-8<

3׳

נדת !ניטייקי! חידה רניגי הי* משא) זיהל* ג^הו בברו&יבו!

נקבעו באו בו כל דברי רבן על יישראל הרב הקדוש והנורא המפורסם בבל תפוצות ישראל בקדושתו הנורא!/ והנפלאה, דמי לבר אלהין עיר וקדיש מן עמיא, חד מן קאטיא, המאור הנזיל והקדוש אשר האיץ האירה מכבודו, ויהי כזית הידו, בוציבא קדישא רבתעילאה ויקיר* השולח זיקי אירקמשה ומהרה עמוק עמוק כקרב ולב והמה יורדים חדרי בטן וגדלו והצליחו ועשו פ־־י, ורבים השיב מעון < ח״ח איומו מורנו ורבנו ק\דש הקרשימ, נגןון לחשים, אור ישראל וקיומו, וגזר א?חיו על ראשי, אוד שבעת הימים 4 עטרת הנבונים והחכטיס, הקדוש האלל׳יי, איש האלהיס רבינו משלם זיםל 5״ע המפורסם בשם קרשו הרבי ד זושא זצללה׳׳ה מעיר אניפאליא

ה תק״ס לפ״ק: ושם *;וחתו כבוד יום ב' לחדש שבט # יצונתי ג• כן מה שםעאתי נשם בניי חרבניס הקדושים צדיקים יהודי עולם וכוי ה״יז הוב הצד״ק םיית עבי מענדל 1צ?י״ה והרב הצדיק סו״ה ישראל אברהם זצליח,*ער יגעתי ואספתי וקבגתי סםפדי הקראים אשר כארץ 1זמח כל בזה שהובא כדבריהם על שם רבינו הק׳ גצליח ובגיל הרבנים ט3״ל וסדרתי הכל על הדר שישיות ההורגת

בהטלת ה׳ עלי ובעזרתו יזןביך שטו לעד אגי הצעיר נתן נטע הכהן במוהרי׳צ ו״ל אגד"? קאלביעל ןא£רץן נממי לידידי הרב החריף והבקי ותיק וחסיד ובו' מו״ה ממעוןם מענדל נרו יאיר , מנאוורטי׳צוב, עכור עבודתו השלמה ח מ

והנאמנה להיות פירוד זה הסער ברזלית השימות

בהוצאת ר' יוסף קליימאן מםאבי!*

ווארשא #*פוס ר׳ אפדיפ כוימריטטער, פלאץ קראעינ״קי 6

ד ׳*־ק שגת תרס׳

מ £ 1 1 0 ג ? 4 ? ׳ >1׳*1^3£1 לע מז^׳פ^עעםמ ,£׳£מ11>041ז£עש 30,301100 .1.6 0>126עם ! (ן|

003. {<3118[1]18 3.

ג1 -1901 .4*1114.1׳

^ י י י ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ו־ ^

מכתבי הסכמות הרבנים הגאונים גדולי ישראל

ג״ח ד' פ׳ שמוח כ״ג טבת חר&״ב בועזאן, ביה יוס ה׳ הרימה תרםינ פזז חנמן יבנה כ״ג

לכבוד ירידי הרב המאהיג נתן נט?5

אבי״ק קאלביעל •

שוכט״ם לכבוד מחו׳ הרב הגדול החריף ונקי וכוי מי׳׳ה נתן נטע

הכהן אבד׳׳ק קאלביעל •הב הניעכו בזמן רת ז ו ו עם ם׳ מנ ב ת נ •מכתבו הניעני וכו׳ ובדבר אשר דרוש דרש ט כ״ת ממני לשלוח לו הסכמה על שהיינו מרודים בצרותינו עיינתיהב והוא ליקוטי תורה סיפורים במה שציין לס׳ הנ״ל ר ל״נ אות כ׳׳מ ת ז ר ו נ ספר מ כפלאים מהרב הקחש א״א המפורסם בכל והסיב אשר דבר להצדיק את הצדק דמעיקרא העולם וכו כ׳ ר׳ זושא זי״ע מאניפאלי׳ התםיז בעל חובת הלבבות להצילו מהשגת כר יפלא בעיני האם ספרים הללו צריכים רב גיול שהבאתי בפאת השדה (הוא ספר הסכמה והלא מקצה העולם ועד קצהו שמם שד חמד תלק עשירי כלל י״ח) ויפה דןי ובישראל גדול שמם / ואם אותי לכן! זכות. והספר הנחמד מטרת זהב ד ו ה י נודע ב לגדול* גדר בפני עושי עולה שלא יחזרו הוטב בעיני עד למאד ואיננו צריך להסכמות להדפיסם מבלעדי רשותו הלא כל אדם יכול כי הרואה אומר ברקאי כולו אומר כבור לאסור את שלו ולא נחכרו ישראל להיות וכבר קדמונו רבנן קדישי מגדולי דורינו ׳בכלל ארור משיג גבול ויזם לעורר לבבות יצ״ו בתעודותיהם עליו שמתוקן ומסודר יפה ׳אתב״י לסמוך בימינו למען ימצא ברכה ותועלת גדול לההזגים בו ואין לי מה להוסין* במע״י גם בזה דבר שפמים אך למחסור מל דבריהם והנני מברכו שיזכה להוציא^ לאור ספרים רבים אשר יביאו עובה על ד ^ י ר פ כי בל אפונה אשר כל רואה מ

הקדושים יגן עליהם איר פני מלך תיים ושמש ההללתה תזרח ותופיע עלי אהלמ גברכה המשולשת העסופה בשמיכה (עי׳ קרניס ודן ידן מאמר י״ב סוד ותכסהו בשמיכה זי״ל ח״ש כה תברכו ישמו שמי כי שמי עם כה הוא השם ההוא המבטל של׳׳א קליפופד כהנים בגימטריא שפ״ה ע״ש ותבין. וע״ע הנקראים בתי״ב ובצירוף י׳ אצבעות של י בער׳׳נ סו״פ ויצא בפסוק שים כה. ובזה י״ל מ״ש וירא כי אין איש מאנשי הבית שם בבית ואחז״ל שנראה לו דמות דיוקנו של אביו עפמ״ש בד; ידין שס כי יעקב ביטל הקליפס

מקרא במי״ב אותמת בבי״ת ודוק ותבין) והנני חותם בברכת ניני אהרן

ד!ק׳ שלום מרדכי הכהן אצד״ק הגיל. 4

ישראל לפ״ק כנהר וכנפש הצב׳

חיים הזכןיאו מדייני הח״ם הי׳׳ו פה חברון יבנה ב״ב בהמ״ח ס׳ שדי תכזד ועוד ספריטרביט,

מבאר מים חיים הנוזלים מן לבנון ולתסות בכנפי צללי קולש וגם מעכ״ת יקוים בו נוצר תאנה יאכל פריה ומשכורתו תהיה שלימה

מן השמים בזה ובבא כז׳: וכל המתנדבים בעם לקנות הכופרים

מכתבי תעודה יב״ה הנה הרב המאוה״ג חו״ב םיוע״ה ביד. יום א׳ ויקרא בםתר לפ״ק ליקאווארז.

החסיל המפורסם וכר מוה״ר נתן נטע הכהן שליט״א אב״ל לפה טיל ה< יל שלוחה אלי מאת ידלי הרב קאלביאל בא לפני וילקוטו בילו וביקש ממני המאוה״ג המפר כערוגת הבושם ו1״מ הסכמה על ספרו מנורת זהב והנה גון) חו״נ כו׳ כ״ש מו״ה נתן נטע נ״י האבלק״ק הספר אין צריך הסכמה ט הם לברים קאלביעל אשר בלעתו להדפיס ספר מגרת יוצאים מפום ממלל רברבין מלאך ה׳ זהב והוא ליקוטים מספרי הצריקיס הקלושים־ צבאות הרב־ ר׳ זושע זי׳׳ע אמנם אפריון לבדו של הה״ק איש אלהים מוהר״ר וושא

נמטי׳ מהאגיפאלי

*) עוד כתב לנו הגאון שליט״א אבל׳׳ק ברעזאן וז״ל ואשר ביקש לכתוב לו איזה סיפור הנה אם אמרתי אספרה כמו את אשר שמעה אזני תקצר היריעה מהכיל וגם בלי םפק כבר נשמע בין החיים ובכ״ז לח אמנע מלכתוב לו מה ששמעתי זה כמה בנים מהרב הצריק אחל מהלור שלפנינו שכיפר כי בימי הנריקים הקלושים וכו׳ ר׳ אלימלך זר׳ זושא זצי׳צ נחלה איזה רב גלול מנכד הרפ״ג המפורסם ר׳ ממחה הכהן ראפופארע (אביו של הגאון רח״כ אבדק לבוב זצ׳יל) בהיותו אצל אביו הרה״ג זצ״ל גימי עלומיו והגיע לסכ״נ והרופאים נחיאשו מלרפאותו ואמו הרבנית הפצירה בבעלה אביו הנ״ל להרשות לה ליסע לליזענסק ואס כי היה מכת המתננלים נגד תלמירי הבעש״ט זי״ע בכ״ז נטהר לה ובבואה לפני הרה״ק ונתנה לו הפתקא עם שמו ושם אמו השיב לה שבאם מבטיחהו שחס יפוב לאיתנו יבא אליו על ש״ק יבטיח לה שיתרפא והבטיחתו ואז א׳׳ל ליסע לביתה ובוראי יתרפא וזה האות כי בבואה הביתה תמצא שם אסיפת ג׳ רופאים היותר גלולים וכולם יאמרו נואש וכי אבלה כל תקיה וילכו לביתם ואז יחזור א׳ מהם וישוב לבית התולה ויכתוב ריצעפט ומזה יתרפא בנה לבל הרופא בלכתו לביתו ימות פתאום זכ! היה כאשר אמר רבימ הקלוש זצוקל׳׳ה ואחר שנתרפא נסטה אמו עמ> לליזעגסק, לקיים מוצא שפתיה ושבתו שם שיק ואז אמר הרה״ק ר״א להרה״ג זצ״ל כי בימי יללותו שקל על ספרי מחקר והכניסו טינא בלבו באמונת הש׳׳י ותורתו וזה גרם לו המחלה־ והגם שנתרפא מתליו בכ״ז שרש מחלתו לא נתרפאה וההכרח שיסע משם לאניפאל לאתיו הרה״ק ד זוסית ושם ישיג שלימזהו ונסע משם לאניפאלי וביום ו׳ קודם אור היום בא לשם ונכנס לבית אכסניא ועמד שם זקן א׳ ונתן לו שלום וקרא אוהו בשמו ונתפלא• הרה״ג הלל ושאל להזקן מי הוא והשיב אני שמי זוסיא אחיו של ר׳ אלימלך מליןענסק בוא עמי למקוה ויחרד והלך עמו וטבלו יחד ומיד סרו מפליו כל ההרהורים וספיקות*

שהיו בלבו וא״ל הנה עתה נתרפא כל מחלתך ושב ורפא לו עכ״ל:

מכתבי תעודה ג 5 םהאניפאלי ?צוק״ל והן מעכית כבר אמןמחי בעלמא בהרפיסו לברים כאלה בליקמך לברי צדיק אחד במקום אחר ובברך אחר ודין מיין לי למען בל הרוצה לרעה דמה קלושים ימצא בלי מורח וחיפוש וגם באופן זה ירבו ההוגים בו ושפחותיו רובבוח וגוף הדברים הקלושים א״צ להסכמה כי כבל קדושתו וצרקתו מלאה פני תבל וכל צדיקי הדור וקדושיו המה כמעת הלמילי תלמידו! ואינני כשר המסכים רק על הסידור והקיבוץ לעשות קימץ לריבון ופעלים לתורה. ולחזק

ירי הה׳׳ג ולאמן ברכי רבנן לשילהי למען יראה פרי בעמלל ומהר ידים מםן6 אומן בעה״ח:

. ל ל ירחמיאל ישעי' מיגצגערג האבד״ק ה

יראין לחיים לחוק• אשא רעי למרחוק. כאשר השנתי מכהב מכבוד ילילמ הרב החסיר המופלא בתורה ובחסידות מו״ה נתן נטע הכהן שיחי' האב׳יר מעיר קאלביעל בפלך ווארשא בפולין . אשר אםך) ויגע וקבן מאמרים קלושים מכבול הצדק הקמת א׳׳א רשכב״ג מו״ר ר' משולם זוסיא מפה עיר אניפאלי ובתוכו עול מאמרים טהידם וקלושים מן הצדיקים הגדולים רפקיעי שמייהו. וקרא לו שם בישראל מגרת זהב כשמו כן הוא . וע״כ אמרתי לפעלא מבא יישר חילא. הש״י עליהם יחיו להתזיק לימין צדקו . להוציא לאור תעלומות חכמה * וחלילה לאיש אחר להסיג גבולו של הרבי החסיל ירא ושלם מ׳ נתן נטע הבחן ל בענין להדפיס פעם שנית בלתי הסכמתו כאשר מבואר בהסכמות הגלולים ובראשם הרב הגאון שר התורה מו״ה שלוט מרדכי הכהן שלימ״א האבל״ק ברעזאן ובאתיכ להיות בהוך המנדים כיהורא ועול ל לקרא. יום ב׳ כ״ו לחודש שבט שנת תרס׳יב

לפ״ק אניפאליא:

הק׳ זלמן מרגליות אבד״ק אניעאי^ע

א£0ר לו מעשה קטנה אשר נעשה בזה הקיץ. אשר באמצע הלילה שלא

היה

?ממי׳ להרב הציל אשל לבר גלול עשה בישראל ויעע ומצא כי סררם בסרר נכון מאור טל םלר פרשיות התורה . והוסיף דבלים יקרים מאד מגדולי ישראל הצליקי' רבותינו זצללה״ה. דבר על מקומו הראוי. למען יוכלו בלי להלהיב לבם לעבודת השי׳ית גג״י לברי אלהים חיים זבזולאי לבר גחל עשה בזה. ואתם אחבי׳י הביאו ברכה לתוך בתיכם ובכסן* מלא תקנז את הספר זזמת הרב רבינו ר״ר זושא ,זצללה״ה יעמול לנו שנושע} בכ״ט לטובה כנפש המבקש . א' שלח תרס״ב קאלביעל אורי יהושע אשר אלתנן בלכ״קאאמז״ר זצללה״ה מפאדםאול.

המתגורר כעת בקאלביעל;

בשם ד ובעזרתו ית״ש יום ג׳ פרשת תרומה תרםי׳ב פלונסק.

תפארת גדולה ועטרת ישו^ד, מרוכב ערבות . ברבות רבבות. לכבוד שאדי ידילפ הרה״ג המאיה״ג. מעוז ומגדול םועה״ר הריף ובקי החסיד ויר״א מפורסם לשבה כש״ת מלה נתן נטע הכהן שליט״א אבדק״ק

קאלביעל .

אחדשכית באה״ר. כל מרש כל עע כל כנף וכל נוצה לא •יספיקו לתאר במו אף אחת מני אלן! מרגשי גיל וחרוה ערן עונג ונחת אשר מלאו אה חלרי לבבי מקול מבשר מפי מכתבו >*לי אשר בקרוב אי״ה יוציא לאור עולם ספר מגרת זהב קובץ על יל,מחברת קולש ח״ת מהרב הקלוש והטהור צדק יסור מולם אספקלריא המאירה איש אלקי גבר די רות אלהין קדשין ביה ולמממרין גליין ליה הרבי ר׳ זושא זצוקלה״ה . לברים מלהיבים ביראת אלהים. ומרריכים לרך *שרה לעבולת השי״ת. הכל מתוקן לתעולה ולהורה. גלי עמיקתא ומסתרתא . ממעק יוצא מקודש הקלשים . יוררים כל משכיות לבב . בוערים * כרשפי אש שלהבת

יה

6 היה שים ארם מל הכיה עלמין . נפל הלעמטער אשר תלוי על הציון הקרוש של רבינו ר״ר משולם זוסא זצוקלה״ה זי״ע (והאהלים הם ג׳ זה אצל זה של רמו זצלה׳׳ה ושל רבנו רשכבה״ג ר״ר בער זצוקלה׳׳ה זי״ע המגיל הגמל ממעזריטש ושל רבינו ר״ר ליב כהן זצוקלה״ה. על הציונים לא כל אנשים הולכים רק אנשים מייחלים. ובלא מנעלים וכטבילת מקוה. ורק האיש המשנית על הג׳ אהלים הק׳ להדליק נר תמיל אשר דולק בקביעות הוא הולך ג' פעמים ביום להעלות הנ״ת במנעלים וכלא טבילה) ובהלעמטערי היו עומרין ג׳ לחמסין מלקים על הארון של ען שהוא על הציון הק' והארון היה נסגר בהרעק כנהוג ובתוך הארון היו מונחים קמיסליך מבקשות למאות. ועל הארן הי׳ ג״כ ענפי אילנוח ובלעטלעך. שכל אחל אשר הולך על הציון משליך על הארן צווייגיל עם בלעטלעך . ונשרפו כל הקוויטליך אשר בתוך הארון עם כל הענפים אשר בארן והיה אש גלול והבית והארון נשארו שלמים אשר הוא של ען יבש מכמה שנים לא שלט בו השרפה מבית ומבחון

בזכות הצדק הק׳ זי״ע :

מק׳ ?למן מרגליות אנד״ק אניפאליא

יה . אמרות טהורות מזוקקים שבעתים . מצוה על אחב״י להטפיל למצוה הזאת . ולהחזיק ביל מעכ׳׳ת שיכול לגמור בקרוב אי״ה. אמינא לפעלא טבא יישר כחו יחילו. רפשה חיל ויראה טוב בעמלו . ויברך ה׳

חילו ופועל ידו תרצה : אגב ארשום במה שראיתי בם׳ ביחאהרן פ׳ וישלח להרה״ק מקארלין זי״פ שמביא בשם הרה״ק הר׳׳ר זושא זי״ע בענין תפלחנו ותנמלכו חסרים טובים הלא חסרים הוי בוודאי טוב . ועיין בזה בם׳ רמחים צופים לחי־א׳׳ז פ׳׳ט ובפחיחה לס׳ חתכים בניוח ברמה רמ״ו . ולעלל עפ״י מש׳׳כ- בם׳ קרני ראם פ׳ לך ואברכך ואגדלה שמך ־?היה ברכה ובמדרש ואברכך בממון ולל בהקדם לבאר המאמר יברכך ה׳ בממון וישמרך מן המזיקים והוא ע״פ חז׳׳ל במדרש ה׳ כחן והי לקח וכו׳ מעחה יש כי גם אשר ה׳ יברך אח האדם בממון ובכבול למען אשר אח״כ יקח ממט וכאשר אמר הקב״ה לא״א ואברכך בממון הכה אז היה יכול להיות כי לא ברכה הוא בפצם רק למען אח״כ יהיה לו משען עוז עבור כפשו וכלל והמופח הוא כי בעכין שמחה משחה יש ב׳ ענייכים א' אשר ישמח בשמחח בכו וכדומה ויש אשר ישמח כי ס׳ הציל אוחו מיד שונאיו או יצא מביח האסורים ולהכיר על איזה

שמחה שמח הוא כאשר אוהביו ורעיו היו ששים ושמחים בשמחחו המה יברכו אותו במענה פיהם אשר כמעשהו כעח כן יעשה חמיל לשמוח בשמחה הכה אז כיכר כי הוא שמחה בכו וכדומה כי אם היה שמחה אשר ה׳ הציל אוחו משוכאיו והוציא אוחו מבהא״ס אז ל״ש לברכו כי ממיל יהיה כן כי הוא לא ירצה השמחה הבאה מתוגה והברכה לקללה יחשב דה ואברכך בממון והיה ברכה ירצה שלא יהיה עושר השמור לבעליו לרעתו וכו׳ והמופת ע״ז כי היה ברכה אשר יברכוך בכך . וזה יברכך בממון וישמרך מן המזיקים שלא יהיה הממון פריון עבור נפשך רק שיהיה עני; ברכה וכי׳ עיי״ש וזה עכין חסרים טובים וז״ש בביהמ״ז ומכל טוב לעולם אל יחסרכו ועיין בזה פי׳ זקיכי הגה״ק בהפלאה הובא בסי כתב סופר פרשת תבא זזה עני] חז״ל בב״מ דק״ז בהא דברוך אתה בבואך פיי״ש וזה עכין (ישעיה מיה י׳׳ז) ישראל נושע בהי תשועת עולמים וכו׳ עד עולמי ער והוא כלל דהיה לקיום וזה עכין פ׳ תבא כ״ח ובאו עליך הברכות האלה והשיגוך וכו׳ והותירך ה׳ לטונה כו׳ והיית רק למעלה ולא תהיה למטה לכפל לשון לאס יהיה למעלה

מוראי לא יהיה למטה גס אין להבין לשן רק רהול״ל והיית למעלה אכן הכוונה שלא יהיה עליה על מנת להורידו ח״ו אח״כ. רק לקיום ועיי׳״ש בתרגום בהא לוהשיגוך והבן:

והנני ש״באוה״כ באה׳׳עצבי יחזקאל מיכלזאהן אבדפ״ק פלוגסק והגליל במהמח״ס דגן שמיס ושיה • ב״ה

ד ד

אשתו בזיווג ראשון לא אלמ. ובנו מאשתו הראשונה היי הרב הצדיקל זצלה״ה אשר לר ומכ׳׳כ ד הרי הירש מענ

בעיר דינאווין פלך פאראליע :ל . י ד שם אשתו בזווג שני היי הענ ויללה לו לעת זקנתו את בנו הרבם ה ר ב הקלוש כמלאך ושק* מרה ישראל א אבריק שטארנאוסטראה. ונסתלק בן מ״ב שנים. ומנותתו כבור בעיר הנ״ל. והואג״כ פלך פאלאליע . זאביז הקלוש העיד עליז שהוא נשמת תזקי׳ מלך יהולה: שם אשתוה בת הרב הקלוש צי״ע מוהר״ר נ ציזיא ה זאת ללאלןש זצוקללה״ה מטשארכאוםטראה . שנסע בערך שנת תקין לאה״ק . ונתיישב בטבריא עה״ק תובב״א. והאריך ימים שם על שנת תקפ״ג. הוא תיקן הכוללים באה״ק. ובתו״לתיקן הנרבוסמל ר״מ בעה׳׳נ לתיזוק יישוב אה״ק (ונדפס אליו מכתב בספר בית אהרן להה״ק ר' אהרן מקארלין זצוקלל״ה .

ע הכהן **) : ט תן נ נאם המאסף נ הרבנית

״) א״ה ומצאתי בספר אור צליקים איזה לברי תורה גרגרים יקרים ונתמלים על שם הרב הצליק הזה זי״ע והנני מעתיקם כאן ביתד להיותם לממן :

א) בפ׳ קלת בפסוק המעט מכם כי הבליל אלהי ישראל אתכם מעלת ישראל להקריב אתכם אליו כוי ובקשתם גם כהונה ׳ ע״ל המביתר בספרים הקלושים שהגם שיש לברות מן הכבוד עכ״פ יש אופן לדרוךו אתר הכבוד והיינו שעי״ז יבא יותר לשפלות אמיתי כי זהו אינו רבותא כ״כ להיות שפל מי שלא טעם טעם הכבול לתפוקי מי שהשיג וטעם טעם הכבוד היא מסתכל בעצמו שאינו ראוי לזה והוא בוש באמרו מי אנכי השפל והנבזה לזכות לגדולה והתנשאות בזה. ועל אופן זה וכוונה זאת ראוי לדרוך! אחר הכבוד כשהיא באמת לאמתו ולא זולת זה שוס פנייה וזהו כוונת מהמר משרעיה לקרת המעט מכם כוי פירוש בשלמא אם הייתם זוכים למיעוט ושכלות ע״י הכבוד הזה שנתתי לכם היה מקום לבקש גדולות יושר בכרי לזכוה עור ליותר שפלות לאפוקי כשאין לכס שום שפלות מצד זה הכבוד ואדרבה יש לכם יותר גדלות א׳׳כ היתכן לבקש עול גלולה יותר

שיבא לכם מחר גדלות וזהו ובקשתם גם כהונה רייקא ודפחי׳ח עכ׳׳ל : ב) זאח חקת החורה אשר צוה ה' לאמר. בשם חממו״ר הרב הצדיק המפורסם מו״ה

זאב

ב״ה יום גייכ׳יד טבת תר״ם מעראן

שלום רב לכבוד הרג המאוה״ג ומפורסם וכו׳ כש״ת מו״ר נתןן נ״י אבריק קאלביעל. נטע הכה

ל£ענה מכתבו הגלוי מיום נ' ויחי אבקשו לבל ידפיס אח דברי. בלחי יכחוב סדר היחס ער כבור משמי א״א הרה׳׳ג מיה פנחס זלה״ה . והוא : הרב הקדוש א״א וכזי מזיר ר׳ זושע מאניפאליעזנוקללה׳׳השמו הקרוש האמיתי היה משולם זיסל. שם אביו הייפא. והי׳ עתיר נכסי! סמוך ר' אליעזר לי לעיר טארנוב או רישא בגאליציען. ומקובל אצלנו כי בנו הקדוש הנ״ל העיד עליו שהי׳ מרא רשושבנא. שם אמו מירל תנצב׳׳ה . והעיר על אמו שלא ידעה להתפלל בסידור רק ברכה אמרה בכל יום. והעיר שבמקום שאמדה ברכה בבוקר שרתה השכינה

הקדושה :

8 ל . הרבנית הצלקה ציזיא חנה נ״ע אשש למעולה שלישיה לשלחן הרבניה מ״ הרב אא״ק מוהר״ר ישראל ובשנת הקצי׳א עלתה לאה״ק ובשנה תקצ״ג אברהם זצלה״ה נהגה ברבנות אחרי בעת הרעש נהרגה רחמנא ליצלן בעיר מבריא

פמירתו ונהרו החסירים להרבנית הנ״ל תובב״א : כבחיי אישה הרב הצדק הנ״ל. פעם אחת הרב הצליק איש אלהים קלוש מוהר׳׳ז שבת הרב אא״ק וכוי מו״ה מרדכי מ״מ מאניפאליע נפטר ב׳ שבט תק״ם לק׳׳ק טשארנאבול בטשארנאוסטראה והלך אחרי אשר חלה שבעו שנים רצופים שקבל

עליו זאב מאלף מטשארני אוסטראה זצ״ל מאה״ק ע״ר מאמרם זי׳ל בפ׳ האמנם אלם צרק תדברון וז״ל לעולם יעשה אדם עצמו כאלם יכול אף לדברי תורה ת״ל צלק תלברון(חולין דן) פט ע״א) ע״ש הלשון. וזהו הטונה כאן בפהוק שלפנינו זאת חקת התורה פי׳ יהיה התק נתן ולא יעבור כי רק התורה דייקא אשר צוה לאמיר זולת זה לא ידבר כל עיקר

ומלבד זה שאינז מצוה אסור הוא ודפח״ח : נ) בשני פסוקים הראשונים בפרשת מסעי יש לדקדק הרבה כי מלבד הכפל קשה ג׳׳כ השיטים שפ״א הוא מקדים מסעיהם למוצאיהם ופ״א הוא מקרים מוצאיהם למסעיהס וגם השינוי מן אלה לואלה. והנראה ע״ד המבואר בהפרי קודש כי המבתן בין צדיק אמיתי לשחינו אמיתי כי הצדיק אמיתי הוא מסתכל בכל פעם בשפלות עצמו שלא עבד עדיין כלל הבורא ית״ש וכל מה שהוא מוסיף והולך בעבודתו ית״ש הוא מכיר יותר שפלותו וכל הספרים הן מלאים מזה לאפוקי צדיק שחינו אמיתי נדמה לו שכבר יצא י״ת בעבודתו ית״ש רק שהוא מוסיף והולך עוד יותר והנה ידוע אז״ל כ״מ שנאמר אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים (בראשית רבתי פרכה ב׳ ופי לי) והן הן אלו השני בחינות צדיקים הנ״ל . והנה החילוק שביניהם הוא כי הצדיק האמיתי הנ״ל שהוא מסתכל תמיד שפלותו בכל פעם שהות מוסיף והולך הוא זוכה שאף המדרגה הקטנה הקודמת היא מתייחסת להמדרגה הגדולה שאחריה וכאילו עבד מקודם ג״כ בזה המדרגה ולגבי הצדיק הב׳ הוא להיפך. והנה מדרגה הקודמת נקרא מוצאיהם מצל שיצא כבר ממנה ומדרגה שאתריה נקרא מסעיהם מצר שהוא נוסע לה ובזה נבא לביאור אלה מסעי ב״י פירוש מי שמסעיו ק בחינות אלה דייקא אז זוכה ויכתוב משה את מונאיהם היינו מדרגה הקטנה הקודמת הוא נכתב ר״ל שנתחבר אל המדרגה שאחריה לאפוקי ואלה שנדמה לו שהוא מוסיף בכל פעם הוא להיכיר שהמדרגה שאחריה הגם שהיא יותר גדולה עכ״פ היא מתחברת להמדרגה הקטנה שקדמה !זהו ואלה מספיהם למוצאיהם ובס׳ שפתי

צדיקים פרשת מסעי הובאו דברים אלו בשמו הקדוש זצללה״ה באופן אתר קצת : ד) בקהלת ג׳ ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל. ובהנא דבי אליהו סדר אליהו רבה [פרק ו׳) כל תלמיד חכם שאין בו דעה כבלה טובה הימנו ע״ש (ועיקר זה

הלשון הוא במדרש רבה ויקרא פ״א אות ו׳ וט״ו) ובשם הרב הצדיק המפורסם אדמ׳׳ו איש אלהים מו״ה זאב וואלף מטשארני אוסטלאה ומקום חנותו בארה״ק כבג״מ שמעתי לפרש דנודע דעיקר הדעת של האדםה. אז בוודאי נבלה טובה הימנו ט העיקר הוא הוא השפלות אמיתי ומי שאין בו דעת ז השפלות כנודע וזהו בתינת אין שזהו יותר משפלות של מרע״ה שאמר ונחנו מה וכמבואר כ״ז בספרים הקדושים. ועכ״פ בחיי שפלות בכלל נקרא ג׳׳כ אי״ן.וז״ה אין בכח הבהמה רק במין האנושי כנודע רק שיש מדרגות מדרגות עד אין תקר ואין מספר וזהו ומותר כו׳ אי״ן פירוש רק זה הוא היתרון כי באמת זולת זה אין הפרש כי הכל הבל בין מין

האנושי בין הזולת ודפח״ת עכ״ל *

ה9 עליו לכפרה ישראל*): בימי חליו בקרו מלובלין מאל. אז אמר אליו הרב הקלוש אותו כל גלולי לורו וביניהם גם הרב הצליק מאליק מה אסם בוכים . האם חולה הואי מלובלין זצללה׳׳ה מפני כי נגזר עליו המחלה חס ושלום •הנא איש אלהים קרוש הרב זי״ע עם הרב הקלוש מו״ה הירש ליב בעצמו קבל ומקבל עליו ואם רצה לקום

מאליק. ואמר להרבי מלובלין מלוע לא יהיב לא בעי למיהב ליה ילא .ו ה׳ בנו הרב הצריק אא״ק מו״ה ישראל לי׳ ירי׳ ויקום (א׳׳ה עיין ברכיח י ע״ב **) ועיין בספר אגרא לפרקא סימן אברהם זצלה״ה נפטר כ״א טבת קע״ד). באמרי לו זאח בכה הרבי הקלוש תהע״ד . והגיח אחריו ארבעה בנים ובת

־ אחת. שם ז *) ועיין במגלח יוחסין שהלפסקי בסוף ספר מים רבים ביל נחן אוח ט״ הפחי״־י נוסח המצבה של רבינו הקלוש ז״ל כפי שכחב לי הרב הגאון כו׳ מו״ה זלמן

מרגליות שליט׳׳א אב״ל לק״קיאוניפאליא ״ וזה נוסחה :

3״י קךףן* הזד: אדמו״ר הרב החסיד המפורםס רשכבה״ג עובד ה׳ מאהבה והשמה מסורים ורבים השיב מעון ב׳׳ש מוה׳׳ר משולם ?ופיל ברא״ל

זלה״ה . שנת תקים ב׳ שבט :

ף אמרתי לבאר ענין הבכיה בזה, וענין הא דיהיב ליה ידי, ס א מ ר ה פ **) א/ בסידור קול יעקב מהגה״ק בעל שערי ג״ע וז׳׳ל י עפ״י המבואר בספרים הקדושים ע ביקור חולים הוא מצוה שאין לה שיעור וצריך להשתדל אחריי בגופו ובממונו שאם החולי צריך לאיזה דבר ואין לי ישהדל להביא לו אף מממונו, ואם יש לו איזה שייכות שהוא בן. ואין הכוונה שנוטל לעצמו חלק גילו באיזה מזל הוא מקיל מחליו וניטל ממנו אחד מס׳ החולה כי שומר מציה לא ידע דבר רע (קהלח ח׳). אלא שע״י נוטל ממנו ומיקל החולה ממנו ועיקר הדבר וכוונח המצוה לכתיב אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה׳ (תהלים מ״א) והכוונה כי חיים באים מהוד אור החכמה המאיר באדם בשוד הכתוב) החכמה חחיה אח בעליה החיים בגי׳ חכמה ועליה נחמר(תהלים ל״ו) כי עמך (קהלת ז, מקור חיים באורך נראה אור. והנה ביארחי באריכוח בחיבורי שערי גן מין (שער האוחיזח פחח ד׳ לרך בי) שכל הנשמות באים מסוד החכמה וכ״א מישראל יש לו שורש למטלה במקור שהנשמות יוצאים משם ולכל כ3רש יש לו תרי״ג צינורות וכשעושה איזה מנוה פוחח צינור המיוחדת לאותו מנוה בשורש נשמתו ומאיר בנשמתו אור החכמה שהוא אור התיים ובאם לאו הצינורית כשימים ואינו מאיר בשורש נשמתו אור החיים וכפי ריבוי סתום הצינורות ירבה החולי ובאם יסתמו כולם אז יבוא על שער המות ה״ש הכתוב (תהלים מ׳׳א) ה׳ יסעלנו על ערש לוי כי החכמה היא מסול יו׳׳ל שהוא עש״ר

כנולע וכיון שגבר עליו מה״ר כל משכבו הפכת בחליו ונהפך מעשר ערש ומיו״ל לו״י וזה גורם למה׳׳ל שבא מדכא למלכותא סול אלנ״י שהוא סוד המלכות שבה סול הדנים, תצא דרפ״א) והם כמתקים ע׳׳י אורות החכמה כנודע ועי״ז שאץ אור החכמה (רע״מ פ מאיר בה היא ללה ועניה חשובה כמת בסול מילוי המילוי לאלנ״י שיש בהם ד״ל אותיות ואז לינים שולטים בשורש נשמחו שהוא גרם זה ואז אין הנשמה מאירה לרוח ורוח לנען ונפש לגוף ונעשה חולי וז״ש (חהלים מ״א) אשרי משכיל אל לל כי יו״ל להוי״ה נקרא. והוא סול אור החכמה. כשמאיר אל לל ונעשה מן אללי ל משכיל כמ״ש בחיבורי הל היי״ה כנודע ואז ה׳ יסעלנו וזה אשרי משכיל אל לל ביום רעה ימלטהו ה׳ לוקא הכוונה שהמבקר יהדר לעורר אח החולה שיפשפש במעשיו ויחזור בחשובה וגם יעורר לבט

לקבל

10 ד מהם שמו הרב הקלוש מרה ח אמה. היא המזה אשה ארומו״ר הרב הצריק אד יחיאל מיכל זצללהיה הוא אבי איש אלהים קדוש רשכבה״נ מו״ה דו זצוקלל׳׳ה מק״ק טלנא : אבי הרב הגרול מו״ה פנחם זצלה״ה זי״ע 31^* ארבעתם הלל לא רצו לשמש בכהר ועל כל ישראל. באהי על החהום הכני

הרמות : המ&״ת ומכבדו חיים דוב מזל ;

לקבל על עצמו מדר לפשות איזה מצוה או ללמוד איזה לימור יותר ממה שהיה לומל עד היום כמ״ש חז״ל(בייר פ״ע אות אי) נודרין בעת צרה והסוד הוא כי בכתבי האריז״ל כתב שנ׳ שערי בינה הוא כי בבינה עצמה יש מ״ס שערים שהם זפ״ז כמ׳׳ש לקמן בכוונת ספה״ע ושער הל הוא יסוד אבא הדבוק בבינה והוא סוד נתינת התורה ליום חמשים כמ״ש במקומו. והנה זה האדם שגרם במעשיו שאין יסוד אבא מאיר בבינה ואף שנודע כ׳׳פ שאבא ואמא הם תרין רעין דלא מתפרק ולא פסיק זווגייהו היינו לצורך חיות העולמות אבל להרבות השפע בעולמות על שיששלשל למסה בתחתונים זו הבחינה נפסק כמ״ש כ׳׳פ ועול אף שלא פסק זווגייהו היינו בכללות הצינורות של כל ישראל אבל מי שחוכיא יאבד הון שנסתם הצינור של שורש נשמתו שיש לו בסוד אבא ואינו מאיר היסור לבינה ואינו נשאר בבחי׳ נשמחו רק מ״ט שערים ולכן נעשה חולה בגי׳ מ״ט ונסתלק מבחי׳ נשמחו שער הל ואז גם הבינה שהיא אימא עילאי אינה מאירה למים סוד זרנ לכשיב (ישעי׳ נ׳) בפשעיכם שילחה אמכם ואז נשאר המלכות בסוד אוח ד הרומז לדל. ומה שהיתה בסוד ה׳ אחרונה עתה נשאר בסול ר׳ כמבואר בזוהר. והנה כבר כלל נחבאר שהשכינה מקבלח סוד אחוריים של יסוד אבא שהוא שם ע׳׳ב בריבוע שהוא סוד אחוריים כנודע והיא בגי׳ דפ״ק ולכן בחולי נשחנה הדפ״ק שהוא סור הוורירין המשפשסים מהלב סוד בינה הלב מבין (רע״מ פ׳ תצא דר״פ) ואחרי שחוזר בחשובה ומקבל עליו בכל לבו לחקן מה שעיווח הוא סוד החשובה תשוב ה׳ עילאה סוד הבינה כנודע וגם המלכות שהיתה בסוד ד׳ כיון שחוזרת אימא להאיר אל הבנים נעשיח בסוד ה׳ וזה ששוב ה׳ וחזר היסוד להאיר בבינה ע״י הנדר סוד ל דר ל שערים כמ׳יש רז״ל (רעימ פנחס דרלה) כל הנודר כאלו נדר בתיי המלך שמשם המלך סתם שואף חיים וחוזר הדפ״ק להכות כבחחלה וזהו אשרי משכיל אל דל והוא עיקר כוונת מצות ביקור חולים

ולי בזה. עכ״ל: ובתיקוני זוהר תיקון י״א וז״ל פד רייתי מארי רדמעה וכו׳. ושם בכסא מלך וז״ל הוא משה שהוא מצד יסוד אבא נקרא נער מכה וכו׳ א״כ הבוכה ממשיך מן המוח שהוא חכמה ויבא בבת עין שהוא היסוד שלו. ואז יפתח השער הסגור כדי שיבא שפע

לעולמות ויתמחקו באלו הדמעוח שהם החכמה כל הדינים. עכ׳׳ל; ובהקדמה לס׳ תולדות יעקב יוסף כ׳ וז״ל מבואר בכתבים כי סיבת חולי נמשך מחמת העדר וחסרון שער החמשים שהוא יסוד אבא לכן חולה גי׳ מ״ס ועל ירי ביקור נמשך ש׳ ל וחזר דפיק לאיתני יעו״ש . ועי׳ בסי מאור עינים (לרבינו הק׳ זצוקלל׳׳ה מטשארנאביל) פ׳ היי וביושר ביאור שם בפ׳ נשא ובס׳ מגיד העלומה (להרה״ק מדינוב) בברכות שם וז״ל ידוע מכתבי האר״י ז״ל בר״ת "יהיב ״לי׳ ״ידי׳ נרמז השם המרפא חולים והוא מע״ב שמות. חולה בגימסריא מ״ס וזה השם בגימסריא נ׳ משער הל באה הרפואה

עכ״ל ובזה יבואר הכל:

הקדמת המאסף ו 11 אמר המאסה והמסדר הכתבים. אורה ה־ בכל לבב במול ישרים ועלה. אשר 1 הפליא והגליל חשלו פלי לאסוף חילושי תורה לברים קרים־

ונחמליס העומרים ברומו של עולם מכבול מרן אדוטו׳׳ר הרב הקדוש כמלאך הי צבאות (עיין בפנים הספר בפרשת יתרו ובפרשת פנחס) רבן של ישראל איש אלהים קדוש ונורא ר״ר זושא וצוקללה״ה וכל הדברים הנאמרים בזה הספר ממקור נאמן הם , ורובם הלא המס מאנשי השם מאורי ישראל צדיקי הדורות אשר שתו בצמא מימיו הנאמנים ושמעו מפיו הקלוש אמרות טהורות. דבורים קלושים מלהבות אש שלהבה יה ועל יסוד לבריו הקלושים בנו מגדלים בנוים לתלפיות. לברים נוראים ונפלאים בפירושי הכתובים על פי עטרת אישי ישראל בחובת הנפש והגוף כמבואר בספריהם הקלושים י ומדבריהםהב (ראשי תיבות נוטריקון ת ז ר נ הבוערים כלפידם העליתי את המנורה הזאת ספר מ !תורת רבינו הרב משולם זיסל נשמתו במרומים) וגם נזדמנו לפני כתבי יד קודשה ש הקדושים ספר תורת משה וספר קהלת משה מהרב הקדיש ארומו״ר מו״ה מ זצוקלל״ה בנו של רבינו המגיד הקדוש מקאזנין. ולקטתי ממנו ג״כ מכל המקומות שהביא

. בשם רבינו ז״ל דברים נוראים ונפלאים : ומתחלה עצה ברעתי ללקט רק עצם דבריו הקדושים מה שמובא בשמו הקרוה1 בספרים הקדושים. אכן נתיישבתי איידי חוטר. וגס כדי לתת סיר נכון להכתבים הקדשים הללו. נכון יותר לסדרם על סדר התורה באופן שאעתיק כל דברי קלשם מהשבט גדולי הדורות על יסור דברי רבינו ז״ל. וכולם תלמידיו ומימיו הם שותים ועל יסוד דבריו הקלושים הם מחדשים דרכים מועילים לעבודת הבורא יתברך שמו ומבארים בזה פשוקי התורה באופן רצוי ומתוקן ומקובל. ובודאי יהיה לנחת רוח לנשמתו הקדושה והטהורה של רביגו ז״ל מה שהובא דבריהם בספר הנדפס על שמו. לכן לקטתי מהל די שמצאתי בשם בניו הצדיקים המפורשמיס קרישי עליון ה״ה הרה״ק מו״ה הירש מענ זצזקללה״ה וה׳׳ה הרה׳׳ק מו״ה ישראל אברהם זצוקללה׳׳ה והכנסתי דבריהם בפנים לכביל ולתפארת. ובשולי הגליון לקטתי לברים נפלאים ויקרים משפרי קרישי עליון מעני; לענין באותו ענין שמלבר בהם רבינו זיל (וע״ל שעשיתי בספר מים רבים. לאו חכמים(ישמחו ונבונים ויהללוהו) כן אקוה שתהא עבולתי זאת הקלושה רצויה ומקובלת בעיני חכמי

המר הי״ו ; ורבלת עמלנו לסלר אותם בםלר נכון וברור וללקט ציצים ופרחים לברים יקרים העומרים ברומו של עולם והס מאירים את השכל ואת הנפש רוח וכשמה חודרים כליית ולב להיישיר יםראצ בדרך במסלה אשר בית אל עולה . ולטוב יזכר, בברכה המשולשת. בפבור פטדתו היקרה והנאמנה לשכלול מ שמיס מעל כ י ויתברך בן זה הססר. כבול יזיל נפשי ה״ה הרב התריף ובקי ותיק וחסיד המפורסם מו׳יה שמעוהודא צבי ל כיי שיחיה לאוי״מ מנאולרטשוב [בן הרבני החסיל מרה י ד חם מענ מנ

א בן החסיל המנוח מרה חיים ז׳׳ל שהיה נקרא ר׳ חיים וואדניק] טנ הירש נ״י מקו שערת ויגע הלבה במירור והעתקת הכתבים כמונו כמוהו בשוה ולמען יצא הספר לאור בתכלית השלמות. מלבר גודל יקרת עבודתו. לקטנו כמה ציצים ופרחים מספרו הנחמדת שמים אשר אתו בכתובים [יזכהו ה׳ שיוכל להוציאו לאור עולם] במקום שהובא ברכו בו מאמר השייך לספר זה. ודבריו טובים ונחמדים ובשכר זאת יתברך בזכות מרן רבינו הגליל והקלוש ר׳ ר׳ זושא זצוקללה״ה בזרע של קיימא זרע טוב וכשר חיים וקיימים

לאורך ימים טובים חנא וחםלא ורחמי וחיי אריכא כוי אורייתא. ויזכה לגללם לתורה ולחופה ולמעשים טובים בכל טוב עם זוגתו תחיה ביחל . ובכל אשר יפנה יצליח . הון

: ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעל. אמן והנה

12 הקדמה זהנה כבר הזכרהי בהקלמה לספר מיס רבים ולספר הפארה חיים כמה מאמרים מעוררים ומלהיבים מספרן של צדיקים הראשונים כמלאכים והנני לסדר אוהם כאן כדי להלהיב נפשוה ישראל לשמוע דברי אלהיס חיים וכבר ידוע מאמר הש״ס (יבמות רף צ״ז וכן הוא בירושלמי שקלים פ״ב. מדרש רבית שיר השירים פ״ז אוה ט״ז) שביקש דוד המלך עליו השלום שיהיו דבריו נאמרין בבתי כנםיוה ובבתי מדרשות כו׳ כל תלמיד ח:ס שאומרים דבר הלכה מפיו בעולם הזה שפתותיו רוחשות עמו בקבר כו׳ כמאן דשתי קונדינןוןכו׳ ר״יאומר כהד! לשתי חמר עתיק רג גידל אומר האומר שמועה בשם אומרו יראה כאלו בעל שמועה עומר לנגדו עכ״ל. והרבה האריכו בספרים הקדישי׳-בזה יעי״ש מ״ש המהרש״א בח״א דבר נפלא מאוד לקרב הדבר אל השכל. והגאון הקדיש בספרו יערות דבש חלק ב׳ דרוש ז׳ כתב וזה לשונו ידוע מ״ש ביבמות אגורה באהלך כו׳ ולהבין מ״מ איך דר בב׳ עולמות. אבל כשאומרים דבר שמועה מפיו אז נשמת צדיק מתלבשת שם בלומדים ועומד שם ולכך כשאומרים הלכה למשה מסיני נשמתו׳ עולמוח עולם הנצחי ובזה העולם בלומדים מתקשרת שס כנ״ל ולכך שפיר אמרינן דדר ע האומרים דבר שמועה מפיו. וגס מתלבש בגוף בקבר בהבלא דגרמא ולכך אמרי שפחותיו דובבות בקבר כי מתלבש בגוף בקבר עכ״ל. והגה״ק בספר הפלאה בפתיחה כחב וזה לשונו שבהזכרח דבריהם חלק תירתם תעורר שורש כשמחס למעלה ולהיות כי כשאר בקבר קוסכיא דחיותח הקשורה בשורש נשמתן כדאיתא בזוהר על כן בהחעוררוחעקב שלום נשמתן מתעורר החיות שבגוף עכ״ל. [ומזה העיר בני האברך היקר מו״ה יי שיחיה לאוי״מ בענין אמירת חהליס שאומרים שתפן ברתמים אל קריאת מזמורי ל תהליס כאלו אמרם דור המלך עליו השלום בעצמו זכוחו יגן עלינו שעמדו בזה בספרים-הקדושים ועיין בהקדמה ספר רצון ישראל. ולהלל מובן דהא באמח אנו מעוררים אח לוד המלך עליו השלום שיהיו שפתותיו דובבות. ואנו מתפללים שיהיה כאלו מחפלל גם הוא עלינו על ידי זה. ועיין בספר חסידים סימן רכ״ד זזה לשוט האומר דבר שמועה מפיהם הס מתפללים עליו ומליצים כיוב בעדו. ולהלל מובן הימב והוא דבר יקר מאוד] ובספר דגל מחנה אפרים פרשת וירא בפסוק כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כרכ וזה לשונו כי איתא בירושלמי א״ר גידל לעולם יראה אדם כאלו בעל שמועה הביא ל עומד לנגדו שנאמר (תהלים ל״ט) אך בצלם יתהלך איש נמצא מי שאומר תורה בתייו ׳•באמה ואחרי מותו אומרים בשמו אף שהוא בעולם עליון הנשמה הקדושה מתלבשת בצלמו

וכתבניתו כמו שהיה בעולם הזה עכ״ל: !בתנחומא פרשת תשא היה ארם נדול ועשיר בתורה למד תלמידים הרבה ורבן תורה ברבים ושבע מן ההורה א:! על פי שהוא מת אין ההלמידים שהעמיד מניחין לו לישן אלא י! שבין זעוסהין תלמידיו בתורה ובחלמוד ובהלכה ואגדות ואומרים תלמידיו הלכות ושמועות משמו ומזכירין שמו בכל שעהי ואין מניחין אותו לישן ־^קבר וכן אמר רשב״ל אמר רבי עקיבא וכן אמר רשב״י אין תלמידיו מניחין אותו לישן בקבר שנאמר(שיר השירים זי) דובב שפתי ישנים (יבזה מובן דברי רש״י ז״ל סוף פרשת וילך וזה לשונו מכאן שקלמידו של אדם חביב עליו כגופו כל זמן שיהושע חי היה נראה

למשה כאלו היא חי עכ״ל); ובהקדמת ספר לקושי אמרים ממרן רבינז הגדול והקדוש המגיד הגדול ממעזריסש י זצוקללה״ה זי׳׳ע כתב כי מרן רבינו ז״ל הלל שאל את תלמידו הרה״ק ל׳ שלמה זצוקללה״ה למה אינו כותב מה ששומע ואמר לו וכי קנון בעיניך דבר שבקש

דור המלך עליו השלום אגורה באהלך עולמים ר״ל בב׳ עולמות עכ״ל: ובאבות פרק ג׳ משנה ה׳ הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה

לעולם

הקדמה ז 3! לעולם . ועיין ממל אור יצחק מהלה״ק מרה יצחק מראדוויל זצוקללה׳׳ה (בנו של רבינו אא״ק ר״ר מיכלי זצוקללה׳׳ה שהלפםהי על שמו ספר מים רבים) וזה לשונו ט­ בל הלמיד חכם רוצה שילמדו אותה הורה שנהגלה על ירו מהמקור העליון ועל ירי זה־ יש לההלמיד חכם עליי׳ בעזלמוה העליונים. וזהו האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם לזה ההלמיד חכם . ובספר אור לשמים פרשה בחקוהי כסב וזה לשונו שמעהי מרבינו הקדוש מוהרי״י זצללה״ה מלובלין על הגמרא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם . וההמיה נשגבה כי בגמרא מצינו ממש בכל דף שאומר ההנא דבר בשם חברו או בשם רבו ומדוע עוד לא נושענו מהגלוה. וסירן כי הבאה הגאולה

היא גאולה פרמיה לאיש ישראל ממצוקזהיו כאשר אמרנו והקם בעוד לילה (משלי׳ ל״א) שבהגלות יושעו ישראל ויקומו בהרחבה ועל זה אנו מתפללים חה בכלל

גאולה עכ״ל : ובגמרא בבא מציעא (דף פ״ה ע״ב) ההוא מרבנן דהוי שכיח אליהו גביה דלצפרא הוה שפירן עיני׳ ולאורתא דמיין כדמקילין בנורא אמרו ליה מאי האי

ואמר להו דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע וכו׳ לבר מגוהרקא 1 דרבי חייא ללא תסתכל ביה וכו׳ אחו תרי בוטיטא מורא ומחייה להאי גברא יםימנוהו

לעיניי למחר אזלי אשתנןחי אמערתי׳ אמינא מתנייתא דמר מתנינא ואחסאי ע׳ כ בגמרא׳ וכשב בי״ירושי אגדות מהרש״א שם שעל ידי זה המת דר בב׳ עולמות כדאמרינן בפרק האשה רבה כוי כל חלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה כאלי שפאותיו דובבות וכר ע׳׳ש . מזה יראה המעיין עד היכן מגיע הכח והזכות אם לומדים לשמה

בספרן של צדיקים עד שיכולין לזכוח על ידי זה לרפואה ולישועה בכל הענינים :

1 הזוהר הקדוש פרשת וישב דף קלב איהא וזה לשונו חא חזי האי מאן £ ס ב ו דאסחכיל במאי דאוליף מרביה וחמו ליה בההוא חכמתא יכול לאתוספא בההוא רוחא יחיר כו׳ ע׳׳ש . ובספר קדושח לוי בסוף הספר בקדושה ראשונה כתב וזה לשונו (בפ, ואתחנן בפנים העחקחי לשונו בארוכה בהגה אוח ס״ב וכאן הבאחי רק הצריך למניננו) האומר בלשון עצמו אינו מתנוצץ בו רק שכל עצמו והאומר בלשון רבו אזי האלם האומרו מחנוצן בו שכל של רבו וכו׳ אמנם מצוה מן המובחר ללמוד בלשון

של משה רטט עליו השלום אז ש; התנאים כדי שיאיר בז שכל יזחר גטה דהיינו השכל של משה רבינו עליו השלום אז של הנביאים (אמר המאסף מזה יראה המעיין עד כמה צריך להתרחק מללמוד בספרי הקיצורים שמשנים אח הלשון של הראשונים כי כמו שמקצרים אח הלימוד כמו כן מקצרים חס ושלום אח השכל. רק ללמוד בלשון השיע והפוסקים הראשונים כי הם חייט) והנה יש עוד דבר גדזל להחחבר אח עצמו והוא מחר גדול משכל של רבו והוא הלומד מחוך הספר כי אוחיוח מחכימוח כי הרואה באיזה דבר הוא מתחבר את עצמו בדבר הרואה אותו והמביט באותיות הוא מחבר אח עצמו באוחיוח החורה הקדושה ואוחיות החורה ממקום גבוה קא נחחי עכ״ל * ובספר אגרא דפרקא אוח ק״נ כתב וזה לשונו נשמע מהזוהר הלל המחבונן ומסחכל באיזה דברי

חורה ששמע וקבל מרט יחוסף לו על ידי זה לבוא ממושכל למושכל גם לחדש חידזשין, אשר לא שמע מרבו טכ״ל והאריך בזה :

ובבראשית רבה פרשה צ״ז סימן ה' איחא וזה לשונו. כך הן ישראל גדצין במים ובחורה כיון שהם שומעין דבר חדש מן החורה הם מקבלים אותו בצמאון כמו שלא שממו דברי תורה מימיהן עכ״ל, ועיין בספר הקלוש שבט מיסר

פרק כיח וזה לשונו ונראה בני אדם שלומדין ענין אחד מדרוש או ממוסר בספר אחר־ ואי!

•ואין טועמים ממנו ואין נרשם הדבר בשכלם . והעט! או לברי המוסר עצמו לומדים אות* בספר אתר הבא בשינוי לשון ובמלות שונות וטועמים ממט ונרשם הענין בדעתם. ובהיפך איש אתר למר ענין בספר שלמר זה ואינו טועם ן ומגדלים ומשבתים אותו עני כטעם שטעם תבירו • טעמו של דבר . שכל הטועם מעטן ספר שלמל יש לו איזה שורש לנשמתו בנשמת מחבר הספר . כיון שהם משורש אחד לכן טועם לשונו ונרשמים הדברים בלבו. לא ק מספר שלמר ולא טעם . אף על פי שהענין אחר משום שאין לנשמתו שום ק*ר5ה ואחיזה בנשמח המחבר אותו ספר כו׳ מהו דאמריק בד מזליה שיש להם התקשרות מסבח שורש נשמחם מכ״ל . מזה נראה ער כמה צריכים לחבב כל םפר הנעשה בקדושה שמא יזכה על ירי זה הספר להתעוררות תשובה יתקון המרות

ויראה ואהבה כראוי :

ח סימן י׳׳ב איתא וזה לשוט אמר רבי ?במדרש רבה פרשת חיי שלה פלשה ל אלעזר כו׳ ללמדך שכל מי שהוא מברל מקחו של צדיק כאלו מקיים עשרח הרברוח עכ״ל. ובמכחב הנדפס בראש ספר עטרח צבי על הזוהר הקרוש כחב שם הה׳יק ר' םענלר ליפא מזריטשוב במכחב הנ״ל בשם אביו אדמו״ר הה״ק א״א ר׳

יצחק איייזיק זצוקללהי׳ה. שקאי מל מי שמלפיס חידושי חורה של הצדק ע״ש :

ובסידור לב שמח מהגאון הקלוש מו״ה חנוך העביך זצללה״ה האבר״ק אלעסק בהקדמה לחלק ג׳ שם כתב וזה לשונו וכך איהא בספר חסילים כל מיני תנועות שהצדק עושה בעילם הזה הן בחורה הן בחפלה אז המלאכים למעלה עושים כל אלו התנועות (א״ה עיין בספר חסידים סימן תחשסי׳א מזל המלאך מהלל למעלה בקול שהצדיק רגיל בו שיזכור הקרוש ברוך הוא לרומו ולזרעו כו׳ כדי לתת למקיימי מצוה כחלו מששת ימי בראשית עוסקין בתורה ער תתיית המתים • ועיין שם בפירוש המפרש שהוא כמו ראיתא בסימן תתרס״ב כיון שבתיים עושה ומקיים המצות מה שאפשר לו לעשות ולקיים . בוראי אם היה יכול לעשות ולקיים במותו נמי היה אומר ועושה ומקיים על כן נחשב לו כאלו במותו עשה ומכני זה מזלו למעלה מששת ימי בראשית שאם הוא מן המקיימי מצות כלל בודאי אם היה יכול לקיים מששת ימי בראשית נמי הוה מקיים ומתוך כך מעלין מליו כאלו מזי ימי בראשית ער תחיית המתים היה עוסק בתולה ובמצות עכ״ל המפרש . ושם סימן תשרס״ב מי שנושא ונותן באמונה נותנים לו שכר אף מל משא ומתן שלא עשה לפי שאם היה בידו היה עושה כו׳ וכן לכל לבר ולאתר מותו כמו ק . כאלו לעולם מושה מצות . ובלבד שתדיר עושה. ובלבו לעשות כל ימי תייז. ומלגיל בניו הנשמעים״ לו לעשות. כאלו במותו עושה עכ״ל יע״ש בפיחש המפרש. ובזה מובן היטב מאמר רז״ל במדרש רבה פרשת וירא הובא שם ברש״י בפסוק כי ידעתיו כו׳ כל המעמיו בן צדק כאלו אינו מת ע׳׳ש • וטון רכתיב למען השר יצוה את בדו ואת ביתו כר והרי הוא מרגיל בניו לעשות . ומגיע לו תמיר שכר. מירידי הרב ן כאלו איט מת ועוסק בתורה ומצות עד חתיית המתים . והוא דבר נכור ד ) , אפילו אתר מותו של הצדיק הם רוצים לעורר זכותו על ה ברכות שמים לי טושים כל התנועות והקולות של הצדק ובזה נזכר זכותו של הצדק , ממילא אם מזכירים

תורות של הצדיק על ירי זה נתעורר למעלה זכותו ומחקן הכל עכ״ל:

־וש מרזיקוב ז״ל פרשת בהעלותך כתב וזה לשונו והנה ר אמרי נועם להנהון י-י פ ם 2 1 שמעתי מצדיק אחר זי״ע באומרו אשר בלילה כאשר קם ללמוד ולומר שירות ׳ותשבחות אז שומע קול כנפי תמת שמזמרין למעלה . וכן מצינו בס׳ מגלה עמוקות

בהחרמה

הקרמה ח 15 בהקדמה אשר אליהו בא אלץ ואמר לו אשר באותו ניגון שהוא אומר השירות אומרים

כעת גם מלאכים למעלה ע״ש : ובספר חסד לאברהם מהרה״ק מו׳׳ה אברהם זצללה״ה מסלאנים. בהקדמתו כתב בשם רבותיו וזה לשונו כי נפש הצדיק עטוף בדיבורו וכמאמר הכתוב (פרשת בראשית) ויהי האדם לנפש תיה . ותרגומו לרות ממללא עכ״ל(אמר המאסף ובזה יומתק מאוד ביאור הירושלמי שהזכרחי למעלה כאלו בעל השמועה עימד לנגדו כי מאחר שהוא מדבר דיבוריו של בעל השמועה הרי זה נפשו ממש כי נפשו עטוף בדיבורו. והבן) :

ובדמרא רבה פרשה ל׳׳ד אות ת׳ ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ׳ ישראל מעלץ עליו כאלו עשה תסר עם כל ישראל עכ׳׳ל . ואתרי כל הדברים והאמת האלה הנני מקוה כי יתעורר זכותו הגדול והקדוש של ארמו״ר איש האלהימ המפורסם בכל תפוצות ישראל בגודל קדושתו מלה משולם זיסל זצוקללה׳׳ה. אשר הוא מפורסם בעולם בשמו הקדום והטהור הרבי ר׳ זושא זי״ע. שעל ידי זה שאנו ממברים ומלקטים כל לברי תורתו לפרסמם בעולם על ידי זה יתעורר זכותו הגדול והקלוש בשמים ממעל ללמד זכות על עם הקודש זרע ישראל כאשר זה היה לרכו בעולו במיים תיותו ויעורר בלב ישראל לשוב בתשובה שלמה לפניו יתברך שמו כאשר זה היה דרכו מעודו להעיר ולעורר את בני ישראל לתשובה ולמעשים טובים (בפנים בפרשת יתרו העתקתי מספר עירין קדישין דאיתא שם בזה הלשון וגם סיפר המעשה מר׳ זלשאי שכסה עצמו במורף בגלגל וכו׳ ושארי הרב הגה״ב המפורסם כוי מו״ה צבי יהזקאל ל מיכלזאהן האבדקיקפלונסק והגליל שלת לי העתק מס׳ אמונת צדיקים גופא דעובדא היכא הוה וז״ל אלומו״ר הרה״ק אזר ישראל מריזין ז״ל בהיותו יושב בעיר דינאוויץ בפאדאליא סיפר מעשה מהרב הקלוש ר' משולם זושא מהאגיפאליא ז״ל. אשר פעם אתת הודיעו מן השמים להרבי ר' זושע אשר בכפר רווישין הסמוך לאניפאליא היה יושב בשם מוכםן אחל אשר היה עבריין גלול והלך הרה׳׳ק לכפר הלל להחזירו למוטב ובא הרב להכפר בימי החורף ומצא אח המוכסן עומד ומוכר יי׳׳ש להערלים והיה מוטרל מאזל בזה וכאשר הגיע הזמן סמוך למנחה קרב אליו הרב לל ואמר לו הנס הגיע זמן מנחה עמול והתפלל והוא כחלש לא ישמע ולא ענה אוחו דבר ועשה עבזלחו כבראשונה יכאשר עבר עוד שעה מועטח קרב אליו עוד הפעם הרב ז״ל ונגע באצבעו על ירו ואמר לו הגיע זמן מנחה עמול והחפלל ולא ענה אוחו פעם שניח ועשה עבולחו כמקודם וכשעבר עוד שעה מועטת קרב אליו מור הפעם הרב ז״ל ואמר לו עמול והחפלל ובאמרו אליו לחף אותו בילו . וכאשר לחף אותו הרה״ק ז״ל אזי החקצף סמוכסן מאל ולקח אח סרב ז״ל והוביל אותו לחצר שלו והניח בשם את הרב ז״ל וסגר את הללת הפנימי בערו ולא היה להרב מקים ללכת משם והקור היה גלול מאול והיה להרב ממש ארכבותיו לא ללא נקשן . זרחה הרב בחצר מונח אופן אחל מעגלה ישנה ולקח הרב את האופן והניתו על גו© והלכה הקור ממט לגמרי. [וסיים הרב הקרוש מהזין על זאת ההסבר כי הרב הקרוש ר' זלשא ז׳׳ל החלבש עצמו ביראה גדולה מהשם יתברך כמו מלאך ובעבור זה לא הרגיש קור כמו מלאך כי אופן הוא גם כן פירושו מלאך] ואחר זה הפך הרב הקלוש את לבב המוכסן בכל מיני רפואות תעלה שבקדושה ושב להשם יחברך בכל לבו. ע״כ העתק מספר הנ׳־ל) ויתעורר זכותו של הרב הקדוש בעולם לתשובה מתוך הרתבה ועושר

וכל טוב - ויהי לצון מלפני אביט שבשמים שהעלה טרתתנו ועבולתמ במצוה הזאת לפני כסא. ל ל כבודו לרממים ולרצון עלינו וטל זרעינו וזכותז של הרב הקלוש ר' ר' זושא ז

הכוס

הקדמיז וזכות כל הצליקים קרישי עליון שהובאו לבריהם הקלושים בספר הזה יעמוד צפו ולזרענו זלז׳׳ז שיקויים בנו מקרא שכהוב ולא ימושו מפיך ומכי זרעך ומפ־ זרע זרעך אמר ה׳ מעחה ועל עולם ונזכה לעסוק בחורה ומצוה ומעשים טובים מהוך הרחבה גרילה וירבו חלמידי חכמים אמיחיים בזרענו לחורה ולגדולה חיי אריכי ומזוני רויחי ובריוח גופא והצלחה בכל מנינים. ונזכה להרבות תורה ומצות ומעשים טובים לזכות אח הרבים אמן וכןי יהי רצון.׳ ואפריין נמטי לבני יקירי האברך י־ישלם והמופלג מלה יעקב שלום הכהן ל שגם הוא היה לעזר ולםעל בהעתקת הכתבים, באפה״ח יום ד׳ לסלר פקודי יום שכל

ישראל קוראי[ וירא משה את המלאכה והגה עשו אותה כו׳ ויברך אותם משה :

ל האב״ד דק״ק קאלביעל יצ״ו, נאס ד.ק׳ נתן נטע הכהן במוהר״צ ל

אזהרה

הנני מזהיר באזהרה לב^ ייפס שום איש את הספר מגירת זהב בלעדי או לבאי בחי דמזיב אדור משיג ככול וגוי ועגש יענש ע2״י נמוכי הקיר״ה

, וכל השומע תעב״ט אמן

ספר מנדת זהב פרשת בראשית

אלימלך (פרשה שלומה ל״ה ועשיח אה המזבח) העיקר והכלל הגדול להחזיק בבי המדרגות. שהוא רוממות האל שצריך לחשוב תמיר מחשבות מרוממות אלהותו יתברך. ולעיין גס כן לעומת זה בשפלות שמו עצמו וכמו שלמדתי מרכושי ובפרט סאדמו״ר המובהק מו״ה משולם זושא זללח״ה שלמד אותי דרך השם בזה הלשון א) בני תיכן} בהשכמת הבוקר בהקיצך משנתך קח בירך הציצית הקלושים . ותן לבך ודעתך לעיין ולהסתכל בגורל רוממות וגחלת הבורא יתברך שמו. ותהא ירא מפניו מגודל היראה והמורא והפחד. שהוא אמיתית היראה . יראת הרוממות ולא כמצוס אנשים מלומדה (ישעיה כ״ט). וזה היה מדרגת בית שמאי. שהיו מסתכלין תמיד על גדלות ורוממות הבורא יתברך שמו . ולזה סבירא להו

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ . במדרש (רבתי פרשה א׳ סימן כ״א) בית שמאי אומרים השמים נברי^ו חחלה ואחר כך נבראת הארץ. ובית הלל אומרים הארץ נבראת החלה ואחר כך השמים כוי עיין שם. לכאורה יש להקשיח דהא בית הלל

היה בגודל הענוה כדאיסא בגמרא כמה וכמה מעשיות מענותנותו של הלל (עיין שבת לן) ל״א. ועיין עירובין לן! י״ג ע׳׳ב מפני שמחין ועלובין היו ע״ש) ואיך םברי בית הלל שהארץ נבראת תחלה. הא הם היו עמי ארן הנמוכים. ער לעפר הארץ ממש . ואיך ידברו לכאורה קצת בנאוה

שהארץ שהיא מדתם נבראת תחלה : והנראה ליישב זה דהנה ידוע ומוזכר בספרים וביחוד בספר נועם

השמים א) בםייעתא דשמיא הבאתי דברים הללו במגמות נתן לנוסח ב' של ההנהגות

טובות. אות ז י שנדפסו בראש ספר מיס רבים עיין שם : ועיין בספר אור פני משה פרשת בראשית • שכתב וזה לשונו. שיסתכל האדם בארבע ציצית . ויכוון בכל אחד מספר כ׳׳ו. כי למעלה ח׳ חוטין. ולמטה על הכנף גם. ועשרה קשרים מספר כ״ו. זד׳ פעמים כ״ו. הוא מספר ק״ד. כמכין מיפ״ה . ׳ כן ח תה יכוון האלם בר׳ ציצית ומוציא טיפין מקליפה לקרושה ודו״ק. והנה מלת (נחמד) מסמי ק״ב. ועם ב' אותיות הוא מספר ק׳׳ר. וזהו אמרו (נחמל) לייקא למראה. שיסתכל תמיד בציצית שהם עדים המעידים על הכל. אז(וטוב) זה תורה [ברכות דף ה' ע״א] (למאכל) רצה לזמר לשון השגה. שישיג תמיד בענין התורה. ולא יפנה מחשבתו בעולם הזה זדו״ק עכ״ל. [אמר המאסף ובזה יש ליתן קצת טעם על מה שכהבו בספרים

הקדושים להיות מלובש בטלית קטן בשעת הזווג והבן] : ובהקדמה לספר חרליס. בענין מצות ציצית. כתב וזה לשונו. וחייב אדם ליקח שני ציצית שלפניו . בידו השמאלית . ולשומס נגד לבו בשעת קריאת שמע כוי . וכתב הרב ןר׳׳י גיקאטילייא שט ציציות שלפניו הוא שיקש יען כי בשנים יש מ׳׳ז חוטין. וקשרים עשרה . שעולים כ״ו. כמספר הזי״ה כו׳ עכ״ל ספר חרדים. ועיין לקמן

פרשח אחרי בהגה אוח מ״ח שהציציח הס שקון לכעס ע״ש :

*1 מנדת *רשת בראשית זהב השמים נבראו שחלה. והיינו שזאת המלרגה לכא ושפל רוח. שחל אמר ואחי דכא נבראת תחלה . ועיקר גלול להסחכל היינו שיחשוב מקורס גדולה הבורא . ואילך תמיר בשמים ובשמי השמים . ולחשוב שהניח הפסוק על פשוטו מרום וקלוש ואת ממיל בגודל רוממות עצם אלהותו יחברך דכא. סובר אופן הב־ הלל שיקרים להכיר שמו האין הוף: שפלות עצמו [א״ה עיין בספר נתיבות עולם לרבינו הגדול מיהר״ל מפראג נתיב ונראם המוזכר משנת

ש ־ ענוה פרק א׳ ל״ה ובפ״ק לסוטה]. . י ח לבית הלל היה להם מרה אלב* הי ה ' ^ שזה הוא סוד ו׳ סלפ ^ ^ ^ 1 ״ . ״ ״ , ״ ״ י ץ ״ י ״ י ו מ ח - י ו ו 5 עצמם. וכמו שאמר הלל אבות פרק א׳) ,

7 ק ר ת פ ם מס י האצילו ד ט י אם אין אני לי מי לי. כלומר א* * ־ ^/ משנה ז׳) והבן עכ״ל. והובאו גס כן דברים י ת א י י ״ ת י י ל פ ש רמז לענוס יא הללו בספר שפתי צדיקים פרשת בשלח ל כ £ י ת ׳ יכא י ל < ש ה י ט ע כשאט בגודל הי ימוין שם היטב . (אמר המאסף ועל פי ? ח א א י 1 ר נ ת ש י כ ל מ ־ ה י י ל נ ' א ב ־ א ש ח < ת זה מבוארים היטב ברי מדרש הלל שיש ו מ ש (בספר שערי גן העדן בשעי ? בספירה עשירית. וכ״ה בפירוש החיל!• לומר שזהו מחלוקת בית שמאי ובית הלל.) ועיין בספר זהר' חי על הקדמת הזוהר ׳ ת " : א ׳ ב ל ! ^ ה ׳ בראשים דף א' פ״ב עיש . ועיין בשפר ל ? ת ת א ר ב נ 1 ן ר ח י ה י לה ל י ב ה ס ' ל ׳ י י ל

י הקלוש הנא דבי אליהו רבא פרק י״ח פ מ דהיינו בחינה העטה והשפלות עד ל הארן ממש . נבראח חחלה ומיקי ־ לעי:1 דאיחא שם אשרי אדם שהוא ירא שמיס

י י י ו ח י ולהסתכל תיכף בהתעוררות מהשינה גורל י י 1 , , . , מחוך שפנ רוח מתוך ענוה מתוך התשובה1 ומתוך הדין עכ״ל . מיין שם בפירוש זקוקץ י א י ש שפלוח ערכו. איך שהוא שפל פל: לנורא שכתב וזה לשונו/לאי כפשוטו אס ( ת י ש א ר ת ב ש י פ ה ש כמוהו. (מספר באר מ !בספר תשואות חן (מהרב הקלוש ר׳ כן הוי ליה למימר הכי אשרי ארס שהוא גללי׳ זצ״ל מלונין) בליקוטים ירא שמיס וגם שפל רוח כו׳ מתוך למס כחב וזה לשוכו. שמעחי מפה קלוש המנוח לי כוי. ועל פי הלל נראה לפרש שיהא הרב מוהד׳ו מאניפאלי. שפעם אחד היה ירא שמיס מתוך שפל רוח ששפלוח עצמו מחווכח עם אחיו המפורסם ממ־״ר אלימלך. יביא אותו ליראת שמיס וכדאיחא לעיל שאחר מהם אמר שהעיקר היא שיהיה שזהו למדרגה הגלולה מחברתה. וזהו ממוך האדם מקולס שפל רוח לתכליתו, ער שפל רוח מתיך ענוה. והדר קאמר עצה שמגולל השפלוח יבא אחר כך להבין גלולת לזה י איך לבא לילי שפלות וענוה אמיחיש. הבורא ברוך הוא. ואחר מהם אמר בהיפוך. ואמר מחוך החשיבה . ומחוך הלין י שילע שיסחכל מקורס בגלולה הבורא ברוך הוא. שהכל חסרי השי״ח כי מי יזכה לפניו ומצר זה יבא אחר כך להכרת שפלוש עצמו ברין . ולכן צריך לשוב בחשובה . וכשיבא על נכון. ושאלו אח הרב המגיד רטנו לחשובה אמיתיח יבא על ירי זה לענוה

הקדוש מו״ה דוב בער זצוק׳׳ל שיכריע ושפלוש ורוק):ברך אותם אלהיס ויאמר להם אלהים ביניהם עם מי האמת וצלקו יחדו לברי 1י שניהם בעיניו . ואמר שחלו ואלו לברי י פרו ורבו . [זהו מצות פריה אלהיס חיים הס י אך מרמה זי שחושב ורביה כמו שכתבו כל הפוסקים ומוני מקודם שפלות עצמו היא מדרגה הגלולה המצות]. אמר המאסף ולגורל נחיצח הענין. מחברתה ע״כ . ונראה לי שזהו הפלוגתא אמרתי להעסיק אצל מצוה זו. דברי רבן בדברי רטחיני ז״ל (שיטה רף ה׳) על של כל ישראל רטט הקדוש והטהור השלייה פסוק (ישעיה לז) מרום וקדוש אשכון ואח זלל מה שכחב בספרי הקדוש י בענין

חפלה

מנית פרשת בראשית זהב י 19 הפלה וקריאה בספר הורה. יזה לשונו: ובראה עולמך בגין לאשחמודע אלהזחך

ותנא 0 ( ס 25*^*6^ * ש ה ל

4 " י י ״ * ״ 0 ? ב 1 ו ח ־ י ל ל ע ) [הובא " י ר פ ח ויק ר פנ ב נ ( א רביהגי ! ל צ ל ״

2 ^ 2 ? • ^ ס י א : שיצטיו ה י ל מ כ ל כי ג יו • ע ב ח י

. העונס וענ קיום ההורה בח כנו ממך ם׳ , ״ י יי-י־ י•״; ״״ ש , י ה י, אלסי־י ש־י ציייייס. כתבה בפירהך(בפ , ס י £ *

י י ״ ל * ? ל 2 , ^ ״ ד ^ ננילס. ואכב , כל צרכיסס יזיינס מס׳ יצא ד . , . . ! , והכוונה בשניהן חחח כי נח נחהו ברחה כי* אס לשבת (ישעיס מיס) ילנטיך בראפ ^ ( ^ . ׳ ״ ? ^ , ^ ־ ^ . כיי ש־סיה ( נ מ אן* ננשיה(ישנניס מ- צ ״ ״ י ״ " ^ ^ ׳ ״ ^ ״ ״ 1 ^ ״

" י ^ ^שלאל• " , ל ד ״ ש צ א צ ״ ' ־ 5£ ^״2 * ש י ל י י א " ״ - ! , ו יי-ייי ^ **יי 1* !״1,72- ^ כ ק ת י ו

י ה ב ו ש ת ו ב ר ר ו ע ת י • ו ו ת ש א א ו י . איסור והיחר וטומאה יבכז£2י ה כל עניני הטח£?1 ^ ^ ^ * 2 י ? י י ״ ״ ש

ס י י כ ע ה ל ? י י צ ״ ס • י *טהרה וכל העמי1 ו1^ ^ ^ ^ ב ת א< ו ו < ע ש ה הגונים. ואם אפשר לבעל ל. ונס הס יפרו וירבו הס ובניהם ח ו מ ל ל ו

* ״ . ובני בניהם על סוף כל הרזרוחלחכליתר : שהם ואני ואנחנו. כולנו נעסוק בחורחך ו ב ת צ ט ע י ת נ י ל ל כ ר כ ו מ נ ת ג ע ה ה ת

) הקלושה. ללמוד וללמד לשמור ולמשות ה ב ל 3 ח ל ה א ש ז ו פ ו נ ו ה ז ו

ולקיים את כל לברי חלמולחורחך באהבה. אתה הוא ה׳ אלהיט על שלא בראת והאר עינינו בתורתך ולבק לבנו במצותיך.

העולם. ואחה הוא אלהינו משבראת לאהבה וליראה את שמך :ס אתה אל י אביג? אב הרחמן. ק לכולנו חיים ל ז העולם. ומעולם ועי ע

ארוכיםר הטאםן* הנני להקליס כאן כלל גלול לכל עניני חפלוח ובקשוה • אשר מ ב) א יסלו לנו קלמוננו. לשפוך שיח לפני אבינו מלכנו על כל לבר צורך נשמי בני חיי. אלמו״ר הגאון הקלוש ן ומזוני . ופן ישאל השואל על זה והרי הרב אינו אומר כ האלהי . בספרו הנורא ספר החניא • שכחב באגרוח הקודש שם וזה לשונו. להשכילך בינה כי לא זו הדרך ישכון אור ה׳ להיוח חפן בחיי בשרים ובני ומזוני. כי על זה/ דהיינו שיהיה רצוני בטל במציחוח. ו אמרו רבוחינו ז׳׳ל(אבוח פרק ב׳) בטל רצונך כ ולא יהיה לו שוס רצון כלל בעניני עולם הזה כולם . הנכללים בבכי חיי ומזוני.. עד כאן לשונו י וכמאמר רבוחינו זי׳ל (באבוח סוף פרק ל׳) שעל כרהך אחה ח הקדוש • ועיין שם עוד במה שהאריך בזה בביאור הענין בדברים קדושים מלהבוח אש.. איך עוד נעיז פנינו. לנשת ו זאנן יחמי דיחמי שאין ביכלחנו לעמוד במדרגה גבוהה כז

להחפלל על הדבר אשר לא כדח. כך יעלה על דעח האיש הנלבב השואל: אכן מצאתי עזר וחרופה וכלל גדול בזה בספר פרי חיים להרב הקדוש מו״הם חיים זלל מזלאטשוב בפרק ב׳ דאבוח שכחב שם וזה לשונו. על דרך שכתבתי ה ר ב א בשם הרב הקדוש רטנו דוב בער זלה׳׳ה שאס אדם מתפלל שיחן לו השם יתברך

איזה

20 מנרת פרשת בראשית זהבי וכחד וסן ו מ ארוכים וברוכים. מי כמוך אב הרחמן זוכר בכבוד. וחן להם בריאוס ו יצוריו לחיים ברחמים. זכרנו לחיים נצחיים להם קומה ויופי וחן וחסר. ויהיה אהבה כמו שהתפלל אברהם אבינו(בפרשח לך) לו ואחוה ושלום ביניהם . ותזמין להם ממיס יחיה לפניך. ופירשו רבוחינו ז׳׳ל!והובא םם הגונים מזרע חלמידי חכמים מזרע צדיקים, ברש״י] ביראחך, כי על כן באתי לבקש וגם הם זווגם יהיו כמוחס ככל אשר־ ולחנן מלפניך שיהא זרעי וזרע זרעי עד התפללתי עליהם כי זכרון אחד עולה לכאן העולם זרע כשר. ואל ימצא בי ובזרעי ולכאן. אתה הי יודע כל חעלומוח ולפניך ובז׳׳ז עד עולם שום פסול ושמן. אך שלום נגלו מצפוני לבי. כי כוונחי בכל אלה למען ואמת וטוב יישר. בפיני אלהים ובעיני אדם. שמך הגדול והקדוש. ולמען הורתך הקרישה. ויהיו בעלי תורה מארי מקרא מאד משנה על כן ענני ה׳ ענני בעבור האבות הקלושים׳ מארי חלמוד מארי רזין מארי מצוה מארי אברהם יצחק ויעקב. ובגללם תושיע בנים גומלי חסדים מארי מדוח חרומיוח. ויעבדוך להיוח הענפים דומים לשרשם. ובעבור לוד באהבה וביראה פנימייח . ולא ביראה עבדך רגל רביעי במרכבה. המשורר ברוח חיצונית. ותן לכל גויה וגויה מהם ד מחסורה קדשך (תהלים קפימל קכ״ח) שיר המטלות

אשרי איזה דבר להנאת עצמו. אין לך פנייה גדולה מזו. רק יתפלל על חסרון כבוד השכינה . וגם שהשם יתברך ברא כל העולמות להיטיב לברואיו כי מדרך הטיב להימיב. לממן דיחקרי רחום וחנון (עיין בספר הקדוש ען חיים דרוש עיגולים ויושר ענף אי) ויתגלי י״ג מכילין דרתמים . וזהו תענוג גדול למעלה כשמשפיע לעמו ישראל כי יותר משהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק (פסחים דף קייב ע״א). וכשימנע דבר זה מתמה איזה בזעם . יהיה צער גדול למעלה . ויפשיט מעליו צערו ויבקש רחמים שיהיה הוא כלי

: י מוכן לקבל יהיה חענוג גדול למטלה עד כאן דבריו כו. קצת ושמעתי מפי ידידי הרב המאוה׳׳ג בוצינא קדישא מו״ה יהודה ליב הכהן בנקל. שאם לא יוכל להפשיט עצמו מצערו. על כל פנים יתפלל כך • שאי אפשר לו לעבול השם יתברך מממת הצער הזה וזהו מניעת עבולה. וזה פירוש הגמרא (ברכופ לף ס״ג ע״א) כל המשמן* שם שמים בצערו ומתפלל על צערו שכואב לו שאינו יכול למבול השם יחברך מחמח זה הצער אז כופלין לו פרנסתו עכ׳יל ולפח״ח. על כאן לשון

הרב פרי חיים זצ׳׳ל: ובהנהגת האלם(שבסוף ספר כלי הרואים להגאון הקלוש מו״ה צבי אלימלך זצ׳׳ל מלינוב אות ל׳׳א) כתב וזה לשונו בעני! התפלות להרהר בכל תפלה ותפלה. שהחפלה הוא צורך גבוה. והצער שיש לאיזה איש ישראלי. בוראי יש לוגמת הצפר הזה באם הבנים הוא שכינת עוזנו. ועבור ק הוא מתפלל. והנס הגם שהוא עדין בקטנות השכל.ק שנפשו מרה לו על צערא לגופא. עם כל זה יאמר להשם ואינו מרגיש צער השכינה י יתברך אני יזלע ומאמין שכך הוא הרבר . והגם שאיני מרגיש עדין הצער. הוא מתמה מסך הסכלות . על כן אהה השם יתברך שמע תפלתי. כאלו הייתי מרגיש צער השכינה

ומתפלל עטרה . עכ׳׳ל :ר פ׳׳כ אות ג' וז׳׳ל יהא אדם זהיר בתפלתו וידע באיזה לשון ס ובםפר שבכו מ יתפלל כי מוהלים אלשיך זלה״ה פרשת בהעלותך אותם בני אדם הטומדם להתפלל על

עצמם ואומרים רבש״ע אל רחום ותנו! אתה ארך אפים ורב תסד רתם עלינו ומרביםי אדם מעוררים מדת הדן עליהם לקטלג לעיין עליהם ונבדקים בתפלה זבתחמטם אותם מ במעשיהם אם ראוים הם או לאו אלא כל אדם שרוצה להתפלל על איזה דבר יקדים וידוי היכף בתחלתו בכלל ובפרס ויאמר חטאתי וכו׳ ואת״ז ירבה בתפלה ותחנונים מל צרכיו

*אז יקרא יה׳ יענה עכ׳׳ל(ועי׳ תנא לבי אליהו זוטא פרק וי). המאסף

מנרת פרשת כראשית זהב יא 21 ל״) והחוט המשולש לא במהרה ינתק ט שלש חיבוח אלו שווה מימטריא שלהן ירא״ת, חור״ה, גמילו״ת תשדי״ם, פכ״ל. ושם בםימן קש״ז האריך גם כן בזה בלברים נפלאים וסיים וזה לשונו . ולכן יחפלל כל חסיד על זה . שידבק באשה טובה , שאחיה ואחיותיה טובים . ואביה ואמה טובים. ושלא יהיה דבר במי שידבק >הם, שיעכב את זרעו מלהיות תלמידי תכמים . וכן יתפלל על בניו ועל בנותיו שישיאם על פרקם ושיהיו בהצלתה טובה ותיים טובים עם נשותיהם. ובנותיהן עם בעליהם והוא עם אשתו עכ׳׳ל. ובמס׳ יומא דע״א. איתא א״ר ברכיה אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד תכם יעו״ש בח״א מהרש׳׳א ביאורו ושם דע״ב אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיל

תכם יעו׳׳ש:ם 1בס£ר ראשית חכמה בפרק גידול מי כתב וזה לשונו * ותייב להתפללו שיתקיימו בו הדברים שהאב זיכה ?גל מ. שהם הנוי ותואר ועושר וגבורה ותכמה ק ל עכ״ל. (אמר המאסף במסכת עדיות כרק ב׳ משנה ט׳ איתא הגירסא בנוי בכת ובעושר ובחכמה ובשנים כי ע׳׳ש ובלשון זה הוא בירושלמי קדושין פרק א׳ הלכה \י ופירש הפני משה כלומר זכות האב גורם לבן לה׳ דברים הללו וכן טרש בקרבן

העדה ע״ש) : מזיין בגמרא (שבת לףקנ״אע״ב) תניא רבי אלעזר הקפר אומר. לעולם. ופירש רש״י י יבקש אדם על מלה זו כוי וכשב שם הרב ז״לשלא יבא לירי עניות כ. ' הקלוש בעל אור החיים בספרו חפן ה תה לשזמ דהגם דאמרינן (מועד קטן דף כ״ח) מזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא זאם כן מה יועילו הרחמים בוי והכא שיבקש רתמים, הוא , שימן לו ה׳ בנים. ועל זה יוכל י ויזמינם לו במזל עושר כו

. 'האלם צס36צצ_לכ*צ.^דברים1ג:לל1, הן הי . הדברים שכתוב בתלמידי רטנו יונה ז״ל גפרקקמא רברכזת(דףד') בדבור המתחיל

כל

אשרי כל ־ירא ה׳ ההולך בדרכיו וכו׳ עד שלום פל ישראל :

א3א ה׳ שומע ספלה. יקדים בי הפסוק (ישעיה קפיטיל נ״ט) ואני זאת גליתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בטךלא ימושו מטך ומט זרעך' מעתה ועד עולם. •ומפי זרע זרעך אמר ה יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ת׳, ע״כ ; פ) ׳ ׳ צזרי וגואלי ^סהלים קפיעל י

זבש^ר האותיות אות ד׳ כתב רביגוה וזה לשונו. ותמיד י השל *הים תפלס שגורה בטהאב והאם להתפלל על זרעם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מלות טובות. מכמן במאור על זה בברכס/ וכן בברכת התורה. ונהיה אנחנו וצאצאינו כו אהבה רבה. וכן כשאומר למען לא ניגע לריק. וכתבו הטפרים שראוי ונכון לכל אדם וטי להתפלל בכל יום. בתפלת אלהי נצור. על צרכיו. ׳תרעו ו ופרנסתו ׳ ושלא ימוש התורה מט וזרע זרעו. ושיהיו כל מצאי חלציו עובד ה׳ באמת . ויטו מצליתים בתורה. וינצלו מן החמא. ויהיו כל זרעו זרע קודש בלי

פגם• ושלא ימצא בהם פסול עכ״ל:

זבתנא דבי אליהו רבה מיק י״ת איתא מעשה בכהן אחד שהיה ירא סמים בסתר . וכל מעשיו הטובים שהיה עושה היה עושה בסחר . והיו לו עשרה במים מאשה אחת ששה זכרים וארבע נקמת. ובכל יום ויום היה מתפלל ומשחמח ומבקש רחמים. ומלחך בלשונו עפר(פירש הרב בעל זקוקין מורא שהיה משחטח כל >ן ער שמיו מגיע למפר ובא עמי על פיו מכייל) כדי שלא יבא אחד מהם ליד עבירה ולילי דבר ממעל עכ״ל. והעתקתי דבר זה בהגה לס&ר מים רבים פרשת

לך ע״ש :ר חסידים סימן קניו כתב תה £ 0 ב 1 לשומ. ולטבך יתחנן אדם עליו

״}טצ -£רמג1טצ ^רט _1רמז_בכצ _יום .ויום לזווגם בזווג יראת שמים עם מורה וגמילות מסדס כי על שלשתם גאמר (קהלה פרשה

22 מנית פרשת בראשית זהב הגזרה אין צריך להרבות בהפלה כל כך •י ולפיכך נתנו זה השימן שיתפלל על בניו קולס התשמיש שיגיעו לאלה השהי מעלוס גדולות. ומתוך כך גם כן יזכור ויקלש

יי־־'עכמד־בשעה־־מש15י:ן־דז^1>ר^בר^1ד^׳ שיהיו בניו ראוים עד כאן לשונו. ובס׳ קב הישר פי״ז כ׳ וז״ל ע״כ צריך האדם לקדש עצמו בשעת תשמיש כדי שיזכה למיס ת״ח ויתפלל בכל הארבעים יום הראשונים יהא רעוא ממרי עלמא שנזכה לבנים יראים ושלמים וחרדים לדבר ה' ונראה בהם קדושת תנאים ואמוראים אמן, עכ״ל, ובם׳ היכל הברכה פרשת בראשית ביסוד ה' מי׳׳ג עיקרים וז״לוהבן מאוד שכ׳׳א צריך להתפלל שיהיה לו בנים משירש נשמתו עכ״ל ועיין •ענין גדול ונורא מאוד מאור בספר קש !הישר פ״א אות ו' ואות ז׳ וזכרה

: ד מאי

כל מוחי מעתו בין צפון לדרום. שכתב שם מה לשונו . ואומרים שהטעם הוא מפני שהמטרה היתה בדרום ושלהן בצפון (בבאל העושר והמנורה בתרא כ׳׳ה) והשלחן מג

״_מבל.התורה. כוי \ וחומר מורי~הח!־נ שהחכמים נתכווט בזה לומר שקורם שישמש מטחו שיזכור השלתן שהיא כנגר העושר . והממרה שהיא כנגר התורה. ויתפלל על בניו שיהיו מצליחים בתורה . ושיהיה להם מושר כלי שלא יצטרכו לבריות . והתפלה שמתפלל קודם ההריון היא מועילה יותר מהתפלה שמתפלל אתר כך מפני שבשעת ההריון נוזרין מה יהיה משפט הנער ומעשהו. כלאמרינן(נרה רף מיז ע״ב) >ו׳. ואף על פי שהספלה מבטלת המזל כמו• שאמרו(שבת לף קנ״ו ע׳׳א) אין מזל לישראליד לבטל הגזרה צריף כוי. אפילו הכי כ תפלה ותתגונים יותר אבל כשהוא קולם

ולשלמות המלאכה הנגי מעתיק תפלה נאה ומסוגלת מאוד הובאה מארץ הקדומה להתפלל על בגיו שיאריכו ימיהם ולחיות להם לב להבין בתורה.

וזה נוסחה

רבץ כל העולמים מלך רחמן רחם עלי ועי1 בני הנולדים לי מאמתי [פב״פ] ותפתח לבם כפתחו של אולם בדי שיבינו עמשי וטעמי וסודי הורתך הקדושה ויהיו עו:קי0 בתורתך לשמה. ותן להם חייש ארוכים ושנות ברובים ויאריכו ימיהם ושנותיהם כטו •:.כתוב ג) יםי שנותינו בהם שבעים שנה. ויזכו לזרע כשר חייס וקיימים לאורך יטיס ויהיו ממולאים בתורה ובחכמה וביראת חמא ויהיו אהובים למעלה ו: המדים למטה ויהיו גושאיס חן ושכל טוב בעיגי אלהימ וארם ותעילם מעין הרע ושיצר הרע וככל מיני פורעניות המתרגשות לבא לעולם ונגדלס אגי ואשתי שלא ימיתו לא בחיי ולא בחיי אשתי ואל תשיבנו ריקם מלפניך בי אהה שומנ תפלת

כל פה ברחמים ברוך אתה שומע חפלה :

נ) נוסח התפלה כך הוא. אבל בםפר ממה אפרים (להגאון מהראיז מרגליו© ז״ל) בסימן תקפ״א סעיף ח׳ כתב וזה לשונו ומיהי רצון שלפני אמירת תהלים כתוב עד מלאת ימי שנותנו בהם שבמים שנה. והוא שפת יתר. וראוי לדלג מלות בהם שבעים שנה , עכ״ל. ושם באלף למטה ביאר דבריו וכתב וזה לשוט , אף על פי שנדפס כן בכל הסידורים מכל מקום אץ נראה לתת קצבה לשנותיו דשמא מן השמים ירחמו עליו להאריך ימיו ויגיע לגמרות או יוסר . ודוד המלך עליו השלום (בסהלים פרשה

צי) אמר לבר הוה ורגיל אבל אין נכון לומר כן לרך תפלה עכ״ל;

ב 23 •פרשת נח י

אשר כזאח וכזאח פשה איך יוכל לנימול לפני קרוש כזה בלי בושה ובלי הרהורי תשובה, ואח״כ כשהלך אותו איש משם . התחרט איך שדיבר כך לפני מורו זצ״ל. אזי בירך אותו איש האלהים מורו זצ״לשלא יראת עול שוס רע על שים אהד מישראל רק הטוב שבו. וסיפר אאמו״ר זצ״ל כמס מעשיוח ממנו איך שראה רק טוב על כל אחד ואחר מישראל. [ולקמן פרשת תולדות הביא עוד מזה וזה לשונו וכמו ששמעתי שאמר מורי הרה״ק מרוזין זצ״ל על ל״ז הנדיק ר׳ זושא מאניפאלי שלא היה רואה שום רע באדם אף אס האלם עשה רע בפניו לא היה רואה בו רק טוב. עכ׳׳ל ר)

שם בפ׳ חולדוח] : והנה ודאי דבר זה צריך הבכה כי לכאורה יוחר טוב לצדיק שיראה הרע של כל אחל בכדי לגעור בעושי רע ולהכניס בלבם שיצבו השובה. בפרט כאשר שמענו ונלעס ואבותינו ספרו לנו כי זה הי׳ מלחן של צליק הזה ושל אחיו אא״ז הרה׳׳ק מו״ה אלימלך זצ״ל אשר היו נושעים ממקום למקום להכניס הרהורי תשובה בלב כל אחל מישראל אשר ראו עונותיהם ברוח קלשס . (ועיין לקמן פרשת וילך מעני!

: ה) ז אמנם

מנדת ©רשת נה

. וברש׳׳י ת עצי גופר ימי ?!?!ה לך תנ ולמה הטריחו במין זה כרי שיראוהו אנשי רור המבול עוסק בה ק׳׳כ

שנה וכי׳ אולי ישובו עכ״ל:

בספר לברי אלימלך האריך בהאי עניינא והקשה הרבה קושיות וגם הקשה שהרי אף על פי שעסק בה ק״כ שנה מכל מקום בהתחלת זמן הבניןר להם ולאי עבר זמן רב שלא היה כי. ן י שעושה לשם תיבה ולא שאלו ממנו עד וגם אותן הרחוקים מרחק רב ממקומו של נח הרי לא היו רואים כלל התחלת המין

עיש באליכת לבריז הקלושים:

*כתב אחר כך וזה לשונו על פי המסופרן לאוזן ד ת מפי מורי ורבי זצ״ל מיצא זצ״ל שהרה״ק י אאמו״ל הה״ק ממאגלי הצדק דודי זקני מו״ס זושא זצ״ל היה בבית מורו הרה״ק מו׳׳ה דוב בער זצ״ל בעה שעמל להטו איש אחל לבקש מלפניו על עניניו. וראה ברוח קלשו עונות האיש הלזה כי רבו מאול. וחרה אפו איך שאיש כזה העיז פניו לעמול בלי פחד ובלי תשובה, ואמר איש לפט איש קלוש כזה, וגער בו

ועיי; בספר הקלוש פנים יפות עה״ח פרשח חיי בפסוק ואברהם זקן לבר כפלא מאול בזה וז״ל ובזה מזבן מה שתקנו בחפלה בלפני תהלים יאל תקחני מעולם הזה קודם זמני ער מלאת לי שבעים שנה ולכאורה יפלא וכי מי שזקן כבר שבעים שנה לא יאמר כן ומה זה באופן וכו׳ אך המובן בזה שמי שעבר כמה ימים ולא תיקן בהם הוא זקן בלא ימים (יעו״ש במדרש) / וצריך לעשות תשובה ולהשלים בעסק התורה וישים לילות כימים יותר מן המחויב זזה שאפילו מי שהוא זקן מבקש שיאריכו ימיו שישוב בתשובה

וישלים אשר שחתם בביטול תקונים עכ״ל: ד) כחב בספר כתר שם טוב וזה לשונו . מהבעש״ט ז״ל שאם בזרמן לאלם שראה דבר עבירה אז שמע על חחל יבחין שיש בז שמץ עבירה זו ושירגיש לתקן אס עצמו. ואמר הכתוב תחבושת לזה שינצור לשונו(ההליס לד) סור מרע ועשה טוב.ואז גם הרשע יחזור בתשובה אתר שיכלול אותו עמו ע״י אחדות• שכולם אדם אחד ואז תגרום

: ׳ שיהיה מכלל ועשה טוב שתעשה את הרע טוב כו ובספר אוצר החיים כרשת משפעים מצוה פ״א (דף קצג) כתב זזה לשזנז זקבלנו ממרן אלהי הבעש״ט זי״ע שפירש הפסוק (חהלים ט״ל) מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימט כשרואה אדם דבר נבלה מאיש רשע שעבר עבירה חזקה ידון אוחו לכף זכות

כי

2± מנדת פרשת נח

מועיל גערת החכם הצדיק ותוכחתו. מצל ריבוי חושך החיצוניוח לכן התחרט על שדבר ככה לפני מורו הקדוש זל״ל ללא יועיל . ועל אופן כזה בירך אוהו איש האלהים שעל איש כזה לא יראה עול דוס רע ללא יועיל רק שיראה פנימיוש שלו הטובה אשר על ידי זה אוצי יחזק אח פנימיושו הטוב ;

1?ה היה בדור המבול שהיו רעים וחטאים לה' מאוד אשר גערה נח ותוכחתו לא היה מועיל להכניע את הצביות וגשמיות החיצוניות המכסה את הנקודה הפנימית אשר לזה צוה] השם יתברך לנח לעשות סתבה ומבואר בתיקוני הזוהר (תיקון שתיתאה) כי תבת נת היא אמא עילאה בחי׳ בינה עלמא דאחכסייא בחי׳ פנימיות. והנה נח היה מעלמא עילאה בחיי פנימיוח לזה היה כחו רב לעורר על ידי עשיית התבה את בתינת פנימיות שצ כל אחל א6$ הרתוקים ממקום נת שיסגבל פנימיות כקורת לבבם של כל אחר כו׳ ישובו על ירי זה

כר ע׳׳ש באריטס :

רדד מקץ

אמנם נראה לי להענין הוא רהנה זה נולע רהפכימיות של כל אתר מישראל נקולת לבבו הוא טוב ובמצותיו חפן מאור רק רהתיצוניות ועביות התומר וחשכח היצר הרע מכסה אח האור כי טוב פנימית נקודת לבבו. ואין בכח הפנימיח להתגבר ולהאיר את ריבוי החשך והרע של החיצוניות. והנה יש לך אדם אשר חוכחת הצדיק מועיל להכניע סתיצוטות של האיש ולקבל תוכתתולשוב מעונות שבידו. אמנם יש לך אדם אx עביות וגשמיות התיצוטות מרובה כל כך אשר גערת הצדיק ותוכתתו אין מועיל לזוז ח כל שהוא את תיצוטות. אשר לזה האיש אין עצה ותתבולה הרע רק אדרבה לקרב אותו בדברים טובים מצד פנימיותו הטובה. ואולי בזה יעורר ויתזק את פנימיות נקודת לבבו כאשר שמענו ונדעם . המסופר מאא״ז הס״מ זצ׳׳ל כקאזנין איך שקירב איש רע מעללים מאוד ובזה הסיר מאסו כל הרע ונהפך

מיד לאיש אחר לשיב לקונו: לבזה יש לומר שלזה האיש הלל שעמד א־־בעיס יום ויפתח גח את למי מרן םוהרד׳ג זצ״ל לא הי׳

תלון כי מצר רדפת היצר השער בו עושה. ומצר פחיתות סומרו העב שאינו יודע תומר האיסור וכל זה וכיוצא בזה. ובזה מציל גם את עצמו מהדין. כי באמת כיון שרואה דברי נבלה בתברו יודע שיש בו ג׳׳כ מעין דבר זה שיש עליו דינים ומקטליגים וכשימצא זכית לחברו יהיה גם עלץ זכות . ובזה שאינו מעורר דינים על איש תוטא ואמר שעושה מתמת התגברות היצר הבוער בו איזה מעשה רשע מקיים בזה (פרשת משפטים) לא תמה משפט תבי-־נך בריבו בעת שעוברין עליו נסיוטת וריבות ממי מריבה מים הרעים והזמטם אלא תעורר עליו כל מיני זכות. ובאמת כל זה נסיון גדול. כי קבלנו שאין נגזר על ארס שום גזר דין אלא אס כן הוא פוסק בעצמו כן ובוודאי לא יפסוק על עצמו אלא מראין לו אדם^שעשה איזה עבירה מעין מלאכתו מלאכת עבירה שלו והוא פוסק עליו את

: י סדי! ותותס זה הדין על עצמו רתמנא ליצלן כו ובפרשת שמיט מצוה קנ״ס (דף צא ע״א) כתב וזה לשונו . וכתיב (משלי יכו פסוק זי) מרדף אמרים לא המה [הכתיב לא באל״ף והקרי לו בוי״ו] בדעת עליון במי שזוכה לרעת אמת אין רואה שוס דבר גנאי בשוס יבראל וירע באמת בדעת התחסז; אף שיש איזה רשימה רעה שס שהוא בחמת גנאי אעפ״כ יבין שלו המה שגס אצלו יש דברים המגונים אלו אלא את שלו אינו רואה וירגיל ענמו בנתינות הטוב במלות וטוב ראי

: ׳ ו עיין רש״י משלי י״ט כ וכן הביא בספרו נתיב מצותיך בשביל התורה שער א׳ אות י׳׳ג וכתב שם וזה לשונו יריע ממרן הריב״ש טוב זצוקללה״ה זי״ע שצדיק גמור שאין מ שוס שמן רע כלל.

אינו רואה שוס רע באדם. ובעיניו הכל זכאי! וצדיקים עכ״ל ;

מנחת פרשת נח זהב יג 25 חלין התכה אשר עשה. על פי הירך המבואר בספר הקרוש מעם אלימלך בסננין אתר קצת. דהנה אמרו רבותינו ז״ל(במררש רבתי פ' ל״ב הובא ברש׳*, בפהוק כי לימים עוד שבעה) ארבעים יום כמד יצירת הולד . וצריך ג״כ לתת טעם על זה גופא למה דוקא יצירת הולד הוא מ׳ יום . והלא אצלי יתברך אין שייכות פעולה במשך זמן שהלא במאמר פעל ועשה ובמאמר אתר

יכול לבראות הולד במעי אמו: לנראה שבא לרמז בזה מ׳ נוטריקון מלכות . והיינו בכדי לתת בו הכת להמשיך עליו המלכותא קליכא ושיוכל אתר כך בצאתו לאויר העולם בעמלו על דעתו דעת שלמה לקבל עליו עול מלכות

ה) בעניין התענית והסיגופים ראיתי לנכון להעתיק כאן קצת ממה שמובא בזה בספרים הקדושים :

בספר שפתי צדיקים פרשת מצורע כתב כשם כהני האריי זיל ווה לשונו מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת ה׳ . זאת היא תקנתו. לא יחליש ולא יתבטל מלימודו כי מכח העינוי מחליש לבו ומבלבל מותו באופן שלג! יוכל לעיין היטב פשט עמוק. אך יום אחד כשבוע כוי לעת ערב קודם בין השמשות יטבול אח עצמו במים לשם חשיבה ובא השמש וטהר וכוי ויתרחק מבני אדם. ויתבודד בינו לבין קוני להתקשר מחשבתו בו כאלו

עומד לפניו ביום הדין וידבר לאל יתברך רכות וכו׳ עכ״ל האר׳יי ז״ל :

וכבר ליבר בקדשו הגה״ק רחידא ז״ל בספרו כסא רתמים על אבות דרבי נתן בפרק ל״ט וזה לשונו. עור מה שנמצא בשם רבנו סאריי זצלה״ס כל מה שתמצא מרברי ראשונים בתיקון על עון סיגופים ייסורים קשים לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה. אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת השם זאת היא הקנתו לא יתלש ולא יתבטל מלימודו אף יום אחד בשבוע ״ ואיזהו תלמידי חכמים בזמנינו לקתו דברים אלו שכתבו בשם רבנו האר״י ז״ל לקרן קיימח ולעמוד ברזל. והעלימו עין לדקדק באמרי קדוש דהרב האר׳׳י ז״ל מיירי בעוסק בחורה לשמה וחורחו אומנתו . וכחב דודע דעח ויראפ השם ובזה נכלל שלא יהיה לו גאוה ולשון הרע וסרך גזל והסתכלות בנשים זכו־ וחפלה בצבור בכוונה. ולהחרחק מכל צד חילול השם וכיוצא. מוקף ענוה ויראה השם וכשיתבונן התלמיד חכם בעצמו יראה מיעוט ערכו בחכמה ובירחה ודי בזה על כאן לשונו הקדוש :

ובספר ראשיח חכמה בשער האהבה פרק י׳׳א כחב וזה לשונו ובזמננו אין כל תלמיד מכס נקי מחטא ובפרט מל׳ הרע או שאר הכהות שאינם מקבלוח פני שכינה ולכן נכון שיתענה. ואם תאמר שההורה מכפרת עון. אשיבך מדוד המלך עליו השלים שהיה תלמיד חכם ראש הסנהדרין ואפילו הכי כל ימיו היה בחענית אחר שחמא כו׳ עכ״ל : ובכפר לקוטי הרמ״ל מהרה״ר, מוי׳ה משח ליב זצ״ל מסאסוב כחב במבוא התפלה וזה לשונו. אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו(ההלים קז) אח גופם בצומות ובמקוואות קרים מאד . ומה תועיל בעיניך חם אינך יורע למה אתה עסה כן ובשביל

מי

שמים שלמה. ועל הכוונה זו מצינו גם כן במשה רבינו עליו השלום כשעלה למרום לקבל לותות הראשונות והאחרונות עשה גןם ג׳ פעמים מ׳ יום היה גם כן הכוונה על לרך סלל בכדי לפעול פעולתו בשלמות להמשיך על ישראל המלכותא קלישא בשלמות כנרמז במספר מ׳ נוטריקון מלכות

: ל כל למעשה אירע גם כן אצל ארומריר הרה׳׳ק איש אלהים מו״ה זושא זלל שבא אצלו איש אחר בעל תשובה ובקש ממנו לשדר לו תשובת . והשיב לו לא אוכל לפרש לך תשובה עד שתלך מקודם לק״ק אוסטרא והתענה ה) בם ארבעים יום ואהר כך תבא אנלי ואיעצך לפתוח לך פחח

26 מנדת פרשה נח זהב התשובה כשתוכל לעמול בזה. וזהו גם כן המלטחא קדישא אז בעח ההוא ויפתח נח הרמז בכתוכ שלפנינו ויהי מקץ ארבעים הוא הכס יתברך ברוך הוא • שהוא הנייתא יום. כשיבא האלם לק; וסוף תיקון המי לכל עלמין (עיין מררש רבה פרשה לי)

יום . שהם מיוסרים להמשיך על עצמו את פתח התבס הפתח של התשובה שיוכל האלם

מי אתה עושה כן. אם תככוש כעסך הלא סוב לך מאלף תעכיתים אם אתה שומע תרפתך ואינך משיב הלא סיב לך מאלף עינויים עכי׳ל והעתקתי רבריו הקלושים הללו בסי׳ל

במגמות נתן אות כ״ב להנהגות טובות שבספר מים רבים ע״ש : ובתוספות חיים(תהלים קפיטל נח) הביא בשם ספר ראש הגבעה וזה לשונו שכשארם רוצה להתנלב תענית טוב יותר שיקבל עליו תענית מן הדבור ממה שיקבל עליו מןד התענית האכילה. כי ממנו לא יהיה לו נזק לא בגופו ולא בנשמתו ולא יתלש על י

הזה ער כאן לשונו: יבילקוטיס כבספר בית אהרן (מקארלין) כתב וזה לשונו בזה הזמן שנחלשו הכתות ואינו יכול לסגף ולקרר היצר ולקרש את עצמו שלא יכסוף להבלי עולם . וגם אין בנו לעת להתענות . לכך אין תקוה אלא בתפלה בכל כח שבעמל כהו בתפלה מקרר היצר ומטהר עצמו בכל אות ואות. מה הנחלים מטהרים אף בתי כנסיות ובתי מרכשות (עיין

בגמרא ברכות דף ט״ז ע״א. תנא דבי אליהו רבה פרק כא) עכ״ל : ובספר רמתים צופים בסדר אליהו זוטא(דף נג ע׳יא) כתב בזה לבר נחמד מאד ואלו דבריו ז״צ . שדנו של היצר המחגבר על האדם כדן רודף אחר חברו להרגו (אמר המאסף וודאי הכי מסתברא שהרי כבר אמרו חז״ל (ספרי פרשח חצא) הובא ברש״י פרסת תצא בפסוק בנים אשר יוולדו וגר הא למדת שהמחטיא לאדם קנה מן ההורגו כר מיי׳יש וא״כ אין לך רודף גחל מזה כמובן) ולכן אמרו חכמינו ז״ל (ברכות דף ז' ע״א) טובה מרדות החת בלנו של אדם יושר ממאה מלקיות כוי ולכך בדורותינו הרחיקו הצדיקים הסיגופים הגלולים כיין שיכול להציל באתל מאבריו שהוא הלב לכמו בחלף הדן שהם יכול להכילו באתר מאבריו אסור להרגו (סנהדרין נז ע״א. ע״ד ע׳׳א) כן משפט היצר. ומי שאינו יכול להשיג זאת המידות בוודאי גם עתה צריך לסיגופים. (אמר המאסף דוצדק זה מאוד לענין התעניות כי התענית נקרא הזיגת היצר כמו שדרשו חז״ל לענין רהע״ה שאמר ולבי הלל בקרבי שהרגו בתעניות וכמו שהובא בספר הקדוש השניא בפ״א בריש הספר ובפ״ז מאגרח החשובה ע״ש. כי ענין הסיגופים שייסרו קדמוכינו הקנה והרותח והגאונים ז״ל שכתבו סיגופים ותעניות על כל חטא וחטא. דלכאורה קשה הא הוא לאו גמור בחורה שלי. לשביל בעצמו (עיי היטב בגמרא ב״ק דף צא עי׳ב) אך מחמת שעכ׳׳פ חייב בזמן הזה מכת מרדות. רשאי הוא לקיים בעצמו המכת מרדות על ידי הסיגופים. וזהו שאמרו חז׳׳ל טובה מרדות אחת בלבו של אדם. כי תרטת הלב נקראת מכה כלכת^ב (שמואל ב' כ״ד) ויך לב דוד . וא״כ מקיים שפיר מכת מרדות בתרטת הלב . (ומה שהרתיקו הצדקים הסטפים הוא מפני הסכנה בדורות הללו) כידוע בשם הר״ר אלימלך ז״ל שאמר לאחד שבא אליו בהתנצלות שאינו יכול לקיים התשובה שהכביל עליו הר׳׳ר ברוך ז״ל ממעזיבה ואז נוה עליו לרבר בדן התורה מהעבירה הלז והגיל לו מרוממוה האל ועל

כמה פגם שכמעט יצאה נפשו. ופטר אותו לשלום. וזהו ענם החשובה וכו׳ ע׳׳ש. ועיין בספר מאור ושמש בהפטורה לשבח שובה בשם רבינו ר' ר׳ אלימלך ז״ל :

ובספר מעין החכמה (מהה״ק מו״ס אשר צבי ז׳׳ל מ״מ רק״ק אסעראה) בפרשת פנחס כתב וזה לשונו זאת תדע שלא תאמר שיאת הוא עיקר החשובה שאס למלת דף אתל תלמוד שני דפין ואם למדת שתים תלמוד שלש (ויקרא רבתי פכ״ה אות א׳) לא

באלה

מנדת פרשת נח זהב יד 27 תוכל לילך אל הארץ אשר אראך על ידי־ אור המאיר השופע עליך. ואין אלם יכול לבא לזה כי אם בהחלן ומוציא עצמו מהגופניות שלא ישמע ולא ירגיש מההנאות ותאוות העולם הזה י כררך הרשעים שהולכים תמיר בלכלוכים ובעולם החומ רחמנא ליצלן . אלא מחשבתו יהיה לבוק החיל בהשם יחברך . (ספר שפחי צליקים

, פרשה לך) : ו). י גו וילך למםעיו מנגב ועד כית אל ׳ י בספר הזוהר פרשח בראשיח (דף מ״ט ע׳׳ב) פחח ריש ואמר וילך למםעיו

זכו׳. שזה לבל אינו מעיקר התשובה וכן המצות שהוא עזשה אם עושה בלא באלה הפן ה׳ יראה ואהבה. כי אורייחא בלא לחילו ורחימו לא סלקח ולא פרחת לעילא (הקוני הזהר) אלא צריך להחקלש עצמו באהבה ויראה בכל עח ועת ולילך במלרגוח ממלרגה חיקי! י, למלרגה ביראה ואהבה ואף זאת שהוא לומר ביראה זאהבה וגם המצות שהוא עושה ועושה אותם ביראה ואהבה אלא שאיגו מהרש בכל פעם ופעם יראה ואהבה חלשה ג״כ יתן

דין וחשבון על זה עכ׳׳ל: וכיוצא בזה כתב במאור ושמש בהפסרה הנ״ל בארימת : ו) ובספר רעת משה פרשת לך כתב חה לשונו הנה הרה׳׳ק הצריק כבור מורי חמי מרה אלעזר זצללה׳׳ה מליזעכםק הוכיחני פעם אתת בפסוק זה וזה לשונו לך לך מארצך כי יש ארן מגדלת גבורים לא תסמוך על זה. גם ממולדתך יש אנשים אשר בחולדה מוסבעים בהכיבע להיות כיובים גם על זה בל תביס. וגם ומבית אביך היינו שים לו אב צדיק וקדוש. מכל זה הלך. כי אם אל הארן אשר אראך הייט יגיע כפיך כי תאכל

אשריך וטוב לך (תהלים קכ׳׳ח) עכ״ל : ועיין בס׳ נועם אלימלך פרשח במדבר שכחב וזה לשוט מחמת זכות אבותיו שהיו צדיקים ומחמח זכוחם חולקים להם כבוד בפמליא של מעלה שיהיו בניהם צדיקים עכ׳׳ל: ובספר אהבח שלום פרשח שלח בפסוק שלח לך אנשים הביא דברי המדרש שם ר׳ אחא הגדול פתח יבש חציר נבל צין ודבר אלהינו יקים לעולם. מלה״ר למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואמר בא ולך עמי ואט ניתן לך מחנה כו׳ וסיים ועפ״ז יש לפרש׳ הן אמת שזכות אבותם מםייעתן הפסוק שלפנינו שלח לך אנשים ויתורו את ארן כנען ט וכנ״ל במדרש. אעפ״כ הראה שחשלח אנשים שזכות עצמם יהא נוסף על נחלח אבוחס ט הוא יתר שאח ויחר עז וזהו ויחורו כוי ובזה נחבאר לנז נוסח ההפלה שהקנו לנו אנשיי כנסת הגדולה לומר בבוקר (תנא רבי אליהו רבא פרק כ״א) אשרנו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלט ומה יפה ירוםחט אשמו שאנחנו משכימים וכו׳ והכוונה כנ״ל והיינו ק אמת שזכות חבוחינו יגן עלינו ויסייענו והוא אושר שלנו. אך יחר שאח זיחר מוז למ

בהיותנו מאושרים מצר עצמותימ וד״ל מכ״ל :ה לסידור לב שמח (מההגה״ק מרה חנוך העטך זצלל׳׳ה אבר״ק אלעסק) מ ד ק ה ב ו (דף י״ג ע״ב) כחב וזה לשוני האדם על ירי חקון המעשים או ע׳׳י זכות אבוח יכול ליקש עטרה לעצמו • שידוע שיש ארם אע״פ שלט השורש שלו אין ביכלחו להיוח לו החקשרות מנשמות מכל מקום פעמים יש לו זכות אביה או בשביל הדור או בשביל איזה מצזה שעשה

בהתלהבות מזה בא שיתלבשו עמו נשמות גביהות ומעשרים אותו עכ׳׳ל! ושס

הארס לבא אל התשיבה האמיתית (באר משה פרשחנח):

פרשת לך ויאמר ה׳ אל אבדם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אייך אל האר*; אשר אראך. מהרב הצדיק וכו׳ ר׳ זוסיא ז׳׳ל. פירוש בהחלה לך לך מארצך מלכלוך של עצמך, ואחר כך מלכלוך מולדחך היינו ממה שנחנה לך אמך. ואחר כך מלכלוך בית אביך ממה שנתן לך אביך ואז

2$ מנדת פרשת לך זהבק בספר אגרא רפרקא אות י׳ שנהב וזה י מ ל י לכונו קבלה היא מקדמונים כאשר ארם מסע מביתי וכבר הלך מפתח ביתו ליסע. אם שכח איזה דבר לא יחזור לביתו והענין מפורסם (יכן הוא בצוואש רבימ יהודה החסיד שנדפסו בראש ספר חסידים באות מ״ג) ושמעתי העעם בשם שאר בשרי הרב החסיל המפורסם וכי׳ מרה ישראל אברהם זצוק׳יל וכיוצא בזה שמעחי בשם כבוד אדומו״ר הרה״ק מוהריעי׳יצ זצוק׳׳ל דהנה נאמר מוהר הקלוש (נראה שנחכוון למאמר שהעתקנו אף על פי שאין הלשון מכוון) רברכאן לא שריין רק באתר לדכר ו,וקבא ואמרו שם הנה מה יעשה האלם ביציאתו לדרך ותירצו לשכינה אקלימה ויוצאה לפניו ?) וזיוגא עילאה הוא עיי״ש ועל כן כאשר האדם יצא כבר מביתי ליסע הנה כבר השכינה קרמה לפניו ואם כן כאשר יחזור האדם לביתי אשר שם אשתו הנה הוא מניח זמגא עילהה דשכינחא והוי כאלו כביכול מניח השכינה ופביד מ׳יו קלנא וכו׳ הבן העני! . והנה לכאורה אין החשש רק מי שהולך מביחו אבל מי שהוא כבר

ך למסעיו למסעו מיבעי ליה מהו יוכו׳ וי למסעיו. אלא הרין מעלני! איכון חד דידה וחל לשכינחא. להא כל בר נש בע* לאשחכחא דבר ונוקבא בגין לאהקכא מהימנוחא וכלין ׳שכינתא לא אתפרבא ניניה לעלמין . ואי תימא מאן רנפיק לאירחא ללא אשחכח לכר זנוקבח שכינחא אתפרשא מניה . תא חזי תאי מאן מפיה לאורחא יסדר צלוחא קמי קורשא בריך היא בגיןלאמשכא עליה שכינחא למריה על לא יפיק לאורחא בזמנין לאשחכח לכר ונוקבא . כיי; לסיר צלותיה ושבחיה ושכינתא שריא עליה יפיק להא שכינתא אזדזוגה בהדה בגק לישחכח לכר ונוקבא דכר ונוקבא במחא ולכר וניקבא בחקלא הה״ר (מהלים פ״ה) צדק להכיו יהלך וישם לררך פעמיו. חא חוי כל זמנא לבר נש אחעכב באורחא בעי לננןרא עוברוי בגץ לזווגא עילאה לא ישפרש מניה וישחכח פגום •בלא רכר ונוקבא. במחא איצכןריך כל נוקביה עמיה כל שכן הכא רזווגא עילאהה. ולא עוד אלא דהא זוונא ׳אחקשרת בי מילאה נמיר ליה באורחא ולא מחפרשא

מניה ער ריתוב לביתיה כוי עכ״ל.־ בדרך

ושם בכוונת הברכות כתב הה לשונו ומרומז גם כן פ־קז עולים כיפ דברים מה שאי אפשר להשיג ואי אכשר לראות בעין השכל. הקדוש ברוך הוא פוקח עורים להיות רואה . ופעמים כשאדם אינו ראוי להשיג הקרוש ברוך הוא מלביש אותו נשמות קדושות

ובזכותן זוכה. וכך ידוע זכוח אבוח מסייע לו עכ״ל: ובספר אילה שלוחה (מהה״ק רביכו נפחלי זצוקלה״ה מראסשין) פישח ויחי חיל ־ממ שביאר בספרו הרב החסיל מו״ה פייביל מקריסניפאלה שכל צדיק באין מניח בעוה״ז בן הממלא מקומו הוא נקרא מח מחמש שהוא נפרד מן העוה׳׳ז לגמרי ואין לו אל מס לשוב עוד אבל מי שמניח בן הממלא מקומו הוא מקושר אליו ונתגלה אליו פעם בהקיץ פעם בחלום זה לא כקרא מח מסמח שעדיין יש לו שייכוש בעיה״ו עכ״ל ובםפר שפארס שלמה פרשש בשלח (מהה״ק מראלאמסק) בד״ה אי זה וכו׳ וז״ל וע״כ הצריקים הק׳ ההם בהי*הם ובמותם לא נפררו מזרעם אחריהם בכל רור וכח האב דבוק בבן לא נפרד

ממנו גם עתה וכו׳ על כאן לשונו: ז) ועיין בספר דודאים בשיה (מהרה׳׳ק מו׳׳ה ראובן הלוי אבד׳׳ק חארנאווצי) פרשת פקורי שכתב וזה לשונו ועל פי זה פרשתי בפסוק(חהלים קיפ) אשרי תמימי דרך הה־לכים בהורת ה׳ . כי האדם בלא אשה נקרא פלנ גופא (יבמות ס״ג . זהר ויקרא דף ה׳ ע״ב) ואינו תמים אז [א״כ מי שהוא בדרך הרי תינו תמים] ומי הוא זה שהיה. רצונו לומר שעל ׳ נקרא תמים אף על פי שהיא בדרך זהו רק אותן ההולכים בתורת ה

•ידי התורה הס דבקים בהשכינת כביכול ובזה הם תמימים והבן עכ״ל : וכיין

מנח־ן פרשת לך זהב טו 29 בלרך והולך מביח מלונו אין תשש כי אפילו בוצינא קדישא החסיל מרה משולם זיסל־ בבית מלונו זווגא עילאה עמו כיון שאין נ״י שאמר על פסוק הכ״ל ממלאכים אינם אשתו שם (ואף על פי כן אין לסמוך על יורעים מהכוונת האכילה ח) וכעת היו זה כי אולי יש עול מעם אתר) עכ״ל ; אוכלין אצל אברהם והוא היה ממשיך עליהם כוונת האכילה וזהו והוא עומר פרשת וירא עליהם חחת העץ רצה לומר למעלה מהם להמשיך עליהם כוונח האכילה והם היו לימה חמאה וחלב וגו׳ והוא עומד עליהם אוכלין ע״כ ודפת״ת . (ספר אורח לחיים י תחת העץ ויאכלו. שמעחי מהרב מהרב הקלוש מז״ה אברהם חיים ז״ל

אבל״ק ועיין בספר אמרוח עהורוח (צהה״ק בעל ספר נועם מגרים שביאר) כן בקיצור וכחב וזה לשונו או יאמר אשרי חמימי דרך וכו׳ על דרך מאמרם ז״ל מי שאין לו לויה

יעסוק בחורה (עי׳ עירובין דף נ׳׳ד ע״א) עכ״ל: ובספר אמרי נועם מהגה״ק מדזיקוב זצ״ל פרשת וישלח כחב וזה לשינו כחיב (פרשת משפטים) הנה אנכי שולת מלאך לפניך לשמרך בדרך וכו׳ ופירש״י זה מט״ע ששמו כשם רבו(סנהדרין ל״ת ע״ב) הרי ראותו מלאך הוא לשמירה על הדרך ולהכות את השונאים. וכמו כן אליהו הוא תמיד לעזרת ישראל ובפרט על הדרך ועל כן אליהו במילואו עולה דרך וכו׳ וע׳׳ש שהאריך וסיים לשמרך בכל דרכיך(תהלים צ״א) רומז על אליהו כי בכל מולה אליהו ודרכיך הוא אליהו במילואו העולה דרך כוי (אמר המאסף ובהן נכון ללמוד על הדרך משניות. עיין זוהר הקדוש פרשת צו(דף כט ע״ב) מט״ט כליל שית סידרי משנה . וגם סגולה גדולה ללמוד בסה״ק תנא דבי אליהו דאליהו

נקרא מלאך הברית) ״. ח) בעניני כוונת האכילה ראיתי כי טוב להעתיק קצת ממה שכתבו בזה בספרים

הקדושים כדי להלהיב נפשות ישראל לאכול אכילתם בקדושה ובטהרה :ו הגדול הרמב״ם ז״ל באגרותיו כחב כי דעוח האדם ומחשבותיו תלוים ע ב ר בעניני מאכליו וררכי אכילתו כי המאכל שאדם אוכל נהפך בתוכו לדם ועל הדם שורה הנפש. והנפש ראשו הוא מחשבותיו והשכלותיו. והרי יסודם הוא האכילה . על כן כאשר עניני מאכליו הם מוכשרים בכל הראוי ואוכל אותם ביישוב הדעח על דרך (משלי ג׳ ו׳) בכל דרכיך דעהו י עי״ז כל מתשבותיו ודעותיו ישרים ונכונים. אבל אם יש חסרון במאכליו ומכל שכן איזה דבר איסור הרי כמו כן נעשו דמיו י וכיון שהדם הוא הנפש. על כן דעותיו מתקלקלים. לכן צריך האדם להיות נזהר מאיד בעניני אכילה ךכל פרטיו. זהו תורף אמרותיו הקדושים(אמר המאסף ודין זה שמאכלות אסורות מטמטמים דעותיו של האדם איפסקא הלכתא בש״ע יורה דעה הי׳ פ״ת סעיף זיי״ן בהגה שכתב שם וזה לשונו ומכל מקום צא יניק תינוק מן העכו״ם אם אפשר בישראלית דתלב עט״ם מטמטםק לא תאכל המינקת אפי׳ ישראלית הלב ומוליד לו טבע רע (ר״נ פא״מ בשם הרשב״א) י לברים האסורים (הגהות אשיר״י) (וכתבו שם הט״ז והש׳׳ך דהיינו אם מתמת תולי מתיריןק התינוק בעצמו כי כל זה להאם איזה דבר איסור אזי לא תניק בעת ההיא את בנה ו מזיק לו בזקנותו עכ״ל הרמ״א ז״ל). (והעתקתי דבר זה לפי שבעו״ה ראיתי שמקילים בזה. ופוק תזי מה עלתה בימינו. והרב בפרי מגדים שם פםק להלכה שאשור ליתן למינקת עכרם ולא הותר רק במקום סכנה י אוצי ישימו על לב להתנהג כתורה . ונגד

זקניו כבוד) ועי׳ ענין נורא בזה במדרש איכה פ׳יא אות ד׳ בשה שינק מן הכלב ן בספר אוהב ישראל פרשת נשא כתב וזה לשונו דהנה נודע שבכל הנבראים ובכל

מיני

30 מנדת פרשת לירא זהב אבד״ק זלאטשוב , פרשת וירא): ואקחה פת לחם וגו׳ כי על ק עמיהם על זשי] ביאר על פי לרך זה הרבה קושיות עבלכס ויאמרו כן העשה כאשר לברת . ודקדוקים בפרשת זו ולחיבה הקורש להבין שאמר ואקתה פת לחם והוי ליה הנני מעחיק דבריו בשלמות וזה לשונו . למימר ואחנה לכם פח לתם וסעדו לבכם

וגם מיני מאכל יש בהם ניצוגין קדישין. וזהו טעמן של המאכלים וריחם ומובן. וברבות הניצוצות נתרבה הטוב ורית הטוב . והנה הניצוצות קרישי; כל היכא דאיתגייהו בי גזא לרתמנא איתא. והמה הקדש. ולזה אסור לאדם ליהנות מסס והוא כאלו מעל עיי גמרא ברכוה (דף ל״ה ע״א) כי אין לך הקדש גדול מזה . ואמנם כאשר האדם איש הישראלי מברך על איזה דבר הראוי לו ע״פ תקנת תכמינו ז״ל ימברך אוהה בכוונת הלב ובדבקות ואהבה ויראת שמו יתברך בזה מעלה הניצוצות קדושות למקורן ושר׳־ון הרמה בקודש וממשיך שפע טוב וברכה לכל העולמות כי ברכה הוא מלשון בריכה בכור נה״ל הממשיך שפע לכל העולמות. ועל כן זכה אותו המברך בדבר מאכל הזה או !!שקה ההוא ונעשה כשלו להיות כי הוא העלה הניצוצין הקדושות שבו למקורן ושורשן ועל ידי זה המשיך מלמעלה

׳ל: שפע טוב ביתר שאת עכ׳ ובספר אורת לצדיק פרשת תזריע כתב וזה לשונו. כל הברואים נבראו באורייתא. זהוא הניצוץ הקדוש שבהם. והוא תיושם. ומתמת ת:יא אדם הראשון נפלה זוהמש היצר בכל הברואים כמו שעינינו רואות שיש בבהמה ובחיה ועוף כל התאוות עד אין תקר.המאכל והמשיל וגאוה וכעס וכו׳.כשאדם אוכל כל מיני מאכל שהם מלא פסולת וזוהמא ובפרט בשר •בהמה תיה ועוף שהם מלא יצר הרע. ואיט אוכל רק למלאות תאוהו. ואינו מכוון להתיות את נפשו ולדתות את הפסולת אזי הוא ממולא בתאוות מייל. אבל אס אוכל ויודע שיש ׳בכל המאכלים ניצוצות קדושה מההורה שנבראו בה. ומכוון להעלות אותם ולדחות אתד המאכל למדרגות ולהשגת רזין דאורייתא על ידי הפסולת . אזי אדרבה הוא בא על י שהעלה אותש זהכטסס את התורה שנבראו בה כל הדברים שבעולם למדרגת דבור

טל כאן לש-ינו : ובספר פרי חיים [אבות פרק ג׳ משנה ב׳] כתב וזה לשונו ועכשיו שלחני של ארס מכפר . לילוע ליש בתוך המאכל ניצוצות הקרושה המחיה אותם. כי באורייתא ברא קודשת בריך הוא עלמא (בזוה״ק ריש פ' שמיני) בטיב אותיות החורה (מספר יצירה מיש) ושם הקודש שנקרא המאכל. זהו אותיות שבכם המאכל. וזה היותו של המאכל. מלבר שיש בתוך המאכל נשמות קדושות המגולנלין מהמת תמאס (עיין לקמן פרשת עקב מה שהעתקתי מספר דברי אלימלך פרשת בהר) וכשאכל ארם הנלבב ומקיים בכל דרכיך דעהו(משלי גי) ואינו אנכל בשביל תאותו רק עכי׳פ כמי שכתוב בשלחן ערוך אזרת תיים (סימן רל״א) שיאכל כלי שיהיה בריא זתזק לעבודת הבורא וגס אף על פי שאינו יודע כוונה האכילה יתשוב בזה. וטוב שיאמר בפה בדבור הריני אוכל כדי שאהיה בריא לעבולת השם וגס להוציא גיצוצי הקלושה שבזה המאכל. וכשעושה ק אזי מלבקין הניצוצות הקרושה שבתוך המאכל הן טצוצי הקדושה שבתוללתי המחיה אותם והן הנשמות המגולגלין בתוך המאכל כולן מתדבקין תל נפש רות ונשמה שבאדם כמו שכתוב בספרים שהגוף נהנה מגשמיות המאכל והנשמה נהנה מרותניות המאכל ופסולת המאכל יוצא לחוץ. וכשמדבקין ניצוצי הקדושה שבמאכל אל נפש רות ונשמה שבאדם והאדם עוסק בתורה על השלחן בסעודה שאוכל • או עושה מצוה היינו דמאריך בשלתנו כדי שיבואו עטים ונוחן לעניים אז יש להניצזצות הקדושות שבתוך המאכל המחבקים בנר״ן של אדם • עליה גדולה. שהאדם מעלה אותם . או בחורה שלומד. או בצדקה שעושה. ונמצא זה האדם מעלה גם כן נפשות שבמאכל צומת תי ומעלה אל השם יתברך. ועל כן שלתנו של

אדם

מנרת פרשת וירא זהב טז 31 וגם שאמר כפל פח לחם. והוי ליה למימר יסמלו לבכם. יגם שאמר ואקחה בתוספות ואקחה לחם וסמלו לבכם. סו ואקחה פח ה׳ והוי ליה למימר ואקח פח לחם. וגס

שאמר אלם מכפר שעושה פעולח המזבח על השלחן. עכ׳׳ל ועיין שס עור מה שהאריך בזה

לתרץ קושיס מהרש״א במכחוח (לך! צ׳׳ז) עיי״ש; וכן כחב בספר זכרו! לברים וז״ל על פי הירוע לחכוקוש של ביה רבן שבכל לבר מאכל יש ניצונזת הקרובים ונשמות מגולגלים הרבה ועל ילי שאלם אוכל ונתחזק כחו לעבירת הבורא ועובד אחר כך עם אוחו הלדוח שהיה במאכל חת השם יתברך. יש עלייה לאות! נשמות הקדושים וזהו בלחן לומה למזבח (עי׳ גמרא ברכות לף לה ע״א) כלומר למזבח של מעלה שמיכאל עומר ומקריב עליו נשמות ישראל כמובא בתוספות סוף

מנחות (דף ק׳יי ע״א) בשם המדרש. כן השצחן שאדם אוכל הוא מקריב נשמוח ישראל להעלוחס לאל אחד. ושמעחי ממורי הקדוש מהרי׳׳י מלובלין זצוק״ל נ״ע מנ״כ ובס׳ אנרא דכלה פרשש דברים כ׳ שאמר זאח רבינו בשם רבו ר׳ אלימלך זצוקלה״ה שאמר שיזהר כל אדם שלא יהיה חס ושלום בגדר ירבעם בן נבמ שחטא והחמיא את הרבים [אבוח פרק ה׳] כי אס אלם אוכלמאכלוש אשר בו רבים מנשמזח ישראל מגולגלים והולך אחר כך עם אותן החיוח והנשמוח הקלושים ומכעיס לבורא. מחמיא ג׳׳כ אותן הנשמות שהיו במאכל ונדבקו בו להעלוחם. ואררבה לח לי שלא העלה אותם אלא שהוסיף חטא על חטאם הרי זה כמו ירבעם בן נבט. עד כה שמעתי אומרים משמו הקדוש . לזה עצה היעוצה . טרם ילך לאכול יפשפש במעשיו ממה שעבר בכדי שיעלה אותן נשמות

למקום טוב עכ״ל. וכבר הובא בשמו בספר מיס רבים פ׳ וישלת ע״ש :

ובספר משמרת איתמר פרשת יתרו כתב וזה לשונו ולא נעלה במעלות על מזבחי. על דרך מה שכתבתי כמה פעמים בסוד השלת! לשוב בתשובה קודם האכילה על השלשן כדי שלא לעורר ח״ו קטרוגים על ענמו שהרי השלח! הוא סוד המלכוח כנודע וכמו שכתבתי כמה פעמים על הכחוב (איוב ל״ז) מצפון זהב יאחה. ועל דברי חכמינו ז״ל (ב״ב דף כ״ה:) שלחן בצפון. וכתיב (ירמי׳ א׳ י״ד) מצפון נפתח וכו׳ ולזה צריך לשוב בחשובה קודם ועל ידי זה אין פה להמקמרנ כנודע ועל דרך מה שכחבז חז״ל (בבא קמא צ״ב) מלחא דמיננא דאיח בך קדים אמרה וכמו שכחב בזוהר הקדוש על ענץ הוידוי והחשובה (עי׳ פרשח פנחס דף רל״א ע״א ועל דא איצטריך בר נש זכו׳). וגס על דרך פשוט יש לומר הטעם שהרי אמרו חז״ל (ברכוח נ״ה ע׳׳ח) בזמן טי שלחנו של אדם מכפר. ועל כן צריך לשוב כמו במזבח. וגס יש לומר הטעם כדי שלא יבא ח״ו על ידי אכילחו למה לכשיב (בפרשח עקב) פן שאכל ושבעח וגו׳ ורם לבבך ושכחח . וכהנה ובתשובתו קודם האכילה עושה רושם קדושה ושמירה שלא יכול מקדושתו ועמוהכיתו על ידי חשובחו הרמחה. וזהו שאמר הכתוב ולא חעלה במעלוח על מזבחי רומז לשלחן והיינו אכילה כעל השלחן אשר לא תגלה ערוחך עליו היינו כנ״ל שלא יגרום חס ושלום

קטרוגים לקטרג עליו ולגלות מרותו וחרפחו דהיינו עונוחיו וחטאיו והבן עכ׳׳ל :

ובספר אור הגנוז לצדיקים פרשת אמור כהב וזה לשונו כל נכש תישראל הוא ענף מן התורה שכולה שמותיו של הקב״ה על כן נקראת גם הנפש שמא דקודשא ברין הוא. וזהו שכחב קדושים יהיו וגו׳ ולא יחללו וגי׳ הוא הנפש כי את אישי ה׳ לחם אלהיהס. פירוש אס היו מחשבין שהלחם הוא כקדשים ומשלחן גבוה קא זכו כר הם מקריבים את הארס להשם יתברך; ויחשוב בנטילת ירים כאלו מקדש ידיו ורגליו מן הכיור

קודם

ת וירא זהב ש ר 32 מנית פ

שאמר ואחר חעבורו מה נפקא מעה בזה. לשון על כן צריך ביאור. ועיין פירוש רש׳׳י־ וגם שאמר כי על כן עברתם על עבלכם ז״ל. וגם שאמרו כן העשה כאשר לברת

מה קולס בואו לאכול על השלהן שלומה למזבח. ויצטער על חורבן ביה המקלש בכל סעורה. ויאנח על קישי פרנסה עניי ישראל הרעבים וצמאים אנשים ונשים וטף. ועל ילי זה והיו קודש. פירוש גם הבשר הגופני שיחגלל ממאכל כזה כשיחקלש יהיה מזון הנפש ולא יעצרנז הגשמיוח . ועל ירי ברכוה הנהנין בכוונה יכוון לעורר קלושה עליונה במאכל

כוי ע״ש :ב בספר שערי הקדושה (להרח׳״ו ז״ל) חלק א׳ שער ו׳ חה לשונו. ולמען ת כ ו שהיה שלחנך מזבח כפרה לכפר עונוחיך בהמעיט מאכלך (עיין דבר כפלא בספר שמחה הרגללהגאון ח״ק מו״ה חיר׳׳א ז״ל בלימוד ג' רמז שני לקדש ורחץ וזה לשונו. ואני שמעחי מפי מגיד אמה שבזמן הרב הגדול קדוש יאמר לו מלומד בניסים כמוהר״ר יוסף קובל זצ״ל כשבשו על כסא מלכינו בשלוניקי . איש אחד צנוע אמרו שהיה לו מגיר ומגלה חין והלכו אצלו מגדולי ישראל רבני העיר. המה ראו כן תמהו שהיה אומר סודות ונסחרות והן קרם לא הוי בר הכי כלל , והגיע השמועה להרב הגדול הנזכר. וכה ענם צאו וראו כיצר איש זה מתנהג באכילה ושתייה והשיבוהו ידענו שהוא אוכל הרבה יותר משאר בני אדם. והשיב הרב הגדול הנזכר אם כן אין צריך בדיקה וחיפוש . פומיה מסהיד עלוהי כי הוא מסטרא אחרא דהקדושה אינו שורה באדם שאוכל הרבה ואני גוזר ששום אחל לא ילך אצלו. וכך היה רפירשו ממנו ונתגלה להיה מהםטרא אחרא. ומאחר עלוח כל הרברים אשר ראו עיניך ווראי נאה לבעל חשובה למעט אכילחו עכ״ל). להחליש הקליפה השורה במזון שנפבך נזזנית בו . תננסוק בחורה איזה משנה וכו׳ ויכריזו עליך זה השלחן אשר לפני ה׳ (יחזקאל מ״א כ״ב) ויחלוש כח היצר הרע מעליך זיתתזק נפש השכלית

שבך על ירי התורה שהוא מזון אל הנפש ההוא גם הוא עכ״ל:

כתב בספר המוסר (נדפס בברלין ענת תפ״ג) בסדר סעודה אות ה׳ חה לשינו ו כשיושב לאכול יאמר בפה מלא. אין חני אוכל להנאת גופי רק לבריאות הגוף לעבודת הבורא. בזה הדבור בורא מלאך תדש ומסלק הסטרא אחרא וסימן מאכל אותיות מלחך זגימטריא צ״א ב׳ השמות משולבים יאהדוגהי עכ״ל(וכן היא בספר מוסר שנדפס בזמנינו

אצל ספר אור צריקים) : ובסוף ספר מררש פנחס כתב וזה לשונו. להתוודות בכל פעם קורם אכילה ולומר לבוט של עולם זכני שתהא אכילחי בקדושה וחהא כוונתי לשם שמים ותצילני מאכילה ושתייה יתירה ולהפסיק באמצע אכילה ושהיה ב׳ או ג׳ פעמים להסתכל בספר או לחשוב בדברי הורה מה ששמע [מרבו או בשם רבו] ולהתפלל בכל פעם במחשבתו רבונו

של עולם זכני ולמדני לעשות רצונך זהנילט מיצר הרע עכ״ל : ועיין מה שכתבתי בסוף קונטרס תכארת משה בשם הרב הצדיק ר' צבי מאפטשנא זצ״ל כעין דבר זה. ועיין עוד לקמן פרי מקץ ופרשת שלת מה ששייך לעטן כוונת האטלה.ק הכהן זטקללה״ה מלובלין בספרו פרי צדיק הרב הגאון הקדוש מוי׳ה צדו ו בקונטרס עת האוכל האריך בדברים קדושים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת וליקרת

ערכם הנני מעתיק קיצור דבריו הקדושים לזכרון לבני ישראל:ת א׳ כתב הפרישות מאכילה נקרא קדושה כמ״ש בפ״ק דתענית (דף י״א) היושב באו בתענית נקרא קדוש . ואמרו (ברכות נ״ג ע״ב) והתקדשתם מים ראשונים והייתם קדושים מים אחרונים נו׳ פי' מים ראשונים רתיצת סירים שהם כלי המעשה • שבכל מקום המעשה

מיומם

מנרת פרשת וירא זהב יץ 33 מה היה בקשחם בזה וכי לפח לחם היו מנרהיקה שלא להטריחו באורחים . ועל צריכים. וגם להבין מה שהוציא הקב׳׳ה חמה שהיה מצטער הביא לו מלאכים בדמוה

אנשים מיוחם לירים. ויהיו מנוקים מכל לכלוך וגיפול של חאוה חיצונים בלחי ורק לל׳ לבלו להחיוח גופו לרצון ה' וזהו על ירי הרחיצה במים מי הרעח שהוא ההורה כמ״ש (קילושין

דף ל׳ ע״ב) בראתי תורה תבלין וכו׳ והאריך בזה:. שגם בכל מקום שאתה ה באות ב׳ כתב. תאוות אכילה ותאוות המשגל אחיות הנ מוצא גרר ערוה שם נאמר קרושה > ויקרא רבתי פרשה כ״ל) ועפ״ב דיבמות ובירושלמי

שם. וזה מביא לזה כמ׳׳ש (ברכות ל״ב ע״א) מלי כריסי׳ זני בישי וכו׳ והאריך: באות ג׳ ותיקון תאוות אכילה קודמת אל האדם שהיא הקלה גם כן קצת אצלו

וממנה ימשך אל תיקון תאיה השטיה וכר והאריך:ת ד׳ ותקנה כללית לתאוות הוא עסק התורה וטי ולשון הרמב׳׳ם בהלכות באו איסורי ביאה (פרק כ״ב בסופו ע״ש) שאין התאוות מצויות אלא בלב פנוי מן התורה

וכוי והאריך : ״ת ה׳ כתב וזה לשונו העצה השנייה המתינות. ט יסוד תוקף התאוה המהירות באי שרוצה לבלוע ולהשלים תאוותו חיש. וכמ״ש בביצה (דף כ״ה) נטיעה מקטע רגלי הון לקצביא זדבועלי נדות שהם ב׳ תאוות הראשיות הנזכרות הבאים ממהירות כוי והאריך 1

באות ו' השלחן דומה למזבח כראיתא שלהי חגיגה (דף כ״ז ע״א) ובהיפוך אמרו באבות (פ׳׳ג י;״ג) זבחי מתים זכו׳ והיינו כי ההנאה שיש להאלם אם נכנסת לנפש האלהית וחלק אלוה ממעל שבז. היינו כשהוא מכיר שהשם יתברך ברא את המאכל הזה ומחייהו ונותן לו הויה וקיום. והוא טחן בו טעם והנאה וטחן לארם חשק שיחאוה לו. זשיטעום בו טעם טוב ושיוסיף בכחז וחיותו כשמטר שזה הכל מהשם יה׳בהכרה ברורה מאיר בלב בלי הטעיי׳ בנפשו לחשוב למיון לרך העברה בעלמא להכרה ברורה הנה הכרה זו הוא מכת החלק אלוה וצד הטוב שבו. ואותו הצר נחגבר והנאח אוחו הנר הוא ממש הנאה הקרבן של מעלה כי בוה הוא החלק עם הכל אבל כששוכח זה ואוכל להנאח עצמו למילוי התאווה זהו מצד נפש המהאוה הבהמיח שבאדם וכאלו מקריב לה קרבן וזהו זבחי מחים ממש שכח זה וחאוה זו הוא כמ״ש (ברכוח דף י״ח ע*ב) רשעים בחייהם קרויים מחים שהחיוח הוא למיון בעלמא אבל באמת הוא מיתה והקרבתה הוא זבחי מחים וחקרובח עבודה זרה. שזהו עבודה זרה השכחה מהשם יחברך ומילוי כח אחר חון מכח השם יתברך. והעצה לזה הוא שלחן שיש עליו דברי שורה שהמאור שבה הוא המברר שמכיר שהוא מהשם יתברך כי חכמה לשון הכרה כידוע . וזה ג״כ כוונח הברכה שחקנו חכמים קודם אכילה

שעטנה ההכרה שהשם יחכרך הוא הבורא ומהוה מאכל זה שיהיה מאכל : באות ד להעלות כל מאכלים מצומת הוא רק על ידי האמונה לבד בהשכ יתברך.

ועל ידי הברכה מקודם שמאמין שלהי הארץ ומלוחה וכו׳. והאריך בזה :ת ח׳ על ידי מאכל אחד וסעודה אחח בשבוע (או סעזדח שבח) שאוכל באו בכזזנה הראויי׳ לכבוד שמיס ולהעלות כחות נפשו הבהמיות להשם יחברך מחעלים כל המאכלים והסעןרוח שלז. כדרך שכחבו חכמי אמח בחפלה שעל ידי חפלה אחת מעלה כל התפלות של כל השנה והפלה הוא דוגמח הקרבנוח וכן האכילה זכו׳ והאריך בזה לסייס וזה לשונו וכן כל שמחעורר פעם אחד מכצ להעלזח כל מעשיו של היתר ודברי רשוח שעשה (ואין צריך לומר מעשה המצות בלא כוונה וחיוח) מקודם על ידי שעישה אוחה פעם אחרח עם חיות וכוונה לשם שמים וביותר באכילה שהוא דוגמח הקדמות

שבהם

ירא זהב 94 מנדת פדמת ום הוא וכי׳ וזה צריך ד אנשים. שהוא היה מצה לקיים מצות הכנסת פלא רצו להטריחי ק אורחים . והביא לו מלאכים שאין צריכים הבנה מה היה דעתם של המלאכים שהלכו לאכול וכי להטעותו באו והיה חושב לעש*ת מאברהם . שהשם יתברך שלת אותם אצל מצזה ולא עשה. ובאור התיים לפי פירושו אברהם שיקיים הכנסת אורתין וכי מפני שלה שאברהם היה יודע שהם מלאכים שהיה שרי ואסיר פירשו מלעשות רצון ולפי זה אחי שפיר שהם באז אצל אברהם קמיהם. וגם אם פירשו ממנו למה עמלו שמקיים מצות הכנסת אזרמיס שימשיך במקומם עד שיבא אליהם ולא הלכו לדרכם עליהם כוונת האכילה שהם יזונו מרותנמת לגמרי. ונראה לאמרו רבותינו ז׳׳ל (קלושץ האכילה . ולפי זה מבן מה שפירש רש״י בי) לרכו של איש לחזור אתר אשה ע״ש. ז״ל על וירא וירא שט פעמים. הראשון וזה כלל כל העולמות מי שהוא משפיע כמשמעו והשני לשון הבנה נסתכל שהיו לחברו צריך לחזור אחר המקבל ממנו כי (צבים במקום אחל והבין שלא היו רוצים יותר משהעגל רוצה לינק פרה רוצה להציק להטריחו. ואן) על פי שיולעים היו שיצא (פסחים קי״ב עמול א׳) ותענוג המשפיע לקראתם עמלו במקומם לכבודו להראותו הוא יותר גלול מתענוג המקבל. על כן

צריך שבהם נוהג דץ הגרירה כדאיתא בשבת (דף ע״א עיא) ואטלס גוררת אכילה

להיות כמותה : ובאות טי האריך וסיים וזה לשוט וכן בזוהר (עקב דף רע״ב ע׳׳א) נקרא שעת אטלה שעת קרבא כי עליית הניצוצות היא על ירי ניצות יצר טוב ליצר רע שהמאכל. וכת הטוב נוצח ע ר שהוא מתיה הגוף מתיה רק כת הטוב והיצר טוב שבו ולא כת ה

במלחמה לחטוף הטצוצות הקלושות וחיות המאכל לחלקו וכר :ת י׳ מצות אכילת מצה נותנת קרושה באבילות. כי כל מצוה בפרט אותה ובאו שמברכין עליה אשר קלשנז במצותיז וצונז מוספת קלושה בארם. וכיתור באותו אבר וכמ שעל ירו נעשית כמו שאמרו תז״ל בויקרא רבה(פ׳ אתרי פכ״א) עשית חבילות עבירות עשםדם וכר וזה טעם מה שכתב בזוהר (בא לף מ׳ ע׳׳ב) יצר טוב ויצר הרע נגרן וכר י תמן ומצה וכן בלשון רבותינו ז״ל(ברכות לף י״ז ע׳יא) שאור שבעיסה לעיקר היצר הרע באכילה כילוע משורש נחש ואמרו רבותינו ז״ל (ברכות (לף מ׳ ע״א) עץ הלעת ממה היה ונגלו אכילת מצה נותנת קלושה בכל מאכלי לתם של כל השנה ואכילת מרור בכל

: ר מאכלי ירקות כע כאשר אכילתו כראוי והיינו ביריעה שהשם יתברך המאכיל על זה ׳ ובאות י נאמר (פרשת משפטים) וברך את לחמך וגו׳ והסירותי מזלה מקרבך שיהיה בכת הליש

והמים שאוכל ושותה להסיר כל מיני מתלה וט׳ ע״ש שהאריך: ובאות ייג כתב וזה לשונו כל מאכל כמו שיש לו כת מיותל להחיות אס הנוף כך מסתמא בפנימיות התיות 6ןמ המחיה את הנפש וכר והאריך בזה וסיים וכתב וריב שיעור ההשגה הוא כפי נקמט ביסול זכו׳ כל זה העתקתי בקצרה מספר היקר שרי. והמעין במים ימצא מרגוע לנפשו בכל אריכות לבדו הקלושים המתוקים מרבש צדק יטפס צופים מאיריס כשמש בצהרים וחודרים כליות ולב בגולל אמיתותם ע״ש ותמצא נתת:

בספר אורת לצדק פלשת בשלת כתב עור וזה לשונו באכילה יש גם כ• שט ו בתינית יש שהוא אוכל בכד שיהיה לו כת על ילי אכילה זו על ילי העלאת הניצוצות מדומם צומת תי למרבר שיסייע לו לעבולתו והשאר לותה לפסולת והוא מלרגת מיין נוקביןד שהוא מטלה טצוצות הקדשה מהמאכל לעבודתו יתברך. ויתעורר עליו מלמעלה על י

השפעת

מנדת פרשת, דרא זהב יה 35 צח0 גימעריא ג' הוי״ה שבמג״ת מן^הארן מנליוכה ביכה ט) עכ״ל. חסו ואקחה פס לחם . רצה לומר ואקח ס׳ מן ה' רא&מסד הפת אקח מן ה׳ שהוא ביכה מל י ראשוכה . לחם ניממריא נ׳ היות להמשיך לחלח מן עולם החענוג שהוא בינה , וזהו ואקחה כי עליו לבצוע כמאמרם ז׳׳ל בעל הבית בוצע ואמשיך עליכם מן עולםד המשכה זי הסענונ. יסמלו נבכם י על י מן עולם סתענונ שהוא בינה שנקרא לבא כמבואר בתפלת אליהו ז״ל(בהקלמת ספר הקלוש תיקוני הזוהר) בינה לבא ובה הלב מבין . ומל כן אמרו רבותיט ז״ל (ב׳ימ לפ׳׳ו) פסא סעלתא ללבא מהו ומעלו לבכם אחר תעבורו . ר״ל אף אתר שתעטרו יהיה לכם המשכה זו סער אל לבכם . ט על כן עברתם על עבדכם . ט בשביל זה באתם וגליהם אח לעקכם ורצונכם . שרצונכם בזה כאשפיע עליכם כלל ״ ויאמרו כן תעשה , ומשפיע , כאשר לברת,

עכ׳׳ל:ץ לקמן פרשת מקן שהעתקתי לבר נפלא י ז ן ן בסול כוונת האכילה מספר היכל הברכה להרב הגס׳׳ק מקאמרנא ז״ל זי״מ:

והי וזהו רק לאיש שהוא במלרגח ירחה כלל • דש שהוא אוכל'וממתיק ומבעל בסאוכל כל הלינין וממשיך על ילו השפעוח כיובוח . להיינו במה שלועם המאכל הוא מפריש ומבליל הקליפה מהחיות שהוא הטעם של המאכל ומעלה אח הטעם עם החיוח שבה להמוח. והקליפה להיינו הפסולה הוא מלחה למטה וסחיוח נשאר מהמוח שהוא מרכבה לחכמה. ומה שהוא לועס יותר הוא כמי חרישה-ומעורר החמס להיינו הטעם שבמאכל להוציא למוח. ובזה שהוא פושה כן בהמאכל הוא מפריל כמו כ! הקליפוח. ומוריד אותם לנוקבא לחהומא רבה ומוציא מהם ההיוח ומעלה

׳אוחם להחכמה והם בעלים שם עכ״ל : ט) עיין בספר חור פט משה פרשת בראשית שכתב חה לשונו (ומזב) שם הקודש (חב״ו) עם הכולל גימטריא סו״ב יכוון (למאכל) כרחיחא בכחבים שבכל לעיסה שאלם לועס המאכל יכוון שם חב״ו. וכללוש הענין שיכוון בכל ררכיך רעהו (משלי גי) וסשי״ת ישים בלבנו אהבתי ויראחו אמן עכ׳יל(אמי המאסף ונראה שמפני זה יש בחיבוח המוציא׳ו. וכן מפני זה לחם מן הארץ ט״ו אוחיות ועם הכולל הוא בגימטריח שס הקדוש חב׳ נכון ללמוד על השלחן המשנה באבות (פרק הי) יהי רצון מלפניך ה' אלהיט שיבנה בית

: ל ל ממקלש במהרה בימינו וסן חלקנו בחורחך ר״ח שם הככר העחקחי בספר חפארח חיים פרשח עקב מה שכחב שם בספר אור פני וי מ8מי משה פרשת עקב . עוד וזה לשונו נודע ג' דברים כוללים כל עולם הזה . חיי מ

והוא ר״ת חב״ו השם הקלוש הטלע ושמעתי שיש לטון בכל לעיסה זה השם עכ׳יל;

צריך לחמר אחר המקבל ממנו שפע וכן הוא בעולמוח טליוטם שמטחץ תענוגים מלק?ל מהנןולמזס שלמעצס מהם ומרדן למטה להשפיע לחחתוטם. כי זה הוא תענוג יותר להשפיע . זלט זה אם המלאכים שהיו בתים לאברהם היה כוונתם רק לעשות נחת רוח לאברהם שהיה מצטער בשביל אורחין. נמצא בזה הם משפיעים אליו ואלו היה בוונחם להנאח עצמם בולאי לא היו פורטם ממנו כלל אבל בזה שפירשו ממנו כלי שימן לקראתם בזה היו מראין לאברהם שטונחם שימשיך עליהם כמנת האכילה ולזונם מרוחניוח האכילה ורצונם וחפצם לקבל ממט וצריך הוא לחזור אחריהם ולהשפיע אליהם כלרכו של איש לחזור אחר אשה סבל עמלו במקומם שלא להטריחו ביותר פסיעות רק שטו רונים להראוח לו שהם רוצים לקבל ממנו ועל כן פירשו כלל . והוא היה מדע שהם מלאכים ומבין שרוציםד לקבל ממנו. וזהו וירא ררץ לקראתם כה אמרו רבותינו ז׳׳ל (ברכות מ להשפיעם. ו דף מ׳׳ו) בעל הבית בוצע כלומר שמברך ברכת המוציא. ובכוונת ברכת המוציא לחם מן הארץ כתב האר״י ז׳׳ל וזה לשוט המוציא

השפעת מיין דכרין לעמדתו יתברך

*3 מנדת פרשת וירא והב ולפי הכיל נישא שצריך היה,הלבר להודט1 והי

שאלמלא כן היה מבטלה כי מי מושל בי צדיק וכלל עכ״ל(ספר שפתי צדקים פרשת

וירא):

פרשת היי שרה ואשביעך בהי אלהי השמים ואלהי י הארץ וגוי. יבואר על פי מה לאימא בזוהר הקלוש (משפטים קט״ו ב׳ ופנחס לרלה) כל הנודר כאלו נ4דר בחיי המלך וכל הנשבע כאלו נשבע במלך. ונראה ברמז לבריו הקלושים עצ ( עצמו י פי הפשטות כדרכנו. והנה נל״ר אותיות נו״ן ל״ר . ואות כ׳ רומז לני שערי בינם שהוא התשובה. ופל ילי התשובה שלימה זוכה האדם שיהיה השם יתברך ברוך הוא לר אצלו ושורה אצלו כמאמר הכתוב (פרשת תרומה) ועשו לי מקלש ושכנתי בתוכם , וזהו כל הנולר כאלו נורר בחיי המלך דהיינו שעל ילי החשובה שלימה כנרמז במלח נלר נ׳ לר . שהוא על ילי הבינה היא החשובה . זוכה שיהיה השם יחברך ברוך הוא לר ושורה אצלו ואז כאלו נורר בחיי המלך להיינו שממשיך על עצמו החיות ממלך מלכי המלכים הקלוש ברוך הוא וכל הנשבע כאלו נשבע במלך עצמו. להנה שבונ!ה הוא מלשון שביעה כלומר כל הנשבע דהיינו הצליק השלם אינו שבע על שבא לההלבק במלך מלכי המלכים עצמו להיות ממש בטל במניאות בגולל הלבקות בהשס יתברך ברוך הוא במסירת נפש להשם יתברך

שמו להיותו בבחינת מטה בגולל המסירות- נפש אליו יתברך שמו. וכמו שבעיני ראיתי ממורי ורבותי שכבר נתבקשו בישיבה של מעלה ומנוחתם כבוד בעולם העליון בצמרת רחיי דלעילא ובפרט מאדוני מורי ורבי

הרב י) בספר נגיד ומצוה חלק שני בחיקוני החשובה כחב וזה לשונו. ענץ נדרים ושבועית. בזה יובן ענין הנלר והשבועוח כי מאחר שהשבועוח הם כנשבע במלך עצמו שהוא המלכזח. והנדרים כנודר בחיי המלך שהוא בינה הנקרא חיי המלך כוי אם כן למה

השבועה יותר חמורה מהנרר. והטעם הוא כי למעלה כנגר הביכה אין אחיזה לחצמיס. כל

אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. על דרד ששמעתי בשם הרב הצדיק הקלוש וכוי הרבי ר' אלימלך זיל נבלמ שהיה בימיו פעם אחת גזרה רמה רתמנא ליצלן ותלו כל ישראל עיניהם גו להתפלל שחחבטל הגזרה ההוא. והכיב אני מעלמא רקשוט וכל רז לא אניס לי ואני יודע טעמן של כל דבר עד שגם אני הסכמחי לזה ואם כן איך אפשר לי להשפלל לבטל דבר שנעשה בהסכמחי (מחלא אמר עמדתי על הפחח הלל) אבל יש לכם לתלות עיניכם בהצריק ההוא שאינו יודע טעמו של דבר • שנעשה הגזרה שלא בידיעתו והסכמחו. זה יכול לצעוק ולהחפלל. חולי

יענהו בחפלחו :

ובלה שמעחי מפי הרב וכו׳ מו״ה ר׳י לפרש בזה ל ל די צבי מענ אומרו המכסה אני מאברהם אשר אני פושה. כי אמר השם יחברך אם לא אוריענו טעמו של הדבר עד שיסכים גם הוא לגזרה זו בודאי יצעוק ויתפלל עד שיצר לי [כביכול] בצרתו ויבעל הגזרה ומה תועיל גזרתי ומי מושל בי צדיק (מועד קטן דף ע״ז) מוטב לי להודיעו טעם הלבר על שיסכים גם הוא ואעמילנו שומר חל הפתח. ושוב לח יתפלל ולזה הודיעו כמחלא הלל ואמר המכסה אני מאברהם וגו׳ עד שלבסוף שלא מצא עשרה צדיקים הסכים גם הוא אברהם אבינו עליו השלום על הגזרה ושוב לא התפלל ובזה נחקיימה גזרה מלכו., של עולם . ובזה ניחא מה שגילה לו הדבר ולכאורה יפלא הלא רני; השי׳י הוא להפוך הערים וידע בודאי שאברהם אבינו עה״ש יחפלל ע״ז ולא יהיה נענה וא׳׳כ מה זו. ך אהבה להודיעו ושלא ישמע לו אחר כ מושב היה שלא להודיעו כלל לבל יצערוהו

מנדת פרשו: חיי זהב יט ד3 זוסמאן מאניפאלי שיחיה כשהיה מצה להחזיר למוטב איזה אלם אזי עסק בתעניס ובלבקוח גלול ובםיגופין גלולים טל שהמשיך גם את זה האלם לעשות תשובה והגה כשהצדיק מצה להפלוח איזה אלם . אד או שמעלהו או שמורילו למטה יותר מבתתלה. על לרך משל אתר עולה בסולם על למעלה והשני עולה אחריו והוא למטה ממט והראשון םעומל למעלה רוצה להמשיך את השני גם כן למעלה ׳ שאם זה העומר למטה מנית להעלות את עצמו על ירי אותו שעומד למעלה אז יכיל סזא להעלות אותו אצלו. אבל אס יכביל את עלמי ולא יניחהו להעלותו. הרי כשינית אותו שלמעלה מלאתוז בו יפיל אחר כך בכח גדול לאתוריו על הארן ויפיל למטה יותר מבהחלה (אמר המאסף וללעתי מרומז זה במה שאמרו רבותינו ז״ל (בראשית רבתי פרשה נ״מ) הובא ברש׳׳י לעיל ס' חיי שרה בפסוק אולי לא תלך כוי אין אי׳יר מתדבק בברוך והמו שכיון שאימ מתדבק בו אף על פי שבא להיות נמשך עמו סופו שיפיל למטה יותר מבתחלה ועיין!. ולכן זהו שאמרה רבקה ליעקב שילבק עצמו להש״י כלי שימשוך נם את עשו עמי וישיב בתשובה, או באם שלא יוכל להמשיכו. יפיל יותר למטה ושוב לא יעלה ברעתו שם יעקב כלל כי יהיה בעמקות הטומאה וננ״ל יא) וזה על אשר השיב תמת אחיך וישוב אף אחיך ממך רצה לומר שממה נפשך ישוב אף אחיך ממך

דייקא כל כך אבל למשה במקום המלטת שם סביב רשעים יתהלכזן ונותן להם כת גלול להתאחז שם לכן ענשו גדול ומרובה. גם בזה שביין למה נררים חלים על רבד מצוה מה שאין כן בשבועות. והטעם לפי שהנרמס עליונים בבינה ותם גבוהים מן המציה לכן חלים עליהם מהו סוד התרת נלריס ליל כפור לפי שבאותו יום אנו עולים עד הבינה ויש לנו יכולת להתיר הנדרים אשר שם. ולכן הנרמס תלים על לבר מצוה להיותם בבינה. אך השבועות

הס במלכות ולכן אינה תלה על המצוה עכ״ל : יא) במסכת גיטין (לף ז' ע״א) שלח ליה מר עוקבא לרבי אלעזר בני אלם העומדים עלי ובירי למוסרם למלכות מהו כו׳ קא מצערו לי מובא ולא מצינא ראיקום

בהו שלתליה (תהליםל״ז)דום לה׳ והתתולל לי רום לה׳ והוא יפילם לפניך תללים תללים השכם והערב עליתם לבית המדרש והם כלים מאליהן ׳ והקשו בתוספות שם דהא איתא בב״ק (לף צ״ג ע׳׳א) המוסר דנו לשמים הוא נענש תחלה יע״ש שתירצו וזה לשונם אי

נמי

דזרב הקרוש איש אלהים נירא מוהר״ר משולם זוסיא זצ׳׳ל אשר כמה פעמים בעלוחו לתמרבק בהבורא ברוך הוא וברוך שמו (אמר הטאטף וענץ התלבקות הזאח עיין בספר מגיר מישרים למרן הרב הב׳׳י ז״ל פרשח בשלח שכחב וזה לשונו וייחל לבבך המיל בכל עח ובכל שעה ובכל רגע שלא לתשוב כי אס בי ובתורתי ובעבולתי שהוא סול כיתזל שמתיתל האלם עם בוראו ממש כי הנפש מתדבקת ומתייתלת ט יתברך וגופו ואבריו הם מתנה שכינה ממש וזהו שאמר בתורה (פרשת עקב) אה ה׳ אלהיך תירא אותו תעבול ובו תרבק ט׳ ע׳׳ש באמכת לשונו וברמב״ן הק׳ פרשת עקב) היה מפשיט עצמו לגממ מן העולםי היותו ממש קרוב להתבטל במציאות הזה ע עד שהוכרת לנדר נלמם וכרבות שיתקיים נפשו בי. וזהו ואשביעך בה׳ שהבעיתו השם יתברך ברוך הוא להנדיק השלם להשביע בצתצחות נפשו בעצמות הוי״ה ברוך הוא ממש בגודל הדבקות בהשם יתברך ברוך הוא וברוך שחו לער . (ספר באר משה

פרשת תיי שרה):

פרשת תולדות לישבת עמו ימים אחריט עד אשר תשוב דומת אחיך עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו . שמעתי בשם הצדק המפורסם מוהר״ר

38 מנית פרשת תולדות זהב ואמר לי. מהוא פה־ צמצום בריאת השלם כטלע . חהו גם כן כאן טל בלי לי שעלד מציה מעשרוס שתבטתו בו והאמינו שלא י יחחפר לכם שיטור מה שאתם מפרישים המעבר עבור שיש בילו למלאות לכס כל חשרונותיכם עבור הבטתון הנדל הזה שאין אתם משימין בטתוניכם בסבה ההוא שהוא התבואה או המעות שאתם נותנים למעשר כמו אותן שאין מקיימין מצוה זו על שאץ להם בעמון בזה רק שמשים בטתונו על

התבואה והמעות ההוא ומתירא שלא יתסר ואתם לא כן אז והריקותי לכם וגר . גם אני אפשוט לכם הברכה מן המוגבלות וצמצומים על בלי לי שלא יהיה בתינת לי שהוא צמצום כאמור לעכב השפע ח*ו ולפת׳׳ת ג למה שמפרש הש״ם (שבש רף לב נלב) מאי ער בלי ד טל שידלו במותיכם מלומר לי אפשר לומר כוונתם הוא על פי האמור שירידת השפע יהיה שלא בררך צמצום. מכל מקום אם אתר כך יהיה מונה המעות או התבואה יביא עצמו מל ידי זה לבחינת צמצום וגבול ועל ידי זה יהיה אין הברכה מצויה מחמש שהוא דבר המנוי (תענית ח ע״ב) לזה אמר עד שיבלו שפחותיכס מלומר די כי כל כך יהיה גדול הברכה בריבוי השפע מד שלא יוכל לסטר במנין ולמדוד במדדה שאם היה רוצה לספור במנין בפיו כנודע שהמנין הוא באמירת פיו א׳ ב׳ ג׳ וכו׳ כדרך כל הסופרים אזי יבלו שפתותיו מלומר פירוש שילאו ויבלו שפתותיו מלומר אוהו המנץ עבור גודל ריבוי הברכה די פירוש שאם היה יכול לספור היה מביאו להתלמצמות מזגבלפ בתינת די שהוא צמצום כלל לכך משפיע לו שפע וברכה רב כל כך מל מ תלל הסופר לספור כי אין מספר עבור גולל השפע ברכה עליונה מבעל הרצון

והרחמיםד השכם עליהם לבית המדרש קאמר לעסוק בתורה נלש בלשונם. והדבר קשה ראם מ בן הוי ליה למימר השכם והערב לבית המדרש שיהיה הכוונה ללמוד תורה לשמה אבל מה לקאמר עליהם נראה כעין לקבל פרם. ואין לומר ללאו לווקא נקיט עליהם. לאם ק כל לשון זה מיותר למםתמא גם קורסי לזה השבים מר מוקבא והעריב לביתהמררש,

ועוד

זייקא בין אם העלתו בץ אם תורירהו יזהר למטה דהיה רחוק ממך כרחוק מזרח ממערב ושוב לא יבא על רמתו אח אשר עשית לו ודלק וזהו ושכח את אשר עשית לי. (אלי הם דברי כפר מבשר צדק פרשת מלהת אלא שהמשל הלל לא הסביר כל

כך ע״ש):

פרשת דצאף יעקב גדר לאמר אס יהיה אלהיס ך ף עמדי וגו׳ ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש וגו׳ וכל אשר חוזן לי עשר אעשרגו לך . הנה הרה״ק בספר מאור עינים על התורה פרשת ואתחנן כתב וזה לשונו. שמעתי מהתכס השלם האלהי מו״ה *וםיא מאניפאלי פירוש על מה שכתוב במעשר (מלאכי ג׳) ובתנוני נא בזאת אם לא אפהת לכם ארובות השמ*ם והריקותי לכם ברכה עד בלי די . כי מי שביטת כבטחון גדול ואמונה תזקה רק בו יתברך שהוא סבת כל הסבות. ולא בעצם הסבה הכלי אשר בה ינתן השפעתו. אם הוא במדרגה זו. אזי יורד לו ההשפעה מלמעלה מבעל הרצון עצמו. בלי אמצעות צמנומים ולבושים . רק מופשט מן לבושים מוגבלים שהן לרך ירידה העולמות. וזהו והריקותי לכם ברכה מלשון אריק תרבי (פרשת בשלח) םפירש״י על שם שהחרב מופשט מן סערו שנתון בתוכו ונשאר ריק וזהו ימ־יקזהי לכם ברכה שהוא לשון התפשטות מלבושים כאמור * שהברכה יהיה מורק !מופשט מלבושים מוגבלים וצמצומים. על בלי ד שהוא סול הצמצום כטלע ממה שאמרו רבותימ ז׳׳ל(בראשית רבה פרשה ה׳ סימן זי) שרי שאמר לעולמו לי שהיה העולם מתפשט ומתרתב וכזי על שגער בו

מנרת פרשת ויצא זהב כ מ והרחמים שישפיע טציט וטל כל ישראל שאמר ונסן לי צחם לאכול ובגר ללבוש .מל ללבוש מאמר אמן סלה בילא״וחלו הם לברי הרב היימ שאף על פי שהלחם לאכול ו

ד לבושין ל לרך זה ביאר הרב בעל המחבר בבחינה ובגל ללבוש שיבא על י ט ן ספר ברכוח שמים שזהו מה שיש וצמצומיס . מכל מקום וכל אשר החן לי לרמז בספלה יעקב אבינו עליו השלום במה עשר אעשרט לך שאף על פי שאראה שחבא

ומיד קשה כפל הלשון בגמרא לוס לה' והוא יפילם מלליס חללים . השכם והערב עליהם והם כלים ;?אליהן למלאי אם יפילם חללים חללים הרי יכלו וצא מאליהן רק מיל הקלוש. ועול קשה אשו לא ירעו לא רבי אלעזר ולא מר עוקבא לברי ברוריא א ברוך הי לביתהו לרבי מאיר בגמרא ברכות(לף י׳ ע״א) מי כהיב יחמו חוטאים מסאים כחיב אלא בפי רחמי עלייהו דליהלרו בתשובה ורשעים עול אינם. ולמה כאן לא לברו מעצה זו כלל:

אבל עם דברי הרב מבשר צדק הנ״ל מיושב שפיר לעצה זו לליהלרו בתשובה הוא להמשיך את הרשע אליו ויכול לנרום לו נפילה גלולה גס כן ולזה נתיירא מר עוקבא להתפלל עליתם שמא לא יוכל למשכם עמו ועל זה השיב לו רבי אלעזר שני לברים לום לה׳ והוא'יפילם חללים חללים פירוש חם לא תתפלל עליהם כלל הנה כתיב(תהלי׳ ל״ז) הי לא יעזבנו טלו וטוראי יפילם חללים חללים אבל אס תשכים ותעריב עליהם היינו להמשיך אותם אתך לתשובה אז טכ״פ יוכל להיות שישובו וזהו והם כלים מאליהם (ועיין ספר ברמת שמיס על התורה כתב יל). ועיין לקמןפ' עקב בהג״ה אות סיג לברי המאסף:

יב) ושם בענין הנזכר כתב הרב (הקדוש זצוקלה׳׳ה מקודם ללברים הללו וזה לשוט וכן נמי בפרמיות מכל אחד ואחד שנשפע לו פרנסתו שהוא בחינה אחת פס גשמים שהן נקראים נס כן פרנסה (ברכות ל׳׳ג ע׳׳א תעטת ב׳ ע״ב) נתעורר הקטלוג עבור שירידתו ממקום הגבוה להמקבל הוא דרך עולמית ובעולמות הוא צמצום לדון את המקבל אס הוא ראוי לזה השפע היקרה . ולכולן התיקין הוא התפלה שעל ידי התפלה נמתקין הדנים כנודע זה באריכות במקום אחר אופן המיתוק וכל זה אס התפלה רמיה והגונה כפי ערך מעלת תפלתו כך הוא התיקון וההמתקה להיות נמשך תמיל למטה מעולם לעולם ער המקבל ההוא. ובכל עולם חוזרים ולנים ועל כן צריך לחזור ולהתפלל תמיר כמבואר אצלנו כבר מזה הענין במקום אחר . שלא להתייאש מלהתפלל עול עבור שלאר ל״ב ע״ב) אמר רבי נענה בפעמים הראשונים (אמר המאסף עיין בגמרא ברכות (ל חמא בר חנמא אס רואה ארם שהתפלל ולא נענה יתזור ויתפלל שנאמר קוה אל ם׳ חוק ויאמץ לבך וקה אל ה' (תהלים כ״ז) עיין שם ביתר המאמרים שהעתקתי בסייעתא לשמיא בהגסותי לספר מים רבים פרשת לך.) כי אף שלא נגלית ההמשכה אצלו מכל מקום עשה כעולת ההמשכה למעלה שנתקרב השפע אצלו מעולם לעולם יותר מקולס : ובמה שמבואר לך תבין גולל הרעה שגורס חס ושלום לעצמו אותו האדם העומד לקבל שפע פרנסתו מלמעלה על ידי סיס סבה להייט משא ומתן וכיוצא בו אם יש שם שקר וחסרון מדות או שאר פסלנות וזייף שיש שם מס ושלום . שעל ילי זה ת׳׳ו מנדל הקטרוג והצמצום לסשפע הנשפע לי מבעל הרצון ט בעל הרצון משפיע תמיל לכל חי רק

ומה תבין מה שאמרו בש׳׳ס (תפנית דף ח׳ ע״ב) אין הברכה מצויה אלא בלבר הסמוי מן העין ואין העין שולטת בי שנאמר (פרשת סבא) יצו ה' אתך חת הברכה

יהיה דבל אחל הייני שהלחם לאכול יבא

הפרנסה

ו: ׳ א המקבל עצמו טלם צו להתעכב השפע ח׳ מ

באסמיך

46 כנות פרשת ףצא זהב הפמכהעל ילילבושין מכל מקום אני אתן הטבע מהו שאמר ושבתי בשלום אל בית מעשר כי אין כוונתי בנתינת המעשר לשום אבי דאיתא בשם הרב הקדוש מיהר״ר לבר ולשום קיבול פרס רק אני מתיצה יצחק זלל מויארקי נלפ ויזרע יצחק בארן אפילו שחבא השפע על ידי לבזשין אף על ההיא וכו׳ ויברכהו ה' שכירופ ויב־־כהוה׳ פי כן אתן מעשר יג) ועיין לקמן בפרשת שהפס יתברך נתן לו תודה וברכה על זה וישלח שהאמת היה שבאה השפע אל יעקב שזרע ועסק על פי דרך הטבע שאס לא בלא שום לבוש עיין שם יאעפ״כ לא החפלל היה זורע היה הקדוש ברוך היא נצרך לשדר יעקב על זה רק שחבא לו השפע בדרך מערכוח הטבע כדי ליחן לו שלא כדרך

. הטבע באסמיך. וגם אמרו שס בענין ההוא בברייתא הנכנס למוד אח גרנו אומר יהי יצין שתשלת לי ברכה בכרי הזה וכו׳ מדד ואחר כך בירך וכי שאי; הברכה מצויה לא :דבר המדוד ולא בדבר המנוי וכו׳ כי באמת שפעת הפרנסה הוא לפי גודל הבטתון בו ית׳ והפשטת בטחונו מםבוח חצוניות ששם הוא התלבשות שפע פרנסתו (אכיר המאסף עיין במס שהעחקחי לקמן פרשח בהר בהלה נ׳ אוח י״ד בשם כפר בארוח ה:נים ושפר דולאיס בשדה ע״ש) לרך משל אס הוא עוסק במשא ומתכעס כמה עסקים שונים וכל פעם משים בטחונו על העסק ההוא החיצוני שהוא רק לבוש לשפע העליון היורל מלמעלה ולא עיקר והוא מחמש שאין לו לעח אינו בוטח רק על הסבה . אזי מביא ההשפעה לב־-ינת צמצום שמצמצם השפע בהסבה במחשבתו שחושב שהוא העיקר ולכך נמשך לו על ירי נמצימיםן העולמות כאמור לעיל. ונחעורר על ידי זה דינים וצמצומיס . אבל מי שזוכה ללעח י ל השלם ולאמונה גמורה שהוא בחינח הבטחון שעיקר השפע הוא על ידי בעל הרצון. וה~-׳, ההוא שעוסק בה שממנו יסובב לו פרנשתו אינו רק כלי ריקן המקבל למה שנוחניס לחוט • שהוא על ידי שהאדם הוא מלובש בחומר גשמיי מוכרח ל^בל גם כן חיותו דרך מלבוש גשמיי. אבל לא שהסבה הוא העיקר או שאפשר להתחכם בהסבה לעשוחה בדרך שירבה או ימעט השכר ההוא מבלעדי רצו; בעל הרצון הבורא ברוך הוא( (א-.־ר המאסף עיין לקמן פרשח חרומה מה שהפחקחי מ:פר פרי חיים אביש פרק ד ואם עושה כך אזי מפשיט הדבר מגשמיוח ומקרבה חמיד למקורה לבעל הרצון ושם אין צמצום ודינים ונעשה כך בחמת שאינו מקבל פרנסתו דרך השהלשלוח וצמצומים כי אם ד בעל הרצון עצמו בהופיעו עליו רצון חסדו ורחמיו הגלויים שזהו כוונת הפשוק (תה^~ קמה) פוחח אח ידך ומשביע לכל חי רצון דווקא שהוא במררגח צליק הנקי א חי שיש בו בטחון הגדול על בעל הרצון לבדו. לו משביע רצון דווקא המופשט ומורק מכמנומים שלא בירידת עולמות רק מידו לבד שזהו פותח אח ידך דווקא ומשביע לכל

חי שהוא במדרגח שי שיש בו בטחון הגמור לזה הוא משביע רצון שהוא עזי; מרנין׳ ולח שיחשבו לבטוח שום בטחו! טל הסבה העליון ועל כן יש ברכה עליונה במזונוחיו טן נמשך ולכך כפי שיעור החפשטוח הבטחון מן הסבוח והחקרבוחו אל בעל הרצון ז ' ב

' ע״ש באריכוש: נמשך להם כך השפע ס יג) וזה לשון ספר דרך משה ורפואה לממון הוא מעשר וזה מרומז בפסוק משר העשר איחא במשורה מזל״ך והוא חמוה ונראה שזאח הוא הכוונה גד־מז אם הסן. ומן ע׳ חשן ז׳ ומן ש׳ החן ל׳. ומן מעשי ק תבת מעשר הוא מזל״ך דהייט מן ת׳ תתן מ׳

. יבא מזלך היינו שיבא לך המזל אס חחן מכל עשרה אחד 1 ק כ' ׳ ס י וזהו גם כן מרומז בקרא (פרשת סולדות) ויזרע יצחק בחרן ההיא וימצא בשטן ההיא מאה שערים ויברכהו ה׳ ופירש רש׳׳י ז׳׳ל זה למעשרות. וקבה מנא ליה לרש״י שאומד זה למעשר דלמא לא היה יותר מן מאה שערים. ונראה ל:י דאיתא בזוהר הקדוש

פרשת

מגרת פרשת ויצא • זה: בא 41ם ין< פרשת וישלה י ה ו -הטבע (עיין סוף ספר רמחים ל

ט נלא) ויהו שאמר ושבתיבעלום. בלא לט * .קטנתי מכל החסדים ומכל האמת שילוד של מערכוח המבע. אל ביח א. ׳ ו ג >מו שנהג בביח אבי שלא הוצרך לשלל י אשר עשית את עבדך ו מערכוח הטבע עבורו. כן אין רצוני לשלל הגה בברכם השחר הנו אומרים וחגמלגו מערכוח הטבע בעבורי . ואף על פי חסרים טיבים. נס בברכח שמונה עשרה שבמעשר אמרו חז׳׳ל בגמרא (תעטת רף ט' אנו אומרים גומל חסדם טובים ולכאורה ע׳׳א) לברי לנדויי מכל מקום יעקב אביט הוא כפל לשון שולאי חםל היא טוב. וכתב יע׳׳ה לא רצה לנסוח רק לקיים מצוס מעשר על זה בשפר ביח אהרן להרה׳יק מקארלין לשמה : זי׳׳ע (,בפרשת וישלח, וסוף לברים, וסיום

למס׳) (לף קס״א ע׳׳א) לברכה של הקרוש ברוך הוא לא פחוח מאלף •שרשת ויצא (לף לג כאשר אמר במשנה תורה (פרשח לברים) ה׳ אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככס אלףז שפיר ויזרע יצחק וגי׳ וימצא מאה שערים וקשה לרש׳׳י הא כתיב י ו ת א מ ת ש ה ־ י ס י מ ע ה

!בקרא יברכהו ה׳ וברכה של הקלוש ברוך הוא לא פחוח מאלף לכך כחב רש״י אומר זה למעשרוח אס כן היה אלף שעיים כו׳ ע״ש שהאריך ואחר כך כחב וזה לשונו:

מתחלה צריך ליחן מעשר מהקרן שיש לו כו׳ ואחר כך מן הרווחים מה שיחן לך הקדוש ברוך הוא • ואל תאמר כמו שהשיבו לי כמה עשירים שאין חושבים עם הקרוש ב״ה מפני שצריכים להוניא יותר ממעשר ונותטם באומר יוחר ממעשר . והעט טחן שירון שהוא בעצמו רל ואביון. והבינוני השיב נס כן שכל הסחירות שמכי־ הכל הוא על נאמטת ליהודים ולנכרים ומי יורע איזה חוב שיהיה בטוח או בייאוש ולא יוכל לחשוב המעשר על כן אני מרפים זאח להזהיר את בני ישראל המאמינים בהשס ברוך הוא שלא יאמרו סירוציס הלל כו׳ והן עני או עשיר מה שיתן לו השם יתברך מן לרך משא ימתן או שאר רוותיס בהיתר או מחנוח מכל מה כספה יכול לדבר מחריב לחשוב תיכף וליה; מכל ריווח המעשר מכל עשר פרוטוח פרוטה אחח ט׳ וזו חלק הנשמה שיתן לעניים חלקם או יעשה

שאר מצוח כמו שאכתוב הנהגות במעוח מעשר :. וכך ינהגו במעוח אם ׳ יניח המעשר בכיס מיוחד שלא לערב עם המטוח שלו ט׳ ושאר מצוח רשאי ליקח ממעוח מעשר וגס יזדמן לארם מצוח סנדק או להיוח מוהל ט לקנות ספרים אס אין ביכלהו בלאו הכי לקנותם . ולכתוב עליהס שהם ממעות מעשרד שלא יחזיקו בניו שהם שלו. וצריך להשאילם למי שצריך. ואם היא עצמו צריך ללמוד כ הוא קידם ויכול ליה! ממעוח מעשר אף לבניו רהייט שאין סמוכים על שלחנו. או לאביו ואמו כר וגם שכר לימוד לבניו כך יחנהג על פי הרין. עד ששה שנים מחוייב כל ארם לפרנס אח בניו אם כן גם שכר לימוד מח!יייב ליתן ממעוח שלו. ויושר מששה שנים אימ מחוייב לפרנסו רק לרך צדקה אם כן רשאי נס כן ליקח שכר לימור ממעיה מעשר כלאיחא ביורה רעה סימן רלא בש״ך ס״ק ר' ה׳ . [ועיין בסכר אהבח חסל פרק י״ט-אוח ב׳ שכחב ולשלם שכר לימור מבניו ממעות מעשר אכזר לכולי עלמא כו׳ ולא ראה שיש מחירין ג״כ]. ואס יבא לו איזה קרוב או רחוק חלמיר חכם ורוצה להנהוחי במחנה הגונה רשאי ליקח ממעוח מעשר. ונס רשאי לקיטש מצוח בביח הכנסח אזעחא להט דהייט שיכוון בשעת קניית המצית שמלה לשלם ממעות מעשר אבל אם לח כיון בשעת קניית םמצוה אסור לשלם ממעות מעשר להוי כפורע תובו ממעות מעשר וכן מצאתי בסי דרך חיים כלל (אמר המאסף עיין בהנהגת האדם להרב הגאון הקדוש מוהרלא מדטב ׳זלל שנדפסו בסוף ספרו כלי הרואים ש:ם באות כ׳יע כתב וזה לשיט ליזהר בנתינת

מעות

42 מנרית פרשת רש־לח זהב

למש׳ מכות) טממסי אומרים בשם הרב הקרוש מורט ורבמ ר' זוםיא מאניפאליר שהם חסרים בולאי הם טובים . רק אי האמח הוא שכל מה שמישה הקדוש ברוך הוא הכל הוא חסדים רק המזלם אינםט וחסדי . לק הלביש יכולים לקבל רב מו אותן בלטשין. לק אנו אומרים חסדים טובים שיהיה הלבוש גם כן טוב יד). משל לאחד שמצא אבן סוב למאוד רק שהיא מונח בידך הקוצים ואץ באכשרו לבא לזה האבן לזה אט אומרים חסדים טובים עכ״ל(אמר המאסף ובזה מבואר מה שאמר ימקב מכל החסדים ומכל האמה כי החסדים שבאו מל יעקב לא ה־ו צריכים לטא מל ידי שום לבוש ובאו כמוס שהם חסדים אמיתיים

נראים ונגלים וזהו מכל החסדים ומכל האממ דדץ) (ועיי בספר הק' שערי אירה שער ב׳ במאור מלת תםד תחמן ומבאר נם כן עטן חסדים טוטם ותבין היטב דברי ר״ר

זישא זצצצסיה זי״ע) : ןןזיין בספר תפארת חיים פרשת דגש שם העתקתי מספל דברי אלימלך ששמע מאביו הרב הגאון הקדוש ממאגלניצא שאמר בשם צליק אחל כי השם יתברך יש לו שלו תמיל ט על הפל אגו מברטן אותומ בין על הטובה ובין על הרעה ט א מאמיטם ט הכל טובה וחסל כי גם הגבורה והלין הוא תסל ה׳ אמנם כל איש ישראל צריך לגשת בתפלה פהשי״ת יגמלנו חסדים טובים שלא יהיה התלבשות התסלים

בלין ממות מעשר מכל מה שיזמין לו השם יתברך . והקלט ברבר לפרוע מהן תובות שמתוייבין מכבר כי איתא י כתובו׳ דף פ״ו) פריעת בעלחזב מציה וכן לפרוע כדרים וכדבוס עכיל) ויהיה נזהר שיכתיב הכל בפנקס שלו מה שקנה ספרים ומה שמשה מציה ממעות מעשר לזכרין טוב רהיה הרשימה או הפנקס שמור אצלו מד שטת פטירתו ורשאי לציות לבטי שיתט לו הרשימה או הפנקס לקברו מל דרך הכתוב (תהליס קפי' פ׳׳ה) צדק לפניו יהלך. שיהיה לי הצדקה למליץ יושר ללוותו לגן עדן. ורמז לזה שצריך לכתוב דווקא אף שהשם יתברך יודע בלאו הכי כל הנסתרות. אביא לך מה דאישא בילקוט שמעוגי במגלת רות מעשה בחסיד אחד שבא אליו אליהו הנביא ורצת ליקח ממנו עשרו והראה לו בנתב מה שנתן לצדקה ומצוח כמשה כל ימי עשרו והניח לו להייח גבאי למולם אף שאליהו הנביא בלאו הכי היה יורט מכל מקום מהני הכתיבה ליוקא ע״ש והאריך עול בזה (והובא בליקוטים

שבסוף ספר הירת נתן): ודברים הללו שכתבתי בשם הגה״ק מוהרצ׳יא ז׳׳ל כבר העתקתי במגמות נתן להנהגות 9רה״ק מםטעטן אות י״ת שנלפם בראש ספר מים רבים ועיין שם בפטם מעטן מעשר: ובצוואר: הגאין מו״ה שעפסל זצ״ל אות י׳ כתב וזה לשונו באתי להזהיר אתכם על המעשר כחיב העשירי יטה קודש לה׳(פרשח בחקתי) ולמען השם האחזו בהמלוה זוד שחחנו מעשר לעט הקרוב קרוב קודם . ויהיה חמיד מוכן לחשוב חשבינוח שלכם כ מעיח מעשר ואץ לך מציה שמוחר לעשות מפני השכר כמו מעשר שכחוב אצלו עשר תעשר משר בשביל שתתעשר (חעניח טי) וכן אני נוהג ירא ח׳ לדקדק מאדוני אבי מ׳׳ו זיל מל כן אל תניתו ואשריכם בעולם הזה יטיב לכם לעולם הבא. ואל תאמרו שאני נוחן בשנה הרבה יותר מן מעשר. לא כן דווקא תשוב המעשר. ולא תפטרו מתמת נתינת המעשר ליתן לצדקה. אמנם לא כן צדקה לחוד ומעשר לחוד כידוע בפוסקים ואתזו בזה ומזה אל

מניחו ידכם עד כאן לשונו;

יד) ובספר דגל מחנה אפרים סוף פרשת וירא כתב יזה לשונו ע״ל ששמעתי פירוש הפסוק (חהלים פ״ה) הראנו ה׳ חסדך היינו כי בוודאי מחריב להאמין דכל מה דעביד רחמנא לטב עביל (ברכוח ס׳ ע״ב) אך שהחסד הוא בהעלה ואיט נגלה ועל זה התפלל לול המלך עליו השלום הראנו ה׳ חסלך היינו שיהיה נגלה לי החסד עכ׳׳ל 5

ת וישלח זהב בב 43 ש ר מנדת פ בדן רק גם החיצוניות יהיה חסל וטוב מו) וראו כל עמי האדן כי שם ה' נקרא על

ישראל כד עיש. מראה לי המאסף שהצדיקא. הוא ניהו מרן רבינו הקלוש הרבי ההו ר זושא , זלל שק סן הלברים שהובאו בספר בית אהרן בשמו ז״ל כאשר יראה

המתבונן:

כלי לתתא ותל כלי לעילא. לתתא יסוד דנוקבא לקליפה מקבלת כל הווהמא בנועם גיהגם . וכלי זלמילא ברי)־ יסוד רמקבא . ואמר הצדק ר׳ זושא ז״ל אחיו• של רטנו הקדש מוהר׳׳א שאסור לעמוד כי לא ישלים הצורה בטומאה כי כשעומר משלים קומתו זוקף כפופים ואסור קולם שנוטל יליו. והכלי עליונה הוא ברוך ומטרף חי וקים לעולם. ייזהר שלא לומר שים לבר שבקלושה בטול שהמים הטמאים הארורים בבית . וגם יזהר שתיכף שינער משנתו יטול ידו ולא יחזור לישן בלא נטילת ירים כי ממשיך עליו טומאה ויכול לבא לילי קרי רחמנא ליללן ועוד יזהר מאוד כשנוטל יליו תיכף יקח המים חזן לטח זלא יישן בשל המים אצל המשה ובזה יתקלש מכ׳׳ל :

ובספר אגרא לפרקא אות ט׳ כתב וזה לשוני קבלה מאת כבודז זצוק״ל הא ׳ דודי זקט סבא קרישא מהרם׳ למין דשאי לילך ל׳ אמות בלי נטילה בשחרית . אמר הוא ז״ל ריש ליזהר שלא להציג רגליו על הארץ בלא נטילה כי בהציג רגליו על הארץ בלא נטילה אזי חס ושלום כל היום הרע (שבנפש הבהמיוח) רודף אתריו להסיתו ואמר על זה רמז הפסוק

תהלים טו) ועל דרך זה ראיתי בספר עבודת הגרשוט הניינא מהרב הצדק מלה גרשין אשכמי ז״ל אבדק קאלמעיא שביאר הפשוק (תהלים קי׳׳ז קי׳׳ח) הללו את ה׳ כל גויס שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמח ה׳ למולם הללויה. הודו לה׳ כי טוב ט לעולם חסדו יאמר נא ישראל כי לעולם חסרו. היינו הללו אח ה׳ כל גויס בעח כי גבר עלינו חסדו פירוש שהחסד של השם יחברךעמנו הוא מחוך גבורה בהן הן גבורוחיו ט ואמת הי לעולם הללויה . פירוש כמו שאנשי כנסת הגדולה החזירו הדבר ליושנה (יומא דף ס׳׳ט ע״ב) שיאמרו הגדול הגטר והנורא ט אמת הוא הגם שהוא בהסתר פנים מכל מקום הן הן גטרותיו. אבל אנחנו רוצים הודו לה׳ כי טוב כי לעולם תסדו שיהיס החסד נתגלה לנו בכי טוב יאמר נא ישראל שאנחנו רוצים בזה (ע״ש מס שאמר

) י. י ד בשבת שמברכין חודש תמוז שנת ס ועוד כתב שם לבאר בפסוק מי כמוך באלים ס' מי כמיך נאדר בקודש שתיבת כמוך הראשון הוא בכ״ף רפויה והשני בכ״ף דגושה שהראשון שאמר פרעה ורצה שתסד יבא על ישראל ברפיון ח״ו אבל ישראל אמרו בכ׳ לגישה שיהיה החסל לזכר לכל והזק ואמיץ עיי׳׳ש :בפרשת וישלח (לף קס״ט מ׳יב) איחא להא ליח לך מאן רנאיס בליציא טז) ו׳ ופירש בזוהר חי זזה לשיט דנאים בליליא היינו חצי לילה הראשונה לייקא * בערסיה ט

ולזה

ב&פר הזוהר הקדוש לף קפ״ר עיב ר״ש פתח ואמר (תהלים כ״ו) ארתץ בנקיק כפי ואסובבה את מזביך ה׳ האי קרא אוקחוהו . אבל חא חזי רזאו דמלה הכא להא ליחלך בר נש בעלמא טז ללא טעים סעמא למוחא בליליא. ורוח מסאבא שריא על האי גופא כל וכל נשמחא אתהלרת לגופא אתעבר ההוא זוהמא • יהאי לבר נש זיהמא למסאבת מ אתמר ד אשתאר בהו וכו׳ וכל נטיל ירוי כלקא חזין אתקלש ואקרי קדש זהיך בעי כד לאתקלשא בעי תל כלי לתתא וחל כלין דיתקלש מההוא ללעילא כר י מלעילא מ

עכ״ל : וכתב הרב הגאון הקדוש זלל מקאמרנא בספרו זוהר חי שם חה לשונו תד

44 מנדת פרשת וישכ זהב

(פי קלושים) זה כלל גלול בחזרה (מרפ כמים פרשח קדושים הובא שם בלש׳׳י. ובראשית רבתי סוף פרשה כיל) והיינוד אהבת ישראל והתכללותם נמשך שעל י אור האחדות הפשוט ומחברים את האהל להיות אחר. כי אורייתא וקורשא בריך הוא רשראל כולא חל (עיין לשק זוהר הקלוש׳ פרשת אחרי דף עי׳ג ג׳ ררגק אינק מק מחייחרים ע״ש) וזהו כלל גליל בהירה י השמות ה:,חשים ומחכללים כלל. והנה ילוע כי האחרוח אי אפשר כי אם מרוב הכנעה וענוה כמו שכתב בס׳יי וכמו שכתבו על הכתוב והים עקב תשמעון וכהנה. וכמו שכתב בספר תניא על המשנה (מסכס נגעים פ״ב מ״ה) כל הנגעים רואה אלם חון מנגעי עצמו ר־פחיח וכהנה כמבואר בספר תובת הלבבות וזהי שאמר הכתוב כנים אנחנו פירוש אם היינו בעיני עצמנו ובלעסנוצליקיס וכשרים. על ילי זה ממילאד זה לא לא היה אפשר לנו האחלות ועל י היינו מרגלים . פירוש על לרך מה שכתב בנועם אלימלך (מקץ פסוק ויזכור יוסף) עלה שרומז להמשכת פרנסה ושפע כל טוב עיי׳׳ש וכמו שאמרו חכמינו ז״ל יז) שמחלוקת אתת ליחה ק׳ פרנסות וכמו שכתבו על הפסוק (תהלים קמ״ז) השם גבילך שלום חלב חטים ישביעך וכהנה שעל ירי השלום והאחרות מתיחריס השמוח כלל וממילא נמשך כל טוב. ולע והבן במה שכתבתי לעיל שגיממריא של נתנו רומז להל שמות וגס רומז לשם יב׳׳ק עם האותיות וזה השם הוא הגיממריא של פחל׳׳ך והיינו על לרך מה שכתבו על המאמר חכמינו ז״ל(נלרים לף פ״א ע״א) הזהרו בחבורה. והתמצית להזהר

ולההיי־א

ולזה מדקדק בערסית בחצי לילה הראשונה שאז לרך ליק בקביעות במטה . אבל אתר הלוח כשחלם רוצה לישן לנוח מעט אז ישן בלרך ארעי כי רוצה לעסוק בחורה וכל אזהרות שלא לילך ארבע אמות כי שורה על ידו אל נכר זהו בשינה קבועה קולם חצות לילה וחצי שעה הוה שינה קבועה אבל מממנם ליס לן בה לכך נקט ערסיה עכ״ל :

יז) עיין בעבודת הקודש למלה חיל׳׳א זצ״ל בחלק צפולן שמיר היי ג' אות מ״ב •וזה לשונו שבועת שוא אחח דוחה מאה זכיות. חילול השם אחל דוחה ק׳ תפלות . בחר

תור©

{תהלים קפיטל ל״ו) יתיצב על לרך לא טוב >אזי תס ושלום) רע לא ימאס והנה רבריו ז׳׳לברוח הקודש אינם צריכים חיזוק. ונראה-לי הטעם לזה להנה בעוד הרוח מסאבאד האלם אין ליחן לו שיעור שולה על י קימה. חחבונן בביטול הרע הראשון קציצת דגלי נחש הקרמוני. והתבונן בזה לבקרושה צריך ליק מקום לקדושה בכל שיעור קומה-בסול וקמ׳׳ת ועליח ועיין בזוהר (פרשחנחי להאי גברא דף ע״ב ע״א) מה שאמר ד דשאיל לו שאי׳לתא בהיותו מושכב עדין אמר לו דאורייתא בעיא תקינא בגופא ולבושא ׳עיק שם ותבין הענין עכ״ל. (ועיין בספר אשל אברהם להגאון הקדוש בעל ס׳ דעת קדושים ז״ל נלש באלת סי' ד מה שפלפלכ בשמו שם בדבר זה)(והובא דבר זה ל

: ( א בספר שפתי צדיקים פ' במ מה שהעחקחי עוד מעטן זה י מ ן בסיעתא דשמיא במגרנוח כחן •אות ד' להנהגות טובות נוסת א' שנדפסו

בראש ספר מיס רבים:

פרשת מקץ יכלנו בגי איש אחד גחגו בגים אגחגו לא היו עבדיך סרגלים . כריך ללעח לשון בחני ולשון לא היו. ועל דקדוק הראשון על לשון נחנו אמר אלומלר הה״קד האתלות יש ע שרומז שעל י מלובלין ל לנו נייחא ודפח״ת י ויש לומר עול שעל ילי האתלות נתייחדים השמוח הקדושים שכן הוא נתנו עם הכולל גימטריא ל שמות אהי־״ר• היי־׳׳ה אדלי עם ג' כוללים . ועל לרך מה שאמרו ע״ה ואהבת לרעך כמוך

מנדת פרשת מקץ זהב בג 5* הרוחניות של הנפש וגם הגיף עד שיתברר והפסולה ילך לחיץ ושני פעמים ש״ע בסוד לחמכם לשב״ע ב״פ ש״ע והוא ידוע בסוד והאדמה לא תש״ם כנודע וזהו בכאן בכוונת אכילות צדיקים אלו וישא משא״ח שהוא ב״פ ׳ש״ע העולה מש״ח וכל שורש כוונה בהול א נעשה משאית . וזהו מאס- פניו בסול הלרח פנים של יוסן) הצדק הכל טרע והוא ענין פלאי ובזה נחסר כאן ואיו לרמז הכוונה. ועול עיין בזוהר חלש בסתרי׳ אותיות שהוא״ו מורה על שלילת הצורה וכל אשר* לו יתן וזהו בזווג הפנימי ולא ביחול מזון וטרף באור פני מלך חיים ועיין שערי הברכות פ׳׳ג ותבין ותרב משאת בפתח־ בנימן בחד ירד אף על פי כן ותרב חכמה שלמה אדם לא יכול להסחכל בפני־ חוה וזהו הרביה בא ממבאת כולס ונעשה חמש ידוח כנודע סודן לבעלי עבודה בסוד יין המשומר וזהו וישתו וישכרו עמו(ועיץ בספרו כתב אופיר על מג״א בפ׳ ויעש

המלך משהה כוי) ; אחד ראה הקדוש ר' זושא מאניפאלי בביחו צורח אחיו רבינו אלימלך ואמר להמשרח מה זה שאחה נושא שם וראו שהוא שירי מאכל שלו והיה בהם צורת אחיו הקדוש וזהו משאח מאח פניו והבן יח) עכ״ל(ספר היכל הברכה פרשת

מקן) ן

פרשת דגש ף^?£ן אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר וגו׳. כבר ידוע מה שדקדקו בזה המפרשים שהרי בסוף פרשה דלעיל מבואר שדבר עמו כדכתיב ויאמר

יהודה

ולהתיירא מאלו שהם בחבורה שבידם לעשות בשונאיהם כרצונם ולהפריד כל פועלי און (אמר המאסף יעיין לקמן פרשת בלק מה שהעתקתי מספר מאור ושמש) ושמעחי בנם הרב המנוח מוהרמ״ז ז׳׳לת מו״ה משולם זושא ז״ל] [הוא ד שתיבח פחדך יש בו רמז לממון ועל דרך שאמר הכתוב (איוב ל״ז) מצפון זהב יאתהה ע״ב) וכמו ושלחן בצפון (ב׳׳ב לף ד שכחב בכוונה הסעודה שהמזון ניחן מגבורוח ע״ש בספר משנח חסידים (מס׳ מוצאי שבס פרק ה׳ משנה ו׳) והבין (ספר

משמרת איתמר); 1ישא משאת מאת פניו אליהה. משאת חסר ו׳ כי כוונו בכוונת אכילה. מבואר בדברי האדי על סוד א׳ י׳ ו׳ י׳ יו׳׳ד יורי יורד והוא עולה מנוח שנאמר שם. ואחר כך ף ל (שופטים י״ג) והוא פלאי א הכוון שלשה מיני אלפי״ן ירד ילו״י יורד עולה להם וסך שבעה אלפי״ן אלו מנו״ח לח״ם עולה יעקיב. ואחר כך השחין הלחם להוציא הקדושה בסוד ד״ק ארבע הללק . ואחר ירי ירד יורי יורד נמלה ד כך בולע בכוונה של שלשה אלפי״ן אלו ירי יוו״י יורד שעולה פ״ד חנוך וסר שבעה אלפי״ן אלו עולה יעקוב בוא״ו וסך כל היו״ד אלפי״ן אלו עולה ש״ע שעל ידי כוונה אלו יעקב יעקוב ויבא יעקב שלם אזי גורמין שהשם יחברך ישפיע שפע מזון מאור פניו בנהירו דאנפין וברמוחא ובחדוא דכולא וכשיורדהלחם לאצטומכא שם יושלם להחברר ויחזור ויכוון כל כוונח י״ד אלפי״ן מולח לח״ם ד״ק חנלך שעולה ש״ע שיתעלה ויתברר האור וההיוח שבחוך הלחם וילך רוחניותו ויתקשר בנשמתו . ועוד יזין

חורה אחח דוחה ק׳ שמחוח . נבלוח הפה אחח דוחה ק׳ הבטחוח. גזל אחד דוחה ק' פרכות. מחלוקח אחח דוחה ק' פרנסוה. לשון הרע אחה דוחה מאה השיבוש. והם ז' לחיות שמנו רבותינו ז״ל עכ״ל. ומצוה לפרסם דבר זה אולי ישימו אחינו על לב יראו

ייקחו מוסר. (ועי׳ חוללוח יעקב יוסף פרשה במלבר. המאסף) ג יח) ועיין בספר אמרי נועם (מהרב הגאון הקלוש אב״ל לק״ק חיקוב מלה מאיר הורוזיטן זצוק״ל) שכתב בפרשת וישב חה לשוט ירוע מספרים אשר יש צדקים

גלולים

^ מנרתז *רשת תש זהב יושבים עש בכי ארם מרם המקום ההוא שגם הם יעסיןי בחורה מן בהיפוך חם ושלום ש&ם יושביה ככי אדם ומוסקין בדברים האשדים רממגא ל׳׳צלן גמ־מים בזה שישאר בתק*ם ההוא רושם טומאה ואם אחר כך יושבים שם בפי אדם לא יוכלו לעמק בהורה. מה פירוש המשנה שנים שייםבים ואין ביניהם לברי מרה ומהמה המשנה מהיכן בא להם זאת הלא בכי ישראל הם משורש הקלישה והיה להם לדבר בלברי קירה ומסרן המשגה הלי זה מושב לצי׳ם שכמקום הזה היה מקודם מושב לצים ועשו שם רשימו שלא י*כלו לרבר במקום ההוא לברי מרה שנאמר ובמושב לצים לא ישב שמזהיר הכחזב שלא לישב מטעם םנ״ל במושב לצים עכ״ל ים) ועל פי זה יש לומר שלרבר זה נמהוין יהורה בנוה שמש אל יוסף כי רצם לעורר מלח הרחמים שבלבו שיביאו גם כן ללבו של יוסף ולכן רצה לעורר אמ כח הקרושה שיתעורר במקום שישב שם יוםןי כלי שיהיה נקל ליוסף לרחם עליכם. ולזה אמר בי אלזט היינו שחמר כן במי עצמו הלא בי יש שם הוי׳׳ה שהוא רחמים וכיון שאעורר את זאת ברקומו של יים^ ממילא

יתעורר גלולים שיכולים להפשיט הצורה מהחומר ולשלוח הצורה שלו למקום אחר עכ״ל . מיץ

כם ברבריו : ים) עיין בסכר כפתי צדיקים פרשת אמור שהביא לבר זה בשינוי לשון קצה בשם

יברה״ק רי״מ זצוקללה״ה והעתקתי משמו בספר מים רבים פרשת ויצא ע״ש : ושם בהגה הבאתי מה שכתב עוד שם בספר שפתי צדיקים בשם הרב הצדיק ר׳ך דל נבג׳׳מ פעם אחד נתאכסן בבית עשיר אחר מפורסם לטוב ושבת שם ולא ברו היה יכיל לומר שם שוס דברי תורה והבין שרר שם בוודאי מכבר באותו בית איזה

רשע וברקי ומצאו בדבריו ז״ל מכ״ל :ה בזנםזי״ג ח מ ועיי; בסי רמתים צופים ברברי ליק אדומררהאלהי כוי מו״ה ש מפרשיסחא שכחב שם באות ב' וזה לשינו פעם החת הייתי יעמו בעיר גאמרטשוב והיה לו אכסניא אצל אחד מבעלי בת־ העיר וכאשר לבש מלית ותפלין לא רמז שילכו מאתו כדרכו והיה יישב ובאו לפניו שט אנשים ופסח פיו הקדוש וזה לשונו יש חסידים שלפעמים אינם יכולים להתפלל והולכים למקים אחר . אבל אין זה הדרך כי המקום •תבע אותם מרוע לא רטתם לומר עלי לביים של קרישה והס אתה מרגיש לבר מה הנה אץ לך עלים על זה ואררבה תתקן אותי עד כאן דבריו הקדושים. ורמז לילך ממט ותתפלל. ואחר כר שבא לביתו סיפר הרבריש שלא היה יכול להתפלל ער שרצה לילך משם מחמס טעם הכמוש ולא היה יכול לילך מחמת זו הטענה ועזר לו השם יתברך שהתפלל בטוכ

כריכו

י המו עבדים 6יהודה מה נאמר לאלוני כ

לאלוט ונוי ולא כתיב שהלך ממט על שיצטרך הכתוב לומר רגש אליו יהולה שנגש אליו מתלש. ועול יש להבין מה לכתיב ויאמר >י ארוני ולא כתיב ויאמר אליו בי אדוני:

ונראה לבאר עם מה שכתב בספר קול שמחה שמה שאמר יהורה בי ׳אלוני היה כוונתו שבשמו של יהזרה נמצא שם הוי״ה בשלמות וזהו כוונתו בי אדיר 3י הייט בשמי יש אלוני היינו שמו של הארון הוי״ה ברוך הוא ע״ש בספר קול שמחה על פי דרכו בקודש. ואף אכן נאמר בכוונת יהודה על פי מה שהביא בספר אסיפת אמרים (תהלים קפיטל א׳) בשם לבינו הרב הקלוש לי ר׳ זוםיא זצללה״ה מחטפאלי בהא דאיתא במשנה (אבות פרק גי) שנים שיושבים ואין ביניהם לברי תורה הרי זה מישב לנים שנאמר (תהלים א׳) ובמושב לצים לא ישב. ויש לדקדק היכן נרמז בהפסוק שאם אין ביניהם לברי הורה שזה מושב לנים. דש לפרש להענץ הוא כך שאם בני אדם יושבים ועוסקים בהורה . כעשה בהמקום ההוא רב מו שאס אחר כך

פגרת *רשת תש זהב כד 47 *תשיר מסף בעצמו ג״כ לריבים חסו הותריישלבאל מקרא זה מל פימהדאיסא פירוש הכתוב זינש אליו יהורה ויאמר בי בגמיא (ברכות לףל״ל ע״ב) במקים שבעלי אדוני שלכן כנש אליו לפי שאמר כן בלבו תשובה עזמלק צדיקים גמורים אינם עומדים הלא בי שם היייה ואוכל לעורר רחמים כו׳ ע״ש. ועיץ בהקלמת ספר שפתי צדיקים עי״ז(מספר ברכוח שמים): בשם הרב הקלוש ר' ר זוסיא זלללה״ה להט פירושו כי הצריק אינו יטל לעמול פרשת דחי כי הוא בחינה הילך טלומ אבל הבעל תשיבה שקלקל צריך היא לעמול לתקן מהב? בכורי אתה בתי וראשית אוני שקלקל וביני וביני הצליק הולך עכיל . ראי עז פחז במים אל ובזה מבואר מקרא שלפניט שכך אכלי לו ת י יהד שאת ד

יעקב כלרכו והמבין יבין כר עכ״ל (ואני המעתיק בבואי לקיק גאוורטשיב י״מ סיון תרמ״ה שאלתי אח הזקנים שבעיר על מובלא זו ואמרו לי שכבר חקרי בזה על שנתוולע להם שקילס שרר בו אותו בעל הטה הי׳ הבית ההוא שייך למי שאינו בן ברית ועתה ראו

וסתבינט אפס קצת ממדרגתו מאד כעצה שהוא ז״ל הרגיש דבר זה ברוח קדשו):

ד הבאתי שם בהגה מספר רב ייבי בגמלים קפיטל ליו בפסיק או; יחשוב על עו משכבו שכחב באריכוח וסיים חה לשונו נמצא שלפעמים המקום גורם לחטוא הייט כשאדם שוכב על מקום שכבר חטא שם אדם ובא ארם זה ושכב על אוחו מקום קרוב להיות שאותה הקליפה סברא הראשון כשחטא באישי מקום בניאוף או בהוצאת זרע לבטלהדם. אזהה הקליפה מחמיאה את האלם השט ששוכב באותו מקום אבל מכל מקום בי צריך האדם לסלית בעצמו כי לפי הרוב רואה אלם קלי מחמח שהרהר ביום לכך בא לילי טומאת קרי בלילה כמו שאמרו רבותינו ז״ל(עבולה זרה לף ל ע׳׳ב) על פשוק ונשמרת מכל לבר רע (פרשת תצא). וזהו פירוש הפסוק און יחשוב על משכבו היינז שתושב מס שראה קרי הוא בשביל משכבו שנעשה שם עבירה לכך בא לילי קרי יהיצב על לרך לא טוב היינו כמו שאמרו במסכת שמעות (לף ל״א) על פסוק (יחזקאל י״ח) יאשר לא טוב עשה בתיך עמיו. רב אמר זה הבא בהרשאה והפירוש הוא שתובע חיבית של אתרים כן הפירוש כאן יתיצב על דרך לא טוב שאומר מה שראם קרי הוא מחמת חובות אחרים שחטאו באותו מקום ממילא נעשה עבירה של קרי שנקרא רע (זהר בראשי׳ לז כלא אבל רע לא איקרי אלא מאן למחבל ארחי׳ ועיין עיר זהר וישב קפ״ח ע״א) לא ימאס שאומר שאינו חוטא ט בא לו עבירה של קרי מחמת תובוה אחרים. אבל באמת

: ל ל צריך האדם לתלות בעצמו לעשות תשובה לשמור עצמי שלא יבא לילי קרי ס

ועיין בשפר נועם מבדם פרשת שלת שנתב בשם ספר משנס חסידים ביאור קרא (שמואל א׳ קפי׳ כ׳) ט אמל מקרה הוא בלתי טהור כי לא טהור. רצה לומר אם תשמע לאלם שיאמר על המאורע מקרה הוא תלע בבילול שאלם הזה בלתי טהור היא ולפת״ח. וכחב שם וזה לשזט לק צריך לידע שהדבר בהשגחה ולהדר ולעיין ולדרוש מעצ

-ספר סולח הי איזה עזן המטא עונש זה ולשוב בחשובה ולהכיל המכשיל עכ׳׳ל:

ועיין בספר לגל מחנה אפלים פלשת ייגש שכחב חה לשוט כי פי המלבל אליכם בלשון הקודש היינו שאתם רואים שהלשון שלי קודש ולא פגממי עדין ט ולשוני והם ^סיזיטליס להסתכל ולהבין זה בדברו עמם והוא שפירש רש״י הראה לסם המילה היימ

כי

48 מנדת פרעת ויחי זהב זה פליג רבי אבהו ואמר כבעלי השובה יושר גלולים אבל לרברי השפתי צליקיס אין כאן מחלוקת כלל כי גם לבד רבי אבהו הכי מתפרשים ולמה אמרו בגמרא יפליג•״

לרבי אבהו ועיין) ;

פרשת שמות וי4י4מר הי ראדו ראיתי אה עני עטי אשר במצרים ואת צעקתם עומעתי מפגי נוגשיו כי ידעתי את מכאביו. הנה כי ילעתי אח מכאוביו נראה שהוא כעין נתינת מעם אל הקירס להט ואח צעקתם שממתי מפני נוגשיו לפי שילעתי את מכאוביו וקשה הרי כיון שהשם יתברך יולע אח מכאוביו לא היה צריך לומר ואה צעקתם שמעתי כי גס בלא צעקתם יולע

הוא : ף?2 לבאר עם מה שהביא הרב הקלוש בספר באר משה פרשת משפטים כשם אלמו׳׳ר הרב הקרוש מריה משולם זושא זצללה״ה פירוש על הפסיק (תהליס קכ״ו) הזורעים ברמעה ברנה יקצורו וזהד גווני בר לשונו דהנה יש בקרב ישראל ה אלם מעוברי השם יתברך ברוך הוא יש שעוברים אוחו יתברך בבכיה ולמעה שמצערין פצמן תמיד על צער וגלות השכינה ומורידין למעות על חורבן בית המקדש ויש שעוברים אותו יתברך ברנה ישיר ושבח ובהלל ותודוח לפניו יתברך. וזהו הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. רצה לומר הן אוחם שזורעים זדעה בעבודתו יחברך בדמעה כנ׳׳ל והן אותן העובדים אותי יתברך ברנה כולם שוים לטובה לפניו יתברך ויקצורו לפי

תסד כי זה תלוי בזה בדת המעור מכוון נגד ברית הלשון (ראשית תכמה שער״הקדושת פרק י״א בשם ספר הזהר) וטוראי מי ששומר פיו ולשונו מלדבר שקר אינו משקר בבריתי ד ) האהבון ריק . רי״ק הוא אותיות ק קדישא וזה נמשך מזה כמו שכתוב (תהלים ד

ד תבקשו כזב סלה כוי ע״ש : והיינו על י ועיין בספר מגיד תעלומה ברכות(דף צ״ב) הבאתי דבריו במגמות נתן שבסון* ספר חפארח חיים בהתנהגות אות גי ובספר צפור! שמיר סימן ז׳ אות ק״ד סבאחי דברייב והעתקתי לקמן במגמות נתן שבראש ספר מיס רבים בהנהגות טובות נוסח א׳ אות ד

פרשת מצורע בעזדי :

יעקב הנה מהראוי היה לך לילך עמי כמעלות יושר משאר אחיך כי אחה הבכור וגלול שבכולם והחחלח בעברוח השם ישברך קולם לכולם. אמנם כיון שבאמצע הילוך המררגוח. והס ביט וביני הוצרכח לעמול לחקן הולכים לכן חל תותר ט בזמן עמירחך באו כולם למדרגחך ועמך יחד הם עכשיו.

(ספר ברכות שמיס) : ןמיין בספר כתבי קודש להרב המגיד הקדוש והנורא מקאזנין זצללה״ה שכתב זזה לשונו ור' משולם(הוא היר זושא זצ״ל) אמר בהקדם דכחיב (תהליס צ״ב) צדק כחמר יפרח כאח בלבנון ישגה. ואמר דש שני מיני צדיקים דיש צדיק שהוא רואה שישיב אחרים לעסלחו יחברך וזה נקרא כחמר שמחפרדין העלין לכאן ולכאן וזה

מפרית יעושה פירות. ויש אחר שהוא רק כארז בלבנון בהוא משיג. וזהו שאמרו במקום שבעלי הבובה עומדים. הן אותם העושים שהעולם יעבה תשובה . במקומם אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ויפה . מכ״ל(אמר המאסף וכן מסתבר יותר. ט בביאור ששמע השפתי צדיקים משמו משמע שבא לבאר שמדרגת צדיקים גמורים גדולים יותר ממדרגת בעלי תשובה ט הבעל תשיבה עומד ומתקן והצדיק הולך ביני וביני כמבואר ולא משמע כן בגמרא שם דעל מה דאמרי כל הנביאים לא התנבאו ד ר״ח ב״א א אלא לבעלי חשובה אבל צדקים גמורים עין לא ראחה(ישעיה ס״ד) ועל זה אמר ופליגח לרבי אבהו לאמר רבי אבהי במקום שבעלי חשובה עומליס אין צליקים גמורים עומליס כי׳ מבואר לעל מה לאמר ד יוחנן שצדקיס גמורים גלולים מבעלי חשובה על

מגרת פרשת שמות זהב כה 44 יטין למשה הוה יזע למה ליה למימר כחצות קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה כר יאמר מר למר לשוכן־ לומר איני יולע שמא חחבלה. וטיין בליקוטים מספר שפתי צריקים י כו שהביא זזה לשונו. פעם אחד שאל אדם גדול חחד לסרב הצדיק ר' זוםיא לל הכה הז״ל אמרו למד לשק־ לומר איני יודע שמשמע שהגם שיודע ילמוד עצגו לומר איני יודע אתמהה (אמר המאסף עיין ש״ך תלמ סימן ע׳׳ה ס״ק נ״זוסי׳קי׳י סק׳׳ה). והשיב לו הצדיק הלל אינכם יודעים פירוש הגמרא. הכי פירושו למל לשונך לומר איט יולע כלומר איני יורע ומכיר להשוחל מה

טיבו אם הגון הוא להשיב לו עכ׳׳ל ;

ת ג ך אשר יאבל לבל נפש הוא ל א י יעשה לכם. עם לברי זוהר הקלוש (פרשת יתרו לף פ׳׳ח ע״ב) חא חזי מאי בין שבתא לשאר זמנין והכין דאלו בשאר זמנין וחגין אי חיהו בלח־דוהי חדי ולא יהיב לאחרי עלה כתיב(מלאכי קפיטל ב׳) וזריתי פרפ על פניכם פרש חגיכם אבל בשבתא ט חבל שבשכם לא כתיב. טל כאן ומה מתוק לחיך אמרי נועם פה קלושי שאמר שזהו החסיל הקלוש מוהרי׳ז ל טינת חז״ל במשכה (מגילה לף ז' ע׳׳ב) אין בץ יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבל , ולקלק בחיבח כלכל למה לי להוי שגי לומר

אלא אוכל נפש : ןאשד לחכמינו לל כוונו ללברי הזוהר. וזהו אומרם אין ל ל הקרוש ה בין יום טוב לשבת אלא אוכל כפש בלבד שיאכל בלבדו בלי סעכי דבשבת שרי וביום טוב אסור ועונשיה סגי אי לא יהיב לאתרי

למחדי עד כאן דבריו הקדושים:

וזה ביאור הכתוב . דאחרי אמרו כל מלאכה לא תעשו והרי זה דוגמת שבת אמר ההפרש, אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו . דחדי בלתודוהי דבשבת שרי אבל ביום טוב יעשה האוכל לכם . לך ולעני והק י לל (ספר טעם מגדים פרשה

אמור) ; כל

חסד דהיינו שיקבלו סכר טוב על עבידתם השלמה אך שעם כל זה מה הפרש יש ביניהם לזה בא הכתוב שאתר זה לפרש הההרש שטניהם הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע שאותו שטובד איתו יתברך בבכיה ודמעה כלל הוא רק נושא משך הזרע אבל בא יבא ברנה היינו אוהו שעובד להשס יתברך ברכה ושיר ושנת נישא אלימותיז שהוא נושא אלומות אלומות רבות ומקבל שכר טוב על עבודתו השלמה והרצויה עד כאן לשון הרב ז״ל בספר באר משה וכן הביא גם כן בספרו ויחל משה על תהליס שם

במקומו ע״ש:א מזה שאוהב השם יתברך יותר את צ י העטרה בהוא בשמחה. והנה שם במצרים לא היה אפשר להם לישראל לעבוד את השם יתברך בשמחה רק בזעקה ובבכיה ואף על פי ק היה חביב בעיני השם ישברך כאלו היו עובדים בשמחה כי מה שלא עבדו בשמחה היה רק מפני שאי אפשר להם אז לעבוד בשמחה וכבר ידוע מה שאמרול בפרק קמא דברטש מאי ולחושבי חי שמו אמר רב אשי אפילו השב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכשוב כאלו עפאה (עיין שם דף ו׳) וממילא שםי על פי שעבדו את השם יתברך במצרים א על ידי בכיה וזעקה מכל מקום כיון שהיה מחמת אונס מעלה עליהם הכתיב כאלו עבדו מתוך שמחה . וזהו שאמר הכתיב ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו. היינו שאף על פי שכל עבודתם הוא על ידי צעקה מכל מקום אין זה נחשב אנלם חסרון כי ידעתי את מכאוביו . שעל ידי המכאובים אי אפשר להם לעבור בשמחה ולבן גם מל הצעקה והבטה שהם עובדים בהם את עבודת השם יתברך יקבלו הם שכר השמחה ממש כאלו עבדו מתוך שמחה (מספר

ברכות שמים כת״י על התורה) :

פרשת בא ויאמר משה וגוי כחצות הלילה וגוי . עיין בגמרא ברכות דף ד' ע״א

א זהב 50 פרשת ב לנוח ט ולשמוח כוי כל עדת ישראל יעשו אוחו היינו כל זרע יעקב מכבדן אח השבמ על פי לברי השם יתברך וכדח של חורה אבל מתכוונים גם כ; להכאת עצמם לנות ולשש מעבירה החול וגם לשמוח ולהתענג באכילה ושהיה גופניח אמנם כל ערה ישראל יעשו אותו בלחי לה׳ לבדועכ״ל. (המאמר הזה העחיק לנו מחי׳ הרב החסיד בנש״ק ר׳ יצחק מררט שליט״א בן כביר הה״כ המפורסם בנש״ק וכוי הרב ר׳ ישראל

אהרן שליכלא מפרשיםחא): ההן מה שראוי לפרש גם כן כאן בחקת הפםח שדיקא כל עדח ישראל יעשו אותו היינו כלומר בלתי לה׳ לבדו לשם מכוש פסח וכאמור (מספר ברכות שמים

על התורה): חדה לך לאות על ידך וגו׳ . הרב הצדק הקרוש מו׳׳ר ר׳ זוסיא זצללה״ה נשמתו בגנזי מרומים. אמר כ) התלצו מאתכם הבגזיס הצואים כי זה הוא

חליצה

עדת ישראל יעשו אוהו , בגמרא (נזיר לן) כ״ג ע׳׳ח) אמר רבה בר בר מנה אמר ר׳ יוחנן מאי לכחיב (הושע קפיטל י״ל) כי ישרים ירכי ה׳ וצליקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשניי תלם שצלו אס פסחיהן אחל אכלו לשום מ מצוה ואחל אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשם אכילה גסה ופושעים יכפלו בם אמר לי׳ ריש לקיש האי רשע קרית ליה נהי ללא קעביר מצזה מן המובחר פסח מיהא קא עטל כי׳ ע״ש ומבואר לעל כל פנים בין למר ובין למר מצוה מן המובחר לפסח הוא לאכלו רוקא לשם מצוה בלבד ולא לערב בו שום מחשבה הנאת עצמו כלל: ואיתא בכפי מערס חפארח ישראל (מהרב הקרוש ר׳ ישראל זצללה״ה המגיל מבאהפאלי עיין שם פ׳׳ג מער׳ אוח עי) בשם הרב הקרוש ר׳ ר׳׳ זדסיא בחרוז כל זרע יעקב יכבדוהו ט

כ) כדי להלהיב נפשות ישרא£ להכני־. מצות ציציה ומצות תפילין הנני מעתיק קצת מספרים הקרועים .

בשלהן ערוך אורה חיים סי ל״ח כתב וזה לשונו המניה תפלי; צריך ליזהר מהרהור תאוות השה ט ומכל מקום יראה בכל היכולה שיפנה מחשבתו וימשיך לבו ליראח שמים ויסיח רעהו מכל דברי הבאי המפסידים מף ונפש • ויפנה לבו לקבל עליו

מלכוה ש,־יס ביראה יבקדושה עכיל :

ובםפר פרי קודש הילולים (ביאור על הפרי פן חיים מהרב הקרוש רטנו לבי זצללה׳׳ה מזריטשוב) בפרק ד׳ משעי־ הברנוח כחב וזה לבוני מנהג מורי לל לברך הח׳׳י ברכות בביתו לבעת שיתחייב בכל א׳ וכו׳.׳

והנה ראיתי לרבותי אפר נהגו עצמן כמנהג העולם . ואעתיק לך נגה שכתבנו בהגהות הזהר פרכת ואתחנן דף ר״ס אתי

לבי

בספר הקדוש התניא בפרק מ׳׳א כתב וזה לשונו ברם צריך להיות לזכרון תמיד ראשית העבודה ועיקרה ושרשה והוא כי אף שהיראה הוא שורש לסור מרע ואהבה לועשה כיוב אף על פי כן לא די לעורר האהבה לבדה ליעפה טוב• ולפחות צריך לעורר חחלה היראה הטבעייה המסותרת בלב כל ישראל שלא למרוד במלך מלט המלכים הקדש ברוך הוא כלל(פרק ל״ד ופרק ל״ח) שתהא בהחגלוח לבו או מוחו על כל פנים דהיינו להחבזנן במחשבתו על כל פנים גדלוה אין סוף ברוך הוא ומלכותו אשר הוא מלכות כל עולמים עליונים וחחתינים ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכמו שכחוב (ירמיה קפיטל כ״ג) הלא אח השמים ואת הארץ אט מלא ומרח העליונים וחחחונים ומייחד מלכותו על עמו ישראל בכלל ועליו

בפרט

מנדת פרשת בא זהב בו!* ובספר אור לשמים מהרב הקלוש מאפטא זלל בפרשה קלושים כשב חה לשונו. וצריך כל אלם קולם הנחת תפלין ליישב עצמו ולפשפש במעשיו שלא יאמר עליו(תהלים קפיטל נ׳) מה לך לספר חקי. ובפרמ מעון לשון הרע חס ושלום .

שבזה לבי כגישחא אלכי גרמיה בקרבנין משביו בחושבתתייהו ללול אחיל תפלץ ברישא וציצים בגלפוי אומר תהלה ללול וגו׳ וכחבחי שם על הגליון והא לנקיע לסו כסלרא לא מקיש החשוב קולם כי במלולא מחקן פנימיוס העולמית זבתפלין וציצית בטובלא מחקן מיצונות העולמות. ותלע שלכן הקלים תפלין לציצית כי התפילין יוחר חשיבות בעובלא

מן הציצית על שהם אור מקיף הפגימיזס מקיפי מוחין וציצית תצוניות המקיף בינה . והא דכקיע אומר תהלה ללול בחר תפלץ וציצית. אל תטעה שאז סמוך לתהלה ללוז מניח ציצית ותפלין. אבל להשמיענו בא מה שכתב בזהר במלבר (לף ק״כ ריש ע״א) שבתהלה ללול מקבל עליו עול מלכות שמים עם עפרה הללויה. וקבלת עול מלכות שמים אי אפשר אלא בתבלין לכן אסור לומר תהלה ללול בלא תפלין להוי כמו קריאת שמע. והנה מלברי הרמ״ז נראה ללכחחלה ינית תפלין קולם קריאת שמע ע״ש שכך מפרש לברי הזהר משבח בשושבתתייהו ללול קאי לפי משמעוח לבריו על זמירוח שקולם ברוך שאמר. וחס ושלום ללעתי אפילו קריאח שמע רקרבנות לומר בלא טלית ותפלי; (אחר שהוא אהל מן ר'קריאות שמפוגלולה היא בייחולה באופן אחל של מן ערביח כמבואר בכוונת קריאח שמע ולמה יאמרנה בלא טלית ותפנין אתר שאומר אותה לצורך קריאת שמע ולא כקורא בתורה ומקובלת היא אותה קריאת שמע בלברי היאשמים הים שאומרים מעם אתר על הקריאת שמע לרכס היה להעלים דבריהם וחלילה להקל

לאומרה בלא טליח וחפלין) ולא עול אלא שראיתי לרבוחי נ״ע שהיו אומרים ברכח השחר סלר הברכוח כנוסח אשכנז בבית

הכנסה

מציצה ת״י בין התפילין והבשר ואמרו ז״ל [עיין בב׳יי אי״חסי' כ׳יז] שלא יהא חציצה תיו בין התפילין והבשר וא״כ לא קיימתם עדין מצות תפילין ולזה ילוו הלווים ייקרעו סגור לבם לעשות חבובה באמח ולבחור בתיים.

: (ספר שפתי צליקים פרשת בא)

בפרס. כי חייב אלם לומר בשבילי נברא העולם (סנהלרין לף ל״ב ע׳יא) והוא גם הוא מקבל עליו מלכותו להיות מלך עליז ולעברו ולעשות רצוני בכל מיני עבזלתעבל והנה ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ?מביט עליו ובוחן כליות זלב אם עובלז כראוי י ועל כן צריך למבול לפניו באימה וביראה כעומר לפני המלך ויעמיק במחשבה זו ויאריך בה כפי יכולת השגת מוחוומחשבחו וכפי הפנאי שלי לפני עסק התורה והמצוה כמו לפני לבישת טלית ונמלץ וגם יתבונן איך כאור אין סוף ברוך הוא הסובב כל

עלמין וממלא כל עלמין הוא רצון העליון הוא מלובש באותיות ותכמת התורה או בציצית ותפלי; אלו ובקריאתו או בלבישתו הוא ממשיך אורו יתברך עליו דהייכי על חלק אלוה ממעל שבתוך נופו לכלול ולבטול באורו יתברך , ודרך פרט בתפלין ליבסל ולכלול בחינת תכמתו ובינתו של אין סוף בסוך הוא המלובשוח דרך פרט בפרשת קדש והיה כי יביאך דהיינו שלא להשתמש בתכמתו ובינתו שבנפשו בלתי לה' לבדו . וכן לבטל ולכלול בחיי הדעת שבנפשו הכוללת חו״ג שהן יראה ואהבה שבלבו בבחינח דעח העליון הכולל חו״ג המלובש בפרשוח שמע והיה אם שמע והיינו כמו שכ׳ השלחן ערוך(אורח חיים סי׳ כ׳׳ה סעי׳ הי) לשעבד הלב והמוח כוי. ובעטיפת ציציח יכוון כמו שכחוב בזהר להמשיך אליו מלכוחו יחברך אשר הוא מלכות כל העולמות וכוי לייחל׳ עלינו על ירי מצוה זו והוא כמכין שום השים עליך מלך. ואזי אף אם בכל זאת לא תפזל עליו אימה ופתר בהתגלות לבו מכל מקום מאתר שמקבל עליו מלכות שמים ממשיך עליו יראתו יתברך בהתגלות מחשבתו

ורנונו

52 מגרת פרשת בא ו! 1 יייב (ברמזי הרב הקדוש מברייטשוב רביכי ל*י יצחק ז׳׳ל מ״ש באות י״ח) שכתב וזה לשוט חהו שהיה ממלא בפומיס של הצדיק החסיד המפורסם ר׳ זושא ז״ל מק״ק האניפאלי לומר תמיד רבונו של עולם עמך ישראל בודאי עוביס הם כי מה אחה אומר שחס

ושלום הכנסת כוי ומאחר שאנו אומרים אותם בביס הכנסת על הסדר ובוודאי זה הוא סוב בכדי שימנו^אמ! כל אחד אחר ברכת חברו וברכה בלאו אמן ממש הוא פלג גופא כנודע ומפורסם הא כשב בזוהר הקדוש לקמן דף רס׳׳ה שילך מעוטף במלית וספלין לבית הכנסת ומי שנגע יראת ה׳ בלבו אין לו להתבייש לילך ממוסף במליח ותפלין ואם לא יתבייש בזה העולם ולא ישניח מל המלעיגים לא יבוש לעולם הבא ולא ייעול בכיסופא למלמא דאתי. וראיחי ההלה לאל לססידים ואנשי ממשה שנוהגים כן . סוב בוודאי לומר אפי׳ ברכות השחר בביס הכנסת ולילך מעוסף בסלית ותפלין אמנם לאיזה סבה ואונס שלא בא לטס הכנסת מעוטף על כל פטם אסור לומר סהלה לדוד בלא

טלית וספלין כשהוא מזויין כדמשמע בכאן לדכאה גרמיה ולמזין זייניה . ולפי הנראה שזה טוב למיזן זייניה אחר ולנקאה גרמיה; תיכף ודברים פשוטים הם וכתבתי זה למחות

שבזה גורם סלילה פיסול בתפילין למארי עלמא לכתיב בהו ומי כעמך ישראל כוי (גמרא ברכוה דף הי) עיי״ש בספר אור לשמים שכתב זה בסתמא. אמנם נם לבר זה מתורת רטנו הרבי ר' זושא ז״ל הוא וכמו שמובא בשמו בספר פתגמין קדישין

ורצונו שבמוחו. וקבלה זו היא אמתייס בלי שוס ספק שהרי הוא טבע נפשות כל ישראל שלא למרוד במלך הקדוש יסב' הרי התורה שלומל או המצוה שמושה מחמת קבלה זו ומחמת המשכת היראה שבמוחו נקראו בשם מבודה שלמה ככל מטרת העבד לאלונו ומלכו מה שאין כן אם לומד ומקיים המלותד לדבקה בו ע׳׳י תורחו באהבה לבדה כ זמצותיו אינה נקראת בשם עבודת המבל והתורה אמרה (פרשת משפטים) ועבדתם את ה' אלהיכם וגו׳ (פרשת יראה) ואוחו תעבוד וגוי וכמו שכתוב בזהר (פרשת בהר) כהאי תורא דהבין עליה עול בקדמיתא

בגין לאפקא מיניה טב לעלמא כו׳ הכי כמי אילטריך לבר נש לקבלא עליה מול מלכות שמים בקלמייתא כוי ואי האי לא אשתכח גביה לא שריא ביה קלושה כוי(ובר״מ שם לף קי״א ע״ב) עכ״ל * ימיין שם מול מה

טת: שהאריך עול בזה בארי

אבן הטועים ואינם מניחים טלית ותפלץ עד הודו ויש על קרבנות ולא יהיה להם לברי הזוהר לטעות כי ת״ל תקרנו בין רבותי ופלפלתי בחכמה וזה אמת וברור וצלול לחודה עלד בזה ועיין מה שכתבתי לקמן בשער התפלץ בזה האמת עכ״ל שם בהגהת הזהר ו ליישב מכהגם אבל יותר טוב לכהוג כמו שכתבתי וכמו שראיתי מרבותיל׳עשוב ראיתי בזוהר חדש פרשת תרומה מפורש כן כלבריכו. ושם בפ״ז זה לשוכו והיוצא לכו מזה אשר יש לכל במל כפש לקיים זה השמ״ר לבקש לו מוחין קודם החפלה בתכ״ך ובתמכיא מתכייתא וכולי האי ואולי שיהיה יודע לשמור תפלין ואולי בשביל זה רבים מאכשי ממשה איכס מניחים תפלין עד הודו אמר שאומרים מעשה קרבכות ומשכת איזהו מקומן שיש בו זייןת ושמוכה תלוקי דכי קרבכות אבל יוחל סוב למשות כמו שכתבנו למעלה להניח תיכף ו מ הפלין ובלבל שילמול קולם גמרא או ממקום שלבו תפן ובלבל שיכוון מחשבתו למשות הכנת המוחץ ט ממשה הקרבנות הוא מעיקר התפלץ ותיקון העולמות ואיך יעשה בלא הפלין ולי בזה. ע״כ לשונו הטהור. (אמר המאסף סיימתא לרבריו הקלושים מספר כסא מלך שעל הקלמס סקוני הזהר הקלוש (לף ט׳ מ״א) (מלפוס ווארשא) באות א׳ שכתב זזה לשונו ולא ישיח בי! הנחת ספלין מל שיקרא שמע כו׳ ע״ש שמשמע שלאחר שמע יכול להשיח והיינו על כרחין שמע לקרבנות כמובן. ומול שם למטה באות ג׳ שהביא•

לשה

ת פרשת בא זהב כז 53 ד מ

ושלום לא כן היא הלא יהיו פסולין חס ואמר לו הוא ז״ל האמה הוא כן וזהי שאעו *שלום תפילץ שלך אלא ולאי ועמך כולם מבקשים בסליתוח עשה למען פארך שהם צדיקים עכ׳׳ל: השפילי! שתפילין נקראים פאר (ברכיה לף ובספר אמרי צליקיס מהרב התשיר י׳׳א ע׳׳א) ואנו מבקשים מאסו יתברך הקלוש הנקרא ר׳ צבי חסיד שימשול לנו העונות כלי שיהיו לו תפילין מיאמ&לא זלל כתב וזה לשונו שמעתי כביכול(ואפילו לפי לברי קדשו הלל הוא מארומלר הרב החסיל ר׳ חיים מקראשני נכון שאס תם ושלום לא ימתול העונות לאכ צריך זלל ששאל לו הרב המגיל מלה טבל יהיה לו כביכול הקלף כי הקלף ל מדניווץ על מה שאמרו בגמרא (ברכות להיות טהור כי מבהמה טמאה הקלף סמל)

דף ה׳) תפלין למרי עלמא מה כתע בהו עכ״ל : זכו׳ שאל לו הלא בכתבי קודש של האריי

זצללה׳׳ה כתיב שתפלין דמרי עלמת הם פרשת בשלה כתובים כמו פרשיות שלנו ואין בין פרשיות

שלנו לפרשיות של הבורא ברוך הוא ואם ויהי בשלח מרעה את העם ולא גוזם כן איך חולק האר״י לל על הגמרא לבגמרא אלהים וגו׳ ויסנ אלהיס את העם. כתב בספר שפתי צריקיס פרשה זו ׳ מ שלנו נאמר שנאמר בפרשיות למרי עלמא ו מי כעמך ישראל גר אתר וכו׳ והשיב הוא חה לשוט. מהרב הצדק ר׳ זוסיא ז״ל כי ז״ל להאר״י ז׳׳ל אינו תולק עם הגמרא שלט כשהצליק עושה הלוית אורתיס. בזה מרבק לכך הוא הפירוש בגמרא להרי אט מאים עמו השכינה כביכול וזווגא עילאה ומצילו שהפרשיות שלנו שהם שמע וכו׳ נכתבים על מכל נזק (אסר הטאסף עיין בזוהר הקליש קלף וכך אמרו תז״ל מה הוא הקלף למרי פרשת וירא לף ק״ר ע׳׳ב). ובהיפוך הלוית עלמא שעליהם נכתבים הפרשיות וזהו פירוש הרשע תם ושלום וכוי אמנם ההלויה אינו תפלין לטרי עלמא מה כתיב. טרוש על פועל אלא למקים שחושב המלוה אבל מה הס נכתבים פירוש על איזה קלף 0ס כשנמלך והולך למקום אחר שוב אינו מועיל נכתבים ומפרש הגמרא בהו פירוש על ההלדה. והנה פרעה עשה הלויה לישראל ישראל שישראל הס הקלף של הקב״ה. אבל ולעס פרעה היה שילכו ישראל בוראי לרך מה כתיב על הקלף . הוא הפרשיות שלנו ארן פלשתים כי קרוב הוא ולכן ליוה אותם שהם שמע והיה אם שמוע וכו׳ רק שישראל בכד שיעורר עליהם הספרא אחרא בר עם קלוש וטהור הס הקלף של הקלוש ברוך מינן לפיכך לא רצה הקדש ברוך הוא הוא וזה פירוש ומי כעמך ישראל הם הקלף שילכו ישראל בכח הלויתו. על כן יסב של הקדוש ברוך הוא עד כאן דברי קדשו. אלהיס את העם לרך המרבר ים סוף ועול בעני; זה בא אצלו מוהר״ר שמואל במקום שלא תפב פרעה. כדי שילכו ישראל ושאל לו לבר ששמע מפי קורש מוהר״ר רק בכת אלהיס ובזווגא עילאה בקלושס

זוסיא מהאכיפאלי זלל שהמלין בעל עמו ובטהרה עכ׳׳ל: ^ית ישראל ואמר מרי לעלמא חס ושלום לירא ישראל את הצרים סת על ש&ת אם יהיו בעיניך עמך בית ישראל שלא הים וירא ישראל את היד הגדולה כהוגן כביכול אין לך תפילין כי תפילי; למרי אשר עשה ה׳ וגו׳. משמע מסירזר הכתוב עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך ישראל שלאתר שראו את מצרים מת. הוא שראו

את לשון זהר חלש בתקוטס תרשים והט צריכין ישראל לכשלא יונה קרישא לקשרא לה בקישורא דספלין כו׳ אלא מיל כשקשר מ׳ בתפלין יקרא לבעלה בקריאת שמע ואפשר שקריאת שמע לקרבנות חועיל לזה לכן ירא שמיס משיטח שפלץ לא ישית על אחר ובא לציון

גואל

54 מנדת פרשת בשלח זהב העבודה עליהם וכמדומה לי שקרוב לזה שמעתי מפי בוצינא קדישא החסיד המפורסם

מו״ה משולם זוםמאן מק׳יק אניפאלי . עכ״ל ספר אורה לחיים:

73 המחלה אשר שטתי במצרים לא אשים עליך כי אט ה׳ רופאך ־ה צבי מי׳ןנדיל י שמעחי מהרב הצדיק מ נ״י שביאר מה שאמר הכתוב (הישע קפיטל ז׳.) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים היינו בכל פעם שהקדוש ברוך הוא שולח להם רפואה וחסדים ורחמים מרובים י נגלה להם בעיני עצמם עונוהם כי משיגים על ידי זה להרגיש בעונוחם וזהו שאמרו ברבינו הקדוש שאמר (עירזנין פייה ע׳׳ב פ״ו ע׳׳א׳ו פנו מקום לבן מאה פנו מקום לבו מאתים כי כל אדם אשר הוא בחכמה אמת כל מה שיש לו יותר השפעה וחסד יותר משיג גדולת הבורא ברוך הוא וזהו שאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך היינו שלא אצטרך לשים עליך להענישך בזה כי אני ה׳ רופאך היינו שאשלח לכס רפואה והשפעה וגורל החסדים ורחמים מרובים ׳ וזהו בעצמו כמעט העונש כי בזה תשיגו גדולתו וחשובו על עונותיכם עד שזדונות יהיו נעשים כזכיות וזהו שאמר (סהלים ס״ב) ולך ה׳ החסד כי אחה השלם לאיש כמעשהו פירוש לפי מעשהו חשה לי־פיע לו רב טוב עד כאן לשיכו הקדוש (:פחי צדיקים פ' חיי שרה);

והיה גואל כו׳ עכ׳׳ל ומבואר להריא בדבריו דקריאש שמע דקרבנוח צריך לומר בהפלין) : לענין אס לבש בל רטנו חס בחשנו שהם של רש״י ואחר כך ראה שהם של רבינו תם כתב בספר שחלית וחשובוח דברי חיים (יורה דעה חלק ב׳ סי׳ פ״ב) וזה לשונו הנה קבלה ביד כל החסידים מלובלין מרבינו בעהמ״ח לברי אמת שאין צריך לברך עוד הפעם אולם אני אמרתי לחלק שמי שדרכו להניח ב׳ זוגות חץ צריך לברך שנית שהרי דעתו היה להניח ששיק אבל מי שאינו מניח בשום פעם שתי זוגות הוי ׳.מלך ופשוט

ש. שצריך לברך ע3

את היל הגלולה כי׳ יקשה וכי מתחלה לא ראו ילו הגלולה. ושירן מחותני ומורי ורבי הרב הקלוש מו״ם זושא זצללה׳׳ה ט מתחלה כשהיה שר של מצרים קיים בממשלתו היה מסך מבדל בין ישראל לאביהם שבשמים לבל יוכלו לחזוח בנועם השם אבל כשמת מצרים על שפת הים והיינו שי של מצרים כלאישא ברברי תז״לב ע״ב) אז נפקחו עיניהם (זוהר בשלח דף ל זראו אח היר הגדולה (ספר קהלח משה כתב יל אדומו״ר מוהר״ס ז״ל מקאזנין) :

1בם£ר אורח לחיים פרשח בשלח כתב וזה לשוט זירא ישראל אח מצרים מח על שפח הים וירא ישראל אח היל הגלולה כו׳ והנה רש׳׳י ז״ל כתב(בפרשח ררא) בפסוק וירא והנה שלשה אנשים כו׳ וירא וירן כוי הראשון כמשמעו והשני לשון הבנה ע״ש. וכן בכאן וירא הראשון ראיה ממש שראו אה מצייים מש על שפח הים זהשט דרא ישראל אח היל הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים היא לשון הבנה מהמח שראו כל אתל ואיזד מישראל בעיניהם אשר מחו על שפח הים על ירי נס שפלטס סיס וירא ישראל את היל הגלולה הוא חסדים גדולים אשר עשה השם יתברך לישראל שהם מבינים שגס במצרים שהוככד העבודה עציהם היה גם כן חסדים גדולים שהיו צריכים לעשב מר כזה שהכבד

מנרה פרשת ישלח זהב כח 55ק שחורה אני) אברהם ו ס מלרש חזית מ יצחק ויעקב ולי נאה לשבח ולהודות לשמו יתברך ולעמול ולהתפלל לפניו וכיוצא בזה במועצות ורעת. ועל זה נאמר (ישעיה קפיטל י״ב) זמרו ה׳ כי גאות משה עד כאן לשונו הקדוש (זאת העתיק לי שאריהרה״ג מו״ה צבי יחזקאל שליס׳׳א האבלן״ק

פלונסק) .

1הלה באשר ירים משה ידי וגבר ישראל וגד. על דרך שאמר הצדיק הקלוש ר' זושא ז״ל על המקרא (תתליס י׳) כי הלל רשע על מאוס נפשו שמישה עצמו מניו כהלל כדי למלאית תאותי רחמנא ליצלן כא) ולהראות להס ־רך הישרה שיבור לו החרס לאחוז גם בבחינת גאוה על זה חמר והיה כאשר ירים משה ירו להתנשאות למעלה . ואמרו חז״ל (ראש השנה דף כ׳י׳ט) בזמן שישראל מססכלי! כלפי מעלה. רצונם לומר שמסתכלין כלפי מפלה שיש בה; ולא אל פחיתות שבהן ומשעבדין אח לבס לאביהם שבשמים. רצו לומר מכח הנורה שזה חלק הקדוש ברוך הוא והוא אבינו לא אל חלק החומרי שהוא מהאב והאס החומרים (עיין גמרא נרה ל׳׳א ע״א) חז ונבר ישראל. אבל כאשר יניח ירו רצה לומר להסחכל למטה לבחינח שפלות ופחיחוח אז וגבר כו׳(ספר ייטב לב

פרשת תכוה): בפרשת במדבר כתב וזה לשונו

לאתה תחוה מכל העם כוי אנשי אמת שונאי בצע ונוי . כי אין שום האוה שקשור בפנימית הלב בנקודת המות כתאוה זו הוא תאוות ממון שהוא בתמידות מה שאין כן בכל התאוות . והתאוה הזו ירוע בספרים הקדושים שהוא כמו ע״ז רחמנא ליצלן וכל התאוות האחרות הן בכל אברי הגוף ונקל לשיב מהן בתשובה כי יוכל להזדכך גופו. אבל תאוות ממון איכה כן כי שורש תאוה זו ישנה בנקודת הלב ואימ מרגיש כלל אחרי שאינו מבין גסות התאוה וגריעותה . והאדם יכול לעשות כל הסיגופים לגיפו אם צריך . ולא כן בעגין הממון שקשה לעקור מלכו מחמת שחיותו תלוי בו וכריך להיות שופט בעצמו בממון כי בוודאי נריך לשמור ממונו שגם לעבדות השם צריך ממו; נם כן ומנינו לרביתינו ז׳׳ל שאמרו ראש השנה (דף כ׳׳ז ע״א יש״נ) התורה חסה על ממונם של ישראל וכמו שכתיב בליקוטי יקרים מצר הניצונות קדושות. ועל כן המשכיל צריך לירד ו שיש ב לעומקו ולשרש אחר תאוה זאת . וצריך להיות אצלו הפחווח הן או לאו כמו שאמרו חז״ל (בבא מגיעא רף ט׳ ע״ב) מגו ראי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני כוי והיכן מנאכי כזה ׳ אך מי שרואה שתאוה זו קשורה אנלו מאר אין עצה כי אם להפקיר ממונו

ועל נא) עיי; בספר ויחל משה על תהלים שם וקפיטל י׳ פסוק ג׳) שכתב וזה לשונו נס מנחתי זאת בכפר קדמו; אחר על פסוק ני הלל כו׳ שהרשע הוא עניי כמו הלל

חבל עניותו הוא על תאוות כפשו למלאיתו עכ״ל : מצאתי

אמר הצדיק הקדוש ר' זושא זלה״ה כי לפעמים מגורל הבושה ובכנעה כהזכי האדם בפל ערכו לא יוכל לפתוח פיו ל:פר שבתו ותהלתו יתברך. וירא לנשת אל הקודש . על דרך מי אנכי שאזכה להתפלל כו׳(אמר המאסף עיין מה שהבאתי לקמן פרשה הבא בדיבור המחחיל תחת אבר לא עברת כו׳ מה ששאל חסיד אחד לחברו ע״ש) או מגורל ההכנעהרו הרע למלא תאוהו טל דרך כי יפתנו י הלל רשע על תאות נפשו (תהלים יי) שנטשה בבחינת עניו כהלל על תאות נפשו אז צריך להתלבש בלבוש גאוה לומר כי הלא אני תוסר מגזע קודש זרע אברהס יצחק ויעק3 ולא יאות אלי לעשות ענין ?ץ־ מגישה מ*<זהת< ״ ואם כי בהודה חגי במעשי נחה אני במעשה אבותי ;לכו;

56 מגרת פרשת יתת זהב

ררא העם ויטעו. על ירי שהיה להם אימה מהבורא חששו שלא יעברו חם זשלום על שום כדכוד עבירה של תורה . ויעמדו מרחוק גלל כן עמדו עצמן בהרחקה לחורה . דהיינו גלדם וסייגים לתורה כמאמר רז״ל שטוח לעריוש ושבות לשבח (הוא לשין רס״י ז״ל בפרשת חזלדיח בפשז־־, וישמור משמרשי כוי) וכן כמה הרחקות שעשו הז״ל ש:ה שמירה גדולה שלא יפגעו חס ושלום בשים כדכוד

דאורייתא ער כאן דבריו לל דברי פיי חכם ח; :

אן יאמר וירא המס ייטעו ויעמדו מרחוק. פירוש בראותם גדולת הבורא ב״ה ויעמדו מרחוק עמדו בעצמם כאלו עדיין הם מרוחקים מהבורא ברוך הוא שלל מה שאדם עובד יותר ומשיג גדולתו יותר כבר ביאר הצדק ר בער זלילה דרומה לו כאלו אין עבודתו כלום ואם זוכה לעבור עוד בבחיכה יותר גדולה ימנה הכל בעיניו שהוא מרחוק ייתר עיין שם בדברי קדשו והבן (ספר כתר תורה מהה״ק ר׳ מאיר זצ״ל בכו של הרב בעהנלס קדושת לוי זלל בכרשת

יתרו) : וב£0ר ייטיב פנים במאמר אבכי זכרון אות ע״ב (מהנה״ק מרה יקותיאל יהודה טייטלבזיס האברק״ק סימט) כתב וזה לשמו וכאש״ כמעט משמיה דהרב הקי־וש ר׳ ץושא זלה״ה שבקש להיות לו יראה כמו מלחך ומילא ה׳ משאליתיז ונפל עליו יראה ופ־ד עד שנעשה כאב! דומם בל יתנועע כי) בשום אבר מרוב הפתד ואז פירש הפש״ק ירא הטם וינועו בתנועה שיכלו אז לזיז עדין ויעמלו מרחוק כי מגולל היראה בל יתנועע כלל וכלל

עכי׳נ:

ד; קלישץ (בליקוטים) כתב ££21• כי . בזה

כב) מצאתי כתוב בספר לקי׳׳ח בשם ארומלר אור העולם הקדוש האלהי מוהרמ״מ זלל מקאנק זי״ע שאמר על מה תאמר הכתוב (ירמיה די) אס תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב ט׳ זלא תנוד. ואמר הפירוש שאם תסיר הגשמיות על ילי זה יהיה לך פחד שלאע מחעלם אצל רטנו הקרוש ט תוכל לנ׳ד את עצמך. כמי ששמעתי כשהיה הרה״ק ר׳ נ ר׳ אלימלך זלל היה עומר בכל התפלה ולא היה מטע את עצמו כלל . ואמר עליו

ט ט ר

ועל כל פנים יהיה בכת אצלו הנם שאינו בפופ1 ממש. וטון שאצלו בכח להפקיר כל ממונו אז אין קשורה בלבו כלל תאוה זו ולזה אמרו חלל (חגיגה רף ט׳ ע״ב) יאי פניוחא לישראל כווררא סמקא לסוסיאט שאף שיהיה להם עשירות חיוורשא טי גדול יהיה בלבו עני . שיהיה להם המלה זו שיוכל להפקיר כל נכסיו. ועל ידי זה לא יהפעל הלב מן הטשירוה כלל וכלל וזהו שאמרו כוורדא סומקא לשוסיא חיוורתא . היינו כמו הסוס שאיני מתפעל מן התכשימין אשר עליו כן יהיה העשירות לעובד השם וכמו ששמעתי בשם הרב הקדוש והנורא מלה זושא זכלה׳׳ה מהאנופאלי ט הבן מלך אם יש לי סכום מאה אלפים אזי הוא עט בדעתו כי זה אינו כלום לבן מלך . וכמו כן ישראל בני מלכים (בבא מציעא רף קי׳׳ג ע״ב) אס יש להם איזו עשירות אדרבה הם עניים בלבם וברעתם ואינם מתפצלים מזה כלל כמו בן המלך רק העיקר אצלו להיוח לו ההצלחה האישר הלחיי עד כאן שמעתי(אמי המאסה ועיין בספר אור לשמים פרשת בראשיח מה שהביא בשם ארומו״ר הרבי הקדש מליבלין זצללה״ה בביאור מאמר זה והבאתי דבריו בהגהילרפר מים רטם פרשת תולדות ע״ש) וזה כדברינו הלל וזה פירוש שונאי בצע כי הוא אותיות עצב שמבלבל המות ומרבה הדאגה . ובאמת כל הדא.ות בטלים נגר הדאגה שצריך להיות לו האין יתן דין וחשבון לפני מלך מלט המלכים הקלוש ברוך (ספר רמתים צופים תראי׳ר פרק ה׳ אות נ' ע״ש

שעיר האריך בזה והועתק בקיצור) ג לבל העם רואים את הקולות וגו׳ וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק . בשם הצדק מו״ר זושא זלה״ה שמעתי שאמר

סגרת פרשת יהרו זהב כט 57-בזה הלשון ונם סיפר המעשה מרי זוס־־א כן יהיה בארן. וזהי בכסה ר׳ זוסיא אמ שכסה עצמו בחורף בגלגל ובא עליו יראה עצמו בגלגל כי אופן הוא מלאך. כי כמו המלאכים ולא היה יכול לסבול אותה ובקש הגלגל כשמגיע לסוף תחזור לתחלתו כך מהקרוש ברוך הוא שיסיר מעליו היראה המשיך בשעה שכסה עצמו מראשית המחשבה ׳וזה היה ברבי זוסיא אבל זקני [הוא ניהו לסוף המעשה. ואיך אפשר להיות זה . ט הרב הקדוש והנורא כמוהר״ר אברהם כשאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים זצוק״ל בנו של ה־זגיר הגדול ממעזריטש באמת ויודע שמלכותו בכל משלה מושיבי והיה נקרא ר׳ אברהם המלאך] שהיה מלמך עקרת הבית (הה לים קי״ג) דהיינו שיחזור בעצמו לא הוצרך לזה כי אכילה שלו היתה כל מה שבעולם לעיקרו ושרשו בכל עלמין

במעת לעת עור של בר יונה ולאדם אי אזי אס הבנים שמחה ככ׳׳ל : אפשר לחיות מאכילה כזה. כתיב (יחזקאל 1בס5ר מאור ושמש פרשה מסעי כתב קתיטל א׳) והנה אופן אחד בארן . פ־ש הה לשונו הנה אדם שיהיה לו ׳אופן אחד בארץ שאופן היותר יפה והיזהר יראת הרוממות כמו המלאך ה ו צבאית לא מובחר שיהיה מלחך ואף על פי כן יהיה מצ־נו כי אס חד בררא אי תרי בדרא כג) בעולם הזה. שאופן הוא מלאך ואף על פי ושמעתי מפת קדוש הרב בונינא קדישא ר׳

זושא-לבינו הקדוש ר' אלימלך זצ״ל מתמת שיש לו פחד גדול מהשם על כן אינו יכול לנוע את עצמו בשום אבר עכ׳׳ל. ועיין מזה בסכר אגדת רפרקא אות ל' שכתכ שם דבר נפלא : ובספר ליקוטי מהרי״ל פרשת יתר׳, (מהלה׳׳ק מרה יהודה ליבוש מזאקילקוב זצ״ל) כהב וזה לשינו וכל העם רואים אה הקולות ואת הלפידים ואת ההר עשן וירא העם׳ ומשה נגש אל הערכל אשר שם החצהים כאן ונמצא כח; .יה וינועו ויעמדו מרחוק ס דבר נפלא לבעלי השכל להשכיל לבותכ בטוב טעם ודעה העיקר הדבר שגריך ללמד לכנכמו

לעה בואו לשכונה הצדיק העובד אה השם באמה בנורל פחדו ויראתו. העיקר הלימוד מהצדק הוא להביט לפנימיות עבודתו בקודש ולגודל עטהנוהז. לא כאותן האנשים מחוסרי ההבנה השד לא ידעו כלום וטושים הטפל להעיקר וצופים בהכנת הצדיק להטציה איך שהצריק מהרעש ומתפשר לפני עשוהו המצ׳ה ומחמת זה נדמה להם כי נשבר לבבם בקרבם והמה מתנענעים גם כ; כוי ומי האיש החכם יבין את זאת כי העיקר להביט בפנימייה

העבודה של הצדיק ליקח לעצמו מוסר השכל לכל עניו ולכל רכר : באשר אירע לי בעכמי. פעם אחר חגגתי חת הסוכות בק״ק לובלין אצל אישעקב יצחק זצ״ל והלך קורם הלל לסוכה לברך על נטילת לולב על האלהיס וכו׳ רבנו י הר׳ מינים והלכו אחריו כל הבאים וגס אני הלכתי בתוכם להסיכה והיה הצדק מתרטש ומהפחר קודם הברכה בבהלוה עצומות והמעות גדולות לערך שעה. והעם שהיו שם היו מסתכלים בזה כי נדמה זאה להם לעיקר והיה לומה להם שמשיגים יראה גדולה והיו מהנענעיס גם כן ברשה ובזיעה כאשר נרמה אבצ אני ישבהי על השפ^ל ללא עשיתי חת הטפל לעיקר רק המתנתי אחרי כלוה הבהלות והפחדים ואז עמדתי להביט היטב לברכהו

אשר בירך אין לשער מדרגתו הגדולה בשעת הברכה : הה העני; נלמד מהפסוק שלפנינו וכל העם רואים את הקולות ואה הלפידים כו׳ ואת ההר עשן וירא העם וינועו גס כן אבל ויעמדו מרחוק ומשה נגש אל הערפל אשר שם אלהים כי לא השגית לקוחות וברקים רק לפנימיות של עשרת הדברות וזו הוח התפארית של משה אשר התורה מתפאר בו בזה וכן נזכה אנחנו בני ישראל המתאספים

בקהלוה הקירש לקדושי עליון לבא לתכלית האמת בכל דבר עכ״ל מהרמ״מ זצ׳׳ל : בג) ובספ^ תולדות אהרן להרב הקדוש מי״ה אהי־י זצ*ל מ.יטתמיר בפרשת

בראשית

* 5 מגרת פרשת יתרו זושא זצוק״צ שהיה משכלל כמה שנים יתברך שמו בתשוקה גלילה כמו שאנו שישיג יראת הרוממות כמו מלאך ה׳ צבאות חומרים ונותנים באהבה רשות זה לזה והן אמת שהוא יתברך שמו מקבל תמנוג וביראת הרוממות כמו שאנו אומרים עונים מכל מדה שובה שאדם עושה אם הזא עושה באימה ואומדים ביראה. זאם האדם פובד המצות לעשות רצונו יתברך שמי באמת אף אש השם יתברך באמח בתום לבבו כל אחר שאינה בתכלית היראה הגדולה כמו יראת ואחד לפי שכלו ומשתיקק להשינ יראת המלאכים מחמת שהאדם הוא בעולם השפל. המלאכים ומדבק עצמו בנבא מעלה ׳ ובזה אבל התכלית של העבדות הוא להשיג יראת בושים שעשועים לפניו יתברך שמו יותר מ! המלאכים . וכבר היו צדיקים בעולם אשר המלאכים ונעשה דבוק במלכות שמים והוא השיגו יראה הרוממות יותר מן המלאכים למעלה מהמלאכים לכן אנו אומרים בכל ומאוד מאוד הוא דבר קשה להשיג יראת יזם קדושת יוצר שבזה חמ מדביקים עצמנו זו. לכן נריכין אנו לדבק עצמנו במלאכי בנבא מעלה. ובקדושת מעומד אנו למעלה

י עיי״ש. ו כ צבאות משרתי עליון שהם עובדים לפניו חעזלם המלאכים ן_ ובסדר ^

בראשית כתב וזה לשונו כשאדם מסתכל בכל יזם כהוא עומד על הארץ שברא אותה הבורא בשמות הקלושים ועל אותן השמות עומדת הארץ עד לעולם והארץ הוא על מים תולה ארן על בלימה (איוב כ״ו) והשמות שנהן הבורא בארן הם מקיימים אוהה ואדם נזשא עירו לשמים ומסתכל שהשמים נבראו מאש וממים שבללן יהד וברא מהם השמים (תגיגס דף י״ב מ״ב). וכשראה אדם שהארץ הוא עיגול בתוך המים והמים מסבבים אותה ולויתן מסבב אח המים ויםוד האויר מסבב אח הלויתן והגלגלים מסבבים את יסוד האויר ובהם הרקיעים. והשמים והגלגלים הולכים ומסבבים יומם ולילה בלי הפסק ועל ידם מתגלגל החמה והלבנה והכוכבים . וכשרואה גבורות הנהלות שברא הבורא בעולמו מיד יסמר שערוה בשרו מפני פחד ויראת הבורא (אמר המאסף דברים הללו יוצאים מפורש מפי רבנו הגדול הרמב״ם ז״ל בפרק ב׳ מהלכות יסודי התורה הלכה ב' וזה לשונו זהאיך הלא הדרך לאהבתו ויראחו בשעה שיתבונן האדם במעניו וברואיו הנפלאים הגלולים ויראה מהן חכמחו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומחאוה חאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפני לאלהים לאל חי (חהלים מ״ב) וכשמחשב בלברים האלו עצמן מיל הוא נרחע לאחוריו ויפחל ויודע שהוא בריה קטנה שפלה ואפלה עומלח ברעח קלה מעוטה לפני תמים לעיש כמו שאמר רול(חהליס חי) כי אראה שמיך מעשה אנבעוחיך וגז׳ מה אנוש כי הזכרנו על כאן רבריו הקלושים בוערים כלפילים מלהבות אש והולך ומבאר שם בפרק ב׳ ובפרק ג' ובפרק ל' קצת ממעשה בראשית ובם בפרק ל׳ הלכה י״ב כתב בזמן שארם מתבונן ברברים האלו ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל וארס כיוצא־ בו ויראה חכמתו של הקרוש ברוך הוא בכל היצורימ

ובכל הברואים מוסיף אהבה למקום• ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקים ברוך היא ויירא ויפחד משפלותו ודליהו זקלזשו כשיעכיך טנמו לאחד מהגופות הקדושים הגדולים וכל שכן לאחת מהצורות הטהורות הנפרדות כר וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר עד כאן לשונו) . ולכן כתבו הספרים הקדושים שאדם מחוייב לישא עיניו תמיד לשמים על דרך שכתוב (ישעיה מי) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שזה תועלת גדול ליראת הבורה כשכישא עיניו ומסתכל מי ברא אלה, ללח בפעם אחל יכול ארם לבא ליראה גלולה. כי יראהיחיכה בזול לקנות בקל שהרבה רוצים לבא לזה. אבל אין לבא לזה כי אס בהרבה תפלות שיתפלל להבורא תן לי לב טהור שא:כל לירא מפניך. תז הבורא פותח לו אורות גדולים כי כמיס הכנים אל פכים (משלי כ״ז) וא*

כשיסתכל

מ פרשה יתרו זהב ל 59 ומסיקים. יכל מה שהוא יותר כשוך הוא יותר יקר וחביב בעיני השם יתברך. ונורע ט ערפל היא מקום יותר חושך שבכולן ט יש שלם מחיצות חשך ענן וערפל וכפירוש רש״י ז*ל בפרשת ואתחנן ע׳׳ש. וזהו ומשה נגש דוקא אל הצרפל ומפרש הפשוק מפני מה חשד בס דזקא האלתים פירוש כי זהו עיקר האלהות כמבואר ודפח״ח (ספר אור צדיקים ליקית . ועיין לקמן פרשת שלח בפסוק הבמתנים אם במבצרים מה שהעתקתי

שה}־

ת

ובסדר הדורה״ח הביא גם כן מטן זה וזה לפונו וספרו עליו ;מל רטט הקדוש ל׳ ר׳ זזשא זצללה׳׳ה) ט פמם אתר היה מתפלל מל עגמו שישיג. וישמע ה׳ הפלתו יראה גדולה כמלאך ה׳ והשיג יראה ופחד גדול עד שלא היה יכול לעמוד רגע אחד או לישב. פעם התחבא חקה המטה וכעם התחבא בחורי הטח וצא היה יטל לסבול הפחר הגדול יכמעט. ויתפלל אל ה' שישיבהו ו נפשו יצאה ממנ. ויאמר ׳ להיות איש כבראשונה ?יעמל לו ה הרב הקדוש לא יוכל האדם בגוף גשמי להשיג מדרגה כזו כי קנזב היה לנאתה. ואם לא היה נפשו מהגוף ברגע קטנ השם ברוך הוא מרחם עציו היה בשל מן

העולם עכ׳׳ל: למשה ננש אל הערפל לגו׳ . בכם הצדיק הרב הקדוש מו״ה ישראל אברהם זלה״ה כנו של הרה׳׳ק ר׳ זוסיא זצללהיה. כי הנליק נקרא משה על לרך משה שפיר קאמרה (סוכה לף ל׳׳טו והוא מתקרב אל המדרגות התחתונות להצלית ניצוצי קדושה משם כי זהו עיקר העבדות כמבואר בספרי קודש על לרך משל לבן מלך שנפל לשביה יע״ש דבריהם הקלושים

כסף הלוה את עמי וגל׳. כי כל3 גלול הוא שילך ארם בדרן אמת וכל עבודתו תהיה באמת כפי רצון הלב ולא יותר. והרב הקרוש מוהר״ר משולם ג״י אמר בזה מרומז באמרם ז׳׳ל (ברכוה דף מ׳׳ה ע״א) העונה אמ; חל יגביה כו׳ כי עיקר המברך הוא הנשמה (עיין עוד מזה לקמן פרשח ממור) כל הנשמה חהלל יה(ההל ם

קי׳נ) והיוף אינו אלא כעונה אמן ומרד מחריו ולזה אל יגביה קולו יותר מהחלהבות המברך בד) הוא הנפש והנשמה ודברי פי

חכם כשיסתכל אל השמים ורואה גבירות ונוראית של הנורא ב״ה >ופל עליו יראת הבורא. וכן יתנהג האלם מזי יום ויום בקומו ממטחי יתאמץ ליראח הבורח ולא לדבר אחר הס ושלום ואז וודאי שיבא ל ראה רק שיש כמה מחיצות ומסכים שאי; מניחים את האלםד יראת העונש :!הוא יראה תתאה ולפעמים ליראת בוראו וצריך לשבור המחיצוה מל י כשאלם נתגשם כל כך שעו-יולים לפניו המחיצות אפילו בפר יראח העונש ואין מניחין אוחו לזכור אפילו י״יסה יראה וכריך להתחזק מאל על ילי הסחכלוח כשמים ובאין גבירות הבורא ער שישבר המחיצוח. ומי שיש לו שכל רואה ומסחכל גם מה שלמעלה מן הרקיע איך ה:רטס וחיות ואופנים וכלא הכביר עומרים ומשמשים לכני הבורא באימה ופשר גדיל. כשמסתכל זה נופל עליו פחד גדול ועובד גס כן את הבורא ביראה גדולה ופתר כדרך מלאני מעלה • ועיקר הבריאה היה בשביל היראה • שהיראה היא נקירה ומרש לכל העבודות שבשביל היראה נבראי כל העילמוח והשרפים וחיות ואופנים והגלגלים והימים לויתן דומם צומח חי מדבר וזהו שאמרו במדרש (זוהר הלש בראשית דף ו' ע*א דיה ר׳׳י) בראשית בשביל היראה שנקרא ראשית ברא אלהיס את השמים ואח הארן שיקח אדם

מהם בחינה ליראת הבירה כמבואר עד כאן לשוט ע״ש : כד) בספר אור המאיר ברמזי פרשת תרימה כתב וזה לפונו פירוש הכחוב (ירמיה !שזה חי) נתנה עלי בהילה על כז שנאתיה זהעטן בקיצור סא״־־ס לאדם שיתבונן

לשתיל י״ב פשוק חי)

*60 מנדת פרשת משפטים זהב. ר״ל אם י מ ־חכם חן ושפחים יישק כה) והכה אמרו םכסוב אם כסף הלוה אה ע דבוחיכו ז״ל מקרא ביכורים בקול רם יבוא לך גולל החשק והכוסף וההלהבוח ׳מדכתיב ומכיס ילפיכן בגזרה שזה מלכתיב להזרוח לה׳ אז יהיה העכי עמך ר״ל הרמת ועכו הלוים כיי קול רם (רש״י בפרשת קול עמך ואז יפה צעקה לארם. אחר שהוא תבא מפרש ועטת לשון הרמת קול וכתב כפי התלהבות ואור הפכימי והבן היטב

הרב משכיל למר אף על גב דבמשכה ג׳ (ספר כועס מגרים פרשת משפטים): פרק ז׳ לסוטה מפיק מגזרת שוה רבעי

•בלשון הקירש . מכל מקום גם הרמת קיל מלבר שקר הרחק . כשב בשפר מלרש איכא למשמע מהאי גזרה שוה ע״ש! הרי פכחם אות ב' [בסדר א״ב כי ענייה משמעו בהרמת קול וזהו שהזהיר המתחיל אתר אות ע״ג] וזה לשונו בשם

הרב ־לשקול בפלס מאזט שכלו בעת מרים קולו בתפלה שלא יגביה קולו יותר ממה שיש לו אהבה (יראה בפנימיוח מחשבחו אליו יחברך כי בוודאי צריך להיות פיו ולבו שוים ברומה אתל. ואם לאו האותיות שמוציא מפיו המה בלתי לחלוחית הארה עליונה הנמשכת בהם מן קרימת המחשבה ואפשר לרמוז ברברי הנביא נתנה עלי בקולה ירצה להורות האמור על רבות בני עמנו שאינם יודעים להזהר להיות קולס ולבם שוה כי אם נתנו עלי בקולם כלומר יותר ממה שיש התעוררות אלהות תקוע בלבם ובפנימיות מחשבתם על כן שנאתיה כי תפלה כזאת שנואה לפני כוי והאריך הרבה וסיים אח׳׳כ כל זה ישקול בפלס מאזני שכלו לבל ירים בקולי קול עוז יותר ממה שיש במחשבתו אלהות וידע נאמנה אשר מאומה אין בידו בעשותו ככה וגס חפלתו תועבה כוי עיין שם בכל אריכות לבריו. (וטיב בספר פתגמין קרישי! בשם מירו רביט הק׳ מברריטשוב זצוקלה״ה יעו״ש ברף י״ד

ע״א באריכות דברים נפלאים נוראים המאסף) : אבל בספר היכל הברכה בפרשת לברים:(לף י״ח ע״ח) כתב וז״ל וכןילפעמים איט יכול להתפלל אף בשבח צריך על כל פטם בכל כחו וקולו בהרגש גלול לדבר אותיות פסוקי חמרה בכל כחו בקול גדול עד שבא לפני המלך מתנפל ומתחנן לפניו כאין. ונמתקין הריני; ובא לפני המלך בהפלת לחש בחשאי והסתר. ואל חשגיח אחי בספרים אשר המחבר אינט כותב ברוח קרובה כשתראה כמת דברים שמרפין אותך מעבודתך בחכמית זרות ושטותים אל יעשו נ. ^ ר-שס בלבך . ותראה שכתב המחבר שלא יגביה קולו יותר מן ההתלהבות אשר בקרבו. ואם יגביה קולו יותר מן החיות אשר בקרט אז הקול שהוא בלי חיות לת די שאינו פועל כלום כי הוא כנוף בלא נשמה אדרבה הוא מקלקל שהקליפוח נדבקין בזה הקול כי רוח הטומאה שורה במקום אשר אין בו חיות על כאן נכתב שם ודברים זרים כאלה שאין בהם ממש והם חוכא יאטלילא הביחו כמה שטותים על שלא להתפלל כלל אלא במוח. וכל כיוצא מן ההבלים נדצאו בספרים הרשים דלא כך הדרך תלא הכנע לבבך מאוד לכני בוראך אף באתה בקטנית גמור אס לבבך נכנע הרבה לפני קונך ׳ אדרבה תתגבר בכל כחך לומר פסוקי ד׳מרה בקול גדול ולא

יסף ובכל כחך אפילו במעט חיית ובהכנעה ובזה נמהקין הדנים והשמר\ כטשת ימין יאמן כן יהי רצון ככ׳׳ל :

כה) לכתב שם עיד וז״ל והעמסנו זה בדרך נחמד בפסוק כל אלמנה ויתום לא סענון והוא כי ידוע דברי חז״ל (ברכות רף מ״ז ע״א) שאסור לענות אמן יתומה. ופירש רש״י שלא שמע הברכה אלא ששמע שעונין אמן ועוד הרבה פירושים נאמרו בלבל ואמרנו טון ששם מושאל לאמן לקרותה יתומה בשביל הדמיון ליתום ואי; אב. כן יש חמן אלמנה כי ידוע דברי ספרי תכמה בפסוק (ישעיה ני) מדוע בהה* ואין איש הטונה על 0שכל

והנשמה

מנתז פרשת טשפטים זהב לא הרב ר׳ זוסיא זצלצה״ה מלבר שקר תרתק עם מה שכתב עול שם באות כ״ג חה לשוט־ פירוש כשאתה אומר ליטר אתר של שקר בשם הרב שקר צריך להיות תמיר כמו מיל אתה מרחק את עצמך מהשם יתברך עריות וכשיהיה שקר המור כמו עריות יבא

בו) עכ״ל. ולהסביר הרברים יותר נראה משית

והנשמה שהוא נקרא הבעל־ואיש . המשפיע תיות להניף והוא העיקר . וכאשר יתפלל והשכל ישוסמ בלברי עולם זהו ואין איש שאין הזכר המשפיע . וגס יאמרו המושלים (ראשית תכמה שער היראה פרק וי) תפלה בלא כוונה כנוף בלא גשמה . והרי זה הדיבור בלי האיש ויקרא אלמנה. וזהו אמן אלמנה היינו שהוא בלא כוונה. שהרי זה לרגא לנוקבא להור וכל רוח והיות ררגא ללטרא אין בהם והבן וזהו אזהרות הכתוב כל אלמנה ויתום להיינו אמן אלמנה [שהוא בלא כמנה] או אמן יתים [שאינו יולע הברכה] לא המכון. רצונו לומר לא העגון אחר המברך אמן כזה. ויהיה העגון מלשון עונה אמן • והבן היטב ואמר כי אם ענה תענה אותו שתאמר ותענה אמן כזה ואמר אוחו על אמן יתום לחול. ואמן אלמנה מפרש בפני עצמו מה מהותו ופירש מהו אמן אלמנה כי אס צעוק יצעק אלי שיהיה רק צעקה ולא טונה. ועל זה אמר העונש תס ושלים על שניהם רחמנא ליצלן. ט כררך שאמרו חז״ל באמן יתומה מייתס גוזליו (עיין הלי בגמ׳ ברכות שם) כן באמן אלמנה אשתו אלמנה רחמכא ליצלן וזהו שאמר הכתוב העונש שהוחרזט תז׳׳ל ותרה אפי כוי והיו ט׳ והבן היטב כי לרך נפלא הוא (ער כאן לשונו שם מ

בספר טעם מגרים): כ׳ באור זרוע והעתיקו בשבט מוסר פל״א וז״ל קודם המפלה יאמר רבש״ע גלוי דרוע לפניך שאט בו״ל ואין בי כת לכוון כוונת אמן כרחוי לכן יהי רצון לפניך שתהא מולה כוונת אמן שלי עם כוונת אמן מאותם השרידים המדעים לטון עניות אמן כראוי

טל כאן לשונו ; כו) בתיקוני הזוהר הקלוש תיקון ם׳׳ט איתא בזה הלשון ומאן נרים ולא שריא שכינתא עליה ולא נהיר שמשא עליה בנין הבל רםקרא ומלין רשקרא מפקין מפומיה . וכתב שם בכסא מלך וזה לשינו לבל דשקרא כי הבל דתורה משרה שטנה ביניהם והבל לשקרא מבריתה כי על מקום השקר שורת סטרא אתרא ואין הקדושה שורה כמקום טומאה עכ״ל. ובמדרש פינתס אות י״ז ח״ל מאל הזהיר אה בניו להתפצל להשי׳׳ת בכל

עח ורגע רבש״ע נחני בררך אמת עכ״ל : ובנועם אלימלך פרשת תרומה כתב וזה לשונו וראש של המלות רעוח הוא מלח שקר . לכל מלות רעות הס כגל מלת אמת . וכשיחחזק את עצמו במרת אמת ישבר עצמו ממרת שקר עד תכליתו. אזי ממילא הוא מתזיק את עצמו במרות טובות ומשבר

עצמו ממדות רעות עכ״ל: ובהנהגת ארם שבסוף ספר כלי הרואים אות ט כתב וזה לשונו. לדבר אמת ולא לדבר שקר בשום אופן ועל ידי זה יזכה לעטרה באמח . גס כן לייחד המעשים לשמו יחברך. וגם כן יצייר אוחיוח אמת חמיד לעד עיניו וגם יזכור בפיו כמה פעמים

אמת אמת. אולי יחכן השם יתברך ברוב ההשתדלות עבדיו אליו יתברך עכיל :

ה בונם זצ״למפרשיסא ח מ ש ה י ׳ לבליקוטים תלשיס הביא בשם אלומז״ר האלהי מ שאמר שלא מצאכו בכל התורה כולה לעשות הרחקה על איסור רק חכמים עשו סייג . אבל בשקר כתבה החזרה בעצמה לעשות הרחקה כמו שכתוב מלבר שקר הרחק

על כאן לשוכו ג ובספר

62 מנדת פרשת משפטים זהב

פתאום שבא הקלוש איש אלהים ר״ זוםיא מאניפאלי זלל ואמר למהר להכין ספורה ולישב לאכול ולשתות ואמר כי כתיב ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו היינו כאשר יראו בחינת אלהים מדת הלין בולה אזי ויאכלו וישתו ובוה ממחיקין הרין ונעצר הלם (ספר לברי אלימלך מהרב הקלוש זצ״ל מגראלויסק ברמזי אסרו חג). ומיין בספר אורת לצדק פרשת בשלח (מבנו של

ר*ר אלימלך זצוקללה״ה) ח״ל ויש שהוא אוכל וממתיק ומבעל בהאוכל כל הלינים יממשיך השפעות הובות ע״י וכוי יעו״ש ועיין בספר עבודת הקודש בחלק נפורן שמיר אות ס׳׳ד וז״ל יטבול פרוסת המוציא במלתד זה ימתקו הגבורות פ ויכוון כי על י ל ותסתלק הסטרא אחרא מהשלחן עד כאן

לשונו : ןמיין בסוף ספר בארות המים (להרה״ק י ר׳ צגי הכהן מרימינוב) פכחב שם המביא לבית הדפום בחלק יקוו המים וזה לשונו . סגולה קבלה בידיני מהרבר י הקלוש מלובלין צדק יסוד עולם מ יי׳נקכ יצרגן זצוק״ל זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל. באם יש לארם תס ושלום תולה

בתוךר למתים צובים (דף קי״ב ע׳׳ה אות פ׳׳א) כהי וזה לשזנז פעם אקס לאחר פ ס י ו דאש השנה כשפטל מלפניו אח אנשי שלומו לביתם לשלום אמר לכל אחל ואחל אני שואל ממך לבר אחל להבטיחו שתצייתי לי. ובוזלאי השיב לו כל אתל שיצייח לו. אז אמר לו שמבקש ממנו שלא יאמר שקר כי אם אמת. ולכל אחר ואחר אמר דברים הללו והגם שדברים הללו כל מבין בין יבין . אבל הם לברים עמוקים מאל. על פי דברי תלמידו הרב הקדוש מהר׳יי מווארקי ז׳יל בסעודת פורים לאנשי שלומו בזה הלשין בואו ואלמרכם דרכי המסילות. ונדחקו כולם. ואמר להם מי שהולך ומחנה אח עצמו בדבר אחר הוא הולך מהכל והוא רזי דרןין. וכ׳׳כ בספר חסידים (סי׳ הלמ״ז) שעל ידי זה נעשה אתל

בעל תשובה ע״י זה שאמר לו שישמגל פיו מבקר ע״ש עכ״ל:ד עיין בספר מדרש פנחס אות ס״א(בסדר א״ב שאחר אות לד) וזה לשונו כשאלם ועו נזהר מלדבר שקר לא יהיה מוטל למשכב ואפי׳ אם יהיה חולה מאד לא יפול למשכב כוי ע״ש. ושם באות ס״ב גם אמר שמי שאי; מלבר שקר אין נגנב ממנו בום דבר וזהו לא

מגגובז ולא תכרעו(פלשת קלושים) כו׳ ע״ש ;ד עיין בספר מדרש פנחס בסדר א״ב שאחר אות ע׳יג באות א׳ ובאות ד' ועו ובאות כ״ר ובאות כ״ו ובאוח כ״ז ובאות כ״ח לברים נוראים ונפלאים אולוח הגנות של מדת השקר חס ושלום. ואת״כ באות ה׳ שאתר אות ל׳׳ה כתב מי שרגיל בשקר קשה לו

׳ל: לעשות תשובה כי שקר פוגם באימא שהוא ביכה שהיא משובה עכ׳ ובספר

י שודאי הפגם של ואמר ל עריות למעלה משקר. אבל הטעם לדברי הרב על פי מה דאיתא בהכא דבי אליהו (זוטא פרק ג, ע״ש) שהעושה עצמו לכחש ולשקר מוסרין לי מלאך במכחש ומשקר רחמנא ליצלן שהומר לו על מלות עבירות ועל עבירות מנות ואיך יכול לעשות חשובה וכי משוגע הוא להתחרט ולעשות תשובת על מצות . ובכן יכול להיות תס ושלום שימות בלא תשובה. ובתשובה לוקא נגאלים מה שאין כן בעריות לא שייך זה. לכן צריך להיות שקר חמור כמו טריות ויוכל לבא לתשובה על כל פנים על כל עבירות אשר עשה לכן יבא משית כי בתשובה נגאלים כוי עכ״ל שם. והן הן הדברים של הרבועא שעל ידי השקר מתרחק רבינו ר׳ ז מהשם יתברך שעישה עבירות ותושב שהן מצות והוא מרבה רתמנא לינלן בעבירות-והולך ומחרחק מן השם יתברך כל פעם

ופעם יותר וייתר כלל :ל את האלהים ויאכלו וישתו. יבואר ז ח י ל על פי מעשה המסופר מהקדוש איש אלהים רביט פנחס מקאריץ זי׳ל שמל חיטק אתר ולא יכול לעציר הדם ונזדמן

ב 63 ע ל ט פ צ י מנרת פריטת ם המאסף נתן נטע הכהן שלדעתי מבוארים דברי רטנו ז׳׳ל הללו בפסוק םעמי ואושעה עם מה שהבאתי מספר לברי אלימלך בשמו בפסוק (יחזו את סאלהים ויאכלו רשתו שהן הן לברים אחרים, כמבואר להשיפע בצדק אבל מה שהעמיס בסי יקוו המים בכוונתו לא נראה לאמת . כמו שהביא שצוה לעשות הכעורה היכן! בשעת חליי. והקבלה מקובלת על מם נ' בשבוע אתר שישוב לאיתני. וא״כ אינם עולים בקנה אתל אבל מה שכתבתי אני נראה ברור בסיעהא לשמיא . (א״ד. ועיין כיוצא בזה בספר מדרש אליהו דרוש י׳ פרק י״א במה שנהגו לעשות סעודה של אליהו עיין שם

ותבין):

•בתוך ביתו יקבל*על עצמו אשר בעש ישוב החולה לאיתני הראשון אזי יעשה ביום ג׳ הראנין מימי השבוע , לנשמת הושע בן בארי. סעודה עטר תלמידי תכמים ויראי השם ויותר טוב שיקבל התנלה בעצמו הקבלה. וקודם הקבלה יאמר המקבל. השני הלל פסוקים מישעיה (קפיטל חי) וכי *אמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל הגיתים להורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הן ה אשר

אין לו שחר . ע״כ: והגה עוד קודם לו הלא הוא הרב הקדוש מופת סדור נדיק יסור עולם מוהר״ם זוסיא זצוק״ל זי׳׳ע ועליי מהאניפאלי תמיד בעת כאשר תלה ונפל למשכב אמר הפשוק (תהלים קי׳׳ט) סערני ואושעה , והיה מפרש סעדני היינו עשו

מלי סעודה כלומר בשבילי עשו סעידה וימחל לי התמה וגי' י שמעתי בשם לתלמידי תכמים ויראי השם. למען. ואושעה * הרב החסיד מוהר׳יר זוסמאן מתליי. ובלי ספק כי גם הוא היתה כוונתו מאניפאלי פירוש הפסוק רקחו לי תרומה .. ודברי שניהם ממקום אחד קדיש היינו שודאי האדם שכיהן הצדקה ולאי כיהן ל ל ה ל יהלכו. על כאן לברי המביא לבית הלפוס לבם מטם בז) ולייהל קידשא בריך הוא את הספר בארות המים . ואומר אני ושכינהיה חך שהתירה כריכה לזרז את

המקבל ובמ£ר ברכוש שמים כת״י בפרשת וישב כתבתי ברברי רש׳׳י לל ויבא שכמה מקום מוכן לפורעניות שם קלקלו השבטים שם עינו את דינו שם נחלקה מלכות טח דוד ויש לדקדק דהקדים רש״י את המאותר דמעשה דינה קדים ונראה נלפ הידוע שברית הלשון מכוון נגד ברית המעור ושמעתי מזקני התסיד וכו׳ ר׳ תיים יוסף לל שפירא מקיטנא

פי׳ הכתוב (מיכה ז׳ פסוק הי) משוכבח חיקך שמור פתחי פיך שהוא נתינת פעם שנלי שוכבת חיקך צריך אתה לסמור פתתי פיך שאם ת״ו לא ששמור פתחי פיך תכשל בשוכבתד ברית המעור עכ׳׳ד . וזה היה ענין דינה ברית המעור חיקך שברית הלפין מכוון ע ומלבוש ליד שנתלקה ע״י ברית הלשון כמבואר בגמרא שבת דלו וא״כ חזינן ש:כס מקים. לכן המסיט השבטים לעטש אש יזסף עד שבא לשכם ט חשדו אוהו ק לעסק מ מו שדבר לשון הרע וצריך ליפרע ממנו בשכם וזהו שכ' רש׳יי לל שכם מקום מוכן לפורעניות שם קלקלו השבטים פי׳ שלק הענישו אוהו בשכם לפי שהמקום גורם לזה וראי׳ שהמקום גורם

לזה מהרי שם עיט את לינה ברית המעיר ושם נחלקת מלכות ב1ל ברית הלשון עכ״ל י

. כ!) קצת כוונות פשובית כשיעשה צדקה

בשלהן ערוך האר״י לל הלכות צרקה סעיף א׳ כתב זזה לשונו מוט לל היה טהג עתה לסת צלקה הטעם הוא ט מלקה מצית עשה וראוי לעשות המצוה מעומל והיה

טתט

64 מנדת פרשת תרומה זהב

המקבל צלקה שגם קבלהו שהיה לשס מנוס זלא לכזוגה אחרת וזהו רקחו לי תרומה לי לשמי י שהלקיחה גס כן תהיה לשמה (ספר

מבשר צלק פרשח קרח) :

1הרב הקייש בספר פרי חיים (אבוש פרק ד משנה א׳) הוא ניהו חתנו דהרב מבשר צדק ז׳׳ל. כתב וזה לשונו ירוע מה שכתבו בספרים דבריאת כל המגלמות היה כדי שיתגלה מלכותו היינו שימציך השם יתברך על הכל ולית ליה מגרמיה כלום. ועל כן הקנו בשמונה עשרה אחר שלש ראשונות שמלבר בשבתיו של מקום מן ברכה אהה חונן לאדם דעה להמליך השם יחברך על חכמה בינה ודעה. עובוח הנשמה י שהוא הנוחן וגוזר על המפה שיהיה חכם (כמאמר ח״ל בגמרא נדה דף ט״ז ע״ב) ונוחן בו חכמה ומבקשין ממנו שיחן לו עוד חכמה בינה ודעה לעבוד אוחו יתברך שמו בהם, (כן בברכה

השיבנו וקרבנו מלכנו לעבודתך כי אי אפשר לשיב בתשובה שלמה בצעדו יתברך כלו והוא הנותן יל לפושעים. וממליכי! את השם יתברך על כל שובות הגוף והנשמה וצרכיו. שכל הטובות הן בלו. ואנו מבקשי! ממנו• שיתן לנו צרכי הנשמה תירה ועבודה וסליחה . וצרכי הגוף חיים ופרנסה ושלום . שסכל בידו יתברך שמו והוא הזן ומפרנס מקרני ראמים וכו׳ (שבת דף ק״ז ע״ב) ואף על פי שיש בני אדם שפרנסתם באה מ; בני אלם הבל הוא מאתו יתברך שמו (אמר המאסף עיין לעיל פרשת ויצא בהגה אות י״ב ד״ה ובזה תבין מה שהעתקתי שם מספר מאור עינים בפרשת ואתחכן) כמו שתקנו בברכה המזון הזן את העולם כולו כו׳ בחן. כי גי חנות הן (עי׳ בסוטה דף מ״ז) והשם יחברך מנהיג הע־לם הזה הטבעי כרצונו וגוחן חן מקח על מקחו היינו שכוהן חן בעיני הקונה על הסחורה שיתן יוחר כדי שזה ירויח. וחייו בהיפיך

גם מחנו באמרו ואתה מושל בכל כר [ובספר מדרש פנתס אות ל׳׳ב מסדר א״ב המתחיל אתר אותס״ג כתב וז״ל אס היו כל ישראל יודעים כמה הוא גלול נתינת הצדקה של ואהה

מושל בכל והיו כולם נותנים הצדקה הלל היה כבר בא משית עכ׳׳ל):ד שם בשלחן ערוך האר״י לל כעיף ג׳ צריך לית! הצלקה מעומר כו׳ [ושם עו בהגהות צמח ונלקה תציל ממות(מפלי קפיטל ינ״ל) הנה בתבות אלו יש ב׳ פעמים מוח אחר ברחשי תבות ואחל ככתבו ממש. לרמוז שהצדקה תציל ממות ממש ומעניות כי עני

חשוב כמח(נררים לף ס״ל ע״ב) והוא מלה כנגד מלה עכ״ל: ובמפר עבודת הקודש להגאון ילק ננכרחיל״א לל בספר כף אחח סי׳ י׳׳א כשב וזה לשונו מצאתי כתוב שבמעשה הצדקה יכו!,׳ לפלות כל נר״ן וניכוכות הקדושות והתורה והמצות והתפלות אשר נדחו ונטבעו בקליפות ובכח הצדקה ינחו מתוך הקליפות ויחזרו אל הקדושה אל שרשם מנוקות מכל רע, ויכוון שהשם יתברך ינילהו מיצר הרע ומכל חטא והרהורים רעים ומאכלות אסורוח ומכל חולי. ויכוון שבכה מעשה הצרקה יתבטלו כל המקטריגיס מעליו. ויכוון שאם חייב איזה סך לאיזה ארם שאינו יודע בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים. מאיזה צר ואיפן שתועיל נלקה זו לתקן אח אשר עווח ויכוון שבכה הצדקה יהיה נחח רוח לנר״[ של אביו ואמו וקרוביו. ויחשוב שיש כוונות וסודות וייחודם עליונים במעשה הנדקה והוח מכוון דרך כלל לייחד קיכ״ה בדחילו ורחימו ורחימו ולחילו ליחד שם י״ה בלה ביחודא שלים בשם כל ינראל לתקן שורש מצזה זו במקים עליון ויהיה מכמן ללעת רבי 'שמעון בן יוחאי הקלוש ורבינו יצחק לוריא הקדוש [ורבינו ישראל בטש״ט הקדוש] ויהי נועם כוי עכ׳׳ל. [אמר המאסף שוב מנאתי כן ב־זפר היקר משטרת שלום מהה״צ ר׳ שלום שליט״א סימן מי׳א אות א׳ בשם אתיו הגה׳׳ק ר' אהרן זצוקל״ס

מקאיירענאוו]

מנית פרשת תתמה זהב לג 65 נם בן בילוי יהברך וכן חן העני בעיני לל לי לשמי. ולה אמר וימנו לי הממה לי העשיר כמה ליחן לו ולהכניס רחמנוח של לשמי. כי הנהינה לי לשמי זה אינו רבוהא. אבל רקחו לי לשמי שהעני יקבל העני בלב העשיר כלי שיחן לו מחסורו כל כך ולפי גולל רחמנומו על העני כן הוא נושן הצדקה לי לשמי וצא יכוון להנאה עצמו לו. והעני הזה המקבל ויורע מזה שהכוהן רק לעשוח יחול לעבור השם יחברך ולחשוב אינו נושן שום דבר רק מה שרוצה השם שהוא יחברך הנוחן לו ולחשוב בשעת יחברך ליחן לו והרבה שלוחים למקום אם קבלתו להשפיע להנוחן כלל זה הוא רבותא. ן לא יתן לו זה הנותן יתן לו פרנסחו נחלה עד כאן דבריו ודברי פי חכם ח ממקום אחר. זה העני אינו חונף להעשיר וזה שממליך השם יתברך על הכל ותדע לק אדרבה בשעת קבלתו מן העשיר היא שהוא משגיח ומנהיג העולם הזה כרצונו מחשב שהוא משפיע להעשיר כמו שררשו וחפצו. אינו מפחר משום דבר המזיק לל(במדרש רוח פרפה הי) על פסוק(רוח שבעולם הן בגוף הן בממון כיון שהכל

) שם האיש אשר עשיחי עמו היום בידו יחברך ולא יוכל שום בריה להזיק קפיטל ג, בועז כי יותר ממה שבעל הבית עושה כגם לחברו בלעדו יחברך כמו שכחוב בספר העני העני עושה עם בעל הבית . וכן חובת הלבבות (שער אהבת ה׳ פרק וי) אמר הרב בוצינא קדישא מו״ה משולם על חסיל אחר שהיה רוצה לישן במקום זוסל מק״ק אניפאלי לרך הלצה לבר אל חיוח רעוש במלבר. והיו שואלין אוחו איך בני ישראל רקחו לי תרומה ופירש רש״י אתה אינך מתירא כחיוח רעוה והשיב בוש

אני

ועיין בספר השיאוה חן (להרה״ק ר' גללי׳ מלוניץ זצ״ל) בפרשה חרומה שכשב וזה לשונו רקחו לי חממה ופירש רש״י ז״ל לי לשמי. שמעחי מפי מוהר״ש קאמינקר לל שאמר לפני הבעש״ט ז״ל ביאור על פירוש רש״י הנ״ל. על פי הקרמשו שקבל ממנו שנחינח הצדקה עולה יפה אפילו כשאין נוחנין לשם שמים כי טרם הכל ניזון העניי זי׳ל שהקשה לו דהכי הוי ליה למכשב ומחיה אח נפשו בצדקה. לבאר שזה פירש מל רחנו לי חממה אלא שמלח לי מורה על לשמי כי כפשוטו לא ישפר? כי לו חבל ומלואה . וכיון שמלה לי הכוונה בזה לי לשמי שוב לא יכול למכחב וישנו לי חממה דבאמת נהיגת הצדקה יכולה להיוה אפילו שלא לשם שמים. רק שכיון שכן הדבר שהותר הדבר לישן צדקה אפילו שלא לשם שמים על כל פנים רקחו ני תרומה שיראה מקבל הצדקה לקבלה לשם שמיס שלא לקבל הצדקה לצורך מוחרוח חס ישלים רק לאשר מצטרך להחיות נפשו ונפשוח בישו כל אחד לפי אשר יאוח ונכון לו ע״כ ודברי פי חכם חן . (ועיין לקמן פרשת מצורע מה שהעתקתי מספר פרי קודש הילולים וכן הדין בצדקה ע״ש

ולא כמו שפירש המנורות במשלי י״א פסוק י״ט כן צדקה לחיים ע״ש):

י ד ׳ / ר ה ש מ ׳ , ״3 מ ובספר אמרות טהורות (תהלים קפיטל ה׳ פסוק ג׳) הביא ה עוד בפסוק (ישעיה א׳) ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם ראם האדם פושה 'דקה או שאר מצות ולבו בל עמו זתקב״ה יראה ללבב אמנם המלאכים אינם יודעים מה בלבו

ה 5 של

6$ מנדת פרשת תתמה זהב

אט מהבורא יתברך * שיראני מורא זולתו יתברך ט״כ כח) וזה הטטס מפני שהיה ממליך השם יתברך על כל העולם ומלוא כל הארן כבות ואין שום בריה שבעולם הזה מושה שוס דבר רק מה שברצונוך. זזה שממליך השם יתברך על כל יסמי המעשים הגשמים שבעולם הזה . ועל כל צרכי הנשמה הרותני. באמס נותן לו השם יתברך מלת מלכותו שהוא ינהיג העולמות כרצונו ושפצו כמו שאמרו חז״ל(מועד קטן לן* ט״ז) מי מושל בי צדק הקרוש ברוך

הוא נמר טרה וצדיק מבטלה עכ״ל: 1שם במשנה טי כתב וזה לשונו. אפשר לפרש על פי ששמעתי מהרב הגלול בוצינא קלישא מויה משללם זלשא זלה״ס על פסוק ייקחו לי תרומה ופירש יש״י לי לשמי ומה בעי רש״י ז׳׳ל בפירושו. כן ככל המצות צריך לי לשמי בכאן למשות לשמו יתברך אלא שבנתינת הצדקה

צריך הנותן והמקבל לעשות יחוד לחבר צדק וצלק . וזהו רבותא גלולה ומעלם יסרה בעט שמכוון לעבוד השם יסברן בקבלה הצדקה לעשות יחוד . ואינו חוטף הצרקה וממלא רעבון בט בישו. אלא אינו משגיח על חסרונו וכאבו ועובר השם יתברך ואחר כך נהנה ממנו. וזהו רקחו לי לשמי אזהרה לעני שלא יחטוף הצדקה למלא רעבונו וחסרונו. אלא יסבול מעטי יסורים לעשות יחוד קורס ואחר כך יהנה בז ולברי. וזהו שאמרו(אבות פרק ר׳) פי חכם הן כל המקיים אח ההורה יעובד השם יחברך בקבלה הצדקה לעשוח יחוד ממנו מעוני . כלומר שמפריש אח עצמו מצער עוט ועובר השם יתברך חחלה לעשושו יחלל ואחר כך נהנה מצדקה. זה העני סופה לקיימה מעושר שיעשה יחוד בעשירוח שיהא הוא בבחינח טחן. וכל המבטל אח ההורס מעושר סופה לבטלה מעוני הוא פשוט .

שמבטל של ארם ח״ש ובפרישכם כפיכם כו׳ שחחנו צדקה ורק בכף היד בלא לב אזי אעלים פיט מכס וזהו לטובה שידונו אותם המלאכים ובטוב העולם נדון ע״ש עכ׳׳ל הטהור .

: ז וע״ש מה שהקשה מ״ר שדי תמד בפאת השרה מערכת א׳ כללים כלל י״ח הביא בשם ספר פ ס כת) ב מהרס המים לרב גדול משאלוטקי בקונטרס שיורי טהרה במערכה הקיף אוח ח׳ין בדיהד לקדש השם אסור לילך במקום סכנה ולסמוך על הנס ושכן כתב הרב עיר ולע דאף כ מקלט בפלשת אמור על פסוק ונקלשתי וז״ל כוי ולווקא שבא לילו במקרה כו׳ אבל לא שיביא עצמו לקירוש השם כי באלו לא חפן השם כוי ומזה תמה על מה שהביא בחובות הלבבוש בשער אהבה פ״ו שספר חסיל אחד על אחר מהיראים שמצאו ישן במדבר ישאלו האינך ירא מן האריות וכוי והשיבו אני בוש מהשם שיראני יראה זולתו ללא ניחא למרנא דבשמיא בזה לסכטס עצמו במקום סכנה ואין סומכין על הנם עכ״ל. וכנראה לא ידעו הלבטםהאלו מה שכתבו הטבעיים.שנידע בבירור גמור שאין האריה שולט על האלם שאינו מתפתל ממט וכמו שהביא בתולדות הארץ עמוד ס״ג אורות האריה וז״ל כי יפגשהו איש מבלי נשק לא יעזר לו כי אס תואר פניו ואמן רוחו 0ם יעמול כלב על מקומו׳ משט ארצוס אפריקא הלרומי יספרו למ פה אחל כי האיש אשר לא יתגרה בו ט׳ תפיל אימתה יעמול שקט בלתי נבהל נכחו לא יעשה לו מאומה כאלו תואר פניו ט על הנורא הלזה כוי ושם בהערה ס״ל הביא שבזה ראינו שלברי חז״ל שיים וקיימים ואמס׳ ארי צדקו יחדו מה לאיתא במלרש (בראשית רבתי פרשה ליל) תינוק בן יונע חי ט רואה אותו ובורח ע״ש. וכיון שכן הוא. שטר עשה אוחו החסיל כיון שילע בנפשו שלבו מלא יראת אלהים ואינט מתיירא משוס לבר שפיר יתיירא האריה ממנו על פי הטבע. ואין זה ענק כלל להא לאין סומטן על הנס . שאס אינו מתפחל הרי איט נכנס כלל

לנןמןס סכנה שטולאי לא יזיק לו האריה!מטבעו(ברכות שמים) ג הרב

מנדת פרשת תרומה זהב לד 67 שמבטל התורה מעושר מחמת שרוצה להיות המעה עצמך כלל כן׳ עכ׳׳ל ספר אור לשמים

עשיר ועל כן הוא מקמץ וסימנך עשירים פרשת תצוה : מקמצין (חולין רף מ״ו) ואינו נוחן צדקה

*מעשר להרבוח בעשירות. זה העכיר סופי פלשת תשא לנמלה מטוני ולא יחן מעשר וצדקה מחמה

שלא יהא לו מה ליק מכייל : 1יתן אל משה ככלתו וגו׳ * במדרש רבחי פרשה מ״א הדא הוא דכתיב פרשת תצ1ה (משלי י״ח) מחן אדם ירחיב לו כו׳ ד״א מחן אדם ירחיב לו אלו ישראל בשעה שאמר להם משה להביא נדבה למשכן מה כתיב והם הביאו אליו עזד נדבה בבוקר מלובלין שאמר משם הרב הקדוש מו״ר בבוקר כוי אמר ר׳ יוחנן לשני בקרים זושא זצללה״ה שעיקר להיות שפל בעיט! הביאו כל מלאכה המשכן מה זכו שהרחיב-כט) ובאם שהחזיק עצמך עוד יותר ויותר הקדיש ברוך הוא את גבולם שנאמר(פרשת, אלהיך את גבולך גבול במדח קמטה אני ערב לו שלא יעעה חס ראה) כי ירחיב ה

: ׳ ושלום את עצמו ובודאי זה דרך אמש ונכון של כל אחד ואחד כופ י הגה ידוע מאמר רבותינו ז״ל (שם ט לעבודת השם יחברך. וזהו פירוש ל רומז שתהיה במדת קכינות . ורביע לשון במדרש) ככלתו כחיב ככלה ריבון . יהיה כפיל. הנם שיהיה כפול שהיא מקישטס בכ״ל קישוטי! הן כ״ד המכופל המלח קטטה אצלך הוי יורע שלא ספרים • זילוע שכל קישוטי החתן שנותן

לכלה

רבןןז יהיה כפול . על פי מה ששמעתי מכבוד אדמו״ר כוהרי״י זנללה׳׳ה

ב הקרוש מו״ה משה מסאמביר בספרו הפלה למשה פרשח פקורי כחב ר כט) ה ׳וזה לשוט שמעכי מרבי מלובלין גבג״מ פעם אחל בסעודח שבז אחר המוציא שתשפיל והקטין עצמו עד למאוד שאינו צריק . ואני השפל אמרתי למקורבי אני כאשר ברעשי רוצה לישבע שרבי הוא צדיק גמור והגיעו הדברים אליו כי׳ אחר כך אמר הרב הנ״ל יולע אני שמאה בני א&ם נשבעים בעדי שאני צדיק אך בעולם עליון לא ישאלו רק אוחי בעצמי ואצטרך !להגיר האתת וכו׳ ואמר לי בזה הלשון. ר משה מאה אנשים היו נשבעים שאני טוב וב&וצם העליו{ לא ישאלו רק אותי בעצמי. ואני השפל עמדתי על רגלי והעזתי פני ואמרתי רבי־: רבי עולם עליון הוא עלמא לקשומ שם יאמר רבי האמתקהוא לריק . ונח ע8מ והשי3 יבענותכוהו. ר׳ משה איני בטוח יותר רק כשיבא משפטי לפני^ גממיו מחמת שהוא רחום ירחם עלי אך לא לפני ביש דין של מעלם ל ו בורא כל פ

שלא יוותרו ע״^ד&מ״ח .* ובספר היהל הברכה פרשת תשא כתב וזה לשונו כמו שהזהיר אותנו רבינו הקדוש מוהר״י מלובלין להשפיל את עצמו ולעשות תשובה קודם כל תורה ותפלה כמו ששמע ממנו חלמיד אחד ״אחר חצות קורס לימודו אמר רבוט של עולם אפשר אני מן אותן שכתוב בהן(סהלים נ׳) מה לך לספר חוקי והחמרמר מאד ותאריך בדברי ריצוי ובכייה. אפילו יאמר לי מלאך השם שאני צדיק ותחנונים וכן אמר אין גרוע בעולם כמוחי איני מאמין לו ואם יאמר לי הקדוש ברוך הוא בעצמו שאני צדיק אדע על אוחו רגע

ולא יוחר כי בנקל יוכל לדחות לפאול תחתית עכ׳׳ל. ועיין שם עוד מעטן זה ג ובספר משמרת איתמר פ׳ תנא כחב וזה לשונו וכן שמעחי מפה קדוש אדומו״ר *:רבי מלובלין נ״ע. ברוב ענותנותו היתירה ובשברון לב בזה הלשון על עצמו אוי ללוד

שאני הוא המנהיג עכ״ל; וכתב

מנדת פרשת י<שא זהב נשמתם שיצאו מהגבול ומצר של כל אחד ואחר כוי עיין שם (בספר עבולת ישראל

פרשח תשא):

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. עיין בטי שפתי צדיקים פ׳ * וגו׳ זו שהביא את דברי המדרש שהובא בעור ל״רח חיים סימן ר״ץ ובביח יוסף שם. חה לשונו במדרש איחא אמרה חורה לפני הקדוש ברוך הוא. רבונו של עולם כשיכנסו ישראל לארץ ישראל זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה ההא עלי אמר לה הקדוש ברוך הוא יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו שהם במלים ממלאכחם דטלין לעסוק

בך עכי׳ל ז 1בתב הביש יוסף וזה לשונו בחנחומא ויקהל משה בעלי אגרה היו אומרים מחחלח ההורה וטד סופה אין בה פרשה שנאמר בה קהלה בראשה אלא פרשה זו לבדה, ולמה , כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך רד ועשה לי קהלות גדולותד שילמדו כל הדורות הבאים בשבת כ אחריך להקהיל קהלות בכל שבת להכניסם בבתי כנסיוח ובבתי מרח$ח ללמד בהם תורם לרבים. ד״א ויקהל מג1ה אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אם אתם נקהלים בכל שבת ושבת בבתי $סיוח ובבתי מדרשות וקורץ בתור5^ובנב#ז מעלה אני. שכן י מ ל ו ע ב \ ו עליכם כאלו המלכתם א

\ ישעיהוב אוח ?״ח) וזה לשונו כמו ב בספר רמחים צופים בסדר אליהו זוטא (דף ל ת כ וי מלובלין זי״ע שאמר לסרב החסיד כו׳ מלה זלקא מצאנז לל מגודל ב ר ה ששמעשי מ מרירות לבו בהתנצלות כדרכו בקודש ואמר אני יודע רבינו ומשכוון למרוד בו ומכעיסו

בכל עת ואין לי שום תנחומין כוי ע״ש :ד שבספר דודאים בשרה הביא וזה לשונו. שמעתי בשם הרב המאור פ ס ה ה ל) ב הגחל החסיל המפורסם מלה עוזיאל לי אבל״ק עיר תלש להצדיק בשעת עשיית המצוה בהחלהבוח מחשקות גלול מוסר נפשו אף למוח מחמח אהבח הבורא יחברך. זהו שכחוב. ומאל זה המות (בראשית רבחי פרשה ט׳ ע״ש) ל א (חהלים קיב) במצוחיו חפץ מ ולברי פי חכם חן (אמר המאסף מזה יש להבין הטעם שאומרים מזמור זה בשעת נרות

חנוכה כי היה אז חנוכת הביח מחדש במסירח נפש); וכתב

ד שתעלה חן בעיניו. וממילא אחר לכלה כ שתמצא תן בעיניו הוא בולאי מוסיף לשלוח ההשיטין וכמו כן חמיל חוזרח חלילה . כמו שאמר הרב הצליק המנוח מלר זושא זצ״ל על פסוק (סהלים קט״ז) מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי. פירוש יותר מה שכנסת ישראל עוברים לו יתברך הוא מוסיף להם בהירות לעבלו בחשק ושכל גלול יותר. וזה פירוש המלרש מתן אלם ירחיב. יותר מה שהוא יתברך משפיע על פי לו עבודת האדם לכנסת ישראל היא מעלת •ותר חן והרחבת לעת לפניו יתברך. והנה מרוב אהבח וחשק ישראל להביא נלבתס לביש שכינחו יחברך בכל לבבם ונפשם אשר כמעע אם היה באפשרם למסור נפשם ל) למשכן. האיר להם הוא יתברך ממלת אין הנקרא גם כן בוקר (א״ה עיין בשער השמוח מספר שער גן עלן שספירה ראשונה נקראש אי״ן וספירה רביעיש נקראת בוקיר וצ״ע) והיינו לשני בקרים הביאו. כי מדת אהבה נקרא בוקר. ומתמת גודל הרחבת לבם להביא נדבתם . זכו להרחיב הוא יתברך גבול של כל אחד ואחד. פירוש כי כחיב (איוב קפיטל י״ד) אם חרוצים ימיי וגו׳. אם הוא לשון אם כי הנה בשורש נפשוח ישראל הנקרא ״ א״ם בעת בואם לעולם הזה באוחו עח וזמן נגזר על כל אחד וא׳ כל המאורעות שיעברו על זה האדם והיינו בבחינת אם . חרוצים ימיו . ועל ילי הרחבה לבם ״ זכו להרחיב הגבול הזה של כל אחל ואחל היינו בשורשי

מנדת פרשת ייקהל זהב לה 9* ישעיהו הנביא מפרש (בקפיטל מ׳׳ג) רצה לזמר השורה שלך אל סתן ללומד© ואתם עלי נחם ה' ואני אל אתם מעילים [שתהיה להם] לתיש נפש. חייש ענייך אל עלי שאני אלוה בעולם ער כאן לשונו : תשכח לנצח. ר״ל התיות ומזונות של ענייך עניים שלך הס הלומדים. אל תשכתלנצח.ם שם בספר שפתי צדיקים וזה לשונו לזונם ולפרנסס. בלא התירה שתן להם י י ?סו

אבל לא כאוחס המכוונים באחירח פרנסחס ודפת״ת עכ״ל : הורה להראות מעלחס . ועושים החורס קרדום להחפרנס בה ולא זהו הדרך אשר

, לא) כי אם עני הוא ונצרך לבריוח ^ לפני ה לא יחבייש מלשאול נדבה ולומר עני אני פרשת ©קודי

וחנו לי צדקה ולא לומר בשביל זה חורה .א ףףא משה את כל המלאכה והנה עשו י ם ו ׳ ז ׳ ר מ ק ו ד צ ועל לרך זה דרש הרב ה. ק אותת כאשר צוה ה׳ כן עשו ) אל ש ר ׳ ׳ ג ע מ , ה 0 ק י $ ה ש ) ( ר ו ם זצ״ל פ לחיח נפש חורך. כלומר בשביל חיוח נפש ראוי לעמול מל כפל הלשון. רכחיב והנסלך . עשו אותה ואחר כך קאמר פור הפעם כן ה ש ר ו ש שלך אל תתן תורך היינו ה והלמ׳׳ר של לתית הוא כמו בשביל. ועל עשו ותרתי למה לי. וכן עמד בזה האלשיך לרך זה פירש בזוהר הקדש פרשת וירא ע״ש. ועלה בדעתנו לבאר מל פי לברי, דשא זצ״ל שהובא בשמו (רף קי״ז פ״ב) למ״ר של לדג ע״ש במדרש רבנו הרב ר הנעלם דבור המחחיל והי פקד. אלא תית בם׳ רב טוב פ׳ בלק שאמר שלא ראה פנייך אל ששכח. כלומר אל חשכח עניוחיך מלאך שלם שנברא מעבירה של ישראל. יש בלא ראש או ומשאול משוס עניוח עד כאן לשון ספר המאמין בה׳. כי אם שפתי צליקיס : בלא יל ורגל. כי ישראל אפילו בעת מעשהיל בספר אורח לחיים פרשת בהעלסך כואב בלבו ונאנח ובזה נשברו איברי י 1 [שהביא לבר זה - ובאופן אחר המלאך עכ״ל הקדושים שכחב לנו הה״ג

קצת . שביאר הכתוב בלשון ספלה להשס הלל(ואמר זה על המשנה כדק ד׳ ראבוח יתברך שיזמין פרנסתו להסלמילי חכמים רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה שלא יצטרכו ליהנוח מכבול התורה] וזה אחח קונה לו פרקליט אחר והעובר עטרה לשונו. שמעתי בבס הרב בונינא קדישא אחח קונה לו קטיגור אחר ע״ש שמכל ממה מלר משולם זוספאן זלל מק״ק האניפאלי שאדם עושה נברא מלאך ולהיפך מכל פירוש הפסוק אל תחן לחית נפש תורך . עבירה ס״ו ג״כ נוצר מלאך ע״ש) ומעתה

ישכתב שם הבית בסי׳ ר״צ ילל נראה דלעת רבינו לבאר דקביעות מדרש אינו לדרוש ׳לא) ו באלגה אלא לררוש דנץ והלכות והכי משמע בילקוט ריש פר׳ ויקהל כוי והכי משמע בפי אלו נאמרין (סוטה דף מ׳ ע״א) כוי. ומקרוב נתפשט המנהג לרכוש כל הררשות באגרות ולא בדינין והלכות כל עיקר נגד דת תורתנו דעיקר הדרשה צריך שתהיה ללמד את חוקי אלהיס ואת תורותיו כו׳ גס להמשיך את לב השומעים באגדה המדריכים ליראת השם למנעם מחטוא לפניו יתברך ולתשובה לא שיכוון להראוח אח עצמו שהוא חכם ויודע לדרוש פסוק תו מאמר בכמה פנים עכ״ל וכן כתב שם הרב מגן אברהם ע״ש ובשלחן

: ל ערוך של הרב הגאון הקדוש בעל התניא ל ועיין עוד במגן אברהם סי׳ תכ״ט ס״ק א׳ שכתב ועכשיו טהגין לדרוש בשבת הגדול ובשבת תשובה והעיקר להורות לעס ה׳ לדרכי ה׳ ללמד המעשה אשר יעשי!

עד כאן לשונו: ועיין

פקודי זהב לעולם . שנבראו כמו שנצטוו . וכן הס עומדים במדרגה זו עצמה שנבראו בה . אבל ברואי מטה שעל ידי כח התורה הולכים ומתגדלים מדי פעם בפעם. להם נאה להלל על כי נשגב על ידיהם שם השם לבדו על ידי כח החורה ומצות ומעשים טובים שלהם וזהו הודו על ארץ ושמים שהוא התורה שעל ידי כת התירה שמנביהים מן הארץ עד לשמים על ידי זה הם מגדילים שם ה׳ והוא נשגב שמו לבדו שכל מה שמתעלים ומתגללים יותר ויותר . הם מכירים יושר כי נשנב שמי לבדו וכמאמר

תכלית הידיעה שלא נרע ועיין: יצא לנו מפירוש זה . שמה שנאמר (בתהלים קפיטל קמ׳׳ת) כי הוא צוה ונבראו • קאי על מלאכי מעלה שעומדים כך במדרגה אשר נבראו בה. ילפי זה יוצדק פירוש הפשוק שלפנינו וירא משה את המלאכה והנה עשו אותה בשלמות הגמור ובמחשבות קדושות. ומאין ראה זאת. שהרי כאשר צוה ה׳ כן עשו . היינו שהמלאכים שנבראו על ידי אותה המצוה היו מלאכים שלמים בכל השלמות כמו המלאכים אשר נבראו על ידי צוה ונבראו. ומזה ראיה ברורה שעשו את המצוה בשלמות האמיתי הגמור ועבור זה ויברך אותם משה (ברכת

שמים כת״י):ץ בספר פרי חיים אבות פרק ה' י ז ן ן משגה י״ג שכתב שם במה לאיהא בגמרא חולין בעובלא דר׳ פנחס בן יאיר (רף ז׳) ישראל קדושים הן יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואיבו רוצה. וזה לשונו. ושמעתי מהרב הגליל בוצינא קדישא המנות מו״ר זושא זללה״ה נהיה מדקדק מה שאמרו ישראל קדושים הם וזה שיש לו ואינו רוצה למה נקרא קדוש. ואמר שבאמת אינו רוצה בלב אבל מתמת מדת בישה שיש בישראל מזמן שיאכצ אצלו ועל כן קורא אותו בכלל ישראל קדושים מתמת מדת בושה

שיש פ״ד שכתב שטוב יותר להודיע להעם הלטנו

בסיפור

0ל מנית פרשת יש םימ; לזכי הראות לראיח חם קיום המצות של ישראצ הוא לאמתו. כי רואין הם את המלאך הנברא מהמצוה אם הוא שלם בתכלית הכלמות אזי סימן שהמניה היתה נעשית בשלמות הגמור ואם ת׳׳ ו לאו מוכרח להיות איזה תסמן בהמלאך. שכמו שאמר הרב רטנו ר׳ ר׳ זושא ז״ל אודות המלאך שנברא טל ידי עשיית העבירה שאיננו שלם כי הפעולה אינה שלמת. כן ראוי ממש להיות במלאך שנברא על ידי

המצות כמיבן: והנה במזמור קמ״ח בההלים יסד אדונינו דוד המלך ע״ה דבריו על ברואי מעלה ועל ברואי מטה. וראשונה חושב כל צבא מעלה הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו ט׳ והמים אשר מעל השמים י שכל אלו הס צבא מעלה . ומסיים בהם יהללו את שם ה׳ ט הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם תק נתן ולא יעבור. ואתר כך ,מונה כל ברואי מטה הללו את ה׳ מן הארץ כו׳ ער זקנים עם נערים. שכל אלו הם ברואי מטה. ומסיים בהם יהללו את שם ה׳ כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים כוי וראוי להתבונן למה את צבא מעלה צוה להלל עבור כי צוה ונבראו. ואת ברואי מטה צוה להלל עבור כי נשגב שמו לבדו. ולמה לא כלל כולם יחד בפסוק אתר מהם:

ונלאה על פי מה שהביא בספר הפארת יהונתן פרשת בחקותי בביאור קרא (זכריה קפיטל ג׳) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה דהמלאטם נקראים עומליס דהס עומדים תמיד במדרגתם ואינם באים למדרגה יותר אבל הצדיקים הולכים

במדרגות מעלה מעלה כו׳ עיי״ש :

ומעתה שפיר יוצדק סידור הקפיטל הנ״ל דבצבא מטלה שייך להלל על כי הוא ציה ונבראו (יעמידם לעד

ועיין בספר פרי תלש יורה דעה סי׳ תולעים מלומר להם פשעים ותגרות ע״ש ;

מנרת פישת פקודי זהב לו 71ה בם במלאך יש נוף מ שיש בו ועושה היפך רצונו לבי) ומזמן שיאכל והוא מליץ עליו. ו אצלו. והנה ירוע מאמרם ז׳׳ל (אבוש פרק ונשמה של רוחניות וזה שעושה צרקה או ד׳) כשאדם עושה מציה קונת לו פרקליט מזמן אזרח בצי רצונו המעשה הוא טוב אחל כלומר מלאך נברא מן המצוה שעשה ונברא גוף המלאך אבל אין במלאך הזה

• חיות לב) בסיפור זה נראה שקיצר הרב הקרוש בעהימ ספר פרי חיים בהסברת הלברים והנני להעתיק כאן מה שמצאתי עול מזה בשם הרב בעל מצרף מטלה שהוא

הסביר הסיפור היטב ובארוכה. וזה לשונו:ם למל המ״ק ר' זדמא בגמרא חולין לף זיין המימרא לר' פנחס בן יאיר ע פ הוה קאזיל לפריון שבויים שמע ר׳ נפק לאפיה אמר רצונך סעול אצלי כוי אמר כמלומה אתה שמודר הנאה מישראל אני. ישראל קדושים הם יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה וכתיב(משלי כ״ג פסוק וי) אל תלחם לחם רע עין כוי ולכאורה המאמר הזה הוא פלא בפלמא מי שרוצה ואין לו ישכן שיקרא בשם קדוש כי לבו שלם במצות הבורא רק שאין לו אבל מי שיש לו ואינו רוצה איך יכונה בשם קלוש כי ידוע שקדוש הוא מללגה. ואיך יתכן מי שנקרא בשם רע ן י גבוה למה גם שהוא בעצמו קרא אוהו בשם רע ע יקרא ג״כ בשם קרוש באמרו ישראל קלושים לשון רבים על שניהם. וגם המסרש״א נרחק בזה וגםההוספוח שם הרגישו בזה וזה לשון החוספוח שם ויש שיש לו ואינו רוצה ואפילו הכי אקרי קדושים שמזמן אח חברו לאכול אצלו מפני הבושה מכ״ל. והח״ק ד זושא כשלמד זה התוספוח בכה בכייה רבה למס אין ידוע לו כוונח החוספוח . ט גם אמר לברי התוספות הקושיא במקומה כי איך נקרא בשם קדיש מאתר שאינו נושן לק מצל הבושה וחי{ לבו כלל לשמים . ועול שלשון התוספות אימ מלרק שכתב ואס״ה אקרי קדושים [לשון רבים] שמזמן את תבירו [לשון יתיר]. ואתר רוב בכייתו בא אליו הריי מבעלי התוספות בת;יו; לילה ואמר לו בני אל תבכה יושר אני אגלה לך כוונתי מס ט הנה ידוע שכל מצוה שישראל עושה בורא עי׳׳ז מלאך והמלאך יש לו גוף ונפש גם כן

והוא מב׳ יסודית רוחניים אש ורוח כמו שכתוב (שהלים ק״ד) מושה מלאכיו רומוס, משרתיו אש לוהט. הנה מגשמיות עשיית המצוה נברא גוף המלאך. ומכוונת המצוה נבר£ נפש המלאך. והנה מי שירצה ואין לו אין יכול לברוא רק נפש המלאך ומי שיש לו ואינו רוצה רק מזמנו מפני הבושה הנה המעשה עשה בשלמות רק בלי שום כמנה לשמים לק איט יכול לבריא רק גוף המלאך אך הנה ידוע (מגמרא שבועות לף ל״מ נלא) שכל

ישראל ערבים זה לזה היינו שכל ישראל הם בתערובות חזקה שהם כולם כאיש אחל שברים כמו שכתוב (שיר השירים ז) זאת קומתך לממס לתמר וכמו אלם אחל שעושה מצוה . שכלי המעשה שלו בוראים גו,־.׳ המלאך וכלי הלב והמוח בכוונתו טראים נפש המלאך ק הוא בכללות ישראל שמי שיש לו ואינו רוצה ואפילו הכי מזמן מפט המשה . הנה הוא בכלי המעשה שלו ברא גוף המלאך. ומי שרוצה ואין לו בכלי המחשבה שלו בורא נפמ המלאך ואין כוונה ר' פנחס בן יאיר לומר שכל אחל מהם בפני עצמו נקרא קלוש שאף מי שרוצה ואין לי לא נקרא קריש בפני עצמו כי לא נשלם פעולחו לגמרי בשלמוח ועליין לא נשלם רצון הבורא בפעולהו רק בשחוף המעשה ממי שאינו רוצה שבאמצעוח שטהס נברא המלאך בשלמוה בגוף ונפש ושפיר מדוקדק לשון ההוספוה ואפילו הכי אקרי קלושים לשון רבים ולא אמרו לשון יחיד כי רק אם בא פעולת שניהם יהד אז נקראו קדושים אבל כל

אתר מהם בפני עצמו אינו נקרא קדיש . ובזה יוק מאמר רבוחינו זיל (קדושין דף מי) מששבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה והוי ליה למימר כאלו עשה ומה הלשון מנרפה. אך הכוונה כלל שהעושה מעשה בלא כוונה נחסר נפש המלאך ומצרף הקבי׳ה

מעשה

זהב פרשת דסרא

72 מנדת פרשת פקוד

ויימלא אל משה וגו׳ זכר המים יקריבנו י אל פתח אוהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה׳ . זהך יקריב אותו לכאורה מיושר לכבר כהיב יקריבנו. וכך היה ליה למימר זכר תמים יקריבנו אל פתח אוהל מועל לרצונו וגו׳ וביין בפירוש רש״י ז״ל. אכן יש לבאר גס ס על פי לבד הרב האלשיך ז״ל במקרא אלם ט יקריב מכס שפירש זזה לשונו. ט למה שהוא אלם םמארמה קורץ. וערב לבו לחטוא. כאשר יבא להקריב. מכס היה ראוי ׳ ה ל ליקרב כיצחק על גבי המזבח ולא יחרצה יתברך בקרבן בהמה כו׳ כי הראוי היה להקריב אח עצמו כו׳ אף על פי כן אני מחפייס מחיבתי אליכם כי מן הבהמה מן הבקר כוי תקריבו אח קרבנכם. שאעלה עליכם בהקריבכם בהמה כאלו הקריבו קרבנכם של עצמכם על כאן לבדו הקלושי׳ וטור האריך שם בזה שהקרבן הוא כאלו הקריב האלם את נפשו הוא בעצמו להשם

ע״ש : ובגמרא

ממשה זו שהיתה בלא כוונה על המחשבה של איש אחר שנזדמן לפניו איזה מחשבה סובה בלא מעשה ופל ירי מחשבה זז נברא רק נפש המלאך וממילא על ירי אמצעות שניהם

נברא המלאך בשלמוח זכנ״ל: ואחר החזיון הזה אמר הרב הקדש בררך דרוש שיש לומר שזהו כוונש הכתוב (איוב כ״ג ומיוםל בפיוט לראש השנה ליום בי) והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש נורא וקלוש כי ירוע מאמר רז׳׳ל (ברכוה לף נ״ג פ״ב) גדול העונה אמן יוחר מהמברך כי המברך בפה ועקימח שפחיו הוה מעשה (סנהדרין רף ס׳׳ה ע״א) ונברא על ידי זה גוף המלאך בלי חיוה והעונה אמן הוא הכוונה והחמש של הברכה נברא נפש המלאך שהוא העיקר אך זהו כשיש זולתו בעח הברכה. אבל אס הוא ביחיד ואין מי שיענה אמן נתסר נפש המלאך. אבל באס מכוון כוונת הברכה ברעותא דלבא הוא ג״כ כמו האמן לברוא נפש המלאך וזהו כוונה הפייט והוא באחד פירוש בעת ברכתו. ומי ישיבנו פירוש ואין מי שישימו אמן א״כ נחסר נפש המלאך ושירן הפייטן ונפשו אותה כוונתו הוא השתוקקות הנפש בברכחו ועל ידי זה ויפש נורא וקדוש היינו הוא בורא המלאך בשלמות הנקרא נורא על שם הגוף שלו וקדוש על שם הנפש שלו על ידי כזונת

הברכה אל נכון עכ״ל : לנ) נראה שמה שתפס לשון כגון צדקה הוא לאו דווקא כי בצדקה כבר יש לט קבלה מהכעש״ט ז״ל שעולה יפה אפילו שלא לשמה כמבואר לעיל פרשת תרומה ולקמן

הרשת מצורע עיי״ש: ובספר

חיות של נשמה כי כוונתו אינה טובה שעשיית המצוה היא בלי רצונו כלל רק מחמת טשה אבל כללוה ישראל הם שורש אחד. ויש בכללות ישראל יש רוצה ואין לו ויש לו צער גלול מזה שאיננו יכול לגמור מחשבתו ובורא במחשבחו הטובה נשמה למלאך הזה שברא ארם הזה בהמעשה אשר עשה מחמח בושה בלי רצונו . וזהו פירוש (קידושין דף מי) מחשבה טובה שחשב אדם זה לעפוש מצוה כגון צדקה לג) והכנסח אורחין וברא נשמה למלאך הקדש ב״ה מצרפה למעשה איש הזה שעשה צרקי בלי רצונו על כאן דבריו זלברי פי חכם חן. על כאן לשון ספר פרי

חיים ; ובבסא מלך בביאורו על הח״ז תיקון שתיתאה כ׳ ח״ל הח״ז שם מאן למקבל אורתין ברעו שלים כאלו מקבל אפי שכינתא לבמלה למליל בר נש בה מוללין ליה על כאן לשונו וכ׳ בכסא מלך שם ח״ל עכשיו מלבר באורחים גשמיים שכן אמרו רטחיט ז״ל המקבל פני אורחים כמקבל פט שכינה וא׳׳כ צריך לקבלינהוט כחו וכו׳ עכ״ל : ׳*שמחה גם לכבדם כ

מגרת פרשת ויקרא זהב לז 3ל ובגמרא בבא קמא רף נ׳ ע״א איתא שהקלוש ברוך הוא יוותר נגרו(ספר ברכת

כל האומר הקלוש ברוך הוא שמיס כת״י על התורה): ?ותרן יוותרו מעיהי• וכתב השפתי צליקיס ןאס נפש אחת תחטא בשגגה מעט בפרשת מצורע בשס הרב הקרוש ר' ר׳ הארץ . שמעתי מהרב התסיר *ושא זצללה׳׳ה שהפירוש הוא כל האומר בזצינא קדישא מור״ר משולם זוםםאן נ״י שיהיה הקדוש ברוך הוא וותרן נגדו * אז פירוש הפסוק (סהליס ק״ו) ויחערבו ונוי והוי ליה למימר דלמדו ממעשיהם • אבל באמת בעשותם עבירות דהיינו וכו׳ נתהווה מתמת זה טומאות והאויר מלא מהם ומי שאין לו לבקות בהשס יתברך ומתערב עם רשעים והס המחטיאים אותובע״כ ר״ל

יזוחר מעוהי כלומר יווחר חימ * והיינו שיפקיר עצמו וימסור נפשו וחייו על קידוש שמו יתברך לד) (ועיי! לקמן פרשת יזקת מה שהעהיתי שם בשם בנו הרב הצדיק ז״ל

בפ;.וק אדם כי ימות באוהל) ז5 זה יבואר קרא שלפנינו באר היטב. וזהו וית:נרבווגו׳ הם הטומאות שלהם עכ״ד ל ן ו לנראה לבאר מה לכתיב יקריב ודפת״ת. וזהו שאמר ואם נפש אתת תחטא בשגגה וזהי מעם הארץ ר׳׳ל החטא הזה בא מע׳׳ה ממעשיהם של רשעים הס המחטיאים בע״כ ר״ל. (ספר או״ל פרשת ויקרא. יעי׳ במב״צ פרשח קלושים מתותט

הגהיק האבר׳׳ק זצאטשוב) ;

פרשת צו זאת התורה לעולה ולמנחה ולרטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים . בספר שפתי צדקיס הביא לרמוז כאן בתיבת השלמי״ס שהוא טטריקון ש״י עולמים

אותו על לרך שפירש רש׳׳י לקמן בפלשת נשא ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו שפירש ־רש׳׳י יביא את עצמו ע״ש. ועל פי זה יש לדרוש גם כן כאן כאופן זה והכי פירושו דקרא זכר תמים יקריבנו אל פתת אוהל מועל [ואז תשוב זה] יקריב אותו [כלומר כאלו הקריב את עצמו] שסקרבן שהביא אל ־פתג^אוהל מועל נחשב בעיני השם ימי כמו שהקריב את עצמו כלברי הרב האלשיך זיל וכיון שחשוב כאלו הקריב את עצמו. הרי נחשב זה מסירת נפש ממש שמוסר את עצמו לקרבן - וכיון שמוסר נפשו שיב יוותר

הקחש ברוך הוא נגלו וכרברי רטט הרבי שאות ה׳ מתתלף בעי״ן לטי שהם ממוצאי זושא זציל. וזהו לרצוט לפני ה' שהכל אחל. שידוע שהאותיות שהם ממוצא אתל ד שיבא עליו מלפט ה׳ יסיה הכל לרצונו מתחלפים לפעמים כמו שידוע לבעלי לקלוק

. הלשון לד) ובספר טסס אלימלך פרשת נת כתב חה לשונו . שהתורה מלמלה אותנו העיקר התחלה והחיזוק לבא בקדושה וגס שנראה לאלם קשה מאל • אף על פי כן ירחוק עצמו בעל כרתו עד שמן השמים ירתמוהי על לרך שאמרתי כבר כל האומר הקדוש ברוך. ופירשחי כך הרוצה שיווחר לו השם יחברך עוטחיו וחטאיו • הוא ווחרן יווחרו מעוהי יוותר מעוהי רצינס לומר צריך לוותר אה מעיו דהיינו שלא למלאוח כרסו באטלה ושחיה וחענוגי העולם הזה (אמר המאסף עיין בחנא לבי אליהו ז״ל בסדר אליהו זוטא פרק ג' לאיתא שס בזה הלשון מעיר אני עלי שמיס וארץ שלא נתקבצו בני אלם למיתה ואין כל בריס יורל לירי צער אלא מחוך אכילה ושחייה ושמחה שאלם אוכל ושוחה ומשמח הוא

•עם אשתו ובטו ועם בני ביתו כו׳ וכתב הרב הזקוקין שם באות ז׳ וז״ל וכל החטאים-והעוכות באים על ידי הרבה אכילה ושתייה ושמתת כר) רק כרי חיותו . והיינו כאלו מוותר המעיים שאינו משגיח עליהם ומכגף אותם בכל מה דאפשר עד כאן לשוט. (ועי׳ עוד ביאור הדברי התדב״א בעבודה הק׳ בחי נטר! שמיר סי׳ ה׳ אות ס״ו וסי׳ ג׳ אות

ימ״ל יעו״ש דבריו הנוראים. המאסף) : ועיין

74 מנית פרשת צו

הלשון. ומרמז הכתוב בזה לחה שאמרו ן״צ דברי השם יחבק־ בעצמו. ואצל השם׳ במשנה סוף מסכת מוקצין (סרק ג׳ משנה יתברך אין ריביי העולמות כחשב לשום י״ב) עתיד הקדוש ברוך להנחיל צכצ צדיק רבותא. שהכל חשוב אצלו כדבר קטן ואין וצדיק ש״י עולמות שנאמר (משלי קפיטל נחשב אצלו שום התפארות בזה שיחשוב) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא מספר העולמות. לכן אמר סתם להנחיל ח׳ (אמר המאסף ונרמז כאן במקרא זה מחן אוהבי יש. שבוודאי יש אצלי מה להנחיל שכרן של צריקים כי מקרא להכא מלבר אס אוהבי. ולמעט את השלילה . ע״ש.

בתשובה כמו שכתוב בספר מלרש פנחס בלשונו: אות טי) [בסרר א״ב שאחר אות מ״ה]

וזה לשוט עכשיו אין תשובת אלא תורה פרשת שמיני לכל עבירות כלכתיב זאת החזרה לעולה

ולמנחה ולחטאת זלאשם כל*מר אם נתחייב זה הדבר אשר עזה ה׳ תעשו וירא אליכם. להנה שמעתי שהרב הקלוש ׳ ׳ כבוד ה עולה למר תורה • אשם למל תורה מ מכ״ל והוא מגמרא סוף מנחות (לוי ק״י אלומו׳׳ר מו״ר זושא זצללה׳׳ה הלך פעם ע׳׳א) לאיחא שם אמר ריש לקיש מה בדרך ולא ילע לאן יפנה כי היו לפניו ב׳ לכידב זאת התירה למולה ולמנחה ולחטאת לרכים. וראה באיזה לרך השם הוי׳׳ה מומל הוי כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה לנגדו ובדרך זה הלך. והנה יש בני אלם מנחה חטאת ואשם אמר רבא האי לעולה אשר נתעורר בלבם לעשות איזה לבר ואינו למנחה. עולה ומנחה מיבעי ליה אלא אמר יזלמ אם הוא מצוה או לא . לזאת מלמלו. אם ׳ . זה הלבר אשר צוה ה רבא כל המושק בתורה אין צרץ לא עולה הכתוב כאן ולא מנחה לה) כי׳ ופירש״י שם חה לשונו תרצה לידע אם צוה ה׳ את הלבר ההוא. כלומר התלמזלתורה מכפר על עזטתיו לילך ולעשות זאת. וירא אליכם כבוד ה׳ פ״כ . ומבואר לקרא דהכא מיידי לעמן אם הראו שיבא מל ירה כבול ה׳ זהו הלרך השיבה ושפיר יש לרמז בו שעל ידי זה זוכק האמת לכו בו ׳ (ספר למת משה פ׳ שמיני לש״י עולמות משן שכר! של צדיקים) : ופרשת ואתחנן. וכ״ה בס׳ כת״י תורת משה פרשת ואתחנן והעתקתי לקמן פרשת

ואגב דבר זה הביא שם בספר שפתיי ואתחנן ע״ש): צדיקים מה שיש לדקדק למה

' לבספר מאור ושמש פרשת ויצא כתב י אמר השנא ש״י ובקרא כתיב י״ש כ וכתב וזה לשוט. ושממתי מהרב הצדיק וכו׳ וזה לשונו שממתי מגדולי רמתיל ניי כי התנא מדבר ממה כי מסוע הצדיק ממקום למקום לו) אז ד נ ע ר׳ צבי מ שהשיג בההוא עלמא ולכן היה אצלו תימה השם הוי״ה ברוך הוא הולך לפניו לתור לו על הדבר העצום של רבבות העולמות ולכן הדרך הנכון. ולהיכן השם הוי״ה הולך שם נקט המספר ש״י בדרך חשבון לבאר ילך הצדיק י אף שהצדיק אינו יודע באיזה הפלגת הריבוי להדיא . אבל בקרא שהוא דרך ילך. לבו נכון ובטוח לילך אחרי שם

הרי׳ה לה) ועיין שם בחידושי אגדות מהרש״א ובספר עיון יעקב במה פליגי ריש לקיש ורבא. ובספר ברכות שמים פרשת בהר כ׳ דבאמת בלימוד תורה איתא (בפסחים נ׳ ע״ב) למולם ילמוד אדם שלא לשמה ע״ש אבל להיות כקרבן הנה קרבן שלא לשמו פסול והיינו פלוגתייהו דר״ל סבר דהוי כקרבן וצריך דווקא לשמה אבל רבא סבר שא״צ קרבן

א״כ הלימוד עצמו די אע״פ שהוא שלא לשמה : לו) בענין נסיעת הצדיקים ממקום למקום מיין בספר אור לשמים פרשה אמור

שנתב

ח 75 מנרת פרשת שמיני 01•* ל הרב הקדוש מו׳׳ה משולם זושא זצלה׳׳ה: כאשר נסע בדרך והיו מפוצלים נהימת לכאן ולכאן ולא ידע אנה יפנה לקח הציצית בידו וייחד שמו יתברך ואמר זה הדרך לכו בו ומאין ידע אלא ציצית לשון הבעה כמו מצין מן החרכים (אמר המאסף לעכ״ד רמז בזה למה שכתבו ספרים הקדושים והובא גם כן בספר אגרא דכרקא אות מ״ד שהשם ראה מע״ב שמות הקדושים הוא מסוגל להצליח בדרך וזהו שכתוב שציצית ל׳ הבעה והוא לשון ראיה והכוונה שעל ידי מלות ציצית דכתיב בס(בפרשת שלח) וראיתם אותו נתעורר למעלה המדס של השם הנ׳׳ל ועי״ז הצליח בדרך) והרכים נקרא המאור־ הקנון. כי מאיר הגדול נקרא חלון [אבל מאור הקטן הוא חרכים] ומורה על הצדיק שאינו יכיל להתפשט ננהמון טם המונעים אותו. והשם יתברך מצין מן החרכים להיית בתומכי נפשו להוליכו דרך ישרה לפתות לו שערי אורה . וזהו פיריש הכתוב הנותן בים דרך. ים רמז למדת המלכות והם הצדיקים הממליכים אותו יהפרך נותן להם דרך לבל יצטרכו ללכה בנתיביה המכולשין לדרך הישר וכנ׳׳ל. כי אם בדרך הישר ממש ובמים עזים נתיבה פיריש ובמים עזים אוהן שהם שיפטים כמיס והם עדם בעזות מצח [וזהו ובמים טזיס. ששופעים ומרבים עזות מצח כפפעת מים רבים] נותן להם הקדוש ברוך הוא נתיבה שמראה להם נתיבות וארחות המתפנלין מדרכם העקומה לדרך

הישרה שכתב וזה לשונו . כי לפעמים על ידי טלטול ממקום ליהקום גורם תקין נפשו עכ״ל .

ועיין בספר אגרא דפרקא אות י״ד מ״ש מעני! זה : ובםפר נוצר חסד(אבות פרק ד משנה י״ד) להרב הגאון הקדיש מקאמרנא ז׳׳ל כתב וזה לשונו הוי גולה שחקבצ עליך גלוח כמו שעשו בעלי הזהר שכל ימיהם נשחחפו עם הקטנה והיו גולין ממקום למקים דיו לעבד למיהוי כרמה(קיציר מלשון הקדמת חיקוני זהר(רף ו׳ ע״א) מדפוס יוארשא שעם הכסא מלך) נידר הוא ללחם איה דמרחם מלה וליה לחם אלא אורייתא הוא גרים למארי תורה דאזלין מתחרט! ואלין עבדן לה דירה ולקודשא בדיך הוא ופרהין עמה בכל אתר דאיהי פורחת כלהו מכללי! עמסי דלה ואשרי לצדק שיכול לקבל כלוח כי הרבה רזי תורה מתגלין בזטת גלות ח י ל ש ב

ולא ישגיח על שום לבר אשרי לו. ובלבד שיכוון לבו לשמים וזהו הוי גולה למקום חורה למקום שיש חלקי הורה ולפעמים כריך להרחיק נדוד להעלוח חידושי ההורה שנפלו

למקים

. ומזאה נדע באם א הוי״ה ברוך הו הצדיק אינו במדרגה הזאת שיראה השם הוי״ה ברוך הוא הולך לפניו. אף על פי כן יוכל להרגיש אח הקדושה ובזה יבחין הצדק אם הוא הדרך הנכון לפניו באם הצדק ההוא אינו נפסק מדבקיחי בהבורא ברוך הוא באוחו הדרך שהילך אזי ידע שזהו הדרך הנכון לפניו אמנם כשיראה סכפםק ממנו הדבקוח אזי יעמוד ולא ילך עוד בו כי לא זה הדרך אשר ישכון בו

אור קרושה השם מכיל:

ובספר ויחל משה (מהרה״ק מקאזנין מוה״ר משה אליקים בריעה זצ׳׳ל) על הסלים(קפיטל קי׳׳ט) כחב וזה לשונו אשרי. רהנה ' תמימי לרך ההולכים כחורח ה כתיב (ישעיה מ״ג ט״ז) הנותן טם לרך ובמים עזים נתיבה . הקרוש בריך היא נתן בים דרך. הוא מלכותו יתב־ לילך בהררך ההוא. וזה הדרך היא כבישה ומסילה לכל הולך ובקי בו עם כל זה מהפרדס ממנו נסיבות ייינים לצדדים ומי שהינו בקי יוכל לסעוח וצסור מדרך החיים חש ושלום . כמשל בדרך הגשמיי אף שהדרך ישר מאד ודרך הרבים ניכר לכל אדם מכל מקום מי שאינו בקי יוכל לתעות לדרכים הנפרדים ממט ולכן צריך להיות בקי מאד לשמור ארחות חיים בל יתע מדרך השכל כי׳ . ובאופן אחר יש לומר כי הנה השם יחברך תם ומחמם עם חמימים . והוא על דרך

76 מנדת פרשת שמיני זהב

וראיתי ג״כ להזכיר כאן מה שכתוב בסמי אור הגנמ לצדיקים פרשת משססים שראוי לארם להזכיר תמיר הן בשמת אכילה הן בשעת מלמול תורה הן בעשיית שאר צרכיו לומר תמיר בריך רתמנא מלכא למלמא מריה דהחי מיכלא להאי אוריי' רהאי שמתא עיי״ש.. ולתבת הקולש י ו לפי שאין בזה לא שם ולא טנ העסקתי קצת מרבריו בס׳ תפארת תיים פרשת ואתיזנ; ופרשת עקב. ועתה נדפס ס׳ שו״ת מהרש׳ים להנאזן בעל דעת תורה שיחי׳ ומשמע שם בסי׳ ר׳׳ה שאין זה דרך מתוור כל כך בפרס לעטן ספק ברכה אם נסתפק אם כוון היטב ויותר נכון להרהר בלב ע״ש היטב (ועי׳ פמ״נ או״ת במ׳׳ז סי׳ קי״ט סק״ג ובתו׳יר יויר סי׳ ק׳׳י בדיני ם׳׳ס סק׳׳כ ועי׳ באהע׳׳ז סי' ל״ר בב״ש סק״וובתימ שם ועי׳ בדרכי תיים על ברכות מהטן באזכריח חלק ג׳ שכ׳ זז׳׳ל אשור להזכיר ולומר רחמנא מלכא דעלמא אבל רחמנא לחת־

מותר לומר ומלכוח להול ג״כ מוחר ז

פרשת תזריע בל ימי **שר הנגע בו יטמא טטא הוא בדד ישב מחוץ לטחנה מושבו . יבואר על ט מס ראיתא בגמרא (בבא

בתרא לן1 י׳ ע׳׳ב) אשרי מי שבה לכאן ותלמודו טרו וכהב בספר שפתי צריקים בשם הרב הקרוש ר׳ ר׳ זושא זצללה׳׳ה שפירש כי כל זמן שאין אדם מטהר עצמו בעת שלומד ומסגל ועושה מצית טתן בזה כת להםטרא אתרא בר מינן ולימודו נמסר

בידם ־למקים הקליפות כמו שעשה יעקב אבינו אצל לבן. נודד הוא ללתמה של תורה ולפעמים נמצא חידוש התורה כשעיבר הצדיק באיזה מקום מה שלא ימצא באין פ,יס בביתו וגדול הגליה שמכפרת על כריתות ומיתית ב׳׳ד וחילול השם (עי׳ סנהדרין ל״ז ע״ב) ט הוא קשה ממות ואשריהם לצדיקים שגולים ממקום למקום . ואשרי למי שמקבל אותם בסבר פנים יפות לתמכם ולעבדם ט הם שלוט דמטרוטסא הגולה עם בניה הצדיקים ממקום למקום ובזה יעשה מרכבה אל השכינה הגולה. ולכן התפלות והייחודים על הדרך מאירים מאוד וידמה בעצמו הרי אני גליתי והרי גלו כלי וצרט עמי ומכניסין אותי לבית כי ישראל קדושים הם . מה יעשה כבוד גבוה שגלתה השטנה וכליה כלי בית ה* אין עמהט לך ויכניע ולזה ימעט גם בכליו בכל יכלתו כדכתיב (ירמי׳ מ״ו י״ט) כלי גולה ע לבבו בגולה כי כל היסורים בעולם אין מכניעין לבב אדם כמי בגלות. (יתקשר בתורה •ואז השטנה שורה עליו בדרך כמו שראיתי למורי הגאון מו׳׳ה אברהם יהושע העשיל

ולמורי

הישרה ט הבא לטהר מסייעין לו וזהו אשרי תמימי דרך שהם תמימים והבדילם מן התועים זנתן להם תורת אמת. ובמה יזכו לבא לבתינה זו לכן גמר אומר ההולכים בתורת הי. אשר היא בל״ב נתיבות ההכמה אשר לזה טון הבעש״ט זצל״ה שצריך להיו׳ תמים עם נקודת הלב נקודה רמז על התכמה הלב רומז על ל״ב נתיבות החכמה עליהם יהיה תמימי ררך והבן. או ההולכים בתורת ה׳ שעיקר הליכתו תהא בהתורה למטן ה׳ ולא לשום הנאת עצמו כלל וכלל. ומכל שכן בצרכים הגשמים ההכרתים לא יעשה עביר הנאות גופו כי אם לברר ולהעלות כל הטצזצית קדושות מתוכו ולמען יתזק גופו לעבודת השם עכ״ל ובהוספות מהרצ׳יא ז״ל לספר הק׳ סור מרע אות ל״ו (שנדפס מתדש) כ׳ וז״ל ושממתי דרך צתות בשם לזרי זקני סבא קדישא כ״ש מי״ה משולם דשא זצוק״ל שאמר בדרך רמז בפסוק שאמר אליהו(מלכים א׳ ית) עד מתי אתם פוסתיםעל שתי הםעיפי׳ היינו ברמז מל ב׳ סעיפי׳ שבש׳׳ע או׳ית סיייט סעי׳ א' שבסי׳ א׳ שדתי ה׳ לנגד תמיד וסי׳ רל״א בכל דרכיך דעהו ור״ל שאתם מדלגים אותן הסעיפים שהן גופי התורה מכ״ל ומיין בס׳ אור פני משה פ׳ ואחתנן שכתב ח״ל שמעחי אומרי׳ בשם עמוד עולם שמצוים לחזור אוחי סי׳ בכל יום מחוך קירוח לבו ואני הטחב *מצאתי רמז במקרא על זה שנאמר (איוב ל׳׳ג ע״ש) לא״ר באור החיים רמז מי שמקיים מה שנאמר בסי׳ רל׳׳א נימטריא לא״ר אז יראה

,באור החיים פט מלך אמן עכ׳׳ל:

מנרת פרשת תזריע זהב לט 77* תניא ר׳ יסודה בן בחירא היה אומר אין לברי תירה מקבלי! טומאה נו׳ שנא׳ הלא

כה לברי כאש נאם ה׳ (ירמיה כ״ג) מם אש אינו מקבל טומאה אף לברי תורה אינך מקבלי[ טומאה. ואם כן קשה בקרא לפסיק וקאמר כל ימי אשר הנגע בו יטמא והא יש לברי תורה שאינן מקבלין טומאה . ולפ׳׳ז הרי יכול לעסוק ברברי תורה והתורה לא. לזה אמר טמא הוא ו תקבל טומאה ממנ בדד ישב מחוץ למתנה מושבו. פירוש שכיון. שהוא טמא שלא שב עדיין בתשובה על

עונותיו שהנגעים באים על לשון הרע ערכין

ולמורי לודי הקדוש רבינו צבי שכמעט אם הים אפשריות היו כל ימיהם בגולה וגלות וכן אמר לי מורי לולי פה אל פה ויעשה לעצמו גירישין ויתגרש מבית מנותתו המיל כלרך שהיה מתגרש רשב״י ותבריו ומנהגם לכתת רגליו איש איש ממקום למקים על כא; לשונו. (א׳׳ה ועל לרך זה חיבר מהרמ׳׳ק ז״ל ספר גירושין שלו כירוע וכמו שהביא הגאון

רתיל״א ז״ל בשם הגלולים : לז) עיין בספר אור פני משה פרשת ואתחנן שכתב וזה לשונו. כבטא״ת [ר״ת

כתב בטור אורת תיים] הלכות תענית שכל התורה ותפלה שאלם עושה בהיותו מלוכלך בצואת עונותיו באים לקליפה ר׳׳ל רק כמו שאמר הנביא (ירמיה לי) ואל תזרעו אלה נירו) עכ״ל. וכן הוא בבאר היטב- קוצים (א״ה עיין תוספות פסתים לף ק״ז ע״ב ד אורת תיים סימן תקע״א ם״ק א׳. ובטעות נלפס בקונטרס מי לעת שבספר תפארת קיים (דף כ׳׳ג ע״ג סי׳ א׳ כי הוא בסי' תקע״א בהלכות תענית) וכן הוא בס, אגרא

רפרקא בסי׳ קע״ח ע״ש : והראשית חכמה בשער החשובה סוף פרק ב׳ כחב וזה לשונו כי קולס שיעסוק בחורה צריך שיקרים לו החרטה והחשובה כו׳ הא קולם החרטה והחשובה אין תורהו. וכן(בפי רנויה ומקובלת כאומרו (תהלים ני) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי אמור) כל אשר בו מום לא יקרב ואם זה בצואת עונותיו מסרית האיך יתקרב לפני המלך אדרבה המלך יתרתק ולזה כיון|החסיד ר׳ יהודה בר׳ אילעאי ע׳׳ה באמרו(עי׳ הגירסא בגמ' ברכות י׳׳ז ע״א) אשרי מי שעמלו בהורה ועושה נתת רות ליוצרו פי׳ שהעוסק בה נקי מחטא ועון שאז המלך משתעשע בו ובחורחו כו׳ אבל מי שהוא מלא מסרחון צואת עיניתיו אין תורחו נחה רוח לבוראו. והטעם כי בעסק ההורה אלם מושך השכינה עליו ובהיותו נקי מהחטא מצאה השכינה כסא ומושב שבו תשב ותנות כאלם היושב בכסא מתוקן כראוי שהכסא ההוא נתת רות לו כן צריכה התורה להיות נקיה כסא מתוקן למשוך השכינה שתשרה בו אבל בהיות האלם מלוכלך בכתמי עונותיו אין התורה שורה בו כי אין בו כסא לשרות לא התורה ולא השכינה כי כל תטא יהיה קוץ מכאיב וסילון ממאיר ליושב על הכסא ולכן קודם צריך שירתץ צואת עונותיו בתשובה כראוי ואת׳׳כ יעסוק בחורה . ויקח למיון מהדי; הנפסק בגמרא (ברכות כ״ה ע״א) ובפוסקים כי במקום שיש ריח רע אסור לעסוק שם בתורה ובתפלה וצריך להרחיק ארבע אמות ממקום שכלה הרית כן הרבר לעסוק בתורה וטומאת צואת עונותיו עליו כי כל הקלושים העליונים

מחרחקגם נו׳. וכבר העתקתי דבור זה בספר תפארת תיים ג״כ :

בידם ח״ו 6) ואינם ברשוחו רחמנא ליצלן ולזה אשד מי שלומד הזרה זמסגל ועושה מצות בקלושה ובטהרה ובזה עושה נתת רות ליוצרו ובוראו ואז תלמוד בילו היינו ברשותו כמו (פרשת תקת) ויקת את כל

ארצו מילו עכ״ל: !איתא בפרק ג׳ לאבות מטן שאפילו א' שיושב ועוסק בתורה שהקב״ה קובע לו שכר שנאמר ישב בלל וילום כי

נטל עליו ע״כ ! ןע• זה יש לבאר מקרא שלפנינו להנה איתא בגמרא (ברכות לף כ׳׳ב ע״א)

$ד מנית פרשת תזריע זהב (ערכין לף טיו) ולכן א$ילו בדל ישב היינו מישבו שהכל הולך חם ושלום מחוץ למחנה אפילו ישב ויעסוק בחורה כמו הך קרא שכינה כי הוא הלק הס״א בר מינן על ישב בדל ויחם רמיירי ביחיל שעוסק בדברי שיטהר מעונותיו ושב ורפא לו (מס׳ ברכות

סורה כנ״ל . אף על פי כן מחיץ למחנה שמים כת״י) :

פרשת מצורע וכי יטהר הזב םזובו וגו׳ ורחץ כשרו כסיס חיים וטהר . (אסר המאסף לגורל נתיצת ענין הטהרה והקלושה שעל ירי טבילת המקוה. אמרחי להעחיק

כאן קצה ממה שמצאתי מעטן זה בספרים הקדושים :

יכתוב בס׳ הקדוש ראשית חכמה (שעי בספר רגל ישרה להרב הקרוש מוהרצ״אס האהבה פרק י״א) וזה לשונו ז״ל מדינוב (מערכת מ׳ *

טהרה נמצא בתורה ובנביאים ובכתובים מקוה) כתב וזה לשונו: בבחינות רבות האמנם הטגעת לענין מעשה

׳ מסלה יש בה ה׳ אלפים תשיס בצים. מ הם אלו. הא׳ טהרה על ידי מכילה ב סאה כמו שנמצא הרבה מהם בתורה ומהם * מגלה עמוקות אופן קנ״ו:

• ג ״ ס י*ץ-ימי* .־י־ *״*י* י י י ס ח י מ ס . מגלה (ויקרא ט׳׳ו י׳׳ג) ורחץ בשלו ב ץ ט מ מ ן מ ו מכך, ה ה ל ר ן ן ל ה ה ב י ל צ ה ב 'ש ז 3 \ מ א מ נ ^ ןי ^ עמוקות אופן רמ ז ו ל ל י ה ^ ע נ ס ״ ה י י ס ח י מ

הוא סיוע גלול לילבק האלם נפשו באלהיי מהוה יש בה תתק״ס לוגין. מטן ובעבולתו שבהיותו טמא הטומאה מטמטמת ׳ אברהם שרייה יצתיק מטן. וכן כתב רבינו תש עליו השעות שיש בארבעים יים שישב משם ׳ לבו של ארם כו השלום בספר הישר כי טהרת הנוף יחדש בהר . מגלה עמוקות אופן קנ׳׳נ. (ובירושלמי טהרה בנפש ובהיות הגוף טמא בודאי יגיע בריה בטלה בתתק״ס נמנא שבהכנס אלם קצת פגם לנשמה ואי אפשר שיכוון כראוי למקוה נתבטל ונפשה כבריה חלשה והוא ע״ז בלי שתבלבלהו מחשבה אחרת . ותפרידהו פעמים ס׳ כי יש בו ל' יתירות וכל יסורד כלול מכל הד הרי ט״ז יסולות וכל אחל מהשורש העליון שהרי הוא נפרד על י הפנס שבנשמתו כו׳ וכו כתב בספר חסילים נתבטל בששים. נ״ל ללעת הירושלמי) ובמגלה (סי׳ ע״ג) שאחד מן הרברים המעכבים עמוקות אופן רמ׳׳ז כתב כי המקוה יש בה

אח מ׳

ובשער הקרושה פ״ז כ׳ וז׳׳ל והעיקר שצריך האלם לעשות ביום הששי בנופו לקנוח קלושסד לפשוט לבוש רוח תול וללבוש רוח קרושת שבס שבס ונשמה יתרה הוא טבילה במ׳ סאה כ שהוא מחא משיב מעתיקא שצריך טבילה וכולי האי ואולי שישרה עליו אותו הרות הקולש ומהם התשובה בהרהור ומעשה והכלל כי זריזות ונקיות וטהרה כלם צריכים להעשות בערב שבת כדי שתשרה אחריהם הקדושה שהוא קדושת שבת וע״י הכנות אלו ההא דרה נאה בלבו ואבריו נאים ונשמתו ובהחסר ח״ו אלו אין תיקון כלל ואין הקדושה מוצאה מקום לנות ררויח מזה שעיון שתשרה עליו קלושה שבת כראוי תביאהו לידי עטה ויראת תטא ותמירות ורוח הקודש כנזכר במאמר ר' פנחס כי מי הוא הגורם שלא יהיה עניו וירא חטא וחסיד דנרז מבר עליו מפני שאין לו נשמה שתהיה גוברח על יצרו וכיין שתבוא לו נשמה קרישה בוראי תגבר עליו ויהיה עניו וירא תטא וכו׳ ולפי לברי הזוהר בפרשת ויקהל נ״ל כי אחר שיטבול אסור לו לעסוק בעשיית מלאכה אלא בתיקון צרכי שבת והנכון שאחר ימבילה יעסוק בתורה עד שיקבל שבת ט הטבילה הוא כמעט הקבלת שבח וכו׳ ע״ש :

מנדת פרשת טצוחג זהב ט 79 מ' סאה למיון מ׳ מם סל קבלס המרה . וכמו שבכל סאה ז' קבין וכל קב ר לינץ, שעות (סגם ם ובכל עת ו ט כן כל יום ל׳ ע שהוא בהיפוך אין קפילא ולסיוס המסמר אתל נ״ל) וכמו שבמקום תתק׳׳ס לוגין ק במי יים תתק״ס שעות ומל שיעור הזה המ ג״כ הלוחות שהיה משקלן מ׳ סאה. ומגל הקבין שהם ר״מ חזרו ושט ישראל בשעס מתן תורה ר״מ מיל ט על כל ליטר חזרו ייב מיל(שבת דף פ׳׳ח) ושט י״ב מיל הרי כ״ל י׳ פעמים כיל הרי ר״מ (נמצא עכין התורה והלוחות נרמז כמקוה על כן מקוה

מועיל להשגת התורה כמו שכתוב במקובלים וצלעתי צריך לכוון זה הענק לל) וכן יצירת סולל בתתק״ס שעות (הרי כשארם טבל את גופו בתתק״ם לוגין למקוה נעשה כבמה חלשה שמגר במעי אמו בתסק״ס שעות

והבן נ״ל :ל שיעורי המהוה ב סשט ההי״ן שנשם ^ ו **ססםצצולמ נרמזיןבשםהדיה דודי ס״מ אות ס> הסאין מרמזין כשהציידי ד ראשונה מורכבת מאוח הההי׳׳ן בצורת מטה מספר השם ד׳ ואות ו' . וס״א אזי י/ מ׳. הקבין ר״מ. הוי״ס אחרונה ל) בגימטריא כ״ז תכפול ^ }

ד ק״ך כ׳ פעמים ר הד ק״ך הרי ביחד ר״ט. ק ו׳ פעמים כ' ה ו הלוגין תתק׳יס מחמדן במילוי כ״ו שהוא פיו תכפול פ׳ פעמים ר ת״פ . ז' פעמים ת״פ הרי תחק״ס וזה סור מקוה ישראל ה׳ (ירמיה קטטל י׳יז)(על כן כתבו המקובלים

התפלת שלא תהיה תפלתו נשמעת הוא אם אינו סהור כו׳ הפלה הוא בקשת רתמים זחחטנים וצריך כוונה הלב ובהיותו טמא-בוראי תתבלבל כוונתו ולכן צריך ליוהר

בה : 1בסוד המקוה כבר טלע מס שפירש הרשב״י ע״ה טהר פרשת פנתס ובתיקונים שהוא בסוד עילאה ט' נקודן לכל סטר וכו׳ ע״ש וסול המקוה הוא סוד ^דוד שהמקוה בו מ' סאה. וכן ידור ט ל' אותיות כל אות כוללת עשר וטיט סול (ירמיה י׳׳ז) מקזה ישראל ידור. והבן בזה מה שאמרו מה מקוה מטהר הטמאים אף הקרוש ברוך הוא מטהר תת ישראל דהיינו טהרת נשמותיהם הדבוקות בו בשמו. נמצא הטובל הוא דבוק בידוד ממש לטהר נופו ונפשו. נופו במים ונפשו ברוחניות השם השורה שם ובזה לא יזיקהו אטלו יהיו המיס קרים כי מאתר שהוא דבוק בה׳ אי אפשר שיבא לו היזק כמ״ש המשורר(תהלים צ׳׳א) אומר לימד ממסי ומצודתי ונו׳ כי הוא יצילך מפח יקיש דהיינו צנים פחים וכן שאר המזמור ט מלאכיו יצוה לך זנו׳ על כפים ישאונך פן תנוף באבן רגלך ושאר המזמור כר ונכון ג״כ להרהר בתשובה כי התשובה הוא בסוד המקזה וכן הנשמה נשפעת משם ובהיות האדם חוטא הנשמה היא מסתלקת וכן הנשמה מסתלקת ממל האדם והוא רחוק מהדבקות וע׳׳י כניסת האדם במקזה שהיא ם מרובעת אימא דרביעא על בנין. האם

שהוא לטבול ל' טבילות נגל ל' אותיות הוי״ה ושמעתי שצריטן לצייר'שם הוי״ה במחשבתו בשעת טבילה נ׳יל) וכן איי הוא מהלך מ׳ יום שהם תתק״ס שעות (ע״כ מקוה סגולה לחכמת התורה כמו שאיירא לארץ ישראל מחכים (בבא בתרא רף קנ״ח ע׳׳ב) ואין תורה כתורת אלץ ישראל(ויקרא רבתי פרשה י״ג סי׳ ה׳) נ״ל). ופן צריכה הנשמה לטבול בתתק״ס לוני נהר רינור שהוא סול גלגלוהי ט״ר ללי׳יק בגימעריא ת׳ שהוא מהלך מ׳ יום סתק״ס שעות . וצריך האדם להתפלל- במקוה שינצל מ?ין, הקשה והבן . על

כאן לשונו:ל בספר עטרת צבי מהרב הקדוש והטהור רבינו צבי הירש זצללה״ה מזדיטשוב י י ז ן ן

בפרשת וארא מה שכתב לענין כוונת המקוה ע״ש ; לבספלו פרי קודש הלולים ה סיף עוד לדבר מזה זכתב וזה לשונו וקבלנו מפיט פטיה וגדלות לא יזיק לכוונת המקוה אהל ך ? ע ב רבותינו בשם ה

שהמעשה

80 מנית !פרשת סצורע זהב

ן ד שהמעשה נורמת בעצמה סהרה יכן ה מלקה לח) עכ״ל. ועול האריך בזה וסיים וזה לשונו אבל על כל פכים צריך לטון לשם מהרה לשם תשובה כי בלא זה המעשה. ועול האריך וסיים וכשאין י בעלה כו ממשיך הכוונה שהיא הנשמה . המצוה הוא כחלל שאין בו תיות. והאריך עול וסיים ואז אם בא לטהר ונכנס למקוה לשם טהרה הנס שיבא לו איזה פנייה ונרלוס חס ושלום רחמנא לינלן. זה אינו מזיק כוי אבל מי שלא נכנס כלל או שלא לטהר כלל רק לשם יוהרא בעלמא המעשה הזה הוא כחלל

מחה מעולם השבירה רחמנא ליצלן עכ״ל. (והעתקתי לבר זה בספר מים רבים בסוף הספר ע״ש) ושם במוסגר כתב וזה לשובו״ ורומה לזה אמרו ז״ל בפרק ב׳ לחגיגה רף י״ח טבל ולא החזיק כאלו לא טבל. וטרש׳׳י ז״ל שטבל לשם רחיצה בעלמא ולא לשס טהרה ע״כ. ותנה הגם שלחולין אין צריך כוונה. היינו לאכילח חולין אבל לתורה ילחפלה ולרבר שבקדשה בוראי צריך כוונה

שם טהרה פר כאן לשוט שם במוסגר

ובספר רמזי ישראל (שנרפס מקרוב על שם רטנו הקרוש המגידן מקאזניץ זצללה״ה) בהגהות לספר פרי ע חיים לרף ע׳׳ז כחב וזה לשונו. אבל בלי

שוס כוונה. מה יפה לו ליטהר מכל מקום. ובעל שם אמר אפילו מי שטובל ליהולצ נמי טוב שמכל מקום טהור הוא . ומי

שירצה לח) לענין צרקה שלא לשמה וכבר מבואר לעיל רבר זה בפי תרומה. בארוכה־ ועיין בפירוש המצודות במשלי קפיטל י״א פסוק י׳׳ט כן צדקה לחיים שביאר וז״צ אמיתת הצדקה ר״ל הנתונה לשמה הוא סבה להשיג התיים אבל כר לרמות בה את הבריות למען יתזיקוהו לצדיק הוא עור סיבה למותו כי לא תתשב לזכות כ״א לחובה עכ״ל ונראה שלא קבל דבר זה מרבוחיו כי ידוע האמת שאינו כן רק כמ״ש הבעש״ט שפנייה ונרלוח לא יזיקו כלל לצדקה ושפיר נחשב נס באופן זה לזכוש אלא שאח״כ מצאחי באלשיך זיל שכחב שמחכוון לנזול ולחמים אח סבריוח טי״ז שיאמינו בו. אולי נס המצודס מיירי ק

אצא שלא היה לו לסחוס :החבר בספר הכוזרי מאמר שני אוח ס׳ אמר בעני! הטבילה וז׳׳ל שימצאו לט) ו כובד בעצמם בעור שלא רחצו מקריים עכ״ל מבואר ;1הוא רבר הנרגש לזט נפש עיי״ש בט׳ קול יהודה. ומזה ראיה ונחינח טעם אל מה םכחב המרדני פ״ק רחולין בשם הלכות

ארז

שהוא תשובה תשוב ה׳ וי׳׳ו חוזרת ורובצש על הבנים וכן הנשמה חחזור לאדם כו׳ . ושמעתי מחכם אחר זקן: כי מי שהוא טמא אין הנשמה שורה בו ער שיכנס למקוה ודין הוא מטעם שפירשתי כוי ודבר זה צריך הארס לכוון בטבילתו שהוא נכנס בסוד נשמתו במים העליונים ההם שהם בסוד עולם הבא והוא נסתר בסתר העליוןה. ואימא מסתרת אותו בכנפיה שהוא בטנ. וכן יכוון שהוא בסוד ו׳ עולה שם י כו ורוחו ונפשי נטהריס מכל פגם. ונס יכוון שניצוץ השכינה אשר נשלבש בו נס כן נטהר מהפגם אשר קבל. וע״י הטבילה מפשיט מעליו רוח הטומאה ומחלבש בו סור הנשמה שנסחלקה והטבילה לה הוא סיוע גדול לקנייה הנשמה כי טהרה מבפנים וקדושה מבחוץ ועיין במה שפירשנו בשער הקרושה פ״ר כו׳ ועוד טעם הטבילה במקוה הוא כעין חזרח הכלים אל הכבשן כרי שיטהרו ויחלבט וביציאחן מהכבשן המה חרשים נס הארס בהכנתו אל המקוה הואד להכלל ילחזור משמה הפגומה והאברים כ הפגומים למקום שיצאו כוי וביציאה הארס מהמקוה הרי נתקנו אבריו ונשמתו והרי הוא חרש ואין לחילוני חלק בו וירגיש האדם בעצמו רוח חרשה לט) מניצון משמה שחזרה אליו וראוי הוא שקורס שיכנס במקוה שיהרהר תשובה מעונוחיו כו׳ ולזה נכון שיתוודה קורס ״ שיכנס למקוה או לפחות בהרהור ובס׳ החסידים כתוב שראוי לטבול

נ׳

מנרת פרשת מצורע זהב מא 81 שירצה ומכוון טבילה טבל י׳׳ה היינו שמערב י״ה בו״ה על ירי טבל שמכפרו א״ם והוא המקוה טהרה (אמר המאסף עיי; לטיל פ׳ חשא מה שהעתקתי משפר עבולת ישראל וכתב שם ששורש נפשות ישראל נקרא א״ם ע״ש. והן הן הדברים שרמז כאן לפי דעתי ועיין בדברי הראשית חכמה שהעתקתי כאן מענין זה) מסכים לדברי ר׳יע לתלמידיו כו׳ ע״ש ביתר דבריו הקדושים ע״ש שסיים ולא הייתי מאריך אלא לפי ששמעתי שיש בדור זה וכו׳ וחינם מניחים לטבול וחולין עצמם בדברי האד׳י ז״ל אוי לנפשם וגיהנם

כלה והם לא כלו עכ׳׳ל : זימ עוד בספר מים רבים בסופו שהעתקתי שם כוונת המקוה ממרן רבינו הנעש׳׳ט זנללה״ה משפר דברי שמואל, וכוונת המקוה מהדה׳יק מטשערנאבל מספרו ישמח לב. וגם העתקתי שם מספר סידורו של שבת כודש אי ענף ג' אות ו' מענין הטבילה בערב שבת . ועוד כמה מאמרים ידרשם המעיין משם. ובמגמות

ג׳ פעמים כנגד חטא עון ופשע ובהיות המקוה מ) ממים קרים והוא מצטער יכוון במה שאמרו רז״ל (ברכות ה׳ ע׳א) כי עולם הבא אינו מושג אלא על ידי יסורים שהוא אחד מג׳ מהנות טובות שנהן הקדוש ברוך הוא לישראל. והטבילה הואד ביסור־ן ובקבלו י ברמז טולס הבא ולכן צ עליו צד הקרירות שהוא הדין הנשפט בגבורה זוכה אל אזר הי־,יים טוב הצפון למעלת. וכן אתה מינא שלא ר בעולם הבא כ יכנסו הנשמות בעולם העליון עד שיטבלו

בנהר דינור : והזהיר לעשות הטבילה בזמנה בידאי לא ישיגהו שוס מזיק כי שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלה ח׳ פסוק הי) אלא אם יהיה אנוס ואם יעבור זמנה ונהרשל במצוה בלי שום אונס אפשר שלא הגין המצוה עליו לינצל ממקרי הזמן. ואם נתרשל מלעשותה בזמנה יזדרז נשוב בתשובה. ולא יניח לטומאה שתתיישן בנפשו שאתר כך יהיה קשה להפרידה כוי עכ״ל

נתן שטל ההנהגות שבסוף ספר תפארה וע״ש עוד מעני! זה בארוכה : תיים הבאתי עוד מספר לקושי יקרים מת שאמר הבעש״ט שמה כזכה לכל המדרגות שלו הכל הוא בטביר שהתמיד בטהרת המקוה תמיד ובאמת זה עמן גדול מאוד ט המקיה מטהר אה הגוף זאת הנפש אבל צריך

לעשוה הכל בכוונה לא ה״ו מנות אנשים מלומדה כו׳ ע״ש : ועייל בסוף ספר צוואה הריב״ש מי שאין לו מקיה או אנוס ואינו יכול לטבול במקוה

י ירחז ידיו ויאמר זה קודם הרחיצה כן כהב האר״י ז״ל:

לשם יחוד קודשא בדיך הוא ושכיגהיה כוי בשם כל ישראל . ארחץ בנקיון כפי. ויהי, רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתהא ׳ ואסובבה את מזבחך ה רהיצת ידי אלה נחשבת לי כאלו טבלתי במקור״ טהורה של ארבעים סאה ואהיה זוכה למשוך מים מן הלובן העליון החתום ביוד רבתי של ועתה יגדל גא בח ה'

וחוץ עזה ועזאלבני של איגרות ולילית :

ארץ ישראל שראוי לשו״ב להיוה נזהר בטבילה בעלי קריין כי מאחר שקודם הטבילה יש טבד באבריו דמי למה שנהב ביריד הי׳ א׳ בט״! ס׳׳ק י״ת בטעם השכור שאבריו כבדים ע״ש ובזה נדחו דברי שית מור ואהלות באהל ראשי בשמים סי׳ י״ב ע״ש. שהובאו

בדרכי תשובה סי׳ א׳ ס״ק פ״ד (מספר ברכות שמים) : מ) בםפר מגיד תעלומה ברכות (דף כ״ב< כתב וזה לשינו ואם ראה קרי חש ושלום צריך טבילה!במים קרים על פי מה: שכתב מחותני הה״ק מהללה מזדיטשוב זצוק״ל מיים מרי״ם בגימטריא מ״ת. דהנה עו; הונאות ז״ל חייב מיתה בידי שמים כמעשה דער

ן ם ואונן

82 מנדת פרשת מצורע זהב ויהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלה* אביתי שבבת סגולת זאת הרחיצה יתהפך מדת הדין וגבורה העולים די״ו בכ׳ספר נקיו״ן למדת רחמים עלי שעולה רח״״ן ועפ

הבולל ארתץ. ארחץ בנק־ון כפי ואסובבה את מזבחך ה׳ : ויהי רצון מלפניך ת' אלהינו וא־יהי אבותינו שבבת סגולה רחיצה זו יהיו נמתקין פרחםים הדינים הרמוזים בפסוק ויקרא אלהימ ליבעיה ארץ (שמלת ייקרא עם הכולל הוא גימטריא אלסי״ס דיורין [אלף למד הי יוד מם] עם י״ג אזחיות מילואו וה׳ אותיות שרשו. ומלת אלהים הוא אלהים פשומ . ומלת יבשה עם הכולל (שמכוון ממש למלת ויקרא) הוא גימטריא אלהים ריורי׳׳ן [אלף למר הי יוד מט] וחמש אותיות שרשו וי״ג אותיות מילואו ומלת ארץ הוא אלהי״ם ראלפי״ן [אלף למד הא יוד מט]. ויאיר שם אדדה עלי (במלוי ההי״ן אלף הה ייד הה היא תפבון כמנין מקו״ה) ויעלה לפניך כאלו

טבלתי בסקור, כהורה של ארבעים סאה :

על כאן נרפם בסי צוואת הריב׳׳ש ויש שם הרבה שיבושים ואנכי תקנתי בעזרת השם הכל על פי מה שנרפס בספר חסר לאברהם (מהרב הקלוש והמרא מזהר״א המלאך זצללה׳׳ה) במכתב קודש שנדפס בראש הספר על שם הרב המגיד רבא לעמיה מרברנא ראומהית אור צח ומצוחצח קרוש ה׳ מרה מררכי מ״מ רק׳ טשעמאבל זללה״ה אשר מים חיים אלה ממקום קדוש יהלכו מהבעל שם טוב זצללה״ה. ומסיים שם במכחב הג״ל מה שחסל

בצוואת ריב״ש ודל :

ק יהי רצון מלפניך ה׳ אלתי ואלהי אבותי שכשם שאני מטהר את עצמי לטשה ב ו׳ צור עולמים ויהי נועם כן תטהר נשמתי למעלה בנהר דינור ובשם בי״ה ה

ה׳ אלהיט עלינו וגו׳ :

דו ואחר כך ירחון. ויכוון באותיות שם ע׳׳ב ירד היי וי׳יו הי׳י כל איה ואות סל שני י ותחלה יערה מים על יד ימ־ן ויכוון באות י פשיעה ויערה על יד שמאל ויכוון ג״כ כך ואח״כ חוזר ומערה על יד ימין ויכוין באות ן המילוי ואח׳׳כ על יד שמאל כך. ואתר כך תחר על יד ימין ויכוון באות ד המילוי ואחר כך על יד שמאל כך • וכן פל דרך זה כל שאר האותיות ה פשוטה י המילוי וכן כלם . ונמצא מפרה על כל יד עשר ©נמים. ואחר כך יערה על יד ימין עשר פעמים רצופים ויכוון עשר אותיות הנ׳יל אות אחת בכל פעם . י פשוטה בפעם ראשנן ן המילוי בפעם שני וכן שאר האותיות . ועל. ואחר כך דרך זה יערה על יד שמאל גם כן עשרה פעמים רצופים ויכוון גם כן כך

: ( י יאמר (ישעיה קפיטל ר׳ פסוק ג׳ ופסוק דה הנשאר בעיון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו בל הכתוב לחיים בירושלים אס הי ו רחץ אדני את צאת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה ברוח משפט

וברות בער : ואחר

ואונן וכשיטבול את עצמי במים קרים נפטר ממיתה. וכבר כתבט בכוונת המקיה שטובל א״ע בתתק״ם לוגין וכופל אש עצמו בהלת גו תלת כעובר במעי אמו ונת־ילר כבליה ©לשה להוי כמסירת נפש עכ״ל, ובס׳ עבוה״ק בצפורן שמיר כי׳ ז׳ אות ק״ד וז״ל מסורתא שהרואה קרי וטובל ביום ההוא דווקא ומתוודה כראוי נמחק המזיק של קרי . מ

ער כאן לשוט :

ת זהב מב 3§ מנדת פרשת מצי: ואחר כך יאמר זה (גמרא יומא דף פ׳׳ה ע״ב)

יאמר רבי עפיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מפהרין ומי מצהר אהכס אביבפ שבשמים שנאמר (יחזקאל קפיטל ל׳׳ז) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל •טומאיהיבס ומכל נ ־1וליבם אטהר אתכם ואומר (ירמיה קפיטל י׳׳ז) מקור. ישראל ה'

מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקניה מטהר את ישראל :

עד כאן נדפס בראש ספר חסד לאברהם על החורה . ובספר רגהגות ׳ישרות נדפס כל ענין זה והוסיף אח׳יכ וז׳׳ל כך לזה הרב מטפארנאבל זצלה׳יה שיאמר אחר יהי רצון הנכתב למיל זו המימרא מגמרא ברכות (רף

מיו ע״א) עם פירם״י רל :

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הבהוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן •דכתיב (חהלים כו) ארחץ בגקיון כפי אמר ליה רבא לא סבר לה מר כאילו טבל

דכתיב ארחץ בנקיון ולא כתיב ארחיץ כפי • ופירש״י דכהיב ארח־; בנקיק משמע ארחץ. לררשא אתא לומר שמעלה עליו שכר רתיצת כטס כל הגוף ולא כתיב אלחין כפי

כאלו טבל כל גופו עכ״ל : וכתב עיר שם בספר הנהגות ישרוח וזה לשוט. ואמר איש אחד ירא שמים מהסריס למשמעחו אשר שמע מפה קדשו של הרב המניר זצלה׳׳ה שהשיב לאיש א׳ שהתנצל לפניו שאין לו מקוה. וציה עליו שיעשה סדר הרחיצה עםהיהיירצון שיאמר כמבואר ובענק הכוונוח מסדר הנטילה לא הזכיר לו ונראין דברי האיש עכיל. (אמר המאסף הנה העתקתי בזה כל סדר הנטילה משלשה ספרים הנ׳יל והמעיין בהם יראה כי רבו בהם

המעזחים זהקמשונים במקומם ואנכי בעה״י חקנתי הכל כראוי וכנכון : יכתוב בספר פורח יוסף (מבעהמ״ת ספר הקדוש תולדות יעקב יוסף) פרשת ויחי זז״ל וגם מי שהיה חושק כל ימיו שיזכה לבוא למדרגה זו לדביקות תשי״ת והתפלל להש״י אנא ה' הושיעה נא אנא ה׳ הצליחה נא נם שלא זכה לזה במזה׳׳ז מ״מ מאחר שנכנס במימי הדעת טהור וכר זכמ״ש הרמב״ם סוף הלכזח מקואות וכחבחי מזה במ״א גם הוא בכלל הדבוקים בשמו יחברך וז״ש ברוך הבא בשם ה׳ ר״ל שגם הוא בכלל ברוך הבא מי שרונה לבוא ולדבק בשם ה׳ כבר הוא בא וזהו לשון הווה כפיי רש״י

במ״א לכך ברכטכם מביח ה׳ מחשבה סובה הנרפה למעשה פכ״ל :

פרשת אהרי אחיו סדה״ק כוי ד ר־ זושא זצ״ל] הפירוש שאל יבא בעתים אל הקודש דהיינו שלפעמים דבר איי אהרן אחיך ואל יבא בבל עת אל יתגבר בקדושה ולפעמים יתלש (ועיין לקמן הקידש. בס׳ נועם אלימלך בליקוטי פרשת אמור מה שהעתקתי מספר רעת שושנים כתב וזה לשוני שמעתי מאחי [הוא משה) רק שיהיה תמיד בקדושה מא) בלי

עח מא) בספר שבט מוסר פרק כ׳ אות ט׳׳ז כתב וזה לשונו ׳ יהא אדם זהיר כשבח למלח חסידות זפרישזח שלח לנטות ימין ושמאל ממילי רתסיחת שמתוך כך יכול להוסיף קרושה יזם יזם ורוח הקודש מהייעחו להתגבר ממררגה למלרגה אף כשהוא יארס חלש הוא הטח; ליעף כח. מה שאין כן כשסזחר דבר אתר מהחסידות ופרישות אז

רות

מנדת פרשת אחרי זהב טס טל כאן לשומ. (אמר המאסר• טיין מת יתברך רואה כביכול מפנס המקטריגיםי׳ שהעתקתי לקמן פרשה סבא מכפר נוטס והוא יתברך שמו רוצה להושיט את ישראל מגדים) : לזכותם. והכה הוא יתברך שמו מלך במשפט01 את חקותי ואת משפטי יעמיד חלץ ושואלים המקטריגיס מה טעם 1012 אשר יעשה אותם האדם יש בדבר להושיע לישראל כיון שאין זכות וחי בהם וגוי. דהכה כהיב(חהלים פ״א) הם ושלום • אזי א־מר השם יתברך כתורה סקעו בהדש שופר וגו, כי חוק לישראל וכמשפט הוא כיון שישראל מקיימים מצות הוא משפט לאצהי יעקב . וכהב הרה׳׳ק שהם הוקיס בלא טעם המשפט צדק הוא מרה בם, בני יששכר בהודם השרי מאמר ג׳ דרוש כנגד מלה לזטהם ולהושיעם מבלי טעם וזהו­ ב, וזה לשוט ועוד אקדים לך את ששמעתי שאמר הקעו בהודש שופר וכו׳ כי היק בשם כבוד דודי זקני סבא קדישא מוה׳׳ר לישראל הוא (חקה מבלי טעם והוא הנעשה) משולם זושא זלה״ה בפםוק הנ״ל שנראה משפט לאלהי יעקב כן הוא המשפט צדק שאומר טעם לשופר כי חוק לישראל וכו׳ כיון שמקיימים ישראל בחוקה מבלי טעם .: ואינו מובן. ואמר הרב הקדוש הנ״ל כשהשם אזי־ המשפט הוא שיוושעז מבלי טעם והבן

. ועל רוח הקודש מסחלקח ממט ושוב לא יכול לעמוד בקדושחו מחמס חולשח הכח עכ״ל.

(ועיין מזה בזוהר הקדוש פרשת חרומה בפ;וק חקהו אח חרומתי. המאסף):

ובםפר נועם אלימלך פרשת וירא בפסוק ויאמר אל נא תעבור כ׳ וזה לשונו . פירוש אתר כל העבודות ומדרגות אלי שיזכה צריך חיזוק בתפלה ובתחנונים לתלות ולתנן מהשם יתברך ברוך הוא שאל יעטר ממט ולא יסור ממ>ו לעולם כי בכל יום צריך לדאוג טל יום המחרח שלא יפול חם ושלום מקדושתו כי עבודתו יתברך הס כהררים התלויה בשערה שאס לא יזהר בעבודתו ויחסר בה כחוט השערה אזי מיד והשטן על ימינו לשמנו חס ושלום ומפילו ממדרגתו ולכך צריך תיזוק מאד בתפלה ובתתנונים יומס ולילה להשם

יתברך שיעזרהו ולא יעבור ממנו כו, עכ׳׳ל :

ד י ובספר משמרת איתמר פרשת לך כתב וזה לשונו שמעתי בשם הרב המג מקאזנין שהשיב לאתר. להסתכל תמיד על תתלת תסידותו בשנה הראשונה אחר תתונתו

ובדרך זה ילך שמיר ודפח׳׳ת עכ״ל:

ובםפר קול שמחה בסוף הליקוטים כתוב וזה לשונו. כי כאשר ירצה האב לנסות את בסו הקטנה אס ראויה היא לחח לה מרגליוח אס חזכל לשמרם - טחן לה מרגליות שקרים ויראה איך תתנהג עמהם . ואתר כך יתן לה מרגליות אמתייס * כן הדבר הזם בעבודה אס יראה העובד המסתיל שהשעה משתקת לו ויש לו התלהבות יסבור שהוא חסיד גמור ולבו טער לשמים כאש להקדיש ברוך הוא וכל העולם הוא נבזה בעיטו נמאס ייתפאר בזה והוא טעות גמור כי כל זה נותנים לו מן השמים לנסוח אוחו הישמור מנותיו אם לא. ובזה אמר פירוש הפסוק (קהלת ז,} אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלח זאס אמר ט כאשר יחחיל המתחיל בעבודה יתנו לו מן השמים התעוררות ורצון לעטדם . ואם ישכיל על זה וישמור דרכיו ולא יעזבנו אזי טוב לו ולנפשו. ואם לא יחבונן בזה להשקיע כל כחו ברצון זה ולמהר שישאר לו הרצון למולם אזי זה ההסלהמת ה׳ נחן וה, לקח והוא נשאר ריק כאשר היה מקדם ואחר כך יתחרט בזכרו ימים הראשונים ויאמר ,איפה חיש מהר חלפו. לא ידע מה היה להם

ועל

מנדת פרשת אחיי זהב כג 5*ל פי זה פירשתי פירוש הפיוט ;והוא ככגל מלה ולזה אמר אשל יטשה אמום מ ץ כמלומה מאנשי כנסת הגלולה) באין האלם וחי בהם שהאדם עצמו על ירי זה ׳מלץ יושר מזל מניר פשע תגיל ליעקב דבר שישמור את התקיים על ילי זה יעשה מן

חוק ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט לא רצין השם יתברך שיצא מבחינת רצון ויפת נודע פירושן של הדברים מב) ולדרך הלל לבחינה משפט ועל ירי זה וחי בהם שיוכלו יובנו הדברים בטוב טעם. באין מליץ יושר מול לקבלו ולא יהיה מקום למקערינים לקטרג מגיל פשע (וטענות המגיד פשע המה על זהי כלל וכמו שכתוב בס׳ בני יששכר

חזקים. ומקטרג שאין כאן זכות להושיע וכניל(מספר ברכות שמים כת״י): •זהמלק אשר שם אינז מוצא טעם ללברי

ן איש אל כל שאד בשרו לא תקרבו ע י י א י ג מליצתו אזי אתה השם יתבלד) ה (להמקטריגים) ליעקב לבר חוק ומשפט (רצה לגלות ערוה ונוי. (אמר המאסף לומר ליעקב הגם שאושיעם בתוק״ה מבלי לגולל נתינת העטן אמרתי להעתיק כאן טעם הנה משפיט הוא . כי ראוי הוא להם לברים הקלושים הללו אע״פ שאינם מעטן במלה כנגל מלה להיותם נם הם מקיימים הספר) כתב הרב הקלוש בספר אוצר חוקי״ם מבלי טעם ראויס להיישע מבלי התיים בריש מציה קפ״ע וזה לשונו. מליט טעם ואז) וצלקט במשפט המלך המשפט המצוה שלא יקרוץ בעין כו׳ ושלא להביט (רצה לומר הגם שאתה מלך המשפט . בנשים כו׳ וכן הזהירוט חכמינו דל שלא זאי אפשר לעשות דרך וויתור אבל להסתכל בשערה ולא בבנלי צבעוטן שלה. באופן זה הנה משפט הוא וחוכל כביכול ואסור לשאול בשלום חשה אלא ע״י בעלה לצלקט במשפט אהה מלך המשפט ואין כאן ואסור להסחכל בבר יוה הנזקקין זה לזה . וויתור והבן הרבדים) עכ׳׳ל שם. (אמר כי עובר על לאו ללא תתורו ללקמן :

המאס,י< ועיין עוד מה שכתב בתרשי כסלול העטניס האלו אינם קשים על האלם כ טבח מאמר ד׳ אות ס׳׳א שכתב שם נס כן ן לבר זה קצה בארוכה והעתקתי לקמן פ' אלא בהתתלה אבל אתר ההרגל אז תקת ע״ש( : עיניס שלו מעצמן לא יראו שום לבר ערוה והמתשבה תהיה דבוקה וקשורה בקונו . ץעל פי לבריו הקלושים הללו יש לבאר ט כל אלו הבלים והמהשבוס הזמה אינם מקרא שלפנינו בס׳׳ל ושמרתם את אלא למי שמניח מהשבהו להרהר בהם. אבל חקותי ואת משפטי שהא בהא תליא שאם מי שבורת ממחשבה רעה כמו מן תש של תשמרו את תקות״י שהם בלי טעם גיהנם ומקלש ענמו בהיתר לא יתאוה ולא ממילא יתהווה מזה ואת משפטי שיטו ישית לבו לאלה הבלים לא מיטת ולא מקצתו

זכיות ישראל בבתינה משפ״ט משום מלה ובהכנעה וכשמתה לקונו יתבטל הכל: וכל

ועל זה אמר התכם אל מאמר ימים הראשונים היו טובים מאלה כי צא מסכמחך באו לך ט רק שאלה מל זה שאולים היו אתך מן השמים כלל>דל עכ״ל :

מב) ובספר כתבי קודשלהמניד הקרוש מקאזנין זלל כהב וזה לשוט בשם ל' ישראל פאליצקער באין מליץ יושר מול מניד פשע כי שוקלין מצוה נגד עבירה. שוגנ ומזיל עבירה כגל שונ: ומזיל מנוה הבל נגל פשע אין כנגדו במצות ורפידת ואט אזמר אלמה לא כשם שעובר להכעיס ולא להנאת ענמו כך עושה על מנת שלא לקבל פרס לק שיטה שעשוע לבורא יתברך והכלל כשאדם נכנס לתפלה בגודל יראה והוא בטל במציאות נגד גדילת הבורא ברוך הוא כנר לפני ^האבוקה , והאיץ אין צריך לכלום רק כל התפלוע

לטבך

ת אחרי זהב ש ר ,8$ מנדת פ 1בל אלז אזהרות, כשאינו בא ליד קישוי אבר ולידי השחתה. אבל כשבא ליד זה הוא מנורה ומוחרם ועוקר עצמו מעולם הזה ומעולם הבא ונםחלק מעליו צלם אלהים קרוש ובכל שער ושער משערות שלו מתעטפין אלפים ורבבות רותות הטומאה המכריזץ עליו טמא טמא מג) וניכר הוא בנקל לזכי הראות ולצתי השמע ותיקונו צדקה וחסר והכנעה ער עפר ותיקוני האר״י זיל מבותרין לפניך :

לבס£רו זהר תי פרשת נת (דף ביב) בביאור דברי הזהר שכתב מחביל ליה. כשב וזה לשונו כי תכף שאדם הרשט עושה מעשה רשע הזה להשהיח את זרעו ומושר בניו לשרים תיכף סר ממנו הצלם ונטשה חיה רעה ועל כל שער שבזקני שזלין שמינים אלף שלים משחיתים זקורין לפניו טמא טמא בעולם הזה ובעולם הבא עד שירצה עונו בהרבה טעמי מיחה רחמנא ליצלן. כולי האי ואולי; בר בתשובה סגי. בכהן הגילסא כך ושל בתשובה םגי בסוד ריבוי אור הרעת הממית כל הקליפות והשלים שםוליל במעשה הרע הזה ונוח לו להמית עצמו ללעת שלא יעשה כזה על כאן לשונו:

05 בפרשת ויחי(לף רייט) כסב הה 1 לשונו לחבלא־ זרעא בריקניא . זה החטא הוא תמור מד) מכל עברות שבעולם כי יש לכל בר ישראל שורש ומזל השופע עליו תיות גופני ורוחני תיות אצהות והנשמה שבגוף אינו אלא ענף קטן למק בשורש יזהו יטקב יעקב אברהם אברהם שמואל שמואל אחל כנגר השורש שנשאר למעלה למק באילן והוא הנקרא מזלו של אלם ט ממנו נוזל השפע אל הענף שבגוף והנה השורש הזה בשרשו עליון מאל בראש רום עולם אצילות מזל לעת עליון לנוצר ינקה ועול למעלה לרדל״א והענף ארוך מתפשט בכל העולמות טל התלבש קצהו בזה הגוף. ובכל מלרגה שבכל עולם מניח שם שורש אחל. ואין לך נ:מה שאין לה שרשים לאין קן זה למעלה מזה. זעל ילי מעשיו זוכה להעלות לכולם ובכל חטא אשר יחטא האלם פוגם בענף גשמחו הדבוקה בשורש והשורש הוא בחינם כחר והענפים הם חביל חג״ת נה״י וכל אהל כלול מארבע ׳ והם חוטי בלהטות דבוקים בשרשן כתר. וכשנתהייב כרת ניתק החוט משרשו ונכבה וכבה והולך עד שנעשה רוחו וחיות שלו כרוח הבהמה וחיותה ולכל

זה לצורך שעשוע הבורא וזה יאמר כאי״ן יש מלין יושר מול מגיד פשע עכ״ל הזהב :

מג) וכתב סה׳יב (בשס רטנו הרוקח ז״ל בספר השם) שכחב וזה נכונו. יש' קבלה בידינו והוא גם כן ברוקה ומנוסה בנסיון שכל הרגיל בטון הוצאה זרע לבטלה אט אם נולד במזל טוב מתהפך להיות לו למזל רע רחמנא ליצלן . ויהיה גבר צא יצלמי בימיו וכל אשר הוא עושה במלאכה או בסחורה היא מפסיד . אפילו אם זהב בילו מתהפך ברע מזלו לנחושח מרה כנגד מרה. הוא שלח את ידיו וחילל את בריחו ברית קידש לכן בכל מעשה ידיו ישלח ה׳ את המארה ואת המגערת על שיהיה עני ודל כל ימיו רתמנא ליצלן. וזהו שאמר הכתוב (ישעיה גי) אוי לרשע רע כי גמול ידו יעשה לו ולכן מוציא זרע לבטלה ר׳׳ת מזל וגם גורם לו להיות נע ונד כי אותו מקום שהוניא שם זרע לבטלה משליך אוחו למקום אחר בארן ולא הסביל אוהו האדמה כמד באותו מקים וזה סוד האמור אצל רודפי זמה (בפרשת אתרי) ולא תקיא הארן אחכם בטמאכם אותה

כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם. טד כאן לשוט :

מ׳־) בםפר דודאים בשדה פרשת פקודי כתב חה כשוט נודע ט אין לך עק המטמא את האדם כמו הפיגם בברית ר׳׳ל כי מטמא כל הגוף כמבואר בראשית חכמה ?שפר הקדושה פרק י׳יז בשם הזהר) ובשל׳׳ה ובפרט אם האדם בדרך על זה הזהיר

הזוהר מאוד שידביק עצמו לשכינה (עיין לע> פרשת לך ל״ה וילך למספיו) ע״י תורה ועפ״ז

מנית פרשת אחיי זהב מד ז*י מצות תשובה לשוב אל שורשו כי עליו יוצר בראשית בלא יעשה כזאת ובתשובה מ זה מ שורשו לאנפנם כי אין מניע שס פנס ושורש יהיה תורה ומצות שלו בקדושה. אבל לשקן

חורה ומצות הוא בדעת תתתתין ומלות חטא עצום הזה המר והנמהר חמור מטל תשובה בינה הוא למעלה מדעת הזה ומתקן עבירות שבעולם כי פוגם ;כמקום גבוה כל הפגמים . אבל זה החטא הוא תטא מאוד. וכל זמן שלא עשה תשובה באמת כללי פונס בשרשו ומזלו עליון דעת עליון כדנו ניכר היטב שאין לו חלק באלהי ישראלי ואשור לדבר עמו כי מעמא בהבל פיו. ואני מ שהוא למעלה מביכה תשובה מת) ולא מ ליה תשובה להק! הפגם כי העושה חטא העני כשרואה זה החטא על איזה ארם זהתיכףםר ממנו צלם תלהים ונעשה תיה אני נזהר מאוד מלהסתכל בצורתו מו) רעה טורף ומזיק בכעס ונאוה ומדות ומלדבר עמו. אבל אתר שעשה השובה רעות משחית ממש כאחד מן השדים ופחות באמת. חוזר לצורת יהודי - חבל שיתקן ממנו. ותורתו ותפלתו טורפין הקליפות החטא זה אי אפשר על ירי תשובה אלא

ק ביחולי ממט . ולכל זה ממי התשובה החרטה בתיקונים המבוארים בדברי מ והבטה באמת לפני אל עולם על שיעיד שובב״יס וכיוצא:

ועיקר זטפ״ז'נ״ל שזה רומז דוד המלך עליי השלום (תהלים ק*ב) עינה בדרך כחי על דרך׳ ע״ש • ראזכן בכורי אתה כתי (פרשת ויחי) וע־׳ד אל חתן לנשים חילך(משלי ל״א) ט יעי בעבודת ישראל פרשת שופטים ח יל ט עיקר התיקון מה שפנס באות ברית קידש וכד והאר״י ז״לכהב כי טומאת דבלים ב.׳לים הס כדמות נשמה הל גוף הקליפה הנעשה מקלי לבטלה ובפרט מה בבריח המעיר הן בשוגג והן במזיד רח״ל והחטא הזם הוא *1בי אבות הטומאה וכל הנטמא ט כאלו עוכל כומ׳יז כמ״ש בזוה״ק שהמהרסר ביום יבוא לידי טומחה בלילה ע״י התלבשות הקליפה בניןר אשר הצטייר במחשבתו וכו׳ והתיקו; לזה

וטי אותיות הוידוי והבט והצעקה וכוי עכ״צ:בספר רמחים צופים) בליקוטי ארומו״ר הגאי! הקדוש מוהרי״ם ז׳׳ל מגור ו מהו ; באיה נ״ז כתב ו.ה לשונו. פעם הלול ה::ר על הלוהד הקדוש פ' וירא (לף קי״ז ע׳׳א) ד׳׳ה אמר לבי יהודה ובשית מאה פגי; לנטהחה יתפתתון תרעא דחכמתא יאמר פה קדשו ט ידוע שהחטא החמור המוציא דל הס ושלום הנא מניע עד המזח החכמה ומשם תקון. ט החשיבה הוא ל ל החמא הנ״ל ולק נזכר בזוהר הקלוש שאין מועיל תשובה לחטא ה

מן כינה כמו בנתיב טננניה (קט׳ ו) ולבבו יבין ישב כו׳ ולכך קשה מאד התשובה על חטא הנ׳׳ל. אבל לאחר זמן ת״ר לאל • הששי יתפתחון תרעי דחכמתא ומעיל תשובהד זה יהיה גאולתנו בב׳׳א . ישאג בקול לתיקון חטא הלל כמו על שאר חטחיס ועל י רם שיסכימו עמו כל הקהל קודש ויהיה הלכה ברבים עכ״ל. וכן הביא שם בביאורו

לפרק ב׳ תרא״ר אות י״ד ע״ש :ב בראש הספר בהנהגות טובות ניסח ב' במגמות נתן אות כ״ר העתקתי ע מי! ו דבר נפלא (מספד צמח דור מהרב הק׳ הנריק מו״ה דוד זגללה״ה בן הרה״ק בטל בני יששכר) שכתב שם וזה לשונו בפסיק ; ־הליש ע״ה) אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר

/ז,״- •ימץונ^ז״טמ;, ןי ב־ייל^די/י־״״ ט״־ג דייה״כ׳״לייהגד^׳-טיע.רי*הק^״די?״ט -דממי זנצה״ה אשר באי נפשות ישראצ מעילם הטגיון" בקובלנא אשר הרב הקלוש המגיד מזלאטשיב זנללה׳יה הוא לחעלה בראש הב׳׳־,ימאי מחמיר בטון המקרה רתמנא לינלן. טל ט קדוש וטהור היה מימיו ולא טעם טעם חטא זה, והיעילו בקשותיהם ונתמנה אתר תחתיו יחזרו לפניו לאמור לי יישר כחי כי הקילו מעליהם כי הטון הוא לפי הדור וזהו בחשסיט שהעונות שנהככז בחדות הל־אשזניס אל ״כור לני ט המה היו ידולים במדרגק

אבל

88 נערת פרשת אחרי זהב

^ ימיני- י^ושיופ׳מועמ,(איר.£יזעג ^י ימ. י י ן . ^*לנ£, י לה החיתיע1 - ייןיי עונם רנוך קיט ומכותיו יוחד מכנ י;בני י נהי^ה בעיני ענמו׳ פתיה מכנ י הפחוהיס שבעולם שבישראל ולסבול חרופין וישמור עצמו בשמהת למ מהירה ומצוה וגלופין לשבר אה לבו. ויהיה אביר ונאבר תכעש טח) ונאוה. כי יהיה לב רחב לו

לקבל חבל אנחנו דלזט מאד ולפי קטטה המדרכה מקטן העי; עכ״ל:

ד הבאהי מ מזיר ומרפא (משפד אוהב ישר *ל פרשה ויהי) שכהב וזה לשונו עו ועל פגם הברית הקנו קדמזנט ז״ל להתענות ולעשות השוגה בימי פרשיוה של שיבבים כידוע כר ועיקר התשובה הוא על ידי חורה ותפלה וצדקה כל אח־ ואשל לפי יכלתו ובפרט בלימור תורה שבגיל פה ולברר הלכה בליבן יבי־ור יפה ב!ה הוא מקבן תלקי הטיב והנינוצין קדישין מברר אותן מתוך הקליפות להוציא בלעם מפיהם בסוד(איוב כ׳ ע״ו) חיל בלע ויקימנו. וזהו עיקר התיקון של פגם ברית כי לימור תירה שבעל פה בכוונת הלבי והנורא וכל שק מי שזוכה ללמוד תורה לשמה ממש כוי ע״ש: ב כ וביראת שמו יתברך מ

סז) בםפר דוראים בשלה (פרשת עקב) כסב לזה לשונו רק זאת העצה היעוצה שיהיה המיר לבו נשבר ונדכה בהכנעה ושפלות וכתיב *תהליס קפי׳ נ׳׳א)

לב נשבר ונדכ״ה אפילו מרה אלהים לא הבזה ובזה משבר כח הליכים ממנו עכ״ל : מה) עיין בספר כסנמין קריסין (אות יג) וזה לשונו שזיעהי משפרים בשם ר׳ ?ושא דל נבג״מ שהוכיח את אדם א' על שכטס בעני; מטה וצוהו לילך למקזה וקור גדול היה עכ״ל(אסר המאסף ועיין בזוהר הקרוש תציה (רף קפ״ב ע״ח וע׳יב) ותבין היטב

הדברים. וגייץביתר ביאור בראשית חככה שער ענוה פרק ב' באריכות): ועיין בתקוני תשובה כבבפד נגיד ומצוה חלק שני שכתב וזה לשונו לה״יר הכעס טוב הוא לטין בשעת הכעס לשם אהי״ה לההי״ן [כזה א־יף ה״ה ייד ה״ה] יהיא כמנין כעס: עוד תקון לבעל כעס יטטל זיכיון כי מקוה בגימטריא קנית אהי״ה לההי״ן והוא גם כן כמנין כע״ם [נראה שהוא עם הכולל] ועל ילי טבילות אלו בטונה הנזכר יתבטל

הכעס ויטבול ב׳ פעמים בשבוע יום בלישי ויום ו׳ עכ׳׳ל •ד שם תיקו; לכעס הנה הכעס כמכין כנ׳יף שהיא שם אהי״ה לההיין כמכין עו כנ״ף וארבע כנפות יש בכיציה ור׳ פטמים כנ״ף כמנין ציציה. והנה אמר בקר את שמע שיריך לשום ארבע ציציוה כנגד התזה כו׳ ולכן בעור שהציניוה שם בחזה יכוון למתק: ' ׳ עב״ל וכן הוא בפלחן ערוך הצד׳י דל הלטה הכלה סעיף ג הכעס במכין כנף ט

(ובשל״ד! הקדוש) בפרק דרך תיים ת״מ שבהלטה תשיבה כתב וזה לנינו ומצאתי בקונטרסי האר״י ז״ל להסיר הכעס טוב הוא לטון בשעת הכפש לשם אהי״ה דההי״ן כוי ואט אומר גם כן טיב שיעשה פעולה המבטלו מכעס דהיינו שיאחז בכנף בגלו עם הציצית שתלוים בכנף ט כנ״ף כמכין כע״ם והכועש נכנס אל זר בלבו וציצית גורם להשראת שטנה כדכתיב והיה לכם לציצית וראיתם אותו עכ׳ל (ומה שכתב בזה ואני אומר הנך רואה שכיונה רגיסו הקדושה לרגית רבינו האר״י ז״ל שנס הא דהכנ״ף גימטריא כע״ס שמא למארה עלה שם בסי נייד ומצוה ובשלחן ערוך החדי דל . נאם המאסף) והובא כל ענין זה בהנהגות הארס שבס״ס כלי הרואים להיה״ק מוהרצ״א מרינוב דל

אוס כ״ה ־•ר (שבט מוסר פרק ל״א) כהב זזה לשיט מצאה* :שאומר ברוך אהה ה׳ פ ס נ ו

האל הקדיש יכוון לשילוב זה יאתדובהי והוא תקין לכעס עכ״צ ; ובשכר

מנדת פרשת אחרי זהב מה 89 (משלי לי) ובאמת האיש הישראלי צריך להתיימר תמיר ולהיות תמיר לבוק בהבורא ברוך הוא (אמי המאסף עיין לגיל פרשת חיי שרה מה שהזכרתי בענין הרבקות הזאת מספר מניר מישרים לרבינו הרב ביח מסף

ז״ל פרשח בפלח): אמנם איחס המחחילים לעבור לפעמים ממכבים מהחלהבוח. וכמו שאמר הרה׳׳ק מז׳׳ר מז״ס ?ושא זצללהיה כאותם בחורי ישראל המתחילים בעבורה הס

בבחינת ובספר מדרש פנחס אות י״ט (בסרר א׳׳ב שאחר אות ע׳׳ג) אמר שעל ירי כעש בא חס ושלום ארס לירי מכשול רוחה קרי רחמנא ליצלן ורמז לזה בפשוק (קהלה פרשה י׳׳א) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך גס מפסיק (קהלה פרשה זי) כעס בחיק כסילים ינוח זפעם אחד אמר שהמכשיל של רוחה קרי בא מטאוס כיי ע״ש(ולזה מובן היטב מה שסידר הרב הקרוש בתיקוני התשובה דלעיל שישמיר מכעס וגחוה . נאם המאסף):

ועיין עוד שם בספר(נגיד ומייה) בעני! הכעס שכשב וזה לשונו ״נץ הכמש היה מולי ז׳׳ל מקפיד מאד יוהר מכל שאר העבירוה והיה נותן טעם לדבר ט הלה כל שאר העבירות אינם מחליפים הנשמה אלא הכעס והענץ כי כאשר יכטוס הארס יסתלק ממנו הנשמה הטהורה אשר ט והכנס ט נפש מצל ׳.חנונים ולטעם זה (פסחים דף סו ע״כ) כל הכועס חכמתו ונבואחו מסחלקח ממט ואף אם יהיה חכם גדול ויכיל ומי לגו נמל כי׳ וזה סור(איוב יי־ח) טורף נפשו באנו שהחרם טורף ועונה את נפשו טרופה וממיתה בעכ כעסו ואפו הוא טורפה ומשליכה ממני ואף על פי שיעשה האדם הקמים לנפשו ומצות רבוה הכל נאבדים ממנו לגמרי ט נאבד ממט איחה הנשמה ובאה אחרה במקימה וצריך לחזור ולחקן כבחחלה. וכן בכל פ״ם ופעם שיכעיס נמנה כי בכל פטם אין לו הקזה כי הוא שמיד ככלב שב אל קיאו וצם היחה מחעברת בי איוה נשרה קרושה לסייעו גס היא מסתלקת ועצ זה גם כן אמר טורף נפשו באפו . ילא ייכל להשיג שים השגה מי שהוא בעל כעש כי הלא בונה וסיהר בכל עת מה שבונה. אך שאר העבירות אינם טורפים ועוקרים הנכס רק פוגמים חותה ונשארה פנימה ובהקו; יחיד כל היינה מעגירג יוסר הפגם ההוא. אך הכעס כריך תיקונים וכוונות רטת להחזירה ולהביאה אחר שנטרפה נפשו וכאולי שאין לו חקנה כפי בחינת מציאות הכעס לכ; צריך ליזהר שלא יכעוש אפילו בדבר מציה וכמעט בהיטחני כמה פעמים מורי ז״ל על שהייתי כועס על אתי כשהיה לומד עמי וצא היה לומד כרצוני והייתי מתכמס עמו ואפילו בזה הוכיהני מאל

מורי ז׳׳ל עכ״ל : ושם בספר (מדרש פנחס) כתב עוד וזה לשונו עצה לכעס דאימא בגמרא /נדרים דף כב ע״ב) כל הכועס בידוע שעונזשיו מרובים מזכיותיו לק תיכף כשאדם ריאה שמחחיל לכעיס יחשוב בלבו טון שאני כועס מוכח מכת זה שעוניתי מרובין וננ׳׳ל ואיך יש לי פנאי לכעוס הלא אט צריך לחזור בהשיבה על עוטחי וחוזר ומהרהר בתשובה וממילא נפטר מהכעס כי מיד שחוזר בחשובה הד זכיותיו מרוטש זאי אפשר לבא לילי

כעס עוד עכ״ל: ועיין עול בספר הקלוש המניא באירוח הקודש דיבור המתחיל להבין אמרי בינה

כוי

לקבל הכל בשמחה ואהבה ולא יכעוס ולא ׳יתגאה. ויהיה כאזוב שפל ונבזה בלב שמח לקבל הכל באהבה ויאיר עליו שילשו ויקבל עט השכינה ואת עלית על כלכת עכ״ל •

פרשת אסור^ ט יאכל קדש בשגגה ויסף י ^ ן חמישיהז זגל' . ידוע לאכילה מורה על יחוד המג כמו אכלה ומחתה פיה

*•**ו­21 ))

90 מנדת פרעת אמור רפ למשל נאוה או שוס פנייה אחרת לזה נקל להשיג מדרגות אך לא להעיקר דבקותו וכמו כשמעתי מכל מרבי שאמר משם אחיו ד זושא שמניתים אוחו לילך בכל השערים כי מתלוצצים בו עד לשער שהמלך בו תוחבים ראשו בבה׳׳כ. והנה כשרוצה יתברך מעורר רחמיו וחסדיו הגדולים ממקור התשובה העליונה עליו ונופל השפלות והוא במעלה עליונה שהשיג בלא שפלות. ואחר כך אף על פי כן צריך לעיין ולתקן מלותיו ולעיין בכל פר״יהם עד יתקנם כולם ואז יהיה לבוק בו יתברך כראוי תמיר. וכן נמי צריך סיוע ממט יתברך על השפלות והתערובית שהוריר ממנו לבער ממט לגמרי . וכן היה ביציאת מכרים העלנו יתברך ממ״ט פטרי טומאה שהשיגו כל כך על ידי הערובות רע ממצרים למ״מ שערי ביכה וכמו שכהוב אככי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך פי׳ בזה־ (יהרו דף פייה מ׳׳א) על בינה וכתיב תמשים פעמים בתורה. והנה היה צריך להעביר מן העולם כל התערובות רע וכל הטומאה וזה נגמר בשביעי פל פסח. וזהו ממחרת השבה . הוא קרישת היום ראשי! של פסח שיצאמ מן הטומאה והשגנו הקרושה הנקרא שבת . נייך לספור מ״ט ימים . לתקן טל ילי זה השבעה מרות בפרטות שבעה פעמים שבעה־ כאשר ביארתי כמה וכמה פעמים כיניניהם כו׳ (ספר זכרון זאת פרשת אמור מט) ;

ולקחהשי שכתב וזה לפינו מה שאמרו רז״ל (בזוהר חדש פרשה נח) כל הכועס כאלו עובד ע״ג כ והטעם מזבן ליודעי ביכה לפי שבשעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה כי אלו היה מאמין

שמאה ה׳ היתה זאת לו לא היה בכעס כלל כו׳ ע״ש בארוכה : (ובספר תולדות אהרן) פרשת וירא כתב וזה לשונו ולא יהא לו שום כעס ואם ח״ו כועס ירון חיכף ומיד למקדה ויחזור־ בהשיבה כולי האי ואולי להק,־ פגם נפשו כמבואר בזוהר הקליש (הצזה לף קפ׳׳ב ועי׳ ראשיה הנמה שער עטה פרק ב׳) כמה עולה הפגם והעולם כימכין על זה שאומרים אשמנו בנוסח ההפלה . אבל בהמת זהו רק הקון על כללוח עולמוח חבל מה שעובר אדם עבירה ח״ו כריך לילך תיכף ומיד לחרר להתיולות ולפרש החטא וכשאדם מהקן המרות וחושב תמיד לפני הש״י לפני כסא הכבוד זה הנקרא הסיד ולא כבני תדס פחושבין כשרואים איזה הדם שלומד תורה לפעמים או מתפצל קורין

לו הסיד אע׳׳פ שאינו בשלמות הנזרות כי׳ עכ׳יל: מש) בספר הוכר ההיים בפרשה בחרתי כהב וזה לשונו. ממסה בני יהיה פתר

ה׳

בבחינת כמי ימי החורף (אסר המאסף אולי אמר דבר זה על קרא דאיוב (קפיטל כ״ע פסוק ד׳) כאשר הייתי בימי חרט ופיר־״י שם בימי קדמותי ועל זה אמר למה נקראו ימי הקדמות בשם ימי הרפי לפ־ שהוא כמו הורף כוי) אשר לפעמים היא נשם ושלג זכפור ונעמיס יפה מאוד כן הם פעמים באים לההלהטח עצום ונפלא ופעמים לא ק (ועיין בדברי הספר קול שמחה שהעתקתי

לעיל פרשת אתרי חזה מ׳׳א);

^לי*' <ה יעצנו הנתיב כוי ואיש כי יאכל קדש בשגגה. האיש שינטרך תמיד ליחד יחידים בלי הפסק . ופשה היחיד בשגגה ר*ל באקראי בעלמא ואיננו מתמיד בה מ ל וכן לא נכו; ;אמר המאמף עיין לעיל פרשת אחרי בפסוק ואל יבא בכל עת אל הקודש ולקמן פרשת חבא בפסוק ונתכך ה׳ לראש ונו, ע״ש) לכן גמר אומר ויסף חמישיתו עליו . חמישיתו לשין זירוז כמו (בפרשת בשלח) והמשים עלו בני ישראל שפירש רש״י זיל מזורזים י ליל כצריך להזדרז עכמו לבל יפסיק כמעט רגע מעמדתו יתברך במו בזריזות יההאיינות ותורה אמן(ספר דעת משה נישהאמור):

יחם לבש ממחרת ה׳2בת וגו׳ . דיש משל לזה אדם שעובד איהו יתברך בחימום וכה ויש בי תלרוטת

מנרת פרשת אמיר זהב מוי $1 אחי החשיד המפורסם [הרב הקרוש רביט ר׳ זושא זצוק״ל] ויש לדקדק היות שההירה ילאה בכאן מדרכה שדרך הקרא לכתוב איזה יפור לשון בפסוק אפילו אוח אחר • ועל ידי זה מתורן כמה קישיות אבל הקישיא לא נכתב בתורה בעצמה וכאן נכתבה הקושיא בתורה. וטוב היה שלא לומר כי אם וצרתי את ברכתי וממילא לא יוקשה לשים הרס לומר מה יאכל. ונראה כשהשם יתברך ברוך הוא כבירא העולם השפיע מטובו כנורות מושכים שפע לצרכי בני ארס. ודרך השפע שלא להכסיק כלל י אלצ נ ו. ואין לו בטחון ו כשהאדם כופל ממרמח בבורא ברוך הוא המשגיח האמיתי הז; ומפרכס בריוח בלי הפהק כלל. אז עושה האדם ההוא במחשבחו ההיא אשר לא. כגם הכילה בעולמות א מטוהרה הי העליונים. ומהישין כה פמליא של מעלה ר״ל. ואז כפסק השפע הלילה. וכריך השס יהיי־ך ברוך הוא לצווח מחדש השפע י שהלך

כמו ה׳ לכגד עיכיך וחזק בתורה ועבודה ט בקל יוכל לרחוח משני עולמוח רחמנא ליצלן . ומשל עלזה חמר איש אלהיס רביט הקדיש ת״ה אדי׳״לך זצ״ל שלא כל הדברים המאירים הס זהב כי יש עץ כרקב המהיר באישון לילה• ונ־זעתי ממורי תמי הצדיק מ׳ אברהם מרדכי מפינטשיב זלל שסיפר לי בשם י מרן אלהי הבעים׳׳ט זצ״ל שפעם אחד ראה איש צדיק אחד ואמר שבעילם החמורות משתקין מאיש זה < כי איש זה צדיק היה מפליא בצדקתו ובפרישופ ושמפים והאריח נפלאוח אבל נתערב בו כוונה שיזכה לרוח הקודש ועל ירי כוונה רקה זאת שלא לשם שמים הלכו מעשיו לעולם התמורות ובוחקין שם עליו שעל ירי דיבור קטן כזה מפסיד .מדרגתו ובאמת טעו בזה כמה גדולי עולם שהלכו בפרישות וקדושה וזכו לכמה הארות מאור אין סוף ומדרגות . ולא בדקו עצמן בבדיקה יחידה ובחיפוש גדול ושברו בנפשם שכבר ינאי ירי עבורה תמימה ועדיין היה היזה חלק בהם מהנ״ל מעולם התמורה ועל ירי זה נכנס בלבם מהתמורה חכמות זרות ודרכים

משונים מסוכנים דרך רחוקה וכו׳: ומעתה בני חזק ואמץ בחורה ובחפלה בזמנה. בהארה נפלאה וברבקוח עצום . והבחינה אס הלכו מעשיך לרצון אם אחר לימור התורה והחפלה במדרגה הנ״ל לבך כמיל באמש לפני כל אשר בשם ישראל יכונה. כילי האי ואולי שיעלו לרצון ואם חאמר מבר שרבו מדקדק עמו כל כך מה תקנה יש לו. אל חאמר כך חלילה אלא חזק ואמץ בתורה ומעבים טובים ותפלה ותשמור נפשך הרבה בבדיקה יתירה בחיפוש אחר חיפיש שיהיו כל ממשיך לשם שמיס ואז דיבור קט; נזבהיק ומאיר בכל העולמות. ובפרע באהבת ישראל ובהכנטה אמיתית ודיבור אחד כראוי יעלם כל הדברים שנעשו בשמירם

כטעם (פרשת בחקותי) והיה היא ותמורתו יהיה ק• רש. וכל המחשטת החיצונות יתברלד מנגה וכאור שבעת הימים יטה ובלבד בלב אמח הין עיר מלבדו חזק ואמן עכ״ל;

נא;

^לקהה• לכם טים הראשי[ ונר . י ״לכם "ביום ״הראשון ר״ת הלב וכן שירש לולב אותיות ליו ל׳יב ולכן מברכין על נטילת לולב, ט עיקר המברך הוא הלב כמי שפירש הצדיק הקרוש ר׳ זושא זצללה״ה מה שאמרו חז׳׳ל (ברכות דף מה ע״א) הטונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך הוא הלב (אמר הטאםף מיין למיל פרשה משפטים בשם ספר נועם מנדים ושם בהגה אוח כ״ד) כי מיקר המברך הוא הלב. והפה והלשון הם המספרי

השבח המצוייר בלב וכן מבואר במורה וצריך שיהיו היו ולבו שדן כר (ספר ייטב לב

(פרשת בשלת);

תאסרו מה נאכל בשנה השביעית וגו׳ וצליתי את ברכתי לבם וגר . כתב בספר נועם אלימלך וזה לשיני ב:ם

92 מניית פרשת בהר זהב

כמז מתחלה הבריאה. וזהו וכי תאמרו כוי הבטחץ לחשוב מה יאכל הוא עושה פגם שהשרה מלמלת לאלם ירכי השם שיהיה חלילה בהשפע. ותערתו כלפי שמיא לצוות האדם בלם בבטחונו על אלהיו ולא יאמר מחדש. וזהו פירוש הכתוב וכי תאמרו מה גלל מה יאכל כי כאשר חלילה יפול מן נאכל כוי פי׳ כאשר חאמרו כך . ואן

תעריחו

1) כאן ראיתי לנכון להעתיק קצת סגולות ממה שמצאתי בספרים הקדושים עניטם המסוגלים לפרנסה בעזרת הש״י :

א) ראשית חכמה יראתה' מבואר בספרים הקדושים שראוי לארם להתפלל בכל יום להשס יתברך שיזמין לו פרנסתו בריוות בהיתר ובנקל ובכבוד. ויבר זה מבואר בגמ׳ נרה (דף ע׳ פ״ב) מה יעשה אדם ויחעשר אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר (חגי •בי) לי הכסף ולי הזהב. עד כאן וקודם שיהחיל האדם במלאכה או בשום עסק יתפלל מקודם חפלה קצרה ויאמר יהי רצון מלפניך שחשלח ברכה במעשה ירינו: ובנמרא עבידה זרה (דף יי׳ט ע״ב) אמר רבי יהושע בן לוי רבר זה כתוב בהירה ושכר בנביאים ומשולש

׳ ע״ש : בכתובים כל העוסק בתורה נכסיו מנליחין לו ט ב) לכבד אה השבת בכל יכלהו שהיא מרכז של כל ששת ימי המעשה. כמבואר בזוהר הקדוש (פרשת יתרו דף פ״ח) כל ב׳כאן דלעילא ושחא ביומא שביעאס תליין. ועוד שם מאן ראיהו בדרגא רמהימנותא בעי לסדרא פתורא ולאתקנא .סעודתא בליל׳יא דשבתא בגין דיתברך פתוריה כל אימן בתא יומין כו׳ ע״ש בארוכה (איד. ונראה שנבלק. ובשעות כדפש מאמר זה נתכוון הרב הגדול מה׳ צבי הלוי ז״ל שהיה אבר״ק טאשי

בספר תוסן ישועות כהוא מפרשת פקודי : ג) לברך ברכת המזון בטונה גדולה. וכתב הרב הרא׳׳ה ז״ל בספר התינוך מציה ת״ל וזה לשונו כך מקובל אני מרבותי י״א שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מנויין לו-בכבוד כל ימיו עכ״ל • והגאון הקדוש מזיר א ז׳׳ל בניגוני אורות על הזהר פרשת ויקהל (דף רי׳׳ח.) כחב לברך ברכה המזון בקול ובשמחה ונתן רמז לזה מקרא (משלי קפיטל י׳) ברכת ה' היינו ברכת המזון שהוא מדאורייתא הוא מתעשר י אך ולא יוסיף עצב עמה

היינו שיברך בשמחה ולא בעצבות ע״ש : ד) מצאתי בספר של״ה הקרוש לימר בכל יום ט׳ מזמורים אלו מספר תהלים. צח . קו. קלו. ק״מ. ו ועל ירי זה יצלית בעזרה הש׳׳י ואלו הן כה. מ״ט. פט. צ. צ

ע״ש בשל״ה : ה) עוד מצאתי לומר פטום הקטורח בכוונה גדולה מנה במלת בכל יום שחרית וקודם מנחה ובמוצאי שבת והוא סימ! הנלתה [ועיין בכפר אנרא דפרקא אות ל״ו בשם 0׳ כסא מלך שהוא סגולה נפלאה לבטל הגזל דין מפלט או מעל אהד מבני ביתו אפי׳ כבר נמסר הגזר דין ביד כו׳ ע״ש] וגס יאמר תזמור ס״ג. והשם שלו י*ה י מתבת והמלך י שמח. ה׳ מן במדבר יהודה. "יאחר כך יאמר יהי רצק מלפניך ה׳ אלהיט ואלט אבותיט פל ידי שם י׳־ד. הגדול הגביר והנורא שתשלת ברכה במעשה ידי ותצליח דרכי ותעשה

ק אמן סלה סלה סלה . חפצי היום הזה אמן א ז) עוד מצאתי לומר מזמור נ״ז עם השם שלו ח״י. ח מן תנט . י מן האלהים על

גל הארץ ואה״כ י^מר יהי רצון כו׳ כנ״ל : ז) בספר מדרש פנתס אות כ״ח (בסדר א״ב שאחל אום !ל׳0 כתב וזה לשוט:

על

מנדת $דשת בהר זהב מז 93׳ י ובספר הלן שרת יוסף (מבעהמ״ח ס נ מטריתו אותי וצדתי כר. אלא לא תס>ה כך ותבטתז בה׳ בכל לבבכם ואז הלך תולדות יעקב יוסף) פרשת דצא השפע בלי הפסק כלל תמיד צא יחסר כל כ׳ ח״ל ראוי להתפלל שלא יטריד הרבה בה עכ״ל : בעסק פרנסתו שלא יאבד ב׳ עולמות וכמיש

הרמב״ם על כמה דברים שצריטם לארם כמו פרכסה וכדומה או על כמה הרפתקאות • גוה לומר כל תהלים מרישא לסיפא בלי שום הפסק אפילי שלא לומר היהי רצון בין ספר לסמי רק אחר גמר כל התהלים עכ״ל [ועיין בספר תשואוח תן פרשת ויבש שכתב וזה לשונו. שמעחי מפי החסיר המפורסם המנוח מו׳׳ה משולם זוםמאן זצזק״ל מאניפאלי שביאר פשוק (תהלים קיו) מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו ופירש מלת ימלל מלשון מזללין

מלילות (ביצה דף י״ב ע׳׳ב) שהוא ענין פירוד והמחקה ופירוש הפסוק מי יכול למלל ולפרד הגבורות מי שישמיע כל תהלתו שיאמר כל ספר תהלים בפעם אחת עיכ ודפת״ת עכ״ל. ועיין במים רבים בלקוטי תהלים ששם הבאתי דבר זס מספר רשפי אש אותה מיבלי מזלאטשוב זצוקלל׳׳ה ע״ש ועזר עיין קכ״א בשם רבו ה״ה הרב הקרוש מי

בספר אגרא דפרקא סי׳ שמ״ת מזה] : ת) ושם באות כיו(בסדר א׳׳ב שאתר אות סיג) כתב וזה לשוט. אם יזהר האדם־ בה' דברים אלו יהיה לו בוודאי פרנסה. א) שיהיה מתמיד בלימודו ממש. ב) שיזהר שלא יהא שום שקרנות בפרנסתו. ג) להתפלל אל ה׳ תמיד עבור פרנסה והוא מועיל אפילו אס הוא חוטא תס ושלום עם כל זה לש יתסר פרנסתו. ד) ליזהר ליתן מעשר . (אמר המאסף מגודל ענין נתינה מעשר כבר העחקחי לעיל פרשח דצא מספר מאור עינים פרשת ואתחכ; ובהגה שם אות י״ג ע״ש. ה) שלא יהיה פזרן ונדבן יותר מדאי מכ״ל ;

ט) ושם באות ל״ה(מסדר הכיל) כתב וזה לשונו. אמר להתפלל על פרנסס בעשרת ימי תשובה ט שם הת״ך הוא שם של הנסירה והוא גם כן שם של פרנסה ונם פעם אחת צוה לומר כל עשרת ימי תשובה פרשת המן. וכמס פעמים שמעתי שהיה מזהיר להתפלל מל פרנסה ושאר הצטרכות ולהאמין בוודאי שהשם יתברך ימלא שאלתו והוא מצוה רבה

: ' ט על ירי זה הוא עליית השכינה ט י) עוד שם באות י״ז (בסדר א״ב שאתר אות מ״ב) כתב וזה לשונו. בשם הרב זצצלה״ה שצוה לאתר לזמר ייג עקרים בכל יום ואז יהיה לו פרנסה וכן היה כל זמן שאמר י״ג עקרים בכל יום היה לו פרנסה ונעשה עשיר ואתר כך פסק לומר הי״ג עקרים

ונעשה עט גדול עכ״ל: יא) עוד שם באות ל׳(בסדר א״ב שאהר אות ע״ג) בשם הרב שהיה מזהיר מאד להחפלל על פרנסה. גם כי פרנסה בגימשריח נשמה כוי. ובאות ל״א אמר בשם הרב שוטים רעדי; זיך איין צווחין ככצטן הב הב מ׳(לשין סקוני זהר הקדוש חיקזן שתיתאה) ואין מחפלליס בראש השנה ויום כפור על פרנסה דאס האבץ זייא ניט. או בזה הלשון

: י פאר מאגי! זייא ניט אין דאס בעטין זייא ניט כו יב) בםפר תפארת תיים פרשת תולדות העתקתי דברי הרב הקדיש מאפטא בספרובוש כאשר האדם עושה אור לשמים וזה לשונו דהנה שמעתי מכבוד אדומו׳ר הרב ממעז איזה נשואין לבטו משם באה לו פרנסה. ומצאתי רמז לזה בזה הפסוק (פרשת תולדות)

זיעש לתם משתה ויאכל? וישתו באה לו פרכסה וכל טיב . עד כאן לשונו ; יג) בםפר בארות המים כתב וזה לשונו קבלה בידנו מפי צדיקים יסודי עולםב הקדוש בכל מוצאי שבת קויש ולסמי משבתנו ו ל שם ט ע ב ניע שטוב להזכיר את ה

ומסהלוטממ

94 מנית פרשת גחד זהב

ן פריה. הייני שהלא הכתוב ונתנה האי ראוי לכם לדעת שיהו לבר ההיה וכך הוא מעולם שהארץ העליונה דרכה לישן פריה תדיר. ומתתלת הבריאה היה הציד שיהיה כך יאם תדעו לבר זה ואכלתם לשובע וישבתם לבמת בארצכם אכן וכי תאמרז מה נאכל. היינו הבל אם תכנס דאגה זו בלבבכם ותהיו מקטני אמנה. אז תגרמו בזה שיסתם צינור השפע על שאהיה צריך לצוות מחרש על ירידת השפע וזהו וצויתיי עכ״ל [אלא שנדפס שם את ברכתי כ בשבוש בהיפוך הלי כמבואר להמעיין בפנים]: והובאו דברים הללו גם כן בספר מבשר צדק יעיין שם שהאריך ג״כ בזה ברברים נעימי׳ ערבי׳ ומתוקים ע״ש: ובספר ייטב לב מהרב הקדיש דק׳׳ק אוהל כהב בפרשה זו וזה לשונו. זצויתי את ברכתי וגוי וכירש הרב הקדוש ר׳ זוסיא זלה״ה על פי מה דאיתא בגמרא בפרק קמא דברכות (רף ז׳) אמר רבי ישמעאל פעם אתת נכנסתי להקטיר כו׳ וראיתי כוי ואמר לי ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך כוי ונענע לי בראשו. וזהו מא־ דכתיב (מלאכי ג׳) יהריקיתי לכם ברכה עז בלי די כלומר שאריק לכם ברכה עד שאתם תברכו את מי שהוא בלי לי כלומר אין סוף יתברך . וזהי שאמר הכתוב ולויתי את ברכתי לכם. רנה לזמר שאלום שברכפי תהא לכם ובילכם ניתן

לברכני ומתהלומתיו וזהו סגולה להצלתה בכל השבוע לכל ענינים הן בגוף והן בנכש עכ״ל:

יד) ועוד כתב שם בספר בארות המים סמלה לפרנסה להיות תמיר שמח וטטחל. יבה׳ שיעזור לו ורמז והיית אך שמ״ח סופי תבות תתיך שם הממיגס על הפרנסה על׳ ?כן כתב בסי דודאים בשדה דעיקר פרנסה תלוי׳ כבטחון וכן הביא בשמו הרב הגדול ^מו״ס צבי זיל שהיה אב׳יד דק״ק פיאסיק בכתביו ונדפס על שמו בספר תוסן ישועות (דף

כ׳ מ׳יא) וגם מזה נזכר לעיל פרשת ויצא בהנה אות י״ב עיי״ש :ן משא ומהן באמונה ראיתי להעסיק כאן רבר יקר מספר פרי תיים(אבות מעט ו פרק ד׳ משכה ת׳) שכתב וזה לשונו. כמו ששמעתי על אדם גדיל שהיה צריך לילך לשוק למשא ומתן והיה מתיירא מלשון הרע וגזל וליצנות ושאר דברים. היה טתב צו

על הנייר המימרא דגמרא שבת ודף ל״ב ע״א) ארם יוצא לשוק וטרש״י מאים שם ׳מריבות ובעלי לינים נכרים וישראלים . יהא דומה שעיניו כסי שנמםר לסרריוט להוליכו

צפני

הרמבים אם בחקותי תלכו וכוי יעו״ש עד כאן לשוט:

זהרהימ בספר היכל הברכה כתב וזה י לשונו ואמר הקדוש ר׳ זוסא מאטפאלי וכי תאמרו מה נאכל בזה נפלו מהאמונה ובטחון. אז וצייתי. אצטרך לנוות כי אם יהיה לכם אמונה ילך ממילא על ירי צכורוח הקדושים כל טוב בלתי ציר . והזח מקרא מפורש (תהלים ע״ח) וגם אף עלה בישראל כי לא האמינו ולא בטחו ויצו שחקים ממעל י דהיינו שהוצרך לצויח ולפתוח שנסתמו מחמח חסרון האמינה עד

כאן לשונו: זבס£ל שפחי צדיקים פרשת מצורע כתב וזה לבינו ׳ וע״ד שביאר הרב הצדק ר׳ זוסיא ז״ל אמרו ונחנה הארץ פריה ואכלתם לשובע וישבחם לבטח בארצכם וכי תאמרו מה נאכל כו׳ וצויתי את ברכתי . כי מתהלת הבריאה הוא שהשפע יורד למטה תמיד להתיות כל הי

ואם האדם הוא בעל שכל זך יבין זה וישב, בטת ולא ידאג כלל על פרנסתו כי ביראי השפע יורד תמיד בלי כפסק רגע כמיטרי׳. רק בזה שהאדם נופל ממדרגתו והוא מקטני אמנה ומחחיל לדאוג על פרנסתי בזה נסתמים צנורי השפע. עד שברוב השחדלוחו בחורה ובחפלה פוחח לו השם יתברך הצינור מחדש כי הצינור שמכבר נסגר מחמח קוטן ־אמונתו וצריך השם יתברך לפחוח ולצוות ־על פתיחת הצינור מחדש . וזהו ביאור

מנדת פרשת ברקתי זהב מה 95ה ס בייתי לקחי אף לאתר גלות יכתבו ח אבות תמה אבל ברית אבוס לא תמה . והרגישו ממה מקשה לפירמ מ מהא רמייתי שם שמואל ראיה מקרא למק בריתו וכתבו דדיק מלכתיב למען בדתו ולא למען זכיתו. ונראה שכוונתם לכאורה שאז בימי תזאל הושיעם לממן בריתו כי הזכות כבר כלה אבל הברית עדין קייס אבל קשת עליין לסיפא לקרא ולא השליכם מעל מיו על היום הזה קאי על למען בריתי ואם כן יהיה משמעות הכתזבחס ושלום שאחר שצלו כלה נם ברית האבות כי אז בימי תזאל הושיעם כבר למען בדתו ולא אבת אז להשליכם עיי הברית ואיך השליכם אח״פ

אם לא כלה הברית : ןןזייל בספר שפתי צדיקים מה שהביא בליקוטים יקרים בשם הרב הקדיש ר׳ ר' זר&א זצללה׳׳ה שפירש המה לכות אבות כלומר שזכות אבות עדיין תם בשלמות ובתמימות י על דרך רעקב איש הם (בפיה עם ה׳ אלהיך ד תולדות) ומלשין המים ה (בפרשת שופסיס) ועל דרך הכתוב (ההלים ייט) תורת ה' תמימה. היינו הגם שכלו כל הקיצין וכל זכיות כל ישראל הס ושלום מכל מקום הזכות אבות עדיין בתמימות עכ״ל ספר שפתי צדיקים (ועיין בליקמרם

מסי קדושת לוי): וט״אה שדבר זה מרומז היטב בקרא שלפנינו שאתר שיבואו בארצות אויביהם ואחר שירצו את עוגם שזה יהיה אחר שכבר יכלו כל הקיצי! ובל הזכיות ת*ו. מכל מקום וזכרתי את בריתי יעקב וכוי שזכות אבות עדיין חי וקיים . והוא

שלם לפני השופט. הש בראשו מששא בעלמא מיחוש קל. יהי מסד. בעיניו כמי שנתנוהו בקולר הזי טפי משנמסר לסרדיוכי וגרוע מעולה לגרדום שאין דנין שם אלא להריגה ועל סרחון חמור וצריך פרקליטין גדולים. עלה למטה ונפל בחלה הרבה כנדך לעלות וליפול למשכב . יהי דומה בעיניו במי שהעלוהו ־*״דום לירון שבל העולה לגרדום לירון אם יש לו פר^ליפין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול ואלו הן ©רקליטין של-אדם שעושה למטה רצוי לבית לין של מעלה. תשובה ומעשים טובים כיי ע״ש בגמרא כל זה המימרא כתב לו אותו אדם גלול על הנייר והיה נושאו עמו ובכל סעם היה

קורא בשוק מתיך הנייר הזה כוי ככ׳׳ל :

לברכני לשלוח ברכה בההבואה עכלה״ק :

פרשת בהקתי ־אס בהקתי תלכו לאת מציתי תשמרו ועשיתם אותם. פירש רש״י ז״ל אם בחקותי תלכו כוי שתהיו עמלים בתורה . ־וכשב בספר שפתי צדיקים וזה לשונו אם בחקותי תלט כוי היינו פסק התורה . אז מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אותם כי הלמוד שרה כנגד כולם (ריש מסכת פאה) ומה גם שהלומד תורה לשמה סופי שיחזור ־בחשובה נכונה כי המאיר שבה תחזירנו למוטב (מדרש פהיהתא דאיבה רבתי סי׳ ב׳) והרב הצדיק וכוי ר' זוםיא ז״ל נבג׳מ יאמר כי אין צדק בארץ תשר לה יפול לפעמים ממדרגחי ואז הוא בבחינת קטנות •אמנם בתלמיד הכס הגס שהיח בקטנות אבל מצד אחיזתו בתורה המאור שבה מחזירו לגדלות ולמיטב מה שאין ק בעם הארץ ולזה אמרי(פם במדרש) הלואי איתי עזבו וחורחי שמרו . הייט הלואי בשעה שאותי עזבו היינו בעת קטנות המוחין והורתי שמרו וממילא המאור שבה מתזירו

למוטב עד כאן לשיט הקדש, עכ״ל :

אני אלך עמם וגוי או אז יכנע י לבבם הערל ואז ירצו עונס וזכרתי אה בריתי יעקוב ואף את בריתי יצדק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור .ה ע״א) ושמואל עיין בגמרא (שבת דף ל אמר תמה זכות אבות. ועיש בתוספות ד״ה ושמואל שהקשו מהאי קרא וזכרתי את

זהב באלו הפסוקים דםתרי אהדדי. דדו; דקרא בהרא מבואר להדיא ויפן אליהם למען בריתו קשה איך לחץ אוהס בל בך מלך ארם וכי זו היא כריתת ברית של החמס שישימס מלך ארם כעפר לדוש (שם פשוק ז) דהו סגנון לשון הגמרא שנאמר ותזאל

מלך ארם לתן וכו׳ משמע שלא הנין עליהם זכית אבות וכתיב ויה; ה׳ חותם בו׳ למעך בריתי הרי סתירה במקראות . ועל כרחך נשמע מזה שאז היו כריכים לזכות אבות בי תסר להם זכות עצמם ואף על פי כן לא הושיע אותם השם יתברך על ידי זכות אבות כי צריך הזכות להיותו תמים ושלם לדור אחרון ורק שעל ידי רחמים גדולים מתנת תנס תנן ה׳ אותם ולא אבה השליכם. וכך יתפרש הכתוב ויחן ה׳ אותם [שהוא מתנה חכם] ויפן אליהם כו׳ על ירי רתמים . למען בריתו בו׳ פיריש למען שיוכל הברית להתקיים. עד עתה. ועיין בפי׳ המצודות יהושע קפיטל ד׳ פשוק ט׳ וזה לשונו עד היום הזה ר׳׳ל עד עולם כי כל קורא הפסוק זה בזמנו אומר עד היום הזה והוא כלל

ל. ועיין גמרא גדול בדברי הנביאים על׳ יומא דף נ״ד ע״א. וא״כ גם בהאי קרא עד עתה כל קירא פסוק זה סמנו אומר עד עתה י והיינו על לדוד אחרון שזכות אבית שמור לנו ואז נושעו ע׳׳י רחמים

ומתנת חנם וכלל : לרבי יהושע בן לוי אמר מימי אליהו שנאמר(מלכים א׳ ייח) ויגש אליהו ט׳ היום יודע ט׳ ומפרש רש׳׳י ז׳׳ל מדקאמר היום יודע ותו לא מכלל רתמת < ויש לשאול

דלמא הפירוש היום יודע מהיים ולהלן ולמעט מה שעד טוס שכחו שאיך יתפלל

אליהו רק על אותו היום בלבד שרק באותו יום יודע שיש אלהים בישראל. ועל ט ביאור רבנו ז״ל הראיה הוא מדקאמר היום יודע בי אתה אלהיס בישראל. אף על פי שאתה אלהי אברהם יצחק וישראל והיכל להושיעם עבור זכות אבות מכל מקום אני מתפלל שיודע שלא נושעו בזכות אבות רק בשביל שאני עבדך ובדברך עשיתי. חהו

היום

^ מנדת שלם ותמים . שמור לט לעד לעולם י וצדקה תהיה לנו לתיותנו טוס הזה :

אלא שעל פי זה ראוי להסביר שם מאמר הגמרא דשם מאימתי תמהט ט כזת אבות דפליגי שם בזה. ולדברי ר ז

זלל צריך לבאר דבאמת לא נשתמשו ישראל עדין בזכות אבות ולא נהנו ממנו ט זכות עצמם היה מספיק להם ועל לרך שביאר בספר הקדוש אור התיים פרשת עקב בפסוק ושמר ה׳ אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך שזה של האבות יהיה שמור לדורות ולכס יתן בזכות עצמכם ע״ש . אלא שאז לכל מר כדאית ליה בבר היה ראוי להם להשתמש בזכות אבות כי לא היה להם זבות עצמם ואעפ״כ לא נהנו אז ע״י זכות אבות ונשארה עדין תמימה ושלמה להיותה שמורה לנו לדור אחרו; דור עני ודל בעקבתא דמשיחא. וזהו שאמר רב מימות הישע בן בארי • שבלה זכות עצמם וכבר היה ראוי להם שישתמשו בזכות אבות ואף על פי כן לא נששמשו בה שנאמר (הושט בי) ואיש לא יצילנה מידי לקשה מאי קמכמע לן. שמי הוא זה שיהיה יכולה בידו להציל מיד הקדוש ברוך היא . ועל כרחך נשמע מזה שזכות אמה עדיין כשלמות ובחמימות ולכן הוצרך להשמיענו שעככיז בימי הושע בן בארי אף על פי שאפשר להנילס על ידי זכות אבות מכל מקים ואיש לא יצילנה מידי ט נשאר זכות

אבית לרור אחרון :

ושמואל אמר מימי חזאל שנאמר וחזאל מלך ארם לתן את ישראל בל ימי יהואתז(מלכים ב׳ י״ג) וכתיב ייחן ה׳ אותם וירתמם ויפן אליהם למען בריתו כי׳ והנה בגמרא הקדושה שכל

האותיות שבה מסודרים ככוכבים בשמים כמו שאמר אדומו״ר הקדוש האלהי מפרשיםחא זצללה״ה כמו שנזכר בשמו בספר רמתיסז צריך להבין למה צוטם בליקוטים אות ל הוסיפו תיבת וכתיב וכתיב ויחן בו׳ כיו; שהם שני מקראות סמוכים זה לזה י אלא שקשה

םרשת בחקתי

מנדת פרשת בהקתי זהב מט 97 אשר לפט הבית והיה ממש מטפס על הכתלים הישרים והיה צועק בקול גדול ויאמר או וילבר וכאשר פסק זקני לומר חזרה נח גס הוא ונשחק והכניסוהו לבית. היה כל הארות התירוח של זקני יודע והמשך

התורות לא היה יודע :ל האמת הוא אומר אט (יאמר עול ב א הפעם) אבל האמת הוא אומר אט כאשר הצדק אומר באמת והמקבל מקבל באמח אזי היבה אחת אומר אני גם כן לי בתיבה אחה יכולים לקרב אה כל העולם ובחיבה אחח יכולים לנהר את כל העולם עכ׳׳ל קדשו זי״ע. יע״כ לברי ספר הנ״ל טשלת לנו העתקת הרה״ג כוי מרה צבי

יחזקאל נ״י אבדק פלונסק: מסיפור הזה וממאמרוחיו הטהורות של הה״ק מרוזין זצללה״ה ראינו לבר נפלא שבקבלה חיבה אחה מפי הרב האמיתי די לעזלם כולי ויהי שיש להעמיס במאמרם ז״צ המלמד הורה כאלו ילדו . שכמו שאחר שהולידו ברגע אי!ד שוב הוא נ;:א המיל בגי כי בח זה עושה אישו אדם לכל ימי חייו. שאין האדם מוליד אח הבן משך זמן רב כן המלמד אח בן חבירו חורה לי שמלמד אותו רגע אחד לימוד אמיחי אז מסכיק לו זה הלימוד והדיבור שיצא מפי הרב בקדושה ומהרה לכל ימי חייו וכיון שדיבור אחר די ממילא גדול כח הרב מכח האב שהאב אינו מולידו רק רגע אחד והרב מולידו בכל תיבה ותיבה וא׳׳ש ובזה יש לבאר גם כן משנה ד׳ דפרק קטן תורה הלומד מחברו אפילו אוח אחה ודוק היטב ואין כהן מקום להאריך ( ספר ברכת שמים

כת״י1:

פרשת נשא יי&א ה׳ פגיו אליך וישם לך שלום . פירש רש״י ז׳׳ל ישא ה׳ פניו אליך יכבוש כעסו • ויש להבי! למה אמר יכבוש כעסו ולא אמר ימפוק כעסו לגמרי . ומצאתי כעין זה בספר שפתי צדיקים סוף

פרשת

היום יודע שיודע רק מהיום ולא ממה שנודע מכבר על ידי האבות :

לרבי יוחנן אמר מימי חזקיהו הייט שאז בימי חזקיהו כבר פסקו להשתמש מכח זכות עצמם והיה ראוי שיתחילו ליהנוח עיי זכוח אבוח ואף על פי כן קאמר קרא (ישעיה ט׳) קנאה ה׳ צבאוח תעשה זאח שרק על ידי קנאה של ה׳ ולא על ידי זכוה אבות. ומשמע ליה לרבי יוחנן שאז בימי חזקיהו כבר לא היה להם זכות של עצמם גם כן מדקאמר קנאת ה׳ ולא שתגן עליהם זכות עצמם • וא״ש . (משפר ברכות

שמיס):

פרשת בטרברה תולדות אהרן ומשה וגר , פירש ל א ו רש״י ז״ל ואינו מזכיר אלא בני אהרן ונקראו חולדות משה לפי שלמדן תורה מלמד שכל המלמד אח בן חבירו חורה מעלה עליו הכחוב כאלו ילדו עכ״ל והוא מגמרא סנהדרין דף י״ט ע״ב. ובכפר עיון יעקב שם הקשה דלפי דינא במסני׳(בבא מציעא דף ל״ג עי׳א) רבו עדיף מאביו ואיך אמר כאלו ילדו. דמשמע דלא עדיף

רק דלמיין אהדדי ע״ש: אמנם נראה להסב מאמר זה אל כוונה נכונה על פי המסופר בספר אמונת צדיקים וז״ל שמעחי מפי קודש

הקדשים אדמו״ר קדוש ישראל זלל׳׳ה (מהזין) בליל שבת קודש פרשת וישלמשנת תר״ז לפיק מקודם תורה קדושה על ויקרא לו אל אלהי ישראל אחר כך אמר בזה הלשון ר׳ זוסיא היה עריק אשיי כאשר פחח זקני המגיד זיל לומר חורה היה צריך מקודם לומר הפשוק שיאמר עליו הורה וכאשר פתת לאמר רק תיבת ויאמר או וידבר הרגיש אח הארה החורה והחחיל לעשות תנועות גדולות ובלבל את השלח[. אצל זקני היו אנשים גדולים. הרב מברדיטשוב והרב ר׳ וועלוויל והרב ר׳ נחום. לקחוהו ודחפוהו חון להביח והיה עומד בחדר החיצון

ז 7

98 מנרת פרשת נשא זהב צדקים בעבודמם בכל פטם שהולכים מהיכל להיכל וממולם לטולם צריכים מתחלה להשליך מטליהס החיות שלהם שמחחלה בסול הרורמיט״א כלי לקבל עליהם מוחין חרשים. להיוח מחכוצן עליהם הארה חלשה בכל פעם להוא סור השינה ועל זה אמרו (במוסף יום א' רראש השנה) שנה אין לפניו. לשלול כל הברואים והיצורים מזה . ואהרן קרוש ה׳ להיותו קרוש מבטן. לא היה צריך לפעול בזו השינה שהוא סור הלרומיט״א. וזהו אמרו שבחו של אהרן שלא שינה (ספר שפחי צליקים פרשה

בהעלותך): ט1ד מה ששייך לפרשת בהעלותך עיין לקמן פרשת עקב בפסוק ורם לבבך אב״ר יקי׳ק בוהארעשט

שליט״א: בשם הרה״ג

פרשת שלה הבמהני• אם במבצרים. הנה איתא (בפרק ה׳ לאבות) עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן פרן. ופירש ן הרב הצדק הקרוש מו״ה ר' זוםיא מהאניפאלי מי שהוא עז בפנים ובקלישה יכול להוריל עצמו למלרגוח החהתונות כלי להעלושם ולילך בשוקים וברחובוח ושלא לירא מהיצר הרע השכיח שם . אבל מי שהיא בבחינת בושה פנים שאינו עז כל כך בקדושה. לגן ערן דוקא. ללמוד ולהתפלל

ולשמור את עצמו מכל רבר המביא לירי הרהור חס ושלום . וזהו הבמתנים אם במבצרים. פירוש שצריך הארס לירע בעצמו הבמחנים אם כבר רשאי לילך במחנים הפחוחים ושלא לירא משוס דבר . או במבצרים רוקא. (בליקוטים מס׳ ביח אהרן

להה״קמקארלין זצ״ל):ר אל בני ישראל וגו׳ והיה באכלכם ב ל

וגוי

פרשת פקודי בליקוטים • ובספר אסיפת אמרים (תהלים כ״ה) בשם הרב הקדוש ר׳ זוםיא זצללה׳׳ה שהקשה על הפסוק בתהלים שם חטאה נעורי ופשעי אל הזכור ויש לדקדק מדוע לא ביקש שימחקו לגמרי אך העני! שקשה להיוח המון נמחק לגמרי בזמן קרוב כל כך [כי אין האדם ממהר לעשוח חשובה שלמה כל כך מהרה עד שיהא ראוי לזה שיומחק ממנו העון לגמרי] והרבה יש לבלוח זמן על זה [בחשובה ומעשים טובים] ולכך החפלל שעל כל פנים ביני וביני אל הזכור עכ״ד בשם הרה״ק

ר״ר זושא זצ׳׳ל :• דרך זה״יש לבאר מקרא שלפנינו ז ן ן גם כן כי אף על פי שקצש קשה על האדם לבא מיד לחשובה גמורה ושלמה מכל מקום יש סגולה נפלאה לבא לזה על ידי אהבש ישראל. וכמו שכחבו בספרים על מאמר רבותינו ז״ל(בראשיח רבחי סוף פרשה כ׳יד. וחורה כהנים פרשח קדושים) ואהבה לרעך כמוך זה כלל גדול בחורה (והוזכר לעיל פרשה מקן בספר זה) וביארו שאחדוח ישראל הוא הכללוח לקיום ההורה שאם יהיה אהבה ואחוה ושלום ורעוש בין כל ישראל יהיה זה סגולה שיזכו על ידי זה לחשובה שלמה נא) וזהו שאמר ישא ה׳ פניו אליך שביני וביני יכבוש כעסו טרם תוגמר החשובה עד שישים לך שלום ואז על ידי השלום יומחק החטא לגמרי כי אז תוכל להיות התשיבה שלמה ואמתיח (מספר ברכות שמים פרשת נשא ע״ש באורך) 1

פרשת בהעלותך 1יעש כן אהרן. פירש רש״י ז״ל להגיד שבתו של אהרן שלא שינה עכ״ל.ו של ל מ ה צבי מענדי י והרב הצדיק מ רבעו הקדוש ר׳ זוםיא זצללה״ה ביאר כי

נא) עיין בספר בית אהרן (לההי׳ק מקארלי; זצ״ל) בליקוטים שכתב שם דבר מחוק ונעים וזה לשונו(פרשח דברים) אחינו המסו אח לבבנו. אחינו טעמו תלישא קטנה המסו את לבבנו בטעם קדמא ואזלא . רומז באהבח חברים שצריך לשמור מאד

מפירוד

מנדת פרשת שלח זהב נ 99 זוגו׳ תרימו הדומה לה'. הנה הצדיק הקדוש יהודה (על ספר המכריע) בדרושיו כתב מו״ר משולם זוסל מהאניפאלי אמר וזה לשינו שמעתי מהמסיד הצדיק מרה כשאדם אוכל בהאוהו לפי דמיונו שאי זושא זצללה״ה שפעם אחד התענה ג׳ ימים אפשר לחיוח בלא אכילה וסחיה בודאי מן עבור שב־רך המוציא וכיון לבי לשמים רק הנמנע שירים ניצוצי הקדושה שבחו־ המאכל שכיוון בברכה להנאח עצמו להשלים רעבונו למעלה . רק אם האדם חכם ומשכיל על ובאמת צריכים לברך לה׳ על הדבר שברא דבר ואומר בלבו הלא בודאי אם הבירא לא בשביל הנאתו והוא מדרגה גדולה

ברוך הוא רצה שכמיה בלי אכילה בודאי עכ׳׳ל נג) : היה אפשר להתקיים כמו עתה אלא שהבורא לבליסוטים על מסכת אבות פרק נ׳ ברוך הוא רצונו להחיוח נפש כל חי על ידי ׳ משנה ד׳ כתב שם רבעו אכילה • ועל ירי זה א;י מוכרח לאכול הקדיש המגיד מקאזניץ זצוקללה״ה על משנה בקדושה ובטהרה שאני עושה רצונו בזה ר׳ שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ואז יש בכח האדם להרים ניצוצוש קדושוח ולא אמרו דברי חורה כו׳ וזה לשונו כי לשורשם וזהו פירוש הפשוק בבואכם אל כשאוכל בקדושה ובמהרה מזה יכול להגיע הארץ דהיינו אל הארציוח וחדעו נאמנה לאיזה ההעוררוח הארה ושמחה וחשקוח אשר אני מביא אחכם שמה. כי אני הבאחי לעבוד אח הבורא יחברך מה שאין כן אוחך לזה . שהרעבין והצמאון מאח השם כשאוכל שלא בקדושה אז מגיע לו מזה יחברך. והנביעה גם כן מאתו. אז והיה המחשבות ותאוות רעוח שבעולם רחמנא באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה׳ ליצלן כי אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן והגביהו הניצוצות קדושות למעלה ודפח״ת אלא מתוך קופה של בשר(ברכות לב ע״א): וכו׳ מד בבואכם אל הארץ אשר אני מביא ( ב (ספר עבודת ישראל פרשת שלה) נ אתכם שמה והיה באכלכם מלחם הארץ רומז 1בספר תפארת חיים פרשת עקב כבר כמו שאמר הרב הקדוש מרה זושא זיל הבאתי מה שזקני הגה״ק מו״ה ברנוני שלא לאכול ומה אעשה שבודאי יחי גח שמואל ליפשיץ זצללה״ה בספרו מנחש כמעט כופה אותי ׳ במה שברא לי הפה

כי מפירוד הלבבות במיעוטא דמיעוטא. שכיון שנעשה חם ושלים איזה פירוד וחלישא קטנה באחינו אזי המס! אה לבבנו קלמא זאזלא . הפיחל הילך וגדול חס ושלום והמכס עיניז

בראשו ער כאן לשונו : גב) ומסיים בה שם בספר עבודת ישראל וזה לשונו ומעתה נבאר שאר הפסוקים שכתזב ראשית עריסותיכם חלת תרימו הרימה פיריש שלא יאמר האדם הנה עדיין אנכי רך בשנים ויש עת לכל חפץ כשאזקין אשוב לעבוד אותו יתברך בהגבהת הניצוצות קדישין אבל עחה כחיב (קהלח י״א) שמת בחור בילדותך. ולזה אמר הכתוב לא כן רק ראשית עריסותיכם תרימו תרומה כי עיקר העבודה בימי הילדות והבחרות כשהאדם שלם בכתו והוא הראשית לקדש מנעוריו ואמר הכחוב אחר כך מראשית עריסותיכם ומדייק שם רש״י זיל על לשון מראשית ע״ש. ונבאר גם כן לפי דרכנו דהתורה מזהירה גם כן שלא יאמר האדם אס כן אבטל את עצמי מכל וכל עניני עולם הזה ואפילו הכרחיות וזה גם כן אינו רשאי וכמו שכחב מורנו מ״א בספרו נ״א בפסוק ובקצרכם אח קציר ארצכם לא תכלה וגו׳ ע״ש . וזהו שאמר הכתוב גם כן כאן מראשית עריסותיכם מקצת ולא כולו שלא תכלה את עצמך בסיגופים יותר מדחי רק הכל בהשכל ובמישור וידעת את ה׳ עד

כאן לפונו הקדוש : גג) וביאר בזה זקני הגה״ק ז״ל שם בדרושיו מ״ש ברכו את ה׳ המבורך ר״3

שלכזונה

100 מנדת פרשת שלח זהב

גם כן קודש כמו שפעל בתפלה וזהו כתרומת: גורן כן תרימו אותה פירוש גירן הוא מלשון׳ גרון הוא תפלה שהוא בגרון וקאמר הכתוב אחר כך מראשית עריסותיכם תתנו כו׳ . פירוש שתיכ; מראשית שתקומו מהממה בבוקר תיכף התפללו בעל כל ישראל שיהיו בריאים ויהיה לתם כל שוב כמו שהיה נוהג הרב הקלוש איש אלהים המנוח מו״העא זניק״ל שהיה אומר בבוקר ו משולם ז

בבוקר תיכף בקומו ממטתו צפרא טבא. על כל ישראל וברכות והפליה בעלם . וזהו התנו לה׳ תרומה לרורותיכס היינו בעד כל הדורות ישראל שירימו וינשאו עד למעלה למעלה אמן. זהו בשם הה״ק המנוח בוצינא קדישא מו״ה מנחם מענרל מפריסעיק בשינוי קצח דבריו על אופן אחר עכ״ל:ץ בספר הגחון הקרוש מו״ה שלמט * ז ן ן זצ״ל מרחדאמסק הנקרא תפארת שלמה פרשת תצא שכתב וזה לשינו וזהו שכתב בפרשת ואתחנן וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות פירוש שיהיה לימודנו בבחינה צדקה להשפיע טובות . ולזה אחר ברכושס התורה בכל יום אומרים תיכף ברכה כמי יברכך כוי כי זהו עיקר הלימוד כו׳ וכן שמענו מאת הרכ הקדוש מי׳׳ה זושאזללה״ה כי בכל יום אחר ברכות ההורה היה הולך לשוק לחפש ההר איש מזיע ישרחל כדי להעניקו מברכוחיו נה) מ׳ שהיה זוכה להיותי

ראשון שלכוונה זו הברכו אה ה׳ מפני שהוא מבורך ולא לצד להשלים רעבונו אי בשביל הנאות

אחרוה והבן עד כאן לשונו: נד) ושם בביאורו לפרק ה׳ במשנה ולא נראה זבוב כהב עוד וזה לשונו. כי כן צריך להיוה אכילה האדם דוגמה הקרבן שלמעלה בלא שום פיסול מחשבה כלל וכלל כי עתה בעת צרותינו השלהן הוא במקום מזבח והמאכל היא דוגמה הקרבן (עיין בגמרא ברכות דף נ״ה ע׳׳א). ולכן צריך האדם לקדש עצמו בקדושה יתירה ובמחשבות קדושות וטהורות שיהיה הלחם אשר הוא אוכל דוגמת הקרבן בלי שוס מחשבת פסול דבר אחר כלל ותשבע נפשו מאכילת קודש ואז גם הזיווג יהא בקדושה ולהוציא זרע ברך ד עבדים צהשס יתברך. ואס לא יקדש עצמו בעת האכילה רק יאכל כמאכל בהמה רק למלאית חאותו גס הזווג הוא כן מעשה בהמה כי אס למלאות תאותו ואגב הבנים אשר יו; ר

יהיו מלאים מתאוות נוכרחיס כו׳ עכ״ל: ובספר דברי אמת לרטט הקדוש מלובלין זצוקללה״ה בפרשת ראה כתב וזה לשונו. דהנה פירשנו על הא דאמרו ז״ל (גיטין דף ע׳) סעודה ׳ לק בכל אות נפשך תזבח ט

שהנאתך

כי בוודאי הבורא יתברך לא ברא עולמו כי אם לעבדו בלבד . אס כן מה הי׳ צורך לברוא את הפה לצורך אכילה . וכיוצא מדברים אלו . אך רבזה יש גס כן עבודת השם יתברך כנ״ל שבכל ענין מפניני העולם יש בו עצם רוחני הצריך להעלותם וזהו מאמר הכתוב אשר אני מביא אתכם שמה והיה באכלכם מלחם הארץ היינו אני מביא אתכם לזה שאתם מוכרחים לאכול כדי שתרימו חלה לה' כו׳ עיי״ש באריכות דבריו

הקדושים גד) : ובספר מאור ישמש (פרשת שלח) כתב וזה לשונו דבר אל בני ישראל וגוי בבואכם אל הארץ וגו׳ ראשית עריסותיכ׳ וגו׳ ופירש׳יי ז״ל בבואכם אל הארץ משינה ביאה זו מכל ביאות ט׳ אבל זו נאמר בה בבואכם אל הארץ שתיכף כשהאדם מחחיל לכנוס בארץ דהיינו לקבל עליו עול מלכות שמיס שנקראת מלכות שמיס. ארץ. כידוע ראשית עריסותיכם פירוש לכהחלה וראשית כשהאדם הולך לישון וזהו ראשית עריסותיכם חלה לשון תפלה מלשון ויחל משה . פירוש כשהולך לישון שיתפלל וימסור נפשו בפקדון להשס יתברך כשאומר בידך אפקיד רוחי. ויכוון להפקיד רוחו ונשמתו בתוך שאר נשמוח ישראל כדי שיהיו לו למחר מיחין חדשים כידוע באריכות מזוהר הקדוש ומשאר ספרי הקודש יבזה מריס גם כן השינה שיהיה

ת קרח זהב נא 101 ש ר פ

הקלוש ל ר׳ שמעלקי מניקלשבורנ זצללה״ה וביקש ממנו שילמו־ עמו השיב לו הרה׳׳ק רר׳׳ש אס אתם תלמלו עמי בחכמת הנסתר אלמוז אני עמכם בנגלות התורה ונתרצה הרב רר״ז ואמר לו יהי כן וישאל אותו רר״ש איזה לימול הוא רוצה . השיב לו הרר״ז כדרכו בקודש בענותנותו טה הלשון זושא הוא ע״ה גדול וצריך ללמול עמו משגיות ולפרש לו כל תבה ותבה בפגי עצמה בלשון אשכנז. והתחילו ללמוד מחחלת מסכת ברכות ופירש לו תבה הראשונה

מנדת ראשון יהיה מי שיהיה עד כאן לשיט :

פרשת קרהי בל העדה בולם קדושים וגו׳ וישמע ־ משה ייפול על פניו. עיין בם׳ נועם אלימלך טעם אל נפילת פניו בדרך צחות והנראה לדרכנו גם כן על דרך צחות דהנה פעם אחת היה הה״צ מו״ה זושא זלל אצל השיעור שאמר אדוני אבי מורי ורבי הרב המגיד זלל מקאזכין ובאמצע השיעור גפ; הרב מו״ה זושא על פניו ובכה בכייה

מתי (פון ויען) קורין אח שמע וכוי גדולה, ואחר כך שאלו אוחו למה בכה כל מאי כך והשיב שראה איך הפמליא של מעלה אז הפיל הרב רר׳׳ז אח עצמו לארץ באימה יבאו לשמוע לברי קדשו של הרב המגיל ולא ופחד גדול וחמר להה׳׳ק רר״ש מאין אחם *כול להתאפק מלשוב בתשובה על כן בכה יודעים שחיבח מאימחי פירושו(פון ווען) עלב מר ושב בגודל החשובה . יזה גם כן דלמא פירושי מלשין אימה ופחד מאימתי

יכול להיות כוונת הכחוב כששמע משה ׳אומרם אליו רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה׳ ותיכף כשמעו דבריהם שהשם יתברך ברוך הוא בתוך בגי ישראל

(פאר פארכט) מחמת אימת השם יתברך צריך לקרוא קריאש שמע . אז אמר נו

הרה׳׳ק רר״ש למדו אשם לעצמכם כמו שתירצו עכ׳יל:

־נפל על פניו ושב בתשובה (ספר כת״י תורת לבם על פי פובדא זאת יש לפרש מקרא משה מהה׳׳ק מוהר״ר משה זלל מקאזנין) : דהכא שכיון שאמרו כי כל העדה כלם ־ןןזיין בספר ליקוטי תורה וש״ם מהרי״א קדושים ובתוכם ה׳ הנה הזכירו בדבריהם בהקדמה לספר דברים שהביא אה שם ה׳ וישמע משה את שם ה' יוצא סיפור כעין זה וזה לשונו פעם אחת בא מפיהם ויפיל על פניו מפחד ה׳ ומהדר הרב הקדוש ר׳ ר׳ זושא זצללה״ה אצל הרב גאונו להורות להם שצריך להזכיר השם

באימה שהנאתך משוך ידך הימנה ולכאורה תמוה וכי צריך שיאכל דווקא דבר שאין לו הגאה הלא דבר שאינו מקובל לו עובר משום בל תשקצו(יו׳׳ד סימן קט״ז ס״ו) ועוד לשון משוך ידך הימנה הוי ליה למימר אל תאכלנה י אך צריך ליזהר להיות כוונתו לשמים בכל ואם רואה שמתנכר עליו הנאתו ולא לשמים ימשוך ידו עד שנשבר תאוהו כי אם שיראה לו שראוי שיאכל לשמור חת נפשו ועוד כוונות כפי שנראה לו יחזור ויאכל וזה משוך ידך. ועוד יש לומר שבאכינהו יכוון להמשיך מהמקור הכל דרך העולמות הנקראים תיך וגרון. ל השפעה לעולם כי הכל נקרא בשם אדם ושורש ישראל הוא למעלה בעולם הארוך דד התיקוטם כן הבנחי מדברי רבי ז״ל והוא אמר שבאלול דווקא הייחוד באכילה על י

הבנתי כלל וד״ל כו׳ ע״ש : נה) בםפר אגרא דפרקא(להרב הגאה הקדוש מו״ה צבי אלימלך זצוקללהיה אב״ד ׳דק״ק דינוב) באות רם׳׳ז כתב וזה לשונו איהא בזוהר חדש (פרשת בראשיח) בקדרוחא דצפרא מסונל לברך את ישראל כל משאלות לבבם ונלמד הדבר מזרה שוה נאמר כאן (פרשח בראשיח) וירא אלהים אח האור כי טוב ונאמר התם(בפרשת בלק) כי טוב בעיט ס׳ לברך אש ישראל והנה נלמד הדבר בגזרה שוה דוקא לל דהנה לש בי״נ מדוח שהתורה נדרשת מכוון נגד מדת רחום שבי״ג מדות הרחמים והנה נאמר ורחמחי אח

אשר

102 מנדת פרשת קרח זהב

על מה שעבד את השם יתברך בעת שכבר כתורע לו אמיתיות גלולתו יתברך שמו רק שמצפה לתשלום על מה שעבר את השם. ׳ יתברך באמונת אומן מררך הקבלה וכו ומה שאמר שנחורע לו היא הכוונה שעל ידי הזדככות גופו כמהור ראה פין בעין אמיתיות מציאותו,פס כל זה שיבח ביותר אח העבודה שי* ימי הנעורים שהוא עבודת משא י מה שאין כן אחר כך הוא עבודת מחנה מהשם יחברך ליראיו מחיקוח נעימוש ערבות ילידות מצרנו ישברך שמו מכ״ל :

פרשת הקת} הקת התורה אשר צוד! ה׳ לאמר י אן ן וגו׳. ופירשנו הדברים על ט אשר שמעחי בשם הרב הקדוש חסילא קדישא׳ דודי זקני סבא קדישא מו״ר משולם זושא זצוק׳׳ל בפסק חקעו בחורש שיפר וכו׳ כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב (ההליס פ׳׳א) ופירש הוא ז״ל דהנה יש בחורה מצוח שכליות ויש מצות בחוקים לא נודע טעמן. והשטן והאומות העולם מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה וישראל משיבין להם חוק״ה היא (לשון רש׳׳י ז״ל במקומו ממדרש). והנה לכאורה־ השכל האנושי ידמה שיוחר היה טוב אלד הודיע השם יחברך טעמי החיקיס . אבל טובה גדולה היא לישראל כאשר מקיימים מצוח בחוקה מבלי מעם והוא כי באתערוחא דלחחא אישער עזבדא לעילאי אשר גס השם

יח׳ אשר ארחם (פרשת תשא) אע״פ שאינו כדאי (ברכות דף ז׳ ע׳׳א) ע׳׳כ נלמד הדבר־

בגזרה שזה שחהא הברכה מקיבלח אפ״פ שאינם זכאים ח״ו עכ״ל י נו) ועיין בספר קדושה לוי פרשת ראה שכתב וזה לשונו דידוע דברי חז״ל (חולין דף קמ״ב ע׳׳א) דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. אבל יש שכר אחד שאדם מקבל אף בזה העולם והוא דשכר מצזה מצוה (אמת פרק די) ורצה לנמר דשכר המצוה הוא המצוה גופה שעשת דאין צריך יותר שכר רק זה נופה שזוכה לעשות מצוה וע־ה תענוג להבורא אין לך שכר יותר מזה וזה שאמר הפסוק ראה אנכי נותן לפניכם המס ברכה. רצה לומר אפילו בעודכם חיים כשתעשו מצות הבורא תקבלו ברכה בזה העולם. ומפרש מהו הברכה וזהו שאמר הפסוק את הברכה אשר חשמעוי זה גופה מה שאתם תשמעו! לי ותעשו מציתי. זה גופא יהיה הברכה כי אק תעטג גדול יותר מזה כלל שכר מצוה מצוה כז׳ ע״ש;

וכבל

באימה וביראה ולא בדרך מחלוקח והרחבת הדעת וגסוח הלב :

עבודת מתנה אתן את כהונתכם , דהנה בעבודחו ישברך שמו הנה עבודת העוברים יש נקרא עבודח משא י ויש נקרא עבורח מתנה . רה:ה האיש אשר לא נבדל לגמרי מחומריוש העולם הזם הנה עבודחו מבודח משא נקרא כי העבודה עליו עדיין למשא. אבל עובר בעבור כי צוהו השם יתברך , אבל מי שנבדל לגמרי מן העולם הזה הנה גם בעולם הזה מטעימו השם יתברך מעין עולם הבא וזה סוד עולמך תראה בחייך (ברכות דף יז ע״א) והתענוג הגדול שבכל התענוגים הוא לו העבודה בתורה ובמצות נו) כמו בנן עדן. וזהו נקרא עבודת מתנה אתן את כהונתכם. ונאמר לי משם דודי זקני סבא קדישא םהרמ״ז [ר״ת מורנו הרב ל משולם זושא] זצוק״ל שאמר שאינו מצפה לתשלום שכר על עבודתו יתברך שמו מעת שנתודע לו וכו׳ רק עיקר קיווי השכר בעת שעבד כעבד נאמן אמונת אומן וזה בל האדם(ספר אגרא דכלה פרשת תצוה):

ודברים הללו הביא גם ק בספרו אגרא דפרקא (אות ל) ביתר ביאור וזה לשוט נאמר לי ממגידי אמת ששמעו מכבוד חסידא קדישא סבא קדישא כבוד דודי זקני מוהר״ר משולם זושא זצוק״צ שאינו מצפה לתשלום גמוצ עולם הבא

מנרת פרשת חקת זהב נב 103 יתבלך יעשה עמהם אזת לטובה בחוקה עכ״ל. (ספר בני יששכר מאמרי כסלו טבת

מבלי טעם. והוא כאשר יתעורר המשפט מאמר ד אות ס״א) נז):. ׳ ו ג לתת לאיש כפעלו . הנה מחעוררים זאה התורה אדם כי ימות באהל ו המקטריגים חם ושלום בחיפוש פנקסיהם דרשו חז״ל(ברכות רף סג ע״ב) באמרם אשר חס ושלום ישראל אינן ראוים שאין דברי חורה מחקיימין אלא במי שממית שיצאו בדימוס ושואלים מאיזה טעם הם עצמו עליה ע״ש ועיין בספר שפת צדיקים ראזים לישיעה . והנה השם יתברך נקרא פרשת בהר שביאר הך שממיה עצמו שיהא מלך המשפט. מלך במשפט יממיי ארץ מוסר נפשו על קידוש שמו יתברך. ובחינת (משלי כ״ט די) אבל כיון שישראל מקיימים מסירת נפש הוא במה שמזכך ומטהר מצוח בחוק״ה מבלי טעם אזי כביכול זאת ומקדש כל אבריו נח) ולבדקם מכל שמץ.י טענת השם יחברך בעבורם אשר ראוים על דרך שביאר הרב הצדיק וכר מו״ה צבל ט׳ אומרו (שיר השירים קפיטל ד הם לישועה מבלי טעם וזה משפטם טון מענ שנם הם מקיימים מצוחיו יחברך שמו אי) שחורה אני ונאוה ודרשו חז״ל (שם בחוקיה מבלי טעם. וזהו שאמר חקעו במדרש חזיה) ונאוה בחיחוך אברים היינו בחודש שופר כו׳ כי חוק לישראל (החוק שצריך לזכך ולטהר כל פרקי אבדו ולבדקם הנעשה בישראל) הוא משפט לאלהי יעקב מכל שמץ בחיחוך אברים על דרך אומרם זיל (כן היא המשפט לאלהי יעקב בחרק מבלי בזוהר הקדוש(תקיט הזוהר תיקון חמני סרי) טעם יצאו בדימיס ביום המשפט) ע׳׳כ דברי שיניקח הנביאים איה מנהון בידין הה״ד קדשו בקצת תוספות ביאור: (הושע י״ב) וביד הנביאים אדמה איח מנהון במלין הדא הוא דכתיב (יחזקאל ב׳) בן לבזה פירשנו הפסוק זאת חקת התורה אדם עמוד על רגליך אית מנהון בנימין אשר ציה ה׳ לאמר. הלאמר מיותר אית מנהון ברישא דמלכא וזהו ונאוה בחיתוך

כי כבר נאמר לאמר ונם נאמר דבר אל אברים עכ״ל ; בני ישראל. ויחפרש על פי הנ״לזאחחק״ת

אשר צזה ה׳ (רצה לומר בעבור זה צוה פלשת בלס השם יתברך מצות בחוק״ה כד) לאמר 1

(היינן כדי שגם הוא כביכול יהיה יכול ררא בלק בן צפור את כל אשר לומר להמקטריגים על ישראל שיאמר מאיזה עיצה ישי־אל לאמורי וגו׳ . יש טעם יוטעם הלא אין זכות חס ושלום . להבין על אמרו כל אשר עשה ישראל לאמורי יאמר להם השם יחברך מוק״ה היא . וכן ולא אמר אשר עשה ישראל לעוג מלך הבשן משפטם כיון שמקיימים מצות בחוק״ה והיה שהיה יותר גבור עד שנתיירא משה רטנו זה שכרם להושיעם בחוק״ה מבלי טעם עליו השלום ממנו ואמר לו הקדוש ברוך

הוא גז) וכבד העחקחי לעיל פרשח אחרי בפסוק ושמרחם אח מקוחי מה שכחב עול שם במאמרי חודש תשרי מאמר ג׳ דרוש שני שהן הן הדברים . ע״ש בשני המקומות הללו

שהאריך שם בזה אמירה נעימה : נח) איתא בשם האר׳׳י זיל שצריך האדם לתקן נפשו ולייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה על כל אבר ואבר ויעשה כל טפו מרכבה לשטנה . ועיין בשערי ציון שער תקון הנפש בתפלה הראשונה שהביא שם דרך כלל ודרך פרט איך האדם הוא מרכבה לשכינה כביכול דרך כלל יש בגוף שלשה הויו״ת שני עינים הם שט יודן והחוטם הוא וי״ו הרי כ״ו גימטריא הוי״ה. הראש בכללו הוא יו״ד. והנוף הוא וי׳׳ו. ושט ידים שני. הגויה עצמה וי״ו . ל ההי״ן שבכל יד חמש אצבעות גימטריא הוי״ה . ראש הגויה מי

ועשר

^ זהב ל 104 מנדת פרשת ב הוא אל חירא אוחו וגו׳ טור קשה קושייה שלמה שכבר מחו לור המדבר כוי והיה לש״י ויאמר מואב אל זקני מדן הלא מעולם ביניהם אהבה וחיבה ואחוה ושלום . ועלד כן נפל? לפניהם שט מלכי אמורי סיחון : י ׳ כו היו שזכאים זה אח זה ו׳ לפי שהיה שלום ואהבה ה?זנין הוא כך שהעיקר סכל הוא ועוג מלך הבשן ט החחבלוח ישראל שיהיה אהבה וחיבה ביניהם כו׳ וזהו אמרו וירא בלק ואחוה וריעוח ביניהם והלבר הזה שעל וירא הוא לשון הבנה (כמו בפרשח וירא . ישועוח נרולוח ומסלק כל המקעריגים (אייה וירא וירן לקראחם) וביאורו שהבין שכל מה עיין מה שהעחקשי לעיל פרשה מקן משפר שעשה ישראל והכה מלכים אדירים היה משמרת איתמר) כלכהיב (הושע קפיטלד) בשביל לאמורי. פירוש כמו את ה' האמרת חטר עצבים אפרים הנח לו וכן שמעחי היום (בפרשח הבא) שהוא לשון גודל אהבה מפי אדמו׳׳ר בוצינא קדישא מו״ה אלימלך וריעוש. שהצלחחן היה מפני חוקף אהבה זצוק״ל כששאל אוחו טחוד הצדיק המפורסם אשר ביניהן גם כן. ויגר מואב מפני העם. שהגם שמעולם ן ד בוצינא קדישא אחיו מו״ה משולם זושא ויאמר מואב אל זקני מ זצללה״ה. היישי אז אצלם כששאל אוחו בזה היו שינאיס זה אח זה עשו שלום ביניהם .׳ (ס׳ מאור הלשון אחי למור לי זה שאתה הוא פועל לדמות אל ישראל עם הקרס ט

נסים ונפלאוש ומעשים נוראים • שאוכל נם ושמש פרשה בלק) : כן לפעול כך. כלל הדברים בקיצור שהשיב

לו אדימו״ר שהוא על ילי החחברוח הצדיקים אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב ואהבה וחיבה וריעוח ביניהם על ירי כן לא אוכל לעבור את פי ה׳ אלהי נפעלים ונעשים כל הנסים וכל הפעולוח לעשות קשגה או גדולה . וקשה אם אץ והמעשים נוראים והודה הצדיק הנ״ל ביכלתו לעשוח לבר קטן כל שכן גלול.: יאמר הרב הקדוש ר׳ זושא זצ״צ רידוע לשם י לדבריו ואמר ט בוודאי זה עיקר הכל כ יהו״ה בשלמות הוא רחמים אבל כשאין והנה ידוע שבזמן הזה שבאו על ישראל השם שלם היינו שם י״ה בלבד הוא לין ׳ בלק ובלעם ר\ה הדור ההוא עדה ושם אלהימ הוא דן אבל שם א״ל הוא

רחמים ועשר אצבטיח של שט רגלים בכל רגל חמש אצבעות גימטריא ג״כ הוי״ה . הרי ג'

הויויס דרך כלל : ודרך פרט הנלגולת מרכבה לכתר . המוח מרכבה לחכמה . הלב מרכבה לבינה. זרוע ימין מרכבה לחסד. זרוע שמאל מרכבה לגבורה. הגוף מרכבה לתפארת . שוק ימין מרכבה לננה. שוק שמאל מרכבה להוד. הברית מרכבה ליסוד. עטרה של הבדיה מרכבה

: ׳ י עייש׳׳ה. ובספר משנח חסידים מסכת תפלת העשיה פרק א למלכוח ט והכוונה בכל זה שצריך האדם לשמור אש כל אבריו שלא יעשה בהם שום עטרה ושום קלקול חס ושלום כדי שיהיו כל אברים שלו ראוים לקבלת הקרושה. ועל זה נאמר ושכנחי בשוך בט ישראל והייחי להם לאלהים רדעו כי אט ה׳ אלהיהס אשר הוצאחי אותם מארן מצרים לשכט בתוכם (פרשח חצוה) שיהיה כל אדם ראוי לזה שששרה

השכינה על אבריו בכללות ובפרטות (נאם המאסף׳} : ועיין עוד מעטן זה לעשות אבריו מרכבה לשכינה בםפראגרא דפרקא אותפ״א. ובספר דודאים בשרה פרשח נח וז״ל הדעח טחן שאם האדם חושב תמיד שהוא כסא קדושתו יחי וכל אבריו רומזים לעזלמוח עליונים כנודע בשערי ציון אז הוא נשמר שאינם יכולים להדבק בו החיצונים ולהכשילו ח״ו וכן ראיחי בשם צדיקים כי לחשוב חמיד שהוא

מרכבה להקדישה מוסף הארה בנפש יוחר מחעניוח וסימפי׳ עכ״ל המאסף :

מנית פרשת בלק זהי נג 105 הזכיר לו רוקא אח הכבוד ולא הזכיר לו אה הכסף וזהב שלא ישן לו * דש לבאר עם מה שהביא בספר אכיפת אמרים (תהלים קפיטל חי) בשם הרב הקרוש ר' זוסיא זלה״ה מהאניפאליא שפירש שם בתהלים כי אראה שמיך מעשה אצבעוחיך ירח וכוכבים אשר כוננה מה אנוש כר כשארס מביטא שברא את במעשיו של הקדוש ברוך ה השמים וירח וכוכבים הזי מה אמש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקרט הייני שהוא משיג שפלות גדול ומואס בכבור אבל ותחסרהו מעט מאלהים פירוש כשהוא מחסר אח עצמו מלהסתכל על כל מעשה הקב׳׳ה שברא כל אלה אז וכבוד והרר תעטרהו הוא נהנה מהכבוד שעושי! לו עכ׳׳ל. וכן הביא בשמו בספר דרושי חפן מהרה״ק ר' שמואל נחום זצללה״ה סאבד״ק

: ליזענסק (רף נא ע״ב) להגה עיקר כוונת בלק היה שיקלל א ח ישראל וכיון שיקלל על כרחך נריך שלא להיות בשפלוח כי אחר מתנאי השפלות כחב בספר חובח הלבבוח שער הכניעה פרק ו׳ וזה לשונו. והרביעי. עשות הטוב לבני אדם ודבר טובם ח ט להם ולדונם לזכות ושלא יספר מ ושימחול להם מה שידברו בו ויספרו בגנוחו ואם אינם ראיים לכך כמו שאמר (קהלת קפיטל יי) גם במדעך מלך אל חקלל כויר ד ע״ש וא״כ אי אפשר לקלל אם יהיה מ ההכנעה והשפלות. ולכן הבטיח לו העיקר כבור כמו שנאמר כי כבד אכבדך מאור שלא רבר מכסף וזהב רק מכבוד . כלי שיכנס בלבו חשק ותאות הכבול. ויתרחק מן השפלוח . ועל ירי זה יהיה יכולח טרו לקלל. אבל כיון שלא עלתה בילו אמר לו והנה מנעך ה' מכבול. היינו מה שאחה מרבה בשבחי ה׳ ז ס הביא אותך לשפלות ועל ירי זה אי אפשר לך לקלל (מספר

ברכות שמים) ג

פרשת ©נחם יפקוד ה׳ אלהי הרוחות לכל נשר

י איש

לחמים הנקרא חסל א״ל. וירוע שבימים הללו של בלק ובלעם לא זעם;;השם יתברך (כראימא בגמרא ברכות דף זיי״ן ע׳׳א) ־וזהו שאמר בלעם לא אוכל לעבור אח ט ה׳ לעשוח קטנה היינו משם הוי״ה ברוך הוא שהיא רחמים לעשוח ממנו שם הקטן לטיט שם י׳׳ה. או גלולה משם א״ל

לעשות אלהים: וזהו שיש לרמז ברברי בלעם שאמר הן עם לבדר ישכון ובגוים לא יחחשב. ט שני חיבוח הללו היבת הין וסיבת ל״א הן בגימטריא אלהי״ם . ותיבת ה״{ הוא בגימטריא נ״ה כמו אותיות הי׳ים משם אלסי״ם. ואמר ה׳׳ן אותיות הי׳׳ם שהם. עם היינו אצל עם בני עימטריא הן ישראל לברד ישכון ונשארו לברם אוהייח הי׳׳ם ואותיות א״ל והוא שם חסר אבל ובגיים לא יתחשב. שיחחשבו אוחיות לא . יחל עם אותיות הי״ם ונטשה שם אלהי׳׳ס שהוא לין (ספר אמרי צדיקים שנדפס מחדש מרטט הגליל המגיד ממעזליטש זנ״ל):

ןןזיין בספר ביח אהרן (לט״ו באב) םכחב וזה לשוט הרב הקרוש הצדיק סו״ר ר' זוםיא זצוק״ל מחניפאליע אמר פירוש על הגמרא(ליש ׳יבמות רף בי)ט חמש עשרה נשים פוטרוח צרותיהן. טי שם יה שהוא עולה בגימטריא חמש עשרה יפוטר כל הצרות מישראל עכ״ל. (אמר המאסף לפי המתבאר מדיבור הקודם . שם זה הוא שם דין. ושם השוטר ישראל מצרותיהן נריך להיות רחמים. אכן נראה שהוא הדבר על לרך ראיתא וסובא ברש״י ז״ל פלשח בהעלותך ואם ככה את עושה לי שחשש כחו כנקבה ע״ש שלשון נקבה הוא. דש לומר שלזה נחכוון ח לשון חשוח כ רבינו זיל לפרש חמש עשרה נשיס ששם של מרת הרין הוא כנשים כלומר שתש כחו של מרת הלין כד לפטור אח ישראל

מצמחיהן): ואמרתי כבד אככדך והנה מנעך ה׳ מכבוד . ראוי להבין למה

106 מנלת פרשת פנחב* זהב

מלילך לפניהם כדי שיסיחו דעתם מלדבר בו . שבעש שראו אוחו הביטו אחריו. אבל אם לא יהרהרו אשריו. יוכל כלל מנהיג הדור ללאה ולבא לפניהם בכל עש שירצה. ועל ידי זה יתקיים בהם קרא והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה לי) ועיין עירובין(דף יג ע׳׳ב) ואלו חזיתי׳ מקמיה הוה מחדדנא טפי דכחיב והיו עיניך רואית כו׳ ובסוטה (דף מט ע״א)דרשינן להלהאי קרא שנהנה מזיו השכינה ואין הפרגוד ננעל בפרו ע״ש וזהי ואשר יוציאם ואשר יביאם שלא יהת הפרגוד ננעל בפניהם. ולא תהיה עדה ה׳ כצא! אשר חין להם רועה. כי יהיו נהנין מזיו השכינה וא״ש. (מספר ברכות

שמים כת״י): (לבספר אבוש ישראל מרביני הקדוש המגיד מקאזנין ז״ל) על מס׳ אבות פרק ד׳ משנה כ׳ במשנה הלומד מן הקטנים למה הוא דומה כוי כתב שם וזה לשונו דהנה הרב הוא גדול מהתלמיד , ובזה שהוא גדול ממנו אין התלמיד יכול להגיע אל תכליתו. וכן צריך להחזיק אמ רבו ואז יכול ללמוד ממנו. אבל אם הוא סבור שיכול לה יע למדרגת ולשכל הרב אז הוא לומד מן הקטנים. והרי הוא כמי שאוכל ענבים קהות שמקהים השיניים . ושותה יין מגתו שמעורב בו השמרים כך לימודו מקהה לו השיניים ויקשה לו קושיות ועל דרך שאמר הרב הצדיק המנזה מו״ר דשא זצללה״ה על פסוק (מלאכי ב׳) כי־ שפהי כהן ישמרו דעה והורה יבקשו מפיהו- כי מלאך ה׳ צבאות הוא(ודרשו הז׳׳ל בגמרא מועד קטן דף י׳׳ז) אם דומה עליך הרב כמלאך ה׳ גבאות הורה יבקשו מפיהו ואש לאו אל יבקשו והקשה הוא ז״ל י בשלמא אם היינו מכירים המלאך ניחא שנוהן בו סימן. הבל עכשיו שאין אנו מכירים האיך. אם הרב נוהן בו סימן. ופירש הוא כך דומה בדעהך למלאך. כמו שאינך מכיר אפ המלאך כך אינך מכיר אה הרב ואין ביכלהך להגיע לשכלו הורה יבקשו מפיהו היכל ללמוד ממנו. ואם לאו שנדמה בדעהך

שתוכל

גר. איש על העדה אשר יצא לפניהם ו עיין פירוש רש׳יי ז״ל. ועדיין צריך להסביר היבוה אלהי הרוהוה דהוי מצי למימר אלהי הרוה כמו שכתב בספר משכיל לדוד ע״ש. אמנם נראה לפרש על פי מה שהביא בהקדמה ספר שפהי נדיקים בשם הרב הצדיק וכו׳ ר׳ ר׳ זוסיא ז׳׳ל שפירש הכהוב (מלאכי ב׳) כי שפהי כהן ישמרו דעה והורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ צבאוה הוא ודרשו חז״ל(בגמרא מועד קטן דף יז ע׳׳א) אם הרב דומה למלאך ה׳ צבאות הורה יבקשו מפיהו וכו׳ וקשה וכי ראה אדם מלאך מימיו שיהיה יודע מהמלאך אם הרב דומה לו אהמהה. אלא הכי פירושו כמו שלא ראיה מלאך מימיך וממילא לא הנםהו בנשיונות ולא תשאל ממנו אוה או מופה אלא אתה מאמין שיש מלאך. כן אם הרב דומה בעיניך בזה האופן כמלאך שלא תנסהו בנסיוכות ולא ששאל ממנו אות או מופת אלא שנריך אתה להאמין שהוא צדיק בודאי. אז תורה יבקשו מפיהו עכ״לע״ש: והנה כתיב (בתהלים קפיטל ק״ד) עושה מלאכיו רוהות משרתיו אש לוהט ופירש בספר הזהר הקדוש (פרשה הרומה דף קע״ג ע״א) עושה מלאכיו רוחזה אלין מלאכין דקיימין לבר כי׳ עיי״ש מבואר שהמלאכים נקראים רוהות. ולפי זה יחבאר היטב מה שאמר משה אלהי הרוחוה לכל בשר שלקש משה רבעו עליו השלום שהמנהיג הדור יהיה חשוב בעיני כל בשר כמו מלאך שלא יהרהרו אחריו. וזהו שאמר יפקוד ה׳ אלהי הרוחוש לכל בשר. המו שה׳ יפקוד עליהם איש כזה שיהיה נחשב כמו הרוחות שהם המלאכים בעיני כל בשר ולא יהרהרו אחריו כלל י וזהו שאמר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם . דאיחא במס׳ שקלים דף ט׳ הלכה ע״א (פרק ה׳ הלכה י״ג) וכן הוא בירושלמי מסכש ביכורים פרק ל הלכה ג׳ על קרא והביטו אחרי משה(פרשת תשא) חד אמר לגנאי חמו שקיה וחמו כרעיה חמו קופריה כי׳ ע״ש. ואם כן היה לאוי למשה לבינו עליו השלום להיוח נזהר

מנרת פרשת פנהם זהב נד 107 צבאות). (המאמר מש׳ ככול התורה העתיק לנו הרב החסיר בנש״ק ל יצחק מרדכי פאלוואה שליט׳׳א מפרשיסחא בן כבור הה״צ המפורסם וכו׳ בנש׳יק הרב ר׳ ישראל

אהרן שליט״א):

פרשת מטות לדבר משה איי ראשי המטות לבני ישראל לאמר וגו׳. נראה לבאר משה הוא הרעת עליון. אל ראשי המפיס הוא מלשון נשיה. וראשי הוא מלשון(מהלים. רצונו לזמר קי״א) ראשית תכמה יראת ה׳ כשירצה האדם לנסות שכמו לעבודת ה׳ יהיה על ידי היראה. דהיינו ראשי. רצה לומר ראשית תכמה יראת וכו׳ אך במרת היראה לבד אי אפשר לעברו כי תלילה היו במלים במציאות. כמו ששאל אתד את הרב הקדוש מויל מו״ה זושא זצלל׳יה ללמדו איך לעבוד את ה׳ ביראה. והוריד הרב בידו ונפל אותו האיש על פניו ארצה ולא יכול לקום על עמדו מגודל היראה. מד

. שהניף הרב את ידו אז קם על עמדו . לזאת האיך יעשה האדם. לכן גמר אומר לבני ישראל. לבני מלשון בנין. אם תרצה להיות ישראל בנוים ומקוימים. לאמר הוא,

שתוכל להגיע לשכלו ומדרגתו אל יבקשי. ודפח׳׳ת. וזהו נם כן פירושו כאן הלומד מן הקטנים כלל וק״ל . (אמר המאסף עיין בספר הזוהר הקדוש פרשש נשא דף קמ״ה ע״א ובפרשפ פנחס דרלג ע״א ופרשש שצא

דרע״ז): ןןזיץ בספר כבוד ההורה שכשב וזה י לשונו י שמעחי בשם מנורה הטהורה הרב הקדוש ר׳ ר' זוםיא מהאניפאלי כשהיה מושיט ידו לאש ונכוה. אמר. כמה נתגשם גופו של זוסיא שירא מאש עכ״ל . (אמר המאסף זהו הרב הדומה למלאך ה׳ צבאוח שדבר כזה חשוב אצלו התגשמות . וכבר הוא רומה למלאך ה׳ צבאוח שהוא כולו רוחניי גט) כמו המלאך ממש שאין בו השנשמוש כלל. ואף על פי כן נכוה מאש כדאיתא בחנשזמא פרשש וישלש סימן ב׳) על פסוק ובידו רצפה במלקתים (ישעי׳. מלמד קפיטל וי) וז״ל במלקחים מהו שהיו שחי מלקחות הלך המלאך ליטול אח הגחלת ונכוה נטל מלקחת אחח ליטול אח הגחלת ונכוה חזר והביא מלקתת שניה כוי ונסן על פי ישעיה ולא נכוה הוי אומר (יואל בי) כי רב מאיי מחנהו. ימי עצום מהן עושי דברו אלו הצדיקים כוי ע״ש . ואשי שפיר אם הרב דומה למלאך ה׳

מלשון גט) מצאתי כתוב להרב בעל מצרף העבודה וזה לשונו. שמעתי כמה פעמיס מרבנו הקרוש בעל התניא זציקלה״ה זי״ע שעבודת איש המופת הזה [הוא רביט הקרוש והנורא מאוד ל ל זושא זצוק״ל] היתה ביראה עילאה כל כך . עד שבהיכל היראה היה גם בן יראתו להפלא ופלא ופעם אחת בבוקר בעת שתיית הקאתי ואחזע [הוא ניהו מרן הגאון הקדוש בעל התניא] את הצלוחית עם קאווי ארומו״ר הזקן ל בידו ודבר מעטן קדושת הרב ל ?וסיא הלל ואמר בזה הלשון לבון כל העולמים מה זה שהצדיק ל זושא כאשר רוח קדשו השיג אח כח הפועל אלהי מכוכב אחד לבד נפל עליו יראה עצומה כל כך עד שמיד נפל לחולי השלשול מצד היראה הגדולה ואני תהלה לאל כח השגתי הוא בכל העולמות בממלא וסובב . ואף על פי כן לא זז אני ממקומי ולא נד כלל י וחדי דברו והנה אחזתו היל ורעדה והפול מידו הצלוחית ופניו נעשה כלפיד אש ועיניו בולטוש כדרכו בקודש בעח הפשטחו מחיזו דהאי עלמא והיה זה במו חצי שעה ובפעם הזה אמר שבלי גוף המלאך אין ביכולת להכיל יראה כזו עכ״ל .

(ועיין לעיל פרשח ישלו שםעחקחי בארוכה מעטן יראחו הנפלאה) : אתה הראת לדעת כי גם אדומו״ר בעל התניא חשב אפ גופו של רביט ז״ל לגוף•

של המלאך כפי עדותו של הרב מצרף העבודה ג

מטות זהב

אבל הוא יברך אחכם כאשר לבר לכם . והנה הקושיא מפורסמת מה צריך לברכתו ולתוספת! כיון שברכה השם יתברך בלי קצבה איך אפשר להוסיף על רבר הבלתי קצוב בריבוי. ויתכן על פי מת ששמעתי בשם דודי הקדיש סבא קדישא מהרמ״ז זצוק״ל בפסוק (תהצים קט״ו) יוסף ה׳ עליכם עליכם ועל בניכם רהקישיא נם כן מפורסמת הרי ההוספה הוא שיתוסף להם בנים ובני בנים ומהו שוב ועל בניכם . והבן. ואמר הוא ז׳׳ל שהפירוש הוא יוסף הוי׳׳ה עליכ״ם. ר״ל שיתרבה אור קדושת הוי׳׳ה יתברך עליכם בהוספת הנבואה ורוח הקודש וחכמת התורה וככה יהיה נם כן

על בניכם:ל פי זה נראה לפרש גם בכאן. דהנה ז ן ן אבותינו כשעמדו אז לפני אדונינו משה. הנה כל אחד שאב לפי בחינחו וכפי שורש נשמתו שכל הדעת מאדוננו משה שהוא כללות הדעת של ישראל כנודע והוא הנקרא כח הוי״ה לישראל. כי הרעת שבכל גוף הוא חלק הוי׳׳ה . וזהו שאמר יוסף השם הרה עליכם. הוספת הרעש הלק השם יחברך יוסף עליכם מכמו שאשם היום אלף פעמים (מה שאמר רוקא אלף פעמים כי הוא תכלית הנאצלים המשפיעים היות להנבראים בסוד ההזרת אל״ף לאלף):

ולפי זה יוצדק שפיר שאבותינו בשמעם מאדוננו משה הלשון הנה סברו כוונתו כפשוטו בריבוי הכמות ועל זה צוותו מה אתה נותן קצבה לברכותינו. והשיב משה לא כך כיינתי רק זומשל׳׳י הוא מבהינת הרעת שלי. שכוינתי על ריבוי האיכר והמהות. אבל הוא יברך אתכם בריבר הכמות כאשר רבר לכם בלי שום קצבה. והבן. (ספר

אגרא רכלה פרשת דברים):

פרשת ואתהנן 1אתהמ אל ה׳ בעת ההוא לאטד ׳. 1 מעין זה יש לבאר הפסוק

מיכה

§ 1 מנדת פרשת

מלשון אהבה כמו האמרת (בפרשת תבא) רצה לומר תצרף מדת אהב: בכדי שנוכל להיות בנוים ומקויימים ו!תקיים נפשנו בקרבנו. (ספר לעת משה פרשת מטות , וספר ויחל משה (תהלים קייא). ומה שלרש לאמר מלשון האמרת כן הוא גם כן בספר זכרון זאת בפרשת ואתהנן כמו שאעתיק

לקמן בס׳׳ר):

פרשת מסעי אלה מסעי בגי ישראל וגר לצבאותם וגוי ויכתוב מעה את מוצאיהם לססעיהם על פי ה' וגוי. כבר העתקתי לעיל פרשת יתרו מספר מאור ושמש פרשה זו שהביא העוברא מפה קורש הרב בוצינא קדישא מו״ר ר' זושא זצוק״ל שהיה מתפלל כמה שנים שישיג יראת הרוממות כמו מלאך ה' צבאות עיין שם בפרשת יתרו כי שם

מקומו: וסיים בה בספר מאור ושמש וזה לשונו וזהו ביאור הכתובים אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארן מצרים לצבאותם שימש שהיו מדבקים עצמם בצבא מעלה במה שהיו משתוקקים להשיג יראה שלהם. וכשהאדם משתוקק לעשות רצון ינצרו באמת ולהשיג יראת הרוממות של מלאכי מעלה אף כשעדיין איט משיג. הוא יתברך מקבל תענוג. יוסר מן המלאכים כמו שביארנו למעלה ומשה רביט ראה שהם עושים בתשוקתם תענוג גדול לפניו יתברך שמו יותר מן המלאכים והם למעלה מהם לכן גאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על ט ה' ׳ שפי ה׳ הוא גבוה יותר נגן עולם המלאכים כידוע למטן והם נדבקו

מתר גבוה שהוא על ט ה׳ עכ״ל:

פרשת דברים 71 אלתי אבותיכם יוסף עליכם בכם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לבם. פירש רש׳׳י דיל אמר להם זו משלי הוא

מנית פרשת ואתחנן זהב נה 109. ך שנראה להם מחמת ידעתם שיהיה כ וישראל מהסכין בחפלשם זה הוא חכמתכם

על כאן לשונו :. בביאול פסוק־ ו הטיבו כל אשר רבי

זה האריך הרב בספר היכל הברכה וכחב אחר כך וזה לשונו ואני חמהחי־ עלבעליבחים הכשרים למה ישנו כל הלילה ויבלו ימיהם בהבל למה לא יעמרו באשמורת לומר חהלים וחצוח כפי כחם ואחר כך

ילכו להתפלל מלה במלה בכוונת הלב. כל חר כפום שיעור דליה . ואם הוא בר הכי ללמור על כל פנים משטוח . למה ימנע עצמו מזה ולומר איזה רפי[ מן הזוהר הקדש פי כל דבורים אלו הם קישוטי הנפש חיים לנפשו למה לא ילחם עם חלק הרע שבנפשו המונע אוחו בחכמוח זרוש ואם ההתחלה יהיה לו קשה שלא יטעום אלא מרירוח . סופו יהיה לו אור וחיות ומתיקות וחיים לנפשו בזה ובבא כמבואר בזוהר נשא (דף קכא ע״ב) מאן דליח ליה לאשעסקא באוריי׳ יקיים קומי רוני בלילה (איכה ב׳ י״ט) ויימא באשמורח כמה םליחוח וחחנונים ופסוקי דרחמי ובקשוה בכל מיני רנה בגרונו

ע״ש היטב: יסמוך בעל הבית הכשר שהוא מתומכי התורה בוודאי אין דבר גדול בעולם מן מי שהוא תומך ם) התורה אבל זעירין אינו;. ועוד שיש הרבה טועין ומטעין ואם אין־ לו זכות לא יזכה לזה אלא ידבק עצמו בשד יהודי שהוא תלמיד תכם. והרבה צריך בקשות ורחמים בבכיה שיזכה לדבק עצמו בתלמיר חכם אמה וצדק . ולזה לא יזכה אלא על ידי זכיות הרבה ותפלות.

והחנונים ס) ומענין תמכין דאורייתא כתב הרב ז״ל בספרו איצר החיים פרשח וישלח במצות גיד הכשה וזה לשונו. וכן יש בזה רמז להיות מתמכי אורייחא ומסעדה ובזה יכניע כח הס״ם עיין בזוהר ותסמר שערות ראשך האיך שתתעורר נפשך להיות מתמכי אורייתא כו׳ ולנו בושה הפנים. כי באמה כל הגזרוח רעוח באין מחטא זה וכל תקיפו למלכא תייבא וכל אורך הגלוח הכל עבור חטא זה. וכל הירא וחרר לנפשו למשוח מחלצוח לנפשו יהיה

מיקר ענינו בזה ; ויצר מתקיף מאוד את לבו ועושה בל התפעלות למטע לרך זה ומצוה זאת ונותן בלבו לשנוא החכמים. ותזהר מיום לינא רבא אשר הפול ולא תוכל לקום כלל וכלל.

ולא

(מיכה ז׳) ואני בה׳ אצפה אוחילה לאלהי ישעי ישמעני אלהי. דמה שמעחי מסרב׳ זושא שיחיה על מה שאמרו רכושינו י ז״ל(םוטה רף מט ע״ב) בעקבות משיחא יראי חטא ימאסו אמר הוא שיהא אז עיקר לעבוד אוחו יחברך באהבה. ומררגח יראי חטא ימאסו. ויש לומר שהתפלל משה על זה ואתחנן אל,ה׳ בעת ההיא קאי על עקבות משיחא' לאמור שיהיה העבדות מאהבה וזהו לחמר הוא העברות מאהבה כמו (בפרשת תבא) את ה׳ האמרת היום . לשון תשיבה - (רוגמא לזה עיין לעיל בפ׳

בלק ופרשת מניות):

והנד, אני פירושו יראת כמו שאדם גבור אומר אני הוא וק אני ה׳ דעו מי גוזר עליכם (כן פירש רש׳׳י ז״ל בפרשת אמור). וזהו ואני בה׳ אצפה לשון ציפוי למזבח (בפרשת קרח) כמו על כל פשעים תכסה אהבה (משלי י׳) פירוש אני את היראה בה׳ הוא אהבה אצפה אכסה . ואז כשיהיה כן. הוא מקום הגאולה אוהילה לאלהי ישעי ישמענו אלוה פירוש קבצנו כמו(שמואל א׳ קפיטל כיי) יישמע שאול כי זהו בעקבות; משיחא ויהיה הגאולה (ספר זכרון זאת)

י היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. י הרב הקדוש זצ״ל מקארלין בליקוטים מספר בית אהרן הביא בשם הרי הקדוש ד' זושא מאניפאליע זי״ע. וזה לפונו אמרו חז׳׳ל זהו חשבון תקופות ומזלות (עיין בנמ׳ שבש דף ע׳׳ה ע״א וברש״י שם) וקשה הלא גם ביניהם יש חכמים כאלו . אלא

110 נערת פרשת ואתחנן זהב רף קצ״ח ע׳יא) וברא לו השם יתברך •שני ללי; בפיו אהל הוציא לבש ואתל הוציא תלב י ושלשה חרשים היה ניזון מזה הלבש וחלב שהיה יונק מן הדדי! שבפיו ואחר עבור שלשה חדשים בא אליו אחד ואמר לו זוםיא קח לך ששה גראשיש וקנה לך לחם אזי ברגע נפסק זה הדבש וחלב. כך סיפר

: י הצדיק בפיו למורי חמ הרי הראה אחי שנוח לפני השם יחברך לשנות סדרי בראשית מליהן דורון וזכות מצוה למי שלא זכה לזה. ולזה רמז (שיר השירים ה׳) עיניו כיונים לשון אונאה מגיעין העולם כמבואר בספר חסידים (סי׳ חחמ״ד) שהיה איי ד כשהיה נוח; לתלמיד חכם אמה היה מפסיד • ואמר החסיד שהוא אינו ראוי לזה. ומטעין חוחו כדי שיפזר ממונו למי שהם כמוהו עיין שם בספר חסידים. על כן אני מבקש ומעורר לב בעלי בחים הכשרים שיחוסו על נפשם ויקומו באשמורת לומר תהליס בקול נעים ורנה ובקשות . ויתפלל בצביר בכוונה מלה במלה ויבקש מבעל רצון שיטה לבו שידבק עצמו בחלמיד חכם אמת. כי אין לך דבר גדול

בעולם ולא חחיה בתחיית המתים . (אמר המאסף עיין בספר שלחן ערוך של האר׳׳י ז״ל בהלכוח קריאה בחכמת הקבלה סעיף ט׳ שכתב וזה לשונו כל מי שאינו עוזר בממונו לבעלי הורה יהיה בזמן התחיה כמו נפל ועליו נאמר וארן רפאים הפיל (ישעיה כו יט) למי שנתקיים בו כי רבים חלליס הפילה (משלי קפיטל ט׳) כו׳ עכ׳׳ל ולכן חוס והמול על

נפשך ותזכה לבנין נביאי מהימנא כוי ע״ש בדבריו הקדושים :

ובפרשת עקבבמצוה חל״ה כתב וזה לשונו מצוח עפה להחדבק בחכמים והלמידיהם שנאמר ובו הדבק ומדיני המצוה לילך אל חלמידי חכמים וצדיקים ללמוד מעשיהם ולשמוע תורה ומוסר מפיהם ולילך אל סעודת מצוה לתלמיד חכס וצדק ולשמוע ממנו דברי חלהים חיים ויהנהו מנכסיו מאכל ומשקה כפי כחו לתלמידי חכמי׳ ולצדיקים שנפשטין מזה

העולם ופשוטי המצוה לדבק עצמו בכל רגע בהשם יתברך ובאהבתו; משורשי המצוה נודע מדברי הזוהר מגודל מעלת תמכי התורה י שבוודאי איש עשיר שאין בו הורה. ולא תומך התורה אין לו תקומה בתחיית המתים ולא בעולם הבא ואין יוצא במה ששולה לו פעם אחד בשנה אלא כל אחד צריך להחזיק הלמיד חכם ויאכיל אוהו בכבוד ויה; לו כל צרכו וצרכי בני ביחו בריוח ובפנים יפות כיששכר וזבולון י ואז יהיה עמו ולחלקו וכן אף עם הארץ עני צריך לדבק עצמו לתלמיד חכם לשמשו ולאהבה אותו ובזה יעלה אותו לעולם ועד עד כאן לשונו הקדיש. וכבל העתקתי

דבר זה בסגר דרך האמונה ומעשה רב בעני! תמכי דאורייתא ע״ש :

וסםנמים כי מן השמים אין נותנים שום לבר קדושה ומצוה אלא על ידי זכות הקדום

וטורת ובקשות ותפלה: לי מורי ממי הצדק המפורסם מוהר״ר אברהם מרדכי מפינטשוב ששמע מאיש אלהיםקחש מוהר״ר ר׳זוםיא מאניפאלי שסיפר לי איך בעניותו היה שמש בעיר אוסטרהא והיה דרכו להתענות שנים ושלשה ימים . ואחר כך היה הולך לבקש מאיזה בעל הבית שיתן לו על לחס להשיב נפשו. ופעם אחד אמר בלבו שזהו חסרון אמונה לילך ולבקש לחם אלא יבטח באלהיו באמונה שלמה שלא יחסר מזונו. ופעם אחד התענה שלשה ימים כדרכו ואחר החעניח לא היה מי שיח; לו מעט לחם והלך זהחענה עד שהיה קרוב למוח ולא היה מי שיחן לו שים דבר. והיה רעש גדול למעלה ולא היה בכל המקום מי שיזדמן לפניו זה המצדה הגדולה לקיים נפש קדוש כזה. כי לא היה אכילו אחד שיהיה לאיי לזה חף שהיו שם אנשים כשרים הרבה לא היו ראוים למצוה זאת שישלח לו השם יחברך דורו; כזה כמבואר בזוהר (ויקהל

חחנן זהב נו 111 הרב המתבל שלשה ספלים הללו י ואולי סלי עובלי הוי) והוא מתמה שראה השטנה שורה באותו דרך. כי בכל מקום שהצדיק הולך השכינה מקדמת לפניו. על כן ראה באיסו לרך שהשכינה שם באותו הדרך צוה ליסע.־ ולזה כיוון גם כן תכתוב בכל הררך כוי בב׳ כי ב' לרכיס הם לפני האלם וכמו שאמר (בפרשת נצבים) ראה נתתי לפניך היום את התיים וכו׳ וייעצכו הכהוב ובחרת בחיים בתיים העליונים לזה אמר בכל הלרך אשר צוה ה׳ אלהיכם אתכם תלכי בב׳ כלומר באיתו הלרך מב׳ הררכים אשר התחבר ה׳ אלהיכס בו באותו הררך תלכו. וצוה הוא לשון התתברומ מלשון צוותא |למכין תתיון שחביאו תיות לכס ולכל העולם כולו(ספר תורת משה כת״י מהה״ק מו״ה משה זצ״ל

מקאזניץ) : 1אהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובבל מאודך . בשלהי מסכת ברכות (לף נל ע״א) ררפו חז״ל חייב אלם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על העובה שנאמר כוי בכל מלה ומלה שהוא מודל לך הוי מולה לו במאול מאוד • ויש לבאר עם לברי רבינו ז״ל : דהנה כחיב (משלי לא) חנו שכר לאובל ויי; למרי נפש וכחב הרה״ג כו, מו״ה ארי׳ ליבוש ז״ל אב״ד רק״ק היכנע בספרו פני אריה על חו״מ בליקיטיס לאורח חיים ח״ל שמעתי בשם החסיל והקלוש . בוצינא לנהורא. מו׳ר זושא זלה״ה שאמר הטעם על חנו שכר לאובר כו׳ מחמח שבאמח כל לבר הוא מההשגחה ולא במקרה חם ושלום . וכל מזינוחיו של אלם קצובים לו מראש השנה(ביצה דף ט׳׳ז ע״א) וכאשר האריכו בספרים הקלושים . ולזה כאשר יש לארם איזה צער רחמנא ליצלן טוב לשחות שכר ולברך שהכל נהיה בלברו . שהכל ברצוני יחברך שמי. אך אם כן למה צריך למשקה הא השיחה מים לצמאי גם כן אומר שהכל נהיה בדברו(ברכוה מ״ר ע׳׳א) ותירץ כיון שהוא בבטתון גלול בהשם יתברך יכול לשתית משקה כי הוא יין המשומר .

ור״ל

מנדת פרשת ו: בעולם הבא ממי שהוא תומך המרה וערחיב לב הצדיקים שיחרחבו רעתם להשראת השכינה (אמר המאסף יעיין גמרא ברכות (לף לל ע״ב) אמר ר׳ מייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים כזלן לא נתנבאו אלא למשיא בחו לחלמיל חכם ולעושה פרקמטיא לחלמיל חכם ולמהנה תלמיל חכם מנכשיו כי׳ ע״ש) כמבואר בזוהר (ויחי לף רמ״ב ע״א. מצורע לף נ״ג ע״ב) אף על פי כן זכוה גדול צריך שיהיה לבעל הבית הכשר שיקשור עצמו לתמוך תלמיל תכס אמת בלב אמת ולצדק אמת. כי מיניו כיונים כתיב טועים ומטעין וכל אחד מתקשר עצמו לשרשו ואל הנהגה שלו וזעירין אינון

המחקשרין לשורש קדיש!

ל כן אחיי בעלי בחים הכשרים. קומי רוני ז ן בלילה לאל אחל. ברנה וחפלה וחהלים. וחבקש רחמים ומשניות כל אחל לפי כחו מאל אמח שיורה לך לרך אמח. שחחקשר לצליק אמת. כי על ירי התקשרות ישפיע עליך אור ותיות ויראה ואהבה כו׳ ושתתמוך את הצדיק אמת כדי להרתיב דעתו הקדושה ומותו י שיתלהב לבו לאור עליון כו׳ עיין

שם באריכות דבריו הקדושים :

, אלהיט אתכם ל הדרך אשר צוה ה ^ ב תלכו וגו׳. לכאורה הב׳ מחיבת בכל הוא מיוחר ומה יחסר באמרו כל, ונראה ליישב להנה הררך אשר ציה מ פעם אחח נסע הרב הקדוש מדר ?ושא ז׳יל בדרך והגיעו לפרשח דרכים ולא ידעו באיזה דרך יסעו כי היו כמה לרכים זה בכה וזה בכה והמה לא עברו בדרך ההוא מחמול שלשום. ונשא הרב הקדוש אח עיניו וראה הדרך וצוה ליסע באחד מהררכים וישרו בלרך ההוא והגיעו למחוז חפצם למקום שהיו רוצים ליסע (אמר המאסף עיץ לעיל פרשח שמיני גופא לעובדא היכי הוה שבספרו דעח משה כתב סתמא כמו שכתוב כאן ובספר ויחל משה הביא שלקת הציצית בילו. והוא טהז

11 מנית פרשת ואתחנן זהב 2

אמר ליה לאו שנית אמר ליה לאו לאי אפשר לפרש אלא על מקרא ומשנה ורוק. אמנם הרב הקרוש והנורא הספר זקוקין לנורא שם אוח י״ב הביא בלשון הזה כל תלמיד חכם שיושב ועוסק בחורה ושונה הקדוש ברוך הוא יושב כנגדו ושונה עמו ולפי גירסא זו צריך לפרש מה ראמר קורא ושונה שהוא• על לרך לאיחא במגלה (לן! לי) מצוה לקרותה בלילה ולשנותה ביום סבור מינה למתני מתניתין לילה ביממא אמר להו ר׳ ירמיה כר כראמרי אינשי אעבור פרשתא

לא ואתנייה ושם (לן! כ״א) מזמר ןקורא , ומוזר ושונה מיושב:

לקשה אם האלם הלומר כל כך כתו י גדול ונתעלה בעיני אלהים אמאי בפעם ראשונה אינו לומד עמו אמנם באמת בחחלה כשאדם מהחיל ללמור ופוחח הספר אינו רואה לפניו רק קצח גשמיוח נייר לבן ואותיות שחורים וכשמתחיל ללמוד האותיות והתמה בדתילו ורחימו לשם יחוד קודשא בריך הוא זשכינתיה אז פורהת לעילא

ומעורר רצון ורחמים וכל העולמות מזדעזעים והצדיק הזה ממשיך בכח הדבקות שלו אור אין סוף ברוך הוא וברוך שמו לשוך האישיות עד שמאירים האותיות ברזחנייהם באור אין סוף ב״ה ומכנים אור השכינה להאותיומ בסול מה שאמרו חז״ל (ירושלמי תענית. בראשית רבשי פרשם כ׳ סימן כס) בתורתו של רבי מאיר היה כתיב כתנות אור באל״ף וכל אות ואות שמוציא הצריק מפיו מעורר בתינת אור הרוחניוח המיוחם לאות הזה כי אותיות ההורה אינם הסכמיות אלא שיש באוחמת הקלושים פנימיות ורוחניות וחיות

עולם סא) ועיין שם עור שכתב לבאר בזה המשך סיום השלתן ערוך להתחלתו שמסיים וטוב לב משתה תמיד ומתתיל שויתי ה׳ לנגדי תמיד • שענין וטוב לב משתה תמיר הוא לברך השם יתברך בלבו תמיד ולומר על כל רבר פרטיי שהכל נהיה בדברו בהשגתה פרמיית וזהו ענין שויתי ה׳ לנגדי תמיר. זכתב עזד שם בשם הגאון הקדיש בעל ספר שו״ה ה׳ןיב משה דהרמ״א דהתתיל שויתי ה' לנגדי תמיד בא לפרש דברי השלתן ערוך יתגבר כארי כו׳ ומאין בא לאדם גבורה זו לזה אמר שרתי ה׳ לנגד תמיד שאס יקיים

שויתי ה׳ לנכדי תמיד אז יוכל להתגבר כארי עיי״ש :

וד״ל ודפח״ח סא) עכ״ל. ועל פי זה נראה דהיינו מה שאמרו חייב אדם לברך כוי כלומר לברך ולומר שהכל נהיה בדברו וכדברי

רבינו ז׳׳ל ממש (נאם המאסף):

ואהבת את ה׳ אלהיך וגר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושגנתפ לבגיך ונר . יש לבאר המשך הפרשה ע״פ מה שידע שהאי ושננחם לבניך הוא מצוח חלמוד חורה וראוי להסביר למה אפקה רחמנא בהאי לישנא ולא כתיב ולמרחם . זרש״י זיל פירש לכננתם לשין חידוד הוא שיהיו מחודדים בפיך זהוא מגמרא קדושין(דף ל׳ ע״א) וכל הרוצה להקשוח עדין יבא יישאל דהוי כיה למימר כך

וחדדחם : אמנם דבר זה יבואר היטב בהקדם דברי רבעו הקדוש הרב הנדיק מו״ה זושא זצ״ל ניג״מ שהובאו בספר שפתי צדיקים פרשה וירא על מה דאיחא בתנא דבי אליהו רבה פרק י״ת כל הלומד ושונה הקדוש ברוך הוא שזנה עמי (אמד המאסף הנה הגירסא בפנים הספר הוא כך כל תלמיד חכם שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה הקדוש ברוך הוא יושב כנגדו. וכך הובא מאמר זה ו וקורא ישונה עמ בספר ראשית חכמה פרק ד׳ משער היראה זזה לפונו הקורא ושונה הקדוש ברוך הוא יושב כנגדו וקורא ישונה עמז והיה מסתבר לפרש קורא ושונה דהיינו לימוד מקרא ומשנה כמו שרגיל לשון זה בש״ס בכמה לוכתי ומהם בשבת (דף י?ג ע״א) ששנה הרבה וקרא הרבה • רעל כרחך היינו מקרא ומתנה. וכן בבבא בחרא (דף ח' ע״א) קריה

פרשת ואתחנן זהב נז 113

עולם ולל אות ואות רומזת בצורתו ומורה שלומר עם הקלוש ברוך הוא כיון שכבר אל רוחניות ילוע ואל בחינה מבחינת הספירות נמשך לתוך האותיות חור של הקלוש ברוך

העליונוח וכל אוח ואוח יש לו צורה רוחניות הוא על כאן לשונו הקרוש םב) : ואור נכבל נאצל מעצם הספירה ומשתלשל

ל פי זה מובן הרבר שעיקר מצות ז ן ממררגה למדרגה בררן השתלשלות הספירות ן על שיגיע ויהלבש האור ההוא באות ההוא התלמוד תירה מקיים האלם במה וכשמתתיל לצרף האות ות לעשותם תיבות • שלומד בפעם השנייה אחר שכבר המשיך הנה מייחד בזה יחודים נפלאים עד אין קן אור וחיות וקדושה לשוך האותיות שרק אז. ו מ ותכלית וגורס בזה תענוג גדול לשמו יתברך הוא מחובר בהשם יתברך ששונה ע ויתעלה. ואמר כך כשחוזר ושונה נמצא ובזה מתוק מאל פירוש וסידור הכתובים

רהכא סב) בם£ר קדושת לוי בקדושה ראשונה לפורים כתב וזיל כי הנה ידוע שכל העולמות של מעלה שהיא עולם המלאכים ועולם השרפ ם וחיות ואופני הקודש צורתן הרוחניות כדמות התורה הרוחניות וכדמות מצות הרוחניות. ועיקר תיותן הוא מתורה ומצות כו׳ והנה גם בעולם התחתון הוא עולם הזה עולם הטבע. עיקר החיות גם כן מהתורה ומצות ואהבה ויראה את הבירא ברוך הוא יתברך שמו אפס כי בעולם העליון הוא עולם השרפים וחיות ואופני הקודש. החיות הוא השכליות של עבירת הבורא ברוך הוא הוא מגילה. ובעולם הזה הוא עולם הטבע החיות שבו - שהוא התירה והמצות ועברות הבורא ברוך הוא הוא

מכוסה. כי הוא מדור להחיצונים ונפון אור בתוך החשך :

והנה על ירי עסקנו בחורה אנחנו מהברים עצמנו באורות הרוחניים ולכן העוסק בהורה לשמה בדחילז ורחימו הזי מאיר על נפש העוסק בתורה אורות הרוחניות שבתורה אשר הוא עוסק בה ונתמלא הנפש באהבה ויראה תת שמו של הבורא ברוך הוא יהי שמו. ובשמיה האל יתברך שמו לכן העוסק בתורה ובמצות נתמלא הנפש מאהבה ויראה אש שמו יתברך ומלא שמחה כי כן הרולטות של תורה הוא צריפי שמות המלאכים והיכלות העליונים אשר המה מלאים אהבה ויראה את הבורא ברוך הוא יתברך שמו

ישם שורש השמתה כמאמר הכתוב (לברי הימים ח׳ טז) עוז וחלוה במקומו :

והאריך שם בענין הנזגלה וכהב וזה לשונו והקורא אה המגלה בלשון שקבעו מררכי ואסתר נפשו תאבה וחמדה לקיים מצות התורה הקדושה כי נתקשרה נפשו בשכל של מררכי ואסתר אשר קבעו במגלה ומנינו בדברי חז״ל חייב אדם לומר בלשון רבו כמו שאיתא במסכת עדיות (פרק א' משנה גי) ומובא במסכת שבת (דף טי ע״א) כי האומר בלשון עצמו אינו מתכונן גי רק שכל עצמו. והאומר בלשון רבו אזי האדם האומרו מתנוצץ בו שכל של רבו (אמר המאסף מכאן תוכחת מגולה להמקצרים מספרי הראשונים הן בהלכה

והן באגדה שיזהרו שלא לשנות את הלשון מכפי מה שהובא ברברי הראשונים כי בהלשון שכתב המחבר מתטנץ ט שכלו של המחבר) לכן בכאן צריכין שיתנונץ השכל של מרדכי ואסתר אשר כתבו וקבעו והם כתבו וקבעו בו שבנירופי אותיות יש בהם האיך שהחיות

של עולס הטבע היא ההורה והמצות וטי ע״ש : אמנם מצוה מן המובחר ללמוד בלשון של משה רבינו עליו השלום או של התנאים כדי שיתיר בו שכל יותר גבוה דהיינו השכל של משה רבינו עליו השלום או של התנאים והנה יש עוד דבר גדול להתחבר אה עצמו ט׳ והוא הלומד מתוך השפר כי אותיות משכימות כי הרואה באיזה דבר הוא מהחבר אה טצמו בדבר הרואה אוהו והמביט באותיות

ה 8 הוא

114 מגרת פרשת ואתחנן זהב אמנם הכוונה. רהך ט אין מחסמד לילאיו קאי על איסן היראים, והכי י שלבר מהם שאסר יראו אה ה פירושו רקרא. כי הנה ימע שישראל נקראו עם הקורש רכך כהיב קירש ישראל לה׳ (ירמיה ב׳ פסוק ג׳) והזהיר הכהוב ואמר אהם עם קרושים. יראו את הי. כי אין, אזי מחסור ליראיו. אם ההיו יראי ה׳ לא יחסר לכם כלום משכרכם הקצוב

עבורכם בזה העולם; ח״!נה אמרו רבותינו זיל(במסכה שבח דף כג ע״ב) מאן ררחים רבנן הוי ליה בנין רבנין דמיקיר רבק הוו ליה חהנווחא רבנן. לרחיל מרבנן איהו נוטה צורבא מרבק ואי לאו בר הכי הוא משתמעין מליה כצורבא מרבנן . וממילא ררחים ודמוקיר. מובן שלא שייך שכר זה תמיר לאסו לא משכחח מי שיהיה חשוכי בנים רממנא ליצלן ואף על פי כן הוא רחים

. ואהבת אח ה' אלהיך בכל לבבך א ג מ כוי. שיהיה שמו יתברך קשור בלבך. ואחר כך והיו הלברים האלה אשר אנכי מצוך המס על לבבך שגם לברי המורה יטו קשורים סל לבך יחל מם ההקשרוה השםה. סל זה אמר ישננחם יסברך. ואיך יהיה זד מה כלומד וחתר ישונה מה שמ בא טל י שכבר למל. שעיקר ההתקשרות להשםד זה ששמה בפעם השניה יתברך בא על י

וכנ״ל. (>3שפר ברכת שמים): את ה' •אלהיך תירא ואותו תעבוד וגר. ררשו תז׳׳ל בגמרא (קדושין ד,: נז ע״א) את ה' אלהץ־ תירא לרבות תלמיד

סכמים/ וטאר עם זה הרב הקלוש רבינו ר' זושא זצ׳׳ל את הפסוק (גמלים קפיטל לד) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו י ויש לדעת דהוי ליה למימר כי חין מסםור לקדושיו כמו שהשחיל יראו את

ס׳ קדושיו : רבנן

הוא מהבר את עצמו באותיות התורה הקרישה ואותיות ההורה ממקום גבוה קא נחשי . ודע אזסיוס הכתובים בתורה העשויה ונכתב כתיקונה על הספר ואשזרית ובריו ותפורה בגירין. היא בדוגמא של מעלה והוא הלק אלהי ממעל כי אותיות התורה המה כלים למרות של מטה לכמו שכתב בפן חיים שאותיות המה כלי כמידות . ואותיות המה נשמות ישראל חלק אלהי ממעל לק הלומד מתוך הספר תורה הכתובה כתיקונה אזי מלבק אס עצמו בחלק אלהים והוא בא בסוד אלהיס כי מאירה עלינו אותיות התורה שמביט בה

ונתחבר במרה העליונה ונתחבר נפשו בסול שבה ובצירופי השמות שבהן מכ״ל: ובםפר כסא מלך על התקוני זהר הקדוש בתיקונים שבסוף הספר תקין שתיתאס (בממס ר&רשא הוא ברף יןנ׳יא ע״א אות אי) כתב וזה לשינו. כמו שהאדם נותן עיניו בספר ולזמר כן זי׳א נותן עיניו במי תמיד עיני ה׳ בה וזה טעם הגון ללמור מחוך הספר הגם שהמקרא שגיר בפיו אפשר שזהו כוונת מאמר רבותינו ז״ל (גיסין דף ס' ע״ב) לברים

שבכתב אי התה רשאי לאומרם בעל פה עכ*ל: ועיין בספר לקוטי אמרים מרבנו הכלול המגיד ממטזריטש זצללהיה שכתב וזה לשוט אל ילמור אדם בספר ארם רשע אפילו יש בו לברי תורה כראוי לפי שנתדבק משמה האדם שעשה זה הספר ער כאן לשונו(והעתקתי דבר זה בספר מים רבים פרשת

לך בעמוד השורה) : ובספר אמס*שלאל מרבנו הגדול המגיד זצללה״ה מקאזטןבפרק ד׳ דאבות כתב וזה לעט יש קנקן ט׳ וישן ט׳ דהיינו שחחל אימר היליק וחריפות גדול ואין בו אלא

גאוה (המפארות וסשזמנרממנו מתרבק שכלו בגאוותו ר״ל עליל : ובספר פתגמין קדכין בשם הה״ק ר׳׳א זצוקל״ה מזיטאמיר כ׳ וז״ל הלומד מורה העיקר הוא עשיהה וקיומה ולא ללמה־ כניה רטן גמ׳ או זזה״ק ולשכוח מה שלמר אי ראה

או שמע איזה הנהגה י״ץבה או עצה בעבודת השי׳י מכייל :

מנדת פרשת ואתחנן זהב נח 115 מתיירא מה׳ יהכרך שמו ט אם אחר הסליחה שאין מסך המבדיל גינו לבין. וממילא המקום ברוך הוא וברוך שמו מתירא ממלך מלט המלכים הקלוש בחך הוא חהו שאמר הכתוב כי עמך הסליחה לממן תורא ודפח״ח . וזהו שאמר הכתוב יראו את ה׳ קדושיו כי אין ממסור ליראיו. פירוש משום שבאמת -אין להם שום חסרון ושום חטא ומון לזה הם יראים מהי מיל׳

עכ״ל: וגם דבר זה יש לרמז בקרא דהכא •אמ ה׳אלהיך תירא ואותו תמבודשתמבזד אותו ולא שמשיל את היצר הרפ מליך ופלד זה תהיה בן חומן ממנו ותוכל לקיים י את ה׳ אלהיךסירא אט״ר.נאם הםאםף:

ושמרת את הסצוה ואת החקימ ואתך מ המשפטים אשר אנכי ס היום לעשותם. פירש רש״י ז׳יל היום לעשותם ומחר לעולם הבא ליטול שכרם. והוא מגמלא (עיחבץ דף כב ע״א) והיינו האי דאיתא בחולין(דף קמב ע״א) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. ועיין בסמי שפתי צדיקים פרשת במדבר מה שהביא בשם הרב הצדק וכו׳ ר׳ ישראל אברהם זיל נבג׳ימ שביאר מה ראיתא בגמרא (ברכות דף ו׳ פ״ב) אמר חביי אגרא דכלה דוחקא ללכאורה קשה והלא השמיעה הו£ יוהד עיקרי מהלוחקא ולמה תלה השכר בהדוחקא ומ׳׳ש במהרש״א ועין יעקב. אלא לשמיעה הוא עצם המצוה ושכרה רב לאין קן ושכר מצוה בהאי מלמא ליכא אכן הרוחקא הוא הלבוש להמציה ומזה שפיר יוכלו ליהנות גם בהאי עלמא וזה אגרא דכלה דותקא י מד

' ואכל* ( * ״ ש ל * 5

*) ובםפר שארית ישראל (מרביט המגיד הק׳ מקאזניץ זצוקלה׳׳ה) בביאורו על המדרש רבה שם (בפתיתתא דאםתר אות ה׳ ושועתי לפניו תבוא באזניו במלכות אדום) וז׳׳ל בגלות זה עיקר התיקון לתקן אורנין דמלכא מ״כ צריכק להזהר מאל במצות המלויומ בשמיעה כמו שמיעת ס״ת וד״ת ושמיעת קול שופר וזהו עיקר התיקון לביאת משיח צדקנו וזהו תבוא באזניו וכו׳ עכ׳׳ל ובספרו הק׳ עבודת ישראל פ׳ תבוא כו׳ וז״ל (מל המררש אשרי לארס ששמועותיו לי) דהנה בכל עטן ותנועה צ״ל האדם מרכבה לקמשה

למשל

לבנן ומוקיר רבנן או מי שיש לו בנים או בטת. ורוצה להיות רחים ומוקיר. ובנמרא לא נשנו לזה שכר אחר אי לאו בר הכי הוא. אבל בדרחיל יש שני מיני שכר. שכר. ואי ן האחד שאיהו גופיה נורבא מרבנ לאו בר הכי היא הבטיחי לו שכר אחר דמשתמעין מליה. וממילא שכר דדחיל אינו נעצר לעולם וזהי שאמר יראו את ה׳ קדושיו. כלומר אתם זרע קודש יראו תמיד אח ה׳ . אח לרטת חלמיד חכמים, כי •ותר טוב לירא הייט להיות רחיל מרבנן ממאן לרמים ודמוקיר. ונתן טעם. דהא אין מחסור ליראיי ששכר הירתה מתלמיד. כן הביא ל כל חכמים אינו נעצר לעולם ו משמו בספר שפתי צדקים פרשת צו אצא שהלשין שם קצר וקצת מחוסר הבנה ואנחנו

בעזה׳׳י תקננו באופן מובן וברור) :

ןןזיין בספר משמרת איתמר פרפת בהעלותך שביאר האי קרא יראו את ה׳ קדושיו כי אין מתמר ליראיו. על פי דברי רבינו הקדוש אדומו״ר זצ״ל מלובלין שאמר בשם אחד וכמדומה שהוא בשם הרב ר' זוסיא נ׳יע (שם בפרשת בהעלותך הביא סשמא שאמר בשם אחד ע״ה ונם בפרשת תרומה ועשית שנים כרובים הביא זה סתם בשם אדומו״ר מלובלין אכן בםיוס למסכת סוטה הביא גם כן דבר זה והביא כמו שהעתקתי וכמדומה כד) על פסוק ט עמך הסליתה למען תורא (תהלים ק״ל) ותמצית דבריו הקדושים על דרך מה שכתב בזוהר הקדוש (פרשת פנחס רף ר׳׳מ ע׳׳א) כיון דתטא בר נש יצר הרע מתגאי עליה דבר נש . ועל דרך (ישעיה קפיטל נ״ט) כי עונותיכם מבדלים כו׳ והודם הסליחה אינו

16! מנדת פרשת עקב זחב שיהיה לך הרחבת הלב וכל טוב. על מיי, זה חמצא אלהוחו יחברך שמו בכל לבר . ושכחח הוא מלשון משכח שכיח (ספר אור לשמים פרשת פנחס בשם ממא ורמאי

הרב הקלוש מו׳׳ר זושא זצללה׳׳ה):

להלב הישיש הגאון הצריק המקובל מו״ר ישראל שליט״א האבל׳ק בוקארעשמ(בעל המחבר ספר עטרת יעקב וישראל וספר רלק ישראל) כתב לי שהרה״ק ר' מררכי לעטנר בספרו מאמר מררכי הביאעובלא שהרבהק׳ טוהרי״י זצוקללה״ה מלובלין היה אצל הרב הקלוש הצליק רבי ר זושא זצוקללה׳יה . והוא זצ״ל [הרבי

מלובלין] האריך באיזה תפלה להתפלל על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה והרגיש ר״ר זושא בלבר. ואחר שפלשו אמר לו הצליק ר״ר זושא זצוקללה״ה שמאז י והלאה אל

יתפלל סתם שיעשו תשובה . כי כורע אשר ביכה הוא ששובה. לבבו יבין ישב (ישעיה קפיטל ו׳. ועיין לעיל פרשח אחרי בהגה־ אוח מ״ה) לפעמים דיטן מסערין מינה חס ושלום חשובה טל ירי יסורין ועונש. ואמר לו שיבקש רחמים וחסרים על כלל ישראל

וממילא יחזרו בחשובה םג) : . ופירש

למשל כשמסתכל לשם מצוה יכוון שיפקחו עיני למלכא וכשפותח פיו בל״ת גורס לעילא־ להתקפה מזירות טובות וכשטטה אוזן לשמוע שורה גורם שיפתתו אולנין למלכא לקבל

צלושא לישראל וכר יע״ש באריכות עכ׳׳ל ן

סג) עיין בספר זכרון זאת פרשת תשא שכתב וזה לשוט להנה הקלוש ברוך הוא התקין מזונותיו של ארם ואסר כך בראו וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (קלושין לף כט) רחיים בצוארו והוא יעסוק בתורת. כן האלם שרוצה שיתגרל ויתרבה כמל שמים ממילא מתאוה שישובו העולם בתשובה לפטו יתברך. נותן עצה להיות פועל בעזרת האל ב״ה ובתפלה וחכמה להמשיך שפע ג*ול ופרנסה בליוח להיות העם פנויים לעבירת שמים כנ״ל ובלא זה הנפש אדס מרגיש ממי בא לו צרכו ובא ומחקרב אל הצדיק הממשיך זה. וזה ידוע לכל הפיםקיסבזה ליק ותשכח וממילא ילריך אוחו בדרך ישרה. ולא לראוחלווקא להמשיך חשובה לבד ואחר כך כשיתקנו מעשיהם להיות להם שפע הגם שאיחא כן בחובת הלבבות זה הוא לאלם שבא לו הרהור תשיבה וולאי לא ימתין על תהיה לו וכמו שאיחא (אבות פרק ב׳) אל תאמר לכשאפנה אשנה כוי. מה שאין כן לארם אחר וכלל שעשה הבורא ברוך הוא וכן אמרו רבותינו ז״ל (מררש חנחומא פרשת בשלת אות כ׳. ושם במכילתא פרשח בשלח) לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן וזהו (אבות פרק ג׳) אם אין

קמח

פרשת עקב לאכלת את בל העמים וגי'. יש לבאר להנה הרב הקלוש מו׳׳ר מו״ה *ושא זצללה״ה היה מרגלא בשמיה לברר כל בר ישראל בלשון הזה . תהיה בריח וחזק כמו גוי. ואמר ז׳יל הפירוש שרצונו לומר הגם שהאלם אינו כלאי לזה. מכל מקום ראוי האיש הישראלי לטוס בריא וחזק ט הלא הגוי שאינו מקיים שום מצוה ממצית התורה והוא בריא אולם ומכל שכן הבר

ישראל עכ״ל: לבלראי שיחתן של תלמירי חכמים צריכין לימוד (סוטה דף כא ע״ב) ובודאי מרומז זה בתורה. וכאן רמזו הכתוב ואכלת שתאכל כל טוב. ושמא חלילה יהיה מקום למלח הלין לחלוק שאינו כראי לכן גמר אומר. את כל העמים. פירוש הלא כל העמים ההולכים איש בשם אלהיו יושבים שלוים ושקטים לשנים ורעננים . מכל שכן שראוי לנו כל טוב שאנו בני אל חי. ואנחנו נלך בשם אלהים חיים ומלך עולם אמן .

(ספר לעת משה פרשת עקב): ©ל תאכל ושבעת וגו׳ ורם לגבך ושכחת י את ה׳ אלהיך וגו׳. פירוש על ילי

מנדת פרשת עקב זהב נט ד11ש בזה הרה״ק טוהרי׳׳י מלובלין אחותי רעיתי(זהר בראשית רף קמ ע׳יב). ד ש פסוק (בסרשח וירא) ונם אמנה בח אבי. בפול חכמה אב כרחם אב. אך לא אחותי בח אבי היא אך לא בח אמי היא. בח אמי סול בינה. ט אם לבינה חקרא רצה לומר וגם אמנה. אם תרצה לרבות (זהר תרומה לף קעז) ואז ותהי לי לאשה

אמונה בלב ישראל. כסעם גם לרמיי אתי. םול הזווג. אחותי בח אבי היא. חייחר הכלי שנקראת והנה על לרך זה שמעתי עור בשם מלן

הקלוש קמח אין תורה. הנם שנם להיפך איתא יש לומר קאי על הצליק שהוא עוסק בחורה

יכול להמשיך קמח לו״ק ער כאן לשונו: ובספר חינוך ביח יהולה פל״ד מהגאון הקלוש בעל מלא הרועים כחב וזה לשונו שמעתי ממורי הרב החסיר המפורסם מוהר׳׳י לי מלובלין שזהו מ״ש המשורר (חהלים פ״ל) אשד ארם עוז לו בך מסלוח בלבבם. שבאמח החורה הזהירה על מנין החוכחה ומה באמח אי אפשר לילך בשוקים ורחובוח להוכיח בשער בח רבים. כי חורחו מחי נעשית נם אם ילך בשוקים ורחיבוח יבלבל לעתו ויפסיק מלבקוחו ולא יוכל להוכיח באופן שיהיו לברים יוצאים מז הלב ומזה יומשך שלא ישמעו לו כאשר החוש מעיר על זה מכמה מוטחי׳ שמוכיחים על זה האופן ולא נשמעו רבריהם וכבר אמרו(יבמוח רף ס׳׳ה ע״ב) כשם שמצוה לומר רבר הנשמע כך מציה שלא לומר לבר שאינו נשמע אמנם עיקר החוכמה הוא כאשר ישב בחצרוחיו ובטירוחיו בבלילוח וי^ור חורה לשמה כשם כל ישראל. הנה בזה מכניס הרהורי חשובה בלבוח בני אדם וזהו שאמר אשרי ארס עמ לו בך שמקשר עצמו בו יחברך שמו על יד החזרה שנקראח עוז כמו שנאמר ה׳ עוז לעמו יחן(זבחים רף קט*ז ע״א) ועל יד זה הוא עושה מסלוח בלבבם של אנשים ועל כן פתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים עכ׳׳ד פח״ח והבן זה כי הם דברים העומרים ברומו של עולם עמוק עמוק עכ״ל ספר חינוך בית יהודה. (אמר המאסף ובזה יבואר היטב דברי הש״ס ניטין (דף ז׳ ע״א) השכם והערב עליהם לביח המדרש והם כלים מאליהם וע׳׳ש בהוס׳ אי נמי השכם עליהם לטח המדרש קאמר לעסוק בחורה וידיד הרב ברכוח שמים ני׳ לקלק מלשין עליהם כמו שהועתק לעיל פרשת סוללות בהגה אוח י״א בשמו ע״ש אבל הכוונה השכם והערב עליהם ללמור תורה בשם כל ישראל ועל יד זה והם

כלים מאליהן מרשעתן שיבא בלבם הרהור תשובה מאליק):

ובספר זרע קודש להרב הקדוש מראפשין בפרשת וישלח כתב וזה לשונו . וצריך להתפלל על כל הצטרכות ובאמת השפע הבא מן השמים ממולא בכל טוב. כאשר שמעתי מט אדוננו מורני ורבנו מלובלין שאמר שהוא מתפלל על ארס שיושפע לו עשירות. ובהשפעה זו נשפע גם יראת שמים כי שפע המקום ברוך הוא נכלל מכל טוב וכשהקדוש ברוך הוא משפיע לאדם טובה יש בתוכה כל מיט טובזת אפילו יראת שמיס דהיינו העזר הבא לו מקודם על דרך (איוב קפיטל מ״א פסוק גי) מי הקדימני ואשלם ורפז״ח ולזה יכיון כל אדם בתפלחו על צרכי הניף כי נכלל בזה צרכי הנפס כו׳ עיי״ש (אמר המאסף

עיין לעיל פרשח בראשיח בהגה אוח ב׳ עיי׳׳ש): ובספר משמרח איחמר פרשח חיי שרה כחב וזה לשונו על דרך מה שאמר אדוננו מורנו ורבנו איש אלהים רבט יעקב יצחק הלוי זצלה״ה לע שכשמחפלל על תשיבה מפרש דבריו ואגמר מחוך שמחה והרחבה ולא מדוחק ושמעתי מפיו הקרוש ששמח מאל על המהנה שניחן לו משמים זה השכל והארה לידע ולהחפלל כן בפירוש עכ״ל (וכבר העתקתי דבר יקר הזה בהגה לסוף קונטרס תפארת משה שבספר חפארח חיים ע״ש):

11$ מנדת פרשת עקב זהב הקלוש םוהרי״י מלובלין בפסיק בהעלותך אש הנרות כשהצדיק רוצה לתקן נפשות ישראל. הנה צריך להמשיך להם קולם .כל מיני השפעות טובות ועשירות ואז ממילא י

יחזרו למוטב. והנה הרוצה להעשיר יצפין הרוצה להחכים יררים (בבא בתרא דף כה מ״ב) ושלחן בצפון ומנורה בררום נמצא כי העשירות הוא מול וכבד המנורה שהמטרה בלרום והעשירות בצפון. וזה פירוש הכתוב בהעלותך כשהרצה לתקן ולהעלות את הנרות נפשות ישראל על לרך (משלי קפיטל כ׳) >ל ה' נשמח אלם אזי מקורם תמשוך מה שהוא אל פט המטרה שחופיע להם עשירוח

ואז ממילא יאירו וכו׳ עכיר וש״י:

הזה והרחבה גלולה ואז יוכלו למבול אה השם יחברך וזהו ורם לבבך רצונו לומר שיהיה לך החרוממוח הלב היינו שיהיה לך מושר וכבול ואז ושכחת. מלשון משכח שכיחי (בבא מציעא רף כט ע״ב) ומלשון ראשכח מציאה. אח ה׳ אלהיך. רצה לומר שחמצא וחלע אז איך לעבור אס השם יתברך ולפח׳׳ח. עכ׳׳ל המכתב מהרב הגאון

מבוקארעשט שליט״א : 1?$ר$ה ישראל מה ה׳ אלהיך עואל מעמך כי אם ליראה את ה׳, יבואר ׳ ו ג אלהיך ללכת בכל דרכיו ו מל פי המסופר בסוף ספר מדרש פנחס ווה לפונו שמעתי מר׳ ישראל בן ר׳ שלמה שדורי הרב ר׳ יוסף מגיל רפולנאה היה ישן פעם אחת שינת צהרים וראר [בשמים] מראה גלולה ושאל לשמחה מה זו פושה ואמרו לו שהרב ר׳ זוםיא אמר ריבורים אלו ואמרו לו הדיבורים שאמר ומזה נעשה כך שמתה גדולה םה) הה לך האוח כי׳ המראה שראית היא אמיתית שהיכף בהקיצך משנתך יבא הרב ר' זוםיא לעיר. וכן היה שתיכף בהקיצו משנתו נעשה רעש בעיר שבא ר׳ זוםיא. ולא יכול ר׳ יוסף לההאפק ונכנס עם הרב ר׳ זוסיא לחדר לפנים מחדר וסיפר לו המראה הגדול הזה. ומיל הההיל ר׳ זוסיא לבכוח בכיה גלולה ואמר

הלא טד) בספר רמהים ציפים על תנא לבי אליהו רבה (בלף סל ע״ב) בליקוטי מולה של אלומו״ר מפרכיסהא זצוקללה״ה באות ט׳׳ז כהב וזה לשונו עורי צפון ומאי תימן כי ילוע (מנחות פ״ו ע׳׳ב) שלחן בצפון ואמרו עור (בבא בתרא לף כל ע״ב) הרוצה להחכים יררים כו׳ וה־כמים אינם מבקשים בעולם הזה כי אם חכמה כו׳ טל כן ביקש שלמה המלך עליו השלום עליהם שיעיר הצפון הוא העשירוח ויבא לדרום לבעלי החכמה כדי שילמדו ויתעורר הצפון מעצמו כוי אבל הצדיקים בעצמם אינם מחפללים על זה ומקיימים התורה מעוני ונתקיים בהם גם כן סופה לקיימה מעישר (אבות פרק די) ולו׳׳ק ע׳׳כ

דבריו הקלושים עכ״ל: פה) מספר שבחי בעל שם טוב וזה לשונו מה ששמעו מהלב הקריש מויה זושאה אלימלך זצוק״ל פעם אתר עלה למעלה ופגע מהאניפאליא ששמע מאחיו הרב מי בהרב חסד לאברהם ושאל אוחו רבי הנה אני חברתי בעזהי׳ש עשרה חיבורים קדושים והמה חשובים מאד בגן עדן. אמור נא לי מפני מה מרעישים כל העולמות מתטעותיכם למטה אמור לי מה מעשיכם כי לא נוכל לעמול על עמקם ער היכן הדברים מגיהים

ער כאן לשונו:

ןןזל לרך זה שמעתי בשם הרב הקלוש ר״ר זושא זלה׳׳ה פימש הפסוק ורם לבבך ושכחח אח ה׳ הלהיך וגו׳ להיות דרכו של הקלוש הכיל היה להתפלל להשם •תברך שישראל יהיה להם כל טוב עולם

מנדת פרשת עקב זהב ס 119 הלא כל זה אפשר לאבל ברגע אתת • והיה אם שסוע תשמעו אל מציתי וגי׳ פ״כ : ולעבדו בבל לבבכם ובבל נפשכם אמר המעתיק וזה מרומז ^קרא דהכא וגוי. בגמרא שענית (דף ב׳ ע׳׳א) איהא ליראה את ה׳ אלהיך ללכה בכל איזה עבודה שבלב זהו תפלה ״ םז) הנהץ שיחיה כשהיה רוצה להיום ר דרכיו שאע׳׳פ שאתה הולך בכל דרכיו צריך שמעתי מ אתה לירא שחם ושלום אפשר לאבד כל זה לו בלבו אהבת הבורא בחך הוא לשפלה; וכיוצא בו. היה זוכר לו אהבתו שיש לו וכן ( ו בי־גע אחד ועיין ס

לכל פו) ובספר דברי אלימלך פרשה בהר כחב וזה לשונו. והנה מובא בספרים משל לרועה שנתפזרו טלאיז למדבר מקום נחש שרף ועקרב אשר וודאי לקבן נפזריו צריך מלחמה ויראה גדולה מבלי היסח דעת כרגע לבל יסתכן גם הוא ביניהם כן האדם בא להעולם הזה מקום הקליפות והחיצונים לקבץ נפזריו ניצוצי נפשו מדחיס בכל חלקי העשיה גם בארן ועפר האדמה אשר וודאי צריך מלחמה גדולה לבל תלכד כל נפשו ביניהם חס ושלום והנה כאשר משים האדם דברים האלה בלבו אפר אולי חלק גדול מנפשו מפוזר ומפורד בעומק הארןובמקומוח בזויים ובכל חלקי העשייה איך לא יהיה ביראה וענוה.ר שהיה לו תנוח משקאוח ובא איש וכאשר מסופר בשם הרב הקדוש בעל אור המאי אחד להחנוה לשהות כוס יי׳׳ש ושחה בחפזזן והבלעה בלא ברכה כראוי. ואמר לו הרב בדרך נמסר . הלא תדע כי הרבה ניצוני נשמוח נתגלגלו בדומם שדה האדן וכאשר נצמח בהשדה גרעיני הבואה יש עליה לכמה מהם מדומם לצומח לגרעיני התבואה . אשר לכן המה ביראה ובדאגה מאד לבל ילך גרעין ההוא לאיבוד כדרך כמה שבלים ההולכים לאיבוד בשעת קצירה ועימור וכדרך כמס גרעינים אשר נחפזרו לאיבוד בשעח מירוח . ולכן צועק ומתפלל לה׳ לבל יאבד הגרעין ההוא ומצפה ומייחל שיבא הגרעין הזה לכלל מאכל אדם ומשקה כמו יי׳׳ש וכדומה ולבא לפי איש שיתעלה על ידו על ידי ברכה כראוי ועשה הסכלח עשו כי חטפח לחוך פיך בהבלעה וחפזון ואולי היה זה אביך אשר היה לו שוקלת ממושכה שיחעלה ע״י שחייחך בברכה כהוגן ומיד נזכר שהיום הוא [יאר צייט] של אביו ונתעלף מגודל היראה והפתד מדיבורים הללו והנה בוודאי כאשר מתבונן האדם בדברים האלה איך לא יירא ולא יפחד וכמבואר גם כן בזהר הרקיע פרשת משפטים ובאור ישראל על התיקונים היקון ס״ד שיש בני אדם בחיים חיוחם ונשמחם נדונים בגיהנםיצא כידוע וכאשר ראינו בעינינו שהובא איש אתד למרן אאמו׳׳ר הרה׳׳ק ממאגעלנ המעשה. ואם כן וודאי צריך להיות ביראה מדבריס האלה בפרט כאשר משים לבו כי יוכל להיות שרוב תלקי נפשו המה במקומות הבזויס באשפות הארץ וכדומה אשר זה) לעשות ולפנות אל יוכל לדעת בעצמו. כי אין לך אדם שאין לו שעה (אבוש פרק ד הקדוש בחך הוא . וכאשר לפעמים רוצה לדבק לבו בהקדיש ברוך הוא בתורה ותפלה ומתאמן בכל כמו וכוונתו לכונן מחשבותיו אל הי ואז רואה בעצמו כי נפשו רחוק מהשם יתברך וזה הוא בוודאי מסבה נפשו אשר היא בלתי שלמה וכמה חצקי נפשו מונחים

במקומות גרועים עכ״ל:ק ובזה יש להמתיק פירוש הכתוב ליראה הס ה׳ אלהיך ללכח בכל י ת ע מ [אמר ה דרכיו דהוי ליה למימר ללכת בדרכיו ייעל לדברי הרה״ק הנ״ל ניחא שהכוונה ליראה את ה׳ אלהיך להיות תמיד ביראה מפגי זה שאתה צריך ללכת בכל דרכיו . בכל הדרכים

והמקומוח שנתפזרו חלקי נפשו ודל] ;ב הקדוש והנורא בעל ספר התגיא בקיכטרס אחרון בדיבור המחחיל הנה ר סז) ה לא טובה כו׳ כתב וזה לשונו ועיקר העבודה בעקבות משיחא הוא התפלה כמו שכתב

הרח״ו

ית פרשת עקב ן; מנ לכל אלם כשמכר מה שהוא אוהב בכים שלו ומבעירים קילס הקש וכשמתחיל להתלהב או מעותיו ששמח בהם בזכרם מתעורר בלבו תיכן) מרליקים פצים בה או נר כן כאן מפאח האהבה אשר הוא בכח מוציא אותם וביה עשו לקש (עובד׳ קפיטל א׳) כלומר לפועל. ואחר כך כשיזכור נפלאזח הבורא הענוגי העולם הזה הוא לקש מה שהקש ברוך הוא בפלאותיו וחסדיו בא האהבה מועיל גם זה מועיל כמשל הנ״ל ומשתלה הגדולה להבורא ברוך הוא שיש בו כל לפעמים טוב להחהיל להחלהב על ירי הקש האהבות וכל ההנאות וכן ראיתי מהרב תעמגי העולם הזה . ואחר כך כשיחלהב המגיר מראווכע ז״ל והנה כשרוצים להבעיר תיכף ילליק מזה הנר הוא הנשמה כידוע אש בהעציס ואינם יכולים לללוק כשהאש אינו כרכשיב(משלי כי) נר ה׳ נשמת ארם (ס׳ רק בכח ולא בפועל כי בכל רבר יש ארבעה זאת זכרון לפרשת קרח ועול עיין באריכות יסורוה ובהעצים כח האש בם יוחר ולפעמים שם לפרשה וירא בר״ה ויש לומר עור רהנה

אינם יכולים לדלוק מביאים קש ופחמים ררשנו כו׳ ע״ש בארוכה): בם׳

הרח״י ז״ל בספר עץ חייט ופרי עץ חיים עכ״ל . וכמו שהזכרחי דבר זה משמו הקדיש בהגהות לספר מים רבים פרשח נח. ולכן המרתי להסמיך כאן קצת עניני הפלה כדי

: ׳ להלהיב נפשות ישראל בצקון לחשם לפני ה א) כתבתי שם בספר מים רבים בה.הות הנ״ל שבספר לקוטי תורה צהלה״ק מטשערנאבל הדרכה ז׳ הביא בשם הבעל שם טוב זצ״ל שצוה לאנשיו שקולם כל תפלה

ילמדו מאמר הזוהר : ב) וכתב בספר ביה אהרן ברמזי שבה שיבה וזה לשונו. עול אמר להתפלל צריך מקולס הכנה שלא לבא מן החוץ ולעמול לההפלל רק שיהיה אצלו מקורס הכנה . שירע שעומד לההפלל לפני ה׳ כוי ובמה יוכל להכין עצמו בלימור הורתנו הקדושה ׳ או בלימיל גמרא בעיון או במאמר מזוהר הקדיש. או באמירה ההלים עם הכל יוכל לעשוה הכנה להפלה. הרה״ק רש״ק זצ״ל אמר אין צריכין מוסר ספר יותר מן מעט גמרא בעיון

עד כאן לשונו:בפרשת וישלח כהב וזה לשונו. היוצא לנו מזה שצריך כל הדם לקשר עצמו ג) ו בתפלתו להצדקים והצדקים מקושרים עם האבות הקדושים ומשפיעים לזה העולם על ירי

האבות כל טיב סלה עכ״ל: י) ויםפר זרע קידש פרשת תולדות כתב וזה לשונו כתוב בספרים שכשהאדם מתפלל השכינה עומדת כנגדו ואומרח אחריו כל תיבה ותיבה ממש ובודאי זהו רק

כשמחפלל כראוי בלי מחשבות ופניות עכ׳יל: ה) ועוד שם בפרשה וישב וזה לשוט יש לרמוז כשבאין לבקש אוחו יחברך שמיד זה תפלתו כשמעה הנם שתינו בתפלה ואומרים לשם יתור כו׳ בשם כל ישראל. על י

צדק כל כך לילך בררך ההורה חמיל נחשב לו כאלו קיים כי׳ עכ״ל: ו) ונהנתנות טוביה נוסה א׳ שבספר מים רבים. במגמות נתן אות ט׳ העתקתיכל זלה״ה שאמר מספר לקוני יקרים ששמע מפה קילש הרב האלהי מו״ה יחיאל מי. הן עם י קורם כל תשלה אני מקשר תה עצמי עם כל ישראל הן עם הגלולים ממנ הקטנים ממני עיי״ש בארוכה. זגם העתקתי שם נוסח הפלה משפר פרי חיים (אבית פ׳ ל׳ משנה ט״ו). וגס העתקתי שם מספר דראיס בשרה פרשת תצוה שכתב שיתקשר תפלתו בתפלת כל הצדיקים ובפרט בתפלת הצדק הכולל של הדור שהוא בחינת משה י עיי״שפ במגמות נתן בארוכה. ובמדרש פנחס חות י״ז ח״ל ופ״א שמעתי ממנו (מרבינז הלן ד

מקארין זצלה") השכל תכלה שאינו מתפלל בשם כל ישראל אינה תפלה עכ׳־ל : ועיין

מנרת פרשת עקנ זהב סא 121 בס׳ נועם אלימלך פרשת שמוה וז״ל אמת בוראי זה הוא לבר אלהיס שנהן לי ונראה להתורה הקרושה מורה לנו הש״י מתנה והלואי שיהיה לבבי זה כל הימים בכל זה איך להתנהג בעבודתי ית״ש מתעלה ויתפלל תמיד להש״י שיעזור לו וישמור אירע דהנה הארם הבא לו אהבה והתלהבות בלבבו שלא יכשל ת׳׳ו בבום כרכור חטא שלא בחפלחו או בלימורו וכן בכל מעשיו אשר יגרום החטא ח״ו לכבות אש התלהבותו ־יעשה לשמו ית׳׳ש ראוי לו שיחשוב מי יורע בעבורח הבורא יחכרך שמו על כאן

־אם אין זו החלהבוח אש זרה חלילה וחלילה לשונו:ם וב£0ר אגרא רכלה פרשח חיי וזיל ע ואם לכו מתלהב עור בפעם אחי ס ׳יחשוב אפשר המקום גורס קלופה והתלהבות הנה ירוע עיקר העבירה היא הזאח רהיינו שעומר עם נריקים ולא יחלה שמחה העבירה (עיין בברטנורה שכר מצוה בעצמו כלל וכלל רק שיהיה שפל מאור מצוה) והנה לפעמים יבא לארם שמחה ויהשוב איך אפשר שאיש שפל כמוני יזכה בעבורה ה אשר לח עמל בה ולא גדלה ׳לזאח ואם יוסיף עיר ולא יפכיק יחשיב אך הוא ע״כ שירם איזה יחור למעלה

ומהיהור ז) ועיין בספר הקרוש נמנם אלימלך פרשח וישלח שכתב וזה לשונו. וזהו רמז שצוה ירמיה הנביא (קפיטל י״ז) ולא הוציאו משא מבי־־יכם ביום השבח . דהנה כפי הנהגחו של ארס כל ימי השבוע ימי החול במהבבות מהירות בחפלה. אזי בשבת קידם נסוספו בי קרושה יחידה יוחר ויוחר . וכך להיפיך חס ושלום אם הולך שיבב בדרך לבו במחשבות זרות ומעורבים אזי ביום השבח כל המחשבוח של ימי החול במחשביח חון ופגול וחס ושלום נסתמים שערי הפלוס מלעלוח ספלוח ישראל דהיינו שעומדים על פחח השערים העליונים ומעכבים תפלות שאר ישראל וזהו שהזהיר אוהם הנביא ולא תוציאו משא מבהיכם ביום השבה רהייט המחשבוח זרוח שהם כמשא גדול ועובדים לפניו ב ים השבת מחמש שחשב בהם כל ימי החיל והביאו אותם בשערי ירושלים דהיינו שלא הביאו אוהם התפלות המתפללים במחשבות זרות בשערי העליונים ומומרים על פתח השער ומעכבי תפלות ישראל מלעלות דרך השערים - ואיך לא יעלה מורא על ראשו וחררה גדולה בלב הארס השפל ער היכן גורם בעונו לו ולאתרים עכ׳יל. ־(והעתקתי רבר זה במגמות נתן אות כייר להנהגות עומת נוסח ב' שבספר מים רבים): ח) ובספר דזראיס בשלה פרשה ויקהל כתב וזה לשוט שבת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכס קודש כוי הנה נודע כי בימי ההול כל כוונתינו בהורה והפלה ומצות להעלוה ניצונים. ובמנהה של ערב שבה עולים כל ההפלות וכל הכיצוניס ועל זה הקט לומר מזמור הוזי כוי יאמרו גאולי ה׳ הס הניצוצים אשר גאלם מיד צר כמו שכתבב ז״ל (עיין גאריכוח בפירוש הורילהבעפ״ט ז״ל) והנה אס האדם מתפלל ו ל שם ט ע ב בכוונה הלב בימיה ההול ואז כשעולי׳ הניצוצות בערב שבת. בא לו הארה גדולה מקדושת שבה מה שחין כן אם לא העלה כימצים בימות החיל אי; לו הארה יתירה בשבת זזהו שאמרו (בגמרא עמדה זרה רף ג' ע׳׳א) מי שטרח בערב שבה כו׳ כי בערב שבה יכול לתקן כל ימי השבוע יאכל בשבת יש לו תענוג ותוספות הארה וקרישה בשבח יהבן . וזהו שכתוב ששת ימים תעשה מלאכה להעלות ניצונים והיא מלאכה כבדה ואחר כך

וביום השביעי יהיה לכם קודש רנה לומר קדושת שבת והבן עכ״ל : ט) בספר היכל הברכה סוף פרשה מקן (דף רמ׳׳ח ע״ג) כהב רה לשונו וכל מהשבה יש בו מציאה השם יהברך וכל מחשבה קומה שלמה אף מהפבה זרה יש בו מציחות השם יהברך והיא באה אל האדם נתקנה ולהעלותה אל ארן טובה ורחבה ארן החיים ואם אינו מאמין בזה הוא מקצר במציאות השם יתברך ורלא כטפשים שאומרים

שטני;

122 מ3רת פרשת עקב זהב ומהיחוד באה השמחה לבל העוצמות בלמה כזאת וכיוצא בה בעבודה שמימה־ מששו הטובה רבי אוכליה אכל החכם עיניו בראשו שהשמחה באה לו מהעבודה ובאמת הוא כתיב בי לפעמים יש לאדם שמחה וחושב נרע יותר מהיללות המזוט המתהולל שהוא שמחת הלב בעבורה ואפשר שהוא בשזקים זברמטת ט האיש מהמיני בענמז ממים הזדונים ואש זרה שגברה בו אתה יודע שהוא הילל נעור וריק והוא קר* תאיה שעסק בה באכילה ושהיה וטיול לתשובה בעזר תלהי כי אין ר&ןמ שאינו וכיוצא או בדברו צחות והבלים וכיוצא בהן מלא חרטות בכל יום (**בחיי רחמנותו ית׳ אשר המשכיל ישפוט בצדק שע״פ הרוב הן אשר הבת קיל יו&ה שי© בט0 שובבים הנה היו בעוכריו להטריד את לבבו בהוללות חה הקול ביקע הליני רמ׳׳ח אבריו שהוא וסכלות ולשמחה מה זו עושה והנה שמחה ר״ת ״רשעים "מלחים ״חרטות והבן יקיר

לי שמנין הטלאת המחשבות אינם אלא לזכי נפש קלובים והס הבל וקרוב שאינם מאמינים במציאות השם יתברך בכל תנועה ומחשבה אלא כל ישראל קדושים ט׳ וחם ההדס דוחה מחשבה כאלו הורג קומה שלמה אמנם לפעמים מתגבר הרע במחשבות אסורות ואלו

צריך לדהות בשתי ידים :אתה אחי רע ט לאו דווקא בתפלה ובתורה באין מחשבות שיתקנם אלא אפילו ו כל היום ובכל אלם ובכל בריה בשוקיה וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי להעלות הניצוץ המשוקע בעמקי הקליפות כו׳ והוא צועק הוי אחיי תרחמו עלי והוציאוני ממסגר זה כו׳ ואדם נריך לה1ות גבור כארי בשטה שהולך בשווקים וברחובות לבקש מרפו וחיוב עליו לומר בשבילי נברא העולם ומלוהו (סנהדרין לז ע״א) ועלי עומדין כמה עולמות לאלפים. וצריך בלב טהור ושמח לדבק מחשבתו באור אין סוף המחיה אס הכל וכשבהין אליו מחשבות ידע שהוא בסכנה גלולה או הוא יעלה מצוץ קרוש או הוא ימשכנו למקום הקליפות ולכן יתגבר מאד ויחזיק עצמו לגריל וירתה את כל מהסבות הרעות הרע שבהם

ויברר חת הטוב !יעורר עצמו לאהבה וליראה וציהור בלב טהור כוי:

. וכן בתורה . כי ככארם עומד בשווקים שצריך להתאמץ עצמו ר מהפך ת ה ו ותפלה חומר לו מי אתה בריה שפלה מנינים כאלו שייכים לצדיקים ולא לך וענוה כזאת׳ הוא ממש עבירת פעור וגורם לו שנתרחק מתת השם יתברך שמצר שפלתו שהיצה״ר עושה לו שפל בריה אינו מאמין כי הארס שמכונה בשם ישראל גורם על ידי תפלתו ומששבתי שפע רב בכל העולמות ומשפיע לכל המלאכים באלוהיה מאמין כמה היה שומר מחשבתו שמחשבתו יהיה דבוקה באור אין סוף כז׳ וכן כמה היה עובד בשמתה ובזריזות מרב כל *היה נזהר בכל אוח ותנומה לאומרה כלקא יאות גס מבותר במדרש שהקדוש ברוך הוא שוקר על שפתי הארס לנונקם כשהוא חומר תולה והפלה. וכן כשעומר בחצות או פחות

מעט לבורר לפני קונו כמה שמחה עושה כשמי מרוס : ובענינים כתלי יצר הרע עישה היה! עניו. אתה בעל הבית לא לך שייך דברים כאלו כו׳ ונעשה שפל ועט בעת הזה וכשאיזה ארם נוגע בכבודו יורד עמו עד לחייוהע באמה יהיה ס שמים. ובאמת אחר כל א^ה הזריזות והשמיכות אם י ומתגאה ער מ צבו נכנע ושפל כאין שעדיין לא יצא לפני קונו ויהיה אוהב ישראל ואם יחרפהו אדם יחזיק לי טובה ואהבה בלבו זה החיש הצילני מרינה של גיהנם ומבושה יכסופא בעולם אמת. ויהיה אתר כל אלה הנוראות מתוק לכל בריה אוהב ישראל ושונא עצמו כשממי£

ד : והכל בלב שמח ופחית כיי עיי׳׳ש שהאריך מייש): וכן כתב עור בספרו אוצר החיים סוף פרשת ויקרא (דף מ׳ ע״א עי

1רבינו

פרעת ?*קב זהב םב 123

לי וטי ״ר״ח״ם ארחמנו כאים ה׳ (*רמי׳ שכלם בטלים אצלו בל יתאז למטפמותיו ל״א) שוט בטם שובבים משא״כ אנשים ויראה שהסאוה בלומה אצלו ברסן הצדק כאלו רחוקים המה ״מאדם העיר (ר״ל ויראה שלט מתנענע אז כעח שמחתו רק מהתעוררות כלל האלם וגררו אשר הוא למורהו יח׳ ולפטדתו אז יהי ה׳ אלהיו רמ׳׳ח מ״ל) ועושים מעשה וכד ומבקשים עמו ישמח ויטוז במתה גורלו אבל אם יבוא שכר כפנתס ט לא ילע עע לבט והבחינה הלבר בכור המבחן רראה לעד עיניו כי לזה ללעת אם שמתהו הוא שמחם של מציה הוא שלם בתאמתיו כמאז א! לא יאמין שבא אליי מהתעוררות יחיל העליון או הוא בשוא נתעה שמלמה בנפשו שהוא שש ושמח בהיפך מיו הוא כאשר יפשיס מאסו כל במטלת ה׳ והוא באמת הוללות מתרמית

שמחת העוה״ו וישימם לנגר עיניו ויראם היצר עכ׳יל: . ובספר

י) ורבעו הגאון הקלוש בספר ההטא בלקוטי אמרים פרק כ׳יח כשב וזה לשינו ואפילו אם נופלים לו הרהורי תאות ושאר מתשבות זרות בשפת הטבולה בחורה או בחפלה בכוונה אל ישית לב אליהן אלא *סיח רעתו מהן כרגע . ונם אל יהי שוטה לעסוק בהעלאת המדות של המחשבה זרה כנודע כי לא נאמרו לברים ההם אלא לצדיקים שאין נופלים להם מחשבות זרות שלהם ט אם משל אחרים אכל מי שנופל לו משלו מבחינת הרע שבלבו בחלל השמאלי איך יעלהו למעלה והוא עצמו מקישר למטה אך א! טל פי כן אל יפול לבו בקרבו להיות עלב נבזה בשעת העבירה שנריך להיוח בשמחה אלא אדרבה יתחזק יותר ויוסיף אומץ בכל כתו בכוונת התפלה בחרוה ושמחה יסירה כוי והוא כמפל אדם המתפלל בכוונה ועומר לנגדו רשע ומסיח ותדבר עמו כד לבלבלו שזאת עצתו בוודאי שלא להשיב לו מטוב וער רע ולמשוח עצמו כחרם לא ישמע כוי כך אל ישיב מאומה ושים מענה ומפנה נגד המחשבה זרה כי רק יעשה עצמו כלא יודע וצא שומע ההרהורים שנפלו לו ויסירם מדעחו ויוסף אומן בכח כוונתו. ואם יוקשה לו להסירם מדעתו מפני שטורדם לעחו מאל בחזקה חזי ישפיל נכשו לה' ויתחנן לו יתברך במחפבחו לרחם עליו

ברחמיו המרובים כוי מיי״ש :

יא) ובאוצר החיים פרשת בחקותי (דף רציד מ׳׳א) כתב הה לשמו וכל המחשבות רעוה הוא מפני שאינו שמח בעבודתו ורוצה בגדלות ממנו. ואותו המדרגה שעומד בה מפתהו היצר שזה אינו כלום מה לך להתפלל בכוונה על כל פטם להבין פירוש המלות שהפלה כזאת אינה כלום אלא להתפלל בדבקות ובהתפשטות ובהתלהבות ונותן לו ייאוש בלבו עד כמדחה מכל וכל . וכן לעני! התורה ומצות וכשרוצה דחקא בגדולות אזי שולחין לו מחשבה ורוטן אוחו לחוץ וכל אדם צריך לשמוח במדרגה שהיא בו ולא יאמר מה אני ספון וחשוב בתפלתי שהוא בלא אהבה ויראה וכן תורשי אל יאמר ק אלא ישחת0 עצמו עם כל חי ובפרט עם כל המון ישראל עיין בספר הכהן הגדול [תולדות יעקב יוסף] פרשת מקב שמעתי ממורי מרן אצהי איר ישראל בעל שם טוב זצ״ל שרוב ענותנותו של אדם גורם שנתרחק מעבורת השם יתברך שמצר שפלותו אינו מאמין כי הארס מרס על ירי הפלתו ותורתו שפע אל כל העולמות וגם המלאכים כזונים על ירי תורתו ותפלתו ויחודם שלו שעושה בכל תניעה שאלו היה מאמין זה כמה היה עובד אח ה׳ בשמחה וביראה מרוב כל והיה נזהר בכל איה וחנועה ומלה לאומרם כדקא יאות ונס לחח לב אל מה שאמר שלמה ע״ה (תהליס קפיטל סח) אם תשכבו,{ בין שפתים שהקדוש ברוך היא שומר ושוקד על שפתי האדם לנישקם כשהוא חומרה ברחילו ורחי&ו ובלב אמת ובהכנעה אמיתית בשיתוף כל המון ישראל ולא יבקש מדרגה יותר מהפחוס

שבישראל

*12 מנית פרשת עקב זהב ־לבס£ר תולדות יעקב יושן) פ׳ רקרא אלא שמכוונים לומר כאן מינון זה וכאן ח״ל דע מה למעלה ממך. ממך בניגון זה וסוברים שזהו עטה״ק למו ועל

-תדע מה יש למטלה כי האדם נקרא עולם ידי זה יהיה להם התלהבות ובזה יהיו קטן והוא מראות הצובאות אם יש לו נותנים נ״ר להש״יאמנם דרכי כסל למו כי שמתה מסתמא יש כך למעלה תסד וכו׳ עטרת שוא ושקר הוא למו ובחשכה יתהלכו עד כאן לשונו: ולא נכנסו עדיין בקו האמת כי דרך האמת לבספל פתגמין קדישין בשם הרב התסיד כן הוא שצריך בשעת כבורה להפשיט עצמו המפורסם מי״ה אהרן זצוק״ל מגשמיוח עולם הזה עד שיחשב בעיניו כאלו מ״מ בק״ק זיטאמיר כתב ח״ל לא כן אינו בעולם הזה ולומר האותיות בקול כאשר יש בני אדם שכאשר עוסקים בעבודה ודיבור פשוט ולדבק ולקשר מחשבתו זו תפלה הם מנגנים דיבורי תפלה ולא עוד בהאותיות הקדושים ולהבין ט׳ המלות הק׳

־- ואז שבישראל כי׳ ויאמין שכל חניפוחיו ודבורו ועסקיו והליכי עיסה רושם למעלה ואם זוכה להתנהג בהכנעה ובאהבת ישראל שיהיה בעיניו כאין נגד כל ישראל יזכה שגם יתנהגו

עמו כך למעלה כר והאריך בדברים מתוקים ע״ש : יב) ובהיכל הברכה פרשת תבא (דן! קסא ע״ב) כתב וזה לשונו ובפרט בשעמ תורה ותפלה גם שיעלו לפניו כמה מתשבות זרות וחומות נשגבות ידע שהם לטשין יכסוין שהקדוש ברוך הוא מסתתר שם לראות למי יפנה לבבך ויאתז צדיק דרכו לומר הדברים

כפי המדרגה שעומד שם ויכניע עצמו כתולעת ממש למי קונו כוי ע״ש .י יג) ובאוצר החיים פרשת עקב מצוה תל׳׳ג הל׳יד כתב וזה לשינו מצות עשה להתפלל להשם יתברך שנאמר ואותו תעביד עבודה זו תפלה שהיא עבודה בלב להפשיט

עצמו מכל הגשמיות לאדבקא רפוחא כנורא בגחלתא: מדיני המצוה להתפלל כמי שחקנו חז״ל שלש פעמים ביום ט׳ ויעמוד בהכנעה גדילה וישוה עצמו כבהמה וחיה וחולע קטן באמח באמח אזי יזכה להחפשטוח הגשמיות ולהארת עלומה נפלאה וסימנך בהמה כשבת שאמר רבי עקיבא (כריתוח דף טז ע׳׳א) ועני! המחשבות זרות המתגוללות דווקא בעת תפלה טל מחשבות אסורות ימסור מודעה לפני האל יחברך קודם התפלה שאנוס הוא ואין רטנו בהם ורצונו לייחד חלהי השמים ואלהי הארץ (אמר הסאסף ענין משירח מודעה זאח עיין בספר דרך פקודיך במצוא לא העשה י״ב בחלק המחשבה אות ד׳ שכחב וזה לשונו קבלחי מרבוחי שלדבר הזה מהט מכירח מודעה קודם העבודה אט' בינו לבין עצמו יאמר לפני בוראו רבש״ע גלוי רדוע לפניך שרצוני לעשות רצונך דייקא. ובאפשר באמצע העבודה יפתני יצר הרע ייפול במחשבתי איזה מחשבה אחרת . לעבוד העבודה באיזה פגייה הגגי מבטל איחד, מחשבה והרהור ורעותא דלבא בי רצוגי באמת עצור בעצמותי ודטק במחשבתי

לעבוד עבודה שלמה בלתי לי׳׳י לבדו עי״ל . והובא עור בשם הרב הגחון הקדיש מוהרח״ד ז׳׳צ מבוטשאטש ח״ל . יאמר הריני ממון מעתה על כל פשט ופשט ממעשי ודיבורי ומחשבוהי של כל היום עד למחר בעת הזאת לשם יחוד קודשא בדיך הוא ושכיגתיה בשם כל ישראל להכריע את עצמי ואת בל עם בני ישראל ואת כל העולמות לכף זכות וכי׳ עיי״ש) ושאר מחבטה יעלה אוחס כהרף עין על ירי הכנעה מיולה ועצומה ולהיות פשטן וצא יבקש גלולות. ואז ילך ממדרגה למדרגה בעולמו© פליוטס לבטת בלי ערעור וקטרוג ויזכה לכל המדרגות על ידי הכנעה אמיתית לפני

האל יתברך ט' ע״ש : ועיין

ת פרשת עקב זהב סג 125 י נ מ

ואז ממילא פתאום יתלקח ויתלהב בו אש להבת שלהבת הבערת היראה ואהבה עילאין בעוז ועצום על מאל וזהו הדרך ישכון אור בעבוה׳׳ק פנימה ששמעתי וקבלתי הררך הק׳ ממורי הרב זצוק״ל והוא קיבלו מרבו המגיד זצוק״ל והוא קיבלו מרבו הבעש׳יט זצוק׳יל והוא קיבלו מרבו אחי׳ השילוני זצוקי׳ל שזהו לרך האמיתי

בעבורתו יתברך על כאן לשונו;

פרשת ראה לאה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגר. הרב הצדיק וכוי ר' צבי מ^נדיל לי ביאר כי כל זמן שאין אלם מתעורר לתשובה. הקלוש ברוך הוא אצלו בבחינת ואנכי הסתר אסתיר (פרשת וילך) וכביכול איחכסי בכמה לבושין ושם הוי״ה ב״ה בשור ההםחר אמנם בהחעוררי לחשובה אז נתגלה לו בחינח אנכי. וזהו ראה אנכי נותן לפניכם . פירוש שיראה לתפש אתר בחינת אנכי אז יכול להבין החילוק שבין ברכס וקללה שהברכה הוא יאשר תשמעו - והקללה הוא ואם לא תשמעו כוי שקולם

בואו לבחינה זו אינו מבתין בין טוב לרע והכל לפניו כמישור 4 על כן יראה האלם

ישבת יר) ועיין בהיכל הברכה פרשת לברים (רף יא) שכתב וזה לשונו ולכן לום מרן הריבי׳ש טוב שחיכף אחר התפלה ילמוד באותיות התורה איזה שיעור לסתום הפתח

הזה כוי ע״ש סוד הדבר : טו) ובם^ר דגל מחנה אפרים פרשש חשא בפסוק ואמלא אוחו רוח אלהים הביא רבר נפלא וזה לשוט כי גלוי וידוע בשם אא״ז זללה׳יה שלאתר התפלה שארם מחפלל צריך ליזהר במעשיו כי עלול הוא ליפול חס ושלום לכעס אז לשאר דברים שאינם מהוגנים והיינו אם מחפלל במדח יראה נופל מזה אחר כך בכעס חלילה וכר ועצה היפוצה בזה הוא לסמוך תיכף אחרהחפלה לדברי חורה או למלאכה כז׳ עיי״ש יחר דבריו הקדושים ועיין שם עוד בפרשח פקודי ועיי בספר אור ישראל על החקוני זוהר

תיקין י״ט : טז) בספר הזהר הקדוש פרשת ויתי (דף ר׳׳ל ע א) איתא וזה לשונו ועל דא הנינן דבעי בר נש לכוונאדעחיה בצלוחא דמנחה בכלהוצלותא בעי בר נש לכוונא דעתיה ובהאי צלוחא יחיר מכלהו [ובגמרא ברכוח דף ו׳ ע״ב ואמר ר׳ חלבו אמר רב הונא לעולם יהא ארם זהיר בחפלח המנחה ע״ש] בגין דדינא שריא בעלמא כוי ועיין בספר נחיב מצוחיך (שביל הייחוד שביל לי) שכתב ווה לשונו זעמד מזרי המגיד הקדוש ממעזריטש

להתפלל מנתה. ותפלת מנחה שלו היה חמיר אש שורף שלהבח יה כנולע עכ״ל:

לעורר בתשובה ואז נתגלה לו בחינת אנכי* עכי׳ל הקרוש (סי שפתי צליקים פ' ראה) : כי ירהק ממך המקום ונוי. שמעתי מר״ו שיתיה פירושו דמה העובד מאהבה ויראה והולך ממדרגה למדרגה עד שמשיג רוממותו יתברך. וטדע שחי אפשר להשיגו יתברך. כמו מלאכי השרת שאומרים תמיד מלא כל הארץ כבודו (ישעיה וי) וחוזרים ואומרים איה מרום כבודו (זהר קדושים (דף פה ע״א. תצא דף רפ״א מ״א ועיין תורה כהנים ריש ויקרא כי לא יראני האדם וחי אף המלאכים שתיים תיי עולם אינן רואין את הכבוד ע״ש) לכי שקרו קורם ח״ד אלא דבאמח ליח אחר פנוי מיניה יתברך סובב כל עלמין וממלא כל עלמין וחחות כל עלמין ועילא מכל עלמין ובכל אתר. רק האמח שאין מושג כבודו יחברך הגם שמצמצם אורו יתברך שיהיה קיום להעולמות, הוא בערך הנבראים מס שאין כן בעצמותו

יתברך אין שום שינוי כלל : 1הנה במדרגה קטנה נראה שמרגישין ומבינים שכבודו מלא עולם כאשר הוא באמת ובמדרגה יותר עליונה מבינים שאינו מושג אורו יתברך כי משיג מעולמות עליונים יותר ושם הוא רוחניות יותר והנה טוב להתנהג ברשימות כשהוא במדרגה כן

2$* מנררן £ד*ת ראה זהב

פן לא תלבש ציצית ותפילין והיה בך חמא. ומה קמשמע לן קרא פשיטא שהעובר על המצוה נקרא חוטא* ואמר על פי הגמרא למסכת בבא בתרא (רף ח' ע״א) רבי פתח אוצרות בשני בצורת ואמל יכנהו לכאן בעלי מקרא משנה תלמול ואל יכנסו לכאן עמי האיץ דחק יונתן בן עמרם ונכנס אמר לו פרנסני ככלב זכעזרב ט׳ נתן לו. לאחר שיצא אמר רבי אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ אמרו לו שמא יונתן בן עמרם תלמירך הוא כוי ע״ש יקשה הלא רבי בטצמו סתם במשנה בורקין לכסות ואין בולקין למזונות. ולמה אמר אל יכנסו לכאן עמי האלן ולא עול אלא לאחל שנתן אמר אזי לי וכזי חה תימה (אמר המאסף במשנה ליתא להאי מלתא והוא פלוגהא לאמוראי שם בבבא בתרא (לף מ' ע׳׳א) עיי״ש ועיין תוספתא רפאה פרק ר הלכה ח'. אמנם יש לומל לקשה איפכא למה לא מביא לאיה לרבי סבירא ליה בולקין למזונות ותקשי מיניה למאן

לסבר אין מלקק):

ואמר לתרן. מל פי לברי הרב הקלוש הרבי ר' זושא ז״ל שאמר על מאמר רבותינו ז״ל שררשו בקרא (ירמיה ייח) ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם אמר ירמיה למי הקדיש ברוך הוא אפילו בשעה שמבקשי! לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים . וקשה וכי ירמיה הצדיק היה חפן באבדן שונאיו חס ושלום • ואמר כי במרה שארם מודד בה מודדין לו (סוטה דף ח׳ ע*ב) אם אדם בודק לצדקה ואינו גוחן רק לפני הגון וצדיק . אז בודקץ בית דין של

מעלה אחריו אם הוא ראוי להשפיע לו שפע אבל אם אין בורק ונותן גם לאינו הגון אז הבית דין של מעלה אין בודקין אחריו. אם כן אדרבה לפי שראה ירמיה ששונאיו הם רשמים התפלל להקדוש ברוך הוא שיזמין להם שיתנו צדקה לבני אדם שאינם מהוגנים ואז גם להם יתנו מלמעלה

מאזצר

ישבח הבורא בתך הוא. לפי הבנתו באותו עולם בהוא בו באותו זמן הגם שאין זה שבח לפי עולם עליון יותר וכשהוא במדרגה יוסר עליון ישבח כפי הבנתו שבת הבורא ברוך הוא ובאמת לפי כל שבח אין כערכו ית׳ ובאמת לפי כל שבח של כל העולם אין בי יתבלך כן לבל כמשל (מגלה ל' בה ע*א) מלך שיש לו אלפי אלפים דנלי זהב וכר גיליע כי אם גם זה הוא תהלתו שמקבל תהלה מקטני שכל ורצונו בזה לטובת ברואיו שיתרבקו בו יתברך כפי אורו שצמצם עצמו לכל עולם על כן מלאכי השרת משבהין מלא כל הארץ כבודו ואומרים (יחזקאל

גי) ברוך כבוד ה׳ ממקומו פירוש ממקום גילוי שכינתו יתברך. זבשבת קודש ויזם עוב בעליות העוצמות יזתר משיגים אור יותר אומרים איה מקום כבודו צ!משיגים הגם שמלא כל הארץ כבודו הוא נעלם וחיפשר להשיג אורו. ובחול הגם שיודעים כבר שאיה מקום כבודו שנודע להם בשבתות אינם אומרים רק מה שמבינים

לשבחו באותו זמן יימ שמעחי מרבי שיחיה פירוש על פסוק 1 כי ירחק ממך המקום שתבא למדרגה שתשיג שהבורא ברוך הוא רחוק בתכליח הריחוק מהשגת אדם אז וזבחת כר. כי בודאי כשאתה בזו המדרגה תהיה כוונתך לשם שמים. והנה מלאכי השרת נקראים עומדים כי אם בעליות על ידי מעשים טובים ותפלותינו ויחודים הם עולים כלל בדרך הכלל ישראל הוא בשבת ויום טוב כלל מה שאין כן הצדיק יכול לבא לאותה מדרגה אפילו בתול כי הוא הולך מחיל אל חיל תמיד על כן נקרא גם בחול שבת זוה״ק פרשת צו דכ״ט (ספר זאת זכרון

לפרשת נצבים) י השטר לך פן יהיה רבר עם לבבך בליעל וגו׳ . שמעתי מפי אדומז׳׳ר הרב הקרוש רבינו דוד בן הרב הקדוש רביט צבי אלימלך שדקדק מאי שנא מצות צדקה מכל המצות שהרי גם בציצית ותפילין היה יכול לומר השמר לך

מגרת פרשת ראי׳ זהב סד 127 מתוצר מתנת הגם סח) והכותי את אשל-אתון אף טל פי שאינו כלאי (עיין ברכות לף ז׳ ט״א) על כאן לברי הרב הקדוש

רביני ל׳ זושא זנ״ל: לבזה יתיר! הגמרא כמין ממר • שרבי ידע בעצמו שהוא לריק גמור על ק אמר ימפו לכאן אצלי בעלי מקרא ומשנה ותלמור • ושאר המון ישראל יתנו צדקה לעניים עמי האדן ואז יקבלו שפע מאוצר מתכת חכם . אבל לבי היה מהצדיקים הנזוטם בזרוע (ברכות דף יז ע״ב) הוא רשאי לדקדק ליהן צדקה לתלמידי חכמים הקא (ומתניתין דקסני) [והא לאיתא] אין טלקץ למזונות הוא טשנית לרוב ישראל . אבל צדיק גמור רשאי לבדוק • מיון שהזמין לו השם יתברך שפרנס את יונתן בן עמרם אמר אוי לי כו׳ פירוש אני הייתי סכור שאני צדק גמור עתה שהזמינו לי מן השמים שאתן צדקה לעם סארן בזה הראו לי

שאיני צדק גמור :

סח) בספר המאור הגדול כתב בשם הרב הקדוש ר׳ משה ליב זצוק״ל מסאסוב שפעם אחר פיזר צדקה לאיש אחד רע מעללים והנית עצמו ריקן בלא פרוטה ושאלו אותו אנשיו רטנו מפני מה אהה מפזר כל הונך לאיש הרע הזה והשיב גם אני לא טוב ואס אני נותן צדקה לאיש אבר הוא לא טוב הקדוש ברוך הוא ידן אותי מרה

כנגר מרה ויתן לי גם כן הגם שאני לא טוב ער כאן לשוט : ובםפר מאור עמים להרב הקדש מטשערנאבל כתב וזה לשוט (בפרשת מטות) נודע שכל השפעות שנשפע מאתו יתברך הכל הוא מצד רחמנותו וחסדו ט עברא אפילו נהום כריסיה צא שוי(בבא מציעא רף ס״ד ע״ב) כי מי היא זה ואיזה הוא אשר פעל ועשה להיות ניוון מצר הרין כי אס יזכור האדם הטובות שעברו עליו מיום הוולד חם יחיה אלף שנים ויעבוד לו יתברך לא ישלים עבודתו נגר הגמול שגמלו הוא יתברך כנודע זה בספרי מוסר ופל כן אין לאדם ללמד חוב על זולתו לומר כך וכך יש בו איזה חסרון שעל ידו אינו ראוי לרחם עליו ולההנזתו כי עיקר מנות הצדקה הוא שיהא במדת רחמנות אף למי שאינו ראוי לפי הנראה ועל כן נאמר (בפ׳ משפטים) והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני שהכוונה הוא לומר שעל ידי שלא חרחם עציו מחמת איזה טענה שיש לך לבלתי לחם עליו במרת חנינה כמרתו יתברך כלל ונמצא שאין בך מרחו יחברך ונשאר מדת חונן בלתי לה׳ לבלו ולא אצלך ועל כן יחרה אפי ט על ירי זה גורם כך למעלה גם כן להתגבר מדת הדין כידוע כי על ילי אתערותא ללתתא אתער לעילא (זוהר הקלוש פ׳ לך לך רף ע״ז ע׳׳ב ועיין טורי זהב א״ח סימן א׳ סק״א) וכמי שאמרו(אבות פרק ב׳) דע מה למעלה ממך פירוש מה שנתעורר למעלה הוא מתמת התעוררות שלך לממס

>גל כאן לשונו : ועימ

למה יבוארו הפסוקים השמר לך פןי יהיה דבר עם לבבך בליעל שאתה לא חהיה צדק גמור . ויעלה על לבך םאחה צדיק גמור ולכך ורעת עינך באחיך האביון היינו האביון מהורה ומצוח שהוא עם הארץ >:א הח; אז וקרא עליך אל הי יבדקו אחריך בית דן בל מעלה והיה בך חטא . ימצאו עליך חטאים על כן נחון תהן לו וגו׳ כי בגלל הדבר הזה שלא תדקדק ותקיים אין בודקץ למזונות יברכך ה׳ מאוצר מחנח חנס [בהקדמה לספר

נפש דוד):

פרשת שופטים תמים ההיה עם ה׳ אלהיך . מה בפיוט דראש השנה ויום הככור־ם יסדו לנו קדמוניט החם ומחמם בם תמימים. ונראה לבאר על ט מה שמצאתי כתיב עיבדא כי פעם אחת בימי התשובה כד הוה יתיב הרב הצדק טצינא דנהורא

128 מנדת פרשת שופטי* זהב

תמימים שהשם יתברך מסייע עם אותן התמימים היינו שמקיימים תמים תהיה עם ה׳ אלהיך ומשלים עמס השם יתברך שיוכלו לקיים כל נזשריקון ש3 תשובה׳ וזהו ומתמם שמשלים עמהם שיהיה אצלם נוטריקון של תשובה כלם והיינו שמסייע להם כי הבא לעהר מכייעין לו מן השמים אמן כן יהי רצון . (מספר ברכת שמים

: ( י ר מ

^ תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלהיך בידך וגו׳ . יש ללקלק לשון תצא ולא כי הלך למלחמה . אך להנה פירשנו ענ מי לא ייראך מלך הגרם. דשמעתי מן הרב ר' ( ׳ (ירמיה קפיטל י זושא שיחיה על יראי חטא ימאסו (שוטה דף מט ע״ב) פירוש שימאסו מדרגת יראת כי עיקר הטבלות מאהבה (אמר ה^אפף עיין לעיל פרשת ואתחנן בפסוק לחשו!) והנה מה שעיקר הטבלות הוא מאהבה . הגם שאינה כל כך חמיר * ולפעמים רק ביראה לבל י כל תשוקתו הוא להיות לו אהבה ולא יראה והנה יראהו מרומז במלכותי והיא יתברך מלך מלכים וזה מי לא ייראך שאינו מתאוה ציראך כי חם לאהבה הוא מלך הגרם. וזה כי חצא למלחמה על אויבך פירוש שהיראה והמלחמה על האויבים היא השטרא חהרא נחשב חנלך ליציאה ונחנו ה׳ אלה־ך בידך

(שפר זכרון זאת פלשת סצא):י יקרא קן צפיר לפניך בדרך בכל עץ בי או על הארץ וגי' • שאותו הקן והנפול הוא הבהירות כמו (תרגום אונקלופ. וגמי־א פסחים דף ב׳ ן ק סוף כרכה מ ע״א) צפל־א נהי . יהא בטיניך שבדרך מקרה וארעי אהה עזבל זזהג בדרך וזהי

י שפירש ועיין בםפר אגראלפרקא אוח כ״ל וז״ל אמר המגיד הקדוש מוהרי״ם ז״ל כשיצטרך אדם לפעול עני; שלא כטבע דהיינו אם היא בטבע אינו מוליד יעשה מצוה גלולה שלא

כטבע ויפעול למענה מן הטבע. ועי׳ בשכר במ״ח פרשת שלח מזה: לאיתי

שרגא לאורייתא איש אלהים קלוש מו״ר זוםיא מהאניפאלי זיל על כסאו וכל העם עומרים עליו מן הבוקר עד הערב והרב הצדיק נשא עיניו ולבו לשמים וישב בהתדבקות המוחין להשם יתברך ננופשט מכל מחשבית גשמיות כדרכו בקודש י והנה אהל מתלמידו נתעורר בז הרהור תשובה והה מהרהר בהשיבה הלגו עיניו דמעות וכאשר ראו אהלים והבינו זאת נחלהבו גם כן מאור כדרך הגחלת שאחד מחלהב מחברו ונחהוה בין כולם התעוררות זהחלהבזח גדול ועמדי בפחי נפש . !כאשר ראה זאת הרב הצדיק הנ״ל נשא עיניי למקים ואמר לפניו רבונו של עולם הנה בודאי הננת והעונה לעשות תשובה אלא שאתה יודע האמת שאין בי כח לעשות תשובה . אלא מה יכיל זוסיא לעשות יעלה לך האותיות של תשובה היינו הר״ת של תינת תש־בה . הת׳ רומז תמיס תהיה עס ה׳ אצהיך. השי רומז (תהלים קפיטל טז) שרתי ה׳ לנגדי המיר. הו׳ רומז (בפרשת קדושים) והה:ת לרעך כמוך . הב׳ רומז (משלי קפיטל גי) בכל דרכיך רעהו והוא יישר אירתותיך. הה׳ רומז (מיכה קפיטל ו׳) הינע לכת עם אלהיך . זאת יעבוד לך דסיא ער כאן מצאתי (וכן נדפס בספר מדרש פנתש חוה א' (בסדר א׳׳ב שאחר חות י*ה) בשם

ההסיד ר׳ זאב מזבחריש ע״ש) :

היוצא מזה שמקרא דהבא תמים תהיה הוא התחלת החשיבה כי הייא מרומז באוש ראשון של תשיבה . ואמרו בגמרא (יומא דף לת ע״ב) בא לטהר מסייעין אותו . ואס כן החרם שמתחיל לקיים קרא תמים תהיה בודאי מסייעים אותו מן השמ־ם לגמיר כל הנוטריקון של כיבה השיבה וזהו הרמז החס ומהמם עס

מנרת פרשת תצא זהב סה 129 (אמר המאסף בלברי הרב הקלוש בספר נועם מגלים פרשה הצוה מבואר ששמע פירוש יקר ונפלא על מקרא זה בשם הרב הקדוש הצדיק רבינו ר׳ זושא זצללה׳׳ה אלא שהבליעו בנעימה במהק רבריו

הקדושים וזה לשונו שם): כך היה ענין נר המנורה שהדליק והעלה אהרן הכהן והיה מכוון בזה להעלוה נשמזח קלזשוה דכל ישראל. שיהיו בדבקוה גדול למעלה . כל היום המיר . וכמו שבשעה קריאה שמע כל איש מישראל יפשוע עצמו מגשמיות ונשמסו דבקה למעלה כידוע וכדאיתא בתיקוני זהר הקדוש (סוף תקין שהין ושתא וע״ש בכסא מלך) כן תיקן אתרן בהדלקת המכורה שיהיה זה כל היום . וכדברי הקרוש מוהר״ו נ״י בפסוקים ואל יבא בכל עת אל הקודש (בפרשה אהרי ועיין שם מה שהעהקהי בשם רבינו נועם אלימלך ז״ל) והייה רק למעלה ולא ההיה למטה (קרא דהכא דפרשת הבא) כלל זה שהיה כוונה המגורה. כי׳ ע״ש ביהר דברי ספר נועם מגדים ומבואר מדבריו ז׳׳ל שנם מקרא דהכא פירש רבינו ז״ל מל דרך שפירש קרא רואל יבא בכל עה . והיינו על זה הכלל בעבורה הבורא. שהאדם כריך לעבוד באופן שיהיה רק למעלה היינו שיהיה מקושר המיר למעלה . ולא ההיה למטה . י שלא הפסוק בשום פעם ממדרגה זו עד שתהיה חס ושלום באיזה פעם מדובק למטה בגשמיוח ודפח״ח. והלואי שנזכה לקיים םם)

לרכי העבודה . תהת אשד לא עבדת את ה׳ אלהיך כשטחה וגד ׳ הרב האלשיך ביאר שמה שלא עברת! אתה׳ זה היה בשמחה ולא דאגח ולא חלית על זה חולי גלול על העבירות שעשית רק אדרבה שמתח עליהם . וזהו אומרו חחת אשר לא עבדת את הי אלהיך וגד כלו׳ לא די שלא עבדח אח ס׳ אלהיך. כי גם 1ה היה בך שאתה שמח וטוב צב

שפירש רש״י זיל פרט למזומן. רצונו לומר אוחם החושבים בדעחם שהם מזומנים ומוכנים תמיד לעבדו יחברך שמו. הם פרט. בודאי עדיין לא נגשו אל העבודה. אלא מחוייב תמיד לשוב בתשובה ולהתבונן בעצמו שתמיד מחסר בעבודה ולשוב בתשובה על זה . וזהו אומרו לפניך. שתמיד תתאוה לעשות פנים והארה לעבודתך וזהו גס כן אומלז בדרך המורה על סשזבה וכמו שאומרים (בסליחות) ודרך תשובה הורית. וזהו אומרו (ישעיה מ״ג) הנוח; בים דרך. ים נקראו התלמידי חכמים העוסקים בים החכמה נותן להם דרך שדרך חשובה פחזח חמיד בפניהם . כי דרך מזרת שהולכים מ תמיד אבל אורח הוא שביל שבמקרה הולכים בו. וזהו נם כן כוונת הכתוב כאן. בדרך שחעשה השובה . בכל עץ . רצה לומר תשובה עילאה להקריב שכינתא למקומה והבן . או על הארץ . רנה לומר תשובה התאה וכמו שאמר הרב הקדוש מו״ר זושא זצלה״ה ארן ארץ את טובה ממני אמנם למה אני הולך ודש עליך הלא תבא עת שאשכון תחתיך (ספר דעת משה פרשת

תצא) : ןןזיין בספר הרב הקרוש מטריסק { זצללה׳׳ה בספרי מגן אברהם

בחידושי רורה לפורים כתב וזה לשונו כמו ששמעחי מאאמו׳׳ר הרב הקדוש ר' מרדכי מטשערנאבל זצללה׳׳ה זי׳׳ע שאמר שבעש שהיה בהאניפאליע על קברי הצדיקים הרב המגיד הגדול והלב הקדוש ר׳ ווסיא והרב הקדוש ר׳ ליב כהן זצוקללה״ה הריח שמה ריח כל גן עדן

עד כאן לשונו :

פרשת תבא ה׳ לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה לטסה .

ונתנך על

סט) ראיתי לנכון להעתיק כאן דברי מי שגדול ה״ה הרה״נ הירא וחרד לדבר ט 9 ה'

130 מנית פרשת תבא זהב לכגרי המיר (ההליס פז) וגס יקיים ׳באהבתה השגה המיר(משלי ו׳) ומיד ילך ממך המרה שהורה ועל דרך מה שאמרו רבוהינו ז׳׳ל (ברכוה דף כו ע״ב) הפלות כנגד המירים

הקנום והבן : לזה אמר הרב הצדיק וכו׳ ר׳ ישראל אברהם ז׳׳ל מה שכתוב בהוכהה והיה אם לא תשמע בקול ה׳ הלהיך כלומר שיהיה לכם שמהה בהינה והיה בזה שלא תשמעו למצוה ה׳ וגי׳ עכ״ל אמנם כשמההרכי מיד מוהלין לו והכלל הוי ערום ביראה איך לעבוד וליראה אה השם הגדיל בכל לבבך ובכל נפשך (ספר בפהי נדיקים פ׳ הבא);

פרשת בצבים 1היה כי יבאו עליך כל הדברים האלה ונו׳ והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה׳ אלהיך שמה. נראה לבאר בסייעהא דשמיא על פי דברי הרב הקדוש בספר באר משה ברמזים להושענא רבה ככהב לבאר מה שאנו אומרים הושענא למען יהודך וכתב וזה לשונו על דרך שאמר אאמו״ר המגיד הקרוש מקאזניץ בשם הרב

הקדוש ה׳ ובמצותיו חפץ מאד בהקרמת ספרו היקר שמירה הלשון וזה לשונו וגיל טענה ב׳ שטוען היצר מטון שאי אפשר לשמור את הדין בכל עניניו טוב להתרחק ממדה זו כלל

ישיב להיצר האם הייתי מתיר לעצמי להתנהג בעסקי ממון שלי ג״כ בדרך הזה 5

למשל אם היה אחר רואה אותי רן בזריזוח לאיזה עסק כדי להרוויח ממון להרנסחי רשאלני למה אהה רץ האס חרמה להיוח ע״י זה כעשיר היוחר גדול בכל העולם כמו פלוני ופלוני המפורסמים בעשרם הלא בוודאי הייתי משיב לו וכי בשביל שלא אהיה עשיר גדול כמו פלוני. אני צריך לטמון ידי בצלהה מלהח ות נפשי ואס זה בעניני הגוף הכלה ונפסד מה אענה בעניני הנפש וכי בשביל שלא אוכל לשמור את המרה הזאת בכל פרטיה וענינה לעלות על ידה למדרגה גדולה וקדושה האס בשביל זה אתעלם לגמרי מלפקוה על הנפש בכל מה שיהיה בכהי ולזה טון שלמה המלך עליו השלום בקהלת (פרשה ט׳) כל אשר תמצא לעשות בכהך עשה כר וזהו מאמרם ז״ל שאמרו באבות דרבי נהן פרק כ״ז אל תרחיק עצמך ממדה שאין לה קצבה וממלאכה שאין לה גמירא

כוי עיי״ש באריכוח דבריו הטהורים : ע) שמעתי רמז נאה בזה שיסדו לנו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתם שאם יקיים אדם אח החמידים כסדרן היינו כל סדר הסלחן ערוך אוי־ה הייס שהוא מסודר בץ שני המידן שהג״ה ראשונה מחחיל שויתי ה׳ לנגדי תמיד והנה אחרונה מסיים יסוב לב

משתה

סל זה. ובזה יובן אומרו(בפרשת תולדוח) והיה כאשר הריד ופרקת עולו ונו׳ ולכאורה מס זה העונש כל כך מפני שלא יעסקו בתורה מיד ימשול עליו עשו הרשע. אמנם אמרו ז״ל (בראשית רבתי פרשה מ׳׳ב) כל מקום שנאמר יטה הוא שמחה ולזה אמר והיה כאשר תריד. פירוש בשעת שתריד . היינו שלא יעסוק בתורה ויטה אצלו בחינת והיה שהוא שמחה לזה העונש נחל כל כך שמיד ופרקת עולו(א״ה בפנים משונה הלשון קצת ואני תקנתי כפי הצורך) • אלא יש לו לאדם להחאנח על כל פנים על העבירות שעשה ולקיים מקרא שכהוב (חהליס נא) וחטאתי נגדי תמיד ועל ידי זה מוהלין לו כמאמרם ז״ל (חגיגה דף ה׳ ע׳יא) העובר

עבירה ומחחרט בה מיד מוחלין לו:

והכלל הוי ערום ביראה ;ברכות דף יז ע״א) על דרך ששאל חסיד אחד לחברו מה לעשוח שאי אפשר לילהחפלל כלל מצד שבעמדי להתפלל מיד וחטאחי נגד תמיד ומטרדני מצד מרה השחורה שיש לי תיכף והשיב לו חברו החסיד עצה לזה להיות תמיד בעל תמיד היינו לקיים תיכף ע) שויתי ה׳

מנית פרשת נצבים זהב מ 131

מ־עה וידבר אח הדברים האלה אל בל ישראל ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ונוי. פירש לש״י ז׳יל היום מלאו ימי ושכותי ביום זה נולדתי וביום זה אמות ע״ש ׳ ויש להבין לאיזה צורך אומר להם משה רביכו עליו השלום לבר זה ואע״פ שכן הוא האמת שהקליש ברוך הוא ממלא שכותיהם של צדקים מיום ליום כראיתא בגמרא (קדושין לף לח ע״ב) מכל מקום כתיב והאיש משה עכו מאל(בפרשח בהעלותך) ולא היה מררכו להראוח להם בראיה ברורה שהוא צדק לפכי השם יחברך וגם יש ללקלק מייתור הלשון וילבר את הלברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם להיינו וירבר היינו

ויאמר : ויתבאר על פי המסופר מררכו של הרב הקלוש אור העולם רבינו ר' זושא זצללה״ה מאניפאליע שזה היה דרכי לסובב מעיר לעיר ומכפר לכפר וממקום למקום לעורר לבוח החוטאים לחשובה (עיין לעיל פרשח כח בדבור המחחיל והכה) יכולכג שהיה לרכו לרבר אל עצמו כל מה שרצה להזכיר אח אוחו האלם התזטא ותלה קלקלת האחרים בעצמו כאלו תס ושלום הוא מתולה על עצמו עוכות

האחרים עא) : והנה ילוע מה שכ׳עו בספרים הקלושים שאחר שעשה האלם חשובה הרי הוא כבריה חרשה וכמו שהביא מאור עיננו הגרחידא ז״ל בספר מרבר קדמוח מערכת

ת׳ משהה חמיל ואם יקיים אדם כל השלחן ערוך אורח תיים שמשודר בין שני תמידן הללו היינו בין שני מקראות שנזכר בהם תיבת ממיל אזי ומוספים כהלכתם שיתיסף בו רוח טהרה וקלושה גדולה ויתירה עד שיהא תמיד בשמהה כהלכתם וטוב לב משתה תמיר.

ועיין הגה לעיל פרשה ואההנן אות ם״א : עא) וכן מצאתי להרב בעהמ״ה מצרף העבולה שהביא לבר זה וזה לשונו הנה נודע לכל שכל ימיו היה [לבינו הקדיש הטהור הרבי ר׳ זושא זצ״צ] משוטט בארץ בכרי להשיב הנדמים בעמקי הקליפות לשרשם ומקורם ודרכו בקודש היה כאשר נראה אמ> למראה עיניו הקדושים נודעו לו כל מעלליו מיום המלח והנה פעם אחת לן במלון וראה פני

בעל

הקדוש בזצינא קדישא מו״ה זושא זצלל״ם שאלו שהרי גוי וממלכה היו כל כך זמן הרבה בגלות שהוא יוחר מן י״ח מאזת שנה בשעטל ועזל קשה כזה שאנו בו היום בוולאי היו כולם עוזבים לחם ושוכחים אלהיהם יאנו עם קליש ישי״אל סובלים כל הצרות והתלאות שעובלים עלינו [הכל קאי על עתות ימי הבינים] ועם כל זה מאמינים באמונת הייתור ומתייחלים עצמנו עם הבורא ברוך הוא על כלות הנפש ממש ועל זה אנו מבקשים הישענא למפ! יחילך שתתקיים בנו אמונת יחולך לעל ולנצח נצחים ולא ימעלו קרסולנו

לעולם עכ״ל .־ ואיתא בגמלא יומא (לף סט ע״ב) ואלו הן מראותיו שאלמא מוראו של הקרוש ברוך הוא האיך אומה אחת *כולה להחקיים ועיין שם ברש״י. ואם כן מזה עצמו שיש בנו כח להחקיים . מזה עפא צריכים אנו להבין גללוח ונוראוח של השם יחברך וזהו שאמר והשבוח אל לבבך שכך חקח לך בלבבך ראיה מכל הגוים . שהם אי אפשר להם להתקיים בגלות ובפרט כל כך זמן ארוך . ואף על פי כן אתה מחקיים ומזה תבין אשר הריחך ה׳ אלהיך שמה שלא היה הגלות במקרה תס ושלום . כי אפילו הגלות הוא בהשגחה פרטית שלא כדרך הטבע של שאר אומות הגולים ועל כרחך לומר שזהו כוונה עליונה להזדכך בנלית והכל הוא מאח ה׳ וממילא תבין מעצמך שאם תקיים את הכתוב ושבת עד ה׳ אלהיך כו׳ אזי ושב ה׳ אלהיך את שבותך וגז׳ כן יהי רצון במהרה בימינו(ס׳ ברכות

שמים כת׳׳י על התורה) :

132 מנדת פרשת וילך זהב

אלא שמפה אמר זה על עצמו אבל באמה שייכים הלבליס לכל ישראל (מספר ברכוה

שמיס): בהפטרה שובח ישראל עד ה׳ אלהיך כי כשלת בעוגיך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' . ראוי להבין כפל הל׳ מה שאמר ושובו אל ה׳ אחר שכבר אמר שיבה ישראל על ה׳ אלהיך ונראה לבאל על פי לבלי ספל שפחי צריקיס פ׳ חיי שכחב וזה לשונו • ועל ללך שאמלו במללש מעשה בחסיל אחל שעשה חשובה על השובוהיו ע״כ (אמר המאסף לקוטן יליעחי אנא ממללש לא ילענא לק עובלא ירענא מה שהביא בספר סידולו של שבת חלק שני ללוש שלישי פרק שלישי מאמר ה׳ שהביא שם מעשה מלביכו סעדה גאון ז״ל ע״ש עב) והן הלבלים שכתב כאן בשם מררש) והיינו בכל פעם שעשה חשובה לאה אחל כך שעדין לא יצא ירי חובחו. והיה נלמה לו כאלו פגם על הנה ולכן עשה עול חשובה על החשובה שעשה מקולס נמצא שהיה כל ימיו בחשובה. ועל לרך זה פירש הלב הצליק לבינו ל׳ זושא ז״ל מה שכחוב (ילמיה קפיטל גי) שובו בניס שובבים היינו שיעשו בכל פעם חשובה על התשובה שקולם

עכ״ל כפר שפחי צדיקים : ועל

בעל הביש שהוא מלא עינוה ובלילה כשהלך הבעל הביח לישן ישב הרב הקדוש על הארן וזמר שבחי חהליס בלבקוח נפלאה וצווח בקול מל מעומק הלב כקורא אל עצמו זושא זושא הן לבך לשוב כי עון כזה עשיח ביום פלוני ובמקום פלוני כו׳ ופלט כל החטאים והעונוח שעשה הבעל הביה וכששמע הבעל הביה כל זה נפל ממשכבו על האלן וצעק מעומק לבו. רבינו הקדוש זך ונקי מעלות קדושתו מחטאים ועוטה כאלו לק אני הוא העובר . העיכל ישיאל בעוכותי ואמת הוא שכזה וכזה עשיתי יבכה כל הלילה וביום

המחר נסע אחל הלב הקלוש כמה ימים על שנעשה בעל תשובה גלול עכ״ל:

עב) וזה לשון ספר סידורו של שבח שם על ללך ששמעחי בשם לב סעריה גאון שפעם אחד בא אצלו אחד מחלמידו פחאוס בלילה ומלא אוחו שהיה מהגלגל בשלג. והיה החלמיד עומד משתימס ונחרד ונרחח ואמר לו רבי רבי כלום חס ושלום אהה צריך לחשובה ביסוריס וסיגופים גדולים כאלה ואס הדרח כבודו שמעולם נשמר מכל לכלוך והרהור עבירה מסגף עצמו כך מה כעשה עוד אנחנו אזובי קיר מלאים פשעים ועונות מנעורנו הלא לא יספיק לנו כל מיני צער ויסודם בסיגופים גדולים מריס כמות לפי ערך הדרת מעלת כבוד תורהו שיהיה צריך לגלגול שלג והשיב לו תדע שמעולם לא עשיתי

כזאת

ת׳ אות ל׳א בשם מדרש רבותינו ז״ל דהקחש ברוך הוא עושה לשב בריה חדשה ומובן לפי זה שבאותו ייס ששב נעשה האדם

כאלו נולד בו ביום :

ואיתא בגמרא שבת (דף קנג ע״א) סנן התסר״א אומר(אבות פרק בי) שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו אח ר״א וכי אדם יודע איזה יום ימוח אמר להו וכל שכן ישוב היום שמא ימוח למחל ונמצא כל ימיו בחשובה ע״ש. הנה מכח שכימימלוח הללו שהזכלחי מוכח שכל אלם צליך להיות חמיל בתשובה בכל יום מטעם שמא ימוח תיכף וכשהוא ששה כן הלי חשוב כאלו בכל יום נעשה בליה חלשה ובזה מבואל מקלא שלפנינו להט קאמל וילך משה וילבל אח כל הלבליס האלה אל כל ישראל היינו שהלך משה בין בני ישלאל ולבל אח הרבריס האלה שהם שייכים אל כל ישראל היינו שדבל על עצמו אותן ריבורים שכל ישלאל צליכין ללבל בם חמיד ויאמל אליהם בן מאה ועשרים שכה כו׳ היום נולדחי היום אמיח שכל אלם מישראל צריך לילך במחשבה זו המיל היום נוללהי והיום אמוח שלפי שאיני יולע מתי ימוח לכן מחויב להיוה תמיל היום נולרתי להיות תמיל בליה חדשה

מנדת פרשת וילך זהב סז 133 ןמל פי זה נראה לבאר גם האי קרא היינו שיהא לך קביעות בלב מצר השגתך שלפנינו שובה ישראל ער ה׳ אלהיך בעצמך מלבר קבלת אבות וזהו אלסיך

גי כשלת בעוניך שמקורם צריך אתה לשוב עד כאן לשוט : על עונותיך. ואתר כך קתו עמכם דברים

היינו אותן הדברים דברי התשובה עצמם פרשת האזינו קתו עמכם להתבונן בם היסב . ושובו

אל הי. פירוש ותראו שצריכים אתם לשוכ כי עם ה׳ אקרא הבו גודל לאלהינו . בתשובה גם על תשובה זו . וכן תמיד נראה לבאר רהנה כתיב (ישעיה וכענבלא הנ״ל. יהי רצון שנזכה לזה מתוך קפיטל מד) אני ראשון ואני אחרון וביאר עושר והרחבה ולב שמח אמן . (מספר הרב הצדיק וכוי ר, צבי סענדיל נ״י . ברכות שמיס כת״י על התורה) : כי אני זה הבחינה שייך רק לקורשא בריך הוא רב ושליט . וקודם זכירת האדם שס וב&פר שפתי צדיקים פרשת מצורע קרשו צריך להתעורר בכל אבריו ויזדעזע כתב בהאי קרא שובה ישראל וכרכתיב ומפני שמי נתת הוא (מלאכי בי על ה׳ אלהיך וזה לשונו שמעתי מה״ה ועיין גמרא ברכות רף יב ע״א) ועל דרך הרב הקרוש וכו׳ ר׳ צבי מענדיל נ״י שאמר גם הרב הצדיק וכו׳ ר׳ זוםיא ז״ל על ירך אלהיט ואלהי אבותינו שצריך וביאר הכתוב (ישעיה אי) לכו נא ונוכחה שיהא משיג מעצמו רוממות האלהים יהמר ה׳. כלומר שיש לו לווכת את עצמו מצבר מה שמשיג מצר קבלת אבותיו עצ בשבירת כצ אבריו קודם אמירתו זכרון לרך (פרשת יתרו) אנכי ה׳ אלהיך. אנכי השם ברוך הוא עכ״ל. ועל דרך זה גם ה׳ בדרך כלל. אלהיך בדרך פרט כוי אחר שהזכיר השם ברוך הוא כההוא ראמר וזהו אומרו שובה ישראל ייד ה׳ אלהיך בירושלמי(שקלים פרק ב׳ הלכה ז׳ ע״ש)

למה כזאת כי ידעתי[בנפשי שלא עברתי על עבירה כזו תם ושלים שאהיה צריך לכזה. ואך למרחי דרך הזה מבעל הביח אחר שבאתי לבית מלונו ונתאכסנתי אצלו והוא לא היה מכיר בי אם חני בעל תורה או לא וכברט כערך הכבוד שעושין לכל ארם מהמוני עם בני ישראל ואחר כך יצא הקול4בעיר שאני באחי לשם ונחאספו כל בני העיר אנשים ונשים וטף ובאו כוצם לכבודי כדרך אנשי ישראצ שכבוד חצמיר חכם יקר בעיטהם וכונס מכבדים אוחי ומספרים בשבחי ומשמשין אותי למאור ובראות הבעל הבית שכן הוא התחיל נם הוא אחר כך לכבדני בכבוד גדול ונורא ער מאד ולעשות לי כל מיני יקר וגדולה כפי השגת ירו רוחר וכשרציחי לצאח משם לשום לדרך פעמי וכל בני הקהלה עומרים ללוט ׳ומאל הבעל הביח לפני רגלי ויבך ויחחנן לי לאמור ימחול נא כבור תורתו לי עצ כבודו ואמרתי לו הלא כל הכבוד הזה עשיח לי מאשר היה בירך ובכחך לעשוח ומה הייח יכול לעשוח עור בכבודי והשיבני אני מפייסך על השעה הראשונה שלא הייחי יורע במעלות גדולת אדוננו ורבנו ולא כברתו בכבוד הראוי לכבודו הרמתה רק כפי שמכברין שאל אנשים על זה אני נופל לרגלי ארומו׳יר ומבקש מלפניו יסלח ארוני לעברו על מעט הכבוד

שעשיחי לו שלא ירמחי אז בגרולח ארימוי׳ר : ואלה הדברים נכנסו בתוך מעמקי לבי אם בכבוד בשר ורם נפל לפני בבכי יבחחנוניס שאסלח לו על העבר מכל שכן רכל שכן בגדולת יוצר בראשית שידעתי בטוב אשר עחה נחרבה הרעת וההכרה אצלי ביותר ויותר מאשר ידעתי מאז ועתה גדלה אהבתי ויראתי ועבודתי אליו ביחד שאח לפי,ערך גרולח ההכרה בו ועל העבר אני מבקש *מתחנן מלפניו ומסגף עצמי בסיגופים האלה שימתול לי על מיעוט עבודתי וקטנות יראתי

ואהבתי

134 מנדת פרשת האיינו זהי שיבטל הרוח והבל הטומאה עכ״ל וברש״י פ׳ לך כ׳ ח״ל וישראל עושה חיל לשון קונה וכונס עכ״ל א׳׳כ לפ״ז הפ׳ רות סערה עושה (ר׳׳ל כונס אוחם למקזמס שלא יתפשטו דברו ר״ל על ידי דיבורי חירה

ותפלה של אדם. והבן:

ובמכתב אשר שלת לי כבור הרב הנרול הצדיק המפורסם בנש״ק ר׳ שלום שליטי׳א האבד״ק ברייהן כ' וז״ל יע״ר אשר שאל ע׳׳ד בן המגיד מקאזנץ זצלה״ה כוונת הה׳׳ק רר׳׳ז זצלה׳׳ה עושה לשון תיקון היינו רבר ה׳ מתקן את הרוח סערה ודבר גדול דיבר כי ידוע כי זלע״ז עשה א׳ והנה ע״ז ג״ע יש׳׳ד הם בקליפה נגד ג׳ אוחיוח יק״ו ג״ע מיסוד המים נגד י׳ שבשם ש״ר מיסוד סאש נגד ה' ראשונה שבשם והנה ע״ז מיסוד הרוח נגד ו׳ שבשם והנה קול ודיבור נמשך מרות כידוע ע״כ משבר ודוחה הטעוון טכראין ויש בזה הרבה לדבר ואכמ״ל ומ״ש מזוהר

הקדוש כמה פנים לחורה עכ׳׳ל:

ד ה' ישכון לכסח עליו חופף עליו י ל י כל היום ונוי לבטח עליו צריך ביאור . רמיתזי כמיותר הך חיבח עליו . ונראה לבאר על פי דברי ספר שפתי צדיקים בפרשת וירא שהביא בשם הרב הקדוש רביט ר' זוסיא זצללה״ה שביאר קרא (תהלים לט) ועתה מה קויתי ה'ך היא וגוי כי המבקש צרכי תוחלתי ; פרנכה יש עליו כמה מקטרינים אס הוא ראוי לעשות לו שאלתו אבל המבקש מדת בטמון אין עליו שום מקטריגיס ואן־

תתקבל ואהבתי בימים שעברו כי מצער הוא מאד לפי ערך העבודה שראוי לעברו בפחד ובאימה כאשר עתה אני מכיר בו. ולא זו בלבד שהוא בחינה הכלליות תשובה על העבר אף גם בעזרת השם יתברך בכל יום ויום אני מכיר יותר בגדולתו לפי שכלי ועבודה רבה נוספת אצלי בכל עח. ובכל יום אני מחחרט ועושה תשובה שלימה על יום אתמול כי יעבור

במיעוט הכבוד הראוי לפי אשר ידעתי ביום זה עכ״ל ועיי!

למה הדבר דומה לאחד ששתה קונדיטון טעמו נשאר בפיו כן אחר התפלה ישאר טעמו בפיו . וזה מובחן שעשה תפלתו תחנונים . וזהו אומרו אני ראשון ואט אחרון . ראשון קורם זכירת ה׳ ואחרון אחר זכירת השם יתברך ברוך הוא עכ׳׳ל

ספר שפתי צדיקים בליקוטים

זה יש לבאר גם כן מקרא שלפנינו כי שם ה׳ אקרא הבו גודל לאלהיט • שצריך האדם לזרז את כל אבריו שבעת שיזכיר את השם ברוך הוא יהיו כולם מוכנים לזה. להתלהב בהתלהבות עצומה ולהזדעזע מפניו יתברך שמו וזהו הבו גוזל , אתם האברים כלכם . הבו

גורל לאלהיט (ספר ברכוש שמים כת״י)

ד העתיקו לי מאמר מספר כתב יד ו ע י קהלת משה מהרב הקדוש מו״ר ר' משה זצ״ל בן רבינו המגיד מקאזנין זי״ע זנללה״ה שכתוב שם בפרשת האזינו וזה לשונו. רות נגר אותיות ה׳ כמו ה' שהיא פרוסה ושבורה ד' ובתוכה ו׳ . כן הרוח הוא לשבר ולדתות כל הטעוון נוכראק כמו שאמר מחו' הרב הקרוש מו״ר זושא זצללה׳׳ה רוח םערה עושה דברו (תהליס קמ״ח) כלל לדחוח החיצונים עכ׳׳ל. (אמר המאסף עיין בזיה״ק פרשת שלח דקנר׳ב):

ןןןייץ בספר היקר קרבן שבש פ׳׳ז סימן י ג׳ יעו״ש היטב מש״כ בשם הזוה׳׳ק פרשת בראשית והבין וז״ל שיש רוח והבל בקדושה וכו׳ וכן הבל רפומא בהורה ובשפלה כן יש רוח והבל בטומאה רוח סערה הבא מצפון והבלים כי׳ ובזמן דנשיבי רוח והבל דקב״ה מצד הקדושה

זהב פח 135 מנדת פרשת וזאת הנדכה לאיזה דבר נצרכים שם הלח ביח המקדש הוא מועט המ־זזיק אפ המרובה ולאיחםר המקום עבורם ולמה צייכים הבתי כנסייה

והבתי מדרשות: 1נרא^ על פי פשט ודרך צחות דהנס האנשים אשר היו עוסקים בתורה והולכץ תמיד להתפלל לבית הכנסת ערב ובוקר בגלות המר הזה מורגלים הם בקדושת מקדש מעט זה בתי כנסיות ובתי מדרשות (שם בגמרא) ממילא יכולת בידם לקבל הקדושה בבית המקדש כו׳ אבל איתן האנשים אשר לא היו עוסקים בתורה וגם לא הלכו להתפלל בבית הכנסת לא יהיה ביכלתס לבא לבית המקדש מפני שלא הורגלו בקדושת מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות ובבית המקלש הקדושה גלולה למאד ולכן צריטן מקודם לילך איזה זמן לבית הכנסת ומפני זה צריכץ הבתי כנסיות ומדרשות לקבוע בארן עבורם לאמר להם מפני שלא רצו לילך בהגלות לבתי המדרש ובתי הכנסיות צריכים אז לילך

מקולס לבית הכנסת ולבית המררש ;

ואמרתי לבל זה לפני ארומו״ר הה״ק מו״ה אנרהם יהושע העשיל זצלה״ה ממעזבוז ואמל לי כי זה ילמוז מהלמז שכתכי שקולם ביאת משיח יגלשו היהודם מהכפלים ולפח״ת יש״־ ואמר כי הוא על פי האמת על כאן לשין ספר קהלת משה כתב יר הרב הקריש

מוהר״ס זצ״ל מקאזטץ *) :

מתקבל חפלחו והוא יזכה למדח בטחון ואס דא ביה כולא ביה. וזהו הפירוש ועחה מה קיימי אדני כלומר מה אקוה אליך שאהיה מובטח שחמלא שאלתי בלא שום קטרוג תוחלחי לך היא היינו שחיחלחי חהיה רק לך והייט שאזכה למלח בטחון עכ״ל עג):

וזה יש לומר גם כאן בכוונה המקרא - שידיד ה' נקרא מי שהוא ישכון שקט זשאק. לבטח עליו על השם יחברך כבטחון חזק ואמיץ ואז על ידי בטחונו זה חופף עליו השם יחברך כל היום לדא ביה כולא כיה כן יעזמו השם יחברך על דבר כבול שמו שנזכה למדת הבטתון האמיחיח (מספר

ברכוש שמים כת״י) : דראהל ה׳ את בל הארץ וגו׳ עד הים האי־׳רון. ברש״י ז׳׳ל דבר אחר אל חקרי הים האחרון אלא היום האחרון הראהו הקדוש ברוך הוא כל המאורעוח סעת־דין ליארע לישראל עד שיחיו המחים עכ״ל. לסיום הספר הזה אמרתי להעתיק כאן דבור יקל ונחמל מספל כתב יל הרב הקלוש מו״ה משה ז״ל מקאזטן(בנו של לבינו הקלוש המגיד זצללה״ה) הנקלא ספל

קהלח משה וכחב שם וזה לשיט :

בגמרא מגלה (דןז כס ע״א) חניאד׳א *" הקפר אומר עחידין בחי כנסייה ובחי מדרשיה שבבבל שיקבעו בארן ישראל שנאמר (ירמיה קפיטל מ״ז) כי כחמר בהרים וכעמל בים יבא מ׳ ע״ש ולכאורה

תם ונשלם בשייעוזא דשמיא עג) ועיין שם עוד בשפחי צדיקים בשם הרב הקדום הצדיק המפורכם ד ליב שרה׳ס זצללה׳׳ה נבגז״מ זזה לשונו כ־ עיקר מנמתו של הצדיק וסקזחו הוא להיוח חמיד בטחונו ביוצרו ואינו מצפה ומשתוקק לקטני העולם לכסף ולזהב ועושר וכבוד רק תמיד כפיו פרופות השמים בתפלה שיתן לי הקדוש ברוך הוא לב.טהור לעבדו באמת ושיהיה לבז תמיד אמיץ ומקיה להשם יתברך . ולזה אמר ועתה ימה קויתי פירוש מה עיקר סקותי אדני תוחלתי לך היא להיות חמיל חוהלתי לךי-שתתן לי לב טהור שתהיה תוחלתי תמיד לך ולא לקבל פרס ולא לתשלום גמול בעושר וכבוד וזהו חוחלתי לך היא עכ״ל: *) כתב בספר הגן ודרך מפה וז״ל יזהר מאוד כל אדם שלא יתפלל רק בבית

הכנסת

136 מגרת זהב

הכנסח אף 6ם יחפלל ביחיד כי המשחיתים תזמכיס וגזזליס התפלה שמתפלל אדם שלא במקום קבוע ימה יעשה שינצל מהגזלנים האלי יקח לעצמו עמו שומרים דהיינו מנין שיחפלל בצבור . והיחיד בישוב יקבע לי מקום מיוחד לתפלתו ואז השכינה שזרה באותו מקום כו׳ ובאתי להזהיר לבני ישובים במקום שאין להם מנין או אם הוא אנוס ואין לו פנאי להתפלל במנין איך יתנהגו בקביעת מקום להתפלל היכף בבואו לדור באיזה ביח ראשיח חכמה יראח ה׳ יבחר לעצמו מקום קבוע יפה זנקי ויאמר בפה מלא זה הרקום אני בוחר להחפלל לשם יחוד קזדשא בדיך הוא ושכינתיה בשם כ׳׳י להיות מקום קבוע להתפלל אני וביחי וכל ישראל ויהי רצון שתשרה שכינה במקום הזה כמו בכל בתי כנסיות שבישראל ואם יאמר כך אזי הוא בקדושתו כקזישת בהכ״כ ותפלתו מקובלת בתוכה . ואף בבהכ׳׳כ עצמו צריך שיברר לו מקום אחד להתפלל שם תמיד . ולא היום במקום זה ומתר במקום אתר י וע״ש מביא משל נאה בכתבי האריז׳׳ל למלך שרוצה ללכוד חומח העיר ורוצה לעשות נקב בתומה אזי לוקח קנה השרפה שקורי! (דיא ביקם) ויורה כמה פעמים במקום אחד עד שעקב החומה . אבל אם הוא תפש ויזרה פעם אחת כאן ופעם אחח במקום א:ר אז החומה נשארת שלמה. ולא יועיל כל פעולותיו שעשה כך מיום שחלב ביח המקדש נעשה הפסק חומות ברזל בינינו לאבינו שבשמים . והתפלה שלנו היא כמו קני השרפה יאם אדם מתפלל כל פעם במקום אחד אז תפלתו טובה שביל אחד לנקוב החומה של ברזל. ואם לאו לא יכול לנקוב . ובקהלות גדולות ישכור לעצמו מקום קבוע כו׳ וכל אדם יאמין שהדלות ויקרות ומיהח בניו ח״ו באיס לאדם ואין לו הנלחה במל״מ שצו בעבור שאינו מתפלל במקום קטע ואביא לך ראיה מן התורה . מלבד מה שיש בזהר ובכתבי האריז״ל שידוע שהתפלה שלנו במקום קרבן . ובקרבן כלדב באחרי מות איש אשר ישחט מתון למתנה ומי מכרתה הנפש ההיא וגו׳ והקרבן בא וטי כלכתיב ולא יזבחו לשעירים . חוקת עולם לרורותם וקשה החיך יהיה אם המקדש תרב אלא הבהכ״נ שלנו עכשיו במקום מקרש כמ״ש ואהיה להם למקדש מעט והתפלה היא במקום קרבן וא״כ כשם שקרבן 7הנשחט חיץ למקדש היה עונש כרת והקרבן היה כו׳. אף עכשיו בתפלה. יק צריף׳ ׳!היות בבהכ״נ או במקום קטע שהוא דומה לבהכ״נ . ואס ת׳׳ו מתפלל טתידי בביתו אזי מביא התפלה דוגמת הקרבן כר כנ״ל וחייב ג״כ כרת ב״מ . ואס היא תי אף שמתפלל כמה פעמים בביתו אז יורד מנכסיו ועני תשוב כמת או שבכיו מחים בחייו ח׳׳ו גס כן חשיב כמח והירא וחרד על דבר ה׳ והרוצה ליטהר מהדלות ומיתת בניו ומכש״כ ממיתת עצמו יטשה לו מקום קטע אף בישוב להתפלל תמיל במקום אתל עד

כאן צבוט ע״ש ;

הועמק והוהנס לאמסוגס ע״י חיים השסי׳ד 9ז3.0^600/^@ז^©ו§.^\/^/\