פותחות את הפה 2

פנזין בנושא סקס פמיניסטי

הקדמה

בינואר 2008 הוצאנו את "פותחות את הפה", פנזין פמיניסטי בנושא סקס. לאחר מאות עותקים והרבה תגובות נלהבות, החלטנו שהגיע הזמן לפנזין נוסף. ללא ספק, התחושה היתה כי יש עוד הרבה מה להגיד, וזרם התודעה שזרם מאיתנו הביא איתו

שטפון מבורך של רצון לחלוק ולהתחלק: רק אחרי שהפנזין יצא, הבנו את ההשפעות המשחררות של הכתיבה ואת היכולת שלה לשחרר אחרות ולגעת במקומות שעד כה

נותרו אישיים ולא מדוברים.

הפנזין הזה, בניגוד לקודמו, נפתח לכתיבה לכל מי שהייתה מעוניין בכך בלי קשר למגדרו/מינה מתוך רצון להשמיע קולות שונים, גם של מי שלא מוצאות את עצמם

בתוך הדיכוטומיה המגדרית של גבר/אשה, ומתוך הבנה שכל המגדרים סובלים מדיכוי מיני, גם אם בצורה שונה.

הפנזין הקודם יצא מתוך צורך קיומי שלנו לתת ביטוי למיניות שלנו באופן משוחרר ובלתי אמצעי, לדון ולשתף בדברים שעברנו מנקודת מבט אישית ושלנו. זהו פמיניזם

בעיננו - היכולת שלנו להפתח ולהיות כנות, להקשיב לעצמנו, לרצונות ולצרכים שלנו. אנחנו כותבות על מין כי זה פוליטי. כי הרבה מהמסרים שהועברו אלינו בנוגע

למין הם מסרים שמשרתים מטרות פוליטיות, יחסי כוח מסויימים בחברה. אנחנו כותבות על מין כי אנחנו מרגישות חלק ממאבק לשחרור מגדרי, מאבק שהתעסקות

ביקורתית במיניות היא חלק בלתי נפרד ממנו.

הפנזין מכיל קולות שונים, גם אם סותרים. אין פה שום רצון לאג'נדה קוהרנטית כלשהי, אלא למגוון רחב ככל האפשר של ביטויים. ראו זאת כהזמנה להשתתף

בפנזינים הבאים בכל דרך שתמצאו לנכון, נשמח כמובן גם לתגובות מכל סוג שהן.

קריאה מהנה!

potchot@gmail.com

אחרי שעות של נשיקות ארוכות וליטופים הוא הוריד לי את השמלה. לאט. כרגיל אצלנו בכל מגע חדש, עברו בינינו מבטים מלאי משמעות, לבדוק שהשניה עוד שם, שלא מפחיד מדי.

נותרתי רק בתחתונים, חשופה. מתי לאחרונה הרגשתי חשופה כל כך? ממתי אני בכלל מובכת מהעירום שלי? אני, שלא אכפת לי להתפשט ליד כל אדם, ששוחה בעירום, שמחליפה בגדים עם חלון פתוח,

הרגשתי ערומה פתאום.“תכיר, זה הגוף שלי“. והקול שלי טיפה נשבר. גל של רגשות שטף אותי, ביחד עם משפטים שנאמרו לי בעבר ונחרטו עמוק מדי. “הרגליים שלי שעירות ומחוספסות, ויש לי יותר מדי שיער סביב הפטמות“ . הסבתי את הפנים והוא הסיט אותם אליו שוב. משיב לי במבט שמראה שהוא הבין. “מיכלי, אין שום דבר

יותר מדי או פחות מדי בגוף שלך. הוא מושלם כפי שהוא.“למה זה עולה עכשיו? חשבתי ששנים של מאבק יצליחו להכריע את המחשבות האלה. שנים שבהם לא התקרבה סכין או שעווה לוהטת אל רגליי ה“לא מטופחות“. שנים שבהם הצלחתי להגיב בביטחון לכל

מי שהעיר הערות על המראה שלי. אולי כי בטוח איתו. כי אני רואה איך הוא מביט בי, ואוהב את מה שהוא רואה. כי הוא באמת לא רואה

בי אשה. כי הוא לא מודד אותי לפי הסטנדרטים האלו, וגם לא לפי ההתנגדות להם. כי הוא לא גבר.ואולי גם כי אני במקום אחר. חזקה יותר משהייתי אי פעם. הולכת עם האמת שלי. יצאתי מהארון בפני כל מי שרק אפשר, העליתי לכתב את הפחדים הכי כמוסים שלי ונתתי לכולם לקרוא. אני פותחת אחת

אחרי השנייה את כל הקופסאות הסגורות מהעבר (או לפחות משתדלת) ויש לי תמיכה וכלים וכוח.והנה קופסה אחת נפתחת: כשאני מסכלת על הרגליים שלי, השעירות, הן נראות לי לא מספיק עדינות

ומסודרות. מחוספסות מדי, פראיות. “את אמורה להיות עדינה ומסודרת?“ הוא שואל, ואני מודה על החיוך המבין שבקול שלו, על שהוא

מעודד אותי להוציא את המשפטים המטומטמים האלו מהפה שלי, בשביל שהם לא יישארו בפנים.

הראש את להליט הפנים, את להסיט נושא, להעביר מנסה מפחד, שהוא משפט בחצי לי אומר הוא בכרית. ואני מסובבת אותו בחזרה אליי, מזיזה את הכרית ולא מאפשרת לעיניים שלו לברוח מהמבט שלי. אומרת לו שאני יודעת, אני יודעת ממה הוא מפחד, אבל הוא בכל זאת צריך להגיד את זה. הוא מתחיל לדבר והדמעות פורצות. ואני מנשקת אותן, מתרעמת כשהוא מנגב את הפנים. זה טוב לבכות,

זה משחרר. הקשר שלנו מלווה בהמון בכי. שיחות ארוכות אל תוך הלילה. מבוכה. הפחדים הכי גדולים שלנו עולים.

זה כואב, אבל אנחנו לא מוותרות.

זה קשה להלחם בסקסיזם. מחסומים של בושה ומבוכה עוצרים אותנו. וכל כך הרבה כאב כלוא שם בפנים, שלפעמים זה בלתי נסבל, ואנחנו חייבות לברוח. אבל בשבילי ובשבילנו אני חוזרת. הסיסמה הפמיניסטית, ”האישי הוא הפוליטי“, מהדהדת לי בראש ומזכירה לי שהמאבק לשחרור המיניות שלי הוא מאבק חשוב. האהבה ששוטפת אותי כשאני מביטה בו נותנת לי כוח. אני נאבקת בשביל להרגיש

את התשוקה הזו.

“נמאס לי לשים על עצמי מסכות, מגננות. אני רוצה להיות פה כל הזמן. אני לא רוצה להתנתק מהגוף לעבור כדי חשובות. הן מגן. בשכבות עצמי את עטפתי שנים במשך הכל“. להרגיש רוצה אני שלי. השכבות אבל לשרוד. להצליח כדי לדיכוי, להיכנע לא כדי ההשפלה, את להרגיש לא כדי ברחוב, האלו מסננות יותר מדי. הן לא מאפשרות לי להרגיש מספיק, להתרגש מספיק. ואיתו אני רוצה להרגיש

הכל.לא ידעתי שאני מתנתקת כל כך הרבה. לא ידעתי שאני חווה כל כך הרבה טריגרים. אבל הוא איכשהו שם לב. רואה בכל פעם שהמחשבה שלי לוקחת אותי אחורה. ”את פה?“ הוא שואל, ואני מגלה שלא,

לא הייתי פה לרגע. זה קשה. אני מסתכלת אחורה על קשרים מיניים שלי. האם פעם חוויתי מין לגמרי? מבלי שאני אתנתק? מבלי שיהיו לי טריגרים? מבלי דפוסים סקסיסטיים שיכתיבו איך ואיפה ניגע? אני חוששת מהתשובה. אני עושה עוול לכל האהובות הקודמות שלי ברצון שלי למחוק את כל מה שהיה בעבר וליצור עכשיו אני פעם. ראיתי שלא סקסיסטיים דפוסים ולזהות לאחור להביט מדי קשה אבל לגמרי, חדש משהו מעדיפה לא לראות, מעדיפה לא להסתכל. מנסה להתכחש לעבר שלי, אבל הוא שב וצף בכל מגע מיני. ואולי אני בכלל לא רוצה את המלה הזו, ”מין“, כי מה שאני רוצה הוא כל כך שונה ממה שחוויתי

בעבר.כרצונו. שלי בגוף לעשות שאיתי לאדם ונתתי ממנו התנתקתי שלי. הגוף על ויתרתי פעמים הרבה לפעמים זו הייתה החלטה מודעת. מתוך רצון לענג, אני מוותרת. מרפה. מסירה מגננות. ”נותנת“. האם זה רק רע? אני לא יודעת. לפעמים הרגשתי כל כך קרובה לאדם שאיתי ששמחתי על שהייתי מסוגלת לתת לו לגעת בי. אבל אני לא חייבת להתנתק בשביל שיגעו בי. לא רוצה להתנתק יותר, לא רוצה

לשחק תפקיד.

מפחדת“. אני ממה שאדע כדי מפחד, אתה ממה לשמוע צריכה “אני לו אמרתי שבועות כמה לפי לפעמים, הדרך של שורדות להתמודד עם הפגיעה שעברנו היא להתייחס למין בשוויון נפש, באדישות, כדי לא להרגיש את הפחד. אבל אני צריכה לגעת בפחדים האלו. גם בשבילי וגם בשבילו. לא אוכל

להתקרב מבלי להשתחרר מזה. דפוסים הטרו-סקסיסטיים כובלים אותנו. פתאום אני מבינה כמה אני מסתכלת על הגוף שלי בצורה ממגדרת. ונמאס לי מזה. הרי החלטתי, כבר כל כך הרבה פעמים, לוותר על הזהות הזו. אני לא רוצה

להיות אשה, אני לא צריכה להיות אשה, אני לא צריכה להיות נשית. נמאס לי לבחון את הגוף שלי לפי ההתאמה או חוסר ההתאמה שלו למודלים של נשיות וגבריות. יש סממנים “נשיים“ וסממנים “גבריים“ בגוף שלי. את מי זה מעניין? אני רוצה לצאת מהמשחק הטיפשי הזה ולהפסיק לראות סממנים מגדריים בכלל. אלא פשוט לראות גוף. אני רוצה להסתכל על הגוף שלי

כעל גוף של חיה. לא בצורה שיפוטית, אלא בצורה מקבלת. זה מה יש, והוא יפה.אבל אני מועדת שוב ושוב. משפטים שנאמרו לי בעבר נחרטו עמוק מדי. על איך אשה אמורה להיראות, איך הגוף שלי אמור להיות, איך אפשר לשנות את הגוף שלי כי “את יכולה להיות כל כך יפה“. הבזקים

של משפטים. מחשבות זרות שלא שייכות לי. אני לא רוצה בהן יותר.כשאני מסתכלת עליו, אני מצליחה לראות אחרת. מצליחה להסתכל על הגוף שלו כגוף יפה, פשוט בגלל שהוא שלו. ולהתרגש מנקודות חן, משערה סוררת, מקמט חיוך. אני מניחה בצד את כל הדימויים הגבריים והנשיים על יופי. הגוף שלו לא יפה בגלל שהוא גברי או נשי, אלא בגלל שהוא חי, אמיתי,

מוחשי, חושני.

כלמי

ואני יודעת שהוא מצליח לראות אותי גם. אני יפהפייה בעיניו. כשאני לובשת שמלה צמודה, מכנסיים, ברייה מופלא, כיצור בעיניו אני לתלבושת. מעבר לראות מצליח הוא חשוף. בחזה או ביינדר, זקן,

(בריאה), חיה, ומושלמת כפי שאני.

הוא הסתכל לי בעיניים ואמר לי: ”מיכלי, אני ממש ממש אוהב אותך“, ולא הצלחתי להאמין. יותר מזה, לי נשמע אותך“ אוהב להגיד “אני עכשיו? האלו הרגשות את מכניס אתה מה לו, לעגתי קצת בלב

ילדותי, טיפשי, כאילו שייך לסרט רומנטי ולא לחיים שלנו. מה קרה? הרי רק כמה שעות לפני כן, הבטתי בו ישן ואמרתי לנועה שהוא אוהב אותי. הרגשתי את זה, והאמנתי לזה. ראיתי איך הגוף שלו נרגע כשחיבקתי אותו וידעתי, ידעתי שזה אמיתי. אבל כשהוא נגע

בי בצורה שנתפסה אצלי כמינית, לא האמנתי שהוא אוהב אותי.שהמגע ברגע ככה. שהרגשתי אחרות, אנשים עם פעמים, בעוד ונזכרת עכשיו זה על חושבת אני הצלחתי לא פשוט, או האינטימיות. את להרגיש יותר הצלחתי לא יותר, מיני יותר, סוער היה בינינו יותר להרגיש. הרגשתי אדישות, ריחוק, ולעג על הבעת רגשות. זה קורה כשהסיטואציה נתפסת בעיניי

כמינית, כמונעת מתוך תשוקה ולא מתוך רצון לקרבה.בגלל שלימדו אותי שאני לא אמורה להיות מינית, שאני לא אמורה לרצות מין. בגלל שלימדו גברים שהם אמורים לרצות מין, כל הזמן. בגלל שנאנסתי על ידי מישהו שאמר לי שהוא אוהב אותי. בגלל שנאנסתי על ידי מישהו שכנראה באמת אהב אותי, אבל לא ידע להקשיב. בגלל שכשהיינו בסיטואציה

מינית הוא כבר לא היה שם. הוא נהייה אדיש, מרוחק. הוא כבר לא ראה אותי. המשפט הזה, ”אני אוהב אותך“, נהפך לסוג של מבדק. האם אני באמת מרגישה את זה? אני מצליחה

להרגיש שהוא אוהב אותי? אני מצליחה להרגיש שאני אוהבת אותו? אני באמת נמצאת פה כרגע?

הוא שואל אותי: ”מה את רוצה?“, ואני אומרת שאני לא יודעת, ומסיטה קצת את המבט. זה לא נכון, אני כן יודעת. אבל אני מובכת מלבקש. “אני רוצה ש...“, אני מתחילה להגיד ונעצרת, מצחקקת. ”זה מביך“, אני אומרת ויודעת שהוא לא יוותר לי עכשיו. וכצפוי, הוא עוצר, מחייך אליי ומתעקש. ”אני

רוצה שיהיה לך טוב“. רוצה, הוא מה לי שיגיד ממנו מבקשת אני בי. שייגע רוצה אני ואיפה איך לו לפרט מוזר לי מרגיש אני יותר). חזק עובד תמיד מופנם (דיכוי שונה. זה אליי מגיע כשזה אבל שלו. מהבקשות מתרגשת

מרגישה אשמה על המיניות שלי, כאילו לרצות מין זה דבר מלוכלך, לא טהור מספיק. ”אני פשוט אשאל אותך מה את רוצה ממש הרבה, עד שלא תהיי מובכת יותר“. אני נענית לאתגר.

מפחיד אותי לראות אותו מסתכל עליי. נעים, אבל גם מזכיר לי את כל הפעמים בהם הסתכלו על הגוף שלי בדרך אחרת. המגע האוהב שלו מזכיר לי את כל הפעמים בהם נגעו בי בצורה מנוכרת ופולשנית. המבט השואל שלו, הבודק, בכל פעם שאנחנו במיטה ביחד, מזכיר לי את כל הפעמים בהם הפרטנר

שלי לא ראה שהתנתקתי, או בחר להתעלם.

נהיה לא מתישהו יקרה. בטוח זה אבל אמרתי, מצטערת, אני בי. לפגוע מפחד שהוא לי אמר הוא ערניים מספיק, שנינו נתנתק ולא נשים לב. מתישהו זה יקרה. בוא לא נהיה קשים עם עצמנו, בוא נסלח

לעצמנו מראש.

אנחנו בוכות הרבה ביחד. המון. לפעמים אלו התייפחויות ארוכות, כשמישהי מאיתנו מאפשרת לרגשות להשתחרר לגמרי. נותנת לזכרונות להציף אותה לכמה רגעים. ואז השניה מחזיקה אותה בזרועותיה ולא נותנת לה לברוח, מזכירה שהיא שם. לפעמים אלו פשוט כמה דמעות שזולגות, מקרבות אותנו

מכאב משותף.זה טוב לבכות. זה משחרר.

צלקת, כמעט כבר הוא שהפצע נדמה והנה ופחות דם וזוהמה יוצאים ממנו. אולי, אם כך, “מערכת על החיבור את לכתוב זמני הגיע לומר, ראוי הפורנו“. עולם עם שלי היחסים שלי הישירה היחסים מערכת לא שזו אולי, עם שלי היחסים מערכות אלא הפורנו, עם אנשים אחרים שיש להם מערכות יחסים שונות פגש זה ואיפה הפורנו. עולם עם ומגוונות אני ומה כה. עד עלי השפיע זה ואיך אותי,

חושבת על זה.

משתמשת שאני האחרונה הפעם תהיה וזו מעתה “פורנו“. הזה, החביב החיבה בקיצור כינוי פורנוגרפיים. סרטים או פורנוגרפיה, -שאימצה מתרבות חלק מבחינתי הוא החיבה שיש חמודה מחמד כחיית הפורנוגרפיה את כמעט לכל אחד מאיתנו בבית, משהו שנמצא שם תמיד וכולם יודעים אבל לא מדברים, או שכן מדברים אבל חצי צוחקים, או שזה קצת מעורפל, או שזה תמיד בדיחה על חיית מחמד

של מישהו אחר...

חיית מחמד שאיכשהו אנחנו מטפחות ומאכילות זה מה לשאול עוצרות ולא וכמעט הזמן, כל

עושה לנו ולגברים (וגם לנשים) בחיינו.

זה התחיל בכתה ו'. היו בנים “חרמנים“ ו“סוטים“ ועל באר.טי.אל סרטים על שדיברו בכתה, חוברות פלייבוי ועל כוסיות. בכל מיני מסיבות או בשירותים לבנות להציץ ניסו הם וטיולים

במקלחות. באותה תקופה כשהייתי מתקלחת, שאולי לי נדמה היה שלי, ההורים של בבית מהחלון. ומסתכל עומד האלה מהבנים אחד זה היה פרי דמיוני בלבד, כמובן, אבל זו היתה מעין חרדה קלה שליוותה אותי במשך תקופה

די ארוכה.

יהיה שלי שהגוף רציתי לא שבה תקופה להגיד יודעת אני זה את אבל צריכה, מוצר שנאתי אחרות בנות הרבה כמו היום. רק ושנאתי בגופי, השינויים את שנאתי להתבגר, את זה שהם קורים כל-כך מוקדם. לא רציתי טמפונים כמו בנות“ של ב“עניינים להתעסק ובגדים שערות והורדת וחזיות ותחבושות רציתי, לא וקוסמטיקאית. ודיאטות חושפניים דווקא לאו כאדם. מוערכת להיות רציתי כי

כאישה.

במשך שנים דאגתי לשמור על חזות לא-נשית, יוני-סקסיים, בגדים ללבוש הזמן. כל כמעט מסגירים שאינם ופשוטים, רחבים כלל בדרך לעתים מתחתיהם. שמתהווה האישה גוף את ממש גבריים. דאגתי לא להיות מפתה וסקסית, קשרים גם – בנים עם שיצרתי הקשרים ואת תמיד – בהמשך רומנטיים-מינים וגם חבריים על ולא ושיחה, והכרות חברות מתוך יצרתי

בסיס היותי יפה או מושכת.

רציתי כמובן. אותי, תסכל גם זה לעתים ושבנים ברחוב, איתי ושיתחילו יפה, להיות

למי שמכירה אותי, קל לזהות אותי בקריאה. ובכל זאת כתבתי בעילום שם, בעיקר בשביל לשמור על פרטיותיהם על חושבת אני ומה עלי, ועובר עבר מה לספר לי חשוב כי כותבת אני בחיבור. הנזכרים האחרים הא/נשים של הנושא, ולא כדי לחשוף את סיפוריהן של אחרות ושל אחרים. כפי שקורה פעמים רבות בחיים, סיפוריהן של אחרות במי ההקשר מתוך מבינות אתן אם וגם זיהיתן אם גם מבקשת, אני לכן מאוד. עד בסיפורי שזורים אחרים ושל

מדובר – היו הוגנות ואל תדברו על כך בצורה שיכולה לפגוע או ליצור תחושה של חדירה לפרטיות.

אשמח מאוד לקבל תגובות, אפשר לשלוח למייל של “פותחות את הפה“ וזה יועבר אלי.

יחשקו אלי, ימשכו אותי, ירצו הספר בבית ההגנה מנגנון אבל לבבות. לשבור רציתי בי. הפנימי שלי היה יותר חזק, ואיזו אמת פנימית שעד היום נמצאת שם, חזקה ועיקשת: אני לא הכוסית של אף אחד. ואם זה אומר לא להיות

כוסית בכלל, אני מוכנה לשלם את המחיר.היה לי ריב ארוך ומר עם שני בנים שהיו קרובים שלי טוב הכי החבר היה אחד ט': בכתה אלי באותה תקופה, והשני היה ה“חבר“ שלי. שניהם (הדיסק ס' שב“ק של למוסיקה מאזינים היו ואני ומאצ'ואיזם) סקסיזם הנוטף הראשון, הייתי מתעצבנת ואומרת להם שהמילים שלהם נוראיות. זה נשמע לי כמו טקסטים שמעודדים שלי) (החברים הם מיניות. והטרדות תקיפות בגלל זה את אוהבים שהם בתוקף טענו לקבל הסכימו ולא המגניב, והקצב המוסיקה

את בהלתי ההיסטרית מהסקסיזם שבמילים.

הכרתי גם הרבה בנות (חלקן היו חברות שלי) לאותן ופיזזו ורקדו ס', שב“ק את ששמעו המילים. הן אמרו “מה אכפת לי? אם המוסיקה שזו לחשוב גדלתי ואני – רוקדת“ אני טובה, פשוט השמרנות שלי, ההתגוננות שלי מפני כל לאט לאט לחשוב התחלתי גם כך שמיני. מה על עולם הפורנוגרפיה, ואפילו הזנות: זה חלק שלי, הפוריטני והראש אני רק וזו מהעולם, שמנסים לסקס, הנוגע בכל שלי וה“סרטים“ בעל מיני יצור הוא שהאדם מזה להתעלם הכל בסך הן וזנות ושפורנוגרפיה דחפים, אני זו האלה. הדחפים לסיפוק דרכים עוד צריך למדי. רק נורמלי הוא העולם שדפוקה,

להתרגל.

כשהייתי לפתע פרץ בישראל האינטרנט הסרטים של מקומם ואת הביניים, בחטיבת חלקי, באופן לפחות תפסו, באר.טי.אל תמונות העירום שהיו ידועות אצלנו כ“גיפים“ לשכנע ניסיתי גיף). בפורמט קבצים (כלומר את עצמי שאם בנים רואים גיפים זה לא אומר שהם רעים, הם פשוט בגיל הזה, נו, הם פשוט

חרמנים.

ויותר יותר האינטרנט נעשה יותר מאוחר גם קבצים. לשיתוף התוכנות והגיעו מהיר את ראיתי תמיד וידאו של וחנויות במכונות

פורנוגרפיים סרטים של והתמונות השמות אבל התעלמתי. העדפתי להתייחס לזה בתור קרובה הייתי לא ומעולם קיים, שלא משהו לזה בשום דרך שגרמה לי לגבש עמדה רגשית עוד נשאר זה וכך כלשהי. אידיאולוגית או

כמה שנים.

היא שכבה על מיטתי ובכתה. נגעתי בה וזה עשה לה את מה שהיום אני יודעת לקרוא לו “טריגר“.

אבל אבא שלה לא התעלל בה מינית. הוא בסך מעשיו עקבות את שנים, במשך השאיר, הכל על המחשב המשפחתי. לעיתים רחוקות, אבל לכך. מודעים היו ילדיו וכל לעין, נראות שכח שהוא תמונות חיפוש. תוצאות הורדות, על לב, שמה היא תקופה באותה להסתיר. פורנוגרפיים סרטים מוריד שהוא השמות, פי ש“משתתפות“ בהם נערות בגילה בערך. היא היתה נועלת את דלת החדר כשהלכה לישון. הסתכל או בה, שנגע פעם בכל נבהלה היא עליה במבט שהיא פירשה כמיני. הוא לא נגע בה לרעה. הוא רק עסק בענייניו, כשאף אחד

לא הסתכל, והשאיר אחריו עקבות.

נעשה הוא דוקומנטרי. סרט איזה ראיתי ואז ה-80, בשנות אפילו אולי ה-90, בשנות פמיניסטית שם היתה הברית. בארצות מפורסמת (שאני לא זוכרת את שמה אבל הוא לא חשוב לי לצורך החיבור הזה), שהסתובבה הפורנוגרפיה כנגד ודיברה המדינה ברחבי חייה על איימו בתגובה פמיניסטיות. מסיבות והיא נאצה, מכתבי לה שלחו פעמים, כמה באה כשהיא צמודה שמירה צריכה היתה המשיכה היא אבל מסוים. במקום לדבר לנסוע לכל מקום ולדבר על זה, כי זה נראה נשים עוברות מה לספר וחשוב: עקרוני לה לספר פורנוגרפיים; בסרטים ש“משחקות“ ואילו מסוימים, בסרטים מראים דברים איזה לגבי הציבורית בתודעה יוצרים הם דימויים מה נשים אוהבות (שעושים להן). בסרט היו גם בסרטים שהשתתפו נשים עם אישיים ראיונות באו ורובן זונות, היו גם חלקן פורנוגרפיים. בדרך – בילדות מינית התעללות של מרקע

כלל במשפחה.

ולאחר פמיניזם, על שלקחתי בקורס היה זה הסרט היתה לנו שיחה כבדה (היינו שם רק בנות, והמשמעויות פורנוגרפיה על הפעם) באותה שלה עבור הנשים והגברים שמצטלמים לאותם הזו ברמה זה על חשבתי לא מעולם סרטים. עד לאותה שיחה: כשגבר ואשה מקיימים יחסי נמצאים אנשים כמה סרט, צילומי לצורך מין להיות צריכה איפה רגע? באותו הסט“ “על חדירה? לצלם יהיה שאפשר כדי המצלמה

איפה הצלם נמצא?

את שהעבירה האישה שאמרה משהו, ועוד תשאלו שסביבכן. הבנים עם תדברו הקורס:

אותם. אתן תגלו דברים מעניינים מאוד.

זוגית יחסים מערכת של בתחילתה הייתי באותה תקופה, עם גבר. סיפרתי לו על הסרט הדוקומנטרי ועל השיחה שאחריו. סיפרתי על שאלתי לא שעברתי. הקשה הרגשית החוויה שהוא לעצמי תיארתי אליו. בקשר מה אותו בתור פורנוגרפיים, סרטים ראה בטח פעם נער, אבל עכשיו – מה פתאום? הוא כזה בחור

טוב. ופמיניסט.שנה שלמה היינו ביחד ולא דיברנו על זה. רק אחרי שנה, בתוך משבר ביחסים בינינו וניסיון להבין למה אנחנו מתרחקים, הייתה לנו שיחה

שבה הוא פתאום אמר:“הבנתי מה אחד הדברים שגורם לי לא להיות לגמרי איתנו. זו מערכת היחסים שלי עם עולם

הפורנו. הבנתי שזה...“להבהיר ממנו וביקשתי אותו, עצרתי כאן הזאת. היחסים“ “מערכת של טיבה מה קודם הזמן. כל סרטים. רואה היה שהוא מסתבר אמר. הוא איתם“, עושים מה שידעתי ”מאז והוא ניסה להפסיק כבר כמה פעמים, אבל לא

הצליח.”ועכשיו זה הזמן לספר לי את זה?“ שאלתי.

”זה בטח לא אחר-כך“, הוא אמר. ”נכון, זה קודם!“

אותי הציפו נבגדות ותחושת שנאה זעם, ביננו היחסים מערכת אז אבל לילה, באותו לפרידה שגרמו הנחתות ועוד עוד קיבלה קיבלתי אבל בה רציתי שלא פרידה ביננו, נשארה הלך שהוא אחרי ברירה. בלית אותה

הגברי. המין מכל עזה סלידה כמזכרת בי לו שיש שהרגשתי עליו, שסמכתי הגבר הנה, וכלפי כלפיי ממש של ורגישות אמיתי כבוד נשים בכלל, לוקח חלק בתעשייה המשעבדת, מסחריות. בכמויות נשים ומנצלת משפילה מיני עולם שנה במשך ביננו שהיה הוא, הנה עוד כמחזיק מתגלה משלנו, ויקר אינטימי ממני, ומוסתר סמוי שלם, מיני מושגים עולם – כך ופשוט ביננו, שקיים מזה במהותו שונה

רוקד על שתי החתונות... איך הוא מעז?!

מהמון-המון הורכב עליו שלי שהכעס כמובן כעסים קטנים, חלקם קשורים לעצם ההסתרה, תחושת העלבון מכך שלא סיפר לי במשך כל השנה; חלקם קשורים לתקשורת שהיתה ביננו אז סביב המין, שלא היתה מספיק פתוחה כדי שאינן פנטזיות ועל אוננות על דיבור להכיל שהסתובבתי מהזעם חלק רק הקשר; בתוך אבל עצמה. לפורנוגרפיה קשור היה איתו של מענה לקבל היה יכול שלא הזה, החלק (מפני בינינו הקשר בתוך אמיתי דיאלוג שהקשר הסתיים עוד לפני שהדיאלוג התחיל) – נשאר בי וגדל בתקופה שאחרי הפרדה, עד כדי כך שהרגשתי סלידה וחוסר אמון כלליים הרגשתי בילדות, כמו הגברי. המין כלפי של עולם בתוך נשלטת קטנה אשה פתאום לזה לתת יכולתי והפעם שולטים, גברים רק לא כבר שזה לעצמי ולהגיד מילים, יותר

התמימות שלי והשמרנות. יש כאן עוד משהו.

הוא האמיתי. הפמיניסט בחיי הופיע ואז נתפס בעיני בהתחלה ככל-כך נשי ורך ונבון, לפני (עוד מין על שלנו הראשונות והשיחות היו ובינו) ביני משהו שיהיה חשבתי שבכלל שמצאתי שהרגשתי וטובות, נעימות כל-כך את התשובה הניצחת למין הגברי. הנה! האיש הזה בטוח לא קשור לעולם הזה, מה פתאום. ואם מימיו. פורנוגרפיים סרטים ראה לא הוא ראה פעם, בילדות, הוא בטח לא רואה עכשיו.

רואים עליו!

של שבועיים ואחרי מדוייק. היה לא זה אבל הפרקים תקציר את לו שסיפרתי אחרי קשר, הקודמים, הוא סיפר לי על עצמו: על התמכרות שלו לסרטים פורנוגרפיים שהתחילה בגיל 10,

עוד דבר מעניין שקרה הוא שככל שהשיח ביננו נעשה פתוח, התחלנו גם לדבר עליו עם אנשים אחרים סביבנו, וכך גיליתי שעוד כמה חברים באיזשהו נמצאים עדיין או היו שלי טובים ברמות לפורנוגרפיה התמכרות עם מאבק שסיפרו שלי החברים של מדבריהם שונות. כבר שהם משהו שזה התחושה חזרה זה, על יודעים שלא טוב להם, אבל לא מצליחים ממש

לשלוט בו.

אין סוף טוב לסיפור הזה. קודם כל, כי באמת אין לו סוף, וגם לא מוסר השכל, אבל יש משהו שאני רוצה להגיד ושאולי בשבילו, בין השאר,

כתבתי את החיבור הזה.

אני חושבת שפורנוגרפיה, ומיניות פורנוגרפית הדור ובנות שבני חברתית מחלה היא בכלל, שלנו לוקים בה. היא לא נוגעת רק במי שנחשף “קשים“, פורנוגרפיים לחומרים ישיר באופן עלילתיים בסרטים גם קיימת שהיא כיוון הרחוב בשפת בעיתונות, בפרסומות, רגילים, היא מחלה שהיא הסיבה בעצם. מקום ובכל אדם ובנות כבני שלנו בחופש פוגעת שהיא וחווה לייצר לעצמנו מיניות חופשית, מחוברת חיצוניים. ויזואליים לדימויים ולא לעצמנו היא מחלה כיוון שהיא מייצרת יחס של תלות של וחפצון בוטה מיניות בין רבות) (פעמים גברים וממכרת מיני, וסיפוק גירוי ובין נשים

רבים לתלות הזאת.

הפורנוגרפיה, מתעשיית נפגעות רבות נשים באופן ישיר ועקיף. גברים הצופים בפורנוגרפיה

נפגעים גם הם, באופן אחר.

שבנות המין ביותר המקבילה הדומה המחלה הנשי נגועות בה היא מיתוס היופי, ובביטוייה והתמכרות אכילה, הפרעות יותר הפיזיים של קורבנות הם גברים גם אכן, לצרכנות. של קורבנות הם נשים וגם היופי מיתוס יש רוב פי על אבל כצופות, פורנוגרפיה רצוי אחיד גוף דימוי של התפיסה הבדל. (שדוף ואנורקטי), כמו גם התפיסה של מיניות אחידה רצויה (גברית ואלימה, מחפצנת נשים) חודרת אלינו באינסוף דרכים מפתות וגורמת, הנוספות, הרעות הלוואי תופעות כל מלבד

להיות אף פעם לא מסופקות/ים.

שצופה גבר עם לחיות רוצה לא אני זמן בפורנוגרפיה. אני לא רוצה שלילדים שלי יהיה אבא שצופה בפורנוגרפיה. והוא יודע את זה.

לצפות להפסיק בעצמו רצה שהוא העובדה הוא הזמן שעבר וככל אותי, חיזקה בסרטים גם הרשה לי להיכנס אל התהליך ולדבר איתו על זה. לא פעם הוא אמר שאחרי שכל החברות הקודמות שלו (שידעו על הפורנוגרפיה) בכלל לו התערבו ולא שלהן, עניין שזה חשבו לא מישהי - חייו אל באתי שאני שמח הוא בזה. שממש לא יכולה לסבול את זה, וכך עוזרת לו לרצות יותר להפסיק. גם בשבילי, אבל בעיקר

בשבילו.

במהלך השנה-וקצת שאנחנו יחד עברנו הרבה והתרחקויות התקרבויות ומורדות, עליות וכל ומתחים וריבים כעסים וממנו, לנושא שנינו של כאבים הרבה לדמיין. שאפשר מה צפו ועלו מסביב לנושא הזה. היום הוא נמצא הוא שבו המקום מאשר לגמרי אחר במקום קשה כמה לראות ומדהים כשהכרנו, נמצא להיגמל, רוצה שבאמת למישהו גם הגמילה, אני היום אבל לו. גורם זה נזק כמה ומבין רואה אני כי אופטימי, יותר הרבה במקום הפעמים בכמות מעשי שינוי גם עצום. שינוי וגם בסרט, שוב צופה הוא שבה והתדירות שהתגבשה ההבנה ולעצמו. לזה שלו ביחס בו בחודשים האחרונים שהוא לא רוצה להיות הנזק בגלל כל קודם לפורנוגרפיה, מכור היכולת את חיזקה לו, גורמת שההתמכרות

שלו להתרחק מזה. אבל זה עדיין קיים.

שנינו עברנו ואנחנו עדיין בעיצומו של תהליך אני גם וגדילה. למידה של מאוד משמעותי בצורה הנושא כל את לראות ולמדתי גדלתי יותר מורכבת ומסובכת, ולהבין שיש לו פנים נפתח ולשפוט. לפסוק שקשה רבות כל-כך – קודמים זוג בני עם לי היה שלא שיח ביננו שיח על אוננות ועל פנטזיות, על דברים שונים בתוך ודימויים סמלים על ומגרים, שמושכים מתרחשת הלמידה ונשיות. גבריות על המין, ככל לזה, ומעבר מדהימה. והיא הזמן כל אנחנו (או מאיתנו מתרחקת שהפורנוגרפיה משתפר. מתייצב, נרגע, ביננו הקשר ממנה?)

ובין השאר, כמובן, חיי המין שלנו.

ונמשכת עד היום. 18 שנים. (למעשה, הוא בכלל לא קרא לה “התמכרות“ עד הקשר שלנו. אבל גבוהה, מאוד בתדירות עשה שהוא משהו זה ניסה להפסיק יותר מפעם אחת, בין השאר על הווידאו קלטות כל השלכת כמו צעדים ידי ותמיד במחשב; הקבצים כל מחיקת או לפח

חזר לזה).

שוב התמלאתי לי סיפר שהוא לילה באותו הגברי המין כל וכלפי כלפיו, שנאה. באותה עם שלנו, הקשר בהמשך מייצג. שהוא על בינינו הפתוח הדיאלוג תחומי התרחבות הזאת: התחושה את לאפיין ידעתי הנושא, תחושת הקורבנות של האישה המנוצלת בשם-הגבר את השונאת כל-הנשים-המנוצלות, כל- של כייצוג בפורנוגרפיה הצופה האחד

הגברים-המנצלים. בעיקר אלה מסוגו: מציגים בחדרי אבל בחוץ, כפמיניסטים עצמם את חדרים משתפים פעולה עם תעשייה של ניצול. אבל ומתחשבים, שוויוניים מין יחסי מקיימים של מדימויים מינית מתעוררים המחשב מול

אלימות ושליטה.

דמות הגבר הזה (שלא נאמר “הגבר הלבן מן בניצול שותף להיות שיכול הגבוה“) המעמד של נשים אבל להרגיש שהוא בסך הכל מספק כאן ואין והסרט“ הוא “רק שזה צרכיו, את הקשר חברתי רחב יותר, רדפה אותי בכל פעם שהנושא עלה ביננו. (והוא עלה ביננו כל הזמן). נוגעות רובן עלו, נוספות שסוגיות כמובן לאמון ביננו, ובראש ובראשונה העובדה שהוא בעצמו לא מרגיש שהוא רוצה לעשות את זה מתוך הרגל, מתוך לשם, נסחף שהוא יותר.

התמכרות, ולא מצליח להפסיק.

הרבה פעמים הרגשתי שזה גבול שלי, ושאולי זה לא בסדר שאני עדיין איתו. שלהיות איתו זה גם סוג של שיתוף פעולה. שאני צריכה להציב אולטימטום: זה או אני – או הפורנוגרפיה. גם ומעבר הרבה, ביננו דיברנו הזה הדחף על אנשים בין דרך שזו חושבים לא שאנחנו לזה באמת לעזוב. רציתי לא באמת אני אוהבים, אבל להפסיק. יכול שהוא להאמין רציתי נמצא שזה אומרת) עדיין (ואני אמרתי תמיד שם, באופק, הגבול שלי. אני רואה איך לאורך

והגברים הנשים ובשביל בשבילי, רוצה אני שסביבי, לעודד תפיסה עצמאית ומגוונת של שמשוחררת תפיסה מין, ודימויי יופי דימויי שנאהב אותנו שכנע אחר שמישהו ממשהו שגברים חושבת אני משהו. שנצרוך כדי זו, עם זה ממין מאוד להנות יכולים ונשים ושהכנסה עצמם, ועם זה עם זה זו, עם זו של דימויים ודמויות מנוכרים אל תוך עולם הבדידות את מגדילה רק המיני המושגים וההנאה החיבור את ולא ביניהן, והניכור

המינית.

הענו

למוצר, המין את הופך שהוא בכך במין, שקשורים והמכאובים הקשיים כל בפני מגונן הסקסטיבל

לסחורה , כל מה שצריך זה לשלם ולקבל בתמורה. אבל המחיר של זה הוא ניטרול של המין כערוץ

של תקשורת בין- ופנים- אישית, וכתוצאה מכך – הרבה בידוד, בדידות, בתוך כל אחד ובין א/נשים

שונים. מתוך הבידוד הזה נוצרת תקשורת שהיא מנותקת מהרגש ומההנעה הפנימית, ולכן היא אלימה,

מנוכרת, לא מכבדת ולא מתחשבת. במובן העמוק, הסקסטיבל הוא א-מיני, מפוחד, סמכותני, מפלה

לרעה (על רקע מגדר, גזע, נטייה מינית, גיל, מראה, ”ייצוגיות“, חולשה אנושית, וכו').

אז למה אני לא רוצה ללכת למחות נגד הסקסטיבל?

כי קר בחוץ. כי זה בערב, ולא בא לי לעמוד ולקפוא מקור.

כי אני פוחד מלמקם את עצמי בהצטלבות של מיניות עם מחאה פמיניסטית, כי זו צומת שמעוררת בי

תחושות חזקות של אשמה וחולשה, שקשורות למיניות שלי.

כי אין סיבה למחות נגד משהו שהוא לא כיף. מעניין שהמוטו של ערוץ אגו הוא “מותר לך“. ”מותר

לך“, כלומר (כך אומרים אנשי ערוץ אגו) יש אי שם בחוץ א/נשים שמרניים ומוסרניים שרוצים לאסור

עליך כל מיני תענוגות, יש כאן (בסקסטיבל) משהו שיש צורך לאסור עליו, כי הוא כל כך פרוע ומענג

ומאיים, אבל אנחנו מרשים לך. מותר לך! הסקסטיבל בעצם בונה את הכוח שלו על ההתנגדות אליו,

שרק מגבירה את קסמו המפוקפק. אני יכול לדמיין את אנשי יחסי-הציבור שלו פונים לפעילות “כביסה

שחורה“ (נניח) בבקשה לתאם איתן משמרת מחאה מול הסקסטיבל: ”כן, בבקשה, בואו, תראו לכולם

שהסקסטיבל באמת מציע לקהל תענוגות פרועים ואסורים!“

בעצם? למחות מה על אז מושך. שומדבר בו אין מהנה. לי נראה לא ממש הסקסטיבל אבל

על זה שא/נשים באים לסבול?

כי אני לא מרגיש שההתמודדות שלי עם המגבלות הנוכחיות שלי בתחום המיני, הריפוי שאני מחפש

בתחום הזה, עובר דרך התמודדות עם הסקסטיבל. מה שמגביל אותי כרגע זה לא הפטריארכיה או

הסקסיזם, או החיפצון, לפחות לא באופן ישיר (אם כי באופן עקיף כן, מן הסתם). באופן ישיר, הדברים

להיחשף פחד להידחות, פחד לפגוע, פחד מגע, ליצור קושי פחד, אשמה, הם איתם מתמודד שאני

שמקנה הניכור את שמייצרים אלו שהם הוא לסקסטיבל ביניהם הקשר כאלו. דיכאון, בחולשתי,

מסוגל שאני מרגיש לא אני אבל המפוקפק. כוחה את מציע שהוא והחלולה הפלסטיקית למיניות

חיפצון סקסיזם, – יותר ה“אידיאולוגית“ ברמה רק אלא הזאת, ברמה הסקסטיבל באי עם לתקשר

וכו', רמה שמתייחסת בעיקר לפגיעה בנשים, ולכן היא פחות מעסיקה אותי, ומבחינתי היא אפילו קצת

מהדהדת את החלילות של הסקסטיבל בחלילות נגדית.

וזה קשור לבעיה כללית יותר שיש לי עם “אקטיביזם“. אין לי שום רצון לשחרר את באי הסקסטיבל.

ואם להיות כנה – גם לא את קורבנות התעשייה שהוא מייצג. אני מרוכז בעצמי ובכאבי (ובשמחותי),

עסוק בלרפא את עצמי. בן דוד שלי אמר לי פעם, שכשכואבת לך השן אתה לא הולך ומטפל בשן של

משוחררים יותר חיים אחיה שאני שככל מקווה ואני שלהם, השיניים בכאבי יטפלו שהם אחר. מישהו

ושמחים, אני אצור סביבי מעגלים מתרחבים והולכים של קצת יותר נינוחות, קצת יותר החלמה, קצת

יותר חופש, שגם יהיו מזמינים לא/נשים אחרים, וגם ייצרו יותר מרחב למאבקי השחרור של המדוכאות

באמת.

אני מניח שאני מסוגל לומר את כל זה בהיותי גבר יהודי אשכנזי הטרו מעמד ביניים, שחווה את כאבי

בשן. לי מכאיב ממש שלא מרוחק כמשהו אחרים, ומעמדים אחרות מאוכלוסיות בעולם, האחרות

אחר, היה מצבי שאם להיות ויכול בנידון. ציבורי משהו ולעשות לקום כדי עד לא אבל קצת, אולי

אז הטיפול בכאבי השיניים שלי היה עובר גם דרך מאבק פוליטי למען זכויות הקבוצות המעמדיות/

לאקטיביסטים שמאבקיהן בוערים פוליטיות שאני חלק מהן, או קבוצות קרובות. יש לי הרבה כבוד

בעצמותיהן, אבל אני פשוט לא שם.

העולם כאבי כל את אחווה ואני יום יבוא אם אשמח נורא ואני אטום, קצת מקום הוא הזה המקום

לבוא גם אלא בצער, להיאנח רק לא אותי שיניע כמשהו מהם) גדולים חלקים לפחות (או השונים

ולפעול. אני מניח שאז הפעולה שלי תהיה קלה ואפקטיבית (יחסית), ותוכל אולי באמת להניע שינוי.

כרגע כאמור אני לא שם.

אז מה כן הייתי רוצה לעשות מול הסקסטיבל?

סקסטיבל אלטרנטיבי! מרחב ציבורי לתקשורת בין- ותוך- אישית לגבי מין: לדבר על הקושי לדבר

על זה, על הפגיעות שנפגענו ושפגענו והאופנים שבהם הן השפיעו עלינו, על המיניות שלנו עם עצמנו

והכאב העונג על שונים), חברתיים (במעגלים יותר רחבים יחסים לבין בינה הקשר על אחרות, ועם

בתקשורת כלכך אינטימית, על המימדים הפוליטיים שלה ועוד ועוד. אורגיות סוערות לא תהיינה שם,

מן הסתם (גם בסקסטיבל אין...), אבל אולי תהיה אפשרות, באופן מאוד זהיר וקשוב, להתחיל לבדוק

במרחב ציבורי מה זו בעצם המיניות הזו שלנו ומה המקום שלה בתקשורת שלנו עם העולם.

אבל אפשרי, שהוא לי נראה לא כיום במיוחד. פנטזיה פרועה לי כרגע כמו נשמע הרעיון הזה טוב,

בעוד שנה? שנתיים? עשר שנים? אנחנו מתפתחות והעולם מתפתח איתנו. אם נרצה אין זו אגדה...

פורנוגרפי סקס פסטיבל ת"א בנמל התקיים 2008 בפברואר ומבאס, שנשא את השם "סקסטיבל". הוזמנתי על ידי ידידה שלי למעין משמרת מחאה נגדו. השורות שלהלן נכתבו בניסיון להסביר

לה למה אין בכוונתי להצטרף למחאה

מרעו

כשאני נזכר בפעם הראשונה שלי, הדבר המשמעותי ביותר היה הקיפאון. הייתי כל כך חסר ביטחון

עצמי שהייתי בטוח שאין לי מושג ובטח לא יכולת. פחדתי. כמובן שהציפייה ממני הייתה להוביל,

וכך כל האחריות, הרגשתי, הייתה מוטלת על כתפיי, חשתי בודד במערכה. התלבשנו. החלטתי

ביני לבין עצמי שההתנסות מעניינת מעבר לחשיבות ה"הצלחה" או ה"כישלון", שכנעתי את עצמי

שאין באמת ממה לחשוש. אחרי כמה שעות ניסינו שוב ולאחר כמה תהיות ונסיונות הצלחנו, נהננו.

נרגעתי, הלחץ ירד, הפעם הראשונה עברה.

מהפעם הראשונה לקחתי את הפחדים שמאז אותה התנסות זיקקתי וחקרתי. ככל שהעמקתי גיליתי

תחושות שלא היו יחודיות לאותה התנסות 'ראשונית' ושלא הופיעו רק לי. עניין אותי להבין את

פשר הפחדים, את מקורם, ואת הגורמים להם. אותם פחדים ותחושות ביקשו ממני להימנע מדברים

שגרמו לי הנאה וסיפוק, שאפתי להתמודד ולגבור עליהם. הפעם הראשונה לימדה אותי שלפעמים

צריך להפוך את הפחדים המשמשים כחבלים לגומיות כך שאפשר לקפוץ ולהתנסות, לחזור חזרה

לקרקע הבטוחה ולבדוק האם אותם פחדים נכונים לי או לא. גיליתי שכמו שיש פחדים שעוזרים

לי להגן על עצמי, כך יש גם פחדים שהוטבעו בי על ידי החברה שמבקשת למנוע ממני לפתח את

רצונותיי המתנגשים עם המוסרניות החברתית.

כך שנה לאחר אותה הפעם המדוברת, בעודי מלא פחדים תאוות שאיפות וצפיות החלה תקופת

שהופיעה התחושה היתה ולבדוק לחזור אותי שעניין הראשון הדבר המיניות. עם שלי הניסויים

לראשונה בגיל 12 שהרגשתי משיכה כלשהי לגברים. גם אז בגיל 12 אותם פחדים הופיעו. אולם אז

דרך ההתמודדות שלי הייתה הדחקה, קיוותי שאם אתעלם, הם יעלמו. מאז אותה תקופה עברו

כמה שנים שעזרו לי לצבור כוח להתמודדות אך זה בהחלט לא היה פשוט ואף מפחיד והציב סימני

שאלה במקומות שהחברה מציבה בהם סימני קריאה בצורה כה ברורה ובוטה.

הנחות היסוד של הניסוי:

1. סקס אמור להיות מהנה

2. אין צורך להתנצל או להרגיש רע על זה שנהנתי

3. כל הפחדים שלי לגיטימים. חלקם מגנים עלי ואת חלקם אני רוצה לחקור

4. הבחירה בדרכים לא מוכרות אינה כוללת וויתור על תחושת הביטחון

5. מכל חוויה אפשר ללמוד משהו

כנער שעדיין היה מעט מפוחד, שלא רצה להצהיר הצהרות, ושיכולת הפלירטוט שלו לא ממש קיימת

המסויימת הביטחון תחושת למרות אינטרנטי. בצ'ט לניסוי הפרטנר את מחפש עצמי את מצאתי

שהאינטרנט מספק באנונימיות, הידיעה שהצד השני גם הוא אנונימי מגבירה חששות ופחדים. לבסוף

אחרי לא מעט שעות של התבוננות בטקסט המרצד ואחרי לא מעט שיחות מצאתי בחור שהשיחה איתו

זרמה באופן שנראה חיובי ומעניין. כשהוא התקשר כמו שקבענו, תחושות הפחד תקפו אותי שוב, אך

בעקשנותי המשכתי הלאה וכאשר הגעתי למקום בו קבענו הן הגיעו לרמה חדשה. החלטתי לקנות לי

אחרי לפתע לא "הפכתי" לביסקסואל אליו. עליתי מתוח אך יותר רגוע וכך לנשום, לשתות, משהו

אותה התנסות, אך רק ההתמודדות עם הפחד שגרמה לו להיעלם גרמה לי להיות מסוגל לממש את

זהותי המינית.

התנסויות. של חדש עולם בפני פתחה המינית הזהות של המיסטי הפחד עם ההתמודדות הצלחת

העולם ההומואי שנפתח בפני היה משוחרר יחסית מאותה מוסרניות מינית מתחסדת. שלא כמו בעולם

לגיטימיות. היו רומנטי מקשר כחלק שלא רבות מיניות התנסויות מיני, פיקוח פחות היה הסטרייטי

הניסויים שלי עם המיניות פרחו.

התגלית החדשנית שלפתע אדם אחר חודר אליך הייתה מרתקת. היא הובילה אותי לשלל התנסויות

עצמיות שביקשו לחקור את גופי. פתאום היה לגיטימי לגעת בעצמי בצורה שלפני זה הייתה נראית

לי מוזרה, זה היה בשבילי מרתק להבין פתאום את השיחה שניהלתי עם חברה שלי בזמנו על אוננות

נשית, התחת כבר לא היה איזור "מלוכלך", הוא היה מקום מענג, מקום לגיטימי. חוץ מההנאה שבמגע

שרירים גיליתי פחות. ומה יותר נעים לי עושה למה מודעות פיתחתי שלי. הגוף על הרבה למדתי

חדשים ונקודות רגישות. רציתי להגיע להנאות המקסימליות.

מחלה אחת שהעולם ההומואי העתיק מהעולם הסטרייטי ולעיתים אף מקצין אותה היא ההתעסקות

במדד מדובר סובייקטיבי, טעם אחד שלכל אומנותי ביופי כאן מדובר אין ב"יופי". האובססיבית

אובייקטיבי למדי. מדד הניזון מרשימה המוטבעת בראשנו על ידי החברה ומגדירה מה נחשב יפה. אצל

רוב האנשים, אותה רשימה היא לא משהו מודע ובטח לא דבר הגורר התייחסות. אני, שעוד מגיל צעיר

לא סבלתי מעודף דימוי עצמי חיובי, הייתי מודע לה. אך ההתעסקות ביופי היא משהו מעבר לקיומה

של רשימה. בתאוריה מדובר בניסיון להעריך איכויות של אנשים לפי מראה ובפרקטיקה מדובר בשיטה

לחלק את החברה למעמדות ולהסדיר מה נכון ומה לא ביחסים בין בני מעמדות שונים. שוב הרגשתי

צועד כנגד החוקים, חששתי. תהיתי אולי יש צדק בחלוקה, אולי אני סתם מתנשא שחושב שהוא צודק

בדנ

בעוד כולם טועים. לבסוף הסקרנות ניצחה. שכבתי עם גבוהים ונמוכים, עם צנומים ושריריים, עם רזים

ושמנים, עם צעירים ממני ומבוגרים יותר, עם שעירים וחלקים ושאר קטגוריות יופי מלאכותיות. היה זה

מרתק לחוות מעמדות יופי שונים ולבחון צורות שונות של התמודדויות. הייתי מופתע לגלות שלרוב

היה המאושר הבחור תמיד ולא שידר אדם שאותו העצמי הביטחון ברמת תלוי היה האיכות מדד

הבחור היפה (למרות שאפשר לטעון בצדק כי לאדם "יפה" קל יותר לפתח ביטחון עצמי גבוה).

בשלב מסויים הניסויים החלו לדעוך. כדרך התחלתם כך דרך דעיכתם, בשלב מסויים הניסויים גרמו לי

להיות פחות מוטרד ולחוץ מסקס וכך פחות ופחות התעסקתי בהם. המטרה הראשונית הושגה, אולם

ככל שהניסויים התקדמו עולמות חדשים נפתחו בפני והבנתי שאני יודע פחות ממה שחשבתי ועל כך

הסקרנות לא פסקה.

למשהו בסוד ששמרתי עצמי לבין ביני שהיה ממשהו הפכה במיניות שלי כשההתעסקות ,19 בגיל

רעיונות מיניות, על ידידים עם דיברתי לראשונה אחר. לשלב עברתי אנשים, בו לשתף שיכולתי

בסיס. מאותו הכל בסך נבעו אולם מעצמי הכרתי שלא ותחושות חוויות עם נפגשתי וניסיונות.

בהחלט להודות: וצריך המיניות, עם להתמודד מתקשים אנשים הרבה כי תחושה אצלי התפתחה

לא פשוט להתמודד עם הנושא. מצד אחד עומדים המוסדות החינוכיים המבקשים מאיתנו להתייחס

לסקס בצורה ספק קדושה ספק טמאה, זועקים בזכות המיוחדות שבסקס ובדרישה למעט בו למיקרים

ה"ראויים", מצד שני עומדים גופים כלכליים גדולים שמוכרים לנו שככל שנצבור יותר סקס כך יצאנו

יותר נחשבים. ואילו אנחנו עומדים במרכז, מרגישים לבד ומבולבלים, האם אנחנו יבשים או מופקרים?

הטענות הסותרות, והעובדה ששיח אלטרנטיבי לא מתקיים גורמים לקושי בהתמודדות נטולת לחצים

עם הסוגייה.

הדרך שלי בדמות הניסויים סיפקה לי סביבה נוחה, מופחתת מלחצים ומבוקרת למגוון של התנסויות

זה את לי עושה מה ידעתי כבר פחתו, ידיעה מחוסר שנבעו שלי החששות מהן, כתוצאה וחוויות.

רבות, מיני אחת הייתה שלי ההתמודדות שצורת למרות בכך. להתבייש צורך חשתי ולא לא ומה

ההתמודדויות מומלצת. היא לדעתי אך מאליו, ברורה אינה המיניות עם לכשעצמה ההתמודדות

הכניסה שהחברה נוחה הלא מהפינה לצאת היחידה הדרך הן לפנינו שניצבות השאלות עם השונות

אותנו בכל הקשור למיניות.

בנות של פחדים על לכתוב רוצה אני בנות. של אקטיבית מיניות על זה במאמר לכתוב רוצה אני

שגורמים להן להיות פאסיביות ביחסי מין. אני רוצה לכתוב עליהם מכמה סיבות: אני יודעת שכאשר

אנו קוראות על פחדים של בנות אחרות אנו מקבלות לגיטימציה לקיומם, וזה עוזר להשתחרר מהם

בסופו של דבר. אני יודעת שחלק חשוב בשחרור מהפחד הוא חקירה פנימית של מאיפה הפחד הזה

נובע אצלי והגדרה של הפחד, ובשלב הבא דיבור עליו. אני אדבר על המיניות האקטיבית שלי, על

למה כדאי להיות אקטיבית מינית, על תגובות למיניות אקטיבית של בנות ודרכים אפשריות להתמודד

איתן, ואפרוס כאן פחדים של בנות שגורמים להן להיות לא אקטיביות. אני גם אתן פתרונות אפשריים

לשינוי הפחדים הללו.

המאמר כתוב בלשון נקבה, והמקרים המוזכרים במאמר הם מקרים שבהם הפרטנרים המיניים הם בן ובת.

הבחירה הזאת נעשתה מתוך ידיעה שבמערכות יחסים הטרוסקסואליות בנות נוטות להיות פאסיביות

ושבמערכות יחסים לסביות יש נטייה גדולה יותר ששתי הפרטנריות יחוו אקטיביות ופאסיביות באופן

שיוויוני. אבל חשוב לי להגיד שהמאמר מיועד ויועיל לבני זוג מכל צרוף של מינים או מגדרים.

חשוב לי להגיד שפאסיביות ואקטיביות לא בהכרח צריכות להיות תפקידים מוחלטים שאת ממלאת

אם בחרת להתנסות בהן. הן לא שתי קצוות של דברים שונים. אני נהנית ממין שבו אני חווה פאסיביות

ואקטיביות שמשתנה על הרצף שבין שני הקצוות.

אני רוצה להגיד גם שהמין שאני מתארת כאן נכון לי, ואני חושבת שעוד בנות יכולות להנות ממנו, אבל

ייתכן שלא כולן ירגישו כך. כתבתי את המאמר בשביל בנות שרוצות לחוות מין כזה אבל אולי מפחדות

מכך. ואני גם רוצה להגיד שהפתרונות שמצאתי לפחדים נכונים לי, אבל אולי לא לכולן, ואת יכולה גם

למצוא את הדרך שלך לפתור את הפחדים הללו בעצמך. ייתכן גם שהפחדים שתיארתי או שהתגובות

של בן זוגך לא יהיו כפי שאני מתארת במאמר. אני מספרת על דברים שעזרו לי ונכונים לי ולבנות שאני

מכירה או קראתי עליהן, ואני מקווה שיעזרו גם לך. גם אם אחרי קריאת המאמר ו/או התנסות במיניות

אקטיבית עדיין אינך רוצה להיות אקטיבית, זה כמובן בסדר גמור, יש לך הרבה מיניות אחרת להנות

ממנה. ייתכן גם שתעברי תהליך מסוים שיקח זמן במעבר מאקטיביות לפאסיביות.

ולא ורצון יצירתיות תשוקה, מתוך אקטיביות להיות בנות לעודד בא שהמאמר להגיד גם לי חשוב

ברצונן שאין דברים ולעשות זוגן בני את מינית מבחינה לַרצות ההרסנית החברתית ההתניה מתוך

לעשות.

פעמים רבות, בנות מתביישות להיות אקטיביות ביחסי מין בגלל תבנית של יחסי מין שיש להן בראש,

פטריארכליות. תפיסות של כבדה השפעה תחת כמובן שנוצרו הוליוודים, מסרטים למשל, שנוצרה,

הגיוני מאוד שסרטים הוליוודים השפיעו במידה ניכרת על המיניות שלך בגיל העשרה, ובמידה ולא

דיברת על מיניות בצורה נרחבת עם חברותייך, הורייך או בן זוגך כפי שקרה להרבה בנות בגילאים

שסרטים מה שלי). על שלך (גם המיניות על עיקריים משפיעים היו שהם להניח סביר לי), אלה (וגם

אותו מראים כאשר לשכב, הבת את מפתה הבן בה מינית סצנה זו מיניות של בהקשר מראים אלה

בלבד מענג אותה. בנות רבות קישרו בין הפאסיביות בסרטים השונים ונוצרה אצלן דמות מינית נשית-

פאסיבית. אצל חלק מהבנות המיניות התעצבה על פי המשך דמיוני לסצנות האלה: לאחר שהבן מענג

את הבת, הם מתחלפים והיא מענגת אותו, והעובדה שאנו לא רואים זאת היא מקרית בלבד, מה שגרם

להן אולי להיות יותר אקטיביות.

ובכן, נשאלת השאלה, למה בכלל להיות אקטיבית?

קודם כל, יכול להיות שתגלי, שזה באמת כיף (!). אם תחליטי שאת מתחילה לחקור את המיניות שלך

על ידי אקטיביות, ייתכן שתגלי שאת מגיעה לשיאים חדשים של עונג מהגוף של בן זוגך ומגופך. סוג

העונג המיני והתשוקה שאת חווה כשאת פאסיבית וכשאת אקטיבית הוא שונה. אף אחד מהם לא טוב

יותר, הם רק שונים, וכל אחד מהם מיוחד בפני עצמו. סוג העונג שמקנה לך מיניות אקטיבית זהו עונג

שנובע מתשוקה שמלווה במעיין השתוללות יצרים, שאותה את יכולה לפרוק בעיקר במיניות אקטיבית.

ובשבילי, לחוות את עצמי כאקטיבית, כמשתוללת וכאמיצה גם מגביר את הבטחון העצמי שלי.

עוד סיבה טובה להיות אקטיבית היא שייתכן שבן הזוג שלך מת, אבל מ-מ-ש מ-ת שיענגו אותו. אין

לך מושג כמה. באמת. בנים, גם בנים פמיניסטים, עשויים ממש לפחד לבקש שתענגי אותם, או לפחד

בכלל שתענגי אותם, ובן פמיניסט אחד היה מאוד נבוך כששאלתי אותו איפה לענג אותו, ואמר שהוא

חושב שלא מגיע לו שאעשה את זה. חיבקתי אותו במשך כמה דקות ואמרתי לו שהוא מקסים ומגיע לו

שיענגו אותו ושאני רוצה לענג אותו, ואז הוא רצה, למרות שהעניין עדיין הביך אותו מאוד.

יכולות להיות תגובות רבות ושונות מאוד למיניות האקטיבית שלך. הרבה פעמים בנים מגיבים בפליאה

ממיניות אקטיבית. אבל זו בדרך כלל לא פליאה שלילית. התגובות של בנים הן הרבה פעמים כאלה:

כאשר הומואים", בשביל רק הם בגוף האלה שהמקומות "חשבתי ככה", אותי פינקו לא פעם "אף

המשפטים האלה נאמרים בחיוך רחב של סיפוק על הפנים. כלומר, הם מופתעים כי הם הרבה פעמים

בכלל לא מודעים לאפשרות שאת תרצי להיות אקטיבית עם הגוף שלהם (ושלך) ולענג אותם (וכמובן

שגם את עצמך תוך כדי). הם עשויים לתפוס את האפשרות שאת תהיי אקטיבית איתם כמשהו שלא

טבעי לך, שהוא עשוי להיות אפילו כפייה עלייך, ולכן הם מפחדים להעז ולבקש.

לאפשרות מודעים לא שהם בגלל שזה ייתכן זה, על מפנטזים לא הם ואם זה, על מפנטזים חלקם

הזאת. ולמה באמת שלא ירצו את זה? הרי זה כל כך כיף כשמענגים אותך, למה שהם לא ירצו? לפי

להיות מגיע להם גם להם. כשווה בעיניהם בלהיתפס צעד עוד זה בנים עם אקטיבית להיות דעתי

מסופקים מינית, ואם אנחנו חוות סיפוק מיני על ידי עינוג, בוודאי גם הם יהנו מזה. והם נהנים.

אני חושבת שאפשר לראות צורך של בנים באקטיביות של בנות בכל מיני אספקטים של המיניות שלהם.

למשל, יכול להיות שרצון של בן להיות "עבד" ושהבת "תשלוט" בו הוא רצון להתענג מיחסי שליטה

מיניים בפני עצמם, אבל הוא עשוי לטמון בחובו גם רצון לאקטיביות מצד בנות. נראה לי גם אפשרי

שבנים נהנים מסרטי פורנו בגלל שבהם הם רואים בנות משוחררות שלא מפחדות להביע את ההנאה

המינית שלהן, לצעוק, לאבד שליטה, להיות ספונטניות ויצירתיות עם תנוחות למשל, לבקש ולרצות

מין, שהם מאפינים של מיניות אקטיבית (אני חייבת בנקודה זאת להגיד שבמקרים רבים ההנאה הזאת

של נשים בסרטי פורנו היא מזוייפת ובאספקטים אחרים, סרטי פורנו הורסים מן היסוד את המיניות של

בנים, אבל כאן לא המקום והזמן לפתוח דיון על כך).

ויש כמובן עוד סיבות טובות להיות אקטיבית עם בן הזוג שלך שלא חשבתי עליהן ולא כתבתי אותן

כאן.

הזה המאמר זה ובשביל מפחדת. נורא את אבל, אקטיבית, להיות לנסות רוצה את אולי אז טוב.

ממשיך.

הצעד הראשון בהתגברות על הפחדים שלך כדי להיות אקטיבית הוא ההבנה שאת לא אשמה בפחדים

האלה, שאינספור דברים חינכו אותך לפחד מאקטיביות מגיל אפס, ושאת אמיצה ומדהימה על הרצון

שלך לנסות מיניות אחרת.

הצעד הבא שאת יכולה לעשות הוא לדבר עם הפרטנר שלך על הרצון להיות אקטיבית מינית איתו,

ועל כך שהוא מלווה בפחדים מכך. אני אעבור איתך על הרבה פחדים שיכולים לצוץ אצלך כדי להקל

את ההתמודדות. דרך טובה שאני חוויתי כדי להתמודד עם פחדים היא קודם כל להגדיר את הפחד

עם עצמך, כי הרבה פעמים הוא לא מוגדר ואז הרבה יותר קשה לדבר עליו, ואז כשהוא ברור ומוגדר

לספר עליו לבן הזוג. תנסו לפתור ביחד כל פחד שמציק לך ותגיעו לפתרון שמתאים לשניכם. בוודאי

יצוצו גם אצלו פחדים והתלבטויות בתהליך. דברו גם עליהם ופתרו אותם, כמובן.

• אחד הפחדים הראשונים שעשויים לצוץ אצלך הוא "מה כבר אפשר לעשות עם הגוף שלו?". ובכן,

יש אינספור דברים לעשות עם הגוף שלו ושלך. הנה כמה דוגמאות: לשאול אותו מה הוא רוצה שתעשי

כדי שיענג אותו. את יכולה לראות מה הוא עושה כשהוא מענג אותך וליישם את זה עליו. את יכולה

לשאול בנים אחרים שאת מכירה שהם לא פרטנרים מיניים שלך מה עושה להם טוב. את יכולה לשאול

הכי אני אבל ולקרוא. בנושא כתוב חומר לחפש או שלהם, הזוג בני עם עושות הן מה שלך חברות

ליצירתיות ולייצריות שבך לעבוד, ותתחילי בלעשות מה שמתחשק לך עם מציעה שבהתחלה תתני

הגוף שלו. אפשר גם לתפוס את זה כסוג של משחק. תקחי איברים שמעולם לא נגעת בהם אצלו, או

כאלה שכבר נגעת בהם, ותנסי להשתולל איתם בתשוקה (ואת זה אני מאוד אוהבת), וגם לחקור אותם

בתשוקה רגועה יותר, עם הלשון, הידיים, הרגליים וכו'. תנסי זוויות שונות של תנועה עם הלשון, הידיים,

והרגליים, תנסי תנועה מעגלית, קווית, אלכסונית, חסרת צורה וכו'. תנסי ללקק או לגעת בכל הגוף

מהראש ועד הרגליים, או להתמקד רק ברגל, או רק בפי הטבעת, למשל (בתנאי שהוא נקי, כמובן).

תקחי איברים שלא חשבת שאפשר לגעת בעזרתם, כמו השיער או השדיים שלך, ותלטפי בעזרתם כל

מיני מקומות בגוף שלו. את יכולה גם לנסות להרטיב אותם במים או ברוק ואז ללטף בעזרתם את גופו.

יש צורות מגע רבות, למשל, נשיפה היא צורת מגע, וגם נשיכה היא מגע, ואפשר לנשוך לא רק בצוואר

אלא בכל הגוף, אם רוצות. אנחנו לא חייבות ללכת לחנות סקס כדי לגוון את חיי המין. זה גם המקום

להביע פנטזיות ותשוקות שלך: אולי תמיד חלמת לחדור אליו עם דילדו? ויש עוד המון דוגמאות שלא

כתבתי וגם כאלה שעוד לא גיליתי בעצמי. כאן המקום להגיד גם שייתכן שיהיו דברים שהוא יציע שלא

תרצי לחוות ולעשות, או שתתחילי בהם בעצמך ותגלי שהם לא נעימים לך. כמובן שאין סיבה שתעשי

דברים שלא נעים לך לעשות. יש מספיק דברים אחרים שאפשר לעשות... אם ישנה סיטואציה כזאת,

השתמשי בתקשורת שעליה דיברתי כדי להגיד שהמצב לא נעים לך ואת רוצה להפסיק אותו.

מה את אעשה שאני רוצה לא הוא אם "מה בסגנון: פחדים הם אצלך לצוץ שיכולים פחדים עוד •

שאני כל כך מפנטזת ורוצה לעשות עם הגוף שלו? האם אני עושה משהו שלא נעים/ כואב לבן הזוג

שלי? האם מה שאני עושה חזק/ חלש מידי? האם עשיתי את זה יותר מידי זמן וזה נמאס לו? האם יש

משהו שהוא רוצה שאני אעשה ולא עשיתי?" וכו'. קודם כל חשוב שתביני שהפחדים האלה הגיוניים,

הזוג בן ואת עצמך את לענג אותך לכוון נועדו הם כי מהם, להלחץ מה לך ואין וטובים בריאים

שלך בצורה הטובה ביותר. אני חושבת שדרך טובה להתמודד עם הפחדים האלה היא לשאול. כשאני

מרגישה שמשהו לא נעים/ כואב/ נמאס/חזק מידי/ חלש מידי וכו' לבן הזוג שלי, אני מיד שואלת. ייתכן

שבהתחלה יביך אותך לשאול אותו, אבל עם התרגול ייתכן שהמבוכה תלך ותפחת ואף תעלם. כדי

להרגיש אם משהו לא נעים לו את צריכה לפעול על פי האינסטינקטים שלך: בדרך כלל אם משהו יהיה

לו לא נעים את תרגישי את זה דרך הקולות שלו, שפת הגוף, הבעות הפנים, ההרגשה והאינטואיציה

שלך והחיבור שלך איתו. אם את חושדת שלא נעים לו, כדאי שתשאלי אותו כדי להבין באמת איך הוא

מרגיש. כמובן שיש דברים שלדעתי הגיוני לשאול מראש כמו למשל כשאת רוצה לנשוך אותו (וכדאי

לך...), וכל דבר שכולל כאב שמעבר לכאב קליל. במידה ויש לך בן זוג קבוע, העובדה הזו תתרום

לכך שעם הזמן תגלי מה עושה לו ולך טוב ותזכרי את זה, ותוכלי לשאול פחות. טוב גם שתזמיני מראש

את בן הזוג שלך להגיד לך כל דבר שמציק לו או שעולה על דעתו בהקשר. ההזמנה הזאת חשובה

ותעודד את ההפתחות שלו בפנייך. יעזור גם אם תזכירי לו את ההזמנה הזאת מידי פעם גם בהמשך.

אם נסכם זאת, דרך הפעולה היא למעשה כמו שהמלצתי בסעיף הקודם, להגדיר את הפחד, להגיד

אותו לבן הזוג ואז למצוא לו פתרון ביחד. למשל, אם את רוצה ללקק לו את פי הטבעת אבל פוחדת

אני מפנטז על זה להגיד לך "כן" או "וואו, מבחינתו. הוא עשוי בסדר אותו אם זה שאלי מתגובתו,

כבר שנים", הוא גם עשוי להגיד לך "לא" או "אני רוצה אבל מאוחר יותר", הוא אפילו עשוי להגיד לך

"אני מרגיש שזה פוגם בגבריות שלי כי זה אקט שנחשב הומוסקסואלי" (המקרה הזה לא קרה לי אבל

זו סיטואציה היפותטית שעשויה לקרות). הוא עשוי גם להרגיש את מה שאמרתי במשפט האחרון אבל

לא להיות מסוגל להגיד את זה מרוב בושה, לגמגם, וייתכן שתצטרכי לדבר איתו על הפחדים שלו

לעומק עד שתגלי פחד זה או או פחדים אחרים. זה לגיטימי ובסדר שלוקח לו זמן להפתח ולהשתנות.

יעזור אם תדברי על כך שהנאה מהאיברים שלנו היא ביטוי לתשוקה ואהבה, והנאה מכל איבר ואיבר

בגוף היא לגיטימית בין בני זוג מכל צרוף מינים או מגדרים שהוא. וכך תוכלו לחקור ולפתור כל פחד

שיעלה.

בעיניו תתפסי שאת או "זול" כדבר אצלו יתפס בן עם אקטיבית שלהיות פוחדת שאת ייתכן •

כ"שרמוטה" (אני יכולה להרגיע אותך ולספר שמעולם לא נתפסתי ככה על ידי אף אחד, ואני פעילה

מינית אקטיבית כבר מספר שנים). אבל אם זה יקרה, זה לא בגלל שאת באמת כזאת, והוא גם באמת

לא אשם במחשבות החשוכות שלו. הוא פשוט חונך במשך שנים רבות על ידי החברה שבנות אקטיביות

הן בנות שצברו ניסיון מיני רב בגלל שקיימו יחסי מין עם פרטנרים רבים. החברה חינכה אותו שהמיניות

של נשים צריכה להיות כנועה לצרכיו, שהוא צריך להיות ה"אדון" של בת זוגו ושל המיניות שלה, ושאם

התפיסה אחרים. בנים אותה כבר "זיהמו" לא "שלו", כבר היא אז לפניו, רבים בנים עם שכבה היא

אם שלך. רצונך הוא איתה שתעשי הנכון והדבר שלך, היא שלך המיניות ונוראית. חשוכה הזאת

תפיסות חשוכות אלה עולות אצל בן זוגך כשאתן מדברות על האפשרות של מין אקטיבי או כשאתן

כבר עושות אותו, דברי איתו על הסיבות לתפיסות האלה, מדוע הן חשוכות ומדוע הן גורמות לך לא

להיות מי שאת באמת ובאמת להביע את מלוא אהבתך ותשוקתך אליו. ייתכן שיידרש תהליך שינוי

שייקח זמן ויעבור שלבים כדי שהוא ירגיש נוח עם העניין, וכאן את תדרשי להיות סובלנית ונחמדה

ולעזור לו לעבור את התהליך איתך ביחד.

• אני אציין מאפיין נוסף של מיניות אקטיבית: העובדה שאת יכולה ליזום בעצמך מין. ייתכן שתחששי

מכך מהסיבות שהעלתי בסעיף הקודם, וייתכן שתתביישי או שלא תהיי רגילה לכך. את צריכה לזכור

שבן הזוג שלך בוודאי מאוד ישמח שתפתחי בפניו ותביעי בפניו את רצונותייך האמיתיים. בדרך כלל

בנים מאוד שמחים שתזמי איתם מין, כי זה מעיד שאת חושקת בהם. את צריכה גם לזכור שבן הזוג

שלך אוהב אותך, והוא רוצה שיהיה לך טוב איתו ושתהיי חופשייה להיות מי שאת. זה ישחרר אותך ואת

המיניות שלך מתלות ביוזמה של בן הזוג שלך, כי כשאת תרצי מין, תוכלי ליזום אותו.

• עוד מצב שעשוי לקרות ושחשוב להזכיר אותו כאן, הוא שהרצון שלך לפנק ולהעניק לבן הזוג שלך

יגיע למצב של לַרצות אותו. כלומר, נניח שיתחיל להמאס לך ותרצי רק לקבל ולהתענג בעצמך, או

שתרצי סתם לנוח או להפסיק. אני מנסה להיות ערה לרגשות שלי ולמצבים האלה, ולהפסיק כשנמאס

לי. אצלי הצורך לרצות קורה לעיתים, מתוך נקודה באישיות שלי שרוצה קצת לַרצות מתוך פחד שלא

במיניות שנים, כבר ובהצלחה, אותו, לשנות עובדת (שאני שלי הצרכים ועם שאני כמו אותי יאהבו

רצון מתוך מגיעה שהיא הוא שלך במיניות שהיופי לזכור צריכה את האחרים). החיים תחומי ובכל

וכיף, וכאשר היא נעשית מתוך כפייה, היופי שלה מתבטל. אם בן הזוג שלך לא מרוצה מהעובדה שאת

רוצה להפסיק, תזכירי לו את העובדה הזאת ואת העובדה שהגוף שלך הוא שלך ולא שלו, ואת לא

מכונה לסיפוק היצרים שלו. צריך גם לזכור שיש הבדל בין להמשיך עוד 2 דקות אם זה מה שבן הזוג

שהיא, סיטואציה בכל מטיפה יותר לך נמאס אם לבין קצת, כשהתעייפת לגמור כדי לו זקוק שלך

ואז נראה לי הגיוני להפסיק, וגם בכל מקרה שבו כואב לך מסיבה כלשהי (אלא אם מדובר ביחסים

סאדו-מזוכיסטים...).

לסיכום אני יכולה להגיד שמילת המפתח שפותרת הרבה מהבעיות בשבילי היא לתקשר, לתקשר ועוד

פעם לתקשר.

מייל לתגובות:

potchot@gmail.com

ליא

את לחפש למחנה, מחוץ לטייל ביחד הלכנו המעיין שאמרו שיש. הכרנו זמן קצר לפני כן. לא לו. וסיפרתי ימים, באותם רע הרגשתי מצאנו את המעיין אבל בדרך חזרה מצאנו לול תרנגולים. נכנסתי מעבר לגדר אבל לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלהדאיג קצת את העובד ללכת המשכנו יותר. עצמי את ולהעציב שם והמשכנו לדבר. הוא הקשיב לי, אבל הרגשתי שאני צריך יותר מזה. שאני צריך שהוא גם יניח וזה רכה...“). אחת (”נגיעה הכתף על יד לי לא קרה. חשבתי, אולי בגלל ששנינו בנים הוא מרגיש שזה לא לגיטימי. החשש הזה ממגע בין נשיים, שאנחנו יחשבו כי כנראה שקיים בנים,

או כי יחשבו שזה “הומואי“.

אחרי יומיים היתה לנו שיחה אחרת, עבר עליו משהו מאוד קשה והוא שיתף אותי. זכרתי מה קרה יומיים לפני ורציתי לשים לו יד על הכתף אני, ברור. לא משהו אותי. עצר משהו אבל האם בנים? בין מאינטימיות מפחד אני האם זה נשי? שאני עלי יחשוב שהוא מפחד אני הרי חשש ששייך “להם“, לגברים השובינסטים. כוונות לי שיש יחשוב שהוא חושש שאני או מיניות? אני לא יודע להסביר למה זה היה לי קשה. אבל התגברתי על החשש. הוא הגיב טוב למגע הזה, אז גם נתתי חיבוק. ואז הוא התחיל

לבכות.

פעם ראשונה שלי עם בחור. כבר הרבה פעמים על בכיתי שאני או שלי הכתף על בכו בנות

הכתף של בנות, תמכתי ונתמכתי. אבל עם בן, הייתי צריך לחכות 30 שנה עד שזה יקרה.

וקצת יותר משבוע אחרי, זה קרה שוב, בכיוון מאוד ממני נפגעה היא במעגל, פגישה השני. אחרי למעגל וכשחזרתי רע, מאוד והרגשתי נסיון כושל לדבר איתה מצאתי את הברך של ומנחמת. רכה לי נראית היתה והיא אחר. בן ביקשתי רשות ושמתי את הראש. ובכיתי פעם אמיתי, בכי בחור, של הברך על ראשונה

משתפך.

שנפגשת בנים קבוצת של מהפגישות באחת מישהו עצמינו, ועל פמיניזם על לדבר כדי סיפר שהוא שכב פעם ראשונה עם בחור. מישהו אולי שלנו שהפגישות חושב שהוא אמר אחר איפשרו את זה. בשביל הרבה מאיתנו בקבוצה, קשר להם שיש ראשונה פעם היא הקבוצה מאיתנו הרבה אצל אחרים. בנים עם אינטימי כל הקשרים הקרובים (גם קשרי הידידות) הם היו לא שלנו הפגישות תחילת ועד בנות, עם לנו שיחות נפש מעמיקות עם בנים אחרים. לא ממש חשבנו שיש בנים אחרים שאפשר להסתדר הפגישות אבל אותנו. להבין שעשויים איתם, האלה גילו לנו, הוא אמר, שגם בנים אחרים הם על שמתנשא כלומר, – סוגני (ביטוי בני-אדם תחליף לי אין כרגע אבל אחרים - בע“ח פני צריכים היינו לא מין סתם בשביל בשבילו). את הגילוי המרעיש (באמת) הזה, בשביל סתם הנאה מינית גופנית עם בחור אחר. אבל מכיוון

חום של חיפוש גם הוא מזה, יותר הוא שמין וקירבה ואינטימיות, ההכרות החדשה שלנו עם

בנים איפשרה את זה.

טוב הסבר גם הוא הזה שההסבר חושב אני למה שאיפשר לי לבכות עם בנים אחרים.

“להזדיין בכל צורה אשר שוברת את התפיסה המונוגמית וההטרוסקסיסטית של החברה. כך הפנזין: מתוך [ליעד, אלטרנטיבה“ יוצרים

“החיים כנמשל 3: על סקס ואהבה חופשית“.]למה כשאנחנו אומרות “לעשות אהבה“ אנחנו הדרך זו מין האם מין? לעשות על מדברות כדי מכירות שאנחנו העיקרית, או היחידה,

להביע אהבה?

את אמר (הוא ככה בערך פוקו מישל (אמר זה בצרפתית, אז אי אפשר לגמרי לדעת למה הוא התכוון): פרויד טען שמיניות מודחקת היא ותסביכים לבעיות אחד המקורות הכי חזקים דברים שני מתרחשים בתקופתנו אבל שלנו, – הזמן כל לנו אומרים אחד מצד מקבילים: עוד לעשות בטלויזיה, בסרטים, בפירסומות, את ולהעריך מין, הזמן כל לרצות מין, ועוד המין משיגות. אנחנו מין כמה פי על עצמינו ומצד הצריכה. חברת של לאמצעי הופך איסור איזשהו לכאורה שיש לנו אומרים שני צריכות אנחנו שממנו מיניים, להיות תרבותי אינו: התרבותי הציווי כלומר, להשתחרר. התרבותי היצווי שלכן. המיניות את תדחיקו הוא: אתן חייבות לרצות הרבה מין כל הזמן, לבנות הופכות אתן שבכך לחשוב וחייבות

אדם משוחררות)

שעל מודחקת. שלנו שהמיניות לנו אומרים את לשחרר עלינו עצמינו את לשחרר מנת החל לומדות אנחנו כך שלנו. המיני היצר peace and love המסורת של מפרויד ודרך כל לנו אומרים זה ולצד השישים. שנות של סקס או סקס לנו מראים מיניים. להיות הזמן טלויזיה. ובסדרות בפירסומות מרומז-בקושי הזמן כל הצעירים שבתרבויות לנו מספרים עושים סקס (במועדונים חשוכים או בפסטיבלי

שנטיפי למיניהם). מודדים את הערך החברתי של הבנים לפי כמה הם הצליחו להשכיב, ויותר של החברתי הערך עם גם ככה עושים ויותר

בנות, כמו לדוגמא ב“סקס והעיר הגדולה“.

היא לציווי. המין את השלטת הפכה התרבות ובאותה מין, הרבה לעשות מאיתנו דורשת שהֶיצר להאמין מאיתנו דורשת היא נשימה פירושו אותו ושלשחרר מדוכא. שלנו המיני עצמה. שלטת תרבות אותה נגד להיאבק כלומר, התרבות השלטת מייצרת אצלנו אפילו

את הדרך בה אנחנו אמורות להיאבק נגדה.האקטיביסטית בתרבות המקובלת הביקורת להיות לנו מרשה השלטת שהתרבות אומרת מיניות, אבל רק באופן מסוים. ולכן עלינו להיות האפשריות. האחרות הדרכים בכל מיניות דוגמא אחת היא אירועי ה“קוויראפשן“ בקיץ בינלאומי אקטיביסטי קווירי כינוס ,2006צעק הזה באירוע דבר כל בת“א. שהתרחש עם אותו תעשו תשתחררו! מין! תעשו בכוח: העיקר רוצות, שאתן איך רוצות שאתן מי לא אני אז לי? בא לא ואם סליחה, שתעשו!

רדיקלי?

טקסט תורגם הראשון הפה“ את ב“פותחות היא ”מיניות כותב: כריס סומרול. כריס מאת אנחנו האנושית. מהחוויה מאוד חשוב חלק מהיותנו חלק פשוט זה בנו, שייגעו צריכות להגיע יכולות שאנחנו האינטימיות יונקים. להיות לעצמנו מרשות אנו כאשר אליה פתוחות ופגיעות ביחסי מין, מזינה את הנשמה מחדש אותנו לחבר יכולה האינטימיות שלנו. לגוף שלנו. [...]היכולת להיות פגיעות, לחלוק באמת את עצמינו, להראות את עצמנו למישהי

אחרת.“

שמפריע מה הם זה כמו שדברים חושב אני בתרבות לפעמים שיש העיסוק בסוג לי האקטיביסטית, בעיקר בשנה האחרונה, במין. כריס מתייחס אמנם לדרך בה מין יכול לרפא עניין מינית, תקיפה של ושורדים שורדות אישי נסיון לי אין (כי עליו חולק לא שאני בו). אבל הדברים מבטאים איזשהי התייחסות קשר ללא גם באויר שקיימת מרגיש שאני

להתמודדות עם פגיעה מינית.

דרסנלכ

א

משכיחות, שוכחות, אנחנו כאילו מרגיש אני את כל המגע האחר שיכול להיות, שאנחנו לא לשבת חיבוק, ליטוף, כמיני. להגדיר נוהגות קרוב קרוב כתף נוגעת בכתף, להתכרבל אל מישהי... אין לנו בכלל מילים לדֵבר על הדבר שיש הגדולה המשיכה את להגיד איך הזה. להיצמד? מישהי, של הגוף אל להתכרבל לי (אני כותב בלשון נקבה, בגלל הקטע הזה של העברית עם הפרדה בין זכר ונקבה, אבל אני משיכה זו האם בנים). עם ליחסים גם מתכוון מינית? ”משיכה גופנית“? מה זה אומר אם אני גם, חוץ מזה, נמשך אליה מינית? האם זה הופך שמכסה למשהו ההתכרבלותית המשיכה את על רצון מיני, או שמיועד להוביל לאקט מיני מה עצמו)? לשם קיים שאינו (כלומר, אח“כ

בכלל נחשב מיני, איפה הגבול?

כריס כותב (בלשון האנגלית הבלתי ממוגדרת, נקבה): בלשון לתרגם בחרה שהמתרגמת של גופה לתוך נכנסת אפילו את “לפעמים למה לתוכך“. מישהי לוקחת אחרת, מישהי להיכנס על מדברות כשאנחנו תמיד כמעט לתוף הגוף אחת של השניה אנחנו מדברות על נקבי, מין איבר לתוך שנכנס זכרי מין איבר שנקרא (מה הזאת? הספציפית הכניסה על הגו טובים אנשים אבל “לחדור“, כלל בדרך “לעטוף“, המגניב-מאוד הלשוני החידוש את כתחליף בלתי אלים ואנטי-מיליטריסטי למילה חדירה). האם כאשר אני מוצץ את האצבעות או הפיטמה של מישהי היא לא נמצאת בתוכי? שלי האצבעות את מכניס אני כאשר האם היא בתוכה, לא אני מישהי של הפות לתוך מכניס הייתי אם כמו בדיוק אותי עוטפת לא על מדברת (כשמישהי המין? איבר את לשם שהיא ומתכוונת בתוכה“, אהיה ש“אני כך אני שלי, הפין את יעטוף שלה שהפות רוצה מרגיש כאילו היא אומרת שהפין שלי הוא אני, שאני כולי מתרכז באיבר הקטן הזה, דווקא בו שיש מאוד והמוצלחים הרבים האיברים מכל לא הזה האיבר שגם למרות אליו. בנוסף לי

רע בכלל).

והתכרבלות שחיבוק המחשבה באה מאיפה וליטוף כתף הם שלב ראשון; מגע עם היד או המין“ “איברי מלבד הגוף אברי בכל הלשון

המגע ושיא מקדים“); (”משחק שני שלב הוא אמורה בינינו הנגיעה אליו הדבר בינינו, להיות שמיועד מה דבר, של בסופו להוביל בינינו הזה המגע את נסיים ואחריו השיא המין“ ב“איברי המגע הוא מסופקות, וננוח (עם הידיים, הפה או “איברי המין“ האחרים)? ה' עם המין איברי להם קוראים בכלל ולמה מסוגלות שאנחנו בגלל זה האם הידיעה? באיברים מגע דרך רק לאורגזמה להגיע להגיע מסוגלות שאנחנו אמר מי האלו? האלו? באיברים מגע דרך רק לאורגזמה ניסיתם למשל את תנוך האוזן? (ואולי הבנים במקום שפיכה, עם אורגזמה מזהים שבינינו

עם שיא של הנאה, ולכן הבלבול?)

לי שמאפשר פוליטי (=אישי) דיבור רוצה אני באיברים נעים בלעשות מגע להתחיל למשל שבין הרגליים ולסיים אותו בשיא של ליקוקים התייחסות דרך רוצה אני בצואר. ומציצות צמוד צמוד לשבת לי שמאפשרת לחיים מותניים או כתף על ידיים ולשים מישהי אל ולהרגיש את חום הגוף ולהתייחס לזה כחוויה היינו אם מאשר יותר אדירה גופנית-נפשית עושים את האקט הבנאלי של פות שעוטף פין,

פין שנכנס לתוך פות.

פחות או אשם להרגיש רוצה לא גם ואני כל במין מלאים לא שלי החיים אם מוצלח (פנזין למשל ,“3 כנמשל ש“החיים כמו הזמן, שמופיע ממנו, והציטוט כשנה לפני שפורסם למעלה, מבטא את הרוח הכללית שלו), מבקש כיף, זה טוב, זה שמין (למרות להרגיש. ממני זה מהנה, זה עמוק. אבל זה לא הדבר היחיד). כאשר י. גפן עלה על רכבת העמק ובא אליו הניח כבר הוא אם אותו ושאל זקן עם עסקן תפילין היום, ענה לו י. גפן, ”ואתה, כבר קראת הנסיך הקטן?“. כש“החיים כנמשל“ שואל האם אני חי ביחסים פתוחים וחופשיים בהם האנשים יכול שאני אנשים גם הן איתן בקשר שאני האנשים האם לשאול רוצה אני איתן, לשכב מסביבי הן אנשים שאני יכול להתכרבל איתן ולהרגיש נעים. האם אנשים בקהילה הפוליטית שלי הן אנשים שאני יכול להיות איתן אינטימי עד כדי לבכות באמת, או לשמוח באמת. אם אני מרגיש נוח לבכות עם הרבה פחות אנשים

מאשר אלה שאני מרגיש נוח לקיים איתן יחסי לי נראה דפוק. פה שמשהו לי נראה אז מין, האישי-פוליטי השחרור את מחפשות שאנחנו מתחת לנו, שנוח איפה החברה מכבלי שלנו מטילה המיינסטרים שחברת איפה לפנס, במילא את האור האפל שלה. צריך את האומץ לא חיבוק. עם כל הגוף. ולתת עיניים לעצום שגוף גברים של חיבוק כמו הכתפיים עם רק לא נוגע בגוף, ולא רק עם “איברי המין“ כמו

שמצפה מאיתנו השיח על מיניות רדיקלית. כל הגוף.

הבטן על שלי הידים מתכסות. והשמיכות מסתיימות והשיחות הולכים, והאנשים נכבים כשהאורות ולמטה משם ואני מרגישה שהכל קצת עולה על גדותיו, אני עולה על גדותי, ואני חושבת על מגדר, המגדר שלי. המגדר שלי הוא לא רק גבולות המיניות שלי, אלא גם גבולות גופי. גבולות הנפש שלי, ונדמה לי שהנפש שלי מלאה עד תום מהתעסקות עם מגדר ומיניות. מגדר ומיניות ופמיניזם וסקס וסקס פמיניסטי וגברים וסקס ובדידות. כל המילים האלה רצות לי בראש, ואני מבינה או אולי יותר מרגישה,

שמהתאוריה לפרקטיקה ומהפרקטיקה לתאוריה ובחזרה אלי למיטה, נותרתי בעיקר עם לב שבור.

יש משהו אובססיבי בעיסוק הזה, משהו אובססיבי בנסיון לריפוי עצמי, שהוא מעט כפוי. זה אולי מה שספרי הדרכה פסאודו פמיניסטיים על זוגיות יגדירו כצורת תקשורת “גברית“ – דרך מעברי נוירונים מהירים אני מנסה להסביר לעצמי על דיכוי. אני אומרת לעצמי בראש כל בוקר, כל ערב, כל דקה. כל משפט שאני שומעת מחברותי, כל שורה שיוצא לי לתפוס מהעיתון, כל שטות בפורום אינטרנטי, כל דימוי שקרי שנקרה בדרכי – אני רואה את הדיכוי. הוא גדול ומכוער ומחולחל כל כך עמוק, שמספיק עמוק לי שנטועים דיכוי של שברים כמה לאסוף כדי שניות לכמה עצמי בתוך רגעי זכוכיות ליקוט בתוך הגוף. אבל כשאני מרגישה, אני מפסיקה לראות את הדיכוי ואני רואה רק את עצמי: איפה הוא

נגמר ואני מתחילה?

כשאני אומרת דיכוי אני מתכוונת ל: להכניס את הראש לתוך המים ולצרוח כל כך חזק שהילדים בחוף אולי ישמעו.

לעצום את העיניים בזמן אורגזמה במקום להביט בעיניים שלך. לפחד כל הזמן.

עד אומרת שאני דבר מכל קו למתוח היא עצמי את למצוא היחידה שהדרך חושבת אני לפעמים ההפך המוחלט שלו, וללכת לאט לאורך הגדה הזו, הנפלאה, של האפשרויות. אבל המציאות היא לא

אפשרויות, המציאות שלי קיימת בדוגמטיות של פתרונות. אני מחלקת אוטומטית את העולם שוב ושוב, אני מוצאת חלקיקים ומחברת אותם לכדי פתרונות, ואז שוכחת הכל. המיניות שלי מורכבת מעודף אינפורמציה שאני לא יודעת איך לסדר. יש את המסרים של הגוף, המסרים של הראש, המסרים של החברה, המסרים שלך. המסרים שלך מחולקים למבט שלך, למגע שלך, למילים שלך. וכולם סותרים, המסרים לשלי, מתקרבים זרים עור תאי ששוב פעם וכל זוכר. והעור בעור. אצלי נספגים וכולם משתכפלים. הם חוזרים על עצמם ואני מנסה להשתיק אותם כדי לתת לעצמי מקום להתבטא. אבל אני

לא יודעת איפה הם נגמרים ואני מתחילה.

ואז יש את הענין שמין מדבר בשפה של רגעים. האורגזמה יותר מכל מזכירה לנו את זה. זה מתחיל, זה נגמר, זה נשכח. נסיון לשחזר אותה בזכרון יגמר בתסכול. היא שם לרגע אחד, נותנת לנו את אורה הנפלא של השכחה. פעילות מינית מתחילה במגע, במבט, באנרגיה. היא מתחילה – ונמשכת - אבל כל

כולה מיועדת למטרה אחת – להגמר. ומה בא במקום? מה קורה כשהדבר הזה הוא שום-דבר?

"מאחר שבאמת שעבוד וחופש הם יחסיים,

מילים אלו מיועדות לאלה המפחדים מן העולם.העולם הזה הוא השתקפות שכלית.כמו שאת רואה שמשות רבות במים

משתקפות משמש אחת,כך ראי את השעבוד והחופש".

דרכים אל העל מודע / יעקב לבן Vigyan Bhairava Tantra תרגום והד פואטי לספר

ולעיתים קרובות זה שום דבר. לעיתים קרובות, המעגל מסתיים ומתחיל אחד חדש, זהה. כאילו אפשר מתי בי נגע מי יעבור. זמן כמה עבר, זמן כמה לשניה. אחת מינית אפיזודה בין החיים את למדוד

ואיפה.

כל כך הרבה בדידות נוזלת מהעיר, כמו דם כבר לא כל כך שקוף על הקירות. איך החדר מלא באנשים והוא מוחשך כדי שלא נראה אחד את השניה, כדי שנוכל להעמיד פנים שאנחנו צללים. ואנחנו שותים ומעשנים ואמורים להתקרב. ואנחנו מתקרבים ונוגעים ונשארים רחוקים. ואנחנו חוזרים הביתה לבד. ואנחנו חוזרים הביתה בזוג ואנחנו קמים לבד. ואנחנו קמים בזוג והולכים לישון לבד. ובערב הולכים למצוא אחד את השניה. ואנחנו אלפי שנות אור מן האהבה. היא תמיד בסביבה, אפשר כמעט לגעת בה ממש, אבל היא רחוקה כמו פנינה בתוך קונכיה אחרת. היא משתקפת בשברי הזכוכית של המראה

המנופצת של שלגיה.

לפעמים הכמיהה לגעת כל כך חזקה שהיא מרגישה כמו פרץ ילדותיות בתוך עולם מבוגר. היא מרגישה אסורה כמו ילדותיות, ואני משתוקקת אליה כמו לילדות שלי. הנגיעה הזו היא לא מין. מין הוא השפה לעתים, המילים שלה, המשפטים. הנגיעה היא המהות, הקונספט המופשט, המוזה. וכמו בשפה שלה,

המשפטים יוצאים הפוך מהמהות. המילים נוגדות את הקונספט, וכמה זה כואב כשזה קורה.

את לנסח יכולתי ולא בבוקר. לקום כמו לי ברור היה וזה אותך, ורציתי אותך שראיתי יודעת ואני יודעת ואני בסביבתך. סומרות העורף שעל הקטנות השערות את להרגיש רק יכולתי הזה, הרצון שראיתי ואז רציתי, ולא להפך. ואני יודעת שהעיניים שלי חמדו אותך לפני כל דבר אחר, לפני האוזניים ששמעו והאף שהריח והיד שנגעה. ומה הן ראו שם? אותך, או את הבגדים שלך? או את צורת הפנים

.

ניש

והשיער, המניפסטציה הרגעית שלך באותו הרגע, והפכת לאיקונה של שלושת השניות בהן נוצר רושם ראשוני. אני התאהבתי באיקונה. אני התאהבתי בשניה קפואה. אני התאהבתי בדימוי. אני התאהבתי

בתמונה.

רבב, ללא נראית שהיא איך שלה, העוצמה על האידאולוגיה. של והשקר ההבטחה על חושבת ואני מושלמת. על איך שחשבתי שאם אשכב עם פמיניסט אני לא אפגע, על איך שקיוויתי שהאידאולוגיה

תגן עלי. הפוליטית זרקה את האישית מהמיטה. שתיהן הפסידו.

המילים לא מרפאות כלום. המילים הן כיסוי נוצות מלאות ברווחי אוויר. אני עוברת על אלפי המילים, מחפשת את אלו הקשורות בנימי דם אל נפשי, ואת חיבור הקצוות שלהן אל האחרים. מילה כתובה על מסך מחשב מול מילה כתובה על דף שורות. האחת מיועדת לאחר, השניה מיועדת לי. מי מסלפת

את מי?

אז אני כותבת ומדברת על מין אבל מין רחוק ממני שנות אור. אני חושבת על מין, וככל שאני חושבת עליו יותר אני מבינה אותו פחות. כל פעם כשאני חושבת שהפעם תפסתי אותו ברשתי, הוא מתחמק ומשנה את צורתו. כמו דמון. כמו כישוף. כמו צרה צרורה. בניגוד לרצוני וחרף התנגדותי, מין מוגדר אצלי בראש במילים פורנגורפיות, בסכמות. זה כואב לי שאני לא יכולה לברוא את המין שלי מאפס, שאני לא יכולה לברוא אותו מחדש, כי היסודות הונחו, וכל הנסיונות שלי לפרק את היסודות האלה

מפרקים לי גם קצת את הנשמה. ואולי על זה בכלל רציתי לדבר מלכתחילה.

nate: stop listening to the static.

claire: what the fuck is that supposed to mean?

nate: everything in the world is like this transmission making its way across the dark

but death, life, everything; it’s all completely suffused with static. *makes static

noises* you know? but if you listen to the static too much it fucks you up.

claire: are you high?

nate: i am actually, yeah. i’m quite high.

של העצום הנהר את להפסיק יכולה הייתי אם שעושים. משהו זה שמרגישים, משהו לא זה אהבה פנימי, הרגשות והמחשבות, את השעות הרבות של חוסר השינה, את החיטוט העצמי עד כדי דימום הייתי עושה זאת. אם הייתי יכולה לקחת בחזרה את כל אלפי הרגעים שעצרתי במקום ללכת קדימה, הקפואה/החמה/ הבריכה לתוך ישר לקפוץ במקום משהו למנוע שניסיתי לעשות, במקום שחשבתי

עם אחת ואוכלות/מזדיינות יחד ששוחות החבוטות הקלישאות וכל התנינים/הכרישים עם העמוקה במקום איתך. להיות במקום בתוכו. לטבול במקום סטטי לרעש שהקשבתי הפעמים כל את השניה,

לחבק אותך. במקום לעשות איתך אהבה. .Pause

התכופפות של כביש חלקהתכופפות של כביש חלקופיצולו לשני חלקים.ופיצולו לשני חלקים.האחד מוביל לפנטזיההאחד מוביל לפנטזיה

והשני אל מציאות או חלום.והשני אל מציאות או חלום.

שתי דמויות עוברות,שתי דמויות עוברות,מביטות.מביטות.

תחילה מהססות ואז מחליטות.תחילה מהססות ואז מחליטות.

בואנה, בנות,בואנה, בנות,שבנה.שבנה.

- קורא הברזל.- קורא הברזל.עתה הופך הוא ללפיד.עתה הופך הוא ללפיד.

אור מסנוור מציף את הכבישאור מסנוור מציף את הכבישמשתקף במים הרטובים.משתקף במים הרטובים.הבנות נרדמות בינתיים.הבנות נרדמות בינתיים.

התמונה נוטה על צידההתמונה נוטה על צידהומיטשטשת.ומיטשטשת.

התכופפותהתכופפות

סדה

אלכסנדר: בהמשך לפגישה אתמול על “זיון“:

עלו לדיון מצבים של יחסי מין בין גבר ואישה שיש בהם מימד כוחני של הבן כלפי הבת, של “לזיין“, בהסכמה. עלתה הסיטואציה של יחסים מיניים עם מישהי שרוצה ש“יזיינו אותה“.

צביקה אמר שמצב כזה יכול לנבוע מכך שאנחנו לא משוחררים מהבניות תרבותיות. שמישהי שרוצה להיות מזויינת רוצה את זה מתוך זה שהיא כבולה לתפיסה חברתית של מה אישה צריכה לרצות.

בגלל הזה, הרצון את להבין יכול שאני חברתיות. מהבניות נובע תמיד לא זה שלדעתי אמרתי אני שאני מכיר אותו מעצמי. ושהשאלה הקשה היא לזהות מתי הרצון “להיות מזויין“ הוא “אמיתי“, ומתי

הוא נובע מהבניות.מתפיסות שנובע וזה “אמיתי“ רצון בין הזאת ההפרדה את לעשות ניתן בהכרח שלא הגיבה יוסית

חברתיות. עוד היא אמרה שניתן להשתמש בתפיסות האלו כחלק מההנאה המינית. בעקבות הדברים של יוסית אני רוצה לשנות את השאלה שהעלתי ולהציג אותה מחדש. במקום לשאול להבניות תורמים שכאלה מין יחסי מתי לשאול שצריך חושב אני חברתי, זה ומתי “אמיתי“ זה מתי החברתיות. במילים אחרות, לשנות את מוקד השאלה מלשאול מה הגורם ליחסי מין כאלה ללשאול מה התוצאה שלהם. מתי היענות לתשוקות לזיין או להיות מזוין מחזקת את התפיסות של המשתתפים

לגבי מה תפקיד הגבר ומה תפקיד האישה, וממה כל אחד מהמגדרים צריך להנות. “לזיין רוצה ואני אותה“ “יזיין שאני רוצה והיא מישהי, עם מיניים יחסים לי יש כאשר האם כלומר, אותה“, וזה עלול לנבוע מהכבילה שלנו לתפיסות חברתיות, אז אם נבחר לשחק את המשחק הזה אז זה יגרום לנו להיכבל אליהן יותר? האם אני עוזר בכך לקבע את איך שייראו יחסי המין שלה עם בנים אחרים, פחות פמינסטים ממני (אני יודע שזה נשמע גאוותני ויומרני), שחושבים שיש תפקידים “נכונים“

לגברים ולנשים במין, ויצפו ממנה להיות ה“אישה“. ולהיזהר המקובלים, המגדריים התפקידים מתחלפים בהם “מרדניים“ מין יחסי להעדיף צריך האם

מיחסי מין שלכאורה מאשרים את התפקידים?

(אני עושה פה אינטלקטואליזציה לשאלות רגשיות ואישיות. זו דרך להתגבר על המבוכה)אלכסנדר

יוסית:

את סותרות שהן מיניות פרקטיקות של שונים סוגים מציעה דבורקין אנדראה “משגל“ בספר כן... הדפוסים המקובלים. בעיקר היא מציעה, אם הבנתי נכון, שליטה מוחלטת של האשה בכל השלבים של המפגש המיני - משלב הרעיון ועד סידור המיטה למחרת בבוקר. אני מאד אוהבת את הרעיון הזה ואני חושבת שהוא מרחיב את רפרטואר הרגשות והתחושות שאפשר לחוות במין וגם חותר על הדרך תחת

התפקידים המקובלים.

עוד משהו שיכול לעזור אני חושבת זה אס אנד אם. יש משהו במשחק תפקידים מפורש ומשוכלל כמו אס אנד אם שעושה קצת צחוק מהתפקידים החיוורים שאנחנו אמורות למלא ע“פ הצווים החברתיים. זה קצת כמו דראג מאד רציני למין. גם אם ה“אשה“ היא בתפקיד המזוכיסטי, כלומר הנשלטת, עדיין במסגרת מין סאדו-מזוכיסטי התפקיד שלה מוגדר כתפקיד. ולא כמהות. וכמובן שאפשר להתחלף -

וזה גם קורה די הרבה בסצינה.

אישית קוסמים לי יותר פתרונות של ערבוב. להיות קשוחה (או קשוח) ויחד עם זאת להיות הנחדר/ת. או לזיין אבל בלי לזוז בכלל. או להיות מזויינת ולדחוף דילדו לפה/תחת של זאת שמזיינת אותי. או מאד אני לב שמות שאתןם (כמו וכו“ שלי בתחת הפעם - בדילדו ו(שוב)להשתמש החודרת להיות מרוצה מזה שעשיתי בעצמי דילדו). ומי שזה נעים לה/ו יכולה גם עם יותר משותפ/ה אחתד בו זמנית

ואז אפשר לשחק כמה תפקידים במקביל.

נראה לי שיחסי מין בתפקידים ה“קלאסיים“ תמיד מחזקים את התפיסה הקלאסית שלנו. כלומר, לא נראה לי שאפשר להשתגל ברצינות בתנוחות ובכוונות הסטריאוטיפיות בלי לחזור עליהן ולאשר אותן. זה כמו טקס: אם תעשו את ריקוד הגשם, הרי ירד גשם... אבל אני לא חושבת שזה פסול לחלוטין בגלל זה. קודם כל אפשר בהומור. בדראג. עם קריצה. ודבר שני אפשר לדבר תוך כדי ואחרי ולפני וללכלך

את הטקס הקדוש בפרשנויות עליזות שאולי יגרמו לשלג במקום לגשם או בכלל לשמש :)

וי, יצאה לי תגובה ארוכה קצת. אתה רואה מה קורה, אלכסנדר, כשמפתים אותי לפטפט על נושאים שאני אוהבת?! ראו, הוזהרתםן ;)

יוספינה

צביקה:שלום אלכסנדר, שלום לכולם/ן,

וסוגשל לי, חשוב מאוד שכתבת מה המייל. דרך הקבוצתי התקשור התנעת על תודה כל, ראשית סופסוף נוגע בנקודה שמעסיקה אותי מאז שהחלו הפגישות בסדנה, של המקום של מה שאנחנו עושים בחיים הפרטיים שלנו. זאת גם כנראה ההזדמנות להגיד תודה על השיתוף שלך, אלכסנדר, ושל יוספה, ושל דניאל, ושל כל האחרים, שהיה בפגישה האחרונה, שיתוף שעזר ועוזר לי לכונן את אותה משמעות

אישית של הדברים שאנחנו מדברים עליהם, ביחסינו עם גברים, נשים וכל היתר, הפחות מוגדרים. בי. כל קודם מתחיל שלנו, בחברה לראות רוצה אני שאותו הרוחבי שהשינוי מרגיש אני איפושהו הבלבול שהיה מנת חלקי/חלקנו בדיון על משמעות הזיון הוא כלל מערכתי, כלל חברתי, חוצה גבולות מין ומגדר; כאשר אצליח להבין לגבי עצמי מה צורתם ומהם תוי דמותם של יחסים שיוויוניים, תקינים, לא פוגעים ולא מפלים, אוכל להעביר את המסר ביתר הצלחה הלאה. לאו דווקא דרך תקשורת ישירה, אלא בדרך הדוגמה האישית, בצורה שאולי תגרום לאנשים אחרים מסביבי להבין שהדפוסים הקיימים הם בסך הכל אפשרות אחת מני רבות, מסר שיטפטף הלאה, עד שתיווצר מסה קריטית כלשהי, שתביא

לשינוי נורמטיבי ותגדיר סטנדרטים חדשים, אחרים מאלו הקיימים היום.

שמקורן בלבול תחושות חויתי מומלץ), - קרא/ה שלא (למי הספר “משגל“ קריאת לאחר ולענייננו, בשאלה: האם לא יכול להיות מגע מיני מלווה בחדירה, שאינו בהכרח תוקפני, כובש, ומנציח את דפוסי את לפעמים לשחק בעיני בסדר ממש זה הפגישה, במהלך יוספה שאמרה וכמו הקיימים? המגדר תפקיד המזיין או המזויין. להשתמש בשפה שאינה תקינה מגדרית, לבדוק אפשרויות משחק אחרות, בסדר“? ל“לא מ“בסדר“ הופך זה מתי שיויוניים. לא מין יחסי בזמן בשימוש להימצא גם שיכולות האם ישנה סכנה שבמהלך משחק תפקידים כזה או אחר ניגרר אחרי התפקיד ונשכח שזה רק משחק? לשכוח יכולים לא אנחנו רוורסיבילית: אינה שמודעות מאמין עדיין אני משהו, נאיבית בצורה אולי את עצמנו לתמיד במהלך משחק שכזה, פעם שהושגה המודעות העצמית אין דרך לאבדה. זה קצת מזכיר לי את הדיון הפמיניסטי בנושא התקשטות ואביזרים נשיים: תהיינה פמיניסטיות שתימנענה כליל מלבישת תכשיטים, איפור, בגדים שמבליטים מאפיינים נשיים, וכו“, ע“ע שריפת חזיות בשנות השישים. בשיחה מלמדת שערכתי לפני איזה זמן עם חברה טובה, היא העלתה את נקודת ההשקפה לפיה אפשר לשחק עם כל דבר, בעצם, ועצם המשחק מבטל את הרצינות התהומית שבה יהיו מי שיתייחסו לנושא. to celebrate our life entirely, gender included. לחגוג את הגבריות שלי, לגדל שפם, להתלבש

כמו קוסון אם בא לי, להוריד שערות או להשאיר, וכיו“ב.

יחד עם זאת, ולא בסתירה, אני גם מאוד מסכים עם יוספה (במייל שכתבה ואשר הגיע זה עתה!) לגבי במקרה שמדובר העובדה את להפנים עלינו יקשה המסורתיים, התפקידים בטווח נישאר שאם זה פרטי ולגמרי לא מחייב. אני באופן אישי פחות מתחבר למשחקי שליטה. יש בהם משהו מפחיד, בעיני, מימוש פנטזיות “אפלות“ שאותו הייתי רוצה להשאיר מחוץ לחדר המיטות שלי. אולי אני ממשיג כאן אישי, עניין שזה לי נראה אופן, בכל האלה. המשחקים את לשחק הצורך *דווקא* *כן* את בעצם, הפלסטיקה, בגלל קצת מדברים: פחות מין עזרי גם לגבי, יכולתו/ה. לפי קצבה/ו, לפי ואיש אישה קצת בגלל איזשהו קישור פורנוגרפי נאלח, אבל בעיקר בגלל שבתוך שפע העזרים והפירוטכניקה אני יכול בקלות לשכוח שמולי עומד/ת (שוכב/ת / כורע/ת וכו“...) בן/ת אדם, ולא מכונת מין עם כך וכך

פונקציות ופתחים. אבל באמת שזה א-נ-י, ואין בזה להגיד שום דבר על אף אחת/ד אחר/ת. הטנטרה: של למקום דווקא לי התחבר בסקסיזם נגועים שאינם מין ליחסי דבורקין שנותנת התיאור חדירה איטית, שיכולה להימשך שעות, ללא הסממנים הפיזיים של טכניקות “זיין ושכח“ מסורתיות. אם להמשיל מין לאכילה, הטנטרה דומה לאוכל יפני, בכך שיש בה התענגות מלאה ומדודה, עם מעט מזון

הנאכל על פני זמן רב ועם הרבה הרבה יופי...צביק'ה

חגי:

המון תודה לכל מי שכתב כאן במיילים האחרונים. זה ממש מרתק ומעשיר, המשך לדיון מעשיר וטוב שהיה לנו ביום ראשון.

אני רוצה להיות קצת פרובוקטיבי כאן ולנסות כיוון קצת אחר. עם זאת, מראש אני אומר שגם אני חולק

את הלבטים שהעלו כאן אלכסנדר וצביקה, ושהם נמצאים גם איתי בחדר המיטות.אבל השאלה שלי היא יותר פוליטית כללית. ברור שיש חשיבות למה שקורה בחיים שלנו, ברור שחשוב שננסה לחיות חיים מוסריים יותר, הכי מוסריים שנוכל. אבל האם זה העיקר? כלומר - בהנחה שאני וזוגתי מצליחות לכונן מערכת יחסים שנהדרת לנו; היא שיוויונית בחלוקת התפקידים בבית ובמיטה, את הבאנו בכך האם כזוג - ולהתפתח לשפר מתמיד בניסיון ומלאה לשנינו, ומספקת מעשירה היא השינוי הרצוי? אני לא בטוח. עד כמה שזה כן חשוב, אני חושב שזה חשוב “רק“ לנו, לה ולי, וזה לא

משפר את העולם בו אנחנו חיים.בעולם יש דברים רעים רבים, גם בתחום עליו אנחנו מדברים בקבוצה (הפרסומות שראינו, או אונס, או סחר בנשים, או אנורקסיה, או אפליה בשכר, או מליון דברים אחרים) - ואף אחד מהם לא ישתפר

באמת בזכות שכלול הטכניקות המיניות שלי ושל זוגתי, וגם של כל שאר חברי הקבוצה.לכן השאלה היא, למשל, איך מונעים אלימות נגד נשים ותקיפות מיניות?

לילה טוב ומלא שאלות מעשירות לכולם,חגי

צביקה:אני חושב על סימון דה בובואר וז'אן פול סארטר...

שתיארת כפי שלך המיוחדת הזוגיות את המכוננות החוויות של אופן, באיזשהו כלשהו, תיעוד על אותה: ספר - בלוג - עיתונאות.

זה ברמה הנורמטיבית, כמו שגל אוחובסקי שכותב מנקודת מבט מוצהרת של הומוסקסואל, הצליח (להרגשתי לפחות) להעביר מסר שאומר “להיות הומו זה בסדר“. הוא והרבה אחרים, כמובן.

מיטתימחווה פרודית לפרנץ קפקא

(וגם לאי-אילו מישהן)

למיטתי קרתה אישה שוכבת. והנה לכם דבר נוסף: אני בפינה אחת של אליה. ללכת שלא יכול לא אני אבל המנוגדת, בפינה והמיטה החדר אוכל שבזכותו תירוץ ואין בריאות שרגליי ויודעת אותי רואה היא

להמשיך לעמוד לצד הקיר.

כלל איני זוכר איך קרה שנכנסה לדירתי. אולי הוזמנה, ואולי מיוזמתה באה, מבלי להתריע. ואם היה לי זמן לשבת, לחשוב, אולי הייתי יכול להיזכר. אבל אין לי זמן לשבת ולחשוב, כי אני חייב לבוא אליה עכשיו.

היא מפנה אליי את הגב וקוראת לי בשם.

והנה דבר נורא נוסף: לא משנה כיצד תניח את הגוף השוכב, על הגב או על הבטן, או על אחד מן הצדדים, תמיד הוא יראה לך הפוך, ויהיה לך החשק להפוך אותו לצד השני, בתקווה לגלות שמשהו שפוי יותר עולה מזויותיו עכשיו. אבל לא. הגוף, שיעמוד או שישב; אבל במקום זאת,

הנה הוא מוטל, ואני צריך להצטרף אליו בחרפתו.

בדלת דופק הבית בעל קרה: זה איך לך להסביר לי הרשי גבירתי, ותובע תשלום על חשבון המים, אבל לא אפתח לו. מה גם שאינו רוצה שבתורות, מוטב נתקלח, שקודם הבית בעל רוצה עדיין. לו שאפתח הבית בעל אז עד יותר. גבוה כסף סכום ממני לגבות הוא יוכל ואז

ימשיך לדפוק אחת-אחת, בקצב שעון יציב.

שלך הכבדות שהנשימות יודע אני שאומנם לב שימי דבר: עוד והנה הן כספירה-לאחור, אבל אני לא יודע כמה הן קוצבות, ואני כמו אדם הקשור למיטה ומאחורי ראשו שעון המתקתק בקול, אך הוא אינו יכול

לדעת מה השעה ומתי יבואו לדפוק בדלתו. ובינתיים: נשימות.

לפעמים פרט כזה, פחד בי היה לא מעולם מכל: הנורא והנה הקודמות

ק.ת מיע

תחום את שלי התפישות על לדבר רוצה אני הבדס"מ בהקשר לפמיניזם, על תהליך הקבלה המחשבות ואת כבדס"מית עצמי את שלי הפמיניסטי הפוטנציאל לגבי אליהן שהגעתי

והחתרני של מערכות יחסים בדס"מיות.

קודם כל – מה זה בדס"מ?מראשי מורכב (BDSM) בדס"מ המונח Bondage, Domination, :תיבות של המיליםSubmission, Sadism, Masochism. משמע

וסאדו- כניעה שליטה, משמעת, קשירה, –מזוכיזם.

התנהגויות של אוסף למעשה הוא בדס"מ שונות – אירוטיות ואחרות – שקשורות לצדדים אפרט לא האלו. התיבות ראשי של שונים לגביהן כרגע, אבל אגיד למתעניינות שמידע

בשפע ניתן למצוא על כך באינטרנט.

סטריאוטיפיםבתפישה מוצאת שאני העיקרית הבעיה של התפישה היא הבדס"מ של הפופולרית כפיה ניצול, של כסוג בדס"מיות פעילויות ההזדמנות את לנצל רוצה אני אלימות. או פה כדי להעלות כמה נקודות שמבדילות בין

תקיפה וניצול לבין בדס"מ:• פעילויות בדס"מיות נעשות בהסכמה מלאה מוסכם אינו מיני ניצול הדדי. רצון ומתוך

ונעשה בניגוד לרצון הקורבן.כל) (או שני בדס"מיות, פעילויות לפני •הצדדים מנהלים מו"מ ומחליטים על התנהלות רק מיני בניצול הדדיים. רצונות לפי הסצינה

האירועים, התנהלות על מחליט אחד צד בניגוד לרצון הצד האחר.

להפסיק אפשר בדס"מיות פעילויות •שלא להרגיש מתחילה את אם נקודה בכל ממלאת את תפקיד איזה משנה (ולא בנוח את להפסיק אפשר אי מיני בניצול בסצינה).

ההתרחשות.המטרה כאשר נעשות בדס"מיות פעילויות •והתשוקות הרצונות הצרכים, את לספק היא של כולן. בניצול מיני, אין חשיבות לרצונות או

לצרכים של הקורבן.• סצינות בדס"מ גורמות למשתתפות להרגיש

טוב. ניצול מיני גורם לקורבן להרגיש רע.

חזרה אלי.התחילה בבדס"מ שלי ההתעניינות תחילת אבל אותי, ריתק תמיד הנושא מאוד. מוקדם גרם לי להרגיש מאוד לא בנוח, ולכן התרחקתי שונים לאספקטים מודעת הייתי תמיד ממנו. לנקודות וגם הבטחון לכללי התחום, של מאוד, רב זמן במשך אבל למעלה, שרשמתי

הדברים האלה נראו לי חלולים למדי.

משהו של היתה הבדס"מ את שלי התפישה שצריך לקבל כפעילות לגיטימית אצל אנשים, אצלי נתפשה עצמה הבדס"מית הנטיה אבל שחושבות א/נשים כמו קצת כלא-בריאה. סוטים. שהם למרות להטב"ים לקבל שצריך הסתכלתי על בדס"מ בתור תופעת לוואי של משום מגדרית: היררכיה ושל היררכית חברה שאנחנו חיות בחברה היררכית, אותה היררכיה

התפישה צורת את מכתיבה חיות אנו שבה אחרות א/נשים לגבי שלנו וההתנהגות ככה מתנהלות אנחנו איתן. יחסים ומערכות פשוט משום שאנחנו לא מכירות שום התנהלות לא לחברה אינדיקציה מהווה והדבר אחרת, לא להרגיש לי גרם בדס"מ וחולה. הוגנת בנוח משום שחשבתי שהוא משעתק את אותן מפני אותן ומחזק בחברה היררכיות תפישות שהוא מכניס אותן ביתר שאת למערכות יחסים בין-אישיות. על כן, אלמנט הבחירה החופשית, למעלה, שרשמתי בנקודות מודגש שמאוד את ראיתי שאני משום רלוונטי לא לי נראה חברתית ערכים מערכים של כהפנמה זה כל

היררכית.

כעת, דעתי בענין לא בהכרח השתנתה, אבל בהחלט נעשתה יותר מורכבת: אני לא יודעת בדס"מיות נטיות היררכיות ללא בחברה אם שכן לחשוב נוטה אני פחותות. נעשות היו מטבעם קשורים א/נשים בין יחסים ולא. ביחסי כוחות שיוצרים היררכיה, זה חלק שאני לביולוגיה יותר כקשור עליו לחשוב נוטה אני סוציוביולוגים). מתעבת שאני כמה (עם חושבת שהחברה לקחה את החלק הקטן הזה באינטראקציה האנושית והפכה אותו לאלמנט לא שאני דבר וזה – החברה בארגון מכונן שבדס"מ מאוד יתכן כן, על כטבעי. רואה שמאורגנת חברה של לוואי תופעת אכן הוא יותר חושבת לא אני אבל היררכים, במבנים על לחשוב יכולה אני רע. דבר בהכרח שזה הזו: מהבחינה לדראג בדס"מ של השוואה החברה אם קיים להיות היה יכול לא דראג לא היתה מארגנת אותנו לפי מגדרים, ולכן גם דראג הוא תופעת לוואי של היררכיה מסוימת. שלילית? לתופעה הדראג את הופך זה האם

אני חושבת שהרוב יסכימו שלא.

אלמנט את הבנתי שבה הראשונה הפעם היתה לאמיתה כאמת החופשית הבחירה נתקלתי באינטרנט, שיטוט בזמן כאשר, נשמתי. עמקי עד אותי שזעזע סשן בתיאור לסאבית שעשה דברים שתיאר בחור היה זה (כלומר, לנשלטת) שלו, כולל חוקן עם חומרים כואבות, בתנוחות בארון כליאה צורבים, שלקרוא דברים וכהנה כהנה ועוד חיתולים

אותם פשוט הפחיד אותי. לא הצלחתי להבין, להנות יכולים א/נשים איך בכלל-בכלל,

מלהיות אישזהו צד כלשהו לדברים האלו.

להשתמע שעשוי שלמרות לציין, רוצה אני לי ברור היה הטקסט את כשקראתי אחרת, לחלוטין מבחינה מנטלית, שהבחור ידע בדיוק מה הוא עושה ועל מה הוא מדבר, כתב באחריות לגבי אחרים שולטים) (כלומר, דומים והזהיר שימוש בחומרים שהשתמש בהם לחוקן. הבחור עצמו, למיטב זכרוני, היה סטודנט לביוכימיה, לצרכי הנדרשת הבקיאות את לו שהיתה כך הטקסט, את שקראתי בזמן בנידון. זהירות עצמם, המעשים מתיאורי מזועזעת הייתי את עשו ששניהם לחלוטין לי ברור היה אבל הדברים האלה מרצון - הרצון עצמו הוא מה

שהיה קשה לי להבין.

מתוך הזעזוע העמוק, פניתי לידיד טוב שלי, שלי בתחושות אותו ושיתפתי בעצמו, סאב הקשיב, שלי הידיד שקראתי. הדברים לגבי שעבור לי אמר ולבסוף קצת, אותי הרגיע הבחורה הזאת, זה כנראה אחד מהדברים הכי

מגניבים שהיא אי פעם עשתה.

הדברים האלו עשו אצלי במח סוג של היפוך: ראתה שקראתי התיאורים על שלי המחשבה במעשים האלה סוג של כפיה ואלימות בניגוד לרצונה של הבחורה. רק עם דבריו של הידיד היא שגם דברים אלו שבעצם הבנתי שלי, רצתה – ומאוד. במקום לחשוב "איך היא נתנה לו לעשות לה את זה", הבנתי שלמעשה, כנראה ומילולית, מפורשות זה את ביקשה שהיא חלק הגשימו האלה שהסצינות רצון. מתוך בעצמה שהיא היתה מעוניינת לספק. וזה כבר לא היה משנה אם אני אישית חולקת איתה את הרצונות האלה או לא, משום שהדבר החשוב רוצה שהיא דברים שאלו העובדה הוא כאן

באמת.

החופשית הבחירה רעיון זאת, כל למרות את קיבלתי לי. טבעי היה לא עדין בבדס"מ בכך שמעוניינות א/נשים שישנן העובדה באמת ובתמים, אך למרות זאת האמנתי שהן ההיררכית הערכים מערכת את מפנימות

רישי

שיכולתי למרות לכן, קודם. עליה שדיברתי לא בעצמי אחרות, בא/נשים זה את לקבל פמיניסטית – שאני משום זאת, לקבל יכולתי מפנימה לא – אנרכיסטית קווירית רדיקלית חושבת אני שאם חשבתי היררכים. ערכים פמיניסטית-רדיקלית- שאני כנראה זה, על

קווירית-אנרכיסטית רעה.

נטיות בעד העיקרי הפמיניסטי הטיעון הבחירה של אלמנט אותו הוא בדס"מיות העובדה עצם הזה, הטיעון לפי החופשית. שאנו בוחרות להגשים את המיניות שלנו בצורה שזו משום פמיניסטית בחירה כבר היא הזו הצרכים וסיפוק עצמאית מיניות של הגשמה המיניים של עצמנו. הטיעון הזה התיישב אצלי הטענה את שטענו א/נשים הרבה חלקית. רק הזאת בפני השתמשו כדוגמא בנשים שבוחרות שגם בטענה במשפחה, ולטפל בבית להשאר בחירה זו הינה פמיניסטית משום שהיא מגשימה יתכן שכן, יתכן הללו. הנשים של רצונן את כמו זה – בנושא שלי העיקרית השאלה שלא. גם בנושא הבדס"מ – היתה: האם אני רוצה את רוצה, באמת שאני מה זה כי האלה הדברים או האם אני רוצה את הדברים האלה כי זה מה

שתכנתו אותי לרצות מגיל צעיר?

מה חשוב לא שזה היא עכשיו שלי התשובה לטענות כתגובה האלה. הרצונות מקור פמיניסטית מיניות מהי לגבי ומגוונות שונות אומרות אחרות רבות פמיניסטיות "נכונה", סקס – להיות צריך לא וגם – דבר כזה שאין שעצם חושבת אני כרגע, פוליטיקלי-קורקט. שאנחנו עושות סקס, ועצם העובדה העובדה עצמנו בפני שלנו ברצונות מודות שאנחנו ובפני אחרות ומנסות להגשים אותם, היא כבר

התקדמות בכיוון הנכון.

אבל, כמובן, זה לא מספיק לי. כמו רדיקלית סימפטומטי מאוד לי נראה כזה טיעון טובה, ועל פני השטח. על כן, גם עם הטיעון שלמעלה לא הרגשתי שלמה, והמשכתי להרגיש לא בנוח

עם הנושא.

כאשר רק הגיעה שלי האמיתית התשובה את לפעמים כי כזו, יחסים מערכת התחלתי

ללמוד אפשר מסוימת דינמיקה של הדקויות רק מקרוב. המסקנה הנוכחית שלי היא הנקודה שמשכתי אליה לאורך המאמר הזה, ומבחינתי שלי ביותר והנכונה המעמיקה המסקנה היא כמובן): להצטנע, לי יורשה (אם הזה בנושא בדסמ"יות יחסים שמערכות חושבת אני רק לא וחתרניות, פמיניסטיות להיות יכולות מערכות מאשר – יותר אלא – מידה באותה

יחסים רגילות. אני אסביר:

ישנם בין-אישית יחסים מערכת של סוג בכל יחסי כוחות, בין אם הם מוצהרים ובין אם לאו. במערכות יחסים רומנטיות (זוגיות או מרובות הדומיננטי הצד את יהיה תמיד משתתפים), את שני ומצד יותר, היוזם או האקטיבי יותר, ויוזם יותר שמקבל זה יותר, הפאסיבי הצד פחות. האלמנט הזה פועל על ספקטרום רחב מאיזון החל צורות, מאוד ובהרבה מאוד נותנים הצדדים שני שם הכוחות, ביחסי יחסי ועד שוות, יותר או פחות במידות ומקבלים ליחסים לכאורה-לא מאוזנים, שבהם צד אחד הצד הוא השני הצד בעוד הנותן הצד הוא המקבל – וכל זה בסדר. ההבדל העיקרי בעיני לעתים רגילות, יחסים שבמערכות הוא כאן, בגדר נשארים האלו הכוחות יחסי קרובות של מעמד מקבלים ולכן מוצהרת, לא הנחה מצב יוצר זה דבר מאליו. ומובן טבעי דבר שבו קשה יותר לבחור בתפקיד המועדף עליך, במינון המועדף עליך, או להחליף מינונים ו/או תפקידים בדינמיקה. במערכות יחסים רגילות, תפישת האקטיביות והפאסיביות מושפעת גם מאלמנטים שונים כמו מין, מגדר, נטיה, מעמד מרכיבים שלל ועוד דת גזע, לאום, חברתי, ולעתים שלנו, השונות הזהויות את שבונים גם משפיעים על ההתנהגות שלנו ביחסים עם מושפעת שלנו שההתנהגות בגלל אחרות. תלויים תמיד שלא אלמנטים הרבה כך מכל בנו, הבחירה הלא מוצהרת שלנו בצד כזה או אחר יכולה להתפרש בעיני עצמנו, וגם בעיני לב תשומת מצריך שלא טבעי כדבר אחרות,

או התעמקות.

בניגוד לכך, במערכות יחסים בדס"מיות, ישנו זרקור שמופנה כל הזמן אל יחסי הכוחות בתוך מערכת היחסים. קיימת בחינה מתמידה שלהם

מופנית להיות יכולה החקירה חקירה. וכן מחשבות, או לתשוקות אישייים, לרצונות מסוים בצד שעולים מתחים או לפחדים וגם הכוחות. יחסי של הגברה או שינוי בעקבות אחת תומכים כזו יחסים למערכת הצדדים בשניה ועוזרים בחקירה ההדדית. בנוסף, אנו הזמן, כל עצמנו של התפקידים את בוחרות מופנית מיוחדת לב תשומת מודע. ובאופן לתחושה האישית – איך אני מרגישה היום? מה אני רוצה? איזה חלק של הדינמיקה אני רוצה למלא? עד כמה, באיזה מינון ובאילו דרכים? מודעות מאפשרת הזאת התמידית החקירה מוגברת ליחסי הכוחות, בצורה שהופכת אותם יכולות אנחנו משחק. לכלי טבעית מהנחה תהיי שאת יהיו המשחק כללי שהיום להחליט להפך, או פאסיבית, אהיה ואני דומיננטית ותמיד מגוונות. צורות מיני בכל וגם, גם או חוקי המשחק יגשימו איזשהו רצון הדדי שלנו. הבחירה היא אף פעם לא מובנת מאליה, ודיון

על גבולות וחוקים מתקיים כמעט כל הזמן.

אנחנו שבהם מגדריים, במשחקים כמו לפעמים אישה, כמו להרגיש נהנות לפעמים שום לפעמים ג'נדרקוויר, לפעמים גבר, כמו ישנו כאן גם אחת, בבת הכל ולפעמים דבר בחיים אלמנטים עם למשחק עצום פוטנציאל שלנו, שבדרך כלל נתפשים כטבעיים ומובנים מוגברת מודעות יוצר המשחק מאליהם. להתנהגות שלנו ולבחירות שלנו ובכך מאפשר לנו לערער על יחסי הכוחות הטבעיים-לכאורה יחסים מערכת בכל אוטומטי באופן שנוצרים

שלנו.

אתכן לשכנע שהצלחתי מקווה אני לסיכום, בדס"מ, לגבי שונים לסטריאוטיפים שבניגוד או כפיה ניצול, מהווים אינם בדס"מים יחסים לא (וגם מינית פעילות הוא בדס"מ אלימות. צדדים להגשים לנו שעוזרת חיובית מינית) הוא איתם. טוב ולהרגיש עצמנו של מסוימים של שונות תפישות של חקירה לנו מאפשר ובכך אחרות א/נשים לבין ביננו כוחות יחסי מאפשר לנו לשחק עם יחסי הכוחות המגדריים והחברתיים השונים, לערער ולחתור כנגדם. כל זאת בדרך למיניות מוגשמת יותר, פמיניסטית

יותר ואמיתית יותר.

LOVE YOURSELFהכרה מפורזת/הכרה

שנים לקח לי ללמוד לאהוב את עצמי פיזית. אני לא מדברת על אהבה מטאפורית, אני מדברת על האקט הפיזי.

כשקיבלתי תודעה, כשהבנתי את המשמעות מבחינתי של מגע פיזי כזה הייתי בת 19-18 והאצבעות שלי הרגישו זרות.

במקום בו הייתי לא יכולתי להרגיש ולראות מה שאני רואה עכשיו. לא יכולתי לעשות דברים שנראים לי מעבר ללגיטימיים - נכונים, קרובים..

בגיל 16 הבנתי שהגוף שלי הוא לא זר -זה היה גיל קשה, חילקתי וחלקתי את הגוף שלי הרבה.נתתי לאחרים לעשות את מלאכת הצדקים הפרטית שלי.

אני חושבת שהגוף שלי מחה - לא דווקא נגד המגע הלא עצמי אלא נגד חוסר האהבה שלי אותי, לא ידעתי שלאהוב, כמו המקום שבו אוהבים אחר ומחבקים ומלטפים ונוגעים, זה אולי גם ככה עם הגוף

שלי - עם עצמי, האהבה שלי.

הכרהבשנים האחרונות בסוג של מסע למדתי לגעת בעצמי, וזה היה נעים, אני עוד לא יודעת לענות על

הביקוש ולא לנסות לפעמים יותר מדי.כתוצאה מחוסר תחושה או דווקא מהתחושה הפנימית שלי, הרצון ללמוד, לדעת, לגעת.

לדעת שאני מסוגלת להיות שם בשביל עצמי, כשהגוף לא תמיד בעניין. מצחיק - הידיעה שאני צריכה ללמוד לכבד את עצמי...

אולי זה החדש - שאני מבינה את העניין (יותר).שהגוף שלי מקבל את המגיע לו, שאני רואה יופי, ויכולה להתפתות (כן כן - מעצמי) לאהוב את עצמי.

זה לא מובן מאליו -זה לפעמים נראה נרקסיסטי,אבל פתאום זה נראה לי נכון.

למה שאני אוהב רק אחרות ואסתפק בשאריות, רק כשאין רק כשחסר...למה שפשוט שלא אהיה מושא תשוקה, אהבה שלי.

אני שואבת הנאה מהידיעה הזאת, מההכרה הזאת מהתחושה שאני לא תלויה באהבה של אחרים.לדברים ניתן ועכשיו עצמי, עם שלי האטימות של המקום את פיצחתי סוף שסוף תחושה לי יש

להתגלגל.

אז אני נוגעת .

לפעמים בחטף - עניין של תחושה ובטחון, נוגעת בבטן, בחזה, בפנים - לדעת שמותר ואויש כמה שזה נעים.

שוכבת במיטה, לפעמים עם מראה, ונזכרת - כמה שאני יפה, כמה שאני מושכת ומפתה. העונג את מרגישה הישבן, את מגביהה הערווה, על יד מעבירה בירכיים, ברגליים, נוגעת ונוגעת.

שבלתת לעצמי מקום, נוכחות, אהבה.מלטפת את העונגה , מעבירה יד מאחור ומלטפת ומעטפת.

מממ, חיכיתי לזה, ואני כל כך שוקקת.חם לי ונעים לי, ואני מתרגשת. זה מפתיע כל פעם מחדש כמה אהבה יש שם מתחת לשמיכה (אוהבת

חום ולחות).אהבה עצמית

הענו

מתחת השוכנת האדמה את ממלאות הארוטי, הדמיון של סימניו פנטזיות,

לתנועתם של כוחות חברתיים עצומים.

(מתוך: “מחוזות אסורים“ מאת ג“ואן נסטל)

את אומרת שאת מותשת ומעולפת כבר לגמרי, ובפנים שלי ניצת חיוך ערמומי קטן. אני נדחפת בין

הירכיים שלך ומתחילה ללקק. בהתחלה בעדינות, לאט. ולמשמע האנחות הראשונות אני מגבירה את

הקצב. את נרטבת יותר, ואני מוצצת בהנאה את המיצים שלך. מצמידה יותר את האגן שלך לפה שלי.

אני לוקחת את הידיים שלך ושמה אותן על הראש שלי, אני רוצה להרגיש אותך לופתת אותי, תופסת

לי בשיערות. את מקרבת את היד שלי לפה שלך, נושכת אותי כדי לא לצרוח. יש אנשים בחדר ליד

וזה מביך אותך. את מנסה לשמור על שקט, אבל אנחה לא רצונית נמלטת מבין שפתייך ואני מחייכת

בסיפוק. אני עוצרת לרגע, ”מותק, אמרת מקודם שאת מותשת מדי, את רוצה שאני אפסיק, לתת לך

ננעצות בעורי ואת פולטת מהר “לא, אל הציפורניים שלך אליך בחזרה, אותי לנוח?“. את מצמידה

תפסיקי, זה טוב“. האגן שלך נע עם הפה שלי. את רוצה עוד. אני מלטפת את המותניים שלך עם הידיים

מתחיל שלך הגוף מחפשת. שאת העונג את לך לתת רוצה אני אליי. קצת עוד אותך מצמידה שלי,

איתך. הזה הרטט את ארגיש שאני רוצה את שלך. הפה לתוך שלי האצבע את מכניסה ואת לרעוד

את פולטת אנחה נוספת והיד שלי נשמטת מהפה שלך. הרעידות שלך מתגברות עד שאת תופסת את

הראש שלי בשביל לסמן לי להפסיק. ”זה יותר מדי“, את לוחשת. ואני, חוצפנית, שולחת עוד פעם קטנה

התוואי את משרטטת שלי הלשון עולה, ומשם קופץ. שלך הגוף איך להרגיש רוצה שלי, הלשון את

לאוזן שלך, עוצרת לנשיכות קטנות בבטן, בפטמות ובצוואר שלך. מוצצת לך את התנוך ואז לוחשת

לך בקול נמוך: ”אני מקווה שלא עשית עוד תוכניות להיום“.

אני רוצה שנישאר במיטה כל היום. אני רוצה לעשות איתך סקס במשך שעות. אני מתגעגעת למגע

שלך על העור שלי, בתוך הגוף שלי. אני רוצה שתצמידי את האגן שלך לתחת שלי ושתחדרי אליי עם

קטנות נשיכות אותי שתנשכי שלי. העורף על שלך הנשימה את להרגיש רוצה אני שלך. האצבעות

אני בעינייך. סקסית אני כמה לי לוחשת אותך לשמוע רוצה אני האוזן. את לי ותמצצי הצוואר על

רוצה שתצבטי את הפטמה שלי. תנשקי אותי נשיקות עמוקות, עד שאהיה מחוסרת נשימה. אני רוצה

אני גומרת. כשאני איתי נע שלך האגן את להרגיש אני רוצה שלי. העורף את תסרטט שלך שהלשון

רוצה להשתוקק לך. אני רוצה להיאנח בקול. לשרוט אותך ולנשוך. אני רוצה שכל הגוף שלי יתפתל.

אני רוצה להרגיש את הרטט הזה עד קצות האצבעות. אני רוצה להרגיש אותך רוטטת איתי. אני רוצה

אותך להטביע רוצה אני עמוק. אליי שתחדרי רוצה אני קצת. עוד נמשיך ואז משותף, לשיא שנגיע

בתוך הגוף שלי. אני רוצה שנשחה ביחד בתוך ים של זיעה, רוק ומיצים. אני רוצה להריח אותנו. אני

החושים שכל רוצה אני אותך. לטעום רוצה אני אליי. נצמדת כשאת נרטבת את איך להרגיש רוצה

יצטרפו לחגיגה הזאת. אני רוצה לחגוג אותנו.

“לסביות לימדו אותי שנשים אינן צריכות להיות תלויות בגברים למען שמחתן

ורווחתן – אפילו לא למען האושר המיני שלהן.“

(מתוך “פמיניזם זה לכולם“ מאת בל הוקס)

כותרות ואיורים:

מיכל, שני ס., רתם, מאי, שני, רותם ק, רותם ש.

עיצוב:

שני

כותבות:

מיכל, נועה, עומר, נדב, אלי, אלכסנדר, שני, הדס,

יוסית, צביקה, חגי, עמית, שירי.

תודות:

לכל הא/נשים ששלחו לנו תגובות מדהימות על

הפנזין, לכל מי שהשתתפה בפנזין הנוכחי ובבאים,

לכל התומכות, האהובים, המאהבות, והמחבקים.

לתגובות:

potchot@gmail.com

potcp