בבקר בלבד לפי שזה מצותו בבוקר ובערב וזו לא היתד. מצותו אלא בבוקר (זה לשונו של רע״ג בסידורו צד 14). הרמ״ק ז״ל מקשר ב׳ העניינים יחד היינו אבות תקנום וכנגד הקרבנות, ויהי׳ אברהם כנגד קרבן שחרית׳ ויהיה יצחק. כנגד קרבן של בין הערבים, וזה וזה

כנגד ההנהגה העליונה. ונביא תו״ד (סידור תפל״מ שער שמיני סימן שני) אמנם בענין התפלות פי׳ תפלות כנגד תמידין תקנום. ופירוש תפלות אבות תקנום, ויהיה התפלה מצוה

ה ח נ ת מ ל פ ר ת ד כב ס

ושחט אתו על ירך המזבח צפונה לפני* יי, וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב:

יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו, שתהא אמירה זו חשובה ומקבלת ומרוצה לפניך, כאלו הקרבנו קרבן התמיד במועדו ובמקומו וכהלכתו:

אתה הוא יי אלהינו, שהקטירו אבותינו לפניך את קטורת הסמים, בזמן שבית המקדש היה קים, כאשר צוית אותם על יד משה נביאך, ככתוב בתורתך:

ויאמר יי אל משה, קח לך סמים, נטף, ושחלת, וחלבנה, סמים, ולבונה זכה, בד בבד יהיה: ועשית אותה קטורת רוקח מעשה רוקח, ממולח טהור קודש: ושחקת ממנה הדק, ונתתה ממנה לפני העדות באהל מועד, אשר אועד לך שמה, קדש קדשים תהיה לכם: ונאמר, והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר, בהיטיבו את הנרות יקטרנה: ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה,

קטורת תמיד לפני יי לדורותיכם:

ר י ה ב ד ה ו א

מן התורה כדפי׳ ולזה נאמר שקרבנות ממש הם שני כבשים להראות על שני שיעורי קומה שהם שתי תפלות, והם תיקוני אברהם ויצחק ושאר העניינים הם. והם נגד שתי הנהגות שהאבות נעשו מרכבה להם, ולכד . מתיקוני המציאות. כל אחד קשט ותקן המלכות לנגד ההנהגה המיוחסת לו. והנהגת הדין.מיוחסת ליצחק ולכד תקן תפלת המנחה והנהגת החסד מיוחסת לאברהם ולכד תקן תפלת שחרית, ולכך תפלות כנגד תמידין תקנום ויסדום אנשי כנסת הגדולה מעין מציאות הנכון לכל תפלה ותפלה לרמז אל חתמידין וכר — ומקשר אח״כ אל תפלת ערבית

שתקן יעקב אבינו ובזה נשלמו ההנהגות עיי״ש כה״ע בהרחבה.

וזה הטעם מה שאומרים פרשת התמיד גם לתפלת המנחה, כדלהלן לפנינו מהרמ״ק המשך העניו.

כתב הרמ״א בהגהתו (סי׳ רלד) יש שכתבו שנוהגים לומר פרשת התמידג יפה הוא, ה נ מ קודם אשרי של תפלת המנחה. נגד תמיד של בין הערבים, ו

(אבודרהם בשם הר״י ור״י).ר אשרי כי פרשה זו [התמיד] היא ח כתב הט״ז ולי נראה שיש לומר א במקום שחיטתו וזריקתו של התמיד, ותפלת י״ח היא במקום הקטרתו על המזבת

לשרפו וכד. כתב המג״א רמ״ע [רמ״ע מפאנו] בתשובה סי׳ י״ד כתב בשם הזוהר לאומרהר אשרי משום דבםוכה (דף כג) איתא ששחרית היו מתפללין אחר הקרבת ח א

ה כג ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

תנו רבנן, פטום הקטורת כיצד׳ שלש מאות וששים ושמונה מנים היו בה. שלש מאות וששים וחמשה כמנין ימות החמה, מנה לכל יום, פרס בשחרית, ופרס בין הערבים. ושלשה מנים יתרים. שמהם מכנים כהן גדול מלא חפניו ביום הכפורים. ומחזירן למכתשת בערב יוה הכפורים, ושוחקן יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה: ואחד עשר סמנים היו בה. ואלו הן: א) הצרי, ב) והצפורן, ג) החלבנה׳ ד) והלבונה, >משקל שבעים שבעים מנה. ה) מור, ו) וקציעה, ז) שבלית נרד, ח) וכרכם משקל ששה עשר ששד, עשר מנה. ט) הקשט שנים עשר. י) וקלופה שלשה. יא) וקנמון תשעה, בורית כרשינה תשעה קבין., יין קפריסין םאין תלתא וקבין תלתא, ואם לא מצא יין קפריסין מביא חמר חורין עתיק. מלח סדומית רובע הקב, מעלה עשן כל שהוא. רבי נתן הבבלי אומר׳ אף כפת הירדן כל שהוא, ואם נתן בה דבש

פסלה, ואם חסר אחת מכל סמניה חיב מיתה:

רבן שמעון בן גמליאל אומר, הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. בורית כרשינה למה היא באה, כדי ליפות בה את הצפורן כדי שתהא נאה. יין קפריסין למה הוא בא, כדי לשרות בו את הצפורן כדי שתהא עזה. והלא מי רגלים

יפין לה, אלא שאין מכניםין מי רגלים במקדש מפני הכבוד:

ר י ה ב ר ה ו א

התמיד׳ ומנחה היו מתפללין קודם הקרבת התמיד ואשרי חוה כמו תפלה ע״כ.. ת ר ו ט ק ם ה ו ט וטוב לומר ג״כ פ

כ׳ ל״ח טוב לומר הודו לה׳ ברכו וכר עד והוא רחום מפני שהיו אומרים אותו לפני הארון בערבית. (ראה בסידורנו הגאונים והמקובלים (ריש כרך בי) גבי הודו דתפלת שחרית). אך כבר נתפשט המנהג כהרמ״א לומר התמיד קודם

•אשרי וכ״כ בסידר ר״י קאפעל, וכ״ה בכה״-ה.

כ׳ הבאר היטב בשם האריז״ל לומר פיטום הקטורת אחר פרשת התמיד.ר במנחה, וכ״כ ד ס ה מ ו י ח י עיין בסידור ר״י יעבץ שאין אומרים א ב בספר זכרון יהודה בעל אמרי אש, ועיין בסידורי ספרד לומר ג״כ מזמור מה ידידות משכנותיך קודם מנחה והובא ג״כ בב״י ע״ש׳ אד במדינותינו לא נוהגין לאומרו,

(מהרי״ח).ן לומד הפטום הקטורת, פעם בשחרית בתוך ו ד נ ו ובס׳ כשע״ג כי מנהג לם מנהגם לאומרו פעם אחת ד ר ט ש מ א ב הזמירות, ופעם במנחה קודם אשרי ו בשחרית, אבל בשבתות וימים טובים ותעניות׳ ובבית האבל אומדים אותו גםם מנהגם לומר י ר צ מ א ו מ ר ג ו ת ה ו י ר ו ס ל ו א ר ש ץ י ר א ב במנחה. ו הפטום הקטורת שלשה פעמים ביום, פעם בזמירות, פעם קודם תנא דבי אליהו

ה קודם אשרי. ח נ מ זפעם ב וכבר אמרנו שלהרמ״ק מקדימים שני מזמורים, והם תיקון א׳ ותיקון השני

ה ח נ ת מ ל פ ר ת ד כד ס

תניא דבי נתן אומר, כשהוא שוחק אומר, הדק היטב, היטב הדק׳ מפני שהקול יפה לבשמים, פטמה לחצאין כשרה, לשליש ולרביע, לא שמענו: אמר רבי יהודה זה הכלל« אם כמדתה כשרה לחצאין, ואם חסר אחת מכל סמניה חיב מיתה:

תניא בר קפרא אומר׳ אחת לששים או לשבעים שנה, היתה באה של שירים לחצאין: ועוד תני בר קפרא אלו היה נותן בה קורטוב של דבש, אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה, ולמה אין מערבין בה דבש, מפני שהתורה אמרה, כי כל

שאר וכל דבש, לא תקטירו ממנו אשה ליי:

ג״פ: יי צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה: ג״פ: יי צבאות אשרי אדם בוטח בך: גי׳פ: יי הושיעה המלך יעננו ביום קראנו: אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה: וערבה ליי מנחת יהודה

וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות:

אנא בכח גדולת ימינד תתיר צרורה. קבל דנת עמך שגבנו טהרנו נורא. נא גבור דורשי יחודד כבבת שמרם. ברכ& טהרם רתמם צדקתך תמיד גמלם. חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך. יחיד גאה לעמד פנה זוכרי קךושתך. שועתנו קבל

ושמע צעקתנו יודע תעלומות. ברוד שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

ר י ה ב ר ה ו א

ד והנה התיקון הזה הוא להיות קריאת התמיד חשוב י מ ת הוא מ״ש בפ׳ הו היה מתקו ת ב י בעשייתו כאומרו ונשלמה פרים שפתינו, וכמו שהתמיד ב ק דו מתקן הדינים, וע״ד זח דקדק הכתוב את הכבש ת א י ר הדינים וממתקן, כך ק האחד שהוא המייחד הספירות תעשה בבוקר מפני שהייחוד הוא מחסד ולמעלה,י שולט גבורה ועשייתו ותקונו נ ם ש ו י ב ואת הכבש השני שהוא ממש השני ש

אשר לו בין הערבים׳ וכר.

ותיקון חג׳ קריאת הקטורת, ויש בסגולתו שביתת הקליפות כאומרו והמגיפה נעצרה. והיינו מצד התבסמות הדינים עד שמשבית החיצונים. והענין שהדינים מושרשים בבינה והמלכות שהם שתי הנהגות הגבורות וכר והנה הקטורת מתקןב בינה, עם כל הגבורות הצומחות ממנה, והתמיד מתקן מזבח ה ז מזבח ה

. ה א י ר ק ה עם כל הגבורות הנקשרות בה, ולכן יתוקן הענין ע״י ה ל ו ע ה

באר״י וםוריא תוגרמא ומצרים אומרים בפטום הקטורת השתי ברייתות תניא ר׳ נתן, ותני בר קפרא, וכן מנהג אשכנז, אבל בלונדון ואמשטרדם אין

אומרין אותן (כשט״ג).

תיקון עולם העשיר. ששם הקרבנות יאמר פרשת וידבר ופיטום הקטורת וכו׳ עד וערבה וכו׳ עד תיקון העולם היצירה כי המזמורים ביצירה (סידור רב אשר).

, כה ד ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה: אשרי העם שככה לו, אשרי העם שיי אלהיו: תהלה לדוד, ארוממך אלהי המלך, ואברכה שמך לעולם ועד: בכל יום אברכך. ואהללה שמך לעולם ועד: גדול יי ומהולל מאד, ולגדולתו אין חקר: דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו: הדר כבוד הודיך ודברי נפלאתיך אשיחה: ועזוז נוראותיך יאמרו וגדלתך אספרנה: זכר רב טובך יביעו, וצדקתך ירננו: חנון ורחום יי, ארך אפים וגדל חסד: טוב יי לכל, ורחמיו על כל מעשיו: יודוך יי כל מעשיך וחסידיך יברכוכה: כבוד מלכותך יאמרו, וגבורתך ידברו: להודיע לבני האדם גבורתיו, וכבוד הדר מלכותו: מלכותך מלכות כל עלמים, וממשלתך בכל דור ודר: סומך יי לכל הנפלים, וזוקף לכל הכפופים: עיני כל אליך ישברו, ואתה נותן להם את אכלם בעתו: פותח את ידך, ומשביע לכל חי רצון: צדיק יי בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו: קרוב יי לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת: רצון יראיו יעשה, ואת שועתם ישמע ויושיעם: שומר יי את כל אהביו ואת כל הרשעים ישמיד: תהלת יי ידבר פי, ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד:

ואנחנו נברך יה, מעתה ועד עולם הללויה:

ר ח ב ד,י ר ו א

אומרים מזמור אשרי תחלה לדוד לפני תפלת י״ח דמנחה, וזח מחמת מאמרם ז״ל בברכות (דף ד׳ ע״ב) כל האומר תהלה לדוד ג׳ פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא׳ והארכנו בזה במקומו בכרך שני של סידור זה ואין להכפיל.

וכ׳ הרמ״ק ז״ל בסידורו ויש בו ג״כ סגולה למתק הדינים רהיינו קשר המלכות בבינה ״תחלה לדוד״. וכן יש בסוד פסוקיו פתיחת החסד ומתקשרת

המלכות בימין ע״י. וכן פי׳ בזוהר שסגולתו לקשר המלכות בימין.

ויש להוסיף עוד טעם אמירת אשרי, עפ״י מ״ש בברכות (לא ע״א) אין עומדים להתפלל [תפלת י״ח] לא מתיר עצבות, עצלות, שחוק, שיחה, קלות ראש ולא מתוך דברים! בטלים אלא מתור שמחה של מצוד,. ופירש״י כגון דברי תנחומים של תורה כגון סמוך לגאולת מצרים, או סמוד לתהלה לדוד שהוא של שבח ותנחומים, כגון [פסוקים באשרי] רצון יראיו יעשה, שומר ה׳ את כל אוהביו׳ זכגון מקראות הסדורות בתפלת ערבית כי לא יטוש ה׳ את עמו, וכיוצא בהן ע״כ

ל׳ רש״י ז״ל.

ה ח נ ת מ ל פ ר ת ד כר ס

(לשי׳ץ חצי קדיש).

(למנחה): כי שם יי אקרא הבו גודל לאלהינו: אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך:

ברוך אתה יי אלהינו ואלהי אבותינו, אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב, האל הגדול הגבור והנורא, אל עליון גומל חסדים טובים, קונה הכל, וזוכר חסדי אבות, ומביא גואל לבני בניהם למען

שמו באהבה:

(בעשי״ת) זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים; למענך אלהים חיים:

מלך עוזר ומושיע ומגן. ברוך אתה יי, מגן אברהם:

אתה גבור לעולם אדני, מחיה מתים אתה, רב להושיע:

(בחורף): משיב הרוח ומוריד הגשם: (בקיץ): מוריד הטל:

ר י ה ב ר ה ו א

תפלת שמונה עשרה למנחה דימות החול, דלחש, דחזרה, והקדושה לפי הרמ״ק מחולק לשלשה תיקונים׳ ה׳ ר ד ותוכן הענין בקצרה הוא:

י הוא תפלת העמידה דלחש, ועניינה שיעור קומת המלכות ש י מ התיקון ה ח, ם ה ר ב נקשרת בגבורה בסוד הגבורות העושות שיעור קומה וכו׳ והיינו ברכת את עם החסד. אתה גבור בגבורה עצמה, אתה קדוש בתפארת, ו נ ו ש א ה ר ש ל שת בי״ב גבולי אילכםון [כוונתו לספר יצירה, ושם ביארנו בספרנו יוצר י ע צ מ את הם נה״י והמלכות ממש מתקשרת באיברים ו נ ו ר ח ש א ל אור בארוכה] ש

עליונים אלו וכו׳ ראה ההמשד לתיקון חששי.

י הוא חזרת הש״ץ העמידה בחשאי עולם הנקבה ובחשאי ש ש והתיקון ח שלא יתדבקו שם החיצונים, ובהיותה בחשאי היא עולה אל מקום החשאי וההעלם

מקום שאין החיצונים מתדבקים ושם מסתתרת מהם וכר.

ה בקול רם להראות על מקום הזכר הגובר על הנקבה הוא הת׳׳ת. ר ז ח ה ו היורד לנוכח המלכות, וכל העם שומעים לקבל מהזכר ומיחדים באומרם א מ ו­

יזהו עיקר מתיקות הדינים.

, הנה קדושה וברכה הם ימין ושמאל ה ש ו ד ק י ה ע י ב ש והתיקון ה קדושת תלויים וברכת כהנים, ובמנחה אין ברכת כהנים משום שכרות וכו׳ אמנם

קדושה מהשמאל מכניע הדינים וממתיקן ומבטל החיצונים וכר.

ה כז ח נ ל ת מ פ ת ד • ס ד

מכלכל חיים בחסד, מחיה מתים ברחמים רבים, סומך נופלים, ורופא חולים, ומתיר אסורים, ומקיים אמונתו לישני עפר. מי כמוך

בעל גבורות, ומי דומה לך מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה:

(בעשי״ת): מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו לחיים ברחמים:

ונאמן אתה להחיות מתים. ברוך אתה יי מחיה המתים:

(בחזרת הש״ץ אומרים כאן קדושה):

נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש המשלשים לך קדשה, ככתוב על יד נביאד וקרא זה אל זה ואמר: (קו״ת): קדוש קדוש קדוש, יי צבאות, מלא כל הארץ כבודו. (קו״ח): לעומתם משבחים ואומרים: (קו״ח): ברוד כבוד יי ממקומו: ובדברי קדשך כתוב לאמר: ימלוד יי לעולם, אלהיך ציון לדור ודור הללויה:

אתה קדוש ושמך קדוש, וקדושים בכל יום יהללוך סלה. ברוך אתה יי, האל הקדוש: (בעשיי׳ת: המלך הקדוש):

ר י ה ב ר ה ו א

כתב הרח״ו ז״ל בשה״כ תפלת מנחה דרוש ב׳ גם היה [האריז״ל] נזהר מאד בתכלית שלאי לאומרה בלא חזרה, אלא בתחלה בלחש, ואח״כ בקול רם כמו בתפלת שחרית, ומכ״ש בתפלת שחרית ומוסף׳ ואף אם היה סמוך לשקיעת החמה מעט. ולא עוד אלא אפילו אם היה בערב שבת קודם לשקיעת החמה היה אומרה בלחש, ואח״כ אומרה בקול רם. גם היה נזהר מאד שלא לאומרה אלא סמוך לשקיעת

החמה כנזכר בגמרא (ברכות כט ע״ב) על פסוק יראוך עם שמש.

וכ״כ שלחן הטהור (קאמרנא) מרן האר״י ז״ל הזהיר מאד אף שיזדמן אונם להתפלל מנחה אחר שקיעה, יזהר להתפלל הקהל בלחש, והש״ץ יחזור כל

התפלה בקול רם. כי הכל הולך אחר התחלה. כתב רבעו מהריי׳ט אלגאזי ז״ל בספרו שלמי צבור יהא זהיר להתפלל מנחה

ת הש״ץ. . ר ז ח בזמנה, ובצבור כי עיקר שלימות התפלה היא ב הרב ד.א ד״ י זי׳ל, העיד עליו מוהרחי׳ו ז״ל שהיה נזהר מאד שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה, ואפילו היה ע׳יש עכ״ז לא היה מניח לאומרה בקולש ואח׳יכ בקול רם׳ ע״כ. וכי׳כ מרן הבית יוסף (סי׳ ח ל רם, אלא היה אומרה בת ת״ו. וגזרו פ צ ו ב נ י נ פ ל : ש ת ו ר ו ד ב ם ש י מ כ ו ח ג י ה נ רל״ב) וכן ה

נידוי לעובר על גזרתם לאומרה בקול רם.

א״ה [ר״א חייוון] כתב מרן ז״ל (סי׳ קכך) ש״ץ שנכנס לביהכ״נ ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריד לעבור לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה

ה ח נ ת מ ל פ ר ת ד כח ס

אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. חננו מאתך חכמה בינה ודעת: ברוך אתה יי, חונן הדעת:

השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך. ברוך אתה יי, הרוצה בתשובה:

סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחול לנו מלכנו כי פשענו, כי אל טוב וסלח אתה. ברוך אתה יי, חנון, המרבה לסלוח:

ראה נא בענינו וריבה ריבנו, וגאלנו מהרה למען שמך, כי אל גואל חזק אתה. ברוך אתה יי, גואל ישראל:

: ( ו נ (בתענית צבור אומר הש״ץ כאן ענ

עננו יי עננו, ביום צום תעניתנו, כי בצרה גדולה אנחנו, אל תפן אל רשענו, ואל תסתר פניד ממנו, ואל תתעלם מתחנתנו, היה נא קרוב לשועתינו, יהי נא חסדך לנחמנו, טרם נקרא אליך עננו, כדבר שנאמר, והיה טרם יקראו ואני אענה׳ עוד הם מדברים ואני אשמע> כי אתה יי, העונה בעת צרה פודה ומציל

בכל עת צרה וצוקה. ברוך אתה יי, העונה לעמו ישראל בעת צרה:

ר י ה ב ר ה ו א

ומתפלל בקול רם לצבור, וא״צ לחזור ולהתפלל בלחש וכו׳ כתב מור״ם [רמ״א] בסי׳ קכ״ד ורל״ב בשם מהרי״ל דאם השעה דחוקה שירא שיעבור זמן תפלה,, ע״כ. ועיין בל״ח [לחם חמודות] ם י ג ה ו מתפלל הש״ץ עם הקהל בקולי• רם וכן נ פ׳ תפלת השחר אות ס״ו דעדיף טפי שהש״ץ יתחיל בקול רם ואומר עד הא־ל. ומוהרי״ל ש ח ל הקדוש והצבור כשענו אמן דהא־ל הקדוש יתפללו אח״כ כאו״א ב לא אמר אלא כשהשעה דחוקה כ״כ שאם לא יתחילו מיד עם הש״ץ שלא יוכלו לגמור קודם שיעבור כל הזמן אבל בלאו הכי שפיר טפי שלא להתחיל עד אחר הא־ל הקדוש ע״ש, שנראה מדבריו שם דהיינו בתפלת מנחה דליכא סמיכות

גאולה לתפלה משא״כ בשחרית ע״ש.

מנהג לונדון ואמשטרדם שאין חוזרים פעם שנית עמידת המנחה בימות החול, אבל בשבת ויו״ט ותעניות חוזרין העמידה.

והמנהג באמשטרדם שגם בשויו״ט אומרים העמידה שבמנחה פעם אחת בקול רם.

ומנהג הספרדים באלג׳יד ברוב בתי הכנסיות לומר כל העמידות פעם אחת.ה שאומרים אותה ח נ מ ורק בווהארן חוזרים העמידות כולם׳ חוץ מעמידות ה

בקול רם.

ה כט ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

רפאנו יי ונרפא, הושיענו ונושעה, כי תהלתנו אתה, והעלה ארוכה ורפואה שלמה לכל מכותינו, כי אל מלך רופא נאמן ורחמן

אתה. ברוך אתה יי, רופא חולי עמו ישראל:

ברך עלינו יי אלהינו את השנה הזאת, ואת כל מיני תבואתה: ברכה (בחורף): טל ומטר לברכה על פני האדמה, (בקיץ) תן לטובה, ול ושבענו מטובך, וברך שנתנו כשנים הטובות לברכה כי א

טוב ומטיב אתה ומברך השנים. ברוך אתה יי, מברך השנים:

תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נם לקבץ גליותינו וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו. ברוך אתה יי, מקבץ נדחי עמו

ישראל:

השיבה שופטינו כבראשונה, ויועצנו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה, ומלוך עלינו אתה יי לבדך בחסד וברחמים בצדק ובמשפט.

ברוך אתה יי, מלך אוהב צדקה ומשפט: (בעשי״ת: המלד המשפט):

ר י ה ב ר ה ו א

ל וםוריא, תוגרמא ומצרים [ר״ת םת״ם] לחזור א ר ש ץ י ר והמנהג בכל אה בקול רם. ח נ מ כל העמידות ולעתים רחוקות בשעת הדתק שאומרים עמידת ה

(ראה כשט״ג דף קם הטעם למנהגי לונדון ואמשטרדם ואלג׳יר). וטעם לספרדי ארץ ישראל וםת״ם שנהגו בכל תפלה ותפלה לחזור העמידה מפני שכן מפורש בסוף ר״ה לג ע״ב. ואםיקנא דהלכה כר׳׳ג. וכן פסק הרמב״ם בפ״ט מהל׳ תפלה. וכ״כ האבודרהם (כו ע״א) שגם במנחה יחזור הש״ץ התפלה, זל״ש הטור (סי׳ רלד) סדר תפלת מנחה בציבור, אומר אשרי וקדיש [וכתב הכלבו דאין לומר אשרי של תפלת המנחה עד שנשלמו לבא מנין לב״ה, כדי שיאמרו עליו קדיש של תפלת המנחה וכן הוא בםמ״ק בההגה, דרכי משה] ומתפללין

[בלחש] י״ח, וש״ץ מחזיר התפלה כדרך שעושין בשחרית וכר.ם וכ״כ הכלבו שצריר י ז נ כ ש א וכ׳ הב״י כ״כ ג״כ הרמב״ם, וכן נוהגים הם אין נוהגים י ד ר פ ס להחזיר התפלה כמו בשחרית אם לא ע״י הדחק. אבל ה, אלא מתפלל ש״ץ עם הציבור בקול רם ואומר ה ח נ מ לחזור ש״ץ התפלה ב קדושה וברכת אתה קדוש, ואח״כ אומר האמצעיות בלחש עם הציבור׳ ומתחילם הוא הנכון, וכן הנהיגו י ז נ כ ש א רצה בקול רם, וגומר תפלתו בקול רם. ומנהג הת תובב״א וגזרו• לעובר על תקנתם. ע״כ להב״י. פ צ חכמים שבדור שלפנינו בת היה מנהגם שלא לחזור העמידה השנית וגזרו נדוי פ צ ב וכשט״ג בשם ב״י ש

ה ח נ ת מ ל פ ר ת ד ל ס

ולמלשינים אל תהי תקוזז וכל המינים כרגע יאבדו וכל איביך מהרה יכרתו והזדים מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכלם ותשפילם ותכניעם במהרה בימינו: ברוך אתה יי שובר איבים

ומכניע זדים:

על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עמך בית ישראל, ועל פליטת בית סופריהם ועל גרי הצדק ועלינו, יהמו נא רחמיך יי אלהינו, ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת, ושים חלקנו עמהם ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו ועל חסדך הגדול באמת

נשעננו: ברוך אתה יי משען ומבטח לצדיקים:

ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דברת ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם. וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה

: ברוך אתה יי בונה ירושלים: ( ן(בתשעה באב במנחה אומרים כאן נ ח ם תכי

(בת״ב במנחה אומרים כאן נתם)

נחם יי אלהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים ואת העיד האבלה והחרבה והבזויה והשוממה. האבלה מבלי בניה. והחרבה ממעונותיה. והבזויה מכבודה. והשוממה מאין יושב. והיא יושבת וראשה חפוי כאשד. עקרה שלא ילדה. ויבלעוה לגיונות. ויירשוה עובדי זרים. ויטילו את עמד ישראל לחרב. ויהרגו בזדון חסידי עליון. על כן ציון במר תבכה. וירושלים תתן קולה. לבי לבי על חלליהם. מעי מעי על חלליהם. כי אתה יי באש הצתה. ובאש אתה עתיד ׳לבנותה. כאמור ואני אהיה לה נאם יי חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה: ברוד אתה יי מנחם ציון

ובונה ירושלים:

ר י ה ב ר ה ו א

וחרם, והנהיגו להתפלל בחזרה, ובפרט שהאד״י לא הניח לאומרה בקול רם אלאר אפילו אחר שקיעת החמה, אפילו בערב שבת, ועל פי דבריו ד ק בלחש ואח״כ ב

סמכו כל ארץ ישראל וסודם.

ן דצבורדדחיקא ו א י ג א וכבר הבאנו מהשבלי הלקט (סי׳ מז) בשם רב ה להו שעתא בבי שמשיה לצלויי בלהישא והדד לנחותי ש״ץ, דלית לחו לש״ץ

ה ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך, כי לישועתך קוינו כל היום ומצפים לישועה: ברוך אתה יי מצמיח

קרן ישועה:

אב הרחמן שמע קולנו יי אלהינו חום ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו. כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה,

ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו. חננו ועננו ושמע תפלתנו:

: (בתענית צבור במנחה! אומרים זה)

עננו יי עננו, ביום צום תעניתנו, כי בצרה גדולה אנחנו, אל תפן אל רשענו, ואל תםתר פניך ממנו, ואל תתעלם מתחנתנו, היה נא קרוב לשועתנו, יהי נא חסדך לנחמנו׳ טרם נקרא אליר עננו, כדבר שנאמר, והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע, כי אתה יי, העונה בעת צרה, פודה ומציל

בכל עת צרה וצוקה:

כי אתה שומע תפלת כל פה עמך ישראל ברחמים: ברוך אתה יי שומע תפלה:

רצה יי אלהינו בעמך ישראל ולתפלתם שעה והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך: (בר״ח ובחול המועד אומרים כאן יעלה ויבא):

ר י ה ב ר ה ו א

למיחת ולאפקעינהו ידי חובתייהו בקול רם, לפי שמצות תפלה בלחש כדילפינן מהילכתא גוברתא דחנה ולא נפקי ידי חובתייהו בין יחיד בין צבור אלא בלחש, ולא שרו רבנן אלא בברכות של ראש השנה בלתוד ומשום דנפישי ברכות ותקנתייהו דמצלי כולהו בלחש כמצות תפלה והדר נחית ש״ץ ואומר מגן ומחיה וענו קדושה

ומסיים הא־ל הקדוש וכו׳ עיי״ש,, ק״י) שאם רואה שהשעה עוברת כשעת הדחק דמי כ׳ בם׳ כנה״ג (סי

ויתפלל ״הביננו״. וכ׳ שם הברכי יוסף וז״ל יש קצת שינויים בנוסח הביננו בפוסקים.ומצאתיו ה׳ א׳ לדעת נ נ י ב , נוסה זה ה ד ב י ת כ ן ב ו ש א ר ה ה י ע ש ו י י נ ב ר ל

ה ח נ ח מ ל פ ר ת ד לב ס

אלהינו ואלהי אבותינו, יעלה ויבא ויגיע, ויראה וירצה וישמע, ויפקד ויזכר זכרוננו ופקדוננו, וזכרון אבותינו, וזכרון משיח בן דוד עבדך, וזכרון ירושלים עיר קדשך, וזכרון כל עמך בית ישראל לפניך, לפליטה לטובה, לחן ולחסד ולרחמים ולחיים טובים ולשלום ביום (לר״ח): ראש החדש חזה. (לחוה״מ פסח): חג המצות הזה. (לחוה״מ סוכות): חג הסכות הזה. זכרנו יי אלהינו בו לטובה. ופקדנו בו לברכה. והושיענו בו לחיים טובים. ובדבר ישועה ורחמים, חום וחננו,

ורחם עלינו והושיענו, כי אליד עינינו, כי אל מלד חנון• ורחום אתה:

ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך אתה יי, המחזיר שכינתו לציון:

ר י ה ב ר ה ו א

את דרכיד ומול את לבבנו ליראה אותר, סולח היה לנו להיות גאולים, רחקנו ממכאוב ודשננו בנאות ארצך — והנפוצים מד׳ תקבץ, והטועים מדתך תשפט, ועל הרשעים תניף ידה וישמחו צדיקים בבניז עירך ובתיקון היכלך ובהצמחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן ישי משיחך בטרם נקרא אתה תענה, כדבר שנ׳ ואתה תשמע כי אתה הוא העונה בעת צרה ופודה ומציל מכל צוקה וצרה בא״י

שומע תפלה.

אם אמנם שבשער השני גבי תפלת, מנחה דערב שבת הארכנו בנידו״ז, כדאי להביא כאן גבי מנחה דחול אפס מה מענייני מנחה דערב שבת קודש. ואחד

באחד ידובקו.

תפלת לחש במנחה דערב שבת היא העליה למעלה ולהשיג תוספות נפש רוח ונשמה דליל שבת, ונביא מכתבי האריז״ל, מסידור חמדת ישראל לר״ש וויטל ז״ל.

ת הוא דבר גדול. קודם שתאמר ב ב ש ר קבלת תוספת נשמה ב מ נ ת ה עת שהם ו ש פ נ א׳ שפתיי תפתח וגו׳ תכוין ותחשוב להעלות במחשבתד כל חלקי הן להעלותן עד היצירה וזהו סוד תוספת שבת כי ״ בעולם העשיה׳ עי׳י שם ב

העשיה נכללת ביצירה וניתוםף בה קדושה.

׳ ה ולהעלותן אל , ואחי׳כ להעלות היצירה עם הרוחות שבה ע״י שם מ הבריאה וזהו תוספת רוח.

ג אל האצילות ״ ואח״כ להעלות הבריאה עם הנשמות שבה ע״י שם ס וזהו תוספת נשמה.

ואח״כ לחבר כולם עם נשמה לנשמה [חיה] שהיא נפש המלכות דאצילו3 ע״י שם ע ״ ב אשר שם וכד. והרי במחשבה זו קבלו כל החלקים תוספת ׳קדושה,

ה לג ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

מודים אנחנו לך, שאתה הוא יי אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד, צורנו צור חיינו מגן ישענו, אתה הוא לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידיך, ועל נשמותינו הפקודות לך, ועל נסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת. ערב ובוקר וצהרים. הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו

חסדיך כי מעולם קוינו לך:

מודים אנחנו לך שאתה הוא יי אלהינו, ואלהי אבותינו, אלהי כל בשר יוצרנו יוצר בראשית, ברכות והודאות לשמך הגדול והקדוש, על שהחייתנו וקימתנו, כן תחינו ותקימנו ותאסוף גליותינו, לחצרות קדשך לשמר חקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב

שלם, על שאנחנו מודים לך, ברוך אל ההודאות:

. ואם שכח אינו חוזר. ואם נזכר קודם ם י ס נ ל ה (בחנוכה ובפורים אומרים ע שסיים הברכה אפי׳ נזכר בין אתה להשס חוזר):

ועל הנסים ועל הפרקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות ועל המלחמות שעשית לאבותינו

בימים ההם בזמן הזה:: ה כ ו נ ח ל

בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו כשעמדה מלכות יון הרשעהה ואתה ברחמיך הרבים נ על עמך ישראל להשכיחם תורתד ולהעבידם מחקי רצו עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוםקי תורתר ולד עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה ואחר כן באו בניד לדביר ביתך ופנו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך וקבעו שמונת ימי חנכה

אלו להודות ולהלל לשמך הגדול:

ר י ה ב ר ה ו א

ואז תתחיל העמידה וכו׳. עיי״ש שבהכריעות והזקיפות ממשיכים נר״ן מאבי״ע ע״י כוונות שמות עםמ״ב. ובםו״ד ובאמרך המברך את עמו ישראל בשלום אז

תכוין לחבר כולם בחיבור אחד.

ה ח נ ת מ ל פ ר ת ד לד ס

: ם י ר ו פ ל

בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה כשעמד עליהם המן הרשע בקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ושללם לבוז: ואתה ברחמיד הרבים הפרת את עצתו וקלקלת את מחשבתו. והשבות לו גמולו בראשו. ותלו אותו ואת בניו על העץ:

ועל כלם יתברך ויתרומם ויתנשא שמך מלכנו תמיד לעולם ועד:

(בעשי״ת): וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך:

וכל החיים יודוך םלה ויהללו ויברכו את שמך הגדול באמת לעולם כי טוב. האל ישועתנו ועזרתנו םלה האל הטוב: ברוך אתה

יי הטוב שמך ולך נאה להודות:

(לש״צ בת״צ):

אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשלשת בתורה. הכתובה על־ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו כהנים עם

קדושך כאמור:

(ש״צ): יברכך יי (יהי פניו נגד ההיכל וישמרך (נגד ימינו): (קהל): אל נא קרב תשועת מצפיך: (ש״צ): יאר יי פניו (נגד ההיכל) אליך ויחנך (נגד שמאלו): (קהל): פחדד סר תוציאם ממאסר: (ש״צ): ישא יי פניו (נגד ההיכל) אליך (נגד ימינו): (קהל): פדה טועים פתח סומים ישעך מצפים: (ש״צ): וישם לך (נגד שמאלו) שלום (נגד ימינו).: (קהל): דלה יוקשים

: ו וקבץ נפוצים סמוך יי מפלתנ

ר י ה ב ר ה ו א \ י

ובסידור רב א ש ר בסוף שים שלום לכוין בשם הוי׳ בערב שבת קודש כזה: ה י ו ״ ד ק ״ ה ו ״ ו ק ״ ה נפשות דעשיה, ונפשי עולה עמהם.

א דוחות דיצירה ורוחי עמהם. ״ ו ק ״ א ״ א ו ״ ד ק ו י ו״ י נשמות דבדיאה ונשמתי עמהם. ו ק ״ א ״ ד ק״• י ו ה י ו

י יתחברו כולם באצילות ונפשי ורוחי ונשמתי ״ ״ ו ק י י ו ״ ד ק ״ י' י ו עמהם.

ה לה ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

שים שלום, טובה וברכה, חיים חן וחסד ורחמים, עלינו ועל כל ישראל עמך. ברכנו אבינו כלבו• כאחד באור פניך, כי באור פניך, נתת לנו יי אלהינו: תורת חיים ואהבת חסד, וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום. וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל, בכל עת ובכל שעה בשלומך. (ובספר) ברוך אתה יי, המברך את עמו

ישראל בשלום:

(בעשי״ת): ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה, ישועה ונהמה וגזרותך אנתנו וכל עמד בית ישראל, לחיים טובים ולשלום. י טובות נזכר ונכתב לפנ

ברוך אתה יי, המברך את עמו ישראל בשלום:

יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי, לפניך יי צורי וגואלי:

אלהי, נצור לשוני מרע, ושפתי מדבר מרמה, ולמקללי, נפשי תדום, ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח לבי בתורתך, ובמצותיך תרדוף נפשי, וכל החושבים עלי רעה, מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יי דוחה. למען יחלצון ידידיך, הושיעה ימינך וענני. עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען: קדשתך, יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי, לפניך, יי צורי וגואלי: עשה שלום (בעש״ת: השלום) במרומיו, הוא יעשה

שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו אמן:

יהי רצון למפניד יי אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה

בימינו ותן חלקנו בתורתד: ושם נעבדץ ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות:

וערבה ליי מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות:

ר י ה ב ר ה ו א

וצריך ליזהר להתפלל בלחש תחילה ואח״כ בחזרה בקול רם ואף אם השעה

דחוקה ביותה

ת מ נ חיו! ל פ ר ת ד לי ס

(אלו חימים שא״א בחם תחנון. ר״ח, פורים קטן ב׳ ימים, פורים גדול ב׳ ימיה, חנוכה, ט׳ באב, ט״ו באב, ט״ו בשבט, כל חדש ניסן, פסח שני ב׳ ימים, ל״ג בעומת מר״ח סיון עד אחר אסרו חג של שבועות, והמנהג שלא לומר תחנון עד אחד י״ב

סיון, ערב ראש השנה, ומערב יום כפור עד אחר אסרו חג של סוכות):

אלהינו ואלהי אבותינו. תבא לפניך תפלתנו ואל תתעלם מתחנתנו שאין אנו עזי פנים וקשי עורף. לומר לפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל אנחנו ואבותינו

חטאנו:

אשמנו. בגדנו. גזלנו. דברנו דופי: העוינו. והרשענו. זדנו. חמסנו. טפלנו שקר: יעצנו רע. בזבנו. לצנו. מרדנו. נאצנו. סררנו. עוינו. פשענו. צררנו. קשינו עורף: רשענו. שחתנו. תעבנו. תעינו. תעתענו: סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו. ואתה

צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו:

אל ארך אפים אתה ובעל הרחמים נקראת ודרך תשובה הורית. גדולת רחמיך וחסדיך. תזכור היום ובכל יום לזרע ידידיך תפן אלינו ברחמים. כי אתה הוא בעל הרחמים. בתחנון ובתפלה פניך נקדם. כהודעת לעניו מקדם. מחרון אפך שוב כמו בתורתך כתוב. ובצל כנפיך נחסה ונתלונן. כיום וירד יי בענן. תעבור על פשע ותמחה אשם. כיום ויתיצב עמו שם: תאזין שועתנו ותקשיב מנו

מאמר. כיום ויקרא בשם יי ושם נאמר: ויעבור יי על פניו ויקרא:

יי יי אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה. וסלחת לעונינו ולחטאתינו

ונחלתנו:

ר י ה ב ד ה ו א

י היא הי״ג מדות של רחמים, ותחנונים לפי נ י מ לפי הרמ״ק התיקון ה שה עם היות שיש ח נ מ כהו. ועניינם ממש לבםם הדינים ולכך יש ״ויעבור״ ב

ה לז ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

סלח לנו אבינו, כי חטאנו, מחל לנו מלכנו, כי פשענו: כי אתה אדני טוב

וסלה ורב חסד לכל קראיך:

ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נפלה נא ביד יי כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה:

(מ״א) רחום וחנון חטאתי לפניך יי מלא רחמים רחם עלי וקבל תחנוני: יי אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיםרני: חנני יי כי אמלל אני רפאני יי כי נבהלו עצמי: ונפשי נבהלה מאד ואתה יי עד מתי: שובה יי חלצה נפשי הושיעני למען חסדך: כי אין במות זכרך בשאול מי יודה לך: יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה: עששה מכעס עיני עתקה בכל צוררי: סורו ממני כל פעלי און כי שמע יי קול בכיי: שמע יי תחנתי יי תפלתי

יקח: יבשו ויבהלו מאד כל איבי ישבו יבשו רגע:

לתענית צבור ולעשרת ימי תשובה

אבינו מלכנו חטאנו לפניד: אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה: אבינו מלכנו עשה עמנו למען שמד:

אבינו מלכנו ברך (בעשיית: חדש) עלינו שנה טובה: אבינו מלכנו בטל מעלינו כל גזרות קשות:

אבינו מלכנו בטל מחשבות שונאינו: אבינו מלכנו הפר עצת אויבינו:

אבינו מלכנו כלה כל צר ומשטין מעלינו: אבינו מלכנו סתום פיות משטיננו ומקטרגינו:

אבינו מלכנו כלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשתית ועון מבני בריתך: אבינו מלכנו מנע מגפה מנתלתך:

אבינו מלכנו סלח ומחל לכל עונותינו:

ר י ה ב ר ה ו א

י חלק ו ד י ו ו מקומות שלא נהגו כן׳ וכן ראוי להתוודות בעמידה, שיש בסוד ה לחיצונים וביטול דינם.

. ד ח נ ת מ ל פ ר ת ד לח ס

אבינו מלכנו מחה והעבר פשעינו וחטאתינו מנגד עיניך: אבינו מלכנו מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו:

אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך: א״מ שלח רפואה שלמה לחולי עמך:

אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו: אבינו מלכנו זכרנו בזכדון טוב לפניך:

(לתענית צבור)

אבינו מלכנו זכרנו לחיים טובים: אבינו מלכנו זכרנו לגאלה וישועה:

אבינו מלכנו זכרנו לפרנסה וכלכלה: אבינו מלכנו זכרנו לזכיות:

אבינו מלכנו זכרנו לסליחה ומחילה:

( ו נ מ ת . לנעילה: ח ו נ ב ת (לעשי״ת: כ

אבינו מלכנו כתבנו (חתמנו) בספר חיים טובים: אבינו מלכנו כתבנו (חתמנו) בספר גאלה וישועה: אבינו מלכנו כתבנו (חתמנו) בספר פרנסה וכלכלה

אבינו מלכנו כתבנו (חתמנו) בספר זכיות: אבינו מלכנו כתבנו (חתמנו) בספר סליחה ומחילה

אבינו מלכנו הצמח לנו ישועה בקרוב: אבינו מלכנו הרם קרן ישראל עמך:

אבינו מלכנו הרם קרן משיחד: אבינו מלכנו מלא ידינו מברכותיך:

אבינו מלכנו מלא אסמינו שבע: אבינו מלכנו שמע קולנו חום ורחם עלינו:

אבינו מלכנו קבל ברחמים וברצון את תפלתנו:: ו אבינו מלכנו פתח שעדי שמים לתפלתנ

א ו ר ה ב ה י ר

י הוא נפילת אפים כדי לבםם הדינים. וזהו טעם נפילת ע י ש ת ותיקון ה א«ימ במנחה.

ה לט ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

אבינו מלכנו זכור כי עפר אנחנו: אבינו מלכנו נא אל תשיבנו ריקם מלפניך:

אבינו מלכנו תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך: אבינו מלכנו חמול עלינו ועל עוללינו וטפנו:

אבינו מלכנו עשה למען הרוגים על שם קדשד: אבינו מלכנו עשה למען טבוחים על יחודך:

אבינו מלכנו עשה למען באי באש ובמים על קדוש שמך: אבינו מלכנו נקום נקמת דם עבדיך השפוך: אבינו מלכנו עשה למענד אם לא למעננו:

אבינו מלכנו עשה למענד והושיענו: אבינו מלכנו עשה למען רחמיך הרבים:

אבינו מלכנו עשה למען שמר הגדול הגבוד והנורא שנקרא עלינו:

(בר״ה אומדים זה בלחש):

אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו:

שומר ישראל. שמור שארית ישראל. ואל יאבד ישראל. האומרים שמע ישראל:

שומר גוי אחד. שמור שארית עם אחד. ואל יאבד גוי אחד. המיחדים שמך יי אלהינו יי אחד:

שומר גוי קדוש. שמור שארית עם קדוש. ואל יאבד גוי קדוש. המשלשים בשלש קדשות לקדוש:

מתרצה ברחמים. ומתפיס בתחנונים. התרצה והתפיס לדור עני כי אין עוזר: אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו:

ואנחנו לא נדע מה נעשה כי. עליך עינינו: זכר רחמיד יי וחסדיד כי מעולם המה: יהי חסדך יי עלינו כאשר יחלנו לך: אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיד כי דלונו מאד: עזרנו בשם יי עושה שמים וארץ: חננו יי חננו כי רב שבענו בוז: ברוגז רחם תזכר. ברוגז עקדה תזכור. ברוגז תמימות תזכור.. ו יי הושיעה המלך יעננו ביום קראנו: כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנ עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך: (ח״ק).

ה ח נ ת מ ל פ ר ת ד מ ס

עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדלה ליוצר בראשית שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה. שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המתם (שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע). ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים

הקדוש ברוך הוא. שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ. ומושב יקרו בשמים ממעל ושכינת עזו בגבהי מרומים. הוא אלהינו אין עוד. אמת מלכנו אפס זולתו ככתוב בתורתו. וידעת היום והשבות אל לבבך כי יי

הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד:

ועל כן נקוה לך יי אלהינו לראות מהרה בתפארת עזך להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון. לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ. יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון. לפניך יי אלהינו יכרעו ויפלו ולכבוד שמך יקר יתנו. ויקבלו כלם את עול מלכותך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד: כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד: ככתוב בתורתך יי ימלוך לעולם ועד: ונאמר והיה יי למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד:

אל תירא מפחד פתאם ומשואת רשעים כי תבוא: עצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל: ועד זקנה אני הוא ועד

שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט:

ר י ה ב ר ה ו א

. וסגולתו לשבר הדינים י ר י ש ע ש במנחה הוא תיקון ה י ד לפי הרמ״ק ק ולמתקן ולכד פותחין בעמידה וקדיש להיות מגן לפניה לשבר הדינים ולפתוח הרקיעין וחותמין בו כדי שיהיה מגן אחריה שלא יזנבו אחריהם כל אותם האויבים.

ובסו״ד ובענין ״עלינו״ סגולתו לבטל הדינים ולמתקן, ואיני מוצא טעם למה אין אומרים אותו במנחה.

כתב השלמי צבור כ׳ בשכנה״ג שמדברי רבינו בעל הטורים מוכה שאין אומרים ״עלינו לשבח״ במנחה, שאין [בו] ק״ש גם הרד״א [אבודרהם] לא הזכירו.

ה ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

ם ו ת ש י י ד ק

יתגדל ויתקדש שמה רבא. בעלמא די ברא כדעותה וימליך מלכותה, ויצמח פורקנה ויקרב (נ״א: קץ) משיחה. בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל׳ בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן: יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: יתברר וישתבת ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא, בדיד הוא לעלא (בעשי״ת: ולעלא מכל) מן כל ברכתא ושירתא תשבחתא

ונחמתא דאמירן בעלמא, ואמרו אמן:

יהא שלמא רבא מן שמיא וחיים עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן:

עשה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן:

ר י ה ב ר ה ו א

א ״ ה הרואה יראה שהרד״א לא הזכירו כלל לא בשחרית ולא במנחה ולא בערבית כי אם בתפלת מוסף של ר״ה (ע״ש). גם בעל ב׳ ידות כתב בשם תולעתי ז״ל כתב ז״ל ״עלינו ״ ר א יעקב שאין לאומרו בלחש במנחה, ע״כ. והרב ה לשבח״ דע כי הוא! שבח גדול עד אין קץ וצריך לאומרו אחר התפילה מג׳ תפילות

היום, ולא כמו הנוהגים שלא לאומרו אלא בשחרית בלבד, ע״כ.

״ ה כתב בם׳ סדר היום וז״ל ולענין לומר עלינו לשבח יש מי שאינו א אומר אותו, ואומד שאחר שאין ק״ש בתפלת המנחה אין מקום לומר עלינו לשבח. כי במקום שיחדנו שם. אלקינו אנו משבחים אותו שאין עוד מבלעדיו. לאמת היחוד ולקיימו, אבל במקום שאין יחוד בפועל אין מקום לזה השבח. אבל אין הטעם הזה

מספיק וכר עיי״ש בארוכה.

וחרב סדר היום (דל״א) נתן טעם בדבר כיון שאין ק״ש במנחה אין מקום לומר עלינו (כשט״ג מחפש הסבר על שייכות זה לזה).

י ר י ש ק ע ר פ

תפלת ערבית דחול ודשבת

תוכן ענייני תפלת ערבית / טעמים / מנהגים / פסקי הלכות / נוסחאות.

ה ח י ת פ

ת: ו א) כבר הבאנו כי ג׳ התפלות שחרית מנחה ומעריב נרמזים בארבע הבחנ

א. אבות תקנום: אברהם — שחרית. יצחק — מנחה ויעקב ערבית.

ב. נגד הקרבנות. של קרבן תמיד, בבוקר ובין הערבים. ונגד אברים ופדריס המתאבלים בלילה.

ג. נגד גי שינויי הזמן בכל יום, בוקר. ולפני השקיעה ויציאת ככבים.

ד. ותוכן הבחנה הרביעית הבאנו בארוכה בפרק תשיעי סימ1 ד׳ מספרינת מועדים: שחרית נגד אדמו״ר הזקן בעל התניא ז״ל, שהג׳ תפלות הם בבחי פסח. ומנחה נגד שבועות. וערבית נגד סוכות. והרמז ויעקב נסע םוכותה. ולמקנהו עשה סוכות. והלא יעקב תקן תפלת ערבית. ונביא מד״ק כאן בסימן ב׳ ע״ד

תפלת מעריב.

ב) ומ״ש נגד האבות, כבר מכלילים בזה תוכן הסוד, היינו כי האבות הם מדות חסד גבורה ותפארת. וא״כ הוי שחרית — חסד, וסימנך חסד א׳ כל היום מנחה — גבורה, וסימנך כי ינטו צללי ערב. ומעריב — תפארת, יעקב. ותפארת כולל בין צד ימין חסד ובין צד שמאל גבורה. ויש לציין כאן שכבר הבאנו בתפלתה פ ת: א. כי מנחה היא דין ר עו מנחה למה שנאריך להלן בסי׳ א׳, כי ישנם ב׳ די

. ודיעה אחרת להיפך. מנחה — קשה וערבית — רפה. ה ש וערבית דין ק

וכמו״כ ידוע כי ב׳ תתפלות הם חובה וערבית רשות וקבעוה אח״כ לחובה ורבינו הרמ״ק ז״ל והרח״ו ז״ל בארו ענין ״הרשות״ על פי סוד. וכן אדמו״ר

הזקן ז״ל מבאר ענין הרשות לגבי יעקב והבאנו מזה להלן בסימן ב׳ אות וי.

, ע מ ת ש א י ר ק ג) תפלת ערבית כוללת ב׳ עניינים כוללים: א. ענין הת מקדימות מ ר י ב ת . ולקריאת שמע מקושרים ש ה ר ש ה ע נ ו מ ש ב. ענין ה

ם מאחרות. י ת ש ו

י מג ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ל י״ח פסוקים ויש בזה דיונינו ד) ובין ק״ש לשמו״ע יש פיוט המכי וטיעונים ומנהגים.

ת מו ה) כמו״כ קודם התחלת התפלה אומרים הפסוק והוא רחום. וזה בי החול, ויש מנהגים שונים אם לאמרו בשבת ויום טוב ויום הכפורים.

י התפלה. ולכל הנוסחאות אומרי3 ו) לרוב המנהגים קודמת חצי קדיש לפנ חצי קדיש לפני שמו״ע וקדיש תתקבל אחר שמונה עשרה.

ז) לפי נוסח ספרד אומרים מזמור אחר שמו״ע ואח״כ עלינו ולסיום תפלתם הנקרא קדיש יתום. ל ערבית אומרים קדיש ש

ת א ח) ויש מחלוקת בדבר התחלת זמן תפלת ערבית. והסימן הוא צ הכוכבים.

י התפלה ואחר התפלה, מת שאין כ! ט) כן יש ענין באמירת ברכו לפנ בתפלת מנחה. אבל אין אומרים אשרי כמו שאומרים הן בשחרית והן במנחה ועוד

בו״כ חילוקי דינים, ושינויי נוסחאות כפי שיבואר בס״ד להלן לפנינו.

ת ת: כי בשחרי י) ביחוד מובלט ההבדל בין תפלת ערבית לתפלת שחרי !סדר ארבע סדרים על פי סדרי עולמות אבי״ע, והד׳ סדרים המ: א. ?ורבנות, נגד עשיה. ב. זמירות, נגד יצירה. ג. יוצר, נגד בריאה. ד. תפלת י״ח, נגד אציל!ת.בתפלת ערבית אין סדר זה כלל. אבל כן נרמזים ההיכלות שהם בעןלם הבריאה ו

וכמו״ש בשער הכוונות להאריז״ל.

ונגד זה, הרי בשחרית ישנם רק ג׳ ברכות לק״ש !בערבית ישנמ ד׳. שניםנ ״ כמו ינים הללו יש תוכן רב בחכמת הנסתר. ו לפניה ושנים לאחריה, ולכל העני כו״כ דיונים בנגלה, ולהלן נביא כו״כ תמציתיים. . •

יא) וכל זה בתפלת ערבית דחול, ובתפלת ערבית דשבת ישנם הוספות וגירועין. ויען שיש בזה הרבה טיעונים מגאוני קדמאי אשר לפי דבריהם מחולפיםי המנהגים לכן אנו מביאים נ י י נוסחאות דחול עם נוסחאות דשבת, וכמו״כ בענ כאן תוכן ענייני תפלת ערבית הרוב דחול ומעט מדשבת. ובשער השני, דשבת.

נאריך בס״ד בדשבת.

ך אי והעניינים באים כמ׳׳פ כלולים׳ יען שהנם משולבים זה no וזה בזוז׳ ו לעשות פסקא פסקא.

׳ ן א מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

, ן א מ י ס

תפלת ערבית רשות, על פי נגלה

ו האבות הקדושים אברהם יצח?ן א) תפילות שחרית מנחה וערבית הקנ ויעקב. והתפילות שחרית ומנחה הם חובה לפי כל הדיעות. אבל לגבי ערבית יש מחלוקת של תנאים ואמוראים אם היא חובה או רשות. והלכה כדברי האומר רשות,

נת מצוה. ״אלא שאחר כך קבעוה חובה. או שנעשה בחי

ן .הזה הרחבה מליאה בתלמורים בבלי וירושלמי. ואצל י ב) ויש לכל הענ :גאוני קדמאי דקךמאי. וכמו״כ בזוהר והמקובלים. כי יש תימה ברבר: איך אפשר לומר שערבית היא תפלת רשות, הלא יעקב שהיה ״בחיר האבות״ הוא שתיקנה,ינים בקצרה. וא״כ איך יגרע חלקו להוריד הערך מחובה לרשות. ונביא טופסי העני

ג) איתא בברכות רפ״ד (דף כו ע״א) תפלת הערב אין לה קבע. ואמרו בגמרא. דאמר רב ת ו ש (שם כז ע״ב) מאי אין לה קבע כמאן דאמר תפלת ערבית ר, רבי יהושע אומר ה ב ו יהודה אמר שמואל תפלת ערבית, רבן גמליאל אומר חר אביי הלכה כדברי האומר חובה. ורבא אמר הלכה כדברי האומר מ א . ר ש• ו ת רשות והאריכו שם בסיפור המעשה דרבי יהושע ורבן גמליאל אם תפלת ערבית

רשות או חובה עיי״ש כה״ע.

ד) וכתב הערוך (ערך קבע) כמאן דאמר תפלת ערבית רשות שהלכהח ז״ל מי שלא נהג להתפלל. אבל ן ו ר ״ ו א א י י ג כרבי יהושע. פירש רב ה

אם נהג להתפלל נעשת עליו חובה ואסור לבטלה.

לה נן דתפי ה) וכ׳ התוספות שם (כו ע״א ד״ה טעה) בא״ד וי״ל הא דאמרי ערבית? רשות היינו לגבי מצוה אחרת והיא עוברת דאז אמרינן תדחה תפלת ערבית

ן לו לבטלה, וכו׳. מפניה אבל לחנם אי

ו) וזל״ש תשובות גאוני מזרח ומערב (סימן! קמא) שאלה זו מר׳ ש ר י ר אן וכו׳ ואי הלכתא כרבי יהושע מה טעם כל קהלות ישראל בכל ן ודשאלתי ו א גג בעלמא היא הא כל מילתא ה נ בתי כנסיות מצלו תפלת ערבית, אילימא מת י ל א כאיךך ד ג ה נ דפליגי בה תנאי ופםיקא הילכתא כחד מנהון עבדינן מ, הכין חזיונא דאנפי םוגיא דגמי ואורחא ה ב ו ש ^הילכתא ס והיה נבתמיה) וכר. ח, ומאריך לתרץ הקושיות. ובסו״ד שהיא ת ו ש כדפסיק הלכתא כרבי יהושע — ר

, כמו צדקה ומאן דלא מצלי לה כפורץ גדר דמי. ה ר צ מ

׳ מה ן א מ י י ס ר י ש ק ע ר . פ ד ל פ ת . ת ד כ ר ע מ

ג (הלכות ז) ותוכן דבריו של גמו״מ בשם רש״ג מובא ג״כ בספר המנהין ז״ל. ובהג״ה גמו״מ אולי באה ו א י ג י תפלת הערב סימן פה) בשם רב ה א, והנה שיטת רב ה א י י דהאי דאמר ו נ השאלה לפני ר ש ״ ג ורב ה א י י בה היא, הובאה בשמו בחידושי הרשב״א לברכות ו צ תפלת ערבית רשות — מ״ ג דאי צלי לה חדא זימנא שויא ה ב כ״ז ושם נזכרת גם בשם רב האיי שיטת ה

עליה בחובה.

ח) ח״ל הרי״ף שם (בקיצור) ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות וקיי״ל דהלכה כרבא מיהו תני מילי היכא דלא צלי ליה כלל, אבל היכא דצלי ליה לתפלת ערבית, כבר שוויא עליה חובה, ואי טעי הדר לרישא וכוי ואפילו למ״ד רשות —

ו ה איתא. והאידנא נהוג עלמא לשווייה כחובה. צ חובה היא דליתא אבל מ

והרא״ש רפ״ד דברכות מביא ג״כ בארוכה ככל העניין של רשות, שהיא, ואין לבטלה אם לא מפני צורך שעה. מ צ ו ה

ט) איתא בירושלמי (פ״ד דברכוח בסוף הל״א) תניא תמן תפלת הערבן אילין פלגוותא כאינון פלגוותא מ״ד י מהו רג״א חובה רי״א רשות אמר ר״ח אתימ י דד רשות נעילה פוטרת. וראה במראה הפנ נ חובה אין נעילה פוטרת של ערב, וה בארוכה, ובתוספות בשלהי יומא. והכי משמע בירושלמי דלמ״ד תפלת ערביימ חובה אין תפלת נעילה פוטרתה וכו׳ אבל בחנם אין לבטלה וכר, ובתום׳ ישנת ובחידושי ו (יומא שם) כהנ״ל, ובאור זרוע ח״ב סי׳ רפא וברא״ש רפ״ד דברנו ט אין לנ ל רשב״א, מביאים הירושלמי ובתו״ד ואעפ״י שחולק על תלמוד ש

להכחישו במה שאינו חולק.

י) ובסידור רש״י (צד 62) תפלת הערב אין לה קבע וכוי, כמא! דאמר תפלת ערבית רשות וכי קאמרינן תפלת ערבית רשות או חובה, הנ״מ היכא דלא קא בעי־ לצלויי כלל אבל אי צלי קבלה עליה כחובה, ואי טעו בה הדר ומצלי וכו-

ומאריך עוד בזה הענין.

יא) ובפרדס לרש״י (מהדורת ער״נ) דף ד״ש) ולפי ששנינו תפלת מרבית רשות נבשבלי הלקט השלם סי׳ נב בשם רש״י דוקא בתפלה לבדה קאמרי ולא בק״ש, דק״ש בברכותיה חובה היא מדאורייתא ונו׳) י״ח ברכות לכן הוסיפו נבשב״ל שם ועל זה הטעם הוסיפו ראשי ישיבות שבבבל לומר הפסוקין ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן וחותמין בא״י מלך א׳ חי לעד וקיים לנצח להודיע שהואגאולה לתפלה ת וכוי) להודיע שתפלת ערבית רשות ואין צריך לסמוך : ו ש ר (ראה במדור אור הבהיר בפסקא ברוך ה׳ ל׳ או״א בארוכה ותפ״ע רשות דאהי יהושע לברכות תום׳ ברכות כא ע״א, מנחות מג ע״ב, סוטה לה ע״ב, ליקוטי פנ

כא, ושאגת אריה סי׳ א׳ — ובי).

, ן ב ע י ם י ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מו מ

׳ ן ב מ י ס

תפלת ערבית רשות על פי נסתר

תפלת ערבית רשות על פי הזוהר עם ביאור מהרמ״ק והסולם וממהר״ם מריקאנטי דל

ן תפלת ערבית רשות דן הזוהר בכמה מקומות ונביא קטע מזוהר י א) בענ. י ש י מ ך ח ר ר לרבינו ה ר מ ״ ק ז״ל, כ ק ר י ו חיי, ונבארו בקצרה מספר א ובזה יוכללו עור כמה עניינים הקשורים בג׳ התפלות! שחרית מנחה וערבית וההבדלים

ביניהם.

ק ח צ ן לה י י (דף קלב ע״ב) ת״ח צלותא דמנחה אתקי ב) איתא בזוהר חים צלותא דצפרא, לקבל ההוא דרגא דאתדבק ביה ה ר ב ן א זדאי כמא דאתקין ההוא צלוחא דמנחה לקבל ההוא דרגא (חסד), וכן יצחק נפחד׳ גבורה] אתקין לה ן צלותא דערבית דהא איהו (תפארת) אתקי ב אתקי ק ע דאתדבק ביה וכו׳ ין לה״א (מלכות) וה״א נמלכות) וזן לה בכל מה דאצריך, ודאי וא״ו נת׳׳ח) אתקית לה (מלי) נהוךא מגךמה כלל. ובגין כך תפלת ערבית נת מן וא״ו, דלי אתז

ן לאתנהרא וכף. ת דהא אתכלילת בצלותא ריומא בגי ו ש ר

ג) •מרן הרמ״ק ז״ל בספרו אור יקר (כךך חמישי, שער ד׳ סי׳ ז׳ דף צא) ביאר המאמר בארוכה כדרכו, ונביא טופס מד״ק, ונלמד מזה הופעת השמש ושקיעתו

בהוראה על פי סוד.

ו תפלה מיושב בתפלת שחרית למה לא ן הוא כמו שחקנ י וזה תו״ד הענ תקנוה בתפלת מנחה וכו׳ ולכך לכל חפלה ותפלה זמן שליטת המדה לתפלת שחרית סוד החסד ש שליטתו מהבוקר עד חצות היום, ומנחה מכי נטה שמשא/ מורה סוד עליית , ובבוקר עולו ת ר א פ ש ת מ ש ה לנחתא בדרגוי, והענין ש הרחמים ממטה למעלה וכו׳ ופניית היום והלך לו חוא מכי ינטו צללי ערב, דהיינו מחצות מכי משחרן כחלי. ולפי זה אינם אלא שני זמנים, האחד יום דהיינו חסדי השמים, שהתפארת עולה צ ינו מצפרא עד עלות השמש עד ח א״ל כל היום דהי לעולם בחסד, והכל מדת חסד, דהא כדין שמשא איהו לםטר מזרח שזורח התפארת

ינו מהחכמה ע״י החסד וגוברים הרחמים. ומאיר ממזרחו דהי

א ונחתא לצד מערב, שהרחמים יורדים ונוטים לצד ש מ ה ש ט נ ן ד ו י כ הדין להעריב ולהחשיך מיד הוא זמן המנחה.

ד) והשתא ניחא שאין זמן ביום ליעקב להתמצא בתפלה בין אברהם ?יצחק, מאחר ששני תחומין אלו זה יוצא וזה נכנם וכר.

ה) ומנחה מצד דינא קשיא ולזה מצד תדינים אין תיקון למדת המלכותן ותקונין שאינה מתתקנת וכר. ׳ ולכך מנחה היא מעומד מיד, לא בקישוטי בלל

י מז ן ב מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ו) ולא נשאר ליעקב זמן בין שתי תפלות אלו, הלך לו למטה לתקן המלכותה בין החסר והגבורה, ל ע מ , ועם היות שמדתו ל ה ט מ בעצמה במקומה לן לה, והיינו ה במלכות, הטעם הוא ך ה א א י ה ו אתקי ט מ ד ל ר ו ועתה בזה יד מ ו ע ה בכל מה דאצטריך והיינו תפלה מ ן ל ז , ו ב י ו ש שיש בת תפלה ד מנחה נת מן וא״ו בבחי וכר, לזת ודאי וא״ו אתקין לה״א למטה במקומה וה״א אתז למטה דהיינו שהיא מדת לילה דלית לה נהורא מגרמה כלל, ובחשכה — התפארתת מפני שני טעמים׳ האחד ו ש מאירה ומתקנה וכר. לכך אמרו תפלת ערבית רינו עצם חפלה ביום ממש, ואז התפארת ת בצלוחא דיומא, דהי ל י ל כ ת ה א א דן לאתנהרא ועדיפא יחוד מאירה מאור היום שהוא עצמו מדת יום. וזה שאמר בגי זה מייחוד הנעשה בלילה. והיינו אומרו והשחא לאו זמנא איהו, שהוא מדת לילתב ולא מדת יום, ומטעם שאין התפארת בא אליה באתגליא להאירה שהרי הערין השמש ונתעלם, ובדרך העלם והסתר הוא בא וכו׳ ע״כ מאור יקר בקיצור, ותבינו מסידורו תפלה למשה בביאור מאמר הזוהר י יותר עם מה שנביא להלן לפנ

הנ״ל בההמשך בדף קלג ע״א.

י צלותי, ומה ת תקנום להנ ו ב ז) עו״ש (דף קלג ע״א) הא בקדמיתא אן יעקב דאיהו שבחא דאבהן [בחיר נו אברהם ויצחק הוא עקרא, ומה דאתקי דאתקי שבאבות׳ בב״ר ר״פ ע״ו, זוהר וירא קיט ע״ב, ויצא קנב ע״א, קסג ע״ב, וישלחב ניצו״ז) אמאי איהו רשות ולא עקרא כהני. אמר רבי שמעון הא אתמר ״ קמא עי דתרי צלותי לאו אינון אלא לחברא ליעקב בעדביה. כיון אבל ת״ח הני תרי זמנ דאתחברו דא בדא אנן לא צריכין יתיר וכו׳ נהיינו דתפארת יעקב בא מחיבורן מאי במרום כד״א (תהליכו נ י לחסר וגבורה) ובגין כך יעקב משמש במרום תנ

/ וכלא איהו רזא לידעי מדין עיי״ש כה״ע. צב) ואתה מרום לעולם ה

ח) ודברי הזוהר יבוארו עם דברי רבינו הרמ״ק ז״ל (בסידור תפלה למשה, ריש שער טי) ומזה נבין יוחר מה שציטטנו מקודם מספרו אור הישר ח״ה. חל״ש ראשונה חפלה ערביה היא רשות ופירש בזוהר הטעם שאחר שהיא נקשרת בתפלת שחרית בחסד, ובתפלת מנחה בגבורה הרי היא בין שתי זרועות ממילא היא מתייחדת הו לא צריך. והענין הזה הוא כי סוד שיעור קומה הם שתי תפלות [שחרית ומנחה) נגד שחי הנהגות, האחת החסד שאליה יתלווה כל מציאות היהודת שהמלכות נקשרת בחסד, וממנה י ר ח וכל קבלת שפע וכל טוב, והיא תפלת ש

ולמעלה עד אין סוף וכולל הכל.

ן ואליה יחלווה י ה היא מן ההנהגה השנית הנהגת הז ח נ מ ט) והפלה הנה ה הכוללת מן הבי ח נ מ כל מציאות צוךך הנהגת העולם ודיניו, והיא תפלת ה

נת הגבורות ועד למטה׳ והיינו אברהם ויצחק ושני תמיךין. בבחי

ת כל ההנהגות אל המלכות, ד י) והנה יש עוד נוסף בהנהגות אלו. רה להקשר בב׳ אלו ההנהגות .הנזכרות, אמנם ל ו לא כשתים הקודמות, שהמלכות ע

׳ ן ב מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מח מ

ם ו י ד לילת ליתן למטה לתחתונים מה שקבלה ב היא מלאה מכל השפע ובאה בעו — טרף לביתה וחוק לנערותיה וכר.

ר נתייחדה. ולכך ב כ יא) והנה ההנהגה זו למטה העשה הויה ממה שב תיקן אותה ק ע י י עצמה. ו תפלת ערבית רשות ופירשו בתיקונים רשוח בפנ כדי להוריד כחי עליון שיהיה עמה בעצה בחלקה שלל השפע לכל הניזונים וכו׳ ווו היא הנהגה כוללת אינה צריכה בעצם יחוד מפני שכיון ששתי ההנהגות הקודמות קבלת החסד ושחרית) והדין ומנחה) ביחוד, ותרי תיא בין שתי זרועות — ממילא

ינו ההנהגה השלישית. היא נקשרת ביחוד זה עם המלך דהי

, כמו שיעקב תיק1 אותה, מפני הדורות ה ב ו יב) אמנם עכשיו קבעוה ח שלא היו מתקנים כראוי, והוצרך לתקן זו השלישית, גם אנחנו בעוונותינו קבענוה חובה מפני שאין כדאי ביחודינו שלא נצטרך עוד לייחד התפארת עמה גם בההנהגה

זאת השלישית. ומאריך בכל הענין. (ההמשך לדברי הרמ״ק בתוכן כללות ענין תפלת מעריב תמצא לפנינו

בסימן ג׳ אות ז׳ ובסימן ד׳ אות ו׳ ביאור קצר מבעל התניא).

ן דההיא יג) ובזוהר ויחי (רכט ע״ב) וע״ד צלותא דערבית רשות איהי בגי שעתא מחלק טרפא לכל חילאה ולאו שעתא לאדכרא (ו״א לאתברכא) אלא

למיהב מזונא. ביממא היא מתברכת מתרין סטרין אלין בצפרא וברמשא מגו שמחה ורננהד לילה ותת! ובליליא פליג ברכאן לכלא כדקא חוי׳ הה״ד (משלי לא) ותקם בעו

טרף לביתה וגו׳.

י ת ב י דא צלותא ד ע ר יד) ושם (בראשית כג ע״ב) מאן צלותא דענת בפני עצמה בלא בעלה, ובגין דאיהי בלא בעלה איהי ענייה יבשה, ו ש דאיהו ר וצדיק עני יבש דא זרעא דיעקב דאיהו ברשות כל אומין דעלמא ודמיא לצלותא

דעו בית דאיהי ליליא דגלותא.

: שחרית ן טו) ובביאור הסולם למריר הגריל״א זצ״ל כי ג׳ תפלות הנות ראשונות של הנוקבא. שהן מנחה ערבית, וב׳ תפלות הראשונות מתקנות ב׳ בחי תשע ספירות ראשונות שלה, שהם ראויים לקבל תקונים משלם, וע״כ הם מצוה, ותפלת ערבית תיא רשות להיות תיקון בחינה ג׳ של הנוקבא, שתיא מלכות שלה,י עצמה וכו׳ עד ת בפנ ו ש ר שאין לה תיקון בשתא אלפא שני, וע״כ נבחנת ל

גמר התיקון.

טז) והזוהר שם ממשיך לסדר הבדלי הג׳ תפלות שמ״ע עפ״י סדר חיות המרכבה נשר אריה ושור, והמלאכים מקבלי התפלות אוריאל נוריאל מיכאל וגבריאל עיי״ש כה״ע ומבאר הסולם כי תפלה ה״ס הנוקבא, וסוד ג׳ התפלות הםגד ג׳ הקרם שחרית חסד, קו ימין, מנחה ה״ם קו שמאל שה״ם גבורה. ותפלת כנ ערבית ה״ם קו האמצעי שהיא תפארת וע״כ בשחרית קו ימין יורד האריה לקבל

׳ מם , ג ׳ ן ב מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

התפלה כי אךיה ה״ס החסד, וה״ס מלאך מיכאל. ומנחה גבורה ה״ס שור וגבריאל ובערבית הוא קו אמצעי תפארת ומלאך נוריאל ונשך והוא קו אמצעי. ומךייק־ נוריאל ולא אוריאל וזה מטעם כי בלילה הוא זמן הדינים שבנשר וזה סור תפלהי שהוא סוד רשות בלא בעלה. והגבורות נמחקו ע״י המלאך נוריאל כי הגבורות לענ

נמתקו בהבינה. עיי״ש כה״ע. ע״כ תו״ד.

ן מה שאין אומרים אשרי בתפלת י ראה בריקאנטי פ׳ וירא דף נג בעננן בה לבדה, ויקבעו ת כדי שלא יחבו ו ש ערביה. ובא״ד גם מטעם זה היא ר. וי״מ שע״כ תפלת ערבית רשות לפי שלא היתה . . ה ע י ט נ בה מחשבחם ויקצצו ב תפלתו של יעקב בשעת שמוש מדת הרחמים שהיא מדתו שיל יעקב. והלבוש מביא ממ״ש הריקאנטי בדף מ ע״ג שמבאר מפני שהיא מנהגת העולם, ובעבור זהנן ע כנגדה יבא להתבו ב בלילה שהוא זמן ממשלחה אם עוד היה ציווי בתפלת ק

בה יוחד מדאי.

, ן ג מ י ס

כללות תפ״ע עפ״י האריז״ל / ועפ״י הרבדק דל / מנהגי האר״י / וסדרי ההיכלות עפ״י סדר הברכות

א) כל ג׳ התפילות מסודרים על פי תיקוני העולמות. ומשום כך מהבלטיםת יש ק״ש וכן בערבית. אבל לא. שינויים עצומים בסידורי התפילות, כגון בשחרילה העמידה, ובערבית במנחה. אבל בשחרית יש סדר ארוך בשלבי ההקדמה לתפיה. ולפי האריז״ל והרמ״ק גם בהם נמצא עקבות ההיכלות. ובתפלת המנחה בקצו רק עמידה. וקדימה לה אשרי, ולא בערבית. ועוד הרבה שינויים. וכולם יעידון יגידון כי לא במקרה הוא אלא בכוונה מכוונת לפי סדר ההמשכה, ועליית מ״1

נא קשיא וערבית דינא רפיא. והורדת מ״ד. ושחרית — חסד, ומנחה די

ב ב) כחב הרח״ו ז״ל (שה״כ דרוש א׳ תפלת ערבית) ובתחילה אכתו המנהגים אשר בתפלת ערבית.

המזמורים ש והגו לומר קודם תפלת ערבית לא היה נוהג מורי ז״ל נהאר״י}; לומר שום מזמור כלל זולחי ג׳ פסוקים אלו. והם: ה׳ צ׳ עמנו וגו׳ ה׳ צ׳ אשרי וגז­ ה׳ הושיעה וגו׳. ואח״כ אומר קדיש נטעם הפסוקים הנ״ל כדי שלא יהיה הקדישל ראשון על דבר ריקן, הגהת הר״ש ויטאל ז״ל) וברכו, ותפלת ערבית. יכן בלי מוש״ק. לא היה ומורי האריז״ל) נוהג לומר אלפא ביתא. ואותם המזמורים כלל וכר.

ננה כתפלת המנחה, כי תפלת המנחה הוא דינא קשיא ג) תפלת ערבית, אי ולכן עיקרה היא העמידה, אשר היא בעולם האצילות, אבל תפלת ערבית היא:״ ש עם ברכותיה, אשר הם סוד היכלי• דינא רפיא, ולכן אנו אומרים פה יחוד ק עולם הבריאה, אבל אינו דומה לתפלת שחרית. כי אז שהיה בוקר והיה החסד מתעורר בו, היה בנו כח ויכולת להעלות ד׳ עולמות מן העשיה עד האצילות ולכן

׳ ן ג מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע ב מ

נםדרו אותם הארבע םדרימ: של הקרבנות, והומירות, והיוצר והעמידה, אבל עתהו כח רק לתעלות• היכלי הבריאה בלבד שהוא עולם בערבית כיון שהוא דין, אין בנון מכולם. ואין בו קליפות, ואילו היה דינא קשיא, לא תיינו מעלים אפילו העלי היכלי הבריאה, אבל כיון שהיא דינא רפיא אנו יכולים להעלותם, ועם כל זה אין

אנו מזכירים מהם רק היכלי הרחמים בלבד,

) הפרטים הם כזה: ז

ם היא בתיכל לבנת הספיר, של הנוק׳ וכר. י ב ר ב ע י ר ע ברכת מם היא בהיכל אהבה. ל ו ת ע ב ת ברכת א

ה היא בהיכל הרצון דנוק׳ ואמת ויציב דיום היא בהיכל נ ו מ א ת ו מ א הרצון דז״א דבריאה, גם לטעם זה בבוקר אומרים יוצר אור, ובלילה מעריב

ערבים. זה אור וזה חושך, דכורא ונוק׳ כנודע.

ו הוא בהיכל קדשי קדשים נוק׳ דבריאה. נ י ב ו א נ ב י כ ש ה

ה) כוונת יהוד הק״ש דערבית היא ממש על דרך הק״ש דשחרית. וכוונת רמ״ח תיבותיה הוא סוד רמ״ח איברי ז״א דאצילות שיורדין למטה ומצטיירין

בהיכל אהבה דנוק׳ דז״א דבריאה,

ו) וענין ברכת אבות של העמידה שמעתי ממורי ז״ל שהוא באצילות. ותכוין בה כי בק״ש נכנסו ו״ק דגדלות דאמא, ועתה בברכת אבות נכנסין ו״ק

נן נכנסין כלל בתפלת ערבית. גדלות אבא. אבל גייר דאו״א אי

ז) הרמ״ק ז״ל (בסדורו תפל״מ) מבאר ענין מה שתפלת ערבית היתה רשות ואח״כ קבעוה לחובה. כמו שיעקב תיקן אותה מפני הדורות שלא היו מתקנים כראוי, והוצרך לתקן זו השלישית ומבאר בקשר זה מה שמעריב הוא כנגד אברים, ופדרים תמתאכלים כל הלילה עיי״ש כה״ע (ומובא לעיל בסימן ב׳

/ ט׳, י״ב תוכן ד״ק). מאות ח

ח) ומקשר ג״כ תפלת ערבית עם ענין התיכלות ואומר וזהו סוד תקונים ק״ש וברכותית, תפלח מעומד, סוד שבעה ו י תפלת ערבית, וכמו שפירשנו ב היכלות, כך הם בתפלת ערבית, אלא שביום העשיה נכללת ביצירת, אמנם בלילה אין זמירות שאין אנו מעלים העשיה אלא אדרבא אנו מורידים היצירה, עיי״ש כה״ע.

ט) ואומר כי תקוני תפלת ערבית הם:

ראשונה ופסוקי] הנה ברכו את ה׳.

ת נוספת ברכת שנית קדיש, שלישית ברכו, רביעית ק״ש וברכותיה, חמשינית שיר למעלות, תשיעית השכיבנו, ששית תפלח העמידה, שביעית קדיש, שמי

קדיש וברכו, עשירית עלינו לשבח.

ואח״ז הולך ומבאר כל הפרטים עפ״י םוד.

וראה כמה מטופסי דברי הרמ״ק ז״ל במדור אור הבהיר.

׳ נא ן ד מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

, ן ד מ י ס

תוכן תפלת ערבית לפי כתבי הרב בעה״ת ז״ל

א) ונביא בקוצר אמרים לקוחים מספרי מרן הגה״ק בעל התניא ז״ל.נת מיעוט המחזיק את המרובה, היינו מה שיעקב מסידורו ומס׳ לקוטי תורת. בבחיינתי אבינו תיקן תפלת ערבית. והתמיה למה א״כ תפלת ערבית רשות. וכבר ציגד ג׳ המועדים פסח שבועות לעיל ובתפלת מנחה) מדא״ח כי ג׳ תפלות מרומזים לנ וסוכות ונגדם שחרית נגד פסח, מנחה נגד שבועות, וערבית הוא נגד סוכות. ועל

זה מרומז גבי יעקב אבינו ע״ה ולמקנהו עשת סוכות.

ב) כתב הרב בעה״ת (בסידורו דא״ח דף לז ע״א) והנה יש ג׳ מיני העלאתת י ר ח ח ממדת החסד ד א ב ר ה ם אוהבי כו׳ והוא ענין תפלת ש ס פ מ״ן הא׳ ב. ולפני הק״ש ברכת . . ב ו ש . בחי׳ הרצוא בק״ש ובשמונה עשרה בחי׳ ה . . ט ר פ ב״ בחי׳ הרצוא של המלאכים דעולם הבריאה, ובפסוקי דזמרה בחי׳ הרצוא ר צ ו י ״

דמלאכים דעולם היצירה, ועד ברוך שאמר עליית מלאכים דעולם העשיה וכף.

, ק ח צ ה שתיקן י ח נ מ ת והוא לנגד תפלת ה ו ע ו ב ש ג) והשני ב והנה פירוש מנחה מלשון מנוחה ונייחא כו׳ שהוא רק ענין ההמשכה מלמעלה בלבד בלתי העלאה מלמטה כו׳ כלל וכלל. וכמו שהוא הענין בתפלת המנחהי שמונה עשרה דמנחה שום ענין העלאה קודם כלל, כמו בברכת שהרי אין לפנ יוצר שלפני ק״ש, וגם לא ק״ש עצמה אלא צ״ל שמונה עשרה ברכות בלבד, והוא/ כו ן העולם, הבא שהוא כבר לאחר הבירור, ו י לפי שע״י יצחק נשלם הבירור הוא כענ

ב כמו״ש ק ע , והוא בחי׳ י ת י ב ר ת שלנגד תפלת ע ו כ ו ס ד) והג׳ ב ויעקב נסע םכותה כו׳ פי׳ יעקב הוא בחי׳ תפארת שכלול מחו״ג אברהם ויצחק, ומה שיש בו ממדת אברהם הוא מה שיש בו שמונה עשרה, וק״ש קודם לה במסירות נפש דוקא כמו בשחרית. ומה שיש בו ממדת יצחק הוא מה שאין אריכות כל כך במה שלפני שמו״ע כמו בשחרית, רק בקצרה, וגם נזכר בהתחלתה ענין ההתכללות כמו ענין גולל אור מפני חושך כר דהיינו כשיתחברו דוקא מדת יום עם מדת

לילה והוא ענין מועד דםוכות כמו״ש ויעקב נסע סכותה עיי״ש כה״ע.

ה) ועו״ש (בדף לג לד) בא״ד והענין דבכל יו״ט דוקא הוא זמן מיוחד. ודרך . . ד ע ו ות בחי׳ התחברות סובב בממלא ולא בזמן זולחו ע״כ נקרא בשם מ להיא יש רק ג׳ זמנים מיוחדים ליחוד וחבור הזה, והוא פסח שבועות סוכות כלל הנה לם ג׳ מועדים הללו ו ל י כ כמו״ש ג׳ פעמים בשנה יראה כר, ובדרך פרט נמשך ב

והן ג׳ תפלות שחרית מנחה ומעריב וכר, עיי״ש כה״ע.

ו) ובליקוטי חורה (שה״ש דף כד) וכך נתבאר עוד על המאמר (ובזוהרן הטעם דתפלת ערבית שתיקן יעקב בחיר ח״א) פ׳ חיי שרה דקל״ג ע״א) בעני

׳ , ה ׳ ן ד מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע בב מ

שבאבות הוא רשות, דתוכן התירוץ לפי שבחינת יעקב מבריח מן הקצה אל הקצה, אלא שאעפי״כ ת ו ש מבחינת שאין אתערותא דלתתא מגעת שם לפיכך הוא ר אין נמשך בחינה זו אלא לאחר שיש אתערותא דלתתא עד היכן שהיא מגעת

ינו תפלת שחרית ומנחת שתיקנו אברהם ויצחק כר. דהי

ז) עו״ש בפ׳ ראה (דף כו ע״א) תהו ענין כ״ד כ״ד שני פעמים כ״ד אותיותת המשכה מלמעלה נ דבשכמל״ו דק״ש של שחרית וערבית, כי שחרית הוא בחי למטה במדת מלכותו ית׳ כי הוא מבחי׳ חסד כמארז״ל אברהם תיקן תפלת שחריתנת עליית המלכות ממטה שנאמר וישכם אברתם בבוקר כו׳ וערבית הוא בחי

למעלה. ושניהם כאחד טובים כר.

׳ ן ה מ י ס

זמן ק״ש ותפלת ערבית דחול

ן זמן תפלת ערבית דחול, יזמן קריאת שמע י א) ישנם הרבה דיונים בענ דערבית. מה שאין בסידור מקום מורחב כ״כ, ולכן נסתפק בהבאת ראשי פרקיםי ירושלים ואלגיר ושאר ארצות. מתלמוד ומדברי גאוני קדמאי, ונביא הרבה ממנהג

ן יומ ללילת ממצעת הזמן הנקרא ״בין השמשות״ וגמ בזה ישנם ב) בי טיעונים מורחבים. ומנהגים שונים, ויוכללו עם ההבאות השונות שנביא בהמשך

דברינו בס״ד.

ג) כאמור, ק״ש של ערבית באה באמצע הברכות, היינו שתי ברכות לפניה ושתי ברכות לאחריה. ואחר זה באה תפלת י״ח דערבית, וא״כ יש לשאולד היום גדול, איך יעשה אם התפלל שלא בזמן׳ וקרא ק״ש שלא בזמן היינו בעון ק״ש י לתקן המעוות ודנו בזה קדמאי. ועוד כיו״ב הרבה שאלתות מסתעפות מענ וברכותיה, והקשר עם תפלת הי״ח, וביחוד מה שיש נוהגים לומר יראו עינינו

לפני תפלת י״ח דערבית.

ן זמן קריאת שמע בתפלת ערבית מתחלת המשנה והגמרא של י ד) בענ מסכת ברכוה במשנה שם מאימתי קורין את שמע וכו׳ ובגמרא (ב ע״ב) מאימתי מתחילין לקרות ק״ש בערבית משעת שבני אדם נכנסין לאבל פתן בערבי שבתות

וכר, סימן לדבר צאת הכוכבים.ן ז״ל ודכתיב (במקום וששאלת] מהו להתפלל ו א י ג ו ט ל ב פ ר ה ל ל א ש תפלת ערבית קודם ראות ג׳ כוכבים, מי שקורא ק״ש ומתפלל קודם לכן יוצא ידי

חובתו, או לא. (תשובה] אל יקרא ק״ש עד שיראה שלשה ככבים, שכך אמרו חכמים סימן

לדבר צאת הכוכבים.

ן ד!, נג מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ן ז״ל במדורו (סימן צ׳) הקורא ק״ש של ו א ם ג ר מ ו ע נ בי ה) כתב ות ב׳ ע״ב) מאימתי כו א (בו י נ ת י חובתו. ו ו ום ראיית הכוכבים לא יצא י ת קו י ב ו ע מתחילין לקרות ק״ש בערבית שעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, וסימן

לדבר צאת הכוכבימ, ותניא הקורא קודמ לכן לא יצא ידי חובתו.

וכמה כוכבים יצאו ויהיה לילה, תניא (שבת דף לה)'• ר׳ נתן א! מר כוכב אחדו אבין לא כוכבימ גדולים ׳ יוסי ב ו ו מ יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה׳ א

ם בלילה, אלא ביוונים. אי ו ם ביום, ולא כוכבים קטנים ממש הנ אי ו הנ

ושלמי ו י חובתו היא בהייתא מובאת בי ו מ לכן לא יצא י ו (מ״ש הקורא קופ״ק וברכות. ו

ומ״ש כמה כוכבים יצאו ויהי לילה הוא במם׳ שבת ל״ב וכ״כ בשע״ת סי׳ו צאת ב ו ף ממסמך גאולה לתפלה, וסימן ל י נתה עו ק״ש בעו נן ו י טו ״אנן חזן המתפלל ו א א ג ר הכוכבים והוא דאורייתא; וכתב עוד סימן כ״ו בשם רב שיר י

קודם שיראה ג׳ כוכבים אין תפלתו חפלה לפי שלא קרא ק״ש בעונתה].

ן ז״ל מי שנהג* להתפלל ו א י ג ו) כתב הערוך (ערך קבע) בשם רב ה א י ערבית נעשית עליו חובת, ואסור לבטלה.

אה לעיל סימן א׳ המשך הענין של חובת וושות). ו )

ן ז״ל. ו א א י י ג ב ה ו ז) שאלה ל

ם צאת הככבים, ולא ו ו ק״ש קו קו ת ו י ב ו י תפלת ע מצל וששאלתם צביור וס ו ת כמה קהלות הקילו על נפשייהו בכך ומצלו קו ו נ בעו ׳ ו יכיל איניש לעכובינהוב ו ו ב ת משום ״ ו כ ו א ח״י ב ו ו י צב ו ה י איניש ב צל י ל ף ו י צאת הככבים איזה מהן עוו צאת הכוכבים או ת מלך״, ושביק ק״ש ובהכות שלפניה ושלאחריה ע ו ו עם ה

י יוחנן. ו וסומך גאולה להפלה כו י ח ו צאת הככבים ומתפלל בי לעכובי עת ובתר י ב ו ן מצלו של ע י ו ל הכין עב א ו ש ץ י ו א ב ן ו נ ב וחשובה] וו ק״ש בזמנה, ולא איכפת להו למסמך גאולה לתפלה בערבית. ואנן הכי ו הכי קת ב) צאת הכוכבים והוא כו בו ו נ ב ו יף, וסימן ל ק״ש בעונתה טפי עו נן ו י חז, ואי חזי איניש א אפשו ל ף מלמסמך גאולה לתפלה חיכא ו י יתא, וטפי עו י ו דאו

ו דמי. י ו ושות, ושניה חובה שפ ו י צב ו ת ב ה ו ת ש א לצלויי וי תשובה םי׳ עו. שו״ת הגאונים ליק סי׳ ע״ח ומובא בתוספות ו (שו״ת שע

ו בזה). נ ה מקומות ו ב ו ה ו ב עו ת ו ו כ ו ש ב י אש ו ו ו

ת משעת יציאת י ב ו ע ן את שמע ב י ו ח) כתב הכלבו (סימן ט׳) מאימתי קוום לכן — לא יצא אא״כ בש״ץ במקום שיש שם חבב עיו. הכוכבים. והעושה קוותך, שאם יפסקו בין תפלת מנחה לתפלת ו תו ו והטעם משום עת לעשות לה׳ הפת וילכו איש לאוהליו יתרשלו או ישכחו לחזוה ולהתפלל בזמנה שהוא צאת י ב ו עו המתפלל חי ו י י ו ע ב ׳ אבל במקום שאין שם ח י מו אתם לג י הכוכבים, ותבטל קום זה, עכ״ל. ו ים קו ו ולקרוא בזמנה שהוא צאת הכוכבים או יקו טוב לו להתאח

׳ , ו ׳ ן ה מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת . ת ד כ ר ע בד מ

׳ הרי שלא התיר להתפלל ערבית מ וכן משמע ממ״ש הטור בסימן רלוז בשם ר״י ו קודם צאת הכוכבים רק מטעם שהוא מתפלל בצבור. (מובא בעמק ברכה להר״א

אבי השל״ה).

ט) העמק ברכה הנ״ל דן מתי אסור להתחיל לאכול בעת ערב, עפ״י גמ׳ בפ״ק דברכות (ד ע״ב) חכמים עשו סייג לדבריהם וכו׳ וכתבו שם התוספות מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן ק״ש של לילה שאין לו לאכל סעודה עד שיקרא ,ק״ש ויתפלל ערבית משמע מהתוספות דבאם עדיין לא הגיע זמן ק״ש כגון שהיה עדין שעה או חצי שעה קודם לילה ודאית דתיינו צאת הכוכבים יכל לתתחיל ולאכל. וכ״כ הטור בסי׳ רל״ה. וכ״כ הרע״ב בהדיא ומיהו הר״י כתב בריש משנהגד זה. דמכלל דבריו אתה למד דקודם זמנה נמי אסור להתחיל לאכל. של ברכות כנ

וכדי הר״י להחמיר בדבריו כשהוא שלא בשעת הדחק עד כאן בקיצור.

, ן ו מ י ס

ת י ב ר ת ע ל פ ת ש ו ״ י ק נ מ ז , ב ר י ג באל , ו ת ו צ ו פ ת ב י ו ם באר״ י נ ם שו י ג ה נ מ

י הישיבה. א) בסידור החתם סופר בין מנחה למעריב למד ג״כ עם בנ

אמרו משמו שאם אירע לו שהיה בציבור שחיו מתפללים מנחה ומעריב ביחד שלא בזמנו, מיהר לצאת קודם ק״ש כיון שבעיניו נחשב עדיין ליום לפי

שהתפלל מעריב בומנו. לא רצה לקרות ק״ש בלא תפלין.

ת ו ש מ ש ן ה י ב

ם לא נתגו כשיטת רבינו תם בבין השמשות, אעפ״י שמרן י ל ש ו ר י ב) בגו ה הנהי י ר ב ט הבית יוסף פסק כמותו. (ארץ חיים סי׳ רםא סעיף ב׳). אך ב להחמיר כר״ת בספירה העומר ובמוצאי שבת (שם סי׳ תפט םעיף ב׳) וחסידי ארץ ישראל (ספרדים) נוהגים להתפלל תפלת ערבית בשעה שהוא קרוב ליום יותר

ממה שהוא קרוב ללילה (שם סי׳ רלה סעיף א׳).

ת י ב ר ת ע ל פ ת ע ו מ ת ש א י ר ק

ל היו מתפללים ערבית לפני צאת הכוכבים א ר ש ץ י ר א ב ג) רבותינו שן לסמוך גאולה ואחרי כן קראו קריאת שמע וברכותיה בזמנה, ולא היו חוששי

מנה עם ברכותיה עדיפה. לתפלה, שקריאת שמע בו

י י ישראל ואמרת אליהם אנ א ערבית דבר אל בנ ב ר ע מ ב. אמרי בם עוד היו בארץ ישראל י נ ו א ג ה׳ אלקיכם אמת. (בבלי ברכוה יד), ובימי הת פ״ב). ו כ ו נוהגים לומר כן לפי שפרשת ציצית אינה נוהגת בלילה. (הלכות גדולות ב

׳ נה ן ו מ י י ס ר י ש ק ע ר ל ד, פ פ ת ה ת כ ר ע מ

ל נוהגים שלא לומר פסוקי ״יראו עינינו״ לפני א ר ש ץ י ר ג. בכל א •שמונה עשרה ערבית. (ארץ חיים סי׳ רלו ר״מ י לז).

י א ל ג י ר ג ה נ מ

ו תפלת ערבית קודם למג׳רב זמן שעה וחצי אחר ד) נהגו שמתפללי •שמתפלדין מנחה וסומכין מנחה למעריב וקודם שהתחיל הש״ץ ערבית יפסיק מעט

ויאמר ויהי נועם וכר.

[נהגו, יש להם על מי לסמוך׳ עיין בספר תרומת הדשן ם״א שכ״ט וכו׳ ושמעתי מפי ת״ח דעיקר הטעם דנהגו כן משום דבזמנמ היה גלות ממלכות ישמעאל וכו׳ ואעפ״י שהגזירות נתבטלו תחת מלכות צרפת המשיכו כן כמו שמצינו כמ״פ עכת״ד בקיצור:!. וכ״ה בקדושת כתר וקדושת ובא לציון עיין לפנינו בסידור בארוכה.

וחוזרין לקרות ק״ש שנית בלי ברכות קודם סעודת הלילה וכן כתבץ ז״ל) ודעת הט״ז יקרא ק״ש על מטתו ויכוין ״ ב ש ר ״ ש משמ אביו ה ב ה ר ש לצאת ידי חובתו ולא יצטרך לקרות רק ב׳ פרשיות. ודעת מ ה ר ש ״ ל יקרא ג׳

פרשיות וכמו״ש הבאה״ט שם.

ה) מי שבא לביהכ״נ ומצא אותם שכבר גמרו תפלת מנחה והתחילו !תפלת ערביה — יחפלל מנחה בעוד שהצבור קורין קריית שמע וברכוחיה ואח״כ מתחיל תפלת ערבית עם תצבור ושוב יקרא ק״ש וברכותיה בלילה בזמנת. (כ״כ

באה״ט סי׳ רלו םק״ב).

ג ולא יתפלל ערבית ביחיד עד זמן ק״ש אחר צאת הכוכבים. (וכ״כ בה״.( ן ייש נשלי

ו) ואם התפלל. מנחה ונכנס לביהכ״נ ומצא שקראו ק״ש ועמדו להתפללת י״ח יתפלל עמתם דתפלת הצבור עדיפה ממסמך גאולה לתפלה ואף להמנהג ל פ ת ,בעיר הזאת שמתפללין מבעוד יום. (ודוקא בתפלת ערבית אבל בתפלת שחרית מסמך

:גאולה לתפלה עדיפה, וכן פסק מרן סי׳ קי״א ס״ג וע״ש בבאה״ט).

ז) נהגו נבאלגיר) שאין אומרים שום מזמור קודם תפלת ערבית רק פסוקים: ה׳ צ׳ עמנו וכו׳ מיהו בר״ח אומר ברכי נפשי, וכן מנהג עירי (והוא לקוח ו אל

מ ה א ר ״ י ז״ל) וכמו״ש מהרי״צ בס׳ נגיד ומצוה.

ח) נהגו נבאלגיר) שיאמר הש״צ והוא רחומ וכו׳ עד כל חמתו ואח״כ חוזרים הצבור ואומרים והוא רחום וכו׳ עד יעננו ביום קראנו וחוזר הש״ץ ויאמר

ה׳ הושיעה המלך יעננו וכו׳ ברכו,

״ ש נבנו ין בתשובות ר ש ב ומאריך בהגה ויגש אליהו ובסו״ד ציוה לעי :של הרשב״ץ) סימן כח וכמו״א א״ח סי׳ רלו םפ״ו.

׳ , ז ׳ ן ו מ י י ס ד י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע ו מ נ

ט) נהגו (באלגיה) שש״צ יאמר קדיש ואח״כ יושב במקומו והמסדר קורא בקול רם ס׳ תתפלה לעד מעריב ערבים ושתיק עד שאמר הש״ץ מעריב ערבים ואח״כ יגמור המסדר עד שיגיע לפסוק שמע ישראל ואומרים כל הצבור עם ש״ץ יחד בקול רם שמע ישראל ה׳ א׳ ה׳ אחד ואח״כ קורים וגומרין ק״ש בלחש לעד 71 א׳ אמת יעמוד הש״ץ ויאמר בקול רם ה׳ א׳ אמת. (מנהג עירי ש״ץ עומד עד

גמר התפלת).

י) נהגו (באלגיר) דש״ץ והצבור מסיימין ה״א וחוזר הש״ץ ואומר בקו? רם פעם שנית ה׳ א׳ עם תיבת אמת ואח״כ יגמור המסדר לעד שהגיע לעושה פלא ישתוק עד שיאמר הש״ץ עושה פלא בקול רם וכן בגאל ישראל ישתוק עד שיאמר הש״ץ גאל ישראל בקול רם ואח״כ יגמור המסדר עד לבסוף ומתפללין תפלת י״ח.

יא) נהגו נבאלגיר) ברוב בה״כ אחר תפלת י״ח יאמר קדיש ואין אומרים פסוקי יהי שם ה׳ מבורך וכו׳ אלא דוקא במוצאי שבת אומרים כל הצבור יחדה ומנהג עירי אומרים בכל י ג י אל בקול רם יהי שם ה׳ מבורך וכר. (הג״ה במנהג

ערבית דשבוע ומוסיפין וברכו שם כבוךך ומרומם על כל ברכה ותהלה).

י א ל ג י ר ״ מיוסד על פי הריב״ש והתשב״ץ ג ה נ מ ורצוי לציין, כי ספר ״ .ובנו הרשב״ש).

, ן ז מ י ס

ש ״ ק ה ד נ ו ר ח ה א כ ר י ב נ י י ענ

ברכת השכיבנו / החיתום / ופרוש / ושמרו / ויראו עינינו

א) הרבה דיונים וטיעונים נמצא בדחז״ל ובגאוני קדמאי ובפוסקים ע״ד חיתום הברכה האחרונה דאחר ק״ש דשבת ודחול. כגון הפורש, ושמרו, ויראו עינינו. ונביא מעט מזעיר, ואף שלא נביא מדברי הגמרא כצורתם — הרי הם

נכללים בההבאות של דברי הגאונימ והפוסקים.

ב) בברכת השכיבנו לפי מנהג ספרד חסידים בחול חותמים בא״י שומר עמו ישראל לעד.

ובחוץ לארץ יש נוהגימ לומר ויראו עינינו. רק בחול ולא בשבת. ובשבת חותמים ופרוש עלינו סוכת שלומך, בא״י הפורש (בסי״ן) סוכת

שלומ עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים. ואה״כ אומרים ושמרו.

ובמועד אומרים לשלש רגלים, פסוק אחד וכן לר״ה ויוה״כ פסוקים השייכים להם. ויש לכל אלה טיעונימ מרובים.

׳ נז ן ז מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ן השלם, ומראל״פ, ואח״כ נביא משאר ו א ר מ ג מ ונביא מסדור רב עי ועוד. ר ט י ו ר ו ו ז ח מ מ • , ם ״ ב מ ו , מ י ״ ש ר , מ ג ״ ס ר סדורים מ

׳ פ׳) כתב ששאלתם י ס ) ן או , בתשובה לרב האי ג ם ו ל ת ש כ ו ם ס ר ו ג) פ שיש מקומות שאומרים בשבת ויום טוב וחוא רחום, הכי תוא בב׳ ישיבות שאסור בו׳, ואין אומרים והוא רחום ולא שומר עמו ישראל לעד, דוהוא רחומ תקינו רבנן

משום שעת הדין לחייבים בגיהנום ובשבת אין שם דין כלל.

והוא הדין לשומר עמו ישראל׳ דא״ר אר״ז משל לרועה צאן כר נמועתק באשכול סי׳ כ״ו כשהצאן במדבר בין הזאבים מתפלל על שמירתם, ובעיר אינו מתפלל על שמירתמ] וכל זה בחול שהשרימ ממונים על העולם צריכים לומרי הו , ו ו ד ב ׳ ל ב ה ג ש נ ת כולם זזים ממקומם — ו ב שומר כר כיון שנכנס ש הצאן תחת סוכת שלום נשמרימ וצריכימ לומר הפורס. ראה בשבלי הלקט סי׳ םה

משל אחר.

ובריקאנטי נד ע״ג ובנפש החכמה לר״מ דיליאון םי׳ י״ב כב, שמביאיםן על פי סוד. והובאו בשער שני פרק שלישי! סימן ד׳ גבי תפלת ערבית דשבת. העני

ם ו ל ר ש ב ש ר ן ו ו א י ג א נ ו ר ט ב נ ג בשם ר ד) וכן כתב במנהין א אין לומר ושמור צאתנו, כי אי צ נ י ב ו ר פ ת ו פ ר ן וכתב דלמנהג צ ו א ג להסמיך מעין פתיחה שאומרים בחול. וראוי לומר ובצל כנפיך תסתירנו ופרוס וכר.

ן וששאלתם אם אומרים ו א י ג א ב ה ר ה) וכן איתא בשערי תשובה לי ביום טוב ושמור, האי מלה לא אצטריך אלא ביומא דאית בת יציאת וביאה שאנ

יום טוב דלית בה יציאה וביאה ע״ש. והך טעמא איתא נמי לשבת.

ו) ועיין ג״כ בויטרי הנדפס סי׳ קא וקנ״ח דליתא שם בנוסח של שבתל עמו, שאם יאמר ועל עמו ו נוע״ש דצ״ל פורם כר עלינו ועל כ ושמור צאתנ, א ז י מ ר ו ו ץ מ ״ ר ש י א משמע שאין אנו בכלל עמו ישראל, כן דקדק ר׳ מ, וצריך לומר ופרוס עלינו סוכת שלומך ועל ירושלימ ר ש י ו ר ש ״ י אמר: י

עירך ברוך כר, כדי שיהיה מעין חתימה).

וכן חב״ח (סי׳ רס״ז) קרא תגר על האומרים ושמור, וט״ו ומג״א מיישביםהג ע״ש. המנ

ועיין עוד בטור שם בשם הירושלמי דגרם בהדיא תדא דתימר בחול ולחתום שומר עמו) אבל בשבת אומרים ופרוס, ע״ש. אבל בירושלמי ברכות (פ״ד ה״ה)ן פרוס סוכת שלום. ב סתמא בק״ש פורס כו׳ ומשמע שם דאפילו בחול היו חותמי ת כ

ן ועל כל עדת עמו ישראל. ו א ם ג ר מ ועיין גרסת רב ע

. ו שאומרימ בשבת נמצא ג״כ בסדור ר ע ״ ג ר מ ש ז) ו

ן ז״ל (להלן לפנינו) בכל ברכות אלו ו א ה ג י ד ע ועיין נוסח רבינו מ לסדר של שבת.

ן די מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע נח מ

ן ז״ל השכיבנו ה׳ אלקינו לשלום, ו א ה ג י ד ע ח) וזה נוסח רבינו סות ו לחיים ולשלום, ופרוס עלינו סוכת שלום, כדבר שנאמר וישב עמי בנ דנ והעמי

שלום ובמנוחות שאננות בא״י הפורס סוכת שלום על עמו ישראל.

ו וגר. ר מ ש ו

ו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך מלכנו באמור לציון א ר ידו מלך אלקיך, כי המלכות שלך תיא ולעולמי עד תמלוך בכבוד. בא״י המולך בכבו

ד לעולם ועד. תמי

ט) ובספר מעשה רב כתב דהגר״א ז״ל עצמו לא היה אומר ״ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן״ בחול, ולא ״ושמרו״ בשבת. כדי לסמוך גאולה להפלה׳ אבלל שלא לאמר א ר ש ץ י ר י א נ הצבור שאצלו והש״ץ היו אומרים, אבל מנהג ב

ן השכיבנו להפלה, לא בחול ולא בשבת. שום פסוקים בי

ן ז״ל (סידור רע״ג השלם. ראל״פ) ו א ם ג ר מ י) .וזה לשונו של רבינו ע וקורין קריאת שמע, ואמת ואמונה אומרים כדרך שאומרים בחול. וחוחם באי־׳י

פורס סוכת שלום עלינו על עדת ועמו] ישראל ועל ירושלים.

ו מקמי דרב נ ט ר ו נ א י בלילי שבת בברכות אחרונות שבק״ש ל י א יא) ש אומרים ברוך ה׳ לעולם כשאר ימות החול נאו) ושמרו, ובלילי יו״ט ולא כך ולא

בך) לא כך. באיזה צד ראוי לומר נע״כ השאלה, ואח״ז התשובה דרנ״ט).

יב) ושדר הכי נדב נטרו נאי גאון) מדברי חכמים ברכה זו אינה כל עיקר בברכה חמישית. שכך שנינו בשחר מברך שתים לפניה כגון יוצר המאורות והבוחר בעמו ישראל, ואחת לאחריה כגון גאל ישראל ושומר עמו ישראל, ותו לא וכו׳. וכיון דהלכתא כוותית דרב דאמר ,רשות׳ אתו רבנן בתראי ותקון בתר שומר עמ!נן פסוקי, תקינר ישראל למימר פסוקי דאית בהו שבחות וזמירות, וכאן דאמרי

בתרייהו ברכה.

. ל ו ח דבר זת ב

י מזיקין וצריכי ישראל למיעל לבתיהמ ח י כ ש ת כיון ד ב ש אבל בי דליחשוך משום סכנת שעירין, אי נמי מיקמי איעקורי שרגא, — סלקוה ק מ י מ

ן בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. והעמידוה אדתנ

. ל ב ב ב ו ש נ י ב ת ר י ב ב ו ו נ ל ה ש ב י ש י ג ב ה נ ך מ כ ו

ב ם נמי גמ בלילי שבתות ובלילי יום טו ו ל ר ש והכי אמר רבינו שב לומר שומר עמו ישראל לעד. במערי

. ג ה נ ן מ י ו א נ י ב ת ר י ב ב ה ו ב י ש י בן פורס סוכת שלום עלינו ועל כל נעדת) עמו אלא תחת שומר עמו חותמי

ר אלא קדושא לאלתר. ק י ל ע ישראל ועל ירושלים, ואין אומר אחריה כ

, ח י י ן ז מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ובשאר ובתי] כנסיות ובשאר מקומות אומר שומר עמו ישראל לעד. ואומרי ישראל וחותמין. אבל ברוך ה׳ לעולמ -— אין אומרים לא בישיבה ו בנ ר מ ש ו

אחרת ולא בבבל כולת. ע״כ מסדרע״ג.

ן יראו עינינו עיין בתוספות ריש ברכות ובספר העתים לר״י י יג) עוד בענ/ י ובההגהות שם, ובמגן האלף לראל״פ בארוכה נרע״ג השלם ח״ב דף ה נ אברצלו־ ועיין רש״י שבת כד ע״ב בטעם מגן אבות דתקינו ליה רבנן משום סכנה ופירש״,לי דבחול לא היו באים בביהכנ״ם כל עיקר בערב לפי שלא תיו בישוב אבל בלי שבתות שהיו באים לביתכנ״ם וםתאחרין בתפלתן לכך ה א רי כ ו תפלת הצבור ע״ש.

יד) בשו״ת רבינו אברהם ב״ר יצחק הלוי אב בית דין (ראב״ד) (בעל ספר האשכול, מובא גם בשבה״ל ח״א םי׳ נא בשם הראב״ד) שמעתי מרי יצחקי מה אמרו רבותינו (ברכות ד׳ : מפנ ה ד ג בן מרן לוי זצ״ל, שהיה אומר דרך א ע״ב) השכיבנו כגאולה אדיכתא דמיא, מפני שאבותינו, כאשר הזהירם משה ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו (שמות יב — כב) והיו מובטחין על הגאולה, והיו אוכלין הפסח, כמוש״כ וככה תאכלון אותו (שם שמ יא) והיו מבקשין רחמים ואומרים השכיבנו ה׳ א׳ לשלום וכל הברכה, שהיא רחמים על שמירת המקום. ולכך אמרו כגאולה אריכתא דמיא׳ שבעת הגאולה אמרוה והיו צריכים לומר ושמור צאתנו

ובואנו מעתת ועד עולם. (עיין תר״י ברכות ס״א רמז ד׳).

, ן ח מ י ס

המשך על דבר יראו עינינו

א) יש שנוהגים לומר בתפלת ערבית אחר ברכת השכיבנו י״ח פסוקים המתחילים ברוך ה׳ לעולם, ובהמ י״ח אוכרות, ואח״כ יראו עינינו וחותמים, ואומריםי שמונה עשרה דערבית, ויש בזה טיעונים מורחבימ אצל גאוני קדיש, של לפנ קדמאי ותוספות והפוסקים ומנהגים שונימ בירושלימ בארץ ישראל באלגיר ובתפוצות.

ב) ונביא במעט מתוכן זה.

פסוקים אלו נתקנו מהקדמונים וכמו״ש בעל ספר האשכול (הל׳ תפלה וק״שי ברוך ת׳ לעולם א ת ר ן ב נ ב סי׳ ט׳ (מובא בתיק״ת). בוה״ל ,וכיון דתיקון ר ויראו עינינו ומחתם עלייהו המולך בכבודו תמיד, היינו משוס דתפלת ערבית רשות, ולהכי מפסקינן בקדיש דמשמע שנגמר הכל, ומי שרוצה לילך ילך וכו׳ עכ״ל.

ן ז״ל בתשובתו המובאת בסדור ו א ג) וכן לשונו של רב נ ט ר ו נ א י גן ז״ל הנ״ל דף כה ע״א׳ בזה וכיון דהלכתא כוותיה דרב. דאמר ו א ם ג ר מ רב ע

׳ ן ח מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע מ

^ ותקינו למימר פסוקי דאית בהו שבחות ושמירות בתר א ר ת רשות אתו ב שומר ישראל. וכיון דאמר פסוקי תקינו בתרייהו ברכה עכ״ל, מזה משמע שנתקנה

. י א ר ו ב ן ס נ ב בימי ר

ד) ובםמ״ג (עשין יט) כתב בהדיא, כתב מורי רבינו יהודה בר יצחק שהפסוקים שלפני יראו עינינו והברכה לא נתקנו בימי חכמי התלמוד, עכ״ל. •

( (ירושלמי ׳ כו ה) כתב תתוספות ברכות (ב, ד״ה מברך) מברך שתים לפניה וו א ר ב י ושבע ברכות הוי כנגד שבע ביום הללתיך (תהלים קיט) ולא קא חשית הכנסת. ודוקא ן לחבריהם בבי ו דההיא ברכה תקנו רבנן כדי להמתי נ י נ י ע בבית הכנסת שלהמ שהיו עומדין בשדה, והם מסוכנים מן המזיקים, אבל בבתי

בנסיות שלנו אין צריכין לתמתין לחבריהם אלא בלילה.

ו ופסוקים נ י נ י ו ע א ר ו) ובתוספות (ד׳ ע״ב ד״ה דאמר) ואנו שאומרים י אחרים אחר השכיבנו, נראה הואיל ותקינו לקו רבנן הוי ליה כגאולה אריכתאו לומר זה שבתוך כך יתפלל חבירו גם הוא ולא ילך מבית הכנסת עד נ דתקי

שיגמור כל אחד תפלתו.

וגם יש באותם פסוקים י״ח אזכרות כנגד י״ח ברכות דשמונה עשרה, ואגב שתקנו לומר אותם פסוקים תקנו לומר חתימה של יראו עינינו עכ״ל.

ובתו׳ כז ע״ב ד״ה והלכתא׳ ונראה דלכך תקנו פסוקים ויראו עינינו] וקדיש בין גאולה לתפלה — דרשות היא.

ז) וכ׳ תלמידי רבינו יונה ז״ל ויש לשאול על מה סמכו העולם להוסיף ולומר אחר כך פסוקים של ברכת המלך בכבודו שעל! זה לא אמרו כגאולה אריכתא דמיא והוי הפסקת. ומקצת החכמימ היו נמנעים מלאומרם׳ וכך־היה מנהגו שלם למנהג שנהגו ע ה קרובו נחן ט נ ו , אבל מורי רבינו י ״ ו ״ ן נ ר ר מ ב מורי ה כל העולם לאומרם, שבתחלה שהיתת תפלת ערבית רשות היו אומרים! אלו הפסוקים שיש בהם י״ח הזכרות כנגד י״ח ברכות וחותמין עליהם ואומרים קדיש ויוצאין,ג הראשון, ולא הוי הפסקה ה נ מ ואח״כ אעפ״י שקבעוה חובה נשאר הדבר כמו ה בין גאולה לתפלה, דכיון שמתחלה אדעתא דהכי קבעוה חובה לא מקרי הפסקה

ע״כ מתר״י.

נו ובערב מברך שתים ג (סי׳ פד) ז״ל ואעפ״י ששני ח) ובספר המנהיב המקראות שהם שבחו של מקום ר ע י מ ש נ לפניה ושתים לאחריה הוסיפו א ב״ה, ויש בהם י״ט אזכרות כנגד תפלות הלחש (עזז יראו עיניגו י״ט שמות) וקבעו בה ברכת המלך בכבודו ולהודיע לכל כי תפלח הערב רשות לא חשו •להסמיך בה

!אולר• לתפלה, עכ״ל.

׳ ן ח מ י י ס ר י ש ק ע ר ח פ ל פ ת ת ח כ ר ע מ

ן ו מ ה ט) והרא״ש בפ״ק סי׳ ה׳ והר״ד אבודרהם כתבו שמנהג זה נהגו ה שבשביל שהיו בחי כנסיוחיהם הרחק מן העיר והיו יראים לתתעכב שם עד אחר תפלת ערביה, היו אומרים נוסח זה׳ שהוא כעין שמונה עשרה, ואומרים קדיש והולכים לבחיהם נושם היו שוב מתפללים שמו״ע שכבר קבעוה חובה) ועכשיו נמי שמתפלליו שמו״ע בביהכ״נ לא נתבטל המנהג הראשון, אלו הם תוכן דבריהם.

י) ובעל המנהגות הביא הטעם מפני שגזרו שמד שלא להתפלל תפלת ערבית וע״כ תקנו לומר י״ח הזכרות כנגד חי ברכות של תפלה, ואעפ״י שבטל

השמד לא בטלה התקנה.

יא) ועל מה שכ׳ המחבר ואף הנוהגים לומר י״ח פסוקימ וכו׳ כתבו הגיסיםן ז״ל בספרם מגן גבורים סי׳• רל״ו כ״כ התום׳ בברכות הגאונים הרמ״ז והרי״ש נטמו דף ד׳ ע״ב אבל הרשב״ם ורמב״ן ותרשב״א כתבו שלא לאומרם! והרר״י כתב ליישב

המנהג וכר עיין תשובות הרא״ש כלל ד׳ סי׳ ר.

ת שבבבל הוסיפו פסוקים אלו וקבעו ו ב י ש י י ש א ר , ו ם י ק ו ס ח פ ״ י כנגד התפלה שהיא י״ח ושלחום לאנשי אר״י וקבעום,, ברכ״י בשם שבלי הלקט כת״י.

יב) הברכי יוסף סי׳ רל״ו דקדק הרבה בדברי הרא״ש ועל דברי התום׳י מלך והתפארת שמואל ובא״ד דבאם היא רק ת ק נ ת א ד ב ת ר א י ומביא מהמעדנ

אין לומר שהיא כגאולה אריכחא.

ם פסוקי ברוך י ל ש ו ר בתפלת ערביה לא יאמרו בכל הבתי כנסיות פה י ד׳ לעולם וברכת יראו עינינו.

יג) ועמ״ש המחבר יש נוהגין שלא לאומרה, כ׳ הברכ״י אפילו במקוםן בצבור נקטו םוגיא דעלמא שלא להיות ש שנוהגים לאומרה, אך כשמתפללי

ן (ארחות חיים). המתמיהי

ן בצבור נראה הכונה כשהם יורדין לפני התיבה אז מוכרחים ומ״ש כשמתפללין בביתכ״נ עם תצבור ואינם שלוחי צבור שמתפללי! לאומרה, אבל כשהם מתפללין עצמם ומצו להשתמט שלא ירגישו בהם — אינמ אומרים אותם׳ וכן בינם לביק ר ו מ נ ב ו ר ״ מ מ ר ה ג מ ה נ ראיתי למהר״ש בן תרשב״ץ שכתב שזה היה מ

ע״ש סי׳ רנ״ה וסי׳ שכט.

יד) אבל בספר דרכי חיים ושלום מנהגי הגחא״ש ממונקאטש זצ״ל כותב כי ברוך ה׳ לעולם וכו׳ אמרו בכל לילת זולת במוצ״ש ובחוה״מ ובליל ט׳ באב (משוט דנקרא מועד) ובליל פורים. ושושן פורים. וכשבא רבינו חורה מאה״קת י ב ר ה ע ב י ת י ה נ פ על הספינה בלב ים והיה שם אחד מירושלים שתתפלל ל ורצה לדלג ברוך ה׳ לעולם וכר (כמנהג ירושלים) וגער בו רבינו על מה עשה

׳ ן ח מ י י ס ר י ש ק ע ר ה פ ל פ ת ת ה כ ר ע ב מ ם

נו שלא לדלג ברכה זו. ג אבותינו בידי ה נ ככה לשנות ממטבע שטבעו חכמים מ

טו) ובספר משמרת שלום להרה״ג מקאיידאנאוו זצ״ל (סי׳ כב אות בי) כ׳ ברכת ברוך ה׳ לעולם נהגו ברוב המקומות לאומרת ואין לשנות, אך במקומות שלא נהגו לאומרה יש להם על מה שיםמוכו וכו׳ וכ׳ שבכתבים מהק׳ ד״פ מקארעץב זצ״ל החמיר מאד שצריכים ו ם ט ל ש ע ב שתי׳ מביא שקודש הקדשים ה

לומר בילאו״א.

טז) עי״ש בשם הטור והגר״א ופסקי דינים מהגאה״צ מהרמ״א מלובביץ זצ״ל שבאם מחשים ולא אומרים אין בזה משום לא תתגודדו.

יז) מי שבא לביהכ״נ לתפלת ערבית ומצא שהצבור עומדין להתפלל שמונה עשרה וכו׳ ואם הצבור עומדין באמצע ק״ש וברכותיה, ויש לו שהות לומר קודם שיגיע לתפלת שמו״ע ק״ש עם הברכות עד שומר עמו ישראל לעד, יעשה כן וידלג ברוך ה׳ לעולם וכו׳ ואינו• צריך לאומרו אחר כן לאחר התפלה (אחרונים ותריעב״ץ

וקש״ע סי׳ סט).

יח) בשם שו״ת מהר״ש אנגיל (הב״ד בשערים המצויינים בהלכה) במינות ולא יוכל בשום פעם להתפלל שמו״ע של ערבית בציבור שמתפלל תמיד במתיג ברוך ן זה להדלי רק אם יפסיק באמצע ברוך ד׳ לעולם כו׳ כתב שם דאע״ג דדים בשביל תפלת צבור מקורו מהמג״א (סי׳ רלו סק״ג) מ״מ י״ל לכאורה ל ש ד׳ לדות אין לנהוג כן, וכמוש״כ הנובי״ק (ק׳ או״ח דדוקא במקרה נאמר כך, אבל בתמי סי׳ לה) דאע״ג דעבירה בשב נאל העשה נדחית מפני כבוד הבריות, מ״מ בתמידותא וכמה גדולים לא אמרו ברכה לא נדחה, ואפ״ה כיון דברכה זו אינו רק מ נ ה ג

זו יש לדחותה מפני תפלת הצבור אפילו בתמידות.

יט) כתב האגור (סי׳ של) י״א שאין לומר ברוך ד׳ לעולם משום הפסקם ש״ץ יכול להפסיק אחר שחתם ר מ ב ע גאולה לתפלה׳ ׳עו״ש (סי׳ שלא) כתב רל בני אדם שבאו בין המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו וכו׳ לומר ברכו בשבי הפרקים כיון דבלאו הכי מפסיקין בפםוקין ובויראו עינינו. ואני כתבתי למעלה

״ ג קצ״ג). ד ר ע שאין להפסיק אלא במה שתקנו החכמים (טור רלז, ס

ם ו ל ם נגאון] בשם רב שר ש ר מ כ) עו״ש (סימן שלב) עוד כתב רב ע וגאו!) שמותר ליפול על אפים ולבקש רחמים אחר תפלת ערבית אפילו בצבור,ת נוהגים פ ר צ ז ו נ כ ש י א ג בבית רבינו שבבבל (טור שם) וכל בנ ה נ מ וכן ה שלא ליפול על פניהם בערבית. וא״ת תלמידי כבר קבלת שמץ מנהו שלא ליפולם הטעם האמתי ולחכימא ברמיזא (ב״ח י ל ב ו ק מ על אפי בלילה כמו שפירשו ה

ומג״א סי׳ רלז).

ל ו ח ת ל י ב ר ת ע ל פ ת

שיד המעלות הנה ברכו* את יי כל עבדי יי העומדים בבית יי בלילות: שאו

ון עושה שמים וארץ: : יברכך יי מצי י ידיכם קודש וברכו את י

ר י ה ב ר ה ו א

ת וכר ישנם כמה מנהגים במה שמקדימים אי אלו ו ל ע מ ר ה י א) ש פסוקים קודם התחלת תפלת מעריב, ויש גם נוםיחא שאומרים לשם יהוד וכי׳ וכמובא באוה״ת יהיר״מ ה׳ א׳ וא׳ אבותיי כשם שהייתי באפלת והוצאתני לאורה כך תוציאני מאפלה לאורה (ירושלמי ברכות פ״ד הל׳ א׳ ועיין בב״ר ד״פ ויצא)ני בא להתפלל תפלת ערבית וקודם תפלת ערבית יאמר לשם יחוד קבה״ו כו׳ הרי שתקן יעקב אבינו ע״ה לתקן את שרשה במקור עליון, ואח״כ יאמר ויהי נועם כוי.

ו בקצת מקומות לומר שיר המעלות הנד, ב) כ׳ בש״ג ריש ברכות נהגנן רגיל לקרות קורא, דצריך לקרות ק״ש ברכו כר קודם מעריב׳ משום דאמריך ד״ת. והא דאומרים מזמור זה יותר מאתרים כתב כנה״ג משום דכתיב ביה מתו העומדים בבית ה׳ בלילות א״נ משום דכתיב שאו ידיכם קודש וברכו את ה׳ ע״כן וכתב האליהו רבא בסי׳ רל״ז ולפי זה! נראה כשנמשכה מנחה עד הלילה ומתפלליד מעריב אין אומרים המזמור, דלא שייך רגיל לקרות וכר אלא כשאין מתפלל מי קודם, עכ״ל. ופ״מ באשל אברהם כתב ונוהגים לאומרו מכל מקום כשהוא בלילה וכו. ונוהגים לומר ה׳ צ׳ כר מפני שאמר רבי עקיבא כל האומר ג׳ פסוקים אלו

מובטח שאינו ניזוק ואני ערב בדבר (בשמים ראש).

ג) בשער הכוונות כתב שהאריז״ל אמר רק ג׳ פסוקים ה׳ צ׳ וגר ה׳ צ׳ וגו׳יטאל ז״ל שאומרים פסוקים להקדים הקדיש ה׳ הושיעה וגו׳ ובהגהת רבי שמואל ו

שלא יחול על ריקם, (ראה במדור מערכת התפלה).

ד) אבל בסידור תפלה למשה להרמ״ק מובאים רק ג׳ פסוקים המוקדמים. היינו שיר המעלות שאו ידיכם, ויברכך ותו לא.

י ו לומר פסוקים אלו בפתיחת תפלת ערבית מפנ ג ה וכ׳ הרמ״ק כי נ שפירש בזוהר שמשמרת תהלת הלילה המלאכים אומרים פסוקים אלו. ומבאר הפסוקים בסודות הקבלה ומסיים ויש מוםיפין עוד פסוקי הצלה והגנה רבים והכל

תיקון ראשון.

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד םד ס

(ג״פ) יי צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה: (ג״פ) יי צבאות אשרי אדם בוטח בך: (ג״פ) יי הושיעה המלך יעננו ביום קראנו:

ר י ה נ אור ה

ה) וכ׳ בסידור תפלה לדוד להגאון רא״ד מבוטשאטש ז״ל בעל דעת קדושים בזה״ל נראה שנכון תמיד להםמיד קדיש אצל ברכו גם בערבית, כיון שכתב הב״י בהל׳ ברכת השחר מדחז״ל שיש קפידא גדולה שלא להפסיק בין קדיש לברכו דשחרית, ממילא יש ללמוד מזה שראוי לקרב קדיש לברכו בכל מה דאפשר.ג בכל מעריב בזמנו לומר פסוקים מלוקטים, והם יותר ה נ מ ולזה כבר נתפשט ה משלשה ואח״כ קדיש וברכו׳ ונתפשט כעת עפ״י דפוס לומר קודם פסוק והוא רחום וכו׳ ה׳ הושיעה וכו׳ ה׳ צב׳ אשרי אדם בוטח בד שאחז״ל בירושלמי לעולם אל יהא הפסוק הזה זז מפיר והוא מסוגל מאד, ע״כ קבעו לאומרו קודם הקדיש ואח״כ ברכו. ואין בכד שום משמעות מניעה מצד מ״ש הרמ״א סי׳ ם״ט שאין קדיש סמוך לברכו דערבית, כי כתב כן רק כפי המנהג שהיה אז במדינות אלו משא״כ כעת שנתפשט הרבה לומר פסוקים הנ״ל פשיטא שכולי עלמא מודים שנכון להנהיג עכשיו כנ״ל, וממילא שכל שיש קדיש נכון להסמיכו ממש לברכוב ה ת נ י א מ׳ להםמיר קדיש ר וכר. ושמעתי שכבר נדפס! כן בסידורים שעפ״י ה זה לברכו לגמרי, וכן אני נוהג זה כמה שנים וגם בשבת אני אומד קדיש אחד כגוונא כיון שאמרו מזמור ה׳ מלד וכר ויתום אומד קדיש אחר מזמור שיר ליום השבת וכגוונא אינו הפסק, וגם שעל אגדתא אומרים קדיש דרבנן, מ״מ בזה

אומרים רק חצי קדיש, וכן ביו״ט אני אומר ג׳ פסוקים ע״כ.

ו) בנום״ח אומרים שיר המעלות קודם ואח״כ והוא רחום ואח״ז ברכו, ובנוסח הרב בעה״ת ז״ל מקדימים והוא רחום ואח״כ שיר המעלות ואח״כ חצי

קדיש ואח״כ ברכו. וכמוש״כ בעל דע״ק כנ״ל.

ז) כתב הנתיבי עם ברוב בתי כנסיות של הספרדים נוהגים להתחיל תפלתל לא אומרים שום מזמור כי אם ת א י ב ב ערבית במזמור לדוד ה׳ אורי וכר ו

לשם יחוד וכו׳ וג״פ ה׳ צ׳ וקדיש. והוא רחום וברכו.

ם י ל ש ו ר ג י ה נ ובשבת אין אומרים והוא רחום, אבל בליל יום הכפורים מל ג״כ, כמו״ש השדי חמד (מע׳ ת א י ג ב ה נ שאומרים והוא רחום וכן הוא מ

יוה״כ סי׳ ב׳ אות ד׳) ואפילו כשחל בשבת.

ם לא אומרים אבל י ל ש ו ר י ב ובאמידת קדיש קודם ברכו חלוקים של אומרים כמו״ש בשד״ח שם. ת א י ב ב ן ו ו ר ב ח ב

ח) ולדעת הגר״א במנהגיו אין אומרים שום פסוקים ולא חצי קדיש קודם מעריב רק מתחילים תיכף והוא רחום וכר.

ת סה י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

הושיעה את עמד וברר את נחלתד ורעם ונשאם עד העולם: מי יתין מציון ישועת ישראל בשוב יי את שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל: בשלום יחדו

אשכבה ואישן כי אתה יי לבדד לבטח תושיבני:

יומם יצוה יי חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי: ותשועת צדיקים מיי מעוזם בעת צרה ויעזרם יי ויפלטם יפלטם מרשעים ויושיעם כי חסו בו: (ח״ק):

ר י ה ב ר ה ו א

ן נוהגים קודם ערבית לומר הנה ברכו, ה׳ צ׳ ע/ ה׳ צ׳ א/ ו ד נ ו ל ט) ב ה׳ הושיעה בשלום יחדיו, תודיעני אורח חיים, מי יתן מציון, יומם יצוד. ותשועת,, עמנו, ה׳ צ׳ אשרי, ל לומר רק ג׳י פסוקים אלו ה׳ צ א ר ש ץ י ר א אבל המנהג ב

ו (כשט״ג). ק ו ר א מ ב ם ו ד ר ט ש מ א ה׳ הושיעה. וכן המנהג ב

״ ג ע ר . י) נתקנו לאמר פסוקים אלו כדי לומר חצי קדיש אחריהם, ד אינו מזכיר לומר קדיש, וכן הרמב״ם והטור והש״ע ובם׳ אוצר התפלות (דף דע״א)ו שאין אומרים שום פסוקים ולא חצי קדיש, ומתחילים י ג ה נ מ בשם הגר״א ב

והוא רחום וגו׳ ועיין ריא״ז בפ״א דברכות (כשט״ג).

יא) ומנהג אשכנז שאם התפללו מנחה ומעריב יחד שאין אומרים פסוקים אלו כיון שהתפלל מנחה ואמר בה אשרי (א״ר נד םק״ד וסי׳ רלז סק״ד ומחה״ש שם שם םק״א) אבל הספרדים שבלונדון אפילו אם מתפללים מנחה ומעריב ביחד

אומרים המזמור והפסוקים כדרכן.

שיר המעלות תהלים קלד.

ה׳ צ׳ עמנו תחלים מו — ח.

ה׳ צ׳ אשרי שם פד — יב.

H .ה׳ הושיעה שם כ — י

הושיעה את עמד שם כח — ט. 1

מי יתן שם יד — יז. :', •

_ בשלום יחדיו שם ד — ט. ^

יומם יצוד. שם מב — ט.

ותשועת צדיקים שם לז — ט.

ויעזרם שם שם מ. ;.;.,!,;! ,י ;;:-•;׳:•: ^•! ׳•:׳ ז-

ת י ב ד ת ע ל פ ר ת ד םו ס

והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. יי הושיעה המלך יעננו ביום קראנו:

ר י ה ב ר ה ו א

ם וגו׳ פסוק בתהלים פח — לח. ו ח א ד ו ה ו

ת הפסו׳ של והוא: א) ישנם כו״כ טעמים למה מקדימים לתפלת ערבי רחום׳ הן בנגלה והן בנסתר. וכמו״כ ישנם דיונים אם לומר פסוק זה גם בשבת

ויום טוב.

ונביא קודם מ״ש הטור והבית יוסף ועוד ואח״ז נביא מהזוהר ומהמקובלים.

ו ב) זל״ש הטור (רס״י רלז) סדר תפלת ערבית אומר והוא רחום. ותיקנ לאומרו לפי שבשחרית ומנחה יש תמידין שמכפרין אבל ערבית שאין תמיד לכפר

ו לומר והוא רחום. תקנ

ג) ויש אומרים לפי שנהגו ללקות ערבית לאחר שחטאו כל היום ובמלקות. מתכפר להם׳ לכך נהגו לומר אחר המלקות והוא רחום. וגם מפני שאומרים אותו שלשה פעמים בשעת המלקות, כי יש בו י״ג תיבות הרי לג׳ פעמים ט״ל תיבותן המלקות עיין מה שביאר הב״י, לשונו של הטור. ותו״ד לפי שנהגו ללקות י כמנ לכד אומרים והוא רחום, ונותן טעם למה אומרים והוא רחום בעת ההלקאה מפני

שעולה למספד ל״ט כשאומרים אותו שלשה פעמים.

ד) ומביא הב״י מהכלבו בזה״ל למה אומרים והוא רחום בתפלת ערביתי ק ב ן (בתנתומא) לעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון שתמיד ה נ משום דאמרינות היום ולכד תקנו ערבית ושחרית נות הלילה ותמיד הערב מכפר עו מכפר עו לחלות פני המקום שיכפר עונותינו יומם ולילה שחרית אנו אומרים אותו בסדר קדושה, ותקנוה נמי בפסוקי דזמרה בשביל ליל שבת שאין אנו אומרים אותו לפיב עולת שבת בשבתו ולא עולת ד הערב קריבין בליל שבת דכתי שאין איברי תמיו לומד והוא רחום בתפלת ערבית, משא״כ חול בשבת וכן ביום טוב, ולכן תקנן והיו מכפרין ובתפלת בשחרית ומנחה לפי שבאותן תפלות היו מקריבין תמידית אין מי יכפר׳ ותקנו בה לומר והוא רחום, ועוד שכל היום אדם חוטא ערבי

ובערב צריד אדם לומר כפרה על חטאו ע״כ.

במחזיק ברכה להגחיד״א בסי׳ רס״ז מאריך מאד בתיקון טעות, ומבאר בהרחבה.

ה) לפי האבודרהם תלויים המנהגים בהטעמים. וזה תו״ד כתב אבן הירחי

ז ת ס י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

ר י ה ב ר ה ו א

לפי שהפושעים הם לוקין בין מנחה למעריב אומר על המלקות ג׳ פעמים והואד ר פ ס ג ה נ מ רחום ע״כ מכריז החזן והוא רחום יכפר עון. ומכאן תשובה ל שבוהגין לאמרו בשבתות ובימים טובים. אך לפי מה שאומר במדרש תנחומא (פנחס סי׳ יג) מ״ד (ישעיה א — כא) צדק ילין בד. מעולה לא לן אדם בירושלים ובידו עלן, הא כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עבירות הלילה, ושל בין הערבים על עבירות היום. ולפי מד. דקיי״ל דתפלות כנגד תמידין תקנום ותפלת הערב אין לה סמך בקרבן שאין קרבן בלילה שנאמר (ויקרא ז — לה) ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם, ואםמכוה רבנן כנגד איברים ופדרים שלא נתעכלו מבעוד יום וכו׳ ע״כ נהגו לומר והוא רחום יכפר עון שאין לנו קרבן

לתלות זאת התפלה ולפי זה נוח ויפה מנהג ספרד.

ו) ובתולעת יעקב כתב שאין לומר והוא רחום במעריב של שבת. כן נתקן לאומרו בחול לבקש רתמים על הנפשות שהן נדונות בכל לילה ע״י ג׳ כתות

מלאכי חבלה וכר.

ד ו י ס ל פ ם ע י מ ע ט

ז) כתב הפרי עץ חיים שיש לומר קודם תפלת ערבית פסוק והוא רחום וכו׳ שיש בו י״ג תיבין נגד י״ג מכילן דא״א לאכפיא כולה דינין ולמתק בהם ד׳ פרצופים דקליפות המתחילים להתעורר בערבית והם: משחית, עון, אף וחימה, יעוי״ש.

וכן הוא בתיקונים תיקון לז.

ח) וזה לשון התיקו״ז שם ואמר דוד עליה [דס״מ] הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי (תחלים כב — כא).

[ראה ספר השרשים לרד״ק שורש יחד שכתב ונקראת הנשמה יחידה לפי שהיא יחידה כנגד חלקי הגוף וכחותיו שהם רבים ואינם ממינה].

עו״ש תלת קליפין דערלה. איבון משחית, אף וחימה [עיין זוהר בראשית כז ע״ב, תיקו״ז יד ע״ב] לקבל ערלה איהו עון, [הגר״א הגיה לקבל פריעה איהוא לגבייתו ת ו ל צ ו ב נ י ק ת עון והוא נוקבא דמפתי לעשות העון] והיינו ד, דא עון [עיין זוהר בראשית כג ע״ב בא, מא סוע״ב, ן ו ר ע פ כ ם י ו ח א ר ו ה וב א פ ו י דא אף י ש ה ה ל ב ר ה ת דא משחית, ו י ח ש א י ל פנחס רכז ע״ב] ו

ו דא חמה. ת מ ר כ ל ח י ע א י ל ו

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד םח ס

ר ד! ב ת י ר ו א

ט) ובזוהר תרומה (דף קל ע״א) צלותא דא איחו לאגנא עלן מגו פחדא ו ה בלילות, מגו פחד דכמה םטרין דגיהנם וכר ובגין כד מקדמי ישראל למימד ו

ם [עיין זוהר תרומה קלה ע״ב, פנחס רמג ע״ב, זוהר תדש רות עט ע״ב]. ו ח ר

^דאיהו בגין פחד דגיהנם.

ובשבת, דלא אשתכח פחד, דינא דגיהנם ולא דינא אחרא אסיד לאתעדא ליה [עיין בניצו״ז בראשית מח ע״א, ויעויין בהלכות קטנות ח״ב סימן קע״ב׳ ובשר׳ת צבי תפארת סימן פ״א, ומנחת אלעזר ה״ד סי׳ י׳ אות ז׳ באריכות] דאתחזי דהא לית דשו לשבת לאעברא דינא מעלמא. ובגין כד אנן מקדימים שומר את עמו ישראל לעד אמן [כן הוא גם בזוהר בראשית מת ע״א. ״את״ ו״אמך ועמש״כ שם/ ועיין מדרש שוחר טוב רפ״ו י ם סי׳ פ נ בני״ז אות ח׳ משערי תשובה ל ד,ג א ו ובחול שומר עמו ישראל, וכן הוא ברוקת סי׳ מט וטור א״ת סי׳ רט״ז מירושלמי

ברכות פ״ג אר״ל הדא דתימא בחול וכר.

ם ת״ו לומר י ל ש ו ר י) ומנהג חסידי בית אל יכב״ץ שבעיר קדשנו יד וכר ואח״כ ג׳ פסוקים הנז׳ ה׳ צ׳, ה׳ צ/ ה׳ הושיעה. ואח״כ ו ח ם י ש תחלה ל קדיש ואח״כ והוא רחום, ואח״כ ברכו. ומתחילין ערבית. וכ״ה בשו״ע סימן נד

כה״ח אות טז יעו״ש, וסימן רט״ז.

וישנם עוד כו״כ מנהגים וסדרים:

יא) כתב הרמב״ם ז״ל (פ״ט מהל׳ תפלה) ועומד ואומר והוא רחום וגר, ובסדורי התימנים ובמחזור ויטרי הש״ץ ם ר מ ב ע ברכו וגר וכן הוא בסדור ר מתחיל והוא רחום והצבור שותקין ועונין אחריו ה׳ הושיעה וגר כי א־ל רחום ה׳ א׳ וגו׳ (דברים ד לא) ועונין והוא רחום וכורע בברכו וזוקף בשם ואומר

ברכו וכר עכ״ל,

יב) ובמחזור רומא ויורד החזן לפני התיבה ואומר והוא רחום וגו׳ חמתו, והצבור עונין ה׳ ה׳ א־ל רחום (וגו׳ ה׳ הושיעה) וחנון אדר אפים ורב חסד ואמת,

ה׳ הושיעה וגו׳ ואומר החזן ברכו.

ובמעריב לשבת אנו מביאים מתשובות הגאונים ועוד אם יש לומר והוא רחום עיי״ש ומנהגינו שלא לאומרו.

. יש לפרש כל הכל, ויש לפרש משהו, וזל״ש האבודדהם ו ת מ ל ח יג) כ

ט ת ס י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

ר י ה ב ר ה ו א

ולא יעיר כל תמתו פירוש שום דבר מחמתו, והוא מלשון (ש״ב יב — ג) ולרש אין כל, וכן (מ״ב ד — ב) אין לשפתתד כל בבית. והעץ יוסף מביא ילקוט תחלים סי׳ עח דקדריש כל חמתו אינו מעיר אבל מקצת מעיר, ע״כ. וכן פידש״י

שם (אליהו רבא).

והעיון תפלה לראל״ג מפרש לא יפרע בבת אחת וכמו״ש (ע״ז ד׳ ע״א;< משל למה הדבר דומה לאדם שנושה משני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו,

אוהבו נפרע ממנו מעט מעט, שונאו נפרע ממנו בבת אחת.

ה באבודרהם ובכלבו ליתא רק פסוק והוא רחום, אך ע י ש ו ׳ ה יד) הן ובאור זרוע בסדר מוצ״ש ובספר מנהגים. ו א ם ג ר מ הוא נמצא בסידור רב ע והכוונה עיין בקב הישר (פ׳ לג) כי האף והמשתית והחמה הם מקטריגים עלינו׳ והשם י־ב־ק מצילנו מידם, ע״כ לאחר שאמרנו ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו, והוא תפלה להנצל מג׳ אלו לכן ממשיכים ואומרים פסוק ה׳

הושיעה היינו השם י־ב־ק היוצא מר״ת י׳עננו ב׳יום ק׳ראנו (ע״ש מהרי״ח).

טו) כ׳ שלחן הטהור (קאמרנא) אנשי כנה״ג תיקנו קודם ערבית לומר פסוק והוא רחום להכניע ארבע קליפות עון, משחית, אף, חימה הכלולין בלילה׳ ולהכניע קליפות נוגה שלא יטמאו בחורי ישראל בקרי חלילה ע״י ארבע מלאכים שבקדושה מיכאל, גבריאל, נוריאל׳ רפאל. ויש בתינת אוריאל שמספרן שק־ו צי־ת. וכל זה בכת י״ג תיבות שבפסוק זה, ובליל מוצש״ק חייב ג״כ לאמרו, ולא כקלי הדעת שאין אומרין במוצש״ק, כי מבואר בזוהר (פ׳ ויקהל רז ע״א) עיין נימוקי או״ח סי׳ רצג םק״ב. וברמ״א או״ת סי׳ רצ״ג. ובברכ״י שם סק״ב בשם רב האי גאון ז״ל כנ״ל והוב״ד בשע״ת שם סק״ב] ובדברי האר״י שחייב לאמרו במוצש״ק,

ויכוון שעל ידו ימשוד על רשעים בגיהנם רחמים וחיים.

טז) עו״ש במדינות אלו יש נוהגים כמנהג ספרד לומר שיר המעלות, ובמוש״ק אין פסוקים ולא ם ו ח א ר ו ה ש ואח״כ ו י ד ופסוקים ואומרים ק קדיש. וקבלתי ממורי וחמי הקדוש החסיד המפורסם מוה״ר אברהם מרדכי מפינטשוב שקיבל מרבינו הקדוש אלימלך ז״ל מליזענםק רבו מרבו עד אליהו ז״ל שבכל יום שאין אומרים תתנון אין אומרים פסוקים ולא קדיש אלא מתחיל והוא רחום. ובשבת ויו״ט אין אומרים והוא רחום שלא יתחילו קדושת היום בפסוק של דין אבל בפסוקי דזמרה ביום אין קפידא. וכך נראה מדברי הזוהר [פ׳ תרומה קל ע״א]

אבל נוהגים שלא לאמרו גם ביום.

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ע ס

יתגדל ויתקדש שמה רבא, (אמן) בעלמא די ברא כרעותה וימליד מלכותה׳ ויצמח פורקנח ויקרב משיחה. (אמן) בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן: יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. יתברך, וישתבח, ויתפאר, ויתרומם, ויתנשא, ויתהדר, ויתעלה׳ ויתהלל, שמח דקדשא בדיד הוא. (אמן) לעלא מן כל ברכתא ושירתא, תשבתתא ונתמתא, דאמירן

בעלמא׳ ואמרו אמן:

ר י ה ב ר ה ו א

. כד הוא סדרן של נום״ח ויש אומדים קדיש ך ו ר ב , ו ו כ ר ב ש ו י ד ק לפני והוא רחום.

א) כ׳ השלמי צבור למהרי״ט אלגזי ז״ל. כ׳ בשכה״ג דמדברי הטור ז׳יל נראה) בבידור דאין אומרין קדיש קודם והואג פשוט עכשיו לומר קדיש קודם ה נ מ ה רחום, וכן נראה מדברי כל המחברים. ו והוא רחום. ונראה שנהגו כן מפני שאומרים מזמורים קודם ערבית, אבל בליל יוהכ׳יפ ובליל מוצאי יוה׳יכ נוהגים שלא לומר קדיש קודם והוא רחום והטעם מפני שאין אומרים מזמורים. והמון העם אפילו שאין אומרים מזמורים קודם

ערבית אומרים קדיש, וטעות הוא בידם, ע״כ.

ב) ת צ י ק ד י ש אמירת קדיש עפ׳יי סוד עיין בסידור האריז״ל ובמשנת חסידים, והארכנו בזה בכל מיני קרישים במקו״א. תוכן ענייני קדיש שלם וחצי קדיש ודרבנן ודיתום ועוד. וכאן אומרים חצי קדיש, אך במקום שאין אומרים המזמורים והפסוקים הנ״ל לפני ברכו אין אומרים ג״כ הקדיש. והבאנו לעיל בשם הגאון מבוטשאטש (דע׳יק׳ תפילה לדוד אשל אברהם) שדעתו לומד קדיש זה אחר פסוקי והוא רחום כדי להסמיכו לברכו. ואף דכתב הרמ״א בסימן ס״ט דליכאם שלא אמרו שום מזמור וקדיש י ג ה נ קדיש קודם ברכו דערבית היינו לפי מ קודם מעריב, אבל כעת שנתפשט המנהג לומר מזמור ופסוקים וקדיש בודאי נכין להסמיך הקדיש ממש לברכו ולומר והוא רחום קודם הקדיש, ושכן הוא בסידור הגה״ק בעל התניא ע״ש, אך בכל סידורי דידן הקדיש קודם והוא רחום, וכן נראה

במשנת חסידים ובשיירי כנסת הגדולה ע״ש (מהרי״ח).

ו הטעם שאומרים ברכו בערבית כתב האליהו דבא שהוא על כ ר ג) ב פי מדרש שאמרו שם חיה אחת יש ברקיע כשהוא יום אות אמת במצחה, ולערב

אמונה במצחה, ובכל פעם אומרת ברכו את ה׳ המבורך ע״ש. ובמהרי״ח ומהאי טעמא ניחא נמי שאין אומדים ברכו במנחה.

. כתב הגהי׳ק החיד״א ז״ל ד ע ם ו ל ו ע ד ל ד ו ב מ ׳ ה ך ה ו ר ד) . בן דיל ו א י ג א בספרו ברכי יוסף שראה! מטהרת יד קודש מהרח״ו ז״ל בשם רב ה קבלה דמנםי שיש הצלחה כשמושך אדם ומאריך באומר ברוך ה׳ המבורך באפוקי

שבתא עכ״ל.

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

(חזן) ברכו את יי המברך:

(קהל וחזן) ברוך יי המברך לעולם ועד:

(ואין עונין אחריו אמן)

ברוך אתה יי אלהיגו מלך העולם, אשר בדברו מעריב ערבים,

ר י ה ב ר ה ו א

א) לפני קריאת שמע של ערבית קוראים ב׳ ברכות הראשונה היא זו מעריב ערבים. וישנם הרבה דיוקים ונוסחאות ופיםוקים שונים.

ב) המקור של ברכות ק״ש דבוקר ודמעריב, הוא במשנה (ברכות יא ע׳יא)ר שתים לפניה ואתת לאחריה׳ ובערב מברך שתים לפניה במש״ש בשתר מבי

ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואתת קצרה.

ג) ובגמרא מאי מברך [שתים דשחר] מאי ניהו יוצר אור ובורא חשך (עדה״כ ישעיה מה) [בברכת היום, ובברכת הלילה שם] גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, ומבואר שם הענין כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום. והצורך לכך מבואר בתר״י כדי לעורר על השגחת הש״י על הכל, ולבטל האמונה של שתי רשויות, ח״ו. ראה להלן בד״ה גולל אור תוכן כה״ע מתר״י ומרבי

יהודה החסיד.

ם היא ברכה ראשונה שלפני ק״ש י ב ר ב ע י ר ע ו מ ר ב ד ר ב ש ד) אר ק י ב א צ ו של ערבית (ברכות י״א וי״ב) וכ׳ רש״י (תחלים סד. — ט) עה״פ מ. לך את הבריות יושבי הקצוות בבקר אומרים ברוד יוצר ן י נ ר ב ת ר ע ו

המאורות ובערב ברוד מעריב ערבים.

ן ם שנאמר ויהי ערב ויהי בקר. ואמר ערבים בלשו י ב ר ב ע י ר ע ד.) מא ז״ל כי ר ז ן ע ב ם א ה ר ב רבים לפי שכתוב בין הערבים. ופי׳ החכם ר׳ אי בכל יום יש שני ערבים, האתד עריבת השמש, והיא ביאתו תתת הארץ, והשנ

את אורו הנראה בערבים. ויש ביניהם קרוב משעה ושליש (אבודרהם). בי ובעי״ת כ׳ שני ערבים הם אחר הצהרים כנטות צללי ערב׳ והוא הערב, ומשעת ב ר ע שנאמר בשחיטת הפסח (דברים טז — ו) שם תזבח את הפסת בי ב תאכל ר ע צאת הכוכבים, והוא הערב שנאמר באכילת מצה (שמות יב — יח) ב

מצות, וביום הכפורים (ויקרא כג — לב) מערב עד ערב.

ם (עיי״ן חטופה, ר׳ קמוצה, ב׳ חרוקה) כן נקוד בכל סדורים י ב ר ו) ע ובכל כי׳־׳י, ובעל ויי״צ (סי׳ רע״ז) השיג על נקוד זה והגיה ערבים [ע׳ פתוחה,

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

בחכמה פותח שערים, ובתבונה משנה עתים, ומחליף את הזמנים

ר י ה ב ר ה ו א

ד׳ שוואית, ב׳ פתוחה, יו״ד חרוקה] כלשון המקרא. אמנם לא חזה באספקלריא מאירה, כי כל ערבים שבמקרא טעמו על זוג ערב, והעד, שכתוב בכל מקום ב י ן הערבים, ר״ל בין שתי ערבים, אבל ערבים שבתפלתנו זו, הרצון בו על רבוים י ב ר גדול של כמה ערבים ולאו דוקא שנים, ולכן השכילו המנקדים לנקד ע, קמוצה], שהוא מורה פ [ע׳ חטופה, ד׳ קמוצה, ב׳ חרוקה] במשקל אלף אלפים [ק א בשתים אלף זוג יאמר אלפים [פ׳ ו על רבוי סתם של אלף. ואם הרצון ד

פתוחה] וזה ברור, וכר. (עבו״י לרי״ב).ם שערי שמים. י ר ע ש

ה בלי וי״ו. והאר״י היה נ ו ב ת ה הספרדים אומרים ב נ ו ב ת ב ז) ו מהבד התיבה למעלה ממנה (קשר גודל סי׳ כד) ראה בספר שמונה שערים• להרח״ו ז״ל דפוס שאלוניקא (דף עד ע״ג) שהביא בשם מורו האריז״ל שצריכים להפסיק

בתחלת הברכה כד מעריב ערבים. בחכמה, פותח שערים בתבונה, משנה עתים וגר. וכן מפסיקים גם בסדורי, אבל בסדור ה א ר י ז ״ ל משנת תקמא בהסכמת הגר״א ז״ל מווילנא ם י ד ר פ ה ס

.הוא כמו בסדורנו — היינו בחכמה פותה שערים, ובתבונה משנה עתים וגר.

ח) ובסדורי התימנים בתבונה, מחליף מסדר, מעביר בלי ווי״ו

עיין בשלמי צבור בשם האריז״ל והובא בשערי תשובה לומר מעריב ערבים בחכמה, ואח״כ פותה שערים בתבונה ע״ש׳ אד מפרע״ח וממשנת חסידים יראה לכאורה דתיבת בתבונה שייך למטה לתיבת משנה עתים. וכן הוא בהדיא באבודרהם.

ט) וזל״ש האבודרהם בתבונה משנה עתים כי שלשה פעמים היום משתנה דהיינו ערב ובקר וצהרים, וסמך הכמה ותבונה זה אצל זה ע״ש (משלי ג — יט)

ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה.

י) מהמובא למעלה יראה הרואה כי ישנם דעות שונות בספרי האדיז״ל. ולכן אביא מדברי הגהא״ש, זצ״ל ממונקאטש. אשר בספריו נימוקי או״ח סי׳ רל׳יז ודרכי חיים ושלום, ובשו״ת מנחת אלעזר סימן יא. ובמאמר נוסח התפלה בחמשה מאמרות מעורר על זה. ולענייננו נביא ממ״ש בנימוקי או״ח וזל״ש עיין שערי תשובה בשם של״צ שכ׳ מכתבי האריז״ל שצריך לדקדק ולומר מעריב ערבים בחכמה, פותה שערים בתבונה. ובזה רבים שגו ומעריבים ערבים עכ״ל השל״צ והשע״ת תמה כי לא מצא כן בפע״ח בשם ההבירים אדרבא נראה שם בחכמה פותח שערים. ואמנם הרואה יראה כי המחבר שלמי צבור [רבינו מהרי״ט אלגזיל המדוייקים וצ״ע. (עכ״ל השע״ת). והגאון ״ ז י ר א י ה ב ת -ז״ל] היה בידו כ

ת עג י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

ומסדר את הכוכבים, במשמרותיהם ברקיע, כרצונו. בורא יום ולילה,

ר י ה ב ר ה ו א

שע״ת חככו עדיף מנביא כי כן נמצא באמת בכתבי האריז״ל המדוייקים [שסידר מהר״ש וויטאל ז״ל מכת״י אביו מהרח״ו ז״ל, וכמו״ש בשה״ג להחיד״א ז״ל] הלא המה שנגלו ונדפסו בדורותינו בעה״י השמונה שערים השער הכוונות (שער ר) נמצא בנוסח התפלה של האר״י ז״ל מדוייק כן מעריב ערבים בחכמה וכו׳ כנ״ל

מהשלמי צבור. ע״כ מהגחא״ש ז״ל.

יא) אולם הנוסח השגור בנום״ח הוא בחכמה פותח שערים. בסידור תימדת ישראל למהר״ש ויטאל יש פיסוק כנ״ל מעריב ערבים בחכמה, אבל בסידור הרב בעה״ת ז״ל דא״ח אין פיסוק כלל, אולם בשאר סידור- חב״ד כן יש פיסוק אחר מעריב ערבים. וההמשך הוא בחכמה פותח שערים. ובתבונה משנה עתים כ׳ כשט״ג כי בלונדון ואמשטרדם גורםין מעריב ערבים, בחכמה פותהא מ ר ג ו א ת י ר ו ם ל ו א ר ש ץ י ר א שעדים׳ בתבונה משנה עתים, אבל בם קוראים כן: מעריב ערבים בחכמה, פותח שערים בתבונה, משנה י ר צ מ ו

עתים וגר.

ן ובתבונה משנה עתים בוא״ו, ואצלינו בלא וא״ג ו א ם ג ר מ בסדור רב ע

ם עת לחום ועת לקוד עת למטר ועת ליובש עת לטובה ועת י ת יב) ע לרעה, וכמו שכתוב והוא מהשנא עדניא המניא (דניאל ב — כא).

ומפורטים כ״ח עתים בקהלת.

וכן מאה״כ ועת לכל חפץ. והכוונה שלכל חפץ ישנו זמן מיוחד.

יג) ע ת י ם כן הוא ברוב פעמים בכתבי הקודש. עת הזמיר (שה״ש ב — יב) עת הקציר (ירמיה נא — לג) והעת גשמים (עזרא י — יג) בעת מלקוש (זכריה י — א) לעת ערב (בראשית ח — א) לעת זקנה (תהלים עת — ט) לעת

האכל (רות ב — יד).

ם שנוי טבע העת כמו״ש (שמו״א יב — יז) הלוא י ת ה ע נ ש יד) מ קציר חטים היום [וא״כ אינו עת מטר בארץ ישראל] אקרא אל ה׳ ויתן קולות ומטר. ובשנת המבול לא שמשו המזלות כל עקר. לדברי ר׳ יוחנן (ב״ר פכ״ה) ונשתנה יום ללילה. [וכן במכת חשד לפי פירש״י שהיה כל משד! המעת לעת כולו לילה ולא היה יום כלל, ונשתנו סדרי בראשית] ובימי יהושע שמשה החמה מ״ח

שעות לדברי רשב״ג (ע״ז כה א) ונשתנה לילה ליום (עיו״ת לראל״ג).

ם בעבו״י הזמנים מיום ללילה ומלילת י נ מ ז ת ה ף א י ל ת מ טו) ו ליום. עת המוגבלת נקראת זמן ובס״י עיו״ת לראל״ג גבול העת נקרא זמן ואתנה לו זמן (נחמיה ב — ו) לשוב בקצה גבול עת מהלכו, ובלשון התלמוד זמן פרעון

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד I ם f

גולל אור מפני חשך, וחשך מפני אור, ומעביר יום ומביא לילה,

ר י ה ב ר ה ו א

גבול עת ההלואה. נתנו לו זמן לקוץ את האילן (ב״ב — כה — ב) גבול עת עמידתו. ופירוש מחליף את הזמנים שומר חליפות גבולי העתים.

טז) וראה בארוכה בעץ יוסף בסידור אוצר התפלות שמבאר כה״ע עפ״י חמדות העליונות הממונות על הזמנים כמו שכתבו חכמי האמת שכל עת וזמן יש לו מזל וסדר מיוחד הממונה עליו למעלה בעולם הגלגלים. וכן יש גבוה מעל גבוה בעולם העליון עולמו של הקב״ה שעל כל עת וזמן ממונה עליו מדד. המיוחדה המאירה בו וכל חמדות של סדר הזמנים הם משתלשלים מצירופי אותיות התורה

וצירופי רל״א א״ב הידועים ליודעי חז וכר. לפי האבודרהם, ומסדר את הכוכבים ר״ל על סדר שצ״ם חנכ״ל, ועל סדר

•טש״ת סא״ב מע״ק גד״ד.

, לשון חכמים הוא כדאמרינן בפ״ק דברכות (ג׳ ם ה י ת ו ר מ ש מ יז) ב ע״א) שלש משמורות הוי הלילה.

ו יש להפסיק בין כרצונו בין בורא יום (א״ר בשם ע״מ). נ ו צ ר כ

יח) ומאריך בזה ספר עמק ברכה להגאון ר״א אבי השלה״ק. וזה לשונו כרצונו הוא דבוק עם תיבת ברקיע ובורא יום ולילה הוא התחלת הענין מכאן ואילך. ופירושו הש״י מסדר את, הכוכבים בכל עת כרצונו. כי ברצונו ית׳ נותן להם הטבע, וברצונו נוטלה מהם. וזהו פירוש ומסדר וכר כרצונו. ולא כמו שעושין מקצת חזנים שמדבקין מלת כרצונו למלת בורא יום ולילה. אומרים ואינם יודעים

:מה הם אומרים ע״כ.

ה נוסח אבודרהם יומם ולילה. וכ״ה בשיט״מ ל י ל ם ו ו א י ר ו יט) ב ברכות דף י״א אך בכל הסידורין כנוסח דידן.

כ) ודע דבםידור דידן הב׳ למ״דין של לילה הם בקמ״ץ אך בסידורי •ספרד הלמ״ד הראשון בפת״ח.

, נזכר בגמרא ר ו י א נ פ ך מ ש ו ח ך ו ש ו י ח נ פ ר מ ו ל א ל ו כא) ג ברכות (יא ע״ב) גבי בערב מברך שתים לפניה, ולשון הרי״ף כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה.מדת לילה ביום יוצר אור ובורא חושך (ישעיה מה), ובתלמידי ר ו ד מ פ: נ י א ש ח ד ו ש י ה נ פ ל א ו ר מ ל ו מדת יום בלילה ג רבינו יונה יש ששואלין למה צ׳יל מדת יום בלילה ומדת לילה ביום הלא די כשיאמר מדת יום ביום ומדת לילה בלילה, והיה אומר הרב ר׳ אליהו הצרפתי ז״ל •שטעם הדבר משום דאמרינן בגמרא ההוא מינאה דאמר לר׳ מי שברא אור לא

ת עה י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

ומבדיל בין יום ובין לילה, יי צבאות שמו, ברוך אתה יי, ,המעריב ערבים:

ר י ה ב ר ה ו א

,ברא חשך ומי שברא חשך לא ברא אור שנאמר יוצר אור ובורא חושך •כלומר ממה שלא אמר יוצר אור וחשך משמע שכל אחד ואחד היה, לו בורא לבדו, :אמד לו שוטה שפיל לםיפיה דקרא ה׳ צ׳ שמו שהוא לבדו ברא הכל. וע״כ אנו ,אומרים מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, להודיע שבורא אחד ברא הכל. ע״כ מר״י.

כב) וכ׳ המהרש״א בהדושי אגדות ולא מצאתי כן בגמרא בהאי קרא :דיוצר אור אלא בפרק כםוי הדם (חולין פז) איתא הכי אקרא דיוצר הרים ובורא רוח. ע״כ במהרש״א וכ׳ בליקוטי מהרי״ח דיש חסרון דברים בדברי תר״י וכצ״ל *משום דאמר המין לרבי מי שברא רוח לא ברא הרים משום דגבי הדים כתיב יצירה וברוח בריאה, א״ל שטיא שפיל לסיפא וכו׳ הכא נמי הא כתיב יוצר אור ובורא חושך לכך מזכירין אותו יחד להודיע שבורא אחד ברא הכל. וכן הובא

,בהדיא דברי ר׳ אלי׳ בתוספות ר׳ יהודה החסיד ובתוספות הרא״ש שם.

ה נוסח סידורי ספרד המעביד יום ל י א ל י ב מ ם ו ו ר י י ב ע מ כג) ו ,ומביא לילה׳ ונוסח אבודרהם מעביר יום.

ל נוסח משנת חסידים המבדיל, אך בטור ובאבודרהם כנוסח י ד ב מ כד) ו :דידן.

ו כ׳ האבודרהם ויש מקומות שמוסיפין באן לומר ה׳ צ׳ מ ׳ ש ׳ צ כה) ה שמו חי וקיים תמיד ימלוד עלינו לעולם ועד, וטעות הוא כי אין זה מעין חתימה־

סמוך לחתימה.

וזל״ש הטור או״ת (סי׳ רל״ו) וחותמת ומבדיל בין יום ובין לילה, בא״יז ומבדיל בין יום ובין נ כ ש , ונוסח א ד ר פ ־המעריב ערבים, זוהי נוסח ס •לילה ה׳ צ׳ שמו א־ל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד בא״י המעריב

•ערבים וכוי.

וכתב אחי ה״ ר יחיאל ויותר נכון נוסח ספרד כי אין זה מעין חתימה סמוך ׳לחתימה, וליישב המנהג היה אומר א״א ז״ל [הרא״ש] שאנו מתפללין ה׳ ימלוך ׳לעולם ועד, ויקויים הפסוק והיה לעת ערב יהיה אור ויאיר לנו, והוי קצת מעיו

.חתימה סמור לחתימה.

ובמהרי״ח בי ג׳ תיבות ה׳ צ׳ שמו אי תא ג״כ במשנת חסידים.

וכ׳ המטה משה (תלמיד המהרש״ל) וה׳ צ׳ שמו מצאתי שהוא ג״כ מעין

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד על ס

ר י ה ב ר ה או

\ החתימה דכתיב עושה עיפה ושחר ה׳ צ׳ שמו׳ ועוד ע״ש הפסוק בישעיה (כד — כג) ובושה החמה כי מלך ה׳ צ׳ שמו.

ן ז״ל ה׳ צ׳ שמו חי וקיים תמיד [הוא] ו א ם ג ר מ ונוסח סידור רב ע ימלוד עלינו לעולם ועד• אד נוסח דידן א־ל חי וקיים וכר הוא בטור ובפרישה

. ז נ כ ש ח א ס ו ובמטה משה בשם נ

ן ז״ל ה׳ צ׳ שמו ימלוד. ו א ה ג י ד ע בסדר רב ס

ם (כתי״א) הוא כעין שלנו. ״ ב מ ר נוסה ה

כו) כתב הפרישה עמ״ש הטור ומבדיל וכו׳ תמיך ימלוך עלינו וכו׳ מלת תמיד נמשד לדלעיל א־ל חי וקים תמיד, ימלוך עלינו וכן בברכת יראו עינינו

בא״י המלך בכבודו תמיד וימלוך עלינו בזה ובזה התחלות ענין אחר.

אבל המג״א כתב בשם עמק ברכה שתיבות תמיד נקשרת לתיבות ימלוך עלינו לעולם ועד, וכן נראה מדברי הלבוש ע״ש.

כז) הטור מתחיל בענין הברכה הראשונה בזה״ל בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה (משנה בברכות פ״א מ״ג, גמ׳ דף יא). ירושלמי רבי יוסי ב״ר בון בשם ריב״ל, ע״ש תחלים שבע ביום הללתיך — ר״ג בשם רב מנא אומר

כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו קיים והגית בו יומם ולילה.

כח) ומ״ש שבע ביום היינו ד׳ ברכות בלילה וג׳ בבוקר. והב״ח מפרש ומ״ש על משפטי צדקך ר״ל דבשלש פרשיות של ק״ש כתובים שבע משפטי צדקן/ דהיינו מצות תפלין של יד, של ראש, מזוזה, וד׳ ציציות׳ שהם שבע ע״כ תקני

שבע ברכות וכו׳ להללו ית׳ בשבע ברכות על שבע משפטי צדקך.

כט) לפי שער הכוונות ברכה ראשונה מעריב ערבים היא בהיכל לבנת הספיר, והיכל זה הוא בחי׳ יסוד. וזמ״ש בברכה זו המבדיל בין יום ובין לילה, כי הוא בחי׳ הרקיע שהוא היסוד המבדיל בין מים למים, המ״ש ה׳ צ׳ שמו, ה׳ הוא

יסוד הכולל נצח והוד עמו הנקראים צב־אות.

ל) וההיכלות בכללות הוא כולל בין ברכת יוצר דשחרית, דחול׳ ויוצר דשחרית דשבת, ומעריב דחול. והיינו [עפ״י שה״כ הנ״ל] דע כי הנה בכל עולם ועולם מד׳ עולמות אבי״ע יש בו ה׳ פרצופים שהם א״א ואו״א וזו״ן, וכל אחד מהם כולל ז׳ היכלות, שבו כלולין עשר ספירות שבו, וז״א דבריאה הם הז׳ היכליךב י ת הם היכלות דנו״ק דבריאה, ודש! ב ת הם ע ר ד . ו ל ו ר ד ח צ ו של י

דאו״א. עיין עוד בשחרית דיוצר דשבת.

ת עז י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצות חקים

ר י ה ב ד ה ו א

ב י ת היא ברכת אהבת עולם, וזוהי א) הברכה השניה של ק״ש ד ע ר. ת י ש ח ד במקביל לברכה השניה של ק״ש ד

ואולם בברכה דשחרית יש מחלוקת בגמרא אם לומר אהבת עולם או אהבה רבה, אבל לגבי ערבית לכ״ע אומרים אהבת עולם.

ב) והנה בתפלת שהרית בברכה זו הארכנו מאד והבאנו הרבה מקורות, ואין להכפיל, ונביא כאן מדברי גאוני קדמאי, מתוס׳ ומרא״ש, בקצרה.

ג) איתא בגמרא (בברכות דף יא ע״א) ואמר רבה בר חננא סבא משמיה. ם ל ו ת ע ב ה א א ל ה א ב ה ר ב ה דרב אין אומרים [בתפלת שחרית] א

א [גאון] וחמודו [בנו] ר׳ האיי [גאון] שמעתא הכין ר י ר ד) למ׳ ש גרסין לה רבנן כלהון.

ן זצ״ל. (שו״-ת הגאונים חמדה גנוזה סי׳ קכח)׳ ואהבה ו א ח ג מ לרב צ רבה ואהבת עולם עדיין יש מקומות שאומרים אהבה רבה ויש מקומות שאומרים [בבקר] אהבת עולם אלא ששאל מר רב יעקב את ר׳ ח נ י נ א י [גאון] זכר קדוש לברכה וכר אמר להם בשחר אנו אומרים אהבה רבה ובערבית אנו אומדים אהבתו מכאן ואילך ג ה נ עולם את ישראל עמך אהבת כדי לצאת ידי שניהם. ו

י נ ו לומר כך. ב ת ר י ב ב ה ו ב י ש י ב

ק שיש ד ן צ ה ה) וכ׳ שבלי הלקט השלם (סי׳ י״ד) וכתב מר רב כ לקיים דברי שניהם ולומר שחרית אהבה רבד. וערבית אהבת עולם, וכן כתובם ו ל ר ש ן (ד׳ ע״א וי״ח עמוד בי) וכן כתב מר ש ו א ם ג ר מ ב ע ר ר ד ס ב

[גאון] שנהגו מכאן ואילד בישיבה כן.

ם ומנהגיהם נמצא בספר י נ ו א ג ו) ובאבי״ה כתב שכדבריהם של הם (הג״מ ה׳ לףש פ״א) עיין בראבי״ה (מק״נ צד 21) י ל ש ו ר הבא מישיבת יז לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם נ כ ש א ב ת ו פ ר צ ונהגו ב

(רבינו ירוחם נתיב ג׳ ח״ב).

ג ה נ מ ם (שנה שניה צד 83) וששאלת ובר תשובה, הוי יודע ש ד ק ה ב ום בין בשחרית ל ו ת ע ב ה ו מעולם ועד עכשיו שאין אומרים אלא א נ ת ב י ש יא בכל בתי מדרשות שלהן אומרים ד ו ם א מ ה ס י א ב ת מ ובין בערבית אבל ב שחרית וערבית אהבת עולם, חוץ מבית מדרש אחד בלבד. וכמדמים אנו בי הוא

ק רגיל בו וכר. ד ן צ ה שהיה מר רב כ

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד עח ס

ומשפטים אותנו למדת. על כן יי אלהינו, בשכבנו ובקומנו נשיח בדולויך, ונשמח בדברי תורתך ובמצותיך לעולם ועד. כי הם חיינו

ר י ה ב ד ה ו א

ז) וכ׳ התוספות שם הלכך תקעו לומר בשחרית אהבה רבה ובערביתת נהגו לומר בשחרית אהבה פ ר צ ז ו נ כ ש א אהבת עולם, וכתב הרא״ש וכן ב דבה ולומר בערבית אהבת עולם, וכן םתמא דגמרא לקמן בשמעתין הזכיר אהבה רבה.

ח) בליקוטי מהרי״ח בשם הצל״ח דהא דתקינו בשחרית אהבה רבה שזה׳ אמונתד שהזכיר בבקר לשון רבה. על סמך הפסוק חדשים לבקרים ״רבה,

ט) לפי שער הבונות ברכת אהבת עולם הוא בהיכל אהבה דבריאח.

י) וכתב הרמ״ק ז״ל בסידורו תפל״מ היינו אהבה מן הבינה אל החסד, שהיא המלכות בית כנסיה בקרא אהבת עולם פירוש חסד מן הבינה ״בית ישראל, לתפארת הנקרא ישראל. ומפני שהיא למטה לכד אין אומרים אהבת עולם אהבתנו דהיינו עליונה ועד״ז מבאר עפ״י סוד כל הברכה. והנוםחא שלו היא בתוספות.ך לעולם ועד וכר. ת ר ו י ת ר ב ד ז ב ו ל ע נ ח ו מ ש נ היינו אחר נשיח בחקיך ו ובמקום ואהבתך אל תסיר נוםחא דיליה לא תסור ומבאר בסו״ד על פי סוד ואהבתך מחסד לא תסור אפילו שהיא בלילה תגבורת השמאל והדין, עכ״ז לא תסור ממנו לעולמים בקשר שני עולמים בינה עולם הבא ומלכות עולם הזה ובכל הבחינות

ימצא אהבה ע״כ.

ם ע״ש הכתוב (ירמיה לא — ג) ואהבת עולם אהבתיך, ל ו ת ע ב ה יא) א-הברכה הזאת אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לחברתה.

ת שנאמר ד מ ו ל נ ת ו ם א י ט פ ש מ ם ו י ק ת ה ו צ מ ה ו ר ו יב) ת (דברים ד — ה) ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה׳ א׳.

ן בשכבנו ובקומנו תן בלבנו ונשיח בחקי ו א ם ג ר מ ב ע יג) נוסח רא בשכבנו ובקומנו תן בלבנו לשיח בחקי רצונך ונשמח מ ו י ר נ רצונך. ונוסח ב

ונעלוז בדברי וגו׳ ואהבתך אל תסר ממנו, עד נצח נצתים.

) כעין שלנו אד הסיום ד ר ו פ ס ק ו ד א ב י ת כ ם ( ״ ב מ ר יד) נוסח ה הוא ואהבתד לא תסור ממנו (עד נצח נצחים) לעולם ועד כי היא עטרת ראשינו

בא״י אוהב את עמו ישראל לעד.

טו) הראל״ג בעיו״ת הביא עוד שינויי נוסחאות מסידורי ספרד ותימן,

ת עט י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

וארך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה, ואהבתך לא תסור (נ״א: אל תסיר) ממנו לעולמים. ברוך אתה יי, אוהב עמו ישראל:

שמע ישראל יי אלהינו יי אחד:

ברוד שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

ואהבת את יי אלהיך, בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך: ושננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך, ובקומך: וקשרתם לאות על ידך, והיו לטטפת בין עיניך: וכתבתם על מזזות

ביתך, ובשעריך:

ר י ה ב ד ה ו א

וישנם עוד שינויים קלים באבודרהם ורע״ג וספרד, וכתב הרי״ת כי נוסח דידן הוא ברמב״ם, ולהנ״ל יש שוני. וכונתו לרמב״ם בספר הי״ד בסוף הלי תפלה.

ט!) הרב בעה״ת מביא בסידורו את שתי הנוסחאות והאחת היא במוסגר, ומסביר הרב ראד״ל ז״ל בקונטרסו (בסוף הסידור) שער הכולל וזל״ש לא תסור בוי״ו (נ״א אל תסיר) ביו״ד. י״ל הטעם שהסגיר הנוסחא הזאת משום דתיבות סמוכות אל תסיר ביו״ד לא נמצא כלל בתנ״ד׳ ואל תסור בוי״ו נמצא פעם אחד, והוא לשון ציווי ואזהרה, וכאן הוא לשון אמונה ובטחון כמו (ש״ב (יהושע א׳י ד) י״ב יו״ד) ועתה לא תסור, ובמשלי (כז — כב) לא תסור מעליו וכדומה ולעולם צריך לבחור לשון הנמצא בתנ״ד ע״כ משעה״כ, ואני מ״י שמעתי מאבי הרה״צ ר׳ מרדכי דוד זצ״ל כי טעמו של רז״ש זצ״ל הוא כי כאן הוא ברכה של הודעה ולא של בקשה. ותיבות אל תסיר היא בקשה. ותיבות לא תסור הוא כעין הודעה

והודאה על הטוב. ומשום כד הנוםחא לא תסור.

א) . כבר כתבנו שעל פי סוד ישנם ד׳ ק״ש. ויש לכל אחת דרגה, מיוחדה.

כפי שסידרם רבינו האריז״ל. הד׳ הם: ק״ש קטנה. וק״ש דיוצר, בתפלת שתרית. והשלישי הוא ק״ש דידן בתפלת ערבית. והד׳ היא הק״ש שעל המטה, והבאנו

לעיל סדר דרגותיהם ואין להכפיל.

ב) ק״ש דערבית וברכת אמת ואמונה הם דאורייתא שנאמר למען תזכור את יום צאתד מארץ מצרים כל ימי חייד. ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ־פ ס

ם, ו ם הי כ ת ה א ו צ י מ כ נ ר א ש י א ת ו צ ל מ ו א ע מ ש ע ת מ ם ש ה א י ה וי ת ת נ : ו ם כ ש פ ל נ כ ב ם ו כ ב ב ל ל כ , ב ו ד ב ע ל ם ו כ י ה ל ת יי א ה א ב ה א ל; ך ר ה צ י ך ו ש ר י ת ך ו נ ג ת ד פ ס א , ו ש ו ק ל מ רה ו ו ו י ת ע ם ב כ צ ר ר א ט מה ת פ ן י ם פ כ ו ל ר מ ש : ה ת ע ב ש ת ו ל כ א , ו ך ת מ ה ב ך ל ד ש ב ב ש י ע ת ת נ וף ה א ר ח : ו ם ה ם ל ת י ו ח ת ש ה ם ו י ר ח ם א י ה ל ם א ת ד ב ע ם ו ת ר ס , ו ם כ ב ב ל, לה בו ת י ן א ת א ת ה ל מ ד א ה ר ו ט ה מ י ה א י ל ם ו י מ ש ת ה ר א צ ע ם ו כ יי בת ם א ת מ ש : ו ם כ ן ל ת ר יי נ ש ה א ב ו ט ץ ה ר א ל ה ע ה מ ר ה ם מ ת ד ב א וו י ה ם ו כ ד ל י ת ע ו א ם ל ת ם א ת ר ש ק ם ו כ ש פ ל נ ע ם ו כ ב ב ל ל ה ע ל י א ר ב דך ת ב ש ר בם, ב ב ד ם ל כ י נ ת ב ם א ת ם א ת ד מ ל : ו ם כ י נ י ן ע ת בי פ ט ו ט לך ת י ת ב ו ז ז ל מ ם ע ת ב ת כ : ו ך מ ו ק ב ך ו ב כ ש ב ך ו ר ד ך ב ת כ ל ב תך ו בבי . ע יי ב ש ר נ ש ה א מ ד א ל ה ם ע כ י נ מי ב י ם ו כ י מ ו י רב ן י ע מ : ל ך י ר ע ש ב ו

: ץ ר א ל ה ם ע י מ ש י ה מ י , כ ם ה ת ל ת ם ל כ י ת ב א ל

ם ה ל ת א ר מ א ל ו א ר ש י י נ ל ב ר א ב : ד ר מ א ה ל ש ל מ ר יי א מ א י ו, ף נ כ ת ה צ י ל צ ו ע נ ת נ , ו ם ת ר ד ם ל ה י ד ג י ב פ נ ל כ ת ע צ י ם צ ה ו ל ש ע ות ו צ ל מ ת כ ם א ת ר כ ז ו ו ת ם א ת י א ר , ו ת צ י צ ם ל כ ה ל י ה : ו ת ל כ ל ת י ת פר ש ם א כ י נ י י ע ר ח א ם ו כ ב ב י ל ר ח ו א ר ו ת א ת ל , ו ם ת ם א ת י ש ע יי ום ת י י ה , ו י ת ו צ ל מ ת כ ם א ת י ש ע ו ו ר כ ז ן ת ע מ : ל ם ה י ר ח ם א י נ ם ז ת אם י ר צ ץ מ ר א ם מ כ ת י א ת א צ ו ר ה ש ם א כ י ה ל י יי א נ : א ם כ י ה ל א ם ל י ש ד ק

: ם כ י ה ל י יי א נ , א ם י ה ל א ם ל כ ת ל ו י ה ל

ר י ה ב ר ה ו א

הלילות, וכיון שמחוייב להזכיר חייב להזכיר כתקנות חכמים (טוש״ע סי׳ ם״ו וסי׳ ם״ז, שעה״כ).

ג) כתב הרמ״ק ז״ל בסידורו תפל״מ והנה יש בסוד ק״ש ג׳ הלקיםע כ״ה אותיות׳ שתרית וערבית כ״ה וכ״ה סוד כ״ה הם סוד ה׳ ספירות מ א׳ ש כלולות מחמשה חג״ת נ״ה. שחרית — ה׳ עליונה, ערבית — ה׳ תחתונה., והם כ״ה כ״ד, הם מ״ט. והם מ״ט שחרית — מצד הימין פני ו ״ ל מ כ ש ב׳ ב הרחמים, ומ״ט ערבית — מצד השמאל פני הדין, והיינו מ״ט פנים טהור לשבע ספירות שהם ז״פ ד, או בדין או ברחמים. ג׳ ק״ש כולה שהם סוד ד׳ פרשיות ידו״ד, י׳ — שמע, ה׳ — והיה אם שמוע, ו׳ — ושמתם׳ ה׳ — ויאמר. והם בלילה קמוטות, שאין קודאין ויאמר מטעמה אלא מטעם יצי״מ, ואין בלילה ציצית, ולכד אינה משתלמת סוד ק״ש בלילה. והם הם רמ״ח תיבות בכללותם. אין סוד רמ״ח אלא

מצד חסד אברהם בק״ש של שחרית.

ת פא י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

אמת ואמונה כל זאת, וקים עלינו, כי הוא יי אלהינו ואין זולתו ואנחנו ישראל עמו, הפודנו מיד מלכים, מלכנו הגואלנו מכף כל העריצים. האל הנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל איבי נפשנו, העשה גדלות עד אין חקר, ונפלאות עד אין מספר. השם נפשנו בחיים, ולא נתן למוט רגלנו, המדריכנו על במות איבינו, וירם קרננו על כל שנאינו. האל העשה לנו נקמה בפרעה, ואותות ומופתים

ד ד. ב זז י ד ו א

א) ברכת אמת ואמונה היא הברכה השלישית של ק״ש דערבית, ותה* לאחריה, ואינה פותחת בברוד מטעבו שהיא נחשבת לםמוכה לברכה השניה של

לפניה, ואין הק״ש מפסקת ביניהם, (כ״כ הראשונים). ואמת ואמונה היא בדומה לאמת ויציב שאומרים בבוקר אחרי ק״ש של:

שחרית.

ב) . וכ׳ האדיז״ל (שעה״כ) אמת ואמונה הוא בהיכל הרצון דבוק׳ דבריאה.. ולכן צ״ל אמת ואמונה׳ כי אמונה היא מדת לילה, אבל ביום צריד להזכיר מדת יום ולכן אנו אומרים אמת ויציב. שהוא בהיכל הרצון דדכורא דז״א דבריאה. גם לטעם זה בבקר אומרים יוצר אור, ובלילה מעריב ערבים, זה אור זה חושד.

דכורא ונו״ק.

ג) הרמ״ק ז״ל בסידורו מרחיב הענין, וזה תו״ד בקצרה הנה להיות ההנהגה היומית והיחוד למעלה, ומה גם מחסד ולמעלה לכד פירשו בגמרא שעק1 זה נאמר להגיד בבקר חםדד ולכד אומר אמת ויציב, ומזכיר שמונה גאולות, שמונה:

פעמים אמת בברכת אמת ויציב, אמנם בלילה ההנהגה בדינים לכד כל מה שאנו יכולים לתקן ההנהגה: ולקשט המלכות היא אמונה ובדרד זה מבאר כל הברכה דבר דבור על אפניו. ובסו״ד ומתקנות הדינים בזכרנו יציאת מצרים/ שהיא סוד גלוי חמשים שעריי

. ל א ר ש ל י א בינה׳ שמשם י״מ במלכות, ולכד אנו חותמין ג

ב — י צ י ת ו מ ד) איתא בגמרא ברכות (י״ב ע״א) כל שלא אמר אה — ערבית, לא יצא ידי חובתו, שנאמר (תחלים צב) נ ו מ א ת ו מ א שחרית, ו

ב כולה׳ י צ י ת ו מ להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. ופידש״י ז״ל וברכת א על חסד שעשה עם אבותינו היא שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם,.ה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו־ נ ו מ א ת ו מ וברכת א הבטחתו ואמונתו לגאלנו מיד מלכים ומיד עריצים, ולשים נפשנו בחיים, ולהדדיכנו על במות אויבינו כל אלה הנסים התדירים תמיד עכ״ל רש״י ז״ל. (עי׳ טוש״ע.

סי׳ קי״ג סעיף ז׳).

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד פב ס

באדמת בני חם. המכה בעברתו כל בכורי מצרים, ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחרות עולם. המעביר בניו בין גזרי ים סוף,-ואת רודפיהם ואת שונאיהם בתהומות טבע, וראו בניו גבורתו, שבחו והודו לשמו. ומלכותו ברצון קבלו עליהם, משה ובני ישראל לך ענו

שירה בשמחה רבה, ואמרו כלם:

ר י ה ב ר ה ו א

ד שהקב״ה עשה לבו ס ה) התוס׳ מקצר ואומר להגיד בבקר חסדה הת ד פירש מדבר על העתיד שאבו מצפים שישמור הבטחתו נ ו מ א במצרים׳ ו ויגאלנו מיד המלכים, ובסוף הברכה חוזר לגאולה דפרעה כדי לסמוך לגאל ישראל. א״נ ע״ד המדרש (רבה איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך שאדם מאמין

ומפקיד רוחו בידו ומחזירה בלא יגיעה עכ״ל התום׳.

ו) וישנם כו״כ שינויי נוסחאות, וכמו״כ מרומז כמעט כל פסקאות דברכה זו בתנ״ך, ונביא מעט מזה (מהאבודרהם, ומהרי״ח).

ה כלומר התורה שהיא אמת שנאמר (תחלים קיט — קמב) נ ו מ א ת ו מ א ותורתך אמת, וכתיב (משלי כג) — כג) אמת קנה ואל תמכור. והמצות שהם אמונה

שנאמר (תהלים קיט — פו) כל מצותיד אמונה.

נוסח ר ע ״ ג כי הוא ה׳ א׳ ואנחנו ישראל עמו־ אמת מלכנו ואין זולתו.

ג ובאבודרהם ליתא תיבת מלכנו. וישנם עוד ״ ע ר ו הגואלנו ב נ כ ל מ״ ג ואבודרהם. ע ה ר שינויים קלים ב

ם ע״ש ((ישעיה יג — יא) וגאות עריצים אשפיל. י צ י ר ע

ז) ה נפ ר ע. לשון נקמה מלשון (שופטים ה — ב) בפרוע: פרעות בישראל, ומתרגם חפ׳ (במדב׳ לא — ב) נקום נקמת אתפרע פורענות.

ח) ואולם קשה לשון נפעל גבי השי״ת׳ וכדאי להביא מש״כ סידור עבודת ישראל לר״י בעער, בברכת פורים שגם שם נאמר והנפרע לנו מצרינו. שורש פרע עיקר טעמו בלשון חז״ל שילום החוב בל״א בעצאהלען, ובנפעל טעמי תביעת החוב וגביתו מן החייב בל״א זיך באצאהל מאכען כמו לא תפרע אלא בשבועה, נפרעת מן הלקוחות, (כתובות פז) נפרעין מן האדם (אבות פ״ג) ומביא עוד הרבה ראיות בנדון וכן גם והנפרע לנו מצרינו פירוש התובע מן הצרים אתו — בשבילנו. ושם ג״כ נ כל מה שצררו אותנו, ר״ל המעניש את צרינו. וטעם ל נאמר והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו ובעבו״י שם מאריך הרבה מה מוקדם.

עיי׳יש בעיו״ת לראל״ג כאן.

ג ת פ י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

מי כמכה באלים יי, מי כמכה נאדר בקדש, נורא תהלת עשה פלא: מלכותך ראו בניך, בוקע ים לפני משה, זה אלי ענו ואמרו: יי ימלוך לעולם ועד. ונאמר כי פדה יי את יעקב, וגאלו מיד חזק

ממנו. ברוך אתה יי, גאל ישראל:

ר י ה ב ר ת ו א

* וכן בצי״י ובסדור רפ״ז גם בסדורי ספרד ע ב ו ת ט מ ט) ב ת ה! ר ,ורומא, וכן גורם רד״ק במכלול דף סט. אך בסדור רפ״ה הנוםחא טבעו.

, ראו בניו את גבורתו ע ב ן ז״ל מכאן ואילד ט ו א ם ג ר מ נוסח רב ע וגו׳ עושה פלא, מפי עוללים ויונקים יסדת עוד שמעת על ים סוף יחד כולם הודו והמליכו ואמרו ה׳ ימלוד לעולם ועד ויקיים לנו ה׳ א׳ מלכותו כבודו ותפארתו קדושתו וקדושת שמו הגדול הוא ה׳ א׳ יחוס ירחם עלינו וירויח לנו מהרה מכל

צרותינו. וימהר לגאלנו׳ גאולה שלימה בקרוב בא״י.

, ויש בשינויים וכמו״כ במחזור רומא, ג ״ ע במחזור ויטרי יש כנוסחת ר ראה באוצר התפלות עיו״ת לראל״ג.

ך (שמות טו — יא). ו מ י כ י) מ

ו בכמה כי״י גם בסידור רפ״ה. ובסידורי ספרד הנוסחא א ך ר ת ו כ ל מ מלכותך ה׳ א׳ ראו׳ וכן אומרים בק״ק ווירמיזא, אך ברש״י לברכות י״ד ע״ב ד״ה

ושרנו לד כנוסחתנו וכן גם במחזור רומא.

. נוסח ספרד ואבודרהם ו ר מ א ו ו נ ׳ ע ה א ש ה ז מ . י נ פ ם ל ע י ק ו ב. ו ר מ א על הים יחד כלם הודו והמליכו ו

ן ו א ם ג ר מ ה (ירמיה לא — יא). ובנוסח רב ע ד י פ ר כ מ א נ יא) ו ז״ל תחת פסוק זה ישנה נוסחה מיוחדת והיא ״ויקים לנו ה׳ א׳ מלכותו כבודו ותפארתו קדשתו וקדשת שמו הגדול, הוא ה׳ א׳ יחוס וירחם עלינו וירויח לנו

מהרה מכל צרותינו, וימהר לגאלנו גאולה שלימה בקרוב, בא״י, גאל ישראל״.

ועיין בכנה״ג דיש מוסיפין ומעולם אתה גואל ישראל ע״ש׳ אד בכל הנוםתאות דידן ליתא.

יב) האבודרהם בתפלת שחרית גבי עזרת מעורר כי בשחרית אומרים ונאמר גואלנו ה׳ צ׳ וכו׳ ובערבית אומרים פסוק כי פדה, ומתרץ מפני שביום אנו מבקשים מלפניו שיגאלנו וזה לשון גואלנו. ובלילה כבר גאלנו ופדאנו מיד חזק ממנו שהם העכו״ם שאנו בעיניהם כקוצים ואעפי״כ השם מצילנו מידם בכל יום.

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד פד ס

השכיבנו אבינו לשלום, והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום

ר י ה ב ר ה ו א

א) ברכת השכיבנו היא הברכה הרביעית של הק״ש דתפלת מעריב, בכללותה.

והשניה שלאחר ק״ש. בניגוד לתפלת שחרית שאין בה רק ברכה אחת לאחר הק״ש.

ב) ויש בברכה זו הרבה דיונים. וביחוד בתתימת הברכה שיש שוני רב בין ימות החול לשבת ומועד. וכמו״כ ישנם הרבה שינויי נוםתאות ומנהגים. ובפרט יש דיון ע״ד סמיכת גאולה לתפלה. וכן מ״ש יראו עינינו, ובמדור מערכת התפלה אנו מביאים משו״ת הגאונים ומספרי הראשונים כגון הפרדס לרש״י והמנהיג וספד העתים ומסידור רב עמרם גאון׳ עפ״י אוצה״ג שלפי דבריו בירד

העניינים, וכאן במדור אור הבהיר נקצר באמרים.

ג) ברכת השכיבנו אינה פותחת בברוך מפני שהיא סמוכה לחברתה. וכתב אבן הירחי למאן דאמר תפלת ערבית חובה ובעי למסמך גאולה לתפלה אמרינן, בפ״ק דברכות (ד׳ ע״ב) כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו בגאולה כגאולה אריכתא דמיא. הטעם הוא דבהשכיבנו יש בה ופרוס עלינו סוכת שלומך שהוא לשון גאולה כמו (יחזקאל טז — ח) ואפרוש כנפי עליך, וכתוב (רות ג, ט)

ופרשת כנפיך על אמתד כי גואל אתה (אבודרהם).

, מחזזור רומא, סידורי הספרדים (על פי ן ו א ם ג ר מ ד) נוסח רב ע אוה״ת ראל״ג).

ג והעמידנו מלכנו לשלום ולחיים וגר שלומך והגן בעדינו נוסח ר ע ״ ותקננו בעצה טובה וגו׳ שמר, והסר מעלינו דבר חרב רעב ויגון ושבור שטן מלפנינו ומאתרינו וכו׳ במתזור רומא ופרוש, (כמו ברע״ג) ושבור (כרע׳׳ג) במתזו״ו לחיים טובים, בסדורי ספרד והגן בעדנו והסר מעלינו מכת אויב דבר חרב חלי צרה רעה רעב ויגון ומשתית ומגפה שבור והסר שטן׳ שומרנו ומצילנו אתה מכל דבר רע ומפחד לילה, ועוד כו״כ שינויים קלים בערר. יש גורסים שומר את, ויש

שלא גורםין תיבת את.

ם מכת״י אוקספורד. ״ ב מ ד נוסח הם והגן בעדנו ושמרנו והצילנו מכל דבר רע ומפחד לילה ״ ב מ ר נוסח ה ושבור השטן מלפנינו ומאחרינו ושמור צאתנו ובואנו כי שומרנו ומצילנו אתה ובצל כנפיד תסתירנו, כדבר שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ברוד

שומר עמו ישראל לעד.

ב נ ו שהיא י ה ש כ ה) כתב השלמי צבור לרבינו מהרי״ט אלגזי ז״ל. ב בגאולה אריכתא להתחנן לפני ה׳ שכמו שגאלנו ממצרים והצילנו מכמה מקרים ופגעים רעים כן ישמרנו מכל דבר דע ומפחד לילה, וחותם שומר עמו ישראל,

והוא כעין גאל ישראל ע״כ.

ת פה י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

ותקננו בעצה טובה מלפניך, והושיענו מהרה למען שמה ופרוש

ר י ה ב ר ה ו א

ו) והבדכי יוסף בשם שבה״ל והא״ח בשם הראב״ד והאשכול בשם מהר״י בן מרן הא דאמור רבנן השכיבנו כגאולה אדיכתא אר״י שאמר בדרך אגדה שאבותינו במצרים כאשר הזהירם מרע״ה לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר

ח זה השכיבנו כר ושמור צאתנו כר. ס ו נ היו מבקשים רחמים ב

ז) בכנה״ג שמוהר״י לא היה אומר בנוסח השכיבנו ״אויבי׳׳ — ומנחגינו לאמרו.

ח) בהרמב״ם הנוסח השכיבנו ה׳ א׳. וכן הרי״צ גיאות, והרא״ש אבל באבודרהם הנוסח ״אבינו״ ומפרש הענין ע״ד אהבת האב לבנו. והוסיף לומר

״לחיים״ ע״ש שמתזיר לנו נשמותינו בבוקר.

ש במד׳ תחלים לפי שאין מצות ציצית בערבית מוסיף פורש ו ר פ ט) וו בע״ט אומר ותקננו. לפי שאין עצה מתקנת לעמוד בלתי נ נ ק ת סוכת שלום. ו עצתו שנאמר עצת ה׳ לעולם תעמוד ולפי שבלילה לב האדם פנוי מעסקי העולם והוא חושב מחשבות על משכבו — אנו מבקשים מאת ה׳ ליעצנו עצה טובה ע״ש.

י) כתב מרן (סי׳ דלו) אחר שומר עמו ישראל לעד אומר אמן אחר ברכת עצמו ישנם עוד כו״כ שינויי נוסחאות.

ד ו י ס ל פ ו ע נ ב י כ ש ת ה כ ר ב

יא) כ׳ הרמ״ק ז״ל בסידורו תפל״מ השכיבנו כבר פ״י שאין בעצם סמיכות גאולה לתפלה בלילה ומבאר כל הפסקא עפ״י סדרי הספירות והיינו השכיבנו אבינו תפארת לשלום שתהיה המלכות עמנו בסוד נשמתינו נקשרת בתפארת הנקרא שלום וכו׳ ובסו״ד ומצילנו ממה שכבר הגיע מכל דבר מלמטה ומפחד לילה מלמעלה דהיינו פחד ודין הקשה; הנשפע לילה מלכות והיינו שומר את עמו ישראל

המתייחדים בשכינה ומתוועדים בה והיינו לעד.

יב) בסידור תפל״מ יש הוספה בנוסחא כגון והסר מעלינו אויב דבר חרב. ן מ צרה רעה רעב ומשתית ומגפה שבור וכר, ומסיים שומר את עמו ישראל לעד א

יג) לפי שער הכוונות ברכת השכיבנו הוא בהיכל קדשי הקדשים נו״ק דבריאה, ובמקביל מה שאומרים בשחרית ה׳ שפתי תפתח שהוא בחינת היכל ק״ק דדכורא דבריאה. והוא מתדבק ונקשר יחד עם עולם האצילות, ועליו אמרו רז״ל (ברכות ט׳ ע״ב). דכגאולה אריכתא דמיא׳ ולכן פסוק זה נאמר בעמידה כי כל ענייני הדכורא הם בעמידה, אבל ברכת השכיבנו היא בהיכל ק״ק דנו״ק דבריאה

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד פו ס

, עלינו םכת שלומך. והגן בעדנו, והסר מעלינו: אויב, דבר

ר י ה ב ר ה ו א

ולכן היא אין בה עמידה כי כל ענייני הנוקבא הם מיושב כבז׳ בזוהר. (אמר משה יאיר יעיין בריש אדיר במרום לדבינו רמח״ל ז״ל על האדרא דבא ושם מסביר ענין הישיבה במלכות) ושה״כ מבאר באורר רב לקשר ברכת השכיבנו

למערכת הספירות ומעלתם.

ה ל י פ ת ו י״ג אבינו, וי״ג ה׳ א׳. וי״א שבהשכיבנו של ה נ ב י כ ש יד) הה לומר אבינו. נוסח הרמב״ם ה׳ א׳ ט מ לומר ה׳ א׳ ובהשכיבנו שאומרים על ה ונוסח ספרדים אבינו. וכ״ה בסידור תפל״מ לרמ״ק ז״ל ומפרש אבינו תפארת. ובפרי עץ חיים ולפי שאין עת הזווג להוליד חיילות המלד שהם המלאכים לכן אינו נקרא אלא אבינו ובשה״כ בברכת השכיבנו אינו לצורך המלאכים ולכן נקרא

אבינו כי הוא לצורך נשמותינו התתתונים.

טו) ובספר דרכי חיים ושלום להגחא״ש ממונקאטש זצ״ל. כי אמר השכיבנו אבינו לשלום ולא השכיבנו ה׳ א׳ ובה״ג (סי׳ שכט) נוסח אבינו הוא באבודרהם. והוא נוסח סידורי ספרד והאריז״ל והרמ״ק והתניא וכן ראיתי מובא שכן היהן מ ח ב זי״ע שכתב לו תלמידו הה״ק הר״ר נ ו ם ט ל ש ע ב בסידור מרן הע ל ז זי״ע כמובא ב ם מ ו ל ר ש א ז״ל וכן נהג הגה״ק הרב ש ק נ י ד ד ו ה מ

בספר עתרת שלום.

ש בסי״ן כצ״ל וכן הפורש, וכ״ה בםדורי הספרדים, כי כן ו ר פ טז) ו כל לשון פרישה שהוא ענין התפשטות ושטות כתוב בסי״ן כמו פרש ענן למסר (תחלים קח — לט) ואשר הן בםמד הם מענין אחר לשון בציעה ושבירה. כ״כ בסידור עבודת ישראל לר״י בעער. ובאורך יותר מבאר בברכת התורה לעשוק בדברי תורה ומביא שם הרבה מ״מ. בתוכן כי במקרא שהיא מנוקד כתוב בשי״ן שמאלית, אבל בתלמוד שאינה במנוקד כותבים בםמ״ך כדי שלא יטעו. לקרוא

בשי״ן ימנית ע״כ תו״ד בקיצור.

ל באמרם כי א־ל שומרנו, ויש דולגים על תיבה זו. י יז) י״ג תיבת א באבודרהם ליתא בספר יוסף אומץ לר׳ יוסף יוםפא האנן מפראנקפור־ט. מנהגי פרנקפורט כותב בסימן נט, בארוכה בנידו״ז. וזל״ש כתוב בעמק ברכה שחבר החסיד מוהר״ר אברהם שפסלש [שפטל] ז״ל אביו של החסיד מוהר״ר ישעיה םג״ל ז״ל] ונסע ן י י מ ט ד ר ו פ ק נ ר [השלה״ק] שהיה פה מרא דאתרא [ר״ל פם תובב״א [וכוונתו על השל״ה הקדוש שנטמן בטבריה על י ל ש ו ר י ל יד מצבת ק׳ הרמב״ם ז״ל]. שיש לתבר בברכת מעריב ערבים במשמרותיהםל ב ו ק מ ברקיע כרצונו ולא יחבר כרצונו לבורא יום ולילה. כתב ה מוהר״ר• הירץ טריו״ש שהיה ש״ץ בביאורו לתפלה שאין לומר בהשכיבנו כי א־ל

ו ת פ י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

ך י פ נ ל כ צ ב , ו ו נ י ר ח א מ ו ו נ י נ פ ל ן מ ט ר ש ס ה . ו ן גו י , ו ב ע ר , ו ב ר ח וד ע ה ו ת ע ם מ ו ל ש ל ו לחיים טובים ו אנ בו ו ו נ ת א ר צ ו מ ש , ו ו נ ר י ת ס ת

ר י ה ב ר ה ו א

שומרנו דק כי שומרנו על פי מנין התיבות שכתב שהוא ע״פ הרוקח ז״ל.ש שמנוחת כבודו של הרוקח ז״ל שם, מ י ר וכמדומני אני שכן גורסין בק״ק ו ו אכן פה ובשאר מקומות המנהג פשוט לומר א־ל, ואין בידי לשנות בגירםא שהנחילו

לנו אבותינו ז״ל.

ה נחמיה ט — לא, וכ׳ עבו״י ת ם א ו ח ר ן ו ו נ י א ־ ל מ ל ד ח יח) כ •ולא ידעתי למה הוסיפו מ ל ד הן פה הן בנוסחת יעלה ויבא שלא כדרר הכתוב.

ו עש״ה תהלים קכא — ח. נ א ו ב ו ו נ ת א ר צ ו מ ש ו

ד כמוש״כ (תחלים קכא) הנה לא ע ל ל א ר ש ו י מ ר ע מ ו יט) ש, והוא ע״פ ן מ ־ינום ולא יישן שומר ישראל והספרדים מסיימים בהוספת מלת א הרמב״ם הלכות ברכות פ׳ א׳ וע״פ ר״ח מובא ברא״ש (ברכות דף מ״ה עי׳ב סי׳

יו״ד). ואנו לא ננהג כן ועיי״ש בתוספות. י״ג שומר את עמו וי״ג שומר עמו בלי תיבת את.

ש ו ר פ ו

כ) כל זה אמור בתפלת ערבית דחול, שחותמים בשומר עמו. אבל בתפלת שבת ומועד יש שוני רב, כי מסיימים בפסקא חדשה ופרוש עלינו סוכת רחמים

. אמן. ם י ל ש ו ר ל י ע ושלום ומסיימים ו

ר כא) והמקור לזה בתניא רבתי (סי׳ י״ג) שכתב מצאתי בשם רב שה [סורא] ב י ש י ן בלילי שבת ובלילי ימים טובים אין מנהג ב ו א ם ג ו ל של לומר שומר עמו ישראל לעד, אלא תותמין פורס ב ב ב ת ריבי נ ו ש י ב ב וו לפרוס על השלום נ י ב ת ר י ג ב ה נ מ סוכת שלום, ואנו שבגולה נקטינן כ משל למלד וכר (ראה התשלום בפםקא והוא רחום לימות החול קודם תפלת ערבית) — וכ׳ העיו״ת לראל״ג אמנם בימי חכמי התלמוד ז״ל נראה שהיו חותמין תמיד הפורס ואפילו בחול, עיין ירושלמי ברכות פ״ד ה״ד. א״ר אבין בנוי לתלפיות תל שכל הפיות מתפללין עליו בברכה בק״ש ובתפלה וכר בק״ש פורס סוכת שלום

עלינו ועל כל עמו ישראל.

וכן במדרש תחלים (מזמור ר) ולפי שאין מצות ציצית בלילה מוסיף פודם סוכת שלום.

כב) ובויק״ד (פ״ט סוס״י ט) גדול שלום שכל הברכות טובות ונחמות שהקב״ה מביאן על ישראל הותמין בשלום בק״ש פורם סוכת שלום וכו׳ ובסוף

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד פח ס

ת עמר עולם. כי אל שומרינו ומצילנו אתה. ברוך אתה יי, שומר א ישראל לעד:

(מנהג העולם לומר קודם ח״ק בחול (ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן) ובשבת (ושמרו) וביו״ט ור״ח ויוה״כ (פסוקים אחדים מענין קדושת היום) ויש להם על מה שיםמוכו, אבל הנוהגין שלא לומר בחול ברור ה׳ לעולם אמן ואמן מפני חשש הפסק גם בשבת (ויו״ט ור״ח ויה״כ) אין להפסיק בפסוקים ואין להפסיק להכריז יעו״י בליל ר״ח):

ברוד יי לעולם אמן ואמן: ברוד יי מציון שוכן ירושלים הללויה: ברוך יי אלהים אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו: ובדוד שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל*־ הארץ אמן ואמן: יהי כבוד יי לעולם ישמח יי במעשיו: יהי שם יי מבורך מעתה ועד עולם: כי לא יטוש יי את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יי לעשות

ר י ה ב ר ה ו א

מס׳ דר״א ברכת ק״ש חותמין בשלום ופרוס סוכת שלומך׳ ובתנחומא (ד״פ• פנחס) אדם בא מן הדרך שואלין לו שלום וקוראין ק״ש וחותמין בשלום הפורס סוכת

שלום, מכל זה משמע שהיו חותמין בהפורם בכל ימות החול ג״כ.

א) במדור מערכת התפלה הארכנו בדבר אמירה זו. וכאן נרמוז רמיזא, באמירת ברוד ה׳ ישנם כו״כ מנהגים ודינים. ונוםתאות שונות. ונסדרה לאומרה

קודם תפלת שמונח עשרה. כתבו התוספות, הרא״ש והטוא״ח (סי׳ דלו).

ב) וזל״ש הטור ומה ש נ ו ה ג י ן להפסיק בפסוקים ״ויראו עינינו״ וקדיש, לפי שבימים ראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות, והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית. ותיקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י״ח אזכרות כנגד י״ח בריכות שיש בתפלת ערבית, ונפטרין בקדיש, ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתיג הראשון. ומ״מ אין להפסיק בדברים אחרים. ויש ה נ ל מ ט ב ת א נ כנסיות ל מן הגדולים שנהגו שלא לאומרם. ע״כ לשון הטור. עיין בב״י מקור העניין עפ״י

לשון התוס׳ והרא״ש.

ג) כתב המחבר ז״ל אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה ואף הבוהגין לומר י״ח פסוקים ״יראו עינינו״ אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה וכר. וכתבו לעמוד כשאומרים הי״ח פסוקים של ברוד ג ה הרמ״א ז״ל ראיתי מדקדקים נת ייו1, וע״כ ל י פ ם ת ו ק מ ו ב נ ק ת ג יפה הוא כי נ ה נ מ ה׳ לעולם וכו׳ ו

ראוי לעמוד בהן כמו בתפלה.

ת פט י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

אתכם לו לעם: וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו יי הוא האלהים יי הוא האלהים: והיה יי למלד על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד: יהי חסדך יי עלינו כאשר יחלנו לך: הושיענו יי אלהינו וקבצנו מן הגוים להודות

. ר י ה ב ר ה ו א

ד) ומ״ש אין לספר הטעם משום דאנן קיי״ל כרבי יוחנן דאמר איזהו בן עוה״ב זה הסומר גאולה לתפלה של ערבית (ברכות ד). ובספר יערות דבש (ח״א דםי׳ב) כתב דםמיכות גאולה לתפלה היא סגולה שלא יהא ניזוק בשעה שהקב״ה

כועס וא־ל זועם בהנץ החמה ובשקיעת החמה יעו״ש.

ח) וכ׳ הב״י דגם הרשב״א כ׳ בשם התום׳ שרבי שמואל לא היה אומרם כל״ א שאין ט א ו ת.י ר י ש עיקר׳ וכ״כ הכנה״ג בהגב״י דמנהג הספרדים ב ק ו

לאומרם לא בחול ולא בשבת. וכן נראה! מדברי האריז״ל שאין לאומרם (כה״ח).

ו) כתב אבודרהם הטעם מה שאומרים יראו עינינו מפני שגזרו שמד על ישראל שלא יתפללו תפלת ערבית, תקנו לומר י״ח אזכרות כנגד י״ח ברכות של שמונה עשרה. ואעפ״י שבטל השמד לא בטלה התקנה. תדע כי בליל שבת אין

אומרין אותו מפני שאין מתפללין שמונה עשרה.

ז) ורש״י בברכות דף לא כתב כי סדורים פסוקים האלה בתפלת ערבית בעבור שאין עומדין להתפלל אלא מתור שמחה של מצוה, וה״ר אברהם בר שושן מביאו אבודרהם בספרו בשער ב׳ כתב בעבור שבתפלת ערבית אין ש״ץ מחזיר התפלה לפי שאינה חובה (רמב״ם הל׳ ברכות פט) לפיכך תקנו לאחר השכיבנו

י״ט פסוקים וחתימה בסוף כנגד י״ט ברכות שבתפלה.

ח) נוסח הרמב״ם בכת״י אוקספורד: ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן ימלוך ה׳ לעולם אמן ואמן, וירא כל העם ויפלו על פניהם! ראמרו ה׳ הוא האלקים ה׳ הוא האלקים ברוד שם!כבודו לעולם וימלאד ה׳ בלילה ברוד ה׳ בבוקר ברוד ה׳ מ כבוד ה׳ את כל הארץ, ברוד ה׳ ביום ב בערב. ברוך ה׳ בשכבינו ברוך ה׳ בקומינו הא־ל אשר בידו נפשות החיים והמתים אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש בידך אפקיד רוחי פדית אותי א־ל אמת. ואנחנו עמך וצאן מרעיתד, נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתד. ה׳ הצילה נפשי משפת שקר מלשון דמיה. ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים, לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד, יהי,! ה׳ אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוד, את אבותינו. כל הנשמה תהלל י״ק הללויה. ברוך ה׳ ביום ברוד ה׳ בלילה ברוך ה׳ בבוקר ברוך ה׳ בערב, ברוך ה׳ בשכבינו׳ ברוך ה׳ בקומינו תמיד נהללד סלה ונשיח באמונתיך, ברוך אתה ה׳ המולד בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך לעולם ועד,

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד צ ס

לשם קדשך להשתבח בתחלתך: כל גוים אשד עשית יבואו וישתחוו לפניך אדני ויכבדו לשמך: כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדד: ואנחנו עמך׳

וצאן מרעיתד נודה לד לעולם לדוד ודוד נספר תהלתך:

ר י ה ב ד ה ו א

ט) כתב היוםף אומץ (פרנקפורט) (סי׳ כט) בברוך ה׳ לעולם י״ל אלקינו שבשמים יחד שמך וקיים מלכותך לשון תפלה ולא יחיד וקיים שהוא לשון שבח.

ו וכר. הרמב״ם גורם המולד מ״מ תולמית וכן הוא בסדור ד ו ב כ ד ב ל מ הן ובספר המנהיג ואבודרהם ובטור ובתשובת הרישב״א ובסדור ו א ם ג ר מ דב ע

הספרדים וראה מג״א או״ח סי׳ רל״ו.

י) ויש לדעת כי כל הנוסחא מן יראו עינינו עד הסוף איננה במחזורר א ו פ מ ל ה א ת ל ו ב ר ע ב ב כ ו ר ע ל י ב ה נ ל ח רומא אלא שם כך התתימה ת. והיא ח צ נ ם ל י ו ק ד ו ע י ל ל ח ־ ך א ל , מ י ״ א ם ב י ש ו ד ת ק ו ל ה ק מ ב

שמביאה התניא סי׳ ט׳׳ (עבו״י ר״י בעער).

יא) כתב היוםף אומץ (פראנקפורט, סי׳ כט).

מלת ״תמיד״ שבברכת המלך בכבודו ויראו עינינו יש לחברה אדלעיל מיניה, ושמעתי שניהם מהזנים, ושניהם כתובים בביאור מהרר״ט הנ״ל [היינו המקובל ר׳ הירץ שריווט ז״ל] ול״נ דשפיר טפי לחברה אדלעיל מיניה על דרך

אני ה׳ לא שניתי.

יב) בעל עבו״י, הרחיב הדיבור בזה״ל.ד נחלקו הדייקנים אם לחבר מלת ו ל מ ד י י מ ו ת ד ו ב כ ך ב ל מ הד למעלה ממנו או למטה ממנו, והנה בעל מג״א (סוס״י דלו) כתב בשם י מ ת בע״ה שיקרא מלת תמיד למטה תמיד ימלוך וכר גם יעב״ץ כתב ככה וכו׳ ואחרים ומהם בעל יוסיף אומץ הורו שלא לחבר מלת תמיד עם ימלוד אלא עם בכבודו, המלד בכבודו תמיד ר״ל אשר הוא תמיד במלכותו הוא ימלוד גם עלינו לעולם

ועד, וכו׳.

ד ה׳ וכו׳ פסוקים מלוקטים: מתחלים, ומעוד מקומות בנ״ך ו ר יג) ב ברוך ד׳ (תהלים קלה — כא)׳ ברוך ה׳ וברור שם (ע״ב — יח, יט) יהי כבוד (קד — לא) יהי שם (קי* — ב). כי לא (ש״א יב — כב) וירא (מ״א יה — לט) והי׳ ה׳ (זכריה יז> — ט). יהי חסדך (תחלים לג — כב) הושיענו (דה״א טז — לה) (עיין בסידור עבו״י הרחבת הדיבור עם פסוק זה) כל גוים. כר, (תחלים פו, ט — ו) ואנחנו (עט — יג) ברוך ה׳ ד׳ ברכות אלו כנגד ד׳ ברכות שבתורה (בראשית ט, כו — יד, כ. כד — כז, שמות יה — י) אשר בידו (איוב יב —י י<

בידר (תחלים לא — ו).

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

ברוך יי ביום ברוך יי.בלילה ברוך יי בשכבנו ברוך יי בקומנו כי בידך נפשות החיים והמתים אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש: בידך אפקיד רוחי פדיחה אותי יי אל אמת: אלהינו שבשמים יחד שמך וקים מלכותך יתמיד..

ומלוך עלינו לעולם ועד:

יראו עינינו וישמח לבנו ותגיל נפשנו בישועתר באמת באמור לציון מלך אלחיה יי מלד יי מלד יי ימלוד לעולם ועד: כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוךו מלך' אלא אתה: ברוך אתה יי המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו בכבוד כי אין לנ

לעולם ועד ועל כל מעשיו:

יתגדל ויתקדש שמה רבא. בעלמא די ברא כרעותה וימליך מלכותה ויצמח פורקנה ויקרב (נ״א: קץ) משיחה. בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן: יהא שמה רבא מברר לעלם ולעלמי עלמיא: יתברך וישתבת ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקודשא

בדיד הוא. לעלא (בעשי״ת: ולעלא מכל) מן כל ברכתא ושירתא תשבחתא. ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן:

ר י ה ב ר ה ו א

א) . אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה, וכ׳ מרן (סי׳ רל״ו) דמה שמכריז הש״ץ ר״ח בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק כיון שהוא לצורך תפלה. וכן

יכול לומר ברכו להוציא כל שלא! שמע ולא הוי הפסק.

ב) וכ׳ בת׳ בנימן זאב על ״הקדיש״ דהואיל דהכא לא הוי הפסק דהכל מעין גאולה הוא, למה לא נהגו כן לאמרו בשחרית בין גאל ישראל לתפלה, ולפיכך כתב טעם אחר׳ שהטעם שנהגו לומר קדיש בתפלת ערבית להודיע שתפלת עריית רשות. ומפני טעם זה מכריז הש״ץ ר״ח, וכן דעת הרשב״א. אבל רש״ל מערער בדבר. וכ׳ של״צ לקושית רב״ז דכאן בערבית.טעם קדיש זה שתקנו לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר עד זמן תפלת ערבית ותקנו לומר יראו עינינו כו׳ שיש בפסוקים אלו י״ח אזכרות כנגד י״ח, ועתה שחזרו להתפלל בבית ם י א צ ו י ברכות והותמין עליהם ואומר קדיש — ו

הכנסת — לא נתבטל קבע הראשון.

ג) בכתבי האריז״ל בתפלת ערבית של חול תסגור עיניך ותאסור ב׳ ידיך ימין על שמאל מעת שתתחיל ברכת מעריב ערבים עד סיום כל העמידה. אבל

ת אין לסגור עינים. ב נראה שבערבית של ש

ד) כ׳ מהרי״ח כבר כתבתי לעיל שתקנו קדיש אחר פסוקי ברוך ה׳ לעולם משום דפםוקים אלו במקום תפלת שמו״ע, ועיין בפרישה דאפילו בשבת שאין

אומרים הפסוקים מ״מ אומרים קדיש משום לא פליג, ע״ש.

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד צב ס

אדני, שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך:

ברוך אתה יי אלהינו ואלהי אבותינו, אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב, האל הגדול הגבור והנורא, אל עליון גומל חסדים טובים, קונה הכל, וזוכר חסדי אבות, ומביא גואל לבני בניהם למען

שמו באהבה:

(בעשי״ת): זכרנו לחיים. מלך חפץ בתיים, וכתבנו בספר החיים. למענך אלהים חיים:

מלך עוזר ומושיע ומגן. ברוך אתה יי, מגן אברהם:

אתה גבור לעולם אדני, מחיה מתים אתה, רב להושיע:

׳(בחורף): משיב הרוח ומוריד הגשם: (בקיץ): מוריד הטל:

מכלכל חיים בחסד, מחיה מתים ברחמים רבים, סומך נופלים, ורופא חולים, ומתיר אסורים, ומקיים אמונתו לישני עפר. מי כמוך

בעל גבורות, ומי דומה לך מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה:

(בעשי״ת): מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו לחיים ברחמים:

ונאמן אתה להחיות מתים. ברוך אתה יי מחיה המתים:

אתה קדוש ושמך קדוש, וקדושים בכל יום יהללוך סלה. ברוך אתה יי, האל הקדוש: (בעשי״ת: המלך הקדוש):

(לכאן שורות אתה חונן ואתה חוננתנו בעמ׳ תקנה, ו־תקםא שבכרך ג׳)

ר י ה ב ר ה ו א

א) . בתפלת שמונה עשרה דערבית ישנם שינויים מרובי גוונים בין ימות החול לימי שבת, ויום טוב, כי במקום שבימות החול אומדים יח־יט ברכות אומרים בשבת ומועד רק ז׳. ויש הבדל בין שבת למועד ג׳יכ כי אומדים לפי המאורע. בשבת נוסחא מיוחדת אתה קדשת ויבולו וגר ובמועדים אומרים אתה בחרתנו ויעלה ויבא, ובאמצע מזכירים את המועד פסח, שבועות וסוכות ושמיני עצרת. כמבואר

כל זה במקומותיהם המיועדים לכד.

ג ת צ י ב ר ע ת ל פ ת ר ד ם

: ה נ י ש ב ו נ א ד ל מ ל מ ת ו ע ם ד ד א ן ל נ ו ה ח ת א

(במוצאי שבת ובמוצאי יו״ט אומרים זה):

אתה חוננתנו למדע תורתך. ותלמדנו לעשות (בהם) חקי רצונך. ותבדל יי אלהינו בין קדש לחול בין אור לחשך. בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אבינו מלכנו החל עלינו הימים הבאים לקראתנו לשלום.

חשוכים מכל חטא ופשע ומנקים מכל עון ומדבקים ביראתד:

: ת ע ד ן ה נ ה יי חו ת ך א ו : בר ת ע ד ה ו נ י ה ב מ כ ך ח ת א ו מ נ נ 0 ח

ו נ ר י ז ח ה , ו ך ת ד ו ב ע ו ל נ כ ל ו מ נ ב ר ק , ו ך ת ר ו ת ו ל נ י ו אב נ ב י ש ה: ה ב ו ש ת ה ב צ ו ר ה יי, ה ת ך א ו . בר ך י נ פ ה ל מ ל ה ש ב ו ש ת ב

ל י א , כ ו נ ע ש י פ ו כ נ כ ל ו מ נ ל ל ו ח , מ ו נ א ט י ח ו כ נ י ו אב נ ח ל ל ס: ח ו ל ס ה ל ב ר מ , ה ן ו ה יי, חנ ת ך א ו ר . ב ה ת ח א ל ס ב ו ו ט

י , כ ך מ ן ש ע מ ה ל ר ה ו מ נ ל א ג , ו ו בנ ה רי ב י ר ו ו נ י נ א בע ה נ א ר: ל א ר ש ל י א ו ה יי, ג ת ך א ו ר . ב ה ת ק א ז ל ח א ו ל ג א

ה ל ע ה , ו ה ת ו א נ ת ל ה י ת , כ ה ע ש ו נ ו ו נ ע י ש ו , ה רפא נ ו יי ו נ א פ רן מ ח ר ן ו מ א א נ פ ו ך ר ל ל מ י א , כ ו נ י ת ו כ ל מ כ ה ל מ ל ה ש א ו פ ר ה ו כ ו ר א

: ל א ר ש י עמה י ל א חו פ ו ה יי, ר ת ך א ו ר . ב ה ת א

ה ת א ו ב י ת נ י ל מ ת כ א , ו ת א ז ה ה נ ש ת ה ו א נ י ה ל ו יי א נ י ל ך ע ר ב, ה מ ד א י ה נ ל פ ה ע כ ר ב ר ל ט מ ל ו ה (בחורף): ט כ ר : ב ( ץ י ק ב ) ן ת , ו ה ב ו ט לל י א ה כ כ ר ב ת ל ו ב ו ט ם ה י נ ש ו כ נ ת נ ך ש ר ב , ו ך ב ו ט ו מ נ ע ב ש ו

: ם י נ ש ך ה ר ב ה יי, מ ת ך א ו . בר ם י ך השנ ר ב מ ה ו ת ב א י ט מ ב ו ו ט

ו נ צ ב ק , ו ו נ תי ו י ל ץ ג ב ק א נם ל ש , ו ו נ ת ו ר ח ל ל ו ד ר ג פ ו ש ע ב ק תו מ י ע ח ד ץ נ ב ק ה יי, מ ת ך א ו . בר ו נ ץ לארצ ר א ת ה ו פ נ ע כ ב ר א ד מ ח י

: ל א ר ש י

ר י ה ב ר ה ו א

ב) וכמו״כ יש שוני רב בין תפלות שחרית ומנחה לבין תפלת ערבית, דבהתפלות של שחרית ומנחה דעמידה יש חתזרת ה ש ״ץ כל תפלת י״ח, ולא

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד צד ס

ו נ מ ר מ ס ה , ו ה ל י ח ת ב ו כ נ עצ ו י , ו ה נ ו ש א ר ב ו כ נ י ט פ ו ה ש ב י ש ה. ט פ ש מ ב ק ו ד צ ם ב י מ ח ר ב ד ו ס ח ך ב ד ב ה יי ל ת ו א נ י ל ך ע ו ל מ , ו חה אנ ן ו ו ג י

: (בעשיית: המלך המשפט): ט פ ש מ ה ו ק ד ב צ ה ו ך א ל ה יי, מ ת ך א ו ר ב

ו ד ב א ע י ג ר ם כ י ד ז ה ־ ל כ ם ו י נ י מ ה ־ ל כ ה ו ו ק י ת ה ת ־ ל ם א י נ י ש ל מ ל ור ב ש ת ר ו ק ע ה ת ר ה ה מ ע ש ר ת ה ו כ ל מ ו ו ת ר כ ה י ר ה ך מ מ בי ע ל אי כ וה יי, ת ך א ו ר : ב ו נ י מ י ה ב ר ה מ ם ב ע י נ כ ת ם ו ל י פ ש ת ם ו ל כ ת . ו ר ג מ ת ו

: ם י ד ע ז י נ כ מ ם ו בי י ר או ב ש

ל ע , ו ל א ר ש ת י י ך ב מ י ע קנ ל ז ע ם ו י ד י ס ח ל ה ע ם ו י ק י ד צ ל ה עך יי י מ ח א ר ו נ מ ה , י ו נ י על ק ו ד צ י ה ר ל ג ע ם ו ה י ר פ ו ת ס י ת ב ט י ל פו נ ק ל ם ח שי , ו ת מ א ך ב מ ש ם ב י ח ט ו ב ל ה כ ב ל ו ר ט כ תן ש , ו ו נ י אלהת מ א ל ב ו ד ג ך ה ד ס י בך בטחנו* (ועל ח ש כ ו ב א נ ם ל ל ו ע ל ם ו ה מ ע

: ם י ק י ד צ ח ל ט ב מ ן ו ע ש ה יי, מ ת ך א ) ברו ו נ נ נשע

, ת ר ב ר ד ש א ה כ כ ו ת ן ב ו כ ש ת , ו ב ו ש ם ת י מ ח ר ך ב ר י ם ע י של רו י ל וה כ ו ת ה ל ר ה ך מ ד ב ד ע ו א ד ס כ , ו לם ן עו י ו בנ נ י מ י ב ב ו ר ק ה ב ת ו ה א נ ב ו

: ם י ל ש ו ר ה י נ ו ה יי, ב ת ך א ו . בר ן י תכ

י , כ ך ת ע ו ש י ם ב ו ר ו ת נ קר , ו ח י מ צ ה ת ר ה ך מ ד ב ד ע ו ח ד מ ת צ אח י מ צ ה יי, מ ת ך א ו ר . ב ה ע ו ש י ם ל י פ צ מ ם ו ו ל הי ו כ נ י ך קו ת ע ו ש י ל

: ה ע ו ש ן י ר ק

ם י מ ח ר ל ב ב ק , ו ו נ י ם על ח ר ס ו , חו ו נ י ו יי אלה נ ל ו ע ק מ ן ש מ ח ר אב הך י נ פ ל מ , ו ה ת ם א י נ ו נ ח ת ת ו ו ל פ ע ת מ ו ל ש י א , כ ו נ ת ל פ ת ת ן א ו ברצ וע מ ו ה ש ת י א ו כ נ ת ל פ ע ת מ ש ו ו נ נ ע ו ו נ נ . ח ו נ ב ל תשי ם א ק י ו ר נ כ ל מ

: ה ל פ ע ת מ ו ה יי, ש ת ך א ו ר . ב ם י מ ח ר ל ב א ר ש ך י מ ה ע ל פ ת כ ל פ ת

ה ד ו ב ע ב ה ש ה ה ו ע ם ש ת ל פ ת ל ל ו א ר ש ך י מ ע ו ב נ י ה ל ה יי א צ רן ו צ ר י ל ה ת , ו ן ל ברצו ב ק ה ת ב ה א ם ב ת ל פ ת ל ו א ר ש אשי י ך ו ת י ר ב י ב ד ל: (בר״ח ובחול המועד אומרים כאן יעלה ויבא): ך מ ל ע א ר ש ת י ד ו ב ד ע י מ ת

ר י ה ב ר ה ו א

כן הוא• בתפלת מעריב וכן בשתיהן יש אמירת ״קדושה״, ולא כן בערבית, ולא בפ״א• שיש בשתיהם.

ת צה י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

אלהינו ואלהי אבותינו, יעלה ויבא ויגיע, ויראה וירצה וישמע, ויפקד ויזכר זכרוננו ופקדוננו, וזכרון אבותינו, וזכרון משיה בן דוד עבדד, וזכרון ירושלים עיר קדשך, וזכרון כל עמד בית ישראל לפניך, לפליטה לטובה, לחן ולחסד: ולרחמים ולחיים טובים ולשלום ביום (לר״ח): ראש החדש הזה. (לחוה״מ פסח) חג המצות הזה. (לחוה״מ סוכות): חג הסכות הזה. זכרנו יי אלהינו בו לטובה. ופקדנו בו לברכה. והושיענו בו לחיים טובים. ובדבר ישועה ורחמים, חוס וחננו,

ורחם עלינו והושיענו, כי אליך עינינו, כי אל מלך חנון1 ורחום אתה:

ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך אתה יי, המחזיר שכינתו לציון:

מודים אנחנו לך, שאתה הוא יי אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד, (צורנו) צור חיינו מגן ישענו, אתה הוא לדור ודור, נודה לך ונספר תהלתך: על חיינו המסורים בידך, ועל נשמותינו הפקודות לך, ועל נסיך. שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובקר וצהרים, הטוב, כי לא כלו רחמיך, המרחם, כי לא תמו חסדיך, כי

מעולם קוינו לך:

(בחנוכה ובפורים אומרים כאן ועל הנסים)

ועל הנסים ועל הפרקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים

ההם בזמן הזה:

(לחנוכה)

בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול, חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יון הרשעה, על עמך ישראל, להשביתם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך, ואתה ברחמיר

ר י ה ב ר ה ו א

ג) עיין בש״ע שאין הש״ץ ההר התפלה בתפלת ערבית והוא מדברי הרמב״ם והטעם ע״ש מפני שאין תפלת ערבית חובה ומה״ט נמי כתב הכלבו סי׳ חי״ת בשם הרמב״ם שאין אומרים קדושה בערבית, ובשם ה״ר נתן כ׳ דבשם שאין המלאכים נכנסין בגבולינו כד אין אנו נכנסים בגבולם ובלילה הזמן שהמלאכים

אומרים קדושה.

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ו ס צ

הרבים, עמדת להם בעת צרתם. רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גבורים ביד חלשים׳ ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתה ולד עשית שם גדול וקדוש בעולמה ולעמד ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה. ואחר כד באו בניד לדביר ביתה ופנו את היכלה וטהרו את מקדשה והדליקו נרות בחצרות קדשה וקבעו שמונת

ימי חנכה אלו, להודות ולהלל לשמד הגדול:

(לפורים)

בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה, כשעמד עליהם המן הרשע, בקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד, בשלשה עשר לחדש שנים עשר, הוא חדש אדר ושללם לבוז. ואתה ברחמיד הרבים הפרת את עצתו, וקלקלת את מתשבתו, והשבות לו גמולו בראשו. ותלו אותו ואת בניו

על העץ:

: ד ע ם ו ל ו ע ד ל י מ ו ת נ כ ל ך מ מ א ש ש נ ת י ם ו מ ו ר ת י ך ו ר ב ת ם י ל ל כ ע ו

(בעשיית): וכתוב לחיים טובים כל בני בריתד:

ת מ א ל ב ו ד ג ך ה מ ת ש ו א כ ר ב י ו ו ל ל ה י , ו ה ל ך ס ו ד ו ם י י י ח ל ה כ וה ת ך א ו ר . ב ב ל הטו א ה ה ל ו ס נ ת ר ז ע ו ו נ ת ע ו ש ל י א , ה ב י טו ם כ ל ו ע ל

: ת ו ד ו ה ה ל א ך נ ל ך ו מ ב ש ו ט יי, ה

ל ע ו ו נ י ל , ע ם י מ ח ר ד ו ס ח ן ו ם ח י , חי ה ברכ ה ו ב ו ם, ט ו ם של שיי , כ ך י נ ר פ ד באו ח א ו כ נ ל ו כ נ י ו אב נ כ ר . ב ך מ ל ע א ר ש ל י כה ק ד צ , ו ד ס ת ח ב ה א ם ו י ת חי ר ו : ת ו נ י ה ל ו יי א נ ת ל ת , נ ך י נ ר פ באו, ך ישראל מ ת ע ך א ר ב ך ל י נ י ע ב ב טו ם. ו ם ושלו י חי ם ו י מ ח ר ה ו כ ר ב וו מ ת ע ך א ר ב מ ה יי, ה ת ך א ו ר . (ובספר) ב ך מ ו ל ש ה ב ע ל ש כ ב ת ו ל ע כ ב

: ם ו ל ש ל ב א ר ש י

ר י ה ב ר ה ו א

ד) והרמ״ק בסידור תפל׳ימ כתב על פי סוד מה שאין חזרה בערבית ולא קדושה ולא נפ״א וי״ג מדות ש״ר. וזל״ש והנה אין חזרה כלל, מפני שהחזרה היא מסוד עלמא דדכורא, וכיון שתפלת ערבית רשות דהיינו מעלמא דנוק״ב אין בה

ז ת צ י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

(בעשי״ת): ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה, ישועה ונחמה וגזרות טובות נזכר ונכתב לפניך, אנחנו וכל עמך בית ישראל, לחיים טובים ולשלום.

ברוך אתה יי, המברך את עמו ישראל בשלום:

: י ל א ו ג י ו ר ך יי צו י נ פ , ל ן לבי ו י ג ה י ו י פ ר מ ן א ו צ ר ו ל הי י

י ש פ , נ י ל ל ק מ ל , ו ה מ ר ר מ ב ד י מ ת פ ש , ו ע ר י מ נ ו ש ר ל צו , נ י אלהף ו ד ר ך ת י ת ו צ מ ב , ו ך ת ר ו ת י ב ב ח ל ת , פ ה י ה ל ת כ ר ל פ ע י כ ש פ נ , ו מ ו ד ת. ם ת ב ש ח ל מ ק ל ק ם ו ת צ ר ע פ ה ה ר ה , מ ה ע י ר ל ם ע י ב ש ו ח ל ה כ , ו פשי נ, ך י ד י ד ן י ו צ ל ח ן י ע מ . ל חה ו ך יי ד א ל מ ח ו ו י ר נ פ ץ ל ו מ ו כ י ה ין ע מ ה ל ש , ע ך נ י מ ן י ע מ ה ל ש , ע ך מ ן ש ע מ ה ל ש . ע י נ ענ ך ו נ י מ ה י ע י ש ו ה, ך י נ פ , ל ן לבי ו י ג ה , ו י פי ר מ ן א ו צ ר ו ל הי , י ך ת ש ד ן ק ע מ ה ל ש , ע ך ת ר ו תה ש ע א י ו , ה ו י מ ם) במרו ו ם (בעש״ת: השל ו ל ה ש ש : ע י ל א ו ג י ו ר יי צו

: ן מ ו א ר מ א , ו ל א ר ש ל י ל כ ע , ו ו נ י ם על ו ל ש

יהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלמי אבותינו׳ שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך׳ ושם נעבךך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות:

(הש״ץ אומר קדיש שלם, (ספירת העומר), עלינו, ק״י)

ר י ה ב ר ה ו א

חזרה, ומהאי טעמא ממילא אין בה קדושה וברכה לכך אין בה נפילת אפים לאחר שנפ״א הוא מוסר עצמו למיתה ובלילה שולט אילנא דמותא, ואם ימסור עצמו

מסתכן שאין אדם מוסר עצמו ונפשו אלא לגבי אילנא דתיי כדפי׳ בזוהר.

ה) ואין שלש עשרה מדות, כדפי׳ שעיקר י״ג מדות לרצות על עוניו אל היהוד, ואין יחוד וכר. אמנם בערבית הוא תיקוני נו״ק ולא אתגליין י״ג מכילן

שהם תיקוני אריך אנפין ולא שכיחן. עייש׳׳ע.

ו) ותפלה העמידה בלחש כ׳ השער הכוונות וזה לשונו וענין ברכת אבות

של העמידה שמעתי ממורי ז״ל שהוא באצילות, ותכוין בה כי הנה בק״ש של ערבית נכנסו ו״ק דמוחין דגדלות דמצד אמא׳ ועתה בברכת אבות נכנסין ו״ק דמוהין דגדלות דמצד אבא, אבל ג״ר דמוחין דגדלות בין מצד אבא בין מצד אימא

אינן נכנסין כלל בתפלת ערבית וכר.

ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ח ס צ

יתגדל ויתקדש שמיה רבא, בעלמא די ברא כרעותיה, וימליך מלכותיה, (ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה) בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קדיב ואמרו אמן: יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: יתברך וישתבח

ר י ה ב ר ה ו א

כבר בארנו ענין הקדישין. וכי אחר כל תפלה אומרים קדיש תתקבל. וכ־• הרמ״ק ז״ל קדיש אחר העמידה להיות לה מגן לפניה ולאחריה והקדיש משבית

החיצונים וממתיק הדינים.

ר ויש מקומות שאומרים ו מ ז ועיין בכלבו שאחר הקדיש אומר ש י ר מ קודם שיר המעלות לדוד לולי וכר ויש מקומות שאומרים פיטום הקטורת (וזה כתב ג״כ הטור לפי שהקטורת היה גם בערב). ואח״כ אומרים קדיש ובמקומות שאומרים פיטום הקטורת ואין כ״א אומר על ישראל ועל רבנן וכר ואה״כ אומרים. ובכל אלו הדברים אין מנהגינו כן רק תיכף אחר קדיש ח ב ש ו ל נ י ל ע תתקבל אומרים עלינו לשבח, ותו לא. ועיין בטור שבבבל נופלין על פניהם בתפלת

ערבית אך עיין בד״מ וברמ״א שאין המנהג כן, ויש קפידא בדבר על פי הקבלה.

ב) מנהג חסידי ירושלים לומר אחר קדיש תתקבל מזמור שיר למעלות אשא עיני, ואח״כ קדיש ואח״כ ברכו, ואח״כ עלינו ואת״כ קדיש יתום.

והרמ״ק כ׳ שאומרים מזמור זה מפני? שהוא מסוגל לשמירה, ומבאר המזמור על פי קבלה.

ומנהגי פרושים שלא לאמר אשא עיני, וברכו רק קדיש ועלינו ואח״ז קדיש יתום וברכו.

ג) לדעת התולעת יעקב אין לומר עלינו לשבח במנחה אבל בערבית שיש בו ק״ש לכולי עלמא אומרים אותו.

ד) מנהג ספרד שאומרים אחרי תפלת ערבית ג׳ מזמורים שבתהלים׳ לד׳ הארץ ומלואה, למנצח על הגיתית, והבו, והטעם עיין בספר שפע״ח בהגהות שם שהוא עפ״י הזוהר חדש דבמד׳ רות כתב דאשמירה ראשונה המלאכים אומרים לה׳ הארץ ומלואה. וכ״כ בזוהר ויקהל ובזו״ח בראשית כתב כד ישראל מסיימין צלותהון בלילה' אומרים המלאכים מה אנוש כי תזכרנו וכו׳ ובאשמורת שניה

אומרים הבו לה׳ בני אלים וכו׳ ע״ש.

. ה) כ׳ הרמ״ק ז״ל בסידורו, ואומר קדיש לקיים השמירה וחיזוקה מצד ביטול הדינים. וברכו לפתיחת השערים העליונים לכניסת התפלה והשכינה בתיקונים

ט ת צ י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמיה דקודשא, בריר הוא לעילא (בעשיית: ולעילא מכל) מן כל ברכתא ושירתא תושבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא, ואמרו אמן: תתקבל צלותהון ובעותהון דכל ישראל קדם אבוהון די בשמיא ואמרו אמן: יהא שלמא רבא מן שמיא וחייתם (טובים) עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן: עושה שלום במרומיו הוא (ברחמיו) יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן:

ר י ה ב ר ה ו א

ובזה נתקן הכל. ולכך אומר עלינו לשבה שבו שמירה וביטול הדינים ומתיקותם ושביתת החיצונים והכנעתם.

ו) בענין קדיש יתום מאריך האגור מאד (ונקצר בדברים) וזל״ש (בסימןן (ת׳ מהרי״ל סי׳ לו, ד״מ יו״ד ל ו ב מ ק ע שלד) נשאל גדול הדור מוהד״ר י סוס״י שע״ו) איד המנהג בקדיש יתום אם יושבי העיר יכולין לעכב על הנכרים שבאו לעיר לומר קדיש יתום וכף ונקרא זה הקדיש ״קדיש יתום״ בשביל שהקטנים שאינם יכולים להתפלל בצבור יכולים לומד קדיש זה כי נתקן בשביל המתים. ולכן הקטנים יכולים לאומרו כי איננו חובה נשאר הקדישות של תפלה וכר עייש״ע כו״כ דינים בדבר אמירת קדיש. ביום השנה, ובשנה שחל ב׳ אדרין שאלה, והשיב שיש לומר הקדיש באדר הראשון כי לדברי זה אין רק שנים עשר חודש, כמושארז״ל (נדרים כ׳ ע״א) פושעי ישראל נדונין בגיהנם שנים עשר חודש׳ ואינו אומר שנה

וכ״כ מוהר״מ [מרוטנבורק] ז״ל.

ה ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ח ״ א ד ל ו ״ ז י ר א ח ה ס ו י נ ״ ה עפ ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ק

אמר המחבר מ. י. ו., יען שבמדור מערכת התפלה על ענייני ק״ש שעל המטה מדובר הרבה ע״ד נוסח האריזי׳ל לכן אנו מביאים הקריאת שמע המסודרת

בסידור האריז׳יל ודאי׳ח.

ת שמע על המטה א י ר ר ק ד ס

רבונו של־עולם הריני מוחל לכל־מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא כנגדין ברצון בין בשוגג ן באונס בי ן בכל־אשר לי בי י בי נ ן בגופי בין בממו בין בגלגול אחר לכל־בר ישראל בין במזיד בין בדבור בין במעשה בין בגלגול זה בי ולא יענש׳ שום אדם בסבתי יהי רצון מלפניך יהוה אלהי ואלהי אבותי שלא אחטא עוד ולא אחזור בהם ולא אשוב עוד להכעיסך ולא אעשה תרע בעיניך ומה־שחטאתי מחוק ברחמיך הרבים ולא על ידי יסורים וחלים רעים: יהיו לרצון אמרי־פי והגיין

: לבי לפניך יהוה צורי וגאלי

ר ש ד ע ח ק א ר פ

טעמי ק״ש שעל המטה / על פי נגלת וע״פ נסתר / המקורות / כו״כ נוסחאות / יש סברא שקורין רק פרשה אחה וי״א a וי״א ג׳ / יש סברא שצריכים לברך על

ק״ש שעהמ״ט.

ה ח י ת פ

א) קריאת שמע שעל המטת כוללת: שמע ישראל׳ ואהבת, ויש מוסיפים פרשת והיה אם שמוע וגם ״ויאמר״. כמו״כ כוללת ״שיר של פגעים״ שהוא מזמור

יושב בסתר, ועוד כו״כ פסוקים ומזמורים. וגם ברכת ״המפיל״.

ה לבין הק״ש המסודרת ל ג ב) ויש שינוי רב בין הק״ש המסודרת על פי נ. ר ת ס על פי נ

, ר ת ס במדור זה ״מערכה התפלה״ אנו מביאים הנוסחה המלאה על פי נ/ ד׳ וה׳ אנו מביאים כמה קיצורים מכתבי האריז״ל, והרמ״ק ז״ל יען שבסימני ג. ד ו א ז״ל, אשר דבריהם מיוסדים על פי הסדר שנוסחה עפ״י ס י ומבעל התנ

ובמדור ״אור הבהיר אנו מביאים הנוםחא הנהוגה, המודפסת ברוב הסידורים.

ר סימן א׳ קא ש ד ע ח ק א ר מ — פ ״ ע ש ח — ק ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ו אבינו לשלום, והעמיז־נו"מלכנו לחיים טובים ולשלום השכיבנה למען שמך, ופרוש ר ה ך, והושיענו מ י ו בעצה. טובה מלפנ נ ותקנ: אויב, ו נ י הסר מעל , ו ו ת שלומך. (בשבת ויו״ט א״א: והגן בעדנ כ עלינו סך פי נ , ובצל כ ו נ ו ומאחרי נ י , וחרב, ורעב, ויגון. והסר שטן מלפנ דברה ועד ת ע ו ובואנו לחיים טובים ולשלום מ , ושמור צאתנ ו רנ תסתי

: ה ע״כ) ת עולם. כי אל שומרינו ומצילנו א

ן ן נסתר מה שבנסתר ניתוספו עני ן נגלת לבי ג) ומובלט השינוי בי הווידוי, ועניין ההסדר של קבלת ד׳ מיתות בית דין. עם הרמיזא דחוכמתא של שמות הקודש הוי׳ ואד׳ אשר כל אות ואות מהמ מכוון לכפר על העונש של ד׳

ת: סקילה, שריפה׳ הרג וחנק. תו המי

ש בעה״ת דן-בזה, •ומבארם ״ ד) סדר זת מובא בכתבי האריז״ל, וגמ מרן ת בכ״ק שלו בספר תניא ועוד.

ה) על פי האריז״ל ובעה״ת מסודרת הק״ש על ג׳ פרשיות. ואולם לפי הרמ״ק אף שגם הוא דורך על פי סוד. m כל זה מסדר רק פרשה אחת. עם הוספה

של כו״כ מזמורים ופסוקים.

ו) כמו״כ מקושר ענין הק״ש עמ תפלת ערבית. כלומר אם יוצא בק״ש שעתמ״ט במקרת שלא תתפלל ערבית בזמנה. ונובע מכאן טיעון כשהוא יוצא בזה

אם כן למה לא יברך תברכות המחויבות לק״ש. של ערבית.

ו וצונו על קריאת שמע. ז) כן יש סברא שצריכים לברך אשר קדשנו במצותי

׳ ן א מ י ס

ר ת ס נ ה ו ל ג י נ ל פ ם ע י מ ע ט ה

ט ע ם ק ״ ש ש ע ה מ ״ ט ע ל פ י נ ג ל ה

ה הוא כפי שנביא להלן ל ג א) הטעם מה שקורין ק״ש על המטה על פי נ לפנינו כאן כדי להנצל מפגעימ, ושמירה ממזיקין. ונוסף עוד סברא, מפני שהרבה אנשים מתפללים תפלת ערבית בעוז־ השמש זורחת, וא״כ לא יוצאים בק״ש של תפלת ערבית שזמנה היא אחר שקיעת החמה ודוקא כשרואים כבר ג׳ כוכבים בינונים מאירים ברקיע השמימ. ומשום כך קורין ק״ש שעל המטה. והיא לכהפ״ח

פרשה ראשונה, שמע ואהבת.

ר סימן אי, ב׳ ש ד ע ח ה — ק ש ע ״ מ — פ ר ק א ל פ ת ת ה כ ר ע ב מ ק

: ד ח ט יי א י ה ל שמע ישראל יי א

תו ועד : ד מלכו ך שם כבו ברו

: ך ד א בכל מ ל לבבך, ובכל נפשך, ו כ ת יי אלהיך, ב ואהבת אך י נתם לבנ : ושנ ך ב ב כי מצוך היום על ל ם האלה אשר אנ והיו הבברי: ך מ ו ק ב , ובשכבך, ו ך בךרך ת כ ל ב ך בביתך, ו ת ב ש ת בם, ב ר ב ד וות ז ם על מז ת ב ת כ ניך: ו ת בין עי פ ט ט ת על יךך, והיו ל וקשרתם לאו

: ך בשערי ביתך, ו

ר ת ס נ . י ה מ״ ט ע יל פ ע ם ק ״ ש ש ע ט

/ ותוכנם הוא ענין של י ב׳, גי, ד ר נביא בסימנ ת ס ב) והטעם על פי נ עליית נשמה, וחזרה אל המקור העליון. וא״כ, באם נשמת האדם היא פגומה חייו, הרי אי אפשר לה לעלות מחמת הקליפות הסובבות ומשום כך נםדרו עם הק״ש כו״כ מזמורים, והווידוי, וקבלת ד׳ מיתות ב״ך שכל זה מסוגל להמתיק הדינים לבטל הקליפות, ולתח שמירה מעולה אל הנשמה העולה, אחרי שהתרחצה מהחטאים

שעונשם ד׳ מיתות בית דין סקילה, שריפה, הרג וחנק.

ג) על פי נסתר באה ק״ש שעהמ״ט במקושר עם הג׳ ק״ש המשולבות: א) ק״ש דקרבנות המכונה ק״ש קטנה. ב) ק״ש ו נ י בתפלת שחרית וערבית. הייניהם ובהבדליהם. דיוצר. ג) ק״ש דתפלת ערבית. אשר האריז״ל האריך מאד מאד בעני

, בין ה ל פ ת ד) ונוסיף עוד, כי הג׳ ק״ש הקודמות מקושרות עם תוכן ה, ה נ י ש מלפניהם ובין מלאחריהם, אבל הק״ש שעהמ״ט מקושרת עם ענין ה

ועליית הנשמה לעולם העליון. וכמובן שזוהי כבר מסכת בפני עצמה.

׳ ן ב מ י ס

י מ ל ש ו ר י י ו ל ב ב ש ב ״ ק ת ה ו ר ו ק מ

א) הצורך לק״ש שעהמ״ט מבואר בגמר׳ ברכות (ד׳ ע״ב) באמרמ שם אריב״ל אעפ״י שקרא אדם ק״ש בביהכ״נ מצוה לקרותו על מטחו׳ א״ר יוסי מאי קרא, (תהלים ד) רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. ופירש״י אמרו בלבבכם, אמרו מה שכתוב על לבבך (דברים ו׳) על משכבכם שנאמר

בשכבך (שם) ודומו — בשינה אחרי כן.

ר סימן a קג ש ד ע ח ק א ר מ — פ ע ״ ש ה — ק ל פ ת מ ע ך כ ת ה

ם היום, כ ת והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אנתתי : ו ם כ ש פ בכל נ ם ו כ ב ב ל ל כ , ב כם ולעבדו ת יי אלהי לאהבה איצהרך: ך ותירשך ו ע ת ך פ ס א ם בעתו יורה ומלקוש, ו כ צ ר מטר אפתה ם פן י כ : השמרו ל ת ע ב ש אכלת ו , ו ך לבהמתך ד ש נתתי עשב ב וחרה אף : ו ם ה יתם ל ם והשתחו ם אלהים אחרי ת ר ב ע ם ו ת ר ס לבבכם, ות יבולה, ר והאךמה לא תתן א ט ת השמים ולא יהיה מ ם ועצר א כ יי בת : ושמתם א ם כ ה מעל הארץ הטובה אשר יי נתן ל ר ה אבדתם מ ות על ידכם והיו ם לאו ת ם א ת ר ש ק ם ו כ ש פ ם ועל נ כ ב ב ךברי אלה על לך ת ב ש ר בם, ב ב ך כם ל י נ ם את ב ת ם א ת ד מ ל כם: ו י נ ת בין עי פ ט ו ט לך ת י ם על מזזות ב ת ב ת כ : ו מך בקו ך ובשכבך ו ך ך ך ב ת כ ל ב ך ו ת י ב בכם על האךמה אשר נשבע יי י נ ך: למען ירבו ימיכם וימי ב ובשערי

ת להם, כימי השמים על הארץ: ת ם ל כ י ת ב א ל

ב) ו ב ג א ו נ י ק א (אוצה״ג) והקורא לא אטרחוהו לישב על הקרקע אלא על מטתו, שכך אמרו חכמים צריך לקרותו על מטהו, ואתי רב אמי ואסמכה אקרא

רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם מה טעם כדי לקיים ובשכבך.

ד זזכמ הוא אין ג) ובבבלי ברכות (ה׳ רע״א) אמר רב נחמן אמ תלמיד דיו בכך. ך, וברש״י שרגיל במשנתו לחזור על גרםתו תמי י צו

ד פסוקי דרחמי, כגון (תהלים ד) אמר אביי אף ת״ח מיבעי ליה למימר ח לא) בידך אפקיד רוחי פדיתה אוחי ה׳ א־ל אמת.

ה) עו״ש (בג׳ וברי״ף) כל הקורא ק״ש על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו שנאמר (חהלים קמט) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם, רוממות א־ל

בגרונם וחרב פיפיות בידם.

ם י ע ג ל פ ר ש י ש

ו) גרםינן בפ׳ ידיעות הטומאה שיר של פגעים בכוורות ובנבלים ובתופים, ואומר (תהלים צא) יושב בסתר עליון וגו׳ עד: כי אתה ה׳ מחסי, ואומר (שם ג) ח׳

מה רבו צרי עד לה׳ הישועה וגי.

ריב״ל מסדר להו להני קראי וגאני, [ופריך) היכי עביד הכי והאמר ריב״ל אסור להתרפאות בדברי תורה נומשני) להגן שאני.

ז) וברבינו יונה עמ״ש שיר של פגעים, פירש כשקידש עזרא את ירושלימ היו הולכין סביבות העיר ואומרים שיר זה להבריח הפגעים והמזיקין והיו אומרין אותו בשמחה ובשירים. ומפרש ואזיל שאותו שיר של פגעים הוא יושב בסתר עליון.

ר סימן..ב׳ ש ר ע ת ק א ר מ — פ ״ ע ש ה — ק ל פ ת ת ה כ ר ע קד מ

ת אלחם ר מ א ר אל בני ישראל ו ב : ד ר מ א ויאמר יי אל משה לו על ציצת הכנף, נתנ , ו ם לדרתם ה י ד ג ועשו להם ציצת על כנפי בת ת כל מצו כרתם א ז : והיה לכם לציצת, וראיתם אתו ו ת ל כ ל ת פתיניכם אשר ם ואחרי עי כ ב ב רו אחרי ל יי ועשיתם אתם, ולא תתו

/ והייתם , ת כל מצות כרו ועשיתם א : למען תז ם ה י ר ח ם זנים א ת אם ם מארץ מצרי כ ת כם אשר הוצאתי א כם : אני יי אלהי קדשים לאלהי

כם : ת לכם לאלהים, אני יי אלהי ו להי

) תני הקורא את שמע בביהכ״נ בשחר. יצא ח) , ובירושלמי (פ״ב הל׳ ב ידי חובתו׳ בערב לא יצא ידי חובת!/ מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית, ר׳ הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדמ. צריך לקרות שמע בביתו בערב

ן הפסק). י ן (עייש׳׳ע בענ י ק י ז מ ת ה ח א י ר ב ה ל ל י ב ש ב

ט) עיי״ש בפני משה ביאור הענין, והחרדים מביא סמוכין מרש״י עה״ת (בפ׳ בלעם) דכתיב לא ישכב עד יאכל טרף׳ לא ישכב בלילה על מטתו עד שיהיהק שבא לטורפו, כיצד, קורא ק״ש על מטתו ומפקיד רוח! י ז אוכל ומחבל כל מ ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם הקב״ה שומרם ונלחם מלחמותם ימפילם

חללים. (תנחומא א׳ וב׳ שם במדב״ר שם, ילקוט שם).

י) במדרש שוחר טוב (סימן ד) מובא קטע מהירושלמי הנ״ל מה טעם כדי להבריח את המזיקין מן הבית. ובה״ג שם מכת״י נמצא אחר זה הוספה וכך תוארה ולא תהיה ק״ש קלה בעיניך, מפני שיש בה רמ״ח תיבות כנגד איבריו של אדם ומהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמר הקב״ה שמור את שלי ואשמור את שלך, לכך אמר דוד שמרני כאישון בת עין (תהלימ יז — ח) א״ל הקב״ה שמור

מצותי וחית (משלי ד — ד) וכר.

יא) כתב הכלבו (סי׳ כט) כשנכנס אדמ לישן על מטתו בלילות צריךה (בתפלת ערבית) שנאמר י ת ו כ ר ב •לקרות ק״ש סמוך למטתו, ואעפ״י שקראה ב אמרו בלבבכמ על משכבכם ודומו סלה וכר. ות״ח והוא שתורתו אומנתו אינו צריך.

וי״א דוקא כשקראת בעונתה והוא צאת הכוכבים׳ אבל אם לא קראה בעונתהד מפסוקי דרחיזי ח אפילו הוא ת״ח צריך לקרותה על מטתו, אבל אומר פסוק א

•כגון בידך אפקיד רוחי וכר.

ם נותנים טעם לקריאת שמע על מטתם כלומר י נ ו א יב) עו״ש ויש גוב קריאתת בעונתה שחיא צאת הכוכבים. ולפי סמוך למיטתן כדי לצאת חי ישמקדימין לקרות קודם זמן זה לפי שנזקקין לתפלת המנחה קודם שקיעת החמהן צאת הכוכבימ אפשר שיתרשלו בזה וילכו איש .מעט, ואם יפסקו אח״כ להמתי

ר סימן בי, ג׳ קה ש ד ע ח ק א ר מ — פ ״ ע ש ח — ק ל פ ת ת ה כ ר ע מ

, ם נ רו ת אל בג ממו : רו ם ת ו ב כ ש ד ירננו על מ ו ב כ ם ב די יעלזו חסיב : (ג״פ) הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סבי ם ד י ות ב פי חרב פי ול ו ע ב מלמדי מלחמה, איש חרב ר ם אחזי ח ל : כ לה מגברי ישראלי פניו אליך ישמרך: יאר י ברכך יי ו : (ג״פ) י ת ו ל י ל ך ב ח פ ירכו מ

: ם ו ך: ישא יי פניו אליך וישם לך של חנ י ו

לאוהלו ותבטל הקריאה לגמרי, ומוטב שיקדימו הקריאה מעט משיבטלוה לגמרי. וכשיכנס לישן על מטתו ויקראוה — יצא ידי קריאה בעונתה וכר.

ל פרשיותיה וצ״ע. כ ב מ״מ יש לתמוה אם כן יקראוה על המטה בברכותיה ו

׳ ן ג מ י ס

תוכן ק״ש שעל המטה עפ״י כתבי האריז״ל א) כבר הבאנו לעיל כי ד׳ סוגי ק״ש הם, זה למעלת" מדרגא של זה, וסדר!

כך הוא מלמטה למעלה:

א. היא זו שאנו עומךים כאן והיא ק״ש שעל המטה. ב. היא ק״ש דערבית ג. היא ק״ש דקרבנות. ד. שהיא היותר עליונה היא ק״ש דיוצר. והכוונות על כל זה הם באורך רב בשער הכוונות. היינו הכוונות על פסו?ן שמע ישראל. והם ארבעה

מיני יחוד.

ב) וק״ש שעהמ״ט מקושר עם ענין השינה עצמה. וכונה השינה היא שצריך האדם לכוין כי גם בעת השינה עובד את בוראו בסוד בכל דרכיך דעהו,ל עליו המאציל תרדמה ן האדם שהוא עצמו בחי׳ ז״א דכורא אשר הפי י מ י והוא ש

וישן. וסוד השינה היא סוד הסתלקות המוחין ממנו.

נת נשמתו ורוחניותו ועולה נשמתו עד ג) ונודע שהמוחין שלו הם בחי או״א ושם הוא מעלה מ״ן באימא עילאה, וגורם זווג עליון דאו״א ועי״כ חוזריןן בעצמו, י מ ן ל להמשיך אליו מוחין חדשים וכר. וכמו״כ ממש צריך האדם התחתו כי רוחניותו ונשמתו מסתלקת ממנו והוא מעלה אותם בהחלת הלילה בסוד מ״ן לגבי נו״ק דז״א לצורך שלה, כדי שתוכל אח״כ היא באותה רגע של חצות לילה להעלות מ״ן לגבי ז״א. וז״ס מ״ש בזוהר כי בעת חצות מכריזין למעלה שירדונים למקומם בעוה״ז לשבחא למאריהון ולאתעסקא באורייתא, נשמות הצדיקים התחתות ה׳ בלילות כנזכר בזוהר בסוד מ״ש הנה ברכו את ה׳ כל עבדי ה׳ העומדימ בבי

ויקהל קצ״ו ע״א.

ן בקצרה הנה תתחיל ותאמר ״ברכת המפיל״ ואח״כ תקרא י ד) וסוד הענ ג׳ פרשיות שמע, והית אם שמוע, ויאמר. וביאור כונת ק״ש זו וכו׳ והנה צריר

ר סימן ג׳ ש ד ע ח ת ה ת פ ל ה — ק ש ע י״ מ — פ ר ק א כ ר ע ו מ ק

: ; אמר ליי מחסי ומצדהי ן נ ר עליון, בצל שדי יתלו ת ס ישב בת: באברתו יסך ו ר הו ב ד ח יקוש, מ פ י הוא יצילך מ : נ ו אלהי אבטח בסחרה אמת!ו: לא תירא מפחד לילה, תחת כנפיו תחסה, צנה ו לך וך ד צ . יפל מ ם י ר ה ב ישוד צ ט ק ר באפל יהלך, מ ב ד ומם: מ מחץ יעוף יניך תביט, ושלמת רשעים ף ורבבה מימינך, אליך לא יגש : רק בעי ל א

: ך נ ו ע ת מ מ , עליון ש : כי אתה יי מחסי ה א ר ת

שתכוין שאתה עושה נשמתך מרכבה לאלו הרמ״ח תיבין שיש בק״ש זו, ושנשמתךן י מ י מתלבשה בהם כדי שעל ידם תעלת נשמתך לרקיע לפני אדוניה יתברך וכו׳ ו שבפרשת שמע ישראל יש מ״ב תיבין (ז״ח פ׳ אחר? דף מח. ובז״ח רות דף צ) כנגד שם בן מ״ב. אבגית״ץ כו׳ ויכוין שהוא עושה את ראשו מרכבה אל שם בן מ״ב

ושראשו מתלבשת בו לעלות למעלה ע״י כנזכר.

ן י מ י ה) ובפרשת והיה אמ שמוע שיש בה ע״ב תיבין עד מלת ושמתם ו בהם אל שמ ע״ב היוצא מפסוק ויסע ויבא ויט. ויעשה מרכבה אל שם זה.

ו) ויכוין כי מן ושמתם עד סוף פרשת והיה אם שמוע יש חמישימ תיביןן להלביש גופו בסוד נ׳ שערי בינה הרמוזימ כאן. י מ י ו

ז) ובפרשת ויאמר יכוין שיש בה ע״ב תיבין. דויםע ויבא ויט.

ומבאר כל ענייני פסוקי דק״ש ע״ד זה היינו פסוקי הנה מטתו שלשלמה ויושב בסתר עד כי אתה ה׳ מחסי, והם ס׳ תיבין ג״כ (זוהר ויחי דף רכה).

ח) אח״כ יתוודה סדר הווידוי על עוונותיו, ותכוין שאתה עומד בעולם העשיה, ולכן צריך שתחשוב בעצמך כאילו עתה אתה נפטר מן העולם ורצונך להעלות נפשך למעלה, והנה בהיות החטאים מצויים בנפש, הקליפות דביקימ בר ואינם מניחין אותה לעלות, ולכן באומרך הוידוי בלב שלם. מתפרדין הקליפותונימ ותכוין בלב מנפשך אשר בעולמ העשיה, ואז עי״כ תוכל לעלות לעולמות העלי שלם כאלו אתה עומד לפני בית דין, ונידון לפניהם, ונתחייב מיתה ואתה מוסר עצמך לקבל מיתה בסבר פנים יפ1ת ע״י ב״ד לכפר עונות, ותכוין כאלו אתה

מקבל ד׳ מיתות בי״ד סקילה, שריפה, הרג וחנק.

ט) ותשימ נגד עיניך שני שמות ידו״ד אד׳ בחיבור יא־הד־ונ־הי. !׳מבאר הכוונות ויחודימ ומצות ציצית ותפלין וק״ש ותפלה. ומסדרם על פי השמות והסדר של אנא בכח ושמותיהם. וההעלאה מעשיה ליצירה, ומיצירה לבריאה, ומבריאה

לאצילות.

ואח״כ מבאר הפסוק בידך אפקיד רוחי. וכמו״כ שמע ממורו ז״ל האר״י

/ ד׳ קו •מ ע ר כ ת ה ת פ ל ה — ק ש ע ״ מ — פ ר ק א ח ד י ע ש ר סימן ג

( א ו ב ח ב צ נ מ (בשבת וביו״ט א״א ו ד ו י ולא ל

ם ל ע ת , ואל ת ם ת ל פ יך ת א לפנ ב , ת ו נ ט ואלהי אבותי י ה ל א. יי ך י , שאין אנו עזי פנים וקשי ערף, לומר לפנ ו נ ת נ ח ת מו חנ ל אנ ב , א ו ו ולא חטאנ חנ , צדיקים אנ ו נ :אלהיט ואלהי אבותי

: ו נ א ט ו ח נ ואבותי

׳שאחר הק״ש לומר יעלזו חסידים בכבוד וכו׳ רוממות א־ל בגרונם. וכותב הכוונות ישל תיבות בגרונם ופיפיות.

נים י י כל זה רשמנו רשמי מלין משער הכוונות, ושם מתבארים כל הענרך רב. באו

׳ ן ד מ י ס

ל ״ ז י ר א ת ה נ ו ו ל כ ר ע או י ת ב פ ס ו תא י נ ת ל ה ע ש ז״ל ב ״ ז ן ר ר י מ ב ת י כ ל פ ע

א) בסימן ג׳ הבאנו בקוצר נמרץ כוונת קריאת שמע על המסה מתוךש ז״ל, המפיצים ״ י שכדאי להוסיף אמרימ מתוךי כתבי ח נ •כתבי האריז״ל. ונראה בעי

אור על הרבה פרטים מהכוונות שסידרם האריז״ל.

ב) כתב מרן רז״ש (תניא פ״ז, בא״ד) ועל תשובה מאהבה רבה זו אמרו ?שזדונות נעשו לו כזכיות וכר אך החיות שבטפות לבטלה אף שירדו ונכללו בגי

׳קליפות הטמאות הרי זו עולת משם בתשובה נכונה ובכוונה עצומהח בגמרא ו ת מ ל ו ״ ז י ר א ה ודע מ ה כנ ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ק ב כל הקורא ק״ש על מטתו כאילו, אוחז חרב של שתי פיות כוי להרוג גופות החיצונים

ודעי חן. עשו לבוש לחיות שבטפות ועולה החיות מהם כידוע לי שנ

ג) עו״ש (באגרת התשובת פ״ז) ולכן סידרו בקריאת שמע שעל המטה ילקבל עליו ד׳ מיתות ב״ד וכו׳ מלבד שעל פי הסוד כל תפוגם באות יו״ד של שם׳ כאילו נתחייב סקילה, והפוגם באות ה״א כאילו נתחייב שריפה, ובאות וי״ד י הו באילו נתחייב הרג ובאות ה״א אחרונה כאילו נתחייב חנק, והמבטל ק״יש פוגםת יו״ד ותפלין באות ה״א וציצית באות וא״ו ותפלה באות ה״א וכר, ומזה באו

. ן ד מל ג ׳יכל המשכיל ללמוד לשאר עונות וחטאים וביטול תורה כנ

ד) ובזה שהבאנו מהאריז״ל ע״ד מספר התיבות של הק״ש מ״ב ע״ב ומ׳׳ב״ב ע״ב) וזה תו״ד בקצרה, הנה ן דף י מבואר בליקוטי תורה לבעה״ת (פ׳ ואתחנ

׳ ה / ד ן מ י ר ס ש ד ע ח ק א ר מ — פ ״ ע ש ח — ק ל פ ת ת ה כ ר ע קח מ

, דם , ז ו , והרשענ ו ו דפי. הערנ נ , גזלנו, דבר ו אשמנו, בגדנ. , נאצנו, סררנו ו ו שקר. יעצנו רע, בזבנו, לצנו, מרדנ , טפלנ ו חמסנ, , תעינו ו , תעבנ ו , קשינו ערף. רשענו, שחתנ ו ת ר , צ עוינו, פשענו

: ו נ ע ת ע ת

ן ופרשה שניה שם ע״ב (ועיין בזדדב תרומה מואהבת עד ובשעריך מ״ב תיבי קלב ע״ב ובפרד״ס להרמ״ק שיער כ״א פ״ו ופרק יב) ותנה נודע כי שם מ״ב הוא.ן דאיתא בזוהר בגבורה ושם ע״ב הוא בחסד והלא כאן נהפוך הוא וכר אך העני

על האורות דאחליפו דוכתייהו ואכלילו שמאלא בימינא עיי״ש.

ה) ועל מה שכ׳ בשם האריז״ל ע״ד שם מ״ב עסו הסדר של אנא בכח בק״ש שעל המטה, ראה בליקוטי תורה שם דף יג ע״א ובא״ד! ועי״ז ואהבת את הוי׳ אלקיךינו לצאת מבחינת כלי וגבול שהכלי הוא המגביל את בכל מאדך בלי גבול, דהי האור. ועד״ז כל הפרשה כולה להיות הסתלקות האור מן הכלי. והנה הסתלקות זו היא בחינת שם מ״ב בגבורה כנודע שכל העלאות הוא ע״י שם מ״ב, ולכן מיוסדה להעלות הנשמה ע״י שם זה. ולכן יש בו שבע ט מ ל ה ע ״ ש ש ר ק לומר ב פעמים ששה ששה תיבות בשתים יכסה כו׳ ובשתים יעופף מן הכלי לעלות ולהמתלק: למעלה, והוא ענין גבורה שבחסד כו׳. וזהו ענין דאחליפו דוכתייהו ששורה האור בכלי אחר כי פרשה ראשונה הוא חסד שנאמר בה) ואהבה כו׳ והוא בחי׳ כלי החסד.

ב וכר. ״ אבל האור הוא גבורה והסתלקות למעלה וזהו שם מ

ו) וזהו כרע שכב כארי וכלביא. וארז״ל (ברכוה י״ב ע״ב) שבקשו לקבועב בה האי קרא, ובילקוט עומדין כאריות חוטפין ש משום דכחי ״ ק פ׳ בלק ב ק ״ ש. והיינו כי בחי׳ אריה הוא ג״כ על דרך הנ״ל דאור הגבורה בכלי החסד, כמו״ש הרמ״ז פ׳ צו דף כ״ז כ״ח. בענין האש שעל גבי המזבח שהיה בצורתן כו׳ ע״ש, וזהו עומדין אריה. שאריה גימטריא גבורה וכתיב ופני אריה אל הימי

ע בחי׳ ואהבת כר בכל מאדך עייש״ע. מ ת ש א י ר ק ות דוקא שיהיה ב כארי

׳ ן ה מ י ס

ענין ק״ש שעל המטה על פי דרך הרמ״ק ז״ל

ן העלאת הנשמה, ו דריכת י א) גם הרמ״ק ז״ל דורך בק״ש שעהמ״ט בענ דרך סלולה שלא יעכבוה החמורים וכיו״ב״ ומסדר הק״ש באופן אחר, לומר רק פרשה אחת ולא ג׳. וגם הרמ״ק ז״ל מזכיר ענין הוידוי, ופרשת הפגעים. ואביא

״ד בקצרה (סידור תפלה למשה שער ט׳ סי׳ ט׳). תו

ו היינו הוידוי נ ב) הרוצה לישן על מטתו אומר או״א תבוא לפניך תפלתי

ט ש ד סימן ה׳ ק ד ע ח ק א ר ת דו ת פ ל ה — ק ש ע ״ מ — פ כ ר ע מ

ם ולא שוה לנו. ואתה צדיק בי ך הטו ך וממשפטי ו ממצותי סרנ: ו נ ע ש ו ו ה ת עשית ואנחנ מ ל כל הבא עלינו, כי א ע

ואחר הוידוי יאמר p שארי ליה מאריה לכל אינון דמצערן לי, ואח״כ יאמר פרשהה של שמע. נ ו ש א ר

ן שהנשמה עולה בכל לילה אל סוד השכיבה הזאת הנזכרת בסוד ג) העניגד מיין דוכרין. והענין שהשכינה מקבלת ׳אליך ה׳ נפשי אשא וגורם מיין נוקבין לנת כלם מלמטה בתוכה. 1ע״י היות הנשמות הקדושות בתוכה היא מושכת הנשמו לת״ת אליה שהן נעשות בה קישןט ותיקון להמשיך התפארת אליהמ. והיינו חדשים לבקרים רבה אמונתך פי׳ היא פולטת אותם הנשמות. חדשים לבקרים רבה ודאינה ורבה וגדולה היא שהיא אוספת בתוכה כל הנשמות כך ת שהיא אמו המלכו

3י׳ בזוהר.

ד) והנה עלייתם שם היא בעת שכיבתם על ערסוחם, והעליה אז אינה קלה אלא קשה מאד מאד מפני שדלתות ההיכלות נעולות וכו׳ וכמו שהיא עליית התפלות כך עליית הנשמות. אמנם בעת עלייתם כבר נתפשטה הרשעה בכל העולםיבים ן האו והמיתה שולטת, והחמורים נתפשטו בכל מקומ וחאיך תעלה הנשמה בי האלה שלא יאחזוה וימשיכוה אליהם בחבלתם וברעתמ. ולזה צריך החבולה גדולה ומציאות נמרץ לעלות שלא יפגעוה השומרים הסובבים מחוץ ויטעוה בכזביהם וכו׳׳ מ ולזה צריך שני תחבולות, האחד להתוודות על כל מעשים כדי שתהיה נטהרת ו׳ לכך. תקנה שניה בכלל הווידוי שיאמר שארי מארי לכל אינון דמצערן לי׳ כדפי

בגמ׳ והכוונה שימחול על כל מי שעולב אותו ובזה תקובל תשובתו.

ה) ואחר שתקן תקנה זו ישים פניו לתקן עלייתו ולעשות לו מגן שיברחוו אויביו. והנה פירשו בגמרא שיאמר ק״ש פרשה ראשונה ויהיה בה ראשונה ממנ קבלת עול מלכות שמים ויצא נפשו באחד. כך זה מתקן נפשו באחד. ולזה קוראם ותיבותיהמ י ק ו ס ׳פרשה ראשונה שבה ייחוד ה׳ ואח״כ מגין עצמו בסוד פ

ואותיותיהם שיש בה סגולה בהצלה מן החמורים.

ם סוד חכמה וביוה מהביזת וכוי. ע ו י נ ה י ו) אחר הוידוי אומר ור וגו׳ והוא נקרא שיר של פגעים ת ס ב ב ש ו ו קשר ת״ת ומלכות י ה נ נ ו כו צרי וגו׳ עד לה­ ב ה ר מפני שסגולתו להציל מן הפגעים הרעימ, יאמר מ תיש ועה ויש בו סודות רבים, ומבאר כת״ע ברוחניות בקשרי הספירות חכמה

ותפארת ומלכות ובםו״ד לד׳ הישועה תפארת הישועה מהמלכות.

ז) ואח״ז פסוקי ברכת כה נים יברכך ואח״ז הפסוק בידך אפקיד רוחי וגדינו המלכות הנק׳ י״ד ושמ נפקדת הנשמה עד חצות לילה שהיא חוזרת והיא דהי

•הפודה אותה מידה מפני שתתפארת מוצא הנשמות ומשתעשע בהם עד חצות״

/ ו׳ ר סימן ח ש ד ע ח כ ת ה ת פ ל ח — ק ש ע ״ מ — פ ר ק א י h ע ר ק

יך שוכן שחקים, ר לפנ פ ס ך יושב מרום, ומה נ י מה נאמו לפנודע: ה י ת ת א ו ל ג הנ ת ו ו ר ת ס נ הלא כל ה

ח) ויברך ברכת המפיל וזה נוםחא וכר. המפיל חבלי שינה היינו היותנה מצד הקדושה. שהמלאכים הקדושים מפילים השינה למטה כדי שירדו השי החיצונים אחריה למטה וכו׳ ולזה אנו מברכים עליה שהיא מן הקודש ויש בה תועלת לגוף למנוחה ולנשמה, לעלות למעלה. ומבאר כל הברכה בקשר עם הייחודים־

העליונים.

נה כולו בחכמה דהיינו כבודו כנודע. ר לעולם בי י א מ ובםו״ד וחוחם ה

ו בנ נו כמה דיונים בזה) וטוב לומר השכי י והברכה יהיה באחרונה נראה לפנ. ן מ א ן ו מ ם א ל ו ע ׳ ל ך ה ו ך וכו׳ ומסיים ב

ע״כ מסדר הרמ״ק ז״ל, בקיצור מופלג, לקריאת שמע שעל המטה.

, ן ו מ י ס

אם יש לברך על ק״ש שעל המיטה א) שתי שיטות הן של רש״י ושל ר״ח, אם העיקר הוא ק״ש שעהמ״ט יעןת היא העיקר, והראיה י ערב שהיא באה בעונתה לזמן שכיבה. או להיפך. ק״ש ו

שבאו בה הברכות שלפניה ולאחריה.

. . . ן י ב ר ע ב) בריש ברכות כ׳ רש״י על המשנה מאימתי קורין את שמע ב ומקמי הכי לאו זמן שכיבה לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. א״כ למה קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי חורה. והכי תניא בברייתא בברכוח ירושלמי ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך. ובקריאת פרשה ראשונה

שאדם קורא על מטתו יצא, ע״כ ל׳ רש״י.

ן י נ ג) ובתוספות שם פירש״י ואנן היכי קרינן מבעוד יום ואין אנו ממתית הכוכבים, ע״כ פירש״י שקריאת שמע שעל המיטה עיקר. והוא לאחר צאת א צ ל הכוכבים וכו׳. תימא לפירושו והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלאך י ר צ ח לו לקרות. ועוד קשה ד פרשה ראשונה! (לקמן ם״י) וא״כ שלש פרשיות היך בק״ש ב׳ לפניה וב׳ לאחריה בערבית. עיין עוד בארוכה. ובא״ד ע״כ אומר ר ב ל ר״י דודאי ק״ש של ביהכ״נ עיקר וכו׳ אומר ר״ת שהיו רגילין לקרות ?ן״ש קודםנה אלא לעמוד תפלחם כמו שאנו רגילימ לומר אשרי החלה, ואותה ק״ש אין לברך, וגם י א בתפלה מתוך ך״ת׳ ומכאן נךאה מי שקוךא ק״ש על מטתו ש

אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה. ע״כ תו״ד התוספות.

ר סימן ו׳ קיא ש ד ע ח ק א ר מ — פ ״ ע ש ח — ק ל פ ת ת ח כ ר ע מ

ל ה חופש כ ת ; א י י כל ח ת סתר ו מ ל ע ת ה יודע רזי עולם, ו ת אד ג נ ר מ ת ס עלם ממך, ואין נ ר נ ב ת ולב. אין ד ו י בטן ובוחן כלי חדרם ח ר ת , ש ו נ ט ואלהי אבותי י ה ל ך יי א י נ ך: ובכן יהי רצון מלפ י נ עיר לנו על כל עונותינו, פ כ ת , ו ו נ ל לנו על כל חטאתי עלינו ותמחו

: ו נ ח לנו על כל פשעי ל ס ת ל ו ותמחו

ל היינו כהשיטה ״ ן ז ו א ם ג ר מ ד) וכחב הטור בסי׳ רלה בשם רב ען שעיקר הקריאה ו א ם ג ר מ דהעיקר היא ק״ש שעהמ״ט כפירש״י. יכ״כ רב עת י ל ך ע ר ב ך ל י ר צ ה שקורא לפני מטתו. ומחמת זה בחב ש מ שאדם יוצא בה ב

בא״י אמ״ה אקב״ו על ק״ש.

״ח הרמב״ם פאר הדור סי׳ ק׳ ששאלוהו בין יתר הדברים ה) אבל בשו בזה הלשון גם אם קרית שמע על המטה מצוה וצךיך לברך על מצות קרית שמענה או לא, והיתה תשובתו בזה״ל אמנם קריה שמע על המטה לא יברך עליה שאי מצוה הצריכה ברכה. וכ׳ כשט״ג שכ״ה סברת ריב״א ומוהרי״צ גיאוח, והרא״עזו ד בימי ר פ י ס בברכות םי׳ א׳ וגם מדברי האבודרהם משמע כי היו נוהגים בנב ב ל לברך ברכה זו אבל בנוסח זה. אקב״ו לקבל עול מלכות שמים ולהמליכו ב שלם, וע״ז כתב שם (דף ד) שטעות הוא מפני שהק״ש של הביהכ״נ הוא העיקר

(עי׳ חוםפוח בחולין דק״ה ד״ה מים שס״ל כאבודרהם).

ך ו א י ג ב ה א י ר ו) כתב בתשובת הגאונים שערי תשובה (סימן נז) לי הדור מי שמברך קודם שיקרא ק״ש על< מטתו, הכי ב״א. ז״ל, וששאלתם שיש בבנ

ה׳ אמ״ה אקב״ו על קרית שמע ולהמליכו באהבה,

בה) ואנן חזי לן דהא ברכה זו אינה מטבע הברכות, והמברכה הר׳־ ששו הוא מברך ברכה שאינה צריכה, ומוציא שם שמים לבטלה, מפני שק״ש על מטחו­ן (ברכות) שאם ח״ח הוא אינו צריך, אלמא לאו מצוה נ — רשות היא, כדאמרילכך היא, ועוד מברך מצפרא אהבה רבה ואמרינן שכבר נפטר באהבה רבה, הי

האי ברכה ליחא כל עיקר.

ד ו (עיין אוצר הגאונים ברכות עמוד 11, עיין שו״ת הגאונים גינצבורג עמ רס״ב).

ז) וול״ש הכלבו (סי׳ כ״ט בא״ד) וכהב הרמב״ם שלפני קריאה זו של:ו וצונו לקרוא קריאת שמע שמע מברך ברכה זו בא״י אמ״ה אשר קדשנו במצותי כדי שיקבל עליו מלכוח שמים שלימה ולהמליכו עלינו בלב שלם, וקורא את שמע.

י וי״א שאין לזאת הברכה שורש כלל וחשש ברכה לבטלה, דאם איתא להא ברכה הוה לן למימר כעיקר קריאה דשחרית וערבית כר.

ר סימן ז׳ ש ד ע ח ק א ר מ — פ ״ ע ש ה — ק ל פ ת ת ה כ ר ע קיב מ

( ר ו פ ם כ ו - ימצא בתפלת י א ט ל ח (ואם ירצה לומר ע

/ ת עמך, שגבנו ל ת ב ר צרורה. ק י ת ת ימינן; ת ל ך ח ג נ . אנא, בת שמרם. ברכם, טהרם, ב ב ה ךורשי יחוךך, כ ו ב , נורא. נא ג ו טהרנבך נהל עו־תך. יחיך, ב טו ו ן קרוש, בר ך גמלם, חסי ך תמי ת ק ך רחמי צ, יוךע ו , ושמע צעקתנ ו קבל ך פינה, זוכרי קךשתך. שועתנ מ ע גאה, ל

עך: לם ו תו לעו ו ך מלכ ך שם כבו ת. ברו תעלמו

׳ ן ז מ י ס

מ ׳ ש שעהי ״ ק ת ב ו ר ק ם ל י כ י ר ת צ ו י ש ר ה פ מ כ

א) ישנם דעות שונות כמה פרשיות צריכים לקרות בק״ש שעל המטה.

ב) על מת שאחז״ל שהבאנו לעיל (בסימן ב׳ אות א׳) מצוה לקרותה עלנן בפרק הרואה. מטתו, כתב הרי״ף, ודוקא פרשה ראשונה כדאמרי

ם ר מ ב ע ג) ועמ״ש הרי״ף דוקא פרשה ראשונה כ׳ השלטי הגבורים ר״ י פליגי על זה, ום״ל דק״ש שעל ש ר א ו ״ ב י ר ת ו ו א י ץ ג י ״ י ו ה (גאון) וו נ ש ד ר ק ש ך א ר ב המטה הוא העיקר׳ וצריך לקרות כולו. וגם צריך ל

. ע מ ת ש א י ר ל ק ו ע נ ו צ ו ו י ת ו צ מ ב

ה ז״ל אעפ״י שאדם קורא ק״ש בביהכ״נ מצוה י ע ש ד) לשון רבנו יה ואולם הנה רבינו ישעיה ב ל ה ב נ ו ש א ה ר ש ר לקרוחה על מטתו, וקורא פח ז״ל שקורא על מטתו פרשת שמע, והיה אם ״ כתב בפרק היה קורא בשם ר שמוע. זולתי פרשת ציצית שאין זמן ציצית בלילה, ע״כ. וצ״ע דהא איהו ם״ל כר״ח ז״ל והתם מיירי נמי שקרא ק״ש בביהכנ״ם, וא״כ היאך פסק כאן שאינו

קורא כי אם פרשה ראשונה.

ה) לעיל בסימן ג׳ הבאנו מכתבי האריז״ל שצריכים דוקא לקרות כל הג׳ פרשיות.

ויש כוונות מיוחדות על כל זה. ובסימן ד׳ הבאנו מכתבי הרז״ש ז״ל נראה ג״כ לקרות כל הג׳ פרשיות אבל בסימן ה׳ הבאנו מדברי הרמ״ק ז״ל ומסודר

לקרות רק פרשה אחת.

ו) כתב הטור (סי׳ רלט) וכשירצה לישן יקרא ק״ש דאריב״ל אעפ״י שקרא, דגרסינן ה נ ו ש א ר ה ה ש ר פ י ב ד ק״ש בביה״כ מצוה לקרותה על מטתו. ו בפרק הרואה (ברכות ם.) הנכנס לישן אומר משמע עד והיה אם שמוע. ור״ח

ר סימן ז׳ קיג ש ד ע ח ק א ר מ — פ ״ ח — ק ש ע ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ת א אליו נתן הנביא כאשר בא אל ב : בבו ד ו ד ר ל למנצח מזמוד נ ס ב ב כ ר : ה ה פשעי ח ך מ ב רחמי ר , כ ם כחסדך י אלהי נ : חנ ע ב ש: ד י מ : כי פשעי אני אדע, וחטאתי נגדי ת י נ ר ה מעוני, ומחטאתי טה כ ז ך ת ר ב ב ק ב ד צ יך עשיתי למען ת נ י והרע בעי ת א ט ך ח ך ב לך לת צ פ ת ח מ : הן א י אמי , ובחטא יחמתנ : הן בעוון חוללתי ך י ט פ ש בי נ ס ב כ ב ואטהר, ת ו י באז : תחטאנ י ענ די ת תו מ כ ם ח ת ס ב / ו ! ו ח ט בר ת ס : ה ת י כ ת ד ה עצמו נ ל ג י ששון ושמחה, ת : תשמיענ ן ומשלג אלבין כו ר ברא לי אלהים, ורוח נ : לב טהו ה ח , וכל עונותי מ ך מחטאי י פנ: י נ מ ח מ ק ך אל ת ש ך ך, ורוח ק י י מלפנ כנ : אל תשלי י ב ר ק חדש בך, ה פשעים דרכי ד מ ל : א י נ כ מ ס בה ת די השיבה לי ששון ישעך, ורוח נע ר , ת ם אלהי תשועתי ם אלהי : הצילני מבמי ך ישובו וחטאים אליץ ו פ ח : כי לא ת ך ת ל ה , ופי יגיד ת ח ת פ י שפתי ת : אדנ ך ת ק ך לשוני צר ב ש ם רוח נשברה לב נ : זבחי אלהי ה צ ר זבח ואתנה, עולה לא תת ו מ ו ה ח נ ב ת ציון, ת ך א נ : היטיבה ברצו ה ז ב ם לא ת נבכה, אלהי ו: ם י ר בחך פ לה וכליל, אז יעלו על מז ץ זבחי צךק עו ירושלים: אז תחפו

הג ו כחב צריך לקרות גם והיה אם שמוע. לפי שיש בה ובשכבך ובקומך. וכן היה נ א״א נהרא״ש) ז״ל. לפי הב״י היחה גירסת הר״ח בגמרא אומר שמע והיה אנוה ק״ש כולה לפי שיש בה רמ״ח תיבות. ת ק שמוע. והפרישה כתב בשם מורו שיש ל

שמצלת את כולן מן המזיקין.

ז) ובמהרי״ח שכ״כ המהרש״ל,ובעט״ז ובבאה״ט בשם האריז״ל עיין בסימך רל״ה בט״ז ובמג״א דאם קרא בביהכ״נ מבעוד יום אז מן הדין צריך לקרות קודנו. ועל כל פנים .הב׳ פרשיות וג״כ יכוין לצאת בה. ת ו י ש ר ׳ פ ג ל ה השכיבה כ

ח) כחב שער הכוונות (דף נג ע״א) דדוקא חסידים הראשונים לא הירי מ ח ר צריכים לומר רק פסוק ראשון, כנז׳ בגמר׳ דברכות דםגי להו בחד פסוקי די ו דורות האחרונים הלואי שנפרט כל פרטי הכוונות והיחוד כד אבל עתה אנחנ שנוכל לגרום זווג העליון, של אחר חצות לילה כדי לחדש את הנשמות הישנות..

״ ש יעו״ש. ר ק ד ל ס וע״כ אנחנו אומרים כ

ט) הכף החיים מאריך מאד עם סידור הק״ש עפ״י שער הכוונוח להרח״ו ז״ל ועל פי הרש״ש ז״ל.

לת י ותו״ד קודם ק״ש יאמר רבש״ע הריני מוחל וכו׳ והוא ע״ד מ״ש במג (כח ע״א) דמר זוטרא כי הוה סליק לפורייה אמר שרי ליה לכל מאן דצערן.

ר סימן ד, ח׳ ש ד ע ח ק א ר מ — פ ״ ע ש ה — ק ל פ ת ת ח כ ר ע קיד מ

ם ע : עזרי מ רי ת, אשא עיני אל ההרים, מאין יבא עז שיר למעלו: הנה לא ך ר מ •יי, עשה שמים וארץ: אל יתן למוט רגלך, אל ינום שך: יומם נ מי : יי שמרך, יי צלך על יד י ינום ולא יישן, שמר ישראל. ך ש פ ת נ ל רע. ישמר א כ : יי ישמרך מ ה ל י ל , וירח ב כה נ השמש לא י

לם: ה ועד עו ת ע ך ובואך, מ ת א יי ישמר צ

ואח״כ יאמר השכיבנו אבינו ובשבת וביו״ט לא יאמר רבש״ע ויהי״ר רק ׳יתחיל השכיבנו.

י) ומביא הרבה כוונות על ברכת המפיל־ עם יתי רצון לתעלות כל הנפשות והרוחות והנשמות וכוי ובסגולת רמ״ח תיבות שבק״ש שאקרא יתוקנו רמ״ח איברי תפארת ומלכות וכו׳ ואח״כ יאמר המפיל וכמו שהבאנו לעיל משער הכוונות ובא״ד שיש אדם שגדול כח כוונתו עד שיוכל להמית בכל לילה אלף וקכ״ה כנז־. ועיקר . . ו מ ו י בפ׳ בלק (דקי״א ע״א) ויש אדם שלא יוכל להמית אלא דבר יום בן הוא שיכוין להמית ע״י הק״ש של מטתו אותם הגופים של המזיקים. ועי״כ התיקו יוכל האיש הזה להעלות עם נפשו אותם הנשמוח למעלה אל הקדושה לתקנם

בכל לילה.

׳ ן ח מ י ס

ל י פ מ ת ה כ ר ם ב י ר מ ו י א ת מ

א) מדברי הטור והמחבר משמע דברכת המפיל יאמר אחר שמע אבל הרמב״ם (פ״ז מה״ת) כתב ברכת המפיל קודם. וכתב הנהר שלומ אפשר שוו היתהנו גירסתו בגמרא יעוי״ש. וכ״כ בפרע״ח (שער ט״ז פ״ז) וכ״כ השכה״ג דמנהגי

עכשיו לומר המפיל קודם שמע, וכ׳׳כ הכלבו סי׳ י״ט וכן עמא דבר.

ל קודם ק״ש וכ״ה ב) •ובמהרי״ח כ׳ בכל הסידורין נדפס ברכת המפי ברמב״ם ובכל בו ובאבודרהם ובסדר היום ובמטה משה. אך השל״ה במם׳ חולין כתב לברך המפיל לבסוף כדי שלא להפסיק בדיבור אחר הברכה. וכ״ה בגמרא וברוקה.

ג) בסידור רב עמרם גאון כמו בטור: ק״ש ואח״כ ברכת המפיל, ועיין במג״א טעמם, ואלו ואלו דברי א׳ חיים.

ד) שער הכולל לראד״ל מביא עוז־ בנידו״ז ממחברים ובסו״ד כ׳ שוב מצאתי בסדור האריז״ל זלקווא בזה״ל והרוצה לטהר מחשבתו שלא יבא לידי

הרהורים רעים יאמר ברכת המפיל אחר כלות ק״ש כו׳ הרי שאלו ואלו דא״ח.

ת) בגמרא ברכות מובא כל הנוסחא של ברכת המפיל, ויש כו״כ שינויים

/ ט׳ קטר ו סימן ח ש ד ע ח ק א ר מ — פ ״ ע ש ה — ק ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ד : עקב יגד והוא יגורנו גדו ב ק גד גדוד יגודנו, והוא י־גד עב ו ט : ב תך (ג״פ) , ושכבת וערבה שנ ב לא תפחד כ ש : אם ת גר (ג״פ)ר לי ת ה ס ת : א : לישועתך קויתי יי (ג״פ) ם (ג״פ) י מ ח ר אלין אקיץ בח חיים שבי! ר י סלה (ג״פ<): תוךיעני א נ בב ט תסו ל י רני פ מצר תצרנם ציון ח ר ם ת ה תקו ת : א נך נצח (ג״פ) ת בימי עמו ך נ י ת את פנ שמחון להום אלהיא ךי שמיא ה תאמרו : כרנ ך ע ו ה כי בא מ נ כי עת לחנך ך י : ב ה ל ת שמיא א ו ח וארקא לא עבךו יאבךו מארעא ומן ת

: ת מ ה אותי יי אל א ת י ך ך רוחי, פ אפקי

ראה במדור אור הבהיר. ונוסח אשכנז כנוסחת הרא״ש בפרק הרואה, והיא נוסחת הרי״ף ובנוסח׳ הרמב״ם ואבודרהם בשינויים. מהגמרא שם משמע שהמפיל היא.

אחר ק״ש, והרמב״ם הקדים שמע להמפיל. (עיין מג״א סי ׳רלט סק״ב).

, ן ט מ י ס

ת ו צ ו פ ת ב ל ו א ר ש ץ י ר א ת ב ו א ח ס ו נ ם ו י ג ה נ י מ י ו נ שי

א) נביא כו״כ נקןדות עקריות מה שהבאנו בסימנימ הקודמים. ונדי! יסודות המנהגים והנוסחאות השונות על מה נוסדו. במדור ״אור הבהיר״ הבאני הרבה שינויי נוסחאות, וכאן ננקוט בקצרה ונלקוט אמרים מהספר הקדמוני אוהל מועד, ומסביב. לאוהל ומכשט״ג ועוד. סדרי הק״ש ומזמורים ופסוקים הנהוגים

בארץ ישראל וסוריא ותוגרמא מצרים ולונדון.

ב) מריע) ברכות נדע דזמן ק״ש של ערבית מתחיל מצאת הכוכבים. והרי נוהגים בכו״כ קהלות להתפלל קודם שקיעת החמה. ויש בזה שיטת רש״י ור״ת והרבה פוסקים. לפי רש״י נתקנה ק״ש שעהמ״ט כדי לצאת ק״ש בעונתה, וגם״ ג שצריכים לברך על ק״ש ם גאון סובר כך׳ ומשום זה אומר ר ע ר מ רב ע

שעה מ״ ט.

ג) לפי סברת תוספות ור״ת ועוד דעיקר ק״ש היא של תפילת ערבית, וזה שעל המטה אינה אלא בשביל המזיקין. ואיתא במדרש סמך לק״ש משעת צאת

הכוכבים הפסוק (תהלים ח) שאו מרום עיניכמ ר״ת שמע.

ד) לפי דעת האריז״ל לומר הרבש״ע הריני מוחל וסולח וכר, והוא ע״ד מ״ש בג׳ מגילה כ״ח דמר זוטרא כי הוה סליק לפורייה אומר שרי ליה מארי למאן

דמצער לי. וכן נוהגימ אחרי האר״י באר״י ולא כן בלונדון ואמשטרדם.

ר סימן ט׳ ש ד ע ח ק א מ — פ׳ ר ע ״ ש ה — ק ל פ ת ת ה כ ר ע קטז מ

י שנה על עיני, ל חבל ך העולם, המפי ל ו מ נ ה יי אלהי ת ך א ברוך יי י נ ת עין. ויהי רצון מלפ , ומאיר לאישון ב ומה על עפעפי תנ וי לחיים טובים ךנ י לשלום, ותעמי בנ אלהי ואלהי אבותי, שתשכים רעים, ותהא רי ם והרהו ת רעי ני רעיוני וחלומו ולשלום, ואל יבהלוך אתה יי, המאיר מטתי שלמה לפניך, והאר עיני פן אישן המות. ברו

: ו ך ו ב כ לם כלו ב לעו

ה) כן הבאנו בסימנים הקודמים השינויים בהיקף גדול בין הק״ש ש נסדרה עפ״י ״נגלה״, והיא נמצאת ברוב הסידורים, ובין הק״ש המיוסדת על פי סוד.

הק״ש עפ״י נגלה הבאנו במדור ״אור הבהיר״, והק״ש עפ״י נסתר הבאנו ב״מערכת התפילה״, מטעם כי דבריהם של הרמ״ק, האר״י והרז״ש מיוסדים על פי

נוסחת הסוד. ובמערכת התפלה הבאנו הרבה מדבריהם הקדושים ז״ל.

ו) בסידור רב עמרם גאון (דף שצ״ב) הנוםחא בברכת המפיל הוא בלשו!ד: עיני, עפעפי׳ וכ״ה באבודרהם, וכן נוהגים בלונדון ואמשטרדם. אבל נוסחת יחי הש״ע (סימן רל״ט ובאה״ט שם) הוא בלשון רבים: עינינו, עפעפינו, וכן נוהגים

. ל א ש ר ץ י ר א ב

ז) בגמרא ברכות (דף ס ע״א) איתא הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע וא״כ מפורש יוצא שצ״ל רק פרשה אחת. וכך נוהגים בלונ׳ ואמשט׳, אבל באר״י קורין כל הג׳ פרשיות. וזה לפי הר״ח הב״ד הרא״ש '(ברכות סי׳ כג) שלא גרס תיבת עד, וכ״כ הטור שם שכן היה נוהג אביו הרא״ש

משום דגם בפרשת והיה אם שמוע כתיב בשכבך.

ן גורם וקורא פרשה ראשונה מן שמע והיה אם ו א ם ג ר מ ח) רב עבת ״עד״ הרמב״ם כותב (פ״ו מהל׳ תפלה הי״ב) שקורא שמוע, ולא הזכיר תי

פרשה ראשונה מק״ש וישן. וכ״ה במחזור וויטרי.

ט) הש״ע (סי׳ רל״ט) פסק כדעת הרמב״ם רק פרשה אחת והבאה״ט שםל הק״ש שבה רמ״ח תיבות בכדי שה׳ ישמור לו רמ״ח הביא בשם רי״ו לומר כ איבריו. וכ״כ האר״י ז״ל, ובשער הכוונות (דף נג ע״א) דדוקא חסידים הראשונים לא היו צריכים לומר רק פסוק ראשון אבל עתה אנחנו דורות האחרונים הלואי שנפרט כל פרטי הכוונות והיחוד כדי שנוכל לגרום זווג עליון וע״כ אנחנו אומריםני אוהל מועד דהוה מן התורה לקרוא כל סדר ק״ש. יעו״ש. וכן כתב הספר הקדמו

כל הג׳ פרשיות.

י) בארץ ישראל אומרים הפסוקים יעלזו חסידים בכבוד וכמו״כ הפסוקב ביה ירננו על משכבותם וגו׳ וחרב הנה מטתו שלשלמה, והטעם בוה משום דכתי

פיפיות בידם׳ ויש בזה ענין גדול בשער הכוונות (ראה במדור אור הבהיר).

ר סימן ט׳ לןיז ש ד ע ח ק א ר מ — פ ע ״ ש ל ח — ק פ ת ח ת כ ר ע מ

יא) ומ״ש הפ׳ הנה מטהו שלשלמה כתב האבודרהם בריש סדר הברכות ואומר יושב בסתר עליון עד כי אתה ה׳ מחסי לפ-י שיש עד מחסי ששים תיבות כנגד ששים אותיות שיש בברכת כהנים ועליהם נאמר הנה מטתו שלשלמה

ששים גבורים עכ״ל.

יב) וכ׳ כשט״ג טעם שבאר״י אין אומרים הפסוק ויהי נועם קודם מזמור יושב בסחר משום שהפסוק ויהי נועם הוא הפיסוק האחרון של מזמור הקודם. ראה רש״י ומלבי״ם שם ומנהג לונדון לומר פסוק ויהי נועם וכ״כ הכלבו שיש

נוהגים כן.

יג) איתא בגמרא שבועות (דף טו ע״ב) ושיר של פגעים, ואנמר יושב בסחר עליון בצל ש׳ יתלונן עד כי אחה ה׳ מחסי ועליון שמת מעונך עפ״י הגהת הגר״א נמחק וכן ליתא בע״י וברי״ף וברא״ש ובריטב״א). ובתוספות שם עד כי מחסי דכתיב לעיל מיניה ושילומת רשעים תראה דמשתעי באויבים שהיו מצירין להם בשעת הבנין אבל משם ואילך לא משחעי בהכי וכר. ואמרו שמ להלן בגמרא דריב״ל אמר להני קראי וגאני. ומקשי הא אסור להתרפאות בדברי תורה ומתרצי

להגן שאני.

ד להפסיק במזמור זה עד כי אתה ה׳ מחסי. ר פ יד) ומנהג כל ס

טו) באר״י אומרים האנא. בכח, ויש בזה טעם עפ״י סוד שהוא שם בן מ״ב ועליית העולמות הוא ע״י שם מ״ב. וכבר בארנו בארוכה, עניין אנא בכח שאומרים

לפני הודו. בלונדון ואמשטרדם לא אומרימ זת.

טז) באר״י אומרים אלו המזמורימ בבא אליו נתן הנביא, שיר המעלות אשא עיני ועוד פסוקים מלוקטים.

ובלונדון אומרים מזמור ג׳ ומדלגים פסוק ראשון ומתחיל מה׳ מה רבו צרי עד גמירא.

יז) בגמרא שבועות (טו ע״ב) הנ״ל נזכר ענין המזמור של בברחו ואמרוי קראי וגאני וכנ״ל, להגן שאני. להלן דריב״ל אמר להנ

יח) האשכנזים נוהגים לומר השכיבנו ה׳ א׳ הספרדים לא נוהגים כן.

האבודרהם הזכיר לומר השכיבנו.

\ . ומנהג אשכנז הוא עפ״י הרא״ש, הוב״ד בטוא״ח סי׳ רלט.

סדר קריאת שמע שעל המטה

ה ל ג נ ח ה ס ו נ

(נוסחת האר״י והרב בעה״ת הבאנו במדור מערכת התפלה)

: ( י ן ל ר ע צ ן ד א מ ה ל י ר א ה מ י י ל ו (קודם קריאת שמע יאמר: ש

(ויקבל עליו לעשות טובות להם, ואם לא יוכל לקיים לעשות להם טובות יבקש רחמים עליהם ויברכם):

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, המפיל חבלי שנה על עיני, ותנומה על עפעפי, ומאיר לאישון בת עין. ויהי רצון מלפניך יי

ר י ה ב ר ה ו א

על דבר התוכן והסדר של קריאת שמע שעל המטה, ראה במדור ״מערכת התפלה״ ששם הבאנו הרבה מקורות ודיונים וטיעונים. ובמדור ״אור הבהיר״ כאי

נתעסק בעיקר על דבר הנוסחאות השונות, וסדר הק״ש. וישנם שני סדרים א׳ על פי נגלה, (מסודר כאן במדור אור הבהיר). ב׳ על

פי כתבי האריז״ל (מסודר במדור מערכת התפלח). וכמו״כ יש נוסתא מיותרת ומקוצרת בסידורו של הרמ״ק ז״ל. וחוץ מזה

ישנם הרבה חילופי נוסחאות בפסקאות הק״ש. כמו״כ הבאנו במדור ״מערכת התפלה״, כי י״א שברכת המפיל קודמת

לק״ש, וי״א שק״ש קודמת להמפיל, והבאנו כי אלו ואלו הם דא״ח. ובספר דרכי חיים ושלום להגתא״ש ברכת על המפיל בירד אפילו אחר חצות, ובעת שכבר היה שוכב על מטתו קודם השינה, ולא הפסיק בדיבור בין

ברכה לשינה. י״א שקורין רק פרשה אתת, וי״א שנים, וי״א שלוש (עיין במערכת התפלה) וכתב שלחן הטהור (קאמארנא) הקורא כל שלש פרשיות ינוחו לו מאהא ק ״ ש, ולא דוקא בעת ששוכב על המטה אלא יושב וקורא. (ראה ר ו ברכות. ק

שו״ע ונו״כ).

ה בנוסחת הגמרא (ברכות ם׳ ע״ב) ישנם כו״כ נ י י ש ל ב ל ח י פ מ ה שינויים מנוסחא דידן. וזוהי הנוסחא דגמרא: הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע [היינו רק פרשה אחת]. וי״א כי זד. עד ועד בכלל

ה קיט ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד ס

אלהי ואלהי אבותי, שתשכיבני לשלום, ותעמידני לחיים טובים

ר י ה ב ר ה ו א

(הג׳ על הטור) ואומר״ ברוד המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין. יהיר״מ ה׳ א׳ שתשכיבני לשלום, = ותן חלקי בתורתד ותרגילני ילידי מצוד. ואל תרגילני לידי עבירה, ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עון ולא ילידי נסיון ולא לידי בזיון וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע ותצילני ^מפגע רע ומחלאים רעים = ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים, ותהי מטתי שלימה לפניד, והאר עיני פן אישן המות, בא״י המאיר לעולם כולו בכבודו. ע״כ לשון הגמרא. ומה שמצויין כאן בשני קוים זוהי תוספת על נוסחא דידן, ולפי

ן ז״ל. ו א ה ג י ד ע הגהת הגר״א ז״ל זוהי תוספת של רבינו ס

ם ר מ וישנם הרבה נוסחאות בהראשונים כדלהלן ונביא תו״ד של רבינו עי ונציין מ״מ ל א פ נ ק א כת״י, ומפירוש רבינו ה י נ י ו א ג ׳ מ ו ג א;ו ן ז״ל/ ן

בשינויים על כל פסקא ופםקא.

ן ז״ל בסדורו (דף יט). ו א ם ג ר מ ו ע נ י ב ת ר ח ס ו נ וזל״ש ה ר ע ״ ג ז״ל וכשנכנס אדם לישן על מטתו צריד לקרוא ק״ש וכרה מן שמע עד והיה אם שמוע׳ ומברך: בא״י אמ״ה נ ו ש א ה ר ש ר וקורא פ המפיל חבלי שינה על עיני ומשקיע שנת תרדמה על עפעפי ומנוחה על אישן בת עין, ושמרני כאישון בת עין. יהירמה״א וכוי• כעין נוסחא דידן, ומסיים ברוד אתה

ה׳ המאיר לכל• העולם כולן בכבודו.

נוסחת ג א ו נ י ק א (צד 114 והוב״ד אוצה״ג ברכות צד 135, חלק התשובות) וששאלתם לפרש לכם מה הן מאה ברכות וכר ובא״ד וכשמבקש לישון מב׳ ב׳ המפיל חבלי שינה על עיניים יהי רצון מלפ׳ א׳ יי׳ המאיר לכל הער כולו בכבודו

ע״כ בגאוניקא. אם כן מקוצרת הברכה שם מאד.

ל (אוצה״ג ח׳ הפ״י צד 67) הנכנס לישן אומר א נ נ ו ח י נ ב ובפירוש ר, שתשכיבני ברוך המפיל.חבלי שנה על אדם ומאיר לאישון בת עין, יהיר״מ י׳ א •לשלום ותעמידני לשלום [ובבה״ג אספמיא 76 ותעמידני ממטתי לשלום]. ואל תביאיני לידי הרהור עבירה ועון ואל יבהלוני תלומות רעים, ותהא מטתי שלימה לפניד ה׳ א׳ (יי) ב׳ [ברוד] א׳ [אתה] יי׳ [השם] המאיר לעולם ע״כ ולא מסיים כעין דידן לעולם כולו בכבודו. ובאמצע הרבה שינויים הן בר״ח הן בגאוניקא,-׳ולפי סידור העבו״י ישנם שינויים גם ברמב״ם (הל׳ תפלה רפ״ז) וכן בםמ״ג (עשין כז, סמ״ק סי׳ קמ״ח) ובדוקה (ם׳ שמה) וא״ח׳ דין ק״ש, ונוסחא דידן היא במעט עפ״י הרא״ש (ברכות פ״ט סי׳ כג) והטוא״ח סי׳ רלט. עיי״ש במג״א, ובמעשה

רוקה להל׳ תפלה פ׳ ז.

כתב המטה משה (תלמיד מהרש״ל ז״ל) (סימן שפט). ראשונה יאמר ברכת המפיל הבלי שינה, וברכה זו תקנוה רז״ל וכוי, וכן הביא בריכה זו הרמב״ס ז״ל

ה ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד קכ ס

ולשלום, ותן חלקי בתורתך, ותרגילני לדבר מצרה, ואל תרגילני לדבר עברה, ואל תביאני לידי חטא, ולא לידי נםיון ולא לידי בזיון,

ר י ה ב ד ה ו א

והטוא״ח, ועם היות שלפי פשט הגמ׳ משמע שפרשת שמע קודמת לה, הנה רוב הפוסקים סדרו ברכה זו קודם הכל. וכ״כ ה כ ל ב ו סי׳ כט. ועם היות השינה חלק מהמיתה בהעדר הרגשות בה. אשד ע״כ ארז״ל שינה ששים במיתה — מברכים עליה, מפני שהיא מצרכי בני אדם׳ כדאמרינן בב״ר (פ״ט — ו) אמר רשב״א והנה טוב מאד זה, שינה שמתוך שאדם ישן קימעא — עומד ויגע בתורה ע״כ.

והנה לדעתי רמזו בסדרי הברכה הזאת אל מאמר ר״ש הנד באומר המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין, ירצה שמתור שמפיל חבלי שינה על עיני נמשד מזה שמאיר לאישון בת עין, שאם לא יישן האדם —

חשכו עיניו מראות עד שישן קימעא, ומתוד כד עמד ויגע בתורה.

ה האריך בזה ראל״ג באוה״ת. וכ׳ עבו״י לר״י בעער ז״ל נ י י ש ל ב ח חבלי חי״ת סגולה ב׳ שוואית, י״מ מענין חבלי בוץ (אסתר א׳ ו) רי׳ל כי ע״י מיתרים העינים סגורות וקשורות בשינה, ובל״א דיא באנדען דען שלאפען. וי״מ לשון חלק כמו חבלי מנשה (יהושע יז ה׳) ולב׳ הפירושים היה דינו להנקד חבלי חי״ת פתוחה ואינו כן בשום סידור. גם אין טעם לפירושים הללו. והעיקר שהוא מלשון חבלי יולדה (הושע יג — יג) כי הער יותר מדאי יאחזוהו צירים וחבלים עד שיישן. כי השינה הוטבעה בכל בעלי חיים לצודד גדול. והטבע יכריחם אליה.

להלן אנו מביאים מדברי האבודרהם, בתוכן זה. וכדאי להביא כאן מענין. ה נ י ש ה

בזר זהב מאדיר בענין השינה, ובשינה של יום יש מקפידים שלא לישן ביום כי יש חשש אשר נשמת הצדיקים אשר נתעברו בו בשינת הלילה תתפרדנה ממנו בשינת היום ואח״ז כתב כללו של דבר לאנשים כערכנו טוב לישן ביום כדי שתהיה שינתו קלה בלילה ויעמוד בחצות לילה להלל את קונו ובוראו במוח צח ויפה וכוונתו לשמים — עולה נשמתו לצרור החיים גם ביום. וכד נהגו כל רבותיק [החוזה] מלובלין ז״ל ומרי אי״ה [אברהם ח צ ב י ק ע הקדושים מוה״ר יז [הקדוש מאפטא] ומורי דודי ר״ץ [ד׳ צבי] י ב י ז ע מ יהושע העשיל] מ, וכל תלמידי מרן ץ י ש פ א ר י מ ל ת פ ׳ ומורי רבינו נ ב ו ש ט י ד י ז מט וכל שתפסו לו גסות הרוח אינו ישן ביום שסובר שאין כמותי ״ ש ע ב י ר ה

צדיק בעולם.

ם ר מ י בנוסח הרי״ף ורוקח ליתא, ונוסח רב ע פ ע פ ל ע ה ע מ ו נ ת ון ומשקיע שנת תרדמה על עפעפי, ונוסח הרמזים ומשקיע תנומה על עפעפי. ו א ג

ונוסח דידן נמצאת בגמ׳ רא״ש וטור ואבודרהם.

ה קכא ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד ס

וישלוט בי יצר טוב, ואל ישלוט בי יצר הרע, ותצילני משטן ומפגע

ר י ה ב ר ה ו א

ומזכיר כאן כפל לשון שינה ותנומה, וכמו״כ כנראה שזוהי במקביל לברכתי השינה — נ פ השחר המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי. היינו כי כאן ל הברכה היא שנותן שינה לטובת מוח האדם ובריאותו. ואחר היקיצה הברכה היא. שהשי״ת עזר אותו והקיץ עם מוח צח לעבודת ה/ ומבלי עייפות אשר נגרמת עקב

היקיצה הממושכת.

וההבדל בין שינה לתנומה. ר׳ עבו״י לר״י בעער (צד 42) תנומה היא יותר קלה מן השינה (שלוממער) ראה בפירוש הראב״ע לבראשית ב׳ כא, שכ׳ שם תרדימה יותר משינה, ושינה יותר מתנומה. עיין בפי׳ קרני אור בארוכה, ראה

ברד״ק שורש דדם תרדמה היא השינה החזקה.

י הם שפתי העינים השומרות אותם בהסגרם (אויגענלידער) פ ע פ ע מ ונקראו׳ כך משום זריזותן כאלו הן עפות משורש עוף׳ כן פירש הפרחון וכן פירש ג״כ .ך״ראב״ע בתהלים עז — ה. וזל״ש הראב״ע שם עה״פ אחזת שמורות עיני אמר רבי משה כי שמורות תואר השם כמו עצומות כי העפעפים שומרות העינים

בהסגרם, והטעם אחזת אותם עד שלא נסגרו עיני ולא ישנתי.

הל״ש האבודרהם (דף ל׳ ע״ב) הנכנס לישן על מטתו בלילה מבדד המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי׳ על שם' (משלי ז — ד) אל־ תתן שנה

לעיניך ותנומה לעפעפיך.

ואומר חבלי ע״ש (תחלים טז — ו) חבלים נפלו לי בנעימים וגו׳ וכתיב בתריה אברר את ה׳ אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי.

ופי׳ חבלי שינה חלקים מחלקי השינה. וי״מ חבלי שנה כמו (הושע יג — ג) חבלי יולדה. שכשאדם עומד זמן דב דאינו ישן חבלי שינה וצירים אוחזין בו. והיינו דאמרי בנדרים (ט״ו ע״א) הנשבע

שלא יישן שלשה ימים מכין אותו וישן לאלתר. ואנו מברכים על השינה מפני שהוא מצרכי בני אדם כדאמדינן בב״ר. וכי יש שינה ה נ י (פ״ט — ו) אמר רבי שמעון בן אלעזד והנה טוב מאד זו ש טובה מאד. לא כד תנינן יין ושינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, אלא מתוך

שאדם ישן קימעה עומד ויגע בתורה.

ן ע״ש (דברים לב י) יצרנהו כאישון עינו. י ת ע ן ב ו ש י א ר ל י א מ ו ור״ל שכשהאדם חפץ מאד לישן מחשיך אישון בת עינו. וכשישן הרבה ומקיץ מאיר

אישון בת עינו.

. במקצת םידורין ליתא, וגם בנוסח הרא״ש ן י ת ע י ש ן ב ר ל א י א מ ו

ה ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד קבב ס

רע ומחלים רעים. ואל יבהלוני רעיוני וחלומות רעים והרהורים־

א ו ד > ה ב ה י ר

ליתא, ונוסח רע״ג ומנוחה על אישן בת עין, ונוסח רי״ף ורמב״ם והמאיר לאישך בת עין ונוםחא דידן הוא בגמ׳, טור, שערי ציון, ובמשנת חסידים. (ועיין בפרי

מגדים שר״ל שע׳יי השינה נתחזק מאור העינים).

׳ ו א ׳ א ב ו ת י בגמרא, ריי״ף. רמב״ם׳ רא״ש, טור. איתא רק ה׳ אלק* א ונוסחא דידן באבודרהם, שע״צ ומנ״ח.

ם בגמ׳ ליתא. ונוסח מקצת סידוריך ו ל ש ל ם ו י י ח י ל נ ד י מ ע ת ו והעמידנו לשלום, וכ״ה ברע״ג, ונוסח הרוקח ותעמידני לעשות מצותיד לשלום. (ובנוסח הרי״ף והרמב״ם ליתא כאן הד ותעמידני וכר רק אחר ותהי מטתי שלימה לפניך איתא ברי״ף ותעמידני ממטתי לחיים ולשלום, וברמב״ם ותעמידני ממנה

לחיים ושלום). אד נוסח דידן הוא ברא״ש וטור ובאבודרהם, (מהרי״ח).

ם במקצת סדורין כל י ע ם ר י א ל ח מ ך עד ו ת ר ו ת י ב ק ל ן ח ת ון ז״ל, ולפנינו הוא ו א ם ג ר מ ב ע זה ליתא, אך הטור מביא נוםחא זו בשם ר ג״כ בגמרא, וכן הוא ברי״ף וברוקח. וטעם בקשת תפלה זו בשעת השינה׳ עיין בצל״ח משום דבשעת השינה אדם בטל מן התורה והמצות, אלא שהוא הכרחי מצד שהוא אדם. וכדי שלא יראה כפורק מרצונו הטוב עול התורה והמצות לכך מתפלל ותן חלקי בתורתך וכר ע״ש ואפשר להטעים דבריו הקדושים יותר עפ״י דברי המדרש והנה טוב מאד זה השינה שמתוד שאדם ישן קימעה עומד ויגע בתורה ע״ש. לכד אנו מתפללין בשעת השינה ותן חלקי בתורתד ר״ל שכוונת

השינה זו כדי ללמוד תורה (מהרי״ח).

ול״נ כי עפ״י סוד מקבלת הנשמה עליה בעת השינה ומוסרים לה סודות התורה, וא״כ הוי תפלה זו הכנה לכד. היינו אתערותא דלתתא. בבחינת העלאת מ״ן, (לזכרון אמש, אור ליום כ״א שבט שנת תש״ל ראיתי בחלומי איך שאני קורא בספר כי רק בשילוב שמות אפשר לחמשיר האורות, ואח״ז ראיתי כי לאו

דוקא, כי שם! הוי׳ לחוד ממשיד האור, בתוכן כזה כמדומני ראיתי בחלום).

. . . ל א י נ י מלשון הכתוב דניאל ד׳ טז, אדין ד נ ו י ע י ר נ ו ל ה ב ל י א ון ז״ל אשתומם ו א ה ג י ד ע אשתומם כשעה חדא ורעינהו יבהלניה ופירש רבעו ס שתק ונאלם כמו ז׳ ימים משמים בתוכם (פסוק הוא ביחזקאל ג) ומחשבתו הבהילתהו.

דברשי׳י ורעינוהי ומחשבותיו. ובדניאל (ה — י) אל יבהלוך רעיונה

ם כן הוא מנוקד בדניאל ד׳ ב׳ [ה׳ פתוחה] והרהורין על משכבי. י ר ו ה ר ה ו

ה קכג ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד ס

רעים, ותהי מטתי שלמה לפניך, והאר עיני פן אישן המות. ברוך אתה יי, המאיר לעולם כלו בכבודו:

ר י ה ב ר ה ו א

ובראב״ע הרהורין הרהור הלב ואין ריע לו. ע״כ מראב״ע. ולא תתורו אחרי לבבכם (במדבר׳ טו ל״ט) תי׳א בתר הרהור לבכון. ברי״ף וברוקח כל זה ליתא.

ה שלא יהיה פסול בזרעי. וכמו שארז״ל (ספרי מ ל י ש ת ט י מ ה ת ו דברים לא, ובתו״כ פ׳ בחוקותי) גבי יעקב אבינו שהיתה מטתו שלימה, שלא נמצא

פסול בזרעו. עיין רש״י בראשית מז לא. על שהיתר, מטתו שלימה ולא היה בה רשע

שהרי יוסף מלד הוא ועוד שנשבה לבין הגוים והרי הוא עומד בצדקו.

ת לשון תחלים יג — ד האירה עיני פן ו מ ן ה ש י ן א י פ נ י ר ע א ה ו אישן המות. ופירש״, הראב״ע פן אישן שינת המות כי השמות בכה הפעלים.

ובאבודרהם כלומר שתחזיר בי נשמתי ולא תהא שינתי שינת עולם. וכ׳ מהרי״ח ומטעם זה כתב בסדר היום שנוהגים לומר הוידוי קודם השינה, כי אדם. והשל״ה כתב רמז על זה שוב יום אחד לפני מיתתך כי השינה . . ו ת אינו יודע ע

היא אחד מס׳ במיתה ע״ש.

ברוקח כל זה ליתא. בנוסח אשכנז בסידור עבודת ישראל נזכר עוד הפעם כי אתה המאיר

לאישון בת עין והוא לשון תחלים י״ז ח׳ ותרגם שם גלגול די במציעות עינא. כ׳ הגאון מבוטשטש בעל דע״ק בסידור תפלה לדוד בברכת המפיל כ׳ בסידור של הגאון מו״ה יעב״ץ לסיים והאר עיני כי אתה המאיר לאישון בת עין בא״י המאיר וכר ועד כה;. אמרתי ומאיר לאישון בת עין ויהי״ר וכו׳ כנדפם בשע׳יצ וכעתז כלל, מ״מ אומד נ כ ש ם הוא אינו משנה מנוסח א ג אמר לי מו״ח הגאון נ״י ש כני׳ל סמוך לחתימה מצד שכן הוא בגמרא ומאז גם אני אומר כן ולכ״ע אין בזה קפידא בדיעבד כי בזה לכ״ע אין שום חשש שינוי בהםמוך לחתימה כי בין והאר עייני פן וכו׳ בין ומאיר לאישון הכל הוא מעין החתימה וכו/ ומאריך בזה הענין. ומביא שיש שינויי נוסחאות בש״ם וברי״ף וברא״ש ובםו״ד אך יותר נכון לומד

אצל יהי רצה כבש״ם ורי״ף וכמו שהוא בשערי ציון.

ן והרי״ף ו א ם ג ר מ ב ע ו נוסח ר ד ו ב כ ו ב ל ו ם כ ל ו ע ר ל י א מ ה המאיר לכל העולם כולו בכבודו. אך נוסח דידן הוא בגמרא וברמב״ם וברא״ש, ועיין באליהו רבא בשם התשב״ץ שיאמר ברכת המפיל בעמידה אד כתב שהראשונים והאחרונים לא הזכירו זה. ראה באוצר התפלות לראל״ג מה שהביא עוד נוסחאות

שונות בסידורי תימן, במחזו״ו ועוד.

ה ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד קכד ס

אל מלד נאמן:

שמע ישראל יי אלהינו יי אחד:

ברוך שם כבוד מלכותו ועד:

ואהבת את יי אלהיך, בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך: ושננתם לבניך

ר י ה ב ר ה ו א

כתב הרוקח (הל׳ תפלה סי׳ שכז) קדית שמע על המטה וכו׳ בפרק הרואה הנכנס לישן קורא מן שמע עד והיה אם שמוע. ואומר פסוקי דרחמי כגון בידד אפקיד רוחי ושאר פסוקי ומברר בא״י המפיל חבלי שינה וכו׳ וצריד שלא יפסיק בין קריאתו לשנתו כדמשמע בירושלמי קרי וחזר וקרי עד דחוה שקע בגו שבתיה. במדרש ויבולו כשבא אחד מישראל לישן ואינו ישן עד שממליך להקב״ה, והמחבלין שומעין שהזכיר ד ח ׳ א ׳ ה י א ו לא ישכב עד יאכל טרף שאומר ״ור ש ם, כ ב ו ד מ ל כ ו ת ו ״ י ר ב שמו של הקב״ה וחומלין עליו ומלחשין אחריו ״ — ובורחין. והוא נםמד בזה ופוקד נפשו בידו. אחר שמע — בידר אפקיד. והשומרים בלילה מוסרין אותו לשומרי היום, נפשי לה׳ משומרים לבקר. וכן בתנחומא׳ פ׳

בלק, ע״כ מהרוקח הגדול ז״ל. וכ׳ האבודרהם ויש אנשים כשקורין ק״ש שלפני מטתם שמברכין בא״י אמ״ה אקב״ו לקבל עלינו עול מלכות שמים ולהמליכו בלבב שלם. וטעות הוא.בידם מפני שק״ש שאומרים בביהכ״נ עיקר לפי שאומרים אותה בברכותיה וזו אינה אלא רשות.

וראה בתוספות לרא״ש ברכות ולחולין קח. דעת הטוש״ע לומר רק פרשה א׳ שמע, ודעת הר״ח לקרות ב׳ פרשיות. ורש״ל כ׳ לקרות כל ג׳ פרשיות שיש בהם רמ״ח תיבות והוא שמירה לרמ״ה איברים. ולפי״ז צריד להתחיל א־ל מלד נאמן, וכ״כ בעט״ז ובבאה״ט בשם ה א ר י ז ״ ל ועיין בסי׳ רל״ה בט״ז ובמג״א דאב קרא בביהכ״נ מבעוד יום אז מן הדין צריך לקרות קודם השכיבה כל הגי פרשיות, ועכ״פ הבי פרשיות, וג״כ יכוין

לצאת בה.. ועם . וזל״ש המטה משה (תלמיד מהרש״ל) ולא יקרא אלא עד ובשעריד . שר״ח גדים הנכנס לישן אומר שמע והיה אם שמוע כו׳ לפי שיש בו בשכבר ובקומך וכתב הטור דהרא״ש ז״ל היה נוהג כר״ח, והכלבו כתב דיש קורין כל הק״ש, דיש בו רמ״ח תיבות כנגד רמ״ח איברים של אדם. ישמרם השם בזכות״ ש ז״ל. [מהרש״ל]׳ עם כל זה פשט ר ה ג מורי מ ו ה ו ה נ י ן ה כ הקריאה.׳ ום הוא מפני שאינה נקראת ע ט ה ה מ נ ה ג שלא לקרות רק פרשה ראשונה, ו לשם חובת ק״ש לצאת בה כלל, שהרי אם לא קרא ק״ש בב״ה או בביתו אחר צאת

ה קכה ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד ס

ודברת בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך, ובקומך: וקשרתם לאות על ידך, והיו לטטפת בין עיניך: וכתבתם על מזזות

ביתך, ובשעריך:

ד א, עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ויהי נעם א ידינו כוננהו:

ישב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן: אמר ליי מחםי ומצדתי: אלהי אבטח בו: כי הוא יצילך מפח יקוש, מדבר הוות: באבדתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה, צנה וסחרה אמתו: לא תירא מפחד לילה,

ר י ה ב ר ה ו א

הכוכבים — לא יסמוד על ק״ש שעל המטה מכמה טעמים שכתבו תלמידי רביבו יונה שם בהלכות [הרי״ף] בברכות פ״ק.

והכלל העולה כי פרשה זו היא נאמרת לשמור ממזיקי גוף ונפש, כי באמצעותה יגן ה׳ •בעדו לשומרו מכל פגע רע משחית ושטן שהם מזיקי הגוף ומכל מחשבה

רעה. ומכל אמונה כוזבת שהם מזיקי הנפש.

ם [גאון] זי׳ל ותן חלקי ר מ ת רב ע פ ו נ וגם זה רמז בברכות האמורה ב בתורתד ואל תביאני לא לידי חטא כר ואל יבהלוני חלומות והרהורים רעים והם

מזיקי הנפש, וכנגד מזיקי הגוף אומר ג״כ והצילני מפגע רע ומחלאים רעים.

ש ע״ה דהא דאמרינן כל הקורא ק״ש ו ד ק ר ה ו א מ ומצאתי ע״ש ה כאילו אוחז תרב פיפיות בידו. החרב הזאת משל על שם בן ד׳ היו״ד ראש, החרב, — שהוא הוא״ו, ושני ההי״ן סוד שתי פיפיות. והקורא ק״ש ומייחד שם זה בסוד פסוק ראשון הרי הוא מעביר כל דבר מזיק ממנו, והוא מניף החרב הזאת מעלה

ארבע רוחות כדי להבריח המזיקים מכל צד.

ולסוד זה ארז״ל צריד שיאריד בדל״ת שיעוד שימליכנו מעלה מטה וד• רוחות׳ והטעם כדי להעביר שרן של מזיקים מכל הרוחות הללו.

ר נקרא שיר של פגעים ונתקן לאומרו ת ס ב ב ש ו י ם ו ע ו י נ ה י ו על פי מס׳ שבועות (דף טו ע״ב) ר׳ יהושע בן לוי אמד לחו להני קראי וגאני. ופריך חיכי עביד הכי והאמר ריב״ל אסור להתרפאות בדברי תורה ומתרץ להגן שאני. וכן הוא בירושלמי שבת פ״ו ה״ב, א״ר יודן כאן משנפגע כאן עד שלא נפגע, ושם איזהו שיר של פגעין ה־• מה רבו צרי וכל המזמור יושב בסתר עליון

עד כי אתה ה׳ מחסי.

על פי האר״י ז״ל אומרים רק עד מחסי וי״א כל המזמור. ובסידור דז״שנך גומר כל הפסוק עליון שמת מעו

ל ה, מ ט ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד קכו ס

מחץ יעוף יומם: מדבר באפל יהלך, מקטב ישוד צהרים: יפל מצדך אלף ורבבה מימינך, אליך לא יגש: רק בעיניך תביט, ושלמת רשעים תראה: כי אתה יי מחסי, עליון שמת מעונך: לא תאנה אליך רעה, ונגע לא יקרב באהלך: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך: על כפים ישאונך, פן תגוף באבן רגלך: על שחל ופתן תדרוך, תרמוס כפיר ותנין: כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי: יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו: ארך ימים אשביעהו,

ואראהו בישועתי: ארך ימים אשביעהו, ואראהו בישועתי:

יי מה רבו צרי, רבים קמים עלי: רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה: ואתה יי מגן בעדי, כבודי ומרים

ר י ה ב ר ה ו א

ה והאבודרהם כותב שאומרים רק עד מחסי ונותן טעם על כ וזל״ש האבודרהם ואומר יושב בסתר עליון (תחלים צא) עד כי אתה ה׳ מז>סי. לפי שיש עד מחסי ששים אותיות שיש בברכת נהנים, ועליהם נאמר (שה״ש ג — ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגר זה היה בית המקדש והגבורים הם אותיות שבברכת כהנים (במדבר כד — כו) כולם אחוזי חרב וגו׳

אמרו ז״ל כל הפסוקים נאמר בהם הזכרת השם יברכד ה׳ יאר ה׳ ישא הי.

ובמהרי״ח בגמרא עד מחסי, ובסידור של״ה ולא יותר והמוסיף גורע כי הכל על פי סוד. אד בכל הסידורין שלנו עד אורד ימים, ובכלבו מביא ב׳ הנוסחאות. וטעם נוסח דידן ראה מג״א סי ׳רצ״ה ובמחה״ש שם שהוא כדי להשלים השם היינו הק״ל תיבות, והשם הזה הואי מסוגל להבריח המזיקין והקליפות, ומטעם זה כופלין

אורד ימים שבזה נשלם הק״ל תיבות. ע״ש.ע לא מצאתי מה שכותב מהרי״ח בשמו שכ׳ רק ״ מ ר ה באלפסי זוטא ל

עד מחסי.

י גם הוא כשיר של פגעים כאמור בפירוש בירושלמי ר ו צ ב ה ר ׳ מ ה שבת פרק ר איזהו שיר של פגעים ה׳ מה רבו צרי וכל המזמור יושב בסתר עליון

עד כי אתה ה׳ מחסי עליון שמת מעונהו נראה ג״כ שישנם ב׳ נוסחאות ויוכללו דברי הכלבו להלן ל ב כ ה מ ו עם דברי המטה משה, ויצורף עם מה שאומרים ג״כ מה רבו צרי. אשר שני מזמורים יושב בסתר ומה רבו הם מכונים שיר של פגעים. וכמו״כ תלוי בזה אם מתחילים

מויהי נועם, וכן שמסיימים רק עד לה׳ הישועה.

ה (סימן שצ״א) ואה״כ אומרים יושב בסתר עליון׳ ה׳ ש ה מ ט מ וז״ל ה. וז״ל והנה הפסוקים הללו ו נ י נ ש ל מ ו ה א ש מה רבו צרי. וכ׳ מוה״ר מ

ה קכז ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד ס

ראשי: קולי אל יי אקרא, ויענני מהר קדשו סלה: אני שכבתי ואישנה הקיצותי, כי יי יםמכני: לא אירא מרבבות עם, אשר

ר י ה ב ר ה ו א

מתהלת מזמור יושב בסתר עליון עד כי אתה ה׳ מחסי, ומזמור מה רבו צרי עד לה׳ הישועה תקנו לאומרם אחר ק״ש שעל המטה כמוש״ס הטור, ונקראו אצל רז״ל שיר של פגעים וכו׳ ונראה דאין מתחילין מיהי נועם כי כן נראה מלשון המימרא

שאומר ואומר יושב בסתר עליון עד כי אתה ה׳ מחסי.

ובספר כלבו הביא על זה ב׳ נוםתאות. וז״ל ואחר ק״ש אומר ויהי נועם עד אורך ימים אשביעהו, ויש שמתחילין מיושב בסתר עליון עד כי אתה ה׳ מחסי עכ״ל נראה מדבריו שאותן שאומרים עד כי אתה ה׳ מחסי מתחילין מיושב בסתר עליון ולא מויהי נועם משום דהמתחילין מיהי נועם משלימים עד אויר ימים אשביעהו, וכיון דבגמרא דידן אומר בפירוש עד כי אתה ה׳ מחסי נראה שראוי

להתחיל מיושב בסתר כו׳ ואין משלימין הפסוק משום דאיכא ם׳ תיבות.

והחשבון הזה מסוגל מאד על המטה, דכתיב הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו׳ וע״כ יאמר מזמור ה• מה רבו צרי עד לה׳ הישועה שהם ג״כ ששים תיבות, שאין להשלים המזמור רק עד לה׳ הישועה. דאל״כ למה אמרו שם בפרק ידיעת הטומאה עד לה־ הישועה לומר כל המזמור כולה דמםיים בתשלום הפסוק עצמו. אלא ודאי כוונתם היה שלא יאמר רק עד מלת הישועה עכ״ל. וכן משמע במקצת פוסקים ועם כל זה נתפשט המנהג להתחיל מויהי נועם. וכן היה

ו ר ג ומאדיר עוד בזה העניו עיי״ש. ב ט נ ו ם מ ר ״ ר ה ג מ ה ו נ

ה י ו ל ל ודע כי ישנם נוסחאות אשר אחר ק״ש נדפס כל המזמור של הל וכ׳ מהרי״ח וכפי ״ ז י י ר א . וכן הוא בסידור ה ש ד ר ח י ׳ ש ה ו ל ר י שם י ד י ס ו ח ז ל ע הנראה משם שכוונת המזמור הלז הוא משום שני פסוקים: אלו יב ר ח ם ו נ ו ר ג ׳ ב ת א ו מ מ ו : ר ם ת ו ב כ ש ל מ ו ע נ נ ר ד י ו ב כ בד ליתא רק שני פסוקים אלו, ובן הוא ר פ . ובאמת בסידורי ס ם ד י ת ב ו י פ י פ

במשנת חסידים, ע״כ.

ובמדור מערכת התפלה הבאנו אפס מה כי בענין הק״ש יש תוכן רב מאד מענייני הסודות. ובפרט וביתוד מתבלט עם דיבורים אלו של ותרב פיפיות בידם אשר הכוונה הפנימית היא לבטל מכל וכל את כתות המזיקים. ויען שהאריכות גדולה היא לכן אביא רק םנסן אתד בקיצור מש״כ שער תכונות להאריז״ל (דרושי הלילה דרוש ז׳׳ בא״ד)' וגם זה סוד יעלזו חסידים בכבוד פי ׳כי הנה נז״ל שיש ב׳. והטעם הוא . . ע מיני איסורים בדבר זה, א׳ המוציא שז״ל והעושה זה נקרא ר מפני שכל כוונתו היא לעבירה גמורה, ועוד טעם אחר וכו׳ ורשע הב׳ נקרא מי. נמצא . . ע ר שאינו משהא עצמו עד שיכלו כל ניצ׳ הזרע והיא כלולה מטוב ו שהעושים עבירה זו השנית, ותוזרים עתה בתשובה, ורוצים לתקנה, ולחזור ולקחת

ה ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד קכח ס

סביב שתו עלי: קומה יי הושיעני אלהי כי הכית את כל איבי לחי, שני רשעים שברת: ליי הישועה, על עמך ברכתך סלה:

השכיבנו יי אלהינו לשלום והעמידנו מלכנו לחיים, ופרוש עלינו סכת שלומך, ותקננו בעצה טובה מלפניך, והושיענו למען שמך, והגן בעדנו, והסר מעלינו אויב דבר וחרב ורעב ויגון, והסר שטן .מלפנינו ומאחרינו, ובצל כנפיך תסתירנו, כי אל שומרנו. ומצילנו אתה, כי אל מלך חנון ורחום אתה, ושמר צאתנו

ובואנו לחיים ולשלום מעתה ועד עולם:

ר י ה ב ר ה ו א

ר ם וזמ״ש יעלזו חסידים בכבוד כ י ד י ס •הטיפות ההם מתור הקליפות יקראו ח וזה..דיבר על הכת השנית משני הכיתות עיי״ש עוד. וזה ירננו על משכבותם שיאמרו ק״ש כדי לתקן העון שעשו על משכבותם שלא המתינו עד שיכלו שיורי

טיפי הזרע.

ת א• ו מ מ ו וביאר באיזה אופן הוא הרינון להמית הגופות ההם ואמר רם — וזו הדיקנא הנק׳ רוממות וכר ומזו הדיקנא נמשד ההוא מזלא נ ו ר ג ב, וחרב זה לוקתים אותם בידם כי ההיא מזלא ת ו י פ י ב פ ר ח ו . א ר ק נ קדישא ה קדישא הוא בחינת אותם חג׳ הרות דיודין [דע״ב] העולים רי״ו. וגם הוא גימ׳ וחרב וכר. ועל ידי כל אלו ההשפעות מתבטלים החיצונים ומתים. וכבר ידעת

שענין הדיקנא הוא לאכפיא דינין כנזכר באדרא.

/ וכ׳ מהרי״ח כי בשערי ציון יש נוסה ו י״ג אבינו. וי״ג ה׳ א נ ב י כ ש ה אחר בנוסח השכיבנו ע״ש והוא נוסח אבודרהם וסידורי ספרד ע״ש.

ודע דבש״ע הסדר לומר השכיבנו אחר כל פסוקי דרחמי, ולפי האר״י ז״ל קודם ג״פ דק״ש ונוסח דסידור דידן כפי הסדר באבודרהם.

כ׳ הטורי (סי׳ רלט). וא״א [הרא״ש] ז״ל היה אומר השכיבנו עד סמור לחתימה. וכ״כ המחבר, שאומר השכיבנו עד סמור לחתימה.

כ׳ המטה משה (סי׳ שצב) ואח״כ [אחר מה רבו צרי] אומר השכיבנו עד סמור לחתימה. וכן היה נוהג מהר״ם [מרוטנבורג] לאומרו׳ הביאו התשב״ץ (סי׳ רי׳ס) וכן הרא״ש הביאו הטור. וראוי לאומרו בלא חתימה, כי אין אומדים אותו אלא לשמירה בעלמא, דכתיב ביה השכיבנו ה׳ א׳ לשלום דהוא מעין השכיבה והעמידנו מלכנו לחיים ע״ש שמחזיר נשמתינו חדשים לבקרים. וכמו שתקנו מסדרי התפלות המחזיר נשמות לפגרים מתים, וברכת הנותן ליעף כח. ויש בו ענין. והסר שטן מלפנינו ושמור־ צאתינד . . ו נ י השמירה מהמזיקים. והגן בעדנו והסר מעל

ובואינו כולם ענייני שמירה הם.

ה קכט ט מ ל ה ע ע ש מ א ת ש י ר ר ק ד ס

ברוך יי ביום, ברוך יי בלילה. ברור יי בשכבנו, ברוך יי בקומנו. כי בידך נפשות החיים והמתים אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. בידך אפקיד רוחי פדית אותי יי אל אמת: אלהינו שבשמים

ייחד שמך וקים מלכותך תמיד ומלוך עלינו לעולם ועד:

יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך באמת באמור לציון מלך אלהיך: יי מלך יי מלך יי ימלוך לעולם ועד: כי המלכות

שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד, כי אין לנו מלך אלא אתה:

המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק, וידגו לרב בקרב הארץ:

ר י ה ב ר ה ו א

[ ן ו א ג ם [ ר מ ם כ׳ המטה משה כמו״ש הטור שרב ע ו י ׳ ב ך ה ו ר ב היה אומר ברוד ה׳ ביום ברוך ה׳ בלילה כר וכ״כ הכלבו (םי׳ כ״ב) ה״ל ואומר פסוקי דרחמי כגון ברוד ה׳ ביום כר ואיתא בפ״ק דברכות דצריד לקרות בידרד כר לכר אפקיד רוחי, ובספר מוסר פ״ד כתב די״ל יחך שמך וקיים מלכותד תמי

ו לעולם ועד דכולהו איתנהו ביה. נ אנו אומרים ברוד ה׳ ביום כו׳ עד ימלוד עלי

ונוסח אבודרהם ואומר ברוד ה׳ ביום וכו׳ כעין שלנו.

ו הוא בנוסחאות שלנו. ולא מצאתי נ י נ ו כ׳ המט״מ יראו עי נ י נ י ו ע א ר י בשום פוסק ומחבר. ומהרי״ח כותב דכיון דאומרים יחד שמר וקיים מלכותד וכד

ן זה. ו וכו׳ דהוא ג״כ מעי נ י נ אומרים ג״כ יראו עי

ך כו׳ כתב המט״מ (סי׳ שצד) ואומר המלאך הגואל שכן כתב א ל מ ה הרוקח (סי׳ שמ״ה) והתשב״ץ (בסי׳ ר״ם) והוא המלאד החולד תמיד עם בני אדם לשומרו בכל דרכיו, כמוש״כ בספר הזוהר המלאד הגואל אותי מכל רע יבדר וגו׳ב הגואל, אשר גאל מבעי ליה, מאי הגואל. האי קרא אית לאסתכלא ביה דהא כתי בגין דאיהו קמשתכח תדיר לגבי בני נשא, ולא אעדי מן בר נש זכאה לעלמין,

ע״כ לכן ראוי לאומרו בק״ש שעל המטח לשומרו מהמזיקים.

ל וגו׳ בראשית מח — טז. א ו ג ר ה א ל מ ה

י מה י איתא בירושלמי ברכות פ״ד ה״ג. תניא מפנ ת ו ב ם א ש י ו מ שת בכל יום א״ר חנינא בשם ר׳ פנחס׳ כנגד ו כ ר ה ב ר ש ה ע נ ו מ ו ש מתפללי: י״ז הם — ך י״ח פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם! יצחק ויעקב, ואם יאמר ל: ויקרא בהם שמי ושם אבדתי אברהם ויצחק מנהון ע״כ. רצ״ל דכיון ר לו אמו

ה ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד קל ס

ויאמר אם שמוע תשמע לקול יי אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני יי רפאיך: ויאמר יי אל השטן יגער יי בר השטן ויגער יי בך הבוחר בירושלים, הלא זה אוד מצל מאש: הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל: כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד! בלילות: (ג״פ) יברכך

ר י ה ב ר ה ו א

׳ הו״ל כאילו כתיב מפורש השם — יעקב. ראה בתורה תמימה ד״פ דכתיב ״שמי, ויצא, שמביא מהירושלמי הנ״ל. כי הפסוק א׳ אברהם אביך וא׳ יצחק לא נכלל

במספר הי״ח ונותן טעם על זה ולפי הגר״א צריד להגיה הרבה בהירושלמי.

ע מובא בכל בו. סי׳ כט׳ ובספר מטה משה, מאדיר מאד מ ם ש ר א מ א י ו בתוכן כל הענין עד כי אני ה׳ רופאד, ואומר נ״ל הטעם דבק״ש על מטתו הוא מרגיש יצר טוב על יצה״ר וכו׳ (עיין ברכות ה) ועוד שכמו שק״ש מציל מן המזיקים כן העוסק בתורה (ברכות שם) דעםיקת התורה וק״ש תדא היא. ולכן איתא בברכות (שם) אם ת״ח הוא א״צ לקרות רק בידר אפקיד רוחי. אבל אותן העניינים שאומרים לשמירה א״צ דהתורה משמרתו. עיי״ש עוד בארוכה ובסו״ד כד אמר הקב״ה אני ה׳ רופאך בזה שאתה עוסק בתורה ובמצות תנצל,; לזה תקנו לומר פסוק זה בק״ש

שהוא מדבר מכללה של תורה. ושהיא מצלת מהמזיקים והמשתיתים.

ן עיין באבודרהם שפסוק זה מסוגל מאד לשמירה. ט ש ל ה ׳ א ר ה מ א י ו כתבו הרוקח (סי׳ שמ״ה) תשב״ץ (סי׳ ר״ס) טוא״ח (סי׳ רל״ט) כלבו כט.

ובמהרי״ה כי אבודרהם מביא אח״ז לומר פסוק אם תשכב לא תפחד וכו׳ אד במט״מ ליתא.

. הובא בכלבו א ש , י ד א , י ד כ ר ב . י ה מ ל ש ל ו ש ת ט ה מ נ ה ובאבודדהם.

כתב המטה משה והם פמליא של מעלה, והם מגבורי ישראל׳ המלאכים המלמדים זכות על ישראל, והם מםטרא דימינא. ״איש חרבו על ירכו״ לשמור את

האיש הישראלי מפחד בלילות. ובמדרש, וכי שמירה היה צריך שלמה אלא שחקק סביב למיטתו ״ברכת כהיים״ שהם ששים אותיות. ״כלם אחוזי חרב״ — כל אחד ואחד שמו של הקב״ה

. א ה ׳ ש , י , י א ר ה ׳ ׳ ך ה כ ר ב נזכר בו: י

, מה ראה ירך להיות נזכר כאן, אלא אפילו ו כ ר ל י ו ע ב ר ש ח י א רואה אותו בחלומו והחרב שלופה בידו וקוטע את ירכו, משכים בבוקר והולד

ה קלא ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד ס

יי וישמרך: יאר יי פניו אליך ויחנך: ישא יי פניו אליך וישם לך שלום: (ג״פ) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל: (ג״פ) לישועתך

קויתי יי. קויתי יי לישועתך. יי לישועתך קויתי:

, א׳ ישראל. מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל (גי׳פ) בשם ה ומלפני אוריאל ומאחורי רפאל ועל ראשי שכינת אל;

ר י ה ב ר ה ו א

״ שראה בחלומו. ורואה [בביהכ״נ] כהנים נושאים ת ו ל י ל ד ב ח פ מ לביהכ״נ. ״ כפיהם, והחלום רע מתבטל ממנו.

נמצא שפסוקים אלו מסוגלים לבטל חלומות רעים, לכך היו חקוקים סביב למיטתו של שלמה.

ומאדיר עוד המט״מ ברמזים שונים ובסו״ד הרי עיניד תחזינה שיש סודות נפלאות וטעמי נימוקים שראוי היה לשלמה לחקקם סביב למטתו ולכן גם כן

. ם י ת כ ה נ כ ר אומרים אחר ״הנה מטתו״ וגומר — ב

ם כלומר אפילו בעת השינה והוא שעת הסכנה משמרם ו נ א י ה ל נ ה ה׳ בעת השינה.

, כמו״ש הרוקח (סי׳ שמה) והתשב״ץ כתב שמהר״ם י ת י ו ך ק ת ע ו ש י ל מרוטנבורג היה אומרם בששה פנים לישוער קויתי וכו׳ ואפשר שהטעם הוא להבריח

המזיקים והמשחיתים מכל ששה קצוות העולם שהם מעלה מטה וד׳ רוחות.

ל על פי הפדר״א (פ״ד) ארבע כתות של א כ י י מ נ י מ י ונהגו לומר מ מלאכים מקלסין להקב״ה, מחנה ראשונה של מיכאל מימינו, מחנה שניה של גבריאל על שמאלו, מחנה שלישית של אוריאל מלפניו, מחנה רביעית של רפאל מלאחריו, ושכינתו של הקב״ה באמצע, והוא יושב על כסא רם ונשא. גבוה ותלוי למעלה באויר וכו׳ ומה שאומר האדם על עצמו מימיני מיכאל הוא על פי המקובלים שהאדם השלם בעבודת השי״ת הוא מרכבה לשכינה, ולבסוף אומרים שיר אדון

עולם שהוא מסיים בידו אפקיד רוחי (אוצה״ת לדאל״ג),

ומזכירו הכלבו סי׳ כט. ויסוד ההשבעה הזאת בבמדב״ר פ׳ ב׳ כשם שברא הקב״ה ד׳ רוחות, וכנגדו ד׳ דגלים אף כד סובב לכסאו ד׳ מלאכים מיכאל גבריאל

אוריאל רפאל, מיכאל בימינו וכו/

אוריאל הוי״ו בשורק כנקודו במקרא (דה״א ו, ט. טו, ה. דה״ב יג, ב). כ׳ המט״מ ואפשר להורות כי לאחר שאמר כל הדברים לשמירה •י מראה

שהוא שמור מכל צד.

ה ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד קלב ס

(ג״פ) רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו םלה:

שיר המעלות אשרי כל ירא יי, ההולך בדרכיו: יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך. אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך,

ר י ה ב ר ה ו א

ואמנם ישנם בו״כ שינויים במערכה זו. ע״ד היסודות והצדדים. ונזכר הדבר במקורות ראשונים. ובאיוב כה עה״פ המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו אומר התרגום מיכאל מן ימינא והוא דאשא, וגבריאל משמאלה והוא דמיא, וזה בהיפר ממה שמפורש בהרבה מקומות כי מיכאל הוא יסוד המים השכלי, וגבריאל הוא יסוד האש השכלי. והיינו כי מיכאל הוא בחי׳ חסד מצד ימין, וגבריאל הוא בחי׳

גבורה כשמו, ומצד שמאל.

וראה באורד רב בזוהר וירא צז ע״ב ושם מזכיר׳ גם את השאר, ואומר וירא אליו אתחזי ואתגלי ליה שכינתא גו אינון דרגין דאתחברו בםטרוי׳ מיכאל לםטר ימינא, גבריאל לםטר שמאלא, רפאל לקמא, אוריאל לאחורא. ובניצו״ז בילקוט וישלח (רמז קלב) מיכאל אש, ובאבדר׳׳נ (פ״ד ו) כקול מים רבים זה גבריאל. ובמד״ד נשא (פי״ב ה, ושם שופטים פ״ה יב) המשל זה מיכאל והוא של שלג. ופחד זה גבריאל והוא של אש ובגמר׳ פסחים קיח ע״א. שאמר גבריאל אני שד של שלג. ובספר הבהיר (וזוהר ודא רםג, עי׳ב) מיכאל שר ימין של הקב״ה מים וברד, וגבריאל שר שמאלו אש, וברע׳ימ (פנחס רנה ע״א) מיכאל דאיהי מים שכליים עם גבריאל דהוא אש שכלי. ועיין בהיר אות ט׳ תנחומא ויגש ו, מדרש אבכיר בראשית כא, ובפסיקתא רבתי (פס׳ מז) ובפיוט ליוה״כ במנחה מיכאל בימין מהלל, וגבריאל משמאל ממלל. ובס׳ הבהיר אות מו (יא ע״ג) וע׳ ב״ר פ׳׳א שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו וגבריאל בצפונו. ודרום ימין חסד וצפון שמאל גבורה.

ת וגר. ו ל ע מ ר ה י ו וגר, ש ז ג ר

יש שמקדימים רגזו אל שיד המעלות ויש שמאחרים. לפי המטה משה׳ קודם שיר המעלות ואח״כ רגזו. וזל״ש (סי׳ תא) ואת״כ (אחר מימיני מיכאל) אומר מזמור אשרי כל ירא ונ״ל דאיתא בפ׳ הרואה (ברכות) הרואה גפן בחלום אין אשתו מפלת נפלים שנאמר אשתד כגפן פוריה. הרואה אילן זית הוויין ליה בנים מרובים שנאמר בניד כשתילי זיתים, ומאחר דאיתא ביה עניינים המורים על חלומות טובים גם יש בו זכירת ציון וירושלים ובכל מה שישאל אדם צרכיו צריד. ל א ר ש ל י ם ע ו ל להזכיר ירושלים, לכן נכון לאומרו בצירוף שמסיים בשלום — ש

בתשב״ץ מוזכר לומר מזמור שמחתי באומרים לי וגו׳ כדי להזכיר ירושלים. ולפי ממט״מ כולל מזמור אשרי כל ירא עוד ענייני חלומות טובים עם ענייני

ה קלג ט מ ל ה ע ע ש מ ת ש א י ר ר ק ד ס

בניך כשתילי זיתים, סביב לשלחנך: הנה כי כן יברך גבר ירא יי: יברכך יי מציון וראה בטוב ירושלים, כל ימי חייך: וראה בנים

לבניך שלום על ישראל: (אדון עולם):

ר י ה ב ר ה ו א

ו ליתא בטוש״ע ובדוקה ובבל בו ואבודרהם. א ט ח ל ת א ו ו ז ג הפסוק ר אך הוא נמצא כנ״ל במט״מ ומפרש הטעם בזה״ל (סימן ת״ב) ואומדים רגזו כי מהדין קרא למדין שאין אוכלין ושותין ומדברים אחר ק״ש שאומרים על מטתן. וכיו״ב ה ל ו ס מ ו ד וםמכום דמאי קרא אמרו בלבבכם על משכבכם זו ק״ש, ום בנ״ג ח״ב כ״כ הרוקח. ומאחר שלמדין ממנו שאין אוכלין ח ו ר כתב ר ב י נ ו י

ושותין ואין מדברים אחר ק״ש אומרים אותו בסוף ק״ש.

ם באחרונה לפי שמסיים בידך אפקיד רוחי. ל ו ן ע ו ד ונהגו לומר׳ א ואתה בן אדם אם תעשה כן אם תשכב לא תפחה ושכבתה וערבה שנתך, ועיין בשערי ציון ובסידור האר״י והשל״ה והיעב״ץ ששם יש מזמורים

ופסוקים אחרים.

גמרנו ת״ל ביום ב׳ פ׳ והי׳ ברכה ג׳ חשון תשל״א לפ״ק.

ם י ח פ ס נ

ח א פ ס נ

ספר העיון להרב הגאון הגדול רבי חמאי ראש המדברים זצ״ל

יתברך שם הנאזר בגבורה אשד הוא אחד מתאהד בכוחותיו כלהב האש בגווניו כאור העין היוצא משחרות שבעין ונאצלים אלה מאלה כריח מריח׳ ונר מנר כח המאציל בנאצל ואין המאציל חסר׳ כד הקב״ה קודם שברא שום דבר היה יחיד קדמון מבלי חקר ובלי נענוע ובלי גבול וחבור ופרוד ושנוי והיה נסתר בכה קיים, ובשעה שהיה קדמות קודם לכל הקדמונים היוצאים באצילות המתמצע והיה נעלם אפשר לעמוד בעצמו לא היה כהו ניכר, וכשעלה בדעתו להמציא כל פעליו נראה כבודו ונגלה כבודו וזיוו, ופירש ידיעתו הוא בה׳ ענינים: תיקון, מאמר, צירוף, מכלל, וחשבון. וידיעת הענינים הוא מיוחד בענפי שורש התנועה המתגבר בשורש י״ג מיני תמורה׳ כיצד הוא התיקון להוציא דבר במאמר ומאמר בדבר ומכלל בחשבון וחשבון במכלל להעמיד כל הדברים כמעין השלהבת והשלהבת כמעין עד אין חקר ומספר לאורה המתעלמת בתוספות ההושך המוסתרת, וידיעתון ל י א ע מ ש ׳ י ועיקרו הוא זה החושד, ופירוש מבואר בכאן שפירש אותו רע בלישכת הגזית, דתנן אמר רי״ש אותו היום היינו מצוים אני ועקיבא ש י ל אן ת ר ד י ו ן ׳ ח נ י נ א ב ה והיה שם והיה שם ו נ ק ן ה ׳ נ ח ו נ י א ב לפני רי א רבי הראני כתר מלכו של עולם כדי שיתבאר ידיעתו נ ח ו ושאלתי לד׳ נ בלבי, אמר לו תא ונעסק בעזקתא רבתא דחתימין בה שמיא ואראריתא שמיה ובעזקתא דארעא דהיא אחדי ואראה לד היכל, נכנסתי לפני ולפנים בהיכל קודש, ת ו ל כ י ה הנקרא ספר ה נ ק א בן ה י נ ו ח החיצון והוצאתי ספרי של ר׳ נ וכתוב: אדיר בחדרי׳ גדולה היושב על גלגלי מרכבתו בחתימת אהי־ה אשר אהי־ה ובעזקתא רבתא דחתימין בה שמיא הנקרא אראריתא סימנא איחד ר׳אש א׳חדותו ר׳אש י׳חוד ת׳מורתו א׳חד, ובעזקתא דארעא אהדי וסימניה אחד היה ויהיה, והמתמצע בין שניהם הוי׳ מאורות להפתות שבכלם כדי גלגל חמה׳ ומתלבשים כלם על כח החסד ומגינים על הבינה: כדי שלא יראו הרותנית דמות פני יקרו המצחצח בינתים,

ושלא יסתכל מושב האחדות כמות שהוא בקדושה עצמו מבלי כח אחר שקדמו:

אתה הוא באמת אחד יחיד ומיוחד/ אתה הוא ה׳ לבדד ואין אחד עמך, אתה הוא האור אשר אין; לכל בריח להגיד תשלומו, וכשנגלה אחדות תעצומד בזה הכהד והתחילו המאורות בו להתגבר בכת קדושתד הנקרא חשמל בכה ס הנקרא ח מאודתיו ובכח החסד הזח תעשה עמי חסד ואתעלה על העין שלא תשלוט בי לרעהי והבינני מה שאני צריך לעשות כדי שאעשה הכל ת ל פ וטהרני ונקני ותקבל ת

: ת ע ד ן ה נ ו ׳ ח ה ה ת ך א ו ר בדעת, ב

ם י ח פ ס קלו נ

אתה הוא הנמצא מראש קודם לכל הנמצאים י׳סוד ה׳יסודות ויעמוד ה׳חכמותה ממדת החסד ונקרא מדת הפחד ונעשה כערפל אשר מזהיר ר ו ב שאצלת כה ג ובזהרו חותל כל מאור החסד וע״ז נאמר וערפל תתולתו, וזהרי חשמל ונקרא ערפליגד שמאל לקדושתך תקבל טוהר, בזכות זה הכח שבגל ת למשה עבדר שהוא עומד ני ת ב ו ש ב ק ש ת י זו ותעלה לפניך הגם כי חטאתי (וגומר כל הודוי), ועתה קבל ת

: ה ב ו ש ת ה ב צ ו ר שאהיה מהעובדים לפניך ברצון׳ ב א ״ י ה

ת ר א פ אתה הוא הבורא כל הברואים צריכים שפע אמונתך ואצלת כה ת ממדת גבורה להיות גוף מאסף לכל הספירות, עמוד הנאמן. תכלית המושל עץ החיים עמוד התוך בגן, והוא שפע לברכות, ובזה הכח מתברכים כל זרע האמונים, בזכותם תברכני וזרעי וזרע זרעי, כי אתה הוא המברר והמתברר לכל בדיה שעות

: ם י נ ש ך ה ר ב ״ י מ א ועתים וזמנים ושנים, ב

אתה הוא מצמית ישועות ובורא רפואות ואצלת כח נצת מתפארת להיותד להיות ו ה מעמד ומתנצח למלאכת בית ה׳ אלקי הקדוש, וגם אצלת מיד כח ה כשני כסלים בגוף, ובם הפליא לעשות דוד משיחך כל מה שעשה בתהלים בדוהי על הברכה שבה תברך הצדיקים ועולם הקודש, בזכות אלו הב׳ כוחות תמשילנח י מ צ י מ . ב א ״ ה ע ו ש ו י נ ה ל י מ צ ת ים ועולם הנשמות ועולם היצירה ו החי

: ה ע ו י ש

ק לעמוד לשרת לב׳ י ד אתה הוא אב הרחמן ואצלת כח היסוד ונקרא צף לגדולת ס ו חמדות אשר נאצל מהם ולהיות בתוכם כמו לב בגוף האדם ובו עלה יע מ ו ״ י ש א , ב י ת ל פ ע ת מ ש ת החן עד גדולת המלכות, בה תעלני משפלותי ו

: ה ל פ ת

ת אשר אצלת ו כ ל מ אתה הוא המתאחד בכח הממשלה והממלכה בכח הו ולמטה דומין י ד ועומדת בשוקי אדם ורגלי אדם, ועליו נאמר וממראה מתנ מיסות ו ר י פ ו ולמעלה אין דומין זה לזה, כלומר הרשימה מה׳ ס י זה לזה וממראה מתנ, וכולם כאחד ת ו נ ו ת ח ת ה׳ ת ו ה ע ל י ו נ ו ת אין השוואתם בהשוואת מדה ת ו ד ח ה אני משתחוה להדרת א מ . וזו כי שמד בד ובד ש ה נ י כ .נקרא גוף ה ש בזכות זה הכח ברכני ברכה שלימה וקיים בי ובזרעי אלו הפסוקים: יברכך ה׳ וישמרך, יאר ה׳ פניו אליך ויחנך, ישא ה׳ פניו אליך, וישם לך שלום. בזכות אלו: ראזיא-ל, יופיא־ל, בוא־ל, מיכא־ל, גבריא-ל, מד עי המלאכים המשמשים לספי׳ בנך ר ב מ י בחותם שלום. ב א ״ י ה ענא־ל, רפא־יל, נוריא־ל, אוריא־ל, שמשיא־ל, תחתמנ

: ס ״ ם א ו ל ש ל ב א ר ש ך י מ ת ע א

ע״כ מספר העיון לרבי חמאי גאון ז״ל.

ב ר ן נדפס מכתב יד בספר שער השמים שמיוחס ל ו י ע קטע מספר ה, וגם בשם הגדולים להגחיד״א כתב שראה ספד עיון בכת״י. ן ו א י ג ה א

ם קלז י ח פ ס נ

ד הובא בפרדם להרמ״ק ז״ל שער הצחצחות פ״ה וספר ו ח י ספרו ם׳ הן שלו הובא בפרדם שער יו״ד פ״ב. ורבינו שם טוב ז״ל בספר האמונות ו י ע ה שער ד׳ מזכירו בשם ספר העיון רב חמאי ראש המדברים המקובל הגדול מחכמי

המשנה והתלמוד וכר ע״כ.

והובא בספר הריקאנטי פרשת בראשית וכר והראב״ע בספר יסוד מוראד על דעת אנשי ו ח י , ם שחבר ספר ד י נ ו א ג סוד השער הראשון כותב ויש מ

המחבר ומעלים בו הדברים הנכונים וכו׳ עכ״ל.

וספר העיון נדפס בלייפםיג שנת תרי״ג (עפ״י אוצה״ג דף רנד).

ובספר הסגולה חוברת כג־כד. וכן עוד פעם עם הקדמת מלין בזה״ל על ענין הפנימית יגלה בו עיקר כל מציאות כבוד הנסתר אשר לא יכלה כל בריה לעמוד על עיקר מציאותו יתעלה ויתבח־ יכו׳ וכל הכהות מתגלים מכתר עליון

הנעלם הנקרא אמון שממנו נמשד כח קיום הנקרא אב האמונה נאצלת וכר.

ו עם איזה שמות הקודש, ובםו״ד נ ל ו ע ק מ ובסוף המאמר מודפס ברכת ש הקב״ה ענינו משמים ברחמים והצליחנו בכל מעשים שאני עושה כך וכד אא״ס

יהיו לרצון וגר.

הרמי׳ק בשער יא פ״ד מאריך בביאור דברי רב חמאי גאון בספר הייחוד ג׳ ההוויות •ראשונות שהניח למעלה מן הכתר כמו שבאר בפרק ראשון בתשובתן ומביא שם פרישת רבעו אהרן ז״ל ובםו״ד כ׳ הדמ״ק כי ע״י ו א י ג א רבעו ה הגאון רב חימאי ופרישת רבי אהרן עליו לא חסדנו מכל מבוקשנו כלל. עיי״ש

כה״ע בהרחבה.

ח ב פ ס נ

ן ת נ ו ו כ ת ו ו ל י פ ת ר ה ד ס

ו ר ב ח

רבנו משה חיים לוצאטו זצ״ל

ו ד ב י ת ם כ צ ע ק מ ת ע נ

בהנו״א

ראוי לכל ירא שמים להתנהג עצמו לקום בכל לילה בחצות. חוץ מליל שבת ראש חודש־ יום טוב וימים שאין אומרים תחינה. להתאבל על חרבן בית המקדש לבכות ולצעוק על גלות השכינה על הריגת הצדיקים ועל שריפת התורה, וללמוד עד איר הבוקר, ואם אינו יכול לעמוד יכול לעשות התיקון כפי שנדפס

בספר שערי ציון הכל לפי הסדר ולישון ואחר כך יקום קודם עמוד השחר.

מיד שינעור יאמר ״מודה אני לפניך מלד חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך״. ויכול לאומרו קודם נטילת ידים ממפני שאינו מזכיר שום שם.

צריך להזהר שלא לילד ארבע אמות בלי נטילת ידים ולא ליגע בשום דבר להעביר הטומאה מעליו יטהר עצמו וינקה גופו וילבוש מלבושיו, סדר נטילת ידים הוא יקח הכלי ביד ימין ויתן ליד שמאל שהוא כנגד השכינה שהיא בית קיבול לחמים, הכלי. שהם סוד החסד לחמשיר עליו מימי החסד מיד ימין לטהר עצמו וליטול הימין תחלה מן השמאל כדי להגביר כח הרחמים על הדין, ואחר כד יטול שמאלו ביד ימנית וכן יעשה שלש פעמים עד פרק הזרוע וצריד להגביה ידיו עד כנגד ראשו וזהו קודם הניגוב. יברך ברכה על נטילת ידים ואשר יצר. ואחר כך ״אל אלקי הרוחות״ (ש״צ 85), כל ברואי פרשה ראשונה של שמע, ״ובון כל' (ש״צ 90־91), ״אנא אל יעכב״, ״אדון העולמים אדוני האדונים אדון כל הנאצלים, עולם אשר מלך׳ יכוין כאן ר״ת ע״ב. ״אלהי נשמה״, ויסדר ברכותיו כפי מנהג הספרדים עד ״אלקינו ואלקי אבותינו [זכרנו]״, וילמוד עד אור הבקר, וכשמגיע קדרותא דצפרא יאמר יהי רעוא, להמשיך שפע העליון כנודע. טוב להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת ושכרו כנגד הבאים אחריו אפילו הם אלף, כשילך חוץי ישמרני מיצר הרע ומכל ד מפתח ביתו ישים ידו ימנית על המזוזה ויאמר׳ ש

צרה ונזק יצילני. וילד במרוצה לבית הכנסת ״אחרי ה׳ ילכו כאריה ישאג״.

קודם שיכנס יצייר השם הקדוש של הויה ב״ה בניקוד ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״ לטהר המחשבה. בכל זמן התפלה, ישים על לבו מצות עשה של ״ואהבת

* קלט נ י ח פ ס נ

י-לרעך כמלך״ ויכוין לאהוב כל אחד מישראל כנפשו ובפרט אהבת החברים צדיך ׳•כל אחד לכלול עצמו כאילו הוא אבר אחד מאבריו ואם יש איזה חבר בצרה :חולי או בביתו או בבניו חס ושלום ישתתף בצערו ויתפלל עליו, ולכן בכל דבריו

•ישתתף לכל חביריו עמו.

יאמר ״ואני ברוב״ וכ׳ ולא יכנס פתאום אלא ישהא מעט ויכנס במורא [לזד, הבית] לקיים ״נהלד ברגש״ — ויאמר הריני הולך לבית הכנסת של אברהם

אבינו סבא קדישא.

בכניסתו ישתחוה להיכ״ל ויאמר לשם יחוד קודשא בריר הוא ושכנתיה .בדחילו ורחימו ליחד שם י״ה בו״ה ביחידה שלים בשם כל ישראל — אתה הוא ׳האלקים הזן ומפרנס לכל הברואים הטריפני לחם חוקי והמציא לי ולבני ביתי ולכל ישראל מזונותנו ופרנסתינו בריוח ולא בצמצום, בהיתר ולא באיסור בנחת ללא.בצער כדי שאוכל לעשות רצונך ולעסוק בתורתך לקיים מצותיד ואל תצריכיני ילידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם אלא לידך המלאה והרחבה י׳לאפרלליצו׳

״עיני כל אילך ישברו״ וכ׳ ״פץתח א׳ת י׳דך״ יכוין הכונה הכתובה באשרי.

אין לרוק כל זמן שהוא בבית הכנסת, כששמע הברכות שאומרים עונה אחריהם אמן אפילו הרבה פעמים ויכול להפסיק בין הזמירות לענות אמן —

-להשלים מלת צדיק בכל יום. צ׳ אמנים ד׳ קדושות י׳ קרישים ק׳ ברכות.

לא יתפלל סדר התפלה בקול רם, רק בשבת ירים מעט קולו, צייד לקרותה •מתוך הסידור ולא על פה. וכל דבר של מקרא יקרא בטעמים וכל דבר של משנה

יהיה בניגון. מתחיל ״אלקינו ואלקי אבותינו זכרנו״ וכ׳ כפי מנהג הספרדים.

אין לומר ״פרשת התמיד״ ״פרשת המן״ ו״ערשת הדברות״.

״פטום הקטורת״ צריר לאומרו בעומד גם כן׳ ״פרשת התמיד״ ובכונה גדולה •מפני כבוד השכינה שעל ידי זה משמר חש׳ מן הקליפות וכל זמן שיאמר אותו ־*אמר אחריו שלש פסוקים אלו ״ה׳ צבאות עמנו״ וכ׳ ״ה׳ צבאות אשרי״ וכ׳ ״ה׳

הושיעה״ וכ׳ יאמר יין בצירי ולא בחירק, השלם ולא השלים.

״אנא בכח״ וכ׳ יכון ראשי תיבות הקדושים שיוצאים מהם וצריך לומר כל־ ׳שווי תיבות ביחד ובניגון, ויפסיק מעט בין שתי תיבות לשתי תיבות.

״איזה מקומך גם כן צריד לאומרו מעומד דומיא דקרבנות.

ברייתא של רבי ישמעאל צריך לאומרה בניגון של גמרא.

ש י ד ק

צריך לענות בכל קדיש ה׳ אמנים ואלו הם יתגדל ויתקדש שמא רבא אמן׳ ׳ועלמא דיברא וכ׳ עד משיחיה אמן, אמן יהא שמיא רבא מבדד עד דאמירן בעלמא זןמ כ״ח תיבות בסוד כל העונה אמן יהא שמיא דבא מבדד בכל כוחו קורעים לו •מר דינו של שבעים שנה, אמן ואם העונה מסיים עד דאמירן בעלמה קודם שש״צ׳

ר שמיה דקודשא בריך הוא אז צריר לענות אמן חמישי. מ ^ ׳

ם י ח פ ס קמ נ

בכל הקדישים דשחרית מנחה ערבית של אחר עמידה צריך לישאר מעומד ובשל תתקבל דתזרת ם״ת להיכל יענה ואח״כ ישב׳ אין לומר שכשאומרים קדיש־ ועתה יגדל' נא כח ה׳ וכ׳ — צריך לומר די ברא בשתי תיבות מן כל בדכתא שתי

תיבות כדי שיהיו כ״ח תיבות.

צריד לומר הודו לה׳ קודם ברוד שאמר כפי מנהג הספרדים. ה׳ מלד שתי פעמים — וצריד לאומרו מעומד עד ה׳ אחד ושמו אחד.

ה׳ הוא האלוקים בעשרת ימי תשובה. בחול יאמר מזמור אלקים יחננו, ובשבת השמים מספרים.

ברוד שאמר צריך לאומרו בנוסח זה שהוא האמיתי ע״פ הקבלה שיש בו

תיבות. ברוד שאמר והיה העולם ברוד שמו ברוד אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים ברוד עושה בראשית ברוד מרחם על הארץ ברוד מרחם על הבריות ברוד משלם שכר טוב ליראיו ברוד חי לעד וקיים לנצח ברוך פודה ומציל ברוך שמו — ברוך אתה ידוה אלהינו מלך העולם האל אב הרחמן המהולל בפה עמו משובת ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדד נהללד ידוה אלהינו בתשבחות ובזמירות ונגדלך ונשבחד ונפארך ונמליכך ונזכיר שמך מלכנו אלהינו יחיד? חי העולמים מילד משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול ברוד אתה ידוה מלך מהולל

בתשבחות.

יהי כבוד.

תחלה לדוד כאן צריך לכוין הפסוק פ׳ותח א׳ת י׳דד ר״ת פא״י כמנין ה ויה אדני כזה יאהדונהי וס״ת חת״ך שהוא שם מלאך הממונה על הפרנסה וכן ומשבי״ע גי׳ תת״ך שהוא בא״ת ב״ש סאל גי׳ צ״א ומסוגל לפרנסה לבנין גם זה משולבה ולפי דברי הזוהר צריך לכוין,אל תקרי כ ת ו _בשם הויה כזה בניקוך יהבך י ח ח ידך אלא יודיך ר״ל בשתי יודין שהקב״ה פותח יוד של שם הויה ומשפיע לשם אדני ומשם יושפע לכל העולמות עליונים ותחתונים וכן יכוין כל פעם שתאמר אשרי.

הללויה הללי נפשי. כי טוב זמרה.

הללו את ה׳ מן השמים. שירו לה׳ שיר חדש.

הללו איל בקדשו. כל הנשמה תהלל יה.

צריך לאומרם בשמחה ובניגון כי הם שבחות לקב״ה.

צריד לומר ויברר דוד מעומד ולתת צדקה באומרו ואתה מושל בכל ויכוין לפרה התפלה מכל מקטרג וצריך לתנה מעומד שהיא מ״ע.

א׳תה ה׳וא י׳י ה׳אלקים ר״ת אהי״ה.

׳ קמא ם י ח פ ס נ

שירת הים צריך לאומרה בכוונה ובטעמים ובשמחה גדולה והוא א׳ מששה ׳;דברים המכפרים עון.

ישתבח יש בו י״ג שבחים ואסור להפסיק ביניהם אפילו בנשימה. בעשרת ימי תשובה יאמר בכל יום בין ישתבח ליוצר אור מזמור! ממעמקים

׳קראתיך הי. היוצר צריד לאומרו מלה במלה ובכוונה ונושקים התפילין כשאומרים

•יוצר אור. צריך לומר לעומת השרפים ולעומתם משבחים ואומרים וכר.

בהגיעך אל מהר והבא עלינו וכ׳ הקבץ הד׳ ציציות בידך השמאלית ותשימם •בנגד הלב ויהיו בידך עד ונאמנים לעד וכ׳.

באמרד ובנו בחרת תכוין שהוא קריבת הר סיני לקבל השי״ת למלך. יאמרך לשמך הגדול תכוין לקיים מ׳יע לזכור מעשה עמלק.

באמרך להודות לך תכוין מ״ע לזכור מעשה מרים. קודם ק״ש תכוין מ״ע של ואהבת לקב״ה, יסיים הברכה עם החזן.

יסגור עיניו ביד ימין והוא ע״פ הסוד קבלת מלכות שמים בק״ש יהיה ובאימה ביראה ובכוונה גדולה יפסיק הפסוק של שמע ג׳ פסיקות יאריך באחד כדי שימליכנו בשמים ובארץ ובד׳ רותות השמים וכן שהקב״ה הוא אחד יחיד •ומיוחד, יכוין למסור נפשו רוחו ונשמתו על קדושת שמו הגדול וזהו כי עליך

:הורגנו כל היום, כשאומר בכל נפשד אפי׳ נוטל את נפשו.

שמע ישראל ידוה אלהינו ידוה אחד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

מן ואהבת עד בשעריך יש בו מ״ב תיבות ומכוונים בשם מ״ב דאנא בכת ;אות א׳ בכל תיבה.

מן והיה אם שמוע עד ושמתם יש בו ע״ב תיבות ויכוין בשם ע״ב. מן את דברי אלה, עד על הארץ יש נ׳ תיבות• ויכוין נש״ב.

ויאמר יש בו ע״ב תיבות ויכוין ע״ב כולו ישר. צריד לשים רוח בין הדבקים — בהגיעד לוקשרתם אותם תיגע תפילין׳ :באומרך פרשת ציצית תאחז גם ביךך הימנית בד׳ ציצית ותביט בהם ובהגיעך לוראיתם אותו תסתכל בציצית ב״פ ובהגיעד לאחרי עיניכם תנשקם ותשימם על ־עיניך ויהיו כך שתי יךך אוחזות הציצית כנגד הלב עד שתאמר לעד קיימת, ובאמרך וזכרתם את כל מצות ה׳ תכוין לקיים מ״ע לזכור את יום השבת שהוא •שקול כנגד כל המצות ובאשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים תכוין לקיים מ״ע •לזכור יציאת מצרים, ובהגיעך לעד קיימת וכ׳ ונאמנים לעד תנשק הציצית ותשימם

-על עיניך ואח״כ תתירם מידך.

בעוזר דלים יעשה עצמו עני עם השכל שהיא בגלות. .,׳

ם י ח פ ס קמב נ

צריך -לומר תהילות בלשון רביט ולקום, צריך ל£עשות שלש פסיעות לאחוריו בדווקא ולא להרחיב הרגלים יחזיר פניו נגד א״י שהוא -מזרח.

בשמונה עשרה יעמוד באימה וביראה ויסגור עיניו ויניח ידו זו על זו ימין על שמאל ויעשה ארבע בריעות כנגד ד׳ אותיות הוי״ה ודי׳ זקיפות כנגד ד׳

אותיות אדני וזהו סדרן. באבות תחלה יכוין שיו״ד של שם הוי״ה ירדה להעלות ולזקוף א׳ של שם

א׳דני בגלו. ובאבות בסוף יכוין ה׳ ראשונה של שם הוי״ה וכ׳ לד׳ של שם אדיני.

ובמודים בתחילה יכוין ו׳ של שם הוי״ה וכ׳ לנ׳ של שם אדנ׳י. ובהודאה בסוף יכוין ה׳ אחרונה של שם הוי״ה לי׳ של שם אדני׳.

אומרים קדושה בכוונה גדולה לקדש הש״י. כשאומר האל הקדוש יכוין יאהדונהי תיקון לכע׳ השיבנו יכוין ידוה ומי שרוצה לחזור בתשובה את רשע, יאמר׳ קודם חתימת הברכה י׳המל׳יאו׳א שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך לחזור בתשובה שלימה כל פושעי ישראל עמד ובפרט פ׳ כי? ימינד פשוטה לקבל שבים. סלח לנו, אומרים האל הגדול הג׳ והנורא חטאתי לפניך ובכבודד מריתי אנא מלך מוחל וסולח סלח לי מחול לי כפר לי כי אל מלך

מוחל וסולח אתה. ראה נא בעניינו.

רפאינו י׳ ונרפא ר״ת רי״ו ומי שיש לו ח״ו חולי בביתו יאמר קודם אל מלד — ירמיאו״א שתשלח רפואה שלימה מן השמים מהרה רפואת הנפש ר׳ הגוף

לחולי פב״פ בתור שארי חולי ישראל כי אל מלד וכ׳. ברד עלינו וכ׳ ושבענו מטובד ולא מטובה וכאן בעשרת ימי תשובה יאמר יירמיאו״א שתתן לי לביתי וכל הסמוכים על שלחני ביום זה ובכל יום ויום מזונותינו *פדנסתינו בריוח ובכבוד בזכות שמד הגדול והקדוש דיקרנום״א הממונה על הפרנסה שתפרניםינו ל^ וכל בני ביתי וכל הסמוכים על שלחני ואל תצריכני לידי מתנת ב״ו כי אם בשמד חנני ומאוצר מתנת חנם תכלכלני ותשפיעני אמן תקע וכ׳.

יח׳ד מארב׳ע כנפו׳ת, יכוין חב״ו הרי ע״ב עם הניקוד ויאמר ירמיאו״א שכל טפח וכ׳ היוצא מפ׳ חייל ב׳לע ו׳יקיאנו ויכוין יחהבווה שח״י גי׳ יודהיויוהי.

השיבה שופטינו. ולמלשינים.

על החסידים. תשכון בתור ירושלים, יכוין שלא יהרג מ׳ בן י׳ ע״י א״ה [כונתו למשיח

בן יוסף]. את צמח דוד, כי לישועתד קוינו כל היום תכוין למה ששואלים אל האדם ־לאהד מיתתו ציפית לישועה וכן תכוין שאתה מן המקוים ומצפים לישועתו יתברך,j וסלח ע׳ n שמע קולינו ראוי לומר אנא ה׳ אע״פ (שחטאתי) לפניך מחול

ם קמג י ח פ ס נ

ד כפר פשעי מכל אשר חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך מיום היותי על האדמה ע היום הזה ותמלא כל השמות שפגמתי בשמך הגדול.

וגם חייב אדם לשאול מזונותיו מן השי״ת להודות שהוא בוטח בו אשר בידו! מזון לכל אדם וכן יעשה בשמע תפלה עד תפלת רב ייבא סבא שהיא כתובה,

בזוהר פרשת בשלח. יהא רעוא מן קדם סתימא דכל םתימין רעוא דכל רעון םתימא דכלא• דיתמשד טלא עלאה מניה מן תרין מילין נוצר ונקה דרד חיד וגרון לאב״א ומן או״א לז״א ומז״א לחקל ת׳ קדישין דמתמן איתיהב מזונא עלאה מרחיא דטחניך מנא וצדיקיא לנא ולכל ישראל בנהורא דרעותא ובקדותא דכלא כי אתה שומע

וכר שם.

מודים כריעת הגוף ר שלשם הוי״ה לגבי נ׳ של שם אדני.< ׳ נ , אחרונה של שם הוי״ה לגבי י׳ של שם אדני כ הטוב שמד כריעת הגוף ה

ברכת השנים תכוין לשם כ״ב. שים שלום צריד לאומרו בכוונה גדולה וקודם שתאמר פסוק יהיו לרצון אמור פסוק׳ למען יחלצון ידידד וכל זהו סדר תפלה של לחש ואסור להרים קולו בתפלתו אחר חזרת העמידה יאמר הוידוי להעביר כל הפגמים ע״י התשובת ומני(ע) ביד ימין נגד הלב לנענע החם׳ ממקומם ולהורידם וטוב לכוין בזה

ולהכות במקום החזה.

ויעבור׳ קיצור כוונה שצריך היא כי תיבת ויעבור ע״ב רי״ו ר״ל אותם ע״ב שמות היוצאים מג׳ פסוק׳ ויםע ויבא ויט שהם ע״ב שמות וכל שם הוא ג׳ אותיות. סך הכל רי״ו אותיות ואנו מתחז(ק)ים בכח הע״ב שמות אלו לפני אלקינו שבשמים

לכפר על נפשותינו. נ״א להפיל הםט״א ולהתגלות אור הסתום של הקדושה להמשיד אותה בכל

העולמו׳ של מטה. אשרי ובפסוק! פותח את ידד תכוין הכוונה ככתוב למעלה.

טוב לומר בכל יום התפלה זו בין אשרי ליענד ובימים שאין אומרים בהם תחנה יאמר אותה בין הושיענו לקוד. אל ה׳.

רבון כל העולמים אלהי האלוהים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא העומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, הנה באתי אני הצעיד שבצעירים הדל שבדלים והשפל שבשפלים להתחנן לפניד בלב נשבר ונדכה עלי ועל כל ישראל עמד אף על פי שאני יודע את פחיתותי ואת מיעוט ערכי כי מה אני ומה חיי לפניך ואני נחשב בעינך כתולעת קטנה באדמה שאיני לא כדאי ולא הגון אפילו להתפלל על עצמי וכל שכן על אחרים אבל ברוב רחמיך נשענתי

כי אתה שומע אל אביונים ה׳ ועיניך תרחם.

יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתקרב פזורנו מבין הגוים, אלהינו לציון עירך ברנה ולירושלים ונפוצותינו תכנם מירכתי ארץ והביאנו ה

ם י ח פ ס נ

עיר מקדשך בשמחת עולם כדבר שנאמר ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה ושמחה עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה׳ אנא ה׳ אלהינו ואלהי אבותינוו את הדבר מלד רחמן שובה עלינו בהמון רחמד בגלל אבות שעשו רצונד וקיים לנ שהבטחתנו בתורתיך על ידי משה עבדך כאמור וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בדיתי אברהם אזכור והארץ אזכור, ובנה ביתך כבתחילה וכונן בית מקדשך על מכונו הראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו והשב שכינתך לתיכו והשב כהנים לעבודתם ולוים לשירם ולזמרם השב ישראל לנויהם ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו ועולתה תקפוץ פיה והרשעה כלה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו, אנא ה׳ אלהינו ואלחי אבותינו שמחנו באליהו הנביא עבדד ובמלכות בית דוד משיחך כי בשם קךשך נשבעת לו שלא תכבה נרו לעולם ועד ולישועתך קוינו כל היום אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד ואם רבו משובותינו לד חטאנו אדון סלח לנו כי אתה ידעת ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שהעניות והדלות וטירוף הדעת וערבוב העמים גורמים לנו לחטוא חתום פי שטן ואל ישטין עלינו זעום בו ויעמוד מליץ טוב לצדקנו הוא יגיד ישרנו ותחיה אורך גלותינו וצרות רבות שעברי עלינו למחילה ולסליחה ולכפרה על כל עונותינו וקיים לנו ה• אלהינו את הדבר שהבטחתנו על ידי ירמיה חוזר כאמור בימים ההם ובעת ההיא 1אם ה׳ יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה כי אסלח לאשר אשאיר, ואיל יעכב לפניך כל חטא ועון את תפלותינו ומחול וסלח על כל עונותינו כי אל טוב וסלח אתה ואם טמאת העברות היא המעכבת טחרתנו תלויה בך ה׳ אלהינו מקוד. ישראל ה׳ כדבר שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהדתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם, נא ה׳ אלהינו אל ימעטו לפניך

תלאותינו.

מהר יקדמונו רחמך כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו קומה עזרתה לנו ופדנו למען חםדר עשה למען כבוד תורתך עשה למען כבוד שכינתך יהיר

לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניד ה׳ צורי וגואלי.

מזמור יענד — אין לאומרו בימים שאין נ׳ [נפילת אפים] (ת).

ובא לציון — צריך לכוין לחמשיר על עצמו חלק מן הקדושה כפי כונתו.

י צריר לאומרו בכונה ובשמחת הלב, תחלה ברוד אלהינו שבראנו •לכבודו — לדוד וכר והמזמור של היום וקודם לאומרו צריר לומר.

ביום ראשון בשבת יאמר, פיוט יום ראשון בשבת שבו היו הלוים אומרים בב״ה (ויכוין שישאר בו הארת תוםפ׳ נשמה יתירה משבת העברה) לדוד מזמור וכי.

ביום השני — יאמר היום! יום שני וכר ויכוין רוח יתירה וכ׳ ויתחיל מזמור מ״ח שיר מ׳ לבני קרח.

, ביום השלישי יאמר — היום יום שלישי וכ׳ ויכוין נפש יתירה כנ״ל '; י ויאמר מזמור לאסף.

ם קמה־ י ח פ ב ס

ביום הרביעי יאמר, היום יום רביעי וכי ויכוין שיאיר בו הארת נפש יתירה משבת הבאה, ואמר אל נקמות וכר.

ביום החמישי יאמר היום יום חמישי וכ׳ ויכוין רות כנ״ל ויאמר למנצת על הגיתית לאסף.

י, ביום השישי יאמר׳ היום יום ששי וכ׳ ויכוין נשמה כנ״ל ויאמר ה׳• מלד גאות לבש, וכ/

ובשבת היום יום שבת קודש וכ׳ ויכוין רוח ונשמה וכ׳ ויאמר מזמור שיר ליום השבת וכ׳. .״ . 1

הושיענו וכ׳ קוה לה׳ וכ׳ אין כאלהינו וכ/ פטום הקטורת להכניע הק׳.

עלינו לשבח הוא שבח גדול עד אין קץ וצריד לאומרו בכונה גדולה ואחר ג׳ תפילות של כל יום ויום, ויאמר אחריו על כן נקוה לד ומסיימים בפסוק והיה ה׳. וכשתסיר . . למלד על כל הארץ ואין להסיר התפילין עד אחר עלינה ותםירם בסדר׳

התפילה של יד תסיר אותה מיושב ושלושה כריכות מעומד.

ת י ר ת ת ש ל פ ה ת מ ל ש נ

תכף אחר תפילת שחרית טוב לומד בכל יום התפילות שיש בספר ש״צ וכך ע״ב פסוקים שסודם גדול ואסור להפסיק בנתים.

צריך לקבוע עיתים לתורה בכל יום וללמוד תורה נביאים כתובים קבלה משנה לתקן פגם אשר פגמנו בעון פשענו.

סדר קריאת הפסוקים של כל יום שינים מ׳קרא ו׳אחד ת׳רגום הכל תמצא כתוב בם׳ הנ״ל כפי דעת המופלא האר׳׳י זלה״ה עם הכוונות הצריכים לכד.

ה ח נ ת מ ל פ ת

תפלת מנחה הוא שליטת הדין ולכן צריך לאומדה בכוונה גדולה ובבכיה למתק הדין כמו שאמר בזוהר שמח״ה דצפרא ורננה דרמשה, ואין לאומרה עד שיתן שכר שכיר קודם שיכנס לבה״כ יאמר שויתי ה׳ לנגדי תמיד ויצייר השם הקדוש הוי׳׳ה ב״ה כמו שכתבתי למעלה בת״ש ויאמר גס כן הדני הולד לבה״כ

של יצחק אבינו סבא קדישא. סדר התפילה של מנחה הוא מזמור פ״ד פרשת התמיד פטום הקטורת

להחליש כח הס״א. תהלה לדוד והכוונה של פותח את ידך כתובה לעיל בזמירות דשחדית ואומרים תפלת י״ח בעינים סגורים ואעפ״י שעיקר הצדקה בשתרית טוב לעשותה

גם כן במנחה.

ם י ח פ ס קמו נ

ואומרים הוידוי לעודד החסדים כנ״ל. ויעבור, כנ״ל.

ונופלים על פניהם, והכוונה כתובה בתפלת שחרית. עלינו לשבח.

ת י ב ר ת ע ל פ ת

תפלת ערבית היא בלילה וצריך לאומרה בעינים סגורים כנודע וכבר שהוא זמן דין אין ליתן צדקה כאן, אין לומר מזמורים קודם ערבית כי אם אותם הפסוקים ה׳ צבאות עמנו וכ׳ ה׳ צבאות אשרי אדם וכ׳ ה׳ הושיעה וכ׳ ומתחילים והוא רחום וכ׳ יש בו י״ג תיבות ומכוונים להאיר הי״ג תיקוני דיקנא להכניע הד׳ בחי׳

. ה מ י ת ח י ח ש ן מ ו דקליפא המוזכרות בזה הפסוק, ע אשר בדברו, אהבת עולם.

שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד. ברוד שם כבוד מלכותו לעולם ועד כנ״ל.

אמת ואמונה.

השכיבנו — וחותמים שומר עמו ישראל — כי כיון שהוא זמן שליטת, ה מ י ף ח ת א י ח ש ן מ ו דקליפא המוזכרות בזה הפסוק, ע

אדני שפתי וכ׳. תפלת י״ח בעיניו סגורים.

ואומרים עלינו כנ״ל בתפלת שחרית.

ה ט מ ל ה ע ש ש ״ ק

טוב ללמוד כל לילה סמוד לשכיבה כמו שאמרו רז״ל לא איברא ליליא אלא לגירסא, מפני שהתורה היא שמירה גדולה שלא יטמא אדם בקרי בלילה לכן צריך ליזהר שלא יאבד אפי׳ אחד מן הלילות שלא ילמוד בה, וקדום לו&ר ק״ש על מטתו יעשה חשבון מכל מעשיו שעשה באותו יום ויתורה כי הזוהר הקדוש קורא אותן מרי דחושבנא — וסדרו האמיתי הוא נדפס בספר ש״צ כפי דעת הרב האלהי רבנו הקדוש אר״י — טוב לקרותו מעומד וכוונות הצריכים הם

נדפסו שם.

כשתגיע לוידוי צריך לאומרו בכוונה גדולה ואח״כ יאמר על חטא שחטאנו לפניך באונם וברצון.

וע״ח ש״ל בבלי דעת,

ע״ח ש״ל בגילוי עריות.

וע״ח ש״ל בדעת ובמרמה.

י קמו ם י ח פ ס נ

ע״ח ש״ל בהרהר הלב. וע״ח שי׳ל בוידוי פה

עי׳ח ש״ל בזדון ובשגגה. וע״ח ש״ל בחוזק יד.

ע״ח ש״ל בטומאת שפתים. וע״ח ש״ל ביצר הרע.

ע״ח ש״ל ביודעים ובלא יודעים. וע״ח ש״ל בכחש ובכזב.

וע״ח ש״ל בלשון הרע. ע״ח ש״ל במראית העין.

וע״ח ש״ל בנשד ובמרבית. ע״ח שי׳ל בשיחת שפתותינו.

וע״ה ש״ל בעינים רמות. ע״ח שי׳ל בפתחון פה.

וע״ח ש״ל בצעדי רגלים להרע, ע״ח ש״ל בקפיצת יד.

וע״ח ש״ל ברצון.

ע״ח שי׳ל בשגגה. וע״ח ש״ל בתשומת יד.

(עד כאן הוידוי באור ישר מכאן ואילד באור חוזר) שעי״ז השפע יורד עד ראשו לחזור להאיר את תמונת צלם אלהים ומעביר כל החטאים והפשעיפ ותיקון גדול הוא זה לפרט חטאיו אף כי הכל גלוי לפניו סוד גדול הוא להתודות על כל חטאיו שעשה מימיו ואע״פ שכבר התודה עליהם ועשה תשובה ובזה

ידחה המקטרג.

ע״ח ש״ל בתמהון לבב. וע״ח ש״ל בשנאת חינם.

ע״ח ש״ל במחרת לרוץ לרעה. וע״ח ש״ל ברכילות.

ע״ח ש״ל בקישוי עורף. וע״ח ש״ל בצואר עתק. ע״ח ש״ל בפריקת עול. וע״ח ש״ל בעזות מצח.

: ע״ח שי׳ל בסיקור עין. : !

ם י ח פ ס נ

וע״ח ש״ל בנטית גרון. ע״ח ש״ל במשא ומתן,

וע״ה ש״ל בלשון תרמית. . ע״ח ש״ל בכנסיה שלא לשם שמים.

וע״ח ש״ל ביוהרא. !• ע״ת ש״ל בטומאת רעיון. וע״ח ש״ל בחילול השם.

ע׳יח ש״ל בזלזול חורים ומורים. וע״ח ש״ל בוויעד עבירה. ע״ח ש״ל בהוצאת דיבר״

וע״ח ש׳׳ל בדברים בטלים. ע״ח ש״ל בגאוה ובוז.

וע״ח ש״ל בביטוי שפתינו. ע״ח ש״ל באכילות איסור.

i .וע״ח ש״ל ברמח איברי וע״ח ש״ל בשס״ה גידי.

וע״ח ש״ל ברמח איברי ושםה גידי של נפשי. ע״ח ש״ל ברמ״ח איברי ושס״ה גידי של רוחי.

וע״ח ש״ל ברמ״ח איברי ושס״ה גידי של נשמתי. ע״ח ש״ל בנשמה לנשמתי.

וע״ח ש״ל בגרמי ?• פגם ומום ברמ״ח איברים ושם״ה גידים של אחדים בנר״ן. ועל חטאים שאני חייב עליהם על ביטול מצות עשה.

וע״ח שה״ע על לאו הניתק לעשה. וע״ח שח״ע על לאו שאין בו שום עשה.

וע״ח שח״ע אשם תלוי. וע״ח שח״ע אשם ודאי.

וע״ח שח״ע קרבן עולה ויורד. וע״ח שח״ע חטאת קבוע.

וע״ח שח״ע עולה.

וע״ה שח״ע מכת מרדות ומלקות ארבעים. וע״ח שח״ע מיתה בידי שמים.

וע״ח שת״ע מיתה בידי אדם. וע״ח שח״ע מיתות משונות.

ם קמט ה י ב ס פ

וע״ח שח״ע כרת וערירי. וע״ח שח״ע כל מיני יסורים. וע״ח שח״ע כל מיני עונשין.

וע״ח שח״ע ארבעה מיתות בית דין. סקילה שריפה הרג וחנק על עשה ועל לא תעשה בין שיש בה קום עשת בין שאין בה קום עשה את שגילוי לי ואת שאינו גלוי לי את שגלוי לי כבר אמרתי לפניד ותודתי לד עליהם ואת שאינו גלוי לי לפניך הם גלוים וידועים כדבר שנאמר הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורד*

הזאת הכל תמחל ותסלח ותעביר את אשר נואלתי ואשר חטאתי.

ואומרים אנא בכח וכ׳ עד סיום המזמור נ״א כפי הסדר הנדפס בש״צ. ואח״כ אומרים גד גדוד יגורנו והוא יגוד עקב, עקב יגוד והוא יגודנו גדוד גד.

ויכוין ג״ב ד״ק ג״ע ד״ד ו״ג ו״ה ד״ו ו״ו. ויכוין שם הקדוש הזה.

שיר המעלות אשא עיני וכי.. עזרי מעם ה׳ עושה — ע ז ר י א ל

. ל א י ב ה׳ שומרך — ש

. ה׳ צלך — צ ד ק י א ל

. ל א ר ש ה׳ ישמרך — י. ל א י ר ד ה ה׳ ישמור — י

. השם הזה הוא כמנין (לילית) שיכניע אתה תקום (תרח״ם) ויכוין ע ש ״ צ וחרב וחרב וחרב, רי״ו רי״ו רי״ו ג׳ חרבות אלו יסיגו גופות! על הקליפות שנעשו׳ מקרי שלי ונפשות יעלו עתה עם נפשי אל הקדושה עוד תכוין תרחם (ידוה אהיה

מצפן מצפן). [אצ״ל מצפ״צ מצפ״צ],

ב׳ידד א׳פקיד ר׳וחי ר״ת בא״ר הויה אלהיט הויה אדני.. ן ט ע ש ר פ׳דית א׳ותי י׳דוה ר״ת פא״י יאהדונהי ואח״כ יכוין ק

ל זצ״ל. ״ ח מ העתקתי הסידור מעצם כתי״ק של רבינו ר

כ״ת ניסן תשכ״ז יוםף שלום הלוי וינפלד

ר ו ד י ס

ם י ל ב ו ק מ ה ם ו י נ ו א ג ה

ם י ד י ס ח ה ו שער שני

י ר שנ פ ס

י ע י ב ך ר ר כ

ת ב ש ם ה ו ר י ד ם

ב שבת וקבלת שבת ותפלת ערבית דשבת ׳תהכנד־ לשבת ותפלת ד׳מנחד. דעד

הוא תורת התפלה

בנגלה, בנסתר ובחסידות מחולק לשני מדורים:

י נ ר ש ו ד מ

אור בהיר בשחקים ביאורים, נוסחאות ומנהגים די בכל אתר ואתר, בארץ ישראל ובתפוצות הגולה, ומנהגי המקובלים, צדיקים ואנשי מעשה? פירושי מלות הקשות, הניקוד, ומספר האותיות והתיבות, המכוונים למסורות הגנוזים בסידור

התפלה

ן ו ש א ר ר ו ד מ

ספר מערכת התפלה ?הקדמות, פתיחות ומבואות להרבה עניינים מסויימים? הבאות מקורות ״מהתלמודים, מדרשים וזוהר; מכלל ההלכה והסוד מגאוני קדמאי ובתראי, •ומהמקובלים הראשונים והאחרונים; יטעמים ומנהגים המסועפים לסידור

התפלה.

חובר ועובד ב0<׳ד ע״י הרב משה יאיר בהרה״צ רבי מרדכי דוד זצ״ל וויינשטאלו

פעיה״ק ירושלים תובב״א שנת תשל״א לפ״ק

דפוס ר׳ שרגא וויינפלד, ירושלים ; י.

פתח השער השני

- ן ־ ר ה ראשו ע ש אודה לה׳ אשר עזרבי עד כה להוציא לאור את כל ה­ ת ו מ י ל סידור ״הגאונים והמקובלים והחסידים״ שבו מסודרים כל התפילות ד ש: שחרית, מנחה ומעריב. וכלולים הם בארבעה כרכים. וראינו לנכון להוסיף׳ ה ח ו לא י בכללותו הו י [שער השנ נ ש ר ה ע ש ה ן מ ו ש א ק ר ר לכרך הרביעי גם פ סדר יום השבת] והיינו סדר ערב שבת׳ שמכיל ההכנה לשבת ומנחה דע רב שבת.ת ימי השבוע.- ש טעם הוספה זו הוא יען כי פרק זה הוא המשך ישר של ש ובפרט כי הדלקת הנרות שאנו עסוקים בפרק זה במדור מערכת התפלה בהרחבה, הוא דוקא בעוד יום גדול של יום חששי, כשהשמש עדיין זורחת ברקיע השמים.

בפרק דנא אנו עוסקים בהיקף כללי עפ״י פנימיות אשר כל יום מימות־ השבוע מיום א׳ עד יום ששי ועד בכלל כי הם מסודרים עפ״י כוונת הספירותה ח נ מ . ו נו ה ר מ ״ ק ז״ל ו ה א ר י ז ״ ל כמו שאנו מביאים מדברי רבותי, היא המעלה את כל הניצוצות דששת ימות השבוע ומכניסה אותם ת ב ד ע ר ב של שם; ע ב , וכמו שאנו מביאים כאן כי עפ״י תקנת מרן ה ת ב ש לקדושת הב ז״ל לומר מזמור ק״ז דתהלים. הודו שהיא ד׳ הודיות, ואנו מביאים הפירוש ו טב שביאר כ ל המזמור על פי פנימיות בקבלה ו ם ט ל ש ע ב הנפלא של מרן היני העלאת הניצוצות של ימות השבוע לשבת, ויתד עם זאת אנו וחסידות בענין [מתורגם מלשון־ ו א ה ג י ד ע נו ס מביאים בביאור המזמור גם מדברי רבי

ערבית] י ומרד״ק והמאירי בביאור לשונות המקרא.

והשי״ת יעזרני להמשיד הדפסת יתר הכרכים שבת ומועדים וכר.

הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו.

ב זצלל״ה.. ו ל ע ל ז׳ שבט תשל״א יומא דהילולא דזקני הקוה״ט רבי ד ו ד ׳ ל מ

הכ״ד משה יאיר בהרה״צ ר׳ מרדכי דוב וויינשטאק זצ״ל׳

ר ר ד י ם

הגאונים והמקובלים והחסידים מתולק לשני מדורים המשלימים זה את זה:

׳ ר ב ו ד מ

אור בהיר בשחקים ביאורים, נוסחאות שונות, חקרי הלשוו, פירוש מלות הקשות, הניקוד, ומספר האותיות והתיבות, המכוונים לחכמת

הקבלה.

׳ ר א ו ד מ

מערכת התפלה

להקדמות, פתיחות ומבואות להעניינים הכוללים שבסידור התפלה; מקורות, ושיטות ומנהגים. על פי נגלה, נסתר

ותסידות.

י מסדרת מדרש תפלות וברכות ע י ב ספר ר בהלכה — מדאי מקומות מרובים והבאות וקיצורים וציטוטים מהמקורות ?הראשונים מהתלמודים ומדרשים, ומהגאונים, מסידורי רבינו סעדיה גאון ודבינד עמרם גאון, רשי׳י ורמב״ם; מפירושי רבינו יהודה בר יקר, מספר התמיד, :מספרים מקצועיים כגון: הפרדס והאורה וסדר הסדרים ושו״ת לרש״י, מחזור •וויטרי, אבודרהם, כלבו, תניא רבתי, ספר העתים, הפרנס, ראב״ן, שבלי הלקט, *מהרי״ל, הרוקח האגור והרבה משו״ת הגאונים הקדמונים (רשימה מפורטת על שו״ת הגאונים ר׳ בלוח הר״ת בערך ג׳) בנוגע לענייני התפלה ונוםחאותיה ומנהגיה.

בקבלה ובחסידות — לקט תמציתי מספרי המקובלים הקדמונים כגון-ספר הבהיר, זוהר, אוצר הכבוד׳ שושן סודות, ספד הקנה, ספר שקל הקודש וספר יהנפש החכמה לרבי משה די ליאון, ומספרי רבינו מנחם ריקאנטי ביחוד מספדו ׳פירוש התפלות על פי סוד (כדאי לציין כי פירושו הוא רק לתפלות חול, והשלמתי הרבה מספד ״הנפש החכמה״ לשבת ומועדים), מספרי רבינו הרמ״ק והאר״י יהר״ש ׳שרעבי ומפירוש הסולם על הזוהר. וכמו״כ מסידורים ידועים הבנויים על חכמת •הקבלה. כגון להר״ש וויטל, להשל״ה, לר״י קאפיל, לד׳ אשד׳ לב שמח ועוד. ומשאר ספרים מגדולי החסידות, תלמידי ותלמידי תלמידיו של מרן רבי ישראל

בעל שם טוב. זכר כולם לברכה לחיי עדי עד.

שינויי נוסחאות וחילופי מנהגים - תקבוצת עצומה של שינויי ־נוסחאות התפלה, חילופי מנהגים בארצות הקודש,׳ ובתפוצות. מנהגי המקובלים,

ושתי הישיבות םורא ופומבדיתא, מנהגי גדולי עולם ואדמו״רים מפורסמים. פרושים וחקרי לשון — דיונים מרובים על דבר פירוש מלות הקשות, ־ועל ניקוד, ומספר האותיות והתיבות, אשר כוללים הרבה מחכמת הדקדוק ומכוונים

לסודות התפלה.

ם כמפורט בשער א׳. י ח פ ס נ

חובר ועובד וסודר בם״ד ע״י

ק א ט ש נ י י ו ר ו י א ה י ש ב מ ר ה

מפתח של ספר מערכת התפלה

ק ר?! גשון ערב שבת ר פ׳ ההכנה לשבת ותפלת מנחה דעש״ק. ן א מ י ס

׳ המשך הכנת שבת. ן ב מ י ס׳ הכוונות של רחיצה במקוה, עפ״י האריז״ל והבעש״ט ז״ל ן ג מ י ס

ומה שהכריע הרז״ש ז״ל.׳ הסרת הצפרנים ושערות. והשאר להכנה לשבת. ן ד מ י ס

׳ ע״ד שינויי התפלות וששת ימי המע׳ ושבת במק׳ לספיר׳. ן ה מ י ס׳ ענין הדלקת נרות בשבת. ן ו מ י ס

׳ ג׳ השיטות על דבר זמן בין השמשות ותוספת שבת. ן ז מ י ס׳ ישנס כו״כ דעות מתי הוי קבלת שבת עד שאחר זה אסור ן ח מ י ס

בעשיית מלאכה.׳ תפלת מנחה דערב שבת. ן ט מ י ס

ן י י לקט מנהגים שונים בערב שבת. מ י ס

ק שנ י קבלת שבת ר פ׳ לכו נרננה. ן א מ י ס

׳ לכה דודי והיציאה להשדה לקבלת שבת. ן ב מ י ס׳ מזמור שיר ליום השבת. ן ג מ י ס

׳ טעמים ומנהגים שונים בסדר קבלת שבת בארץ ישראל ז ן • מ י ס ובתפוצות. אשכנז וספרד.

י פדר תפלת ערבית דשבת ש י ק שק 1 ר פ הקריאת שמע וברכותיה

׳ והוא רחום׳ דיונים ע״ד אמירת פסוק והוא רחום לפני ן א מ י ס תפלת ערבית דשבת, ובזמירות ובובא לציון במנחת שבתן ב ׳ ד׳ ברכות דק״ש, הנוסחאות השונות של גאוני קדמאי מ י ס

רם״ג, רע״ג ורמב״ם.׳ דיונים ע״ד החתימה של הפורס סוכת שלום ן ג מ י ס׳ דיונים אם לומר ושמרו בתפלת ליל שבת. ן ד מ י ס

׳ דיונים אם לומר ברוד ה׳ לעולם. ן ה מ י ס

ק רב י ע י הקדמה כוללת על קדושת השבת ותפילות. ר פ העמידה והקידוש והסעודות

׳ שקולה שבת כנגד כל התורה כולה. ן א מ י ס׳ בששה עניינים מובלט עדר השבת משאר ימות השבוע, ן ב מ י ס׳ שתי השיטות בדבר התחלת ההמשכה מא״ם שיטת רבי־ ן ג מ י ס

ישראל סרוג ז״ל, ושיטת רבי חיים וויטאל ז״ל.׳ סדרי העליות בליל שבת בתפלות בקידוש ובסעודה,. ן ד מ י ס

׳ בתור אדם המעלה. ן ה מ י ס

ברכות מאליפות מידידי הרה״ג בנש״ק רבי יהודה זאב לייבאוויץ שליטתי

לאלה הרשומים בזה.

ואלו יעמדו על הברכה

ש״ב אדמו״ר הגה״ק בנש״ק ר׳ יואל טייטלבוים שליט״א.

אדמו״ר הגאון הצדיק ר׳ אברהם לנדא שליט״א.

אדמו״ד מוואסלוו הרב הצדיק ר׳ יעקב שלמה שליט״א.

הרב הגאון הצדיק אדמדר מבהוש שליט״א.

הרב הגאון המפורסם ר׳ חיים אריה ארלנגער שלט״א, שווייץ,

הרב הגאון המקובל ר׳ יוסף וויינשטאק שלט״א.

הרב החסיד בנש״ק ר׳ יעקב מילגרום שליט״א.

הרב הגאון המפורסם בנש״ק ר׳ מאיר סגל לנדא שליט״א, ת״א.

הרב החסיד בנש״ק ר׳ פנחס דוד הורוויטץ שליט״א, ברוקלין.

הרב החסיד ר׳ ישראל בנציון היימאן שליט״א׳ ובנו החתן חיים היימאן נ״י, ״מזל טוב״.

המברכם מוקיר דרבנן

יודא זאב

בנוסח קדושת כתר

, על ענייני הקדושה א ״ ט י ל ש ץ י ו א ב י י ב ל א ה ז ד ו ה חידו״ת מהרה״ג ר׳ י

. ע״פ הקדמת אבי מורי זצללה״ה, ע״פ ו מ ם ש י ל ח ם ה מ י ן ע ו ח י ו דחן את פני העיר לשון ״חך א צדיק באשאינט דעם שטעטעל ווי ער קומט אויף שבת — ה״ס — רב אמר ״מטבע״ תיקן להם. להסתכל אם יש לאדם כסף על הוצאות שבת ק׳ ושמואל אמר שווקים תיקן להם מסתכל שיה׳ השוק והמסחר בטהרת הקודש תרומה ומעשרות. ובירושלמי מובא שתיקן אטליז שיהא בשר כשר,ר יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם ״מקוה טהרה״. ובפח״ח, וזה בהשגחת הרב — ו

י״ל ״ויחון׳׳ עם המיחדים שמו, שיהא ״חן״ דקדושה.

. הכוונה ר י ל א מ ל ח י כ נ י ע ת ל י נ ו ש י מ ח ר ו ב נ ע י מ ש י ו עפ״י הקדמת אור החיים הק׳ פ׳ שמות ע״פ וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר, אולי שהיו כולם פשוטים ואין בכור ביניהם וידע בידיעת נביא — או הגם שהיו ביניהם בכורות אעפ״כ הוציאם מכלל המכ׳ והטעם לא לצד צדקותם אלא לצד שביזהו פרעה הרשע בפניהם ודבר אליו כדבר הנבל אל תוסף ראות וגו׳ לזה צריד גם הוא להתבזות בפניהם כדין המבייש חבירו בפני רבו שצריד לפייסו בפניהם עיי״ש, וזה וישמיענו ברחמיו ״לעיני כל חי״ בפני כל העולם שעשו לנו צרות צרורות ורצחו ושרפו את עם ישראל עם א׳ אברהם ושרפו ספרי

תורה ע״כ וישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל הי — כדברי אור החיים הק׳.

. ע״פ מ״ש אור החיים הק׳ פ׳ ואתחנן ע״פ ואתם ׳ א ם ל כ ת ל ו י ה ל הדבקים בה״א ע״פ מ״ש הרמב״ם פ״ו הלכות יסודי התורה. הנטפל לה׳ מלפניו מותר למוחקו וכו׳ מלאחריו כגון ך אלקיכ״ם אינם נמחקים וזה ואתם הדבקים בה׳ גמר אומר א־כ״ם דביקות ישראל בהשי״ת כאותיות שמלאחריו שהם כ״ם שהם קדושים כשאר האותיות של השם ודפח״ח, וזה י״ל הן גאלתי א ת כ ״ ם אחרית כראשית קדושת ודביקות ישראל בה׳ כמו כ״ם של אלוקיכ״ם. וזה, אחרית כראשית

להיות לכ״ם לאלוקים.

הכ״ד יהודה זאב לייבאוויץ

סדור הגאונים והמקובלים והחסידים

ה ל פ ת ת ה כ ר ע I מ

שער שני

ת ב ש ם ה ו ר י ד ס

ן ו ש א ק ר ר פ

ערב שבת

יום שבת נמנה ליומ אמצעי דשבוע ולסיומה / ומקביליס ימות השבוע לספירות. /

יני ההכנה שבח מנוחה / עונג שבת / ההכנה / חפיפה! / כוונת המקוה / כו״כ מעני

קציצת צפרנים, וספרת השערות ועוד / ע״ד שינויי מטבעות התפלות / הדלקת

הנרות / קבלת שבת שלא לעשות מלאכה עוד / תפלת מנחה דערב שבת.

׳ ן א מ י ס

ההכנה לשבת

א) שמירת שבת היא מ״ע ומל״ת. ויום השבת הוא- סוף השבוע. שקודמים לה ששת ימי המעשה והויא יום הששי יום המכין לשבת. וכמו״כ הוי יום השבת/ ה׳ ר. ובהם מכוונים לקבל תוספת , כי ג׳ ימים קודמים לוי יום ד ינם האמצעי נפש רוח׳ נשמה, ביום ד׳ נפש, ביום ה׳ רוח וביום ו׳ נשמה. ובערב שבת הוי׳ התכללות והתעלות העולמות. ובפרט וביחוד באה הכוונה בתפלת מנחה דשבת,ח ונשמה. ואחר שבת יום ג תוספות של נפש ח ובתפלת ליל שבח כדי להשי ראשון — הסתלקות הנשמה, ויום ב׳ — רוח, ויוס ג׳ — נפש. וזוהי תקנת משה רבינו ועזרא הסופר לקרות בתורה ביום ב׳ וה׳ כדי להחזיק הרוח. וכפי שיתבארל שבת: להלן בארוכת. שלפי הק,בלה ממשיכים תוספת נר׳ץ בתפלות של לי״ בצבור, ותוספת ו כ ר ב , תוספת רוח באמירת ״ ״ ה ל תוספת נפש ב ״ ב ו א! י ככ דעות ״ ״ (וכדול״ז ביום שבת, כדלהלן). וישנם ם ש ו ר פ ו נשמה באמירת ״ מתי מקבלים קדושת השבת שאסור אח״כ לעשות מלאכה י״א בהדלקת הנרות, וי״א בא-מירת ״באי כלה״. וי״א באמירת מזמור שיר ליום השבת. וכמו״כ בערב

׳ ־ א ן מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע ה מ

ית העולמות, מעשייה ליצירה, ומיצירה לבריאה ושלשתם שבח הוי ההכנה לעלי באצילות. וכל זה הוא בכוונת התפלה של ערב שבת קודש, וכמו שנביא להלן בםי׳ד בארוכה. בכל אופן יום חששי הוי יום המכין לשבת, וכלו להשראת קדושת

השבח.

ב) הזכרנו בהעברה כי יום השבת הוא נמנה בין שתי הבחינות, א׳ יום האמצעי של השבוע. ב׳ יום המסיים את השבוע. וכדאי להרחיב הדיבור בזה מחמת שזה נוגע הרבה בכוונת יום השבת. ונביא מעט דבש מכתבי האריז״ל ומכתבי הרמ״ק ז״ל, כי זוהי כעין פתח וכניסה לכל מהלך עניין קדושת השבת וההכנסה

לשבת, מה שא1ו עומדים בנדונם.

ג) יום שבת הוא יום השביעי דהשבוע, וידוע כי ימות השבוע מקבילים לז׳ ספירת הבנין, יום א׳ — חסד, ב׳ —• גבורה, ג׳ — תפארת, ד׳ נצח, ח׳ — הוד,. ומובא ת א כ ל ת מ ב ד ש בפיוט לכה דודי ש ו׳ — יסוד, ז׳ — מלכות. וזוהי נ כר׳כ פעמים בזח״ל עיטור זה ליום השבת. היינו לרמז על ספירת מלכות, שהיא יום השבת ז׳ דשבוע. ובכתבי המקובלים מבואר הרבה מזה. ונציין רק מ״ש בשער רוח הקודש למהרח״ו ז״יל (דף כ״ט באמצע כוונת האפר) ביום א׳ יכוון השמות בסגול והיינו בחסד. וכמו״כ שמות המלאכים שהר״ת סגול, עיי״ש. וכדול״ז. ביום/ עד, ליום ששי בניקוד שורק המורה ב׳ בניקוד שבא המורה על ספירת הגבורה וכו על ספירת יסוד, ובשבת ג׳ כונות שונות, בליל שבת, בבוקרו של שבת, ובמנחת שבת, והכל סובב על סדר זה דספירות ימי הבנין.: המסודר מיוס א׳ דשבוע המתחיל,

ויום שבת המסיים.

ד) וע״ד השבת שהיא המחויך של השבוע, ראה בשער רוח הקודש (יחוד כ״א כונה ב׳ דף קמד.) וכדאי להביא תוכן הענין. חל״ש כבר הודעתיך (שער מאמרי רשב״י נשא דף ר״ו מבו״ש ש״ג ח״ב פט״ז) כי ג׳ עולמות בי״ע, ועולם הבריאה — הרוחניות שלו הוא שם א־ל ש׳׳ יצירה — א־ל הוי׳, ועשיה א־ל אד•.

. ( ת ו ל י צ ת א כ ס מ (שלשת השמות הללו דבי״ע מפורשים ב

ה) וממשיך כי האדם יש לו תוספת נשמה בכל שבת, מן האצילות ומן הבריאה ומן היצירה ומן העשיה. ובליל מוצאי שבת מסתלקת בחי׳ האצילות.נות של בי״ע. ביום שני מסתלקת בחי׳ הבריאה. ביום א׳ נשארימ עמו ג׳ בחיונשארת בחי׳ עשיה, אח״כ ביום ד׳ מסתלקת גם ׳ יצירה, . ביום הג׳ מסתלקת בחי, כי כבר ידעת כי הוא שביעי ה ר ב ע בחי׳ העשיה מבחינת תוספת שבת שה מבחי׳ א ב ואמצעי. ולכן ביום רביעי חוזר האדם לקנות תוספת קדושה לשבת הנת אצילות. ומסדר העשיה, ביום ה׳ יצירה, ו׳ בריאה, וביום שבת נתוסף בו בחי

׳ ט ן א מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

הכוונות בשמות הנ״ל בהתאם לבי״ע ולנר״ן. הרי שיום השבת כולל שני ההבחנותהרדע מסודרים היהודים והכוונות לפי סדר ימי אמצעי וסופי. (ספר בניהו בן י

השבוע. ימי הבנין).

ו) ולפי הסדר של ז׳ ימי הבנין, נביא תוכן נפלא מרבינו הרמ״ק ז״ל בסידורו תפלה למשה, בשער העשירי׳ ונקצר באמרים.

הנה קדושה ראשונה העולה על כל הקדושות היא קדושת השבת. עניןונות וההנהגה הנמשכת מהן לנו. שאנו עס ה­ שנוי הזמנים תלוי בספירות העלינו וגלגולי זמנינו אנו מתגלגלים ממש בגלגלי הספירות מפני שאנו כל הנהגותי, נצוצות חצובות מאור הספירות ו נ י ש פ נ ו ו נ י ח ו , ר ו נ י ת ו מ ש בסוד ננו הוא להדמות למעלה כל האפשר להקשר בשרשים העליונים להדבק וכל מגמתיו בבוראנו, כל האפשר. וזו היתה הכוונה בבריאתינו, כמאמרו נעשה אדם בצלמנ

, ויברא א׳ את -האדם בצלמו וגו׳ בצלם א׳ עשה את האדם. כדמותנו

נו ז) לכך עיקרנו להדמות לספירות העליונות ולהתנהג במעשינו, שבתינתמ להנהגתם. וקימתינו בהנהגתם. והתורה גלתה לנו שינוי הספירות, וחילוקי בחי ועשה הקב״ה כלים גשמיים דומימ לעניינם׳ כדי שבהם נדע ההנהגה העליונה.: והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ותיקן תקופות השנה ומהלכי• והיינו אומרו. ל א ר ש ץ י ר א י מ ה ל כ,ם ב פ הכוכבים לידע מסימנם בהה נהגה העליונה כ ולכך אין קובעין חדשימ בחוצה לארץ. ולזה אנו מתנהגים על פי קדושת הימים.י גם אנחנו מקדשים כדי שכמו שהספירות העליונות הם מתקדשים מלמעלה —

עצמנו באותה קדושה מלמטה.

: ו נ י . דהי ל ו , שליטת ח י מ ו ל י ג ל פ י ג ק ה ה ש ן ש י ע ח) ואנו מ: יום ם ו י . ממשלח ה ן ו ר ־ ט ט מ הנהגת ששה ספירות, כל ספירה וספירה ב א׳ — חסד, יום שני — גבורה, יום שלישי — תפארת, יום רביעי — נצח, יום חמישי — הוד, יום ששי — יסוד. והםפירות האלו משמשות ששה ימים בהתלבשוה. וכל ספירה וספירה ת ו ל כ י ן בעל ששה ה ו ר ־ ט ט , שהוא מ ה ר י צ י הה לנוכח ובמקביל] הספירה ההיא, ל י ל ת מנהגת ה ו כ ל מ ה מנהגת יום אחד׳ ו, ה ש י והיא, ששה לילות לששה ספירות, והיא והמלכות] מנהגת בהתלבשות ה ע

. ן ד ו ר י , שיש לו שבעה מ ן ו ־ פ ל ד שהוא ס נ

י שליטת השבת שיש לו ע י ב ש ת שהוא ההקף ה ב ש ט) ובבוא יום הת ו ש פ נ . ומשם יעלו ה . . ת ב חמשה עניינים נתלים אלו באלו וכו׳ ובערב שת ברוחות ונפשות ו מ ש נ > ויתקשרו ה ת ו ח ו ר לגן עד! של מטה, ויעלו ה

ויתעלו לגן עדן של מעלה.

ן ב׳ מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ ב ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע י מ

׳ ן ב מ י ס

המשך הכנת שבת

א) בסימן ראשון הראנו איך ששבעת ימות השבוע מקבילות לו׳ ספירות הבנין, וא״כ יום שבת הוא נגד מלכות ויומ ששי היא המכינה לקבלת קדושת שבת

המתבלטת בפעולות ובמעשים, כדלהלן לפנינו.

/ ב) ישנם הרבה מאמרי חכז״ל בתלמודים ובמדרשים ע״ד קדושת השב! העננג שבת וההכנה לשבת ביום הששי. וכדי שלא תכבד עלינו העבודה וההכפלות,ע י ב ר ת ל ו ל ת וציוני שינויי נוסחאות, נקצר באמרים עם הבאת מדברי ה ש א, מהדו׳ רשק״ם, ומהרוקח, ומהראבי״ה, ומהשבלי הלקט ועוד אשר ן ו א א ח א! י ג

הם בונים דבריהם על דברי חכז״ל.

ג) חל״ש השאלתות (ר״פ בראשית, ושאלתא זה היא גם בתנחומא בראשיתנח ביומא בשינויים עיי״ע בפסיקתא רבתי סוף פ״י ב׳) דמחייבין דבית ישראל למיומא דשבתא וברכיה דשבתא, דכד ברייה קב״ה לעלמיה ברייה בשיתא יומין, ונח ביב וקדשיה וכו׳ ואמר לן רחמנא: נוחו ביומא דשבחא כי היכי דנחי ביה אנא, דכתי

(שמות כ — ח) זכור את יום השבת לקדשו.

ד) ואסור לאיענויי ביה, אלא מתבעי ליה לבר ישראל לאיענוגי ביהב (ישעיה נח — יג) א, ויקוריה בלבושא ובכיםויא מעליא, דכהי י ובמשתי במיכלא. וקראת לשבת עונג, וכבדתו (שם) שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול,

י וכר, א מכבדותי ת דר׳ יוחנן קרי למניה דהוה לביש ב ש ב

א מי שיש לו להחליף יחליף, ושאין לו להחליף ישלשל ת ה) אמר רב ה בבגדיו. תניא א״ר יוחנן צריך האדם שיהא לו שתי עטיפות אחת של חול ואחת של שבת. כד דרש רבי שמלאי בצבורא׳ רבנן חבריא אמרו כעטיפת נו בחול כך

עטיפתנו בשבח, אמר להם צריכים אתם לשנות. (עיין שבת קיג ע״א. מנהיג הל׳ שבת סי׳ נח. ירושלמי פאה פ״ח, רות רבא

פ״ה פםיק״ר כג. אור זרוע ה׳ ערב שבת סי׳ יח). עוד מהשאלתות נביא להלן מהמשך דברינו.

ו) ונביא עוד כו״כ ממנהגי אר״י. המנהג הפשוט הוא שיהא גבאי הקופה•י עולם. י י לענ של צדקה מחזרים בכל יומ ומחלקים בערב שבת לערב שבת התמחו

קופה לעניי העיר, (כפתור ופרח פרק מד).

ינו ז) נהגו בכל ארץ הקדושה להיות ניעורים ליל ששי ויום שלפניו דהי יום ה׳ ולילה שלאחריו ולומדים ואינם מדברים דברים בטלים, וראה בארוכה

בשער הכוונות איך שמתחילת ליל ה׳ מתחילים כבר הכוונות ליום השבת.

׳ יא ן ב מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ח) איתא במסכי שבת (דן/ קיז) אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת mm, שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו לאלתר. במכילתא והכינו מכאן שיכין לע״ש. כל אדם יעשה שום דבר לצורך שבת. יש קונה בשר, יש בוקע עצים, יש מתקן האש׳ יש גודל הפתילות, יש מדליק הנרות, יש חותך הירקות, יש מולח הדגים, יש מחריך ראשי הבהמות ויש יוצא ונכנס להביא מגדים ובגדים

וכלי תשמיש. (עיין שבת קיט) ומובא ברוקח ובת נ יא רבתי באורך יותר.

ן ט) וכ׳ השבלי הלקט (סימן נח) וצריך' אדם לחוף את ראשו ולרחוץ בחמי ערב שבת עם חשיכה, ולהתעטף בבגדים של שבת דאמר (שבת כה ע״ב) הדלקה

נו בשבת חובה, רחיצת ידים ורגלי מ בחמין — רשות. ואני אומר אף רחיצת ידים ורגלים חובה. דאמר רב יהודה אמר רב כך היהו של ר׳ יהודה בר אילעי, ערב שבת מביאין לו עריבה מליאה מים ורוחץ הג מנ

בה פניו ידיו ורגליו ומתעטף בסדין המצוייץ ודומה למלאך ה׳ צ׳.נן גבי הנהו תרי ובפרק במה מדליקין (שבת עמוד ב׳. לא — ע״א) אמרי

גרדי שהמרו זה את זה וכו׳ והיה הלל חופף את ראשו. ובסנהדרין (צה ע״א במעשה דדוד כשתפשו אוחו יושבי בנוב), ההוא יומא

•פניא דמעלי שבתא הוה ואבישי בן צרויה חוה קא חייף רישיה. ובפרק אין צדין (ביצה כז ע״ב) ההוא דאתא קמיה דרבא אפניא דמעלי יומא טבא והוה קא חייף רישיה וכר, הא למדת שמצוה לחוף אדם ראשו ערב שבת וערב יום טוב. וכן מצוה להתעטף בבגדיו מערב שבת׳ כי הא דר׳ חנינא (שבתל אפניא דמעלי שבתא ואמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה. קא קיט ע״ב) מיעטף ו ושנו חכמים (שם קיג ע״א) וכבדתו (ישעיה נח — יג) שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. ותנא דבי ר׳ ישמעאל (שם קיד) בגדים שבישל בה קדירה

לרבו אל ימווג בו כום לרבו.

י) ובתנחומא (אין לפנינו אבל נמצא בקונטרס אחרון של יל״ש) קח את אהרן ואת בניו ואת הבגדים (ויקרא ח — ב) למה הבגדימ, אלא שהן כבודו שלי אדם כסותן. י אדם, הדר בנ אדם. וכן בן סירא אומר (מ״ם דא״ז פ״י) הדר א׳ בנ וכן מצינו ברות המואביה שאמרה לה נעמי (רות ד — ג) ורחצת ושמת שמלותיךת של ו ד ח ו י עליך. וכי תעלה על דעתך שהולכת ערומה, אלא אילו שמלות מא (שבת קיג ע״א) מי שיש לו להחליף יחליף, ומי שאין לו ת . אמר רב ה ת ב ש

•להחליף — ישלשל בבגדיו.

ע המאירי (שבת קיט) כשם שאדם צריך י ב ר יא) ובספר בית הבחירה ל לקיים מצות עונג שבת באכילה ושתיה, כך צריך לכבדו במלבוש נקיה ובשאר הדורים. מגדולי החכמים היו רוחצים בחמימ ומנקימ את עצמם בערב שבת ומתעטפים ומלבישים עצמם בערב שבת כאדמ המקוה להיות המלך או החתן נכנס בביתו,

והוא שאמרו מתעטף ואומר בואי כלה.

אמר משה יאיר. בבחרותי כשהי׳ זקני הקדוש רבי ר׳ דוד׳ל ביררמן וצ״ל,

׳ ן ב מ י ן ס ו ש א י ר ק ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע יב מ

הולך למקוה הייתי הולך ללוות אותו. והי׳ לי לפלא! כי אחר רחיצת המקוה היה מתלבש בכתנת של חול, וכשבא לביתו התלבש בכתנת של שבת. והיה הדבר לי לפלא, כי זוהי עבודה מיותרת׳ ולאיש זקן בודאי, קשה הדבר מאד להתפשט

שני פעמים. . אך אח״כ הבנתי כי זקני בהיותו מקובל היה מכוין בלבישת הכתונת בשם זהרי־א־ל, ולא רצה לכוין בהיותו במרחץ, כידוע. ובמקוה עצמה היה כמ״פ מתלבש

בירמולקא וטובל, כדי לכוין הכוונות של המקוה.

ינא (שבת קיט) מעטף וקאי יב) ובראבי״ה (מם׳ שבת סימן קצז) רבי חנ אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת (שבת) המלכה. ר׳ ינאי לבש מאני מעלי ומכסי אמר בואי כלה בואי כלה וגרםינן בפרק אלו קשרים (שם קיג ע״ב) ורחצת ושמת שמלותיך, אמר רבי אלעזר אלו בגדים של שבת, וכבדתו נישעיה

נח יג, שבת קיז ע״א) שלא תהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול.

יג) ׳ובירושלמי (פאה פ״ח ה״ח) גרםינ! אמר ר׳ יוחנן וכו׳ אוי לנו עטיפתנו בשבת כעטיפתנו בחול. ולכך נהגו ללבוש שרגיניישא (בגד רחב ונאה עיין רש״י שבת קכ סע״א. מריק כד סע״א) בלע״ז לכסות בגדי חול, למי שאין לוא אם יש לו להחליף מחליף ת להחליף. וכדאמר התמ (שבת קיג ע״א) אמר רב ה

ואם אין לו להחליף ישלשל בגדיו. ומביא הראבי״ה עוד כו״כ הכלולים לעיל. מענין חיפוף ורחיצה במים חמים, ואומר שמעית מהני דמצוה לרחוץ או לכה״פ לחוף את ראשו בערב שבת

ן וללבוש בגדי שבת מיד׳ כר׳ ינאי (שבת קיט ע״א). ולרחוץ ידיו ורגליו בחמי

יד) עו״ש בראבי״ה ומצוה (ג״כ) נמי להסתפר לכבוד שבת ויו״ט, בדמוכח נמי התם ובפרק כהן גדול (םנהד׳ כ״ב ב) נכהן גדול) מערב שבת לערב שבתד (ליקרא דשבת) קא עביד, ואפילו מצפרא דערב שבת מינכרא מילתא דקעבי ליקרא דשבתא, דגרםינן במם׳ נזיר פרק קמא (ה׳ ע״א) גבי נזיר עולם רבי יוסי אומך מגלח מערב שבת לערב שבת ומסיק מאי איכא בינייהו וכו׳ אבל בחמישי

בשבת לא הוי יקרא דשבת. עיי״ש עוד.

טו) ורבים .השל״ה הקדוש במדורו שער השמים כתב בא״ד לכך מטעם זה מצוה להוסיף מחול על הקודש דהיינו להקדים קדושת שבת, כדי שבאותו העת שהם (המזיקים) רוצים להאחז באותה המדרגה והשורש מיד ברחו בהחבא וקדמה קדושת שבת ונעשה הייחוד העליון, וזהו טעם להוסיף מחול ממש ממדרגת חול שהחיצונים אחוזים בו לעשותו קדש לקדשו בקדושת השבת, ונסתם המקורותנא מעטף וקאי אפניא י לחול, ונפתח לשבת וענין קבלתו פירשו בגמרא ר׳ חנ במעלי שבתא, אמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא וכר, בואי כלה׳ בואי כלה וכו׳ עיי״ש בביאור כה״ע, על פי סודות התורה. ועיקר מ״ש בואי כלה ב׳ פעמים הכוונה

לספירת מלכות, ולספירת בינה.

׳ יג ן ג מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ ג ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

׳ ן ג מ י ס

הכוונות של רחיצה במקרה, עפ״י האריז״ל והבעש״ט ז״ל, ומה שהכריע רבינו רז״ש בעל התניא ז״ל

ן בערש״ק שזוהי ההכנה א) בסימן א׳ הבאנו ע״ד חפיפת הראש בחמי להמשיך קדושת השבת על האדם, אולמ ההכנה הגדולה היא בטבילה במקוה טהרה כמבואר בזוהר פרשת תרומה (דף קלו ע״ב), ולהלן לפנינו נביא מהרח״ו ז״ל כי מנהגי האריז״ל היא שהטבילה במקוה דוקא אחר קריאת שנים מקרא ואחד תרגום.

ת האריז״ל והבעל שם נ מ ב) וכונת המקוה היא םוגיא מיוחדת. ומבואר בב דיל, בכו״כ שינויים. ורבינו הרז״ש בעה״ת במדורו מגשר ומפשר בין שניהם, טו

ג) בזוהר תרומה הנ״ל מתבאר הרבה מאד מענייני שבת, ובא״ד כתב רב המנונא סבא כד הוה סליק מנהרא במעלי שבתא הוה יתיב רגעא חדא תקיף עינוי והרה חדי. והוה אמר דהוה יתיב למחמי חדוה דמלאכי עילאי׳ אלין סלקין. זכאה איהו ת ו מ ש נ ם ה ל ו ע ואלין נחתין. ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש ב

מאן דידע ברזין דמאריה, עיי״ש כה״ע.

ד) וכתב רבינו הרח״ו ז״ל (שעה״כ ענין ליל ו) מנהגי מורי דיל (האר״ית הכנסת, או לבית מדרשי, ז״ל) תיכף בסיימו תפלת שחרית דיוס ו׳ היה הולך לבי אם היה שם ספר חורה כשר, היה מוציאו, וקורא בו הפרשה, שנים מקרא ואחד תרגום, והוא היה קורא המקרא מתוך הספר תורה, והיה לו תלמיד אחד׳ שהיה

קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום וכר.

ה) עו״ש ואחר קריאת הפרשה, היה טובל הטבילה של ערב שבת הנזכר בם׳ הזהר פרשת תרומה (קלו ע״ב) דרב המנונא סבא ע״ה הוה סליק מנהרא בכל ערב שבת כו׳ והיה אומר מורי ז״ל כי כיון שכבר קרא הפרשה, כבר יש באדם כח לקבל תוספות קדושת השבת, ולכן לא היה טובל קודם שיקרא הפרשה, זולתי דרך מקרה, ואף גמ מקרה זה, לא היה טובל׳ רק אחר שהתחילה שעה ה׳ מיום ר, והיה אומר מורי ז״ל כי תוספות שבת היה ניכר ומתגלה במצח האדם תיכף אחר הטבילה הנזכר אבל עיקר הגילוי לא היה רק אחר חצי היום ודוקא אמ טבל כבר, והסיר

ממנו קליפין דחול ע״י כוונתו, וכוי.

׳ ן ג מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע יד מ

ו) עו״ש כונה הטבילה של ע״ש הנה אחר שנכנסת תוך מי הים, או הנהר,! כי המקוה הוא סוד שם אקי״ה דההי״ן העולים בגי י מ או המקוה קודם שתטבול ת קנ״א כמנין מקוה, כי שם מתקבצים כל שמות איקי״ה היותר עליונים וכר, עיי״ש

כונה ב׳ וכונה ג׳.

ט ז״ל כוונה מיוחדת למקוה׳ ומפורט באר היטב ״ ש ע ב ז) ולרבינו ה בליקוטי יקרים, ונביא תו״ד טהרת המקוה .הוא ענין גדול מאד, כי המקוה מטהר את הגוף והנפש, אבל צריך לעשות הכל בכונה לא ח״ו מצות אנשים מלומדה וכר ואעתיק לך כוונת המקוה ם ה ב ע ש•״ ט ז״ל מקודם יכוין סוד הנזכר בדברי רז״ל שש מעלות במקואות ועפ״י סוד כזה יק״ו —י חסד, יו״ק —• נצח, קן״י — גבורה,ונת הלולב. ת הכתובים בכו קי״ו — הוד, וי״ק — תפארת, וק״י — יסוד׳ והם השמו והמים שבמקוה הם ט׳ יודי״ן דעסמ״ב גי׳ מימ. וכולם נמשכים משם ע״ב שהוא הראשון שהוא חסד גי׳ ע״ב והיא בחי׳ מים לכן הם מ״ם סאה נגד ד׳ יודי״ן דע״ב,

גם מקוה גי׳ קנ״א כמנין אקי״ה במילוי ההי״ן וכו׳ עיי״ש באוךך רב,

ח) כאמור עפ״י האריז״ל והבעש״ט ז״ל הרי הכוונה היא בכללות משם אקי״ה וכמו״כ כי מים הם בחי׳ חסד, מים, שם ע״ב. 'ונביא בקיצור מרבינו הרז״ש

ט ז״ל. ״ ש ע ב ה ל ו ״ ז י ר א מה שמקשר דברי ה

״ ט ו״ל. להבין כללות כוונה ש ע ה ב ט) חל״ש בסידורו כונת המקוה מל נזכר כללות הכוונה בשילוב ״ ז י ר א ה המקוה, הנה בתיקון ליל שבועות ל שם אקי׳ פשוט בלתי מילוי ע״ש, אבל בכוונת המקוה שנדפס בשם הבעש״ט ו״ל נדפס שים אקי׳ עם המילוי שלו והוא זה אלף א׳ ה״ה, ל׳ יו״ד ה״ה ד׳׳ נמצא שם/ ואות א׳ ו אל״ד הוא בשילוב מילוי דאקי׳ כו׳ ומאריך מאד בהסברת ענין המקו בפרט, וכמו״כ: ע״ד תוכן השמות של אקי׳ ושל אל״ד, ובסו״ד והנה בתחלת הבדיאה היו המים מסבבים כל הארץ. והארץ היתה מובלעת בתוך הים עד שאמר יקוו׳ ים כו׳ המים כו׳ ותראה היבשה כו׳ וכך למעלה עלמא דאתכסיא שנקרא בחי ולהיות כן כאשר האדם שהוא מעלמא דאתגליא מ1 הארמה כו׳ יטבול במי המקוה שהן עלמא דאתכסיא יהיה בזה ג״כ .ההכללות עלמא דאתגליא בעלמא ךאתכסיאות כו׳ וידוע דעלמא דאתכםיא הוא שיוכלל ויבא במקוך חוצבו ומשם יוכל להשתננה שבו צריך לכוון ומשם יוכל נת בינה דאצילות, והיינו בחי׳ שם אקי׳ שבבי בחי

ם כר. י פ ת י צ להיות השינויים ב

')' כ׳ המחבר (או״ח סי׳ ר״ס) מצוה לרחוץ (ה״ג כל גופיו, ואם א׳^א לו. מ׳ ן בע״ש ומצוה לחוף הראש ו ירחוץ) פניו ידיו ורגליו בחמי

׳ טו ן ך מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

׳ ן ד מ י ס

הםרת הצפרנים ושערות הראש להכנה לשבת

ן קציצת צפרנים. ויש תוכן רב י ן הכנת השבת יש למנות עו י א) בענ בסדר הקציצה, י״א שיש הקפדה בסדר הקציצה, ויש שמעמידים הכובד כי האריז״ל

א היה חושש לזאת כלל. א״כ אין שום קפידה על סדרן. ל

ם בערב שבת. צפתי ז כתב המחבר (ר״ס ר״ס) ומצוה לחוף הראש ולהסיר י׳ וכשנוטל צפרניו לא, לטול אות] הג״ה ואם היו שערות ראשו גדולות מצוה לגלחןצה .ובימין באצבע, וסימן לזה דבהז״א בשמאלו כסדרן ויחחיל בשמא!ל! בקמית קמיצה שמאל, ימין ״ : קשי״א, ו ה בימין. ע״כ. ואני מ״י שמעתי הסימן ׳ ובדאג

אמצע.

ן ע״ד נטילת ידים לסעודה, (ראה בסי ני לענין הצפרנים יש גם כו״כ די קס״א) כי הצואה של הצפרנים הוי חציצה. ולפי כה״ח בשם האריז״ל הצפרנים לבדם למעלה מהאצבעות הם מהוים חציצה. וכ׳ הע״ח (סי׳ לא פ״ב) מה שעודף מן הצפורן ויוצא לחוץ מכנגד הבשר של האצבע זה צריך לחתוך אותם כי שם נתלים החיצונים ויונקימ בתכלית. וז״ש בזוהר (פ׳ ויקהל דר״ח ע״ב) ובג״ד לא בעי

ליה לאינש לרבאה לאינון טופרין וכר.

ד) וכמו״כ יש לצפרנים אחיזה! לחיצונים ומשום כך צריכים לקצצם. וכמו״ש בע״ח שם כי הצפרנים הם שורש קליפות אלא שהיא זכה בתכלית הזכות, והיא יונקת ממקום בקיעת הבשר בסוף האצבעות, ומה שהוא כנגד הבשר הוא בתכלית הזכות, אבל מה שעודף מן הצפורן ויוצא לחוץ מכנגד הבשר של האצבע זה צריך לחתוך אותה כי שם נתלים החיצונים ויונקימ בתכלית, וז״ש בזוהר ויקהל (ר״ח ע״ב) ובג״ד לא בעא ליה לאינש לרבאה לאינון טופרין וכו׳ והוא השיעור שהואל והוא מה שעודף מכנגד הבשר לכן ״ ח ן הנטילה של הידים כנז׳ ל י צץ בענ חו

ענשו של המגדל צפרנים קשה מאד. ועוי״ש.

ה) ועמ״ש הרמ״א ז״ל וכשנוטל צפרניו לא יטול אותן כסדרן. כ׳ הכה״ח מיהו התשב״ץ סי׳ תקס״א כ׳ שמהר״ם מרוטינבורג ז״ל אינו חושש ליטול צפרניוו כסדר וכ״כ בשער הכונות דהאריז״ל היה חותך וקוצץ צפרניו לכבוד שבת מידי ומרגליו והיה קוצצן כסדרן ולא היה חושש ולא מקפיד אל אותו סדר הנזכר בם׳ אבוךרהם׳ וכ׳ המחזיק ברכה להגחיד״א ז״ל דהגם דהמגן אברהם הביא משם ס׳נות ו מגיד מישרים שאין לקוץ צפרני ידים ורגלים ביום אחד, מאחר דבשעך הכו־. וכ״כ בספרו ברכי יוסף כ׳ שהאריז״ל לא היה חושש לזה ליכי למיחש למיד,

אות ה׳ וכתב שכן פשט המנהג ואין גם אחד נזהר בזה כלל.

׳ ן ד מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע טז מ

ו) , נהגו קצת לחתוך איזה דבר אחר נטילתן משום חומרא/ תו״ש אות ב׳.ת ה׳., אבל האשכנזים ואין טעם למנהג זה, ובמקומינו אין גם אחד נוהג כן. מחב״ר או כן מקפידים להכניס שתי חתיכות עץ עם הצפרנים הקצוצות. ואומרים שבאםכת העץ הבטל כח הקליפה של כת צפורן, ונפלה לארץ, הרי חתי הוקפצה חתי

הצפורן האבוד.

ז) ומצוואת די׳ י החסיד (אות נו — נז) שלא יטול הצפרנים ולא יגלח הראש בר״ח. וכ׳ הכנה״ג דאפילו ביום ו׳ אם חל בו ר״ח אין להסתפר, אלא יסתפר

ביום ה׳ ויכוין לכבוד שבת.

ח) והאריז״ל היה נזהר מאד שלא לגלח ראשו אחר שעת מנחה גדולה, ואפילו בע״ש לא היה מגלח אלא קודם חצות היום דוקא. (שה״מ פ׳ קדושים).

ט) ; כ׳ הברכי יוסף (סי׳ רלב אות ג׳) וכשאדם מסתפר יכוין לקיים מצות לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית וכו׳ והם שתי מצות בפאת הראש וכו׳ וגםן (שה״מ שם) וכשהוא נותן ן שהוא מספר שער ראשו להיותן דינין תקיפי י מ ין שהוא מקיים מצות ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש וכוי י מ שכר המגלח י וכשהוא ע״ש או ערב יום טוב נמצא המגלח מקיים י״ד מצות ז׳ מצות ל״ת בפאות כנז׳ ועוד יש שנים שכתב בעל החינוך והם בחוקותיהם לא תלכו, ולא ילבש גברן ואם וכו׳ הרי ט׳ 1עשה ביומו תתן שכרו וב׳ ל״ת לא תבא עליו השמש ולא תלי הוא עני יש עוד לאו אחד ולא יקרא עליך וכו׳ הרי ד׳ וט׳ הרי י״ג ומצות עשה

ן כשהוא מגלח לכבוד שבת או יו״ט הרי י״ד מצות. דרבנ

ן קדושה זו י ק ז״ל בסדורו והנה לענ ״ מ ר י) ופנימיות ההכנה עפ״י ה הנמשכת עלינו אנו צריכימ לעשות הכנה ותיקון מפני שהגוף כסא לרוחני, והרוחניד והגשמים ות משפיע תמי שורה על הגוף כפי מה שיוכן הגוף,: שכן דרך הרנחני להין הנובע שתמיד נובע ומתמלא י מקבלים ממנו כפי הכנתם. וענין זה משל למעין סוף שהוא שופע ן באי ו המכין עצמו לקבל מימיו, וענין זה המציאות הראשו ממנד השפעתו, ויקבלו שפעו המוכנימ, והמניעה מצד המקבל כאשר לא יוכן לקבל. תמי

יא) ואחריו השפעת הספירות שהם תמיד שופעות קדושתמ והמניעה מן. ולזה אמרו על חסידי ישראל שהיו אומרים בואו . . ם ת ר ה נים בהעדר ט התחתו ונקבל וכיוצא בואו ונצא, וכר. והנה צריך להכנה זו מעשה ודבור ומחשבה. מפני. ושתים . . ם ד א ששלשתם אלו הם הכנות גדולות לכל מציאות רוחני .השורה על ה. לדרתם לדרתם ורצה . . ת ב ש י ישראל את ה אלו נרמזות בכתוב באומרו ושמרו בנן מטה שלחן כסא ומנורה עפ״י סוד, ואומר לכך ראוי י שידור עליחם, עייש״ע בענ לאדם לטהר עצמו לכבוד שבת לקדושת האויר הקדוש השורה. ולכך נאמר שהיו מביאים לו עריבה מלאה מים והיה רוחץ בה פניו ידיו ורגליו שהוא חלק הגוףן חילוף הבגדים מורה על התלבשות העליון והלבשת י הנגלה לאויר. עיי״ש בענ

הספירות בבריאה.

׳ יז ן ה מ י ן ס ו ש א ק ד ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

, ן ה מ י ס

ע׳׳ד שינויי התפלות, וששת ימי המעשה ושבת במקביל לספירות

דד שינויי התפלות של ל נ א) נביא מעט דבש נוהרנדק ז״ל ומהאר״י ד ימות החול ושבת ומועד. וכן ימות השבוע במקביל אל הספירות.

כ׳ שעה״כ ענין הק״ש והתפלה שמתפללין בכל יומ תמיד ג׳ פעמים, ערב ובוקר וצהרים בחול ובשבת ויום טוב. דע לך, כי יש הפרש ושינוי גדול בין התפלות של חול אל תפלת השבת וראש חודש. ואל תפלת היום טוב, ואל חול המועד, ולא עוד אלא אפילו ביו״ט עצמם, אין תפלת חג הפסח דומה לתפלת החג השבועות, או לתפלת החג הסוכות וכיוצא בזה. ולא עוד אלא כי גם בכל יום ויום בעצמו אינו דומה תפלת השחר לתפלת המוסף או לתפלת מנחה,) או לתפלת ערבית. ולא עוד אלא שבימי החול עצמם יש שינוי גדול בין תפלת יום זה לתפלת יום שלאחריו, ולא ראי זה כראי זה. ואין לך שומ תפלה מיום שנברא העולם עד סוףן השבת), העולמ שתדמה להברחה כלל ועיקר והולך ומבאר שם (ריש חלק ב׳ בעניני הבירורין של השבעה מלכי אדום דמיתו אשר בכל יום ויום ובכל תפלה י י מענ ותפלה מתבררים ניצוצות חדשות שלא נתבררו מעולמ עד העת ההיא, ובכל תפלה ותפלה מתבררים ניצוצות שעדיין לא עלו בשום זמן, והנה כפי ערך הניצוצות המתבררות ועולות ממטה למעלה בכל תפלה ותפלה, כך כפי ערך ההוא הוא ערך

הזווג העליון ולקיחתם המוחין והמשכתמ. וזה סוד טעם החיוב הגדול, המוטל עלינו להתפלל בכל יום, ובכל שעה,נות מחודשות׳ מה שלא נעשים בשום תפלה לפי שבכל תפלה ותפלה, נעשים בחי

אחרת.

ל ומסודר על פי צלם אלקים שהאדם הוא ב) ובתוכן אחר הוא מהרמ״ק ד מרכבה לספירות, ועד״ז מתחלקים ענייני יומ יומ של ימות החול, ולילות החול

במקביל אל הספירות ובדרך זה בשבת ובמועדים., ר ו כ וזה תו״ד (בסידורו תפלה למשה חלק שני, שער עשירי סי׳ א) ז

. ר ו מ שונות וההנהגה הנמשכת מהן לני ענין שינוי הזמנים תלוי בספירות העלי

נו וגלגולי זמנינו אנו מתגלגלים ממש בגלגלי הספירות שאנו עם ה־ כל הנהגותי מפני שאנו בסוד נשמותינו רוחנו ונפשנו נצוצות חצובות מאור הספירות וכלנו היא להדמות למעלה כל האפשר להקשר בשרשים העליונים להדבק מגמתי בבוראנו כל האפשר וכר ולזה אנו מתנהגים על פי קדושת הימים כדי שכמו שהספירות העליונות הם מתקדשות מלמעלה, גם אנחנו מקדשימ עצמנו באותההגת קדושה מלמטה, ואנו מונין ששה הקפי גלגל יומי שליטת חול דהיינו הנ ששה ספירות כל ספירה וספירה במט״ט ממשלת היום. יום א׳ חסד׳ יום שני גבורק, יום שלישי תפארת, יום רביעי נצח, יום חמישי הוד, יום ששי יסוד. והספירות

׳ , ו ׳ . ר ו מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע ייח מ

, בעל הששה ט ״ ט ה שהוא מ ר י צ י האלו משמשות ששה ימים בהתלבשות ה, וכל מפירה וספירה מנהגת יום אחד והמלכות מנהגת הלילה לנוכח ת ו ל כ י ה! ר י ש ע הספירה ההיא. והיא ששה לילות לששה ספירות׳ והיא מנהגת בהתלבשות הן ומבאר שם בארוכה עניין ההפשטה ד ו ר י שהוא סנדל־פון שיש לו שבעה מ

!והחיצונים עד ההתקרבות אל הקדושה בערב שבת.ני התפלה נביא עוד מדברי רבינו הרמ״ק ז״ל. י י ולהלן בענ

׳ ן ו מ י ס

ענץ הדלקת נרות בערב שבת

ן הדלקת נרות שבת / אם יש לברך / אם מותר לעשות מלאכה אחר הדלקת י ענ הנרות / אם דולקים הנרות, אם צריכים לכבותם כדי להדליקם לכבוד שבת.

י כניסת השבת. וישנם כו״כ דעות אם צריכים א) צריכים להדליק נרות לפנ לברך או לא. ונביא המקורות מדחז״ל ומהגאונים והפוסקים.

ב) איתא בשבת (במשנה כד ע״ב ובג׳ כה ע״ב) רבי ישמעאל אומר אין 3זדליקין בעטרן מפני כבוד השבת וכו׳. ובגמ׳ אמרו מ״ט אמר רבא מתוך שריחות נ1 ק ל ד דע, גזירה שמא יניחנה ויצא, א״ל אביי ויצא, אמר ליה שאני אומר ה

ה וכר. ב ו ת ח ב ש 1

ג) וכ׳ התוספות פירוש במקום סעודה וכוי. דפשיטא דחובה היא דהתנ1 >שבת לה ע״ב) על ג׳ עבירות נשים וכו׳ על שאינן זהירות בהדלקת הנר.

ן קרי ליה חובה דלא הוי כ״כ ד) עו״ש ד״ה חובה. לגבי רחיצת ידים בחמי מצוה. ומים אחרונימ קרי ליה חובה משום סכנה (חולין קה:) דמלח סדומית

ושהרגו הנפש וחמירי טפי מן הראשונים. ויש שרוצים לומר דאין לברך אהדלקת הנר מדקרי ליה חובה וכו׳ ואומרם יש המדליק נר בשבת מברך ר מ ב ע ר ר ד ס ב ת דשיבוש הוא וכו׳ ו ד״

אשר קדשנו כר.

י א ו נ ר ט . חמדה גנוזה (סימן ה׳) לרב נ ם י נ ו א ג ה ה ב ו ש ת ב ה) ון זצ״ל, המדליק נר בשבת צריך לברך׳ מה טעם ו א ט ו י ג ל ן ולרב פ ו א גנן הדלקת נר בשבת חובה היא, דאמר ר״י א״ש הדלקת כיון דחובה היא דקאמרי נר .כו׳ ומצינו שמקום שא״א נדחות מצות אחרות מפני דאמר רבא (שבת כג ב׳)ב להדליק נר של שבת ולברך וא״ת י פשיטא נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף חי

כן ציונו מדרב אויא ורב נחמן בר יצחק (שבת שם עמוד א׳). הי

ו) כתב בספר המנהיג (סימן טו) במה מדליקי! נהג! כל ישראל לאומרן

ן ל׳ יט מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

להזהיר על דיני הדלקה ולהודיע ברבים השמנים והפתילות שאסרו חכמים שלא יבא להטות וכר או משום דנר שבת משום שלום בית הוא הוצרך להזהיר יותר.

/ מ ז) עו״ש וכתב רב אבא משבחא שצריכה לברך להדליק נר של שבת ונן דבמקום סעודת השבת היא חובה ומצוה. ואמ היתה א״כ אתא רבה לאשמועי דולקת מבעוד יום צריך לכבותה ולהדליקה לשם השבת ולברך עליה וכר וכן כתב רב אחא בנר שבת לברך להדליק ולא הזכיר נר של יום טוב, וכן כתב רבינו יעקב

ן על הדלקת נר שבת מידי דחוה אכיםוי דם וכו׳ (פר״ת אבן). מ״כ דמברכי

ן ז״ל ו א א ג ר י ה ם (ליק, סימן פ״ב לרב ש י נ ו א ת ג ו ב ו ש ת ב ח) וי ת שיו ב ה סימן ר ע ם ש י נ ו א ג ת ה ״ ו ש ב ו ן ז״־ל. ( ו א י ג א ולבנו רב ה

צא לרב האי גאון לבד).. שאלתם עיקר ברכה להדליק נר של שבח י א ב ה ר א ו ר י ר ב ש ר ל מנהגא או הלכחא׳ ואי הלכתא היכא כחיבה בתלמוד וכו׳ ברכת נר של שבת הלכתא. ודאי דדבריהם . . ה ב ו . הדלקת נר שבת ח . . א י ד ה א ב ו ח ת היא, ואע״ג דלא א

בעי ברכה וכר.

י ריש מתיבתא .המדליק נר של א ו נ ר ט ט) ובאוצר הגאונים. ושדר ו ב נו וצונו להדליק נר של שבת. מ״ט שבת צריך לברך ברוך אשר קדשנו במצותי דהדלקת נר בשבת חובה היא. דאמר רבו יהודה אמר שמואל הדלקת נר שבת חובה, ואסמכוה רבנן אקרא, שנאמר (איוב ה — כד) וידעת כי שלום אהלך וגו׳ לפיכך

יב לברך על נר של שבח ברוך להדליק נר של שבת. חי

ן בסידורו (דף קט, מק״נ) ונבאר תפלות ו א ה ג י ד ע י) חל״ש רבינו סנאמר: לפני שקיעת החמה ביום הששי חייבים להדליק נר השבת וברכותיה. ו. ואחרי שקיעת החמה ת ב ש ר ה ק נ י ל ד ה ו מברכים עליו ל נ י תב לשבת. ו קוראים קריאת שמע, ויש מכניסים זכר השבת בברכות שלפניה ושלאחריה ואומרים

וכר.

ת כך הוא, נכנסין ו ת ב ר ש ד ס ן ז״ל ו ו א ם ג ר מ יא) ובסדור רב ע בבתי כנסיות ערב שבת ומתפללין תפלת מנחה שמונה עשרה כמנהג והמדליקל ר ש ו נ ק י ל ד ה ו ל ו נ צ ״ ה א ק!״ ב ו ״ י א מ א נר של שבת צריך לברך ביב ת חובת וכו׳ הלכך חי ב ש ת מה טעם כיון דחובה. שכך אמרנו הדלקת נר ב ב ש

לברך, ואם תאמר רבנן מנין צוינו, רב אמר מן שאל אביך ויגךך.

יב) ובסידורו של רש״י (סי׳ תע״ג צד 239) והמדליק נר לשבת צריך לברך בא״י אמ״ה אקבו״צ להדליק נר של שבת וכו׳ עד שאל אביך ויגדך.

ן ברכת נר בשבת גמ י יג) ובספר הישר לר״ח (שו״ח סי׳ מה — ד) בעננות שמעתי שעקרו ברכת נר בשבת וחיללו המקדש •יחבת המצוה׳ כי כמה חובות טעו

׳ ן ו מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע כ• מ

ברכה ואינו דומה למים אחרונים שחובה ואינם טעונימ ברכה, דלא משום חובת מצור! היא.. אלא משום סכנה אע׳׳ג דםמכינן אוהייתמ קדושימ (ברכות דף נג) ועיין במחזור וויטרי צד 60 שכתב דלכך מברכיו אנר של שבת משומ דחובה אקרי ואםמכיה אקרא, ועיין בשלטי הגבורימ ובהגהת מרדכי שבת פ״ב שכתבו עודן בפ׳ התכלת כל מצוה שאין לעשותה גמר נ טעמ אחר לרבנו משולם משומ דאמרי מלאכה מצותה אין מברכין עליה. ועיין במרדכי שמ תשובת ר״י על זה). ובספרי אגדה נמצאת והוא לנשים למען כיבו אורו של עולם כמפורש בבראשית רבא,ם איתא ונדה וחלה והדלקה שלשתן חובה נברכה לשלשת! ר מ ב ע ר ר ד ס ב ור ד ס וקודמת לקידוש היום ולנר חנוכה (שבת דף כג ע״ב) וכמה ברכות מצאנו בי נגאון] ו ד א ב י ה ) ברוך המרבה שמחות ובהלכות ר ן ו א ג ה ו י ד ע רב סי ר פ ס אשר צג אגוז וכיוצא בהן הרבה. אעפ״י שאינן כתובות וכ״ש שכתובה ב/ ע״כ מםה״י לר״ת כו ה ובדרשות שדורשין בשבת וכל השומע ישחק לו ו ד ג א

חלק השו״ת.

יד) האור זרוע מאריך בכל הענין הן בדבר הברכה והן אם יש קבלת שבת עם ההדלקה, והן אם דולקים שצריכים לכבות. וכ״כ ענינים נוספים, ונביא

תוכן מדבריו. איתא במשנה (שבת דף לד ע״א) שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם והדליקו את הנר. ובגמרא מנה״מ אריב״ל דאמר קראן וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא (איוב ה׳) פי׳ וידעת אהלך זו הדלקת הנר וכר ולפירש״י משמע שאינו ר״ל שהדלקת הנר הוי קבלת שבת. אבל לפי משמעות הלכות גדולות הוי קבלת שבת עם הדלקת הנרות ומאריך

בהבאת ראיות.

טו) ומביא האו״ז מספר והזהיר (ואין נמצא הלשון אצלנו) וזל״ש־ הזהיר (הוא מרב אלוף גאון) והזהיר הקב״ה את ישראל שישמרו את השבת, וכיוןת לכבוד השבת אס1ר להמ להדליק אלא מבעוד יום שנאמר לא ח ן נ שמדליקי תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שמות לה) וצריך אדמ שיגמור כל מלאכתו מבעוד יום שנאמר ששת ימים תעשה מלאכה וגו׳ וכיון שהחמה שוקעת בערב שבת אסור ליגע במלאכה׳ ואם ראה החמה ששקעה ולא הדליק את הנרת שהדלקת נר הוי קבלת ו ע צ ק מ אסור להדליק, עכ״ל וכו׳. והכי מוכח בספר ה

ן וכוי. ו א שבת גבי מעשה שכתב אחר שכתב רב ש ר י ר א ג

טז) עו״ש והי־כא שמדליק נר בשבת היה אומר רבינו משולם זצ״ל שאיןת ה״ה כמים אחרונים שהם לברך להדליק נר שבת וכו׳ מדקרי ליה חובה ולא מצו

חובה ואין טעונימ ברכה וכר.

יז) עו״ש) ועוד תדע שאין עיקר מצות הדלקה שאם היה ךולק והולך מבעודיב בנר חנוכה יום אינו חייב לכבותו ולחזור ולהדליקו לכבוד שבת כמו שהוא חי

׳ כא ן ו מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ו ת מ זצ״ל דמאי דדייק לשון ״חובה״ לאו ראיה הוא וכר, י ו ב והשיב עליו ר ׳ יזעל ענין השני השיב דאדרבא יכל להיות שחייב לכבותו ולחזור ולהדליקו שכןת נוהגות שאם היה דולק מבעוד יומ גדול — מכבות אותו וחוזרות פ ר צ נשים ב

יומדליקות וכו׳ ונראין דברי ר״ת והלכה כדבריו.

ת ו ר נ ת ה ק ל ד ל ה ם ע י מ ע ט

. נשים מתות, בשעת , . ת ו ר י יח) בגמרא שבת (לא:) על המשנה על ג׳ עב ־לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר אמרו שם מ״ט וכו׳ אמר הקב״ה רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם, ראשית קראתי אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכמ, נשמה שנתתי בכם קרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם וכו׳. ובח״א מהרש״א בא״ד עפ״י הבבלי והירושלמי כי האדמ נברא בשלש נפשות חלוקות שהם: טבעית, רוחנית, שכלית, ועל פי המקובלים נפש רוח נשמה שהנפש מתדבק ברוח ורוח בנשמה. ח״ש רביעית דם כו׳ כי הדם הוא הנפש, וחלה הוא רוח, עיי״ש, וכמו״ש מי יודע רוח האדם העולה למעלה דהיינו שמתדבק

..בנשמה, ר״ל נר נשמה, עיין במפרשי עיין יעקב באופנים אחרים,

יט) ובמדרש תנחומא (ר״פ נח) בא״ד נר השבת מנין וקראת לשבת עונג,ם על מצות הללו ננדה, חלה, נר), אנו מוצאין שאדם החלת י ש נ .ולמה נצטוו ה .ברייתו של עולם. ובאתה חוה ושפכה את דמו ששמע לה ומת שנאמר כי עפר .אתה ואל עפר תשוב, אמר הקב״ה וכו׳ ומצות הנר למה שהיה אדם נרו של עולם, שנאמר (משלי כ׳) נר ה׳ נשמת אדמ, ובאת חוה וכבתה אותו, אמר הקב״ה ינת! ילה מצות הנר שיתכפר לה על אותו הנר שכבתה, לכך נצטוו הנשימ על הדלקת

ר בשבת. ע״כ תנחומא, הנ ובמדרש תנחומא באבער יש שינויים, ובםו״ד מסיים הכי אמר הקב״ה אםיהם זהירים בנר שבת אף אני מאיח לכמ שנאמר והי׳ לך ה׳ לאור עולם (ישעיה הי

•ם׳ — יט).

כ) כ׳ הטוא״ח (סימן רם״ג) אחד האיש ואחד האשה בכ״מ שידליקו בו. •והנשים מוזהרות בו יותר׳ כדאיתא במדרש מפני שכבתה נרו שיל עולם, פירושת גרמה מיתה לאדם הראשון, והרמב״ם ז״ל נתן טעם לדבר מפני שמצויות בבי

:ועוסקות בצרכי בית.

כא) כ׳ הד״מ בשמ מהרי״ל אשה ששכחה ולא הדליקה נר בשבת שצריכה כל ימיה להוסיף על נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה! להדליק עד עתהת ווידוי וכו׳ וכל זה אינן אלא חומרות דחוקות ואדרבא נראה דכל י •וצריכה תענ המוסיף על הנרות גורע ומפסיד הכוונה של זכור ושמור, אבל הנשימ נוהגות כדברי מהרי״ל ונראה דסמכו אדברי מרדכי דכתב במם׳ ר״ה ר״פ י״ט זיבולי!

-להוסיף על דבר המכוון, וכ״כ שם האשרי.

כב) ויש נוהגים להדליק ז׳ נרות וי״א עשרה (של״ה מ״א סק״ב) וחסידימ

׳ ן ו מ י ן © ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע בב מ

ואנשי מעשה נוהגים להדליק דוקא ז׳ שהם כנגד ז׳ עולים, וגם כי הנו כנגד ז׳ן י ימי השבוע, ועוד כי השבת הוא בחי׳ המלכות שהיא שביעית אל: ספירת הבנ כידוע וע״כ מדליקין לרמז אל בחי׳ הנזכר (כה״ח). אמר מ״י וזקני הרה״צ:ן זצ״ל, תיקן בירושלים ענין ההיינגלייכטער מ ר ד י ם ב ח נ ר מ ז ע ל רבי א עשוי מנחושת. בעיגלים אשר למעלה ג׳ עיגולים להכניס בהם כלי זכוכית מחזיקות השמן והפתילות אחת בכאו״א, ולמטה שש עיגולים כנ״ל, ולמטה באחרונה עיגול א׳ גדול ביותר, וזה במכוון בנין עשר ספירות חב״ד למעלה, חג״ת ונה״י למטה, ומל׳ האחרונה. וכך נהג זקני הרה״צ ר׳ דוד צבי שלמה בידרמן זצ״ל והרבה

ינגלייכטר כזה. ועדיין מצוי הוא בירושלים. מהחסידים בירושלים נהגו לסדר הי

י ו״ ט ת ו ב ל ש ת ש ו ד נ ת ה כ ר ע ב ב ט מ

כג) האור זרוע מביא ב׳ מאמרים מירושלמי מה שלא נמצא אצלנו. וזל״ש האו״ז (הל׳ ער״ש סי׳ יא) ואמרינן פרק הרואה בירושלמי המדליק נר בליל יום טוב אומר אקבו״צ להדליק נר לכבוך יום טוב., ואין צריך לומר זמן (ר״ל שהחיינו) בלילי שבת אומר אקבו״צ להדליק נר לכבוד שבת. ופרק המביא כדי יין ירושלמי

המדליק נר לילי יום טוב אומר אקבו״צ להדליק נר של יו״ט.

ן המובא לעיל סעיף (יו״ד) ורובינו מברכים ו א ה ג י ד ע ב ס כד) נוסחת רן המובא לעיל סעיף (י״א) ו א מ ג ר מ ב ע עליו להדליק נר השבת. ונוסחת ר

להדליק נר של שבת.

כה) וזל״ש הרמב״ם (הל׳ ברכות פי״א — הל״ג) וכן כל המצות שהןת ק ל ד ה ה מדבריהם כגון מקרא מגילה ו ב ו מדברי סופרימ בין מצוה שהיא חוכה בין מצות שאינן חובה כגון עירוב ונטילת ידים ת והדלקת נר חנ ב ש ר ב נו נ ו וצונו לעשות. והיכן צו יתן אשר קדשנו במצותי מברך על הכל קודמ לעשי בתורה, שכתוב בה אשר יאמרו לך תעשה וכר. ובב״י בסו״ד (עיין שבת בפ׳ במה מדליקין, וברכות דף יט ע״ב) וכתב רבינו אשר יאמרו לך תעשה שהוא בלשת

עשה, וכתוב בפסוק עצמו, היינו כרב אויא מלא תסור.

כו) ובפרוטרוט יותר כ׳ הרמב״ס בריש פ״ה דהל׳ שבת, חל״ש הדלקת, ה ו צ ת אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ולא מ ו ש נר בשבת אינה ר שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה כגון עירובי חצרות או נטילת ידים לאכילה,. ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דולק בשבת. ה ב ו אלא זה חת הנר, שזה בכלל אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק א

עונג שבת.: נ ר ש ל ק י ל ד ה ה אקבו״צ ל ד וחייב לברך קודם הדלקה בא״י א׳ נ

יב בהם מדברי סופרים. , כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חי ת ב שע וכ׳ המ״מ ומש״כ רבינו כגון נט״י לאכילה ר״ל הנטילה מצוה שיכול להמנ ממנה, שאינו מחוייב לאכול פת בכל יום או ךבך שצךיך נטילה, אבל הדלקת

ן ו י כג מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ם (גאון) ר מ ר רב ע ד ס ב לברך וכו׳ כך כתוב ב י י , ומש״כ ח ה ב ו ?זנך ח ל-וכ! הסכימו כל האחרונים ז״ל.

) הטוא״ח (סי׳ רס״ג) מברר בהרחבה ענין ההדלקה, וטופס הברכה, מיב לברך. ובאם הי׳ דלוק אם צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו ומביא מדברי •ואם חית שתי פתילות אחד כנגד זכור וא­ ״ל ועוד. ובא״ד כ׳ ויש שמכוננים לעשו ר״ת הנק נר של שבת וכו׳ וי״א שאין י ל ד ה ד שמור — וכשידליק יברך אקב״ו ל ג נ ת לבךך עליו ונותנין טעם לדבריהם שאם היתה דלוקה ועומדת אין צריך לכבותהם ר מ ב ע כדי לחזוח ולהדליקה וגם לא להדליק אחרת. ואינו טעם וכו׳ וכן כתב ר

>גאון) המדליק נר של שבת מברך. וכ׳ הב״י בא״ד מ״ש רב עמרם כ״כ התוספות (שבת כה:) והרא״ש, והר״ן

. ר ב א ד מ ן ע כ זהמרדכי, וכן דעת הרמב״ם, וכ״כ םמ״ג וכתב ר״י ו

כח) כ׳ הרמ״א (רם״ג ס״ה) יש מי שאומר שמברכין קודמ ההדלקה וישיתו :מי שאומר שמברך אחר ההדלקה (מרדכי סוף ב״מ) וכדי שיהא עובר לעשי ״לא יהנה ממנה עד לאחר הברכה׳ ומשימין היד לפני הנר אחר הדלקה ומברכין

. (מהרי״ל). ג ה נ מ ן ה כ -ואח״כ מסלקין היד וזה מקרי עובר לעשייה ו

ת ב ר ש נ ם ל י ט ק ו ל ם מ י נ י י נ ע

כט) ואביא כמה מטעמים מספר לקט יושר, מנהגי בעל תרומת הדשן. :כתוב מתלמיךו ר׳ יוסף ב״ר משה ונר של שבת צריך להדליק במקומו כן כתב ד!מרדכי. לאחר פטירתו נמצא כן במרדכי והיה נוהג לברך בא״י אמ״ה אקו״צ ׳להדליק נר לכבוד שבת וכן ביו״ט לכבוד יו״ט. (מצאו הבחורים הנוסח מהברכה

יבה״ג במיי׳ פ״ה בהל׳ שבת, סק״א על פי דברי הירושלמי פ׳ הרואה),

ל) נמצא כתוב בק״ו בשם אחד מן הגדולים מה שנוהגות הנשים להדליקי הנר ומברכות, משום מה. הטעם שמדליק ן ידיהן לפנ ־נר של שבת׳ ואח״כ משימי 1ר בשבת, משום שלום בית, וכיון שמאפילות הנר בידיהן עדיין לא נקרא שלום ־בית, והוי מברכות עובר לעשייתן. וזכורני הגאון מהר״י ז״ל אינו נוהג הכי, אלא הוה מברך ואח״כ היה מדליק, ומסתמא הוה מתנה שלא קבל עליו שבת.-(ראה במדור אור הבהיר מה שהבאנו בשם ספר יוסף אומץ מנהגי פרנקפורט).

ד ו י ס ל פ ת ע ו ד נ ת ה ק ל ד ה

ן מהזוהר / הכוונות / ההדלקה וההסתכלות על פי כתבי י ת הענ ו י מ י נ פ האריז״ל / והתוכן הכללי על פי הרמ״ק ועוד.

ני שבת בפרשה של שבת, ושם י י לא) הזוהר בראשית דש הרבה בענ >בדף מח) מדבר מענין זכור ושמור, ואומר בין יתר דבריו (ע״א) וכדין עלמאן לצלאה על נטירו כגון שומר את עמו ישראל לעד אמן נ ת עילאה, ולא בעי י ט נ ג >עיין טוש״ע או״ח סי׳ רם״ז׳ דבירושלמי בהדיא הדא דתימור בחול, אבל בשבת

׳ ן ו מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע כד מ

אומרים ופרוס וכו׳ ומש״כ בספר נפש חיה שם סעיף ג׳, ועיין זוהר חדש רות ע״ט; םע״ב). (ונקט ״את״ וגמ ״אמך׳ וכן הוא בזוהר תרומה ק״ל ע״א), וכן בשערי תשובה לגאונים סי׳ פ׳ שומר את עמו ישראל. (ניצו״ז). דהא דא ביומא דחולת, אבל בשבת סוכת שלום אתפריםא על עלמא ואתנטיר טי אתתקן דעלמא בעיא נ

בכל סטרין.

לב) וממשיך בתוכן זה, ושמ בעמוד ב׳ אמר בנידון הדלקת הנרות בזה״לת לנשי. עמא קדישא ב ל ש ר ש (בקצרה) ואוקמוה חבריא, (שבת קיח) נ אתייהיבת לאדלקא (שבת לא ע״א, זוהר ח״ב תרומה קםו ע״א) וחברייא הא אמרי (ב״ר סו״פ י״ז, מד״ת ריש נח. ושמ מצורע ט) דאיהי כבחה בוצינא דעלמא

ואחשיכת ליה וכו׳ ושפיר.

ת מ כ לג) זוהי הבנה בנגלה, וממשיך הזוהר לבאר תוכן זה עצמו על פי חם מטרוניתא ו ל ת ש כ ו ז א דמלה, האי ם הנסתר. ואומר בהמשך דבריו. אבל רנא עילאה בה ן בוצי נו ן דאי (ספירת מלכות. שכינה הקדושה) דעלמא היא> ונשמתי שריין. ועל דא מטרוניתא בעיא לאדלקא דהא בדוכתהא אתאחדת ועבדת עובדא..

לד) ובפירוש הםולמ למו״ר הגריל״א זצ״ל. בא״ד כי סוכת שלום הוא סוד הבינה ונקראת כן משום שהיא סוככת על בינה הזו״ן ומגינה עליהם מפנינים וסוד השבת הוא כי המלכות נעשה אחת עם הםוכת שלום וכו־ וזוהי החיצו סוד נרות שבת. כי סוכת שלום זו המאירה בשבת היא אם העולמ, והנשמות שהם נרות העליונים שורים בה וכר. וע״כ אמא כלומר אשה צריכה להדליק הנרות כי עומדת במקום אם הבנים העליונה שהיא סוכת שלום, ועושה המעשה, ובמעשה זות ו ד ע נשמיות קדושות לבניה; שהיא סוד נ מ למעלה תשפי י גורמת שאם הבנ

הרוחניות העליונימ.

לה) וממשיך הזוהר ואומר ואתתא בעיא בחדוה דלבא ורעוחא לאדלקאן קדישיך י / וזכי רב לגרמה למזכי לבנ ו א דשבת, דהא יקרא עלאה היא ל נ צי בו (עיין שבת כג ע״ב, ועיין מג״א סי׳•׳ רס״ג ס״ק י״א) דיהון בוצי נא דעלמא באורייתא ובדחלתא ויםגון שלמא בארעא (ע׳ שבת נ״ה ע״א׳ ותזנח משלומ נפשי זו הדלקת

ן כך בעיא לאזדהרא בה. הנר בשבת) ויהיבת לבעלה אורכא דחיין בגי

לו) ובזוהר תרומה (קסו ע״א) אמר כי נר מצוה ותורה אור מאי נר, דאן זכיין ביה ואיהי נר דשבת (שבת לא סוע״א) דאע״ג דנשץ נר דאיהי מצוה דנשין י ן מתתקנ לא זכאן באורייתא הא גוברין זכיין באורייתא ונהרין להאי שרגא דנשיא לאנהרא להאי ת י י ר ו א ן ב ב ר י ו ג ' ר נא דהאי נ ן בתקו .בהאי מצוה. נ ש י

ן אתחייבו בהו. נר תקונא דמצוה דנשי

לז) ענין הנרות של ערב שבת מבואר בכתבי האריז״ל בכמה מוקומות,

׳ כה ן ו מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ ב ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

בשער הכונות הן בערב שבת, והן בליל שבת ההסתכלות בהם קודם הקידוש ומת שיש לכוין בהם וענין הנרות גופא בהאור המזהיר, המתנוצץ מבואר בזוהר איך שמראה על אורות העליונים בכמה וכמה שלבים. ואי אפשר להעתיק הכל ונסחפק

במועט ברשמי מלין.ות יש בער״ש לצורך השבת אם בשה״כ (ענין ליל ף) בא״ד כמה מיני הכנם ן הנרות של שבת, אמנ במחשבה ואם בדבור ואם במעשה וכו׳ גם הזהר בתקו

הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית, וגם זה הוא ענין ״מעשה״.

ת צי לח) עו״ש (ענין קבלת שבת) בא״ד אח״כ תבא לביתך ותתעטף בצי ותקיף תשלחן וכו׳ ואח״כ תקרא־ ד׳ פרקים הראשונים ממסכת שבת וכר. אח״כן י תסתכל באור הנר אשר ברכו עליו ״להדליק נר של שבת״, וזו הכוונה שתכו/ הוי׳ אלקים. י בעת הסתכלוחך בו וכו׳ כי ענין נ ר הוא חיבור ר שמות הוי׳ אקד ׳ נר. ושם מקודם כונה אחרת שמלכות נק׳ בשם אל״ף למ״ הוי׳ אד• כי כל זה בגית אלו במלת נר המ סנד שני נרות של שבת הנזכר בס״ה! ו ת א״ד בגימט׳ נר. וב׳ כ שצריכים להדליק ב׳ נרות בליל שבת. וגם הם! — הנרות — סוד זכור ושמור. ויכוין

בזו המצוה.

ת ב ש לט) 1פ״א שמעתי ממורי ז״ל (האריז״ל) כי הנה ארז״ל הדלקת נר בה והענין הוא כי בנרות הם א׳ באימא וא׳ במלכות, והנה נר שבת היא ב ו חה ולכן נר שבח הוא חובה ולא ב ו באימא הנקראת אקי׳ שהיא בגימטריא ח׳ רמ״ח אברים של המלכות כנז׳ בס״ת בפרשת רשות וכר. גם בחי׳ נר הם בחי תרומה וכר. ובנר ד׳ מיני שלהוביות כנגד ד׳ אותיות הוי׳ כנז׳ בם״ה פרשתן חכמתא דשלהוביא דנורא וכו׳ והם נקראימ מצוה׳ שהוא י בראשית (ג׳ ע״ב) בענ

סוד ד׳ אותיוח הוי׳. וז״ס כי נר מצוה, ׳עיי״ש כה״ע ברמז.

ן ההכנה לשבת ומבאר י מ) רבינו הרמ״ק ז״ל במדורו, מרחיב הדבור בענ התוכן המובא בזוה״ק, שצריך מטה ושלחן וכסא ומנורה ומנורה היא ענין שלן קדושה זו הנמשכת י . ואומר (ריש סימן שני שער עשר) והנה לענ תח הדלקת הנ עלינו אנו צריכימ לעשות הכנה ותיקון מפני שהגוף כסא לרוחני והרוחני שורה על הגוף כפי מה שיוכן הגוף, שכן דרך הרוחני להיות משפיע תמיד, והגשמיםן הנובע שתמיד נובע ומתמלא י מקבלים ממנו כפי הכנתם. וענין זה משל למעי

ממנו המכין עצמו לקבל מימיו.

ל ג׳ דברים שצריכימ לומר עשרתנד ״ מא) ומבאר (בסימן שלישי) מ״ש ת ערבתם הדליקו את הנר. עשרתם מצד החכמה, ערבתם מצד הבינה, והדליקו אתינו ע״י תפארת שהכלי ה׳, והפתילה ו׳ הנר היינו המלכות המתתקנת מלמעלה דהי והשמן י׳ והנר אש מצד ה׳ עליונה שממנה יצאו חמשה אורות. וכך עיקר מצוותת בשתי פתילות זכור ושמור. והרבוי לפי מספר הספירות מצד התפארת והשמן מצדנה דהיינו סוד הי׳ מאלקים והרי זה סוד ההדלקה והתיקון. החכמה וההדלקה מצד הבי

׳ ן ז מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע ,כו מ

׳ ן ז מ י ס

, השיטות על דבר זמן בין השמשות ותוספת שבת ג א) שם ״בין השמשות״ מובנו משך זמן מםןיימ אשר הוא כעין מגשר בין היום הברור שהוא יומ, ממש. ובין הלילה, שהוא ברור כבר שהוא לילה ממש., ואם עושה אותם ם ז י : שישנם עניינים שמוכרחים לעשותם דוקא ב ו נ י הי . בלילה, או שהוא עובר על איסור דאורייתא, או על איסור וגדר ושבות דרבנן, וישנם

באלה שדוקא בלילה זמנם ולא ביום.

ת שאנו עומדים בנדונם, זוהי ו ר נ ת ה ק ל ד ב) והרי כמה דוגמאות: ה דוקא בערב שבת בעוד יום. כי בלילה — כבר הוא שבת, ויחלל את השבת, והוא, כי זוהי דוקא ת ב י ש א צ ו מ איסור דאורייתא. 1ההיפך הוא: בהדלקת נר ב; וכן במצות ש ד ו ם שהוא עדיין שבת ק ו י בילילה ממש, שהוא זמן חול, ולא ב אכילה, ושתיה בערב יןם הכפורים, שהגבול המותר הוא רק עד קרוב לסיומ היום,י א צ ו מ ; באכילה ושתיה ב ך פ י ה ה ובלילה — כבר עובר על איסור דאורייתא וה צ א: במצות אכילת מ מ; וההיפך מכל זה הו ו יוה״כ שזוהי דוקא בלילה ולא בי בפסח, שווהי דוקא בלילה ולא ביום. וא״כ צריכים לידע מתי מסתיים היום, ומחי מתחיל זמן הלילה. וידוע שיש ״בין הזמנים״ וזהו: מה שאנו קוראים ,,בין השמשות״,

בלומר הזמן שמתווך בין שני זמנים ההפכים א׳ יום ב׳ לילה.ת בין השמשות א ' ם ויותר נכון לאמר בלשון חכז״ל (שבת לד) שקראו שת: ספק מן בשם ״ספק״. והיינו שמכיל ג׳ ספיקות! חל״ש תנו רבנן בין השמשו היום ספק מן הלילה •, ספק כולה מן היום ספק כולה מן הלילה (הרי שלש ספיקות,ן והשייך י רש״י) מטילין אותו לחומר שני ימים. ולהלן נביא בם״ך המשך הענין דידן, היינו הדלקת הנרות ביום ר בעוד השמש זורחת שאז עךיין בוךאי דו י לנ הוא יום, ומשום כך מוםיפימ מחול על הקודש ועושים גבול עד כאן מותר להדליק

.הנרות, ומכאן ואילך — אסור באיסור מלאכה דאוח־יחא.

ג) היוצא מכל הנ״ל, כי יש זמן ביניים הקרוי בין השמשות, בין הזמן .שהוא יום ממש, ובין הומן שהוא לילה ממש, וזמן בין השמשות עצמה יש מחלוקת .!בבלי וירושלמי. ובפירושם;: ישנם סברות שונות אצל גאוני קדמאי ובתראי.

זמתוך זה ישנמ שינויי מנהגים באר״י ובתפוצות ואצל גדולי הדור.

ת ו ל ל ו ת כ ו ט י ׳ ש ג

ד) וישנם שלשה שיטות כוללות מתי מתחיל הזמן הנקרא ״בין השמשות״׳ כדי לוודא שאז מסתיים היום. ומתי מתחיל ודאי לילה כדי לדעת שאז מתחיל

כבר לילה ממש. ויוצא מכלל ספק פן עדיין יום הוא.

מ ו ת נ י ב ת ו ט י א. ש

להלן נביא שתי מימרות בגמרא הסותרות זו את זו, א׳ בגמרא שבת הנ״ל

ו ׳ כ ן ז מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

(דף לד) והשניה בגמרא פסחים (דף צד) ועקב קושיא זו בא תירוצו של ר״ת.. ם ו ת נ י ב ת ר ט י ע הזמן של בין השמשות, וזוהי ש ב ו ק ו

שיטתו מובאה בתוספות בכו״כ מקומות. שבח לה רע״א ד״ה תרי, פםחיכך צד ע״א ד״ה רבי יהודה, זבחים נו ע״א ד״ה מנין, ומנחות כ׳ ע״ב ד״ה נפסל. וכמו״כ מבואר בהרחבה בספרו ספר הישר לר״ת בסימן רכ״א (דפוס חדש בירושלים)״

ם י נ ו א ג ת ה ט י ב. ש

ת , זהו שם כולל. ומי הם הגאונים שלקחו חלק בהתלבטו ם י נ ו א ג ת ה ט י שכן ר ז״ל, אשר להלן נביא חלק מתו ק ש ״ ם א ל ר ה זו, הם מפורטים בשרית מ, ובנר ן ו א א ג ר י ר דבריו. ונזכרים שס (בשרית סימן צו) שמותיהם של רב ש

ם גאון. י ס , ורבינו נ ן ו א י י ג א רב ה ומתוך דברי מהר״ם אלשקר אנו למידים כי הרבה פוסקים — ומפרטל

בשמותיהם, מחזיקים בסברת רבינו תם, ואחרים בסברת הגאונים.

ץ י מ א מ ״ ר ת ה ט י ש

סברת ספר היראים רבינו אלעזר ממיץ דיל ומובא במרדכי פ״ב דשבת, והב״ח סימן רס״א, ובמגן אברהם סימן רם״א.

ה) ונשאר הדבר בספק, (עפ״י שיעורים המצויינים בהלכה) הבית יוסף• באו״ח סימן רס״א פסק כר״ת וביו״ד הל׳ מילה (סי׳ רם״ו ס״ט) כתב שיטת הגאונים,. גם החתם סופר (או״ח סי׳ פ׳ בתשובות). כתב כר״ת ובחידושיו — כהגאונים, וכן בש״ע הרב בעה״ת סי׳ רם״א פסק כר״ת. ובסידורו הוכיח בראיות נגר ר״ת ואוחזו

בשיטת הגאונים. ובביאור הגר״א (רסא — רנט) פוסק לגמרי כהגאונים

ובביאור הלכה למ״ב מבואר שיטת הגאונים.

ו) וכדאי לציין כאן, כי הגאון םהר״ם אלשקר ז״ל (שרית סי׳ צו) מבארן שמובא בגמרא פסחים צד. בהמחלוקת של י כי תלויים הסברות השונות עמ הענ חכמי ישראל עמ חכמי אומות העולם אם גלגל קבוע ומזלות חוזרים או להיפך.ה מכיפת הרקיע אחר שקיעת החמה. וזוהי המקור. ל ע מ והיינו שהשמש עולה ל

ה מקרקע הארץ. ט מ לשיטת ר״ת, ושיטת הגאונים היא שהשמש יוררת לינים הללו מה שהבאנו רק נקודות שרשיות. בהמשך דברינו יובהרו בס״ד העני

״ל ז) ונביא טופסי העניינים בקצרה. ואם כי לא נביא כל לשונות חכז בבבלי וירושלמי — הרי הם מובלעים בדברי הגאונים והפוסקים, כדי לקצר באמרים.

ן ח) איתא במשנה (שבת לד ע״א) ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אי מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים (ב׳ אלו משום שבות) ואין מדליקי!

את הנרות, (דספיקא דאורייתא היא, רש״י).

ן ז מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע כח מ

ק מן היומ ומן הלילה, ספק לולה פ ושמ (בעמוד ב׳) ת״ר בין השמשוח ס מן היום ספק כולה מן הלילה, — מטילין אותה לחומר שני ימים.

ט) ואיזהו בין השמשות? משתשקע החמה! כל זמן שפני מזרח מאדימין.

ן ולא הכסיף העליון — בין השמשות. הכסיף התחתו הכסיף העליון והשוה לתחתון — זהו לילה, דברי ר׳ יהודה. ר׳ נחמיה. רבי יוסי אומר בין השמשות ל י י מ צ אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה ח כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו. והאריכו בזה ובא״ד (דף לה)

תרי תילתי מיל•

י) והקשה התום׳ מגמרא פסחים (דף צד.) דר׳ יהודא גופא• סובר דמשקיעתי נ ו ת מ וכו׳ והבית יוסף ב החמה עד צאת הככבימ ארבע מילין וכו׳ ואומר ר הביא בשם הר״ן דמםביר היטב סברא זו וזל״ש תירץ ר״ת דשתי שקיעות הןן היינו מסוף שקיעת החמה כלומר משעה ן דשמעתי דמשתשקע החמה דמתניתי שנשקעת ברקיע׳ והיא עדיין כנגד חלונה, ולפי שלא עברה חלונה ועדיין אינה מהלכת אחורי כיפה פני רקיע מאדימין כנגד מקומה, ומשקיעה החמה דפרק מי שהיה טמא (פסחים שם) היינו מהחלת שקיעת החמה שהתחילה ליכנם ברקיע. נמצא שמתחילת השקיעה עד בין השמשות שהיא סוף השקיעה ג׳ מילין ורביע, והכי איתא בירושלמי עכ״ל. ומאריך הב״י בכו״כ סברות ראשונים אלו מחזיקים

בסברת ר״ת ואלו דוחים אותה.

יא) ונביא מתשובת מהר״מ אלשקר (סימן צו) וממנו נראה במפורט שמותם שמחזיקים בשיטה י נ ו א ג ת ה ו מ , וכן ש ת ״ הראשונים שמחזיקים בסברת ר

אחרה.

. תינוק שנולד ערב ה ל א יב) וזה לשונו של מהר״מ אלשקר (מי׳ צו) שנונימ אמ נמול ליום ראשון שבח אחר שקיעת החמה קודם שנראו ג׳ כוכבים בי כפי דעת הרי״ף ז״ל והרמב״מ ז״ל והרא״ש ז״ל, דלדידהו בין השמשות הוי תיכףת דיל שכתב ״ אחר שקיעת החמה מעל הארץ, או אמ נמול בערב שבת כדעת ר דשתי שקיעות נינהו וכו׳ וכן דעת הרמב״ן דיל והסמ״ג והריץ ז״ל סייעו דבריהם מן הירושלמי, וכ״כ רבינו ירוחם ז״ל, גם מגיד משנה הביא דברי הרמב״ן וכר.

ת ז״ל ״ ת ר נ . קורם כל צריך לפרש ולבאר מה היא מ ה ב ו ש יג) ת ומאן דעמיה וכו׳ ומביא בא״ד מגמרא פסחים צד ומאריך בכה״ע, אם גלגל קבוע

ומזלות חוזרין או להיפך.

יד) ואחה ידעת דמה שהניע לר״ת (ספר הישר לר״ת סי׳ רכא) לומרנו משומ דקשיא מדרבי יהודה דפסחים צד. י אותן דברים ולעשות שתי שקיעות הי אדרבי יהודה דבמה מדליקין ולפיכך תירץ ז״ל וכר׳ וכבך דחו לה להא מילתא

׳ כט ן ז מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ל בשתי ידים ומחו לה מאת ״ ז ן ו א י ג א י י נ ו ה ב א גאון ו ר ר י ר ב ש ר עוכלי בעוכלא וכר.

י גאון ז״ל בתשובה אחרת וכר טו) עוד כחבו רב שרירא גאון ורבינו האי והרשב״א הקשה על דבריו וכר, וכן ומי הרי״ף והר״י מקורביל חלמידו גם הרבן ר׳ אברהם החסיד בנו של הר״מ רמז״ל נהרמב״ש פירש לנו הדבר בבירור שאי

אחריו בירור וידוע הוא שכל דבריו מדברי אביו ז״ל וכר.

טז) וידוע הוא דכל הגלילות האלו אתריה דמרן הרמב״ם ז״ל נינהו ואיןם שהיתה מקום מנוחתו ז״ל, והרב י ר צ נוטין מדבריו ימין ושמאל ובפרט מ הגדול רבי אליעזר ממי״ץ הפריז על המדה וכתב וכו׳ ומאריך בביאור השיטות,

ק זלה״ה ן׳ א ל א ש ק ר נר״ו. ח צ ה בכה״ר י ש וחוחמ מ

יינימ בהלכה (על קיצור שלחן יז) ותמצית השיטות עפ״י שערימ המצו ערוך סי׳ ע״ה) בגמרא שבת משתשקע החמה מתחיל בין השמשות, והוא כתלתא

רבעי מיל, ולכל היוחר הוא כמו ששה עשר וחצי דקים.

ובזה יש שיטות אימת מהחיל השקיעה.

״ ת הובא בתוספות שם דשתי שקיעות הן מתחלה נכםית א. שיטת ר החמה מעינינו ושוקעת ונקרא תחילת השקיעה. ושוהה כדי ג׳ מלין ורביע מיל. ועדיין יום הוא וזה זמן תוספות שבת רצה לעשותו כולו או מקצתו, ואח״כ מתחיל השקיעה שניה, וזה נקרא סוף השקיעה שאז מתחיל להשקע האור לגמרי ונמשך זמנה כדי שיעור מהלך תלת רבעי! מיל וזה הבין השמשות. ואח״כ יוצאים ג׳ כוכבים

נונים והוא סימן ללילה. בי

ם הובאו במהר״ם אלשקר (סי׳ צו) חושב שם כל י נ ו א ג ת ה ט י ב. ש הגאונימ העומדים בשיטה זו, דביהשמ״ש מתחיל מתחילת שקיעה דהיינו משעה שהחמה נתכסה מעינינו. ונמשך זמנה כדי מהלך ג׳ רבעי מיל. ואח״כ יוצאים הג׳

נונימ והוא לילה מן התורה לכל דבר. כוכבים בי

ם להר״א ממיץ (הובא בב״ח סי׳ רם״א) דביהשמ״ש י א ר י ג. שיטח הל ג׳ רבעי מיל קודם התחלת השקיעה. גמ הובא זה במרדכי פ״ב דשבת מתחי

ובמג״א סי׳ רםא.

מרן המחבר בדיני שבת פסק כר״ת, ובדיני מילה כתב כשיטת הגאונים.

ן י וזל״ש המחבר (או״ח הל׳ שבת סימן רם״א ם״א) ספק חשיכה והיא בש ו ח נהג״ה רמ״א. היינו כדי שיעור הילוך ג׳ רבעי מיל אחר שקיעת החמה, ה ש מ

ושיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק ל׳),

׳ ן ז מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ! ש ו ל פ ת ת ה כ ר ע ל מ

ת ן א י ק י ל ד ן מ י א אין מעשרין את הודאי, ואין מטבילין את הכלים, ות וכר. ו ר נ ה * '

ובסעיף a כ׳ י״א שצריך להוסיף מחול על הקןודש וכו׳ ושיעור זמן-בין השמשות הוא ג׳ רבעי מיל שהם מהלך אלף ות״ק אמות קודם הלילה.

״ל וביורה דעה (סי׳ רם״ו ם״ט) גבי הלכי מילה כתב המחבר מרן ז .בזה״ל בשיעור ״בין השמשות״ אפליגו תנאי ואמוראי, בסוף פ׳ במה מדליקין. וכתב בעל העיטור מםפקא לן הלכה כדברי מי הילכך אי איתיליד ינוקא משתשקע תחמה ובערב שבת ונימול לעשרה היינו ביום א׳ — ש״ך] ספק! הוא עד דשלים ביןת דרבי יוסי וכו׳ והש״ך מביא מתו״ד מהר״נו אלשקר שהאריך להביא שיטת השמשום והפוסקים ובביא1ר דבריהם ומסיק שם כללא דמילתא. דהאי ינוקא אין י נ הגאו

ן אותו עד יום א׳. מלי

ועל מה שכ׳ המחבר באו״ח הנ״ל שצריך להוסיף מחול על הקודש וכו׳״ ח ב ג׳ רבעי מיל, כתב המג״א והוא כמו רביעית שעה קודם צאת הכוכבים. ו הה דמתחלת ד ו ג א ה י ו כ ד ר מ ם ו י א ר י כתב שיש להחמיר לעצמו כמו״ש ספר ה השקיעה הוי לילה וגי רבעי מיל קודם לזה הוי בין השמשות. וכן ראיתי זקנים

ואנשי מעשה שפירשו ממלאכה ב׳ שעות קודם שבת, עכ״ל, עייש״ע.

ת ב ת ש פ ס ו ן ת י נ ע

יח) וענין תוספת שבת בערב שבת, ובמוצ״ש מחול על הקודש הוא ממ״שך י פ סי מו במכילתא (יתרו פ׳ ז) זכור ושמור זכור מלפניו ושמור מאחריו. מכאן אמרו החול על הקודש. משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומלאחריו עכ״ל. (עיץ ערוך השלחן) ובמדרש רבא (בראשית פ״י) בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיונן ן תוספת יום הכפורים אמרי י א מוסיף מחול על קודש ע״ש. וביומא (פא:) לענ הון דגם שבת ויו״ט צריך תוספת מחול על הקודש ת״ל תשבתו שבתכמ. הא למדת י מנ

דכל מקום שנאמר שבות כלומר שביתה מחול על הקודש.

ן י״א יט) וזהו שכתב המחבר בסעיף ב׳ י״א שצריך להוסיף וכו׳ בלשון ענוי בלבד. מיהו י דושום דהרמב״ם והטור לא הזכירו זה רק בתוספת יוה״כ לענ .רוב רבותינו הבה״ג והרי״ף והרא״ש והםמ״ג והםמ״ק והיריאים וחר״נ והמגיד

משנה פסקו דיש מן התורה תוספת שבת ויו״ט.

כ) וכתב שלחן הטהור (לרי״א מקאמרנא ז״ל) כל הפוסקים הביאו דברי ר״ת לחלק השקיעה שהחמה נכנס בעובי רקיע ובין גמר השקיעה, ואנן לא ידענאן לתוכנים וכן דעת הזוהר נח״ג דף י ע״א) והגמרא י ליה כלל כידוע אמיתת הענ ועיין בלח״מ פ״ה משבת הל״ד ובשיטה מקובצת כתובות דף יג ע׳׳ב, ירושלמי

׳ לא ן ז מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ע״ז פ״ג הל״א, ועיין בסידור הרב בעל התניא בסדר הכנסת שבת. מה שדחה סברת ר״ח) ולא יכחיש מה שהחוש רואה שהשמש הולכת בשוה בכל הכדור, וכשהוא יום לזה הוא לילה לזה, ולא יש כאן עביו של רקיע כלל וכלל. אלא העיקר, שכל זמן שהשמש נראה מקצתה על הארץ בכל מקום ומקום ובכל אקליםח ושהביא שיטת ״ ב ע הקדוש ה כפי מה שהוא מן ההורה — יום גמור וכר. ורבי היראים) החמיר בזה הרבה ללא צורך כלל. ואין בדעה זאת שורש קיום כי כלם גמור, ו זמן שהחמה יש בו איזה אור הניכר לסינים ראיית השמש הוא ייב חטאת וסקילה אינו אלא כשיראה שלשה כוכבים ה גמורה — להתחי ל י ל ו

ן זה אצל זה וכר. ותוספת שבת מן התורה וכר. סמוכימ למראה העי

כא) ובם׳ נתיבי עם, מרן ז״ל פסק כאן כסברת ר״ת ועפי״ז יוצא שבע״שט הוא כסברת הגאונים ו ש פ ג ה ה נ מ ה קילא מילחא ובמוצ״ש חמירא טובא. ו וכחב על זה רביה דמרן חיד״א בעל נחפה בכסף ורבי יונה נבון ז״ל דודו ורבוא נהגו כוותיה דמרן ז״ל, ושודאי שהוא של החיד״א ז״ל) שבעיה״ק ירושלים ל מנהג קדום להתפשטות קבלת הוראות מרן, וכן כתב הרב פרה״א ופרי האדמה) והב״כ, והברכי יוסף כתב בפשיטוח שנוהגים כשיטת הגאונים ושכן נוהגים בארץ ישראל. ומסיק בברכ״י דאפילו תימא המחלוקת שקולה היא אין בידינו לבטל

המנהג וכר.

ם ו כ י ס ה

ג עכשיו בינינו כסברת ה נ מ ה כב) ולסיכום הענין׳ כתב הכף החיימ ונו י כ וכדומה דהי ״ ה ו י ת ו ב ת ש ס נ כ ה ם דוקא להחמיר דהיינו ב י נ ו א ג ה לאחר התחלת שקיעת שאין השמש נראיח עוד על הארץ חושבין אותו לביה״ש,

ן אוחו ללילה. ואחר ג׳ רבעי מיל לזמן זה חושבי

ה צ ת מ ל י כ א ם ו י ר ו פ כ ם ה ו י ת ו ב י ש א צ ו ן מ י כג) אבל לעני — אין חושבין אותו ללילה א ד ה ו ל י בליל פסח וכדומה לכל דבר שצריך ל

ודאי אלא עד אחר צאת ג׳ כוכבים ביוונים. והיינו כל מקום לפי מקומו.

ר ע נ א וארץ ש י ר ו ם ל ו א ר ש ץ י ר כד) ובמקומות הללו כמו א זמנו הוא כמו שני שלישי שעה אחר שאין השמש נראית עוד על הארץ.

ת כה) ולענין תוספת שבת. י״א שהוא מדאורייתא. וגם הנשים חייבות בתוספו שבת ויו־״ט, כ״כ התוספות בכתובות דף מז ע״א ד״ה שחסר.

כו) וכתב הרב המגיד דתוםפת שבת הוא בעשה ואינו בלאו וכרת.

! כ כז) סו״ד דהתוםפת צריך להיוח בזמן שעוד השמש נראית על הארץ. ו. (כה״ח). ר ב א ד מ ע

׳ ן סימן ח י פרק ראשו ת התפלה שעד שנ כ ר ע ב מ ל

סימן ח׳

ישנם כו״כ דעות מתי הוי קבלת שבת עד שאחר זה אסור בעשיית מלאכה

א) כתב מרן (שבת סי׳ רםא ם״ד) אחר עניית ברכו אעפ״י שעדיין, יוםן ואין טומנין׳ משומ דהוא קבליה דשבת עליה לדידן הוי אמירת הוא אין מערבי

יה ברכו לדידהו, ע״כ. י ״מזמור שיר ליומ חשבת״ כענ

ב) ובכה״ח כ׳ הד״מ ובמדינות אלו (אשכנז) אין נוהגין לומר מזמורסת .השבת לכן עניית ״ברכו״ הוא קבלת שבת. ובמג״א ועתה נ ו ה ג י ן לומר י בכנ מזמור שיר וגו׳ ואפ״ה אין מקבלין שבת ועושין כל מלאכות עד ברכו דמעיקרא הכי קבלו עלייהו, אבל האשל אברהם כ׳ דהמנהג עתה מיד שאומר מזמור שירן יום גדול הוא, י קבלו שבת עלייהו הצבור ואםורין בכל המלאכות אעפ״י שעדי וכ״כ הלב״ש אמנמ לפי דברי ה א ר ״ י ז״ל בשער הכוונות שכתב דבאמירת ״באי כלה״ מקבל תוספת הנפש מבחינת קדושת הלילה — הוי קבלת שבת באמירתית מלאכה, באי כלה, וא״כ משאמר באי כלה אפילו שעדין היום גדול נאסר בעשי

וגם אסור לטעום כלום עד שיקדש.

ג) ובהגהת שלמי צבור מ״מ למאמר מרדכי, ולהלכות קטנות כי באמירת באי כלה עדין לא קיבלו שבת אבל באמירת מזמור שיר קבלו השבת.

ד) וכ׳ שלחן הטהור אחר שאמרו מזמור שיר ליום השבת בביהכ״נ הואן ואין אומרין לגוי לעשות מלאכה, (עיין מג״א י העיר, ואין מערבי שבת לכל בנן נאםרין, אף שהשמש זורחת על הארץ וכר, וכל זה כשאין םק״ז) וכל השבותיל שקעה החמה. אבל בזמן שקיעת החמה של ארץ א ר ש ץ י ר א ב דע הזמן ש מג ישראל א!ם קיבל עליו שבת הדעת המקום נוטה שאסור מן התורה לעשות מלאכה,

והרי הוא עומד בארץ הקדושה.

ה) ובקש״ע (סי׳ ע״ה) חייב כל אדם להפריש את עצמו ממלאכה, ולהדליקת הנרות לכל הפחות חצי שעה קודם צאת הכוכבים, ואם אמרו בביה״כ מזמור א שיר ליום| השבת, אעפ״י שעדיין יש שתי שעות עד הלילה מ״מ חל שבת על המועטן תפלת מנחה). י ן איסור מלאכה ולא לענ י ואסורים בכל המלאכות (ודוקא לענלו מי שבא מעיר אחרת לכאן — חל ח (פרמ״ג א״א רם״ג ם״ק כ״ח׳ שמב״ה) ואפ עליו שבת מיד כשאמרו בציבור מזמור שיר ליום השבת, ובעיר שיש בה שני

בתי כנסיות איין אחת נגררת אחר חברתה.

׳ לג ן ט מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

׳ ן ט מ י ס

תפלת מנחה לערב שבת

׳זזכוונות להוספת נשמה בתפלת מנחה / .העלאת עשיה יצירה ובריאה לאצילות היא נריץ / הכוונות בכריעות וזקיפות המשכות הקדושה / ההעלאה גדי ג׳ שמות

ב״ן מ״ה סייג !ההמשכה ע״י ע״ב.

ב ז״ל הוא לומר קודמ תפלת המנחה ו ל ש מ ט ע ב ו ה נ בי א) מתיקון ו •מזמור ק״ז שבתהלים והוא הודו עם ד׳ הודיות.

ומבואר בםה״ק הכוונה בזה להעלות הניצוצות הקדושות. ויש ביאור נרחבט ז״ל על ״ ש ע ב ל ביאורו של מרן ה ,מהבעש״ט ז״ל על מזמור זה (הבאנו כ

מזמור ק״ז במדור ״אור הבהיר״ כאן).

ה וכר. וזה נ ת ב) ואחר תפלת מנחה אומרימ כו״כ מזמורים והם לכו נ ־!ותיקונו של רבינו ה ר מ ״ ק ז״ל. כך רשום בספריס אבל בסדורו של רמ״ק אעפ״י״ וכו׳ אבל ביאורו של הרמ״ק מתחיל רק על מזמור ״הבו״, ה נ ת ו ה״לכו נ ס פ ד נ •

וכן הוא בכתבי האריז״ל הכוונות מתחילות במזמור ״הבו״.

ג) ונחזור לתפלת מנחה דערב שב״ק, עם הכוונות של ההעלאה מכל ימות :השבוע, וההעלאה דהעולמות היינו שהתחתון נכלל בעליון, והעליון בעליונו ממנו :•וכן הלאה והכוונה היא הד׳ עולמות הידועות בשמם אבי״ע מעילא לתתא, ועיב״א מהתא ולעילא ועכשיו במנחה דעש״ק היא העלאה מתתא ולעילא ונביא איזה

ת מכתבי האריז״ל עפ״י סי׳ חמדת ישראל. :תמצי

ה במנחה ערב שבת היא דבר גדול, קודם מ ש ת נ פ ס ו ת ת ל ב ד) קח וכו׳ תכוין ותחשוב לעלות במחשבתך כל חלקי ת פ י ת ת פ ׳ ש שתאמר ההנפשות שהם בעולם העשיה ע״י שם ב״ן להעלותן עד היצירה. וזהו סוד ״תוספת ;

•שבת״. כי העשיה נכללת ביצירה, וניתוסף בה קדושה.

ה) ואח״כ להעלות היצירה עם הרוחות שבה ע״י שמ מ״ה ולהעלותן אל; ואח״כ להעלות הבריאה עם הנשמות שבה ע״י שם ח ו .הבריאה׳ וזהו תוספת ר; ואח״כ לחבר כולם עם נשמה לנשמה שהיא ה מ ש ס״ג אל האצילות וזה תוספת נ. והרי במחשבה זו קבלו כל . . מ נפש המלכות דאצילות ע״י שמ ע״ב אשר ש

•:החלקים תוספת קדושה.

, ה ד י מ ע ו) ואז תתחיל הה ראשונה באמרך ״ברוך״ להוריד כח הנשמות ההם ע י ר כ ותכוין ב

­ , י ׳ ן ט מ י ן ס ו ש א ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע לד מ

ת שתם נפש אצילות עליך ע״י שם ע״ב, ובאמרף ״ה׳ ״ תזקוף, ותכוין כי ע״י הנשמות ע״י שם בן ע״ב ן ותזקוף את המלכו ד אלו אתה מעלה את המלכות למעלה בסוד נ

הנזכך ותכוין בו.

ת ז) ואח״כ .בכריעה שנית ״דמגן אברהם״ תכוין להוריך עליך סוך הנשמו; ובכריעה שלישית של­ ל ״ של הבריאה בסוד שם ס״ג, ואח״כ תזקוף ותכוין ע״ד הנן להוריד הרוח עליך מן היצירה ע״י שם מ״ה והכוין זה בשם הוי׳ י מ דים״ ח ימו; ובכריעה ד׳ ב״הטוב: ל ״ במודים אנחנו לך שאתה הוא ה׳ א׳ ובזקיפה חכוין כנ שמך״ תכוין להמשיך הנפש מן העשיה ע״י שם ב״ן, ואח״כ תזקוף ובאמרך ״בא׳׳י

המברך את עמו ישראל בשלום״ אז תכוין לחבר כולם בחיבור אחך.

׳ ן י מ י ס

לקט מנהגים שונים בערב שבת

. ן ו א י ג ו ט ל ח בר פ מ א) רב צו נ ״ ו י ת ו ב ב ש ר ע ג אצלנו החזנים ב ה נ כתב האשכול (תפלת מנחה), מן אבות גבורות, ואח״כ אומךים גדלך תקדש בנו, בא״י הא־ל הקדוש. דעה מתפללי וחכמה למדנו, חונן הדעת. הדור אצלך השיבנו, הרוצה בתשובה וכן שאר הברכות,.

. ן ו א י ג א ן רב ה ו א ב) רב ש ר י ר א גת עם דמדומי חמה ועדיין לא בא ב ב ש ר ע בזמן שמתחיל ש״ץ ב

השמש אעפ״י שבא השמש משלים.ן כדאתרמי ואם אי אפשר׳ וחלה שבת אין לך דוחק, נ ב ר והכין מ נ ה ג א ד

מזה ומתפלל הביננו. (שר׳ת הגאונים ליק) סי׳ נא. עיי״ש בארוכה.

ת ג) בכל ערב שבת מיד אחר חצות היום ינהרו המונים המונים מכל מקהלוי של הר בית ה׳ לשפוך שיח ב ר ע מ ל ה ת ו השונות שבירושלימ — לפני כ

בשירי תפלה.

ד) בהגיע זמן הדלקת נר שבת יסובב שמש עדת הספרדים בכל חוצות; ורחובות מקומ מגורת אחב״י ויכריז ״צינדער״ (הדליקו את הנר. כעת מחצצרים

או בחצוצרת או בשופר, או פליטת קול ממכונית של בית הטבילה).

ה) הספרדים יתפללו בערב שבת תפלת קבלת שבת — לכו נרננה, — ותפלת ערבית בנטות צללי השמש נ נשען על מנהג רב הנזכר בתלמוד (ברכות כז<׳

שהיה מתפלל של שבת בערב שבת וכן הופסק להלכה בש״ע או״ח סי׳ רם״ז).

ר ו ד י ס

תפלת מנחה דחול

הדלקת הנרות של שבת, יו״ט, ר״ה ויוה״כ

דיני הכנסת שבת

(שו״ע) (א) מצוד. לרחוץ כל גופו לכתחלח בערב שבת בחמין מפני כבוד חשבת ואם אי אפשר לו ירחץ פניו ידיו ורגליו בחמין כר ומצור, לחוף הראשר ולגלח הצפרנים בכל ערב שבת ואם יהיו שערות ראשו גדולות מצוה לגלחן כ

•ונוהגין בקצת מקומות שלא להסתפר בראש חודש אפילו חל בערב שבת:

(ב) השורף צפרנים חסיד. קוברן צדיק. זורקן רשע שמא תעבור עליהן ־אשד, עוברה וכר. אבל מותר לזורקן בבית המדרש וכיוצא בו מקום שאין נשים

:מצויות לעבור שם:

(ג) סמוך לחשיכה קודם בין השמשות צריך אדם לשאול לאנשי ביתו אם ׳הפרישו חלה כו׳ וצריך להזהירם קודם בין השמשות שידליקו את הנר ויפסקו ימלעשות מלאכה. וכשהוא שואלם ומזהירם על דברים אלו צרייך שיאמר בלשון רכה כדי שיקבלו ממנו ולא ימהר להזכירם בעוד היום גדול שלא יפשעו ויאמרו-עדיין יש שהות ואס אינו בביתו כשמגיע סמוך לחשיבה אלא בבית הכנסת או

.במקום אחר צריך לשלוח שליח לביתו להזכירם על דברים אלו:

ת ו ר נ ת ה ק ל ד ת ה ו כ ר ב

(ערב שבת) ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו .•במצותיו רצונו להדליק נר של שבת קדש:

ר י ה ב ד ה ו א

ענין הדלקת נרות בעש״ק, ראה בארוכה במדור ״מערכת התפלה׳/ ושם הבאנו המקורות מהתלמודים, ומהזוהר׳ מהגאונים הקדמונים ומהפוסקים. וכאן

..במדוד ״אור הבהיר״ ננקוט בהבאות מקוצרות ביותר.

כתב האגור (סי׳ שנ״ז) וכשמדליק נר בשבת מברד להדליק נר של שבת.

ת ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ר ת ד לו ס

נערב יום טוב) ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשני

במצותיו וצונו להדליק נר של יום טוב: (שהחיינו):

(ערב שבת ויו״ט) ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו

במצותיו רצונו להדליק נר של שבת ושל יום טוב: (שהחיינו):

ר י ה ב ר ה ו א

וי״א שאין לברד עליו, ונותנים טעם לדבריהם שאם היתד. דלוקה ועומדת אין• צייד לכבותה כדי לחזור ולהדליקה. וגם לא להדליק אתרת. ואינו טעם של עיקר,

ועוד אמר ר״ת שאם היה דלוק ועומד — שצריר לכבותה ולחזור ולהדליק.] המדליק נר של שבת יברר (סי׳ רס״ג. שבת כה ע״ב* ן ו א ג ם [ ר מ וכ״כ רב עו לברך על ג ה ותום׳ שם ד״ה חובה, סידור רב עמרם גאון ח״ב עמוד ו) וכר אד נ פי רבינו תם בארץ הזאת. ואין דומה למים אחרונים חובה (חולין קה ע״א) דלא

מברכין משום שהן בשביל סכנה (ע״כ םמ״ק סי׳ רע״ט).

כתב ראבי״ה (סי׳ קצט) שאין להדליק פחות משתי נרות, אתת כנגד זכור ואחת כנגד שמור וגם אין לו לאכל בחצר ביתו בלילי שבת, אלא צריד לאכל׳ במקום שהדליק על שם וידעת כי שלום אהליך (איוב ה — כב. משבלי הלקט סי׳ נט).

ואני המחבר אומר כי דבר זה להצריך ב׳ נרות אינו נזכר בשאר פוסקים,.ז נ כ ש ם מארץ א י ל ב ו ק מ ולכן אין העולם מדקדק בזה. אבל אמת הוא, כי נפש ה דקדקו בזה. כי ראוי ומצוה מן המוכתר לעשות כדי ליחד כנסת ישראל בהקב״ה הרמוזים בזכור ושמור בדבור אחד נאמרו (ר״ה כז ע״א) וביחוד אמתי. והמבין

תשואות חן חן לו.

כ׳ בס׳ יוסף אומץ (סי׳ קפה) מנהגי פרנקפורט כשהאשד. מדלקת בליל שבת תיכף אחר ההדלקה תשים ידיה לפני הנרות כדי שיהיו מכוסים מעיניה, ותאמר הברכות, ובזה נתשב עובר לעשייתן לפני ההדלקה, כי אי אפשר לומר הברכה לפני ההדלקה כי ע״י אמירת הברכה היא מקבלת עליה השבת ע״י ההדלקה לפי שאינן יודעות להתנות שלא יקבלו השבת בהדלקה, ולכן אחר הברכה לפני ההדלקה תהי׳ אסורה להדליק אח״כ, לאפוקי כשהאנשים מדליקין כגון בעת לידת אשתו או) שהיא חולה או שאין לו אשד. המה יכולים להתנות בלב שלם שלא יקבלו שבת בהדלקתם. ולכן דרך האנשים לומר הברכה לפני ההדלקה דהוי עובר לעשייתן ממש ורשאין אחרי הדלקתן לעשות מה שלבן חפץ״ כי השבת לא חל עליהן עדיין.

וכן אשה המדלקת ביום טוב אומרת הברכה קודם הדלקה.

עו״ש (סי׳ תקפ״ו) אסור להדליק מנר של שבת או של יום טוב נר שלי חול, ולחולה שרי.

ז ת ל ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

(ערב ראש השנה) ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצובר להדליק נר של יום הזכרון: (שהחיינו):

(ערב ר״ה שחל בשבת) ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת ושל יום הזכרון: (שהחיינו):

ר י ה ב ר ה ו א

ב׳ השלחן הטהור (סי׳ רסג םק״י) אסור להדליק הנר במקום שאין משתמשים בו כלום בשבת שאינו חייב להדליק שם נר כלל, ואח״כ ליטול זה הנר ולהניחו על השלחן במקום שאוכלין או במקום שמשתמשין (כ״כ המרדכי הוב״ד במג״א סק״ג כג). אבל יכולה לברד במקום שמשתמשין או אוכלין על הרבה נרות ואה״כ יחלק הנרות לכל המקומות שצריכין לאכול ולהשתמש. ולכן אשד. שהיא׳ אוכלת בבית אחד ובעלה בבית אחר יכולה להדליק בביתה כל הנרות ולשלח אח״כ כל

אחד למקומה וזה מותר אף לכתחילה.

ן [הוא אא״ז י ל ב ו ל ק מ ח צ ב י ק ע וכד ראיתי אצל מורי רבינו יי [כוונתו למהר״צ מזידיטשוב ב החוזה מלובלין זצ״ל] ואצל מורי דודי רבינו צ זצ״ל בעהמ״ח עטרת צבי ועוד] כי הם היו אוכלין בבית התפלה שלהם, והיא

אוכלת בביתה וכר.

(מנבי׳י) טעם ומקור להדלקת הנרות בערב שבת.

מצעו בילקוט (פ׳ בהעלותד) וז׳יל נרות של בו״ד של חרס או של נחושת, הכל לפי כבודו של אדם, וכבוד השבת נרותיהם הם כבודו. אם שמרתם נרות של שבת אני מדאה לכם נרות של ציון וכו׳ וכ״כ למה׳ בזכות הנרות שמדליקין בשבת. תדע לד כמה חביבה מצות הנרות לפני הקב״ה שאעפ״י שאין הקב״ה צריך' אורה,

הוא מצוד. למשה שיצוה לאהרן בהעלותך את הנרות עכ״ל.

עיין שבת כג ע״ב, ובמהרש״א שם.

ומה שנהגו שדוקא הנשים מדליקות את הנרות. משום שהם כבו נרות שלר ה׳ נשמת אדם. כדגרסינן בב״ר היא איבדה חלתו של עולם, שעל עולם. דכתיב נ ידה נטרד אדם הראשון וכבתה נרו של עולם, ושפכה דמו, לכד נצטוו הנשים

להדליק הנרות בע״ש.

ועיין רש״י שבת לא ע״ב בסופו ד״ה הדני.

ועיין בעל הטורים פסוק ואתה תחזה, ובזהר בראשית וחיי.

טעם שנוהגים להניח חלה על השלתן בערב שבת קודם הדלקת הנרות.

ת ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר ת ה נ ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ר ת ד ח ס ל

(ערב יום כיפור) ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו

במצותיו וצונו להדליק נר של יום הכפורים: (שהחיינו):

ר י ה ב ד ה ו א

כדי שלא יהיה השלחן בסיס לדבר האסור ואז אין רשאי לטלטל השלחן, אבל אם מניח החלה קודם, אזי הוי השלחן בסים לאיסור ולהיתר׳ וההיתר חשוב

יותר מן האיסור, שהדי צריך לסעודת שבת ומותר. (ליקוטי הל׳ שבת כלל סז).

ת בסי׳ ויעתר ב ל ש ר ש ק נ י ל ד ה צ ל ״ ו ב ק ה א ״ מ ״ י א א ב״ בעבור כי מובנת כבר ע״י הסמיכות. אמנם בכל ל ש יצחק השמיטו מלת ״ם גאון, וברמב״ם הל׳ שבת ר מ ל שבת, וכן בסדור רב ע הסידורים נמצא ש (רפ״ה) וברוקח (ס׳ מ״ו) ובתניא (ם׳ י״ב) וטוא״ח (סי׳ רם״ד) ומט״מ (סי׳ תי״ו) גם ס׳ המנהיג (הל׳ שבת סי׳ יז) מביא כד הנוםחא בשם רב אחא משבחא [שאלתות] וע״כ אין לשנות. (עיי״ע בברכת חנוכה) ועל אודות הברכה ראה בתום׳ שבת כה

ע״ב, והגהות מיימוני רפ״ה בהל׳ שבת), עבו״י ףיי״ב,

וראל״ג (אוה״ת) כתב להדליק נר של שבת, וכן להדליק נר של חנוכה לשון חכמים להשתמש במלת ש ל תחת סמיכות הקנין. והמדקדקים החדשים בקשו לתקן הלשון נגד המורגל כדי לקרבו ללשון המקרא והרכיבו מלת של עם השםם השביעי. ו י ל , וביוצר לשבת זה שבח ש ה כ ו נ ח ל ת ש ב ש ל שאחריה שה (שה״ש ג — ו) ואחרים הסירות מ ל ש ל דומה ללשון המקרא הנה מטתו ש לגמרי׳ ואינו מסכים לדבריהם, עיי״ש מש״כ ראל״ג בעיון תפלה בפסקא לעולם יהא אדם, ד״ה מה אנו בנוגע לתקונים כאלה שאין להם על מה שיסמוכו. כי נמשכים

אנו לגמרי אחרי מתקני התפילות, ע״ש.

ת ב ב ש ר ת ע ח נ מ י • נ פ ם ל י ר י ש ר ה י ש

נוהגים לומר שיר השירים לפני תפלת מנחה של ערב שבת. וכ׳ היוסף אומץ כי נוהגים לומר לכו נרננה ולכה דודי ממנהג חדש ומים כולו בטעמין י ר י ש ד ה י שאינו עושה לא זה ולא זה יקרא לכל הפחות ש קודם מנחה, ויאמר אחריו הבקשה מתיקוני שבת, ואז אינו צריד לאמרו בשבת קודם סעודתו כמו שהוא בתיקוני שבת, ואם אין לו פנאי לאמרו קודם מנחה אז יאמר חלק ממנו קודם כל סעודה עם ח׳ פרקים משבת כמו שהוא בתיקוני שבת. רק שיאמר קודם מנחה ד׳ פסוקים משיר השירים שסימנם יעקב. ואילו הם ישקני,

עורי, קול, באתי. והוא ראשי תיבות יעקב.

ם לכבוד י ר י ש ר ה י בסידור ר׳ שבתי ז״ל וזל״ש תלד לביהכ״נ ותאמר ש

ת לט ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

(ערב יום כיפור שחל בשבת) ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר

קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת ושל יום הכפורים: (שהחיינו):

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שהחינו וקימנר והגיענו לזמן הזה:

ר י ה ב ר ה ו א

כלה העליונה ולעורר האהבה בין דודים: לעילא ואחי׳כ יתפלל מנחה בלחש׳ ובחזרה עד שקיעת החמה בטלית ותפלין. והרמ״ק כתב שאין להניח תפלין בע״ש במנחה,

כי כבר נתגלו נצוצי שבת.

בסידור הריעב״ץ מסודר קודם מנחה דערש״ק ואח״כ שיר השירים. ואומר שיאמר שיר השירים בקול נעים ובמתון ובדקדוק התיבות, ולא יפסיק אפילו בד״ת. וכשאין לו פנאי בע״ש אומרו בשבת. אין העולם כדאי כיום שניתן בו שה״ש לישראל, שכל הכתובים קודש ושה׳יש קודש הקדשים, שכולה יראת שמים וקבלת

עול מלכות שמים.

ובזוה״ק תרומה (קמ״ב ע״א) שה״ש כללא ד0ל אורייתא כללא דרזא דאבהן, כללא דגלותא דמצרים ופורקניה ותושבחתא דיימא, כללא דעשר אמירן וקיימא דהר סיני. וכד אזלו ישראל במדברא עד דעאלו לארעא דישראל, ואתבני בי מקדשא. כללא דגלותהון דישראל ביני עממיא ופורקנא דלהון, כללא דתחיית המתים, מה דחוה ומאי דזמין למהוי עד יומא דיהי שבת לה׳, כלא איהו בשה״ש, עכ״ל.

ובליקוטי מהרי״ח מביא בדרד אפשר סמך ראיה לומר שה״ש בע״ש ממה שמסופר במדהי׳נ וירא דביום שחלה ר׳ אליעזר הגדול ערב שבת היה ופתח פומיה במעשה מרכבה ואוליף ליה רי״ו טעמים בפסקי שיר השירים, ואורי ליה כל עמיקתא ורזין עלאין דחוה בשה״ש ע״ש, הרי דגם ר״א הגדול אמר שיר השירים בערב שבת

וזמן ההוא׳ מסוגלת להשיג הסודות שבשה״ש עכ״ל.

וזהו הטעם הפשוט ביותר כי קודם קבלת שבת ואחר הטהרה הוא הזמן הנכון לאמר שה״ש בשלהב״ת י״ק וכמסופר בבוצינא דנהורא בשם הר״צ מזידיטשוב זצ״ל כי התחבא בחדרו של הרב ר׳ ברוכ׳ל ז״ל נכדו של מרן הבעש״ט ובאמרי שה״ש היה כולו בוער באש. ובאמרו אני לדודי ועלי תשוקתו ובפסוק כי עזה כמות

אהבה כמעט נתבטל במציאות. ע״כ בקיצור.

ת ב ב ש ר ל ע ת ת נ ר ו ת ש ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ר ת ד מ ס

(אומרים הודו בכל ערב שבת קודם מנחה לבד כשחל יו״ט או חוה״מ בערב שבת

אין אומרים הודו):

[א] הדו ליי כי טוב כי לעולם חםדו: ןב] יאמרו גאולי יי אשר

ר י ה ב ד ה ו א

ה ח י ת פ

אמירת הודו — גאולי, לפני מנחה דערב שבת קודש הוא מתקנת מרןב ז״ל, ומיוחד להעלאת הני״ק של כל השבוע. ו ם ט ל ש ע ב ה

ובסידור הרז״ש ז״ל אומרים הודו בכל ע״ש קודם מנחה, לבד כשחל יו״ט או חוה״מ בע״ש אין אומרים הודו. וראה במדור מערכת התפלה בכוונת העליה,

ממטה ולמעלה.

הטעם שאומרים החסידים מזמור הודו קודם תפלת מנחה דערש״ק הואב זצ״ל, וכמו״ש הספר מאור עינים למהר״נ ו ל שם ט ע ב מיסודו של מרן ה

מטשרנובל זצ״ל.

ע ש״ ט זלה״ה נבג״מ לומר בכל ערב ב וזל״ש (פ׳ בשלח) וזהו שיסד ה שבת מזמור ק״ז, כי מחמת שצריד לזכך עצמו יותר ויותר בעת ההיא. ושם נזכרים ד׳ שצריכים להודות׳ והא׳ תעו במדבר הוא לשון דבור דכשבא להתפלל עיי״ש תוכן כה״ע. עו״ש ואל ימעט בעיניו שום מצוד, ודבור הגון כשהוא עם החיות כי ה ב ע ש ״ ט ע״ה נבג״מ אמר שכד מצוד, וכר, והכל יעשה באחדות עם כל ישראל ועם כל הצדיקים שיקשר מחשבתו ויכלול עצמו עמהם לכן אומרים

ד קב״ה ושכינתיה בשם כל ישראל וכר, ו ח ם י ש קודם מצוה ל

וזל״ש הספר עטרת צבי לרבינו ר״צ מזידיטשוב ז״ל, (עט״צ ח״ב על דףו נ ק קסת ע״ב) בא״ד ובמה שהארכנו בזה נבין אשר ה ת ל מ י ד י ד, ב ע ש ״ ט תל ה ב ע ש ״ ט נ״ע לומר בערב שבת קודם תפלת מנחה מזמור ק״ז מ ש •מ ו ש דביה הודו וביה הודו הנ״ל כי עיקרו של שבת הוא להודות לה׳ ולזמר לשמד עליון כי בשבת עליות העולמות ואנו צריכים לזמר עריצים שלא יתאחזו החיצונים ע״י רשפי אש שלהבת י״ק סוד לעשות את השבת וכו׳ כי אנו מתחילים להעלות. וזהו טוב . נים. נפשותינו לה׳ עם ד׳ עולמות הנכללים לעלות ואין יניקת החיצו להודות לה׳ ולזמר ר״ל לזמר עריצים, ואז לשמד עליון עולים עליות כל הנשמות וכל העולמות ונכללים בד׳ יודין סוד קדוש ושמרתם את השבת כי קדש. ולמבינים

כ. ׳ יונעם ע/

כתב שער הכולל פי״ז, אומרים הודו בכל ערב שבת קודם מנחה לבד כשחל יום טוב או הול המועד בערב שבת אין אומרים הודו.

[אבל אומרים פתח אליהו, ידיד נפש], אבל אם הל יו״ט או יום כפור

ת מא ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

ם מיד צר: [ג] ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים: ל א ג

ר י ה ב ר ה ו א

בשבת וערב יו״ט או ערב יו״כ ושבת הוא יום ששי שהוא חול אומרים הודו במנחה. הודו הוא כעין ברכת הודאה ד׳ צריכים להודות על אשר מעובדיו דחול לא נזוקו בגוף ונפש ברותניות וגשמיות, ומהדרין לאמרו בצבור ע״ד לאודיי קמי

עשרה, ויקודם תפלת המנחה אתר גמר עובדין דחול.

. ו ד ו [א] ה כתב הרד״ק בפירושו על תהלים׳ המזמור הזה נאמר על ארבעה שיצאו מצרה לרוחה, וצריכים להודות לה׳, כי הוא המוציאם מצרה לרוחה, ואינו בדרך מקרה כאשר יחשבו [חכמי המחקר] התועים [שיאמרו האדם תחת המזל, ואין אנו מאמינים בהם] אלא צריכים שיודו כי בעונש עונם היו בצרה ובחסד א׳ נצלו מהצרה בצעקתם לו. וכן למדו חכז״ל מזה המזמור ואמרו (ברכות נד ע״ב). ארבעה צריכים להודות ולברך הא׳ ית׳ ברבים. והם הנזכרים במזמור הזה: הולכי מדברות, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא, ומי שהיה חולה ונתרפא, ויורדי הים. וזכר גם כן בזה המזמור מי שהם בטוב במקומם, יביאם הא׳ ית׳ לחסרון הטוב והיותם ברע׳ ומי שהם ברע במקומם ישגבם הא׳ ויושיעם מרעתם, ויתן להם טובה גדולה,

כל זה להורות כי הכל הוא מיד הא׳ הרע והטוב. מרן ה ב ע ש ״ ט ז״ל ביאר המזמור על פי פנימיות, וזל״ש הודו לה׳ כי טוב וגו׳ פי׳ שכבר נודע שאין לך שום דבר בעולם שלא יהיה בו ניצוצות קדושות, רק שהם מתלבשים שם בסוד הגילגול, והן עצמן סוד תיות של ז׳ מלכין דמיתא (מלד״מ) שהם צריכים תיקון ע״י מעשה תחתונים, ובע״ש הם עולין מהתלבשות הקליפות לגרם הקדושה עד שבת העליון שהוא הבינה כנודע שיש ג׳ שבתות מלכות, תפארת ובינה. וז״ש לניצוצות שבחו והודו להקב״ה שעושה •לכם טובה כ״כ בכה עת רצון שיש בשבת שהם תחרים לאיתנו הראשון, ר״ל לקדושה שבשבת

ואית נייחא לכולהו ובינה ותפארת אייתון להקל שהוא סוד ליל שבת.

ו גי׳ אקי׳, וכל אקי׳ הוא בכתר, וזה סוד שאנו אומרים בשבת ד ו וד׳׳ש ה כתר יתנו לך׳ וכל זה רומז בבינה שהוא מגדל הפורה באויר.

ב קאי על יסוד שנקרא טוב שהוא מושר הטיפה למלכות שנקרא ו י ט כ, ר״ל חסד גי׳ ע״ב שהיא הטיפה ו ד ס ם ח ל ו ע י ל עולם מת״ת בעלה. וז״ש כ

שירבה דרך ע״ד ו׳ והבן.

׳ אשר גאלם מיד צר וגו׳ ר״ל אלו הנשמות י ה ל ו א ו ג ר מ א [ב] י המגולגלין כנזכר לעיל שהיו כל ששת ימי המעשה בגלות כנ״ל בסוד מיתה, ולית

מיתה אלא גלותא בספי דקליפה, והשתא בא להם גאולה.

ת ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ר ת ד מב ס

[ד] תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו: [ה] רעבים גם

ר י ה ב ר ה ו א

ר שהיא הקליפה שנקראת ״יד צר״ בסוד ד צ י ם מ ל א ר ג ש וז״ש א מפני היד שנשתלחה במקדשד.

, גימ׳ עד בסוד בטחו בה׳ עדי עד גי׳ גאלם שהוא שם א״בר ם ל א ר ג ש א ג״ל, והוא מעלה את הקליפה שנקרא־ יד צר גימ׳ ש״ד שאין בו יו״ד והבן.

ב וגו׳ ר״ל י ר ן ע מ מ ח ו ר ז מ ם מ צ ב ת ק ו צ ר א [ג] וזה אומרו מת בא להם גאולה לקבץ מארבע כנפות הארץ מכה ד׳ שמות ב ב ש ר ע השתא ב ע״ב ם״ג מ״ה ב״ן שסודם ממש ד׳ כנפות הארץ׳ ע״ב ממזרח שהוא אבא, ב״ן ממערב שהוא ברתא [מלכות] פ״ג צפון שהוא בינה, אימא׳ נדה מדרום שהוא

תפארת בסוד כונן שמים בתבונה, והבן.ם שהוא גימט׳ ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן. שהם ד׳ רוחות מזרת וכו׳ צ ב וז״ש ק

ת יש גאולה, והבן. מהבעש״ט ז׳׳ל. (וצ״ע איד מרומז כאן דרום). ב ש ב ות הזכיר מזרח ומערב כי כן היישוב מן הקצה ו צ ר א מ כתב הראב״ע ום בעבור תום ו ר א הזכיר ד ל אל הקצה, והזכיר מצפון כי שם כל היישוב, ו השמש אין שם ישוב בראיות גמורות. וכ״כ הרד״ק ולא זכר דרום כי הוא מעט/ וכ״כ ם אותם שעוברים דרך ים וכו י מ הישוב מכל הפיאות מפני חום השמש. ו

המאירי מעבר לים.. (פירוש ם ו ר ד ה ן ז״ל כ׳ מצפון מרוח הצפון ו ו א ה ג י ד ע ורבינו ס הרס״ג ז״ל תודגש מלשון ערבית וכן כל מה שיובאו להלן במזמור זה מהרס״ג הוא

מתורגם מלשון ערבית).

ע דרך ״ ג ואשר תעו במדבר בדוך הישימון. ר א ב ״ ס . ר ו ע [ד] ת דבק עם תעו והם גאולי השם יספרו אשר קרה להם.

ן ו מ י ש י ר ב ב ד מ י ו ב ע ט מפרש הפסוק בזה״ל ת ע ש ״ ב ומרן ה ד ר ד וגו׳ קאי על הניצוצות, שכל השבוע הם תעו מדרך הטוב שהוא הקדושה והם הלכו דרד מדבר שהוא בקליפת שממה. ורמז ״במדבר׳, גי׳ אברהם שהוא בתינת חסד נגד יום א׳ וכשבא יום א׳ בשבוע תיכף יש כח בקליפה לשלוט, והם בסוד כף הקלע, וכשבא שבת בא מנוחה לנדחי עמו ישראל שהם ניצוצות שנקרא נדחי

ישראל והם סוד (טז״ל — צ״ע) נדחי גי׳ ע״ב והבן.

ו בסוד עלמא דחרובא, א צ א מ ב ל ש ו ר מ י מה שאין כן השבוע ע והבן ובשבת עולה למקום מיושב.

ף פי׳ בכאן סוד ט ע ת ם ת ה ם ב ש פ ם נ י א מ ם צ ם ג י ב ע [ה] ר

ת מג ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר ב ת ה ק ל ד ה ה ו ת ב ת מ ל פ ר ת ד ס

צמאים נפשם בהם תתעטף: ש ויצעקו אל יי בצר להם ממצוקותיהם יצילם: [ז] וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב. נח] יודו ליי

ר י ה ב ר ה ו א

גדול ונורא, והוא למה ברא הקב״ה ענייני מאכל ומשקה שאדם •תאב להם לאכל ולשתות, הטעם שהם ממש ניצוצות אדם הראשון שהם מתלבשים בדומם צומח או מדבר רש להם חלק לדבק בקדושה, והם מעוררין מ״ן בסוד אין טפה יורדה .מלמעלה שאין טפיים עולים כנגדה, וכל אכילה ושתיה שאדם אוכל ושותה הוא ממש חלק ניצוצות שלו שהוא צריר לתקן. וז״ש רעבים גם צמאים כשאדם רעב .וצמא להם למה זה, וז״ש ״נפשם בהט תתעטף״ בסוד גלות בלבושי זרים, ויחשבה לזונה כי כםתה פניה וכל הדברים שהם משמשים לאדם הם ממש בסוד הבנים

שלו שהלבישו, והבן.

, נפשם בכך תתעטף, והנה תיבת בהם חוזרת על ם ש פ כתב הרס״ג נ הרעב והצמא.

ו וגו׳ ר״ל אלו ניצוצות צעקו לה׳ מכח שיש להם צער גדול ק ע צ י [ו] ות קודש נהפד להם אבל ליום טוב, ואפילה לאור ב •ופתד בקליפה׳ וכשבא ש גדול, וצער ממש שהוא דין נעשה שמחה שהוא רחמים. שזהו ממש הפוד-הדין, וז״פ ם ל י צ ם ממש נעשה הצלה. וז״ש י ה י ת ו ק ו צ מ לרחמים. והבן. ז״ש מ עת צרה היא ליעקב וממנה יושע ממנו ממש נעשה ישועה, וז״ש זדונות נעשה לזכיות.

, ב ש ו ר מ י ל ע ת א כ ל ה ל ר ש ד דיר י ם ב כ י ר ד י [ז] וז״ש ו פירוש שצדיקים מכת תפלתן יצרפו כל הניצוצות הקדושות האלו שהיו כל השבוע בחולשה גדולה ובצרה גדולה ואין להם כת לילך בעצמן רק צריך להוליד אותם, וז״ש ללכת אל עיר מושב שרומז לבינה שנקרא עיר מושב בסוד ובאשה קראו

מושב והבן. משא״כ כל השבוע לא היה להם מושב כנ״ל עיר מושב לא מצאו. ובראב״ע וידריכם הפך תעו. אל עיר מושב כנגד העליון הכתוב למעלה

עיר מושב לא מצאו.

ו וגו׳ ד״ל אנו אומרים לניצוצות אלו שישבתו ד ס ׳ ח ה ו ל ד ו [ח] י על החסד שעשה עמהם ה׳ שה׳ ממש [בני אךם] ב״א יושבי חשך וצלמות שאדם הראשון היה מוליד ק״ל שנה רותין ושדין, ואנו צריכים לתקנם ולהכין אותםת ל פ ת ת שאנו ממשיכים ב ב ולהעלותם מעלה מעלה עד אין סוף כנודע מעליית שה [של ערב שבת] מהמאציל לאצילות, ומאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה ח נ מ ה ומיצירה לעשייה. ואח״כ אנו מעלים עשייה ליצירה, ויצירה לבריאה׳ ובריאהו גי׳ הוי׳ נגד אצילות, ד ו לאצילות ואצילות להמאציל. ורמז יודו לה׳ חסדו י

ת ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר ב ת ה ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ר ת ד מד ס

חסדו ונפלאותיו לבני אדם: [ט] כי השביע נפש שקקה תפש רעבה מלא טוב: [י] ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל: [יא] כי המרו

ר י ה ב ר ה ו א

שעולה למאציל, וע״ב שהיא חכמה מעלה לס״ג שהיא ביבה וז״פ ח׳ פסוקינו שיש מהודו ועד כאן נגד ח׳ ספירות שהם בחג״ת נהי״מ. והבן.

ד ג ואמר כאן פעם אחת יודו נגד שם ראשון ע׳־׳ב, ופי׳ הודו גימ׳ אקי׳ כנד ג ת נגד גבורה, ת ע ו נ ו צ ר א מ גד חסד, ו ו נ ר מ א בינה שהוא שם אקי׳, ים נגד נצח שאין שם יניקה לקליפה, והוא רעב בסוד נצח י ב ע ר תפארת, וו ק ע צ י ישראל לא ישקר שקר אין לו רגלים אלא רגל אחד, הוד תמורת דוה ום נגד יסוד שהוא מוליך הטיפה כ י ר ד י ד הוד שהוא דוה! ושם עיקר הצעקה. ו ג נ

ו נגד מלכות. והבן. ד ו למלכות, והבן. י

ב וגו׳ ו א ט ל ה מ ב ע ש ר פ נ ק ק ה ו ו ש ש פ ע נ י ב ש י ה [ט] כע ו ב ה יורדת מות כל ה ש פירש עכשיו השביע הקב״ה למלכות הנקרא נפש שרגלינת הסד שהוא ללקוט שם הניצוצות, והיא היתד. רעבה כל השבוע והשתא יורדת בחי סוד כהן הנרמז בר״ת של פסוק זה ועי״ז נסתלקים ונכרתים הקליפות שהם סודי אדם הראשון, בסוד ולמלשינים אל תהי תקוה כנודע מכוונתו ים על בנ נ מלשי ומלה זו רומז על ת״ק איברים של זכר ונקבה לזכר רמ״ח ולנקבה רנ״ב שהםןכות] רעבה, ר״ל הערה של ז גי׳ תקוה, ונפש שהיא מל׳ ק קז ו בעצמם ר׳ה, וזה־ ש זרע קודש שיורד בה גי׳ רעבה מן יסוד הנקרא טוב. וז״ש מלא טוב והבן׳ והשתא

י שבת שהוא עיקר כנודע בסוד וינוחו בה ובסוד אתה קדשת. ל י ל ב

, שם תואר מנחי העי׳ץ ושרשי שוק, (מאירי) ש ש ו ק ק ה פ ע נ י ב ש י ה כע ז — ח) משך ידו את ש ו ה ) ו ל ק ש מ ב מן (בראשית ג — טז) ואל אישך תשוקתד׳ ו לוצצים, תואר מנחי העי״ן, אמר: הנפש שהיתר, מתאוד, במדבר למים ועתה השביעה,. ב ו א ט ל ה למאכל מ ב ע ש שהיתה ר פ נ בהגיעה אותה אל עיר מושב. וכן ה (דד״ק) ש ו ק ק ה לפי פירש רם״ג ״מתלטייה״ בערבית, ותרגומו לעברית הוא ע״ד ודב שוקק (משלי כח — טו) והוא גם שם הצמאון הגדול, וגם תנועת החי והלוכד

ממקום למקום מחמת צמאון או מועקה ואי מנוחה נפשית.ת (בראשית טו — ב) תרגם אבל בישעיה (לג — ד) שקק בו, וכן משקו בי

״קיאד״ הנהגה ממשל ונהייה (הגי׳ה).

י ר י ס ) א י ) ג ״ ו וגו׳ פירש רס ר מ י ה ך וגו׳ כ ש ו י ח ב ש ו [י — יא] ית וחכמת העליון דחו והרחיקו, הג״ה וכך צ ע והאסירים בענוי הברזל, (יא) ו

מתרגם הרס״ג בכל מקום ״נאץ״ ״רפץ״ (בלשון ערבית) דחייה יהרחקה.

ת מה ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

אמרי אל ועצת עליון נאצו: [יב] ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עוזר: ניג] ויזעקו אל יי בצר להם ממצוקותיהם יושיעם: [יד] יוציאם מחשך וצלמות ומוסדותיהם ינתק: [טו] יודו ליי חסדו ונפלאותיו לבני אדם:

ר י ה ב ר ה ו א

כתב ה מ א י ר י ויש לפרש במלת עוני שהוא כמו ענויי כלומר שהם נאסרים במאסר ענוי, ורומז על קשר הידים בחבלים ויתרים וברזל על כבלי ברזל

הנתונים ברגליהם וכר.

ץ הקל. כמו וירא ה׳ וינאץ (דברים נ ו ר״ל מאסו׳ ובא מלשון ב צ נ א לב — יט) וכן וינאץ בזעם אפו (איבה ב — ו).

י ההפסק. ן הקל בשקל שמרו, זכרו (האלף בקמץ) מפנ יברד״ק נאצו מבני

ט ז״ל פירש עפ״י פנימיות בזה״ל. ״ ש ע ב ומרן ה

י מ ל י ך קאי הכל על ניצוצות שהיא מלקטת כ ש ו י ח ב ש ו (י) יע והבן. ו ב ש ה

ה להם שלא יאכלו י ו קאי על אדם והוד, שהקב״ה צ. ר מ י ה (יא) כא צוד. אותם, ר״ל הציווי מעץ הדעת טוב ורע, וזה סוד נדב ואביהוא אשר ל/ וז״ס כי המרו אמרי א׳ שהוא אותיות לא, ועצת עליון נאצי , היה במלת ״לא שגרמו חורבן העולמות כנודע, ובשביל זאת (יב) ויכנע את לבם שהוא מלכות

ע כנודע, והבן. ו ב ש י ה מ ונכשלו בצרה בקליפה ואין להם עוזר כל יו ויושיעם. ם אלא הא׳ ית׳ שיצעקו אלי ת ו ר א ז ו וברד״ק ואין ע

ן אחד. לפיכך נכתב זה ו צעקה בצד״י וזעקה בזיי״ן עני ק ע ז י [יג] ון פעמים בצדי׳י ופעמים בזיי״ן (רד״ק). י הענ

ו ר״ל מכח החרטה שיש להם והתשובה, כי ק ע ז י והבעש״ט ז״ל מפרש ו הרשעים מלאים תרטות וה׳ הצילם ויושיעם מיםורים שיש להם שהוא סוד מאיובת הם נתקנים — ב ש נעשה אויב, ר״ל מקדושה נתהוו הם שהם סוד הקליפה; — ב

וברמז ר״ת אותיות איו״ב והבן.

ק וגו׳ שהם החבלים דקליפה, ינתק כנ״ל והבן. ת נ ם י ה י ת ו ד ס ו מ וד ש ו י ח ב ש ו גד חסד, י ע נ י ב ש י ה וכאן אמר ז׳ פסוקים נגד הג״ת^ נהי״ם, כו נגד תפארת, שזה חטא אדם הראשון שכפר בתפארת והבן. ר נגד גבורה, כ י ה מו ק ע ז י ל נגד נצה שהקליפות נכנעים שאין להם יניקה, שם. ו מ ע ע ב י כ נ ו

נגד הוד ששם עיקר יניקה שלהם כנ״ל.

ם נגד יסוד. א י צ ו י [יד] ו

ו נגד מלכות. ונזכר פעם ב׳ מלת יודו. ד ו [טו] י

ת ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ר ת ד מו ס

[טל] כי שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע: ןיז] אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו: ןית] כל אכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות: ניט] ויזעקו אל יי בצר להם ממצקותיהם יושיעם:

ר י ה ב ד ה ו א

ת וגר ד׳׳ל יסוד דנו״ק דקליפה נקרא בארות ו ת ל ר ד ב י ש [טז] כ נשברים, ושני דלתות יצירה מיסוד דנוקבא שנקרא נתשת וברזל שיבר ולמה לז״א [לזה אמר] ובריחי ברזל וגר ר״ל שאא״ח נשאל אחר] הנקרא ברזל אםתרם ואין לו בחינת דעת שהוא סוד ברית בין חו״ב והקב׳יה מסרסו כדי שלא יטשטש עלמא,

ובשביל זה הם משבחים להקב״ה שעשה טובה זו. והבן.

ם הם הניצוצות האלה שהם סוד הרשעים שנוטים מדרך י ל י ו ניז] א הטובה שהיא התורה, דרכיה דרכי נועם — ואדם כפר בתורה כמו״ש חכז״ל וז״ש, והם ע ו ב ש י ה מ ו כל מיני חלאים שיש להם כל י נ ע ת ם י ה י ת ו נ ו ע מ ו באים ממש מסוד התורה בסוד זכה נעשה לו סם חיים, לא זכה נעשה לו סם מות, וזה ממש פשעם שאין מלאך המות ממית אלא החטא מימית. ובאמת טוב ה׳ לכל

רק המקבל הוא רע ונתהפך לו לסם המות.

״ ג מבאר אוילים׳ והחולים המיוסרים מחמת פשעיהם ומעונותיהפ ס ר ה סובלים ענוים ע״כ. ומפרש אוילים במשמעות של חולי.

והמאירי מפרש שהאוילים אשר מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו ויתדכאו בחליים, עד שתתעב נפשם כל אוכל ויגיעו עד שערי מות, אז בראותם כי אין להם תקרה ברופא יצעקו אל ה׳ ועל זה קראם ״אוילים״ כשלא ירגישו לא־ל עד הגיעם לשערי מות. מה שאין כן הצדיקים שירגישו מצד העון יקרים וישובו מיה ואמר שגם האוילים תקובל תשובתם כאמרו תשב אנוש עד דכא (מזמור צ׳) ר״ל

עד דכדוכה של נפש, ע״כ מהמאירי.

ל קאי על התורה שנקרא אוכל, על דרד לכו לחמו בלחמי כ ו ל א [יח] כ והוא בעצמו תתעב נפשם, כמו החולה כל מה שנותנים •לו תתעב ואומר לרע טוב ולטוב רע. שמים מר למתוק ומתוק למר, מכח שאדם נוטה לקליפה נעשה לו מתיקתת ותחלואי כנ״ל, רק ו י מ ר ע ד ש ו ע ע י ג י התורה מר סם המות. וז״ש ו

. ת ב ש ב

ח הקב׳יה דברו שהוא סם חיים כנ״ל וזה שהם מתחרטים שם ל ש ניט] י בקליפה ויפקח הקב״ה עיניהם להם בסוד הבא לטהר מםייעין אותו ואז הוא רואה שהתורה הוא אמת ואין בה נפתל ועיקש. רק לרשעים איהו נשתנו והבן. ובאמתת ו נ ו ד ז אני ה׳ לא שניתי. וזי׳ש וימלט משחיתותם ממש נעשה להם המלטהכנ״ל ש

ת מז ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ת נ ת מ ל פ ר ת ד ס

[כ] ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם: [כא] יודו ליי חסדו ונפלאותיו לבני אדם: [כב] ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה: [כג] יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים: [כד] המה ראו

ר י ה ב ר ה ו א

נעשה להם כזכיות ויגלה להט נהורא מגו חשיכא ממש. ה״ש ואת הנפש אשר עשו בחרן ר״ל שנתגייר ונעשה מרע טוב׳ כד ניצוצות אלו הם בסוד גרים, והם נתרפאו מחליים ונעשה משתיתות שהם סוד שיחות, ז״ל נעשה מהם המלטה נעשה

מהם בני א׳ חי.ר — ב י ש ואמר כאן ו׳ פסוקים נגד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. כי ם — נגד התפארת שכפר מחמת אוולת י ל , א ו ה ר י ב ש נגד גבורה, ומשם ה

ו — נגד הוד. ק ע ז י ל — נגד נצח, (יט) ו כ ו ל א בתפארת, (יח) כ

ח נגד יסוד. ל ש [כ] י

ו נגד מלכות. ד ו [כא] י וזכר כאן פעם ג׳ מלת יודו גי׳ הוי׳ דמ״ה שהוא׳ ר קצוות והבן.

ו והם יזבחו זבחי תודה על שחזרו לאיתנם הראשון ויספרו ח ב ז י [כב] ו מעשיו של הקב״ה ברינה שהם זכו לתיקון כנודע שהקליפה כמטחוי מהקדושה

וצריד לתקן אותם.

ם ר״ל שפעמים יורדת הנשמה הקדושה ממקום רמה י י ה ד ר ו [כג] י ונשגבה אל הקליפות והקליפות משמתין את עצמן בשמתות הנשמות שירדו ביניהם.ם באניות קאי על הנשמה שירדה בים הקליפות כנ״ל אבל י י ה ד ר ו וזהו י הקליפות אינם יודעים שמלאכתם במים רבים פירש שפועלים נשמות הקדושות אלו בירידתן במים רבים ומעלים נשמות מאת הקליפות ומשם עולים למקומם. וז״ס מוריד שאול ויעל פירוש שמוריד הנשמה לשאול ויעל כשפועלים במלאכתן ונרמז בר״ת! עושי מלאכה ר״ת עם סוד כי חלק הוי׳ עמו אל תקרי עמו בפתה אלא עמו בחירק, אבל נשמה שאינה כל כד ממקום ישר תפול עליה אימתה ופחד בהורידה הקב״ה לקליפות, משא״כ הנשמה שהיה ממדרגה רמה ונשגבה — מורה לא יעלה על ראשה׳ וכל זה היא בירידתה אבל בעלייתה בסוד ירידה לצורך עלייה בסוד אור חוזר היא מעלה ניצוצות חרבה בסוד עם רב יצא ממצרים וזה נרמז בר״ת

למפרע במים רבים ר״ת אותיות ר״ב והבן.

י והעושים מלאכה. הרד״ק מפרש, והמאירי מרהיב ש ו ג ע ם ״ פי׳ ה ר ביותר, עפ״י הרד״ק. ונביא מלשון הרד״ק שמביא גם אביו רבי יוסף הקמהי ז״ל

ת ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ת . ד ד מח ס

מעשי יי ונפלאותיו במצולה: [כה] ויאמר ויעמד רוח סערה: ג ג ו מ ת ותרומם גליו: [כו] יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תל יי [כז] יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע: [כח] ויצעקו א

ר י ה ב ד ה ו א

וזל״ש יורדי הים באניות אעפ״י שהים גבוה על היבשה יקרא עובד הים ״יורד״ לפי שהיבשה גבוה על שפת הים וכר ואדוני אבי ז״ל פירש כי יקרא יורד כנגד האניה שהיא עמוקה ויורד בה כמו״ש (יונה א — ג) וימצא אניח וגר וירד בהם י ב מ ר י מ ה ב כ א ל י מ ש ו ת ע ו י נ א ם ב י י ה ד ר ו וכן אמר הנה י המלאכה היא הנס, והתורן והחבלים, והמשוטות ושאר הכלים שהם צורר הספינה,

ם הים [לב הים] הם צריכים מלאכה יותר. ו ג ל י וכשהם בימים רבים כמו פ

ה במעמקי הים שהיא הפילגוס שם יראי ל ו צ מ ו ב א ה ר מ [כד] הו בדגים הגדולים וברעש הים יכירו כי נתן באדם י ת ו א ל פ נ ׳ ו י ה ש ע מ

חכמה ותחבולה לעמוד במצולה על לוחות עץ, כ״ש כשתסער הרות בים., המה ראו הרבה ממעשי ה׳. ה מ , ה ג ״ ס ר ב ו

ו כלומד אלו נשמות א ה ר מ על פי פנימיות לפי מרן הבעש״ט ז״ל ה שירדו ונפלו לעמקי רבים עי״ז המה ראו מעשה ה׳ בעלייתם ונפלאותיו במצולה׳

שע״י נפילתם במצולה מכירים הם נפלאותיו והבן.

ה ר״ל אלו נשמות שירדו שם המה ר ע ח ס ו ד ד מ ע י [כה] ואמר וו אלו נשמות שגולים שם י ל ם ג מ ו ר ת יעמדו נשמות העשוקים אחרים ו

בקליפה וזה שאמר:

ת שהם רוצים לעלות למקום גבוה ו מ ו ה ו ת ד ר ם י י מ ו ש ל ע [כו] י כשמים שהוא הקדושה מכח זה ירדו תהומות בקליפה, וירידה לצורך עלייה לתקןג לשון חמם לגודל ג ו מ ת ם ת ה ם ב ש פ י נ שורשם שלהם. וזה שאמר: כ, וזה סוד עקבות ע ו ב ש י ה מ דעות הפחד וזה סוד גלות השכינה, כל ששת י משיחא, כי כאשר תכלה ללקוט נשמת אלו שבעקביים אוהט״מ שהוא סוף גוהט״מ אז יבא משיח ואז יבולע המות לנצח שתתבטל הקליפה ההיא שנתרוקנה מהקדושה.ף היינו טירוף ערבוב ובלבול, ובהג״ה ת ט ר ג פירש הרם״ג ת ג ו מ ת ת וכן תרגם הרס״ג נמוגו (שמות טו — טו). תמוג האת (תחלים מו — ז). נמוגים (תחלים עד. — ד) ותמוגגני (איוב ל — כב). נמוג (ישעיה יד — לא). אבל ותמוגנו (ישעיה סד — ו) תרגם בלשון ערבית ואסלמתנא, ומסרתני. תמוגגנה (תחלים

סד, — יא) תרגם תגרעהא, תדשנה.

ו פירש״י לשון שבר הוא וכן בחגוי הסלע (שה״ש ב׳) וכן ג ו ח [כז] י והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיה יט),

ט ת מ ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ת נ ת מ ל פ ר ת ד ס

נצר להם וממצוקותיהם יוציאם: [כט] יקם םערה לדממה רחשו גליהם: [ל] וישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפצם: [לא] יודו ליי חסדו ונפלאותיו לבני אדם: [לב] וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו: [לג] ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון: [לד] ארץ

ר י ה ב ר ה ו א

והרד״ק פירש יחוגו וינועו כפל ענין במלות שונות כי יהוגו ענין תנועה, כמו ישעיה (יט — יז) והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא׳ שפירושו תנועת הפחד, וכמו השכור שמתנועע בשכרותו, ולא יוכל לעמוד על עצמו, כן אנשי הספינה, ואפילו החובלים לא יוכלו לעמוד ברוח סערה שתניע הספינה אילד ואילך מעלה ומטח. והמצודת ציון מפרש יתוגו ענין רקוד ותנועה חזקה כמו המון חוגג

(תחלים מב).

ע ענין השחתה כמו בלע ה׳ ולא חמל (איכה ב). ל ב ת ת

ר וגר שהקליפה יורה שאין בה שום כת וממשות ו כ ש ו כ ע ו נ י ו ו ג ו ח י כי חכמתה תתבלע לשון בלע והבן. וזה שאמר יחוגו וכו׳ כל חכמתם.

״ ג מפרש יחוגו שוטטות ללא מטרה, חכמתם, תתבולותיהם יאבדו. ם ה ר

. ם ה י ל ש ו ג ח י ה ו מ מ ד ה ל ר ע ם ס ק [כט] י

ן ומלת ״ג׳ליני׳7 [בלשון ערבית] אשר בה תרגמתי ו א ה ג י ד ע כ׳ דבינו ס ״דממה״ היא מלה ידועה אצל יורדי הים, אומרים כי הים כבר ״ג׳לן״ כלומר כבר

שכך ונח., היה ראוי להיות תחת יקפ ם ע ל ה בל ב ד ו ה והראב״ע כתב אמר רבי י ישב, והנכון בעיני כי בתחלה אמר ויעמד רות סערה, ועתה יקם סערה בלא רוח

אז תהיה לדממה. והרד״ק כתב יש מפרשים יקם כמו ישיב, ויש לפרשו כמשמעו ופירושו

הסערה שהקים ישיבנה לדממה. הבעש״ט מפרש יקם סערה לדממה וכו׳ וישמחו כי וכו׳ יודו וכר כי יתבטל כל הכח דמרכט״מ [דמרכבה טמאה] ואז ישמחו אלו הניצוצות קדושות כי ישתקו הקליפות וינחם לתנשמות קדושות שזכו ושנשלם חפצם ובקשתם שעולים למחוז שהוא לשון מקום וגבול הקדושה והבן, ואמר כאן עשרה פסוקים כנגד עשר ספירות.

ו גי׳ הוי׳ דב״ן שהוא עשרה הכף. ד ו דב״ן כנזכר לעיל ואמר כאן פעם ד׳ י

ר ב ד מ ת דקליפה ל ו ר ה ם נהרות השתא הקב״ה בשבת נ ש [לג] י שאין להם שום יניקה מחסדיה שקליפות נוגה עולה השתא לקדושה שהוא מתיה. אותם כל ימי השבוע בחסדים שהם גונבים למעלה בסוד מים גנובים ימתוהו מכל

ת ב ב ש ר ל ע ת ש ו ד נ • ה ת ק ל ד ה ־חה ו ת מנ ל פ ר ת ד :1 ם

פרי למלחה מרעת יושבי בה: [לה] ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למצאי מים: [לו] ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב: 1לז] ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה: [לח] ויברכםה ויגון: ע וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט: [לט] וימעטו וישחו מעצר ר

ר י ה ב ר ה ו א

אלו החסדים שקליפה נוגה עולה לקדושה נשארה כל הקליפה בלי הארה וזה שאמר ומוצאי מים לצמאון רצה לומר השתא הקליפות צמאים מחסרון מים והבן.

ה ר״ל מל״ד קל, שנקרא ארץ המוציא כל ח ל מ י ל ר ץ פ ר [לד] אע פירות וניצוצות קדושות, והשתא אין בה שום ניצוצות כמו ארץ שחופרין ו ב ש ה בה מלח, כד הוא השתא דאפילו חייבי דגיהנס נייחין בה, וז״ם על כל קרבנד תקריב מלה כדי להתיש כח הקליפה ולסמא אותם סוד מלת סדומית שמםמא את

העינים והבן.ע היה שם ניצוצות בסוד ו ב ש ה ר״ל שכל ה י ב ב ש ו ת י ע ר וז״ש מ

ד״ע ור״ת אפ״ל תמורת אל״ף דקדושה והבן.

ם ר״ל יש כה ביד הקב״ה לעשות מקום י ם מ ג א ר ל ב ד ם מ ש [לה] י יבש שהם הקליפות שהם עלמא דחרובא שיהיו אגם מים ונהרות ומכח הנשמותם שיצא משם כל כח הקדושה י י מ א צ ו מ ה ל י ץ צ ר א שיורדות לשם. וז״ש ו

אח״כ שנקרא מים, ור״ת צלם שאז עולים לצלם אלקים דקדושה׳ והבן.

ם ר״ל אלו הניצוצות שהיו רעבים מבלי י ב ע ם ר ב ש ש ו י [לו] ו קדושה ואח״כ ויכוננו עיר מושב, ע״ד זו ממש שהיו רעבים שיהיה מושב להם

מושב בכל טוב בעליותם בקדושה. ויברכם אלו הניצוצות.

ו ר״ל מה שהיה קודם בסוד המות הנקרא מאד ב ר י ם ו כ ר ב י [לה] ות נתקנו כנ״ל וירבו מאד,_ובהמתם לא ימעיט. ר״ל שזה ב ש ב •שהיא נסתרה, ו קאי על מלכות דעשיה שבעשיה שרגליה יורדות מות אין בה משכלה שהוא נפל

בסוד והנפיליפ היו בארץ רק שנתקן הכל בקדושה.

. יש תוכן רב בביאור ן ג י ה ו ע ר ר צ ע ו מ ח ש י ו ו ט ע מ י [לט] ו. ר צ ו ע פסוק זה. ובמשמעות תיבת מ

ן מפרש [מתורגם מלשון ערבית] וימעטו ויש שהוא ו א ה ג י ד ע רבינו סת הרעה והיגון עליהם, (ובהגה) ד מ ת משנה מצבם אז ימעטו וישוחו בגלל ה תרגם עצר ״מכת״ עניינה עכבת הדבר והתמדתו במקומו. וכן תרגם עצרת בויקרא

ת ענין עכוב והמשכת החג, [וכן פירש הראב״ע]. ר צ כג — לו. ע

ת ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

א דרך: [מא] וישגב אביון [מ] שפך בוז על נדיבים ויתעם בתהו ל

ר י ה ב ר ה ו א

ובבמדבר (כט — לה) עה״פ עצרת תהיה לכם פירש הרס״ג עכבה בירושלים תהיה לכם. (הגהה). שעולי רגלים מתעכבים במקדש יום אחד כדרשת חז״ל עכבו

עמי יום אחד.

הראב״ע מפרש מעוצר רחם כדרך כי עצר עצר ה׳ הפד וירבו. ורעה הפך ויברכם, והנה רעה תחלואים בגוף ויגון בלב, גם וי״ו ויגון מושר אחורנית כמו

אודם פטדה וברקת מעוצר ומרעה ומיגון. ע״כ מהראב״ע. וזל״ש הרד״ק (גם המאירי מפרש בתוכן זה) מעוצר רעה ויגון׳ חסר וי״ו השימוש. ופירוש מעוצר ורעה. ועוצר הוא ממשלת אתרים שתהיה עליהם, והם יהיו שוחחים תחתיהם, וכמו (ישעיה נג — ח) מעוצר וממשפט לוקה. ר׳׳ל ממשלת העכו״ם, וכן (שופטים ית — ז) יורש עצר. פירושו ממשלת הגוים. אמר שישוחון בלב. ו ג י ה היא רעת הגוף וחסרון הממון. ו ע ר מעוצר ומרעה ומיגון. ו

ש ד ו ק ן ה ו ש ל ועל הפסוק כולו בכללו כתב הראב״ע ז׳׳ל ומצאנו ב שיזכירו הפעלים ולא יזכירו העצם כי אם באחרונה כמו (במדבר) אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב, ומי הוא זה — כוכב שדרך מיעקב. ויותר מבואר — (תחלים) הביטו אליו ונהרו. ופסוק אחר פי׳ סמיכות וי״ו אליו והוא זה עני קרא. וככה זה וימעטו, ומי הם — הם הנדיבים הנזכרים אחר כן בפסוק השני׳ והנה

הפד ויברכם וימעטו. ועל פי פנימיות פירש מרן הבעש״ט ז״ל וימעטו לקליפה וישוחו להם עד

עפר. והבן.

ם כמבואר סוד שרים רדפוני חנם ר״ת י ב י ד ל נ ז ע ו ר ב פ ו [מ] ש חר״ש שהקליפות נעשים חרשים בזמן שיורד שפע שהוא סוד מים שנרמז בר״ת וסימן חרש נוטריקון חמישי רביעי שלישי, ונשאר שני ששי שביעי שס״י בו״ז ובא״ת ב״ש הוא שפע. וז״ש שופד בוז ר״ל 'כשיורד השפע נעשים הנדיבים שהםת שם יפול צדיק יפול לשון ב הקליפות חרשים ר״ת שבע, כי שבע שהיא ש ינוח בסוד יפול מצדד וגם בסוד והקמותי את בריתי בהקמת ברית כשזה קם כשיסוד הנקרא זה דקדושה קם זה שהוא יסוד דקליפה נופ1ל בסוד אבר מת.ר ר קאי על הקליפות שהוא מתעה אותם והם מסתלקים א ד ה ו ל ם ב ת ע ת י ו ויסוד דקדושה ששם אתיזתם .בסוד רבים קמים עלי ואבן גדולה על פי הבאר ע״ש

ת הם אינם עומדים על יסוד שנקרא דרך גבר בעלמה. ב ש ב לא דרך ש

ד פירש רבינו סעדיה גאון ז״ל בתתו בלשון ערבית ר א ד ו ל ה ת ב ״תוה״, ובהג״ה היינו מדבר שממה רחב ידים שאין בו עקבות עוברי ארחות, וכן תרגם בדברים לב — י, איוב ו — יח, יב — כד, כו — ז, ישעיה מ — יז וכג, מא,

כט, מד — ט, מה — יזדיט, מט — ד, נט — ד.

ת ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ת נ ת מ ל פ ר ת ד 1ב ס

מעוני וישם כצאן משפחות: [מב] יראו ישרים וישמחו וכל עולהי יי: ד ם •קפצה פיה: [מג] מי חכם וישמר אלה ויתבוננו ה

(יאמר פתח אליהו ויאמר רבון כו׳ ואחר כך יאמר ידיד נפש אב הרחמן):

ר י ה ב ר ה ו א

אבל בבראשית א — ב תרגם ״גאמרה״ כמו שתרגם תהום, כלומר מוצפה מים. ובישעיה כד — י׳ תרגם ״עבת״ לבטלה, עמל לשוא. ושם כע — כא, תרגם ״מחאל״ שקר ודברי כזב. ושם לד — יא תרגם ״כ׳איליא״ ריק שאין בו מאומה, אלא שהוסיף שם ״תראיה״ והכוונה עפר ריק שאין בו מאומה ורק אחר כך

ותוצא הארץ וכר.

. פירש הרפ״ג ויש שמשנה מצב הראשונים י נ ו ע ן מ ו י ב ב א ג ש י [מא] ו ומשגב את האביון מחולשתו וישים משפחותיהם כצאן המהלכות.

והנה ה ר ם ״ ג בריש מזמור זה מתחיל כהקדמה מסופו לראשו, וזה תוכנום ש , י ת ו ר ה ם נ ש (מתורגם מלשון ערבית) סוף הפרק הזה אשר אמר בו יר הוא ספור טובת ה׳ על עבדיו ועונשו להם, ואת״כ תאר היאד הוא מעתיקם ב ד מ ממצב למצב אהד, כאשר הם משנים את מעשיהם. והחל באותם השרויים בטובה,ו וגר, אח״כ חזר ח ו ש י כיון שהם קרובים יותר לתיאורו ואמר — ו י מ ע ט ו ון וכר ו י ב ש ג ב א י אל הראשונים המעונים, וספר היאך הוא מעבירם׳ ואמר ור אלה כעין אמרו ותהר ותלד את קין, ותוסף ללדת ו ח י א ה ו מ ד ק וסדר ה את אחיו את הבל, והחל בהבל כיון שבו סיים ואמר ויהי הבל רועה צאן, ואח״כ חזר אל קין ואמר וקין היה עובד אדמה, וכן בצאן האביביים והקיציים אמר ובד״עטיף הצאן לא ישים. והחל ממקום שהגיע ואמר והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב,

. ע״כ. ב י ש ג וכך כאן וימעטו וישוחו ואח״כ ו

ונסיים עם ביאורו של מרן הבעש״ט ז״ל עפ״י פנימיות.

י שהוא יסוד דקדושה והבן. נ ו ע ן מ ו י ב ב א ג ש י ו

ת אותיות שאחר צאן הם קב״ס ובא״ת ב״ש ו ח פ ש ן מ א צ ם כ ש י ות והבן. ב הוא חדש והבן, סוד עליות ר״ח אחר ראש הוא אותיות ש

[מב] י ר א ו י ש ר י ם ו י ש מ ח ו הם הניצוצות הקדושות וישמחו בעלייתן. ה י ה פ צ פ ׳לקדושה, וכל עולה היא הקליה ק

ם מובן מהשאר (ע״כ מביאור מרן הבעש״ט ז״ל מזמור כ י ח [מג] מ •ק״ז שנאמר בעש״ק).

ג ת נ ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר ב ת ה ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ר ת ד פ

מאמר פתח אליהו

(אחר הודו בתפלת מבחה דעש״ק):

פתח אליהו ואמר רכון עלמין דאבת הוא תד ולא בתשבן אנת הוא עלאח

ר י ה ב ר ה ו א

בסידורו של מרן בעל התביא מסודר אחר המזמור הודו שאומרים בערש״ק — מאמר ״פתח אליהו׳, ומבאר המאמר באורך רב. ואכהמ״ל. אך בעיר במעט קט

עפ״י באר לחי רואי׳ וביצו״ז ועוד., הוא בתיקובי זוהר בהקדמה שביה (בדף י״ז ע״א). מאמר ״פתח אלי״

.ובביאור באר לחי רואי מבארו בארוכה, ואכהמ״ל. אך בביא אי אלו בקורות.ו של בעל האשכול [לא ב ת ו ומאמר זה בזכר בתשובת הראשון ראב״י תו של האשכול]. ונזכר בשבלי הלקט השלם בתפלת י״ח דף ט. נ ת הראב״ד ת

באיזה שינויי גירםא. וזל״ש שבלי הלקט ומצאתי שנשאל ה״ר אברהם ב״ר דוד [וזל״ש תשובת ראב״י סימן ד׳] ותלמיד אחד שאלני זה כמה ימים הלא אמרו חכמים (מגילה יח ע״א) מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הב״ה ואמור נמי כל המספר בשבחון ז״ל ו א ה ג י ד ע של הב״ה יותר מדאי נעקר מן העולם (שם) חיכי סדר מר רב ס כל אותה הבקשה שיש בה כמה שבחים (לענין התפלות של רס״ג ר׳ לנםהוט עמודי העבודה עמוד 293׳ ומבוא לסדור רס״ג עמוד 21. והםדור שם מעמוד מ״ו ואילך. ור׳ שו״ת הרמב״ם מהדר רא״ח פרימן םי׳ א עמוד 39 — 40 שהרמב״ם נשאל אם ראוי לעמוד בתפלת רבינו סעדיה וכדומה לה אם ראוי להתפלל בה

וכדומה לה וכר. רשק״מ).ו [מאמר דנא, פתח אליהו] ה י ל ת א ש ק וגם בקשה שקודין אותה ב היאך אומרין אותה בני אדם. כך נראה לי [ואני השיבותי לו כמדומה לי, תשובת ראב״י] שלא אמרו לספר בשבחו של הקב״ה אלא בצבור, או בעיקר התפילה אבל ביחיד תחנונים הן, הלא תראה וכר [עיין ירושלמי ברכות פ״ה ה״ג ומובא בתום׳ ברכות •לד ע״א ד״ה אמר. וכ״כ הרשב״א בחידושיו לברכות לג ע״ב וזל״ש, כתבן ז״ל דהנ״מ בתפלה שאין מקלסין בתפלה יותר מדאי אבל ו א י ג א י רב ה בחוץ התפלה כל זמן שאינו טועה יקלם. ע״כ. ורש״י במגילה שם אסור לספרן והשוה ו א א י י ג , דבריו כדברי דב ה בקביעת ברכה.ומהרש״א בח״א שם פי

רמב״ם מו״נ ח״א פנ״ט ה״ג ריקא״פ ורשק״מ].

, יא, , סי ן דאה בספר שומר אמונים הקדמון ויכוח ב ב ש ו ח א ב ל ד ו ח בביאור דברי התקונ״ז, דר״ל כי כל דבר מספר נחלק לחלקים ובדבר שנחלק לחלקים שייך בו לומר תלק מושג ותלק בלתי מושג, ומן החלק המושג משיגין גם החלק שלא מושג, ובשמשיג מקצתו משיג כולו אבל הוא יתב״ש אין בו חלקים ולא בחינות אלא אחדות גמור ופשוט בתכלית הפשוטות, ולכן אי אפשר לומד שאם נודע חלק ממנו נודע הכל ומי שישיג מקצתו ישיג כולו בי הוא מהנמנע עיי״ש.

ת ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ת נ ת מ ל פ ר ת ד 71 ס

על־כל־עלאץ סתימא על־כל־סתימץ לית מתשבה תפיסא בד כלל: אנת הו» דאפיקת עשר תקונין וקרינן להון עשר םפירן לאנהגא בהון עלמין םתימין דלא אתגלין ועלמין דאתגלין ובהון אתכםיאת מבני נשא ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון ובגץ דאנת מלגו כל־מאן דאפריש חד מחבריה מאלץ עשח ספירן אתחשב ליה. כאלו אפרש בד: ואלין עשר ספירן אנון אזלין כסדרן חד אדיר וחד קציר וחד בינוני: ואנת הוא דאנהיג לון ולית מאן דאנהיג לד לא לעלא ולא לתתא ולא מכל-םטרא: לבושין תקינת לון דמניהו פרחץ נשמתין לבני נשא: .וכמה גופיך: א תקינת לון דאתקריאו גופין לגבי לבושין דמכםין עליהון ואתקריאו בתקונא ד חסד דרועא ימינא: גבורה דרועא שמאלא: תפארת גופא: נצח והוד תרץ׳ שוקין: יסוד סיומא דגופא אות ברית קדש: ׳מלכות פה תורה; שבעל פה קרינן לה:. חכמה מוחא איהי מחשבה מלגו: בינה לבא ובה הלב מבין ועל אלין תרין כתיב.

ר י ה ב ר ה ו א

. ראה בספר הקדמוני, ספר יצירה פ״א המיוחס לאברהם ן ר י פ ר ס ש ע אבינו ע״ה. ובארנו כל הענין באורד רב, בביאורנו על הספר הנ״ל׳ שקדאנוהו

יוצר אור, עיי״ש ותצרפהו לכאן. וכ׳ הפרדס (פ״ב מהות והנהגה) כי מדותיו של הקב״ה נקראים ספירות. ובס׳ אמונות לחרב שם בן ר׳ שם טוב פ״ד כי ספירות הוא מלשון סיפור ודבור, כי כמו שהדבור מגלה המחשבה הנעלמה באדם, כן הספירות מגלים תעלומותוצתו שאינו מושג ומוגבל ולית מחשבה תפיםא ביה כי אם ע״י הספירות, חכמת י

עיי״ש.

ז חיים ן ראה ע י י ל ג ת א א ל ד ן ו י י ג ל ת א ן ד י מ י ת ן ם י מ ל ע/ ש׳ בריאת העולמות ענף ד

י עיין ע״ח (ש׳ ריפח פ״ח) שהע״ס נ ו נ י ד ב ח ר ו צ ד ק ר ח י י ד א ח, ה ן ימין הם מתפשטים בלתי גבול ומדה וקצבה׳ ב ג ״ ״ ח נחלקים לג׳ קוים ח״ י מכריע במדה שמאל, מעכבת ואינה מנתת להאור עליון להתפשט כלל. ד ת

ממוצעת לצורר קיום העולמות ולא יותר.ן היינו ג׳ עולמות בי״ע שהם בחינת לבושיך ו ת ל נ י ק ן ת י ש ו ב ל

לעולם האצילות׳ (ע״ת ש׳ סדר אצילות פ״ג).א רע״מ פנחס רל״ה ע״א, •תיקו״ז תי ׳ע׳ קכג ע״א. ח ו ה מ מ כ ח

א תיקו״ז תי׳ י״ג כח ע״א, רע״מ פנחס רבד ע״א ובמקו״א ב י ה ל נ י ב בארנוהו בארוכה.

ן ברכות (םא ע״א) וזל״ש הזוהר משפטים (.קטן ע״ב) י ב ב מ ל ה ה ב ו ובגין דא אוקמוה רבנן הלב רואה והלב שומע ולא עוד אלא דאתמר בלב הלב מבין הלב יודע (שמות לא) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. הרי חכמה ותבונה

ודעת בלבא. עיי״ש עוד בארוכה בנידון תכונת הלב, ברוחניות.

ה ת נ ב ב ש ר ל ע ׳ ש ת ו ר נ ת ה ק ל ד ה ה ו ח נ ת מ ל פ ר ת ד ס

זוזנםתדות ליי אלהינו: כתר עליון איהו כתר מלכות ועליה אתמר מגיד מראשית :אתרית ואיהו קרקפתא דתפלין מלגו איהו שם מה (כזה יו״ד ה״א וא״ו ה״א) דאיהו .ארח אצילות ואיהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי כמיא דאשקי לאילנא ואתרבי בההוא שקיו: רבון עלמין אנת הוא עלת העלות וסבת הסבות דאשקי לאילנא בההוא נביעו: וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא (ס״א דאיהו) דאיהי חיים לגופא: ובך לית דמיון ודיוקנא מכל־מה דלגו ולבר: ובראת שמיא וארעא ואפיקת מנהון •שמשא וםיהרא וכוכביא ומזליא: ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין דחיון ובעירין ועופין ונונין ובני נשא לאשתמודעא בהון עלאין ואיך יתנהגון ׳עלאין ותתאין ואיך אשתמודען עלאי מתתאי ולית דידע בך כלל: ובר מנד לית יחודא בעלאי ותתאי ואנת אשתמודע עלת על־כלא ואדון על כלא: וכל־ספירא ::אית לה שם ידיעא ובהון אתקריאו מלאכיא: ואנת לית לד שם ידיעא דאנת הוא :ממלא כל־שמהן: ואנת הוא שלימו דכלהו: וכד אנת תסתלק מניהו אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא: אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא אנת הוא מבין ולא .בבינה ידיעא: לית לך אתר ידיעא: אלא לאשתמודעא תוקפך והילד לבני נשא ולאחזאה לון איד מתנהג עלמא בדינא וברחמי דאית צדק ומשפט כפום עובדיהון דבבי נשא: דין איהו גבורה משפט עמודא דאמצעיתא צדק מלכותא קדישא מאזני :צדק תרין סמכי קשוט הין צדק אות ברית קדש כלא לאחזאה איד מתנהג עלמאד צדק ידיעא דאיהו דין ולא משפט ידיעא דאיהו רחמי ולא מכל .אבל לאו דאית ל

.אלין מדות כלל: ברוד יי לעולם אמן ואמן:

ר י ה ב ר ה ו א

. ע׳ ע״ח ש׳ הכסא, שרצה המאציל העליון שבחינת מלכות ת ו כ ל ר מ ת כ שבכל עולם תרד ותתלבש בכתר עולם התחתון ממנה, ועיי״ש סדר אבי״ע פרק ד

ועי ברע״מ פנתם דנת סע״א.ו (כצ״ל. עיין תיקו״ז תי׳ סט דף קטו ע״ב). א ג ל י מ ת פ ל א ד ת פ ק ר ק •ובס׳ קהלת יעקב (ערד קרקפתא) דעור הבתים של התפלץ נקראים קרקפתא

דתפלין שמלבישים הפרשיות שהם סוד המוחין עיי״ש.) עיין הפרדס לרמ״ק (ש׳ עצמות ן ל י פ ח ת נ ל א מ א ד ת פ ק ר ק ) וכלים פ״ו) שכ׳ דזחו טעות סופרים שנמשכו אחרי הלשון הנהוג ברוב המקומות וכוי.ע עיין ברע״מ (פנחס רנ״ז ע״ב) י ד ם י ה ש ת ל י ן א ר י פ ל ס כ ו דכל ספירה אית לה שם ידוע ומדד. וגבול ותחום> ובאלין שמהן מארי עלמא איהו

-אתפשט ואמליד בהון ואתקרי בהון וכוי. עיי״ש כה״ע ותצרף לההמשד דכאן.ל ע׳ הפרדס מרמ״ק ש׳ עצמות וכלים ל ת כ ו ד ן מ י ל ל א כ ו מ א ל ו

, שכתב דלפנינו חסר כאן סוף המאמר ומבאר כל הענין בארוכה. T O

ד אעפ״י שאנו מדברים משמות חמדות ופעולתם, ת ל י א ו ד א ל ל ב א ־אין אנו אומרים שהשמות הם תואר מעצמיות אלקותו ית״ש, כי שמות של חמדות

:אינם כי אם ממדות וכלים שמנהיג בהם התתתונים.

ת ב ב ש ר ל ע ת ש ו ר ת ה נ ק ל ד ה ה ו ת נ ת מ ל פ ר ת ד בו ס

י דיד נפש אב הרתמן. משוד עבדר אל־רצונך. ירוץ עבדך כמו איל. ישתחוה: איל מול הדרה יערב לו ידידותיה מנפת צוף וכל־טעם:

ה דור נאה זיו העולם. נפשי חולת אהבתד. אנא אל־נא רפא נא לה. בהראות. לה נעם זיוך. אז תתחזק ותתרפא. והיתד! לח שמחת עולם:

ו תיק יהמו רחמיה וחוסה נא על בן אהובה כי־זה כמה נכםוף נכספתי לראות. בתפארת עזה אלה חמדה לבי וחוסה נא ולא תתעלם:

ה גלה נא ופרוס חביבי עלי אודסכת שלומה תאיר ארץ מכבודה נגילה ונשמתה

ה מהר אהוב כי בא מועד. וחננו כימי עולם: ב

(אח״כ מתפללים כל סדר תפלת מנחה לחול׳ ואין אומרים תחנון):

ר י ה ב ר ה ו א

, פזמון ידיד נפש חברו רבינו אלעזר אזכרי זצ״ל בעל ספר ש פ ד נ י ד י חרדים, והיה מגורי האר״י ז״ל.

ומובא שיר זה כאן בסדורו של מרין האדמו״ר הזקן בעל התניא זצ׳״ל, וישנם שינויי נוסחאות קלים.

וכן היה מנהגו של הגאון רחא״ש ממונקאטש זצ״ל לאמרו׳ כאן, ובספרו דרכי חיים ושלום מובא, כי בחרוז השלישי המתתיל ותיק יהמו וכו׳ שנדפס בסדורים ״אלה חמדה לבי חוסה נא״ אמר רבינו הנוסח מדוייק א־יל־י חמדה לבי, חוסה נא

ואל תתעלם.

, כתב בספרו (דברי תורה חלקי ב׳ אות ובמד, שאומרים ״נפשי חדלתי אהבתך נב) בזה״ל ופלא כל עובר לכאורה איד לא יירא לנפשו אנשים פשוטים כמונו, הלא זהו מדריגה גדולה, מי שהוא בחינת לומר לפני השי״ת׳ ״נפשי חולת אהבתך חולת אהבה להשי״ת. וי״ל לכוין בעת אמרו נפשי חולת אהבתד היינו שבזה נפשנו

חולה שחסר לנו אהבתד באמת בלבנו. וזהו חולת נפשנו ע״כ.

בזה ו , ו , שיהיה לנו אהבתד תקועה בלבנ , נבקש ״אנא א־ל נא רפא נא לה יתרפא חולי לבנו בהראות לה וכו׳.

י נ ק ש ר פ

קבלת שבת

ה / מזמור הבו / לכה דודי / מזמור שיר ליומ השבת / מנהגים שוני[! נ ת לכו נ בסדר קבלת שבת, באר״י ובתפוצות אשכנז וספרד.

׳ ן א מ י ס

לכו נרננה

א) אחר תפלת המנחה מתחילים לקבל שבת עם אמירת מזמורי תהילים שהמ: נזזמור (צה) לכר נרננה. (מזמור צו) שירו שיר חדש. (מז׳ צז) תגל הארץ (מז׳ צח) כי נפלאות. (מז׳ צט) יושב כרובים. ואח״כ ׳חוזרים למזמור כט והוא הבוי אלים, אשר הרבה כוונות שקועות במזמור זה. ואח״כ אומרים השיר של־ לה׳ בנה ה ל,ו י א ל ק, ב ץ גיסו ורבו של מרך מ ל לכה דודי שחיבר ופייט רבי ש הרמ״ק ז״ל. ואח״כ אומרימ מזמור שיר ליום השבת, ה׳ מלך, ואח״כ כגוונא, ואח״כ:

מתחילים בתפלת מעריב של שבת עצמה עם ברכו.

ם י ד י ס ד ח ר פ ח ס ס ו א נ ו ך ח כ

ב) והנה חמשת מזמורי לכו נרננה דהנ״ל יש אומרים בשמ ה ר י ע ב ״ ץ דהרמ״ק ז״ל תקנם לאמרם. אבל בסידורו אעפ״י שנדפסו החמשה מזמורים הרי שביאורו מהחיל רק במזמור הבו. וכך הוא בסידורי האריז״ל חמדת ישראל ושער:

הכוונות שהעיקר בונים הכוונות על מזמור הבו,״ ג לא נזכרימ המזמורים של לכו ברננה ״ ג ו ר ע ניס ר ס גם בסידורי הגאו״ ג הוא משונה לגמרי מנוסחאתנו. ם ושל הבו. ובכלל נוסחה המעריב עצמה של ת ה

וכדלהלן לפנינו.

ן ר׳ יוסף נוירלינגאן), , להגאו ט ר ו פ ק נ ר ג) כ׳ הספר יוסף אומץ (מנהגי פ סדר קבלת שבת שנהוגין בו מחדשים מקרוב באו הוא מנהג יפה וטוב, ומי שיאריך לו הזמן לקבלו בקהל בנעימות שיר הלא יוכל להקדים עצמו זמן קטן ללכת לבית.

הכנסת ולומר המזמורים והשיר (לכה דודי) בבית הכנסת ביחיד׳ ע״כ.

ד) ובסידור עיון חפלה והוא הסדר שלנו שנתקבל בכל תפוצות ה א ש כ נ ז י ם<. ובקהלות ה ס פו ר ד י ם יש אומרים חמשת המזמורים מן צה עך־ ם י נ מ י ת ה ו

׳ , ב ׳ ן א מ י י ס ב ק ש ר י פ ב ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע ח מ 1

צט ומזמור לתודה, כ״ה בסדור תפלה החדש ועוד הרבה סדורים, ויש שאינם אומרים רק מזמור לדוד הבו לה׳ ומסומן אצלם ״שבעה קולות שאמר דוד כנגד

שבעת ימי בראשית״.

ה) ובסידור עבודת ישראול, אלו ו׳ מומורים עמ הפיוט לכה דודי אינם בשום כ״י גם לא במדורו רפ״ה ורפ״ז גם לאי ידעו הקדמונים דבר מאמירתמ בלילם ועם ברכו י ד ר פ שבת אלא לכולם פותחת התפלה עמ והוא רחום למנהג ס) . נגרמייוא, או למנהג א ש כ נ ז י מ (וכמו שהוא עוד היום בק״ק ו ו א ר מ ז

ווערמייזא). עיין עוד בנידון הו׳ מזמורים במדור אור הבהיר.

׳ ן ב מ י ס

לבה דודי והיציאה להשדה לקבלת שבת

, י א ל ק ב ״ ץ ו ל ה ה מ ל א) השיר ״לכה דודי״ נתחבר מהרב המקובל ר׳ ש ב״ר משה. בעל המחבר מנות הלוי שחברו בשנת רפ״ט ושלחו בתור משלוח מנות לחמיו ר׳ יצחק כהן., כמו״ש בהקדמת הספר (נדפס בווינציא ה׳ שמה) ובשנת שי״ג

חבר ספר שרש ישי על רות.

ב) מהר״ש אלקבץ הוא מורו וגיסו נאחי אשתו) של המקובל הנורא רבי משה קורדיבארי בעהמ״ח פרדס רמונים, אור יקר ועוד הרבה ספרימ ובספרו״ מרבה לספר אודות לימודו עם מורו וגיסו מהר״ש אלקבץ. חל״ש (ח״ה ן !שי ו י ו ״ן הגירושין שהיינו מתגרש על השדה עם .האלקי כמוהר״ר שלמה בן י פרט ב׳) בענ אלקבץ הלוי נרו לעסוק בפסוקי התורה פתאום בלא עיון והיו הדברים מתחדשיםן פעמים רבות ומתנות שקבלתים וכו׳. ן אלא מי שראה את העני בדברים שא״א להאמי

מהר״ש אלקבץ הי׳ תלמידו של הגאון המפורסם ר׳ יוסף טיטאצק ז״ל. היה רב בצפת, ולא נודע אל נכון זמן מותו. חיבר הרבה ספרים, מהמת יוסף על אודות מקום קברות שנדפסו ומהם בכת״י, ועוד יש ממנו כת״י למרן בי

קדושים בידי חכמי ירושלים (אוצה״ג).

ג) בפיוט לכה דודי מרומז בראשי החרוזימ שלמה הלוי. ונכנס להכנסת שבת במנהג ספרד, ואשכנז ופולין. ואומרים אותו בשלימות בכל שבת, זולת בשבת של יו״ט או שבת שלאחר יו״ט נוהגים החסידים לקצרו, ואומרים רק שני החרוזים הראשונים ושלשה האחרונים. ומושר בניגונים שונים בכל תפוצות ישראל. ומנהג הפרושים שבשבת חזון מנוגן בניגון של איכה. והחסידים לא סובלים ניגון עצוב כזה ביומ שבת, ומושר כבכל השנה בשלימות, ובאוצה״ג כי מועטים זכו כמוהו שיהא דברי מחבר בדורות אחרונים מתקבל בכל ישראל כמו הרב בשיר לכה

דודי שלו.

׳ נט׳ ן ב מ י י ס נ ק ש ר י פ נ ר ש ע . ש ד ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ד) החרוז הראשון ההולך ומתחרז עמ כל החרוז, מיוסד על פי מאמרם ז״לאמר ינא מעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא ו המובא לעיל מגמרא. שבת דף קיט ר׳ חנ בואו ונצא לקראת שבה המלכה. ר׳ ינאי לביש מאני מעלי שבת ואמר בואי כלת

בואי כלה.

ה) ודע, כי מרן הרמ״ק ז״ל במדורו חפלה למשה כותב כי לאו דוקא. לצאת אל השדה לקבל שבת׳ אבל לפי כחבי האריז״ל הוא בפשיטות לצאת אל השדה. ובשער הכוונות מרחיב הדבור על דבר הכוונות הגדולוח הכרוכות עם•

ההשהיה בהשדה כדי לקבל שבת.

״ל ז ת ידוע ביהכ״נ ה א ר י ז ״ ל ומראימ המקום איפוא שמרן הארי פ צ ב ו) ו היה יוצא אל השדה כדי לקבל שבת.

ז) ור׳ משה זכות באגרות הרמ״ז םימן י׳ כתב שמצא שבשבת אומרים ובצהלה ובמועד ושבת אומרים ובשמחה ובצהלה ומזה דן הרמ״ז שיש לומר לכת

דודי אפילו במועדימ.

ו ח) האריז״ל היה בוחר בשיר זה של הרב אלקבץ מפני שרוב דברי מסכימים אל החכמה הפנימיח.

ה ע״ד הרמ״ק והאר״י אודות היציאה אל השדת ר ב ע ט) הזכרנו בדרך הן נפלא זה. י ב הדבור מענ י ח ו כדי לקבל שבח, וכדאי לה

כ׳ ה ר מ ״ ק במדורו תפלה למשה (שער עשירי סי׳ ד׳) תכוונה עתת׳ . וענין קבלתו פי . . ש ד ו ק בקבלת שבת, וקודם כל דבר צריך שיוסיף מחול אל הת א צ בגמרא (שבת קיט) ר׳ חנינא! מחעטף וכר והנה יש רבים שדמו מכאן שצריך ל החוצה השדה לקבל שבת, ותמיהא לי מלחא טובא> שהרי השבת אינו בא מדרךמר ן באופן מופשט והיה או השדה, אלא מדרך העליון מלמעלה למטה ומבאר העני באו ונצא כלומר לא נמתין עד שהיא תבא מאליה עלינו ואז נקבל אותה, אלאן עפ״י התיקונים ב׳ פעמים בואי כלת י באו ונקדים מחול על הקודש ותוכן הענ בואי כלה בינה ומלכות, ואמר: וכלל הדברים הנראה אלי שהיוצא החוץ לקבלן ויותר טוב לקבלו בבית הכנסת ותחלה שבת אינו מן החסידימ אלא מן המתמיהי

יאמר בואו ונצא ומיד אח״כ באי כלה באי כלה עכתו״ד בקיצור.

ת טו ) אבל שער הכוונות ופרי עץ חיים מרחיבים הדבור בתפיסה בפשי י . . ומביא מג׳ ב״ק הנ״ל בם״ש ואם הי׳ רץ בערב שבת פטור ה ד ש לקבל שבת בת וכנראה כי היו תוך העיר והיו מתחברים לצאת חשדת ו ש ו מפני שהוא רץ ב

לקראת השבת אורח הנכבד וכר.

׳ ן י מ י י ס נ ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע 0 מ

יא) ובא״ד הנה קיצור סדר קב״ש הוא שתצא לשדה ותאמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין׳ ותעמוד מעומד במקום אחד בשדה ותחזור פניך כנגד רוח מערב, ששם החמה שוקעת, ובעת שקיעתה ממש, אז תסגור עיניך, ותשימ ידך השמאלית על החזה, ויד ימינך על גבי השמאל ותכוין באימה וביראה, כעומד לפני המלך לקבל תוספת קדושת שבת ותתחיל ותאמר, מזמור הבו לה׳ בני אלים כוי כולו בנעימה׳ ואח״כ תאמר ג׳ פעמים באי כלה באי כלה .באי כלה שבת מלכתא, ואח׳׳כ תאמר מומור שיר ליום השבת וכו׳ ה׳ מלך כו׳ ואז

תפחח עיניך ותבא לביתך.

ואמר עוד ואחר שנתכוונה לכל זה במחשבותיך אז תאמר אח״כ באי כלה .ג׳ פעמים ולכוין לקבל סוד תוספת קדושת הנפש.

יב) ובפרי עץ חיים, כי ב״באי״ לקבל תוספת נפש. וב״ברכו״ תוספת רוח. וב״פרוס״ תוספת נשמה. וכל אלו הם בסוד הלילה, ואח״כ בבוקר ב״נשמת״ יכוין תוספת נפש, וב״םמיכת גאולה״׳ לתפלה — תוספת רוח, ובמוסף ב״איה מקום כבודו״

לתוספת נשמה לכל הג׳, מן תפארת מדת יום.

׳ עיין מ ובמזמור שיר ליום השבת להעלות עולם הבריאה אל האצילות ו להלן בסימן ג׳ המשך הענין.

י ז״ל (סימן ג׳ דף קצב) סדר קבלת שבת יג) כ׳ השלמי צבור למהרי״ט אלגאז מזמור לדוד הבו כו׳ ואחריו ״לכה דודי״, מזמור שיר ליום השבת. וכתב בכנה״ג ז״ל (סי׳ רש״ב) דראוי לומר כשיוצא לקבל שבת ״בואו ננצא לקראת כלה״ כדין ׳ ומדאמרו בואו ונצא משמע שהיו יוצאים במקום אחר. והעני ו א בשפתי צי להו הוא לצאת נגד ביתמ למקום אויר אל הגן או אל החצר והכל לפי האדם ולפי

המקום. כ״כ בסדר היומ.

א לצאת ט ש ו ! ק ג ב ה נ מ יד) וכ׳ הכנה״ג ז״ל אמר המאסף כן ראיתי ה אל העזרה מקום פנוי ומגולה. ובמקצת מקומות ראיתי שאינן יוצאין מבית הכנסתא ר י י ו להכנסת כלה אלא מקבלין אותה במקומן תוך ביהכ״נ. וכן היה מנהג ת מקדמת דנא. ותיכף בואי לכאן ערערתי על המנהג והנהגתי לצאת אל העזרה מקום מגולה ויוצאים עמי הירא את דבר הי. ושמעתי מהחי השלם גיסי כמה״ר יצחק ששון מתלמידי ה״ה מוהר״א מונסון ז״ל שראה לרבו הרב הנ״ל כשהיה

.בכפר ג׳ינגול קייוואי היה יוצא חוץ לכפר על פני השדה הרחק כמטחוי קשת.

וכן הוא בכתבי האר״י זלה״ה וכתב שצריך להיות פניו למערב ולומר כל הסדר בעינים סגורים עד ה׳ לאורך ימים, ואז יפקח עיניו.

ון בשם סדה״י בא״ד מפרט כל המזמורים הנ״ל, טו) ובהגהת הר״א ודי ובבואי בשלום; בשמחה ובצהלה. ויש מי שאומר שז׳ פעמים בואי כלה עולהן שכינה ומתפלל שלא יזוז שכינתו מעלינו ומעל עמו ישראל ואעפ״י 'במס״ק כמני

ן אנו כדאים הוא בתוך עמו ישראל ע״כ. שאי

׳ םא , ג ׳ ן ב מ י י ס נ ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

אבל גורי האר״י ז״ל כתבו כפי הסוד עפ״י דברי הרב ז״ל דאין לומר בואי כלה רק ג״פ דוקא וכל המוסיף גורע. והב׳ פעמים ראשונים בואי כלה בואי כלת

יאמר אותם בקול רם, אמנם בפעם הג׳ יאמר בלחש.

טז) כ׳ בהלק״ט (ח״א סי׳ כ״ב) ראיתי בתיקונים שמצריך עשרה לקבלת שבת וכו׳ ובסה״י כ׳ וכשיוצא לקבל שבת אמ יש עמו חבר או תלמיד שיצא עמר שיהיו ב׳ או ג׳ הוא טוב ויפה, וברוב עם הדרת מלך, ו^ם לאו הוא לבדו יעשה אותה

יז) כ׳ בשלמי צבור (סי׳ ד) ביומ טוב שחל בשבת שמעתי שאין אומרים לכה דודי. משום דנראה כביוש ליום טוב שאומרימ פני שבת נקבלה דמשמע ולאן להקפיד דשבת א״צ קידוש ב״ד וממילא קא אתי הילכך פני יומ טוב. ונראה דאינו צריך לצאת לקראתו לקבלו כיון שהוא בא אלינו מעצמו אבל יום טוב דבא אלי ע״י קידוש ב״ד נמצא שאנו מביאים אותו, וא״כ מה צריך לצאת לקראתו לקבלו,

וא״כ אין שום ביוש בזה, דהא עדיף ההבאה של יו״ט מקבלת שבת.

יח) כחב בשהכנה״ג (סי׳ רם״ב) נהגו שלא לקבל את השבת ביוה״כ שחלט פ ה היא נ ל ב ק ה ה ששמעתי אומרים ש ל ב ק בשבח. ואולי נהגו כן עפ״י ה יתירה, ובכפור כיון דאין כאן נשמה יתירה מפני התענית, שמפני זה הטעם אין אנו מברכין על הבשמימ במוצאי יוה״כ אפילו שחל בשבת — אין כאן קבלת שבת כיון שאין כאן נשמה יתירה, ואין נראה כן מדברי התלמוד (בפ׳ כל כתבי) אלא

דקבלת שבת הוא על השבת כמו״ש בתשר ח״א סימן רצ״א. (של״צ סי׳ ה׳).

ז שהרב והחזנים י ר פ יט) כ׳ כשט״ג שהמנהג בביהכ״נ של הספרדים ב והבחורים הפייטנים יוצאים מביהכ״נ קודם קבלת שבת להאולם החיצוני, ובשעת הקבלת שבת נכנסים לבית הכנסת בשיר וזמרה והחזן בקול נעימ מנגן ה״לכה דודי״.

ל המנהג לצאת מביהכ״נ אל החצר (בית מנוחה דס״ד) א ר ש ץ י ר א ב ו והטעם מפני שאומרימ לקראת שבת לכו ונלכה.

׳ ן ג מ י ס

מזמור שיר ליום השבת ־י •} א) כ׳ הרמ״ק ז״ל בסדורו תפל״מ ועכשיו נוהגים לומר מזמור שיר ליום השבת׳ ועומדים בעמידה לכבוד שבת מלכתא הבאה, ומבאר כל המזמור על פי סודות התורה כל תיבה ותיבה, ואומר מזמור שיר ליומ השבת היא השכינה שהיאניס תניינא בשירי רביעאה מצד ימין מזמור ובחכמה עולה ונעשית שיר כדפי׳ בתיקו

במזמור וכר.

׳ ׳ ד ׳ ן ג מ י י ס ב ק ש ר י פ ב ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע ©ב מ

ב) ובשער הכוונות אח״כ במזמור שיר ליונו השבת כו׳ תכוין להעלותלם הבריאה אל האצילות, וזה סוד מזמור שיר ליום השבת. והענין הוא כי עו האצילות נקרא יום שבת דכורא, כי ג׳ עולמות בי״ע המ עלמא דנוקבא, ואינם

,מכלל יום השבת. עייש״ע.

ת חלקו דברים ע ומ״ש ישמח משה במתנ י ב ג) וחידושים על ענין משה ר !פלאימ. וזהו הר״ת מומור שיר ליום השבת ר״ת למשה, כי משה מחזיר לנו חלקנו. ותיקון הנשמות וזהו תוספת קדושה בשבת ותיקון נשמת הבל המחגלגל במשה.ת להעלות כל ניצוצות ב ב ש ר דמשה הוא משתדל בזהירות ובזריזות גדול בכל עע ת הניתנות בעמקי הקליפות ואינם יכולות לעלות משמ, ויורד משה רבי הנשמונימ של המתים ושל וכמה רבבות צדיקימ מעוה״ב ומעלימ את הנשמות של התחתו

ם כל אותם שאינמ יכולות לעלות מעצמם הם מעלימ אותמ. י החי

ד) אמירת מזמור זה כתוב בפאר הדור סי׳ קטז שהוא מנהג משנים קדמוניות.

ננו ה ותורינו אדו ל א וז״ל שו״ת פאר הדור להרמב״ם ז״ל (סי׳ קטז) של בסתר כנפיו׳ אשר היה מנהגם מימות עולם וכשנים בקהל גדול יםתירם האית אומרים ב ש ר ש י ר •ל י ו ם ה ו מ ז קדמוניות לומר בליל שבת אחר שיאמרו מ ויכולו ונמצאו שם ת״יח ואמרו כי אין ראוי לומר ויכולו ואומרים הקהל ישצ״וו יופשט כל י נ נו אין אנו מבטלים, יאמר נא אדונינו משה אשר בעי ג אבותי ה נ מי ונה בחנ הדבר הקשה ופני משה כפני' חמה — אתקפתא דבי שמשא וידיו על העלי

כבשי דרחמנא רעייא מהימנא אם ישנו הקהל ממנהגם אם לא.ם ולא יבטלו מנהג אבותיהם אך בזאת שיאמרו ג ה נ מ ה ישארו ב ב ו ש ת

ר .העמידה קודמ גמר ערבית. (וכתב משה). ח אותו א

ה) עיין בסידור השל״ה ובם׳ עבוה״ק מהחיד״א לומר מומור שיר ליום השבת בעמידה. ועיין בבה״ט סי׳ רם״ג שראוי לומר כל קבלת שבת בעמידה ע״ש.

׳ ן ד מ י ס

טעמים ומנהגים שונים בסדר קבלת שבת בארץ ישראל ובתפוצות. אשכנז וספרד

א) ישנם מנהגים שונים בסדר קבלת שבת. יש מאריכים באמירת פומונימ ומזמורים ויש מקצרים. וכבר הערנו שהרבה תלו האיסור של המלאכה עם אמירת מזמור שיר ליום השבת, מטעם שזוהי קבלת קדושת השבת. וי״א עמ אמירת בואי

כלה שאז ממשיכים תוספת נפש של ליל שבת, או עמ אמירת ברכו.

א ת ו ג ר מ א י ר ו ס ל ו א ר ש ץ י ר א ב) ובכן לפי כשט״ג המנהג ב

׳ סג ן ד מ י י ס נ ק ש ד י ס נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ם לומר מזמור לדוד, במה מדליקין, אייר אלעזר׳ קדיש דרבנן, לכה דודי, י ר צ מ ו מזמור שיר ליומ השבת.

מ לומר מזמור לדוד, במה ד ר ט ש מ א ן ו ו ד נ ו ל ג) וסדר קבלת שבת ב׳ לכה דודי, מזמור שיר ליומ השבת.. מדליקין, לכה דודי, אר״א אר״ח, קדיש דרבנן ראה שט״ג כי סדר הקבלת שבת באר״י וסת״מ הנכון, יען הקדיש דרבנןל (סוטה מט.) יהא שמיה רבא ״ נתקן לאומרו על מילי דאגדחא ונקרא בפי ת דאגדחא; א״כ סמוך לחתימה הפרק במה מדליקין, אומרים מאמר אר״א או ר״ח ב! עקשיא משומ שא״א קדיש על משנה והלכה׳ ואח״כ מתחיל הפיוט לכה דודי, ומסמיך

אותו עם המזמור שיר ליום השבת.

ג ד) נהוג אצלינו לומר לפני לכה דודי המזמור הבו לה׳ בני אלים. וכ׳ כשט״ כי המזמור לדוד לא נמצא בסדורימ הקדמונים לאומרו בשעת קבלת שבת, וגסא הפסוקים הנאמרים קודם המזמור הזה (כמנהג ספרדי א״י ואשכנז) גמ המה לס ה ר ד ם תמצאם בסדורים העתיקים בסידורי רס״ג ורע״ג ולא במחזור וויטרי. ובספר א

אינו מזכיר כלל משומ מזמור לאומרו בקבלת שבת.

ובסדור תמונות תחינות תפילות נוסח ספרד מזכיר שם לומר רק מזמור שיר ליוס השבת.

וכ׳ שכנראה שכל סדר קבלת שבת נחקן ע״י מוהר״מ קורדיבירו ז״ל תלמידך של מהר״ש אלקבץ מחבר הפיוט ״לכה דודי״ ושניהם היו בימי מרן הביח יוסף״ ומאז נתקבל הסדר של קבלת שבת בכל תפוצות הגולה כספרדים כאשכנזימ, חוץ

א שלא נהגו לאומרה. י צ י נ י ו ו ב מהביהכ״נ ש

ת נוהגימ אחר שאמרו מזמור לדוד הבו, והפיוט פ צ ב ה) הםפרדימ ש לכה דודי, ומזמור שיר ליום השבת — האבל אומר ״קדיש יתום״, ואח״כ קוראיםם פעם אחרת מזמור שיר ליום י ר ז ו ח במה מדליקין ואומרים ״קדיש דרבנן״ ו

השבח. ואומרימ חצי קדיש וברכו לערבית. (אהבת ציון כשט״ג).

ו) מנהג ה א ר ״ י ז״ל היה מקבל השבת פעם בשדה ופעם בביתו. ובביתו היה מקיף את השלחן ואומר המזמור שיר ליום השבת עם הפיוט לכה דודי וטעמונת המזבח׳ ומפני זה היה מקיפו. וכן ראוי לעשות עפ״י כי השלחן עומד בבחים י ל ש ו ר י ל ב ת א י הקבלה (שער הכוונות דף צז) וכעין מנהג זה שורר בק״קן ב ת״ו שבה מתפללימ על פי כוונת האריז״ל. ובשעה שאומרימ המזמור לדוד מקיפים הבימה בכוונה גדולה, וכולם לבושימ לבנימ ומעוטפים בטליתותיהם ודומים ממש•

למלאכי השרה. (שמן ששון אות ם״ה בדרוש הנקרא קבלת שבת).

ז) כ׳ הגאון ריעב״ץ ז״ל בסידורו חסידים הראשונימ היו אומרים זה לזה ״בואו ונצא לקראת שבת מלכתא״ וכן היה נוהג האר״י ז״ל לצאת לשדה ממש,

׳ ן ד מ י י ס נ ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע סד מ

והכל לפי מה שיכון אדם דעתו לשמים. אולם ברוב עם הדרת מילה אנו מקבליםת הללו לכו נרננה וגומרים ו צ ר א שבת כמלכה בביהכ״נ בצבור. ופותחים בת ימי החול, מן מזמור צה עד מזמור צט. וכמו״כ מזמור ש ׳ מזםורים כנגד ש ו״ ל. וכן אבי מורי והחכם ״ ק היתה שומה, אמנם ה א ר י ז ה ר מ כט, על פי מ

צבי] אמ״ה ז״ל פתח במזמור לדוד.

ח) ובםידור רשב״ן כ׳ הטעם של ששת המזמורימ כנגד השש תקיעוח שהיו נוהגין בערב שבת לתקוע (סוכה נג. שבת לה).

ט) טעם שתקנו לומר מזמור הבו בקבלת שבת משום שאמרו רז״ל (שבתת נתנה תורה ובזבחים (קטז ע״א) אמרו ב ש ב פו ע״ב) שכולי עלמא מודים ש חמדה גנוזה יש לו בבית גנזיו ובקשה לתתה לבניו שנאמר ה׳ עת לעמו יתן ה׳

יברך את עמו בשלום ע״כ,

וטעם אחר משומ שבמזמור זה יש בוי ז׳ קולות שאמרם דוד המלך ע״ה כנגד ז׳ ימי בראשית. ומחנות ב׳ טעמים אלו נוהגים לאמר מזמור זה בחזרת םפר

תורה להיכל.

י) טעם שנהגו לומר מזמור שיר ליום לשבת, משום שהיה נאמר ע״י הלוייםת הקרבת קרבן הבוקר, (סוף תמיד, ר״ה לא.) והבאנו לעיל בשם הרמב״ם ז״ל ע ש ב בשרית פאר הדור כי זה היה מנהג קדמון לומר מזמור זה בליל שבת. אבל רב

מ גאו! בסידורו לא מזכיר כלל לומר מזמור זה (כשט״ג). ר מ ע

וי״א כי מזמור שיר ליומ השבת חברו משה רבינו ורמוז שמו בר״ת מזמור שיר ליום השבת — למשה. (וכ״ה בשעה״כ, ב״ר סוף פכ״ב, כשט״ג).

ל וסת״ם לעמוד בכל הקבלת שבת ויושבין א ר ש ץ י ר א יא) מנהג ב בבמה מדליקין. ומנהג א ש כ נ ו לעמוד רק בהלכה דודי. ומנהג לונדון ואמשטרדם אינם עומדים בקבלת שבת וכשמגיע הש״ץ לבואי בשלום עומדין וחוורין ויושבין.

יב) כ׳ הגחיד״א (מורה באצבע סי׳ ד׳ אות קמא) יאמר קבלת שבת בשמחהי שצריך לאומרו מעומד. ת ל ב ומזמור שיר ליום השבת ק

יג) מנהג אר״י וסת״מ לומר אנא בכח אחרי מזמור לדוד, ואינו כן בלונדון ואמשטרדם (כשט״ג).

יד) ערב שבת שחל בו יו״ט יש שינויי מנהגימ לפי כשט״ג במנהג ספרד באךץ ישראל וםת״מ אומרימ לעולמ הקבלת שבת אפילו בערב שבת שנפיל בין״ט.

ומנהג לונדון ואמשטרדם, שבאם חל יו״ט בע״ש אין אומרים המזמור לדור אלא הפיוט לכה דודי ורק אומרים מזמור שיר ליום השבת. ומנהג חסידים לעשות

דילוגים כנ״ל.

׳ סה ן ד מ י י ס נ ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

הג לונדון ואמשט׳ כדי שלא לבייש היו״ט לפני השבת כי טו) טעם למנ :אנו אומרים ״פני שבת נקבלה״ דמשמע ולא פני יו״ט (ס׳ בית דוד סי׳ רע״ד). וכ׳ שם אמנמ אין להקפיד בזה דשבת אין צריך קידוש בית די! וממילא קאתי הלכך צריך לצאת לקבלו, כיון שהוא בא אצלנו מעצמו. אבל יו״ט שבא עלינו ע״י קידוש ב״ד שאנו מביאין אותו, וא״כ מה צריך לצאת לקראתו ולקבלו. וא״כ .אין שום ביוש בזה. עכ״ל. (וכן הבאנו לעיל בסימן ב׳, אות יז בשמ השלמי צבור).

טז) ועוד אפשר לומר כיון שיו״ט ג״כ נקרא שבת שנאמר ממחרת השבת, ור״ל ממחרת יו״ט. ואף כי המזמור נלדוד) נוסד על יומ השבת (מנהגי מהר״י טירנא, במנהג של פסח), וה״ר בעל עקרי הד״ט (די״ב אות טז) כ׳ ומכיון שאין

ו אומרים הלכה דודי מדלגין ג״כ המזמור עכ״ל (ע׳ כשט״ז דף קפ״ג). אנחנ

יז) מנהג חסידים להפוך הפנים לצד מערב כשא!ומרים בואי בשלום וגו׳ בואי כלה, ומנהג הספרדים לפי כשט״ג שנוהגים להפוך פניהם פעם למזרח ופעם

למערב כי מחכים השבת לקבלו מימין ומשמאל. והטעמ להטות לצד מערב הוא כדי לקבל השבח, וי״א משום לנחם האבליםיסת השבת שוב אין האבל יכל להתאבל שבאו לאולם ביה״כ (כמנהג אשכנז) כי בכנ

בדבר של פרהםייא (טעמי המנהגים). ראה במדור אור הבהיר.

יח) בארץ ישראל בהרבה בתי כנסיות נוהגים לומר מגילת שיר השיריםה ד״ה פתח מ ח בכל עש״ק קודמ קבלת שבת נעיין זוהר פרשת נח. עיין זוהר תן נתייסר באר״י ר״י ואמר, ובספר מעשה רוקח מחבר ספר נזר הקודש). וכל העני

עפ״י הקבלה של האדיז״ל (כשט״ג).

יט) יש נוהגים באר״י לומר הפיוט בר יוחאי אחר ערבית ושמ מחברו הרב שמעון לביא מחבר פירוש כתמ פז על זוהר, ומקובל כי כשגמר פירושו היתה •לו השראה נפלאה ואז חיבר שיר זה׳ על גדולת רשב״י ומושר בכל הקהלות הקודש בל״ג בעומר ומחותני מו״ר הגרא״ז מרגליות זצ״ל חיברן פירוש על זה. ויש אומרים

׳פיוט זה בשבת של לפני ל״ג בעומר.

ת ב ת ש ל ב ר ק ד ס

ה ליי נריעה לצור ישענו: [ב] נקדמה פניו בתודה; נ ת [א] לכו נ

ר י ה ב ר ה ו א

ה ח י ת פ

ראה במדור מערכת התפלה על דבר מנהגינו לאמר אלו ר המזמורים לכר נרננה וכר ונוסיף אמרים כאן׳ אלו ר מזמורים עם הפיוט לכה דודי אינם בשום, כתי״י, גם לא בסידורי רפ״ה ורפ״ז, גם לא ידעו הקדמונים דבר מאמירתם בליל שבת,ו כ ר ם למנהג ספרדים, ועם ב ו ח א ר ו ה אלא לכולם פותתת התפלה עם ו) גם בעל מטה משה ז מ ר א ו למנהג אשכנזים. (וכמו שהוא עד היום בק״ק ו שכתב ספרו בשנת שע״ה לא ידע עדיין מן לכו נרננה ולכה דודי. והראשוו המזכירו הוא בעל יוסף אומץ שכתב ספרו בשנת שע״ה, והוא כתב שם (בסימןו — הוא מנהג א ב ב ו ר ק ם מ י ש ד תקפ״ח) סדר קבלת שבת שנוהגים בה ח יפה וטוב ומי שיאריך לו הזמן לקבלו בקהל בנעימות שיר הלא יוכל להקדים.

עצמו זמן קטן ללכת לביהכ״נ ולומר המזמורים והשיר בבית הכנסת ביחיד.

לפי הגאון יעב״ץ (מובא במערכת התפלה) סודר על פי הרמ״ק ז״ל והנה. ידענו כי ר׳ משה קורדובירו הוא גיסו של רבו ר׳ שלמה בן משה הלול אלקבץ.ת בחצי הראשון אחרי מאה השלישית לאלף הששי, והבר את השיר פ צ שתי ב. וא״כ הרב והתלמיד שניהם ביחד הנהיגו אמירת ו׳ המזמורים עם> י ד ו ה ד כ ל ״לכה דודי״ ופשט מנהגם מעט מעט מארץ ישראל לאשכנז׳ וכתבו עוד שיש במזמורים אלו ם״ה פסוקים כמספר שם של אדנות. אמנם הספרדים לא יאמרו רק

מזמור הבו. (עבו״י רי״ב).

ובאוה״ת לראל״ג כ׳ שששת מזמורים אלו הוא הסדר שלנו שנתקבל בכל־ת ש מ . ובקהלות ח ם פ ד ד י ם יש אומרים ח ם י נ מ י ת ה ם ו י ז נ כ ש א תפוצות ה המזמורים מן צח עד צט, ומזמור לתודה כן הוא בסדור תפלת התדש ועוד הרבה סידורים. ויש שאינם אומרים רק הבו. ומסומן אצלם ״שבעה קולות שאמר דוד, כנגד שבעת ימי בראשית״. ובשה״כ לראד״ל גם בספר ענג שבת מבעל ילקוט דאובני (היה חתנו של בעל עוללות אפרים בימי השל״ה) דפוס פראג נמצאי׳

המזמורים לכו נרננה וגם לכה דודי בנוסח שלפנינו. תמשת מזמורים אלו יסדם משה רבינו ע״ה כמו״ש בגמרא ב״ב פ״ק.

. ה נ נ ר ו נ כ [א] ל

ו נ ר נ נ ה דקודם כניסת השבת מתחיל עליית העולמות כ בסידור לב שמח ל דידוע שכל יום מקבל שפע מיום השבת ומקבלים ראשון ראשון׳ תחלה עולה חסד־

ת סז ב ת ש ל ב ר ק ד ס

.בזמרות נריע לו: [ג] כי אל גדול יי ומלך גדול על כל אלהים: m אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו: נד,! אשר לו הים

ר י ה ב ר ה ו א

השולט ביום ראשון ומקבל השפעתו מן מלכות דאצילות וכד בכל יום עד יום חששי עולה ספירת יסוד שורש ג׳ עולמות שעולים לקבל מן מלכות דאצילות סוד שבת וביום חששי אחר חצות שכבר; נשלם כל ששה קצוות לקבל הארת שבת, :אז מיד רוצים הסט״א לעלות אחריהם לקבל השפעתם — אז יורד שלהוביתא דאשא מאו״א ומוריד להאי מדורה שורש ע׳ שרים מוריד אותם, וזה סוד רחיצתר ו צ ם נריעה ל ש ח ה ל נ נ ׳ היינו כל הכחות. ובזה נ ר ימים חמים. וזה ״לכו,

•ישענו שהושיע אותנו מכל הכחות.

ל כ ו פירש הרד״ק ז״ל כי מלת לכו ולך הוא במקומות ענין זירוז המעשהת ב — א) לכה נא אנםכה בשמחה (בראשית יט — לב) ל ה ק ) ו מ ״לא הליכה ממש, כ

לכה נשקה את אבינו. (ירמיה יח — יח) לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות. נ ר נ נ ה כ׳ עבו״י ריי״ב הנו״ן רפויה ובחטףי פתת. וביתר ביאור עה״פ רננו .צדיקים (מזמור ל״ג) בתפלת שתרית דשבת. כל רננו ירננו נרננה כולם בנו״ן רפויה ובחטף פתח במקרא כ״י והוא בעבור שתי אותיות הדומות הרצופות להקל •על הלשון וכמוש״כ יהב״י הנקדן בספרו דרכי הנקוד וז״ל הללו, בענני, המלקקים, ויתעללו, בהתחננו, ומתפללים הם ודומיהם רפויים להקל מפני אותיות רצופות והיה דינם להדגש כי הם ממשקל החזק עכ״ל׳ וכ״כ הראב״ע לבראשית יב — טו.

. ו ם ל י ר ת ה ו פ ע ו ץ ו ת ר י א ק ד ת ו מ ד י ר ב ש [ד] אן ז״ל (מתורגם מלשון ערבית ללה״ק) מתקרי ו א ה ג י ד ע בפירוש רבעו ס

קצוי ותכלית הארץ וגבהי ההרים לו.ג הפסוק (במדבר כג — כב) א־ל מוציאם ״ ס ר והוא ע״ד שפירוש ה יממצרים כתועפות ראם לו, הא־ל שהוציאם ממצרים כקרני הראם מגן בעדם ע״כ. ורצ״ל (בהג״ה, שם) כמו שקרני הראם הם מגעיו בפני רודף כך ה׳ מגן בעדם.״ ג כאן בזה״יל (תורגם ס ר וכ״כ ר״י בן בלעם בשם רבעו ע״כ. וכן פירש ה מערבית) פירשתי תועפות הרים גובה, לפי שהעיקר בו כמו כתועפות ראם לו .אשר פירושו ״ארך׳ הראם. והם חקרנים. וכאשר הועבר הדבר להרים פירשתי

גובה, ע״כ רס״ג.

והראב״ע פירש בבמדבר שם כתועפות ראם לו תוקף, כמו קרני ראם (דברים •לג — יז) וכן ותועפות הרים לו (פסוק דנא) גם יתכן פירושו וקרני הרים, רצ״ל כח הרים. עיי״ש כה״ע. ורש״י מאריד שם יותר ומפרש כתוקף רום וגובה שלו

:או המעופף, עפיפת גובה. עיי״ש כה״ע.

ת רבעו המאירי מאדיר בזה לבטל דעות ו פ ע ת ץ ו ר י א ר ק ח מ ־ :הפילוסופים. ובסו״ד כי כל מה שיחקרו הפילוסופים במה שיראה להם בענין הארץ

ת ב ת ש ל ב ר ק ד םח ס

והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו: [ו] באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יי עשנו: [ז] כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקלו תשמעו: [ת] אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר: [ט] אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם ראו פעלי: ןי] ארבעים שנה אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם והם לא ידעו דרכי: [יא] אשר

נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי:

א ו ר ד! ב ה י ר

ו אבל שהוא במאמרו ורצונו שזה כנגד הטבע הוא אצלנו בלתי ראוי לחקור עלית ו פ ע ו טבעה להיותה מונחת על זאת התכונה כמו שחדש העולם יש מאין וכן ו תו ואצלי בפי׳ גלוי וזוהר כמו תעופה כבקר תהיה (איוב יא — יז) עושה ם ל י ר ה שחר עיפה (עמום ד — יג) שהם ענין הברקה והזוהר כלומר מה שיחקרו בהגלותד הטבע עיי״ש עוד בביאור כזה המשך כל צ הארץ וההרים הכל ברצונו היד, ולא מ

הפרשה להגדיל האמונה בהשי״ת.

ו ת ו ע פ ו ת לשון גובה כעוף המעופף (דש״י) ובראב״ע כת, וי״א כמו קרניפ. וברד״ק זכר תחתיות הארץ וזכר גבהי שמים, והם ההרים הגבוהים, זה ותועפות.

הרים לו. כמו (במדבר כג׳ — כב) ותועפות ראם לו.

ה הוא שטוח כל הגוף בארץ, פישוט ידים ורגלים. ו ח ת ש [ו] נע ה בריעות הראש עם קצת הגוף, כמו שאנו כורעים בברכות. ר כ נ ו

ו ה היא כריעת הברכים בארץ כמו (מ״ב א — יג) ויכרע על ברכי כ ר ב נ (שופטים ז — ו) כרעו על ברכיהם (רד״ק).

. פירש ה ר ס ״ ג והסמכתי עם מרעיתו ו ת י ע ר ם מ ו ע נ ת נ א [ז] ו וצאן ידו היום, הכוונה בכד נהיה עם מרעיתו ומונהגים על פי דברו היום במהרה

אם נשמע דברו.

[י] א ק ו ט ב ד ו ר פי׳ ר ם ״ ג וגזרתי אקוט מן קטן ולפיכך עשיתיו קטנות. ורש״י פירש ארבעים שנה קטתי בהם רבתי עמהם לשון נקטה נפשי בחיי

(איוב י) נלתמתי בם ארבעים שנד, להמיתם במדבר כי אמרתי תועי לבב הם.ו והראב״ע פירש כמו ונקוטותם, נקטה נפשי בחיי כמו געלה, כי לא מצאנ

נבואה למשה בתוך הארבעים.

ו י נ והרד״ק פירש כמו ראיתי בוגדים ואתקוטטה (מזמור קיט — קנה) ע קטטה בדברי חכז״ל (גיטין כו).

א ו ן אם הוא לשון שבועה לשלילה׳ כמו אם אתם תבאר ו ב ם י [יא] אט _ לו). אל הארץ (במדבר יד — ל) (עבו״י רי״ב) ונאמר אם לדוד אכזב (תהליפ פ

ט ת ם י ת ש ל ב ר ק ד ס

ןא] שירו ליי שיר חדש שירו ליי כל הארץ׳: [ב] שירו ליי ברכו שמו בשרו מיום ליום ישועתו: [ג] ספרו בגוים כבודו בכל העמים נפלאתיו: [ד] כי גדול יי ומהלל מאד נורא הוא על כל אלהים: ןה] כי כל אלהי העמים אלילים (כאן צריו להפסיק). ויי שמים עשה:

נו] הוד והדר לפניו עז ותפארת במקדשו: [ז] הבו ליי משפחות עמים הבו ליי כבוד ועז: ןח] הבו ליי כבוד שמו שאו מנחה ובאו לחצרותיו: נט] השתחוו ליי בהדרת קדש חילו מפניו כל הארץ:• [י] אמרו בגרם

ר י ה ב ר ה ו א

״ ג (מזמור צח) אמרו במקומות רבים ש פירש ה ר ס ד ר ח י [א] ש שיר חדש הכוונה בכך התמדת השיר שהוא תדושו עת אתר עת. [וכ״כ הדאב״ע

והטעם תמיד].

ורש״י פירש (כאן) מזמור זה על העתיד וסופו מוכיח כי בא לשפוט את הארץ בכל מקום שיר חדש על העתיד.

והרד״ק מאדיר יותר, ומביא בא״ד הדרש (שמו׳^ פכ״ג — יא) כל השירות נכתבו בלשון נקבה שירה ולעתיד לבא בלשון זכר שירו לה׳ שיר חדש, רצה לומר כי הטובות וההצלחות שהיו להם לישראל לא היה להם העמדה וקיום, לפיכך השיר שהיו אומרים עליהם היו קודאין אותו בלשון נקבה — שירה כי הנקבה חלושה, והטובה שעתידה לבא על ישראל יהיה לה קיום לעולם והעמדה, לפיכד

קרא השיר שיאמרו על הגאולה שיר בלשון זכר שהוא חזק יותר מן הנקבה.

, ר ס ״ ג כל אנשי הארץ. וכ״כ הראב״ע כל יושבי הארץ ץ ר א ל ה כ וכל הארץ באו מצרימה. (בראשית מא נז) וכן פי׳ הרד״ק.

ו פירש הראב״ע שמו הנכבד שהוא שם העצם. ר י [ב] ש

כר בסידור לב שמח ע״י הלולים ושיר ושבח של ישראל [ד] כ י ג ד ו ל ו נופל אימה ופחד על כל הכחות, וכתיב תיכף כי כל אלהי העמים אלילים וד׳ שמים עשה והפירוש הוא דכתיב ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחויפ שלפעמים יש אדם שמזל שמו מורה חלילה! על היפך החיים, ומי שיש לו התקשרות בחי החיים מגביה אותו למעלה מכל המזלות ובזה נמשך לו חיים ובנים. וכך ראינו באברהם שהגביה אותו למעלה מככבים ונתן לו ה׳ בשמו שורש כל העולם שהוא ב״ה והאיר לו משורש המחשבה העילאית למעלה משבעת ימי הבנין, וזה

ואתה מחיה את כולם מחמת וצבא השמים לך משתחוים.

ת ב ת ש ל ב ר ק ד 7 ס

יי מלך אף תכון תבל בל תמוט ידין עמים במישרים: [יא] ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלאו: ניב] יעלז שדי וכל אשר בו אז ירננו כל עצי יער: ניג] לפני יי כי בא כי בא לשפט הארץ

ישפט תבל בצדק ועמים באמונתו:

ר י ה ב ד ה ו א

ובזה אין מזל לישראל שיש ע״י התקשרות של איש ישראל בחי החיים יש שינוי המזל. עיי״ש כה״ע.

ו וכה״א (ישעיה מב — י) יורדי הים ומלואו א ו ל מ ם ו י ם ה ע ר [יא] י איים ויושביהם.

. פירש ו א ו ל מ ם ו י ם ה ע ר ץ י ר א ל ה ג ת ם ו י מ ש ו ה ח מ ש י״ ג ישמחו אנשי השמים. ויגילו אנשי הארץ.. ויריעו אנשי הים בכללו. ם ה רג בדברים לב א/ האזינו השמים יטו אוזן ״ ם ע״כ הג״ה וכיו״ב תרגם ה ר אנשי השמים ואדברה. וישמעו אנשי הארץ אמרי פי. וכתב שם הדאב״ע וכבר הודעהיד שהגאון [כוונתו תמיד לרבינו סעדיה גאון ז״ל] אומר טעם השמים המלאכים. וטעם הארץ אנשי הארץ. או עדות הגשם היורד מן השמים והארץ

תתן יבולה. ע״כ.

והרד״ק פירש שמחת השמים וגילת הארץ ורעם הים ועליזת ת1$ה ורננתר משל על שמחה הגדולה שתהיה מפני השלום הגדול שיהיה העצים, הכל די

בעולם והטובה הגדולה שתהיה.

וכן בחיפה השלום נאמר דרד משל (יואל ב — י) שמש וירח קדרו, ונאמר (ישעיה כד — ד) אבלה נבלה הארץ, ונאמר (יחזקאל לא — טו) האכלתי כסיתי עליו את תהום, ונאמר (שם) ואקדיר עליו לבנון וכל עצי השדה עליו עלפה (ע׳

שרוקה, ל׳ שווית, פ׳ קמוצה). ופסוקים אחרים כמו אלה.

וכמעט ככל התוכן הזה בפירוש המאירי שם.

י (ש׳ שמאלית וקמוצה, ד׳ בפתח) הראב״ע בצחות דף ח׳ ב׳ ד ניב] שם (ח׳ וכ׳ שניהם כ נקר ש ד י (ש׳ שמאלית ובקמץ, ד׳ גם בקמץ) על משקל ח

בקמץ)׳ ואין כן בספרים שלנו. (עבו״י).

בדהי״א (טז — לב) יעלץ השדה.

ושדי (ש׳ שמאלית ובקמץ, ד׳ בפתח) הוא רבוי. ., .. ,

ת עא ב ת ש ל ב ר ק ד ס

ןא] יי מלך תגל הארץ ישמחו איים רבים: [ב] ענן וערפל םביביו צדק ומשפט מכון כסאו: [ג] אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו * [ד] האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ: נה] הרים כדונג נמםו מלפני יי מלפני אדון כל הארץ: ש הגידו השמים צדקו וראו גל העמים כבודו: [ז] יבשו כל עבדי פסל המתהללים באלילים השתחוו לו כל אלהים: [ת] שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך יי: [ט] כי אתה יי עליון על כל הארץ מאד נעלית על כל אלהים: ןי] אהבי יי שנאו רע שמר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם: [יא] אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה: [יב] שמחו צדיקים

ביי והודו לזכר קדשו:

ר י ה ב ר ה ו א

ו פירש״י זהרוריו לשון למען היה לה ברק מורטה (יחזקאל כא). י ק ר [ד] ב

, וברקיו הם הסבות ולא יבינום רק המשכילים והרואים במראה והראב״ע פי העין יחילו.

והרד״ק פי׳ האירו ברקיו כלומד שיחיו משפטיו נראים לכל כמו״ש (יחזקאל לח — כב) אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו, או כמשמעו ויהיו הברקים גדולים

ותמירים עד שיפחדו כל העמים (ע״כבקיצור).

ץ פירש״י ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל ורעשו ר א ל ה ח ת ו מפניו דגי הים.

ל לשון חיל כיולדה (מיכה ד). ח ת ו

ובסידור עבו״י לרי״ב ותחל מלעיל ותי״ת בסגול כן נקד רוו״ה עפ״י כתי״י, ונכון, כי הוא לשון רעדה ופחד כמו ויחל מאד (ש״א ל — ג) משורש חול. ודוגמת ויקם, ותקם, ותבן, ותשם, ותרם׳ שכולם מלעיל ופ״א הפעל בסגול בבוא עליהם

וי״ו המהפך ע״כ מרי״ב.

. פי׳ ה ר ס ״ ג ה ח מ י לב׳ ש ר ש י ל ק ו י ד צ ע ל ו ר ר ז ו [יא] א אור והאור נתון בשפע לצדיק, ובהג״ה, תרגם רס״ג בערבית זרוע ״מצבוב״ יצוק כלומר נתון בשפע רב כאלו יצקו אותו מכלי גדול, עיין בספרו אמונות ודעות (מאמר ט׳ פ״ח), במנותו שבע מעלות הצדיקים בעוה״ב כ׳ ומה שיכון לו האור כדבר הנטוע בו כמ״ש אוד זרוע לצדיק, ע״ש. לא פירש הזריעה ענין דברי אלא

כוננות וקביעה, עייש״ע.

וזל״ש המאירי, וזרוע הוא כמו זרוח כי אותיות הת׳ ע״א מתחלפות כי הם ממוצא אחד [אהח״ע גרונית] וכר.

ת ב ת ש ל ב ר ק ד ס

[א] מזמור שירו ליי שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו: [ב] הודיע יי ישועתו לעיני הגרם גלה צדקתו: [ג] זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפםי ארץ את ישועת אלהינו: [ד] הריעו ליי כל הארץ פצחו ורננו וזמרו: [ה] זמרו ליי בכנור בכנור וקול זמרה: ןו] בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך יי: m ירעם הים ומלאו תבל וישבי בה: נח] נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו: נט] לפני יי כי בא לשפט הארץ ישפט תבל בצדק ועמים

במישרים:

ר ה בד. י ר ו א

ו פירש המאירי כאילו היה הוא צריד תשועה נ י מ ו י ה ל ע י ש ו [א] ה שבגאולת העם הנבחר נתפרסם מה שנסבל לשאר האומות מן האמונות, והואק בכל צרתם לו צר (ישעי׳ מג) שהיא הכוונה בעצמה וכר וכשיסתלקו אלו נ ע כ הכפירות תמלא הארץ דעה להודות הכל במלכותו, ואמר דרך משל כאלו נחלץ

מאותן הכפירות.

ו כמו״ש (ישעיה נט — טז) ותושע לו זרועו. נ וראל״ג פירש הושיעה לו ימיי אויב, ובמשד ימי הגלות נו מפנ כלפי מה שנאמר (איכה ג — ג) השיב אחור ימינד וענני (תחלים קח — ז) הנה לעתיד לבא יראו ינו מתפללים הושיעה ימי הי

ו כי כבר הושיעה לו ימינו. נ י נ עי

נו הושיעה לו. וד־מצו״ד מפרש ר״ל אינו צריך תשועה מזולתו כי ימי

והמלבי״ם מפרש הנהגת הטבע מיותסת אל ידו השמאלית, וההנהגה הנסיית היא מיוחסת אל ידו הימנית (כמו״ש תעוז יךך תרום ימינך) וכר. וימינו הוא

הנסים שיעשה עיי״ש כה״ע.

ש היינו שכל הי״ב צירופי הוי׳ יאירו למלכות ד ר ח י בסידור לב שמח ש שהוא מספר חדש שזה שאנחנו מבקשים אור חדש על ציון תאיר ציון מספרו

יוסף׳ ששה פעמים הוי׳ וכר.

[ח] נ ה ר ו ת י מ ה א ו כ ף פירש״י הנביאים דברו בלשון שהאוזן שומעת לא שיהא לנהרות כף אלא לשון שמחה וחדוה.

והדאב״ע פירש נהרות הטעם כי בני אדם שהם בספינות הים ובנהרות ובהרים ידונו.

ת עג ב ת ש ל ב ר ק ד ס

m יי מלך ירגזו עמים ישב כרובים תנוט הארץ: ןב] יי בציון גדול ורם הוא על כל העמים: ןג] יודו שמך גדול ונורא קדוש הוא: [ד] ועז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית: [ה] רוממו יי אלהינו והשתחוו להדום רגליו

ר י ה ב ר ה ו א

ן ז״ל פירשתי ״עמים״ ו א ה ג י ד ע ם כ׳ רביבו ס י ב ם ר י מ [א] ע כאן כופרים. כי יודע אני שאין כוונתו אלא למקצת העמים וכבר אמר לפני כן בעבור מלכותו לא תמוט והוא אמרו אף תכון תבל בל תמוט (תהלים צג — א, צו — י) וכאשר אמר כאן תנוט הארץ, והרי תמוט ותנוט עניינן. אהד הסבותיו על הכופרים. תרגום מילולי (בערבית) ה׳ המלך ירגזו מפניו הכופרים, ומפני שהוא

שוכן הכרובים ימוטו מן הארץ.

ובדומה לכך פירש הראב״ע בזה״ל מלת מלד תשרת אחרת מלך יושבץ כמו תרעש ואין חבר לו וטעם ירגזו עמים הם הרשעים. ר א ו ט ה נ הכרובים. ת

רש״י פירש תנוט לשון נטיו רגלי.

וזל״ש המאירי ותנוט כלומר שתרעד ותתנועע ותתנודד, כי הדל״ת דהטי״ת ממוצא אחד [דטלנ״ת מהלשון] ואמר יושב הכרובים לרמז חזרת שכינתו בבית

המקדש כמאז.

ם יש הבדל בין גדול ובין רם, הגדול מתפשט בכמות ר ל ו ו ד [ב] גת וראשו בשמים, שכל אחד ישיג ממנו כפי א מלמעלה למטה, כמו עמוד הנצב ב גדלו, שחננם יחזיק בתתתית העמוד׳ והענק יחזיק באמצעו ובציור הזה ימצאם ר ה ה׳ בציון, שכ״א ישיג ממנו לפי שלימותו והוא נמצא עם כל איש ישראל, ו הוא כמו כוכב בשמים אין שום אדם יכול להשיג אותו ובדמיון הזה נמצא ה׳ אל העכו״ם כמר׳ש רם על כל גוים ה׳ שאומרים שהוא בלתי מושג כלל ושאינו משגיח כלל בעולם השפל. עפ״ז יאמר בעת שה׳ רם על כל העמים, והוא בעת שמסרם להנהגת המערכת, ואינו מראה להם השגחתו כלל, רק שהוא גדול בציון ששם

הוא משגיח ומושל ממשל רב.

א שלשה התוארים האלה כוללים שלש ו ש ה ו ד א ק ר ו נ ל ו ו ד [ג] גל מורח שהוא ראשית הסבות ו ד הנהגות שידבר בהם בסימנים אלה: שם גא מורה שיוכל לערד המערכה ולשדדה שתסכים עם הנהגתי ר ו ואחריתם, ושם נש מורה שהוא מרומם על הנהגה הרגילה באמצעות הטבע רק יפליא ו ד ושם ק ׳פלאות בימינו ובזרוע קדשו באופן נשגב ונסיי מרומם מחוקי עוה״ז וסדריו(מלבי״ם).

ת ב ת ש ל ב ר ק ד עד ס

קדוש הוא: [ו] משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קראים] בעמוד ענן ידבר אליהם שמרו עדותיו וחוק ז אל יי והוא יענם: [ נתן למו: [ח] יי אלהינו אתה עניתם אל נשא היית להם ונקם על עלילותם: [ט] רוממו יי אלהינו והשתחוו להר קדשו כי קדוש יי

אלהינו:

: ן בואו ונצא השדה לקראת שבת נזלכתא וחקל תפוחין קדישי

[א] מזמור לדוד הבו ליי בני אלים הבו ליי כבוד ועז: [ב] הבו ליי כבוד שמו השתחוו ליי בהדרת קדש: [ג] קול יי על המים אל

ר י ה ב ד ה ו א

[ו] ק ו ר א י ם כ׳ המאירי ומלת קוראים באה בנחות האל׳יף והחירק בריש, דרד זרות. ועיין ברד״ק שורש קרא.

כ׳ הסידור קול יעקב ממהר״י קאפעל ז״ל בעל שער גן עדן. יש נוהגין לומר ה׳ מזמורים שהם לכו נרננה, שירו׳ ה׳ מלך, מזמור שירו׳ ירגזו. והם נגד ה׳ ימים אבגד״ה. אח״כ מזמור ה ב ו נגד יום הששי כי כולם מקבלים השפעתם מקדושת שבת ור׳׳ת של ר מזמורים אלו בגי׳ נפ״ש, כי ע״י קבלת שבת הוא מקבל תוספת נפש מקדושת שבת. ולפי שיום חששי הוא המכין לשבת לכן כל הכוונה של תוספת

קדושת שבת צריד לכוון במזמור ששי.

רבינו שלום שרעבי ז״ל בםדורו מרחיב הדיבור בכוונת מזמור זה. גם הרמי׳ק ז״ל בסדורו מסדר כוונות כמעט על כל אות ואות. ואין בידינו להעתיקם.כ מבאר ״ ובסידור חמדת ישראל למהר״ש וויטל ז״ל, בנו של הרח״ו ז״ל ג

מזמור זה עפ״י סוד.

ובסידור לב שמח כ׳ ידוע דאיש ישראל ע״י קדושה וטהרה יכל לילד דרך כל העולמות לקשר עצמו בא״ס המאיר לכל העולם וזוכה בכחו להיות עליות עולמות ע״י וכד מתפללים תמיד ושורש התפלה שבכל יום תחלה להכרית הקליפות ואח׳יכ לטהר העולמות, ואח״כ להעלותם מעולם לעולם, וזה בכל יום בתפלה וביותר בשבת שיש מעצמו שפע ואוד גדול בעולם האצילות ומשם יורד האור

לכל העולמות וכר.

, פירש״י הכינו לה׳ והכינו לו אתם בני אילי הארז מכאן ו ב [א] ה

ת עה ב ת ש ל ב ר ק ד ס

הכבוד הרעים יי על מים רבים: [ד] קול יי בכה קול יי בהדר: 1ה] קול יי שבר ארזים וישבר יי את ארזי הלבנון: [ו] וירקידם כמו עגל לבנון ושריון כמו בן ראמים: ןז] קול יי חצב להבות אש: !ח] קול יי יחיל מדבר יחיל יי מדבר קדש: [ט] קול יי יחולל אילות

ר י ה ב ד ה ו א

ת [בשמונה עשרה] ומנחם [בספר מחברת לד׳ מנחם בן סרוק] ו ב שאומרים אז מכאן שאומרים ו ע ד ו ו ב ׳ כ ה ו ל ב ם שרים. ה י ל חבו־ הבו לשון נתינה. או זו קדושת השם [בשמונה עשרה], ע״כ מ ד ש ו ב גבורות [בשמונה עשרה] כ מרש״י ודבריו מיוסדים על מאמר הגמרא מגילה יט. והארכנו בכל הענין לעיל

בתפלת שמונה עשרה דחול.

ו אולי תשתנה תנועת הה׳יא בעבור אות הגרון׳ כמו ב כתב הראב״ע ה את אשר תאפו אפו. ובני אלים הם הככבים. והעד בהן יחד ככבי בקר ואחריו ויריעו כל בני אלהים וכר (איוב). והטעם כי אין יכולת בככבים לשנות את תנועתם

ודרכי מעדכתם.

. השורש הוא י ה ב

ו ר ם״ ג מפרש בזה״ל פירשתי הבו לה׳ בני אלים שירו לה׳ לפי שאני עשיתיו הבו שיר נעלמת, ופירשתי בני אלים אנשי המעלה כמו בני חיל (שמו״א יד — נב, שם ב׳ ב — ז, יג — כה, מלכים ב׳ ב — טז). אנשי חיל וכך בני בליעל (דברים יג — יד) ודומיהם ויהיה הענין לפנות לכל נעלה ולומר לו דע כי ה׳ יותר

ך מ נעלה ומרומם מ

/ מהם קול ומהם דיבור , כ׳ ר ס ״ ג ופירשתי קול ה [ד] ק ו ל ה ׳ ב כ ח ומהם ציווי בהתאם לסדר הדברים והענין המכוון.

ראה בראב״ע בפסוק ג׳ קול ה׳ על המים׳ ובפסוק ד׳ קול ה׳ בכה, ובפסוק ה׳ קול ה׳ שובר ארזים, ובפסוק ז׳ קול ה׳ חוצב.

׳ ג , ת וגו׳ מפרש ר ס ו ר ע ף י ו ש ח י ל ו ת ו י ל א ל ו ח ׳ י ל ה ו [ט] ק וקולו מרעיד את האילות ותושף את היערות מצמתייתן וכל אשר בהיכלו מדבר ביקרו.

ובדש״י יחולל אילות יפחיד ויחיל לעתיד את הרשעים שהם עוממת עכשיו בחוזק כאילות כענין שנאמר (תהלים כ״ב) משים רגלי כאילות כענין שנאמר .(לעיל ב״ב) משוה רגלי כאילות א״ר פנתס כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות

כנקבות שרגלי הנקיבות עומדות יותר מן הזכרים.

ל׳׳יא יחולל קריאה בלע״ז כמו לפני גבעות חוללתי (משלי ח).

ת ב ת ש ל ב ר ק ד עו ס

ויחשף יערות ובהיכלו כלו אמר כבוד: [י] יי למבול ישב וישב יי מלך לעולם: [יא] יי עז לעמו יתן יי יברך את עמו בשלום * אנא בכה וכר,

ת בנעימת קול, ויזהר מאד בכוונתה. כ א ב נ (אחר מזמור זה יאמר תפלת א ובתיקונים [תיקון כ״א דף מ״ז ע״ב] מבואר איד מרומז בתפלה זו השם של מ״ב

: דאנא בכת ע״ש)

ה נ ק ן ה א ב י נ ו ח י נ ב ת ר ל פ ת

אנא, בכה גדלת ימינך, תתיר צרורה. קבל רנת עמך, שגבנו, טהרנו, נורא. נא גבור, דורשי יחידך, כבבת שמרם. ברכם, טהרם, רחמי צדקתך תמיד גמלם. חסין קדוש, ברוב טובך נהל עדתך. יחיה גאה, לעמך פנה, זוכרי קדשתך. שועתנו קבל, ושמע צעקתנו, יודע

תעלמות. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

ר י ה ב ר ה ו א

. פיריש״י כמו מחשוף הלבן (בראשית ל׳) יקלף עצי ת ו ר ע ף י ו ש ח י ו היער כלומר יפשוט מכבודם המשולים כעצי היער אשר כגובה ארזים גובהו.

״ ג שהוא כעין הקדמה כלומר כמו ב כ׳ ר ס ש ל י ו ב מ ׳ ל [י] ה שהוא הביא את המבול בזמן מםויים, ואח״כ נתן הבטחה לבני אדם שלא יהיהת (בראשית ט — טו) ולא יהיה עוד המים למבול כך הגלה מ א עוד מבול לעולם, כ אומתו בזמן מסוים ובשרה בהחזרתה ונתן לה הבטחה שלא תוסיף לגלות לעולם,ת (ישעיה נד —׳ ט) כימי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח כן נשבעתי מ א כ

ה מקצף עליד ומגעור ב

ו ביאור ארור א ב כ ח בארנו בארוכה בתפלת שהרית דחול, ושם הבאנ נ אי י גאון ד׳ל, ואין להכפיל. בשם רב ה א

, אנא בכח לא אמרו. ובה״ג שם המנהג לומר אבא א נ ר א מ א י ק ג ה נ מ בכח ליתא בסידור הארי׳י, וכן לא בסידור משנת חסידים, ובסידור שערי רחמים ר׳ חיים כהן, ובסידור האר״י ר׳ אשר, ועוד׳ אד נרמז בפרע״ת שער השבת פ״דד קולות שנרמז ברמז, והטעם עיי״ש שהד שמות היוצאים! מאנא בכח שייכים עם ה שבמזמור הבו כמו״ש בתיקונים תי׳ כא. וכ״כ בסידור ר׳ שבתי ובסידור תיקון

שבת ובסידור תניא. (דרכי היים ושלום מונקאטש, סי׳ שע״ג ם״ק א׳),

ת עז ב ת ש ל ב ר ק ד ס

: .(לכה) ה ל ב ק י שבת נ ת .כלה. פנ א ר ק די ל לכה דו

ש מור וזכור בדבור אחד. השמיענו אל המיוחד. יי אחד ושמו אחד. לשם ולתפארת ולתהלה: (לכה)

ר י ה ב ר ה ו א

י ראה במערכת התפלה, תוכן הפיוט של לכה דודי. לפי ד ו ה ד כ ל המשמעות היה ענין קבלת השבת יציאה אל השדה. כדי לקבל האורח החשוב ולפי הרמ״ק, אין זה אלא מן המתמיהין, ולפי קבלת האריז״ל יש בזה תוכן רב דוקא

ביציאה אל השדה וגם בחזרה לביתו יש כוונות מיוהדות לכך. מחבר השיר הוא רבי שלמה הלוי אלקבץ ז״ל מורו וגיסו של רבינו הדמ״ק

. י ו ל ה ה מ ל ז״ל, ושמו מחורז בהר״ת של השיר ש וכל הענין מקושר עם קבלת שבת ועם תוספות של נפש רוח ונשמה שמתוםפות בליל שבת כדלהלן, בבואי בשלום. לכוין לקבל תוספת נפש דליל שבת.

ובספר מאור ושמש (ם׳ שמות בהפטורה לשבת ור״ח) כ׳ וזל״ש הנה ידוע שבכל ש״ק יבוא לו לאדם נשמה! יתירה׳ ושמעתי מאדמו״ר רשכבה״ג הרב מוהר״רן זצוק״ל [כוונתו לזקני החוזה מלובלין זיע״א] ששמע מרבו י ל ב ו ל ק מ ת צ י הקדוש מו״ה בעריש זצוק״ל [כוונתו להמגיד הגדול ממעזריטש] שבר״ח בא בחינת נפש ולא רוח ונשמה רק בש״ק שבא לו לאדם נר״נ כל חד לפום מעלתו. ובהיות האדם מושך עליו קדושת שבת מושר עליו נרו״נ יתירה — ובהמשכה קדושת ר״ח נמשך רק בחינת נפש. ובשבת ור״ח באם ימשיד האדם עליו מקודםת וזוכה לנרו״נ אזי לא ירגיש אח״כ כלל בתי׳ ר״ת מפני שכבר הזיע קדושת שי לקדושה גדולה מזו ע״י בחי׳ שבת וממילא יהי׳ בטל בתינת נפש ר״ח, לזאת ימשוך עליו מקודם קדושת ר״ח ויגיע לבחינת נפש ר״ח ואח״כ ימשוד קדושת שבת. וזהו אמרו והיה מדי חדש בחדשו ואח״כ מדי שבת בשבתו, פי׳ והיה הוא לשון שמחה היינו המשכת קדושה ימשוך מקודם קדושת ר״ח. כדי שירגיש בחי׳ נפש,

ואח״כ ימשוך קדושת שבת, ע״כ.

ה על הבימה, כתב טמ״ש לפי נ ת ויש מנהג אצל הפרושים שאומרים לכו נ שבימים הראשונים היה המנהג שיצאו מביהכ״נ לקבל שבת (עיין שבת קיט ע״א)ת ב ת ש א ר ק א ל צ נ ו ו א ו רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא או׳ ב, ועיין באה״ט (סי׳ רם״ב סק״ה) בשם כנה״ג דיש למקבלי שבת לצאת ה כ ל מ ה לעזרת ביהכ״נ, ובש״ע האריז״ל ענייני שבת אות ג׳ כ׳ קבלת שבת תצא השדה בסוד חקל תפוחין קדישין כו׳ ע״ש ע״כ הולד הש״ץ על הבימה לקבל שבת שהיא

מקום גבוה וקרובה אל הפתח.

כתב סדר היום בא״ד ואחר שלבש, אם השמש באה להשתקע יצא.לקבל פני הכלה ואפילו ד׳ אמות חוץ לביתו סגי. ואם אין לו טורח לצאת rm לעיר

ת ב ת ש ל ב ר ק ד עח ס

ל קראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה. מראש מקדם נסוכה. סוף מעשה במחשבה תחלה: (לכה)

ר י ה ב ד ה ו א

ם היו י נ ו ש א ר ם ה י מ ה כ ה ד המקובלים וכר ו יצא. והוא יותר טוב שכן די אומרים זה לזה או לתלמידים ״בואו ונצא לקראת כלה״. וכן ראוי לומר כשיוצא

כדי להוציא בשפתיו. ובאמרם בואו ונצא משמע שהיו יוצאים למקום אחר וכר.

וממשיך םדה״י ומנהגנו כשאנו הולכים לקבל שבת לומר אלו המזמוריםן אחד או ו מ ז ה שיר חדש, ירגזו, הבו, ואח״כ נאמר פ ל ׳ שירו, ה׳ מ ה נ ת לכו נר ו כ , ז ה ל ב ק ת נ ב י ש נ ת כולה פ א ר ק י ל ד ו ה ד כ ב׳ ואלו הם לר [אצלנו שמור וזכור כדי לחרז שם המחבר שלמה] בדיבור אחד נתן ו מ ש ו לנו המלך המיוחד ועוד הרבה שינויים מכפי נוםחא דידן, ובםו״ד בערך דידן בואי בשלום עטרת בעלה וגם בשמחה ובצהלה תוך אמוני עם סגולה בואי כלה, בואי כלה, בואי כלה, בואי כלה [ד׳ פעמים] בואי לשלום שבת מלכתא, ויאמר מזמור שיד ליום השבת וכר אתה הא־יל עושה פלא הוצאתנו מבית כלא הורשתנו בית

י ע״כ. ד ו ה ד כ מלא אוץ צבי מהוללת ל

ויש מי שאומד שז׳ פעמים בואי כלה עולה במ״ק כמנין שכינה. ומתפלל שלא יזוז שכינתו מעלינו ומעל עמו ישראל. ואעפ״י שאין אנו כדאים הוא שוכן

בתוך עמו ישראל. עכ״ל.

, שבועות (כ׳ ע״ב) זכור ד כ״ה בג ח ר א ו ב ד ר ב ו כ ז ר ו ו מ בחרוז ש ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזן יכולה לשמוע, אבל כאן בדרך נס השמיענו א־ל המיוחד. כי הוא מייחד ההפכיות וכמו שביאר הראב״ד ז״ל .בפירושו לספר יצירה עמ״ש אחד יחיד ומיוחד. ומיוחד הוא לאחד ב׳ הפכיות כגון קריעת ים סוף שהמצרים נטבעו וישראל ניצלו וכדול״ז עיי״ש כה״ע.

ובירושלמי נדרים (פ״ג ה״ב) ובמכילתא (שמות לא). חשיב הרבה דבריםן דכוונת הענין ו א י ג א ב ה שנאמרו בדבור אחד. וכ׳ מהר״מ אלשקר בשם ר נאמרו בדבור אחד מפני שאלו דברים סותרים זה את זה (כגון מחלליה מות יומת — וביום! השבת קרבן, לא תלבש שעטנז — גדילים׳ אשת אח — ויבום ועוד) וזהו הטעם שנאמרו זכור ושמור בדבור אחד לאמר שאין סתירה אם תבא מצוד. עשה בשבת ותדחה הל״ת שלכד נאמרו שניהם בדבור אחד (הג״ה עיון תפלה).

ה עש״ה משלי ח — כג, והוא מדבר על התורה, שנבראה קודם בריאת כ ו ס נ העולם (פסחים נד וראש ב״ר) ומצות שבת שבה היא שקולה כנגד כל מצותיה

כמאמר חז״יל בירושלמי ברכות פ״א ונדרים פ״ג.

ת עט ב ש ת ל ב ק ר ד ס

מ קדש מלך עיר מלוכה. קומי צאי מתוך ההפכה. רב לך שבת בעמק הבכא. והוא יחמול עליך חמלה: (לכה)

ה תנערי מעפר קומי. לבשי בגדי תפארתך עמי. על יד בן ישי בית הלחמי. קרבה אל נפשי גאלה: (לכה)

ה תעוררי התעוררי. כי בא אורך קומי אורי. עורי עורי שיר דברי. כבוד יי עליך נגלה: . (לכה)

ל א תבושי ולא תכלמי. מה תשתוחחי ומה תהמי. בך יחסו עניי עמי. ונבנתה עיר על תלה: (לכה)

ו היו למשסה שאסיך. ורחקו כל מבלעיך. ישיש עליך אלהיך. כמשוש חתן על כלה: (לכה)

י מין ושמאל תפרוצי. ואת יי תעריצי. על יד איש בן פרצי. ונשמחה ונגילה: (לכה)

ר י ה ב ד ה ו א

י עש״ה ישעיה נב — ב. ר ע נ ת ה

ה לשה״כ תחלים סט — יט. ב ר קי ישעיה נא — יז. ר ר ו ע ת ה

כ י ב א שם ס — א.י לשה״כ שופטים ה — יב. ר ו ע

׳ לשה״כ ישעיה ס — א. ה ד ו ב כי שם נד — ד. ש ו ב א ת ל

י תחלים עב — יד. ח ח ו ת ש ה ת מו ישעיה יד — לב. ס ח ך י ב

ה ירמיה ל — יח. ת נ ב נ וה ירמיה ל — טז. ם י ש מ ו ל י ה ו

ו ישעיה מט — יט. ק ח ר וש ישעיה סב — ה. י ש י

ן שם נד — ג. י מ י

ת ב ת ש ל ב ר ק ד פ ס

בואי בשלום עטרת בעלה, גם ברנה (ביו״ט: בשמחה) ובצהלה. תוך אמוני עם סגלה. בואי כלה בואי כלה שבת מלכתא: (לכה)

ר י ה ב ר ה ו א

י חשבתי כמו ואת אלקי ישראל יעריצו. ישעיה כט — כג. צ י ר ע תי הוא משית בן דוד שבא מתולדות פרץ (סוף רות). צ ר ן פ ב

. הנה המנהג בעת שאומרין באי בשלום ת ב ע ל ה ר ט ם ע ו ל ש י ב א ו ב הופכים פניהם לצד מערב, והובא בפרמ״ג והטעם כמו שיוצאין לקראת המלך לקראת חתן וכלה. ול״נ שהוא ע״ד שאמרו נר מערבי שהשכינה במערב. עי׳ ט״ז סי׳ ג׳ סק״ג, ולהלן בשם סידור יעב״ץ, מנהג החכ״צ מבליט ענין השכינה בהבלטה.ה היא השבת שהיא תפארת הקב״ה כמאמר חז״ל מתנה ל ע ת ב ר ט ע

טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה (שבת י׳, ע״ב). (עבו״י רי״ב).ה וכו׳ בנו״א ב׳ פעמים, וכ״ה בגמ׳ פרק כל כתבי. ובתיקונים ל י כ א ב תי׳ י׳י־ח ע״ש. נוםחא דידן ג״פ, ובפעם הג׳ שבת מלכתא הוא מדברי האריז״ל. ועיין בפרע״ח שני פעמים יאמר בקול ובפעם חג׳ יאמר בלחש, וע״ש שמטעם זה לא נזכר בתיקונים ירק ב׳ פעמים, ובסדר היום הנ״ל ד׳ פעמים, או ז׳ פעמים וכ׳ הליק׳ מהרי״ח בשם ספר זכדון יהודה שכן היה ג״כ מנהג הגה״ק בעל אמרי א״ש

אך מנהג העולם אינו כן. וחיכי דנהיג נהיג. ובסידור יעב״ץ כד מנהגו של אמ״ה ז״ל [כוונתו לאביו הגאון בעל שו״ת חכם צבי] אמר בואי כלה פ״א שוחה פונה לשמאלו כנגד ימין השכינה, פ״ב לימינו פ״ג משתחוה לפניו ואומר בלתש בואי שבת המלכה כי הוא בסוד הדעת שמייחדם, ותחלה כשמבינה עצמה ליכנם נקראת כלה וכשנכנסה לחופה ונתיחדה נקראת המלכה.ה כתב המהרש״א (ח״א בב״ק דף לב) בואי כלה לחופה, בואי ל י כ א ו ב כלה לבית בעלה. כי בשבת גופיה היא כנשואה לישראל, אבל בפניא דמעלי שבתא היא כהכנסת כלה לחופה, וכמו שע״י הקידושין בהכנסה לחופה נעשית הכלה

נשואה, כן השבת בהכנסתה בקידוש היום נעשית כנשואה לישראל, עכ״ל. בספר נגיד ומצור. לומר ג׳ פעמים, ובפעם חג׳ לומד בלחש. וכ״כ בסידור

הרמ״ז כתב יד. (כשט״ג) ונוסח ספרד לומר ג״פ. מנהג אר״י וםת״מ גם בשמחה ברנה ובצהלה ונוסח אשכנז גם ברנה ובצהלה. וביו״ט אומרים ג״כ בשמחה, ובסה״י וגם בשמחה ובצהלה בוא״ו וגם. (ע׳ כשט״ג)

ובמשנת חסידים דכשחל יו״ט בשבת אז אומרים בשמחה ובצהלה. בא״י וסת״ם וערי מארוקו נוהגים שבחתימת כל בית ובית מהפיוט הזה

חוזרים ואומרים לכה דודי. ואין נוהגים כן בלונדון ואמשטרדם (כשט״ג). בא״י וסת״ם מנסחים שבת מלכתא, בלונדון ואמ״ש שבת מנוחה ובסדור עטייאש משלים תוך אמוני עם סגולה בואי כלה בואי כלה, ומנהג אשכנז חותמין

בבואי כלה ולא בשבת מלכתא, כנוסח סידור עטייאש.

ת ב ת ש י ל ב ר ק ד ס

מזמור שיר ליום השבת: טוב להודות ליי, ולזמר לשמך עליון: להגיד בבקר חסדך, ואמונתך בלילות: עלי עשור ועלי נבל, עלי הגיון בכנור: כי שמחתני יי בפעלך, במעשי ידיך ארנן: מה גדלו מעשיך יי, מאד עמקו מחשבותיך: איש בער לא ידע, וכסיל לא יבין את זאת: בפרח רשעים כמו עשב, ויציצו כל פעלי און, להשמדם עדי עד: ואתה מרום לעלם יי: כי הנה איביך יי, כי הנה איביך, יאבדו יתפרדו כל פעלי און: ותרם כראם קרני, בלתי בשמן רענן: ותבט עיני בשורי, בקמים עלי מרעים, תשמענה אזני: צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה: שתולים בבית יי, בחצרות אלהינו יפריחו: עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו: להגיד כי ישר יי, צורי

ולא עולתה (עלתה כ׳) בו:

יי מלך גאות לבש, לבש יי, עז התאזר, אף תכון תבל בל תמוט: נכון כסאך מאז, מעולם אתה: נשאו נהרות יי, נשאו נהרות קולם, ישאו נהרות דכים: מקלות מים רבים אדירים משברי ים, אדיר במרום יי: עדתיך נאמנו מאד, לביתך נאוה קדש, יי, לארך ימים:

(קדיש יתום):

ר י ה ב ר ה ו א

ת כ׳ רש״י שאומרים אותו בשבתות והוא מדבר בענין העולם ב ש ם ה ו י ל הבא שכולו שבת וכל הענין מבואר בארוכה בפירוש הרד״ק וזל״ש ביום השבת היו אומרים זה המזמור בבית המקדש, ויש במזמור מענין שבת כמו שנפרש, ורז״ל פירשו (ראש השנה לא ע״א) שהוא על העתיד לבא לעולם שכולו שבת ומנוחה והם ימי המשיח, ועוד אמרו בדרש (שוחר טוב צב) כי אדם הראשון אמר זה המזמור כשנברא בערב שבת ותטא ונתקלל, ובשעה שתים עשרה מיום ששי נתגרש מגן עדן בא ליתן הקב״ה איפופסין, פי׳ גזר דין שימות, ונכנם שבת ופנה אותו, ובא אדם לומר הימינון בשבת, פירוש הודאה לשבת שניצל מגזר דין בעבורו, ואמר מזמור בעבורו ואמר מזמור שיר ליום השבת, אמר לו השבת לי אתה אומר. י ר י א מ , וכ״ה ב , ׳ ת לה ו ד ו ה ב ל ו הימינון אני ואתה נאמר הימינון להקב״ה ט וראה בשוח״ט גופא כי יש שם אורך רב בנידון וד״רש״ב מביא כו״כ ציונים וג?״מ.

ומקורות מדחז״ל, ובשו״ט ישנם עוד הרבה דרשות על פסוק זה ואכהמי׳ל.

ש יש אומרים כאן אחר מזמור שיר ליום השבת קדיש, והוא ע״פ י ד קם י ז נ כ ש א האריז״ל, וע״ש הכוונה אד עיין בכנפי יונה וכ״כ בסידור ר׳ שבתי שגם ה

שאינם אומרים קדיש כאן יכוונו הכוונה בברכו ובברוך ה׳ המבורך. (מהרי׳־־ח).

י ש י ל ק ש ר פ

ת ב ש ת ד י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

הק״ש וברכותיה

דיונים ע״ד אמירת פסוק והוא רחום בתפלות שבת / הנוסחאות של גאוני קדמא׳־י ברכות דק״ש / דיונים ע״ד החתימה הפורש סוכת שלומ / ע״ד ושמרו / ד ב ׳

ע״ד ברוך ה׳ לעולם.

׳ ן א מ י ס

ם לפני תפלת ערבית דשבת ו ח א ר ו ה דיונים ע״ד אמירת הפסוק ו ובזמירות ובובא לציון במנחה שבת

כ שינויים. וישנם דיונים ״ א) בסדר תפלת ערבית דחול ודשבת נופלים םת השינויים הללו. מעקרי השינויים י י ש מרובים אצל גאוני קדמאי, בדבר ע והדיונים הם בדבר אמירת ״והוא רחום״ לפני תפלת ערבית דשבת, וכמו״כ} בזמירות של יום שבת בתפלת שחרית, ובובא לציון בתפלת מנחה. ישנם כו״כ טעמים ע״דו בנידו״ז בתפלת ערבית אמירת פסוק והוא רחומ לפני ערבית. ואמנמ כבר כתבנ. כפלנו גם כאן מטעם כי משתלבים הם מצד ומתפרדים הם מצד. ויש ל ו ח ד

בזה מה שאין בוה וכן להיפך.

ב) וכמו שיש דיון אם לומר והוא רחום לפני תפלת ערבית, כן ישנםה חלוקוח אמ לומר פסוק והוא רחום בזמירות של יומ שבת, וכן בובא לציון ו דעת שבת. ובהמשך דברינו נביא דבריהם של הגריעב״ץ והגחיד״א שמרחיבים ח נ מ ד

הדיבור בזה.

ן ו א ם ג ר מ ב ע ר ן ו ו א ה ג י ד ע ב ס י ר ר ו ד י ס מ

ג) בסימנים הבאים נצטט הרבה מסידורי רס״ג ורע״ג, כי ישנם שינויי נוסחאות כבירים בתפלת ערבית דשבת. וע״ד אמירת והוא רחום מזכיר רע״ג

גם בתפלת ערבית דשבת.ן ומתפללין, שכך וזל״ש רע״ג (דפוס וורשא דף כה) ובלילי שבתות מקדימין נ ן ליה, אפוקי יומא כמא דאפשר מאחרי י נ אמרו עיולי יומא כמא דאפשר מקדימי ליה, כי היכי דלא ליהוי כי טונא (וכ״ה בסידור רש״י) ואמר ר׳ יוסי יהא חלקי

. ג ה נ ממכניסי שבת בטבריה וממוציאי שבת בצפוךי וכך עושין וכך מ

׳ פג ן א מ י י ס ש י ל ד ק ש י פ נ ד ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

: ל י ח ת מ ר ו ו ב ח צ י ל ד ש מ ו ע ו

. ומתחיל החזן אשר בדברו מעריב ערבים. ו כ ר . ועונין ב ם ו ח א ר ו ה וי א ו נ ר ט רב נ . ומאן דאמר אשר כלה מעשיו — טעות הוא בידו. דשאילו מקמיי ת ש ג ב ה נ וגאון) מהו לומר אשר כלה מעשיו בערב שבת, והשיב: כך מר ש ו למתיבתא דסורא ודפומבדיחא) אין אומרים אלא א ת נ מ ת [ ו ב י ש י

. (ראה ההמשך כאן בסימן ב׳ אות יג). ו ר ב ד ב ומכאן נראה דאומרים והוא רחום גם בליל שבת.

ם מכת״י אוקספורד שהוצא לאור ע״י הרה״ג ר מ ב ע ד) אבל בסידור ר ר׳ ארי׳ ליב פרומקין זצ״ל לא נזכר שאומרים והוא רחום בליל שבת.

ן לא מכר והוא רחום. ולהלן נביא עוד ו א ה ג י ד ע וגם בסדור רבינו ס״ ג אשר כלה מעשיו רק ברמז׳ הנה כל הנוסח ע מזה הענין, ומה שמזכיר ר. ולהלן נביא כל הנוסחא, שאינה ן ו א ה ג י ד ע בשלימות הוא בסדור רב ס זהה כלל עם הנוסחאות שלנו, ונביא כי הרמב״ם מערב ב׳ הנוסחאות (ראה להלן

נו בסימן ג׳). י לפנ

ב י ר ע ת מ ל פ ת , ב , , מ ו ח א ר ו ה ו ! ק ״ ו ס ם פ י ר מ ו א ה ש ם מ ע ט הת ב ש א ב ל , ו ל ו ח ד

ינים של ״והוא רחום״ והתוכן והכוונה בימות החול, ה) ונביא טופסי העניא לאםר בלילי שבת ויום טוב. ל ומכאן נובע הטעמ ש

ר ה ו ז י ה מ ע ט

ו) חל״ש הזוהר חרומה (קל״ה ע״ב) ואסיר לעמא קדישא למפתח לגבהן דהא אתפרשת מרזא דםט״א> וכל מארי בפסוקי דדינא כגון והוא רחומ וגו׳ בגינין אתפרשו ואתעברו מינה. ומאן דאתער האי לתתא גרים לאתערא הכי דדיגוד לימות החול אשר מדת הדין מחוחה ואומרים לעילא, עיי״ש כה״ע. והיינו בני והוא רחומ להמתקת הדין וכמו״ש (שמ קל ע״א) ובגין כך מקדמי ישראל למימרן פחד דגיה נם, ובשבת דלא אשכח פחד דינא דגיה נם ם דאתו בגי ו ח א ר ו ה ור לאתערה ליה וכו׳ (עיין שו״ת מנחת אליעזר ח״ד סי׳ י׳ ו ס נא אחרא א ולא די

אות ז׳ באריכות).

ן ז) ובכללות יותר בזוה״ק פ׳ פנחס (דף רמ״ג ע״ב) וזל״ש ובגין דא ביומים יכפר עון ולא ישחית, והרבה ו ח א ר ו ה ל אמרין ישראל (תהלים ע״ח) ו ו ח דן קליפין דמיתה ן דביומין דחול שכינתא תתאה מתלבשת באלי להשיב אפו וגו׳ בגיי דאיהו בן י״ד יד״ו אתחבר ן דאילנא דחי ת אתפשטת מנייהו, בגי ב ש ב דדינא. וא צריך ל א זמנא נייחא אשתכחת לה״א וכל מה דאיהו תחותה ו בה״א בההי

ם וכר. ו ח א ר ו ה למימר ביה ו

ן א׳ מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע פד מ

ן כולו של חול ושל שבת עם תפלת ערבית ועם הוהוא רחום ח) וכל העניר וכו׳ ו מוסבר בזוהר חדש רות (דף עט ע״א) חל״ש מדור הראשון נבגיהנם) ב, והם: משחית אף חימה. ה מ ר שולטים בגיהנם מתחת ידי ד ושלשה ממונים : נעיין ס׳ מלאכי עליון ח״ב בערכיה!) וכל האחרים ממונים ושתם וכו׳. כנגד ג׳ משחימים הללו ששולטימ כל ימי השבוע. מזמן תפלת ערבית כלן הלילה דנין לאות!י מ ל י ת כ י ב ר ת ע ל פ ת ה במחשך מעשיהמ וגו׳ ולפיכך תקנו ב אשר היף/ על כי מאותה שעה שתחשך דנין את הרשגרם ע ״והוא רחום יכפר עו ו ב ש ה בגיהנם עי׳י המשחיתים שהם: משחית אף וחימה. וכולם נכללים בהאי קרא דוהוא, שכיח ת ב ש א ב ל ל ו ו ח רחום וכו׳ ולפיכך תקנו לומר והוא רחום בימי ה שנכנס שבת מסתלק הדין מן העולם׳ והרשעים בגיהנם יש להם מנוחה (עיין ב״ר פ״א ה׳ חנחומא תשא לג. ובזוהר בראשית יד ע״ב, מקץ קצז ב׳ יתרו פח ב׳ תרומה קנ ע״ב) ומלאכי חבלה אינם שולטין עליהם משעה שקידש היומ, וע״כ אין אומרים בערב שבת והוא רחום שלא יתעוררו מלאכי חבלה (עיין ש ו״ת צבי תפארת מהגר״צ שפירא סי׳ פא) ולפיכך הוא אסור מפני כבודו של מלך המגין על הרשעים בשבת להורות שכבר נסתלק הדין מן העולמ וכבר־ אין רשות למחבלים

לחבל.

ם י ק ס ו פ י ה ר ב ן ד מ

ט) ומתבאר מדברי הזוהר שרק בימות החול שייך לומר והוא רחום ולא״ ג יש (בדפוס ווארשא) לומר, בשבת. וכן הוא בפוסקים כדלהלן וכנ״ל בסדר ר ע, ר מ ו !בכת״י אוקס׳ לא לומר, וכ׳ ראל״פ שבספר העתים להר״י אברצלוני לן אומרים והוא רחום ולא ברוך ה׳ לעולם. י ובויטרי (להלן) דבשבת ויו״ט א. ואי! ם ו ! ק מ ג ה ה נ כחב ע״ז הרשב״א בתשובה (סימן ת״ע) שהכל לפי מ ו אומר כל המשנה ממה שטבעו חכמימ טועה אלא כשמשנה נוסח הברכות שאומר במקום ארוך דהיינו פתיחה וחתימה — מטבע קצר בלא חתימה כברכת תפירות,

או בלא פתיחה כאלקי נשמה וכיו״ב.

ת ל פ ת י) כ׳ הויטרי (אות ק׳) ת. מצאתי מה טעמ נהגו לומר והוא רחום ב ערבית, על שמ המקרא צדק ילין בה מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון ובמדרש שה״ש פ״א ופסיקתא רבתי סוף פט״ו מימיו לא היה לן אדם וכר) כיצדד של שחר מכפר על עבירות שנעשו בלילה, ותמיד של בין הערבים על עונות תמים כלומר: בזמן שבית המקדש ו ח א ר ו ה שנעשו ביום. וכנגד כן אנו אומרים ו קיים היו תמירים מכפרים ועכשיו שבית המקדש חרב ואין לנו תמירים וזבחים •אלא •הפילה הק׳ שהוא רחום יכפר עו! בשבייל התפלות שהן כנגד התמירים. וגם

בתפילת השחר אנו אומרים והוא רחום בסדר קדושה., כלומ מחמתו. כמו ולרש אי! כל (שמו״ב יב) (אבודרהם כ״ב) כ ל ח מ ת ו יאבל בילקוט (תהלים ע״ח) אי! לשפחתך כל בבית (מל״ב ד). קדריש כל חמתו

נו מעיר אבל מקצת מעיר ע״כ וכ! פיךש״י שם (א״ו). אי

׳ פה ן א מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

/ ועיין במנהיג סימן יא) עו״ש בויטרי, (והוא בפרדס לרש״י ז״ל סימן ב יפג. ועיין בתניא רבתי סימן ט׳ ובמש״כ שם ם״ק ב׳) תקנו לומר והוא רחום במעריב לפי שאין במעריב קרבן לכפר עדן, אבל יוצר וכוונתו לתפלת שחרית) ומנחה

שיש תמידין שמכפרין אין צריך לומר.

ל [רבם של רבותיו של רש״י] ו ד ג ר ה ז ע י ל ׳ א י ר פ מ

ש. יש להקשות. והא איכא תמיד של שחר שמכפר על עבירות של ליל •ותפלת השחר כנגד תמיד של שחר תקנו.

ת. אבל י״א לפי שכן נהגו החוטאים ללקות בשעת מעריב שאומר ציבור והוא רחום, שמקבל החוטא עליו את הדין, ואחר שנלקה אומר והוא רחום. ועוד שכל המלקה אומר ג׳ פעמים והוא רחומ ויש בו י״ג תיבות ובין כולן מ׳ חסר אחת שהיא סוכמה את הארבעימ ומונה כן והוא אחת, שתימ כו׳ ועוד שבכל היומ אדמ

־חוטא ולערב צריך לומר והוא רחום. (עיין מגן האלף לראל״פ).

ם י נ ו ם ש י ר ו ד י ס ם ו י ר ו ז ח מ ׳ מ ם י נ ו א ג ת ה ו ב ו ש ן ת ת מ ו א ב הא ו פ ו מ ב ד י ת א ר ו ת ס ו ב י ש י ה ת ו ו ל י ה ק י ה ג ה נ מ ו

יב) וזל״ש הטוא״ח (סי׳ רלז) סדר תפלת ערבית אומר והוא רחום ותיקנו לאומרו לפי שבשחרית ומנחה יש תמידין שמכפרים אבל ערבית שאין תמיד לכפר תקנו לומר והוא רחומ. וי״א לפי שנהגו ללקות וכו׳ עיין בב״י וב״ח, וב״י מביא

נן לא לן כנ״ל. בשם הכלבו בשמ מד״ת דאמרי

יג) וכ׳ ראל״ג והוא רחום (תהלים עח — לח). וכך פסק הרמב״ם (פ״ט״ ג ע מהל׳ תפילה הל״ט) ועומד ואומר והוא רחום וגו׳ ברכו וגו׳ וכ״ה בסדר ר

ובסדורי התימנים. ובמחז״וו הש״ץ מתחיל והוא רחום והצבור שותקין ועונין אחריו ה׳ הושיעה׳ כי א־ל רחום ה אלקיך (דברים ד — לא) ועונין והוא רחומ וכורע בברכו וגו

וזוקף בשם ואומר ברכו וכו׳ עכ״ל.

, . חמתו . . ם יד) ובמחזור רומא ויורד החזן לפני התיבה ואומר והוא רחו והצבור עונין ה׳ ה׳ א־ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, ה׳ הושיעה וגו׳

ואומר החזן ברכו, עכ״ל.

טו) ובסדורי הספרדים אומרים שיר המעלות הנה ברכו (תהלים קלד) •ועוד פסוקים רבים ואומר ש״ץ קדיש עד דאמירן בעלמא, והוא רחום וגו׳ ה׳ הושיעה

זגו׳ ואומר החזן ברכו ועונין הקהל ברך ה׳ וגוי.

ת ם בשבתו ד נוהגין לומר והוא רחום ג ר פ ס ה ם ב ד ר ו ב . טז) וכ׳ אא אין אומרים אותו בשוי״ט. אך לפי צ נ י ב ו ר פ ב ת ו פ ר צ ב :וימים..טובים, ו ־מה שאומר במדרש מ״ד צדק וגו׳ לא לן כנ״ל וכו׳ ולפי״ז נוח ויפה מנהג םפךך, עכ״ל.

׳ ן א מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ י ת ז? ת כ ר ע פו מ

, שערי תשובת (ליוורנא תת״כך ת ח ג א! ו נ י ם ו ב ו ש ת יז) וראיתי ב סי׳ פ) תשובה לגאון נהיינו רב האיי גאון ז״ל), וששאלתם כי ישי מקומות שאומריםת שאסור הוא ו ב י ש י י ת ש והוא רחום במעלי שבת ויום טוב׳ הכי הוא ב בשבת כיון שקדש היומ, ואין אומר והוא רחום ולא שומר את עמו ישראל, דהכין ״והוא רהומ״ תקינו ליה בערבין משום שעת הדין לחייבין בגיהנם״ קיי״ל לעני ובשבת אי1ן שם דין כלל ואין צריך לומר, והוא .הדין לשומר את עמו ישראל, דאמרנה אות יג דלא ם לבי רבא (מ״ש דאמר רבא עיין ספר העתים עמוד 173 בעתי נמצא זה בשום מקומ עיין אשכול הל׳ תפלת מנחה) אמר ר׳ זירא משל לרועה צאן וכו׳ וכן כל זמן בחול שהמזיקין ממונין על העולם צךיך לומר שומר את עמי ישראל כי כמה הם המקטריגים על ישראל בכל יום, כיון שנכנס שבת כולם זזים ממקומם ונשגב ה׳ לבדו, והרי הצאן תחת סוכה שלום נשמרימ. ועל כן צריך לומר

ל וגו׳ עכ״ל. ע ו ו נ י ל מ ע ו ל ת ש כ ו ס ס ר ו פ ה

יח) ובעץ יוסף, ולפי אבן הירחי ולבוש הטעם כנ״ל מחמת מלקות. וכ׳ן אבודרהם וא״כ שלפי טעם זה אין אומרים בלל שבת ויו״ט והוא רחום לפי שאי

מלקין בשבת.

ב של שבת כי נתקן לאומרו יט) ובתולעת יעקב כתב שאין לומר במעריי חבלה בחול לבקש רחמים על הנפשות שהן נדונות בכל לילה ע״י ג׳ כתות מלאג משחיה׳ אף וחימה הנזכרות בפסוק זה, ויש בו י״ג תיבות נגד י״ג מדות שלותיה רחמים, ואנו מבקשימ מהשי״ת שיעשה למען י״ג מדותיו לרחם על נפשות בריר לאומרו. שהרי היא בקשת שקר כי ו ס ובשבת שהדין מסתלק מן העולם,— את יש מנוחה השקט ובטח, והאומרו גדול עונו, שגורם שיתעורר הדין לאחר ב ש ב שנסתלק, ובסבתו יתרחק מקום הקדושה והרחמימ. כי בהתעוררות של מטה יתעורר

למעלה, ולפיכך אין להביא דין בשבת, עכ״ל. וכ״כ א״ר בשם מ״מ.

ני זוהר (תי׳ לז) תלת קליפין דערלה, אינון משחית אף כ) וזל״ש התיקו וחימה (עייןזוהר בראשית כז ע״ב, תיקו״ז יד ע״ב). לקבל ערלה איהו עדן והיינוא ר ח ו מ יכפר עון — דא עון׳ ולא ישחית ו ה ד ת ק י נ ו ב צ ל ו ת א לגבייתו ו

— דא משחית, והרבה להשיב אפו — דא אף, ולא יעיר כל חמתו — דא חמה.

ם ו י ב , ו ת ב ל ש י ל ם ב ו ח א ר ו ה ם ו י ר מ ו ם א , א ת ו ע י ד ק ו ל י חי ה ק ה ל ו ת ג ה נ . מ ן ו י צ א ל ב ו ה ב ח נ מ ב , ו ת ו ר י מ ז ת — ב ה ב ש

. י ״ י א ד ר ר ע א ש , ו ן ו ר ב ח ב ם ו י ל ש ו ר י ב ת ו ו צ ו פ ת ב

כא) חל״ש הטוא״ח (סי׳ רםז) ונוהגין ב ס פיר ד לומר והוא רחום ובלילן נוהגין לאומרה ולפי הטעם שכתבחי ז אי נ כ ש א ב ש כבשאר הימים, ו ב ש למעלה שאומרים אותו בשביל המלקות ראוי שלא לאומרו בשבת, ומרן בב״י בסימן רל״ז הביא משם הכלבו דבליל שבת אין אומרים אותו לפי שאין אבריב ׳עולת שבת! בשבתו ולא עולת חול בשבת עכ״ל. ד הערב קרבין בליל שבת דכתי תמי

ן א׳ פז מ י י ס ש י ל י פדל! ש נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

כב) כתב ה ג ח י ד ״ א בספרו מחזיק ברכה (סי׳ רס״ז אות ג) הרב י ע ב ״ ץה ר מ ו כתב בפסוקי דזמרה שאין לומר והוא רחום בשבת ויו״ט בפסוקי ח ר ו ד י ס ! ו שיצאו עליו עוררין שהמנהג לאומרו ולא וכן בסדר קדושה, וכתב בתשובותי מצאו בשום ספר שלא יאמרוהו בזמירות ובסדר קדושה בשבת ויו״ט וכר. ואניי אומר שאין לבטל מנהג העולם רובו ככולו האומרים אותו בשבת ויו״ט י בענם תובב״א ועיה״ק י ל ש ו ר .בפסוקי דזמרה וסדר קדושה וכן נהגו בעיה״ק, יי כך נוהגים. וכבר בעיה״ק י א״ ר ן חובב״א ומסתמא גם בשאר ע ו ר ב חע י ם ת״ו יש קהלה קדישא המתנהגים בכל על פי מנהגי וכונות רב י ל ש ו ר ים ובערי י ר צ ל בדקדוק׳ ושמ ג״כ נהגו לאומרו, וכן בםל מלכות מ ״ ז י ר א הל י א וכל המקומות אשר דרכה רגלי בשליחות מצות ראיתי שהם אומרימ :א י ט א

ה וסדר קדושה ומאריך עוד. ר מ תו אף בשבת ויו״ט בפסוקי ח או

ד כל י פ׳ התמי כג) המחזיק ברכה שם בא״ד ואני תמיה עליו שהרי לפנו וכו׳ והא ודאי תפלה ותחנה •העולם אומרים יהי״ר שתמחול לנו את כל חטאתנ

א ואמאי לא שת נהריעב״ץ) לבו גם לזאת לבטלה עייש״ע. תי

״ד כד) השערי תשובה (ש״ע סי׳ רסז) מביא קטע מזה וכתב על זה לענת ויו״ט וכמדומה שכך נוהגים. שזהו היהי״ר אין לאומרו בשבתו

ועיין בהלכות קטנות ח״ב סי׳ קע״ב. המח״ב שם דן בדבריו, ומאריך עוד. בנידו״ז

כה) והגחיד״א בספרו שו״ת חיים שאל (ח״ב סי׳ יוד) שאלה מקרוב בא אחד חכם וערער על מה שאנו אומרים פ׳ והוא רחום בתוך פסוקי דזמרה בשב״ק ואמר שעל פי הקבלה אין לאומרו וכו׳ ובתשובתו מביא חבל ספרים ופוסקים

. ל שיש לומר והוא רחום בפסוקי חמרה ״ ז י ר א ׳ןבא״ד משם ךבינו ה

ו כ ר ב ת ו ו ל ע מ ר ה י ת ש ר י מ ר א ד ס ם ב י י ו נ י ה ש מ כ ה ו מ כ

כו) בסדור האריז״יל כתוב הפסוק והוא רחום אחר שיר .המעלות וקדיש :שקודם ברכו, ומפרע״ח אין הכרע אם לאמרו קודם שיר המעלות אם קודם ברכו,

ג לאומרו קודם שיר המעלות וכר, עיין עוד אשכול. ואדמו״ר הרב בעה״ת הנהין עליהן שיקל מעליהן עול במוצאי שבת אומרים והוא רחום שמתפלליד ולא יעיר כל חמתו (סדר היום, ועיין זוהר ויקהל ר״ז ע״א תרומה קל ע״א). ב כ ת

ל ו ת קודם קדיש וברכו (שעה״כ לראך״ל) סדור האךיז״ל כז) ש י ר ה מ ע ;אליהו זוטא סי׳ רלז בשם שלטי הגבורים, ובאליהו רבא סי׳ נד ם״ק ד׳ בשם אביוה שכתב הרמ״א בסימן נד בערבית אומרים ברכו בלא קדיש היינו משום מ ש ־שנוהגים להתפלל מעריב תיכף אחר קךיש דמנחה, אבל אם מתפללים מעריב בזמנולה באמת אומרים שיר .המעלות הנה ברכו וקדיש אחריו קורם מעריב, ומה בלי

׳ ן א מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע פח מ

ב בו העומדים שאומרימ מזמור זה יותר ממזמורים אחרים כתב בכה״ג משום דכתית ה׳ בלילות שאו ידיכם קודש וברכו (א״ר סי׳ רלז). בבי

״ללאמרו קודם ערבית. ז ה נוהג הארי ת בפע״ח כתוב שכן הי ו א ב ׳ צ כח) ה

ש שלפני ברכו דערבית בחול, ובשבת פע״ח שער השבת פרק. י ד כט) ק י״א׳ סדור האריז״ל.

ה אחת יש ברקיע כשהוא, יומ אז אמת במצחה ו עפ״י המדרש חי כ ר ל) בנה במצחה ויודעימ שהוא לילה, ובכל ב אמו ר ע ל ויודעים המלאכים שהוא יום, ו פעם אומרת ברכו את ה׳ המבורך, כלומר עת לכם לומר שירה ולפיכך אומרים.

ברכו בלילה כמו ביום. (א״ר).

לא) כתב הגאון הקדוש בסופר ברכי ייוסף שיראה מטהרת יד ה.קן!ושן קבלה דמנסי שיש הצלחה כשמושן אדנו ו א י ג א מהרח״ו ז״ל בשמ רבינו ה

ומאךיך באומר ברוך ה׳ המבורך באפוקי שבתא עכ״ל.

ד ו ״ י ס פ ת ע ב ל ש י ל ו ב כ ר ת ב ר י מ ן א כ ו ת

לב) כידוע כי בשבת משיגים תוספת נשמה. אולם האריז״ל מראה על ג׳ מאמרי הזוהר שהם לכאורה סוחרים זה אח זה, ומסדר האריז״ל הרבה אופנים, על דבר תוספות, לשבת, וע״ד שבת עצמה, ובקצרה כי יש תוספת נפש ותוספת רוח

ותוספת נשמה,

לג) והנה תוספת נפש משיגים באמירת באי כלה בלכה דודי, ותוספתרת ופרוש וכר, רוח משיגימ באמירת ברכו. ותוספת נשמה משיגימ באמי

לד) וכדי שלא להכפיל הענינים נביא התמצית מפרע״ח׳ משער הכוונות ומעולת תמיד להלן גבי ופרוש. אשר שם נכליל ענייני תוספת נר״ן והמסתעף

כ עניינימ ואגבן ענין ברכו דנא. ״ מזה ם

״ ק דיל בסידורו (שער עשירי סימן לה) וכאן נביא רק מדברי ה ר מא ל שביעי דף ר׳ ע״ב) תפלה למשה, ואף גם לפי הרמ״ק מתקשרימ ענין מה ש

אומרים והוא רחום עם ענין מה שאומרים ופרוש.

לו) וזה תו״ד הרמ״ק ז״ל בקצרה, ואחר שנתקנה המלכות שבת מלכתא בסוד הדלקת הנר, ובמזמור שיר ליום השבת והנה הזמינו עצמן לקבל סוד הנשמה,ו הוא כ ר עחה השכינה המלכות נפתחת לישראל וםוככת על ראשם, ולזה סוד ב פתיחת המקור להוסיף נשמחה. ואין אומרים והוא רחום שהפסוק. הזה סגולתויע הקליפות ובשבת אין הקליפות שולטות שאומרו בשבת פוגם כבוד שבת להכנ

שמראה חסרון ושליטה החיצונים בשבת ואינו. וכן פי׳ בזוהר פ׳ תרומה.

׳ פט1 ן ב מ י י פ ר ק ש ל י ש י ס נ ר ש ע ה ש ל פ ת י מ ע ר כ ת ה

׳ ן ב מ י ס

ד׳ ברכות לקריאת שמע

חילוקי דעות אם להכליל מתוכן השבת אל ארבעת הברכות דק״ש / שיטת רס״ג, רע״ג, רמב״ם גאוני מזרח ומערב.

•א) בסימן א׳ עמדנו על עניין והוא רחום וברכו דקודם תפלת ערבית, וכעת נכנס אל עצס תפלת ערבית.

ינים היינו צריכים לסדר פםקא פםקא, ברכהן ראשונה בודאי לשם סידור הענים שלבו יחד עניין והוא י נ ו ש א ר ם ה י נ ו א ג לבד ושניה לבד וכן הלאה. אך ה רחום עם ושמור צאתנו. ועם הפורס סוכה שלום ועם יראו עינינו. ולכן אי אפשר

לנו להציב גבולות.

ב) ועוד דבר: כי יש כאן ענין אחד אשר הוא חוזר ונשנה בפי כו״כ מהראשונים׳ התוכן הוא אחד, אלא שזה מרחיב וזה מקצר וזה משלבם יחד. וכדי

לקצר באמרים נקשרם יחד.

ג ״ ס ת ר ח ס ו ; נ ש ״ ק ת ה ו כ ר ל ב ת א ב ש ן ה כ ו ס ת י נ כ ״ ג מ ם ח ר

ל א ש ח ם ו נ ? ה ה ר צ ק ג ב ״ ע ת ד ח ס ו נ , ו ה ב ח ר ה ב י ו ו ל י מ ב

. ן ד י ד ג ו ״ ס ל ר , ש ת ב ו ל ש ת א ב ו ם ה ״ ב מ ר ח

ן במדורו הביא ו א ה ג י ד ע : הנה הערנו לעיל כי רבינו ס ג) וזה החליו נוםחא שאינה זהה כלל לא כנוסח אשכנז ולא כנוסח ספרד שבידינו, והבאנם ז״ל משלב ״ ב מ ר ן שאין דעתו נוחה מנומחא זו, וכי ה ו א מ ג ר מ מרבינו ע הרבה מנוסחת רס״ג לנוסחחו ונביא רק הרחבת הענין עם הנוסח המלא של רם״ג.

וכמו״כ נביא שינויי הנוסחאות של הראשונים.

ד) חל״ש הרם״ג בסידורו ואחרי שקיעת החמה קוראים קריאת שמע. ויש מכניסים זכר השבת בברכות שלפניה ולשאחריה, ואומרים: נברכה ראשונה) בא״י, ויראהו עונג שבת קדשו מערב עד ערב אמ״ה אשר כלה מעשיו ביומ השביעין מנוחה לעמו ישראל כרצונו גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור בא״י התקי

המעריב ערבים.

, ל א ר ש ץ י ר א ל מתנגדים לתפלה זו שמקורה מ ב ה) (הגהה) אך גאוני ב עיין תשובות גאוני מזרח ומערב סי׳ קז, סידור רב עמרם גאון מובא להלן אות יד./ כה א׳ והשלם ח״ב עמ׳ 7 (של ראל״ף) ס׳ העתימ 172, המנהיג הל׳ שבת סי׳ ב

׳ ן ב מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע צ מ

אולמ נהוגה היא במחזור רומי. הרמב״ם בתשובתו (ה״ו מק״נ סי׳ נ״ה) מתנגדי הברכות בליל שבת ומוצאי שבת. וכדי להסתלק מן הספק הוא מציע ו נ לשי להרכיב את שתי הנוסחאות יחד. בא״י אמ״ה אשר בדברו מעריב ערבים וכלה

ו ביומ השביעי וכר. מעשי

ו) (נוסחת רם״ג) נברכה שניה) למען אהבת עמוםימ נטעת עץ חיימ שבת קדשת מימימ ואותה הנחלת לתמימים ואהבתך לא תסור ממנו כי היא עטרת

ראשנו נצח נצחימ בא״י אוהב את עמו ישראל אמן.

(הגה) נוסחת הרמב״ם בשילוב בית ישראל עמך אהבת ולמען כהונת עמוסים וכר ומעין זה גמ במוצאי שבח.

. ע מ ת ש א י ר ז) ק

ח) (נוסח רם״ג) נברכה שלישית) אםת אמונתך בשביעי קיימת גזרת דברת הקשבנו ושמענו זכור חמדת (ח׳ בחירק, מ׳ בפתח, ד׳ בשווא- ות׳ בדגש ובקמץ)ח עדה ו ש נתה שמח בה לב י טהורימ ירשוה כתובה היא לראש ארבעה משעת נתינך לבינינו, כי בששת ימימ עולמך תכנת ד בי פדית צדקה קנית רנממת שבת תמי ובשביעי נחתה למען שתניח לעמך יש אבות ובנים כעלו מן הים בגילה ברנה

.בשמחה רבה אמרו כולמ מי כמוך באלים וגי.

שמרי שביעי ראו את גבורתך על הים.

יחד כולם הודו והמליכו ואמרו.

ה׳ ימלוך לעולם.

י בניהם. בגלל אבות הושעת בנימ, ותביא גאולה לבנ

בא״י גאל ישראל.

י נוסח הברכה ע״י אמירת בגלל נו ט) (הגה) ורב עמרם גאון מתנגד לשי= שב״ב) אבות. וגאון סוראי אחר (גאוניקא ח״ב 91) כותב וכל שכן שאב״כ נת ובביח ר ב י נ ו אין אומרים אלא ה׳ ימלוך לעולם ועד בלבד. ונוסוות ו ב י ש יז ליום א׳ וב׳ של פסח. בגלל אבות ישנו במחזור רומניא מנהג רומי. וכן במנהג אשכנ

י) (נוסח רס״ג, ברכה ד׳) השכיבנו ה׳ א׳ לשלום והעמידנו לחיים ולשלוםות נ ופרוס עלינו סוכת שלום כדבר שנאמר וישב עמי בנוה שלום ובמנוחות שאנ

בא״י הפורש סוכת שלום על עמו ישראל.

ני ובין יא) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם בי בני ישראל וגי.

׳ צ?* ן ב מ י י ס ש י ל ד ק ש י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

• התנגדו לאמירת ושמרו. א ר ו י מ נ ו א הגה״ה אבל ג

עיין תשובת רב שר שלום בספר העתים 193.

י נ ר ב ת ר י ב ת ו ב י ש י ״ ג כ״ה א והשלם (ראל״פ) ח״ב 9. ב ע ד ר סל אין מנהג וכו׳ ובשאר כנסיות ובשאר מקומות ישראל אומר שומר ב ב ב ש

עמו ישראל לעד.

ואומר ושמרו וכו׳ וע״ע בתשובוח גאוני מזרח ומערב סי׳ ק״כ.

ו יב) (נוסח רס״ג) יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך מלכנך באמור לציון מלך אלקיך כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד ברו

ד לעולמ ועד אמן. אחה ה׳ המולך בכבודו חמי

ת ב י ש י (הגהה) עי׳ םרע״ג שם אבל ברוך ה׳ לעולם אין אומרים לא בל כולה. ומשם נראה שגם יראו עינינו לא אמרו. ב ב (אחרת) ולא ב

ן ז״ל הוא כעין דידן. וזל״ש ועומד ש״ץ: ו א ם ג ר מ יג) ונוסחה רב עב ומתחיל ברכו את ה׳ המבורך וכו׳ (כנ״ל סי׳ א׳ אות ג׳) דשאילו מקמי רג ה נ ן מהו לומר אשר כלה מעשיו בערב שבת. והשיב: כך מ ו א נ ט ר ו נ א י ג בשתי ישיבות נםורא 1פומבדיתא) שבין בחול בין בשבת אין אומרים אלא אשרת ישראל עמך אהבת (ברכה שניה) וקורין. י בדברו (ברכה א!׳) אהבת עולם ב. ואמת ואמונה (ברכה שלישיה) אומרים כדרך שאומרים בחול, ע מ ת ש א י ר ק וחותם ובברכה רביעית של השכיבנו) בא״י הפורס סוכת שלום עלינו על עדךנ

עמו ישראל ועל ירושלים.

מר יד) ובתשובת גאוני מזרח ומערב (םי׳ קז) וששאלחם נוהגים למית ב י ש י בשבת ״אשר כלה מעשיו״ יש למנהג זה. יסוד או לא. ותשובה) אנחנו בן בחול אלא אשר בדברו שלנו אין אומר לפנינו בין בשבת בין ביום טוב בי

מעריב ערבים.

ג מנהג ספרד כ׳ ברכו, אשר בדברו, מעריב ערביםי טו) ובספר המנהים ז״ל כי האומר אשר כלת ר מ י ורב ע א ו נ כשאר .הימים, וכחבו רב נ ט רש מחליף ומזכיר של שבת, בשלשת!' מעשיו׳ לסגולת עמים, וכן באמת נ ואמו נ טועה שבין בחול ובין בשבת מטבע אחד להם. וחותם פורש סוכת שלום. וכן מנהג, ויראה לי כי לא נזכר שבת בשום מקום כי אט בתפלה א צ נ י ב ו ר פ ת ו פ ר צם ויטו׳ י נ ו א ג בברכה רביעית נדעמידה) לעולם וכו׳ וםו״ד ע״כ נראים דברי ה

למחות בידם מלאומרם (אב״ן).

׳ ן ג מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע צב מ

׳ ן ג מ י ס

דיונים ע״ד החתימה פורש סוכת שלום וברכת הפסוקים

חילוקי דעות בין גאוני קדמאי, ופוסקים ראשונים ואחרונים / מנהגי בבל, אשבילא, טוליטולא, אשכנז וצרפת / משלים / נגלה ונסתר / נוסחאות שונות.

א) יש טיעון רב בדבר החתימה של ברכה ד׳ השכיבנו.

, אשכנז וספרד הוא: שומר עמו ישראל לעד. ל ו בנוסח ח

״ אם לחתומ שומר וגו׳ או הפורש. ת ב י ש ל י ל ומה הדין ב

וטיעון זה מובא בראשונים, בסדר רע״ג׳ ספר העתימ, במחזור וויטרי, ספר המנהיג, הפרדס, ארחות חיים, שו״ת הגאונים, שערי תשובה, גאוני מזרח ומערב

ן זה. ר יש מרחב רב בנידו ת ס נ , וגם ב ה ל ג נ דעוד. זה ב

ו נ י ב ת ר י ב ת ו ו ב י ש י ׳ ה י ב ג ה נ מ , ו ן ו א ם ג ו ל ר ש ב ש ר

ן זצ״ל בלילי ו א מ ג ו ל ר ש ב) זל״ש שבלי הלקט (סי׳ ם״ה) אמר רב ש .שבתות ובלילי ימים טובים בערבית׳ אין מנהג בישיבה ובבית רבינו שבבבל לומרן פורש סוכת שלומ. ואנו דבגולה נקיטיני־ן ״שומר עמו ישראל לעד״, אלא חותמי

י נ ו לפרוש על השלום. ב ת ר י ג ב ה נ מ ב

ן ג) הלשון בארחות חיימ הל׳ שבת (דף קלה) ובברכת השכיבנו חותמי ופרוס סוכת שלומך, ואם חתמ שומר עמו ישראל לעד אין מהזירין אותר דהכין ובישיבה לא היו משנין לא בשבת ולא ביום טוב, אך ו א ם ג ו ל אמר רב ש

בבית הרב היו משנין, ונותן טעמ לדבריו. משל לב׳ רועימ וכר.

בת (סימן פ׳) וששאלתם כי יש מקומות ד) וזל״ש שו״ת הגאוניס שערי תשות שאסור הוא ו ב י ש י י ת ש שאומרין והוא רחום במעלי שבת ויו״ט הכי הוא ב בשבת כיון שקידש היומ ואין אומי והוא רחומ ולא שומר את עמו ישראל דהכי קיי״ל וכו׳ והוא הדין לשומר את עמו ישראל. דאמר רבא א״ר זירא משל לרועה צאן כו׳ וכן כל זמן בחול ש ה ש ר י מ מגינים על העולם צריך לומר שומר את

עמו ישראל וכר.

ם י נ ו ם ש י ל ש י מ נ ש

ה) המשל שונה בהמובאות הנ״ל, ונכתוב תרי משה״ל ומארחות חיים

׳ צג ן ג מ י י ס ש י ל ד ק ש י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ן לראייה: הל׳ בשבה״ל משל למלך שנתרחק מחילו ובא בתוך עם אחר שאין מגי עליו, והיה מפחד׳ ולקח עמו כלי זין להגן על עצמו מן מבקשי נפשו. אבל כשהגיע לחוך חילו — הניח כלי זיינו, לומר: שאינו צריך לשמור את נפשו׳ שהרי סגניון לפי שטרודין הן, ואינן ושריו אתו לשומרו. כך ישראל כל ימות החול הן מתפחדית ב ש ל כמו ליום ה ו ח יכולימ לקיימ בהמ את המצוח, ומפני שאין זכות ליומ הנו ובואינר״ — צריכין הן להתפלל שלא יוזקו מן המזיקין, ואומרים: ״ושמור צאתי! הגיע ערב ן י י י ז ל כ א כ י ה ה ל פ ת ה ומברכין שומר עמו ישראל לעד. ו: איך לענג את השבת, ולנוח בו. וגדול הוא שבת — כולמ כןורחין לכבוד השבתן צריכין שמירה, י ,זכות יום .השבת, שמגין על הזוכרים אותו לקדשו. ולכך, אש על השלום. ולכך אומרימ ושמרו בני ישראל את השבת, ו ר פ ודיי להם לן ז׳ ברכות׳ והאמצעית — מעין השבת. ואומרים פרק במה מדליקין, ומתפללית הדבר, שמדכירין על עיינין השבת, בו שמדבר במשמרת השבת; והכל לחבי

וקוראין אותן כדי להגן עליהמ.

ו) המשל בארחוח חיים הוא משל לב׳ רועים האחד יושב לפני עדרו והאחד נעל לפני עדרו כראוי זה שישב לו לפניו בא ארי ודרס, זה שנעל כראוי אינו מתיירא כלום, כך בחול שאין אנו עסוקים במצות צריכים אנו לומר ושמור׳ אבל בשבת שאנו עסוקים במצות אין אנו צריכימ שמירה אחרת, וזהו צאתנו

ברית שלום שלא יהיו לנו שום נזק בשבת.

ר ה ו ז י ה ר ב ד ד מ ו י ס ל פ ע

) שרא על ת ב ש ז) חל״ש הזוהר ויקהל (ר״ה ע״א) כיון דהאי רוחא מן לצלאה נ א בעי ל ן וכל מקטרגין בישין אםתלקו מעלמא, ו עלמא כל רוחין בישים פריסת ו ל ת ש כ ס ן דישראל אינון נטירין בההוא רוחא ו על נטורא^ בגין מ״ש בג׳ פסחים קיב ע״ב גדפהא עלייהו. ואינון נטירין מכלא. (עייש״ע מעני שלא ילך האדם יחידיי בליל ד׳ ובליל ו׳ ומבדיל בין יחיד לצבור וראה במג״א םק״גנו י״ל דקאי שמתרץ בזה המנהג לאמר ושמור צאתינו גם בשבת. דשמור צאתי

אכל יחיד ויחיד.

ח) בזו״ח רות (עט ע״ב) מקודם אומר ולפיכך תקנו בתפלת ערבית נדחול) כל ימי השבוע והוא רחומ יכפר עון (עיין זוהר תרומה קל ע״א) על כי מאותה שעה שתחשך דנין את הרשעימ בגיהנמ ע״י המשחיתימ שהמ משחית אף וחימה, שכיון שנכנס ת ב ש א ב ל וכו׳ ולפיכך הקנו לומר והוא רחום בימי החול ו שבח ממחלק הדין מן העולם והרשעים בגיהנם יש להם מנוחה. (עיין ב״ר פי״א/ תנחומא תשא לג, ובזוהר בראשית י״ד ע״ב. מקץ קצז ע״ב. יתרו פ״ח ע״ב. הן לומר שומר עמו ישראל, עכ״ל. י א : ש ן תרומה קג סוע״ב. ניצו״ז) וכו׳ והוא הדי

׳ ן ג מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע 2£ד מ

״ ל ן ז ו א י י ל ה ד ש י מ ב ל ר ב ו ק מ ה מ

ט) ונביא מאמר נפלא על פי סוד מהמקובל הקדמוני המפורסם רבי משה זרי ליאון ז״ל בספרו הנפש החכמה (סימן יד).

ם ו ל ת ש כ ו ש ס ר ו פ ח ה ס ו , נ ב ו ם ט ו י ת ו ב ן ש י נ ד ע ו ס

נים י י תדע לך כי בהבנסך בפרדס נפלאות החכמה תוכל לעמוד על תוכן הענ ,ברמזים מועטים דברים גדולים טובים ורמים וברמז מעט תוכל להבין דבר מתוךד אמרו ו ן ס י ת נתן לנו הוא ית׳ שקול כנגד התורה כולה בענ ב ש . ה . , דבר.ן ההורה דכתיב ועל הר סיני ירדתה ודברת עמהם, וכתיב ואת שבת י י בעזרא בענן י . ומאריך בענ . . ה ל ו קדשך .הודעת להם מלמד ששקולה שבת כנגד כל התורה כו כי ן יתר דברי זכור ושמור כנגד מ״ע ומל״ת ועמ״ש מחלליה מות יומת אמר בינים י י א סוד הנקודה המחשבתית שהיא הנקודה העליונה ומשם יתפשטו הענ ו הן דותס עד םוף המחשבה שהיא הנקודה האחרונה סוד ברית קודש והיא בי בסו אוכלוסיה, עומדת בסוד הנקודה אמצעית שהיא התחלת הבנין בתוך העגול. כיב על מתכונתו זולתי בתוך הנקודה האמצעית שהיא בחלל ב ו ן העגול ס י א. ועל סוד זח! מחלליה מות . . ה ת נ ו כ ת .העגול׳ ומתוך אותה הנקודה יבנה הכל על מניה — י י יומת מי שנכנס בחלל נקודות הבנין לעקור שום דבר מכל תקוניה ומכל ענ. ותדע לך כי אלו ג׳ שבתות הם שבת הנקרא שבת דמעלי שבתא, . . ת מ ו ת י מו

ושבת היום, ושבת הנקרא שבת הגדול והוא הסוד הנקרא עולם הבא.

י) ומאריך בכה״ע ואומר בין יתר דבריו וע״כ נקראת זאת המעלה ״סכת שלומ״ ועל דרך האמת והנכון כי אותט הטועים אשר לא ידעו ואומרים בלילהאה שומר עמו ישראל לעד ,הם טועימ ומטעים לעם הקודש ומביא המשל מן הז הרועה המובא בתשובוח הגאונים שאין צריכים להתפלל על שמירה שישראל הם כנשר על גוזליו ירחף וכו׳ כי עכ״פ סוכת שלומ פורשת כנפיה על ישראל

זרע הקודש והם תחת ידיה ישראל נשמרים.

יא) ויש לומר הפורס סוכת שלום עלינו וגו׳ כדי לאמת האמונה, והיא פרוסה עלינו באמת בלא שום םפיקא כלל וכר. ויש לנו לדעת כי כל השבוער ע ו. ן בתפלת פ כ ם י ו ח א ר ו ה . וע״ז אנו אומרים ו . . ם נ ה י ג נדונין הרשעים ב. ואומר שכל האומר בשבת והוא רחום . . ם ל ו ע ערביה נדחול) מפני שהדין מצוי ב. וכיון שמםתלקין כשנכנס שבת אין אנו ראויים להעיר . . ק סתל מודה שהדין לא נ׳ בערב שבת. ע״כ בקיצור מספר נפש ת ה ו א כ ר אותם וכו׳ ולפיכך אומרימ ב

החכמה לר״מ דיליאון ז״ל.

׳ צה ן ג מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ב וראה לעיל (בסינון א׳) גבי והוא, רחום שהבאנו בנידו״ז, ולהלן באות י מהריקאנטי, שמקשר ג״כ ופרנס עם ענין והוא רחום, שהם כמנוגדים זה לזה.

ל ״ ם ד י ק א ב ט י ז ח נ ׳ מ ר

ן זה. ונביא במקוצר מדייק; י יב) גם רבינו ר׳ מנחם מריקאנטי ז״ל דן בענ (פ׳ וירא, דף נד ע״ג) נתקנו והוא רחום קודם תפלח ערבית והטעם מבואר וכר.ת על כי מאוחה שעה שבחנשך דנין את הרשעימ ע״י ג׳ המשחיתים שהם משחי. כיון שנכנם . . ה מ ,אף וחמה וכנלן נכללו בהאי והוא רחום משחית — אף — חת השבת נסתלק הדין מן העולם והרשעים בגיהנם יש להם מנוחה ומלאכי חבלת אינן שולטין עליהן משעה שקדש היומ וכר. ועוד המשילו משל לרועה וכו׳ ח, כי כיון שבא השבת אינו צריך שמירת ם ו ל ת ש כ ו ש ס ר ו פ טעם בחתימת הברת מן הקטיגור וע״כ חוחמים הפורס סוכת שלום כלומר סוכת דוד נמלכות) המחו

לשלום, כמו דאת אמר אקים את סוכת דוד הנופלת ע״כ בקיצור מריקאנטי.

ל ״ ק ז ״ מ ר ו ה נ י ב ר מ

מן יג) כתב רבינו הרמ״ק ז״ל בסידורו חפלה למשה (שער עשיר־ סין ג ה ד ו שביעי דף ד׳ ע״ב) ואומר קדיש לעילא, וברכו ומתפללים ערבית, עה: ופרוש עלינו סכת שלוע, בא״י הפורש ו (דוק בזה) ואח״כ אומרים ז נ ד ע ב וכו׳ ועל ירושלים (כנוםחא דידן). ומבאר הרמ״ק התוכן בזה״ל וזה הטעם שאיןן אומרין ושמור צאתנו, וכן אין אומרים י ת עמו ישראל, וכן א ן שומר א חותמינים נימ לא נאמרו אלא בחול לשמירה מן החיצו י י והסר מעלינו, שכל אלו הענ השולטים בלילה׳ ובשבת אין שולטין, שאומרו בשבת מורה גריעות בקדושתן והסר מעלינו אלא ופרוס עלינו סוכת שלום. והיינו השבת ופוגם. ולכך אין חותמית הםוככת עלינו המיוחדת עם כ ו החפילה לבינה שיפרוש עלינו המלכות. סנה הםוככת ם — תפארה. ואח״כ חוחם בא״י הפורש סוכת שלומ, הוא הבי ו ל ש ה

על השלום עלינו ועל עמו ישראל סוד הנשמוח שבתוכה.

יד)' או אפשר ו׳ קצווח, עמו ישראל, שהם יחד מתוועדימ עם התפארתן לשמירה, שליל י ם היא המלכות. ואין הענ י ל ש ו ר ל י ע , ו ל א ר ש הנקרא י שמורים הוא, לולא לתוספת קדושה ותוספת נשמה. ואומר קודמ עמידה ושמרו

י ישראל וכר. ע״כ מהרמ״ק ז״ל. בנ

ל ״ י ז ״ א ר ו ה נ י ב ר מ

טו) רבינו האר״י ז״ל מאריך מאד בדרושים בפרי עץ חיים, בשער הכוונות

׳ ן ג מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ד ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע •צו מ

י תוספות נשמה׳ וקדושת השבת, ובנידון זה שאנו נ י י ד ועוד בענ לת תמי בעו ו : עומדים כאן בדבר אמירה הפורס מוכת שלומ במקומ שומר עמו ישראל לעד. וכמובן שאין כאן המקומ להעתיק מד״ק אפילו מאמר אחד, וע״כ נחתור למצהת ב ש מד״ק איזה היקף כללי, שיקיף ענייני ההכנה לשבת. כלומר תוספת שבת, ו. ובזה יוכלל גם מה שתפיסת ״תוספת נשמה״ מתחלקת לג׳ חלקיוח והם: א פ ו ג תוספת נפש, הבאה ביציאה אל .השדה ובאמירת ״בואי כלה״ בלכה דודי. ותוספת

רוח הבאה באמירת ״ברכו״, ותוספת נשמה הבאה כעת באמירת ״ופרוש״. .

טז) ויחד עם זאת יתבאר מה שבכל התפלות של ערבית שחרית וםוםף אומרים ישמחו במלכותך, אבל לא בתפלת מנחה׳ אעפ״י שהיא דומה לג׳ התפלות שכוללת רק ז׳ ברכות ג׳ ראשונות, ג׳ אחרונות וברכה אמצעית מעין המאורע.

ן ישמחו נביא בתפלת מנחה דשבת). י (מענ

ות שהם סותרים יז) האריז״ל מציין על ג׳ מאמרי הזוהר שכנראה בשטתיי בשעתא דישראל זה את זה. והיינו כי בזוהר בראשית (מ״א ע״ב) אמר תא חז מברכימ ומזמנין להאי סוכת שלומ אושפיזא קדישא, ואמרי הפורש סוכת שלום כר.

ן לכל חד וחד כר. ן חדתי וכיון דשריא ופרישת גדפהא על בנהא אריקת נשמתי

ך ברכה דא ר ו ב מ ׳ ה ת ה ו א כ ר ובפרשת תרומה (קלה, קלו) אמר ב אצטריכו כל עמא לברכא במעלי שבתא ברעו דליבא וחדווה כר. ולא מברכי

ן קדישין כו׳. ן דנשמתי ן בעטרי ישראל ברכה דא עד דמתעטרי

ובפרשת ויקהל (רלד ע״א) משמע כי תוספות נשמה אתיא מאליה, תיכף כשנכנס ליל שבת.

ן שום סתירה בדבריהמ. כי המדובר הוא יח) ומסביר האר״י ז״ל כי אי בשלשת חלקי הנשמה המכונים נפש רוח ונשמה׳ ובברכו — רוח.

.הנכנסים הא׳ בעת קבלת שבת בשדה — תוספת נפש. הב׳, תומפת הרוח וזה נעשה בעת שאומרים ״ברכו״. והגי תוספת נשמה תה נעשה כשאומרים ופרוש

סוכת שלום.

וג׳ אלו המ כולמ מצד הנוק׳ שזמן עלייתה היא בליל שבת. ואח״כ ביום שבת יש ג׳ מיני תוספות נר״ן, ושלשתמ מצד הזכר, כי זמן עלייתו ביום שבת,

וכמו שיתבאר במקומו בעזה״י. (עיין שה״כ דרוש ג׳).

ית נוק׳ עצמה בליל שבת, שמע מהרח״ו ז״ל כו״כ שמועות יט) ובענין עלי מפי מורו האריז״ל, א!שר אינם זהות זה לזה׳ וחותר מהרח״ו ז״ל למצוא דרך, עם ההסתעפות של חיצוניות ופנימיות, ה י י ל ע בינים דרך אמצעית כדי להסביר ה

׳ צז ן ג מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ה ת ׳ כ ר ע מ •

ן לעולם עליון׳ או ג׳ ספירות ומקיפים, ועצמות, כלים ואורות, עליית עולם תחתות לג׳ ספירות אמצעיות, ואמצעיות לג׳ ראשונות, וג׳ ראשונות לעולם ו נ ו ת ח ת שלמעלה מהם. או העלייה לנוק׳ ולא לז״א, וביחד עם זאת שגם ז״א מקבל הארה.

ומחמת האריכות הגדולה הזאת אין די באר בכאן.

כ) וננקוט ציבתר ציבתר.ונות יש בחי׳ עצמות ובחי׳ כלים. ובבחינת הכלים כי בכל העולמות העליות ופנימיות. המלאכימ המ חיצוניות הכלים׳ והנשמות הם פנימיות הכלים. י נ יש חיצו

ניות העולמות וע״י תפלת כא) ובעת קבלת שבת בשדה, אז עולים חיצונת הנשמות. ובחחילה ערבית דליל שבת עולים גם פנימיות העולמות שהם בחי

עולה חיצוניותם ואח״כ פנימיותה, והעצמות נשאר. ואינו זז.

כב) וזהו סוד נפש — יתירה ותוספת שבת כי מן האורות המגולים קונים נפש יתירה. כל אנשי עוה״ז התחתון. ותוספות אור לתנשמות, שבכל העולמות . מתוספים קדושה ואורות יותר מעולימ ועצמות יותר קדוש, ממה שהיה להם בתחלה.

, ואח״כ ה ד ש ת ב ב ת ש ל ב כג) וכל הבחינה הזאת נעשית בעת ק, אז מתחדש הדבר באופן ר ו מ ת ג ב ת שכבר הוא ש י ב ר ע״י כל סדר תפלת ע

יותר מעולה.

כד) ועל זה סובבים הולכימ הכוונות של תפלת ליל שבת. וההבדל בין ׳קבלת שבת לבין קדושת שבת עצמה. יסוד הדבר לפי שבחחלה בעת קבלת שבתניות ת חיצו יה והלבישו א ת אלא שעלו פנימיות ג״ר דעשי ו מ ל ו ע לא עלו ה :ג׳ תחחוניוחן׳ דיצירה. וכן כיוצ״ב כל שאר המדרגות. ואז איננו קדושת שבת; עצמה. רק תוספות שבת׳ אבל עתה שכבר הוא שבת ממש לכן עתה יכל לירד הארה

. ם ל ו ע ם ל ל ו ע דקדושת שבת מ

כה) ומזה נובעים הכוונות של ד׳ הויות עסמ״ב ושמות אקי״ה יק״ו ז׳ ׳אותיות המכוונות לז׳ שמות והקדיש והברכו שול קודמ תפלת ערבית, וברכות הק״ש ויוצר דערבית והק״ש וכוונת פסוק ופרוש ולהורות נתן כי יש תוספותשה עתה בלילי שבת מבליל החול ולכן נהגו לומר ברכות ק״ש בנועם ובחן טוב ו קד

. הנקראת נועם הי. ה נ י ב ובקול נעים לרמוז איל נועם הנמשך עתה מן ה

כו) וברכת השכיבנו היא בהיכל קדשי קדשים דבריאה הנקרא מטתו שלשלמה, ובה יש תוספת קדושה, כי עתה נקרא סוכת שלומ, כמו״ש ופרוס עלינוה דתפלת ערבית היא בעולם האצילות. והרי ד י מ ע ־סוכת שלום כו׳ ואח״כ ה

נתבאר תוספת הנפשות מבחינת עליית העולמות.

׳ ן ג מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ה ת • כ ר ע צח מ

ינימ מה שמכונה סוכת שלום סככה;. ומאריך האריז״ל הרבה בהסברה העני ופריסת מסך, במורות מופלאים ואכהמ״ל.

ת ו נ ו ת ש ו א ח ס ו נ ם ו י נ ו ת ש ו מ ו ק י מ ג ה נ מ

כז) הטור (סי׳ רס״ז) הביא בארוכה כה״ע ומנהגי מקומות שונים. וול״ש וקורין שמע בברכותיה כבשאר ימות החול, בלא גירוע, ובלא תוספת, עד סוף. שחותם: ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ה מ י ת ח ן ב י נ ש מ ברכה השכיבנו. ו ירושלים עירך, בא״י הפורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים.ן שומר עמו ישראל לעד. . ואין חותמי ת פ ר צ ב ז ו נ כ ש א ג ב ה נ מ נכן ה כדאיתא במדרש שבשבת אין צריכין שמירה שהשבח שומר ונוהגין לומר פםוק־ה — ל ו ט י ל ו ט ב ושמרו לומר שאם ישמרו שבת — אין צריכין שמירה וכר, ו נוהגין לחתום בשבת כמו בחול, ואינו נכון, כדפרישית. ועוד דבירושלמי גרסינןם וכר י נ ו א ג בהדיא הדא דתימור בחול אבל בשבת אומרים ופרוס וכן כתבו הל שלא לומר שומר וחוחמין במקומו הפורס־ ב ב ב י נ ו ש ב וכן המנהג בבית ר

וקדיש לאלתר, וכר.

ת שנהגו לומר ופרוס — ראוי פ ר ג ולמנהג צ כח) וכתב בעל המנהיו כי־ לומר ובצל כנפיך תסתירנו ופרוס ואין לומר כי איל שומרנו וכו׳ ושמור צאתנר הוא להסמיך מעין חתימת החול שחותמין שומר עמו ישראל לעד. ע״כ לשון הטו בקיצור (עיין ב״ח ומביא דעת הלבוש המנהג דהיום, שכן אומרים זה ואין דעתו

נוחה) וכן כתב המחבר שמ.

. וכך ם י נ ו א ג ו ה ב ת כט) כ׳ האבודרהמ וחותמים ופרוס וכו׳. וכן כל י שנוהגים י ט ל א ו טי ל י ו ג א ש ב ה נ מ ו במקצת מקומות, לאפוקי מ הג ,0 ן בימים טובים ופרוס לחתומ בשבח כמו בחול, ולא יחכן. נאיני יודע למה חוחמיה חידוש רב. ראה עלינו, ובשבתות וחותמים) כשאר ימי החול. ע״כ רד״א. ויש בז מה שהאריך ראד״ל בשה״כ אם יו״ט שוה לשבת בנידון תוספת נשמה, ויש סברה

ן ופרוט וביו״ט לא, ע״ש. להיפך שדוקא בשבת חותמי

ל) וכ׳ הכלבו (סי׳ לה) ואם חותם שומר אין מחזירין אותו, וכ׳ א״ר ונדם־ י״ל אח״כ ופרוש בלתי שמ ומלכות משום שיש לזה טעם בסוד כמבואר בשה״כ דף׳

ס״ ט ע״א. (כה ״ח).

לא) הבאנו לעיל הנוסחא המובאה בטור, ובהמחבר, ועוד, ונביא הנוםחאך ם חותמי ד ר ט ש מ א ן ו ו ד נ ו ל ת באר״י ובחוץ לארץ (כשט״ג) ב ע שנוהגין כ

׳ צט רק שלישי סימן ג ר שני פי ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ץ ר א ב ם אמן׳ ו י ל ש ו ר .בא״י הפורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ים אומרים ועל ״כל״ עמו ישראל. וכן י ר צ מ ה ו מ ר ג ו א ח ר י ו ל ו ס א ר ש י ׳) בירושלים הנוםחא כן ופרוש ל י ם ב ק ו . יבק״ק בית אל נ מ ז נ כ ש נוסח אם עירך סוכת רחמים ושלום, בא״י הפורש סוכת שלום עלינו י ל ש ו ר ׳עלינו ועל י ועל כל עמו ישראל ועל ירושלימ עיר הקודש אמן. ומותגים בארץ ישראל לעמוד

.בשעה שהש״ץ אומר ופרוש.

לב) 1בםפר אוהל מועד (נתיב ד) סמיכת גאולה לתפלה דוד המלך ע״ה רמזה בספר תהלים וכו׳ וכן אומרים מפסוקים דברוך ה׳ ויראו עינינו שכיוןם אפשר שדינמ כתקנת הראשננימ. אמנם רבים מן הגדולים י נ ו ר ח א •שתקנום — ה, ואני ת ב ש ב ם עלינו כ ח פ ל ו ו ח ן היה חותם ב ״ ב מ ר ה ם מלאומרמ. ו י ע מנ ! א בס׳ צו גדול השלום שכל הברכות והנחמוח ב .מצאתי סיוע על זה שאמר בויקרא ו שהקב״ה מביא על ישראל חותמיהן שלום בקריאת שמע אומר ״סוכת שלומך״,

/ ע״כ מס׳ הקדמוני אוהל מועד. .בסוף תפלה ״עושה שלוס׳

י לג) ובהגהת שמ יריעות האוהל להרה״ג שמ״ח גאגין ז״ל מביא ממנהגל המובא לעיל באות יח. ומבאר הטעמ ־ ת א י ם בבית מדרשו ב י ל ב ו ק מ ה

לכל הסדר, ואביא לשו0(ו.

ל יב״ץ לומר בנוסח זה ופרוש עלינו ת א י ג בית מדרשנו הנורא ב ה נ מת אמירת ופרוס אנו! קמימ — ואומרים אותו בקול וזמרה ובשמחה ובנעימה וכו׳ ובעי קדושה כולם כאחד, וראיתי אני שהכל נעשה בכונה ובדיוק רב. דהנה מה שאנר :מזכירים ״ירושלים״ בםיומ ובחתימה הוא נוסח מרן ז״ל שכתבו בסי׳ רם״ז׳ ודלאא הצריכו להזכיר ירושלימ אלא בחתימה לבד. ל •כסידור הרד״א והלבוש ז״ל ש

לד) ומה שאנו אומרים בסיום ״רחמים ושלום״, ובחתימת אין אומרים רחמיםא כהרדב״ז ז״ל בספר מגן דוד סי׳ ל׳. שהביא הרה״ג הרב חיד״א ז״ל ל זה דו . ומה שאנ . . ה מ י ת ח ן לומר סוכת רחמים לא בסיום ולא ב .בק״א בברכי יוסף דאי. ועל הקימה . . ד ו ס ת חסידים על פי ה . וכן גרים במשנ . . ו מ ל ע ם ועל כ ח מ ו א הוא ממהר״י סרוק ז״ל בשם מהרח״ו ז״ל כדי לקבל תוספת נשמה יתירה מבחינת

הלילה. ולכן אומרימ זה בקול רנה וזמרה, ע״כ בקיצור.

לה) כתב מהרח״ו דכשאומר ופרוס סוכת שלומ צריך לקומ כדי לקבל ׳:תוספת נשמה יתירה (שה״כ דף סט). וכבר הבאנו לעיל דהשגת תוספת נפש היא .בבואי כלה, ובברכו תוספת רוח, ובפרוס תום׳ נשמה, ובאם שכחו לקבל תום׳ נפש

ורוח כנ״ל יכוון בפרוס לקבלם. (שה״כ דף ע׳).

כ נוסחאות בפרום, מובא בכה״ח ובליקוטי מהרי״ח בשם ״ לו) ישנם ם •דדב״ז וברכי יוסף ושלמי צבור ושה״כ ועוד.

׳ ן ד מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ר ש ע ל ה ש פ ה ת ר כ ת ע ק מ

׳ ן ד מ י ס

ענין אם לומר ושמרו בליל שבת ושאר פסוקים במועדים וראש השנה• ויום כפור

א) וכמו שיש טיעון רב ע״ד חתימת ברכה ד׳ השכיבנו בליל שבת כן ישן עמ החתימה של ברכת טיעון אם לאמר ושמרו בליל שבת. ויש שמקשרימ העני השכיבנו. כמו הארחות חיים להרא״ה ז״ל אחר שהביא כנ״יל ענין ופרוש ממשיך

לומר ע״ד ושמרו. י

ן ופרוט סוכת ב) חל״ש הרא״ה ז״ל ארחות חיימ ובברכת השכיבנו חותמי שלומך וכו׳ משל לב׳ רועים וכר אבל בשבת שאנו עסוקים במצות אין אנו צריכין שמירה אחרה. וזהו ברית שלום שלא יהיה לנו שום נזק בשבת. ולכך יש מקומות,ת וכו׳ להזכיר אוחו בריח. וזהו ב ש ת ה ל א א ר ש י י נ ו ב ר מ ש שאומרימ ו שיסדו ברצה והחליצנו שלא תהא צרה ויגון ביומ מנוחתנו. כי מצות שבת יגןי ישראל את השבת ברית עולם — עלינו כמו שהבטיחנו השם בפסוק ושמרו בנ ברית כרותה לשומרי שבת בינו ובינם שלא יזוקו לעולם ביומ זה, וזה האות אשר

י ישראל. י ובין בנ נ בי

ג) והשבה״ל השלמ כוחב ואחי ר׳ בנימן פירש מה שאומרים ושמרו, עלן זכור — זכרהו על היין נ ש כדאמרי ח י ק שמ זכור ושמור. שמור בתפלה וזכור ב בכניסתו. ושמרו כנגד שמור לומר כל השומר שבת כתיקנה — השבת משמרתו.

נימ של ופרוש עמ ושמרו, וכ׳ ונוהגין לומר י י ד) והטור מקשר ב׳ הענ פסוק ושמרו בנ״י לומר שאם ישמרו ישראל שבת אינם צריכימ שמירה׳ והוא ג״כ מעין גאולה כדכתיבנא לעיל שאם ישמרו ישראל ב׳ שבתות מיד נגאלין. וכ״כ בשה״כ דף ם״ט ע״ד פסוק ושמרנ בנ״י שנוהגין לומר קודם הקדיש הוא:

לפי שהלילה הוא בחי׳ שמור.

ה) חל״ש ש״ע הרב בעה״ת הנוהגין לומר ושמרו בנ״י וכו׳ יש להמ על­ מה שיסמוכו ואין זה הפסק בין גאולה לתפלה, לפי שאם ישמרו ישראל שתי

שבתות מיד נגאלין. והרי זה מעין גאולה ג״כ.

. ג ה נ ו) ובסידורו דא״ח הביא פסוקי ושמרו, וכתוב שמ מקודמ בזה״ל מו ר מ ש ת ו ב ש ב העולמ לומר קודמ חצי קדיש בחוול ברוך ה׳ לעולס או״א ו (ובי״ט ור״ה ויה״כ פםוקימ אחרימ מעין קדושת היום) ויש להמ על מה שיםמוכו.א לומר בחול בי״ל או״א מפני חשש הפסק — ל ומוסיף לומר אבל הנוהגין ש גם בשבת (וי״ט ור״ה ויה״כ) אין להפסיק בפסוקים ואין להפסיק להכריז יעלת

ויבא בליל ר״ח, ע״כ.

׳ קא , ה ׳ ן ד מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה ב ר ע מ

ת משום חשש מ א ז) וכתב הרב ראד״ל בשעה״כ כי הכרעת אדמו״ר שלא ל הפסק, אעפי״כ לא השמיטו מן הסדור משום שהנוהגים לאומרו יש להם על מה

שיםמוכו. (ראה ההמשך בסימן ה׳ אות י׳ וי״א).

ח) על מה שכחב הטור ו0והגים לומר ושמרו, כתב הפרישה צ״ע למה אנו אומרים ברגלים וידבר משה, וביום כפור כי ביומ הזה יכפר, ובר״ה תקעו בחדשן ליה כתפילה אריכחא, נ שופר, ובפרט שלא מצינו בשום פוסק. ואפשר דחשבי דכיון שבא להזכיר קדושת היום הילכך צריך להזכיר קודם לכן מעין המאורע ויש סמך לזה מתא דכתב הרשב״א להתיר מה שהשמש מכריז בביה״כ קודם תפלת

ערבית בתחלת ר״ח יעלה ויבא כיון דצורך חפלה היא.

ט) וזה מפורש יוצא מהאבודרהמ. וזל״ש רד״א ונוהגין לומר פסוק (שמות לא — טו, טז) ושמרו בנ׳׳י בין גאולה לתפלה לומר שאמ יזשמרו ישראל אתת פ ר צ השבת כראוי מיד נגאלין. וכתב אבן הירחי (ספר המנהגים) ואומרים בם אלה מועדי תיכף לחתימת הפורס כלומר י ד ע ו מ ר ה א ש ב ח ושמרו ו בשבתו! ב ם א ה ר ב שיפרוס ברכת שלומו עלינו אם נשמרהו כראוי. וכן יסד החכמ ר׳ אא ז״ל פיוט לשבח כי אשמרה שבת א־ל ישמרני אות היא לעולמי עד ר ז ע

ו וביני, ע״כ. נ בי

י) וכ׳ המאמר מרדכי כי האבודרהמ לא הזכיר ר״ה ויוה״כ, וכמדומה לי שמנהג מדינות אלו שלא לומר פסוקימ רק בשבחות בלבד אמנמ קצת יחידים

י ע״כ מאמר מרדכי. נ נוהגימ לאמרם, ואינו נכון בעי

׳ ן ה מ י ס

אם אומרים ברוך ה, לעולם בתפלת ליל שבת

א) 1 בימוח החול יש מנהגימ שאומרים ברוך ה׳ לעולמ קודמ תפלת העמידה. אבל בתפלת ליל שבת לא אומרימ, ויש שלא אומרים אפילו בימות החול. ננביא טופס הענין בקצרה. ונראה כי השמ״ע תיקנומ אנשי יבנה באר״י, וברוך תיקנומ

אנשי בבל. במקביל לי״ח ברכות של שמ״ע וכאן י״ח אזכרות.

ב) שורש הענין קשור עם סמיכת גאולה לתפלה ואם תפלת ערבית רשות או חובה. והענין מבואר בגמרא, רש״י ותוספות וגאוני קדמאי.

ג) חל״ש הפרדס לרש״י סי׳ ב׳ ולפי ששנינו תפלת ערבית רשות י״רל ברכה אחת יראו עינינו וישמח ב ב ב ת ש ו ב י ש י י ש א ברכות לכן הוסיפו ר׳ וחותם בא״י מלך משובח ומפואר חי וקיימ חמיד הוא ימלוך עלינו לעולם ו נ לבי

י ן ה מ י י ס ש י ל ד ק ש י פ נ ר ש ע ה ש ל ת פ ת ה כ ר ע ב מ ק

זעד. אחרי הפסוקים להודיע שתפלת ערבית רשות.! ואין צךיך לסמוך גאולה לתפלה וקבעו כנגד התפלה הפםוקין שאנו אומרים ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן וכר עםה תיקנום ושלחום לאנשי בבל נ ב י ה שיש בה י״ח ברכות על הסדר ב ת מ י ת חל גם הם את אלה י״ח אזכרות של פסוקים ב י ב ש נ להתפלל, לכך תיקנום א

שהם כנגד התפלה, ושלחום לחכמי יבנה, ונתיישרו בעיניהם.

ל י״ח שבחות שאט א ר ש ץ י ר ל של א א ר ש י י א י ש וכנגדן קבעו נ אומרים בישתבח מ־ושיר ושבחה הלל וזמרה, נכר.

וי״ח קיומין באמת ויציב ונכון וקיים וכו׳ ומאריך בזה., ונביא להלן ן ו א י ג א ו נ ר ט ובסימן ג׳ מביא השאלתא מיקמי ר׳ נן ששמ מבואר בהרחבה מלאה. וראה תוספות ברכות ו א ם ג ר מ מסידור רב ע, ונביא מתלמידי ד״י על ג ״ ע (ד׳ ע״ב ד״ה דאר״י) דמביא ג״כ קטע מדברי ר

ף שם. בשם הרמב״ן ורבינו יונה. ׳ / י הר

ד) חל״ש תר״י ואע״ג דצ״ל השכיבנו בגאולה — כגאולה אריכתא דמיא. והטעם שאינה הפסקה מפני שהשכיבנו מעין הגאולה, שבשעה שעבר השם לנגוךי את מצרים היו מפחדין ומתפללין לבורא לקיימ דברו ושלא יתן למשחית לבוא אל בתיהם וכר וכנגד אוחה תפלה התקינו לומר השכיבנו שיצילנו השם מכל דברת כנגד מה שהיה בשעת הגאולה מ א רע וישמור צאתנו ובואנ^י, וכיון שהתקינו ל

אמרו דלא הוי הפסקה דכגאוולה אריכתא דמיא.

ה) עו״ש ויש לשאול על מה םמכו העולם להוסיף ולומר אח״כ פסוקיםא אמרו כגאולה אריכתא דמיא והוי הפסקה. של ברכת המלך בכבודו שעל זה לן נר״ו ״ ב מ ר ומקצה החכמימ היו נמנעים מלאמרם. וכך היה מנהגו של מורי המ למנהג שנהגו כל העולמ לאומרם. ע ן ט ת ה קרובו, נ נ ו אבל מורי רבינו ית היו אומרים אלו הפסוקים, שיש בהס ו ש שבחחלה שהיתה תפלת ערבית רן ומבית א י צ י״ח אזכרות כנגד י״ח ברכות, וחותמין עליהן, ואומרין קדיש, ו י ו, נשאר הדבר כמו המנהג הראשון ה ב ו הכנסת לביתם). ואח״כ אעפ״י שקבעוה ח ולא הוי הפסקה בין גאולה לתפלה דכיון שמתחלה אדעתא דהכי קבעוה לא מקרי

הפסקה.

ת חיימ להרא״ה ז״ל ואין אומר ברוך ה׳ לעולם. לפי שכל חו ו) כתב האון בשביל שהיו א היו מתפללי ל עצמו לא נתקן אלא בשביל שמונה עשרה ש טרודין במלאכה. וםברי כרב דאמר תפלת ערבית רשות. ובשבת אין אומרים שמונה עשרה. ואחר השכיבנו אומר קדיש זוטא. 1כתב ה״ר נתן דבשבת אוקמוה אעיקר תקנתא בשתים לפניה ושתים לאחריה משום מזיקין או משום שלא היו עושין מאומה היו מתפללין תפלת ערבית ולא היו אומרים ברוך ה׳ לעולם, קדיש

יקצר. ואין להקפיד בשבת בסמיכת גאולה לתפלה, לפי שאין צרה בשבת.

׳ קג. ן ה מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ ב ר ש ע ת ר ת פ ל ה ש כ ר ע מ

ן שהזכרנו לעיל מוזכרת בנוסחאות ו א א י ג ו נ ר ט ז) השאלתא לרב נ שונות בהרבה ספרים (ם׳ העחים, פרדס, שבה״ל ומח״וו), ואנו מביאים בקיצור

׳ הר ראל״פ. ג ׳ י ע נוסחת ר

שאילו מקמי דרב נ ט ר ו נ א י נגאון) בלילי שבתות בברכות אחרונות שבק״ש אומרימ ברוך ה׳ לעולמ כשאר ימות החול או ושמרו, ובלילי יום טוב לא

כך נולא כך) באי צד ראוי לומר.

: מדברי חכמים ברכה זו אינה כל עיקר בברכה חמישית, ח) ושדר הכי שכך שנינו בשחר מברך שתים לפניה ושהים לאחריה וכר, ובערב וכר, כגון גאל ישראל ושומר עמו ישראל לעד, ותו לא. ואמרינן בגמרא וכר« וכיון ךהלכתא כוותיהי ותקון בתר שומר עמו ישראל למימר א ת ר ן ב נ ב דרב דאמר רשות אתו רנן פסוקי, תקינו בתרייהו ברכה. ת בהו שבחות וזמירות. וכיון דאמרי פסוקי דאי, אבל בשבת כיון דשכיחי מזיקין, וצריכי ישראל למיעל לבתיהם ל ו ח דבר זה ב מיקמי דליחשיך משום םכ0ת שעירין׳ אי נמי מקמי איעקורי שרגא — סלקוהה ב י ש י ג ב ה נ ך מ כ ה ושחימ לאחריה. ו י ן בערב מברך שתימ לפנ והעמידוה אדתנ

. ל ב ב ב ו ש נ י ב ת ר י ב ב ו ו נ ל ש

ם נגאון) נמי גם בלילי שבתות ובליל ו ל ר ש ט) נהכי אמר ר ב י נ ו שך י י נ ו א ב ת ר י ב ב ה ו ב י ש י יו״ט במעריב לומר שומר עמו ישראל לעד, בן פורם סוכת שלום עלינו ועל כל עדת עמו , אלא תחת שומר עמו חותמי ג ה נ מ ישראל ועל ירושלים. ואין אומר אחריה אלא קדושה (רצ״ל קדיש זוטא) לאלתר.

ובשאר בתי כנסיות ובשאר מקומות אומר שומר עמו ישראל לעד.

ם — ל ו ע ׳ ל ך ה ו ר י ישראל את השבת וחותמין אבל ב ואומר ושמרו בנ. ל כולה, ע״כ מ ר ע ״ ג ב ב ה ולא ב ב י ש י א י ן אומרים לא ב

(וצע״ג בדבר שעירין או מזיקין דיש סתירות. עיין תוספות ברכות הנ״ל, רש״י שבת כד ע״ב, והגהות רי״ש לספר העתים ובמגן האלף ואכהמ״ל).

י) והבאנו לעיל (סי׳ ד׳ אות ו׳) כי בסידורו של מרן בעל התניא מובאו לעיל, וכתב הרב ראד״ל הן ושמרו והן פסוקי ברוך ה׳ לעולס. והבאנו לשונ) בשער הכולל כי הכרעת אדמו״ר שלא לאמרמ משום חשש הפסק (דהאידנא קבעוה חובה) א־עפי״כ לא השמיט מן הסידור משום שהנוהגים לאמרם יש להם על מה שיםמוכו. ובסדור האריז״ל לא השמיטו גם בי״ל או״א כי שם נדפס סדר תפלת

ערביה דחול וכו׳.

יא) עו״ש כחוב בפסקי דינימ מאדמו״ר בעל צמח צדק ז״ל שמי שנוהג שלא לאמרמ ומתפלל בצבור שנהגו לאמרם והוא חושש לאמרם משום הפסק לא

יאמר אותם דאין בזה משום לא תתגודדו עכ״ל.

׳ ן ה מ י י ס ש י ל ק ש ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ ־ . ד . ק

וכ״כ בשו״ת חתם סופר (סי׳ ט״ו) אשר רבותיו ר׳ נתן אדליר ובעל •התפלאהד מן סדור האריז״ל ר פ ח ס ס ו ז״ל כשהיו מתפללימ לפני התיבה היו מתפללים נ

. ז נ כ ש אעפ״י שכל הצבור שבבית הכנסת היו מתפללים נוסח א

״ ג יב) וישנם כמה טעמים שלא לאמר בשבת הפסוקים בילאו״א מ ר ע דבשבת שכיחי מזיקים ולכן צריכים להכנס לביתם קודם שתחשך, או הטעם דילמא מיעקר שרגא םלקוה לתוספות שהוסיפו ואקמוהו אדינא דמשגה פ״א דברכות בערבי א ו נ ר ט מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. ובמט״מ כ׳ טעם ג׳ בשם רב נ ג א! ו ן מפני שיש בני אדם שלא אכלו בער״ש רק מעט בבוקר כדי שיכנס לשבתן ע״ש. וטעמ זה יתי א רצו לאחר בביהכ״נ ואקמוה אדינא׳ דמתנ בתאוה, ע״כ ל שייך גם ביו״ט. ובכלבו ובלבוש כתבו הטעם משום דפסוקי בילאו״א נתקנו כנגד הי״ח ברכות וכיון דבשבת ליכא י״ח ברכות אין אומרים ג״כ הפסוקים. וא״כ ה״ה

במי ביו״ט (עפ״י מהרי״ח).

תפלת ערבית דשבת

(בשבת קודם ברכו אומרים זה המאמר):

כגונא דאינון מתיחדין לעלא באחד אוף הכי איהי אתיחדת לתתא ברזא דאחד למהוי עמהון לעלא חד לקבל חד קודשא בריך הוא אחד לעלא לא יתיב על כורסיא דיקריה עד דאיהי אתעבידת ברזא דאחד כגונא דיליה למהוי אחד באחד. והא אוקימנא רזא דיי

אחד ושמו אחד:

רזא דשבת איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד למשרי עלה ברזא דאחד. צלותא דמעלי שבתא דהא אתאחדת כורםיא יקירא קדישא ברזא דאחד. ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא עלאה.

ר י ה ב ר ה ו א

כ ג ו נ א מאמר הזוהר (ח״ב דף קלה ע״א) בפרשת תרומה, ונוהגים החסידים לאומרו קודם ברכו. ומובא מאמר זה גם בםדורו של מרן האדמו״ר הזקן בעה״ת. ושם בארו באורר רב. מה שאין באפשריות להעתיק כאן כולו, ורק להלן נביא

םנםן אחד עמ״ש ואנפהא נהירין. ולבעבור יוסבר המאמר נביא מפירוש הסולם למר׳ר מהדי״ל אשלג זצ״ל, והוא תרגום מלולי מארמית ללה״ק עם כו״כ הוספות מלים כדי להסביר התוכן יותר.

א נ ו ו ג ר כ מ א מ

ה ז ח ו מ נ י י ה ׳ א מתיחדים למעלה, ד , ת ד ז ו ו צ ׳ ק ז כמו שהם ה״ א ט ת ד ס ו פ ת ו ה ם ש מ ן ע י א ו ש ש ו ר י פ ה באחד ש ל ע מ ל ד ז ״ א וה ט מ ל ה ד ז ״ א ו ז ח ו מ נ י י ה ת מתייחדת למטה ד ו כ ל מ אף היא ד ה י י נ ו הא ״ א ז ו ה בסוד אהד, כדי שתהיה עמהם למעלה אחד כנגד אחד׳ כי הקב״ה שא ה מ ל כ ו ת עד שגם היא ו ה שהוא אהד למעלה, אינו יושב על כסא כבודו ש נעשית בסוד אחד כמוהו כדי להיות אחד באחד, והרי העמדנו הסוד של ה׳ אהד. ד ח א ד ב ח ם א ה , ו ת ו כ ל מ א ה ו ו ה מ ש ״ א ו א ז ו ׳ ה י ה ושמו אחד, כ

ת ע ת שבת ב א ר ק ת נ ו כ ל מ ש ב ת וזהו סוד של שבת היא ה ז א ד ר שנתייחדה בסוד אחד שישרה עלה ז ״ א שהוא סוד אחד, ו ז ״ ם התפלה של ליל

ת ב ש ת ד י ב ר ת ע ל פ ד ת ד קו ם

כד עיל שבתא איהי אתיחדת ואתפרשת מסטרא אחרא. וכל דיניך מתעברין מנה ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא ואתעטרת בכמה עטרין לגבי מלכא קדישא. וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כלהו ערקין ואתעברו מנה. ולית שולטנא אחרא בכלהו עלמין. ואנפהא נהירין בנהירו עלאה ואתעטרת לתתא בעמא קדישא וכלהו מתעטרין בנשמתין חדתין כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדות

בנהירו דאנפין: (ת״ק וברכו):

ר י ה ב ר ה ו א

ת בסוד אחד׳ ובתקנת. ו כ ל מ א ה ו ה שבת, כי אז נתייחד כסא הכבוד הקדוש ש. א ז ״ א ו ה שישרה עליה מלך הקדוש העליון ש

א כאשר נכנם השבת, היא מתייחדת ומתפרדת מסט״א• ת ב ל ש י י ד ע כ וכל הדינים נעברים ממנה, והיא נשארת ביהוד האור הקדוש, ומתעטרת בכמה עטרות למלד הקדוש, וכל ממשלות הרוגז ובעלי הדין בורחים כולם ואין ממשלה

. ה נ מ ץ מ ו אחרת בכל העולמות ח

ה מאירים באור ל ר ש ״ ג ו ה נ י י ה ן ופניה ד י ר י ה א נ ה פ נ א ו העליון ומתעטרת בעם הקדוש למטה, שכולם מתעטרים ממנה בנשמות חדשות׳ אז, ת ה ׳ ה מ ב ו ר ד ו א כ ר תחלת התפלה לברד אותה בשמחה, בהארת הפנים ולומר ב

ת את כדי להתחיל בברכה אליה. א ר ק נ ת ה ו כ ל מ א ה י ה את בדיוק ש

עיי״ש בזהר המשד כה״ע.

. ואנפהא ן י א נד. י ד ה פ נ א ובביאור מהרז״ש זצ״ל מסידורו עמ״ש ו נהירין בנהירו עילאה ותו״ד בקצרה כי בכל ימות החול ממשיכין הכהנים הארת פנים דאריד אנפין במלכות והטעם שמבחי׳ א״א דוקא באה זאת ההארה לפי שמפני עוצם החושך צריד שיבא האור דוקא ממקום היותר עליון המאיר ביותר, אד בעליות העולמות מתול לשבת יש כאן בתינת הארת פנים במלכות מצד בחינת הקישוטין מלמטה למעלה, דהיינו בתינת עליית הבירורין דרפ״ח ניצוצין, ואז גם בחינת הארת פנים דא״א במלכות שנקרא נהידא עילאה מאיר בה. מבחינת הפנימיות. יותר וכר וזהו אשד. יראת ה׳ היא תתהלל היינו בעליית המלכות בבחינת כתר ממש ואז נק׳ אשה יראת ה׳ למעלה מן החכמה שהוא בחינת יראה עלאה וזהר

אשת חיל עטרת בעלה עיי״ש שמבאר כל הכגוונא עפ״י דא״ת ובאורך רב.

ודע דהנוהגין לומר כגוונא אחר קבלת שבת אם חל יר׳ט בשבת אין אומרים אותו וכ״ש שבת חוה״מ כ״כ בסידור יעב״ץ ובמטה אפרים בהל׳ סוכה, ועיין

במט״א הל׳ ר״ה סי׳ תקפ״ב דבר״ה שתל בשבת אומרים כגוונא. (מהרי״ח).

ת קז ב ש ת ד י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

קבלת שבת

(ביחיד יאמר זה סיום המאמר אחד בבחירו דאנפין):

ר ברכו את יי המבורך את דיקא דא שבת דמעלי שבתא בדור יי מ ו ל ו ;המבורך. דא אפיקו דברכאן ממקורא דחיי ואתר דבפיק מבד. כל שקיו לאשקאה לכלא ובגין דאיהו מקורא ברזא דאת קימא קרינן ליה המבורך איהו מבועא דבירא וכיון דמטאן התם הא כלהו לעולם ועד ודא איהו ברוך יי המבורך לעולם ועד:

: (ברוך אתה וכר)

ת י ב ר ת ע ל פ ת

(בחול קודם והוא רחום אומרים זה):

ש י ר המעלות הבה ברכו את יי כל עבדי יי העומדים בבית יי בלילות: שאו ידכם קדש וברכו את יי: יברכך יי מציון עושה שמים וארץ: יי צבאות עמבו משגב לבו אלהי יעקב סלה (ג״פ): יי צבאות אשרי אדם בוטח בד (ג״פ): יי הושיעה המלד יעבבו ביום קראבו (ג״פ): מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב יי שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל: בשלום יחדו אשכבה ואישן כי אתה יי לבדד לבטח תושיבני: יומם יצוד, יי חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי: לתשועת .צדיקים מיי מעוזם בעת צרה: ויעזרם יי ויפלטם יפלטם מרשעים ויושיעם כי

חסו בו: (ח״ק):

והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר ׳כל חמתו: יי הושיעה המלך יעננו ביום קראנו:

ר י ה ב ר ה ו א

ם ראה במדור מערכת התפלה ששם הבאבו כו״כ דעות בבידון ו ח א ר ו ה ו :אם אומדים בשבת ויום טוב והוא רחום׳ וישבם מנהגים שובים בזה. וראה בטורם ר מ (סי׳ רסז) שבספרד נוהגים לומר והוא רחום קודם ברכו, וכ״ה בבוסח של רב ע, אבל באשכבז אין בוהגים לאומרה. ובזוה״ק תרומה דף קלה מאדיר ן ו א ג .

בבידון זה.

י ת ש ת ד י ב ר ת ע ל פ ר ת ד קח ס

(בשבת ויו״ט מתחילין כאן):

; ך ר ב מ ו את יי ה כ ר (חזן): ב

(קהל וחזן): ברוך יי המבורך לעולם ועד:

'ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו. בורא יום ולילה גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור. ומעביר יום ומביא לילה ומבדיל בין ובין לילה יי צבאות שמו: אל חי וקים תמיד

ימלוך עלינו לעולם ועד: ברוך אתה יי המעריב ערבים:

אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת. תורה ומצות חקים ומשפטים אותנו למדת. על כן יי אלהינו בשכבנו ובקומנו נשיה בחקיך ונשמח בדברי תלמוד תורתך ובמצותיך לעולם ועד. כי הם חיינו וארך ימינו. ובהם נהגה יומם.ולילה. ואהבתך אל תסיר ממנו

לעולמים: ברוך אתה יי אוהב עמו ישראל:

ר י ה ב ר ה ו א

. ו ר ב ד ר ב ש ו : א כ ר ב

ן נראה דיש מי'שאומר שינויי נוםחא בערבית ו א ם ג ר מ מסידור רב ע דשבת מערבית דחול. והוא סובר דטועה הוא מי שאומר כך, וזל״ש רע״ג (דף כה סי׳ רעג) ובלילי שבתות מקדימין ומתפללין שכך אמרו עיולי יומא כמה דאפשרו כ ר ם ועוביו ב ו ת א ר ו ה מקדמינן ליה וכר ועומד שלית צבור ומתחיל ו ומתחיל החזן אשר בדברו וכר ומאן דאמר אשר כלה מעשיו — טעות הוא בידו,י [גאון] מהו לומר אשר כלה מעשיו בערב שבת. ב ג ט דיו נ א דשאילו מקמי ר והשיב כד מנהג בשתי ישיבות [סורא ופומבדיתא] אין אומרין אלא אשר בדברו.ה כדרר נ ו מ א ת ו מ א ש ו ״ ל וקורין ק א ר ש ת י י ם ב ל ו ת ע ב ה ואומר אל א ר ש ת י ד ל ע ע ו ו נ י ל ם ע ו ל ת ש כ ו ש ס ר ו שאומרין בחול. וחותם פ

. ם י ל ש ו ר ל י ע ו

ה גאון ז״ל במילואה. י ד ע ונוסחא זו מובא בסידור רב ס

וזלי׳ש רבינו ם ע ד י ה ג א ו ן בסידורו (דף קט) ואחרי שגמרנו את תפלת הימים הכלליים ר״ל ימי החול ודיניהן, צריר שנצרף להן את תפלת הימים המיוחדים

וברכותיהם.

ת קט ב ש ת ל י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

(יחיד אומר): אל• מלך •נאמן:

: ד ח ו יי א נ י ה ל ל יי א א ר ש שמע י

(בלחש): ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

ואהבת את יי אלהיך בכל־לבבך ובכל־־נפשך ובכל־מאדך: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על־לבבך: ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך: וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך: וכתבתם על־מזזת

ביתך ובשעריך:

והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, לאהבה את יי אלהיכם ולעבדו, בכל לבבכם ובכל־נפשכם: ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירשך ויצהרך: ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת: השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם: וחרה אף יי בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר יי נתן לכם: ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו

ר י ה ב ר ה ו א

. ם ו צ ג ו ח ש ו ד ש ח א ר ת ו ב ובאמר שהן ארבעה חלקים: ש ובבאר תפלות השבת וברכותיה ובאמר: לפבי שקיעת החמה ביום חששי, ואחרי ת ב ש ר ה ק ב י ל ד ה חייבים להדליק בר! לשבת, ורוביבו מברכים עליו ל שקיעת החמה קוראים קריאת שמע, ויש מכביסין זכר השבת בברכות שלפביה ושלאחריה בא״י אמ״ה אשר כלה מעשיו ביום השביעי ויקראהו עונג שבת קדשו מערב עד ערב התקין מנוחה לעמו ישראל כרצונו גולל אור מפני חשד וחשד מפבי

אור בא״י המעריב ערבים. וכך ממשיך הרס״ג ביתר הברכות אשר בהם נכנסים מתוכן השבת.

ובמדור מערכת התפלה (סימן ב׳). הבאנו כל הנוםחא על כל הברכות של תפלת ערבית׳ וציינו שם הרבה מ״מ, ואשר הרמב״ם ז״ל הרכיב ב׳ נוסחאות

של חול ושל שבת.

ת ב ש ת ד י ב ר ת ע ל פ ר ת ד קי ס

לטוטפת בין עיניכם: ולמדתם אתם את־בביכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך: וכתבתם על מזזות ביתך

ובשעריך:

למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע יי לאבתיכם לתת להם, כימי השמים על הארץ:

ויאמר יי אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם, ונתנו על ציצת הכנף, פתיל תכלת: והיה לכם לציצת, וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות יי ועשיתם אתם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם: למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, והייתם קדשים לאלהיכם: אני יי אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים

להיות לכם לאלהים, אני יי אלהיכם:

אמת ואמונה כל זאת, וקיפ עלינו, כי הוא יי אלהינו ואין זולתו ואנחנו ישראל עמו, הפודנו מיד מלכיפ, מלכנו הגואלנו מכף כל העריצים. האל הנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל איבי נפשנו, העשה גדלות עד אין חקר, ונפלאות עד אין מספר. השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו. המדריכנו על במות אויבינו וירם קרננו על כל שנאינו. העשה לנו נסים ונקמה בפרעה אותות ומופתים באדמת בני חם. המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחרות עולם: המעביר בניו בין גזרי ים סוף את רודפיהם ואת שונאיהם בתהומות טבע וראו בניו גבורתו שבחו והודו לשמו: ומלכותו ברצון קבלו עליהם משה ובני ישראל לך ענו

שירה בשמחה רבה ואמרו כלם:

מי כמכה באלים יי מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא: מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה זה אלי ענו ואמרו: יי ימלך לעלם ועד: ונאמר כי פדה יי את יעקב וגאלו מיד

חזק ממנו: ברוך אתה יי גאל ישראל:

ת קיא ב ש ת ד י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

השכיבנו יי אלהינו לשלום והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום. ופרוש עלינו סכת שלומך. ותקננו בעצה טובה מלפניך והושיענו מהרה למען שמך והגן בעדנו. והסר מעלינו אויב דבר וחרב ורעב ויגון והסר שטן מלפנינו ומאחרינו. ובצל כנפיך תסתירנו. כי אל שומרנו ומצילנו, אתה. כי אל מלך חנון ורחום אתה, ושמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה ועד עולם: (ופרוש) ברוך

אתה יי שומר עמו ישראל לעד:

(לשבת ויו״ט): ופרוש עלינו סכת רחמים וחיים ושלום: ברוך

ר י ה ב ר ת ו א

ישנם דיונים מרובים בדבר החתימה בליל שבת אם שומר עמו או ופרוש. ובושמרו. ובמדור מערכת התפלה סימן ד׳ ח׳ הארכנו בזה והבאנו מגאוני קדמאי

ומהראשונים ומהאחרונים בנידון זה בהרחבה מלאה ת״ל.

״ ג ומהאחרונים. וכמו״כ מהשלמי ע ג ו ר ם ״ וכאן נביא מעט מסידורי ר חגיגה למהרי״ט אלגזי, ועוד.

כ׳ השלמי חגיגה למהרי״ט אלגזי ז״ל, בערבית ליל שבת בברכת השכיבנו אינו תותם שומר עמו ישראל, וכתב הטור הטעם דבשבת אינו צריך שמירה

שהשבת שומר. כתב הטור (סי׳ רםז) בשם בעל המנהיג ראוי לומר ובצל כנפיד תסתירנו ופרוס עלינו כו׳ ואין לומר ושמור צאתנו ובואנו, וכ״כ מרן בש״ע אינו חותם שומר את עמו ישראל אלא כיון שהגיע לובצל כנפיד תסתירנו אומר ופרוש כר.ז שאומרים ושמור צאתנו נ כ ש ג בני א ה נ והב״ח ז״ל קרא תגר על מ כר והמ״א ז״ל כ׳ שטעם המנהג הזה הוא ע״פ מ״ש בזוהר ויקהל דמחלק בהא דשבת אינו צריד שמירה בין רבים ליחיד, דיחיד בעי שמירה, א״כ דוקא שומר את עמו ישראל אין אומרים דמשמע על כלל ישראל, אבל ושמור צאתנו י״ל דקאי

אכל יחיד ויחיה

כשאומר ופרוש כתב במהרת״ו ז״ל שצריך לקום לקבל תוספת נשמהק ז״ל. (ד״י סרוק הוא ו ר י ס ״ מ ה ד . ר ו ד י ס יתירה מבחינת הלילה. כ״א ב

מגורי האריז״ל).

צ״ל ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים, וחותם עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים.

(א״ה כתב הברכי יוסף להגתיד״א בק״א ש״ב סי׳ רסז) אין לומר ופרוס סוכת רחמים ולא לחתום הפורס סוכת רחמים ושלום. הרדב״ז בם׳ מגן דוד, דל״ו, וכן מרן בדין זה כתב הנוסח ופרוס סוכת שלום כו׳ ופרוס סוכת שלום, עכ״ל. וכן

ת ב ש ת ד י ב ר ת ע ל פ ר ת ד קיב ס

אתה יי הפורש סכת שלום עלינה ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים:

(לשבת): ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם

ר י ה ב ר ה ו א

העתיקו הטור והרד״א והלבוש, כן ג׳ נראה דעת הרב המחבר דיל אבל בספר משנת חסידים העתיקו בפתיחה ופרוס סוכת רחמים׳ ע״ש.

ן בקיצור רב הוא כל ברכת השכיבנו עם ו א ה ג י ד ע בסידור רבעו ס ״פרום״. וזהו נוסחתו השכיבנו ה׳ א׳ לשלום, והעמידנו לחיים ולשלום ופרוש עלינו סכת שלום כדבר שנאמר וישב עמי בנוה שלום ובמנוחות שאננות (ישעיה לב — יח) בא״י הפורש סוכת שלום על עמו ישראל. ונוםחא זו שונה הרבה גם

מנוםחתו של השכיבנו בימות החול.

ואח״כ מביא הרם״ג ושמרו.ן ז״ל, מאריך מאד בשאילו מקמי דרב a ט ר ו נ א י ו א ם ג ר מ ובסידור רב עג ה נ [גאון] אם אומרים ברוד ה׳ לעולם כשאר ימות החול [או] ושמרו, וכר. וכן מל (ראה כה״ע במערכת התפלה). ב ב ב ו ש נ י ת ר ב י ב ב ו ו נ ל ה ש ב י ש י בם [גאון] נמי גם בליל שבתות ובליל יו״ט במעריב ו ל ר ש והכי אמר דבינו ש לומר שומר עמו ישראל לעד, בישיבה ובבית רבינו אין מנהג אלא תחת שומר עמו חותמין פורם סוכת שלום עלינו ועל כל עדת עמו ישראל ועל ירושלים, ואין אומר אחריה כל עיקר אלא קדושא [קדיש] לאלתר, ובשאר בתי כנסיות ובשאר מקומות אומד שומר עמו ישראל לעד, ואומר ושמרו בני ישראל את השבת וחותמין.

אבל ברוך ה׳ לעולם אין אומרים לא בישיבה אתרת ולא בבבל כולה.

כ׳ הכלבו אם חתם שומר עמו ישראל לעדן אין מחזירין אותו. ובא״ר וסידור דהי׳ה ובקש״ע אם טעה וסיים בשבת כמו בחול אם נזכר מיד לאחר תיבת לעד יאמר מיד הפורס סוכת שלום, אבל אם לא נזכר עד לאחר כדי דיבור׳ אין צריך

לאומרו עוד.

ו אחר הפורס נוהגים לומר הפסוקים ושמרו וגר והטעם בזה ר מ ש א) ו מאריך הרמ״ק ז״ל בםדורו תפל״מ (שער יו״ד סימן ח) ומבאר כל הפסוקים עפ״ים וגר היינו שסוד הספירות י מ ת י ש י ש סדר הספירות והמשכתם, ובא״ד כ עם היות שאנו אומרים דרך העברה שבע ספירות דהיינןו חג״ת נה״י, — זכרים, מלכות — נקבה. דע שהספירות הם סוד ששה פעולות, מתפשטות מא״ם, דבקות, והם רחמים׳ ם י ע י פ ש בנו. ראשם העליון אנו מכנים זכרים, מפני שהם מ. ת ו ע פ ש ו מפני קרבתם בא״ם, וסופם דבקות בנו הם נקבה והם דין, והם מ, הקצה העליון, הדבק א ת י נ ו ר ט מ א ו כ ל ולזה יכונה הייחוד הזה בתיקונים מ

ת קייג ש ב ת ד י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

כי ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש: (ח״ק):

ר י ה ב ר ה ו א

באין סוף — מלכא, וקצהו התחתון הדבק בנו — מטרוניתא. וכן ק ב ״ה, הקצה העליון קב״ה — הקצה התחתון — שכינתיה. ועיקר הכוונה, ו ש כ י נ ת י ה לקשר שתי קצוות, לייחדם יחד. והיינו סוד הוי׳ אד/ וייחודם: יאקודינה״ו. ולזהם — י מ ש אמר כי ששת ימים, שהם ששה פעולות, חג״ון נה״י — עשה ה׳ את הי ע י ב ש ם ה ו י ב ץ — קצהו התתתון וכו׳ ו ר א דהיינו קצהו העליון, ואת ה

דהיינן* קשר כל המציאות יחד וכר.ש פ י נ . ו . . ה נ י ויום השביעי מנהיג, סוד קשר תפארת ומלכות עם הבש .מ״ה פ נ י ת מ״היעילאה׳ ו ב שנקשרה המלכות נפש עם שבת העליון, והיינו ש תתאה וכר. ובזה נתקנה המלכות תיקון יפה קודם תפלתה, שהיא תפלת ערבית

רשות בפני עצמה ועתה בזה נעשה ברשות בעלה עכ״ל.

ב) והרח״ו ז״ל כתב בשער הכוונות (דף סט ע״ב) ע״ד פסוק ושמרו שנוהגים לומר קודם הקדיש הוא לפי שהלילה הוא בתינת שמור, ע״כ.

ן י ל ב ו ל י מ ב ר ג) ש ב ת ו י נ פ ש כתב אא״ז החוזה רבי יעקב יצחק! ה זיע״זן בספרו זכרון זאת וז״ל פירשנו בעזרת השי״ת כי שמעתי מדקדק הרב האיש״ ש למה אנו אומרים זה בתחלת השבת ל ב ע ה א ר ש האלקים קדוש רבי י ״שבת וינפש״ כדרש הגמרא וי אבדה נפש, די לזה בשעתה, במוצאי שבת. וידוע מה שתירץ הוא ז״ל להוסיף לנו אהבה ושמחה בשבת קודש בזכרנו כי אחרי כן

תפסוק הנשמה יתירה הגדולה של שבת, כאשר האדיר במשל ובמליצה.

ו לומר נאבדה ד) ואנו פירשנו דהנה יש לדקדק עוד מה לשון אבדה היה ל הנפש, וכן בזוהר על פסוק אחר׳ אד הנה אנו אומרים בברד״מ״ז ברצה והחליצנו וברצונך הניח לנו כו׳ שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו הפירוש הפשוט הוא: שאנו מתפללים שלא תהא לנו שום צרה ר״ל בשבת קודש׳ וי׳׳ל עוד שאנו מתפללים שלא תהא לנו שום צרה ויגון ואנחה בשום פעם אפילו בחול, וזה, פי׳ בהשבת תעורר כן, בזכות השבת שהוא יום מנוחתנו וכר , ״ביום מנוחתנו, פירוש הנפש אבדה , , פי׳ שקיים השבת ״וי אבדה נפש ולפי״ז י״ל ״כיון ששבת,

את הוי, שאין לנפש עוד שום וי כלל׳ עכ״ל, מהחוזה מלובלין זיע״א.

ד.) בספר נוהג כצאן יוסף (מנהגי פרנקפורט, המחבר מוה״ר יוסף יוזפא• קאשמאןםגל זצ״ל נכדו של בעל יוסף אומץ) בם׳ דע״ח (שער השבת פרק ט) צריך לשמור את הנשמה יתירה שלא תסתלק ממנוי ע״י חילול שבת, ע״כ כתבו בה

ת ב ש ת ד י ב ר ת ע ל פ ר ת ד קיד ס

ר י ה ב ר ה ו א

, את שבתותי תשמורו, ת ב ש ת ה ל א א ר ש י י נ ו ב ר מ ש לשון שמירה ום ושמרו אחר ברכת ופרוס׳ כי אז באה נשמה יתירה אל האדם, י ר מ ו לכן א כמ״ש בשם האריז״ל.׳ וצריד לשמרה שלא תסתלק ממנו עכ״ד דהוקשה לו מה ענין

פסוקים אלו שתפסיקו בין הברכה לתפלה, אלא מטעם שכ״ת, נ״ל המנהיג.

ו בני ר מ ש ו) כ׳ מרן רז״ש (בש״ע סי׳ רס״ז ס״ו) הנוהגים לומר ו ישראל את השבת כו׳ יש להם על מה שיסמוכו ואין זה הפסק בין גאולה לתפלה,

לפי שאם שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין, והרי זה מעין גאולה ג״כ.

ל ו ח ז) והרז״ש בסידורו כתב בזה״ל מנהג העולם לומר קודם חצי קדיש בו (ובי״ט ור״ה ויה״כ פסוקים אחרים ר מ ש ת ו ב ש ב ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן, וא לומר בהול ל מעין קדושת היום) ויש להם על מה שיםמוכו. אבל הנוהגין ש ברור ה׳ לעולם אמן ואמן מפני חשש הפסק — גם בשבת (וי״ט ור״ה ויה״כ) אין

להפסיק בפסוקים ואין להפסיק להכריז יעלה ויבא בליל ראש חודש, ע״כ.

ח) ובספר פסקי הסידור להרה״ג רא״ח נאה זצ״ל, מאריך בזה ותו״ד' שבסידור נדפס ושמרו וכי חגה״ק רל״י מברדיטשוב כ׳ לאדמו״ר הזקן היות שבשעה שישראל אומרים ושמרו בליל שבת נעשה ״יריד״ [יומא דשוקא] בשמים ומדוע

הנהיג אדמו״ר שלא לאמרו עיי״ש כה״ע.

ט) וכתב אדמו״ר הצמה צדק (בפסקי דינים לסיימן רל״ו) ודיל ובעצם החשש דיראו עינינו פסק שם בתר״י דאין בזה חשש הפסק כלל, וגם בסידורו בערבית דשבת קודם תפלה. ו ב ב ר ד י צ ו ב ודאי ר מ ש השוה זה עם אמירת ון י א אומרים ושמרו ויש שם כמה חשובים מאנ״ש מתפללים ג״כ בביהמ״ד הנ״ל ו אומרים ״ושמרו״ ולא חשב איש( שיהיה בזה משום לא תתגודדו. לכן מ״ש רומע״ל

בפשיטות דיש בזה איסור ״לא תתגודדו״ — אינו מובן עכ״ל.

י) בסידור רז״ש ז״ל נדפס ושמרו, וכמו״כ הפסוקים לשלש רגלים לראש השנה וליום הכפורים.

יא) בשער הכולל לראד״ל מציין ג״כ לפסקי דינים למדן הצמח צדק, שמי שנוהג שלא לאומרם ומתפלל בצבור שנהגו לאמרם [יראו ושמרו] והוא חושש לאמרם משום הפסק — לא יאמר אותם דאין בזה משום לא תתגודדו, עכ״ל וכן מצאתי בשרית חתם סופר ס׳ ט״ו אשר רבותיו ר׳ נתן אדליד ובעל ההפלאה ז״לל ״ ז י ר א ר ה ו ד י ד מן ס ר פ ח ס ס ו כשהיו מתפללים לפני התיבה היו מתפללים נ

ר שבבית הכנסת היו מתפללים נוסח אשכנז. ו ב צ ל ה כ אעפ״י ש

ת קטר ב ש ת ד י ב ר ת ע ל פ ר ת ד ס

(לשלש רגלים): וידבר משה את מועדי יי אל בני ישראל: (ח״ק) •:

(לראש השנה): תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו: כי חוק

לישראל הוא משפט לאלהי יעקב: (ת״ק):

(ליום כפור): כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל

חטאתיכם לפני יי תטהרו: (ח״ק):

ר י ה ב ר ה ו א

א) נוהגים לומר בליל יו״ט פסוק וידבר משה וגר, ובר״ה תקעו בחודש, וביוה״כ כי ביום הזה יכפר. ויש נוהגים לומר בליל יו״ט• פסוק אלה מועדי. ובליל ראש השנה וביום שמתתכם. ובליל יום הכפורים כי ביום הזה יכפר. וכשם שכתב הטור על פסוק ושמרו דלא הוי הפסק לפי שאם ישמרו שבת יהיו נגאלין והוי מעין, ת ו ד ע ו מ גאולה׳ כד י״ל בחני קראי דהוין מעין גאולה שאם ישמרו ויקיימו את ה וכן אם יעשו תשובה ויתכפר להם העוונות הרי נגאלין מיד דגדולה תשובה שמקרבת את הגאולה (כד כתב הטור, שלמי חגיגה למהרי״ט אלגזי שלמי צבור דף קצד ע״ב).

ב) וכ׳ הלבוש בסדר ערבית של) ר״ה סי׳ תקפ״ב ואין זה הפסק בין גאולה לתפלה כי פסוק זה מעין גאולה הוא ובגאולה אריכתא דמייא על שם ביום ההוא יתקע בשופר גדול כו׳ המדבר בגאולה העתידה, ולפי שעתה מתחיל חודש שתוקעין בו אומרים זה הפסוק שהוא מעין המאורע. ומטעם זה בעצמו נ״ל שאומרים בשארה את מועדי ה׳ כו׳ משום דכל המועדים הם זכר ש ר מ ד ב י יו״ט הפסוק ד וכ שאומרים פסוק כי ביום הזה יכפר זכרון הגאולה ״ ה ו י ב ליציאת מצרים. ו

האמתית הוא גאולת הנפש ואין לד גאולה אדיכתא גדולה מזו, ע״כ.

ג) גם הרב כנה״ג סי׳ תפז הביא מנהג זה שנוהגים בכל יו״ט ובר״ה ויוה״כ לומר בכל אחד פסוק מעין קדושת היום ונתן טעם לדבר. וכבר הסכים הרבא ועיין בספר י ה ה ר ו ל ת א ר ש ל י ן ש ג ה נ ז״ל לענין המנהג וכתב מ מאמר מרדכי סי׳ רםז שכ׳ שאינו נכון בעיניו לומר בר״ה ויוה״כ כנ״ל ונעלם

ממנו דברי הלבוש והרב כנה״ג האמור, (ה״ג של״צ).

ת ד ש •ב ת י ב ר ת ע ל פ ר ת ד קט? ס

(הש״ץ אומר חצי קדיש):

, יתגדל ויתקדש שמה רבה, (אמן) בעלמא די ברא ברעותה וימליך מלכותה, ויצמח פורקנה ויקרב משיחיה, (אמן) בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן: יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. יתברך, וישתבח, ויתפאר, ויתרומם, ויתנשא, ויתהדר, ויתעלה ויתהלל. שמה ךקדשא בריך הוא. (אמן) לעלא מן כל ברכתא ושירתא, תשבחתא

ונחמתא, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן:

. י ר ר הבד ו א

. כתב רבעו הרמ״ק ז״ל (בסידורו תפלה למשה) ואומר ל ד ג ת א) י, וכבר פירשנו שהקדיש מוסיף קדושה ומבטל הדינים ומשבית החיצונים, ש י ד ק ולכך אין מונעים אותו בשבת, כעין שמונעים ״והוא רחום״ כדפי/ ט&בי שהוא לתוספת קדושה ויחוד עליון, שהרי הקדיש אוהז מאין סוף עד הכסא למטה, לכך אפילו בשבת אין בו שום שינוי להמשיך קדושה מהכתר לקדש הספירות העליונות כפי בחינתם, והחיצונים וגיהנם מושבת ועומד הוא, ואין הענין פגם בשבת. מה שאין כד ״והוא רחום״ ״ושמור״ [כוונתו לשומר עמן ישראל בחתימת השכיבנו לימות החול] וכיוצא, שכל עצמו אינו אלא לשמירה מהחיצונים, והאומרו

בשבת,פוגם.

ש שקודם י ד ב) והרח״ו ז״ל כתב (בסידור חמדת ישראל הוב״ד) ק העמידה לא קבלתי בו [מהאריז״ל] רק המ״ב האחד לבד, ואמנם הוא ע״ד מה שביארנו בקדיש הראשון של ״ברכו״ ממש. אך יש ביניהם שינוי׳ והוא שתכוין כי אותיות אק״י יק״ו הם ממולאים באלפין כל ההי״ן שבהם עם אות וא״ו מלאה

•דאלפי״ן ותכוין כי הם בגי׳ יעקב.

י ע י ב ק ר ר פ

ת העמידה לו תפי ת ו ב ש ת על קדושת ה ל ל ו ה כ מ ד ק הת דו הסעו והקידוש ו

ת ערך יום השבת ינים הכוללים המבליטים א ידאש דבר / קדושת השבת / ששת העני יתשאר ימות השבוע / בנגלה ובנסתר / התחלת המציאות / העלאת העולמות,.ן, וחלקי הספירות / סדרי העליות ע״י עובדא ונוילולא: .תפלות, וקידוש והפרצופי

על הכוס והסעודות / בתור אדם המעלה.

ר ב ש ד א ר

א) ענייני שבת רבו כמו רבו וכהררימ התלויימ בשערה. ואין די מקום, להביא אף מעט מזעיר מדיני ם י ל ב ו ק מ ה ם ו י נ ו א ג ר ה ו ד י .בספרנו דנא סת ל ל ו כ ה ה מ ד ק ה ודיונ־ השבת. אך להוציא חלק אי אפשר׳ ולזאת נביא כאן ב ,:פסקי פסקי ע״ד ששה עניינים כוללים. שהמ: תחומ שבת, הוצאה מרשות לרשות,, וג׳ סעודות השבת. שעל ם ו י ש ה ו ד י ואיסור מלאכה. ג׳ תפלות העמידה, ק ידי ששה אלה מתבלטת קדושת יום השבת מיתר ימות השבוע באופן מאד נעלה.

, ה ל ג ינים הנ״ל עלי פי נ ב) וכדי להביא אפס מה מנידון ששת העניע הרמב״מ ז״ל, ומדברי רבינו הרמב״ן ז״ל :הבאנו נקודות זעירות מדברי רביו על דבר זכירת יום השבת בכל ששת ימות השבוע שיש בזה תוכן נמרץ הבאנ

-בנגלה ובנסתר.

ה כמעט אין להם גישה ושייכות אל ל ג ג) והנה ג׳ הראשונות על פי נם הנ״ל י נ י י נ ע ת ה ש ל ש כ ת ר יש ל . אבל על פי נ מ ה ל י פ ר ת ו ד י ס ה ׳ז״ל ינים מכתבי,הארי ־קשר אמיץ, ולכן נרחיב בס״ד הדיבור עליהם ננביא טופסי העני

יעץ חיים, פרי עץ חיים, עולת תמיד, שער המצות ושער ההקדמות ועוד.

ינים הנ״ל קשורים הם עפ״י יסודות של חכמת הקבלה: ד) ששת העני משבירת הכלים ותיקונם; ונתינת תחום וחותם בין הקדושה לבין הקליפה; ולאר חלילה מחלקי קדושה להסט״א, או דדו להפך, להכניס הרע אל שרט להעבי :

׳הטוב•, וכן בירורי הניצוצות הקדושימ שנפלו מחמת שבירת הכלים. והבירורים הם על ידי מעשה המצות של סור מרע ועשה טוב, עשה ולא

׳תעשה, והתפלות, עובדא ומילולא.

ן א׳ מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע קיח מ

ומתוך כל זה גורמימ עליית העולמות והפרצופימ. ומזה ממשיכים נשמות חדשות מאין סוף. אשר אין בירורימ שייך בהמ

ה מא״ס, הבאנו את שתי השיטות כ ש מ ה ת ה ל ח ת ה) וכדי להבין ה השונות המיוסדות מהמאור הגדול מרן האריז״ל.

א. שיטתו של הגאון ר׳ ישראל סרוג ז״ל.

ב. שיטתנ של רבינו ר׳ חיים וויטאל ז״ל. והבאנו גם מעט מה שמערערים על שיטת הרי״ס.

ו) ותכלית הכל הוא הכוונה להרים את האדם להיות בדוגמא של מעלה. לכן הבאנו בהקדמה זו כו״כ ממנהגי וההנחות של מרן האריז״ל על סדר הפעולות הגופניות בחפלה ובקדוש׳ ובסעודה, אשר כל אלה הם מכוונימ להעולמות העליונים,ת האדם. ואשר תשבת היא הנותנת את כל האורות וכמאה״כ כי בצלם א׳ עשה א העליונים להיותם נמשכים אל העולם התחתון. והמכונה בדחז״ל תוספות נשמה,ר ו ת ובקבלה תוספת נפש רוח ונשמה, של ליל שבת ויום שבת. ובזה יקויים בו ב

. ה ל ע מ ם ה ד א

׳ ן א מ י ס

שקולה שבת כנגד כל התורה כולה

ד כל התורה כולה, שכן איתא בפסיקתא — כל המשמר ג א) . שקולה שבת כנ שבת כאלו קיימ כל התורה כולה• וכל המחלל השבת כאלו כפר בכל התורה! כולה,

ן ה׳ לבית ישראל וכמאה״כ במפורש (שמות ב) והשבת היא אות ברית, ביי וביניכם לדעת כי אני ה׳ מקדשכם. ויש להעמיס בזה נ לא א) כי אות היא בי במ״ש מקדשכמ כי ע״י השבת מושפעת הרבה קדושה בעם ישראל, והיינו כדוגמת המשכן, והסימן על זה הוא כי הל״ט מלאכות נלמד ממלאכת המשכן. ואולי על זה נאמר זכור את יום השבת לקדשו ולמדו מכאן לזכור בכל יום את השבת׳ והיינו כמאמר הזוהר שיובא להלן במקומו כי המשכת האור תעליון לכל יום מימות

.השבוע הוא ע״י קדושת השבת.

ג) ולפי הרמב״ן ש נעתיק להל1־ יש מצות עשה בזה שמוכירין בכל יום את יומ השבת.

א ולפיכך אומרים כל יום מימוח השבוע, יומ אחד בשבת, שני בשבת, לת וכדול״ז אלא אנו מונים לשבת כדי לזכור בזת לו כדרך העכו״מ שמונים למז

מעשה בראשית שבזה אנו מודים על האמונה כולה בהשי״ח.

׳ קיט ן א מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ל ״ ט ז ״ ב מ ו י ה ר ב ד ם מ י ד ח ם א י ר ב ד

ד) בהתורה יש מצות עשה ומצות לא תעשה, וכתב הרמב״ם (ריש הלכות ישבת) הלכות שבת יש בכללן חמש מצות, שתי מצות עשה ושלש מצות לא תעשה,

: וזהו פרטן

א. לשבות בשביעי. ב. שלא לעשות מלאכה. ג. שלא לענוש בשבת. ד. שלא. ה ר י כ ז ׳לצאת חוץ לגבול בשבת. ה. לקדש את יומ השבת ב

ה) שביתה בשביעי ממלאכה מ״ע״ שנא׳ וביום השביעי תשבות. וכל העושה בו מלאכה ביטל מ״ע ועבר על ל״ת, שנאמר לא העשה כל מלאכה (שם פ״א תל״א),

ו) הוצאה והכנסה מרשות לרשות ״מלאכה״ מאבות מלאכות היא, ואעפ״י שדבר זה עם כל גופי תורה מפי משה מסיני נאמרו הרי הוא אומר בתורה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא, הא למדת שההבאה מלאכה קורא אוחה וכן למדו מפי השמועה שהמעביר ברשות הרבימ מתהלת

:ארבע לסוף ארבע הרי הוא כמוציא מרשות הרשות וחייב (שמ פי״ב הל״ח).

ז) היוצא חוץ לתחומ המדינה בשבת לוקה, שנאמר אל יצא איש ממקומומ השביעי• מקום זה הוא תחום העיר, ולא נחנה תורה שיעור לחחום זה, אבל ו בי חכמים העתיקו שתחום זה היא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל. וכך אמרנו: לא חצאו חוץ למחנה. ומדברי סופרים שלא יצא אדמ חוץ לעיר להם משה רבי אלא עד אלפים אמה אבל חוץ לאלפימ אמה .הוא מגרש העיר (שם פכ״ז הל״א).

מ שנאמר זכור י ר ב ד ח) מצות עשה מן התורה לקדש את יומ השבת ב את יומ השבת לקדשו כלומר זכרהו זכירת שבת וקידוש. וצריך לזכרהו בכנימתוו — בהבדלה. וכתב ת א י צ י ב ו — בקידוש היום ו ת ס י נ כ וביציאתו. ב, ר ו כ המגיד משנה מדברי רבינו נראה שההבדלה ג״כ דבר תורה והכל בכלל ז

וראיתי המפרשים ז״ל חלוקימ בזה (שמ פכ״ט הל׳ א׳).

ן י ט) מדברי סופרימ לקדש על היין ולהבךיל על היין — ומברך על היה ואח״כ מקדש, ואינו נוטל את ידיו עד שיקדש. תחל

ס שהוא מחזיק רביעית או יתר ומדיחו ו י) כיצד הוא עושה, לוקח כנו ומגביהו מן הקרקע טפח או מבפנים ושוטפו מבחוץ, וממלאהו יין׳ ואוחוו בימיג פשוט בכל ה נ מ א יסייע בשמאל, ומברך על הגפן ואח״כ מקדש:. ו ל יותר ו, ואח״כ מברך על היין, ואח״כ מקדש, ו ל ו כ י ישראל לקרות בתחלה פרשת ו

׳ ן א מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע קכ מ

ושותה מלא לוגמיו, ומשקה לכל בני החבורה, ואח״כ נוטל ידיו ומברך המוציא ואוכל..

ת י ב . כיצד׳ לא יקדש ב ה ד ו ע מ ס ו ק מ א ב ל ש א ו ד י ן ק י יא) א זה ויאכל בבית אחר. אבל אמ קידש בזוית זו אוכל בזוית שנית. ולמה מקדשיך

ת מפני האורחין שאוכלין ושותין שם. ס נ כ ת ה י ב ב

יב) ארבעה דברימ נאמרו בשבת, שנים מן ההורה ושנים מדברי סופרים,., ושנתפרשו על ידי ר ו מ י ש ר ו ו כ ^ ז והן מפורשין על ידי הנביאים. שבחורה -

ג ולקדוש ה׳ מכובד. נ , שנאמר וקראת לשבת עו ג נ ו ע ד ו ו ב הנביאים — כ

ל ״ ן ז ״ ב מ ו ה מ מ י ו ח ט א י ו ב ו

יג) כתב הרמב״ן (בפירושו על התורה שמות כ — ח) זכור את יום השבתן לקדשו, אחר שצוה שנאמין בשם המיוחד ית׳ שהוא הנמצא הוא הבורא הוא המבי והיכול, ושנייחד האמונה בכל אלה והכבוד לו לבדו, וצוה שנכבד זכר שמו׳ צוה שנעשה בזה סימן וזכרון תמיד להודיע שהוא ברא הכל. והיא מצות השבת שהיאת יום השבת לקדשו ובמשנה! תורה כתוב שמור זכר למעשה בראשית. ואמר זכור את יום השבת לקדשו (דברים ח — יב) ורבותינו אמרו בזה (שבועות כ — ב) א זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. והכוונה כי זכור מצות עשה, ושמור .מצות ל״ת. ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר אות קפ״ב) ומאי טעמא זכור ושמור, זכור לזכר ושמור לכלה. ובזוהר יתרו (צב ע״א זכור לדכורא איהו וכו׳

ועיי״ע בריקאנטי) הזכירו עוד סוד גדול בזכור ושמור.

יד) ועל הכלל תהיה הזכירה ביום (זוהר בחקותי קטו ב) ובגיני כך זכורב ע״ב) ושמור כחדא׳ זכור ביום ושמור בלילה) וזהו מאמר החכמים (ב״ק לה באו ונצא לקראת שבת מלכה ל י כ א ה ב ל י כ א שאומרימ בערב שבת בי כלה. ויקראו לברכת ולקידוש) היום קידושא רבא־ (פסחים קו ע״א, ועיין בבחי

ן זה. ט ב) שהוא הקדוש הגדול, ותבי

ת עשה׳ והוא היוצא ממדת טו) ואמת הוא ג״כ כי מדת זכור רמזו במצו אהבה והוא למדת הרחמימ, כי העושה מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו,ן ויוצא ממדת היראה, כי ר במצות לא תעשה, והיא למדת הדי ו מ ומצוה ש

ני אדוניו ירא אותו וכר. הנשמר מעשות הדבר הרע בעי

טז) וכתב רש״י בפי׳ זכור תנו לב לזכור תמיד את יום השבת שאם נזדמן לו חלק יפה מזמינו לשבת. וזהו ברייתא היא ששנויה במכילתא (בחודש ז) זכור &ת יומ השבת לקדשו ותהא זוכרו מאחד בשבת שאם נזדמן לך חלק יפה תהאם ו ל י כ ו לשבת וכר. ועל דרך הפשט אמרו שהיא מצוה שנזכור תמיד ב .מתקנ

׳ קם* ן א מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ ב ר ש ע . ש ד ל פ ת ה . ת כ ר ע מ

את השבח שלא נשכחהו ולא יתחלף לנו בשאר הימים• כי בזכרנו אותו תמידו ׳ ונודה בכל עת. שיש לעולם בורא. והוא צוה אותנ יזכור מעשה בראשית בכל עתני וביניכמ (שמות לא יג) וזה עיקר גדול באות הזה כמו״ש כי אוח היא בי

נת הא־ל וכר. באמו

יז) ולכך אמרו (חולין ה־ ע״א) שהשבת שקולה כנגד כל מצות שבתורה, כמו״ש בע״ג, מפני שבה נעיד על כל עיקרי האמונה בחידוש ובהשגחה ובנבואה.

יח) ובמכילחא (בחודש ד) רבי יצחק אומר לא תהא מונה כדרך שאחרים־ מונים, אלא תהא מונה לשם שבח. ופירושה׳ שהגוימ מונין בימי השבוע לשנו הימים עצמן. יקראו לכל ינמ ש מ• בפני עצמו. או על שמות המשרתים כנוצרים: אחד ת ב ש מ ש או שמות אחרים שיקראו להמ. וישראל מונימ כל הימימ ל בשבח, שני בשבח, כי זו מן המצוה שנצטוינו בו לזכרו תמיד בכל יומ, וזה

ו של מקרא וכר. ט ו ש פ

יט) אבל לרבותינו עוד בו מדרש (במכילתא) ממלת לקדשו, שנקדשהו, מכאן אמרי ה כ ר ב . וכן אמרו במכילחא (בחדש ז) לקדשו קדשהו ב . . ן ו כר בזן על היין בכניסתו. אין לי אלא ליומ, ללילה מנין, ת״ל ושמרתם את השבת,. מקדשיה אינו אסמכתא, וכך אמרו (ברכות כ׳ ע״ב) ר ו ת וזהו קדוש היומ והוא מן ה, לפי שכל ה ל י ל ה וזה על קדוש ה ר ו ר ח ב נשים חייבות בקידוש היום דל ב ן בכניםחן פעם אחה, כגון קדוש החדש וקדוש היובל, א המעונין קדוש מתקדשי

ם אסמכחא, ואין אומר בו מקודש כלל. שדיינו בפעמ אחת בכניסתו. ו י ב

כ) וכן על היין אסמכתא, ואינו קבע כלל. ובגמרא פסחימ (קו.) אמרו זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו נליחא בגמרא שלפנינו) אין לי אלא ביומ בלילה מנין ת״ל את יום השבת וכר ומשם תלמוד שהמצוה הזאת למדה ממלת לקדשו׳ אבל וכור את יונון ן אחד בחשבו י השבת מצוה לזכרו תמיד בכל יומ אלא שכל מצות הזכירה במנ

רמ״ח מצות עשה שנצטוינו, ע״כ מהרמב״ן בקצרה.

ו כא) הבאנו כו״כ כלליות מדברי .הרמב״ם והרמב״ן ז״ל אשר מהם אנ למדים על קדושת השבת בכללה באיסורי תחומימ והוצאה מרשות לרשות ואיסורי־ינים והמקורות ומדברי מלאכה, והקידוש וסעודת שבח. ולהלן נביא עוד מאלו הענית ת גאוני קדמאי על תוכן הקידוש והסעודות, אבל כיון שבפרק דנא אנו רוצימ ל לפני הקוראים היקרים ידיעה מקיפה על פי נסחר, שבזה יתבהרו לפנינו בם״דנימ הנ״ל בעמוד אחד, אשר העולם י י הרבה עניינים מקדושת השבת והיאחזות הענ

. ד ח ן א כ ש מ ה ה י ה ן עליו, ו בכללו והאדמ בפרטו נחמכי

׳ ן ב מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע ׳קכב מ

׳ ן ב מ י ס

ך השבת משאר ימות השבוע ר בלט ע בששה עניינים מו

ם י ל ל ו ם כ י נ י י נ ה ע ש ש . א

א) יומ השבת מובלט ביותר מתוך ששת ימות השבוע בששה עניינים כוללים:

. ת ב ם ש ו ח א. ת

. ת ו ש ר ת ל ו ש ר ה מ א צ ו ה ר ה ו ס י ב. א

. ה כ א ל ר מ ו ס י ג. א

ד ו ח י ע ב ו ב ש ת ה ו מ ל י כ ח א מ ס ו נ ת ב ו נ ו ש ת ה ו ל פ ת ד. ה. ה ד י מ ע ת ה ל פ ת ב

. ש ו ד י ק ה. ה

ת (וקידוש הוא במקום סעודה והרי הם כאחד). ב ש ת ב ו ד ו ע ׳ ס ו. ג

ב) ב״נגלה״ תופסים שלשת הראשונים מרחב עצום, אבל לא שייכים כל כך אל ״סידור התפילה״, ולכן לא התעסקנו כאן הרבה מנידונם׳ והבאנו רק קטעי דברימ מהרמב״ם ז״ל בסימן הקודם, ושלשת האחרונות נוגעוח בודאי אל הוכן הסידור, וכדלהלן לפנינו בסימנימ הבאימ, ומתקשרימ היטב אל דברי הרמב״ן

המובאים בסימן הקודם.

ג) אבל ב״נסתר״ יש גם לשלשת הראשונים המשך ישר, ואחיוה ישרה עמ כל מהלך קדושת השבת בנוגע להםידור. ולזאת אנו מתאמצים בם״ך להעריך

ינימ הללו. הקפה כללית מטופםי כל ששת העני

ר ת ס נ ת ה מ כ ל ח י ש ל ל כ ן ה כ ו ת ב. ה

ד) החוכן הכללי של חכמת הנסתר הוא שבירת הכלים ותיקזנמ; מצב העולמות טרם חטאו של אדם הראשון, ומצבמ אחר החטא. כי חטאו של אדה״ר הוא: בירורי הניצוצות הקדושים שנפלו ם י ר ו ר י ; ובקשר לכך ישנם ב כ ״ ה ב כעין שת; רו בעת שבירת הכלים, ונוגעים הם לחטאו של אדה״ר ותיקונו ותיקון כל הדו והנמשך מזה הוא ענין של העלאת העולמות; פנימיות וחיצוניות. העלאת מ״ן; ההשלמה של .הספירות ן ו ן על העלי ; ושלבים של התלבשות התחתו ד והורדת מ״ והפרצופים, וחלקיהם וחלקי חלקיהם ע״י מעשה המצות עשה ושמירת מל״ח, ובענייננו, ההכנות לשבת, ויציאת השדה לקבלת שבת, ואח״כ התפלה, אתה קדשת,

והקידוש על הכום וםעורת הלילה•

׳ קכג. ן ב מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ה) ועל תוכן זה סובבים ב״פנימיות״ טעמי ״תחום־שבת״, ואיסור הוצאוז מרשות היחיד לרשות הרבים, ולהיפך׳ וטעמי איסור מלאכה בשבת לגמרי. מטעם־ כי עי״ז מתבטלים ונפגמים המערכות העליונות והחחומימ של בין הקדושה להסט״א נהרסים, ושוב מתערבים טוב ברע ח״ו, ועי״ז יש ירידה גדולה לקדושת השבת ונשמת האדמ יורדת מערכה הרם אל הדרגות הנחותות ביותר. — ונענשת לפי

ו תרעימ. ערך הפגמים שגרמ במעשי

ובהקשר זה מתקשרימ ג׳ התפילות של שבת: ערבית שחרית ומנחה, אשר שלא כבימות החול — ששלשתם שוים הם בנוסחא, אבל בשבח שונים תם: אתה; וכך חה קדשת — בעמידה של לילה, וישמח משה — בשחרית, ואתה אחד — במנס; ויש ג׳ ן שבע׳ נלפני קידוש על הכו מה שאומר ג׳ פעמים ויכולו: בלחש, במעי פעמים חיבוח ביומ השביעי בפרשת ויכולו; וטעמי ג׳ הסעודות דשבת, המכונינד בשמות סודיים: דלילה — סעודתא דחקל תפוחין קדישין. דשחרית — סעודתא דעחיקא קדישא. ודמנחה — םעודחא דזעיר אנפין. ואשר מרן האריז״ל שר שירי קודש בחוכן הסוד של ג׳ מעורות הללו. וכפי שנביא להלן במקומם בם״ד בהמשך דברינו יש בכל חפלה ותפלה ובכל קידוש ובכל סעודה, עליה אם לחלקי פרצוף׳ מנה״י לחג״ת, ומחג״ת לחב״ד, ואמ פרצוף לדלמעלה ממנו> ואם עולם שלם להעולת

שלמעלה ממנו.

פף : זה חו ינים הכלליים הנ״ל למאחז אחד ובזה האופן נעשו כל ששח העני. א ק ו ה ד ד ו ע ם ס ו ק מ חד: קידוש ב על זה. ושהים האחרונות — קשורים י

וכמו שיבואר להלן ביותר.

ת ו ר ה ב ה ם ל י כ ר צ נ ם ה י נ י י נ ״ כ ע ג. כ ו

ו) מרן האר״י ז״ל האריך בדרושים ארוכים מאד בנידון ששת הפרטיים הנ״ל. .(בעץ חיים, ועולת תמיר ופרי עץ חיים, ושער הכוונות ושער מאמרי רשב״יו ת ה ושער ההקדמות ושער המצות ועוד) ולרגל עבודתנו בנידו״ז נביא כו״כ נ ק ו

מד״ק כדי לארוג מהמ מסכת אחה במחצב העולמות ובמחצב הנשמות.

ז) ויובנו יחד עמ זה: א. מה חילוק יש בין שבת שהוא י ו מ השביעי —ה השביעית, ננקראת ג״כ שבת, נ ש , לבין שביעית — שהיא ה ע ו ב ש ב; ב ומה טעמ יש במה שבשבת אסור עי ת השבי י ע י ב ש ל — שהוא ה ב ו י ה ו לעשות שום מלאכה כלל, וביוט טוב הוחרה מלאכת אוכל נפש, ובשביעית הותרו כל המלאכות זולתי מלאכת עבודת קרקע; ג. וכמו״כ יש לדעת מה תוכן המלאכה,ת; ד• והקשר שבין שבירת הכלים ומה ענין חחומ שבח, והוצאה מרשות לרשו לחטאו של אדם הראשון שנידון לנשירת האיברים, שזהו בדמיון שבה״כ (תע״ס סוף שיעור ח׳. סוף שער ההקדמוח)) וכן מ״ש הזוהר בפרשת קדושים (דף פג) אדם

קדמאה לא הוה ליה מהאי עלמא כלום.

׳ ן ב מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ת ד! ת פ לזן ש כ ר ע ד מ כ ק

ח) וכן יובן התמיהה הגדולה ביותר, כי הנה כמו שהבאנו כו״כ פעמים ששת ימי המעשה מכוונים נגד חג״ת נה״י שהוא ז״א, ושבת נגד מלכות, וא״כ איךת ימימ — כנגד ז״א מותר במלאכה׳ ושבת שהוא נגד מלכות אסור במלאכה. ש ש ב

ה ר י צ י ם ה ל ו ע ב ׳ ו ח ב ז מ ם ה ו ק מ א מ ר ב ן נ ו ש א ר ם ה ד ד. א

ת ואיתא בזוהר קדושים ט) ד׳ עולמות הם: אצילות, בריאה, יצירה ועשיהוה ליה מהאי עלמא כלומ. פירוש כי אדה״ר לא הוה (דף פג) כי אדם קדמאה לא.ו — היה פ ו מ: ג ה כלל. אמנ ש י ל מ ה ע ו ו שום חלק מן האי עלמא שהוא ע ל, ת ו ל י צ א ו מעקי דז״א ה ח ו ר ו , א ת י ר ב ו מעולמ ה ש פ נ , ו ה ר י צ י מעולם הא [אבא ״ ו ה — מן א י א דאצילות, ונשמה לנשמה י— ח ״ ו מן ז ת מ ש נ ו

א דאצילות. ״ א ה מ ד י ח י ואימא) דאצילות, ו

י) עולמ העשיה מחולק כזה: חוצה לארץ הוא כנגד העשיה׳ ארץ ישראל כולה כנגד היצירה, מקום בית המקדש — כנגד הבריאה, ומקומ קודש הקדשים הוא כנגד היכל קדש הקדשים העליון של הבריאה. ובריאת אדמ הראשון היהל (ב״ר פי״ד ח) אדה״ר ממקום כפרתו נברא היינו ד באופן נעלה ביוחר, כמו״ש ח מהמזבח. ובירושלמי נזיר פ״ז ה״ב נטל הקב״ה ממקומ המזבח מלא תרווד אחדנן אדם מאתר דבית המקדש נפק, וכדול״ז וברא בו אדם, ובזוהר בראשית תני שם ויגש. ועיין סנהדרין לד. וא״כ אם היה אדה״ר ממקומ ביהמ״ק היה כל העולם

ד בסוד עולם הבריאה. תמי

, ה ש י ע יא) אדמ הראשון נצטוה שלא יאכל מעץ הדעת שהוא עולם הה ולמעלה, וכיון שעבר — גרם פגם בכל ר י צ י ואין לו חלק בה רק מן הו ממדרגתמ. באופן זה: כי היצירה נתלבשה בעשיה. ונמצא ד ר העולמות וכולם יו מיצירה׳ ממקום שהיה ח ו ו מן העשיה, ר ש פ ו מן עוה״ז, נ פ ו כי עתה ג

ו בתחלה. פ ו ג

א ט ח ר ה ח א , ו א ט ח ם ה ד ו ת ק ו מ ל ו ע ד ה מ ע ה. מת ב ם ש ו ח ד ת ו ס ו

יב) קודם שנברא אדם הראשון היה סיום העשיה, בסוף ספירה ששית שלנות דיצירה, וכל ם כל ארבעה תחתו י י ו נ עולם היצירה של עתה, והיה א״כ פ עשר ספירות דעשיה של עכשיו. שהם י״ד ספירות. ושם היה מדור אל כל הקליפות.

יג) וזה המקום של אלו הי״ד ספירות היה אז סוד ״תחום שבת״. כדוגמת מה שאנו נותנים לכל עיר ועיר תחום שבת סביב לה.

׳ קכה ן ב מ י י ס ע י ב ק ד ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

יך) וששה ספירות אחרונוח של העשיה היו במקום שהם עתה ששה ראשונות של יצירה, (עיין שער מאמרי רשב״י פ׳ קדושים דף קע״ז דפוס חדש).

ולהלן יבוארו פרטים נוספים בדבר ״תחום שבת״ והיינו כי נה״י דעשית עלו על חג״ת דעשיה ונשאר חלל פנוי. שהקדושה נסתלקה למעלה, ואין להקליפות

לעלות למקום זה, וזהו המקום החייץ בין הקדושה להסטרא אחרא.

ת ו ש ר ת ל ו ש ר ה מ א צ ו ה ם ו י ב ר ת ה ו ש ר ר ו י ת . ר ש. ו ת ה י ו. • ע נ י ן

טו) ענייני רשות היחיד ורשות הרבים נדרש הרבה מאד בכתבי האריזי׳ל׳ ובנידן שאנו עומדימ כאן נצטט מספר שער־המצות וטעמי המצות פ׳ בשלח. חל״ש־

מצות תחומין בשבת כתיב אל יצא איש ממקומו ביומ השביעי.ת ח דע כי כאשר מלכו אותמ המלכים דארץ אדום, ומתו וירדו למטה תנת קליפות והם נשארו עמהם עולם האצילוח 'נחבררו מהם הסיגים ונעשו בחין י״א סממני הקטורת (ראה סידור י נת נשמה להם המחיה אותם. כנזכר בענ בבחי

הגאונים והמקובלימ כרך א׳ דף רכד).

טז) ענין המלכים האלו כי בתחילת האצילות יצאו ונאצלו עשר ספירות, ג׳ ראשונות ושש קצוות ומלכות. והנה השש קצוות לא יצאו בהתחברות, אבלית הרבים״.. שו ו היו נפרדות כל אחת בפני עצמה, זו למעלה מזו, ואז היו נקראות ״ר נתקנו ו״ק ונעשו פרצוף אחד ונקרא זעיר אנפין, ו ב י ע ובזמן התיקון ע״י הת נ ונקרא ״רשוח היחיד״, ומה שלא יכל להתברר ולהתתקן נשאר למטה בבחי המלכים אשר בתוך הקליפות כעין נשמה להם כדי להחיותם וכיון שעדיין לאד י מ זה מזה ונקראים רשות הרבים ואסור לטלטל שס ר נתקנו —r נשארו נ פ

ביום השבת ולא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או להיפך.

ת ב ם ש ו ח ז. ת

יז) כבר ידעת כי תחום שבת מדאורייתא הוא עד ד׳ פרסאות נג׳ פרסאות*' שהם י״ב מיל כענין מחנה ישראל (ברכות נד ע״ב).

נות נה״י העולים למעלה בג׳ ן כי בשבת נכללים ג׳ תחתו יח) וסוד העני אמצעיות חג״ת. ונמצא כי המקום שהיו בו בימי החול גי׳ תחתננות נה״י דעולםנת דירה וישוב רגלי בני ל וריקם ופנוי ואין בו בחי ל העשיה, המ עתה מקום חנת שדה שאינו מקום ישוב ודירה. ולכן אין איסור חחומין אדם, וחזר להיות בבחים רק בשדות, כי אפילו עיר גדולה ובתי י אדם. נוהג במדינה במקום שיש ישוב בנ

כאנטוכיא מהלך את כולה.

• r יט) והנה בימי החול, תחת מקום נהי׳ דעשיה היה שמ מקום פנוי וריקם

׳ ן ב מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע יקכו מ

•ושם מדור אל כל הקליפות דעשיה תחת נהי״ם דעשיה והשדה ההוא נקרא ״שדה/ וכל הע״ם דעשיה נק׳ מקום ישוב ובתים ועירות, ואמנם עתה ביום השבת ם ו ד א שנתרוקן גם המקום שהיו בו נהי״ם דעשיה ונשאר חלל, ונמצא כי גם הוא נקרא •עתה שדה. ואמנם השדה של חול נקרא ״שדה אדום״, וזו השדה שנעשה עתה בשבת נקרא שדה נחקל) של תפוחין קדישין, וכל זה השדה נקרא ״תחום שלד ו מ מקום הקליפות אסור לצאת ה א ד שבת״ אבל מחוץ לתחום ששמ הוא ש .שם בשבת, ולהמשיך שם קדושת אדס העליון, י״ס דעשיה שהיא קדושת שבת נפלאה׳ משא״כ בקדושת החול שהיא קלה בסוד ומלכותו בכל משלה, ובסוד גלותה בחצות לילה (עץ חיים ח״א שער המלכים סוף פ״ז ספר עולת תמיד דף א׳ נ השכי

שער המצות פ׳ בשלח דף כט) עייש״ע בארוכה.

כ) ולכן גזרו חז״ל אלפימ אמה דרבנן שהוא מיל אחד שהוא חצי נצח, כיד שם הוא שדה של קדושה ומשם ואילך שהוא מקום שליטת הקליפות — ע

.אסוך לצאת.

ה כ א ל ר מ ו ס י ח. א

ן כא) ובזה תבין טעם איסור יציאת חוץ לתחום מה עניינו. וגמ מה ענינת מלאכות העושה מלאכה ביומ השבת, כי העושה מלאכה גורם שהקליפות שהם בחי וכנסים בתוך הקדושה הנקראת יום השבת, כי גורם שיכנסו באותו מקום הפנוי והחלל הנקרא תחומ שבת. ועונשו הוא מחלליה מות יומת פירוש כי הוא גורם אל הקליפות המתים וחללים שיכנסו במקום החלל וגרם להם שנהפך החלל לחיים/ת האמנם היוצא ד א״כ עתה הוא מן חיימ יתהפך אל חלל ומות יומת מדה כנגד מ חוץ לתחומ עונשו הוא מועט כי אינו גורם אל הקליפות שיכנסו תוך חלל של הקדושה ולטמא אוחו דדו אבל גורם לצאת הקדושה אליהם ולפרנםמ וזה מה שנקרא תחום של שבת שהוא הקדושה העליונה שנתעלה למעלה לשבות ולנוח מהקליפות

הנאותות שם בימי החול (עייש״ע).

: ד ו י ס ל פ ם ע י מ ע ט. ט

ב מותר במלאכת אוכל נפש ז ו ם ט ו י ת אסור שום מלאכה; ב ב ש ב ש

ת — כל המלאכות מותרות, תוץ מעבודת קרקע י ע י ב ש ב ו

כב) הנה מצאנו כי גם השנה השביעית נקראת שבת, כמו״ש (פ׳ בהר)ן י ושבחה הארץ שבת לה׳, וכתיב והיתה שבת הארץ וגו׳ וצריך לידע מה הוא עו השבת ומה הוא ענין השביעית ומה חילוק יש ביניהם. ובתחילה נבאר מעט טעם איסור יום שבת מלעשות בו שומ מלאכה כלל. ויו״ט הותרה מלאכת אוכל נפש, ובשביעית הותרו כל המלאכות, זולתי מלאכת עבודת קרקע (שער המצות ר״פ בהר).

׳ קכז ן ב מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ת הוא כי בתחלת האצילות נאצלו אותן שבעה מלכי ו כ א ל מ כג) ענין ה אדום שמלכו ומתו. ואח״כ נתקן עולם האצילות. ואנו צריכימ ע״י תפילותינו,ה אשר אנו עושימ למטה לגרומ זווג בזו״ן, ואנו מעלים לאותכו ו ש י ע והמצות מות שבעה מלכים בסוד מ״ן אל נו״ק דז״א/ ואז הם מתחדשים ונתקנים וחוזרים להי בסוד תחייה המתים. ובכל יום ויום מתבררים ניצוצימ וחלקימ מהם מדרגה אחרנו נעובדא ומילולא. דיבור ומעשה) בעת ההיא נו ומעשי מדרגה כפי כח תפלוחי ועולימ ומתחדשים, וכך אנו עושים בכל יומ תמיד, עד גמר בירור המלכים אלו, כל הטוב והקדושה שבהם ויתוקנו הכל, והסוגים שבהמ והקליפות ישארו למטהב ובלע המוח לנצח׳ והרשעה כולה בעשן תכלה ואין נת הרע. ועליהם כתי בבחי

נות אלו המלכים לגמרי. בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף ויחבררו כל בחי

ונמצא כי כל תכלית התפילות והמצות שאנו עושים בעוה״ז אינו אלא לברר וללבן אלו המלכימ ולהחיותמ ממיחחם כנזכר.

ן אדמ הראשון עצמו שהיה בו בחינת השבירה, כי י מ בענ כד) ובדרך זה ג נידון בנשירת איברים, ולא יושלם תיקונמ אלא עד בא משיח בן דוד, וכשיושלמר

כלמ לבא בעולמ ולהחחקן אז משיח בן דוד בא (עיין שער ההקדמות דף ת״י).

ות כה) והנה בימי החול אז אנו מבררין את אלו המלכימ ע״י המצוח מעשי. משא״כ ביום השבת (עיין ב״ר פר׳ בראשית פי״א). ה כ א ל שאנו מקיימים ע״י מ שצריכים למתק ע״י בו״ד, ונמצא כי המלאכות הם הוראות היות הדברים צריכים־ תקון ע״י מעשינו למטה. ואנו צריכים לחרוש ולזרוע ולהוציא התבן והקש שהם הקליפוח מן החטימ, ואח״כ מוציאים הסובין והמורסון שהמ קליפות יותר דקות, ואח״כ לאפותו ולתקנו ע״י האש כי זה הוא גמר המלאכות. ועד״ז כל המלאכות

שבעולם.

, ה י ע ר ו כו) והתיקונימ הוא ע״י המצות המעשיות שיש בהם בעח הל (במדב״ר ״ שדך לא, תזרע כלאים. וכן עד״ז בכל מלאכה ומלאכה, וכמו״ש ת בלק פ׳ כ) על פסוק מי מנה עפר יעקב מצות שמקיימין בעפר. גם אנו צריכיםנת מ״ן־ ת כדי לבררם ולתקנם ולהעלותם בבחי ו צ ת מ ו ש ע ל ל ו ל פ ת ה לש מקיימן מצות לא תחרוש בשור ובחמור׳ ו ר ח למעלה. וכדול״ז בדחז״ל בא אדם לע מקיימ שדך לא תזרע כלאימ וכן עד״ז בכל פרטי המלאכות כולם, ו ר ז בא ל, שאז האדם ת פ בסוד בכל דרכיך דעהו. עד שתמצא בסיום גמר המלאכה בח ההוא, והוברר ממדרגת הצומח ונעשה חלק מ ו צ ה , והרי נתקן . ו ל כ ו אנת העוה״ד ד מ העליון (ע״ח ח״ב שער לט, מ״ן ומ״ד פ״ג). שבכל בחי אבר ה א

כז) דע שכל מיני המלאכות הם בעולם העשיה. שהוא בעוה״ז הנקרא עולם. אבל ״מלאכת ה י המעשה. ולכן מלאכה גימטרי׳ א־ל אד׳, שהוא סוד עולמ ה ע ש אוכל נפש״ המ יותר עליונוח, כי על ידיהמ הדבר נאכל וחוזר לעלות במדרגת

׳ ן ב מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע קנח מ

ל יקו״ק׳ שהוא סוד ה ולכן ״אוכל״ בגי׳ אי ר י צ י , והם בעולם ה ם ד א אבר ת עולם היצירה.

ונימ למטה ממדרגתם ושם ם העולמות העלי י ד ר ו כח) בימות החול ינות ן בירור אלו המלכים, והו׳ ספירות תחתו י ם כדי לעזור ולסייע בענ י ש ב ל ת מ

׳דאצילות יורדים ומתלבשים בששת ימי המעשה לסייע בבירור הנזכר.

כט) אבל אין כח בזה אלא בז״א לבד כי הוא הזכר, והו״ק שבו הם הבורריןת ימי החול, אבל יום השבת אז הוא כנגד המלכות, והיא אין בה כח לברר, ש ש ב

(עיין בארוכה בשער המצות בהר).

ף ו ן ס י ד א ם ע י ל ו ת ע ו מ ל ו ע ל ה י. כ

ל) ובזה יתבאר לך מ״ש בדרושי יומ .השבת כי כל העולמות עולים עדת משמ שהוא המקור העליון, ו ש ד ת ח ו מ ש למעלה עד הא״ס כדי להמשיך נ

א מן בירור הז׳ מלכימ• ל ו

ר ביום שבת, לפי שאין בירור אוכל ו ר י ב לא) וזה סוד איסור מלאכת ה מתוך פסולת אשר בז׳ המלכים נעשה ביום שבת׳ כי הכל אוכל גמור בלי פסולת

והם נשמות חדשות.

לב) וזהו תחומ שבת שבימי החול הקדושה יורדת למטה ואז היא סמוכהת דעשיה ״ ג ח ״ מ דעשיה ל י אל החיצונים אבל ביומ השבת אשר נתעלו נ הי בין הקדושה אל ו נ ונמצא מקום נה״י אלו דעשיה ריקוים, בסוד ח! ל ל פ החיצונים. והמקום ההוא נקרא תחום שבת של אלפימ אמה שהקדושה נסתלקה משם וגם הקליפות א• נם יכולים לעלות עד שם, כי יש בו עדיין רשימו של הקדושה, ולכן באוחו התחום יכול האדם לצאת, כי אין שם קליפה כלל, והם מרוחקים מן הקדושה שיעור הנר, אבל בצאתו חוץ לתחום הזה, הנה יוצא ממש אל מקום הקליפה, וגורם כי גם רגלי האדם דעשייה׳ שהם הנה״י שבו יצאו חוץ לתחום, ויתחללו ח״ו בין הקליפות, ונמצא שהנו״ה הם הרגלים, המהלכים על הקרקע

ת שהיא המלכו

, כי הנר! ה ט י מ ת ש נ ת שי י ע י ב ש ה ה נ ש לג) וזה תוכן של הית העולמות ישו בכל שנת השביעית ג״כ כי לכן נקרא ״שבת״, אבל זו העלייה העליא עלייה מועטת, והיא קרובה אל מדרגת ימי החול. ולכן כל המלאכות הותרו י ה בשביעית. זולתי מלאכת עבודת הקרקע בלבד. כגון חרישה וזריעה כו׳. כי בשנהת אין עלייה כלל למעלה ממלכות דעולם האצילות. נמצא כ~ כל השביתה עי השבי ותוספת קדושה היא במלכות לבדה הנקראת ״ארץ״ ולכן ושבתה הארץ שבת לה׳,

׳ קכט , ג ׳ ן ב מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

.זלכן לא נאמרו אלא מלאכת עבודת הארץ בלבד, וכל שאר המלאכות שהם בבחינהל מעלה ממלכות המ מותרות. ש

ד ן ו מ ״ ״ יא. מ

לד) כל המלאכות שהם בדכורא תועלתם הם להוריד מ״ד׳ וכל המלאכות •שהמ בנו״ק תועלתמ המ להעלות מ״ן, וכל זה הוא לברר השבעה מלכים כנזכר.

נת ע חם: זריעה וקצירה, זריעה — היא בחי ק ר ק לה) המלאכות של הל פני הארץ ומתגלים שם נימ בתוך הקרקע, וצומחים ע ת דמ״ן, הטמו הנשמו בסוד אור זרוע לצדיק. זרוע מעיקרא, ועחה הוא עולה וצומח מאליו ונזרע, (זוהר

,תרומה קס״ו ע״ב).

ן אלין לא י מ , ראה באדרת נשא (קכז ע״ב) במ״ש ו ה ר י צ ק ה לו) ות הנשמות ויציאתמ מסוד העיבור ד י ׳אתייהבו אלא למחצדי חקלא כי הוא ענין ל שבנו״ק דז״א ונקצרות ממקום זריעתמ שמ, ויורדת בגוף בעוה״ז׳ ואין זה נעשה

־אלא ע״י תפלת הצדיקים הקוצרים שדה העליונה, ונקראים מחצדי חקלא.

׳ ן ג מ י ס

שתי השיטות בדבר התחלת ההמשכה מא״ם שיטת רבי ישראל םרוג דל, ושיטת רבי חיים וויטאל ז״ל

ס ״ א ת מ ו ש ד ת ח ו מ ש ת נ כ ש מ א. ה

ד א) בסימן הקודם (אות ל׳) הבאנו כי בשבת עולימ כל העולמות ע״ ם כדי להמשיך נשמות הדשות משמ שהוא המקור העליון. והזכרנו גם יה א (באות לב) כי בשבת נתעלו נהי״ם דעשיה לחג״ת דעשיה, וזהו התוכן של החוםת אלפים אמה שהקדושה נסתלקה משם והקליפות אינם יכולימ לעלות עד שם. ב ש

ב) הדברים המעטים הללו יש! להם מרחב גדול אשר כמובן אין כאן המקום ־להשתעשע בהם, אבל לרגלי הענין שאנו עומדים בו, ננקוט ציבחר ציבחר נקוד1ת נקודות. והיינו עניין עליית העולמות עד א״ם, כי בא״ם לית מחשבה תפיסא ביה

ה ההתחלה• י ש א יכלל, וא״כ יש לדעת ר

ה זו ישנם ב׳ שיטות שונות. הא׳ היא לאחד ל ח ת ה ג) ונאמר: כי לג ז״ל׳ והשני הוא המפורסם ביותר, ו ר ל ס א ר ש די האריז״ל הגאון רבי י מתלמי

ל ז״ל. א ט י ו ם ו ר י •רבי ת

׳ ן ג מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע קל מ

: ו ת ט י ש ״ ם ו י ב. דש ו ב ל מ , ה א ה ו ע י ל ר י , ט ה ה א מ י ת ה ם א מ ד ם ק ד א

ל ״ ג ז״ל לפי אוצה״גד היה קודם נוהרוז״ו ז ו ר ל ס א ר ש ד) הראשון רבי י חלמידו לפני האריז״ל, והעיד רי״מ על עצמו ששמע מפה קדשו של האריז״ל, ואח״כ נסע לאיטליא ומתלמידיו המפורסמים הם הגאונימ המקובלימ הרמ״ע מפאנו,ר ורבי ישכר בער בעל באר שבע מתלמידי בנגלה של מהר״ם שלנוה ורבי מאי אנגל בעל מסורת הברית ורבי אברהם הכהן דיארירא בעל שער השמימ וספרת אלקים (מתורגם מלשון ספרדית ללשון הקודש). וי״א שהיה גם בפולניא ושם בי מסר מחכמתו להמהרש״ל וכמו שכ׳ החיד״א — וכן מהר״א ברכיה ממודינא בעל

מעבור יבוק.

ל (סו״ס שבר יוסף). חל״ש קבלת ה) ונביא בקצרה מדברי מהר״י סרוג דל ה א ג שקיבל פ ו ר ל ס א ר ש מהר״י סרוג זצ־י׳ל, הוא הרב האלקי מוהר״ר י

ל י ד ז נ כ ש א א י ר ו ק ל ח צ ה מאלקי מוהר״ר י פ

ו) קודם כל דבר צאל״ד שקודם בריאת עולמות לא היה שומ דבר בעולם אלא עצמותו ית׳ רת׳ אין סוף, והיה משתעשע בעצמו, וכשרצה לגלות מחשבתרמ שכינתו למעלה כדי שיהיה מקום צ מ הקדושה מן הכח אל הפועל כביכל צן ובעלי ו מ ד ר ק י ו לברוא עולמות׳ ואותו מקומ נקרא בלשון רשב״י גדה א

. ן ו מ ד ר ק ו דדה (חכמי הקבלה) קוראין א

ז) וצאל״ד שמה שקראו אוחו אויר קדמון אינו אויר כפשוטו רק אויר פשוט בלתי נתפס ובלתי מושג רק בעיון הלב. וזה המקומ להיות שהיה בתוכו האור הגדול לעולם תאב להשיגו פעם אחרת ונדבקו המוחות עצם אל עצמו עד שנהיה בה נקודה כדוריות ננ״א צוריית) בלי ראש תוך וסוף, ואותה הנקודה היהד היא בתוך אותיות אור ונעשית ד י האור מקיף אותה מכל צדדיה וכו׳ א״כ זאת הה וכו׳ ואשר יש מלבוש, חצי עליון וחצי ל א ו ע י ר י ה אויר וכו׳ דב״ה דהיינו טן (ראה להלן באות יג) ולזה אמרו רז״ל ן וא״ק הוא בחצי מלבוש התחתו חחחות שכנםת ישראל יהיה בן זוגו ר״ל היינו כל העולמות ב ש שהשיב הקב״ה לם ת ו ס ר י ה עשייחן יהיה על ידך י״ד וך׳ ר״ל ע״י הבינה וכו׳ והוא הנקרא טן דהיינו אדם קדמאה, ומאריך שם ובספר שבר יוסף סוף דבר שנשמע מדבריו מעני אויר קדמאה טהירו עילאה טהירו סתמ, אדמ קדמאה סתימאה ועוד שכל אלו

. ל העניינים לא מובאימ כלל בכתבי הרח״ו ד

ל ״ ל ז א ט י ו ו נ י י ו ה נ י ב ת ר ט י ג. ש

ל ל לא הזכיר בכתביו את החבר רבי ישראל סרוג ד ח) רבינו הרח״ו דן החברים שהיו מתלמידי האריז״ל. ולפי אוצהג״ד יש לשער כי הוא קדם להרח״ו בי

׳ קלא י מ ן ג י פ ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ז״ל. ולא ראהו. כי הוא נסע לאיטליה ומשם לפולניא וע״י הרי״ס נתפרסם תורתו ישל האריז״ל מחוץ לערי ארץ ישראל.

ט) ההתחלה לפי כתבי הרח״ו ז״ל בשמונה שערים שסידר בנו הגאון ר׳ שמואל ויטאל ז״ל הוא כי אחרי הצמצומ נמשך קו אור א״ס ועליו מלביש אדם קדמון, ועל תנה״י דאד״ק מלביש אצילות. וכך נלמדים בהרחבה חכמת הקבלה, ׳אורות עיגולימ ואורות דיושר, פנימיימ ומקיפים, כלים ואורות. ובכלים עצמם,ון אמצעי וחחתון. וכן הפרצוף נית אמצעית ופנימיח, ובכל ספירה שליש עלי חיצו

בכללו חב״ד, חג״ת ונה״י ומלכות.

נימ בריאה יצירה ועשיה, י) ועד״ז הולכימ ונמשכימ, ג׳ עולמות החחתו ולמטה הם הקליפות וכנ״ל כי נה״י עלו ונתלבשו על חג״ת ונשאר מקום פנוי וזהו תוכן של תחומ שבת• וכך נמשכימ הכוונות של יציאת השדה בערב שבת כדי •לקבל פני שבת מלכתא. וזהו חקל תפוחין קדישין. ואף שג׳ אלו הנם תכופים, הרי מתבאר בכ״מ כי ג׳ דרגות הם. ושדה הוא תרגומ חקל, וחקל בצירוף חלק. צירה וסגל. (לפי הברה ספרדית בכתבי רח״ו שני םגולין) וכן צירוף חלק, שני קמצין (לפי הברה ספרדיח ברח״ו שני פחחין) והיינו מקום פנוי והחלקויות נה״י חג״ת

זזב״ד וכר.

ם י פ ו צ ר ת ו ה פ ו מ ל ו ע ת ה י י ל ר ע ד ד. ס

ן תפלת ערבית יא) כבר הבאנו מענין קבלת שבת בשדה, ולאחר זה בעני ״ובנד ש ופרוש ושמרו. וקבלת תוספת נפש רוח ונשמה דנו״ק. ואנו עומדים עתה בתפלת העמידה דליל שבת. ולאח״ז הקידוש בבית הכנסת, ולאח״ז הקידוש שעל הכוס, ולאח״ז סעודת ליל שבת. ואשר לכל פרט ופרט ישנמ כוונות עליונות. מה שאין כאן המקום לפורטם אך כדאי לנגוע אפם קצהו עם סדר העליוח, בקשר

. ל ת ר׳ ישראל סרוג ור׳ חייט ויטאל ד טו לשי

י ז״ל הרחיב מאד היריעה ב ע ר ע ש י ד י י ד ח ר ז ם מ ו ל יב) רבינו ש׳ ר בקונטרס חסדי דוד שבסוף ספר עץ ג א ד מ ו . והרב ד ל ״ ז י ר א <של קבלה ה 'חיים השכיל מאד לכלכל מרחב גדול בצמצום נפלא. ובין יתר דבריו. כי כולם הם׳ נפש רוח, וצריכים לקבל נשמה חיה ויחידה מג׳ פרצופים העליננים, שהם בחי ביחס לכך, וכתב בין יתר דבריו (באות ע״ו) וול״ש (בקיצור) ז״א יש בו נ״ר שלמים וחסר לו נשמה חיה ויחידה, וכשמקבל המוחין מישםו״ת משיג נשמה, מאו״א משיג חיה, ומא״א משיג יחידה, וכך היא בישםו״ת ובאו״א עילאין ובא״א.

יג) וכותב בין יתר דבריו וכן אדמ קדמון עצמו נקרא יחידה בערך האצילות, ׳אמנם בערך שלמעלה הימנו נקרא גם הוא זו״ן, ואין בו רק נפש רוח, וחסר לו, ן ו ת ח ת ש ה ו ב ל י מ צ נח״י, כי הרי כל כללות אדמ קדמון עומד במקום ח

׳ ן ג מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ י נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע קלב׳ מ

י ש הוא סוד עממ״ב, וכשנחלק המלבוש ונקפל חצ ו ב ל מ ודע כי כללות ה כנם ו ק מ ן שהוא סוד מ״ה וב״ן, והלביש לחצי העליון שהוא ע״ב ם״ג, ה התחתון נקרא ״אויר קדמון״ והכדור י הנ״ל שהוא במקומ שהית חצי מלבוש התחתו ו נ פ ה, ועל גבי הטהירו ביך רד הנעשה בתוכו שבתוכו עומדים ע״ס דא״ק נקרא ״טהי

אויר קדמון למלבוש עומדים י״ם ד״א״ק עילאה סתימאה״•

יד) הרי כי א״ק עומד במקום מ״ה וב״ן. שהוא סוד חצי מלבוש התחתון,, ולכן נקרא זו״ן בערך מה שלמעלה ממנו וצריך עיבור יניקה ומוחין להשלימן ומקבלם מג׳ מקומות שלמעלה ממנו, דהיינו מא״ק םתימאה עילאה — נשמה.

ומאויר קדמון — חיה, ומהמלבוש יחידה, והמבין יבין ע״כ בקוצר.

ג ז״ל כי כאמור אין, ו ר ל ס א ר ש טו) והנחה זו מקורה מדברי רבי י מהרח״ו ז״ל מזכיר כלל ג׳ בחינות א״ק םתימאה, אויר קדמון ומלבוש.

ג ז ״ ל ו ר ל ס א ר ש ׳ י ת ר ט י ל ש ם ע י ר ו ע ר ה. ע

טז) ואת זה העיר מו״ר הגריל״א זצ״ל בספרו בית שער לכוונות בדף קד. חל״ש ראוי להעיר כי ראיתי בספר חסדי דוד ת״ל כנ״ל ודברימ אלו נמצאים ג״כ בספרי הרמ״ע מפא נו ז״ל ובעמק המלך ובשערי גן עדן, ועוד אחרונים. ותדע.ל ינו שאר תלמידי האריז״ל ולא מהרח״ו ד שדברים אלו המ מקבלת חברימ דהיה לקבלת ר י ת ס ולא לבד שאינמ נמצאים בכל כחבי םהרח״ו ז״ל אלא עוד שהם ב

מהרח״ו ז״ל ומאריך לסתור דבריו.

יז) ומביא בין יתר דבריו משער הגלגולים שבעת פטירת האר״י ז״ל נתןר התלמידימ מפני שלא הבינו דבריו, ת צוואה ואסר ללמוד מהכתבימ שכתבו יר ה י ז״ל היה מדלג על דברי יתרי החברים ע״ש נ ב ע ר מ ש ו ל וגמ מרן רבי ש

שלום דף לד.

יח) ואוצהג״ד מביא לשון הגאון הק׳ מהר״צ הכהן מלובלין בספר הוכרונות וגם הר״י סרוק כפי הנראה גדול בתלמידי האריז״ל שזולת מהרח״ו ז״ל, מגלה סתרים גדולים ובהם הרבה סתרי עולמות ביותר מה שלא נתגלו למהרח״ו כ״כ. שלא נמצא זה בכתבי האו־יז״ל שקיבלם . . ה א ל י כידוע מסודות המלבוש וטהירו עע מפאנו בהקדמת ספרו פלח הרימון מעריץ מאד ד ת טרם בא הרח״ו עייש״ע. ה את הרי״ם. וכן בספר שער השמים הנ״ל לר״א די אירירא כוחב שכד הספר נבנה

מה שקיבל מפי מהר״י סרוק רבו.

ל בסי׳ ע״א מביא שראה בספר כת״י מהר״מ ובשו״ח חיים שאל להגחיד״א דל שהשיג השגות גדולות על מהרי״ם. ך י ר א פיאפירש כ״ץ הוא שסידר כל כתבי ה

, והשוני שביניהם: ר מ ג יט) םו״ד כי לשתי השיטות עולם העשיה — היא ה

׳ קלג ן ג מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

הוא ההתחלה, שלפי הרי״ס ההתחלה א״ק םתימאה ואוירא סתימאה, או טחירו עלאה והמלבוש, ולפי הרח״ו ז״ל ההתחלה הוא נזאד־־׳ק.

נות ראשונוח של א״יק הוא גלגלתא ע״ב ם״ג. ועל תנה״י דא״ק כ) וג׳ בחים דא״ק למעלה מן הכל ועיגולי עשיה בפנים טלי מלבישים אבי״ע. ובעיגולים עי מהכל. וביושר, א״ק פנימי מהכל, ועשיה החיצון מהכל• וישנם אורות פנימיים ומקיפים. והסט״א בין פנימי ומקיף דנוק׳ דעשיה. ובזה סוגיות מיוחדות שאין כאן

המקומ לפורטם.

כא) האמנם בסדרי העליות של זו״ן ושל העולמות האריך מאד מרן רבימ להמקובל כ ת ח ר ו י ז״ל, וכמו״כ בנו על ד״ק הספר ת ב ע ר ש ל רוו שן להמקובל רבי ששון ו ש ן ש מ רבי חיים די לה ראזא ז״ל והספרים הענקיים שן העליות מה שאין כאן המקומ י בן משה ז״ל. והשמן ששון בד׳ חלקים דש בענ

לכל זה. והנה כל זה תלוי בבירורים ע״י התפלות והמצות, וכתבנו לעיל כי ע״י חטא אדה״ר היה ירידה בעולמות. ואם לא היה חוטא היה עילוי רב להעולמות.ק י ו ל ד ו א ם ש י י ם רבי ח י ל ב ו ק מ ע ראש ה רבי ונביא םנסן אחד ממורנו ו הכהן זצ״ל (בספרו איפה שלימה דף יא). והוא הביא קיצור אחד מהרש״ש ז״ל

ומרחיב הדיבור על זה.ת א היה חוטא בעץ הדעת היה יכל להעלו ת״ל נהרש״ש) הנה אם אדה״ר ל ע״י תפילותיו של יום השבת ההוא את העולמות עליוח אחרות יותר גבוהות במאד. . . ה ח נ מ מאד, עליה אחר עליה, בכל תפלה וחפלה, שהמ ערבית ושחרית ומוסף ות כי אז היו עולין ב ת ש ח נ מ ה שבכולן והיא ב ל ו ד ג ה ה נ ו ר ח והעליה אן ו ש א ר ו ה מ ו ק י מ פ תכלית העליה, והוא כי עולם האצילות היה עולה כן לכל קדומין והיה חוזר כל המציאות אל שורשו ו מ ד ם ק ד שהוא במקום א

הראשון, עכ״ל ה ר ש ״ ש ז״ל.

ות שהיו כב) ועל זה מרחיב מו״ר רח״ש דויק ז״ל ואומר: שסדר העלית של ש ב ״, ק היו עולין י ב ר א חטא אדה״ר כך הוא. ע״י תפלת ע ל מ עולין את בכתר דא״א דאציילות בז׳ תקוני גולגלתא אשר בהם מתגלים ו ל י צ א ז רץ ד ז״ת דעתיק. וזה מש״כ ואור החמה יהיה שבעחים וזה יהיה אחר ביאת משיח צדקנוה במקום אבא, א י ר ב ה בב״א, ואז אין כל אומה ולשון׳ יכל לשלוט בישראל. וה של ש״ק היה אדה״ר ר י ח והיצירה והעשיה במקום א׳ וכוי; וע״י תפלת שך לזו״ן מוחין דאח״פ, והיו עולין זו״ן ומלבישים אם לא היה חוטא היה ממשילות; לאח״פ נדאד״ק), והבריאה עולה לא״א דאצילות, ויצירה ועשיה לאבא דאציף של אדה״ר היו עולים זו״ן לע״ב דא״ק, והבריאה בם״ג ס ו אח״כ ע״י תפלת מה של שב״ק ח נ מ ת; ואח״כ ב לו דא״ק שהוא אח״פ. ויצירה ועשיה בא״א דאצי, והבריאה בחכמה דא״ק והיצירה והעשיה במקום ק ״ א ר ד ת כ היו עולין זו״ן ב

נה דא״ק עיי״ש כה״ע בארוכה נמצא דתכלית העליות הוא בכח״ב דא״ק. בי

׳ ן ד מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע קלד מ

׳ ן ד מ י ס

סדרי העליות בליל שבת בתפלות בקידוש ובסעודה

. ת ב ש ל ו ו ל ח ת ש ו ל פ ת ש ב ת ו י ל ע א. הם י פ ר ש ם ו י כ א ל ם מ י נ פ ו . א ת ו מ ש נ ת ו ו מ ל ו ע

א) יש מרחב עצום בכתבי האריז״ל בחמודות של ענייני־ קבלת שבת ותוספות נר״ן של נוק׳ ושל דכר בתפלות בקידוש ובסעודת ליל שבת ואנו ננקוט

בקודות אחדות.

ב) אפשר לפרש כל עליית תוספת שבת, ועליית התפלות דחו?/ שעוליןנות דיצירה. ות דג׳ החתו י נ פנימיות ג׳ ראשונות דעשיה ונעשים חיצוניות לחיצוי כלים ופנימיות נה הנשמות. כי גם יש בהם חיצוניות, שהם השנ כל זה הוא בבחי

שהוא כלי השלישי,

נת הנשמות, ובשבת ג) בתפלת החול עולין חיצוניות ופנימיות. והכל בבחיה ד י מ ע ב ת לבדם. ו ו מ ל ו ע , עולים חיצוניות ופנימיות ה ה ד ש בתוספת שבת ב

. ת ו מ ש נ והתפלה בשבת עולין פנימיות וחיצוניות ד

- ד) האופנים המ כלימ דעשיה׳ והמ נפשין, המלאכים הם כלים דיצירה והמ דוחין וכמוש״כ עושה מלאכיו רוחות. ומכלים ה׳ דבריאה נעשים מזווגם השרפים וכסא. הכבוד ונקראים כלים דנשמתין. ומכלים של אצילות החמשה מזווגם נעשימ המלאכים שאין שמם משתנה עליונימ מאד (עיין ע׳־ח ח״ב שער מ״ן ומ״ד, שעה״כ עניו מוסף שער ההקדמות דף ת. ובפרוט רב בספר שער הקדושה לר״ח וויטאל בההבדל שבין מלאכים שנשתנה שמם לבין מלאכימ שאין שמם משתנה, וגמ הרמ״ק ז״ל בספרו דרושי המלאכימ דש בזה הרבה). והמ נקראימ כלימ דנשמה לנשמה,

(עולת תמיד דף קכ״ב).נות מאלו יש בה עיבור ויניקה ומוחין בין באורות בין בכלים. וכל בחי

. ם י ל ת — כ ו ד ו ע ס ה . ו ת ו מ צ ת — ע ו ל י פ ת ב. ה. א ״ ז א ו ״ א . ו ת ו כ ל ד מ ג ת נ ו נ ו ו כ מ ו

ח) החיצוניות הוא סעודות שבת שהוא מזון הגוף והמ הכלימ, והתפלות הם מזון הנפש דעצמות, עדה״כ לנפש חיה מתורגם לרוח ממללא•

וח דחפלת מנחה דשבת דאז עולה ז״א לא״א, וא״א לגלגלתא ו) העלי דא״ק, ואו״א דאצילות לע״ב דא״ק וישסו״ת לס״ג דא״ק.

׳ קלה ן ד״, ה מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ ב ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ן ז) וג׳ הסעודות הם, סעודה דליל שבת היא כנגד חקל תפוחין קדישי שהיא מלכות, וסעודה של הבקר היא סעודת עתיקא קדישא, והסעודה השלישית

היא סעודת דז״א.

ה ביאור על מ ר ל ב ו וכדאי לשבץ כאן מש״כ מרן האריז״ל בספרו קן ז״א דאק״ה ובין א״א ן בי האדרא רבא עמש״כ האד״ר עה״פ היש ה׳ בקרבנו אם אין י ישראל התאוו לדעת מה הפרש יש בי דאקרי ״אין״ וביאר האריז״ל, הנה בנ ז״א כשהוא מתנהג ברחמים גמורים לא״א ומה בין רחמים אלו לרחמים אלו, והיון בגדולות ונפלאות ע״י א״א רוצים לצרף זה בלבמ ובשכלם, שישתנה שכלם להבי. ואפשר שבמעיכון עצמו היו רוצים לראות . . ו נ ב ר ק וז״או. ובזה ידעו כי אין בן דומה לעדן העליון ואז ידעו כי ת ל י כ א בשינוי שיהיה להם עונג מופלא בץ יראו השינוי ויכירו ר א י ה ר פ ב ״אין״ שהוא א״א בקרבמ. ומשה אמר להם ש כדאיתא בזוהר שלח קכח ע״ב. עכ״ל האריז״ל ועיי״ש הגהותיו של הר״י צמח ז״ל.

ה ד ו ע ם ס ו ק מ ש ב ו ד י ג. ק

נת ח) וזה ענין של קידוש בםקום סעודה דווקא שהקידוש עצמו הוא בבחי עובדא ומילולא, היינו אחיזת הכוס עם יין, שהידים לוקחים הכוס, ואשר הכוס יעמוד על היד הימנית מול החזה של האדם. והאדמ יאמר ויכולו וברכת הגפןג וקידוש היום שזהו מילולא. ומתקשר כל זה עם הסעודה. ומרן האריז״ל הפליי מאד בסדר ההמשכה של פנימיים ומקיפים ע״י הקפת השלחן, והרחת שני מדנ אסא, ושלחן של ד׳ רגלים דוקא, (ראה בסימן שלאח״ז) ועוד. אשו כל אלו הםן עצום של קדושה וטהרה׳ רוממות הרוח ודביקות אלקות באופן י מהווים בנ

הכי נעלה.

וזוהי קדושת השבת במילואה והשקולה כנגד כל התורה כולה.

׳ ן ה מ י ס

בתור אדם המעלה

א) בכתבי המקובלים כתבו הרבה בנידון שיהא האדם עושה עצמו בבחינת אדם העליון מרכבה לשכינה. וכמאה״כ כי בצלמ א׳ עשה את האדמ, וא״כ צריך

האדם לקדש את עצמו בכל מיני קדושות עד שיהא ראוי להשראת, הקדושה.

ון ן שיהא כדמות של האדם העלי ב) ועל פי זה סדרו את האדם התחתו כלומר של עשר ספירות דאצילות.

׳ י ם י מ. ן ה ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ו מ ע ר כ ת ה ת פ ל ד! ש קל

ג) היינו שהאדם מחולק לג׳ אזורים, א. אזור הראש, ב. אזור הגיו. ג. אזור הבטן. וראה בספר יצירה עם ביאורנו יוצר אור אשר שם הרחבנו היריעה בנידו״ז.

ד) אזור הראש נגד ג׳ םפירוח חב״ד או כח״ב. אזור האמצעי נגד חג״ת.ן נגד נהי״ם. ואזור התחתו

ה) ועל פי זה מתנהגימ המקובלים בכל מהלך חייהם בהתפילות ושאוות יעוררו הפעולות סדרי ההנהגה הן בחול והן בשבת ויו״ט שהפעולות הגשמי הרוחניות. גמ העמידה בזקיפה או בהרכנת הראש הרמת ידים או השפלתם, אי חיבוק הידים זה על זה, סגירת העינים בכל התפלה או בחלק מהתפלה, ובדול״ז בפעולות גשמיות המקושרים בחפלה כגון אחיזת הכוס בקידוש, כל פעולה כל

שיח וכל שיג יעורר המדה המכוונת בעולמות העליונים.

ו) וביחוד בשבת מובלטים הרבה תנועות וסדרי החיים כדי שיהיו מותאמיםונימ בזמן ובעונה זו וזו. למעמד ומצב העולמוח העלי

ז) ומרן האריז״ל הגלים כל העולמות העליונים עם התנהגותו בעולםן והיה כל כולו מרכבה להשכינה והשכינה היתת מלובשת בו. התחתו

ח) וסיפר רבינו הרח״ו ז״ל כי פעם אחת חלה מאד במחלת העינים עדו במת א יסתכל ב ל כי היה חשש שיאבד כל חוש הראות׳ וציוהו רבו האריז״ל ש/ כי אז שאומר קריאת שמע ובעת מודים ובעת הקדושה כשאומר ק׳ ק׳ ק׳ ה׳ צ השכינה שרויה בו כל כך עד שעיני הרח״ו, מםתנוורות עקב גודל האור השורה

על האר״י ז״ל. ואביא לשונו הזהב.

כתב ספר שער המצות להרח״ו ז״ל (פ׳ עקב) פ״א אירע לי ביומ שבת כאב גדול בעינימ, ונמשך הכאב זה קרוב לשני חדשים, ולא היה בתוכם שום חולי,

זולתי כאב העינים לי מאד.

ת: בו ושאלתי למורי נהאריז״ל) ז״ל, מה היה סיבת הכאב, ההוא, ואמר לי a סי האחת היא לפי שאני פוסע פסיעה גסה, במהלכי בימי החול׳ ונודע כי פסיעה גסה נוטלת אחד מת״ק ממאור עיניו של אדם, ואינה חוזרת אלא בקידוש ליל שבח״

א לי הכאב הוה. ולפי שבאותו ליל שבת לא נתכוונתי באותו הקידוש לכן בד בבית מדרשו, והייתי יושב לימינו סבה ב׳ היא לפי שאני הייתי מתפלל תמי/ הגהגותיו בסל הפרפויס, והוא לעולמ, והייתי מסתכל ומביט בו ללמוד דרכי ה היה מתכוין בתוך תפילתו כוונות גדולות ונוראות, אשר על ידם היה אור עליוןא תסתכל ל שורה עליו. ולא הייתי כדאי אז להסתכל בו, ואמר לי השתדל שי בשעה שאני מחכוין ביחוד קריאת שמע׳ ובשעה שאני כורע במודים, ובשעה בפנ שאני עונה קדושה ואומר ק׳ ק׳ ק׳ ה־ צ׳ כי אלו הג׳ מקומות יש בהם כוונות

׳ קלז ן ה מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ ב ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

נוראות ועי״ז יוסר ממך כאב העינים, ונמנעתי ביום המחרת מלהסתכל בו בג׳ זמניס אלו ותיכף נתרפאתי.

ט) וכדאי להביא אפם מה מנידו״ז. היינו פעולות גשמיות בעת תפלת העמידה, והקידוש והסעודות, המכוונות לעולם העליון. ונביא איזה תמציתיים

משער הכוונות ומנגיד ומצוה וש״ע האריז״ל ועוד.

י) כאמור קומת האדם מחולק לשלשה אזורימ. הראש החזה והבטן. בהראש נמצאימ החלקימ היותר חשובימ של האדם החחתון. כי בו שוכן המוח. המוח עצמו מחולק לכו״כ חלקיות המוח הגדול, והגדול מזזולק לשני חצאימ לימין ולשמאל. והיינו חכמה ובינה. הקטן והמארך. ומכאן מתפשט אל מוח של חוט השדרה, ומכאן מתפצלים רבבות עצבים, עצבי חושה ועצבי ניע. ועי״ז האדם חי מרגיש ונע. עומד זקוף, או מרכין או יושב. פעולות גשמיות לכתחילה אבל כמה

ן התפלה כדלהלן. י לימודים אנו לומדימ מתנועות גופניות הללו בענ

יא) חמשה חושימ יש לו לאדם התחתון, ראיה שמיעה ריחא טעם .וחוש המישוש. והרבה הרבה מאד נלמד בכחבי האריז״ל באח״פ ודיבור וטעם וכדלהלןן תפלת מנחה דשבת באמירת י ן המצח הארכנו מאד בענ י וכן במצח ובשער. בענ ואני תפלתי עת רצון הנקרא מצח הרצון, ובענין השערות כתוב בפרע״ח (דף צא) גם שערות של אדם של ראש ושל זרועות ושל גוף מורים על דברים רבים, וכפי גוונם או נטייתמ למעלה או למטה וכיוצא, וכן כל אבר ואבר יש בו אותיות אלא

י אדם יש בהם גלוי אותיות. י בנ נ י י שבמצחם הוא עיקרם, וכן בענ

יב) ״ ובענין ה ע י נ י ם תראה בסגירת העינים בעת תפלת י״ח, וההבדלנת ראיה בנרות שבת שיש בזה כוונה בין י״ח דשחרית ומנחה לבין דמעריב, בנתיח של י ר ן ה י מיוחדה, וראיה בכוס של קידוש ובכוס של הבדלה. ובחוטם בענן י י סעודת ליל שבת ולאחר סעודת ליל שבת ובעת ההבדלה. בענ ההדסים לפנ הריח של בשמים הרחבנו במוצ״ש ובענין הראיה של האש בארנו שם בארוכה.ם הרבה כוונות ישנם בסעודת שבת. ועל אודות ע ט ה שהוא ה פ ובענין הות ועל האותיות ר הרי כל הבנין של חכמת הקבלה נשען על הכ״ב אותי ו ב ד ה הסופיות של מנצפ״ך שהמ המ תחמש גבורות. ועל אותיות צ, ל, ם, שרוב רובין פנימיות האורות שהיא הצ׳ היינו ט׳ ספירות ועל י הכוונות בנויות עליהם בענ

הלמ״ד והמ״ם שהם המקיפים.

ן אנו מוצאים בו יג) באזור הגיו שהוא האמצעי מקומת האדם התחתו הקנה והוושט והלב והריאה. והכללות בשמ חזה. וכנוי זה משומש בהרבה להבנהת העליונות וזהו בפנימיות. ובחיצונות הם השתי ידים, המקבילימ לספירות דו בסוו ז״ל ״ גד תפארת. ובזת מתאר החז חסד וגבורה ימין ושמאל, ואזור האמצעי הוא כנ

׳ ן ה מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ד ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע קלח מ

ס בשתי ידים, חש־ וגבורה ואדז״כ ניתן מ , אשר לוקחים ה ש ו ד י ק הסדר של ה רק. על כף ימין חסד׳ ומגביהים הכוס נגד החזה אשר שם עומדת הםלכות נגד תפארת, והכוס עצמו מרמז על מלכות. וכן בחיבוק הידים בעת תפלת י״ח בשחרית

ובמנחה ובמעריב.

ן נטילת ידים לסעודה, שהכוונה ג׳ ידים יד הגדולה חסד, י יד); וכן בעניה ות ההוי׳ במילו יד החזקה גבורה ויד הרמה תפארת והכוונת במספר אותי

ובמילוי מילויה.

ות הכבד שהוא מקומ השראת הנפש, והדם ימי טו) באזור התחתון, בפנ הוא הנפש, !בחיצוניות הרגלימ. ומה מאד רבו ענייניהם בכוונת העמידה ובכריעותלא ובזקיפות וכוונתמ באותיות של שמ הוי׳• מעילא לתתא יוד לגבי ה׳ ומתתא לעי

ה׳ לגבי ר.

נת המרכבה. ונבאר טז) בריש דברינו הזכרנו ע״ד שהאדם יהיה בבחין יוחר עפ״י ספר שער רוח הקודש (דף קמב) וספר שער היחודים (דף טו י הענן ובסדר שונה. וכדי להנצל מכפילות ע״ב), שהתוכן שמ כמעט אחד אבל בסגנו נאחדס יחד. (שער רוח הקודש הוא השער השביעי בהשמונה שערים שסידרם

מהר״ש ויטאל ז״ל).

יז) והיינו כי הכתוב אומר (בראשית א) ויברא ת׳ אלקים את האדם בצלמו/ וזהו בצלמו בצלם ר׳ שהוא הרה י בצלם א׳ וגו׳ הרי הם ב׳ צלמימ אחד צלמ דהו

דז״א; והב׳ בצלם אלקים.

יח) ראוי אדם לכוין ולהעריך כאילו הוא בצלם א׳ עשה את האדם, לכן בפרט בזמן התורה והתפלה הוא יותר מוכרח, ובזה תקובל ותעלה תפלתו ותורתו,

כי עי״ז יוכל לקשר העולמוח עד שחחול קדושה העליונה בו.

יט) וזהו מה שיכוין, יחשוב האדם להכין ראשו שיהיה כסא אל שם הוי׳ בניקוד קמץ כלה נכתר) ומוח חכמה שבו — פחח, ומוח בינה שבו צירה־׳ זרוע ימינו סגול וחסד), השמאלי שוא וגבורה), וגופו חולם ותפארת), ירך ימני חירק ננצח), השםאלי קבוץ נהוד) ויסוד שורוק, העטרה מבלי ניקוד ומלכות). (ראה תיקון ע׳ דף קכט כי שם מבואר שהספירות מכתר עד מלכות הם בשם ה1י׳

בניקודים הנ״ל).

כ) בהראש ישנם ד׳ חושים, עינים׳ אזנים, חטם ופה. ומהם באים ראיה,ן הוי׳ דס״ג וה׳ אחרונה ה״ה, ז שמיעה, ריחא ודיבור• והמרכבה הוא כזה. כי א

׳ קלט ן ה מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

כזה יו״ד ק״י וא״ו ק״ה, בגינזטריא, אזן (ראה ע״ח שער אח״פ באורך רב) ועי׳ כונה זו אולי יזכה לשמוע איזה קרושה מלמעלה בתפלתו.

מ שלו אל הוי׳ דס״ג כנ״ל. ואולי יזכה להריח ריח קדוש. ט ו ח ויכוין ב (חטט בגי׳ ס״ג הנ״ל).

ה יכוין להוי׳ דס״ג ולכ״ב אותיות היוצאות מן חמש מוצאות ה3ה פ ב וח ה׳ הבר בי ומלתו על אשר כל זה בגי׳ פ״ה, ואולי יזכה למ״ש דוה הע״ה ת. . . ו ר ב ב ס לשוני (ש״ב — כג) בעת תפלתו, נוברש״י שם השךה בו ךוח קדשו ו

וטעמו של דבר לפי שהרוח נכנם בו בקרב הנביא ומרבר בו) •

, שהוא בזמן שמסדר ה ש י ם אם הוא בעולם ה ע י נ י כא) ובבחי׳ ה ענם ובתפלת שחרית) הקרבנות׳ אז יכוין לחמשה הויות אשר בהיותם פשוטות חשבו, בסדר זמירות מברוך שאמר ואילך; — בה׳ הויו״ת דמ״ה. ה ר י צ י בגי׳ עין וכו׳ ביות ת ובברכת יוצר) בה׳ הזיות דס״ג, ובעמידה (באצילות) בה׳ הו א י ר ב ב וו באיזה ענין יכוין כי שתי עיניו הם חכמה ובינת, וכן י נ דע״ב. וכשמסתכל בעי אם מהלך בשוק יכוין ששתי רגליו הם נצח והוד (ראה מש״כ לעיל גבי תחום שבת).

כב) וכן עד״ז יכוין בכל פרטיו, ויכוין עצמו כאלו הוא כסא אל הלןדושהג הו העליונה, ח״ש בכל דרכיך דעהו (משלי ג) ואין ספק כי אם יתמיד האדם לנ עצמו בכונות אלו שיהיה כאחד מן המלאכים המשרתים ברקיע, וישיג לדעת כל אשר ירצה ובפרט אם לא יפסיק, ויחשוב בכל רגע ורגע׳ ולא יפריד המחשבה,

והכל תלוי כפי עוצם כונחו והתדבקותו למעלה.

כג) הזכרנו לעיל כי ישנם באדם ב׳ צלמים, א׳ בשם הוי״ה ב׳ בשם אלקיס/ והבאנו עד עחה מסדר שם הוי׳ בניקודם על פי סדרי הספירות מכתר עד מלכות.

ת כ ואולם משם אלקים, הנה בספר שער רוח הקודש, כתב הרח״ו ז״ל כי ש מה שאמר לו מורו האריז״ל, וכותב מה שנראה לענ״ד, אבל בספר שער היחודימטב (שסידרו או מהר״י צמח או מהר״ם פאפיראש מכתבי הרח״ו ז״ל) מבואר הי

ובאורך יותר• ולרגל עבודתנו נרכיבם יחד.

כד) יכוין האדם תמיד איך הוא עשוי בצלם אלקים. והענין כי יש באדםות הם המוחין, והחיצוניות פנימיות וחיצוניות. וכן הוא באדמ העליון. ואמנם הפנימין י ח ו מ הם בשר האדם, והנה בסוד מוחין המתפשטים באדם בכל גופו׳ התפשטות ה בו הנם י״ק. נר״ל הכוונה בשם הוי׳ בניקוד של עשר ספירות מקמץ עד מלאופום;

והוי׳ בלי ניקוד שהוא מלכות).

ף זהו מה שאבאר בעזה״י נבשם אלקים) כי א בכתר ו ג והתפשטות ב האדם שהוא גלגלתא שבו, ולהם הם חרין חללי גלגלתא שהם המקומות של המוחין.

׳ ן ה מ י י ס ע י ב ר ק • ר י פ ב ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע קמ מ

(ולמד) ל שהוא מקום ג׳ המוחין חב״ד נר״ל כי ל׳ הוא ג׳ יודין ומרמז על ג׳ מוחין ז־חב״ד) ה המ ה׳ קצוות שבו מחסד עד הוד ו־י הוא יו״ד דיסוד, ומ״ם סתומה היא

המלכות שבו, והיא העטרה שביסוד או הנקבה בת זוגו.

כה) וזהו ויברא ד׳ אלקים את האדם, כי מב׳ שמות האלו יצר האדם, וזהו ויברא א׳ את האדמ בצלמו ר שהיא שם הוי׳ דבז״א. (ע״כ תו״ד של ספר שער רות

הקודש ובהרכב של ספר שער היחודימ).

כו) הבאנו רק נקודות זעירות מה שהאדם התחתון מרומז לעליון, ונביאות ן בפעולותיו הגשמי עתה מעט מזעיר מכתבי האריז״ל איך שהאדמ התחתו

מעוררם במקביל פעולות שמימיות.

״ ע ו מ ת ש ל פ ת ם ב י ל ג ר ת ה ו ע י ר כ ש ו א ר ת ה ב כ ר א. ה

כז) כי הנה בעמידה. שהיא השמונה עשרה אשר ציוו חכז״ל על ד׳ בריעות ןעל ד׳ זקיפות והכריעה של רגלימ הוא בתיבת ברוך והרכנת הראש הוא בתיבת אחה והזקיפה בתיבת ה׳. ונתנו שיעור כאיםר כנגד הלב, ומה מאד רבו כוונת האריז״ל הן בתפלת של י״ח דחול והן בתפלת י״ח דמנחה דערב שבת, והן בכל/ יורד, וה׳ עולה לגבי וי״ו, וכדול״ז. התפלות של שבת קודש, ובקצרה יו״ד לגבי ה

ת ש מ ו ״ ע ל פ ת ה ע ״ ג ז ה ב ם ז י ד ק י ו ב י ב. ח

ת י ב ר ן ע י ב . ל ר ח ב מ ת ו י ר ח ן ש י ל ב ד ב ה ה ו

ן השינויים בתפלות של חול ושל שבת (שה״כ ח״ב, כי בתפלת כח) בעניה בלבד שאתה מתפלל תפלת י״ח בלחש, אתה צריך ד י מ ע שחרית־ בעת ה לחבר שתי ידיך, ולהניח יד ימינך על יד שמאלך פני כף ימין על גבי אחורי כף שמאלית. וטעם הדבר לפי שבתפלת י״ח אז הוא כניסת המוחין בז״א כנודע ואונא בשמאלא ושמאלא הם יורדימ ומתפשטימ בכל גופו. ואז צריך לכלול ולחבק ימי

ק יד השמאל עם יד הימין. י ת מ ה ל בימינא, ו

ד תאסור ותחבק שתי ב ל ה ב ד י מ ע כט) וכן בתפלת המנחה, בעת הא העמידה בלבד, וכל אותם מזמורים ידיך זה על גבי זה. כי עיקר תפלת המנחה, הי

שאומרים קודם תפלת המנחה אינו אלא מנהג בעלמא.

ל) אבל בתפלת ערבית תאסור ותחבק יךיך מתחלה ועד סוף. פירוש משעהל ברכת אשר בדברו עד שתשלים כל העמירה. והטעם הוא לפי שהרשימו שתתחי של החסדים המתפשטים בגופא דז״א כבר נשאר שם מן היום ולכן צריך שבכל

תפלת ערבית תחבק ידיך.

׳ ן ה מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ ג ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ה ל פ ת ל ה כ ת ב י ב ר ת ע ל פ ת ב , ו ת ״ ת י ל פ ת ב , מ י נ י ע ת ה ר י ג . ס .1 ,

נימ בכל ג׳ התפלות ממש בשחרית ן מגירת העי י לא) גם צריך שתזהר בענן בברכות ק״ש ובמנחה בעת העמידה בלבד ובערבית תסתום עיניך בכל התפלת, בי

,ובין בתפלת העמידה.

וסוד עצימת העינים נרמז בסבא דמשפטים (צה ע״ב) עולימתא שפירתאית נ דלית לה עיינין וכו׳ לפי ששיעור קומתה מן החזה דז״א ואין כנגדה בחי׳ העי

;דץ״א עיי״ש בשעה״כ ח״ב דף יא בארוכה).

ת ב ב ש ר ע ה ד ״ ת י ל פ ת ת ב ו פ י ק ז ת ו ו ע י ר ד ב ו ד. ס

לב) ענין התפלת מנחה של ערב שבת הנה בתפלה זו המלכות עולה. ובזקיפה הא׳ שהיא . . ח ר י ל ה ג ש ו ר ט ק ם ה ד ו ר ק ת י ה י-למקומה כמו ש הוי׳ דע״ב יכוין להביא הארה מן אצילות אל הבריאה ובזקיפה ב׳ שהיא של ם״ג ימשיך מן בריאה ליצירה ובזקיפה ג׳ שהיא של מ״ה ימשיך הארה מן יצירה אל עשיה׳ ובזקיפה ד׳ שהיא של ב״ן לא מצאתי יותר. ובברכת שים שלום בד׳ אותיות של שמ יכוין לקשר העולמות ממטה למעלה, והכוונה להעלות נפשו ורוחו ונשמתו

*למעלה.

א פ ו ת ג ב ש ב ת ו ב ש ה ה כ נד. ל ל ב ״ ז י ר א י ה ג ה נ מ ״ כ מ ה. כ ו

. . . ב ו ר י ע לג) אחר תפלת המנחה היה מקיים מורי נהאריז״ל] מצות ה-וראיתי למורי ז״ל שבשחרית יומ שבת היה מוליך עמו הטלית והחומש מביתו

. . . ו ״ ת ת פ •לביהכ״נ וגם היה מוליכו לבית הטבילה אשר מחוץ לעיר צ

, ו לד) בערב שבת היה חותך וקוצץ צפורניו לכבוד שבת מידיו ומרגלי והיה קוצצן כסדרן, ולא היה חושש ולא מקפיד על אותו הסדר תנזכר בספר

־אבודרהם בענין קציצת הצפרנים.

(ראה מש״כ לעיל בשער שני פרק ראשון סימן ד׳)_.

ו י ן ורחץ בהם תחלה פנ ו עריבת מימ חמי לה) אח״כ היו מביאימ לפניגב מנ זכר ו ן הנ גב אותמ במטפחת ואח״כ רוחץ רגליו במים חמי ׳ואח״כ ידיו והיה מנן מה י ׳אותם, וטעם רחיצה זו היא מה שרמזו בספר הזוהר (ויקהל ר״ג ע״א) בענן ׳שנעשה בכל יום ששי, כי מתקבצים אותם שבעים כוכבים כו׳ ואח״כ נעשים כעי מדורה אחד של אש, ורוצימ להתקרב ולהתאחז לקבל שפע מעולם האצילות, וכדין ..אתער חדישלהובא דאשא כו׳ (עיין עוד בשה״כ דף כ״ח (דפוס חדש) בביאור רב,

ע נין. שלהובא דאשא ומים חמים).

׳ ן ה מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע קמב מ

, ת ב י ש ש ו ב ל , מ ת ב ת ש ל ב ק ל מ ת ת ה ו י ל ל ת כ ו נ ו ו ו. כ- ש ו ד י ק , ה ה ד ו ע ס ן ה ח ל י ש ב ו ב , ס ת ב ש ת ה ו ר נ , ב ת ו ל כ ת ס ה ה

ת ו י נ פ ו ג ת ה ו ל ו ע פ ה ד ש י , א ד ו ע ם ו י מ ח ל ״ ב ה ת י כ י ר ע, ם י נ ו י ל ע ת ה ו מ ל ו ע ם ה מ ש כ ו ת מ י ר ר ו ע מ

. ם י פ י ק מ ם ו י י מ י נ ת פ ו ר ו א

ת ב י ש ש ו ב ל מ

ן זה י לו) אח״כ צריך ללבוש בגדי שבת ודע כי מורי ז״ל הזהירני בענ לזהר ששום מין מלבוש מימי החול אין ראוי ללובשו ביום שבת ואפילו החלוק,

של שבת אין ראוי ללובשו בימי החול כלל.

לז) גם הזהירני שבעת שאלבש החלוק של שבת בע״ש שאכוין בשם קדוש זהריא״ל וכונה זו מעולה מאד אל תאדמ כדי שימשוך את הקרושה אליה.

לח) גם צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא של צבעים אחרים׳ וקבלתי ממורי ז״ל שעפ״י הצבע וגוון המלבושים שלובש האדם ביום שבת בעולם הזה —י כי בקבלת שבת פ״א כן ממש יחלבש האדם ביום שבת בעולם הבא, ואמר ל נחגלה אליו נשמת חכם אחד שנפטר בימיו, וראוהו לובש שחורים, וא״ל לפי שבעולם הזה היה לובש שחוךים ביום השבת שלכך היו מענישים אותו שם

להלבישו אחר פטירתו בגדים שחוךים אף ביום השבת.

נת אור המקיף מבחוץ והוא סוד המלבושים ודע כי אלו הבגדים תם בחי (ראה סידור הגאונים והמקובלים כךך א׳ בברכת מלביש ערומים דף קעח).

לט) קיצור סדר קבלת שבת הוא שתצא לשדה ותאמר בואו ונצא לקראתן קדישיין, ותעמוד מעומד במקום אןחד בשדה ותחזור שבת מלכחא לחקל תפוחי פניך כנגד רוח מערב, ששמ החמה שוקעת, ובעת שקיעחה ממש אז תסגור עיניך, ותשים ידך השמאלית על החזה ויך ימינך על גבי שמאל ותכוין באימה וביראה. ג״פ . . ו ב כעומד לפני המלך לקבל תוספות קדושת שבת ותתחיל וחאמר ותמיר הניך באי כלה, מזמור ליומ השבת כולו׳ גאות לבש עד לאורך ימים, ואז תפתח עי ותבא לביתך ומאריך בכוונות המזמורים ובהתלבשות העולמות זה בדה, עיי״ש

מדף לח עד נג.

מ) אח״כ תלך לביתך, ותכנס ותתעטף בטלית מצויצת בציציות כהלכתה, והתעטף ראשך בו כנודע סביב גרונך ותקיף השלחןן המסודר עס_ הלחם לסעודת שבת ותקיפהו כמה פעמים, עד שתחזוך לומך כל מה שאמךת בהיותך בשדה,ן בוה י מ ת ־שהוא מזמור הבו וג״פ בואי כלה ומזמור שיך ליום השבת, והכוונה ש

׳ קמג ן ה מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ ר עז ג ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

י שבו, מ י נ נת אור פ , בבחי ת ו י נ ו צ י נת ח הוא, בי שם בשדה לא נתקן רק בחינת ף של בחי י ק נת אור מ ועתה נבסובבו את שלחן הסעודה) נתקן לעלות גם בחי. ואח״כ תקראי ד׳ פרקים ראשונים של מסכת שבת, ותכוין שהם ת ו י נ ו צ י ח הות אד׳ פע״ח) כי תם סוד תכשיטי הכלה כנגד ד׳ אותיות הוי׳ ננ״א כנגד ד׳ אותי

העליונה.

ו נ ב ב ם ו ת ״ב ככרות כנגד ב׳ ווין שבמילוי וא״ו ו מא) תסדר השלחן ביף לכל המדות, ותאמר מזמור שיר י ק מ שהוא דוגמת הבריאה וחםובבנו באור ה

ליומ השבת.

ת ב ל ש ת ש ו ר נ ת ב ו ל כ ת ס ז. ה

ת מב) אח״כ תסתכל באור הנר אשר ברכו עליו להדליק נר של שבת. וה נודע כי שם א־ל אד׳ הוא במלכות וכוי הכוונה שחכוין בעח הםתכלותך בו, הנ ועחה במילוי, ונר הוא חיבור ו׳ שמות יקו״ק אקי׳ יקו״ק אלקים, יקו״ק אד׳. כי כל־

זה בגימטרי נ ר וזה סוד זכור ושמור, וב׳ נרות דשבת.

מג) עיי״ש עוד בדף נה על מאה״כ כי נר מצוה ותורה אור. והם ג׳ היחודים הנ״ל, ונר הוא בחי׳ רמ״ח אברים של המלכות כד אתכלילת בב׳ דתעין!

ץ בריה דר׳ ספרא. דדכורא ואז נקראת נר כנזכר בם׳ הזוהר בענ

מד) והנה בנר יש ד׳ מיני שלהוביות, כנגד ד׳ אותיות הוי׳, כנז׳ בס׳ הזוהר־ת (ג׳ ע״ב) והנה ב׳ הגוונין הםמוכין ודבוקים עם הפתילה הנד פרשת בראשי מושגות אל חוש העין, ונראוח אבל הב׳ עליונות — נסתרות מחוש העין, ואיו.

מהותם ועניינם מושג.. והם . . ׳ י ו וד׳ שלהוביות האלו הם נקראים מצוה, שהוא סוד ד׳ אותיות ה

בינה ומלכות (עייש״ע דף נה).

ה ד ו ע ס ן ה ח ל ב י ש ו ב ח. ס

מה) אחר תפלת ערבית תבוא לביתך והעמוד מעומד בשלחן המסודר לפניך ותעמוד במקומך אשר תשב בו ואמור בפיך דא הוא םעודתא דחקל תפוחיו*ה שקבלה הארת הנה״י דז״א במוחין ד ש קדישין. והענין הוא כי בקבלת שבת ב דילה, אז נשארת ״חק״ל״, ואודכ בויכולו הב׳ שאחר העמידה קבלת ג׳ אמצעיות. חג״ת דז״א בג׳ מוחין שלה, ואז נקראת ״חקל תפוחין״ במוד ג׳ אבות, הנקראים תפוחי! 9כוונתו כי ג׳ גוונין של תפוח הם לבן אדום ירוק ומכוונים לג׳ ספירותש הזה בויכולו הג׳ הנה היא ו ד י ק ן ה י חג״ת, שהם נגד האבות) כנ״ל׳ ועתה בענ מקבלת האור ג׳ מוחין שלה גם מג״ר חב״ד דז״א. ולכן. עתה נקראת באמת ״חקל

׳ י ן ה מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ ב ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע ד מ מ ק

ו קדישין״ בסוד ג׳ מוחין דז״א הנקראימ קדש באמת, והם המאירים בג׳ תפוחין דילה עתה. מוחי

מו) ונמצא כי עתה בזו הסעודה של הלילה כיון שהיא מקבלת מג׳ מוחין דרישא דז״א אשר בםיוממ הוא הפה דז״א ונמצאת המלכות נזונת ואוכלת, ממה שבתוך פיו דז״א, ועמ היות שהיא עומדת עדיין למטה בנה״י דז״א עכ״ז משם מלמעלה יורדת אליה ההארה והמזון הזה. ולכן נקרא נסעודת הלילה) םעודחא

דמטרוניחא. (ענין אכילה ומזון, ולב׳ שינימ וחיך וגרון מבואר באורך רב בסעודת החול).

מז) אח״כ תקיף השלחן פ״א דרך צד ימין בשתיקה, אבל מה שתכוין הוא זה כי בחפלה העמידה, עלתה המלכות בנה״י דז״א וזה היה בבחי׳ אור פנימי

שלהמ ועתה תכוין להמשיך אליה בחי׳ אור המקיף דנה״י דז״א.

מח) אח״כ תקח בידך ב׳ אגודות הדם (עיין שבת לג ע״ב) וקחם בין ב­ ידיך ימנית ושמאלית, ותחברם יחד ותברך עליהם בורא עצי בשמים ואח״כ תריח בהם.

ם את השלחן פ״ב בשתיקה׳ ותכוין עתה ה מט) ואח״כ חחזור להקיף ב. ולכן . . א ״ ז ות ד ך אל המלכות הארת אור המקיף של בחי׳ חג״ת ג׳ אמצעי להמשיס כי ההדס רומז בג׳ האבות כנוךע, והם סוך חג״ת ד ה הקפה זאת הב׳ היא בת הריח הוא נ מ ה ו גד זכור ושמו דז״א מבחי׳ אור המקיף• וטעם ב׳ אגודות הם כנ

בארוכה.

ש ו ד י ק ר ב ו ב י ד ה ו ש ע ט. מ

ש אח״כ תאמר הקידוש מעומד, ועני! הקידוש הוא ו ד י ק נ) וענין הך אור פנימי מג׳ ראשונות דז״א אל נוק׳ שהיא תאכל סעודתא משם. ולכן להמשינת מוחין עצמן דז״א הנקראים קךש נקרא קיידוש לפי שהארה זו היא מבחי

בסוד החכמה.

ן דז״א אל בדק׳ נעשה בב׳ נא) והנה ענין המשכת אור פנימי הזה דמוחית כוס היין ביךיך, בכוונה הידועה, ח י ק ה שהוא ל ש ע מ הכנות, הא׳ בסוד הר שהוא אמירת ו ב י ד ובזה נמשך אליה או״פ במוחין שלה. והב׳ הוא בסוד ה הקידוש ויבולו שהוא הבל וךיבוך היוצא מפי •עליון ךז״א, ונודע כי כל הבל הפה

נת אור מקיף, וע״י הכנת הדיבור נעשה אוב המקיף אל מוחין דנוקבא. הוא בחי

, משתי ך ר ה בתחלה תקבל הכוס מזולתך בשתי י ש ע מ נב) הכנת ה ידיו אל שתי ידיך ותחזיקהו בתחלה בב׳ יךיך גם שניהם׳ ותכוין להמשיך :המוחין

׳ קמה ן ה מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

ס אשר בידיך הוא ו כ ה ה בחי׳ ז״א עצמו, ו ת מג״ר דז״א לנוק׳, ותכוין כי א המלכות, אשר התחלת ראש שלה היא כנגד החזה שלך, ומחפשטת משם ולמטה.

(עיי״ש בדף עז כוונות ארוכות).

ה הג׳ מוחין הנז׳ וגם הג׳ מנצפ״ך אד נג) ואחר שנתכוונה להמשיך ב תחזיק הכוס בידך הימנית לבדה מבלי סיוע של ידך השמאלית. כי כיון שכבר קבלה הארת שלשה מוחין דרך ג׳ קוין דז״א אנו מניחין הכום ביד ימין כדי לכלול׳ אותה כולה בימין. ולמתק הג׳ ע״י הימין שבו ה׳ אצבעות, חמשה חםדימ, ולהאיר

ד כסא. ס ח בה מצד הימין בסוד והוכן ב

נת המוחין שהמשכנו למלכות המכוונת בהכום. והיין נד) היין המ בחי רומז גם להארת הכהו־ היינו ז׳ ספירות מכתר עד החזה — תפארת, בגימ׳ ע׳ כמיה שהוא אור פנימי עצמו של המוחין ושל הכתר ש ע מ נת ה גי׳ של יין• וזהו בחי

דז״א, בחי׳ או״פ אל המוחין ואל כהר דנוק׳.

ר נמשך מן או״פ: ו ב י ד נה) ואח״כ ע״י ויכולו והקידוש שהוא בחי׳ ה עצמו דמוחין דז״א בחי׳ אור המקיף אל מוחין דנוק׳ (עיי״ש כוונות ארוכות בנידו״ז).

ן י י ת ה י י ת ש ס ו ו כ ם ב י נ י ת ע נ י ת ת נ נ ו ו . י. כ

נו) כאשר אדס יחן עיניו בכוס היין יכוין כוונה אחרת משונה מבימי, כי הנה ה׳ פעמים י״ק אד׳ הם בג׳ בת עין ננ״א כך ד ן בשם י״ק א י מ י החול׳ והוא שנותן תכוון ב״פ אד׳ וה״פ י״ק עם ב׳ כוללים גי׳ בת עין (פע״ח) שעליה ארז״ל ו

עיניו בכווו (ברכות נא ע״א זהר בא מג, וש״נ מרשב״י דף ד׳, ליקו״ת ויצא).

נו) וכשישתה בכומ יכוון כי הז׳ שמות ד׳ הויות וג׳ אקי׳ של המוחין הס בגי׳רל״ב ןתנ״ה וכ״ח אוחיוחיהם הפשוטות ס״ה בגי׳ שתי״ה.

נח) כוונת שתיית היין כי הנה האדם בעצמו הוא סוד ז״א, והכום אשרנת הארת המוחין בידו היא הנוק׳ העומדת בחזה שלו, והיין שבתוכו הוא בחיר נ ה ומשכין ממוחין דז״א, ועתה ז״א עצמו שותה היין הזה שהמ אלו ההארות ה

ונכנסים דרך פנימיות ז״א עייש״ע.

, ה ע י צ ב ה , ו ם י מ ח ב ל ״ י ר ה ו ד י ת ס נ ו ו יא. כל ״ ז י ר א י ה ג ה נ מ כ מ ״ ו כ ו

נט) ראיתי למורי האריז״ל שהיה חושש ומקפיד מאד וזהיר לאבל בשלחןן הלחמ המסודר עליו צריך י של ד׳ רגלים׳ כדוגמת שלחן שבבית המקדש. גם בענ

׳ ן ה מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ נ ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע קמו מ

ליזהר לשים בכל סעודה י״ב לחמים על השלחן, כנגד י״ב חלות לחם הפנים (ראה הסדר להלן בפנים הסידור) והיותם י״ב לחמים הטעם הוא כי הנה עתה בסעודה זו מקבלים הארה מן הי״ג נימין דשערי דברישא דא״א באוופן שתכוין להוריד הארה מן ג׳ הויות שהם בגי׳ לחם, ומכל אות ואות שבהם נעשה לחם אחד והוי׳ אחת

כנודע. ומשם המשכת סעודה זו דליל שבת אל תמלכות.

ם) וברצותך לומר ברכת המוציא, אז תיקח ב׳ לחמים העליונים שבד׳ם ותחבר שניהם בב׳ ידיך, וב׳ שולי הלחמים יהיו דבוקים זה בזה וב׳ פנים אמצעי מב׳ צדדיו שלהם יהיה פן זה מצד ימין, ופן זה מצד שמאל. ואו יתראו כאלו הביו ויהיה כדמיון לחם הפנים שבמקדש. לחמים נעשו לחם אחד, ובו ב׳ פינים מב׳ צדדי

םא) אח״כ הבצע מן הלחמ הימני, שהוא כנגד אות י׳ של ההוי׳, כנגד החכמה אשר משם נמשך המזון המעולה מכל השאר. ותבצע ממנו תחלה כשיעורגד אות י׳ של הוי׳ שהוא הז״א, ת הוא כנ י מ ה ת ותאכלנו אתה, ותכוין ש י ז כה ותתן לאשתך, ותכוין שהוא כנגד צ י ב ואח״כ תבצע בציעה ב׳ שהוא כשיעור כח י׳ אחרונה של א״ד־נ״י, שהיא בנוק׳ דז״א ותכוין בשם יא־ה־דו־נ־הי, ואח״כ או

תבצע לשאר בני הסעודה היושבים שם.

םב) ואחר ברכת המזון תחזור לקחת ב׳ אג1דות של הדם בב׳ יךיך ותחברםת עצי ת יחד בכוונה הנ״ל ותאמר זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ואח״כ תברך ב

ם ותריח. בשמי

םג) ומבאר (בדף פז) כי ענין הריח הוא בחי׳ הגבורות המתפשטות למטה שחוזרת להתםתק בשרשם בסוד הריח וכשהגבורות מתקבצות ועולות ונכנסות בסוד הריח דרך נקבי החוטם, הנה הם עולות עד המוח הנקרא דעת אשר שם עטרה דגבורה שהוא שורש כל הה׳ גבורות כנודע, ואז הם מתמתקים שם כנודע כי אין הדינין מממתקים אלא בשרשם. עיי״ש באורך רב ענין עליית הריח דרךח ו מ שלבים בב׳ נקבי האף ומהחלק לב׳ הבלים, ועולה דרך אמצעית המצח ו. ולכן ריח הגבורות עולה עד המצח כי ח צ מ ד ה ג נ ש כ מ א מ ו ת ה ע ד הת נ מ שם ג״כ שרשמ. ואח״כ עולה עד המוחין עצמן שהם בחי׳ ד׳ הויות עםמ״ב ו

הריח הוא להעלות הקדושה מן העשיה ליצירה כל החלקים שנשארו בעשיר.

סד) גם מנהג מורי האריז״ל להניח השלחן במקומו בליל שבת, והמפה פרוסה על השלחן׳ וכוס של הקידוש ושל הברכת המזון מונח עליו, והיה םניח כל שהוא טיפות יין בכוס ההוא כדי להשאיר שם ברכת ליל שבת, בסוד אסוך שמן

הנזכר באלישע מלכים סי׳ ד׳. כנז׳ בזוהר (ח״א סי׳ סח).

ן ופרורין של םה) גם היה משייר בשלחן תחת המפה הפרושה קצת פתיתי

׳ קמו ן ה מ י י ס ע י ב ק ר ר י פ ב ר ש ע ה ש ל פ ת ת ה כ ר ע מ

יפת לסיבה המכר, אבל לא לחם שלם משום העורכים לגר שלחן (ישעיה םה) ולא איקרי הכי אלא בלחם שלם. וזה היה נשאר עד סעודת שחרית.

סו) ובפרע״ח (דף צח:) ת״ל מורי זלה״ה היה נוהג לומר כל הקידושין ׳מעומד בשבת ויו״ט ואח״כ יושב וטועמ מן הכוס של קידוש והיה נוהג להשאיר

מעט יין בכוס הקידוש ובכוס ברהמ״ז בסוד אסוך שמן להשאיר ברכה עכ״ל.

םז) ובנטילת ידים לסעודות כתב בש״ע האריז״ל וישתה מכוס של קידוש מיושב ואח״כ תיטול ידיך וראוי שתטלם ותנגבם מעומד ותגביה יךיך כנגד ראשך,

וכל זה מעומד וכן בשאר סעודות של שבת.

) וזה תר׳ך נתבאר ענין סח) וסוד הגבהת הידים מבואר בפךע״ח (רף צח: הנטילה שהוא העלאת היךים כנגד הראש. להעלותם אל מדריגתם הא׳ שחיון במקום ראש, והנה עתה להורות כי הנו׳ מקבלת הארה ע״י הידים משתמשיונימ דז״א מן תלת מוחין דיליה בךישיה, לכן הגביה יךיך עד כנגד ראשך העלי וגם לסיבה זו צריך לברך ברכה זו מעומד לפי שהוא למעלה בסוד המוחין דז״א, ונודע כי עלמא דדכורא כל עובדוי מעומד, ולכן עתה אשר כונתם להעלות את

הנו׳ וליחדה צריך שיהיה מעומד.

סט) הבאנו רק מעט דמעט מענין הפעולות הגופניות והגשמיות של האדםונים ולהמשיכם אשר בכל נענוע יש בו כונה עמוקה לעורה האורות מהעולמות העלי אל העולמוח התחתונים׳ ואשר האדם התחתון שהוא המפעיל בכל סדרי התפלות של ליל שבת והקידוש ונטילת ידים לסעודה ממש כל פרטי הפרטים דק מן הדק פועל

;פעולה רשומה׳ וזה שעושה את האדם בתור אדם המעלה•

יתר ענייני העמידה וקידוש וסעודת ליל שבת להלן בפנים הסידור והשי״ת ״־עזרנו ע״ד כ״ש לעבדו בלב שלם ובכוונה רצויה אכי״ר•

יני שבת. ע״כ ההקדמה הכללית פרק ד׳ משער שני עני

ה׳ לחודש הרחמים שבת תשל״א.

יומא דהילולא דזקבי הקוה״ט רבי ר׳ דוד צבי שלמה בידרמאן זצ״ל, \

האדמו״ר מללוב - ירושלים. ?

נלב״ע בשנת התרע״ח לפ״ג

r .זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן

. ׳•\ . :...... ה ״ ב ת נ צ