ן ר ה ו <לד* 7! מ א עו * מ * ם

עובדות ומסמכים

נערך עי«

הדב משה ש«נ<5לד ז״ל

בנ«־בדק

הועתק והוכנס לאינטרנטwww.hebrewbooks.org

ע״י חיים תשע״א

Q'iV 1J1LM **A MM \

ילדי טהרן מאשימים עובדות ומסמכים

אודות גזל הנשמות הנעשה ע״י הסוכנות היהודית פארץ ישראל כסיוע ״המזרחי״

מאת ר׳ משה שנפלד ז׳־ל

מהדורה ראשונה — תש׳׳ג מהדורה שניה — תש״ז (ארזדמ הכדימ)

מזדודה שלישיו! — מש ל״א

ועמה יו׳׳ל מהדזרד רביעית כצרוף גספחדת ״זכור ואל תשכח״

״ילדי «פון אפריקה טאשיטיס*

הועתק והוכנס לאינטרנטwww.hebrewbooks.org

ע״י חיים תשע״א

לכבוד ראשי אלפי ישראל רבנים וגאונים אנשי שם! ואנשי מעשה בכל ארצות הגולה ה׳ עליהם יחי,

! ם מ ת ח ק ע ז ה ו י ו ל ה ג א ח מ

אבן מקיר תזעק וכל פנים קבצו פארור, על האכזריות הנזמטת ונעשית סירי אלת אשר בשם האומה יתלו ומדברים בשמה כלפי חוץ, ובכה זה הלכו וכבשו להם אלפי ילדים שרידי חרב אודים מוצלים מאש, יתומים אומללים ועזובים אשר הוריהם מתו או נהרגו והשאירום גלמודים בארצות סיביר, ונמסרו להם בטהרן להוליכם לארץ ישראל, ומכאן מתחלת תקופח חדשה בחיי היתומים האומללים האלה, חוח על הוה ושבר על שבר נקרא, כאשר ינוס איש מפני הארי ופזגשו הדוב, נסו מסכנת שמד גופני ופגעו כמסע שמד רוחני, כי נתכח עליהם חמת האפוטרופסים חאלח ביד חזקה ובחמה שסוכה להעכיר אותם על כרחם על דתם ואמונתם ועל אשר למדו אותם אבותם בביתם, כי הילדים האלח כמעט כלם ילדי חרדים הטה, ונתגדלו בביתם על יסוד טהרת הקדש באופן מצוין אשר קשה למצוא כמותם, ומהם חרבה ממשפחות מיוחסות מאד כארץ נאליציא ופולין, בני ונכדי רבנים ואדמורי׳׳ם גאונים וצדיקים אנשי שם ואנשי מעלח אשר כל רואיהם יכירום כי הס זרע ברך ה׳ והללו באשר אך נמסרו לידם עוד בחיותם בארץ פרם תיכף הקימו להם מדריכים וטורים כאלה אשר דרשו מהם במפגיע ודברו על לבם כי יעזבו וישכחו את כל העבר וירגילו עצמם לחיות מעתח חיים חדשים בלי תורה ודת, ואחזו בכל האמצעים לשכה מהם את זכרון אבותיהם ואמותיהם ולשרש מלכותם כל שורש אמונח (מבהיל הדבר כי לא נתנו להם בשום אופן לאטד קדיש על אבותיהם ואמותיהם שזח עכשיו מתו באופן כה אומלל ואכזרי), ותיכף החלו להרגילם במאכלות אסורות ובחילול שבת ויוהכ״ם וכל מועדי ישראל וללעוג לכל קדש, וכאשר רבים מהילדים חתיצבו לנגדם במסירות נפש בעד דתם ואמונתם ובעד זכרון אבותיהם הקדושים שמסרו נפשם על קה׳׳ש, נלחמו הללו אתם מלחמת כבדח, מלחמה ממש במלא טובן המלה, בכל אמצעי אונס וכפי׳ אשר תסמר שערת הראש לשמוע שיסתוללו כך בבגיס קטנים בניס אומללים, כמעשח האינקוויזיציא של ספרר ממש, וכל זה לא הועיל להעביר את הילדים על דתם, ולא יאומן כי יסופר מאשר עבר על הילדים הרבים האלה מהמדריבים הרשעים, ורוב ילדי קדש עמדו בנסיון על כל זח ובאו לשח ארצנו שלמים ותטימים ותקותם בפיהם כי פח בארץ ישראל ארץ הקדושה כבר תהיח הדרך פנוי׳ לפניהם לחיות חיי תודח ודת כאשר הנו להם אבותיהם נוחי נפש אשר 0תו מות ישרים ועד רגע האחרון ממש חיו שפתותיהם דובבות על חקותם ומשאת נפשם חאחרונת וצוו לבניהם אחריהם לשמור דרך ח׳ כאשר חורום וחנכום עד נח.

אולם לדאבוננו ולדאבון נפש כל יראי ה׳ תקותם זו של הילדים ואבותיהם נשארה מעל, ומה יתפלץ הלב לראות כי רשפי אש קדש של מסירות נפש שהי, בוער בלב טהור של ילדי קדושים אלה לאט לאט הולך ומתמעט הולך ונבכה בפח ארצנו, כי סדרו אותם במחנות מעבר חפשים המלאים רעל וכפירה על כל גדותיהם, ובחוזק יד והשפעה עצומה ישפיעו על כל דרך חייהם של הילדים שימאסו בחיי־ תורה ודת אשר עד כה איוו וקיוו אליהם ויבחרו דוקא לחיות חיים של חופש והפקר כאשר במחנות ההם, וסביב רשעיס יתהלכו! לשמור בכל תוקף נגד כל השפעה דתית שלא תבא אליהם מן החוץ ע״י היהדות החרדית, ועל כ! גורלם של ילדים עזובים אלה מעציב ומרעיש כי הם כבר מפרפרים במסירות נפשם האחרונה בין חיים ומות רוחני ח״ו, ועיני כל הישוב החרדי רואות באבדן אלף ילדי קדושים ואין

לאל ידם להושיע. .

והנה עוד בהיות הילדים בטהר! בבר נשמע פה מעט מהרבה מהנעשה אתם שם, וגם עינינו הרואות בארצנו את הילדים שבאו לכאן מאז מאשכנז ועוד מדינות שנתחנכו ע״י האפוטרוססיס האלה עצמם מה טיבם וגורלם, והנסיון מעציב מאד, בי הם אבח־ים לגמרי מעם ישראל, אין להם עוד דבר עם אמונת ותורת ישראל (מלבר מזה שהם מושחתים ומקולקלים בכל דרכי חייהם באום! גס ומכוער אשר לא ניתן להעלות על הכתב), ולכן פנינו חיכף אל הועד הטכונן פה לסידור ילדים כאלה שגם אנחנו רוצים לקבל ילדים ולחנכם ברוח התורה, באשר הילדים הבאים האלה בודאי רובם מבתי חרדים הם, אולם הם לא נענו לבקשתנו כלל וכלל, כי הם המושלים וטי יאמר להם מה תעשה, ואחרי רוב עמל והשתדלויות שונות החלו לבוא אתנו במו״ט ודברים כל זה רק ׳לפנים ולמעשה אי! זה נוגע כלל וכלל כי דוחים וחוזרים ודוחים את כל העני! והמו״ם בלך ושוב ודיחויים שונים ובינחים יחזיקום במחנות מסוכנים אשר כל באיהם לא ישובו! ומתאמצים בכל אמצעי כפי׳ והדחה לבלתי השאיר בהם שם ושארית סתורה ואמונה וטבל אשר למדו וחונכו בבתי הוריהם ועד היום עודם מסתוללים להעביר אותם לאט לאט על דתם ולשח8 מלכותם כל שורש אמונה במעיהם בטהרן, והלב דואב וכואב כי רבים אשר כבר נפלו חללים בידיהם השיאום ויכלו להם ורבים מהם מתאמצים ונלחמים על קיומםס ת ו ג ח מ צועקים וחוזרים וצועקים על כל מה שעיניהם רואות מהפרת הדת ב ומתחננים בחשאי כי יצילום מידי שוסיהם המחנכים החפשים האלה, אבל עד. אנה יעצרו כח הגבורים הקטנים האלה ללחום ולעמוד בפני קמיהם אבירי כח ואבירי לכ אשר לא יתחשבו עם שום דבר רק זה כל מטרת הפצם לגדל דור שאין בו לא ריח תורה ולא ריח אמונה ולתכלית זה הביאו את הילדים הנה, וילדי קדושים ממשפחות המיוחסות והנודעות לתפארה בישראל כבז וכשלל של הפקר נחשבו בידי החפשים האלה להשתמש בהם להשגת חפצם זה, הלא על זה תרגז ארץ ויתר כל איש טמקוטו לשמע השוד האכזרי הזה, לנזול את החיים ואת המתים, משפחות שאומללו ונועו בלא עתם ר״ל אחרי שלשלת ארוכה של נדודים ויסורים קשים, יבאו הללו וישללו מהם את משאת נפשם ותלותם האחרונה, להשמיד את בניהם אחריהם בשמד גמור

I וכליו! חרוץ לאבר! עולמים

.־ - והנה כבר נזדעזע כל הישוב כלו בארץ על ענין הילדים האלה ילדי טיהר!, האיגקויזיציא הנוראה אשר אמנם לא נשמע כמוה מעת היות ישראל לגוי, אינקווי־ זיציא להשמדת הדת על ילדים סטנים מידי אנשים אשר בשם ישראל יקראו, הרעישה את בל הישוב בארצנו, איכה נחיתה הרעה הזאת, הצעקה בארצנו נעשתה כללית מעת בוא הילדים לארצנו שהילדים בעצמם עוד ספרו אז והשיחו לשי תומם לכל אלה שבאו לבקרם את אשר עשו עמהם בטיהרן, ובכל הדרך,'מעשים מזעזעים אשר אי אפשר לעין שלא תדמע ולבב שלא ימם, וביותר גדלה הצעקה והסערה אחרי ראות הכל את טיב הילדים ומהותם כי לא רובם אך כמעט כולם (בערך 90%) הם ממבחר סלתה ושמנה של היהדות החרדית בנאליציא ופולין, האמונים עלי תולע על ברכי יהדות טהורה ביסוד התורה ויראה שלמה בלי כל ויתורים ופשרות, ואשר עשו ועושים עמהם בארץ, שנותנים כל מאמצי כחותיהם שסוף כל סוף לא ישאר מהם אף תינוק אחד דתי, ערים כל הקהל בארצנו על מעשיהם והתנהגותם של שומרי הילדים שלא יתנו אף לזיק אחד דתי שיניע אליהם, רק אוחזים בחזקה ברסן הילדים שרק הם ומדריכיהם ישלטו עליהם ועל רוחם בכל אמצעי אונם ופיתוי על זאת יסער כל העם מקצה ונערכו מחאות רבות כאשר מעט מהם תוכלו לראות ולהוכח מהעתונים מהכינוסים הרבים שהתקיימו בירושלים (בתל־אביב, ולא זו בלבד אלא כל הסהל למשפחותיו כאחד אנשים ונשים מכל החונים מוחים וצועקים בשוסים וברחובות ומתאנחים טרה שבעת הזאת אשר חיטה יצאה וסער מתגורר ומחוץ תשכל חרב בה בשעה תחדור בחדרי ארצנו אימת שמד וכליון רוחני מידי יהודים עצמם על הפליטה חנשארה שנמלטו משם. הה אוי ואבוי מה הי׳ לנו! והנה עשינו מה שעלינו, מחינו וצעקנו ולא פעם אחת פנינו אליהם בבקשות ובתחנונים כי יחדלו מצעדם זה, אבל לדאבוננו כל צעקתינו ומעשינו בזה ללא הועיל, ואחרי כל הצעקות והמחאות לא נשתנתה דעתם של אפוטרופסי הילדים במאומה, כי על כן מצאנו להשמיע קול צעקת מחאתנו למרחוק לכל אחינו שבגולה בכל המרינות, רבנים ואנשי מעשה, וכל טי שהיכולת בידו לעשות בענין זה, והננו פונים אליכם בקריאתנו מלב קרוע ומורתח, אל דמי לכם, אנא אל נא תעמדו מנגד אל חחשו ואל תשקטו ועשו כל מה שביכלתכם בענין זה! חובתנו חובתכם להציל שארית פליטת הילדים אשר עדיין לא הושחתו טכליון, והחובה גם עליכם להשמיע קול מחאתכם ברמה בסול גדול מכל תפוצות ישראל נגד השמד המתוח להעביר ילדים חרדים אומללים על דתם ודת הוריהם, ולדרוש בכל תוסף שהילדים ימסרו תיכף ומיד לילדים אמונות שיחנכום בחינוך חרדי כפי דעת הוריהם, בדרך אשר חונכו והתנדלו עד כה (לא חינוך הנהוג פת מטעם איזה מפלגות שאור וחושך משתמשים בו בערבוביא מעט למודי קדש מעורב עם הרבה למורי כשירה ומינות, אשר בודאי ירצו לנקות עצמן בעיני הבריות ובעיני העולם כולו בתתם מספר ילדים לילדים כאלה שיחנכום חינוך שכזה, שזה רק סטיות עינים גמורה ועיננו הרואות פח בארצנו פרי החינוך הזה שכל המחונכים אצלם.זרים לרוח התורה ולרוח ישראל ונס המובחרים שבהם אין בהם מתום בתורה ואמונה שלמה, ועלינו לדרוש במפגיע שינתן להילדים חינוך שלם של תורה שלמה ברוח ישראל סבא שכל אחד ואחד

מהילדים יקבל את החינוך שחי, לו בבית אביו, רס אז נצא ידי חובתנו, ולא נחטא בהילדים יתומי הקדושים שמתו או נהרגו בעוה״ר).

ודעו אפוא כי אץ זח רק שאלת אלף ילדים אלו שככר כאו, כי מתכוננים להביא לפה עוד שלשים אלף ילדימ מסיביר ומשאר ארצות, ולכן לא נפץ כי כל הקהל היהודי יבין היטב את חובתו בענץ זה, לעשות כל מח שכיכלתו שלא יהיו ילדי ישראל כבז וכשלל של הפקר למשול עליהם כרצץ איש ואיש להעבירם מדתוה״ק וממסורת אבותיהם, ובטח ר.ני ישראל וראשי עם תאחזו בכל האמצעים האפשרים להפר את מחשבתם גם במחאות נם בהשתדלות ומאמצים אצל המוסרות הלוקחים חלק בהחזקת הילדים שהם ישפיעו בעני! זה,

ואשרי טי שיגולגל זכות גדול זה על ידו.

החותמים בלב נשבר ובנפש טרה, נאום אברהם מרדכי אלטר

ו«ד1ז\״\־ «זגג\־1 נאום ה״ק עקיבא סופר

בהגגוהרפז־ב וציד אבוי• ן 9רמגזג\רג יציין

נאום איפר זלמן מלצר נאום י*חק זאב פאלאווייציק

ג ״ ז ו ב ^ ו״ר הגאגץ הזזנזיד ר ו !אאג

נאום יוסף בר׳׳ש כהנמן וומוויבו

מו\ וזייגז וזרוי וצממ־וז״וז נאום זלמן פוריצקץ

וול\צ?

זכור ואל תשכח משו! שנפלד ״

לפני עשרים שנה, ערב שבת ״זכור״, הופיעה בעתון ״הדרך״ בטארגה שלר את אשר ו כ ז אגו״י בתל־אביב, כותרת ראשית לרוחב כל הגליון לאמר: ״ עשתה הסוכנות היהודית לילדי ישראל בדרך בצאתם מהגולה לארץ ישראל א ל תשכח. הי׳ זה בעיצומו של מאבק איתנים שהיהדות הנאמנה בראשות מרז הגאב״ד בדיסק זצוק״ל נחלצה לו על נפש ילדי טהרן. אלמלי היתה אותה פרשה מכוערת ומחרידה רק נחלת העבר יתכן ורשאים היינו להתעלם ולשכוח את אותו התאדיד האומלל, בחינת .,אל תזכור לנו עוונות ראשונים״. אולם להוותגו, זו היתה ראשית חטאת פתיחה למבצע השמדה רוחנית של ילדי ישראל, ההולך ומתפשט לעומק, לרוחב ולהיקף ומה שנתחולל לפני עשרים שנה לגבי אלף ילדים, חל המם על

רבבות שגפלו קרבן על מזבח מולך החילוניות. ציידי הנפשות של עליית הנוער נשארו עקביים ושוקדים על זממם, מרצם לא פג ותשוקתם, רווית השנאה לתורת משד., לנשל בל ילד יהודי ממורשת אבות יוקדת עדיין באותו להט של ימים עברו. רק בקרב היהדות הנאמנה לתורה תלה חמורת הרת אסון וחזיון של ילדים בסכנה, שקומם אז את בל ישותנו, הסעיר אח יצרנו הטוב, דרגן למאמץ ופעולה נמרצת ומסורה, משאיר אותנו היום אדישים, שקטים, מאופקים ומיואשים. לפיכך, לא עליהם הרודפים תלונתגו ותמיזזתנו, אלא

עלינו המתרפים ממלאכת ההצלה, והעוברים מדי יום ומדי שעה על ההזהרה. החמודה: לא תעמוד על דם דעך.

קיים עוד גורם צבורי נוסף לעליית הנוער, שנשאר עקבי בגישתו כשותף, לדבר עברה, המשמש ידית לגרזן המונף והבורת שתילים רכם מכרם ה׳: מחנה הלאומיים הדתיים של המזרחי. הם שבלמו בימי לדי טהרן את מפעל ההצלה והבקיעו את חזית היהדות הנאמנה בכדורי הרגעה והרדמה, והם הממשיכים נם העם להיות לפוקדי ולמכשול ליהדות התורתית ולמגן ושריון לחלוניות המסתערת. לראשונה, בימי לדי טהרן, עדך המזרחי הסכם מביש עם עליית הנוער על סחו־ ומכר בנפשות לפי מכסת אחוזים ועד היום הוא נוקט בשיטה נפסדת זו של הסגרת חמשת נפשות תמורת אחת• אץ כל ספק, כי אלמלא הע אנשי המזרחי בתקופר לדי טהרן מוליכים שולל את דעת הקהל בחו״ל ומבשרים בהודעות כוזבות על תקון המעוות בי עתה הי׳ החרם שהוכרז על קרן היסוד ופגע אז בצורה חמולהד הסוכנות היהודית, מאלץ את עלית הנועד להסכים לעקרון, שלפחות כל ל מבית תורתי יקלט במוסד תורתי. היתה זו הזדמנות בלתי חוזרת. הזעם גגד ההעברה על דת של לדי טיהרן הי׳ כה סוער, עד שמנהיגים חלוניים מובהקים כסטישן וייז, ליידי רידינג, ברל לוקר וזליג ברודצקי המטירו מבדקים על הסוטות היהודית בתביעה נמרצת לתת חנוך דתי ללדי טיהרן. השכילה הסוכנות היהודית

״ ני»ר88 כ״דגלגי״ גליון ד (ק&״ז), אדר תשכ׳׳ג.

בבחירתי כאשר הטילה על רי״ל נוישפן (מימון) לד״תיצב בשער מול כל גלי המחאה, הוא מלא שליחותו הבוגדנית בגאמטת ןהצליח לשכנע גם את~ סטיפן וייז, הרביי הדיפורמי הקיצוני, שכל רע לא אונה לנפשם של ילדי טיהרן. אוזתה שעה ראוי לה שתקבע בכי׳ לדורות לא רק על רוחם של ילדי סיהרן בלבד סתם הרי״ל מימון אז את הגולל, אלא שנחתם גם בזה גזר דינם לעתיד של רבבות

ילדים עולים מכל קצוי הארץ להתחנך כתנוקות שנשבו לבת הגויים. י דומני, שהגתה כבר השעה לגלות עוד פרשה בלתי ידח ה לרבים מאותה התקופה, למען דעת עד היכן הדברים מגיעים: כאשד הופיע בעריכתו של כותב שורות אלו הספר ״ילדי טיהרן מאשימים״, הזמינני הרב מנחם הגר ז״ל, ששמש לאחרונה יו״ד ההברה קדישא בתל־אביב וכיהן בשעתו כרב בעיר סוסנוביז, והי׳ מנהיג מזרחי ותיק ולוחם. הרב הגר שהד. כפליט מרומי׳ בטיהדן ביחד עם הילדים וחזה מקרוב את שעוללו מדריכי הסוכנות ושליח,״ ליתומים האומללים ולפליטים המבוגרים למראה עיניו חרב עליו עולמו, פתאום ראה את החזון למענו הקריב אח מיטב שנותיו וכוחותיו, במערומיו. הוא הבחין כי נציגי ההסתדרות הציונית ומחגכי׳ איגם שונים במהותם ממרשיעי הברית של היבסקצי׳, שאתט נפגש ברוסי׳ הוא ראה אותם בשחיתותם המוסדית, באכזריות פתנים שבחובם, כשהם מנוערים מכל שלשת המידות שבהם נשתבחו ישראל. בעיקר נזדעזע לגובה שאלה שהציג לו כומר קתולי בטיהרן, הלז אמר לו: ״מוסדות הכנסי׳ מלונדון נתנו הוראה לא לפתוח בפעולות מיסיון בקרב הפליטים היהודים בטיהרן, לנוכח הידיעות שהגיעו על השמדת יהדות פולין, ולהגיש עזרה המריות ללא כל נסמן לד,שפת על רוחם. והנד. המדריכים שלכם עוקדים בכפי׳ מלב הילדים כל רגשות דתיים ומשרישיס בהם דעות של כפירה בעיקר״. נסתתמו טענותיו של הרב הגי ז״ל ולא ידע מה^ ל ו להשיב לאותו ממר. תקוה אחת עוד נותרה לו. בהגיעו ארצה ירעיש' ע בטוח הי׳ שאץ הישוב הציוני יודעים את הנעשה ובעיקר חבריו מן המזרחי יגיבו בתוקף רב ויתבעו להעמיד את האחראים לדץ ולהעלות ארוכה לפצעים שנפצעו

הילדים בנפשם. השמועות על תעלולי המדריכים והשליחים בטיהרן, שפשטו ברחבי תבל אלצו את הסובנות להקים ועדת חקירה בהרכב: רי״ל פישמן, גריגבוים, ד״ד' םינטור, דובקץ ומשה שפירא. (אגב העתון ״הארץ״ במאמרו ״לעג״ כתב בין השאר על אותה ועדה: קשה להאמין למד, שהעינים קוראות. ועדת חקירה מורכבת כולד. מאנשי הסובבות, ז.א. מאנשי אותו המוסד שנושא באחריות למה שאירע,

ד& מונו עכשיו לחקור במעשי עצמם״). לפני אותה ועדה הגיש הרב הגר ז״ל את תעצומותיו. הוא האשים את הבהלת מחנה הפליטים ובראשה מנחם דודניצקי זכרונו לדדאון, בשלש אשמות חמורות של: גנוב, באוף ורצוח. הועדה התפזרה לבסוף, מבלי להוציא כל מסקנות ובאמתלה שתמסור את החומר לבי״ד של הקונגרס הציוני (אשר כמובן נמנע מלטפל בענין). ועדת החקירה עשתה בל אשר במד, לחפות על הפשעים, המזכירות זייפה את ד&רטיכל של העדומת, מטעם ראשי הסוכנות הופעל לחץ על עדי

ההאשמה לבל יופיעו, או שפיתו אותם לשנות את עדותם מקטרוג לסנגור. הרב הגר ז״ל יצא וידיו על ראשו, ממרט את שערותיו מרוב יאוש וזעזוע הוא החליט לעשות מעשר. רב ולפרסם את כל החומר שבידו, כולל הפרטיכל של העדויות וישיבות ועדת החקירה וכתב האשמה שהגיש. שבועות רבים עבדנו בצוותא על עריכת החומר, וכאשר נשלם, נוכחתי לדעת, כי הספר ״ילדי טיהדן מא־ציצי:״ הוא בבואה דבבואה קלושה מזוועות טיהרן והמצב העובדתי האמתי הי׳ גרוע פי שבעתיים ושבעה, ממד. שנרשם על דפי אותו ספר, שאף הוא עורר תדהמה בשעתו. ברגע האחרון לפגי ההדפר׳, נתבקשתי ע״י הרב הגר ז״ל להעביר עד עת מצוא את הכלח על כל החומד שכנסנו וערכנו. הרב הגר ז״ל התודה בדמעות שליש, שאינו יכול עמוד יותר מפני לחץ האיומים והסחיט־ מצד חבריו מד,מזרחי, שבור היי ורצוץ מדי לצאת לבדו במלחמה גלוי׳ נגד ראשי הישוב וההסתדרות הציונית היתד. זו טרגדי׳ מזעזעת של אישי עדין ויפה נפש, שגסות רוח, סחיטה ומסע הפחדת גזרו את האלם על קול מצפונו. מובטחני שאני גורם נחת רוח

לנשמתו בהזכרת מאבקו הנואש ובהסרת הלוט מעל אותה פרשה. לא ייתכן לסרסם מעל דפי ״דגלנו״ את חומר התביעה שנתברר לפגי ועדת החקירה, אלה הם לרוב מעשי תועבה, שאץ הדעת היפה סובלתש ומסוגלת לקלטנג נסתפק, איפוא, בהעלאת דוגמה מבין המעללים שהרב הגר דיל מיין

אותם בכתב האשמה שלו במדור: ״רצוח׳׳: ״כשעלינו על האני׳ בפרבר העיר אחוראס, נפגשנו באני׳ שני׳ המתכוננת להפליג לאפריקה ובה 2500 פליטים פולנים גויים ומה מאוד השתוממנו לראות, כי בין מחנה הגויים האלה, נמצא יהודי אחד, אשר התקרב אלי בבכי מר ואמר לי: הרב הגר, כבי איננו מכיר אותי, אולם אני מכיר את כבי. אני מבקש מכב׳ לכשיגיע בשלום לארץ ישראל, שיודיע לישוב ולמוסדות העלונים של אגו״י — אעפ״י שכב׳ שייך להמזרחי — כי ב״כ הסוכנות היהודית רודניצקי מוציא עלי פסקת בשלחו אותי ביחד עם עוד 2500 גויים למקום נדח באפריקה. הודיע ו דין מ נא לגו״י את כתובתי למען ידעו את מקום המצאם של עצמותי היהודיות וידעו כי אחרי שהשי״ת עזר לי ובנסי נסים נצלתי מהגיהגום הכר וכמעט שרגלי כבר דרכה על אדמת ארץ ישראל, קפץ עלי רוגזו של מר רודניצקי לשלחני כשעיר לעזאזל ולפול כקרבן במדבריות אפריקה. קבלתי את פסק דץ המות הזד. בגלל הנאיביות שלי, שהעזתי לענות למר רודניצקי, על שאלתו בועדת החקירה וההכשרה, לאיזו הסתדרות וארגון השתייכתי לפני המלחמה, כי שייך אני לאגו״י וע״ז ענה לי רודניצקי: על חוצפתך זו הריני שולה אותך לאפריקה במקום לארץ ישראל. אלד. הם דברי הבחור אלי• בנוכחות מר קלטר, שעמד אז ע״י ורשם את כתבתו, היות ולי לא דיו כלי כתיבה. את בקשתו למסור את כל זאת לאגו״י, לא מלאת,, מחמת שלא רציתי למסור להם חומר נגד הסוכנות. אולם החטא והפשע הבלתי יכופר הזה, עלינו להוקיע ומתוך כך אין לי בטוי האשמה אחר לזה אלא: ״רצוח״.

גא לקרא ע״כ את מר קלסר הג״ל להעיד ע״ד. (המדובר הוא בר׳ זליג וינגר מסוקולוב ע״י רישא כפי שנתברר אח׳׳כ

.VJ3.1 — לאגו״י ועוד דוגמה נוספת, מהמדור ״רצוה״, במכתב האשמה של הרב וער: ״באחד הלילות בהיותנו בקוצי׳ שמענו פתאם רעש גדול, כשיצאנו מהאהלים דאינו שאחד מהשומרים שאורגנו ע״י פר רודיגצקי, מבין הנוער שבאני׳ ושאושרו ?׳״י האנגלים, מוליכים יחד עם מד לאונברג ׳מדריד ראשי במחנה — מ.ש.) ילד ביכה ואומדים אליו: זה הלילה האחרון שלך אתה מת על קדוש השם... את הילדז הילד בשכבו הנ״ל בשם פרנקל זעליכו לצינוק, משום שמדריכו שמע בלילה. א על מטתו מספר מעשה חסידי לחבריו. המדריך נכגס לאהלו ואמר לו: גם בלילה אתה מנהל תעמולה דתית תלד לצנוק ושם תמות על קדוש השם. ילדים אחרים רצו אחרי הילד הנאסר ובקשו לדיאסר יחד אתו, אולם כולם נשלחו האוהלה ורק

* לבדו נאסר, הדבר עודד התמרמרות רבה אף בין המתבוללים״. מ ועוד קטע נוסף מכתב האשמה: ״עפ״י בקשתם של מר רודניצקי ומד שפר העברתי מגבית לעזרת היתומים בכל בתי הכנסת הודות לנאומי בבתי• הכנסת בר״ה וביוה״ב והודות לרשמי דרשותי על חוגי היהדות הפרסית הדתית גאפפו בערך 50,000 טומגען (בערך 16,000 דולר) למען הפליטים ד־ג״ל. אולם במהרח נמחה רושם היפה הזה בגלל חלול השם בפרהסי/שלא הי׳ כדוגמתו בתולדות היהדות הפרסית. ביום הקדוש הזה, ביום הכפורים, העלו את היתומים הנ״ל בעל כורחם, על אוטובוסים ומכוניות והעבירום באופן הפגנתי מחוצף אל בתי הכנסת ואני שואל בזה: מי נתן לב״כ הסוכנות היהודית בטיהרן, למר רודניצקי את הרשות והזכות להכריח יתומים מאב ומאם לחלל את היום הקדוש בפרד״סי׳ ז ורבים הם הילדים שבאו אלי בבכי מד למחות נגד האנקביזיצי׳ המודרנית הזאת שאפילו ברוסי׳ הסובייטית לא היו מוכרחים לחלל את יוה״ב ועאבו״ב תחת שלטונה של הסוכנות היהודית ולא רק זה, אלא גם אחד תפילת כל נדרי נערכה לפי ספורי הילדים, סעודה כהלכה. וכאשר נשאלו המחנכים על כד צחקו ולעגו

לשואלים וזרקום החוצה״. קצרה היריעה מלהכיל, המבחר המצוטט בזה הוא דוקא מז די׳,קלות׳׳ שפשעו ועוו נציגי הסוכנות טעמים רבי משקל מונעים את פרסום החמורות ודל״מ

וגם דיי בזיון וקצף. מצפונם היהודי של ראשי הסוכנות היהודית כולל מר משה שפירא ורי׳׳ל מימון לא חייב אותם אפילו לנזוף רמת במנחם רודניצקי עתיר הפשעים, שלקה רק בהווי• אחת בלתי נעימה כאשר כמה מלדי טהרן פגשוהו ברחוב וביקשו לעשדת בו שפטים. כי אמ עשה רודניצקי וחבר מרעיו את מלאכת העקידה באמונה בשש הסוכנות, בבחינת שליחו של אדם כמותו וחזקה ששליח עושה שליחותו והסוכנות מדיי כי תלין עליו ז מכין 750 לדי טהרן שרובם ככולם, פרט ל-ד1, נתחנכו ב״חדדים״ וב״בית יעקב״ נמסרו קרי וכתיב 32 למוסדות תורתיים ובזה באח

הפרשה על סיומה. חם ולא נשלם. מאז הפרשה, נתקיים בה ביהדות התורתית צרות אחרונות משכיחות את הראשונות וישן מפני חדש תוציאו. בל גל וגל של נועד עולת

ו ד כי סגרי מד נסחף והוטבע ביס החלוגיות וקמא קפא בטיל בנחשולr נ ומושי* אץ.

j־wn»אי׳ סופר ואיי מנה למהדורות המתחדשות תדיר של פרשת ילדי איי שוקל את מנות הסבל ואי׳ גונז את דמעות העשוקים, ההודים המבכים את ילדיהם, ילדי ישראל כשרים, שהחטא בא ומכלה אותם והאמונים בגולה עלי יהדות מחבקים ורועים כארץ ישראל את ה״דובים הלבנים' כפי שמכונים החזירים בחיבה בקיבוצים והרי צרור עובדות שפורסמו בעלון ,חבר הפעילים״ על רשמי ביקור

בקיבוצים אחדים: ״קבוץ אלונים: בקיבוץ אולפן ומ 45 נערים, כולם הופנו לשם על ידי משרדי הסוכנות בקרית נצרת ומגדל העמק. רוב הנערים הם ממרוקו, השאר מאלג׳יר ומעטים מרומני׳. החברים פגשו בחוד בן 19 חבוש כשה לראשו .׳בית פרוסות לחם, כשהביעו את תמיהתם על שהבחור הולד עם כפה בקיבוץ זה שהוא חילוני מובהק, ענה להם שהוא ממרוקו, וכשהגיע ארצה ביקש מהסוכנות להשלח לקיבוץ דתי ואף התם על טופס הרשמה לקיבוץ דתי, אך אחר שלא נענה במשך למעלה מחודש, עבר — באץ ברירה — לקיבוץ זה, ולמ הוא לוקת את פרוסות הלחס לחדרו, שם הוא אוכל כשר מקופסאות שימורים שהוא קונה לו מכספו הפרטי. המדריכים מנסים בכל האמצעים להשפיע עלץ שיסיר את כיפתו ויעזוב

את דרד היהדות. שמו: רובוה לוי. מ נתגלו בקיבוץ עוד שני נערים דתיים שטרם התקלקלו והביעו את רצונם לעבור לקיבוץ דתי: 1) אבוטבול שלמה, ממרוקו (3 חדשים בארץ)! 2) אברהם ברוך, מסוריה (הוא מסר שביקש בסוכנות קיבוץ דתי ואמרו לו שאץ קיבוץ דתי). קבוץ המעפיל: בקיבה אולפן ובו 30 תלמידם. חלק מהם מבתים דתיים. גערה שבאה מבית דתי (שמה: חללה לוי מפרס) סיפרה שמערים מהאולפן נשלחו לעבוד בחזירי׳ היא סיפרה עוד שרזתה מאד בארץ כיון שנזהרה כל הזמן לא לאכול את בשר החזיר, כמו״ב היא סיפרה שבפסח הוגשו להט מצות ביחד

עם חמץ (המצות ניתנו לזכר התג). ׳י״ * נמצאה עוד נערה מבית דתי בשם מידה (שם המשפחה לא ידוע) הורי׳ גרים בכפר יבגת נערה זו סיפרה שלא יכלה לעמוד בנסיון!שלא לאכול בשר

מזבשלץ זמן רב ונאלצה לאטל חזיר. ׳ קברן רמת דשופם: בקבוץ אולפן ובו 30 בחורים, 12 ממרוקו והשאר מצרפת ורומניה הפעלים שוחחו עם 4 בנות כולן מבתים דתיים. כשנשאלו אם ברצובן לעבור לקיבוץ דתי, טענו שכבר התרגלו לאכול את בשר הטריפה ואץ

ברצונן לעבור). הוברר שבקיבוץ יש עוד נערים מבתים דתיים. אד אי אפשר הי׳ למצוא אותם. ?בוץ נעז במקום נמצאים מספר נערים ונערות מבתים דתיים, ביניהם נמצא נער אחד שעד היום נזהר שלא לאכל מאכלים מבושלים. הוא סיפר שכאשר נכנם למשרדו של הקיבוץ כשהכיפה לראשג דרש המזכיר להסירה. שמו:

שמעון בדישתי.

?כדן נגבה: ג0 כאן נמצאיזם נערים ונערות דתיים רבים. ®עלנו שוחחו עם 12 מהם. מלם מסרו שנשלחו לקיבוץ זה, שהוא חילוני מובהק, ע״י הסוכנות ועלית הנוער. חלק מהנערים שומרים עד היום תורה ומצוות. מספד בנות דתיות הנמצאות בגגבה מסרו שהוריהם גרים באשדוד. התקשרנו עם הרבנים באשדוד ובקשנו מהם שיתקשרו עם ההורים וימסרו להם על סיב המקום בו נמצאים ילדיהם ושיסבירו להם שעליהם לגשת למשרד. חסומות ולתבוע בתוקף את הוצאת ילדיהם ממקום זד- לשכת הרבנות באשדוד העבירה אלינו מכתבים של התורם בהם הם מדגישים

שהוטעו ע״י הסוכנות ועלית הנוער. להלן שמות צעירים דתיים שנשלחו ע״י הסוכנות לקיבת נגבה שהוריהם גרים באשדוד: 1) יהודה אלקיים« 2) חנה שושן! 3) מזל שזשן; 4) חנה זרה! 5) רנה אמ0לם« 6) סוזן אמסלם; 7) ממסיט שושנה; 8) זרה קמי! 9) חנה סוכה.

. v ׳׳ ״ ׳ . / . . עכ״ל העלון, . ועקרים ד״נ״ל אעם אלא כטיפת מן הים של התלוניות, המבשת וטורפת ואינה יודעת שבעה ועל חופיו נצבת אין אונים היהדות התודתית כשהיא מקוננת

בני יצאוני, אשר טפחתי ורביתי אויבי בלע בעתוגות מתפרסמת מודעה מטעם עלית הנוער על קיום טם חגיגי של לדי טהרן לשעבר, לרגלי מלאות עשרים שנה לעלייתם ארצה. עליית הנועד שמחה להעלות את זכר הפרשה הנוראה הזאת, ללא כל רטט של בושה ומתוךז עליהם כי מבצע ע הרגשת סיפוק תסקור ותפקוד את המתכנסים, אשד חזותם ת ההתערטלות מכל ערכי מורשת אבות הוכתר בהצלחה ומאמצי המדריכים לא היו לריק. נשאלת השאלה על שום מה מצווים גם אנו לזמר ולא לשכוח, מח בצע באותה התיסדות וענוי עצמי, המשאירים רק משקע סמיך של מדירות וחרון אף

— והרי את הנעשה כבד אץ להשיב ז , •-• ־ בבית מדרשה של היהדות למדגו שיש לקבוע זכר לחורבן וגם אץ להעביר את כלח השכחה על מעלליהם של עושי רשעה. לא תשכח — משמעותו: מחאה נפשית, אי-השלמה ואי־התפשדות עם הזדון, אפלו כשהוא משגשג ומצליח. זמר — מהוה חדים בפגי אשליות מתוך הכרת מהותו של האויב, מנוף לאמוני התגוננות מפוכחים ויעלים, ערובה להעדר שקט פנימי, לתסיסה מחלחלת ופורה מעש. פרשת לדי טהרן שהפכה מכבר למושג, לא ללמד על עצמה בלבד יצאה, אלא ללמד גם על מכלול הטרגדי׳ של ילדי ישראל עשוקים ועושקיהם החלוניים, יצאה. היא ממחישה את קללת התוכחה: ״מיד ובנותיך נתונים לעם אחר״ —

״לעמא חלוני״ כתרגום יהונתן.

א ר ב מ

ספר זר., לא בא לעורר מדנים ולהפיח אש של מחלוקת בישראל. יותר משהוא

כתב האשמה, הרי הוא זעקת חרדה. בטוי לכאב נוקב וצורב, קריאת הזהרת

והחדאה אחרונה לא קובץ מאמרים ופולמוס דברים מוגש בזה לקורא, אלא אוסף

תעודות ועדויות מפי אנש־ם נזהימנים, לאחר חקירה ודרישה קפדנית.

נזהרנו מפני הגזמות ולהט׳ דמיון, השמטנו עובדות מפוקפקות ומסופקנות ולקטנו

רק עובדות שאמתותן נתבררה במלואה עובדות אלה מדברות בשפה כת ברורה,

בלשון כה שנונה. עד שאפשר היי לנו לותר כמעט על פירושים והערות משלנו

העתתוח היומית, ה תה רובה ככולה, מתעלמת מכל הידיעות והחוזרים

ruu ישראל. המציאי לר. למכביר, היא הציגה לעצמה בזח תעודת t f שמוסדי־י

עניות של צירות עי! מפלגתית. עתון יומי אין• ליהדות החרדית עדיין ועל כן נאלצנו

לפנות באמצעות הספר הזה אל הצבור היהודי על מנת לעוררו ולזעזעו. מאמינים

אנחנו, כי בנשמת כל אדם מישראל, אף זה שאינו נמנה על מחנה היהדות שומרת

התורה. חבו• נקודה יהודית, ואח אותה הנקודה העמומה אנו מבקשים להרעיד. את

ם להסעיר. לבקורת דעת הקהל אנו מגישים את מצפונו של כל איש ישר אני חצי

החומר המרוכז. יעיינו בו בתשומה לב ויוציאו את המסקנות בכנות בלתי משוחדת.

כשם שנכתבו הדברים בכאב ומיער. בך ׳:1ו.־רו נא.בלב הקורא כאב וצער, הרגשת

בושה והרפה, על כל מר שמסוגלים <עש!ו1 אחים מישראל, גם ברגע זה, גם לנוכח

השואה האיומה שנתנה על העם העברי

!־גילים לכנות ספר מעי! זה בשם: ״הספר השחור״. אבל בעצם אין זה

אלא ,ספר דמעות״, כי בו גנוזות ושמורות דמעות הילדים הרכים, שהפשיטום מעדי

אמונתם באלקי ישראל ובתורתו הקדושה, דמעות אבותיהם הקדושים, שיתומיהס

נגזלו נוהם גם בעולם הזה וגם בעולם הבא ודמעות מסת ישראל כולה על ילדי׳ כי

נותקו מתורתה והותזו מדתה על אדמת קודש, בארץ ישראל, על ידי אנשים

מישראל.

גז. עזבפרר

פ ר ק אי.

ן החבור בפולי לא התבן הבגד. עמוקה לעוול הגדול, שבוצע על גבם של ילדי טיהראן, מבלי ידיעה על המצב החנוכי ששרר בפולין, ארץ מוצאם של יללים אלה. אדם שלא הי׳ מעודו בפולין ושאינו מתמצא באופי׳.של יהדות פולין, ישתומם אולי על ההתרגשות ועל הזעזוע הנפשי העמוק. שהקיפו את היהדות החרדית בארץ־ ישראל ובכל העולם כולו, נוכח נתוק ילדי פולין הפליטים מחנוך תורני והפקרתם לחנוך כופר. האדם הזד. ישאל! מה נשתנו ילדים אלה מילדים פליטים אחרים שאף אותם מעבידים לאותו חנוך מתכחש ז דק מי שראה את יהדות פולין בשלותד״ יהדות זו המקורית, העסיסית, הנאמנה לתודה ולמצוות, הגדושה בלמדנות ודבקה בחסידות, שכל אורח חיי׳ היי חתום בתותם המסורת ואדיקות בדת, רק מי שהכיר את יהודי פולין, הנכונים למסור «ת נפשם על מנהג אבות, שלא נרתעו מפגי שום קרבן ובלבד לחנך את ילדיהם על ברכי התודה והיראה. רק זד, יעריך את הקפוח האיום, שנתקפחד, היהדות החרדית ואת החטא שחטאו לגבי הורי הילדים, האנשים, שהרחיבו לעשות בהם כאדם שעושה בתוך שלו, הלא ד.ם פקידי הסוכנות היהודית.

ת י ל ל ה כ ר י ק ס ״פולין העדינה״, היתד. לא רק ״קדומה לתורה ולתעודה, למיום סוד אפרים מעל,יהודה״, אלא היא נשארה כזו עד אחרית ימי׳, עד ימי חורבנה ועד בכלל. גם בעצם ימי השואה האיומה, גילו יהודי פולין מסירות נפש נפלאה לקדשי ישראל. ימי גזירות ת״ח נתחדשו לא רק במוראותיהס, אלא גם כזוהר ותפארת קדוש ה׳ שחפף עליהם. נמשכה השלשלת מגי דור אל דור. כאז כן גם עתה, קפצו יהודים ללהבות להציל ספרי תורד. משריפה, נדונו למות על סרבם לחלל את השבת* על עסקם בשחיטת כשרה בחשאי, על כי קיימו ,חדרים* בם הורו תורה לילדי ישראל במסתרים, בנות ישראל הכשרות שלחו יד בנפשן ולא חללו את טהרתן׳ לא דק רבנים, חסידים ותלמידי חכמים, אלא גם פשוטי עם, אנשי ההמון, התרוממו לדרגת מקדשי הי, נתקיים בה בפולין אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון. כל אלה

היו פרי הלולים של החבור, שקבלו ונתנו יהודי פולין.

8

בה בשעה שלמעלה ממחצית האוכלסי׳ הפולנית לא ידעה קרא וכתוב, לא נמצא ילד יהודי, שלא׳למד את הא״ב, גם הבורים ועמי הארץ, רצו, שבניהם ידעו להתפלל, שידעו להגיד ,״קדיש״ אחריהם. לא נמצאה בכל פולין עיירה ללא *חדר״ או תלמוד תורה ואפילו היהודים הבודדים שגת בכפרים, היו שוכרים מלמד, שישב בביתם וילמד תורה לצאציהם. יהודים עניים מרודים היו חושכים מפתם הדלה ומשלמים שכר למוד למלמד. לא היתד! זו סתם שאיפה להעניק השכלה ותרבות לילדים, הרי התקיימו בפולין בתי ספד עממיים ממשלתיים, שההוראה נתנה בהם חינט ולא עוד׳ אלא שהתקיימו בתי ספד ממשלתיים מיוחדים ליהודים שהיו סגורים בשבתות ובמועדים והורו גם1דת ישראל. ההורים לא הסתפקו בכל אלה, הם שאפו לתת לילדיהם חנוך תורני דוקא. גם הילדים שהיו מבקרים חצי היום בבתי ספר

ממשלתיים, היו לומדים במחצית היום השני׳ ב״חדרים״ פרטיים ובת״ת.

ד ופוםםירים י נ ח ם ב י מ ר ז המפלגות השונות על זרמיהן קיימו בפולין רשת חנובית משלהן. נציץ אותן בקצרה ואח״כ נביא מספרים, שימסרו לנו תמונה ברורה על המצב החגוכי והמגמה

החנוכית של יהדות פולין. מוסדות החגוך של אגוית ישראל היו מרוכזים בהסתדרות ״חורב״, שהקיפה ת״ת וחדרים בשם ״יסודי תורה״ לנערים, ובחי ספר ״בית יעקב״ לנערות, ישיבות קטנות וגדולות׳ קורסים וסמינריוגים• מוסחת החנוך האלה התנהלו ברוח ישראל סבא, מגמתם היתד, לגדל דור נאמן לתורה וליראת שמים ולהקנות לתלמידיהם ידיעות בתורה שבכתב ושבעל פה. למען ספק את דרישות המדינה, שהנהיגה חובת חנוך כללית, הורו בבתי הספר של ״חורב״ גם למודי חול במידה מצומצמת וע״י כך רכשו אשור מטעם המדינד. והתלמידים שוחרת מהחובה לבקר בבתי ספר עממיים ממשלתיים. למודי חול ד.ןרו רק ב״חדרים׳, בת״ת וב״בית יעקב״, לעומת

זאת הישיבות היו כולן על מהרת הקודש, מבלי כל תערובת של למודי חול. מוסדות הזזגוך. ששפת ההוראה בהן היתד! עברית וחנכו ברוח הציונית החלוגית, היו מרוכזים בהסתדרות ״תרבות״. שהקיפה בת: ספר עממיים, גימנסיות סמינריונים וגני ילדים• מלבד זד. קיימה ההסתדרות הציונית בתי ספר ששפת ההודאה בהם היתד, יודיש, שהיו מרוכזים בהסתדרות ״שול־קולט״. גמגסיות ששפת הוראה שלהן היתד. פולנית וחנכו אף הן ברוח ציונית, היו מרוכזות בהסתדרות

•בתי ספר תיכוניים של ד״ד בדוידא״. מפלגת הפועלים השמאליים, הקימו רשת חגוכית משלהן בשק ״ציש״א״, שהקיפה גגי ילדים בתי ספד עממיים, גמנסיות וקורסים, שפת ההוראה היתד. יודיש,

המגמה« יודישיזם חלתי מובהק. גם למזרחי היתד. רשת חנוכית משלו ״יבנה׳, שכללה גני ילדים, בתי ספד

עממיים וקורסים. המגמה החגוכית! בדות המזרחי. נוסף על בך היו מקהלות הקיימות מוסדות חנוך משלהן, ברובם המכריע

דתיים. כל אלה היו מוסדות חגוביים צבוריים, מלבד מוסדות חנוך פרטיים בעיקר

״חדתם״ ששמת על אופים המקורי.

9

המספרים הבאים שאובים ממקורות מוסמכים ביותד. המספרים עד שנתבתי ספר של הצבור היהודי בפולין״ ר ארי׳ סרטקובד , תדפ״ט מתוך מאמרו של די שהופיע ב״ספר היובל לד״ד בדוידא״. המספרים עד שנת תרצ״ז מתוך ״לעקסיקאן פץ פוילישע יודען״ כרך אי, שהופיע בשנת 1939 ערב פלישת הנאצים לפולין, (ספרר ב. מינץ העמידו באדיבותו לרשותנו מתוך ספריתו זה הוא יקד המציאות, מ הפרטית), ממאמרו של ג. העבט .20 יאהר שול־וועזען פון דעד יודישע מינדערהייט אין פוילעך, ומהרשימה על אגודת ישראל באותו לקסיקץ. המספרים על בתי ספד ״יבנה״, נלקחו מספרו של ד״ד כהנא ״לחשבונה של תקופה׳/ הוצאת הסתדרות

בי״ס ״יבנה״.

״תרבות• שנד, י גנים גימנסיית• בי״ס עממיים לירסים ס״ה מוסדות ס״ד. תלמידים

14,952 176 1 113 13 46 1925/26 26,499 269 2 173 10 79 1930/31 35,750 269 1 191 9 64 1933/34 37.000 267 1 183 8 72 - 1934/35

״ציש׳־א- שנד. גנים גימנסיות בי״ם עממיים קורמים ס״ה מוסדות ס״ד. תלמידים

־ 1924 82105 1928

21.533 215 60 110 3 40 1931 23.000 215 1933/34

ס״ה מוסדות ס-ה תלמידים ־ ־ •

״שול־קולט״ •5.000 40 - 1929 4.451 40 1933/34

גימנסיות ברוידא• ס״ה מוסדות ס״ה תלמידיס . י . 1926 ; 23 4.6706.022 31 1929 4.785 27 1934/35 ;

״יבנה• שנה גנים קורס׳ לנערות בי׳׳ס עממיים קורסים ס״ה מוסדות ס׳״ה תלמידים

5.686 13 18 1928 9172 89 20 63 4 2 1939

14.461 130 27 81 17 5 1933

״חורב» חדרים ו ות״ת בית מקב ישיבות ס״ה מוסדות ס״ד. תלמידים מוסדות תלמידים מוסוות תלמידות מוסדות בחורים

73.311 580 7.981 70 15.941 114 50.390 399 1929 103.997 1277 10.141 114 30.938 229 61.328 578 1934 109-500 — — 37.981 26 5 1935

10

מענינת התפתחותה של רשת .בית יעקב״ (המספרים לקזזזים מהעתון ,בית יעקב״, אדר תרצ״ג). -

שנת: • תרפ״ג תרפ״ד תרפ״ה תרפיו תרפ״ז תרפ״ח תרפ״ט תר״צ תרצ״א תרצ״ב תרצי׳; מוסלית ! 7 22 49 55 82 114 146 176 197 215 265

תלמידות: 1040 4490 6585 7340 11547 15941 20900 24440 27741 30640 37981

אם נשוה את מספר המוסדות והתלמידים של כל הסתדרויות החגוך היהודיות גם יחד, לעומת מספד המוסדות והתלמידים ברשת .חורב״.יתקבלו לנו

המספרים הבאים ן בשנת 1929 ס״ה מוסדות חנוד צמריים — 534, ב״וזורב״ — 580 ! תלמידים

בכל מוסדות החנוך הצבוריים — 68,226, "ב׳״חורב״ — 311, 73. בשנת 1935 מוסדות חנוך צבוריים — 679, ב״חורב״ — ד1.27. תלמידים

בכל מוסדות החנוך הצבוריים — 83.697, בחורב — 109.500.

ד״ר מרטקובר במאמרו הנ״ל קובע את העובדה כי! ההסתדרות .וזורב״ מקיפה מספר מוסדות וגש מספר תלמידים הרבה יותר גדול.

מאשר כל שאר ההסתדרויות החנוכיות היהודיות בפולין ניזזד•

גם מד הכט במאמרו הנ״ל בלקסיקון כותב! המצויים ביותר והחביבים ביותר היו ונשארו ד,־חדרים״ או ת״ת, מקום, שמגדלים

ברוח חרדית סהורי אלשי ילדים.

ביחס למספרים הנ״ל יש להעיר, כי הם אינם כוללים את ה״חדרים* ות״ת פרטיים, שלא היו מסונפים ל״חורב״. שוותרו על זכויות ממשלתיות ובלבד שלא להכניס למודי חול בתכניתם. כל אלה היו מוסדות חסידיים מובהקים מהטפוס הישן, שלא נטו מהמקובל גם כחוט השערה. אין בידינו מספרים מדויקים על מספר ד%דים שבקרו בהם. נוכל דק לדץ על פי המספד שד״ד טרטקובר מוסר ביחס לורשה. שם למדו ב״חדרים* פרטיים למעלה משמונה אלף ילדים, ז. א: מחצית הנערים היהודיים בגיל בתי ספד עממיים בורשה. ואם גורשה כך, בעיירות הקטנות על אחת במה ובמה. יש גם לצרף את נחורי הישיבות אשד נפולין הליטאית ישיבות שהיו מאוגדות ב״ועד הישיבות״, בהן למדו אלפי בחודים. עוד הופעה מענינת שאנו לומדים אותה מפי המספריסי בזרמים החגוכיים השונים רואים ירידה במספר המוסדות והתלמידים או עלי׳ קטנה מאד, לעומת זאת ניכרת עלי׳ גדולה במספר המוסדות והתלמידים של רשת ״חורבי. מכאן, שההורים נתנו את דעתם על התוצאות השליליות של החנוך הבלתי דתי והקפידו ביתר שאת. לתת לילדיהם הניד מסורתי, בלתי פושר ונאמן. ב״תרבות״ ירידה במספר המוסדות ועלי׳ קטנה במספר התלמידים. על ציש״א מעיר מר הכט במאמרו בלקסיקון« ״אץ מספדים מהשנים האחרונות אבל יש לקבוע ידידה במספר המוסדות והתלמידים״. שול־קולט ידידה במספר התלמידים. גמנסיות בי־וידא ידידה במספר המוסדות והתלמידים. ב״יבנה״ עלי׳ במידה יתעה. אבל ביחס לבתי ספד של ״הודב״ אינה מזעה אלא 14% בלבד ובערך 7% לגבי החגוך החרדי בכללו. הסמינדית ״תחגמוני״ של

11

המזרחי בורשה אף הוא היי פוחת והולך. הגד. צרור מספרים מהלקסיקון! בשנת 1925 — 206 תלמידים. 1930 — 220, 1931 — 204, 1932 — 185, 1933 — 178,

.159 — 1935 ,169 — 1934 מספרים אלד. משרטטים לגו תמוגה מרהיבה לב של יהדות פולין בתפארתה. 80% של ילדי פולין קבלו חנוך תורני. יגקו מן השיתין וקלטו משחד ימיהם מאוצרות של ישראל סבא.. גם אלה שבבגרותם גטשו אורחות אבות, היי המאור של

התורה שומר עליהם לבל ידחו בליל. בתי ספד של ״חורב״ וביחוד בתי ספר לבנות ״בית יעקב״, היו מחנכים יהודים בעלי הכרה והשקפת עולם תורנית מוצקת. הסתדרות הנוער האגודאיות היו מקיפות המיני גוער מאורגן. צעירי אגו״י מגו 25 אלף חברים ב־450 סניפים. בנות אגו״י 20 אלף חברות ב־300 סניפים ופועלי אגו״י 10,800 ג־152 סניפים. והמספרים לקוחים מהלקסיקון הנ״יל) ביחד מחנה של במעט 60 אלף צעירים מאורגנים מלבד רבבות האוהדים. כל אלד, היו חניכי י בתי ספד החרדים. בבא הפורעניות, עמדו בגסיון. תשעים ושלש מורות וחניכות ״בית יעקב״. שנהפכו לסמל קדושת וטהרת ישראל ינקו את גבורת נפשן העילאית, מחנוך ״בית יעקב״,

מרוח חנוכה של אגודת ישראל. ־

12

פרק ב

ט י ה ד ן טיהרן בירת פרס, זכתה בעטיים של הילדים הפליטים, אשר להם שמשה מקום מקלט, כי שמה יהי׳ נשא על כל שפתיים בעל פה ובכתב, בעשרות נאומים ובמאות מאמרים. ״ילדי טיהרן״ הפכו למושג ולסיסמא, כקנטוניסטים בשעתם, אף הם ישמשו בתולדות ישראל כסמל לשואה רוחנית וגופנית איומה. ״ילדי טיהרן״ יהוו אמרת כנף להתאבקות פנימית בתוך העם היהודי על עצוב דמותו, יעודו ומהותו, התאבקות בין היהדות ההיסטורית הנאמנה לתורה ובין היהדות החלונית, המבקשת להפקיע את האומה מתחת סמכות תורת ה׳ והמנצלת לשם כך את מסיבות

החורבן הנורא, שירד על העם היהודי.

ם י מ ק ל ת ם מ י ד י ל י ה אחד אחד או בקבוצות קטנות נתלקטו הילדים היהודים פליטי פולין לפרס. באביב ימיהם נתגלו להם החיים על כל מוראותיהם. שלש שנים של נדודים, רעב, מחלות ומחסור היו מנת חלקם. יש מהם שנמלטו לבדם מפני חרב הצורר הנאצי, בלי הורים ומכרים, כחיות הנרדפות על צואריהם, ויש מהם שעברו בלוית הוריהם את הגבול לרוסי׳ ובמו ידיהם קברו את אבותיהם ואמותיהם בשלגי הערבה הסי־ בירית •וראו את עצמם פתאום בודדים ועזובים בעולם הגדול. מזי רעב׳ עבדו עבודת פרך בעד פת לחם יבשה, סחרו, פשטו יד. נדדו ממקום למקום, עברו את כל רחבי רוסי׳ הגדולה, ;פגשו עם עמים שונים, עם שבטים שונים, פראים למחצה. הנכרים התעללו בהם, נצלו אותם, התאכזרו לגביהם, לא נמצאה יד מלטפת על לחיים, לא נמצאו שפתיים מטיפות מלים רכות, דברי עדוד ונוחם. אבל הם הילדים, לא אמרו נואש, לא השלימו עם גורלם, לא התכחשו ליהדותם. הם נדדו ופניהם דרומה ולנגד עיניהם אר/ישראל, בה קוו לשרב לחיים אנושיים ובעיקר לחיי יהודים שלמים, כאותם שראו בבית •הוריהם. רק ילדים יהודים, רק ילדים שינקו ממקורות ישראל סבא, בבית, ב״חדר״, ב״בית יעקב• וברחוב ה־הודי אשר בפולין, רק הם היו מסוגלים לקשיות עורף שכזו, רק הם היו מצוידים ברצון חיים של ברזל, במידת האמונה והבטחון בתשועת ה׳ שבא תבא, רק הם ידעו לשמור על צלם האלקים החקוק עליהם גם בתנאי חיים כאלה ולא הפכו לחבורות גנבים ושודדי דרכים. הם נעשו רק מבוגרים קודם עתם, פקחים וערמומים ביותר, חשדנים ובעלי ״תכלית״ במידה מופרזת, אבל שמרו על סגולות ישראל—רחמים, אהבת חסד, מסיתת נפש, רגשות משפחתיים ועל כולם השתוקקות לחיי תורה ושמירת מצוותי׳ הקדושות. הם קוו למצא כבר בפרס, שאותה ראו כפרוזדור לארץ ישראל,׳ אפשרות לצביון חיים יהודי והנה קפץ עליהם רוגזם של המדריכים,

שהורכבו על ראשם.

13

הממשלה הפולנית הקימה בטיהרן מחנה גדול לכל הילדים הפליטים אזרחי פולין ידאגה לכל מחסוריהם. היא הבינה, כי מסיבות חנוכיות דתיות יש להפריד בין הילדים היהודים והילדים הנוצרים ועל כן ראתה בעין יפה את פניתו של משרד הסוכנות היהודית בטיהרן, להקים מחנה לילדי ישראל ומסרה לידי המשרד הסוכנות, את הפקוח על הילדים היהודים, עם זה הוסיפה לכלכל את הילדים על חשבונה: מר שפר, נציג הסוכנות היהודית בטהרן(מר רוזנבלום יצא נגדו ב״הבקר״ מיום 5 לפברואר ש. ז. בהאשמות כבדות בשטח יצוג הענינים היהודים, ענין שאינו נוגע לכאן), מסר את הנהלת מחנה הילדים לעו״ד רודניצקי, פליט מוילנה, מתבולל לחצאין והלז העביר את הפקוח החנוכי לידי חבר השומר הצעיר דוד לויגברג, אף הוא פליט, היחידי שידע עברית מבין המבוגרים הראשונים שהגיעו לטיהרן. ידיעת השפה עמדה לו כנראה, שיקבל את הפקוח על חנוך הילדים. דוד לויגברג בחר לז חבר מדריכים מבין מכריו וידידיו, כטוב בעיניו. רובם של אלה לא היו מוכשרים לכך מבחינה פידגוגית או אנושית ועאכו״ב לא מבחינה יהודית, חלק גדול מהם לא ידע אפילו לדבר ביודיש. ד״ר הירשברג שעלה מטיהרן ארצה, קבע עובדה זו,

באסיפת המדריכים, שהתקיימה בעטלית באמת! בתוך חבר המדריכים הגדול של ד,ניחנה היו בודדים, יחידים נלבד שפנו אלי ואמרי: ,אנו רוצים ללמוד עברית״ והיתר אפילו זאת לא אמרו. לי הדבר הכאיב׳ כי המדריך חייב ללמד תחילה עברית ירק אחר כך להדריך. בלי עברית ובלי יחס פנימי- עמוק לתרבות העברית ובלי הריח העברית אין אף מדריך רשאי לחנך ילדים אלד,

העתידים להיות נוער עברי בארץ ישראל. ־"•

הגורם של פדוטקצי׳ הי׳ הקובע בקבלת המדריכים, זאת היא גם הסיבה כי על 733 ילדים שישבו במחנה היו 65 מדריכים ז. א. מדריך אחד לכל 11 ־ילדים — בשום מוסד ילדים אין באופן יחסי מספר מחנכים כה רב. (המספרים נמסרו ע״י

הגברת סולד בהרצאתה לפגי המדריכים בחיפה, יומיים לפי בא הילדים).

ת ו י ת ד ת ה ו פ י ד ר ה " \ באלול שנת תש׳׳ ב הוקם המוזנח• היהודי המיוחד. עם בא ׳״הימים הנוראים/ ראש השנה ויום הכפודים, פרצה מחובם של הילדים הכמי׳ לחיי תורה ביתד' שאת. אחרי שלש שנים היו אלה החגים הראשונים, שיכלו לחוגם בתנאים תקינים פחות או יותר. המדריכים אשר החליטו ל״הכשיר״ את הילדים לקראת ההוי־ ה״אדץ ישראלי החלוני״. נקטו בכל האמצעים אשר בידם לבלום ולעקור בשיטה מחושבת את געגועי הילדים לדת ולמסורת. הפרטים על צורת החיים בטיהרן נמסרו בגביית עדות ע״י ילדי טיהרן«ינחמן אלבוים בן שש עשרה, אברהם פרנקל בן שש עשרה,

ראש השנה. בליל ר״ה נתכנסו כל הילדים לתפילת מעריב. התפילה היתד׳ נלהבת, מזעזעת ורבת בכיות, הילדים התפללו כדרך שהתפללו אבותיהם בימים הנוראים, התפללו להצלת בני משפחתם ולהצלתם הם. תפילת הילדים נראתה למדריכים כ״עצבמת היסטרית״ (כך כותבת ברכה חבס בשם רודניצקי במאמדד, ב״דבר״ מיום י״ח אדר). באמצע התפילה, נכנס דוד לוינברג ודרש להפסיק את התפילה ולהזדח לקראת המסיבה החגיגית לכבוד החג. בשעת המסיבה לא נמנעו המדריכים וב״ב הסוכנות לעשן סיגריות ״־ ר״ה חל בשבת• למחרת בקשו הילדים

14

להתפלל בבית הכנסת בטיהרן.׳ למרות שהתחילה התחילה בשש. הרשו להם לצאת רק בתשע בבקר. הם הגיעו לבית הכנסת בשעת קריאת התורה. המדריכים אסרו על הילדים להכנס לבית הכנסת פנימה והילדים נשארו מבחוץ, בגן, אפילו לשמוע את התקיעות בבית הכנסת לא הרשו להם, כעביר חצי שעה לקחום משם, הובילוםת קפה. נמצאו ילדים אחדים, שהתגנבו ונכנסו לבית הכנסת, ילדים אלה הוסעו לבי

ת לדש. ת בעל כרחם בטקסי למחנה חזרה. למחרת בקשו שופר לתקיעות וסרבו ל

. אחרי תפילת ״כל נדרי*, הכריז דוד לוינברג בקול ם י ר ו פ כ ם ה ו יילדים לאכול*. כל המדריכים ישבו במשרד, פתחו את החלונות לרוחה וערכו דם! , סעודה לעיני הילדים. המעיד נחמן אלבויים נשאר באולם בשעה מאוחרת ואמר תהילים, המדריך צוד. עליו להפסיק וכבה את האור. למחרת ביום הכפוריס הובילו את הילדים העירה באוטובוסים, אם כי המחנה נמצא במרחק לא יותר מעשריםת הכנסת. (עובדה זו אשרה הגברת שרתוק, שבקרה בטיהרן רגע הליכה ברגל מבי מטעם הסוכנות, בישיבת ועד יהודי פולין — המעיד מר אליעזר סירקיס). בבית הכנסת היו שעד. קלה, המטרה היתה לעורר את רחמי עשירי טיהרן על הילדים ואמנם נדבו העשירים בעלותם לתורה סך של 60 אלף טומנים לטובת המחנה. ילד אחד בקש להשאר לתפילת יזכור, כדי להזכיר את נשמת הוריו. המדריך

גליכר הכה אותו והוציאו מבית הכנסת בכח.

ב ס ו כ ו ת לא הרשו לילדים לגמרי ללכת העירה לתפילה. הילדים בקשו אתרוג לברך עליו, ענו להם: ״שלש שנים יכולתם לותר על אתרוג תותרו עליו גם השנה*. בשמחת תירה סדרו נשף, חלקו לחם, חמאה ובשר חזיר לכבוד החג, הציגו הצגה שתוכנה הי׳ שריפת בית המקדש, יהודים מתאבלים זבובים על חירבנד, מופיעים הלוצים ואומרים להם — לא בתפילה ובאבל, אלא בלבנים יבנה בית

ישראל.

• המטבח הי׳ טריף (גברת שרטוק אשרה את העובדה ת ו ר ש כ ן ה ע נ י בישיבה הנ״ל). במאמצים קטנים אפשר הי׳ להשיג את הסכמת ועזרת הממשלה הפולנית לסדור מטבח כשר, אבל המדריכים סרבו לנקוף אצבע לשם כך• בתחילה נמנעו ילדים רבים מלאכול טריפה. פנו אל דוד לוינברג ובקשו להגדיל להם אתת מאכלים אחרים במקום מאכלי הבשר והתבשילים שאינם ת מנות הלחם או ל אוכלים. הלז סרב, באמתלה שאין כסף. באותו פרק היו מוציאים מאות טומנים לתיאטרונים וקל־נוע. ליום הולדתו של דוד לוינברג קנו יץ בעד סך 500 טומנים, סדרו נשף לכל המדריכים, השתכרו והתהוללו עד שהתערבה המשטרה ואסרה כמה מהם. אוכלי הכשר נזונר רק ממנת הלחם הרגילה, שנתנה לאוכלי הטריפה. היו מקרים של התעלפות והתקפות לב מחולשה ומרעב. דוד לוינברג אמר לרופא, שרפא את אחד הילדים, המתעלפים שהוא המעיד — פרנקל: אין דבר ימות אחד או שנים מהם ברעב, אז יוותרו על הכשרות. אמנם מספר אוכל הכשר הלך ופחת, לא רבים יכלו לעמוד בנסיון, אחרי שרעבו במשך שלש שנים. הילד בנימין גזוגדהיט ספר לגב׳ וין מדריכה במחנה בחדרה כי כאשר דרש בטיהרן אוכל כשר העגישוהו ולא נתנו לו לאכול גם דברים מותרים, עד שנכנע ואכל טריפות. פרנקל סדר רשימת ילדים שבקשו כשד שכללה 250 שמות בערך מלבד הילדים הקטנים. רק 14 ילדיםכרה ו נחמן אלבוים עמדו בנסיון ולא נכנעו וראמים הם שיצויינו שמותיהם לז אברהם פרנקל, משת בונם גליקסברג ואחיו, שמעת קריש, דוד צויבל, אלימלך

15

למבוים, דג קלינצלר ואחיו.יוסף, ארי׳ סטפל׳ יוסף וידנפלה שמואל לבין, חייםי אקשטיין זדב פלמנבוים. בצר להם פנו הילדים אל הרבנים האחים הלברשטם מ האדמו״ד מזמיגדוד, מגזע האדמו״ד מצנז זצ״ל, שאף, הם נמצאו בטיהדן כפליטים. אחד האחים הרב ישראל הלבדשטם התמסר לעזרת הילדים והציע אח כל הענין לפני מר פולק יהודי דתי מגרמני׳ עשיר מופלג, שנתרגש מאד למשמע הדברים נשלח מיד אוכל בשביל הילדים באמצעות הרב הלבדשטם• הרבנים הלברשטם באו תיכף על עגשם. משרד הסוכנות שהי׳ נותן תקציב חדשי לכל הרבנים הפליטים בטיהרן שלל אותו מהם. עובדה זו מאשר הרב הלברשטם במכתבו אל הועד הפועל

של אגודת ישראל, ירושלים, מיום א׳ פ׳ יתרו, בו הוא כותב ז הסוכנות עשתה אתי רדות׳ כל הרמים שהיו פה קבלו מהם בכל חודש 300 טומן ואני ואחי כשבאנו לבאן ג״כ קבלנו מהם ואח״ב כאשר נודע להם מה שאנו עושים עבור

הילדים, פסקו מליתן לי ו$ד היום לא נתנו לי אפילו פרוסה *חת.

י. , הרב הלבדשטם לא פסק ממאמציו לטובת הילדים אוכלי הכשר. כאשר בא פעם לבקר במחנה, גרשו המדריך אברהם בורנשטיין והוביל אותו למשטרה ושש העליל עליו, כי הוא בא לחולל מריבות ולהשבית את השלום במחנה ואמנם הצליחו נציגי הסוכנות להשפיע על השלטונות הפולנים לאסור על הדגנים הלברשטם את הכניסה למחנה הילדים. הרבנים הלברשטם לא אמרו נואש ושלחו את חבילות האוכל לתוך המחנה. המדריכים נבהלו פן יתרבה ע״י בך מספר אוכלי הכשר ובאו בדברים עם קבעת אוכלי הכשר. את המו״מ נהל אתם דוד לוינבדג, הבטיח לספק לאוכלי הכשר מצרכים מיוחדים ותנאי התנה אתם, ראשית שאסור להם לק3ל מזון מהעיר ושנית, שאסור להם לקבל ילדים נוספים לקבוצתם. מאין ברירה הסכימו לשני התנאים. הילדים אסתר מייער והרץ נפתלי מייעד, היו הראשונים שרצו להצטרף לאוכלי הכשר, המדריכים לא הרשו. המדריכים לא קיימו את הבטחתם, מדי יום ביומו צמצמו את מנות קבוצת אוכלי כשר, אפילו מלח לא נתנו להם. רעבו באופן נורא, לכל הקבוצה נתנו שני קילו אורז ליום. לשבת בקשו הוספה של לחם, נתן להם המחלק קידשטין לחם נוקשה, אפוי לפני שבועיים, הלכו להתלונן אל אינברג וההוא אמד למחלק, שלא יתן להם אוכל, זולתי הלחם הזד- נאלצו להבריח את האוכל מהרבנים הלברשטם, את החבילות שהרבנים הלבדשטם שלחו החזירו המדריכים. עובדה זו מאשר הרב הלברשטם במכתבו אל הועה״פ מיום ה׳

פ׳ וישלח, בו הוא 0ותב«

r התחלתי לשלוח בכל שבון דברים כשרים לילדים שאינם אוכלים טריפות והמה

. מוחים מד זאת ואינם מניחים להביא שמה כלום. . .

לה. הילדים בקשו מקום מיוחד לתפילה, סרבו להקציב מקום מייחד, ״ תפי אבל אסרו גם עליהם להתפלל במקום סתם. באוהלים שגרו אסרו להתפלל, באמ- תלה, שאין זה מן הנמוס להתפלל באוהל בו ישנים, בקשו להתפלל במתפרה שלא בזמן העבודה, אסרו עליהם. המדריך בודשטן אמר למתפללים שהוא אוסר עליהם תפילה בצבור, כל אחד דשאי להתפלל ביחידות בפינתו. גם ברוסי׳, טען, אסור לילדים להתפלל בצבור. לבסוף מצאו הילדים אוהל ריק שלא השתמשו בו בכלל וקבעו אותו כמקום תפילה, מאז התחילו להשתמש באוהל זה למריחת משחה לנגועי כינים. לוינברג פקד על המדריכות לשים לב על כך, שהילדים הקטנים לא

16

יגידו ״קדיש״ אחדי הוריהם. המעיד פרנקל כגם פעם כמה ילדים לאמירת ״קדיש״, גזף בו לויגברג ואמר, שילדים אלה מוטב להם׳ שישכחו את הוריהם ויעבידו את הסיוט הנורא מזכרונם. פרנקל ענה לו ו אם בטובת הילדים אתה רוצה, אל תרשה למדריכות לגזול את מנות האוכל של הילדים ואל תרשה שילדים בגי שבע יהיו

נאלצים לכבס בידיהם את הלבנים שלהם.. רק ילדים מעטים נמצאו בידיהם תפילין, שהצילום בדרך ן י ל תפי נדודיהם. היו ילדים, שהתפילין היו החפץ היחידי ששמרו עליו, אבל כאלה היו מעטים ולכן נאלצו להתפלל במשמרות, בסתר, באין עין המדריכים רואה, ערכו המעידים אלבוים ופרנקל רשימה ראשונה של ששים ילדים מבוגרים״ שבקשו תפילין וסדורים. את הרשימה העביר הרב הלכרשטם לועד הפועל העולמי. של אגו״י. ד,ועד.״פ שלח מיד ששים זוגות תפילין וסדורים לטיהדן דרך אוידון. כשנודע דבר הגיע חבילת התפילין, קמה התעוררות גדולה בין הילדים. המדריכים נשארו אובדי עצות. לוינברג אמר, כי הוא רואה •במשלוח התפילין אסון חנוכי ממש. הילדים היו מאושרים. מקבלי התפילין חתמו את שמותיהם וצרפו את המכתב הבא אל הועה״פ של אגו״י בירושלים לידי הרב י. מ. לוין. כתוב ביום ב׳ פרשת

שמות» אחדשה״ט. ראשית באתי להודי? לכבודו שקבלנו מיד הר׳ ישראל הלברשטס שלי׳ ששים זוגות תפילין וסדורים. הרב הנ״ל מוסר את נפשו בעדנו. הגס שקשה מאד לבא אצלנו ני מפריעים לו מאד• מכל מקום דיוא בא אל בית הילדים הרבה פעמים ובעזרת שיחותיו הילדים החרדים מתנהגים בדרך סובה. הרבה פעמים עלבו אוחו והוא לומד אותנו, השתדל במסי״ג שיה״ לנו *יכל כשר• אנחנו מבקשים מכבי שיזכרנו לטיבה

אצל מו״ח שילט״א.

על החתום באו ששים וחמשה ילדים.

הרב הלברשטם כותב במכתבו מיום ב׳ פרשת ויחי אל הועה״פ של אגו״י בין השאר:

אין ביכולתי לכתוב השמחה ד,גדולה שהי׳ אצלנו בעת שראו התפילין והסדווים. עשיתי עבור הילדים סעודה גדולה ואמרתי להם דרוש גדול אודות מצות תפילין, אך יש לי ע׳׳ג גדולה מא* ני אני בעצמי לא ידעתי שיש ב״ח כ״כ ילדים חרוים שרוצים להתפלל בבל יום והיו שם אצל• הילדים בכיות גדולות מהרבה ילדים שלא קבלו תפילין ועשו רעש גדול• ובאמת המה חרדים ומתפללים ולא הניחו אותי לילך עד שאמרתי להם בשבועה שאכתוב תיכף לכבודו ואבקש עבורם תפילין וסדורים• תלי״ת יש עוד

בפה הרבה ילדים חרדים. שמתפללים בכל יום•

במסיבת המדריכים שהתקיימה בעטלית בה הרצה דוד לוינברג על אודות הילדים אמר בין השאר: להוי ידוע לכם, כי הילדים הורגלו לקבל ולקחת מה שנותנים להם וכן הי׳ הדבר בענין התפילין. מכיון ששמעו, כי יש נרשמים לקבלת תפילת נקהלו ונרשמו ואח*כ מכרו אותם ב־50 טומנים. אחת המדריכות בדוסובה, מורד, ומנהלת בית יתומים ברוסי׳ הפסיקה את לוינברג ואמרה: ״לא נכון״. פני׳ היו מרוגזים ומשולהבים. היא בקשה את רשות הדבור, אך היריד לא נתן לה לדבר עד סוף המסיבה• על השאלה כמד״, ילדים מכרו את תפיליהם — לא ידעו

לענות מנו לא יותר משני מקרים. (המעידה גמ־ת הדסה וידיסלבסקי מחיפה).

17

הרבנים הלברששם באו אל עגשם בצורה חמורה ביותר — לא גתן להם להצטרף לשיירי שהפליגה באני׳ ארצה. רח־ניצקי הודיע מראש, שבתור עונש על התערבותם בעגיני המחגה לא יקבלו סרטיפיקט ומד שפר הבטיח׳ כי גם בארץ ישראל ידדפום עד חרמה• לא שעו לתזזנוניהם עת עמדו ע״י האני׳ וקראו

למשטרה שתרחיק אותם משם. ואמנם הרבנים הגיל לא הגיעו ארצה.ם. באסיפת המדריכים בעטלית אמד ד״ד הידשבדג: מכל שאלה בעי כו פעוטה עשו המדריכים פרובלימה, למשל מכיפות עשו קדושי כיפות (המעיד הרב ד״ד ק. כהנא). המדריך ברוגשטין קבע כשיטה, שילדים הנכנסים למשרד או בשעת המפקד חייבים להוריד את הכובע. מי שהתנגד גרשוהו מן המפקד, אם בא לקבל בגדים או חפצים אחרים, לא קבל אותם. בכל זאת נמצאו ילדים׳ שגם על זאת מסרו את נפשם. מארגון הצופים שיסדו הרחיקו את הילדים שחבשו כובעים לראשם. גם לאכול הכריחו בגלוי ראש. הילד בנימין ליפמן בז שבע, לא רצה לאכול בגלוי ראש, במשך חמשה ימים לא קבל ארוחת צהרים בתור עונש• פעם בשעת האוכל קם הילד וקרא: ״ילדים יש לי למסור לכם דגר חשוב. דעו לכס כי אנו אוכלים פה טריפות, אל תאכלו בשר״•. המדריכה גרשה אוהו מיד. אבל כל הילדים ־־ ואלד. היו ילדים בגיל שש, שבע, הפסיקו לאכול ובמשך כמה ימים לא אכלו בשר. בתור עונש קצצו במנות האוכל שלהם, עד שנאלצו לחזור לאכילת בשר טריפה. בעיר הנמל אחווז אשר משם הפליגו באניתם, קרה מקרה הבא. המדריכה רצתה להכריח קבוצת ילדים בני שבע, לאכול בגלוי ראש והורידה מראשם את הכובעים, הוציאו הילדים את המגבות משקיהם ועטפו בהס את ראשם, לקחה מהם המדריכה את המגבות. כסו הילדים את ראשיהם בשקים, לקחה המדרי- כה את השקים, כסו ראשיהם בצלחות הריקות והילדים לא קבלו את ארוחתם עד ערב• כל זה נעשה לעיניו של המדריך הראשי לוינברג. ביום השלישי להפלגתם באני׳ התחיל לויגברג ורודגיצקי להוריד את הכובעים מעל ראשי הילדים והשליכם הימה. רב החובל צוד. למלחים לרדת בסירת הצלה הימה ולמוש את הכובעים השטים. ילד אחד ספג גם מכות מידיו של רודניצקי בעוון סרבו לגלות את ראשו. הציד אחרי הכובעים שעשע את המדריכים כל זמן נסיעתם על פני הים. ,הצופה-

: ,הצופה״, י״ז אדר אי. כותב• . י אתד המדריכים אף העיז להשליך הימה מאות כובעיש של ילדים, שנתנו להם בהודו.

היו כמה ילדים ששמרו במשך בל ימי נדודיהם ברוסי׳ על פיאותיהם, ורק בטיהדן גזזום המדריכים. לילדים שסרבו, קצצו את הפאות בלילה, בשעה שישנו. למעיד נחמן אלבוים׳ ניסה המדריך גליבד, לקצץ את הפיאות׳ אלא שלא עלתזז

נידו, והנער אלבוים הוא היחיד שלא הורידו את פיאותיו.

. י ד״ד הירשברג מטשנסטוחוב נתקבל כמורה לעברית, שפר ולויגברג התנו אתו שלא ילמד שום דבר הקשור בתורה ובדת. עובדה זו מאשר הרב הלבדשטם

במכתבו מיום ה׳ וישלח,.בו הוא כותב: .. בשבוע זה המה 'לקחו את ד״ד הירשבוג מטשנסטווזוב׳ שילמוד עס ד-ילדיש י' עברית והתנו עמו, שהכל יכול ללמוד עם הילדים חוץ .רעליגיע״. כך אמר בפירוש

היו׳׳ר ושמח•

18

ביום ששי בערב, היו נוהגים לסדר .עונג שבת״, בשעה מאוחרת בלילה היו מכנסים את הילדים ומדליקים בפניהם נדות שבת בשבת. השיחות היו מוקדשות רובן להטפה אנטי־דתית. דוקא בשבת, .היתד, המדריכה מלמדת את הילדות — כתיבה. בבית התפירה היו עובדים בשבת לפי הוראות המדריד

זלצמן. ה-לדים הדתיים מחו נגד זה ועד כדי מהלומות הגיעו הדברים. המעיד פרנקל ספר לחבריו בהיותם בהודו מעשי׳ חסידית, בלילה הוציאוהו על כך המדריכים ממטתו והושיבוהו בכעין מאסר, בדד ומסוגר. עובדה זו אשר

הרב הגר — מנהיג ״המזרחי״, באזני הרב ד״ר ק. כהנא. המדריכים השחיתו במובן מוסרי את הילדות המבוגרות. המדריכה רחל השתדלה באופן שיטתי להשחית את הילדים המבוגרים, דברה על לבם שיבלו בחברת הילדות המבוגרות עד שעה מאוחרת בלילווד המדריכים והמדריכות

בעצמם התנהגו בפריצות והשפיעו לרעה על הילדים. לקבוצת ילדים ששרו ״עצביהם כסף וזהב״ העיר לוינברג, כי במידה שהם דורשים •חס של כבוד לגבי דתם, כך גם אסיר להם ללעוג לאלילים, כי אין

להבדיל בין דת לדת. v • -־ ׳ • מר יונה כהן שנפגש עם הילדים בהגיעם ארצה ושוחח אתם ארוכות, כותב

: ב״הצופה״ מיום כ״ג אדר א, י. הילדים בני האמונה היו בודדים באמונתם• קשי החיים במחנות, טלטולי הדרכים

והתדהמה משפע האסונות — הכל גרם להידוק שפתותיהם. *

ראשית פעולתם של המדריכים המלווים את השיירה, היתד. לכוון חינוך הילדים ל., חיים חדשים״ בארץ־ישראל, שתכנם הוא עמל כפים ומעשי ידי אדם. את הילדים לימדו שירים .מתאימים״: .אנחנו שרים לך, מולדת ואמא׳ את שיר השירים לעמל״. אי: .באה מנוחת ליגע ומרגוע לעמל, מבית אלפא עד נהלל*. הכול מתוכן ומכוון למטרה מסויימת וקבועה, וכשנפשות הילדים הדתיים התכווצו, מכאב׳ :שצמאו לדבר אלוקים, יכלו להתכנס לפרקים בירכתי האנייה ולרוות געגועיהם וערגתם בשירת:- .קול רינה וישועה באהלי צדיקים. ימין ה׳ עישר, חיל״• לא סייעם איש והמדריכים

בשלהם• כינסו מי שכינסו, שרו עמד,ם ודברו על לבם:

— ילדים חביבים, .לחיים חדשים״ בארץ־ישראל אנו באים ולמה הטבע על הראשז

באותו מאמר הוא כותב: י י . . .אין הילדים יודעים לספר איך .נעלמו• חבילות בגדים, איך חסרו חולצית,

.סוודרים ונעליים לעשרות מהם״.

י ־ ה ל ־ י ע י מ ז ס ק מ ענין הבגדים הי׳ לוטה כל הזמן בערפל. מר פולק, העשיר והנדבן מטיהרן, נדב סווטריס לכל הילדים, אבל המדריכים חלקו רק 300 סווטר-ם לילדים ואין לדעת מה נעשה עם האחרים. כך גם הי׳ גורל הנעליים. האשד. גני׳ מקילץ, ספרה לגב הדסה וידיסלבסקי בעטלית, כי הגברת שרתוק חלקה לכל הילדים הקטנים

19

בגדים ובעיקר סווטדים כחולים סרוגים בעבודת יד. 140 סווטרים נחלקו בת 40ו ילד. מיום ליום נעלמו סווטרים חדשים עד שנשארו רק שמונה מהם, נתגלה כי. יחפים וקרועים ן מ מ המדריכות פרמו את הסווטרים ועשו מהם שמלות חדשות, ל/ יצאו הילדים מפרס. יחפים ובבלויים הגיעו גם ארצה• ״הארץ״ מיום י״ד אדר א

למחרת בואם של הילדים כותב«

לרבים מן הילדים אין נעלים לרגליהם והס יחפים. ואחרים לבושים בגדים דלים וקרועים, שאין בהם כדי לשמור עליהם מפני הקור של ימי החורף. הילדות עטופות על פי ח׳ב צעיפים ושמלות קלות. ורק מעטים זכו לסווטרים חמים או למעילים. הלב

י , נצבט למראה המחנה הזה.

דודניצקי קבל סך 5000 טומנים על מנת לקנות נעלים ובגדים לילדים טרם הפליגם לא״י. בהיותם באחווז נסע העידה והבטיח לחזור עם הבגדים והנעלים. אמנם שב בערב ואתו עגלה עמוסה שלש תיבות. אחד הילדים פתח חיבה אחת מתוך סקרנות והגה נוכחו לדעת כי התיבות מלאות בקבוקי יין. משנשאל לפשר דבר, ענה רודניצקי. כי מחשש פן יחלו הילדים בדרך קנה בשבילם יין. בהיותם באני׳ ערכו מדי לילה נשף והשתכרו ביין, זללו שוקולדה וחלבה, לילדים לא נתנו

מכל אלה מאומד- הכל הי׳ בשביל המדריכים.

בהודו חלקו פקידים אנגלים אח הבגדים לילדים לפני הפלגתם לא״י וקבעו כי הילדים קבלו את הבגדים והנעלים באופן אישי. מר רודניצקי השתדל לבטל את ההחלטה ואמנם הצליח בדבר. אח הבגדים והנעלים קבלו המדריכים. לבסוף חלקו נעלים דק לחמשים ילדים ששמשו ״בשוטרים״ ולילדות בודדות. בבומבי העלו על האני׳ מאה זוגות נעלים, חלקו רק שלשים זוג השאר געלמו. המדריכה גניי דנצקה ספרה שראתה בחדרו של המדריך זלצמן כעשרים זוגות נעלים חבויים.

ב״הצופה״ מיום י״ז אדר אי, כותב מר יונה בהן הנ״ל«

עוד יבוא חומר רב בפני המוסדות על התנהגותו של מדריד השיירה י. על אופן חלוקת הבגדים• כן, על אופן חלוקת הבגדים. והרי כאן הבחור ל. אמו כבת 60 לזו ־ י הורשתי. לעלות עם בנה ונעזבה גטיהראן. והרי הצעיר ל—ד, יבן 16• שהוכה על

ידי מדריכי .השומר הצעיר״ על אסיפות •מחאה שערכנו נגד ר.

׳ י ל ע ה ב ד ס ק בין כל קהל המדריכים הי׳ אחד בלזצקי, דתי בסתר. הילדים הרגישו בזה ובקבוצתו התפללו כל הילדים. המדריכים העבידו אוחו לקבוצת ילדים קטנים. שבוע ימים לפני.שעזבו את טיהרן קבלו רבים מן המדריכים פקודה להתגייס לצבא, כל המדריכים מקבלי הפקודה, נשלחו לארץ ישראל בא1ירוניס פרט לבלזצקי

\ שאותו השאירו ואמנם נלקח לצבא.

הרבנים הלברשטם לא היו היחידים שנענשו בשלילת רשיון עלי׳ עבור היותם אגודאיים מר זליג וינגר מסוקולוב ע״י רישא, נתאשר לעלי׳, לאחר שנודע כי חבר הוא באגודת ישראל, בטל מר רודניצקי את רשיון העלי׳ שלי. והוא נשלח לאפריקה המזרחית ביחד עם אלפי הפולנים הנוצרים. מר וינגר פנה אל מר קלטר

20

שעלה ארצה מטיהרן ובקשו להודיע למשפחתו שבאמריקה הה עוללו לו פקידי הסובנות-וגם למסור להם, שפקידי הסוכנות אחראים יהיו על כך שעצמותיו לא

תבאנה לקבר ישראל. גברת בילורוס רוקחת מלוח בת A3 מסרה למד יעקב כץ מחיפה כי מר רודניצקי סרב לתת לה רשיון עלי׳. לשאלתה מה תעשה בטיהרן ענה לה שתוכל להתחיל בעבודה מכניסה אחרי עשר בלילה. לבתה :תן רשייז עלי׳ באמרו כי

בחורה יפך, היא. האשד! התגנבה בחשאי אל האני׳ וכך הגיעה ארצה.

לעומת זאת קבל סרטיפיקט ד״ד אליסברג מבילוסטוק הנשוי לאשר, נוצרית אשד חנך את בת בתו שאף היא נשאה לנוצרי תחילה בדת קטולית ואחר כך

אודטודוקסית־יווניח. ד״ר אליסברג הגיע ארצה. (המעיד מד יעקב כץ מחיפה).

ה ר י ק ח ת ה ד ע ו

וב״הצופה״ מיום כ״ג אדר א׳, כותב מר יונה כהן: קשה יותר היה .להסתדר• עם המבוגרים. אלה ערכו -עתון חי״, שרוב החוכר הוקדש לדברי ביקורת נגד המדריכים. חבר המערבת היו: אדלר. מאנהיים ומ. האגר. וכל כמח שהתקרבה השייריד, לשערי הארץ דיברו גלויות יותר. הם היו .אגוז קשה לפצח״. בי״א אדר ראשון נתכנסו באנייה ובחרו ב!זעדה בת שבעה• מתפקידי הוועלה: ראשית, לעורר את היישוב ומוסדותיו, שלא ישכח את הנשארים ברוסיה ובסהראן. ושנית, להביא בפני המוסדות המוסמכים חומר עובדתי על מעשיהם של המדריכים.

הילדים דימו בתמימותם, כי בהגיעם ארצה יספיק להם לפרסם את מעללי מדריכיהם ומיד תערך חקירה נמרצת והאנשים יקבלו את העונש הראוי להם. הסוכנות היהודית ראתה את המדריכים כנציגי׳. היא היתד! אחראית בעד כל

הנעשה בטיהרן, קובעת זאת גברת סולד במכתבה הבא:

ם 24.1.43 י ל ש ו ר י

. לכב׳ הנהלת הועד הלאומי, כאן

מר יצחק בן־צבי הנכבד,

הריני מאשרת את קבלת מכתבך מיום 18 לח• ז. בצירוף העתק מכתבו של חבר מועצת העיריה בפתח־תקוה מר ש. כ״ץ על האשמותיו ברדיפת הילדים הדתיים במחנה שבסהרן. לי אין מה לומר בנידון זה׳ כיון שכל הסידורים במחגר. בטהרן נעשו בפיקוחה של הסוכנות היהודית• כידוע לך, נמצאים מבאי כחה. על סמך מכתבך והמכתב מפתח־ תקוד, אבקש מהסוכנות היהודית, ממחלקת העליה׳ כי יתעיינו בדבר וימסרו לי וגס לך את הידיעות והמפורסות עד כמה מן הצדק ומן האמת יש בהאשמותיו של מר כיץ.

בקבלי את תשובת הסוכנות היהודית, אודיעך על כך• בברכת שלום, הנו־יסה סולד

הילדים המאוכזבים שנפגשו עם תדגיצקי ברחובות ת״א בקשו לעשות דין לעצמם ורק קהל העוברים ושבים הצילו מידם.

21

t י בקשר לזה כותב ״הבקר״ מיום ח׳ אדר ב׳ • • ־ בקשר לידיעה שבאה ב״ד׳בקר״ מאתמול בשם ״ילדי טהרן מתקיפים אחד המדריכים׳׳ אני מתבקשים לציין׳ כי האיש שהותקף, ה׳ רודניצקי היה המדריך והראשי של מחנה הפליטים מטעם הסוכנות, וגילה איבה רבה כלפי הילדים שלא מן השמאל. היתומים בקשו לומר-.קד׳®״ אחרי הוריהם ולא הזרשו• אחרים רצו להתפלא ,,, ,- , ולא ניתן להם כובעיהם של הילדים הדתיים הושלכו לים. הכסף שנתקבל מיהודי בומביי למען הילדים ושנכנס לידי ה׳ רודניצקי לא הוצא למסרה שלמענה ניתן• לא

נקנו נעלים בשביל ה־לדים וכשהתריע על כך אחד הילדים — הישם בצינוק.

הסוכנות לא יכלה להתחמק עוד. למחרת המקרה פרסמה בעתונות!

. הועדה מסעם הנהלת הסוכנות היהודית לבירור הטענות בקשר לעלית ילדי טהראן נגשה לפעולה, וגבית עדות ראשונה תתקיים ביום ה׳ הבא. הועדה תובעו/ מכל ארגון ויחיד להמנע מכל פעולה העשויה להפריע לה למלוי תפקידה זה, הועד!־,

תמסור את כל תוצאות הבירור לידיעת ,־׳צבור בהקדם האפשרי• הרכב הועדה: הועדה מורכבת מד,״ה הרב י• לי פישמן, י, גרינבוים, דיר ח• סינטור,

א• דובקין ומ• שפירא.

אפילו ״הארץ״, העתון הנאמן לסוכנות. לא יבול היי לעבור בשתיקה על התקלפות גלוי׳ זו בדעת הצבור של מנוי הנאשמים לשופטים. במאמר מערכת

בשם .לעג״ ביום ט׳ אדר בי, הוא כותב ו

כן. זהו לעג• לעג לדעת־הקהל הישלבית ולהגיון האנושי והציבורי. במשך שבועות תבעו בציבור חקירה ב«ענין טהראן״. כל מיני האשמות נשמעו, ביחוד בענק צידינפשות והתעללות ברגשותיהם הדתיים של הילדים• נשמעו גם האשפות י אחרות. החלטתה של הנהלת הסוכנות. לגשת לחקירה, נתקבלה כדבר־מה שאסור היה ,t לדחות׳, אבל הנה יתתרסם ההרכב של ועדתיהחקירה, וקשה להאמין למה שהע־ניפ

קוראות:

ועדת־ד,חקירה מורכבת כ ויל ה מאנשי הסוכנות היהודית — חברי ה:הלתד,, שנישא באחריות למה שאירע בעניני הטיפול ד ס ו מ וסגנים, ז• א. מאנשי אותו ה בילדי טהראן בדרכם לארץ. האבסורדיות שבדבר מתבלטת במיוחד אם נשוה־ ד׳רכג זה, למשל, עם הרכב ועדת־החקירה הממשלתית בענין רשיונות היבוא• הממשלה ראתה

צורך לשתף בחקירתה אנשים מן הצבור• הסוכנות היהודית ניזזדה לעשות זאת.

ם, ב ה.חוקרים״ יהיו מן האנשי ו ר ולא די היה לה בזה, היאי דאגה גם לכך׳ ש . שהיד. להם יד וחלק במה שנעשה בענין ילדי טהראן. מחמשה חברי הועדה, לפתות, שלשה קשורים במישרין בעניני ד׳עליה והטיפול בפליטים. הס היו האנשים. שהיתר. לה6 שייכות לשליחת ההוראות לפקידים, שמעשיהם טעונים יקירי׳ ז אולי גם מינו את . הפקידם האלה• האחריות למה שהיה — במידה רבה או במידה פחותה — חלה עליהס

במישרין ובעקיפין. ו ה ם מונו עכשיו לחקור במעשי עצמם!

״ועדת החקירה׳׳ הזאת מאנ״ש פתחה את פעולתה בפירסום .צו״ משונה אף הוא: הי* .תובעת מכל אירגון ויחיד להימנע מכל פעולה העשויה להפריע לה למילוי תפקידה״.ו ז ה מורכבת בצורה כ ד ע י של מחברי ה.צו״ במקומו מונח, *נל ו ש י א כבודם ה

אין לה כל רשות לתבוע לעצמה אמוךהציבור.

22

לאחר שהומצא החומד הראשון לועדה הסוכנותית, מצאה זו לנבון לדחות את הדיון. ,״הבוקר״ מיום י״ד אדר ב׳ מגיב על כך ז • ־״•־•־־

ובכן ה״נדחיה• הראשון בחקירת הסקנדל סביב ילדי טהראן — עובדה קיימת. הסיבות הן .טכניות״. .ועדת המעונינים״, כפי שקראו לה בצבור, המורכבת מפקידים ונבחרי־סוכנות האחראים לפרשת טהראן, דחתה את ראשית החקירה. — מפני מד.ז האם מפני שהמחאות מכל צד למדוה בינה, כי אין לה זכות מוסרית לפסוק בענץ זה או אולי .הסיבות הטכניות• הן מן הסוג הפופולרי ביותר באp — ממשיכים בענץ זה שישכח• ולדות רבות אחדות השכילו להביא לידי גמר .מוצלח• כזה «פאנפומ•

צבוריות מרעישות לא פחוו מעניני סהראן.

.. . במתים פווסם מכתב־תודה מצד ה־׳לדים... ל.השומו ד,*דו״. הילדים היושבים בקבוץ עיינית הוחתמו על מכתב מודק־ממוק. וכל כך לא טבעי עד שהחוסיס הלבנים

ניבצבצים ממינו•

אמני הטשטוש מתחילים במלאכת הביום.

ביום כ״ז אדו בי׳ באסיפת העתונאים, מסו מו משה שפירא חבו הנהלת הסוכנות, כי הועדה המיוחדת, לאחר שדינה בחומר דרשה מהנהלת הסוכנות למסיו פרשה זו לברור ביה״ד של הקונגרס• ההנהלה נענתה לבקשה והעבירה את התיק לידי

־ י יו״ר בד,״ד של הקונגרס. (.הבוקר״, כ-ח אדר ב׳).

בזה בקשו כנראה להשקיט את דעת הקהל, באילו ביה״ד של. הקונגרס אינו למעשה מעושי רצונה של הסוכנות. אבל גם ביה״ד 1״זה לא התכנס. החומר הי׳ כל כך מזעזע, עד שהתחמקו מלטפל בו. כעבור כמעט חדשיים, ביום י״ד אייר,

כותב ״הבוקר״ ! . ז ובכן סעיתי. הרב י• ל. פישמן לא נפגש עם •העתונאים בעסקי טהראן. הפגישה בוטלה בפתאומיות כזאת, עד שאפילו במרחבי בית־הסוכנות רק מעסים ידעו על

הדחיה, ומע!דם מהם על סיבותיה• ...

למעשה, הענינים מתנהלים למישרים: יעדת החקירה התפרקד״ בית־דץ הקונגרסי .•״י לא מתכנס ואפילו עתונאיס אסורים בהצצה אל מאחורי הפרגוד. * ד

ביום כ״ז אייר פונה הועדה של ביה״ד של הקונגרס אל האנשים להמציא לה חומד, ב&ין התנהגות המדריכים בטיהרן. ז. א. בעבור שלשה חדשים וחצי אחרי שהילדים הגיעו ארצה, מתחילים לאסוף את החומר לחקירה. ועדת החקירה פסלה את הילדים כעדים והכשירה את המדריכים — הנאשמים העקריים בתור עדים. הועדה אינה מוסמכת להוציא את פסק הדין עלי׳ רק להגיש את מסקנותיי לפני הסוכנות וזו תפסוק. עם תחילת החודש מנחם אב עברה כבר חצי שנת מיום שהגיעו הילדים ועדיין הסוכנות טרם פרסמה את החלטתה. בינתיים נתפרסמה

' עדות מצד שלא צפו לו כלל. ,הבוקר״ מיום א׳ אלול כותב: י ז

.- בשיחה עש אחד מחשובי הכמרים שסייר במזרח נמסרו, הדבוים הבאים :

י־ משהחלו' פליטים רבים נוהרים מעבר הגביל הרוסי לסרס נשלחו כ8וד. מאנשי י המסיר, לספל בפליטים אלה טפיל גשמי ורוחני• נתברר, כי חלק גדול מפלינדם אלד.

23

היו יהודים מד רעב ומוני מחלות׳ קרועים ובלואים שכל עוד נפשם נם עניו ל«ד® בתקוה להגיע לארץ מולדתם — ארץ ישראל.

מצבם הרוחני של הפליטים היה נוח במאד לפעולות מיסיונריות ואילו נעשתה פעמה רחבה בודאי שאפשר היד. להעביר נפשות רגות לדת הנוצרית• אולם לניכזןן ו י ס י מ הידיעות האיומות על מצבה של היהדות באירופה לא נתן להם לבם של שליחי המ ד להעביד את הפליטים על דתם. סמוך לכך נתקבלה הוראה מלונדון שלא לעשות מ פעולות מיסיונריות בין הפליטים היהודים. לסייע להם במובן גשמי מבלי לנסות להשגתן

עליהם במובן דתי. הוראה זו נשמרה ונשמרת גם עתה במלואה.

יש לציין שהיהודים וביניהם גם הילדים הקטנים נמנעים עד נמה ש*פעד מלהזדקק למוסדות הנוצריים• משנתארגנה במקצת חבורת הפליטים היהודים בפדס, ומאות הילדים שסובבו בארץ נאספו וניתנו לפקוחם של יהודים« הגיעו אלינו שמועדוןד על הסחה כללית בנגד הדת בין היהודים הפליסים ובעיקר בין הילדים שטרם ידן לבחור בין טוב ודע. הסתה זו נוהלה על ידי יהודים צעירים שהדריכו את הפליסיש הקטנים להיות כופרים בעיקוב מתחלה לא התענינו בדבר, אולם עד מהרה החלו «־,דך

טהראן לדבר בגלוי על הפעולות של היהודים הצעירים שערערו את דבקותם של הילךי0 בה׳ ההפיצו רוח עועים נין הפליטים היהודים• נץ האוכלוסיה הלא יהודית׳ ונעיקדמ י ביו הגוער הפרסי, החלו לדבר על מעשיהם של הניל, ואף פנו לממשלה הפר0p,1r לאחוז באמצעים כנגד היהודים הצעירים שבאו זה מקרוב, ושאמרו עליהם

קומוניסטים.

י ג ד ח פעולת ׳הצעירים נגעה בעיקר בילדים הפליטים אך השתדלה גם לחדור ל הנועד היהודי הפרסי בטהראן, וללא הצלזזה• כמה זזוגי יהודים 0רםיים מניהראן הודזזמך-

י ן י ג מהידיעות על כפית הילדים לעבור על מצוות התודה, אולם לפעולה מעשית לא ה נטה מאנשי הכנסיה בטהראן התענינו במצב •הילדים, ונתברר להם כי אמנם מתנזן^

גפיהם הסתה לנפירד. בדת בכלל.

^ ק כשבאתי אני לטהראן רציתי להמם בעובי הקורה ולדאוג לכך שהילדים ית *ייי״י, י*י ״יי׳ לי מאי לראוי ו י ה ל י י ש מ ה ה ל ר ו חנוך יהודי דתי כיון שיייע לי ג nit סליסי מחרב «זקטנים והנדכאים גופליס קרבן לתעלולי צעירים מחוסרי מ״ודן

אולם כעבור כמה ינמם החלו במסעם לארץ ישראל. יtf גם מדרנם של הילדים וחניותיהם במקומות השונים הגיעו אלינו ידיעות סוכות על חנוך של כפירה בה׳ וססיה מאמונה בבורא עולם. שמחתי מאי בבואי לאדן לשמוע, שבני עם קשה־עורף נשארו חזקים באמונתם ומיד לאחר שהוסרה מעליד^

יראת המדריכים האלה שבו והתפללו לאלוקיהם.

ידוע לי כי כמה כמריט !באיים ששהו בארץ בזמן האחרון הכינו וין ומשכו!p j עבור חוגי ד,כנסיה בלונדון על המצב הדתי נץ הזזייליס במזרח התיכון, כתבו דיךוחשבץ על ד,מ«ב ד.דתי נץ יהודי ארץ־ישדאל וכעת עוסקים בכתיבת דיני0 וחשבונות דומים על המושלמים והנו1ריפ ד.מקו8יים. אגי מוכרח ליין שדין וחשבון זה יעשה רושם רע מאד על חוגים רחבים של הכנסיד. האנגלית שהיו עד 0ה תומכיה

מיתות• דבר אחד 1ריו להיות ברוה: היהוד׳ס יכולים לתבוע את ארץ ישראל רקpi&an פי כתני הקודש ועברם ההיסטורי שהם התעודות היחידות המעידות על זכותט באיי• אבל אם היהודים עגמם שונים עורף ורומסים את חוקי ד,תורד. שניתנה לד<!

איך יובלו לדרוש מאחרים לקבל את דבריה ז אני יודע שטענה זו היחוה כמה פעמים נשק ביוי שונאי הציונות׳ אני כשלעצמי מעיר זאת מתוך כוונה כנה להביא לידי תקון המצב הדתי בישוב העברי• שמעתי על כמה מקרע של בקוש אחרי בורא עולם דוש!

כין גדולי אותם הקבוצים שהכפירה כעיקר היא להם לחם •חוקם•

דברים אקיה שא&רתים ראוי להביאם בפני הצבור היהודי בכדי שלא יעמוד באחד הימים בפני הפתעה של חוג אנטי־ציוני בין אנשי הדת ושומרי הדת באנגליה, תנועה שלא יהיה לה אופי מדיני (לא תהיה פרו־ערבית) כנגד סבון המצב הדתי במזרח

כולו.

המדריכים שפשעו ברוחם ובגופם של הילדים האומללים אשר אותם הפקירה הסוכנות לידיהם, חיים שלוים ושקטים בארץ ישראל ויש מהם כרודניצקי, למשל, שמופיעים ומרצים ברבים. שאננים הם בידעם כי מאחורי גבם עומדת הסוכנות,

אשר ברוחה חנכו את הילדים•

2 5

פ י ק גי•

ע ט ל י תה נ ו ש א ר ת ה ב ש ה

/ העולים מטיהראן, וביניהם הילדים׳ שהגיעו לארץ ישראל ביום י״ג אדד א תש״ג, הוכנסו בו ביום למהגר. הממשלתי אשר בעטלית ושהו שם עד יום ראשון ט״ך, אדר אי. מבחינה נפשית הי׳ ערך רב לצורת החיים שבה יתקלו הילדים לראשוני בבואם לא״י. כל מה שעבר עליהם עד הגיעם לא״י, בדרך נדודיהם ובטיהרן נדאז- להם בזועה אחת בת חלוף וארעית, גם את ההתעללות ברגשותיהם הדתיים, ראך כחלק מזועה זו. רבים הסתגלו, רבים נכנעו למשטר ולצביון החיים, שהנהיגו מדריכיהם עוזבי התורה, אבל רק מעטים השלימו. מעטים הושפעו ממני. בסתד לבבם קוו לאורח חיים המקודש בבית הוריהם, הם זהו חיי תורה עם חיי שלוה ושלוק ובטח, מאכלים כשרים ושמירת שבת קשורים היו. בדמיונם עם לחם לאכו^ ובגד ללבוש. האמונה, כי יבואו עוד אל המנוחה ואל הנחלה, אל היהדות השלימו- בא״י. חשלה את כוחותיהם במשך שלש שנות גלותם האיומה. ארץ ישראל היתן- חקוקה בנשמותיהם כמרכז הקדושה והטהרה, כך הורו להם הוריהם, כך למדו ב,חדד* מפי רבם, והם התבוננו לחיות בא״י חיי קדושה וטהרה* ההכרות הראשונה עש המציאות בא״י, השבת הראשונה בא״י, הי׳ לה ערך מכריע וקובע לדרכם בעתיז/ עגין זה הי׳ ברור יפה לאגו״י. אבל הוא הי׳ ברור גם יפה לפקידי הסוכנות. »השומף הצעיר״ (מיום ו׳ אדר א׳) כתב! ״אנחנו רוצים ודוקא מטעמים חנוכיים, שאדץ

ישראל, תופיע לנגד עיני הילדים העולים כמות שהיא! כארץ הבגי׳ העברימ החילונית״. ואמנם נהגו לפי הקו שהתווה ״השומר הצעיר״..

בעטלית היו עשרות מדריכים ומטפלים מהם בערך 50 שבאו מטיהראן. לאגו״י אשרו מבין כל אלה שני מדריכים ורק אחרי כמה פניות נמרצות מטעש

מוסדות אגוד״י׳ אשרו עוד מדריכה נוספת, בסיד. שלשה. הי׳ זה בעין מודה דרך, בד. תלך הסוכנות בשאלה זו גם להבא. באותה שעד> היינו עדיין תימימים ולא יכולנו להעלות על דעתנו, שקפוח מחריד כזה, ישמ#

כשיטה קבועה, בידי פקידי הסוכנות• עשרות, עשרות אגשים שוגים, עתוגאים, ראשי מ פלגות, פקידי הסוכנות וכדומה בקרו במחנה עטלית במשך הימים. מנהיג אגו״י הרב משה בלוי, שבקש

לשבות בעטלית את שבתו כותב ב״קול ישראל״ מיום כ׳ אדר א׳!

26

היה מי שהזיע שאפנה אל ה״סוננות' לקבל על יוס רשיון כניסה, הוא חשב שבאופן זה אקבלו יותר מהר׳ ההוא סער״ מהסוכנות דחו אותנו נלך ושוב, פניתי ישר

לד,משטרה וזו הודיעה תיכף בתליפון לעסלית שיש לי רשות כניסה•

גם הרב איזנשטט שבלה במחנה בעטלית את השבת, נמצא שם שלא בהסכמת הסוכנות׳ שחששה מפני הרושם, שיהודים בעלי צורה יהודית ובתלבושת• יהודית, יעשו על הילדים, בעוררם בחובם את הזכרעות על דמות דיוקנו של אבא, סבא

והדוד. ואמנם:

יש ילדים שיוצאים כדי להגיד שלום למדריך אחד בעל זקן, שמחים הם בו, רואים שיש דריסת רגל גם ליהוד בעל זקן ביו-גם ובכן יוכלו כבר לחיות חיי יהודים שלמים.

(״הדרך״ גליון כ״ד, מאמרו של הרב ד״ר קלמן כהנא, מדריד מטעםדי בעטלית). אג

באתי ביום ששי אחה״צ, כשעה ומחצה לפני כניסת דשבת, נכנסתי ותיכף ראיתי *״ע מוקף מנחיל של ילדיס, אשר שמחו אלי גיל כאשר ראו אותי, כלומר, יהוד מטפום

הוה, שהיה ידוע להם בבית הוריהם הקדושים ;וחי הנפש• (הרב בלוי ב״קול ישראל״ מיום כ׳ אדר א׳).

התנהגותם של הילדים בעטלית, עוד טרם שנשחתו ע״י המדריכים במחנות המעבר. תעיד על.טיבם ומהותם של ילדי ישראל התמימים«

שאלתם הראשונה של הרבה ילדים היתד,: האם כשר כאן 7 והאם מותר לנו לאכול בכסוי הראש ? מבקשים הם ממדריכיהם החדשים שיגידו אתם ברכה׳ שיקראו אתם

שמע, שיגידו אתם קדיש•

וריבים האומרים .קדיש*. הלב מתפלץ בראותך מחיה זה, איך ילד יותר מבוגר עומד עם קבוצת ילדים קטנים ומקריא לפניהם את הקדיש. והנה נגש אליך ילד קטן

ובגאוה מסר לף: .ואני יודע להגיד את הקדיש לבדי״.

בימי שהותם בעטלית נערכו מדי יום ביומו כמה מנינים של תפלה במור. התפילין — 110 זוגות מהם ל׳ 6 שהמציאה אגו״י לטיהראן — לא הספיקו, והניחו אותם

הילדים במשמרות.

(הרב דיר ק. כהנא במאמרו הנ״ל ב״הדרך*)•

המבשלת ספרה לי שבסעודה הראשונה בעסלית הודיעו להילדים. שהמאכל הוא כשר• וכל הילדים הסבו על יד שלחן אחד יחד עם ילד החרדים, ורק ילד אחר בן ד6 נשאר עומד מן הצד, ולא נגש אל השלחן. היא נגשה אליו ואמרה לו מדוע *ינך יושב על מקומך לאכול, אז הריש הילד את עיניו אלי׳ ואמר לה: אמרי לי האם באמת כאן כשר ז האם באמת אני יכול לאכול מהתבשיל בלי כל חשש, והיא ספרה לי שעיני׳ זלגו דמעות׳ והאמנתי לה, מפני שאעפ״י ששמעתי הדברים כבר מכלי שני, זלגו גם עיני דמעות. התפלה היתד, כעין תפלת נעילה ביום הכפירים, רגש קדש מלא את חלל הצריף,

.•הבוגרים האחדים נסחבו אל הרגש הזה.

קול התפלה פאז רקיעים, רובם התפללו מתוך הסדורים המעטים שהיו נידם, ומעוטם התפללו בעל פה, אבל גם אצל בני 9־8 היתד. התפלה שגורה אצלם בעל פה.

27

. באופן אוטומטי מבלי שטי שהוא תורו אותם על כך, נדחקו כלם לספר התורה לנשק אותי. נפה, ניכר היה שוט מתגעגעים אל ספר התורה, שנפשם צמאה לדבר ה/ הם חבקו את הספד תורה בידיהם הדנות, והעניקו לה נשיקות חפות, נטי שפגש

אחרי הפסקה גדולה נפשן חביבה עליו ביותר.

. והרגע של ברכת הגומל, אחד הילדים עלה לתורה ככהן ובברכו את ברכת הגומל בקול רם הצטרפו אתו יחד כל מאד. ועשרים הילדים, וקול גדול של הומר. לד על

הטובות שגמלם נשמע בכל המחנה.

(הרב משה בלוי במאמרו הנ״ל ב,קול ישראל״).

למרות שנתנה מטעם לשכת עלית הנוער הבטחה מפורשת, שהשבת השמד במחנה כהלכתה, געשה הכל כדי להפגת לעיני הילדים את האל השבת ה״גהוג״-

בא״י: בחו1פה שאץ נטוה הסתובבו המדריכים של הסוכנות וסיגריות דולקות בפיה* . , ובחוצפה שאץ כמותי. באו שליחי הסוכנות לעטלית ביום השבת באוטומובילים הלוך ושוב, וגם זעקורת של הילדים לשם עזיבתם ביום הראשץ את עטלית נעשתה בשבת, והתנהלה ע*י פקיד רשמי בסוכנות״ והילדים היו !ריבים לראות שיהודי יושב ובותב

נל המם, הוא רשם כאותו יום 1090 ילדים בנקרת.

(הרג באי ב״קול ישראלי הג״ל>

החב ד״ר קלמן בהנא מעיד כי חאקת הבגדים במחסן ורשימת בל החפצים. אף היא נעשתה בשבת ע״י פקידי הסוכנות לעיני הילדים.

C מבית שהדברים נתפרסמו ברבים דאה מר משה שפירא מנהל מחלקת העלי׳ של הסוכנות חובה לעצמו, לבדר את אמתו־תם ופגה לשם בד אל מד א• דוסטדובסקי, מנהל בית העולים בחיפה ונציג מהלקח העלי׳ של הסונגות, יהגה תשובתו של פד

תסטדוססקייז אל מחלקת ר,עליה, ידושלי0.

t נהתאם לבקשתו במכתבו אלינו, המי למסור לו בזה את ההסבר הבא מנץ זה סקידי מחלקת העליה והקרנטינה של הממשלה ועשינו את עבודתם בעטלית עם עולי טתיראן גמ ביום השבת, אני גמעתי יחד אתם לשם בשבת ננקד, במרחק דג מהמחנה ידדגו מהאוטו, משנו שמד, נרגל. אף אחד לא ראה אותנו, בזמן עבודתנו! גם הרב בל1« לא ראה אותנו, והוא לא ראה אותגו מעשנים, מד, שראה זהו שהוצאתי ילדים חדליל באוטובוס של מrft p אדום לנית חולי10 ®קיוי הממשלה עבדו שמה כל היום• מהאדץ גאו הרנה אנשים ע*מ לבקר את קרוביהם במחנה אבל לא גתנו להם לגשת ונשאת מבחוץ ox וולד, עשנו זה לא מגע לנו• ואת לא הטעם הראשונה שאגו עובדים בשבת. בכל ומן שפקיד הממשלה עובדים אנו עובדים אתם יחד, ואין לאפור עלינו שאגו

מחללים את השבת. א• דוסטרובסקי

מר דוסטרובסקי מאשר אח העובדה שאבן עבד ועשן בשבת. רק מכחיש שעשה זאת בנוכחותו של הרב בלזי ולפי w&rt את העבודה בשבת-• חאל שבת•

בחלול שבת בלבד לא סגי, צריך הי׳ עוד ללמד את הילדים פרק בפריעת גדרי הצניעות ה״נהוגה״ בישוב והכל למען יראו אוז ״ארץ הבני׳ החלונית״ במות

שהיא ויסתגלו למנהגי׳ בעוד מועד:-והלב נתפרץ לראות נבר בעסלית בחורות סובבות נחוץ באותה הסריגות שהיא

נראית על שפת הים בתל־אניב• (הרב בלוי ב״קול ישראל״ הנ״ל^

הרב ד״ר ק. כהנא מעיד: בעטלית הסדר הרגיל, מצד ימין צריפי גברים מצד שמאל הצריפים המיועדים לנשים. הפעם השתדלו פקידי הסוכנות וגם השיגו סדור מיוחד, לא דק שהרשו למדריכות לישון בחדר אחד עם הילדים ואפילו המבוגרים שביניהם, אלא הוקצע גם ז:ריף שיוחד בשביל המדריכים והמדריכות

לשינה בתערובת. התמונה תהי׳ שלימה אם נוסיף עוד עובדה אופינית אחת, שגם עלי׳ מעיד הרב ד״ר כהגא: ילדים אחדים התלוננו כי *נשה פני״ (הגברת שלנו — בפולנית) מסרבת לתת להם ארוחת אוכל כעונש על השתתפותם בתפילה בשבת• אמנם ה״נשד. פני״ לא הפיקה את זממה. לא הצליחה בעטלית למנוע אובל מפי ילדים יתומים. כפי שרגילה היתד! לעשות בסיהראן. בעסלית היתה לילדים האפשרות להתאונן ולא היו מופקרים לאכזריות מדריכיהם. כאן נסתיימה שיטת האלימות, שכשלונה נראה בעין והתחילו בשיטה חדשה, בשיטת הפתויים וצדית הלבבות

ואכן שיטה זו הוכתרה בהצלחה מרובה ורב מספר הילדים שנפלו בחרמה הפרטים בפרקים הבאים.

29

פ ר ק די

ת ו נ ב ר ס ם ה ך ע ת מ א ר ז ט ל פ הם י נ ו י ד ם ו י ב ת כ י. ... . '.". מ

:>< משהגיעו הידיעות הראשונות המחרידות על מצב ההעברה על דת. השורד במחנות הילדים בטיהרן. פנה הועד הפועל העולמי של אנו״י ביום ב׳ טבת תש״ג

אל הסוכנות היהודית במכתב הבא! בקשר עם ילדי טיהרן קבלנו בימים האחרונים ידיעות מוסמכות שעל פיהן יש

; י י י לקבוע: ־ * ־ י י

א) חלק גדול מהילדים הוא ממשפחות חרדיות. אבל מדריכיהם ומחנכיהם ד,ש חפשיס, העושים כל מה שביכולתם להשכיח מלבם את החנוך שקבלו בבית הוריהם.

ב) במשך כמד. ירחים לא דאגו שם כלל בדבר הכשרות והכריחו איי הילדיש לאכול סריפות•

ג) הרבנים החרדים הנמצאים שם. שהשתדלו לבא בקשר עם הילדים לא קבלו את האפשרות לכך, ואלד. שהורשו לעשות כן״ הוזהרו במפורש שאסור להם ללמד דת.

אנו סבורים שהסוכנות היהודית היא האחראית בעד עובדות איומות אלו, שלפ, דעתנו הן בגדר כליון רוחני•

אנו מרשים לעצמנו לשאול מכבודכם :

א) היש לכם הצדקה על יחסכם לבעי׳ זו בעבר ז

ת ו ז ע י ת ב) הנכונים אתם לשנות את המצב הבלתי נורמלי הזה טלגרפית אחרי ה אתנו ו

אי אפשר לנו לחכות בענין זה׳ כי קול דמי הילדים האלה צועקים אלינו מטיהרן.

בצפי׳ לתשובתכם. בכבוד הראוי

ן י ו ר ל זאי ק נ ח צ י

מאחד שעל מכתב זה לא נתקבלה כל תשובה, בקר הרב י• מ. לוין בסוכנות ביום א׳ שבט ומחה נמרצות על שערודית טיהרן. הסוכנות הבטיחה לחקור בדבר. המשטר שביב הסוכנות הנהיגו בטיהדן, העלה חששות מרובות ביחס לגורל הצפוי לחנוך הילדים בהגיעם ארצה. בשיחה פרטית שמיתה לגב׳ סולד עס גב׳

30

ברויאר וד״ר פלק שלזינגר, הודיעה גב׳ סולד, כי מכיון שהיא גופה הוגה חיבה והוקרה לקדשי המסורת ולפי הכרתה הפנימית חייבים יתומים לקבל חנוך דתי, איז דאגת חנוך ילדי טיהרן נותנת לד. מנוח, והיא מבינה יפה שהיהדות החרדיתה להתריע ולפעול בעוד מועד• מנהיגי אגו״י לא הסתפקו במחאות גרידא, הם מ ר

נגשו מיד במלא המרץ להכין מקומות קליטה לילדים.

הממשלה הפולנית, אשר על חשבונה התקיימו מחנות הילדים בטיד׳רן, מקציבה לכל ילד אזרח פולני סך של שמונה לאיי לכלכלתו לחודש. מתיך שיחה עם פקידי הממשלה הפולנית נתברר, כי נציגי הסוכנות היהודית ותרו על סך ארבע לא״י מהתקציב הרגיל ובאו עם הממשלה הפולנית לידי הסכם, שעל פיו תשלם הממשלה הפולנית ארבע לאיי לחודש עבור כל ילד והמוסדות היהודיים יקציבו אף הם סך ארבע לא״י לכל ילד בחודש• על סמך הסכם זה רכשה לה הסוכנות

היהודית את האפוטו־ופסות על הילדים הפליטים.

י הרץ מלונדון פנה בדרישה לממשלה הפולנית בדבר הבטחת י הרב הראשי ד חנוכם הדתי של הילדים. המיניסטר סטגצ׳יק הודיע לקוגסולי׳ הפולטת בירושלים, שיש למסור את הפקוח על חנוכם הדתי של הילדים להרה״ג הרצוג והקונסולי׳ מצדה הציגה דרישה זו לפני הסוכנות. ביום ג׳ חשון התקיימה הפגישה הראשונה בין ב״כ אגודת ישראל הרה״ג סורוצקין, הרב לוין והרב בלוי ובין הגב׳ סולד. ב*כ אגד״י דרשו שכל הילדים יקבלו חנוך דתי ולכל פחות 300 מהם ימסרו לחנוכה של אגויי. תחת לחץ דעת הקהל, שנתעוררה עיי אגו״י נאלצה הסוכנות לוותר על כוונתה להעביר את הילדים מיד בבואם ארצה לחנוך כופר. היא נאלצה לנהוג בזהירות והחליטה להשיג אה מטרתה בדרל עקיפין. לשם כך הכריזה על סדור מחכות מעבר לילדים, שיגיעו ארצה. בחוזר שלשכת עלית הנוער פרסמה

ביום 15 לנובמבר 1942, בענין ילדי טיהרן כתוב לאמור!

ההתענינות בא-י עלתה מעלה מעלה. הנהלת ״עליית הנוער* ram מסל צד בעצות, הצעות והתנדבות לעזרה. הישוב נרעד מתוך הכרת חובתו לפעול ביעילית ובהקרבה. הוכנס שנוי בסדר העבודה לעומת הדרך המקובלת ב״עליית הנוער•• במשך תקונוה של שבע שדם עלו חבורות של .עליית הנוער• ארצה, הן אורגנו כחברות ונועדו מראש למקומות הקבלה שלהם• נערים ונערות שלא היו קשורים בארגוני נוער הוכנסו בקלות לתוך הארגונים ההדוקים, מתוך ידיעה על מה שנכון להם בארץ• במשך השנתיים האחרונות, בשל למין תנאי המלחמה, הלכו ונחלשו הוןהליכים המחושבים יפה של ארגון בריא, הם התמוססו אחר כך, ולבסוף חדלו להתקיים• לפי הידיעות שהגיעונו מטיהרן, קיימת אמנם קבוצה בת המשים נערים ונערות שהיו קשורים יחדיו, הדוברים וכותבים עברית — הסימן המובהק שבדרך כלל הם בעלי חנוך׳ ועוד מחר שיש להם יחם יסוד ידוע כלפי החיים בארץ. ואו,לם קבוצה עברית ונעלת הכרה ציונית זו. היא יוצאת מן הכלל. לדעתנו, מחייב הנסיון של .עליית הנער• במשך שנות המלחמה לבקש גישה חדשה לקבלת נוודי סיהרן. ברוח זו החלטנו לשנות את המסורת של .עליית הנוער-• הכינונו ועודנו מכינים תחנות קבלה ארעיות, מחנות בבנינים מקורים. הפליעיס הצעירים יסודרו בהם בקבוצות מאורגנות לפי הגיל. כאן יקבלו בדיקה רפואית׳ כדד לקבוע אם אינם טעונים טפול יסודי• בשתוף עם פסיחולוג׳ תורחבנה בדקות אלה כ

31

לברר את פגבם הנפשי של הילדים• נוסף על כך״ יהא גורן לכדוק את התנוך שזכו לתנות ממני. אם הי׳ קיים נכלל. בדי להגיע הדרכה פידגוגית מתאימה, בנוגע לחלוקתש בכתות׳ לאלה י.אחואים להם כמקומות הקבע שלהם, אם במשקים׳ במוסדות או בבתי קרובים. לבסוף תנתן האפשרות במחנות לקבוע היכן׳ יש לסדר את הילדים מדור קבץ, ביהוד לאור הגרבים החדים שלהם וסביבתם הקודמת• לגבי בגי.עליית הנוער״ הרגילים, היי אפשר הי׳ לפסוק בשאלה האחרונה, גרוב המקרים. בעזרת הנערים והנערות הנוגעיש בדבר, לפי הדרך שהוסכנז עליי ל״י הועדה הדתית בגולה ובארץ וה־־לת ,עליית הנועד*. דרו זו אינה ניתנת לשמוש לגבי המועמדים של ם«הרן. לבלי׳ זו י 1 לגש״ בכל ד.דרכיש הידועות לפדגוגים ולאנשי הדת. למותר להגיד. כי תחנות הקבלה הארעיות תתגהלגז• לפי המסורת היהוויות וביחווו בלגיגי בשרות ושמית השבת. בשים לב לכל מה שגא0ד בסעיף ז3, נראה לנו כי שום נמוק הספי׳ אינו *ייך למנוע אותנו מלהוסיף גד חדע

בדרכים המקובלות ב.לליית הנוער״.

החמר הנ״ל הי׳ מיועד SMD חו״ל בתעמולה למגבית בשביל ״עליית הנועד״ ובא להשקיט את סערת הרוחות שקמה בעולם היהודי למשמע הזימון הסוכנות. לסערה זו קורא החוזר בלשון סגי נהור« ״התענינות״ ו״עצות״• מעג,ן שהחוזד מודד״ שרק קבוצה בת חמשים ילד יש לה חנוך ציוני והוא קיבע/ ק, אץ לפסוק בשאלת חגוכם הדתי של ילדי טיהרן ״בעזרת הנערים והגערות הנוגן5יק בדבר״. להלן נראה באיזו מידה שמרה לשבת עליית הגוער אמונים לדעה, שהבי?ד בחוזר הנ״ל ועד במה ״התנהלו התחנות לפי המסורת היהודית״. י

ביום א׳ שבט שלח הועד.״® העולמי של אגו״י ללשכת עלית הניער 7ןןל הסוכנות את המכתב הבא ו

בהתאם לשיחה שהיתר. לבאי כחנו לם זזגב׳ ה• סולו •הרינו מוסרים ,1.ש ״ בזה רשימת מקופות קליסד. בשביל הנולד ד,לולה מסיי׳רן. מלבד המקומות • ה יש בידינו למיל לכם לוו כ־200 מקופות, ובשעת הגורו נהיה מוכנים ליזיעס לכש"

א. קבוץ חפץ חיים גדרה 30 מקומות קליטה•

ב• קנח נלר אגודתי כפר סבא 30 מקומות קליטה.

ד ע כ j שגי בתים במוגא, לל ידם יש לנו 20 דונם עגי פרי ופלבד זה שסח של ש מנס לעבוד אינטנסיבי. 60 פקופות קליסד. בתור מוסד לגמאי.

ו. בנין ישיבת פוגיביז בזברון מאיר לס *ריף שעל ידו ועם שטח לעבוד. ״5 מקומות קליטה בתור מוסד עצמאי.

ד ד» שלשה בתים במגדיאל לש שמחים מספיקים לסדור גיוות. 50 מקימות קליטה בתו מוסד לגמאי•

ו. בנץ בכפו סבא לס שטח של 5 דונם לעבוד• 20 מקומות קליטה בתור פוסד עגמאי<

ז. פנימיה ל״י בי״ס וזורב•׳ 30 פקופות קליטה•

ח. ,פנימיה ל״י בי״ס יבנו. חיפה 30 מקומות קליטה• רק לבנים•

ם. סניפיה ל״י ביים בית ילקב ירושלים 25 מקופות קליטה• רק לבנות.

י. סניפיה ל״י בי״ם בית ילקב תל־אביב 25 פקופות קליטה• וק לבנות.

32

יא. פנימיזז ע-י בית ספר בית יעקב פתח־תקוה 25 מקומות קליסה• אפשרות לסדור הכשרה חקלאית במדד. מצומצמת• רק לבנות.

יב. ישיבת קול תורה ירושלים. 30 מקומות קליסה בפנימיה. רק לבנים•

יג. ישיבת תפארת ישראל היפה• 30 מקומות קליסה בפרמיה• רק למים•

אנו מוכנים לקבל עלינו סדור כל המקומות האלה והכנתם לקראת קבלת הילדים העולים. יכאמור יש לנו בשעת הצרך אפשרות להוסיף עליהם•

רשימה של מדריכים והמדריכות בשביל מחנות המעבד נמציא לידכם בהתחלת השבוע הבא•

ביום ב׳ שבט התקימה פגישה בין ב״ב אגו״י עם הגב׳ סולד, בהזדמנות זו הביעו את התנגדותם לסדור מחנות מעבר משותפים לכל מיני שיטות חנוך ותבעו מחנות בהם תשלוט אוירה דתית ובהם יפעלו רק מדריכים דתיים, אשר יחנכו את ילדי ישראל, ברוח ישראל. גבי סולד, הדגישי- שאין רשות לאיזה מוסד להתערב בעניני עליית הנוער וציינה שהיא טפלה בסדורם של 8.000 ילדים מעלית גרמני׳ ביניהם 000 3 מבתים דתיים. ב*כ אגו״י שאלו לאן זה עברו 3.000 הילדים ומה הי׳ גורלם במובן דתי. התשובה היתה, כי גדול כוחה של המציאות ואין להתקומם נגדה. ב״כ אגו״י, הזהירו את הגב׳ סולד מפני מלחמת תרבות בישוב בשער, טרופה זו, היהדות החרדית בא״י ובכל העולם תעמוד בכל תוקף על נפש הילדים להצילם לתורת אבותיהם והודיעו לה, כי מלבד מחנות הקליטה שאגו״י הכינה בשביל 420 ילד, סודר גם מחנה מעבד בזכרו! מאיד, הגישו גם רשימת מועמדים למדריכים מטעם אגו״י. גב׳ סולד הבטיחה לבקר בזכרון מאיר ולעשות

ת הכל למלוי דרישות אגו״י. א

ביום ד׳ שבט שלח הועה״פ העולמי לסוכנות היהודית את המכתב הבא!

לאחר שלא קבלנו כל תשובה למכתבנו מיום כ׳ סבת בעניו ילדי הפליסים מטיהרן, אשר לפי הידיעות האחרונות ר.5לינו באני׳ ארצה, הנני מבקשים פגישה מייית

עם כבי, עם אישים אחראיים.

אנו מצהירים, שאם לא יתנו לילדים ויתומים האלה אפשרות לחנוך ואורח חיים דתיים, בהתאם לחנוסס המסורתי של ריב יהודי פולין נהי׳ מוכרחים לצאת במלחמה גלוי׳, שתתנהל על רקע דתי תרבותי והדה הכביר לא ישאר בארץ בלבד, אלא יגיע לכל העולם היהודי שבארצות החפש־ות. עם כל רצוננו הכביד למנוע דבר כזד. בשים לב

למצוקת עמנו.

אגו מוצאים לחובתנו להעירכם, שלא תבטלו את הובר במחי יד, ולא תשאייי גם מכתב זה ללא תשובה כמכתב הקודם.

ביום ה׳ שבט בקר הרב י. מ. לוין שוב הפעם בסוכנות היהודית והדגיש בכל תוקף את דרישות היהדות החרדית.

ביום ד׳ שבט נשלח מטעם הועה״ס אל לשכת עלית הנוער המכתב הבא־

בהתאם לשיחה שהיתר, בץ גב׳ סולד ובין ב״כ הרינו מוסרים לכם בזה רשימת מדריכים ראשונה בשביל מחנות המעבר•

33

אנו מבקשים להמציא להם את השאלונים בהקדם האפשרי ולאשי לני קכלזן מכתבנו זד..

למכתב היתה מצורפת רשימת שבעה מדריכים ושבע מדריכות•

לשכת עליית הנוער.כתבה ביום ר שבט אל הועה״פ: א. נ..

הרינו מאשרים את קבלת מכתבכם מיום א׳ בשבט ובו רע מת המקומות שאתש מציעים לקליטת הילדים היהודים הפלטים מטהרן• עוד נבוא אתכם בדברים בנידון זז-,״ד ח א עתה אנו באים רק לומר לכם. כי ביחס למקומות קליטה קבועים נוכל להחלים י? ל

שהילדים יגיעו ארצה.

הרינו מחכים לקבלת רשימת המדריכים והמדריכות למחנות המעבר. שהב0חתה להמציא לנו•

בברכת שלום הנריטוי סי7ד

בשיחה שהיתה לרב י. מ• לוין ולרב משה בלוי עם מר גרינבוים ביום כ׳״ג שבט, הודיע להם מר גרינבוים. כי לפי ידיעותיו הילדים ברובם אינם דתיים ד״דמ גם מסר על שיחה שהיתה לו עם מיניסטר קוט בענין זה וכי הודיע למיניסכזרק י ד קוט שהסוכנות תוותר לגמרי על התקציב מעם הממשלה הפולנית בשביל היל

אם תוסיף הממשלה הפולנית לתבוע את חנוכס הדתי של הילדים. בסוף השיחן1 הבטיח מר גרינבוים למסור לאגויי את בני ההורים החרדים. י

מכתב הועה״ש העולמי של אגויי אל לשכת עליית הנועד, כ״ב שבט, ברשימה השני׳ של המדריכים אנו ממציאים לכם את השמות דלהלן ומבקש,

אתכם לשלוח את .;שאלונים על פי הכתבות הרשומות מטה• רצוי לפי דעתנו׳ שאון,-0 שתקבלו את התשובות, תדונו יחד *תנו על המדריכים האלה.

למכתב היתה רצופה רשימת 6 מדריכים ו־7 מדריכות.

במשך כמעט חודש ימים, לא מצאה הגב׳ סולד שעה פנוי׳ להפגש עםף ד אגו״י ודחתה את הראיון מיום ליום. מבלי להכיר את המועמדים של אגו״י׳ בחה יי? אליד״ס ש י ג ״י ה ו לשכת עליית הנוער כמה שמות מרשימת י׳מיעמיים שאג

נשלחו השאלונים.

במכתבו אל הגב׳ סולד כותב הועה״פ העולמי ביום כ״ג שבט ג

ד אחרי שהחל מיום ב׳ חי ז• השתדלנו להתקבל אצלה לשיחה ולא עלה הד3 בידינו עד היום, הרינו מגישים לו את דרישתנו בכתב ואנו מקוים שעל יסוד המכזזב

הזה תקבע שיחה על הענינים הנקובים.

א) אנו משתוממימ שלא פנו אלינו בזמנו בענין המדריכים. כפי מיי שייצז! מהחוזר של הלשנה בענין זה, הרי בדצמבר נשלחו השאלונים למדריכים, אחרי שהלשכף< דרשה המלצות ממוסדות ואישים• אנו ל* נשאלנו ודומנו שיש לנו הרשות להשתתף. בהדרכת הילדים• אחרי שפנינו אליך בענץ זה, נשלחו השאלונים אל חלק מהמדריכיש

34

שהצענו. על איזה יסוד נעשתי, הבחירה בין הנתיבות האלה שהצענו, לא ידוע לנו. . אנו מבקשים עוד הפעם לשלוח השאלונים לבל המדריכים. גש לחדשים שהצענו, ולשתף

אותנו בקביעת המדריכים לניקימותיהם•

ב) בענין הלחנה בזכרון מאיר, לא קבלנו עוד שים תשיבה• אנו ריצים ומובנים לסדר את המחנה שש על הצד הייתי סיב׳ זובל מקודש היינו רוצים הסכ-ך, עקרונית מצדכם. נא להודיע ל!. !.:תי תבקרו במקום, בכדי שני־ל להשתתתף בבקוית המקום. גם כאן אין אנו :!בינים, איך אםשר לוחות את דרישתנו האלמנטרית הזאת

לקבל מחנה שאנו מציעים ושאנו מקבלים אחריות מלאה בעד ציודו.

ג) אנו מבקשים לנזסור לנו פרסים על מקום המצאם של הילדים ועל סדורי המחנות• שמענו שהופצה שמועה בשמנו, שאנו מסכימים למחנות לא דתיים :לשותפים.אנו חושבים להדגיש על כן, ®דרישתנו ותביעתנו כתביעת כל הצביר החרדי בארץ׳ לסדר מחנות חרדים גרידא׳ אשר בהם יובטח צביון חיים ע״פ התורה ולא רק שבת ובשרית.

כמו״ב תביעתנו היא׳ שהמטפלים האחראים יהיו רק אנשים דתיים.

ד) בנוגע לילדי הונגרי׳ עלינו להביע את השתיממותני. ששני הילדים שדרשו סדור בישיבה לא קבלו עדיין הסכמתכם על כך. ילדים אלה מוצאם מבתים שהישיבה אצלם דרך החניך היחידה׳ כפי שאמרת לנו גב׳ סולד הנכבדה. בשיחתנו האחרונה, תסכימי לזה שילדי סיהרן, שהיו מקודם בישיבות וירצו להמשיך בלמוד יוכלו לעשות

זאת• למה יגרע חלק ילדי הונגרי׳ ולא יוכלו לעשית את זאת•

אלה הן דרישותינו האקטואליות, שעליהן חשבנו לנחוץ לשוחח אתך. אמנם אנו חושבים שיש עלינו גם לברר את שאלת קליטת הילדים באופן יסודי• הדבר הזה טעין ברור ולפי דעתנו לא כדאי לדחותו מפעש לפעם• זינו מקוים׳ שנוכל בקרוב להפגש

ולדת על העניגיס האלה.

סוף כל הוף הוזמנו ב*כ אגו״י אל הגב׳ סולד לשיחה ביום ב״ח שבט• שוב הבטיחה הגב׳ סולד׳ כי יש לה רצץ טוב למלאות את כל דרישות אגו״י. אין היא מתנגדת למסור את הילדים לישיבות, אם רק תהי׳ לה ודאות, כי הילדים נזונים בישיבות במידה מספיקה. ב״כ אגו״י חזרו והדגישו את דרישתם המינימלית לקבל מבין הילדים חלק שמתאים לששים אחוז מיהדות פולין, שהיו נמנים על דגלה של

אגו״י.

ביום א׳ אדר א׳ התקיימה התיעצות משותפת בעגין ילדי טיהרן, נוכחו הדה״ג הרצוג, בשם אגו״י הרב י. מ. לוין, ד״ד ברויאר, הרב איזנשטט; בשם המזרחי: הרב ניפלד׳ פרבשטין, ד״ד וולפסברג. בשם הסוכנות: גבי פולה ד״ר לגדויאר, קפלן, שפירא, הרב פישמן וגרינבוים. הדברים הנמרצים שהשמיעו

הרה״ג הרצוג וביב אגו״י השאירו רשם חזק.

מכתבה של הסוכנות היהודית מיום ד׳ אדר א׳ אל הועה״פ העולמי:

- הנני מתכבד להודיע לכב׳, כי הנהלת הסוכנות דנה בישיבתה מיום ב׳ אדר א׳, 7.2.43 על פנית המשלחת בראשות הרב הראשי בענין חנוך הילדים הנמצאים בדרכם

מסיהרן לאיי. והחליטה כדלהלן:

35

go.א) 1ורת ה״גוך שהילדים יקבלו תהיה ב1;ת*ם לזירת החייט •וזיתה נתך בבוזי הוריהם במקרים מסופקים שהגב׳ סילד תקבע אותם ימסרו הילדים למוסז־ן,^ •

חנון, דתיים.

ב) ילדים מגיל 14 ומעלה יבחרז בעצמם את 1ודת תמכם-

® ההנהלה קובעת כי האזוריות בעד סדור הילדים והפקוח על המוסדות לוע ימסרו ד׳ילדים ישארו גם להב* בידי הלשכה לעלית נוער, מין לשנות מי»גהדג

על ידי הלשכה הזאת לגבי עיקרי החנון הלאומי של הילדים• בכבוד רב י. גרינפו•״

תשובתו של הועה״פ מיום י׳ אדר א׳ •^.jn הנגו מתכבדים להודיעכם. בי היע-ש העולמי של אגו״י ת כישיבתו מיום ס׳ jjj א׳ במנועבם והחלים לבקש מכם את הברורים הבאים* מבלי לסור מעקרון שהובן

ע״י מרב הראשי הרצוג׳ שיש לתת חנוך דתי לכל הילדים גלי יוגא מן הכלל:

0 ״ n n א) לסעיף א׳ במכתבכם ש1ורת החנון של הילדים תהי׳ בהתאם לצורת י זד, ז י^יני לז״׳יסין* ב ת 1׳®*ל" 3(11,11 י13"" י ד מ שהיתה נהוגד. בבית הוריהם• דוע ו ד מ ת ®יליו י׳,, יתי ד י י ה שאפשר לקבוע בודאות גמורה׳ שהחלק היותי מייל "יל י

המכריע של היהדות הדתית היי מאורגן באגו״י•

ב) לסעיף ני ש״ילדים מגיל 14 ומעלה יבחרו בעצמם את גורת חנוכם״,1 1

ת יחב י להדגיש שהילדים האלה נעים ונדים זרי שלע ״ני® בדוסי" 'יי3'0 ב שבעי נרות וסבל ואינם מסוגלים מבחינה נפשית לקבוע בעצמם את צורת חנוכס,

p לסעיף גי ®.האחריות בעד סדור הילדים והפקוח על !.מוסדות! אשר ימסרו ישארו ם*י לשכת הנוער ואין לשגות מהנהוג לגבי החנון יזלאופי של

׳ נבקשכם להמציא לנו ברורים. מה אתם מבינים תחת הגדרות אלו: ״סדור הילךים׳ י על מוסדות טפולם ובכלל מהי ההגדרה של ח1ון לאומי ז ״

t הסוכנות ענתה ביום י״ח אדר א׳ s קבלנו את מכתבכם מיום י׳ לח*ז והננו להעיר

1) הגב׳ סולו יחד עם ועדה שתעזור על ידו״ תקבע לאחר כדוד עם הילדיס ^ צורת החיים שהיתל. נהוגה בבתי הוריהם.

j j ^ n ילדים מגיל 14 ומעלה מסוגלים לדעתנו לבחוו בעצמם את צוות (a סעיף זד. אינו עניו לברור ההחלסו״ אלא ופוח על ההחלטה.

3) סעיף ג׳ שלגו מתכוין לבן שילדי ישראל הבאים לארץ יחונכו להיות אזדחיש טובים של המולדת. יכשירו עצמם לחיים פוודוקסיביים וישתתפו במעילות בבניו ה#ו-ץ#

בכבוי רב י. גרינכוי0

tf<0 מתוך שאיפה להגיע לידי הסבם ולמנוע מלחמה גלויי הסתפק הועהיפ אגו״י בדרישה מינימלית ביותר וכתב ביום ב״ד אדד א׳ אל הסוכנות !

בתשובה למכתבכם מיזמ י״ת וו. ז. הרינו להעיד שאגו דורשים שבולד,! לחלוקת הילדים למקומות קליטתם ישתתף בא בזז אגו-י•

דרישתנו זו מקבלת תוקף !די 1ד״ •רוב הילדים הנם ממוצא חתי.

36

ביום ד אדר א׳ כתב הועה״ם ללשכת עליית הנוער:

בהתאם לשיחה שהיתד. לב*נ עש הגב׳ סולד ביום ל׳ שכס הרינו מוסרים לכם בזה רשימה נוספת של מאתיים מקומות קליסה בשביל הנוער העולה מסיהרן נוסף

לרשימתנו ובהתאם למכתבנו מיום א׳ שבם חש״ג:

מקומות קליטה בפנימי• ,'.:ערים בלבד:

א. ישיבת שפת אמת ירושלים 25 ב. ישיבת פתח־תקוה 25 נ. ישיבת תפארת ניון בני ברק 152s ד. גייס יבנה ירושלים ה. בי״ס חרדי כפר עסא 20 ו. ישיבת כפר גנים 20 ז. בי״ס חרדי רעננה 20 ח. בי״ס חרדי הרגלי׳ 25 ט. בי״ס חרדי 1פת 25

אנו מוכנים לקבל עלינו סדור כל המקומות האלה והכנתם לקראת קבלת הילדים העולים.

שתי הרשימות של מקומות הקליטו; כללו מקומות בשביל 635 ילד״ בעיר ובכפר, לתורד״ מלאכת, חקלאות והשתלמות בלמודי חול, ז. א. הי׳ בהם כדי לספק את כל הדרישות. בכל זאת התברר בשיחה שהיתה עם הגב׳ סולד ביום י׳ אדר אי, כי בין 11 מחנות מעבר שאושרו לא נמצא אף מחנה אחד של אגו״י. גב׳ סולד הודיעה, בי מפאת מחלתה לא עלה בידה לבקר את המחנה מכתן מאיד ועל כן לא יכלה לאשרו בתור מחנה מעבר. (כאילו אי אפשר הי׳ לשלוח מ״מ לבקר פזכרון מאיר). כמו כן התברר, כי אשרו רק 5 מדריכים מבין המועמדים שהציעה אגו״י, לעומת קתב למאה מדריכים אחרים מלבד המטפלים. הנמוק: דק לחמשה מדדיכים אלה שלחו את השאלונים, משום חוסר טפסי השאלונים, שאזלו מהמשרד, לא היתד, ללשכת עלית הנוער אפשרות לשלוח שאלונים למועמדים האחדים שאגויי הציעה אותם ומכיון שלא נתקבלו פרטים על טיבס ומהותם, לא יכלו 1ם לאשר אותם. בשביל המחנה בעטלית, אשרו רק שני מדריכים אגודאיים. ועמוק« ד.*דים ימצאו בעטלית רק במשך שלשה ימים וממילא אין ערך דג לפעולת המדריכים בזמן קצר בזה• ב״כ האגודה מחה באופן נמרץ ולא השיג אלא אשור מדריך שלישי בשביל עטלית והבטחה, לאשר לכל מחנה מעבר מדריך

אגודאי אחד. הבטחה זו נתנה גם מפי מד גדינבוים.

בפגישה שהיתר. לרב י.ג4 לוין עם מד בךגודיון ביום י״ח אדד א׳ נדון ענין ילדי טיהרן והקפוח שהסוכנות נוהגת בו כלפי אגו״י. מר בן־גוריון הודה, כי היחס אל אגו״י הי׳ בלתי צודק והבטיח את תקון המעוות. הרב לוין הזהיר בטני ריב אחים בשעה זו והביע את חרדתו הגדולה לאפשרות, שילדים אשד היו שומרים

על יהדותם בחוץ לארץ עלולים לצאת זדו לשמד דוחני דוקא בא״י.

37

עברו שבועיים ימים וההבטחות עדיין לא קוימו. ביגתייס הגיעו ידיעות מחרידות על המצב השורר במחנות המעבר. דעת הקהל החרדי הנסערת אלצה

את המזרחי להריץ מכתב משותף עם אגו׳* אל גב׳ סולד ביום כ״ד אדר א׳ 1ת ל פ ק לצערנו הגדול הננו מוכרחים להעיר לכבודה, כי הידיעות, אשר היא מ. ת ד נ י כ מאת המדריכים והמדריכית שלה בנוגע לד,רכבם הדתי של הילדים הפליטים איני נ

הנה הגברת ספרה, על סמך הידיעות אשר בידה, כי הילדים, אשר באו מטיהרן ראו מימיהם בית כנסת ואפילו אחד מהם אינו יודע לברך ברכת התורה. כשנפגשב-1 , במחנות השוניס עם הילדים ובבית הכנסת .ישורון- באנו לכלל דעה כי 90% ש

ר כ ד הילדים הם מבתים חרדים ויודעים היטב ל־.תפלל. הרבה מהם אפילו מטיבים ל עברית.

בהתאם להנ-ל לא נוכל להסכים, בשום אופן כי הילדים יקבלו חנוך חפש, המתנגד בהחלט לעמדת ההורים של הילדים האלה.

ב , ס אין לנו רשות לקבל אפוטרופסות על הילדים ולכוון את ד,חנוך שלהם כ בעיני החפשים שבינינו.

ש י בכל תוקף אנו דורשים כי הרוב הגדול ביותר של המדריכים יהיו אנע יראי שמים אשר ידעו להדריך את הילדים בדרך ישראל סב*•

ן!> ידועה לנו למדי עמדת הגב׳ בנוגע לדת ואנו מוכנים לעמוד לעזרתה בכוון ז, 0 0 ג ב י בשם הסתדרות המזרחי: י• ח. 3

ובש0 אגודת ישראל: *• ס. _ 11 י י ל

ף ? ו נ מכיון שהמדריכים החפשים בירושלים התלוננו בפני לשכת עליית הף על ההתענינות שמראה הצבור החרדי ביחס לילדים, החליטה לשכת עליית הנדע להעביד את המחנה מבית החלוצות בירושלים לנהלל. המזימה הזאת נודעה לאגו״,ד ל ו בעוד מועד, קמה ־זתרגשות כבירה, משלחת רבנים גדולה בקרה אצל הגב׳ סי K׳ ד ״י א ם י ו י ו מ ב ת ב מ ל' ב ע ו פ ה ל מ י ז מ ת ה א א י צ ו ה והצהירה שהקהל לא ירש״ ל

כותב הועה״פ אל הגב׳ סולד׳ בב׳ הגב׳ סולד.

ך ג ל תוקף ג בהמשך לשיחתו הטילפוגית של הרב בלוי אמש, אנו מוחים מ הרצון להעביר את הילדים מבית החלוצות בירושלים לגהלל• לאור העובדות׳ שסכל3ף

בלתי דתית אין נשמר אף .התקנון שנקבע ע׳׳י כב׳ ובהתחשב עם זה שהרוב הגדולv הילדים הנו שומר תורה, אץ אגו יכולים להבין איך הלשכה באה לידי החלטה ן ומוכרחים אנו לראות בה התעללות בקדשי ישראל אנו מקוים שהלשכה ברגע האחדן

עוד תסוג מלהוציאה לפועל.

תשובתה בענין המדריכים אינה מ0פקו* אותנו בשום אופן. במעט בכל ד,מחנדת מהוים הילדים הדתיים רוב ענקי. מן הנכון הי׳ על כן למסור את הספול בילדים אלה אף במחנות המעבר ביד מחנכים דתיים. לעומת זאת רואים אגו, שרוב המדייכיש הם לא דתיים. אנו דורשים לשנות את הרבב חבר המדריכים ולצרף לכל מחנה לפחות מדריך אחד מאגו״י. •בענין זה הרינו מנהליה מו׳׳ט כבר יותר משבוע ולצערנו ד,דכה ל!« ז ר ה ב ד ה איננו רואים מצד כב׳ שום המה מספיקה לתביעתנו זו. אנו חוששים ש

ישמש תקדים להבא.

38

אח הילדים לא העבידו לנהלל ואין לדעת אם נרתעה לשכת עליית הנועדם בנהלל. מפאת מחאותי/ של אגו״י או מחמת קושי סדור מספר רב כזה של ^ את אשור המדריכים •הנוספים של אגו״י דחו פקידי לשכת עליית הנוער מיום ליום, באמתלאות שונות ומשונות. תהליך ההעברה על דת במחנות המעבר התגבר ביתר שאת ומרץ, כל יזם גוסף הפיל חללים רוחניים חדשים בין הילדים. ביום ביח אדר א׳ נפגש הרב י. מ. לוין עם הגב׳ סולד ובו ביום שלח לה את המכתב

הבא: אנו מצטערים להודיע, שהידיעות המגיעות אלינו מצודת ההדרכה הרוחנית לילדי טיהרן במחנות הארעי, מזעזעות מאד ממכס הדת. המדריכים מעשנים בשבת, מדליקים ומכבים את החשמל וכו׳ לעיני הילדים, הילדים מובלים לבקורים בקבוצים הפשיט בהחלט שהאוכל בהם טריפה, חלולי שבת נעשים בתוך המחנה עיי מוסדות נוער הנמצאים בקירוב מקום אל המחנה, ומסדרים בקורים ע״י הילדים גם לימי השבתות בקבוצים שחלול השבת הוא נפרץ בהם מאד. לדוגמא: נמסר לנו שבשבת השניה יבלו ילדי מתנה בית החלוצות בפתח־תקוה את כל יום השבת בגבעת השלשה

וכר. מע״כ יודעת. שאנו חרדים מאד לגורל הילדים, ביחוד לאחר שנתברר ששמונים או תשעים אחוזים הם ילדי חרדים׳ וילדים שהם בעצמם שומרי תורה ודת• הבקורת מצד הצבור החרדי כלפינו על אדישותינו בענין זה גדולה מאד, ואי-אפשר לנו להתעלם ממנה, ביהוד כשגם אנו מודאגים מאד, וגס אנו יודעים שהדברים הם שלא בסדר, ולא על פי התכנית היסודית שהובטחה ע״י מע׳׳ב. אחד המדריכים הצהיד לנו בפירוש, שיש לו הוראה מפורשת שהמחנה אינה צריכה לשאת .אופי דתי• והמדריכים להמשיך ביחס לשבת ודת את כל הרגלי החיים שלהם׳ ללא כל התחשבות בעובדא שלידם נמסרד.

ההדרכה של ילדים שומרי תורה. המצב הזה מכריח אותנו לדרוש ממע״כ באופן רדיקלי את התקונים המיני•

מליים הבאים: א• לסדר בלי אחור שככל מחנה ימצא לפחות מדריך אחד אי מדריכה אחת

מאגודת ישראל מתוך המועמדים שהגשנו ושנגיש אותם אם נדרש לכך• ב• שתנתן הוראה מפורשת לכל המדריכים אפילו החפשים שעליהם להמנע בכל

תוקף מפעולות הפוגעות בדת כגון עישון והדלקת נר ואש בשבת וכדוגלה• ג• לא להרשות בקורים לקבוצים החפשים ומכל שכן בשבת.

ד• שהשעורים הניתנים לילדים בתנ״ך ועל כל נושא הקשור עם דת מתן על יד מדריך או מדריטד. דתית, אם אין הדבר אפשרי. לא יותן במחנות כלל חנוך

במקצועות אלה. ה. לאשר לנו שבחינות הילדים ביחס לחלוקתם לחנוך קבוע, תיעשינה בהשתתפות

ביאת כח מתאימה מצדנו. אנו מבקשים מאד להרגיע אותנו בהקדם בתשובה חיובית על כל ד,ג״ל כדי שנוכל להשקיט את סערת הרוחות של הצביר החרדי וכד שנוכל לחכות במדת מד,

של מנוחה נפשית לתוצאות הדבר ושמרו הנכין. בכבוד רב, י מ• עוין

נ• ב• המכתב הזה חתמתי עוד קודם שיחתי את כב׳ והיות שלא אבד מאקסוא׳ ליותו, הנני ממציאו לבבי.

39

. פתאום חזרו בהם פקידי הסוכנות מכל הבטחותיהם והודיעו, גי DM יכוליש לאשר יותר משני מדריכים נוספים לאגו״י, אחד רוזנברג בשביל המחנה בבית *עירות מזרחי בירושלים ואת גב׳ וין בשביל המחנה בחדרה. אבל גם לשני מדריכים אלה לא נתנה רשות הכניסה למחנות מטעם חבר המדריכים שבמחנות ופקידי הסוכנות כשאת כאילו מחוסרי אונים נגד ההתנגדות של המדריכים להגשמת הודאות לשכת עליית הנועד. המדדיך דוזנברג לא הוכנס בכלל למחנה ואת גבי זין קבלו רק לעבודת המשק במחנה« לא הכית בה בתור מדריכה, לא גתגי לה קבוצה ולא שתפוה בישיבות הבד המדריכים• אף כי גב׳ סולד הבטיחה למטוד לאגרייי 200 עד 250 ילד, הודעתה לעתונאים שכאילו איז לדתיים אלא 350 מקומית קליטה וגם אלה כמעט כולם במסגרת הפועל המזרחי, הגבירה את החששות להפרת

הבטחות נוספת• גיוס א׳ אדר ב׳ בתב הועה״ט לגב׳ סולד»

א. בעתונות מיום ו׳ ניד. אדר א׳ טורסם כאילו ג0 אגודת ישראל הסכימד״ שילדים מגיל 14 ומעלה עתרו בעצמם את אורת חנוכם, עלינו להדגיש, שבפבתננו מיום יי אדר אי ש• ז• סעיף ב׳ הנענו בפירוש א" תתנו גגז הנחה זו ננמוקיס

מתאימים.

ב• כן פורסם נ״הארץ• מיום הנ״ל שהוכנו כ־350 מקומות קליטה דתיים מבש בחוגי המזרחי, הדבר יכול להתפרש כאילו אתם מתעלמים ממקומות הקליטה שהוצעו עיי אגודת ישראל, בי על ידינו לבד הוצעו לכם יותר מ־500 מקומות קאסיי׳ ואס כן

איך זה אפשרי, שיש רק כ*350 מקומות קליטה ורובם בחוג« המזרחי ז

ג• גבקש מכבי לתת רשיון שהנהלת אגיי חובל לבקר בבל מתגרי* ביום י״ב אדר ב׳ כתב הועד,׳פ ללשכת עלית הנועד!

tfr עדיין אגו מחכים לתשונה לכל פניותינו המרובות שנשארו עד עכשיו כל תוצאה מעשית.

עלינו להעיר, שהמחנות נבר הולכים ומתחסלים ודדישתנו לפחות מדריד אזזד מאגויי נכל מחנה לא נתגשמה« ולא עוד *לא שאף שני המדריכים הנוספים שאושרו

לנו לא הורשו להכגס לתפקידם ודוחים אותם באמתלאות שונות שמר נייס איננו.

רצוננו לקבוע עובדות ולהוכיח על יחסכם לדרישותינו, יחס שאיגו הולם לגמו* את הבטחוחיכם כל הזמן אלינו בשאלה זו.

על אף יחסם המחפיר אל אגויי ותביעותי׳ קבל מר בדל לוקד, נ*יג הסוכנות נלונדון, ביום 1 לאפריל את המברק הבא ממוכנות בירושלים,

לונדון 1/4/45ח ירושלים. ל

בדל לוקר קבל סיליגרמה מירושלים בענץ ילדי טיהרן «שהמו״מ ע״ד חלקד, . של ה*גודה מתקדם ויש תקוה לתוצאות מוצלחות, אגו מצדנו מובנים לעזור להתפתחות ואפשרות חנוכית בהתאם לשיטה החקלאית שלנו ונשאיר את התנור החרדי לה, בדיוק

נמו שעזרנו לאגודה בלי כל ספק בכפר סבא, חפץ חיים והורג•• גודמן אגודה•

המברק לא בא אלא לסטור את עיני התורמים בשביל עליית הנוער באגגלי׳ ולהשקיט את סערת הרוחות בקרב הצבור היהודי שם.

40

בשיחה שהיתה לביב אגו״י עם גב׳ סולד הבטיחה שוב לאשר את פנימיות בית יעקב בתור מקומות קליטה.

ו

ברגע האחרון לפגי הסול המחנות ?־.ובילו את הילדים לטיול על פני הקבוצים שבעמק. הילדים שהיו רגילים לרעב ומחסור שנים רבות, חזרו מהטיול כשהם נדהמים מהשפע וההדר שראו עיניהם כעמק. במצב נפשי כזד. היו מוכשרים כבר לבחור ולענות בהתאם למשאלותיהם של פקידי הסוכנות. בקשר עם זה כתב

הועהיפ אל הסוכנות ביום ב״ט אדר ב׳ ז

כבר במכתבנו מיום יי אדר א׳ ש• «. הדגשנו לכם בנוגע לילדים מגיל 14ם את,צורת זזנוכם, שהדבר אי אששר, משני שילדים מ ופעלו. שהחלטתם מ יבחרו מ אלה גדדו שלש שנים ברוסיא עזובים ללא בית וחנוך, שביעי צוות וסבל ואינם מסוגלים

מבחי8ו. נפשית ל?כוע בעצמם את צוות חנוכם•

הדגשןו לכס ובר זו» עוד סוס ידענו מר. שיתרחש במחנות המעבר. למרות שפחגות המעבר היו צריכים לשמש למקומות מנוחה ונופש לילדים, לנות מעמל הדרן מתלאותיהם ולספול רפואי, בכל זאת בלבלו את פוחות הילדים הרכים בתעפולד. הכי גדולה לא וק הפבקוים אלא בעיקו המדריכים ומטפלים פכל הזומים שכל אחד רצו,

להטביע אוו חותמו על נסש הילדים.

במחצית המחנות לא הי׳ אף ב״כ אחד של אגד* וכך היו הילדים. שהם גד60%—90% ילדים דתיים, בני הורים חרדים. מבודדים מכל השפעה דתית והשפיעו עליהם נבל אמצעי התעמולר״ להעבידם על דתם, לנתקם מחיי המסורת ולשרש מלבם

כל דק דתי.

נמה ילדים בני הורים דתיים מלכתחילה למדו אותם להגיד שהם בני הודים בלתי דתיים ואפילו אנסי־דתיים•

ביהוד היתה גדולה זזהסתה מכל הצודים ומכל המדריכים והמטפלים נגד אגו״י. נל האמצעים היו בשרים להשחיו את פניי של אגריי בעיני הילדים. ווב הילדים בפרס מהגדולים׳ עוד בדרכם על האד״ הכירו באגו-י ולא ידעו אחרת פאשו אנו״י

ובמחנות השתדלו בכל הדרכים לשרש מרש כל דקה לאגו״י.

ובאחרונה הטיול בעמק, למוות שבעליות הנועד הקודמות נהגו לסדר טיול בארץ רק אחרי חצי שנד״ מוחו הפעם לסוד תכף טיול לילדים שזה עתה באו לארץ מבוהלים בנשש ובגוף פנל נדודיהם ותלאותיהם• בטיול הזה נעשה שוב הכל להבאיש בעמיהם את התווי. והדת והיהדות הדתית• הטיול בעפק הי׳ תעפולה בולטת להשפיע

על הילדים ללכת לקב וצים הבלתי דתיים.

אנו עומדים אישו. על נקוות המבט יכל תוקף. שאחרי שרמס אוון כזה שלpip החזקת הילדים מהות החל מט׳דוץ, דרך מחנות המעבר ועד הטיול כעמק׳ לא נשום אושן, שמשאל אצל הילדים, לא וק הקטנים אלא נם הגדולים׳ יכויע על מסיות הילדים למקומות קליטה׳ מפני שתשובות הילדים תהיינה בהתאם לתעמולה והדובה כ8י •למדו אות» למ *נו מחזיקים בנקודת מבטנו, שהבענו במכתב ביום י׳ אדר א׳ הגיל, משני שמשאל מה׳ שתשובות הילדים, ערוכות בו מראש הוא וק משחק ולו

יותר•

41

מבלי להודיע לאגו״י התחילו בוחנים את הילדים ומעכירים אותם למחנות קליטה סופיים, למרות ההחלטה שלא לשאול ילדים בגיל למטה מ־14, שאלו גס את פי הקטנים לאן הם רוצים ללכת. גב׳ סולד הודיעה בי תמסור לאגו״י 70 ילדים ולא יותר והיא מאשרת בתור מקומות קליטה את הקבוצים בכ״ס ובגדרה

ואת בי׳׳ס ״חורב• בלבד. ביום ב׳ ניסן כתב הוע״פ אל גב׳ סולד, בקשר לשיחתי עם כב׳ אתמול תוכל לשער, ששיחה זו הדריכה מאד את מנוחתי

וזזרגיזה אותי באופו נורא ומצאתי לנחוץ לבא לכב׳ במכתב דלהלן: אמנם כב׳ בקשה אותי לא למסור הדברים לאחרים עד יום שני הבא׳ אבל ־ י תבין׳ שזוהי בשבילי אחריות גדולה ומעמיסה לחכות עד לאחר חלוקת הילדים ובינתיש מתקיימת חלוקת הילדיס בלעדנו למקימוח הסליסה׳ כאילו אץ אג-י במציאות, כנגד

זה אני מביט את התנזרמרווד ומוזאתי הנמרצה ביותר

בשעת השיחה עם כבי נרגשתי כל כך עד שלא היו בידי המלים המאימווז • * לענות מיד והנני לנגוע כאן בכמה נקודות :

א) אחרי שלשה חדשיח של מו״מ ממושך ומיגע, שיחות ופגישות לאין ספוד, בפניות לאיןשעור למצפינכם׳ לא להרחיב את תהום הפרוד בעת צרה כזו ליהדות להטות אוזן קשבת לדרישת היהדות החרדית באה התשובה שימסרו לנו ילדים רק בשביל שלשה מקומות קליכה בכפר סבא, גדרה, ו״חורב•• הכרעה זו השפיעה עלי- באופן מזעזע• דרשתי נמוקים, אבל מוכרחני לקבוע שלא שמעתי אף נמיק אחד שיצדיק

קפוח זה• . ^ .׳- י, .,! ״ .-.- ..־

׳ י ב) הנני לקבוע׳ שכל הזמן היינו י עסוקים בהכנות מקומות הקליטה ו0סרנו לבב׳ רשימה של מקומות בשביל 535 ילדים. בשיחה עם כב׳ בנוכחות הח״מ׳ ד״ד ברויאר ומר בייט הוסכם שפנימיות .בית יעקב- יוכרו במקומות קליניזז• כב׳ הוסיפה

שמעונינת לדעת מה היא הנהלת הפנימיה בבי״ס .בית יעקב״ בירושלים׳ ז. שפנימיות .בית יעקב• הובאו בפירוש בחשבון כמקומות קליטה• כן דרשו מאתנו בכי, ־ ומר ביים להמציא התקציבים של מקומות הקליטה שלנו, כמה כספים הושקעו׳ וכמה יי '•" עדיין חסריס להשלמתם ויוסיפו לנו• בהזדמנות זו העיר מר בייט׳ שבירושלים תקציג י׳ ההחזקה למקומות הקליטה יותר גבוה מבעיר קטנה• כן בקש מר ביים רשימה מוקטנת של מקומות הקליטה שלנו על פי התור׳ ובשעת מסירת הילדים למקומות הקליטו•, , ״ שלנו יתחשבו לפי תור זה׳ ז• א• שלא הי׳ כל ספק לגבי שאר מקומות הקליטה שלנו

בפנימיות ובבתייס בירושלים ובמושבות. . ז , כל הזמן גששנו באפלה׳ לא ידענו אי־אלה מקומות קליטה להכין קודם׳ תבעו

״ - . - השלטת העברית במקומות הקליטה. הסכמנו! יותר ארצישראליות בחנוך הסכמנו, חקלאות ומקצוע׳ הסכמנו! והיינו מוכנים לכל• במתים השקענו סכומים עצומים לסדור מקומות הקליטה שלנו שעלי לנו למעלה מ*3 אלפים לאיי ובפעם אחת נותנים לגו תשובה שמכירים רק בנפר־סבא גדרה ו.חורב״׳ בנמוק שהללו שמשו גם מקודש י יי מקימות קליטה של אגו״י׳ ושוב נמקו הדבר שכב׳ לא היתה בבריאות ולא יכלה • לבקר את מקומות הקליטה, האם זהו נמוק לקפוח כז,ז t האס יש אפילו מה להתוכח

על נמוק כזה׳ שאינו הולם לגמרי את הקפוח הגדול הנעשה לנו• י

. ג) כפי שכב׳ הצהירה בעצמה׳ הרי רוב הילדים שבחנה הלכו בפולין נבי״ט .בית יעקב״ ומהם אמדו שהיו מניחים תפילין ועכשיו לא מניחים ומהם השיבו

42

•בית יעקב- כן׳ י*!״, לא׳ האס אין זה מבליט לכדי׳ שכל זהו פרי הי,-למולד. כל הזמן נגד הדת ואג־י/ ואנו שואלים׳ איך אפשר לעבור במחי יד על בחינה זו ולהגיד, שכל הילדים הללו אי)/ להם שיכות לאג׳׳י ומכל ילדי טיהרן, שהונח שדש רובס

ככולם ילדי פילין בני הווים דתיים קבעו רק כשמונים ילדים לאג״י•/

/

ד) אנו מצהירים, שיושאל הילדים אין לי כל ערך אחרי הפרוצס הארוך של הרחקת הילדים מהדת ׳התעמולה נגד אג״י החל מסיד,רן דרך מחנית ד,רעבו ועד הטיול האחרון בעמק, שה״ תעמולה בולטת׳, שהילדים ילכו לקביצים הבלתי־דתייש. משאל כזה אינו יכול להיות גירם קיבע לא בנוגע לילדים שלמעלה מ־14 ומעלד. ומכש״ב שהיא אבסורד לגבי הילדים שלמטה מ־14׳ שמלכתחילה לא החליטו לשאיל

אצלם ולהפך הודיעו לנו שהוחלט לא לשאול אותם•

. ואס כבר הוכח׳ שהילדים הם מהירים דתיים, אף אחד לא יכחיש׳ שאג׳׳- יצגה את החלק הארי של היהדות הדתית בפילין ולכן קפוח כזה היא שעיוריה שא׳׳א לעביר עלי׳ בשתיקה, קפיח שאין למעלה היינו וגזל נפשות מחיק היריהם. שרצי שילדיהם

יחונכו ברוח התורה והיהדות הנאמנה.

ה) הגב׳ סילד הבטיחה לני פעמים *־ן ספורות וגס השבוע, עאג״י תשותף בחלוקת הילדים למקומות הקליטה ואמרה לנו במפורש כל הזמן, ורק אחמול אמרה שרוצה לבא אתי בקשר בענין זה׳ יאם כן מה נתרחש פתאום, שהילדים מתחלקים מבלי ידיעתנו, האם צחוק עושים לני ? (אמנם נכון׳ שאחרי שיחתנו טלפנה אלי שנשלח נ״כ למקוה־ישראל) ומווע שולחים כבר הילדים שבמחנית המעבר בירושלים

למקומות הקליטה בלי ידיעתנו אפילו ?

n העובדות הללו מוכיחות עד במה רוצים להתניית בנו, עד נמה רוצים לפרוס על העצבים שלנו. ואמנם איני יכול להגיד מה תהי׳ דעת החברים שלנו שקפוח זה ממש ידהים אותם׳ אבל כפי שאני מכיר,את תכמת נפשם׳ יביא• הדברים ליוי

החלסה, שנוותר לגמרי על קבלת הילדים מכם. -

ז) לשיסתכם׳ שיתחשבו לפי התור במקומות הקליטה של:י, י,ל* :פר־כבא וגדרה אינם עומדים במקימות הראשונים ברשימתנו, וביותר מתמיה עדן .ח־רב״ שלפי התור עמד במקום ה־17 ובחרתם ב׳ לרי־ות שאתם יודעים שהילדים ים רובם מפילניה, ובי״ס זה מיועד לילדי גרמניה, ואם אני הכנסנו את בי״ס »חורב״, היי זה מפני שחשבנו להשיג מספר היותר גדול של •לדים. שביניהם יהיו גם כאלה ש*םשר למיסי: שמה.

ח) רצוננו רק להדגיש, זה שלשה חדשים שאנו מנהלים אתכם גיי׳״מ. השקעני יגיעת בשר ורוח. מאמציט כספיים לסדור והכנת מקומות הקליטה שלנו, תוכלו איפוא לשער עד כמה הדבר יגרום התמרמרות אצלנו׳ הגם שאני מקיה׳ שברגע האחרון הבא

אצלכם התפכחות לשנות הדבר באופן הנון׳ בכל אופן׳ מצפוננו נקי.

ט) הדגשת* לכב־ כמה פעמים, שאנו מאמינים שההצלה היחידה לישוב ולעש ישראל היא להעמיד עצמה על בסיס האמונה הישראלית, שהיתר, מקור החיים של האומה העברית בכל הדורות׳ ואם עכשיו ניצולו אלף ילדים מתופת הנאצית׳ יש למוסרם לחנוך דתי, אבל אם אירע ההיפר׳ שהרחיק י את הילדים מהדת ורוצים

למוסרם לחניך בלתי־דתי נגד רצון הוריהם ,הרי זו שערודיה עד לשמים.

43

VPS UK (• נד B9B ל3א ליד* הגוה 09 היהדות 1)1וודוו mow**• •געת ןךןןpKir ,זו *ין להרחיב את תהום מ6רוד. הזז׳׳ט עודר השכם והערב ווה חדי הסומית

npa עכשיו הזמן לח6ור תהום ביך. חלקי הישוב. אבל •0 רחמו דוקא לתת הגנו בהברה מלאך* •טםכה זו un וו* ידו•* חזקה ומוח! ו אנו מטיריט טעליגז•

כגט בפרסים לאי• אלו מקנות הדחיקות לכת האחריות• ואיגגו דמים אילו ל *גיא• בקשתי׳ התחנגתי, הזהרתי פעמינו אץ מסמר והאחריות עליכם• אץ זה עדן

ל מממן חלק מ מדם עם ומדות זו או אחרית. זז* קשוח לגבי יעמד. •למה מ גדול וחשוב •ל כלל ישראל. אותו החלק •עדיז גשאר נאמן מלקי -Vuw וזןךךון

jiwoon ישראל ואם בשעה האחרמה לא ישתנה הגגאג גרע להסיק אל הסוכנות היהודית נשלח מעם הועהים ביום ג׳ גיסן המכוע הבא י בישלסז מלאה של הועה״פ העולמי של אגרי* הוחלט לטנות אליכם

האחרון לאור קטוח אדי בענץ ילדי סיהרן בפניה דלהלן:< ת ו ד ו למנוע ריב־אחים בשעה שאנו זקוק׳זם ל»ח מ בימים טרופים אלה לעמגו ר

זח שלשה חדשים שאנו פונים אליכם בכתב ובעל־פד״ עוררנו. תבענו ודרשנו ווהד מלם לבא אתנו לירי הבגד-

חשבנו ואגו חושביט, ילדים יתומים *לד״ שאילו היו הוריהם בחייט ^,ךffpntv מועכים אותם למון, דתי• והיו גשארים יהודים דתיים• לא יחס בשום או0ך

מדי ימסרו אותם לחנון• בלתי־דתי מנוד לר1ין הוריהם חי-ד•

• «־&׳ m דתיים. שיזוג,. 0 ׳ ע ב ק : חשגנו ואט חושבים כי אחרי •נבר נ

rign בחודים ובבתי״ס ,בית יעקב- בפולין׳ והכל *דעי0 •אדי תגה את החלק «ל היהדות הדתית בפולין׳ ינידו בזכותה •ל אדי ודרישותיה•

^ ז נ א בקשנו, התחננו בל הזמן להמר. הדדית נשאלה זו• לדאבו״י ייו הל מ לשו* ופתאום מודיעים לנו בחשאי. מה שנתפרסם- היום בפומבי. שנקבעו לגן ^

ןל* וכל זה ללא כל הנגה מוקדמת אתנו. ללא כל ידיעה ובגגוד ההבטחות •לכם. שאף אחת מהן לא נתמלאה•

קפוח נזה אחרי כל הקטוחים נשטח ההדרכה ובכל השטחים ואתרי 0*{92י0« בעגץ ור״ הו* שערודי׳ עד לשמי* אגו נקראים כאן נגד רעומ, ל בלתי טומקים « למלחמה תרבותית, •לא היי כמוה בישוב, היאבקות •מינו למנעה יל היגיז׳ «י1סמ

שאין השעה רצויה לד* אבל אם אתם מכריחים אותנו לנו׳ נקבלה.

הזהרנו לנס כל הזמן, שניחם הזלזול אלנו אתם חופרים תהוט עמוק לדג^ הישוב העברי הצעיר. •קשה לשער תוצאותיו מראש. המדידות שנצטברה גלב ה31ון- על ענויי היהדות באירופה. ושגדלה עוד מתר עם מסירת אלף היתומיע פליטי התישה

לחגון החסמי. תמצא את בסויד. המלא•

ל 30 אנו ריאים במדוד הזה על •אלת ילדי טיהרן תקוים מסוס לטדווזס • אלף ילדי הפלגויט שיבואו, אנו 00<דים איפוא מעלינו פל האחריות לאמצעים שנאזזז 0הפ להצלת ילדי ישראל לחנון־ הדתי, ונגד העושק הזה של ילדינו מחיק הוריהם לחנוך ״ם*י, ברוד •נהי׳ מוכרחים להסיק המסקנות מהמצג הזר* ועל אחת מהן *גו מזהידיסי למגו, אתגם כבר מעכשיו, שגהי׳ מוכרחים למדות מוננו לפנות אל הממשלה, מ

•המדור הגוכחי ישם• תסדיס לילדים שיבה!!־•

אנז רוצים לד,מנן פזר״ אבל יחסכם המעליב והמחפיי לגבינו. יכריח אותנו לבד• שום אומה ולשון לא היתד. פרשד. לעצמו. יחם כזד• לאנשי דת שבו.. כפי שאתם מתיחסים לאותו חלק בישראל. שנשאר נאמן לאותה יהדות. כפי שהבינוה הוריכם בכל

j •הדורות אגו קוראים איפוא אליכם ברגע האחרון לתקן הקפיח הדדי

על שני המכתבים האחרונים נתקבלה התשובה הבאה מיום 12 לאפריל ביחד עם הידיעה כי לאגודת ישראל מוסרים שלשים ושנים ילדים:

בישיבה של הועדה לעלית ילדים ונוער שעל־יד הסוכנות היהודית. שגתקיפה תמול הוחלט:

עלית הנועו תשמש במקומות הבאים 5 4 בית הספר לילדים וילדות .חווב• ביוושלס! 2. המשק בכפו־סב*! 3) משק

«חפץ־חיי0' בגדרה. חח מזה תבדוק את המקומות שיש לכס במגדיאל ובזכרוךמאיר סיד ואס דש

מתאימים לדרישות עלית ייגמר תשתמש גם בהם• בימים אלד. הננו מסימים את בדיקת הילדים מנקודת מבס ותית בכל המחנות ועושים את כל המאמצים כדי לחסל אותן עוו לפני הפסח ונבא בקשיים את® בובר

העבות הילדים המשתיכים לאגודה אל מוסדותיכם• אני מבקשת לאשו את.קבלת המכתב הזה ותכנו•

בכבוי וב : ה. סולו

כך נסתיים מוימ שאגו״י נהלה עם הסוכנות היהודית במשך שלשה חדשים,ת טוב ושאיפה כנה למנוע מחלוקת ולהגיע לידי הסכם. במשך שלשה מחוך מ חדשים הוליכו את אגויי שולל. בהבטחות שוא. שאף פעם לא רצו לקיינ>ן. בקשו להרדים את ערנותה של אגדי. עשרת מונים החליפו את החלטותיהם במגה. לא מו״מ נהלו, אלא התעללו באופן גס ומחפיר באגדי. מנהיגי הסוכנות, אנשים המתימרים להיות מנהיגי העם היהודי, הפיוז בלי כל בושה את הכרזותיהם הפומביות. סובבו את אגדי בהבטחות שוא. אגדי נתנה אמון בכנותה של הגב׳ סולד, קשה הי׳ להעלות על הדעת, כי אשד. רבת פעלים זו אשר מאחרי׳ עשרות שנות עבודה סוציאלית, לא תהא עומדת בדבורי׳. נתגלה האמת המצערת, בלשכת עליית הנוער שולטת לא הגב׳ סולד, אלא הפקידים השונים, המקבלים הוראות ממרכזי המפלגות. שאליהם הם משתייכים. הגברת סולד משמשת שלם נוח •יכל• שרת בידיהם, ושמה מחפה על כל תעלוליהם. ״הבוקר׳ מיום כיח אייר כותב

במאמר מערכת: ילדי טיהרן והסוכנות היהודית מתבוו גם כן, שהנהלת הסוכנות אינה משתדלת להצדיק את המחזה המעציב, שהוצג בפני הישוב והעולם כאשר התחיל הטיפול בילוי הפליטים• היא אומות עבש״,

י שכל הטיפול נמצא בידי המוסד. ששמו עלית הנוער ושבראשו עומדת הגב׳ סולד. איננו תושבים, שיש להנהלת הסוכנות להתגאות בתירוץ זה•

וצריך להב׳ע, לדעתנו׳ התנגדות מיוחדי/ לנסיון, להסתתר. בענץ זה, מאחורי גבה של הגב׳ סולד מזמן יש להצטער על השימוש לרעה׳ הנעשה בהתמדה ובמקרים מרובים בשמד. של האשד. הנערצת• הגב׳ סולד עשתה גדולות בעד הציונות ובעד בנין

45

\ ״ הארץ והיא דמית מיוחדת במינה בתולדות הצידנית- היא מחוננת בכשרונות גדולימ,r!1T וכוחה הפיזי עמד לה בגיל. שמעסים אך מגיעים אליו. אבל הגיל הוא כעת בכל "־״ 3 בעוכריה בהתרוצצות * הפוליטית. המתחוללת סביבתה. ואם היא מוסיפה לתת m״ שמד. לעבודה הקשורה בעלית הנוער. איו זאת אומרת׳ שיש נכותה לשאט על הכוהו״

הפועלים בעבודה זו. אחי נגד השני. ׳ השעדודי׳ היא הפעם כה בולטת, לד שפקחה עיגיס דנות בארץ ובחו״ל. לשכת עלית הנוער הפסידה לחלוטין את האמץ שהצבור רכש לד* פרשת ילד^ מיהרן, היא כשלונה הגדול, אין היא זכאית ואינה ראוי׳ להיות אפוטרופוס על ילד,

ישראל, בני קדושים. הקורא האוביקטיבי שיעית בחליפת המכתבים המסמנת את התפתחוון המו״ט בין אגו״י והסוכנות, יווכח, עד כמון הסתייגה אגו״י מכל התנצחות מפלגת,^ עד במה כבשה בקרבה את היצר המפלגתי ואפילו לפעמים את דגש הכבוד זממסיה מ והכל מתוך אחריות כלפי השעה האיומה וכלפי הילדים שארית הפליטה. כ מרץ וכוחות השקיעה במפעל ילדי ישראל. בהכנת מקומות הקליטה יעל כולסו ת במו״מ המיגע והמביש. אגו״י לא הניחה מנהיג אחד של הסוכנות׳ שלא דנה א על ענין ילדי טיהרו, כולם העניקו הבטחות אדיבות ביד רחבה והתוצאה ידועדע בכדי שלא להעמיס על הקורא לא מסרנו דו״ח על בל השיחות שנעשו תכופר^מ ו ג י כ בעיקר בזמן האחרון. הרי רשימה קצרה של הבטחות מופרזת והודעות בלתי נ

מטעם הסוכנות» א) טרם עלו הילדים ארצה, הודיעו בי דק 14 ילדים דתיים המה׳ לאחו•0 י ד שהילדים הגיעו נאלצו להודות בי 80%־-90% מהילדים יש לראותם כיל

, , , • -- — .-,.׳•• .-׳ c ״ : <-•׳. דתיים. . " .V" ז• - ׳-:••.- י. ב) הבטיחו מחנה מעבר לאגו״י ולא גועו

ה ^ ג) הבטיחו לכל הפחות מדריך אחד לכל מחנה ולבסוף. אשדי דק ח«ע מדריכיה ל־ 11 מחגווי : ״. .-

־. ד) בחוזר הראשון קבעו בי אין ילדי טיהרן מסוגלים לפסוק בדבר חנוכס הדתי ואח״ב קבעו בי בני 14 ומעלה יש לראות כמסוגלים לכך.

ה) הודיעו במכתבים ובעתונות. כי ילדים למטה מגיל 14 יחולקו בהתא0 לבית הוריהם ולא בהתאם לרצונם ולבסוף העביח משאל גם בין הקטנים וילדי0

בני שש נמצאו מוכשרים לקבוע את עתידם.. . ו) הבטיחו תחילה למסור לאגו״י 200 עד 250 ילד אח״ב הפחיתו את המספד .

ל־80 ולבסוף מסרו 30 ילד. ז) למרות כי נמצאה בידם רשימה של 620 מקומות קליטה שהוכנו עיי אגו״י ולמרות שלא בקרו בהם וממילא לא יכלו לפוסלם, פרסמו׳ במסיבת עתונאיש,

כי מוכנים רק 350 מקומות קליטה דתיים ובמבט המכריע של הפועל המזרחי. ח) הבטיחו, למסור את תלמידות בית יעקב לאגו״י ולבסוף בשעת החליקה

לא מסרו אף אחת. מתלמידות בית יעקב לאגו״י. ההתעללות המחפירה של מנהיגי הסוכנות בצבור החרדי המיוצג עיי אגודת ישראל, הושלמה, בפעולותיהם ובעבודתם של המדריכים השונים במחנות המעבד, שהשתמשו בכל דרבי הפתוי ואלמות, לצוד את נפש הילדים ולהעבירם על דעתש

ודתם. על כך בפרק הבא.

46

ק הי. ר פ

י ח ר ז מ ה

זממה של הסוכנות לא הי׳ בר בצוע, אלמלא העמדה הדו־פרצופית שבה נקט ״המזרחי״ בכל השתלשלות ענין ילדי טיהרן על כל שלבי׳. לו ראתה הסוכנות לפני׳ חזית אחידה של היהדות החרדית, או יותר נכון, לולא נמצא מפלגה המתימרת לדבר בשם התורה, שהסוכנות יכלה לסמוך על נאמנותה העוורת ועל נכונותה לחפות על כל מעשיי, כי עתה לא היתד. לשכת עלית הנוער מרהיבה להתגרות בדעת הקהל באיי ובחו״ל והיתד. נאלצת להכגע לדרישתו. אגודת ישראל העריכה מיד את הסכנה הצפוי׳ למלחמתה על חנוך דתי לכל הילדים, אם תהי׳ הסוכנות כעזרת על ידי מפלגה הקוראה לעצמה דתית. לפיכך הגיעה אנו״י לכלל הברד״ כי יש לשכח הפעם את כל הבדלי ההשקפות בעניני הדת והחנוך הקיימים בינה ובת .״המזרחי״ ולהתאחד במערכה זו על יסוד מצע משותף. להלן יתברר איך נכשלו

מאמצי האחוד ואיזה תפקיד מלא ״המזרחי״ בכל הפרשה הזאת•

ת ו מ ל ע ת ה ה בגליון ״הדרך״ מיום י״א חשון הופיע מאמר המערכת, מאת מ. ש. המאמר הראשיץ ״אל תחטאו בילד* שעודד לעמידה על משמר גודלם הרוחני של הילדים בטיהוץ, העומדים לעלות ארצה• מאז לא ירדה שאלה זו מעל במתי עתוני אגו״י ״הדרך״״ וה״קול ישראלי. ביום י״ג כסלו כנסה אגו״י בת״א אסיפה פומבית שהיתר. מוקדשת לידיעות הזוועה על טבח היהודים באירופה ולעניו ילדי טיהדן. ״הצופה״ השמיט מבין ההחלטות שפרסם, את כל אלה שהכילו דרישה לחנוך דתי בשביל הילדים מטיהרן. אסיפה שניי בעגין זה התקיימה בר״ח טבת בת״א. ״המזרחי* עדית המשיך בשתיקתו, הוא ובטאונו ״הצופה׳, למרות שבמאמר: ״שוב באותו ענין״ שנתפרסם

ב״הדרך״ מיום י״ח מרחשץ כתב מ• ש.5 המזרחי אינו פוצה פה, לא הוא ולא בסאינו• בנראה רציהו כנהוג בכמה אחוזים

של ילדים אשר ימסרו לפקוחו ובדד. הניזזו את דעתו.

רק לאחר שאגודת ישראל פתחה באמצעותו של הרה״ג הדצוג במו״מ עם ״המזרחי״ על שתוף פעולה בענת ילדי טיהרן. פרסם הרב מ• ברלין ב״הצופד,״ מיום ז׳ שבם מאמר על ענין הילדים. ראשי המזרחי לא הגיבו, שתקו והשתיקו את

47

X הידיעות שקבלו עד שפרסמה עתונות אגו״י את הפרטים שנתקבלו במשרדי אגו״י

על מצב ההעברה על דת השורר במחנה הילדים בטיהרן. בנאומו במושב ,הפועל המזרחי״ ביום י׳ תמוז אמר מר משה שפירא!

(״הצופה״ י״ג תמוז: במשך כל הזמן לא קיבלנו מהרבניס־הפליטים מעשו בטהראן כל תלונה על המגב הדתי במחנית־הילדים• בשמונה־עשר בדצמבר נתפרסם בשבועון.הדרך״ מכתב מרב אחד על מעשי־כפייה נגד הילדים הדתייום במתנות• מיד שלחתי על ידי שליח מיוחד י שיצא בו ביוט לטהראן מכתב להנהלת המחנות ודרשתי בירורים. בשני ביאנואר עזבו הילדים את המקום בדרמו לא-י. בינתיים קיבלתי תשובה, שאין קורסוב־של־אמו! בשמועות והוסיפו. שהמפקח על המחנות הרב ד״ר הירשברג עלה לארץ והוא ימסוד גילוי דעת בעניין זה• בו בזמן גתקבלו מכתבים מרבדים פליטים בטהראן והם ל*

הזכירו את העניין הדתי.

על כן ענה לו מד ורפל באותו מושב (״במשור״ י״ט תמוז) 1 הרב מ• הגר מסוסנוביץ, מזרחי ותיק שבעודנו בטהראן הדריך את מנוחתט , של מוסדות המזרחי בידיעותיו המדהימות על המצב הדתי במחנה הילדים שם• אחת ברור : כבר אז לא עמדנו על הגובה. מתפקידו של נציגנו במחלקת העליה של הסוכנות

היה להתענין יותר במצב הענינים ולא להסתפק בידיעות מקריות ומקוטעות.

י ח ר ז מ ם ה ן ע ת מ א ו ט מ ה כאמור תווך הרה״ג הרצוג במו״מ שבין אגו״י ו״המזרחי״. בע:יז זה התקיימד שבע פגישות אצל הרה״ג הרצוג. זב״ב ״המזרחי״ דחו את כל הצעות אגו״י. שדרשה לקבוע עם ההסכם על שתוף הפעולה, גם את צורת חלוקת מילדים. דרישה עקרונית זו היתד. הכרחית. ע״י לשכת עליית הנוער היתד. קיימת ועדה דתית שהיא מורכבת כולה מאנשי ״המזרחי״ ומבלי להתחשב ראגו״י הי׳ מוסרים לידה את גורל הילדיס הדתיים. כך הי׳ יוצא. שכל שתוף הפעולה הי׳ מחזק את עמדתו של ״המזרחי״ בלבד, ומעביר את כל הילדים הדתיים לרשותו. מכיון שאגו״י לא יכולה להסתפק בחנוך של ״המזרחי״, לא יכלה גם להסכים לאפשרות שכזאת׳ ולמין חלוקת עבודה כזו, שתהא אגו״י מעוררת ומזעיקה את דעת הקהל נגד מזימות לשכת עלית הנוער ו״המזרחי״ מקבל אחר כך את הפרס בעד מתינתו ושתיקתו. מה היו הצעות אגו״יז הצעתה הראשונה היתד- לחלק את הילדים חצי על חצי בין אגו״י ובין ״המזרחי״. בפרק א׳ הוכחנו על סמך מספרים סטטיסטיים, כי ד,חנוך של ״המזרחי״ בפולין הי׳ מהוה 7% בלבד מהחעך החרדי בכלל ורק 14% ביחס לחנוך האגודאי הרשמי. הי׳ זה אם כן ותור גדול מאד מטעם אגו״י. .המזרחי״ דחה את ההצעה הזאת הצעתה השני׳ של אגו״י היתה למסור בל ענין חלוקת ד%דים לידי שלשה רבנים דהיינו, הרה״ג כהנימן מפוניבז׳ מטעם אגו״י, הדה״ג הרצוג מטעם ״המזרחי. ושלישי, ששני הרבנים הנ״ל יסכימו עליו. גם הצעה זו נדחתה ע״י ״המזרחי׳. אגי״י הוסיפה ווחרר על וותודי׳ והציעה הצעה שלישית — ועדה של שלשה רבנים אחד מטעם אגו״י מחד מטעם ״המזרחי״ והשלישי הרה״ג הרצוג כמכריע. גם הצעה זו נדחתה עיי ״המזרחי״. דחית כל שלשת ההצעות הוכיחה ברורות מה הן כוונות,המזרחי״ לגבי

חלוקת הילדים.

48

ב״הצופה״ מיומ כ״ב אדר ב׳ מסביר הרב נויפלד משום מה דחה .המזרחי״ את ההצעות האלה:

.נכון׳ שלא הסכמנו לשתי ההגעות של ד-אגודה״ ׳לא יכולנו • להסמם ׳להן• שיט ציבור אינו יכול להתכחש לישותו העגמית. וכהצעתה האחת של ה»אגו1ה* היתד. משום התעלמות והתכחשות לעבודת .המזרחי* בארץ במשך תקופה של כמה עשרות בשנים. איך אפשר לפסוע פסיעה גסה על כל אותה התקופה המלאה מעשים׳ סבל, עמל׳ עבודה, השקעת אמצעים כספיים ענקיים, זיעת אפיים, קרבנות,- חלוציות לאץ גבול: יגירותt רבות לתפארת ולכבוד של היהדות הדתית « הקמת מיסדות׳ יישובים, מושבים קבוצות יצירת התיישבות חקלאית דתית ו תנועת עבודה דתית. בגייני חינוך בעיר ובכפר — וכל זה בהתמסרות נפשית לאין קץ במשך כל התקופה הזאת, שבה עמד .מזרחי• ותנועת הנער ותנועת הפועלים שלו יחידם בכל העבודה הענקית הזאת לכל שסזויה הרבים כלום על יה אפשר לפסוח לדו! להתכחש ? מהעובדה הזאת להתעלם ומה פירוש ההגעה, שה״אגודה״ תקבל ילדים שווה בשווה עם .המזרחי״, אס לא התכחשות והתעלמות מכל אותה התקופה ומכל אותה העבודה והיצירה• של .המזרחי״ להקלטת האיש, הנוער

והמחשבה הדתית בארץ •ז

ט ההצעה השניה׳ למסור את הדבר לוועדה של רבנים. לא היתה מתאימה להענין. כלום יש כאן דבר של בירור הלכו! ז משום צורך עיון בגדר של שאלה ?

וכך גם הסביר בישיבת הועד הראשי של ״המזרחי״ (,הצופה״ י״ד אייח תנאי ראשץ שהעמידו — למסור להם חמישים אחוז מהילדים הדתיים• כמובן, לא היה .המזרחי״ יכול להסכים. לבסל עצמו ולעשות לאיז ארבעים שנות עבודתו

בבנין הארץ•

הרי ש״המזרחי׳ דחה את הצעת אגו״י לחלק את הילדים. באותה טענה שטענו הבלתי דתיים לגבי היהדות הדתית. דהיינו: שאת לחלק את הילדים בהתאם למוצאם ורצון הוריהם אלא בהתאם ליחס הכוחות התופסים מקום בחקלאות הארץ־ ישראלית• בעצם התפארות זו של ״המזרחי״ על ״ארבעים שנות עבודתו״, התפארות שוא היא. הנה מה שכותב מר א• סימון מפעילי עלית הנוער של ״המזרחי״ הראשונים, ב״הארץ* מיום ב׳ תמוז במאמרו ״תורת הח:וך הציוני לאור שאלת ילדי מיהראן׳ 1

כך מסתבר, ש.אוץ ישראל העובדת״, דהיינו הפועלית, היא חפשית במעשיה ברובה הגדול וכשהוכן יסודו של מפעל .עלית הנוער- בשנת 1932, יכלו אנשי הסתדרות העובדים לדבר תיכף על קליטת אלף ילדים. בזת שאנחנו, קופץ אנשים קטן, שעסק ביסוד ,עלית הנוער הדתי״ דברנו על 20 צעירים שיכנסו אל זזקיבח הדתי ו״יחיז״ שהיה קיים אז, אל קיבוץ רודגס המצב תוקן מאז בהרבה ביזווד ע7 •ידי שי וגוף פעולהpמתמיד ונאמן בין הגברת ,סולד ועוזריה זבין ®עילי היהדות הדתית והציתית בא

ומרוצה לה.

לאמוד: ער עלות היטלד לשלטון לא היו ל״המזרהי״ בא״י יותר מעשרים מקומות קליטה בקבוץ היחידי הקטן שלו. הצעתה השני׳ של אגו״י על מסירת הענת לידי רבנים, נדחתה בטענה׳ שאת זה מעניגם של הרבנים והנה דרישה זו, שיהיו רבני ישראל המכריעים בשאלת חנובם של יתומי ישראל׳ הפכה ביום

49

ג י מ לדרישתם של כל היהודים שומרי התורה בארץ ובחו״ל. בשיחה עם הרה״ג ה שהתפרסמה ב״היסוד׳ מיום י״ג ניסן אמר ד״רה״ג הרצוג:

• ועוד דבר עלי להדגיש בהדגשה מובלטת ובהטעמה מיוחדת: כמה מגוחכת ומכאיבה כאחת היא הדעה האומרת שאץ לרמים וגדולי התורה לחוות דעה בעגין ילדי טהיראן, מדורם זחנוכם• להיפר לפי דין התורה הבית דץ הוא אביהם של יתומים. ורבני ישראל הם האפוטרופסים והאחראים לחנוכט של יתומי ישראל ומחובתם לחוזר!

דעה ולפסוק בהחלט בענץ חיוני כזה.

בשיחת שהיתה להרה״ג ד״רצוג כעבור זמן עם מר בן גוריון אמד הרב כי עצם העובדה שאגו״י הסכימה למסור את סדור ענין ילדי טיהדן לסמכותו מוכיחה את

צדקת עמדתה. מד בן גוריון ענה על כך שאכן נעשה עול לאגו״י הפעם.

בשיחה עם חרה״ג טולידנו שנתפרסמה ב״ידיעות אחרונות׳ מיום ה׳ סיון אמר הרב ז ״.-.־,••••

מה שנוגע ליתומים, הרי ידוע׳ ש«בית דץ ,אכיהט של יתוזים׳. ואם הרבניש הראשיים לא יהיו אחראים לחנוך היתומים העולים, הדי יהיו חוטאים כלפי החוק היהודי

ועתידם של יתומינו- . - -ה ת ל ג ת נ על שאלתי, כיצד יש למנוע מהדורה חדשה של פרשת ילדי טיהרו כפי ש

לעיני הישוב, השיב כב׳ הרב, שהוא הציע, שמועצת הרבנים המורחבת תשלח נציגים בלתי מפלגתיים לשתי הועדות שעל יד הסוכנות היהודית והגב׳ סולד׳ המטפלות בעלית הנוער. שני הנציגים הנ״ל יעמדו בקשר מתמיד עם מועצת מרבנים בעניו חלוקוז הילדים. וכך ימנעו את חדירת ההשפעה החילונית גץ הילדים שיעלו ארצה בעתיד. להצעה זו באה הסכמתה של בל מועצת הרבנים,/פרס לנציג הסוכנות היהודית׳ מד משד,

שפירא•

י ברווז זו נתקבלו גס ההחלטות בכנוס רבני הצפץ והדרום, שהתקיים בת״א ביום י״א סיון(ההחלטות מתפרסמות בפרק חי).

י מה היתה הצעתו הנגדית היחידה של ״המזרחי״ז הרב נויפלד כותב במאמרו הגיל!

הרי אנו אמרנו מהרגע הדאשץ׳ אפשר ודרוש שיתוף פעולה על כל החזית ונשאיר את ענץ החלוקה לאחר שיבוררו הדברים ויש לקוות, שנגיע לתוצאה חיובית בענץ זה

דווקא מתוך שיתוף פעולה.

זאת היא הצעה מתחמקת מכל התחיבות בדורה, שאינה נותנת שום ערובה. גם הרה״ג הדצוג לא הצליח להשפיע על .המזרחי״ לבא עם אגו״י לידי הסכם, אבל הכריח אותם להופעה משותפת בפני לסוכנות. ביום א׳ אדר א׳ התקיימה פגישה בין נציגי היהדות החרדית וראשי הסוכנות. השתתפו ז הרה״ג הרצוג« מטעם אגו״י! הרב י. מ. לוין׳ הרב איוגשטט, ד״ר יצחק ברויאד. מטעם ,המזרחי״ז הרב נויפלה מר י• פרבשטין וד״ר וולפסברג. מטעם הסוכנות t גב׳ סולד, ד״ר לבדויאר, מר גרינבויס, מר קפלן, מר שפירא והרב פישמן. הרה״ג הרצוג דבר דברים ג ןןבים ונלהבים והזדהה . עט עמדתה של אגו״י בשאלה זו. הכריז כי עוזבי התורה הם בעיניו כחולי מחלת דוח מדבקת, ועל כן חלילה למסור להם

50

את הילדים. הוא לא ידתע מלהזעיק את כל העולם היהודי, את כל הנשים המדליקות נדות שבת ולספר להם מה זוממים לעשות בילדים. על פגישה זו ספר הרב פישמן

ז אייר): במסיבת העתוגאים (״המשקיף״ מיום כי

ובנאומו התלהב הרב הראשי «יותו מדי״ ודרש מתן חנוך דתי לכל ילדי טיהון. ואיים שאש לא ישמעו בקולו, ידאג שגט הממשלה הפולנית לא תתן את התמיכה החדשית

שהיא נותנת עבור כל ילד מפליסי סיד,ראן•

הרב סישמן ביקש את רשות הדיבור והסתייג מדברי הרב הר1וג• בנמקו שאין *ורך להכניס בלתי־יהודים לדכוחינו הפנימייב• פתאום קם ר׳ י. מ• לוץ מראשי ה-אגודה״ בטענה באשר הרב פישמן העליב את הרב הראשי. הנואם ראה בכך פרובו־

קציה ולאות מחאה עזב את הישיבה.

מאותו יום נהל הרב פישמן פעולת הסתה נגד אגו״י כסוכנות. מד דובקין, חבר הנהלת הסוכנות מסר לב״כ אגו״י. כי הרב פישמן, הזהיר את הסוכנות שלא תמסור ילדים לאגויי, בבקרו בישיבות נוכח לדעת׳ כי כל הילדים והבחורים

הלומדים שם׳ הם שונאי ציץ וזה הוא חנוכה של אגו״י.

בין ראשי ״המזרחי״ נמצאו אחדים, אשד דגש האחריות שלהם כלפי הילדים, הי׳ חזק יותר מהקנאות המפלגתית ואלה השתדלו לשכנע את חבריהם להקים חזית אחידה עם אגו״י ולהסכים להכרעת הרבנים, אבל שואפי ההסכם היו מעוטים, גברה ידם של המרובים. המו״מ עם אגויי נפסק בלי כל תוצאות. ״המודיעין״, חוזר פנימי לפעילי ״הפועל המזרחי״, מוסר בחוברת הראשונה, קטעים מתוך הדיה, שהתקיים בישיבת הועד הפועל של ״הפועל המזרחי״ בהשתתפות

נציגי המרכז העולמי והועדה הארצית של ״המזרחי״ והועדה לעלית נוער דתי ו

מ. שפיוא: לפני הגיעם של ילדי טיהראן ארצה היו ויונים משותפים נץ המרכז העולמי של המזרחי והאגודה נדנד שתוף פעולה ססויים. שני הצדדים זזשנו לרצוי כי הדוישות כלפי המוסדות תהיינה משותפות ושידגישו שמצו היהדות החרדית אץ גישה הפלגתית אלא כללית׳ והיהדות הדתית ונואשה הרבנות הראשית, דורשים שהילדים מסיהרן יקבלו חנוך דתי• ואמנם העמדה המשותפת עשתה וושט חזק על המוסדות שיחפשו דוך למצוא פוומולה אשד תספק את היהדות ההודית. לאחו הופעת משלחת — שהיתר. מורכנת מהמזרח,, האגודה והרמות הראשית — נפני הנהלת סוכנות, נתקבלה החלטה שנתפרסמה בינתיים, ולפיה נקבע כי ניוזם לילדים עד גיל 14 — יקבע מוצאם המשפחתי ואת המסופקים — יעבירו לחינוך דתי. עתה, נאשר צריכים להוציא לפועל את ההחלטה — נתעוררה שאלת חלוקת הילדים במוסדות והאגודה מציעה לחלקם מחצית על מחצית• היא טוענת שרוב הילדים הדתיים — מוצאם ממשפחות אגודאיות אלא שהיא מכירה נזכויות המזרחי והפוהמ״ז ומסכימה שגם החינוך המזרחי והפוהמ״ז יקבלו 50%. המזרחי הציע שהאגודה תקנל את הילדים אשר לפי מוצאם ידוע שהם ממשפחת אגודאית ומספו הילדים האלו. אינו מועט• בינתיים מחכה הצד השלישי לכן,

שהמזוחי והאגודה יסתנכו ניניהם לטונתו•

ש ז• שוגאי: מה יהיה אם לא יושג הסכם נץ האגודה והמזוחי — האס זה יביא להענות הילדים לחנוך חפשי ז ונמקוה שלא יושג הסטם — האם סיכויי ד-אגודה

לקבל יותו ילדים ז

51

* קטטגבוס: אם גט נניח שנבוא לידי הסכם עם האגודה — הריי אץ לה מקו-. . . . מות קליטה מספיקים ו .

מ• אונא : איו אפשר בכלל לנהל מו״8 עם האגודה המתקיפה אותנו׳ תוך המו״ט, ב״קול ישראל״. באופן מד. גס וחריף ז

t -א. מ. גנכובסקי; מה פירושה של החלטת הנהלת הסוכנות על ״חינוך לאומי

מ. שפירא: מקומות קליטה אץ לאגודה הרבה אולם היא תובעת שיכירו במוסדות מסוימים (הכוגה לישיבות — המערכת) במקומות קליטה מתאימים. ב״חנוך לאומי״ הכוזנד, לשפה העברית ושלא יטיפו נגד הציונות. אם לא נבוא לידי הסכם — יהיה צורך

בהכרעת הועדה לעלית הנוער שע׳׳י הסוכנות.

ה. פרבשטין: כדאי לציין שהאגודה הציעה להרכיב ועדה רבנית לקביעת מוצאש המשפחתי של הילדים ועל המסופקים תבוא הכרעת הרב הרצוג, אנו לא הסכמנו להצעה

זו, לדעתי יש לקבל הצעה זו.

מי שפירא: האגודה הציעה, כי ילדים שלמעלה מגיל 14 יסתדרו לפי מקומות הקליטה והרוצים בחינוך מקצועי, לפי מקומות הקליטה של המוסדות האלה.

הרב א. נייפלד: לדעתי אנו צריכים לתמוך בעמדת ה-אגודה- בדבר הרחבת, המושג של מקומות קליטה על ישיבות. שיתוף פעולה עם האגודה גשסח זה רגוי כ

מזה עלולה לצמוח התקרבות כללית. אולם לא בעד כל מחיי- ״. מ. גגכובסקי: אני רואה מברכה את התלהבות האגודה לעניו הילדים והרינייה יייי־לאומי. , י ם י י י ל י דה ל י אג , ו י׳י ^ י ת נ י . תומך בהצעת הרב נייפלד, בתנאי •שהחיניו מ

נ. עמינח: האגודה פועלת על יסודות מתנגדים •לדעת ישראל וליסוד הציונ, שבמהוחגו האידיאולוגית ואסור לנו למסור לידיה חינוך ילדים שסופם להיות אנטיציוניינן. דק אלה שמוצאם האגודאי ודאי — וכן אלה שנתחנכו ברשת החינוך של האגודה א0שר

למסור לחינוך האגודה.ה א. ב. גינסברגר: יש ערך רב לשיתוף פעולה בין המזרחי והאגודה בשטח ז והשיתוף הזה עלול להביא תועלת נוספת• אינגי מפחד שהילדים אשר יתחנכו על יד, האגודה יברחו לחו-ל• יש איפוא להמשיך במו-מ, אולם אין להסכים בשום אופן לחלוקה

של 50%•

, פ, ווזנבליט: אני מתפלא על כך שמתעלמים לגמרי מהמוסד המטפל זה שגי0 רבות נעלית הנוער הדתי, הלא הוא המוסד הנקרא .הועדה לעלית הנוער הדתי״. המוכר כנציג היהדות הדתית כולד. ולא רק כגציג המזרחי והפוהמ״ז. במשך הזמן שאנו עוסקיש בעלית הנוער הדתי — טיפלנו בנוער דתי מכל החוגים. לדעתנו׳ העמדה צריכה להיות

שמוסרים לאגודה רק יוצאי משפחות אגודאיות מובהקות.

ד״ר זזלפסברג: ההיאבקות בין המזרחי והאגודה היא היאבקות יסודית על ההשפעה בקליטת הנוער הדתי וסידורו ואל לנו לשכוח את יעודנו כתנועת התחיה הדתית• אינני מאמין שהאגודה הוסיפה הרבו! תוקף למלחמתנו והישגינו שבאה לידי ביטוי בהחלטה הנ-ל של הנהלת הסוכנות• ההישג הזה הוא תוצאה ישרה מטיפוליו המוצלח בעלית הנוער הדתי זה במה שנים. אל נשכח את הלקח שקבלנו מהאגודה בחו״ל. עלינו לעמוד על נך ש*כות קליטה תינתן למקומות קליטה חלוציים (ז. א. לישיבות לא

— המערסח) עם זה עלינו לוון בכובד ראש על הרחבת מקומות הקליטה שלגו.

«. a שרגאי: אסור לנו להפריז בגינוי האגודה על גישתה לשאלת הילדים ממולד. איז הענין. היא עושה זאת בהתאם להשקפתה. גם דלינו אומר השמאל. בי הדת משמשת לגו כסות לגרכי המפלגה. עלינו להתנגד לה מחוך השקפתנו אנו על

ארץ ישראל ואחדות האומד״

י. ברנשסין: האגודה לא השתנתה ועל יד גישתנו המתתי. אגו עוזרים לו. ליו,פך לכוז• האגורה ימה לעשות ״עסק- מעת הילויס ואינני מוגא שוס נימוק שיחייב אותנו לידתו לאגודה. ההנחה הראשונה צריסה להיות כי שוס ילי דתי לא יפול לידים בלתי דתיות. בפי ששמענו 0« מתוך הסהיב הס מבתים דתיים. מהמס®־ הזד. עלינו לקבל את המספו שבידנו לקלטו. את ה״תר *מסוד לאגווה. בפריגגיפ אששי להסכים

שימסרו לאגודה רק ילדי חבריה או במדד. שלא יטשיקו לנו מקומות קליטה.

מ. אונא: המיון בהסכ• עם האגווה — לא בווו לי עדין. מכל מקום גרזנה לי. שאל לנו להגביל את המושג של מקום קליטה.

י; לסלוי: אני מוזא שהאגודה עזרה בענין ד,ילדם בו בזמן שתמיד מנגלים את האגודה נגדנו. חשוב מאד שהיחסים בינינו ימשיכו להיות סובים ויש להתםשב

עם הוגון של אבות הילדים•

א• קסטנבום: ענין הילדים מזכיר את ענץ הסרטיפיקטיס בתו-ל• ישנם באת הוכה ילוים עזובים ואץ מי שישים אליהם לב אלא שכאן רוזדם הרבה חוגים •עסק*. אנו הקימתו את המוסו לעלית הגועו לפני הו3ה שנמו מתוך גישה רצינית לענץ ואל ניתן יו לאלה הרוגים להרוויח מהדבו ויוח מפלגתי. לועתי אץ להסכים לחלוקה

לפי אחוזים-

ל עלית הנועו אינו מוגבל ו. אינטריליגסוו: חשוב להוגיש. בי שסח הפעולה • יק כלפי המזוחי.

מ• שפיוא: אילו היינו זוכוים תמיו את היחסים הבירמפלגתיים. מי. שעוללו לנו לא היינו יכולים להגי* ללשכה הכללית וכד. הוא הדן ביחס לאגודה. עלינו לשכוח את יחסי אגווה — מזוחי מחויל. כי בינתיים נשתנו פדהם של חובה ובוים. הריזירבה הדתית בחו-ל אינה קימת במיה רבה לדאבוננו. ועלינו לחפש דדן ליצירת יחסים עם דרוגים הותייס האובים לנו. שום אורייגסגיה כלפי איזה •שהוא אירגץ חילוני — לא תביא לגו נפשות• האגודה מהווה סקסוו בישוב ועלינו לשכוח מה שהיה בינינו בעבר• עובדא היא. כנואה׳ שחלק ניכו מהילוים בא ממשפחות אגוואיות. אני מ*יע׳ יייטיא׳ שנתחשב עם המוגא המשפחתי והחינוכי. המסופקים — יועברו לנו, אם האגודה לא חוותו על המסופקים — נעמיד את שאלת המסופקים לביתו נוסף. גם אני סבור שעלינו

להשיג גם לישיבות זכויות של מקומות קליטה.

הוחלט: להסכים שיימסרו לאגודה ילדים שידון עליהם כי הם באים ממשפחוזן או בתי־ספר אגודאיים.

רא: בישיבת ראשי ״המזרחי״׳ שהתקיימה ביום ח׳ אייר אמר מד משה שפי ההיסטורי׳ לא תסלח ל״מזדחי״ את החטא הגדול שלא הגיע עם אגו״י לידי הסבם

ת ילדי טיהרן. נ ע ב

״הצופה״ מיום י״ג תמוז מוסר את דבריו של מר משה שפירא בישיבת מרכז הפועל המזרחי ו

53

משוס סעותם של חברינו בוועד לעליית הנועד הדתי׳, שהודיעו בבית ראש- הרבנים על הסכמתנו למסור לחינוך ה-אגודה• רק ילדיס מהויום -אגודאים״, ולא אלדן שלמדו בבתי הספר של מפלגה ד• על ידי כך נפ3!ק המשא ומתן בינינו לביז ׳׳אגוז־ון

ישראל״. שני כיוונים קיימים ביחס ל״אגודת ישראל״: א) בימי חרדות אלה יש לשמור•yy עד כמה שאפשר על שלוס־בית בארץ ישראל וביהדות החרדת! ב) אסור לוותר אף ״ ל קוצו של יו״ד למפלגה זו. לדעתי יש למסור חניכי בתי הספר של ה«אגודה• לרשותה ו למתוח את היחסים בינינו לבינה• אץ אנו יכולים לקוות היום לעלייה מאנגליה ואהל׳ ריקה — הרינו צריכים לבנות אח ארץ ישראל הדתית בכוחות הנמצאים באן• היכן נבקש את החומר האנושי הזה• במשמר העמק, בעץ חרוד ואשדות־יעקב* או בישיבודן ובמערכות היהדות החרדית? מגד אחד עומדים אנשי -•השומר הצעיר״ שלא זי בלבד שאינם שומרים תורה ומצוות, אלא אף אינם יודעים מהי יהדות t ומהצד השני יהודיט,

שאמנם מתנגדים לנו׳ אבל דבר יסודי משתף אותנו• אמונה בהשם ובתורה. הס מהווים עתידנו בארץ• שארית הפליטה הדתית. ברי: אס נקרב אותם

יתקרבו אלינו. והנה קפצה עלינו מגזתה של פרשת טהראן וגבה הר בינינו לבינס. לא ידענו להעריך את התוצאות של הפולמוס• תוצאות שאינן לטובתנו.

עצם העובדה של הרחקה אינו מעיד על בטחון עצמי פנימי. על אמונה בכוחותינו. המאמין בתנועה יוכל אף להסכים לוויתורים מסויימיס לשם השלום•

תנועה חזקה כוחה יפר, להתגבר על כל המכשולים. תנועה המשמשת שריד היהדות הדתית׳ הנושאת באחריות כלל־ישראלית, יכולה להגיע לידי הבנה עם חלק זוהר מיהדות זו. על אחת כמה וכמה שדברים מסויימים בכתב ובעל־פה׳ שנשמתך במחננו׳ דברים שפגעו בראש הרבנים וברבני הארץ, הם חטא כנגד היהדות הדתימ. נודה בדבר: אסור לדבר בצורה כזאת כלפי רבני ישראל. נהיה אמיצי־לב לומר לעצמנו

דברים בלתי נעימים בלעדי זד, עלולה התנועה לאבד את משקלה ובסיסה המוסרי. והנה נזדמנה אבן־ הבוחן: פרשת ילדי טיהראן — ולא עמדנו במיכון ו עזרנו

לגורם החיצוני המעוניין בפילוגים ביישוב.

ס ר משה שפירא הי׳ היחידי שהביע דעות חרטה ושאיפה הבנה ושלום ע מ: ( ז אגו״י. מר יצחק ורפל אמר בנאומו באותו ישיבה (״במשור׳ מיום י״ט תמו

אני שמח׳ שכל החברים המתוכחים, פרס לח׳ שפירא, מאוחדים בעמדתם כלפי ה«אגודה*.

ל ו פ כ המשחק ה- י ר ד אם הי׳ ״המזרחי״ קשה כארז ביחס להצעות אגו-י, הנה הי׳ רך כקנה בה מ ׳ בחשאי כ י בי לשכת עלית הנוער ולא עוד, אלא שאשר והציע לפנ שותיו לגע בגלוי. בעשרות מאמרים והחלטות פרסמו שדרישתם היתד, דברים, שעליהם התרי

ת לכל ילדי טיהוץ חנוך דתי, .הרושם״ ב״הצופה״ מיום כ״א אדר ב׳ כותב: ת ל

.המזרחי• ו״הפועל המזרחי״ עומדים במערכה על חנוך דתי מלא לכל ילדי ישראל.

: ר י י תב ב-הצופה- מיום כ״ג א ה שטן• כו ש ע מ . ו ר מ א מ ן ב ר ברנשטי מ .המזרחי• כתנועה ציונית דתית־לאומית, עמד ועומד על דעתו והשקפתו׳ שכל הילדיט־הפליטים׳ שדאגת חינוכם על האומה והם מתחנכים על ידה וברשותה חינוכם

54

צריך להיות דתי לאומי. חינוך יהודי שלם• וביחס לילדים הללו. שבאו מפולין נוספה עוד טענה, שיש עמה חזקה — חזקת בית־ההיריס הדתי ורצונם לחנך את בניהם שילכו בדרכם. הדרישה העקרונית בדבר חינוך דוד לכל הילדים הגליטים לא נתקבלה צל

דעת ההוגים האחרים, שאינם דתיים.

הועד הראשי של ״המזרחי״ החליט (״הצופה* מיום כ״ב אייד):

הוועד הראשי קובע׳ כי כל הילדים הפליטיפיהעולים, שחינוכם מוטל יל האומה י , צריכים להתוונך חינוך דתי־לאומי.

י ר ב כך טענו בפרהסי׳, ואילו בצנעה — ״הצופה מיום ח׳ סיון מוסר את י הגב׳ סולד במסיבת העתוגאים ז

הועדה הדתית הסכימה אחר כך לחלק את הילדים ש מ ח צ י ת ס ילכו לחניך דתי• לא יכולתי להסכים מ־ד בעסלית מי לחגוך דתי ומי לא.

כידוע הועדה הדתית שע״י לשכת עלית הנוער מורכבת כולה מנציגיח ניסן ז ,המזרחי״. לעומת זאת טען הרב נופלד ב״הצופד,״ מיום כי

שבאחת מפגישותיהם של אנשי ה״אגודה״ עם הגב׳ סולד דרשו שליש מן הילדים• ונשאלת השאלה מאליה: ובמחיר זה אפשר כבר למסור חלק ניכר וגדול של הילדים

לחינוך חפשי ז

״ במה וכמה פעמים עד שבא מד דובקין רחי המז . פרי על עלילה זו חזרו סודברי מיום כ״ב אייר): . ואמר במסיבת העתוגאים ביום כ״א אייר (

בטי אנשי אגו-י תביעה אחת .צנועה״: כל מאות ילדי טיהרן שעלו וכל הרבבות הילדים שאנו מקוזים להעלותם ימסרו לחנוך דתי ברשותה המוחלטת של הרבנות הראשית. עדיין ייא הסכימה שום מפלגה ושום זרם חנוכי .לחנוך אחיד״ בפקיח הרבנות הראשית

כתביעת אגו-י.

ת ״המזרחי״• ׳ לרבות כמובן א ״שום מפלגה ושום זרם חנוכי

בפרהסי׳ התריעו נגד עקרון ההגדרה העצמית׳ שעליו החליטה הסוכנות ביחס לילדים בגיל למעלה מ־14 שנד- הרב גופלד כותב ב״הצופה׳ מיום כ״ג אדר א: האפשרית של מעשים כאלה־מיכיחה על צדקת טענתנו, שאין לילך לסי העיקרון של .הגדרה עצמית״ באלה שהם למעלה מארבע עשרה שנה ואין ידיעות על מנהגי בית אבותיהם. הנדודים בשלוש שנים בתנאים כאלה. בייחוד מעשי הכפייה מצד העומדים על

גבם, מסוגלים להרדים בהש ולשרש מהם כל נטיי־. ורצון עצמי משלהם.

ס״הצופד.״ מיום כ״א אדר ב׳ כותב ״הרושם״:

הלחץ באסיפות, בעיתונות, תביעתם ועמידתם של באי־כוח ה»מזרחי״ ו״הפועל המזרחי״ בסוכנות היהודית, בלשכה לעליית ה;וער כל אלה הביאו לידי החלטת המוס- דות: א) שילדים, שבאו מבית דתי׳ יימסרו לחינוך דתי, ב) ילדים׳ שבאו מבית לא־ דתי, יימסרו לחינוך לא־דת־׳׳ ג) מסופקים — והגברת סולד תחליט מי הם המסופקים)

יימסרו אף הס לחיניך דתי׳ ד) ילדים מגיל ידוע ומעלה תימסר הבחירה לידפ. אין לומר, שהיהדות הדתית יכולה להיות שבעת־רצון במאה אחוז מההחלטות . האמורות• ביחוד אין דעתה גוזזה מסעיף ד׳. אני רואים באילו אמצעים ובאילו דרכים

5 5

רמים להניא ילדים בני שלש־עשרה—ארבע־עשדה מאת ה׳ ותורתו• היהדות הדתיוו לא השלימה על כן עם המגב.

ב״הצופה״ מיום כ׳ אייר כותב מד שרגאי : ההחלטה הפושעת למוסר ולממון אנושי למסור לילדים דתיים למעלה מגיל — 14 •הבחירה- לעבור לחיים לא־דתיים, ״בחירה- שיש עמה הבסחה של עולם הזה.«

והנה בדו״ח ששלחה הגב׳ סולד לסוכגות היהודית שהתפרסם ב״דבר- מיום י-ד אייר נאמר :

יש ל1יין, כי זכות ההגדרה העגמית שנחנה לילדים מגיל 14 ומעלה אושרה עוד בהתחלת עלית הנוער ע״י הועדה המין* ת שע*י לשכת עלית הנוער שהיתר. מורכבת

מנגיגי תנועת .המזרחי״.

הרב פישמן בהרצאתו בישיבת הועד הראשי של ״המזרחי״ סשד, בי את עקרת ה״ד,גדרה העצמית״ הציע נציג המזרחי, מד משה שפיר* ב״הצופה* מיום

י״ד אייר נמסרים דבריו:

בישיבה. אחרת של הנהלת הסוכנות דרשתי זזיגוך דתי לכל הילדים ,אבל הסכמתי להגעת שפירא על החלוקה הידועה של הילדים: למעלה מגיל 14 — לפי רגון הילדים, עד גיל 14 — לסי מוגאם מבית אבא. את המסופקים הוחלם למסור להכרעתה של מבי

סולד• אני דרשתי לשתף גם את שפירא בהכרעה זו.

ובכדי להוציא מלב החושב שנציגי ״המזרחי* פעלו במקרה זה בכגוד לרצון מפלגתם, החליט הועד הראש של ״המזרחי״ (״הצופה׳ מיום כ״ב אייר):

הוועד הראשי מאשר פה אחד את־ עמדת נגיגינו בהנהלת מוכנות היהודית ובוועדה לעליית הנוער בעניין ילדי סיהרן ומעריך את מלחמתם לחינוך דתי לאומי

לילדים האלר,

פרסום העובדה, כי נציגי ״המזרחי״ הם הם שהציעו והסכימו לעקרון ה״הגדרה העצמית׳, אשר בעטיו נשלחו 213 ילדים בגיל למעלה מ־14 שנה לחנוך. בכדי לטשטש את הרושם כתב מר ׳ י ח ר ז מ בלתי דתי. הטיל מבוכה במחנה ל

ג אייר: ברנשטין ב״הצופה׳ מיום כי נתקבלו *החלטות בהנהלות הסוכנות הקובעות, שכל הילדים עד גיל 14 שהם דתיים ומבתי הורים דתיים ואף המסופקים שאין לברר אם אבותיהם דתיים — יימסרן לחינוך דתי׳ פרס לילדים למעלה מגיל 14, שאמם דתיים ואץ דגונם לילך למקומות* קליטה דתיים• החלטות »לז — העיד מ. שפירא — היתה דעת רבנים וראשי ישיבות. שלא מחוגי ה״מזרחי• נוחה מהן, שכן הן מבטיחות ששום ילד דתי או מבית אב דתי

לא יישלח למקומות שאינם דתיים.

עד כמה ״נוחה היתד, דעתם של הרבנים וראשי הישיבות׳ מעקרון זד- תעיד ההחלטה שנתקבלה באסיפת הרבנים וראשי הישיבות שהתקיימה ביום ב׳ אדר ב•

(״הדרך״, גליון כיו)» כנוס הרבנים, בשמעו שרוגים לברר ולחלק את הילדים לדתיים ולבלתי דתיים,

קובע על פי דעת תורד. של מגות ושננתם לבניו וגד שאסור לעשות ברודים כאלה.

56

הועד הפועל של אגו״י כתב לסוכנות ביום י׳ אדר א׳ בענת זד.»

ב) לסעיף ב׳ ש.ילדים מגיל 14 ופעלה יבחרו בעמים את צורת חנוכם״. עלינו להדגיש שהילידם האלה נעים וגדיש זה שלש שנים ברוסי׳ עזובים ללא בית וחנוך,

שבעי צרות וסבל ואינם מסוגלים מבחינה נפשית לקבוע בעצמם את צורת חנוכם.

בפרהסי׳ גינו ראשי ״המזרחי״ את סדור מחנות המעבר. הועד הראשי של ״המזרחי״ החליט (״הצופה״ מיום כ״ב אייר)!

ג. הוועד הראשי מציץ שהסידור של מחנות משותפים לילדי סיהרן בהדרכ5 משותפת של מדריכים דתיים וחפשיים נכשל וגרס לתופעות ציבוריות שליליות ומח־

סירות. ודורש החלטד. ברורה של הנהלת הסוכנות, שנסיון זה לא יישנה בעתיד.

״הבוקר״ מיום ב׳ תמת כותב ז

עסקן .המזרחי״, מן הפעילים בועד הראשי של המפלגה. מר יהודה אלינסון, שלח מכתב למערכת .הבוקר״. שמתוכו מתברר. גי ההצעה .למיין* את ילדי סהראן לחנ\ך

דתי או חפשי לסי גילם נובעת מחוגי .הפועל המזרחי״. מר י. אלינסון חוזר לדברי הרב «• אוססמבסקי במכתבו (של הרב) למערכת .הבוקר״ לאמור: .וכשנודע בישוב בחוגי המזרחי והיהדות החרדית בכללותה החלסת הנהלת הסוכנות מאדר א׳ כי רק הילדים הבאים מתוך בתים חרדים ושהם למנוד. מגיל 14 יסתדרו בחנוך חרדי ואילו הילדים שהם בגיל 14 שנה ומעלה יסתדרו לפי בחירתם הם מבלי להתחשב אם הם באים מבתים חרדים, נזדעזע המודחי ואתו היהדות החרדית

והביס בחרדה על תוצאות החלסות אלה״. .שאלתי ובקשתי להסביר לי את הסיבה להזדעזעות זו. — כותב מר א. — מד. הצדיק אותר, ז האם לא ידוע לבב׳ שההחלטה בכללותה נתקבלה בהנהלת הסוכנות לטי הצעת מר משה שפירא. בא־כח ״הפועל המזרחי* ז עוד מוסיפים ואומרים שהוא הציע הצעה זו לא רק על דעת עצמו כי אם על דעת כמה רבנים, שהם קרובים מאד לאגודת ישראל. ושאתם עמד בקשר מתמיד בדיון לשאלת ילדי טהראן. הועד הראשי של תנועת המזרחי העולמית לא ידע אמנם על הצעת הפשרה שמר משה שפירא הגיש. אבל אישר

אותה אחר המעשה כהוראת שעה. ומה טעם ל.הזדעזעות- ז

״הרושם״ ב״הצופה׳ מיום כ״א אדר א׳ כותב» ״מזרחי* ו.הפועל המזרחי׳/ באי־כוחם במוסדות אינם חדלים להתריע ולתבוע לשים קץ ל«מחנות הסגר* ולקרוא דרור לילדים, להוציאם לחופש, לשלוח את כל אחד

למקומו ולא להרעיל את הילדים ולהסיר לבם ממצוות ה׳ ומאמונת ישראל.

ר וולפסברג, מראשי ״המזרחי״ וממנהלי הועדה הדתית ת די ר ג ובצנעה ו שעיי לשכת עלית הנוער, את שביעת רצונו הגמורה מהמצב הקיים במחנות המעבד.ת היסודי ועל כך מסר מר אהרן ביאלר מעסקני ק דברים אלה השמיע במסיבת ״

קרן היסוד. למד פנחס לוין.

בפרהסי׳ טען ״המזרחי׳ שיש להכיר גם בהישיבות כמקומות קליטה וכך כותב ״הרושם״ ב״הצופה״ מיום כ״א אדר ב׳«

ה״מזרחי* ו.הפועל המזרחי* בנאמנותם לאמונתם׳ פי הם הולכים בדרך ה/ זכותם לתבוע. שהילדים הדתיים מטיהראן יימסרו לידיהם לחנכם כיהודים שלימים,

57

נאמנים לעמם, לארצם ולתורתם. אף הם מודים ומכירים׳ שיש ילדים שחשקה נפשם בתורה׳ ללמוד בישיבות. אף להם יש מקום בישיבות ,היישוב החדש* של הרמי*

עמיאל, ישיבת .בני עקיבא- ב״כפר הראיה• וכוי•

בצ:עה׳ תחליטו כהצעת ד״ר וולפסברג בישיבת ראשי ״המזרחי• המצוטטת לעיל עפ״־י החוזר הפנימי של ״הפועל המזרחי׳ ״מודיעין•:

עלינו לעמוד על כך שזכות הקליטה תנתן רק למקומות קליטה חלוציים.

דרישה זו נושאת בחובה סכנה מרובד. לאפשרות קליטת הילדים במסגרת ״המזרחי׳ גופו ובכל זאת לא נמנע מהצינה ובלבד שלהכשיל את סכויי אגו״י. מקומות הקליטה של .המזרחי- במשקיו המעטים כבר תפוסים ובקושי רק יכול הי׳ לסדר את הילדים שקבל הפעם. ב״הצופה״ מיום ייח ניסן כותב מר ב. במאמר המערכת: וכיצד אפשר, שמחמת קשיים סדוריים הכרוכים בהוצאות כספיות, תתעכב קלי־

סתם של ילדים במקו&ות דתיים מתאימים ז והיכן המפעל להצלת ילדי ישראל ז

ואכן אגויי היתד, זו שהציעה גם את הישיבות כמקומות קליטה. הישיבות המפורסמות — ישיבת חברון׳ פתח תקוד* שפת אמת, תפארת ישראל מחיפה ובית יוסף וישיבת יוסף צבי, פנו אל אגויי והצעו לה את נכונותם לקבל ילדי טיהרן

לפנימיות שלהן.

כך נהל .המזרחי׳ במשך כל הזמן פוליטיקה דו־פרצופית, למראית עין. נראה כעומד על משמר חנוכם הדתי של הילדים בתוקף ובחשאי וותר, התפשר ונכנע לגבי הסוכנות ולשכתה לעלית הנוער. רק בשעה, שרבני חו-ל הכריזו את החרם על ״קרן היסודי, העמיד ״המזרחי׳ את עצמו בגלוי לשדות הסוכנות היהודית

וחתר בכל עחז תחת מאמצי היהדות החרדית העולמית ורופף בהרבה את עמדתה.

ו סזל הרב פיעזמן ת ל ו ע פ הידיעה על החרמת ״קרן היסודי •הזעיקה והחרידה את ״המזרחי׳ משאג־ נותו. הרב פישמן, אשר במסיבת העתונאים העיד על עצמו(״העולם׳ מיום ד׳ סיון)* המרצה עצמו עמד כל הזמן מרחוק לכל העניין הזה ולא לקח כל חלק בו. אולם כשהתחילו בהתקפה בחוץ לארץ ועל ידי כל מיני שמועות הגיעו לידי כן, שאגודת הרבנים באנגליה ובארצות הברית התחילו לאיים בהחרמת קרךהיסוד וכיוצא בזה.

אז ראה חובה לעצמו להתערב בעניין

הועד הראשי של ״המזרחי׳ התכנס באופן דחוף ואף מועצת הרבנות הראשית המורחבת. בשיחה עם הרד׳יג טולידנו שהיתה לב״כ .הידיעות האחרונות׳ (ה׳ סיון)

הגדיר הרב את עמדת שגי הכוונים של אגויי ושל ״המזרחי׳«

החוג הבלתי ציוני חתר לקראת החמרת החרם על קרן היסוד. החוג השני בקש לשמור על שלימות קרן היסוד גם אם יסבול החנוך הדתי.

ביום ייח ניסן ז. א. עוד לפני הפעלת החרם כתב מר ב. במאמר הראשי ב״הצופה•:

כשלושים אחוז מהילדים, שלפי הכללים שקבעה הנהלת הסוכנות היהודית. היו צריכים ,להימסר לחינוך דתי נשלחו לנקודות־קליסה לא־דתיים.

58

דבר זה עצמו עורר. בצדק, התמרמרות מדובה בחוגי היהדות הדתית. שהיו להם חששות מרובים ביחס לכל הסדר הזה. אולס )נזה בלבד עוד לא נסתיימה הפרשה• ל* די במעוותים שבמשך תקופת־המעבר. אלא הוסיפו ומוסיפים מעוז ת על מעוות אף עש

חיסול המחנות׳ נדון הילדים ושליחתם למקומות הקליטה הקבועים• בולט ביותר הקוז של .שיווי־משקל• פוליטי׳ שהוכנס* הפעם כגורם משפיע ביותר, בניגוד לנהוג ומקובל בעליות קודמות שטיפלה בהן הלשכה לעליית־הנוער. גורם זה הוא שהביא. כנראה׳ לשיתוף אנשים מחוגי השמאל — מלבד אנשי הלשכה גופה — במיון הילדים. מכיוון שהשתתפו באי כוח הוועדה לעליית הנוער אלא שועדה זו הריהי קיימת זד. שנים ליד הלשכה לעליית הנוער ופועלת כחלק ממנד״ אולם מה מקום היה לשתף אנשיס שלא מן י־ שכד. בבירורי־המיון ז ולא זו בלבד• אותו י גורם הוא שקבע אף בשאלת סידורם של הילדים במקומות־הקליסה. וכפי שנתפרסם בעתוננו׳ החליטה הנהלת הלשכה לשלוח ילדים .מסופקים״ מבחינת מוצאם הדתי לבית־ יהושע. ל.אד,בה* ואף לנהלל וכפר יהושע בניגוד להחלטה של הנהלת הסוכנות׳ שהמסופקיס יישלחו למקומות־קליסה דתיים. ולמרות ההתנגדות הנמרצת של הוועדה

לעליית הגוער הדתי.

אבל אחרי הכרזתו של החרם כותב עתוגו של הרב פישמן ״במשור׳ גליון קניו בסגנץ אחר לגמרי על אותו עניו . והוא מציץ את המוסדות ״אהבה׳ ובית יהושע — כשומרי מסורת׳ כבד לא שלשים אחוז של הילדים אלא דק עשרות קופח

חנוכם הדתי« אנו חושבים חלוקה זו כהישג רב־ערך׳ שהושג אך ורק הודות למזרחי ומאמצי מנהיגיו ועסקניו. המ«רחי ממשיך עדיין במלחמתו בענץ זה׳ מכיון שבחלוקה זו לא נשמרה למעשה החלטת הנהלת הסוכנות היהודית. שלפיד. צריך היה להעביר לחנוך הדתי עוד עשרות אחדות של ילדיס — והדבר דורש את תקונו. אולם בעצם החלוקה יש משום ספוק ניכר ליהדות הנאמנה — והלואי והגענו כבר ליד• מצב דומה בחנוך הארצישראלי בכללו. ניתברי אם םך, טי עלילת־שוא היתה בפרסומי ה-אגודה• המתכוונת לנצל כל

מקרה והזדמנות בכדי לנגוח במוסדותינו הלאומיים להשפיל את כבודם.

במאמרו ״מעשה שטן׳ ב״הצופה׳ מיום כ״ג אייר כותב האידיאולוג של ״הפועל המזרחי׳ מד י. ברנשטין על ענין החרם:

דרך האיסורים והחרמות פסולה מעיקרה• אין היא מכובדת וא־נה מועילה כלל, להיפך היא דוחה ומדקה. דרך זו לא בלבד שאינה יעילה. אלא פסולה מעיקרה. משום שהיא פוגעת וחובלת בנו בעצמנו. כל הפרעה ומכשול על דרך העבודה הציונית. הרי זו תקלה לכלל ישראל ליישוב האת ולבניינה ובשעה איומה זו לישראל שבת האת ויישובה זוהי התקוה־׳הנחפה היחידה להמוני עמנו בגולה הדוויה — הרי כל הפרעה שהיא פותת ממש בבבת־עין של האומד, והרי זו עצמה עבירה שאץ גדולה הימנה 0לפי המקום וכלפי האומה• ואם הגיע לידי גך, שרבנים נכשלו ונתפסו לדרך זאת — זח־אי מתוך כוונה סובה ולשם מטרה רצויה — אץ זה אלא מעשה־שטן להחטיאנו

ולהכשילנו.

באותו ענין כותב מר שרגאי אף הוא מראשי ״הפועל המזרחי׳ ו

אץ -קה היסודי עסק פרסי של חברה פרטית, שמענישים אותה על שהיא משרכת דרכיי- «קמ היסוד• היא קרן האומה, הנותנת אפשרות ליהודס להיקלט באת,

59

ליהודים פונים ורעיס כאחד׳ לבני האומה כמות שהם. ואין זכות ורשות להעניש את האימה, לשלול ממנה את האפשרות לקליטת בניה בתוכה. אף אם ההסתדרות הגיורת

המדינה בדרך, גשרבת דרכיה מבחינה דתית.

לא כן נהג ״הפועל המזרחי- כאשר ראה את חלקו בהתישבות מקופח. ב״נתיבה׳ בטאונו של ״הפועל המזרחי״, אשר מר שרגאי ומר ברנשטין הנ״ל היו

מראשי עורכי׳ כותב א. בר נחמני(״נתיבה״ י״ח־י״ט תרצ״ב):

ומובן שבמצב כה סרגי עלינו להוציא את והמסקנות המתאימות. .קרן היסוד״ חדלה להיות מהיום בעבורנו היסוד של בנין ארץ־ישראל, כי אם של חלק ידוע ותו לא. מהיום והלאה אין באפשרותנו לתת את• ידינו לקרן זו׳ וכל יהודי חרד וכל ציוני נאמן וישר אסור להם מה־ום והלאה לשמש אסקופא נדרסת בידי מתעללים ברגשות אלפים מהנוער החרדי שביהדות. אף פרוסה אסור לה להנתן לאותה הקרן, שהיא משמשת

בשביל חלק מהעם ולא בשביל בנין העם, עד שתתמלאנה דרישותינו.

ד.ת»קשות גלויה זו לא תמחק כל כך מהר מתולדות — בנין הארץ. גקמת ההיסטוריה כבו תמצא פתרון של ספוק...

לא היתה זו משאלתו הפרטית של בעל המאמר. ״הפועל המזרחי׳ פרסם באופן רשמי חוזר אל כל היהודים הדתיים בחו״ל להחרים את הקרנות הציוניות. דרך זו לא רק שלא היתד. ״רעד, ומזיקה״, אלא שהיתה יעילה מאד והודות לה זכה

״הפועל המזרחי״ להתישבותו.

החרם, שהכריזו רבני חו״ל, פעל אף הוא את פעולתו ויתכן, כי לולא ההכחשוח ששלח ״המזרחי״ לחו״ל ולולא הלחץ שלחץ על הרבנות הראשית עד שנאלצה לבקש את רבני חו״ל לבטל את החרם, כי עתה הי׳ אולי גורם לנצחון דרישותיי של היהדות החרדית. הרה״ג טולידנו אמר בשיחתו שנתפרסמה ב.ידיעות האחרונות׳

הנ״ל! זו היתה הפעם הראשוגה, שהסוכנות היהודית פנתה אל הרבנות הראשית לארץ ישראל בבקשה שתביע גם הי* את חוות דעתה בשאלה חמורה זו. וזאת רק לאחד

הלחץ מצד רבני לונדון.

בישיבת הועד מראשי של ״המזרחי׳ פתח הרב פישמן במלחמתו נגד הדהיג הרצוג. ״המשקיף׳ מיום כ״ב אייר מוסר»

תביעה שהרב הראשי לא״י חייב להיות ציוני השמיע הרב פישמן במושב הועד הראשי של המזרחי שהתכנס אור ליום אתמול. הרב פישמן האשים את הרב הרצוג שהוא אשם בקלחת שנוצרה סביב ילדי טהראן ושהוא תמך בתביעותיהם של אנשי ד״אגודה*. דבריו של הרב פישמן עוררו סערה והנואם עמד על דעתו, כי על הרב הראשי לפרסם חידת דעת בוזדזן ביחס לעמדתו לציונות וכן לכל שערורית ילדי טיהראן או שעליו

להתפטר• צייץ בין השאר באותה ישיבה. כי הרב הראשי נבחר רק ל־3 שנים וכי כתום

תקופה זו יכול הישוב •לערוך רביזיה בבחירתו. המושב נמשך עד שעה מאוחרת וניסוח ההחלטות נמסר למרכז.

60

למדות התקפה זו נגד הדה״ג הרצוג מוסר .הצופה״ מיום כ״ב אייד»ן למסור לידי הרב פישמן את בירור כל ד.עניז• מ בקשר לכל המגב שנתהווה ה הרב פישמז דרש החלסד, ברורה של הוועד הראשי שתייפה את כוחו לפעול נענין זד.. הוא יעמוד על הדרישה להכניס אחד מ.המזרחי* לעבודה בלשכת עליית הנוער המסדרת

בפועל את כל הענייניפ. היעד הדאשי מקבל בסיפוק את החלטת הנהלת הסוכנות למסור את הבירור וההכרעה ביחס לכל המקרים הנזכרים לנציג המזרחי בהנהלת הסוכנות׳ הרב י. ל. פישמן.

ומביע את משאלה י שדבר זה יוצא לפועל בהקדם.

מצויד גיפוי ם? מהועד הראשי של תנועת ״המזרחי״ נגש הרב פישמן לפעולה• ראשית מעשהו היי לשלוח מברקים לחו״ל. המכחישים את תוכן מברקיו של הרה״ג הרצוג וכל גדולי התודה שבארץ. בין השאר הוא מציץ במברקיו׳ כי מלבד ה*דים שנמסרו ל״מזדחי״. נשלחו עוד ,שבעים ילדים למקומות דתיים אחרים דהיינו! ״אגודה״. ,אהבה״ ו״בית יהושע״. (ב״במשלד״ כ״ג אייר) את שני המוסדות׳ שגם הגב׳ סולד סרבה להעריכם כדתיים זש.1המזחזי״ מחה בתחילה נגד שליחת הילדים הדתיים לשם (דאה בפרק ר,ז׳). היא מונה בנשימה אחת עם מוסדות אגו״י, למען הסעות את דעת הקהל בחו״ל וליצור את הרושם, כאילו רוב הילדים נמסרו לחניד

דתי. לאחר שהרה״ג הרצוג סרב לפנות אל רבני אנגלי׳ ולבקש מהם להסיר את החרס מ״קוץ היסוד״, כנס הרב פישמן את זזעתוגאים למסיבה מוקדשת לענין ילדי סיהדן וחנה כמה משפטים אופיינים מתוך הרצאתו : ״הבוקר״ מיום כ״ז אייר מוסר

בדו״ח במסיבת עתונאים זו. בדברו על המוימ עם .הדג הרצוג, השתמש הרב פישמז בכמה כיסויים מעליבים כלפי הרב הראשי. הוא אף הודיע, ®התנגד בזמנו לבחירתו כרב ראשי: .אני רונה רב לתורה. אמר. ולא לאנגלית*. לדעתי, הרב הראשי.אינו *יוני ומושפע יותר מדי על עי האגודד.״. אש וגפרית המסיר הנואם ?ל ראש האגודה: .לו הייתי שואל את הרבנים

ת ישראל*. א p עלא הייתי בא ל m אני מצדי לא הייתי נותן ילד־ם לא ל.השומר הצעיד״ ולא ל-אגודה״. עצם מתן הילדים לחנוך ד-אגודה* עיי הסוכנות גא משום ש.הסוכנות חסרה שכל ישר״. אני

מאשים גם את ה-מזרזזי״ בזה, שהוא שואף יותר מדי למצוא חן בעיני ה-אגודה״.

״המשקיף״ מיום כ״ז אייר מוסר: בדברו על אישיותו של הדג הראשי לא״י הרב הרצוג הודיע הגואס בין השאר שהוא התנגד בשעתו למועמדתו של הרב הרצוג בתור רב ראשי. הוא אמנם יהודי סוב אבל זזמרונו הוא שהוא .אוהב את כולם*. לשאלה שניה׳ האם סבור הרב פישמן שהחינוך הניתן ע״י .השומר הצעיר* הוא פחות אנסי־ציוני מאשר הויינוף הניתן ע״י -אגודת ישראל״. והאט אין הוא יודע שכל המחלוקת נאה בגלל זה ש-המזרחי״ סוחר בנפשות הילדים — באשר כתנועה דתית אסור היה ל-מזרחי״ להסכים שאפילו ילד אחד יקבל

חינוך אנטי־ציוני — לא נתן הרב פישמן תשובה מספקת.

״דבר* מיום כ״ז אייר מוסר בשמו של הרב פישמן! סלע המחלוקת היו 95 הילוים הנותרים, שהועדה. ובראשה מרת סולו. מצאון ן ,ן,^״. ז ו ש אחר חקירה ודרישה יסודית שהם מנתים בלתי דתיים ושנשלחו ןל י

61

למקומות קליסד. של .חפשים- מסביב לילדים אלה התעוררו השמועות והבדותות והימצאו הדיבות. ומפני שהסוכנות לא רצתה לשלוח ילדים אלה לחינוך שהוא בניגוד לר1ון הוריהם — נשלחו טלגרמות בחתימת הרב הרצוג, לרבנים ולראשי הקהלות באנגליה,

אמריקה ודרום אפריקה להחריש את הקרנות הגיוניות

לא השתתפתי בשום ישיבה בעניני ילדי טהראן. והנה מטלפנים אלי ממשרד הרב הרצוג ומזמינים אותי לישיבה של הרבנים עם חברים מהנהלת הסוכנות. נגשתי, הרב הרצוג נכנס לישיבה יחד עם הרב לוין והד״ר ברוייר מראשי ויאגוד r״. אני חושב שרב ראשי צריך שיהא לו רגש הכבוד לא להכנס יחד עם אנשיס ה&וסלים את שהוא

מכשיר ומכשירים את שהוא פוסל.

רבנים נמצאים בכנסת ישראל וחותרים תחתיה. רבנים אלד. ודומיהם, במקום להכות על־חטא על שבאשמתם ובחרחיריהם נגד הציונות בגולה מנעו לפחות עלייתם של מאה אלף יהודים. אמם מתביישים לחתור כאן תחת יסודות הציונות. הן על

אפס ועל חמתם נבנתה הארץ. בזכות מי יושבים הם כאן ז

t ״היסוד״ מיום ד׳ סיון מוסד מדבריו של הרב פישמן

גם במעמד זה, לא המדכא ביותר הוא — לדעתנו — הדברים כשלעצמם שנאמרו ע״י הנואם, אלא הטון הלגלגני שפעם בהם. ביטול כלפי הרבנים׳ נימה של אירוניה

וסרקזם מר בנוגע לאופני הפעולה של גדולי התורה — זה הוא הטון הקובע בדבריו.

,אמרות קולעות• כגון: לו הייתי שונא ציון, נחשבתי לגאון וצדיק. גדולים וטובים מכיוון שנתפסו לציונות, פרחה צדקתם וגאונותם.״ וכו׳ ״פנינים• כאלה גתקבלו מתוך

רעם של... צחוק:

כדברו על המחאות שהגיעו מאמריקה הדגיש שאינו מתפעל מחן כלל וכלל, וכי רבני אמריקה ילמדו אותנו פרק מוסר והדרכה ז והוסיף: ,בשהותי באמריקה הצעתי לאגודת הרבנים שהיא לא תכנס בתחום פעולתו של .המזרחי״, אלא יעסקו בשטחי עבודה אחרים. ומהו תחום פעולתו של המזרחי׳ רק שלשה דברים: עם ישראל׳ תורת

ישראל ואp ישראל, והשאר אני משאיר לרבני אמריקה״.

אחרי שובו של ד״חפץ חיים״ מה,כנ0יה הגדולה״ בוינה, נפגש אתו הרב פישמן ואמר לו ,אחרי שכב׳ שמע שם לשון הרע(?) מחויב הוא עכשיו לשרוף את ספרו

.שמירת הלשון״...

התפרצותו המעליבה של הרב פישמן עוררה את מחאת הצבור והעתונותתב: גם הבלתי־דתית. .המשקיף״ מיום ג׳ סיון כו

גם לאחר שנתפרסמו פרמי המסיבה של העתוגאים עם הרב פ יש מ ן בעגין ילדי טיהרן לא מובן עדיין למה הוטל תפקיד זה דוקא עליו, לאחר שהוא כמעט לא טפל בבעיה זו ורק הסתכל בה כיהודי סתם. כנראה שההסבף1, מונחת בשטח אחר לגמרי: הרב פישמן נבחר לשליחות זו, כדי לנגח אח כבוד הרב הראשי רא-י הרצוג, לשם ,השפעה חנוכית• חוקה יותר ובכדי שהנאתו של .השלישי הצוחק• תהיה שלמה. לא לשם הגנה על הרב הראשי נאמרים דברים, כי אם להגנת כבודנו כולנו, ולהגנת רגש הכבוד וההדר של בנינו ובנותינו. את כל אלד, ראינו בסכנה לאור נאומו של הרב פישמן. כרגע אינה מענינת אותנו העובדה שהרב פישמן התנגד בזמנו לבחירתו של הרב הרצוג. המלים שהוא השמיע, והצורה שבה הן נאמרו, פגעו קשה בכולנו,

62

בעיקר משום שאנו מעונינים בשמירת כבוד הרבנות ורבנ־נו. וחישבנו שהרב סישמן היה חייב להזכיר כי •רב שמחל על כבודו׳ אין כבודו מחול״. ואס כי אץ אנו מפלגה או תנועה דתית במהותה, הרינו חושבים שכבוד הרב הראשי של ארץ ישראל אינו גחלת

המזרחי ואגודת ישראל בלבד, כי אם גחלת כל יהודי שלם• אנו מניחים שיכולים להיות חלוקי דעות — ואפילו חריפים — בץ הרב הרגוג והרב פישמן. ואולם בצורת ההתקפה שקבלו הדברים בפי 'הרב פישמן במסיבת העתונאיס האחרונה הננו רואים סכנה לשריד ההשפעה של הרבנות על חיינו. ומשום שאיין אגו מסכימים להכניס את הרבנות במסגרת מפלגתית"כל שהיא, ומשום שמכירים אנו בה מוסד לאומי כללי׳ שלא פעם ידע להתעלות ברגעים קשים לאומה ועתידה לגובה שלא התרוממו עדיין מוסדותינו האחרים, הננו מוכרחים למחות על גורת הדברים • ותוכן הדברים. שנאמרו על יד מנהיג המזרחי וחבר הסוכנות היהודית כי׳ כאמור, פבוד כולנו הוא זה ועל כבוד הגבור, הישוב ,העם, אין אנו ואין הגבור עגמר

יכול למחול.

במאמר ״רבם דקרו״ כותב מר אביבי ב״הבוקר״ מיום ה׳ סיון!

מה שהבינותי אני מדברי הרב המזרחי ומהתקפתו על הרב הראשי במסיבת עתונאים, הרי זהו כי הרב הראשי זר הוא לגמרי בכל שבילי ונפתולי .המזרחי״ ו.ד.אגודהי, ואיננו יודע כי בץ שתי הקדושות האלה יש קדושה שלישית: כספי הקרנות. ואמנם׳ איש שלא ירד לתוך תוכה של הפוליטיקה ה.מזרחיח״, קשה לו להנחין בץ

תכלת .המזרחי• לקלא־אילן של ה-אגודה-. חברי הסוכנות שלנו רואים את עגמם כחברי ממשלה בדרך! ולא רק ממשלה. כי אם ממשלה ביורוקרטית בדרך! ולא רק ממשלה ביורוקרטית, כי אם גם ממשלה טוטליטרית בדרך. וכל התערבות של איש זר לקבוגתם. כל מחשבה, כל דעה כל מלה

של איש חפשי, נראית להם בחתירה, או בחתירה תחת הישוב כמו שהם אומרים. כיוגא בזה חושב אני כי הקרנים שלקח לו הרב פישמן לנגח בהס את הרב הראשי׳ הן לא בכוח־התורה, כי אם בכוחה של הסוכנות, כלומר בכוח פוליטי העומד מעל להישוב, מעל לעניני האמונה והתורה !• כח האחראי רק בפני עגמו׳ השולט מעצמו והעומד למעלה מכל דעת־הקהל בארץ. רק אימה אחת יש על ארי־יהודה זה, אימת

היתוש של הקרנות הלאומיות.

ב״הזמן׳ מיום כ״ט אייר כותב מר בן־ציון כץ!

הוא חרג מחוג ההרגאה וסיפר דברים העלולים להרגיז את הרוחות ולהגדיל את המחלוקת לא לשם שנדם. ביחוד עשה הנאום רושם קשה כשריח של דברים אישיים

היה נודף ממנו. בכלל נראה היה הדבר כי לא לשלום בישוב היו הנאום והוויס־חיס מכוונים

אלא להגדל מחלוקת בישראל. בהרגאה זו לפני עתונאים •לא היה מקום ורשות לפגוע בכבוד הרב הרגוג.

ב״המשקיף״ מיום ז׳ סיון כותב מר אמיתי במאמרו t .שערורית הרבנים״« לעומת הרב הרגוג התובע מרובה. תובעים אנשי .המזרחי• מעט שבמעט. הס מוז תרים על התביעה לאידיאל דתי ורוחני חמורת יגיאת ידי חובה כלפי כמה מגורות

63

הפולחן. הם מוותרים על העיקר תמורת הבלתי חשוב. שיטתם היא שיטת החליפין. מחליפים את התביעה לאידיאל ב״עמדות״ ולעתים קרובות מאד בכספים. בתקציב. זאת ״דא מפלגה נמוכת קומה, הנמצאת במזל של ירידה והאכולה מדנים מבפנים. היא אוכלת את טירות שיטתה. מפלגה הדוגלת בדת חייבת לוותר, אולם ויתור זה חייב לנגוע אך ורק לפרטים ולא לעיקר« ואילו המזרחי אינם עוסקים בחול לשם קודש׳ אלא בקודש

לשם חול.

מועצת הרבנות הראשית פרסמה את המחאה הבאה: מועצת הרבנות הראשית לא״י בישיבתה המורחבת בנשיאות הרב הראשי לא״י וראשל״צ מרן הגרב״צ עוזיאל׳ דנה בדבר התנטליייה חבר ידוע של הסוכנות כלפי

אישיותו הדגולה של הרב הראשי לא״י מרן הגרי-א הרצוג בקשר לעמדה בענק ילדי | טהיראן.

התנפלויות אלו זיעזעו עד היסוד את לב כל חרד לכבוד התורה ולנושא דגלה בקודש.

המועצה כולה,* בראותה בכל זה תוצאה ישירה ובולטת לעין כל מיההקרבת שבה בחר מרן הרב הראשי והשליך נפשו מנגד בענין כאוב יהי מצאה שאין בכוחם של דברי בלע לפגוע כל שהוא בכבודו ובשמו הטוב ההולך לפני!) מסוף העולם ועד סופו כשר התורה והיראה, בגאונות המפליאה ובצדקתו הכ0ה הקודמת לחכמתו« ולפיכך אין מקום בזה להגבה אחרת מאשר לעודד את רוחו של רבינו הגדול ולומר לו:

חזק ואמץ!

״היסוד* מיום מיו סיון מודיע על אודות מברק: מ״אגודת !הרבנים• באמריקה להסוכנות היהודית, חתום ע-י הנשיאים, הרבנים, רוזנברג׳ סילבר ולבנטל: אנו לא מכירים ברב פישמן, כאבטוריטה בענץ חנוך דתי לילדי פליטים, ואנו דורשים בכל תוקף חנוך דתי לכל הילדים לטי הוראות הרבנות

הראשית באיי.

״הבוקר׳ מיום ז׳ סיון מודיע:

במשך הימים האחרונים קיבל הרב הרצוג כמה מאות מברקים מנקודות שונות בארץ ואישים שודם. שולחי המברקים מעודדים את הרב הראשי להלחם לחינוך הדתי.

ומשלחת של הצי ח בקתה את הרב הרצוג ואמצה את ימו למלחמה לחינוך מסורתי.

״המזרחי׳ הי׳ היחידי שלא גינה את התנהגות גצינו הרב פישמן וככה נהג גם בטאונו ״הצופה׳. ואמנם חתירות ״המזרחי׳ תחת דרישות היהדות החרדית ועמדתו של הרהיג הרצוג. זכו להצלחה חלקית. הרהיג הרצוג שהגין כל הזמןי בתוקף ובעת רוח על תביעות היהדות החרדית לא יכול לעמוד בפנ ההתקפות והלחץ, ונכנע. במברק ביקש מרבני אנגלי׳ להסיר .את החרם מעל הקרנות, למרות שהסוכנות לא ספקה בשום פנים את דרישות היהדות החרדית שגם הרהיג הרצוג הזדהה אתן. הסוכנות לא התחיבה לתקן את המעוות, שנעשה לגבי ילדי טיהראן בעבר וגם לגבי העתיד ותרה בדברים פחותי ערך כפי שמודיע

״י׳ארץ״ מיום כ״ז אייר:

מחנות המעבר של הילדים שיגיעו לארזרישראל מן הגולה לא יארכו אלא כסה ימים (לפי הצעה אחת עד עשרה ימים בלבד) ולא שבועות כמו שהיוד, המקרה עם

64

ילדי סיהרן. יבוטלו כל הסיורים במשקים. שנהגו ט־,ם בתחילה. יוכנס מפקח דתי מיוחד. החלטה זו. נתקבלה בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית שהיתה ביום א׳ בירושלים.

ההגעה בי8י. מגד הרב פישמאן ונתקבלה סד. אחד.

ז. א. ההגדרה העצמית לילדים בגיל למעלה מ־14 השאר כתקפה. מחנות

המעבר המעורבים עם מדריכים בלתי דתיים ומעוט פעוט של מדריכים דתיים

.ישארו גם להבא. אין שום התחייבות. שלא ישלחו שוב הפעם ילדים קטנים בני

הורים חרדים עם אחיהם הגדולים מהם, שיבחרו במוסדות חנוך בלתי דתיים.

יש הבטחה לבטל את הטיולים, אבל אין שום התחייבות לבטל את צורות התעמולה

וההשפעה האחרות. הסכימו להכניס פקיד נוסף מ״המזרחי״ ללשכת עלית הנוער,

אבל אין שום התחייבות למסור את העניז לסמכות הרבנות. קצורו של דבר, הסוכנות

אינה מבטיחה אפילו- לתקן תקון יסודי או עקרוני לא לגבי העבר ולא ביחס להבא.

כמובן שההחלטות הנ״ל של הסוכנות השביעו לגמרי את רצונו של ״המזרחי״, ביחוד מכיון שנציגו הרב פישמן הציען. ,הצופה״ כ׳׳ח אייר מביע במאמר ראשי

,תקון הקלקלה״ את ספוקו המלא:

עם זד״ דומה, הגיעה הפרשת העגומה והכאובה לידי סיומה. ואם יהי הרגון הטוב מצדדים שונים, כאשר לא היה עד עכשיו, יהא זה סיום טוב ומשביע־רגון ואף

התחלה טובה לקראת הבאות.

ל א ר ש י ־ ת ד ו ג א ה ב מ ח ל מ ה בספרו ,היסודות האידואולוגים של .המזרחי״ כותב הרב עמיאל:

דא עקא שאצל רבים ממחננו נשתרשה הכרה מוטעת, כאילו כל .המדחחי• לא בא לעולם, אלא בשביל להלחם באגודה ומלחמת מגור, זו נעשתה לא רק אמצעי, אלא

מעין תכלית בפני עגמה, שמשתמשים בה בכל עת ובכל שעת.

לפני ארבע שנים, כשהאגודה גלתה את דעתה שחפצה ליהכנס גם היא בהסוכנות .היהודית, אלא בתנאי שהחנון• הכללי לא יכנס תחת חסותה של הסוכנות, היינו גריכים לתמוך את הדרישה הזאת בשתי ידים, כי הרי בשביל כך נוצרנו מתחילה ולבסוף כשהיינו יכולים להכריע בדה ולמשוך את ד״אגודה* בעבודת הבנין של א״י. הלכנו

בזד, יד ביד עם החפשיס׳ כדי להוציא את ה״אגודה* מן הכלל.

המלחמה ב״אגודה״ היתד. למורה דרך ל״המזרחי״ גם בענין הילדים מטיחה. ידעו מנהיגי ,המזרחי״, כי שבירת החזית הדתית האחידה, תעלה לה ליהדות החרדית במאות נפשות של הילדים ובכל זאת נוח הי׳ להם להפקיר את הילדים האלה לעזיבת התורה מחשש פן ימסרו לחנוך אגו״י ולישיבות. הרב פישמן הכרה בת״א במעמד הרה״ג הרצוג, כי מעדיף הוא את חנוך ,השומר הצעיר״. השלם מבחינה לאומית, על פני חנוך אגו״י. הפגום מבחינה אנושית ולאומית. בהסתה שהתנהלה בעתונות נגד אגו״י בענין ילדי טיהרן, לקחה העתונות של ,המזרחי״

65

תב חלק בראש, היא ראתה את השעה כשרה לחסל כוחה של אגו״י ב״במשור* כו הרב הורביץ (ב׳ אייר)!

עם פרוץ המלחמה ובבוא השואה על ראשי היהודים בפולין, ששמה גם קץ לתנועת ד,.אגודה׳ (בפולין היתד. נקודת האחיזה היחידה של מפלגה זו)... ו,מזרחי

שכח את תלונותיו על ראשי ה״אגודה• הפולנית. שבאו לכאן כפליטי המלחמה ולא | הוכיחום על פניהם, כי הם נושאים בחלק האשמה של גודל האסון על עכבם *לפים |

ורבבות מעלות ארצה בזמן שהיו האפשרויות והנכונות לכל. על ומזרחי ועל מוסדות הישוב בכלל לראות את הענינים באורם הנכון. עדיין קט0ה היא אמנם קבוצה זו ומצומצמת השפעתה, אולם נסתרים דרכי השקר י,ד,הגזמה ולא קשה יהיה לה-אגודה* לרכז מסביב לדגלה את האלמנטים הנרגנים והבלתי מאורגנים בישוב, הנותנים בקלות

אמונם לשמועות מופרזות ולדברי־בקורת קצוניים. אדרבא, כל עוד בריר, זו היא י בחתול־ה והיא צועדת צעדיה הראשונים ניתן עדיין לקצץ את כנפזז הזורעות שנאה

ואיבה. אם נזלזל בדבר ונמנע ממעשים יתכן שנאחר את המועד.

אנו מצווים ללחום עם .האגודה-, המעמסה העיקרית במלחמה זו תפול על שכמו של .המזרחי״• אולם יעמדו נא לרשותו כל כוחותיי של התנועה הציונית, כי

זו !היא מלחמה ציונית לאומית כללית.

! במאמר מערכת כותב מר ל. ב״הצופה* מיום י״ח אדר א׳

ויש סיעות וכיתות, שאין רישומן ניכר ביישוב, שמעולם לא פעלו שום פעולה קונסטרוקטיבית, לא עשו שום מעשה של בניין ויישוב, שמצאו עכשיו בקעה להתגדר בה ולהתגדל בה. רוצות הן להיבנות מחורבנם של היתומים. מחורבנה של האומה. על גבן החרוש של היתומים האומללים חורשים ראשי הכיתות והסיעות הללו את חרישם הראשון בעסקנות ציבורית כדי לזרוע ולמצוא מאה שערים ב,מאה שערים*...

: ובמאמר מערכת ב״הצופה׳ מיום ג׳ אדר ב׳ כותב אותו מר ל.

ושוכחים ומשכיחים ש.האגודה* לא עסקה מימי׳ בגדול נוער ובחנוכו. שאין לה רקום מתאים ואוידה מתאימה לגדולו ולחנוכו של נוער.

: תב ו ״במשור״ מיום ב׳ אייר כ

נך רואה המזרחי ב,.אגודה* ובנוהים אחר והשקפתה הקטועה. שכבר באד, לידי בטיי גלוי בכו״כ הרצאות ומאמרים אידיאולוגיים זביחוד במעשה יום יום׳ אנשים שסרו מררך היהדות השלמה לא פחות מאשר הציוניים החפשיים. פורקי עול התורה ומציזתיד-

: י ו ב״במשור• מיום כ״א סידן כותב הרב יעקב ל

ידוע לנו כי בשנים האחרונות עלו לארץ גב הרבה אנטי־ציונים וביניהם גם • גדולי תירה אשי בישבב בגולה נלחמו בנו, ורק מאימתם של הנאצים ימ״ש באו אליני, וחושבני שהרבה מהדם הנשפך כעת בעמנו׳ גם הם אשמים ביה, ועתה הס משתדלים בכל כוחם ומרצם להכניס ולהגדיל פרוד ופילוג בין היהדות החרדית כמו

•גע״.•־ בגולה, יאגו מחשים ואין אנו נלחמים נגד מזימותיהם.

אין אלו אלא דוגמאות בודדות מאלפות מבין מאות אחרות. מרוח השנאה שהיתה :סוכה על העתונות של ,המזרחי״ במשך כל תקופת הפולמוס סביב ילדי

6 6

טיהרן. אף אחד מהעתונים הבלתי דתיים לא העיז לכתוב בצורה כזו על אודות אגו״י. אופינית ביותר הרשימה, שנתפרסמה על העמוד הראשון של ״הצופה״ מיום

ייג ניסן, לאחר שנודעו פרטי החלוקה של הילדים:

כן נהגה הנהלה זו אף ®•חס ל«אגודת ישראלי, שנמסרו ילדים לרשותה לא בלבד לסי מוצאם מבית •הוריהם׳ אלא לסי קו פוליסי־מפלגתי.

משמע, שעינו של ,המזרחי״ היתד. צרה במספר של שלשים ילדים שמסרו לאגו״י וראה את המספר במוגזם, לגבי מוצאם מבית הוריהם.

כי המזרחי בתפקידם מדרי מדריכי ״המזרחי״, שעבדו במחנות המעבר, מלבד יחידים יוצאים מן הכלל, היו חדורים אותה משטמה עוורת לאגו״י שעתונות וראשי ״המזרחי״ גילוה ברבים ובסתר. לא דיים שנתנו יד לכל המדריכים הבלי דתיים במלחמתם נגד מדריכי אגו״י. אלא שהם נטלו על עצמם את התפקיד להסית את הילדים באגו״י ולעולל עלי׳ ועל מוסדותי׳ עלילות שוא. זו היתד. מעין חלוקת עבודה בין כל המדריכים. הבלתי דתיים היו מסירים את לב הילדים מהדת, ומדריכי ״המזרחי״ היו מסירים את לב הילדים מאגו״י ומהישיבות. הילדים התמימים, בראותם לפניהם מדריך דתי, נתנו אמון בדבריו ואגויי נדמה להם כמפלצת, אשר כל הנוהים אחרי׳, עולם חשך בעדם והישיבות כמקלט למבלי עולם, בטלנים ועצלנים. המדריך האגודאי, שעמד בכל מחנה יחידי, מול עשרות מדריכים ומטפלים בלתי דתיים, קוד. למצוא במדריך ״המזרחי״ חבר לפעולה ולעבודי. ומה רבה היתד. אכזבתו, כאשר הלה

נתגלה כמתנגדו הקצוגי ביותר.

מר פנחס ביברפלד, מדריך מטעם אגו״י במקור. ישראל, מוסר! המדריך מטעם ״המזרחי״ — חנוך וקבוצת הנערים מעלית הנוער של ״המזרחי״ המתחנכים במקוד. ישראל, הצטיינו במיוחד ב״קבלת פנים החמה״ שהיו עורכים במקור. ישראל המדריכים הבלתי דתיים לתלמידי מוסדות החנוך האגודאיים או לתלמידות ״בית

יעקב״׳ שהיו באים לבקר את ילדי טיהרן• לא נמנעו אפילו מהכות את המבקרים.

הנער נפתלי גוטמן, שנמצא במחנה במקור. ישראל מוסר, כי המדריך של •״המזרחי״ (חנוך הג״ל) הסביר לו כי בעצם אגו״י אשמר, במות הוריו, באשד היא

היא שמנעה את עלייתם ארצה.

גב׳ דבורה שדלצקי, מדריכה מטעם אגו״י במתנה במגדיאל, מוסרת t עם התחלת המחנה פנתה בנוכחותו של הרב פלונצ׳יק ממישניץ אל מדריך ״המזרחי״, מר יעקב קלוסקי מטירת צבי והציעה לו שתוף פעולה. בקשה ממנו שלא ישפיע על הילדים הרוצים ללכת לאגו״י והיא תעזור לו בעבודתו בין הילדים הנתוניםר קלוסקי דחה את ההצעה הזו בהחלט, באמרו כי הוא להשפעות בלתי דתיות. מ מתנגד באופן עקרוני לחנוך אגו״י. המדריך הזד״ כוון את כל תשומת לבו לילדים שרצו להצטרף לאגו״י. את זה נצלו המדריכים האחרים והצליחו להעביר לקבוצי

השמאל כמה ילדים שגטו מקודם ל״מזרחי״.

הנער אברהם פרנקל מילדי טיהרן שהי׳ במגדיאל, מוסר. כי המדריך קלוסקי הגיל דבר לפני הילדים סרה בבני הישיבה, שאינם אלא בטלנים האוכלים לחם

67

. ת הוריו׳ כי באשמתה לא עלו ארצה ו מ י אגו״י חייבת ב ד •הורביץ אמר׳ כ ל י חסד. לם י נ ו צי השמאל הב ר בקבו ח ב י ך אמר, כי אם לא ילך ל״מזרחי״ מוטב ש ד הו ל י ל! ר ס ו ג מ ר ב ג ט ו י ר כ ד ר ר מ ם. מ י ת בטלנ ל ד ג מ ת אגו״י, ה ו ד ס ו מ ת הארץ. משילך ל את יעקב״ לשעבר, מבאי י ב ת ״ ו ד י מ ל ת ת לדו י פגש בשלש י ת וער ד ק מכפר נ לא״רחוג ר ב נ ט ו ר ר . מ סקי הנ״ל, נמצא בחברתן ר קלו ם מ טיהרן׳ הנמצאות היום ביגור, גי ת ד ד ס ו מ ה ל נ ר ו ב ע ת ר ו ו ג ת י ה א נ ב י ז ע ת ר על לבן ש ב ד ר ו ס ו ת מ לדו י הטיף ל

ת ו ד ל י תו ל ו בפנ ורע שנאה ליהודים ו ה הוא ז מ סקי והוכיחו, ל ד קלו ב מ ר ע ת כאן הי הארץ נ ן בו ן היום בי ״י ו ת אל אג כ ל טב לכן להשאר ביגור, מאשר ל : מו ר מ א

. חלקכן

ם י ל ב ק ת , היו מ ״ פ ב ר ש ב ע מ ה ה : במחנ ר ס ו ה מ ו ק ת ־ ח ת פ הרב זאב אידלמן מך י ר ד ם. מ י ם ובאבנ י פ ו ר ח ת הילדים ב ר א ק ב רי הישיבה שבאו ל י בחו ת פנ אבה רי הישי ת בחו ב א י משדה אליהו שנמצא שם, אף הוא העלי פתל ר נ ״המזרחי״ מוהג היי ך הנ״ל נ י הילדים. המדרי נ ל זה נעשה לעי ם, עצלים• כ י : בטלנ ם י ר א ו ת בם ישנים שם על הרצפה, י ר ו ח ב ת, כאילו ה ב בישיבו צ מ ת ה ם א לדי י ר ל י ב ס ה ללם. ם בשבי ח די ל ת פרו ת ואוספו ו ב ו ח ר ת ב ו ב ב ו ת ס ו י נ מ ח ת, ונשים ר הם — סחבו די בגא פ ל ת א י ב ך יהושע מ י ר ד מ , מיד הגיעו לשם ה בה כמעט כל הילדים באו למסיר למחנה. משגיח הישיבה, הרה״ג ו ם לחז לדי ך הנ״ל מטעם ״המזרחי״, וצוו לי והמדרים לשולחן כי ת שני המדרי ר׳ אבא גרוסברד, שאף הוא השתתף במסיבה, הזמין אי ר ת הילדים״ קראו• בחו ם א ת ב נ ג , ״ ם לא שעו לבקשתו כי ים. המדרי ר להם פנ הסבי ום י נ ו ל ארג ים ש נ עדו י מו נ גרע חלקה של הישיבה מכל מי ה י מ הישיבה שאלו, לה להם. תנ בה לא נ ל תשו ב . א ב בערב ר ם נשלחים אליהם מדי ע לדי שונים. אשר היכים. ם על שני המדרי י רו אבנ ים המטי גז ת הילדים הוציאו בכח. הילדים המרו אי ד י מ ל ת הערב ביחד עם ת לו א בי ה ו נ ח מ ה חרת מ לדים בשעה מאו ו הי ב נ ף התג ו ס ב ל

ת הרב. י ב הישיבה ב

ת ו ר י ע ת צ י ב ס ל י נ כ ה מה אחרי מו״מ ממושך ל וער הסכי ת הנ ת עלי כ ש לג ג הצי בר נ ז ו ר ר . מ נברג ז וסף רו ר י ת מ ך מטעם אגו״י א ם גם מדרי מזרחי בירושליד י ק פ ת וער דתי ששמש ב ר נ פ כ ר אליעזר שטרן מ ך ״המזרחי״ מ י ת עצמו לפגי מדר או כי ו והודיע ל ס י נ כ ה ד שטרן לא הסכים ל . מ ת 'צעירות מזרחי י ב ב ה ש ז במחנ ל ר מף ת ת ש ה ר אגו״י ל ב ח ת ל ה אחד לא להרשו ט פ ם (גם הוא בתוכם) החלי כי ר המדרי ב חו הנמרצד. ת ש ק ת הנוער, לא הועילה ב ת עלי כ ש יית ל ת הילדים. לא הועילה פנ כ ר ד ה בתה ג או בר נ ז ו ר ר ל מ ב ס בפעם שני׳ ק ות. ג כנ ת הסו ל ה נ ר ה ב ר משה שפירא ח של מלה עם ף פעו ת ש ו ל ה ל ש ם ק נ מ י אם א ף ואמר. כ סי ר שטרן, שהו בה מפי מ תשולה ף פעו ת ש ם ל י ו שבעתי ל זאת יקשה עלי כ ל ב ב ך מטעם ״השומר הצעיר״, א המדרית הנוער. י ל ת ע כ ש ת ל ט ל ח ה ם אגו״י ולכן ד׳חליט שלא להתחשב ב ע ט ך מ עם מדרית ו י ל י י והתוצאות השל ת מזלו. הוא חשב, כ ברג שוב א נ ז ו ר ר ה מ ס י ר שבועיים נ כעבום על דתם, לדי ה י ב ר ים ה נתי ו בי ר י דתיים, שהעבי ת ל ב ם ה כי של השפעת המדריסף ו י נ ת ך ד י ר ד ס מ י נ , להכ ר ב ד ת ב ל ע ו לי ת ן והוא ימצא או ר שטר ת עיני מ פקחו אר מ א ם ו לדי ת הי ס א נ י ן כ ר שטר ם זועמות, מ י נ ל בפ ב ק ת ך המחנה. גם הפעם נ ו ת לר ש א ת נ ברג ש ז ר רו ך ז מ כ מו ל ף אתכם, התסכי ק לחטו י דנ ו ה בא איזה אג נ : ה ם ה לע ב ת שבא, ש מ ו ע ל ת כ ם השלישי ע פ ת ב כ ל ת הנוער, נאלץ ל ת עלי כ ש ך ע״י ל י ר ד מ כ

ן ובוז. קלו

68

ת ו ר י ע ת צ י ב ו ילדי המחכה מ כ ר ע ת טיול, ש ע ש וכח ב ג היי נ ר ב נ ז ו ר ר מר ש דו של ה סו ה מי ב ר ח ה ו ר ו ב ה ש נ ח ת ט א צ מ ת נ ב כ ר ת ה נ ח י ת י ם. ע י רושל רחי בי מז! ם י ד ל י ה ל נ ח ט ת קורהת ה ן הנ״ל א ר ט ד ש י ר ד מ ר ה י ב ס ך ה כ י ו ר ו י פ טי נ ה מו ש מת על ו י ח ם ל י ש ק ב מ ב הישן, ה ם אנשי הישו ושבי ת י ו נ ת שו ו נ ו ה ובשכ ק י ת ע ר ה י ע בי ל ס פ ת ס ך א ע מ ם ל ת כ א ל קה. מ ד העשיר* מאמרי ו ד ה ת , ו ב ד נ ם ל מצפי - ו ת ו ר ר ו נ ש ״ הת נ ב ם גם אצבע ל קפי ו נם נ , ואי ועטשערס) ת פיאותיהם (בנק־קו ל א ס ל ס ל ש ו ר ד מ ת ה י בו ס נ ר פ ת ם האלה י י נ ל ט ב ה י ש ד ה, כ ת הטחנ ם א י ק רי ה ו פי טי נ ד מו ע ש פי לדת. הו המוה ל ט ב ה שנואה עליהם, כי חיי ה ת י ה ה ד ו ב ע על. ה א יצאה לפו ו ל ת ב ש ח . מ ם ת כ א ל מ מורעים ם החורשים, ז צי ו קבו נ ום יש ל ה. הי ה הטחנ ב ר כך ח תר ו ו ם י חי ו ת נ ררו ו והשנ

ה יהודית. נ ח ת ט ב ר ח ה נ ת י א ה ם ל ו ם, הי וקוצרי

ג נ ו ע ת הרשימה , י א ק ס ב ו ק ר ר יצחק ק ם מ ס ר פ ם ב׳ אייר מ ו • מי ר ו ש מ ב ״ בS ״ הרן י טי ד ל ן י ת בי ב ש

הגבעות שבקרבת שכונת תל־ארזה משמשות לבני סביבת כרפ־אברהם כמקום טיול בשבתות.

ואיתרע מזלי. אף שאינני לא מדריך ולא .מסית מוסמך- זכיתי להפגש עם קבוצה מילדי טיהרן. שבאו גם הם בפקוחו ובהשגחתו של מדריך. לטייל במקום זה•

נמשכו השיחות ונמצאתי עומד שוב בקרבתם. ומוז נשבר לבי בקרבי כשראיתי בחור־ילד סיהרני קופץ רוגז כאילו נשכו נחש, כאילו אחזתו עוית וזה המעשה:

במרחק מאתנו נראו שני צעירים ירושלמיים, נושאי פיאות, יושבים בראש גבעה יהם שקועים בשיחה. הטיהרני הלז ב.גיל שלמעלה מ־4ו שנה״ נפגע כל כך ממראה עיניו: צעירים יהודים נושאי פיאות, ומראה זה גרם להתפרצותו. הבחור־ והילד דנן לא יכול היה לשקוט ולהרגע. קפץ מאחד לשני ובשצף קצף הראה על שני

.היהודונים״ האלה׳ המעיזים גם הם לשאוף אויר צח בהרי ירושלים.

לא האמנתי למראה עיני. כעבור זמךמה והבחור הזה עומד לצדי והוסיף להשמיע את צעקותיו נגד שני הצעירים וזיושבים בנעימות׳ במרחק רב מאתנו שבת־אחים

ומשוחחים בינם לבין עצמם׳ פניתי אל הצעקן: — האם הנך מכיר אותם ז

— וועמען ז זיי. די שנארערס׳ וואס פרעסען יענעמס ארבייט! בית המדרש׳ניקס לעדיג־געהער. באנק־קוועטשערס ז!

— מנין לך כל אלה ז נדמה לי שהנך רואה אותם בפעם הראשונה ואני שזה לי כ־20 שנה בקרבתם, בארץ ובירושלים, נדמה לי שאלה י.ם עובדים ישריב החיים מעמלם ויגיע כפיהם. אולי עוסקים הם בשעות הנופש גם בלמודים, ומה בכך אם יש להם פיאות? כדאי לך, לגשת אליהם ולשוחח אתם. מדברים הם .יודיש״ כמוך, אוי שמובטחני

שהם מדברים גם עברית, ואולי גם עברית, יפה, נעימה ומתוקה. — איך צו זיי י צו זיי״ ?

— כן, אליהם ! אחיך הם, ואולי גם קרוביו! וביום ביאך עם כל והפליטים מסיד,רן אלינו שמחו גם הם, ודאי׳ עם כל בני היש •כ והורידו דמעה חמד. ע* שבר בת עמם ועל יסוריכם עד הגיעכם אלינו ועיניכם הרואית כי נעשה כאן מה שהו*.

69

ואולי גם הרבה מאד, למען עתידנו וע™ עמנו ויתכן, שגם אבות אבותיהם עמלו למען ודון וירושלים.

בתי, תלמידה בכוך,. ד. נשתתקה בראותה כל זאת וכך שבנו הביתד. מתוך שתיקה וכאב על חלום בלהות שנראה לנו בהקיץ.

הרי העמידו מדריכים לילדים אלה. מדריכים לסי מפתח מפלגתי, קבוני וארגוני, כמקובל אגלנו.

י ו הילדים מפ ה זו קבל ר ו י כי ת ק ס ב ו ק ר ר ק בודאי לא עלה על דעתו של מך של ״המזרחי״ דזקא. י ר ד מ ה

ה מ ח ל מ ד ב ם האגודאיים, לעמו י כ ת עולם היתד, למדרי פ ק ש נים של ה לא רק בעגים י נ דים של די ם וחמו י ם קל י ר ב ד י ״המזרחי״, אלא אף ב כ ותר עם מדרי ה בי ש קם גרו ל השם שי ם תכופות, מחשש חלו ותרו לעתי ו ו ק ת כי אגו״י ש והלכות. מדרית ו ע קי ד ה חלו א ר מ ל בין הילדים, ל ב ק ת י ם והרושם ש י י ת ד . י ת ל ב ם ה כי ן המדרי בי

. ם י ר י ת ם והללו מ ו הללו אוסרי ל דת, שיהי ם ש י ר ב ד ם דתיים, ב י כ י ר ד בין מ

ה ש ר ! היא ד ת ר ס ו ם אגז״י במגדיאל, מ ע ט ה מ כ י ר ד — מ : י ק צ ל ד ה ש ר ו ב גב׳ דם י ר ח א ם ה כי ם. המדרי פרדי ם נ י ת ב ם ב ת ו ת והילדים ולשכן א ו ד ל י ן ה ד בי להפריד להצעתה. ־בליל ששי ג ר קלוסקי מ״המזרחי״, אף הוא התנ ך מ י ר ד מ , ה גדו התנד זה, משום שד,מדריד ג ת נ ו ח מ ה ל ד י ע מ ׳ ל נגנו במפוחית, קשר, הי ו נשף י כ ר ע

. ת ב ש ת ב חי ת המפו נ י ג נ ד אף הוא ל ק מ״ד,מזרחי״ הנ״ל ר

ימה אל התקי ה במגדי נ ח מ ! ב ר ס ו מר יצחק זיבסקי, מנהל הת״ת במגדיאל, מי סק ו ר קל ת מ . המעיד, שאל א ן ת כל בתי הספר השונים שבשרו ו פ ת ת ש ה גה ב י חגר גה. מ י ת יזמינו לחג מי ת הת״ת המקו ם א ג ה לא דאג לכך ש מ ך ״המזרחי״, ל י ר ד מר הם ש א , ב ת לו כרצוי׳ י א ר ת נ ״ ת די ה ת תלמי ה לו, כי אין השתתפו י ענ ק ס ו ל ק

ת וזה יעשה רושם רע על הילדים. ו ר ע ד עם נ ו ק ר ו בודאי ל סרב י

ת י ב ך יהושע מ י ר ד מ : פעם דרש ה ר ס ו ה מ ו ק ת ־ ח ת פ דלמן מ הרב זאב אית, קו לך לנ : י ו ם ענ4 ל לדי ת הכסא בשבת, הי י ת ב נקו א י ילדים. שי אלפא, משנ, ך יהושע ענה, שהוא עצמו מוכן ללכת, בתנאי . המדרי ת ב ש ת החשמל ב זה שמכבה אך אליהו הסכים, י ר ד מ . ה ה אליהו, ילוד. אותו ד ש י מ ל ת פ ך ״המ:רחי״ נ י ר ד ם מ ג ש

ת הכסא. י ת ב חד נקו א בי ף אליהם ו ר ט צ ה ם ל לדי חו עוד שני י ם הכרי י נ ש ה

ה ש ק ם ב ה פעמי מ : כ ת ר ס ו ם אגו״י בחדרה, מ ע ט ה מ כ י ר ד ה וין, מ ר הגב׳ שך כ ״ ל י ח ר ז מ ה ״ ' ם ע ט ך מ גד המדרי סת, התנ ת הכנ י לה אל ב ם לתפי לדי ת הי ת א ח ק לר ק ב ם ל לדי ת הי י ״השומר הצעיר? א כ י ר ד ל סמך זה יובילו מ ע באמתלא, ש׳ ד״ י מר הצעי ב בקבוץ ״השו ר ע ב ב ר י ע ה בקרו הילדים מד ש ע מ בקבוציהם. ל

בחדרה.

ך : המדרי ת ר ס ו ם אגו״י באחוזה־חיפה, מ ע ט גב׳ שושנה פלדמן׳ מדריכה מת ע פ ש ת הכנסת, מחשש ה י ב ר ב ו ב צ ו ב ל ל פ ת ד לכך, שהילדים י ג נ ת ם ״המזרחי״ ה ע ט מר הזה היו ב ע מ . מכיון שבמחנה ה ת הכנסת) י ת באי ב ע פ ש אנשים מבחוץ. (ז• א. הר ו ב צ ה ב ל י פ ך ת ו ר ע ת ל ר מצוד״ לא היתד. אפשרו ב ה מ ט מ ל ל י ג ם ב לדי ט כל הי ע מ כ

א אמרו כל הזמן ״קדיש״. ם ל לדי הי ה גופו ו נ ח מ ב

70

מר אברהם מוקטובסקי, מדריך מטעם אגו״י בבית החלוצות בירושלים, מוסר: בנוכחות הילדים אמר המדדיך מטעם ״המזרחי״ מד יוסף ויגט ״תודה רבה״ לעוזרת, ששטפה את הרצפה בחדרו בשבת. המדריך הזה הסכים לצאת עם הילדים לטיול ביום ט״ו באדר (יום בו חל פורים בירושלים) , למרות שע״י כך לא היו הילדים שומעים לגמרי את קריאת המגילה, שנקראת בכל הארץ ביום הקודם. המדריך מר וינט סיפר, כי שאל על כך את הרב עחיאל וקבל ממנו התר. המעיד מר מוקוטובסקי חקר אצל הרב עחזיאל והנה נתברר ש.התר כזה לא נתקבל

בכלל מהרב עחיאל.

לבסוף עדות שגבה מר ש. ז. מוזס מהילד יעקב מרדכי קלמן בן 16 שנמסרת בזה •כלשונה:

מסעם הלשכה לעלית נוער סדרו אותי לכפר הנוער הדתי. כשהלכתי לשש מצאתי, שאין זה מקום התנוך שרצו הורי׳ שאתחנך בתלמוד־תורה ובישיבה, ואץ זה לא ת״ת ולא ישיבה, לכן עזבתי את המקוים ועליתי אל גדולי התודה בירושלים ודרשתי

מהם שימסרוני לחנוך חרדי כרצץ הורי ומלאו בקשתי. כשנסעתי אחר כך לכפר הנוער הדתי לקחת את החפצים שלי לא רצו לתת לי את החפצים. אחרי זעקות ובכיות נתנו לי שנים מבגדי ההכרחיים לי ביותר ושאר

החפצים נשארו שם עד היום. כשרציתי לחזור לירושלים וחכיתי למכתב, שאחד הילדים רצה לשלוח על ידי לאחד •החברים שלו בירושלים, ניגש אלי אחד ממדריכי המזרחי ועקד אותי הידים לאחורי והכה אותי באכזריות נוראה ודחפני דחיפות בבטני ובגופי ופצע אותי באיפך אכזרי, ושכבתי אח״כ כנוה ימים חולה בחיפה. שם בדק אותי הרופא דיר גלוסקימוס וקבע אצלי פצעים בגב והאף, בזרוע השמאלית, בגב הגוף ועל הצואר היו לי כאבים גדולים בחזה

ובגב ובפרק העליון של הידים בשעת התנועה• ביחס אכזרי כזה נהגו בי אחרי שנות נדודי מתוק ממשפחתי בגולה שקויתי למצוא

מנוח לי באיי.

הנה העתקה מדויקת מתעודת הרופא: ד-ר רפאל גלוסקינוס, רופא חיפה, התבור 13.

•היום בשעה J130 בצהרים בא הנער יעקב קלמן אצלי. אני בדקתי אותו ומצאתי הפצעים דלהלן:

1) בגב האף העוד נפוח ואדום : 2) בזרועו השמאלית חמש שריטות ו 3) בגב כמה סימנים של מכות, העור אדום ונפוח בחמשה מקומות, בכמה מקומות העור קלוף. על הצואר גם כן מקומות אדומים עם שריטות ומתאונן על כאבים בחזה ובגב ובשעת הנשימה, חויץ מדד. על כאבים בפרק העליון של שתי הידים בשעת התנועה. שום

פגע בעצמות. (—) ד״ר גלוסקינוס, מקום החותם.

לאור העובדות הנ״ל מפתיע לקרוא במאמרו של הרב נויפלד ב״הצופה* מיום כיח ניסן:

חברינו השתדלו ועזרו לא במעט להגדיל את מספרם של מדריכי אגויי.

71

יך סזל המזרחי החנ היהדות החרדית תאה את חנוך ,המזרחי• כחנוך דתי למחצה ולשליש. ־ משום כך היא רואה גם את הילדים. שנמסרו לחנוך מוסדות ,המזרחי׳ כאבודים למחצה ולמעלה מזה לתורה ולמצוותי,. בפרק •הראשון של ספר זה ראינו. כי דעה זו היתד. נחלת היהדות החרדית בפולין. בעצם גם מנהיגי ״המזרחי• הביעו לא

פעם בגלוי את חששותיהם ביחס למצב הדתי הירוד במוסדות ה״מורחי״.

בספרו ״הבעיות הרוחניות שבציונות• כותב הרב מ. א. עמיאל:

בעוד שמנהלי בישיבות מתפלאים שביים של ״המזרחי״ אינם משמשים בתור פרוזדור להישיבות, נתפלא נא על עצמנו גופא, כי הלא עובדא היא, שביים של ״המו׳רחי״ א־נם מגדלים כלל מזרחיים ובוגרי בי״ם שלנו. נכנסים לתוך כל המפלגות, אך במפלגת המזרחי נעדר מקומם וכמובן שגם על האגודה אינם חשודים כלל וכלל. כל המזרחיים שיש לנו. דוקא מאלה שלא קבלו חנוך מזרחי וחנוך מזדחי מומיל לכל הרוחות שבעולם, אך לא לרוח ״המזרחי״. הילדים בבואם לביתם אוהבים לספך על כל הגבורים יהמשוררים הלאומיים החדשים שלנו, אבל אמם אוהבים לספר כלל עיד גבורי הרות ושרי התורה שלנו. אל לנו לתלות את הקולר הזה. לא בתלמידים ולא

בהמורים, אלא ב״המזרחי״ גופא.

בספרו ״הבעיות הרוחניות שבציונות׳ כותב הרב מ. א. עמיאל)

היו ימים, שתלמידי בי-ס המזרחי הוז ארבעים אחוז מכל תלמידי ביד,׳ס בישובך ו ת ועכשיו עמדו על עשח־זם וארבע בערך• כמה אחוזים מהם נשארים אחר כך בה ה מ ז ר ח י ז אדרבא צאו ובדקו את ג־,נוער בכל המחנות שלנו ותראו כמעט נ ח מ רק כאלה שזה מקרוב כמעט תמול באו מן הגולה ואיפה הם בני ציון היקרים. יש אולי איז!־, מאות ״בני עקיבא״ וכדומה בארץ, אבל הלא מכתלי ביר.׳׳ ס של המזרחי

כבר יצאו רבבות במשך הזמן׳ איפה הם כולם ז

״דמינה מחריב בה. דלאו מינה לוא מחריב בה״. בי״ס הכללים בחו״ל אינם מזיקים כ״כ לבי״ס שלנו, דלאו מינה הוא ולא מחריב p־״ אץ שום זיקה וקשר ביניהם ואין שום צד ד,שוד. המאחדם. לא כן כאן בא״י שגם ה״כלליים- המה משלנו ווככללייםת וצורה אחת להם, הנה זהו ח ת א ש שלהם כפרטיים שלנו, כולם נכנסים תחת ר

בכלל ״דמינה מחריב בהי•

: א״י לעם החנון, שלנו מיוסד ע*פ פרוגרמה השטחית, הקטנות דמוחץ שלנו ישראל עפ״י תורת ישראל״ כאילו אין בינינו •ובין הציונים זזחפשים, רק הבדל של שלשת המלים האחרונות ובשני הדברים הראשונים, ״א״י לעם ישראל• אין שום פלוגתא וחלוקי דעות בינינו. וכאילו גם אנחנו מסכימים כמוהם, שאפשר לנו לפרש את א״י ועם ישראל גם בפירוש חילוני לגמרי. הקטנים שלנו, שכבר משחר ילדותם מתחנכים ברוח פרי גירסא שסחית זו׳ שממנו אפשר לטעות, שגס העם וגם הארץ קודמים לתורה. שבאר, רק בתור ״קנוח סעודה״, בתור ״אפיקומן״ שיוצאים בו בכזית׳ להם מזיק הדבר

ביותר.

ההבדל בינינו ובין ביוה״ס הכלליים לא צריך להיות רק בזה, שלאחרונים יש רק יסודות אידיאולוגים של אחד העם והרצל ולנו יש נוסף על זה גם היסודות של משה

72

יבנו׳ להבדיל, — אלא שעלינו לדעת שהיסודות של משה רבנו ד,מה בסתירה גלויי ליסודותיהם שלהם•

חניכי בי״ס שלנו אינם יודעים מסתירה שכזו ובכלל הם יודעים לספר יותר על תולדות חייהם ומעשיהם של הרצל וביאליק, למשל, מאשר על רש״י ורמב״ם ז״ל. וראם יפלא איפה הדבר׳ שכשהגדיים נעשו תישים׳ הם מתחילים להביט על ההוספה של״ע״ס תורת ישראל״ כעל סרח העודף. כי הילדים יותר ממה שלומדים את התורה, שבלב המורים, ואם לב ב ל ב שבכתב והתורה שבע״פ לומדים הס את התורה ש המורים מלא סתירות ונגודים, קרעים ושברים בנפש, רשויות שונית שאין אחדות ביניהן, האם אפשר שנפש הילדים תשאר בתמימותה. אלו הן סיבות הקללה הכי גדילה

במחננו, קללת .בניס ובנות ולא יהיו לך״.

ב״במשור״ מיום ג׳ שבט תש״א כותב הרב עמיאל:

ואם אנו רואים בהמזרחי׳ ש.תולדות־הם לאו כיוצא p־c״ — של האבות והתלמידים ובתוכם גם תלמידיהם של מורים וידיקיס במזרחי — הנה הסינה לכל דה היא׳ מה שהדבק•הזד״ דבק של דת ולאומיות במובן של דבק דשני יברים אינני מן, שנגזר עליהם שיהיו בבחינת עקר ועקרה. ולא ניעיל הרבה, אם אפ•'ו ם י מ ש ה

. ה ט י ש ת ה פ ל ח ו נחליף את המוריב, באם לא נעמוד על מ

בהמשך מאמרו זה ב״במשוד* מיום י״? שבט תש״א היא כותב:

ואס בודאי הגזימו אלד, שונאי המזרחי׳ בהפיצם זה לפני חדשים אחו״ם, שמועות, כי על שאלינים של ביה״ס .המזרחי׳׳ היתד. גם מאלה: איזה למוד מכל הלמודים הוא הכי שנוי״ ונתקבלה תשובה, שזהו למיד ה״לדיה. אס כי שמועה זו היא כיזבת,, אבל בידא׳, שהרבה י ב מ ו פ כי סו״ס אינם חשודים בכך חניכי המזרחי להגיד כדבר ב

• ה מ י נ תלמידים חושבים כזאת בלבותיהם פ

י ב״היסוד׳׳ מיום כ״ז סיון תש״ב כותב הרב עמיאל:

ואותה ההשקפה רווחת גס כאן כי החכדוז .״ההשכלה הן רק ב־דיעי״. כלליות וביהדות אץ חכמה ואין השכלה אלא יש דת ולמיד הדת. וע״כ גם ביתיר,ספר של המזרחיי התג-ן אלא רק בר,וכפה של דת. «כתי ספר הוא בי״ס במובן הניל׳ של .־,גו״ס בנ

דתיים״ — ותו לא מידי.

ואמנם לפי שיסה זו היתר. צריכה להיות ג״ל״. ד,כיתרת של החניך הזה בית המדרש לרבנים, כלומר: כל מי שרוצה להיות רב בישראל עליו לד,״ת גם ד־ר, מאחר שידיעת התורה אינה נחשבת כלל לחכמה ולהשכלה• אלא שכנראה חשי• שעדיין מוקדם הוציא את המסקנא האחרונה והסתפקו לע״ע בסמינר למירים. שגם ביס־דו •ש הפרינציפ שאפילו מורה לגמרא יכול להיות דוקא מי שיש לי כל הידיעית. יאב חסדה לי אפילו ידיעה אחת, ידיעת איזו שפה זרה, עתיקה או חדשה, היא כבר אינו מוכשר לשמש

בהוראה.

וכלום צריכים עיד להסביר שהשקפה זו סי״רת בעיקרה את כל הוויתן של הישיבות מימי קדם ועד ימינו אלה ז וכלום צריכים עיד לבאר ששתי ההשקפות

הסותרות זו לזו מן הקצה אל הקצה לא יכולות לדיר בכפיפה אחת ז

73

עובדה היא — ולא נועיל כלום אש נכחיש אותה — שבתי הספר של המזרחי אמש ממציאים תלמידים לישיבה׳ ואם יש כאלה מבין חניכיה הרי רק באופן נדיר, ממש באופן

יוצא מן הכלל• דבר ידוע׳ ולא סוד הוא, כי אם ישנם עוד יחידי סגולה׳ ילידי הארץ, שמשתלמים בישיבות — רובם ככולם קבלו את חנוכס בתלמודי־התורה שלגמרי אינם עומדים תחת השפעתו של המזרחי ו ועל סי רוב נוסדו בנגוד לבתי הספר של המזרחי באותו מקום.

וכלום אפשר להמזרחי להגיד שנקף אפילו באצבע קטגה לטובת בתי הת־ת. אמנם משמחת והעובדה שכאן, בת״א, למשל׳ שולחים ראשי הפועל המורחי את בניהם דוקא לאחד הת״תים, ולא לבתי הספר. אבל מאידך נראה שיש איזו הרגשה פנימית, אע״פ שמפני סבות ידועות ובלתי־ידועות לא מ1ברים כלל על דה — שבבה״ס של המזרחי 1לא הכל כשורה• וההורים שלכתחילה חושבים שבניהם ימשיכו לכה״ס אילו שנים את למודיהם גם לאחר גמרם את חוק הלמודים בבתי הספר העממיים —

מפחדים לשלוח בניהם לבתה״ס — של המזרחי.

,כמיס הפנים לפנים״. ובשביל כך ג״כ איבה מסותרת בתוך הישיבות ומנהליהן להמזרחי כי מרגישים את הסחירה להניגוד שיש בין הישיבות ובין החנוך של המזרחי. ואין זה עיקר מ.־. שחברי המזרחי וגם ראשי המזרחי עושים ומעשים למען הישיבות

בנוגע להחזקתן. כי כאן העיקר אינו .כספנו״ אלא .זרענו״ — ואת זד. שולל ך,מזרחי.

ואם במדינה כמו ליטא הקויבנאית שמספר אוכלוסיה היהודית לא הגיעה אפילו למספר של ת׳־א לבד׳ שם למדו בישיבות הגדולות והקטנות אלפי תלמידים ואילו כאן המספר כל כך מצומצם, הגה .הסבה היא מה .שיחי גדיים — וממילא אין תישים״ ועל

המזרחי האחריות.

ב״במשור״ מיום כ״ח חשון תש״א כותב הרב פישמן: חנוך המזרחי הי׳ מביא ברכה מרובד. ליהדות, אלמלי היו בתי ספר הכלליים, מתנהלים על פיו ולפי רוחו ותכונתו וסדר הלמודים שלו• — אבל בשום אופן אין חנוך כזה מספיק בשביל חניכנו ,צעירינו אנו אשר אנו רוצים ושואפים לחנך אותם

על ברכי היוהדות השלמה והמלאה.

בהמשך מאמרו כותב הרב סישמן ב״במשור״ מיום י״ג כסלו« המורים שלנו(מלבד יחידים שרידים)׳ עם כל הכבוד לכשרונות הפידגוגיים שלהם או הם מסוגלים להשפיע על יד מעשיהם שפע של אמונה ושל קדושה על נשמות צעירינו־חניכינו. אין בהם איותה קשיות עורף שהיתי. «5.ד,מלמד״ של ה״חדר״ הישן להגן על בית גנזי׳ של האומה מתוך אהבה ואמונה• חסרה בבי״ס שלנו איזו רוחניות מרוממת ומאצילה חסד נצוץ י־ה׳ אור פנימי — חסרת nans• המורים שלנו לא והצליחו להכניס לתוך לבות צעירינו המתחנכים על ידם אהבה דבר, לתורה ואהבת עולם ליהדות הדתית המסורתית• והסיבה היא פשוטה: גס המורים שלנו, הלא רובם עם כל דתיותם, זקוקים הם עדיין .לחיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים״ בכל השלימות הראוי׳. האהבה לתורה ולדת שבלבות רבים מן המודים שבמחננו אנו — היא אהבה התלוי׳ בדבר. הם משתמשים בתורתם רק בתור קרדום לחפור בה — ואת הדבר וזזה יודעיםדיהם, חניכיחס• עיניהם פקוחות על כל מעשיו של המורה המחנך ~ ונירג־טים גס תימי

גש מחוץ לכתלי בית הספר, והם יודעים מתוך הכרה ברורה כי אין בלב המורה אותה

האמונה התמימה ואותו, האהבה העמוקה לקרשי אומה שהוא רוצה להכניס לתוף לבפ הס• בואו יהכנסו לתוך בתיהם של מורי המזרחי ותוכתו לדעת כי ובים מהם גס ספוי התלמוד אינם מצויים בבתיהם ועל אחת כמת וכמה שלא תמצאו אצלם לא ספרי הלכה

ולא ספרי אגדה ומוסר.

בהמשך מאמרו ב-במשור• מיום כ״ז כסלו תש״א כותב הרב פישמן:. תופסת בתוך תכנית למודיט של בית הספר שלנו, כלומר: של המזרחי •ידיעת״ הספרות־העברית החדשה מקום רחב למדי. כשם שצריכים התלמידים שלנוC לדעת פרק בתנ״ך ושעור בתלמוד, כך אי אפשר להם .לברך על המוגמר• ועל ה ס י ו אם אינם יודעים להרצ/ית .כהלכה• על סגנונו של פרישמן ועל שירתו של ביאליק וגם של — גודמן... .והא בלי הא לא סגי״. וכמה מכאיב ומחפיר הדבר אם למשל (אין זה משל אלא עובחה !) בבית הספר שלנו, צריםה ומחועת בת־ישראל כשרה לכתוב .חבור• או להרצות בעל פה על תוכן השיר .קוצו של יוד• ליליג שהרבה יותר ממה שיש בו שירה — יש בו מן הלגלוג והזלזול .כלפי היהדות המסורתית בכלל וכלפי גדולי*

רבני ישראל בפרס•

אבל בת ישראל תמימה זאת שאבותיה הכניס!וה לת־ך בית הספר של המזרחי על מנת •לחנכה לדת וליהדות המסורתית — איננה יודעת מכל זה• בתוך כותלי בית־ הספר ה ד ת י ־ ל א ו מ י מחייבים אותה לשנן את שירו־ההתולי של גורדון שהיה לועג לכל קדשי מסורת־ישראל, שהיה שונא תכלית שנאה את היהדות הדתית ושגס «לחבת ציון• התיח» בבטול והחול ובבת־צחוק אשמראית, ומתוך .שירו• זה היא קולטת לתוך מוחה ולבה את ההכרה כי רב מישראל .נשמתו תתרית, אץ בה אף אחת מן המדות המשובחות שנצטיינו בהן זרע קודש׳ בני ברית» על ממון ישראל עינו לא תחוס, דרך שלום לא ידע חמלה לו זרה-! ואני שואל את המורים שלנו ואת המפקחים על חנוך המזרחי: האם חושבים הם כי סופר־משורר כ:ה שנגע ופגע לא פעם אחת בנשמת נשמתנו ושהיה סורק את בשר מסורתנו במסרקות של ברזל — אס משורר־סופר זד. אשר קופה של איבה ומשטמה ליהדות המסורתית ונושאי־דגלה תלויה לו מלפניו ומאחריו מסוגל להכניס בלב חניכיו אהבה וחבה לקדשי ישראל ומסורתו ז בשורה אחת עם הקריאה בספרי קודש מכניסים אנו גס את הקריאה בכתביו של טרי ש מ ן, בלי הבדל ופדות בין קודש לחול, וכך מצטייר במחו הרך של הילד שלנו כי גם סופו זו. הוא אחד מאלה שבנו את ספרות ישראל, והוא הילך וקורא אחרי כן, אם מתוך הוראה מצד המורים או מתוך רצון עצמי, את ספרו -במדבר- שכולו מלא חרוף וגדוף כלפי תורת משה ורבן של הנביאים ו ושרב אני שואל: האם מאמינים הם מורי המזרחי ומפקחיו כי כ ת ב י ו של סופר זה (כבודו בתור סופר במקומו מונח) שריה זורק כפעם בפעם קורט של חלתית וקורס •ב של מרה כלפי מסורת האומה — מסוגלים לחנך

את בנינו ובנותינו ברוח דתי־לאומי. יהדותי ומסורתי ז

הנה זכינו והעד המפקח על בתי ספר של -המזרחי• זיכה את מוסדות התנוך שלנו בספר -תרימות• בשביל תלמידים בני שתים עשרה שנה ומה נחזה בספר למוד אות של קודש וחול בלי כל תחומים והבדלה י ת ו ד ל קריאה זה ז איזו -כרסטומתיה- י כל־שהיא. מאמר קצר מתוך מדרש בראשית־רבה על יד שירו של סשרניחובסקי. מאמר תלמודי במסכת תענית מכורך עם שירו של אביגדור המאיר׳1, מסכת סוכר. עם שמעונוביץ, תנא דבי־אליוא עם יל״ג ועם מפו. רבי משד. ליב מססוב עם בורלא (ובורלא בראש ו),

75

רמנ״ם עם אשר ברש ועם שלום אש והכל בצוותא חדא ובכנופי׳ ובלי כל גכולים ותחומים. וכמה זלזול יש בתוכה כלפי המקורות של ספרי חז״ל הראשונים, כמה עם

הארצות ובוח־ת מתגלה ב״כרססומטי׳ זו. אבל ןועתי ני הספר כולי עי (0לנ0ת־נרניו תעודת־עניות הוא — להחנוף שלנו. אם תלמידים בני שתים עשרה — ארבע עשרה שמתחנכים בבית־ספר דתי־לאומי, אין להס ידיעה על ערכה של תורה, של ארץ־ישראל׳ של שבת ושל מועדים מתוך מקור התלמוד והמדרש אלא שצריכים הם לקרוא על זה פרורי־אגדות שנבלעים ובסלים ברובו ת ו י נ של פרקי שירה וספרות יפה של הספרות החדשד, — הרי זה מגלה את כל ע של החנוך שלנו ו ז י ו פ ו. חנוך דתי־לאומי, נפי 0עיח גנוחטבתם שי יוצרי החנון הזה צריך שיהיה מקורי. שרשי, צומח ומתפתח ויונק את לשד החיים שלו מתוך ספרות ע1היא נולה ותית־לאומית ושגס סופריה ונוחבריה היו נולס נאמניס לדת ולמסורת

, תורנ•׳ הנעקר משרשיו העמוקים ושנשבר חוס־השדרה שלו — זהו , אבות חנוך דת

חנוך מזויף ומסורס.

מר מגן כותב ב״נתיבוד, בטאונו של הפועל המזרחי, חוברת ר׳ 1 סוד גלוי •הוא שהחנון המזרחי נמצא במצב של ירידה רוחנית בשנים דאחרונות. זה עשר שנים שישנם מחזורים מבתי ספר של המזרחי ולא ראינו בהם את מחנה המגשימים, לצערנו נמצאים הם בכל ארגוני הנוער והבריתות למיניהם והם אפילו מראשי המדברים שם ולא עוד אלא שפשה ן,נגע גם גבתי ספר עצמם. השפעות שונות מארגוני נוער העומדים מחוץ ליהדות החרדית ונגדה. קיים ציד נפשות מתון בית הספר. אצל כמה מתלמידי בתי הספר התכוניים של המזרחי ומי שמכיר אותם יודע זאת, השתרשה הדעה שעצם למודם בבית ספר מסוג זה׳ אינו מחייב אותם ׳)היות יהודים חרדים, אלא שיש להזהר מחלול שבת בפרהסיא. דתיות ממש, מאן דכאו־ שמיי. כמה נוח באמת להיות מורה בבית ספר מזרחי. חיבות מיוחדים אינם נדרשים ממנו, גם עול תרי״ג מצוות אינו מכביד עליו ביותר. יבקר פעם בשבוע בבית כנסת ימנע מחלול שבת

בפרהסיא וכבר יצא ידי חובתו•

מנהיגי,המזרחי״, שהכירו יפה את מצב חנוכם ואת תוצאותיו, לא נרתעו בכל זאת מלחתור תחת מאמצי׳ של אגו״י לקבל את הילדים למוסדות החנוך הדתיים באמת ולא חששו מפני האחריות המוסרית שהם מקבלים על עצמם לגבי נשמות הודי הילדים והשתדלו בכל עת להעביר לחנוכם את הילדים׳ שבקשו חנוך דתי

שלם.

ל המזרחי וער ס ת הנ עלי מה היו תוצאות חנוכם של ילדי עלית הנוער מגרמני׳ שנקלטו במסגרת

מקומות הקליטה של ,המזרחי׳ ז על פגישת מדריכי ,המזרחי׳ שהתקיימה בכפר פינס באלול תשיא מוסד

מר פנחס רוזנבליט ב״עלים״ בטאו! לשכת עליית הנוער (טבת תשיב): הודגש גם הצורן לדאוג לטפול ראוי בסדור מעשי וליצירת סביבה מתאימה לבודדים בעיר, בהתחשב עם העיבוד, 0רוב נת־נם 0ל הבודדים עזב עד כה את המסגרת

הדתית והתנועתית.

76

רי עלית הנועד׳ שיצא בהוצאת לשכת עלית ג בו , מר י. הודביז כותב בספרו הנועד ג

יש לציין ש ר ק בץ בוגרי הנועד הדתי מומים אנו מספר מה של גוער המצטרףר הצעיר*). לפי עדות מספר בוגרים, מ לזרמים התישבותייס אתרים (בעיקר ל״ה ש ו משפיע הטיול והפגישה עם חברות גוער לא דתיות בעמק ומגליל — השפעה מכרעת, קיימת גם הזדתות מסוימה בין הצלחת החנון־ לקבוצה ובין הצלחת החנו!״ הדתי. הנוער שאינו מצטרף לקבוץ הדתי. אינו מצטרף לתנועת ההתישנות הכללית ומתרחק כעיר ב ד ו ב ו ה מ כ ר י ע גם מחיי המסורת ודתי במידה שהנוער מתארגן בכלל. הרי מתארה הוא יותר בהסתדרות הכללית מב״הפועל המזרחי״ סיבות התפתחות זו אין. לבקש כמוכן בחנון הנוער בלבד, אלא גם בהשפעת הסביבה החלונית של אותו צבור בו חי הנוער • עם גמר הכשרתו. אך אין ספק — וגס זה שמעתי — שחלק הג־ער מזהה את החנון הדתי עם החנון הקבוצי — ואי הצטרפות לקבוצה׳ היינו אי קיום מצוד, הנוכית אחת,

גוררת אחרי׳ פרוק עול החנון בכלל.

הרי שמחבר המחקר קובע׳ •שהמדריכים של המזרחי לא ידעו או לא רצ.׳ למנוע את הפגישה בין הנוער שלהם ובין הנוער הבלתי דתי והחנון שגתני יצר את הרושם כאילו ההצטרפות לקבוצה מהוה חלק מהחובה הדתית ומשום כך כל מי

שסדב להשאד בקבוצה, ראה את עצמו גם פטור מעול מצוות.

באותו ספר מוסר המחבר מספרים על הדרך בחיים, שבה בחרו חניכי עלית הנוער של המזרחי:

צעירים צעירות ס-ה

בקבוצים 42,6% 26% 34.3%

בודדים %$,54 69,7% 62,1%

יש להעיר כי על חשבון ׳הקבוצים זקפו גם את חניכי עלית הנועד של המזרחי, שהצטרפו לקבוצים בלתי־דתיים. ועל הבודדים הרי יש לנו עדויות מפורשרת הניל׳ ממקורות מוסמכים ביותר׳ כי רובם יצאו לתרבות רעה. כך נצור לנו תמונה

מעציבה מאד על אחוז החניכים שנשאר שומר תורה.

לעומת זאת יצויץ הכית שבחרו להם חניכי עלית הנוער של אגו-י, שנתחנכונוער אגודתי* כפר סבא׳ קבוץ ,חפץ חיים* גדרה ופנימית בשלשה מוסדות: קבוץ ,

,חודב* ירושלים.

נוער אגודתי* בכ*ס היו 26 בגי נוער במסגרת עלית הנוער מהם בקבוץ , 19 צעירים ו-7 צעירות. מבין הצעירים הלכו 8 לישיבות, 3 כנוטרים בפלוגותת בקבוץ נועד אגודתי ואחד בודד. מבין הצעירות נשארו חמש א ש הדתיות, 7 נ בקבוץ נוער אגודתי ושתים התחתנו מחוץ לקבוץ. החניכים כולם ישארו חברים

מאורגנים באגו״י.

בקבוץ ,חפץ חיים* בגדרה היו 20 בני ניער במסגרת עלית הנוער מהם 13 צעירים ו־ד צעירות מבין הצעירים :שארו 2 בקבוץ, 3 בודדים ו־8 הלכו לישיבה.

מבץ הצעירות נשארו'6 בקבוץ׳ 1 בודדת. כולם נשארו במסגרת אגו״י.

77

מפנימית ,חורב״ מחזור א׳ תש״א 25 בני נוער גמסגרת עלית הנוער מהם 18 בנים ו־7 בנות. מהבנים הלכו 11 לקבוץ ,חפץ חיים• בגדרה. 6 לישיבה, 1 למקור. ישראל לחבורת הפועל המזרחי. מהבנות הלכו 6• לקבוץ ,חפץ חיים״, 1 בודדת.

מחזור ב׳ מפנימית ,חורב* תש״ג. 23 בני מעד מהם 11 בנים, 12 בנות. מהבנים הלכו 4 לקבוץ ,חפץ חיים״, 2 ממשיכים ב,חודב״, 3 לבית הוריהם, 2 בודדים. מהבנות הלכו 10 לקבוץ ,חפץ חיים״ 1 ממשיכה ב,חורב״, ו־1 בודדת.

אם נצרף את כל המספרים הנ״ל באחוזים נקבל»

על מצב התורה במסגרת עלית הנועד של ,המזרחי״ תעידנה הרשימות הבאות: מר צ. דיאמנט, מדריד מזרחי. כותב ב,עלים* (טבת תש״ב) במאמרו על

למוד התלמוד בחברת הנועד:

לימוד התלמוד צריך להיות בקרב הקבוצות ההזיות לימוד של חובה. יש להנהיגו בכל הכיתות ולהגיע בשנה השניה עד כדי לימוד של שעה ליום• מתוך הנסיון הוברר לי שבהרבה קבוצות מזלזלים בלימודים אלו• יש קבו!ות שהמהיגו את המקצוע הזה כלימוד רשות: סידור זה יש לשלול בהחלט. אץ להסתפק כמקורות לדתיותנו רק בתנ-ך ויחד עם זר. לדייק במצידת המעשיות. שכמעט אץ למצוא את הקשר בימהם ובין

המקור הראשון בלי התודה שבעל פה.

נחפש נא את !•מושגים של ההלכה בכל השטחים החשובים שבחיינו ונוציא את המסקנות המעשיות. אגב לימוד התלמוד יש להראות את התפתחות ההלכה אצל והפוסקים עד גיבושה במצוד. הדתית שאנו נוהגים היום. אפשר להתחיל בכל הכיתות בלימוד המשנה — אצל המתחילים בהוצאה המנוקדת והמפורשת ע״י ח• ג. ביאליק, בכיתת המתקדמים לעבוד לגמרא, ואצל המתחילים להתחיל, לפחות בשנה השניה, את לימוד

הגמרא.

אחרי שיטת למוד שכזאת מד. פלא איפוא, אם אחד מבכי הנוער כותב בעתון קיר, שמוציאה חברת הנועד בשדה יעקב. (מצוטט ב,ספר עלית הנוער״ דף 418) :

החברים שנכנסים לעלית הנוער. מביאים אתם ידיעות מעסות בספרי הקודש וגם השנתיים אינן ממלאות את החסר והתוצאה היא שהחברים יוצאים אמנם דתיים מבחינת קיום המצוות. אבל הם נשארים .עמי הארץ״ לכל ימי חייהם. כי אחרי כן

כמעט אץ להם אפשרות להשתלם.

ד הורביץ נמסרים מספרים על המקצועות שבוגרי עלית בספרו הניל של מ הנוער של המזרחי בחרו להם. בין כל מיני מקצועות נפקד מקומו של אחד והוא מקצוע התורה — הישיבה, אשר בה בחרו 36,5 אחת של בוגרי עלית הנוער של אגו״י.

האם האוירה הדתית השוררת בקבוצי ,הפועל המזרחי• מתאימה לחנוכםה׳ ב,משודי מיום כ׳ בנ י הדתי המלא של בני הגוער ז על כד כותב חכד קבוץ ,

אדר א׳ תש״ב:

בקבוצי אוג״י בישיבות

בודדים

צעירים צעירות ס״ה63,3 84,7 42.4

— 36.5 18,2 15,3 21,1

78

»אי אפשד להעלים עץ מזלזול במצוות מעשיות מסוימות מצד הלק מחברינו המסבנות את מסגרתנו... סוד גלוי הוא שרוב מאמצינו מופנים לעניני עבודה והמשק וביחס לתורה מסתפקים אנו בתפלה חטופה ויבשה• חלק ניכר מציבורנו החליף בלא יודעים מסורת בדת• נפוצה אצלנו במדה מופרזת השקפה אנושית מוסרית על הדת. מדגישים במיוחד את הערך החברותי שבוז את ר.«לתקן עולם״ יותר מאשר .במלכות שדי׳•׳ את חוקי התורה כאמצעים ולא כמטרה וכל זה גורם להחלשת הרגשת האמונה הצרוסה ולזלזול מסוים במצוות מעשיות• התנהגות־ הפרטית של והחבר מסמלת סמל וגורם חנוני לבאים אחריו. החברים הצעירים החיים בפנים המסגרת והבאים במגע אישי

עם מגשימי מפעלי׳ מושפעים מהם במשרין לאור המעשה, יותר מאשר לאור החזון״.

י מר יוסף קנדלר. ששמש במשך כמה שנים נוטר בכפר הנועד הדתי, מוסד פרטים על ההוי הדתי שבמוסד הזד, 1

רק חלק מהמדריכים משתתף בתפילה בימות חול, לעומת זאת בשבת מתפללים הנערים והנערות בחדר אחד ומקהלה מעורבת מלוה את התפילה בנגונים. דרישתו של רב המקום להפסיק במחיצה בין הנערים והנערות בשעת התפילה, נדחתה באסיפת המדריכים וצוינה כמפריעה את היחס החברותי. בשבת מתקיימות הרצאות ע״י מרצים מוזמנים, ביניהם בלתי דתיים כגון חברי קבוץ אפיקים או המושב נהלל, פרופ׳ מרטין בובר וכוי• חלק מן הנערים מתהלך בגלוי ראש, הנערות במכנסים קצרים. באופן קבוע נערכים דקודים גם סלוניים מעורבים לנערים ונערות במוצאי שבת. לעתים קרובות וביחוד בשבתות מטיילים לקבוץ .השומר הצעיר* — שער העמקים או ליגור ומקיימים אתם יחסים טובים וקשר הדוק. עד פרוץ המלחמה היו נוהגים לערוך חגיגות גדולות לכבוד הראשון במאי ואת חגיגת ״קצירת העומר״ במוצאי יו-ט ראשץ פסח לפי כל הפרטים המסורים במשניות ובברכה בשם ובמלכות. אופיני הוא מקרה הילד יוסף בלומנקרנץ, בן רב ועסקן אגודאי בפולין, תלמיד ישיבת לומדה• אחרי כבוש פולין עיי רוסי׳ עבר הילד בהיותו בן שלש עשרה ולמד שם במחתרת בישיבה. הילד הגיע לפני שנתיים ארצה ולפי דרישת ב״כ הפועל המזרחי נשלח בעל כרחו לכפר הנוער הדתי. הילד דרש במפגיע שישלחוהו לישיבה, מזכיר כפר הנוער הדתי, לקח את כל תעודותיו וחפציו וכך אלצו לעבור לשם. בזמן הראשון הריץ הילד מכתבים אל מר הנס בייט, מ:הל לשכת עלית הנוער, וכתב כי נדר נדר ללמוד בישיבה. מר בייט ענה לו, שכעבור שנתיים ימים לשהותו בכפר הנועד הדתי, יוכל לקיים את נדדו. בהשפעת המדריכים השתנה הילד לרעה במובן דתי ופרש מלמודו. הילד מחונן בכשר־נות מצויינים וידיעותיו

התלמודיות רבות ומקיפות.

הנער אברהם פרנקל מילדי טיהראן׳ שבקר את חבריו במקור. ישראל (חברת עלית נוער של ״המזרחי-) מוסר! חלק גדול של הנערים מתהלך בגלוי ראש,

נערים ונערות רוחצים בתערובת בבריכה המקומית.

79

הגדרת המסרח בספרו ,הבעיות הרוחניות של הציונות׳ כותב הרב ם• א. עמיאל»

המזרחי ד,עמיו לו בראשית הוסוו מטרד. כפולה .להשפיע על החרדים מרוח הגיונות ועל הגיונות מרוח התורה״. אז בזמן ההוא ובמקום ההוא, בלידא העיד והסביבה, היו סכויים גס לרישא גם לסיפא. נמשו הזמן נשמטה הסיפא לגמרי, המזרחי כבר געשה מאוכזב לגמרי מלהשפיע על הגיונים מתח התורה, אעס״י שאץ המזרסי רוצה להודות בזה בגלוי. והרישא. אמנם בארצות הגולה הגדיל המזרחי כזד, לעשות, והשפיע על רבבות חרדים לא רק שיהיו לציונים ע״פ גידמת המזרחי, אלא גס ביי נירסא זו. ואין מספר ידבבות החרדים שהמזרחי שגוש להס ג0י יעבור עי ידו לחזן זזנחז0ו! הציוני חמי ונס השמאלי, או יותר נכון, שהסזדוזי שם® להס רק מראה מסוס לקפוץ ישר מתון המוזנח האחת ישני׳ הס1תךת לח בהחלט. אולם כל זה דק בגולה, שם באה ההשפעה עיי זה שמעודדים גקחבס את אש האהבה החבוי בלב לציון וירושלים, אבל אץ מקום להתעוררות ולהשפעה זו על היושבים כבר על אדמת ד׳ ששבו אלי׳ מתוך קרבנות ויסורים רבים• נמצא המזרחי נשאר כאן קרח מכאן וקרח מכאן. מטרתו נתרוקנה כולד.

והוא עצמו נשאר בלי עבודה, והבטלה מביאה לידי שעמוס.

בעצם נמצא תקון לבטלתו ושעמומו של המזרחי — הריהם הילדים הפליטים, העולים מיותמים ארצה ישראל, ביחס להם חדש ,המזרחי׳ את מנהגו מחויל ולהם הוא משמש ,גשר לעבוד על ידו לתוך המועד, הציוני הכללי וגם השמאלי, או יותר גבת הוא משמש להם רק מראה מקום לקפוץ ישר מתוך מחנה שומרי התורה אל מחנה עוזבי התורה׳. אגויי נראית לו ל,המזדחי״ כאבן נגף בפעולתו זו והוא

מבקש לסלק אבן נגף זו, בכל האמצעים שבידו.

80

. ׳ ו ק ר פ

מחברת הבלעברת המעבר. לשכת עלית ו ר א׳ למחנ ד ת נשלחו הילדים׳ ביום י״ח א י מעטל

: א ב ז ה ת הכרו ה א מ ס ר וער פ הנ

אל הציבור !

הלשכה לעלית ילדים וניער שע׳׳י הסוכנות היהודית פונה בזה לקהל בבקשת עזרה בקשר למאות הילדים העולים, שהגיעו זה מקרוב מטיהראן. ילדים אלה, 733 מספרם, הוכנסו באחד־עשר מחנות׳ 3 בירושלים או בקירבתה. 1 בתל אייב, 1 בפתח־ תקוה׳ 1 בחיפה, 1 בכפר הנוער הדתי, 1 במגדיאל, 1 במקוה־ישראל, 1 'בעיינות ע״י נס־ציונה. שהותם שם תימשך כארבעה או ששד. שבועות לכל היותר. המטרה היא, ניהול החקירה ע״י האחראים, שתאפשר את שיכון הילדים והטיפול בהם. וקביעת מקים הקליפה המסוים לכל ילד וילד• המטרה השניה — לתת לקרובי הילדים׳ תישבי א׳׳•׳ את ההזדמנות לפגוש אותם בתנאים הוגנים. על כן נקבעו בשביל הקרובים ימים ושעית לביקורים.

אולס לא נמצאה הדרך המתאימה שתאפשר כניסת קהל רחב למחנות הנ״ל.

הלשכה מעריכה את התעניניתו של הקהל ואת רצונו הטבעי לבוא במגע אישי עם העולים הצעירים, המדגימים, לצערנו. את גורל מאות ואלפים של העם היהודי על במת המלחמה הזאת• לדאבוננו׳ המטרות של המחנות והטיפול הדרוש לנודדים הצעירים, אינם מזדהים עם רצונו של הקהל, התאב לראותם׳ להשיג מהם ידיעות על איש פלוני או אלמוני שנשאר בגולה, להראות להם גילויים של הכנסת אורחים, יאף לזכותם

בעצה והדרכהי

מהלך החיים שבמחנות שהוא הכרחי כדי שהאחראים לילדים יוכלי למלא את חובתם׳ עשוי להיות מופרע ע״י ההמונים הצובאים על פתחי המחנות, ואין אלא להניח

לאלה אשר מצאו את דרכם אל הבית המשמש להם מקלט•

קריאתנו זו לקהל מבטאה את העניו המיוחד שיש לנו לגבי פליטינו הצעירים, כי לטובתם תינתן האפשרות למטפלים בהם שיוציאו לפועל את תפקידם הקדוש ללא

הפרעה. יש לנו האמון המלא, כי הציבור יבין לרוח קריאתנו זו וישמור על כוונתה.

הנריטה סאלד

81

להלן נראה איד מלאו ,המטפלים את תפקידם הקדוש״ ומד. היו התנאים והמסגרת׳ שלשכת עלית הנוער התקינה לעבודתם.

במסיבת העתונאים מסרה הגב׳ סולד (.הגה״ ח׳ מיץ): במחנות ספלו 28 מדריכים של .מזרחי״. 6 של .אגודת ישראל« 11 הלכו בשביל הזהב ר39 גיו חפשיים• הילדים למדו עברית• היתד. תכונה רבה ללמוד הלשון. על אף דרישתה של אגודת ישראל לא הונהגו למודי קודש במחנות המעבר. כי עדיין

לא היו הילדים מסוגלים לכך.

בין 11 מחנות היו חמשה של השמאל אחד של הציונים הכלליים, שנים סתמיים, ושלשה של המזרחי. מבלי לבקר במקומות שאגו״י הכינה בתור מחנות מעבר, דחתה לשכת עלית הנוער את כל הצעות אגו״י ולא אשרה לה אף מחנה מעבר אחד וגם לא נתנה שום נמוק, שיסביר את זה. מובן מאליו, כי המוסד שבו שוכן מחנה המעבר חי׳ משפיע באפיו וכוונו על הילדים שסודרו בתוכו. בין מספר של 84 מדרכים ובערך 80 מטפלים ועובדים שנקבעו בשביל המחנות, בחרו רק בחמשה מדריכים מטעם אגו״י בשביל המחנות: בית חלוצית ירושלים

מקוה ישראל, מגדיאל, אחוזה־חיפה, כפר נוער דתי. יש לציץ, כי במוסדות! מגדיאל, מקוד. ישראל עיינות, כפר נוער דתיי, חוות למוד, בית צעירות.מזרחי, היו עשרות תלמידים ומתלמדים, נערים וגערות רבים בגיל הילדים מטיהראן והם השפיעו על הילדים למעשה יותר מהמדריכים. לעומת חמשה מדריכים מטעם אגו״י׳ נצבו מאות משפיעים. עמדו מוסדות מסודרים, שכולם פעלו בחזית אחידה נגד אגו״י. חזית אחידה זו למן ״השומר הצעיר״ עד ״המזרחי״ הוקמה עוד בהרצאה שנשאה הגב׳ סולד באסיפת המדריכים בחיפה, יומיים לפני שהגיעו הילדים ארצה ישראל. הרב ד״ר ק. כהנא מוסר שבאסיפה זו ראתה הגב׳ סולד משום מד. צורך לפרט את כל המו״מ שהתנהל עם אגו״י ועוד טרם הסתיים אז. בצורה שהי׳ בה כדי לשסאות את המדריכים נגד אגו״י• כל חמשה מדריכי אגו״י קבלו להדרכת רק קבוצות הקטנים וכמובן שאף אחד מהם לא נתמנה למדריד־מרכז שבידו ההכרעה בכל עגיצי ההדרכה והסדורים. בתנאי אי־שויון שכזה התחילו המחנות. אשר בששה מהם לא היתד. דריסת רגל לשום מדריך והשפעה מטעם

אגו״י.

ם ב0אם לדי הי כדי לקבוע את מידת השפעתם השלילית במובן דתי, של מחנות המעבר על הילדים, יספיק אם נצביע על השנוי שחל בהשקפותיהם ובהתנהגותם של הילדים מיום בואם עד יום צאתם את המחנות. בסרק ז׳ נציץ את המקרים הנוגעים לילדים מסויימים הנקובים בשמותיהם. בפרק זה יצויינו הדברים בדרך

כלל.

ו ב ת ״הארץ״ מיום ל׳ אדר א׳ ט

שלשום טיילו ילדי סהראן הנמצאים במחנה בפתח־תקוה ברחובות העיר, כשעברו- ליו. הישיבה שבפ״ת התפרצו לתוכה חמשה עשר מהילדים ופגו להנהלת הישיבה בבקשה לקבלם בתלמידים. הס התפללו תפילת מנחה בציבור, ואחרי שחבר

82

הנהלת הישיבה הרב אהרן כ״ץ הבטיח להם׳ כי בבל זמן שיפנו לישיבה בדבר זד. תקבל אותם׳ עזבו הילדים את הישיבה.

,ידיעות אחרונות״ מיום י״ח אדר א׳ כותב:

רבים רבים מאוד מבין הילדים שהגיעו מסיהיראן על ברכי המסוית התחנכו, ועיקר אשרם בבואם הנה — שכאן, במולדת׳ יוכלו להמשיך באין מפריע בתורת בית־אבותם. בירושלים, — ןוד לא הספיקו לאכול את ארוחתם •הראשונה וכבר ביקשו להתפלל ולאמר •קדיש* אחרי אבותיהם הקדושים. ורבים, רבים מאד ביניהם צריכים לאמר ,קדיש״.- והיו פעוטים׳ שבקשתם הראשונה היתד, — שילמדו אותם לאמר

.קדיש״. המוסדות מתחשבים בזה׳ — לפחית עד הנה• ב.משק הפועלות״ בתל־אביב היתד. אתמול תכונה רבה• הכשירו את כלי המסבח כולם׳ למען יהיה הכל כשר למהדרין.

ואף קבעו מזוזות בכל חדרי הבית, במרס באו הילדים• אחד הילדים׳ שסיפרו לו על כך ולמה ולא הבין:

י שבאנו אנחנו לא היו כאן׳ בתל־אביב. מזוזות?.. נ פ — כלום ל

.המשקיף״ מיזם כ״ד אדר א׳ כותב:

הקכוצד, שהובאה לפ״ת כמעט כולס נמנ־ם על חוגי .האגודה״ דהם תמהים על שמלעיטים אותם בנזיד המתבשל בקדרת השמאל.

43 הילדים הנמצא־ם בבית החלוצות בפ״ת לשם החלמה, מולעטים השכם והערב בתורה ה-אדומה״. אין נותנים לילדים לצאת לבקורים שלא בלוית המדריכים שמא תשלוט בהם עין הרע• כמה ילדים שבקשו ללכת לסועדון הנוער האגודתי לא הורשו. לעומת זאת ערכו בשבילם המדריכים מין מסיבה במקום •נייטרלי״. היינו במועדון .גורדוניה״ ובאותה מסיבה. הסבירו לצעירים כי י׳ירך הטובה ביותר והנוחה ביותר

עבורם הוא ההליכה לקבוצים. כמה ילדים שחפצו להביע תה מתנגדת לא הורשו.

.היסוד״ מיום כ״ח אדר א׳ כותב:

מפ״ת כותבים לנו בדבר בואם של ילדי טהרן לפ״ת ביום צום ואבל בשבוע העבר.

מחוה מזעזע וקורע לב היה כאשר עם גמר התפילד. באו לבית הכנסת ילדי־ הגאולה שהתנפלו תוך יללות מחרידות לפני *יון הקודש וגעו שם בבכיה שעד. ארוכה• מראה אימה זה של זעקות שבר ואנחות שקם בבית הכנסת. הפכה את המקום למעמד של חידה. אשר מיום הוסר סתח־תקוה לא נשמעה בכיה אומללה כזו. באותו מעמד בקשו הילדים מאת הרב שיקנו להם טליתות קטנות וזונות תפילין. ומיד התנדבו בחורי הישיבה מי בממונו ומי בעסקנות לקיים את המשאלה המשמחת הזו.

מד פנחס ביברפלד מדריד מטעם אגויי במקור. ישראל כותב ב״הדרן־״ כ״ד.«

בהתחשב עם הגופים החלשים הערנו ן בל הרתה יכול לטעום ובר מד. לפני התפלה• בוובס נתקבלו. התשובה ו ימים על ימים רעבנו. — נוכל לחכות עד שנקדש.

83

העריץ של דורגו לא יוכל למון החיים של ילדים אלד.. ככד. נכתב ונחתם. אחרי כל החויות האיומות נשארה עוד נפש הילד 0תוחה לקבל רשמים מהחדה היהודית. .שבת כזו לא עברה עלי זה 4 שנים״. מודיע ילד בן 14. ואחד פורץ בבכי. מפני שאיננו יודע עוד להתפלל ועוד אחר •מבית חפשי• רצה להתפלל כדי ללמוד עברית. והוא בא אחר כן אל המדריך ומסר לו על הרושם העז שעשו עליו המלים «האל הגדול הגבור

והנורא* בקראו בהם בפעם הראשוטז• נפש דיילי עדין לא הספיקה לעבד ולאחד את הרשמים השונים והחויות המשונות העומדות בנגוד זו לזו. אותם הילדים שעברו עליהם חרות אשר היו שוללות מכל מבוגר אמונה בסיר עולם מוסרי׳ מקשיבים במתיחות עצומה לאגדות על דוד המלך, והמלך המשיח• ואחד מאלה אמר לו: .איר הגעתי הנה ז מלאך הביאני*. וכל זה בלי

שמץ הפרזה.

״הצופה״ מיום י״ז אדר א׳ כותב* בית החלוצות• בירושלים: רבים מבין הילדים שאלו אם האוכל כמקום כשר ואם יהודים יכולים לאכול אוחו... אחד הילדים שאל מיד לידתו מהמכונית אם הרבי מגור נמצא בירושלים. הילדים סודרו בחדרים ואחרי ארוחה קלה ירדו לתפילה׳ שבה השתתפו כל הילדים. בבית צעירות מזרחי בירושלים: כל הילדים — בני 12—14 — היו חבושי כיפות חדשות שקיבלו בעתלית• אחרי שעה קלה ירדו הילדים לתפילת מנחה ומעריב• זעזע המספר הרב האומר .קדיש- אחרי הוריהם בחוות למוד בירושלים הביעו רבי׳ם מן הילדים את רצונם להגיד .קדיש- אחרי הוריהם׳ כמה ילדים בקשו שילמדו אותם

להגיד ״קדיש-•

״הצופה״ מיום כ״ג אדר א׳ כותב! תפילת ילד סיהראן ב«ישורוך. אלר. היודעים לקרוא התפללו בעצמם בהתלהבות והאחרים נעזרו על ידי המדריכים וכסה אנשים מהקהל. פני הילדים. שעוד חרותים בהם אותות הדראון והזוועה׳ הפיקו שמחה והוקרה על היחס הטוב מצד כל הנוכחים. בשעת הוצאת ספר התורה הסתערו הילדים על המעבר והעתירו נמיקות רבות על הספר כשאחיותיהס הקטנות מלמעלה הניפו ידיהן בנשיקות מרחוק. קבוצות־קבוצות

ילדים מהגדולים שבהם עלו לתורה.

מד אברהם דין ספר את העובדה הבאה ודבריו נמסרו ב״הדרך״ מיום ב״ח אדר א׳ במאמרו של מר משה שנפלד!

בש-ק שעברה חגגו בישיבת פ״ת בר מצווה של אחד מילדי טהראן• כל הילדים היושבים במחנה המעבר אשר בפ-ת השתתפו בתפילה ומסיבה. אחד הילדים נאם בשם חבריו ובד. אמר: במשך שנות נדודנו׳ מלומדים בנסים היינו׳ הנסים היו מלווים אותנו על כל צעד ושעל. בערב היינו שוכבים לישון רעבים ובבוקר קמים שבעים, מלאכים צוד׳ השי-ת לנו והם היו מאכילים אותנו בשעות הלילה בעודנו שקועים בשינה• השי-ת שמר את רגלינו מנגף והעלה ארוכה לכל מכאובינו ומחלותינו• זכות אבותינו הקדושים עמדה לנו, כי באנו עד הלום שלימים• לו הי׳ «־.ישוב בא-י עד ורואה לכל הנסים והנפלאות שקרו לנו. לו היה מרגיש ביי ההשגחה האלקית רבת החסד והרחמים, כמו שאנחנו הרגשנו בי, כי עתה הי׳ מתנהג אחרת ולא הי׳ מחלל

בקלות ראש את קדשי ישראל.

84

!,המשקיף״ מיום כ״ט אדר ב׳ מוסר מר א. קלוס רשמים מהסיור שערכהח היסוד לעתונאים. בין השאר הוא כותב: ק

הנקודה הדתית ביל־ש היא אחד הגילויים הבולס־ס ביותר בהליכותיהם. בדברי־ ההסבר של המדריכים׳ בשיחות עם הילדים עצמם (אגב, שיחות חטופות מאד. בי לא גיתנה אפשרות לנלו. ,.*הס שיחה ממישכת •ותר) מודגשת מסירות הקטנים לערכי הדת• יוגד לשבחם של המדריכים מטעם הקביצים השמאליים ואנשי משק־הפיעלות בחדרה, כי לא הכחישו אח הדבר הזד, וממילא הציגו באירם הנכון את התנהגותם המחפירה של מדריכי השומר הצעיר בטהרן ובדרך לארץ• עתונו של השומר והצעיר כתב במצח נחושה, שרק 14 ילדים מכל השיירה באניה רצו להתפלל, אבל בפניי של מדריך השוה״צ בחדרה נמסר׳ שכל והילדים הקטנים שבמחנה מתפללים וגם רובם של המבוגרים יותר׳ והוא לא ניסה אפילי לסתור דאת• ודוקא מטי אחת העסקניך.ת של משק־ר,פועלות השמאלי בחדרה שמענו תיאורים מזעזעים על רגשם הדתי העמוק של הקטנים. בוחלים הם במאכלי טריפה ואינם יכולים לתאר לעצמם שאפשר בכלל לסעוד אוכל בלתי־כשר• גם הילדים המביעים הסכמתם להיקלט בקבוצים שגיאליי׳ם תחת השפעת מדריכיהם אינם מעלים.ממש על דעתם שיסתבאו שם בטריפה ושיעבירים שש על דעת קינש• אחד הקטנים׳ משנכנס למחנה ומצא מזוזה קבועה במשקוף הדלת, גקוו דמעות בעיניו מרוב שמד.־,. .עתה אוכל לישון במניתה• — העיר• כשנשאל לפשר הערתו זו הסביר׳ כי חדשים רבים נדדה שנתו. משוט שנמצא בבית שלא היתה בו מזיזה.

רגש דתי זה של הילדים הנובע מחנוך בבית הורים חרדים נתגבש למראה הגבירי• העילאית וניסירית־יהנפש בה קיימי הוריהם ברוסיה את מציית הדת• יש פרשיית המוסיפות חוליות מלאות הוד למחרוזת ההקרבה על ק״־יש השם בישראל הלא תיחרת לנצח בלבי של הילד התנהגותו של אביו הדיין, שהלך ודעך מיום ליום כני משום שמיאן לד,תגאל במאכלות אסירי:. גם י המאכלים דגלתי כשרים היו בצמציש רב, כדי גוויעת ממושכת ברעב׳ אבל הוא סירב ליהנות אף מהפירורים המעטזם עד שהוציא נשמתו בקדושה ובטהרה• אי •הילד שראה את אביו כורע תחתיו בכרתו עצים ביער ומת מאפיסת אונים׳ והוא רץ מיתק של 16 ק״מ בקיר העז, כדי להביא את הטלית לעטיף כה את המת כדין ישראל — היש כוח בעולם שיזיזהו מנאמנותו לתורה. תופעות

אלו של קידוש השם לא הוי בידדות והן הטביעו את חותמן העמוק על הילדים•

העתונאי שי״ן שהשתתף באותו סיור כותב ב,ה1ו0ה- מיום כ״ו אדר בי:

לפי הרישומים המרובים שאספו מתוך שיחית־אגב׳ סיפורים וזכרונות׳ יוצא. שרוב הילדים במקום ההוא הס מבתים דתיים• כשהילדים מסיתים לפי חומם אפשר להכיר !יפה את מוצאם. דרך משל: ילד אחד יושב ומספר לפי תומו׳ שבזמן שהותם ביערות סיביר היה אבא מקדים לקום לפני אשמורת־בוקר, לפני זמן העבודה, וממהר לילך לאחד הצפרים, שם היו מתאספים יהודים ומתפללים בחשאי תפילת שחרית בציבור. ילד שני מספר: בבוקר היה אבא פורס סדין על החלונות ומניח תפילין, ובישי שבתות היה בירח לעבי היער כדי להתחמק מעבודה בשבת• ילד אחד היד. רגיל להתעורר באמצע הלילה, להתייצב לפני העמיד וללחוש פסוקי ד״קדיש-. ניכר היה, שמקרה א־יס ועוע את נפשו• פעם אחת סח: כשגיוע אכא מרעב רצתי ברגל ששה־עשר׳ קילומטרים ליישוב־פליטיס אחד, שש קיבלתי טלית ובד. קיפלתי אבי וקברת, אותו, החוויה הא״מה חיה בתיכי ייש ולילה, האב המת המורד בידיו לקבר, ה«קדיש״ הראשון על

85

קברו הבורר בערבה. הריגה אחדי הטלית — כל *לה טבעו עקבות בנפשו ושפתיי לוחשות : -יתגדל ויתקדש שמיד. רבה•.

והנה מספרת מדריכה אחת. וזברה לקיבוץ שמאלי. ומאשרת את ההנחה: רוב הילדים ד.ם בנים ובנות לאבות שומרי תורה ומגוות• בימים הראשונים לבואם גילו להיטות מיוחדת לקיים מצוות התורה. היא מסבירה את התופעה ברעבון למה שהי״ אסור להם שם. היא המשילה את תאוותם להתפלל. לשמור שבת׳ הקידוש ולהבדלה, לתאווה שתקפה אותם בימים הראשונים ל.״מלח: בגלותם סבלו מחסור במלח, בגלותם אסיר היד. עליהם לקיים מצויות. כיוון שנתמלא מתסורם. נמזזקה סאת הרעבון. הריהם פרשו מאכילת מלח ואף נתמעטה להיטותם לקיים מצוות. הרי הסבר שאין מחוייבים לקבלו• אולם עובדות בפיה, עובדות המגלות מהות הילדים. שאלת אוכל כשר ואי־כשר אינה מ־בנת להם. כמה פעמים אמרו: כיצד אפשר להיות יהודי, לישב בארץ־ישראל ולאכול סריפה תופעה זו היא בעיניהם מחוץ לגדר ז•,טבע. כשספון, סופה ויריקת הר־פרצים. כוהו הילד היהודי, שהיה בשבי גויים מווהמיס, שהיה אנוס שם לאכול הכול, אבל נשאר בתומתו ונביאו לארץ הוא רואה במאכל כשר חלק מהוויתו — מה גופו מבריא. נפשו מתרעמת, אף !ההווי המסורתי חוזר לאיתנו• מזכיר ילד אחד את אביו, יהודי חסיד, שגווע מרעב באוזבקססאן מפני שלא רצה לאכול מאכלי־טריפה. והוא גווע מרעב, משום שלא היה מאכל כשר. מאכל־טריפה הם בעיניהם חלק ממשטר־האימים בגלותם דומים לרעב, עבודת־פרך, נדודים ומכות. כלום יש משהו ראותה האכזריות אף בארץ־ישראלי הילדים .רגילים לנשק את המזוזה לפני השינוי בזכרון מדמדם הנוהג שבבית אבא. וכשהם נזכרים בצרות שעברו עליהם ועל הוריהם, כשנוכרים בימים שהיו מופקרים לבל איש בליעל — גברה זיקתם למוחה. .באן, בחדרינד

אין אנו מפחדים לישון, מפני שמזווה דבוקה לדלת״.

אב ב ז ר ה שיכלו. ה מ ל כ ם כ י כ י ר ד מ י השפעת ה ו הילדים בפנ נ נ לה התגו בתחית י ב ך יהושע, מ ! המדרי ת ״ פ ת ב ת החלוצו י ב סר בשם הילדים ששוכנו ב אידלמן מול ת ש רו ה שהילדים שרו זמי ע ש ר האוכל, ב ד ח ת החשמל ב ת א ב ל ש אלפא כבד, בלים לדי ת יצטמקו ידיו, וכל הי ב ש ת החשמל ב : המכבד, א ר מ א ם ו לדי שבת. קם אחד הים כ ת ל ל ראה אם ק ה נ ב ! ה ם ה ך יהושע ואמר ל ה המדרי נ ע ו פד, אחד, אמן. נ ענר ו ח ם. ב ע אלקי ב צ ם ראו בזה א לדי ך יהושע, הי ה המדרי ל ת ת ר ח מ ם בי. ל י תתקיה כ י ר ד מ ה ה ש ר ות, ד ד — תלפי ות הלמו ד בחו גסקי מעי ר ז. לושי בת חברון מ ישילדה עמדה על דעתה, תה, הי ה לפתו ת ס . נ ר בשבת, הילדה סרבר ו פ ת ת מיללד, אחת ש

ת כאלה. ו י ר על שטו י לא לשמו ל ג ר ת ט לאט ת א ! ל ה כ י ר ד מ ף אמרה לד, ה ו ס ב ל

, צוה קר ת בבו ב ש י ב , כ ת ר ס ו ה מטעם אגו״י במגדיאל מ כ י ר ד גב׳ שדלצקי מ

ה נ נ ף התאו ו ס ב ט ל ל ח ה לדה סרבד, ב ת הרצפה, הי א , ף ו ט ש ת ל לדו ך לאחת הי המדרי

ת זד,מדריך נאלץ לבקש סליחה. י ל ל כ י השיחה ה נ עליו לפ

ם י ל ש ו ר י ת ב צו ת החלו י ב ם כי ב ם מוסרי י ל ש ו ר י ר ניסן טורצין וזידמן מ מ

ו ד ע ס נה ש ב הראשו ר ע ת ה ח ו ר ת א ע ש ת הכובעים. ב ר א י ס ה ם ל לדי ך לי צוד, המדרי

ד י ר ו א נ ץ ישראל, ל ר א ו ב , כאן אנ ו כטיהרן ן אנ ם קם ואמר לו« אי לדי שש. אחד הי

אח הכובעים.

86 4

ה ולמעשה כ ל ה ן ל ו התקנות כידוע קבעה לשכת עלית הנוער, שאסור לחלל בפומבי את השבת במחנ

רמעבר. הנה עוד כמה עובדות מלבד הנ״ל המוכיחות באיזו מידה נשמרה השבת

במחנות המעבר

ב״הצופה״ מיום א׳ אייר כותב מר שי״ן במאמרו ״כלפי מליצי יושר״.

סח מדריד אחד: ״בתפילה השתתפי לכיעלר. מעשרים ילד• בחלקט הגדול גילו חוויית נפשית בתפילה. במחנה הי־ צייר לשלוט צביון דת־< במידה שהתקנון חייב את זה. אבל ג־ררי המקים: בנית החווה המשתייכות לכל מיני זרמים היומיומיים, הנסיעות במכוניות, צלציל בטלפץ. ביקור כל מיני אנשים שעישנו בפרהסיה בשבת בחדר האיכל או בחצר, בניכחות הילדים• — השפיעו לשלילה על השלטת תהווי הדתי

שהוחלט מסעם הלשכה...״.

ות לוו אה ״הפועל הצעיר״ מיים ד׳ אדר ב׳ מודד. כי בחוות הלמוד בתלפי: זמירות חשבת בנגינה על כלי נגינה והוא מצדיק את זאת באמרו

״בקשי הניארחים להפיג קצת את אימת הקולות הפרא־ם של הנאצים, !המסרטריס עדיין כאדני הילדים והשמיעו לפניהם מעט צלילי נגינה טהורים״.

מר קופמן מירושלים מוסר כי בליל שבת כ״ב אדר א׳ נערך במחנה הנ״ל: תר נשף נגינה בלווית פסנ

גב׳ שושנה פלדמן מדריכה מטעם אגו״י בבית העולים באחוזה־חיפה מוסרת: בשבת חממו את האיכל לילדים, כשהתנגדתי השיבי לי כי אין סדורים טכניים הדרושים להעמדת האוכל מבעוד יים. הילדים לא ידעו את זאת, רק ילדה אחת שהרגישה בדבר. התאוננה על כד• המדריכים הבלתי דתיים הדליקו את החשמלת חלוצות בירושלים לעיני הילדים. גם מר מזקוטובסקי מדריך מטעם אגו״י בבי/ ה מוסר כי המדריכים, הדליקו וכבו את החשמל בשבת, לעיני הילדים. הגב׳ ל. כת חלוצות הג״ל מוסרות, כי במטבח וק. אפנהימר שעבדו כמתנדבות במטבח בביור הגז לפני בא השבת אבל בערב היו מכבים אותו, ביום היו מדליקים את תנ שבת היו מבשלים חלב בשביל הילדות. המשסלת עשנה במטבח בשבת. גם את הרצפות היו שוטפים בשבת במוסד הנ״ל. הרב שלמה מרגלית מעיד כי המדריכים הובילו בשבת את הילדים, שנמצאו במחנה המעבר בפ״ת, למועדון ״הגורדוני׳״

ני •הילדים. ועשנו בדרך הליכתם לשם, לעי

לפי הודעתה של הגב׳ סולד המצוטטת בראש פרק זד״ הי׳ שומה עלבים להפגש עם הילדים. למעשה הגשימו דרישה ת לקהל פרט לקרו ת המדריכים לא ל

: זו רק לגבי הקהל החרדי מר רוזנברג מעיד, כי לבית החלוצות בירושלים, היו נכנסים חברי הנוער העובד בלי הפרעה ומובילים את הילדים משם למועדון הנוער העובד, לעומת זאת,

לא הרשו לרב הילמן חתנו של הרב הרצוג להכנס ולבקר את הילדים.

הרב זאב אידלמן מפ״ת מיסד כי גם הילדות רצו להשתתף בחגיגת הבר־ מצוה של אחד הילדים שהתקיימה בישיבת פ״ת, המדריכים לא הסכימו לכך

87

והוציאו את הילדות בכח והובילון לטיול לקבוץ גבעת השלשה• כאשר בקש הרהיב הרצוג לבקר את הילדים במחנה המעבר בפ״ת, לא הרשה לו המדריך יהושע, מבית אלפא, להכנס פנימה, באמרו כי הרב עלול ליגע את הילדים הזקוקים למנוחה, עד שהמעיד הודיע לילדים כי הרב הראשי נמצא במחנם, מיד נתאספו כולם במשרד

לקבל את פני הרב.

מר ישראל שדמי מוסר כי במחנה בבית החלוצות בירושלים, הקפידו על זה שלא לתת רשות כניסה לאנשים שלא גלו את ראשם, בעיקר הקפידו על בך המדריכים יהושע ויהודה והמדריכה פיגה, לעומת זאת לא הקפידו כשנכנסו אנשים

מגולי ראש.

גב׳ סולוביצ׳יק מירושלים מוסרת, כי בשבת פ׳ תזריע, בקשו כמה יהודים חרדים לבקר ילדים קרובים בחוות הלמוד בתלפיות, יצאו המדריכים נגדם באבנים.

ובמקלות וגרשום.

המדריך פנחס ביבדפלד מטעם אגויי במקוד. ישראל מוסר! נתנו לשומר הוראה לגרש את כל המבקרים מחוגי אגו״י אפילו במקל, ואמנם, הלה רדף כשהוא רכוב על סוסו אחרי המבקרים הדתיים וכך שם אותם למשל וללעג בעיני הילדים. לעומת זאת נתנו לנוער העובד לבקר ולהשפיע. העלימו עין מהעובדה שהמתלמד הפולני הנוצרי אדעק שחק עם הילדים והביאם לת״א בחברת אנשים מושחתים, את הילד יצחק הגלד שנמנה בתחילה על מחנה אגו״י, הוביל כמה פעמים לתיא והחזירו משם שכור. חברי הגוער העובד היו נוהגים ללמד בשבת את הנסיעה על אופניים, לילדים. פעם בשעת משיבת .עונג שבתי, הוציאו כמה מחברי הנוער העובד את חלק מן הילדים מהחדר בפתויים שוגים, הכניסום לאולם ההתעמלות וסדרו שם ״עונג שבתי משלהם עם עשת סיגריות, נגינה בכלי נגינה, המדדיד מרדכי יפה הסביר, שכך יש להכשירם לקראת המציאות הארץ־ישראל^, בהזדמנות

זו הציגו הצגה, בד, מופיע יהודי חרדי, כטפוס שלילי ומגוחך.

הישוב החרדי בירושלים השפיע בעקיפין על הילדים, למראה כל יהודי מהישוב הישן צצו בלבות הילדים זכרונות העבר, דמות אבא וסבא נגלתה לעיניהם מחדש ונתעוררו בהם געגועים לאוירת המסורת ויראת שמים. ששררה בבית הוריהם. מסיבה זו החליטה לשכת הנוער להעביר את מחנות המעבר מירושלים לנהלל. (הצעד הזה נמנע ברגע האחרון עיי מחאת ראשי אגויי ובעיקר משום חוסר מקום מתאים לכל הילדים בנהלל). הרב משה בלוי כותב על ענין זה ב״קול ישראלי•

מיום כיז אדר א׳ 1

והנה נתפרסם שהנהלת עלית הנוער החליטה להעביר את הילדים מירושלים לנהלל, לא רצעו לכתזזילד, להאמין למשמע אוזן, דוקא מירושלים לנהלל• לא ממקום אחד לנהלל, ולא מירושלים למקום אחר• וכשחקרנו נתברד לנו שלבשתנו יבשתי של הישוב היהודי בארץ ישראל שסועה זו נכונה. והגמיק לכד מפני שבירושלים ה״אוירד, מורעלת״, בירושלים ישנס .מסריעי סדר״• בחורי ישיבווז ובחורי .נוער אגדתי״ וצעידות ״בית יעקב״, מצביאים על המחנות ובאים יותר מדי בקשרים עם הילדים. שמא תאמר, עם

כל הילדים, לא, כי אם עם הילדים ועריהם בחדד וחברותיהם ב.בית יעקב•.

88

•אם תשאלי איזה חטא חמאה ירושלים שבגללו יש הכרח להעביר את הילדים לנהלל. הנה דיגמאות אחדות :

אחד המדריכים הלך עש קבוצה של ילדי טהיראן להראות להם עתיקות ירושלים. ה־א ה-אה להש א". ״:יגדל דיד״, חיכית ירושל־ש׳ קשת רג-נזון. והוא הגיע עד לרחבת כ—.ל המעיבי. שש הגיר להש : הקיר <־.זה עימד כבר כשני אלפ־ם שנה׳ גבהו 11 מטר׳ גודל כל אכן טשר י־שנם גם משני מטרים׳ שש נדבכים הם מעל לקרק? ותשע נדבכים מתחת לקרקע• והיא עמד ללכת אתש• והנה התפרץ צעיר ירושלמי.מפריע סדר- ואמר להש: ״׳לדיש, זהי .כותל הניערבי״ ש:שאר שריד מחורבן בית המקדש׳ והו המקים

שכל ה״הידיש באיש אליו להתפלל ולשפוך את שיחס לפני די״.

היידיש׳ פתאים, הסבו את ע־ניהם כדפי הכותל, וכולם התנפלו אל אבני הכיתל 'בבכיות, בקשי ספדי תהליכ, ושפכו אל אבני הכותל את כל הטרגדיה שנצטברה בלבבם

הרך מאז שנפרדו מבית הוריהם הקדושים•

דוגמא שניה׳ פחות מזעזעת: המדריך דרש מהילדים להסיר את הכובעים לשעת האיכל׳ נמצא במק־ם .פורץ גדר- אשר אמר לד,ילדים, שבארץ־ישראל אין חובה להסיר

את הכובע כעת האוכל.

מפריעי סדר אחרים, הוליכו ילדים אחדים להראות להם ישיבה, והילדים ישבו על ספסל בית המדרש ללמוד מעט, ונתפשו בקלקלתם ע-י המדריך. •

ובשל חטאים כאלה, כשל כח הסבל של ההנהלה והחלט שיש העביר את הילדים מאוירה המורעלת של ירושלים לאויר הזך של נהלל, דמו לנתק אותם מכל קשרים עם יהודי ירושלים ועם אוירה של ירושלים, מעתה היו הס רואים לא יותר מאשר נחירת ואכילת בשר השפן והגמל׳ שם היו •הם רואים חרישה. בשול וכביסת לבנים בשבת. שם היו מיבטחים מפני השפעה מורעל ה של .מפריעי סדר״, בחורי הישיבות בירושלים.

ם בתפקידם כי המדרית ק ח ר ה ה ל ק י פ ס בה מ ת ערו ו כלה להי י הקהל, לא י ר בפנ ב ע מ ת ה ו ת מחנ ר י ג סם ד י ק פ ת עיקר ת ם גופם, ראו א כי לה על הילדים, באשר המדרי י השפעה ותעמו כ ר ית פו בתקי ם ו י כ י ר המדר פ ס מ ה על האחרים ב ל ע ת נפש הילדים וכל זרם ש י ד צ כערך נאים שנ ר העתו ו ב ברשמי סי ת ו ר שי׳ץ כ ם היתד׳ גם הצלחתו מרובה. מ ת ד מ ע

: ׳ ר ב ד ו א י ום כ ת המעבר, ב״הצופה״ מי ו ע״י קרן היסוד במחנ

יש להטיל ספק, אם מחנות ההכנה על חבר־מדריכיהם המורכב מכל הזרמים עזר להגיע לידי עמדה *׳כייקטיבית. להפך. אמנם הציבור היה מופרש מהילדים, אבל אף המדריכים ד,ש בני־אדם חברותיים ולעתים קרובות משך כל אחד אם הילדים לצידו. קשה

להיות נייטראלי בענין זה• בפרט באקלים הפוליטי החריף של היישוב.

! . ר י. ז ב מ ת ו - מיום ט׳ ניסן כ ר ק ו ב ה ״ ב

והרי כמה קוים לדמותם של הילדים ואופן הדרכתם לא מפי מבקר מקרי, אלא גופי מדריכה, הכותבת לפי תימה אל חבריה — ודבריה מאשרים בדיוק את הנחותינו ומשקנותינו. זוהי מדריכה צעירה מאחד ר,״חנית, שנשלחה לשם מקבוץ ״אשדות-.

וככתבה נתפרסם בעלון הקבוץ (13.4.43):

89

,...הילדים אינם קלי חנוך כלל וכלל לאחר כל מה שעבר עליהם. הס מפותחים בשכלם שלא לפי גילם ובהתפתחותם הגופגית סגרו הרבה. הס מכירים את החיים יותר מהרבה אנשים מבוגרים, ולחנך אותם׳ זה לגמרי לא פשוט. הם אינם נותנים אמון באדם וכן לא תמיד אפשר לתת אמון וגש בהם.—אינם מבינים עדיין את החיוב שבעבודה כמונו ויחפס לעבודה, הוא אחר משלנו — הצלחתי להסביר להש שאץ אני עושה תעמולה (פרופגנדה — בלשונם) אלא רק דואגת להש• ולאמתו של דבר שבעו הס תעמולה יתר על המדד,. באים אליהם (ובאו גם בטיהראן וגם בדרך לארץ) תועמלנים מחוגים שונים, מציקים להם מאד ומשתדלים בכל מיני דרכים ובכל מיני תחבולות למשוך את הילדים המסכנים האלה לארגוניהם ולהסתדרויותיהם. אני, כמובן, מספרת להם הרבה על הקבוץ ולא לשם תעמולה, כי אני באמת ובכל לבי חושבת שהמקום הטוב ביותר בשבילם הוא

הקבוץ. «חלק גדול מהנערים הבוגרים הס אדוקים אך יש ביניהם גם לא אדוקים. אבל

האופי של המחנה כולו הוא דתי בהחלט, כי כך הנהיגו פה• ,הסברתי לילדותי שהדבר הטוב ביותר בשבילן הוא ללכת לקבוץ להכשרה. ללמוד ולעבוד וכשתתבגרנה, — אם הקבוץ ימצא חן בעיניהן תשארנה בו ואס לאו — תלכנה

והן הבינו זאת יפה. המחלוקת עם הדתיים היא פרשה לחוד. בהשפעתם התיחסו אל הקבוץ באיבה רבה. אמרו להם שהקבוץ זהו קולחוז. והדבר הזה שנוא עליהם בימוי

כי בקולחוזים הם עבדו עבודת כפיה• בזמן האחרון נשתנה יחסם אלינו לטובה. אי אפשר שכל אשר נכתב וסופר וידוע למאות עידי־ראיה לא היה ידוע בחלונותינו הגבוהים. אך שם מתעלמים מן הסקנדל הצבורי, ובהתעלנדות זו נעשים שותפים לו. צר לנו מאד כי שמה של גב׳ סולד חופף על כל פרשה זו. צר מאד שלא היה לד, אומץ לב או כח אישי להפסיק את ציד הנפשות לפחות במידת התקיפות בת

היא גוערת בצבור ודורשת מאתנו כולנו להגיח לילדים האומללים.

מר קלוס שהשתתף בסיור מטעם ״המשקיף״ כותב בגליון מיום ב״ט אדר בי: המדריכים עצמם רואים ומודים, שהמחול המפלגתי הטמא סביב נפשות הקטנים הוא בעוכריהם•,עוול גדול נעשה לילדים, פשע״ — אמר בגלוי לב מפתיע מדריך שמאלי בהוסיפו: ,אין איש מאתנו חף מפשע. אץ איש מאתנו עומד מעל למערבולת הזו״. אבל חבריו לא יסיקו חלילה מסקנות מדבריו אלה• הם יהיו נכונים לעשות דמייה בנפשם

ואפילו להבטיח חנוך דתי לילדים ובלבד שלא לוותר על טרפם.

דרכי פעולתם של המדריכים הלכו בשני כוונים: עקירת הרגשות הדתיות מלבות הילדים ופתויים לבחור בקבוצים השונים על זרמיהם. בל האמצעים נראו

למדריכים כשרים לכך.

מר פנחס ביברפלד מדריך מטעם אגו״י במקוה ישראל מוסר: המדריכה תמרה מאשרות יעקב, שהיתה מתהלכת .לבושה בצורה הפוגעת בצניעות, ספרה לילדים על יתרונות המקלחת המשותפת לאנשים ולנשים, הנהוגה בקבוצי השמאל,

כדי למשוך את לבם•

מתוך שיטת הרגילו את הילדים לקלות דעת, בדי להתחבב עליהם ולהטעימם את טעם החיים הנעימים הצפויים להם בקבוצים. מר אבדהם מוקוטובסקי מדריך

מטעם אגו״י בבית החלוצות מוסר על כך ברשימתו ב״הדרך׳ גלית ל״א:

המדריכים שהיו בט״מ־אן קבלו הוראות לנהוג באלימות כלפי הילדים. כדי למדי ככל האפשר את הפרוצס של .הכשרתם•. שיסת האלימות היתד. כנויי על חולשת הילדים ובדידותנו ועל ההשפעה הטבעית כתגמול בעד הטובות שיעשו אתם. אבל חשבו וסעו. הילדים לא הושפעו הרנה מהדרכתם• המן עליהם עברם ברוסי* ששם

גמאסה עליהם המלתמה נגד הדת ושם גם הושלו בפני בל אלימות. משעמדו כבר הילדים להגיע אמה והילדים עדיין בשלהם, נוכחו בכשלון השטה הזו והתחילו כאן מכינים תכניות חדשות. נתנה הוראה לקבוצים שיתנו את מיטב כחותיהם להיות למדריכים באן בארץ• אותם אספו עוד לפגי בוא הילדים ונמסרה להט תכגית מלאה ומסורסת לפעולה במחנית שהנקודות העיקריות היו: לא לפגוע ברגשות הדת של הילדים. לבלוע ולסבול בל מיני התפיצויות של הילדים נגד מדרישיהם. למלאות כל תפנוקי הילדים״ לפנק ולשעשע אותם ננל ממי !חוק וקלות ראש, שידה וזמרי* טיולים, מסיבות« קולנוע, תיאטרון. גשטי רקויים ועוד. למעט בלמודים ולהרבות בספורים על חיי הקבוצים ולהראות להג את הקבוצים ובוז׳. כל זד, לא מיה מטזן כ*כ לטובת הילדים ולהבראתם׳ אלא יותר בכדי לעשותם מפונקים שיכבדו את הנוחיות

והעושר על שאר דברים. — החיים במועד. התנהלו בהתאם להוראות. אץ שמץ של טדד ומשטר, ילד בל וזישד בעיניו תשה. משבר טמאות. מקלקל בקידוח, משחית ברהיטים והופך הקערה על טי/ ואץ מי שיגיד לו מלה• מחרף מדדיביו מבור. ממיניו והם p הגעלבץ ואינם עולבץ. מתפנק במטבח ומתחצף במחסן הבגדים במוה שהאם לא חיתה טובלת וכאן מצא א מקומו• בדברי תתוצנים מתרפסים לפגי הילדים, באילו הילדים היו מפרגטיהם, לא להיטן•. אץ זכר ללמודים, אף ללמוד עברית אץ מקום ואץ pi• בל היום הלולא וזזמגא• בל ערב גשטים ורקורים• היו מקרים שהילדים היו שלוש טעמים ביום בסיניקה. מכשול קטן בדרן — המדריכים האחרים ממצאים במקום — מסירים אותו. עושים אותם .לגננות״ ישחקו להם עם הפעוטות• הגדולים מתחלקים בץ אנשים מ.של1ד. לשאלת ששאלתי את אחד מהם, איך אתה מרשה לעצמך להביא ילדים לידי השחתה כזו, שתשאד אצלם לכל למי חייהם ז ענד.: אץ דבר, ישחקו הנערים וישכחו הכל*. בשיעברו אלמו לקבוצים, כבר ירוסנו• לבן מתפלץ בקרבך, כשאתה רואה השחתה סיטונית כזו של ילדי קדושים. שנעשה בזדץ• ואחד, מנסה על דעת עצמך לעצור בעד 6זדם• ואו הפסדת הכל. מאוהב געשה לאויב, והאויבים נהפכים לאוהבים. ואומרים לן: .טד* אסור להגית מן החיים ז ד טבלנו ברוסיא•• ולא תועיל כלום, אם תסגיר: מה יחן לן נשף יקודם אם אתה רואה. אשד. שחצנית רוקדת. או מה יוסלף לך אם תלך דוקא שלוש טעמים ביום לס* ימה ז אתר, הנגד החיים .צריכים לחיות וגם להיות •הוד, גם בקבוצים אפשר להיות יהודי״. קדמות• נופלים מדי יום ביומו. הרצועה הולכת ונחות בכל מם יותר. מתחילים לשכוח את המנחה ואת המעריב מקילים ראש בתפילת שחרית• .מעשירים• את הרבש״ע כשמניחים תפילין. ה.חרדים• מקודם מתחילים לחפש פשרה בין ה״פרומקייט• שבעבר עם חיי ההפקר של היום וממונים את האוויגטצי״ כלטי המזרחי.

הרב דיר ק. כהנא מומר« במחנה המעבד במגדיאל אמת המדריכות לילדים ,תבגסו אל הילדות תשחקו אתן, גי עצובות הזי.

התקגון שקבעה לשבת עלית הנועד למחנות המעבר, לשם שמירת הנייטרליות כביכול. בכל השטחים. לרבות שטח הדת. שמש אף הוא אמתלה בידי המדריכים

להשפעה נגד דתית ולהפרעת החיים הדתיים של הילדים.

91

מר פ. ביבדפלד מדריך במקור׳ ישראל מוסר« הילד נפתלי גוטמן נוהג הי׳ להגיד תהלים בכל פעם שנזכר בגודל משפחתו בפולין׳ פעם הכריחוהו להפסיק

מתפילתו ולהשתתף בהרצאת המדריך מרדכי יפה מהקבוץ המאוחד. ־ מר י. וינגרטן מירושלים מוסר׳ כי הילד פנחס שדיבר שנמצא במחנה בחוות הלמוד בתלפיות, התחנן לפני מדריכיו שירשו לו ללמוד תודה, ענו לו אנו נלמד אותך יהדות כפי שאגו מבינים אותה. אותו ילד סבל מאד, הוא נשאר כמעט היחידי מבין כל הילדים במחנה שלא נכנע להשפעת המדריכים הרב משה בלוי במאמרי

t ב״קול ישראל״ מיום ד׳ אדר ב׳ כותב על המחנה בחוות הלמוד והילד הג״ל ישנן כבר לדאבוננו, בנוגע למחנות ילדי סיהראן, כאלת, שכבר .חוסלו• במובן רוחני עיי מדריכי השומר הזעיר. p מודעים לגו, למשל, אחדים שבקרו בימים האחרונים את הסחנה של .חוות למוד• ברמת־רזול בירושלים הנתונה לפקוחה הראשי של הגברת בז צבי, שמחנה זה .חוסל• כבר, וכי המדריכים הספיקו כבר להרחיק את הילדים מהדת, ילדיס אלה במחנה זו. עד לאחד, הם כבר אבודים בהחלט, המבקו״ס מצאו כבר את כל הילדים במחנה זו שוחקיסיברהבת הבית בגילוי ראש, והס בעצמם התלוצצו כבר כשדברו אתם על שמירת מצתת. ,יגעו המפקחים במחנה זו ביטים אחדים. מה שמורים חפשים

אחרים משיגים בשנים שלמות.

אחד המבקרים ספר לי מתוך דמעות בעיניו על חורבז הדת במחנה זו, ועל אחד קדוש. ילד אחד בין כולם, שנחבא תחת בגפי מעיל של אחד מהמבקרים והתיפח בדמעות שליש, בבקשה להוציא אותו ממחנה זו ולהעביר אותו לביז ילדים שלא הורעלו עוד, המבקר בכה יחד את הילד, אבל לא יכול להצילו מטני שהסוכנות .קנתה״ קנין נפשי וגופני את הילדים ואם הסוכנות אינה מוציאה ילד זה מי מוציאו, ומי יודע עד מתי יעמוד

זה בגסיון וזמר, זמז ערש להמפקחיס דרמת רחל ל«ח0ל* גם אותו.

אופיגי גם המכתב שערך ד״ילדי לחברו נחמן אלבוים ביודיש» ג״ח כיד אדר א׳ תשיג

ליעבר נתמן ן

אין געפין דך, אין חוות הלמוד נעבין ירושלים אין האף אז איך תעל בקתב פטור תערץ אין ארויס ידן זייערץ ענד, אץ דעד ברידער צבי. אץ לערנען אמי תי

איך תיל. מיד זאלין דך זייען אין די ישיבות•

מיין בדידער תעט מען זיכ ער בקרוב מל זייע.

ר צי דיען אגדול בישראל. פין מיד דין הבד תעלכעד האפס ד

פנחס שדיבר (תרגום לעברית 0.

גהמן תביט 1 אני נמצא בחוזת הלימוד זרי ירושל׳מ• אני מקור, בקרוב להפטר מהם ולצאת מתחת ידיהם בקוד oy אחי צבי. וללמוד כמו שאני תאה• נזכה להתראות בישיבות.

את אחי ימולו בטח בקרוב•

ממני ת0רך המצפה לראותך גדול בישראל•

92

ואמנם עח רוחו של הילד בן 12 ותשוקתו לתורה עמת לו שנשאר תקיף בדעתו ולומד היום בישיבה.

״הבוקר״ מיום י״ד אדר ב׳ כותב« במתים התחילה פרשת .האבקות• חדשה בץ המדריכים ועתו. םושת ייפיליז• באחד המחנות בירושלים שאל המדריד הדחי את הנערים עם בוצונם לקבל תפילין. הדבר עורר סערה הואיל ומדריך מהשומר הצעיו ראה בזה פגיעה בסטסוס קוו. הדבר הובא להכרעה במרכז עלית הנוער ושם הוחלט, כי לא המדריך הדחי ישאל לוצונם של הילדים המבוגרים לקבל תפילין, ני אם המדריך הניטראלי והוא הבר מפא״י.

דברים מוזרים מתרחשים חת איש שם אל לנ.

• מד ישראל אידלמן מוסר ו משבאו המדים לבית הלמות בירושלים לקחו מהם את הטליתות הקטנים, כביכול על מנת לכבסן ולא החזידון להם באמתלה

שטרם כובסו עוד• גבי אילה רוטגברג, מדריכה מטעם אגו״י בכפר נוער דתי, מוסרת« פעם נכנסה אחת המדריכות מטיהת לבקר את הילדים, בראותה אותם חבושים כיפות ולבושים בציצית, אמרה להם! אתה לבוש ציצית ז אתה מתפלל ז את כולכם ישלחו לישיבות לרעב ולחוסר כל. הילדים פרצו בבכי ונבהלו מאד. המדריכה דורה בדר, מקבוץ ״השומר הצעיד״ מזרע. הבטיחה לילדים שאף אצלם בקבוץ שומרים על השבת והמועדים והילדים יוכלו לחיות שם חיים דתיים. פעם ספת לה הילדים על היהודים העשירים שגם בשעת האסון בפולין סרבו לעזור לעניים, אמרה לילדים!

בודאי היו אלה היהודים מגדלי הזקן, האדוקיס• הרב ד״ד $ כהנא מוסר: במחנה בבית עולים אחתה — חיפה, אמרו על המדריכה מטעם אגו״י, גב׳ פלדמן. לקרא קריאת שמע עם כל הילדים ביחד, הרשו דק לקרוא ק״ש עם כל ילד לחוד שידרוש את זאת, כמו &ן הזהירו את מדתך המזרחי שם, לא לברך את ברכת המוציא בפני הילדים לאט מלה במלה. פן ילמדו

גם הילדים שאינם יודעים את הברכה.

במאמרו ״כלפי מליצי יושר״ במעופה׳ מיום א׳ אייר כותב מד שי״ן בשם מדריכי המזרחי %

בטיול לרמת־גז אץ היומן מזכיר את הביקור בבית־הוזינון• של שכונת בורוכוב. המוהר. נאם מידית ואמר נץ השאר: .פעם האמינו היהירים באלוקים. היום אנו מאמינים כאדם ובעבודת. אתם רואים. שאלה שהאמינו באלוקים, עשו להם הגדמניזם מה שעשו. אבל אנחנו׳ בארץ־ישראל, חיים בזכות אמונתנו באדם ובעמדה״.- ביומן מסופר. ש״נתקבלי בשייל הילדים הכתבים מרוסיה• בכי הילדים שקיבלו מכתבים. התחבר עם בכי הילדים שלא קיבלו מכתבים והפך להיסטריה אתת כללית*. ואין היומן מספר מדוע בכו. וכן במכתבים היה כתוב: .אל תשכחו את הוריפש, התפללו בעדם. היו מאמתים בשם אלוקיכם שהוציא אתכם מרוסיה. אל תשכחו אד׳ הוריכם שהקריבו

את הכול למען הצלתכם ולמען קידוש השם יתברך ויתעלה״• בשעת קריאת המגילה ישבה מדריכה אחת פ.השומר הצעיד• וסרגה• והו זלזול לא וק בדת אלא בכבדו האדנ4«#.בשעת חלוקת החוטאים שאל ילד אחו אם מותו &קרוא

93

בגילוי־הראש. מדריך שמאלי אחד השיב כנוכחות הילדים: הן׳ הספר הזה הוא היסטורי ולא דתי. אותו המדריך התנגד לקריאת המגילה בחדר־האוכל בנימוק. שזהו ענין דתי— דרישת הילדים לתשמישי קדושה עוררה התנגדות המדריכים מתוך חשש. שתעורר אצל , הילדים רגש דתי וזכרונות בית־אבא״׳• ואותו המדריך הולך ומעה שמות של ילדים דתיים, בנים להורים שומרי־תורה׳ שבטכסיסיס פסולים העבירו אותם לקיבוצים שמאליים. סח מדריך שני: ביומן המחנה, הרשום על ידי מדריכים שמאליים, המהווים רוב, אינם מזכירים תפילת ליל־שבת. הם אינם מעריכים. כלשונם. .עבודת־אלילים• הזאת... ילד אחד חלד, בקדחת קשה• בחלומו צעק: .אני רואה בני־אדם לבניס אומרים לי ללכת לקיבוץ. אני הולך כמו שציוני אגא• אני שומע קול מקבר•. ואילו ביומן רשמו את הדברים כך: .החום היה גבוה• היה משהו מסיוט בהכרתו המעורפלת: אמא אמא, החסידים הם קשי לב• אלך לאשמת. שם יהיה לי טוב כמו בבית• אמא, מה רוצים ממנו היהודים האלה, לאן הם מובילים אותי*. אף בעותי־חלום של ילד חולה קשה

מבית חרד משמש להם חומר מסית.

אחרי כמד, פניות ודרישית הסכימה לשכת עלית הנוער לאשר לאגו״י עוד שגי מדרי׳כים נוספים, את מד רוזנברג למחנה בבית צעירות מזרחי בירושלים ואת הגב׳ שרה ווין בשביל המחכה בחדרה• חבר המדריכים בבית צעירות מזרחי, החליט לא להרשות למר רוזנברג להכנס לעבודה ואכן גדול הי׳ כוחו של חבר המדריכים מכחד, של הלשכה, כל פניותיי לא הועילו, מר רוזנברג לא יכול הי׳ לגשת למלוי תפקידו. גם ביחס לגב׳ זין החליטו המדריכים בחדרה כך, לבסוף הסכימו רק להרשות לה לעבוד בעבודת המשק, כגון כביסת לבנים, מטבח וכדומה• פני׳ נוספת אל הלשכה הועילה במקצת: היא נתקבלה במדריכה׳ אבל לא מסרו לה שום קבוצת ילדים. גב׳ ויין מוסרת, שהילדים הרגישו בה שהיא דתית ועל כן נתקשרו אלי׳ מאד. משראוה היו תמיד נגשים אלי׳ בשמחה ורק בנוכחות המדריכים האחרים

היו משתמטים ממנה.

ם י ל ו י ט ה למרות כל התעמולה והפתויים, ראו מדריכי השמאל את עצמם בכל רע. הילדים לא היו להוטים אחדי הקבוצים ועמדו בהתנגדותם למדריכים הבלתי דתיים. הלשכה לעלית הנוער מצאה עצה גם לכך. שבוע ימים בערך לפני המשאל, יצאה הוראה לכל מחנות המעבר לסדר טיולים לעמק, למשקים ולקבוצים השוגים. ההגיון הי׳ מחייב• כי ילדי ישראל הפליטים שעלו ארצה׳ צריך הי׳ קודם כל להעלותם ירושלימה, למקומות הקדושים, לאפשר להם לשפוך את לבם נוכח הכותל המערבי ולהתפלל לשלום הוריהם. לא כן חשבה לשכת עלית הנוער. דוקא את ירושלים הוציאו מהתכנית. ירושלים לא יכלה לשמש אמצעי תעמולה נוח. להיפך ירושלים היתד, עלולה להגביר את הרגשות הדתיים בילדים• כל מדריך־מרכז הי׳ קובע את תכנית הטיול באופן שדוקא משקי הזרם, שלו הוא משתייך, יובלטו ביותר ומשקי

הזרמים האחרים לא יהי׳ רשומם ניכר.

ב״הצופה• מיום א׳ אייר מוסר מר שי״ן בשם מדריך ״המזרחי״: בישיבה שבה בקבעה תכנית הטיול, הצעתי לבקר אף בשדד,־אליהו, סירת־צבי וכפר הנוער הדתי. באותו מעמד נכתבו שני מכתבים : אחד לשדה־אליהו והשני לאשרות

94

יעקב. במכתב לראשון נאמר: .בקשר לסידור תכנית טיולנו החלטנו לבקר בקבוצתכם ביום.״ נא להנץ ארוחה קלה״. במכתב לשני נאמר נ .חשקה נפשנו לבקר •בעמק המקורי העבת האמיתי. לכן ברצונו לבלות במשקכם מיום ראשון בערב וכו׳.״ לפי רוח שני

המכתבים אפשר היה להכין את המתות שקדמו לטיול..׳

ביומן נאמר: .בבית אלפא הלכנו לבית הכנסת העתיק״. ואין הוא מספר. שהילדים התרשמו קשה מהעובדה, שלפני אלפיס שנד. עמדו כאן יהודים מאמינים והתפללו לאביהם שבשמים. ואילו עכשיו עומדים לפניהם צאצאיהם גלויי־ראש ומספרים על מנהגי אבותיהם כדרך שמספרים על עמי אפריקה המרכזית. נכחו במקום קצינים פולנים נוצרים. של* העיזו לגלות ראשם והם שאלו: מדוע נוהגים יהודים כך במקומות קדושים... באשדות־יעקב ביקרנו באווירודרוט• מדריך שמאלי הודיע במיוחד. שכאן אין ל.הפועל המזרחי״ כל חלק... הכינו לנו ארוחת־צהרים כשרה. ילד אחד התיישב על יד שלחן של ילדי המשק. אמרתי לו. שיעבור לשולחנות הכשרים. מדריכה אתת התנפלה עלי על שהעזתי לומר ששם וכאן לא. .הילדים אינם צריכים לדעת זאת״,. בכל הדרך לא הסבירו להם על יישובי .הפועל המזרחי״. אפילו את. קברו של רבי מאיר בעל הלס לא הראו

להם•

במחנה המעבר במגדיאל למשל לא הי׳ מדריך מטעם ,השומר הצעיר״. אתן נצל המדדיו־המרכז מטעם הקבוץ המאוחד והוציא את משקי ,השומר הצעיר״ ו מ

מתכנית הטיול.

המדריך מטעם .המזרחי״ מר יהושע בברך כותב ב״הצופה״ מיום ל׳ ניסן» אך קצר המצע מלהעלות פרסי כל מה שראה ושמע מדריך במשך שבעה שבועות במחנה ההכנה, אבל ארשת לעצמי לשאול את המומחים לדבר ואת האחראים על פעולה אחת שעשו אותה בפומבי ועל ועת הקהל: האס היה בטיולים הידועים. שהוציאו ילדים ששחו אך ששה שבועות באת וזקוקים היו למנוחת מעמל דרכים ובהם רביט החולים כל יוס שני בקדחת ומהם נגועים בגרדת — האם היה זז אמצעי־חינוך כשר להוביל אותם מחנה־מחנה שלושה־שלושה ימים בטיול ז מה ראו על ככה לבזבז מכספי הציבור כדי להוליך שבי לבות הילדים אחרי העושר הרג אשר שט בקיבוצים. להראות להט את מאת השולחנות. את בתי החרושת והמסגריות ואת מוסוות החינוך בכל

תפארתם...

יכולים גט כאן לענות תירוציט־פירושים דומים לראשונים• אך מי שעקב אחרי כל אותם המחוות ואחרי מל הדיבורים שליד ואשר רחפו מסביב הילדים בכל מקום שבאו,

יכול להגיד, כי נעשה כאן פשע.סיטוני, אשר לא יכופר.

במאמר ,גבורי טיהראף כתוב ב״ידיעות אוזתנות״: אבל איז לסמוך רק על המדריכים, שיבלבלו את הילדים בלבול שלם. סוף כל סוף

גם מדריכים רק בני אדם הס• לבז מושיבים את הילדים באבסובוסים, ומובילים אותם לעמק יזרעאל. מובילים אותם לפי המפתח נ תחילה לקיבוץ של המזוחי, משם למשמר העמק. משם הלאה לקיבוץ המאוחו. משם להבו הקבוצות, משט למושבה. ושוב לקיבת ותי• בכל מקום

95

ו5קום — שוהים חגי שעה׳ שעה. כדי שייבלו הילדים להכריע בעצמם, ראש עיניו הקרקע בצורה קולקטיבית יעילה או לאו. או האם צדק״ בירובוב או גירדון א• ר• שמיאל

לנדא• ולאחר שהילדים חוזרים ממסע מחקר זה כמומחים לעניני חקלאות ושיטות סוגיאליות והמזרח התיכון ויעוד והשקאה ובעיות !הדת והחברה — אז המדריכיפ

ניגשים אל כל אחד ואחד מהם. ושואלים איתו:

— נויו־ו־נ־ו ז...

מר ביזינסקי באספת הנבחרים (לפי ״הצופה׳ מיום כ״ג אדר ב׳): מתרעם על הטיולים שמסורים עכשיו ילדי המחנות. שרבים הס האומרים ומוכיחים. שהסיולים האלה נעשים מתוך כוונה ידועה׳ ל«הראות את רוב עשרם״ במשקים של

חוגים ידועים, בכדי להשפיע על הילדים שיבחרו במשקים אלה ולא במקומות דתיים.

גבי ד. שדלצקי מדריכה מטעם אגו״י במגדיאל מוסרת: לפני הטיול הודיע המדריך־המרכז מר אדי׳ בן גורית, כי על הילדות ללבוש בשעת הטיול מכנסים קצרים. כבר לפני זה בקשו להשפיע על הילדות ואחתה זו ותארה לפני הילדות במה נעים ונוח הדבר. ת ר המדריכות התהלכה בתלבושת פ הילדות, מתיז־ צניעות טבעית, סרבו כל הזמן. אבל לפני הטיול קבלו את ההוראה בפקודה. ונשמען לה. בשעת הטיול בהיותם באפיקים, הזהירו המדריכים הדתיים את הילדים על אכילת בשד טריפה. המדריך ארי׳ בן גורית בקש באופן הפגנתי בשד

בשביל עצמו וסנה לילדים באמרו! כל מי שרצונו לאכול בשר יבא ויאכל.

מר אברהם מוקוטובסקי מדריך מטעם אגדי בבית החלוצות בירושלים מומר את רשמיו מהטיול ב״הדרך״ גלית ל״א:

מתחילה פרשת הטיולים• קרוב לשלושת אלפים לא•* הוגיאה הסוכנו״ת על הטיולים האלו•״ ולא בכדי. גם הטיולים לא נעשו באופן מקרי אלא מיד מרכזה אחת.• ידע השמאל, שהטיול הזה גרין להיות, מכה בפטיש ל״הכשרת* הילדים, ולכו לא .חסך יגיעות, כדי שהטיולים יצאו .מוגלחים״. עבדו תכנית מפורטת לקבלת פנים בכל אתר ואתר׳ ואף «ת הנאומים בקבלת הפנימ הכינו ושלחו הוראות לכל הקיבוצים:׳ סדרו לכס אספות במקומכם והכינו את כל הקהל וביחוד את הנוער לביאת הילדים. כה תעשו להם וכדגה תימרון להון. איש סודי בעיךחרוד מסר לי, ששבוע ימים לפני בואנו התקיימה אספת כל אנשי המקום וספרו להם על .תעלולי האגודה״. הרוצה לחסוף את הילדים לישיבות. משפיעים עליהם בכת הרבי, מדפיסים בשבילם עתונים ומשביעים אותו. הול. אגודאי ואל תהי׳ ציוני• ואנו אין לנו אלא להשפיע על הילדים ברוב סובר״ באהבה ובשמחה. התכוננו איפוא לקבל אותם כראו•׳• אחר גודע לי׳ שאספות כאלו התקיימו גם בשאר המקומות. ולא לשוא עמלו. הד,סבתה הניתנת על צורך הטיולים הי* להראות להם איך בונים את הארץ, ולמעשה מפחדים אפילו להראותם עבודה ממש, כבר מכירים הם את הילדים, שאונס מתפעלים מזיעת אפים. וע*כ מראים להם רק את חדד האוכל שבקיבוץ, האסמים המלאים כל סוב. בתי הספר הבנויים לתפארהt קול ששון ושמחה. נאומים׳ הצגות ורקודים. מעדני מאכלים ותועפות זהב• תראו ילדים, כך בונים את הארץ! במשמר העמק הראו את ביוו הספר הענקי ואת חדר האוכל הנהדר ולמדו אותם רקודים

96

ארצישראליים. בזין זזרוך — נוער דלת. גתל עמל _ שוב תרד .האוכל, נקיון למופת וברכות דגים. באשדות יעקב — ריבה סובה ואוירונים• בשתי הדגניות — מסבות נהדרות, ילדי בית ספר לבושים יפה. והצגות ילדים מוצלחות. בסירת צבי — עזובה מעס ואי כשרץ לקבל אורחים• במרחביה — חדר אוכל מרוהט להפליא. בנהלל — בי״ם חקלאי לבנות מיסוהה של ויציו, בית מלא לוקסוס, תלמידות רוקדות .קרקוביק״ במטפחות אדומות על הראש .בדיוק כמו ה״שיקסעס• בכפרים שראיתם בחו׳״ל*. לתוספת יש גם מזוזות על הסתתים ואומרים שהמטבח כשר. והשבת אמה מחוללת. מה חסר עודז בכפר הנועי הדתי ־— כמו בסירת צבי. ביגור — עושר עד אין קץ. כך בונים את הארץ. וכן השמאל עושה תעמולה אחרי כל זאת׳ אין כבר כל *ורך להלחם עוד עם .ציידיוהנערות׳ הבאים •להשחית- את הילדים הנפשות״ שבמחנ־, האגודה, באותם הנערים ו.לשכר• אותם בת י«לפסם- אותם במגדנות ולהעניק להם מתנות יפות ע-מ לגנוב את לבבם. מעתה אין כבר צורך בזה הילדים בעזמס כבר מוקירים רגליהם מללכת למשתה הנערים והילדות בוזות כבר מאליהן את המתנות העלובות ומתביישות כשמזכירים להן, שהיו פעם תלמידות ב.בית יעקב• כי מה ערך למשתאות ולמתנות אלה. לעומת העושר הגדול שראו כבר. ולא עוד, אלא שאפשר כבר להשתמש באותם הילדים שהם ישפיעו על אחיהם ואחיותיהם הקטנים וילמדו לשונם לדבר שקר ולהעליל על אבותיהם הקדושים שגם הם היו חפשים. הללו את השבת ואכלו טרפות ר-ל• השקר הזה למהז

כדי שלשכת עלית הנוער לא תקח אותם ח-ו לתלמודי תורה ולישיבות.

t (דבר• 19 למאי.) בדויוז שמסרה הגב׳ סולד לסוכנות נאמר

נערכו סיורים של הילדים בחלקי האת השתים למען אפשר לילדים להכיר את האת ואת התפתחותו של המפעל היהודי. טיולים אלה הע בעלי ערן חנוכי רב בהשפעתם הציונית ובכוונם את הילדים לקראת עבודה חקלאית. למעשה הגיעו כל הילדים אחרי כן

כשהגיע הזמן לקבוע את עתידם. את רצונם לקבל את חנוכם בכפר ובחקלאות.

ת הודאת בעל הדין על המנזרד, התעמולתית של הטיולים. ה

ואמנם, הילדים בשובם מהטיולים נהפכו לאנשים אחרים• הקבוצים נראות תחתון שאץ בו לא עבודה ולא יגע. אלא אכילה ושתי׳, מנוחה להם כמין גן ע ומרגוע בלבד. הם היו רעבים למנוחה, אחרי כל התלאות שעברו עליהם ומראך. התפארת והעושר הרב שבקבוצים הי׳ להם חוי׳ עמוקה והיא היתד. המכריעה בשעת.

הבידור והחלוקה.

97

ק ז׳. ר פ

ה ק ו ל ח ה

תעלולי המדריכים בטיהרן ובמחנות המעבד התעמולה יהטיולים, כל אלד. היו רק שלבים והכנה לקראת המטרה הסופית — חלוקת הילדים למקומות הקליטה הקבועים• פקידי הסוכנות ראו את השעה הכשרה להוכיח, כי לא בכדי השקיעו כל כך הרבה עמל ומאמצים לרכוש את לב הילדים ולהעבירם מדת הוריהם, מעתה יזכו גם בגופותיהם. הילדים יקלטו בקבוצים הגדולים ולא יודע כי באו אל קרבם, ההוי החדש יטשטש קמעה קמעה את נחלת העבר• בקבוצים ימצאו את ביתם החדש •את משפחתם החדשה וביחד עם סיוט האתמול ישקע גם זכר בית הוריהם בתהום הנשי/ לאחר מעשה נוכל לקבוע כי אנשי הסוכנות פעלו מתוך תכנית ברורה ומחושבת. כל מה שעשו לא במקרה עשו, אלא מתוך כוונה ושיטה. כל/ כעין תשבץ ולפיכך הוכתרו בהצלחה. י פעולותיהם היו משולבות אחת בשנ החלוקה היתד, הקציר מהזרע שזרעו, פקידי הסוכנות קצרו ברינה והיהדות החרדית

בדמעה•

ר ו ר ב ת ה ד ע ו אחרי שהילדים הוכשרו די צרכם למשאל ולחלוקה הכרוכה בו, נגשו לפזור מחנות המעבר ולחלוקת הילדים למקומות קליטה קבועים. המשאל נערך בימים שבין א׳ ניסן עד יום י׳ בו., לחלוקה שנערכה במחנות בירושלים לא הזמינו אפיל.׳ ב־כ של אגודת ישראל ורק אחרי שהועה׳׳פ של אגודת ישראל מחה נמרצות במכתבו מיום ב׳ ניסן (ראה את המכתב בפרק די) נתקבל מכתב מטעם הגב׳ סולד מיום

12 באפריל: היום במשך השעות לפני הגהרים אבקר בפתח תקוה• אני מבקשת ממך להודיע לבא כוחכם בפ־ת לעזור לי בבדיקת הילדים בבית החלמות• במקרה שאין לכם בא־כח בפ׳ת אכיר לכס תודה אם תבקשו מאת בא כחכם בת״א כי יגש לפית להשתתף בבדיקה.

הועה״פ ענה על מכתב זד, ביום ו׳ ניסן ז

בתשובה למכתבה מהיום, לשלוח ב״כ לעזור בבדיקת הילדים כפית, אחרי שלא קבלנו כל תשובה על מכתבינו המרובים ודרישותינו«

98

ואחרי שכל עצם המשאל ובדיקת הילדים הוא אבסורד ולמרות ההחלטה לא לשאול ילדים קטנים מתקיים משאל גם אצל קטנים למסה מ־114

ואחרי שלא באו בקשר אתנו קודם חלוקת הילדים וכל החלוקה מתקיימת בלעדנו —

אץ שום ענץ לאף אחד מאתנו להשתתף ולהיות נוכח במשחק היה הערוך כולו מראש.

ואמנם הי׳ המשאל והברור משחק מכאיב ותו לא. ,הבוקר״ מיום ט׳ ניסן כותב!

אזנים להם ולא ישמעו״.ן להתחיל במשפט מליצי ופסקני זה ?תור הערה לעניני ילדי סיהראן. כל יש מו אש־ נכתב. כל אשר נאמר בענץ הפרשה המבישה של ד״הדרכה׳ כאילו לא נכתב ולא נאמר כלל. מי שחייב היה לשמוע, עשה עצמו כלא שומע. הזהרנו כעוד מועד מפני פיתוי הילדים. אבל האזנים היו אטומות. אמני הטשטוש יודעים היטב, כי דעת הקהל אינה קיימת בארץ• מוראו של צבור שאינו מוחל על כבודו אינה מחרידה מנוחתם• הם למדו מנסיון עברם את סוד השתיקח. כי אץ סיב מלתת לצבור הרותח .להוציא את הקיטור״ — אחרי זה כעסו לא מסוכן בכלל. על כן בודאי לא תפתיע ולא תרגיז מנוחתם גם תמונת בקורה של ועדת המבחן של הסוכנות היהודית ומחלקת עלית הנוער במחנות

ילדי טהראן. כדי לקבוע סופית לאן יישלחו:

.בימי הביקור של הועדה הזאת הופכות חצרות המחנות האלה לירידים ממש או למקומות תעמולה בימי בחירות-- — מסר אין מהימן לסופר .הארץ•. הועדה של הסוכןות יושבת בחדר וקוראת אליה כל ילד או ילדה לחוד., שיביעו את דעתם לאן רצונם ללכת ומ בודקת בנוגע לדתיותו של הילד• בחצר עומדים המדרינים וכל אחד מהם משתדל להדריך את הילד לפני כניסתו לחדר הועדה• אמצעי השידול חם — הבטחות על טיפול סוב במקומו הקבוע של הילד ובעיקר משתמשים בנימוק של 9תן אוכל טוב. יש ילדים רבים שבהכגסם לחדד הועדה. to הם מכרתים על שם המשק שהם רוצים ללכת לשם ואלה ד& על פי הרוב שמות המשקים שביקרו בהם קודם. ילדים אחרים .מכריזים על שם המפלגה .הקיבוץ המאוחד״, .השומר הצעיר-. .אגודה- וסוומה• לשאלה אחת מה זה .קינח מאוחד-, לא ידע הילד הנשאל לענות דבר אלא, שוד. הוא

מקום המשק שביקר בו.

ובתוך היריד הזה תועה נשמתו של ילד מישראל, נרדפת ומושפלת בגולה, ושלא ניתן לה מדגת במולדת. *ני רואה בדמיוני את הילדים׳ אשר פגשתים בנסיעתי כמחנות משחקים לתומם, והנה הם שוב הוטלו לתוך המהומה האיומה של ת ח ג ה בדרך גדודיהם האץ־סופית מפולץ לסיהראן. רק טעמו מקצת סעמד. של ילדות מאוחרת, וכבר החזירום מדריכיהם אל אדרה של בגרות ומלחמת חיים שהיו זכאים להשתחרר ממנה. יריד הומה סביבנו והם הנם הסחורה העוברת לסוחר... והועדה הבוחנת יושבת סגורה בחדרה, רואה ואינו רואה את אשר געשה מעבר לדלתה — ו ל ע י ג י ה. באיזו רשות מענים שנית

את נפשות ילדינו «

מד אפרים אופנברג שהי׳ נוכח בשעת המשאל שנעוץ במקור, ישראל זבמגדיאל אף הוא משרטט את אותה התמונה. כל ילד נכנס לחדד הועדה ושם

99

המשק או המפלגה ערוך על שפתו. מר אופנברג מעיד. כי הציגו את השאלות בדבר צורת החנוך גם לילדים למטה מ־14. מר בייט, ב״כ של גברת סולד, הי׳ נוהג להציג לילדים הקטנים שאלות בצורה שתשפיע על תשובותיהם. במקרה שהאחים או האחיות הבכירים היו בוחרים בקבוץ בלתי דתי הי׳ מר בייט שואל את האחים או־ האחיות הקטנות: ,נו, אתה רוצה בודאי ללכת עם אחיד הגדול. הנכוןזי. על שאלה כזו, היו הקטנים עונים כמובן בחיוב גם כשלא ידעו אפילו באיזה מקום קליטה בחר האח או האחות הגדולים ממנו. במגדיאל הי׳ המדריך — המרכז, מר ארי׳ בן גורית מיגור. כמעט כל הילדים שלא הלכו לאגו״י או ל״מזרחי׳, בחרו ביגור דוקא. לא נמצא אף ילד שהסכים להשאד באופן קבוע בבית הספר החקלאי במגדיאל. ששמש כמחנה מעבר. דיר אלנברג, מנהל בית הספר הנ״ל. קבע בישיבת ועדת החלוקה, כי יום החלוקה נהפך ליום שוק עיי המדריכים ובעיקר המדריך־ המרכז שפתה את הילדים לבחור ביגור. נציג ,השומר הצעיר״ מחה נמרצות (אף ילד לא בחד בקבוצי ,השומר הצעיר״). לפי דעתו סדר המדריך המרכז את תכנית.השומר הצעיד״ הטיול ביחד עם מדריך ,המזרחי״ והם השמיטו בכוונה את קבזצי

מהתכנית, ועל כן לא נמצאו בין הילדים מועמדים לקבוצי ,השומר הצעיר״.

הגברת אילה רוטנברג מדריכה מטעם אגו״י בכפר נוער דתי, מעידה: קורע לב הי׳ לשמוע את דברי הילדים בערב וביום הברורים. המחנה הי׳ כמרקחה, הילדים התהלכו אבודי עצות ואף הקטנים שביניהם אמדו, שכעת עליהם להיות ערים כל דSילד. ולחשוב מה להגיד, הם שאלו איש את רעהו מה להגיד לגב׳ סולד כשתבא.

קח ו י ם החל י ס ר פ הגב׳ שרד. וין מדריכה מטעם אגו״י במחנה המעבד של משק הפועלות בחדרה. מעידה: שגי הילדים גולדברג צבי בן שבע ואחיו יעקב בן 12 מורשה, שניהם למדו בחדר• ועדת החלוקה הציגה לפניהם כמה שאלות דהיינו ו אם אבאת שבת, אם אבא קדש על חיץ בליל ששי. על ח התפלל כל יום, אם אמא הדליקה נ כל השאלות האלה ענו בחיוב. לבסוף שאלום אם אביהם הבדיל במוצ״ש על הכוס, ענו שאינם זוכרים ועל סמך זה רשמו אותם כבלתי דתיים ושלחום למקום בלתיח ב,חדר״ ולבשו ציצית. מ דתי. ביחס לכמה ילדים שהודיעו, כי לח ל הסבירו המדריכים, כי בעיירות קטנות. לא נמצא בית ספר זולתי ה״חדד״ ו מא!ן ברירה שלחו ההורים את בניהם ל״חדד׳, גם אם לא היו דתיים ומכיון שכל* ציצית. (לאמתו י הילדים ב.חדר״ לבשו ציצית, לבשו גם בני הורים בלתי דתי של דבר נמצא בכל עיירה בית ספר עממי ממשלתי גם מיוחד ליהודים וב,חדר* היו מבקרים רק בני הורים דתיים). כמו כן הסבירו המדריכים לגב׳ סולד בקשר עם החקירה, כי הילדים הדורשים חנוך דתי, עושים זאת בהשפעת המדריכים

הדתיים ובעצם בנים הם להודים בלתי דתיים.

: ה^דים לרנד חנה בת ושש מלסקו. אחותה בילה בת 8 ץ ועוד מעידה גב׳ ו למדד, ב״בית יעקב׳, אחיהן יהודה לייב p 12 למד ב,חדד״ ואחיהם יוסף יהושע בן 13 למד גם הוא ב,חדרי, שלשה מבין הילדים הגיל דרשו חנוך דתי. אחד האחים גמלך ברגע האחדת ודרש חנוך בלתי דתי. על ממך דרישת האחד, התנגדו המדריכים לשלוח את הנותרים לתנוך דתי והענין נמסר להכרעתה של גב׳ סולד. (יצוין שאין

100

ת י מ ת של הגדרה מ מ ביגיהם בגיל למעלה מ־14 ולא היתד. על כן לילדים ז ודק אופי בית ההורים צריך הי׳ להיות קובע). לעומת זאת שלחו *ת הילד דובנסון. יעקב בן 11 מאלכסנדרוקי למרות סדובו ל״אהבד,״, הכניסוזע. למכונית בכח, הילד בכה וצעק לעיני הקהל הרב שנתאסף ברחובות חדרה. בשעת המשאל הי׳ הילד קינגליך מתרה בכל ילד וילד לבל יעיז'לדרוש חנוך אגודאי, פן יקבל מכות. אף הילד סגל משה בן 13 מורשה שלמד ״בחדרי ובקש חנוך דתי ואת הילדים המבורג. שרה מקליש, בת 9 ואת אחי׳ אברהם בן 11, שלמד ב״חדר* ותבעו אף הם חנוך דחי שלם. כולם בני הורים חרדים, שלחה הגב׳ סולד למוסד ״אהבה״. (על צביונו של המוסד עוד ידובר בפרק זח). את הילדה הלמן אסתר מלנצוץ בת 16. למדד. ב״בית יעקב׳. אבי׳ ד״י׳ חסיד מונקץז שלחו למקום בלתי דתי, כמו גן את אחי׳ ישראלכל ועשר״ p 8 שלמד ב״חדו* ואת אחיי צבי בן 15 שלמד ב״חדר״ ועדיין פרק . ממסכת חולין עם תוספות שגור על פיו, שלחו לחנוך הציונים הכלליים• הילד קופמן, אברהם מלומז בן 10 שלמד ב״חדר׳ נשלח לחנוך הציונים הכלאים. ביחד עם אחותו חיי בת 17 ואחיו יונה בן 16. הילדה ונטקה לוני׳ מצ׳כנוב בת 10 ואחי׳ יוסף בן 17. שלמד ב.חדר״« בני הורים דתיים, נשלחו לחני! שמאלי. זידמן אלתר מקלושין בן 13, שלמד ב״חדר״, תבע חנוך דתי! העריכוהו כמסופק ונמסר להכרעת

ק ארי׳ ליב בן 9 ומשה בן 11. שדרשו חנוך דתי. י הגב׳ סולד. כמו כן האחים ת

ת ״חדרים״ ובין 17 ילדות. י מ ל בין 29 ילדים שנמצאו בחדרה היו 21 ת שלש תלמידות ״בית יעקב׳, שבעה ילדים לא .בקרו בכלל בבית ספר מחמת גילם הרך. בכל זאת לא נמסד אף ילד או ילדה לחנוך אגו״י. בין 46 ילדים רק 5 היו בגיל למעלה מ־14. ז. א. לגבי הנותרים לא ד.יי להגדרה עצמיים את החלוקה ואת הברוד העבירה הגב׳ סולד בעצמה• יש לציין את העובדה. כי הילדים פרימרמן. משה מקרסגובורד בן 9 תלמיד ה״חדר׳ ואחותו מרים בת 10. תלמידה ב״גית יעקב״. האב י חסיד מטריסק. האמה צדקנית מפורסמת. כל האדמורים היו מתאכסנים בביתם.

את הילדים האלה החליטו לשלוח לחג הפסח אל קרובתם ברמת הכובש.

הגברת אילה רוטנברג. מדריכה מטעם אגו״י בכפר גוער דתי. מעידה». לאד. קמר מרוזבדוב בת 15 תלמידת ״בית יעקב״. מבית אדוק האב ^ ה בהיותו בסיביר רעב בל ימי הפסח מחשש חמץ. דודתם אחות אמה בחיפה מעונינת בחנוך דתי. הילדה וחברתה שגידר אשר קרובים לה ביגור אף היא שמרה שבת. ברכה ברכות וכוי. הושפעה ע״י המדריכים ובחרה ביגור. אתה הי׳ אחי׳ משד* בן שבע, ילד דתי מאד, התפלל שלש פעמים ביום ואמר קדיש אחדי הוריו שמתו.ר דתי• לבסוף נמלכה בדעתה מ בתחילה הסכימה האחות להשאיר את האח בכפר נ והחליטה לקחתו אתה. מששמע הילד כך, פרץ בבכי וקרא בשם אמו המתה. גם הגב׳ סולד נתרגשה ודברה על לב הנערה להשאר למען אחי׳ בכפר נוער דתי או להשאירו שם. הנערה סרבה ודעתה של ילדה בת 15 היתה מכריעה גס לגבי גודלו של האח. שניהם נשלחו ליגור. הרב יצחק גרינברג מעיד בשם מר מונק, שבקרה היו' מובילים את הילד לבית הכנסת של * ח ת את הילד משה קרמד ביגור. כי בת מ ההודים בלוית משמר קפדני והילד היי נאלץ לעזוב את בית הכנסת מיד אחרי א ״קדיש״. ההודים ספרו למר מונק שלבסוף חדל הילד לבא לבית הכנסת. לאמירת קדיש. הילדה חטשקובסקי, שרה מורשה בת 15 מבית דתי, אמדה תחילה כי תלך

101

דק למקום בו שומרים שבת וכשרות, הושפעה לבחור ביגור, לשאלתי מה ראתה על ככד, ענתה, כי גם ביגור אפשר להשאר דתי. אחי׳ זליג בן 9 סרב ללכת אתה לשם וביום הראשון לברור, החליטה הגב׳ סולד למלאות את בקשתו ולהשאירו בכפר גוער דתי. אחדי ערעור המדריכים הבלתי דתיים, שלחה גם את הילד ליגור. הילדות הנ״ל אמרו, כי אילו היו מביאים אותם למקום דתי בהגיעם ארצה, כי עתה היו נשארות שם אבל מכיון שיש להם הברירה לבחור הרי הם בוחרים ביגור. את הברור ואת החלוקה נהלה הגברה סולד בעצמה. ל״מזרחי׳ שלחה את כל אלה שיעדר, אותם לחנוך דתי, ל״אגודה״ אף אחד לא. הנה רשימה של ילדות שהודו, כי למדו ב״בית יעקב״: מנדרמן חוה מורשה בת 11, האב חסיד גור, קמר לאה הנ״ל. קרמבין חנה מלגטץ׳ בת.11 ואחותה מרים בת 13, בויאר לאה מירוסלב בת 11, האב חסיד בלז אתה שגי אחים יעקב בן 14 המבקש ללמוד גמרא ושמחה בן 12, זונגשטרן רבקה מקרשוב בת 13 ואחותה רחל בת 8. המעידה, לא נהלה רשימה על מקום למודם של הילדים אבל ידוע לה כי מספר גדול מהם למד ב״חדרים׳

חסידיים.

גברת דבורה שדלצקי־רוזה, מדריכה מטעם אגו״י במחנה המעבר שבבית הספר החקלאי במגדיאל מעידה:

איטה קמינר מסקריהיצין בת 17, הורים חסידים ממשפחת האדמו״ר מגור, למדה ב״בית יעקב״, דודה מר מאיר וידיסלבסקי בחיפה. החליט לאמץ אותה והנערה הססה בין בית דודה וכין קבוץ אגודתי. ביום הברוד דבר על לבה המדריך יוסף פוטש לבל תלך אל קרובי׳ כי לא תהי׳ לה שם אפשרות ללמוד. לפגי הועדה אמרה, כי רצונה ללכת לכפר נוער דתי. אחרי החלטתה היתד. מדוכאה מאד, לא הופיעה לארוחת הערב ולארוחת הבוקר, שכבד. על מיטתה ובבתה מאין הפוגות, רק לאחר שקבלה רשות לחזור בה מהחלטתה ולנסוע לדודה, נרגעה.ר על הנערה יפה גליד בת 14 מירוסלב, ת ב אותו מדריך יוסף השפיע ביום ה תלמידה ב״בית יעקב״, הורים חסידים, הילדה רצחה להמשיך בארץ את למודד, ב״בית יעקב״ לבסוף תחת השפעתו בחרה במוסד .אהבה״. ברקוביץ שרה בת 15 מגדוחינסק, בית חסידי, למדה 4 שנים ב״בית יעקב״, אחי׳ משה בן 14 ושמואל בן 12 למדו ב״חדר״. הילדים החליטו מרגע ראשץ ללכת ל״אגודה״. הילדה הצהירה פעמים רבות שרצון ההורים היו, שילכו לאגודת ישראל. המדריך מטעם ״המזרחי״, יעקב קלוסקי, השפיע על האח משה כמה ימים לפני הברור ללכת ל״מזרחי״. לשמע השנוי שחל בדעתו של אחיו, בכד, הילד שמואל מאד, גם האחות שלא רצתה להפרד מעל אחי׳ נאלצה לשנות את החלטתה. הילדים נתנזץ, שמואל ודוב בני 13 מבילסקו, חברים בשומר הדתי, האב ,מזרחי״, החלטתם היתד. ללכת ל״מזרחי״, זמן קצר לפני הברור השפיע עליהם שאדם והם נשארו באופן זמני במגדיאל, עד שיתפנה בשבילם מקום בחנוך ציוני כללי. הילדים שהתפללו כל יום ובבואם למחנה דרשו ציצית, תפילין וסדור, התהלכו אחרי הברור בגלוי ראש ואחד מהם ד.פםיק להתפלל. הנערים סטרושביצקי, משה בן 16 ופסח בן 14 מורשח בבאם למחנה היו דתיים, לבשו ציצית, התפללו כל יום החלטתם היתה ללכת לטירת צבי, יומיים לפני הברור הצליחו המדריכים להשפיע עליהם והם בחרו במקום בלתי דתי.ת יעקב״, בי הילד קרויס, יוסף מלזינסק למד בחדר אחותי לאה בת 12 למדה ב,

102

שאדתם מנוה איתן השפיעה עליהם ובעת הברור בחר הילד בדגני׳, את אחותו שלחו אתו. על השאלה כיצד הי׳ אביו מגיב על כך׳ ענד, כי גם בדגני׳ ישאר דתי. הילד רוזנברג אברהם מאוסטרוב בן 14 דתי מאד, אחיותיו גישה ושושנה, בנות 16 בחרו ביגוד גם הילד נשלח אתן. הילדות מנס. טובה בת 15 מטומשוב ואחותה מטלה בת 13 שתיהן למדו ב״בית יעקב״. החלטתן היתר, ללכת ל״בית יעקב״, היו מספרות על ההשפעה ד.דתית שהשפיעו על חברותיהן וכמה סבלו בדרך נדודיהן על שמירת המצוות. בך עיר שהציג את עצמו בתור דוד הי׳ מבקר אצא תכופות ומביא להן מתנות ושמלות, השפיע עליהן שתבחרנה בדגני׳. המדריכה חנה מחפצי־ בה שכנעה אותן כי גם בקבוצי השמאל אפשר להשאד דתי. קופפר רבקה. בת 17 מפשבורסק, תלמידת ״בית יעיקב״. דתית. בהשפעת דודה בחרה ב״אהבה״. הילד פלישר, שלמה בן 12 מטרנובז׳יג, ילד דתי מאד מתוך הכרה, זוכר את הברכות בעל פה, אחותו אסתר בת 14 בחרה במקום בלי דתי, שלחו גם את הילד אתה. גרף, מלי בת 16 מיוזפוב תלמידה ב״בית יעקב״ ואחי׳ חיים בן 15. בחרו במקום בלתי דתי. זבירוחה, מרים בת 17 מפלוצק, תלמידה ב״בית יעקב״, אחי׳ צבי בן 15 ויעקב בן 13. כולם הלכו למקום בלתי דתי. זליגוביץ חנה בת 16 מדלוגושידלו, למדה ב״בית יעקב״, האב חסיד מגור. שו״ב בעידו. בהשפעת המדריך ה״מזרחי״, בחחה בחנוך .מזרחי״ ואתה נאלץ ללכת האח משה בן 14. שניהם רצו תחילה ללכת לאגו״י. הנער ליטבד נתן. בן'16 ממישגיץ ואחיו בנימין בן 15. אביהם פרנס בקהלה מטעם אגו״י, עסקן אגודאי נלהב. אחותם גרה בחיפה. הגיס מד דוד

רובינשטין פרסם ב״קול ישראלי מיום ז׳ סידן את המכתב הבא!

בין ילדי טיהרן שבאו נמצאים שגי ילדים מעיר מישניץ פולין, מאיזה בית אב הם יוכל להעיד הרב פלוזניק רבה של הדשניץ הוא סביר את אבי הילדים ואותם מיוש הוולדס׳ הילדים עד יוס עזבם את עיר מולדתם למדו בישיבה. וביתם הי׳ בית חרדי מסורתי ברוח ישראל סבא במאה אחוז• והגה כשבאו הילדים ארצה .סידרו- אותם במשק יגור עיי חיפה למרות רצונם ורזון קרוביהם הנמצאים בארץ, ורק אחרי השתדלויות מרובות .ייתרו• ו״סידרו- את הצעיר בכפר .הנוער הדתי• והבכור נשאר ביגור. ביסים הראשונים ל.סידורו• אירע הראשון במאי בשבת פ׳ אחרי. הביאו את כל הילדים 30 במספר באוטומוביל בעצם יום השבת בתרועה וגיל בכדי להשתתף בחגיגיות ותהלוכות ברחובות חיפה, הילד דידן שיש לו קצת אומץ .התגנב• בעש-ק ובא לחיפה ביודעו מ אחרת יכופוהו בשבת לנסוע• דוב של הילד יק הם יתומים אומרי קדיש ל״ע, ביום הראשון לבואם ליגור .הרשו• להם להתפלל במגין של הזקנים במקום, ולאמר קדיש כרצונם, למחרת יצאה •פקודה• שאי אפשר להתפלל כולם יחד רק בכל חפלה מגי תפלות היום ישתתפו רק שני ילדים, ה«תור״ הזה ארך רק שני ימים בלבד והילדים 1.זפסיקו לגמרי לבוא. אחד הזקנים שאל אותם על סיבת הדבר ומה גדל להשתוממותו

וזעמו של הזקן אחרי שהילד מסר לו בדמעות שליש שכל הילדים שרצו ללכת לקויש לקחו מהם הכובעים...

בתור קרובם של שני הילדים הנ-ל הנני מוחה בכל לשון של מחאה נגד גזילת ילדי קדושים וטהורים שמסרו נפשם על קדושת השם ובתור יהודי מאמין הנני מזהיר לכל אלו ד-מחנכים• הללו שישלמו בעד המילה הזאת כי גדול המחטיאו יותר מן ההורגו ומה שלא הספיקו הרוצחים הארורים בפולין רוצים מהרסנינו מבינינו להשלים כאן

באה-ק• כ׳ אייר תש״ג•

103

'ליטבר ספר לו י הנער אברהם פרנקיל מילדי טיהראן שבקר ביגור, מוסר נ שחדל להתפלל. פיתוהו ליגור בהבטחות שיוכל ללמוד מקצוע בבית ספד ע״ש

מיץ ולבסוף לא הכניסוהו לבית ספר זה בכלל.

הנערים קורנבליט, משה בן 15 מלובלין ואחיו צבי. דתיים, הלכו למקומות בלתי דתיים. ירוסלביץ, אליעזר מליזנסק בן 13 רצה לישיבה, נשלח ל״מזרחי*. הרינג יהודה מזמושץ בן 15 ואחיו משה בן 13, דתיים, הלכו למקומות בלתי דתיים. כץ מרים בת 17 מטומשוב דתית, הלכה למקום בלתי דתי. נגלברג מילה מברז׳גי מבית דתי, בעצמה דתית. בהשפעת האח ד.ל0ה לנהלל. רות חי׳ בת 14 מורשה.ת הלכה ל״אהבה״. הסמן יצחק בן 15 מורשה ואחיו אברהם בן 13 דתיים, דתי הלכו למקומות בלתי דתיים. בסיד׳ מבין 24 ילדות שהיו במחנה הודו 9 ילדות כי למדו ב״בית יעקב׳, רק אחת מביניהן נמסרה לקרובים ואף אחת לא נמסרה לאגו״י. בין 43 ילדים היו 32 מבתים דתיים מהם הלכו 9 לאגו״י ושבעה ל״מזרחי*.

16 יצאו למקומות בלתי דתיים. את הברור וחלוקה העביר מר בייט.

על המחנה במשק הפועלות בפתח תקוה מעיד הרב זאב אידלמן: בין 20 ילדות היו 7 שהודו, כי למדו ב״בית יעקב״ והן: אירום רוזה ושייגדה מזגושף

קמר חנה מצ׳שנוב, פישובר גינה מירוסלב, גרינברג חי׳ מגובורובה דין עדה ופירד שושנה מיתסלב, אף אחת מהן לא נשלחה לאגו-י. פירר שושנה היתד. בתו של אדמו״ר בירוסלב, והנה מה שכותב אודותה מר יהושע בכרך מדריך מטעם

המזרחי ב״הצופה״ מ״ום ל׳ ניסן:

אותה נערה׳ בתו של ר׳ חיים מיארוסלאב .הזריק- שבעיירה, במשך ארבע שנות גלותה שמרה את נפשה ולא אכלה בשר טריפה. היתד, הראשונה לקבל .סידור תפילה״ כאשר אלה הגיעו לטהראן, וכך שמרה אמונים לאביה ולבית ספרה אשד התחנכה בו לקידוש השם — עד שלא .טיילה* כאן בארץ. אולם מה שלא עשו התלאות הרבות ומצוקות רעב בארצות האויב עשה כאן השובע ודברי אחים אוהבים עם התפארת אשר הבריקה לד״משמר העמק-. ופתאום הפסיקה הנערה בת החמש עשרה את חינוכה ואת דרכה, והלכה ב.הכרה* חדשה למוסד־מבצר של .השומר הצעיר- מקום אשר שם .רמה

חינוכית- רצויה יותר כעדות .דבר*.

נניח שאסור לנו לערער על .זכות התרבות והחינוך העברי החילוני״ שלכם, אבל אם הזכות הזאת אשר אמרתם עליכם ועל •בניכם היא או ב0 על כל בית ישראל ז מי ומה נתן לכס את הזכות על בתו של ר׳ חיים מירוסלאב ז וכי משום שהיא יתומה גלמודה אשר גלתה מעוני וממכאוב ובאה לארץ ישראל למצוא מנוח וחיים, לכן זכיתם! ומה תגידו לר׳ חיים זה, אשר יבוא אליכם מחד לבקש אתם בה מוכה מן ההפקר ז

את בתו וימצאנה, לצערו, במשמר העמק י מזן תענו לו ואיך תנחמוהו י'

הנערה בילתה את חג הפסח ב״משמר העמק״״ אכילת החמץ בפסח זעזעה אותה והיא ערפה מכתב אל הגב׳ סולד!. בו כתבה כי המדריכים ספרו לה כי בית הספר במשמר ־עמק הוא המשובח שבארץ ואנשי התרבות גם מתל אביב, שולחים לשם את בניהם. אחרי כל מה שראו עיניי, מסרבת היא להשאר במקום הזד. ומבקשת לשוחח עם הגב׳ סולד על כל הענין. ביום כיז ניסן התקיימה השיחה בין גב׳ סולד ובין הנערה בנוכחותו של קרובה מר פרנס מירושלים. הנערה פירר בקשר.

104

רב׳ בירושלים. גברת סולד אמרה לגערה! חו להרשות לה לעבור לבי״ס ,ה וכבר את יודעת שבי״ס המתאים לך ביותר הוא ,חורביז הנה מ זה עתה באת א אני מכירה בתי ספד טובים ממנו. כאן התערב מר פרנס והוכיח את הגב׳ סולד, כי מבקשת היא להשפיע על הנערה לטובת בי״ס בלתי דתי ושאל למה לא נסתה מקודם להניא את הנערה מללכת לבי״ם במשמר העמק למה אז לא הציגה להו מבין הילדים יש לציץ את המקרים ד שאלה שכזו! מנין לד שבייס זה מתאים ל של טלרמן, אלכסנדר בן 12 מורשה, בחר בחנוך בלתי דתי. אמר כי אביו הלך כל שבת לבית הכנסת. שריבה משה בן להורים חסידים גערד כ,ססק דתיי. כמו כן דיבודה מדלוגושודלה. פרנקל, אלי׳ מזקופני p להורים חסידים בחר בקבוץ שמאלי.

מד ישראל שדמי מעיד« הילד אברהם שוינגווחנל והלפמן שנמצאו במחנה המעבר בבית החלוצות בירושלים היו ילדים דתיים ובדור הי׳ להם כי למקום דתי ילכו. הלפמן מאיזביצד״ אביו חסיד מרדזין, בעת המשאל ספר כי אביו הניח

תפילין דרבנו תם בשעת המשאל הכניסו המדריכים אותם לחדר מיוחד ודברו• לפניהם על בני הישיבות, שהם אוכלים ממה שאנו אנשי הקבוצים עמלים ולולא הקבוצים, כי עתה היו מתים ברעב.ובכל זאת הם כפויי טובה לגבנו ועוד מדברים עלינו סרה. הדברים השפיעו על שני הילדים ובעת המשאל, בקשו לשלחם לעץ* חרוד. מד אברהם מוקוטובסקי מדריד מטעם אגויי במחנה המעבר בבית החלוצות בירושלים, מספר, שבקר עם הילד שוינגורצל אצל הדהיג הרצוג והילד אמד לרב, כי גם בקמוץ השמאלי ישאר דתי על זה ענד, לו הרב« אני רק יום אחד בקרתי בעין חרוז• ומיד הרגשתי מעץ קרירות פנימית ואתה רוצה לשמור שם תודה ומצוותו הילד הבטיח להרה״ג הדצוג בתקיעת כף ללכת למקום דתי ולבסוף הלך לעין חרוד• מר שדמי בקד את הילד ז*,נ״ל בעין חרוד והילד אמד כי מסרב הוא לדבר עם אדם שאינו מגלה ראשו מחמת אדיקות. ב״קול ישראלי מיום כיח סיון כותב» הילד אברהם שבנגבורצל דל. מילדי סיה!ץ. .טבע בשיק שלפני שבועיים םרחצו

בבריכה בעין הדוד•

הילד היי ממשפחה חרדית חסידית, כשהובא ארצה הבת מונו להקלט במקום חרדי ולהתחנך במסורת אבותיו, אולם אחרי הטיול שנערך לילדי סיהרן בעמק .הסכים׳

ל)ר.קלס בעין חרוז־ אחרי שביררו לו שגם שס אפשר להיות חרדי.

אחותו הקטנה שהובאה אתו נמצאת גיב בעיךחרוד. אביהם הזקן נמצא ברוסיא.

נסתיימה טרגדיא— תנצב״ה•

מד נועם רובין מדריך מטעם ,המזרחי׳ במחנה המעבר שבחוות הלמוד בירושלים, העיד בפגי מר שדמי ורוטנברג« הילד רובינשטין ילד דתי מאד נרשם בשעת הברור לפני הגברת סולד למקום דתי. למחרת, בהשפעה חצונית התחרט ואמנם הודיעו בטלפון מלשכת עלית הנוער כי הרשות בידי רובינשטין לחזור מהחלטתו הקודמת ולנסוע אל קרובו ליגור, מכיון שהזכות שמורה לקרובים. לבסוף השאירו את הילד בעץ חרוד, מקום שאין לו שום קרובים. לעומת זאת שני הילדים לדד. שנרשמו לפני הגב׳ סולד למקום בלתי דתי. התחרטו למחרת ובקשו ללכת למקום דתי, אבל הגב׳ סולד הודיעה להם. שאין היא מקבלת שנוי החלטות קודמות. מד רובץ העיד על עח־ שני מקרים שקרו במחנה חוות הלמוד! ילדה תלמידת

105

ת יעקב׳ לשעבר׳ בא קרובה בלתי דתי והסביר שההורים דיו בלתי דתיים י ב , ואת הילדה שלחו ל״בית יעקב״, באץ להם אפשרות לשלם שכר למוד. (בעצם הענין נהפוך •הוא, בית תספר הממשלתי גם המיועד ליהודים, הי׳ מלמד חנם כל ילד וילדה, לעומת זאת שלמו ב,בית יעקב״ שכר למוד ד.גון). הסברתו של הקרוב נתקבלה. ילד שספר יכל זמן שהותו במחנה המעבר. שהוריו היו דתיים בא קרובו הבלתי דתי והעיד, כי הורי הילד היו בלתי דתיים, בנגוד לטענתו של הילת •נתקבלה חוות

דעתו של הקרוב.

הרב י• ד• ס• והרב ד• פ• (שמם שמור במערכת, אינם מסכימים ששמותיהם יפורסמו) מעידים: בחוות הלמוד — תלפיות בירושלים היו האחיות פרומה וללה הולצר עם אחיהם הקטן. האב חי׳ .חסיד צנז. פרומה למדה ב״בית־יעקב״,בית יעקב״ בקרקוי. אחיהם אחותה מורה ב״בית יעקב״, גמרה את סמינריון , חסיד בובוב, נשאר ברוסי׳, בהיותם ברוסי׳ פרנס אותם בעבודתו, בעטלית הכירה את הגב׳ הדסה וידיסלבסקי, מדריכה מטעם אגו״י, שהיתה ידידת אחותה, גם ברוסי׳ לא חללה מעודה.את השבת. יש לה דוד שגר בבית יהושע סמוך על שולחן בתו, הוא הזהירה לבל תלך לשם כי המקום בלתי דתי בהחלט. המשפחה נסתה להשפיע עלי׳ שתבחר בבית יחושגי. בעת המשאל הכחישה את אופי משפחתה ואת העובדה כאילו היתד. לה אחות מורה ב׳׳בית יעקב״. כששאלו אותה מה יגידו הורי׳ אם יפגשו אומה במקום בלתי דתי, ענתה, כי המדריכות •הסבירו לה שהורי׳ולא יראוה לעולם. היא נשלחה לבית יהושע, האחות ללה והאח בודאי כבר מתוי

הקטן לדמי׳ או ל״אהבה״.

הגברת שושנה פלדמן מדריכה מטעם אגו״י במחנה המעבר בבית עולים באחוזה, מעידה! בחלוקה הי׳ אי צדק מחושב. חלקו את הילדים לדתיים ולבלתי דתיים. אח״ב יצא למעשה שכל הילדים הדתיים נתחלקו ל,מזרחי״. מכיון שכל הילדים במחנה מעבר יוה, מלבד שלשה, היו בגיל למטה משלש עשרה, אי אפשר הי׳ להוכיח שהילדים הם מבתים אגודאיים דוק* לא נתנה לה הזדמנות למחות נגד החלוקה, כי רק כעבור כמה ימים אחרי הברור, הודיעו על מקום שלוחם של הילדים. ילדים מסופקים נקבעו לחנוך ,דתי״ לכאורה — שלחו אותם לנהלל או לכפר יהושע לבתים ,דתיים״, ילמדו שם כמובן בבית ספר כללי או שמאלי. אחרי החלוקה נתברר שרק 14 ילדים, היו בלתי דתיים אבל למעשה רק 50% בערך

יקבלו חנוך דתי למחצה.

״היסוד״ מיום ט״ו סמן כותב! מוסרים לנו, שבגבעת ברנד׳ נקלטו כארבעים מילדי סהיראן. s מבין הילדים הנמצאים הם חדורי תורה ומצור,. סועדים במטבח ההורים שבמקום ומשכימים בבוקר

לתפלה בצבור. כדאי גם לציין, שלשלושה מהם ישנן כיפות, בכד־ לכסות אח ראשיהם בשעת התפלה והאוכל, ושנים הנותרים משתמשים במספחיהם וקושרים אותן במין כפה

לראשם..

הילד שמעון רוטזייד בן 16 מורשה,, מספר» הוא הגיע ארצה עם קבוצה קטנה מטיהרן, זמן מה לאחר שהגיעו ילדי טיהרן כולם. מר רוקח, פקיד הסוכנות בת״א שלח אותו לנהלל, מבלי לחקור על מוצאו של הנער ומבלי לשאול לדעתו.

106

p נקודות בלתי דתיות• i a הנער לא ידע מה טבעה של נהלל. ולא פלל בכלל, שיש בנהלל נמסר לאחת ממשפחות המתישבים. בסמח האכילוהו חמץ, במו עיניו ראה איד שעורפים את הפרנגולות. נאלץ לעבוד משש בבוקר עד שבע לפנות ערב עם הפסקת *הרים, נדמה הי׳ לי מכל הבחינות כי ברוסי׳ הוא מתגודד עדיץ. הנער עזב בהסכמת בעל הבית שלו את נהלל. נער שגי אף וצא מקבוצתו שנמסר לבעל בית אחר, רצה להצטרף בחשאי לרומזייד ולברוח, ברגע האחרון גתפס על ידי בעל

הבית, שלו ובנוכחות המעיד ספג מכות אגרוף, בראשו ובפניו,

התמונה אינה שלימה חסרים לנו פרטים על המחנות של8 נמצאו בהם מדריכים מטעם אגו״י. אין להניח כי במקום בו חסרו מדריכי אגו״י הי׳ המצב

יותר טוב והיו פחות קפוחיס.

ם י ר ה ס מ קח ו ו י יסת חחל סו שיטת החלוקה חיתה, אחידה בכל המתנות ביחס לאגודת ישראל. כל הילדים שהוכרו כדתיים נשלחו ל״מזרחי*. מלבד 20 ילדים בגיל למעלה מ־14 שגה שדרשו בתוקף להעבירם לחנוך אגו״י. במסיבת עתונאים שהתקיימה ביום כ״א אייר השתדל מד דובקין, חבר הנהלת הסוכנות להסביר את מספד הזעום שקבלה אגו״י באמדו

ב אייר)» (״דבר״ כי

אגב מן הענץ להדגיש. כי הועדה שחלקה את הילדים ?זיתה נכונה למסור לאגו״י עוד ילדים מבתים דתיים אבל חילדים סרבו ובחרו בחנוך של •המזרחי*.

t באותה מסיבה אמר מר דובקין לפי ה״דבר״ סד, אחד החליסד. הנהלת הסוכנות היהודית והלשכה <<לית הנוער על העקרו! שכל ילד שלמעלה מגיל 14 יחלים עגמו על מקום חנוכו והילדים שלמטה מגיל זה ישלחו לחנוך, דתי או חפשי לפי גורת חודים בבי׳וו הוריהם. כן חוחלס כי במקרה של ספק יזכה החנון• הדתי• המוסדות כבדו את רצון הוריהם המשוער של הילדים הצעירים.

בדו״ח שהגישה גב׳ סולד לסוכנות מצויים המספרים הבאים על גיל הילדים» עד 5 שדם — 11« עד 6 שנים — 119 עד ד שנים — 129 עד 8 שניט — דג» עד 9 שנים - 129 עד 10 שנים — 36. עד 11 שנים — 17 ! עד u שנים — 173 עד 13 שנים — 90« עד 14 שנים — 94» עד 15 שנים — 87« עד 16 שנים — 184

עד 17 שנים — 160 עד 18 שנים — 3• תינוקות — 21.

(״פרשת ילדי סיהרן לאור עובדות׳/ •דבר״ 19 במאי).

עפ״י המספרים האלה מתקבל, כי עד גיל 14 שגה היו 352 ילדים אשד בהתאם להודעתו של מר דובקין הוחלט שלא לשאול את פיהם לרצונם• מבין כל הילדים האלה לא קבלה אגו״י אף ילד אחד. את רצת ההודים לא קשה ר.י׳ לשער, כי רובם המכריע של הילדים למד ב״חדרים׳ והילדות ב״בית יעקב׳. הודעתו שלר דובקין, כי הסוכנות רצתה למסור ילדים נוספים לאגו״י ולא יכלה לעשור. ס את זאת מחמת •סדובם של הילדים סותרת את העקדון, שאין להתחשב בדעת

ים הילדים הקטנ

107

סרובם׳ של הילדים להמסר למוסדות אגויי מופיע באור מיוחד, DK טנייז , שהיום נמצאים כבר למעלה משבעים ילד וילדה מילדי שיהרן ברשותה של אגו״י הילדים האלה ברחו ומוסיפים לברוח מהמקומות השונים של ,המזרחי״ ושל השמאל

וסונים אל מוסדות אגו״י בבקשה לקבלם ולהדריכם בדוח וברצון הוריהם.

בהודעה הנ״ל אמר מד דובקין 1י 95 ילדים שלמטה מגיל 14 נשלחו לחנוך חששי וכותש 17 משום שבכו מ ו,וויהם. וכ־30 משום שלא וזו להפרו מאחיהם ואחיותיהם הקשישים ואלה בחוו בחנוך

חפשי• כלום מקרים בודוים אלו מזויקים את זזרעש שהוקם בעולם כולו ז

מבין 95 ילדים קטנים שנמסרו לחנוך חפשי ,הסביר״ מד דובקין אתת 48 הנותרים לחנוך בלתי דתי. ס מ חלוקת 47 מהם, סתם ולא פירש משום מה נ המספר 95 אף הוא תמוה. לפי הדו״ח הנ״ל של הגב׳ סולד מתקבל, שהיו 352 ילדים בגיל למטה מ־14, המזרחי קבל מבין 278 ילדים 108 בגיל למעלה מ־14 (,הצופה״ מיום כ׳ אייר במאמרו ,המסקנה נכונה׳ של הרב נויפלד) ז. א. שקבל דק 170 ילדים בגיל למטה מ־14. אם נצרף את ד.־95 ל־170 ישארו עוד כי100 ילדים שאף הם לא נשלחו לחנוך דתי ואותם לא מזכירים בכלל. ,הצופה׳ מיום כ״ה ניסן

מפרסם את רשימת החלוקה וכותב»

ילד טיהראן עזבו בשבוע שלפני חג הפסח את המחנות הזמניים והועברו למקומות הקבע שלהם :

30 תינוקות — לבתי תינוקות. 26 לקרובים.

16 נמצאים בבתי חולים. 278 לנקודות ההתיישבות ומוסדות חינוך של המזרחי.

32 למוסדות אגודת ישראל. 36 לבית ילדיס .אהבה- ולבית יהושע.

298 לנקודות ההתיישבות ומוסדות של השמאל•

מספר ניכר של ילדים הועברו למקומות או לסביבה בלתי־דתית. אף על פי שהיד. ידוע בוודאות שהם דתיים• מספר ילדם. שמוזאס הדתי הוברר׳ נמסר בכל זאת למקומות בלתי־דתיים׳ באשר אחיהם. או אחיותיהם בחרו ללכת למקומות אלה׳ כמקום לשלוח גם את הגדולים למקומות דתיים או להפרידם כשם שעשו בכמה מקרים אחרים והפרידו ביי בני משפחה אחת שהלכו למקומות בלתי־דתיים שונים. לא ייתכז כמו כן להסכ־ס לעמדת הלשכה לעליית הנוער׳ שילדים דתיים׳ אם כי (הם בגיל למסה מ־14 ילכו למקומות בלתי־דתיים באשר הבטיחו להם שגם שם יהיה באפשרותם להתפלל׳ לאכיל כשר, לשמור את השבת ולחיות חיים דתיים — ויש הרבה מקרים כאלה. האס אנשי אותם המקומות בעצמם יכולים להבטיח במצפון טהור, שבסביבתם ובאווירה שלהם אפשר יהיה לילדים דתיים להתמיד באורח חייהס הדתי ולהמ&זיך במסורת אבותיהם

הקדושים י !

לא הפרידו בין האחים הגדולים והקטנים כל עוד שמש זה כאמתלה לשלוח את הקטנים למקומות בלתי דתיים עם הגדולים, לבסוף הפרידו בין האחים והעמידו

943

*ת הקטנים לבית אלפא. מאשר את זאת מדריך ״המזרחי״ מד יהושע בכרן במאמרו ב.ד׳צופהי מיום ל׳ ניסן בו הוא כותב»

וכמוה ואתה הלכו עול הרבה עשרות נערים ונערות ועל דעתם כמובן הלני אתם אתיהם ואחיותיהם הקטנים. גם הם בנים לאותם האבות. כי איך אפשר היה להפריך ביניהם ז רק עכשיו נודע כי שם ברשות המפלגה הילקוט והקטנים נשלחו ל.בית־אלפא*.

הנה כבר כותבים הבחורים ממקומותיהם (מעיךחרוד. מאפיקים ומגבעת ברגר) ושמחים הס להודיע׳ כי ממשיכים הם להתפלל במנץ ובתפילין אשר לקחו אתם וכי גם הבטיחו להם מאכל כשר כל ימי הפסח במטבח הזקנים• כמה עלוב אמצעי־חינוך .כשר* זה אשר השכילו האנשים לספר ולדבר על לב ילדים יתומים כי אפשר יהיה להם

להמשיך בשמירת המצוות בתוך הווי חילוני. האץ זד. עוון פלילי ז

הנה ליל הסדר הראשון, יושבת כל החברה למאותיה ועורכת לד. את .סדרה המסורתי׳ על חמץ ומצה באולס הגדול. והנוער מסיהיראן יותר נכץ: מפולץ, יושבים בבית הזקנים ואוכלים כשר... המדריך אם ישב אתם הבין כמונו את אשר אמרו באגדה:

.השתא הבא — לשנה הבאה וכו׳ ״».

ה ט י ל ק ת ה ו מ ו ק ם סול מ ת ו ה מ ל את המוסדות ״אהבה׳ בחיפה ואת קבוץ ״בית יהושע׳ הכירה לשכת עלית

הגוער כמוסדות דתיים. ״הצופה׳ מיום י״ג ניסן כותב על כך»

לפני כשלושה שבועות דנו בלשכה לעליית הנוער שליד הסוכנות בדבר האפשרות של קליטת ילדים דתיים ב.בית יהושע״. מושב עובדים של הציונים הכלליים, ובמוסד ״אהבה״ במפרץ חיפה. בנוגע לבית־יהושע, הביעה הגב׳ סולד את דעתה בשלילה וכמי כן בהסתייגות מסויימת ביחס למוסד .אהבה״. אף על טי כן, עם חיסול מחנות המעכר

של ילדי סיהראן• הוחלט לשלוח ילדים, שהוכרו כדתיים. למקומות הללו.

s הנה כמה פרטים המציינים את אופיו ה״דתי׳ של המוסד ״אהבה״

בספר ״בוגרי!עלית הנוער״ מאת יוסף הורביץ׳ שיצא לאור על ידי לשכת עלית הנוער. נמצא חומר סטטיסטי לאן פנו בוגרי מוסדות עלית הנוער השונים. בטבלה לשנת 1939, רשום, כי מבין 27 בוגרי הנוער, שסיימו את הכשרתם במוסד ״אהבה׳, הלכו 15 לקבוץ מהם 12 לדגני׳ א׳ בשנת 1940 מבין 20 בוגרים הלכו 10 לקבוץ מהם 5 לקבוצת שילד של הגורדוני׳. ב״ספר עלית הנוער״ שיצא ע״י לןזכת עלית הנוער פרסם מר משד׳ קלורי, אחד ממנהלי המהסד ״אהבה׳, מאמר

t בשם ״המשים שנה עם נוער עברי״ בו הוא כותב על המוסד

המושר אותי אליו היתה הסיסמה שהמנהלת והמיסדת ביאטה ברגר ז״ל דגלה בה : חנוך לציונות, סוצ־אליזם ומסורת דתית והדת משולה לציונות ולסוציאליזם גם בזאת, שאינה קבועה במסמרים, ישנם בין חברינו גם אנשים חרדים בהחלט וגט בעלי דעות חפשיות! יש ממצוות הדת שנקפיד עליהן ויש שנזניחן מתעוררים לפעמים חלוקי־ דעות אפילו בין אלה שמחייבים את דרך המסורת, קל וחומר בץ האחרים, כי מה ־ יכול להיות בשבילנו קנה המידה בעניני הדתי הוד. אומר: רגש הסקס הדתי שלנו. אין ביכלתנו וגם אין ברצוננו׳ לבנות היום פה עולם שכולו דת׳ אנו בטוחים כי אפשר למסור ולשמור ערכים דתיים, גם בלי לחדש את .דתה של הסבתא״ גמישות כזאת אינה

109

נוחי״ קל יותר לחיות לפי שולחן ערוך קבוע. אחת היא אס של ר׳ יוסף קארו DK של ולדימיר לנין• רובם של בני המחזור הראשון (שנת 1934) חונכו בתנועת .הנמים״ בגרמני׳ שלפני היסלר.״ כיוונו של המוסד בברלין הי׳ אחר במקצת מאשר בארץ — דתי יותר• חלק מבני המחזור הזה ואילי החלק המכריע. חפשו דרפם במפלגות השמאל. בהשומר הצעיר. פועלי ציון שמאל ואולי בסתר גם מחוץ לציונות• בסוף אפריל 1936 הגיעה קבוצה בעצם הכנותינו לחגיגת אחד במאי. הם סרבו להשתתף• אחד במאי — חג נאצי. הדגל האדים — סמל קומוניסטי. לא לשם כך באו לארץ ישראל. לא הבינו כי אלה הס סמלוס חשובים גם בחנוכנו• בקושי השסענו עליהם׳ שיהיו לפחות משתתפים פסיביים בנשף ויקחו חלק בתהלוכת הפועלים הכללית. עברה שנה ואותם החברים קבלו על עצמם את היזמה לסדר את נשף אחד במאי ברוב פאר׳ דרשו שהדגל האדים יתניפף מעל ביתם דוקא על יד דגל תכלת לבן וראו את עצמם חלק בלתי נפרד

של ארץ ישראל העובדת׳ הסוציאליסטית והקבוציוד

כאשר גולל הרב פישמן לפני העתינאים את פרשת ילדי טיוזראן מנה לפי ה״דבר״ מיום כ״ו אייר את המוסד .אהבה״ ו״בית יהושע- בין המוסדות הדתיים. במסיבת עתוגאים שהתקיימה •כיום ז׳ סיון מסדה גברת סולד כי רוב הילדים נמסרו לחנוך דתי (״הגה* מיום ח׳ סידן) רוב זה יתקבל אף הוא רק אם יחשבו את המוסד

״אהבה״ ו״בית יהושע* למקום חנוך דתי.

באותה שיחה אמרה הגברת סולד לפי ה״הגה* הנ״ל:

הייתי לפני כמה ימים בבית אלפא וראיתי שילד המשק וילד סיהרן נתמזגו •:עשו חטיבה אחת• רבם ככולם נשתחררו מסבוכים נפשיים...

ואמנם ילדי פולין בני החסידים והיראים הנמצאים היום בקבוצים ובמוסדות החנוך הבלתי דתיים, אינם שונים כבר מילדי הקבוצים וד^ניכים הנותרים. גברת רוטנברג׳ מדריכה מטעם אגו״י בכפר נוער דתי, מוסרת: בשבת הראשונה לאחר שהגיעו ילדי טיהראן הראשונים שנתחלקו ליגור, בקרו אצלם ארבע ילדות מכפר נוער דתי. ילדי יגיד־טיהרן פגשו אותן בצחוק ובבוז ושאלון: למה זה פניכן רעים ? בודאי מהמאכלים הכשרים שנותנים לכן, האם גם פיאות יהי׳ עליכן לגדל י -ילדות חזר״ו נרעשות מטיול זה וספרו בצער: עובדים שם בשבת, מבשלים ונוסעים במכוניות, בכינו למראה עינינו. המדריכה פייגה מעין חרוד, ששמשה כמרכז במחנה בבית חליצות בירושלים, ספרה כי מכל הילדים שנקלטו בעיז־חרוד

מוסיף רק האחד ירוסלביץ להתפלל עוד, האחרים הפסיקו.

ת ו נ ו ת ש ו צ ר א ר מ ע ו ת נ ו י ל ע

עלית הקבוצות -קטנות מטיהרן נתעלמה מדעת הקהל וגם גודלן לא ידוע ברבים• כמו כן לא מעוררת תשומת לב עלית הילדים מארצות אחרות. הצבור החרדי אינו מעלה על דעתו, כי עליו לעמוד על משמר העליות טזעגאר הארצות.

הנד. קורות נער יהודי מטורקי׳ כפי שמסרן •הנער בעצמו:

גיסים אשכנזי מקושטא, בן 16. אביו חכם ספרדי. הגיע ארצה עם עלית הנוער בסוכות הש״ג. עזב את טורקי׳ בעיקר׳ כדי שיוכל להשתלם בתורה באחת הישיבות שבארץ הנער צם טרם קבל את רשיון העלי׳ כמה ימים ודaפלל שיזכה

110

לעלות וללמוד תורה. גם אביו גוה עליו במפגיע בהפרדו מנעו, ללכת לישיבה. בכית העולים בחיפה, מסר הנער את משאלתו למר הנס בייט, ב״ב לשכת עלית הנוער, קבל תשובה, שאין ישיבות בארץ ישראל לכל היותר יסכימו לשלוח אותו למקום שלא עובדים שם בשבת. הנער נשלח לכפר נוער דתי. הי׳ שם חדשיים והרגיש את עצמו בבל רע. דרכו הי׳ להאריך בתפילה ולהרבות באמירת תהילים. המדריך הסביר לו, שבארץ לא נוהגים לאמר תהילים, הם נועדו רק בשביל חת*, פה צריך לעבוד. השתדלו להעבידו מהחלטתו בנוגע לישיבות ספרו לו כי ת א ל המצב בישיבות הוא בכל רע• כעבור חדשיים חלה במלרי׳ ועבר לכפר חסידים. בעזרת הרב קרול הסתדר כישיבת ״תפארת ישראל״ בחיפה שהה שם כשלשה שבועות, עד שבא מדריך כפר נוער דתי, מר אליעזר שטרן והוציאו משם בהבטחות, כי יסדרוהו בישיבת הרב עתיאל בירושלים. אמנם הובילוהו לירושלים אל לשכת עלית הגוער. הגברת סולד דברה על לבו שלא ילך לישיבה. מר בייט איים עליו שעלית ד.נוער תמשוך את ידי׳ ממנו אם יוסיף לדרוש חנוך של ישיבה. משנשאר תקיף בדעתו הודיעה הגברת סולד להרב עוזיאל, כי לשכת עלית הנועד לא תוכל לשלם בשבילו יותר משתי לירות לחודש, משום כך ומשוס ידיעותיו המעטות של ה:ער ביחס לגילו, הודיע לו •הרב עוזיאל שאינו מוצא ישיבה מתאימה בשבילו. לשכת עלית הנועד׳ שלחה אותו לת״א אל ארגון עולי טורקי׳, שם איימו עליו שיחזירוהו לטורקי׳, אם לא ירפה מרעית הישיבה לבסוף דברו על לבו שילך לגבעת ברגר, הבטיחו לו ששם יוכל ללמוד גמרא במנוחת. משבא לגבעת ברגר, נודע לו המצב לאמיתו, שהה שם שבוע ימים ואכל במטבח ההורים. עזב את גבעת ברנר, והר על עזרת לשכת עלית הגוער ופנה לישיבה. מעטות ידיעותיי אבל שגור על לשונו 1 דבי עקיבה עד ארבעים שנה עם־הארץ הי׳ ולבסוף נעשה גדול בישראל. אין לו אלא

משאת נפש זו! ללמוד תורה.

במוסד מאיד שפי׳ סודרו ילדים מבגדד, ביניהם כמה מבתים דתיים, בתחילה באו בתביעות דתיות, במשך הזמן הרגלו וותרו- אחד מהם ששון כדורי כרכולי,כו ו הכריחוהו לעבוד בשבת ברפת וגם להדליק את האור. משסרב, הכהו המדריך י הילד ערך ביום י״ג אלול תש״ב מכתב אל הרה״ג הרצוג, בו ספר את כל המעשה,

לבסוף העבירוהו למוסד חנוך ״מזרחי״.

במסיבת העתונאים הנ״ל תבעה הגברת סולד מהצבור, שיחדש את האמון, שרכש ללשכת עלית הנוער בשנים עבת. בעצם הי׳ אמון זה מיוסד על אי ידיעת המצב. הנה כמה רשימות לקוחות מתוך ״ספר עלית הנוער״, שהופיע בשנת תש״א לכבוד יום הולדתה השמונים של הגברת סולד, המוכיחות, כי ההנחה כאילו ביחס לעלית הנועד מגרמני׳ לא היו מקרים רבים של העברת הילדים על דת הוריהם,

מוטעית היא ?יסודה•

בין רשימות ילדי עלית הנוער, במדוד ״שבת ומועד״ כותב הנער אברהם, ילד מבית דתי׳ כנראה. ששלחוהו למקום קצוני באנטי דתיותו — לתל־יוסף:

בגרמני׳ הי׳ בשבילי דבר מובן מאליו לחוג את חג הפסח באופן מסורתי• כבר בערב החג היתד. רוח אחרת בכל הבית• האב הכין אח הדרוש בשביל ה״סדר״. מהבקר כבד לא אכלו לום• בארוחת הצהרים אכלו בחפזון דבר מה ובחפזון הזה הרגשנו כבר את החג• הבן הבכור צם לפי המנהג המסורתי והנה הגיע הערב שלכבודו ניקו כל

111

פינה ו.הפכו את הבית•• כל אנשי הבית נושמים את השקם יי׳נעימות של הזע. על •י רוב מזמינים נם אורחים וכל המשפחה מקסן ועד גדול יושבים סביב השולחן. האב

מספר על תיא ת מרים וסוף סוף מתחילה הסעודה.

והנה חג הפסח בקבוץ בערב זה עשה חדד האוכל רשם חגיגי. ילדי בית הספר-הביאו את העומר ובתנועות פשוסות הראו את עבודת השדה. תחת הקושיות המסורתיות שאלו הילדים שאלות בעניניס אקטואליים. הילדים חשבו למפרע על השאלות והכיני אותן. אחרי כמה הגגות מתחילה הסעודה• וזה הוסיף הרגשה נעימה• וכאן הרגשתי את ההבדל העמוק שבין שתי צורות החג• בגלות, האנשים קשורים לאת רק במובן ההיסטורי והס יכולים לחוג את החג רק מורתו המסורתית• כאן באת יש לחג זה פירוש עמוק

יותר של קשר לארץ ולעבודה על p נוצרה *ודת החג החדשה•

t רשימה שני׳ באותו מדור כתובד. עיי הילד שלמה מדגני׳ א׳ עם התחלת חיינו המחודשים. גבר בנו הרצון למצא בסוי מתאים לחגים, שבתות ומועדים. חברינו באים מחוגים שונים. אשר בביתם מקובלת הזורה המסורתית של קבלת שבת וגם מחוגים אשר בהם פסקה צורה זו מזמן• עלינו הי׳ למיא צורה אחידה

ומתאימה לרוחם של כל החברים וגם ההולמת את המציאות החדשה.

זוכר אני עוד את קבלת שבת הראשונה. כולנו התאספנו סביב השולחן, הספה והפרחים הוסיפו הגיגיות. קראנו פרקיס מתנ׳־ך, שרנו וברכנו איש את רעהו בברכת .שבת שלום׳׳. גם עמדנו להתפלל. אבל צורה זו לא הלמה את מציאותנו החדשה. אמנם הי׳ משהו חדש .בשבת אחים גם יחד- סביב השולחן בבגדי שבת הלבנים — זאת היתד,

המסגרת• אבל צריך הי׳ למלאותה תוכן•

JC 4 לדגני׳ נשלחו ילדים מבתים ששמרו על קבלת שבת ובשבת ראשונהת עוד להתפלל. מ ע

ה לכנוס המדריכים בחיפה בשבט תרצ״ט אמרה הגברת סולד: ח י ת בנאום מ יש לי איזה פחד להביא.עוד עת• קשה לתאר את הבעי׳ הזאת. אולי נם לא אמצא י' אהדה אצל כל אלה שהתאספו כאן• אני מתכות לשאלת הדתיים• שמעתי בתקופה האחרונה שיש ילדים דתיים בכל קבוצה וקבוצה• כידוע יש לנו שאלון במשרד בגרמני׳ ובתוך השאלון הזה יש שאלה בנוגע• לדת• הכיונד, להורים הדורשים חנוך דתי והילדים דורשים את זה בנוכחותם• נערים בגיל 15 — 17, שאינם אומרים 3י הם דתיים אינם יכולים להיות בקבוצות דתיות. נוער בגיל זה יכול להחליט על כך, והנד• הילדים במקרים רבים אינם אומרים את האמת• אני צריכה להודות. כי יש התנגדות גדולה בגרמני׳ לענין זה. הרבנים בגרמני׳ דורשים מטבחים כשרים במשקים. אני אינני מסכימה, כי איני חושבת שאפשר לצמצם את הדת בעת של מטבחיס השאלה היא מה לעשות.

יש להעיר. כי גברת סולד קובעת כאן ביחס לילדים מגרמני׳ את הגיל להגדרה עצמית החל מ־15 שנה ולא 14 כמו אצל ילדי טיהרן, וכי היא מודה. שה*דים אינם אומרים את האמת בעגין זד- בכל זאת מצאה לנבון להמוך על

ד,ודעתם של ילדי טיהדאן.

הגברת שדלצקי־רוזה מדריכה מטעם אגויי במחנה המעבד במגדיאל, מוסרת כי בהיותה בטיול עם הילדים באשרות יעקב ספרו לה ההורים היושבים שם כי

112

ילדי טשכוסלובקי׳ שסודרו שם מטעם עלית הנוער חיו נזהרים בחדשים הראשונים מטריפות ובאים להתפלל, נעת כולם אוכלים טריפות והפסיקו להתפלל.

י ר ס ו מ ב ה צ מ ה ד ו י נ ח ח

בעתת ״עלים״ חוברת ג׳״ בטאון לשכת עלית הנוער במאמר ״למוד היסטורי׳ בחברות הנועד״ כותב מר פרלה!

איז להראות את ההיסטורי״ האנושית כסרח העודף לקורות העס היהודי ולספח את הרגשת היעוד ו.אתה בחרתנו••

המדריך דוד פרלה ממשמר העמק כותב במאמרו ״לבעיות ההשכלה• ב״ספד עלית הנועד״»

מקוס נכבד במהפכה הנפשית של הנוער ביחסו לערכי היהדות. נועד בלי ספק לחניך. הגישה החשדנית למפרע לתנ׳׳ך כאל ״רליגיון״. על כל הקשיר בו. בלמוד זה, בבתי ספר בגולה. נעלמת חיש מהר עס ההסברה ההיסטורית של התנ״ך והפשטתי מלבושו הדתי. הנביא כלוחם סוציאלי, כאיש המשליך נפשו מנגד, במלחמתו נגד הכנסי־ הקיימת, כמדינאי, כמשורר, איננו אותי .גאטס־מאן- שבשעור של ,רליגיון״ הנבואה, הפילוסופי-, השירה התנכית, הן חוי׳ עמוקה ביותר בשביל הנוער. לא רצוי איפה להתח* מ.,בראשית״. לעבור על כל התורה כולה וכל הנביאים הראשונים על חשבון נביאים וכתיביס. אלא במידה שידיעת השפה מרשה את זאת. יש להרבות בלמוד אלה האחרונים דוקא• אינני מפקפק בדבר. כי בגיל זה מוסב לוותר על ספורי התורה ולהרבות בשירה ובעיון

שבנביאים וכתובים.

פרט חשוב ואופיני משטח המצב המוסרי בחנוך עלית הנועד: חוזר. שנשלח עיי הגברת סולד ביום י״א גיסן תרצ״ז לכל המדריכים«

מתוך הדינים וחשבונות הכלליים שנשלחו למשרדנו ע״י הקבוצים ומתוך שמועות אשר פשטו בחו״ל והגיעו אלינו ישר ובעקיפין. הוברר, כי שאלת החורים המשותפים לנערות ולנערים בחברות הנוער, תופשת מקום ניכר בשיחות הנוער• התוצאה משיחות אלה לא היתד, שוד. בכל מקומות. יש והדיון המשותף של חבר העובדים וקבוצת הנוער

הביא ליד־ מניעת מנהג וה ובמקומות ידועים כנראה ממשיכים בו.

במשך החדשים האחרונים עוסקת הנהלת עלית הנוער בשאלה זאת. היו שיחות רבות עם ארגון המדריכים, עס חבר העובדים במקומות שונים, עם ססיכיאטורים, רופאים ופידגוגים• וכתיצאד. מד,דיון המלא הזה באה ההנהלה ליד מסקנה, שאיי להצדיק את מנהג החדרים המשותפים. אכ יש למדריכים נמוקים פ־ז־גוגייכ נגד הלינה המשותפת, אני מבקשת להשתמש בהם כד להשפיע על הנוער להמנע ממנהג זה. אולם במקרה שחבר המדריכים איני תמים דעים אחי. עליהם להסתמך על הפקודה הזאת, שנתנה ע״י המרכז והמיוסרת על דעתם של רוב הפסיכיטורים. שאתם התיעצתי

בשאלה הנדונה• הסדור הוא הכרה, לשם הצלחת התנועה בחו-ל

אופינית ההדגשה במשפט האחרון. כנראה שגם עמדתי, הקטיגירית של הלשכה לא עמדה לד, שתהא פקודתה נשמעת. ביום מיו בחשון חש־ב נשלך. ו,חיזר

מס׳ 1132

3וו

כידוע לכם פנתה הלשכה לעלית הנוער בהזדמנויות שונות לארגון המדריכים ולמדריכים בודדים לשם דיון או הסברה או קבלת החלטה בענין חדרים משותפים לנערים ונערות. ידוע לכם גם כי מיום היוסדה ועד עתה נקטה הלשכה עמדה מסוימת בשאלה זו ולא שינתה דעתה גם לאור הויכוחים והתביעות והנימוקים הפדגוגיים שהובאו י מצד מדריכים ידועים וגסי לאור הדרישות הנמרצות מצו הנוער עצמי. הלשכה בדקה ומצאה כי הנמוקים הפדגוגיים הם *ר פסידופדגוגיים ובדעתה זו קיבלה חיזוק ואישור

ע״י מומחים מקצועיים שעמהם התיעצה• מלכתחילה ועד היום הזה עמדתנו שלילית. לפני זמן מד. התנהלה חליפת מכתבים בין הלשכה לבין בית השיטה על נושא זה והיא יכולה לשמש מעין סיכום בולט ומאלף לכל הדיונים בבעיה זו. אני נחפזת להעיר כי חליפת מכתבים זו אינה כיללת חילוקי דעות בין בית־השיטה לבין הלשכה, אלא שיש לראותה כויכוח ידידותי מתוך רצון כנד. של שני הצדדים למצוא את הדרך הפדגוגית הנכונה לפתרון השאלה• ולפיכך החלטנו לאחר שיקול דעת רציני וממושך ולאחר הת־עצות נוספת עם אנשי־מדע, לשליח את המכתבים הללו לכל מדריכי הנוער. דעתנו היא כי השאלה הזאת אינה נוגעת רק לשימת החינוך במסגרת עלית הנוער׳ אלא היא מופיעה כבעיה כללית בחיי הארץ. אולי בחיי הנוער המתבגר באשר

הוא שס. לאמור שהשאלה היא סיציאלית ופדגוגית כללית•

וזה הוא מכתב המדריך מבית השיטה מר ארי׳ בן גוריון, אדם שמצאוהו לראוי לשמש כמדריך־מרכז במחנה המעבר לילדי טיהרן במגדיאל.

לכבוד הגב׳ סולד׳ שלום רב׳ קבלנו את מכתבך בענין החדרים המשותפים ועל כך עלינו להסביר:

בני חברת הנוער שלנו ברובם בגיל 19. הנערים וכן הנערות לא עוררו את השאלה לפני כן. אך עתה׳ עם גמר הכשרתם, עם התלכדותם ההכרחית׳ הובעה מצדם המשאלה לגור כך כמו שטבעי יהיה לגור בעוד חדשיים — שכון מעורב• וכשם שבהרבה שטחי חיים מחיבתנו כמדריכים להעבירם בהדרגה מחיי ההכשרה לחיי העצמאות, לחיי העתידת לא א שלהם (והרי הם על הסף) כך גם קבלנו את דעתם שמן הראוי שמתיחותם ז תמשך עד לאותו יום בו יעברו לאהל, אי שם באחד המפעליפ ולגור במשותף, אלא שכבר פה׳ ולעינינו׳ בידיעתנו ובפקוחנו ייעשה הדבר, ושכאן אולי יוציאו כבר את׳ יש דעה — והיא הסברה לחניכים׳ כי אין המסקנות. לנו — למדריכים׳ באופן אישי חיוב ותועלת לגור במשותף גם לגבי חברים בוגרים יותר שבמשק אך לא תמיד מתקבלת בחנוך הדעה המייסדת על הנסיון של הבוגר ועתה לאחר חודש שהם גדים במשותף יכולים אנו להגיד (וזאת אומרים גם הנערים)׳ כי פגה המתיחות הראשינית׳ ואף הם אינם רואים בוה צורך ותועלת, ובכן׳ האם לא הקדמנו בכך את הנערים בנסיונם

לעתיד ?

חייהם יפיס ונעימים בבתיהם, חמימות חברתית שורה בכל חדי• גסות הנעריםם) דוסנה׳ האווירה הרבה יותר עדינה ותרבותית (שהיא טבעית לחדר של שלשה נערי מאשר הין! ה לפני כן ואין לי ספק׳ כי לנערים יש להסביר עוד פרסים רביס לחיוב

הצעד הזה.

אך אם הלשכה תודיע על כך באופן קטגורי ומוחלט — נקבל את החלטתה ונשתדל, בהסברה משותפת עם החניכים׳ להחזירה לקדמותה•(למרות העובדה, כי משהו

מהאמת הטבעית ומדרך ההישג יפגם וחבל).

114

אני מקוד״ כי לאחר שהדבר יעמד בפגי החבריא. גם הם (ודוח החברים) יכתנו לך על דעתם. מה הביאס לכך. מסקנותיהם ואף קבלת דעתך — בסכום•

בקשה אישית — הייתי מאד תאב לדעת ולהבין את הרקע והסבות החנןב־ות (ולא הפורמליות) המחייבות נוער בגיל של למעלה מ*18« בח1י האחרון של הכשרתו —

לא לחיות כך כמו שחיה סביבתם ואנשים בגילם (הכשרת הצופים והנוער העובד).

ב״קווז וגברפת אריה ב1־גוריון

לא רק חדרי לינה משותפים לגברים ולנשים הנהוגים בקבוץ. מעוררים את עלית הנוער המתחנכת במסגרת הקבוצים האלה לחקוי ולקבלת ,מנהג״ המקום. הגישה וההשקפה על עניני המוסר המיני בכלל, הרווחים בקבוצים, נהפכים אף הם לגחלת הגוער• השקפות אלה נתבטאו בכנות ובגלוי לב ע״י אחד מראשי המדברים וההוגים בקבוץ המאוחד, מר י. שויגר הכותב ב״דפים מבפנים״, בטאון הקבוץ המאוחד, במאמת ,על אשר לא מדברים״. לא רק השקפות עיוניות אלא

המציאות בקבוץ נגלית לעינינו מתוך דבריו:

בסביבתנו, סביבת הפועלים כאן, התנו או כמעס שהגענו כבר למדרגת תרבותם לחיות בינינו בלי שנכנס במנפים א - ה חנותנת את האפשרות המוסרית לב ח ו מ

סמאים לתוך נפשה...

הכרתנו המוסרית נוקבת וגוזרת: .לכל ילד זכות על אמהות ואבהות. זכות אחת שוד. וגלוי,. אך הכרה זו גם גו<רת עלינו עתה : לכל גבר ולכל אשה הזכות לקבוע לרצונם החפשי לא רק מ תי רוצים הם בילד, אלא גם ממי רוצים הם בילד, והזכות הזאת האישית היא תמידית, שום הפקעה אינה חלה עליי ושום הפסק אינו בא בה... וצרופם של שני החיובים המוסריים האלה גט יחד מצוה עלינו בעצם לשהרר את האמהות והאבהות נם הן מן ההשתרגות והכרח ההשתרגות המשפחתית ההוית שלנו ולהעמידן רק על נושאן הטבעי האחד על הילזו. במלים אחרות מחייבת אותנו לחיים ולסדרי חיים, אשר בהס גם הילד, עם כל הזכויות שלו זעם בל הזוובות כלפיו, לאך יחסים מיוחדים ש מ ת ה ב ו ישמש אף הוא לא סיבה ולא גרם לה ו נ ת יחסים או ח הדדיים בץ גבר ואשה, על כל המונופולץ הידוע שחובה מוסרית משפחתית זו נושאת

אתה•

בי אשר לילד עצמו לנפשו — מה פגם הוא זד. אם הילד למשל, בקבוצה ידע ויאמר: לי ולמשה׳לה אמא אחת, אבל אבא שלי — יוסף, ואבא של משה — דוו. «ו אם יזיע ויאמו ן לי ולחיה׳לר. אבא אחד, אבל אמא שלי רחל ואמא של חיה׳לה — דבירה. שום פגם ושום פגיעה אין בזו. בנפשו של הילד זקשוי נפשו• כי את המוניזם המשפחתי את תביעת הקנץ המלא היחיוי על אמא אבא בץ ילוים אחים ואחיות מכניסים

ו בתוך לבותיהם של הילדים. נ ח נ ומשרישים א

לשכת עלית הנוער ארגנה סמינר למדריכים ופרסמה הרצאות שונות בחוברות שנשלחו לכל המוסדות, נהם מתחנכים בני עליית הנועד. בשנת תדצ״ז נתפרסמה הרצאת מר גולן: ,הספרות נשאלת החנוך המיני״ והרצאת מד 1. זוהר: ,החנוך המיני״, שניהם מטיפים להשתחרר מכל ,דעות מוסדיות קדומות״ ולחנך לקראתד חו נ . דאן ,חופש החיים המיניים״. מד גולן מוסר כי הוא תרגם את הספר של הו

ובחורה״ לעברית,

115

אך הוא הוחרם ע-י שלטונות האת ולא מעט בהשפעת מנהלי החנוך גארץ אשר מצאוהו ,בלתי מוסרי• ובלתי רואי לשמש יסוך להסברה מינית-

אף על פי כן ממליץ מר גולן בהרצאתו הנ״ל למסור ספר זה לקריאה לידי הנוער ומציין אותו כספר חיובי.

מה טיבו של נוער ילדי הקבוצים אשר אתו יתמזגו ילדי טיהראן?j כ״מבפנים• בטאון הקבוץ המאוחד כותב מד מלץ

אין יחס של הערצה לשום איש• אין להם כמעט יחס לקדשי ישראל אשר דורית מסרו נפשם עליהם.

בדו׳׳ח שנמסר לא מזמן על בית הספר בעין־חרוד. התאונן אחד •המורים׳ שאינני חושב אותו לכנטימנטלי ביותר׳ שהילדים שלנו הם .יבשים• מאוד׳ קשים• הזקן, החלש.

מעורר אצלם רק לעג•

(הרי נבר מילדותם כ? גאותם והתפארותם ה־א בכחם ובגבורתם של אבותיהם. — «אבא שלי הוא הכי חזק•! — זוהי גאות כל ילד אצלנו).

אין יחס של הערצה לשום איש• אין להם גם כמעט יתס לשום קנין וערך• גם קניני האומה העתיקים, וקדשי ישראל אשר דורות מסרו את נפשם עליהם, אינם מובנים להם׳ אינם קרובים להם• השבת בצורתה הישראלית העתיקה לא רק שאינה להם, כמו שאינה גם לנו, אלא גם אינם מסוגלים לחדור לתוך, מהותה׳ לעמוד ביראת הרוממות לפר הגדלות הנפשית שנתגלתה בה, במסירות הנפש היהודית הנשגבה על קדושת יום

השבת• (והרי יחד עם המירה הזה, עמדנו כולנו נדהמים ומזעזעים׳ באו זו הנשף של הילדים, כאשר שנים מהם הציגו לפניו" את האימפרוביזצ־ה שלהם: פגישת שני זקנים ושיחם על חילול השבת אצלנו. רעד של אימה עבר, בכל אופן בי: האם אלה, אלה הס ילד־גו ל מנין הלעג הזה, לגבי איש זקן, לגבי השבת, שנתקדשה לכל הדורות בישראל ז

האימנם מהלך כזה עברי ילדינו ז

על כך עונד, לו מר מיכאלי ב״מבפנים*:

אם כיום ימצאו אותנו אבותינו ,דלים וריקים-׳ אם יראו אח שבתותינו אנו שהן חול בעיניהם׳ את פסחנו שהחמיץ, את יום כפורנו העובר עלינו ללא צום ועינוי — ודאי שתאחזם פלצות ונאמין לשאלתם — האמנם מהלך כזה עברו ילדינו ז ואולם אנו שלא נשארו בידינו ממעשיהם כלום, מה לנו כי,נלין על ילדינו• וכי יכולים אנו לתבוע

מילדינו דבר שלא נתנו להם ז

הנה היא המסגרת שלתוכה הוכנסו ילדי טיהרן וזעה הם קוי החנוך שהותוו ?ל ידי לשכת עלית הנוער. וכך הסבירה גברת סולד את מעשי׳ באותה מסיבת

העתונאים (״דבר- ח׳ סיון):

אף על פי שהיא רוצה בחנוך דתי לכל ילדי ישראל, אין היא יכילה להתעלם מהמצ־אית הארץ־ישראלית ומזכויות הזרמים החלוצייים, שעשו גדולות בבנין הארץ

ובחנוך הדור הצעיר•

116

במאמר המערכת כותב מר פ. ב. ב״הבוקר* מיום י״א סייד»

הגב׳ סולד סיפרה, שהיא אמנם סבורה, שכל יייד זריך לקבל חינוך מסורתי• אן• בהתחשב עם מציאות הארץ ועם הזכויות הגדולות של הארגונים הבלתי־דתיים בבניו האת, הוחלס לחלק את הנשמות חלק כחלק, 50% לחינוך מסורתי ר50% לחינוך אנסי־ דתי. חלוקה זו נראית לנו תמוהה עד מאד. האם באמת מותר לנו לגזור על מחצית הנוער העולה ארצה לקבל בארץ האבות חינוך מנוגד לכל מה שחשבו האבות לקודש במשך כארבעת אלפים שנה, מפד של האנסי״דתיים בגו משקים מסודרים, גם אנחנו מוסיפים להעדיף את החינוך בחקלאות על חינוך אחר, אבל אס צריך לשלם מחיד כה

גבוה, יוצא שכרנו בהפסדנו*.

ו ל ס פ נ ־סה ש ת חקלי ו מ ו ק מ לשכת עלית הנועד שמצאה• את הקבוצים השמאליים ואת מוסדות החנון• שלהם כמתאימים וראויים לחנך ילדי פולין, פסלה למעשה את מוסדות אגו״י ואת מקומות הקליטה שאגו״י הכינה במאמצים ובכוחות עצמאיים היא פסלה אותם מבלי לבקר בהם &פילח. אמנם לא יכלה לשכת עלית הנוער להודיע לאגו״י כי היא פוסלת את מוסדותי׳ מבלי לפרשו את המסיבות, היא הפגינה את זאת בצורה בולטת ומוחשית, את שלשים הילדים שאשרה לאגו״י שלחה לקבוצים בכפר סבא ובגדרה,

אשד בהם נמצאו גם בעבר קבוצות עלית גוער.

רשימת מקומות הקליטה הבאה של אגו״י, היא רשימה שני׳ מצומצמת. הרשימה הראשונה הכילה מקומות בשביל למעלה משש מאות ילד וילדה (ראד» פרק ד׳). לפי בקשת לשכת עלית הנוער ערך הועד הפועל העולמי רשימת עם

מספד מקומות מצומצם יותר:

1. זכרמ־מאיר מוסד עצמאי׳ 10 דונם. מכינים נם למוד מקצועי. בנץ מיוחו עם 2 צריפים. 40 בנים, 10 — 14. - מנהל הרב בהנמן.

2. מגדיאל מוסד עצמאי, אפשרות לכניסה למקצוע וענפי משק. 2 בנינים, בית ליפשיץ

וסקורוחוד. 30 בדם, 8 — 12.

3. ירושלים סנימיה ע-י בי־ס.בית יעקב*. 1) למודים, 2) מקצועות. גשטטנר, רח׳ החבשים 31א•

20 בנות, 6 — 14.

סמינר למורות וגננות. 10 בנוון, מעל 14.

a תל אביב סנימיה ע״י בי-ס .בית יעקב״, 1) למודים, 2) תפירה וסר׳, רח׳ נחלת בנימץ 3*

15 בנות, 6 — 14. 5. תל אביב

פנימיה ע״י בי״ס .בית יעקב״, למודים• גרוזנברג 2• 10 בנות, 6 — 14• סמינריץ למורות וגננות• 10 בנות, מעל 14•

117

* פתח תקוה פנימיד. ע*י בי״ס .בית יעקב*,. למודים- אפשרות מיסה לחקלאות. רחוב המל.

15 בנות, 6 — 14.

ד. כפר-עטא מוסד עצמאי. למודים• 20 בנים, 6 — 14• מכינים גם למודים חקלאים בשטח ע*י

המוסד.

4 בפד סבא. קבוץ נוער אגודתי. 15 בנים, 15 בנות מעל 14.

9. גדרה קבוץ חפץ חיים׳ 15 בנים. 15 בנות. מעל 14.

10. ירושלים פנימיה ע״י ישיבת שפת אמת׳ רחוב שפת אמת• 15 בנים מעל 12.

בנשיאות ב-ק אדמור מגור שליס-א.

11. חיפה פגימיה ע״י ישיבת תפארת ישראל, רחוב אורלוזורוב• 15 בנים׳ מעל 12•

12. פתח תקוה פנימיה ע״י ישיבת פ-ת. רחוב הרצל. 10 בנים. מעל 12.

בנשיאות הרב הראשי הגאון ר׳ ראובן כץ.

13. ירושלים פנימיה ע״י בי״ס .יבנה״. למודים. רחוב חבקוק• 15 בניס 6 — 14•

בנשיאות הרב הראשי ר׳ אייזיק הרצוג.

14. ירושלים מוסד עצמאי ע-י ישיבת קול תורה. מקצועות• 15 בנים, מעל 14•

15. ירושלים פנימיה ע״י בי״ס .חורב*. רחוב המלך ג׳ורג׳• 25 בנים ובנות. מ־8 ומעלה.

16. כפר גנים מוסד עצמאי, חקלאות, כפר־גניס ע-י פ״ת• 15 בנים, מעל 12•

ס-ה 340 — 205 כנים, 135 בנות.

118

ק ז ר פ

ה ב ו ג ת ה

פרשת ילדי טיהרו׳ רכזה את תשומת לבו של הצבור היהודי בא״י ובחו״ל, במידה בלתי שכיחה, היא הכתה גלים והסעירה את הלבבות בין כל חוגי העם. הסבל הרב שנפל בחלקם, עצם היותם אוד מוצל מכל בית ישראל החרב והשכול בפולין, שארית הפליטה של רבבות ילדים כשדים, שנרצחו בכל מיני מיתות אכזריות, עורר רגשי רחמים ואהבה אליהם, כולם ראו עצמם אפוטרופסים עליהם, כמקבלי פקדון יקד וקדוש ורצו להרעיף על הילדים רוב טובה, שתשכיח מזכרונם את סיוטי העבר. הדאגה לגופותיהם הרכים של הילדים, היתה משותפת לכולם ולא היתה שנוי׳ במחלוקת, התנהל רק וכוח, שהחריף עד כדי פולמוס והפך לבסוף למלחמת תרבות על כוון חגוכם והדרכתם של הפליטים הקטנים. הבדלי הדעות בשאלת הצביון החנוכי של הילדים, היו קיימים רק בא״י, בחו״ל תבעו גם עוזבי התורה, חנוך דתי לילדי פולין. החרדה העמוקה של היהדות החרדית באיי למראה נתוק הילדים מקדשי אבותיהם, היתד׳ משותפת לכל המפלגות והזרמים בין יהודי חו״ל. אופיני הדבר, שגם המפלגות החלוניות בחו״ל לא עמדו לימין חבריהם בא״י ולא תמכו בעמדתם בשאלת ילדי טיד׳רן• דק בא״י נשארה היהדות החרדית מבודדת בדרישותיי, בגולה הבינו גם יהודים שאינם שומרי תורה, כי החנוך שהאומה היהודית מחנכת ילדי£1 יתומים יכול להיות דק חנוך לתורה ולמצוות, עובדה

זו היא רבת משמעות, אלא שלא כאן המקום להרחיב עלי׳ את הדבור.

ד ר א ה ב ב ו נ ת ה עתוני השמאל נתאחדו כולם למקהלה אחת, המשמצת והמנבלת את החנוך החרדי, בשפה בדורה הכריזו, שהילדים יקבלו חנוך חילוני ״הנהוג״ באיי. בפרק ״המזרחי״ ראינו, באיזו מידה צרף גם המזרחי את קולו למקהלה זו. יצוינו לשבח המאמרים המעטים בעתונות הבלתי דתית שהשתדלו להתייחס באופן אוביקטיבי

אל הענין. ב״הארץ״ מיום ט׳ אדר ב' כותב מ. ב. ב״רשימת עפרון״ : הרומאים הקדמונים היו רגילים לפנות, על פי מליצת ק־קרו״ בשאלה זו: «למי מועיל הדבר. ?״ ושאלה זו מנקרת במוחי זה כמה שבועות — מאז התחילו להתפרסם פרטים מתמיהים על היחס אל .ילדי סיהיד מצד המדריכים, מתחלה בטהראן. ואחר כך

119

בדיו ולבסוף גם כאן בארץ״ את המדריכים״ שרובם משום מה הם מן .השומר הצעיר״״ מאשימים — .אם אבר בלשון נקה — ביחס לא pw אל רגשותיהם הדתיים שי הילדים״ שרבים מהם קבלו בבית הוריהם בפולין חינוך דתי מובהק״ והמדריכים כפוin אותם לעבור <ל מנהגי הדת״ לא יק בעגיני׳ם ממדרגה שגיד. כגון גילוי־ראש״ אלא בענינים חשוכ׳ע מאד״ שיהודים מרדים מוכנים למסור את נפשם עליהם. בחינת .יהרג ולא יעבור״״ כגון שמירח שבת ימאפלות אסורות. אף אם מיה• שההאשמות בענץ זה המתפרסמות ב.קול ישראל״ וב״הצופה• הן מוגזמות״ הרי על כל פנים יש בהן קמו אמת׳ על פי הכלל .אין עשן בל* אשי• ואף .קצת אמת״ וו דד.״ כוי לעורו את

השאלה הגיל•

באספה בבית מי חו9־אן בתל־אביב (.האיץ״״ כיח אוי אי) שמענו ספי פות סולד קריאה אל הישוב — להתנדב ולהממא את הכספים הדיושיום להחזקת ילדי סהראן וגס ילדים אחרים״ כגון אלד. שבאו מאונגארי׳ שבשבילם לא תהי׳ אותה תמיכה בשיעור 4 לאיי ל״א״ הניתנת בשביל פליסי פולין• ואתה שואל את עצמן•: האם אותו הרעש — לדברי גב׳ סולד — שנתעורו בענין זה עלול להגביר את התנדבות הציבור ז אין לנו מספרים מדויקים. מעת אלו של מכון גאלו• בארצות הברית של אמריקה״ על היחס מצד הישוב אל ענינים שבדת• הרי ג0 יהודים לא חרדים אינם מסוג אחד. ואם הללו אינם להוסים אחרי חנוך ברוח .אגודת ישראל• או אף .המזרחי״״ הרי עוד יותר אין הם להוסים אחרי חנוך ברוח .השומר הצעיד״ ואף מפא״י• כי מחניכי .אגודת ישראלי. ומכל שת .המזרחי״״ עלולים לצאת לא רק חבת מפא״י אלא נם חברי •השומר הצעיר״. מה שאין p להפך. ורבים לא חרדים סבורי׳ם ן אדרבה. •קבלו הילדים חמך דחי. כוי שאף אם יתפקרו וישתחררו ממנו ברבות הימים׳ ישאר בהם משהו —

דיח תורה ויראת שמים. בחינת .המאור שבתורה״ לפי לשון הקדמונים.

אפשר שלא להסכים להשקפה כזו״ אכל ההשקפה משפעת על הכי©׳ שככלל לא בנקל הוא נפתח לשם תרומות ונדבות• וכי הוא המצב נם בצבוו היזזודי הגדול שבאמריקה• לפני כשני. בא מר י ra־ גדנסק• — מבי מפא״י ושליח ה.הסתדרות״ מארץ־ ישראל — ופרסם בעתונות היהודית באמריקה מכתב׳ שבו ספר על הזהירות שלפיה נוהגת ה.הסתדרות״״ ביחסיה אל הרגשות הדתיים של חבריה. לא חשוב הדבר׳ *פ זהירות זו מתממשת באמת בחיי המציאות או לא« חשוב״ ששליח ד״הסתורות׳ ראה צורך לעצמו אף באמריקה להטעים את הדבר״ כדי •שלא לדחות יהודים חרדים למחצה ולשליש ולרביע מלהשתתף במגביות לטובת איץ־ישראל. ובשעה וו ראיני גם כאן בארץ. שה.הסתח־ות״ הסכימה להכניס לחוקת לשכות העכורה הכלליות סעיף״ שבשבתות וימים טובים לא יערכו אסיפות כלליות. כדי שיוכלו להשתתף בהן ca חברים דתייס•

אג* קורא את כל דברי הפולמוס מסביב לענין זה ואני נזכר את מאמרו של אזזד־העס (.גואל חדשי׳ עפיד. גא שנכתב נגד ר״נאך׳ אחו מגדולי העסקנים של יהודי צרפת (היה גם חוקר מפורסם), שפרסם שורת מאמרים לפתרון שאלת היהודים בארצות מזרח אירופה• ריינאך הציע דק שני דברים קטנים: ביטול השבת והיחד אכילת בשר חזיר••• ואחד העם, כידוע, לא היה קלאריקל כלל וכלל והרי .השומר הצעיר• מגשים הלכה למעשה את שטת ריינאך, אלא שאץ אתנו כיום אחד־העם חדש להלחם

בשיטה זו... ואני נזכר עוד — את בית־היתומיס הגדול שבעיד אודיסיו ע״ר זו לא הצסייגד. ביותר בחרדות (תעיד המימרא: .שבע פרסאות מסביב לאודיסה בוערת אש הגיהנום״^

אבל במוסדות הזבורייס היתד. נשמרת המסורת• בית יתומים זה היה מקבל מחזית תקציבו מאת הצבור — סן הקהלה, ומחזיתו השניה — מתרומות של גבירים׳ נדבנים פרסיים• והועד המפקח כלל באי בח שני הצדדים• וכותב הסורים האלה׳ בבא נח ועד הקהלה בועד המפקח׳ יודע את הדברים ממקור ראשון: רופאים ומהנדסים ועורכי דין מפורסמים השתתפי בועד המפקח — ובבית היתומים היה רית־תפילה וכל הנערים היו מתפללים שלש פעמים ביום, יחד עם המחנכים׳ וכשהמנהל היה פנוי — היה גם הוא בא לתפילה. ואץ זורו לומר, שהכל היה מתנהג בכשרות ושבת היתד. נשמרת. ואעידה לי את האגרונום מר א. זן׳םנזאן(כעת בנחלת־יהודה). בית־היתומים יסד גס חוה חקלאית, בית־ספר ללמד עבודת האדמה את היתומים המבוגרים — ומר זוסמאן היה מנהלו (החוד, היתה מחוץ לעיר)• וגס *יווה היה בית־תפלה וכו׳ וכוי. הועד המפקח התנהג לפי הכלל הזה: אנו אפיסרוססים של היתומים• נקנה להם. בהיותם בבית היתומים׳ חנוך כנהוג לפי המסורת היהודית. ולאחר שיתבגרו ויצאו מבית היתומים יהיו בני• חורין

לבור להם את דרכם בחיים כרצונם•

אלא מה שהיה ,עיקר* בשביל העסקנים הציבירייט בגולה — אינו אף בגדר .ספל־ בשביל עסקנינו כאן בארץ.

.למי מועיל דבר זה ז*

ב,הבוקר״ מיום ג׳ ניסן תש״ג כותב במאמר המערכת י־ן ,על האפיקורסות״! אין להסתיר יותר את הדבר• ולהפך. נדמה לנו. כי זריך להתריע עליו כמו על תופעה מזיקה: אנו עדים לתגבורת האפיקורסות בהווי שלנו, לגידולה של כפירד. מדעת ובזדון. בתור אחד היסודות של החיים הצבוריים• עקב הפולמוסים שנתעוררו בקשר לעלית הילדים סטהראן. עקב הויכוח באספת־הנבחרים מסביב לתקציב הרבנות הראשית. עקב חכוכים שונים בשסח החנוך ובית־הספר׳ — מתבלס יותר ויותר האופי האפיקורס׳ שמקבל הדור הגול 'בארצנו• אין אנו דוגלים ביחוד בשם הדת ואין אנו אומרים לצאת כאן בדרישות להקפיד בשמירת המצוות• על מקומה של הדת בחיי העש היהודי נכתב ונדרש הרבה, ואין העתונות היומית במה רצויה ומתאימה לווכוחיס מסוג זה• אבל איך שיהיה יחסנו לשאלה זו, איך שנהיה .חפשיס•׳ לפי מושגיהן של המפלגות הדתיות — הרי איננו יכולים להסכים הדעה׳ שעם ישראל דוקא ייהפך לעם בלי א־ל. בלי מסורת. ובלי יחם כבוד לקנינים מקודשים במשך אלפי שנים. איננו יכולים להסכים. לכך. שדוקא בישוב הארצישראלי תישכח השבת, או ייעלם בית־הכנסת, או לא יהיה זכר לחגים ולמועדים של העם היהודי. אמנם היו תמיד יהודים, שלא נזהרו בכל דיני השבת לדקדוקס. אבל אפילו האפיקורסים ההש היו נרתעים לאחור, אילו אמרו להש שמיישהוא רוצה לבסל את מוסד יום השבת לגמרי. והרי אץ לנו לכחד. כי דוקא כאן, בישוב העברי שלגו. שצריך לשמש גרעין לאומר, הקמה לתחיה. יש זרמים השואפים לחנך את קדור ברוח של אדישות, — וגס התנכרות מוחלטת, — לשבת זו ולכל מה

שיש לו שייכות לדת־ישראל.

פרשת ילדי טהראן היא פרשה אפיינית בניד ץ זה• אם נסתכל יפה בפרשה וו יש לנו באמת לקרוא; בושנו מכל עם ז האם העם הפולני שהביא הגה מטהראן את הילדים הפולנים העזובים והמיותמיס, עמד אף רגע לפני הפרובלימות שאנו נתקלים בהן ז — האם לא היה ברוו. למשל. למחנכים הפולנים, כי הילדס שגמסוו לושותם

121

י צריכים לקרוא פסוק־תפילד. נסי ידם. ולנקר בכנסיה הקתולית ביום א׳ נענוע. לנ הפחות ז והלא גם נץ הפולנים יש נודאי חפשיס־בדעות, ואולי גם כופרים בעיקר. שאינם מקדים בכנסיות• אבל מה שכל אחד רואה היתר לעצמו. בתור יחיד. אינו אומר להתיר לצבור כולו. אץ עדיץ שם כאלה הדורשים את הכפירה כבסיס לחיי עם וכלל.א הדת המשותפת מחזקת את הליכוד הפנימי והתקוה בימים קודרים. ~ אדרבה. דו שהישועה בוא תבוא. ואולם בינינו יש כאלה הדורשים בכל תוקף׳ שהילדים שנאספו עיי העם היהודי יחונכו בפירוש בדוח אנסי־דתית ואלה. שמציגים את הדרישה הזאת

מדברים דוקא בקול רב ואדיר•

אץ זה סימן סוב לאומה׳ אם רוח־פרצים בז! עוברת בתוכה דוקא בימי אסונות וקסססרופות שלא היו כמותן. בחייו של כל ע0<יש תקופות של אדישות לאמונה׳ וגס לפעמים תקופות של בעיסות להכעיס בכל מה שהי׳ מקודש. אבל תופעות אלו היו דוקא בימי שובע ושפע׳ כשהעושר והאושר הארציים השכיחו. — או דחפו אל הצד. — אח .עניני שמים׳. את עדני האמונה והמוסר. ואולם׳ האם כל בך רב השפע והאושר בישובנו עד שההתפקרות, מוכרחה להשתלם בו ז האם אין גורלו של עם ישראל ביפים האלה מכריח, להפך, איזו התעדנות הרוח דוקא׳ נסיה לצד האמונה. לצד כל אותם הכחות הנפשיים הגדולים שהנחילו לגו את המושג של -נצח ישראל•־ r — נסיה זו אינה קלריקליות׳ אינה אומרת להנהיג ססעות־עונשין בשם הדת׳ אבל אינה יכולה להשלים עם האפיקורסות הגסה והמסומסמת. הרומסת כל קודש מתון חוצפה ובערות, הפתגנדרת בכפירה, הרוצה לשנן לילדת! דוקא, כי אץ אלקים בשמים, וכי כל הסוענים אחרת הם או אנשים חשוכים ובוערים או .כלי קודש• שפרנסתם על הדת׳ או צבועים המרמים את הקהל להנאתם• וכמדומה לגו שעל מדוכה זו. מדוכת האפיקורסות הריקה

הגסה< ההולכת ומתפשטת, יש לגו לשבת ולדץ הרבה׳ וגבל כובד הראש.

ת השאר! ב״הארץ״ במאמר המערכת מיום כ״ג ניסן כתוב ב א ץ צורך לספר לקוראי .הארץ', שכל טיזדי העליה מטהראן נתקנלו בחוגים רחביפ בישוב — לא־חרדיים כחרדיים — בבקורת רבה• וזיתה דרישה, שתערך חקירה ואם הדבר לא יצא עדיין לפועל, הרי האחריות לכך חלה על דרכי־עבודתה הכלליים של

הנהלת הסוכנות בירושלים• מן היום הראשון לפירסום הידיעות על הנעשה בענץ הילדיט־הפליטיס היה ברור׳ שמפלגותינו הצדות, נפשות׳ ומוסדותינו הנתודם בידיהן. מכניסים את• עצמם ואת כולנו בבוץ. על האנשים הסונים האחראי® למה שקרה, למצוא עכשיו מוצא מבוץ זד*-

והרי ״הארץ״ ו״הבוקר״ שני עתונים מנאמני הסוכנות הם, אלא שהשעדודי׳. הגיעה לממדים כאלה, שאף הם נאלצו להגיב במאמרי מערכת עלי,

מיותר יהי׳ להדגיש את סעדת הרוחות, שקמה בקרב ד,יהדות החרדית. למשמע הידיעות על הנעשה בילדים, במיהדן, במחנות ועל המזימות להעבירם על דתם. לא דק היהדות המאורגנת באגו״י, אלא כל היהודים החרדים, גם אלה שכל, ימיהם עמדו מרחוק לעניני הכלל, נזדעזעו במצפונם והתלקטו סביב עסקני אגדידי לא הסתפקה בהגבה אשד אותם ראו מתמסרים לענין הנשגב והקדוש הזה. אג שלולית ובמחאות, ראשית מעשי׳ ד״יתה הקמת ״מפעל ילדי ישראל״, אשד מתפקידו

122

^הבין מקופות קליטה,ומדריכים בשביל הילדים העולים. ביום ט״ו שבט תש״ג מרסס הועה״פ העולמי של אגו״י את הכרת על יסוד המפעל :

השואה האיו8ד« שירדה עכשיו על עם ישראל. מצאה את ביטויה הנוד* ביותר ביסודי ילדינו ועוללינו. ועורר הגדול. שלא קם כמותו על העם היהודי. מיום ׳ היותו לגוי. מבקש לעקור את הכל: את ילדינו ואת ספנו. כוונת מלכות הרשעה היא להשמיד. להרוג ולאבד חס ושלום את בל העם: את.הילדים. את התינוקות ואת הנוער, אץ מלים בלשונם של בני אדם. היכולות לתאר את יסודי ילדי ישראל, נהרגים ונשחטים באכזריות איומה לאלפים ולרבבות• מאות אלפים גורשו בתנאים נוראים והם סובלים רעב וקור, מתחבאים ביערות, מסתובבים בדרכים נשמות הובלו לארצות

רתוקות בצפונו ובמזרחו של העולם•

ביזמתם ובהאצלתס הרוחנית של האדמודי״ם והרבנים גדולי וצדיקי דורנו נוסד: מפעל למען ילדי ישראל שעליו אנו מכריזים ומודיעים בזה לישוב העברי באת

הקודש ולכל תפוצות ישראל בארצות הגולה•

מפעל זה של היהדות החרדית יספל בהצלת ילדינו׳ בחינוכם המסורתי יהיה אב ואם ליתומים. ידאג לכל צרכיהם הגשמיים והרוחניים.

חובה קדושה מוטלת על עם ישראל׳ על הציבור כלו ועל כל פרט ופרם, להציל דור אומלל זה של ילדינו ליהדות הכמקורית. זוהי חובה קדושה, שהשפעתה תהיה גדולה גם לעתיד. לדורות הבאים. אנו בכאבנו. באבלנו כל אחד ואחד על הנפשות היקרות לנ,< מצוה עלינו להתרומם מעל נל כאב פרטי ולהציל את העם ובפרס את ילדיו׳ ולא את הנפשות בלבד, אלא גם את דוח העם — רוח ישראל סבא, רוח התורה, אותה רוח שפעמה בלב אבותיהם הקדושים של ילדינו היקרים רוח יהדות פולין וליטא׳ הונגרי׳ ושאר ארצות אירופא הכבושה והרמוסה• ובזכות מצוד, קדושה זו ירחם

. . . ה׳ על עמו נחלתו וישלח לו ישועה קרובה וגאולה שלימה.

האדמורים: מגור, טשורטקוב, סדיגודה, פשמישל, זלוטופולי, הגאונים: געל הזה איש, דבי איסר זלמן מלצר, הרג מבריסק׳ הרב מפונב׳ז,' הרב מפרשבורג. הרב מלוצק, הרב-מרקוס מחיפה, הרב כץ מפ״ת, הרב פינקל ראש ישיבת מיד הרב סדנא ראש ישיבת חברון וכו׳ וכר, היו הראשונים שהרימו את תרומותיהם למפעל ועדדו את הקהל להתגייס לעזרתו. התקיימו כנוסים מיוחדים של ארגוני הנשים והנוער האנודתי. אסיפות פומביות, שכנסו המונים בכל ערי הארץ ומושבותי׳. בכל מקום מחו הנאספים נמרצות נגד. מזימותי׳ של הסוכנות ויחד עם זח נתנו ידם למפעל ילדי ישראל. בפרק הקודם מסרנו סקירה על מקומות

הקליטה שהקים המפעל, העומדים ריקים מילדים.

ביום ב׳ אדר ב׳ התקיים בת״א במשרדי אגו״י כנוס רבני ארץ־ישראל שהי׳ הוקדש לעגין ילדי טיהת בו השתתפו כמאה רבנים, אדמודים וראשי ישיבות. לזמזר דית ממושד וגבית עדות מפי הילדים העולים, נתקבלו ההחלטות הבאות • הכינוס של אדמורי-ם ורבנים וראשי הישיבות מכל ארץ-ישראל קבל בחמת נפשי ורוו על פאות אלפי הקדושים והטהורים שנהרגו על קדושת שסו יתברך ככל ארצות אירופאי • על זווינן מרכזי היהדות מקדשים מעט היכלי התורה והישיבות

p על הנסי דמם. הוי פי יתן לגי תמורתם• הקדושות• *

123

•pcno!r .אופות העולם נשארו באדישות ל1וכוו תשפוכת ום עוללים וישישים במחאות ועוד טרם הצילו גם נפש אתת מישראל• אחינו נל בית ישראל שוא תשועת אדם׳ אין לנו לד,שעז אל* על אבינו שגשמים. ני לא כלו וחמיו הוא יחיש לנו את ישועתו ויגאלנו גאולת עולם. נלמד מאותות הימים הנוואים האלה׳ נשיבה אליו נבל לגננו נשמור תורותיו ומצותיו נחגר את נגנו ומותנו נרוזו ישראל סנא* כי אין

לנו שיוו וק התווה סזאת•

ד הוגנים נושאי י הכינוס מכות: מאז מעולם היה הנון ילוי ישואל מסוו נ דגל התווה. והיואה וניחוד חנון היתומים המסוו לנית וין אניהם של יתומים. ועל

p מצאנו חונה לנפשנו להחלים את החלסות דלהלז:

א. ?ינום הרמים קנע שנתאשרו אצלו הידיעות על דנו המעשים המחפיוים של המדדי^ם נסיהיון ועל •האניה נדוכס לאו׳* שהתעוללו גילוים הפליסים האומללים והכריחום לזזלולי הדת כגון לאכילת טריפות, זזלול שבת ויו• הכיפורים, מניעת אמירת קדיש. נחמתם היחידה של היתומים ובלעגם נגד קדשי.ישראל• הכנוס מדגיש שזוהי מלחמה גלויה נגד דת ישראל ואמקו״זיצי׳ נוראה. ומוחה בכל עוז נגד משלחיהס —

המוסדות שהעמידו מדריכים עוקוי יה כאלול

ב. כינוס הומים וואה בסדוו מחנות המעבד גם נסנינות מחללי כל קודש בהכנסת המוויכים הפושעים פסיהיון בציווף מוויכים סקומיים מפירי לת בשיטה ובזדון. המשך למגמת ההעברה על ות• ותובע להדחיק את כל המדיחים והמסיתים

האלה מתוך המחנות. אל תגעו במשיחי.

ג. כינוס הרבנים בשמעו שרתים לברר ולחלק את הילדים לדתיים ובלתי־ דתיים. קובע על פי דעת תורה של מצות ושננהו לטין וגו׳ — שאסור לעשות נירורים כאלו. עול פי וין תורה חובה לחנך את כל הילדים בין לתורה ונץ למלאכה בןךך התורה והמצוה• הומים מוגישים שאחויות החנון של הילוים היתומים מוטלת על שכמם של הרננים — אבוהי דיןזמי« ועפ-י הוראותיהם יחונכו הילדים על ברבי

התודה והדת כפי החנון המקונל מאנות אנותינו מדורי דורות•

ד• הכינוס קורא לכל רנני האת ובני הישוב להצטרף להחלטתו להציל את הילדים האומלל יוס הללו מסמיעה רוחנית למסרם לחנוך תורני. ולעורר על כן את דעת

ת וגחו״ל. א הקהל נ

ילדי סיזזיון הס ואשונים לוננות יתומים הפזווים נבל ותני איוו8א אשו ינואו נע-ה אחריהם לארץ הקודש. נתינוק נימי החורנן הנית אף הם משפיעים לנו נימי חורנן י.: בו נתן למשיסה יעקב וישראל לגוזזים הלא די זו חטאנו לו ו החנון החפשי הוא השווש הפודה י*ש ולעגה לכל הירידה הרוחנית נדורנו — מקורק שיחונב־ על ברכי התורה ירפא ה׳ השואה שיחה עלינו• בזכות תינוקות 7זל בית ר

את שנונו וישלת לנו את משיוו צוקנו •במהרה בימינו אמן•

הכינוס פונה אל נל הישוב באדץ וביחוד אל המוסוות המטפלים נסוור הילוים להסות אוזן לווישותינו הנ־ל ולמנוע כרגע אחות מלחמת דעות קשה נין אחים לאחים אשר אחריתה פי ישעו. המצג האיום של עט־ישראל תובע מאתנו אחדות

ושלום.

ה. הכיגוס מביע את תמיכתו המלאה .למפעל למען ילדי ישראל* שהוכרז על ידי הועד הפועל העולמי של אגודת ישראל ופונה לכל הרבנים׳ העסקנים להתמסר

בכל כוחם ומרצם להצלחת המפעל הנ״ל אשר הצלת נפש הילדים תלוי׳ בו.

ו. הכינוס לאחר שקבל דו-ח על פעולות הועד הפועל העולמי של אגודת ישראל ולהצלתם הרוחנית של הילדים מאשר את כל צעדיו ודורש ממנו להמשיך ולעמוד על

המשמר.

ז. הכינוס מביע את שביעת רצונו מעבודתם המסורה של תלמידי הישיבות וארגוני הגוער והאגודתי השונים וממריץ אותם להמשיך גם להבא בפעולתם דו•

הכנוס בחר בועד רבנים לעניני הילדים העולים בהרכב הבא ז האדמורים מגור, מטשורטקוב, מסדיגורה ומפשמישל. הרבנים הגאונים בעל חזון איש, הרב מבריסק, הרב מפוניבז, מפרשבורג, מלוצק, מקר-ניק, מלכביץ ומ:ירגברג. ראשי

הישיבות ממיר, צןסלובודקה, מסלונים.

בני הישיבות פרסמו את הכרוז הבא:

זעקת קודש

בשם אלפי צעירים בני ישיבות הננו מוחים בכל תוקף נגד המזימה השטנית להעביר על דעתם ודתם את ילדי הקדושים שעלו ארצה בימים אלה רובם ככולם מבתים

חרדים, שבמסירות נפש שמרו על מסורת אבות במשך ימי גדודם• מרגישים אנו אחריות מרובה במה שנוגע לעתידם של חניכי תורה אלה, ביחוד נוכח הסכנה האורבת לעתידם הרוחני מהשפעת מחנות המעבר, שבהם מתחלליס ערכי קודש ותורה. והעובדא שמבין מאי. ועשרים מדריכים נתקבלו רק שבעה השוקדים על

צביון החינוך )המקורי כראוי ליהדות פוליו•

אנו דורשים נמרצות, שהילדים ״מסרו ללא דיזזר לידי מחנניט חרדים ומדריכים״• ניצונס ורצון הוויהס הי״ד, וידים זרות לא ״נמו בקוד® 7מז1ול בפקדון אנוונינז•

יחד עם זה הננו מצהירים גלוי כי נקום כאיש אחד להציל ילדינו לתורה ולתעודה.

תזדעזע ארץ־ישראל והעולם כולו.

מוכנים אנו ללתום את מלחמת התורה עד כי יצא לאור משפט ה׳!

תלמידי הישיבות: עץ־חיים: שפת אמת! תורת חיים! חברון. כנסת ישראל! כנסת יצחק קמניץ«• בית יוסף! פתח תקוה, פ״ת! היכל התלמוד. ת-א! קול תורה! בית

יוסף צבי! חיי עולם! תורת אמת.

ביום תענית אסתר התקיים בירושלים כנוס גדול של בני הישיבות וראשיהם, אף הוא מוקדש להצלת ילדי טיהרן מחנוך של כפירה.

הכנוס נקרא בהסכמת גדולי התורה בארץ, בהשתתפות חניכי ותלמידי הישיבות! עץ־חיים, חברון, ישיבת פתח־תקוה, שפת־אמת, חיי־עולם, בית יוסף־ צבי, היכל־התלמוד, מרכז־הרב תורת־חיים, תורת־אמת, חתם־סופד, כתב־סופר, שבט־סופר, מאה־שערים. כנסת־בית־יצחק דקמיניץ, בית־יוסף דנוברדוק, אוהל־ תודה, מכון הרי־פישל, תפארת־צבי, מקור־חיים, מרכז בית־יוסף ת״א, ישיבת בית־

125

יוסף דגובדדוק בני ברק. כולל עץ־יוסף, כולל נחלת־שבעה, כולל עטרת־יוסף תל־ אביב ומשלחות מהרבה ישיבות בכל עדי הארץ•

את הכנוס עטרו בהשתתפותם ונוכחותם דאשי־הישיבות, גדולי־התורה, הגאונים! ר׳ איסד זלמן מלצר. ר׳ עקיבא סופר. ר׳ יעקב משה חרלפ, ר׳ יוסף כהגמן מפוניבז׳, ר׳ אליעזר יהודא פינקיל ממיר, ר' שבתי יגל מסלונים, ר׳ יחזקאלn .מרגא, ר׳ אשר זאב ורנד הגאב״ד ור״מ דטברי׳, ר׳ יחיאל מיכל טיקוצינסקי * י* ו י פ יעקב העניך סנקביץ. ר׳ אלי׳ דושגיצד מפתח־תקוד״ ד׳ משה ליב ש יעקב יצחק וכטפויגל, ר׳ ישעי׳ ויגוגראד, די משה ברינשטיין. ר׳ יתן רענן, ר׳ה וינשטין, ר׳ שמואל איידלזק מת״א, ר׳ משה חברוני, י״ ה הלל ויסקינד, ר׳ א אליעזר מנחם שך, ר׳ אהרן חדש, ד׳ מתתי׳ שצוגל בגי־ברק, והרבנים! ר׳ יהושע הורודנר, ר׳ מאיר קרליץ, די ישראל משה סלומון מחדקוב. ר׳ משה חסקין מפרי־ לוקי, ועוד הרבה מגדולי התורה. כמו כן הרב י. מ• לוין בשם הועה״ט העולמי של אגו״י. נתקבלו ברכות מעם האדמוד מגור ד״רה״ג דושינסקי הרהיג הר1וג ועוד. לאחר נאומיהם של הגאה רבי איסד זלמן מלצר והגאון מפוניבז וגבית

עדות מפי אחד מילדי טיהרן ודיונים מקיפים נתקבלו ההחלטות הבאות!

א) הכנוס הארצי של לומדי וחניכי הישיבות, מראשות ראשי־הישיבות גדולי התורה בארץ. •המגייג את אולפני המדרש. מקדשי התורה, שארית מחמדנו אשר הותיר לנו אלקים לפליטה שמע בזעזוע נפשי את הידיעות המחרידות על מות רבבות אלפי הקדושים והטהורים חי״ד, שנהרגו ונמחו באכזריות איומה על קדושת שמו יתברך• בכל ארצות אירופה. ארץ ארץ אל תכפי דמם! י.! השאננות האופפת את אומות העולם לנוכח הרציחות ההמוניות. הנמשכות והולכות בהמוני ישראל, היא הקוראת לנו: עם די! אל נבסח בנדיבים, שוא תשועת אדם, נשובה בבל לבנו אל די ותורתו,

והוא יחיש לנו את פדותנו הנצחי.

ב) הכווס מקדם בשבח והודי• לצור ישראל, גואלו ומגינו געת צרה. בברבת אחים חמה מעמקי הלב׳ — את אחינו הצעירים האודיזם המתלים משארית פליטת

ישראל הניתן למשימה. אשר בעזרת וי זכו הם וזכינו אנחנו לראותם פה אתנו בארץ.

ב) הכנוס שמע בזעזוע נפשי את הידיעות המחרידות על המעשים האיומיפ של המדריכים המתעים בילדי הקדושים בהיותם בטיהרן, ועל האני* בדר0ם לאת׳ ובל שיסת הטפול — במחנות בארץ — ומכרת שזו היא כוונת זדון מתוכנת לשרש כל קדוש ויקר מילדי ישראל, ומביע את מחאתו הנמרצה גגו התנהגותם המחפירה׳ וגגו

המוסדות שהעמידו מדריכים מתעים•

1) הכנוס קובע—שיהדות פולין בדרכי חנוך בני׳ הן התנוך לתווך״ והן למלאכה ומקצועות אחרים, שמרה והקפידה תמיד על אוירה ספוגה תורה וידאת־שמים שלימד״ חנוך שלם כזה מוכרח mrx לה נתן לילדיהם, בהתאם לזה אנו דורשים במפגיע, שחנוך ילדי טיהראן שהגיעו אלמו ארצה. וכל אלה שעוד יבואו בעזהי-ת — צריכים להמסר להדרכתם ולפקוחם של גדולי התורה מאורי־האומה מפליטי הגולד״ כמו האדמומי מגרר והגאון מבריסק שליט״א ועוד. שרק הם אבוהון דיתמי נגהו ודק להם רחש לב יהדות

פולין אימון גמור בכל הנוגע לחנוך בניהם.

ד.) הכנוס דואה את גדולי התורה בארץ ובכל מקום שהם כהאחראים היחידים לשלומם הרוחני של הילדים האלה. ושל כל אלה אשד עוד יבואו נעזרת ד׳ ופונה

126

בקריאת אולקה זול כל גדולי התורה בכל מקום שמם אל דמי לכם! שתפו פעולה תמדו בדאגה מתמידה לשלימות חגוכם של בני קדושים אלה•

p הכנוס מצהיר — שאן ורק החנון המסורתי. העתיק־יומין. הוא שהיי יסוד קיומנו, על ידו עברנו גלותנו בת אלפים שגה רבת הגבורה. ובזכותה נראה בישע ופדות עמנו במהרד״ ופונה אל כל המטפלים בשאלת הנון הילדים להעמיד את ע1מם תחת ראשותם של גדולי התורה ולעזור להם לה1יל אח הילדים מטמיעה רוחנית נגד תודתנו הקדושה. ור1ון אבותיהם — הקדושים. אשר דמם צועק אלינו, אל תחטאו

!•לדינו mono לכ0 לזזגנס בווחנו 111

• 0 הכנוס פונה לכל השרידים המחזיקים בעמודי התורה והיראה. להעמיק חשוב בעומק הסרגדי׳ הנוראה לגוכח סכנת ד;ליון הרוחני המרחף על שארית ישראל ה״ו, בהרס בתי־היוצר. הישיבות הגדולות ,יסודות •התות־״ הקדושה. והאמונה המסורה בעם הקודש להגדיל ולהרחיב בזמן זה ביתר שאת פעלים לתורה, לשמש מאורות עוז,

אמונה, עידוד. ובסחץ ולהמוני עם ד אשר עיפה נפשם 'להורגים. ח) כנוס בד הישיבות מכריז! תשמע מכאן הקריאה והאזהרה באזני כל קהל ישראל יושבי ארה-ק והעולם היהודי כולו בכל ארצות פווריו, לכל אלה האוחזים בפקדון אמונים זה: ייויגז אלה לא ילדי .ה3קר on 111 וכל מעילה באסון תזעזע ותרעיש את כל העולם היהודי הכואב, וכל גדולי וחסידי אומות העולם כולו: נשבענו אנזוניס : אף כי מסגרתנו קשורה בהיפלי התורה והמוסר, משום עת לעשות לד הפרו תורתן. נמצא עוד הדרן להזעיק ולהסעיר את כל לב רגש. אשר עוד רוח אנושית

בקרבו. לקיים במלואה את ציואתם היחידה של הקודשים.

וזה דברנו לאחים צעירים שבי־גולהו שמענו אף ראינו את כל פרשת עלילת גבורתכם הנפשית. והנסיונות הקשים בהם התנסיתם והנכם מתנסים בחיי יום יום. לא הובישה — גבורת קדושת חייכם את תפארת מסורת אבותיכם הקדושים. בחייהם

ובמותם. עליכם — גאוזתנו תפארתנו. לכו בכחכם זד״ ובזכותכם אגו נגאלים•

כך סמכו גדולי ישראל ובני הישיבות, אנשים הדחוקים מכל גישה מפלגתית. שאינם חים מאהלה של תורד* את ידיהם על פעולותיי ועמדתה של אגו״י. בהתאם לדעת אגו״י ובנגוד לדעת המזרחי, הדגישו אף הם, כי יש למסור את הפקוח עלי ישראל זכי אסור להשאיר לילדים גם בגיל למעלה חנוך הילדים לידי גמל

מארבע עשרה שנד. את זכות ההגדרה ד.ע1מית ביחס לכוון חגוכם:

ביום ט׳ אדר ב׳ פרסם הועה*פ העולמי את המנהרה הבאה! הידיעות האחרונות על ההשמדה המחרידה של יהדות אירופה המפרפרת בצפרני הצר הצורר, שתיקת האלם של העולם כלפי צרות ישראל. העדר כל מעולת הצלה ממשית למרות כל ההפגנות וההצהרות. העמידו אותנר בפני מצב, שהכל רואים בעין ממש. שננעלו כל הדרגים הטבעיות להצלה..ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים. הדבר מחייב אותנו להסיק את המסקנות לתשובה צבורית. להתקרב יותר ויותר אל צוד ישראל וגואלו, לשפר דרכי חיינו ובראש וראשונה את החנון, שאלת החיים והעתיד

של עט ישראל.

בתוך תבערת השעה גוצצה נקודת אור, ילדי הפליטים שהוזלו לעלות לארץ, אתים מתלים מאש התופת הנאצית. בתיהם אלף ילדי טהראן. מבט ככולם ילדי קדושי

127

פולין. בני הורים חרדים. שעברו בבור הברזל של גדודים ויסודים משאת בנים נאמנים לצור מחצבתם ולסורשת יבות.

עוד בהיות הילדים בסהראן. עוררנו על הנעשה שם בילדים׳ על ההזנה במאכלות אסורות והרחקת כל השפעה דתית מסביבם, בקשנו הסברות ושפור המצב׳ דרישותיגי

לא נתמלאו עד שהגענו למצב הנוכחי.

הילוים הגיעו לארץ׳ הישוב קבל! אותם בשמחה והתלהבות׳ הם סתרו במחנות מעבר, אבל עד מהרה התבלטה המגמה להרחיק את היתומים האלה ילדי היהדות החרדית מפולין מחיק ;;תורה והדת. הילדים נמסרו ליותר ממאה מטפלים ומדריכים, ברובם המכריע חפשים. ביניהם גם ממדריכי .השומר הצעיר' הממיתים כל רגש דתי

בקרבם ומנתקים אותם בזרוע מחיי תורה ומסורת•

למסרה זו משתמשים בכל האמצעים בדברי ליטוף, מתק שפתים והבטחות מזה, ובמשטר כפיה אנטי־דתי מזה, ,מתאמצים לסתום כל סדק של השפעה דתית על הילדים•

חומר מגוון נצטבר בידינו. להוכיח את זה•

היהדות החרדית נזדעזעה לשמע ההתעללות ביתומים אלה על תי מדריכים מתעים כאן באת הקודש׳ במקום שהילדים והוריהם קוו, שיתנו להם להתחנך חנוך

יהודי מסורתי ולא יכריחום לחלל קדשי ישראל וקניני האומה.

בשים לב לחומר השעה שאינה כשרה לריב־אחים נסינו בכל דרכי המשא ומתן. נציגי אגודת ישראל העולמית והארצישראלית דרשו ותבעו לא למעול בפקדון הקדוש שלקחה לידה, לא להתנכר לנפש הילדים שהם רובם ככולם דתיים ולא לזלזל ברצון הוריהם הקדושים׳ שזו היתד. תקותם האחרונה להקים אחריהם דור ישרים׳ שילדיהם

יחונכו ליהודים נאמנים לה׳ ותורתו•

עוררנו השכם והערב על הנעשה במחנות. זעקנו זעקה גדולה ומרה .אל תחטאו בילד״ 1 , לדאבוננו לא מצאנו אוזן קשבת• המשטר האנטי־דתי במחנות המעבר הולך ונמשר, המדריכים התועים והמתעים ממשיכים בשלהם, וכל יום ויום שהילדים נמצאים

במחנות, סכנת טמיעה רוחנית מרחפת עליהם וכל זיק של יהדות הולך ונעקר מלבם.

דרשנו שלא תהיינה מחיות מעורבים והדרכה מעורבת, דתית ובלתי דתית, דרשנו לאשר מחנית גם לאגודת ישראל ואף מחנה אחד לא אושר.

דרשנו לפחות מדריך אחד מאגודת ישראל בכל מחנה, שהוא. כאין ובאפס לעומת מאד. מדריכים ומטפלים, שהם ברובם המכריע חפשים. ועד היום לא נתמלאה דתושתנו. היחס היד, יחס של השתמטות על כל החזית. דחו אותנו,באמתלאות שונות, כגון שאין לנו מקומות קליטה מתאימים׳ סדרנו מיד מקומות קליטה מצוידים ועשינו• כל ההכנות

הדרושות, בכל זאת לא נענו לנו. וד..אני מאשים׳ של היהדות החרדית כבד מנשוא.

מצפוננו נקי׳! רצינו ורוצים אנו גם עכשיו למנוע ריב אחים בישוב בשעה שאנו! דם ו ע ר זקיקים לאחדות ושלום ן וברגע האחרון אנו פונים: אל נא אחי ת ישראל הנשפך כמים תובע, לא להרחיב את תהום הפרת, ומעומק לבנו הפצוע על שנאת חנם המפעפעת בישוב• אנו קוראים אליכם לשנות את יחסכם ליהדות החרדית

בארץ־ישראל ודרישותיה. היהדות החרדית התעוררה. תבעה׳ דרשה. התמרמרה אבל הבליגה עד עכשיו על רגשותיה, ואס ימשיכו לזלזל בדרישותיה לא נוכל לחשות. יאת העולם היהודי נזעזע

נגד האינקביזיציה החדשה להעביר את אלף יתומי טהראן לתנוך חפשי שאין נו תורד. ויהדות. חנוך המתנגד בהחלט לרצון הודי הילדים החיים והמתים ד׳י״ד•

היהדות החרדית לא תשלים הפעם עם עובדות, היא לא תתן לבצע את גזילת הילדים מחיק הרוחני של אבותיהם שמסרו נפשם על קדוש השם ותלחם בחרף נפש

על חנוך ילד ישראל על אדמת ישראל ברוחה של תורת ישראל.

אין כאן ענין של ילד סיהרן גרידא, זהו ענץ של הצלת נפשם של מאות אלפי הילדים שימשיכו לעלות לארץ ונוגע לבבת עינה ועתידה של היהדות•

יוכיח הישוב את תשובתו על חורבן הגולה על ידי חנוך מסודתי-חרד לילדים פליטי החרב! אל יתעלם מנפש הילדים, מפקדון הקדוש שנמסר לידו על ידי הוריהם,

ויציל את נשמותיהם של היתומים בני הקדושים מחורבן דוחני!

אגודת ישראל רואה בהצלת הילדים הפליטים בשביל התורה והיהדות, צעד להחשת הגאולה ופדות לעם ישראל ולארץ־ישראל.

אנשי הסוכנות ובתוכם מנהיגי המזרחי לא שמו לב לדרישות הצבור החרדי, התעלמו מחוות דעתם של גדולי ישראל ההתעללות ברגשותי׳ של היהדות התורנית נמשכה, עד שהגיעה לשיאה בחלוקת הילדים, ביום י׳ ניסן פרסם הועה״פ העולמי

של אגדי את ההצהרה הבאה 1

המו״מ של אגודת ישראל עם הסוכנות היהודית, שנמשך שלשה חדשים לא הביא לידי תוצאות• הבטחותיה המרובות להקדיש הבנה לדרישות אג-י לא נתמלאו, והיתומיס מסיחראן פליטי התופת נמסרו ברובס הגדול לחנוך חפשי. חנון שאין בו תורה ויהדות בעוד למחאותיה של היהדות החרדית ובעוד לרצון הוריהס הקדושים ה״ד. הרחקת הילדים מהדת. ההסתה השיטתית נגד אגיי החל מסיהראן ועד עכשיו נשאו

את פרים ואת אשר יגורנו בא לנו ן

הסוכנות שלחה את שליחיד, עוד לטיהראן להרעיל את הילדים בהפקרות ותיח• בבואם לארץ סודרו במחנות מעבר חפשים תחת המון מדריכים עוזבי חורה. מחנות אלה שהיו מיועדים לנופש הילדים, נהפכו לקני תעמולה נגד הדת, יש בידינו הוכחות י ועובדות על העברת הילדים מחדוז בעל נרחם. המדריכים מכל הזרמים גרמו אנדרלמוסיא בנפש הילדים ובלבלו את מחותיהס הרכים• מחאותיה של אגויי נגד סדור הילדים

במחנות המעבר לא נשמעו.

אצל ילדים כאלה׳ שבעי צרות תדודים ומבוהלים בנפש ובגוף סדרו .משאל* על .השקפת עולמם״ משאל שנהפך למשחק. ילדים בני שש ושבע שניס נשאלו לאיזו מפלגת חם רוצים• אגו״י התנגדה מלכתחלה למשאל מגוחך זה אף בילדים שלמעלה מ־14 שנד, ומכש״כ לילדים למטה מגיל זה, אילו שמעו לקולה של אגו״י בזה, לא היתד. באה כל תעמולת הטירוף שגרמה לתוהו ובוהו בנפש הילדים אחרי זזדשיים שהתאמצו לעקור כל דק דת• מלבם ואחד׳ המיולים הידמתז בעמק. אין פלא אס תשובותיהם במשאל היו

ערוכות סדאש.

למרות ש־80% מהילדים האלה הם דתיים מילדי פולין הקדושים, ולמרות שאגו״י יצגה בפולין את החלק האת של היהדות הדתית, נמסרו הילדים רובם ככולם לחנוך

חפשי ולקבוצי השמאל. לאגדי נקבע רק פסטר מגוחך של ילדים•

129

בעת 1רה זי ליעקב בקשנו התחננו עד הרגע האחרון לא להרחיב את תהום הפרת לא לזז9ור תהוס בין חלקי הישוב, אבל כל נסיונות-נו להבנה ע0 אנשי העוכנות נכשלו•

והאחדיות עליהם. המנרחי גם הוא סייע הרבה לעושק הילדים הנוכחי. כל מאמצינו להבנה עם המזרחי נכשלו. בל הצעותינו נדחו על ידו ואף ההגעה לועדה משותפת בראשות הרב הרצוג לקביעת הילדים הדתיים נין אגר* להמזרחי. מדריכי המזרחי השתתפו בהסתה

נמחנות נגד אגו-י• ומד המזרחי חתרו. נגלוי להמעיט את מספר הי.ידים לאגו״י.

היהדות החרדית חסלאח זעס והתנור מדות ננד נזסירת יתונר סיחראן לשסד־ רוחני והרואח בזח תקדים מסוכן לשלשיס אלו חילדיס •ייבואו לארץ, שזקומזז ח9עס נגד נזשסר הכ9יח על ילדי ישראל. נגד המונופולין שלקחה לה הסוכנות על נשמות

ילדי התופת הנאצית.

היהדות החרדית נקראת ה9עפ לעמוד על נ9שח ועל נפש ילדיה. סלחמת החנון שהתחילת ביהוות עוד לפני המשיס שנה תמצא«נ9שיו את בסדה המלא. הסוכנות וואכיפת עלינו די־אבקות זו ואנו נקבלה. ה״נדות אצל יחתים* נתנלתח הפעם בארץ בכל טוראווזיח. אינקביזיציה נוראה כזו על נ09 •לדי ס קטנים, יחוגדנו •ופלליס לא נש מזנה מעת היזח ישראל לגוי. סרנדיח סכאיבוו זיא. •ילדנו שתיו סמשיניס להתחנך ברוח חוריחס ביהוד יט נאסל& יעבירופ על דתם דוקא בארץ־ישראל, וזח מצד מוסדות חמימים עצפ0

כמוסדות וישוב.

קול דמי אחינו צועקים אלינו מן האדמה על נמש ילדיהם ! ועל הישוב לפקוח עמיו אין הוא מתגלגל במדרון עד התהום. כל יהודי ימסור לו דיך והשנון על התהום

הפעורה לרגלינו בעקב הדרנים החדשות שהונילו בהם את הישוב. האם לא הגיעה השעה לחשבון הנפש של הישוב, האם לא נתעורר ברגע האחרון לשיבה שלמה אל מקורות היהדות. מלחמה קשה הוטלה על אגדי להפוך את המציאותד העברת ילדם קסניט על דתם. ללחום נגד מיאות הא*י המתנכרת לתורת ישראל עד כ

I עגומה זו ולקבוע את צביון הזיים בא-י על סי התורה וסי לחי אלינו

נימים קשים אלה לישראל הדורשים אחדות ושלום. כדו פקידי הסוכנות תהום עמוקה בין היהדות הנאמנה ונין החלוגית. ההתמרמרות הגדולה ורגש האכזבה מצאו את כסויים בועידה הארצית של הנוער האגודתי שהתקיימה בחול המועד

פסח. הועידה רבת המשתתפים פרסמה את הקריאה הבאה ן חברים•

הפשע שהסוכנות היהודית בצעה אותו על גבנו ייוש חיסורים של ילד •הראן, r בו כדי לזעזע לבבות נם כתקופות אימים זו הגדושה זזועות• החלק הארי של אותם ד.ילד» אשר גם אנשי הסוכנות הודו כי כמעם כולם בני שומרי תורד, הם הופקר לשמו רוחני. בסתויים ובאלות העבירו ילדם רכים על דעתם תחם• לאגוז״י אשר ברשת החנוכית שלה בפולין נתחנכו פי חמש ילדם פבכל בחי טפו הציונים גם יחד. נתנו

מכין שבע פאות ילו שלשי 41 בשעה זו, בה אנו עורבים אליכט את הקריאה הזאת מתג עלי ס כבר ילד הקדושים הי״ד בחמץ בטריפות ונבילות, מחנביט אותם לחלול כל קדשי ישראל מחדדים לתוך !שמותיהם רעל בפירד• יחס בוז ומשטפה לכל אותם הערכים אשו הוריהם מסרו את

130

נפשם עליהם׳ מה שאירע לילדי סיהראן אלו עתיד ח״ו להיות גורלם של שלשים אלף ילדים אשר יעלו בעז״ה ארגה בקרוב.

נוער שומר תורה, אל דמי לנו׳ הילדים האלה אחינו וחברינו הם׳ כמונו אף זעו נולדו להורים שומרי תורה. כמונו אף הם חונכו לתורה ולמגות• ראו מה עלתה להם היום, ביד הנאגים נרגחו ההורים. בידי אנשי הסוכנות נרגחות נשמות היתומים, הנאגים הפרידו בין אבות ובנים בעולם הזה ואנשי הסוכנות מבקשים להפרת ביניהם גם בזה

ובבא• אץ ספק כי ההורים היו מבכרים את מות ילדיהם מחיים ללא תורה ויריש•

ידינו לא שפכו את הדם הזה, אנחנו את שלנו עשינו, התנדבנו בגוף בנפש ובממון להגלת הילדים, היום עומד מחנה הקליטה שהקימונו במסירות ובמאמגים ריק ושומם

מילדים. לא נשכח ולא נסלח להסיכנות היהודית את זאת.

אל מנהיגי אגודת ישראל ובפרס אל מנהיגי פועלי אגודת ישראל אנו פונים הבדלו מחוך העדה הרעה הזאת, נתקו אותם את כל הקשרים, חדלו מכל משא ומתן״ הדירו עגמכם מכל הנאה מהם. שמדו מכל משמר על עגמאותה של היהדות החרדית לדבר הי. הקץ לכל אשליות. אנשי הסוכנות אויבים מסוכנים הם ליהדות. אתס לא תתכן

כל פשרה. מלחמה ליהדות החרדית בהם. עד רדתם•

מדריכי הגוער האגודתי הוקיעו לפגי חניכיהם את פשעי *.:שי הסוכנות. החדירו בלבם את ההכרה הברורה כי מלחמתנו בגיונות על כל זרמיה מהוה המשך היסתורי למלחמת אליהו בנביאי הבעל׳ מלחמת המכבים במתיונים. מלחמת הפרושים בגדוקים״ שננו לחניגיכם את הסעיף בשלחן ערוך שאומר בשם אבות דר״ג: ״שגאת הבריית כיגד מלמד שלא יכוון אדם לומר אהוב את החכמים ושנא את התלמידים. אהוב את התלמידים ושנא את עמי האת׳ אלא אהוב את כולם ושנא את האפקורסים והמסיתים והמדיחים וכן המפרות׳ וכן דוד אמר משנאך. ה׳ אשנא ובתקוממך אתקוטט״ תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי. הלא הוא אומר ואהבת לרעך כמון אני הי• מה טעם

כי אני בראתיו׳ ואם עושה מעשה עמך אחה אוהבו ואס לאו אי אתה אוהבו*.

הפסדנו את מערכת ילדי טיהרו גתגייס למערכת ילדי ארץ ישראל• נגילם לתורה ולמג1זת. נלכד את שורותינו נחשל את כח ארגוננו. תהי׳ ידנו האחת עושה במלאכה ואתח מחזקת בשלח• מי לה׳ ולתורתו אלינו. בזכות חניקות של בית רבן שנחנכם לחורה

ולמגוות יחיש ה׳ גאולתנו ואת פדות נפשנו•

הרה״ג רי״א הרצוג אף הוא בטא נמרצות את עמדתו. בכפר נועד דתי נפגש עם הילדים ודבר על לבם לבל ילכו לקבוצי עחבי התורה שכנם בשפ ״מחריבי בית ישראלי. על כך באד. הצעה באמיפת הנבחרים של הועד הלאומי למחוק את ההקצבות בשביל הרבנות הראשית״ מתקציב הועד הלאומי. ב״היסוד״•

מיום י״ג ניסן הביע הרב הרצוג את דעתו:

בבקורי במחנות המעבר נוכחתי לדעת משיחותי החטופות עם הילדים מכל הסוגים, שתשעים אחת ואולי יותר אבותיהם היו דתיים. רובא דרובא של הילדים ספרו לי שאבותיהם נקרו בבית כנסת ואמותיהם הדליקו נרות לשבת• רבים מהם מטרו אפילו על החגוך הדתי שקבלו בפולץ• לכן היתת הדבר להעביר ילדים אלד״ יתומים פליסים על דעת קונם וזיעת הוריהם ולמסור אותם לידי מקומות קליטה וקבוגים, שבגורה גבורית״ נתנו ספר כריתות זז״ו לאלקי ישראל״ מקומות ששם «ין מלמדין. לבנים

131

אפילו ,שמע ישראל*׳ יסוד היסודות של האמונה באלקים אחד׳ בורא שמים וארז• עוד לא היתה כזאת בישראל אפילו הריפורמים, הודו בחלק ממצוות התורה ובפר® בעיקר העיקרים — באלקי ישראל. ועכשיו עדים אנו לדאבוננו לתופעה מזעזעת כזו׳ שישובים יהודיים שלמים׳ אין בהם זכר לבית כנסת׳ לספר תורה וכוי. הבעתי לכן איי- דעתי עפ״י הלכה׳ שאסור למסור ילדי ישראל לטפול׳ חנוך והדרכה לידי ישובים׳ שיחסט שלילי כלפי אמונת ישראל. תורת ה׳ ומצוותיו. יתר על כן אפילו אלה הילדים שהוריהם היו מתבוללים׳ גם הם בקרו בבית כנסת לפחות ביום הכפוריס, זימן שבלבותיהם קוגז איזה רגש דתי וא׳׳כ אפילו ילדיהם אסור להעביר לידים כאלה ול ישויות חלוניות בהחל6 (עפ*י דין מצודה בי״ד לחנו ילדים של חלוניים גמורים, אם האפשרות בידו, על ברני

התורה והמסורה).

כל מאמצי הרה״ג החיוג להשפיע על הסוכנות היהודית עלו בתוהו.

״הצופה״ מיום כ״ג אייר כותב : מלפני חמשה שבועות לא הרפה הרב הראשי מהסוכנות ודרש ברור משותף׳ הפוש עצה לתקון הדבריט. ארבע חמש פעמים סנה במכתבים וקשב לא הי׳ לו. אפילו

תשובה, מחמת כבוד. לא נחנה לו•

״דבר״ מיום כ״ב תמוז כותב:

ב״הפרדס״ הקובץ הרבני החדשי בציקאגו מחודש מאי נתפרסם מאמר האומר: בחוד,״מ פסח שעבר נתקבלה טלגרמה מהרב הרצוג לד,רב ר׳ מאיר ברלין השוהה כעת בניו יורק. בטלגרמה קובל הרב הרצוג קשה נגד הסוכנות היהודית בא״י אשר מסרה אלו מהילדים הפליטים במקומות המקלט ובחוזק יד להעבירם על דתם. הרב הרצוג אומר במברק האחרון *כי הוא לוחם מלחמה נגד הסוכנות ומבקש את אגודת הרבנים ואת היהודים החרדים באמריקה לאזור שארית כוחם ולבא לעזרה במלחמה הקדושה הזאת לשלוח מחאות גדולות נגד עושק זה. להציל את הילדים האודים המוצלים מאש מחורבן רוחני לחנכם ברוח התורה והיהדות בהתאם לרצון הוריהם הקדושים הי״ד — בקשר לכל השאלה פונה המאמר בקריאה דר.: רבנים ויהודי אמריקה עמדו כאיש אחד השליכו מעליכם עול הסיכנות החילוני הזה• הודיעו להם — כי אין אתם

המנהיגים בא״י.

עמדתו האמיצה של הרה״ג הרצוג העלתה עליו את חמת הסוכנות, על הרב פישמן נציג המזרחי בסוכנות הוטל התפקיד להסית את הישוב ברב הרצוג ולבזותו ברבים. מאידך גיס> עמד צבור הרבנים לימינו ועודד אותו בעמדתו. אנשים מכובדים בלתי מפלגתיים ארגנו ועד מיוחד שנקרא ״ועד להגנת כבוד התורה״

שיצא להגין על כבודו של הרב הרצוג והזדהה עם דעתו.

בל״ג בעומר התקיים בת״א כנוס נציגי אגו״י מכל ארץ ישראל, כנוס שהי׳ מוקדש לשואת ישראל ולפרשת טיהראן. הכנוס בו השתתפו ב״כ כל הזרמים

שבאגו״י קבל בענין ילדי טיהראן את ההחלטות הבאות:

הכינוס מביע את חרדתו לגורל אלף הילדים פליטי פולץ שעלו בזמן האחרון לא-י הידועים בשם .ילדי טיהראן׳, והוא מוחה בכל •תוקף נגד הפעולות שנעשו מצד הסוכנות

132

היהודית להעביר את רוב הגדול של הילדים הללו. יתומי הקדושים אשר נהרגו בגולה. על קדושת השם לחנוך של כפירה ואפיקורסות•

הכינוס מוחה נגד העשק הגלוי שהוצא לפועל כלפי החנוך של אגודת ישראל, שלמרות המציאות שרוב הילדים הם של הורים שהיו נמנים על דגל אגודת ישראל מסרה

הסוכנות היהודית לחנוך אגודת ישראל רק ערך 3%׳

הכינוס מוחה נגד הסוכנות היהודית המעמקת, בשעת רבת הרפתקאות זו. את התהום בין חלקי היהדות בעולם, וחלקי הישוב היהודי באר-י, ע»י חזית כל הבנה

לשיסת אגויי, והמאכיפה ע-י זה על הישוב היהודי בארץ .מלחמת תרבותי•

הכינוס מצהיר שהוא דורש עוד עכשיו הסרת המכשולים בכדי לאפשר יצירת חזית יהודית אחידה, אשר תוקם על יסוד של התחשבות מתאימה על כל הגורמים

המוסמכים שבישוב•

הכינוס מכריז על ,מפעל למען ילדי ישראל- לשם יצירת האמצעים וברושים להצלת הדור העתיד בארץ ישראל. בץ ילדים העולים' מפליטי הגולה׳ ובץ ילדי ארץ־ ישראל עצמה. מרשת החנוך המגדל דור חפשי באר*י", הפרושה לרגליהם ע»י בתי החנוך

של ועד הלאומי•

חכי1זס של רבני אדץ־ישראל שדן בשאלות אלה קבל את ההחלטות הבאות:

א) כינוס הרבנים באר״י שנתאסף בתיי, בשעת חודבן איומה לעס ישראל שכמוה לא היתד׳. קורא בשם ד הבוחר בציון בזעקה גדולה ומרה לאומות העולם — הדוגלים והלוחמים למען הצדק ונגד הרשע — הצילו את בני ישראל מכליון השמד ביד יהצר הצורר. אל תשתמטו באמתלאות שונות ואל תעמדו על הדם• אין דבר העומד בפני הרצון. אם תרצו באמת. תמצאו את הדרך איך להציל מה שאפשר עוד להציל.

אל תקבלו על נפשותיכם דם ישראל הנשפך כמיס!

— הצילו! הצילו ו הצילו!

כי אין צדק — החצלת עם ז* ואין רשע — כהשמדת cy מקבלי התורה!

בזאת תבחנו׳ ובזכות זו תנצחו׳ ואלקי ישראל יהיה בעזרתכם•

ב) הכינוס מודיע בזה את דעת התורה׳ שכל ילדי הפליטים בלי הבדל גיל ובלי שום יוצא מהכלל הנצלים מארצות הכבוש וזוכים לעאת לארצנו הק׳ — מחויבים

לתת להם חנוך דתי כמצווה עלינו מפי הגבורה.

נ) הכינוס סוגה בזה לסוכנות היהודית. להועד הלאומי ולכל המפלגות ואנשים בעלי השפעה בישוב. שלא יביאו לידי קרע בארץ ויקבלו עליהם בענין זר. להלכר. ולמעשה את חוות דעת רבני אר*י ורבני כל העולם. שזזהי דרישת רוב מנינה וכנמר.

של האומה כולה•

ד) הכינוס ׳סונה להסתדרויות ,המזרחי* ו-אגודת ישראל*. שיבואו לידי הסכם על סמך מצע זד. — דבר שיקל בהרבה להתגשמות ההחלטה הגיל.

ה) הכינוס קורא למת הרב הראשי לאר-י הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג שלימי* בקריאה: חזק ואמץ לעמדתו בענין ילדי סהראן ומבקשים ממנו להוסיף ולעמוד על המשמר נם בעתיד׳ עד שתוצא לפיעל דרישתנו בפי דעת התורה, לתת לכל

133

הילדים חנון דתי. כולנו עומדים לימינו ודעתו ומגדס בכל תוקכ ודוחים בשאט נפש את כל ההתקפות שניכו עליו.

ו) הכינוס מגנה את מעשי המדריכים החטשי׳ם שעשו בטהיאן ובמחנות בארץ ודורש׳ שמלבד החלטות הסוכנות האחרונות לבטל את הטיולים ולמנות פקיד גבוה דתי בלשכת הנוער׳ שיהיד. בהסכמת הרבנים הראשיים לאי״,׳ גם לבטל סדי מחנות

שהיה עד עכשיו ושכל המדריכים יהיו רק דתיים.

ז) הכינוס מבת את דעתו1״ דעת התורה. שאסור לערוך משאל וברור בין הילדים גם בגיל למעלה מ־14 בדבר צורת חנוכם• המצוד׳ חקי של ״ושננתם לבניך•

חלה על כל ילדי'ישראל בלי הבדל גיל ומוצא

ח) הכינוס מצהיר שאץ הוא מכיר בשוט נציג דתי בסוכנות שיהי׳ה המכריע בעניני הדת העומדים על הפרק. אלא אך ורק את ועד הרבנים שיבחר לכך בנשיאות הרבנות הראשית לאת ישראל״ ומבקשים מהסוכנות״ שבכל הפגיות בדברים הללו

יפנו אך ורק ילד,רבנו ת הראשית לאר״י.

ס) הכינוס מוחה נגד זה שבזמן האחרץ נתרבו ההתקפות ואיומים על רבנים שש להם האומץ לא להתחשב עם רצון מפלגות בענינים הנוגעים לדת ודץ. הכינוס מכרת כי שום דבר לא ישפיע על הרבנים להזיזם מדרכם זו״ דרך תורתנו דקי עפ-י

•J צוויה .לא תגורו מפני איש

p הכינוס מוחה בכל לשץ של מחאה נגד ב״כ הסוכנות״ שכאילו״ חיו בתי התלמוד תורה והישיבות אינם באיום בחשבץ לקליטת ילרים פליט ם״ בו בזמן שהתית והישיבות הם בתי היוצר לנשמת האומה וחנוך ילדיה מדור דור• קדושת ישראל ומסורת דורות חופפות על בתי חינוך המקודשים האלה. הכינוס פונה לסוכגות היהודית בדרישה

להכיר באופן עקרוני בתית והישיבות כמקומות קליטה עבור הילדים הפליטים.

t ״המשקיף• מיום כ״א אייר כותב במאמר ״המשטר אשם׳ המהפכן והאידיאליסטן הרוסי הגדול הרצן עבר פעם בימי הצאר גיקולאי הראשץ על פני המקומות המרוחקים ביותר שברוסיה. והנה נפגשו על דרכו הילדים היהודיים״ שנגזלו מזרועות הוריהם בגילם הרך ביותר ונשלחו לכפרי רוסיה המרכזית׳ כדי להכין אותם לעבודת־הצבא. הכוזנה האמיתית היתד. כידוע. השמד• כשראה הרצן את הילדים האומללים הללו׳ המשרכים את דרכם בערבות רוסיה המושלגות בקור הרוסי הגדול״

פרצה מפיו קללה: .ארור המשטר של גיקולאי הראשץ לעד ולנצח נצחים!״.

גם אנו, שילדינו נגזלים מיד האומה היהודית. הפעם לא על ידי זרים׳ אלאד בני האומה עצמה״ כדי להגדיל בה את הפירוד בשער. איומה זו״ יכולים לחזור על י אחר דבריו של האידיאליסטן הרוסי הגדול: .ארור המשטר״ שבו אפשריים מעשים

כאלה-•

ד י א ה בחו־ך ל ב ו נ ת ה משהגיעו הידיעות הראשונות על הנעשה בילדי טיהרן לחדל עוררו בכל 0קום התרגשות בבירה. אץ לשכוח כי יד הצורר השמידה את מרמי היהדות הנאמנה שבחדל, רק בארצות הברית ובאגגלי׳ נשארו עוד קבוצים גחלים של

134

ת ו מ יהודים שומרי תורה, שיש לאל ידיהם להביע את דעתם בגלוי. ואמג0 בשתי א אלה, הגיבו גם המוסדות המוסמכים בכל תוקף על התנהגות הסוכנות ביחס ל*דים.

מר ברל לוקר נציג הסוכנות באנגלי׳ נאלץ עקב לחץ דעת הקהל היהודי באנגלי״ לסלגרף לסוכנות בא״י«

בהתחשב עם דאגתו של הרב הרצוג וההתמרמרות כאן« אנו מבקשים באופן מור. נא לנקוס בכל המאמצים האפשריים לבא לידי סדור ידידותי עם הרב הראשי רמי הרצוג. <-) ב לוקר

הרב הדצוג קבל מאגודת הרבנים של ארצות הברית וקנדה ומעם האדמו״ר מלובאביץ את המברקים הבאים:

קבלנו מחאות מגדולי המנהיגים הרוחניים מבץ פליטי הגולה הרבי מגור ועוד 'באת על אודות יתומים פליטים אשר 90% מהם הם דתיים ונשלחו למחנות לא דתיים. בבקשה לעשות כל המאמצים שהילדים הללו יחולקו לבתים דתיים מזרחי ואגודה ללא

הבדל• נא לטלגרף התוצאות. אגודת הרבנים של ארצות הברית וקנדה.

בשמי ובשם אגודת חסידי הביו העולמית אני דורש בכל הכבוד ממנו ומהרבנות הראשית לעשות את הצעדים ההכרחיים באופן נמת, כדי שילדי הקדושים הפליטים יסודרו תיכף למוסדות חנוכייס ובתים דתיים מתאימים כפי דרישת הסמכויות התורניות. הרב יוסף שניאורסון

מהאדמו״ר מלובאביץ הגיע מברק אריך מיועד בשביל הצבור באיי ז ברוקיין, נמ־יורק, 1 ניסן תשיג.

אל הרב שלמה ליב אליעזראוו. רחובות הבוכרים. ירושלים.

אבקשו לפרסם בשמי בכל העתונים היהודיים כרוז קרי בחיל לכולל חב-ד וכוללים אחרים, אגודת חב״ד, ישיבת תורת אמת, צמח צדק, אחי תמימים, וכל הישיבות ובתי תלמוד התורה הכשרים שבאת ישראל, כל הקהלות והרבנים, כל המוסדות, בתי

היתומים והישוב בכלל.

״הילדים הפליטים שניצולו והובאו לאר׳ךישראל, בעזרת השם יתברר. .הם יתומים של הקדושים המעונים שלגו שנרצחו באופן אכזרי ונפשותיהם .הקדושות דורשות שילדיהם ימסרו בידי מוסדות־החגוך אורסודוקסיים נאמנים,

.וזאת היא פעולת חסר של אמת•

.אתם ואנחנו צריכים להוציא לפועל דבר זה, שלא לעמוד בפני מארת־ .הזעם של הורי הילדים.

.אני קורא ודורש מכם, מתוך השקפה של אחריות נוראה להגיש מחאה ״עצומה.

״למסור תיכף־ומיד הילדים של המעונים במוסדות־חגון• דתיים הנאמנים ״בהתאם לדרישת גדולי התורה. אץ מי שהוא שביכלתו להתעלם מהתביעה

״הצודקת של הקדושים לתת לילדיהם חנוך חרדי נאמן.

135

.מתוך אהבת ישראל אגי מזהיר לכל אחד מחו להשמר מהזעף והגמול «אם לא נשתתף בפעולה למלאות את תביעתם.

! אנשים ונשים מכל הזרמים שבחיינו למלא החובה הקדושה ם י ד ו ה י . «להמעונ;ם שלנו•

.בגלל זה תזכו לעורר רחמים בעד כלל ישראל.

אבקשו להמציא את התלגרמה שלי להרב הראשי הרצוג זלהסוכנות היהודית לא״י ולפרסמה. לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה.

יוסף יצחק שניאורסון

נוסח המברק השני של האדמו״ר מלובאביץ« הרב שלמד. ליב אליעזרוב. שכונת הבוכרים. ירושלים.

תודיע להרבי אלתר מגור,• הרב סולוביציק. מלצר סוטר, סורו1קין. כזזנמן׳ קרליץ׳ בשמי ובשם הרבנים של אגודת חב״ד, להרכיב בית דין עליון בתור בא־כח נשמות הקדושים להזמין לדידתורה את המוסדות והיחידים כדי למסור את הילדים הפליטים

לחנוך חרדי ולמוסדות זזרדים•

כתבתי מכתבי חוזר לכל הרבנים בארצות הברית להצטרף להזמין לדיו־תורה ע-י בית דין העליון שיורכב על ידי הרבנים הג״ל•

הרבי מגור והרבנים האמורים יטלגרטו לאגודת הרבנים החרדים בארה״ב ול.מורגךז׳ורנל״ שהבי״ד העליון הורכב כדי להזמין לדיךתורה לשם סדור הילדים

הפליטים לחנוך דתי.

כל רב נדרש להשתתף כחתי׳מתו על כך.

,המשקיף׳ מיום ג׳ סיון כותב«

ביום ו׳ נתפרסם בבתי הכנסת בפ״ת המברק שנשלח מהאדמו״ר מליובאוויטשs לרב הרצוג בענין ילדי סיהראן. וזה תכנו

.אני ועוד 279 רבנים ששמותיהם שלחתי לכבודו עיי הדואר מפצירים בו להמשיך במחאה נגד הסוכנות להצלחת המאמץ בלי שום פשרד. כלל וכלל• יהודי אמריקה וקנדה מלאי התמרמרות נגד הסוכנות ונשמעות הצעות לדרוש הפסקת העזרה

הכספית לסוכנות ומוסדותיה עד שיתקבלו במלואן דרישותינו*.<

במברק מסעם אגו״י בלונדון אל הועהיפ העולמי של אגו״י מיום 16 לאפריל נאמר»

ביום חמישי תתקיים אספת רבנים בראשות הרב אבר מסקי אנטךמן והרב שנפלד בעגץ ילדי טיהרן, תסלגרף ידיעות נוספות, הרב הראשי גם p פתערב.

ואמנם האספה הגדולה של כל רבני אנגלי׳ התקיימו־״ זה שנים שאנגלי׳ לא זכתה לכנוס רבנים על מפלגתי גדול שבזה• הכנוס לא הסתפק בהבעת מחאה ומשאלד״ אלא החליט החלטה מדחיקה לכת וקבע מועד להפסקת כל תמיכה עבור הקרנות ועיוניות• אופיגי שהרב ברונדוט שנבחר לאביר הל אבי3 חבר מזרחי ותיק אף

הוא חתום על המבדק אל הסוכנות !

136

לונדון. 3*16.4.. ועידה של רבני לונדון וערי השדה בהשתתפות דינים מבית־ דן צדק לונדון. דורשת שד׳חנוך של אלף ילדים שבאו מסייירן וכל יתר הילדים הפליטים שיבואו לא-י יתחנכו לפי הסכמתה של ועדה רפרזנטטיבית מרבני א״י בראשות הרב הראשי הרצוג• ולא תנקטו בשום פעולה שהיא בנוגע לילדים אלה בלי התיעצות מוקדמת והסכמת ועדת הרבנים. אנו מחכים להסבמתבם על זה עד ל־30 אפריל. אחרת אנו נאלצים בודאות גמורה להפסיק כל תמיכה עבור קרן היסוד ועלית נוער בקהלות שאנו מייצגים, ולהכריז הדבר ביהדות אנגליה בהתאם למה שנאמר: .למען ציון לא נחשה ולמען ירושלים לא נשקוט״, לא נרשה שדור להוד שיבא לא^שראל יחונך בלתי־דתי

וללא תורה. בית דין צדק לונדון (—> הד״ניס אברמס?זי, לצרוס, נרינפלד.

: האדמורי״ם מססניסלב, שלובנה. צ׳כנובא שאץ׳ שסוב. קילץ. ן ו ד נ ו י ל נ ב ר

הרבנים אברמסון. בומגרסן. ברעמי, מינוסון, ברונרוס. ברוך. חךטוב׳ צבי פרבר. גוסליב• גרינשסן׳ מרגוליס׳ גורוקובסקי, גורביץ. הלסרן. השיל. הוניג׳ קנובלוביץ.י מגיס• מונק. פיקרסקי. רבינוב׳ רובין, רודניק, הרב דיר שנסלד. סמיטיצקי. זינגר,

שפירא׳ הריס• סויפס. ספסמן. טברסקי. וינשטיין, וולףי ראש־ישיבה לפיאן•

: רוגוסניצקי. קרדיף׳ שקוביצקי׳ גסההר. ביד״צ גלסגאו. ה י ל ג נ י א נ ב ר אטלס ובית דינו, הרב הורביץ, לידס׳ הרב אונסרמן, ראש הישיבה קרסנר ליברפול, הרב אלטמן. רב דמנסשסטר׳ הרב פלדמן. הרב אוקס. הרב ריבקין, הרב קופול! הרב רוזן, ראש הישיבה סגל — מנצ׳ססר, הרב רבינוביץ, סונדרלנד, הרב קוילר, בירמנגהם, הרבנים קליין ודיך. קמבדידג׳ הרב כהן דורקינג, הרב באבד׳ אדורה, הרב רובינשטיין, גלסנאו. הרב שפסה. גרימסבי. הרב דונר. ליכסטר. הרב הורוויץ לטשוורסה, הרב גלס. מידנהד׳ הרב רוגוסינצקי, ניוכססל, הרב במברגר, נויסינגהם, הרב כהן, נורסהמנד

סון. הרב פיש, שפפילד, הרב פשישפר. שפפורד. הרב יקובוביץ׳ ווינרסוד.

במברק של פט״א מיום 19 באפריל מלונדון נאמר:

לונדון, 19 (פט«א). בישיבת ועד שליחי הקהילות התעוררו שאלות נרגזות. השואלים ביקשו תשובה על החלטות אספת הרבנים הבריטיים מיום אתמול ודרישתם שילד סיהרן וכל שאר הילדים שמעלים אותם לארץ ישראל יקבלו חינוך דו{י• ד״ד פלדמאן השיב

גשם הועד הארצישראלי, שמחכים לתוצאות ההתיעצויות באת ישראל בענץ זר,

במברק מאגו״י מלונדון מיום 23 לאפריל אל הועה״פ נאמר:

כל הצבור התקומם נגד פעולת הסוכנות בענין ילד סיהרן• דז׳ואיש־קרוניקל, דד ואי ש סטנדרד, דז׳ואישיוויקלי יצאו במאמרים ראשיים. מאסת גנד חריפים• הרצוג נילגרף להרץ ומגנה הסוכנות. שמחזקת הסכנה לפרוד לא יתוקן בצבור היהודי. ד׳ת

ואברמסקי קראו אתמול את לוקר ועמדו בתוקף על חנוך דתי.

t ובמברק מאגו״י בלונדון מיום 29 לאפריל אל-הועה״פ נאמר

ועידה נוספת של הרבנים נקראה ליום שלישי, הסוכנות לא השיבה. בבקשה לסלגרף לבית דן לונדון הסכמתך להצעות הרבנים. תסלגרף לנו הידיעות האחרונות.

137

מטעם הועידה הנוספת של רבני אנגלי׳ נתפרסם ב־5 למאי המברק!

ועידת הרבנים מכל הזרפיס שנתכנסה אתמול מסדר, לבית־דין לפרסם אזורי זד18 למאי ההחלפה דלהלן׳ החתומה ביד כל הרבנים :

באם החנוך הדתי על הילדים הפליטים לא הובטח באופן שיספק את הרבנית _ הראשית לארץ־ישראל. ועידה זו של הרבנים מוכרחה נגד מתה להודיע ל1בוד היהודי באנגליה לעכב את תמיכתם לקרן היסוד ועלית הנוער עד תתקבל תשובה פהרב הראשי

הרצוג, שהחנון הדתי של הילדים הפליטים סודר באופן משביע מון.

(—> הדיינים אברמסקי. לצרום, נרינפלד. בית דין לונדון.

גם הנזעד הדתי באגגלי׳ קרא לועידה מיוחדת בענין הילדים דמהועידה! נתקבל המבדק הבא בועה״פ של אגדי

ההחלטה הבאה נתקבלה בועידה זו.של מועד החרדי בהשתתפות של הסתדרדית הנוער המזרחי ואגודת ישראל בבריסגיה הגדולה׳ הדורשת שהחנון של כל ילדי הפליטים שהגיעו או יגיעו עוד לארץ־ישראל יתנהל ויאושר על יד ועדה רפרזגסטיבית של יבגי ארץ רשראל בראשות הרב *הראשי המוג ושום פעולה איזו שהיא לא תנקם בנות

לילדים אלה בלי התיעצות מוקדמת והסכמה של ועדת הרבנים

(—) חוג תרבותי אגודתי׳ .ברית חלוצים דתיים׳ (בח״ד) בךזכאי׳ עזרא׳ נוער אמדתי, בית מקב׳ תורה ועבודה׳ בני עקיבא׳ צעירי אגודת ישראל.

בל הדרישות האלו היו מופנות לא רק כלפי הסוכנות אלא גם בלפי המזרחי. שסרב להעביד את עגין הילדים לסמכות הרבנים, אפילו ארגוני הנוער המזרחי

בחו״ל התקוממו נגד עמדתו זו.

במברק מאוחד יותר שקבלה הסוכנות מפרופ׳ ברודצקי מלונדת מזהיר הוא אותה מפני הסכנה הצפוי׳ להסתדרות הציונית כולה אם תוסיף הסוכנות להתעקש ולא תגיע לידי הסכם עם היהדות החרדית. עד כמה ממשית היא סכנה זו תעיד

הידיעה שנתפרסמה בעתוגי דיארץ ביום ו׳ אייר: במוסדות בירושלים נתקבלה טלגרמה מדיר ססיפן ידיח וחברי האקזקוטיבה

הציונית באמריקה, הדורשים לתת לילדי סיהרן חנון דתי.

אפילו דיר סט פן ודת בין דורשי חנוך דתי, זאת היא הפתעה, המוכיחה כמאה עדים, באיזו מידה מתמרמרת יהדות חדל.

במברק של סטיא מוום 25 במאי נאמר«

לונדון, 25 (סט״א). — ועידת הרבנים בבריטניה החליטה אתמול לפנות בדרישה לקהלות ובתי כנסת להחרים את מגבית קה היסוד המתנהל!? עכשיו בבריסניה. הנימוק

להחלטה v הוא: .שיכון ילדי טיהרו בסביבות בלתי דתיות*.

,היסודי מידם ט״ז אייר מודיע 1 בימים האחרונים נתקבלו מברקים ממנהיגי הציונות באנגליה ובאמריקה על סערת הרוחות שקמה בגלל פרשת ילד טהיראן. ועל הצורך החיוני — ביחוד בשעה

138

המורה זו — לבוא ליד הסכם עם כל הגורמים המעונינים בבעיה זו׳ אגו״י •חדחרדיס ולתת לילדים סליסים הגוך דתי.

פרוסי ז. ברודצקי, מלונדון. חבר הסוכנות היהודית ויו-ר מד !זקהלות. באנגליה, סלגרף. שהמחלוקת שפרצה בעקב ילדי סיהראן עלולה להכשיל את כל מאמצינו בשער. זו ולפוצץ את אחדות הפעולה שהוקמה באנגליה. הוא דורש לבוא לידי הסכם עם אגדי

זהזוריים בשאלה זו.

הרב מאיר בדלק, מסר במברקו שבישיבת הועד הראשי לאיי באמריקה בהשתתפותו גם של ד״ד ססיפן וזית, הוחלס פה אחד (מלבד הדר נ• גולדמן) לדרוש

הנון• דתי עבור כל הילדים הפליגזים ולבוא לידי הבנה הדדית•

ברל לוקר. פנה בדרישה להשכין שלום ולפתור את הבעיה בדרכי שלום, אחרת יוזצרו קושיים שהפסדם בשעה זו ברוד•

גם הגב׳ ליידי רידינג הדגישה שכתוצאה מהחלטת רבני אנגליה תסבולנה הקרנות. מברקים אלד. השפיעו מאד על הנהלת הסוכנות ומתבלטת מגמה לחסל את הפרשה

הכאובה הזאת ולבוא ליד הסכם עם אגדי בנדון זה•

סעדת הזעם של היהדות בחו״ל המתבטאת בגל המברקים ובהחלטות החרס על הקרנות הגיוניות אושרה ע״י חבר הנהלת הסוכטת מר דובקין במסיבת העתו־

נאים שהתקיימה בית* כ״א אייר. לסי ה״חבד״ מיום כ״ב אייר אמד מד דובקין:

לארץ הגיע בשבועות האחרונים מבול טלגרמות מארצות שונות מאגודי רבנים וקהלות. ובהם שאלות בענין ילד סיהראן.

החשש מפני הפסד ממת הוא גרם להם לראשי הסוכנות שיתפנו למחאות דעת הקהל וינקטו בכמה צעדים ש״הבוקר- מיום ביט אייר במאמרו של מר י—ז מכנה אותם בש,ם .ותודי הסואה״ דהיינו! קצור זמן מחנות המעבר (לא בנזולן). מנוי מפקח דתי (ז. * פקיד נוסף בלשכת עליית הנועד מטעם ,!המזרחי*) ובטול הטיולים (לא בטול תעמולה ודרכי השפעה אחרים). אלה הן ההבטחות'שנתנו ביחס לילדים שיעלוי בעתיד והן &פקו את המזרחי ובא כוחו הרב פישמן. ראוי לציין, כי אין אפילו הבטחת שלא יוסיפו לשאול את הילדים ביחס לרצונם איפא יתחנכו, אין הבטחה שלא יוסיפו לשלוח ילדים קטנים למרות רצונם ביחד עם אחיהם הגדולים לחמך• גופר. ואין שום הבטחה, שיתקנו את המעוות של חלוקת הילדים הנמצאים כבר בארץ. אלמלא התגובה החריפה ובעיקר אלמלא הפחד מפני החרמת הקרנות לא היתד, הסוכנות מסכימה אפילו ל״ותורי הסואה׳ אלה. מר פ. ב. כותב

על בך ב״הבוקר׳יי מיום כ״ז אייד«

ראשית כל מתברר, נם הפעם, שאי אפשד להגיע את הנהלת הסזכנזת להתחשב עם דעת מי שהוא. חוץ מזו של הנהלת ד״הסתדרות״, אלא ע׳* החרמת הקרנות. במובן

זה קבלנו לקח מאלף קשה ומסוכז• אבל הלקח הוא לדאבוננו. ברור מאד.

נל מה שנכתב על ילדי סיהראן והשערוריה של הסתערות השליחים המפלגתיים על ילדי הפליטים• על ציד נפשות׳ על ביקורי רקלמה בנקודות הקלאיות. על ההתעלמות מקיום הנהלת החינוך של הועד הלאומי, על ההרכב החד צדדי של הועדה המטפלת

139

בעלית הנוער — כל אלה הדברים לא היה בכוחם להטריד את המנוחה האולימפית של הנהלת הסוכנות• אפשר לאםר< שדברים שנעשו נעשו וקשח לתקנם אחרי הנזעשוו. רק משהוכרז בחוץ לאת על החרמת הקרנות הלאומיות והיתד. *סויה סכנה לרג6םות.

שמהן גובע כוח הסוכנות׳ התחילה להתענין ולגלות חרדה•

1ריך להודות, שהנהלת הסוכנות מתגרית בכל אלה׳ המסרבים להחרים את הקרנות, כי רק סכגת הפגיעה במקור ההכנסות עלולה להו1יא את ההנהלה מההתעלמות

הסוברנית מכל דעה ודרישה של חוגים. שאינם מחוגי השליסים.

ם ב ר ם יתכן כי ימצא מי שישאל׳ בשי «ה כל החרדה הגדולה הזו, מה ואתה היהדות בכל העולם כולו, כי נזעקה. האם בתקופת אימים זו, בד, מוצאים רבבות ילדי ישראל להורג בכל מיני מיתות אכזריות, השעה כשרה, להרעיש שמים וארץ על כמה מאות ילדים שהעבירום על דתם ו כל השואל ככד, מעיד בעצמו, שלא ירד

לעומקה של בעי׳ זו משום בחינה, בין מבחינת נפשית בין מבחינה היסטורית.

מבחינה נפשית כיצד ז שכן המאות האחדות של הילדים האלה. שבעזרת ה׳ נצולו מהגורל האכזרי שהי׳ מנת חלקם של אחיהם, הנם ככל ילדי בית ישראל. כל אחזי ואחד מהם כאילו מיצג אלף מאחיו הקטנים, שנערפו, שנשחטו, שהעלו על המוקד׳ שנופצו ראשיהם אל הקירות או שהפיחו נשמתם מרעב וממגפה. אם כל נפש מישראל היא עולם מלא, הנה אלה הילדים, שפלטו מהשואה׳ כל אחד מהם יש לראותו כאלף עולמות מלאים• כאילו מרוכזות ומגובשות בהם לא רק תקוות הוריהם בלבד, אלא תקוות כל יהדות פולין הכשרה והנאמנה• כל כמה שמחשבה זו מחרידה ומזעזעת, יש לבטאה» הילדים האלה an כאילו מצבה חי׳ של יהדות פולין המשותקת והגוססת ביסודי׳. לפיכך אין למדוד אותם במידת מספרים רגילה. הבמות כנדון זה׳ אינה קובעת בשום אופן. ועוד גורם אחר שלגביו הכמות המספרית במלה ומבוטלת — הורי .הילדים, בין אם הם בחיים בין אם נסתלקו מהעולם.ת חזות חייהם, הורים שומרי תוחה• משאת נפשט הודים יהודים חחים בילדיהם א העליונה, לגדל בנים עובדי ה׳, האמהות בהדליקן נרות של שבת מתפללות ״שיהיות בניהם לפני ״כל נדרי״ « ״ותהא עיני בני מאירות בתורה׳, האבות מברכים את לב הבנים ממורשת אבות יראת ה׳ על פניך כל ימי חייך לבל תחטא״. המסיר א מקפח את תקות חייהם היחידה של ההורים. המדריכים היו נוהגים להבטיח לילדים, שחששו מפני צער ההורים ופקפקו ללכת למקומות עחבי התורה׳ כי ההורים אינםר בחיים וממילא לא יראו את ילדיהם בקלקלתם. אנחנו המאמינים בהשארת ב כ הנפש. מאמינים כי אין גם המות מנתק את קשרי ההורים עם יתומיהם וכי ההורים שתוחלתם היחידה לגדל בכים עוסקים בתורה ובמצוות, נכזבה, מצטערים גם בקבר צער רב. היתואד מפח נפשם של האב או של האם׳ שנשארו בחיים בבואם ארצה ונפגשו בבן או בבת והנה הס זרים לדוחס, מחללים את קדשיהם ומלגלגים על תורתם ז בהגיעם אל חוף מבטחים. אחרי מנת חיסורים הגדושה שנפלה בחלקם.ת בניהם. אף כי חיים הם צפוי׳ להם פה החוי׳ הקשה מכל אשר ידעו» שכלו א

141

ושלמים. ממי יתבעו את מפח נפשם ואת אכזבתם אם לא מהישוב, אשר בידו הפקידו את גורל ילדיהם וביחוד מהצבור .החרדי ומרבני ארץ ישראל• יש בספרך נ ח זה משום ברור והוכחה. מי שמר על הפקדון זמי מעל בו, מי הרבה מאמצים ל

את הילדים ברוח הוריהם ומי הכשיל מאמצים אלד- דבר זה יחקק לדודות.

בהיסטורי׳ של עם ישראל למוד הסבל יש מושג אחד האופף את .ההוגה בו, רגש זוועה מהול בהרגשת כלימה, זה הוא מושג הקגטוניסטים. זוועה על היסודים שנתנסו בהם ילדי ישראל התמימים, שנ6זלו מבין זרועות הוריהם לשמד, וכלימה על כי ידי ישראל היו באמצע ועזרו בבצוע הפשע הזה — ידי ה,חטפניםי. עתיד גם השם .ילדי טיהרן* להכנס בתור מושג מעורר זוועה וכלימה לבית גנזי׳ של ההיסטורי׳ היהודית. את הפשע של ילדי טיהרן לא בצעו רודפי. בצע. פשוטי עם. כ״חטפנים״ בשעתם אותו יש לזקוף על חשבונם של אנשים האוחזים בהגה חישוב באיי ועל חשבון שליחיהם בטיהרן ובארץ. וכמתהלה עגומה נשמעים דברי גב׳ר עלית הנוער דף 458)» פ ס סולד, שנאמרו בקונגרס הציוני הי״ט בלוצרן. (מתוך ,

לפני צאתי מא-י. עברתי בכל הישובים בהם נמצא נוער. כדי לקבל מחדש רושם חי. אז חשבתי על אותם הילדים אשר אבדו לנו במשך הדורות. חשבתי על הילדים אשר נשלחו אל האי סנס סומס או על הקנסוניססים ברוסי* ועוד. חשבתי גם על חטאנו אנו. שעוד לא יצרנו את האמצעים הדרושים לפתרון שאלת הילדים שלנו בא-י. השאלה החשובה ביותר לאחר שאלת העלי׳. אולם כאשר ראיתי את הצדדים חשבתי: הגה אנחנו מכפריט על חטאים שחטאו אחרים• ועוד אמרתי לנפשי: זאת היא הציונות בהתגשמותה. מה סוב הי׳ אילו יכולנו להרחיב את המפעל, אילו היינו יכולים להביא לארץ גם ילדים למטה מגיל 15 שנה. ולא רק לשנתים אלא לארבע שנים. אמה דיות הי׳ זה, איזך, שבח היי משבח אותנו הדור הבא• זה עלול להיות התגשמות החזון

הנבואי: שיבת האבות אל הבנים והבנים אל האבות. אכן: ״זאת היא הציונות בהתגשמותה,*.

פרשת ילדי טיהרו גוללה והבליטה לעין כל את מלחמת התרבות הקשה הנטושה בין שני חלקי האומה: החלק. הנאמן לתודה והחלק הכופר בד- מלחמה זו, ראשיתה עם תנועת ההשכלה הברלינית וסופה להיות מוכרעת פה על אדמת הקדש. אל נעצום עמים, בסכויי היהדות הנאמנה, חל מפנה לרעד-השואה האירופית השמידה את כל מרכזי היהדות התורנית• אנחנו העומדים פה בחזית. נשארנו לפתע פתאם בלי עורף, בלי מחנה המלואים הגדול והתוסס שפע כח וחיים. תפקידנו נקשהת החנוך אחראי וקשה ביותר. המלחמה על נפש ילדי טיהרן, היא מלחמה על גבי הרשמי של האומה הישראלית, היא מלחמה על צביונה של האומה הישראלית גופה.ככל הגויים בית ישראל״. היא המלחמה , ן בי ממלכת כהנים וגוי קדוש״ ו , ן מלחמה בי שבץ היהדות החרדית וביו הציונות. אין לפרוט את פרשת ילדי טיהרן לפרוסות קטנות, אץ זו שאלה של צדיית מאות ילדים. אל נזזשוד חשד חינם באנשי זזקבוציפ של השמאל, כי בקשו לזכות בחומר אנושי נוסף לקבוציהם או בכספי התקציבם גם אנו למלחמתנו הכרוכים בכלכלתם. השמאל נלחם על עקרונות והערכה כזו תרשי אנו, אשר עתונות המנהיגי ,המזרחי״ בעיקר. רצו לסלף את דמותד- מר מנחם גרסון מסופרי ,השומר הצעיר״ כותב על כך ברורות במאמרו: ,זכותנו לחנוך חלוני״.

(,דברי י״ד ניסן);

142

י קבלת הסנים ה ו הקהל הרחב עומד תוהה ונדהם בפד מחזה וו. הוא פרגיש שלא ז שהישוב צריך היה לערוך למולי הגולה. בשאט נפש הוא פונה עורף ל.ריב המפלגות׳ וון את כולן באחו לשבט• לפה הן עושות חשבונות פפלגתייט על גבס של ילוים רכיםי מ וזבים ז אך תגובה איסטניסית זו אינו. קולעת למסרה. היא אינה עושה גטיון ר להיכנס בעובי הקורה ולקבוע עמוה ברורה בריב הגמל שהתגלע. היא אתה מנטה להבהיר לע*מו. את מהותו של ריב זה. נכץ הוא בלי ספק שכל יהודי חח־ לשלום הילוים האלה. שכל יהווי וו1ה בטובתם. אך, הכרה זו אסור שתעבירנו על דעתנו.ן הואגה הזו הנו שוגה למוי. הפטרה שקובעים חודם ב ו ת אל נא נתעלם מסך ש שוגים בישוב לחינוך ילדים אלה היא שונה. ולכן שונות גם דרבי החינוך שרוצים לבחוו בהן• עמוה של התמרמרות כלל־אנושית המסרבת לשעות אל סיבות הקונפליקט שהתפרץ

אינה מקדמת אותנו. היא מטשטשת את היקר ושמו. לב רק לגלויים חיצוניים•

ת י ש ע משני צדדים, מגוגוים זה לזה. טוענים שאין לפנינו אלא שאלה מ בלבד• .העתון המיוחד* קובע בודאות שמשקי ההסתדרות מתעניגים בקליטת הילדים מפגי שהם •להוטים אחרי ארבע הלא״י* שהממשלה הפולנית הקציבה לכל ילד• יבוסם להם׳ לאנשי •העתון המיוחד*. בהשמצתט• כידוע, אין אדם רואה אלא מהרהורי לבו,! אך גם בתוך המחנה פנימה יש מי ששואל : •למה לסט לרגוש ז לפנינו שאלה מעשית, קליטת כמה מאות ילדים במקומות שונים. חלקנו לא קופח, ואף אם הדתיים יקבלו כעת יותר מאשר מדע להם, הרי יעלו עוד הרבה ילדי פליטים לארץ*. גישה •מעשית״ זו אינה נראית לנו. לועתנו אנו עוסקים כאן בשאלה ע ק ר ו ג י ת פמורגה ראשונה מתחת לויכוח הגלוי על דבר החלוקה וזכויות הקליטה מתנהל ויכוח נסתר. אך הוא יכול במרוצת היפים ליהפוך לויכוח מר ונוקב• הניוון בויכוח זה: זטיות החינוך החילוני בארץ ישראל. שוס להטי נוסחאות אינם יכולים להסתיר מעינזנו את הנושא הזה. בחוגים הדתיים רואים למעשה את החינוך הותי כצורת חינוך ליגיטימית י ח י ו ו. באת• ובריהם ביטאו זאת בויכוח הנוכחי לא אחת. הנימוק שבידיהם אומר • יתומים נתונים. לפי מסורת ישואל. לחינוך הקהילה, ואין הקהילה יכולה לחנך אלא

חינוך דתי• המסקנה לגבי מעמדו של החינוך החילוני מסתברת מעצמה•

הויכוח החריף שהתלקח סביב לילדי טהראן. אינו ויכוח מעשי בלבד, אץ זה ויכוח מפלגתי במובן המצומצם של המלה• אם נראה אל נכון את הפרספקטיבה שלו, — הרי זוהי התחלה מחודשת של התנגשות שקדמו לה גילויים אחרים בויכוחים שודם שהתנהלו על ובר ההוי התרבותי של הישוב. ידע נא צבור הפועלים מהו הויכוח. ואל ישתמט ממנו! יקבעו נא מוסוותינו הלאומיים את עקרונות הקליטה מתוך שמירה על

אופיה החילוני של הציונות!

שמא יאמר האומר, זאת היא תפיסתו של החלק הקצוגי שבשמאל, הדי לפנינו גלוי דעת מאישיות רשמית, מר דובקין, חבר הנהלת המוכנות היהודית. במסיבת

ד אייר): עתונאים מוקדשת לענין ילדי מיהרן אמר מר דובקץ (,דברי מיום כי

בפי •אגודת ישראל* תביעה אחת •צנועה-: כל מאות ילוי טהראן שעלו וכל רבבות הילדים שאנו מקוזים להעלותם, יימסרו לחינוך דתי ברשותה המוחלטת של הרבנות הראשית. אמנם, בגולה נמסרו היתומים לתלמודי תורה, אבל בארץ ישראל לא היה כמנהג הי• ולא יקום• עויץ לא הסכימה שום מפלגה ושום זרם חינוכי ל.חנוך

אחיד• בפיקוח הרבנות הראשית. כתביעת •אגודת ישראל*.

143

דא עקא. בגולה נמסרו היתומים לתלמודי תורה אבל בא״י לא יקום נדבך הזה זאת היא עמדתה הרשמית של הסוכנות היהודית. א״י היא ארץ הבני׳ החילונית, משטרה יהי׳ חלוני וחנוכה הרשמי יהי׳ הלוני. בשביל הדתיים יוקם מין גיטו רוחני, בו יהיו הם רשאים לספק את משאלותיהג. המיוחדות, אבל החנוך של האומה, החגוך ב״הא״ הידיעה, הוא יהי׳ חלוני. בגולה הי׳ אולי מקום ותפקיד לאומי לדת; בתור תריס בפני ההתבוללות, לא כן בא״י שיש בה מקום לחיים לאומיים חלוניים שלמים ומפותחים. זה הוא מהלך המחשבות של ראשי הישוב הציוני סיפריו והוגי דעותיו. מר משה קליגמן עורך הבטאון הרשמי של ההסתדרות הציונית העולמית ״העולם״. כותב במאמר ראשי ב״העולם״ מיום ד׳ סידן על ענין

ילדי טיהראן ומסיים אותו בדברים הבאים:

J ביצור ההד המסורתי, החזרת ושמירת הגוון ההיסטורי של היהדות — כן וכן — אבל משטר רנני ? צריכיס לחשוש שהתשזבר. תהא נמרצת מאד i לא ולא ו...

מר סימון פרסם מאמר גדול ב״הארץ״ מיום ב׳ ומיום ג׳ תמת: ,תורת החנון־ הציוני לאור שאלת ילדי טיהראך. בכל דברי הפולמוס על שאלת ילדי טיהראן לא נתפרסם עוד אולי מאמר שירד לעומקה של הבעי׳ הזו ולא נתח אותה ביסודיות, כדרר שעשה מר סימון במאמרו הנ״ל• מבלי להזדהות עם מסקנותיו יש להודות, כי הצליח לקבוע גישה ההולמת ברצינותה את פרשת ילדי טיהראז

החמורה. הגה קטעים ממאמרו הנ״ל:

ברם, העובדה כשהיא לעצמה בעינה עומדת. דוקא צורת־חיים אחידה זו על כל פרטיה ודקדוקיה׳ שאיגדתנו לאגודה אחת בזמן שכוחה היה יפה לכל נפש בישראל. דוקא היא מחלקת היום את העם לאגודות אגודות — לאגודת מחזיקי הדת ולאגודת החפשיםת שונות אינן מתגלות חיכף ואפשר להצפינן זמן רב משום דרכי ו ע במעשיי ה ם. ד שלום, אבל צורת חיים — ומה עוד כשהיא מקודשת בקדושתה של תורה ואמונה — הרי

כל שינוי בר, בולט מיה ודינו אחד: לפירוד!

2) בל הנעשה בארץ־ישראל — מתוך פרספקטיבה לקביעת פרצופו של העתיד יעשה, ואין מנוס מזיר. בארץ בנין ועליה• ״ציד־הילדים״ המתועב באמת והכרוך בסכנות

פדגוגיות חמורות ביותר, גם לילדים הניצודים וגם לצעירים הצדם. אפשר להבינו — • אם כי כלל וכלל לא להצדקו — מתוך עמידה על להנו דעתם של בעלי דעות סוטאליטאריות כל אחת, הסבורים, שארץ ישראל או שתיבנה על פי אמתם הס, או תיחרב לגמרי: כך מאמינים באמונה י שלמה האורתודוכסים שלנו מכל המינים, תהיה אמונתם דתית גרידא, דתית פוליטית או פוליטית גרידא• אסור לו למבקר ם לנהוג קלות דעת לגבי הכוחות. המתחרים והנאבקים כאן: הטובים שבהם אץ דק גיוס ,צבא מלואים״ למפלגתם נגד עיניהם׳ אלא עתידה של הארץ כילה, ודוקא בצלמה כדמותה של השקפתט־אמונתם הנראית להם כיחידה, הואיל ורק היא אמת. אין לך מלחמות

מרות יותר מאלו המתנהלות בין אידיאליזסים שונים.

ובשביל היהדות החרדית — שאץ אני מתיימר לדבר בשמה, אבל את קשייה המצפוניים אשתדל להסביר כאז — עומדת השאלה בצורה חדשה: כיצד תחנך כנסת

ישראל את הילדים המופקדים אצלה — ברוח תורת ישראל או שלא ברוחה ז

144

אפשר וכדאי לנסח את השאלה לוו ניסוח אחר: התהיה בארץ ישראל ההולכתי ה יהודית אחת. או יהיו בה שתי פרהסיות, אחת חלית ואחת חפשית ונבנית ס דה ס

במעשיהן

בעיה זו לא רק חדשה אלא גס חמורה מאד בשביל ה-הדות האדוקה. תמיד הבחינו אצלנו בין עבריינים יחידים ומעשיהם בצנעה בחינת ,.אם רואה אום שיצרו מתגבר עליו. ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל •חלד 001 04110 נפרהנייא...״ (מועד קטן, יז.)< ובין דרכה בקודש של כנסת ישראל כולה. ותמיד התייחסו בחומרה יתרה ל״מחלל שבת ב פ ר ה p י א״ וכוי. אם בגולה, הואיל ומספרם הרב ת צ ק מ המודרנית הרגישו .הפושעים״ את עצמם מוצדקים בה בעיניהם, הרי בארץ אין הם מרגישים ל ר ד מקטין את מידת עבירתם והיא אינה ג את עצמם בחוטאים כלל, אלא כמקיימי עיקר מצוות עמם וארצם בדורנו זה. אין להם כל זמוסר כליות מצד יהדותם, לד,יפן־: הם מביטים על החרדים כעל נחשלים שעדיין לא נתפכחו, ולעתים — אף כעל חוטאים כלפי• צו ההשכלה האנושית וההתקדמות הלאומית. זאת ועוד אחרת j הואיל ולא פרקו עול תורה ומצוות מפני שהפקידות נוח להם, אלא על מגת לקבל על עצמי הפקיד לאומי חדש וקשה שלעתים קריבות הס . ממלאים אותו אגב התמסרות והתלהבות גדולה •כל כך, שיש ומעסיס למדה זו — אמנם בטעות — תכונח .דתית״ ממש, הרי יצרו גם להם מסכת דינים ומצוות, שכל עובדיהם יאשמו. וביחוד דיני עבודה ותוצרת ומצוות נהנים ותצרוכת, היינו: פ ר ה ס י הס י ה שלמה• אין לנו כאן פרהסיה יהודית־דתית נגד הפקרות, אלא יש לנו באן פ ר הה ס י ה• זהו מצבה היתי הממשי של ארץ ישראל, שכל יהודי, דת או ג ד פ ר כ ג

לא דתי, החי ופועל בתוכה. חייב לדעתו ולהתחשב עמו יפה יפה•

אמנם, רק כך עלינו להעריך את מערכת ילרי טיהרן. במערכה על צביון הפרהסי׳ של העם היהודי כעולם כולו בכלל ובא״י בפרט. עלינו לזכור כי א״י

נהפכה כעת עם חורבן מזרח אירופה, למרכז הרוחני העיקרי ומכאן תצא ־־שפעה׳ המכרעת על הנולד. כולה בין לטובה בין לרעה ח״ו. ואמנם מאמינים אנחנו, בי א״י או שתבנה עפ״י אמתנו — אמת התורה או שתחרב ח״ו לגמרי. לפיכך לא תתכן פשרה. וותורים, הסח דעת וקלות דעת במלחמה זו. אנו רק בקשנו לדחות מלחמה זו• לא ראינו את שעת החתם הזו התובעת את מתח ורכוז כל הכוחות למעשה הצלת אחים מובלים לטבח. כשעה כשרה ומתאימה להתאבקות פנימית. אחינו עוזבי התורה כפו עלינו התאבקות זו ואנו מצווים לעמוד בשער, כי בנפשנו

הוא, בנפש העם ובנפש הישוב.

אין להגיד כי הצלחנו במערכה w של ילדי טיהרן• :כשלנו בה בעיקר עקב חתידותיו של ״המזרחי״. אשר גרם לד. לרבנות הראשית להכגע לסוכנות היהודית והכניס מבוכה בדעת הקהל היהודי בחו״ל, אשר לאור פרשת ילדי טיהרן פקח עינים תמוהות לראות .את המדרון הרוחני בו מתגלגל הישוב בא״י. הרבנות הראשית לא עמדה במבחן האחרת, היא נרתעה לבסוף מעמדתה התקיפה והסוכנות תזכור לד. את הכניעה הוו הרת הסכנות לעתיד לבא. מעז יצא מתוק. זכות נתגלגלה לידי ילדי סיהרן, שענינם עורר את הצבור מתרדמתו ומאדישותו. •תוך אספקלרית ילדי טיהרן נראתה בביאת יליי ארץ שראל. המתחנכים

145

ברובם המכריע ללא ידיעת תורה וללא שמידת מצוותי׳. נראתה חולשתו ורפיונו הארגוני של הצבור החרדי. שהשלים במשך שנים רבות׳ כי הנהלת עניני הישוב תמסר בידי המתנכרים לתורה. הצבור החרדי יוציא את מסקנותיו הברורות! הוא יעלה את בעית החגור על ראש כל דאגותיו, לטפול בנוער הארץ ובנוער העולה יקדיש את כל תשומת לבו. הוא ילכד את שורותיו ויקים חזית אחת, יציבה ומוצקת של סם התורה, לא תתכונן פרהס״ חלונית בא״י, לא יהא החנון החלולי חנוכו הרשמי של העם היהודי תלמודי תורה שבעטיים־ עמד העם היהודי איתן מול כל מצוקות הגלות במשך אלפיים שנה, הם, הם׳ יוסיפו גם בארץ ישראל לשמש בית יוצר לילדי ישראל ולגדלם בקדושה ובטהרה• אגודת ישראל לא נלחמה׳ כדוגמת הזרמים האחדים בישוב, על חנוך מפלגתי בשביל ילדי טיהרן. היא דרשה בשבילם חגיד לתודה ולמצוות. בדוח ישראל סבא. גם בבתי ספר שברשתה לא הנהיגה אגודת ישראל הדרכה או תעמולה מפלגתית׳ באשר היא חדורה הכרה ברורה, כי כל בן תודה וירא שמים ימצא כבר. מתיר השקפת עולמו היהודית, את דרכו אל אגודת ישראל• לא הגושפנקא הטבועה על החגיד היא •הקובעת׳ אלא התוכן והצורה, המורים והאוירה. הניד השופע אהבת תורה ונוטע אותה בנפש ההגיד להלכה ולמעשר- חנוך שהתודה היא לו קנה מידה יחידי לאמיתות הערכים שהוא מקנה, הגיד מפי מודים המגשימים בחיי יום יום את תוכנו, הגיד לאמונה תמימה, לאמונת חכמים, לקבלת עול מלכות שמיס מרצון ובשמחה• בל חגור שככה לו, אגודת ישראל

תסמין• את ידי׳ עליו ותפקיד לרשותו את ילדי ישראל.

הגיד זה עמד במבחן קורות הימים׳ הוא גדל יהודים שכל יסודי הגלות לא העבידום על דתם ושהיו מסוגלים להתרומם לדרגה העליונה שאדם יכול להשיגה, לדרגת מקדשי ה׳. לא נפסקה שלשלת מקדשי הי, עוד נמשכת היא גם בדוד זה תשעים ושלש היו תלמידות ומורות ,בית יעקב״׳ שקדשו את ה׳ במותן מות טהורים. המספר הזה נהפך לסמל. מבלי להשוות גבורה לגבורה והקרבה להקרבה״יהם. מסטר ארבע אל נקפח את חלקם של כמה מילדי טיהרן שקדשו את ה׳ בחי עשרה הילדים שבהיותם בטיהרן לא גתגעלו בטריפות. רעבו״ נרדפו וסבלו, אבל לא נכנעו, אף הוא ראוי הוא שיהפך לסמל. ועוד מספד סמלי! מספד שלשים ילדי טיהראן. שתבעו במפגיע להמסר לחנוכה של אגו״י. וארבעים נוספים שנהרו ממקומות הקליטה השונים העשירים והמפוארים אל אגו״י. אל יהי׳ דבר זה קל בעינינו. ילדים אלה, לא השפזיי מכל הפתויים והאיומים, שמדדיכיהם הרעיפו עליהם. הס לא הלכו שולל אחרי העושר והאושר הרב שהטיולים הפגינו לעיניהם• אף כי האמינו לבדיות המדריכים, כאילו רעב, עניות מנוולת וחוסר כל סכויים״ צפויים להם במקומות הקליטה של אגו״י. בחת בדעה צלולה ובהכרה ברורה׳ בירד התודה השלימה• הם מאסו בחיי העולם הזה׳ כדי שיזכו לחיי העולם הבא. כדי שיקודש ולא יחולל על ידם שם שמים ברבים. החגיד התורני, חנוכה של אגו״י נתן פדי הלוליים זח׳ הוא שגדל את מקדשי ח׳ בחייהם ובמותם. שום כה לא יוכל להעביד את החגור הזה מז העולם, מזימות בל המתנקשים גו מבחוץ ומבפנים ינופצו אל

צור ההבטחה שנתנה לעם ישראל מפי הגבורה ״כי לא תשכח משי זרעו״,

t ילדי צפון אפריקה מאשימים V • אהרז ®־רסקי

(כתב קטרוג נוקב. המתאר כתמי הוכשלה בזדון הקמתו של ארגון ״עלית הנועד הדתי״)

בקיץ תשכ״א, נזדעזע הציבור החרדי כארץ ובעולם ממבצע השמד ההמוני והאכזרי של ״עלית־הנוער׳׳, שהעכירה על דתם אלפי ילדים מבתים חרדים יוצאי ארצון צפון־אפריקה, אשר נמסרו מתיך כפי׳ וכנגוד לרצון הוריהט לידיהם של כוהני המולד החילוני והוכנסו על כרחם למוסדות ולקיבוצים חפשיים, היכן שטרריכיפ אינקבמטורים עמלו לעקור מלבם כל זיק של יהדות ולטמא גשפדתיהס. הפצע הבלתי־מגליד כגופה של יהדות-התורה נקרע מחדש, בקת תשכ׳׳ד׳ עת כו ניצב מעל. בימת הכנפי״ הגדולה החמישית כירושלים הג״ר רפאל כרוך פוולידאנו, רכה של קנס (מרוקו) ונשא את קינתו־יללתו המזעזעת על ילדי *פון־אפריקה האומללים, העשוקים לשמד ,צנירמורת-אימים חלפה בקרכ הגלני מאזיניו, כאשד כקעה מפיו ומלכו השותת• דש של דדב הישיש, הזעקה המחרידה:

״הילד אמנו — ואני אנה אני כא?!״. היתה זו מהדורה מחודשת של פרשת ״ילדי מחת״ הידועה לשמצה, או פרשת רכבות ילדי רעולים שגאו אחרי קום המדינה והועברו מתיד כפי׳ על דתם ע״י המדריכיט החילוניים. היהדות החרדית נזעקה כאותם הימים למערכה נואשת עם חוטפי הנשמות ראשי ״עלית הנועד״, אד כל המחאות, התחנונים והאיומים לא הועילו. זעקתם של ״אלפי יופלד* המשוועים להצלה רוחנית נשארה תלוי׳ כחלל האויר. הציכור החרדי כחו׳׳ל השקיע כספים ומאמצים רכים לארגן עלית נוער דתי עצמאית, אולם בל אלה הוכשלו בזדוניות נפשעת על־ידי ראשי ״עלית הנוער״ שלא כחלי כשום אמצעי ככדי לחכל כנסידן התדש ולממדן פח-יוקשיב לעסקנים

המפודים, גנעידודם רפאסיבי של נציגי המפד״ל כהנהלת המכנות. כנין נימוקי כטתוניים, ככיכול, שדעלי׳ הכלוזי־ליגאלית נץ הארצות הגיל היתה פחדה כהן, הצליחה ,,עלית הנוער׳׳ להשתיק אז את השערירי׳ המכישה על כל פרמי פרמי׳, אשר משום מה לא הגיע לידיע זכור. מהכר מאמר, ששודח לאחרונה כשייייץ עם יוזמיו של ארנין ״עלית הנוער הדתי• וניל* את הלום מפרטים רכים של פרשי״ כאוכה זו,חושן* ככתכה דלהלן את האמת המרה והטראגית על חל? קטן ממיז שעוללו מישיעי־כרית כתומר ושותפיהם לדבר עבירה, לילדי

ישדאל מטולאים כפז שלא טעמו טעם המזג תכי הפרטים שככתכה נאגרו מתור מסמכים מקורייב, וכן על יסוד עדותו של העסקן החרדי ד׳׳ר דניאל מציריד, שנמל חל? פעיל כשרשרת המאמצים

והפעולות המקדמיות להצלתם הרוחנית של ילדי צסוז־אפיייה.

• מתור מאמר שנתפרסם כ״דגלנר׳ גליד א׳ (קפ׳׳ג) משד׳י תשכ״ח.

!47

, T•־ : ׳ : גילויים מדהימיכ אודות ה״דכשרה דדוחנית״ • ״עלית-הנרער״ העניקו לתלמידי ישיבות המועמדים

ת לארץ ישראל לעלו

ראשיתה של הדראמה המזעזעת, באגרת שהעביר אחד מראשי הישיבה בקזבלנקה, לבו־משפהתו המתגורר בצ־ריך, בשלהי קיץ תשכ״א. באגרת הי׳ מסופר, כי בין רבבות יהודים העולים בזמן האחרון מ&רוקו לארץ ישראל, נמצאים כ-450 בנים ובנות שהוצאו ע״י ״עלית־הנוער״ שע״י הסוכנות היהודית והם שרויים כרגע במחנה־מעבר בשווייץ. הלה ציין כי רוב הבנים הם חניכי מוסדות ״אוצר התורה״ וישיבות חב״ד ואף נקב במספר שמות של תלמידים מישיבתו, בעמדו על הצורך להבטיח להם סידורי כשרות ומקומות קליטה במוסדות חינוך

דתיים בארץ ישראל. לאור פנייתו התקשר חבר -עסקנים חרדים בציריך עם הסוכנות־היהודית בג׳נבה ובקש לברר מצב 450 הצעירים. מהסה״י ענו להם שלא ידוע מאומה על קבוצה כזו, ומפני טעמים של פיקוח נפש אי אפשר לגלות בכלל פרטים בענינים כאלו. ברם, צלצול טלפוני לאטליזי הקהלה היהודית גילה תוך שעה קלה שבימים האחרונים הוזמנו כמויות בשר גתלות עבור מחנה־נוער במורג׳גס, המתאכסן במעון של הארגון ״אזע״. העסקנים התקשרו עם מנהלי המעון, שאישרו כי הילדים הובאו מצפון־אפריקה. הסה״י סירבה לבקשתם, לאפשר להם לבקר במחנה ולעמוד מקרוב על הסידורים. אף קרוביהם של כמה מהילדים, שרצו לבקרם, לא הורשו, קמו, איפוא, העסקנים ונסעו למורג׳נס על דעת עצמם... בבואם נתברר להם שרק 200 מתוך 450 הילדים מצדים במעון של ״אזע״, ואילו היתר סודרו בבתי גוים וכמרים ובחלקם במחנה־מעבר נושף שהוקם בראנדו. הי׳ זה באחד מימות החול והעסקנים מיהרו לארגן קבוצות מתנדבים מבני ישיבות לוצרן ומנטריי,

שיצאו לבלות את השבת במחנות עם הילדים. בחורי הישבות שהגיעו למחנות, גילו תמונה מחפירה. מדריכם מקיבוצים חילוניים בא״י ״טיפלו״ בילדים בלי הרף והסיתום לחיי הפקר, בטענה הידועה: ״אתם באים לאר״י, וכל התורה והמצות היו נחוצים לנו רק בגלות, כדי שלא נשכח מיהתתנו״. לתדהמתם גילו ביי בראנדו מפטמים את הילדים באוכל טרף. מאבלים כשרים לא סיפקו בכלל. ניסו להבריח את הילדים לאכול, אלא שבעל המלון, גוי מבטן ומלידה, שטיפל בשנות השואה בהצלת יהודים וידע שאסור ליהודים להכניס לפה מאכלות אסורות, הוא שעצר במדריכים מלבצע זממם ותקף אותם בחריפות. ילדות צעירות ביותר, חניכות מוסד ליובאוויץ׳ במרוקו, גילו גבורה נפשית ובמשך 14 ימים רצופים התנזרו מכל מאכל והסתפקו בלחם ומים... ביזמת בחורי הישיבות נתארגן ״מנץ״ לתפלה במחנה, אולם מדריכי הסוכנות היהודית לא היססו מלהפריע לתפלה בצבור, כשהם מתערבים בץ המתפללים ומעשנים סיגריות בעיצומו של יום השבת. ביחוד הצטיין בכך מדריך אחד בשם: רייפלר. לבחורים לא ניתן לקיים קשר ישיר עם הילדים ולשוחח אתם ביחידות. היות

148

והמדריכים החילוניים איימו עליהם בסכינים! עלה רק להציל מפי הילדים. בי הובטח להם שהם נוסעים לא״י ושם ישרור אורח חיים דת ״כמו בבית״. נתברר גם כי הסה״י מכינה לעצמה מראש ״אליבי״ חד וחלק ביחס לחינוך שעתידים הילדים לקבל בא״י וכל ילד נשאל: האם אתה רוצה להיות חפשי ז לילדים מבתים דתיים לא הי׳ כל מושג בערמה שזממו להם, הילדים הבינו שנשאלו אם רצונם בחופש ודרור וזננו בחיוב, אולם בשביל הסה׳׳י זה הספיק בהחלט בשביל לרשמם כאבודים לישראל ודתו. כל זה נעשה ע״י ״עלית הנוער״ שבהגהלתו של משה קול, בחסותה הישירה ובשמה של מחלקת העלי׳ שע״י הסוכנות היהודית, שנולה ע״י מד ש״ז שרגאי בירושלים (יו״ר) מר ג דובדבני ראש הסניף בפאריז ומר עקיבא קשת

(סגן ידיר) מסניף המחלקה בג׳נבה. מזועזעים פנו עסקני ציריך למשרדי המחלקה בג׳נבה, הביעו מחאתם החריפה והזהירו כי ירעישו את העולם היהודי ויפעלו בכל האמצעים נגד העברתם למולד של ילדיה שחבם מבתים דתיים, בניגוד לרצון הוריהם ומתוך כפייתם. אנשי הסה״י נרתעו בתחלה וניסו להוליכם שולל, בהבטיחם ש־450 הילדים נוסעים לא״י כדי להיקלט במושבות חרדיים, ול.יתר תוקף הריהם מצתים לערוך רשימה מדוייקת של ילדים מבתים דתיים ולהיווכח לפי״ שההבטחה קוימה. מאחר ובידי העסקנים לא היו בל הפרטים המלאים, עלה בידם להרכיב רשימה מצומצמת של 150 ילדים שדתמתם ודאית ולהעבירה לעסקן מר רפאל ר. מבני ברק, שעמד על המשמר בבוא הילדים ממרסיל לא״י והזעיק אתו את חבר ״הפעילים״. ימים מועטים בלבד נדרשו לעסקנים בדי להיווכח. באיזו צורה שפלה תמו ע״י אנשי הסה״י. במקום להעבירם ישר למקומות־קליטה דתיים הובאו תחלה הילדים למחנה ״רמת־ הדסה״ ועל אתר. פוזרו בחשאי־חשאין לקיבוצים שונים בכל פינות הארץ, בכדי לשלול את האפשרות שימצאו אותם. ובשנוצדה בגין בך סערה ציבורית גדולה ניאותה ועדת־המיון (שהוקמה בהשתתפות ג״ב הרמות הראשית לאחר לחץ כבד של עסקני אירופה) למיין כאילו מחדש את משלוחי הילדים, וסופו העגום של ״מייד אומלל זה אולי לא ידוע כ״ב בצבור: מתוך 450 הילדים מוינו ונבחת 100 ילדים מפגרים ובעלי מום שכליים, שהוקצו בתור ״מכסה״ למוסדות הדתיים של הגאון מפוניבד ועוד. אנשי הסוכנות הצטדקו בטענה שרשימת הילדים הדתיים אבדה, והברטיסי׳ משובשת. ובשזורמים משלוחים של אלפי ילדים קשה לברד

להיכן נעלמו כמה מאות ילדים דתיים...

. התפישה והפרידות כקרב יהודי *מ מ אפדיקח וולהפכפ שבץ רפח׳׳י ועפקני מזרות שוייץ שנעשה פלסתר

בשלב זה עלתה על הפרק ההצעה, להקים ארגון ״עלית נועד דתיי עצמאי, שלא יהא כפוף ותלוי בסוכנות היהודית. יהודי שווייץ היו נסערים כליל לנוכח גזילת הנשמות ו״הכשרתם״ הרוחנית כתחום מושבם והיו נכונים לעשות הכל בכדי

149

להציל את ילדי העולים משמד רוחני. חבר הפעילים הציע לעסקני ציריך לנסוע בעצמם למרוקו, לבחור את הילדים הדתיים המועמדים לעלי,, להביאם ארצה

ולסדרם במוסדות על חשבון גוף כספי עצמאי שיקום. ד״ד משה ר. חפא ילדים במקצועו, הפסיק את עבודתו ונסע ,,לארץ המסויימת״. הצעתו לנציגי הסה״י באותה ארץ, שיאותו למסור את הטיפול בילדים דתיים לגוף עצמאי שיסדר עלייתם וקליטתם, נתקלה בסירוב מוחלט. נסיוגו לבוא במגע ישיר עם הורי הילדים המועמדים לעלי׳ לא עלה בידו, מכיוון שלרגלי התנאים המסוכנים הי׳ הכל אפוף סודיות וקשה היי לברר מי ומי בין הנוסעים. קם וביקר, איפוא, אצל כל רבני מרוקו והעמידם על האמת המרה, כי במדד! ובני עדותיהם ימשיכו למסור ילדיהם לב״כ הסוכנות ולא לאנשי־דת מהימנים יהי׳ הדור הבא שלהם כולו אבוד ומתנכר ליהדות. אורגנו אספות הסברה והתסיסה בקרב יהודי הארץ היתד, רבה. ההורים פקחו עיניה לראות מה שמעוללים לילדיהם וכמעט שהופסקה כליל המשכת ההרשמה לעלית הנוער לא״י. היי זה נסיון כביר מצדם של ההורים, בהתחשב עם הסכנה המתמדת שריחפה אז לחייהם של היהודים. היו אלה ימי ביקורו של נאצר אצל *מלך מרוקו והממשלה המרוקאית השתדלה להוכיח את עצמה כלפיו ברדיפות ומעצרי היהודים. רשיונות-נסיעה שניתנו יום

אחד בוטלו למחרת והאוירה הכללית היתה בלתי בטוחה. הורים ששלחו ילדיהם עם המשלוחים, עשו זאת לרוב מטעמי פיקוח־גפש. אולם הע גם כאלה שעשו זאת מתוך דאגה לעתיד חינוכם הטוב של ילדיהם. החתך הרלגיוזי של בתי החינוך היהודים-במרוקו הי׳ אותו פרק בערך כך: בתי הספר של חברת ״אליאנס״ במגמה צרפתית חילונית, שתקציבם ממות ע״י הממשלה ובהם מבקרים כ־50 אלף תלמידים ותלמידות מרוחקים מיהדות אמת; מוסדות הרשת ־ החינוכית ״אוצר התורה״, שתקציבם כוסה בחלקו ע״י ארגוני הג׳וינט ו״אזע־׳ והכילו כ־12 אלף תלמידים« בתי החינוך ״אחלי יוסף יצחק ליובאוויץ״, שהמקור הכספי היחיד שלהם הוא מלשכת חאדמו״ד רמ״מ שניאורטון ביאסטרךפארקווי 770 אשד בברוקלין, ובהם למדו מסיבה זו רק כחמשת אלפים בנים ובנות, מחוסר אמצעים לקלוט תלמידם נוספים. מצב זה יצר קשיים רבים להורים שבקשו לתת חיגוך יהודי אמיתי לילדיהם ומסיבה זו נמצאו רבים, שבתמימותם חשבו להבטיח *ת עתיד חעוכם הטוב ע״י הפקדתם בידי שליחי הסה״י לשים עלי׳ לא׳׳י... וד׳׳ר משה ר. הבהיר בפניהם את המציאות ההפוכה מזה כמות שהיא, שבמסירת ילדיהם לב״כ הסה״י הריהם חורצים גורלם לתרבות רעה, כתן שכל הבטחותיהם לסדרם במוסדות דתיים בא׳׳י הבטחות שוא הן. ביזמתו ערכו רבני מרוקו אספות הסברה ונאמו בימי ראש־השנה בקזבלנקה, במקנס, וביתר הערים, כשהם מעוררים את ההורים להישמר מלמסור ילדים לנציג הסה״י, כיון שזוהי הצלת־גוף במחיר

שריטת נשמה, והרי אמרו ״גחל המחטיאו יותר מן ההורגו״! עם שובו ש׳ל ד״ד משה ר״ נתכנסה בשווייץ בחוה״מ סוכות תשכ״ב אספת־! נציגי כל הקהלות החרדיות: ציריך, לוצרן, לוגאנו, הצלה מרכזית, בהשתתפול וג׳גבזע באספה זו הופיע גם מר עקיבא קשו/ ממחלקת העלי׳ של הסה״י ז מ

150

בגינבה. האוירה היתרי נסערת ביותר, הצסדקויותיו של מר קשת, שניסה להסביר את צורת ה״טיפול״ בילדי צפון אפריקה בנימוקים ״סודיים״ ו״בטתוגיים״ שהיו בלתי נמנעים כביכול בגת התנאים המיוחדים של עלי׳ מיסתורית מ, נתקבלו בשאט נפש ובזעם גלוי. האספה בחרה בועד שהורכב מנציגי כל מקהלות והחוגים, אשר התחייב לפעול להצלתם הרוחנית של הילדים, אם בדויד שיל שיתוף פעולה

עם המוסדות המטפלים והבטחת המשך החגוך הדתי לכל מי שרוצה בכך, ובמידה ; והללו יסרבו —י בהוקעה פומבית של מזימות ״עלית־הנוער״ והקמת ארגון עצמאי של ע״ג דתי, שיטפל במישרין בהוצאת הילדים מן הארץ ה״מסויימת״ והבאתם ארצה. נתכונן גם ועד״פעולה מצומצם בראשות הג״ר משה סולובייצ׳יק, ראש ישיבת לוצרן דאז, והעסקנים: ד״ד ד. רוטשילד, ש. שוורץ, יעקב פינס (סגן יז״ר ההסתדרות הציונית בשווייץ) י. ודימזון, ו. רוזנגרטן — קשת מגוונת מכל

חוגי היהדות.ה הטה״י מר קשת שחשש מפני הפרעות למגבית ״עלית הגוער׳, ניסה ר להניא את העסקנים מביצוע תכניתם והעמיד פנים כאילו הסה״י נכונה בעצם לסייע לחרדים, אלא שאץ חס מסוגלים בכלל למבצעי הברחה והעפלה קשים כאלו. לשאלה, אם תתיר הסה״י לשתף יהודים חרדים בעבודתם בארץ המוצא, במחנה המעבר שבמדסיל ובדוד לארץ־ישראל ז השיב מר קשת בחיוב, בהתנותו שהאנשים יהיו בלתי מפלגתיים ויהיו מסוגלים מבחינת כושרם להביא תועלת רוחנית ומוסרית בקרב העולים. היו אלה ימים בהם הגיע זדם הגירה מארץ־המוצא לכדי 20.000 עולים לחודש בקצב של 700 לעם, שהגיעו למרסיל ומשם הפליג חלק מהם ישירות לארץ והלק גשאר במחנה קליטה מקומי לתקופת מעבר והיה צורך לספק לו תשמישי קדושה והדרכה. בגמר האספה הושג הסכם רשמי עם ב״כ הסד״״י לפיו יטעו נציגי הצבור החרדי בשווייץ למרוקו ויבחרו ילדים דתיים מבת המועמדים לעל״, ובהתאם לרשימה שיגישו יובאו הללו ע״ח הסוכנות לאירופה וישהו במחנה מעבד של הסודי 6 חדשים, היכן שמדריכים חרדים יטפלו בחינוכם, ואח״כ יובאו לא״י בליווי המדריכים הדתיים ויסודרו במוסדות חרדים ע״ח ״עלית הגוער׳״,

בתנאי שלא יוקם ארגון דתי נפרד. מר קשת אף אישר הטכס זה בפעם נוספת, במכתבו !מס׳ 6608ן לד״ר

דניאל, מיום כ״ד בתשרי תשכ״ב. בו הוא מתחייב כדלהלן: ״~על 3 קשת לדאוג שנציגי הצבור החרדי בשווייץ או שליחיו שיסעי לארץ באניות העולים, יובלו לבוא במגע עם העולים וביחוד עם הילדים המיועדים לע״ג עד להופעתם בארץ בפני ועדת המיון.

הילדים ייקלטו כארץ כמוסדות הדתיים של עלית הנוער׳. כבר פיסקא אחרונה זו מהוה נסיגה סותרת מהתחייבותו הקודמת של הנ״ל באספת גיחך. עוד נשוב להלן לברד גם באיזו מדד. קוימה הבטחה ״מתוקנת״ ימנזוייגת זו, שאושרה טלגרפית גם ע״י מד דובדבני במברקו לד״ר דניאל לאמור:

״מאשרי ההסכם. איש הקשר: עקיבא קשת בג׳נבה — עליה״. אולם לשם השלמת התמונה נצטט תחילה בפני הקורא מסך מאוחר יותר,

151

שאינו אלא אגרת מר שיז שרגאי מירושלים למרן הגר׳׳א קוסלר זצ״ל, שהשתתף במאבק להצלת ילדי צפון־אפריקה, בימי ביקורו בארץ. אגרת זו, מיום י״ב בכסלו תשכ״ב הכתובה על גבי פירמה רשמית של הסד״״י ומסומנת בציון ״אישי״, תבהיר לנו לא רק את השתלשלות האירועים שיסופרו להלן, אלא גם ובעיקר את הלך רותם של ראשי המפד״ל. את יחסם וסגנון דיבורם כלפי גחלי התורה, או את הנםיון המגמתי להוליכם שולל בנימה של התחסדות, ואת חלקם בפרשה המבישה.

י הנה כותב מר שרגאי למרן זצ״ל, כהאי לשנא: נ שמחתי להיפגש עם כת״ר אמש, ושותף אני לצערו ולכאבו על הפגמים הקשים והחמורים שבמדינת ישראל, מבחינת הדת. רציתי להעלות במכתב זה אחדים מד^ברים שאמרתי בפגישה זו, גם אם לא

כסדרם: א. לדעתי יש צורך שבארץ ובחו״ל יהי׳ בכל מקום איש אחד מוסמך ומחייב את כל החוגים (פרס לנטורי קרתא, כמובן) שאינם

בהסתדרות הציונית, וגם -אותי ואת חברי, כמובן. ב. אני בעד פרסום וקריאה לתקון הדברים הטעונים עוד תיקון, כפי שכת״ר הזכיר: ענין קליטת הצעירים, בעית האולפנים, הפגישה עם הורים בקשר לחינוך ילדיהם. אולם, יחד עם זה יש להדגיש את הדברים שתיקנו בקשר לעה״ג ללא הורים׳ ואץ להכליל את הדבר הזה ולזמר שהדברים אינם בסדר. כי זה לא אמת. ואם מישהו יביא

בפני מקרה — אני נכון לבדוק אותו ולעשות הכל כדי לתקנו. ב מחלקת העלי׳ מוכנה לממן את הוצאת הילדים ממקומותיהם, החזקתם בחו״ל עד עלייתם והוצאות עלייתם, בתנאי שלמטרה זו לא

תיעשה על ידכם שום מגבית נפרדת. ד. מחלקת העלי, מוכנה להוציא את הילדים ואת הנוער, שאתם תמציאו לנו שמותיהם וכתובותיהם, ולמסור אותם לידכם מיד בהגיעם

לאירופה. ה. אני תוזר ומאשר הסידור שמר דובדבני עשה עם נציגו של

כת״ר בשווייץ, אם כבות יעמיד לרשותנו אנשים מתאימים. לשינוי המצב בכללו במדינת ישראל מבחינה דתית, שכב׳ עמד על כך בדבורו והסברו המקיף שיש צורך בו לגופו, כי היא חייגו ואורך ימינו, איני רואה רק דרך אחת: שיעלו יותר יהודים דתיים מן הארצות החפשיות, אנשים בעלי עמדה עצמאית, גדושי אמונה, תורה, מצות ומעש״ט, וימלאו את הארץ תורה ויוסיפו קדושה על קדושתה. לי אין כל ספק כי אילו היו יותר יהודים דתיים בארץ, המתנהגים בכל הליכותיהם לאורה של התורה, היו עי״כ מאהבים את התו״מ על היהודים היושבים בארץ, היו נמצאים במוסדות במדינה והיו משפיעים

על מהלך החיים הרוחניים בארץ. ~.מה שכב׳ מבקש [פ־3 הנציגים של ד׳מפדיל בהנהלת הסה׳׳י]

152

— שלא נחפה על פגמים. ואני חצה כאן לחזור ולהודיע שאיננו מהפיס ואיננו מכסים על שום פגם ואגו נשמח לכל עזרה צבורית לתקן את הטעון תיקון. אבל מאידך — לא יכולים לעבוד בשתיקה

כשמפרסמים דברים שאינם אמת״. המגוחך שבקטע האתרון ממכתבו של מר שרגאי עולה על המכאיב שבבל סעיפי ההבטחות דלעיל, אשד נתבדו בסופו של דבר. לא נטרה כאן להפריך את מכתבו של ה״שוחף לצעדו ולכאבו״ של מרן הגר״א קוטלר זצ״ל על ירידת הדת, כיון שהוא מופרך מאליו. למי שבקי קצת בהשתלשלות העניינים את״ב מיותרים בבל כל פירושים נוספים. אף מי שאינו בקי בה ביותר, יעמוד מאליו בהמשך הדברים, על מלוא המשמעות של ההצהרה החגיגית שרואה את הפתרון לשאלת בצור• הדת בהגברת העלי׳ הדתית בעת ובעונה אחת שילדי העולים הדתיים נעשקיס מידיהם לשמד רוחני. ובתוספת היומרנית ש״איננו מחפים ואיננו מבסיס

על שום פגם״. נשוב לשרשרת העובדות: ועד העסקנים בשווייץ התחיל בפעולה והתקשר עם עסקני הבר הפעילים בא״י ועם הועד המיוחד שהוקם מקרב ראשי אגו״י בארה״ב ע״י מרז הגי״א הוטלר זצ״ל להצלת ילדי צפיראפדיסה. בדרשו לשגר מדריכיזם מנוסים יד״ש מיוצאי מרוקו, שיתאימו למשימת הטיפול בעולים• היה קשח מאוד להשיג במהירות כאלו, עד שמרן זצ״ל הצליח להשיג כוח אדם, הי׳ זה תלמידו הרב אדערי. יליד מרוקו ובוגר ישיבות סונדרלנד ולייקווד, מוכשר לתפקידו, שאף מצא חן בעיני ב״ב הסה״י ונשלח למחנה המעבר במרסיל בצוותא עם מדריכים דתיים נוספים. הדו״ה הראשון ששיגר היי מזעזע. הוא סיפר באיזו מדה זוועתית מרומים העולים, ביחס לעתידם הרוחני ועתיד ילדיהם בא״י. בהשפעת המדריכים עמדו העולים על זכויותיהם ל״הגדרה עצמי״ וסירבו לחתום על ״מסמכי קבלת מתת״ של אפוטרופסי העלי׳. מסיבה זו עוכבה עלייתם ארצה ומנהל המחנה הראשי גיסה בכל הדרבים לגרש את המדריכים הדתיים — סימן שעשו עבודה יפה.״ מוסד ״אוהל יוסף־־נוברהדוק״ בפובליין רכש באותם הימים ארמון גדול במרסיל, בו עתידים היו להשתכן זמנית הילדים הדתיים שיבואו, בתקופת המעבר לפני עלייתם ארצה. הועד השווייצאדי שדרש מהסה״י את פרעודהשטר והרשאת המדריכים הדתיים להתלוות אל הילדים ארצה. נתקל באזגים אטומות. מד קשת מג׳נבה הפנה אותם למר דובדבני בפאריז והלה טען, שהסה״י לא תשתף פעולה עס מסיתים ועם שלומיאלים כאנשי נוברדוק, המתעלמים מתנאי העבודה המסובנת

ומסכנים שלומם וחייהם של פעילי׳... ד״ד דניאל הודיע לב״ב הסה״י בשם ה״ועד״, בי במדד. וההסכם אודות המדריכים הדתיים, לא יכובד, יהי׳ נאלץ להפעיל את ארגון העלי, העצמאית צמודה באורח טבעי למגבית נפרדת. הסכם •חדש נחתם עתה בץ שני הצדדים, לפי יוכלו ב״ב החרדים לטפל בעצמם בהוצאת הילדים והבאתם לארץ ע״ח הסוכנות, בתנאי שחלוקת הילדים למוסדות תיעשה במשותף עם עה״נ ולא עיי הועד לבת. ב״כ הסה״י בקשו רק ארכה של חדשיים (בגלל קשיים פוליטיים

153

ומדיניים!) עד להפעלת העלי, ובינתיים יעשו הם ממם שיחת זח ליזזדות הדתית על יסוד רשימות ילדים שיוגשו להם הם הבטיחו שהענין מסודר וטעון רק הסכמת משרגאי. ״רק אל תקימו רעש״ סעגו בלי הרף, הרעש עלול להזיק לכל העניו

[ולמגבית המאוחדתז...) וכשהגיע תור הסכם זה לתרגום בשפה מעשית, כשהסה״י נדרשה לממן הוצאות עלייתם של ילדים דתיים בהתאם להתחיבותה, הודיע מר קשת במברקו מעם 19.2.62 לד״ר דניאל, כי ״בהתאם להוראות מירושלים לא נוכל למדנו לממן עלית הילדים כל זמן שהרב קוטלר לא אישר את ההסכם שהוצע ע״י מר שרגאי כמכתכו( המצוטט לעיל) אל הרב׳׳... הגר״א קוטלר זצ״ל נדרש, איפוא, לענות

אמ אתרי תוכן אגרתו של מר שרגאי, על כל הכלול בה ומשתמע הימנה...

הילדים הדתיים ש,,נעלמו׳׳ כדיך ותפעולה הנועזת של עלית נוער כלתי לינאלית עצמאית

לעסקני ציריך הי׳ ברור מראש, כי אסור להם להמתין חדשיים תמימים כדי לקבל אישור שהסוכנות לא תכבד התחייבויות״, הגהה שהיתה למעלה מכל ספק. מאידך גברה דרישת ה״פעילים״ להפעיל מיד את העלי׳ העצמאית ולפתוח במלחמה אקטיבית ב״עלית הגוער״ בכל המישורים [ובראש וראשונה: במגבית שהיא מנהלת בימי החגים דאז] שתפסיק אחת ולתמיד את ציד־הנשמות. לביתר נוסף הבהירו ה״פעילים׳, כי עומדים לרשותם 230 מקומות קליטה בטוחים וברגע הציח־ לא יחטת מקומות נוספים. הוחלט, איפוא, לפעול בשתי החזיתות בבת אחת. נציגי ה״ועד* בציריך יצאו למרוקו, במטרה לבדוק את אפשרויות הפעולה ובו

בזמן לוודא באתו מזרה עומדת הסה״י בדיבורה. באספה חשאית עם רבני מרוקו, נתבדר לשליחי־ציריך כי בתנאים הנובחייס ובאוירת־האימים ששררה אז קשה יהי׳ להשיג הסכמתם של הורים דתיים חדשים למסור ילדיהם לעלי׳ באמצעות הסה״י. על יסוד הבטחתה לעסקני שווייץ. רבה של מקנם הג״ר רפאל טולידאנו (ביום: בארץ ישראל) הנין בפומבי את השקפתו, כי יהודי מרוקו מסוגלים להישאר בנאמנותם ליהדות רק אם משיבוט בא״י במושבות עצמאיות, במסגרת המקורית שלהם ולא במדה שיפוזת בין עדות אחתת, אפילו דתעת. כל שינוי בצבען החיים שלהם עלול לערער את יציבותם — אמר. ד״ד דניאל השיג רשימה של קבוצת ילדים גדולה מתלמידי ״אוצר התודה״, שנרשמו עוד לפני כן והתכוננו לעלי׳ במסגרת הטה״י, והגישה למנהל עה׳׳ג בדרישה לראות בילדים קבוצה דתית שבחסות ״הועד״ ולבצע הוצאתם כפי תנאי ההסכם, דהיינו להודיע ל״ועד״ ברגע בואם למרסיל, כדי שעכל לצרף אליהם מדריך דתי. אולם אנשי הטה״י התעלמו בזדון מהבטחתם והעלימו כליל אח גודל הילדים

הדתיים, בהצטדקם בנימוקים אבסורדיים בעתר. לא נותרה איפוא שום ברירה, בתום תקופת 2 החדשים, כי אם לארגן

154

עליי עצמאית. מטעמים מובנים אי־אפשר לפרס את דרבי הפעולה המסומנות ־הל עלי׳ חשאית זו, שהיתה כרוכה לא רק מעצאות כספיות עצומות, אלא נס לסיבון רב ובשיתוף פעולה עם מומחים ל״מקצוע׳ זד- ברם, די לקבוע — על יסוד עובדות מאושרות ועדויות מהימנות — כי ברגע שנודע לאנשי הסודי על קבוצת הילדים ששמו לדרד פעמיהם, לא בחלו בשום אמצעי פסול כדי להכשילם ובבד סיבנו את חיי הילדים עצמם, נוסף לגרימתם למאסר מדריכיהם. הילדים שהגיעו לחוסי ארז שכנה בדואר חבילות ימי, ללא מסמכים, היו תסרי־ישע לנוכח סירובה המוחלט של אנשי הסה״י להגיש להס עזרה וטיפול ויזמתם להסגירם בת* המשמרה. אמנם לאחר מו״מ מייגע ניאותו אפוטרופסי העלי׳ לצרף קבוצה בת 37 נפשות בליווי מדייר דתי לאנית־עולים שהפליגה לא״י, רשימת השמות הועברה בדחיפות לא״י, אולם כעבור ימים ספורים הודיעו העסקנים בטלקס מא״י כי האני, עגנה בחיפה ומתוך 37 הדתיים הגיעו רק 17, בעוד שהנותרים סופתו לילדי־המולך ע״י צידי־ הנפשות שמצאו דרכים חדשוו* כיצד להתגבר גס על הקושי ששמו: מדריך דתי. ההצלחה האירה פניי יותר למבצע אחר, בו הוצאו 18 צעירים מצויירים בדרכונים ״רשמיים״ והובאו ארצה בלויית הרב אדערי שעבר אתם את הגלגולים במתנה הקליטה בנאפולי וניצל בקושי מגזירת גירוש שהוצאה נגדו ע״י המנהלים

החילוניים... המאבק שנמשך עם ״עלית הנוער״ החריף והלך מעם ליום. הסה״י הוזהרה בפעם נוספת ע״י ועד העסקניזם, שקבלה שוב הבטחות מרדימות. אותו זמן שב הגר״א גוטלר זצ״ל מביקורו בא״י וקרא לאספה רבתי של פעילי אירופה בלונדון. בהלהיבו אותם לארגן עלי׳ עצמאית. לפי הצעתו נסעו 2 מתלמידיו שנמצאו בישיבת ״תורת־אמת״ בגייצ׳ד לארץ המוצא וארגנו קבוצה של 80 ילד וילדה שנבחנו עלo ונמצאו דתיים ומועמדים לעלי,. בעצם היי צורך דחוף עוד יותר בהעלאת r הבנות בעיקר, בגת היותן שתיות בחברה הערבית המסובנת — אולם מעסיס ישמו לב לכך. פעולת ההכנה עברה בחשאי ובסודיות גמורה. בעזרתו של סתמיסור נודע מאוניברסיטת דאבאט, אשר קיים קשרי ידידות עם מוחמר קיסר מרוקו. מבנו כל הסידורים הפורמאליים ולילה אחד הועברו הילדים בטיסת צ׳ארסר למרסיל. לפי המתוכנן *תביס היו להמשך במטוס אחר ישר לא״י אולם כאז נוצת קשיים חדשים, שהועדמו במישרין עיי הגורמים ד^,מעונינים״. בגין ביסול טיסות ה״צ׳ארטר״ ע״י הממשלה הי׳ צורן• להיזקק לטיסת עולים של ״אל־על״ והילדיזם הועבת מסיבה זו לשודיץ. הקונסול הישראלי במרסיל סירב להעניק לילדים היתר בגיסה, בניפוק: אין לי הודאות מא״י. שוגת מברקים דחופים. מר שרגאי הבריק שהילדים תחת חסות מחלקתו וביקש לציידם בהיתר טיסה — ולשוא. כנראה: מדיניות מגמד- הקונטולי׳ הישראלית בשווייץ הערימה קשיים

חדשים אף היא. באורח ארעי סודת הילדי במעון ״אזע״ במורג׳גס בסופו של דבר התגבר רצון־הפלדה של עסקני שווייץ על כל הקשיים. אושרי הויזות והאויתן עם הילדים הגת בשעטו״מ ללוד, כשמשטרת ישראל

ממתינה לו בקוצר־תח ומקור. לשוא למצוא בין נוסעיו את יוס׳לה שוחמבר...

155

מסע מידור ועונשין, בו הראתה ״עלית־הנוער׳׳ את נחת זרועה ועדיין טרם הגיעה הפרשה אל קיצה. הגיע עוד משלוח כן 20 ילדים. בס״ה הובאו במסגרת העל״ העצמאית ב־150 ילדים שנקלטו אחרי קשיים מרובים במוסדות שונים וניצולו ליהדות-אמת, מחוסר מקומות לא הובאו יותר. הפעילות המיוחדת נפסקה ומני אז ועד היום מוסיפים לבוא מאות ואלפי ילדים מצפוך

אפריקה, הגולשים ישר לבי זרועות החינוך החילוני — באץ מפריע. ״עלית־הנוער״ שפכה מלוא חמתה על המוסדות שקלטו את ילדי העלי״ העצמאית. נוהלה תעמולת־זוועה בעתונות־העולם נגד מארגני המבצע. הטה״י פרסמה באמצעות סוכנות איט״א בעתוני אמריקה, כי העסקנים של אגו״י אינס מסוגלים לסדר מקומות קליטה לילדים והקבוצה הראשונה שהגיעה ארצה טובלת מתנאים איומים, מכיוון שאוססנה בישיבות... מ. קול הודיע רשמית שכל מו״סד שיהק לקלוט אפילו ילד אחד מילדי העלי׳ העצמאית שיל עסקני שווייץ — תופסקר נמצאו במוסד לפני כן ש . א . ה ת ר ג ס מ ב השתתפותו של עה״ג גם באחזקת הילדים ש !וזוהי הסיבה שתפוסת המקומות שהוכנו לא נתמלאה] ובו בזמן פרסמה שוב עה״ג בעתונות שהמוסדות הדתיים לא מסוגלים לקלוט הילדים מכיון שאץ מי שיממן הוצאות אחזקתם... את עסקני שווייץ שתבעו מהסה״י 70 אלף פראנקים ע״זז הוצאות הסעת הילדים, בהתאם להסכמים בע״ס ובמבדקים עם נציגי הטה״י ולהתתייבותו של מר שרגאי במכתב להגד״א קוסלר זצ״ל, אותם פטר מד שרגאי בחיוך זועם: לא הבטחתי, ולא הסכמתי, ולא תקבלו אפילו פרוטה אחת ו ואילו האנשים שהשתתפו בגופם במבצע העברת הילדים, נידונו פשוט לעונשץ ולסבל ע׳׳י הטירור שהופעל נגדם. מהם ופוטרו מעבודתם, מהם ונפלו קרבן למעצרים דגעויים כתוצאה מאכלת קורצא, ודי בזד״ יתר פרטי השלמת מלאכת ההדחה חרותים קרי וכתיב על גוילי פניהם וחזות דיוקנם של רבבות הילדים, הנמצאים

כיום ־בארץ הקודש ולא לנו הם, כי אם לצרינו.

זוהי תמצית עובדתית מל,יצרת על פיק כאוב אחד ממסכת רוויית־דם של המאבק הנואש על דיוקנם הרוחני של ילדי *פץ אפריסד* שסמי הנולד החילוני קמו עליהם לעשקש מחיק היהדות. ואילו הלקח המאל1* של הפרשה הטראגית, מכמה וכמת בחמות כלפי פניפ וכלפי חרג מהזזה נושא בפני עצמו וטשטש חומר למחשבה מינית של כל יחיד שאינו מופקע מברית־העדבות ההדדית של עמנו. רמש התופש של ילדי צפץ־ אפריקה שנעשקו לתרבות רעה, טרם נח ועדיין לא שקש

מרתיחתו. לדי צפון־אפריקה מאשימים את פולש, וגש אותנו!

156