ה מ ר ב ״ ל ש אח בליל התקדש חג. ס ל פ ה ש ד ג לסדר תורת ה

, (mas י־-ד, ״-). ה כ ד ר י ם ב י א צ ו ל י א ר ש י י נ ב ו

והבא אל האשל, יכנס לרך ארבעה פחחים, בערבי פסחים.

תורני, 7&כלי, עיוני, אלהיות.ל פרדס ש ק או0ללס) א ל < • «ל אשל, א » s3״z •.,ק מחלי ד נ ו א#ל פ צאכמניא העלובה כמוני, ישכיעהו צחצחות. הכשילו אשכלותי׳ ענפי׳ קנפי לאש.

אלוקית, שכליות, לימודיות, מפן פורחת. אמרי ספקותיו (המה הפסקות מהתנאים) וננפן שלשה שריגים, משפלות תמיס למיס פרי האשל שירי הילוליו, לימודי הלכותיו חוקיו ולמיו

יכירו יידעו, כי לה׳ המלוכה ומושל. עיפ ערדי0, כשמן הטוב, ובשמים ראש. נטעם באשל, ווי כסף וחשוקיס, כלול ובלול, באלה המצות והחוקים :

תוכו רצוף פרי הילולים, ביאור הפלא לפדר ההלל קודש הילוליה, ונחל השירים (המה ארבעה שירים, אדיר וכר, במהרה במהרה, מי יולמ אני יודע, חד גליא), נחדושים ובסרושיס, כולם ברורים טלם קדושים:

ועל השירים יאטר, איזה לשובע (להשביע בחלושים ודרושים), ואיזה לרזון, רזי איל, יעוררו ויסיר! לקץ החזון. ונהתקדש החג שמור ליל, ירעשו בקול, שומר, שומר מה מליל, ערוך השולחן, צפה הצפיח, לט נא, נואו נא אל בית הויכוח. דרי מעלה ודרי מטה, ישרי הניצוח ,שרפים סומדיה ממפל* מלן רס ונשא, נושא ונישא, קדוש אחריו יזיל כמטר לקחו, ואמרותיו כמל. והכהן הנחל (דא מיכאל אפוטרוססא דישראצ) יעמוד מרחוק, מומן ונטמן, שואל ומשיב, אבי, אבי, העת לא עת (בניסן נגאלו,. ובניסן הפת צגאצ, האס חלילה צא פת) זה כמה אשה נדושה מאישה, קול המדוס

יענה, עוד אפה תשוב בית אישה :

והיד, כי תנאו לנחל השירים תניחו על מעיין הנחמות, נשר יבשר, אסירים צאו, יושט חושך ירחו אור, עוד חביככ חי, ואם נעלם מעין כל חי, קראו לכן' ישי עולנו חי:

זאת עשו קחו מזמרת הארץ, פרי הארן(מדת הענווה ע׳׳ד ונפשי כעפר לכל תהיי) סולת מנוסה ביינ נפה, (ייג מדות הרחמים, ויעשו לפניו כסדר) ייין הטוב, (״יראת הי, "יושר המדות, *נבואת נביאי האל ריח ״ין) כנן רסונ,

ותאמרו לד׳ב׳לן׳ (רית ׳׳דרכי ה׳, *ברכה, ״קלושה) טוב, וירא אצקיס את כל אשר פשו והנה טוב:

בחמלת ה׳ פלי, אברהם ליכטשטיין, חסדו נבר עצי, כי הרשני להפיץ כני תבל שכשה חבורים, ומקראי קודש, קראתי למאהבי, חושיי ואבריי, הרעשתי עליהם בקול, תנו לה' אלהיכס כבול עולש, שחל ילינס «ךדע, ייי9 והורס לעבודת הקילש, בקהצות תהלות ישראל, כפת נרלף מפגעי הזק, ייטע אברהם אשצ, לשבת לאב״ד

וייס בקיק זילקאווקא.

אלה הדברים דברות קודש של המחבר בהדפסה ראשונה

ם לפ״ק ה ר ב ל א ש בשנת זה א הועתק והוכנס לאינטרנט

01gועתה גרפם מתד # . w w w . h e b r e w b o o k s ח בילגוריי תרצ׳׳ה ״ ס ש ת ס י י ח י ״ ע

בדפוס נ. הרוננברג

ר זצלדדה ב ח מ ל ה ע ב פי נעזרים מ ר כנ פ ס ל ה ת הגאונים זצלה״ה ע מ כ ש ה ״סכמת הרב הגאון האמתי החריף העצום ריש גולת אריאל צדיק תמים חסידא ופרישאד תפארת ישראל כקש״ת סוהר״1" 'אב ח מוסת ה וואלף הכהן זצ״ל אב״י יי־מיק״קלאםקייי*• אברהם ה״ה כבוד הרב המאה׳־ג החריף ק י ו הדרשן הגדול והמפורסם מאד כ׳יש מוהר״ר אברהם ליכטשטיין זל׳ל אבדק׳׳ק טדאשניץ יהשטל

למשוח וצירןן ממפרשי החורס רבוחינו הראשוטס • הקדושים מהגשר הגדול הרמב״ן זט״מ ומהחוקר אלקינ הרב בעקידה זי״מ הציב ציונים מתורן! פירושם ב

הקיצור בלשון צח ונקי וקרא בשם *כנפי נשרים" גס גל אמריו המחוקים אשר חזה אברהם ונקרא בשם ״מ

אברהם׳ ועול מעלות בתועלת המלות והדמות להרלב^נק י מל כל סלר וסדר אשר המה לרב תועלת גס ק מנין התרי״ג מצות מפ״י סדר הרמב־׳ם ז״ל כל מצוה ומצוה במקום כל יוקרא אשר ממנו יסוד המצוה נחצבה לידע כל שורש מצוה איה מקורה הוא השכיל למפר ולהדר את דברי המחברת הקידש מאת להיותה שןס לכל נפשות בית ישראל להתענג מטובה כל ההוגה 3כ איש איש לפי מהללו ונחת ינחת :נפש ההוגה {ה והשומע ישכון במח ישאק ותבא עליו ברכת שוב ,)כ

כן יבורך מציב גבול בכל הטוב״ לפ״ק: התורה מש״ק כ״ד למביי ־.

וויאלף ב׳ץ מזאלשק אבדפק״ק לאסק יצ״ו:

ד&ב^ך[ הרב הגאון האמתי רשכבה׳׳ג צדיק המים בוצינא קדישא. אספקלריא המאירה נזר ישראל בקש״ת סוהר׳׳ר שלמה זלמן זצוק״ל האב״ד ור״ם דק״ק ״אךשא יצ׳׳ו געל המהבד סםרי

״המדד. שלמה״:

ה״ה הרב המאור הגדול וכוי מרה אברהם ז״ל שהיה אבדק״ק פראשניטץ אסף מגדולי מפרשי המורה רבותינו גאוני קדמאי קדושי עניון ה״ה הרמב״ן ובעל מקידה ויעש את הבית אחד ויקרא שמו ,כנפי נשרים״ מלבד מיס הנאמנים אשר ממקורו מבני ויקרא כשם ״מחזה אברהס" וניוד בסיך1 כל סדר וסדר תועלת הרלב׳״ג היוצאים מממשי אבותינו הקדושיםקק כל התרי״ג מצות להרמב״ס במדות גם אסף ו יזיל איש איש באותות לבית אבותם ממקום קדוש אשר חצבו משם וכבר הסכים טל זה כבוד ידידי מחותני הרב הגאון החריף ובקי מוהר״ר זאב מאלף הכהן . ג״י חבלק״ק לאסק ומהראוי להחזיק טובה לעושי טוב: דברי הכיהב לכבול החורה ולומדי׳ הבעה״ח

יום רביעי ל״ו למבי׳י תקצ״ה לפיק: גאים הקטן שלמה זלמן מק׳׳ק pits אב״ד

וארשא: לפקיק ו

לברי הכותב וחותם באמת ובתמים לכבול נאום הק׳ זאב

איפור השגת גבול ידוע! י, |

ואפריון נממיי׳ לידידי הרבני הפונ!לג בתמידות מומד״ר רפאל העדצבעלנ נ״י מפה אשר ק4ל , ?ל עצמו להיות לי למסייע בה8צת ההגדות על פני תבל:

ד&י״ל

. . ד ו ס מ

וימן מסוס ההתנצלות על המחבר, מה ראה טל ככה ומה הגיע אליו לחלש סדר זיו תורת ההגדה׳ שוב שנית, ואחר כי כבר הפץ פני תבל בההגלה ראשונה יכונה בשס גאולת עולם שולח מל פני תוצות, בשנת בגאלת עילם, וקיימו וקבלו היהוליס, ואמרו יישר, ומה לו עוד, והגדת כתיב. ואין הגרה אחר ההגדה, מיז יביע אומר כי מלבל בספודי יצ״ימ כל המרבה נההגלה ובמפפלות סמים לעים ה׳יז משובה, מור זה פרי הרעת, כי 'החי ימן אל לבו כמורו, ישלים באחרונה, מהליחות והקיצור, כי יפגשהו בראשונה, וע״ז מהכתיב

י י י והמושכל והמקובל י יביא ל! מד למנה):

הבורא, •וכל מה שמובלים להכורא יותר, •באו להשגה יתירה כי הלא מצמר, וט״ז אומר לנפשם לך ושוב, הוא המנין שמשביעין את האדם הוי צדיק (ריל גליי! מעיקרו ופל סיף) ואל תהיה רשפ (מתחילה ואחיכ תשוב אל ה׳. להיות צליק), ואס יקשה לבבך, א״ב אץ אקיים

מצות משובה, ס״ז אומרים מומה אתה, כי אדרבה' כשתהיה מיז המדרגה להוסיף בכל. יום ביראת ה׳ אז תהיה בבח״ שאפילו כל המולס אומרים לך צדיק אתה, אבל אסם משיג בכל יום כי קצרת כעבודת הבורא אתמול כראוי, ואז תהיה בעירך כרשע כי לאק לבבך לקייס ח עבדת את הבורא כראוי, וממילא ת מצות משיבה מל אשר קצרה ידך מעבודה מנוה, וככה תעשה כל הימים, הרי שלך לפניך כי האחרית תשלים

הקיצור אשר מבראשית:

פילוסוף* שולל[ אומר, אין ראוי לקרא לארס בשס מאושר על ט נרע מה אחריחו, ולזאת לה נחמד בבריאת ארס בחחילחו כ״י טרכ כיחר הברואים, ט אצלם נגמר מובס ומלואה מיק* כשיצאו לנדר הבריאה, לא כן כאדם אז אין שלימוחו נגמר עד יום אחרון, והטיבו אשר דרשו הדל

והנה פוכ מאי־ זה יום המוס:

ם העמיקו, כי האלם השלם צריך י י ל כ ש ה להלמות לבעל האלקימא היודע להפך העצם אל עצם אחר, כמו הברזל להנחושת, והנחושת להזהב. כן הארס יהפוך ירו כשלימות כל היום חלקיו היסודי והצורי, (ר״ל ביסודותיו הגופני׳, העפר• למים, והמיס להרוה, וכ! נפש לרוח ירוה לנשמה על

שיהיה כולו קוד: כליל לה׳):

p עבד אברהם אגבי, עונותי הטו אצה V p וחטאתי, כי כמי עשר שנים ירד ירדתי, פגעי הזמן רדפוני ומקריו לחצור, נלחץ נפשי אל הקיר

גדר

ם •השכילו. כי תשוקת הגלגלים במרוצה, י י נ כ ו ת ה לסבב הכדור יריצו ולא יגעו מלסבב פעם אחר פעס, פועל מכס הטביעה, להיות להס תשוקה נמרצת, להשיג השליחות באחרונה, מה שקצרה ידם בראשונה, לזאת ירוצו "כמרוצה כולי האי ואולי ישיגו, וזה הוא לאות לכל משכיל יומין* בתשוקה להשתדל לחלש השלימית, ולהטיב לאחרית מבראשית (ואולי לזי. >מזס סכתונ והיו לאותות כו׳ (נראעית) כי כלאי הם להיות

לאות לכל משכיל ומהס יראו וישכיל):ד בחוהל״ב זה יכתוב ידו (שמר המשובה) י ס ח ה ונאמר כי הצדקיס כל ימיהם כתשובה, ט להיות בכל יוס יבאו להסגת השכל, היום יותר מתמול כי יעבור, לזאת יום ליום יביע אומר אהה אשלים היוס מקיצורי תמול, נפשי שיבה שמי ונעבור טל קיצורי תמול העבר: ולדעתי רמזו חדל כנלה ודל, מאי לכתיב חשבע כל לשין זה יום הלילה משביעי! אותו היי צדיק ואל תהיי רשע, ואפי׳ חם כל העולסב כולו אומר לך צדיק חתה הי׳ בעיניך כרשע טי וההרגש מבואר, כי מלבד שהמאמר כפול ומכופל, הוי צדיק ואל תהיה רשע, פשימא אם הוא צליק אינו רשע, מור נראה כסוהר מיניה וביה, מתחילה אומר ואל תהיה רשע ואח״כ אומר היה בעיניך כרשע:ם לדעתי הלהיבו מדל, להפיג דעת הטועים ל ו א באומרם, אתר ט מצות חשובה היא הגדולה במעלות הנפש ומגעת מד הכסא אי למעלה מהכסא, ובמצות משובה יחקרב הנפש אל אלוקיי, איכ ההכרח שהאדם יחטא וירשיע כלי שישוב אח״כ ואס אין חטא ורשע השובה מנין, חשל הליוט, אם אין קרעים

אין טלאים: &ולם טעות בתיקם, ט אדרבה. עיקר התשובה הוא בצדיקים גמורים, כי בכל יום ויום יגיעו למשנה יתירה ומשיגים ט לשעבר קיצרו בעבירת

5 1

י מסוד,

נדר מזה ונדר מזה. ומה זה ועל מה זה מששתי אח בימ האוכל (בתורת המלל), ואש אני נשול נמיר מול כצי רעיוני, גשו נא ואמושנס אולי משנה, ואשר יצא עוזר אתה ה׳ היה מוזר ־

ס קמים, גידולי וגאוני, נצבו כמי נד טל חומת5", י ב י י י ט ה י ב י ר ת א ? ם י ל ) ת ע ל ו א ל ג ! , ה י י ה י ה ׳ ( 5 » p " w

ה (נמשל מ־י״י״). ובשירי אניח, וממ ואמרו, זכרו מורת משה, ארור נ ו ש א ר הזלימ) היקרה לירי ב׳ (דברים כ") י״ז), וחלילה פלי שיריו, בסיפור פלאי הבורא ויוצר, הנה מלא כפי האיש אשר ישיג גבול ט קוצר, אמרחי יהי מה מלא אמלא לחדש שנית ולרמוס מלדפימ זה בלי רשיון המחבר טור משך שרים ששה ז

ל ד 3 ש ת א ב ו נ ת, אם אמנם, רבים בחכמה, שלימים בדמה, גדולים בהשכל, ומימם במעשים, פסרמ ם ה ר ב *יאמר א מונים יותר ויותר ממני, הן המה רמסו למייל בהיכל ההגדה ובהיכלם כולם אומרי כבוד, כבוד ה׳ ינחילם, לפקידיסס ולמשא חדשו וגדשו חדושי ופרושי, איש ואיש כפי הליכות דרכו בקודש, חלה בטיול לימודי תורני וחדורי ימלאו בגודש, ואלה בדרך קדושה בדרך רד ורמזי כיסה עחיק יומין, יהנטרץ בקודש, חכמי השכליים, גם המה שמו עין ויכרו אוזן במושכלומ חוקרי ולמוד אלוקית, ויאמרו

מקודש, מקודש:ד (ר״ת אניון׳ ר»׳ דל) השפלה, פונה אנה ואנה,/ משתאה מחריש משתוקק, ההצליח ה׳ דרכי, ר ואני* א האנכי אשים רנלי פעמי לילך:לאס לאט אולי דבר מה השם יראני, והנה מורשי לבבי נצכו כמד נד ויהמו, בזה לך למנה לך, מה לך אצל ההגדה כלך אצל נגעים, נגעי לבביך, יכי באס אל הספר, האס הקיטע בקב וחגר במקלו, דלוג ידלג כצבי וכעופר, הכי הכפרי בן חפר, יאמר אני אני הר המור ואשכול הכופר, אולם רעיוני שכלי גס המה עמדו למולי וירעשו, הטיב לך תבחר שבה ,העצל׳ ומקל ממליך העמסת המשא. ותקשור בחבלי הזמן, כי יירשם התולעת והצלצל. לא, לא, ואם כבד הדבר עליך לישא עין, הלא אל מרום עליון השא עין. וכאשר הי׳ ממך בראשונה גבשנפה מנורים לנל מקראי קודש, אשר קייייי . יקבצו היהודים ואמרו אן שוב יישר)׳. כן יהי' ה׳ בעזריך באחרונה, ובה׳ העשה חיל ויהי׳ בעוזריך יום גם ליל; •:' ויהי בנשאסי עיני הטרוטות, מול תודת ההגדה בכללות ופרטית, ראיתי אם אספרה למו ההדגשים הפרטים, אי אפשר לפורטס, להציגם מלי לוח חרוטים, כאשר יבואר בפנים כל א׳ מל מקומו, לשכמ

תדרשו וכאתס שמה:׳ (ארכע שאלי* v f W T (ג׳ שאציית חידה)׳ וארבעה לא ; י ט ה נפלאו מ מ ה ה ש ל ם בכלל הענ־ן ש ל ו א

ככליות)/ ואציגס עם כפי מה שנראה לדעתי החלושה יקלישה, ובה׳ אעשה חיל ואבטח:

כם: ועתה שמעוני, וישמע ה׳ אלי

חוזר ואומר מ״ט אמת ויציב דאורייתא, א״כ קשה מה זה שציונו הש״י לספר בליל פסח יצ׳־מ וכי יצא ליל זה מכל הלילות, ובפרט לבן עזאי דדרימ הריבוי רכל ימי חייך אלו הלילית, ודוחק שנאמר לבכל לילה הוא רק חיבה ודין וכחן הוא מצוה, ויש נ״ח

כמבואר אצלינו בפחיחה לס׳ שמוח: והגאון מליסא די, בא כמחפשר דככל לילה די רק בזכירה קצח אבל בליל פסח המצוה לספר ולהמשיך ממנין מל בוריו וסיפור מעליא, ולשון והגדת יורה לשון המשכה, ועדיין הקושי׳ במקומה עומדת דלשיטתו הוא ראוי להיות שני מצוות במנין • בכל ל־לה, הזכרה לבד בדבור, יהיה מ״ע שנא׳ למק; ובליל פסח סיפור המעשה בפרטיות, ואיכות תזכיר מ הנסים הוא מציה בפ״ע, וכל מוני המלות לא חשבו

רקמצוה א׳ במנין:ה נ, (נובע מהרי״ף והרשב״א) מדוע לא ל א ש נתקנה ברכה טרם אמירת ההגרה כדין כל ברכוה המצוות. והגאון הניל דעתו כי בכל

לבר

ס (כשוף ׳ ה (״אלי! ייייה) לשון הדמב׳ ל א ש הל׳ חמן ימ5ה בנוסה ההנדה גזלי) ודל נוסח ההגדה שנהגי ישראל בזמן הגלות כך הואו יצאנו ממצרים ל הי מתחיל על כוס שני, ותומר בג נד כ, מין הרואה יפלא מה זה בא ללמדנו, ואם הוא

לחש סגוליי, הר הוא אלוקית. הגא דבר הוא:ה ב, עמדו הראשונים (ובתוכם הגאון פ״ד ל א ש ימטהיח). אס אמנם םיפיר ההגדה בליל ט״ו בניסן הוא מימ ממנין חרי״נ, כאשר חשבו הרמב״ס זיל מקרא דוהנדת לבנך כוי, מכ״פ קשה למה לא נחשוב נ׳׳כ לידע, להזכיר יציאה מצרים בכל יום, כנאמר מקרא מפורש (פ׳ •ראה) למען תזכור את יום׳ כל ימי חייך, (והסמיק מנאו במנין), והרמב״ם צאתך ט הי׳ אוצר בלום לכל התורה, האם נעלם ממנו מקרא מפורש ולא מנאי במנין, וביותר אתפלא, אף אם נאמר כי אינו נכנס במנין ההרי״ג, עכ״פ הוא חיוב מדני התורה להזכיר יצ״מ בכל יום׳ (כחכמים לכל ימי ״י? טס״ז), וכן פםקיק בברכות ספק אמר אמה ויציב

3 1

ל ש ת א ב ו נ 4 ת

שיצאו" כי כלאי הי׳ זטש האמונה והבטחון להפיק • היציאה, כאשר יםל הפייט אמנה נהלה הימה במה. נכו; ואלולי החפזון, רק היו מתיישבים איך נצא צמלבר י בלי הכנמ מזון וטרף לקטנים. וקטני קמנ1׳ וכבר היי בירס נופל של חלקי הסופר כסרר &ל המתיישב בלטסו אם למשיח או לח לעשוה, ואף כי לבסוף טלה בלטתם שיצאו עכ״פ כבר נחלש משחילה כמ הבטחין, כי מתחילה היו כמסתפקים, וזה החפזין שהביא לצאת זה גרס להס היציאה, ואציג לך י י' לוגמא, עני בן טוב ומיוחם התחמן עם עשיר כפרי, גס קרוביו היו עשירים, והחחייב הטני לסלק קילס האופה מחנה לבנו סך מאה זהו', .ובאם לא,אזי לא יהי־ החופה, והכל תמהו מליו מאין יהי׳ לך, הלא בביחך מחסור כל, גם .כל בני משפחחיך כולם עניים, וגס הם לא יהיו בעוזריך, ומאין יהי׳ לסלק קולס החופה מסך מאה זהר, העל השיב, .דעו נא, אם אמנם משפתת׳ וקרוביי סם כולם עניים, אבל כולם אהובים, וכולם ברורים למלאכה, וכולם משרתים, ובעלי מלאכות, ולהיות המחותן יעשה חתונה והוא משיר ומשפחתי כולם עשירים הלא יצטרכו לחתונה בגדים ומנעלים חדשים ומשרתים לעזר וכני משפחתי הבעל׳ הלאמת הם יהיו מוסקים ומה שידויתו יתנדבו על החתונ^,ם • לסכלס. י בן דודי הרצ|צן ד החיימ לולי יתפור מ יספור מנמלים לבלו של מחותני העשיר, יתר קרוצי זה יחטוב עצים, וזה ישאב מים מרס החופה, ט חו ויכלא העם מהביא למלאכה, אז יגבו השכירות, וזאת ׳מנרבו לסילוק יעלה הסך למאה, ויהי׳ מיכף החופה, וכן הוה, נמצא שנגמר העסק שיה* המוסה מחמת ט הכינו לחופה ואז נגמר הסילוק, כן באמצעיה אןר ישראל הכינו לצאת, והי׳ במפזון בלי שום ישוב, מחמת חוזק הבמחון והאמונה מזה נעשה להם זכות להכצה שיוכלו לצאת, וזה האמונה הימה מחמה החפזון, הוא הנאמר :prarc יצאת מארץ כוי, ר״ל מחמת אוחו

המפזון הוא הי׳ הגורס שיצאו ישראל ממצרים:ה בכוונת זה המצוה למפר ביצ״מ בליל המקדש נ ה ו תג, מם כי זה שכרה לקבל ברכה מאת ה׳ק ושכר כיתר שכר על קיום המצוה, מול זה פרי׳ ט̂ות ממנה להשריש בלבנו אמונת הבטחון, והוא, לה מקובלי אצלינו מפי רז״ל כי הגאולה העתירה לה|ות בניסן, והלילה הזה יהי׳ ליל שמורים ללידות, וממחר

. ככתוב

'דכי.שיש בגוף המנוס ברכה, לא תקנו ברכה מחחילה ט אינו בדן לתקן ברכה על ברכה, וכמו בהמ״ו שהוא מן המורה מ״מ לברך שנ׳ וברכת, ועכ״ז לא תיקנו ברכה מתחילה לבדך אקב״ו לברך בהמיז, כמו כן בסיפור ההגרה נ׳״כ יש ברכה ברכח אשרי גאלנו, וע״כ לא תיקנו ברכה מתחילם להוי ברנה על ברכה: ובדעתי־ הקלושה, •אחר המחילה מכבולו נ״י, איןי י . הנידון דומה לראי׳, ־ כי בבהמיז עיקר ־ י המצוה הוא הברכה, יא״כ איך יברך מתחילה אקבו״צ טל ברכת המזון הוי ברכה ,טל ברכה, חבל בסיפור ההגדה כעיקר הממה שיספר המעשה ה׳ כי נורא הוא ולמה לא יברך מתחילה, ואי משים שיש שס ברכה אשר גאלנו, מיז חט מין, מדוע תיקנו ברכה לבסוף הי• לברך מתחילה, כדין כל המצית מברך עובר לעשייתן, .ומור לברכת אשר גאלנו הוא ברכת

הגאולה ולא ברכה על הסיפור:ה על זו השאלה ככר מלתיגו אמורה בתנובת נ ה ו אמדיש על ס׳ גאולת עולס אשר בחמלה יה׳ כבר יצא לאור ושם דעתיט הקלושה בישוב השאלה מסוגי׳ דמם׳ מנחות דף מיב, ראפיקנא שם כל מצוה

שאין עשייתה גמר מנוה איצ לברך, יעויין שס:ם בישוב שני שאלוה הראשונים, לדעתי להתבוק ל 1 א . הנמצא כתוב במורה נאמרה ונשנית, בחפזון יצאת מאמ׳יצ, ולא ידענו מאי ממלייתא יש אשר בחפזון יצאו, ואיזה לימוד יצא לנו מזה ואררבא לכר הנמשה בחמץ ובישוב השכל הוא יותר משובח. יכבד אמר החכש, המתון מגדל טוז, והמהירות פחח החרמה והמעשה הנופל בחפזון ובמהירות לא ישובח, וביותר

בגאולה העמידה נאמר כי לא בחפזון תצאו:ם אחר ט ידענו ט זה העם היוצא ממצרים ל ו א היו באותו עת מרום וערי׳, כטענת עהא שר של מצרים הללו מגרז והללו כי׳ ועכ״פ הי׳ צריך .להם איזה זכות והמה שיה׳׳ להם מקום להנס לחול עליהם'ולהשקיט מהם הקטרוג, והגם כי ה״ בידם דם פסמ זדס מילה, עדיין לא הי׳ מספיק הזכות שיצאו, •אולם בזה שיצאו במפזון, בלי שים ישוב הדעה להעלות מל שכלם, אנה אנחנו עולים בארן צירי ושממה לא •מקום זרע ותאנה, רק באמונה ובבטחו{, ותיכף כשאמר לסם •משה ע׳׳פ ציווי ממנו יה׳ שיצאו, היכף יצאו בלי שום שאלה ובטחו בה׳ ובישועתו, היא הטרם• להם

ו 4

ל ש ת א ב ו נ ת/!bo .י ספרו נר. לי מה העבודה מ כ א) ח לכם, זה הסיפור בליל זה, אס סיפור התענוג לשעבר,. ואם סיפור העצב על מקריי

ההוה, ואם סיפור הנחמה לעתיד:ש אני נוטל בוויכוח, תנוח דעתיכס הס ל ש י דעתי ינוח, אס מאמרו כי זה הסיפיר הוא התענוג, נתענג על שמועה טובה לשעבר, אבותינו יצאו ממצרים. בחת מצרים וביזת הים בידם, מקניהם וקנינם לנו המה, כלי כםך. ושמלות על בנותיהם ובניהם, ועינינו רואות נקמה מצרים הרודים בעם, טכומיס במהומות מצולה, ולמשמע אוזן התענג נפשינו, אתפלא האס בזה נתעננ, עוד אנחנו מתעננים בםיפיר. וסריסי המלך יבהילו, קים עמוד ונמשה מלאכתינו, לקחת המלבן תשלומי כפל, ארבעה וחמשה, ממסים וארנוניות לא פרטת, ואהה תתעננ בביזת מצרים, ־השופט מבפנים והנוגש מבחין, והקול נשמע איך נפל שדוד, וירכ בביתו תאניה ואלה. והוא יושב על הסיבה ונפשו מליו תאבל, רחש לבו, אהה, הלא טוב טוב היי שבת מצרימה, רומס טיט וחומר, סיר הבשר מזה, ולחם

לשובע מזה, מלשמוע קיל ניגש וקורמיזא:כי תאמרו, כי סיפיר ההגדה הוא באמה סיפור ו המצב להווה, מממצכ ממריש משתאה, אס זכרנו ימים מקלם נפשינוקצה, כי נפלנו מן כקצה אל הקצה, הוי, אבותינו יצאו ממצרים וכל טוב טלם, גס משארותס צרורות בשמלוחם, ואחל משאריה הצרות צרורות מל שכמינו, מה• הי׳ לנו, הם יצאו ברוב ביזה, ועמה יעקב למשיסה וישראל לביזה, אבותינו יצנ* בשקים מלאים שקלים, כסף, זוזי, ואנמנו בזוזי רכזחי, אתמחה, וקשה יומר מראשונה, כי מה לנו לרכאוע ממינו כ!יל המקירש, וניחן לעונג ולשמחה, לא לאבל ועצב, והמכס־(קהלח) אמר ביום טיבה היה בטוב, וטוב שוב היי למשוח זה הזכרון בליל המר, עה ט נשב יעלי ארן, לקוק ט ננלע קרן ישראל, הטח יאחה השי! יצרית בקול מר, אהה, עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו כוי ועמה ראו מה הי׳ לנו, טל כן יאמר בספר הקינות בקינה אצבעותי שפלו, בצאתי ממצרים, בצאתי

מירושלים:פ כה נאמר ט זה הספור בליל המקודש הוא א ו סיפור הנחמה לעתיד, נחם ינחם בל אומתימ נא אל תעצבו זכרו נא את הטוב והמעשים בעת י אישר

יצאנו

בכתוב כימי צאתך כו׳ מארמ״צ •אראנו נפלאות, יורה לנו כי זה האמונה והבטחון כאשר עמדה לאבותינו-כמצרים מיי המפזון שמהרו לצאת .ולא שמו לב להתיישב, אז זה הזכות גרם לנו שנצא ממצרים, כן חיזוק הבטחון והאמונה יעמוד לנו בגאולה העתידה

-ובה מהי׳ לנו הכנה, לגרוס לנו זכות והכנה שיגאלט . גרוב רחמיו, וזהו תכלית כוונת הספור בליל הפסח את ההגדה לחזק הבמחון ולהשריש בלבנו אמינה, והוא אשר כתב הרמב׳־ס ז״ל בפסיתת ההגדה, בבהילו יצאנו כוי, כי זהו התכלית אשר ישרשו בלבנו שירש האמונה ומתוק הבטתון אגאולה הטתילה, כאשר הי׳ .הבטחון והאמונה בעת צאתם ממצרים אשר הי׳ בבהילו

ובחפזון, ואז נזכה לגאולה העתירה במהרה:ה כי זה הכתוב הנאמר (ראה ט׳׳ז נ׳) לא תאכל נ י ב כוי. כי בתפזון יצאת, למטן תזכור את יום יגו׳ כל ימי תייך, לדעתי כי למען תזכור כף, לא בא הכתוב למצוה שמחמת מלטמ מלאכול ממן והמצוה שנאכל מצה נזכור יצימ כל ימי תיינו, ט אס הי׳ זה בתורת ציווי אין לשון ״למטן״ נופל ע״ז כי הי׳ ראוי לכתוב וזכרת את יום צאתך כל ימי חייך כאשר נאמר •בס׳ בא והגרה לבנך כוי, אבל הכתוב בא לזרז את :דורות הבאים להיות אצלם כח הבמחון חזק, והוא י באומר הרור אמס ראו כי בגאולה מצרים היו ישראליוצאים בחפזון, וזה החפזון הוא מרב הבטחון, כי לא :

שאלו כלל אנה אנחנו• עולים למלבר ציה ושממה, אבל בממו בה׳ ומלא משאלוהס ומה הזכות יצאו, זה החפזק •תזכרו כל ימי תייכם להיות לכם חוזק בטמון, ובזה י אתם מושעון לעילם. ראה כי לא נאמר למען מזכור אח צאתך כוי כל ימי חייך, .והיה משמע שהזכירה יהי׳ . על גוף היציאה ממצרים, אבל נאמר את יום צאתך, •ר״ל זכור החפזין שהי׳ לעולם ומחזק אצלך הבממון, והוא רק אות ורושם בלב כנאמר מעי חדל זכור הוא •בלב וא״כ אין כאן רימ מצוה לזכירת יצ״מ בכל יום, (ואולי יקשה לך צמה צא ייזשב הזכירה שצ מסזון צמ״ט, •ז״א כי התורה לא תמשה מ5וה מ/ה, אבל הממס מה שהוזכר-זה הוופזון בתורה, לזה אמר שלכך נכתב זה החפזון שיגיע לך _ זריזות הבמחו!) ואיכ צרק הרמב״ס במה שלא הביא

במלנו, וה׳ יצרקנו:ו (המה ארבע שאילות כסיפור י מ פ ר י ה לא . ע 3 ל • $$ןל• א

של תורת הה:לה דרך :לילי׳) הלא המס:5 1

ל ש ת א ב ו נ » ת

שודדים מאתט הלחם והמזון, ימהר יחיש באין משגו לא לשובמ ולא לרזון:

אל ו ל (הוא ה5יר אחל מי יודע) ש ^ ש ח ה אחת לאחת למצא חשבון, אין

בשואל זכרון וחשבק:ת (הוא השיר הד נייא1 מא• ו א ל פ ה מפליא פלאות, והכלב והגדי׳ שקפצו בראש המחול, וכלחוך השוראת המיס, על כי

גם בחוך 'השיר נגלה מלך הכבוד אלהיס חיים: אוזל השומעת יגיע ראש, אס הפה ידבר באץ מבין, הכרס מלאה, והפין נרדם, רק שפתייט נמות, אהה, הכצחיק יעשה בליל !ה, ומבטן מי יצאה

זה ומה זה ועל מה זה:י הגבר ראה מני שכלי, מושיי הרשים המה ואנ היתושים, ואם אבא בחדישיס או פירושים ומסי במיני מכמיס כחנבים ופרעושים, רחש לבי אס אמנם מורשי שכלי דלים המה, דלו מיני למרום, הוא ישלח לי ממרום ישע, להבין בתורת ההגדה אה כל. ונוכחת, וברחמי האל קמחי ונטעחי ביאור רחב אשל אברהם בבאר שבע להשביע צחצחות בסיפור המקודש, בליל התקדש, ופתחתי ארבע פתחים פתוחים, מרווחים, לימודיות, שכליות, מהלך

תורני, אלהיית: ןב כי יבואו באש׳׳ל, ויעמיקו בכל חלה, י ל מ כ ח בטוח אני באלה, אם יעסקו בפרק ארבע פחחים סמוך למנחה, לא יאכלו עד כי יעמיקו בפרושים. ולהם נתייחד זה השם אש׳׳ל, כי יעסקו באלהית שכליות לימודיות הנטועים בר״ח אש״ל:ם לההמוניים, כי לא להם הכשר הזמן להטמיק ל ו א וכל בעה״כ-טרוד בפעולותיו, עכ״פ אחר/ ישא עין ויכרה אוזן להביט ק . אכול ושתה בליל ה וללקוט נטע לימודיות הנטוע באשל, וגס להם נתייחס, זה השם אש״ל, כי ינהגו כשורה, אכילה, שמיה,

לימוד, הנטוע בר״מ אעז״ל:

קומתי ארצה, אני מפר נדוש אברהם ליכטשטייץ;

יצאנו ממצרים, ועוד ינופף ידי, וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות, ולהשיב לאחרית מבראשית, וישתה ארבע כוסיח חנחימין, גם זאת אינו מספיק, מה היי לפשות סיפור נחמה בליל העונג, העת יאחה להתענג במאכלים ולקיים חיובי חובת הליל זה, ובסוד זה יספר סיפור נחמה, המאכלים מצטמק ורע לו, ויתחדש לו עוצב קלקול המאכלים, ואיך ינחס, טוב טוב הי׳ ראוי לייחד יוס פנוי ולקבץ משפחות משפחות ולנחם אותם אסירי ההקוה כי עוד ישובו לבצרון, ואחר ישתו כוס תנחומין ויפטרו בשלום, ומה זאת בליל זה, פליאה דעת ממני ומי אשאל אין נביא ואין חוזה,

: ( (הרי שאלה אית הגידו לי מה מעשיכם ליל ההקלש ע ני ד ב) נבו חג כי בא, פמליכס סוהר דבריכם, הכסוח נקיה, מלבישי כבוד על בניכם, זבח משפחה בביח, השולחן מנופה, כל טוב מאכל לטיניכס, וכל ישראל כבני מלכים, אולם הפה ידבר גנוח ודופי כבד אוזן משנזוע לא חואר ולא הדר, יחוס תרח ומשפחותיו לא לכבוד ולחפארח, ואס מהחיל בגניה 'ומסיים כשבח, הגנות רבה מל השבח, ומה לנו כזכרץ אבות הראשונים, י אם אין זכרון לראשונים, מה שהי׳'

הוא שהי׳ ומה לנו:ק שפטו נא, צאו וראו הלא ד י צ ט פ ו ג) ש הפעילות עצמיות בליל זה, נגדיות זה לזה, אחת חולקת על חברתה, סותרות אחת לאחת, הסיבה לחרות, מרור לעינוי, כוסות לגדולה,

חרוסת וכמון טיט וחומר, מצה לזו ולזו, מה המה:, אלה ארבעה שירים ם הביטו י קנ י ז נ ד) פ סך דרכם כסירים אז ישיר ישראל על השובע:ת (הוא השיר אליר במלונה) אם ו ר ו ב ר הג י ש ה אורים גדולים בצורות, לא

ידענו ספורות: ד!שיר החפןןין (היא המיר במהרה במהרה) כאלו ומשה אפריש כפי כהדץ נקרים, ואשתטת מלא

סדר אמידת קרבן פסה מהגאון מווילנא זילר חצות היה אומר פסוקי קרבן פסמ שבהנ״ך, היינו בפי בא מן ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן על• ח א פשח הוא לה׳, ומן ויקרא משה מד ק טשו, ומן ויאמר ה׳ אל משה זאת חקה הפסח ט?, כן עשו.

1 6 יבפ׳

א דיל ד 7 נ ל י ו ו ן מ או ה מהג ס ן פ ב ר ת ק ר י מ ר א ד ס

ובפי אמור אלה מועד ה׳ מד פסח לה/ וכפ׳ בהעלותך וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני בשנה השנית עד ולאזרח האת״ וכפי פנחס ובחודש הראשון כי׳ עד פסח לה/ ובפ׳ דאה שמור את חודש האביב מד לא תמשה מלאכה, וכיהישס (ה׳) ויחנו בני ישראל בגלגל עד עצם היום הזה, ובמלכים (ב׳ כ*ג) רצו המלך מד לה׳ גירושלים, יכד״ה (כ׳ ל׳) וישלח ׳חזקיהו אל כל ישראל עד וירפא אח העס, זבקפישל (ל״ה) רפש יאשיהו

בירושלים עד יעשה כפסח הזה:

דיני וסדר עירובי תבשילץ כשחל ירה כיום ה׳ ו׳ יקח חצה וחבשיל חשוב עמו וימן ביד אחר לזכות מבור כל הקהל, וחי שזוכה יגביה

מפח ויודיע לרבים שעירב עליהם ורימזכה יברך ברכה זו:

ב: רו ו וצונן על מצות עי תי ך העולפ, אשר קדשני ^מצו ל ברוך אתה ;י אלדזינו מא נ כ ר ל צ למעבד כ 'שרגא, ו ן י , ולאטמיני׳ ילאךלי י ל ב ב ל י לנא, לאפרי ו ר *וילין עירובא יהא ע

T :ת« א (יל־׳ י־׳ *0 ולכל בני העיר הז , לנ א לשבתא ב מיומא ט

ליל התקדש חג סדריו והלכותיו ע״פ כוונה נגליות ועפ״ד הפוסקים האחרונימ.

מבושלת משמאל, מרור באמצע, והחרוסת תחת הזרוע, והכרפס תחח הכיצה, יהחזרת שהוא לכריכה באמצע תחת המרור, ואם שכח לצלית הזרוע והביצה לא יצלה בלילה אס לא שדעתו לאכלו באותו יום, החרוסת. יעשה מתפוחים ואגוזים ונותן עליו קנמין וזננבי״ל ולאד שיהיו ארוכין קצת ויהיו חמין לתכן ידוכן היסב כ

ויתן בתוכו יין:

קדש

א יאנזר קידוש מד שהחשך דהיינו צאת הכיככיס, ל ומקדש ומברך זמן, ואס חל במוצאי שבח אומר יקנה״!, ואם שכח להבדיל עד שהתחיל ההגרה, ישלים ההגדה עד גאל •ישראל ואח״כ יבדיל, ואס נזכר באמצע סעודה שלא הבדיל מבדיל באמצע סעודתו על הכום, ואם לא היה דעתי לשתות יין תוך הסעודה מברך בפה׳״ג, ואם נזכר אחר שבירך ברכוח המזון אומר הלל והבדלה על כוס אחד כיון דא׳׳א בענין אחר, ולא ימול ידו קודם קידוש, ואם אץ ידיו נקיות יסול ממש ולא יברך ענ״י. שיעור כוס רביעית ולכתחלה ישתה כולו ובדיעבד סגי ברוב רביעית וצריך לשתות שלא ישהה יומר משיעור שתיית רביעית ואס שהה יותר יאז בב׳ כוסות ראשונות צדך לחזור ילשתוה ובאחרונוה א׳׳צ, ואם שהה יותר מכד אכילת פרס לא יצא וצריך לחזור ולשתות אפילו בבי כוסות אחרונות,

פ י

׳ מני שבישראל לא יאכל דיני הסיבה• (א) אפי מד שיסב: (ב) הסיבה צריכה להיות על שמאלו, ואס הוא אשר הסכים הגאון: (ג) הסיבה על ׳ ימב׳ז דאזלינן בחר שמאל דדי כריס וכסתות, או על הכסא ושולחן, ואפי׳ על ירך חברו ונא על ירך עצמי: (ר) אשה חשובה צריכה :הסיבה וכן כן אצל אביו ואפי׳ הוא רבו: (ה) תלמיד לפני רבו אפי׳ אינו מובהק א״צ הסיבה אא״כ ניחן לי רשות: (ו) שמש צריך הסיבה: (ז) אבל אפי׳ בתוך ז׳ פסק היעב״ץ דצריך הסיבה דלא כאחרונים, וכן ללבוש הקיסל: (ח) כל מי שצריך להסב ואכל ישחה בלי הסיבה לא יצא ואס אפשר לו יחזור ייאכל ישחה

בהסיבה ולכחחילה כל הסעודה בהסיבה:ל חייבים בד׳ כוסות כ י ד׳ כוסות• (א) ה מ ד ; אפיי עני המתפרנס מן הצדקה: (ב) נשים תייבות בד׳׳כ, וכן תינוקות .שהגיעו לחינוך כבר שית כבר שבע: (נ) מהדרין אחר •ץ אדום: (ד) מכינים כיס גדול וקורץ אוהו כוס של אליהו הנביא: (ה) מצוה לחלק לתינוקות קליות

ואגוזים כלי שיראו שיני, יישאלו:

סדר הקערה

ח ג׳.מצות כהן לוי ישראל, הכהן למענה, וחחהיו י ג י ליי, ותחתיו ישראל, וזרוע עליהם מימין, וביצה

7 I

ם י נ ו ר ח א ם ה י ק ס ו פ ו עפ״ד ה תי ו הלכ ו ו י ש הג םדר ד ק ת ל ה י * . ל ו

ומגיח השלישית מידיו ומברך מל אכילה .מצה ואת״כ משבר שהשלימה העליונה ומהפרוסה מכל אחד 0ימ ויקחם ביחד לתוך פיו ויאכלם ואם א״א לו לאכלס ביחד יאכל של המוציא תחלה ואח״כ של אכילת מצה, ולכתחלה יש לבלימ כזית מרוסק ביחד, ובדיעבד יצא באכילת מעט מעט, 'ובלבד שלא ישהה יותר מכדי אכילת פרס, וכן במחר. ולא יסית בדברים שאינן

מענין הסעודה ער אתר •שיאכל הכריכה:

מרור

ל כזית מרור, והמרור לא יהיה כבוש דהיינו ט ו נ שלא יהי׳ שרר במים חעל״ע, ולא מבישל, וחעבלו בחרוסת וינער התרוסמ מעליו ומברך אחר

הטיבול מל אכילת מרור ואוכל:

כורך

ל מצה שלישית ובוצע ממנה וכורכה פם ממר ט ו נ ואומר זכר למקדש וטי ואוכל:

שלחן עורך

ל סעודתו, ומהנין לאכול ביצים, ואין אוכלים כ או ו צלי בבי הלילות אפילו בסלו ואח״כ צלאי או צלאו ואחיכ בישלו, אבל דגים וביצים. צלויס מיתל:

צפון

ר גמר סעודה אוכל האפיקומן, ולא יאכל ולא ח 8 ישתה אחר האפיקומן, ולא יאכל האפיקומן בשני מקומות, ולכחחלה יאכל שני זיתים אחר זכר

. גם הנשים חייבות בד׳ כוסות • ובכל המלות הנוהגות בלילה זו. אין ליקמ כוס שפיו• צר שאינו יכול לשתות רביעית כבח אחה. בין כוס ראשון לשר לא ישתה רק

לצורך גדול:

ורחץ

ל ידיו לצורך טיבול ראשון משוס דהוי דבר ט ו נ . שטיבולו במשקה ולא יברך מל נטילת יריס:

כרפכ

ל כרפס פחות מכזימ ומטבלו במי מלח ומברך ט מ בורא פרי האדמה וממין לפטור גס המרור

ואוכל ואינו מברך אחריו:

יחץ

ח מצה האמצעית ויבציטצה לשתים ויטמין חלק ! ל י

־ הנדול לאפיקומן וחציי השניה ישים בין ב׳ השליטות ומנכיה הקערה עם כל• מה שעליה ויאמר

כהא לחמא עד מה נשתנה:ן לפרש כל ההגדה בלשון אשכנז לנשים וקטנים, והנכו

ואם אין לו ב! שואל לעצמו:

מגיד

ל להגיר מבדים היינו ומתכוין לצאת ידי י ה ת מ מצות משה של ספור יציאת מצרים ט מצות צריכות כוונה, וכשמגיע לרם ואש וממחה עשן ולעשר מטת ולרבי יהודה נותן בהם סימנים מטבל

אצבעי ביין וזורק, וכשמגיע למצה זו מגביה מצה , י•״ vm >׳״״ ״,»• !«• הפריסה,• וכן כשמגיע למרור זה מגביה המרור, אבל לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו ולכלי הפחות לא כשמגיע לפסח שהיו אבותינו לא ינביה הזרוע, ויהיה ימעט מכזיח ויאכל בהסיבה. ולא יאכלני אכילה גםס מגולה קצת כשיאמר ההגדה. כשמגיע ללסיכך מגביה ויהיה זהיר לאכלו קורס חצות, ואם שכח ולא אכל עד

כל אחד כוסו בידו מד שחותם גאל ישראל וספת יהיה - • ׳ ־ ־ •־ מטסה אז, וכשחוחם גאל ישראל מברך בורא פרי

הגפן ושומה כוס שני:

רחצה

: ם ד ל ידיו ומברך על נטילת י ט ו נ מוציא מצה

ן מצה הפרוסה ושה׳ השליטות ומברך המיצ״א ח א * 8 1

שנטל מים אחרונים אי שאמר י הב לן ונברך אוכל אפיקומן בלא ברכת המוציא, ואם נזכר. אמר .

שבירך ברכת המזון ועדיין לא בירך בירא פרי הגפן ימול ידו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן רמזור ויבל1ך ברכה המזון ויברך בורא פרי הגפן וישתה הכוס, ואם נזכר אתר שבירך בורא סדי הגפן ישיל ידו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון בלא כוס, ואם נאבד האפיקומן •יאכל כזית ממצה שמורה

אמרת: מ&רך

ם ה 9 י נ ו ר ח א ם ה י ק ס ו פ ו עפ״ד ה תי ו והלכו י ר ד ש הג ס ד ק ת ל ה י ל

ינשממ יחיתס בישחכח עד הי הטולמיס, ישותה נום בדך ד׳ ומכרך מל הגפן, ואחר ד׳ מסות לא ישתה יין ולא שאר משקים, ולקר״ן ומפי״ל טראנ״ק דהיינו מה שעושין מבישול או מכבישת תפוחים עם מיס, וכן מה שכוהשין התפותים בבית הבד שיש להמשקה •טעם גדול.אסור, אבל טייי׳ט מותר, ובליל שני מוהר בכל

המשקין רק יין אסור: וחייב לספר ביציאת מצרים מל שתחטפנו שינה,ח קיש אלא פרשה ראשונה שמט י יאין ק

וברכת המפיל:

נדצה

ר ברכת המזון ושותה כיס שלישי בהסיבה ר ב מ ולא ישתה יין ולא שאר משקה המשכר בץ שלישי לרביעי, מיהו. מכים ג׳ יכול לשתות כמה . פפמיס והכל נחשב כשתיה אחת רק שלא ישתה כל

כך עד שישחכר:

הלל

ן כוס רביעי ומתחיל לא לגו ער שגומר סלל, י ג ץ ו מ ויהיה זהיר לגמור הלל קורס חצות, ואומר יהללוך מל מעולם ומל מולם ואינו חותם בברכה,י .שמושה כן מרוצה לפני הקלוש ברוך הוא: ואח״כ אומר הלל הגדל להייני הכ״ו כי למולם חסדו מ

והא לך סדריו ע״פ הגאונים ומקובלי אלוקיתי פ י ת י1ם ה#ב : ויברך אלהים א ה ש S הארידל, ג׳ מצות השמורוח אעד ע ״ y ,נזדר הקערה ד ^ ל מלאכתו א כ ת מ ב יקרע אותו כי בז ע ו: י . י ת ו נ 3רא אלהים לע

V » ־ — ; T T

(בחול יתחיל) על ייין 5?רי מרנן ורבנן ורב1וזי:

ברוך אתה יי, אלהינו מלך העולם, בורא פרי

ר ה ך העולם, אעזר ב ל ברוך אתה יי, אליהינו מל לשון, כ ל עם, ורוממנו מ כ בנו מה ב ה א , ותתן לנו י; אליהינו ב ו ןקךעזנו במצותי ׳?בת1ת למנוחה יי מועךיס" לעומתה, הניםג ח י ם ו י ת א ת יום >0**ח מןה ף ;זמנים לששון א הטצ1ת הזה זמן הרות» >באהגה< מקרא קךש,ת ואותנו ך ה זבד ליציאת מ5יר:ם. בי בנו בקךשך ל העמים, >ושבי» ומועדי .ן כ קךשת מ, הנחלתנו." ברייך ן (באהבה י?,יגמ< בשיטחה ובשרו

והזמנים: ת 0 ישראל ' ^ ה אתה יי, מקןלע ו

תיבותיו כמכין כלה ומיס אל הויהו נ ברוך אתה יי, אלהינו מלך העולם,• עהחי

וקןמנו והגיעה לזמן הזה : •

(חס לא בירך שהחיינו בליל אי, •.יברך ביום ב׳ או .בשאר

כהן למעלה ואחריו לוי ואחריי ישראל (נגל ג׳ מוחין לאבא עילאה), זרוע שהיא (חסר) בימין שלך, וביצה (שהיא נבורה) בשמאל שלך, מרור (שהוא חפארת) באמצע, החרוםח (רומז לנצח) בקו ימין החת הזרוע, כרפס (רומז להור) חחת הביצה בקו שמאל, חזרה (רומז• ליסור) בקו האמצעי החח .*מרור, הקערה עצמה הכוללת (רומזת למלכוח) הרי

״׳ס לחכמה מ״כ:ם בהול ה׳ הזהירו בהיות חלה חמשה עשר י א ב ה ו תיבות קדש ורחץ כר נרמזו בו סולות נפלאים, מ׳־כ טרם שימשה דבר מן הסימנים צריך שיאמר כפה. מלא הסימן, כמו קידם הקידש' יאמר בפה מלא קדש, וכן כולם, ייזהר לומר לשס יחוד כו׳

קבהיו ופסוק ויהי נומם..עתס נבא לסדר בס״ד:. (א) על כוס ראשי! יעשה הקידוש, ומוזגין ש ד ק לו דרך חירות, ניטל הכום בשתי ידיו ומחזיקו בימניח לפר ומעימד, ואס הביאו הקטרה קודם הקידוש יכסה אותה עד אחר הקידוש : ואם הוא שבח

׳ ויאמר: צריך לומר תתילה אתקינו ט וןהי ערב ויהי ב1^ר:

; ם א ב , רכלו ה#מן.ם והארץ וכל צ י ע ע יום ה

י*אעזר עי ?5י*?ת זובל אלהים ביום השביו מלאכת ל ' ב ד מ ?£י ת ביום 5י בבו י rfn ו

. 2 ״ '1 י" . ת י ב

ת י ק ו ל י א ל ב ו ק מ ם ו י ל כ ש ו ם מ י נ ו ע־יפ הגאו א לןז סדרי ה 0! ״ ו ורחץ. טטל ידיו כדן נט״י ממש, רק להאתמניסד לברך י בלי ברכה, (והגאון מווילנא) מצי

טנט״י: י*רפס. (לשון אבוררסים כר״פ הוא בהיפוך אותיות: ״ פריך, וסי רומז לס׳ רביא שעבדו בפרך). נוטל הכרפס פחות מבזית (והגאון מווילנא היה נוטל כזית) כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה, דטבול במי

מלח או בחימץ ויברך:י רא 3ד ך העולם, בו ל ברוך אתה יי, אלהיני מ

האדמה • ואס אין לו ירק אחר אלא מרור יברך בטיבול ראשק בפה״א ועל אכילח מרור ומטבילו בחרוסת, ואחר שאכל מצה מוזר ואוכל בטיטל שני בלי

ברכה:. יקח מצה אמצעית . ויבצענה לשחיס והחלק ץ ה י י הגדול מהפרוסהיהיה שמור לאפיקומן ויכרכנונו : זכר לאבותי י מ א י , א י ׳ , , י ,,לך ב , 5 פ מ 0j כ נ ח י ה ו פ ן מ

ת בקןמל1ת0 רו צאו מגיצרים ומשארותם צרו עי על >שבמם:

אח״כ יצניע בין כר לכסת:

בשאר הרגל כשיזכור, אבל אם שכח בליל ל אין לו תשלימי;, יעב״ז. ואם מל במ״ש יאמר הבדלה מיושב, יקנה״ז:

מ מלך העילמ, בורא מאורי י ה ! ה יי, א ת ך א ו ר י: ש א ה

ל ך העןלט, המבדי ל ך אתה יי, אלהיגי מ רו י, בין ך ע ה , בין אור ל ל ו ה ל ש ד " ק 3 F ז

ת ימי ש ש ישראל" לעמים, בין יום השביעי לב ת יום טו ש ך ק ת ל ב ת ש ש ך pa'^an קמי המעשה ת ; ש ש הבדלת, ואת יום השביעי מW ת וקדשת את ?טף : ל ד ב , ה ת ע ר קע 1 ו ל ?.יז ר ך אתה י,י המבדי ו בר ' . בקדשתך

י V לקלשי T i ־ ' •3WW ך אתה ;י, אלהינו מלך העולם׳ ו ר ן

: ה ז ו לזמן ה נ ע י הנ ו ״ ^מנ ו בין קודש לקודש (תיבותיו מ״ט נגד מיש שערי בינם שהבדלה היא בינה), אח״כ יאמר הריני רוצה לקיים מצות טס ראשון של ארבע טסות, לשם יחוד קוב״ה ושכינתי׳, ויהי נועם, וכן כולם מרס שתעשה חאמר

יכו׳ זכור ואל תשכח:

הערה לפשהא הא לחטא הטן? והנשים. ותר״י אברבנאל טען, מלבר ט יש ספק ספיקא במציאות השדים, עוד מה זה בפסקא הלזו יותר מכל הפסקות הנאמרים בטח עיקר שמצה ומרור מונחים, ולטפס כדי שיבינו הטף והנשים, סי׳ יותר ראוי בפסקא מה נשתנה שנתקנה נגד קטנים השואלים, ראוי להיות בלשון ארמי. ולדעתי בהיפוך, ע״ד אמרם דל, אל יתפלל אדם בלשון ארמי שאין מלאכי השרה• ופירשו הראשונים שהלשון הזה מגונה / מכירין ט בטיניסס, (וביארו המקובלים, כי מלשין ארמי יניקת החיצונים, אחוריים דקרושה. בסוד קליפת נינה יגר שהמתים ומשם יניקת הגרים בסול 'המון יגויס ״נתתיך, ונוגה לה סביב). ולהיות ט בליל זה ליל שמורים אין שטן ואין פגע, לכך מפרסמץ בפקסתלמדע ט הלןלה ראשונה בלשון ארמי, לרע ו משומר ובא ממזיקים ומחיצורם. זמפיעל. ותכלית

יממד סי׳׳ה: המ

. ההדגשים הנופל בפסקא הזו, ב ת ו כ ר ה מ א (א) בחומ״ר הפשקא, להכריז לעניים ט יבאו, מה יום מיומיס, (ב) בצור׳יה, ט נתקנה בלשון ארמי, מה נשמנה הפסקא הזו מיחר הפסקות, (ג) לא הוזכר זאת הפסקא לא בשים ולא במכילתא, מבט; מי יצא, (ד) התכלית היוצא מזו .־מפסקא לא ידענו: אולם .במומ׳ר, ט יכריזו לעניים, יבואר אי״ס כמקומו. ואחרי כי בניסן עתידן לגאול וחציו של מורש כבר מבר, ועדין לא בא בן ישי, לזאת אנו המקוננים, ט מדת הצדקה מרע מאמנו, והקרא צוות ציון במשפט כוי ושביה בצדקה, והיא הגורמת להיות בושש רכבו לבא, ואס נחזיק במלת הצדקה. 'טאו עניים, י טאו אביונים, כל רכפין יית׳ כוי, אז נהיה בטיתיס כי השתא הכא לשנה כוי. ובצוריה, כי נתקנה נלשקד שלא ׳יבינו המזיקים המבינים .•1ארמי, הרי״א לעתו, כד שיביט בלשון סקירש ויבאו (ילכלכו הסעודה, פול כ

2 2

ה פחחים ו 11 מ ר ל כ ש ארבע א דרך דרושי שבלי

א, הראשונים כחלקי בנירססס י א ענ מ ה א ל הא להמא, וכן יש גורסין ה

א אד יעביז הגאו ס ה א ל ה ומעשי ה׳, ויש גורסין ב: א מ ח ל א נ ה

י כי גרסתם הלוי׳ ת ע ד ל ו כפרושא דהאי, א פםקא די אכלו אבהתנ מל מי קאי׳ אם נאמר ירקח• מל אכותינו יורדי מצרים שאכלו בעת העבדוה ועינוי פרעה, ואכלו תפל בלי מלמ אשר הוא קשה להתעכל, כדרך מאכלי עבדים, אז הראוי לומר כהא לחמא או הא כלתמא, כי זה המצה הוא רק בדמיון א׳ שאכלו הם במצרים, אבל שם לא היו נזהרים מחמץ והיו אוכלים מכל מיני תבואה הבאה

דרך לימודי תורני, לפי שהמאכל בלי מלמ א י נ א ע מ ח א ל ה ואינו נחמן קשה להתעכל •והמעט ממנו מספיק להשביע לכך אוכלים אותו עניים, גס הוא מאכל עבדים שממהרים למלאכתן ואינם

•ממתינים מר שיחמן: כלך כוי, מביך, לומר הריני מומ״ז לקיים מימ נספר כיציאת .דכפין כוי כל דצרי

־ י 1 1 מ5ריס שנאמר והנלמ למך נוי, לשס יחול כוי כפל הלשון, אבל ר״נ, להיות "י * ויהי נופ0 טי:

א נ ת ה ב ו א ל כ א עניא די א מ ח א ל הץ פ כ י ד ם. כל דמצדי * . בארעאי

ייתי

כי בחג הקדוש הזה ההכרה להכריז לעניים שלא הכינו ליו׳מ ורבה היא פתנס הכנתו, •ולפי שאחזיל מפרננק עניים עם עניי ישראל מפני עטי *ירט. שלום, לכך מכריזים

כל דכפין כ1׳ המה עניי מכרם המה רק רעבים נס ׳צמאים ללחם ולא לקיים המציה. ייתי ויכול, יבא

טמנוא להמא אשר משמע כי אותה הלמם ממש שאכלו אבותיט. ז ושאינה מחמץ ואיך נאמר ה י מ י ליי' חא להמא, ,אולם אס נאמר דפמשא דאכלו אבהחנא קאי על יוצא׳ מצרים בשעח הנאולה, ראוי לומר ה ט הוא ממש אוחה הלחם אשר גס הוא הי׳ מוזהר מדבר המחמיץ, ומהמאה דוקא הבא לידי חימון, והי׳ .-כתורת מצה לכל דיניי: ובפםהים (ק* קטיו עיב) אמר שמואל לחם עוני לחם שעונין עליו דברים הרבה, ורשיי שם (ליו. א׳) פי׳ שגומרין עליו את ההלל ואומרים עליו ההנדה. והגאון רי״א טען הנדה היכא •רמתה בכאן, יעוד כי גס בפסח ומרור יש עניות דברים, ועיין במעשי ה׳ מה שנדחק בזה. עוד הקשה

רי״א הא אמירת• הלל בליל פסח לאו דאורייתא ואיך הסמיך רשיי הלל לזה:י בפשמיס, כי לשין פונים נופל מל מי שמונה לאחרים השואלים, כמי שאחרו בבהמיז המברך ת ע ד ל ! אומר נברך ואחרים עונים ברוך כוי. גדול קורא הלל, ואחרים עונים. וכל הטונה אמן אחר

הברכה דרך מהקר עיוני

. הפסקא הזאת בא להעיר אוזן אחר א מ ה יהא ל כי מקובל אצלינו מחכמי התלמוד ט : בניסן ננחלו ובניסן עהידין לגאול. והנה בליל הקדוש מזה יחרד לבינו ודאבה נפשיט, על מה אנחנו יושבים פה, ולא יאחה המח לגאול, הכחוב צווח כימי צאתך מאיץ מצרים אראנו כו׳ 'הלא הימים ימי צאמט ממצרים ועדיין לא בא בן ישי, ומדוע בושש רכבו לבא, ע״כ הפסקא הזאת בא בטענה ואמתלא כשואל ומפרק

: גכמוטן ונטען, הגאולה העתידה תלוי׳ בחסר ובצדקה אשר אנחנו עושים פה עם העניים ואביונים, כנאמר

א נ ת ה כ א להמא עניא די אכלו א לזאת הוסר זה הפיסקא בדרך שאלה ותשובה. ה ציון כו׳ ושביה בצדקה. ו • כר, ריל כשואל, אחר כי יזה הלחם הוא כתבנית הלחם אשר אכלי אבותינו במת צאמס ממצרים, לסימן הגאולה, מאמר לקמן על שלא הספיק בציקס כי׳ עד שנגאלו, ואנחט אוכלים זה הלחם בטח יישביס טל סיר הגלות,, פור ן כר פי ••:יבענייט וממדעי, מל אדמת זרים, ומדוע נפקד זה מאסנו הנאולה המקווה לנו בחדש הזה. כל דנ

2־ 3 המניד

דרך מושכל אלהותיא כוי. להיות כי =מי מקודד. נ הא לחטא ע הפנימית אשד בתוך הקיטכ היא המחברת בל קוי הקיטר אשר יוטהך אלי־, והיא הפשות0ת לכל הקוימ, לא כן הקוים. הנפרדיש אסר בתוך הקיטר, כל אחת לכדנה, שים עינך כםחונה ותטצא זאת, כן מדת הגאוד• היא המחברת כל הסרות המגונות והיא המשותעת לכולם, והתורה העידה, ורש

לבבך

i ארבע י אשל ברמה £תחע . i דרך דרושי שכלי דרך לימודי תורני ,

כברכה כיי, הרי כילם על מי כיענה על אמירה ממני לאכול להשביע בטנו. כל דצריך, המה ענייות כי בשעה שמצה ומרור מונחים העיקר ישראל הצריכים לקיים מצות בוראם. ייהי רפשה.. ׳האחר. ולהי השצוה, כי אביו ימנה .לבן השואל אליו מה העדות יבא לקיים מצות לשס קדושת חג הפסח, ומקדימין, א הכא ת ש והחוקים, כנאמר והי׳ כי ישאלך כד והגדה, ואפי׳ אין עניי מכרם לעניי ישראל חפר ד״ש. ה לו בן חכם אחר שואלו או ריל כאן בח״ל יכוליס

T ויפםה, אנחנו לומר כך, כי אין אמי P ה ייתי וייכ1ל בלדצריד נ מ ' הזא שואל. לעצ״י י! ־ אוכלים קרבן פסח עצמו, : ^ " ־ כמבואר בברייתא בפסחים׳ 4ה כי׳, א כ ה ה (ולדעתי כי ליאת הוכרחו ...שתא הבא לשנה לבאה בארפא אבל לשנה דישראל שאז נאכל הפסח רק לנמוליס ר מ א תזיל לדרוש, והניח יאי הנאמר בהבאת ביכורים, ורק למנויים אז : וכן ומנו ואמרו הנאמר בלויס, או כנאמר בפי מגלה אפשר לומר כן. ואיה א״כ העניים יפסידו והרי טוב

ערופה, כי וענו הוא בקול, כי הוא מושך אחר להם עמו ודרק), לכך נקרא לחם טוני שמורן עליו כו׳ נרי שאלת אחרים. ולהיות כי גס כהלל אןם כי הואד בליל פסח לאו דאורייתא, אבלי אמר שתיקנו לומר ודינו שיהי' הנדול אומר ואחרים טוניס, וכמבואר מד צחות, שעונין מליו דבריכ י ע לולב וערבה, לכך סמך רש״ ההלל להגדה אשר בשניהם שייך לשון עוגה: ו הרבה, כי רבו מהדינים והאזהרות מדברי חכמים בתורת •המצות, לישתן ואפייתן, והלכתא רבתי לפסחא, וליכא מידי.דלא רמיזא באורייתא: כל דכפין כר׳ השתא הכא, להיות כי עיקר המצוה בתג הקרוש הזה, להזמין עניים ואביונים להיות מאוכלי שולחנו. זהואג״כ זכר, כאשר הוא ימ׳ ריחם על ישראל באותו העת כי כיו עניים ומרורים במצרים כנאמר מפיו ית׳ ראיחי אח מני ממי אשר במצרים כוי ולהשביעם מטובו, וכעת הסעודה לפייסו להמגילממן לא יבוש, כאזיל דאכיל דלאו דילי׳ בהית לאסתכולי ביי, והמפיוסרר אהלך א כ מ ה לעני יותר מתברך מהנותן צדקה, מ״כ' נתקנה זאה הפםקא במחילת ההגדה, בהא לא, ר״ל אתם העניים האומללים מרי לב אל תעצבו על עניוהיכם כי גם אבותינו הראשוניס אשר אכהתנל דכפץ כו׳ תאכלו מבלי בושה וחרפה. במצרים אכלו לחמא עניא בעוני ומהירות, מיכ אתס גס אתם, כ כי אוחזים אנחט מעשה אבותינו בידינו, ותהי זאת נחמתכם, כי כאשר אבותינו היו ראשיתם מצמרא י כוי, אמס יושבים טל שולחן• נ א ה ת ש ואחריתם יצאו ברכוש ונמשו ׳אדונים, כן אתם תקוו להשם, הה תהיו בירושלים איש תחת נפנו ותחת תאנתו, ואדרבא אני ראוי לכס א ב ה ה אחרים בדרך עוצב, אבל לשנ להחזיק טובה כי באתם בצל קורתי, כי יוחר משבעהיב פושה עם העני, העני עושה עס בסה״ב, כי אחר כ­

ביאת דרך מושכל אלהות דרך מהקר עיוני

א המגיד הפליג התמיהה, הדור ראי, האס זה סלחכ• י י ג י " י = ס נ ש ' כ י י׳־ י ת י־־' 3 ת א ח נ ו ע י י ב ב י

נ״־רי הרי =ל העבירות יומית עליו כמישיד• ולהיות הוא נאכל כהא לחמא דאכלו אבהתנא, כאותה הסעודה־ יי־״ ™ י׳ייי״יי שאכלו אבותינו בזמן יציאתם ממצרים, כי שם בצור, א ט י י י נ א י ם י י : א נ י י י ש ' ז ה י א פ כ

י אכילת סעודת ליל פסמ הי׳ נאכל רק למנויו, ולנמיל|ס, ב ע ש י • י א ו ה ™־ י ' = י ב י ° ט י י = א י מ י ג ־ א ־ כ ״ " ן כו׳ כל אפי! שוויו, ויד י ולטהורים, ובזה כל דבפי י ו 0 א ע י ז י ׳ י ־ ב ' ה ה " ב י י ' י " י י ט י״״׳ י ה : ת ׳ י ט ט

ט כולם מותזקמ בו, כטהור כטמא, כמטי וכשאינו 4 ט י נ ־ ה פ י י ? ע ° י י י ל ״ייי׳יי׳ ה = ע ה ז י ו י " ל כ י

י (והוא ביאור לאותו גרסא כהא כו׳), אולם ממקום ׳ י=י ™ « י נ ו מ י כ ם ט 1 1 ר א ט א ׳ י ה י א ג ח ה י י י ב י ? ב

ל שבא השאלה שם מונח המשובה בצידה, אמר כי הפרות. ג א י ק 0 י פ ז ת י א ה ז י י ז י ן י י פ ג י י י ז ׳ י ־ לזאי י י מיא והגאילה מ ח א ל ה א ב י ר ה י = ז י " י י א נ ק " ' י י י א ־ ז ה ° ד ב

*ניא די אפלי כוי, ר״ל נבא לחשבון מאץ ולאין הי׳ הסיבה שאבותינו אכלו להמא עניא במנריש. וצ*ץ ׳התגולל כל עיקר ידידתס לממדיה, הלא הכל הי׳ הסיכה הגיאות והקנאה קנאת איש באהיו, בי או»־ «ל4«״

2 4 יומף

ארבע אשל ברמה פתחים דרך דרושי שכלי

ביאת הגואל תלוי׳ בנתינת הצדקה כנאמר כיח במשפע כיי ושביה כצדקה, עיכ למען הזכות שאתם מנ״םי א עבד ת ש לנו עובה, כי ה אכל בזכות האכילה שאתה אוכלים על שולחני, נהי׳

יושבים על ׳שילחני, יגיע יושבי מלות כעבדים,

ה בני תורק, א ב לשנה ה איכ איפוא ראו כמה ראוי לי להחזיק לכס עובה כי־ באתם בצל קורתי:א ת ש ולהראעזונים ה, י א עבד ת ש א נר ה ב ה עיר אמרם דל במדרש, כי ששה חדשים קודם יציאתם ממצרים פסקה השעבוד מאבותינו, ולהיות כי נאמר כימי צאתך ממצרים כוי, הרי

דישיראל. השתא עבדי לשנהד ־ 1 •ד • : " ־ ־ T ־ י ; • :

הבאה בני חורץ; (יצוה להסיר הקערה מהשולחן בלי שישאלו היוינוקות למה עוקרין הלא מליין לא אכלנו, וישיב להס ני אסורj (לכו לאכול על ני נספר ביציאת מ5רי0, ונשכחו של מקום

מוזגין ניט שני ואומרים:

מה נשתנה הלילה הזה מבל

דרך •לימודי תורני לה0 מחה מימן שיבנה בהמיק, עיז הוא כמשיב,, כעח בגלות המר הוא הגירס כי א עבדי ת ש ה רבים בני עניים האומללים. הצריכים מזון ומחי׳, אכל, כשיבנה בהמיק ויבא נואל צדק, אז ה א ב ה ה נ ש ל

׳ •בני הורק, כולנו נהי׳ מי חירות משעבוד מלכיוח, אז ממילא לא יהי׳ אביון בקרב הארץ ולכל גויה וגויה לא יחסר לו די מחמורו ולא

יצטרכו זה לוה: ׳

מהנשתנה.הוק*אלה הארבעה שאלות אשר גוסד מחכמי התלמוד כזה הפסקא, מאכיל׳ מצה ומרור,יממטגילין שני פעמים, ומאכילת

לות הלי

דרך מסובין, ומדוע לא הוסר עוד שאלות, מדוע נשתה מבואר כי גס בגאולה העמידה יהי׳ ג״כ כך:ע ובר״ה איפלגו ריא וריי אם בניסן ממידין לגאול, י י דוקא ד׳ כוסות במנין לא פתות ולא יותר׳ אי מה המגיד נ ה אכלו אם בחשרי מתידין לגאול. ו בסדר הגדה לא מייל נפשי׳ בפלוגתא, ותפס לכל א׳ כדאית ליי, ומתחלה נקט אליבא דריי דבניסן עתידין לגאול, יט׳יז סידר (השתא הכא כי׳ לשנה כו׳ בארעא דישראל) וראוי לנו לצפות בניס! לשנה הבאה נהי׳ בירושלים, ויהי׳ הגאולה שלימה, וששה חדשים מקודם יופסק עכ׳פ מאתנו הגלות, אולם "לדעת ריא דבתשרי הוא י זמן הגאולה העתידה, וא״כ לדעתו הרי ראוי שיופסק השעבוד בגלות מהיום מאתנו והוא בר׳מ ניסן, ואתר שעינינו רואות שבערה לא נפסק השעבוד מתחלת החודש א״כ איך נאמר שלשנה הבאה נהי׳ בירושלים•, לשנה הבאה כניס! מכיפ יש לנו הקוה שבשנה הבאס ייפסק השעבוד בתחלת ניסן וא״כ השתא עבי

עכיפ נהיה בני תורין: שאלות, מאכילת מצה וממחר ומטבילים וממסוביס, לדעתי׳

נוסד מה נשתנה. אלה הארבע

דרך מושבל אלהות יוסף הכתונת הפסים, לבש גאות השררה על אחיו להכיא דבתם רעה, ואחיו גס הפה לבשו מדות הקנאה עד כי ויקנאו בו אחיו, ובהתגולל הסיבות אחת אל אחת, מכירת יוסף, ויתד טהעניניב, עד כי באו לרדד. מצרימה, והחל הגלות, ושס אכלו בעבדות לחש עוני, ואיכ אם זאת היי הסיכה להגלות איך אגחנו פה בנלומ המר נוכל לצאת, ומשארות המדות המגונות, הגאות והקנאה צרורות על שבמינו, עיכ טוב טוב להשרי* בלבינו מדות הענוה והכנעה, ונצעק להאביוניס והעניישן כוי, כעני כעשיר, כשוע בדל, וכאשר ל דבפי כא כו׳ ולשנה ב קי" ה^יתא. ה יושרש בלבינו זאת, אז נ

דרך מהקרי עיוני יהגאולה תלוי׳ דוקא כשישראל טושים חסד וצדקה ... עם עניים, ולהאכיל פניי ישראל מל שולתנם, ׳לזאת אס 'נקבע מפשיט זה המדה, להיות בפת נשב לסעודת לחם, היינו מכריזים לדלים ואביונים, בואו עניים, בואוך ייתי כוי, ר בל דצרי ן ייתי כ אביונים, כל דכפיא לשנה נ א ה ת ש בודאי היינו בטותיס בזה להיות הה כוי, אבל אחר שנפקד מאתנו זה המדה, לא א ב ה פל השם התלונה כי אס עלינו, (השאלה והמשובה הכל

נרמז במאמר כל דכפין כוי):ה כר. שם ״יום׳ בכל ז לה ה י מה נשתנה הל

ממום משפטי חיובי

הלילה, נעןתנד, טי• הנד, כעיקרי ספורי מבטיח קרן ישועה ונהיה כני הוריך מף

0 הבאה

*1 ארבע אשל ברמה פחחים

י ת ו ך דרושי שכלי דרך למורי ת ד ד •גמור מל שאלמ ארבע ברם אשר כנגדם דברה המורה אכלו אבותיט הפסח, מם מורח חוקיו הנחמדים &ו:ת אולם באממ אין אנו רשאים לחפוש טעם על י י פ ° מ ן החכם שיאל מ ישאלתס מבואר לקמן. הב וחוקים ומשפטים, עין חכמתו יתבונן כ׳ במצות אכילס מצית ה׳ מדוע ציוה ה׳ כך או כך כי נעו מצה .יש בו עריח, יעידו או לחירות או לעבדות, מעגלותיה, כאשר אנחנו לא נשאל טל מצות מתפילין והמשפטים אשר ציוה דרך מדוע הקא ד׳ פרשיות •משפט, כואת תעשה, ומאת הלילות. ^בכל הלילות אנו אובלץ בתפילין, י והרצועות דוקא

M I I H R I • : ־ יי •י T ־ - ••• ז wBf) .וחומים nr.nn f!V שחורות וכדומה, כ m v l T L,,*** ״ ״ . . לא ממפה, וחוקים, אשי -ו האנושי ילאה להשיג ל ה ב ז ה ה ל י ק . ה ה צ מ ץ ו מ ק ח ס ר ה אין השכל יספיק ל

ה הס. חק לישראל, ועל אלה צ פ

שכל דברלם אשר למעלה מהשכל. או כדבר אשר הממס מפורש בחורה, ואנחנו עושים בו דבר אשר יורה על המונו, או אנחנו עושים ברבר א' דברים נגדיים וסוחרים זה לזה, זאת חובה עלינו לחקור ואדרבא דרוש וקבל

שכר:ה הטעם בתורת דיני ליל הפסח כבר מבואר נ ה ו במורה כמה פעמים, למטן נעשה זכרק ליציאת מצרים, עתה ראוי לחקור ולשאול איזה רושם הזכרין יהי׳ במעשינו, אם זכר העבדות והמינוי, או זכר הגאולה והחירות, ופמלינו סותרים קצתם לקצתם, אנחנו גשב על מטח בהט ושש דרך הסיכה, זכר לחירות ושררה, ובאותו רגע נאכל מצה ספל כלי מלח והוא מאכל עבדים, ודווקא בפרוסה כי דרכו של מני בפרוסה, ואם..נאמר כי אדרבא כי מצה הוא סוימן הנאולה, כנאמר כי לא הספיקה בצקה של אבותינו כו׳ מר שגאלם, איכ היה ראוי לנו לאכול בליל זה חמן ומצה כרצון השרים אשר אוכל מכל מה שירצה, רק שיהי' מל שולתגו ג״כ כזית מצה לזכרון הגאולה, ואנחנולות כוי אנחנו אוכלים ל הלי כ ב עושים להיפוך, ש מכל המירם כדרך השרים, והלילה הזה אשר יורה מל כגאולה, יהי׳ דוקא מצה לא זולת, וזה יורם מל העברות אשר העבד לא היה לו רשות לאכול מכל המינים

השלשחן יקיןז שאלת הבןחכם, והוא כי טמס אכילת מצה לדעתי מדוח לטעם הגאולה שלא הספיק בצקם להחמיץ כד, והנה בכל מקראי קודש ג*כ הוא וכר ליימ והיא הגאולה. והנה הבןל הלילות, ריל כ ׳ מ ה בו ה נשתנ החכם הקשה, מ מרוע בכל הלילות של מקראי קודש לא הושם למלוס שלא לאכול pn רק מצה, אחר כי גס הם יורו .זכר יציאת מצרים, טנאמח הי6 קופית הוסר ס׳ כ"), לכך אמר הלילות בסיא הידיעה וקאי אכל מקראי קודש, והוא השאלה בחלק העדוח, אח״כ שואל בחלק המשפטים, כי משפט. הלילה של פסח לאכול דווקא מצה ולא חמן,-זשואל ממינ, איזה מדוש יורה אכילח מצה, אס לזכר הגאולה שגאלנו כלילה הזה ונעשה כולנו בני חורין,, ה כולו מצה ז איכ קשה, שבכל כר הלילה ה והוא מאבל מכרים, שאינו אוכל רק מצה, ואדרבא ״סי׳ ראוי בלילה הזה לאכול חמן או מצה כפי שירצה, וכדרך בן חודן שאוכל מה שירצה, &ו שניהם ביחד כדרך בן חורק אוכל מה שחפץ, ואם נאמר כ׳ אדרבא יורה העדות יגל העברות שהי׳ מתהילה, ואכלו במצרים רק מצה,ל הלילות כוי כ ב •א״כ קשה. מיז ביותר, הלא ש

חמץ , דנן זה המין, איכ הדרא קיש״ לדוכתא, אם לזכרון העברות, מדוע נאכל זה המצה דרך הסיבה דווקאר ש»ר לות כ ל הלי כ ב ק זה השאלה במרור, ש כדרך השרים הרי פעולה אחת סותר קצתו את קצתו, ו

ירקות

עליו דרך מחקרי עיוני

מקום הוא לשון וכר ונופל עליו לשון ״זהי, ניכ לשון זכר, כמו זכור אס ״יוה״ ה!ה, ושם ,לילה׳ בכל מקום לשק נקבה, ומפל לשון ״זאת״, כי הוא ג״כ לשו{ נקבה, והנה רוב המצות מ1קר ידובם ביום, כמו מילה, ושיפר, וציצית ומפילץ ודומיהם, ומיעוק לדוק בלילה, כמו קצירת העומר :וכלימה, כדאיתא במגילה, כי כן רוב המצית סיובס מל הזכרים דווקא ומעוטן על הנשים. אולם בזה הלילה

2 0 של

דרך מושכל אלהות »לילה הוה, חיובם לכא דוקא דרך שאל!/ ולהשיב תשובה, במבואר בפסחים, בנו שואלו, או זזבפ שואלו, או הוא שואל לעצמו, ובן בכתוב הדד בפשטמי

ncan

ארבע אשל בדמה פתחים דרך דרושי שכלי •

מצה או זה או זה או שניהס ביחד כדרר כט חורין, ץ ו חמה שהי׳ בו מיקר הגאולה אנו אוכלים רק מצה, ז והלילה ה הלא אנחנו פוש־ם להיפך, בכל לילי המבדות אנחנו מישים ככני חורין ובליל הגאולה אנחנו כטבדים, ואיכ קשהת והחוקים ו ד ע ה ה מם כוי, כי העדות והמשפטי והמשפטים אשר בזה ג״נ חוקים המה מנגדייםלהשכל.לה ר הלי לות נ שככל הליה מרור, הוא נגד טאלח ז הת א ז ה ה ד ו ב ע ה ה הרשע מ לכם, וריל כי עיקר ממם אכילת מרור הוא זכר למרירת העבדות שהי׳ במצרים, והנה הרשעים אשר התרעמו בתרמומית על המן כי טוב להם יותר במצרים בשבתם על סיר הבשר,ס לא הרגישו מרירות סטבדימ, כי לחומרס ונפשם מ והל העבדות נקל הי׳ להם, כי מתוך הטבדות הי׳ להם רב כח התאוה לאכול, וכי יתנו שינה לעיניהם,ה ד ו ב ע ה ה מתוקה שנה העובד, לזאת הרשע מפקפק, מ הזאת, ריל מה הרעש בעבודה יהירה אשר הי׳ לכם במצרים, והלא אדם לממל יולד, וכן קשה לרעתו מה מעם לאכילת מרור כלילה הזה, אחה מרירות הי׳

בעבודה, וכאשר יבואר לקמן בשאלת בן הרשע: שבכל הלילות כוי מטנילין ב׳ פעמים, הואה ם שיאל מ ת נגד שאלת כן ה זאת, וריל כ׳ החם הוא אינו חוקר מופתי, להתחכם בחקירות, רק ירא אח ה׳ מנעוריו, עולם סי ואים ואין תכלית לנבורחו,

ואחר לאכיל בהסיבה, ואיכ הרי כל מעשי

מצה: שבכל הלילות אנו אוכלץ שאר :רקות. הל:לה.'תה(כל0 מרור:''שבכל הליאת אץ יאנו

מטבילין

רד דרך לימודי תו •רקות, לאו דוקא מזרת שהוא עיקר מצוח המרור, הלילה הזה מרור, מהדריק דווקא אחזרת שהוא מרור, וכדאימא בפםידם בפ׳ כל שמה ושם מבואר הטעם מאי מזרת חסא דחס רחמנא מלן למפרקינן,

ואם העיקר מטם אכילתו לוימררו את תייסם, והוא .סימן העבדות, אמאי נעשה בו פעולה הסותרת לאכול לבר המורה.לסימן הגאולה, הרי סומר קצתו את קצתו, וכן השאלה בהטבלה אשר אנחט עושים שתי

פעמים א׳ לפני האכילה כדרך השרים והגדולים לגרור תאומ האכילה, ואחיכ אוכלים הירק כהטכלה תוך הסעודה כדרך השפלים למלא קרים בטנו בירק חי מר המוריק, הלא באמרא דליפזל ירקא ליעיל בשרא

וכוורא: והשאלה הד׳ היא היותר קשה מכולם, שבכלו מסובין, ר״ל לות יפו׳ כולנ הלי ממינ הלא ענק הסיבה יורה דרך גדולה וחירות כי הוציאמ מעבדות, איכ קשה שבט לוי והכהנים אשל לא היו במכורה כלל וכלל מדוע סם יהיו מסובים, הרי לא ניכר אצלם הגאולה כלל, ומדוע כולט מסובים אן* שבט לוי בכלל, ואס נאמר כי הם ראוי להסיבה ודרך גדילה עבור שהם לגיוני של מלך, כי בהם בחר ה׳ לשרתו, איכ קשה מדוע שבבל הלילות אוכלים בין יושבים בין מסובים, גיכ ראוי להם בכל הלילות להיות בהסיבה דווקא להורות סל גדולתם, מור קשה אם שבש לוי אוכלים בפסח בהסיבה עבור שסם לגיומ

של מלך, קשה מרוע הלילה הזה כולנו כוי, גם ביום ראוי להם

בשכלו לחקור ויודע כי אלהי

ם היינו לפרעה במצרים, ריל אל תחמה על הפעולוה ליל •הזה כסותרים מיני׳ ובי/ומיז באה התשיבה עבדי •09וסרים, כי עיקר העבדות גיכ היו שני דברים כסותרים, כי מתמילה היינו עבדים לפרעה והוא המלך האדר והיינו במעלות התש־בוס לגילנו של מלך, ונס בכל מת אשר מבד מלך רוצה לצאת ניהנה לו חופשה, כי כן הוא מדרך ונימוס המלך לבל יחזיק אדם שלא כרצונו, והכתוב מוכיח מיז אומר, עבדים משלו בנו

פורק דרך מושכל אלהות

ך כיי• וביאור הפסח הגל נאמר, והיד. כי יע«יך מ הענין, כי עיקר

דרך מחקרי עיוני שצ פסת כל חיובי הכל דווקא בלילה, כמו מצה ומרור •ואטלמ פסח ויתר התיובים, לפי שהלילה הזה נשתנה «מלה נקבה למדת זכר, עיכ נקראת ליל שמורים י *זוא ושניהם לשון זכר, ועין סיבב השאלה, מה שמנה

/ ריל זה הלילה נשתרת לזכר על שיהי׳ מפל לשח ״הזה׳, לחייבהו במצות יתר ממשפטי ה ט הלילה הז 2 ד מלילו*

חפגוה מל סיפור יציאות מצדיס כליל פסח אינו שיחי׳ רק סיפור דברי= כעלמא ב•

זאת

16 ארבע אשל ברמה פחחים דרך לימודי תורני

פורק אין מדם, אכל אס המלך בעצמו הוא. סמשל אז בכל מה יש לפרוק מידו, נמצא היסה ...קצה גדולה לגו להיות לגיוני של מלך, וככל פה נוכל.׳לפרוק מידו,. סי׳ הפבממ י אבל התסרון הי׳ מיני׳ ובי/ והוא, כ במצרים, ומזל מצרים הי׳

י שכלי ש ת דרך ד וההר שרואה את כל הרפש הנפשה בליל הזה לזכרון גביריה ה׳ במצרים וטל הים, תמה יהמה. בנפשו מהאל האיש מה זה נחשב לנס נפלא זאח ר׳ל שאיל ש עד גבורתו ית׳ אשר לא״ס, והלא אס נהלל לשמשון

הגכור בגבורתו כי יהרוגה ? , ל ה ^ ־ מטבילץ אפילו פעם א ׳ נ ־ ׳ ^ י ^ י ״ ״

m , c n ״ b o י ™ ,$™°•^''^™1 הזיה שהי פ?מים: טובכל ד,?ילות מ» י גס פמולתינו בציל . ג י י * א דברים כסותרים, יורו על הגדולה ועל השפלות, ועל השאלה סל׳ מדופ מלגו מסובים אפי׳ שבס לוי שלא עברו בחומר ובלכגים, עיז בא המגיד לתת בתקירה גפלאה, ראה ותכם, כי הלאם •נר, ר״ל עבדי ו משו ׳ אנ ו א נ צי ואלו לא הו בינה זאת כמה גדולים ממשי אלקיט כי הוציאני ממצרים. ביד חזקה ובזרוע נטוי', שלוח אתר שלוח, במכות נאמנים ובכחראומ לפרטה להוציאם, ולמה לו ית׳ כל זאת, הלא הוא ית׳ בעל הרצון ומטה הלבבות לכל אשר יחפוץ, ומדוע לא שם הוא ית׳ רצון ולב מלכים ביד ה׳ לכל אמר יחפוז ימנו, ופרמה מעצמו ומרצונו יצא לרחוב ולצעוק,.כני אל חי צאו לתירוה, ומה לו יח׳ לשלוח להכלב המנוול הזה וללח|ס אמו בעשר מכוח עיי.משה עבדו, מכה זו למה, שישנק

זו למה: אולם הוא יש׳ עשה רב חסל במכמתו העמוקה איס וא״ת, בי באמת הי׳ לפרעה שעבוד

בזה גנאי היא לו, ככה אצלי יה׳ אשר נספר נפלאותיו

בי הרג מצרים, והלא כל ריירי ארעא כלא חשובין נגד גבורתו, והוא עיר שפי׳ הרמב״ן זיל נורא תהלות עושה פלא, כי השבח של עושה פלא מול גטרתו ית׳ הוא נורא מאד מלהללו, כי אס נאמר שהוא פלא גלול

כי הרג את מצרים, אז גנאי הוא לו: והנה הטיבול ב׳ פעמים שאנו עושים בלילה הזה, בחרוסת ובמי מלת, הוא, עבור כי הוטבלו רגליט בגאולה הזאת בכללות ניסי שחים, א׳ בכלל משרה ניסי מצרים בימי עבדות בחומר ובלבנים שהיינו עובדים, וע׳ז יורה החרוסת זכר לטיט, ב׳ בכללית משרה נסים על הים והים שמר ברית אלקיו אשר •כרת עמו ברית מלת עולם במת הבריאה שישמור מבע סניגור, ולקרוע לישראל בעח צרכם, ואח׳כ יחזור 'לטנור לכסות המיס טל הרכב, כאמרס דל וישב הים לאימנו לתנאי הראשון, וע׳ז יורה הטיבול במי מלח,

ואחר גדול טל ישראל, וטענת חזקה, אשר ישראל בכל עת ראוי׳ להתזיק טובה לפרטה, והוא כי להיותם באו מתחלה מארץ כנען מדוחק רעבון, ומצרים נעשו אכסני/ החזיקם במדינתו, כאשר הוא ית׳ בעצמו/ ואס אשר עבדי כל משך גירותם במצרים הלא •כבר קיבלו שכרה הזהיר, לא תתעב מצרי כ• גר כי בביזת מצרים, נמצא אלו לא הוציא הקב״ה באותות ובמופתים, כאיש מושה מלחמה, רק הוציא אותם מדעה; מדיין היו ישראל בכל עת בתורת שעבוד והכנעה, כי אס מיד עבדות יצאו מירי שמבול לא יצאו, אילם אתר שהוציא הוא ימ׳ ביד חזקה ובזרוע נטו״, כאלו כביכול משה מלחמה וגצח אוהו, אז פרק גיכ עול

השעבוד מהם, ובזה גס השבט לוי שוה לכל השבטים ועיז כולנו מסובים: ובמזשכלומ

דרך מחקרי עיוני הלילות של כל השנה, וכן נאמר כקרא ואכלו מתב ח׳) שהם כסוד נוקבא הבשר בלילה הזה (שמות ״ ופטורה ממצית וזה הלילה בסוד דכזרא, והיא׳ שאלה כלליות, אחיכ ביאר בפרשיית ד׳ שאלות, ט כל מניר/ ל׳ כוסות, ל׳ גאולות, ל׳ בניס, הלילה המה ל׳ ד מלבר, יוצא מנית האסורים* חולי ונתרפא, וטלס

£יחניי4•

דדך מושכל אלהות : זאת חל על כל הימים, כנאמד למען ת! כור כו׳ בל יפי חייך, ומאי רכותא של ליל פסח, אבל בכאן נאמר . והגדת לבנןן בו׳ והגדה הוא לשון המשכה שיכניס : לעומק הדבר בהמשכת חעיון- והשכל, ולהתבונן בעיון

דק

המה נגד ארבעה הצריכיס להודות, יורלי היה, הולכ׳ ו ;

ם ט 17 י ח ת ארבע אשל ברמה !

דרך דרושי שכלי ואחר כי לרפת זה התם הכל לגורל גיבורתו יחי כחפפ ואץ, איכ יקשה מרוע נטבול כלילה הזה ב׳ פעמים.ת כו׳ כולנו מםובק, הוא נגר שאיגי לו שככל הלי יודע לשאול הנאמר מליו אה פחח לו, ור״ל כי אלה השלשה בניס ירגישו לשאול בשאלות• בראותם השינוייס הנעשים טל השולחן ממצה ומרור, הלא שאול ישאלו מדוע נעשה כך, כי טוראי לא במקרה והזדמן רק טיפ כוונה שכליוח, אכל זה הבן הרביעי לא ירגיש בדמחו כי מקרה הוא לא

דרך לימודי תורנית עברים, היא תשובה׳ לשאלה ו ל כ ש ו ם צ ו הראשונה,ט אט עושים בלילה .הזה דבר־ס כסותרים, עבדות וחרות, עיי יביע אומר, כי דפ פת רדת יעקב למצרים ירד במרת הדין הקשה,

ולזאת הי׳ יפקב מתיירא

מאיר מר שהבטית הוא יה׳ אנו אוכלץ בין יושבץ ובין מסכין.י 1 ' , . ' a L 1 , 1 V«*U-» T ' M אל תירא מרדה . ו ל :

ה הקרה הזה במו מסבץ: כ ר ע מ פ ק . < ט ע ס מ ד צ מ . והמרכבה של הדי[ לא היו מחזירין הקערה ותיכ לפרש ההגדה לנשים וילדים, והסת

ש יהיה מגולה בשמת אמירת ההגדה : ו - ם לצא* 3 ךאןי> עבדים דמו לפךעד, במצךם. ויוציאנו f ״ C

P V אולם היא ׳ המערכה והמרכבה של דין, ד

סר את אופן מרכבותיו, וכן ובכל אלהי בכל אלה השינויים, כ׳ v״p1m חקיה הוח נח וזהו הנאמר ימ מצרים אעשה שפטים, כי שירד סדרי מערכה העליונה הזדמן לחם אחר רק זה המצה והושם על השלמן, ו של מזל מצרים אשר הי׳ כי אין עבד יוצא משם לעולם, בירקות לא הזדמן רק זה המרור, .טיכ נצטוינו אה תהו אומרו, הדור ראו ב׳ בסי׳ שהי׳ קשה לנו, פתח לו, שאתה בעצמך שמשה שינוי בגופך, והוא. . א׳ שתאכל בהסיבה והמה גופך, ואז תפתח לו אוזן . ׳ . , ה כולנו מסובין, ושינוי נרול הנמשה בכל האנשים ז ל כוי בין יושבק כוי, והלילה ה כ ב צמודים לשאול, ש

_ אשר בבית, מי״! ירגיש לשאול:ם התשוכות לכל ח׳ מהבנים, יסדר המניר תשובה לכל א׳ מהבנים לקמן ויבואר אייה, אבל החחיל ל ו א מתחילה בדרוש מבדים, כי כן דרך התנאים הי׳ כשהיו דורשין בתשובת שאלה, היו מתחילים דרוש התגרה, כדי שיתאספו כל העם לשמוע, ואחיה ישמעו התשובה לשואל, >ונן בשנת שאיל שאילתא; ממ לכנויי כו5ינ»

נו׳ פחח ואמר אגת שלמה מלכא ולבסוף חזר להשיב מל השאלה, ומיין ברשיי שס ש8י׳ כך, וכן הוסד בכל המדרס ילמדנו):/ אשר נרמז בשאלה ו ת והחוקים נ ו ד ע ה ה 7{בדים היינו. זאת הוא תשובה להבן החכים השואל, מ הראשונה של מה נשתנה, שככל הלילות אט אוכלים כו׳ כמבואר שם, ומ״ז

ישיג עכדיס היינו כו׳ וכמבואר בפ׳ ואתחנן והיה כי ישאלך כי׳ מה המרוח והחוקים כו׳ יך מחקרי עיוני ד ד

אימנ״הו ביונאי מצרים, דוק ותשכח, ונגד זה ד׳ לשונות של גאולה, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, וכן תזיל דרשו מל.מום עוני ד׳ דרשות, 'א׳ לחם שמונץ עליו •דברים הרבה, ב׳ מה דרכו של עני בפרוסה, ג׳ מה דרכו של עני הוא אופה ואשמו לשה, ד׳ לחם פוני סרט לנילושה ביין ישמן ודבש, והמה נגד ארבעה יסודי כל מנין, מומר צורה פיעל תכלית, תן לחכם ויחכם, ורוק. (ממצית מביאורי• הנר״א מווילנא עם

קצת ביאור משלי):/ (בססחים קמין אי) מתחיל ^בדיס היינו ט בגנוח ומסיים בשבח, והכוונה,

ואמרח עבדים היינו

דרך מושכל אלהות דק, תוכן עלילות הי, וכן מבואר בזוהר כי ככל םקיט הנאמר הנידה לי, הוא ברזא דחכמה, והדבר הבא בדרך שאלח ותשובה, או בדרך ויכוח או ניצות, המדברים נכנסו לעומק הענק בעיון הדק, ולהיות כי בחיובי ליל זה ומשפטי המצות, ממצה וממרוד ופטבולימ ופהסיבמ הכל הם בדזא עילאה ומזשבליוח אלוקית, לא יושג בהשקפה ראשונח, רק אחד שיכנסו בזכות השכל ועיון, וכאשר יבואר אייה לקטן, לכך חוסר סטודי כל החיובים שיהית בדרך שאלה ותשובה, כי

אז יתלבן בעיפק השכל הדבר לעוטקו: עבדים היינו, לדעת חזיל נפסחים קמיז) מתחיל בגנות ומסיים כשבח, הכוונח כי לחכמי האלחיםר יות־י מצרים, לשעכוד חומד ולבנים, היו הבל גלגולי נשטות של דוד הפלנה, בוני ה עיר והמגדל, ת מל ה

ארבע א#ל ברמה ט״זדדמ דדך דרושי שכלי דדך לימודי הורגי

היינו לפרעה, וביאור השאלה והתשובה הוא, כי ק א׳ עבדים היינו, והמערכה הי׳ שאץ מבד יוצא משם, החכם בראות את כל המרדה הנעשה בפעולות והכל ב׳ לפרעה אשר הוא ראש הקליפות כי הוא הי«זן לזכר יימ הלא ממה יממה איזה הוא דבר גדול, אס הקדושה, המורן) הוא מהופך מהפניס ומי*: מיתיית מוי^, אשר הוציא ה׳ את ישראל ממצרים, ומלכות הצרים אבל עוד יש חרא לשיבותא, והוא במצרים אשר שהת א נשארו במלכותם וארמנותם, שפע רב כגן ה׳ כה מצרים, כאשר כמס פעמים ק ז ואם פרעה וחילו עבטו £ אליהינו מש• ביד ח^ התרעמו זכרנו אש כי׳ אשר , ! . ך א ו £{ א ד ) ל ל א / ״ל*ו ובזרוע נטוין- ו כ !:°׳ ט מקומם, או מה שהשמיד ־ ־ י •• י ! יי • י יו נאכל במצרים. אולם זה הוא ימ׳ ל״א מלכים ולקחן ברון הוא את אבותינו ממצי:מ ידי הענין בעצמו יש בתינס ישראל את ארצם מידם אנו ובנינו ובני בנינו' מהעבדים היען להיפוך, אחר כי אנשי מצרי0, *-־י היו זרע תם אשר הוא : « \ ־ a J , 4 : * ם י ר צ מ ב ח ע ר פ \ ל א כ ל ׳ ה ה י ב ״ א י י ב ש י ׳ נתקלל להיות מבד לאהיי, הרי י ם ו בינוחבטי ל י אפ . ו ם : ך צ מ ב ח ע ר פ א ד מ י י ר ה י 3 ר כ מ א ע | מ י ש ה

מדיפא מקמייתא, ואיכ זה כלנו אנחנו עבדים לעבדי׳, יחלילה החכם ישאל כדרך תקירה אם מבדים משלו בנו שכליות, לא בדרך פקפוק וערעור, כשאלת הרשה אז פורק אין מידם, איכ הרי בחי׳ סותרות זו לזו, מה העבודה הזאת כוי, רק בדרך לימוד ותורה היא לזאת גם אנתנו עושים פעולות סותרים, שפלופ

וללמוד הוא צריך לשמוע התשיבה, והוא הנאמר, והיה ונדולס:ם כר. הפס המגיד ארבעה בי ישאלך בוי לאמר כר, ריל שאלתו יה" שתאמר ואפילו כולנו חכמי, ריל אמם סוני המדע, חכמים, נכונים, זקנים, יודעים ת ו ה העד לו התשובה, ומיקר השאלה מ בל אל תי ואתם יורשי האדן הלא רב פלאות נעשה את התורה, ננד ארבעה כתות אשר אמר מרמ״ה הבו לכם במלחמות ליא מלכים יותר מיציאת מצרים, לכס אנשים (והס ריל צדיקים כפירשיי כמרגלים, ואיכ מה החררה הזאת אשר תעשו העבודה יותר בפסק |' ליציאת מצרים, יוכרון, ולא תמשו זאת הזכרון למלחמת ל״א מלכים, ואלו הי׳ זאת המכורה הוזהר רק להדור מצאי מצרים אשר לא באי לארץ התרשתי, אבל אשר צוה ה׳ אתכם, ואתם יירשי הארץ, הלא לכםם בר רב נסים ונפלאות במלחמות ליא מלכים, ולא תעשו כלל זכרון עבודה, וגרז בא התשובה, עבדי

במצרים דרך מושכל אלהות דרך מחקרי עיוני

ז כי יש שר סיגי פעולות, פועל במקרה, ופיפל בכוונה, ב א ה י נ ' 3 י פ ה ה ' י ה ת ) י א ״ ת ' י ״ א י 2 ר ( ט א ; א ה י ז " י»יי יי•" לדוגמא, אם אש שורף הבית יבא משר היורד וכיבה י ג י ג ' מ ־ ש י ״ י י י י ת י ' א ׳ י יי׳י־י׳ י ט ׳ "י י״״ השריפה, הרי פועל במקרה, ולא ישיבח, אילם א^ י ־ ״ י ־ ש ז י י ' ט י ח י ה כ ־ י ם ' י צ מ ״ = ״ " ״ י י׳ י־ייי בא אדם ודלה מיס מבאר וכיבה השריפה היא פוע? י י » י י״״ח׳ י״יי׳ ׳ ׳ " י פ ז ?1 י י ית = י ״ ״| ל ף בכיינה וראוי לו לשכר: והנה אס סי׳ הסיפור ב י ק ״ ם הבי־יי " י ם י מ י ח ה י ס י ד צ ס, ״־«י מ ״*די . ״ *״י זה להחחיל מהמילה בשבח, הי׳ נשמע כי פעילוח הסונ ד מ כ ח ה

אשר הגיע לישראל לא. הי׳ ככוינה ממנו יה׳ ורק נמשך במקרה, לפיכך קדים מתחילה הגנות, כי בשביל הגנות והעוני שהיה לישראל מתחילה הוא ית׳ עשה טמהם מה שמשה כנאמר ראה ראיתי את מני עמי אשר במצרים, והי׳ פועל בכוונה, עוד תשכיל שהשבח הבא לאדם אחר סגנית הוא יותר מטולה, עוד כי כל המעלות האלוקימ אי אפשר שיוקדם בתחילה המעלה.טד כי בתחילתו הוא בשפלות, ילבסוןן יתעלו באחרונה, עיר ומי׳ ראשיתך מצמר כו/ כמו חשכת האפילה קודם לאור היום, ואלפיים סוסו

־: קדמה לאלפיים הורה:ר נבונים וכוי. ההרגש מבואר, חכמים ונבונים הקנים סללו במאי קמיירי, אםו ואפילו כולנו הימים נ הם תיו רק כמילי לעלמא ומדברי תירס הם כורים וריקים, א״כ חכמתם מה w להם, יטוהר

2 3

ארבע אשל ברמה פתחים י 19

דרך דרושי שכלי במצרים, ר״ל כי גס מצרים גדול וגדול יותר מכיבוש: ל׳א חלכיס, כי שם כבר קיבלו ישראל את המורה והיינו מבדי ה׳, והמבט הי׳ משועבד להשגחה כראוי לפבדי הי, לא כן במצרים סייגו רק מבדים לפרטה ולא עבדי הי, ואדרבא הל

כלנו נבונים, כלנו זהןניס, בלנו יוךעים את המודה, מצוד. עלינו לספר ביציאת

| : - ״ ־ " T ז י ־ T • ן •

מצרים

י ת ו ך לימודי ת ד ד 2פםוק כולם אנשים, כולם צדיקים, והס מכונים בשם זקנים) חכמים ונבונים וידועים, והחכם ונכון יקרא ניכ אןז אם הוא רק חכם ,כחכמות חיצוניות, ומבין דבר מחיך דבר, אכל אנשים וידועים המה אנשים צדיקים

הנקראי׳בשס זקנים, וידועים הם היודפיש דיני התורה: לביאור הענין כי בכל הלימודים אז הוא הרין אם הוא במקום שאין חכם גדול יותר

ממנו אז רשאי לפחיח פיו ולדרוש, כמאמר כר קפרא באתר דלית גבר ממן תהו׳ גבר, אכל במקיס החכמים הגדילים, כשיגא איש קטן הערך אז הוא אפקרותא

שהוא בשבח, כאלו רק משובת ולאו מצוה קעכיר. אולם

דרך מחקרי עיוני האיך קראו אותם זקנים, הלא הם רק זקני אשמאי, ואם הס חכמים ונכיניס בחכמת התורה, א״כ מאי מסיים ואפילו כולנו יודעים את ההורה, הלא גס

החכמים ונכונ־ס הם בתורה, והיינו הך: או*לם מקרא כחוב בישעי׳(הי) הוי חכמים בעיניכםע י נ ונגד פניהם נבונים, וביאורו להגאון רעפ זיל, כי האדם כשהוא יישב אצל אנשי פחותי המדע

דתם אשר ל עבו ת כ ה א ד ש מר כו׳ ובכל עבודת ב רה קשה בחו ושמות א׳ י״ח וימררו כוי בעבו עבדו בהם כוי, והנה תיכות את כל עבודתם הוא כפל ומוכפל ואץ לו טעם, אולם הכתוב ביאר . כי פרעה ושריו התחבטו להטיל עליהם כל מיני עבודה כפי עבודתם שעבדו בהם מבכר אצל העיד והמגדל כן, 3 > ו ה ו 3 י ל 0 יעשו כמצרים, אבל בלעם ויועצי פרעת השכילו עוד ביותר • בגזירתם, כל הבן כו׳ היאורח ח לדעתם עבודת חומד ולבנים לא זהו גפר התיקון לתקן, אכל עונש אחר הקשה מזה, והוא להשלימן ליאיר׳ בינה אמרם זיל על מקרא כתוב, הבה נתחכסד״ נחחכמח במה נדונם, אפ בחרב כבר נאמד י וחרבו שלופהa m < 0 ל ו ע » ל . כ א מ , : א י ל ע ש כ ש כר ואם באש כבר נאמר הנד, באש ה׳ נשפט. אלא בואו ונדוגס במים, וכבר נ לא ידעו אינו טביא מבול לעולם אבל הם באים ליזיך הטבול, ד׳׳א על כל העולש אינו ם־יא על אומה י אחד.אר ענין במד, ,נדונם׳, איזה דין הי׳ למצריים על ישראל כאלו לםשפטיהש יעמדו, מביא עיב. וההרגש מבו וריינא יתבין וספרין פתיהין, הלא המצריים עשו מדעתן מה שעשו, וביותר איך נואלו ש-י צוק, אש היו יראים להעניש את ־ ישראל בחרב ובאש, כי ידאו טה׳ פן יענישם למצרים בחרב ובאש. איך היו בטוחים כעונש מים עבור בי נשבע שלא יביא בו׳ הלא גדול העצה הוא ית׳ ולא יבצר טמנו כל, יבול להענישם בעונשא ו ה ד ה ו ד ל ה 3 , א ב ו ם ה נ ז ן א ל מ הוא הדבר שדברנו. כי הם הבינו כי ל מי0 שלא כדרך טבול. אמנ :

למצרים. והשכילו כי לכך סיבב הוא ית׳ כי יבאו פה, ויקבלו כל הדור עונש דינם מחטא דוד הפלגה, והט יהיו שלוחים של הקביה לסבב עונש דינם עליהם, עד כי המצריים יהיו שבט אפו לפרוע להם גזר דינם =«לו an דיינים לפסוק עליהש הדק, וחעפיקו כשכלם איזה דין פגיע להם כבור הפגם של העיר וחטגדל,

נ׳ o ״_

עובדי ע׳ז, והראי׳ ויוציאנור ביד חזקה, כי על נ הים עמד עוזא שר של מצרים בטענה סללו עובדי ע׳ז והללו, והוא יה׳'הוציאנו ברוב רממיו והנכיר ביר תזקה את מדהיר על מדהיר,

וכבש מדת הרין החזקה:ה לספר בו׳ ב ר מ ל ה נ מצוה עלינו לספר כו׳ וכח. ההרגש מבואר, פחח במלוס וסייס משו הגאון ריא אשכנזי ביאר, כי הנאמר בסורה והגדת

לבנך דרך מושכל אלהות

החבטה כי זה הדור הכל נילנולי נשמות הבאים לתקן. מה שפגמו מתחילה:

אולם לדעחם, אחר כי שפ ככוני העיד מרבים העם לעשות חיל, איש איש למלאכתו, זח דטס חומר. וזה דלה טים, וזד. נפח באש, וזח התך בקרדום וחרב, לזאת נטרו בדעתם כי ראוי להם שיענשו מדד. כטדה לתיקון הפגם, והמכילו פרעה וחכמיו להשיט עליהם משא עבודה הקשח כפי שעבדו כבנין הפנדל. הוא הנאמד

ארבע אשל ברמה פתחיפך לימודי תורני ד דרך דרושי שכלי ד

לבנך, הוא כולל וסובל שיגיד לבנו ב׳ מנינים, א׳ גוף שהוא יתחיל באיזה לימוד, ובפרש נגל לבושיו הלא הסיפור לספר אופן היציאה ממצרים, וזה הסיפור נקרא ראוי לי לבליס פיו מלדבר, אבל בזה הספור, אפילים ונכוניס, ומה נדע אשר לא ידעו״ ספור יציאת מצרים, וכמה גדולים מעשי ה׳ האותות כולנו חכמי . והמופתים, ב׳ מיד גכלל שצריך להגיר לבניי שמצוס עכיז מצום עלינו לספר ביימ נגדם אפי׳ אם כל לספר וכל המרבה לספר הארבע כתות יושבים מול

הוא משובח, וזה הסיפור מצרים, וכל המרבה למפר ביציאת פנינו:' ״ ממשה « ד צ מ T י ״ . י ' י ' ק י נקרא שבח ההגדה׳ י

לפלפל בו מחי נספר אס ביום או בלילה וזה חליי אם אחחלחא לגאולה הוס מאורחא או ביום כדאי' בברכוח, וזהו שסידר המגיד, מצוה עלינו לספר ביצ״מ, (והוא כי גוף היציאה) וגם זאת חל עליו לספר, שכל המרבה לספר כוי הרי זה . משובח (והוא שבת ההגדה) ע״כ, ואנכי אשתומם, אס באמת דברי הגאון תכו ממתקים, אבל מדיין לא ידענו מאין היציא המגיד זאת ממקרא כתיב. אולם לדעתי כי דברי הגאץ מקרא גופי׳ מוכח, כי הלא הכתובא לאמר, הלא פשטא דקרא משמע שההגדה ו ה ך ביום ה הת לבנ הג היא כמוהר מיני׳ וביי, אומר וה ודרשינן לקמן יכול מכפול יום מיל בטבור זה לא אמרתי אלא ר ז יה״ ביום, ואתיכ אמר בעבוא שפת יתר, אבל מזה מוציא המגיד בשמה שיש מצה ומרור מוצתים והיינו בלילה ממש, גס תיבת לאמר מ התיוב של שני סיפורים, והיינו גוף הסיפור של יצימ ואיך יצאו, זאת לא יהי׳ אלא בעבור זה בשמה שמצה

ומרירך מושכל אלהות דרך מחקרי עיוני ר ד

י וריקי השכל, יכול להיות שיצייר בדעתו כי כמרד י נ י ח 0 י " א " י ־ ט י״י־ י נ י ׳ *י ע 3 י " m v "* י סוגם הוא חכם, ייאמר לנפשו חכם לבי ישמח נפשי, " י " ד י כ י ״ ח ־ ייי א ׳ י ה ב ״ י י י ש ב י ח ׳ י י e " a 3

י ™ אמנם אס פול פניו יושבים נבוני המדע גדולי השכל א ג י י ה י מ כ י ״ ־ א ט י מ נ י ע ־ ־ י י י " ש כ ש י נ ע ז י ' י ״י המבינים דבר מחוך דבר, וכיש אם הנמנים לינ ג ייי׳ י ו ב ט י " 9יייי׳יי־ פ ה י נ ג ח נ • א י י י ה י י נ י י ? יב לנגדם היא בור וריק ומחזיק בעיניו ש ו י ה ו B ם י נ ק , ז 0 P * *״= ״ י ׳ א י ע נ להענישם בעצמם בהיי״נ־ כאי׳ז בי לחכם, הלא אוולח הוא לו, וע״ז החרעס מביא ישעי׳ י א » ל ' ש א ™ י " ׳ י ם י מ ש ה נ י פ יייא ע נ י י

י •י• ™™ ™״= הוי מכמים בעיניהם, בעת אשר נגד פניהם יושבים א ב י ׳ ש ח " י־י* י י י ם ־ ־־׳. ל. נבונים, מחזיקו בעיניכם לחכמים, הביטו וראו ככד ־ ״ י ע י י נ מ ־ כי אנחנו ל* נשבענו. ועי, מםייםהשיי־ ״

. ס י ; ט ס 3 י ב ש ו ם י כ י נ י״ל הדור ראו איך נמרחה חכמת מצרים, כי הלא »ור.ה ה המצאת והפעולה. שאתם עושים שאתם משליכים לתוך י ^

חיאור זאת בעצמו הי׳ יבול לעשות כי רק נשבע שלא יביא םבול למולם אבל הם באים לתוך הפבול כאשד אתם עושים, או על בל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא, ואיב אחר שזה העונש הוא כעצמו יכול להענישם בי אינו בכלל השבועה, א״כ מה לכם בזה. והלה' תריבו! לחעניש אותם. תהו רמז באמרם זיל מתחיל בגנות, כי םחחלח חטאינו מזכירים, איך חטאנו להי בדור הפלגה. כבנין העיר והמגדל, וזד. גדטה להיייז עבדים כוי לפרעה במצרים, ר״ל כי כ׳ בחינות עונשים הגיע עלינו, א׳ גזירת פרעה' במצרים מחכמי מצרים ויועציה בעונש חוטר ולבנים עבור בנין חומד ולבנים של העיד והמגדל• ב מים, אבל הקב״ד. םכל עצתם «׳> ויוציאנו ביד חזקה ובזרוע נטוין- מבואר בזוהיק על םפוק ואשא אתכם על בגפי נשרים, האי נשר*. אית ביה רהטים גדולים על כנוי דיל״, ואכזריות גדולה לגבי אחרי{א. ודיל כי כן הי׳ בגאולת מצרים, כי בכל מכה ומכה שהי־ טעגיש להמצדיים בםדת הדק תיכף הי׳ התגקות הדחפים ,״ןל ישראל, ואתכלילו דא ברא, וזה ויוציאנו כוי ,ביד חזקה׳ אשר הי׳ מדת הדין הקשה על המצריים,

זאת היתד. בעצמו ,ובזרוע הנפדה״ היא מדת הרחמים לישראל, כשאלת הקיטד לריבית עטא דאהדרינהו י לאפי׳ כוי אחיי ליי עוד ידו נטוי׳ עלינו, להגן ברוב דחפיו עלינו אפן:

מ, התרגש כבר הקדמנו בקודםין, אולם להיות כי עיקר התועלת הפגיע לנו מםיפוד ו כולנו חבמי ל י פ א ו ג׳ *

ארבע אשל ברמה פתחים יא; 21 דרך דרושי שכלי

ומרור מונחים והיינו כלילה ממש, אבל הסיפור של שכח ההגדה שמציה לומר ולספר ההנדה, זאח יכולא ו ה דת כר ביום ה הג להיות אפי׳ מבעוד יוס, וזהו ו לאמך, שההגדה שמצוה לאמר ההגדה יכיל להיות ביום ההוא, וגוף המיפור יהי׳ דוקא כלילה, ולהיות כי המגיד שיכלל השני ספורים ביחד בלילה, בעת כי פנוי, וביום הוא מוטרד, מביא מיז ממשה רב, והוא מעשה בר׳ אליעזר יריי שהיו מספרים כיימ כל אומי הלילה והוא גוף היציאה ממצרים ביד חזקה כו׳ והסמיך לזה אמר ראב״ע כי׳ ומחלוקת בן עזאי וחכמים בזמן הספור יצימ ואם מזכירים לימות המשיח, ואס כעה^ או במהיב, ולכאורה הוא הלכחא למשיחא, לכשיבא אליהו ויתגלה לנו כל הספיקות נדע אם נזכיר יצימ בביאת משיה ולעהיב, אכל כי גם זאת הוא מכלל המצוס, כל כפלפול מה שנוגע ליימ, בין אם לשעה

או למהיב הכל הוא בכלל מצות הספור: והיו

מצרים הרי זה מ^בח: מע^ה בדבי אליעזר 'ורבי ;הושע ~ י" "י" ודבי אלעזד' בן י עזךיה ורבי עקיבא ורבי טךפוץ, #חץ מסביץ בבני

ברק

דרך לימודי. תורניע זמן קיש י נ ר ה נ ׳ רבותינו כ ה מ ש 1 י ם י של שהרית, ההרנש מבואר, אם ריא •וליי היו מספרים ביצימ מד התחלת זמן קיש כי׳ •וכהא דתנן מאימחי קורק בשחרית משיכיל בין תכלת

ללבן א״כ מאי הרעש שהרעישו עליהם תלמידיהם רבותינו כבר הגיע כוי הא ר׳ יהושע הי׳ באותו המעמד, וריי סבר דזמנה .;משך עד ג׳ שעות על היום, ואיל דהתלמיריס רצי שהם יקראו קיש כוותיקין,

הא מסקו ביציאת מצדם שהיא מצוה רכתא, וקיש •יקראו אחיכ, ואם נאמר דהם היו ממשיכים הספור עד סוף זמן קיש ג׳. שמית על סיום, איכ איך אמר המגיד דהיו מספרים ביצימ כל הלילה, הא גס רבע

מן סיום עסקו ביצ׳מ:, להיות כי אמרו חכמי הקדושים הי אולם לדעתי גאולת מצרים הי׳ בדמוח נקבה, טוענת •ופורקת איחטברח יאפילח, כי אמרי׳ הי׳ רב שעבודים^ ׳ v ״, , ׳ וגליות לכך השירה שלה בלשון נקבה, ולעתיד יהי׳ w *v1jw & ונניומ נכד השירה

? a M ^ l S ! " X V * £ f ° ל ׳ י 5 u V ^ T V ^ כ ' ה ג ר י ש ה ׳ השירה הזאת בלשון נקבה, ולכך נאמר בקרא ליל שמירים (ליל לשן כר) הוא הלילה הזה הגאולה 1שון זכי׳ י אז ישיר ט .(לילה לשון נקבה), כי הגאולה השמור לדורות הוא ליל לשון זכר, ובמצרים רק לילה לשון נקבה, וידוע כי

הנאולה דרך מושכל אלהות

יצים להתברר לגו השלשה העקרים, והם מציאותו ית', ויכולתו איפ, והשגחתו בשפלים, כאשר כל זאת נתבדר לנו ממעשה יצים, וכמבואר אצליגי במקראי קודש כפ׳ וארא, והנה אלה העקרים אם המצא ישצא איזה חכם ונבון המסתכל ומתבונן הרק היטב בפלאי מעשי בראשית וביצוריו, וכי הוא שם ית׳ חק וטבע, וחיות ופחי׳ לכל בדיה, ממילא נודע לו במופת כל העקרים הללו, אף אם לא הי׳ יוודע לו מעולם כל סיפור יצ״מ, כאשר כאפון אבינו הזקן אברהם, הכל •עמד מדעתו והתבונן ככל אלה, והכל כגודל"אצםנננותו, עד כי לבכוף ננלה אליו הוא ית׳, וכן אס המצא ימצא :איש רב זקן בשנים, ורבו הרפתקאות דעדי עלי׳ טםיבות, נם הוא מתכונן במעשי ה־ כי ניר* הוא גומטעט זה/ וכן אם הוא בקי בחכטת התורה, ואשר מבואר שט כי אליך י חלק אביי ככור לשבי ארמאי בקדושין כ זנולם ה׳. המפגיא כל והמשגיח על הכל, ביב יוידע לו כל העקרים אף בלא סיפור יציט, ולאנשים אשר ,אלה להס, הלא הםיפוד יציפ אך לפותר, לזאת סידר חפגיד אף א0 יצורף אצלינו כל האךןנעה סוגי האישים

ביחד חכפיפ כר עכין מצוד, עלינו הסיפור: גדוד

* a

דרך מהקרי עיוני אולם בסיפור יצ*מ נשתנה הענין, כי אפילו כולנו מכמים, ריל אנחט ממזיקים מצמינו.לחכמים, והיינו בפת אשר יושבים מיל פנינו, אשר ראוי להם לומר כאמת כולנו כבונים כולנו זקנים, ולהם נאוה , התבונה והזקנה, וגם כולט יודעים את התורה, מה ״ שכתיב בספר הנבואה של ישעי׳ אשר התרעם בפסוק הוי חכמים כו׳ וננד פניהם נבונים, והי׳ ראוי לנו: ׳ להשים מחסום לפינו מכ״ז מציה עליני לספר כי

רבותינו

22 ו&רבע אשל ברמה פחדדמ

ך לימודי תורני ד ד הגאולה העתידה החחיל להתטצץ שיק* ברנפ א׳ אחר התודק אלו היו ישראל טושים הנובה שלימה, כי בפגע התורבן נולד משיח כמבואר במדרש איכה, ולהיופ כל אלה התנאים הץ אחר החורבן, והיו מספרים בנאולת מצרים הנק׳ לילה, וזהו אומרו היו מספריםו כל אוהו הלילה, אמ הגאולה המכונה ללילה, ואף כי יש גס בגאולה ניב קשלמ עול מלכות שמים, אבל הוא דימה לקיש של מרבית, כי בגלות נאמר שומר מה מלילה, ותלמידיהם העירו, כי מהראוי לפשות סיפור גיכ מגאולה העתירה, אשר ג״כ בניסן יהי׳ והוא דומה לקיש של שחרית, ועיז אמרו רבותינו כבר הגיע זמן לספר מזה הגאולה האחרונה אשר יבקע אורה, וכבר הניע זמנה, וזהו הגיע זמן קינן

של שחרית: ים אומרים / וחכמי ו מא נ ו ה בן ז ש ר ד ך ש ע כר. טעם סברת המחלוקת הוא כי לבן זומא עיקר כל רסיפיר של יצ׳׳מ וכן האזהרה שביתת הממן הכל הוא למען ביטול תאות היצס״ר שהוא השבתת

דרך דרושי שכלי׳ בל אותו הלילה. דעת ו מספרים נ קדושים בזה, כי בליל פםת הורכב שגי שמוה לשון זכר ולשון נקבה, כי נאמר ליל שמורים הוא הלילה כוי, ליל לשון זכר, ולילה לשין נקבה, והעדן

קיש של מרבית ברק, והיו מספדים ביציאת מצחם כל אותרהלילה, עד #באו תלמידיהם ואמרו להם, רבותינו הגיע זמן קריאת

^עזמעעזיל^יהחת: אמר רבי אלעור בן עוחה, הרי אני כבן שבעים * 0גל\ ולא זכיתי שמאמרי:ציאת מצחם בלילות! יעד 6זיך#ה בן זוטא, עזנאמד, למעןיתוכור את'יזם צאתך מארץ מצחם כל ימי דוייןי, ימי חיןד הימים,'כל י ימי חייך,

הלילות ניקבא לבחי׳ דכורא, וזהי כשחר

כי מזמן , _ . . מד סמוך לאור היום נקרא . ליל בלשון»כר, ובהגיע קרוב לקיש של שחרית נקראח לילה לשון נוקבא, ועיר שביארו בזוהיק, כי יהי׳ נערה בחולה, כל זמן דלא קבלת זכר איתקריאת נמר, מדקכילת זכר איתקריאת נמרה, אוף הכי ליל שמורים כוי הוא הלילה הזה, דכר וניקבא כחדא, ובניכ כתיב הוא הלילה הזה, נייצ ללא כתינ הלילה הזיות, כי הזה הוא לשין זנה, והנה אלה התנאים היו עוסקים בבחי׳ דכורא,

מד שהיו מהפכים מדת מספרים כל אומו (הוא ל׳ זכר) הלילה (הוא לשין נוקבא), ובאו תלמידיהם ואמרו, רבותינו כבר יגיע זמן קיש של שחרית, אשר באותו העת נקראת לילה

לשון נוקבא ואיך תהפכו למרח דכורא:r ברוך

שאור שבעיסה, ולעמיד' בזמן ימות המשיח הלא יכיטל היצר מן הארץ, ממילא אין צורך להזכיר יצימ, כ׳ עיקר חיוב הספור הוא בזמן שמצה ומרור מונחים, אבל החכמים סוכרים כרמת שמואל דאמר (שבח) אין בין מהיז לימית המשיח אלא שעבוד מלכיות, ואדרבא איכא למיהשיותר להתגברות היצהיר, כי

•במלואות כל טוב, ובאין גלות, ירם לבבך ושכחת כר, עיכ דורשים כל ימי כו׳ לרבות ימות המשימ: ברוך

דרך מחקרי עיוני׳ זמן קיש של t שחרית. ןרוע כי אור ובורא תושך כברכות קיט וכדאיתא בברכות, ו רבותינו נר הגיע £ו׳ ב לזאת אמרו התלמידים, רבותינו נ של שחרית, ריל המעשה הזה שאתם מישים, שזה נשלם הכוונה אשר תיקנו חזיל אשר יש בקבלת עול מלכות שמים בקיש של שתרית ושם תיקנו להתקשר מדת לילה ביום י ומדת יום בלילה, וכעת נשלם 1ס הכוונה כזה הסיפור ילימ, כ׳ התחילו מחחילמ הערב והוא סוף היום, ונמשך הסיפור טר אחר שהאיר,.

• הרי נשלם גיכ הקישור:

מנין מצות קיש היא קבלת עול מלכותי ואחריתו ימבי כמי ילימ אשר נתברר מזה גיכ מציאותו ויכולתו והשגחתו ית/ וצריך להזכיר ביום ובלילה, ולכלול מדת יום כלילה, ומדת לילה ביום, כי הכל; כלולים דא ברא, ואל א׳ בראם, ולהיות כי אלה :

התנאים התחילו הסיפור בתחילתו מבערב עד אחר אור היום להתקשר ג׳כ הלילה ביים, בפירסום מציאותו ואחדותו יהב/ יעיז הכוונה תיקני חזיל לומר ינצר

A 8

ל ברמה פתחים יב 23 מ א # י * דדך לימודי תורני דרך דרושי שכלי

. להחניק פט; א מ׳ ך הו ם כרו ברחל המקום. מנץ הפסקא כזאת, יאשר שפס בתך המקו במנץ ארבע בברוך, הוא להיית י ארבעה ברוך אשר סידר המגיד מה הנ>ז, ט כבר נתקשו הגאונים, מדוע לא ניתקנו ברכה ועם כי הוא ית׳ יכונה אצל השכליים בשם מקים, ישבח מל סיפור יצ״מ כיתר ברכוה המצות, והראשונים כי הוא מקומו של סולם, נרד הנס מקים אתי, בי . תירצו מה שתירצו(כמבואר הוא סיבה המקיימן של, ימי חייך העולם כמו המקים אשר הוא ם במשי׳ כרשכיא), ולכך הלילות. וחכמים א1מריא סיבה לקיים המתקומם, א״כ י ג ד ל " * י ־ ח ו מ g J העולם H71 כל י t o ™י? ̂ '•: • בדיך היא, הוא שפת יתר: ברכה מל הספיר, ולא רצה T ־״ ־«* ־•י

ר ד י ך ס י ג מ י ה להציג הברכה בשם ומלכיש לימות חמשיח J ן^ךןיתי ב

• בתר המקום, בתןד תא, ברוך י השבחעלקכלה 6 S ^ v 8 ™ ^ • ד ההורה, וסידר כי מצד י יהירר השבת נכש״ גד T י ד ־י י י 11 • לשונית ברוך כננד ארגעה p תורה3tf י&ראל. ארבעה בחי׳ ראוי לנו" 2I.L ״ להללוית׳ על קבלת התורה, r י בנים, ואומר ברוך כמקום י כנגד גן החכם׳ כי מ׳ ״ א׳ מצד הניתן, בי הוא בחכמה יסד חיץ ובסוד הנה מקים אתי שהוא מקומי יחכרך מוחן ובמין יפה הוא הנותן החלק המובחר, של עולם, ברוך הוא, לשון נסתר כלפי רשע כי אץ כאמרס ז״ל במדרש כי יחן ה׳ חכמה מפיו כו׳ סאב אלהים לננד עיניי והוא יה׳ חס עליי ללמדו חורה, גוחן לבנו חלקו מה שהוא בפיו, כ׳ מצד התורה ברוך שנתן נו׳ לעמו ישראל, הוא נגד המם, כי נער בעצמה אשר היא הצלחת הנפש בזה ובבא, ג׳ כי ישראל וזטקב חיש הם, ברוך הוא ניכ כלשון נסתר, נתייתדה האומה הישראלית לקבלת ההורה •תר מכל ננד שאיני יידע לשאול, והחכמה נםמר ממנו(הגאון כאומות, וחלילה אלו היו האומות שויס אלינו בקבלח׳ כחי׳ ר״י פמלן), או בפשטות, כי הרין למקרא ולמדרש צריך התורה לא הי׳ לנו חקומה בנליח מן הטכרם, ד-ברך ברכת התורה, וכאן החל המגיד לדרוש מקרא המקום המוגבל לקבלת המורה, והוא הר סיני אשר ומדרש הי׳ בו רב קדושה, וזאת הי׳ הכנה לישראל לקבלת כתורה, כאמרס דל ישראל שעמדו מל הר סיני פסקה זוהמתן, כי בעת באו רגלם טל הר סיני אה טרם ששמעו התורה היכן* פסקה זוהמתן, וממילא נעשו כלי הכנה לקכלת התורה, ונגד הארבע בסי׳

סידר דרך מחירי עיוני דרך מושכל אלהות

ך הוא. הנה להיות כי המגיד ברוך המקום כוי, להגאון מווילנא ז׳ל, כי העולם ם ברו ברוך המקוע הי׳ טתודש ב׳ פעמים בכללות ובפרטות, א׳ ב ך רוצה לסדר אחר הפסקא תיכן! םאלת א גנים המפקפקים בחיובי התורה ימצוחיה, .אם 3כללוש כתחילת הבריאה נתחדש העולם בכלל, ב׳ בשעתש מת! תורד, נתחדש בפרט, (ריל לרעתי שהטבע יחי׳ כפוף ט ב א 3 ץ ל מ ח ח או בפרטית, וכאשר יבואר, וכנה יה ומשועבד לעומקי חחורה), ובכל דבר יש ננלה ונעלם. ר ן ת מ ה ש ״ ל ק מי פחי יסור לחקור ולפקפק טס נגלה, בשעה• שיוצא פכח אל חפועל ובשעת מעשה, י י ק ׳ pf,fa ה ל ה הנהנה באש ובפימבי וניוס 5קפ ונעלם כמחשבה קודם המעשה, והוא שסידר המגיד ן ו לא י י ה ׳ כ ן ס הקדמה, כאומרו אל מחמה טל הח

/ וכמו ואומד כי קב״ה ואורייתא חד, והכל הס בסגנון א שהוא יחב׳ הוא מורגש למין כל, נמצא כי אחר שהוא מקים של כל הפולמוס, כנאמר הנה מקום אתי, וכלך המקום, עם זה הוא נטלם בתכלית הנעלם מתקומם מרגיש. המקום, עד כי עליו יתב׳ נאמר השכת ברוא בלשון נסתר ך הו מד כי מלאכי המרום במרום שואלים כי׳ איה מקום כבודו, ואומרים כהילולס ברו כי נטלם מהם מקים כבודו ית׳, וכנאמר במרכבת יחזקאל, כריך כבוד ס׳ ממקומו, דיל בכל מקום שהוא,רה וניתנה כפומכי, ך שנתן תו : התורה הגם כי היא מורגשת לעין כל, עד כי כולם מברכים, ברו קו ישראל, הס יונקים משדי &ב> היא רק נאמנה לשרירי ויתידי הגולה׳ קדושי מליון, יכוניס בשם לעמ

י י י י ו ה י ח

24 ארבע אשל ברמה פתחים

דרך דרושי שכלי דרך לימודי תורנים נגד הכנה ומדרש בסיפור י״מ ומדינא צריך לברך ברכה המורה ך המקו : שידר המגד השבח, אומר ברו

א, השבת מצד כנותן היא ימי, ואף שבירך כבר ברכת ההורה בשחר, וברכמ התורה ך הו המקום, ברוך שנתן תורה, השבח מצד עצמיות כהורה כי פושרה כל היום והלילה מד הבוקר למחרתו אבל ברוך הוא, ההיליל להיוס זה הלימוד והסיפור הוא מצוה מחודשה שצריך ו ישראל ברו מ ע מן חיים היא, ל להזכיר וחיובה חל בלילה, צריך ברכס מחודשת, אבל כל זה הוא לרמת בן זומא אשר דרש הריבוי כל ימי חייך הלילות, איל לחכמים החולקים דדרשו הריבוי כל ימי חיך טל ימות המשיח, טרק לא ידטמ התיוב מתת־ש לדרוש ולספר גלילה, (כי מסברא

כעד. ארבעה בנים בתך היא, •דבךה תורת"אדור הכם, ואחד־צ ואחד שאינו רשע, ואחד ד

יודע לשאול: חכם מה הוא אומר, מה הערת והחפים

י* T f •* ! ־ ^ •1 והמשפטים

והברכה אליו יס׳ אשר נתייחד לקבלת התירה רק .האומה הישראלית, ולא : נשתתפו עמם יתר מהאוחוח, והקלים ישראל לברכה,ובג׳ בתי׳ הקודמים הקדים :

הברכה, הטעם לדעתי כי מל ישראל ברכתו, ואם חלילה אין ישראל אין ברכה:

שאלת חכם • • _ , . , חיצוניות רוב חיובי המצוות מה העלות. כפי המקיק מאמר הגאונים נ״מ חל טוס, ורב• אלמזר בן מזרי׳ אמר גם ס הגאון ימב״ץ, והגאון מיוילנא, בא לא זכיתי שתאמר כי׳ בלילות מל שדרשה ביקר שאלה החכם על המגינה הבאה מם הפסמ זומא) ונקרא נאמר והגדת לבנך ביום ההוא משמע ע

ולהתיש׳ ביום, נמצא הוי ברכס לבטלה כי כבר טל הלימוד ניפא יוצא בברכת התירה של יום, לכך הפס המגיד הברכה בלא טס ומלכוח, ולזאת נסמך זה הפפמא

להמתלוקת בן עזאי וחכמים האמורים לפני׳ (כנ״ל):

שאלת חכם

ה ה׳ אתכם. לדעתי כ• שאלה המכס עמוקה, ובנפשי דיבר, והוא כי הטבטייס ו ר אשר צ ת כ ו ד ע . מה ה השכילי מיפ נסיין אשר לא יקובן כאדם א׳ להיות לו ב׳ עניינים יחד, היינו להיות זך השכל

ומחודד דרך מושכל אלהות דרך מחקרי עיוני

יי*י«־. ברוך המקום, הוא על בריאר. העולה עבריו 1' ^ק ם «יני־ים ־לל י נ « לי״י ™1 * ל * £ « ״ ״ « ־ ״ - ־ * « י י ן ה י י י ™־• ב ־ ־ י » ׳ אמורים ך 1עא peb נסתר, נ ג יזברגיס ברו י ג

׳ r ״ ™ ־ ־ ׳ ־־׳־״ י ״ ״ ״ ״ י — ״ - י ־ י י ״ ־ " ־

S ' S M ° ^ V ״ ־ « י - ־ ™ י ״ ־• - . ד, ־• ״ ת ו ד ע , מה דן «M״ ׳״w!. « ^ וחוסר גבנ בנבו חץ { ן מ ל ן 8 ז ר ן ע ה א ש ע מ ה י י ו ע "׳ יל״ 1S1 פ י, י "3 ע י 1 י" > י *י ט י ט ח ז " ' ת י ! ג י " פ " י 5 3

ם נ ת ח ל א . ._״_, _ ש א 3 ( ל 0 , ״ ו ש ח א ח ו א י00יק מ בהוזרע לי םה העתת כן. טין החכם יראה כי חלקי התורכ י ^ א < א ת ח ק א ע ״ ר ד ו 0 נ א ס ב י י פ ל ,ת כ ס הת, כמו שבס ל ^ שצשה הס. (א) העדו ב 8 י ו ן י ט ש י א א ־ נ ג ן ד > ל n , s o n w j n _ w _ ן א ב ד ב * י האמר לו, מח״ת בי ״ י היכל יהדגיד, ובי י״אלך מדוע נע־יה זד. הדביר וההיכי. והי׳ נ » לL ד ל ג , יניח דעו* יילד לי. אילם אמ יע«ד א «ח ן לבך נ י ״ ״ ל מ נ מ י העצים ו החומ״ד, ר״

ft a

ג 25 ארבע אשל גרמה פתחים י דרך לימודי תורני

ומחודד מאוד, וגס להיות לו זכרו! שיזכור חמד כל מה שלמד או מה שעשה, הי אס יהי׳ שלם כאתס יהי׳ חסר באחרת, והטעם, כי החדור והזכרון יבאו מב׳ מנייני טבעיים החולפים ונגדיים כסכותיהן, כי

הזכרון יבא מלחוח המוחר ש אז מה שילמוד יודבק אל וחמ$פטים א

T ״ • - • • ־ מ • 3 ן נ ק כ ז ק ח ן 3 ח ד ן מ ק

:דבר הלח מקבל הדיבוק אליו, •והחידוד והחריפות יבא מיבישח המוח, וראיותיהם כמוביס טל ספריהם. בינה. (בעירובי!) נאמר שם, אמר לי׳ שמואל לר׳ יהודא שיננא פחח פומך קריההרנש פתח פומך וחני כי היכי דסמקייס בידך, ואר, אם כאמח ר׳ יהודא הי׳ שמן ומחודד, אבל מבו לאיזה סיבה שיבח אומו גשם שיננא, וכי כחו ה״ .רוצה לו ליפן, אולם כפי הבנת רעגוניע הישג אשר דיבר, כי אחר כי מהטבע מי שהוא שלם במעלות החידוד והחריפות לא יצזייר בו מעלת הזכרון, ולזאת הזהירו אחר שאתה שיננא וחרץ* ומחודד, ומטבע יחסר לך הזכרון, ע*כ ראה והשלם חסרון הטבע מאופן אחר שיתקיים לך הזכירה, כאשר ישלים מי שעיניו מרוטות וחלוש הראי׳, אז יקח כלי זכוכיוח לעיניו להשלים חוש הראי׳, ככה תראה להשלים חיש הזכירה . במה שתחזור תמיר טל גרסתך ואז תתקיים בידך.ה מבט השכחה אנחנו גרמנו ימידינו היתה זאח, הנ ו . כי אלו שמענו התורה מפיו יה׳ היה חקוקה בלבנו

למולם, כי מה הוא נצחי, אן! מס ששמענו ממנו יה׳

דרך. מחקרי עיוני על חידוש העולם, פסח עדות על ינ^מ ווה החלק נקרא תורה, כי יורה לנו דעת ולילי לא היה נכתב :לא היינו יודעים. (ב)מש5טימ, והוא התיקון המדיני, . שהגניבה' והרציחה והניאוף, ויהד אשר בי! אדס לחכירו, ואן! אם לא הי׳ נכתב היינו יורמים .מצד השכל והמופת, כי כל האומות אשר לא עמדו רגליהם במישור על הר סיני נמצא בהם נימוסים בהרתקת מכל אלה, ותיקון •היושר המדיני. (ג) החוקים, כמו שעטנז ופרה אדומה

שהאוה״מ חחתיים ושניים ושלישים, יאטד מה הטח עד כי יעמוד

• למדור משרתי המלך והשרים, והעליונים לארמון המלך והשדים, כן זה החכם, יתכונן בטצות חבאים בליל !.חג הקדוש הזה, יחקיד בכל אלה הארבע הסיבות חוטיר צוריה טועיל תכלי״ה, ויתבונן כי, יש עדות וחוקיםת כד. נס ישקיף אל הצודיה, ה העדו :זטשטטימ בתורת היוכי פסח (ומנביאי לעיי י»י«ן ייויי ״כיי), ווה מ

י ? A 1 י ד י ^ ד

דרך דרושי שכלי (ולואזוש׳ נסכהיס פ׳ איד פלסלו אי מוי דאוויי/ והגאונים הסכימו 7סיא דאורייתא אלא במהרה הנתונ ליונמיס, כיה מועד במלאכה איוה חלאנה מותרת ואיזה אסורה, כן דיני חנינה ונאה נמוממ ונמול ונפהריי), ואליבא רבן הימא שם הוא שוה ממש לפסח, והנה צךי ;י אלהינ־ בכלל הלכות פסח ומצה,£ "י יש טרומי• וחוקים ומשפטים, כ ת א כי הפסח והמצה הס עדות לישראל טל הנסיס מעשו להאומה, ומשפטים נקראו דיני המצות, כמו שלא לאכול נא, ושבירת עצם, והמוקיס היא מה שנאמר בתורה זאת.חוקת הפסח, איסור של כל בן נכר שלא לאכול, והכל

מפורש בתורה: אולם החגיגה הבאה מם הפסח היא כחוקה ממש, כי היא נאכלת .במועט דווקא, ואין כל החבורות שרן, ואס שתי• חבורות בבית אי, לזה במימט והוצרך לחגיגה, ומברך אקביו לאכול הזבח, והחבורה הב׳ יושבת גלמוד באין חגיגה וברכה, הרי חוקה ממש, ועיז שואל החכם מה המדיח והחוקים כי׳ אשר צוה ה׳ אלהינו, ר׳ל ה׳ אחד לכולנו, והמצוה הזאת של חגיגה צוה רק אחכם ולא לנו, והנה זה החכם סומך בדעתו שהשם ית׳ צוה המצות חגיגה, ולא בדו חדל

מלבם מה שלא נצטוו, רק תמה יתמה מה נמסר אופן חיובה רק לחכמים, פעם להביא חגיגה

היה שמורה בלבנו, ואפילו הדורות הבאים אף כ שמטו

דרך מושכל אלהות חסד חשכל, אבל קצת בהשכלה יותר מהראשון, הלא ישאל, הלא במטח מקומית נמצאו אלד. החופרים ועכיו לא נבנה היכל ורביד, ואש חשיבהו מחטת כי נמצא בכאן פועל חרש ובידו צורת תכנית על נייד הקוק התמונה כהדביר וההיכל, אז ג״כ ינוח דעתו, אבל א0 יבא חכם בשליפות לא יספיק לו התשובה מחוטר ופועל וצורה, אבל ישאל עוד על התכלית אשר בזה ההיבל והדביד, י ואס נשיבהו כי הוא למחסה ולמגן מזרם וטטטד לא יתפייס בזה, כי יתבונן בצורת חדריו, על התכלית האמיתי, בי התחתונים הוא לזבל, והשניים

שלח קרבן

לא

mi ו u iSm 36 ארבע אשל ברמה

ך לימודי תורני ר ד שמעו מפיו ימ/ עכיפ מזליימ ונשמתם עמדי שם, וככל עת אשר אדם מישראל הי׳ פותח ספר להטת באמרי שפר, אז הי׳ הלימוד נחקק לו בלבו לבל ישכמ, כץ שהוא לח המוח, או יבש המוח, כי לא שלט סל הלימוד כח המבע. אולם אתכם, ואף אתה אמד לו כהלכות כאשר ישראל טמנו, ואה י הדבר אליט, אי פרש הטבע רשת לרגלם, ומה נשר

ך דרושי שכלי ר ד לא, וזהו אומרו, ידעת

על ־תר חוקי הפסמ, כ

חגיגה ופעם צח״ חסו חומרו, ידעתי אשר צוד. ה׳ אלהינו, ולא בדה אותם מלבכם, אכל שאלתי מריע צור, אתכם, כי לכם החכמים הדבר• מסור

ולא לט, והיא מוקה ניספת לא נדע מדוע זאת המצוהאף ומה טעם יש בה, ור לו, ריל הגם מ ה א ת א כי מל השאלה של מה

הערות והחוקים והמשפטים הנופלים טל כללות הדינים ודם עובר אן) לימודו נשכח, רק סזכרון וכשכהס תלוי בלתות ובימשת המוח.

ולזאת חכם שהוא חריף ומחורר השכל ורואה כי חכמתו לא ממדה לו להיות זכרן, אבל אדרבא חידוד השכל הוא בעוכריו להיות שכחן, פיז" אשר צור, ת ט ו ד ע ה ה בא בטענה ובקובלנא מנו אתכם, ריל ראו כמה גרמה האוולח, ׳ אלהי כו ומי «ץר לכס העירם אשר פציחם פיכם לבקש ממשה שהוא ידבר אדרבא ראו מה טוב ומה נעים היז הטדות

והחוקים

פסח ימצה, כבר נאסר החשובה שם, שנאמר(דברים ו׳) ואמרת עבדים היינו לפרעה כוי, כי שם נאמר הסשו׳ מל כללות השאלה, אבל נס אתה מלבד התשובה המבוארת שם, אמור לו תשובה על פרטיות השאלה ..של חנינה, נוסף מל תשובה התורה, ואמור לו כי

טעם

דרך מהקרי עדני שהאוהיע משיבים מה טעם יש בה, ונעלם ממי

דרך מושכל אלהות כי בל חיובי׳ הם בצורת מציה 0ן החורים לא ניט.ו0׳ גם אל המועל טי הוא הפצוה, ומנהג, יזי״־י א^זר צוה/ בי הוא יתברך המצוד,, ובוודאי וזהו אשר צוד. ה הוא הפועל חכם אשר כוונתו בודאי אל התכליתא המעולה, ולא יצוד. דבר אשר ללא תכלית, ועתה ב חחבם כאלו מבקש מרבותיו ילמדינו רכיני מה העדות, ד״ל טח התכלית יניע מקיום החיובים האלה. ושואל בדרך לימור לא כח־ך פקפוק וערעור, לא כשאלת הרשע, טח העבודה, אשר לא ישקיף לכל הארבעל כי באמת , די בחי* רק םפקפק ומערער. ואף אתה כי חתשוכח על שאלתו בבי מבואר כמשנה חורה בסקוםת השאלה, והוא הנאטי־ שם׳ ויצוני • כי׳ לעשות א החוקים לטוב לנו, דיל התכלית של החוקים, א! יגיע לעולם הנצחי. עולם שבולו טוב, והוא מרה כפרה, 103 שמקיים החוקים אשד .הס בלתי מושג הטעםל בן יוכה לתענוג הנעלם, לא ישיגהו חושי ב « ה ל :

הגשמיים, ועץ לא ראתה, ועל התכלית של קיוט העדותל יזכה לשכר י ום הזח, ר ס לחיותינו כהי ־ « * » י חיי ומעני, אשר יהי׳ טורגש לעין מ המוב־בעהיז ב

ל כ מזנימ כל ברה״רmis ילמד ה׳ רמוזים מ רזי יילאי, כי יש כ״ל יץשיפי גלה והס כ״ד 5ייי9י , ת י מ 6 פ ק / עין הקור* יראה ט הוא ר יסוזלן כה אתר כיH0 ו הצנע ואי! מגלי! אל* לצנועץ, כסיל כלה צריכה לסיומ צנופה, אולם ק מ 0סיזצ*יס משיומא «כ״ל השרי חניך, וצריכים הקישועיפ להיות ב

השכל טעם. חיובם, ואף אם נכחב הוא ננד השכל, {מו פרה ארומה מטהר טמאים ומטמא טהורים. והגר, לדעת המטרטריס טל התורה, להם הוא רק יצדק חלק התירה שהוא העדות, אבל מל חלק סמשפנדם יערערו וטומנים מה החררה הזאת לימן באש, מי לא ידע ככל אלה, לא חנניב, לא הרצח, הלא השכל מספיק לזה, כי אס לא, הלא נשחת תיקון מדיני הכללי, עור יערערו על אלה החוקים, כי מס קיק אס ילכש ביד

המעורב צמר ופשחים, ויבשל בשר בחלב: אולם עס ה׳ אלה, הם יודעים כי המשפטים !לא לבר שהוא המועיל לתיקון המדיני, אבל >4יא התיקון בעילמוח עליונים, וכי כל דין ילין מל״מ המוזכר במשנה בברייתא ויירה ט הוא רק משפט נימוס יישר בזה העולם, אבל מיד הוא רומז לרוץ דרזץ בעילם העליון, ומשפטי ה׳ אמת צדקי ימדיי, ריל נזה המשפט הנימוסיות הנמצא בתורתינו, צודקים יהליו, זה העולם לתיקין המדיני, ימיקין שרשם בעילם העליז!!*)

ושני המילמית יהריו יתוקן . (הניה)ו כ^ק, נ ע״י משפטים, וכן חלק בינה ממי. מ

ד ?2 ס י י ת ת ארבע אשל ברמה פ

ך לימודי תורני דרך דרושי שכלי ד דח אפיסומו ם פ ״יהחוקים 'אם היה ה׳ אלקיט צוה אחכם ולא משה, טפ0 התנעה, ט אץ מפטירץ אתר ה

, אץ לאכול מיני מחיקה אחר הפסח, למפ1 שליא :«י׳ המועלת שלא יפול בו השכחה״ ולא הי׳ "ייק לי כה כו/ ריל תן לו יבשל מעם הפסח, ולמען ישחהה שעם כפסח בפיו ת אף א השכל והחכמה לזכרון. ו •תשובה, כי עריץ יש תקנה לתקן כח הזכרון, והתקנה לכן כהכרת להקריס אכילת שבימה והוא החנינה

i_ ימי׳ כוונמא כהל׳ הפסת״אק t.. 1 הפסת אין מפפידן אחר הפסח

־ , v* :אפקומן רשע

והפסח יהי׳ נאכל מל השוכע, והעני[ של החנינה מרומז בפי ואתמק בתשובה על שאלת החכם, ונאמר שם עברים היינו כו׳ וצוקה ההי׳ לנו כוי למשות את כל

ח כוי, ס פ •מפטידץ אחר ה דיל כי הריןבהלכוה הפסח ;שלא לאכיל שום מיני מתיקה אחר אכילת הפסח י ,7 . ד , , , סהי־ כנו כוי כמשיח חת כצ הלי שיהי׳ שמס הפסח

שמור גפיו, ולא יבשל שאר אכילות הבאים בחץ הפה החוקים האלה כו׳, ריל כי יחשב לנו לצדקה הנס כיך ולשונך שלא תכניס הוספנו מלפמעו מצות חנינה כי הסכמנו לרמח המקום שעם הפסח, כן וכן משמור פ לטך וכריס במלים אחר הלימוד, רק שמור מל מאה להוסיף מול חוקה במצוה חגיגה, ואימ כיל, הוא לרבות

ס : מ ה ג י ג פעמים, ואז יהי׳ הלימוד שמור בפיך, ותשלים לך ח הזכרון מה שמחסר כה המדוד והשכל: .

רשפ דרך מושכל אלהות

ח ק״טת, ק ח כל, כאשר טעם של העדות טורגשין! וק המשפטים ׳»«־< וצדקה תהיה י ל ח יעל התכלית «ל האוהיע אז ל כי אגל כ לנו כד כאשר צונן, די קיום הםשפטיט הוא רק תיקון המדיני, והניטוט הטיישר הטדעה איש ברעהו לא זולת, אכל אנחנו, זולת לתיקון המדיני עוד נקבל צדקה ושכר .כי נקיים הםשפטים טחטת אשר גוה הי, לא בעבור הנימוס ותיקון העולמ,ל שאלת החבמ, אבל אף ל נמצא מבודר חשד על כ אתה אטור להחכס, נוםף על פה שכתוב במשנה תירה,ך לשאול ל אתה החכם, מח ל י / ד מ פ כהלכות ה התכלית של העדות והחוקים וכוי באלו אחח טבקש בצע ושכר כקיום בל אלה, האס שכחת מאמר חזיל אל תהיו כעבדים הטשמשין כוי• והרמבים חקר ביותר, בי המצות אשד יש טעם שכלי בעשייתן, או חנטול שכר בקיומם, יש ריעותא, כי מחשבת חנמול שכד, או הטעם שכלי אשד במצוד״ זאת טבטל טחשבת מלקיים מחמת טצות בורא, כי לא יעביד אח בוראו מחמת אשר צוד״ רק עובד שבלו, או עוכר את עצסו לחקות השכר, ואיב לא מחבטה שאלת טה העדות כר, והוא כה׳ הטטח שאין טפפידין בו׳ שלא יבטל הטיני טתיקה אתך לקיים העתי! והחוקים בלי מעט ה00ח, כן ראוי לם בעהיו אז בעה״ב, בדי חקירת.חכליח בצע שכר, א מלא יבטל מחשבת נועם העליון אח קיופ הפצור, בעבזד

שצוה תבורא ית׳ ן י

הס כאתנליי׳ ורכים מוכרים, יכול חלילה הטונו שס לקצץ מסיפוח, וליאת נייק אלישעס אתיר 0 כן אנוי׳ המכונה נ מאותן ארכע׳ הנכנסו לפוליס (בחנינה) ימעיט מסק נכ״ד קיפופי כלה נאתגלי' ונפגע מיי זה אלישע אשר את״כ נקרא שתו אמיר כי קי5ן כנשיעית, להחליף נץ אות' רכמי בפסוק לא תשתחוה ך׳ לאל אמר (תשא) לאות ך רכתי, כפסיק שמע ישו«ל כוי ק׳ איוך, הוי ואכוי פל חילוף כוה, כי געשה כאן לא חשתחוס כוי לאל אחל, ובם שמפ כוי ה׳ אמיר חלילה .וחלילה, לכך נקרא אחר, זמין הסול הזהיר הוא ית׳ ג׳ פעמים כנתינת התורה ריל העל נשם (יתרו), ני יזהרו השני אותיות חלילה לא להחליף, יזה רתח כמפנה, המניח כיל צרהיר והמס כיל קישיעי כלה נמקים גלוי) וסויין כה אחיו >כי נפגע בו אלישע בן אנוי׳ הממנה כשם אחר), ויתר מכל הנאמר שס כמשנה ועמי לצו כל

»0א

דרך מחקרי עיוני הטעם א לקים

אס אבל

*חוקים אף •מלם מאמנו

הבין לרכה, ואנחנו כשנקיים אלה החוקים, נעשה תיקון •השרשה בעליונים, הרי להם קלוש ה׳ צודקים ב׳ חלקים ההורה, והוא המשפטי וההוכךם,כחלק סחורה אשר •גס האומות מודים כיב ר צודקים המה, (וממורי הע שמעחי, י n ישראל נ כי זהו ביאור הכחובמי נוי גדול ) ו (דברים דם •כוי חוקים ומשפטי, רה צדיקים בכל התו נשתבמה האומה הישראלית אשר אצלם שני הסונים, סלק החוקים, ומלק המשפטי׳, *מס צורקיש מה שניסנו *קול רפש, כאשר הלק התורה *ל? אף לכל האומות, אבל

לא ק אוהיע):ה מיז יסובב שאלת נ ה ות ו ד ע החנם מה ה

«חיי1ייו

ארבע אשל ברמה פתחיפך לימודי תודגי ד ד

ע ש ר שאלת הת ל.? א ז ה ה ד ו ב ע ה ה א אומר מ ה הו רשע מ

ה בר לי ולז> ר ז ו ה בר בעב ת בו׳ ואף א לו בו*. ההרנש מבואר,

ךצע מה הוא אומר, מד! העבודה הזאת לבם, לבם"ולאזלו,ז1ילפי^העיא את עצמו מן'הכלל בפריבעפןר ואף

אתה המנודה הזאת ט

כי הלא מבואר בהורה אצל שאלת הרשע מה מגבורה, נאמר שם המשובה בצידה• ואמרתם זבח פסח כו׳(שמוה ייב כ״ו1rV( ,0 השבנו לו פעמיים. אולם בירושלמי ביארו שאלת הרשע מה מה הטורה הזה שאתם משריתיםה כי יחחמץ לבב נ ו הכו עליט בכל שנה ושנה סיכ. ו הרשע בראותו את המעשים האלה, יקשה טליו שאלות, (א) אס כל המעשים האלה נעשו לזכרו! יציאת מצרים, קשה מה זה למשות הזכרון בכל שנה ושנה, ולמס יגרע משמימה ויוביל אשר צוה השם לעשות' רושם למק ידעו כי לי הארז, וכי לי בני ישראל מכרים, ובאה הזכרון אתת לשבע שנים או לחמשים שנים, כן נעשה כל המעשים האלה אתה לשמיטה או אמת כיובל, וביותר להקריב קרבן פסח אשר צוה ככל שנה, זה החיוב סי־

די

ך דרושי שבלי ד דע ש ר שאלת ה

מה האבודה. הרשע בעיניו יראה ובאזניו ישמע את כל החרדה שאנחנו עושים בליל זה, ובפרט אכילת מרור זכר לעבדות ועיניי, וכפי

שישער בדעתו, טוב טוב הי׳ לו במצרים בשבתו :.מל סיר הבשר, נם לא הי׳

:שם מבודה יהירה כי כל אדם לעמל יולד, ואתר יגיעה הענוד׳ יעורר בותאות

אכילה למלאות בטנו, הלא ניתר נגרונו ויצעק, אמרו לי מה הממרה הזאת היסה לכם במצרים יומרלא לו, ריל האס שכחתם ד ישאל, לכם ו מעמה. עו מאמר רזיל בסוטה וישימו עליו כו׳ מלמד שחלו גם על פרמה מלבן של אבנים ומשה ג״כ לבנים, וא״כ וכי לכס לבדכם הימה העבודה ילא לו, כיל לפרעה בעצמו, הלא גם המלך יעבד, ואינ וכי טוכיס אחס

ממנו

דרך מהקרי עיונין כיל ומנץ ם מוחי! סניל "י המשפטי ו ,1 חכמיה, ופתח ככיל ו0יי»1 י , י נחביוית, ועיין במגיע י כנלי«1 ־ ״ ׳

י ר«י/ והול/ לחוס יכפר : העדות חש

וההוקים אשר צוד. בשלמא חלק

צוה ה׳ הוא הצודק, כי אלו לא נכתב לא היינו יודעים, וכשצוה הוא ית׳ בחורה נס

דדך מושכל אלהות שאלת רשע

ת לנו מ ־׳רשע כו׳ מה העבודה כוי. אתו־ כי תזיל ל כי כל הרעש והחרדה מעסק יציאת מצריב, הוא, כי כביכול הוא ית' ובל פמלי׳ דילי׳ היו נכלליפ

בשעבוד השכל יסכים, חבל אצה ב׳ סוגים, חוקים ומשפטים אשר ציה ה׳ קשה. כי המשפטיים היינו יורמים אף אם לא הי׳ה כוי, ר״ל על חלק המשפטי׳ אשר נלטוינו ם פ ה בו׳ בהלכות ה ת צוה, והחוקים מה טעם אשר צוה, ובא המשובה ואף א הגם כי השכל מסכים מצד הנימים, טכיי מיקר הציווי שאנחמ לא נקיים זה החלק המשפטים מצד השכל רק מחמת שהוא ימ׳ צוס, ואם שנים יקיימו המשפט ובחילוף הכוונה, א' יקיים מצד מצות בירא, וא׳ יקיים מתמה כי שכלו יסכים, זה יקרא י צדיק וזה יקרא פושט, והוא ממש כדין שנים שצלאו אס הפסח, זה אכלו לקס מצות פסח, וזה אכלו לשם אכילה גסה להשביע בטנו, עליו אחזיל מיז שאכל לשם מציה נאמר צדיקים• יללו, וזה שאכל לשס אכילס גסה נאמר• ופושעים כוי. ועל שאלח החוקים אשר צוה, מה טמס יש בה, ואס באנ|תן כוי, יש ממס עמוק, הי׳ לו ית׳ לגלות לנו הטעם כרי שנקיים בתשוקה, מיז באה התשובה, אץ מפטירי ר״ל אדרבה כי רצה ית׳ לזכות לנו להרבות שכר, באם נקיים רק מחמת שצוה היא ית', ואין טעם למ במצוה, ואלו הי׳ נודע לנו הטעם והיה השכל ג״כ מסכים מחמת י.טעס, אז הי׳ הטעם מבטל לנו שלאנהיים מחמת נזירס מלך רק מחמח הטעם אשר במצוה ולא הי׳ השכר מרובה, אבל עכשיו שהטעם נעלמה :

:מאתנו אז עיקר הקיום רק מחמת גזירת מלך, והוא ממש דומה להדי! שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, : והייני שלא לאכול מיני מתיקה אתר אכילת הסח, שלא לבטל המתיקה טעם הפסח, כן שלא יבטל הטעם

ה ק ד צ •י שכלי לגזירת המלך, ובזה נתרבה השכר, כי נקיים רק מחמת כי היא ית׳ ציה, וביאתחנן מבואר שם ו תהיה לנו בי נשמור בו׳ החוקים האלה כי׳, הוא מבואר כי טיקל לצדקה בריביי השכר היה רק בעבור החוקים:

•t 4

ארבע אשל ברמה פתחים מו 29

דרך לימודי תורני דרך דרושי שכלי יי לאותו הדור שיצאו ממצרים והם אשר ראו את ממט ואיכ מה החרדה הזאה, אבל בזה כפר הרשע ממשי ה׳ אשר פסח על כתי בני ישראל הס יקריבו כי בגלית מצרים הי׳ כל המרכבה הק׳ במצרים והוא קרבן ה׳ במועדי ומה לנו בזה, (כ) באכילת מצה ית׳ בעצמו ירד למצרים כנאמר אנכי ארד עמך ותרגומו לדורות הוא זכרון להשיבה, כי לא הספיקה בציקס אנא איחית (לא תיתם מימרא דלי או שפיותי m אנל) כי׳ פד שגאלם, ג״כ יקשה איחות מיין בעקדה ובתורה)

לו כי זה המצוס הי׳ די אתה הקהה את עיניו ואמר ל1, בעבור וגרז אמר ולעי שהוציאי את עצמו כו׳, כי הוציא י בצאתי"'ממצריע ל .:צהמגיר מד מאם ח׳ אי; זה ע&ד. יי ל, י\ העצם המקיים את כל, והוא ־ • י ׳ } . ־ י: • • י , i W . • . J 1מ ? כ מ •?ישבה א להם ה׳ ארץ ז׳ ממעין [לא ל1, אלו m שם לא ד1ה ?גאל: כבודוית׳,והוציא אותוכאלו/ t , , תה לא הי׳ בזה העסק כלל יקבלו כל המומת כפולי

. ימכופלות מיציאת מצרים אין להם חלק ונחלה מוי לכך הקהה כו׳ •ס לעשות זכרון שלילה הרע במקום ריבוי המוב, (ג) הגם י מ

כי צוה היא יתכרך למשות זכרון לדורות, אבל שכעת ימים למה, והיה די לעשות הזכרון ליום ראשון בלבד ני בו אפו את הכצק, (ד) גס כי נעשה זכרון בכל שבעת ימים באכילת מלה, אבל עכ״פ מדוע לא נאכל .: גם החמן, ואס אסר לנו האכילה עכיפ יהי׳ החמן אתנו בבית, ולמה נצמרך לבער מאתנו, כל אלה יקשה לבב הרשע, כ׳ לא התבונן כי לכד הזכרון של יצ״מ עוד יש בכל מציה ומצזה תיקוני עולמות והשלמת הנפש• ראך, וחכם כי כל אלה מבוארים בשטחיות הכתובים שם כפ׳ בא אחת לאחת, והיה כי תבאו אל הארץ היא אלץ זבת חלב ודבש וטובה רכה וגדולה מיצימ, כי שם לא היתה רק שלילת הרע וכאן הוא הגטת הטוב, וטכיי ועברת את העכורה, המשה את עבודת קרבן פסח, (יבש׳ י״נ ו׳ ביאר עול יתר החיוכי0)

כי מצות יאכל את שבעת הימים, וביוחר אזהרה כפולה ולא יראה לך חמץ, החמז צריך ביעור נע הכיח, והן כל אלה רשע יראה ויחרוק, ישאל מה העבודה הזאת לכם, זאת העבודה הי׳ שייך רק לדור של מצרים, אבל אסם כי באתם אל ארץ נושבת וקבלו טובות יותר, וביותר הדורות כי לא ראו כלל ממשי ה׳ מה לכס בזה, ונכלל גיכ בשאלתו מה כעבודה כל הג׳ שאלות שבארנו, מחיובי מצה כל שבטס, וממטיר חמן, ובאה התשובה בתורה במקומה, ואמרתם זבח פסח כי׳ אשר פסח כו׳ ואת בתינו הליל, ריל זאת האמח

שהדור דרך מחקרי היוני דרך מושכל אלהות

תשובה לרשע בשעבוד, באפרם זיל בפסוק אשר פדה גוי ואלקיו, D C|SY" הקהה את שיניו. כי ליתר הבנים השואלים וכן כפסוק וכמעשה לבנת הספיד, כאלו הלבינה נתונהכ אפר, אנכי ארד עסך ׳ ת תחת המרכבה, והוא יחי נ ר מ א ן ן מ כ ־ ח ( כ ו ן נ י ש ל נאמר בהורה התשובה 3ה מצרימה מכתרגופו אנא איחות עמך ולא תירגם שכינתא 3 ו ש 3 ה י ש 3 י י ש מ אליי, והנדה לבנך, ואמרח לכק•^ הן ס ר ה דילי או יקרא דילי. כדרכו של אונקלומ, אולם ה י י ב נ ה מ ט מ ש ר ?לשואל פנים בפנים, אילם לשאלת הה ר לא יצייר זאת בשכלו ולא יאמין, עיז שאל ישאל, ט ו 3 א ד י כוי נאמר במורה, ־ ואמרתם זבח כר, הל אפרי לי מה זה החרדה סתמי ולא נאמר ואמרת אליו לדבר עמו פנים בפניס) העבודה הזאת לכס, דית והרעש ביצים יתר מכל הטלחטות והנסים שעשה, הלא מ ה ע ק - ר ן ל מ - מ ן ז 3 כי שאת פני רשע לא נןן3, וח בל עיקר העבודה והשעבוד היד, רק לכם, ואתם עכדהה כ ו נ ך 3 מ ר ט 3 ד נ שיניים, ראה כי התורה לא רצה שע fyyy בחופר ובלבנים, ואם תאמרו כי השעבוד הי׳ כביכול מ ש רק לאחר היושב אצלו, והרשע ממילא י (הגר׳א): נוגע גיכ אליו, עיז איני מאמי!, כי יק לכם ולא לן, לא חי׳ גוגע אליו יחי, ומה לו לשעבוד חלילה, וא­נ­ה אין לך לחשיכ כלל לחרשע, כמאמר י מ י י י ג " =' צ י י י י '׳ י M בי P N י ד ת " ׳'*1* א י ד ד ח ' ח י N ז A י

י ״ייי*'* את ?צמו, שמוציא אח כבודו יהי שהוא העצם הכולל כל המציאו* » . ל י ב ק כסיל, א ס אל ת ב ו מ. ף ה כ ה ק ה ה ח ף 8 ך א כ י (בי בל המציאות במקרה והוא יח׳ עצם המציאות) ופוציא אותו מכלל השעבוד ל

90 »רבע ברמה *תחיש דרך למורי תידני

שהדור מצרים הם קודמים בחיוב, כי אשר פםח $ר, אבל לא מפני זה אנחנו נפטר, כי גס את בתינו ה^יל, כי אלו לא הוציא אותם היינו גס אנחנו משועבדים, ועל יתר שאלוהיו מאיסור שאור כל שנע׳ וביעור חמץ,ע*ז סיימהת ד ג ה סתורה התשובה שם, ורת ה תו י ה ר למען ת כ׳ כר, ר״ל כי השאור ה והתמןהזא כינר ליצהיר ולכל כוחי הסומאה המשרידפ את האדם מתורה ה', לזא» בא האזהרה מהם מל כל משך שבעת ימים, כי הקן* שבעת ימים הוא יורה טל כללות ימי תלדו שבטים שנה, ולמק נשבית היצהיר מקרבינו, חאת יהי׳ הפנה למען ההי׳ תורה ה׳ בפיט כל הימים, הרי מכואר בתורה משובה מל כל שאלוה הרשע, ובכאן סידר המגדה מדעףך ת אף א נס ו

תם מה הוא אומד, מד, זאת, ואמדת אליו בהוזמ יד הוציאנו יי ממצרים

* ! * : • ־ י ד * * T : ״ T 1 ־ ״ *

מבית עבדים: ועאינו יודעיל^אול את פתה ל1, #נאמר, י והגדת י לבנך ביום

הד1א לאמו־ בעבור זה עעוד.T :בצאתי ממצרים

ל מר עז דווךעז, תלמוד לומר ש ביום ההוא, אי ביום התא

יכול

י 9 •w

ך דרושי שכלי ד דה זאת. כבר ביארנו בפיסקא מר מ א או ה הו D מ H . של מה נשתנה כי המם הוא אדם ישר השכל איגט הולך בתקירומ, רק יודמ כי אלוקי מולם ה׳, וכל העולם ומלואו כאין ואפס נחשב מול כבודו יהי, כאשר

־צווח נבוכדנצר, וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, ואחזיל האי חירגא דיומא לא ;שמיי, ורואה אח כל הרעש

והחרדה אשר אנו טושים לזכרון הנס, כי כבש פרעהה ותילו, הלא תמה יחמה מ .זאת, מה הרמש הזה, יכי נעשה לזכרון כי שמשק הגביר בגבורתו הרג זבוב :•רצון קציץ כנפים, ימה סתרדה . שהחרדמם עלינו בקרישתר ת כ ר מ א החג הזה. וזק יד הוציאנו, ר״ל בחו לא נעשה זכרון לנס אץ כבש הוא יח׳ פרעה וחילו

אשר הוא אף כנמלה לא יחשב מול גבורתו יס/ אבל עיקר הגבורה שהוציאני ה׳ ממצרים ימלינו הי׳ רב הקיטרוג מהשרי מעלה, ומדהיר היה מקטרג מליט גטענת עוזא הללו עמיז והללו כוי, וברוב רחמיו ימ׳

המיר החוזק יד להגביר מרמ״ר על מדת הרק: ממחילה

בסוד, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כוי

כי מלבד המבואר במורה גיכ הקהה את כוי':

ך 1i׳ נ ת לב ד ג ה ל בר ו דע לשאו ו ושאינו יה י ה ר ת ו ב ע ת כוי ב ך לאו ה ל הי וך בו׳, ירוה כי תירהינו הקדושה רת ה׳ בפי תו מלובש בארבע לבושים, והם פשט, רמז, דרוש, סוד. והי׳ לארבעה ראשים, כי פרשיות התורה הן גץ ונחלקים לד׳ ראשים, וכנגדן ק ארבעה בניס, מכס הוא הלומד דרך סוד, ורשע הוא הלומד רק בפשטות, ונגדו אמר רשב״י בזוהר, ווי למאן דאמר דאורייתא אמוי רק ספורץ בעלמא, ומילי דאורייתא כמילי דסדיוסא, וחדל בסנהדרין אמרו המתרגם פסוק כצורתו אין לי חלק כיי, ותם הוא הדורש אכל רק דרושי השכל, •ולא בא בסוד סי, ושאינו• יודע לשאול, אשר שכלו סובל ניכ.שמשים, ולא בא לחקור לתכליתו; לדוגמא," אם הנער קטן שואל לאביו, אבי, מדוע נאכל היום מצה ומרור, תשיבהו, מממת בי יצאנו ממצרים, ואם ישאל עוד באיזה זכות יצאנו ממצרים, השיבהו, כרי שנאכל מצה ומרור, הרי פעם יעשה מהסיבה מסובב, ופעס מהמסובב לסיבה, והכל הוא מחמת חלושת שכלו. אולם אס בעל נפש אתה, תדע כי לא זאת עיקר הטעם, אבל כאן יש תורת ס׳ עמוק עמוק, רזין דרזין בסוד יצ״מ. ובסוד אכילת מצה ומרור, כמבואר להבאיס בסודת לבנך, הוא הבן שאינו יודט להעמיד דבר מל אמתמן מצד קטנות ד ג ה •הי טיפ דרושי האר״ זיל, וזהו וה ש ר זה, ריל בטמר הדברים האלו שאנו מקיימים ממצה ומרור, הוא הגורם ע ו ב ע שכלו,• אליו תאמר בי כוי, מה שעשה כל מבורות והנסים ביצימ הכל הוא בשביל מצה ומרור, אבל תדע כי לא ׳ לי בצאת ה זהו דרך האמת, רק והיה לך לאוס, אהה צריך לידע אות אמת, כי בכאן תורת ה׳ בפין, כי טמונה בכאן

ריין ורמזין מתורה ה׳ אשר צריך להיות שמינה בפיך, כי אין דורשין בקבלה ברבים: ׳"׳כול מרי׳ח בר. משום דלרשב״ג שיאלץ ידירשין בה׳ פסח שמי שבתות מקודם, יכול מבעוד

ן 31 ארבע 8של ברמדז פתחים טך ליםת־י תורני דרך דרושי שבלי ד ד

י מתחילה. כבר למדונו הרב במקדה (ש׳ ל״ג) כ־ ״ א מחמת ט משעה ששית נאסר אכילמ חיח י: רצונו יחברך היה כי יצחק וזרעו הנבחר ׳ החצות 0׳ ומחצה מתחיל זמן שתיסח הפסח, היל ט׳ ממט הוא יקרא זרע מיוחס לאברהם לכד, ולא מתחלה עובדי ע״ו ם־/ ויאמר יהושע מ אבותיכם מעולם. כפ• דרך ראשור לאבותיו הקודמים כמו תרת ונח ושם ולא סולדות לאדם, רק האב הראשון של האומה הוא יהי׳ אברהם,. והוא הנאמר(ישע״) הביטו אל צור חוצכהם ואל מקבת בור נקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תתוללכס,ר*ל כשתכיטו אל שרשיכם ואל ראשי יחוסיכם, אל.תביטו אלא לאברהם ושרה בלבד, ולא החייחסו אחר אבותיו הקודמים, כמו שהי׳ אברהם נתייחס בן וזרע לתרח ונחור, אכל אתם לא כן:

v! S אתרים

והעילה בזה, כי טרם הכיר אברהם אח יוצרו ה״ סדר יחוסו נתייחס לכית אבותיו, תרח, נחור, שרוג, אולם אחר שנחגייר ונכנס תחח צלו יסכרך הרי היא כקטן שנולד ונפסק יתוסו מאבותיו והחחיל היחוס מאברהם, וככתוב ביאר זאת, אלהת יצהק, ד א לי ת יצחק כר אברהם הו לדו תו דיל כי חולדוח יצחק לא יתייחסו לאבותיו הקודמים כמו חרח ונחור רק אברהם הוליד כי׳ יממנו מחחיל, ריל טרס היחוס, והוא אשר כיאר המניד, מתחלה שקבלו האבוח אח היהדוח ונכנסו חחח כנפי השכינה,ז גיכ היו אבותינו, כי היה היחוס י אז עובדי עו נמשך לאבותיהם הקודמי׳ מתרח ונחור כוי, אבל ועכשיו כוי, ריל אחר שנתניירו האבות אז נמלה קרבנ יחוס משפחת אבות הקודמים ונפסק חבל היחוס מהס רק התחיל היחוס מאברהם, וביאר זאת בכחוב. ויאמרם כו/ ריל ה ר ב ה אבי א ר לם ת יהושע בו׳ מעו מימות טולס ומימים ימימה הי׳ היחוס נמשך להיות סרח אבי אברהם, אבל אחר שנכנס אכרהם ליהדותת אברהם, לקחתי להיות ת אביכם א אז ואקח א לכס יחוס אבות, והאב שלכם יתחיל מאברהם ולא

מקודמין:

;כול מבעוד יום, תלמוד לומר בעבור זה, בעבור זה לא אמרתי אלא בעזמה #יעז מצה *ומחד

T T ־ " V T T י : יי י

מנחים לפניןז: מתחלה עובדי עבודה ורה היו אבותינו, ועכ^־ורךבנו המקום לעבודתו, עזנאמר, 'ויאמר •יהו#ע*אל כל העם

T T T V t V־ \ - ־ V V 3 V

ר ד כה אמר:י אלהי:עזךאלבעבד ת £זבו אבותיכם מעולמי תרח "אבי אברחס ואבי נחור 'ויעבדו אלהים

ראשונים,. כ׳ הכתוכ וק המגיד באו להמיר אוזן •בלימודם, אל תאמרו נא ישראל, ט לא כמו זר יחשב לט חלילה, אם נעבוד אלהים אחרים, כ׳ הלא ירושה הוא לני מאכית אביחינו, מרח ואביי יאבי אביו כילם הנוכרי נר! היו, וא״כ אס נחזור לשרשיט אין ננוח 1ואץ חרפה, ומעשה אבות

דשו במס, מיז הזהירו מלילה וחלילה, כי באמת מתהלה עע״ז היו אבוחינו, אבל דמו כי יש שני סוגים בבתי'אמת. א׳ אבות מבח״

העולם והשתלשלות הדורות, זה הוליד זה, ואלה הס ״יצאי חלציו של זה נמשכים במשך זמן העולם, ב׳ בבתי׳ הנפש, כל נפש הקדושה ימשך לשורש הקדישיז אשר ממנה נחלכה, ולזה אומר המגיד כי ועכשיו קרבנו כו׳ לעבודתו, דיל הוא ית׳ קירב אותנו להיות יחשב האבות כבחי׳ הנפשות י אשר הוא סגולתו שליתי, ט לכל סניפים, הטבעיים משותפים בעבודתם, אבל הנשמות הוא לבדו ית׳ הפועל אותם: כנאמר ונשמות אני עשיתי, תהו מבואר במאמר יהושע עיה, צה אמר כו׳ ישבו אבותיכם מעולם, ר״ל האבות אשר מבחי׳ העולם והשתלשלות הדורות, הס ישבו בעבר הנהר ועבדו ע׳ז אבל אני מאסתי אותם ־מלהיות לכם מכונים כשם אבות, אבל ואקת את אביכם את אברהם, אותו לבדו קראתי בשס אביכם ולא תרח ואבותיו, כי לא ׳חסתי אב לבנים בבתי׳ ההולדה, רק על הכשרון מפאת מנפש והמלמד רעת ישרה ואמונה אמיתית, כאזיל כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו לדו, וכן הדודות הנמשכו בקרישה המה יחייחסו בשם מילדות לאביהם לא זולתו, והמופת, כי הלא לאברהם

.4 ד ואיבה

32 ארבע &של ברמה פתחים

דרך לימודי תורני דרך* דרושי שכלי שהלןב״ה ודשב אח הקץ. מנץ חישוב חשבונות וארכה את זרעו, ורבים היו בניי ובני בניו מהפילגהיס בטני! הקץ ט״ד אמרם דל דבר נא ועכיז לא נתייחס לו לזרמ רק מה, ואתן לו את יצדזק, אין נא אלא לשון בקשה בבקשה ממך אמור להם רק יצחק נתייחס לו לזרע כנאמר כי ביצחק יקרא לך יישאלו איש מאת רמהו כוי כסף שלא יאמר אותי זרע, וכן נמשך זה השורש אצל יצחק כי אחר שהוליד עקב ועשו הלא על שניהם היה לפרוע החוב הנאמר באברהם כי גר יהי׳ זרעך באיץ כוי, והשטיח יצא על שניהם. ועינינו רואיה כי לא כן, כי •ואתן לעשור שעיר, כי טשו את ה לא הוטבלו רגליו בשעבוד, ונסתלק מכל יכל, ויעקב ובניו ירדו מצרימה, לסלק •התוב כי גר יהי׳ זרעך, הרי טיקר הזרע נמשך מפאת שורש ממצב הנפש, ט נדבק לשורשו בקרישה, לא מצד התולדה:

צדיק אברהם ועבדום ופנו אותם קיים בהם ואחרי כו׳ ברכיש גדול לא קייס בהם, *) וההרגש מבואר, b הלא הי׳ ביזה הים אשר גדולה מביזת מצרים, וכבר נתקיים ברכוש גדול

אחדים: ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו." בכל ארץ כנען וארבה את זרעו ואתן לו את:צחק, ואתן ליצחק׳ את:עקב ואת עשו,ואתן לעשו"את הרישעיד לדעת אותו, ו^קב

י ובניי:רדו מצר:ם: ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא, שהפןדוש בחךיהוא השב את הקץ•לעשור{ כמה שאמר לאברהם

I I • • - v -;־;TT-;-; T V T

אבינו נסי״ות ומדוע יתלונן בזה ייתר) האס אינו צריך היא ברוך שומר כוי ברוך י הוא שהשב הקץ. יתב׳ לקיים הבטחתו ואחרי כו׳ ברכוש גדול, ג׳ והיא לכאורה ההבטחה והקץ הוא ענין א; והמגיד הגדולה אלי, אם באמה צדיק ה׳ בכל ארחוהיו ומי סידר השבח כשתים, אולם מתהילה נותן שבח 0ל

גבר יעמוד בסודו, אבל מה זה אשר יצומ לעמו ושאלה כללות אשד. משכנתה כו׳ ולאי יהי׳ בחזרה, והלא שאלה הדרא בעיני׳, ואם כבר הומרה להם דמס יכסהם «בור העבודה שעבדו, טוב טוכ הי׳ לי ית׳ לציות לעמי לכו בני קחו מבתי מצרים כל מחמד עירכם

עבור העבודה, ולא ליקח בדרך שאלה ורמאות: אולס

דרך עיוני אלהיתך כוי >2זחישב הקץ לע^ות, דע בי יש עשר ועדיין לא בא הבריאה לכלל מעמד. רק במחשבה, ו ר בה הוא יורד. על אחד הבריאה. א»ר ספירות בכחי׳ השפ הנכבד הוייה ביה, ובן אולם השם אהי

ממה שלקחו ביזת היה, ומה לי כי צוה לעמו מל ביזת מצרים, ב׳ כי הוא יתב׳ מש פן יאמר •אותו צדיק כו׳ ואלולי תלונת אותו צדיק (כי נאמת אברהם לא היה מתלונן ומהרהר כלל פשר

גתהוה מטנו כל במעשה (ולזאת לדעתי אסור להגות הוייה ככתבו בי לית מחשבה חפיסא ביי,'אולם בפעולותיויב מיחד לועות דשאים אנהנו להללו, והשם אהיה נ בכתבו, כי הוא יורה על המעשה), והגה חלילה אם

הפנס ממנו, והנה הוא ית׳ אמר לאברהם בטן הכתרים יצאו ברבוע נחל, פ״כ צריך להיות עוד רכוש אחר הקמן ממנו, ומא ביזת מ5ריס מה ששאלה אש? משכנתה נו׳, וזהו אמ1ם »*צ לבר נא בבקשה לן והזהירם סל ביזת מ/ריס, ני זולת מ מצא יאמר אותו צדיק ברכוש נמל לא קיים בהם, כי מאי .גלול שייך אס אין רכוש יןסן נמצא עוד, לגן הי׳ 5ויך

ביזת מ5די0 :

עשרק י *מד ספירות בבחי׳ השם אהיה, והנד. בחי׳ שם הוייה הוא אשד היי קודם הבריאה, כנאמר בפרקי דריא קודם שנכרא העולש לא הי׳ אלא הוא ושטו בלבד, ופי׳ הרב כמורה, גי הוא השם הוי״ה, כי הוא מבהי׳ מהעובד״

*) (היתר הרגש אי) (הגיה)ת מוהר״ש אביר באמשטרדם אמר בזה דבר א נ ה נאות, ני בתם׳ שבת (פיח א׳) משיק שם תלמולא 9ל היכא דבפי למיתנא כלל אחו שאינו נוצל הרנה, ואתינ רו5ה למיתנא נלצ הכולל לברים הרבה, נקיה ליס בלשון כלל גלול, אבל כל הינא ללא בעי למיתנא כלל אחר הקסן ממט לא שייך לשין כלל גלול, ני גלול מכלל לאיכא עוד ק5ן

8 4

נ אשל ברמה פתהים מ ד א

ך לימודי תורני דרך דרושי שכלי ד ד כללות היציאה, והוא, אמר כי ידוע כי הי׳ מהנמנע אולם לרעתי, כי באמת העינוי מאמר לאברהם, שיצאו ישראל ממצרים לא עיי מלאך ולא טיי שליח, ועבדום ומנו אותם, ונם ההבטחה הנאמר יצאו *ם מצד מזל מצרים, או מצד כי מצרים הי׳ מרות ברכוש נדול הם דברים סתומים, לא פורש עד היק יניען ומלאה כישופים וכל שרי הטומאה היו בה כידוע צער העינוי ומד כמה יעלה שכר הרטש, כי הכל האי

לי״ח, או מצר שישראל אבינו בברית. בין הבתרים, שנאמר, ויאמר לאבדם יידוע תדע כי גי'לליידי זדעןד בארעלאילהם ועבדום וענו אתם

הוא לפי טרך האדם, לדוגמא, אם המלך יגזור גזירת עינוי על א׳ משרי הפרתמיס יושבי ראשונה במלכות, הלא אם יוסר החרב ממנו ולמנוע מוזיקא ממנו, הוא עינוי נרול לפי ערך חשיבות השר, ומכ״ש אס יאסר אותו בבית הכלא מל לחס צר ומיס לחץ, כבר הניע לו העינוי אשר אין למעלה ממנו, וכן להיפוך אם• יבטיח לו המלך להשר לימן לו רכוש נדול הלא לפי מרך מעלתו לא יספיקו לו עדי אלן! אלפים דינרי זהב: אולם אם נזירה העינוי יצא מפי המלך מל מני ונכה רוח, האם יספיק לו לעינוי כי יתנו לו בכל יום לחם ומים כי זאת ברכה הוא לו, כי בביתו אין לחם ואין מים, רק יקיימו העינוי לעבוד עבודת פרך בשדה ובבית, וכן אם נבמיחהו להעני להעניקו רכוש גדול/ יספיק לו כי יהי׳ בכי יומן לו מאה דינרים, ולפי ערכו השפל רטש גדול יחשבלו, כן היא ית׳ דיבר עם אברהם בבין הבתרים ועינו אותם ואח׳׳כ יצאו ברכוש נמל, והם דברים סתומים, מהו העינוי ומה הרכוש, אז אם נעריך אומס מול אברהם נשיא אלקים, ילפי גודל חשיבותי היי מספיק• לו העינוי דכר מיעט,

בעצמם נכנסו למ״ט שערי טימאה, ולזאת מההכרח שהקב״הבכבודו ובעצמיייציא׳ וזה ההבטחה הבטיחו הקב״ה לישראל סבא, בעת שירד

למצרים, נאמר שם (וינש מ״ו) ויבא אלהים לישראל׳ ואנכי אעלך גם במראות כו׳ אל מירא מרדה מצרימה ט סלה, הרי הבטיחו שהוא בעצמו יה׳ יעלה אותו משם, הרי קייס ההבטחה שהבטיח לישראל סבא, ואח״כ נותן שבח על פרטיה היציאה ואומר שחשב את הקן לטשיח. וכיאור זה מנין החשבק, וחושבנא מס כעי ככא: אולם חז״ל דרשו (הובא בילקומ מל פסוק אל באפך תיניתי) אר״א משל למלך שכעס על בנו נשבע להכותו מאה חבלים, אמר המלך אם ילקה בני מאה כלום יחי', מה עשה נטל המכל וכפלו מל מאה, בנו לא הזיק וגזירתו לא בטל, ר״ה אימר משל למלך שכעסע לזרוק אבן גדולה על בנו, אמר המלך אם ב ׳ ס ט אני זורק על בני כלום יחי', מה עשה כתתו אה האבןנמצא בנו לא ; לצרורות קטנות והי׳ זורק בו א׳ א׳ הזיק וגזירתו לא ביטל. וכוונות אלה שני המשלים,

כי אולם הרטש יהיה דבר רב מםוייס והון רב, אבל כשגערך אותו .לערך הבנים בניו אחרי מות יעקב כי הובאו מצרימה, וכבר באו בתכלית השפלות אחרי מות יוסף, אז ראוי להיות העינוי גדול לרמוס מימר ולעבודה קנןה, וגס הרכוש גדול לפי ערכם מצער הוא, ולדוגמא אם המצא בעיר בן גדולים ונדבי עם כי ירד משר ממלות

אחורנית דרך עיוני אלהית

בעיט הוייה מכפרם אחרי בי הם היו גלגול דור הפלגה וחי׳ קיצוץ בנטיעות, ובמחשבה כמבואר אצלינו במקומו במקראי קודש עיש), והובאו למצרים לתיקון ולא הי׳ יודע מש• אחד, והוחלמ בדעתו בי הם הוצרכו לעכב לתיקון ר«ם שנה כפםפר עיט הוי״ה, והוא יה׳ הכיפ כוונת משד״ וזהו וירא ה׳ כי ט״ד לראות, משה דואר.ו יח׳ לכה ואשלחך על פםפר ד״ס, ואחר כי אמד ל להוציא את עפי כוי, עמד טדע״ה כפלא עצופד, וחמה

הפגם עולה לעשר סטירות הוי״ה והוא הפגפ במחשבה, «דיך התיקון כטםפר עשר פעמים הוייה עולה בפםפד ד״ם, ואם הפנם הוא בפעשה ועולה לעיפ של שס אהיה צריך התיקון ג*כ עשר פעמים, בולה רד״י• בינה מקראי קודש (שמות ני) וידא ־.׳ כי סד לראות כוי ושאלת משד. ואמרו לי מה שפו בו׳ ותשובתו ית', הלא הס 'קשי הבנה, אבל לחכפי האטת הוא הנכון, כי משה התכונן כדעתו, שכל הדור ההוא הי׳ הפנש שלהם

44 ארבע אשל ברמה פתחים

ך דרושי שכלי דרך לימודי תורני ד דק רימיוא, פי אחורנית, והדין לחלוחית המירוה ק״מת. כי הילך כי הוא יחי המיר חושב מחשטמ 6פילו נד משי הישנים אשר ירש מאביו, אז בבא מל חסונה והדה ניחנה ממלך הכבור י להעניש בנץרמ, רחמיז ע ב מרעים בחורמ מקבל, כבד יכבדוהו להושיבו מם נדבי המרובים גוברים לסדר הנזר לץ באיק שיוכלו לסבול m ולהגותו באגורה כסף חשובה, אולם כאשר יהי׳ ויהי׳ שליטה לביח יעקב, והיא ית׳ בחכמתו הנוולה לביש כאחד סעניים, נאבד משטר מה שיקשה מליטס מ זכרו בי הוא ק מנידים ארבע מאות שנה, ונם את הנוי אשר לסבול. אז הוא ימ׳ מס יעבדו זיז אנכי'ואחרי בז יצאו בדבש לשוב בא׳ משני פנים, היינו ׳ ג ס י י ג ע ׳ייושיביהי >ח ה• אם היא ית׳ רואה ט , ־ • ־ ״ ! ימנו לו ממנה מוטטה '•" יי י T ־-ד•״ -• ריבוי הזמן אשר •ממיר " י כדרך נתינה לטני, ולואמ ד •כאשר הוקרה לעני כזה והיא בו מגלות והימורים :הואי יקר הקשה ביוחר, ולא יהי׳ חלילה תקומה, אז משער איזה חתונה, ישית עצות בנפשו להשאיל לו מד כדי שיעלה על זכרונס כי הוא ראוי לאותו אצטלא/ בחכמתו להמיר תמורת הזמן, ולהכביד היסורים בזמן כי אן! אם הוא עט באומו שעה מכ״פ בן גדולי המעלה קצר, כמו בגלות מצרים אשר הנזר הי׳ ועבדום כר היא, וממילא יגיע לו נדבה מונה לפי מרך חשיבות ארבט מאות שנה, ואחר ט ראה טין חכמתו כי אם אכוהיו, כן מם ה׳ אלה, בני אברהם נשיא אלקיס, יימשך זה הזמן כבר היו נכנסים לני שערי טימאה, ומתילת. ירידתם לקיים גוירת העינוי, היה נערך לפי ותלילה באין תקומה, התתכס הוא יח׳ להחליף ריבוי ערכם, אחר כי הם גרים נרורים ושפלים, והיה העינוי הזמן על קושי השעבוד, והשלים גרד׳׳ו שנה כפי שהיי בכל עבודה הקשה, וא*כ כעח אם נעריך הבטחה העבודה במשך ת׳ שנה, והוא ממש הענין של המשל ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ג״כ לפי ערכם השפל הראשון כי כפל החבל מל מאה להכותו מכה אחת רכס

איכ איזה רכוש גדול יקיים בהם הלא מצער, חו יהיה ונוראה תלונת אברהם ט ועבדום ועיני אותם קיים בהם, ר׳׳ל לא קיים כפי ערך תשיבוס אברהם בעינוי 'מוסע, אבל בהם וכפי ערכם הי׳ העינוי, יא״כ הרכוש גדול ממילא לא יקיים בהם, כי לפי ערכם רכוש האעמ לגדול יהיה יחשב, ובין כך וכך יהיה לקתה מדת הדץ ויהי׳ פ״פ למהיר, כי המעט המעט מרכוש מצרים ניכ ראוי לרכוש גדול לחשוב לפי ערכם השפל, לזאת היחה העצה מנחל הפצה וישאלו אשה משכנחה ואישושמתם על בניכם ועל בנותיכם, דיל מאת רמהו כלי כסף וכלי זהב, ובא האזהרה בפ״ בפ׳ שמיה . שיהיו מלובשים בהם ואז יעלו זכרונם לטוב לפניו כי הס ראויס לאותו אצטלא כי זרע אברהם המהת מצדים, כי יהיה לכם התנצלות ליטול כל הביזה של מצרים ושל רחש החשובים, ואז ממילא ונצלתם א סיס העולה לאין מספר, כי הכל יהיה נערך הרכוש גדול למטלת אברהם, והוא שסידר המגיד בשבח,

אשר חישב הקץ למשות .בחשבון מדוייק חשיב לטוב מה שיהי׳ בהבטחת הקץ ואחרי ק כי׳:

דדך עיוני אלהית בנטשו, הלא שמו הנכבד הוי״ה ביה, ואים איך אילך להם בפגם המחשבה ד.;וגע לשם הוי׳יה ועולה טםפרוה שמי. הלא נם בע-מ הוייה ר״ם שנה, ולא מחשבותי מהשבוחיבם, לזקני ישראל. הלא הם ישאלו לי מ אנחנו ידענו בי שטו הנכבד הוא הוי-ה, וא׳כ לא העת והוא הרט״ ברוך שתיטיב הקץ, ד״ל מה שהי׳ ראוי יאהה.לגאול, ואחד כי אתה אומד מפיו ית׳ כי הקץ לתלות הפנה לפי פגם המחשבה, והוא כעיס הוייה, הניע, הלא יקשה להם מה שמיו, ואיזה שש אחר יש והי׳ צריכים להתעכב עד דים שנה, אולם הוא ;יה׳ה מי, חישב הק7 למשות, לפי פגם' המעשה העולה למ0פד לו •ת׳ לב- שפ הוייה, והוא יח׳ השיבי אהי

אני תופס הפגם עיש הפעשה, והוא נוגע בעים שם זדם אהי׳ ועולה רק רדיו שנה! אהייד, ועולה דדיו שנה ונשלם התיקון, ולא ידון דוחי

ארבע אשל ברמדזי שכלי אלקית ת ו י דדך ת ת ו דרך לימודי ת

א י ה ומראה, וכן להיפך אס ישער הוא יה׳ לפי מולשה הדור, הי׳ מלאכה הצריכה לגופה תועלת כלליות״ ו ט לא יסכלו המינש מממת כי סכע הדור לא יסבול שעמדה לאבותינו ולנו לתועלה, והיא ט 'אכוד1י6ו סטה אטריות, יחליף היא ית׳ כובד העונש על ריבוי השכילו מאלה העשר מכו!/ השלשה מקרים, מציאותו הזמן ולהכות׳ במשך הזמןממש ממש, כדי שיהיה פלישה לבית ויכולחו, והשגחתו, ואשר פרמה. מחחלה כפר בכולם יעקב. והיא ממש ממשל השני, י ־ כפי שיבא לקמן, ואחיכ: מאלה העשר נגעים הודה ס ד י ו מ נ ל י ' י מ ׳ מ ח א י " י ש " י 5 ח ה ק י ב׳ כתת האבן לצרורות להכושי יא ו א ונתברר לכל ט ה׳ ה ל ו נ ל , # לאבותיה ו T » f i t f אחת אחת בנזקי צרורות והיא 1xהאלקים, וגס ולנו, א II- ד ״׳ ! : « ולהפריד משך הזמן, וכ׳׳ז ־ בד ע כבר נודע לנו מהמורה ן ? במשבי1 ?

v עגו מהקורה הוא ית׳ מחשב i v ~ z. ; ־ י J ־ ״ _ ו ~ ״ ־ ״ י ״ י ״

.צדק וברור, התמדת הזמן' לגלותנו, אלא #בכל דור ח־ור וממעמד הר סיני,אלה השלשה» ןן-^עי מקרים ג׳כ רב התועלת, ן ו ת ו 4 ד ס לומדים עלינו ל ^ ז ל ח ה ל ש ט מחמת זה נפל פתדו ימ׳ ־ /קשה׳ ו ו ד | 2 י ל ׳ 1 י ג ז י י י מ ך ם >-י ? ם ן ה ^ ן ג ע ז י ק מ ן ש פ ן א ס כ , באופן שהקץ בך תא מצילנו מידם:' מל כל האומות, ולפלשת ת ביושר, תהו שחישב את הקן ב

ק ג ; ה ר ״ ל ד צ ״ ל י ח , ? ב ג ן י ש & ע ־ S ^ i • _ עשה גבורוח חצרים רושם ^ ״ ( S • ״. , * י י , »״,,-<.* ״_.ל כ ל:עקב אמו, שפן^ה לא גזר אלא לדורות הבאים, כי ב

על הזכרים ולבן בקש לעקר את הכל, שנאמר, ארמי אבד אבי רדד מצרימה

ויגר

דור ודור עומדיש כר לכלותינו, וכאשר ישימו על לב את ממשי ה׳ כי נורא הוא ואשר משה לפרעה וחילו אז נרפה ידם להרע לנו, ובזה והקב״ה מצילנו מידם, כי ייראו סן יגיע עליהם כעונש מצרים, הרי בכל הגבורוח והפלאוח השיל רסן היראה על כל דורוח הבאים, נר כ חובה עלינו הטחת והחוקים והמשפמיס:

(הרי הבונה לבן החנם)., (יזשובה לכן הרש״) .ולהרשע ט שואל ך מ ל צא 1 מה העבודה, וכפי שביארנו, כי קנון בעיניו כל השעבוד, וטבודח מצרים קטן בעיניו, וכל חוקות הפסח גדול בעיניי ואך למותר, בא המגיד ואמר צא• ולמד, ר״ל אחה הרשע אם אין בידך לא משנה ולא גמרא, כי אחה כופר בכל, אבל עכ״פ לימוד המקרא גם האפיקורסים מחזיקים בה, א*כ עתה השאל לך לא ולמד מקרא א׳ הנאמר בפ׳ בכורים ארמי אובד אבי, גשה נח ואשאלך כפירוש במקרא, ט קשה מה ביקש לבן הארמי, שנאמר ארמי אובד, ר״ל איזה רעה רצה לבן הארמי למשוש ליעקב, ער שיהיה נופל המאמר עליו ארמי אובד כוי ולא נאמר בפרעה זה הלשון פרעה אובד אבי. אלא עיכ ציל שלבן ביקש לעקור אח הכל יוחד מפרעה, כי פרפה לא גזר רק

יברור, ימביא המגיד ראי׳ מגלות מצרים אשר היי •הגדרה ה׳ שנה, אולם הוא ית' מגיד מראשית אחרית יגילה• אוזן לאברהם אבינו

. מס שיהי׳ באחריה הימים, י ואמר ועבדום ועינו אותם ד׳ מאות שנה, ר״ל כי גם גזירתי שגזרתי. עליהם הגלות ה׳ שנה, הגס ט הוא מהנמנע עליהם לסבול, אבל אני אשלים אותם במה שיהיה גס עינוי לעבודה, והוא קושי השעבוד, מזה יהי׳

חשבון שיהי׳ כאלו עבדו מ׳ שנה: (יבאר המגיד בתשובה לשלשה מיס, הכס, רשע, חס, בדרן

בלולה, תורני, דרושי, אלוקיות): •א שעמדה, (תשובה לכן החנם) ט הלא בשאלת י ^ ׳ נכלל עוד חכם. מה העדות ט שאלה> כיי יממה החכם, הלא העדות והחוקים הכל הוא בשביל נודל נבורותיו ופלאיו אשר הוא משה ביצ״מ, אבל אמיקרא רדינא קשי׳ מכה זי למה, הלא הוא יש׳ היה יכיל לעשות בקל שיצאו ממצרים, ואם הי׳ שולח מכה א׳ כרי להמית, הלא ממילא הי׳ כע״כ שלה ישלחם, ולמה לו ית׳ לחזק את לבבו, עד כי עשר פעמים שינה הוא ית׳ השבע, והוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, וכבר מדע מהטבעיים ט הטכע יקר מאור בעיט הבורא, וא׳יכ ממילא לא היה צריך להערות והחוקים אשר צוה כוי, מ״ז בא המגיד להשיב, כי זאת

3 5

אשל ברמה פתי׳יטת י ק ל א י ל כ ך תורני ש ד ד

34 ארבע

(וזהו תשונה למס) ולשאלת התם ששאל מה זאת, וכפי שביארמ לטיל הלא נגד גבורתו א״ס, פרפה וחילו כאפס ואין, וא״כ מה החרדה מאת בעשייה כל המעשים בליל הזה, פא ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי המגיד להשיב, כי כל המששיס נעשו לא בעבור להראוס גודל גבורתו, כי לגבי׳ יה׳ הוא הכל מלתא זוטרתא, אבל מצידיגו הי׳ דבר גדול, וזהו אשר אמר המגיד מחחילה ואמרת אליו בהוזק יד הוציאנו, כי כל החוזק יד מה שהוציאנו. ועתה ההל המגיד לדרוש תוקפו

של נס בשבעה פנים:מה אנוס א) וירד מצרי ע״פ הדבור, ר*ל תתילת ירידת אבותיט למצרים לא ה״ במקרה כאיש היורד מרצונו וא{ור כך נתפס כרשת, אבל היו י אונסים ומוכרתיס, בשביל ר ו י לירד מטעם הד

גדול עצום ורב:

*ל הזכרים, אבל לבן נאמר מליו אובד אבי, ואמה הרשע, באר לי איזה עקירה רצה לעקור וכוי:

ן אזנך ושמע, כי לבן רצה לשלול מאכינו אולם מ יעקב את תוקף הקדושה אשר בי, ורצה

להכניס הכל להקליפות, וזה כוון הרשע לבן בעשיית התרפים, והם כותי הטומאה

- _ י י T • ״

ס י מ ו כדמות אורים ית

בקדושה להבדיל, והס כקין־ וירד מצרימה אנוס על פי־הדבור,

"י" ויגר עזם\מלמד שלא ירדה מ ד י י ח ה ׳ י ם ל י א נ פ כ

רצה לשלול ממט, אבל אלקי יעקב אבינו להשתקע במצךם

י^יייי.£!י!1^ אלא לגור שם, שנאמר,' דאמת: - - •.•:v v T T T V כי יעקב שאב בכת הרחיה

אשר מ, והי׳ מסתכל בפני אל פרעה לגור באףן באנו בי

אין מרעה לצאן אשר'לעבדיןז כי כבד"*הרעב בארץ כנען'ועתה

"ישב״נא עבדיך בארין גשן: אבותיך מצרימה במתי מעט *במה שנאצר, בשבעים

ועתה במה אדע נמר מליו תיכך. הדבור שאמר אברהם

ידוט תדט כד והיו ראויים מצד הגזר העליונה לירד בשלשלאות של ברזל והוא יח׳ טשה חסד כי בעבותות

אהבה משכם •לשם:ה שנאי, ר״ל כי מה שהיו מ ב) במתי מעט כ בירידתם למצרים מתי מספר ג״כ לא הי׳ במקרה. אבל בהשגתה נפלאה, ומביא ראי׳ ממקרא הנאמר (בפרשת טקב) בשבעים נפש ירדו כר, וההרגש מבואר, מדוע הביא המגיד ראי׳ מפסוק מפ- מקב הלא מבואר בחחילמ פ׳ שמות כל הנפש הבאה

לביח יעקב שבעים נפש:/ כי משם לא רצה המגיד להביא או אולם בינה ו ראי׳ כי הי׳ נוכל לומר׳ כי הי׳ במקרה מסי מספר וברבות הזמן כי פרי וישרצו וירכו. נעשו כך

ריבוי

לבן ושאב ממנו כל ניצוצי קרושה אשר היה טמון בו, עד כי לבסיף נתבטלו המרפים מכל וכל, עד כי רחל מבתם, כי בהסר הקדושה מכחי הקליפות

נתבטל החיומ מהם מכל וכל, נ&ש ירדו הוא אשר אמר אבינו יעקב לבסוף אל נשיו, רואה

ק כי איננו אלי, ריל כי עד י ב אנכי את בני א היום הי׳ טמונה ט איזה ניצוצי קדושה, ובכח הראיה בפניו שאבתי אלי, אכל כטת אני רואה בפניו אין שם כלל מניק מה שידובק אלי, והוא הנא׳ וירא יטקכ אתק את כל הרמש י פני לכן כו׳ ודו״ק. עתה בין ת והמרדה שאנו עושים בלילה הזה, כי שם לא הי׳ רק

רשע א׳ ובכחו רצה לשאוב מצדיק א׳ הק׳, נאמר• ארמי אובר, ובמצרים הלא היו ס׳ ריבוא נשמות ישראל, וכל המרכבה הקדושה, והעיר היה מלאה גלולי כותי הטומאה, ופרעה הי׳ ראש לכל הקליפות, וחרטומיו גלהטיהס רצו להפוך הקערה טל פיה, טד שהוא יפי׳ ברחמיו ביטל אוהם מכל וכל, ובאלהיסס טשס שפטים «זראים, וא״כ נסתלק מהרשע שאלתו ששאל מה

: ה ד ו ב ע הi 5

ארבע אשל ברמה פתחים ״ט 37

והם היו יורד מצרים, אולם אתל• כי מתמכמו פרעה ויועציו להאומה להשפילם ולהכניעם ילהסר ממשלה הצורה מעליהם, ולהיות רומסי חימר ומלאכה לבנים כאחד הגויס, חזר הרין להיותם נס הם רב כתכליח הריבוי, הוא הוא הנאמר במקרא כתוב הדר, וכאשר יענו אוחו כן ירבה, כ׳ כפי שהס החחכמו מל האומה להשפילם שיהיו שפלים זמוכנעיס בתכלית השפלות, ניחן הרץ מדיין אמת שהאומה הישראלית יהי׳ ריבוי במכליע הריבוי, כדרך דברים השפלים, כתול ועפר, המה

רבים מאוד: ראה וחכם, כי לפעמים נאמר באומה הישראי^ דמיון לכוכבי השמים, כנאמר הבט השמימה וספיר הכוכביס כה יה-ה(כראשית ט״ו חי), עוד נאמר ושמתי זרטך כהול כוי (שם י״ג), והוא יורה בזמן שהאומה חשוכה במעלת הצורה מאוד הס ממיס לכוכבים, אולס כאשר חלילה סר צילם מעליהם • והם מושפלים בשפלוח, א? הם דומים כמפר הארץ אי כחיל שהכל דשין עליהם. בינה כי היא שסיים משה בתוכממו לישראל, הלא בשבעים נפש כר, והטמס כי כל דבר היוקר ימצא על המעט, ומתה ראו חסדי ה׳ כי שמך ככוכבי השמים לרוב, כי נמצא בכם שני המעלות אשר הם כסותרים זה לזה, שאמס במעלת היוקר והחשוב כמעלת הכוכבים, או לס דבר היוקר מדרכו להמצא מל המעט, ואמם ,ככוכבי׳" כר ,לרוב״, נמצא בכס נ״כ הריבוי,: מור ראו ה׳ הרי ט הכל הוא בהשגחה ממנו י

חסד הי. 0 וירעו כו׳ ויענונו בו׳ עבודה קשה כוי, נאמר

בכאן

ך תורני שכלי אלקית ד ד׳ שבמים נפש יריביי עצים והבל במקרה ולא ה׳ פעל כל זאת, אבל ט

«ביא ראי׳ מתוכחות משה שהיכימ לישראל, אמס סדור ראי כי מצר הדין והשכל והטבע לא היו ראויס לטות לק שבטים נפש בירידתם למצרים כפי שנבאר,

ימכ״ז הוא־ ברוב השגחתו ועתה שימן?־,יי אלהיך בכוכבי השמים לדוב: זוןהי"' שם י לגוי, מלמד שהיו ישראל מצעים שם: גדול ועצום כמהת וישרצו שנאמר,''ובני .ישראל פ וירבו דעצימו במאד מאד ותמלא

י הארץ'אותם: ורב כמה שנאמר, ייבבה בצמה השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי" בעדי עדיים, שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועתה; (ואעבור עליך ואראך מתבוםםתך בךפדך' חיי ל בדמיך ואומר ז

T ואומר לך בדמיך תי): T ' דרעו"אותנו המצרים גיענונו״רתנו עלינו עבודה קשה:' וירעו אותנו

T ״ ד ־ * T IT T - י

המצרים

ורחמיו שמך ה׳ אלהיך ככוכבי השמים לרוב, •בהשגחה נסלאה, כפי שנבאר, והוא ע״ד המבואר אצלינו •(במקראי קודש) בם׳ •שמות על פסוק וכאשר יענו אותו כן ירבה, אשר הדקדוק בו טלוס. מה שייך •הריבוי להמינו; ויושר היי •שייך לומר וכאשר הרשע רצה להמעיט אותם הפך היא ית׳ נגד מחשבתו ונתרבו

מאוד: •אולם השכליים העמיקו ע״פ חקירה, כי כל ידבר היוקר במציאות ימצא ••מל המטמ, כמו מציאת האבנים טובות והמרנליימ, ממי •מעט הם ננד עצי מיער ביפר, וכי משאל מדוע פועל חכם שם בטבע הבריאה להיות המרנליזה מעש ועצי הימר רבים המה,

אף אנו נאמר לא מחכמה שאלת, אס המרגליות ממט •המה בכמות, רבים המה באיכות, צא וראה בשוק •המוכרים, חרוז א׳ מרגליות רב דמיו ביותר ממשרה ;אלפים עצי היער, כן וכן במת החל להתנוצץ האומה הישראלית, רצה הוא יפי שהם יהיו ממלכת של כל שרי האומוח של ממלה, וכמו שיש שבעים אומות ועליהם שבעים שרים כן למוממם היו שכעים נפש,ד כל האומה מאוהיע ונפש א׳ מהאומה יעלה במעלה מ והשר שלו, הוא שנא׳ (האזינו) יצב גכולוח ממיסר הצורה אשר למספר בני ישראל, ופ״ז מהמה גודל ק •*האומה כי שס ה׳ נקרא עליהם, לכך כל הנפש הבאה

5 5

3 &של ברמה ©תחים 0 י 6 4 **

לא מה/ היא דוקא באיק להקיש היא לזרפי, שימיו/ מה זרעו בחיים אף יעקב בחייה, שניהם במצב א ר״ל כשזרעו יהיו צדיקים וימנים בשם חיים, אז גס זכוחו יצורף להם להיומ כמו חי ולהגן עליהם, אבל כשזרעו יסורו מדרך העיב לא יהיה נחשב כמו ה/. ולזה התחכמו לסשוה חניגןה לאביהם, ויסיה הנוף מאן ולא יופסר, ואז יהי׳ השיסוי להנשמה כתוך סגוף, וירגישס למה אביהם בצמר המי

הצורך: אולם פרעה ויועציו כשרצו להתחכם להעביד ישראל בעבירה קשה, יראו לנפשם• הלא יעקב אביהם לא מה, ועוד אביהם הי, והלא זכותו יגן עליהם לבל יהי׳w שליטה עליהם, טבור התחכמו לעשות כמו מעש? השטן והיא היצה״ר והוא המה״מ, בתחילה יורד ומסית. להחטיאו ואחיכ מולה ומקטרג ואידכ נישל רשות ליקח הנשמה, וגם הס עשו בערמה, מחחילה וירעו אותנו, עשו אותם רעים וחטאים לה׳ להכשילם בגופי• מבירות ואז ממילא לא יגן זכוה אביהם עליהם, כי הס אינם בהיקש לאביהם, ואז אביהם לא חי, ואז ויענונו, יחנו עליהם עינוי שיקטרג השטן עליהם בטענה הרי ישראל הפרו בריה אביהם, וממילא יהי׳ מזה הקיטרוגדה עינוי לאביהם בגנזי מרומים/ ואז ויתנו בו׳ עבו קשה, והמגיד מביא ראי׳ לפילושי ואומר, וירעו, פירושו שעשה אוחנו רמים ומביא ראי׳ כמה שנאמר, כי מוכחה נתהכמה לו (וי!»»• ב מכחוב מפורש שנאמר ה לשון יחיד כי הי׳ ראוי לכתוב מחכמה לה°), אלא פ1"כfti שההמחכמות היי על יעקב שהי׳ מקובל בידם יעקב ק מח, ואחר שנמשיני רעים אז • איני חי אתנו, ו ויענונו קאי ג׳׳כ איעקב אבינו מ״ה כמה שנאמר צו׳תם (הבתונ מרכיב וישימו בו׳ למען ענותו בסכלו לשון יהיל ורבים טחל והי׳ ראוי צכחוב סנותס בסנצומס נקישי׳ מ״ש ״ומה), אלא מ״כ קאי ג״כ על ימקב שיש:

דרך תורני שבלי אלקית

המצרים כמה שנאמד, הבה נתהבמה לו פן יךבהוהיה' כי תקראנה' מלחמה ונוסף ןם י הוא על 'שונאינו/ונלחם בנו

ועלה מן הארץ:""שנאמר^'ימו עליו שרי ויענונו כמד!ז מסים למען ענותו בסכלותם רבן ערי מםבינות לפרעה את'פתום ואת ךעמסם:*ויתנו עלינו עבורה קשה במה שנאמד, רעבידו מצרים'את

י"בני ןשראל בפרך: י ונצעק

בכאן ג׳ לשיניה והמגיד מל כל א׳ הביא ראי׳ (כמה שנאמר):

ביאורו לדעתי, כי המניד יבאר לנו פירושו בדבר נפלא ומביא ראי׳ לביאורו, והיא עיר

אמרם דל יעקב אבינו לא מת, ומקשה הש׳׳ס וט בכדי חנטו חנטייא וספדו כוי, א״ל מקרא אר דורש כוי, מקיש הוא לזרעו מס זרעו בחיים אף הוא בחיים: והמאמר הוא מוקשה מאוד, (א)הש׳״ס מקשה וכי בכדי חנטו, יוחר היי להקשיח האיך לקחו אדם חי וחנטו אומו יקברו אוחי, והש״ס מקשה כאילו החניטה הוא אך למותר, (ב) מאי הועיל הש״ס בתירוצם מקיש הוא לזרעו נהי אם קרא והקיש א רריש

ט בכדי חנטו בוי: אולם הדל דברו אכתי קשה ו הכל ברמז נפלא, ט מנין התניטה שהיו טושים לגופי המתים, ובפרט להצדיקים, הכוונה בזה, כי כל זמן שהגוף קיים, יש להנשמה אחה שתוף להגוף, כאמרם זיל כל י״ב חורש הנשמה טולה ויורדת, אבל כשהגוף כלה ונפסד אז הנשמה עולה ואינה יורדת, ועבור זה היי כוונה החניטה לגוף הצדיק המת שיהי׳ הגוף קיים וחזק, ואז יוכלו להוריד הנשמה לתוך הגוף לעת הצורך, ימה חדל כיוונו באמרם. יעקב כי׳ לא מה, אינו ר״ל ; שהוא חי כאחד החיים, אכל ט כמו שבעודו בחיים חיוחו הי׳ רב זכוחו חופף על בניו להגן עליהם לבל ישליט עליהם עול הגלות, כן אף אתר שנסתלק מזה הטולס ונשמתו בננזי מרומים, הוא כאלו לא מת ישרוי אצלם להגן עליהם מכל פנע, וע״ז מקשי הש״ס א״כ בכדי חנטו חנטייא, כי החניטה הוא אך למומר, ואס להוריד משמה לנרתק הנוף לעת הצורך, הלא כבר היו בטותים, שאף שנשמתי למעלה למעלה, רב זכותו תופף מליהם כאלו הוא חי שרר בהוכם, ומ״ז מהרן הש׳״ש ט זה המנץ אשר הבנדמ להם ט הוא כאילו

6 5

ארבע אשל ברמה פתחים כ 39

דדך תורני שכלי אלקית דרך דרושי שכלי לי מימי יצער ססכלית ישראל ואי! זכיתי מנץ מלייים׳ ויוציאנו לא על כר. הד״י עראמה ימחו כזו. הפיסקא, שלא היתה מכס זו מסיכה ם י א ל פ ס 5 י נ י י נ ' ע י ג ר י ה ם י נ כ ר ה מ צ ן ב ן ס ט ™ א שהיה כיצ״מ: עיי• מבעיות מארבע יסודות ארמיע •אשר בהם ינגף סאדסוישמע את קולנו ואת פנינו. בפנעו בהם אף אס פגע באי מארבע רבעיו ואף כי ד) ונצעק כו׳ל

ק אל יי אלהי אבותיה בכולם, וכמו כאשר נפש כל ע צ 3 מסדי הבורא ית׳ הגדולים׳ ו. י ״ • ״ » ? : כי ידוע כי מלות מצרים ״

א : :י את קולנו רךא את ענינו , ל מ ה וכל פ ב כ ר מ מי» ה

ת, יהי׳ יאיי ואת עמלנו ואת לחצנת לו בג / י דל״ י י ״ ׳ ] ״ ־ : 7 שישראל כאשר ישמיעו קולם :

ו כלל מל ונצעק אל ^ אלהי אבותינו כמה ק מ 5צטקה, לא יצ צרתם ועל עניים ועמלם שנאמר׳ מהי בימים הרבים רק על גלית השכינה, והס ההם וימת*' מלך""'מצדים י ראנהו בני

^ n w m r ^ n V W ם . מטים1 £

אל האלהים מן העבודה:'כמה שנאמר, רשמעילי את קולנו ז וישמיע אלהים י את נאקתם גץכד אלהים את בריתו את אברהם

"את יצחק ואת יעל!ב:~

בשר העמיד בגוף, כלהבה הנאתזת בפתילה באמצעות השמן יהכלי המעמיק, כנאמר נר ה׳ נשמה אדם, ט המום הטבעי היא מיסוד האש והוא השלהבת, והרימ הנישא אותו הוא הפתילה, והליחות השרש, שהוא מיסוד המיס הוא כמו השמן, והיסוד המפר שהוא רוב בנין האדם, הוא הכלי הנושא אח הכל, וכאשר יוכרח שהנר יכבה אם יקרה פנע בא׳ מארבע חלקיו, כן יוקרה מוח האדם כשיגיע פגע בא׳

מאלו, והיינו אם בהפסד. הרוח או בהכנות החום או יבשות הליחוח או בפרוק חבור בשר ואברי הנוף,ת ביאר המניד, כי א א ו זאת המכה העשירית לא

היתה

היא ית׳ שמע, ומביא ראי׳ כמה שנאמר ותעל שועתם . ט׳ מן העכורה, ר״ל אף שלא הי׳ השועה רק מן העבודה, ילא על גלוח השכינה וחילול • השם, וטכ״ז פלה שיעחם אל

: האלסיס: עור מחסדו ימ׳ • 1 .,ת ררא את ענ:נו זו פרישות דדך אוץ י ש , - , פ ר כ ת א א ־ ( י ו ( ז ז

כי׳ ואת עמלנו כמה שנאמר, וידא אלהים את אלו הבנים כרי י׳־ל לאי גא בני ישראל וידע אלהיט': "י

״״ — ־-•י • T i"־T חסדי השם,כי העם היו פורשים :ה ואת עמלנו אלו הבנים כמה שנאמר

ס

מ

ש ר

ה ב י ס ה . ו ר ך צ ר ד מ :

שפרשו מדיא, מטעם ואח כל הבן הילוד היארה תשליכוהו וכל הבת תהיון: ואת£ אל; w ^ לחצנו זו הךהק כמה שנאמר, ! ונם ךא״י את הלהץ אשר £ל

היאורה תשליכוהו, וטענו מצךץט לחצים אותם :־ א״כ לתוהו ולריק יהי׳ המעשה ויוציאנו יי ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול

T י ובאותות T י ״ י • י י ולכך פרשו מנשותיהם, ־י' י י י י והנה באמת יש ע״ז עליהם קיטרונ, כי בהדי כנשא דרחמנא מה להם, מה שציה לסם השם פרו ורבו היה להם לקיים ימה דניחאקמי קב״ה ליעביד, כטענת ישעי׳ לחיקי׳ (ברכות), ועכיז ראה זאת וזאת וחס השם

עליהם, ואדרבא קבל זאת למענה להעניש המצריים עבור זה שגרם להם הפרישה: עוד מחסדי ה׳ מאופן היציאה.ה בכבודו ובעצמו. הנה מ הפסקא רב י) ויוציאנו כר לא על ידי מלאך כו׳ אלא הקבי •• • ההדגשים בהם. (א) מה שהרגישו הראשונים האיך אמר לא נרי מלאך הלא כתוב הדר(במדבר כי) .וישצח מצאך ויוציאנו, והאיך אמר ולא מ״י שרף והלא כתוב מפורש ולא יתן המשתית לבא אל בתיכם

5 י לנגוח •

40 ארבע אשל ברמה פתחים דרך, לימודי תורני

לננוף, מכלל• שבמצרים היה המשמיה נוגן*״ (כ) אם זו המכה היה בלי שוס משחיה רק הוא ימבי נטצמו א״כ נפינח הדס מל המשקוף הוא אך למומר כי הוא מבחין הנסתרות והטמוניח הכל גלוי לפניו יתברך, (ג) בכבודו ובעצמו, כפל הענין במלות שונות, וביותר מה שמסיים הפסק׳ ״אני הוא״ ולא אחר הוא קשה ההתוך, כי ״אני״ הוא המדבר בעדו, ״והוא״הוא המדבר בלשוןנסתר (ובאמת ברמב״ס לא גריס אני הי6

וצא אהד): (יתויז הרגש א׳ בי) נ

והגאון הר״א *שממי­ ׳ (בספרו מעשי והוא כמין חולי המתנוונת,

ובאותות ובמופתים:, ויוציאנו יי ממצר:ם\ל# על ידי מלאך'ולא על יךי שדף ול*$ על יךי שליח, אלא הפךוש ברוך הוא "בכבודו" ובעצמו, שנאמר, ועברתי• באתן מצרים

ך דרושי שכלי ד ד היעה ט אחת מהנה, ואומר אני ולא ״מלאך״ ירמוז אל פגע הבא ליסוד הרוח כר״א עושה מלאכיו רוחזה, אני ולא שרף ירמוז אל יסור האש, אני ולא השליח ירמוז אל יסור המים, כד״א ושולח מים על פני חוצות, והנה

לא נשאר רק יסוד העפר, ע״ז אומר אני הוא ולא ״אחר״, רומז על יסוד העפר, כנאמר ומפר ״אחר״ יקח ומה כר. ולהפליג פלאי מעשה ס׳ כי עשה כגגד סיבה הטבעיות (ועדיין לא

שקמה הרגש הגי) : הנה

ז ר א ? בלילד־י,

הי) בחר לו דרך והוא, כי ב׳ עניינים היה במכות בכורות, מחחילה הנגיפה ואח״כ ההכאה להמית, והנגיפה היה עיי משחיח, והוא אינו מבחין בין מיפה בכור לשאינה בכור, ובין טיב לרע, והוא היה הניגף כולם, כמבואר בכתוב, בנגפו אתי מצדים, כולם במשמט ולא בכור לבד, ולזאת צמקו המצרים כולט מתים, כי אמר שראו שכולם ניגפים והוא •המכס טרם המיתה (ראיה ללנר (כס׳ שמואל ב׳̂ם ייכ) ועוף ה' את הילד ט׳.ואחיה נאמר ויהי גיוס השביעי וימת הרי הנניסה לא ט;ין המיתה), זטיז היה צריך ה7ר מל המשקוף שלא יבא הנגיפה אל ישראל, והוא הנאמר ולא ימן המשחית כר אל בהיכם לנגוף, אולם מי̂י

•־ ההכאה דרך מושכל אלהות

התואר עליו יכונה ״בעצמו׳, אכל לא בכבודו, אול0 אם הי׳ הוא ית׳ חס על כבודו, והי׳ בחי׳ יציאתמ עיי שליח הי׳ התואר ,בכבודו׳ ולא ״בעצמו',.וכאן גילה לנו המגיד, וממקרא כתוב כי בחי׳ יציאתם ממצרים היה בכחי׳ אלוקית דקה אשד ילאה השכל להפויגו, והיינו שהי׳ מקוב? ,בכבודו ובעצמו', כי דיל בחי׳ הגבוהה מכל הטלאבימ ותחתונה ממהותו יד.׳ ;וי8ול wi «ל«ך מסיט אשר שמו בקרבו, ושמו כשם דבו), ואשד יהיה נופל עליו תואר בעצמו ועם זה ישא.- .בכבודו׳, וזהו אמרם ז״ל אלא הקב״ה ,בכבודו ובעצמו-. אשד יקובץ אלה המתי בחי׳ ביחד, וביאר עיז במוף המאמר ,אני הוא ולא אחדי, דיל שיפול בו התואר ,אני* על בחי׳ עצמו ונם תואר .הוא* אשר נופל בו על השליה* וישאר הוא «ר.׳ ,בכבודו', אבל ולא אחר, דיל אי •אפשר לשומ איזד

שיקוב׳ן בו אלה השתי בחי׳ ביחד:

י ובא לתרץ הדגש חגי) כיוונו לענין עמוק, ן ן ע ך ל ן כי מדרך ביו הרוצה לפעול פעולה קטנה או גדולה, והוא זקן ואינו לפי ככודו לפעול בעצמו, אז פועל הפעולה עיי שליח, ויתייחס התואר בשם ״הואי, כי יאמר לא אני העושר. רק הוא והוא השליה, אבל אם אינו חם על כבודו ורוצה לפעול בעצמו, אז יתייחס התואר בשב אני, כי יאמר אני בעצמי הוא העושה, והנך רואה כי כבודו ועצמו הס דברים הפכיים, בי במקום שחם על כבודו, א! אינו פועל בעצמו רק עיי שליח, וכמקום שיפעול בעצמו אז כבודו במקומוי האר״י ויל א י מונח ולא זהו בבודי׳ והנה ביצ״מ ב אשד לפי חומריות מובאת מצדים לא הי׳ אפשד שישולח ; שפ לא מלאך ולא שרף כי לא יעצדב הגשם, וגם הם

יתגשמו מחמת טומאת ערות מצרים, לזאת הי׳ ההכרח שפעולת יצימ יהי׳ רק עיי הקב״ה בעצמו, הגפ כי עתיק יומין זקן ואינו לפי כבודו כביבול, והנה בזו הבחינה

בע אשל ברמה פתהיפ כא 41 אי

דרך לימודי תורני דרך דרושי שבלי ההכאה להמית היה מיי הקב״ה בטצמו המבחיP 1 הנה יד ה׳ הויה. ראוי לדקוק במטס שאמר משה מיהה לטיפה פו/ לכך נאמר והכיתי כל בכור, לזאת במכת דכר הנה יד ה׳ הויה יתר משאר המכוה

דרשו תזיל אני ולא מלאך, ולשון ״אני' הוא המדבר אבל כי החרטומים הכחישו השתי מכות הראשונות' •בטח, הנם כי כתוב א׳ אומר וטבר ה׳ לנטף כוי, ״דה וצפרדע״ באמרס כי משה משאם דרך להטוכישיה׳ כנים הודו אולם שם לא נאמר לשי! _ tt אולם במכה מה והכיתי בל במר כי אצבע אלקיס פעל זאת ,אני׳ ט׳ דו״ק ב»ה. (י״־ייז בלילה ת,״״כ״ ם ^ ^ ^אכ״הלהטהטש, ד א ־ מ

!

ם ^ א מ א ־״* בT •• : -: T כנים הוח התתצה נכח T י •־־•ו ־• » דבר אתר ביד חזקה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אלקי, לכן משה כאשר הביא־ עליהם מכה החמישית T : י י י : * \ שתים ט׳• לח»י : יי ־ י £ הפליג המגיד גודל סלאיתיי .~• די* והיא דבר, היטב אשר דברס ח ל א , / ר ד ה ו ה - של יוצר כראשית, ״ כי ועבךתי בארץ מצרים בלילה הזה מל טועים בחשטן אתם מתחילים י י אני'ולא מלאןי, והכיתי ב ' ב ה

ך למנות _ ממכיח ״כטס״ £ א ^ י ^ ן . ן ל ־ ל א 3 ; א י י ל י ו נ ם א : ר צ בכור באךיץ מ% ° " 7 ילא £ ר ח א א ל י א . ד ^ י י ' ^ ] « י ולא ה אנ , שפטים אני :

מ - ״ ל י ח ת ^ ה : ז י ה ביד ^קה זו הדבר כמה שנאמה תמ א במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים עליכם ומה׳ נהייתה .^ ה ד ״ ר מ מ א י ה ״ ל ™ ? J י ^ דבר ? , ^ כמה שנאמר, וחרבו שלופה בידו נטויה על יתשלים: כלומר חמישית ולא שלישית.־ ר י י ג ^ י מ ב ח ^ אותטי- י ובמורא גדול ־זו גלד שכינה. כמהשנאמר,;ן י י ל ב א ^ י ^ ^ ^ ^ ^ , להכמי ש ו ב ם ? י ( ל ל א

SB'S פ|ה ובזרוע לטרה ובמוראים טדיב : ̂ז

גדולים ככל אשד עשה לכם יי אלחיכם במצרים החלקים והסימנים, שכל סימן^ לימד דעת מטיקרי האמונה, £ד; ד ־.?פינקו: ובאחות זה המטה כמה &א" י והוא כי פינת יסודי מקרי ? - ־ ' v : ''*!•»•» ^ •__^t.t.JL 7_: .. ׳

מסיף שלשה סי־ין מה־וס wife "יי? לחת: י יכולת מוחלט לרדות ולמשול

דם. ואש. ותמרות עשן: מלי ממלכה הארן ואצילי׳w ^ S r i i S ^מוךאנדולשתןם ! . ובאותות יחוייב שנשמע לו כפי שיצוהמ פרטי המצוף, ולהיות כי פרמה כפר כשלשחן, באמרי לא ידעתי את ה׳ (הרי כפירה במציאת האל) * .

,v- 1 * ואו

ג4 ארבע אשל ברמה פתחע

די תודגי דרך למו הכ״ו בפמ אשד מעניש לאי עונש, לא נראה ממעשהו רק דבר א' והוא מדת דינו לא זולה, אילם אצלו ימי בכל מכה ומאותות וממופמיס אשר נתראה בהם מדמ דינו החזקה, נתראה בהם ג*כ מדמ הרחמים

ובאותות שתים ובמופתים שתים. אלו עשר מכות שהביא הפןדוש' ברוך הוא

t י יעל המצרים במצרים ואלו הן ' 1 - - • • » • ן - • • 1 • ־ ־

נ0 נבל עשר מנוי׳ ונסימניהק זורק מןהייןנלו5געו ויי6נקמי5ה:

ךם. צפרדע. כןים. ערוב. דבר.

שחץ. ברד. ארבה. חשך. מבת בכירות:

רבי;הוךה דרה נותן בהם סמנים: ךצ״ך עד״שבאח׳׳בר׳ רבי

לאשמעיק רכר אשר בר בי רב דהר יומא יודע, והם \

כמזכר גזוהיק. מל כנסי נשרים, האי נשרא הוא ברחמים לגבי בנוי ודנא לגבי אחרינא, גם בכל מכה שהביא נהראה עיקר מעקריו, אם . מציאותו ויכולהו והשנחחו, והיה לימוד נפלא למדע להוודע אמתהו, הרי בכל מכה היה שתי טונות אם להעניש לרשע וגם לרחם לאוהביו ולהשכיל למיודעיו;י ו עשר מכות כוי' רי ל א היי נותן בהם סימנים כר. הרגמים הנופל״ םו הפכקא הלא המה. תירה מפורשים באר היסב,

יכאשר דרך מושכל אלהות

מחלוקת היי. והטעם לדלתי אשר לא היד. רשומ על הממה ענין מעשי הים, הוא, כי על הממה הוצרך שיחוקק הפעולה החדשה אשד נעשה להכות באנדוף רשע בפעולה מחודשת, אם בדם או כצפרדע, והמטה הי׳ מטה אלקינן, לזאת הוצרך אדונינו פשה להטות פטה אלקים ולפעול המכה הרשומה במטה, לא כן בטביעת מרעה וחילול פעולה מהודםת, כי קריעת הים ון:ל ל בים לא היה כ העשרה נםים שנעשו לישראל על הים, הכל היה תנאי קדומה םםגו ית׳ כתחילת הבריאה שהים יקרע לי«דאל וכל הנםימ יעשו בו עד שיעברו ישראל, ואחד שפרעה וחילו באו אל תוך הים וישראל עברו מתוכי, חזר הים לטבעו הראשון, כנאמר וישב חים לאיחנו לתנאי הראשון והוא המבע הקדומה, כי מד, שיקרע הים ובל הנםים הוא התנאי השני, ואחר שבא הטבע ממילא« פרעה יחילו, לבך לא היד• רשגם גל.הפשר. עגץ » נ

j סעשי חים

דדך דרושי שכלי מי ה׳ אשר אשמע, ר״ל אף כי יבורר לו מציאות האל, אינו מחויכ לשמוע לו ולהכנע לי, כי כפר בהשגחתו ויכולתו ית׳, לזאת באו אלה מסימני מכוח שלשה, וכל סימן הורה לימור על כל מיקר, הסי׳

. הורה הראשון הורה על מציאת האל, הסימן הבי סורס סל השגחתו ימי/ כי ישגימ בשפלים, ימן הבדל בין איש לאיש, והסימן הגי הורס פל יכולתו יתברך, והשלמה ביאורי העקרים האלה טיס ג׳ סיממם שלשה מבוארים אצלינו במקראי קודש גפ׳ וארא, יעייין שס הימב בכנסי נשרים בהערה

לסדר המכות: ריא

(א) מאי קאתי חיק

בוי. תיק

ולהגאון מווילנאכי רבי יהודהל הטבות ודיי הוא. להיות כ היו רשומים במטח, ולדעת החיק חיו כל עשר מכות כתובים במפה כסדרן דם צפרדע כוי ולדעת דיי היה נותן בהם סימנים, דיל כי במטח לא היו כתובים רק

דית של המכות דציך כר : ולדעתי יש דאיה ממקרא כחוב בי• המכות היו כתובים על הסטה, כי בקריעת הים נאמר, ואתה הרמ אח ממך ונטה את ידך, וביאורו מבואר0 במקראי קודש בפ׳ בשלח, כי הוא י י י י " * נ כ ב

ית׳ דוה למשה שירים הפטר. וישליך הלאה, רק נטה את ידך, כי עד זה היום היה כל פעולות משה בהנפת המטה, לא כן במופת קריעת יים, לא הי׳ רק בנטיות ידי׳ והטעש כי. כל חטבות היו כתובים על הממה, אם מפורשים לרעת תיק אי ברית לדעת ייי, לא כן «ביעת פרעה וחילו ביס, לא היה מפורש על. הפסה, לכך צוד. הוא יתברך להשליך המטה הלאה ולזזמומ

9 ft

אדמנ אשל ברמדז בב 43 דרך לימודי תורגל

•וכאשר מלם יודפים שמלך מצרים פרמה שמו כן בכל החנית נאמר אשר המעללמי במצרים, וביאור! ההיגיס במירמ ה׳ יורמים כל הפשר מכות סל הסדר, שחקתי, כאלו משיתי מהם צחוק ולמג, ועיז יורה (ב) ר״י מאי אתא לאשממי׳, ולאיזה תומלת לימוד פשה הסימנים לציך, ריל ט השלשה ראשונות היי בקירוב סימנים, (ג) בענין העשר מכוח לא פחות 1לאייתר,הלא ג״ב יותר אתת מן השני; והוא, ט סמכה ראשונה היה ביאור בנילוס רמיק מגוף הארס/ ואח״כ צפרדמ ייתר בקירוב ט באו בכיסי וכחדר משכט״ואח״כ בא מכת כניס, היו דבוקים בגוןן הארס ייתר מהשתים שקדמו, ינשלס

רבי יוסי הגלילי אומר, מ3ק אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשיר מכות ועל הים לקי חםשיס מכו!/ במצרים מה הוא אומה ויאמרו ההרטמים אל

ה הסימן האי דצ׳יך,' אז נתיירא ׳הגלגלים ומולם המלאכים׳ פרעה אצבע אלהים הוא, ועל הים ^j י פרטה וחרמימיו ואמרו אצבע ־ ־ ״ י ״ ״ ^ ל י ט הוא ימב׳ המישל ־• י ״ ־ , ו׳ אלסים הוא, אח׳כ בא הסימן ד ? ד > ך ד ם הוא אומד, דדא לשךאל את ה ל ן , כ ב מ ו י נ י צ ר כ ם ו ל ל מ 8

לא במקרה רק מפעלית ממים-דפים סי. (בהיתר הרגש ב׳ ני): *לרעה הראשונימ הירה היא ימי •>והו לשדד ולהשפיל בכל נ׳ עולמות, מולם השפל ומולם

אשר השט פדיש, וכשהתתיל המכס מרובתחילה מהסימן הכי, ראה פרפה שהמכה גחרחקס יומר מן הגון*, אז וחחזק לבי באמרי כי נתרחקה ממנו, אח״כ בא מכת דבר לחוק יוחר מן הגיןז אשר הי׳ בשדה חץ לעיר, ואז נתחזק לבו כיוחר כי רחיקים י ממנו, א? חיכן» נשלם כסימן• השני פד״ש במכת שחין והוא היותר קרוב אל הגוף ומחבק יותר ממכת כנים, ותיקן אחזו לפרעה פחד ורעדה, פן יגע גס בנפשו מכת מות, אז בא הסי׳ השלישי והחל מכס ברד, הוא יותר רחוק כי הי׳ בשדה ונתתזק לבו, ולזאת באו מיכף המטח המקורבים יוחר כמו הארבה, כי וחחשך הארץ וכן מכוח חושך ואז נתיירא, הרי לך אין לעג ושחור, גדול יותר מזה, פעם כיו המכות מתקרבות להפחידו, ופעם היו מחרחקוח להחזיק את לכי, וזה יורה סימ;

המנוח על השחוק והלעג:י הגלילי, מנק כר שלקו ׳במצרימ עשר מכות, ר״ ריא אומר כו׳ היתה של ד׳ מכות כר, ד״ע אומר בוי. הרגשים בפםקא הזה, (א) כדמח ר״י הגלילי שלמד שעל הים לקו ממשים מכוח, מדכמיב אצבע אלהים, ובים כחיב היד הגדילה, וחמש אצבעות ביד, מיז קשה הא גם במצרים כחיב הנה יד ה׳ הויס במקנך, (ב) בטעם המחלוקת וכסברמן, ובמאי קמפלגי, אולמ על הדקדוק הראשון דעת הגאון יעביץ׳ ובין לחלק בין יד בלא. ה׳ כנאמר הנה יל ה׳ ט הי״ל הנאמר מל הים, ט יד סתם הוא יורה לאי יד שלימה אבל בים נאמר וירא ישראל אה היד, בה׳

נפלו לפניו שדוד, והוא • ט יסודי מולם השפל המה ד, אש רוח מים עפר, והתמיל הוא יה׳ להטת יסור המים הוא טלוס אשר נכחו •להחיות אמ״צ ומשקה. אוהה והולידה והצמיחה, והנה יסוד ד מכות הראשונות היו ב׳ ביסוד המיס •בי ביסוד הארץ, והורה ט יש לו ית׳ כת, אם לשנות גון* היסוד לדבר אתר, ואם למשול ולמשות תפצו אם בשרצי המים (והוא מטת $פרלמ) או בצאצאי הארץ •בהמות וחיות וכולם כפופים לפשות רצינו יחי•(והוא גנות ע״נ), אחיכ בא מכה החמישית ביסוד האוירק שחין .פורח אבעבופוח, וכיז < ו י נ י והרוח (והוא ה •ממחדש ביסוד האויר, אחיכ מכה ששיח ביסוד האש ט הפך טבע האש לשבע יסוד המיס/ בי טבע האש למלית למטלה וכאן ברריאשמתלקחחנהך ארצה, ואחר שהשפיל הוא ית׳ את יסודי מולם השפל, התחיל לשדר בעולם הגלגלים, והכוכב הגדול אשר שם הוא השמש, הסיד אורו ממנו וימש חושך, ואח״כ החמיל בעילם •המלאכים והשרים, כדיא ובכל אלמי מצרים כוי, והשפיל ;השר העליון המושל מל מזל. מצרים והוא סלה ראשון

•לכל, המזלות, והוא הבכור במערכת הגלנלים, והכה בכור מצרים, ט השר שלהם הוא הבכור לכל שרי •מטלה, וביותר בזמן כרו לחודש אשר המזל במוקפו •והשר הוא במעלה העליונה מם זה נפל שדוד, ונודע. י• שהוא ית׳ הוא המושל בכל השלשה עולמות: . :אולם ר״י בא לבאר מנין נפלא למבין מסימר המטמ מפעלית חמים דעיס. בינה כי

3 *

ארבע אשל ברמה פהחע דרך 'לימודי תורני

הידמה, בכל כוחות אצבעותיו החמשה״ כי כשנכנסו לכלל האמונה השלימה והשיגו היים הגדול ונכנמי נחמשיס שמריו, אז נפחחה היד • מס אצבטותי׳ לרין המצריים בנ׳ מטה. ולהגאון האשכנזי בשמם הנאמר מפי משה, הנה יד ה׳ סויה,. והחרסומייאמרואצנטאלקי׳,. ט מיד מכות כניס תלו מחימומי׳ ט מעשי כשפי* הם כי אף בלהטיהם משוכן,וא״כ׳ המחיל האצבע ראשונה ממט כנים, ואיכ לרעתם הי׳ מכפ יבר אצבע שלישית כי הוא/ ומדיין מכה שלישית מאת ה אין יד שלימה. לכך אמר משם שיפיס אמס בחשבי!;. כי גס שנים הראשונים ד״ם צפרד״ע הס נ״כ שני אצבעות מאת ה׳ וא״כ מכח ,דבר״ אצבע חמישית היא, והנה נשלם הי״ד בשלימיח, אולם הטעם אלה המחלוקת יסברתס הוא ע״פ דרך הקירה טבעיות, כי לרעת ר׳׳א היא, להיימ אחר כי בכל המורכב מהפשיט מהיסידימ, נמצאו! בו ארבעה יסודוח, (ר״ל אף ביסוד המים הנמ5א א5לינו 3|סנע נמ$או בו ארבעה יסודות, והוא, מי0.שכמיס, אש שנ^יס,

רוח

אשר עשה » במצרים וךךאו העם את ין ובמינו בין ובמשה עבדו: במה לקומעתה באצבע עשרי מכות, 'אמור ז במצדןם לקו עשר מכותתגל הה"לקו

'המשים מכות: רבי אליעזר אומר מנץ שכל מכהך ת ומכה שהביא.'הפךוש ב

הוא

דרושי שכלי דרך.א כוי, (ולהגאק אשכנזי ניע) רעמו כי מדיני ר״ החובל הייב ה׳ דברים נזק צער ריפי' שבח כישת. והנה לדעה ר״א היה בכל מכה ארבעה, עבור .ה׳ דברים שחייב החובל, אבל הריפוי הוציאו כי הוא

ית׳ ריפא כנאמר כי אט ה׳ רופאך, ולדעת ר״פ (מחייבו ג״כ עכור ריפוי טה להם ני הוא יתברך מ . : הרופא אוהם.מכ״פ היה

; לישראל צער הריפוי, ועבור

יה הצער הריפוי יחוייבו ••• המצריים להעניש בכלמכה סץ

והגאון ר׳ אליעזר אמשטח־ט ;; הוסיף אומץ בשכליות, אשר

לדעת ר״א במצרים לקו ארכמים מכות ועל הים מאתים מכות, ביאור המכין הוא, כי בני נת נצטוו טל שבע מצות, ובמדרש נמצא שש מצית, ואולי דבלול אותן השבע בשש למנין עונשין, ובכלל מצות בני נח הס עריות יעיז, והנה כסי טענת • מוזא שר מצרים, הללו עע״ז והללו עע״ז, ומסתמא : לא היו נזהרים נם בשאר מצות ב״נ, דאל״כ אין מקום

לטענתו, ורק זכות א' ממדה להם שהיו גדורים בעריות, כנאמר נן נעול כוי, וידוע דטונש מלקות מן ההורה

הוא ארבעים ואתו רבנן ובצרו חרא, הרי במצרים לא הי׳ לישראל מעלה יסירה על המצריים רק בגיט אשר ישראל היו נזהרים זולת האומות לכך נענשו המצריים ארבעים מכות, ויותר אין להענישם, כ׳ מה נשתגו

_ אלו מאלו: אולם אמר שנסעו ממצרים הי׳ הציווי ממנו ית׳ וישבו ויתנו לפני פי ההירות, ור״ל שישראל ישיבו בהשיבה מעון ע״ז שישראל עבדו במצרים, ולהיוה ט התשובה צריכה להיות באומו. מקום, מ״כ נצטוו

שיחנו דדך מחקרי עיוני

ר״א הוסיף לבאר שלא מחשוב כי רק מכה אחת משר ספירות, ולהיות כי במצרים לא גתגלה רק הנהגה• מספירה אחת, ני החרטומים במשקוף חכממס הטרו ואמרו אצבט אלקיס הוא, וההנהגה היה רק טיפ אצבע/ לכך לא באו ישראל לכלל אמונה שלימה, אולם א כשעמדו טל הים, אז נתגלה להם הנסנתו ית׳ בעשר ספירות כנאמר וירא ישראל אש היד הגדולה, והו& ממנהגה השלימה בט״ם, ואז יאמינו •בה׳ באי לשלל

אמונה שלימה:

הימה כל מנה ומכה אבל באתת נכללים בה ד׳ מטת קשוח ורעות כפי היפוך ארבע מרננות מולם בכל אחד ואחד, בנאמר (עמוס מ׳) הך הכפתור וירעשו הסיפיס(והוסיפו המקובלים בזה ואין לנו עסק ננסמרומ): אולם כפי שכלי הקלושה, כי מטן אצנע וידמאמר ביצימ, הוא להורות מל הנהנות הספירות מליינים המוזכר בספר יצירה, פשר אצבעות נגד

ארבע. אשל ברמה £תדוים בג &4

י ר״ דרך דרושי עכל דרך לימודי חו=' שיחנו דווקא באומו מקים שפבדי״ושס ישוט במשובה »י י י מ ה ז ' י ; י ל 5 א א 5 מ 5 ל ה ׳ ייי כ ס י מ י י ש 8 ׳ 5 ס י מ 5 יי" ש ממימיה• איכ כאשר נטשה נס, ונחהפך )ה הישיר וכל הכופר במ״ז כאלי מולה ככל התורה כילה נמצא ליסוד אמר, כמו במכת רם, ט המים נתהפך לדם, יש טור מקום להטניש למצריים טל יתר החמש' מצוח הרי נשתנו כל המורכבים בו ליסוד אחר, ומכיש בדבר בינ שעברו, יטלכל מצוה ארבעים חלקות, הרי ממילא

.המורכב אשר ישתנה, נשתנה ״ מאתים מלקית:ה מעלות. ולהגריא מ כל ארבע חלקיו ליסוד הוא על המצרים במצרים היתד, כ

האחר, הרי כל מכה םהיחה, של ארבע מכות, שנאמר, ישלח' ׳ ממנו, והוא, א הימה של ארבע מכות, כ׳ ^ = ״ " ׳ , = ־ ל • " י ^ ״-•ק* ׳-י v - ־ ״ ׳ ״ ״

בהשתנות הדבר המורכב בם חרר אפו עברה חעם וצרה בכל רינה ומפלהר׳ משלחת מלאייירציח »" ־ ״ הכל אנחנו מחריבי ח ר א ב ה י י י י ס י ע •.עברי' ־ - ׳ תידות לי ית׳ על ^,?״ ה - י q ^ a i i M ^ ^ u מ ח ש נ ס י ל ן י כ נ ת = י יחויב ש

קאי אשלמטה והוא, אחר ט ותחנה, ,ים לשלם

כל הארבע יםודוחיוהמורכבי׳ העם שתים, וצרה שלש, משלחת הטוב ממנו מעסק יצימ

Z Z Z ה ת ע ר מ ל אמי ב ף ״ א ע י ר כ א ל מת ועל ינ־לאיח אשר נ«ל. ־, ט ם מ ו ארבעי ק ם ל י ר צ מ א«יי י*י«. ב ) ״1יי״׳־, ט־ ^ : : ״ ם ם מ י ת א T ־ •ה:ם ^ מ « ״ £ ראיי שיחשב למק חמש* .רבי עקיבא אומר מלן שכל מכה לשאול אף אם האמת כןא כי היא יתברך משה רב ן ה, ת ״ ומכה שהביא הקדוש ב , « n f l M , i י ד מ ב

הסמיך זה הפסקא למחלוקת מכות, שנאמר, ישלה בס התן אפו הים ויתר מהנסים׳ ופלאית, אבל מה לנו בזה. ומי׳ ? א ל א עברה מעם וצרה משלחת מ כ ׳ י ע ״ י א י ״ י ה מ י י ק ?

רעים. חתן אפו* אחו{ ־עבךה שתים, העם שלש, וצרה ארבע,* משלחות מלאכי רעים"המש,' אמורי מעתה במיצוץם לקו המשים מכות ועל" הים. T" :י לקו המשים ומאתים מכות במהמפלות טובות למקום עלינו:

ביקש זאת מידו למשיס עלינו חוב מרובה לשלם רב תודות גמולו שנמל לנו, ולנו היי מספיק בנסים שתים ושלפה להקל עולנו טול מצרים ולהיות משוחררים, ולא יותר, ואם הוא ית׳ עשה נפלאות ביר חזקה. מה לנו לשלם, ט״ז בא המגיד אלו לסחיר הטמנה, ואומר

לתרץ סתמי׳ הגדולה. אשר אבות העולם נחלקו במנין המכות מה שנלקי המצרים, אם במצרים או על הים, מאי נימ במחלוקת הזט, הלא מאי דהיה סוס, ולכאורה פלפול שלא לצורך, (ולפעמים ו51ינו 'פלפול חף שלא נ5ודך

אנל למשבר קראי, כמו ביומא ני1ל. מלכישין לטתיל, והשאלה

5W;,p״,k X •ל ־־י •"*"י י־ « ״״י «י *י- יי* «־ » ״ליל־ לא ק. * שנאמר כל

דרך מחקרי.עיוניא מראה רק באצבעו של ית׳, והוא ה מדל רמזו זאת באמרם עתמ־ הקביה להיות הדעה כ״כ סישכי נ י ב ראש מחול לצדיקים.וכ״א מראה באצבעי ואומר כינוי• להמהנה בספירה א׳ נ״כ יהי׳ אמינה מיתה

ו לו: ; ר׳ל ט לעתיד יוגדל ויאמרו הנה זה אלקינו קמ ה אלסיני זה קייני לו ט מ

«4 ארבע אשל גרמה פתחים

דדך לימודי תורני שנאמר ני כמחלוקת הקדומה חי[ צו אצא השבח 0ל רינו׳

המסעד בי5*ת :

ם כי לדינא אולם לדעתי בא זה המאמר לתרץ, מ ולהלכה אץ נ׳מ במחלוקתם, ונס אז בו למסבר קראי, אכל יש גימ להרבות השכח והחהלה אליו ימי כפי קבלת המוב ממט, והוא, אחר כי הוא ימי הבמיה לנו, כל המתלה אשר שמת• במצרים לא אשים מלץ, ועריץ לא ירמנו עד היכן צריכין אנחנו להחזיק סובה כל זמן שאץ אנחנו בקיאין מחלח מצרים מד כמה היא, מיכ ההכרח למ לידע מנין המחלה מצרים בריבוי המכומ, כמוחן ואיכומן, לירע איך לשלם לו יס׳ רב תודוח כפ־א הו ריבר המעלית מהטוב. וה מעלות, מ ביאר המניד כ ריל אל תתמה מל הפלפול הקדום מדיי הגלילי ורימ ור״א מאי m במאי דהוה, מיז אומר, כי הנ״מ לשלס רב סודות אשר יש להמקיס ביה מליט, ועלינו לשלם טל הטוב, כי הבטיח כל המחלומ במצרים והם המכות לא ישים עלינו, איכ כפי

הוציאנו ממצתם ולא פשה אלו בהםשפטים מי:• אלו עשה בהם שפטים ולא עשה

T T : • T : V T T T

באלפיהם דינו: אלו פשה באלהיהם ולא הרג את

- T : V - ־ T T

בכוריהם ד?י זם ולא נתן ד ך ט אלו הרג את ב 'לנו את ממונם י יי תנו: אלו נתן לנו את ממונם ולא קרפ לנו את הים־ תנו: אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה׳ תנו: אלו הפביךנו בתוכו בדךבה ולא שפןע צרינו בתוכו ״ T תנו: אלו שקפ צרינו בתוכו ולא ם&ק המכות יו רכ במדבר ארבעים

סודוה תנו: ריבוי

אלו על

ך דרושי שכלי ד ד •כל המעלות והשובות והפלאות אשר עשה המקום ביס מכל עלינו, עלינו התיוב לשלם תודות ולא להיות כפוי «ובה. והחל להשיב אלו הוציאנו כו׳ דיינו, וביאור *את אבאר כדינמא נפלאה, כמי איש א׳ עישר אבל

יי הי׳ כפרי, ביקש חבן מירי : להיות כי צריך הוא למפות ; מתונת מריעים לבתו, ועדיין

'•הכפרי אינו יודע איך לכבד אנשים ובמה יתרצה '•לסם, במאכלים מפוטמים ..יגמשקאות המתוקים, לזאת יגיקש מהעירני שיעשה כל •הסעודה כפי שיודע וטל •הכפרי להתויר לו כל יציאותיו,-וביקש ממנו, נא אל יעשהחן ו •בפיזור רב הוצאה, . •בצמצום מוממ, כי מדרך •הכפרי הוא כילי גדול, וכן •«שה העירני, וככלות ימי *משתה בא העירני להכפרי :«ס משכונו להחזיר לו

הוצאותיי. עולה סך ארבע «אות שקל כסה, והכפרי בראותו ויזעק, חהה, אתה מיית בעוכרי, צא ותשוב ארבע מאות שקל כסןו מה, הלא יכיל לשכור בער >א זה הסך אורהנד ולקנות שוורים, והעירני השיט, •שימה, אתה פיזור רב אמה רואה בזה המשתה ,הלא

ף ע י

צרכנו שנה

•«כ״פ צריך להיות דגים על •מסעודה תן תודה. והכפרי השיבו מן, אומר לו העירני אמור אתה, האם אינו צריך לשתיית י״ש קידם הדגים אי מרקחת, יכי הי׳ די היי״ש בלא מרקחת או דגים בלא גשר, וכי מאכל בלא משקה האס די למשתה, זמכ״פ הכרת להיות כל, מ״כ אתם צא ישלם אל תממהמה, p בא סמניד לסדר מיטתיי ית׳ להאומה איך כולה היו מוכרחים למובמ האומה ונמצא מל מאימה מוב לשלם מודות, ואומר אלו הוציאנו כו׳

: ק ״ ׳ דיינו בתמי׳ הלא אין זה גאולה שלימה וכן טלם גםיגנון זה ח ולא ם .והמגיד תשב המעלות במספר ט״ו, כי ריב איפר הצלממ מאומה סלם במספר מ״ו, מורן ללבנה שהיאח נ במלואה וטיבה ביום מיו לחוד^ שלמה ישב על כסא ה׳ והיה סיסרא באשלמוסא,• הי׳ •

» 6 דורית

ד 47 ה פתחים כ ם ר ל ב ש ארבע א

י ת ו י ליטודי ת ק יה ובמד״ ואחר שסיפר םמניד כל מ ת כ ה {[ל א כסוטת אחס לאתה שקבלו אכוסימ מפח •צ״מ פר ברן בהמיק, בא לעורר להדורות אחריהם ולחזק .ידים רפוס, וריל המר אמם ראו •כי כמה וכמה

מובומ שקבלו אבוחינו סי׳

ה כוי. ההדגש ם ם ו 7 ש Y ־ ־ ו ־ ־ י • •

^ ילא נחי בזו הפיסקא, . מה 1ו אלו האכילה את ל לנו את השבת * * . שאלה טל אטלת פסח ומצהר פל שום מה, הלא - *י ו ר מ ו T 1 ־ ~ . ״ » « u , " . J

אלו נתן לנו את השבת!ל* מרבנו כך ציה השם לאטל. יאםי י-יי•* .-ייי• * הממם נטלם מאחגו, אלכיס י י ^ ־ - * סבי[ דרכה. והלא יש במצות

י שכלי ש ת דרך ד הרות מאכרהם כמוזכר במדרש, גאולת מצרים בפ״ו לתודש, נרי מעלות מעינ לעזרת אנשים, ט״ו שיר המעלות שאמר דוד בשמה שכרה שימין, והיא נגד שס י״ה אשר נבראו בו ט עולמות עהיז ועה״כ, כנאמר- ט בייה ה׳ צור טולהים: . - . - ** - 5 י w v * י מ ל אהת,~שנרר לאברהם א3»ו מ רק ע

roa ו ספק צרכנו במדבר ארבעים רבן גמליאל כוי ל מ א ן ש ע ל ל ן י ר א י ב מ ד י ! ; א

ר כר ה מרו צ ר כוי מ ן ו י ך ל מ זרפו גוי גדיל, סיבב כמס שנה ולא האכילני את הה כר. ההרנש • על שום מ V v _ f * •-fr-~ 1 J מ כן3 יי ו ל י , וכמה מו11Bt>.״ /ומ ״

איכ צא וחשוב כל הטיבות והנחמות אשר הבטיחו הנביאים להדורוח מל יום המקווה, והכל הבטיחו מפיו •ימ/ כמה רב סוב יגיע

לגו במהרס:גם למדני מזה הפסקא ט :

מרובה מדת מובס ;ממדמ פורטניומ, כי בכל

,מכה שאמר להטת _

כלולה רק מארבע לרעת ריא, או תמש לרעת ריע לא יותר, ואלו בהגעת הטוכ אשר הבטיח לאברהם הבטחה אחה היחה כלולה מחמשה עשר טוטח כפולות•

רבן גמליאל, פסחה צ / מ ו ב׳ על ר זה ט זר מרו •שום מה. מחנא לא רצה לדרוש טעם לכל מצוס

ומצומ,

ד סיני י ד לפנח יש במטה נ ה ״ ־ - *עין ו J ״ » B ד סיני ולא נתן חוקים, כפרה אדומה, ובפרט י ל ו ?]לבנו לפנ אל לנו את החודר, דינו: במצות פסח נאמר זאחי י תוקת הפסח. וא״כ מה זה י י ־ • . ~ נ ״ כ ׳ כ ב ק ו מ נ י ' •

אמר ה׳ עיי משה אלו נתן לנו את לחורה ולא הכניסנו שמיאל הטעם על אכיל״״ רלמא היקה היא כפרה ־ 1 : L לפרטה לא הימה לאד? ישראל** ־־ ־ • אדומה: אולם הגאון רי-א H . " a k י ־ ^ ־ / ת ע ד ״ק מארבע ל

אלו לכניםנו לאךץ:שךאל ולא בנה העיר ספק במצית קימט״ , בכירות. והטעם ט ממל ס׳ על בכורי ישראל ולא ללו את בית הןרךךךך, דאותם כאשר הרג הרג 1 בכורי מצרים, וכל האומה מונדם גיכ מטעם זה קרק פסח לפי שפסח הקב״ה מל בחי בניי כוי, וע״ז השאלה.עצומה, מאיזה מפס יתחייבו בכורי ישראל

על אחת כמה וכמה *טובה כפולה ומכפלת למקום עלינו* שתציאנו ממצוץם, ועשה' .בדוס* שפטים, ועשה באלהיהס,' *והדג את בכוריהם' *ונתן, וקרע 'לנוי' את היבג 1 ם נ ו מ _ v לנו את מ כי מה לט לדרוש והעביךנו בתוכו בחרבה ושקע צרינוס בתוכו, וספק צדכנויבמדבר״ארבעים י מ מ הרינה, ואס המצריים נחחייבו מ

י י* במכה לפי ששעבדו בישראל - - r ״ ״ ״ i T - , . י -י הנקרא בנו בכורו ימ׳ נ פ שנה והאכילנו את המן, ונתן לנו את השבת וקרבנןי לל ^ למה יימתי הישראלים ו ^ ^ נ דד סעי, ונתן לנואתה^רד%והכניסZ f & S T S ״ : ו נ ל ^ לנו את בית הבהירה, לכפר על |ם צעקת נואל הדם, האם נאמר ך ב י ך ד ז ע ר ^ מ א א ל ל ש ה אומר, כ י ל ל א י ל מ ן | 3 ל

' ^ ^ S & * « . א ל תה י מי ס׳ בי ; tilt** *ט הנרצח', הלא מ מ להצו־קיס העלובים ק ה 8 7 אולמ

48 ארבע אשל ברמה פתח וידי,

דרך לימודי תורני מעמיס, רק משוס דכפסחיס (קשיו מ׳׳א) איפליגי כלל וחכמים, להלל הי׳ אכילתן בכריכה־ פסח מצס ומריר ואוכלם כיחד, שנאמר על מצוח ומרורים כו׳ וחכמים פליגי., ולהחבונן סברת המחלוקח ובמאי קמפלנ׳, לדעתי כי בכל א׳ מאכילה;

אלו בפסח, לא יצא ידי חובתג יש לימר או זכר לגאולה או זכר לעבדות, כמו פמח הנאמר בפ׳ בא ואכלחס אותו בחפזון זכר לגאולה כי בחפץן יצאו, או זכר למבדוח כי דרך העבדים לאכול בחפזון למהר למלאכתן, וכן באכילת מצה או זכר לגאולה שלא הספיקה בציקס להחמיץ, או לחם עוני עינדעברוח, ולחם שעבדים אוכלים וקשה להחעכל כמבואר לעיל, וכן מרור, או ובר למכרות ומרירות שמרדו אח חייהם במנודה קשה, או זכר לגאולה כי קן גלות מצרים היה בברית בין הבתרים תנאי מפורש ; ד׳ מאות שנה רק י-קישי השעבוד השלים וימרירות שמררי בקושי השעבוד זאת ירם לנאולה, וזאת סברת הלל הזקן, .שטעם אכילת שלשתן הוא הכל על כוונה אחת,.או לעבדות או לגאולה, לכך היה כורכן ביחד ואוכלן, ודרש הקרא מל מצוח ומרורים יאכלוהו שיאכלוהו בכריכה, אכל חכמים פליגי כי לרטמם אין טעם המצוה שיה ולכל א׳ היחה כוונה אחרת, פסח על שפסח וחמל במגפת מצרים, ומצה, בשביל שלא הספיקה כוי, הרי לכל א' כזונה מיוחדת, ואחר דמצוות צריכים כוונה וצריך ככל אכילה כוונה אחרת, אין לאכלס בכריכה רק כל א׳ בפימ, והכתוב מל מצות ומרורים בא. להורות כי מרור לא בא רק בשביל פסת ובזמן שאין פםת 'אץ מרור, וכ^מת רבא בפסחים, דמרור בזמהיז דרמן (רק «צה :הו*mx דאורייתא אף בומה״ז ממום לאהדר קרא בפ׳ ראה י«יס מאכל מ5ות, ומשמע אף כמקום שאין «פח)« ועיז 3א

torn

ואלו הן, פסח, מצה, ומרור: פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש קים על שום מה, על שום שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו* במצתם, שנאמר, ואמרתם זבה פסה' הוא ל;י אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצךץם •ואת בתינו הציל רקד העם'וישתחוו:

" ־ י -• S — T T I - ד• י ־מר : או לוקח המ5ה בידו ו

מצה זו שאנו אוכלים על שום מה, על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עדי שנגלה *עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם, 'שנאמר,/דאפו את הבצק אשר

ו א י צ ו ה

דרך דרושי שכלי .אולם לדעתי טעס קידוש בכורות הוא כי להיות המזל טלה הוא הבכור באפוד המזלות ומצרים היו עובדים אותו וממנו היה השפעה וחיזוק כוחות לכל הבכורים אשר בארץ, ואחר כי באלהיהס עשה

הוא יחברך שפטים ונלקה 'המזל מלה ונפל שדוד, א״כ הי׳ ראוי לכל בכורים הנמצאים בארן וכפרט בארן מצרים אשר הי׳ חחה מזל מלה להשפיל כוחם והיו כל הבכורים שיים בזה, לזאת בא המצוה לקדש בכורי ישראל, שמהיום יהיו בכורי ישראל. קידש לה׳ ויהיו יונקים השפעתם וחילם מאלקי מרום במרום רוכב שמים בעזרו, אולם , בטעם קיפ לכלל האומה : עדיין קשה לנו סיבת הדבר וטעמו: אולם לדעהי יט) נ הגאונים (והאשכנזי נ מכות בכורות לנמר מיתה זאת היתה מ״י הקב״ה בעצמוו לעיל) ת ר ב בא ס (ונבר הו

המבחין בין טיפה למיפה, אילם טרם המיתה הי׳ נגיפה

עיי המשחית כנאמר ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם, והוא כענין חולה קודם גמר מימה, והמשחית אינו מנתין בין טוב לרע, א״כ היו כל ישראל בסכנת נגיפה וע״ז היי תועלת נתינת הדם על המשקיע להגן מן הנניפה, והוא טענה המניד, פסה שהיו כו׳ על שום מה, ר״ל האמת אין לנו לתפש ולדרוש טעם על כל מציה ומצוה, אכל הטעם מאמר לנו בהורה אשר פסח וחמל על ישראל קשה לנו על שום מה, ר״ל מאיזה סברא היו חייבים בכירי ישראל מיחה ויהיו נכללים במכה ההיא הלא הס היו הנרצחים ומה לישראל בנס ההצלה, וכא מיז החשו׳ בנגפו את מצרים ואת בתינו כוי, ר״ל עיקר הנס לא על אשר לא המית את בכורי ישראל, אבל כי, מנמ העיפה מן המשחית

6 8 אשר

ל ירמה פתחים כה 49 ש ארבע א דרך דרושי שכלי

אשר מיי כולל כולם כצדיק כרשע,-כבכור כפשוט, שהיהה באה מיי המשחית שאינו מבחין, וזה מנפ הקב״ה מישראל ופשח טל הבתים, וזהו סיבת הפסח, וכן לדעתו מצה זו שאנו אוכלים על שום מה, ניכ אינו שואל המגיד טטס לאכילת מצה, כי אין למ לדרוש טעמי המצות ונעו מענלותי׳ כר, זולת אולם כי נמצא במורה במנין מצה דברים כסותרים, בפי בא נקרא מצה בשם לחם מוני, יורה על העבדות והמינוי מאכל שהעבדים אוכלים, הרי מיקר אכילת מצה זכר לעבדות, ובפי ראה נאמר ממם באכילת מצה כי בחפזון יצאת מארן מצרים, הרי מצות אכילת מצה הוא זכר לגאולה, והרי טעמים כסותרים, וא״כ נפל פיחא בבירא, ועתה שואל המגיד מצה זו שאגי אוכלים על שוס מה, ר״ל לאיזה טעם אנו אוכלים אס לטעם עינוי וטבחת האמור בפ׳ כא ואס לטעם הגאולה והחירותה (ונ״מ ללעתי האמור בפי רא לעני! הסיבה, אס למעס העבדות א״5 הסיכה ואס לכעס זכרך נדולה ומידות «'ל), וט״ז בא ר ה ל ב י ס ך ה י ר ת צ ו ר ו ח ל

המשובה מהמגיד בפשר דבר, כי באמת המצה שהיוהי׳ בהם העבדות אבותינו אונליס והם דור מצרים אשר׳ והעינוי ובהם דיברה חורה בפי בת, להם הי׳ זכר לעברות ועינוי, אבל בפי ראה אמר משה לדורות

הבאים

הוציא־ ממצרים ענות מצות בי לא המץ, כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה'וגם צדה לא עשו להם:

אוחו המרור נידו ואומר: מרור זה שאנו אוכלים על שום מה, י . י על שמש שמדדו. המצרים את הי_י אבותינו במצריים, שנאמר רמררי את י הייהמ 'בעבריה קשה בהומר ובלבנים'ובכל עבודה בשדה את כל

עבודתם אשר עבדו בהם בפרך:* בכל דור ודור היב אדם לראות את עצמו כאלו* הוא יצא י ממצרים, שנאמר,'והנךת לבנך ביוסההוא לאמיר בעבור זה עשהיןיילי בצאתי ממצרים, לא את אבותינו בלבד גאל הקדוש ברוך'הואי אלא אף אותנו/אל עמהם, שנאמד, ואותנו הוציא משם למען

הביא

ך למורי תורני ד ד >*חנא לחקור ההלכה אם כהלל שהיו על כוונה א׳, או כחכמים רכל א׳ הי׳ על כוונה מיוחדה, ואמר ממחלהה זו כו׳ שלא צ ו כו׳ בשכ־ל שפסח, מ ח שהי ס ע הספיק כו׳ ממילא מוכח דהלכה כחכמים דאין לאכול

כולם בכריכה אחח, משום דלכל א׳ יש כוונה מיוחדת, *קרא רעל מצות ומרורים קאי שמדור חייב לאכול דווקא בזמן שיש פסח ובזמן שאין פסמ אין מרור, ולזה חזר התנא לשאול איכ בזמה״ז שאין פסח, הררא קושי׳,ו אוכלים ר זה שאנ ו מד בזמן הגלוח ואין פסח מל שום מה, בשלמא לדעת הלל אין הלוי זה בזה, רק הקרא בא להורות שמטה מן המובחר לאכול בכריכה, אבל לחכמים, דקרא אמי שמחר חלו׳ כפסח, איכ קשה למה אנו אוכלים אחר שאין פסח, ונרז בא המשובה כי מרור סמהיז דרבנן, : ורבנן תיקנוהו על שוס שמכרו המצריים כוי ועדיין

לא סי׳ הסח:יב ר חי דו ל דור ו כ בך ת לבנ ד ג ה בו׳ ונו ת אבותי ׳ •לא א ו נ י

!בר ואותנו הוציא בר, ־!;! בזו הפיסקא ההרגש מצום מאוד, כי במשנה (פסחים ; קדז ע״ב) לא הוזכר רק הפסוק והגדת לבנך בעבור זה רק רבא שם בשיס אומר כו׳ ציל ואותנו הוציא • משם, והמניד הרכיב המשנה ומימרא דרבא ביחד, אבל זה המאמר לא את אטסינו בלבד נאל כו׳ לא

נזכר לא במשנה ולא בגמ• בפ׳ מיו מסל׳ חמן ומצה לא הביא רק הפסוק ואותנו הוציא משם, (ני ללפתו רנא בא למלוק שאי! * ב מ ר ה :' ו

לומר והנלמ רק ואותנו הוציא ופסק כרבא להוא בתיה) יאיכ המגיד דלא כמאן, טור רבא גופ" .:סדופ הוסיף מל לשון המשנה שיאמר ואוהט הוציא משם, היאכל תפל מבלי מלמ, הלא צריך לימן טעם לזה.י ולדעתי ט רכא הרניש איך המשנה מביא ראי׳ אשר בכל דור ודור חייב אדם לראות כאלו הוא יצא כו׳ י •• ומביא ראי׳ מקרא רבעביר זה משה ה׳ לי, הלא זה הקרא הוא משו׳ לבן הרשע ששאל מה העבודה כוי

H 7 1 ונצטרך

ה פתד?ימ ז ג ר ל ב ש 0>־ ארבע א

דרך לימודי תורני. ונצטרך להקהזח שיניו כנאמר לוי משה ה׳ לי ולא

ואלו הי׳ שם כי׳ הרי הכל קאי מל אוהו הזמן שיצאו •כי׳ כאומרו לי אלו אני הייה׳ שם הייהי ננאל, אבל שס לא הי׳ נגאל, וא׳׳כ איך מביא ראיה על דורות הבאיס כאלו הס יצאי ממצרים וממשיכה להרשמ להקהית שיטו איך נביא ראי׳, ט׳ז הוסין) רבא דט״כ אן»דהכחיב רימז להשיב להרשע טכ״ז יורה גיכ באומרו בטבור זה משה ה׳ לי, מל כל דורומ הבאיםיאמרולימשה. והמוסת מדהזר מרטיה במשנה חורה ואותט הוציא, והזהיר זאת לכל הדורות הבאים, מאמר כ׳ ישאלך מחר כו׳ ואוחמ הוציא הרי קאי אמחר שהוא לאחר זמן ונאמר ואיחמ הוציא ומאין הוציא משה זה, אלא מדאמר השיי בפ׳ בא והגדת לבנך כו׳ נעבוד זה עשה ה׳ לי הרי בא מ בא לחלוק רק מגיא ראי׳ מקרא ראותנו הוציא על פרושי דקרא בטבור כו׳ טשה ה׳ לי, דלא קאי אאומו זמן שיצאו ממצרים רק על כל משך זמן וא״כ צדק המגיד בסדורו ומתתלה הביא לשון המכנה בכל דור כי׳ שנאמר כוי עשה ה׳ לי, ואל האנור שקאי רק אדור שיצאו ממצרים, והוא תשו׳ להרשע ואלו הי׳ שם בשעת היציאה לא הי׳ נגאל, מיז אמרד גאל, ריל האמת דכקרא ב ל נו ב ת אבותי לא א רומז טל אבותינו כאמרו לי ולא לו, אבל לא עליהם בלבד כי גס טל כל הדורות הבאים והראי׳ ממה שאמרה

לא לו להדשמ, ואלו הי׳

p אשר א הביא אותנו לתת לנו את הV ־ י י ד T T V T 't T T * T ־

ך דרושי שכלי ד ד הבאים אשר לא הי׳ 'בהם .המכרות והמינוי, רק מרגישים נס הגאולה וההצלה, כי אלו לא הוציא כר •היינו גם אנחנו משועבדים ג״כ לפרטה, לזה אמר הטעם על שלא הספיקה גציקם כוי עד שגאלם, וזהו

בחפזון יצאח כר, לכך מצה

נשבע לאבותינו: יאחז הכוס בילו וינסה המ15ת טל הללויה:

- • לפיכך אנחנו ח־בים להודות להלל " ז ן י י י

לעזבח לפאר לרומם להדר (לנצח) לברןך לעלה ולקלם למי עזעעזה'לאבותינו ולנו את בל הנסים האלו, הוציאנו מעבדוו־ז לחרות, בדנוןל^מחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאורנדול, ומשעבוד לנאלתונאמרלפניו ?צירה חדשה

T T-S T י י ־ : 1' י .י ־־ 1 י

יה: הללו ־ ־ י הללויה

ולימד מיז, נמצא רבא לא

זי שאנו אוכלים ג״כ היא זכרלנאולה,וא״כצריךהסיבה,ק פסק רבא בפסהים, - ו וכן מרור זה כוי על שום מה, עיקר טעם לאכילת מרור כבר מפורש מל יי שמרדו את חייהם מאמר (שמות אי) וימררו אח מייהס, אבל מה שצריך לחקור מאץ יצא לחכמי המשנה ששנו במשנה שאץ אט יוצאים רק באלה השנויים שם, בחזרי ובחרחבינא כנאמר שם (פסחים ליש) ואלו ירקוה שארס יוצא כוי ולא זולח הלא כל השטים שם כולם אינם ראוים לאכילת אדם

כי הכל הם משב השדה, והלא בכל המצות צריך הידור טוב טוב הי׳ לזה מאכל יפה העשוי ממיט מרים כמו המאנים המרים, או משקים היקרים המרים מעורב בו פלפלין ובשמים חדים, אבל מררר זה שהוא משב השדה שאנו אוכלים כפי קבלת חדל מל שים מה/ ובא .ע״ז החשו׳ כיי תזיל קבלי כי רוקא אלי עשב השדה, מטכס שנא׳ וימררו בו׳ ובכל עבודה בשדה כד, .הרי העבדות והמרירות העינוי הי׳ בשדה, י לכך

ההכרח במצוה זו ליקח עשבי השדה:

מרעיה במשנה הורה ואוחנו הוציא כוי והרמב״ם ממה רק מיקר ההוכחה השר הוא מקרא דואוהנו הוציא:

לפיכך כד. המגיד תפס ש׳ קלוסין במנין, כלשון המשנה(פסתיס קטיז א׳) וכן דעת המקובלים, כי לדעתם זה ונאמר לפניו כו׳ הוא הקילוס העשירי, נגד עיס ועשר קדושות ועשרה מלולים המוזכר ברמנים בס׳ המדע אישים מלאכים כו׳. אולם הרמביס דל לא גרס רק. ח׳ קלונןין (ובמקום לקלס כתב ולנצח) ולדטמיד שבמה שמוה סידר הרב עיש שבע רקיעים, ומי שוכן ברומו של סולם, והגאון אשכנזי גריס ז׳ קילוסץ, ע שאיק נמחקים, וז׳ קני מנורה ג׳ מימין יג׳ משמאל, יורו מל שש קצוות ושש תוממוס וכולם פונים אל יר האמצעי, כ׳ כולם אליו ימ׳ פונים, והוא הממי׳ והמקיים כולם, הוציאנו מעבדות, חשב בכאן ה׳ סוניהמיג*.

ארבע אשל ברמת £תד1ם 51תי דדך לימודי תו

שקנלנו ממט ית׳, מטהרות הו׳ הוא יצ׳מ, מיגק לשמחה משם ייצא אורה למולם, ומשעבוד לגאולה הוא ט9י .הוא קריעת ״ם, ט שה היתהשמחה שלימה, ומאכל לוד ושלמה אשר הי׳ סיהרא כאשלמית״, ונאמר לפניז לי״מ הוא מל זמן שעשו המגל נאמר שם ויתאבלו שירה חדשה, הוא לממיר כיום המקווה, אז לא תכה ולא שחי איש כוי ובלוחות שניות נתרצה להם, ומאפילה עוד ראשונות רק ניס׳ קיבץ גליות, אמן ק מכה

לאור נחל היא הכנסתם לאת שהוא אור גדול אשר לחזוח:

הערה על הלומת ההלל •ו,

הנואל עמהס, הוא ית' ימלא הבוס מדמעות ישראל, וחביב לפניו מכל הנסכים, ויתנו צהצדיקיס לברך, אנרהס יאמר איך אברך הלא יצא ממני ישמעאל, יידו נמעל הגלות ושפכו כני דמעות כמיס, ואני הגורס לדמעות, ואיך אברך, וכן יצחק, כי יצא ממנו עשו, גלות אדוס, ויעקב כי נשא ב׳ אחיות, וזה ספגם גרס לארבע הצומות ולד׳ גליות (כאשר יבואר בשיר• החשבון), וכל הדמעות הכל אני הגורס, אבל דוד (הוא בסוד מיי) הוא יברך, ואומר כוס ישועות, כי זה הכוס הוא סנורס לישועת ישראל ולגאולתס, כי באלה הדמעות בשס ה׳ אקרא, על חילול השם הקדוש היויקוראיס בתפלתם ובוניה, כן אצה שני הפרקים אשרייורה על גאולת מצרים, והוא קודם הסעודה העתידה, ומפרק י לא לנו פד גמירא הוא יודה פצ הגאולה העתידה, והיא הכאה אחר הסעודה אשר יהי׳ ליום המקווה, והסעודה היורה מל הסעודה העתידה הוא באמצע,

הרחמן הוא יזבנו לסעודת הצדיקים חמן:

ן ההרגשיס, (א) אס אמירת ההלל חובה עצינו נ ו ב ת ה ל נמוזבר בפוסקים, אכל מה ראה לחלוק ההלל לב׳ חלקים והסעודה באמצע, (נ) יהי' לו לחלוק שוה נשוה חלק נחלק, ולא כ׳ פרקים קודם הסעודה ודי אחר הסעודה :ם אמרו זיל (בפסחים קייס) ני לעתיד יעשה הקניה ל ו א סעודה לצדיקים גיוס יגמול החסדים פס זרעו של יצחק, דתן להם כוס לברך, אנרהס צא יברך ני יצא ממנו ישמעאל, יצחק צא יברך כי יצא ממנו פשו, יעקב לא כוי כי י נשא כ׳ אחיות, אמר . דוד לי נאה לברך שנאמר כוס ישועות • אשא ובשס ה׳ אקרא: ולדעתי בזה, ני כל הדמעות אשר ישראל שופכים נגלות הלא הוא ית׳ נונון, כנאמר נודי־ כו׳ שימה דמעתי בנאדך, אולם לא כל הדמעות שוי! ואשר נוטס על גנות השכמה וחילול השש ית׳ הוא המקובל לפניו לא זולת, ני הדמעות אשר האדם בוכה לכבוד עצתו הס גדחיס לנר, והנה לעתיד כיום הנחמה, בסעודת הצדיקים בלויתן וכן דוד

פרי הלוליםד בא להפליג, ט מיקר השכח למעלה למעלה, כן יש הפרש באמונה בהשגחתו ית׳ הללויה. החסי והקילוס לו יח׳ נחייחס רק להאומה בין האמונה הישראלי ובין יתר האומות, והוא כי רם הישראלי, ואליו יח׳ יערב ההילול אשר ישראל מהללים מל כוי, ריל אצל כל הגוים אמונחם כי הוא יח׳ רקי רם, וכופרים בהשגחתו יח׳ טל האפלים, ואומרים רק ד ב . ייתר מכל ההילול אשר בא מאוה״ע, תהו הללו ע/ אתם ישראל מקראי טל השמים כבודו, אבל ה ׳ טכד־ו כנאמר כי לי •בני הללויה, הללו עבדי יי, הללו את שם מי כה׳ אלקינו כי׳ אנחה

ישראל עבדים, לכם ראוי * * \ להלל, ואף כ׳ ממזרח שמש׳ (היינו מכל אוהימ) מ ! ג״כ מהילל שם הי, אכל יש ;

!חילוק והפרש רב, כי רס , , ~ר השמ:ם כבודו: מי ב;יאלהינו,ה?ןגביהי ש א נ ; ן ו ם כ ר ל ^ ג ע ן פירשו ראשונים ההפרש בין לשבת: המשפילי לראות בשמ^םדל, מאשפות £ ובארץ: מקימי'מעפרי ־ י ה י ב לשון ר״ס ללשון ג

־ ! - T T T • • • ו • V ו : T T זהוח, כי ר ס יורה: ; הדבר הנמצא רק • לממלס ירים

ד ללבוש, מ ! ואין למטה כלום, כמו הכוכב בשמים, אבל לשק נוב״ה והאביון הוא אינו מאב רק לחם לאכול ו ; יירה טל הדבר המממיל לממה, והולך בגובהה מד וקי המסרה הפצה ורצונה רק להיות לה זרע אנשיה

7 8 ולא !

י כוי, ה י ב מאמינים. המגגבוה/ הוא יה׳ נקרא בשם , לכך האמינה .המשפילי״ לראית בשמים ובארן כוי, השנחתו ית׳ בעליוניםף מי כ ובשפלים, מקי מושיבי בוי, בא החסד במופת להראות כי רב. השגתתו ימ׳ בעולם השפלים, והוא, כי הלא הלל

^י: ןהי שם * מבורך, מעתה ועד עולמי: ממזרח שמש עד מבואו, מהלל שם יי: רם עליכל גוים יי, על

52 אשל ירמה

י פרי הילולים ולא להיות לה רבת בניס, והוא יהי בגודל השגחתו יעברו והיבשה המלאה, לכך חולי ארץ, לעלה ורגזה מאשפות מרים את האביון, ממדרגה התחתונה שבשפלומ הארץ לקיים מאמר האל ולא אמר חילי הים כ׳ עיקר יישיבהו עם נדיבים לרב. גדולה בגדולות, וכן העקרה היחוד הציווי סיה על הארץ שישראל יעברו עלי׳ ברגל,ה יעקב, כי מעת עבר יעקב ו ל (הירק חסי״ מלפני אל כ ישימה להיות אם הבנים, איכ הדור ראי כי ה השגחתי ית/ כי אלו היה במקלו את הירדן נזר הוהפ המזל והמערכה היה ירים אבי1ן: להועזיבי עם נדיבים, עם ית׳ שהירדן יהי׳ לעולם ע׳

ניךיבי" עמו: מושיבי' עכןךת הב:ת, אם הבנים שמחה,' הללרריג

בצאת יעןךאל ממצר:ם, בית יעקב מסם לועז: ד\תד, ןהודה לכןךעזו, ישראלW הירדן :טוב T ה א ממשלותיו: הים" ר לאחור:* ההרים ךכ,ת באילים נבעות בבני צ1*ן: מה לך הים בי תנוס, הנךךן תטיב לאחור: ההרים תךקדו כאילים, נבעות בבני צאן: מלפני אדון חולי אר^, מלפני אלי3 נעקיב: ההופבי הצור אגם מים, חלמי#

למעינו מים:

משועבד לבניו בעת צרכם, (ההרים והננעות יושינימפכי הצור, כי ממת ההו עברו ישראל בגזרי היס, ושם הוציא להם מיס מהקיס מצורים אשר היו בקרקע הים, ולזאת רקדו הריס וגבמיס, כי אמרו האל ית׳ אשר הפך בים הצור לאגם מיס, כן יהפוך ג״כ כמדבר חלמיש לממינו מיס, ולזאת רקדו ושמחו. (מקונן מראשיטם ע0 «ס שחנן ה׳ לעגל

יוכרהס) :

ראוי להיות הצלחתם לאס י לאס, בסדר המדרגות לא ברנע א׳ מתהום ארעא מר

רום רקיעא: מה לך הים. ארבע שאלות, אל הים, ואל הירדן, ואל ההרים, ואל , הגבעות, והתשובה לכל א׳, י(הים משינ) מלפני אדון, כי בעת הבריאה אשר נעשה אדון על העולם גזר הוא יתברך יקוו המיס ותראה היבשה והיה תנאי מפורש שהים יקרע בעת ישראל

לוקח הכיש טלו ואומר!

ך אתה יי, אמדנו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, ת ב והןיענו הל:לה הזה לאבלים מצה ומרור,' כן j אלהינו ואלוד אבותינו עיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקךאתנ^לשלום, שמחים בבנ_ץ עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים(במוצ״ש איומ^ימ מן' הפסחים ומן" הזבחים) אשר:גיע דמם על קיר מזבהך לרצון, ונודה לך

י שיר חדש על נאלתנו ועל פדות נפשנו: ברוך אתה יי יגאל ישראל:ת רחצה ו ם ו ע כ ב ר ל א י ש נ ס ש ו ת כ ו צ •י הריני רוצה לקיים מ

' : נושלק ידיהם ימברכין • י ה ב י ת נ י כ ש א ו ו ו ה י ר א ב ש ד י ם ׳חיי ק ז ? ל

י נ ^ ו י י ש : ברוך אתה,;י אלהינו מלך העולם א ך ר 3 מ ר ו ז 1 ח ׳ ו ן ס נ נ ו ד כ ף ע ס כ מ י , נ ה ף

: ם י ד ברוך אתה יי אלחינו מלך העולם בורא פרי במצותיו וצונו על נטילת ;

: מוציא ז 9 מ • ושוהה בהסיבת שמאל ואיני מברך אחריו: יאחוז המצות שלשתן בדו, והפרוסה בתוך ב' השל*מוס

7 4 דברך

אשל ברמה כז 3? שימשה הכריכה, כרי לפעור נס היא טס הכריכה):

• כירך אח״כ יקח כזית מ! המצה הגי, וכזית מזרח, ימובלו

בחרוסת וכורכן יחד, ויאמר: זכר למקדיש כהלל, כן עשיה הלל, בזמן שבית המקדש היה'קש,. היה כוךןי פסה"מצה ומרור ואוכל בידוד, לקע מה

"י שנאמר על מצות ומרורים יאכלהו: ויאכל בהסיבה, הגאון יטכיז:

שלחן אחר הסדר יאכל, ונוהגים לאכול ביצים מבושלות, תרגום ביצה ביעא, דבמא רחמנא ופירףן כדאיהח בירושלמי, וצלי המנהג בקצת קהילות שלא לאכול אפילי צלי קדר, ושה צלוי כולו כאתר מדנא אסור, שנראה כאוכל קדשים במוץ, ולא ימלא כריסי ביותר שלא יאכל

אפיקומן אכילה גסס:

עודך טרם אכילת אפיקומן שהוא זכר לפסח, יערוך שולחנו בתורת אכילת קרבן פסח ,ייאמר כך: אכילת בשר הפסח בליל חמשה משר של תרש האביב מצוח משה מן המורה, שנאמר ואכלו אה הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו, מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע, לפיכך אס הקריב שלמי מגיגה בארבעה עשר, אוכל מהן תחלה אח״כ אוכל בשר כפסח כדי לשטע ממנו, ואם לא אכל אלא כזית יצא ייח, ושניהן אינן נאכלין אלא צלי אש, וצריכין ברכה לכל א׳ בפימ, על הפסח אומר אשר קדשנו במציתיו וצונו לאכול הפסח, ועל החגיגה לאכול הזבח, הפסח שמון הלל באכילתו, אין צולין אח כפסח על גבי כלי אבן או כלי מתכות ולא בשפוד של מתכות, כיצד צולץ אומו מביאין שפיר של רמון תוחבו ממוך פיו מד בית נקובתו ותוחב כרעיו ובני מעיו בשפוד למעלה מפיו של טלה, ומולהו למוך התנור והאש למטה. אין הפסת נאכל נא ומבישל,

ואינו נאכל בשתי חכורות, ואין מוציאין מחבורה לחבורה, ולא האוכל רשאי לאכול משני פסמיס, שאץ נמנץ על שני פסחים כאחת, ואינו נאכל אלא למנויו (בשעת שחיטה), ישראל מהיל מהיר p בריס, וכשם שמילת

בניי

ייכרך, יתהא כוונתו. על העליונה ביחיד:ך העולם המוציא לחם ל ה * אלהינו מ ת ך א ו ר כ

:} הארי ' מן

*לא יאכל ער שיברך ברכת אכילה מצה, ויכוין על הפרוסה:

ה צ מ

זה יאמר קודם הרתיצה משוס הפסק:: ׳ ו :ממומ״ז לקיים מצות אכילת מצה לשם יקבה׳׳ו נ

רכוץ לקיים מצות עשה שבתורה בערב תאכלו מצות, ויברך:

ך העולם אשר קךשגו ל .ברוך אתה ן; אלהיני מ: ה צ ת מ ל י כ ו וצונו על א במצותי

ואחיכ יבצע כזית מן השלימה וכזימ מן הפרוסה, ויטבלם במלח מיפ האר״ דל ויאכל בהסיבה, ואס הפסיק

י באכילת הסית יומר מכדי אכילת פרס, לא יצא:

ד מרו

מצוד, מן המובחר בתזרס, וגמלין גלחים דווקא, וכקלחין (הוא מה שגדל למעלה מן הקרקע), בי! לחים בין יבשים, אכל לא כבושים, ולא מבושלים, ולא בשורש שלהן, ונוטל כזית חזרת (תזרת גי׳ תיר הרד בסוד שוקיו עמודי ,שש* יעד היד אתפשטת) וישקענו כולו בחרוסת (נימי תיר ס״ש היא .בינה׳ ט״ה) ולא ישהנוו וינפץ החרוסת מעליו שלא לבטל טטס מרור, ויאמר: נ: ׳ ו ממומ״ז לקיים מצות אכילת מרור לשם יקבה״ו כך העולם אעיר קדשנו ל ך אתה יי-אלחינו מ ת ב

לת מרור \ י ו וצוינו על אכ במצותיT - • ־ T • ״ T ־ 1 I - I

ל מלילות הקריין הגאון מליםא אוסר מלצאת י נ \ 7 ב ! י י י בו ידי מרור, מדאמרינן (בברכות ליס אי) . גרגלירי ללפהא פרמינהו כו׳ פרימת זוטא מברכין שהכל משום דאשתני וכיון דאשמני לברכה מכיש לגבי מרור : כדמשמע (שם לימ בי) ע״ש, ואף למאן דמולק שם

דמברכין בפהיא מטעם דפרמינהו כי היכא דנמתיק סממי/ הוא משמם שכתב הרשב״א משום דנשתמ למילוי וזה לא שייך רק לענין ברכה, אבל מרור כל שנשהנה מרירמו מברייתו אין יוצאין בו, (והגאון מווילנא) התיר רק הקפיד שלא למלול ער אתר מרבית כדי שלא יפינ טעמו. (ולא ימיח ברבר שאינו ממנין מצה ומרור עד

5 7

ברמה ואם הס פלפה שאכלו כאחת אומר המנרן !

נברך שאכלנו משלו: וממין ברוך שאכלנו משלו והעובי חייגו: 1חוזר המנרך ואומר. ברוך שאכלנו משלו וכמומ־

חיינו: ואס הס השרה בני אדם שאכלו כאחת אומר המנרך;

נברך אלהינו שאכלנו משלו: יעוגין המסיני! ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובםובו חייגו ן ימוור המברך ואומר ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חייט־

ייייי *-» ברוך הוא וברוך ?ומוי: ברוך אתה אלהינו 'מלך העולם׳ הון אתי*העולם כלוי בטובו בחן בהסד וברהמים, הוא 4נותן להם לכל בעזר, כי לעולם חסדו. ובטובו הנמל תמיד לא יחסר לנו ואל יחסר* לנו מזון לעולםיועד, בעבור שמו הגדול, כי הוא אל י זן ומפרנס לכל ומטיב לכל, ומכין מזון 'לכל בריותיו אשר ברא. כאמור יפותה"את ידך" ומשביע׳תן: אה לכל חיךצון: ברוך אתה' גי

הכיל:ך » אלהינו, על עזהנחלת לאבותינו,- נ1ךה ל ארץ חמדה טובה וךהבה, ופל ^הוצאתנו » אלהינו מארץ מצרי,מ, ופדיתנו מייית עבדים,ך ת ר ו , ועל ת ו ת בבארנ מ ת ח ועל בךיתך #T1H - 1 ־1־ נT1 • ־ T V ( ו * 1- ו

שלמדתני, ועל חפןיך שהודעתנו, ועל ח;ים חן וחמד #ח1ננתנו\ ועל אכי^ת״מזיון' עיאתה זן׳ל כ ב ל יום ובבל עת ו כ ומפרנס אותנו תמיד, ב

f t — T ג T » • T T • • f t

עזסה: ועל חבל ןי אלחינו' אנחנו מוךים לך, ומבךכיםייאותך, יתברך שמך בפי כל חיי*, תמיד .לעולם' ו?גד. ככתו4 ואכלת ושביעת וברכת את יי אלחי4

: -Tl v T י IV VI •־ Tt-;T:TT: r

?ל הארץ חטובה אשר נתן לך: ברוך איזה

54

בניו וממ־יו חפככחי מלשחוט הפסח כך ממכבמו מלאכול בו, זוהי מציח אכילת הפסח, הרחק תמו

לאכלו נמיר מקדשנו במהרה בימינו: וטוב לקרות מאמר מסי הזוהר (פ׳ בא ליח א׳)

מ בסיב היום אתם יוצאים, וכחיב הוציאך ה׳ י נ ת י אצהיך לילה, אלא תנא מיקר דפורקנא דישראל לא הי׳ אלא בלילה, דלילה שרא קטרין ומביד ניקמק ; ודינין, ויומא אפיק לון בריש גלי, ההיד יצאו בני ישראל ביד רמה למיני כל מצרים, וטור לילה שראקטרין ועבד ניקמין ודינין, ויומא גלי ופרסם ניסא :

;ונוקמא דאתטכיד, ההיד יצאו י ביי ביד רמה, וכתיב מצרים מקברים את אשר הכה ה׳ בהם בל במר, דא הוא פרסומי ניסא, אמו ר׳ חייא ור׳ יוסי אשתסחו

קמי' ונשקו ידוי:

צפון לאחר נמר ססמודה אוכל כזיח מצה השמורה חחת המפה זכר לפסח הנאכל מל השובע, והסכמח אחרונים

לאכול ב׳ זימים, ויאמר: הנני מוכן ומזומן לקיים מצות אכילת אסיקומן:

ואסמכוס אמ״ע לשמוט מביר הגדול ובלאו דלא תסור, לשס ימוד כוי, ויאכל בהסיבה ויהי׳ נזהר לאכול קודם חצות, ולא יאכל בשני מקומות אפי׳ בחדר אי, ויש נהנו לאזור תנורו וליקמ מקלו ומנעליו כרגליו ולומר וככה תאכלו אותו מחניכם כו׳ פסח הוא לה', ואחר אכילת אפיקומן אין לאכול, אבל לשתות החיי מתיר,

והימב׳ז אוסר:

ברך דיני ברכת המזון

יגביה הכוס מן השלחן טפח ובחמש אצבעות, ודוקא ביר ימינו ואצבעותיו זקופות למטלה, ואך כל אחד מהמסובין יאמר בלחש מם המברך כל מלה ומלה, ויסיימו קודם המברך, כדי למנות אמן מל כל ברכה, וטוב טין הוא הבטה״ב מברך כדינו וכהלכה, ויהדר מחחילמ הסעודה נ׳ לזימון משוס הלל, ואח״כ

יאמר: חמומ״ז לקיים מצות עשת של ברכת המזון שנאמד.

ואכלת ושבעת כר לשס יחול קב״ה ושכינתיח כוי: המברך אומר רבותי מיד וועלץ בעגמשען

ומונים אומרים יחי שם יי מבורך מעתה ועד פול0:

a יד

:רמה כח 55 הטוב, ןהטטיב לכל, שבכל יום ;י1ט, הוא הטיב הוא מטיב, הוא :;יטיב לנו, הוא גמלנו, הואלחן ולחםד ולרחמים, גומלנו, הוא .יגמלנו לעד, ' ולרוח הצלה י והצלחה, ברכה ןיעיועה נהמה, פרנסה וכלכלה, ורחמים וחץם ושלום וכל מזב, ומכל טיב לעולם אל ןהסךנו: הרחמן, הואתברך :מלוך עלינו לעולם ועד} הרחמן, הוא י ב^מ:ם* ובארץ: .הרוןמן, הוא :עזתבח לדור מריש, ויתפאר בנו לעד ולנצח נצחים, ויתהדר

- I • t *1 • X 4 • *־ ־" • • 1 ** X - 1 •

בנו לעד, ולעולמי עולמים: הרחמן, הוא' י י " 1 I " T • T ־ X X

יפרנסנו בכבוד: הרחמן, הוא.ישבור עול הגרם: ו מעל צואךנו, והוא יוליכנו קוממיות לארצנ הרחמן, הוא ישלח לנו ברבה מךבה בב:תי עליו הרחמן, הוא נ ל שלחן זה *אכל ע הזה, / יעזלה לנו את אליהו הנביא •זכור לטוב, ויבע1ר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות: הרחמן,

־ • 1 x ; 1 1 י• T r י

הוא :ברך את (אב־ מורי) בעל הב:ת הזה׳ ואת ואמי מורתי) בעלת הבית הזאת, אותם ואה

י ) x - -ד • - נ• • 1 י 1

ביתם ואת זרעם ואת בל אשר להם, אותנוX V X — Y ־ י־ י 1 X V I T |

ואת בל אשר לנו, כמי שנתברכו אבותינו אברהםx T * ־ : י ; • * : X v I T ־ x 1 1״י

:צחק דעקכ, בכל מכל כל, בן יברך אותנו בלט :הד, בברכה עלמה, ונאמר אמן:

במרום .ילמדו Tעליהם ועלינו זכות שתהא למשמרת'שלום, ונשא. כרכה מאת ;י וצךכןה מאלדד ןשענו, ונמצא חן ושיכל טוב בעיני אלהיט ואדם:. י«ב» הרחמן, הוא ינחילנו ליום ?!זבלו עובה

T ־־ - v : ׳ ־ ״ - IX י־ - X

ומנוחה, לח״.: העולמים:ב: ו טו הרחמן, הוא :נהילנו ליום *בל

הךהמן הוא ;זבנו לימות המשיח ולח? העולם הבא. מגדול ישועות מלבו וע1ע1ה המד

v v; ״ ן י • • x4t ~

למשיחו לדוד ולזךעו עד עולם: ntoip של1מ !ימרומיו הוא יעעזה שלום עלינו ועל בל ישיךאל

: ן § א ו ר מ א ) ^ ידאו

אשל • אתה », על הארץ ועל המזון:

ם נא יי אליהינו, עליע*ראלעמך,:זסל יתי&ליט ח ד עירך, ועל צ«1ן משבן בביךך, ועל מלבות בית דוד מעידזך, ועל ך,3:ת הגדול ןהפןמעז, שנקרא >צמןז עליו. אלחינו אביגו רענו זוננו

- — X• 1 • « י T T • 1 1 1 י • J* V י

. פרנסנו וכלבלנו והרויחנו, והרוח לנו יי אלהינו• ״* t T| V ־־ « I J ־ J "ו • •י ״ ו " 1 1 - 1

אל תצריכנו יי אלהינו, נא, •,מהרה* מכל צרותינו. ו ':לא לידי מתנת בעיר לדם, ול^ לידי הלואתם, כי

• 1 r x T ־ x ז " x x x ־ - — » ־

'אפ לידך המלאה הפתוהה הקדושה והרחבה,x1 x1xx 1 1 x - ז T ־ * ! t v ו *-•

א נבוש ולא נבלם לעולם ועד: ל * ה: נשנת איתרים ז

רצה והחליצנו יי אלהינו במצותיך, ובמצות יום• ו • ן I v י ן « ן - 1 11״ J ־־ 1־ • j X יי י

ל והקדוש הזה, בי מ ג ת ה ב # השביעי הל וקדועו הוא לפניך, לעזבה בו מ י:'>יו־פ זה ג

X ג * v x 1 « י X • • *

.ולנוח בו באהבה במצות ךצ1נך, וברצונך הניחא תהא צרה ויגון ואנחה ל לנו יי אלהיני• *

x x t v5 T • n - I T ** ז "• 1*-־ י י ז

"••ביום מנוחתנו, והראנו יי אלהינו, בנהמת ציוןד#ך, בי .אתה ( '•:מיךך, זבבנ:ן ירושל:ם עיר ר

היא בעל הישועות ובעל הנהמות:X T ־ - ־ 4 ־־ ־ ־

;!•אלהיני זאלהי אבותינו, יעלה ויבא ויגיע ויראה* x״ l - י -t T ; V I י ״ **־ " ' י* • י ג

וירצה וישמע ויפקד ייזכר •זכדוננו*> j • * - X • " י ! T •I ״ X י I י־ T—ג

.:ופקמנני, הברון אבותינו, וזכרוין משיה בן דוד ;עבדך, ןזברו־ן לרר׳צלים יעיר ,קדשך, 'הברון ; בל עמך בית :עזךאל, לבניך לפליטה לטובה, 'להן ולחסד ולרחמים, לה;ים טובים ולשלום, ביום .: חג המצות הזה. זכרנו י; אלהינו. 'ב1 .לטובה. 0 ופהדנובו לברכה. והושיענו בז לחיים ט1בים.ובדבר

- j • • » - 1 « • 1 x x i • *•U x

׳.יעזועה ורחמים חום וחננו, ורהט עלינו והודיענו,בי אליך עינינו, בי אל מלך סנון* ורחום אתה: | ך | ובנה יךו^ל;ם עיר הקךעז במהרה בימינו ן ןרו

אתה בונה לרחמיו ירושלים. אמן: :I ברוך אהה % אלהינו מלך העולם, האל אבינו. בוראנו גואלנו יוצךנו ו נ ר מ jv מלבנו או רועה :ק1ךאל, ה$לןי נ ע ufi•^ I לןמע !עקב, ת

ז 7

56 אשל. ברמה

קאי טל נאולמ מצרים...וחצי השני קאי על גלותנו וגאולהינו לעחיל לכן מחחילין נשפוך חמחך שאין ממרימס קרני הצדיקים •מל• שיכלו הפושעים/ לכן

I מחחילין גשפוך חמחך, ואח״כ אומרים לא לני

שפוך חמתך אל הנרם אשר מ* ידעוך ועל ממלכות" י אשד בשמך ל** כןראו: כי אכל את י?ר(ב ואת נודע השמו: שפך עליהם זעמך ודורון" אפך ישיגם: תךרוף באף

ותשמידם מחדות• שמי יי:*י • • • •

הלל מוזגין כוס רבימי וגומרין הלל, וראוי לאומרו קודם חצומ:

יראו את יי קדושיו כי אין מחסור ליראיו: כפירים רשו ורעבו ודורשי יי לא יחסרו כל טוב ג הודו ליי כי מוב כי לעולם חסדו: ברוך הגבר אשר יבטח ביי והיה

יי מבטחו: פותח את ידך ומשביע לבל חי רצון: העי מוכן ומזומן לקיים מצות כוס שלישי מארבע כוסות לשם יחוד קודשא בדיך הוא ושבינתיה על ידי

ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל: ברוך אהה ןי, אלהינו מלך העולם, בורא סדי

ושיחסו כהםיבה, אחיכ פיחחין הדלה להראוה כי ליל שמורים הוא, ואחר ששתה ג׳ כיסיה שהוא ננד נ׳ כוסות שנאמרו במצרים, ונגד ג׳ מלכיות שמכרו, אז אומרים שפוך כעד כוס ביל ה׳ ויין חמר מלא מסך: ולהנאת מווילנא אומרים כאן שפוך כי/ בכלי שיהא שייך אחר זה לומר לא לני ה׳ לא לני כי ספהיק באכילה, והמעה שמפסיק אח ההלל שחצי הראשון

שיי הילולים לא לנו. החסיד מיה בא מזה המזמור עד סיף ההלל מנין קללה הוא, אבל החסד יספר שנרכ יהיו לברר כל עסקיו מעסק הגאולה האחרונה, ואשר מוכרהיס להיות עיטיהס באין פה ועץ ואוזן, והוא הוא או זרמו יבא ויגאלנו, והחל מחחילה לחזק ידים אחר שנשאל לכעובדיס, אחר כי הם לא יושיעו אסכם רפיח, כי טכיפ נהי׳ בטוחים בקץ אן! אם חלילה לא איכ מה העבודה הזאח לכס שאחס עובדים להם, יהיה לנו זכות מצר כשרון ממילא ישימו יד לפס באץ ;מעשינו, כי הלא הוא ימ׳ לא לנו יי לא לנו,׳ בי לשמך תן כבוד, משיב הרי הם כאלמיס,

S £ S M י ר # ה ^ ט * ל ע ף ר ם ״ ל ״ ע * ^ ^ ? י כבידי אשר בגליה, ישמו מדם, איה •נא אלהיהם i ואלהינו כחרשים,ולדעתי כי בנבואה הקדיש להיית מחולל בגיס׳ בשמים, בל אשר הפץ עשיה: עצביהם (ירמי׳ ב׳) נאמר כתובם ר גוי אלהי י • י הדר ההמ ־ " ־ . 1 ״ . י - , א ^ ׳ ל ר נ א ל וזהי אמי למ כסף וזהב מעשה יךי אדם: פה להם והמה לא אלהימ ועמי ש נ נ א י ס ל ׳ ^ 6 ל פ כ ו 3 נ ל

מצד כשרון מעשינו, או ולא המיר כבודי נר, ייש״י מצד מקיה הגמול הטוב שיגיט פי׳ כי יש אומומ שמובלים לו יס׳ כמכור שיגאלנו, מכ״פ מור יש בחי׳ שיבא לאש ויש שמובלים למים, ויודמים סיס מכבים את לגאלנו מצד ג׳ בחי׳, א׳ כי לעמך חן כבוד, כי האש ומכ״ז חזקים באמונתם ואמם כוי, והכרגש מבואר ואיכ מהזה להלל אותם. ועמעתי ממורי הריי ניע מה יעשה לשכינה הקדושה המחולל, ב׳ מחמת חכריו הלא המליפו את אלהי אמת, יעל נרז נצשיו גס בינ ביאורו, כי הנביא בא ליסן ממס מדוע הוא מקנא טל ישראל .עובדי מיז יחר מכל האומומ מעיז גועיי! במקדה ביאור כי עיקר הקינוי טפל מל איש המקנא על אשתי ט מזנה וצא מל פילגשו ני מזגה, וכישראל נאמר

ימב׳ המרובים, נ׳ לאמתת דבריו אשר הבטיח 'עיי נביאיי להטיב לנו לאחרית מבראשיה, וזהו על הסרך ועל אמתך, אשר הוא יהב׳ אמת ודבריו אמת, והיופי מל גביהם, החילול שמו הקדוש, כי למה יאמרו הגוים כוי, כמוהם נו/ הראשונים הרגישו, מה ראה

לול המטיה לקללם שיהיו מושיסם אלמים וחרשים, והקביה וארשמיך לי לפולס ואוסיע בנלר הפילנשימ ועיפ חקירה חפן בישובו של עולם, והגאון'אשכנזי ביאר, כי לא אשר חקרו הראשונים הלא כל •עיקר ענץ מעיז אשר

ד 8

•אשל גרמה כט 57י הילולים פד

דשו מדור אנוש הי׳ כאשר הכירו כ׳ יש אלוה מליין ממירים את אלוקי אמת ומימים י לצבא השמים, מה/ ר״ל גבוה מטל גבוה, ולדמתס הסכלה הי׳ הפלא כטיניהם איך לי מה אין לי לקנאות סליהם כ׳ והמה ט, די לגודל רוממותו ישגיח מל השפלים, לזאת טשו צורות אין בקרבם חלק אלוהות, אבל תמי. המיר כבו לכוכבים אשר בשמים, והם יהיו כמו אמצעים והס החלק אלוהות אשר בקרבם קדיש ומשפיל כבודו ית׳ ומכניע לשר וכוכב, ע״כ .ולא ידברו, עינימ להם ולא ידאו: ראו; לקנאות עליהם קנאה

אזנעלהס ולאי^זמעו, אף להם'ולא יךיחוץ \'ידיהם ולא ימי^ין, * רגליהם ולא .יהלכו, לא ידונו בגרונם: כמוהם יהיו עשיהם, כל אשר י בוטח 'בהם:> שרם ומגנם הוא: ישראלי בטח ב בית"אהרן בטח^מי', עזרם ומגנם הוא: ן.ראי יי' בטחו ביי, זעזךם ומעם הוא:בךך ; , ךאל עז ת; ת בי ברך א » זכרנו ;ברך, ;ברך ;ךאי ;;, הפןטניפ ; j ת אהרן ת בי א עם הגדולים: יוסף י; עליכם, עליכם ועל ברכשי: ברוכים אתם לי;, ע?זה שמ:ם ואךין:: ם ד ן נתן לבני א האך ם ל;י, ו דד״מ:ם £מ:מה: ל יוךךי דו ^ כ " , ה ד ל ל ה י ם , לא המתייה: טעמה ועד עולם הללו ואנחנו נברך' יה, '

גדולה כי וכן לא יעשה:הוא אשר ביאר החסיד כזה ו כמוהם, ריל אס העכויס להם עצביהם כםן4 וזהב והם צורות .לצבא השמים, הגם כי פה להם ולא ידכרו כו׳'אינו נוגע להשפלת כבודו ית׳ כי כמוהם יהיו עושיהס כל כוי, ר״ל גם הס כמותם כי אין בהם שורש אלקיס בקרבם, אכל אתם ישראל אשר אל חי בקרבכם ראוי להיות לבמוח בה׳ וכן ביח ישראל

בטחו בה׳ כו׳: ה׳ זכרנו יברך בו׳ברך כי׳. ואנהנו נ מוען החסיד בעד כניי כי ראוי לנו לנמלי יח׳ חטיבה מול חטיבה, כי אחר שמחסדי הגדול הבטיח בכל מקום אשר אזכיר כו׳ אבא וברכחיך הרי חיכך! לזכירה ניכיר מברך אישנו, עיכ ואנחנו כנ״י' מה נעשה להחזיק לו טובה אין לנו כח

׳ מעתה ומד מולם: אלא בפה, כי אס נברך ט׳ קולי. (בפסחים קי״ח ב׳) דרשו אהבתי ט אימחי אני אהובה לפניך כשעה שישמע'אח קולי, וביאורו לרעתי עיר אמרם זיל, כי פעם א׳ל (יפיוכו טיף השמיה י ק ת ה נאמר עוף) השמים יוליך א ידיו ממיפ מוליך ק5א לנ!וו/יו ודנעיוזיו, ופסס ניומר נת;ה. עלי בקילה עינ שניותימ, וביארו החילוק כי אית הקו״ל קול הידוע מנח וצועק על גלות:השכינה•>כי י\ המזי«ל 0׳ נתריוה של 02 הוייה היורה על שכינה תחיוה, ו*ועק י על ה׳ קדושות הוחסר מאיומ נאשר ינואר לקמן כשיר המשכו{) .זה הקול •רצוי לפניו, אבל קרל סתם, ובקראו• ניתר

גרונו

אהבתי כי ישמע ןי את קולי תחנוני: כי הטה אזנו לי ובימי אקרא:

אפפוני ברכה, ותיק* כששם ה׳

יקבלו השפע מאים וישפיעו להם, וכן מבואר ברמב״ם בריש הל׳ עכרם בטעות דור אנוש, ועיו הקשו לשאול מדוע יקנא ית׳ מיז ומה לו בזה אס אנשים עלי ארץ יחלקו כבור למשרתיו אשר במרום הלא מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, והס העמיקו בתירוצם, ואולם אני אסביר סברתם בדוגמא., י אס איש מאנשי תיל המלך עומד בבית ולבוש מלבוש ההדיוט, יא׳ משרי המלך עובר לפניו מחוייב להשחחוח ולכרוע לפנ־ו,אולס • אם הוא לביש בלבוש המלך וחוחם המלך בראשו, אז ; אפי׳ אס יעבור המשנה

י לפניו ויפול לפניו ארצה אי יסור הכובע אשר חוחם .המלך בו ויכניטם ארצה יי לפניי הלא דמו בראשו, כי

; T T יאמרו לו שוטה מי התיר י י . לך להשפיל ולהכגיט החותם המלך לפני המשנה, ככה האומה הקדושה הלא יש בהם כרינ אשר חצובה חלק

אלוה מא״ס, ודיוקן המלך הצלם אלהיס מל פניך, ומלכם . בראשם, הלא אם,ישתחוה ויכניע נגד הכוכב הגדול או השר הנדול אשר בשמים, הלא מכניע את חלק . אלוקיה, ודיוקן המלך, לפני הכוכב והשר, אולם יתר האומות אשר א־ן החלק אלוקית בקרבם, ואם יעבדו לכוכב ושר אשר בשמים מחמס כי הם משרת• מלך הכבוד ועושה אותם אמצעים מה לו בוה כי ניכר גדולת רבו מנדילת העבד אשר מכניע אליו. והיא טענה י הנביא, ראו גא אתם מם ה׳ עליכם יש לי ייתר לקנאות כי תעבדי לצבא השמיס יותר מאוהיע, כי •אם ההמיר גוי כוי, דיל אס המצא ימצא כי הגויס

• הית 8 1

58 אשל ברמה

ק י

פרי הילוליםא ח / צועק מל המחיה ומל הכלכלה כי העם אומרים כי מקוים הס לעהיב, אפל מ גרמו למלאות אפמו מ

ג *5, ט נחסר, זה הקייל שנאוי לפרי •מי: אולם בעת משפה ולחין: והרב המורה (היא פיב) מ ^שראל מסגלים מורה וממ׳ע והס אהובים לפניו יח׳ האמונה ברבור לבר, רק סליי במיון ובהשכלה, אולם 1סק בסי' קייל סתם אז ג״כ המסיר אומר האמנתי כי ארבר, כי יש לי אממס אמימי י ״ ז נ ^ ק ׳ אס א י אפ חז

אפפוני חבלי מות, ומצרי שאול מצאוני, It %F£lי 5 צרח ינון אמצא: ובשם י אקרא, אנה » מלטה נפשי: חנון ;י וצדיק ואלהינו מרחם:' שמר פתאים' יי, דלותי וליי יהושיע: שוביי נפשי למנוחיכי, כי.יי ןמל"עלןכי:'בי חלצת נפשי ממות, את עיני מין דמעה את תלי מדחי: אתהלך לפני;י, בארצות החךם: האמנתי כי ארבתי אני עניתי מאד: אני אמרתי בחפןי כל האדם כוזב: מה אשיב ליי, בל תגימולוהייעלי: כיום ןשועות אשא, ובשם" ;י^ארךא:̂י אשלם, נגדה נא לכל עמו: נךךי ל̂י המוחה ?הסידיו; "אנה יכןד בעיניי * בי אני עבדך, אני ?בךך בן אמתך, פתחת למוסרי: לך אזבח זבה'תודה, ובשם י אקרא: נדרי* אשלם, נגדה

נא

לשון,אססלן*או,למנומיכיי. אשר אינני מפל רק על גשם גופני מולך ממקום למקום או מנוחה והשבתה מן המטעה, מיז אומר זאח אמרמי בחמזי אשר כל ההדס כוזב, ר״ל שהכלי אדם לשבר אה כלשון מ האוזן, ולצייר ממהיב בתואר הידוע לט ובמושכל ודמיון, הבל באמת עיקר העהיב אני מאמץ אשר הוא דבר אשר מין לא ראתה, ולא יצוייר כלל לדבר במוצאומ המבטא:ב. בזה ממזמור מה אשי השתטח החסיר לימן תודות לו ית/ מל כי הוא או זרמו נבחר להיות נואל לדק לעתיד והוא יהי׳ נושא כוס ישועות. בררי, התנצלם זה החסיר לפניו ית׳ מ כי לא קיים גדרו אשר נדר לאביר יעקב לבנות ביח

שומע ורצוי לפרו למלאות משאלומיט, וזהו אמרם זיל אימתי אני אהובה לפניך ומכר טלינו אות האהבה ממט ימ׳ טלי, בזמן שישמע אס קילי, אן* אס אץ לי מררגס הקויל רק מדרגת׳ בשם ה קיל. צרה כיי ו/ השתוקק זה המסד כי מיס לסיית כל ימיו ירדפהו אויביו והי יושיעהו כדי שימי׳ לי פיפ להורות לעניו ימי וכאמרי אך טוב ומסד . ירדפוגי כל ימי מיי, ריל במה שיררפוסו כל ימי חייו הוא אצלו טוב וחסד, מחמס כי 1ס יגרום שיודה לפניו יפי, וכן אמר בכאן כי מם שצרה ויגון אמצא •יגיע לו המועלה כדי שכשםה ט ל ה בר מ ס׳ אקרא. אנק כוי, השתטה נפשי חנ החסיד לפניו יהי כי אופן הצלתו מן ארביו יצילו יה׳ לא יהי׳ בדרך נקמה, כי ימימם וימחן ראשם כי אז

לשמו ימי כנאמר (ההליס קליב) אשר נדר כוי אם אבא באהל בימי כו׳ עד כי אמצא מקים לה׳ כוי והרי לא קייס ולא בנה הביה, ע*ז התנצל הלא כליי לפניי כי דעתי ירלוני לשלם נדרי, תו ה להמי ת ו פ אבל מה אעשה אם יקר כוי ה אם הוא ימ׳ בטצמו גזר שלא יבנה הבימ כי אם אמריי מוהו ואנוס היא ורחמנא פטרי', ואןז כי אני קשרתית ח ת במוסרות קשרי הנדר שאקיים, אבל אמה פ, כסרח לי בעצמך הגרר, ואם באמס יש בו למוסריי נמוד מילול נדר ומצד הרין נדיב סרט, מיז אומר , — — -ל ה ואביא קרבן פי ה, פי ? ד ו בח ת בח ז ם במהיב ובהשארת הנפש כי היא הדבר אשר לך אז ד ס סאפה ואי אפשר לכה האנושי להשיט, ואן* הכל אני נותן פורה לס׳ כטובה .כרעה כי למס ־ק לא י

..., — כי .. לא יוכר חמלה והצדקות ממנו ימי, כי יאמרו לא בעבור מציקות והחמלה העל כל זאמ רק מחמת רשעת הגוים סכה אותם ואדרבא יהי׳ ניכר כאכזריות ממנו, «״כ ביסש שהשם ימלט נפשו באופן שיהי׳ חנק ה׳ וצדיק״ ולא חלילה כאכזריות להכות רשעים מכת מותתי בי כי באמס לא יחפין במות הרשע: האמנ אדבר כוי כחפזי, אחר שהחסד ע״ה השתטח על עה״ב כאומרו שובי ששי למנימיכי וכן אחהלך הו׳ גארצית המיים, והכל סיבב טל פהיב ורכים מהעם

אשל ירמה פרי הילולים

־בעיני מה שלא אבנה מכ־ת בחיי. עוד אומד החםיך יבא בכןענס קיו אס נעת מלוה אשר מיצר לנו ירקי לה' אשלם, ר*ל אן! אם לא אקיים הנדר שס י״ס משתמש ואס אנחנו קוראים לו בצרותינו ואז ר 1ד בעודי בחיים יש לי מקיה לקיים הנדר בירושלים של קראנו בשם י״ה ועכ״ז ענני במרחב ייה, מכ״ש לעתיד/ כי הוא רגל רביעי שה׳ לי כעוזרי שהשם יהי׳ בשלימוח, ה׳ לי כוי ואני מעלה, והוא בחצרות בית ה אראה, כי מדרך הצדיקים כשרואים הנקמה בשונאיהם אז סם יראים שמא נתמעט מיי זכיותיהם, כענין שחצינו כא״א ע״ה חמר נצחון ד׳ מלכים נתיירא מד כי הוצרך ימ׳ להבסיחו אל מירא אברם אנכי מנן (בראשית ס״י א׳), אבל לעתיד לא אירא אפיי אס אני אראה בשונאי א0ב לחסות כו׳ מסלמם. טו!/ החסיון והבטחון מבטו סס ב׳ ענינים מחחלפיס, חסיון נופל על מי שלא הבטיח לחנרו כלום להטיב לו, אבל מחמת כי הוא יודמ כמדמ טיבו כי אך טוב אז חוסה בו, ובטחון הוא במי שהבטיח לחברו כפירוש שייטיב לו אז ביטח כי בבירור שיקיים הכטחחו, וע״ז אמר שסוב לחסות כה׳ אף אס לא הנמיח הוא ייתר סוב מאדם המבטיח לחברו וזמרת ומכש״כ שגם הוא יח׳ הבמימ לכנ״י להמיב. סבוני גס סבבוני, התחיל החסיד לברר מופת ממנו עצמו על חסדיו ימי המרובים, כי הלא כולם סבבוהו לדוד ורבים קמים מליו להדיחו ולהפילו, ואף כי הי׳ להם מענה כי דהעיה נכשל בא״א ומכי! יהי מזרני שאכלל בשבחיו מל כי זכיתי כי קול׳ יהי׳ באהלי צדיקים/ נאשר הבטיחו שבכל רינה ט בתי ננסיות יאמרו ס׳ חהלימ, והיחה זאח מחמת כי פחח לו שמרי צדק וקיבל התשובה סמנו וע״ז אני אורה יה. זה השער לה׳, עסה הפליג החסיד במעלת

החשיבה

נא.לכל עמו: בחצרות בית בתוככי ירושלע, הללויר׳:"׳ יי."

ןזללו את » בל גוןם, שבחוהו כל האומים: בי גבר עלינו חסדו, ואמת יי* לעולם.

• WW1 *8 T T - T• * ־ ג

הללרה:

הווזלין כי טוב כי לעולם חסדו: יאמרנאמ&ראל כי לעולם רופדו; ^קבילעולםדוםדו; יאמתנאךאי^ כי לעולם חסדו: מן'המצר קךאתעח׳ ענני במרחב חיו: י; לי לאיאיךאימהייעשהלי אדם: ^ לי בעוזף, ואני אראה בשנאי:"טוב לחסות בי/ מבטוח באדם: טוב לחסות ביי מבטוח בנדיבים: כל נרם סבבוני, בשם ין'כי אמילם: סבוני גם סבבוני,* כיי אמילס: סבוני כדבורים בשם י דועכו כאש קוצים, בשם יי כייאמילם: דחה דחיתני לנפול, ויי" עזדני: עד

• T • ־ד ך-זו־ד » ״ : - T ן * -

•במרכבה, ושם יהיה הקיום בפעולה רוחנית, ומל כל :.-אלה הללויה אהלל אותו

: . ית׳׳ בי גבר כי׳. הללו ט הראשונים הרגישי •איך ׳ציה החסיד לגויס •והאומות ט יהללו וישבחו •לה׳ גמבור כי גבר סל ישראל מסרו, ואם ראובן-בשממה שממין מאי איכפת: ולהגאק **•טבנוי ׳ י ל •דטהי/ מ דיר ע״ה כרוח קרשו זיח למאומה הישראלי שהם לא יחנסנו בהילולם לסי כאשר מתנהגים כל האימות, כ׳ מדרך האומות ;אשר יהללו את ה׳ הוא י־בסיותס בהצלה ובהלוחה, ואז יהללו כל הגוים לה/ ני אומריכ כי נכר מליט מסדו קבלנו התסל ממנו, ] אולם בימי הרמה הס בומסים ולא יהללו כלל ולאאמת זהו דרך האמה, כי ו ,.: ה׳ לעולם הללויה, ריל

•אכל עיקר האמת כי אנחני צריכים תמיר להללו ית׳ וכשם שמברכין כו׳ ילקבליטה• בשמחה, ע״כ אתםי אל חי אלמד אתכם איך תסללו איתי״ ואומר » ׳ כי לעולם חםדו, בכל מלה ימרה, ובכל מוח־ מ משן הזמן למולם תמיל תהללו אס שם ה', יכן ביס : ישראל ביה אהרן טלם מקבלו זה הלימוד, יתהללו

: ׳ למולם את סj המצר. סחידל החסיר לנחם כניי בגאולה העתירה Q t ;

שאז ימיי השם שלם וכסאו שלס וה׳ יהי' במזרינו,

אשל ירמה 2רי הילולים

התשובה כי רבה היא, והוא,. כי כבר ביארו ראשונים הוא ימ׳ הגוזר, יא,ה כי הוא דבר אשד נפלאת בעינינוה הי, ש כי בבהמ״ק היה ייב שמרים פמחיס מסולשיס ליוצא .כי אין השכל .מסכים, ט״כ אם זה היום ד ונכנס כאשר סידר סרמב״ם ומבואר במה׳ חדות/ אולם שהתשובה יועיל ראוי 'להיות ננילה ונשםהה בו, הפשפש אשר הי׳ לשער הגדול לדרוס הי׳ סגור כי אחר כי יש לנו הקנה להתקרב אליו בכל מת אן* אם אלו נחשא נתרצה אליו בחשובה, אולם צריך האדם לבקש עזר. מאלוקיו על ההשובה, והבא לטהר כו׳, וכאמרו במדרש פתחו לי פחח כמחט סרקיית ואני אפתח כפמחו של אולם, לזה סידר סתסיל שכ״א יבקש אנא כי׳ להושיעו ילהצליתי

שישוב: ברוך הבא. טההיסילר החסיל במת תבלי משיח אשר יהי׳ רב פחדים ואימוח ממלחמות נוג ומגוג, ישית מצות לכל א׳ וא׳ על כל מי שיקרא, כי בשם ה׳ ימלט. אל ה׳ אל הוא מלח חסל הגמור הוא יאר לנו ויסר מאחני כל הפגעים. אסרו הג, וכמו שאוסרים הכבש לקרק בימי החג ויעלו אוחו עד קרטת המזבח שמקריבימ אוחו לריח ניחוח לה׳ כן ס*םרו כל רמייניכם ימגמס לבבכם הכל שיהי׳ לרצון לפניו ותזכו לאורו של משיח כלי פסל ופנס. והזהיר החסיל שלא תהי׳ כל מנמת התשוקה לימות המשיק בעבור שכל א׳ יהי׳ לו רב הצלחות ושפע מוב במסיז, אבל עיקר התכלית יהי׳ כי יתגלה אלהותי ימ׳ למין כל/ ויוכל לרוממסו בלי מונע. ומ״ז יהי' החשןקמ להיות אלי אתה ואודך, יתברר לנו אמתה אלצוהו ונודה איה!. וע׳׳ז הודו לה׳ כר, ראוי לנו להללו ולהודות לו מהיום מל מכלית הטוב המקווה: (נס אני אודה לסי;( שפזרני למכר אברהם בסיומא יימ״ר שאזכה'לזה אמן

ה וזמרת יה, ולחי לי לישועה: קול ת וישועה*באהלי צדיקים* ימין;י עשה הלל: למין'יי רוממה, ןמין ןל עשה חיל: לא אמות כי אחיד,5*ואספר מ^שח לה: יסוד לסתי יד,* ולמות" לא נתנני! פתחו לי שערי צדק!"tai בם אודה לה: זה השעד* ל;י, צךיכךם יבאו בו: אודך כי״עניתני, ותהי לי לישועה: איד אבן מאסו'הבונים! הןתה לראש פנה: *אבן מאת לי היתד, *זאת, היא נפלאת בעינינו: פאת'*זה היום עשה

ילל! נגילח ונשמחה בו: יי. אנא ;דועיעהןא;%א3א;ה1עזיעהןא: ^איהצליחהנא:• גתו י י ת י כמ מב ו נ ם ;J בדכ ^ ברוך י הבאי בג בעבותים עד ה ו ר ס , א ו נ ל ר א ר אל ״ה ואוד^׳ אליהי ת : אי אלי א בח כןךנו־ת המז ארונןמ^: איי הודו לי; בי *טוב, בי* לעולם,

הודי הםד1ו ד ו ה

המלך ס׳ צבאות בו יבא (כמבואר. ניהזקאצ מיל יבמדות «״ד ימנה ני) וביאורו, כיכמה שערים יש לארם אשר ;

יכנס זיקרכ אל מלך הכבול. . שער התורה/ שמר התפלה, צרקה, וכמוהו יתר 'מהשערי/ וכילם הם מפולשי' ופתוחים, כי כל הפמליא של מעלה מסכימים כי המס שערים צודקים גס ע׳׳פ השכל. אולם שמר ההשובה הוא דבר היוצא מחק השכל, ארם מיפה סרוחה כי ימרה בממ״ה הקב״ה, האס יועיל לו כי ישיב ויאמר חטאתי כוי האס בזה יתרצה עבר אל אדוניו/ והמופת כי במת הבריאה שאלו לחכמה ולתורה ולנבואה על הנפש החיטאח וענו ואמרו נפש החוטאת תמות או המין* רעה או יביא קרנן, זולת הקניה השיב יעשה השובה ויתכפר, לכך נגל זה הי׳ זה השער בררום

סגור רק המלך ה׳ צכאוה 0 יבא, כי ע״ז השער הוא לבלו יס׳ הסכים לא זולח: ודע כי החסיר בחוה״כ ביאר כי התשיבס לא גחייחל רק לרשעים מיכרי עבירה לנר אכל גם לצדיקים כי כל ימיהם בהשובה (יעיין במהיה ביאורו ומה שכתבנו פ״ז שים עי>ד פליי), וזה אומר מחסיר ממעלת התשובה. כי זה השער המשיבה הוא לס׳ אשר ה׳ צבאות בו יבא, וצא לרשעים בלבל נתייחד w השמר אנל גס צריקיס יבאו בו, ומסיים עורת ה׳ היתד. זאת, ר״ל כי מל המשיכה א החמיר מ

L ft

א 61 ה ל מ ר ל ב ש א

; כי לעולם חפרוj בי לעולם חקרו

הראשונים לחאחדונים, אלות כל בדיות, אדון כל י"הולדות, "המהלל ברוב התשבחות, המנהג עולמו בחסד, ובריותיו ברחמים. די עד, הנה לאיינום ולא •;ישן, המעודד .ישנים והמכןיץ נךךמים,(מח?-, מתים ורופא הולים פוקח' עןךים וזוקף כפופים) והמשיח אלמים, והמתיר אסורים, יחפומך נופלים, ותוקף כפופים, והמפענח: נעלמים, ולך לבדך אנחנו מודים. ואלו י י ס כי לעולם ח: פינו* מלא שירה בים, ולשוננו רנה כהמון ו ' ך 9 ם ה ? 1 ע י ל כ

גליו,.}שפתותינו שבחי כמרחבי רקיע, ועינינו יי מאירות כשמש י י וכירח׳ }חדיני־ פרושות יי כנשרי שמים, ורגלינו קלות באילות, אין' אנחנו *מספיקים, להודות לך .;י אלהינו ואלהי אבותינו, ולברך את שמך מלכנו, על אחת מאלף אלף אלפי אלפים ודבי רבבות פעמים!'הטובות נסים ונפלאות שעשיית עם *אבותינו ועמנו. מלפנים *ממצוץם /אלמנו ;י אלהינו, יימבית עבדים פדיתנו,* ברעב" זנתנו, זבשיבע כלכלתנו, מהרב הצלתנו, ומדבר «?טדעןי\ ומחלים ךעים ורבי*ם ונאמנים ךליתנו: עד *'הנה עזרונו רחמיך!'ולא עזבונו השדיך יי* אלהינו, ואל הטשנו י•

T • : ־ • : " ! • V : T : I v T - : T ~

: ה1ת ל;י בי טיוב כ• לעולם חסדו; הודו לאלהי האלהיפ בי לעולם חסדו: הודי לאד1נ,י האדונים . 2י לעולם הפדוג לעועזה לנפלאות/דולות לבדו בי לעולם הסרו לע1עזה השמ:ם 'בתבונה . בי לעולם הפרי: לרוקע הארק על 'ך-מ;ם י בי לעולם ספדו:: ת פ למ1&ה אורים גדולים .בי לעולם ח את השמש לממשלת ייום בי לעזלפ הפדו:

I ~ T I * ״ V V I 'I I •* v — .V

את הירח וכוכבים לממשלות בלילה כל״ה:T ־ י ־ I T ־ : « V : - T I - " T יי -

למכה פצר;ם בבכוךיהפכפ ויוצא ןשךאל מתו

ביד הזמה ובזרוע נטויהT I ־ J • lTT־־» T i

לגוזר :ם פוף לגזרים והעביד יעזראל בתוכיי

: בי לעולפ חפרו ןנעד ןךעה וחילו ב:פ פוף בי לעולפ ד1פדו:

למוליך עמ1 במדבר למכה מלכים נדולים

ויהרוג מלכים אדירים־ T I יי ־ י ־ י י —

. לפיחון מלך האמורי ולעוג מלך הכשז

זנתז ארצם לנהלהT —.- נ T I - I - T J

׳נהלה למגוךאל עבדו שבשפלנו זכר לנו

T -י 1 » זי » v י דפרקנו מצרינו

ל בשר כ נ1תז להם לT T T נ v V I «

•הודי לאל השמים

: בי לעולפ הפרוI - T »

בי לעילפ חפרו:t ־־ T J

: בי לעולמ חפרוI ־־ T t •

בי לעולם חסדו:J ־ T :

בי לעולם חפרו; בי לעולם הםדו: בי לעולם חסדו: בי לעולם חסדו:

ו r־ - 1

כי לעולם חפרו:J ־ T ! ־

בי לעולם חסדו: 'נשמת כל הי, תברך את שמר יי אלהינו, בי לעולם חסדו:

ורוחי כל בשד, הפאר ותרומם אלהינו לנצח. על כן אברים שפ לגת בנו, זכרך מלכנו תמיד! מן העולם'ועד העולם ודוח ונשמה שנפחת באפינו, ולשון אשד אהה אל." ובעלעךיך אין לנוימלך* נואל שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו וישבהו״ :;ומושיע, פודה'*'ומציל ומפרנס ועונה ויפאר־ י וישוררו וירוממו ויעריצו ו:קך̂ילל«ה י כ . ד ^ו ו נ ן ומדהם, בכל עת צרה וצוקה. אין לנו דמליטאתשמך^כך 1 מלך" עוזר* וסומך * אלא' אתה:״ אלה• ילך'יוך>וכל לשון לך תשבע, ובל עץ י

י תצפה־ 5 י * 8

אשל ברמה לעמוד הגדול והקד#1, ומעולם וער עילם

: ל אתה א

יהללוןד י אלהינו על בל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי1 ךצונך, וכל עמך בית .ישראלי, בדנה יודו ויברמוישכתי ויפארו'וישוררו וירוממו ויעךיצו ויקדישו ולמליפו את שמך מלכנו 5"תמיה״כי לך טוב לדודות ולשמך נאה לומר, כי מעולם ועד.. עולם אתה אל:*ברוך אתה ;י׳ מלך

מהלל בתשבחות:'T : • - T t :

עי קודס שינרך יאמר הריני רוצה לקיים מצות כיס רבי של ארבע כוםות ליקבה״ו כר, ויה• נוע0 עד כמנהו.

וחוזר ומנרן :ך אתה % אלהינו מלך העולמ בורא פרי ת ב

J ן פ מ

ושיחה בהסיבה (כן דמח הכיח ירש״ל רעב׳! אבל מהר״ס היה שוחה אחר אדר במלוכה) ואח׳כ יברך

ברכס אחרונה מל היין:ך אתה יי אלהיט־ מלך העולם על הגפן ועל ץ ך ב פרי הגפן ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה, רחם יי אלהינו עלינו רעל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מזבחך ועל היכלך. ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו. והצלנו לתוכה ושמחנו בבניגה ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובסהרד. (נשכת ורצה והחליצגו ביום השבת הזה) ושמחנו ביום חג המצות הזה. כי אתה יי טוב ומטיב לכל ונודה לך על הארץ ועל פרי הגפן. ברוך אתה יי על הארץ ועל פרי הגפן:

נרצה

m לעמה הבאה ביתעזלים: ; ״ד T - T ־T T * T ״

(א) חחר ד׳ כוסות אינו רשאי לשתיה אלא מיס, יהיה מי בשיל טייא וקחפ׳. (כ) לא שחס ד׳ כוסות in לא

אכל

• הצפה, וכל ברך לך תכרע, וכל קומה • ירפניך תשתחוה, וכל הלבבות ייךאוך, ץ׳ןבל קרב י וכליות 'לזמרו לשמך, כדבר '׳שכתוב, כל עצמותיי תאמרנה יל מי כמוך. מציל עני *מחזק ממנו, ועניי ואביון מגוזלו, שועת ענים״אתה* תש*מ> צעקת הדל ;י: תקשיב ותושיע*: מי לדמה לך ומי לשוה

לך ומי ':ערך לך, האל הגדול הגבור .והנורא אל עליון קונה שמים וארץ: נהללך ונשבחך ונפאךך ונברך את *שם קדשך. כאמור, לדוד,' בדכי* נפשי את״יי,י T • •ד ו • - נ • * נ : T T I V !IT

וכל קרבי את שםקדשו:SIT ~ י Tl: T 8 ־ ,

ת עזך, הגדול בכבוד שמך, הגבור מו •האל בתמי לנצח והנורא בנוךאותיך. המלך היועב על

כסא רם ונ&א:r • ז T י ־ •

שוכן עד, מרום וקדוש שמו. וכתוב, רננו צדיקים בלי, לישרים *נאוה תהלה: בפי :שרים תתרומם. ובשפתי .צדיקים תתברך*. ובלשון הסירים תתקדש.

ובקרב קדושיםתתהלל: י-ובמקהלות רבבות עמך בית יעזראל, ברנהל דוד ודור. ב ך מלבני ב מ ןתפאד # הובת בל ך\ציךים, לפניך » אלדךנו,ואלהיר לרומם א פ ל י ח ב ^ אבותינו, להודות להלל ליעל כלי דבירי •להדר ולנצח לברך'לעלה'ילקלם, #יר1ת ותשבחות רוך בן ישי עבזןךמ^יחך: •עכן :׳*תבה עומך ל??ד מלכנו, האל,' חמלךם ובאך7*כי לך נאה, הגדול והפןדועז, ב$מי * אלהיני, ואלחי אבותינו, ?ציר יעבהה, הללגבירה,תהלה ו ה. המרה, עוז וממעזלה נצה, גך| ןתפאךת, כןך#ה ומלכות.'5 ברכות 'והודאות,

8 8

י 63 * ירמה ל י א

נזכה לעשותו:זך שוכן מעונה, asp קהל עדת מי" מנה, בקרוב נהל נטעי כנד, פדויס

לצק כרנה:

ל היי! כשסך הכיס קור:! (ח) ואס אחל שקידש ע שמימה, או הפסיק בדביר, יביא כוס אחר ומברך נסה״ג ויד קידוש נבר יצא. (ב) ואם אין ל! אלא כיס ח׳ מקדש עליו, ולא ישעיס עד שישסיך מחנו לכוס אחר, ועיעס מנוס שקידש עליו אח״כ מיסין} מהשני מל הראשי! לחקן פגימחו ולהעמידו מל שימורו, ואם לא הי׳ ממחילה אלא רניעיח מצומצם ימזגנו במים. (ג) ואם יש לו, רק ב׳ כוסות יקחס לקידוש ולהבדלה,

וחמר מדינה לבהמי):

;אכל מצה ומרור או לא אמר ההגדה ולא עשה כסדר הזה אץ לו תשלימין, וע׳ז נאמר מעווח לא כוי, אבל ירי חייב מצית אכילת פת ולקביע סעודה בליל יו״ע על לחם יין יש לו השל:וה ביוס כמו בשבח. (ג) ייוס אין לו יין בליפ מקרפ על הפח וחולק מצה אמצעית ומניח פרוסה כין ג׳ שלימוח, וחציו האחר מצניע! לאפיקומן, 1מניח החצות מטלות ואוחז שלשמן ומכרךהמוציא ויניח ילו עליהן ער שגומר הקידוש ומברך על :

6כילח מצה ואוכל, ואחיכ מטבל הירק ומבכפ״ה ואח״כ מגביה הקערה ואזמר כ״ל וגו׳ ההגדה עד גיי, ואמ״כ מכרך מל המרור יאיכל, ואח״כ כורך מצה ימרור יאוכל: הסל סדור פסה כהלכתו, ככל משפטו ״. וחפןתו*כאשר זכינו לסדר אותו, כן

ךהי בךןצי הל;לה:לה; $שתכר 1יכלי קדש גהרגיבו בלי

t נ1שע מב1ר אליות פותר בפתיתי ל^ה &גאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה:

T ־ד • ז ; - T : • • י - י T T J •

רהי בהצי ד,ל;לה:לה: עיוךךת נצחך עליו בנדר שנת ל;

מךיהיחךרוןד לשומר מה מלןלה: צרה ב>ט1מר ושה אתא במר וגם י לילה:

1T. - J » V T T T ״ - T—

רהי בהצי הלןלה: כןרב יום אקזר הוא לא יום ולא לילה *

ךפ הודע בי לך הי;יפ אף לך י׳לןלה •י אומרים הפכןד לעירך בל היום וכל הל;לה:

תאיר באור יום חשכת לילה:

: ה ל ; ל י בחצי ה ה (בליל ראשו! אול־ריס זה) ובכן י

אן רוב נסים הפלאת בלןלה: בראש אשמורת זה הלןלה:

«ד צדק נצהתו בנהלק לוי לילה י. ויהי בהצי דילילרי י

דנה מלך גרר בהלום הלילה: : הפחךת ארמי באמעז ?ללה:

:דע1ר ישיךאל למלאך !יוכל ל1 ל;לה; דחי בחצי הלילה:

•זרע בכורי מתרים מהצת בחצי הלילה:ד 1 " י ־ T J - ו T ־ •־ ־ ־ 1 י

חילם לא מצאו בסומס בלילה:T l ־ - T i J r T T ־*

.טיסת נגיד הר1?מת פלית בכוכבי לילה:

ויהי בחצי הלילה:

רלתי בחצי ד׳לילה4• י?ך,ן מחרף לנופף אווי •היבשת פגרי: בלילה:

3ךע בל ומצבו באישיון ל;לח:-לאיש המידות ךז ןחזות נגלה בל;לה:

בח פפה: אמרתם ז (באשכנז אומרים זה בליל שני) ו* * * * *

: ח ס פ : ךלתיו דפקת בהום היום ב ח פ פ :אומץ גבירותיך הפלאת ב: ח ס פ 1ךאש י בל מועדות נ&את פפח : הסעיר נוצצים עגות מצות ב

ר ערך פסח י ך jn זכר ל£ו ר י 'גלית לאזרחי חצות ל״יליפפח: ואיל ה: ואמרתפ לבה פסח: ת פ ואמרתם יזבח 3

« V J יי־־־ ־' *־ 1 י -

5 7 זועםי

84 אשל ירמה

: nps ואמרתם זבה : ה פ נת־ פ ד נפה עו ד פ עוד היום בנוב לעמו

: ה ס פ ה לקעקע צול ב ב ת ד כ £פ י­ י ׳ • ~ — I.—•:ן - • T i T T -

ה : ס פ ן ב ח ל ש ת ערוך - צפ­ה הצפי: ח פ אמךתפ זבה פ ז

: ח ס פ ה צום לשלעז כ ס ד קהל בנםה ה: ח ס פ ת בפי! המבזים ב צ ח ת רעוע מ tftn מבי

ח : פ פ א לבוצית ב י ב 'שתי אלח רגע ת- f - * ן * T " י v ז « »• 5

: ח פ להתקךיש ך1נ 3 נך בלי ך ותרומ ןמי ך ז ; תפ: ח ם ואמרתם זבח פ

העדה השירים

. : ח פ פ # י א זו?3מו מדומים ןלוהטו ב: ה ס חלץ לוט מהם ומצות אפה בקץ פ

: ה ס פ ך ב ד ב ע ת מיוף. ונוף ב מ ך ת א א ט א ט: ח פ ואמרתם זבח פ

: ח ס ת בליל שמור פ צ ח יה ראש בל און מת בדם פםח,׳ ח ס בביר על בז בכור פ

V T ־־ I " ־ T ; 1 • • -

: ח ס פ ת לב** בפתחי ב ת משחי . לבלתי ת- V - - T 1 * T • i - • • • 1 • :

: ח ס ואמרתם זבח פ: ח ם מסגרת םגרה בעתיותי פ

: ה פ ן בצליל >&פ1רי עומר פ ה מדי ד מ ש נ: ח פ שורפו מעימני פול ולוד ביקד יקוד פ

נחל א0 תוכרו ראשונוה. (לעיל כשאלת תס, כי ירעים בקול מל גולל החררה והנטשה 5;כרון י5״מ, וכי תמשי נורא הוא,זוזקיל כי/ כי רב קסגורי׳ היה והלא לגבי ננורתו איש הלא כלא >השג<׳ וקלמוכיות החביננו (בתשובה, כי בי עלייי) מחמס כי במרום ממריא. שרים מיל שרים, אוהבים מול אויבים, ומדיין לא פורש אופני האמה לאות.

אס לזכות או לחוב: 1היוהר מוקשה מאמרם זיל, כי הקביה הראה עצמו מל הים מכור עושה מלחמה, והוא מהסלא העצומה, מלך ישראל וגואלו, אחרי מי אחה רודף, פרעוש רטוש, או יחוש נוחש, וכל דיירי טנמא כלא, ומה רמוה יערכו לו, כבחיר עושה כר,.אס כרוח פיו/ פרטה וחילו ואלן) כיוצא בו יבוטל והי׳ כלא היי. עתה יצא בעל השיר בשירו לפרש מערכת המלחמה מהמליצים מול מריצים, יהאמתלייומ משגי צדדי המערכה.

מזכים מול מחייבים, והכרעה זכות מקול ה׳ בהדר, הדודאים נחנו ריח ופרי עץ הדר:

׳״בידיעה כתחילת, כפי שבארנו בדרושים על עיר בארנו כי על כל מרכבה ומרכבה למינו יש חיסס, מל מרכבה הקדישה חותמה ב׳ צוחיוח, כ״י, ורמזו ז״ל (סיכה ) המזבח היי מושמין כמין כ׳״י, כי המזבח הי׳ מכוון כנגד מרכבה הקרושה, יעל מרככס ההיפוך, חותם א״ף, ע״ר אמרם זיל ג׳ פתחו באך הנמש כי/ כי מזה המרכבה שירם ינקת אוהיע. אולם באדני שם לבל יאמר האומר כי זה המרכבה של יניקת האומית ידיו רב להם נהשפטס והס שולטים לעצמם כחזון ומחי׳ די סיפוקם, חלילה הכל צריכים למארי דה־טא, וכולם יונקים דרך חלין»גוגה' ממרכבה הקרישה, (נכו־ ומנה לה םניכ, ובסוד ותקם נו׳ ותת! הרן.

לביתה והי! לנעריתי׳), יזהו אמרם זיל, לך ישראל הדומים.׳ לך לילה, ף א , / ה ליום, הבנים בניי, מחת כנפיו י גם האוה״מ הדומים כי׳ ויניקשם מהמרכבה אשר חוממה ״אף״ ג״כ כפוך תחח ממשלחו והשגחחו יתברך

ומלכוחו

ף לך לילה. מקרא כחוכ, לך יום א ובמדרש, לך ישראל הרומים ליום, ולך אוה׳״מ הדומים לצילה. והכוונה כי במרכבה הקדושה יש רכיב ריבוא מחנוח (רנ׳׳ב אלקיס רבותיס) ולעומת זה במרכבה ההיפיך נ״כ כמספר הזה (רניכ פימה יי־יילי) מלאכי חימה ורוני, ובהיות כי פרעה וכל תרטימיו, עת ירדו ללחום עס ישראל על הים, טשו בלהטיהם להוליך כל המרכבה שלהם הרין והרוגז (בסיד ייאסר את ,רכבו״), אולם לא בשליחות, כי ששה נחסר מ״י־כב״ ני(שיה קשורין בפרולא, והס ק5ף אף נו׳ וכסול ויי!ח שש מאות רכב במור, ני כאשר גצקיז התיכת «רנכי ששה, אז נשאר המספר רי״ו כמנין ״נהור״ והיא .מהיל הקשה, ״והיא ״רחום ״יכפר די" יי״0׳ לעומת זה גס הוא יפ׳ הראה כ״בהור׳׳ עושה מלחמה,ועמדו למערכה רי״ומהנות מלאכיחסד.

8 8

הערה השירים לג 65ה בס״ד, וזה החלי: י ה ו ל י א ל כ ת ש ו י ד ו מ י ל

חי :

מול השיר דופק ומלכוס! בכל משלה, ומשילחן גבוה זכו:

*להיות כי אלה השירים ארבעה (הגבורות והחפזון , והחשבון והפלאית) כולל הויכוח 0ה

׳ ימה שיהי׳ אס בגאולה העברה יצ״מ, ואם בגאולה האםפו לוכמיס, קבצי נבונים, מה שניקרה אחכה י « , (מאיצה ה־וכדה) אודיע, ומה שיקרה אתכם פ ׳ כ ח ו צ י נ ח ו ט ך ף ר ל 3 , י ל ה כ ה ׳ ו ס ו ן ק 0 ס ה ל י ח ע .

ם (ניאולה הטתייה) אשמיע: י מ י :יבואר בס״ד. לזאה יצא הלבלר בקולמסי ובעל כאחרית ה זמיר בשיריו, לבאר היעב בס׳ המרי שסר בדרך

לימודי שבלי אלוקיהף (כעצ השיר כשואל ומס צנעוג), השאלה העצומה מאמר הנפש. עתה נשאל לאבינו הקדיש, ההול וההדר, י י ה א מה זה אמרם ז״ל הניאה הקביה מל הים אשר מעטרים ככל יום לחי העולמים, לך ה׳ הגדולה כבחור עושה שלחמה, הלא הוא אדיר : וא׳׳ס ליכילחו, לך ה׳ הממלכה כי כל בשמים כוי, ממי הוא עולה יעס מי יצא מלך ישראל ללחוס, וכי שמשון הנבור ונאה 'לך ביוחר, אס מאצילי מריס או מוותיקי ארן,ק ואלה פורשי כנפיס, יצא הלא 'ואבית חקילה ר

מבני ישראל כנאמר (יישב שיר הגבורות תהצות ישראל)׳ וזהי סענסם' אף כי דגול במלוכה, דגלי המרכבה של מעלה ומל מטה כמלוכה של מלך הכבוד, וחלילה לא לגנאי ולפחיתות, כי קבע מרכבתו בחחחוני׳, ונטענת הפוקר, אחר כי גבוהה מעל נבוהה הוא, לא תפארת ולא הדר לדבקר ד בשפלים, אדרבא הי (הס יביא',) י ק י ת הוא כהלכה, והטעם בזה כי מצא ן, (ר׳ל לן ה׳ הגדולה צך ה׳ ) לך ןלך מ 1 . ח ב ש ן ב ר מ א יף ׳ (כאמרס ט כל גשמיי), א ו הממל") ויודו הכל לך כ לך (אף כל הנמ5א מכל המציאות) וזה השבח יערב .לו ויביםס לי מכל אצילי מחם. כי לו נאה ויאה, נתקבל אצלך הקילוס מהם, איכ הרי סטנח זכוה/ (טחא ומקכריגיס, ו , כ א כ / ן ה ע ב ש ל ט א - ש ח י ו י ה ל

על מצי$י יושר מלעיגיס) צועקים י אבינו הנם כי דרכך לזכות במליכה שלך ואהבת צרק מי שמצדיק הכרייה, אבל אחר כי בראת מדת דין הקשה, ימדה״ד הוא הסין כהלכה, כי ממדה הדין החזקה, וההלכה מפורשה להיומ חין מרחמין בדין, ואחר שהללו מעיז חיך תצ־לס, וא״כ לקהה מדהיר, מה מאמר נא אלוהי, לי נאה ויאה הקילוס והשבח מהוומיקין י של לך כף ולך כו׳c נמייה) הם יאמרו לו m י (לס מלאני וי״כ טפםדי

לך

כי לו נאה פי לו יאה:ד בהלכה, לדודיו י^מדו אדיר במלוכה, בהוף לך׳ לך לי! לך ילך׳ לך 9״" ?ך׳ לך א: דגול ה א ״ הממלכה, בי ל1 נאה בי לו ;ד בהלכה, .ותיקיו יאמרו ל1. ו ד ה ' , ה כ ו ל מ בי : זכאי כמלוכה, הסין בהלכה, מפסרי ׳ י כ י ולך ו ל

: יחיד במלוכה, בביר יאמד5 ל". לדייר י»׳* T י• * * T 1

כהלכה

ללתוס מם יתוש ניחש קצוץ, (כמשיב ונוח ר ו ת רגלים. ב לר5ית) אף כי יח׳ א״ס ואדר סבאדיריס, מכ״ז מה שנראה ״בחירי מל הים הוא כהלכה, כי לא עם הכלב המנוול וחילו המצריים יצא ללחום, חבל כי גדודיו במרום, כל נדודי מעלה אלה מזה ואלה מזה, מנוו (המלאכי זסס וקצף) ר ח א ן

ך ולך, חכינו הלא כתוב הדר, לך יוס אף לך ל לילה, הלא זה יורה מל הב׳ חוחמות לך ״כי״ לך ולך ״אף״ לך, חותם הכל לך עיניהם חלויוח, א״כ לך ה׳ הממלבד״ מלך א' אתה לכולנו איכ מה, (מיכאל השר *ירח בקול מר) ל ו ג . ד ו ל א גשתט אלו מ !קדוש ישראל זכור נא הלא ומל! עלי אהבה, הדגלי •המרכבה אשר למעלה, עלי לאהבה לפשות המרכבה פה למטה, וגם הוא ית׳ משק בבת יעקב למלאות רצינה,

ויסד פה המחחינה כדמות העליונה : בינה כי יסודה למעלה(ג׳) וסם תלת ראשין מילאין כחיב (י״ב) צרופי הרה(ע׳) קתדראומ לכסא, מרזי הממונה מצב המרכבה׳ למעה. (ג׳) האטת הן הן. (והוא כסיל י״כ המרכבה. (י״ב) שבטי יה. (עי) זקניס עיטר, מיס ושבעיכ תמריס. כמבואר כדרישיט) והוא סוד *גביע״ אשר בו נתווכח יוסף• פס אחיו כמבואר בחבורי

טית 9 1

»» :הל שיר הגבורות השירים לימודי שכלי אלוקית

לך כי׳ ילך כו׳ ונס צו יהי׳ נאה ויאה. וא׳״כ מה לך מקבלי המורה, אגל גה לנו יה״ נחלה ואחוזה בהילול׳ וגס לך יהי׳ ןילוהיך, ונס םביביו יאמרו לו לך מ

מקובל לומר נאה ויאה : עתה יםרר בטל הביר, כי :אפר נפל הויכוח בגאולה העברה והכרעת החהד, כן יהיה בגאולה העמידה ויכומ בין מליצים ובין מנגדייס ויהיה הכרעה ממלך הכבוד ליהן לעמו כמד (מיד כימי צאתן סיור־ט מצרים אראנו נפלאות). ך׳ (במל אזנך ושמע. עניו מ השיר כמסדר שני חלקי הויכוח, לונות או צהוב, מ״פ צימודי

תורני) : רע כי הדין המפורש במשנה וכברייתא בפדיון שבוית1 (כתובות ניב כ׳) וו״> ת״ר נשבית והיו אשח מכקשין מד י׳ כדמי׳ פעם ראשונה פודה מכאן ואילך רצה פודה רצה כו׳ רשב״נ אומר אין פודין השבויין יתר טל כדי דמיהן כ1׳ יככר פסקו הריץ! והרמביס והרא״ש כרשביג ונמוקם עמס כי היא שנוייה נכי משניוח פסיקתות בגיכןין (פ׳ מזקין מיה א׳)׳ והגה אם כ״ר של ממלה יערכו זה המשפט בטח פדיון האומה כננחרה וחלילה אס לא יהי׳ להס זכיח עצמם רק כי הוא יהי יעשה למעני אשר כבר הכנ״• הס בדוגמה אשה לבעל כדיא וארשתיך לי לעילם כי׳ ונאמר הן ישלח איש את אשמו כי׳ ומרין תורה הבעל צריך לפדות את אשתו אף אס אין לה משלה כלוס הכעל מכיסו צריך לפדות חבל אס. זה הפדיון של גאולה אחרונה הוא פדיון שנית• או ייתר כי כבר במצרים פדה אוחסס יערי׳ מן המצית רק,הוא ית׳ בחסדי פעל מ זהיי ע כל זאת וכעח בנאולה האחרונה אין לני זכות הראוי לפדיון והוי כמו משרה בדמיס וכפי פסק הלכה כרשכ״ג דאין פודין מכאן ואילך חלילה אמרנו נגזמו מד שינבר הזכית אצלינו. אולם דעת הגאון רעפנ״ע כי באמת אס ה' במשפט יבא עס עמו ולהוציאם;ט״פ קו התירה ומשפט ההלכה אפס המקוס, אבל" היןביה בריב חסדי לא יגיש כלל בעת פדיון האומה בגאולה האחרונה למשפט ביד של מעלה/ אבל יגביר מסדו בלא דין ומשפט ההלכה ויפדה את טחו שנית אף כי

הנסים

: מושל ׳ י כ ך י י ך ו כהלכה, למוריו יאמרן ליו. י כמלוכה, נ1רא כהלכה, מביביו י^מרו לו.

ר : ־ י x T - י־ •ד •י נ ! ־

ידיין•ימ* ג עניובמלוכה, סודה כהלכה, צדיקי­' T ' ־ T T ־ ר - V T i • T T

: כ!ד1ש במלוכה, רחום ׳ י כ י^מת ל1. ק• ילך י: תקיף ׳ י כ בהלכה, שנאנמ ייאמרו לו. יו ייך י

1 1 • ~ י~ I • T T ־ f ן —

במלוכה

ר כי׳, נתחחיניס, די לך בעליונים. יחיד כו׳ כבי [מלך הכבוד כמכרימ ורנ חסי ישפיע) יספר כעל השיר שטנה חזקה מיחיד בעולמו, במה הכריע ואומר כי

כי׳ כחלכח, כי שקול ישקול בפלס הצדק, איזה קילוס יותר נאה, אס מוותיקין או מטפסריו, ואומר אחר כי גלוי לפני כסא כבודו כי הס יקבלו החורה כאימרו למשה בהוציאך את כוי חעבדון אלקים כוי, והגס כי

ואת הי׳ לאמר זמן, אבל כי הוא ית׳ לחעלה מן הזמן העוברות והעתידות. ברגע אחד •לפניו יטברו מליצים, והעתיד הוא לפניו כהווה, ואחר כי ראה כי כולם יהיו לימודי ה׳ הרי כאלו הם יושבים מעתה מל הספר ולומדים, הרי הכרממ כי למוריו יאמרי׳ (וכמלובי לעיל) ומהם הוא ו לו זה הקילוס, לך ולך כ הנאה ויאה יותר ויותר. כי הס לימודי ההורה אשר נתונה בארן ולא בשמים היא. מושל במלוכה נורא כיי, (שרפיס ואופנים, וסביבי המרכבה, נפלו ויתחננו פני לגול מרגנה). דע כי המוארים אצלו א׳׳ס יח׳, פעם יכונה כשם מלך ופעם בשם מושל, כנאמר כי לה׳ המליכה ומושל כוי, וההבדל בין ״מלך״ למושל, כי המלך לא יעשה דבר עד כי יסכימו כל שריו ויועציו, כי ״מלך' לשון נמלך שואל ונמלך אצל יועציו היעשה אי לא יטשה, (ולכך באחשומש כי נתייעץ מס יולעי הד״ת־נ־ץ ושתי מה׳ כי כן דבר הס יאמרו, נאמר שס ויאמר המלך צהכמיס נו המלך, וביאר הר״א אשכנזי, ני הכתוב יתן מעם מדוע נתייעץ עמהם,-ולתה לא פשה מפצמו כרצונו, אבל כי כ; הדיבור והל״ו! סל *יילד יורה עין• שהוא לשון נמלך שלא לעשות/ ונס להם יש פתחון פה לדבר לפניו הנכין 8 ן י ' נלי׳י ע או לא, קולס תואר חישל יורה כי חס והס לדבר לפניו יהיא באחד ומי ישיבנו, ונורא הוא באין פ״פ להס לדבר. ולזאת כשמוט השרפים יסביני המרכבה הטענח זכות ממנו יהי, ויחלו פני האדון, אבינו יפה דנת ויפה גזרת, ואמר כי אתה מושל במלוכה לכך אתה נורא כהלכה והלילה לנו לערער על גזר דיניך, כי הקילוח הל לך ה׳ כו׳ ולך ה׳ כי׳ יערב לך מבניך

2 9

ד 87 ת האידים ל רו ו ב ר הג י נחל ש לימודי שכלי אלוסית

הנסים והנפלאות היא בערך עשרה כפי שווים הזכות והמצות שלהס, ע״ז יעשה בדרך חסד לא נקו הדי[, אולס אין דעת שכל יספייס מזה אחר כי עניו הוא מרוב עניתניחו ית׳ נישל עצה מסנהדרין בל מעלה

כאמרס ז״ל מל פסוק נעשה אדם, וב״ד של ממלה במלוכה, תומך כהלכה, תמימיו י*מרו לוך בי לך, לך אף לך, לך י ך -ולך, ל הלא אין בידם לוותר מקו ל

הדין אפילו כחיע השערה: י הממלכה, בי לו נאה בי לו יאה:ם לדעתי אץ אנו נ מ א צריכים לכל זה,

כי הדין פדיון הנאמר באשה ובעבד נושל אם יפלו ראוי לחיזוק האהבה ביותר, יאף כי אמרו כל אומן ביד ארון ורשית אחר כאמרס ז״ל בגיטין בסוגי׳ רבו שונא בר אומנתו, הוא לפחיחות מזגו וקוטן האמונה ראשון או שני אבל אס יש לאלון ומושל הארן רב וירא פן יקפח פינסמו, אבל הדבר אשר אינו מסוגו

ישראל אן) גי אין בהס זכוח רק חסדך השם יחי׳ (נעל ה8יו כמחכינן ס ו ח ׳ ר ו ש ב י ך ־ ק 0 ה , ל ר ט 3 נ

בב׳ חלקי השוחר): ר?ז כי השכליים חקרו בטני[ האהבה הנופל כין האישים, הוא דווקא בשרם דווקא, כמו מסינ האנשים, ראה שא׳ יאהב אח חבירו אחר שהוא בר מינו באישיוח, וביוחר אם י הוא שיה באומנחו יותר

ואין לו השתוות עמו, לא נופל האהבה עמו, ואס נאמר מל האדם שהוא אוהב כסף או אוהב כסיס, הוא מחמת כי האהבה חוזרת אליו, כמו אשר יאהב ארס תרננולת לפטם איחה, האס נאמר שהוא אהבה עצמיות, דא״כ איך ישחט אותה ויאכל אוהה ובלע׳, אבל הוא אוהכ החרננולח בעבור בשרה וישבר מצמיח, שימה ממנה, וע״ז יתמה יעל השיר, אהל שהוא יתברך קדוש, ונפרש ומובדל מכל כיני האישיס, ואיכ באיזה דמות נוכל לערוך שהוא אוהב ממו ירחס טל ישראל ובאיזה טנין יש לו השתיות שנוכל לומר שיפול האהבה, יעיז כמשיב, רחום כהלכה, כי יש לו דבר א׳ אפר ישתתפו האומה טמו והיא כמדת הטנוה, כי הצדיקים אף שהקביס משפיע להס רב גדולה או נבואה, הס יוקט־ניס עצמם, אברהם חמר ואנכי עפר, מכה אמר ונחנו מה, וכן הוא יחי שנאניו׳ יאמרו לו, הלא לך ולך נאמר לך ה׳ הנדולה ט כי כל, ומכ״ז נאמר אצלך לך ה׳ הממלכה, כאלו אתה בהיר מלך, ואין מלך בלא מס והוא צריך לכבידנו ואין לך טניווח נדול ייתר מזה, והמדה הזאח משיחפה ג״כ אצל הצליקיס, איכ יש דמיון בקלח, תקיף במלוכה, (כל י פמליא של ממלה והמרכבה כנותנים הודאה לזה) כי אף שהוא ית׳ מלך הקיף ואינו צריך לזולחו, עכ״ז הוא יח׳ תומך (לעמו ישראל בגאולה האחרונה) כהלכה, כמבואר כל מה שפעל הקביה הוא הכל׳ (הם ישראל בגאולה לכבודו, כי תמימיו יאמר!- לן העתידה) יסללו את שס ה׳ ויאמרו לך ילך כו׳ לך

ה׳

מהעבדים וככל סם כפופים לו ומפתו יאכלו ומכיסי :ישחו רק שוכנים הס בחצריסם ונמירומם נפרדים,

וחס בידם יפול כן יקר של המושל והארון או סבל שלו והס יסגיריהו בחצריהם האם לא ביד חזקה יקמ .המושל בנו או עבדו מהם והם ראוים לעונש כי שלחויד בבן או עבד אדוניהם, כן הדבר הזה חחר כי כל :

שרי האומות עס כי שרשם במרכבה האחרח הכל כפופים אל המלך הכביד כי הוא ית׳ רס ונשא מושל !עליהם והכל נזיניס ומתפרנסים ממרכבה הקדושה ;כמדובר, יבעוה״ר כי בס׳ מרדנו גרס להיות ניפליס בידם אבל אין דין פדיון שייך בזה הנם כי חלילה אם אנחנו בנדר אין עושי[ רצינו של מקים ונגדר טבריס •חבל גס הס עברים כפופים• למלך הכביד, ונבוכדנצר .;אשר מלך בכיפה נאמר בכתוב הנני קורא טל עבדי :נ״נ, ואי׳ איפה דין פדיון שבוים שייך, האס עבד אהד ישבה עבר השני השייך לאדוניו, מיז י׳מר עניו במלוכה !;'פודה כהלכה, ר*ל אף שעניו במלכותו עם זה פודה :]אותנו סיפ קו המשסמ והלכה כוי הלא צדיקיו יאמרו .]לי לך ולך, ריל אבי ראה נס ראה הנאמר בקרח ]!לך יום א״ף לך לילה על מה הם מרו, הלא מל ב׳ •\ חוהמות לך ״כי״ לך, לך ״אף* לך, ר״ל אלו הב׳ ססרוש ;היינו םטרא למרכבה הקרושה וכנ״י אשר חותמה I בכ״י יסטרא דאיה׳׳ע אשר תותמס באיף הכל לך הם ואתה מושל בכל א״כ מה דין שבויים ופדיון שייך אבה ס כי הלא לך ה׳ הממלכה ואתה מלך על כולם I וכולם כפיפים לך וא״כ לך נאה ויאה לפדות את

•A ס

שיר ההפזון זדיעיי״ייי־!קית ו י אל ל כ לימודי ש

71 iJ

ה׳ הגדילה כו׳ לך ה׳ הממלכה, וא״ת מה לו כזה הזכוס הזה כדאי שיעמוד לנו לקץ אמישנה שיכנס, עור ה נ ל ב ה א נ ל ב ב בחיש ומהר, (ב) א ו ר ק ר ברוך כבוד בימו ב מ א הלא כבודו הוא נובע מעצמותו, מ ה׳ ממקומו, ממקום עצמו ימ׳ נובע כבודה לא מהילול אמתלא כי הוא >ת׳ רפה שם א״ל בהאומה הישראליתי לו נאה ויאה, דיל מה לנו כי פורש שמו הי׳ ראוי לקרא ליעקב בשם ישראל, ע״ז אומר כ יש״ר (היפוך בעגת ששו, ט צעק כי שס יעקכ עצ ני בא כמרמה ובעקיבה צעקמי פעמייס והל״ל לא יעקב יקרא כי אס ישר, אבל קרא לו,ישראלי) וכן חיתם א״ל בסשר מלמעלה, כנאמר ,ומיכאל״ שרכס, ישם א״ל יורה מל מדמ החסר הגמור, זה החומס באומה ובשר גיכ יגרום לקן אחישנה, וזהו יכנה בקרוב, ואס הלילה אלה הב׳ שענת זכוה לא יספיקו לאחישנה, מול ראוי לצרף זכוהא מ״ד ומצי עלי ו (ג) דגול ה אהבה כייס־ הדגלים במרכבה במחתוגיס וכאדי׳ל נתחיה לו שי סי׳ לו לירה בחתתוניכ,

שיר הדופקה ר ה מ ה ב ר ה מ ו בקר1ב, ב ת י ר הוא, יבנה ב י ד אה נ , ב ה נ ב : ל , א ה נ ל ב ו בכןרוב, א נ בימיל ו א, דג ל הו ו ד א, ג ד הו ו ה י ב ב ו ר ק ך ב ת י בר הוא, ו ו בכךויב. mm«mma : הד ת י ה ב נ ב הוא, יתו ה בי נ ב א, י ד הו י מ ק הלא, זכאי הוא, ת י ת וT הוא, O א, ; ר הו ו ה «הרה: ט בלןריוב. mmu בר הוא, ו א א, נ א, מלן־־ הו ד הו ו מ ר הוא, ל י ן בק הוא, י ד א, צ ב הוא, עזוז הוא, פ1ךה הו י מגו בכןרוב, במהרי. «1חיה: כןד1ש הוא, ת י ה ב נ ב יו ת י ה ב נ ב ף הוא, י י ק א, ת ם הוא, #ךי הו ו ה רל ה ב;מינו ב;קריוב, א ר ה מ ה ב ר ה מ , ב ב ו ך כ ב

: ב ו ר ק ז כ תן ה בי נ ל בנה, ב , א ה נ ב

יא״כ איך יעזוב •מנינה אהד בית מרכבתו ביד האימות, יידכ בהצטרף זה להשקיטל בו׳ כיילאי יהי׳ כדתי ה כי׳ א ר ה מ הראשיניס יהוא ב, עוד למען מדת טובו(ד) כי ב ו ר ק שיקוים אחישנה ייבנה בא, וממדוחיי יתברך לזנות •בריוהיו ד הו זכאי וחסי ולהמתסד ממהם לילך עמהם לסניס משירה הדין, ובסצסרף עוד לזכיח אמחלאוה הראשונים והוא במהרה כיי ג״כ יבנה כי׳ ויהיה יחישנה, וכן כל התואריס שבשיר ע״ז האופן, (ה) עור מנוסלא הגדולה מכולה אשר מעני כנכיאיס, ומה מעשה לשמך הקדוש המחולל,א ו מ ה א, בוולאי יגרום להיות רה־ ש הו ו ד וזכי ק לרחם על בני בחיגיו, ואף אם יעמיד עליכם רוע המטרכה לטככ הקן, וכטעגח פרטה כי כוכב :רעה מול פניכם, או רב קטגורי׳ ממדה״ר הקשה, אבל הלאא לכביש מדה״ד י ף ה י ק י הוא, משדר המזלומ. ת ד ש וא״כ בטחו בה׳ ובישועתו כי יצרף עוד ב׳ זכוהים הקודמיםל הדבוק בהאומה ובהשר,וזאת יגריס ה כוי ושל א ר ה מ של ב

לקין אחישנה ייבנה ביתו בקריכ, חמן כן יעשה האל: ויהי

לחקירוח אס כך גזרה רציני יחי, ונאה לו רצינו הוא כבידו: עתה יצא בעל השיר כשירו, כאילו כל המלאכי רחמים וכל הפמלי׳ של חסד יצאו נצבים פתח אוכל כנ״י לנחם איחס, כאיש אשר אמו תנחמנו, אל תעצבו בשר נבשר ימהר יחיש להביא בחיש ומהר הגואל המקווה, וכאמרס ז״ל זכו אחישנה לא זכו כפחה, ונוסד זה השיר טל מאמרם ז״ל (בשוהר טוב על פסוקי אמי עושה צדקות יי) ר׳ הכל בריבוי, הסליחה בדיכוי שנאמר כי ירבה לסלוח,

הסרוח בריביי שנח׳ והרבה: נה לראשונים בזה, כי אס לא ו : והכו כ י עמו פדות מ הי׳ לנו ההצלה והפלות ממנו יחי רק בבחי׳ א׳ והוא בתנאי שנמיב (:עשינו לוקא וכתפיבה, הי׳ חלילה חוחלחינו מםופקח, כי יש לבעיו ח״ו לחלוק ולעכב הקץ, כי בחטאינו הרבים מרדנו בה׳ ואי׳איפוא החשובה, אילס ותהי זאת נחמתינו כי רבים לו יח׳ מהצדדים ואמתלאות לזכות ילפדות אותנו ויהי׳ אחישנה, ואלה, ר״ל אף כי ׳ ר ט י ד האמתלאות יסד בשירו והחל א אדיר הוא והוא רומזת׳ לחלה הדין הקשה גם הואתו כוי בקן אתישנה מצד ה׳ ה בי בנ י י •יסכים כ. כמאמר ה ר ה מ ה ב ר ה מ ת (א) ב ט אמתליוח׳ לטענת ור לכחך אמרי כנביא מפיו ית׳ זכרחי לך חסר כ במדבר כוי, ולא ההליכה בלבד אבל מצד גידל האמונה ומנמחון בה׳ הי׳ ההפזון, איש אל רעהו אמר מהר מהר נצא למדבר ולא באו כלל לישוב הדמת מאן יהיב לן סמא בשרא חמרא במדברא, אבל כולם היו צומקים במהרה במהרה נצא וגבסח בה׳ ובישיפמו,

± 9

נהל שיר ההשבון השירים לה 69ר (המה מלאכי חסד, וכל הפמלי׳ לנחה ולבשר) כי עור כן ישי חי, ובירי קנה החדה לשכלל ב ר ס ל מ ז ל כ ויהי כ מקום לול חנה, במהרה ובקרוב הבונה יבנה. והנה בעל השיר פונה אנה ואנה איה הנואל איפה! L ~ ״ w IT i p f י א ט , י י ח הבינה, והנה אין כל זולת בשורח קול, ויצא חל רחיב היהויש ייזפי' א^ יממ״ח) א ל ק לא כיי) ושלים אין צה ( הי י (בז ה נ ט שמא לא למרחם, כחוב הלר נאמר ברוה׳־ק אחיח לנ, ק? (מת כי יסמלו האנשיס לריב וללכד סל ספק הנואל)/ ובזוה׳׳ק וכי ינצו אנשים מה נטשה כי׳ כיוס שירובר ב >לא מיכאל השל והסיס) אוהב מול אויב וס׳ ניצב לריב, גס אראלים צעקו מחי מחי, להקים חיילתא מעפרא, הטח לא עמ והנה הפח, (מיהן נגאלו ובניה! עתיליס ליגאל), ויעריכו כסא המשפס וממה שני האנשים (היוייז

, (והנה קול השיר דופק): ב י ש מ ל ו א ו טן ש ] נ ; ן ו ע ן והמקסרנ הממני) מ

לימודי שכלי אלוקיתש (ר״ת ב׳ מהות ב׳ י־ייות) והוא בסול שנים , ״0553׳ א נ י 3 ף (מינא; השל נסוען כסל «*י) א •אהד מי כ שבשמים' זכר נא מקרא כחוב י(בראשיח) שנים באו אל נח, כל ביחה לבוס שנים א״ת שנים אלא ה׳ אלקי השמים אשר לקחני, וכפרש״ כי אביגו שניים (מג׳׳ע), ולזאמ טעו במרבר להיות גס הנהנמס

לזאמ: אברהם בעח לקחמו מביח אביו לא היה הוא יח׳ בשיתוף אלהוח, אי שנים אני יודע, (מלאך מליץ יושר כממלין ומשיב) לא, לא כרמיונך רק שרשם של כג״י בקדושה, אבל אני יורע הסטומ, כי ראו הנהנתי ימ׳ כבריאהי הי׳ הכל זוגות והראי׳ נ שני לוחות כר, וכן אף אס הוא אתד אלהיגו טכיז ברא זוג שמים וארץ, לזאת טעי למשות מנהיגים שניים אכל קלישתס כדקיינר קיימי: שלשה ע!/ (המיה וכל כת יצאו נצנים) יאמר נאק לכס שורש ישראל אס כדבריכם כי ר הקדושה במרכבה הקדישה ולא לנו, הגידו לי ג׳ מי יורע, הלא במרכבה יש ארבע צירות, אלם ארי׳ שור גשר, והנה אדם הוא תואר יעקב החקוקה בכסא ואף אס כל האוס״ע אינם קמים ארס כררשת תז״צ אהס קהים אלם סכיפ השלשה צירות מבהמה ותיס ועוף מהסמאיס נ״כ שרשם במרכבה, מזה נראה כעליל כי גס לנו אחוזה ונחלה כממצב הקדושה, וזה יורה

על ג׳ שרי גיאים שבאוה״ע כראי׳ כמדרשי:/ (פמליא של מסלה כמשחקים ויענו) ן של^ה אני כ

טועים אתם אני יורע השלשה צורוה מה המה/ כ• הס יורו מל שלשה אכוה הקלושים אשר האכיס הן הן המרכבה יצירה אלם הוא בסול יעל למוח כי׳ כמראה אלס, והמופה כי בעה שני לוחות

הברית

שיר הדמצבון אחד מי יודע, אחד אני יודע, אחד אלר׳יני

שב#מ:ם ובארץ:דע, •צ5נ:ם אני יודע, $:\ לחות ו שרם 9י י הבךית, אהד אלוהינו שבש5:ם' ובארץ: ?!לשה" מי יודע, עלשד, אני ייודע, של^ה אבות, שני ליחות הברית, אהד אלהינו

לבשמים ובארץ:ע ב ר א

רק אצקי השמים/ איננו .מי בארן שיכיר אותו, והסבא [ קדשא התפרסם אחדותו ומציאותו בשמים ובארן,ניירן והכניסן תחת כנפי השכינה, ועל היום מי משיג בשליחותו ואחדותו ית׳ כעמו כגיי וא״כ אמר אהד הוא אחרוחך מי יודע כעולם ביריעה ברורה ואמיתי הלא זה האחר רקל ,אני״ אני ו ש נ ) י ״ א מ ו י ה אנ היא) יודע, והראי׳ כי טרם

יזרח האיחן אברהם בעולם לא נחפרםם אלקותי רק : בשמים/ אולס אחר בא כאיתן נחפרסס כי הוא אלקינו

בשמים ובארן, וכדאי זה הזכות למהר לגאלם:/ (מצאן המנגל יצריח והשואל)) אמרו לי שנים מי מ כנ״י אס כה חבל הקדושה מוחזקת בידכם מאבותיכם ואתם המכירים אחדותו יוסר. מכל האוה״מ/ •איכ מאין נמצא זה השנעון והשטות להתאוות לאלוהות פניים> כאמרי אלה כי׳ אשר העלויך בוי״ו כי עשיתם שיחיף ואמרתם אשר ילכ״ו לפנינו, ימאין יצא הענל הזה, ומי יולע הטעם להשגטין והשטות כזה, אלא. מיכ כי משורש נחש יצא צשמ. אולם באמת שקר בפיו, ומכואר בספרי מושכלים אלהיים, כי מיקר הטעות שטעו הוא ע״ל חמרס זיל במדרש אמר הקדוש ברוך הוא כל מה שבראתי במולמי בראתי זוגית זוגות, חמה ולבנה זוגות, שמיס וארץ זוגות, וכן הוא יתברך נתנלה למשה

5 y

TO נדד שיר החשבון ההררים

לימודי שבלי אלוקית הברית אמד נתן המלך ה׳ צבאות לטח!/ ישם באותו הפיילה מי בף, (כצ שיי איהיע ישמו עמהס טהינ׳ י חטמד כל •מידי הקדושה וגם כל נשמת הצדיקים והאמה, ושמחים) ר״ל הלא אצל כנ״י היה מתהילה

׳ ש ה כמבואר לי״ח, לא גחגלה רק כי הוא אחד חלקינו מיקר חמשה קדושות (והיא נגד ה׳ נתראה שצ ש0 היי-ה) ו אחדותו ינתיימד אחדותו ואלהותו רק עלינו, והאומות (א) קדושת ציון, כי הוא שער השמים, מכוון נגדס צבא השמים: נקודת בת ציון העליונה, מ חלק אותם ת/ (ארב־ ארבע מי יודע, ארבע אני יודע, ארבע מקור הנשמות הקרישים, ו י כ ע מ ב ר , א מצניות הרימה את אמהות, npp אבות, >טני לתות הברית, (ב) קדושת מועד כי נצטוום 'ובארץ: ־ ג׳ פעמים לראות בשנה, י מ » ו נ י ז 1 ל שרחל כהל׳ נציות כמתלי«יס)בימ אחד אה (והכוונה להתראות פני האלון, ׳ ^ ? חמ#ה' מי יוךע, המיטה אני"יוך. אס ה5צס אלקיס אשר נתונה ^ י ׳ , ^ ר ן פ א • y a י חומ׳&י"ת1רד~' ^•- fa £ ־ י י ־ י לנפש הישראלי צא ־פנס, וזהו• , ״ ג׳ פע״יס ־ו׳ יראה ־ ז־ורן • י • ־ פ י ט ן ־ ^ י• את פני החלון ה׳, ריל להתראות ז 4 ? י • י ־ 8 ז * ? rmt מי יודע, ששה אני יודע, עשה םךרי מם פני האלון ה׳ אשר מציכס, המשה הומי&י תורה, אךבע האס לא נחסר או נפגסן, ה # מ אמהות (ג) קרישת שבת כי כעת הגלות נקרא שבת של חול, ובמדרש מעולם לא זזה שכינה מישראל אפי׳ כפכח של חול ופירשו דקאי אשבה שבחי״ל כי טלם קדושה שבח היא רק בארץ החייס (ולכן האוה״ע שחקי על משבתיה ואיתא בהלרמ כי אמרו באיי לא פמרתס שבת ובחו׳׳צ אתס שימייכ), (ד) קדושת מלך הנמשח בשמן הקודש ויישב על כסא ה׳,אחס כי (ה) קדושה כה״ג אשר ה" דוגמת מיכאל במרום, ו בעונותיכם נאבדו מכם כל אלה איכ מי יודע מה

תקנה יש נכס:/ (כנ״י ומיכאל השר עמהס מכיבינ* ן חפשה אני י חל תשמחי אויבתי אני יידע החיקון לזה, כי חמשה תומשי התורה הנשחייר לנו בגלית רלוליס בה כל ה׳ קדושות ובה אנו ממנחמים בשנגיסיק כה, והמופת כי השלשה אבות וארבע אמהות אשר הם היסודי המרכבה/ הס לא התדבקו רק בב׳ לוחות הברית כי קיימו התורה ומהם נעשה היחוד ינספרסס כי אחד

אנקיט כ1׳: ששה מי יודע כף, (היות הקולש ואופנים נמשתמחימ ומתחננים פני מלך הנמה אבינו הקדיש הלא

יעקב לכו יאשאלה לכס אם רב האהבה כינו ית׳ עליכם, הלא ארבע הנליות עליכם ואנתנו הרודים מי.'יורע המטיס, ומזה מופת כי עמא דסנאו

להו מרייהו:/ (ננריאל ו . ארבע אני כ יכל מלאכי רחמים

ייגיניט) חלילה חלילה/ זולת כי ילןע (ללעת ייח . יהדיינ״ן כנללס) כי עת נשא יעקב שחי אחיות בזה היי אחיזה ל5ס*ם שרו של עשו, כנאמר וירא כי נו׳ ויגע בק5 יריכו, היינו שנשא ב׳ אחיוס, (וסנרת יעקב היי כי אף שקיימו האבות את התורה קורם שניתנה אין החיוב חל רק באיי ולא בחו״ל), ולהיות כי יש ביסוד ההורה ד׳ כחי/ משמר, מציה, חוקים, תורות, נגד ל׳ עולמות אבי״פ לכך גרם הפגם, מד כי גרס הפנס להיות ארבע גליות׳ כי יד המיס שלמה. *) וזהו ארבע אני יודע כי הטעם של ד׳ גליות הוא מחמה כי ארבע אמהות שלשה רבות, ריל כי ג׳ אבית לקחו ל׳ חמהוח/ כי יעקב נשא ב׳ אחיות,, ואלו לא לקחו רק שלשה אמהות לא היו באים לכלל הגליות/ וא״ת מס יזה חטא הלא הי׳ קודם מ״ת, מיז אומר מעות/ כי החכות קיימו ההורה קודם שניחנה ׳מחמת כי התירה אינה תלוי׳ בזמן/ ישני לוחות כי׳ היו >tf באותו מת שהי׳ אחל אלקינו כי׳ והיא קולס כבריאה/ אבל באמת עזה כמוה אהבה אשר יש להשס ית׳ על ישראל כנאמר

אהבת עולס אהבתיך:

— v שש י

י< ובמדרש הנעלם «״פ לא יאכלו בני ישראל את נייד משה, אית לרכות תפעה נאנ, ופי׳ הרב בעקדה כי נס הפנס גרס לארנפ 15מות נגד ארבע גליות, וחי׳ ניד פילל ג׳ צומות, והיינו נ׳ הוא ג׳ תשרי, י׳ הוא י׳ עבת, גיל

: י ככללו מספר י״1 היא י״ז תמוז, א״ת דית ,השמה אנ

(הגה״ה)

3חל שיר החביון -שידים לן 71

אלוקיהח (שמא סול מ״י) שהוא כהיד ו כ ל , מ ס 5ס י ע י פ ש מ

,אני״ נדל ראו כי ״אני״ ״אני״ הוא, פ״ז רשמתי בארץ להיות שבעה ימי שבתא, ושבח שמא דקיב״ה וכנ״י הוא בן זוגו של שבת כנז׳ במדרס. (ב) שמונה המה שמונה נסיכים אשדזכר״ יעמדו לקץ כנאמר () ואקום כוי זשמינה ה׳ן מא! נשיכי׳ (ובסנהדרי) ע״ז שמתי ציון כינהו ט׳ בארץ ח׳ ימי מילה (ונינזכר נמדרש שהילד יראה ס:י ההערונה תחצה, והוא שבת הקלוש אשר בתוך סח׳ והוא. (ג) ציון ג׳ שמחי ( רי זיויג נ

לימודי שיכל שש כנפי החיות ומבואר בתיקונים משד הוא נגד ששה סדרי משנה'כמבואר שם, והוא כנגד ששה חיבות אשר אבינו יעקב יסד, ברוך שם כבוד מלטתו לעולםא (כי רבי היה ניצוץ נשמתו מיעקב אבינו ן ו ח י ועד, רזא ד

ולכך נקרא דיי הנשיא, ״נשיאי•ד ה ת, א ךי ת, שלשה אבות, שני לחות הן ר״ת נשמה של יעקב אכינו), אמהו

: ץ כ א ב י 'אלהינו שבשמ:ם ו .והנה בנלית המר נתמעט "ה ע ב ה מיי יודע, "עובעה אני "יודע, ש ע ב מלימוד המשנה שני סדרים, ש־ ש מ י שבתא, ׳עישר. םךרי מ^נה, ח מ ; י :

ע י אמהות, ?!לישה אבות, ב ר הומשי תורה, א שני להות הבךית,'אהדאל1זינו שבשמ:ם ובארץ: שמונה מי ייודע, "למיונה אני' יודע, שמונהה ימי שבתא, 'שיטה ע ב * ימי מילה, ש

י • ׳ י - ! t ־ ־ r י • :

מךרימשנה,המשהה,ימשי תורה אךבע אמהות, בארץ/ תשעה כוי, והם

והס קדשים טהרות אשר אינו נוהג בזמן החורבן/ ילטומתס נתמעט נם מכנפי החיות, כאמרס דל (חגיגה י״כ ב׳) כי לאחר החירבן

גאין • נאמר ארבע כנפיס (יי; י מווילנה ביאר כי הס נגד ב׳

כידה נו׳ השר הס משפיעים כח לסהינוק עוזו בבשן. (ד) עשרה כיי, עשר מפירות החייבים במרים, נגד זה נחשי לכס טשלש הדבריח. וכננלן יש עשר קדושיה בארץ, הרי ציינתי הציון

אנליכם: (ה) אחד עשר, הס י׳־א סממני הקטורת, והס טילים לריח נימוח והס מקשרים כל העולמות (מל׳ קטרה קחזינא) ומזה יירדם השפע לנל העולמות זה יסדתי ^ כוכביא, כמו שאחל עשר כוכבי׳ השתחוו ליוסף נאשר הוא נגד ספירה היסוד<

היה המשפיע לכולם, ויוסף הוא והוא

שנים

ה חופשי ש מ שבתא, ששה בדרי משנה, הת, שני ו ת, שלשה אי תורה, ארבע אמהו: ץ ל א ב ו ם ד ג ש ב י ש נ י לחות הברית, אהדאלה עשרה מי יודע* עשרה איני יודע, 3^רהנה;מי - שמו ך ה :ךחיי ל ע ש ךבריא, תה ןמי שבתא, ששה םךירי משנה, ע ב מילה, ש7 אךבע אמהות, שלשה ח ו ה הףמשי' ת ש מ ה •אבות, ישני לחות הבךית, אחר אלדזיני

שבש!מ:ם ובארץ ג יי א" יודע׳ ש ע ' ד ה ד עשר מיי יודע, א ה א, "עיטרה ךבריא, א מ ב ו ד עשר י כ ה אה ע ב ה ירחי ילדה, ששונה ;מי מילה, ש ע ש מ ת צ מ ; יעקב מהי' 'לנס י ס

\ הנא זכריניכם עלה לפני ימי

\ להציב ציונים בשמים ובארץ : ׳להעמיד זכמניכם ושמכם לפני לעולם להטיב לכס, \ והחל לחשוב שבעה ציונים לאהבת ישראל. (א) שבעה, אלו השבע ספירות מחסד עד מלכות, יהז׳ ספירות f כי ] הב כסוד מ״י ;׳ נכללים בה נ׳ שטרי קדושה והס

7 9 ;•

הכל כבראשונה) יא״כ למה : ?גרע מנהלת חטט הקדיש. ״ אלה ב׳ חלקי המירה אשד י הי׳ ג׳ חבות וארבע המהות, :.נאחזו ונארגו בקדושתה ונס ; היתה קדומה לבריאה והיתה

-.. התורה •אצלי אמון בעת אשר׳ יחיד .'; הי׳ א׳ אלהינו ט

• ומיוחד בעולמו:/ (ברתי:קלא ה ט 1 ? י ש 1 • משמייא מפומאלאלהא הייה) קודש ישראל זרע r

על שם י*א

72 נחי שיר החשבון השירים

_ לימודי שכלי אלוכךת, סס י״גמדומ שהסירה נר^שמ א י ר מ , סס מ י ב שמסרתי למ ״ (0 שנים עשר, הם ייב מזלוס ברקיע וב בסן, הלא צאו וראו כי חצבה עמודי ציונים שבעיה, חדשים כשנה וכמענה מהס ״׳ צירופי הוי״ה ועל כל חודש ומזל שילה ריו,ה א׳ משם יזעלכ הכיר בייג כי היינ מדות עיל!זה נכללים « הוי״ה יסדתי ברקיע ולעומת זה הס י״ב שבנייה באלן. שערי בינה, כניד ונשיב בג״י, נש׳׳כ דית *נ׳ 'כערי 'כינה (ז) שלש־ עשר, הס י״ג :כללים ביינ מדיח) והיא , תיקוני ויקנא עילאה, וי״נ :מי שבתא, ששה םךרי משנה, חמישה חימ^י בשוד השביעית• המוזכר, לחות בס׳ יצירה אשר חייבי׳ילסניו ? / , ת ו ב :• מדות הרחמים ג״כ הצבתי תורה. ארבע אמהות, שלשה א

ד אלהעו שבשמים ובארץ׳• כל השביעית: ה פ הברית, א " ע כ ; ה ג ר י י ר ציוני׳ נא ד עשר בובביא, עשרה דברי ח > א ט ב שנים עשר מי יודע, שנים עשיר א?, יודע׳"שנים עשר שטי מ׳ חו טה' ז ח סדרי משנה, חמ ש י לדה, ?;מונה;מי מילה׳ ׳טבעה :V שבתאי ש ח ד : ה ע ש ת הורה, ארבע אמהות, שלשה אבות, שני לחות• הברית, אתר אלהיני שבשמים ובארץ:'* ״

ד עשר ח , א א י מ ב ש ר ש '&ל#ה עשר מי יורע, שלישה עשר אני יודעי, יטלשה עשר מךיא, שנים עע שבתא, &8ה ה י מילר, שבע נח ;מי 1 ה ךבך;א, ת׳שעה ניס׳ 2לה׳ שמו ך ^ ^ ע י ב ב ו בד ח ׳ אבות, שניי לחות הברית, א ת, שלשה סךרי משנה, המיטה הימשי תורה׳ אךבע אמהו

: T י ־' בארץ אלהינו שבשמים ו

ע אלהימ אותנו, איך שר־ הניצוח עומדים בבית הויכוח, מהוד מול ממא, והיה כאשר ירום די י הו ואחר השר מיבחל _ ונבר ישראל, והיה נאשר הניח ונבר עמלק וביה המרזח, והנה לבב אנוש יתפלא אהה מה זאת עשה אנקים בי הצמיד רצים בבית ריעיס, ומי שקל ישקול בפלס מאזנים, בני פלשה וכוש ממרות מצרים, מול בני ציון סקרים ובנות ירושלים, בעל השיר ירעים בקול שימו יד לפה שימו כךי לעומר, ן (ס׳ יצירה, ססיות פ״״ את ז גזר חכמת ׳ונר כל מלך מולם ואלקים חיים, המ אזנך ושמע, המן הנן כי בל הבחי׳ אשר יש בקדושה לעומת זה יש בקליפה י נ , ותוכן ״ ש ׳ ^ זה משה אלקיס טוב לכוממ רע נו אבצ נקיף בפני אדס, כי במשקי[* רהיה החילוניות כמי שיו׳[ המה במראה אולם בבחי׳ מיון הדק היסב יש חיצון: מק,ה חל הקצה, כמו בקדושה עונג, ובלס־כ-ך נגע נלזיווץ דין כאתוון דין רק בחילון־). בקדושה עושרנה כי נצשיה החומה ולהיפוך רשע, שפע פשע, מס מ*ת, כאשר זה גובהו בקדושה בן זה גובהה בהיפוך. בי, והפלא עלום חברותא כלפי שמיא, ומי שכה׳ג יקח ק השוה שני שעירים קידם יוהכיפ גורל לה׳ וגודל ט׳ יחן עמי! למהיר לנורל ח/ וביותר הפלא המשנה (יומה) שני שעירים מצוותן שיהיו שניהם פיק •־מראה

ובקומה ובדמים, והכלל כל העולה לשם עולה לעזאזל:׳ כך גזרה חכמתי א״0 להיות למעלה מרכבה בקדושה, ומיכאל השר הראש ולעומת זה מרכבה ן צדיק ה מ ל ו אמ ן א ר ד ת , ק ה ע , ״ ק, ה 1 ר ג 5י ) (נקדיפה תלת ריושי[ עלמין כח״כ ו״ טמאה ישר עמלק (הוא הכמ; היי/ מרס לנסא) ויכן במרכבת הניגוד חלת כתרין דמסאמתא, ייב אלופי אדום פ׳ 5ריס הינוניס׳ כל מרכבה למינו נמרא בשם שעיר (והמגיע ביאר ני שעיר בני׳ תקיף, כמספר הבהמות בדורון אשר שלח יעקב סי0 לאיש שעיר, וכאשר יש תקיף בקדושה פן תקיף במימי׳ה), זולת בקרישה נאמר השפיר אשר כו׳ לחצר הקודש פנימה. ולהישיר נאמרות כי לימן עוז לאיזה מרכבה או להחלישם ס זובחים נו׳. ולהי ר ה כ סן טשי כי׳ איש שעיר, לשעירים ה והמפתחות של שניהם סכל נמסר ביד האומה הישראלי כאמרם דל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כה כו׳ וחלילה אס להיפוך אז מתישין כח הקדישה ונבר עמלק, כאשר בא הציווי בתורה מפירש מתה ממחה כי׳ זכר עמלק ר״ל הדבר נמסר בידיך לפי כשרון מעשיך, לכך נלטוס כה״ג שיקה שני שעירים (מיש שני סמדכביח) ולעשות מדל, ר׳׳ל שיבורר הדבר כשרון האומה אי להיפוך והיה המופת

8 y

נהי שיר הפלאות השירים לז 73

בממ הגורל טל שניהס, ואשר ימלס הגורל בימין הוא הגובר, כי בכימ הימין גובר טל השמאל, וחס השם הלילה לא פלה בימין אז הכירו כל ישראל כי חלילה הסטיא גובר והרבו בחשובה כיוס הקדוש, לכך מציחן שהשני שעירים (הרומזים לב׳ מרכבומ) יהיו שניהם שזין במראה, כי מראיהן בהשקפה ראשונה שוין (מונגע כוי), ובקומה, כי כאשר הקדושה גובהה בקדושה כן ההיפוך גובהה בטומאה, רק בחילון) הכחי׳ ־ וככשרון מ

האומה וממשי׳ אז נגבירו הקדושה והעושר למטלה וקס הרשט למטה ולהיפוך אז להיפוך:

?rWIJ קול השיר דופק, אח כל ונוכחת באר היטב :

לימודי שכלי אלוקית . חד גדיא, אית מרכבה המכונה בשם שעיר בקדושה ואתא כלבא. אולם בשמת מעשה המנל אז חד כוי ואית מרכבה להיפוך, ושניהם נחלש כח הקדושה והתנברו שרן למינם בקומה ובמראה, והראי׳ דזבין אבא, הכלבים עזי נפש והיה החממות והתגברות למרכבה הנהיג אשר הוא כמו האב להאומה כי הי׳ משפיע הטמאה, ובכל א׳ מהזמנים מוזר בעל השיר דזבין אבא כו׳ כי זה יורה מחמת ששני התרכבוה הם כוחם/ וכשזה קם גדול ובמשקל א

זה נופל וכן להיפוך:

ואתאחוטרא.אילס אתיכ משה ברדתו מן ההר ושיבר אה המגל ומבואר בספרי אמת כי במטה אלקים אשר בידו הכה את נח הטומאה אשר בעגל וכתת אותו ואז כאשר הכה הכלבא במקל אז נחלש הטומאה וגבר

הקדושה:. בעי• א ר ו נ ־ א ת א ו מחלוקה קרח נתרשלו ״ידי״ מכה, •ודיל העוז והנח שלו והואח נ המטה ה׳ כי נתגבר . הטומאה ואז ואש יציאה

ואחא

האבל והוא האש בר ו התכערה וגבי הטומאה ונחלש הקדושה וזהו ישר^

לחוטרא:, דיל כי כל זה ההתגברות של כח א א £י ת א י הטומאה הי׳ נמשך עד כי בא יהושע והעבירם את הירדן וכרת עמהס ברית חדשה והקים ״צ הבנים בירדן (נגד ייב צירופי היייה) והתגבר הקרושה עד כי נפלו כל ליא מלכיש אשר

שיר הפלאות חד גדיא, חד גמא, ךזבין אבא בתרי זזד,

הד גדיא, חד נדיא: ואתא שונרא, ואבלה לגדיא, דזבין אבא בתרי

iי ־ יי־ י * ׳ • - : T : T l T TI4TJ-: T

״זי, חד גדיא, חד גדיא:T < * Y - ־ יי -

ואהא בלבא, ונשך לשונרא, דאכלה לגדיא, ךזבין אבא בהרי זוזי, חד גד;א,הד נך;א : ןאתא ה־טךא, זהבה לכלבא׳ ךנ#ןי לשינךא, דאבלה לגדיא, דוייז אבא בתרי זוזי,

י וךיא • הד גך;א׳ סרף להופוךא, ךהבה לבלבא, זאתא נורא, ף| דנשזי לשונרא, האכלה לגדיא, דזביזי זוזי, חד נך;א, הד ןך;א: ר ת א י א י ואתא מיא, ובבה לנורא, דשדף להימרא, דהבה לבלבא, דנשזי לשונרא, דאכלה לגדיא, דזביז אבא בתרי זוזי, חד גדיא, הד

גדיא:

בעבודתו לכל האומה והי׳ מוכרח לקנות שניהם בתרי זוזי בזוזי שורן שהיו שניהם שיין בדמים ולא יעלה •בחצי זוז יתר זעיז, אבל לא שיהיו שניהם שיין בעצם חלילה, כי הד גדיא, והד חילון* רב, זה עונג עושר

וזה נגערשע: HfW שידר בעל השיר סדר זמנים מתי היה כשרץ מעשיהם עד כי ירום מיכאל ידי וגביה מרכבה הקדישה, ומתי הי׳ להיפוך וגבר שר החובל ומרכבה הטמאה, והחל לחשוב

מזמ; מתן הורה: ואתא שונרא. ייוצ לייח . כי איה הסול בקרישה וע״ז . רמוז בפרק שירה חתול : מה אומרת ארדוןן אויבי כוי, כי חתול בקדושה עיש וערפל ממילתו(הגחון יעבץ

י פי׳ כך) והוא המלבוש הידוע ועלה נמית בערפל, : ורק ב׳ פעמים מציגו שהקכיה נגלה בערפל, שהואת ובמין כיה עולמים, וכאשר נתגלה ד : חתולתו מ : התתול א׳ נתגבר כח השעיר של קדושה יחכלה לגדיא

של טומאה כי נחלש כה הטומאה באותו זמ;: יוד 10 1

ת השירים ו א ל פ ר ה 74 ;דד שי

״ והה נעשה ונשמע וצעקי בנדיגס , ובכל• הנשימה אלה אלקיך כו׳ לכך טל זה הוא התיקון לכחוט כקרבנית שוד, ובי הסימניס כל־ משימה ומן אמרו כמדרש יבא שור הקרבן ויכשר שור העגל) יכן שמימח גרי ושעיר על שנהגי כח לשעיר

לימודי שבלי אלוקית הס היו מיסוד מרכבה הטמאה ונפלו שדוד, ואז כבה השני מינוניה

הקדושה ונח נ:

שבמרכבה טמאה:ל זה התיקון היה ב א נמשך כל משך בנין הבית והקרבת קרבנות אבל אחר החורבן בית שני וגבר כח שר של אדוס והוא הסיס והוא רב החובל כל נפש וביעל כל תיקוני הקרבנות,מ והוי• ׳ ה אתא מ ו:הו ו סיס שר של אדום ושחט לשוחט כי׳ ונתנברו כח הטומאה בעויה ונחלש כמ הקדישה ונמשך עד. היוס,אתא הבל אניזנו מקוים כי ו, כ• מ ד ד מ ל ט ה ש ו ה ״ ב ק ה לטקיר מביא הקב״ה יצהיר ושיממי והוא הרע שיוציא ממנ| האית מ׳ של ׳מפריו המעורל במלאך• סא״ל ואחר שנוציא ממנו האות מ׳ אז ממילא נשאר אך כולו טוכ ויהיה כאשר רמוז בשמו ״אחה יסמר יל*

לנורא של אש המנטרה והתגבר הטומאה:

. היה נמשך כמ הקדישה בה־ א ך ן א ת ת א ו עד נ׳

הוקס פםל מיכה שהיה דמיה ןאחא •תוךא, ושהא ל3;א, ךבבה לגילא׳ה לכלבא, ךנשך ב ה שור, יאז נתגבר נח הטומאה . ד־שרף לחוטךא, ןי י ת ח לשונךא, ךאכלד. לו.ך;א, pan אבא ב ושמה צמ־א, ונחלש כ

ד גך:א'• ח \ א ץ ז זוז/ חד נ, א £ ואחא השוחט, ושחט לחוךא, ךשחא לף לחוטךא, ךהבה ר ל רכבה לגוךא, ך להקריב 'קדמות׳ לכלבא', ךניםך' לשונךא*ךאכלח לנד:א׳ ינ5ין

א: י זוןן, חד גדיא, חד גדי תר א י י י לקיב1 י ״ א י פ :ט כי שחייי ה

. לתורא, דשתא למיא, ךכבה לנורא, ף ט כ ח ש ט ו ח ו ש ה

ע בי בתיקוני הקרבנית ךיעירף להוטרא, ךהבה לבל$א, ך; שך לשונרא, ך ןמ דאכלהילגדיא, דזבין אבא בתרי זוזי, חד נך;א, ו 3 י ) ט א ) / , י הי׳ כ׳ כי

. י ־ א י ך ד 5 ח חורים ובני יונה והי׳ במליקה י ־־ י ־ ־ך הוא! ושחט למלאן־• חמות, ת £ ™J ואחא הקדוש ב 1 ׳ ® f f l ל י מ מ

V T . 1 . , . , . , , W ד ין ׳ / , I I ^ J « V V הים שחיטה בבי סימנים ! לכמחילה

ולדעתי כי

'הקדישה אשר התל מימות יהושע בהעברה הירדן והיה נמשך זס ההתגבחח כח הטומאה עד ני נבנה הכיח

והחלו והשוחט

ךשחט לשוחט, ךשחט לתיךא, ךשתה למיא,'דכבה לנ:ךא, ךשרף לתוטדא, ךהבהך לשונרא, דאכלה ל3ך;», זייביז / נ לכלבא! ך

אבא בתרי זוך, חד ןד;א, 0ד גל:א יי

שראל אימחלי ליונה והם נחנו עור;} ולא פנים בשעה המגל וע״ז היי התיקון ממליקה כעופות ממול ערפו,

(לסי שעשו העגל כדמות שור אוכל כשב וקלקלו והקדוש ברוך הוא־יהיס לנו לסתרה ולפרוח נפשיט אמן.

™Xs ° l i ! f י * מ ־ י י י י י נ { י־ צ מ , ־ י י ככלותו צד־ד, יישא אברהש את מיניז וידא אד, המקום נלימיתי מי״יר! י מ י ו£ י ? י ו ^ ״ , ״ ; ב ת י ) ״ ה ׳ ־ מ י נ ק ! ׳ י י״חיה׳ ל נ ! י ! : י ל ז , נ ׳ ״ 8 0 5 י ׳ קצרה תקנתי בחורים מטרים «׳יי׳ נ י י

ועניני אמיתיס) ואנכי תשר השצימות מזה ומזה, ועצה עצ זכרוני מתמרס ז-ל מסכע של אברהם נתור ינ״וצה מגל זה, זקן וזמנה מצל זה, (עיי[ רש״י נפי׳ על הנפ שנעשה להם ני אברהם ושרה זקנים. ונהפכו צנמריס).

י תנצ, ני צא זהי העיקר השלימות אגר אנחנו רואים מזה העוצם ומשלימות הזמן, : ולרלזמי ככוונת הממכמ, ני אלה הצדיקים האירו פ« i w i 5 M ^ - S 1 ' י ״ ?°1המע־ה׳\מה פ מ א י י ״ . ח ו מ י ל ־ א הנל^עילם העליון, ה , ״ ר י ר ״ ״ ו אבל יש ע

, י״יי ״יו ויחוו־ " ״ m r w b » כאפשרות בא" א׳ נ ^^'^?\Jt«? שנימות המעשים והנימוד, וק־ג ימנלו גמניחויז מי 1 1 , מ וכן הזקן רב בשנים ונעור מעיין ומעשה הוא הנקרא בתור ונער, הרי ן! י י " * L ע ״ ! ! ״ ? ״ 9 6 . , " י ( 0 י ש ע י מ ' י מ ״״ , vi,־׳ י י 5 מ*ד וזקן מצד עיון ומעשה) י׳קן יכחוי >יע מ ולזאת היטנ חרה לי ונסלו פני, אהה, אם באתי לכלל זקנה נשנים, במור ונער אני מצל ממשים, ולה׳ אשא עיני יעזור

לי להיות מעובדי השם, וכאמרם ז״ל כי הוא יעזור צהמשתופפיס נצילו:

ואשתטה מלא קומתי ארצה ואתחנן:

אנא אלהי אברהם. הקרה נא השד לעבדןי אברהם: אתה רב סעד ועוד. צא לישע בן אמתך אבן יאליעזר: