17.2.2011 ( 1שיעור מס )

דיני עונשין מחברת קורס מצטברת

מרצה: ד"ר לאה ויזל.

מסכמת: יעל גולדמן.

-9:15 או ב- 9כניסה ב.2 כל בוחן בכל שליש סמסטר.5% בחנים בשווי .להביא לשיעורים ספר חקיקה

מבוא לדיני עונשין:דיוני )נלמד בקורס זה( למשפט פלילי מהותיאבחנה בין משפט פלילי

עוסק במה צריך להוכיח כדי להטיל אחריות פלילית )כדי ש"הסיפור" יסתייםמשפט פלילי מהותי בהרשעה ובענישה(. במשפט הפלילי המהותי, לא מעניין אותנו אם, למשל, צילמו את משה קצב בעת

שעשה את המעשה, כי זה עניין ראייתי.

מתחלק לדיני ראיות וסדרי דין. דיני הראיות עוסקים ב"איך מוכיחים אשמה", איזהמשפט פלילי דיוני ראיות קבילות ואיזה אינן קבילות. סדרי דין עוסקים ב"איך מתנהל ההליך הפלילי" מרגע שנפתחה

חקירה או הוגשה תלונה, זכויות הצדדים וכדומה.

דוגמה: המשרת של המלך אומר: "המן הכין בחוץ עץ לתלות את מרדכי". האם אפשר להטיל אחריות פלילית על המן? מבחינת דיני ראיות, נצטרך לחשוב אם אפשר להסתמך על עדות המשרת )האם הוא

מהימן, האם העדות קבילה(. בדיני העונשין נחפש את העבירה המתאימה. אם נבחר את עבירת הרצח, נצטרך לבדוק האם ניתן להטיל עליו אחריות פלילית בגין ניסיון לרצח )עד איזה שלב צריך

לחכות על מנת לתבוע אותו, מן הסתם לא צריך לחכות עד שיבצע את הרצח(.

דיני העונשין בנויים כמו מגדל בן שלוש קומות:מה צריך להוכיח עבור כל עבירה..1מה צריך להוכיח מבחינת הכוונות, היסוד הנפשי..2 השלמת המעגל, נגזרות: מתי אפשר להטיל אחריות פלילית לא רק על מבצע העבירה, אלא.3

גם למי שעזר לו, או למתי אפשר להטיל אחריות על מי שנקט מעשים, אפילו שלא השלים אתהעבירה )בשלב זה נדבר על מסייעים ומשדלים(.

. במקרה חיים רמון, בית המשפט צריך להחליט האם348דוגמה נוספת: עבירת מעשה מגונה, סעיף )ו(. זוהי שאלה קלאסית של פרשנות. 348הנשיקה נכנסת לתוך ההגדרה של מעשה מגונה, על פי

)ו( לחוק העונשין: בסימן זה, "מעשה מגונה" – מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.448סעיף

השפה המשפטית מאוד שונה מהשפה העברית המדוברת. דוגמה: המונח "אונס" בשפה המשפטית ( הוא כלפי אישה345שונה ממה שהשפה המדוברת מגדירה כאונס. על פי חוק העונשין, אונס )סעיף

בלבד )הקורבן(, זאת על פי הגדרת המונח "בעילה". האנס יכול להיות גם גבר וגם אישה.

בסימן זה – )ג(:345ציטוט סעיף אינוס בחוק העונשין, "בועל" – המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה

1

מטרת המשפט הפלילי המשפט הפלילי הוא "מכניזם" שנועד להבטיח חיי חברה תקינים )למנוע "ג'ונג'ל"(. המשפט הפלילימגדיר כללי התנהגות, שמטרתם למנוע פגיעה בערכים בסיסיים או אינטרסים חיוניים של החברה.

כוחו של המשפט הפלילי הוא בכך שהוא מטיל סטיגמה חברתית על העובר על החוק, וכן שהוא מטיל סנקציה )העונש או האיום בעונש(. כלומר: "סתם" כללים ללא משמעות חברתית – אין בהם כוח. החוק הפלילי הוא אמצעי חברתי קיצוני ופוגע שמטרתו להכווין התנהגות מעצם ההרשעה )סטיגמה חברתית(

הפחד מההרשעה והפחד מהעונש – זה כוחו של המשפט הפלילי.ומעצם העונש.

דוגמה: בפרשת קצב, למרות שעדיין אין עונש, כבר נעשתה הפגיעה בשל ההרשעה. מחקרים קרימינולוגים מראים שמה שיותר מרתיע זה הפחד להיתפס. מכאן, שיש סיכוי שעבריינים ימנעו

מההתנהגות אם יהיו יותר שוטרים, מאשר אם יחמירו את הענישה.

האם יש קשר בין מוסר לתחום הפלילי? אין חפיפה בין מוסר לתחום הפלילי. לא כל התנהגות לא מוסרית או לא ראויה היא עבירה פלילית.

למשל: הפרת הבטחה או בגידה אינן עבירות פליליות, למרות שאינן מוסריות.

: אישה מאוד מסכנה שסבלה מבעיית עור שפגעה במראה, צדקה נגד מדינת ישראל706/86ע"פ החיצוני שלה, נוצלה על ידי בן זוגה אשר שכנע אותה שתקיים יחסי מין עם חבר שלו. הסיפור מעורר

חלחלה. מדובר בפסק דין מאוד ישן, וההתנהגות יכולה להיות נוראית ככל שתהיה, אבל עדיין במשפט פלילי נבדקו האם כל התנאים של סעיף האישום מתקיימים. ביהמ"ש מסיק שהיסודות של עבירת העושק לא התקיימו, ומזכה את הנאשם. זוהי דוגמה קלאסית לכך שלא מספיק שההתנהגות היא

מזעזעת. המוסר גדול מהמשפט הפלילי )ייתכן שהיום היו פוסקים בצורה שונה(.

השאלה המשפטית: מהם גבולות עבירת העושק? השופט לוין: ככל צדקה נ' מדינת ישראל.706/86ע"פ שהמעשה שנעשה הוא נתעב, עדיין השאלה היא אם הוא בא בהגדרה של עבירת העושק. עוצמת הגינוי המוסרי

יש להיזהר מפירוש רחב מידיאינה יכולה לשמש קנה מידה לאחריות פלילית. הנאשם זוכה מעבירת העושק. של דברי המחוקק כדי להימנע מתוצאות שהמחוקק לא חפץ בהן, כאשר יוטבע חותם של התנהגות

פלילית על מעשים של כל יום.

לכל משפט פלילי יש שני שלבים: הכרעת הדין וגזר הדין.

גזר הדין – כמה שנים יקבל הנאשם. לא נעסוק בזה בצורה מפורטת. בכל הסעיפים בחוק קיים העונש שהוא בדרך כלל הענישה היא הענישה המקסימאלית. לשופט יש שיקול דעת אדיר, הוא יכול לתת בין

"אפס" עונש לעונש המקסימאלי. ישנם חוקים בהם מתואר גם העונש המינימאלי.

במשפט הישראלי אין כללים שמנחים את רף הענישה, או שמצמצמים את שיקול הדעת, וזה פתוח . הועדה ניסתה לתת הצעה97לכל שופט. יש על כך ביקורת רבה, ועניין זה נדון בוועדת גולדברג בשנת

להכוונת שיקול הדעת של השופטים בענישה, על ידי מתן פרמטרים ברורים. היום זה עומד כהצעת חוק, והסנגוריה והשופטים מתנגדים לכך מאוד. הטענה היא שצריך לדון בכל מקרה לגופו )תלות

בנסיבות האישיות של הנאשמים, בנסיבות המקרה וכו'(.

יש עבירות שיש בהן עונש חובה )לשון החוק בעבירת רצח: "מאסר עולם, ועונש זה בלבד"(. אך גםכאשר יש עונש חובה, יש פתח קטן לשיקול הדעת.

במשפט הפלילי, אי אפשר להטיל אחריות בגין משהו שהוא "סעיף סל" ערטילאי, כגון "חוסר תום לב".

שאלת ההפללה מעשה, ניסיון או מחדל שדינם ענישה היא עבירהלפי פקודת הפרשנות. קנס, מאסר או כל ענישה אחרת הוא עונשלפי פקודת הפרשנות.

2

ההגדרות הן מעגליות, ומשתמשות במילה המוגדרת בתוך ההגדרה, ולכן קשה לזהות מתי יש עבירהפלילית ומתי לא.

ההגדרה לא עוזרת לשאלה המקדמית, היא שאלת "ההפללה": איזה התנהגות מתאימה להיות עבירה יחשבו כעבירה פלילית )ישבתוך ספר החוקיםפלילית? הגדרות אלו עוזרות לקבוע אילו מהעבירות

עונש לצידן(, ואיזה לא.

מהי מערכת השיקולים בשאלת ההפללה?

הגדירו "הטרדה מינית" כעבירה פלילית. האם הטרדה98ישנן הרבה התנהגויות שאינן ראויות. בשנת מינית מתאימה להיות עבירה פלילית, ואם כן, איך ננסח את העבירה?

בכל שאלת הפללה נעשה איזון בין שני שיקולים מרכזיים:

עקרון האוטונומיה הוא עקרון מאוד בסיסי בשיטת המשפט. ההנחהאוטונומיה של הפרט..1 היא שאיסור פלילי מאוד מגביל את האוטונומיה, כי הוא בעצם אוסר על האדם לעשות דברים שאולי הוא היה רוצה לעשות, וגם מטיל סנקציה מאוד חריפה ואף לעיתים גורם לאדם לשבת

מאחורי סורג ובריח. הרעיון הוא שהשלטון לא יתערב במעשים של הפרט. הרעיון התפתח על מנת שהשלטון לא ישתלט על הפרט, ועל מנת שכל אחד יוכל לחיות את חייו.19במאה ה-

החברה קובעת מהם הערכים הבסיסיים שהשמירה עליהם חיוניתטובת הכלל / ערך מוגן..2 לשם פעולתה התקינה. למשל: הכלל קובע ששלמות הגוף, שלמות הרכוש, בטחון המדינה

וכדומה הם כללים וערכים בסיסיים שצריך להגן עליהם גם במחיר פגיעה באוטונומיה.

האיזון בין שני השיקולים הוא זה שמביא לקביעה האם להגדיר התנהגות כעבירה. על כן, התנהגויות הן עבירה כתלות בזמן ומקום. למשל, ייתכן שבזמן מסוים התנהגויות מסוימות היו נחשבות כ"חברמניות", והיום זה נחשב הטרדה מינית. השינויים הטכנולוגיים, והשינויים באורח החיים גם הם מחייבים התאמה

של החוק.

בכל התלבטות בשאלת הפללה יש לאזן בין האוטונומיה של הפרט לטובת הכלל.

הצדקה ונימוקים לפגיעה באוטונומיה:

גישה יחסית קיצונית הקובעת שאסור לשלטון להתערב באוטונומיה של. עקרון הנזק של מיל. 1 הפרט, אלא אם הפרט גורם נזק לאחר. האוטונומיה של ידו של האחד, נגמרת במקום בו מתחיל האף

של האחר. האם אפשר להצדיק את כל העבירות על פי עקרון הנזק? זה נושא של מחלוקת.

נימוק נוסף להפללה, ששנוי במחלוקת:

)גם עקרון זה שנוי במחלוקת(. חוקים שנועדו להגן על האדם בפני עצמו, כמו. עקרון הפטרנליזם 2 שאב מגן על בנו. למשל: נהיגה ללא חגורת בטיחות, שימוש בסמים. אם אדם לוקח סמים ופוגע רק בעצמו, האם המחוקק צריך להתערב? במקרה זה, אפשר למתוח את עקרון הנזק ולומר שאם אדם

פוגע בעצמו הוא בסופו של דבר פוגע גם באחרים )אדם נפגע בתאונת דרכים פוגע במשפחתו, בביטוח הלאומי(. מיל מדבר על עקרון הנזק במובן צר יותר, ובעיניים של עקרון הנזק זה לא מוצדק,

למשל, לאסור צריכת משקאות חריפים. הטלת האחריות תהיה רק בעת פגיעה באחרים.

המצדיקים את השימוש בפטרנליזם אומרים, שבסופו של דבר אנשים רוצים שיכריחו אותם לשמור על עצמם: אדם שנפגע בתאונת דרכים בגלל שלא חגר חגורת בטיחות, היה שמח אם היו מכריחים אותו

לעשות כן.

לא עושים שימוש גורף בפטרנליזם בשל הרצון לא לפגוע בזכויות האדם.

3

האם ראוי לאכוף נורמות מוסריות באמצעות דין פלילי? הויכוח הוא בין הארט ללורד דבלין.. מוסר.3 דבלין טען שתפקידו של החוק לשמור על נורמות מוסריות חברתיות. הארט טען שבחברה של היום יש

תרבויות רבות המקובצות יחדיו, והחוק צריך לעסוק רק בפגיעות בזכויות ולא בפגיעות ברגשות. דוגמאות בעניין מוסר: האם לאסור זנות, והאם להפליל גם את הלקוחות. היום במדינת ישראל אין איסור לעסוק בזנות, האיסור הוא על הסרסור או על אחזקת בית בושת. התפיסה היא לא התפיסה

המוסרית, אלא הרצון להגן על הקורבנות.

היה1988יש הרבה מאוד מתנגדים לשימוש במשפט פלילי לאכוף נורמות מוסריות. דוגמה: עד בישראל איסור למשכב זכר בהסכמה. היום אי אפשר בכלל לדמיין משפט פלילי להומוסקסואלים בשל

היותם. אי אפשר לחשוב על כך שהכנסת תחליט מה ראוי או לא מבחינת מוסר )האם ראוי להפליללקוחות המשתמשים בשירותי זנות, בשם המוסר?(.

הויכוחים מתחילים בשל שלושת המרכיבים הנ"ל.

ישנם עוד אלמנטים, פרטניים יותר, המובאים בחשבון, כאשר באים להגדיר התנהגות כעבירה פלילית:

עקרון שאומר שהאופציה הפלילית הוא אמצעי הגינוי החברתי הכי חריף, הכי. עקרון המינימאליות. 1 כואב והכי פוגע באוטונומיה של הפרט. נקיטת הליך פלילי היא השלכה מרחיקת לכת, ולכן צריך

לשמור את השימוש בכלי הפלילי להתנהגות הכי חמורות. כלומר: לשמור את המשפט הפלילי לאנשים שמתנהגים שצורה יוצאת דופן. אחת הטענות נגד המשפט הפלילי במדינת ישראל היא שיש הפללת

יתר.

עקרון המינימאליות גם מתייחס לשלב שבו מחליטים מה יהיה העונש. על פי עיקרון זה, צריך שתהיה פרופורציה בין חומרת המעשה ובין חומרת העונש, שכן העונש פוגע בזכויות אדם. עקרון המינימאליות

הוא חלק מעקרון המידתיות שבחוקי היסוד.

. שיקול פרקטי. למשל: כמה עולה וכמה מסובכת האכיפה. האם פרקטית, קביעת. יעילות ההפללה2 ההתנהגות כעבירה תצריך משאבים גדולים מידי באכיפה. דוגמה: משכב זכר בהסכמה, ודאי בוטלה

גם בשל שינוי חברתי אבל גם דובר על עניין היעילות באכיפה.

. כלומר: לא נכון ליצור חוקים פליליים,. לא ליצור פער גדול בין עמדת המחוקק לעמדת הציבור3 כאשר יודעים שהרבה אנשים יזלזלו בהם, ויעברו על החוקים כי זה נוגד את התפיסה הציבורית. זה

עלול לגרום לכך שהמשפט הפלילי יאבד מכוחו כסטיגמה. מדובר כאן גם על אי יצירת חוקים שנוגדיםאת המוסר הציבורי, כגון יצירת חוקים גזעניים.

נכון שלמשפט הפלילי יש כוח מחנך, גם בהקשר לאנשים שומרי חוק, אך יחד עם זאת, זה דבר מקובללא ליצור פער גדול.

בעניין העקרונות הנ"ל ניתן להזכיר את נושא הפירסינג, למשל. מדובר באדם שפוצע את עצמו, אבל מצד שני, לא הגיוני להפוך פירסינג לעבירה פלילית, מכמה סיבות: משום שיש כאן פגיעה באוטונומיה האישית, משום שיש כאן פגיעה בעקרון המינימאליות, ומשום שזה יצור פער בין החוק לבין התפיסות

החברתיות ועוד.

חלוקה חשובה נוספת היא ההפרדה בין סוגי עבירות:

- עבירות "קלאסיות". עבירות שהן פליליות מעצם טבען(Mala in Seעבירות מסוג רע שלעצמו ))עבירות שעשייתן הינה לכשעצמה נוגדת את המוסר, אף לולא היו נאסרות בחוק(. למשל: רצח.

- עבירות שהן פליליות רק בגלל שנקבעו כאיסור. (Mala in Prohibitaעבירות מסוג "רע כי נאסר" )עברות מיסוי, עבירות תנועה. זו לא עבירה שאפשר לדעת שהיא עבירה "מהרגע שנולדנו".

אבחנה פילוסופית:

4

ישנה אבחנה בין גישות משפט דיאונטולוגיות, לבין גישות תועלתניות. יש שתי תפיסות עולם ביחס לשאלה מהי מטרת המשפט הפלילי. כל אחת מהגישות תיצור חוק פלילי שונה, והעבירות ינוסחו באופן

שונה.

הן תפיסות שסבורות שהגישה הנכונה היא הגישה הערכית, שבוחנת על דברתפיסות דיאונטולוגיות לפי מידת הצדק שהוא מגלם – בלי קשר לתוצאות שלו. בדיקת "מידת הרוע" ו"מידת האשמה" שיש

בהתנהגות. הקביעה מה טוב ומה לא טוב, מעצם טיבו. התייחסות לאשמה המוסרית.

טוענות שמטרת המשפט היא להגדיל את התועלת, וכל דבר נמדד במשקל שלגישות תועלתניות "רווח לעומת הפסד". כל הסדר משפטי נמדד על פי התועלת שהוא מצמיח. הקביעה מה טוב ומה לא

היא על פי הנזק. במקום אשמה מוסרית, מסתכלים על הנזק שגרם העבריין.

השלכות של ההבדל: גישות תועלתניות ישימו דגש על הנזק בפועל לחברה. ככל שמדובר בנזק יותר המחשבהמשמעותי, כך יקבע שהמעשה יותר חמור. גישות די אונטולוגיות ישימו יותר דגש על

. פחות יחס למעשה, ויותר התייחסות להלך הרוח שהתלווה למעשה.הפלילית

5

(2 )שיעור מס' 21.2.2011

שתי גישות פילוסופיות בעניין העבירה הפלילית:

איזה הסדר יביא את הרווח המקסימאלי לחברה. הגישה לא מתייחסתהגישה התועלתנית - למונחי אשמה. היא בודקת איזה הסדר ישיג התרעה מקסימאלית.

גישה גמולית. המשפט צריך לטפל בהתנהגויות שבטיבן הן פסולותהגישה הדאונטולגית - מאוד. הגישה הזו בודקת את מידת האשמה. לשלם לעבריין כגמולו.

כל אחת משתי הגישות ייצרו דיני עונשין שונים. השלכות לאבחנה בין שתי הגישות:

. ענישת הניסיון1 הגישות השונות יתייחסו באופן שונה לניסיון שלא הושלם, שלא הצליח )ניסיון לרצח אונס או גניבה(.

השאלה היא איך להתייחס לניסיון, באיזו חומרה קשורה בשאלה מאיזו גישה אנחנו יוצאים. האם יותר חשובה הכוונה הזדונית או התוצאה. האם לתת את אותו העונש גם לניסיון וגם לעבירה מושלמת, או

לומר שיש הבדל?

מה הנזק שנגרם, כי הן בודקות להתייחס פחות בחומרה לניסיון הנטייה היא בגישה תועלתנית . גישות גמוליות הן גישות שיענישו באותה חומרה גם את המנסה לעבור עבירה, וגם על העוברבפועל

את העבירה בפועל.

, העונש על ניסיון היה מחצית מהעונש על העבירה )גישה39בחוק העונשין הישראלי, עד תיקון העונש על עבירה זהה לעונש על הניסיון )ישנם חריגים, אבל זה הכלל(.39תועלתנית(, ואחרי תיקון

דוגמה: ניסיון לרצח הוא זהה לעונש על רצח.

הערה: ישנם מקרים בהם גם גישות תועלתניות יתייחסו בחומרה לניסיון, מכיוון שיכול להיות שהניסיוןעצמו מסוכן. אם יוכח שהניסיון עצמו מסוכן, אז גם בעיניים תועלתניות, יש להעניש על הניסיון.

. מטרת הענישה2 , כי השיקול המרכזי הוא הרתעה )למען יראו ויראו(. החברהבגישה תועלתנית יחפשו עונש מרתיע

רוצה שיהיו אפס גניבות, אז כשהיא תתפוס גנב, היא תחפש עונש שיגרום למישהו אחר לחשובפעמיים. תעולתני = התרעתי.

בגישה הגמולית, יחפשו את האלמנט של גמול - להשיב לרשע כגמולו. יחפשו עונש שהולם את. התאמה בין חומרת המעשה לחומרת העונש.חומרת העבירה

גישות גמוליות צומחות במידה רבה מהפילוסופיה של קנת, הטוען שלכל אדם יש ערך סגולי וכל אדם הוא מטרה בפני עצמה. על פי עיקרון זה, אדם לא יכול להיות כלי להשגת מטרות אחרות. כלומר: אסור

לתת עונש לשם הרתעה.

. הכלל של אי ידיעת הדין הפלילי3 גישה תועלתנית: אי ידיעת הדין אינה פותרת מעונש. העבירה פגעה בחברה, והגישה באה להגן על החברה, ולכן הגישה תקבע את הכלל הנוקשה. גישה גמולית תהיה יותר מרוככת ותרצה לבדוק את

מידת האשמה. יש מקרים שבהם לא צודק להטיל אשמה על אדם שלא ידע שהוא עובר עבירה.

)י"ט( אומנם קובע שאי ידיעה אינה פותרת מעונש, אבל ישנם סייגים )"זולת אם הטעות34היום, סעיף היתה בלתי נמנעת באופן סביר"(. זוהי הפרצה למקרים בהם לא מוסרי או לא ראוי להעניש את מי

שלא ידע שהעניין אסור.

. יחס נפשי מנטלי, לעומת נזק בפועל:4

6

גישות תועלתניות יטו להעניש התנהגויות לפי מידת הנזק שהם גרמו בפועל. גישות גמוליות יעדיפו לשים את המיקוד על היחס הנפשי של הנאשם כלפי המעשה. יש יותר משמעות ליסוד הנפשי מהיסוד

העובדתי.

דוגמה: רשלנות. גישות גמוליות יצמצמו את עבירות הרשלנות, כי אין כאן אלמנט של אשמה.

אדם יצא ממוסך לאחר שתוקנו אורות הבלימה, ובאותו היום עצר אותו גדיסי נ' היועמ"ש.11/65 ד"נ שוטר על אורות בלמים )לאחר שאבן פגעה במערכת וקלקלה אותה שוב(. מבחינת גישה גמולית אין

כאן רשלנות, אבל מבחינת הגישה התועלתנית: האדם נסע בפועל בלי אורות ברקס.

בפסק הדין הוחלט כי המערער נהג ברכבו מתוך בחירתו החופשית, וכי אי ידיעת עובדת הקלקול – העדר מנס ריאה – אינה מעלה ואינה מורידה לגבי עבירת אחריות מוחלטת. כמו כן נקבע כי הסיכון הנעוץ בקפיצת אבן הוא סיכון רגיל, אשר כל נהג היוצא לדרך מן ההכרח שיביאו בחשבון, ואין לראות בכך גורם מתערב זר שיש בו לפטור

מאחריות לעבירת אחריות מוחלטת.

בגדול, החוק שלנו מדגיש את עיקרון האשמה ברוח חקיקת חוקי היסוד. הגישה הגמולית מחלחלתיותר ויותר, אם כי עדיין יש בחוק הישראלי ערבוב בין הגישות.

מטרות הענישה מטרות שונות לענישה:4

. גמול. אפשרות החברה להביע את סלידתה ממעשה העבירה.1

. הרתעה - אישית וחברתית.2

. מניעה - מטרת העונש היא למנוע מהעבריין להזיק פעם נוספת. להרחיק את העבריין מהחברה, וכל3 למנוע ממנו להזיק שנית. משתמשים בזה בעיקר בעניין של עבריינות מין, ולכן ראוי לנקוט בענישה

מניעתית.

. שיקום. לשקם את האסיר ברוח חוקי ה"עבד העברי" )העברת הפושע לעבוד במשפחה נורמטיבית(.4 משום שהוכח שהשיקום לא כך כך הצליח במרבית העבירות, השיקום נזנח, והוא קיים בעיקר בסמים

ובעבריינות נוער )שיקום במקרים אלו הוא אלמנט מרכזי(.

בפועל, בשיטת המשפט שלנו, אין הכוונה בעניין הענישה. כל שופט מחליט מה העונש המתאים,וממילא שופטים בעלי השקפות עולם שונות יפסקו שונה.

מדגים את הדיון בשיקולי ענישה. תוהמי חשד שפועל שלו מנהל רומן עםתוהמי נ' מד"י 870/85ע"פ אישתו, מצבו הנפשי התדרדר ובסופו של דבר הוא אנס את אשתו של הפועל. בעניין העונש, ביהמ"ש

לא הסכים לטענה של הסניגור שביקש להקל בעונשו בגלל שאלמנט ההרתעה לא רלוונטי, משום מדובר בנסיבות מיוחדות מאוד, ואין סיכוי שהוא יחזור על המעשה, או שמישהו אחר יבצע משהו דומה

)גישה תועלתנית(. ביהמ"ש לא הסכים לקבל את הטענה, והגישה הייתה לפסוק את העונש על פי החברה מענישה משיקולי גמולאלמנט של גמול על מעשה מאוד חמור )גישה גמולית(. כלומר:

)מאידך, גזר הדין מצאבעונש חמור המבטא את שאת הנפש של הכלל נוכח מעשים שכאלהמקום להפחתה בעונשו בשל מצבו המיוחד(.

הערה: בית המשפט מביא את ההסבר ההלכתי למושג "עין תחת עין", ומסביר שאף לפי ההלכה מדובר בשווהערך לעין, ולא בעין עצמה.

עיקרים באחריות הפלילית – בנושא הראשון בסילבוס.לסיכום נושא העבירה הפלילית, יש לקרוא:

7

מאפייני העבירה הפלילית: . החוק הפלילי מגן על ערכים מוגנים של כלל החברה. המשפט הפלילי הוא. שליטת הריבון בהליך1

משפט ציבורי, ולכן ניהול ההליך הוא בידי הריבון.

)ליחס הנפשי של הקורבן(. אם החברה. היעדר משמעות להסכמה או למחילה של הקורבן2 החליטה שקיימת עבירה, זה לא פלוני שנפגע – אלא החברה כולה, ולכן אדם לא יכול להסכים לכך

שיבצעו בו עבירה פלילית. הסכמת הקורבן אינה רלוונטית.

המקום היחיד שבו ההסכמה היא רלוונטית, היא למשל רק במקום שהעבירה מוגדרת על פי הסכמה. למשל: אונס, תקיפה. אם האישה הסכימה, זה לא אונס, אלא התנהגות לגיטימית. בכל המקרים

שבהגדרת הסעיף מופיע נושא ההסכמה, אזי שההסכמה היא רלוונטית. בעבירות אחרות: פציעה, סיוע להמתה, ההסכמה של הקורבן אינה רלוונטית. דוגמה: המתת חסד אסורה במדינת ישראל. אומנם

קיים חוק "החולה הנוטה למות", אך גם הוא מדבר בעיקר על אי הארכת חיים באופן2005משנת מלאכותי, ולא על המתה בהסכמה.

דוגמאות לסעיפים בהם ההסכמה היא רלוונטית או לא רלוונטית:

המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, לחוק העונשין, תקיפה - מהי:378סעיף – הרי זו תקיפה;בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמיתבמישרין או בעקיפין,

לצורך עבירת התקיפה, ההסכמה היא רלוונטית.

החובל בחברו חבלה חמורה שלא בדין, דינו – מאסר שבע שנים. לחוק העונשין, חבלה חמורה:333סעיף

אינה רלוונטית.333ההסכמה בסעיף

יש הגדרות של חבלה, חבלה חמורה, פצע.כד34בסעיף

;חבלה" – מכאוב, מחלה או ליקוי גופניים, בין קבועים ובין עוברים"חבלה חמורה" – חבלה העולה כדי חבלה מסוכנת, או הפוגעת או עלולה לפגוע קשות או לתמיד"

בבריאות הנחבל או בנוחותו, או המגיעה כדי מום קבע או כדי פגיעת קבע או פגיעה קשה באחדהאיברים, הקרומים או החושים החיצוניים או הפנימיים;

פצע" – חתך או דקירה המבתרים או בוקעים כל קרום חיצוני של הגוף, ולענין זה קרום חיצוני הוא כל" קרום שאפשר לנגוע בו בלי לבתר או לבקוע כל קרום;

אם מדובר במשהו שנגרם תוך כדי פעילות סאדו-מזוכיסטית, כל עוד זה נשאר בגדר תקיפה, ההסכמה מועילה, אבל אם זה עובר לשלב של חבלה – ההסכמה אינה רלוונטית. להתנהגות של פציעה

ההסכמה אינה רלוונטית.

אחת ההגנות היא הגנה של זוטי דברים. למרות שעבירה של פציעה מבוצעת בכל פעם שאדם עושה עגיל או קעקוע, זה לא מצדיק הרשעה בפלילים כי המשפט הפלילי מדבר על עבירות חמורות. כלומר: מכיוון המציאות מראה, שאפילו כשההתנהגות עולה כדי פציעה )כמו קעקוע(, אין טעם להעמיד לדין,

יצר המחוקק "פתח מילוט" על מנת לא ליצור את האבסורד:

לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה,יז לחוק העונשין, זוטי דברים:34סעיף נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך.

: אם הוגשה תלונה במשטרה על ידי אישה שבעלה אנסדוגמה להיעדר משמעות למחילת הקורבן אותה, ואח"כ בני הזוג משלימים ומסתדרים והאישה הולכת למשטרה ואומרת: "אני סולחת לו". זה כבר

לא בשליטת האישה, המחילה שלה לא רלוונטית.

. תוצאת ההליך תהיה לרוב הרשעה ועונש או זיכוי. הענישה הפלילית היא. תוצאת ההליך הפלילי3 משהו שמאפיין עבירה פלילית. אם יש הוראה חוקית שלצידה עונש, מדובר על עבירה פלילית. יש גם

8

ענישה אזרחית, או ענישה מנהלית, אך ההבדל הוא: ענישה פלילית היא עונש על מעשה שנעשה בעבר. ענישה על פעולה שהסתיימה, להבדיל מענישה שמטרתה לאכוף התנהגות מסוימת בהווה

)קנסות שגדלים, על מנת לגרום לאדם לשלם את החוב(.

דיני העונשין כתלויי מקום וזמן דיני עונשין אינם מדע מדויק. מדובר על ניסוח של כללים שהחברה קובעת שהם כללי ההתנהגות

החיוניים לתפקוד שלה )הערכים המוגנים – החלטה חברתית(. דיני העונשין משתנים ממקום למקום,ומזמן לזמן, ומחברה לחברה.

. תהליכים חברתיים הם עניין איטי.1988אחד הביטויים לכך הוא ביטול האיסור למשכב זכר בשנת שנים קודם לכן הפסיקו להעמיד לדין פלילי בגין זה.

שינויים בהגדרת עבירה קיימת עבירת האינוס היא עבירה שעברה שינויים על ציר הזמן. באנגליה, העבירה המקורית, בין היתר כללה: "הבועל אישה שאינה אשתו". כלומר: בעבר, אונס בנישואין לא היה מוגדר כאונס. היום ברור שזה לא

, בישראל זה שונה שנים רבות קודם.1994תואם את התפיסה החברתית. שינו את זה באנגליה רק ב-

, סעיף האונס כלל בהגדרה את השימוש בכוח. אם לא הייתה אלימות או2001במדינת ישראל, לפני איום באלימות, לא היה ניתן להוכיח אונס.

חיקוקים חדשיםלמשל, הטרדה מינית, עישון במקום ציבורי.

בעניין הטרדה מינית: מה שהיה נחשב כמעשים של חברמניות בעבר, היום מוגדר כעבירה פלילית.

פרשנות של עבירות גם הפרשנות משתנה על ציר הזמן. דוגמה: עבירה של מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור )עבירה

בעייתית ששנויה במחלוקת(.

עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים:284סעיף אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים.

ההגדרה היא מאוד בעייתית. מהי הפרת אמונים? על כן בעבר היה מאוד קשה להרשיע, הפסיקה בנושא הזה הייתה מאוד מצמצמת. פסק דין שהוא קו פרשת המים בעניין זה הוא פס"ד של שבס. פסק

הדין שבו הרשיעו דרך הסעיף, ונתנו לו פרשנות מרחיבה יותר, ומאז הרבה יותר עובדי ציבור הורשעובעבירה.

שבס הואשם בין היתר במירמה והפרת אמונים. בעניין עבירה, מדינת ישראל נגד שמעון שבס. 1397/03דנ"פ זו נפסק בבית המשפט המחוזי כי לא ניתן להוכיח, מעל לכל ספק סביר, את אשמתו של שבס בעבירה זו, הן

משום שלא הוכחה המירמה בהתנהגותו והן משום שלא הוכחה, לחילופין, הפרת אמונים. ביהמ"ש העליון דחה אך בדיון הנוסף הוחלט ברוב דעות,ברוב דעות את ערעורה של העותרת והשאיר על כנו את זיכויו של שבס,

. נגד דעתו החולקת של המשנה לנשיא מצא, לקבל את העתירה ולהרשיע את שבס

הנשיא ברק: אמון הציבור, טוהר המידות ותקינות פעולת המינהל - כל אחד בנפרד ושלושתם גם יחד - מונחים ביסוד האיסור הפלילי על הפרת אמונים. הפרט ההתנהגותי שעניינו "הפרת אמונים", והפרט הנסיבתי שעניינו

מעשה "הפוגע בציבור" - קשורים זה בזה. מצב של ניגוד עניינים הוא הימצאותו של עובד הציבור במצב בו קיים ניגוד בין האינטרס עליו הוא מופקד לבין אינטרס אחר כלשהו. הפן המחמיר ההופך "ניגוד עניינים" ל"הפרת אמונים" - הוא אותו ניגוד עניינים המביא לפגיעה מהותית באינטרס המוגן על ידי האיסור הפלילי של הפרת

אמונים. נמצא, כי ניגוד עניינים מקיים את היסוד העובדתי של "הפרת אמונים" אם ניגוד העניינים פוגע פגיעה מהותית באמון הציבור בעובדי הציבור, או בטוהר המידות של עובדי הציבור או בתקינות פעולת המינהל הציבורי.

מתמקדת ביסוד העובדתי של העבירה. אין בה ציון של היסוד284הגדרת העבירה של הפרת אמונים בסעיף הנפשי. בתי המשפט הסיקו את הצורך ביסוד נפשי על בסיס עקרונות כלליים. מאז חקיקתו של חוק העונשין

9

( הכלל הינו כי "אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית". בעבירה שאינה תוצאתית -39)תיקון מס' וזו העבירה של הפרת אמונים - המחשבה הפלילית הנדרשת הינה מודעות. בענייננו, שבס היה מנכ"ל משרד

ראש הממשלה. זהו תפקיד בעל השפעה רבה בתוך שרות המדינה וכלפי הציבור הרחב. בפעולותיו הנזכרות הוא היה נתון בניגוד עניינים חריף ביותר. ניגוד עניינים זה התבטא ביחסי החברות הקרובים והאמיצים עם הקבלנים ובקשר העסקי שהיה לו עימם )לרבות קבלת כספים בטרם נעשה עובד מדינה(, ועם בעלי העיסקה הבטחונית. הצטברותם של נתונים אלה יוצרת מתכון בדוק לפגיעה קשה באמון הציבור בשרות המדינה. ניגוד העניינים בו

היה מצוי שבס ביסס גם פגיעה מהותית בטוהר המידות של השרות הציבורי. הוא היה מודע, לטיב הפיזי של ניגוד העניינים בו הוא היה מצוי ולנסיבות הפיזיות שעושות ניגוד זה לפוגע בציבור. על כן יש להרשיע את שבס בשני

פרטי האישום בדבר הפרת אמונים. )תקציר סביר(.

מקורות המשפט הפלילי:החקיקה מתפצלת לחקיקה ראשית ומשנית. . חקיקה.1

חקיקה ראשית:

ב. החלק הכללי90 עד סעיף 1 החוק בנוי משני חלקים: חלק כללי סעיף . 1977 א. חוק העונשין תשל"ז כולל חלק מקדמי )עקרונות( וחלק כללי – דוקטרינות כלליות של קביעת אחריות פלילית, לרבות:

יסודות העבירה וסייגים לאחריות הפלילית. החלק השני הוא רשימה מאוד ארוכה של עבירותספציפיות, ולצידן העונשים עליהן.

ותיקוני חקיקה1936החוק הוא בבסיסו נוסח משולב, הכוונה: הבסיס הוא פקודת החוק הפלילי משנת ישראליים.

, בו תוקן החלק הכללי אשר שינה את כללי האחריות הפלילית.39תיקון מס' תיקון מאוד חשוב הוא . התיקון קבע כללים מסודרים שהיו1995. מרבית ההוראות שלו נכנסו לתוקף ב- 1994התיקון נעשה ב-

קודם לכן רק פרי פסיקה. חשוב לזכור את המהפך, כי כאשר קוראים פסיקה פלילית חשוב לראות אם.39הוא מתייחס למצב המשפטי לפני או אחרי תיקון

א, סעיף שמגשר בין עבירות ישנות לבין החלק90 שהוסיף את סעיף 42תיקון תיקון חשוב נוסף, הוא הכללי החדש.

א לחוק העונשין: פרשנות הדין בדבר היסוד הנפשי שבעבירה90סעיף ()חלק מקדמי וחלק כללי(, התשנ"ד-39בכל מקום בחיקוק שנחקק לפני תחילתו של חוק העונשין )תיקון מס'

(, ושבו היסוד הנפשי שבעבירה בא לידי ביטוי במונח –39 )בפרק זה – חוק העונשין תיקון מס' 1994 )א(20( "זדון" או "מזיד" – יהיה היסוד הנפשי הדרוש להתהוות העבירה – מודעות כאמור בסעיף 1)

רישה, ולענין תוצאת המעשה הנמנית עם פרטי העבירה – גם פזיזות; ( "בכוונה" – מקום שהמונח אינו מתייחס לתוצאת המעשה הנמנית עם פרטי העבירה, יתפרש המונח2)

כמניע שמתוכו נעשה המעשה או כמטרה להשיג יעד כפי שנקבע בעבירה, לפי ההקשר;)א(;20( "ביודעין" או מונח בעל משמעות דומה – יתפרש המונח כמחשבה פלילית כאמור בסעיף 3) ( "יש לו יסוד להניח" או ביטוי בעל משמעות דומה – יתפרש הביטוי כאדם שחשד, כאמור בסעיף4)

(;1)ג()20.21( "התרשלות" – יתפרש המונח כרשלנות כאמור בסעיף 5)

10

(3 )שיעור מס' 24.2.2011

מקורות דיני העונשין)מצגת(

. חקיקה ראשית1

. חוק העונשין המורכב משני חלקים עיקריים: 1.1

.חלק כללי, המורכב מחלק מקדמי וחלק כלליעבירות ספציפיות

.1994 שינה את החלק הכללי לגמרי, נעשה בשנת 39תיקון מס'

סעיף, הוסיפו את 42בתיקון , לא בוצעה התאמה של העבירות הישנות לתיקון, לכן 39במהלך תיקון – סעיף מגשר בין החלק הכללי, ובין החלק של העבירות: נניח שיש בעבירה מסוימת יסוד נפשי,א90

א על מנת לקשר את היסוד הנפשי שמופיע בסעיף90שאינו מופיע בחלק הכללי החדש, נזדקק לסעיף הישן.

חקיקה פלילית מחוץ לחוק העונשין1.2

.1973דוגמה: פקודת הסמים המסוכנים

יש חוקים נוספים שבהם מוזכרות עבירות פליליות, למרות שהעבירות לא מוזכרות בחוק העונשין. איןהיגיון מיוחד.

החלק הכללי והמקדמי של חוק העונשין חל גם על עבירות שנמצאות מחוץ לחוק העונשין, זאת על פיכג.34ס'

כג: כלליות החלק המקדמי והחלק הכללי34סעיף באין בחוק הוראה לסתור, יחולו הודאות החלק המקדמי והחלק הכללי גם על עבירות שלא לפי חוק זה.

. חקיקת משנה2 לחוק העונשין, גם התקנות יכולות לכלול עבירות פליליות.2על פי סעיף

לחוק העונשין, ענישה לפי חקיקת משנה:2סעיף )א( הסמכות להתקין תקנות לביצוע חוק, כוללת אף את הסמכות לקבוע עבירות על התקנות ועונשים על עשייתן; ואולם, עונש מאסר שנקבע בתקנה, תקופתו לא תעלה על ששה חודשים, ואם נקבע עונש

קנס – לא יעלה שיעורו על הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום..)ב( תקנות שבהן נקבעו עבירות ועונשים טעונות אישור ועדה של הכנסת

מגביל את חקיקת התקנות, מבחינת מאסר וקנס. כלומר: נכון שאפשר לחוקק עבירות אבל גם2סעיף יש הגבלה, וגם יש פיקוח של הכנסת.

. חוקי יסוד3 חוקים שיש להם השלכה על חקיקה פלילית ועל פרשנות של חקיקה פלילית, ובוודאי שהם משפיעים

על חקיקה פלילית חדשה.

. פסיקה4

11

הפסיקה לא יכולה להמציא עבירות חדשות יש מאין, אבל הפסיקה מפרשת עבירות קיימות. פס"ד מזרחי הוא דוגמה להתמודדות של הפסיקה, עם פירושו של הסעיף "בריחה ממשמורת חוקית",

ולהצבת הגבולות על ידי הפסיקה )מהי בריחה ומהי משמורת חוקית?(.

השפעת המהפכה החוקתית על דיני העונשין בעבר, בראש הפירמידה ניצבה חקיקת הכנסת – כלומר: הכנסת יכלה לחוקק כל חוק שעולה על

דעתה. היום, לאחר חקיקת חוקי היסוד – כל חקיקה חדשה כפופה לחוקי היסוד, ובכלל זה גם חקיקהפלילית.

-2חקיקה פלילית פוגעת בזכויות המנויות בחוקי היסוד. למשל: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, סעיפים מכיל את זכויות מנויות: חירות, כבוד האדם, פרטיות וכדומה. אלו הן זכויות שהאיסור הפלילי עלול5

לפגוע בהן, ובדר"כ גם פוגע בפועל.

לעיתים הפגיעה היא בערך נוסף. למשל: עבירות שפוגעות בחופש הביטוי, כדוגמת עבירות של פרסוםהסתה לגזענות או פרסום תועבה. עבירות על איסור ביגמיה פוגעות בחופש הדת.

נחקק לאחר חקיקת חוקי היסוד, ב-39גם ההוראות הכלליות צריכות לעמוד בתנאי חוקי היסוד )תיקון 1994 .)

חקיקה ישנה צריכה להיות מפורשת לאור חוקי היסוד

לכמה שעות אפשר לעצור אדם בלי צו. השאלה שעלתה צמח נגד שר הביטחון.6055/95בג"צ בפסק הדין: איך מתייחסים לחוק ישן שהוכנס בו תיקון אחרי חקיקת חוקי היסוד, בעיקר במצבים בהם

התיקון מקל.

שנות מאסר.10נניח שיש סעיף עבירה, שבו ההתנהגות מאוד טריוויאלית, אבל קבוע לצידה עונש של הכנסת מתקנת ומורידה את העונש. על פי ההלכה בפס"ד צמח, מה שקובע הוא התאריך.

כאשר מתקנים חוק קיים שפוגע בזכות יסוד, כך שהוא מיטיב עם הנאשמים. האם בסיטואציה שבה המחוקק היטיב את המצב, עדיין ניתן לתקוף את החוק? הרי למרות שיש הטבה, עדיין זה חוק שפוגע )אם היו מחוקקים את החוק כחוק חדש לאור חוקי היסוד, הוא לא היה עובר(. הפסיקה קבעה: מכיוון

שהתיקון הוא חדש, אפשר לתקוף את החוק הישן על ידי התיקון החדש.

שנחקקו אחרי המהפיכה החוקתית,תיקון של חוקכלומר, בבג"צ צמח קבע בית המשפט שכל חוק, או כפוף אוטומטית לחוקי היסוד. לא בודקים אם התיקון מיטיב או מרע את מה שהיה פעם. מה שחשוב הוא התאריך. הרעיון של ההלכה: לפשט את הדיונים. להגיד שבסך הכל אנחנו רוצים שתמיד חקיקת

הכנסת תהיה כפופה לחוקי היסוד, על ידי גישה "טכנית".

תקפותו של חוק פלילי חדש תיבדק בשלושה שלבים:

בדיקה האם נפגעה זכות יסוד מוגנת..1האם הדבר נעשה לפי פסקת ההגבלה?.2מהי התרופה המתאימה / הסעד? )לבטל את החוק, לפנות לכנסת ולבקש תיקון(..3

. האם נפגעה זכות יסוד מוגנת?1

א. באילו תנאים ניתן34. פס"ד סילגדו בודק את חוקתיות של סעיף סילגדו נגד מד"י4424/98ע"פ א מטיל אחריות34להפעיל אחריות על שותפים לעבירה מתוכננת, שנגררו לעבירה נוספת. סעיף

פלילית על אדם שלא ביצע את העבירה הנוספת בפועל, על ידי ההסדר בסעיף זה. זה סעיף מורכב)נלמד בסוף השנה(.

12

הסעיף נתקף כסעיף הכובל אדם לאחריות פלילית אישית, גם למעשה שהתפתח, למרות שהמסייע לא התכוון )אין מנס ריאה(, ולא ביצע בפועל )אין אקטוס ריאוס( את העבירה. הסדר זה מאוד מרחיב את

האחריות הפלילית, ועל כן טענו שאינו חוקתי.

השופט ברק קובע שכל חקיקה פלילית פוגעת בזכויות יסוד מוגנות של הנאשם )שמו הטוב, חירותו וכו'(, ולכן יש לבדוק אם התקיימו תנאי פסקת ההגבלה או לא. השופט ברק אומר שבמקרה זה

מתקיימים תנאי פסקת ההגבלה והנאשם הורשע.

השופטת שטרסברג-כהן מביעה עמדה שונה: כלל לא ברור שצריך לבחון את פסקת ההגבלה. היא טוענת שהמשפט הפלילי הקיים מאזן בין זכויות יסוד של העבריין, ובין זכויות יסוד של הקורבן. כל עוד

האיזון שהחוק הפלילי עושה הוא ראוי – אין פגיעה בזכות יסוד מוגנת, ובכלל לא צריך להגיע לשלב השני שבו תיבדק פסקת ההגבלה. זוהי חשיבה מחודשת העולה בקנה אחד עם גישות מודרניות

המעלות על נס את זכויות הקורבן.

המשפט הפלילי הוא משפט ציבורי, המדינה )גוף בעל הרבה מאוד כוח( מול הנאשם )העבריין, האדם הבודד(. זו התמונה הקלאסית של המשפט הפלילי, על כן המצב הראשוני כלל הקפדה על זכויות

נאשמים והעבריינים, ובתוך זה נשכחו הנפגעים. לאט אט התחילו להבין שגם הנפגעים זכאים לזכויות. בעת חקיקת "חוק זכויות נפגעי עבירה".2001זוהי מהפיכת הקורבנות משנת

אומרת שטרסברג-כהן שברוח חוק זכויות נפגעי עבירה, המשפט הפלילי הוא איזון זכויות של החברה. לדוגמה: אם יודעים שיש אנס סידרתי שמסתובב ברחובות, הנשים מפחדות לצאת לרחוב ובגלל זה

נפגעת זכות יסוד מוגנת שלהן.

. האם החקיקה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה2 גם לאחר חקיקת חוקי היסוד, אין זכויות מוחלטות! צריך לבדוק את תנאי פסקת ההגבלה בכמה

פרמטרים. צריך לבדוק האם הפגיעה נעשתה בחוק או על פיו. במשפט פלילי, בוודאי שהפגיעה היאבחוק! אין עבירה פלילית מכוח פסיקה.

התנאי השני בפסקת ההגבלה: האם החוק הפוגע הולם את ערכיה של מדינת ישראל? כאן ברורשאיסורים שיש בהם אלמנטים של גזענות לא יעברו את השלב הזה.

התנאי השלישי: האם החוק נועד לתכלית ראויה. למשל: הגנה על שלמות הרכוש, ביטחון המדינה. בשאלה זו נזכיר את נושא הפטרנליזם: האם הגנה על אדם בפני עצמו היא תכלית ראויה? כמו כן,

המחלוקת היא גם בנושא אכיפת מוסר. פטרנליזם ואכיפת המוסר שנויים במחלוקת מבחינת האם הםמהווים תכלית ראויה.

התנאי הרביעי: במידה שאינה עולה על הנדרש. המשפט הפלילי הוא הכלי החריף ביותר של טיפולחברתי בהתנהגויות. הכלי החריף הזה, צריך להישמר למעשים החמורים יותר.

עקרון הפרופורציה יאמר שהאם התמודדות אם תופעה חברתית שלילית חייבת דווקא להשתמש במשפט הפלילי. למשל: הטרדה מינית בצורותיה הקלות, אולי אפשר להסתפק בעילת תביעה בדיני

עבודה או בתביעה נזיקית. בנוסף, חומרת העונש צריכה להיות מידתית לחומרת העבירה. ישנם סוגים שלא יעמדו במבחן החוקתיות. למשל: עונש מוות – האם ראוי או לא? ישנן למשל מדינות שמענישות

בקטיעת יד על גניבה. עונש זה הוא לא מידתי.

הערה: בהליך פלילי, בית המשפט יכול לדרוש מהעבריין פיצוי עונשי לנפגע. למשל: בפרשת קצב, התביעה רוצה לדרוש פיצוי לנפגעות, וזה בלי קשר להליך אזרחי. זה לא פשוט לפתוח בהליך אזרחי, ומצד שני: הרבה פעמים העבריינים אינם בעלי אמצעים, ולכן הנפגעים יוצאים קירחים מכאן ומכאן.

האם המדינה צריכה לתת פיצוי? יש התקדמות בעניין ויש תחומים בהם זה קיים – אבל הדרך עודרחוקה.

13

עקרון החוקיות)מצגת( עיקרון בסיסי בדיני העונשין.

במילים פשוטות: אין להטיל אחריות פלילית, ללא"אין עונשין אלא אם כן מזהירין".העיקרון אומר עבירה פלילית מפורשת. כל מה שלא אסור מפורשות – הוא מותר.

, עקרון החוקיות נמצא בסעיפים הראשונים, למרות שהמילים עצמן לא מופיעות,39כיום, אחרי תיקון העיקרון והנגזרות שלו מופיעים

הערה: העיקרון הוא הפוך מעיקרון חוקיות המנהל, הנהוג במשפט הציבורי.

העיקרון משרת שתי תכליות עיקריות )ועל כן הוא כה חשוב(:

. אזהרה מראש תאפשר הכוונת התנהגות.1

אנשים נורמטיביים יוכלו לכלכל את צעדיהם )לכוון את התנהגותם( בהתאם למותר ולאסור. ההנחההיא שאנשים יודעים את החוקים ולכן הם יכולים לכוון את התנהגותם לפי הוראות החוק.

מצד שני, מרבית האנשים יודעים רק את החוקים הרלוונטיים להתמחות שלהם. מהנדסים מכירים את חוקי התכנון והבניה, אנשים שעובדים בתחום המס מכירים את החוקים הרלוונטיים לתחומם, אבל

לאדם "מהרחוב" אין ידע בנושא.

. אזהרה מראש תמנע שרירותיות וחוסר אחידות ביחס המשפט לאחר מעשה .2

אם לשלטון לא היו את הכללים מראש, לא הייתה אחידות ולא צדק.

נגזרות של עיקרון החוקיות עצם הסמכות ליצור עבירות. סמכות ליצור איסורים פליליים בחוק או על פי חוק שפורסמו בדין.1

פליליות היא רק בחוק, או על פי חוק. אי אפשר ליצור עבירות בפסיקה. "אין עונשין מן הדין". חייבתלהיות עבירה בחוק. הסעיף הראשון בחוק העונשין קובע את הכלל הזה בצורה מפורשת.

לחוק העונשין: אין ענישה אלא לפי חוק.1סעיף אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על-פיו.

עניין נוסף שמצטרף לנושא זה, הוא פומביות החוק. חוק צריך להיות מפורסם כדין.

יש כיום שתי עבירות תקיפה נפרדות )תקיפה סתם ותקיפה חמורה(. בהינתן מצב שבו היה לנו רק סעיף תקיפה רגיל, בית המשפט לא יכול היה להחליט שבמקרה של תקיפה חמורה, העונש יהיה של

יותר משנתיים שנקבעו ב"תקיפה סתם".

יש יתרון בלאפשר לפסיקה להגיב ממקרה למקרה, ומאוד יכול להיות שהיו מגיעים לתוצאות יותר צודקות. כלומר: עיקרון החוקיות גורם לנו "לשלם מחיר" במקרים בהם ישנו שינוי בחקיקה, באופן

שעבירה מסוימת "התפספסה". למשל: שכחו את עבירת התקיפה הגורמת חבלה, ואז אי אפשר לתתעונש חמור, גם אם מדובר על תקיפה חמורה.

לחוק העונשין198 כדוגמת סעיף . דיוק החוק - שאיפה לצמצום השימוש במונחים מעורפלים,2ופ"ד אש"ד.

14

הנגזרת הזו פונה אל המחוקק, ומבקשת להימנע, או לפחות להשתדל להימנע משימוש בביטויים מעורפלים. שימוש במונח מעורפל גורם לכך שבית המשפט מעניק את הפירוש ובזאת נפגע עיקרון

החוקיות.

בחקיקה המודרנית יש נטייה להתנסח בביטויי סל, כלליים ומופשטים. לצד זה, צריך בחקיקה הפליליתלשאוף לצמצום השימוש בביטויים אלו.

, אשר התבטל מספר החוקים בשנת198פס"ד אש"ד דן בסעיף - אש"ד נגד היועמ"ש53/54ע"פ ( עד שביטלו אותו.54. פס"ד אש"ד ניתן ביחס לסעיף זה, אבל עברו המון שנים )משנת 2008

שנים". זוהי הגדרה מעורפלת3: "העושה מעשה העלול להביא לתקלה ציבורית דינו מאסר 198סעיף שאפשר להכניס אליה המון דברים. בפס"ד אש"ד בוצעה השבתה כללית למספר שעות של חברה שיש

לה מונופול על הסעות, וההשבתה הוגדרה כמעשה שעלול לגרום לתקלה ציבורית. בית המשפט הרשיע על סמך הסעיף, אך מתח ביקורת על הסעיף. ובאמת, אפשר להשתמש בסעיף הרבה מאוד

סיטואציות. למשל: בפס"ד אחר, הכניסו סעיף בעניין קיום טקס נישואין בין כהן לגרושה.

גם היום יש המון עבירות לא ברורות, כגון: עבירה של מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור )סעיף(. מנסים לנסח מחדש את העבירות על מנת למנוע מצב של פגיעה בעקרון החוקיות.284

דיוק החוק מופנה למחוקק. בית המשפט לא ימהר לבטל חוק, אבל יבחר בפרשנות המצמצמת אשרתיקח בחשבון את עיקרון החוקיות.

. ענישה ידועה מראש.3

)א(300ענישה ידועה מראש. ענישת מקסימום ברוב העבירות. ענישת חובה מועטת, למשל: סעיף ב לחוק העונשין.377א-377לחוק העונשין, וכן ענישת מינימום: ר' סעיף

לחוק העונשין מתייחס גם על העבירה וגם על העונש.1סעיף

מקובל לומר שמספיק שקיים עונש מקסימום, זה ממלא אחר עיקרון החוקיות. בחוק העונשין, מרבית )א( - אם בית המשפט300הסעיפים מכילים רק את עונש המקסימום. ענישת חובה קיימת עבור סעיף

מחליט שמדובר ברצח, הדין הוא מאסר עולם "ועונש זה בלבד" )הכוונה היא שאין לתת פחות מעונשזה(.

ב, בענייו עבירות של סחר בבני אדם מכילים עונשי מינימום.377א, 377סעיפים

. במילים אחרות, גם בעונש חובה וגם95)א( הוא סעיף כללי שנוסף במסגרת התיקון בשנת 35סעיף בעונש מינימום – משאירים פתח מילוט, למקרים יוצאי דופן.

א. לחוק העונשין: עונש חובה ונסיבות מקלות.35סעיף )א( הורשע אדם בעבירה שדינה עונש חובה, ניתן להטיל עליו עונש קל מעונש החובה הקבוע לעבירה, אם

העבירה נעברה בנסיבות מקלות מיוחדות שיפורשו בגזר הדין.)ב( הוראות סעיף קטן )א( לא יחולו על אלה:

א;300, למעט במקרים המפורטים בסעיף 300( עבירת רצח לפי סעיף 1)( עבירה לפי –2)

;1950)א( חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, התש"י-;1950)ב( חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, התש"י-

.1971)ג( חוק הטיס )עבירות ושיפוט(, התשל"א-

אכיפה בלתי שוויונית פוגעת בעיקרון החוקיות

15

הלנה תורג'מן ניהלה בית בושת, והועמדה לדין בעבירה של ניהול- תורג'מן נגד מד"י 3520/91ע"פ בית בושת וסרסרות. באותם ימים היה עונש מינימום של מאסר חובה. טענתה הייתה שבמציאות שבה קיימים המון מכוני ליווי, והמשטרה אינה אוכפת את מקרי הזנות, לא ייתכן שדווקא אותה ישליכו לכלא.

בית המשפט, בדעת הרוב החליט שצריך לממש את כוונת המחוקק ולא להסתפק במשהו סימלי )אסור שאוזלת היד של המשטרה, כתוצאה ממחסור בכוח אדם, תגרור את אוזלת היד של בתי המשפט(. השופט חשין, בדעת מיעוט, אמר שבמציאות שבה המשטרה לא אוכפת את העבירות, אלא אם יש

תלונת של השכנים, המשטרה הפכה את העבירות הללו לעבירות מטרדים. הרעיון של חשין, אשר לא התקבל, שבגזר הדין צריך להביא בחשבון את המדיניות של המשטרה. המשטרה יצרה מצב משפטי

קיים, והתעלמות מהמצב הזה פוגעת בעיקרון החוקיות ויוצרת שרירותיות של השלטון. על פי חשין, מדיניות המשטרה הציגה לעבריינית את הדין הלכה למעשה, שהרי אדם מכוון את התנהגותו על פי מה

שהוא רואה בשטח. על כן יש להרשיע את הלנה בעונש ההולם את ההתייחסות לזנות כאל עבירתמטרד, ולא כאל עבירת מוסר.

כללי התחולה בזמן. הטלת אחריות פלילית רק בהתאם לחקיקה תקפה מבחינת הזמן והמקום. 4 7-17 לחוק העונשין. כללי התחולה לפי מקום עשיית העבירה נקבעים בסעיפים 3-6נקבעים בסעיפים

לחוק העונשין.

החוק שעל פיו אדם הורשע צריך להיות תקף מבחינת המקום והזמן. הסעיפים קובעים למשל שאין ענישה רטרואקטיבית , או מה יעשה בעניין שהשתנה לגביו הדין בין המשפט לבין מתן פסק הדין

הסופי.

ככל שהפרשנות מתרחק מלשון הסעיף, כך יש פגיעה בעיקרון החוקיות.. פרשנות בפלילים. 5

הם נושאים גדולים שילמדו בנפרד(.5 ו-4)נושאים

(4 )שיעור 28.2.2011

בשיעור הקודם דובר על עיקרון החוקיות: "אין עונשין אלא אם כן מזהירין".אנשים יוכלו לכוון התנהגות מראש..1למנוע שרירותיות של השלטון..2

לעיקרון, יש שורה של נגזרות:הסמכות לחוקק, ליצור עבירות, נתונה רק בידי המחוקק ולא בידי הפסיקה..1 בהירות האיסור הפלילי, כלומר: דיוק החוק. כאשר רוצים לחוקק איסור פלילי, אין אפשרות.2

להשתמש בביטויים מעורפלים. ענישה. העונש גם צריך להיות קבוע וידוע מראש. ראינו שהשיטה שלנו מסתפקת בענישת.3

מקסימום על מנת לקיים את עקרון החוקיות )פס"ד הלנה תורג'מן(. למרות הביקורת, זה נתפסכהולם את עיקרון החוקיות.

פרשנות בפלילים. ככל שמתאפשרת פרשנות רחבה יותר, יש יותר פגיעה בעיקרון החוקיות. .4 תחולה במקום ובזמן. חייב שתעבר העבירה לפי הכללים של תחולה בזמן ובמקום. בחקיקה.5

הפלילית, מכיוון הפגיעה בזכויות היסוד הבסיסיות – זה עניין הרבה יותר חריף.

פרשנות בפלילים על בסיס הדרישה של עיקרון החוקיות, צמחה גישה שלפיה יש לפרש איסור פלילי בצורה דווקנית –

פרשנות שעולה באופן ברור ממילות הסעיף. הגישה הייתה שמתן פרשנות רחבה לאיסור פלילי פוגעת בעיקרון החוקיות, ולכן יש לנקוט בפרשנות מצמצמת, שבדר"כ מקלה עם הנאשם. אי אפשר לתת

פרשנות מרחיבה בפלילים, מעבר למה שהנאשם קורא ומבין בחוק, כי אחרת יש פגיעה בוודאות שלה"מותר והאסור".

16

ההתפתחות ההיסטורית, ואיך והתזוזה מהגישה הנ"ל:

. פרשנות מצמצמת שמקלה עם הנאשם.1

פס"ד בר-שלום דיבר על אדם שהחנה מכונית במקום שהיה בו - בר שלום נגד מד"י281/69ע"פ 7 בערב, ועד 19". הטענה שלו היתה שהוא חשב שזה מ-0900/1700שלט שהחניה אסורה "בין השעות

היה9:00-17:00בבוקר למחרת )שילוט צריך להיקרא מימין לשמאל, ואולם אין חולק כי אם היה נרשם צריך לקרוא את ההוראה משמאל לימין(. בית המשפט זיכה אותו מהטעם שאיסור פלילי צריך להיות

ברור: "הרשות, בבואה להציב תמרור, צריכה להבליט את כוונתה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים."

בית המשפט קבע שפרשנות מרחיבה פוגעת בעקרון החוקיות. אדם שרואה שלט, לא צריך להרהר לגבי מה אומר השלט, ושצריך ללכת עם הנאשם. הערכאות הנמוכות יותר חשבו שאפשר להרשיעאותו, משום שברור שבאזור תעשיה שפעיל בשעות היום, הכוונה היא שאסור לחנות בשעות הבוקר.

. פסק דין נגד הרש ברנבלט שהיה מפקד המשטרה היהודית ברנבלט נגד היועמ"ש77/64ע"פ לחוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם: "מתן יד למסירה של אדם5)יודנרט( בפולין, והאשימו אותו בסעיף

נרדף לידי שלטון עוין בארץ עויינת בתקופת שלטון הנאצים". הוכח שברנבלט שמר על הסדר בזמן עריכת סלקציה ודאג שאנשים לא יעברו מקבוצה לקבוצה, ומנע בריחתם מאותו המקום. השאלה היא: האם בעצם זה שהוא מנע בריחה, האם זו הסגרה לשלטון הנאצי? ההגנה התייחסה לכך שכל היהודים

היו כבר מרוכזים באותו המגרש, ולכן כבר נמסרו לנאצים.

בית המשפט קבע: המסירה היא פיזית, או שהיא הבאת מידע שיגרום למסירה. על פי הגדרות אלו, אם האסירים שאת בריחתם מנע ברנבלט כבר נתפסו, אזי מניעת הבריחה היא לא מסירה )כמו להרוג

אדם שהוא כבר מת(.

בית המשפט אמר שלמרות שמדובר במעשה נפשע, הוא לא נכנס לקטגוריה של "מסירה". בית המשפט מדגיש שזה כלל פשוט שאין להרחיב את הפרשנות השיפוטית מעבר לתחום משמעות

המילים שנבחרו על ידי המחוקק )גם אם נדמה לנו שמבחינת האינטרס הציבורי ראוי היה להרחיב, יש להעניש רק מכוח הוראה מפורשת. למחוקק הייתה סיבה להשתמש בביטוי "מסירה"(. עוד נאמר

בפסק הדין, שעדיף שאדם לא יקבל עונש על דבר המגיע לו, מאשר יקבל עונש כאשר כלל לא מגיע לועונש.

העמדה לדין בגין חוק עשיית דין בנאצים הם ענישה רטרואקטיבית. כל ההצדקה לענישה רטרואקטיבית נובעת מכך שמדובר במעשים שלפי כל קנה מידה, הם מעשים חמורים מאוד )מעשים

אוניברסאליים(. יכול להיות שעומד לנגד עיני בית המשפט שהחוק מוצדק רק לצורך מעשים שהיו חמורים מאוד, ובזה מצדיקים את הענישה הרטרואקטיבית. בשל כך, יכול להיות שגם היום היו בוחרים

להקל עם ברנבלט, ולדבוק בפרשנות הדווקנית של הסעיף.

. תזוזה מהגישה המצמצמת, מעבר לפרשנות התכליתית.2

פס"ד זה, אדם שזייף מספר על שלדה של מכונית הורשע בעבירה של - ב זקצר נגד מד"י7/78ד"נ זיוף מסמך )למרות שלא זייף מסמך במובן הקלאסי שלו(.

ע"פ, בפס"ד מזרחי )80התזוזה המשמעותית מגישת הפרשנות המצמצמת הייתה באמצע שנות ה- נאמר במפורש )השופט ברק( שגם בפרשנות חקיקה פלילית, אין(, בו מזרחי נגד מד"י787,881/79

להיצמד למילים.

. מזרחי היה אסיר257בעובדות מזרחי העמידו אדם לדין בעבירה של בריחה ממשמורת חוקית. סעיף בחופשה שלא חזר לכלא בתום החופשה. המדינה מעמידה אותו לדין בגין הנ"ל. השאלה: איך לפרש

"בריחה" ו"משמורת חוקית". האם משמורת חוקית היא דווקא משמורת במשמעות הפיזית, אושמשמורת חוקית כוללת גם משמורת נורמטיבית.

17

השופט ברק קובע שלפי תכלית החקיקה, אי חזרה מחופשה של אסיר, כמוה כבריחה. פרשנות שהולכת לפי תכלית החקיקה. ציטוט מפסק הדין, מפי הנשיא ברק: "ניתן לטעון, כי עניין לנו בהוראה

פלילית, וכי יש לפרשה על דרך הצמצום, תוך מתן משמעות "פיסית" בלבד לביטויים "משמורת" ו"בריחה". אין בידי לקבל קו מחשבה זה. חוק פלילי, כמו כל חוק אחר, אין לפרשו לא על דרך הצמצום

ולא על דרך ההרחבה, אלא על דרך מתן משמעות הגיונית וטבעית ללשון החוק כדי להגשים את מלותיו של החוק אינן מבצרים, שיש לכבשם בעזרת מילונים, אלא עטיפהמטרת החקיקה.

."לרעיון חי, המשתנה על-פי נסיבות הזמן והמקום, לשם הגשמת מטרתו הבסיסית של החוק

על פי ברק: חוק פלילי הוא כמו כל חוק אחר, ויש לפרש אותו לפי תכלית החקיקה. פרשנות סבירה של חוק על פי התכלית שלו, לא סותרת את עיקרון החוקיות, מכיוון שהיא נמצאת במתחם האפשרויות

הפרשניות הסבירות. זוהי הגשמת מטרת המחוקק.

בעניין מזרחי, אומר ברק, המטרה של הסעיף לשמור על משמורת חוקית ולמנוע כל סוג של התחמקותבמטרה להגן על המערכת הנורמטיבית.

מהי תכלית החקיקה וכיצד מגלים אותה?-פרשנות תכליתית ניתן לפרש את תכלית החקיקה בשני מובנים:

, או במילים אחרות: מה היתה מטרת המחוקק בעת שחוקקתכלית היסטורית של החקיקה.1את החוק? מה רצה המחוקק להשיג באמצעות החקיקה?

. איך פרשן בן זמננו, לאור עקרונות היסוד של המשפט הפלילי ושלתכלית אובייקטיבית.2 השיטה הנהוגים היום, מפרש אובייקטיבית את תכלית החקיקה. על פי זה: המחוקק הוא לא

היחידי שמפרש את החקיקה. הפרשן יפרש בעיניים של היום – מהי התכלית. זה הרבה מעברלתכלית היסטורית.

ברק קובע, שכאשר מחפשים את התכלית, מחפשים אותה ברמות שונות ואנחנו לא מחויבים לתכלית ההיסטורית. בודקים מהי התכלית הספציפית, אילו עקרונות יסוד של המשפט הפלילי יכולים להשפיע

על הפרשנות )חזקת החפות, עיקרון האשמה(, ואילו עקרונות יסוד של המשפט )שיוויון, כבוד האדם( משפיעים, כולל החזקה שאומרת שהתכלית עולה מן המונחים הלשוניים שנעשה בהם שימוש )כלומר:

.התכלית נבדקת גם היסטורית וגם אובייקטיביתגם הנוסח עוזר להבין את התכלית(.

השופט חשין אומר שהחיקוק הוא כמו לחם שיצא כבר מהמאפיה, ולאופה אין שליטה על מה ימרחועליו.

לחוק6בפס"ד זה עומד לדיון סעיף בורכוב נ' יפת: 677/83הדגמת הפרשנות התכליתית דרך ע"פ איסור לשון הרע. חוק זה מגדיר עוולה נזיקית של לשון הרע, ומגדיר לצידו עבירה פלילית. ההגדרה של

העבירה הפלילית שונה מהעוולה הנזיקית, כאשר אחד ההבדלים המשמעותיים בין העוולה הנזיקית לעוולה הפלילית אלו המילים "בכוונה לפגוע" ובית המשפט צריך להחליט איך לפרש את הביטוי

"בכוונה".

לחוק איסור לשון הרע: עבירה6סעיף . המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע, דינו -מאסר שנה אחת

הנתבע הוא עורך עיתון "הארץ" באשמה שלפיה בכתבתו הואשם עוזר מנכ"ל מועצת הירקות בזיוף. השאלה הפרשנית בפסק הדין היא מהו פירושן של המילים "בכוונה לפגוע". והרי, עיתונאי שמפרסם

משהו, בין אם אמת או לא, מטרתו היא לפרסם, לא לפגוע. ומה לגבי המקרים בהם העיתונאי מפרסםמשהו, למרות שהוא יודע שזה יפגע?

משמעויות אפשריות למילה "בכוונה":2לדברי ברק, שבעברית יש האדם צופה את האפשרות שהמעשה שלו יפגע, וכן מעוניין שמישהו יפגע..1

18

אין לאדם עניין לפגוע, אולם הוא מודע לעובדה כי ברמת הסתברות גבוהה כי הדבר עלול.2לפגוע.

מילולית, אומר ברק, המילה "בכוונה" סובלת את שתי הפרשנויות הנ"ל. יכול להיות שהיא כוללת רצון, ויכול להיות שהיא מסתפקת רק בציפייה ברמה גבוהה של וודאות, ובכל מקרה: שתי האפשרויות

גורמות לעבירה להיות מצומצמת יותר מהעוולה הנזיקית, ועדיין יש להכריע בשאלה מתי העבירהתכנס למישור הפלילי.

היות והלשון וההיסטוריה החקיקתית לא עוזרות לפרש, ברק עובר לתכלית האובייקטיבית: לעקרונות הכלליים של שיטת המשפט )מוסר, צדק, שיוויון חופש ביטוי וכדומה(. בהקשר הספציפי, קובע ברק,

עקרונות יסוד שמהווים בסיס לפרשנות:4שישנם זכות לשם טוב של הנפגע.1חופש הביטוי של התובע.2חופש אישי של התובע.3שלום הציבור.4

ברק מבין שמטרת החוק לא מצטמצמת להגנה על שמו הטוב של הנפגע, כדי לומר שמדובר בעבירה פלילית. רק הרצון לפגוע באחר מצדיק את העבירה הפלילית שכן שלום הציבור נפגע. מבחינת ברק יש

, ולארצון לפגועלפרש את הסעיף בצורה מצמצמת ולומר שהוא מתייחס רק למצב שיש פרסום מתוך מסתפקים בידיעה ברמה גבוהה של וודאות.

כא 34 פרשנות של נורמה פלילית - עיון בסעיף

ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל כא.34סעיף פרשנות, ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין.

הסעיף קובע, רק אחרי שניסו לפרש סעיף על פי תכליתו ולא הגיעו למסקנות, או שהתכלית הובילה למבוי סתום, ילכו עם מה שמקל עם הנאשם. סעיף זה מקבע את פסיקתו של ברק לפרשנות תכליתית

של סעיפי חוק פלילי.

כא. אהובה לוי34 פס"ד קצר ופשוט שמסביר את סעיף , הוא אהובה לוי נגד מד"י3237/99רע"פ נהגה ברכב כשלאוזנה מחוברת אוזניה אחת, והועמדה לדין על פי התקנה: "לא ינהג אדם ברכב,

לחוק הפרשנות: יחיד =5כשלאוזניו מחוברות אוזניות". המדינה התבססה בכתב התביעה על סעיף רבים.

כא ובודק מהי הפרשנות התכליתית, וזו לא עוזרת לו לקבוע מה התוצאה ואיך34בית המשפט עובד עם פרשנויות סבירות שמתיישבות עם הסעיף:2צריך לפרש, כי ישנן

התכלית היא למנוע נתק מהנעשה בכביש. השאלה היא איזה נתק רוצה הסעיף למנוע. ברור שלא כל הפרעת קשב היא אסורה )מותר לשמוע מוזיקה(. יכול להיות שהמחוקק רצה למנוע ניתוק דרסטי של

שני הפירושים מתיישביםשתי האוזניים, ויכול להיות שהוא רצה למנוע נתק גם ברמה של אוזן אחת. מתייחסת רק לשתי5נקבע כי תקנה עם התכלית, ולכן יש לפנות לפירוש המקל עם הנאשם.

אוזניות על שתי אוזניים.

הערה: פס"ד אהובה לוי מדבר על עבירה מאוד קלה, ונדמה שבעברות חמורות יותר, בית המשפט ימצא את הפרשנות הנכונה לפי התכלית )ויעצור כבר בשלב זה(. אם התכלית היא גם משהו

שמכניסים את עקרונות היסוד של השיטה, את ההיסטוריה ואת דעת השופט, אז בגלל כל הפרמטרים,בדר"כ לא יגיעו ליותר מפרשנות אחת.

הערה: "הפירוש המקל עם הנאשם", אין כוונה לנאשם הספציפי, אלא באופן כללי עם נאשמים באותההעבירה.

19

כיצד פרשנות תכליתית או פרשנות דווקנית היו משיגות תוצאות שונות:

בפס"ד זה רוצים להטיל על חברה בע"מ קנס בגין עבירה שבוצעה מודיעים נ' מד"י.3027/90. ע"פ 1 על ידי רכב של החברה. החברה רוצה להטיל את הקנס על העובד שביצע את העברה, ולטענתה

החברה אינה צריכה לשאת בקנס.

ב( המטיל אחריות של בעל רכב, לעבירות שבוצעו על ידי הרכב, אלא27בפקודת התעבורה ישנו סעיף ) אם הוכיח שמסר את החזקה ברכב לאדם אחר )או שהוא נלקח ממנו ללא רשות(. בכל מקרה,

האחריות היא של "בעל הרכב". השאלה שנדונה בפס"ד מודיעים היא: מי הוא "בעל רכב"?

לענין רכב הרשום(: "בעל" – אחד מאלה... 1בפקודת התעבורה, מנוסחת ההגדרה בזו הלשון )סעיף על שם חבר בני אדם – מנהל פעיל, שותף או עובד מינהלי בכיר בחבר, האחראים לאותו רכב;

. האם המקף פירושו "גם"מהי המשמעות של סימן המקףהפרשנות שנדרשה להבנת הסעיף היא )לרבות(, או שהמקף פירושו "שווה" או "רק". לביהמ"ש ברור שהרעיון הוא להרחיב את האחריות.

כלומר: מבחינת תכליתית, ברור שהכוונה היא שהמקף הוא "לרבות".

בית המשפט קובע שמתחם האפשרויות הלשוניות הם המסגרת וצריך לחפש את מה שמתיישב עם התכלית הסובייקטיבית ההיסטורית, וגם עם התכלית האובייקטיבית על סמך עקרונות היסוד של

השיטה. בית המשפט מעדיף בפסק דין מודיעין פרשנות תכליתית, ופוסק שברור שהחברה היא גםבעלת הרכב. הרצון ליצור פרשנות תכליתית מחייבת לומר שהפרשנות הנכונה היא "לרבות".

השופטת נתניהו: ככל שהפרשנות התכליתית יותר ברורה, אנחנו מוכנים ללכת רחוק יותר.

נאשם העמיד את מכוניתו במקום שמיועד לפריקה וטעינה, וטען לוין נגד מד"י. ה2940/94. ע"פ 2 שהוא "פרק" מסמכים לעורך הדין שלו. בית המשפט אומר שנכון שמבחינה לשונית אפשר גם לפרוק

נוצות, אבל לא כל מה שנדחס למשמעות הלשונית של המילה – הוא הפירוש הנכון.

כלומר: מבין האפשרויות הלשוניות, ייקחו את הפרשנות שעולה גם עם התכלית וברור שפריקה וטעינה זה עניין מסחרי. בית המשפט מגיע למסקנה שיש הבדל בין מכוניות פרטיות למסחריות, וכמובן שלא

מקבל את הטענה. נראה שגם בעזרת פרשנות דווקנית לא הייתה מתקבלת טענה כזו.

91 ו-90ג'ברין הוא עיתונאי מאום אל פאחם שפרסם בשנים ג'אברין נ' מד"י. 8613/96. דנ"פ 3 "האמת לאמיתה, אגיד שלושה מאמרים בהם אמירות גזעניות, כאשר במאמר השלישי ג'ברין כתב כך:

לך, ידידי, שכל אימת שאמרתי: 'הידד, הידד' והשלכתי אבן, השתלטה עלי התחושה שהנצחון קורא לנו: 'הוסיפו לזרוק, הגבירו סבלנות, יותר לתרום ולהתעקש, ואהיה לכם השחר, שאתם מצפים לבואו מזה זמן רב'. לא אכחיש,

ידידי, שכל אימת שצעקתי 'הידד, הידד' והשלכתי בקבוק תבערה, אני מרגיש, שאני עוטה הוד ותפארת, אני מרגיש, שמצאתי את זהותי ושאני לוקח חלק בהגנה על הזהות הזאת ושאני אדם ראוי לחיות חיים מכובדים.

תחושה זאת מעוררת בתוכי רגשות יפים".

המאמר השלישי הוא זה שעומד לדיון. בעקבותיו הואשם ג'אברין בתמיכה בארגון טרור, עבירה לפי)א( לפקודה למניעת טרור. עבירה זו קובעת:4סעיף

. אדם –4 )א( המפרסם, בכתב או בעל פה, דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי-אלמות העלולים לגרום למותו של אדם או

לחבלתו, או לאיומים במעשי אלמות כאלה;...

לירות או לשני1,000ייאשם בעבירה, ובצאתו חייב בדין, יהא צפוי לעונש מאסר עד שלוש שנים או לקנס עד העונשים גם יחד".

20

)א(4)א(? האם לתוך ס' 4השאלה שעומדת לדיון: האם בגלל הציטוט לעיל אפשר לומר שהוא עבר על צריך "לצקת" את המילים "ארגון טרור". כלומר: האם הכוונה היא לאלימות של ארגון טרור, או לאלימות

בכלל?האם צריך לקרוא את הסעיף בצמצום ולפרש אותו רק בהקשר פעילות של ארגון טרור?

דעת הרוב במקרה זה פסקה שהצמדות לצד המילולי של הסעיף, היא לרעת הנאשם. בית המשפט אומר שבדיקה לאור תכלית החקיקה, מביאה למסקנה שיש לייחס את הסעיף רק לפעילות של ארגון

)א(.4טרור: זאת לאור מיקומו של הסעיף, והשוואה לסעיפים שנמצאים בסביבת סעיף

נימוק נוסף היא בדיקת האיסור לאור עקרונות היסוד של השיטה. בית המשפט מעדיף את הפרשנות)א(.4שפוגעת פחות בחופש הביטוי. בשל כל הנ"ל בית המשפט מזכה את ג'אברין מהאישום בגין

השופט קדמי אומר בדעת מיעוט שיש כאן אקטיביזם שיפוטי מוגזם. התוספת של "חבר בארגון טרור" היא אקטיביזם שיפוטי שחורג מפרשנות לגיטימית, כי מבחינת האינטרס הציבורי, גם פעילות של אדם

בודד היא מסוכנת.

לפני פסק דין ג'אברין העמידו לדין את הרב עידו אלבה והרשיעו אותו בסעיף. בדנ"פ ג'אברין שינו אתההלכה שנפסקה בפס"ד אלבה.

21

3.3.2011 ( 5שיעור )

(. מ"י נ' ברק כהן10987/07דנ"פ )חזרה על המצגת משיעור קודם. המלצה: לקרוא את

כללי תחולה בזמןנושא של תחולה במקום ילמד בתרגול, בשיעור ילמדו כללי התחולה בזמן בלבד.

חקיקה בדין מהותי חלה ככלל, מכאן ולהבא, אלא אם החקיקה עצמה סותרת את ההנחה הזו. בסעיף כל פקודה תקבל תוקף ביום פרסומה ברשומות, בלתי אם)א( לפקודת סדרי שלטון ומשפט נכתב: "10

נקבע בה כי תקבל תוקף בתאריך מוקדם או מאוחר מיום הפרסום".

במשפט הפלילי הנושא של תחולה בזמן הוא מאוד חזק, כי הוא משיק לעיקרון החוקיות )להזהיר מראשמה מותר ומה אסור, מחייב להעמיד לדין רק על פי חוק שהיה תקף בעת העבירה(.

לחוק העונשין, וקיימים שלושה כללים3-6מסגרת הדיון ביחס לתחולה בזמן מתייחסת לסעיפים בסיסיים:

( 3 . החמרה בדין פלילי < מכאן ולהבא )ס' 1

לחוק העונשין: אין עונשין למפרע3סעיף )א( חיקוק היוצר עבירה לא יחול על מעשה שנעשה לפני יום פרסומו כדין או יום תחילתו, לפי המאוחר.

)ב( חיקוק הקובע לעבירה עונש חמור מזה שנקבע לה בשעת ביצוע העבירה, לא יחול על מעשה שנעשה לפניפרסומו כדין או לפני תחילתו, לפי המאוחר; אך אין רואים בעדכון שיעורו של קנס החמרה בעונש.

חוקק חוק למניעת98 חל מכאן ולהבא. למשל: אם בשנת היוצר עבירה חדשה)א(: חיקוק 3סעיף הטרדה מינית, הרי שהחוק יחול רק על מי שביצע מעשים רק אחרי שהחוק נכנס לתוקף.

. אם החליטו להחמיר בענישה, ההחמרה תהיה תקפה רקהחמרה בעונש)ב(: חיקוק שקובע 3סעיף למעשים שנעשו אחרי שההחמרה נכנסה לתוקף. מוסיף הסעיף וקובע שעדכון שיעורו של קנס אינו

נחשב החמרה בעונש.

הרבה לפני הסעיפים הללו היו קיימים, היו מודעים לחוקי התחולה בזמן של החוק הפלילי, ואולםקיימים שני חוקים אשר חלים רטרואקטיבית:

חוק עשיית דין בנאצים ועוזריהם..1חוק למניעת פשע השמדת עם..2

ההצדקה לחוקים רטרואקטיביים מופיעה כפי שהיא מופיעה בפס"ד אייכמן היא, שמדובר במעשיםשבכל קנה מידה, ובמבחינה אוניברסאלית הם פשעים מאוד חמורים.

. 4-5 . הקלות בדין פלילי יחולו על פי רוב למפרע. סעיפים 2

ההיגיון מאחורי הכלל: החברה לא מענישה בגין מעשים שעל פי תפיסת ההווה, הינם מעשים שאין בהם פסול. אם החברה ביטלה את האיסור )למשל: משכב זכר(, אין טעם להעמיד לדין בהווה את אותו

אדם שביצע את העבירה בזמן שהיא הייתה עבירה. למרות שיש לכאורה "כעס" על אדם שעבר על.לא מענישים על הפגיעה בכללים, אלא רק על פגיעה באינטרסים של החברההכללים החברתיים,

, מדברת על כלל39הגישה הפוכה, שמקורה בגישה אנגלוסקסית והייתה קיימת בישראל עד תיקון גורף, גישה פרגמטית אשר גורסת שחקיקה פועלת מכאן ולהבא. על פי גישה זו יש להימנע ממצב שבו

שני נאשמים שעשו בדיוק את אותו מעשה באותו זמן יזכו לדין שונה, רק בגלל שאחד מהם משפטו התארך יותר מאשר השני. בפועל, הבעיה הנ"ל לא צצה, כי המציאות מלמדת שעבירות שבוטלו, יש

22

תקופה שקודמת לביטול שבה כבר לא מעמידים לדין על אותה עבירה. השינוי החברתי קודם לשינויהחוקתי.

בפקודת הפרשנות: "ביטולו של דין אין כוחו יפה להשפיע על זכות או חיוב לפי22, סעיף 39לפני תיקון הדין המבוטל ועל עיצום בשל עבירה עליו." כלומר: הקלות או ביטול חלות תמיד מכאן ולהבא. בתיקון

ביטלו את המילים "ועל עיצום בשל עבירה עליו".39

, ישנם שני פסקי דין בהם ביהמ"ש אפשר תחולה רטרואקטיבית39בפסיקה שקדמה לתיקון מסוימת, למרות שהכלל היה שביטול של דין לא חל רטרואקטיבית:

חבורה של פעילי שמאל נפגשו עם אש"פ בזמן שהיה איסור פלילי. פיילר נגד מד"י621/88ע"פ . 1 לבוא במגע עם חברים בארגון טרור. בעת שהם הועמדו לדין, בוטלה העבירה. ההשלכה הייתה שבית

הייתה רק בעת39, אבל הקל בעונשם. הביטוי לגישה שתוקנה בתיקון הרשיע אותם בעבירההמשפט מתן גזר הדין.

הפסיקה, בלי הוראה חוקית מפורשת מחילה את הכלל של "החלה. מזרחי נגד מד"י63/89ע"פ . 2 רטרואקטיבית של שינוי מקל". מזרחי הקפיץ חברה של הבת שלו לתחנה המרכזית ובדרך ביצע בה

מעשה מגונה בכפיה.

במסגרת שינוי חקיקתי, שהוחל בין מועד ביצוע המעשים ובין זמן העמדתו לדין, המחוקק השמיט בשוגג את עבירת "מעשה מגונה בכפיה". לתקופה מסוימת לא היה בנמצא את העבירה הזו, אלא רק

על בסיס החוק שנים 4 שנים(. בית המשפט המחוזי פסק למזרחי 3את עבירת מעשה מגונה )עד 3. בית המשפט העליון דרש להפחית מעונשו, לעונש שלא יעלה על שהיה קיים בעת ביצוע המעשים

שנים, כי בעת הדיון לא היה בנמצא בחוק "מעשה מגונה בכפיה", למרות שבית המשפט הכיר בנסיבותשבגינם לא קיימת העבירה.

.4 ביטול עבירה לאחר עשייתה, ס' 2.1

. ביטול העבירה לאחר עשייתה 4 נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה - תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם -

יופסקו; ניתן גזר-דין - יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה.

עבירה שבוטלה, לא תהיינה לה שום השלכות. כאשר מדובר בביטול חוק. נניח שהכנסת תחליט לבטל את סעיף משחקי הימורים. מרגע הביטול, אם אדם ישב בבית הכלא בגין משחקי הימורים, ישחררו

אותו, אם עמד לדין, מיד מופסקים ההליכים. העבר הפלילי של הנאשם נמחק ומתבטל.

כלומר: שינוי חקיקה בעוד)א(. 5 שינוי בחוק הפלילי יחול על פסקי דין שאינם חלוטים. סעיף 2.2ההליכים תלויים ועומדים, חל גם על מעשים שבוצעו לפני השינוי ובלבד שפסק הדין איננו חלוט.

. שינוי חיקוק לאחר עשיית העבירה5 )א( נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק-דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה, או בנוגע לעונש

שנקבע לה, יחול על הענין החיקוק המקל עם העושה; "אחריות לה" - לרבות תחולת סייגים לאחריות הפליליתלמעשה.

, כך שעבירת שוד מכילה נסיבה402שינוי בהגדרת העבירה, דוגמה: נניח שהמחוקק משנה את סעיף של "שימוש בנשק חם". נניח שעומד לדין אדם בגין שוד תוך שימוש בנשק קר. כל זמן שפסק הדין אינו

חלוט, יחילו עליו את הדין לפיו שוד הוא תוך שימוש בנשק חם )כלומר: לא ניתן להטיל עליו אחריותפלילית בגין שוד(.

שינוי בנוגע לאחריות העבירה הפלילית, דוגמה: נניח שעבירת השוד נשארה כפי שהיא, אבל שינו את הכללים הקובעים איך מטילים אחריות פלילית. כעת, כדי להחיל אחריות פלילית בגין שוד, לא מספיק

להוכיח מודעות )מחשבה פלילית(, אלא צריך להוכיח כוונה ממש )רף גבוה יותר של יסוד נפשי ממה

23

שהיה קודם לכן(. אם יש נאשם שעשה את המעשה לא בכוונה, אלא רק במודעות, משמע שהאופן שהגדירו את האחריות הפלילית מקל עם נאשם זה, ולכן השינוי יהיה רלוונטי )כמובן, רק אם התיק של

הנאשם עדיין פתוח(.

סייגים, דוגמה: הגנה עצמית היא סיטואציה שמזכה מאחריות פלילית. אם נוספו לעבירה סייגים, יחולוהשינויים על תיקים פתוחים, גם אם בעת ביצוע העבירה לא היה קיים הסייג.

בפס"ד שי דרומי, הנאשם הועמד לדין בגין ירי בבדואים שפרצו לו לחווה, והמתה של אחד מהם. בעקבות הפרשה, הכנסת חוקקה סעיף של הגנה על בית או על משק. הסעיף זכה לכינוי "חוק שי

דרומי". ואכן פסק הדין נקבע בהתייחס לאותו חוק, והנאשם זוכה מאשמת הריגה והורשע בביצוע שלעבירות נשק בלבד.

שנים(, ואז הוא יחול על כל10 שנים ל-16הקלה בעונש, דוגמה: אם העונש משתנה לטובת הנאשם )מ-פסקי הדין שלא נעשו חלוטים.

הכלל: שינוי בחוק שמקל עם הנאשם חל רק על תיקים פתוחים.

מהו פסק דין חלוט מבחינה פרוצדוראלית? פסק דין חלוט הוא פסק דין שאי אפשר יותר לערערהערה: יום להגיש בר"ע, ואם היא45 יום. ערעור ברשות יש 45עליו. ערעור על פסק דין בזכות הוא בתוך

ימים להגשת הערעור. לא תמיד יש סיבה לאפשר בר"ע. כל זמן שזה נמצא30מתקבלת יש עוד במסגרת של דיונים, או שעבר הזמן לערעור ברשות או לערעור בזכות.

)ב(.5 חל למפרע - ס' בענישה פ"ד חלוט – רק שינוי מקל 2.3

הורשע אדם בעבירה בפסק דין חלוט ולאחר מכן נקבע לאותה עבירה בחיקוק עונש, שלפי מידתו )ב(:5סעיף . או סוגו הוא קל מזה שהוטל עליו - יהיה עונשו העונש המרבי שנקבע בחיקוק, כאילו הוטל מלכתחילה

החברה לא מוכנה שכל שינוי בחקיקה יחול על תיקים סגורים. לחברה יש עניין שנקרא "סופיות הדיון",שמחייבת לא לפתוח תיקים סגורים לעיון מחדש. מחילים אחורנית רק שינוי בעונש.

10 המקסימאליות, ועכשיו העונש קוצר ל-16 שנים מתוך ה-15מדובר בעניין טכני: אם העבריין נידון ל- שנים – אין שמירה על פרופורציה.10שנים, אוטומטית העונש מתקצר ל-

החברה מוכנה "לפתוח" תיקים ישנים רק בהקשר לעונש הניתן.

החמרה תמיד היא מכאן ולהבא. הקלה, במקרה שפסק הדין הוא חלוט היא רק במקרהלסיכום: של ביטול העבירה, או במקרה של שינוי: יקלו בעונש בפסקי דין חלוטים, ויקלו באופן כללי על

נאשמים בפסקי דין שאינם חלוטים.

)פיילר ומזרחי הם תיקים ישנים יותר לתיקון, ועל כן לא מתיישבים עם החיקוקים הנ"ל(.

בבוחן יש לבדוק באיזה מצבהאבחנה בין פס"ד חלוט ובין פס"ד שאינו חלוט היא מאוד חשובה.א. 300נמצא פסק הדין. למשל: ביחס לסעיף

א מדבר על עונש מופחת בהתקיים אחת300בעבירת הרצח, יש עונש מאסר עולם חובה. ואולם, מהנסיבות המובאות בסעיף. כמו במקרה של כרמלה בוחבוט )רצחה את בעלה המתעלל( או שוקי בסו

להפחית מעונשם של הנאשמים. נניח95א שחוקק בשנת 300)ירה באביו המתעלל(, אפשר על פי א. וודאי שהתשובה צריכה להיות שתלוי אם פסק הדין300ששוקי בסו ביצע את העבירה לפני שנוסף

חלוט או לא. אם פסק הדין לא חלוט, ברור שההקלה תחול. אולם, אחרי שפסק הדין חלוט, נשאלת?בהקלה בעונשא: האם מדובר 300השאלה כיצד להתייחס ל-

קביעות:2 קבע בית המשפט , רחמיאן נגד מד"י7853/05ע"פ מאז

24

א הוא הקלה בעונש )הפיכת עונש חובה לעונש בשיקול דעת הוא הקלה(.1.300 פעולהב לא עוסק בכל סוגי ההקלה בעונש, אלא רק כאשר ההקלה בעונש דורשת 5סעיף .2

ולא משהו שמצריך שיקולי דעת מחדש.מנהלית פשוטה

כלומר: הקלות בעונש שישפיעו רטרואקטיבית הם רק הקלות שדורשות החלטה מינהלית חותכת, ולאבמקרים בהם יידרש שיקול דעת מחדש. כלל סופיות הדיון גובר.

. עבירות זמן הן עבירות2עבירות אלו מהוות חריג לכלל מס' (. 6. עבירות שהזמן גרמן )סעיף 3שעמדו בתוקף לתקופה מסוימת, ואח"כ הן מתבטלות.

. עבירות שהזמן גרמן6 לא יחולו על עבירה לפי חיקוק שנקבע בו או לגביו שיעמוד בתוקפו לתקופה מסוימת, או5ו- 4סעיפים הוראות

שנובע מטיבו שהוא נתון לשינויים מזמן לזמן.

דוגמאות:

בתקופת הצנע, היו עבירות שאסרו מוצרי צריכה מעבר למוקצב. תקופת הצנע עברה, והיום.1 אין הגבלות ואיסורים שהיו קיימים בתקופת הצנע, ועדיין: מי שעבר עבירות שהן רלוונטיות

לתקופת הצנע ובזמן ביצוע העבירה, העבירות היו בתוקף, צריך לשאת באחריות פליליתמלאה, למרות שהן לא קיימות יותר.

העלאת מחירי הניילונים בתקופת מלחמת המפרץ. נניח שבזמן כזה קיימת עבירה למכור.2 ניילונים ביוקר. היום העבירות לא קיימות, כלומר: זו עבירה שהזמן גרמה. ההיגיון: בעבירות מהסוג הזה, שום דבר לא השתנה מבחינת התפיסה החברתית, השינוי היחידי הוא השינוי

במציאות. העמדה כלפי מכירת ניילונים ביוקר עדיין היא עמדה שזו התנהגות פסולה!

)פס"ד פיילר הוא ישן לסעיפים האלו, ולכן ההתייחסות בפסק הדין היא שונה(.

, והתעוררה לגביהם שאלה ביחס למועד התחולה 3-6 עניינים שאינם מנויים במפורש בסעיפים שלהם:

154 שנים )16: סצ'י לא שילם דוחות חניה בעיר ת"א במשך סצ'י נגד עירית ת"א1618/97בג"צ . 1 שינה את עבירת "חניה במקום אסור" מעבירה של עוון לעבירה של חטא. אחת38דוחות חניה(. תיקון

שנים התיישנות10ההשלכות של השינוי בסיווג היא קיצור תקופת ההתיישנות של העונש )לעבירת עוון שנים(. השינוי לא נכנס לקטגוריות, משום שמדובר על3לעומת עבירת חטא בה קיימת התיישנות של

שינוי בסיווג שגורר שינוי בהתיישנות.

שנים. אחרי שהתקבלו הקנסות,3 דוחות שקיבל, מכיוון שחלפו 88סאצ'י טוען שצריכים למחוק לו לא מדבר במפורש על שינוי5ופסק הדין חלוט, מבקש סאצ'י למחוק את כל מה שהתיישן. סעיף

בעונש שנובע מקיצור תקופת ההתיישנות, אולם השופטים פסקו לטובתו של סצ'י )השופטת דורנר: "שינוי בסיווג עבירות מעיד על שינוי בתפיסה החברתית"( לצד הסתייגותם מההתנהגות שלו. מנימוקים

שנים3, הוחלט למחוק את כל הדוחות שהם מעבר ל-5שונים שמתאימים לרוח הדברים בסעיף אחרונות.

מעשי אינוס ומעשה מגונה בקטין בתוך המשפחה. בעת. מדינת ישראל נגד פלוני.2213/00. ע"פ 2, שמחמיר את העונש על עבירות מין בתוך המשפחה.351ביצוע המעשים לא היה קיים סעיף

ההחמרה בעונש חוקקה אחרי שפלוני ביצע את המעשים, ולכן ברור שההחמרה לא רלוונטית על , שגם תוקן אחרי המעשה, וסעיף354מעשים שנעשו לפני התיקון. השאלה היא אחרת: ביחס לסעיף

25

זה מאריך את תקופת ההתיישנות של עבירות מין בתוך המשפחה, ומתחיל לספור את תקופת שנים.28ההתיישנות החל מהגיל שבו מלאו לקטין

שמחמיר בעונש, אז אי אפשר להחמיר בעונש. השאלה הנשארת351בפס"ד פלוני, לא היה בנמצא הן העבירותשמנויות שקובע תקופת התיישנות ארוכה יותר, ואחת העבירות 354רלוונטית היא לגבי

. 351 מפנה ל-354. כלומר: סעיף 351בסעיף

בית המשפט צריך לברר האם הארכת תקופת ההתיישנות חלה לגבי פלוני, למרות שהסעיף הארכה לא יצר עבירה חדשה )המעשים תמיד היו351מפנה לסעיף שלא היה קיים. בית המשפט קבע: סעיף

נחשבים לעבירה חמורה(, אלא רק החמיר את הענישה, ולכן כל עוד שתקופת ההתיישנות לאהסתיימה, תקופת ההתיישנות הארוכה יותר תחול גם כאן.

אין שום היגיון שכאשר המחוקק בחר להאריך את תקופת ההתיישנות, הוא התכוון שההתיישנות תהיה רלוונטית רק למעשים שנעשו בעתיד! המחוקק מתכוון להאריך את תקופת ההתיישנות על עבירות

ישנות, ובלבד שתקופת ההתיישנות )המקורית( לא הסתיימה.

)א(. לשון הסעיף:354)ב( לחוק העונשין, הקובע את תחולת סעיף 354בעקבות פסק דין זה חוקק סעיף ( ובלבד1990 באוגוסט 10הוראות סעיף קטן )א( יחולו גם על מעשה שנעשה לפני יום י"ט באב התש"ן )"

שנתקיימו התנאים..."

)משפט חוזר(. אקסלרוד התראיין2005. פס"ד שניתן באוקטובר 8390/01. פס"ד אקסלרוד מ"ח 3 בתקשורת אחרי רצח רבין, ואמר בתקשורת: "כל כלב ביג'י יומו. לא יהודי נהרג, אלא בוגד." העמידו

)א( לפקודה למניעת טרור, הוא הורשע. פסק הדין הפך להיות חלוט.4אותו לדין בגין עבירה על סעיף )א( מחייב שיהיה מדובר בארגון טרור4בפסק דין ג'אברין השתנתה ההלכה הפסוקה וקבעה שסעיף

)כך שברור שאם אקסלרוד היה מועמד לדין לאחר ההלכה, הוא היה יוצא זכאי(.

בית המשפט העליון קבע ששינוי כזה בהלכה הפסוקה מצדיק משפט חוזר, כאשר אחת מעילות הסל ( לחוק בתי המשפט: "חשש ממשי לעיוות דין", ומצד שני ביהמ"ש קובע הגבלות4 )א()31על פי סעיף

לפתיחת משפט חוזר בגלל שינוי בהלכה ואילו הן:שינוי ההלכה נעשתה בעליון..1שמדובר בהלכה מאוד ברורה וחד משמעית..2שההלכה החדשה משפיעה באופן ברור על האחריות הפלילית או על הענישה..3יש חשש לעיוות דין..4

באותה החלטה שהחליטו לקיים משפט חוזר, זיכו את אקסלרוד מאשמה )אוטומטית(.

סיכום הכללים בעניין רטרואקטיביות: ( מדובר בעבירה חדשה או כשמדובר3 בדין הפלילי היא מכאן ולהבא, תמיד כאשר )סעיף החמרה. 1

בהחמרת הענישה )לא כשמדובר בקנס(.

(:4-5 בדין הפלילי יחולו למפרע )סעיפים הקלות. 2

אם בוטלה העבירה – מופסקים כל ההליכים.2.1

אם חל שינוי בהגדרת העבירה, בהגדרת האחריות הפלילית או בעונש:2.2

אם פס"ד חלוט: מקלים בעונש בלבד. בצורה מנהלתית "חותכת".2.2.1

אם פס"ד אינו חלוט: מחילים את ההקלות.2.2.2

: עבירות שהזמן גרמן.2 חריג לכלל מס' 2.3

26

: 1-4 חומר לקריאת חובה המתייחסת לשיעורים

)תורג'מן(3520/91 ג. ע"פ 3.2 )אש"ד(, 53/54 ב. ע"פ 3.2 )סילגדו(, 4424/98ג. ע"פ 2 )תוהמי(, 870/85ח. ע"פ 1 3237/99ז. רע"פ 3.3 )מודיעים(, 3027/90.ד. ע"פ 3.3 )בורוכוב(, 677/83.ג. ע"פ 3.3 )מזרחי(, 881/79ב. 3.3

.ב. לוי ולדרמן.1 )ג'אברין(, 8613/96. יג דנ"פ 3.3 )ברנבלט(, 77/64. ח ע"פ 3.3)אהובה לוי(,

27

(6 )שיעור 8.3.2011

יסודות העבירה הפלילית : יסודActus Reusיסוד עובדתי כדי להרשיע בעבירה פלילית צריך להוכיח שמתקיימים שני יסודות:

: הלך הרוח שליווהMens Reaהיסוד הנפשי חיצוני אובייקטיבי המתייחס לעובדות שצריך להוכיח, ואת את המעשה הפיזי, מה התחולל בנפשו של העבריין.

אחד מהעקרונות הבסיסיים הוא, שלא מענישים על מחשבות. כלמדוע צריך להוכיח יסוד עובדתי?זמן שהמחשבות לא התחילו לצאת אל הפועל, לא ניתן להחיל אחריות פלילית.

סיבות עקרונית מדוע לא להעניש על מחשבות:סיבה ראייתית – קשה להוכיח מה אדם חושב בליבו פנימה אם אין לכך ביטוי חיצוני..1בשלב המחשבה אין עדיין סכנה לציבור..2 במשטר דמוקרטי זה מאוד חמור להעניש על המחשבות, כי מדובר על אוטונומיה של אדם.3

שהיא חירות בסיסית. הגבלת המחשבות היא הגבלת חירות שהיא אפילו יותר בסיסית מחופשהביטוי.

ענישה על מחשבות עלולה לעודד מימוש מחשבות פסולות. כלומר: אם אדם מתכנן משהו.4בראש, הוא לא ימנע מלבצע אותו בפועל, כי בכל מקרה יענישו אותו.

על פי עיקרון האשמה רוצים להטיל אחריות פלילית לפיאיזה עיקרון משרתת הוכחת היסוד הנפשי? מידת האשמה, ולא רק לפי היסוד הפיזי. היסוד הנפשי המלווה את היסוד העובדתי, מלמד על מידת

הזלזול של העבריין בערך החברתי המוגן.

מכירת מזון מפוגל. 219דוגמה: סעיף

. )א( המוכר בחזקת מאכל או משקה מצרך שעשוהו, או שנעשה מאליו, מזיק או בלתי ראוי למאכל או219למשקה, והוא יודע זאת או שיש לו יסוד להניח כך, והמחזיק למכירה מצרך כאמור, דינם - מאסר שנה אחת.

לא מספיק שהייתה מכירה של אוכל מקולקל, צריך להראות את היחס הנפשי של המוכר: להראות שהוא מזלזל בערך הזה, לעומת מוכר אשר קיבל מהספק מזון שנראה טרי, ולאחר מכן התברר שהוא

היה מקולקל. העובדות הן זהות: מכירת אוכל מקולקל, אבל רמות היסוד נפשי הן שונות: החל ממצב בוקיימת אי ידיעה מוחלטת.

על להוכיח יסוד)א( מופיעה הדרישה להוכחה של היסוד העובדתי. 18, סעיף 39במסגרת תיקון מס' , ובמקביל נבדוק בסעיף העבירה הספציפית, מהו היסוד הנפשי19-22נפשי, נשתמש בסעיפים

שצריך להוכיח.

:19דרישת מחשבה פלילית, סעיף אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית, זולת אם –

( נקבע בהגדרת העבירה כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה; או1)( העבירה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.2)

מפורט מהי מחשבה פלילית. אחד הסוגים של20כלומר: תמיד נדרשת מחשבה פלילית )בסעיף עבירה של אחריותמחשבה פלילית הוא, למשל, מודעות(, פרט לעבירות רשלנות ואחריות קפידה )

קפידה היא עבירה שבה די להוכיח כי התקיים היסוד העובדתי, ואין צורך להוכיח יסוד נפשי של 21-22 דוגמה: נהיגה בשעות החושך ללא הדלקת פנסי הרכב(. סעיפים מחשבה פלילית או רשלנות.

מסבירים את המונחים מחשבה פלילית, רשלנות ואחריות קפידה.

28

לעיתים ההבדלים במחשבה הפלילית יוצרים הבדלים דרמטיים מבחינת רמת החומרה של העבירות. הדוגמה הקלאסית היא הסוגים השונים של עבירות המתה: עבירת הריגה לעומת עבירת רצח.

.300, גרם מוות ברשלנות הוא עבירה קלה יותר מעבירת הרצח המנויה בסעיף 304לדוגמה: ס' ההבדלים הם ביסוד הנפשי.

נזכיר בעניין זה את שתי הגישות הפילוסופיות: גישה גמולית והגישה התועלתנית. הגישה הגמולית )הגישה הרווחת( תשים דגש על היסוד הנפשי, משום שגישה זו שמה דגש על עיקרון האשמה. הגישה

שם במרכז את עיקרון האשם ונתן ביטוי לגישה39התועלתנית מתייחסת לתוצאה בפועל. תיקון הגמולית.

היסוד העובדתי מעשה,)א( שמציג את רכיבי היסוד העובדתי: 18 מכיל את רכיבי היסוד העובדתי. נתמקד ב-18סעיף

. ניתוח הסעיף לרכיביו השונים הוא השלב הראשון של בדיקת האחריות הפלילית.נסיבה ותוצאה

)א( "פרט", לענין עבירה - המעשה בהתאם להגדרתה, וכן נסיבה או תוצאה שנגרמה על ידי המעשה, מקום18שהן נמנות עם הגדרת אותה עבירה.

ניתוח היסוד העובדתי דומה לניתוח לשוני של משפט: תחילה מפרקים את סעיף העבירה לשלושת הגורמים, ובשלב שני בודקים האם כל אחד מהרכיבים התקיים בעובדות שלפנינו )דוגמה: ניתוח סעיף

העבירה בפס"ד מזרחי(.

מעשה אין עבירה פלילית בליהמעשה הוא ההתנהגות. רכיב שחייב להיות בכל סעיף עבירה פלילית.

. מעשה מוגדר כ"מה שגרם ל-". למשל: בעבירת המתה, כל צורה של גרימת מוות נכנסת בתוךמעשההמעשה. מה שמשנה זה התוצאה, כל דרך שהיא תהיה חלק מהמעשה.

)ב(, גם ביחס לעבירות שמוגדרות18רוב העבירות מוגדרות כמעשים אקטיביים, אולם על פי ס' אקטיבית, ניתן לבצע אותן גם במחדל, מקום שיש חובת עשייה מכוח דין או חוזה. דוגמה: אי עמידה

בחובה של אם או אב לספק תרופות או אוכל לילד, וגרימה למותו, היא המתה במחדל )פאסיבי(.

דוגמאות:

)תקיפה( מוגדר כמעשה אקטיבי )מכה, נוגע, דוחף, מפעיל כוח(.378ס' .1 )גרם מוות ברשלנות(, המעשה הוא: "הגורם ל-". עבירה תוצאתית.304ס' .2 )אי מניעת פשע( היא עבירה שמוגדרת על דרך המחדל. אי אפשר לעבור את העבירה262ס' .3

הזו בדרך אקטיבית. מרגלית הר שפי הואשמה בסעיף הזה כי לא מנעה את רצח רה"מ.

אין עבירה פלילית בלי מעשה )=רכיב התנהגותי(.

מעשה כולל גם דיבור, פרסום דבר מה - לא חייב שיהיה משהו פיזי לגמרי. פרופ' פלר מגדיר מעשה כ"התרומה הגופנית מוטורית להתהוות העבירה". הגדרה זו חלה גם על מעשים פאסיביים )למשל: "לא

זזתי כאשר הייתי צריכה לזוז"(.

- )חלק ממעשה(. דוגמה: אילו הייתה קיימת עבירה של הימצאותעבירות החזקה / עבירות סטטוסבמצב של שכרות, מדובר על מצב שאין בו לכאורה רכיב של מעשה, זהו הסטטוס בו אדם מצוי.

- להעניש אדם על כך שהוא לא פעל, זה יותר מרחיק לכת מלהעניש על מעשהעבירות מחדלאקטיבי, בפרט אם מענישים על כל המחדלים )בחוק שלנו לא מענישים על כל מחדל(.

- אדם צריך להיות בשליטה על המעשים שהוא עושה. דוגמאות לחוסר שליטה הן למשל מצבשליטהשל היפנוזה, או מצב שבו נפלתי כתוצאה ממשהו שנפל עלי ופגעתי במישהו אחר.

29

נסיבה תנאי להטלת אחריות פלילית שלא תלויה במבצע. תנאי חיצוני, אובייקטיבי שאינו תלוי במבצע

העבירה. נסיבה היא עובדה שנלוות למעשה או לעושה. פרופ' פלר מגדיר נסיבה כך: "נתונים המצויים במציאות האובייקטיבית בשעת ההתנהגות המהווה רכיב של היסוד העובדתי של אותה עבירה, ללא

כל תלות בהתנהגות או בהמנעות ממנה.

בכל עבירה בעולם יש מעשה, אולם נסיבה אין הכרח שתהיה.

דוגמאות:

העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שנה: א.288הפרעה לעובד ציבור, ( מפריע ביודעין לעובד הציבור או למי שהוסמך למלא תפקיד של עובד הציבור במילוי תפקידו על פי דין;1)

המעשה – המפריע.

לעובד ציבור = נסיבהבמילוי תפקידו על פי דין = נסיבה.שתי הנסיבות הן מצטברות

הבועל אשה שלא בהסכמתה החופשית( 1)א()345אינוס,

-ג(.245הבועל = המעשה. ההגדרה למילה "בועל" מופיעה ב(אישה = נסיבהשלא בהסכמתה החופשית = נסיבה

)ב( - דוגמה לנסיבות מחמירות.345הערה:

(.2)א()61המשחק משחק אסור, דינו - מאסר שנה אחת או הקנס האמור בסעיף . 226איסור משחקים

המשחק = המעשה, ההתנהגות.

מגדיר מהו משחק אסור.224משחק אסור = נסיבה. סעיף

כד מכיל רשימה ארוכה של הגדרות. סעיף זה מגדיר ומפרש מונחים או מושגים שייתכן34הערה: סעיף כד, היא תופיע בראש הפרק, כמו בדוגמה לעיל34ויופיעו כנסיבות. אולם, אם ההגדרה לא נמצאת ב-

שבה הגדרת "משחק אסור" נמצאת בתחילת הפרק.

שני פסקי דין המהווים דוגמאות לפרשנות של נסיבות:

, "כניסה ללא רשות למקום פולחן או קבורה". 172. פס"ד פקוביץ – הדיון נסוב סביב ס' 1

פקוביץ הועמד לדין על שורה של מעשים שמטרתם לפגוע ברגשות של מוסלמים: הנחת ראש חזיר עלקבר שהוא חשב שהוא של אז'אדין אל קאסם.

טענותיו של פקוביץ הן ביחס לרכיב העובדתי "הנכנס ללא רשות". הוא הואשם גם כ"נוהג במת שלאבכבוד".

השאלה שמעניינת אותנו: "כניסה ללא רשות" – פקוביץ טען. הנכנס )המעשה התקיים(, אבל הנסיבה"ללא רשות", לא התקיימה, כי הכניסה הייתה ברשות.

בית המשפט העליון הסכים עם המחוזי, שאפשר להרשיע אותו ב"נוהג במת שלא בכבוד" ולעצור את הדיון כאן. פרקטית הם יכלו לעצור כאן, אבל הדיון התיאורטי המשיך, כי חשוב היה לבית המשפט לדון

בנסיבה של "ברשות".

30

לומר שהכוונה "שלא ברשות" פירושה "הסגת גבול" על פי פקוביץ, נוצרים שני קשיים שהופכים את . מדובר במקום שפתוח לציבור הרחב. קשה לבדוק נסיבות שבהן בית העלמין1הטענה ללא הגיונית:

. הקושי מההיבט של הערך המוגן: פגיעה ברגשות דתיים. אם זהו הערך, זה בכלל לא רלוונטי2סגור. שהייתה השגת גבול.

כדי לתת פרשנות לפי תכלית הסעיף והערך המוגן, חייבים לומר ש"ללא רשות" היא כניסה שיש בה פרובוקציה. כניסה שהיא מטיבה פוגעת בערך המוגן. כלומר: טיב הכניסה הוא לפגוע ברגשות דתיים,

וכניסה שיש בה, לפי טיבה, כוונה לפגוע – ביהמ"ש מבקש לקשר בין פרשנות היסוד העובדתי לערך המוגן בעבירה. בית המשפט דוחה את הטענה שמדובר ב"ללא רשות" מבחינה קניינית, ובוחר

בפרשנות של "כניסה שיש בה משום פגיעה ברגשות דתיים".

ביהמ"ש אומר שגם בהקשר של פגיעה בכבוד המת, צריך לפרש על פי ההקשר והתכלית.

. פס"ד אלבה - 2

פסקי הדין.2לקרוא את

31

10.3.2011 ( 7שיעור )

חזרה על נושאי שיעור קודם:

פרשנות של מעשה:

פס"ד מזרחי )פרשנות של "בריחה"(.

פרשנות של נסיבה:

הרב אלבה כותב מאמר "הלכות הריגת גוי".

ב )א(. סעיף שאוסר פרסום הסתה144א לפקודה למניעת טרור, ובסעיף נוסף, 4הואשם בסעיף לגזענות.

המפרסם = התנהגות

דבר = נסיבה

מתוך מטרה להסית = יסוד נפשי.

כד. ההגדרה של פרסום היא רחבה, ולכן זה לא עמד34"המפרסם" צריך לקבל פירוש דרך סעיף לשאלה.

הבעיה היא מהו אותו "דבר" שצריך לפרסם. המדינה סברה ש"דבר" הוא "כל דבר" – כל פרסום שהוא, ב )א(.144כולל פרסום תמים )מבחינה אובייקטיבית(, אבל במטרה להסית – עולה כדי סעיף

הסנגורים אמרו שאם יחייבו באחריות פלילית פרסום של כל דבר, בלי קשר לתוכנו, יש כאן קרבהלהענשה על מחשבות, כי מענישים על המטרה הפסולה, למרות שהפרסום עצמו אין בו פסול.

לדברי הסנגורים, כדי להיות מואשם בסעיף יש צורך להראות שתוכן הפרסום הוא מסית. שתהיהוודאות קרובה, שהדבר עלול להסית )פוטנציאל גבוה של הסתה בתוך הפרסום(.

השופטים השונים נתנו חוות דעת שונות:

השופט מצא: המאמר הספציפי הסית לגזענות, אז זה לא צריך להיות לדיון. מאידך, המדינה צודקת. העבירה הנדונה היא עבירה שהמרכז שלה הוא היסוד הנפשי, ולכן אנחנו מתייחסים ביחס הפוך ליסוד

העובדתי, לספק במעשה אובייקטיבי מינימלי.

חלופות:2א. מוצא שהיו 144מצא בוחן את הצעת החוק, ובודק מה קדם ל-

. המפרסם דבר הסתה לגזענות ...1

. המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות...)הנוסח הסופי(.2

המחוקק בחר בחלופה ששמה את הדגש על היסוד הנפשי. כלומר: כל פרסום, יהא תוכנו אשר יהא,אם נעשה מתוך מטרה להסית, שייך לסעיף.

גם פרקטית זה הגיוני מכיוון שלא הגיוני או צריך לדרוש מהמשטרה או מהתביעה לבדוק את תוכן הפרסום. ביטויים שנעשים מתוך מטרה להסית, לא צריכים לקבל את חופש הביטוי. השופט שואב

ג )ב(. 144חיזוק לעמדתו מתוך

בהרכב יושב גם השופט ברק, שסובר אחרת: "המפרסם דבר" לא כולל פרסום תמים. הערה: בתוצאה הסופית יש תמימות דעים: כולם הסכימו שיש במאמר הסתה לגזענות, אך ביהמ"ש העליון השתמשו

במקרה לערוך דיון תיאורטי.

32

הנימוק של ברק:

. לפי דעתו, הטלת אחריות פלילית על פרסום תמים רק בגלל הכוונה זה קרוב מאוד להענשה על1מחשבות – לא סביר להטיל אחריות בגין כל סוג של פרסום.

. חופש הביטוי. עדיף לבחור פרשנות שאינה פוגעת בחופש הביטוי.2

על פי ברק, בתוך ה"דבר" שמתפרסם חייב להיות פרסום עם פוטנציאל להסית. ברק לא רוצה לקבועכרגע מה הוא המבחן ההסתברותי הנדרש באופן כללי, כי במקרה של אלבה זה לא רלוונטי.

השופט השלישי שנותן חוות דעת הוא גולדברג: מדגיש את הצורך בקיום מימד אובייקטיבי, פיזי של הסתה לגזענות. לא נדרשת תוצאה של הסתה, וגם לא נדרשת פוטנציאל של הסתה – לא צריך לעמוד

בשום מבחן הסתברותי: מספיק שהוכיחו מטרה להסית + תחילה של מימוש הכוונה להסית. לפי גולדברג, לא יענישו על פרסום שהוא לחלוטין תמים, אבל מספיק שיהיה בו פוטנציאל כלשהו,

שהתחילו לממש את הכוונה להסית וזה בא לביטוי אובייקטיבית מתוך הפרסום – כדי להחיל אתב )א(.144הסעיף

א לפקודה למניעת טרור. הלכה זו4ב )א( אלא לסעיף 144הערה: הלכת אלבה מתייחסת לא לסעיף נסתרה בפס"ד ג'בארין ובעקבות סתירת ההלכה, ביקש אקסלרוד משפט חוזר וזוכה.

פס"ד בעניין חכם – חכם הורשע בעבירה של ייבוא סחורות ללא היתר. חכם קיבל היתר ליבא חומריגלם, והאישור הותנה בכך שאח"כ הוא ייצא חלק מהתוצרת. הוא לא עמד בתנאי.

הטענה שלו: כשהבאתי את הסחורות, היה לי היתר. כשבצעתי את המעשה הפלילי, לא התקיימה הנסיבה של "ללא היתר", ורק אחרי שהבאתי את הסחורות – לא עמדתי בתנאים, לכן אי אפשר

להרשיע.

בית המשפט דחה את הטענה, והסתכל על ההתנהגות כולה כחטיבה אחת, לרבות הנסיבההמאוחרת. העבירה הושלמה כאשר הסתיימו כל המרכיבים שלה, לרבות נסיבות מאוחרות.

רכיב התוצאהבחלק מהעבירות יש תוצאה, ובחלק לא.

פרופ' פלר מגדיר תוצאה כפגיעה בשלמותו, בתקינותו או באיכותו של האובייקט הפיזי נשוא העבירה.

במקרים בהם אין פגיעה פיזית, העבירה היא עבירה התנהגותית שלא דורשת תוצאה. תוצאה היא נזקמוחשי שנקלט באחד החושים.

פרופ קרמניצר מגדיר תוצאה דרך מימד הזמן: כל מה שמופיע בסעיף עבירה, והוא התרחשות עתידיתשמנותקת מהמעשה יחשב "תוצאה".

יש עבירות שבהן יש להוכיח תוצאה - עבירות תוצאתיות. לעומת עבירות התנהגות.

מסביר מהי תקיפה סתם. זוהי עבירת התנהגות, אין בה תוצאה.379סעיף תקיפה דוגמה:

התוקף = התנהגות

חברו = נסיבה

380סעיף

כד יש הגדרה של חבלה: ציטוט.34ב-

33

בעולם הפיזי נגרמה תוצאה: החבלה. לכן זו עבירה תוצאתית.

בעבירות תוצאתיות צריך גם להוכיח קשר סיבתי – שהמעשה גרם לתוצאה.

)א( עבירת התנהגות345

( הריון הוא תוצאה. יש קשר סיבתי בין האונס לבין ההריון.3 )ב( )345

יש השלכות לאבחנה בין עבירות תוצאה ועבירות התנהגות. למשל: היסוד הנפשי הוא39לפי תיקון שונה.

הביקורת שיוצאת כנגד ההתלייה של תוצאה בעבירות תוצאה: הן נותנות משקל רב למזל מוסרי =משהו שלא משנה את מידת האשמה.

דוגמה: שני נאשמים שנהגו בדיוק אותו דבר. במקרה הראשון, האדם שנפגע מת, במקרה השני: האדם שנפגע לא מת, כי עבר שם בדיוק אמבולס והציל ממוות. ההבדל הוא תולדה של מזל – זהו המזל

המוסרי.

גישות תועלתניות יצדיקו עבירות תוצאה, ויצדיקו את האבחנה בין עבירות תוצאה להתנהגות )ויחמירו את הענישה בעבירות תוצאה(. גישות גמוליות שמחפשות את מידת האשמה יטו שלא לייחס משמעות

לשאלה האם הייתה תוצאה בפועל.

מצד שני, יש מקרים שבהם תוצאה חמורה יותר מלמדת על נחישות גדולה יותר לפגוע בערך המוגן, אושההתנהגות היתה יותר חמורה. זה לא תמיד, ובוודאי לא פותר את סוגיית המזל המוסרי.

גורם המזל מנוטרל גם בעניין עבירות תוצאה, מכיוון שברוב המקרים שהתוצאה לא התרחשה, ניתן להעמיד לדין בגין ניסיון. הענשת המנסה פותר באיזה שהוא אופן את סוגיית המזל המוסרי., למרות

שבישראל, על פי כללי הטלת אחריות פלילית – מטילים אחריות זהה בגין ניסיון ובגין עבירה מושלמת.בישראל גם מבחינת הענישה מענישים בגין ניסיון באותה חומרה ברוב המקרים כמו עבירה מושלמת.

עבירות תוצאה בכוח / עבירות של העמדה בסיכון – עבירת התנהגות שמוגדרת דרך יצירת הסיכון. מעשה שעלול לפגוע בבריאותו של אדם. אלו הם סעיפים שראוי להתייחס אליהם כעבירות התנהגות, למרות שאפילו הפסיקה לעיתים מתבלבלת. דוגמה: עבירות שהערך המוגן בהן הוא חיי אדם. החברה

(. "שיש1 )א( )388רוצה למנוע מצבים של המתה, ובכך מענישה גם על יצירת הסיכון. דוגמה: סעיף בה כדי לסכן אדם"...

פס"ד בש דן גם הוא בסעיף של תוצאה בכוח.

ניתוח סעיפים

הפוצע )המעשה + תוצאה, כי "הפוצע" מוגדר כ"גורם לפצע"( חברו )נסיבה( שלא כדין )נסיבה(, 334דינו – מאסר שלוש שנים.

המקבל דבר במרמה, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – 415מאסר חמש שנים.

מרמה = המעשה, ו"המקבל דבר" = התוצאה. אתה מקבל משהו בזכות זה שרימית. זו עבירת תוצאה,אז אם מישהו רימה אבל לא קיבל כלום בגלל הרמייה, לא ניתן להרשיע.

ההורס )מעשה + תוצאה. גורם להרס. צריך לראות בעיניים שיש הרס ולכן זה תוצאה. פגיעה 452 באובייקט פיזי( נכס )נסיבה( או פוגע בו במזיד ושלא כדין, דינו – מאסר שלוש שנים, והוא אם לא נקבע

עונש אחר.

34

המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או 192בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים.

הוא עבירת התנהגות. הדבר שעלול לבלבל הוא שכתוב "בכוונה להפחיד", אולם לא צריך192סעיף להוכיח שמישהו חש פחד או הקנטה. לא צריך להביא את המאוים – מספיק שההתנהגות היתה

במטרה להפחיד. זוהי עבירת התנהגות עם יסוד נפשי של מטרה.

, כאשר המוקד192. בפס"ד זה השאלה היתה איך לנתח את פס"ד גדליהו כהנא -192בעניין סעיף היה בשאלה מהקורה בסיטואציה שזה האדם המאוים לא קלט את האיום )דוגמה: אני מאיימת על

מישהו בטלפון, ולא שמתי לב שהשיחה נותקה מזמן(.

מנותח בפסק הדין כעבירת התנהגות, אבל חלק מההגדרה של היסוד העובדתי היא192סעיף המאיים על אדם. המאיים = התנהגות. על אדם = נסיבה. אומר ביהמ"ש שהנסיבה "על אדם" לא

מתקיימת במקום שבו המאוים לא קלט את האיום.

)לקרוא את פס"ד(.

לא צריך להוכיח תוצאה.יש הרבה עבירות מטרה, כמו בפסק דין אלבה שבהן

ביקורת נוספת על האבחנה בין עבירות תוצאה לעבירות התנהגות:

מאמר על היסוד העובדתי בסילבוס )רון שפירא(. שפירא טוען שבעולם האמיתי, במציאות – אין מעשהשאין לו תוצאה. לכן קשה לנו להבין למה עבירות כגון "הבועל אישה" היא עבירת התנהגות.

המאמר מומלץ לקריאה.

הרעיון: האבחנה המשפטית היא מאולצת, כי כל מעשה שמצליח היא התוצאה, וקדם לה המעשה.אפילו אם הזזנו את היד, יצרנו תוצאה.

להדפיס לשיעור הבא את מצגת סיכום היסוד העובדתי.

35

14.3.2011

יסודות העבירה הפלילית:

)סיכום מהדפים(

ביקורת על עבירות תוצאה: מזל מוסרי + בעולם האמיתי אי אפשר לעשות הפרדה בין המעשה ובין התוצאה שלו, ויוכיח פרופ' פלר, שמתייחס בכרך א' לעבירת הגניבה כעבירת התנהגות )החפץ הנגנב –

לא קרה לו שום דבר. האובייקט המוגן הוא הכסף(, ובכרך ג' הוא מתייחס לעבירת הגניבה כעבירתתוצאה כי הערך המוגן הוא סך הנכסים שהיה לאדם ממנו הם נלקחו.

עם יסוד נפשי מיוחד )מסוג מטרה(.התנהגותבמטרה להפחיד = עבירת

עיקרון המזיגה = עקרון הסימולטניות היסוד הנפשי והיסוד העובדתי צריכים להתקיים בעת ובעונה אחת. מעבר לכך, היסוד העובדתי צריך

לנבוע ולהיות קשור ליסוד הנפשי )למעט רכיב התוצאה, שיכול להיות מאוחר יותר. דוגמה: המוותהתרחש לאחר כמה ימים(.

דוגמה: המרצה מתכננת לרצוח מישהו שגר בצפת, יוצאת לדרכה ובדרך במקרה דורסת אדם ובהמשך מגלה, שבטעות היא דרסה את אותו אדם שהתכוונה לרצוח. אין במקרה זה אפשרות להעמיד לדין בגין

רצח. ההתנהגות נבדקת על פי היסוד הנפשי בעת הדריסה.

צריך שיהיה קשר רציונלי בין היסוד הנפשי ובין היסודשלא מענישים על צירוף מיקרים. הכלל אומר העובדתי.

עיקרון המזיגה לובש צורה מיוחדת במעשים מתמשכים. מעשה שמזוהה על ידי בית משפט כמעשה מתמשך מרחיב את עקרון הסימולטניות. דוגמה: בלי משים דרכתי על רגל של מישהו. ביצעתי סוג של תקיפה, ללא יסוד נפשי – אבל כששמתי לב, זה מצא חן בעיני והמשכתי לדרוך. )דוגמה נוספת: נעלתי

בטעות מישהו בחדר, וכשנוכחתי בדבר, החלטתי ל"סגור איתו חשבון" ולהשאיר אותו שם(

בית המשפט יאמר שמעשה שהתחיל ללא יסוד נפשי, אבל בהמשך הצטרף היסוד הנפשי. במקריםכאלו עקרון המזיגה חייב להתגמש.

דוגמאות כגון הדוגמאות לעיל יכולות להיפטר על ידי מחדל: אחריות פלילית בגין מחדל – אפס מעשהבמקום שבו היה נדרש מעשה.

סיטואציות שמעלות שאלה בהקשר של עיקרון הסימולטניות, בדר"כ יפתרו על ידי אחריות בגין מחדל.

עיתונאי בשם ורטר יצא זכאי בשם עיקרון הסימולטניות.פס"ד ורטר:

בבית המשפט פנתה אליו סינגורית ושאלה אם הוא מכיר צלם. הוא הציע לה מישהו מתוך מערכת העיתון, ואחכ ורטר השתמש בתמונות. ורטר שהואשם בקבלת דבר בתחבולה טען: "בשעה שהושלם

היסוד העובדתי, לא היה שום יסוד נפשי. לא התכוונתי לעשות שימוש בפילם". כלומר: בזמן שהואביצע את העבירה מבחינה פיזית, לא היה שם שום יסוד נפשי – הוא לא התכוון לעשות שימוש בפילם.

בפס"ד בו בית המשפט לא קיבל טענה, פס"ד ג'ממעה:

הנאשם חנק את אשתו וזרק אותה אל הבאר. הועמד לדין בעבירת רצח. האישה לא מתה מהחנק, אלא מתה מטביעה. הנאשם טען: כשחנקתי אותה, לא התמששה התוצאה שהיא חלק מהרכיב העובדתי

של עבירת המתה. מאוחר יותר, כאשר התקיים היסוד העובדתי )המתה(, לא היה יסוד נפשי – כיהשלכתי אותה אל הבאר כשחשבתי שהיא כבר לא חיה.

36

ביהמ"ש הרשיע אותו, על ידי כך שהסתכל על כל שרשרת המעשים כמקשה אחת. מעין חריגה מעיקרוןהסימולטניות בשם הצדק. כל ההתנהגויות לווה בכוונה להמית, ובסופו של דבר הסתיימו במוות.

מחדל בפלילים)עדיין חלק מהיסוד העובדתי(.

מחדל הוא הימנעות ממעשה אקטיבי. אפס פעולה. היעדר עשייה. )במקום שהיתה חובה לפעול(.

מה כל כך מרחיק לכת בהענשה על מחדלים?

. כאשר אומרים מה לא לעשות )בצורה אקטיבית( יותר ברור מה רוצים ממני. יותר מסובך לאזרח1 כאשר מבקשים מאדם "לפעול", "לתרום". קשה להבין איך למלא את אותה הציפייה, כאשר יש להפעיל

את שיקול הדעת.

. אם היינו מטילים על כל אזרח במדינה לפעול באופן כללי להצלה של אחרים, היינו פוגעים בצורה2 חמורה בעיקרון החירות. עיקרון החירות מחייב צמצום של הטלת האחריות בגין מחדל, אחרת אנשים

לא יוכלו לשבת בנחת על שפת הים, בלי להיות חרדים שאולי מישהו טובע.

הענשה על מחדל דורשת רף גבוה יותר של סולידריות חברתית, מאשר הענשה על מעשים. הטלת החובה החברתית היא גדולה יותר. "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך" הוא יותר פשוט לביצוע

מאשר "ואהבת לרעך כמוך".

על כן יש לצמצם את ענישת המחדל רק למקומות שבהם ניתן לזהות את החובה לפעול )חובה. כדי להעניש על מחדל צריך להצביע על חובת העשייה.אין חובת הצלה כלליתקונקרטית של עשייה(.

. יש הטוענים שהענשה על מחדל פוגעת בחירות מכיוון שכאשר אומרים לאדם לא לרצוח, אומרים לו3 בעצם: "אתה יכול לעשות את כל מגוון הפעולות בעולם, חוץ מלרצוח". לעומת זאת, כאשר יש חובת

פעולה מסוימת )להציל, לדווח(, החירות מוגבלת יותר כי המשמעות: "אתה לא יכול לעשות שום דבר מלבד לבצע את מה שמוטל עליך". זהו טיעון חלש, כי ניתן לטעון שגם בהוראות האוסרות פעולות יש

הגבלה של החירות.

מה יותר חמור? מעשה אקטיבי או מחדל?

פרופ קרמיניצר אומר שיש יותר נחישות עבריינית, ומוטיבציה להשגת המטרה מאשר מעשה אקטיבי.זהו היסוד למחשבה שמעשה אקטיבי הוא חמור יותר.

מצד שני, יש שיאמרו שאין הבדל בין לא לחבר למכונת הנשמה, ובין להזריק רעל.

המחדל יהיה מאוד חמור, ולא פחות חמור ממעשה אקטיבי במקרים מסוימים: אמא שמרעיבה אתהילד שלה, יש במחדל שלה משהו חמור.

לדברי הראשונים, אם היו מבטלים את כל האיסורים בעולם: היה יותר "מסוכן" אם היו מבטלים את ההענשה על פעולות אקטיביות מאשר אם היו מבטלים את האיסור על מחדלים. יאמרו המתנגדים

לגישה זו, כי כאשר היסוד הנפשי זהה, לא תמיד המעשה או המחדל הם שונים בחומרתם.

בפס"ד גרינוולד. באיזה מידה קסטנר אחראי לרצח יהודים על ידי הנאצים? בפס"ד זה, שאלות שלקשר סיבתי – מסובך יותר לקשור את התוצאה כאשר מדובר במחדל.

להעניש על מחדל זה יותר מסובך מלהעניש על מעשה אקטיבי, וצריך להצביע על החובהלפעול.

מעשה לרבות מחדל... )ב(18סעיף

37

)ג( מחדל ...

מס' דוגמאות שמראות שלא תמיד קל לסווג:

האיסור לנסוע ללא רישיון = אקטיבי.

האיסור בעניין שמירת מרחק = אקטיבי.

ללא רישיון".נהיגה ללא שמירת מרחק", "נהיגההמעשה הוא "

בהמתות חסד מותר לבצע המתה פאסיבית ואסור לבצע המתה אקטיבית. יש דיונים שלמים על נושא של ניתוק ממכונת ההנשמה )האם זו המתה פאסיבית או אקטיבית ומהי החומרה המוסרית על ניתוק(. פרופ' קוגלר טוען שפעולת הניתוק = הזזת השרירים לצורך פעולה = מעשה אקטיבי. כלומר: לא לחבר

= מחדל, לנתק = אקטיבי. מבחינה מושגית זה פשוט, אך מבחינה מוסרית יש כאן בעיה. מה עשו? הפכו טיפולים רצופים לטיפולים בדידים על ידי מעין "טיימר". לכן מכונת הנשמה היא טיפול בדיד

שנמשך זמן מסויים, ובין חיבור לחיבור ניתן להפעיל שיקול דעת.

סוגים שונים של עבירות:

. עבירות שמנוסחות כמחדל, ובתוך סעיף העבירה מנוסחת גם חובת הפעולה.1

. 262דוגמה: סעיף

מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או אתהשלמתו, דינו - מאסר שנתיים.

זהו סעיף בעייתי משום שהוא מטיל חובה לא ברורה.

.337דוגמה: סעיף

זוהי עבירת מחדל, שהחובה מוגדרת בתוך הסעיף.

. עבירות גרימה. עבירות שאפשר לבצע אותן גם במעשה אקטיבי וגם במחדל. כדי להרשיע2במחדל, חייבים להצביע על חובת העשייה.

.298סעיף

.304גם אם לא היה כתוב "מחדל" אפשר היה להכניס את נושא המחדל בסעיף זה, כמו בסעיף

:322סעיף

יש כאן חובה על מי שאחראי על חסר ישע לספק לו צרכי בריאות.

דוגמה: אי מתן תרופות כאשר חייבים לתת.

. עבירות שמנוסחות כמעשה אקטיבי, שלגביהן אפשר לבצע במחדל, פרט לעבירות מאוד3 : דוגמה למשהו שלא ניתן368מסויימות, שאותן ניתן לבצע רק במעשה אקטיבי, כמו בסעיף

לבצע במחדל )המרת דת(.

לקרוא את פסקי הדין המופיעים תחת נושא "מחדל".

38

מקורות החובה לפעול "מחדל" - הימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה. צריך להראות את )ג( מפרט: 18סעיף

מקורות החובה מכוח דין או חוזה.

הערה: חשוב להבין כי ככל שמרחיבים את מקורות החובה, ומאפשרים לביהמ"ש ליצור מקורות חובה – כך פוגעים יותר בעיקרון החוקיות. כלומר: ככל שאפשר לשאוב את המקורות ולאפשר לבית המשפט

ליצור מקורות פעולה, אנו מרחיבים את הבסיס להרשעה בפלילים ולכן פוגעים יותר בוודאותהמשפטית = עיקרון החוקיות.

סוגים:

. חובות מהדין הפלילי )חובות פעולה מתוך החוק הפלילי(:1

עבירות )מחדליות( שמכילות בתוכן את החובה לפעול + סנקציה. דוגמה: חוק לא תעמוד1.1 נקבעת העבירה והעונש. החובה מנוסחת4 קובע חובת עשיית, ובסעיף 1על דם רעיך. סעיף

בצורה מאוד מצומצמת. אם נשווה את סעיף זה לסעיף "אי מניעת פשע" בחוק העונשין, כמובןשהחובה כאן הרבה יותר מוגדרת, וספציפית.

להפקיר פצוע היא התנהגות חמורה דיה כדי שתחשב עבירה פלילית. זוהי עבירת קנס, ומצדשני: זוהי התנהגות שיש להטיל אחריות פלילית בגינה.

חובות כלליות. חוקים שמייצרים חובת עשייה, ובצידם אין שום סנקציה. מטרתם: לשמש1.2בסיס לאישום במחדל דרך סעיפים אחרים.

. לא ניתן להעמיד לדין, אלא רק מקור חובה. אפשר להשתמש במקור323דוגמה: סעיף החובה, אם רוצים להאשים הורה בעבירה אחרת פלילית על דרך המחדל. דוגמה: אם הורה 323לא סיפק אוכל לילדו, ירשיעו אותו על גרימת חבלה חמורה במחדל, תוך הצבעה על סעיף

)סעיף חובה(.

. חובות מדין לבר פלילי )חובות מהדין שאיננו פלילי(.2

)ג( מדובר על חובות לפי כל דין.18על פי

בפס"ד לורנס נאמר שניתן לשאוב חובות עשייה מדיני הנזיקין, ומתוך חובת הזהירות בנזיקין.

השופט דב לוין מדבר על החובה להסיר סיכון שיצרת, אשר היא נגזרת מתוך דיני הנזיקין. מדובר בפס"ד הרולטה הרוסית, בו רצו להטיל אחריות פלילית על אחד המשתתפים במשחק, אשר יצר את

הסיכון ועודד להסתכן. השופט דוב לוין סבור שאפשר לייבא חובות מדיני הנזיקין.

עוולת הרשלנות בנזיקין: בדיני הנזיקין נוצרו חובות מוסריות )מורה – תלמיד, מפעיל בריכה – שוחה(. על פי שופט לוין ניתן להתבסס על מקורות עשייה שמקורן בנזיקין ולבסס עליהם אחריות פלילית.

מעבר לזה, ביהמ"ש קובע שמספיק שיש חובת זהירות מושגית כדי שזה יכנס לתחום הפלילי.

ביהמ"ש אומר שלביהמ"ש יש את היכולת ליצור חובות עשייה: בעיקרון, אין פסיקה שהכריעה בעניין זה, מבססות את הטענה.18אולם האמירה בפס"ד זה בתוספת לאמירה בסעיף

39

17.3.2011

מחדל בדין הפלילי - חזרה הבסיס: אין להטיל חובת עשייה או הצלה כללית, בגלל הבעייתיות שבדבר. על כן למרות הקביעה של

שמעשה כולל גם מחדל, חייבים להראות חובת עשייה קונקרטית על מנת להעניש על מחדל. 18סעיף

)ג( צריך לזהות חובה על פי כל דין או חוזה. והשאלה הנשאלת היא: מהיכן נגזרות החובות?18סעיף ככל שירחיבו את המקורות מהן נגזרות החובות, כך פוגעים יותר בוודאות המשפטית. דוגמה: אם

נותנים לפסיקה ליצור חובות יש מאין, תהיה פגיעה קשה בעיקרון החוקיות.

מקורות החובה לפעול. מקורות חובה מתוך חוקים פלילייים )בעיקר חוק העונשין, אך לאו דווקא( –1

חובות שנמצאים בתוך סעיף העבירה הפלילית. אותו החוק יוצר את החובה, וגם מראה1.1 "אי מניעת פשע", והדוגמה הטובה היא חוק262את העונש. הדוגמה הפחות מוצלחת: סעיף

"לא תעמוד על דם רעיך".

. חובות שאין בצידן עונש. אם הקטין נפטר בגין322, 323 חובות כלליות. דוגמת סעיף 1.2 יואשם הבגיר האחראי עליו בגין גרם מוות, תוך שתהיה הצבעה על323מעשים על פי סעיף

.323החובה המנויה בסעיף

. חובות מדין לבר פלילי.2

)ג( משתמש בביטוי הכולל "כל סוג של דין". כלומר: ניתן לייבא חובות פעולה מדין שאינו18סעיף פלילי. למשל: דיני הנזיקין. בפסיקה יש אמירות של שופטים שסוברים שניתן לבסס אחריות פלילית בגין מחדל על חובות מדיני הנזיקין. השופט דב לוין בפס"ד לורנס אמר שאפשר לזהות חובת פעולה

של יוצר סיכון, להסיר את הסיכון. ניתן לשאוב את החובה )ובאופן כללי, ניתן לשאוב חובות( מדיניהנזיקין.

)כגון: חובת מורה-תלמיד,חובת זהירות מושגיתכדי להטיל אחריות לנזק בגלל רשלנות צריך להוכיח מעביד-עובד, מפעיל בריכה – מי שבא להשתמש בבריכה, מטפל-מטופל, חובת אדם שיוצר סיכון

להסרת הסיכון(. אומר השופט בפס"ד לורנס שאפשר לשאוב את החובות מדיני הנזיקין. אין ספק שישפה פגיעה בעיקרון החוקיות, והרחבת הבסיס להפללה.

השופט בך, בפס"ד לורנס השאיר את השאלות הללו בצריך עיון. זה כיוון הפסיקה, אך זהו לא הרציו של פסק הדין. בסופו של דבר, בכל הדוגמאות, הפסיקה בסופו של דבר לא השתמשה בדיני הנזיקין, אך

השאירה פתח לשימוש בהם.

בפס"ד שכטר, ילד שנחבל בגלל משאבה בבריכה. בית המשפט מצא פיתרון בתוך החוק הפלילי. ניתן להשתמש בחובות עשייה גם כשהם39השופטים גם בפס"ד זה מביעים את דעתם, שאחרי תיקון

באים מדיני הנזיקין. הם מביעים את דעתם בנושא, למרות שבפס"ד הנדון לא היה שימוש בחובותמחוץ לדיני העונשין.

40

בין מלומדים יש מחלוקת האם, ועד כמה לייבא חובות מחוץ לדיני העונשין. יש מלומדים שאומרים שמותר לייבא חובות מכל מקום, אבל "צריכים להיות זהירים ולהפעיל שיקול דעת, ולא לייבא

אוטומטית חובות מדיני הנזיקין אל חובות המחדל בפלילים" )קרמניצר(.

גישה מצמצמת יותר אומרת שגם אם אפשר לייבא חובות מדיני הנזיקין, צריך לייבא חובות שהוכרובפסיקה בעבר ולא ליצור חובות חדשות.

לסיכום: עקרון החוקיות נפגע ככל שמייבאים יותר, ומצד שני רוצים להשאיר לבית המשפט את שיקולהדעת.

. חובות עשייה מכוח חוזה )או הסכם(3

יש אפשרות לגזור חובות עשייה מכוח חוזה. למשל: מציל המועסק על ידי חוזה, ועל פי החוזה חובתו . למשל:מחדללהציל מתרחצים. ניתן לגזור את החובה מתוך החוזה על מנת להעמיד לדין פלילי בגין

אם המציל נרדם בסוכת המציל, והילד טבע.

דוגמה נוספת: מעביד מכוח חוזה העבודה חייב לספק אמצעי בטיחות לעובדים שלו. אם המעסיק לא אם נעברה עבירה.אחריות פליליתעומד בחובה החוזית אפשר להטיל עליו

. עבירת מחדל קלה )א( כבסיס לעבירה אחרת )ב(.4

דוגמאות:

לחוק העונשין )אי מניעת פשע(, גרמה לכך שמישהו נרצח. למשל, בגלל שמרגלית הר262. סעיף 1 262שפי לא הודיעה בעוד מועד שיגאל עמיר מתכנן את רצח רה"מ. האם אפשר לקחת את סעיף

, אבל נשתמש בחובה על מנת להעמיד לדין בגין גרימת מוות262ולומר: החובה לפעול נמצאת בסעיף שמתייחס לענישה(.262)לא להתייחס לסיפא של סעיף

. חוק לא תעמוד על דם רעיך קובע שמי שלא מזעיק את הרשויות כאשר ראה תאונה מוטל עליו קנס.2 אם אדם לא עשה כלום לנוכח פצוע, וכתוצאה מחוסר הפעולה שלו נגרם מוות. האם אפשר להטיל

עליו אחריות פלילית לא רק בעבירת קנס, אלא בעבירה יותר חמורה של גרם מוות ברשלנות?

ולומר שהורה שהפר את החובה362 )הזנחת ילדים(. האם אפשר לקחת את סעיף 362. סעיף 3 המנויה בסעיף, ובגין ההפרה קרה אסון )מוות, חבלה חמורה( – ניתן להצביע על חובת הפעולה

בסעיף, ולהשתמש בה כמקור חובה לעבירה כבדה יותר.

התשובות לשלוש השאלות:

גם כאשר יש חובהאבלהשופט חשין בפס"ד ויצמן, אומר שהמילים "כל דין" כולל גם חובות מהפסיקה, חוקית מפורשת לא מייבאים חובה באופן אוטומטי לצורך הרשעה במחדל. כאשר מדובר בחובות

עשייה יש להפעיל שיקול דעת, ולבדוק את החובה הנדונה )לא משנה מהיכן באה(: את עוצמת החובה, מידת הקונקרטיות וכן יש לבדוק האם על פי תכלית החוק שממנו מייבאת החובה, אומנם ניתן

להשתמש בחוק כבסיס למחדל.

לדעת חשין, אי אפשר להשתמש בחוק "לא תעמוד על דם רעיך" כבסיס חובה לצורך עבירה חמורה לחוק. לא ברור אם דעתו של חשין4יותר, מכיוון שהמחוקק התכוון למצות את הדין במסגרת סעיף

היא כללית או ספציפית לחוק "לא תעמוד על דם רעיך".

לדעתה של ד"ר ויזל לא נכון לומר שעבירה מחדלית קלה לעולם לא תשמש בסיס להרשעה בעבירהחמורה יותר. ניתן לבסס הרשעה על עבירות מחדליות קלות, אבל תלוי באיזו עבירה מדובר.

41

)אי מניעת פשע( היא חובה שלעולם לא ניתן להשתמש בה כבסיס לעבירה חמורה262 לדעתה, סעיף יותר. אין זיקה מספיק חזקה בין מי שנדרש למנוע פשע ובין הפושע. מצד שני, בחובה הנמצאת בסעיף

לחוק "לא תעמוד", שהיא חובה מאוד מוגדרת ופשוטה. זוהי חובה שלפי מידת הקונקרטיות והדיוק1 בה, יש לאפשר להשתמש בה כמקור לעבירה חמורה יותר. מי שעובר בכביש, והוא לבד שם ולא טורח

להרים אפילו טלפון לנוכח אדם גוסס – יהיה אפשר להטיל אחריות פלילית בגין סעיף חמור יותר. לחוק "לא תעמוד1הזיקה הנוצרת בין האדם שמסרב להגיש עזרה ובין האדם הפצוע במסגרת סעיף

על דם רעיך" היא חזקה יותר )לדעתה של ד"ר ויזל, ובסתירה לדעתו של השופט חשין(.

. חובה של מי שיצר סיכון להסיר את הסיכון.5

זה אומנם מוכר בדיני הנזיקין, אך מובא בנפרד משום שהפסיקה הפלילית במפורש הכירה בחובתו שליוצר סיכון להסיר את הסיכון שיצר.

בפס"ד לורנס משתמשים בזה דרך דיני הנזיקין, אך הפסיקה )לראשונה בפס"ד פרידמן( מכירה במקורהחובה הזה.

פרידמן מצא את אשתו בביתו שיכורה עם גבר זר. הוא דקר את אשתו בירך כחלק מהגנה עצמית )הוא טען שהיא תקפה אותו(. בית המשפט טוען שגם אם הדקירה הייתה במסגרת הגנה עצמית, אפשר היה להטיל עליו אחריות פלילית משום שלא פינה אותה לבית החולים )השאיר אותה מדממת למוות(. הוא יצר סיכון חמור לחייה, ולא הסיר את הסיכון – ניתן להטיל עליו אחריות פלילית בגין מחדל, בשל חובת

יוצר סיכון להסיר את הסיכון שיצר.

דוגמה נוספת: פס"ד מילר )פס"ד אנגלי(. הומלס פלש לבית, ונרדם עם סיגריה בוערת בפיו. התעוררוברח. ההומלס יצר את השריפה )הסיכון( ולא פעל על מנת להסיר את הסיכון.

עבירות מחדל בדיני העונשין + המרצה עוברת על הדפים, לסיכום הנושאיםחולקו דפים בשיעור: שנלמדו עד כה.

פסקי הדין הרלוונטיים לנושא המחדל: לורנס, שכטר, וייצמן, פרידמן.

שליטה כדי להטיל אחריות פלילית יש לוודא שההתנהגות הייתה בשליטה. אם האדם היה במצב של חוסרשליטה על תנועות הגוף שלו, אי אפשר להטיל עליו אחריות פלילית, מכיוון שהוא לא עשה מעשה.

דוגמה: אדם ישן נתן למישהו מכה מתוך שינה – אי אפשר להטיל עליו אחריות פלילית.

דוגמה: אדם שתוקף מישהו אחר תוך התקף אפילפסיה, אין לו אחריות פלילית.

מבחינת הגישה הגמולית, המחפשת אשמה, לא ניתן להאשים אדם שלא הייתה לו שום יכולת בחירה. לפעול כנגד האינטרסים המוגנים של החברה.בוחריםהמשפט הפלילי רוצה להעניש אנשים ש

גם גישות תועלתניות שמבקשות להרתיע אנשים שלא יפגעו בחברה, לא רלוונטיות לאנשים שלא היובשליטה בזמן שביצעו את המעשים.

היעדר שליטה רלוונטי גם למעשה אקטיבי וגם למחדל.

דוגמה למחדל: מציל שבגלל שמישהו קשר אותו לסוכת המציל, הוא לא הציל אדם שתבע. הכוח שכבל אותו לעץ הוא כוח חיצוני. נכון שיש למציל חובת עשייה, אבל צריך תחילה להוכיח שליטה על

התנועות הפיזיות, והיעדר שליטה מביא להיעדר אחריות פלילית.

42

הוחלט להתייחס לנושא בסעיף39בפסיקה הישנה "היעדר שליטה" כונתה "היעדר רציה". בתיקון )ז( כאל "היעדר שליטה". דרישות השליטה הן רלוונטיות לא רק לעבירות של מחשבה פלילית אלא34

גם לעבירות לאחריות קפידה או עבירות רשלנות.

דוגמה נוספת: אדם שלא עצר ברמזור כי היה לא שיתוק זמני ברגל, לא ניתן להטיל עליו אחריותפלילית כי מדובר ב"היעדר שליטה".

אם אדם ביצע עבירה כי איימו עליו שיהרגו אותו או אתאין זהות בין "היעדר שליטה" ובין "כורח". קרוביו אם לא יבצע. הבחירה של אותו אדם היא מצומצמת מאוד ועל כן לא ניתן להטיל גם עליו

אחריות פלילית.

מדוע חשובה האבחנה? מה ההבדל בין אדם שמבצע פשע תחת היפנוזה ובין אדם שמאוים שאם לא יבצע יפגע? היעדר שליטה הוא תנאי סף בסיסי, והוא בכלל לא יכנס למעגל הפלילי. הדיון ייסגר מכיוון

שאין לו שום מידה של אשמה. לעומת זאת, ב"כורח" האדם עדיין פועל מתוך בחירה, ועדיין יש כאן שיקול דעת של החברה האם לפתור את האדם מאחריות פלילית בסיטואציה )אם איימו על אדם

שיפנצ'רו לו את הצמיגים של הרכב אם לא ישדוד בנק – הבחירה כבר יותר רחבה(. הבדיקה תהיה עד כמה צומצמה הבחירה. החברה תקבע את התנאים לבחירה להיכנע לאיום. למשל: ניתן להחליט שיש

עבירות כגון רצח, שלא משנה מה היה האיום – אדם לא יהרוג אדם אחר )זו הייתה הדעה בעבר(.

מה קורה במקרים בהם אדם הגיע להיעדר שליטה בגלל שברגע הקודם להיעדר השליטה הוא לא לקח תרופה? אם אדם נכנס במודע למצב של היעדר שליטה, החברה רוצה כן להטיל אחריות, על מנת

להגן על עצמנו מהתנהגויות כאלו. סמים, שכרות ואי שפיות זוכים לטיפול מיוחד בהסדר חוקישמתייחס ספציפית לתופעות האלו.

דוגמה: חולה אפילפסיה תוקף אדם אחר תוך כדי התקף. אבל: אם יצוייר שהאדם ידע על מחלתו והרופאים אמרו לו שהוא צריך לקחת תרופות על מנת למנוע את ההתקפים והוא לא לקח במודע, ולא

טיפל במצבו.

דוגמה: אדם נרדם על ההגה וגורם לתאונה קטלנית. בזמן השינה אין לו שליטה על הפעילות הפיזית אחרי לילה הלום מסיבות והוא מרגיש שהוא6שלו, אבל רגע קודם, כאשר אותו הנאשם נסע על כביש

עומד להירדם והוא ממשיך לנהוג – איך נטיל עליו אחריות פלילית? והרי כל גישה שבעולם תרצה להטיל עליו אחריות פלילית. ניתן לומר שהמחדל )לא עצר בצד( הוא הגורם למוות. אך לא תמיד

המחדל יפתור את הבעיה.

24.3.2011

בעונשין: 1 החומר לבוחן מס'

כל החומר הנלמד בהרצאות עד הנושא של אי שפיות )לא כולל(+ מה שנלמד בתרגילים עד למועדהבוחן+ פסיקה שנתבקשתם לקרא )ללא שמות פסקי הדין(.

חובה להצטייד בקובץ חקיקה לבוחן.

שאלה לדוגמא: 

43

הינה:416המילה "תחבולה" בסעיף

חלק מהרכיב הנסיבתיא.

חלק מהרכיב ההתנהגותיב.

חלק מהיסוד הנפשיג.

חלק מהרכיב התוצאתיד.

44