f0 הועתק והוכנס לאינטרנטI s www.hebrewbooks.org ל £ 0 n o

f e ע״י חיים תשם״ט ; l |

מאמר העיקרים

ל בתום׳ איזזה ביאורים ו ה כל ישראל באשד יבואר בהקדמה בסיד התעוררתי ל

היק יחזקאל ווידמאן

נו ^ ישא מדברותיו על ה׳ ועל משיחו, על הנבואה ועלן ההשגחה על גן העדן ועל גיהנם, על התירה ועל ן m העבודה, על הנסים ועל הנפלאות ועוד על עניניבמ # ונושאים יקרים רוחניים וחומריים אלקיים וטבעייםx כללם במדעו וכתבם בידו ההזמה ::: | | | הרב החכם השלם המליץ הגדול והפייטן:המפואר(* f הגאה החסיד המקובל האלקי קדוש הי מכובד וכוי p כקש׳ת מרה משה חיים לוצאטו זצ׳׳ל בעהמ״ח ס׳ מסילת ישרים וקל״ח פתחי הכמה וש״ס זיעועכ״י.

f S נדפס באחרוט־ז בזאלקווא שנת תקצ׳־ז וםאז כמעט אבד זבר הספר1 הקדוש הזזהכתלת מחברו בעיני וכאשר אינה ול אותו לידי וראיתי גודל תועלתו ליקר ענינו ו

ומ״לואיפ מכוונים להשלמת תכלית הסה״ק ומטרתה אשר לקטתי םשאד ספרי הסחבו­ ת ומשבפ״ק אשר לאורם ילכו כל בית ישראל אף גש צרפתי אליו מאמר קראתיו בשם © אמונה ודעת״ יפודתז לבאר גדר האמונה והדעת ותולדותיהן ודרכי קנייתן• *1* ומ1סידיק ומאמר רב התועלת במבחן הדעת בשש ״נחפשה דרכינו״״ הכל^ מלוקט משפרים קדושים ומבאר שהכל נכלל במאמר חבקוק וצדיק באמונתו יחי׳... 3

בסדר בעזהשי״ת החול־ד פאתי

fjp חופק־ק:סיטשעל ישרו;

I s Cenz Primrabin M. A. Kraus, Baia Mare. ^ [ f

j j I נדפס בבית דפוסו של מתתי, האדאוויטץ: | ?

m .ארבערורשא תרפ׳יח לפ״ק f ll§J Druck von M. Horovitz Vi$aul de 8us, Maramure$ Rumam'en- f | |«

H f .ע׳׳כ הזק הלשון של זזיאשוניש הנדפסימ באמשטרדאש בשנת תמיס <•

ה הקדמת המיל. י ב זה ספר תולדת האדם הגדול בענקים איש האלקיס דגול מלבבות קודש הרתח׳׳ל זי״ע הנודע למשגב בכל תפוצות ישראל בגאון תולתו בנגלה [שהי׳ כל הש״ס ־ וסי הראשונים והאחרונים חרותים על לבבו הנוהוכ עוד טלם גשתו ללימוד הקבלה (יערי׳ בשהגה״ח) עד כגם איש ריבו הגאון מהליעי״ץ מילא פיו תהלתג בזה בס׳ תורת הקנאות] ובנסהר׳ ^כס׳ עליות אלי כ׳ כהגל׳א מווילנא ז״ל גהגיע אליו כתביו הקדושים אמל שאילו הי׳ בעולמו הי׳ מכתת לגליו אליו מאה פרסאות ללמוד מחכמתו] ונפלאות חכמתו בכל מחקל ומדע [עד שגס המשכילים בעם מבני פריצי עמנו כולעים ומשתחויס ומודים שאין עלוך אליו ובפלנן בלוממות לוחו במליצה ושיל כנלאה מס׳ לשון לימודים ולישליס תהלה שחיברת ו ל ע מ ב p ל ״ ] ל ״ 3 p בילדותו ויעויי׳ במכתב הגאון מו-ה יעקבקא בנו של הנו׳׳ב ז׳׳ל הנדפס 1 מדותיו גודל צדקו ועוצם פרישותו״ הפלגת חסידותו וגודל קדושתו [כאשר האליך הלה׳׳ח רמ-׳ש גלונדי בהקדמתו לס׳ דעת תבונות׳ והנלאה גס מסה׳׳ק הימיל במינן מסילת ישלים] וננולאות מדליגותיו שזכה עוד בימי עלומיו למלאך מגיד מן השמים כמלן הב׳׳י ז״ל ובסי זכל צדילןיס לבלכה (הועתק ממנו גסו״ס מלחמות משה) כתב שהעיד הגאון בעל פחד יצחק שראהו עימד וכותב הסודות וכהק< עין הי׳ ממלא דן< גדול במכתבו מה שאין בשרים יכול לעשות ויעי״ש שהיי מכיל בנשמות מהעבל .עליהם והעתיד להם מגלגוליס (וזה ו למזו גם בפחד יצחק עלך דגים וסימנם דן< פ׳׳ו) ובס׳ שה״ג החדש הביא מ׳׳ש הלה״ק בע״ס לב ייבא ששמע מכ״ק של לבו קדוש ה׳ המגיד הגדול מוהלד״ב זי׳׳ע ממעזריטש (לענין המחלוקות שהי׳ עליו) שלא הי׳ דולו כדאי להבין צדקתו ופרישתו יעו״ש״ והנה חיבר ספלים כינענו בכל מקצועות הסכמה ובכללם המאמל הנכבד הזה ונלאה מענינו (שלא נכלל בו מידיעות הנסתלות כלום) שחיבלו בתול דבל השוה נכל נפש בעל חולה כי הנה יייננימ עקלי האמונה עם כל גודל פלסומס להיות כל היהדות סלוי׳ בהם (כמ׳׳ש הלמב״ם ז ל בפיה״מ לפ׳ חילק אחל שחשב הי״ג עקליס .ז״ל. וכשנתקלקל לארס יסוד מאלה היסודות (ל״ל הי״ג עקליס הלי יצא מן הכלל יכפל בעיקל ונקלא מין ואפקולס וקוצץ בנטיעות וינצוה לשונאו ולאבדו, ועליו נאמל הלא משנאיך ה׳ אשנא עכ״ל) אמנם זהו לק בידיעת כלליהם אשל גס נדפסו בכל הסיד ולים אבל ידיעת פלטיה ן בשלימות (ושאל שלשי כללות התולה והעבודה) צליכה לימוד, וזולת זה הנה יעבול האדם על כמה מפלנרהם ולא ילביש' בהם״ ובפכנו בדולותינו אלה שזלם המינות ל״ל שוטן< ועובל בעוה״ל כמעע ב:ל עגל ופינה־ ובקל להלכד בשחיתיתה ח״ו מחסרון ידיעה והכלה כידוע״ והנה הלימוד הזה להיותו מפוזר מאוד בספרי המחבלים ובא בלוב ענין נס׳ חקילה שהעסק .בהם בכלל הלחיקו לבותינו הק׳ (וכמה מייעותיהם שלא נתאמתו להבאים בסוד ה׳ חכמי הקבלה) או בס׳ חכמי האמת אשר לאו כל אדם זוכה לבא בסודם״ וכנלאה זאת אשר הביאתהו לקדוש ה׳ הרמח״ל ז״ל לחיל מאמלו זה אשל בו בילל כשמלה כל פלטי ידיעות אלו השוים לכל נפש ומי כההכס הק׳ הזה יודע פשל הדגלים האלה אשל צפניו נגלו כל 'תעלומות מהנגלות והנסתלוח״ וכתבם בשפה בלולה ובנעימה קדושה כדרכו בכל ספה״ק״ אמנם ספרו זה הוא בקיצול מאוד מיעוט מ־וזיק את המלונה״ כדלך הלאשוניס ז״ל וכל הגה וליבול מד״ק מתחלק לרעיון וענין שלם שכבל בא ענינו באליכות גס׳ המחילים או בספרי עצמו״ והוא מולגש למי שלאה אותם במקומם (מלבד הצפון בלוח קדשו) ובאיזה מקומות שבא הענין כלו כלול בד׳׳ק במלות סשולות, ולאיתי ידיעת הענין הזה בשלימות מחוייבת. ולמי שלא ראה הדברים במקומם״ לא תובן כוונתו כמו באמונת ההשגחה סהיא יסוד לכל קיום התורה וכה״ג לא נמנעתי אני הצג׳יי מלבאלם ע-י הצעת הענין באריכות ובאיזה מקומות שהייתי מסתפק אם הדביים מוין לכל נפש״ ויגולתי מאוד שלא לקלקל כוונת החיבור הק׳ למזתי לעיין במקומם ושבקי' ל־ןי־א לאיהי דחוק ומוקי אנפשי׳״ ואיזה מהם שהעתקתי במאמר אמונה ודעת ששם מקומם והנה לא לאיתי לקחת הסכמות ולדבל התנצלות כי לא עשיתי סה מאומה ולא התהלכתי בגדולות ונפלאות״ והדברים שכיעתקתי ציינתי מקימס אי׳ שיהא מילתא דעבידי לגלויי, וזכות היגחגר הק׳ יגן עלינו גנון והצל מכל המכשולות והטעיות בכל מעשינו. ונזכה לאמונה

ה יכף«•• היק יחזקאל ווידמאנן נ ז מ י א כ^ הה א י מ צ י ״ ג נ ׳ ע ה מ י כ ת ם ע ר ו

איסור השגת גבול ידוע וכל שאינו נמצא עניו הוהם שני גנוב הוא מאתי, והרוצ: להכינו עם המאמל אמונה ודעת ישלח 35 ל׳ ובלא המאמי אמונו״ד()/' ל׳ על אדלעםע סלי ויקייינו ענ ני״י־•

C F . W1DMANN. Rabin SACEL. Maramure?. Romania.

מאמר העיקרים בבור» ית׳

מה שצריך סהדע [א] גתחלת הכל, הוא׳ ש׳יש מצר אחד אדץ כלD1 הנמצאות שהמציאם בעת שרצה׳ ומקיימם כל הזמן שירצה

וסולכו בהם שליעת גמורה׳ הוא האלוה ית׳ שמו: המצוי הזה ית׳ הוא מצר שלם בכל מיני שלימות! אין נו שום חסרון כלל ועיקר: אינו תלד בזולתו ולא מתפעל מזולתו כלל: אץ התחלה למציאותו, ולא cpp כלל; פירוש שלא נההוה אחר ההעדר׳ •ילא יבואהו ההעדר כלל: אבל תמיד היה ותמיד יהיה, אי אפשר העדרו כלל וכלל: הוא סבת כל ההרס ואין עליו סבה אחרת

אלא הוא מעצמו מוכרח המציאות. עוד צליך שתדע שהמצוי הזה ית״ש אין ני שום הרכבה ולא ריבוי י

גשום פנים, אלא הוא פשונו בתכלית תפסינוות, ואץ שייך בו שוס ענין מעכיני הגופים ומקריהם, והוא משולל מכל גבול וגדר מכל

יחס ומכל חוק כובעי. ועל הכל צייך שתדע שאמתת ענינו ומציאותו ית׳ אינה מושגת כלל, ואץ לו דמיון עם שום אי מן הענינים שבברואים ועם שוס א׳ מהציורים שמדמה הדמיון ומשכיל תשכל, ואץ- מלות ותארים שיהיו ראדם לו..ונאותים אליו באמת, אבל כדבר בו כל מה שנדבר במלות על דרך ההשאלה וההעתקה, כדי שנבין מה שיצנורך לכו להבין «עכיכו ית׳, כי כיון שאין אתנו אלא מלות יורו על עניכיס כובעייס ומוגבלים בגבולי הנבראים אי אפשר לדבר בלא מלות אכה: אבל זו מודעא רבה לכל מה שנדרוש ונדבר בעכיכו ית׳ שאץ התארים והמלות שמתיחקות לו מתיחסזת על צד האמת, אלא על צד ההשאלה, לא זולת

והזהר בזה מאוד,

ביאורים ומילואיםס׳ r י ״ o ישוה״ת ולא לפון האמנה , לשון ידעה כי.״ש הלמב״ס ז״ל בליש ג

המצווה שלו זבאלתי ענינו במאמרי אמונה ודעת בק״ד) ^נא' £תה הוא ה׳׳ לבדך אתה עשית ונו׳ ואתה מכד׳ אס כולס [נחמי׳ נו׳ וי] I ) 771״( דלשו ל,״ת מחי׳ אינ אלא מהזה את כולם וביאל הגאון האלקי הלי מלאדי זי״ע בקה׳׳ק לקו״א ק״ב, דהנה במעשה אנוש ותחבולותיו כאשל יצא לצוק< כלי שוב הכלי מזקייס מעצמו א^ כידי הצזי$ מקולקות ממנו״ חכו מפני שהצולע לא הידש הכלי־ מאין לק כרנה הצולה מתמוז r חתיכת כסף עד׳׳מ לתמונת כלי׳ לא כן במעשה ה׳ עושה שמיס ואלן יש מאץ המוהל;*.שהוא פלא גדול יותל מקריעת יס סוף ועד״מ שהוליך ה׳ אתם ונצבו כמו נד וחומה ואילו הפכיק ה׳ את הלוח כלגע מ היה במה קדיה עזה רבקנני י הי׳ למיס סזזליס ונעליה במולד נכיבעס אן.*י ישי נובע הזה במים ג׳׳כ נבלא ומל ודש יש

מאץ

ד מאמר העימריס

ברוחניים הארה יה׳ שמו׳ כמו שביכלתו הבלתי בעל תכליתי ברא הנמצאים 1 הגופניים שרוי c עינינו׳ כן רצה וברא נמצאים אחרים

מעולים מכל אלה בלתי מורגשים ומוחשים מן החושים שלנו,,וכמו שנתן לנמצאים הגופניים האלה גבוליס מיוחדים וחוקים׳ כן נתן חוקים אחרים לנמצאים המעולים האלה כפי מה שגזרה חכמתו היות נאות להם לפי ענינס׳ ואמנם למת שהוגבל בגבולים . הנודעים אצלנו שהם הגבולים העבעיים שבהם נרגשים מחושינו נקרא גופני׳ .ומה ששולל מגבולים אלת נקרא רוחני וגבוליו וחוקיו הם כפי מת שראוי לענינו

וכמ״ש. וצריך שתדע שכמו שבגופנים יש מינים שונים וכפי התחלq המין 1 כן יתחלפו החוקים המיוחדים לו׳ כן ברוחניים ימצאו מינים

שונים כלס מן הסוג הרוחני ובהתחלה המין- יתחלפו החוקים אשר לתם׳ אמנם כלל גדול הוא בכל הסוג הרוחני שאין ענינו ולא גבוליו מושג לנו באמת כמות שהוא, אבל ידענו מציאותם וקצת עניניס

מעניניהם כפי מה שמסרו לנו הנביאים והחכמים ז״ל. והנה מיני הסוג הזה שלשה: הא׳ נקרא כחות נבד-יס׳ והב׳ מלאכים׳ ,ותג׳ נשמות. הכחות הנבדלים הם נמצאים רוחניים משוללים מגופות זכים ומעולים מאד והם היותר קרובים אל שכינתו ית׳, ועליתם הוא שורת תמיד ונקראים בשמות כפי מדרגתם גלגלי הכסא או

אופנים

ביאורים ומילואים מאין שהרי חומת אבנים נצית מעצמה בלי רוח רק בטבע המיס אינו נ; ונ״ש בבריאת יש מאין שהוא למעלה מן הטבע והפלא פלא יותר מקייש עאכ׳׳ו שבהסתלקות כח הבורא מן הנברא ק״ו אן< רגע ישוב הנירא לאין ואפס ממש, כמו קודם ששת ימי בראשית* אלא צריך להיות כח הפועל בנפעל תמיד להחיותו ולקיימו ענד״ק ונגר כרמז זה במפרש על הרמי״ם ז״ל פ״א מיסוה״ת הל״ג ושזהו כוונת «״L הרמי״ם בהל״א והוא ממציא כל נמצא לשין הוה שיכל רגע ממציאם יש מאין ע״ש. וכל זה נכלל בלשון המחבר כאן ומקיימם כל

הזמן שירצה הבן הדירים<4ה תתבונן שאין בכל מציאות כל הנמצאים שוס מציאות אמתות זולת כוחו ושפעו של ז מ ו הבוית״ש המחי׳ ומהוה אותס יש מאין, והן הן דברי השג״ה הק׳ בעשרה מאמרות מ יא בפי׳ הפסוק וידעת היום וכוי כי ה׳ הוא האלקיס בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, זה לשונו: אין הפי׳ כי אין אלוה זולתו כי זה פשיטא וכבר ׳גילה זה בפסוק שמע ישראל ונו׳ אלא רצה לומר שלין עוד מציאות בעולם זולת מציאותו יתברך כי בהסתרו יאבד הכל עכל״ק ובזה יובן לשון ׳הרמב״ס ז׳׳ל שם הלכה ד׳ הוא שהנביא אומרי והי אלקיס אמת הוא לידו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו והוא שהתורה אומרת אין עי מליכיי• כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו! כמותו! עכ״ל פי» כמותו כמו שהשי״ת הוא מצוי א^נת׳ ר״נ דכל הנבראים הגם שישנש בענין מציאותם שניראו מאין ג״ינ כיון שאילו הי׳

מונע

מאמר העיקרים אופנים וכיוצא, המלאכים הם נמצאים רוחניים שנבראו לעשות שליחותו של הבי״ת בכל מה שיחפוץ ותם ממונים כל א׳ על עכין מה שמקר לו הלצון העליון [i] רש בהם מדלגות שונות זו למכוה מזו וכל מדרגה מתם •יש לתם חוקים וגבוליס כפי , מה שנאות להם ע״פ החכמה העליונה, הנשמות, הם נמצאים רוחניים מעותדים לבא בגופות ולהתחבר בתם וליקשר בתם קשר גדול ולתם חוקים פרטיים כפי ענינם יכפי המצבים שלהם פי׳ כי הנה מצבים שונים נמצאים לנשמות שהרי יש לתם מציאות רזרץ לגוף ומציאות בתוך הגוף, והמציאות חק לגוף, הם מבכי מינים. הא׳ מציאותן ערם היותן בגוף והב׳ מציאותן חיץ לגוף אחר ׳שכבר היו בו, וכפי כל המצבים האלה כן נגבלים בגבוליס ונעשים עלולים למקרים!שונים ומתחלפים כפי מה שיאות למצב שהן בו: המלאכים כלס הנה הכ משרתיו ית׳ עושי דברו, וכל דברי העולם מנשים על ידיהם בין לכווב בין לרע [ג] ומצד זה מהחלקים לב׳ כתות כת הטוב וכת הרע פי׳ הממונים לטובות בין הטובות הגופניות, בין הטובות הנפשעת, והממונים לרעות הגופניות והנפשיות, והממונים על

הרעות נקראים מלאכי חבלה ועזיקין: על ד מין אחר של נבראים נמצאים שהוא מין אמצעי בין גשמי ורוחני והיינו שיש בו קצת מגבולי הגשם ועניניו ומשולל מקצתם

ושם ביאירים ומילואים

מוצע הבלית״ש שפ! חיותו מהם הם שביס לאין ממש, הרי שוב אין בהם מציאות אמתית כלל זולת הכס ,המפי׳ ומ:וה אותם, ובזה נתיישבה תפיסתו של היב בעל יד הקטנה בריש

הי יסוה״ת ובשאר ענינו שם כוון להשלה״ק שהב׳ל,ה יובן הנוסח בעלינו לשנה, אמת מלכינו אפס זולתו ככתוב בתורתו וידעת היום ל ב ו וכי, וע״ע ביד הקטנה בפ״ו מעכו׳׳ס שזהו פי׳ השבח אתה הוא עד שלא נביא '־העולם אתה הוא משנברא העולם ולכאורה מחוסר הבנה אך׳ הפי׳ שכמו שקודם הבריאה לא הי׳ שום דבר כ׳׳א הוא לבדו ית׳ כמו כן ממש אן) .לאחר הבריאה אין שום דבר בעילם ל׳א הוא ית׳׳ש לבד כי הכל כוחו ית״ש עי׳ש עוד כמה הסברות פרטיות, וכל העכין הנ״ל *פי׳ הכתוב אין עוד, ואתה הוא משנברא עולם תמצא ג״כ בלקו״א ח־׳ג ובכמה פרקים מחלק א׳ בפנימיות יותר ועיין• •הכתוב ואני ה׳ לא שניתי דלגבי השי״ת הכל ממש כמו סהי׳ קודם שנברא העולם בני שום שינר כלל שהכל בטל אצלו ית״ש ממש וכמש״ה הלא

את השמים ואת הארץ אני מלא [ירמי׳ כ ג כ׳׳ד] ודבר זה אין השכל משיגו על בוריו כמו־ הבריאה יש מאין אך ישראל מאמינים בני מאמינים למעלה מהשגתם (וגסה״ק דרך אמונה

ז י להגה״ק מליבאוויטש זי ע בשם זקנו הק׳ הנ״ל שבאמונה הזאת נתייחדו ישראל׳ ושרק ע מסל השם אמונה שזולת זה הכל מושג בשכל וכמ״ש מבשרי אחזה אלוקי)"'וע׳־ש עוד דברים

עמוקים בשם כבעש״ט הק׳ וכ״ד כגחלי אש^

׳ ל שכל הכוחות הרוחניים הם כלים להשתלשלות כח גזרותיו של מקום כל אחד ךI מכס כפי פקודתו והתמנותו אבל אין שוס דבר מכסם ורצונם כמ״ש כ

5יזתר 3יאזר בס׳ דעת תבונות שאעתיקהו לקמן אות ז׳ עייש׳׳ה•

מאמר העיקרים ושם המין הזה נקראים שדים. ויש בתם קצת גופניות, אך לא כגופניות שלנו׳ ויש בתם קצת עניני רוחניות אך לא כרוחנים מ^ש׳ וגס בהם יש מדרגות מדרגות ומינים שונים. וכפי מדריגותיהם כך הם החוקים

והגבולים שלהם : אין לך דבר בעולס התחמון בין עצם בין מקרה שלא *מצא כנגדו 1 ענין מה! למעלה בכחות הנבדלים וכן אין לך דבר למעה שלא

־־תיו עליו ממונים מכת המלאכים שמנהיגים אותו ומחדשץ בו ענינים ומקרים כפי מה שיגזור האדון ב״ה [ג] ומה שפועלים העליונים

־בגשמיים נקראהו השפעה : כל ההשפעות הבאות מן העליונים לצורך התחתונים עוברים דרך

הכוכבים׳ ונמצאו הכוכבים המשפיעים היותר קרובים לתחתונים." ואולם השפעתם אינה אלא כפי מה שנמשך בהם מלמעלה.

לכל אלה המחכים נתן האדון ב״ה רשות לפעול בתחתונים פעולות שלא כדרך הכובעי כשיעוררו אותם התחתונים על ידי אמצעיים ידועים שהוכנו ונתיחדו לזה׳ אמנם אין בכח שום א׳ מהם לעשות .כל מה שירצה [ג] אלא לכל א׳ יש גבול מה שהוגבל לו׳ שעד אותו הגבול ובאותם הדרכים בלבד שנמסרו לו, יוכל לפעול אותם הפעולות שנמסרו לו שיפעלם׳ ויש בדברים האלה דברים מותרים לנו׳ ודברים

אסורים לנו. והוא ענין ספר יצירה ומעתה כ־פיס.

בתורה ומצות עי5ר. הבריאה כלה היא שרצה הבורא ימי לברוא האדם סיהיי* 1 מתדבק בו ימ׳ ונהנה בכוובה האמיתית וזה ע״י שיהיה לפנ*ו

שני דרכים דרך הכווב ודרך הרע ויהיה לו כח לבחור באיזה מהם שירצה וכשיבחר בדעחו ובחפצו בכווב וימאס ברע׳ אז מכמן לו הטונה האמימיח הנצחיימ׳ ואמנם כל שאר הנבראים לא נבראו אלא שראהה החכמה העליונה צורך בם לשימצא עולם שלם׳ ימצא בו האדם בבחי׳ זו שאמרנו׳ ויוכל לעבוד אותו ית׳ להשיג עי״ז הכוונה האמיהי׳ ואולם מה הוא הצורך שיש לעולם בכל הנבראים האלה איככו נודע אצלני. אך מה שקבלנו מן החכמים ז״ל הוא שעיקר הכל האדם׳ ושבעבורו נבראו כל שאר תנבראיס׳ ושעיקר בריאתו של האדם אינה אלא לשיזכה לכוונה האמיתית׳ ואולם ראתה החכמה העליונה שכדי שישיג הכוונה האמימיה הזאמ ראוי במחלה שינוסה ויעמוד נניסיון, ותנה לצורך זה נרא לו עולם שיהיה נו מקום ליכקומ נו, דהיינו שיהיה בו מציאות עוב ומציאות רע׳ עד שיוכל למאוס ברע ונבחור נכוונ. ואמנם מציאות הנווב והרע האמיתי הוא שהנה שם האדון ב״ה בעולם קדושה וטומאה׳ פירוש קדושת הוא מציאות קורבה אליו יהי׳ וטומאה הוא מציאות ריחוק ממנו ית׳׳ הקדושה היא השפעה שהאדון נ״ה מש:י1 נלד שראוי לזה׳ והשיאה ששורה כליו, הטומאה

היא

מאמר העיקרים היא ריחוק שהקב״ה ממרחק והעלם שמתעלם׳ אמכם האמת הוא שתכה ברא האדון נ״ת איזה כוחוח רוחכיס לצורך עכין זה והם כוחוח יושפע מתם חושך וזוהמא אשר בכל מקום שתמצא שם הזוהמא ההוא מחרחקה ממנו הקדושה רתעלס משם אירו ית׳ ואלת כקראים כוחות הכוומאה. ואולם שם האדון ב״ח כח במעשי תאדם לעורר את השרשים העליוכים, והיינו שיהיו ממשיכים אור שפע קדושתו ית׳ ואור לובו, או המשך הזוהמא והכוומאה ההיא, והכה יחד לו (נעשים שעל ידם תמשך הקדושה וצוהר להתמיד בהם׳ והם כלל המצות׳ ויחד מעשים שעל ידם תמשך הזוהמא׳ וצוהו לימכע מתם והם כלל האיקוריס. ואמנם הכוובה האמיתית איכה אלא הדבקות בו ית׳ והכת המצות כבר ביארכו שהם הממשיכים שפע קדושתו ית׳ ואור כרובו ע״כ אלה הם האמצעיים שעל ידם תושג הכוובה האמיתית״ כי מי שהרבה לתסקדש בשפע קדושתו ית׳ הוא ראוי להדבק בו וליתכות בכוובה האמיתית׳ ומי שהרבה ליכומא בזוהמא שזכרנו הוא יהיה בלתי ראוי לידבק בו וידחה ממנו׳ ואמנם יש בכל הדברים האלה מדריגות רבות בין בשפע הקדושה או הזוהמא שזכרכו׳ וכן בנוובת שנקנית ע״י המעשים הנוובים והדחיה שנדחה האדם ממכה ע״י הרעים והוא ההפייש

שבין אדם לחבירו במעלה האמיתית וכמ״ש עוד בק״ד. וצריך שתדע שכמו שניחן לאדם שיהיה ממשיך לעצמו קדושה או 1 זוהמא כן ניתן לו.שבכח מעשיו ימשיך בכל הבריאה. כלה

הקדושה או הזוהמא ונמצא יכל הבריאה מהתקנת או מתקלקלת על ידי האדם ויחשב זה לזכות לצדיקים שמנויבים לבריאה ולחובה כרשעים

שמקלקלים אותה וכמ״ש לפנים. ואמנם הדרך שבו ממשיכים מעשי האדם את ההשפעות האלה• הוא בכח הקבלה שזכרנו למעלה שיש בין הנמצאים השפלים׳ דבץ הכחות העליונים עד שכאשר יתנועע א׳ מן הנמצאים למעה הנה יגיע ההתעוררות אל הכח המקביל לו למעלה. ואז ע״י הכח ההוא תסובב ההולדת שתקובב בהמשכת ההשפעות כי הנה אס המעשה ההוא יהיה מחלק המצווים יתעורר הכח שעליו ויתחזק׳ ועל ידו תמשך ההשפעה של קדושה ממנו ימי כפי ענץ ההתעוררות שנתעורר׳ ואם יהיה המעשה מחלק הנמנעים יגרום פגם בכת העליון כפי "ענין המעשה הרע ההוא ויתעלם כנגד זה אורו ית׳ ויתרחק רתעורר תחת זה א׳ מן כחוה הכוימאס ההפכי להשפעות הקדושה שנתעלמה וימשך ממנו משך זוהמא כפי ההתעוררות שנתעורר ועל דרך זה בתשובה יסור הפגם ולא יהיה עוד כח לכח העומאר לפעול ותשוב השפעה

הקדושה [ד] ותמשך כראוי...

ביאורים ומילואים) עניניס אלו נתבארו על בוריין ברוס ה׳ אשר דבר הגאון האלק* הרב מלאדי זי״ע ד )

באגרת

מאמר העיקרים בגמול

הנה מין האדם נתיחד מכל שאר המינים שניתנה לו הבחירה וכת ולמעשיו להמשיך התמשכות שזכרנו׳ ומצד זה נוקף בו ענין שאינו בשום א׳ משאר המינים והוא שיוגמלו מעשיו מזה כנגד מדה

והגמול הזה נחלק לב׳ חלקים הא״ בעה״ז והאי בעה״ב. גמול הננה״ב הוא שכפי מעשיו שעשה בעה״ז כן תקבעי לו מדרגה בנוובה האמיתית שהיא הדבקות בו ית׳ ויהכה בה לנצת נצחים׳ וגם הוא יחולק לב׳ חלקים בעולם הנשמות ובעולם התחייה״ יבואר עוד לפנים בס״ד׳ גמול העה״ז הוא שכפי מעשיו יוגזל עליו

הצלחה או צרות מאיזה מין שיהיה. וצריך שתדע שעיקר השכר באמת הוא הכוובה האמיתית שיזכו בת 1 הצדיקים לע״ל, וכן העונש היותר עצום הוא. אבוד הנוובת

ההיא לגמרי. אמנם יש מצות שכפי מדת הדין הצודקת ראוי שיוגמלו בעה״ב וגם בעה״ז בהצלחות הננה״ז ונוובותיו׳ וכן יש עבירות שכפי מדת הדין הצודקת ראוי שיענש עליהם בעה״ז ובעה״ב׳ יש מצות שהדין נותן שיוגמלו בננה״ב ולא בעה״ז, ועבירות שהדין נותן שיענש עליהם בעה״ב ולא בעה״ז ומצות שהדיין בהם שיוגמלו לגמרי בעה״ז ואין נשאר לבעליהם כלום בעה״ב׳ ועבירות שהדין עליהם לעה״ז ולא יענשו בעליהם כלום בעה״ב והשופע הצדיק דן את הכל כשלימות באופן שהכל

נעשה ביושר בלי עוולה כלל ועיקר. והנה כמו שהגוף והנפש ביחד עושים המעשים בין הנווביס בין הרעים כן הגמול צריך שיוגמלו יחד, אמנם בחכואו של אדם הראשון נגזר על המין האנושי כלו מיתה׳ באופן שלא יוכל להגיננ אל הכוובה האמיתית נלי שימות והענין כי הנה נשאב בגוף זוהמא שא״א לו שיגיע לדביקות העליון בהיות זוהמא זו שאובה בו ואינו יוצא ממנה עד שימות וישוב לעפר׳ ואז ינקה ממנת וישוב ויבנה בנוהריה בלי זוהמא כלל, ואז תשוב בה הנשמה ויחיה ויחדיו יאירו באור החיים לנצח ויהנו בנוובת האמיתית כפי המעשים שעשו בחייהם

בראשונה, וזה ענין תחיית המתים המפורסם בכל ישראל. ואמנם כל הזמן שהגוף בעפר הולך ואובד צורתו הראשונה הנשמה עומדת במקום מנוחה אם זוכה והיינו עולם הנשמות ומשגת שם מעין מת שתשיג לעתיד לבא אחר המחיה כפי המעשים שעשתה

בחייה.

ביאורים ומילואים נאגרת המשונה שגס׳ לקו׳׳א שלו עם עוד כמה שרשים גדוליס ותשס תיץ ד״ק של המסגר

כאן וקצת מתוד־ק יובאו לקמן נמאמר אמונה ודעת נס״7/

מאמר העיקרים ט בגן עדן ונהינם

והנה תוכנו מקומות לנשמות בצאהן מן הגוף א׳ לכוח בו אס זוכה עד זמן תהחיה׳ וא׳ ליצרף בו בעונשין אס עונות בת שמוכעין אותה ממנוחה׳ והנה מקוס המנוחה נקרא גן עדן׳ רש בו מדמות שונות׳ ויש ג״ע תחתון וג״ע עגיון׳ בתחתון יושבות הנשמות בדמות הגופים שהיו בם׳ ונהנות שם במיני הנאות רוחניות, והמקום מוכן למיני ההנאות ההם שתוחקו לימצא שם׳ ובעליון יושבות הנשמות בבחינת נשמות ממש וכתנות במיכי הכאות רוחכיות גדולות ונשגבות מההנאות שבתחתון ויש שם חילוף זמנים ושכר עתים להכאות שונות• ומתחלפות

ומדריגות שונות לנתנים בהם־ והנהינם הוא מקום לנשמות תראויות ליענש׳ ושם מגיע לתם צער ומכאובים כפי מה ששייך בתם לפי ענינס׳ ויש מדריגות שונות של צער כמו סיש מדרגות שונות של הענוג׳ ובצער ההוא ישאו החיעאים את עונם [ה] ואם ראוים הם לשכר אח״כ הנה יעתרו מחעאס וילכו למנוחה. ואס לא׳ יענםו עד אבדם׳ ודבר זה לא יקרה

לישראל אלא מעע מן המעע. [ו]

בהשנחה הנה האדון ב״ת משגיח תמיד על כל בריותיו ומקיימם ומנהלם כפי

התכלית שבעבורו בראם. ואמנם בהיות שנתיחד המין האנושי להיות בו השכר והעונש כפי מעשיו וכמ״ש למעלה גס ההשגחה בו משונה מההשגחה בשאר המינים, וזה כי ההשגחה בשאר המינים הוא לקיום המין ההוא

באותם

ביאורים ומילואים י׳ (ה) ענין הגלגול ביארו הרב ז״ל במאמר החכמה ואור הגנוז שיש נשמה שהתגלגל באלם להשלים מה שחיקר בפעס^הא' ויש שתתגלגל ביע״ח או צומח או 7ומס ועומדת

שם בצער גדול עד שיכופר עוונה ע״ש באריכות,

(ו) הש מבוארים בפי׳ המשניות לרמב״׳ם ז״ל בפי חלק וביד החזקה ס ג מה׳ חשובה!) מהנויאי הרבים אפי׳ והם. א) הכופרים בא׳ מי״ג עיקרי אמונתנו הק׳, ז) הפורםין מדרכי הצינור אעפ״י שלא עירו •עבירות אלא שהכ לגטל מצות עשה. ג נבדלין מעדת ישלאל ואינן עושין מצוות בכללן ולא נכנסין בצרת הציבור ולא מתענין בתעניתן וכוי, ד) העושין עבירית ביד רמה בפרהסיא בין קלות ובין סמורות מפני שהעיזו מצחם וגילו פניהם ואין בוכין מדברי תורה׳ [ומכאן תוכחת מוסר נורא לזכרים ונקיבות ה ולכים בדרכי פריצות ברחובות או מגדצי צלוריוח. והרבה צריכים לחוש לזה גס המכטנגייס ומלהגים בשעת אמולת קדישיס ובלכות הש״צ שהכל בעקום פרהשיא] ה) מו״נרין א1י׳ לעבירה אחת) המוסלין גון) צו ממון ישלאל בידי עכו״ס או ביד אנס שהוא כגויים, ז) מטילי יימה להכעיס ו

על

מאמר העיקרים באותם החוקים והגבולים שרצהו ימ׳ שמו, והכה ישגיח [ן] בפינוי כל מין ומין למה שמגיע מהם אל כלל המין כלו, אך לא למת שתם אישים כי הכה אין התכלית בם אלא לשלימות המין הכללי, אמכם המין האנושי כל איש ואיש ממנו מכבד מה שמגיע ממנו אל כללות המין הנה יושגח ביחוד על מה שהוא בפני עצמו, ויודנו מעשיו כלם

ביחוד ויגזרו עליו גזירות ביחוד כפי פרנוות ענינו. וצריך שתדע שאמנם פעולות תאדם תחלקנה לב׳ מינים, תא׳ הוא י מה שהוא לו זכות או חונה, דהיינו שיעשה בה מצוה או עבירה, והב׳ מה שאינו לא זה ולא זה, כי אין בה ע:ין לא למצוה ולא לעבירה, והנה כל מה שנוגע למצוה או עבירה יהיה באיזה צד שיהיה כלו מקור בידו של אדם אין לו מי שיכריחהו עליו כלל, ועל כלם ישקיף השופע העליון לדון אותם כפי מה שהם ולגזור כנגדם הגלגול הראוי׳ ואשר אינו ענין לא למצוה ולא לעבירה, הכת ענין תאדם בהם כענין שאר המינים במקריהם׳ שהנה יובא להם מכח עליון שינועעו אליו אס לשמירת חוקות (דנו, או להגיע לו שכר או עונש

כפי מת שראוי לו. הנה

ביאורים ומילואים על הציבור ל״ל שמדין הציבור בחזקה עד שהם מפחדין וילאין מהם ועושין זאת שלא לפס) המושכין בערלחן. ויש שמים רק לכבוד עצמם. ח) ושופכי דמים, ני) בעלי לשון הרע. י כבירות סלוח מהם שהרגיל בהן אין לו חלק לעוה״ב והס א) המכנה שם לחבירו. 3) והקורא לחבירו בכינויו. ג) המלבין פני חבירו ברבים, ד) המתכבד בקלון חבירו. ה) הינבזה תלינידי חכמים. ו) המנזה רבותיו. ז) המבזה את המועדות ר*ל קדושת חול המועד,

ח) המחלל את הקדשים בד״א כשמתו בלא תשובה. אבל עשה חשובה אפ״ כפר בעיקר כל־ ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעוה״ב ע׳׳כ,

(T) ף״ל במ׳׳ש בפרטי כל מין ומין שהשגחה בהם הוא ג״כ פרטיית כמפו׳ בירושלמי הובא בתוס׳ ע׳ז ט״ז, ד׳׳ה לומוכן דאפי׳ צפולא קלילא בלעדי שמיא לא מתצד־א והחיליק .הוא רק בעדן השקפת התכלית דשיאר המינים ההשגחה בהם הוא לתכלית כללות המין כמ״ש המחבר כאן או לתכלית השגתת האדם כמ״ש בשומר אמונים. או לתכליות יותר נשגבות ואפי׳ בדומם ׳וצומח ושאר כל הנמצאים כמ׳׳ש בסה״ק פרי הארץ פ׳ בא שאין אדם יוקןי אצבעו [כמפו׳ בגמרא | ואין שוס עשב יבש ונעקר ואין שוס אבן נזרק, כ״א בזמן ימקוס הראוי לו כמאה״כ אל מקום אשר יפול שם העץ שס יהוא ואין שוס תנועה גדולה וקטנה מן הצמציס הראשון עד שפל המדרגות שבארץ ו*!חת לאיז רק מאתו יתברך כפי חכמתו לגלות אלקותו וחכמתו ומלותיו יתברך, והמחבר עצמו בסה״ק דעת תבונות כתב שאין שום שר וכח שליטה בעולם זולת השגחתו ית״ש והוא לבדו משגיח על כל בריותיו השגחה פרטיות ואין שוס דבר נולד בעולמו אלא מרצונו וידו, ולא במקרה ולא בטבע ולא 3יןזל אלא הוא השופט כל האלץ וכל אשל בה וגוזל כל אשל יעשה בעליונים ותחתונים עי pp< כל המדריגות שבכל הבריאה כולה ומעוצס יסוד שליטתו הוא שאין לו שום הכלח וכפי׳ כלל וכל סדרי המשפט וכל החוקים שחקק כולם תלויים ברצונו ולא שהוא מוכרח

מאמר העיקרים והנה האדון ב״ה הוא המשגיח על הכל, ודן את הכל וגוזר כל הגזירות, והמלאכים הס משרתיו ממונים כל א׳ בתפקידתו להניע את גבוליו, ואס להמציא לאדם כדרכיו .על צד הגמול, כמו

שאמרנו למעלה. וצריך שתדע שאעפ״י שהאדון ב״ת באמת יודע כל ולא נעלם ממנו דבר ואין ידיעה מתחדשה אצלו כלל הנה הנהגת עולמו ומשפנויו לא יקד אותה ע״פ זה אלא ע״פ קדר המשפעים שרצה בה מתדמה לנימוקי מלכות הארץ ודן את הדברים בבתי דינין של מלאכים בעדים שיעידו על הענינים וקכוגורין שיתבעו דין ומליצים שיליצו זכות וכלם מלאכים שמשאם מה שזכרנו, אלה להעיד על הנעשה בעולם׳ אלה לקערג׳ ואלה להלץ׳ וגמר הדין כפי המשפע הנכון והישר.

בנבואה ונבואת משה רצה האדון ב״ה והכץמין גלוי שיהיה מתגלה בו אל בני האדם עודם בחיים בעה״ז שיתגלה להם ייגלה להם ענינים מה שיחפוץ מקתריו וקורותיו ומעניני השגחתי, ממה שיביא על בריותיו וזה

נקרא נבואה: הגילוי

ביאורים ומילואים בהם כלל׳ ע״כ לא יוכל שום נברא להתחזק ולעשות כנגדו אפיי שישתמש ק הסוקים והסדרים עצמם שהוא יתברך חקק כמו שחשבו הפתאים כמ״ש במדרש איכה שהי• אוינריס לירמי' אנא מקון< לה (לירושלים) מיא אנא מקין) לה אשא ע״ש הרי ראו כי שקר נסכם כי הרי הוא עשאם והוא יכול לשנותם ולבטלם כרצונו ואפי׳ כשפים שלפי סדרי המערכה העליונה שרצה הקב״ה וערך הם מכחישים פמליא של מעלה (פי׳ מערכת המזלות והשרים) הנה כשהוא רוצה מושל בכוחו.ומבטלם והי׳ כלא הי׳ והיינו אין עוד מלבדו! והנה כשהוא רוצה משעבד רצונו כביכול למעשי בני האדם כענין ששנינו הכל לפי רוב המעשה וכשהוא רוצה אינו חושש לכל המעשים ומטיב בטובו למי שרוצה וכמ׳׳ש למרע׳׳ה וחנותי את אשר אחון ואעפ״י שאינו הגון וכוי ונאמר ומשתי את און הארץ ביום אחד וכוי כי אסלח לאשר

אשאיר עכד׳יק.

ומכלל הנהגה זאת הוא ענץ המזל הנמצא בדברי רז״ל (וענין ר״א בן פדת בתענית כ׳יה ע״ש) שהאריך בזה הרב שם גק< ל״ב ל״ג ל״ד וקצת מתוד״ק שהיא הנהגה. פרטיית מסודרת מאת השי״ת מצד מכונת הבריאה שהוא ית״ש שבראה הוא לבדו יודע מהותה והמצטרך אלי׳ לתיקונה השלם. וחילק ענין תיקון הבריאה בין כל הנשמות שעשה לעבדו לפי מה שידע היות הגון לכ״א מהן, לפי הענין שברא אותה יש שתהיי עבודתה מתוך ריבוי השפעה שמזה יעלה התיקון המוטל עלי׳ לפי חלקה ויש מתוך מיעוט השפעה והוא ענין יסורי הצדיקים שעי״ז יגדל זכותם וצדקתם למסת היסורין• והנסיונות שסבלו בעבודתם׳ ואופן החלוקה הזאת היא בחינת גזירה ואינו ^מושג לשום נביא והחקירה אסורה

בזה

מאמר העיקרים הגילוי הזה תנת הוא בדרכים מיוחדיס^מה שראתה חכמתו י״ת היותו נאות לזה. ויש בו מדריגות על מדריגות שונות אך הכלל בכנס שיתברר לנביא בודאות גמור. שהמתגלה לו הוא כבודו י״ת

וישכיל מה שיגלה לו. ולא ישאי לו שוס שפר, בנבואתו כלל ואמנם בהגיע עני! :ה לנביא הנה תקדם לו רעדה גדולת. וכל איברי גופו יזדעזעו ויבעלו הרגשותיו. וישאר כאיש ,יש! ואז מהוךיתרדימתו זאת יתראו לעיניו מראות מת שיתראו ישיג בס

גילוי הכבוד אליו. וידע מה שיהיה הרצון העליון שיודע לו: והנד־"! מלבד הידיעות שירויח הנביא בגילוי הנבואה הנה מי שיגיע •י להיות נביא מוכרח הוא שנתדבק בו י״ת דבקות גדול. עד שיזכה לגילוי הזה׳ ואונס מצד דביקותו זה תהיה מעלתו מעלה גדולה

וכבר יגיע לעשות ניסיס ונפלאות כפי מדריגת הדביקות שהשיג. והמכס

׳ ביאורים ומילואים בזה שטנץ זה הוא מושרש ברוממות רצון העליון ב׳׳ה שא״א לנו להשיג וה׳זי״ת מתנהג פעם בהנהגת השכר ועונש ופעם בהנהגת המזל לפי הנאות לטוית עולמו. וש־הי׳ בפילה ומקום נסיון שלא יוכלו בני האדם להבין בבירור מה שהקב׳׳ה עושה בעולמו ונפלט בעוקבוי; משיחא כיטדו הנביאים והחכמים היות האמת נע-רת וסר מרע מסתולל הצדיקים נשפלין והרשעים מצלי זין ועי״ז י:רל ש:ל הצ־ק־ש כ״כ עי שלא יהי׳ פלי צדקתם פרטי להם לבד אלא כללי שי:גביר השי״־: בזכותם את הלע מכל הנהנת הבליאה מדר כנגד ינדה שמה שהם סילו לא הי׳ מטעם מעשיהם אלא מטעם סדר ההנהנה ונמצא כלל העילם זוכה שגילוי היהוד העליון ותיקון השלם יהי׳ ג־׳כ בזכות ולא בצדקה לגינלי כי אעפ״י שיה־׳ בצדקה לגב• שאי־ בני האדם אך לכיי הצדיקים הוא בזכות ומטובם ייטיב לעולם כולו ויעושד׳׳ק בכלל עוד שא,0 גזירות המזל אן0 שאינן לפי מעטי האלם בכ״ז לא תבאנה אלא ע״י ענין המתייחס להנהגת השכר ועונש כענין יסולין של רבי (בב״מ ק< פיה) שאמרו ז׳׳ל בע״י מעפה באו רע״י מ;נשה הלכו, אף שמגישים אלי הי׳ דברים קטנים, והיקורין ילא הי׳ אנא מיבורי הצדיקים בכ״ז כך הוא ה־נ־ה שהשי״ז ערכי י ב׳ ההנהגות יחד וכללא דמילתא שהכצ גמדה

ומשפט מאת היוית״ש השופט כל הארץ.

ובם׳ הדדנוך מצוה למ׳׳א :פ־רש דאפיי מה שיקי־הילאדס מבעלי בחירה עניניס התלויים בבחירה אפיי דיבורים של צעד ששומע ונתבירו אם לא הי׳ נגזר עליו הדבר מאת השי״ת לא הי׳ הצער וההיזק יכיל להגיע אליו כלל (ואעפי״כ השי״ת גומל לרשע לע כלשעתו דמגנגלין חוב ע״י חייב ויש בזה ענינים עמוהים ורחבים בסכרים) כמ״ש דהמע-ה על קללות שמעי בן גלא ה׳ אמר לו קלל, וכן לענין הטובה וכמ׳ש נחוה״ל סייג משער הבטחון שמה םננזר על האדם אין בכרו שום נברא לדחותו ולא להקדימו ולא לאחרוץ ז ע׳א) מזונותיו של אדם קצובין לו מר ה עד יוהכי׳פ ח ע״ש ואמרו חכמים (ביצי: ט׳ מהוצאות שבתות ויו׳׳ט והוצאת בינו לתלמוד,• תורה שאס פוחת פיחתין לו ואם מוסיף

מיסיפין לו,

וענין השזדלות האדם בהמצאת צרכיו ע״י מלאכה מסחר ונדמנה אינו מתנגד לזה י ל ללא

י מאמר העיקרים ואמנם צריך שתדע שכל המדריגות כלם שבנביאים כלן ספנות ממדריגת נבואתו של מרע״ה ונבדלות ממכה הבדל גדול שכלן אפשר שיגיע לתן כל אדם שיזכה אך!נבואת מיע״ת היא מדרגת

א׳ שנתיחדת לו אי אפשר לאחר שישיגה ככל. והנה למנות ממדריגת הנבואה יש מדריגה נקראה רוח הקדש׳ ענץ שיושפע שפע ממנו ית׳ אל שכל תאדם בהגיעו אליו׳ יוקבע־ בו ידיעת עכין מת בלתי קפק ובבלתי כועות וידע תדבר בשלימות קבותיו

ותולדותיו כ1 דבר במדריגתו. * _^ י ואולם

ביאורים וצילואים הוא בחיוב גס עפ י התורה כמ״ש סכז״ל עי׳ פ וברכך בכל אשר העשה יכול אפי׳ אהה

יושב ;ןובטל "*תיל בכל אשר תעשה,(יעויי׳ • עקריס פ״ו ממאמר לי) וכתב בק׳ חובת, הלבבית [סער הבטחון פ״ג נד״ה וההקדמה החמישית] שהוא משני טעמיכ, האחד מפני כינה שחייב ההסכמה העליונה ענין ירידת הנשמה לעוה״ז לקנות מעלתה. ביגיע כפיי במה שהעמוד בנסיונות הבסירה בטוב או ברע הלוי רק במה שהוא במצב הזה שיסקר לה ממאכל ומשהה ומעון דירה ואשה וכדומה ותצטרך לחזור אחריהן בסיבות המיוחדות לזה ממלאכה ומשחר בבכל אלה תלה השי״ת עניני מצוות תורתו הקדושה (כמו אי׳ גזל ואונאה רבית. שקר, והשגת גידול. אי׳ כלאים׳ ושמירת שבתות וכדומה ':הרבה שתלויים בינו״מ ומלאכה ואיסורי מאכלות וביאות אסורות וכדוינה שתלויים בצרכי הגון<« וכן ממ״ע לעשות לימוד תורתו קבע מכל טרדותיו וכדומה הרבה) ובזה תבחן הנשמה אס תעמוד בנסיון לתקן כל עניני צרכי׳ והשתדלוהה עפ״י מצוות התורה, או תביאהו מכל אשר תתאוה נפשה הבהמיית ובענין זה תלוי כשכר ועונש גס תיקון כל הלק׳ הבריאה וכי-״ש המחבר לעיל בגמ׳ ויש בזה בםפה״ק [מניניםס פ׳ מטות ובסי׳ס דרך פקודיך בהשמטות למצוות לא תחמול י נ ם ובסה״ק 5נלור מ קי מו ע

שכל קניני האדם הס שייכים לשורש ־כשמתו לפי בחינת עבודתו הינוטלת עליו מאת השי״ת להעלותם וזהו הטעם שצריך כ״א ליסע לכעמים זה למקום פלוני וזה למקום פלוני כי השי״ת יודע חלקי ניצוצות השייכים לנפשו שרן שם מלובשין במאכל או באיזה דבר מו״מ ומסבב השי״ת שילך לשם בכדי שיעלה הניצוצות ההם וע״כ אין אדס נוגע במוכן לחבירו אפי׳ כמלא נימא ועם כל השתדלותו לא ישיג כ׳׳א מה שנגזר עליו ונקצב לו מאת השי״ת. והטעם הכני כ׳ בחוה״ל שם שאילו לא הוצרך לטרוח לחזר ולסבב על הבאת טרפו ה•׳ בועט ורודן< אחר העבירות כמשי׳ה וישמן ישורן ויבעט וכוי ושנינו (אבות פ״י) יפה ת-ת עס לרך ארץ שיגיעת ״שניהם משכחת עון וכוי ואס הוא מגביר עבודת האלקים ובוחר ביראתו ובוטח בו בעניני תורתו ועולמו וסר מן הדברים המגמיה וכוסף למדות הטובות לא יבעט ממנוחה ולא יפת בכשפי העולם, אזי יסתלק מעליו טורח הגלגול והסנוב בהבאת טרפו ׳מפני הסתלקות שני הטעמים מעליו הבחינה והבעיטה בטובה ויבואהו טרפו בלי טורס ובלא יגיעה כפי ספוקו ומזונו (וכמו ששנינו המקבל עליו עול תורה מעבירין

דיד איז.)ל ו ע ת י ו כ י י י מ ו ע

ו כ : י מ ואם יאמר האומר הנה אנחנו רואים מקצת צדיקים לא יזדמן להם טרפם אלא אסר העמל והיגיעה ורבים מאנשי העבירות הס בשלוה וחייהם בטוב ובנעימים כבר עמדו בזה הנ״אים׳ ומל ד הנסתרות לה׳ אלהיט אשל בכלל זה היא הנהגת המזל שנתבארה לעיל

*מנם

* מאמר העיקרים ואולם על ידי השפע הזה אפשר שישכיל דברים שמגדר ההשכלה האנושית הכובעית להשכיל אותם אמכם יתרון השכיל אוהם על זה הדרך מהשכיל אותם על הדרך האנושי הוא שע״ז הדרך יושגו בלי עמל ויושגו בלי נועות ולא ישאר בם שפר! מה שאין כן בהשכלה שעל דרך האנושי, ואפשר שישיג ג״כ ענינים מה שאין בגדר ההשכלה

האנושית שתשכילם, ומכללם הנסתרות והעתידות־ והנה רוח הקודש זה הכה הוא נרגש למשיגיו׳ שהמקבלו יכיר בלי ספק שהוא שפע כשפע לו: אמכם עוד יקרה לפעמים שיושפע בלב אדם שפע שיעמידהו על תוכן עכין מהעכיכים אך לא ירגיש גו המושפע אלא יגיע לו מני שכופלת מחשבה בלבבו ונקרא על דרך

ההרחבה ושלא בדקדוק רוח הקדש.

כגאולה הנה מבחר המין האנושי הוא ישראל [ח] ועם המעוהדיס לדביקות בו יהי׳ וראוי להם שיהיו מעוערים בעיכוורי קדושה גדולה ותהיה

שכינתו

ביאורים ומילואים אמנם גס לפי הנהגת השני ועונש יתחייב ענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו 3אופניס המבואר בגמ׳ ברכות ז׳ וקידושין ל״ט ותענית י״א שהשי״ת נפרע מהצדיקים בעוה״ז על מיעוט עונותיהן שעשו או בגלגול זה או בגלגול הקודם כמ״ש בזוהר חלש תצא דף כ׳׳ט ומרומז גם בזוהר ^שלמ דף קס״ס [עיי׳ ניצוצי אורות] כדי לנקותן לעוה״ב והוא עפימ״ש הרמב״ן דיוחר נוח לסבול יסירי א־וב שבעים שנה מיסורי גיהנם שעה אחת ולהיפך ברשעים משלמין להם שכר מיעוט זכיותיהן בעוה״ז כדי לטורדם מעוה״ב כמ״ש ומשלם לשונאיו יכו ועיי״ש בחוה״ל עוד כמה בחינות ובזה יובנו דברי המחבר לקמן בפרק הגמול ד״ה וצריך

ו״רמב״ם ז״ל בה׳ תשובה פ״ג ה״ב גדר רוב דרך הפקירה .במקצוע זה בפני עיני הבשר כי רק הבוחן כליות ולב הוא היודע מי הצדיק׳ וגם בענין הטובהם קצרי ראות האמת שיש רעה שתכליתה טובה כמ״ש בחוה״ל המעשה האי / נ יהרעה עי בחבורה שלנו תחת כותל נטוי ובא כלב והשתין על א׳ מהן ונתבייש מארי וכאשר אך קם והלן משם לרחוץ א״ע מצואתו נפל הכותל על כל האנשים שם ונודע לו כמה מההסד שנעשה עמו בענין הכלב. ועוד מעשה בסוחר אחד שבלכתו להפליג בספינה כדי להרויח ממון הרבה נפלה בדרך ומ׳ןע כף ירכו והוכרח לסוב בדאבון . נפש לביתו ואח׳׳כ נודע לו

מטביעת הספינה וכל א:ש״ בים וזיתה לו רעתו סיבת הצלתו וכן להיפך יש עושר שמוד לבעליו לרעתו. והמאינין לו יחוש מלהרהר אחל מדותיו של השי״ת כי רק הוא היודע הטיבי; האונתית אם לגוף ואם לנפש וכבר יעד לנו היות הטובה האמתית כרוכה רקס מצוותיו ית״ש והיפכה בהיפך וכמ״ש ראה אנכי נותן לפניכם ונו׳ את הברכה אשר ו קי 3

חשמעון וכו׳ והקללה אם לא-תשמעו וכר׳ וצדקה תהי׳ לנו כי נשמור לעשות וכוי לטוב. , א לנו כל הימים וכו׳ הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וכו׳ צדיק וישר ה

(ח) ענינו מבואר באגרת התשובה להרב מלולי ז״ל משמות ישראל הם חלק אלמן ממעל ממש. עשא״כ נפשות העכוי׳ס מסצבם מלסט״א ע״ש באריכות••

מאמר העיקרים שכינהו ית׳ שורת עליתם ומתדבקת בם שישתלמו בה עד שיזכו

לנוובת האמיתית. וצריך שתדע שאעפ״י שהטובה האמיתית נקנית מכל א׳ וא׳ בפנל עצמו כפי מעשיו׳ אמנם אין כלל הבריאה משתלם עד שתסודר כלל האומה הנבחרת בסדר נכון ותשתלם בכל ענןרריה ותתדבק בה השכינה ואח״כ יגיע העולם למצב השלם ויזכו הפרכףם כל אחד

ואחד כפי •מה שזכה במעשיו. ׳ואולם דבר זה עדיין לא נשלם מתחילת הבריאה ועד תנה כי מיד שנברא אדם תבוא ואח״כ שהתחילו האבות ונמשכו הבנים אחריתם להיות לעס סגולה עס כל זה מעילם לא נשלם הדבר כראוי מפני כמה חכואים כןנזורו בם אחור מהתיקון השלם ונמצא שעכ״פ צריך שנגיע לזה שתהיה האומה בשלימותת בכל התנאים הצריכים לזה ותקבל הבריאה כלה סלימוהה ואז יוקבננ העולם במצב המתוקן. שבו יוקבננו הצדיקים להנאה הנצחיית ותהיה הנאתם בת כל אחד לפי

מעשיהם. והנה שיתא אלפי שנה הגבילה החכמה העליונה לעבודת בני האדם והשתדלותם על תשלימות ואח״כ יתחדש העולם בצורה אחרת ראויה למה שיעשה בו אחרי כן׳ דהיינו ההנאה הנצחיית לזוכים לה, מורם יכולו ו׳ אלפים אלה הנה צריך שתעמוד האומה הנבחרת במצבה השלם׳ שיוכלו ליעתק הדברים אח״כ אל הנצחייות וזה מה שהובכוחנו עליו שיהיה עכ״פ, והאמצעי לזה יהיה א׳ מזרע דוד שיבחרהו האדון ב״ה לזה ויעזרהו שיצליח בו׳ והוא מלך המשיח : והנה בזמנו ועל ידו יתוקנו ישראל תיקון גדול וכל הבריאה אחריהם שירבה הטיוב בכל הצדדין ויסור הרע לגמרי׳ בין במה'שנוגע לנפש ובין במת שנוגע qttb! דתייני לב האבן יעשה לב בשר והוא שתגבר בבני האדם .הנכדה לטובות ובאופן שלא ימשכו אחרי החומר כלל אלא יננוו תמיד לעבודת ולתויית ויתגברו בה וכנגד זה הרבה השלוה והרוחה ולא ימצאו נזקים ולא הפסדים כלל, והוא מה שהבטיחו הנביאים לא ירעו ולא ישחיתו בכל תי קדשי וט׳ ולא יהיה סכלות בעולם אלא כל הלבבות יהיו מלאי חכמה ורוח הקדש יהיה שפוך על כל בשר באופן שיזכו לו הכל כלי קושי כלל והוא מה שאמר הנביא אשפוך רוחי על כל בשר וגו׳: והנה ישמחו ויעלצו ברוב הטובה והם מהדבקים בבורא ית׳ ועובדים לפניו עבודה שלימה ועי״ז יהיו מתעלים והולכים עילוי על עילוי עד שיגיעו למה שצריך ש יגיעו לו לעבור ממנו אל מצב הנצחיות

בחידוש העולם. והנה באומות העולם יעשה בירור גדול באותם שימצאו באותו הזמן אותם שכפי המשפט העליון יהיו ראויס לכליה ישמדו בחרב ובדבר וכל מינו עונשים ואותם שיהיו ראוים לתנצל ינצלו וישארו ויכירו תאמת ויעזבו אליליהם וישתעבדו לישראל ויהיה להם לתפארת

כבד

מאב! ו,עיע,ו עבוד את ישראל ושרתו אותם באשר יכילו וידעו סהנה על ידי זה יגיע להם מה שאפשר שיקבלו מן הקדושה ואור ה׳, והכה ימצא העולם כלו כמשך אחר עבודת הבורא ית׳ ולא תהי׳ עבודה זרה כלל בעולם והוא מה שאמר הנביא אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו׳ וכתוב ביום

ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. ואמנם החיים כלס צליך שימותו ויחזרו לעפר לפחות שעה אחת קודם תחיית המתים ואח״כ ישיבו ויחיו אותם הראוים לקום

במחיה: והנה בתחית יקומו צדיקים ורשעים, והרשעים שחעאו ולאי נשלם בהם העונש הראוי יענשו אז כראוי לתם׳ ואמנם אחרי תתחית יהיה יום הדין הגדול שידין תבורא ית׳ את כלם וישפוכו הראוים לישאר לנצחיות והראויה ליאבד, הראוים ליאבד יענשו כפי מה שראוי להם ולבקוף יאבדו לגמרי, והראויס לישאר ישארו במדריגה שתגיע לתם

כפי המשפכו בעולם שיחודש: והנה אחר שהובנו תראוים לישאר בכצחיות כל אחד במדריגתו הנה העה״ז יחזור לתהו ובהו דהיינו שיפשד צורתו וישוב מים במים כמו בתחלת הבריאה ובין כך ובין כך הצדיקים שזומנו לנצחיות תקב׳׳ת יעמידם במאמרו כמלאכי תשרת בלי שיצכורכו לעולם זת. ואמנם לא ישיגו עדיין הנוובה האמיתית הראויה להם, אלא אחר שעמד העולם תוהו הזמן שגזרה החכמה העליונה ישוב ויחודש בצורה אחרת נאותה למה שראוי שיהיה לנצחיות וישובו הצדיקים וישבו בו ויתקיימו

בו לנצח נהנים בנוובה האמיתית כל אחד כפי מדריגת::

בענין הנסים הנה כל הנבראים כלם לא נהיו אלא מפני שכך גזר רצונו יה׳: וכן כל החוקים והגמלים שלהם לא הוחקו בהם אלא מפני שכך גזרה חכמתו ית׳ היותו נאות בהם, ואמנם כמו שחקק כל החוקים האלה ברצונו, כך יכול למולם ולשנותם כרצונו בכל עת וזמן שירצה. ואמנם בענינים שיחדש ית׳׳ש בעולם שלא בדרך החק שחקק לכובע. הוא הנקרא נס, והנה על הרוב האדון ב״ה רוצה לקיים הנובע בחוקותיו כי כיון שבחר בו ועשהו כמות שהוא ודאי שידע היות זה המובחר שבפנים. אמנם אעפ״כ לא יחדל מלשנות אותו בזמן שירצה לעעמים

נודעים אצלו: ואולם אפשר שיעשה כס להודיע אמתת השגחתו ויכלתו, ואפשר שיעשהו לפי שכך יאות במעשה ההוא ואמתת הדבר אפשל שתהיה מושגת וניגלת לפי פשנו המעשה וענינו המפורסם. ואפשר שיהיה לפי הנסתר שבדבר וסתרי ההשגחה שבו׳ ואפשר עוד שיהיה לכועמים אחרים רבים בלתי מושגים לכו כלל. והכה כבר יקרה שיעשה

הקב״ת

מאמר העיקרים הקב׳׳ה נסים ע״י מגדיר הקרובים לו להראות החבה מהוא מחבב חותם והכח ממוסר להם להיותם םולכוים על הבריאה וכפי מדריגתס ^ נקורבת אליו יהי כך יהיה כחם למיעמו על ידם נסים ונפלאות : *| ומכלל זה העכץ מהנה רצה האדון ב״ת ליקרא בממות מוכים כפי סתרי ההמפעות מהוא ממפיע לעולמו׳ וההנהגה ממנהיג׳ ואמנם רצת ותקק מבכח ממותיו .תקדימים בהזכרם׳ יתחדמו ג״כ נפלאות רבות בעולם׳ ואולם חילק וסידר הדברים בחכמה נפלאה ושם סגולה בכל שם ומם כינו שגזרה חכמתו להמשיך בהזכרתו השפעות

(לה׳ סעל ידיהם יתחדמו תכפלאות האלה:

בענין התורה שבע״פ והש׳יס הנה האדון ב״ת לא רצת לכתוב את התורה בביאור מספיק מלא יצנורך לה פירימ׳ אלא אדרבה כתב 3ה דברים הרבה סתומים מאד שלא היה אפשד ביד אדם בעולם לעמוד על כוונתה תאמיתית בלי שימקר הפי׳ בקבלה שתבא ממנו ית׳ שהוא בעל הדברים. דרך ממל׳ מצות תפילין׳ מצות מזוזה וכיוצא בתם שבא תציווי עליתם ולא נתבאר ! בכתוב מה ענינם׳ אמנם האמת הוא שבכוונת מכוונת העלים תאדון ב״ה כוונת דבריו האמיתית לנועמים נודעים אצלו׳ אמנם כל זה שתעלים בתורה שבכתב הנה מסרו למרע״ת בע״פ וממנו נמשך המסורת

לחכמים דור אחר דור• והנה במסורת הזה נתבארה כוכת הכתובים לאמתה ונודע לנו אמתה

מעשת תמצות כמו שהאדון ב״ה רוצה בהם: והנה נמצאו דברי תתורת שבכתב בבחי׳ הסכמתם עם הפי׳ המקובל

« מתחלקים לג׳ חלקים: החלק הא׳ הוא כלל עכיכים בא כללם בכתוב. אך לא פרכויהם

^ ן וכתבארו הפרכףם במסורת : החלק הב׳ תוא כלל כתובים שביאורם מסופק באשר יסבלו פירושים

— ? שינים ונתבארה ההכרעה במסורת : החלק הג׳ הוא כלל כתובים שלפי המלות באמת תהיה רכונה א׳ ונתבאר במסורת היות הנרצה מתחלq מאד מהנראה. ועל זה אמרי זי׳ל תלכת עוקפת את המקרא, אמנם אין פרנוי תחלק .תזתם ילא עוד אלא שאם תנורח ותעמיק בדבר תמצא שלא יהיה הפשנו י ב י >לכחיש לג,.רי ההלכה ולא מתנגד לה אבל יובן באיזה בחינה ובאיזה גבול. ימ0ה שקבלנו שאמנם בעל המורה ית״ש כתבת על דרכים פרכויים וחגקים מיוחדים, וכשנרצה להבין כוונת, בעל הדברים ב״הה ציד שנהלך בהם על פי החוקים התם ובדרכים התם וזונת יזה ; י ; ו המנות ת ו ' מכבר תיה אפשר שינתן פי׳ בדברים תסבולנה א ״ ^ ';׳>־׳ יאזשי שתורינה עליו ביותר תרוחת, אמנם עכ״פ לא יהיה הפי׳ ^ אמיתי בדברים ההם כיון מבעל הדברים כיון בהם כונה שונה

מזו

מאמר העיקרים מזו׳ ואמנם החוקים האלה והדרכים הם כלל הי״ג מדות שהתורה

נדרשת בהם עם כל פרכויהס: וצריך שתלע עול כי הכה עיקרי הליכים כלם מה שבמ״ע ומת 1 שבמל״ת כלס מקובלים הס ממרע״ה אמכם קבלו ז״ל שלברי

•תמסורת רמוזים תם בתורה שבכתב ברמזים שוכים על פי לרכי הרמיזה ידועים להם׳ והיה מפורסם ומוסכם אצלם שעוב בעיני ת׳ שנעמול גס בזת תחלק פירוש בידיעת מקום רמזי המורה שבע״פ בתורה שבכתב׳ ועל כן יערחו כל אחד מהם לנקש הרמזים האלה כפי מה שיראת לו יותר נכון׳ וזה מה שתמצא פעמים רבות נש״ס משא ומתן לבקש ראיות לדין מן הדינים וכבר יהיה ביניהם׳ מחלוקת על הראיומ ותמצא הראיות עצמם שאמנם לפי דרכי ההבנה הפשנוית לא יאותו יפה׳ אך הענין' הוא מה שאמרתי לך׳ שהנה הדין אצלם בקבלה אבל ינורחו לבקש לו הרמז בתורה שבכתב על השורש שזכרנו למעלה׳ והנה לא ירצו באותם הפירושים שתהיה זאת כונת תמשך המקרא ההוא אבל ירצו שלזה כיין בעל המורה ב״ה במה שרצה לרמוז בדרכי המקרא ההוא בדרכי הרמז כוסq על מה שרצה לבאר בדרכי הפשנו ויקראוהו לפעמים אסמכהא והנה כל זה שאני מדבר עמה הוא בחלק המצוח והדינים׳ אך בחלק ההגדוה יש

עוד עיקרים אחרים ביארהים לך במקום בפני עצמו * 1[ט] ואמנם

ביאירים ומילואים (ט) ף״ל במאמר על ההגדות שחיבל ותודיק. שמליל המאמרים המוסריים אשל יפעתם גלויה ים גם לימודים אלהיים מחלק התורה״ אמנם ידוע שמה שהביאם לחז״ל לכתוב דברי התשבע״פ אחר היות המקובל אצלם שדברים שבעיפ אקור ללמדם בכתב הוא מה שחששו להתגבלות השכחה ע״י תוקף הגלות וארכו ודרשו ע־׳ז עת לעשות לה׳ הפרו תורתך׳ וכמו שחששו על חלת המצוות כך הי׳ לחוש על חלק סתרי התורה וערךי האלהיות והנה ביאורי המצות אפשר לבארם גלוי׳ לכל קורא׳ אבל חלק הסודות הנה אין כבודו של הבוית״ש שימסרו סת־יו בידי אנשי מדות רעות ואפי׳ שיהי׳ חכמים מחוכמים׳ וגם לא לגסי השכל שישתבשו בס ע״: גמרו לבצוע את הדין והיי׳ לכתוב אותם צמען לא יאבדו אך בדרכים נעלמים ומנו חידית שלא יוכל לעמוד עליהם אלא מי שמסרו לו המפלסות י״ל הכללים שבהם• יובנו. והשאירוס בידי תלמידיהם ושגם הס לא ימסרום אלא לתלמידיהם הגונים כמותם מדור לדור והזה׳לו שכל הקלב להם ואין המפתחות בילו אינו אלא רוצה ניכשל ודמו בראשו והדרכים אשר העלימו בס את דבריהם שונים הם׳ יש דרך השאלות ומשלים הידועים אצל בעל• המליצה אשר ע״ד המשל ייחסו מקרים ופעולות למי שאין המקרים והפעולות נכונים כלל בעצם ולפעמים במשלי הדיוטים ממש יניקתא כלילא דורדי ורבים כאלה שלם הערה למי שיודע לנשא מחשבותיו מהדברים השפלים לרמים. וכמו כן הלבישוס בעניניס מן הטבע או התכונות והשתמשו מן הלימודים שהי׳ מלמדים בדורות ההם אנשי החכמה הטבעית והתכונה ו*ן< שאין הלבוש אמיתי כי הכוונה לא היתה על הענין הטבעי או התנוניי אלא על הסוד שרצון החכמים ואותו העיין עצמו היי ללמוז בזה והלבישוהו במה שהי׳ מפולסס בדורות ההם ב מתלבש בלבוש אחר ,אילו הי׳ הדורש בדורות אחליס וצריך שתדע ששיטת חזי ל בכ׳׳מ

שהדברים

מאמר העיקרים ואמנם יש עוד עניניש אחרים שהם מקנות מן החז״ל ואעפ״כ ימצאו להם רמז רחיק מאד בכתובים׳ ונקרא גם זת אסמכתא! ואמנם היא אסמכתא יומר שנוחייח הרבה מהראשונה שזכרנו ויכוונו בה לזכרון לענץ, ולא יחדלו לכוין בזה גס כן היות אפילו זה רמוז בתורה אעפ״י שהוא רמז רחוק מאד והוא על צד הצפיה בעתידות שהכל גלוי לפניו ית׳ ועל הכל רמז אלא שרמזו בדרך רחוקה כיון שאץ הדבר ההוא חלק מביאור המצוה כלל׳ ואמנם יש עוד פרנוי דינים שלא קבלום ויוציאום בדרכי הסברה או בדרכי המלות ואפשר שיחלקו בס׳ וכפי הפסק שיהיה למחלוקת כן תהיה החובה עלינו לשמור ולעסות מכלי שיהיה המחלוקת שהי׳ בס׳ חולשה לפסק כלל, כי אולם כך צרכו ית״ש שבהיות מחלוקת בדיני

התורה

ביאורים ומילואים שהדברים הגשמיים מתנהגים ומתפעלים ע״יי הכוחוח הכוחניים למיניהם וכן לבלי הגשמיים עושים רושם ברוחניים ומי שלא יכיר זה א״א לו לעמוד על דעתם ז״ל׳ ויש שהעלימו תנאי הענין ר״ל שיאמרו מאמר מוחלט ואין אמתת המאמר ההוא אלא בגבול דהיי׳ לפי בחינה אחת או זמן אחד או נושא אחד או מקום אחד ולא כולל ומוחלט וכבר מאמרים רבים יראו כסותרים זא״ז יען לא פורשו תנאיהם והיודע כל דבר בגבולו ימצאם אמיתייה בלי ס;ירה כלל ותמצא כזה גס בחלק הדינים מאמרים שבהבנאס בהחלט לא יסכימו עם האמת או יהי׳ כסותרים ופי׳ בש׳׳ס באמרם הכא במאי עסקינן וכוי והעמידו כ״א בגבולו ונמצאו כולם

נכוחים וישרים. והמאמרים הביאורייס יש שהם על דרך הפשט ויש שהם על דרך הריח שכך קבלו שהבוית״ש שהכתיב את ספרי הקודש הנה מלבד מה שרצה לכתוב בביאור שפשט הלשון יורה עליו רצה ג״כ לרמוז ענינים רבים אמיתיים במעשה ההוא או בדברים ההם הנאמרים שלא רצה לכותבם בביאור אלא לרמוז אותם בקצת אותיות או קצת מלות ןחכז״ל קבלו הענינים ההם והרמיזות שבס נרמזו בכתובים ובודאי שלא יתכן לפרש לשון הכתוב כולו עפי׳ הענין ההוא כלל כי הרי לא בזה רצה הבויתש שיהי׳ הכתוב מגיד הדבר ההוא אלא שיהי׳ רומז אותו׳ ויש שרומז בהגדה א׳ עניניס רבים, ׳וגם הי׳ להם כללים מקובלים בעניניס אלו י״מ כשדרש ר״מ פסוק עד שהמלך במסיבו לגנותן של ישראל אייל אין מרשין שה״ש לגנאי אלא לשבח׳ וכן בב׳׳ר פ׳ מז בדרש ר״ל שאברהם מצא עצמו נימול ותשובת נ׳ ברכי׳ סס מבואר .שהי׳ כלל בידם שבמעשה הצדיקים צריכין לדרוש כל דבר לשיח וברשעים להיפך שכך היא הקבלה שפך כוון הבוית״ש במלות שהכתיב והיורש להיפך נוטה מכוונת רוח הקודש עוד קבלו ז״ל שכתובי החולה מלבד העניניס שהם מגידים בסיפורים רומזים ג״כ על עניניס אחרים עתידים או עוברים ויןרשום עסי׳ החוקים וכללים שבידםע״ז טרחו מסירל הם״ס והמדרשיה וכבר היה אפשר שיטעה א׳ במין חדרושיס האלה אךי םה ׳ חכמים רשומים בדורותיהם וקבצו כל המאמרים ושקלום בחברת כל חביריהס ואשר מצאום ראויים ומאומתים בדרכים שראוי להם להתאמת סידרום במדרשיהם ועליהם חנו סומכים עכתד״ק ומזה יופתחו שערי אורה גס בדרכי פירושי רוב ספרי החסידית מתלמידי הבעש״ט הק׳ זי׳׳נב ועוד יותר עפי׳ חוקי המליצה שביארם סמחבר זי׳׳ע בספרו הנפלא

לשון לימודים.

מאמר העיקרים: qpin המורה יוכרע הדבר בב״ד ומה שיצא מן ההכרעה ישמר בכל וממה שקבלנו עוד שמצות לא מסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל/ הכוינה שכיון האדון ב״ה ית׳ במצוה זו, היא שיחיה כח ביד בתי דיני ישראל וחכמיהם לגזור גזירות ולתקן תקנות ונהיה כלכו חייבים לשמוע להם׳ ושצא לעבור על דבריהם כצל׳ ונדע שכל התקנות האלה שיתוקנו לשמירת מצות התורה ולעשות הרצף לפניו ית׳ הנה דעתו

ית״ש מסכמת שישמרו שמירה מעולה ככל מצות התורה עצמה ולא עוד - אלא שכך באה המצוה בקבלת לעשות סייגים לתורה, וכבי היה ראוי שיצוה עליה׳ הוא ית״ש בתורה עצמה אלא שהיה הרצון לפניו שיבא הדבר מצדנו ושנהיה אנחנו המעמידים עלינו מצות עפ״י דרך תורתו ובאותם החוקי׳ ותגבולים שנתן לדבר׳ והנה אין הפרש בין חיובנו במצות המבוארות בתורת ובין חיובנו בתקנות החז״ל וגזרותיהם שכך הרצון לפניו שנשמור המבוארות בתורה כמו שנשמור את אלה וכך ממרת את פיו העובר על המבוארות כעובר על אלה, ואין הבדל ביניהם אלא במה שתם ז״ל הבדילף דהיינו שהספקות בד״ת יודנו לחומרא, .ובדברי סופרים יודנו לקולא והרי זו כמו שתאמר שהעריות תהיינה בכרת ומיתת בית דין ולבישת שענונז באזהרה ושבשר בחלב יהיה אסור בהנאה וחלב יהיה מומר שאין אלה אלא-הגבולים שכפי רצונו ית׳׳ אמנם בענין חיוב המצוומ בגבול שהוגבלו אין הפרש נין א׳ לאי כלל׳ ומזה נמשך שישאו רתנו כ״כ בתקנות רבות וגזירות רבות שבאמת אינם אלא מד״ס, וירבו בהם הפמףם והמחלוקת כל זת מפני ששון בעיניהם הדברים האלה בביח׳ החיוב בהם כמו כל שאר המצות שבמורה שאמנם רצונו ית׳ היה שיבואו על זה הצד׳ פי׳ שיבואו מאתנו׳ והכה הדבר שוה שיצוינו שנשים עועפות בין עינינו או שיצרנו שנגזור עליכו גזירות לשמירת תורתו זו מצות שצורת עשיתה באופן זה׳ וזו צורת

עשייתה באופן זה וגדרם א׳ שהוא עשית רצונו ית׳ וגזירתו: וממה שקבלו ז״ל בפי׳ המצוה הזאת ג״כ הוא שיהיה כח ביד ב״ד ׳ לבעל דבר מן התורה כשיהיה לתכלית שמירת התורה עצמה׳ ובגבול שיהיה בשב ועל תעשה ולא בקום ועשת׳ וע״פ זה השרש גזרו מת שגזרו בשופר ובלולב ביום שבת כמבואר במשנת וש״ס כפי הקבלה הזאת

שהיהה בידם:

ש׳ ל׳ ב׳ ע/ י ת׳ ̂ו

על ידי השסדי האותיות

דג | ישכר דוב סג״ל האראוויטץ | מא־־ווישא ו

• # # # # # # # # # # # # # # * # # # # # # # # # •