113

SHEMOS

בFROM PARSHA MISHPATIM TO

PARSHA PKUDEI / PARSHA ZACHOR & PURIM

- 1 -

Prepared By Ner Le'Elef

SHEMOS ב Prepared by Ner Le’Elef

Publication date 15 May 2023

Permission is granted to reproduce in part or in whole.Profits may not be gained from any such reproductions.

This book is updated with each edition and is produced several times a year

Other Ner Le’Elef Booklets currently available:

AMERICAN SOCIETYBOOK OF QUOTATIONS

EVOLUTIONHILCHOS MASHPIAH

JEWISH MEDICAL ETHICSJEWISH RESOURCES

LEADERSHIP AND MANAGEMENTORAL LAWPROOFS

QUESTION & ANSWERSSCIENCE AND JUDAISM

SOURCESSUFFERING

THE CHOSEN PEOPLE THIS WORLD & THE NEXT

WOMEN'S ISSUES (Book One)WOMEN'S ISSUES (Book Two)

For information on how to order additional booklets, please contact:

- 2 -

Ner Le’ElefP.O. Box 14503

Jewish Quarter, Old City, Jerusalem 91145E-mail: nerlelef@netvision.net.il

Fax #: 972-02-653-6229Tel #: 972-02-651-0825

SHEMOS בTABLE OF CONTENTS

HOW TO USE THIS BOOK............................................................................................4

5................................................................................................................................משפטים1. USING A BEIS DIN....................................................................................................................................52. TORAH CIVIL LAW – THE LIMITS OF MAN’S GENIUS..........................................................................183. EVED IVRI & THE DISADAVANTAGED...................................................................................................274. TO HEAL AND SAVE LIFE......................................................................................................................385. DAMAGES...............................................................................................................................................51

56.................................................................................................................................תרומה1. THE MISHKAN & THE BEIS HAMIKDASH........................................................................................562. G-D’S PRESENCE IN ONE PLACE..........................................................................................................653. THE MISHKAN & THE BEIS HAMIKDASH TODAY................................................................................71

79...................................................................................................................................תצוה1. BIGDEI KEHUNA.....................................................................................................................................79

תשא כי ...............................................................................................................................911. THE GOLDEN CALF...........................................................................................................................91

103.................................................................................................................................ויקהל1. THE CREATIVE-DISCIPLINE INTERFACE: THE PEOPLE BEHIND THE BUILDING OF THE MISHKAN.103

115.................................................................................................................................פקודי1. THE REAL ROOTS OF JEWISH PRIDE AND UNITY...........................................................................115

PARSHAS ZACHOR – AMALEK..............................................................................126The Status of עמלק Today...................................................................................................................133

PURIM............................................................................................................................1351. OVERVIEW......................................................................................................................................1352. DREAMS AND REALITY:.......................................................................................................................146

INDEX OF CHUMASH TOPICS................................................................................158

- 3 -

BIBLIOGRAPHY..........................................................................................................164

NOTE: UNLESS OTHERWISE INDICATED, TRANSLATIONS ARE FROM THE LIVING TORAH BY RAV ARYEH KAPLAN.

HOW TO USE THIS BOOK

The following points will tell you what this commentary does and does not do:1. We tried to present the main themes of each parsha, and not to use the parsha as a spring board for

other lessons.2. The experienced reader will be able to understand the subject by reading fairly quickly the English

on top, and gain easy access to more information through the Meforshim quoted in the foot-notes. 3. A lot of extra information was quoted in full in the foot-notes. However, for a full understanding,

the original Pirusch needs to be consulted. 4. We gave the approach of the major Meforshim, wherever we were able to identify this. We used

approximately 20 primary sources (Chazal and Meforshim) and we frequently quoted another 20. However where we saw the need, we used other Meforshim as well. In some essays, the Meforshim we used were primarily not Meforshei HaChumash.

5. The essays are generally between eight to ten pages, with a one to two page summary at the beginning. They do not represent polished droshas for the following reasons:

They have too much information in them.They were written for an experienced reader.They lack midrashim, stories and other elements required to bring the

subject alive. They require an application to contemporary circumstances.

- 4 -

משפטים

1. Using a Beis Din

SUMMARY:

G-d wanted to have a dwelling-place in the world down here. All the parshios of Shemos deal with this. Firstly, the Jews became the Chosen nation, ready to carry G-d’s holiness; then the Exodus revealed his glory; then G-d brought down his the Torah at Maamad Har Sinai. The Parsha of Mishpatim is a continuation of this – they too reflect G-d’s purpose of bringing his presence into the world.

As the only nation committed to keeping the Torah, the Jews are essential to the fulfillment of the purpose of the world. Without them, the world, devoid of meaning, would self-destruct. Because the Jews are an essential and not just an optional component of the world, they have a particular resonance with Divine Law, or Mishpat. For Divine Law reflects nothing other than the moral and spiritual principles that are themselves essential. Unlike acts of kindness, where the gap between our actions and G-d’s ultimate kindness will always stick out, the Mishpat that we implement are none other than the earthly manifestation of the Divine Will.

Our parsha begins with the words:

לפניהם תשים אשר המשפטים ואלה

These are the laws which you should place in front of them, (i.e. the Jewish judges.)This comes to prohibit a Jew from taking another Jew to the secular justice system instead of the Beis Din, even if the state and Jewish laws parallel each other on this issue. The deeper reason for this is that, when a Torah judge sits in judgement, the Holy One, blessed be He leaves the higher-most heavens and causes His Shechinah to rest at the judge’s side. As David Hamelech said in Tehilim:

א( פב )תהלים ישפוט אלהים בקרב קל בעדת נצב אלקים

- 5 -

God stands in the congregation of God; He judges among the judges.

So, when someone chooses to abandon this, he is, in reality, choosing to leave not only the Dayanim, but also G-d who stands at their side. This is tantamount to a Desecration of His Name.

The judges are called by the name אלהים, which is really a name used for G-d. This alludes to G-d’s presence that is with them, protecting them from error and guiding them in their judgment. They are dispensing with G-d’s will; one who follows them is following the will of G-d. There can be no greater privilege than that!Since this judge has produced something which is considered a part of the Torah, and the Torah is the blueprint for the world, he has effectively partaken in an act of creation and thereby become a partner with G-d in the creation. The difference between this and the justice in the civil system is therefore not just one of what kind of law is being dispensed. The difference is whether what is being dispensed is the holy Will of G-d or the logic of earthly man. Hence, even if the civil court has the same law one should not use them.

Consider the case of Eidim Zomemim. The law is that, when the witnesses have given their testimony, and the judgment was carried out before the witnesses were perjured, then the witnesses suffer no consequences. This is because, since G-d is with the judges in all their judgments, if He allowed the sentence to be implemented, it must be that the person truly deserved his punishment.

Not only are the judges Divinely assisted, but the justice they dispense with is also Divine in its origin. The Torah comes to stress both judges and justice in the same verse – השפטים ואלה – justice; לפניהם תשים אשר – judges. In fact, issues of the judicial system preceded Sinai with Yisro giving his advice to Moshe. And now, immediately after Sinai, we again have a Parsha of justice – a further extension of Sinai –

אלהו – and these. In fact, Dovid HeMelech compares the holiness of the Mishpatim with the holiness of the Ten Commandments by saying:

לישראל ומשפטים חוקיו ליעקוב דבריו מגיד

ומשפטים חוקיו says the Midrash, refers to the Ten Commandments, while דבריו refers to the Mishpatim. At the end of the Parshas Mishpatim, the Torah returns to the events of Maamad har Sinai. This places Mishpatim in the middle of two sections dealing with the giving of the Torah. This is because Mishpatim is really a continuation of the Ten Commandments. The original courts comprised of judges who had Semicha (ordination). Moshe Rabbeinu gave Semicha to Yehoshua and the 70 Elders who in turn ordinated the next generation. A semichah could be granted only by a Sage who could trace the origin of his own semichah back in an unbroken chain, form disciple to teacher, to Moshe Rabbeinu himself. After the Jews entered the land, the process could only take place in Israel.

However, the Romans disrupted this process by declaring a death sentence on anyone granting a semichah, as well as for all the residents of the city where the semichah was given.

To overcome this,, R Yehudah ben Bava went and placed himself between two great cities and between two Sabbath boundaries so that, if he were caught, no inhabited place would be destroyed. There he granted semichah to five elders: R’ Meir, R’

- 6 -

Yehudah’ R’ Shimon, R’ Yosei, and R’ Elazar ben Shamua. R Yehuda was caught and killed but the newly appointed rabbis managed to escape. However, the Roman occupation was long and hard and semichah eventually came to an end. Just before it did, Hillel II and his beis din calculated all the future new moons and consecrated, in advance, all future months in accordance with these calculations

The Semicha we have today is a declaration by a contemporary Sage that someone is fitting to be a rabbi, but it is not the real Semicha. In addition, the last Rabbis who had Semicha appointed all future Talmidei Chachamim as their delegated appointees (shlichim) with legal powers to enact certain things. However, things which were unusual, or were not of a monetary payment for a loan or the direct damages caused, were not included in this appointment.

According to some opinions, since there is no longer Semicha, the commandment of setting up courts of law is no longer a Torah one. However certainly there is a Rabbinic decree to this effect. There should be at least one beis din in every major city.

- 7 -

DETAIL:

To appoint judges:1שעריך בכל לך תתן ושטרים )שופטים(: שפטים יח טז ושוטרים: דברים שופטים למנות

To judge fairly and justly:2במשפט פנים תכירו )דברים(: לא יז א הגון: דברים שאינו דין למנות לא

3עמיתך תשפט )קדושים(: בצדק טו יט בצדק: ויקרא לשפוט

4שוא שמע תשא )משפטים(: לא א כג חבירו: שמות בלא דין בעל טענת לשמע לא

5איש מפני תגורו )דברים(: לא יז א האמת: דברים לפי ולפסוק דין מבעל הדיין יירא שלא

6תקח לא )משפטים(: ושחד ח כג שוחד: שמות לקחת לא

הוא אשר רצח לנפש כפר תקחו )מסעי(: ולא לא לה ממיתה: במדבר לפטרו כדי מרוצח כפר לקחת לא7יומת מות כי למות רשע

עיר אל לנוס כפר תקחו )מסעי(: ולא לב לה במדבר מגלות: לפטרו כדי גלות מחייב כפר לקחת לא 8בארץ לשבת מקלטו, לשוב

9במשפט עול תעשו )קדושים(: לא טו יט דין: ויקרא להטות לא

10גדול פני תהדר )קדושים(: ולא טו יט גדול: ויקרא להדר לא

11בריבו אבינך משפט תטה )משפטים(: לא ו כג בדין: שמות עני על לרחם לא

12יתום גר משפט תטה תצא(: לא )כי יז כד ויתום: דברים גר משפט להטות לא

To respect Judges:13תקלל לא )משפטים(: אלהים כז כב דין: שמות לקלל לא

The scope of the mandate:

תצ"א מצוה חינוך 1תי"ד מצוה חינוך 2רל"ה מצוה חינוך 3ע"ד מצוה חינוך 4תט"ו מצוה חינוך 5פ"ג מצוה חינוך 6תי"ב מצוה חינוך 7תי"ג מצוה חינוך 8רל"ג מצוה חינוך 9

רל"ד מצוה חינוך 10ע"ט מצוה חינוך 11תק"צ מצוה חינוך 12ס"ט מצוה חינוך 13

- 8 -

זה הוא כי יאמר וגו' אשר פשע דבר כל )משפטים(: על ח כב : שמות1והנתבע התובע שבין בטענות דין לדון2וגו'

)בהר(: וכי יד כה הקנינים:ויקרא בעניני התורה לדיני יציתו והמוכר שהקונה זה ובכלל וממכר מקח דין לדון3עמיתך מיד קנה או לעמיתך ממכר תמכרו

נזק, דברים: חמשה לשלם שחייב בחבירו חובל לשלם המזיק ועל לדון הב"ד על:ממון נזקי במיני לדון יעשה כן עשה יט: כאשר כד ויקרא, וכו' אנשים יריבן )משפטים(: וכי יח כא ובשת: שמות צער, רפוי, שבת

.לו 5שור יגח )משפטים(: וכי כח כא : שמות4בכך דרכו שאין משונה בצורה שהזיק בהמה בנזקי לדון

)משפטים(: וכי לג-לד כא : שמות6הרבים ברשות שהניח תקלה כל בנזקי לשלם המזיק ועל לדון הב"ד על7ישלם הבור חמור. בעל או שור שמה וגו' ונפל בור איש יפתח

לדון, 9אחר בשדה ובער בעירה את )משפטים(: ושלח ד כב : שמות8ורגל שן לשלם המזיק ועל לדון ב"ד על לאכל לא, 10המבעיר ישלם וגו' שלם אש תצא )משפטים(: כי ה כב אש: שמות בנזקי לשלם המזיק ועל

11בשרו את יאכל ולא השור יסקל )משפטים(: סקול כח כא הנסקל: שמות משור

תחת ישלם בקר מכרו, חמשה או וטבחו שה או שור איש יגנב )משפטים(: כי לז כא :שמות12גנב בדין לדון13השה תחת צאן וארבע השור

לשלם השומר ועל לדון הב"ד שכר: על שומר: ושואל( שכר, שוכר חינם, שומר )שומר ד' שומרים בדיני לדון שואל:, 14וגו' שה או שור או חמור רעהו אל איש יתן )משפטים(: כי ט כב ובאבדה: שמות בפשיעה, בגנבה

ישאל )משפטים(: וכי יג כב מלאכה: שמות מחמת ממתה חוץ אונס אפילו לשלם השואל ועל לדון הב"ד על15וגו' רעהו מעם איש

16וגו' בתולה איש יפתה )משפטים(: וכי טו כב מפתה: שמות בדין לדון

שנת תם עד גאולתו והיתה חומה עיר מושב בית ימכר כי כט: ואיש כה : ויקרא17חומה ערי בתי בדין לדון18גאלתו תהיה ממכרו, ימים

19עברי עבד תקנה )משפטים(: כי ב כא עברי: שמות עבד בדין לדון

מאדם לו, אשר לד' מגל איש יחרים אשר חרם כל כחבחקתי(: אך כז וחרמים: ויקרא ערכים בדיני לדון כח כז לכהנים: ויקרא ינתנו אלא כהן חרמי למכר לא 20לד' קדשים קדש חרם אחזתו, כל ומשדה ובהמה

22יגאל )בחקתי(: ולא כח כז לכהנים: ויקרא ינתנו אלא כהנים חרמי לפדות לא 21ימכר )בחקתי(: לא מת: טומאת דין לדון נחלות: בדיני לדון

השאר על וחייב שמודה מה התביעה, משלם במקצת מודה ואם 1נ"ח מצוה חינוך 2של"ו מצוה חינוך 3 נקרא הראשונים קרן. ובג' הפעמים נקרא וכו' וזה לאכול דרכו שאין דבר שאכל או דחיפה או נגעיה כגון 4

שלם נזק ומשלם מועד נקרא ואילך הרביעי ומפעם נזק חצי רק ומשלם תםנ"א מצוה חינוך 5כלים בנזקי ולא בלבד חיים בעלי בנזקי וחייב בור נזקי נקרא וזה 6נ"ג מצוה חינוך 7לאכלם. דרכה דברים שאכלה ידי על הזיקה אם הליכתה. וכן בדרך ברגלה הזיקה אם והיינו 8השן זה ובערה הרגל זו חז"ל: ושלח נ"ה; ודרשו מצוה חינוך 9

נ"ו מצוה חינוך 10נ"ב מצוה חינוך 11חמשה משלם שור ארבע, ועל משלם ומכרו וטבחו שה גנב ואם כפל הגנב ישלם עדים יש שאם 12נ"ד מצוה חינוך 13נ"ט מצוה חינוך 14ס' מצוה חינוך 15 ופגם. בשת לאביה לאשה, ולשלם לשאתה שחייב בתולה מפתה בדין לדון הב"ד ס"א; על מצוה חינוך 16

כסף שקל חמשים רוצה, משלם אינו שהוא לו, או להשיאה מסרב האב ואם שמכרו. אחרי שנה עד אותו מהקונה לפדותו שאפשר נון בן יהושע מימות חומה המוקפת עיר שהיא 17

ביובל אפילו למוכר חוזר אינו שנה ואחרשמ"א מצוה חינוך 18מ"ב מצוה חינוך 19שנ"ז מצוה חינוך 20שנ"ח מצוה חינוך 21שנ"ט מצוה חינוך 22

- 9 -

נדרים: הפרת דין לדוןWitnesses

As effects Judges:

תהרג אל וצדיק )משפטים(: ונקי ז כג עדים: שמות בלי נפשות דיני לפסוק לא1היטב ושאלת וחקרת )ראה(: ודרשת טו יג עדים: דברים ולחקור לדרוש

2חמס עד להית רשע עם ידך תשת )משפטים(: אל א כג רשע: שמות עדות לקבל לא

3וגו' עליו תחמך )ראה(: ולו ט יג המסית: דברים על זכות ללמד לא

4עליו תכסה )ראה(: ולא יג יב המסית: דברים על חובה מללמוד להנמע לא

5חטאת ולכל עון לכל באיש אחד עד יקום )שופטים(: לא טו יט אחד: דברים עד ע"פ דבר לקיים לא

זמם כאשר לו )שופטים(: ועשיתם יט יט זמו(: דברים )כאשר לעשות נסו כאשר זוממים לעדים לעשות6לאחיו לעשות

As effects Witnesses

7שקר עד ברעך תענה )יתרו(: לא טז כ שקר: שמות להעיד לא

8עונו ונשא יגיד לוא א: אם ה עדותו: ויקרא לכבוש לא

9לשקר בשמי תשבעו )קדושים(: ולא יב יט לשקר: ויקרא להשבע לא

10בעמיתו איש תשקרו )קדושים(: ולא יא יט ממון: ויקרא כפירת על שבועה

11חמס עד להית רשע עם ידך תשת )משפטים(: אל א כג רשע: שמות עדות לקבל לא

לא אחד )מסעי(: ועד ל לה עדותו: במדבר ימסר רק אלא חובה ולא זכות לא נפשות בדיני העד ילמד שלא12למות בנפש יענה

13בנים על אבות יומתו תצא(: לא )כי טז כד קרוב: דברים להעיד לא

שלשה או עדים שנים פי )שפטים(: על ו יז בשני: דברים אחד רואים שלא עדים נפשות, שני להעיד, בדיני לא 14אחד עד פי על יומת לא המת יומת עדים

Punishments16דבר תעשה לא תצא(: ולנער )כי כו כב : דברים15באונס עבירה העובר להעניש לא

ז כג גמורה: שמות עדות פי על אלא דעת ואמדן השערה פי על נפשות בדיני הדין את לפסוק לא17תהרג אל וצדיק )משפטים(: ונקי

18לרעת רבים אחרי תהיה )משפטים( לא ב כג אחד: שמות של ברב נפשות בדיני לחייב לא

19לנטת רב על תענה )משפטים( ולא ב כג נפשות: שמות בדיני זכות שלמד מי חובה תלמד שלא

20להטת רבים )משפטים(: אחרי ב כג להטות: שמות רבים אחרי

תס"ג מצוה חינוך 1ע"ה מצוה חינוך 2ת"ס מצוה חינוך 3תס"א מצוה חינוך 4תקכ"ג מצוה חינוך 5תקכ"ד מצוה חינוך 6ל"ז מצוה חינוך 7פ"א בהל' עדות בזה דבר ומ"מ הרמב"ם אותה הביא ולא רלח קח, סמ"ק עשין סמ"ג 8רכ"ז מצוה חינוך 9

רכ"ו מצוה חינוך 10ע"ה מצוה חינוך 11תי"א מצוה חינוך 12תקפ"ט מצוה חינוך 13תקכ"ג מצוה הרמב"ם; חינוך אותו מנה ט( ולא הלאוין )השמטות רמב"ן 14עליהם נפשו את למסור צריך שהיה חמורות עברות שלוש ואפילו 15תקנ"ו מצוה חינוך 16פ"ב מצוה חינוך 17ע"ו מצוה חינוך 18ע"ז מצוה חינוך 19ע"ח מצוה חינוך 20

- 10 -

21למשפט העדה לפני עמדו עד הרצח ימות )מסעי(: ולא יב לה לדין: במדבר עמדו עד הרוצח להמית לא

מישראל הנקי דם ובערת עליו עינך תחוס )שופטים(: לא יג יט הענש: דברים מן לפטרו הרוצח על לרחם לא2לך וטוב

3יכנו במספר. ארבעים רשעתו כדי לפניו והכהו השפט תצא(: והפילו )כי ב-ג כה הרשע: דברים להלקות

4וגו' להכתו יסיף יסיף, פן תצא(: לא )כי ג כה להכותו: דברים להוסיף לא

5השבת ביום משבתיכם בכל אש תבערו )ויקהל(: לא ג לה מיתה: שמות שחייב מי בשבת להמית לא

6עץ על אתו תצא(: ותלית )כי כב כא בתלייה: דברים המחויב לתלות

8העץ על נבלתו תלין תצא(: לא )כי כג כא : דברים7התלוי להלין לא

קבור תצא(: כי )כי כג כא דברים :9מת כל הדין והוא דין בית הרוגי כל הדין והוא ביום בו התלוי לקבר10ההוא ביום תקברנו

11ישרפו )קדשים(: באש יד כ בשרפה: ויקרא המחויב להרג

12יומת )משפטים(: מות טז כא בחנק: שמות המחויב להרוג

13ינקם )משפטים(: נקם כ כא בסיף: שמות המחויב להרוג

14תחיה לא )משפטים(: מכשפה יז כב מכשף: שמות להחיות לא

15באבנים אתם תצא(: וסקלתם )כי כד כב בסקילה: דברים המחויב להרג

16לך תבדיל ערים )שופטים(: שלוש ב יט מקלט: דברים ערי להבדיל

17שמה נס אשר מקלטו עיר אל העדה אתו )מסעי(: והשיבו כה לה בשגגה: במדבר נפש הורג להגלות

19בו בפגעו הרצח את ימית הדם גאל )מסעי(: הוא כא לה : במדבר18הדם גואל

ה' דרך את ושמרו אחריו ביתו ואת בניו את יצוה אשר למען ידעתיו יט( כי )בראשית :א" ס משפט חושן טור

להזהיר שפטים להעמיד טהמשפ בענין יתרו עצת לקח הנביאים כל של רבן ומרע"ה ומשפט צדקה לעשות ה' סיים את לעבוד ישראל עם ברית כרתו אחרי ויהושע ידו על וה' הסכים המשפט ע"ד ולצוותם ישראל את כי בשכם ומשפט חק לו וישם ההוא ביום לעם ברית יהושע כד( ויכרות )יהושע דכתיב במשפט דבריו את

הרעה מדרכו והשיבו דורו את שפט ושופט שופט כל וואחרי השם בעבודת גדול ועיקר יסוד הוא המשפט אויביהם מידי ניצולו זה ובעבור ומשפט צדקה לעשות אבינו אברהם בה דרך אשר בדרך ה' ללכת לעבודת

והמצפה אל בית וסבב בשנה שנה מדי והלך חייו ימי כל ישראל את וישפוט השם נאמן לנביא שמואל קם עד למען זו שנה הלך לא זו שנה שהלך שבדרך חכמים ואמרו האלה מקומותה כל את ישראל את ושפט והגלגל

ישראל על למלך דוד את וימשח ע"ה אבינו אברהם הלך אשר בדרך וללכת השם לעבודת העם כל לב השיב העיר שאר את יחיה ויואב וצדקה משפט דוד ויעש דכתיב לפניו היו אשר מכל השם בדרכי הוא גם וילך

ללכת אהב ה' אשר ידיד תחתיו בנו ויקם העיר שאר את יחיה יואב דוד שעשה וצדקה משפט בזכות ואחז"ל אשר ה' על בעיני וייטב לרע טוב בין להבין עמו את לשפוט שומע מבין ה' לב מאת וישאל אביו דוד בחוקות

ת"ט מצוה חינוך 21תקכ"א מצוה אותו; חינוך מונה לא יג( והרמב"ם הלאוין )השמטות רמב"ן 2תקצ"ד מצוה חינוך 3תקצ"ה מצוה חינוך 4ב"ד מיתות לשאר וה"ה שריפה שנתחייב מי בשבת ב"ד ישרפו שלא בזה הפי' עליו - ובא קי"ד מצוה חינוך 5תקל"ה מצוה חינוך 6המת של לכבודו שלא מת אף להלין לא וכן 7תקל"ו מצוה חינוך 8לכבודם מניחם כן אם אלא 9

תקל"ז מצוה חינוך 10רס"א מצוה אותה; חינוך מנה לא פ' יד, והרמב"ן רכח, הל' סנהדרין עשה רמב"ם 11מ"ז מצוה אותה; חינוך מנה לא פ' יד, והרמב"ן רכז, הל' סנהדרין עשה רמב"ם 12נקמת חרב שנאמר חרב למחתת שהכוונה חז"ל נ'; ולמדו מצוה חינוך 13ס"ב מצוה חינוך 14תקנ"ה מצוה אותה; חינוך מנה לא פ' טו, והרמב"ן רכט, הל' סנהדרין עשה רמב"ם 15תק"כ מצוה חינוך 16ת"י מצוה חינוך 17 אם או לעונשו אותו להביא הרוצח אחרי הגואל ירדוף למיתה נדון שהרוצח שאחרי המת של קרוב שהוא 18

להרגו מותר יכול אינו אותה מנה לא יג( והרמב"ם העשין )השמטות להרמב"ן מ"ע זו 19

- 11 -

ישראל כל וייראו כמוהו קם לא ואחריו לפניו היה לא כמוהו אשר ונבון חכם לב לו ויתן הזה הדבר את שאל ה' נתחזק בדרכי לבו וגבה אביו בדרכי שהלך יהושפט וגם משפט לעשות ה' בלבו חכמת כי ראו כי מפניו תשפוטו לאדם לא כי עושים אתם מה ראו השופטים אל ויאמר ועיר עיר בכל שופטים והעמיד המשפט בדבר

ה' בכל אל שב אשר מלך יולפנ היה לא וכמוהו עליו מעיד שהכתוב יאשיה וגם המשפט בדבר לה' ועמכם כי בימינו במהרה שנגלה המשיח מלך וגם לבעליו החזיר שנה י"ח בן שהיה עד שדן דין שכל ואחז"ל לבבו

וגו' ארץ לענוי במישור והוכיח דלים בצדק יא( ושפט )ישעיה דכתיב משפט בדבר קוהפס משבחו

The Midrash says that G-d wanted to have a dwelling-place in the world down here. All of the parshios of Shemos deal with this concept. First, the Jews became the Chosen nation, ready to carry G-d’s holiness, then the Exodus revealed his glory and afterwards G-d brought down His Torah at Har Sinai. The Parsha of Mishpatim is a continuation of this, as Mishpatim, too, reflects G-d’s purpose of bringing His presence into the world1.

The Sages point out that there are 3 essential things without which civilization will simply collapse – a system of justice, truth and peace2. Just as G-d upholds the world in his way, so we partner Him by upholding these 3 things3. It makes perfect sense then, that when the Jews undermined their system of justice, they lost their sovereignty4. Concomitantly, only when we will again have a full Torah system of justice, will we regain this sovereignty, in the Messianic era5.

Our parsha begins with the words: הקב"ה בחוקתי( שנתאוה )תנחומא כמשאחז"ל היא העולם בריאת קעא: תכלית – עמ' קע שלום נתיבות1

להיות הזאת לתכלית המביאים הענינים נאמרו שמות ספר של בתחתונים. ובפרשיות דירה לו להיות בכורי כמ' בני הנבחר העם להיות ישראל נבחרו שאז מצרים ביציאת בתחתונים. ראשיתו דירה להקב"ה

שבתוכם לשכון הקב"ה בחר בתחתונים, וברקבם דירה להשי"ת לעשות היעוד דגל נושאי יהיו ישראל, שהם ידי הזה, שעל לעולם התורה את ונתן הוריד שהקב"ה התורה בקבלת בתחתונים. וההמשך הדירה תהיה

לעוה"ז, שבתוך ירדו הדברות ועשרת שהתורה ידי בתחתונים, על דירה של התכלית מתקיימת בעיקר זה הם גם לזה, שהמשפטים המשך היא המשפטים הדברות. ופרשת ועשרת התורה פי על יתנהגו העוה"זבתחתונים. דירה לו להיות הקב"ה שנתאוה התכלית לקיום

ועל האמת ועל הדין על קיים העולם ג' דברים על אומר גמליאל בן שמעון רבן :א" ס משפט חושן טור 2 ג' על אומר הפרק בתחילת שהרי העולם נברא אלו ג' דברים שבשביל פירוש אין ז"ל יונה פי' ה"ר השלום אחר פירוש קיים העולם אמר וכאן..... חסדים וגמילות והעבודה התורה הן ואלו... עומד העולם דברים

מתקיים שנברא שותף נעשה כאילו לאמתו אמת דין הדן כל באמרם ז"ל רבותינו כוונת וזהו:א" ס משפט חושן טור 3

בראשית במעשה להקב"ה צדק משפט א( מלאתי )ישעיה כדכתיב המשפט שבטלו על אלא ישראל גלו ולא:א סימן משפט חושן טור 4

אנחם הוי בתריה וכתיב אליהם יבא לא למנהא וריב ישפוטו לא )שם( יתום וכתיב מרצחים ועתה בה ילין קיט( )תהלים דוד אמר וכן הדין עוות ועל הדין ענוי על לעולם בא חרב כדתנן... מאויבי ואנקמה מצרי

ירושלים חרבה ולא העושקים ביד יונח המשפט שבמניעת מכלל לעשקי תניחני בל וצדק משפט עשיתי

וכתיב בצדקה ושביה תפדה במשפט )שם( ציון דכתיב לפדות עתידה ובמשפט:א סימן משפט חושן טור 5 ילבינו כשלג כשנים חטאיכם יהיו אם בתריה וכתיב אלמנה ריבו יתום שפטו חמוץ אשרו משפט )שם( דרשו

להגלות וצדקתי לבא ישועתי קרובה כי צדקה ועשו משפט נו( שמרו )ישעיה דכתיב הגאולה מקרב והוא

- 12 -

1לפניהם תשים אשר המשפטים ואלה

As the only nation committed to keeping the Torah, the Jews are essential to the fulfillment of the purpose of the world. Without them, the world, devoid of meaning, would self-destruct. Because the Jews are an essential and not just an optional component of the world, they have a particular resonance with Divine Law, or Mishpat2. For Divine Law reflects nothing other than the moral and spiritual principles that are themselves essential3. Unlike acts of kindness, where the gap between our actions and G-d’s ultimate kindness will always stick out, the Mishpat that we implement are none other than the earthly manifestation of the Divine Will4. here is no greater affirmation that ours is a G-d driven world than through acceptance and application of his laws5. There can be no greater preparation for our redemption than by becoming law-like in our behavior, for redemption is simply a higher state of following

those laws6.

These are the laws that you should place in front of them, (i.e. the Jewish judges.)

Rashi tells us that this comes to prohibit a Jew from taking another Jew to the secular justice system instead of the Jewish Beis Din. Rashi continues to make a strong statement, saying that someone who goes to the secular courts causes a Chillul HaSh-m. This is true even if Jewish law and the state parallel each other on the issue at hand 7. The deeper reason for this is that when a Torah judge sits in judgement, the Holy One, blessed be He, leaves the highermost heavens and causes His Shechinah to rest at the judge’s side. As David Hamelech said in Tehilim:

)א( כא 1 כי בשביל הש"י אל מיוחדים הם ישראל גם כי ישראל אל המשפט נתן הדין, פ"א: ולפיכך מהר"ל, נתיב 2

ישראל אל שייך הוא המשפט ... ולפיכך הנבראים מכל בחיוב יותר נבראים הם מחויב הוא והש"י הכרחי בחיוב המשפט ... כי דבר מכל יותר לאלוקים המשפט מהר"ל, שם: כי 3

לגמרי לאלוקים המשפט רק חציצה כאן ואין אמצעי כאן ... ואין המציאות ... נבראים להיות בדין העולם נברא א( כי י שבת – להקב"ה שותף מהר"ל, שם: מהר"ל, שם: )נעשה 4

האדם, ואף מחסד יותר גדול חסדו והקב"ה החסד מו למעלה חסד יש החסד, כי מדת כמו הדין ואין הש"י, אבל עם שותף שנעשה לומר בזה שייך ולא ד' לגמרי של חסדו זה חסד אין חסד עושה שהאדם אחר. משפט מן גדול מששפט כי בזה לומר אין אמת משפט שהוא המשפט

במשפט רוצים עצמם התחתונים כאשר המשפט המלך את ממליכים מהר"ל, שם: ובזה 5 ראוים אז וצדקה דין בישראל יש האומות, שכאשר מן וגואלם ישראל על למלך הש"י אז כימהר"ל, שם: 6

ית' למלכותו הם אל ישראל כדיני אותו דנין שהם אחד בדין ואפי' ידעת עו"א לפני פח( ולא - )גיטין לפניהם :א כא "ירש 7

האלילים שם את ומיקר השם את מחלל ארמיים לפני ישראל דיני שהמביא שלהם בערכאות תביאהו זהו פלילים כשאויבינו פלילים ואויבינו צורם כצורנו לא לב( כי להחשיבם( שנא' )דברים )ס"א להשביחם

יראתם: לעלוי עדות

- 13 -

1ישפוט אלהים בקרב קל בעדת נצב אלקים

God stands in the congregation of God; He judges among the judges.

So, when someone chooses to abandon this, he is, in reality, choosing to leave not only the Dayanim, but also G-d who stands at their side. The Ramban points out that in our parsha (as well as in many other places2), the judges are called by the name ,אלהים3 which is really a name used for G-d. This alludes to G-d’s presence that is with them4, protecting them from error and guiding them in their judgment. The judges, says the Rambam, should sit in fear and trembling, knowing that G-d’s presence is with them5. Therefore, there is a presumption that the Dayanim are dispensing G-d’s Will and that one who follows them is following the Will of G-d6. There can be no greater privilege than this!

It is in this light that the Sages tell us that whenever a judge gives a true judgement he becomes a partner of G-d in the act of Creation7. Since this judge has produced something which is considered a part of the Torah, and the Torah is the blueprint for the world, he has effectively partaken in an act of creation. The difference between this and the justice in the civil system is therefore not just one of what kind of law is being dispensed. The difference is whether what is being dispensed is the holy Will of G-d or the logic of earthly man8. Hence, even if the civil court has the same law, one should not use them9.

פב:א תהלים 1 הוא לאלהים המשפט כי אלהים, ירשיעון )שם( אשר ח(, כב )להלן שניהם דבר יבא האלהים עד 2

אמר ו( וכן יט )דהי"ב משפט בדבר לה' ועמכם כי תשפטו לאדם אל כי יהושפט אמר יז( וכך א )דברים להם אשר האנשים שני ועמדו אמר וכן א(, פב )תהלים ישפוט אלהים בקרב אל בעדת נצב אלהים הכתוב

הרמב"ן( )ע"פה' לפני הריב ועבדו במרצע אזנו את אדניו ורצע המזוזה אל או הדלת אל והגישו האלהים אל אדניו )ו( והגישו כא 3

לעלם: ח(, כב )להלן שניהם דבר יבא יםקהאל ים, עדקהאל אל אדניו והגישו הכתוב יאמר ולדעתי :ו כא "ןרמב 4

ירשיעון )שם( אשר שאמר וזהו ירשיע והוא יצדיק המשפט, הוא בדבר עמהם יהיה יםקהאל כי לרמוז כד( ראיתי )ל רבה שמות ובאלה הנכון הפירוש עלז( כג )להלן רשע אצדיק לא כי טעם וזה ... ים, קאל

בצדו, שנאמר שכינתו ומשרה השמים שמי הקב"ה מניח באמת, כביכול ודן יושב שהדיין בשעה אלאהשופט: ה' עם והיה שופטים ה' להם הקים יח( כי ב )שופטים

עמהם שכינה בדין שישבו עמ' א: שלושה ו דף מס' ברכות עמהם. לפיכך הגון, שכינה שהוא ישראל של דין בית הל' ז: כל מהל' סנהדרין פ"ג תורה רמב"ם, משנה5

ויראה. באימה לישיב הדיינים צריכיםהתורה מן חלק נעשה פיהם על שנפסק תורה דין שלום, עמ' קסט: וכל נתיבות6בראשית במעשה להקב"ה שותף נעשה לאמיתו אמת דין הדן עמ' א: כל י דף מס' שבת7 בדיני ידון אם אפילו עכו"ם דיין ... כי מלבם בדו אשר סברות שהם העולם אומות כדיני אינם התורה דיני8

ד' דבר וזה כן אמרה שהתורה מפני ולא בשכלו מבין שכך מפני זה הרי ישראל לשרים הקבוע מושב פירוש שלהם ובערכאות עכו"ם דייני בפני לדון )א( אסור:כו סימן משפט חושן "עשו 9

לידון הבא וכל אסור בפניהם לדון דינים ב' בעלי נתרצו ואפילו ישראל כדיני שדנים בדין אפילו בו לדון

- 14 -

Elsewhere, the Ramban brings an example of this in the case of Eidim Zomemim. The law is that when the witnesses have given their testimony and the judgement was carried out before the witnesses were perjured, the witnesses suffer no consequences. The Ramban explains that since G-d is with the judges in all their judgments, if He allowed the sentence to be implemented it must be that the person truly deserved his punishment. True, these witnesses were perjured, but the person deserved his punishment nevertheless. We are certain of that only because the judges are accompanied by the Shechinah and therefore human error can be ruled out1. Moreover, the judges bring G-d’s word into this world and not just intellectual truth2.

All of this is only of value if the justice that the judges dispense is also divine in its origin. The Torah comes to stress both judges and justice in the same verse – ואלה לפניהם תשים אשר ;justice ,המשפטים , the judges. In truth, issues of the judicial system preceded Sinai with Yisro giving his advice to Moshe. The Sinai parsha, in fact, is called Parshas Yisro because of this. And now, immediately after Sinai, we again have a parsha of justice, a further extension of Sinai, אלהו – and these3. Furthermore, Dovid HeMelech compares the holiness of the Mishpatim with the holiness of the Ten Commandments by saying:

לישראל ומשפטיו חוקיו ליעקוב דבריו מגיד 4

ומשפטיו חוקיו says the Midrash5, refers to the Ten Commandments, while ,דבריו refers to the Mishpatim.

It is interesting that at the end of the Parshas Mishpatim the Torah returns to the events of Maamad har Sinai, placing Mishpatim in the middle of two sections dealing

ולהחרימו לנדותו דין בית ביד משרע"ה. הגה: ויש בתורת יד והרים וגדף חרף וכאילו רשע זה הרי בפניהם )ריב"ש עכו"ם לפני ההולך ביד המחזיק מחרימין קנד( וכן שורש )מהרי"ק חבירו מעל עכו"ם יד שיסלק עד

קב( סימן רבותינו מדברי רש"י נהרגין, לשון אין הרגו אמרו עשה, מכאן כאשר ולא זמם כאשר:יט יט דברים "ןרמב1

כאשר ושנים, והנה שנים השליט, שהם בגזרת המוזמין העדים משפט כי בזה, בעבור ה:( והטעם )מכות שיהרגו, כי הכתוב צוה מעדותם אותם ויזימו אחרים שנים ויבואו הנפש את שהרג ראובן על ויעידו שנים יבואו

ב"ד, כאשר מיד השם הצילו לא מות בן רשע היה אילו הזה המעשה בא וצדיק נקי שהיה ראובן של בזכותוכי כג )שמות אמר עליו העידו אשר כל אמת שהיה ראובן, נחשוב נהרג אם אבל רשע אצדיק לא ז(

לג( ה' לא לז )תהלים הכתוב שאמר ה' בידם, כמו יעזבנו לא צדיק היה ואילו מת בעונו הוא הראשונים, כי נקי, כי דם לשפוך לפניו העומדים הצדיקים ה' השופטים יתן שלא ועוד בהשפטו ירשיענו ולא בידו יעזבנו

שהקב"ה ישראל, וההבטחה בשופטי גדולה מעלה זה כל והנה ישפוט אלהים ובקרב הוא לאלהים המשפט יז(, כי ה' )פסוק לפני הריב להם אשר האנשים שני ועמדו טעם וזה המשפט בדבר ועמהם ידם על מסכים

ואלה בסדר מזה הזכרתי אמת, וכבר בדרך ינחם והשופטים, והוא הכהנים לפני בבואם עומדים ה' הם לפניו(: כא )שמות המשפטים

דבר יהיה דינם שפסק בכדי הדעת, אלא בשיקול הדיינים יטעו שלא רק זה שלום, עמ' קעא: אין נתיבות2שכלית. אמת רק ד' ולא

המשפטים .... כך ראשון ענין על מוסיף ו ברשי במובא המשפטים ואלה שלום, עמ' קע: וזהוא נתיבות3גבוה מעל ד' גבוה דבר הם כולם

קמז תהלים4ט ל רבה שמות5

- 15 -

with the giving of the Torah. This is because Mishpatim is really a continuation of the Ten Commandments1.

Clearly, the Jewish courts have to be set up before one can go there for judgement. Setting up a justice system is separate positive command. An additional mitzvah commands duly qualified Torah scholars to render decisions in question of Torah law when asked. As the verse says, “You shall teach the children of Israel all the decrees which G-d told them through Moshe2.” Another mitzvah, one we will deal with in Parshas Shoftim, tells us to listen to the great Sages of each generation.

The original courts were comprised of judges who had Semicha (ordination). Moshe Rabbeinu gave Semicha to Yehoshua and the 70 Elders, who in turn ordinated the next generation. However, at some point, this Semicha was disrupted. The Semicha we have today is a declaration by a contemporary Sage that someone is fitting to be a rabbi, but it is not the real Semicha.

The story of this loss is told by Meir Holder, in History of the Jewish People: By Jewish law, semichah could be granted only by a Sage who could trace the

origin of his own semichah back in an unbroken chain, from disciple to teacher, to Moshe Rabbeinu himself. … The Romans understood only too well the significance of this ceremony. It was declared so grave an offense that the penalty was death, not only for the scholars directly involved, but for all the residents of the city where the semichah was given3. …

The Sages courageously found a way to overcome the decree. The crucial incident is recorded in Tractate Sanhedrin (13b-14a):

R’ Yehuda said in the name of Rav: May this man be remembered for good – R Yehudah ben Bava is his name. … He went and placed himself between two great cities and between two Sabbath boundaries [so that, if he were caught, no inhabited place would be destroyed]-between Shefar’am and Usha. There he granted semichah to five elders: R’ Meir, R’ Yehudah’ R’ Shimon, R’ Yosei, and R’ Elazar ben Shamua. When their enemies discovered them, [R’ Yehudah ben Bava] said to them, “My sons, flee!” They replied, “Rabbi, what will become of you?” He answered, “Behold, I remain here in their way like a rock that cannot be overturned.” It is said that [the Romans] did not leave until they had drive three hundred iron spears into him, making him like a sieve4.

However, the Roman occupation was long and hard. The land of Israel became more and more desolate. Semichah can only be given in Eretz Yisrael. Since it was becoming impossible to maintain any sort of advanced yeshivah in Eretz Yisrael, the institution of semichah would soon be coming to an end. This led directly to the second problem [the calendar]. According to Torah law, only a Sanhedrin composed of rabbis who have semichah could fix the calendar. … In the year 359 CE (4119), Hillel II and his

התורה קבלת ענין בעמצא המשפטים פרשת את התורה כתבה כך עמ' קעא: ומשום שלום נתיבות1הדברות עשרת שך המשך זה הדברות, כי ועשרת

משה: ביד אליהםה' דבר אשר החקים כל את ישראל בני את )יא( ולהורת י ויקרא2 להוראה הגיע לא אפילו יודע אם הוראה דבר לשואל להשיב לאדם קי: מצוה מצוה הסמ"ק ע"פ

בן הוא אם ... וכן שנה ארבעים בן שיהא עד יורה אל כמותו בעור גדול יש אם כמותו, אך בעור גדול אין אםבדבר. יש לשמה, ועון שלא ענוה היא ענוה, זו בשביל מניח הוא מורה, אם שנה, ואינו ארבעים

3 From Yavneh to Pumbedisa, pg. 69

4 Ibid, pg. 71

- 16 -

beis din calculated all the future new moons and consecrated, in advance, all future months in accordance with these calculations.

There were other consequences to the loss of Semichah. The Tur, at the beginning of Choshen Mishpat, explains that the last Rabbis who had Semicha appointed all future Talmidei Chachamim as their delegated appointees (shlichim) with legal powers to enact certain things. However, things which were unusual, or were not of a monetary payment for a loan or the direct damages caused, were not included in this appointment1.

According to some opinions, since there is no longer Semicha, the commandment of setting up courts of law2 is no longer a Torah one although others hold that, since Smuchin is still possible to reinstate in our times, the obligation still holds3. However, there is certainly a Rabbinic decree to this effect. There should be at least one beis din in every major city and in Israel, even in the towns4. Outside of Israel, the obligation is only to make Batei Din in every city5 or possibly only in every district6.

But whatever the current obligation, we long for the return of the Sanhedrin; we long for its punishments, not because of a lack of law and order, but because such punishments will save us from even greater Heavanly punishements7.

א סימן משפט חושן טור 1 לפני לפניהם כדכתיב התורה מן בטלים הדיינים כל סמיכה דליכא האידנא אבל סמיכה שיש בזמן ודוקא אין לפיכך אנו הדיוטות ואנו הדיוטות לפני ולא לפניהם ודרשינן סמוכים דהיינו בפרשה הכתובים אלהים מידיב אלא שליחותיייהו עבדינן דלא עבדינן:)ד( ומסקינן דקמאי דשליחותייהו אלא התורה מן הדיינין

או בפניהם לו שהודה הודאה בעדי אותו פי' שתובע והלואות הודאות כגון כיס חסרון ביה ואית דשכיחא אות דנין אין בחבירו שחבל אדם כגון כיס חסרון ביה אית אפילו שכיח דלא במידי אבל בפניהם לו שהלוה

דנין ושבת ריפוי אבל הרמב"ם וכתב אותו דנין אין דשכיח אע"ג בושת כגון כיס חסרון ביה דלית מידי וכן יראה זצ"ל הרא"ש א"א ומדברי בבבל ושבת ריפוי לגבות יום בכל שמעשים ואמרו הגאונים הורו וכן ואות מצוי שור שהזיק ושור שור שהזיק אדם אבל אותו דנין ואין מצוי אינו אדם שהזיק שור וכן אותו דנין שאין שדרכה פירות אכלה או בה שנתחככה כגון לבהמה הזיקש בין ורגל בשן שהזיק ודוקא אותו ודנין הוא

או בקרן הזיקה אם אבל אותו דנין שלם נזק עליהם שחייבת אוכלין שהזיקה ובין באלו וכיוצא לאכול בבבל מועד אין במועד ואם אותו דנין ואין קנסא נזקא פלגא קי"ל הוא תם שאם אותו דנין אין בתולדותיו

דינן ומתנות וירושות אשה הוא. כתובת שכיחא דלא דמילתא אותו דנין אין לבבל ובא בא"י הועד ואפילו שידונו מומחים ימצא לא שכנגדו לומר יסמוך שלא עולה עושה בפני דלת לנעול כדי אותו ודנין כהלואות

לחבירו בתוקע חכמים שקנסו הקנסות כל הרמב"ם וכ"כ דנין אין קנס כל אבל אותן דנין גזלות וכן אותו מחצי חוץ אותו גובין אין שהזיק ממה יותר או נזק חצי המשלם וכל אותן גובין אין בהן וכיוצא לחבירו וסוטר

כל ולא התוספת ולא לארץ בחוץ הקרן ממנו גובין גזל או שגנב מי קנס: ואינו ממון שהוא צרורות נזקעצמו ע"פ אדם משלם והכופר והבשת הפגם שהרי בח"ל אותו גובין עצמו פי על המשלם

לך תתן ושוטרים טז( שופטים )דברים דכתיב המקומות בכל שופטים למנות וצוה :א" ס משפט חושן טור 2 לרדות הדיינין לפני העומדין ורצועה מקל בעלי הן ושוטרים לשפוט הקבועין הדיינין הם שופטים שעריך בכל:הדיינין פי על

סמוכים כשיש דאורייתא חיוב רק זה א. אמנם המשפט, א ספר, הל' סנהדרין, פ"ה, נתיבות קרית 3

ח"ל שאין בגמרא ומסקינן בח"ל בין בארץ בין נוהגת )ז.( סנהדרין דמכות בפ"ק:א" ס משפט חושן טור 4 ופלך פלך בכל אלא למנות חייבין אין ובח"ל ועיר עיר ובכל ופלך פלך בכל למנות חייבין שבארץ לארץ שוה ועיר עיר בכל ולא

הל' ב א פרק סנהדרין הלכות "םרמב 5משנה כסף 6 הראוים מלקים שיהיו סמוכים סנהדרין ידי זו, ועל בתפלה כונה צריך מאוד מה ולכךדבש, שם: יערות 7

ב"ד היו כאשר בעם טובה מעלה היה כריתות, ולכך מידי ואפילו שבשמים מהעונש נילקים, נפטרים להיות

- 17 -

למעלה, דין אין למטה דין יש כו-יד[ אם ]ב"ר שבשמים, כאמרם מעונש נפטרים עי"כ ועונשים, כי מכים ואינה עומדת הדין פב, א[, הרצון, שמדת ]תהילים אל בעדת נצב אחר, אלהים במקום כתבתי כאשר צפת לחכמי טרחות מהרלב"ח, כמה בתשובות הסמיכות בקונטרס למטה, ועיין תשפוט אל כשעדת פועלת שאומרים שמים, וזהו מעונש יפטרו אדם בידי עונש לקבל כך, כדי בשביל הסמיכה, והוא ענין להקים תוב"ב

לצדק: יוצא משפטינו למעלה שופטים, יהיו ידי על במשפט, כי וצדקנו בתפלה

- 18 -

2. Torah Civil Law – The Limits of Man’s Genius

Mishpatim – civil law – follows immediately after the Ten Commandments. And what a grand testimony to the Torah’s sensitivity to the relationship between men! In fact, just prior Sinai, we read that at מרה מי – the bitter waters – חוק לו שם שם there (too) G-d gave them Chukim and Mishpatim. And now, after the giving of – ומשפטthe Ten Commandments, we have the Parsha of Mishpatim. G-d surrounded Sinai with His G-d—given civil laws1. Thereby, G-d made clear to us His desire that we become paradigms of social and ethical behavior of the highest sort! Interpersonal behavior was to be elevated to the highest levels of holiness. And in fact, the famous, “Love your neighbor like yourself” is contained just in that Parsha called תהיו קדושים . 2

David HaMelech put it so aptly when he said, תהלים יחדיו צדקו ד' אמת משפטי( The Laws of G-d are (not only) truthful (each one in and of their own right) but they – יט(are righteous all around. They affect not only justice in the world, but they complete a person’s body, money and soul3.

And so, in a parsha that has a whopping fifty-three Mitzvot, there are laws relating to the duties of husbands to wives, recourse in cases of seduction, and protection of the underprivileged (slaves, converts, widows and orphans). There are laws governing our relationship with the anti-monotheist and with foreign elements of the population. Torah law mandates that even a closed family village has to have its judges and policemen4. The nature of this world is such that even when operating at the highest level, the nation needs its civil code5.

1 ) ( " : , : " דינים וסופה טו שמות ומשפט חוק לו שם שם דינים תחילתה דינים וסופה דינים תחילתה התורה ל חז"". לפניהם תשים אשר המשפטים ואלהכמוך לרעך ואהבת(: קדושים )יח יט ויקרא2

הדרך להם והודעת( כו שמות )דכתיב ובממון בגוף חסד לגמול מצוה עוד הוסיף ק"הסמ; ג"רמ מצוה חינוך מוהלכת חולים לבקר נפרדת מצוה הוסיף וגם בדרכיו והלכת למצות הזב התכוון באמת אבל בה ילכו אשר

)בדרכיו )דכתיב מתים לקבור מצוה ועוד( מו' ס )יעשון אשר המעשה ואת( יח שמות ם"הרמב אבל( מח' ס כמוך לרעך ואהבת ממצות חלק הם ולדעתו דרבנן כמצוה מתים וקבורת חולים בקור מנה אבלות' בהל

)יחדיו צדקו אמת' ד משפטי: ה"של 3 שלמות דהיינו, שלושה הם אשר האדם שלמות דהיינו( יט תהלים ,בגוף נוגעים שהם אמת משפטי הרבה המשפטים באלה תמצא כן ... הממון ושלמות, הגוף ושלמות, הנשמה

...בנשמה נוגעים ושהם בממון נוגעים ושהם

4 ' ) משפט ) העם את ושפטו לשבטיך לך נתן אלקיך ה אשר שעריך בכל לך תתן ושטרים שפטים יח טז דברים , – ' ' " אחת: משפחה שכולה עיר אפילו ועיר עיר בכל שעריך בכל ל חז ודרשו צדק

5 : אזל חשך הרי לאחורי קציא מלכא לגבי אזל מוקדון אלכסנדרוס א פסקה כז פרשה ויקרא רבה מדרשלן ונצחת קרבא עמנא עביד את אי ליה אמרי קדמוי נפקין דנשי כולה והות קרטיגנא דשמה מדינתא להדא

נצחוך דנשיא בעלמא נפיק שמך ונצחינך קרבא עמך עבדינן אנן ואי אחרבת דנשי דמחוזא לעלמא נפק שמךדאתי עד הוינא שטי מוקדן אלכסנדרוס אנא פילי תרע על כתב נפק כי מלכו קדם קאים את לית ותודדהב בחזורין קדמוניה נפקין אפריקי דשמה אוחרי למדינתא אזל מנשיא עצה ואלפית מדינתא לקרטיגנא

- 19 -

Our parsha begins with the words המשפטים אלהו , “And these are the laws, etc.” Rashi tells us that the "And" comes to tell us that these laws are as much a part of the Sinai revelation as the Ten Commandments. For Judaism, both are equally as holy. The world is not separated into the religious and the profane: a person is as profoundly spiritual when he observes the laws of damages as he is when he keeps the Shabbos. A person who violates the laws of lending is committing an act as contrary to the substance and spirit of Judaism as if he would eat non-kosher food. G-d mandated the one just as He mandated the other1.

We see a similar idea at the beginning of Pirkei Avos. Pirkei Avos begins with the words Moses received Torah from Sinai. The Bartenura tells us that since Avos deals with character development, we may think that these things are just the product of man’s mind, a type of advanced Humanism. To counter this, the Mishnah tells us that these things are equally from the holy revelation at Sinai2.

Yet, this is not to say that the Torah did not encourage man to use his mind. On the contrary, we learn that something which is perfectly logical, with no alternative logical argument to oppose it, is considered to have the status of תורה law3:

" לא להון אמר בארעא כן הוה ולא ל א בארעכון מתאכיל דהבא זה ומה אמר דדהבא ובלחם דדהב וברמוניןאמר חד מלכא קדם לדינא גברי תרי אתו יתבין דאינון עד למחמי אתיתי דינכון אלא למחמי אתיתי עבידתיכון

זבינית דחרובא סימתיך סב ליה ואמרית סימא בה ואשכחי וגריפתא גברא מהאי זביניה חרובא מלכא מריוכל חרובתא לך זבינית כד אנא מסתפינא כך גזל מעונש מסתפי דאת כמה אמר ואחרינא זבינית לא וסימא

" " " " ל א ברתא לך אית ל א לאחרינא קרא הן ל א ברא לך אית ל א מנהון לחד מלכא קרא לך זבינית בה דאיהו " " לא תמה את מה מלכא ל א תמה מוקדון אלכסנדרוס שרי סימא תרויהון ויכלון לדין דין וינסבון זילון ל א הן

" " " וסימא דדין ורישא דדין רישא מרים ל א עבדין הויתון מה בארעכון דינא הדין הוה אלו ל א הן ל א טבות דנתי " " " אית דלמא ל א הן ל א בארעכון נחית ומיטרא הן ל א בארעכון דנחא ושמשא אמר מלכא לבי סלקא

" דנחית ומיטרא עליכון דנחה שמשא דקיקא בעירא בזכות גברא דההוא רוחיה תפח ל א דקיק בעיר בארעכון ' ) ( " תושיע בהמה בזכות אדם ה תושיע ובהמה אדם לו תהלים ד הה משתזבין אתון דקיקא בעירא אמטו עליכון

ה'הדשן תרומת פ"ע1

2" ב " 'מס רע - : ' מצוה פ ע מיוסדת אינה זו שמסכת לפי אני אומר מסיני תורה קבל משה א מש א אבות " כמו ספרים חברו כ ג העולם וחכמי ומדות מוסרים כולם אלא שבמשנה מסכתות כשאר התורה ממצות

, , תורה קבל משה זו במסכת התנא התחיל לפיכך חברו עם האדם יתנהג כיצד המוסר בדרכי מלבם שהמציאונאמרו אלו אף אלא מלבם המשנה חכמי אותם בדו לא המסכת שבזו והמוסרים שהמדות לך לומר מסיני

בסיני:3 e.g. ב"ע מו דף קמא בבא where the Gemorrah asks why we should bring a for the principle of פסוק

הריאה עליו מחברו המוציא .The Ritvah ) קוק הרב מוסד מהדורת ברכות' מס בסוף המובא ברכות' הל ( states that שכל demands that we make a blessing, implying that some recognition by us that this comes from HaSh-m is a Torah requirement. However, the specific form of a ברכה was mandated by Chazal:

האמת לבעלי זה על מורה שהשכל לפי שיהנה קודם ההנאה על אדם לברך מצוה שבכתב בתורה באה לא'וגו ומלכות בשם שיברך עד מכלום שיהנה לאדם אסור סופרים מדברי אבל …

However, most Meforshim hold that it is only in the case of דינים that סברה becomes a Torah obligation. )אחרונים ועוד ח"הצל פ"ע ( ) שם א"הריטב על העורך בהארת עיין (

- 20 -

הוא סברא קרא לי למה

It is specifically the areas of civil law which are among the most frequently studied areas of Talmudic law because they lend themselves to human logic1. In fact, the value of applying our logic to these areas is quite astonishing. Rav Moshe Mordechai Epstein of Slobodka (later of Hebron) put it this way2: If one is expert in the practical knowledge of a halachah, but is unaware of its logical basis, he cannot say that he lacks part of it, but that he lacks it completely because the essence is in the sevara.

But here lies a great danger. Man can attempt to play G-d, to feel that his brilliance is just as capable of producing such a civil code, indeed to think that these G-d-given laws are but from man3. Indeed, the common law tradition of the Western legal codes, beginning with Roman law, show great depth and sophistication. It is great testimony to man that he can understand things to this degree, and it is just for this reason that he must know that his very ability to understand is but a G-d-given gift4. Once this is clear, once man accepts the limitations of his own reason, he will truly merit understanding much of the reasoning behind the Torah. This is the secret of נעשה .5ונשמע

The seeker after justice becomes imbued by his very quest with the sense of the Presence of G-d6. … It is not just that the justice of G-d is dispensed. It

It would seem that the reason for this is because the logic of the Torah, of Torah minds and of the world are all in basic harmony. )It is not enough that all three be logical, but that, in addition, they be logical in the same way. If, for example, our minds were programmed to think in the binary code, but the Torah was written in the decimal code, then we could not claim that our logic was Torah logic. It is also important to note that human beings are capable of thinking logically at a very high level, but still not in harmony with the Torah. Thus we say היא תורה דעת הפך הארץ עם דעת even of extremely intelligent, but Torah ignorant people.( The source of the harmony between the Torah on the one hand, and people and the world on the other hand, is rooted in the fact that the last two were created from the first –

ארוכים והדברים. עלמא וברא באורייתא הסתכל נזיקין סדר היינו 1

2 In a letter to his colleagues

האדם שכל מצד הם המשפטים אלו כי ולומר לטעות לאדם מקום ויש: משפטים ריש גדליהו אור3 לראות יכולים אנו עצמו שכל פי על המשפטים אלו מבין שהאדם רואים שאנו שמזה: שם גדליהו אור4

צריכים אבל, האמת וחכמת' ד תורת להשיג מחומר הקרוץ האנושי השכל ביכולת שיש, השכל של הגדלותהזה שכל עם האדם את ה"הקב ברא שכל מטעם הוא האדם שמשיג מה כל כי לדעת

אמת 5 " שפת . " " :] " הקדימו ] י ובנ ל כנ לפניהם וזהו האדם לשכל קודם ת השי ציווי להיות צריך וכן ד תרל שנת " . ' ' זכו ז ועי המצוה של הטעם שיבינו ממה עליון רצון לעשות שזוכין מה יותר אצלם חביב שהי פי לנשמע נעשה

. " המשפטים כ אח הדיברות ניתנו מקודם כי הטעמים גם שיבינו6 A.H. Rabinowitz, The Jewish Mind, pgs. 5-6

- 21 -

is that in its application, Divine ideals are inculcated into the minds, hearts and personalities of the litigants1.

So, for this reason, these laws start out with the words:

לפניהם: תשים אשר המשפטים ואלהא: כא שמות

The sentence begins with a ו, and these, which tells us that these laws are but a continuation of the Sinai revelation2, just as G-d-given and holy as the rest. Even were you to find the exact same laws in a secular court of law, it may not be used, for the Torah law is rooted in holiness while the laws of the land are rooted in the arrogance of man3.

Perhaps it was this that the Midrash (VaYikra Raba 27;1 – 342) was trying to illustrate in describing Alexendria the Great’s conquest of Africa:

He marched away to another province named Africa. … He said to them: ‘It is not your possessions I have come to see but your laws.’ As they were sitting, two men came before the king for judgment. One said: Your majesty! I bought a carob-tree from this man, and in scooping it out I found a treasure therein, so I said to him: "Take your treasure, for I bought the carob-tree but not the treasure."’ The other argued: ' Just as you are afraid of risking punishment for robbery so am I. When I effected the sale I sold you the carob-tree and all that is therein.’ The king called one of them and said to him: ‘Have you a son?’ ‘Yes,’ he replied. He called the other and asked him: 'Have you a daughter?’ ‘Yes,’ he replied. ‘Go,’ said the king to them, ‘and let them get married to one another and let them both enjoy the treasure.’ Alexander of Macedon began to show surprise. 'Why, the king asked him, are you surprised? Have I not judged well? Yes, he assured him. 'If this case had arisen in your country,’ he asked him, 'what would you have done? 'He replied: ‘We should have removed this man's head and that one's, and the treasure would have gone

1 Ibid, pg. 5

2 ' ) " ( - : הראשונים" על מוסיף ואלה הראשונים את פסל אלה שנא מקום כל ר ש המשפטים ואלה א כא י רש . מסיני אלו אף מסיני הראשונים מה

3 .' " " " :] " ית ] רצונו שכן י ע רק הם ז עכ האדם שכל י עפ שמובנין המשפטים שאף שידעו א תרל שנת אמת שפת" י ע הכל השכל והסכמת הטעם וגם לאלקים המשפט כי כישראל שדנין אף גוים לפני לדון שאסור הטעם וזהו

' וגו יתברך רצונו שכן.' " " :] " ית - ] חכמתו גזרה שכך י ע הכל ז עכ להיות צריך שכך מבין שהשכל אף ד תרל שנת ושם

כא בחיי לכמה :א רבינו חומר שהיא אחת עברה זו הנה כותים של בערכאות ודן ישראל דיני המניח כל כי וידוע, קץ לאין עד הרבה ומכשלות נזקים נמצאו בכנפיה גם גדולים חטאים ענפי וירבו יפרו משרשה כי עברות

. כיצד לך לאחר... ואבאר כבוד ונותן השם את מחלל בודאי זה ' ) משפט ) העם את ושפטו לשבטיך לך נתן אלקיך ה אשר שעריך בכל לך תתן ושטרים שפטים יח טז ובדברים

. ' ' " לענינינו: ההשלמה וזה העולם לאומות ולא לך ל רז ודרשו צדק

- 22 -

to the king.’ 'Does the sun,’ he asked Alexander, ‘shine in your country?’ ‘Yes,’ he said. ‘And does rain fall in your country?’ ‘Yes,’ he replied. ‘Perhaps,’ said the other, ‘there are small cattle in your country?’ (Yes, he answered.) He exclaimed: ‘O, woe to that man! It is because of the merit of the small cattle that the sun shines upon you and the rain falls upon you. For the sake of the small cattle you are saved!' Hence it is written, ‘Man and beast Thou preservest, O Lord’ (Ps. 36:7), as much as to say, Thou preservest man, O Lord, because of the merit of the beast!

The Sages meant to show how laws, left in the hands of man, could get so far away from the plot. The great Alexander, student of Aristotle, admitted as such. The great civilization of Hellenism would be humbled, in a moral sense, by the beast. The Africans showed him up on that occasion, but did they get it right? How, then did Africa become man’s greatest killing field for the last 50 years, approaching soon a 10 million killed and murdered figure?1

And so, the Midrash continues:

Israel says to the Holy One, blessed be He: ‘Sovereign of the Universe! We are but as men; save us like the beast for we are drawn after Thee like a beast.’ ..

Take punishment, as an example.

Mishpatim tell us not only what man must do, but what he must do when he has erred or damaged. But it also tells us what the courts must do, how they must deal with conflicts and how they must punish.

Now here is the tricky thing. For the practice of punishment is something that, in other circumstances, would be morally wrong. Punishment is normally defined as the deliberate infliction of suffering on an individual by the state, often through deprivation of money, liberty, or life. In any other circumstances, this treatment would constitute torture (as infliction of suffering), theft (loss of money), kidnapping (loss of liberty) or murder (loss of life). When sanctioned by the state, though, it is considered to be a form of justice.” 2

1 6 million in the Congo war; 900,000 – 1.5 million in Rwanda; well over half a million in the Sudan; Algeria. In 1954, a group calling itself the National Liberation Front )NLF( launched a guerilla war in France’s North African Colony, igniting a conflict that would grind on for eight years and claim about a million lives. An early “Dahrfur” was Biafra, which attempted to succeed from Nigeria, existing as a state from 1967 to 1970. The declaration of war with Nigeria ended in a humanitarian catastrophe as Nigerian blockades stopped all supplies, military and civilian alike, from entering the region. Hundreds of thousands – perhaps millions – of people died in the resulting famine. 50,000 were killed in the Libyan uprising; 300,000 slaughtered in Uganda under Idi Amin and a further 200,000 later on by the Lord’s Army; hundreds of thousands killed in Somali; and dozens of other wars, rebel uprisings, or tribal conflicts – in Nigeria, Ethiopia )by the Eritreans(, Chad, Angola, Mozambique

2 Jane Forsey, The Injustice of Punitive Justice, in Philosophy Now, December 2000/January 2001

- 23 -

But do we even know why we punish? Are we coming to deter, in which case punishment is forward looking? Or are we coming to give retribution, or to inflict suffering and atonement on the past? Man has never been able to decide.

And do we know how to punish? The Torah allows but two instances of confinement – one to the home of someone who will take charge of his well-being for six years ( עברי עבד )1 and one to a city of refuge. Would we have ever figured that out by ourselves?

Our portion says, “An eye for an eye”2 and that seems reasonable to us, until a deeper look tells us clearly that we are talking about monetary damages. Would man – could man – ever figure out the value of a limb? And would he know that the thief has to pay the value of the theft, as restitution to the owner; and then again an equal sum for his contempt of the principle of general honesty against which he has offended?3

And so, for the Torah, human logic has its place, but logic is superseded by the received wisdom or by prophecy - the wisdom of the Torah4. Two thousand years of philosophical speculation is testimony to how wrong man’s mind can be5. Do we not see a long history of great philosophers, all arguing with each other, each using his best logic6?

The moment man remembers all of this and becomes humble he is ready for true greatness.

Let’s see what the Torah puts into the mind of men:

The Sages tell us that someone who wants to become a chasid – one who is even more righteous than a Tzadik - should fulfill the words (laws) of damages7. This is

1 R. SR Hirsch, ו כא שמותרגל תחת רגל יד תחת יד שן תחת שן עין תחת עין: כד כא 2

3 Rav SR Hirsch, 21:37

מן למטה החקירה כי החקירה תנצחנו לא הנחתו הנבואה או שהקבלה וכל: ט' ס א"ח א"הרשב ת"שו 4מחקירתו למעלה השם שחכמת לפי הקבלה כנגד בחקירה משגיחין אין[ וגם ]… הנבואה

)הכתוב עליו צוח: שם א"רשב 5 כי' ד נאם דרכי דרכיכם ולא מחשבותיכם מחשבותי לא כי(: ט-ח נה ישעיה ממחשבותיכם ומחשבותי מדרכיכם דרכי גבהו כן מארץ שמים גבהו

ואולי ההוא בענין ידיעתו מעוט מצד כוזבת חקירתו ואולי ההוא החכם חקירת על נסמוך ולמה: שם א"רשב 6 אפלטון עם לאפלטון שקדמו לחכמים שקרא וכמו, שסתר מה וקיום דבריו סתירת יגלה ממנו חכם יעמוד אם

.עמו לאמת ריב שיש ואמר אחריו הבא תלמידו ארסטו עם לאפלטון ושקרה

מילי אמר רבא, דנזיקא מילי לקיים חסידא למהוי דבעי מאן האי יהודה רב אמר: א' עמ ל דף קמא בבא' מס7. דברכות מילי לה ואמרי, דאבות

- 24 -

surprising, for a chasid is contrasted with a tzadik. The latter fulfills all of the law, while the former goes beyond the letter of the law and reaches a level of holiness just short of

הקודש רוח !1 Surely, obeying the laws of damages is tantamount to keeping the law, and not going beyond it? Why is such a person called a Chasid and not just a Tzadik? Moreover, we learn that לעולם מועד אדם – a person himself (as opposed to his possessions) is always liable for damages he caused2.

But the idea is that someone who would try to avoid damages, would inherently develop that extra sensitivity to go the extra mile3. He would avoid damaging someone’s property under circumstances where he would not be liable4, like if someone carelessly left a breakable in a public thoroughfare5. Our Rabbis taught: The pious men of former generations used to hide their thorns and broken glasses in the midst of their fields at a depth of three hands breadths below the surface so that [even] the plough might not be hindered by them. Rav Sheishes used to throw them into the fire. Rava threw them into the Tigris.6 Moreover the chasid insured that even his property should not be a source of damage 7. And a chasid would surely also be careful with damages caused by his words – embarrassing someone, causing someone distress, or spreading any form of Loshon Hora. There are no damages on these. But the goal is not to avoid a crime – it is to show exquisite sensitivity to our fellow man8.

The idea that you could become holy without taking exceptional care of your fellow-man’s possessions, of his body, his feelings and his reputation - is alien to the Torah. This is our G-d and this is our Judaism! לפניהם תשים אשר המשפטים ואלה –

הוא וחסיד שלו החיובים כל את המקיים הוא דצדיק ם"הרמב פי על ישרים המסילת זה את שהגדיר וכפי 1.הדין משורת םלפני ההולך על מעשיו שעושה מי על נאמר חסיד כי יראה'. כו דנזיקין מילי לקיים חסידא למהוי דבעי מאן' גמ: א"מהרש

למעלה וחשיב' כו זריזות לידי מביאה זהירות דברים עשרה הטוב במעלות ז"דע ק"פ כמאמרם טוב היותר צדהקודש רוח לידי מביאה חסידות עליונה

.כז: - כו קמא בבא מסכת 2

3: מקובצת " שיטה " כדי רגיל שאינו לדבר אף חוששין שהיו אלה בחסידים דנזקין מילי ל ז יהונתן ר ה לשון וזה. הבריות מהיזק שיתרחקו

... ]שהזיק אחרי כאן איירי שלא: קעו' עמ, שלום נתיבות4 נזק כל ממנו יגיע שלא נזהר שמלכתחילה[ אלא .לזולתו וצער

5. ' : ' הרבים לרשות אפי דנזקין מילי יקיים חסיד להיות החפץ חננאל ר

6 : " וזכוכיותיהם קוצותיהם מצניעים היו הראשונים חסידים רבנן תנו א ע ל דף קמא בבא מסכת בבלי תלמוד ' להו שדי רבא בנורא להו שדי ששת רב המחרישה יעכב שלא כדי טפחים ג להן ומעמיקים שדותיהן בתוך

בדגלתבדבור וכן בגופו שכן וכל: שם, שלום נתיבות7: בבא על יהוידע בן בניהו ספר 8 " א ע ל דאיכא... ל"נ. דנזקין מילי לקיים חסידא למהוי דבעי מאן האידף

גורם, מפיו שמוציא בדיבור מדקדק שאינו המדבר שזה, ... גדול נזק ועושין בשגגה מפיו מוציא שהאדם מיליפיו בשבט אדם בני להרוג

- 25 -

And these are the laws which you should place in front of them - reads the first verse. לפניהם תשים - like a prepared table ready to be eaten from1. Make these laws clear and

central – spell them out so that there can be no ambiguity that this is what G-d wants from us.

(In addition a Chasid needs to fulfill the words of (Pirkei) Avos or the words of Brachos. These three represent a complete rounding of holiness. Laws of damages relate to perfection in one’s interpersonal relationships ( ,(בין אדם לעצמו) Avos related to character development ,(בין אדם לחבירוwhile Brachos reflects our relationship with G-d (בין אדם למקום)2. )

There is an entire value set behind these laws. For example, all modern legal systems would understand that every right that a person has creates a duty in someone else. If I have a right to my property, you have a duty not to trespass it, etc. Thus, there can be no rights without duties. However, there is a fundamental difference between the starting points of the Western world vs. the Jewish values expressed in our portion. Western societies begin with rights, and duties are but a consequence of this. This means that I start out thinking what I have a right to; and therefore what others owe me. Judaism begins with duties,3 and regards it as a privilege to be more, rather than less, commanded. Thus we wish a person למצוות תזכה , may he merit fulfilling more of that which he is commanded.

Dig a bit deeper and you will see that the property-values in our portion have to do with the idea that our possessions are a part of our Avoda-package4. It is not just damage to the other’s property that I am inflicting – but rather I am denying him access to the tools he needs to serve his Master.

. האדם לפני לאכול ומוכן ערוך כשולחן: מכילתא 1 קאמר. לעצמו וטוב. לבריות וטוב. לשמים טוב דהיינו חלקים' ג הטובות במעשיו לאדם שיש ולפי : א"מהרש2

קאמר ורבא לבריות טוב שיהיה מעשיו לתקן יכול דאז דנזיקין מילי לקיים חסידא למהוי דבעי מאן יהודה רב יתקן דאז דברכות מילי דלקיים לה ואמרי במדות לעצמו טוב שיהיה מעשיו יתקן דאז דאבות מילי דלקיים:ל"וק אדם של טובים במעשים חלוקים מיני' ג מהני' א כל נקט אמוראי מהני אחד וכל לשמים טוב שיהיה

בינו שלום, חלקים' ג כולל השלמות שענין(, א' פ אבות )החייים בדרך ל"המהר כתב: קעו' עמ, שלום נתיבות... עצמו לבין בינו ושלום, חבריו לבין בינו שלום, בוראו ובין דבעי מאן להאי כאן שהובאו הדעות ג' בי וזהו

... חסידא למהוי ... חביריו עם שלם של השלמות חלק שהוא, דנזקין ... ובדבור בגופו שכן וכל דאבות ומילי ... מדות בעניני לאדם הדרכה כולה אבות שמבכת עצמו לבין בינו הלשמות ענין הוא ינין הוא דברכות ומילו

. בוראו לבין בינו השלמות

3Mitzvos such as Tochacha, Areivus and loving our fellow man make it clear that our headspace should be what we can give, spiritually and physically, rather than what we can take. The corollary of this is that the question which a Jew asks is not “What are my rights?” but rather “What are my duties?” We regard it as a privilege to have responsibilities, not a burden. It is anti-Jewish to say, “This is your problem, not mine.” In Western law, the starting point is rights. My right creates a duty in you. I have a right to my property. You have a duty not to trespass. In Judaism there are also rights and duties. But the stress is different. A Jew starts out by asking what his duties are, not what his rights are.

מאליהו מכתב 4

- 26 -

Pure human logic has the status of Torah Law – היא סברא קרא לי למה . Moreover, the mind of the sage must be the final arbiter of any dispute in law1. But make no mistake. This is human logic laboriously harmonized with Torah-logic, tuned into the melody of G-d’s wisdom2. המשפטים ואלה – And these civil laws also came from Sinai!

Last week’s parsha ends with the laws of the Altar. This juxtaposition to משפטים tells us that the Sanhedrin should be located next to the Altar, i.e. on the Temple grounds. This is to emphasize that both civil laws and the Altar come from the same source. The laws will not only bring harmony between man and his fellow man, but between him and his Creator (just as a korban brings him closer to HaSh-m)3.

Above we brought David HaMelech’s statement: יחדיו צדקו ד' אמת משפטי יט( )תהלים – The Laws of G-d are truthful but they are righteous all around. All around

– they all fit in with each other. How do we reconcile clashes of liberty and equality, of the needs of the poor with the rights of the rich, of civil justice with capitalism? Man struggles on. But G-d has spoken. Those who will do His bidding will be given a gift that no human mind could provide.

1 " דף ה ח מאליהו (: 216מכתב של ) הישר שהשכל שמה כזה בגדר מיוסדת שהתורה עקיבא ורבי משה מאמר " ; , , הכרת לבטל צריך כ וא הימנו למעלה שאין עליון גילוי היינו מסיני תורה זהוא מתוכה מכיר ישראל חכמי רוב

" " , [ . " דברתי" בסתר מראש לא וכתיב הן נסתרות הלב מעמקי הנובעות ההכרות התורה שכל נגד קול בת, ,' .) , לכל) ומובנות גלויות ומסקנותיה הלכותיה מקורות ה תורת היא וכך לכל גלוי הוא השכל טז מח ישעיה

" ' . על לעמוד חבריו יכלו לא כי כמותו הלכה קבעו לא אבל דורו חכמי מכל גדול היה מאיר ר וכן גדלותה וזוהי].): ( " יג עירובין דעתו …סוף

איש :2 החזון על הדור איש פאר החזון בידי נקוט גדול כלל צמצום …זה ידי על ורק אצילות ההלכות שעיקרי. המעשה בעולם גם משמשים הם צמצום , אחר שכליים אביזרים ההלכה בשטח להפעיל שייך אין וממילא

- , . את לאסוף המצוי מן האנושי השכל על דגן במקרה אחרת חכמה לכל ביחס ויעילים שימושים אולי שהיו . , , היא. מה רק לא הקובעת היא מסיני למשה עד איש מפי איש המסורה הקבלה בעיקר קובעת כאן ידיו

, , לחופש, הגבול היכן לא ומתי האנושי לשכל הדיבור רשות ניתנה אימתי גם אלא כמי הלכה או ההלכה , וקל מדעת פירושים לחדש המוסמך מיהו ובכלל למילתא מילתא בדימוי או ובטעמים בסברות ההבעה

) ( . , -- צו דף ג כרך גופו והאדם הדור התקופה לפי הכל התורה מדיני בדין לפסוק וחומר

אריה 3 , כא גור , . המזבח: אצל סנהדרין למה קשה זה דגם תאמר ואם המזבח אצל סנהדרין שתשים לומר א , , , מקריבים עליו כי שבשמים לאביהם ישראל בין שלום משים הוא דהמזבח לגמרי שוים דהם קשיא זה ואין

, ' יתעלה, ' לבורא האדם את מקרב שהוא על קרבן שנקרא . הקרבנות בעולם... שלום מטילים המשפטים וכן , ) אדם ) בין כשהדין שבתורה המצות לכל אותם להקדים דינין ראו מה הפסוק סוף כאן במכילתא אמרו וכן

, ... . , כך ואחר שבשמים לאביהם ישראל בין שלום צריך כי ביניהם שלום הדין נפסק ביניהם תחרות לחבירו... , . , העולם באמצע הגזית ולשכת המזבח היה זה ובשביל מקושר הכל נמצא לחברו איש בין שלום צריך

: הכל ומקשרים מאחדים הגזית ולשכת המזבח נמצא

- 27 -

3. Eved Ivri & The Disadavantaged

SUMMARY:

It is a significant expression of Judaism’s concerns for all men that the first issue which Mishpatim deals with is Eved Ivri. In fact, this law is but an embellishment of the first of the 10 Commandments which says that G-d brought us out Egypt to be His servants, and not the servants of servants. The Parsha therefore comes to limit the rights of one Jew to control another and to teach that the lowliest of people is an equal child of G-d in front of the law.

An understanding of the status of other potentially oppressed people will give us an insight into the general sensitivity Judaism has towards all of its citizens. Take the convert: Although he is now 100% Jewish and is included in the Mitzvos of ואהבת

כמוך לרעך and of תונו לא , nevertheless, the Torah repeated these prohibitions with specific reference to a Ger. For there may yet be attitudinal biases on our part! Having come from such lowly beginnings ourselves – הייתם גרים כי – there is certainly no room for condescension on our parts.

This special sensitivity to the Ger is intended as a generalization for all who find themselves strangers, such as those who move to a new city.

The Ger Toshav is in an even more precarious position than the convert. Yet, not only were these Noachide-observant non-Jews allowed to settle in Israel, we have had to ensure that each one made a living in his area of professional competence. These non-Jews were given a high degree of autonomy, allowed to create their own cities, and provide for their own Noachide legal system. Every Ger Toshav was to benefit from free medical treatment and have full access to his charitable needs. This is remarkable. Every recorded nation that has discriminated against another has maximized the discrimination when on its home territory. We the Jewish nation, by contrast, actually increase our obligations when we are in control! The source of many of the laws relating to non-Jews living in Israel is a non-Jewish slave who flees from his master to Israel. Here is an illegal alien, breaking the law of another country by fleeing, and yet the Torah requires that we settle him, as a free man, in one of our central cities, where he can make a living and feel secure. There are similar sensitivities concerning the Jew who was sent to the Ir Hamiklat. Such a person is an erroneous but careless murderer. Through the Goel HaDam, he has a death sentence hanging on him. Yet he is provided with a living consistent with his qualifications, and gets to be exiled into the most noble of cities, those of the Levites.

So, it is not surprising that, when we look at the laws of Eved Ivri, we see something so vast in its demands and so radical in its outlook that no comparable code has ever come close to it.

Judaism bans slavery per say, and there can be no purchasing of a Hebrew slave from another person. In fact, such a person is always called first and foremost a Jew. His Avdus is but a temporary external expression of his need to correct a certain weakness, rooted in his indigence, but in no way affects his essential identity. The master purchases the right to his labor, and not the right to his body.

- 28 -

This is why he goes free in a Shmittah year. If, for a time, he has fallen fowl to the six, extreme points of fragmentation, he ultimately shows that his spiritual essence is in harmony with the central, spiritual unifying point of the seven.

The Eved Ivri, having stolen, is now placed with a family, the most nurturing of environments. As with Ir Hamiklat, the emphasis is on rehabilitation. Judaism knows nothing of imprisonment for the sake of punishment – it simply doesn’t work to place criminals together for extended periods of time. Eved Ivri and Ir HaMiklat provide models of being placed in an environment designed to maximize the transgressor’s exposure to the best models socieity has to offer – the Levites and the family structure – in order to maximize the chance that the person will re-enter society fully reformed. There is but one other case of imprisonment in Judaism - the case of a pre-trial arrest to ensure that an accused murderer does not escape before being brought to trail and that too, has nothing to do with punishment.

The Eved’s entire family, wife and children have to be looked after by the Adon. There are clearly many instances, where the Eved Ivri has a large family, where we can imagine that the cost to the Adon is going to be much greater than the any financial benefit produced by the Eved. But, the Torah takes care that neither he, nor his family, is left in a state of permanent distress as a result of his crime.

The needs of the eved precede those of the master. Sefer HaChinuch goes so far as to say that the whole purpose of this Mitzvah is to teach the master to be merciful to those who are in his care rather than to reform the Eved! A man who has acquired a slave has acquired a master for himself, is the comment of the Sages.

At the end of this period, a maximum of six years, the eved has to face the real world again. He had been with a normal family long enough to have been fully rehabilitated. What happens if he is not ready? What happens if he is in danger of repeating the whole vicious cycle all over again? The law allows the eved to request, in front of a court of law, to remain in his current situation until the next Yovel, a maximum of 49 years. The Beis Din has to try and dissuade him, and he has to subject himself to the demeaning act of having his ear pierced: You who heard G-d say at Sinai, be only a servant to Me and not to your fellow man; you have chosen servitude to man instead of to G-d!

All this is nothing but inspiring. More difficult is the fact that the allows for a father to ‘sell’ his under-age daughter until she is 12 years old. It should be clear that a father is allowed not allowed to “sell” his daughter’s body, for we have already explained that such a concept does not exist by the Hebrew slave. Rather, he is allowed to commit the labor of his daughter. Still, the Torah makes it clear that it disapproves of such an action. Furthermore, she has to be sold into a situation where the master is supposed to marry her at the end of his tenure. Failing that, he has to marry her off to his son, and it is considered an act of betrayal if neither one marries her. The money exchanged between father and future husband already acts for what now just needs to be consummated, thereby securing the future of a girl whose prospects would otherwise be quite dim, a scenario of desperation so often repeated in Jewish history that it is only our smugness that creates some discomfort of a solution both radical and effective. While the Torah does not force the master to do this, for such a relationship would have a poor prognosis, a master who reneges on this is not only not doing his duty, but is required to help the girl financially, by assigning an unrealistically low financial value to her remaining years. He

- 29 -

is certainly not supposed to wait the full six year of tenure, no matter how well things are working out.

We have seen the amazing rehabilitation process which Eved Ivri involves. In truth, it is extremely difficult to achieve a situation of Eved Ivri, as the crime has to be theft and the amount stolen has to be exactly the same as the market value for acquiring the Eved. In addition, he has to be entirely indigent. Perhaps, after all we have said, the question should be on why the Torah didn't make this more easily available to far more people.

- 30 -

DETAIL:

Mishpatim, the detailed laws between man and man, directly follows the 10 commandments. In the face of the law each man is equal, and the Torah stresses this by omitting the words משה ד' אל וידבר as is usual with the commandments1. In the face of the law even Moshe, the greatest of all Jews, is but a man equal to all others. If this is true of the greatest of Jews, it is true of the lowliest too. He is no less equal in front of the law. It is a significant expression of Judaism’s concern for all men that the first issue which the Parsha deals with is Eved Ivri. In fact, HaEmek Davar says that this mitzvah is nothing more than an embellishment of the first of the 10 Commandments that says that G-d brought us out Egypt to be His servants2. As it says in Parshas Behar,

עבד ממכרת ימכרו הם, לא עבדי כי

The Parsha therefore comes to limit the rights of one Jew to control another, with a warning from the prophet Yirmiyahu that we will suffer exile if we disobey3. The word ‘slave’ is a totally inappropriate word to describe this type of situation in Jewish law, as the picture of slaves in chains with no rights existed in societies that stressed the right of a privileged class, earned by inheritance, in a pecking order to abuse and manipulate others. One look at the scope of Jewish law disabuses us of any such concept existing within Judaism.

For example, the ultimate outsider is the convert, born outside the faith. Although the Ger is included in the מצוות of כמוך לרעך ואהבת and of תונו לא , nevertheless, the

בכל כמו משה ד' אל וידבר כאן נאמר שלא פטים: העניןשהמ ואלה ד"ה משפטים פרשת ריש השלוח מי1 בעת לקטן, כמו גדול בין הפרש אין אז המשפט במשפטים, ובענין מדבר הזה הענין לאשר הצווים, אך

השורה. בתוך עומד הראש ואף בשורה שוה עומדים הכל אז חייליו את ולשפוט לראות בא שהמלך הדברות עשרת בריש שנאמר מה דלפי לבאר עבדים במשפט תקנה: החל כי ב, ד"ה דבר, כא העמק2

כי בפ' בהר וכדכתיב כנעני עבד דיני בכל עבד להיות לישראל אפשר אי עבדים, לכן מבית הוצאתיך אשרנמכר להיות כך לידי שהיגיע ישראל של ןדי האיך פירש עבד, מש"ה ממכרת ימכרו הם, לא עבדי

הראשון המשפט התחיללחירות: מעבדות מצרים יצאית על לנו מזכיר עברי עבד פרשת וברמב"ן הראשון, כמו בדבור הנזכר מצרים ליציאת זכר השביעית בשנה העבד בשילוח שיש עברי, מפני בעבד הזה הדבר את מצוך אנכי כן על יךקה' אל ויפדך מצרים בארץ היית עבד כי טו( וזכרת טו )דברים בו שאמר

היום הנני לרעהו ואיש לאחיו איש דרור לקרא אלי שמעתם לא אתםה' אמר כה לד)יז( לכן ירמיההפטורה: 3

הארץ: ממלכות לכל[לזעוה] לזועה אתכם ונתתי הרעב ואל הדבר אל החרב אל יהוה נאם דרור לכם קרא אשר העגל לפני כרתו אשר הברית דברי את הקימו לא אשר ברתי את העברים האנשים את )יח( ונתתי

ההפטורה( על שם )עייןבתריו: בין ויעברו לשנים כרתו-לה( לד כו )ויקרא הארץ שמטת על גלות התורה תגזור כאשר :ב כא "ןרמבוב

- 31 -

Torah repeated these prohibitions with specific reference to a Ger4, as quoted in the Rambam:

מצוה לו וייחד אהבתו על אהבה הקל הוסיף בתורתנו שנכנס רז: מפני עשים המצוות ספרנוספת

The תורה is so concerned to ensure that we relate to the גרas an equal and realizes that while his legal status may be 100% Jewish, there may yet be attitudinal biases on our part1. For a Ger to suffer such biases would be particularly painful, for he has come to you, “from out of the heathen world, who giving up all his previous social and national connection, without any past, without any 2 אבות זכות , solely with the impulse towards pure human worth which has awakened within him, flees to G-d …”3, something G-d appreciates a great deal4.

Therefore, it needs to be stressed “that you place the highest value on what a man is worth as a man … that … in the Jewish nation … pure character … gives him that which, in other circles, riches and origins acquire for him”5.We Jews, after all, know what it is to be a stranger in someone else's land, מצרים בארץ הייתם גרים כי 6. Having come from such lowly beginnings ourselves, הייתם גרים כי , there is certainly no room for

שנא בשנים. מאי עובר והלוחצו לאוין בשלשה עובר הגר את המאנה רבנן ע"ב: תנו נט מציעא בבא4 אותו, תונו לא בארצם גר אתך יגור כב( וכי תונה, )שמות לא יט( וגר )ויקרא לאוין שלשה דכתיב מאנה

כב( ולא )שמות כתיב שלשה נמי הוא, לוחצו עמיתו בכלל וגר עמיתו את איש תונו כה( ולא )ויקרא ואחד זה אחד הוא. אלא בכלל וגר כנושה לו תהיה כב( ולא תלחץ, )שמות לא כה( וגר , )ויקראותלחצנ

בשלושה זה וגם … הכתוב הוסיף … בישראל בזה מוזהרים שאנו הגר: ואע"פ לאונאת בנוגע סג ובחינוך

עליו התורה הזהירה מקומות שבכ"ד כתב וגו' ובהמשך אחרת פעם תוננו לא דכתיב האזהרה נכפלה [ והמפרשים מקומות במו לה ואמרי מקומות בלו מבואר שבב"מ סופר טעות שזה חינוך המנחת ]וכתב

המקומות. את למצא התכבדויא ח הל' עבדים משנה ובלחם יז יד הל' מכירה ברמב"ם עיין

וכאן במעשה מיירי דשם כמך לו ואהבת ויקרא בספר כמו ולא הגר את כאן יט: וכתיב י דברים דבר העמק1ברעיון מיירי

עלבונו שתובעים גואלים לו יש בישראל כי מישראל יותר ]לגר[ קרובה אונאה שענין סג: לפי בחינוך23 Rabbi Hirsch – יח י דברים

וגו' לאהבתם אהבתו השוה שכן יתברך כל ליוצר אהובים הם קפב: והגרים המצוות טעמי ספר רקנטי 4 אלא השואה בלשון לכתוב נמנע סג ובחינוך ואהבת הקב"ה אצל ונאמר ואהבתם הגר אצל נאמר )פירוש

היה ר' עקיבא שלכן כותב הגר( ושם באהבת צטוינונ המקום באהבת שנצטוינו לשון שבאותו כתב 9 כנגד היו מלכות הרוגי10ש בזה. הסביר מרים הבאר בפירוש עיין היה גרים בן כי מלכות הרוגי מעשרה כנגד היה ור"ע הדבר גילתה לא אשר השכינה כנגד10ובנימין( וה ראובן )למעט יוסף את שמכרו השבטים

בישראל דאילו לגרים ישראל בין יש יתירה מעלה זו הונא רב בר רבה ע: אמר בקדושין השכינה. אמנם רש"י עיין אבל לאלוקים לכם אהיה ואנכי בגרים ואילו לעם לי יהיו והמה לאלוקים להם והייתם בהו כתיבלהתגייר הרוצה על קאי זה שגם

5 Hirsch ibid – יטבסוף תלא חינוך 6

ידעתם ואתם תלחץ לא ט(: וגר כג )שמות מהפסוק הזה הטעם את )משפטים( מוציא והרמב"ןמצרים בארץ הייתם גרים כי הגר נפש את

- 32 -

condescension on our parts1. Moshe Rabbeinu himself set the example. In a totally unexpected move, the greatest Jew went out to meet Yisro, followed by the entire nation, and bowed to him2. Did not we, who had such humble beginnings, become the Jewish people, the leaders in holiness? And who is to say that this Ger or his descendents will not become standard bearers of greatness in the Jewish people3?

It is hard to adjust to the presence of the stranger, as his physical and spiritual presence requires adjustments on our part, but that is all part of the kindness which G-d is asking of us.

This special sensitivity to the Ger is intended as a generalization for all who find themselves strangers, such as those who move to a new city4. Although certainly the obligation is only to actual 5גרים, the Mitzvos come to develop our character so that new applications of the idea will be expressed by us naturally6.

Let us look at someone in an even more precarious position: the non-Jew living under our control in our land, the 7 תושב גר .

Non-Jews were allowed to settle in Israel, and the Jewish nation was commanded to ensure their well-being and to provide settlement arrangements that would ensure that each and every one could make a living. They were given a high degree of autonomy,

אבותיך גם ע"ז עובד היית אתמול לו לומר באת שאם – הייתם גרים קפב: כי המצוות טעמי ספר רקנטי1 במצרים ע"ז עובדי היו

Meshech Chochma ( 101 דף מכשפה ד"ה יז כב משפטים ) learns that our lowly beginnings are not just that we were עבדים but that we were ע"ז עובדי

וגו' וישתחו … משה ז: ויצא יח שמות2 שראה הוא ומי ואביהוא נדב אהרן יצא משה שיצא כיון שעה באותה יתרו נתכבד גדול שם: כבוד וברש"י

יצא ולא יוצאין אלו אתבישראל ולכבדו הגר את לחבב חמיו, גם לכבד ןהדי שכך…ז: יח דבר העמק

בו הצפון הכח יודע מי הזה השפל הגר הערך. כך אבי היום הרי הייתם- ומכ"מ גרים דבר: כי העמק 3יוצרו לימים ובתולדותיו

In fact there were some near conversions that would have dramatically changed the face of the earth. Unkelus was a Ger, and Rebbe Akiva was the descendent of Gerim. On the eve of Rosh Hashana, 1280 in the secular calendar, the famed kabbalist Avraham Abulafia set out to Rome to convert Pope Nicholas III to Judaism. When the Pope heard of his plan, he ordered Abulafia burned at the stake.

מולדתו ארץ שאינה בעיר שהוא אדם כל על לרחם הזאת היקרה המצוה מן ללמוד לנו ויש – תלא חינוך4

רואים שאנו כמו עוזריו מעליו חקורו יחידי אותו במוצאנו הדרך עליו נעבור ולא אבותיו משפחות ומקוםוגו' המדות ועם עזר שצריך ימ כל על הזהירנו שהתורה

במצוות שנתחייב עבד על קאי ג"כ המצוה שאולי מסופק ושם שם חינוך מנחת 5 בנוגע סג מצוה החינוך כתב וכן המצוות לטעמי שלנו הכללית ההקדמה עיין – הקן שלוח מצות רמב"ן6

בדינו נמצא אשר כל נעשה לבל יצרינו את לכוף הוא שכתבתי מה המצוה, מלבד הגר: משרשי לאונאתוגו' רעה לו לעשות

יד:ז ביאה הל' איסורי רמב"ם 7 לנו שמותר לפי תושב שמו נקרא ... ולמה נח בני שנצטוו ... המצות שקיבל עכו"ם זה תושב גר הוא זה אי

... ישראל בארץ בינינו להושיבוכה:לב( ויקרא )עיין

- 33 -

allowed to create their own cities and provide for their own Noachide legal system. As we shall show, many of the laws that appear to be discriminatory against the non-Jew applied to an idolator but not to a Ger Toshav1.

The Ger Toshav is to benefit from free medical treatment, have full access to his charitable needs, and expect the utmost gentlemanliness from his fellow country man, the Jew2. Every recorded nation that has discriminated against another has maximized the discrimination when on its home territory. The Jews, in contrast, actually increase the obligations when in control!

The source of many of the laws relating to non-Jews living in Israel is a non-Jewish slave who flees from his master to Israel. He is an illegal alien, breaking the law of another country by fleeing, and yet we say:

כג:טז-יז דברים במקום בקרבך ישב )יז( עמך אדניו מעם אליך ינצל אשר אדניו אל עבד תסגיר )טז( לא

תוננו לא לו בטוב שעריך באחד יבחר אשר

:ספריעצמו - בעיר ישב עמך

בספר ולא - בקרבךיוצאה שפרנסתו - במקום יבחר אשר במקוםלעיר מעיר גולה יהא - שלא שעריך באחדהיפה לנוה הרע - מנוה לו בטוב

Furthermore, we have many obligations of kindness and honesty toward the non-Jew. A righteous non-Jew deserves greater honor than a non-Torah observant Jew. It is therefore clear that the discriminatory laws are not coming from an attitude of non-caring towards the non-Jew. Rather, they are rooted in a demand for going beyond normal requirements towards our own family members, our fellow-Jews.

We will see similar great sensitivities shining through when relating to the Jew who was sent to the Ir Hamiklat. Such a person is an erroneous, but careless murderer. Through the Goel HaDam, he has a death sentence hanging on him. Yet, he is provided with a living consistent with his qualifications, and gets to be exiled into the most noble of cities, those of the Levites.

So, it is not surprising that, when we look at the laws of Eved Ivri, we see something so vast in its demands and so radical in its outlook that no comparable code

יב הלכה י פרק מלכים הלכות ם"רמב 1 אין רוצה אינו והאחד רוצה האחד, דנין תורה דין לדון שניהן ורצו, ישראל בדיני לדון לפניך שבאו ם"עכו שני

לו ואומרים, בדיניהם לו דנין בדיניהן לישראל זכות יש אם ם"ועכו ישראל היה, בדיניהן אלא לדון אותו כופין לגר כן עושין שאין לי ויראה, דינינו כך לו ואומרים תורה דין לו דנין בדינינו לישראל זכות יש ואם, דיניכם כך

,כישראל חסדים וגמילות ארץ בדרך תושב גרי עם שנוהגין לי יראה וכן בדיניהם לו דנין לעולם אלא תושב שלום להן כופלין אין חכמים שאמרו וזה, אכלהו תתננה בשעריך אשר לגר שנאמר להחיותן מצווין אנו שהרי ולפרנס, ישראל מתי עם מתיהם ולקבור, חוליהם לבקר חכמים צוו ם"העכו אפילו, תושב בגר לא ם"בעכו

דרכיה ונאמר, מעשיו כל על ורחמיו לכל' ה טוב נאמר הרי, שלום דרכי מפני, ישראל עניי בכלל ענייהם שלום. נתיבותיה וכל נועם דרכי

עמך ותושב, וחי בו, גר והחזקת ידו ומטה אחיך ימוך לה: וכי כה ויקרא 2נפש ופקוח בחנם חסדים, מראים ארץ, גמילות להחיותו: דרך

- 34 -

has ever come close to it. That Parshas Mishpatim starts with such a law is in and of itself very surprising. Rav SR Hirsch1 put it this way: "The first matter to be dealt with, quite naturally deals with the rights of man, and this starts with the sentences: 'When a man sells another man', and 'when a man sells his daughter!' … What a mass of laws and principles of jurisprudence must have already been said and fixed, considered, laid down and explained, before the Book of Law could reach these, or even speak of these, which, after all, are only quite exceptional cases2." The underlying philosophy that governs all these laws is the Jewish claim that all men are created in the Image of G-d. If man is to have universal human worth, a relatively new idea in the Western World, this can only be because of some intrinsic value he has as a human being. Philosophers have toiled in vain to find any alternative to Judaism's claim of 3000 years3. But, universal human rights are all based on man’s tzelem Elokim, given to man at a time when there were no distinctions between races or nations, between Jew and non-Jew. At that time there was just man.

We are now ready to look at the details of these laws:An Eved Ivri is either a criminal, guilty of petty theft4, or a destitute person who

has sold himself5. Judaism bans slavery per say, and there can be no purchasing of a Hebrew slave from another person. In fact, such a person is always called a Jew, first and foremost. His Avdus is but a temporary, external expression of his need to correct a certain weakness rooted in his indigence, but in no way affects his essential identity6. The master purchases the right to his labor, and not the right to his body.

כא: ב12Rav Hirsch uses this to articulate an important principle, that the Oral Law preceded the Written Law, the latter being like the lecture notes to remind us of the former. This approach, however, is controversial. See for example, Beis HaLevi, Drashos (in the middle of his Shutim), the last drasha.

3 It cannot be because of man’s unique rationality, because men are not even potentially equal in this regard and some retarded humans are indeed quite basic in the level of their intelligence. Some have attempted to say that man is uniquely sensitive pain. However, according to this, if one could kill a man painlessly it would be permitted. Others have attempted to say that man deserves special rights because he has intrinsic self-worth, in and of itself. But this creates a tautology. If man has intrinsically value, it must be because of something. Otherwise you land out saying that man is intrinsic valuable because of his intrinsic value.

4 Rav Hirsch, pg 294 suggests why the law applies only in cases of direct theft and not all cases where the Torah demands repayment: “Theft shows the most direct contempt of the idea of the rights of property, and is exercised just at the time when the owner entrusts his property to the sense of honesty and respect for the Law of his fellow-men. Man’s whole position in human society begins with the idea of personal possessions.”

דחקו מחמת עצמו במוכר5 נקרא עדיין לעבד, אבל עמצו את שמכר שאף – לחפשי יצא : בשביעית108עמ' ד גדליהו, משפטים אור6

חנם, כי לחפשי יצא ובשביעית יעבוד שנים בעצם, ושש עבד לשם עצמו את לקבוע יכול עברי, ואינו בשם מן רק הוא הפגם בעבירותיו, אבל שפגם הפגם מתקן באמת הוא העבדות ידי לו, ועל נצרך שהעבדות אף

וגו' לעוקרו שא"א יסוד הוא הרי ה"א האנכי שנקבע ומאז … ולחוץ השפה

- 35 -

This is why an Eved Ivri goes free in a Shmittah year. It is only the six extremities, his externalities, that become slave-like in this world. His essence, the point of the seven (the Shmittah year), stays free1.

The decision to turn someone into an Eved is a court order and can only be done if the exact amount of the theft is the cost of acquiring the Eved. Moreover, the Eved Ivri is acquired for a limited period of time only, the maximum being six years2. Even this length is unlikely, since if a Shmittah year came before then, he is set free by the Shmittah year.

The Maharal points out that the six year maximum shows that this person is connected with the higher freedom of the seven year cycle. If, for a time, he has fallen fowl to the six, extreme points of fragmentation, he ultimately shows that his spiritual essence is in harmony with the central, spiritual unifying point of the seven3.

Ramban says that Parshas Mishpatim starts with Eved Ivri, because its underlying motif is that we left Egypt to become a free people, servants only to the Almighty. The laws of Mishpatim come to reinforce and deepen our understanding of the Ten Commandments4. This first law comes to confirm the very essence of our belief in G-d, which is contained in the first of the commandments:5 אתכם הצאתי ... אשר אנכי . Just as Shabbos, as the culmination of the weekday cycle of seven, is a reminder of this, so too is Shemittah, the annual cycle of seven. On Shabbos we all experience freedom from the shackles of this world. During Shemittah, we see the eved go free and we deepen our understanding of the concept of the whole nature of the creation6.

Judaism does not believe in imprisonment, neither as a punishment nor as an act of rehabilitation7. And, although Judaism mandates an extensive welfare system, it cannot

... ]כי[ הפנימית להנקודה מרמז קצוות, ושבע להשש מרמז שש ... כי מבאר גדליהו, שם: המהר"ל אור 1החיצוניות. את קצוות, רק השש את רק ]האדם[ לשעבד יכול

ב כא2לחפשי יצא ד: בשביעית גדליהו, משפטים באור מובא3 ענין על והרחבה פירוש הם זו בפרשה שנזכרו המשפטים דבריו... שאלו ( : וכונת102 )דף ב גדליהו אור 4

אנכי של לדבור ששייך הרמב"ן מפרש עברי עבד הקודמת, ופרשת בפרשה שנשנו הדברות עשרת בשנה העבד בשילוח שיש עברי, מפני בעבד הראשון המשפט התחיל עברי עבד תקנה כי:ב כא "ןרמב 5

היית עבד כי טו( וזכרת טו )דברים בו שאמר הראשון, כמו בדבור הנזכר מצרים ליציאת זכר השביעיתהיום הזה הדבר את מצוך אנכי כן על יךקה' אל ויפדך מצרים בארץ

אדוניו ממלאכת שבתון לעבד השביעית השנה כשבת, כי בראשית למעשה זכר עוד בה ויששם: "ןרמב 6 לענין ובשמטות, והכל ובשנים בימים נבחר השביעי היובל, כי שהוא בשנים שביעי עוד בה ויש השביעי כיום

נכבדת שהיא אותה להקדים ראויה הזאת המצוה ולכן ויכלו עד מבראשית העולם ימות סוד אחד, והואבראשית: במעשה גדולים דברים מאד, רומזת

7 To understand the futility of imprisonment, consider the statement of Michael Hagan, who, for kicks, killed Mosier (Time, Aug. 31, ‘87): “Like so many other killers churned out each year by the getto, Hagan does not really care what happened. … “I done did something”, he boasts, smiling broadly as he lounges behind the ocunt bars of L.A. County Jail. “I consider myself public enemy number one.” … Even the prospect of a lifetime behind bars does not crack the cold composure. “To me, life is not much better on the streets than jail,” he says. “I can live here, no problem.”

- 36 -

be a cure-all, and certainly cannot put people on their feet1. The prison system does not cure criminals; in fact, the prison experience may well harden the prisoners and just prepare them to be repeat offenders. For this reason, Judaism only allows for limited incarceration when an accused murderer is awaiting trial or when a negligent murderer is limited to a whole town, an Ir HaMiklat, practicing his own profession: this is hardly a prison in the normal sense. The third case of Torah-mandated imprisonment is that of Eved Ivri, when a person is placed with a family, to be looked after by them. He comes in with his whole family, wife and children, all of whom have to be looked after by the Adon. There are clearly many instances (for example when an Eved Ivri has a large family) where we can imagine that the cost to the Adon is going to be much greater than any financial benefit produced by the Eved. But, the Torah takes care that neither he, nor his family, is left in a state of permanent distress as a result of his crime2.

Both Eved Ivri and Ir Hamiklat are clearly processes of rehabilitation3. An Eved Ivri, who has shown that he is not fully responsible for himself either morally (theft) or financially (indigence), is taken into a family environment where he and his family4 will be fully taken care of.

The law is quite clear: the needs of the eved precede those of the master. In this regard, Sefer HaChinuch says a very surprising thing. We would have expected that when giving the reason for the Mitzvah of Eved Ivri, the Torah would have said that it was for the sake of the Eved Ivri, to teach him not to steal or to rehabilitate him. Instead, he claims that the whole purpose of this Mitzvah is to teach the master to be merciful to those who are in his care5! If there is heating only in one room of the house, it is the eved who is to receive it ahead of the master. If food supplies run low, it is the master who must wait and not the eved. לעצמו אדון קנה עבד קנה . Under no circumstances is the body of the eved considered acquired by the master. What the avdus means is that whatever he earns is acquired by the master in return for him and his family being looked after. 1 Firstly, welfare will never be enough. Secondly, it has high overheads, which the institution of Eved Ivri does not. As Milton Friedman explains, “It is diverted on its way into the pockets of the well-paid civil servants who administer the programs, the well-paid consultants who study the programs and the private enterprises which take advantage of them. … Housing subsidies have conferred large benefits on owners of properties purchased for Federal housing projects and on the contractors who have built the projects. …. For every $ spent only 10 cents reaches the poor.” Thirdly, when overused, it undermines motivation to find proper employment. For this reason, the USA significantly tightened its requirements recently.

2 Rav SR Hirsch, pg. 293

3Rav Hirsch brings another proof that we cannot be talking about punishment here: The thief cannot be sentenced to being an Eved Ivri for the Keifel (double payment) which he owes, only for the actual repayment of the article.

חייב עברי עבד שהקונה הכתוב מגיד אלא שתצא הכניסה מי עמו: וכי אשתו ויצאה ד"ה ג כא רש"י4כב( )קדושין ובניו אשתו במזונות

מלא קדוש עם בחר אשר ישראל עמו שיהיה האל זו, שרצה מצוה משרשי :מב - מצוה החינוך ספר 5כי טובות מדות בכל ומעוטר והחסד הברכה תחול כך מתוך ומעולות, המדות מן והרחמים עליהם,

בפרשה, כתוב חסד, כאשר לו ולגמול ידינו תחת הוא אשר על לרחם הזהירנו כן שבעולם. ועל המשובחותבקבלה: כן גם שידענו ווכמ

- 37 -

At the end of this period, a maximum of six years, the eved has to face the real world again. He had been with a normal family long enough to have been fully rehabilitated. What happens if he is not ready? What happens if he is in danger of repeating the whole vicious cycle all over again? The law allows the eved to request, in front of a court of law, to remain in his current situation until the next Yovel, a maximum of 49 years1. The Beis Din has to try and dissuade him, and he has to subject himself to the demeaning act of having his ear pierced: You who heard G-d say at Sinai, be only a servant to Me and not to your fellow man; you have chosen servitude to man2.

Here we come to some more difficult passages:1. The law allows for a father to ‘sell’ his under-age daughter until she is 12 years old. 2. The law allows, under certain conditions, for the master to impose a shifcha Knaanis on his eved.

A father is allowed not allowed to “sell” his daughter’s body, for we have already explained that such a concept does not exist by the Hebrew slave. Rather, he is allowed to commit the labor of his daughter. Still, the Torah makes it clear that it disapproves of such an action3. Furthermore, she has to be sold into a situation where the master is supposed to marry her at the end of his tenure. Failing that, he has to marry her off to his son. That the Torah wants this is made clear by the fact that no further act of Kiddushin (kinyan kesef) is required4, and it is considered an act of betrayal if neither one marries her5. The money exchanged between father and future husband already acts for what now just needs to be consummated, thereby securing the future of a girl whose prospects would otherwise be quite dim. While the Torah does not force the adon to do this, for such a relationship would have a poor prognosis6, an adon who reneges on this is not only not doing his duty7, but is required to help the girl financially, by assigning an

היובל עד לעולם. ופירש"י ועבדו ו ףא כ1 לעצמו אדון וקנה והלך עבדים ישראל בני לי כי סיני הר על ששמעה עצמו: אזן מוכר ו: אם כא רש"י2

תרצע וגנב והלך תגנוב לא סיני הר על ששמעה גנבתו[ אזן בגלל דין בית ידי על נמכר ]ואם תרצע הלא למכרה, כאמרו בבתו בוגד בהיותו בה. האב בבגדו למכרה ימשול לא נכרי לעם:ח כא ספורנו 3

ישראל בת את ישראל איש , שקנהאלבישר נכרי איש פועל שיראה אחר מכרנו, וזה כי לו נחשבנו נכריותכזה: נכרי לעם כך אחר למכרה ימשול אישות, לא לשם שלא

מדעתה, אבל שלא לשפחה עבריה לקנות כשר לאדם ראוי העבדים. אין כצאת תצא לא:ז כא ספורנו 4 מה בהם, כפי זכאי שהוא לאביה לקדושין נתונים יהיו דמיה וכסף לבנו או לו לאשה לקחתה מקנתו תהיהז"ל: בקבלתם שבא

בה בבגדו ח כא 5 ישנאה, אבל שמא ישאנה לא בעיניו תישר לא אם כן פי על אדוניה. אף בעיני רעה אם:ח כא ספורנו 6

להפדותה: והאדון האב ישתדלפדיה: למצות קודמת יעוד מצות: ע"א י"ג דף בכורות מכילתא, משנה7

- 38 -

unrealistically low financial value to her remaining years1. He is certainly not supposed to wait the full six year of tenure, no matter how well things are working out2.

We have seen the amazing rehabilitation process which Eved Ivri involves. In truth, it is extremely difficult to achieve a situation of Eved Ivri, as the crime has to be theft and the amount stolen has to be exactly the same as the market value for acquiring the Eved. In addition, he has to be entirely indigent. Perhaps, after all we have said, the question should be on why the Torah didn't make this more easily available to far more people.

4. To Heal and Save Life

SUMMARY:

Judaism has an extraordinary commitment to maintain human life and health. The human body is the vehicle through which all our spirituality is to be expressed. In fact the shape of the body, although filled out by the physical, is actually a reflection of our spirituality. For example, the seat of our intellect is on top, our emotions below that, and the seat of our most sensual urges below that in turn. Since the body is a part of our efforts for acquiring closeness to G-d, it is also a part of the reward in the world to come. In fact, without the body, the Neshama would be very different as well – a complete taker of HaShem’s goodness with all the shame that that implies. However, after being placed in the body, it can now become an active force for good, a partner with G-d in bringing the world to completion.

After the sin of the first man, the Neshama was no longer powerful enough to purify the body as much as the body needed. This, in turn, prevented the Neshama from fully expressing itself. Death was now necessitated to purify the body, until תחיית when the two will be recombined. However, until death, a person can continue to המתיםgrow in this world in ways that are not possible otherwise. Only in this world can a person engage in revolutionary growth, changing through his own choices, his

1Stone Chumash (pg 419): For example, if she had been sold when she was five years of, her value as a maidservant in the first year would be negligible compared to that of her sixth year of servitude, when she is more mature and responsible. Thus, if she is to be redeemed after only two or three years, her master would be justified in demanding to be reimbursed for nearly all of his purchase price. Nevertheless, the Torah requires him to assist in her redemption by assigning the same value to each of her working years. Thus, if she were being redeemed after three years, he must accept no more than half of the purchase price. (Rashi)

הנמכרת העניה על האל זו, שריחם מצוה משרשי עבריה: אמה של יעוד מצות - מג - מצוה החינוך ספר 2 הוא. וחנון רחום אל גברת, כי ולעשותה לאשה אותה לישא אותה הקונה למכרה, וצוה שנצטרך אביה ועל מכל פדיונה שיגרע ותגל, או תשמח אדוניה בן עם גם לבנו, כי שישיאנה לעצמו בה חפץ הקונה אין ואם

ישרה אם גם המכר זמן עד ידו תחת שתעמוד פנים כל על שיגרום מעבדות. ולא שתצא ויסייענה מקוםהמעולות: וממדותיו ברואיו על האל מחסדי זה הרבה. וכל עבודתה בעיניו

- 39 -

commitment or even his whole direction. Life in this world is therefore a precious commodity, and saving a life overrides all other commandments. Except for the big three.

Herein lies the deeper understanding of the Jewish approach to saving a life. Technically, we learn this obligation either from the verse רעך דם על תעמוד לא – Do not stand (idly by) over (the spilling of) the blood of your neighbor, or as an extension of the obligation of returning a lost object - אבדה השבת – i.e. one should return his body when it is in danger of being lost.

In most of the United States, there is no obligation to help someone in danger. Those few States that have a "Good Samaritan" law, which would require bystanders to provide help to victims of crimes and accidents, do not enforce it. Jewish law does not allow one to sacrifice his life to save the life of another. Thus Rabbi Akiva tells us that if two people are traveling in the desert and only one of them has sufficient water to survive, he should drink the water and see his friend die rather than divide it and have both die. For "your life comes first". However, there is some debate if there is an obligation to save lives when it will endanger the bystander, such as when a donor would give up a kidney to a dying patient. Some say that, although it is not obligatory to take such a risk, you may choose to do so. If sharks are attacking my neighbor, I cannot throw myself to the sharks so that they will be distracted and attack me instead if it is certain thereby that I am going to lose my life. Ultimately we do not know whose life is more valuable. Human logic suggests thatthat my selfless act in saving his life is preferable to a selfish act of self-preservation at his cost. But the Torah tells us that this is not so. In fact, I may not save extend the life of my friend in the short term, if in the medium term this will mean my death. For example if I am walking with my friend in the desert, and I have a bottle of water in my hands, I may not share the water with my friend, if there is no reasonable chance that I can make it to the next OASIS. However, if there is only a small chance that one would lose one’s life, one is obligated to attempt to save ones friend. The commentators have no clear consensus what happens when a whole group of Jews is in danger.

Certainly, the bystander is required to spend money, perhaps all of his money, in his attempt to save a life. For, these authorities say, only your life comes first; your money does not.

So far does the requirement to save a life go, that there is a special Mitzvah to kill someone, even one’s own father, who is endangering someone else’s life (Deut. 25 11), if this is the only way of stopping him. This is the law of a rodef or a pursuer.

A baby who is yet to be born and who endangers the mother’s life, is considered a pursuer and may be killed to save the mother’s life. This is because a baby in the womb, although considered alive, is not considered as having the same value as the mother’s life. However, the moment the baby has been partially born, even if only a part of a hand has been stuck out of the womb, then mother and baby are considered equal lives threatening each other. We then allow G-d to decide the issue.

In general the תורה gives greater value to something spiritual than to something physical. So, for example, if one had two lost objects to return, one belonging to your rabbi and one belonging to your father, you are required to return the lost object to your rabbi first, because your father facilitated your entry into this world, whereas your rabbi facilitates your entry into the world to come. Conversely, someone who causes sin is

- 40 -

worse than someone who physically murders; for a murderer murders in this world; but one who causes sin is depriving (murdering) the person from the world to come.

If one ought to save someone's physical life, some authorities hold, certainly one ought to save his/her spiritual life. (So too with charity: Someone who is spiritually impoverished demands our spiritual charity ( רוחנית צדקה ) - an extension of the מצוה to give צדקה.) Some authorities, however, hold that we cannot learn from Mitzvos, which were directed at a Jew’s physical well-being and apply this to their spiritual well-being.

So far does this idea of spiritual life-saving go, that there are actually instances where one could break the Sabbath to save a fellow-Jew’s Yiddishkeit. This applies to one who is already Mitzvah-observant ( שומר Mitzvos) and has been forcibly removed to an environment which endangers his/her מצוה observance.

Therefore, the mitzvos of saving a life and of returning a lost object require one to help someone who is alienated from Judaism, or who is engaging in unethical or spiritually damaging acts to get back on track.

The second extension of saving a life is the Mitvah to heal. The Torah also gives specific permission to a physician to heal ( ירפא רפא ), and not be considered that he is interfering with Divine Providence. With this, a doctor can attempt to heal even when this may endanger the life of the patient or actually, unwittingly cause someone’s death. A doctor is to man as a farmer is to a field. Just like G-d created required that the farmer have to fertilize, prune and weed to maintain his fields, so He created man with a need to be taken care of. Doctors are then G-d’s instruments for helping the world. A Torah Jew would be grateful for the messenger, but he would also never forget the source of the messenger’s power and mandate. While, Judaism certainly does not require that everyone learn medicine in order to save lives, those who have learned medicine, or even first aid, do have a responsibility to use that wisdom whenever they can, even against a patient’s will.

- 41 -

DETAIL:

To Save a Life:1לו והשבות רעך דם על תעמד )קדושים(: לא טז יט חבירו: ויקרא להציל

To Kill Someone Who Is Endangering Another:2הנרדף להציל מ"ע – כפיו את יב: וקצתה כה דברים

3הנרדף על לחוס שלא – - מל"ת עינך תחוס לא

Permission to Heal: ירפא )משפטים(: רפא יט כא שמות

The Relationship of the Body to the Soul

Judaism has an extraordinary commitment to maintaining human life and health. The human body is the vehicle through which all our spirituality is to be expressed. In fact, the shape of the body, although filled out by the physical, is actually a reflection of

רל"ז מצוה חינוך1תר חינוך2תרא חינוך3

- 42 -

our spirituality. For example, the seat of our intellect is on top, our emotions below that, and the seat of our most sensual urges below that1.

Since the body is a part of our efforts for acquiring closeness to G-d, it is also a part of the reward in the world to come. In fact, without the body, the Neshama would be very different as well. Prior to the Neshama being put into the Guf, the Neshama was no different to any other created being, as it was a complete taker of HaSh-m’s goodness2

with all the shame that that implies3. However, after being placed in the body, it can become an active force for good4. In this way, man5 shares with G-d the task of bringing the world to completion, becoming G-d's partner in creation6. This partnership facilitates a type of intimacy with G-d which is a source of great joy7. Prior to the First Sin, man’s physicality was as spiritual as our spirituality is today, and his spirituality was much more spiritual in turn8. However, after the חטא, the Neshama was no longer powerful enough to purify the body as much as the body needed9. This prevented the Neshama from fully expressing itself10. The body can therefore be said to be an imperfect vessel through which the soul expresses itself. Therefore, death was now necessitated to purify the body11, and to allow the Neshama to express itself fully in Olam HaNeshamos12. Finally, at המתים תחיית when body and soul

באויר למעלה נמצא התחתון החלק קוף אצל שלכן וכתב – חרוץ הכהן, מחשבות ר' צדוק1 בבורא תלויים – הנבראים כשאר אלא אינן לגוף רדתן טרם עצמן הנשמות קסח: והנה דף תבונות דעת2

ובחירה. עבודה שם להם שאין יתברך, לפיהצדקה מקבל שם: בבושת תבונות דעת3 בבורא בעצמן, ולא תלויות הם זה בדבר , ואז הבחירה להם ניתן אז לגוף רדתן אחר שם: רק תבונות דעת4

יתברך)שם( הצדיקים היינו5 ו, וכמואלי לשותפים שחשבם הצדיקים לא ב"ה הבורא חלק גדול כבוד כמה שם: ותראי תבונות דעת6

באורך( אתה. )ע"ש פתח( – עימי )אם אתה ה(: עמי ח"א שארז"ל)זוהר חלק לה היות מצד לבעלה, וזה כאשה בהקב"ה גס לבה ישראל ול, כנסתבכבי שם: והנה תבונות דעת7

)ע"ש( ראש והרמת שמחה אלא[ מתוך בושה מתוך ]לא השכינה מזיו עצמו, … ]ו[נהנים העולם בתיקון …. עתה לו אשר הרוחניות כערך היה חטאו קודם אדה"ר של הגופניות כי קיג: ותראי דף תבונות דעת8 מעילוי מתעלים הדברים כן אז, כי של הרוחניות כערך להיות יכול מתעלה, היה היה אם שלו [הגופניותו]

לעילוי

לעיניים נראה זכוכו שיהיה הגוף לשנות שתוכל הנשמה[ מגיע ]של עילויה סא: אין דף תבונות דעת9 ידי שעל ועמומה, ואע"פ חשוכה היא גם תהיה … בעוה"ז בגוף היותה זמן יב(: הנשמה, כל ג ד' )א דרך10

בעצמה כבושה נשאר הכל … ויקר שלימות בעצמה היא רונה עושה שהאדם הטובים המעשים בצורה עודם – השלמות הגיע מעתה העולם ולא האדם לא יוכלו שלא דינו מדת ס' ט: גזרה ד' שם דרך11

מעבר עבור בהכרח להם יצטרך הרע, אלא נתרבה עכשיו, שבה להם שיש הצורה שנתקלקלה, דהיינו הגוף, לזכך הנשמה תוכל עמו, ולא שנתקלקלו הווים שאר לכל לאדם, וההפסד תהיהמ ההפסד, דהיינו

… חדש ניןב ויבנה יחזור ויפסד, ואז והגוף וימות תחלה ממנו שתצא לאחר אלא הוי שני אלפי ז"ל: "שיתא חכמינו שאמרו מה ענין ויחודש, והוא וחזור שיחרב העולם ד' שם: ועל דרך12

צז( " )סנהדריןועולמ את ומחדש חוזר הקב"ה שנה אלף ולסוף חרוב וחד עלמא

- 43 -

will be recombined. The soul will then be the instrument for purifying the body1. This is the true reward2, when the soul itself will finally reach its full potential both by doing what it was created to do and by turning from being a taker of goodness to being a giver of goodness to the body3. It will then fully take over and control the body, purifying it to the maximum extent possible4. Both soul and body will then continue to grow towards ultimate spirituality forever5.

Despite the deficiencies of the body, it is still the only way for the soul to express itself in this world. The Torah therefore tells us to go to extraordinary lengths to look after our body and to save our lives at almost any cost.

The Requirement to Save a Life There is a Torah obligation to save a person’s physical life. This is learned either

from the verse רעך דם על תעמוד לא 6 – Do not stand (idly by) over (the spilling of) the blood of your neighbor7, or as an extension of the obligation of returning a lost object,

אבדה השבת 8. (The obligation to return a lost object includes the idea that one should return the other's body, i.e. to save his life when it is in danger of being lost9.)

אור וזיו הטובים מעשיה תוקף בכל הנשמה בו תרד – ]הגוף[ ויבנה כשישוב נז(: אז )דף תבונות דעת1לגמרי יזדכך גדול, שבו אור בגופה בו מעשיה, ותאיר כפי עדן בגן ממנו שנהנית העליון

ס' י פ"ג ד' ח"א דרך2ס' יב פ"ג ד' ח"א דרך3ס' י פ"ג ד' ח"א דרך4תבונות בדעת133 הארה פרידלנדר ר' חיים5טז יט ויקרא6

או גוררתו חיה או בנהר טובע שהוא חברו את לרואה מניין גופא:אעמ' עג דף סנהדרין מסכתרעך דם על תעמוד לא לומר תלמוד להצילו חייב שהוא עליו באין לסטין

יט:טז ויקרא7

הרואה רעך. וכן דם על תעמוד לא על עובר הציל ולא להציל היכול הל' יד: כל פ"א רמב"ם: הל' רוצח שישכור או בעצמו הוא להצילו ויכול עליו באה רעה חיה או עליו באים לסטים או בים טובע חבירו את

אוזן גלה ולא פח לו טומנים או רעה עליו מחשבים מוסרים או גוים ששמע הציל. או ולא להצילו אחרים שבלבו מה ירסולה חבירו בגלל לפייסו ויכול חבירו על קובל שהוא שאנס או בגוי שידע והודיעו. או חבירו

רעך. דם על תעמד לא על עובר אלו על אלו. העובר בדברים כיוצא וכל פייסו ולאלו השבתוו :ב כב דברים8

עג בגמ' בסנהדרין ועיין את ב(: אף כב )דברים ובספרי לו והשבותו לומר תלמוד מנין גופו עג. – אבדת פא: וסנהדרין קמא בבא9

מזו גדולה אבידה השבת לך שם(: ואין )ב"ק בברייתא וכתוב לו משיב אתה עצמו מהשבת נפש להציל החיוב את יודע הייתי רגיל שבאופן ( משמעאעמ' עג דף) סנהדריןומהגמ' ב

של ממאמצים חבירו את להציל יכול שאינו במקרה רעך דם על תעמד לא שך לפסוק צורך היה ורק אבידה בנהר טובע שהוא חברו את לרואה מניין גופאהגמ' שם: וז"ל לעוזרו לאחרים לשלם או לשכור וצריך עצמו

נפקא מהכא והא רעך דם על תעמוד לא לומר תלמוד להצילו חייב שהוא עליו באין לסטין או גוררתו חיה או

- 44 -

On May 16 in Chicago, 15 year old Christopher Sercye was shot twice in the chest while playing basketball. His friends brought him to a ramp 35 feet away from the emergency room. The friends and two policemen asked the emergency room personnel to come out and bring Sercye inside. They refused, citing hospital policy that prevented them from leaving the facility. While precious time elapsed, the police went out to drag the dying boy inside. Sercye was pronounced dead an hour later.

What is astounding is that the emergency room personnel did not violate any law! In most of the United States, there is no obligation to help someone in danger. (Chicago is now considering adopting a "Good Samaritan" law, which would require bystanders to provide help to victims of crimes and accidents.) (Rabbi Chaim Steinmetz, Jlaw.com) The Sages1 discusses the case of two people who are traveling in the desert and only one of them has sufficient water to survive2. Ben Petura is of the opinion that it is better for them to divide the water and both die, rather than have one watch the death of the other3. However, the law is like Rabbi Akiva is of the opinion that "your life comes first4" חברך לחיי קודמים חייך ) 5) ; that the owner of the water must save his life first, even if the other person will die.

If sharks are attacking my neighbor, I cannot throw myself to the sharks so that they will be distracted and attack me instead if it is certain thereby that I am going to lose my life. This is a chiddush of the Torah, for ultimately we do not know whose life is more valuable. I might have thought, therefore, that my selfless act in saving his life is preferable to a selfish act of self-preservation at his cost. I am not allowed to give my life to save the life of my friend6, even if my friend is likely to live much longer if saved than I am7.

It is also clear from the case of Rebbe Akiva that I may not extend the life of my friend in the short term if in the medium term this will mean my death. For the case in the

מיטרח אבל בנפשיה מילי הני אמינא הוה מהתם אי לו והשבותו לומר תלמוד מניין גופו אבדת נפקא מהתםלא אימא אגורי ומיגר

ג: ה כהנים תורתוב ע"א סב דף מציעא בבא מסכת ? 1 מהן אחד שותה ואם מתים שניהם שותין אם מים של קיתון מהן אחד וביד בדרך מהלכין שהיו שנים כדתניא 2

לישוב מגיעחבירו של במיתתו מהם אחד יראה ואל וימותו שניהם שישתו מוטב פטורא בן דרש 3חבירך לחיי קודמים חייך עמך אחיך וחי ולימד עקיבא רבי שבא עד 4. עמך וחי ותושב גר בו והחזקת עמך ידו ומטה אחיך ימוך וכי )בהר(: לה כה ויקרא5

ברמב"ן( )עיין עמך אחיך וחילו: ובפסוק ד ענף ס' קעד ח"ב יו"ד משה אגרות6

חייב, ואולי אינו נמרץ לטפול שהוכנס שעה חיי אלא לו שאין שחולה ג אות ס' עג ח"ב ח"מ משה אגרות7 לטפול יוכנס אם עולם לחיי להנצל עשוי שהשני אף אחר חולה לטובת שלו השעה חיי על לו, לוותר אסור

תחתיו הנמרץ

- 45 -

desert is just one where we will both survive a little longer if we share the water, but not long enough to give one of us a reasonable chance to get to the oasis or town1.

Human logic would never have been able to choose between the blood of my neighbor and my own blood. Certainly, a moment of my friend’s life is also of infinite value. And who is to say, that by saving his life for the moment, G-d will not intervene and save the life of both of us the very next moment? Indeed this was Ben Paturah’s logic2 and it was compelling enough to be accepted by those around him until Rebe Akiva was to point out that it is the will of G-d Himself, that we do things differently3. While it is clear that one may not sacrifice his life to save the life of another, there is some debate if there is an obligation to save lives when it will endanger the bystander. According to these opinions, the principle of "your life comes first" applies to uncertain danger as well4. Based on this latter opinion, some authorities forbid a donor from giving a kidney to a dying patient if it will place the donor in some danger5. Other opinions say that a person is not obligated to endanger his life, but he may choose to do so6. Possibly, all opinions agree that, where the danger to one’s own life is small, one should risk it for the sake of others as they might when a whole group of Jews are in question7. This logic is even more compelling where the whole Jewish nation is at stake8.

A Jew is obligated to spend his money9, possibly all of it10, to save another’s life. For only your life comes first, not your money. Interestingly, one opinion limits the money one must spend to one fifth of one’s wealth. Loss of one’s entire wealth is considered a partial death and therefore, according to this opinion, included in the injunction that your life comes first11.

Christopher Sercye died while others stood by because there was no law obligating them to help him. Unlike American law, Halacha requires bystanders to

חבירו. של שעה חיי מהצלת נפטר קודמים חייך דמשום סבר עקיבא ב( דרבי ס' סט )יו"ד איש חזון 1 ס' סט )יו"ד איש חבירו. החזון של במיתתו אחד יראה ולא וימותו שניהם ישתו מוטב פטורא בן שם: דרש2

דעל וקיי"ל שעה לפי יוחי שניהם ישתו דאם לשניהם שעה חיי שיש מטעם הוא פטורא בן שסברת ב( מגדיר שעה חיי כן פה.( אם )יומא הגל את מפקחין שעה חיי

וכו' עקיבא רבי שבא עד הגמ' באומרה כוונת וזה 3 מובא הרדב"ז דעץ זה אין חבירו. אמנם את להציל עצמו את לסכן אדם שחייב פסק מימוניות הגהות4

טז ס' קנז דעה יורה על תשובה בפתלי ס' קג ח' ו יצחק קא, מנחת ח' יג אליעזר ציץ5

קעד ח"ב ב דעה משה, יורה אגרות6

אם אפילו להצילם חייב אינו בים מטורפת ספינה שרואה שמי שכתב כך לא ס' שכט מהמ"ב משמע אבל7מותר. מ"מ אבל חייב שאינו שאע"פ לדייק אפשר בחייו. מיהוא סכנה ספק יש

)ס' מג( חולק. אליהו ביד אבל בסופו ד ענף ס' קעד ח"ב יו"ד משה אגרות8להחזיר הוא כסף, חייב לניצול יש שאם כותב שם הראש א, אמנם עג דף סנהדרין מסכת 9

חייו הצלת בעבור מששולםכ חסד, ב חיים, אהבת חפץ 10ח"א תכו משפט חושן ח"ה אברהם שליט"א, נשמת אלישב שלום רב 11

- 46 -

expend time, money and effort to save someone in danger, and does not allow them to ignore someone who is 35 feet away. (Rabbi Chaim Steinmetz, ibid)

Rodef

So far does the requirement to save a life go that there is a special Mitzvah to kill someone, even one’s own father1, who is endangering someone else’s life:

את ( להציל2אדם כל )או האחד אשת וקרבה ואחיו איש יחדו אנשים ינצו יא: כי כה דברים ספרי(. )יב( – נפשות סכנת בו שיש )מקום במבשיו והחזיקה ידה ושלחה מכהו מיד אישה

4עיניך)מל"ת( תחוס ( לא3הנרדף להציל )מ"ע כפה את וקצתה5

This is also an extension of the obligation to save a life6.If one can stop the pursuer by wounding him without killing him, one is

considered a murderer if he does nevertheless kill the pursuer7.A baby who is yet to be born and who endangers the mother’s life is considered a

pursuer, and may be killed to save the mother’s life8. This is because a baby in the womb, although considered alive, is not considered as having the same value as the mother’s life. However, the moment the baby has been partially born, even if only a part of a hand has been stuck out of the womb, mother and baby are considered equal lives threatening each other9. We then allow G-d to decide the issue10.

א"ע עב הגמ' סנהדרין ע"פ תר חינוך מנחת1 ומשתדלת תמיד אצלו אדם של שאשתו בהווה הכתוב דבר האחד אשת הכתוב שאמר תר: וזה חינוך2

אדם בכל הדין הוא אבל כחה בכל מכהו מיד להצילותכה חו"מ עז, טור עשין תר, סמ"ג פ"א, חינוך הנפש ושמירת רמז, הל' רוצח מ"ע המצוות רמב"ם, ספר3תרא הל' ט, חינוך מהל' רוצח פ"א רמב"ם4 קטן הרודף היה אפילו להרגו חבירו אחר הרודף הל' ו: … אבל הנפש ושמירת מהל' רוצח פ"א רמב"ם5

והרי הזהירוהו אם )הל' ז( כיצד הרודף של בנפשו ואפילו הרודף מיד הנרדף להציל מצווין ישראל כל הרינהרג. וגו' זה הרי רודף הוא שעדיין כיון התראה עליו קיבל שלא אע"פ אחריו רודף הוא

הל' טו שם רמב"ם6 באחד הנרדף את להציל יכול לא שאם ומניין הרודף את להרוג בלי היינו – כפיו את וקצתה אומר הפסוק7

חולק( )והראם עיניך תחוס ולא שנאמר הרוצח את להרוג שחייב באבריו העובר לחתוך מותר לילד מקשה שהיא שהעוברה חכמים הורו הל' ח: … לפיכך פ"א הל' רוצח רמב"ם8

להורגה אחריה כרודף שהוא ינמפ ביד בין בסם בין במיעיה

נפש מפני נפש דוחים שאיו בו נוגעין אין ראשו משהוציא שם: ואם9

ליה רדפי קא דמשמיא עב: הלשון בסוטה עולם. אבל של טבעו שם: וזהו10

- 47 -

This law also applies to certain types of rapists1, Jew or non-Jew2. (Of course one has to always try and stop every type of harassment, sexual or otherwise. But one may not kill the perpetrator except in the proscribed cases.)

Saving a Life Spiritually

In general, the תורה gives greater value to something spiritual than to something physical. So, for example, if one had two lost objects to return, one belonging to his rabbi and one belonging to his father, he is required to return the lost object to his rabbi first, because his father facilitated his entry into this world, whereas his rabbi facilitates his entry into the World to Come.3 Conversely, someone who causes sin is worse than someone who physically murders, for a murderer murders in this world while one who causes sin is depriving (murdering) the person from the world to come.4

If one ought to save someone's physical life, some authorities hold, certainly one ought to save his/her spiritual life.5 (So too with charity: Someone who is spiritually

כאשר כי לאונסה. שנאמר מאורסה נערה אחר רודף או להרגו חבירו אחר הרודף י: אחד א רוצח הל1 לה. הא מושיע ואין המאורסה הנערה צעקה אומר הוא הזה. והרי הדבר כן נפש ורצחו רעהו על איש יקום

כל לשאר הדין הרודף. )הל' יא( והוא בהריגת ואפילו להושיעה שיכול דבר בכל מושיעה מושיע לה יש הבהמה אחר הרודף עריות. אבל כשאר הרודף בנפש אותו מצילין הזכור הבהמה. אבל מן חוץ העריות

אותו ממיתין אין הדת עיקרי וע"ז שהשבת ע"ז. אע"פ לעבוד או בשבת מלאכה לעשות שרדף לרבעה. אווימות וידינהו דין לבית ויביאהו שיעשה עד

עוד הוא. וכתב הכתוב גזירת אלא נפש פיקוח מדין ולאו מהקבלה זה )תר( שדין חינוך המנחת וכתב אינה בעצמה היא אם אפגימה, אבל רק העבירה על הקפידה לא בנפשו, דהתורה מצילים אין דמפתה שייך זה שלאו לומדים )תרא( שאולי חינוך המנחת כתב שם. ועוד בש"ס מבואר כן בה לן לית מקפדתלרוצח. המאורסה נערה של מהיקש לעריות

והרע אחר רודף גוי העבירה, ואם על ולא אפגמא רחמנא דקפיד דעיקר )תר(: ונראה חינוך מנחת2 לא בנפשו, ואם להציל ג"כ וזכר, מצווה איש אשת כגון במצווה שכן נדה, ומכל כגון עליה מצווה שאינה

עליו חייב דאינו גוי שכן דמו, מכל התירה דהתורה מישראל שכן כל תעשה, והוא ולא בעשה עובר כן עשהפשוט. לי נראה דמים, כן שפיכות משום

חכמה שלמדו ורבו הזה לעולם הביאו שאביו קודמת רבו של רבו ואבדת אביו לג. אבדת מציעא בבא3הבא. העולם לחיי מביאו

והמחטיאו מהעוה"ז אלא מוציאו אינו רנב( שההרגו פיסקא תצא כי )ספרי מההרגו המחטיאו קשה4מעוה"ב. ג"כ מוציאו

להצילה דיש התוספות הכריע בזה כך אחר לעולם מומרת ותשאר להמירה שרוצים ה: הכא שו או"ח ט"ז5נפש מפיקוח עדיף דזה שבת בחילול

קדושים פרשת שבכתב תורה של"ה

רעך דם על דל"ת על"ת מתחייב עוד זו מעשה חוץ היא התוכחה דחיוב ד: ונ"ל אות רלט מצוה חנוך מנחת מן להציל יכול דאם עאכו"כ גופו אבידת לרבות השבות וגם תעמוד לא על דעובר בנהר מטובע גרע דלא

ס' )יו"ד מהרשד"ם בתשובת וכן ולהצילו למוטב להחזירו חייב בודאי ר"ל וגופו נפשו אבידת דהוא העבירהרד(

על דן ורק תעמוד לא בתוך נכלל תוכחה שחיוב פשוט כדבר רם: נוקט מצוה המצות ספר שיק ובמהר"ם ידעינן ודאי זה כבוד דרך להוכיח חייב שיהיה וז"ל: דודאי תעמוד ולא תוכיח הוכח בין מינה הנפקא מאי

ע"א ע"ג דף בסנהדרין כדאיתא גופו השבת לפינןי לו דוהשבותו ומקרא רעך דם על תעמוד דולא מקרא ומסרב לשמוע רוצה אינו שאפילו אלא תוכיח דהוכח קרא אצטרך ולא חוטא הוא אם נפשו השבת וק"ו ומצוות תוכיח מהוכח מצוה נוכו', א" ומהשבותו רעך דם על תעמוד מלא ללמוד יוכל לא ואז פעמים כמה

- 48 -

impoverished demands our spiritual charity ( רוחנית צדקה ), an extension of the מצוה to give Some authorities, however, hold that we cannot learn from mitzvos that (1.צדקה were directed at a Jew’s physical well-being and apply this to their spiritual well-being.2

So far does this idea of spiritual life-saving go, that there are actually instances where one could break the Sabbath to save a fellow-Jew’s Yiddishkeit. This applies to one who is already Mitzvah-observant and has been forcibly removed to an environment that endangers his/her מצוה observance.3

ה.ז על עצמה בפני עשה

לבייש דמותר שדאוצר אגב רק אבל תוכחה של בסרכ"ג, הסימן מאיסורי לאיפרושי החיוב מזכיר היראים.מאיסור כשמפרישו חבירו

באופן אבידה השבת של המצוה את לדרוש א( שהאריך כב )דברים תצא כי פרשת ריש החיים באור ועייןרוחניות. של

שלישי )שער תשובה השערי וז"ל הזאת בשיטה אוחז תשובה השערי שגם לדייק רצו אהבה עבותות ובספר מה אותו, עתה אחינו שדרו על עמנו הנידחים, ולהיות שיו או אחינו בשור לטרוח נתחייבנו ע"א( "והנה סימן

העבותות כתב זה לעבית". ו תביא מרודין נ"ח, ז'[ ועניים ]ישעיהו כתוב לבעליהם. וכן וגדלה יקר לעשות הצלה כולל שזה לאחרים, ופשוט וגדולה יקר עשיית גם כולל אבידה שהשבת דבריו מסוף אהבה: משמע

של מצוות שאר או רבו כבוד או ואם אב כבוד אצל ראינו לא כי צלע"ק אבל עכ"ל ג"כ חטאים של מהגנאימהחטא. להציל החיוב את כולל שזה כבוד

בעצמו "ויתבונן וז"ל בדעת העני והוא דל של סוג עוד ח"ג, פ"ז. דיש חסד אהבת בספר חיים החפץ כתב 1 ותבונה דעת לבנו שילמד וטוב ישר אדם שם שימצא רוצה היה כמה זה באופן אחרת בעיר בן לו היה לויא

פי"ב: מאדר"נ לדבריו וראיה עכ"ל כמוך לרעך ואהבת בכלל הוא וכ"ז לחבירו הוא יעשה ככה להתנהג איך השכינה כנפי תחת ומכניסן הבריות את מקפח אדם שיהא מלמד לתורה ומקרבן הבריות את אוהב הוי

עשו אשר הנפש שנאמר: "את השכינה כנפי תחת ומכניסן הבריות את מקפח אבינו אברהם שהיה כדרך ערום עני איש רואה היה אם כמו עליהם ולרחם כאלו אנשים על בנפשו להתעורר האדם בחרן" וצריך

א"ר דבי בתנא וג"כ ומצות מתורה ערום שהוא אחרי העליון בעולם שם נפשו יכסה במה כי לבוש לו שאין הכניסהו ד"ת בו שאין אדם ראית אם אלא כיצד וכסיתו ערום תראה כי שנאמר כאלה דברים מובא פכ"ז

לך שאין לפי במצות וזרזהו אחת הלכה או יום בכל אחד פסוק לומדהו ותפלה שמע קריאת ולמדהו לביתךע"כ ערום שהוא למי דומה והוא ומצות תורה בו שאין מי אלא בישראל ערם

הדבר" ומביא בעיקר "אמנם המתחיל קטע כח מצוה הרס"ג של המצות ספר על פערלא פישל ירוחם רב2 האחרונים. רוב אצל או הראשונים אצל חינוך המנחת סברת ראינו לא לעמדתו. ובאמת ראייות הרבה נתחייבנו "והנה וז"ל עא סימן שלישי שער תשובה מהשערי שהביא אהבה עבותות בספר ראיתי אמנם

וגדלה יקר לעשות מה אותו, עתה אחינו דרוש עד עמנו ולהיות הנדחים שור או אחינו בשור וחרלט עשייה גם כולל אבידה שהשבת דבריו מסוף וז"ל: משמע אהבה העבותות כתב זה לבעליהם. וגו'" ועל

)בב"י מהרשב"א משמע אבל ג"כ. עכ"ל חטאים של מהגנאי הצלה כולל שזה לאחרים, ופשוט וגדולה שם שמיקל יוסף הבית ואפילו אפרל בשבת( כהרב שבויה להצלת בנוגע ה ס"ק שם בט"ז מוזכר שו או"ח ברקוביץ יצחק הרב לי האיר כן נפש פקוח בגלל ולא חברך שתזכה כדי חטא של הכלל סמך על מיקל

חיוב שיש ברור ששם ראייה אינו אביך לאבידת קודם רביך אבידת של הראייה את שגם ונ"ל שליט"א מההרגו המחטיאו קשה של מהכלל להוכיח אין וכן הדברים סדר מה לדעת צריך ורק שניהם את להחזיר

למעשה. וצ"ע הדברים ערך את לדעת רק אלא חדש חיוב של ענין זה אין הספרי( ששם בשם )שהבאנו.יד סעיף סש"ו או"ח ש"ע3

One is not allowed to break the שבת for someone who is going to be forced to do a single transgression, even if he/she is going to be forced to worship ע"ז:

סנ"ח שם

- 49 -

Therefore, the mitzvos of saving a life and of returning a lost object require one to help someone who is alienated from Judaism, or who is engaging in unethical or spiritually damaging acts to get back on track.1

Healing

An extension of the requirement to save a life is to heal2. There is also a separate source for this, as learned from the words 3 ירפא רפא . Interestingly, the Gemorrah learns that this verse is the source of permission for the physician to heal (not that he has an obligation), implying that without this, it would have been forbidden to heal4. Indeed, we need divine permission so that we can attempt to heal even when this may endanger the life of the patient or unwittingly cause someone’s death5. And we may attempt to heal,

Nor is one allowed to transgress the שבת to save the Yiddishkeit of someone who is not yet תורה observant:

שהניצל לידי יביא שלנו בהשתדלות שנצליח בטוחים אנחנו שאין הוא דהטעם כותית. אפשר ד ש”ל סימן שם. להניחו טוב יותר אולי ובכה"ג שבתות יותר לחלל כדי נפש מצילים אנחנו וא"כ אח"כ שבת ישמר לא מצוות הרבה בשביל אחת מצוה דחינן של שהסברה כתב,שעה לפי ד"ה ס' שכ"ט הלכה בבאור אמנם

אפילו השבת את שמחללין פסקינן גופו(. כי את להציל )היינו אחר ליהודי שבת לחלל הסיבה להיות יכול היהודי הנפש וערך שויות עצם בגלל שבת שמחללין היא האמיתית הסיבה נוסף. ולכן לרגע יחיה רק אם

לא להכעיס למומר ורק ושוטה חרש כגון המצוות מכל הפטורים בעבור אפילו מחללין במהותו. לכןשכיח. לא קצת בזמנינו כזה ומומר מחללין

1Even if we learn the basic obligation to rebuke from אבדה השבת or תעמוד לא , the details of the תוכיח הוכח are only learned from מצוה : How exactly to relate to the מוכח; whom exactly should we rebuke and whom not; how far do we go in rebuking - all are learned from ספר) תוכיח הוכח

(תוכחה מצוות .

– נפש נפש. ובגמ' מא: רפאות רפואת מרפאו … מחבירו הנאה ודרנה – לח: כתוב בנדרים ובמשנה2 המשניות( והר"ן )פרוש הרמב"ם כעביד. וכתבו שמצוה הוא שהסיבה והר"ן הראש ]היינו[ גופו. וכתבו

דם על תעמוד מלא לרפות החיוב את לומדים ותוס' הראש התוס' רי"ד אבל אבידה השבת היא שהמצוהעמך אחיך בוחי ג"כ שמצאו ויש רעך בפירוש נכלל וזה ישראל חולי לרפאות התורה מן הרופא מא:( חיוב )נדרים המשניות פירוש הרמב"ם וז"ל או להצילו ויכול מסוכן אותו כשרואה שהוא גופו את לרפאות לו כב( והשבותו )דברים בפסוק שכתוב מה

הטור הסביר כי ירפא מרפא ולא האלה מהפסוקים הוא שהמקור בחכמתו. וכתבנו או בממונו או בגופומצוה ולא לרפאות היתר רק יש שמשם

ס' שלו יו"ד בטור להלכה ונפסק לרפאות לרופא רשות שנתנה פה. – מכאן קמא בבא3 רשות הנתניש אמרו לרפאות. לא לרופא רשות שנתנה מכאן ירפא יא(: ורפא כו )ויקרא בחוקותי רמב"ן4

ד' מעדת היה לא והוא ברפואות נהג כי להתרפאות ובא החולה שחלה כיוון אלא להתרפאות לחולהע"כ ברפואתו עצמו לאסור לרופא אין בחיים ושחלם

ובכלל לרפאות הוא דמצוה רשות וז"ל: האי בפרק( כתב ד"ה הסכנה )שער חיים בתורת אמנםהוא. נפש פקוח

וכתב ידו על כולה ששגג לו ונודע המית שאם א שלו יו"ד השו"ע וכתב הסכנה שער האדם תורת רמב"ן5]בס' ד[. שיתבאר כמו היא ומצוה טעות בחשש למנוע צריך אין וז"ל: ומ"מ ג זס"ק הש"ך

- 50 -

even though it appears that we are interfering with Divine Providence1. Once permission is granted however, the obligation to save a life kicks in2.

A doctor is to man as a farmer is to a field. Just as G-d created the world in a way that required the farmer to have to fertilize, prune and weed to maintain his fields, so He created man with a need to be taken care of3. Doctors are G-d’s instruments for helping the world. A Torah Jew would be grateful for the messenger, but he would also never forget the source of the messenger’s power and mandate. Thus the Talmud4 says that just before receiving medical treatment we ought to say the following prayer:

ורפאותך אתה נאמן רופא קל כי ותרפאני לרפואה לי זה עסק שיהא מלפניך רצון יהילרפאות אדם בני של ןכדר שאין לפי אמת

Many of our great Sages throughout the ages were doctors as well. While Judaism certainly does not require that everyone learn medicine in order to save lives, those who have learned medicine, or even first aid, do have a responsibility to use that wisdom whenever they can5. A doctor cannot refuse to help because his involvement involves

כסותר נראה כשמרפא שמים בידי הבא עמ' א: חולי פה דף קמא בתוס' בבא וכן שם הרמב"ן ע"פ טור1דשרי קמשמ"ל המלך גזירת

מקור לדעת לנביא אלא לרופא ללכת לנו היה לא שבאמת הסביר חוקותי בפרשת והרמב"ן היא זו עכשיו הטבע ע"פ לרפאות שנהגנו כיון סב( אבל ברכות )רש"י רחמים ולבקש הדברים של הרוחני הוא שלדבריו )אלא א שלו יו"ד הט"ז כתב זה וכעין לרפאות הרופא על חיוב חלה ולכן להרפאות הדרך

האדם דעת לסוף תורה ירדה כי לרופא ללכת לכתחילה היה תמיד סב בברכות דלאביי אמוראים מחלוקתהשמים מן נס ידי על רפואתו שתבא כך כל זכאי יהיה שלא

השולחן. א, פרישה, ערוך ס"ק שלו חו"מ ט"ז 2 עשה לרפאות הצליח אם שרק ב' שלו( שכותב השו"ע של הדף על )למטה אברהם ביד ועיין

זה על חולק השולחן הערוך אבל הרפואה תהליך מצוה עשה )ומת( לא אותו רפא לא אם אבל מצוה אינו רגיל באופן אבל מתרשל היה א' אם היינו גולה בשוגג המית הרופא שאם כותב שהש"ע שמה וטועןכעבדינן. דמצוה כולים שאינם ב"ד מכות המכה או התלמיד את שהכה מהמלמד גרוע

See The Journal of Halacha and Contemporary Society vol VIII (Fall 1984), first article, where Rabbi Norman Lamm discusses this issue.

שמואל מדרש 3סב ברכות4 מלשון משמע וכן זה בידע להשתמש חייב שלמד לרפות, אחרי איך ללמוד כדי רשות דניתנה דכיון היינו5

עצמו מונע ואם הוא נפש פקוח ובכלל היא ומצוה לרפאות לרופא רשות התורה א: נתנה שלו יו"ד השו"עדמים שופך זה הרי

In The Journal of Halacha and Contemporary Society vol VIII (Fall 1984, pg. 102, note 7), Dr Sylvan Schaffer quotes the Tzitz Eliezer (15:40) as follows:Rabbi Waldenberg, citing Rambam, holds that the responsibility to provide medical care falls on everyone who can help the patient. He says that this responsibility entails not only providing the actual medical care, but also the financial aid necessary to obtain such care. … In fact, the obligation to provide such indirect medical and financial assistance is so strong that there is some debate as to whether or not the patient has to repay the money that others have provided for his treatment (without his having asked them to do so) since their actions were not so much as his agents but rather as an independent duty to provide such help.Jewish Law differs from American civil law which does not obligate a physician to provide treatment. In fact, there are circumstances under which a physician would be prohibited from

- 51 -

moral or practical challenges. Certainly, rabbinic permission would need to be granted to a doctor who would want to give up medicine, be it because malpractice insurance is too high or because of a shortage of nursing help:

לו יש ואפילו דמים שופך זה ]מלרפאות[ הרי עצמו ]הרופא[ מונע א: ואם שלו יו"ד שו"עלהתרפאות זוכה אדם הכל מן שלא שירפאהו מי

Just as a doctor has an obligation to heal, so, too, a sick person has an obligation to look after his health1 and to go to a doctor to be healed2. In contrast to American Law3, it is a mitzvah to listen to the doctor and the doctor may even treat a patient against his will4. If a person eats on Yom Kippur as per the doctor’s instructions it is as if he had fasted. If a person fasts on Yom Kippur against the doctor’s instructions, it is as if he had eaten without permission5.

rendering such service. This halachic duty to provide medical assistance exists on a community and at a government level as well. … According to the Chofetz Chaim ( פ' יז חסד אהבת ) the building of nursing homes for the aged is not only a matter of charity, but also involves the responsibility to provide medical care and save lives since neglect of the elderly could shorten their life expectancies. … Rabbi Chaim Berlin says that one may even take out time from the learning of Torah to participate in building a hospital since such actions are equated with saving lives.

א הלכה פ"ד הל' דעות רמב"ם 1 שניתן ולא לרפאות לרופא רשות ניתן ירפא במרפא כתב שהגמ' ב"ק )בחוקתי( שמה הרמב"ן כתב2

על ולא ברופאים שסמכו על ואחרים חזקיהו על בקרת שהיה פסוקים ומביא לרופא ללכת רשות לחולה את הקב"ה הניח שנהגות כיון אבל ברופאים ישראל כלל נהגו שלא עוד כל היה זה כל שמים. אמנם רחמי

)ס' שלו הט"ז נסים. אמנם על לסמך וא"א הרופאים דרך הרפואה את מקבלים והיום טבעם על הדברים תורה דירדה לרופאים ללכת מלכתחילה הוי בגמ' בברכות אביי שלפי אמוראים מחלוקת שזה א( כתב ס"ק בנוגע נזיקין פרשת אצל כתוב ירפא שרפא לרופאים. )היינו האדם שילך ירפא רפא וכתב האדם דעת לסוף

הניזק( של הרפואה הוצאות לשלם ג"כ שחייב המזיק לתשלומי3In The Journal of Halacha and Contemporary Society vol VIII (Fall 1984, pg. 102, note 7), Dr Sylvan Schaffer writes that, according to American Law, a competent patient may refuse treatment offered by a physician, even if the illness is potentially life threatening. He quotes the Appellate Court as saying:The free citizen's first and greatest right, which underlies all others – the right to the inviolability of his person … is subject to universal acquiescence, and this right necessarily forbids a physician or surgeon … to violate without permission the bodily integrity of his patient … (Pratt v Davis 1905)

ס' מ טו אליעזר ציץ 45Rabbi Zev Leff reported that he once had a member of his community in Miami who was under doctor’s orders to eat on Yom Kippur. The person resisted this instruction, as all his life he had fasted all his life and could not imagine, as he put it, to break Yom Kippur now. Rabbi Leff replied that if the man fasted on Yom Kippur he would no longer give him an Aliyah in Shul nor any honor in the Shul. The man was astonished. "But Rabbi,” he said, “The Shul gives Aliyahs to people who are even Mechalelei Shabbos. I am an observant Jew?” “Yes,” replied Rabbi Leff, “But at least these Jews are not Apikorsim. If you eat on Yom Kippur against G-d’s instructions through the doctor then you are an apikorus and we can give you no honor.” (Heard in a speech and quoted to the best of my memory.)

- 52 -

- 53 -

5. Damages

SUMMARY:

The Torah both prohibits us from damaging someone elses’ property, and requires us to pay for the damages we do. In addition, the Torah demands that we pay for damages done by our property, such as our animals. At a simple level, the logic of the Torah is that we have a responsibility to ensure that our possessions don’t harm anyone else. If they do, we must pay. At a deeper level, however, the logic is that our possessions are an extension of ourselves. The fact that they caused damage somehow reflects on our spiritual well being. When we operate at a high enough level, our spirituality infuses our possessions as well, and they will cause no damage. We pay as an atonement for the root cause – our own weakness.

The fact that someone owns something is an indication that this is a part of his Avodah-package, the tools that he was given to serve G-d. In a sense, this is no different to his body, which is also a tool through which his soul can express itself in this world. So, when his possessions cause damage, it really is as if he himself caused such damage.

In the Shema, we say that we should love G-d with all our heart, with all our soul and with all our possessions ( מאדך בכל ). Rav Tzadok understands this to mean that we have to put our love for G-d into our possessions. Such possessions will not cause damage. The animals of Rav Chanina bar Doisa and Rav Pinchus ben Yair would not eat any forbidden foods. They imbued this value instinctively from their masters.

At Sinai, the Jews reached such a high level that their bodies were like Angels. At this level, there was no possibility of their possessions causing damage to others. Therefore, the original Sinai experience did not include the laws of damages. However, the parsha of Mishpatim comes immediately after Maamad Har Sinai. When the Jews are no longer Angels, they need the laws of damages. In fact, these laws were indeed told to us at Sinai – and these are your laws. The Sinai laws, translated into a lower level, produces the laws of damages. At a spiritual level of Sinai, however, they appear in a different form, since damage at that level is not possible.

It this which is behind the statement of the Sages that someone who wants to become a chasid, should fulfill the words (laws) of damages. Two other opinions are brought there – he should fufill the words of (Pirkei) Avos; or the words of Brachos. These three represent a complete rounding of holiness. Laws of damages relate to perfection in one’s interpersonal relationships; Avos related to character development (בין

לעצמו אדם ); while Brachos reflects our relationship with G-d ( למקום אדם בין ).Of course, what is being talked about here is not payment for damage done, but

rather the care which one takes not to be the cause of damage to one’s friends property in any way. Clearly, someone who develops this sensitivity, that even his property should not be a source of damages, will be careful not to allow his own body, or the words that come from his mouth, to be a source of damage.

ל/א דף קמא בבא מסכת בבלי תלמודומעמיקים שדותיהן בתוך וזכוכיותיהם קוצותיהם מצניעים היו הראשונים חסידים רבנן תנו

בדגלת להו שדי רבא בנורא להו שדי ששת רב המחרישה יעכב שלא כדי ג' טפחים להן

- 54 -

Our Rabbis taught: The pious men of former generations used to hide their thorns and broken glasses in the midst of their fields at a depth of three handbreadths below the surface so that [even] the plough might not be hindered by them. R Shesheth19 used to throw them into the fire.20 Raba threw them into the Tigris.

- 55 -

DETAIL:

Damages inflicted by the person himself:

וכי כא יקום )יט( אם למשכב: ונפל ימות ולא באגרף או באבן רעהו את איש והכה אנשים יריבן )יח( אמתו את או עבדו את איש יכה )כ( וכי ירפא: ורפא יתן שבתו רק המכה ונקה משענתו על בחוץ והתהלך

אנשים ינצו )כב( וכי הוא: כספו כי יקם לא יעמד יומים או יום אם )כא( אך ינקם: נקם ידו תחת ומת בשבט )כג( ואם בפללים: ונתן האשה בעל עליו ישית כאשר יענש ענוש אסון יהיה ולא ילדיה ויצאו הרה אשה ונגפו תחת )כה( כויה רגל: תחת רגל יד תחת יד שן תחת שן עין תחת )כד( עין נפש: תחת נפש ונתתה יהיה אסון לחפשי ושחתה אמתו עין את או עבדו עין את איש יכה )כו( וכי חבורה: תחת חבורה פצע תחת פצע כויה

עינו: תחת ישלחנושנו: תחת ישלחנו לחפשי יפיל אמתו שן או עבדו שן )כז( ואם

Damages inflicted by his property:

)כט( ואם נקי: השור ובעל בשרו את יאכל ולא השור יסקל סקול ומת אשה את או איש את שור יגח )כח( וכי )ל( יומת: בעליו וגם יסקל השור אשה או איש והמית ישמרנו ולא בבעליו והועד שלשם מתמל הוא נגח שור לו: יעשה הזה כמשפט יגח בת או יגח בן )לא( או עליו: יושת אשר ככל נפשו פדין ונתן עליו יושת כפר אם

כי או בור איש יפתח )לג( וכי יסקל: והשור לאדניו יתן שקלים שלשים כסף אמה או השור יגח עבד )לב( אם לו: יהיה והמת לבעליו ישיב כסף ישלם הבור )לד( בעל חמור: או שור שמה ונפל יכסנו ולא בר איש יכרה

)לו( או יחצון: המת את וגם כספו את וחצו החי השור את ומכרו ומת רעהו שור את איש שור יגף )לה( וכילו: יהיה והמת השור תחת שור ישלם שלם בעליו ישמרנו ולא שלשם מתמול הוא נגח שור כי נודע

השור וגו' ובעל ישמרנו ולא בבעליו והועד 1שלשום מתמול הוא נגח שור ואם( כט.... ) יגח וכי: כח כא)= שן( אחר בשדה )= רגל( ובער בעירה את ושלח כרם או שדה איש יבער כי 2נקי

חמור או שור שמה ונפל יכסנו ולא בר איש יכרה כי או בור איש יפתח )לג( כי

The Torah prohibits us from damaging someone else’s property3, and requires us to pay for the damages we do4. In addition, the Torah demands that we pay for damages caused by things we own, such as our animals5. At a simple level, the logic of the Torah

נגיחות שלוש המכילתא: הרי בשם רש"י 1) המית ולא שהזיק בשור נזק חצי כמו קנס עוד לשלם לו בהמתו, אין של מיתתו מעצם שחוץ היינו 2

R.Hirsch) ואהבת מדין שזה להגיד נוטה בזה. ובסופו האיסור מקור מה שדן ס' א קמא יעקוב, בבא קהילת עיין3

כמוך לרעך האשה בעל עליו ישית כאשר יענש ענוש אסון יהיה ולא ילדיה ויצאו הרה אשה ונגפו אנשים ינצו כב( וכי כא4

תחת רגל יד תחת יד שן תחת שן עין תחת )כד( עין נפש: תחת נפש ונתתה יהיה אסון )כג( ואם בפללים: ונתן עין את או עבדו עין את איש יכה )כו( וכי חבורה: תחת חבורה פצע תחת פצע כויה תחת )כה( כויה רגל:

שנו: תחת ישלחנו לחפשי יפיל אמתו שן או עבדו שן )כז( ואם עינו: תחת ישלחנו לחפשי ושחתה אמתו )כט( נקי: השור ובעל בשרו את יאכל ולא השור יסקל סקול ומת אשה את או איש את שור יגח )כח( וכי כא5

יומת: בעליו וגם יסקל השור אשה או איש והמית ישמרנו ולא בבעליו והועד שלשם מתמל הוא נגח שור ואם לו: יעשה הזה כמשפט יגח בת או יגח בן )לא( או עליו: יושת אשר ככל נפשו פדין ונתן עליו יושת כפר )ל( אם

כי או בור איש יפתח )לג( וכי יסקל: והשור לאדניו יתן שקלים שלשים כסף אמה או השור יגח עבד )לב( אם לו: יהיה והמת לבעליו ישיב כסף ישלם הבור )לד( בעל חמור: או שור שמה ונפל יכסנו ולא בר איש יכרה

)לו( או יחצון: המת את וגם כספו את וחצו החי השור את ומכרו ומת רעהו שור את איש שור יגף )לה( וכילו: יהיה והמת השור תחת שור ישלם שלם בעליו ישמרנו ולא שלשם מתמול הוא נגח שור כי נודע

- 56 -

is that we have a responsibility to ensure that our possessions don’t harm anyone else. If they do, we must pay1. At a deeper level, however, the logic is that our possessions are an extension of ourselves2. The fact that they caused damage somehow reflects on our spiritual well-being. When we operate at a high enough level our spirituality infuses our possessions as well, and they will cause no damage3. We pay as atonement for the root cause, our own weakness.

The fact that someone is given something is an indication that this is a part of his Avodah-package, the tools that he was given to serve G-d. In a sense, this is no different than his body, which is also a tool through which his soul can express itself in this world. Therefore, when his possessions cause damage, it really is as if he himself caused such damage.

In the Shema, we say that we should love G-d with all our heart, with all our soul and with all our possessions ( מאדך בכל ). Rav Tzadok understands this to mean that we have to put our love for G-d into our possessions4. Such possessions will not cause damage. The animals of Rav Chanina bar Doisa and Rav Pinchus ben Yair would not eat any forbidden foods. They imbued this value instinctively from their masters.5

At Sinai, the Jews reached such a high level that their bodies were like Angels. At this level, there was no possibility of their possessions causing damage to others. Therefore, the original Sinai experience did not include the laws of damages6. However, the parsha of Mishpatim comes immediately after Maamad Har Sinai, as when the Jews were no longer Angels they need the laws of damages. Rashi tells us that these laws were indeed told to us at Sinai, as is stated in the Torah, "and these are your laws"7. Ohr Gedalyahu explains that what this means is that the Sinai laws, translated into a lower level, produce the laws of damages. At a spiritual level of Sinai, however, they appear in a different form, since damage at that level is not possible.

בשני לפרשו יש ממונו נזקי עבור לשלם האדם התורה שחייבה מה באמת : כי110עמ' ס' ה גדליהו אור1 לא אם לשלם חייב לכן בשמירתו חייב שהאדם השמירה, כיון חיוב מצד הוא תשלומים החיוב אופנים, א( כי

והזיק. שמר הוא הרי מזיק ממונו ולחלקו, אם לו שייך האדם של הממון שגם מטעם הוא גדליהו, שם: שהחיוב אור2

חיובו נפקע ממונו בשמירת הוא החידוש אדרבה השמירה, רק מחמת החיוב הזיק, ואין בעצמו הוא כאילולו, שייכים האדם של נזקין, שהקנינים של זו פרשה של החידוש הזיקן, וזה על ופטור

זה בעולמו האדם שקונה מה כל בקניניו, כי אף להתפשט צריך האדם של גדליהו, שם: הקדושה אור3 יזיק, לא ממונו אף פגם שום לו ואין לגמרי בסדר הוא האדם עמה, ואם שייכות לו לחלקו, ויש ששייך סימןהאדם של הפגם משום הוא יזיק שממונו ששייך מה וכל

שלו בהמאד ד' שלו האהבת להכניס האדם צדיק: צריך פרי4 רצה שלא רפב"י של חמורו בקרניהם, וכן דובים מביאים שהיו דוסא בר חנינא דרב עיזי אצל מצינו וכן5

אסורים מדברים לאכול

סיני, הר אצל תורה מתן של בבהירות – בוקר של בהמצב ישראל בני : כשהיו110עמ' ס' ה גדליהו אור6 לא אז אז, כי שייך היה לא כן גם ממון נזקי בעניני שמדבר כולה הפרשה להמשפטים, וכל צורך היה לאיתבאר. יזיק, וכאשר שממונו כלל שייך היה

ואלה:א כא "ירש7 כל המשפטים )ש"ר( על מוסיף ואלה הראשונים את פסל שנא' אלה מקום - שתשים לך לומר מזבח לפרשת דינין פרשת נסמכה מסיני. ולמה אלו אף מסיני הראשונים מה הראשונים

המזבח(: )ס"א המקדש אצל סנהדרין

- 57 -

It is this that is behind the statement of the Sages that someone who wants to become a chasid should fulfill the words (laws) of damages1. Two other opinions are brought there, stating that he should fufill the words of (Pirkei) Avos or the words of Brachos. The Nesivos Shalom points out that these three represent a complete rounding of holiness. Laws of damages relate to perfection in one’s interpersonal relationships (בין

לחבירו אדם ), Avos related to character development ( לעצמו אדם בין ), while Brachos reflects our relationship with G-d ( למקום אדם בין )2.

Of course, what is being talked about here is not payment for damage done, but rather the care one takes not to be the cause of damage to one’s friend's property in any way3. Clearly, someone who develops this sensitivity, that even his property should not be a source of damage, will be careful not to allow his own body, or the words that come from his mouth, to be a source of damage4. "Our Rabbis taught: The pious men of former generations used to hide their thorns and broken glasses in the midst of their fields at a depth of three handsbreadths below the surface so that [even] the plough might not be hindered by them. Rav Sheishes used to throw them into the fire. Rava threw them into the Tigris."5

אמר דנזיקא, רבא מילי לקיים חסידא למהוי דבעי מאן האי יהודה רב עמ' א: אמר ל דף קמא מס' בבא1דברכות. מילי לה דאבות, ואמרי מילי

ג' חלקים, שלום כולל השלמות פ' א(, שענין )אבות החייים בדרך המהר"ל שלום, עמ' קעו: כתב נתיבות2 מאן להאי כאן שהובאו הדעות בי' ג ... וזהו עצמו לבין בינו חבריו, ושלום לבין בינו בוראו, שלום ובין בינו

... ומילי ובדבור בגופו שכן ... וכל חביריו עם שלם של השלמות חלק ... דנזקין, שהוא חסידא למהוי דבעי דברכות ... ומילו מדות בעניני לאדם הדרכה כולה אבות שמבכת עצמו לבין בינו הלשמות ענין הוא דאבות

בוראו. לבין בינו השלמות ינין הוא נזק כל ממנו יגיע שלא נזהר ... ]אלא[ שמלכתחילה שהזיק אחרי כאן איירי שלום, שם: שלא נתיבות3

לזולתו. וצערבדבור וכן בגופו שכן שלום, שם: וכל נתיבות4 וזכוכיותיהם קוצותיהם מצניעים היו הראשונים חסידים רבנן תנוע"א: ל דף קמא בבא מסכת בבלי תלמוד 5

להו שדי רבא בנורא להו שדי ששת רב המחרישה יעכב שלא כדי ג' טפחים להן ומעמיקים שדותיהן בתוךבדגלת

- 58 -

תרומה

1. The Mishkan & The Beis HaMikdash

בתוכם ושכנתי מקדש לי ועשו ה: כה שמות

The Chinuch tells us a great principle, that our actions affect and condition our internal, spiritual reality. G-d therefore commanded us to make a place that would be perfectly pure and holy where, both by going there and doing the things we do there, we could purify our own thoughts.1

For example, the fact that a sinner had to take an animal, go to Jerusalem, go up to the Beis HaMikdash and have his korban sacrificed in such an awesome environment would certainly impact his future behavior in a dramatic way2.

However, the Mishkan-idea went way beyond that.

The Sinai experience was the completion of the creation3. However, the Ramban says that if Maamad Har Sinai was meant to be the culminating event of the Book of Shemos, Shemos would have ended with this event4. The fact that Sefer Shemos ends with the Mishkan means that the Mishkan was the culminating event of the Sefer5. The reason for this, says the Ramban, is because the Sinai experience was only a one-time event, and what matters to the Jewish people is not just the historical event, but rather the possibility of translating that event into a permanent reality. This is the Mishkan6.

The Mishkan took the Shechinah experience of Maamad Har Sinai and provided a way in which it could rest in the midst of the Jewish people on an ongoing basis7. In this

לטהר הנקיון בתכלית ונקי טהור שיהיה מקום לקבוע צונו וע"כ … הפעולות ידי על יוכשרו חינוך: הגופות1 ידי על יוכשרו העולם. … הלבבות אמצעית … ב"ה והוא בו אליו לבבם ולתקן אדם בני מחשבות שם

של בטובתן ומתלבנות, וד' חפץ מיטהרות הלב התמדתן, מחשבות ורוב הטובות הפעולות הפעולות, וברבותהבריות

שם2הבריאה גמר סיני הר לשמות: מעמד דבר, הקדמתו העמק3בהמשכן. גומר שמות ספר למה כשמבאר לשמות הקדמתו בסוף שכותב במה המשמעות זה4הבא רמב"ן, הערה5 ועלי שוכן סיני הר על שכן אשר הכבוד שיהיה הוא המשכן א(: וסוד כה )שמות תרומה פרשת רמב"ן, ריש6

בנסתר. הוא והתכלית הדבר מעיקר הוא התכלית כי הוא ברוך הקדוש שגאל מה התכלית לך לומר שם: וכדי מהר"ל7

ברוך הקדוש ושב המשכן ועשו סיני הר אל לשמות: וכשבאו וברמב"ן, הקדמתו ביניהם לשכון שאמרנו כמו

- 59 -

sense, it facilitated the phenomenal spiritual achievement of the nation who now achieved what their forefathers did – becoming a walking receptacle for G-d’s presence1. The Mishkan would be a portable Har Sinai, ensuring a continuation of the revelation of Sinai in our midst. It translated the very open spiritual revelation of G-d into a quieter but permanent revelation below the surface2. Therefore, the goal of the Exodus was only realized once the Mishkan was built3.

The Mishkan therefore, completes the Book of Shemos. Moreover, unlike Har Sinai, which was an experience where we were artificially transported to great spiritual heights, the Mishkan was built by our own hands4.

Sefer Shemos is really the completion of Sefer Bereishis5. Sefer Bereishis dealt with the creation of the world, the creation of man and the creation of the Jewish people. Sefer Shemos deals with the purpose of that creation. This begins with the giving of the Torah at Sinai, which reveals G-d’s intention. This purpose is fully reflected with the building of the Mishkan, which now becomes the completion of the creation. Hence we read that the completion of the Mishkan was a day of joy for G-d, like the completion of creation6. In Pirkei Avos, the Mishnah telling of the ten daily miracles in the Beis HaMikdash is juxtaposed to the Mishneh detailing the Ten Sayings of Creation7.

גאולים נחשבו ואז … אבותם מעלת אל שבו אז ביניהם שכינתו והשרה הוא

האדם הוא יתברך שכינתו ושריית והמקדש הקדש ענין עיקר ודאי כי הרי פ"ד: לזאת א החיים, שער נפש1 ...

שכינתו והשרה הוא ברוך הקדוש ושב המשכן ועשו סיני הר אל )סוף(: וכשבאו לשמות רמב"ן, הקדמתו גאולים. ולכן נחשבו ואז המרכבה הם אהליהם, והם עלי אלוק וד שהיה אבותם מעלת אל שבו אז ביניהםתמיד אותו ד' מלא כבוד ובהיות המשכן ענין בהשלימו הזה הספר נשלם

מועד באוהל עמו לשבר ... התחיל הצניעות היא יפה אמר המשכן שהוקם ג: כיון תנחומא, במדבר מדרש2שם( יוסף ובעץ ... )ע"ש מבפנים מדבר שיהא כבודי הוא כך הקב"ה ... אמר

ד' פ' סט בגבורות המהר"ל כתב וכן34Shabbos is holiness in time. The Mishkan is holiness in space. Our perception of these two is different. We experience time as passing through us )or of us passing through it(. We seem to be able to do nothing about the inexorable flow of time – we get older, the days pass on … But we can control our relationship with space. We can decide which space we wish to be in, and move from one to another. Hence the holiness of time )Shabbos( is something which is initiated by G-d, whereas the holiness of space is initiated by us.

כהנים, וכן ספר אלא שלישי חומש נקרא ויקרא אין )אבל שני חומש נקרא ספרו( ששמות )סוף הבה"ג כתב5 ללמדינו שמות( דזה לספר )הקדמתו דבר העמק כתב זה תורה( ועל משנה ודברים פקודים חומש במדבר

הבריאה סדר נגמר בו הספר, היינו מזה שני חלק הוא כי הבריאה ראשית לספר שני שהוא ביחודאור6 בבנין וארץ. כי שמים בריאת כיום יתברך לפניו שמחה היתה המשכן כשנשלם ב: וכן תצוה גדליהו

הבריאה. כוונת נשלמה המשכן כך העולם, ואחר נברא מרותאמ בעשרה )פ"ד( שאמרו באבות בחז"ל שמצינו מה גדליהו, שם: ולכן אור7

עשרה מספרם ששניהם מקרה סתם אינו במקדש לאבותינו נעשו נסים עשרה אמרו

- 60 -

The Mishkan, as we shall see, is the model that man makes for himself to teach himself how to maintain holiness in all his actions1. When a man would come to this purest of environments and experience a deep connection to G-d, his actions would have the maximum impact on conditioning his character and purifying his soul2. Not only the spiritual parts of man, but also his material being and even his physical possessions, become holy through connecting all of himself to G-d3. The real Mishkan, therefore, was man himself4.

The Sinai-experience was the revelation of the Torah which is the blueprint of the world. G-d now orders the construction of a model of that world, in the form of the Mishkan. The commentators tell us that each and every one of the details of the Mishkan reflected one of the aspects of the creation5. Every little hook or stitch was vital because the Mishkan was a mini-world.6

וכן תראו שממנו לכם לרמז כליו, רק וכל המשכן בתבנית רצוני תכלית א, פ"ד: שכל החיים, שער נפש1 וכליו המשכן כתבנית הרצויים במעשיכם אתם שתהיו עצמיכם את אתם תעשו

יתעלה לעבודתו הלבבות להכין אליו, הכל וקרבנות תפלות בה יתברך, ועשותינו לשם בית בנין צה: כי חינוך2

ונקי טהור שיהיה מקום לקבוע ציונו כן ועל … הפעולות ידי על יוכשרו הגופות תינו, כיוגופ להכשר שהכל …בו. אליו לבבם ולתקן איש בני מחשבות שם הנקיות, לטהר בתכלית

קדושתו שיתפשט הוא הש"י שרצון משפטים, היינו פרשת להם נאמר וידבר: … כאשר ד"ה ח"א מנוחות מי3 כמו כדת שלא דבר לעשות יוכלו שלא להאדם השייכים קנינים על גם שיתפשט ישראל, עד בלבות ועבודתו

נתן כך. ועי"ז אדם לב להזדכך אפשר איך ישראל בלב צעקה היה ואלה(, ועי"כ )ד"ה בפ' משפטים שנתבאר נגד קמ"ח( שהוא )שמות בזוה"ק ואיתא ונחשת וכסף זהב תרומה לי ויקחו הסדרה בזו להם עצה הש"י

ית', כרצונו בהם ישלוט שהוא להש"י וכחתיו יסודותיו כל האדם שימסור והוא באדם הנמצאים היסודותוגו' טובים קניניו כל יהיו וממילא

ה' ז'( היכל )ירמיה שמו, כמ"ש ה' יתברך ובתוכו ממש המקדש עצמו הוא פ"ד: אז א החיים, שער נפש4 ה' )כתובות רז"ל שאמרו כו' וזה בתוכם אלא נאמר לא בתוכו בתוכם ושכנתי ז"ל ה' המה, וכמאמרם היכל

וימיני ארץ יסדה ידי אף כתיב וארץ שמים במעשה דאלו וארץ שמים ממעשה יותר צדיקים מעשי ע"א( גדולים מקדש,ב ראייתם וסיימו צדיקים במעשי ידיך, פתחו כוננוד' מקדש כתיב צדיקים במעשה שמים, ואלו טפחה

זה דרך על לומר ה' ממש, ויש מקדש הם יתברך, הן לפניו הרצויים מעשיהם ידי על שהצדיקים באמת כן כי תעשו ט"ז( וכן )סנהדרין דרשו תעשו, ורז"ל וכו' וכן אותך מראה אני אשר גו' ככל מקדש לי ועשו הכתוב

לומר שרוצה כן גם לומר יש לדורות, ולדרכינויתברך היוצר שברא עולם פרטי כל נגד מכוונים המשכן פרטי דכל ח: והענין כה שמות דבר העמק5

גופניים ציורים הכל וכליו המשכן כי כליו. ידוע כל תבנית ואת המשכן תבנית ט: את כה בחיי, שמות רבינולהם דוגמא שהם עליונים ציורים מהם להתבונן

כמו בטוב הבנין קיום אלא שאינו לנו נראה והיה וכך כך שיהיה ענינים הכתוב[ כמה דבר, שם: ]פירש העמק6 … מהם אחד היה לא אם זה ולפי היריעות את לחבר כדי אלא שאינו נראה היה היריעות של לולאות חמישים

העולם בנין לפי ההכרח ךכ אלא הדבר כן לא אבל … מזיק אינו עולם. כיצד: ביום של ברייתו כנגד שהוא המשכן חביב כמה כה: וראה לח התוספות מבעלי זקנים בדעת

יהי עזים. בשני ירעות ועשית במשכן כיריעה, וכנגדן שמים נוטה השמים, וכתיב את ברא בראשית הראשון המים ששם כיור ועשית המים, וכנגדו יקוו לכם. בשלישי הפרכת והבדילו במשכן מבדיל, וכנגדו ויהי רקיע

הכרובים והיו וכנגדו יעופף ועוף המים ישרצו זהב. בחמישי מנורת ועשית וכנגדן מאורות יהי מכונסים. ברביעי ותכל. ולשם וכנגדו ויכולו אחיך. בשביעי אהרון את אליך הקרב ואתה וכנגדו אדם נברא כנפים. בשישי פורשי הקב"ה. שכינת ששם הקדשים קדשי בית שמים אותו. וכנגד ויקדש אותו וימשח וכנגדו אותו ויקדש כתיב וקציר זרע עתים ששת כנגד המערכות הפנים, שש לחם של מערכות ושתי השלחן הארץ ופרי הארץ וכנגדוחורף. וקיץ וחום וקור

- 61 -

The sacrifices that were brought in this Mishkan were set up to be an exact parallel of the underlying forces that govern this world1.

When G-d created the universe, He did so for the sake of man2. Man is therefore the primary model which G-d used to create other parts of the universe (even though in the order of creation, this was the reverse – and man was therefore a composite of the entire universe3). The הגדול עולם -, the macro-world outside of ourselves is an exact replica of the human - an קטן עולם , a mini-world4.

Now, in order for man to understand how he himself was put together, G-d created the Mishkan. Like man, the Mishkan comprised of all the elements and forces in the world5. It was a whole world. As such it was a symbolic model of man6, who was also

1) " ( :) ( ' ש ע עליונה בדוגמא כולו שהיה שבמקדש הקרבנות הגה יד פ ב שער החיים נפשהאדם( )היינו לזולתו להטיב ית"ש א: חפצו ב ד' א דרך2 כולם והעולמות הכחות כל בתבניתו ... כולל פ"ד: האדם א החיים, שער נפש3

" ו פ א החיים " : נפש " ב למע אחור האדם את ברא העולמות כל שברא אחר ש ית הוא כי דבר של עיקרו אבל . העליונים והיכלין והעולמות הנפלאות אורות צחצחות כל בו שכלל המחנות לכל מאסף כח נפלאה בריאה

' ' . . עליונים העולמות בכל הנמצאי פרטים הכחו וכל המרכבה פרקי בסדר העליון הכבוד תבנית וכל לו שקדמו… שבו. כחותיו פרטי במספר בו ונכללו בבניינו מעצמותם וחלק כח נתנו כולם שכל . ותחתונים האדם כל וזה

. ' שמסודרים והעולמות הכחות כלל של קומה השיעור מסוד פרטי א וכח עולם נגד מסודר שבו פרטי כחאדם קומת כתבנית כביכול

קטן עולם נקרא האדם ידוע בסוף: כי מולאזין חיים הרב דרשת4For example, we talk of 4 macro-spiritual levels, or worlds, with a fifth dimension, about which we cannot talk, above them. So too, man has four levels of soul that exactly parallel these worlds and a fifth one parallel to this fifth dimension. Our נפש parallels העשייה עולם , our רוח parallels היצירה עולם , our נשמה parallels הבריאה עולם while our parallels חיה האצילות עולם . The fifth level of man’s soul, the ,יחידה parallels a level of the world about which we cannot really talk or understand, which is called אדם Man, in other words, stretches from the lowest physical to the highest spiritual realities that exist .הקדמון outside of himself.

הגשמיים מעשיו אפילו בוראו בקדושת המתקדש האיש וקדוש: והנה טהור בין שמבדיל ישרים המסילת וז"ל אוכלים ז"ל: כהנים ואמרו עשה מצות עצמה שהיא קדשים אכילת ממש. וסימנך קדושה עניני להיות חוזריםותראה ובעלים אלא לו אינם החמריים ומעשי לקדוש, הטהור הטהור שבין ההפרש עתה מתכפרים,

שבחומריות הרע מסוג יוצאים שעי"ז ההכרח, ונמצא צד על אלא בהם מתכוון אינו עצמו הכרחיים, והוא ז"ל: ויעל וכמאמרם וכמזבח וכו' כמקדש כמשכן נחשב עצמו הוא כזה האיש טהורים. ... והנה ונשארים

כמו עליהם שורה השכינה המרכבה. כי הן אמרו: הצדיקים וכן המרכבה הן הן אלוקים. האבות מאליו הענין ... והוא האישים על העולה כקרבן הוא אוכלים שהם המאכל ומעתה במקדש עליהם שורה שהיתה תלמידי של גרונם אמרו: ימלא בכורים.' וכן הקריב כאלו חכם לתלמיד דורון המביא ז"ל:'כל עליו שאמרונסכים. וגו' במקום יין חכמים

קדושות הסדרי וכל והעולמות הכחות כל כוללים היו והמקדש המשכן פ"ד: הגהה: כי א החיים, שער נפש5

העולמות תבנית דמות בדוגמ' עליונ' צלם היו הקדש. כולם כלי וכל וחדריו עליותיו וגנזיו בתיו כולם. כלהמרכבה. פרקי וסדרי הקדושים

אחד באדם כולם רמוזים וכליו, שהמה המשכן תבנית כלל בזוהר מחלק א, פ"ד: וכן החיים, שער נפש6

המשכן בתבנית רצוני תכלית שכל תדעו החיצוני, אלא המקדש עשיית הוא כוונתי שתכלית תחשבו שם: אל כתבנית הרצויים במעשיכם אתם שתהיו עצמיכם את אתם תעשו וכן תראו שממנו לכם לרמז כליו, רק וכל

בתוכם ושכנתי מקדש לי ועשו ממש, זהו בתוככם שכינתי להשרות ומוכנים ראוים קדושים וכליו, כולם המשכן

- 62 -

a whole world. When a person would see that the exact components of the Mishkan came together to bring the שכינה down, he would understand how he must construct himself to bring the שכינה into himself1. The Mishkan was like a map showing the person how to do this;2 it was a model of a perfect human, so to speak; it allowed us to understand how great man could be, reaching the level of the First Man before the sin3. When we come to the Mishkan or the Beis HaMikdash, we see that it produces the Shechinah. We see how it is built, and from there we understand how to ‘construct’ ourselves so that we, too, can become a human ‘temple’, one in which the Shechinah rests. Hence, מקדש לי ועשו

בתוכם ושכנתי : Literally this means And they will make for Me a Mikdash and I will dwell in them. But, to be fully understood, we need to add some words. And they should make for Me a Mikdash - whereby, they will understand how to turn themselves into a Mikdash - and then I will dwell in them.

There were other parallels between Man, the קטן עולם , and the הגדול עולם . Just like the הגדול עולם has many levels of spirituality, divided initially into four worlds or universes, so too our soul translates into each one of these levels. When these souls are connected to our body, we are able to connect all these worlds4.

עצמיכם, את תעשו שכן כוונתי וגו', תכלית המשכן תבנית את אותך מראה אני אשר שככל דייקא בית נגד האדם של ]בהאדם[, והלב בו כלול המקדש ... שהבית ידוע בסוף: כי מולאזין חיים הרב דרשתקדשים קדשי

והתטהר לבו את הכין מי … בנבואתא רוחיה דאשלמית רוחו נדבה אשר וכל תרגם כא: ויונתן לה מלבים1 נעשה הוא כי המשכן אל הוצרך ולא לשכינה משכן בעצמו הוא היה נבואה רוח עליו שחלה עד והתקדש

וכנפי לד', ובגדיו נפש במסירת וכליל עולה ונפשו דמו עליו להקריב מזבח נעשה עוזו, ולבו לשכינת משכן יוכל מי המשכן מלאכת על מתמה משה שהיה … ד' אלוקיו ישרת שבם כהונה כבגדי נעשו וטוטפותיו טליתו

ד' וגו' לשכינת משכן יהיה עצמו שהוא עד שיתקדש מי לעשותו, ר"ל יכול מכם אחד ד' אפילו וא"ל לעשותו

Different aspects of the Mishkan modeled different aspects of greatness. Rabbeinu Bechaya notes the archetype figures modeling the ideal of each dimension:

נגד וארון הזהב ומזבח העולה ומנורה, ומזבח ושלחן הארון האלה הכלים האלה הדברים ר' בחיי: כלל העולה מזבח הכהנים נגד הזהב מזבח חכמי כנגד המנורה ישראל מלכי נגד שלחן התורה תופסי הצדיקים

ישראל נגד

2 ] [ : העולם כל תואר שיעשו והיינו ח כה שמות דבר העמק

3 , : שהיתה הבריאה בתחילת כמו בתחתונים שכינתו להשרות היתה המשכן עשיית ענין ב תצוה גדליהו אור , , לעשות צווי היתה זה ידי ועל השכינה נסתלקה הראשון אדם של חטאו ידי ועל שתחתונים שורה השכינה

, החטא. ... ... קודם בהעולם עובד שהיה הראשון אדם וכמו בהמשכן עבודה לעבוד נצטוו ישראל בני משכן , , כמו' כולו העולם כל היה אז כי במשכן העובד הגדול הכהן בבחינת הראשון אדם והיה ולשמרה לעבדה וכדכ , , כמו ... הוא הכהן כי בתוכו עובד הגדול כהן ושיהיה משכן לבנות ישראל בני נצטוו העגל חטא ואחר משכן

" " ( " , על לכפר בא שהמשכן מביא י שרש זה היא לזאת שההוכחה נ ול כ ע הנבחר האדם הוא כי הראשון אדם ,) ( . וחטא הנחש של זוהמתא פסקה הראשון אדם חטא את תקנו סיני הר במעמד ישראל וכלל העגל חטא

של חטא על כפרה כעין היא העגל חטא על המשכן כפרת ולכן שניה פעם הראשון אדם חטא כעין היה העגל). " . , היא תורה של אמיתו י בע אבל כתוב ראיתי לא זה וכל עדן גן כקדושת המשכן וקדושת הראשון אדם

יב - - 4 פרק א שער החיים . : נפש " בגוף למטה רדתם עד העולמות לקשר ביכולתם אין האדם של ן שהנר ומה. " ל כנ האדם

- 63 -

The Mishkan came to aid us in doing this1. It facilitated the bringing of the holiness down and mapped these higher worlds for us2. Just as we see ourselves down here as a body with five senses, etc., so too, at the highest spiritual realms, we exist with all these components in spiritualized form. For example, we can trace our sense of touch, hearing, smell, etc., to their spiritual roots, their original lights of holiness. Man is like Jacob’s ladder, a long ladder of spirituality, with each rung connected to the next one, allowing man to bring the highest spirituality down here and then use it to elevate the physical back upwards on the ladder3.

Each component of the Mishkan reflects one aspect of these worlds and gives us an insight into its workings4. The Holy of Holies reflects the light of the highest world. Just as we may not go into the Holy of Holies, so we may not even try to understand the holiness of these holy lights, or even mention their names5. Similarly, there is a level of our souls, the Yechida, which exists on such a plane6.

Outside of the Holy of Holies was the Heichal, the chamber where the Menorah, inner altar and table stood. The Menorah lit up the world and reflects the light of our eyes, the spiritual source of seeing7. The table corresponds to the spiritual potential of our

ישכון שהקב"ה כזאת מציאות תתכן בתחתונים, ואיך דירה לו להיות הקב"ה קצא: נתאוה שלום נתיבות1 ראוי המשכן נהיה זה ידי העליונים, שעל מהעולמות הארות הזה לעולם למטה הקב"ה הוריד בתחתונים, לכן

יתברך. לו דירה להיותהעליונים. העולמות לכל מפה כעין הוא המשכן:קצ שלום נתיבות2

' :) / וכליו ) המשכן שיהיה להודיעו וגו המשכן תבנית את אותך מראה אני אשר ככל ואמר רמג רמב אברבנל. הצלחתו לתכלית להגיע כדי האדם לו שיבור הישר ודרך וחלקיו העולם לצורת רומזים

3 . .' : ארצה - – אלא בארץ מוצב אמר ולא כו ארצה מוצב הסלם מראה ענין והוא יח פרק א שער החיים נפש . ע' ויורד משתלשל הוא ומשם ממעל בשמים שרשו עיקר שראש ומשמעו לארץ . דשפי והוא יגיע לארץ

. " ומתקשרת ושלשלת כסלם משתלשלת ומשם ש ית פיו מנשימת כביכול שמתאצלת האדם של חיים הנשמת . " ( ... . כל כי יורדים כך ואחר תחלה עולים ש ומ האדם בגוף העולם לזה רדתה עד בנפש והרוח הרוח עם

... ) ' . . למטה מלמעלה אורות נמשכי כך ואחר למעלה ממטה עולם כל תחלה להעלות האדם בורת עיקר ' ' ' " ' המדרגה של התחתונה בבחי העליונה שלה הראשונה בחי תתקשר מהם א שכל ן נר מדרגות הג וקבע

. הטבעת. של התחתון קצה תוך ונכנסת נאחזת שלה העליון קצה ממנה טבעת שכל השלשלת כענין שעליהשעליה.

ונעשה שנברא מוכן כביכול, ממילא הקב"ה של מדורו הוא שהמשכן ט: וכיון - מאמר מוסר, ח"א שיחות4 המשכן פרשיות באריכות ואין שלמעלה מה המשכן ודקדוקי מפרטי ללמוד ניתן כן מעלה, ואם של כדוגמא

פלא כל

5 , : ' אנו אין שבהם העליונים שבעולמות הגלגולת אורות כל כנגד הוא הקדשים קדש קצ עמ שלום נתיבות . ' אלו אורות של הק השמות את להזכיר ואפילו כלל לעסוק רשאים

... האצילות עולם הוא בשם לכנותו יכולין אנו ... אשר הראשון בהג"ה: ועולם פ' יג א שער החיים בנפש6 שמקביל הנשמה של החלק וגו'. והנה גמור אלקות ש[הוא ומרום קדוש כך כל הוא האצילות עולם ]ומ"מ ד' שהנשמה בדרך יחידה. )עיין הנקרא מזה הגבהה הנשמה של חלק עוד החיה. ויש הוא האצילות לעולם שרש כתב: בחינת אמנם. ושם, בפ' יז המתחיל קטע פ' טו ח"א החיים בנפש דרגות. ועיין לחמשה נחלקתהוא. ברוך סוף אין עצמות עד למדרגה ממדרגה מעלה למעלה מתקשרת כן גם הנשמה

עינים. אורות כנגד היא העולם את שמאירה בהיכל, המנורה שם: ואח"כ שלום נתיבות7

- 64 -

mouth, and the incense of the spiritual potential of our nostrils1. The bells on the מעיל, which the Cohen wore, correspond to our ears, for the sound of the bells were heard when the Cohen approached the Holy place2. The Tzitz on the forehead of the Cohen Gadol corresponds to the forehead3. Moving outwards, the inner courtyard (Azarah) and the outer altar correspond to the lower seven midos of the sefiros4. Hence, the Torah details each utensil and aspect of the Mishkan in great detail, for each is really a description of our highest spiritual realms5. Whatever we do manage to understand of the message of the Mishkan, there is a lot more to grasp, too sublime for us to comprehend6. Hence, they will make for me a Mishkan and I will dwell in them.

This is also why Betzalel, who built the Mishkan, was someone who knew how to combine the letters in the same way as they had been used to create the world7. For, by building the Mishkan, בצלאל was, in fact, recreating the world8.

The Mishkan was then a human built structure, reflecting the total range of man’s creative potential, which led to the Shechinah coming down9. By recreating this mini-world, man realizes his own power to be a partner with G-d in this world, inspiring him to greater spiritual heights10.

החוטם. אורות כנגד נחוח לריח הקטורת הפה, ומזבח אורות כנגד שם: השולחן שלום נתיבות1הקדש. אל בבואו קולו ונשמע בו האזנים, כמד"כ אורות כנגד הוא שבמעיל שם: והפעמונים שלום נתיבות2תמיד. מצחו על והיה המצח, כמש"נ אורות כנגד הוא שם: הציץ שלום נתיבות3התחתונות. מדות ז כנגד הם החיצון והמזבח שם: והעזרה שלום נתיבות4נתיבות5 כלי וכל השולחן כלי וכל המנורה כלי כל פרטי את כתבה שהתורה מה בזה שם: ומבואר שלום

העליונים. אורות כנגד כולם המזבח, שהםסוף. אין ואורות נעלמים סודות המשכן בענין יש ט: ודאי ח"א, מאמר מוסר שיחות6וארץ שמים בהם שנבראו אותיות לצרף בצלאל היה ע"א: יודע נה ברכות7 בהם שנבראו אותיות לצרף בצלאל היה א'( יודע נ"ה )ברכות ז"ל אמרו פ"ד: ולכן א החיים, שער נפש8

כולה, הבריאה כלל המרכבה וסדרי בראשית סדרי כל כן גם שכולל הקדש מעם האדם וארץ, ולכן שמיםכחותיו, וכל וגידיו אבריו פרקי התקשרות בסדר כליו, מכוון וכל והמקדש המשכן ותבנית דוגמת כן גם הוא

This is one explanation of why G-d says to Moses: בסוף( ברמב"ן שם )עיין חור בן אורי בן בצלאל בשם קראתי ראהב: לא שמות

כל האלה. ושורש מלאכות ידי על השכינה השראת נעשה ברש"י: שהרי ד"ה תשא כי אמת, ריש שפת9המשכן. מבחינת הם החול ימות ועבודת המלאכות

המלאכות כל שהרי בעשייה הנמצא הוא המשכן מקדש: עשיית לי ועשו , ד:ה140 דף אמת, תרומה שפת10לרוחניות העשייה כל התרוממות הוא שהמשכן במשכן שהיה מה רק מלאכה נקרא ולא במשכן היו

- 65 -

The fact that the 39 creative categories of Shabbos1 are learned from the Mishkan2

is a reflection of just this point. The 39 forbidden Melachos of Shabbos are learned from the Mishkan3, for on Shabbos we dedicate the full scope of human creativity to the higher creativity of the Creator.

Not only did the Mishkan model man, but it was a model of man that man himself is to build. It was a relationship with G-d, initiated by man – an example of Kedusha from the bottom up. Man builds, and the Shechina responds. Just as G-d made the original big world, so man makes this mini-world of the Mishkan. He then models it by turning himself into a Mishkan, a walking Shechina-bearing being.

Shabbos is the opposite. Shabbos is holy whether we keep it or not. G-d initiates this holiness and it is up to us to respond. On Shabbos, we refrain from doing creative acts to show that our world is batul to G-d’s world. The creative acts we refrain from are just those that we do to build the Mishkan.

אחת חסר ארבעים מלאכות אבות ב משנה פ"ז שבת משנה1

להו אמר מי כנגד אחת חסר ארבעים מלאכות אבות דתנן הא להו בעיא וקמי יתבי מט: הדור מס' שבת2להו אמר המשכן עבודות כנגד חמא בר חנינא רבי

, - : , נסמכה" שבת ופרשת למשכן צריכין היו גדול כלל בפרק שם המנויות אותן המשכן עבודות כנגד שם י רש : הימנה ללמוד המשכן מלאכת לפרשת

לפרשת - תוס: שבת פרשת נסמכה לכך שהרי ממשכן נמי דיליף נראה לכאורה שבתורה מלאכה כל כנגדלומר סברא דאין תולדות והי מלאכות אבות נינהו הי לדידיה ידעינן היכי כן אם ממשכן יליף לא דאי ועוד משכןהיתה שכך חייב המושיט בהזורק לקמן תנן דבהדיא ועוד אבות ועשאום החשובות מלאכות ביררו שמדעתם

חלקום לכך ובורר מרקד כגון אבות שתיהן עושין ואנו לזו זו דומות מלאכות שיש לפי אלא הלוים עבודתמדקאמר פליג דלא כן לומר אפשר ואי מזו זו קצת וחלוקות הואיל שבתורה מלאכות מנין להשלים חכמים

" מנא ומלאכה דמלאכת דרשא ליה דלית למאן ועוד דפליגי משמע המשכן עבודות כנגד ד כמ תניא בסמוךלאחשובינהו לן אית גרידא המשכן עבודות דכנגד דמטעם משמע לקמן ועוד בשתים ובורר זורה דחשיב ליה

): לא ) דדמיא דאיכא גב על אף במשכן דהואי מילתא כל עג לקמן גדול כלל בפרק ורבא אביי דקאמר בתרתילה :חשיב

3The 40th level of Melacha is Yeish MeAyin, which is not in the hands of man.

- 66 -

All of this would appear to be inconsistent with Rashi1, Seforno and others who say that the Mishkan was given after the Eigel Hazahav2, as an atonement for it. (As opposed to the Ramban, et al, who write that the Mishkan was always intended3.) This would imply that, had the Jewish people not sinned, there would have been no Mishkan at all!

However, Rashi agrees that there was always meant to be a Beis Hamikdash, even had there not been a Chet HaEigel. His only claim is that had the generation of דור .not sinned, that particular generation would not have needed a Beis Hamikdash הדעהThis generation was living in the desert without ever having to go to the bathroom or take care of their clothing, protection and other physical needs. Removed from civilization, they were totally dedicated to Torah study. Moreover, Maamad Har Sinai removed the

1 - ' לציווי" קודם העגל מעשה בתורה ומאוחר מוקדם אין וגו משה אל ויתן יח פסוק לא פרק שמות על י רש " " לישראל ה הקב נתרצה הכפורים וביום הלוחות נשתברו בתמוז ז בי שהרי היה רבים ימים המשכן מלאכת

" " היה ) למשה ה הקב וציווי כסדר הכל דלמא טובא ע צ בניסן באחד והוקם המשכן בנדבת התחילו ולמחרתציווי לישראל הגיד לא ומשה העגל את עשו מההר רדתו וקודם העגל עשותם טרם הראשונים ימים בארבעים

. " כן על אשר ויקהל בזוהר בהדיא הוא וכן ה להקב מרוצים ישראל שהיו הכפורים יום למחרת עד המשכן .' " " בציווי ומשה וכו מלמד איש איש ל ז רבותינו שדרשו כמו רב ערב גם דהיינו איש כל מאת כתיב ה הקב בציווי

:) " ל וק בנזקים גרמו שהם לפי רב מערב ולא דייקא מאתכם קחו לישראל אמרומלמד" - המחנה אל שב משה היה עמו שנדבר לאחר המחנה אל ושב יא פסוק לג פרק שמות על י רש " בתמוז ז בי שהרי יותר ולא המשכן שהוקם עד הכפורים מיום משה נהג הזה והדבר שלמד מה לזקנים

) ( " " ) ( ויהי לב שמות שנאמר עלה ט ובי החוטאים את ודן העגל את שרף ח ובי כח תענית הלוחות נשתברו' ' ) ( ' וגו ה לפני ואתנפל ט דברים שנאמר רחמים ובקש יום ארבעים שם ועשה וגו העם אל משה ויאמר ממחרת

' בהם שנאמר יום מ שם ועשה האחרונות לוחות לקבל סיני הר אל בבקר ועלית לו נאמר אלול חודש ובראש ' ) מעתה) אמור ברצון האחרונים אף ברצון הראשונים מה וגו הראשונים כימים בהר עמדתי ואנכי י שם " ' כדבריך סלחתי למשה לו ואמר שלם ובלב בשמחה לישראל ה הקב נתרצה בתשרי בי בכעס היו אמצעיים

לא ומשהוקם בניסן אחד עד ועשאוהו המשכן מלאכת על לצוותו והתחיל וירד האחרונות לוחות לו ומסר: מועד מאהל אלא עוד עמו נדבר

ג 2 פסקה לג פרשה רבה משמות משמע וכן אלא הקץ מן לי ישנתי אני ישראל כנסת אמרה ער ולבי ישנה ה( אני )שיר הה"ד תרומה לי ויקחו )ג( ד"א לי עומדת אבותי זכות אבל המצות מן ישנה אני לעולם אלקים וחלקי לבבי עג( צור שנא' )תהלים ער הקב"ה

עד רעיתי אחותי לי פתחי תרומה לי ויקחו הוי עלי מרתיק והקב"ה ער ולבי העגל ממעשה ישנה אני ער ולביבחוץ: אהיה שלא מקדש לי עשו אלא טל נמלא שראשי בית בלא מתהלך אהיה מתי

עולם של והרבונו ישראל כלל בין הקשר את שוב לעורר בא שהמשכן משמעח פרק תרומה בהתנחומא בפירוש וכן

אע"פ עצמו הכפורים ביום משכן של הזו הפרשה למשה נאמר אימתי בתוכם ושכנתי מקדש לי )ח( ועשו ה( )משלי שנאמר בתורה ומאוחר מוקדם אין בר' שלום יהודה א"ר העגל למעשה קודמת המשכן שפרשת

לי ועשו למשה נאמר הכפורים ביום הוי ופרשותיה תורה של שביליה הן מטולטלות תדע לא מעגלותיה נעו עשה ועוד ארבעים עשה ועוד לילה וארבעים יום ארבעים ועשה בסיון בששה משה עלה שכן מנין מקדש

לי ועשו ב"ה הקדוש א"ל ביום ובו להם נתכפר הכפורים שביום מוצא ואתה ועשרים מאה הרי ארבעים שהוא העדות משכן נקרא ולכך העגל מעשה להם שנתכפר האומות כל שידעו כדי בתוכם ושכנתי מקדש שנעשה זהב על ויכפר שבמשכן זהב יבא ב"ה הקדוש אמר במקדשכם שוכן שהקב"ה העולם באי לכל עדות

אשר התרומה וזאת בזהב מתכפרין וגו' ולכן הזהב נזמי כל את העם לב( ויתפרקו )שמות בו שכתוב העגל בוארפאך: וממכותיך לך ארוכה אעלה ל( כי )ירמיה הקב"ה אמר זהב מאתם תקחו

באותן כבר המשכן את לבנות נצטוה רבינו כסדרן, ומשה נכתבו שהפרשיות מבאר – א לה רמב"ן, שמות3ע"א( קצה ויקהל ג, זהר לח רבה בשמות לשמים. )וכן שעלה ימים ארבעים

- 67 -

Tumah (Zuhama) of the Cheit of Adam HaRishon and the Jewish people were now poised for Moshiach to come1.

The Jews of that generation were already the Olam Hakatan models that the Mishkan was supposed to portray. It was only after Cheit HaEigel when the Zuhama of the sin of Adam HaRishon returned, that they now required a Mishkan. In Eretz Yisrael, when each would be living on his land and engaging the physical world – toiling the land, repairing their clothing, guarding and protecting, etc., such a Beis Hamikdash would always be required. On the surface, it seems as though the Ramban holds that the Mishkan is more of a profound, intrinsic concept to the world. This is not so, for, according to Rashi, had there been no sin, the whole world would have been the Mishkan2.

It turns out that the world is made up of a bunch of parallel worlds - the little world which is man; the large world outside of himself; and the Mishkan - the model of how to build the little world.

שנתבאר, … וישמעאל, כמו עשו האומות, ובראשון מן השליטה נטלה הגאולה, ח"ב: ואז רמח"ל, מאמר1 די לא קדש." ואז מרבבות ואתה פארן מהר הופיע למו משעיר וזרח בא ב(: "ד' מסיני לג )דברים שאמר וזהו

שחטאו לא הממשלה, אם הם לקחו שישראל בישראל, אלא האמות שלטו שלא

2' . ' " : " ראי - להביא ויש העגל חטא אחר הי המשכן מלאכת דציווי י רש דעת ע תר שנת ויקהל משמואל שם" ' , ש, כמ מהם הוא ונבחר הלויים שנבחרו אחר הי וזה לכהן אהרן בחירת על גם נצטוה הציווי בשעת שהרי לזה

, , ) " " מישראל) והלויים מהלויים אהרן הבדלות שתי בו שיש קדשים קודש להקדישו אהרן ויבדל ג כ א דהי , " , מחמת שנבחר במדרש עוד ומפורש אז נבחר אהרן גם כ ע שוב העגל מעשה אחר נבחרו שהלויים ומאחר

. ' " " , " דהנה ונראה העגל חטא אחר הי המשכן ציווי כל שגם כ ע כ א ש עי לטובה העגל במעשה כוונתו שהיתה ) ( " , ישראל" שבו המשכן דבעשיית לשמות בהקדמה ן הרמב כתב שהרי למשכן הוצרך לא עצמו מצד ה מרע ' " , ' האבות כמו לשכינה מרכבה בעצמו שהי ה מרע וממילא אהליהם עלי אלוק סוד שהי אבותם למעלת

" . ' ' כ וכ השכינה להשראת אמצעי להיות למשכן הוצרך לא אהלו עלי ה סוד והי מהם יותר ועוד הקדושים , , , והיו החטא קודם הראשון אדם וכמו מאד ונשאה גבוהה מדרגתם שהיתה החטא קודם דישראל נאמר

. , בזמירות אומרים שאנו וזה משכן לעשות צריכין היו לא כן גם המות ממלאך חרות כתרים בשני מוכתרים" , ' ל האריז בכתבי דאיתא נחליאל מתן כמקבלי ושמחו שישו השבת ביום אריאל בבנין המחכים ה אוהבי" " , ק בהמ בנין אין כ וע לישראל מחזירן בשבת ונטלן משה זכה שכולם חורב בהר שהתנצלו הכתרים שאותם

" " , " , בשבת לשמוח להם יש ק בהמ לבנין יום בכל שמחכים ישראל כ וע למשכן צ א מה בצד שהרי שבת דוחה: " ל" כנ למשכן אז צריכין היו שלא נחליאל מתן כמקבלי בנוי שאינו י אעפ

- 68 -

2. G-d’s Presence in One Place

SUMMARY:

Immediately after Sinai, when G-d’s presence is revealed to all of Klal Yisroel, G-d seems to confine His Presence to the Mishkan. As the Midrash Tanchuma puts it, G-d now says, “Tznius is a wonderful thing – this will be My glory, that I should speak only from within” and G-d henceforth only spoke with Moshe Rabbeinu from inside the Mishkan (between the כרובים on top of the ארון).

The Abaranel asks why G-d commanded us to build a structure, the Mishkan, for Him. For G-d is not a corporeal (physical) being whose presence can be confined to one place. The Ramban answers by saying that, since the Jewish people were now holy, they deserved a structure in their midst dedicated to revealing G-d’s name and showing that His Shechinah dwelt amongst them. This in fact was the purpose of Maamad Har Sinai, the culmination of the Bris which G-d made with His people. The one time event of G-d’s open revelation at Sinai now becomes an ongoing, all be it more hidden revelation, of the Mishkan. G-d too now speaks to Moshe Rabbeinu from this Mishkan, just as He spoke to him on Sinai.

The Mishkan comes to show us that G-d is always present in our midst. We would now be aware of His presence in a very clear way. The Mishkan now becomes the vehicle through which G-d can deepen His relationship with the Jewish people, and bestow His goodness upon them.

This does not contradict the idea that כבודו עולם מלא – His presence fills every part of the world, a fact we declare in the Keedusha of the Shmoneh Esreh. For, there are places where G-d’s presence is stronger and others where it is weaker. Thus Moshe Rabbeinu has to go out of the Egyptian city to receive his Nevuah. Given the greater Tumah in the cities, G-d’s presence in the cities was too diluted (hidden) for Nevua to take place. So too, we might say that the Mishkan was a place where G-d’s presence was more concentrated or revealed.

We can understand this a little deeper by dwelling on another contradiction we touch on in the Kedusha. In the Kedusha on Shabbos we declare כבודו הארץ כל מלא , that His holiness fills the whole world. However, we then go on to say, כבודו מקום איה , where is the place of His glory, implying that it is restricted to a certain place, a place which is not accessible to us.

However, G-d is both eminent and transcendental. In the Shema we declare “Hear O Israel, G-d is our Lord” – accessible to us at all times, “G-d is One” – an unfathomable unity.

We might say that although G-d’s Presence begins in the Heavans, the purpose of creation was for it to appear down on earth. This is reflected in the three Kedushas we say during the morning dovening. The first is in יוצר ברכת , the first of the שמע ברכת , and is said by the Malachim in the Heavans above. The second is the Kedusha of the Shmoneh Esreh – here the Kedusha has already entered the world – it is man who is saying this. The third Kedusha is what is known as Kedusha DeSidra, said in the לציון ובא . We are now ready to bring all that holiness into the world with our unique human ability to put kedusha into the material world and elevate it, something the Angels cannot do. For it is

- 69 -

down here that G-d longs to dwell, for this was His reason for creating the world to begin with.

The Mishkan was a parallel mini-world to the larger world G-d had created. It was for this reason that the Mishkan, even though it was ready by the 25 th of Kislev, was not put together until the 1st of Nisan. This was to ensure its completion on the same date as the completion of the creation of the world, in the spring month, when life begins anew.

So this Mishkan, which brought the Shechina down into its midst, now fulfilled the purpose of the world. The Mishkan in turn proved a model of how to bring קדושה into our own lives. According to this, the Mishkan was intended to increase the קדושה beyond its walls, and not to confine it. The holiness of the Mishkan is what caused the Shechina to dwell on the Jewish people, and to provide them with the means to complete their redemption. For being free is ultimately about overcoming all limitations to be the perfect vehicle to carrying and radiating G-d’s holiness.

- 70 -

DETAIL:

Immediately after Sinai, when G-d’s presence is revealed to all of Klal Yisroel, G-d seems to confine His Presence to the Mishkan. As the Midrash Tanchuma (ריש :puts it (במדבר

שנא' )שמות בסנה עמו דבר המשכן הוקם שלא סיני. עד במדבר משה ה' אל וידבר:)ג( ה' אל ד( ויאמר שנא' )שם במדין עמו דבר הסנה. אח"כ מתוך אלקים אליו ג( ויקרא

בארץ אהרן ואל משה ה' אל יב( ויאמר )שם שנאמר במצרים עמו דבר אח"כ במדין משה שהוקם כיוןסיני. במדבר משה ה' אל וידבר שנאמר בסיני עמו דבר כך מצרים. ואחר

לדבר התחילאלקיך. עם לכת ו( והצנע )מיכה שנאמר הצניעות הוא יפה אמר המשכן זהב ממשבצות פנימה מלך בת כבודה מה( כל )תהלים אמר דוד וכן מועד באהל עמו

אהרן זה לבושה זהב תורה...ממשבצות של מלכה ... שהיה משה זה מלך לבושה. בתועשית )שמות שנאמר מדבר שיהא כבודי הוא כך הקב"ה אמרזהב... משבצות כח( .אליו מדבר הקול את וישמע מועד אוהל אל משה ז( ובבא )במדבר שנאמר מבפנים

Furthermore, HaSh-m now restricts His prophecy to Moshe Rabbeinu from between the כרובים on top of the 1ארון.

The Abaranel asks why G-d commanded us to build a structure, the Mishkan, for Him. For G-d is not a corporeal (physical) being whose presence can be confined to one place. The Ramban answers by saying that, since the Jewish people were now holy, they deserved a structure in their midst dedicated to revealing G-d’s name and showing that His Shechinah dwelt amongst them2. This is fact was the purpose of Maamad Har Sinai, the culmination of the Bris which G-d made with His people3. The one time event of G-d’s open revelation at Sinai now becomes an ongoing, all be it more hidden revelation, of the Mishkan4. G-d too now speaks to Moshe Rabbeinu from this Mishkan, just as He spoke to him on Sinai5.

איתו דבר הנחשת מזבח שמעל דעה שמביא מב כט שמות רש"י עיין אבל1 על תחילה צוה ביניהם. ולכן שכינתו להשרות מקדש בהם שיהיה ראויים קדושים הם א: והנה רמב"ן, כה 2

לשמו. מקדש בתוכם בית בו שיהיה המשכן דבר זה, כל על ברית עמהם וכרת... הדברות עשרת בפנים פנים ישראל עם השם דבר כאשררמב"ן, שם: 3

... השכינה מנוחת מקום הוא במשכן החפץ עקר והנה... לאלהים להם והוא לעם לו הם הנה מעתה שם שנאמר - וכמו בנסתר עליו שוכן סיני הר על שכן אשר הכבוד הוא, שיהיה המשכן וסוד, שם: "ןרמב 4

גדלו, כן ואת כבודו את ה' אלהינו הראנו כא( הן ה )דברים סיני, וכתיב הר ה' על כבוד טז( וישכן כד )לעיל המשכן, את ה' מלא וכבוד פעמים שני במשכן לד( והזכיר מ )להלן המשכן את ה' מלא וכבוד במשכן כתוב סיני בהר להם שנראה הכבוד ישראל עם תמיד במשכן גדלו" והיה ואת כבודו "את כנגד

לו( ד )דברים תורה במתן שאמר וכמו סיני בהר לו נדבר אשר הדבור אליו היה משה ובבא, שם: "ןרמב 5 פט( ז )במדבר יבכת במשכן הגדולה, כך אשו את הראך הארץ ועל ליסרך קולו את השמיעך השמים מן

מה אליו" להגיד "וידבר ונכפל אליו וידבר הכרובים שני מבין הכפרת מעל אליו מדבר הקול את וישמע משה עם דבור כל עמו, כי מדבר ומשם הכפרת מעל משה אל השמים מן בא הקול שהיה בקבלה שאמרו

היו כן לו(, ועל ד )דברים שהא מתוך שמעת ודבריו הכרובים, כדרך שני מבין ונשמע ביום השמים מן היה שם בכבודי, כי ונקדש שם אליך לדבר שמה לכם אועד מג( אשר מב כט )להלן הכתוב אמר וכן זהב שניהם

בכבודי: ונקדש לדבור מועד בית יהיה

- 71 -

The Mishkan comes to show us that G-d is always present in our midst. We would now be aware of His presence in a very clear way. The Mishkan now becomes the vehicle through which G-d can deepen His relationship with the Jewish people, and bestow His goodness upon them1.

However, this seems to contradict the fact that כבודו עולם מלא – His presence fills every part of the world, a fact we declare in the Keedusha of the Shmoneh Esreh.

Although we say כבודו עולם מלא , there are places where G-d’s presence is stronger and others where it is weaker. Thus Moshe Rabbeinu has to go out of the Egyptian city to receive his Nevuah. Given the greater Tumah in the cities, G-d’s presence in the cities was too diluted (hidden) for Nevua to take place. So too, we might say that the Mishkan was a place where G-d’s presence was more concentrated or revealed, but not at the expense of any other place or situation.

We can understand this a little deeper by dwelling on another contradiction we touch on in the Kedusha. In the Kedusha on Shabbos we declare כבודו הארץ כל מלא , that His holiness fills the whole world. However, we then go on to say, כבודו מקום איה , where is the place of His glory, implying that it is restricted to a certain place, a place which is not accessible to us.

Rav Aryeh Kaplan2 explains the resolution to this problem as follows: Our understanding of G-d’s relationship to the world is twofold, namely that He is both eminent and transcendental. Thus, He both fulfills and encompasses all creation. This duality, however, is only due to our imperfect understanding of G-d, since He Himself is the most absolute Unity.

This twofold concept is expressed in the song of the angels. They sing, “Holy, holy, holy is G-d of Hosts, the whole world is filled with His Glory” (Isiah 6:3). This indicates that G-d is eminent, filling all creation. However, they also sing, “Blessed is G-d’s Glory from His place” (Ezekiel 3:12). Here they are speaking of G-d in His transcendental sense where even the highest angels cannot comprehend His “place”.

This is also expressed in the Sh’ma, which states, “Hear O Israel, G-d is our Lord, G-d is One (Deutoronomy 6:4). Before declaring that G-d is an unknowable transcendental Unity, we declare that He is “our Lord” – accessible to us at all times. Similarly, in every blessing, before addressing G-d as the transcendental “King of the universe,” we also call Him “our Lord.” In the prayer “Our Father, our King,” (Avinu Malkeinu), we similarly liken G-d to both an eminent Father and a transcendental King.

כא( פסוק )עי' להלן בהם שכתבנו מה ומבין תורה במתן הנאמרים בכתובים יפה והמסתכל, שם: "ןרמב 1 ה' המקדש בבית בתפלתו בחכמתו שלמה שאמר ממה בו להתבונן המקדש, ויוכל ובית המשכן סוד יבין

"ה'" לפרש שם י(, והוסיף כד )לעיל ישראל אלהי את ויראו סיני בהר שאמר כג(, כמו ח )מ"א ישראל אלהי מלמעלה עליהם ישראל אלהי וכבוד שאמר הכרובים, כמו יושב ישראל אלהי כי למעלה שם שרמזנו לענין דוד כ( ואמר יט י )יחזקאל המה כרובים כי ואדע כבר בנהר ישראל אלהי תחת ראיתי אשר החיה היא

בבית תמיד יזכיר יח(, וכן כח ה' )דהי"א ברית ארון על וסוככים לפורשים זהב הכרובים המרכבה ולתבנית לב(, ח )שם השמים תשמע ואתה ופעם פעם בכל מד(, ויאמר ח )שם יט(, לשמך ה ה' )מ"א לשם המקדש

לשמך בניתי אשר והבית בה בחרת אשר העיר ה' דרך אל מה( והתפללו מד ח )שם רחמים, וכתיב במדת לא השמים ושמי שמים הנה הארץ על האדם את אלהים ישב האמנם כי אמר השמים, ובביאור ושמעת יושב ה' צבאות שם שם נקרא אשר האלהים ארון את משם להעלות הארון על יח( וכתיב ו )דהי"ב יכלכלוך אשר הכרובים ה' יושב האלהים ארון את משם ו( להעלות יג )א הימים ב( ובדברי ו )ש"ב עליו הכרובים

הכרובים: יושב השם שם, כי נקרא2Handbook of Jewish Thought (vol 1), 2: 35 – 2: 37

- 72 -

We might say that although G-d’s Presence begins in the Heavans, the purpose of creation was for it to appear down on earth. This is reflected in the three Kedushas we say during the morning dovening1. The first is in יוצר ברכת , the first of the שמע ברכת , and is said by the Malachim in the Heavans above. The second is the Kedusha of the Shmoneh Esreh – here the Kedusha has already entered the world – it is man who is saying this, modeling the Angels with our own Kedusha. This Kedusha is rooted in the recognition that G-d is the source and sustenance of everything, something the Malachim also understand, and they therefore model our own aspirations of kedusha2.

The third Kedusha is what is known as Kedusha DeSidra, said in the לציון ובא after the second Shemoneh Esreh. After facing G-d directly in the Shmoneh Esreh we are now ready to bring all that holiness into the world through the Kedusha DeSidra3. In Kedusha DeSidra we refer to the type of holiness which G-d only produces for the sake of the Jewish people. It is the Kedusha which gets brought into the world, man’s unique ability to put kedusha into the material world and elevate it, something the Angels cannot do4. (In fact, we say this Kedusha in Aramaic so that the Angels will not understand and be jealous of us5.) In the Kedusha DeSidra, Targum Yonasan is brought saying that G-d is 3 times Kadosh – down here on earth, up in the Heavens, and for eternity over time6. It was down here that G-d longed to dwell7, for this was His reason for creating the world to begin with8.

קדוש קדוש )ישעי' ו'( קדוש הכתוב שאמר ג' קדושות כנגד והםמהר"ל, שם:1 אחד יג( ויאמר ח )דניאל קדושים, ככתוב הנקראים תהיו, כמלאכים קדושים ירצה עוד :ב יט החיים אור2

ברוך שהקדוש כלכם, ולצד עליון ובני אתם אלהים אמרתי ו( אני פב )תהלים אומרו דרך על קדוש, והואהמלאכים, במקום שלו פלטין בני ועשאם ישראל בני בתוך שכינתו השרה הוא

הירש, סדור רפאל שמשון רב3 שכינתו הקב"ה שהשרה זמן קמ:( על )ח"ב הזוהר בספר שאמרו מה ולמד וצא:ב יט החיים אור4

המלאכים מאוכלסי יותר ישראל ה' באוכלסי שבחר עליון, על בני הרגשת היתה כמה בתחתונים כביכול ומהותו בעצמותו שלם יתברך הבורא איך מספרים אנו ראשונה בקדושה :ב יט ויקרא חכמה משך5

שמלאכי ממש הפסק, וזהו בלי הכל מקיים ורצונו פרטי מאתו, ומושגח עלול בכונה והכל המציאות ומחייב ונקדש ', וזהווכ שלמות שום חסר בלתי יכלתם, שהוא כפי באמת אותו משיגים אותו, שג"כ מקדשין השרת

יושב קדוש ואתה אומרים אנו דסדרא בקדושה כן מרום, לא בשמי אותו שמקדישים כשם בעולם שמך את ישראל, תהלות וכו'[ בשביל כסאי ס( השמים )ישעיה כמד"א המציאות כל יתברך בכבודו שממלא ]הענין

לא למעלה מלמטה ישראל מסבת הבאה קדושה ותפלות, שזהו התהלות כו', רק מנחה ולא קרבן לנו שאין בזמן הזה העולם יחס דסדרא, שזה אקדושא קאי אמאי מט( ועלמא )דף סוטה שאמרו כהמלאכים. וזהו

ועונין( ד"ה ג דף )ע' תוס' ברכות המלאכים בו יתקנאו שלא תרגום בלשון זו קדושה אומרים אנו הזה. ולכןביכלתן. זה שאין

עלמיא. ולעלמי לעלם קדיש ארעא על קדיש מרומא בשמי קדיש יונתן ותרגם6 התחתון, והשני זהה עולם ג' עולמות, האחד כנגד ג' קדושות אלו יונתן תרגום ולפימהר"ל, שם:

עלמיא ולעלמי לעלם קדיש מרומא בשמי קדיש אונקלוס העליון. ותרגום עולם השמים, והשלישי עולם אל הראשונה קדושה לתת יש כי מפני זה דבר מרומא בשמי הראשון קדיש שתרגם העליון. ומה עולם וזהו

לנו. נראה אין העליון עולם לנו, אבל נראים השמים כי לנו נראה הוא אשר עולםבתחתונים בריותיו עם לדור נתאוה העולם את הקב"ה שברא הראשון היום ו: מו יג רבה בראשית 7הבריאה כוונת היתה למטה, כאשר דבוקה שהשכינה מזה טוב יותר ג: ובוודאי א השירים גר"א, שיר 8

- 73 -

The Mishkan was a parallel mini-world to the larger world G-d had created. (see the first essay in this Parsha). It was for this reason that the Mishkan, even though all its parts were already built by the 25th of Kislev, was not put together until the 1st of Nisan. This was to ensure its completion on the same date as the completion of the creation of the world, in the spring month, when life begins anew1.

So this Mishkan, which brought the Shechina down into its midst, now fulfilled the purpose of the world. The Mishkan in turn proved a model of how to bring קדושה into our own lives. According to this, the Mishkan was intended to increase the קדושה beyond its walls, and not to confine it.

מהשכן ס' ה'( יש, מלאכת המלאכה כל ותשלם )פסקא ובפסקתא :כא דף שבת, אגדות חדושימהר"ל, 1

לבריאת דומה היה המשכן מלאכת כי שיאמרו מפני זה א' בניסן. ודבר עד הוקם ולא בכסליו בכ"ה נגמר וםי אותו השמיני ביום י' ב'( ]ויהי )מגילה שאמרו חכמים, כמו בדברי הרבה במקומות תמצא זה עולם, ודבר

בוקר ויהי ערב ויהי ונאמר השמיני ביום ויהי כאן נאמר וארץ שמים בו שנבראו כיום הקב"ה לפני שמחה היה שהוא שלימותו בגמר בניסן באחד העולם נברא כי וארץ[. ומפני שמים הוויות כמו הוא המשכן הוויית כי ר"ל

כי בניסן[. ומפני ]באחד תובשלימ עומד הוא שכבר המשכן הקמת בו שיהיה ראוי האביב, ולכך חודש הויה התחלת בכסליו, שבו בכ"ה הוא זה לפני התחלה בעולם, שאין ההויה התחלת והוא האור התחלת והוא המלאכה נשלם היה בחנוכה בניסן, ולכך אחד עד והשלמה גמר כאן שאין האור, רק הוא ראשונה

בניסן. באחד הקמתו בודאי, וגמר התחלה נחשב

- 74 -

3. The Mishkan & The Beis HaMikdash Today

SUMMARY:

The Torah spends more time on describing the Mishkan than any other Mitzvah. Yet, the Mishkan was used in the desert and in Israel until the Temple was built. The mitzvah of מקדש לי ועשו then translates into the building the Temple on the Temple Mount in Jerusalem.

In fact, some commentators hold that the Mishkan was only a result of the Sin of the Golden Calf, whereas the Temple was always intended. There is a positive commandment, applicable to this day, which devolves on the Jewish people as a whole to rebuild this Temple. Practically, if we were able to build it with the agreement of the Arabs and the world powers, we would do so. In fact, such attempts had been made before. However, some opinions state that we can only rebuild the temple when Moshiach comes or until a Navi comes to tell us or at leas for a majority of the nation to be living in Israel.

Nevertheless, the Temple Mount retains its original Kedusha. This Mountain was always a place ready to receive the Shechina. Adam Harishion, Kayin and Hevel and Noach when he left the Ark all sensed this and brought their sacrifices here. This was where Abraham bound Isaac. One of the gates of the Temple, in fact, was called “the Gate of the Sacrifice” for this was where Abraham led Isaac onto the mountain. When the Jews finally returned to this mountain, they found the ashes of the ram that Abraham sacrificed instead of Isaac. This then became the place of the alter. The corner stone of the Temple was laid by Yaakov Avinu when he had his dream of the ladder.

The Temple Mount was, in fact, the source of spiritual and even physical nourishment to the whole world. Even the nations of the world recognized this, and some wanted to take this mountain as their own holy place. The reason for its holiness is because the Temple Mt is an exact parallel of a highly spiritual Beis HaMikdash in the heavens. It is for this reason that the universe, when it was created, began from the Even Shesiah, the rock on which the Ketores on Yom Kippur was later to be placed, and spread outwards.

Besides this intrinsic Kedusha of the Temple Mt., there is another Kedusha which it gained as a result of the an active act of sanctification at the time of the building of the Temple. This holiness is so great, that someone who approaches the Temple Mt in an impure state suffered כרת, a spiritual cutting off from the nation. Even those who believe that this aspect of holiness got lost with the destruction of the Temple, would still prohibit entry to the Temple Mount today.

When Herod rebuilt the Second Temple, he extended the Temple Mount to the west and to the south. This part of the Temple Mount was never sanctified and therefore, theoretically, one could walk on these parts. However, since we do not know where the exact location of this, or other parts of the Temple are, we refrain from going onto the Temple Mount entirely.

This leaves us with praying at the Western Wall. The Midrash tells us that, after the destruction of the Second Temple, the Shechina left the Temple and came to rest on

- 75 -

the Western Wall. The area in front of the Western Wall and possibly the entire Western Wall plaza, has the holiness of a Synagogue.

Since the Temple Mount retains its original Kedusha, we do not need the Temple to be rebuilt in order to bring Sacrifices. However, practically this is not feasible for, amongst other problems, we cannot get rid of our impurity nor do we know the exact place of the Alter.

However, the deeper spirit of the Beis HaMikdash is with us even when we don’t have the physical structure. Studying the passages in the Torah which deal with the Korbanos is tantamount to bringing the actual sacrifices. The same thing can be said about the actual building of the Beis HaMikdash. This applies even when we are in exile, far from the Land of Israel. For the study of these passages brings down the sparks of high Kedusha which are contained within those words.

G-d created the world that we might become holy. It would be a perversion of that purpose if we turned the Temple into an end in and of itself. We long for the rebuilding of the Temple and we pray for it three times a day, but only so that it will contribute to our own spiritual clarity. We are the final goal of all of this. We start out being a whole world, an קטן עולם which parallels the הגדול עולם , the world outside of ourselves. Just like that world has many levels of spirituality – divided initially into four worlds or universes, so too our soul translates into each one of these levels. When these souls are connected to our body, we are able to connect all these worlds. We are able to bring the spirituality of those higher worlds down into the actions we do down here and thereby connect this material world with the greatest heights of spirituality.

The Mishkan came to aid us in doing this. It facilitated the bringing of the holiness down and mapped for us all these higher worlds. Ultimately, we have to learn the map and allow G-d to dwell within us. If we have the aid of seeing the actual structure, we are indeed blessed. If not, we should study it in the Torah and become the walking Mishkans which the Torah commands us to be - בתוכם ושכנתי מקדש לי ועשו . Indeed, a mitzvah for every age!

- 76 -

DETAIL:

The Torah spends more time on describing the Mishkan than it spends on any other Mitzvah. Yet, the Mishkan is used in the desert1 and in Israel until the Temple was built, but then no longer applies. After that, the mitzvah of מקדש לי ועשו is one of building a Beis Mikdash on the Temple Mount in Jerusalem2. The place, dimensions and even proportions of the Beis Hamikdash are different from those of Mishkan. In addition, most commentators state that the keilim are not required to be made the same way as the keilim of the Mishkan3. )The Aron HaKodesh, however, will always be the original one, made by Moshe Rabbeinu.4) This seems strange, for even if it is learned from a different verse as one commentator holds5, the Beis HaMikdash is the continuation of the Mishkan. In addition, we pray for the return of the Beis Hamikdash, and it is a עשה מצות for all time to build the Beis HaMikdash6. (This is not a Mitzvah for any one individual to do on his own; rather, it devolves on the tzibur as a whole7. There are opinions as whether the Keilim, and in particular the Mizbeach, are a part of this mitzvah or separate mitzvos8.)

... א: א פרק הבחירה בית' הל "םרמב 1 וכבר שעה לפי והיה רבינו משה שעשה משכן בתורה נתפרש וגו': עתה עד באתם לא כי שנאמר

אחר ממקור לומד הסמ"ג אבל מקדש לי ועשו מהפסוק זה את א( לומד א הבחירה )הל' בית הרמב"ם2שם משנה בכסף עיין

שלש אליו וחוגגין הקרבנות בו מקריבים להיות ' מוכןהל בית לעשות עשה מצותשם: הרמב"ם וז"ל שנאמר שעה לפי והיה רבינו משה שעשה משכן בתורה נתפרש וכבר מקדש לי ועשו שנאמר בשנה פעמים

וגו': עתה עד באתם לא כי להיות צריכים המקדש בית של הכלים שגם ( הואלדורות תעשו וכן ד"ה) ט כה שמות ב רש"י שיטת? 3

שולחנות כגון עולמים בית כלי כשתעשו או הכלים מן אחד יאבד אם) במשכן שהיה כמו מדות באותם בית של שהכלים רואים שהלא (. אמנם, קשהתעשו אלו כתבנית שלמה שעשה ומכונות וכיורות ומנורות. רש"י את לתרץ שבאים אריה ובגור החיים באור עייןמדות. ו באותם היו לא המקדש

המקדש. בבית כמו יהיו לדורות שהכלים צורך אין ולדעתו רש"י על חולק הרמב"ן היינו והרמב"ן רש"י בין אמצעי הוא הרמב"ם ששיטת כותב (הבחירה מהל' בית פ"ד) ספר קריתה

בבית השלחן את עושים שאם והיינו במשכן שהיו כמו במדותיהם ערך לפי בהשואה להיות צריכים שהכליםכפול בגודל הכלים שאר את כן גם לעשות צריך כפול, כך בגודל המקדש

בימינו במהרה הגואל וכשיבא במדבר משה שעשה מה חוץ אחר ארון מעולם עשו צה: ולא חינוך מנחת 4הארון. של הדינים את לכתוב צרך אין כן אם והארון הלוחות יתגלו

קסג( )מ"ע הסמ"ג. הסמ"ג של דעתו שכן א א הבחירה בית' הל "םרמבה על משנה הכסף הבין כך 5 שמה שם שמו לשכן בו ד' אלוקיכם יבחר אשר המקום והיה הירדן את ראה: ועברתם מפרשת פסוק מביא לומר רצה שלא משנה: ונראה הכסף וכו' וכתב וזבחיכם עולותיכם אתכם מצוה אנכי אשר כל את תביאו

וגו' מיירי שבמדבר במשכן קרא דההוא משום רבינו שכתב כמו מקדש לי ועשו היא שהמצוה מקדש לי לד' … שנ' ועשו בית לעשות הל' א: מ"ע הבחירה מהל' בית פ"א6כולן הצבור על אם כי יחיד על מוטלת שאינן המצות מן בסוף: וזו צה חינוך7 הם כלים הם כי המקדש בניית ממצות חלק הם הכלים שעשיית ( אוחזלג מצוה המצוות ספר) הרמב"ם8

הם הכלים שאר שאמנם ( נוקטהקצר המצוות ספר על השגות) המקדש. הראב"ד לעבודת מכשירים רקעצמה. בפני מצוה הוא המזבח בניית מצוה, אבל הכשר

- 77 -

So, in some sense, the Beis HaMikdash applies even right now. Practically speaking, if would be able to build it with the agreement of the Arabs and the world powers, we would do so1. In fact, such attempts have been made before2.

The Beis Hamikdash was therefore always one of the central ideas of the Torah. However, there is a question of whether the Mishkan was also always meant to be. From Rashi, it is apparent that the Mishkan came about because of the Cheit HaEigel3. The Mishkan was necessary to bring G-d’s Kavod back into the world4. But without the sin, however, that Kavod would have been there without the Mishkan5 (Even though the לתורה ומאוחר מוקדם אין6, העגל חטא precede those of the משכן of the פרשיות ). The Ramban7, though, holds that the Mishkan was always meant to be. It is the portable Har Sinai. This is why Sefer Shemos ends with the Mishkan8.

Rambam holds that the Mitzvah of building the Beis HaMikdash is a mitzvah for all time, applicable even today. However, Minchas Chinuch9 says that Rambam holds we can only rebuild the temple when Moshiach comes, or as the Binyan Tzion10 puts it, until a Navi comes to tell us11. Minchas Chinuch himself, however, holds that were the world

.... לבנות מצוה המקדש בית לבנות רשות המלכיות יתנו שאם אפשר היום צה: וגם מצוה חינוך מנחת 1 ה"ה כן אם בירושלים קרבנות להקריב לילך רצה התוספות בעל חננאל שהרבינו תמרים בס' כפות ועיין

אחר( במקום ויבואר כן אינו הרמב"ם שלדעת )ואף המקדש בית לבנות ס' רלו, יו"ד סופר חתם ב, שו"ת משנה פ"ה שני מס' מעשר טוב יום תוספות עיין לקרבנות ובנוגע

ועוד. ס' כט ח"א תשובה התעררות ס' קי, שו"ת זננפלד חיים ר' יוסף ס' א, שו"ת ציון בנין שו"תלבנות והתחילו רשות שנתנו ריב"ח בימי במדרש שם: כמבואר חינוך מנחת 2 חיבב הקב"ה … העדות מהו … העדות משכן )ויקהל(: כתיב ג נא שמות רבה המדרש וז"ל התנחומא ע"פ3

עוד להם מתרצה אינו הגוים אמרו שעה אותה חטאו מ' יום אחר … סיני הר לפני והביאם ישראל את הקב"ה להם לחס מיד עליהם רחמים לבקש משה שהלך לגור. כיון יסיפו לא בגוין ד( אמרו )איכה שנאמר

אלא לישראל שמחלת מפוייס הריני העולם רבון משה כדברך. אמר לחתיסד' יד( ואימר שנא' )במדבר לי שנא' ועשו בתוכם שכינתי משרה הריני חייך הקב"ה עליהם. א"ל בלבך שאין האומות כל ינילע הודיע

ועיין ע"כ הקב"ה להם שמחל לישראל היא שעדות העדות משכן נאמר לכך להם שמחלתי מקדש. ומכיריןס' ז מח פרשה ויקהל פרשת רבה במדרש עוד

4 According to the Midrash Rabah quoted in the note above, the reason for the Mishkan was to show the nations of the world that HaSh-m had brought His Kavod back into the nation.

מקומות בכמה הספורנו שיטת ג"כ וזה5 משתמש הרמב"ן, דאינו בחומש, משא"כ מקומות בכמה הזה הכלל מלומר נזהר דאינו לשיטתו ורש"י6

ז"ל. אמרו שבמפורש המקומות אלא הזה בכללתרומה פרשת וריש שמותל הקדמה7תמיד: אותו ה' מלא כבוד ובהיות המשכן ענין בהשלימו הזה הספר נשלם ולכן :לג מט בראשית "ןרמב ? 8צה 9

ס' א ציון בנין שו"ת10 להקריב אסור זה כל עם המקדש מקום ולבקש לירושלים לעלות נביא על נמתין שלא מחז"ל שם כתב11

כ"ש נביא פי על אלא ריבקלה לו הותר לא המזבח מקום בדיוק שידע המלך דוד שאם נביא פי על אלאאנחנו

- 78 -

to allow us, we could possibly build the Temple now1. The Sefer HaChinuch holds that for the obligation to take effect we need a majority of the Jewish nation to be living in Israel2.

Nevertheless, the Temple Mount retains its original Kedusha3. The Hebrew name הבית הר 4 is more accurate – it is the mountain on which the בית, the Temple was built5.

The mountain itself was always a place ready-made to receive the Shechina. Adam Harishion already sensed this when he brought a sacrifice on this very place. This was where Kayin and Hevel and later Noach when he left the Ark brought their sacrifices. This was where Abraham bound Isaac6. One of the gates of the Temple, in fact, was called “the Gate of the Sacrifice” for this was where Abraham led Isaac onto the mountain7. When the Jews finally returned to this mountain, they found the ashes of the ram that Abraham sacrificed instead of Isaac. This then became the place of the alter8. The corner stone of the Temple was laid by Yaakov Avinu when he had his dream of the ladder9.

The Temple Mount was, in fact, the source of spiritual and even physical nourishment to the whole world10. This was the reason that so many extended so much effort to get as close as possible to the mountain, i.e. up to the Western Wall 11. Even the nations of the world recognized this, and some wanted to take this mountain as their own holy place.

בימי במדרש כמבואר לבנות מצוה המקדש בית לבנות רשות המלכות לנו יתנו שאם אפשר היום וגם1לבנות והתחילו רשות דנתנו ריב"ח

ר' יהושע ותירץ לארץ ישראל רוב חזרו לא דאז מעזרא עליו והקשו אדמתן על ישראל דרוב בזמן נוהגת2 ה"ה וא"כ זכותם פקעה עלו ולא לעלות לכולם בכח שהיה תרומה( שמכיון פרשת מלכו )ישועת מקוטנא

בימינו שוממין, כשהן אפילו עליהם ע"א( קדושתן כח )מגילה ז"ל אמרו כי שהאמת פי על צה: ואף חינוך3

הקל בחרו המקום אותו כי לומר העובדים, אפשר מצד שם השכינה שריית סיבת כל שאין בזה שמשמעבישובו לקדושת בחורבנו המקום קדושת דומה אינו … מקום ומכל … ממנו ברא אשר המקום בני לברך

ב, ועוד ב ישעיה ע"פ מדות מסכת ריש 4הר הערוך, ערך 5 הוא ארונה בגורן המזבח ושלמה דוד בו שבנה שהמקום הכל ביד ומסורתב: ב הבחירה בית'הל "םרמב 6

המזבח והוא התיבה מן כשיצא נח בו שבנה המקום והוא יצחק עליו ועקד המזבח אברהם בו שבנה המקום ממקום אדם חכמים אמרו נברא ומשם כשנברא קרבן הראשון אדם הקריב ובו והבל קין עליו שהקריב

פ' לה( אליעזר דרבי פרקי הוא הרמב"ם )מקורנברא: כפרתומ"ד פ"א הראש, מדות פירוש 7ע"א סב דף זבחים מסבת 8פ' לא( אליעזר דרבי )פרקי אלוקים בית יהיה הזאת כב(: והאבן כח )בראשית ככתוב 9

לחומש כללית רמב"ן, הקדמה 10

... ותועלת הזה מקודש מקום ליד לעמוד נפשם נכספה ... רבים זה יז: מטעם יג יקר, בראשית כלי 11עולם. עד תסור לא זו רוחני

- 79 -

The reason for its holiness is because the Temple Mt is an exact parallel of a highly spiritual Beis HaMikdash in the heavens1. It is for this reason that the universe, when it was created, began from the Even Shesiah2, the rock on which the Ketores on Yom Kippur was later to be placed3, and spread outwards.

Besides this intrinsic Kedusha of the Temple Mt., there is another Kedusha which it gained as a result of the an active act of sanctification at the time of the building of the Temple. This holiness is so great, that someone who approaches the Temple Mt in an impure state suffered כרת, a spiritual cutting off from the nation. The Rambam holds that this holiness also exists to this day4, for the Kedusha came as a result of this being a place of the Shechinah, and the Shechinah is not something we can annul. For this reason we do enter the Temple Mount today. (A minority opinion, the Raavad5 holds that this aspect of holiness got lost with the destruction of the Temple, though he too prohibits entry to the Temple Mount6) There even those who refrain from levity on the Mount of Olives because from there one can see directly onto the Temple Mount, including the original place of the Holy of Holies7. When Herod rebuilt the Second Temple, he extended the Temple Mount to the west and to the south. This part of the Temple Mount was never sanctified and therefore, theoretically, one could walk on these parts. However, since we do not know where the exact location of this, or other parts of the Temple are, we refrain from going onto the Temple Mount entirely and regard the walls of the Mount as its boundary8.

This leaves us with praying at the Western Wall, one of the outer walls of the Temple9. The Midrash tells us that, after the destruction of the Second Temple, the

מעלה של כסא כנגד מכוון מטה של ד': מקדש פעלת לשבתך מכון הים( ד"ה )שירת יז טו שמות רש"י 1 פעלת אשר

העולם הושתת שתייה, שממנו עמ' ב: אבן נד דף יומא מסכת 2

עמ' ב( נג דף ביומא המשנה )ע"פ א ד הבחירה רמב"ם, הל' בית 3 בשם סק"ה ס' תקס"א המשנ"ב פסק ראשונים. וכן הרבה ועוד וטז יד הלק פ"ו הבחירה הל' בית רמב"פ 4

סק"ה שם אברהם המגן

שם הרמב"ם על בהשגות 5 הרמב"ם. כדעת קוק, והכריע הגרא"יו ס' כז יו"ד צבי פרנק, תפארת פסח צבי הרב נקט , וכןס' א ח"א6

ב. ס"ק תקסא אברהם מגן ועיין מפני ניקנור שער שהוא עזרה של מזרחי שער כנגד ראשו את אדם יקל לאה: ז הבחירה בית' הל "םרמב 7

ויראה לשם להכנס לו שמותר במקום בנחת יהלך לעזרה הנכנס וכל הקדשים קדש בית כנגד מכוון שהוא שנאמר ורעדה וביראה באימה ומהלך הימים כל שם ולבי עיני והיו שנאמר כמו י"י לפני עומד שהוא עצמו או המקדש לבית מחוץ היום שייך הזה האיסור עם הפוסקים מחלוקת ע"כ. וישברגש. נהלך אלהים בבית

עיר כתב מחמיר. ולכם חינוך והמנחת שם הרמב"ם על ספר והקרית משנה הכסף המקילים בתוכו. בין רקהזיתים. הר על ראש מקלות להזהר שראוי פ"ג ח"ד והמקדש הקדש

יב סעיף ס' ג השולחן פ"ו, פאת ופרח כפתור 8 עמ' קלח, מלך ס' קיג, מקדש ח"ב או"ח משה יב, אגרות אות נז צבי ס' תנ, תפארת יו"ד נזר אבני שו"ת 9

כך( ועוד על העידו החפירות שגם )שכתב עמ' שכב קנייבסקי להגרי"י רבינו והמקדש, ארחות הקדש עיר מחומת הוא המערבי שכותך שסוברים הפוסקים מעוט יש אמנם רבים לדורות העם אצל מקובל וכך

ח"א בשם ס' לח רידב"ז ג, בית שנה המאסף ס' ח, קובץ יא פ הארץ משפטי שער צדק )שערי העזרה

- 80 -

Shechina left the Temple and came to rest on the Western Wall1 as the verse says זה הנה כתלנו אחר עומד 2. The area in front of the Western Wall3 and possibly the entire Western

Wall plaza4, has the status of a Beis Knesses. Although the Western Wall is quite long, and now parts of it have been exposed above and below ground, the Jewish nation has for almost two thousand years prayed in one particular part of the Western Wall, the very part we use today. We have a kabalah that prayers that are said at the Western Wall do not return empty5 as the verse says, לכותל אזניים 6.

The Rambam defines the purpose of the Beis HaMikdash as allowing us to bring korbanos7. Because the Temple Mount retains its original Kedusha, we do not need the Beis HaMikdash to be rebuilt in order to bring Korbonos. Theoretically, we could bring Korbonos even today.8 Rav Tzvi Kalisher attempted to do so9. However, most poskim hold that in practice we cannot bring the Korbonos today, for we cannot get rid of our Tumah, we do not know the exact place of the Mizbeach, and we do not have Cohanim Meyuchasim nor the Techeles for the Bigdei Kehunah10. As mentioned above, we cannot even step foot on the Temple Mt. today.

But, all of this is secondary to a deeper issue, i.e. that the deeper spirit of the Beis HaMikdash is with us even when we don’t have the physical structure. The Midrash Tanchuma tells us that studying the passages in the Torah which deal with the Korbanos is tantamount to bringing the actual sacrifices11. Later, the Midrash says the same thing

ה דף הק' שמות ב, זוהר ב רבה שמות 1כב ב השירים שיר 2נז סעיף פ' מה ח"ב לציון ב, אור דף ח"א יעקוב לאביר משכנות 3תש"מ ניסן הדרום בקובץ זולטי הגר"ב 4ירושלים טוב בספרו פרחי יצחק רבי 5ס' קלט תרוה במכתבי אמת האמרי 6הקרבנות בו מקריבים להיות ליי' מוכן בית לעשות עשה מצות א: א הבחירה בית' הל "םרמב 7 פי על אף קדשים קדשי בית, ואוכלין שאין פי על אף שמקריבין שמעתי ר' יהושע מ"ו: ואמר פ"ח עדיות8

וקידשה לשעתה קידשה ראשונה חומה, שקדושה שאין פי על אף שני ומעשר קלים קלעים, קדשים שאיןלבוא. לעתיד

פי על כולן, אף הקרבנות הרמב"ם: "מקריבין פסק שכן ט' באב: – בהלכה מועדים א' זבין וכתב חייב, מפני לעזרה חוץ והעלה הזה מןזב קדשים ששחט כר' יוחנן, ש"מי פסק בנוי." ולפיכך בית שם שאין

המקדש שקדושת הרמב"ם…לפי הט"ו( הסביר פי"ט הקרבנות בפנים." )מעשה ליקרב ראוי שהוא על אף חכמים ואמרו מקדשיכם את והשימותי אומר הוא בטילה, והרי אינה ושכינה השכינה מפני וירושלים

מקומות. בכמה עליו. התוספות נחלק שם שם( הראב"ד הבחירה עומדים. )בית הם בקדושתן ששוממין פי שסוברים א, נראה יט א, ובמכות י במגילה א. אולם וסב א סא א, זבחים טז ב, שבועות פ"ב )יבמות

הרמב"ם. כדעת כהראב"ד( סוברים דרישת-ציון( )בספרו בצבור" בירושלים דחוייה טומאה"ש חשב9

א סימן בנין-ציון רלו; שו"ת סימן יו"ד חתם-סופר שו"ת ראה10 קרבן ואין הקרבנות ובטלו המקדש בית שחרב אע"פ בני לישראל הקב"ה אמר :יד צו תנחומא מדרש 11

אתם כאלו עליכם אני מעלה קרבנות בפרשת ושונין עולה בפרשת וקורים עוסקים אתם אם נוהג עולההעולה תורת שנא' וזאת לפני עולה קרבן מקריבים

- 81 -

about the actual building of the Beis HaMikdash1. We see from this, says the Nesivos Shalom, that the building of the Beis Hamikdash applies at all time, and it can never be annulled. It is not even dependent on whether the Jewish nation is in the Land of Israel: rather, even when the Jewish people are in exile, they are capable of fulfilling the Mitzvah by studying the relevant passages in the Torah2. The study of these passages brings down the sparks of high Kedusha that are contained within those words3.

Elsewhere, we described the Mishkan as a model of a perfect human being. When we come to the Mishkan or the Beis HaMikdash, we see that it produces the Shechinah. We see how it is built, and from there we understand how to ‘construct’ ourselves so that we too can be a human ‘temple’, one in which the Shechinah rests. Hence, מקדש לי ועשו

בתוכם ושכנתי – and they should make for Me a Mikdash (whereby you will understand how to turn yourself into a Mikdash) and then I will dwell in them.

Clearly, the final purpose here is not that G-d should rest on some building, however holy, but on us. G-d created the world that we might become holy. It would be a perversion of that purpose if we turned the Temple into an end in and of itself. We long for the rebuilding of the Temple and we pray for it three times a day, but only so that it will contribute to our own spiritual clarity. We are the final goal of all of this. We start out being a whole world, an קטן עולם which parallels the הגדול עולם , the world outside of ourselves. Just as that world has many levels of spirituality divided initially into four worlds or universes, so too our soul translates into each one of these levels. When these souls are connected to our body, we are able to connect all these worlds4. We are able to bring the spirituality of those higher worlds down into the actions we do down here and thereby connect this material world with the greatest heights of spirituality.

The Mishkan came to aid us in doing this5. It facilitated the bringing down of the holiness and mapped for us all these higher worlds6. Ultimately, we have to learn the map and allow G-d to dwell within us. If we have the aid of seeing the actual structure, we are indeed blessed. If not, we should study it in the Torah and become the walking Mishkans that the Torah commands us to be - בתוכם ושכנתי מקדש לי ועשו . Indeed, a mitzvah for every age!

מעלה אני בה לקרות שיתעסקו קרייתה ובשכר בתורה הבית צורת לקרות ויתעסקו להם אמור לך 1הבית. בבנין עוסקים הם כאילו עליהם

ואינו נצחי ענין הוא הבית גדול, שבנין חידוש לנו עולה האלו המדרש עמ' קצב: מדברי שלום נתיבות ? 2 בטל, שאינו ביתי בנין יהא בגולה נתונים שבני ליחזקאל, ובשביל הקב"ה שאמר לעולם, וכמו להבטל יכול

בתורה. קרייתה ידי על ביתי בנין מתקיים בגלות לאו, וגם אם אדמתם על ישראל תלויםבהם. הטמונות העליונות ההארות את ממשיכים אלו פרשיות שלומדים ידי שם: שעל שלום נתיבות 3 למטה רדתם העולמות. עד לקשר ביכולתם אין האדם של שהנר"ן ומה :יב - פרק א - שער החיים נפש 4

כנ"ל. האדם בגוף ישכון שהקב"ה כזאת מציאות תתכן בתחתונים, ואיך דירה לו להיות הקב"ה קצא: נתאוה שלום נתיבות 5

המשכן נהיה זה ידי העליונים, שעל מהעולמות הארות הזה לעולם למטה הקב"ה הוריד בתחתונים, לכןיתברך. לו דירה להיות ראוי

העליונים. העולמות לכל מפה כעין הוא המשכן:קצ שלום נתיבות 6

- 82 -

תצוה 1. Bigdei Kehuna

THE GARMENTS:

כהן גדול: כח (ד) ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשובגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי:

כהן הדיוט: כח (מ) ולבני אהרן תעשה כתנת ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם לכבודולתפארת:

SANCTIFICATION TO AARON & HIS SONS THROUGH THE GARMENTS:

כח (ב) ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת: (ג) ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי: רש"י: (ג) לקדשו לכהנו לי - לקדשו

להכניסו בכהונה ע"י הבגדים שיהא כהן לי ולשון כהונה שירות הוא (מא) והלבשת אתם את אהרן אחיך ואת בניו אתו ומשחת אתם ומלאת את ידם וקדשת אתם

וכהנו לי:

SANCTIFICATION FOR FUTURE COHANIM THROUGH THE GARMENTS:

כט (כט) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם: רש"י: ולמלא בם את ידם - ע"י הבגדים הוא מתלבש בכהונה גדולה:

The Torah commands the Cohen Gadol to wear eight garments, four of which

overlap with the clothes of the Cohen Hedyot1. The Torah defines the Bigdei Kehunah

1 ) ( ' ' , " מינים שלשה כהונה בגדי א ח פ המקדש כלי הל החזקה יד ם הדיוט :רמב כהן זהב ,בגדי ובגדי ,ובגדיכלים .לבן ארבעה הם הדיוט כהן לבנים , ואבנט , ומגבעות , ומכנסים , כתנת :בגדי פשתן של וחוטן ,וארבעתן

ששה ( ,כפול ( : כהן כל של הארבעה כלים שמנה והם גדול כהן בגדי הן זהב בגדי ב בצמר רקום לבדו והאבנטוציץ וחושן ואפוד הדיוט ומעיל כהן לאבנט במעשיו דומה והוא הוא רוקם מעשה גדול כהן של ואבנטו

ובניו השבר על שלופף כמי בה צנוף גדול שכהן אלא בבניו האמורה המגבעת היא באהרן האמורה ומצנפת. מגבעת נקראת ולפיכך ככובע בה צונפין

The head covering of the Kohen Gadol is called a מצנפת while that of a הדיוט כהן is called a מגבעת. Rashi ) ד כח ( says that they are the same, although Rivoh ) אל ה. ד"ה תוס' סוכה ( and Chizkuni say that the but for תפילין had to leave room not only for the מצנפת since the ,מגבעת was shorter than the מצנפתthe ציץ as well. There are several opinions in the Rishonim about the differences between the two. See

- 83 -

Gedolah as ולתפארת לכבוד 1 - regal looking garments2. But, they were not for looks alone. Rather, they were garments on the body that symbolized the type of character a Cohen Gadol should have3. These character traits in turn were the garments of the soul4. And it is through these character traits that we are able to translate the Torah and it Mitzvos into action5. They are the interface between pure spirituality and the material world of deeds6. Since the soul is the source of our character traits, the are מדות therefore called 7,בגדים - clothing of the soul8. This was the real meaning of the garments being ולתפארת לכבוד .9 The word כבוד is used as a word for the soul10. For what is the soul if not the כבוד of HaSh-m that gets expressed on earth. The כהונה בגדי were none other than soul-garments, guiding us to our core spirituality. Hence they were – לכבוד reflecting the true “heaviness” – the true inner spiritual weight ,כבד from the word כבודof the 11כהנים.

Ramban ) לא פסוק ( and Rambam. Raavad ) ב ח המקדש הל' כלי ( says:

" - " ארוך] מצנפת זה של כמעשהו זה של מעשהו אין אומר אני א א מגבעת נקראת ולפיכך ד הראב השגתחדין שלנו הכובעין כעין המגבעות מעשה אבל הישמעאלים ככריכות הרבה כריכות אותו וכורך הרבה

:] קצרין והן מלמעלה

1 ... : ולתפארת לכבוד קודש בגדי ועשית ב כח תצוה

בדמותן הן מלכות לבושי בגדים רמב"ן: אלה2הל" – החזקה יד ם ( ’רמב ( : ' בגדי כדרך ומשולשים נאים חדשים שיהיו מצוותן כהונה בגדי ד ח פ המקדש כלי

חדשים ... ולובש לפתילות מניחן אלא אותן מכבסין ואין אותן מלבנין אין ולתפארת לכבוד שנאמר הגדולים ד' כהני שיעשו פנימים בגדים על מורים ...היו הבגדים ולתפארת: הנה לכבוד ועשית ד"ה ב כח מלבי"ם3

הנפש מלבושי שהם טובות ובתכונות ובמדות בדעות נפשותיהם את בם להלביש החיצוניים, היה כהנים מלבושי על צוה ... וכאשר הנפש את ילבישו ותכונתו האדם יא: שמדות מלבי"ם, כה4

ולקדושה. לטהרה ותכונות המדות טוב נפשם את ילבישו איך דעת הורות הכוונה עיקרר' חיים5 או המצוות, בקיומם תרי"ג אל עיקריות הכנות .... הן ש"ב: המדות ח"א קדושה ויטאל, שערי

עצמן. העברות מן קשות הן תוהרע המדות ענין בביטולם. ... ולפיכךממעמקים, תצוה, עמ' 6 ... הגוף מבחינת העליונה... המופשטת בין[ הנפש החיבור הם : ]המדות324

הגוף של והתחתונה הגלויה ]ו[הבחינה כמידתו" וזה – ג( "מדו ו ויקרא )ספרא ז"ל חכמינו שאמרו כמו בגדים נקראות כז: והמידות ו גר"א, משלי7

להרגיל כדרכו", והיינו ללבשו חלוקו להפוך שיכול כל חכם תלמיד ע"א(: איזה קיד )שבת חז"ל שאמרו הפוך טבעו שהיה דע ממש וטבעו דרכו ושיהיו התורה לפי ולהעמידן במידות

הנפש מן ... הן לבושין הן טז: שהמידות יא גר"א, משלי8

ולתפארת לכבוד אחיך לאהרן קדש בגדי ועשית:ב כח שמות 9 נקראת הנפש בכתוב רבים (: במקומות323בממעמקים, שמות, עמ' )מובא ברכות המאור, ריש בעל10

כבוד" יזמרך "למען כבודי", וכתיב "עורה כבודי", וכתיב ןיגל לבי שמח "לכן כבוד, כדכתיב11 Rav SR Hirsch, Rav Moshe Shapiro, SHLITA.

- 84 -

But it goes further. For the garments themselves were active producers of holiness. For example, the Choshen was a vehicle for a form of prophecy. The names of the Shevatim appeared twice on these garments, once on the two stones ( שהם אבני ) set on the shoulder straps of the apron-like 1אפוד, and once on the twelve stones of the חושן, over the heart of Aharon HaCohen2. In this way Aharon carried the whole Jewish nation with him. These tribes contained all the letters but four, ח, ט, צ, ק which were made up by adding the words יעקוב יצחק אברהם and then either קה שבטי or 3 ישורון שבטי , allowing the Choshen to light up and spell out answers that were asked of HaSh-m through it.

The garments also affected the Cohanim in a very real way. The Cohanim were actively sanctified through the garments4. Were Aharon to come into the Holy of Holies without them, he would die5. These clothes raised the Cohanim to the level of holiness wherein they were fit to serve in this most awesome of places6.

Another illustration of the power of these clothes was the fact that each one came to atone for a different sin7. These were no ordinary clothing!8 The different garments come to atone for inappropriate thoughts, speeches and actions – for these too are garments; garments of the soul9.

לזכרו כתפיו שתי ד' על לפני אהרון ונשא זכרון אבני האפוד כתפי על האבנים שתי את יב: ושמת כח1ד' תמיד. לפני לזכרון הקדש אל בבאו לבו על המשפט בחשן ישראל בני שמות את אהרון כט: ונשא כח2

ד' תמיד לפני לבו על ישראל בני משפט את אהרן ל: … ונשא כח ובסוףעג: יומא3

According to the Rambam, the names of the Avos were on the first stone, above the name Reuven, while the words Shivtei Kah were at the bottom of the last name, Binyamin.

אתם וקדשת ידם את ומלאת אתם ומשחת אתו בניו ואת אחיך אהרן את אתם )מא( והלבשת כח שמות 4לי: וכהנו

שם ורש"י לה כח56 : " כהונה להם והיתה מגבעות להם וחבשת ובניו אהרן אבנט אותם וחגרת קרא דאמר ב ע יז דף זבחים מסכת

עליהם כהונתם אין עליהם בגדיהם אין עליהם כהונתם עליהם שבגדיהם בזמן עולם לחקת ) מעלי ) ישראל בני בתעות מקדשי משמרת את שמרו אשר צדוק בני הלוים והכהנים טו מד פרק יחזקאל

) ( : והמה מקדשי אל יבאו המה טז יהוה אדני נאם ודם חלב לי להקריב לפני ועמדו לשרתני אלי יקרבו המה ) ( : ילבשו פשתים בגדי הפנימית החצר שערי אל בבואם והיה יז משמרתי את ושמרו לשרתני שלחני אל יקרבו

) ( : ומכנסי ראשם על יהיו פשתים פארי יח וביתה הפנימית החצר בשערי בשרתם צמר עליהם יעלה ולא ) ( : יפשטו העם אל החיצונה החצר אל החיצונה החצר אל ובצאתם יט ביזע יחגרו לא מתניהם על יהיו פשתים

העם את יקדשו ולא אחרים בגדים ולבשו הקדש בלשכת אותם והניחו בם משרתם המה אשר בגדיהם אתבבגדיהם:

מכפרין קרבנות מה לך לומר כהונה בגדי לפרשת קרבנות פרשת נסמכה ע"ב: למה צח זבחים, דף מסכת 7מכפרין כהונה בגדי אף

יא וכה ב כח מלבי"ם89 , הכהן צדוק רסג - רב אות הצדיק החיות :צדקת לעצם לבושים ומעשה דיבור המחשבה כי

- 85 -

The Mitznefes on the head of the Cohen1, atoned for inappropriate thoughts of arrogance2 for the head covering comes to reinforce the humbling idea that G-d is above us, infinitely greater3.

The Avnet (the sash) atoned for thoughts of the heart4 (that produced inappropriate speech5 ). For the Avnet was wrapped around the body above the elbows and covered the area of the heart6. Furthermore, the Avnet was wrapped around the Kohen 32 times, which is equal to the Gematria of the word Lev (heart)7. It was also 32 Amos long8.

The trousers atoned for ( מכנסים ) action9, in particular for actions of sensual licentiousness.10 This makes sense, for trousers cover our most sensual body parts11. (The word can be broken up into מכנסים מים כנס – a reference to seminal seed which is corrected by the 12.מכנסים)

1 The equivalent of the מגבעת on the הדיוט כהן . See first note in this essay for further details.

על ויכפר שבגובה דבר יבא חנינא רבי אמר מנין הרוח גסי על מכפרת ע"ב: מצנפת צח זבחים, דף מסכת 2גובה

מהמוח שזהו הרוח גסות על ומכפר דבמוח ממחשבה נעשה הראש שעל הכהן, שם: ומצנפת צדוק רבכבד. לב מוח נגד שהם וכבוד תאוה קנאה על אחר במקום שנתבאר כמו מוח נגד דכבוד כנודע

אימה לידי מביא הראש כיסוי וכו'. כי שבגובה דבר וכו' יבא מצנפת ואמר זבחים, שם: מהרש"א, מסכת 3רישיה גלי אימיה שבקתיה דלא יצחק בר נחמן ברב שהחשיך מי פרק בסוף כדאמרינן דשמיא

דאיתיה היכא הלב הרהור על מכפר ע"ב: אבנט צח זבחים, דף מסכת 45שבלב. הרצון מן ונמשך הלב שליח הלשון כי הדיבור מצד הלב הרהור על הכהן, שם: ואבנט צדוק רב ?6? " , " , היכא" ה ד ב ע פח זבחים מסכת י רש7? , " , ההס, וכפי אבנט ה ד שם זבחים מסכת '.בתוספות התוס כוונת שכך מקובצת השיטה של ר8? ' " ' יט" הל ח פ המקדש כלי הל ם רמבהמעשה על שם: ומכנסים הכהן צדוק רב 9

10? : " , ב ע צח דף זבחים לכסות ] מסכת בד מכנסי להם ועשה שנאמר עריות גילוי על מכפרת מכנסים

] ) ערוה) בשר את : , ביום קורין דלכן עבירות עיקר וזהו עריות בגילוי הוא המעשה וסוף המעשה על ומכנסים שם הכהן צדוק רב

.) " . " ( " י רש ופירוש א ל מגילה ל ז שאמרו כמו עריות פרשת הכיפורים ולהכי ערוה גידור משום הם דהמכנסים דמשמע לה מייתי דקרא מגופא זבחים, שם: מהרש"א, מסכת 11

ערוה. בגידור להם צורך שיהיה וגו' דמשמע בד מכנסי להם ועשה כתיב ובכאן ועשית כתיב דבכולהו כאן שינה

מים שנקרא הזרע הוא מים כנס אותיות מכנסים פח/ב: דף זבחים על יהוידע בן בניהו ספר 12מכנסים. ע"י לתקנו אותו ואסף כנס ערוה של אסורה בביאה האדם שהשליכו

- 86 -

The shirt ( כתנת ) atoned for murder1, for it covered the entire body, i.e. the part of the human that commits actions2. In addition, the Ketones is the garment worn closest to the flesh and is the garment most likely to be saturated by blood in a murder3.

These were the garments of an ordinary Cohen. The Cohen Gadol wore four additional garments, the Choshen (breast plate), the Eifod (an apron-like garment), the Me'il (a long outer garment) and the Tzitz, a crown like garment on his head.

The Choshen atoned for miscarriages of justices4; for, when justice is done on earth, it removes the harsher justice of the heavens.5

The Tzitz came to atone for arrogance6. And in fact, in Hebrew we call arrogance מצח עזות – arrogance of the forehead, exactly where the Tzitz was worn7.

The Me’il atoned for Lashon Hora8. The Me’il had bells on it, and they were heard when the Cohen Gadol entered – these sounds of holiness atoned for the malicious noises of Lashon Hora9. The Me’il was to be colored תכלת פתיל . It would remind one of the sea, and the fact that the mighty waters don’t encroach on the dry land. So too, we

הכתנת את ויטבלו עזים שעיר וישחטו שנאמר דם שפיכות על מכפרת ע"ב: כתונת צח זבחים, דף מסכת 1בדם

שבנפעל. הפועל כח נגד זהו הגוף כל המכסה הוא דמים שפיכות על הכהן, שם: וכתונת צדוק רב 2

בדם מגואל והוא ולבשר לגוף הקרוב באדם הבגד הוא שהכתונת י"ל זבחים, שם: ועוד מהרש"א, מסכת 3כך. על מכפר זה כתונת וע"כ נהרג בכל ביותר

משפט חושן שנא' ועשית הדינין על מכפר ע"ב: חושן צח זבחים, דף מסכת 4 על מכפר משפט. פירוש חשן ועשית שנאמר הדינין על מכפר חושן ואמר זבחים, שם: מהרש"א, מסכת

המשפט. עון נשיאת וגו' דהיינו משפט את אהרן ונשא וז"ש בחומש כפרש"י הדין עוות

ישתוק למטה הדין בעשיית כי הדינין על חשן שאמר ומה פח/ב: דף זבחים על יהוידע בן בניהו ספר 5ש'. נח חשן יצר, וזהו מספר ש' שהיא באות רמוז השטן למעלה, וידוע יקטרג שלא השטן וינוח

כתיב פנים ובעזות אהרן מצח על והיה כתיב בציץ פנים עזות על מכפר ע"ב: וציץ צח זבחים, דף מסכת 6 לך היה זונה אשה ומצח

וק"ל: מצח עזות על לכפר דרשו המצח מקום לציץ לו מדקבעו זבחים, שם: מהרש"א, מסכת 7

8 " : " , קול על ויכפר שבקול דבר יבא חנינא ר א מנין הרע לשון על מכפר מעיל ב ע צח דף זבחים מסכתהרע

קול כי קול. מהידוע מעשה על כו' ויכפר לה"ר על מכפר מעיל זבחים, שם: ואמר מהרש"א, מסכת 9 קולו ונשמע ביה דכתיב זה בהפך הוא המעיל וזה אחד מקטרג לו לברוא ופעולה מעשה עושה רע ודיבורבואו. בדרך לו המקטריגים את מבריח זה וגו' שקול הקדש אל בבואו

- 87 -

who have been given two guards to prevent our speaking Lashon Hora – our lips and our jaw – can surely draw inspiration from this1.

The Eifod (that looked like a kind of apron) atoned for idolatry2 for in fact many priests of idolatry wore an Eifod3.

In Parshas Trumah, we showed that the Mishkan came to provide a small world that was like the world of Adam HaRishon before the Cheit. The Mishkan is the model that man makes for himself to teach himself how to maintain holiness in all his actions4. When a man would come to this purest of environments and experience a deep connection to G-d, his actions would have the maximum impact on conditioning his character and purifying his soul5.

The Cohanim, when they served in this Mishkan, were at the level of Adam HaRishon. The clothes of the Cohanim were like the skin of Adam HaRishon. The bells on the which the Cohen wore, correspond to our ears, for the sound of the bells ,מעיל were heard when the Cohen approached the Holy place6. The Tzitz on the forehead of the Cohen Gadol corresponds to the forehead7, etc. The Bigdei Cohen were not just a reflection of this, but were active in creating this process. They were " ו( בד" )ויקרא מדו – literally “(precise) measures of cloth” - for they reflect the precise relationship of

יקר 1 " :לא כח כלי . היה כ ע הרע לשון על מכפר שהמעיל לפי תכלת כליל האפוד מעיל את ועשית) - ( , " יא י לח איוב נאמר בים כי יעשה וכן יראה וממנו בים יסתכל התכלת י וע לים דומה תכלת כי תכלת כולו

" .' , חומה הלשון אל ה הקב נתן וכך וגו תוסיף ולא תבא פה עד ואומר ודלתים בריח ואשים חקי עליו ואשבור ) " ( " " יתן ומה בשר של ואחת עצם של אחת חומות שני לך שהקפתי אלא עוד ולא ב ע טו ערכין ל רז ש כמ ובריח

' , בריח ויעבור העולם רוחות ד לכל לשונו שחוט חץ ישלח ידבר לחוץ יצא כי רמיה לשון שמירה לך יוסיף ומה , התכלת, טעם וזהו גדרו פורץ ואינו ובריח דלתים עובר אינו אשר הים מן האדם שילמד הראוי מן והיה ודלתים

וממנו הים במעשה אז יתבונן וממילא בצבע לו שדומה הים אל נזכר יהיה בתכלת בהסתכלו כי לים שדומה: יעשה וכן יראה

2 : " , ותרפים אפוד אין שנאמר כוכבים עבודת על מכפר אפוד ב ע צח דף זבחים מסכת

ותרפים אפוד ויעש מיכה בפסל כמ"ש אפוד עושין ג"כ שהיו בע"ז ומצינו זבחים, שם: מהרש"א, מסכת 3וגו'

וכן תראו שממנו לכם לרמז כליו, רק וכל המשכן בתבנית רצוני תכלית א, פ"ד: שכל החיים, שער נפש4 וכליו המשכן כתבנית הרצויים במעשיכם אתם שתהיו עצמיכם את אתם תעשו

יתעלה לעבודתו הלבבות להכין אליו, הכל וקרבנות תפלות בה יתברך, ועשותינו לשם בית בנין צה: כי חינוך5

ונקי טהור שיהיה מקום לקבוע ציונו כן ועל … הפעולות ידי על יוכשרו הגופות גופותינו, כי להכשר שהכל …בו. אליו לבבם ולתקן איש בני מחשבות שם הנקיות, לטהר בתכלית

הקדש. אל בבואו קולו ונשמע בו האזנים, כמד"כ אורות כנגד הוא שבמעיל שם: והפעמונים שלום נתיבות6תמיד. מצחו על והיה המצח, כמש"נ אורות כנגד הוא שם: הציץ שלום נתיבות7

- 88 -

garment to soul1. The clothing themselves absorbed all these ingredients, as they were made with the highest possible level of thought and action2.

It was the Begadim that turned the Cohanim into Cohanim3. How did this work?

The specific purpose of the bigdei kehunah were but an extension of the role of clothing in general:

Clothing is never found naturally in other animals and yet it is a universal idea in the human race. This tells us that clothing somehow tells us something about our human uniqueness4. “Clothing makes the statement: I am much more than what meets the eye. If you want to see the real me, you'll have to look deeper.” 5

"The message of clothing is directed not only outward, to others, but also inward. What you wear powerfully affects how you see yourself6.'"

And in fact, the Cohanim themselves were similarly affected7. Sefer HaChinuch compares the effect of these clothes to the effect of our wearing of Tefillin. Part of the influence is in the physical act of placing something over our brains and our hearts to remind us that we should connect both our intellect and our emotion to G-d8.

"Like all pairs of inner form and outer matter, the pair of נשמה and body should be in perfect balance...When אדם and חוה were created they were not ashamed because the vessels of their bodies perfectly reflected their נשמות. A core that is angelic deserves to be clothed like an angel - when the clothing looks like an animal (after the ,(חטא shame is inevitable. Shame is the result of a breakdown between inner and outer

האדם של הנכונה מדתו שהם השל"ה: על הג"ה 1רב2 ומעשה דיבור מחשבה מכח ונעשים רומזים הם ודאי התורה שציותה בגדים כי הכהן, שם: צדוק

לכפר. רק הוא שלהם ומעשה דיבור מחשבה כל והרי נשמתם המלביש3: " ב ע יז דף זבחים עליהם מסכת כהונתם אין עליהם בגדיהם אין עליהם כהונתם עליהם שבגדיהם בזמן

4See Dina Coopersmith in Jewish Women Speak about Jewish Matters: “In virtually every culture, clothes are a basic requirement. Even in the hottest tropical climates, the inhabitants wear some minimal form of clothing. Nowhere, however, do animals instinctively cover up. Why is this? What is the connection between human beings and clothing that spans all ages and cultures?”.

5 Inside/Outside, pg. 28

6 Gila Manelson, Inside/Outside, pg. 28Mrs. Manelson continues: I have a friend who got all dressed up to take her comprehensive

exams for her Master’s degree, ... ]saying[ 'Remember the book Dress for Success? Looking my best helps give me the confidence I'm going to need to ace those exams

ראוי ע"כ … פעולותיו כפי נפעל האדם כי לנו הקבוע היסוד המצוה כהונה(: משרשי )בגדי צט מצוה חינוך7)אליה( מיוחדים בגדים להתלבש

וגו' תפילין כעין וזה עובד מי לפני בלבו ומתעורר נזכר יהיה מיד שבגופו מקום בכך שם: כשיסתכל חינוך8

- 89 -

dimensions."1, a separation between the physical and the spiritual2. Clothing is capable of restoring the balance. Therefore, the word for clothing, ,means not ashamed ,לבוש לא 3 .בוש

After the הראשון אדם חטא , there was a permanent new reality. Adam HaRishon did not need clothes because his הבהמי נפש was in complete harmony with his inner essence and was therefore its outer garment4. Only when this harmony was disturbed did Adam HaRishon find himself naked5. When the first man sinned, his אור כתונת – literally his garment of light – turned into עור כתונת – a garment of flesh. This garment was his skin. As long as he was totally spiritual, he had no need of clothes. His skin radiated his inner essence rather than anything sensual6 - it was ולתפארת לכבוד – the same words that are said about the Priestly garments. But, when the First Man sinned, he did so with his outer self, his Nefesh Behamis. Until then, his Nefesh Behamis was simply a reflection of his Neshama, the outer garment. But now it gained its own independence, and was therefore separated from his soul. He therefore felt naked – i.e. felt a lack of integration between his Nefesh Behamis and his soul.7 So, now he had to wear clothing, to cover what was now being projected by his body – the spiritual distancing of the sin8. עור כתונת – garments of flesh. עור is also the letters for Iver – a (spiritually in this case) blind person. The body was now a rebellious garment over the soul – ( וגדב - rebel, from בגד – a garment – i.e. the body)9. The correct relationship between the body and the soul was disturbed. He then needed a new set of outer garments to reflect his inner spirituality10. This clothing came to hide the outer superficiality of the body in order to restore the focus on man’s core spirituality. The words כסות – a garment – means a cover11. Hence clothing came to restore the balance between body and soul. It became a part of the permanent reality of man.

1 Akiva Tatz, Living Inspired pg. 118-119, see there all of chap. 11

שפירא, שליט"א משה רב2בושה לא – ע"ב: לבושה עז דף שבת חז"ל הוא והמקור הירש רפאל שמשון רב3יתבוששו ולא ואשתו האדם ערומים שניהם כה: ויהיו ב בראשית4 שניהם עיני ז: ותפקחנה ג בראשית 5 הם עירמם כי וידעו תאנה עלה ויתפרו :חגרת להם ויעשו שהוא הגוף מתוך ומאירה ד' שבאדם" )רמב"ם( קורנת כבוד :"ניצוץ שהיא השל"ה: שהנשמה על הג"ה 6

לנשמה הלבוש באדם הבהמי נפש נכלל היה הראשון אדם חטא קודם:י - ס"ק ס"יב על א"פ שלימה האבן של המאסף7

הם עירומים כי וידעו הס"א...ולכן ביד ונמסרה ממנו נפרדה וכשחטא העור כתנות נקראת והיתה

שניהם עיני ז: ותפקחנה ג בראשית 8 הם עירמם כי וידעו תאנה עלה ויתפרו :חגרת להם ויעשושפירא, שליט"א משה רב9

לכת. בהצנע אלא לשמה דרגת להשיג הראשון...א"א אדם חטא : אחר116 דף ח' ג מאליהו מכתב 10שפירא, שליט"א משה רב11

- 90 -

In the post-Cheit world we see the nakedness of an animal as highly appropriate, that of a baby as cute, that of a ten year old as inappropriate and that of an adult as threatening and illegal1. The more spiritual our expectations, the more we associate dress with that person. Even after משיח will come, the concept of clothing will remain: תחיית .will take place together with clothes2 המתים

The sons of Noach,שם and יפת who were both rewarded מדה כנגד מדה for their .of using clothing to cover their father's nakedness3 מצוה of מצוהwas given the שם was given יפת which implies the garments that they hang from as well - while – ציציתthe covering of burial4. Each was given a reward that they could relate to. שם was given because ,ציצית is a reminder to keep the ציצית מצוות תרי"ג . The outer clothing now became a חזוק for the totality of spirituality. For the purpose of clothing, the gift of שם, is not just to cover the body, but to alert and direct us to the spiritual beauty of the person.

Clothing, then, is a powerful force, as it can be used positively or negatively5. This is why the Hebrew word for a coat, מעיל, is related to מעילה, the abuse of holiness treachery and ,בגידה is related to ,בגד ,Similarly, the Hebrew word for garment .(הקדש)deception. When clothing is used to make false associations (a קשר) of inner and outer realities, it leads to untruth (שקר – same letters). Clothing misleads when it becomes the

1 Gila Manelson: “My neighbors found it gloriously entertaining when one of my children, then a toddler, innocently showed up at their front door straight from the bathtub. If the same child were to repeat that behavior at age ten, however, I suspect they’d be less amused. And if the visitor were an adult, they’d probably slam the door, lock it, and call the police.”

“... A dog can trot around au natural without offending or even being thought of as “naked,” since we understand ... that an animal is not much more than it appears to be - an essentially physical being governed by its instincts. Because a baby’s existence is similar to that of an animal, no one blushes at the sight of its bare bottom; at the same time we do call it naked in recognition of its human potential. A ten-year-old, however, is considerably more than an animal ... and a twenty- year-old even more so - which is why an adult who parades around without clothes isn’t called cute, but an exhibitionist.” )Outside/Inside pg. 26, 27(

2 נא/נב סוכה Rav Dessler 3rd pg. 41. However, according to the deeper understanding we bring ,חלק immediately below )according to the מאסף on the שלמה אבן (, the idea of clothing is that one’s outer self is in harmony with and a reflection of one’s inner self. According to this, Adam HaRishon also had בגדים, in the form of his הבהמית נפש . Therefore, the type of clothing that is being talked about concerning

המתים תחיית does not mean clothing of the sort that we wear today, but rather akin to those worn by החטא קודם הראשון אדם .

השמלה את ויפת שם בחוץ: ... )כג( ויקח אחיו לשני ויגד אביו ערות את כנען אבי חם )כב( וירא ט בראשית3 שניהם שכם על וישימו אחרנית וילכו ראו: לא אביהם וערות אחרנית ופניהם אביהם ערות את ויכסו

במצוה שנתאמץ שם על ע( לימד )סנהדרין ויקח אלא ויקחו כתיב - אין ויפת שם )כג( ויקח ט ברש"י אמנם4 שם מקום לגוג לט( אתן )יחזקאל שנאמר לבניו לקבורה זכה ויפת ציצית של לטלית בניו זכו לכך מיפת יותר

קבר. 5 However, everything has an equal and opposite potential: the greater the potential for the קדושה greater the potential for טומאה. Therefore, clothing can be used to deceive, to show an outward reality that does not have inner dimensions.

- 91 -

focus, an end in and of itself, instead of being used to serve some deeper reality. Thus, פוטיפר אשת was left holding s garment because all she saw was'יוסף s external'יוסף

beauty.

Hence, it is not surprising, that Aharon HaCohen’s clothing was an actual vehicle of sanctification - the means through which he was sanctified to become the Cohen Gadol1. The verse says: And you shall speak to all who are wise hearted, whom I have filled with the spirit of wisdom, that they may make Aharon’s garments to consecrate/sanctify him, that he may minister to me in the priest’s office2. The verse states that it is the garments themselves that sanctify and consecrate the Cohen.

This idea of a garment to cover the externals in order to focus on and affect the internal spiritual reality is applied to both Mishkan3 and to the Temple itself. The Beis Hamikdash was hidden by the hills of Jerusalem, surrounded by an outer wall. Within the Beis Hamikdash were chambers within chambers. The Kodesh HaKedashim was only visited by the Cohen Gadol in his special clothes on Yom Kippur. All of this is an extension of the idea which the Bigdei Kehunah brought out4.

Therefore, the effect of clothing is a central idea in Judaism. Even very poor Jews strive to have special Shabbos garments, and the Peleh Yoetz encourages people to follow the Ari in wearing four white garments on Shabbos5. And the source of this is none other than the clothing of the High Priest on Yom Kippur6.

When Mordechai was praying for the plight of the Jews, Esther sent him clothing to replace his sack cloth. Esther felt that the only way to save the Jews was to draw from a very high, hidden spiritual level, and for that one needs clothes7. One cannot access

1 : " י הבגדים רש ידי על לכהונה להכניסו 'לקדשו וגו לי כהן שיהא

2 : לי לכהנו לקדשו אהרון בגדי את ועשו חכמה רוח מלאתיו אשר לב חכמי כל אל תדבר ואתה ג כח שמות מועד באוהל עמו לשבר ... התחיל הצניעות היא יפה אמר המשכן שהוקם ג: כיון תנחומא, במדבר מדרש3

שם( יוסף ובעץ ... )ע"ש מבפנים מדבר שיהא כבודי הוא כך הקב"ה ... אמר

4 " ] [ : צריכה היתה זה ומחמת ו ח החיצונים שליטת יש באיתכסיא ולא באיתגליא דכשהדבר משמואל שם ) ( " ] והיינו ] לה סביב הרים ירושלים קכה תהלים ש ובמ החומה ובתוך המקדש בבית מכוסה העבודה להיות

) " " ( " ן שהרמב והקשה ה ד בהעלותך פרשת ריש ו ח החיצונים שליטת בה תהיה שלא

5 , . , : ומה טוב מה משגת שידו מי אבל לשבת מלבוש לו יש שבהם עני אפילו ישראל ואשריהם לבישה יועץ פלא , ) " , , ( " לו ושיהיה לבנים בגדים ארבעה לו שיהיו ד פ יח שער חיים עץ פרי לברכה זכרונו י האר דבר שיקיים נעים

, שלא באופן עצמו בפני לשבת מיוחד בו ששוכב הכובע ואפילו ברגליו אשר ונעלים והמכנסים החלוק גםוכלל כלל בקדש חל .יערב

בגדים ולבש בגדיו את ו(: ופשט )ויקרא התורה, שנאמר מן בגדים לשינוי עמ' א: מניין קיד דף שבת מסכת6אחרים.

"מכבדי". לבגדיו ר' יוחנן שקרא לזה המקור כן גם שזה מסביר שם והמהרש"א מרדכי את להלביש )אסתר( בגדים תרע"ב(: ותשלח שנת ב )שמות תרעב שנת ריש פורים משמואל שם7

ז"ל אמרו ... והנה ומדתה כשמה בהסתר הכל לעשות שצריכין קיבל. ... שרמזה ולא מעליו שקו ולהסיר

- 92 -

deep spirituality unless he creates the type of clothing that will focus him on the desired spirituality.

In fact, the deeper the spirituality, the more hidden it will be in this world, and the greater the role of the clothing. A Talmid Chacham wears an extra long garment, covering even the shape of his body1. And it is for this reason that the Cohanim – who connect the Jews with the hidden spirituality in this world - require special clothing2. Their clothing was like a guide, an initial impression which would lead the people in the right direction3.

And, if that was true of the regular Cohanim ( הדיוט כהן ), it was all the more so for the High Priest. Through the Bigdei Kehunah, Aharon was nothing short of a tikun of the הראשון אדם חטא – the source of our needing clothing to begin with. 4 G-d ordered the Jewish people: כותנות תעשה ארון ניבול – a Tikun for those same עור כותנות of Adam HaRishon and to turn them back into אור כותנות . 5 Aaron was first sanctified with the קודש משחת שמן – the holy oil of sanctification. This too was a garment6 – a garment that purified his body and therefore was worthy of covering his soul!

(G-d says to Moses, אהרן את אליך הקרב ואתה – And you should bring Aharon close – even as G-d gave a general command that – מועד באוהל יהיה לא אדם וכל

ט( )ויקרא – no man can be in the Ohel Moed (together with Moshe). This אדם – says the Shlah – is referring to the First Man7.)

מעולם להמשיך גדול היה וגו' ... שכחה פני אסתיר הסתר ואנכי שנאמר מניין התורה מן אסתרקלט:( )חולין להמשיך שנצרך דעתה לרמז בגדים למרדכי שלחה פנים, ע"כ הסתרת בשעת בגלות בעודם אפילו הנסתרכהונה בבגדי כנ"ל בגדים צריך פנימי דבר לכל כי בגדים שייכים הנסתר, ולזה מעולם מעלה ממעלה

)See further in the משמואל שם there, continuing that מרדכי did not accept her claim, but that after she had taken care of his objections she returned to her ,מהלך as indicated by the words אסתר ותלבש .מלכות

ומכנסיים( ד"ה תצוה אריה )גור הערוה לכסות הוא לכבוד, רק מלבוש אינו מכנסים כי1

R. Beryl Gershenfeld: Because of his Torah, the חכם תלמיד is much deeper than the average person. Therefore, his extra clothing of צניעות announces to everyone that they should look further and deeper than normal

2 " " " :) " כי ) כהונה בגדי בטעם ה זצללה ר אדמו אבי ק כ ב תרע שנת ב שמות תרעב שנת ריש פורים משמואל שם. לעבודתם בגדים צריכין בחשאי ועבודתם פנימיים הם כאשר כהנים

3 " ב ) שעור ב ח דעת הדבר: )שיעורי של תוכנו גם אצלו מצטייר עליו עושה שהדבר החצוני הרושם לפי כי" " . ' ולתפארת - לכבוד ענין וזהו חצוני והדור בנוי כן גם יעשו הכהונה שבגדי נחוץ הי לכן וחשיבותו

שנתרחק הראשון לאדם תיקון הוא רוןה של"ה: וא 4 של"ה 5קודש בבגדי נתלבשו כך ואחר קודש משחת בשמן גופם נתלבש מתחילה של"ה: דהיינו 6הראשון לאדם ט( – רומז )ויקרא מועד באוהל יהיה לא אדם של"ה: וכל 7

- 93 -

If the clothing of the Cohen Gadol is meant to be a tikun of the sin of the First Man, it is not astonishing to hear then that the source of clothing originated, in fact, from the First Man, the very same clothing that fist covered his body. They were then passed on to Nimrod and then to Eisav, who, as bechoros, inherited the Kehunah Gedolah. They, too, did not correct the situation until Rivka dressed Yaakov in these Bigdei Kehunah (ותקח

יעקב את וכו' ותלבש עשו בגדי את רבקה ) in order to receive Yitzchak’s blessings. Yaakov was to finally correct the situation1, but only for his own life – hence the clothing began to emit the fragrance of Gan Eden ( בגדיו ריח את וירח ). Later Vashti was to attempt to undo this by derobing all of the Jewish women, but Esther again corrected the situation - אסתר מלכותותלבש .2 Every time there was inconsistency between the body (the clothing) and the soul, the Satan tried to take advantage of the situation by infiltrating the clothing that surrounds the soul3.

The ideas of the priestly garments have a powerful contemporary message. The contemporary lack of dress codes reflects the loss of the dignity of man. Hats are no longer worn on special occasions and casual clothing is more and more acceptable in the work place. Sweat pants, baggy shorts, T-shirts or sweat shirts with inane images or stupid one-sentence philosophies written on them; garish sneakers and the baseball cap, made ridiculous by being worn reversed, round out the profile4. All this before we even get to immodest dress! If clothing is meant to draw one into the inner man, we are drawn to ask what kind of inner man we will find under clothing such as these.

In defiance of this picture, the Bigdei Kehunah Gedolah are refreshingly לכבוד regal garments6. Aharon and his clothing set the example and showed us the -5 ולתפארת

1: ) שנה ) ומאת וארבעים שנים שבע חייו שני יעקב ימי ויהי שנה עשרה שבע מצרים בארץ יעקב ויחי כח מז – הרע יצר ובלא צער בלא חי מצרים בארץ אבינו יעקוב שחי שנים יז שאותן ב( כתב )רי"ו הזוהר

טוב. בגימטריא י"ז כי הטורים הבעל שמרמז וכמו עוה"ב מעין המלך בית נכח הפנימית המלך בית בחצר ותעמד מלכות אסתר ותלבש השלישי ביום ויהי ה אסתר מגילת2

הבית: פתח נכח המלכות בבית מלכותו כסא על יושב והמלך

3 , פ שלמה האבן של " "המאסף - " י ק ס יב ס על ": א " כ... ואח לנמרוד שבאו ר אדה של הלבושין ענין וזה ו " ... ' " הוא... כי כ וע יעקב את ותלבש וכו עשו בגדי את רבקה ותקח כתיב ולכן ר דאדה דוגמא שהיה ויעקב לעשו " ... " " תפש ה ושהקב שאול של המעיל קריעת וכן בגדיו ריח את וירח עדן גן ריח עמו נכנס כ וע ר אדה חטא תיקן

מלכות … אסתר ותלבש באסתר ולהיפך ערומות ישראל בנות מפשטת שהיתה ושתי וענין ירבעם של בבגדו ' ' ) ( " הוא הכל לשטנו ימינו על עומד והשטן כו בגדים וילבשהו כו צואים בגדים לבוש היה ויהושע ג זכריה ש מ וכן

. " האדם בו יתלבש שלא הלבושים באלו ואחיזתו השטן קטרוג שכל ל הנ הבגדים על4 Based on an article by Ned Crabb in Reader’s Digest

5 ... : ולתפארת לכבוד קודש בגדי ועשית ב כח תצוה

בדמותן הן מלכות לבושי בגדים רמב"ן: אלה6הל" – החזקה יד ם ( ’רמב ( : ' בגדי כדרך ומשולשים נאים חדשים שיהיו מצוותן כהונה בגדי ד ח פ המקדש כלי

חדשים ... ולובש לפתילות מניחן אלא אותן מכבסין ואין אותן מלבנין אין ולתפארת לכבוד שנאמר הגדולים

- 94 -

way. For the Jews are nothing by a Kingdom of Priests. And the clothes we wear ought to show it!

- 95 -

תשא כי

1. The Golden Calf

The reading of Ki Sisa has unusually long portions assigned to Cohen and Levi, and then shorter portions thereafter. It is divided this way in order that a Yisrael will not be called up during the reading of the Golden Calf.

It seems incomprehensible that this holy people, who had just spoken with G-d, should think that a piece of shaped gold – taken from their earrings – was actually the force that took them out of Egypt!1 So rapidly did they sink, that Rav Hirsch understands that they had really never raised themselves much above this base idolatry to begin with2. This people bore with them massive contradictions – the דעה דור - that according to the Ibn Ezra, were to die with slavery in their blood. But, the contradictions are but two sides of the same coin. Their spiritual peaks led to their great passion to channel their spiritual energies inappropriately. Maharal points out that the Chet HaEigel took place just as the Luchos were half in HaSh-m’s Hands, so to speak, and half in Moshe’s. At this point, when Klal Yisrael were at their highest spiritual levels, it was necessary, in order to maintain their freedom of choice, to provide them with an equivalent counter Yetzer.3

But all of this proved too much for a nation that had been artificially swept up to spiritual heights, to yet integrate the experience4.

Let’s see: The Jews at Sinai were so elevated that their bodies were holy like their minds. They had stated ונשמע נעשה – we will do (an action of the body) and then we will understand5. Parallel to that, they not only heard G-d’s Word at Sinai, but they also

ממצרים הוציאם אשר הוא באזניהם היו אשר הזהב כי שיחשוב בעולם טפש ד: אין לב רמב"ן, שמות 12Rav SR Hirsch ) א לב (: … People were at such a distance away from the truths and the demands of this Torah, that it is quite impossible to think that this Torah could have been produced, as other laws and other religions have been, by the people living at that time, as a product in accordance with the idea of that age.

היו ... לכן עליונה כה במדרגה היו שישראל משום דדוקא עוד ל”העגל, ב: וי תשא, מעשה שלום, כי נתיבת 3וקשה גדול בנסיון להבחן צריכים

ביגיעה זאת השיגו שלום, שם: לא נתיבת 4 הם ס"ת של שהגוילין כתב המלחמות בספר הרמב"ן דהנה ונראהתרע"ב, עמ' רכה: משמואל, שנת שם 5

הוא זו האותיות. ובדוגמא אלא נקראות אינן הקדושה וגוף לאותיות משמשים שהם קדושה תשמישי רק ספר בדוגמת הוא האדם קדושה. כי תשמיש הוא והגוף קדושה גופי הם שבו והרוחניות האדם, שהשכלשנשרף לס"ת דומה זה למה הא לקרוע חייב נשמה יציאת בשעת ק"ה.( העומד )שבת ז"ל תורה, כאמרם

- 96 -

received physical Luchos1. The letters inscribed on the Luchos were a not a separate kedusha like in a Sefer Torah2, but were engraved into the physical stone.3 Similarly, the Torah was so inscribed and integrated into their hearts that they naturally acted in harmony with its ethos and its dictates4. נעשה – we will act in perfect harmony with G-d’s Will5. After their sin, the Midrash says, they lost their level of נעשה – of their holy bodies – and retained only their holiness of שכל – their 6.נשמע The Luchos got broken - Moshe saw no way of keeping them7. And a new history of the Jews unfolded.

The Jews had understood that an intermediary between them and G-d was a critical element of their Avodas HaSh-m8. When Moshe delayed (per their calculations) his descent from the mountain, this triggered their need for some substitute - לפנינו ילכו אשר . 9

“The erroneous idea that Man can make, may make, must make a ‘Moses’ for himself10… – these are the delusions which from time immemorial have dominated the

בכתיבת כך כל יתרון מה להבין כו'. שיש המה אלקים מעשה והלוחות בפסוקאמת, תרל"ח: שפת 1 שניתן ממה סיני בהר חיים אלקים דברי ישראל בני ששמעו שמיעה גדולה דלכאורה הלוחות על הדיברות

הלוח. על בכתב אח"כ להם קדושה תשמישי רק הם ס"ת של שהגוילין כתב המלחמות בספר הרמב"ן דהנה ונראהמשמואל, שם: שם 2

ובדוגמא אלא נקראות אינן הקדושה וגוף לאותיות משמשים שהם האדם, שהשכל הוא זו האותיות. ז"ל תורה, כאמרם ספר בדוגמת הוא האדם קדושה. כי תשמיש הוא והגוף קדושה גופי הם שבו והרוחניות

שנשרף לס"ת דומה זה למה הא לקרוע חייב נשמה יציאת בשעת ק"ה.( העומד )שבת דבר השמים מן להשיג נמי זכו קדושה גופי נעשו הגופים שגם עשי' לשמיעה ובהקדמתמשמואל, שם: שם 3

... הברית לוחות שני הנרגש, והוא האבן לוחות דברים, אבל שני הם והכתב הקלף, והקלף על מונח שהכתב כנ"ל קדושה תשמישי שהוא ס"ת שע"י לבד, רומז שכנית הרכבה ממש, ואינו אחד דבר והכתב הלוחות בהם, הרי חקוקים האותיות שהיו

ללב ממש נהפך האבן ממש, ולב אחד דבר והתורה הוא להעשות יכול לבו בתוך תורה דברי חוקק שאדם. החיים במים משוקעהעדל[ חטא על לכפר ]שבא הפרה אפר ענין הוא עצמו בשר, וזה

בלב חקוקה הי' רשימה בלבד. אבל הלוחות על זו כתיבה היה שלא הוא הענין אבלאמת, תרל"ח: שפת 4לבך. לוח על כתבם כענין ישראל איש כל

5 : " , ח תרל אמת . שפת . ובזכות חיים אלקים דברי שמעו נשמע ובזכות לנשמע נעשה הקדימו ישראל בני והנה . ' " ' בשלימות העשי לתיקון גם ישראל בני שיזכו ה הקב רצון הי מאוד ... נעשה מזוככין ישראל בני גופות והיו

.' " " כו" ר ומיצה המות ממלאך חירות חרות ל חז ש כמ

ז"ל שאמרו הברית, וזה ללוחות ראויים אינםלבד[ הגוף עם בשוגג, היינו משמואל, שם: ]וכשחטאו שם 6אבדו נעשה נשמע, שמעלת שמרו נעשה אבדתם במדרש

שלום נתיבות 7 כל אלא האמצעי איסור ד' על צוה שלא שחשבו ואולי באמצעי לפנינו: … שרצו ילכו אשר ד"ה החיים אור8

שלא אמצעי ךצרי כי ראיה לך וגו' פי' הרי העלינו וגו' … אשר האיש משה זה כי אמרו ולזה משה שיהיה עוד שליח אמצעות ד' בלא הציאנו

ילכו אשר יםקאלו לנו עשה אליו ויאמרו אהרן על העם ויקהל ההר מן לרדת משה בשש כי העם א: וירא לב9לפנינו

10 Rav Hirsch, pg. 603

- 97 -

non-Jewish world, and which have engendered both crude and spiritual fetishism1 … for them it was not G-d Who had brought them out of Egypt by means of Moses, but it was Moses who had been the means of making G-d accomplish that work of redemption2.”

Aharon was facing a confused people with a whole host of opinions of what to do3. Amongst them was a violent mob4 that was determined to have someone or something very holy that would contain the same force which G-d used to bring them out of Egypt5. If a Chur cannot match a Moshe, then he might well bring them down. He must either get out of the way or be killed6.

This group saw that the safest bet to guarantee their future was not with a person but with a model, a structure they would make to bring down pure holiness7. This holiness would represent a Koach Avoda rather than a Koach HaTorah8. The Kuzari points out that the basic idea of having the Ananei HaKavod, the Aron, or other intermediaries to turn to in order to reach G-d was not so radical, in fact9. It was, he says,

1 Ibid. pg. 604

2 Rav Hirsch, Ibid. pg. 605. However, at no stage did they confuse Moses for G-d, ח"ו:

לפנינו, ילכו אשר יםקאלו אמרו בפירוש …כי האלוקים הוא שמשה סבורים היו שלא בידוע א:כי רמב"ן, לב ד' ביד ע"פ המסעים שהיו … אחר משה שיןקמב היו אבל הבא בעולם או הזה בעולם חיים נותנים שיהיו לא

משה הזכירו הטעם וזה ד' לבדו ע"פ לפנינו הדרך שירה אחר משה לנו שנעשה אמרו ממנו אבד הנה משה הזכירו אנכי, רק שאמר מיב כפרו לא ציאנו, כיוה אשר ולא לרקאנטי הלבוש ובבאור וגו ונהעלי אשר האיש

הדרך הוראת על הרומזת העלייה הרגישו והסברות, ולבסוף הדעות ביניהם רבו לכתות, כי להחלק העם התחיל שעה צז: אותה א כוזרי3

והסברות הדעות ביניהם לבקש צרך מהם אחדים4Rav Hirsch, pg. 602: על הקהל: אהרון על העם ויקהלו to gather in masses against somebody, to overpower somebody by a mass gathering. The expression occurs twice: in Numbers 16: 3 and 22: 2 – the first against Moses, the second against Moses and Aaron.

הזה הזהב כי שיחשוב בעולם טפש אין העלוך: … כי אשר ישראל יךהאלו אלה ויאמרו ד"ה ד לב רמב"ן5וגו' משם העלם הזאת הצורה כח אמרו אבל ממצרים הציאם אשר הוא באזניהם היה אשר

מוכיחות מעשיו לעשות רצה כשלא כי ואולי שהרגוהו למה טעם לתת העם: … ונראה וירא ד"ה החיים אור6 שיש לפי אדם אמצעי שיהיה רצו שלא הרגוהו לכן שאח"ז בפסוק ועיין כמשה אמצעי הוא להיות חפץ כי

והבן בארציות נמשכים וכוחותין הטבעי ברצון בחינתעליון כח להמשיך הדבר לעשות ישראל: ונתחכמו יךהאלו אלה ויאמרו ד"ה החיים אור7 וגו' ועדיין ידעו כולם למדריגת הגיעו לא דעדיין הרגישו : והם38 דף ס' ז חרוץ מחשבות הכהן, צדוק רב8

כח הוא דאהרון והשיגו במ"ת עיניהם להאיר שהתחיל אחרי כך הש"י יעזבם ומורה, ואיך לרב צריכיםלבד. בעבודה הש"י רצון כי ודימו רע"ה שמשה דרגא דהוא התורה כח ולא העבודה

הקב"ה של הדין למדת וברמב"ן, שכוונו ויכונו ירואוה אשר מה דבר האלוק מעם אליהם יורד כי להם הבטח הם אף ישראל בני צז: והנה א כוזרי9

אותם ומכבדים בהם מסתכלים האש, שהיו עמוד ואל הענן עמוד ממצרים, אל שכונו, בצאתם אליו, כשם אתו, אלוק דבר עת בכל משה על שירד הענן אל פונים יהיו ית' )וכן לאלוק נכחם ומשתחוים אליהם ופונים

עלה ומשה הדברות בעשרת האלוקי השבור את העם בני לאלקים( ומשמעו נכחו ומשתחוים עומדים ויהיו

- 98 -

האמת לעבודת קרובה . After all, they reasoned, if there would be a person who could understand all the details of the creation, all the way up the heavenly spheres, it should be possible to intuit the elements of a Mishkan-like structure1. And, they were not relying on their own daas – they approached the holy Aharon HaCohen to produce the structure for them2.

This structure is not to be another god3, but another Moshe Rabbeinu4 - a tangible way of perceiving G-d, not radically different from building a Beit Knesset or recognizing G-d through any aspect of nature5. In the end, it was Aharon who chose the form of a calf “to keep the error within the bounds of this semi-defection; … for … cattle represented no directing force but a serving one. And in choosing a calf and not an ox, Aaron expressed even this force in its weakest aspect.”6

But there is another view. The Eigel was chosen as a symbol of the which שור Yehezkel revealed to us on the throne above. This is the הדין מדת – that attribute of justice. And gold is just that metal which represents this הדין מדת .7 Surely these could facilitate kedusha into our midst! (And, just to be safe, הרבה לאלוהות אוו – for they did

כתבניתו למען[ יעשה בהר ]יראה אשר ולארון העם אל יריד אשר הכתובים ללוחות צפיה מתוך ההר אל האלוק יברא אשר החדשה , הבריאה האלוקית הברית – , ובארון נווויכ לעין, אליו נראה דבר להם והיה לעם

שיראו האלוקי, והמופתים הארון, והאור את יכסה אשר הענן אלה על הלוחות, ונוסף לומר: שני רצוני –וגו' בעבורו

נמצא היה אם אשר האנושי שכל לפי האדם בדעת יעלה לכאורה והנההעגל: במעשה הנה הלוי, ד"ה בית 1 היאך מהם מעצמו להבין יוכל ומרכבה בראשית סדרי סודות ה' ויודע בסוד בא כבר אשר מיוחד אדם בעולם יכול ויהיה המאוחר אל המוקדם מן יבין והכוונות בהסודות ידיעתו ידי ועל שבו הפרטים בכל המשכן לעשות

לה'. כבוד משכן לבנות היאך מזה לידע

הדברים 2 עומק ידע והוא מהם גדול שהיה הכהן אהרן אל הלכו כן ועל עצמן חכמת על סמכו לא ועודכו לנו עשה קום ממנו וביקשו מכולם יותר 'בסודותיהם

מצרים. מארץ מציאם של באלוקותו כחשו צז: לא א כוזרי34 Rav Hirsch, pg. 607

– אלקיהם נפלאות את ספרם מדי לרמז יוכלו אליו מוחש נעבד תמיד אתם יהיה כי רק בקשו שם: הם כוזרי 5 האלוק! קראו: הנה ע"ה משה עשה אשר הארון את בראותם אשר המאמינים אותם לימים זאת עשו כאשר האולק ברצון אם כי אינה תנועתו כי אצלנו שנתאמת דבר ולכל לשמים ברמזנו כיום עושים שאנו – וכמו

הטבע מכחות בכחות אדם, ולא ברצון במקרה, ולא בלבד, לא6Being that Aaron was one of the greatest Sages and Prophets who ever existed, he inserted much wisdom into his choice. Hence:

מן יבואו עולם ושממות שממה, והחרבן חורב במדבר היו שישראל מפני היתה לאהרון א: והכוונה לב רמב"ן מהשמאל שור פני אמר המרכבה המעשה והנה … לעולם הדין מדת תבא השמאל ]היינו[ מן … הצפון

שם …וגו' עיין לד' מחר חג שאמר וזהו … לארבעתם אהרון כוונת היה שזה כותב ששם אלא – א רמב"ן, לב 7

- 99 -

not know which form would be the most effective1.) All of this was but to be an aid to direct them to holiness2. But it ended badly – for they came to serve the means as an ends3.

As close as the came to the idea of the עגל it was a product of man’s ,משכן creativity alone. And reducing G-d’s wisdom to only that which man grasps is hardly a good idea! (See note 4) Man might come close; but it is not good enough to be close to the truth when serving G-d. A millimeter is a serious distance away. This millimeter was the difference between the Mishkan and the Eigel.

In the building of the Mishkan, the Torah stresses again and again that Betzalel and his helpers built it exactly according to specification5.

Does this mean that man achieves spirituality only when he follows instructions like a robot? No - on the contrary. It was not the creative urge itself which was problematic. After all, the Mishkan relied on just such human wellsprings. The Torah makes a point of telling us that different people gave to the Mishkan from different voluntary motivations6 - ד תרומת '. There were לבם נשאו and who were ,7רוחו נדבה

לב נדיבי8 – those more generous of heart and those more focused in their giving9. As a

ידעו לא הם הרבה, כי לאלוהות שאוו סג( מלמד )סנהדרין שאמרו החכמים מאמר וזהוא: רמב"ן, לב ? 1להם הטוב ואיזה יבחרו במה

להקב"ה לבם את לכוון להם לסייע ... במטרה השור : עשיית359 דף ממעמקים, שמות 2עצמו כח אותו את ועבדו ישראל טעו בסוף ממעמקים, שם: אך 3 כחו כפי ענינם סוף ולידע הקדושה התורה במשפטי להתבונן לאדם ראוי:חהל' פ"י רמב"ם, הל' מעילה 4

תהא ולא בו יפרוץ ה' פן אל לעלות יהרוס ולא בעיניו קל יהי אל עילה לו ידע ולא טעם לו ימצא שלא ודברשמאריך( וגו' )ע"ש החול דברי בשאר כמחשבתו בו מחשבתו

5' ד ) (: צוה אשר כל את ויעשו יבאו בכם לב חכם וכל ויקהל י לה

:) משה ) את צוה אשר כל את עשה יהודה למטה חור בו אורי בן ובצלאל פקודי כב לח :) את ) ועשו חכמה נתתי לב חכם כל ובלב דן למטה אחיסמך בן אהליאב את אתו נתתי הנה ואני תשא כי ו לא

צויתיך אשר כלכי ) יא יעשו( תל צויתיך אשר ככל לקדש הסמים קטרת ואת המשחה שמן ואת שא

, יביאה: ה לה החיים אור 6 ' מאמרם והוא המושכל יש המורגש לבד כי באצבע מראה זה פסוק ה תרומת את ,' בה" יפעיל התרומה מעשה ידי ועל ה תרומת יקרא לה כי השכינה בחינת היא מושכל התרומה מעשה כי ל ז

, , יבי אומר והוא המושכל הוא במעשה הרצון ועיקר ימוט בל אוהל ויחבר טוב לבחינה, אהדבר יביא פירוש , , ,' מנשיאות דבר העושה פירוש לבו נדיב כל ואמר יביאה אשר הוא מי הכתוב וביאר ה תרומת עם הנעלמת

, , יביא, אם אבל נעלם במושכל יפעיל הדבר בחשק בלב השוכן הרוחנית התנועעות לצד לבו ידבנו אשר הלב: במושכל פועל זה אין לב נדיבות בלא התרומה

7 ' : מועד אהל למלאכת ד תרומת את הביאו אתו רוחו נדבה אשר וכל לבו נשאו אשר איש כל ויבאו כא לההקדש ובגדי עבודתו ולכל

כב לה שמות8

- 100 -

bunch of ex-slaves1, hands roughened by their labor2 - they had only their great passion3

and instinctual wisdom4 to offer - לבו נשאו אשר כל .5 It was the passionate committing of their hearts to do the seeming impossible that opened them to the Divine inspiration that led to them knowing what to do6.

The problem with creativity is when it becomes an isolated value, and certainly when it becomes a supreme value. Right or wrong, the Jewish people had what they saw as a legitimate problem. But then, instead of turning to G-d or even to their great leaders, they took things entirely into their own hands. The need to express oneself in a unique way at all costs, even at the cost of truth, is part of the disaster communicated by the Cheit HaEigel.

The reason for this is not only that the greatest of men’s minds are but puny specks in relation to a G-d-given Torah – men who play G-d – even if only to serve their G-d – will only serve to underline human limitation.

But there is more. Man’s ability to achieve good hangs by a thread. Without G-d’s help, man will surely fall into his own cesspool of distortion, if not down-right evil 7. The Eigel was man’s attempt to do spirituality on his own – to create his own means of reaching up to his G-d.

ם" 9 , : כא להמלבי , נדבה אשר וכל טוב ברצון התנדב שלו והבחירה המושל שכח לבו נשאו אשר איש כל באו) " שהאריך ) ש ע ענינה וגודל הזאת הנדבה תועלת ברוחו צייר מאשר רוחו

וזהב כסף מלאכת למדו לא ולבנים חומר בעבודת פרוכים במצרים ישראל תשא(: כי )כי ב לא רמב"ן1כלל אותם ראו ולא טובות אבנים וחרושת

במלאכת בהתעסקו שישכחנה ראוי היה אחת במלאכה ובקי חכם בהם היו תשא(: ואילו )כי ב לא בחיי רבינו2 אומנות בהם לעשות יוכלו לא ורפש בטיט תמיד ידיהם שם: בבא הרמב"ן שהסביר וגו' וכמו והלבנה החומר

ויפה דקה ממלמד האלה המלאכות את שלמד בהם היה לא יכ המלאכה אל לקרבה לבו נשאו אשר שם: וטעם רמב"ן3

כלל ידיו בהן שאימן מי או

כבר חכמה בו שיש למי אלא חכמה נותן הקב"ה ןשאי לב חכם כל מלב )נה.( מדייק הגמ' בברכות4 נשאו אשר כל בלבו חכמהה' נתן אשר לב חכם איש כל ואל אהליאב ואל בצלאל אל משה )ב( ויקרא לו5

אתה לעשת המלאכה אל לקרבה לבו

6 : " כן לעשות שידע בטבעו מצא אבל שם ן רמב' וגו לבו נשאו אשר " כל " אל להתקרב ע ע לקבל ושירצה הפעולה בזו שיצליח לבטח הלב חכמת כ ג זהו

" זו. אמנות מעולם למד שלא ג אע המלאכה

7 " : " לו' יכול אינו עוזרו ה הקב אלמלא ב ע נב דף סוכה מס , : , בכלל עצמו בכחות שהאדם חזק כח היצר כח שבעצם היינו א העגל מעשה שלום הנתיבות כתב זה ועל

): ( , , לח יומא אותו מסייעין ליטהר דהבא עליונה שמירה שיש אלא כנגדו לעמוד פנים בשום מסוגל אינו , לו" יכול אינו העליונה השמירה ובלתי עליו שומר ה והקב

- 101 -

And look at the downward spiral this caused. Because men are all different, they will never agree, for long, on what these means should be. The Cheit HaEigel caused an enormous rupture in the unity of the nation, with all kinds of groups with differing opinions (see note 1). And why was this so disastrous?

At Sinai, Klal Yisrael had become a total unity2. Each Neshama contributed one of the letters of the Torah, and all these letters then combined into one Torah. The Zohar3

tells us that the word ישראל stands for the words:

תורהל ותיותא יבואר ישיםש שי 4

There are 600,000 Jews who stood at Sinai.

It was the combining of each individual נשמה into the unity of the Jewish people which allowed for the Torah to be given. The Torah had to be given to man, and each Jew contributes to the structure of that ‘big man’ that is Klal Yisrael – with its arms and legs and heart5. Sinai built on this unity and led them to an even higher concept: When

כתות שלושה שם שמונה בסוף כו התוספות: לב מבעלי זקנים בדעת עיין1

Eliyahu Ki Tov, Book of Our Heritage, vol. 3, pg. 196, par. Beg. ‘After the calf emerged’:The few who had been fervent devotees of idolatry instantly relapsed into their idolatrous habits.

They were warned but remained unshaken. Others, more numerous than the first group, had retained an inclination to their earlier pagan

habits, but had suppressed that inclination through the overwhelming effect of the awful Stand-at-Sinai. Now their old inclination was awakened, and they rejoiced from the sideline, as they saw others engaged in idolatrous worship.

Still others were stunned into total confusion by the terrifying sight and they began to ridicule all the other factions, both those who worshipped the calf as well as those who remained steadfast in their faith in G-d. This group said, ‘All the conflicting views are of equal value.’

There was also a faction that remained steadfast in their faith in G-d.… G-d represented, as it were, the actions of all the factions to Moshe, as if they had all fallen

into idolatry. For even those who were zealous in G-d’s behalf against the others, were it not that even they ascribed some reality to idolatry they would not have lost all hope for their brothers. They would rather have seen the wildness of the multitude as a wildness of children whose teacher is temporarily absent. For, is there any reality in idolatry that might enable it to eternally uproot a holy people from its holiness? ….

אחד ובלב אחד כאיש 2השירים שיר סוף חדש זוהר3 חשבו דחז"ל אלא אותיות מס' רבוא חצי אלא בתורה אין חשבון פי על דבאמת פירש סופר חתם בתשובת4

יודי"ן, שני ו' עם צירוף כ', וא' הוא גבי ו' על ב' אותיות בצירוף הל' הוא אחר, למשל באופן האותיות זצ"ל הכהן ר' צדוק הגה"ק כתב בתורה. וכן אותיות רבוא ששים שיש חז"ל קבלו זה חשבון וכדומה, וע"פ

גדליהו( אור על )המגיה במדבר פרשת ריש צדיק בפרי

וכל שכל :יד כב בראשית חכמה משך5 הגדול האדם מאיברי אבר הוא אחד וכל אחד אדם הוא האנושי המין. ונצחיותו האנושי מין קיום נושאים כאחד וכולם לזה זה ומשפיע מושפע לחבירו נצרך אחד

- 102 -

G-d said אנכי at Sinai, the Jews understood מלבדו עוד אין and hence the total unity of all of creation1.

All of this was lost with העגל חטא . At that point, Klal Yisrael no longer recognized the unity of all creation2. At the moment when man tries to be a creative individualist instead of a unique letter of truth, his need for creativity becomes a selfish and self-serving end and the remarkable unity of the Jewish people gets broken up. (And hence when Moshe gives them the Mishkan as an atonement for the Cheit HaEigel it is through משה ויקהל , the gathering together of the entire nation to recreate that unity 3.)

The truth be told, it was only some of the weakest in the nation (little more than 3000 out of 600,000 – 0.5%4 - and these in turn were of the Eirev Rav) who began to mistake the means for the ends. In no time, there were some people engaged in full-scale idolatry5, with whatever good intentions6. They simply thought that G-d has bestowed His force on a multiplicity of intermediaries7. The Golden Calf was but a symbol for this force, and not the force itself8. But all of this was excluded by the second of the Ten Commandments – There shall be no other god פני על – in front of Me. פני על – even if 1 At that time, the Jewish people understood how the myriad details of the world interrelated to create one creation. Just as the creation started out with a Klal, Bereishis Bara, and then went onto the details, so we work backwards, taking the details and tying them back into the Klal, the unity of the creation.

המשכן לבנין שייכותם פירוד, ניתק ליד ובאו בהעגל ישראל בני פקודי(: כשחטאו )ויקהל גדליהו אור2גדליהו 3 (: אור וארץ) שמים בריאת דוגמת היה המשכן בנין פקודי על … …ויקהל תנחומא במדרש אמרו וכן

" " ) מלא ) המלאכה כל את משה וירא מג לט שכתוב מעשה כמה הוא המלאכה רק כאן כתיב אין המשכן תבתחתונים …בראשית השכינה השראת היתה הבריאה תכלית הבריאה …כי כוונת נשלמה בהמשכן כח נמצא:( …ומטרתה ( ' שמ היתה המשכן שהוקם היום שאותו י מגילה בגמ מצינו " חולכן שנבראו כיום ה הקב לפני ה

. וארץ שמים בו4 If we count the entire population, it could not have been more than 0.13%The Gra says it was only 600:

אחד שרק העגל, היינו מעשה זה – מאלף אחד "אדם הפסוק על במדרש דאיתא שמה אליהו סערת הספר אלו – אלפים שלושת הוא מאות שש פעמים איש. וחמש מאות שש רק שחטאו חטא. נמצא ישראל אלף מכל

במרכבה אשר השור בדמות פגמו אשר השור" תחת "תחת ששלמו איש אלפי שלושת זה אמרו מהם קצת כי … אלוקינו ח"ו אמרו ולא אלוהיך אומרים מדוקדק ויאמרו: והנה ד"ה החיים אור5

שחלק לומר בהכרח העגל שנעשה אחר והנה … העושים הם ישראל עם שעלו רב שערב אמרו ורז"ל לכולם איש הרג מאומרו כמובן נפלו שמישראל ובהכרח איש אלפי כשלשת העם מן ויפול דכתיב אחריו טעו מישראל

יך(האל אלה ד"ה ד לב ברש"י וגו' )וכן אחיו את ולהיפך! לדעתם, – האלוק מעבודת יוצא הוא הזה המעשה ידי על כי כלל חשב לא העם א: אכן צז כוזרי6

אהרון. אל באו ולכן האלוק בעבודת יתר השתדלות משום זה המעשה היה לא יחיד, ולכך בנמצא שהאמינו יוחאי( : דוודאי בר ר' שמעון דעת )לפי ע"א ס"ג דף מסהדרין על מהרש"א 7

הארץ, ואלו ד' את רבים. עזב וכוחות כוח נתן הנמצא שהאחד הרבה, ואמרו לאלוהות שאיוו נעקרו. אלאבארץ. מנהיגים יהיו והאלוהות הכוחות

ע"א לב שמות ברש"י וכן347 דף ממעמקים, שמות 8

- 103 -

it is something which you believe that I, your G-d, have bestowed, such as the רוח of any human or some aspect of genuine holiness – you may turn to none of these הקודשinstead of Me1.

We know that this idolatry was so very close to the truth from the fact that G-d Himself had to clarify for Moshe that in this act lay the seeds of later destruction2. It might even be considered appropriate in some modified form in a different era, just as our making special houses (batei knesses) to worship G-d all over the world might have seemed totally inappropriate in a different era3. But give the ill patient powerful medicine for the wrong disease, even if some of the symptoms are the same, and you kill the patient4.

MOSHE SAVES THE NATION

Moshe arrives on the scene and the people immediately scatter, docilely watching him destroy the Calf.5 This is hardly the stuff from which revolutions or new religions are made! They had wanted their Golden Calf to be their Moshe, but the moment the real Moses arrived, they immediately returned to their true faith.6

הלחת את מידו וישלך משה אף ויחר ומחלת העגל את וירא המחנה אל קרב כאשר )יט( ויהי לב שמותההר: תחת אתם וישבר

Eliyahu Ki Tov concludes7: No generation was so unlikely to commit this transgression as was that one. …. Why then did He Who foresaw all the generations, bring it about, as it were, that these great sins should be committed by the Generation-of-Knowledge? It was to teach a way of repentance for many.

בשום ח"ו לכוין שלא פני. ר"ל על אחרים אלהים לך יהיה לא הכתוב עפ"ז וי"לפ"ט: ג שער החיים נפש 1 פרט או אדם שבאיזה רוה"ק אפי' לפרט היינו בחי' פני הכח אותו יהיה אפי' אם פרטי בחי' וכח לאיזה דבר

שבעליונים עליון כח שבאיזה בחי' הקדושה

עמך, ועמין שחת כי רעות, האחת שתים עשו כי למשה השם עמך: אמר שחת כי ד"ה ז לב שמות רמב"ן2 לו. ויזבחו לו והשתחוו מסכה עגל עשו כי והשני הנטיעות מקצץ רבותינו שקראו … הבנין הריסת ההשחתה

וגו' לב תעלומות יודע שהוא לבדו השם רק ידענה לא הראשונה העבירה והנה זר זה דבר היה לא … האלוק לעבודת מיוחד בית מרצונם להם שבנו בזה חטאתם היתה א: ואלו פז כוזרי3

וגו' ע"ש היום כך נוהגין אנחנו בעינינו, שכן אדם בני גרוה רופא של תרופות לאוצר נכנס אשר … הכסיל דרך אם כי היה לא בזה צז: דרכם א כוזרי4

בהן. מתרפאין היו לכן קדם אשר תרופות באותן בני את וישק המים פני על ויזר דק אשר עד ויטחן באש וישרף עשו אשר העגל את )כ( ויקח לב שמות 5

ישראל: פני על עפרו ולזרות לשרפו לו שהניחו בו ובעטו העגל את הניחו מיד משה את העם שראו א: כיון לב רמב"ן6

… אש לשרפת ואלהיו מלכו אדם שיניח דרך אין לאלוקים להם היה כלל, … ואלו עליו חולק מהם ולא המיםממנו ברחו מיד והמחולות העגל את וירא במחנה בבאו כלום, אבל להם אמר ולא הוכיחם שלא תראה וכן

7Book of Our Heritage, vol. 3, pg. 200

- 104 -

Even before Moshe’s descent, G-d had informed Moshe that He is going to destroy this nation1 and the most urgent and dramatic appeal in the history of the world takes place2. We know the end of this story:

לעמו לעשות דבר אשר הרעה ד' על יד: וינחם לב

Just look at the dialogue that takes place here: When G-d sent Moses to redeem the Jewish people from Egypt, He referred to them as לכה י( ועתה :My nation – עמי

ישראל בני עמי את והוצא פרעה אל ואשלחך .3 Now, he told Moshe – שחת כי רד לך it is – עמך your nation which has become perverted.4 Moshe Rabbeinu doesn’t accept this: בעמך אפך ד' יחרה למה – why have You unleashed your anger on Your people.5

And indeed, G-d accepts this, for the verse we quoted above states הרעה ד' על וינחם לעמו לעשות דבר אשר – and G-d relented from the evil which He has stated to do to His

nation6.

Moshe himself, a great but mortal man, ironically achieves his greatest experience of G-d through this incident. Sensing a unique opportunity, he asks G-d to show him His full Glory7. This request is in fact impossible8, but Moshe gets to see G-d’s back, the highest level of G-d-experience possible by man on this earth. The point is, though, that it was just the great sin of the Jewish people that led to the new heights of Moshe's relationship with G-d.

THE AFTERMATH

בהם אפי ויחר לי הניחה )י( ועתה הוא: ערף קשה עם והנה הזה העם את ראיתי משה אלה' )ט( ויאמר לב 1גדול: לגוי אותך ואעשה ואכלם

גדול בכח מצרים מארץ הוצאת אשר בעמך אפך יחרהה' למה ויאמר יוק אלה' פני את משה )יא( ויחל לב 2 שוב האדמה פני מעל ולכלתם בהרים אתם להרג הוציאם ברעה לאמר מצרים יאמרו )יב( למה חזקה: וביד

ותדבר בך להם נשבעת אשר עבדיך ולישראל ליצחק לאברהם )יג( זכר לעמך: הרעה על והנחם אפך מחרוןלעלם: ונחלו לזרעכם אתן אמרתי אשר הזאת הארץ וכל השמים ככוכבי זרעכם את ארבה אלהם

י ג שמות 3מצרים: מארץ העלית אשר עמך שחת כי רד לך משה אלד' )ז( וידבר לב שמות 4 בכח מצרים מארץ הוצאת אשר בעמך אפך יחרהד' למה ויאמר יוק אלד' פני את משה )יא( ויחל לב שמות 5

חזקה: וביד גדולשל"ה 6כבדך: את נא הראני )יח( ויאמר לג 7וחי: האדם יראני לא כי פני את לראת תוכל לא )כ( ויאמר לג 8

- 105 -

In the immediate aftermath of the Chet HaEigel everything seemed to return to normal. The manner continued, as did the הכבוד יעננ , 1 and we got new Luchos2. But, it was not actually so. We lost the Sinaitic Tikun of the הראשון אדם חטא and to this day, we never resolved that. We exposed a spiritual weakness which lent itself to little fragments of Eigel-punishment every time we back-slide.3

The tragedy was that סיני הר מעמד was a completely successful attempt to correct the impurity caused by the first sin. 4We were then in a position to go immediately into Eretz Yisrael5 and to bring in the Moshiach, who would have been Moshe Rabbeinu. This attempt was destroyed by the העגל חטא. העגל חטא had the same effect on us as did the sin of הראשון אדם . It destroyed the Bris we had with G-d6, as reflected in the broken Luchos. (Moshe broke these luchos because they were no longer relevant to a

נעדרה חותם, ולאנמלה האש ועמוד עליהם מלסוכך נןהע ולא העם על מלרדת המן פסק צז: ולא א כוזרי1 התפלל מיד ע"ה, אך משה שבר אשר הלוחות משני להם, חוץ חננו אשר הסגולות מכל אחת סגולה מהם

ההוא החטא להם כפר כראשונים, כי אבנים לוחות שני להם להשבתם, והושבו

לד 2 היו ד'ויאמר :אשמות אשר הדברים את הלחת על וכתבתי כראשנים אבנים לחת שני לך פסל משה אלשברת אשר הראשנים הלחת הה( ) :על ראש על שם לי ונצבת סיני הר אל בבקר ועלית לבקר נכון והיה ר:ב

ההוא( ) ההר מול אל ירעו אל והבקר הצאן גם ההר בכל ירא אל איש וגם עמך יעלה לא ואיש שני( : )ג ויפסל דצוה כאשר סיני הר אל ויעל בבקר משה וישכם כראשנים אבנים אבנים ד'לחת לחת שני בידו ויקח :אתו

3 : לב לפניך - לדשמות ילך מלאכי הנה לך דברתי אשר אל העם את נחה לך עלהם ועתה ופקדתי פקדי וביוםחטא: י" ' - רש ופקדתי עונותיהם עליהם כשאפקוד תמיד ותמיד יחד מלכלותם אליך שמעתי עתה וגו פקדי וביום

: העגל עון מפרעון קצת בה שאין ישראל על באה פורענות ואין העונות שאר עם הזה העון מן מעט עליהםיד" במדבר י ' רש - ) בני) של אותם שיהיו כדי ארבעים נגזר לכך ס מבן פחות מהם אחד מת לא שנה ארבעים לג

" את שמשעשו לפי המרגלים לשלוח שקדמה פ ואע בכלל היתה ראשונה ושנה ששים לכלל מגיעין עשרים ) פקדי ) וביום לב שמות שנאמר וזהו סאתם שתתמלא עד להם שהמתין אלא במחשבה זו גזירה עלתה העגל ' תלונה ושל עגל של עונות שתי עונכם ולא עונותיכם את תשאו נא כאן ואף חטאתם עליהם ופקדתי במרגלים

: עשרים בני של אותם מתו ששים לשנת וכשנכנסו ככולה שנה מקצת חייהם במנין להם וחשב : כב" יב במדבר י ' רש - ) בה) שאין פקודה לך שאין לפורענו לדורות שמור העגל שפשע כמו למשמרת ט

.' ) פרה ) כך בו העוסקין כל מטמא שהעגל וכשם וגו ופקדתי פקדי וביום לב שמות שנאמר העגל מפקודת .' ) ( ' מעפר' לטמא ולקחו כך וגו המים פני על ויזר שם שנא באפרו שנטהרו וכשם בה העוסקין כל מטמא

:' וגו החטאת שריפתלב שור (בכור , לד) , כל - - זה בדבר יזוקו שלא עתה להם מוחל אני כלומר חטאתם עליהם ופקדתי פקדי וביום

, , , כאדם עמו זה גם אפקוד שיעשו החטא עליהם כשאפקד לחטא יוסיפו אם אבל לחטא יוסיפו שלא זמן , , שאפקוד - אלא אמחול שלא די לא תוסיף אם אבל לעשות תוסיף שלא זמן כל לך מוחל אני לחבירו שאומר

: עתה שעשית מה גם עליךהנחש של זוהמתא פסקה4 שנתבאר, … וישמעאל, כמו עשו האומות, ובראשון מן השליטה נטלה הגאולה, ח"ב: ואז רמח"ל, מאמר5

די לא קדש." ואז מרבבות ואתה פארן מהר הופיע למו משעיר וזרח בא ב(: "ד' מסיני לג )דברים שאמר וזהו שחטאו לא הממשלה, אם הם לקחו שישראל בישראל, אלא האמות שלטו שלא

כז לד רמב"ן 6

- 106 -

people who had thus sinned.1) It led to generations of paying for this sin, to this very day2.

On the one hand, this was a devastating end to the cumulative efforts that began with Avraham Avinu. Death was once more introduced into the scheme of things, necessitating 3 המתים תחיית . On the other hand, we were still better off than after the original חטא, for we now had the Torah, which we have never lost4.

No subsequent effort ever resolved the legacy of 5 העגל חטא . Perhaps we will only resolve this as an immediate precursor to the Messianic Era6. We came so very close to total purification during the period of Shlomo HaMelech at the time of the First Temple7. However, we lost this level and fell so far that we have found ourselves, with one brief respite ( שני בית ), in a state of exile for over two and a half thousand years8.

Luchos Shniyos reflect the new, post-Eigel realities. Rav Hirsch9 explains that since the Torah is visible on both sides it is in and of itself a lesson to correct the

323-4 שמות ממעמקים 1עלהם :לד לב שמות 2 ופקדתי פקדי וביום לפניך ילך מלאכי הנה לך דברתי אשר אל העם את נחה לך ועתה

חטאתם:' - וביום: י"רש ופקדתי עונותיהם עליהם כשאפקוד תמיד ותמיד יחד מלכלותם אליך שמעתי עתה וגו פקדי

: העגל עון מפרעון קצת בה שאין ישראל על באה פורענות ואין העונות שאר עם הזה העון מן מעט עליהם ה.( שהיו בכמ' )ע"ז כדאיתא עליונה כה במדרגה היו העגל, ב: ישראל תשא, מעשה שלום, כי נתיבת3

העגל במעשה אח"כ המות, ורק מלאך שלטון מהם כלכם, שבטל עליון ובני א' אתם אמרתי אני במדרגתתמותון כאדם ואכן המיתה שלטון אליהם חזר הגוף לזכך הנשמה תוכל ...ולאהראשון[: אדם חטא אחרי למיתה הצורך ]על ג, ט א, פרק ד' חלק דרך כן ותזככהו...ועל הנשמה בו ותכנס חדש בנין ויבנה יחזר ואז ויפסד הגוף וימות תחלה ממנו שתצא אחר אלאוכו' המתים תחית ענין ויחיה, והוא ויחזר שימות האדם על נגזר

תבונות דעת רמח"ל4 חזר או וחסר נמעט ממנו, וזה טהרנו לא עדיין ונדבק שחזר הרע שזה ח"ב: והאמת הגאולה רמח"ל, מאמר5

לגמרי, וגו' יצא לא ונתגבר, אך6This would get us back to the level of Adam HaRishon before the חטא. )See ס' ח סוף פ"ג ד' ח"א דרך (. However, with respect to the necessity of death and all that entails, the legacy of the חטא will only be resolved once המתים תחיית will take place. ) ס' ט שם (

ואין שטן יח(: "אין ה א )מלכים הבית, ונאמר ונבנה בתקון עמדו שלמה הגאולה, ח"ב: בזמן רמח"ל, מאמר7 לפנים, אלא נשאר עוד ידה שעל וכלה, אלא מסתלק הרע היה פרעה בת רע." ובאמת, אלמלא פגע

הבית את שהחריב עד ונתגבר וחזר היה שמעט הכח פיל שנה שבעים בגלות הבית, ועמדו את שהחריב עד ונתגבר הגאולה, ח"ב: וחזר רמח"ל, מאמר8

היה כן ונחלש, ועל נמעט אאל נסתלק לא הבית, אך את ובנו חזרו מעט הניחתם הקלפה. וכאשר שקבלהועמדו חשך אור להם ומחשך שחזרו עד הרבה עמדו לא להתחזק, אבל מקום לישראל להם לגמרי,

צדק משיח לכסא עמוד עד בחשוכתו9Pg. 619.

- 107 -

mistakes of the If the same Law … is visible on both sides, if the Law presents" .עגל itself all the time equally to Moses and the people … the people can read the Law to Moses as well as he can read it to them. So that even if "this man Moses" disappears, the people do not require a Moses; the Torah presents itself at all time directly from G-d to every individual."

- 108 -

ויקהל

1.The Creative-Discipline Interface: The People Behind the Building of the Mishkan

The Cheit HaEigel had left the unity of the nation in shreds1. So many different factions and opinions broke out2. The Mishkan came as a tikun to this3. The 39 Melachos of the Mishkan comprised the roots of every action imaginable, and connected them back to the Creator – the source of all unity4. Hence, at the beginning of our Parsha, we read that Moshe gathered the nation – משה ויקהל : he gathered them from their fragmented post-Eigel state by allowing each of them to participate in either the materials or in the building of the Mishkan.

At the end of the process, in the verse says that the Jewish people (as a ,פקודי whole) completed everything that G-d commanded - ד צוה אשר ככל ישראל בני ויעשו '.5

In fact, only Betzalel and the לב חכמי actually made the Mishkan, while others contributed materials6. But, the Torah is telling us here that we are all one – what Betzalel did was considered the doing of the whole nation7. We cannot do all the Mitzvos directly (different Mitzvos relate to Cohanim, Leviim, males, etc.), but, as a nation we can8. So

האחדות מהם ניטל בעגל החטא ע"י באמת כי …כו' משה ויקהל ]תרל"ז[ אמת שפת 12 Eliyahu Ki Tov, Book of Our Heritage, vol. 3, pg. 196, par. Beg. ‘After the calf emerged’:

The few who had been fervent devotees of idolatry instantly relapsed into their idolatrous habits. …. Others, more numerous than the first group …. rejoiced from the sideline …. Still others were stunned into total confusion by the terrifying sight and they began to ridicule all the other factions, both those who worshipped the calf as well as those who remained steadfast in their faith in G-d. This group said, ‘All the conflicting views are of equal value.’ There was also a faction that remained steadfast in their faith in G-d.

האחדות בשורש הכל לקשר הנפרדים התקרבות שהוא המשכן מלאכת ע"י נתקן אמת, שם: וזה שפת 3

מקור אל להחזירם המעשים כל שורש שהוא מלאכות ל"ט מיני הי' כל במשכן ולכן אמת, שם: שפת 4האחדות.

עשו: כן משה את'ד צוה אשר ככל ישראל בני ויעשו מועד אהל משכן עבדת כל )לב( ותכל לט שמות 5לב וחכמי בצלאל אלא עשו שלא וגו' - והגם ישראל בני )פקודי(: ויעשו בל לט החיים, שמות אור 67 , , : , והתורה לזה זה יזכו ישראל בני כי והראה התורה בקיום הכללות מחברת הכתוב עשה כאן שם החיים אור

, לזה זה ויזכו שבידו היכולת יעשה אחד כל ישראל בכללות להתקיים כאן... נתנה הכתוב שאמר מה והוא , , ,' עשו מהם הנדבה הביאו שמהם הגם כולם מעשה יחד לכולם כינה ה צוה אשר ככל ישראל בני ויעשו

, , , מישראל, יחידים עשאום אשר הבגדים למלאכת זה מאמר וסמך הכל שעשו כללותם על יאמר מלאכה" , ] ג ] הי כל הביא מישראל אחד כל ומעתה הבדל באין ישראל בני שעשאוהו יאמר זה פרט על גם כי להעירך

: , האמורות המלאכות כל ועשה שבנדבה מינים בקיום שישנו אחד אדם שימצא הנמנע מצות, ומן תרי"ג ה' צוה כי רוח נחת מצאנו החיים, שם: ובזה אור 8

לעשותם, ויש לישראל מציאות שאין בכהנים עשה מצות וישראל, ונשים, יש ולוי האות, כהן לך כולם, וזה

- 109 -

too כמוך – כמוך לרעך ואהבת : for in the well-being of my neighbor I am taking care of my own as well - he is but a part of me1. The Mishkan was the great unifier!

What was remarkable, is that this Mishkan which contained the full range of man’s creative actions, (the מלאכות לט ), could be built by a slave people2. How were they able to express such a high level of sophisticated craftsmanship? Goldsmithery, technical embroidery etc., are highly specialized businesses. Where did a slave people, whose only freedom was in a desert, learn of such things?3 Clearly, something mysterious was going on.

There were three kinds of people involved in the Mishkan:1. Those who contributed materials2. Those who participated in the building3. The two leaders of the building: Betzalel and Ohaliav

With respect to all of them, the Torah stresses that the qualities that were motivating them were drawn from their hearts. They are לב נדבי and לב חכמי .

1. THOSE WHO CONTRIBUTED MATERIALS

The giving to the Mishkan modeled for all time Jewish support for Torah, chesed and other community institutions. HaEmek Davar learns from here an early source to the giving of a tenth of one’s income4.

At the beginning of Parshas Trumah and again at the beginning of Parshas Naso, Rashi tells us of 3 types of Trumos5. The donations for the Korbanos and the Adanim

לרמ"ח תיקון להשלים לקיימם ליחיד יש מציאות בנשים, ומה בלוים, וכן בכהנים, וכן שאינם לישראל מצותמזה זה ויזכו הכללות במחברת התורה שתתקיים ודאי להם, אלא יכוונו גידיו, אשר ושס"ה איבריו

לך, ייטיב בשלומו כמותך, כי שהוא לצד כמוך, פירוש לרעך יח( ואהבת יט )ויקרא באומרו רמז לזה כי ואולי 1מחלקיך וכאחד עצמך אתה אלא אחר אינו כן שלימותך, ואם משלים אתה ובאמצעותו

רמב"ן2 וזהב כסף מלאכת למדו לא ולבנים חומר בעבודת פרוכים במצרים ישראל תשא(: כי )כי ב לא כלל אותם ראו ולא טובות אבנים וחרושת

רמב"ן3 האלה המלאכות את שלמד בהם היה לא כי המלאכה אל לקרבה לבו נשאו אשר שם: וטעם כלל ידיו בהן שאימן מי או ממלמד

4 .' : מבכל משונה וגם מדויק הלשון אין ה תרומת את הביאו ונחשת כסף תרומת מרים כל כד לה דבר העמק" . " ה ומש תרומה בהו דכתיב וחלה בתרומה כמו מהכל חלק דמשמעו מרים כל ונחשת בכסף כ במש הדברים

... . " תרומה ליתן ישראל מנהג היה שמעולם והטעם ז דקל בחולין כדאיתא ניכרין ששריה ראשית עוד דרשינן . ' . מכאן שתתעשר בשביל עשר תעשר עשר ראה פ בתנחומא כמבואר העסק שיצליח כדי לצדקה מעסקיהם

' רוב כי ונחשת בכסף הוא מסחור שעיקר וידוע תורה לעמלי מעמליהן מעשרה א להפריש פרגמטוטין נהגו " . " כדי ונחשת כסף תרומת להרים כה עד שהנהיג מרים כל כתיב ה מש הזהב פ ר כידוע מהם המטבעות

.' ' . ה לתרומת התרומה זו נתנו ה תרומת את הביאו ועתה וכדומה לעניים ליתן מנהגו והיה עסקיו להצליח:' " ' לה הניף ע בפ זה אלא בהם שיצליח לו שיש זהב משארי מורם הי שלא תנופה כתיב בזהב אבל

נפשתיכם על לכפר ד"ה טו ול תרומתי את תקחו ד"ה ב כה? 5

- 110 -

were fixed obligations, while that for the Mishkan, with which VaYakhel deals exclusively1, was voluntary and unspecified2. At a simple level, this reflects the fact that people are always much readier to give money for a building (the Mishkan), than they are for running costs (the Korbanos) or for things that are less romantic and dramatic (the Adanim)3.

The women had resisted fiercely in any participation of the Eigel and had Rosh Chodesh to show for it4. They now showed that their earlier refusal to give their jewelry to idolatry was not rooted in possessiveness or materialism, but rather in true motives of loyalty to G-d. For now, when it came to the Mishkan, they gladly and generously parted with their best rings and necklaces5.

The Torah calls these people by various names, people who לבם נשאו 6 and who are לב נדיבי8, 7רוחו נדבה . The Malbim9 distinguishes between a Nediv Lev and a Nediv Ruach. Lev, he says, is the organ that motivates to action, while Ruach are the thoughts and imaginations a person may have about an issue. There are those, the Nedivei Lev, who may not have a mature concept of giving, but are nevertheless generous because it doesn’t hassle them to give; they may even enjoy giving Tzedaka. These are the gvirim who give to people they like, without always even knowing what it is they are giving to. Others, Nedivei Ruach, are more focused donors: they need to understand more deeply the project they are giving to before committing.

Both kinds of people got involved in the Mishkan10. The key for both, says the Ohr HaChaim, is that they are voluntary givers. It was a ד תרומת '. The Mitzvos of HaSh-

רמב"ן1ד' וג תרומת את יביאה לבו נדיב לד' כל תרומה מאתכם קחו לה2

בזרוע לגבותה גבאים ילכו ספורנו: לאמבריסק ר' חיים3ס' תיז או"ח טור4וגו' הנשים על האנשים כב: ויבואו לה 5

וזהירות שמחות הנשים ואעפ"כ ונזם חח כדכתיב תכשיטיהן מהם לשלול התוס': כלומר מבעלי זקנים ובדעת בראש מלאכה לעשות שלא הנשים זכו לפיכך אותנה לבן נשאו אשר הנשים וכל כדכתיב שמים במלאכת

שמחו המשכן וגו' ובמעשה ויתפרקו מדכתיב כדמשמע כרחן בעל תכשיטיהן לקחו העגל שבמעשה לפי חודש חדש ראש אותו ואגב המשכן הוקם שבו ניסן חדש ראש דזהוא ונ"ל ליו"ט ר"ח להם נתן לפיכך בנתינה

השנה חדשי ראשי כל משמרותוגו' לבו נשאו אשר איש כל כא: ויבאו כא: לה לה שמות67 ' : אהל למלאכת ד תרומת את הביאו אתו רוחו נדבה אשר וכל לבו נשאו אשר איש כל ויבאו כא לה שמות

הקדש ובגדי עבודתו ולכל מועדוגו' לב נדיב כל הנשים על האנשים כב: ויבאו לה שמות8לה: כא מלבי"ם9

- 111 -

m are designed in such a way that physical actions lead to new spiritual heights – but the condition is that it be done as a purely voluntary act, an act that represents total desire and commitment on our part1.

But, it was not just some material goods that they were donating. Each Jew gave that which was most special to him – which really spoke to his guts and fitted his character2. These were the hardest things of all to give up on3 – but that is what it was all about – channeling all these energies to holiness. Hence the wording תרומה מאתכם קחו that they should take from something that speaks to their essence. By – (תנו and not) 4 'לדgiving that over, it was as if they were sacrificing themselves (מאתכם).5 And hence too, the verse states, יביאה לבו נדיב כל – every voluntary of heart will bring it instead of the expected ד תרומת את יביא '. For the it that was brought was, in fact, their own hearts6. This is why the Torah brings in great detail the gifts of the males7, of the females8 and of

מאשר רוחו נדבה אשר טוב, וכל ברצון התנדב שלו והבחירה המושל לבו, שכח נשאו אשר איש כל באו10שהאריך( )ע"ש ענינה וגודל הזאת הנדבה תועלת ברוחו צייר

1 , ' : מאמרם והוא המושכל יש המורגש לבד כי באצבע מראה זה פסוק ה תרומת את יביאה ה לה החיים אור ,' בה" יפעיל התרומה מעשה ידי ועל ה תרומת יקרא לה כי השכינה בחינת היא מושכל התרומה מעשה כי ל ז

, , , לבחינה יביא פירוש יביאה אומר והוא המושכל הוא במעשה הרצון ועיקר ימוט בל אוהל ויחבר טוב דבר , , ,' מנשיאות דבר העושה פירוש לבו נדיב כל ואמר יביאה אשר הוא מי הכתוב וביאר ה תרומת עם הנעלמת

, , יביא, אם אבל נעלם במושכל יפעיל הדבר בחשק בלב השוכן הרוחנית התנועעות לצד לבו ידבנו אשר הלב: במושכל פועל זה אין לב נדיבות בלא התרומה

לו המיוחד הדבר את נתן יהודי לכש היה המשכן תרומת יבאנה: וענין לבו נדיב שלום, ויקהל, כל נתיבות2 נפשו תכונות ולפי טבעיותו לפי

ואהבותיות תאוותיו את לשבר נצרך ע"ז לוותר ובכדי אליו מיוחדת לבבו שתשוקת שלום, שם: את נתיבות3

יביאה, מדוע הלשון צ"ב לכאורה. כן לשון הוא מאתכם תנו, וכן ולא קחו כתיב שלום, שם: מדוע נתיבות4ד'. תרומת את יביא כתיב לא

ביותר האהוב הדבר את שתמסרו מעצותכם, ע-י ... שקחו מאתכם קחו אומרו וזהו שלום, שם: נתיבות5לד'. תרומה עצמותכם את תקריבו המשכן, שבזה לתרומת

יביא גופא ד'(, שזאת תרומת את כתיב לא יביאה, )מדוע לבו נדיב כל אומרו וזהוא שלום, שם: נתיבות6ד'. לתרומת תאוותיו ואת ואהבתו רגשותיו לבבו, את נדיבות את,תרומה

אהל למלאכת'ד תרומת את הביאו אתו רוחו נדבה אשר וכל לבו נשאו אשר איש כל )כא( ויבאו לה שמות7 ועזים ושש שני ותולעת וארגמן תכלת אתו נמצא אשר איש הקדש: ... )כג( וכל ולבגדי עבדתו ולכל מועד אשר וכל'ד תרומת את הביאו ונחשת כסף תרומת מרים הביאו: )כד( כל תחשים וערת מאדמים אילם וערתהביאו: העבדה מלאכת לכל שטים עצי אתו נמצא

אשר איש וכל זהב כלי כל וכומז וטבעת ונזם חח הביאו לב נדיב כל הנשים על האנשים )כב( ויבאו לה שמות8 את הארגמן ואת התכלת את מטוה ויביאו טוו בידיה לב חכמת אשה לד’: .... )כה( וכל זהב תנופת הניף

איש העזים: ... )כט( כל את טוו בחכמה אתנה לבן נשא אשר הנשים השש: )כו( וכל ואת השני תולעתלד’: נדבה ישראל בני הביאו משה ביד לעשות ד’ צוה אשר המלאכה לכל להביא אתם לבם נדב אשר ואשה

- 112 -

the Nesiim1. For each one dedicated their midah of love to G-d – the physical thing that spoke to their soul2.

2. THOSE WHO PARTICIPATED IN THE BUILDING

The Torah calls the men and women who built the Mishkan 3 לב חכמי , people who are filled with 4 חכמה רוח which the Ramban explains as 5 לב נושאי . They are called the latter because they lacked the technical skills to do the work, and there was no one around who could teach them. They were a bunch of ignorant ex-slaves6 with rough hands unsuited for the fine work necessary to volunteer for the building7. They had only their great passion8 and instinctual wisdom9 to offer. Yet somehow, they found within themselves the means to engage and complete this highly professional work10. These people succeeded mysteriously, with G-d’s help. According to Kli Yakar, Moshe Rabbeinu bestowed upon these people from his great wisdom11.

The verse tells us:

ואת הבשם ולחשן: )כח( ואת לאפוד המלאים אבני ואת השהם אבני את הביאו )כז( והנשאם לה שמות1הסמים: ולקטרת המשחה ולשמן למאור השמן

מסרו ישראל כלל ... וכל נשמתו לשורש אליו השייך הגשמי הדבר את הביא אחד שכל שלום, שם: נתיבות2 להשי"ת שלהם האהבה מדת מלא את

ד' צוה אשר כל את ויעשו יבאו בכם לב חכם י: וכל לה3וגו' טוו בידיה לב חכמת אשה כה: וכל להלי לכהנו לקדשו אהרון בגדי את ועשו חכמה רוח מלאתיו אשר לב חכמי כל אל תדבר )תצוה(: ואתה ג כחחכמה נתתי לב חכם כל תשא(: … ובלב )כי ו לאלב חכם איש )ויקהל(: וכל א לו

לי לכהנו לקדשו אהרון בגדי את ועשו חכמה רוח מלאתיו אשר לב חכמי כל אל תדבר )תצוה(: ואתה ג כח4 החכמים לבו: על נשאו אשר איש כל ויבאו כא: ד"ה לה רמב"ן5 וזהב כסף מלאכת למדו לא ולבנים חומר בעבודת פרוכים במצרים ישראל תשא(: כי )כי ב לא רמב"ן6

כלל אותם ראו ולא טובות אבנים וחרושת במלאכת בהתעסקו שישכחנה ראוי היה אחת במלאכה ובקי חכם בהם היו תשא(: ואילו )כי ב לא בחיי רבינו7

אומנות בהם לעשות יוכלו לא ורפש בטיט תמיד ידיהם שם: בבא הרמב"ן שהסביר וגו' וכמו והלבנה החומרויפה דקה

ממלמד האלה המלאכות את שלמד בהם היה לא כי המלאכה אל לקרבה לבו נשאו אשר שם: וטעם רמב"ן8

כלל ידיו בהן שאימן מי או

כבר חכמה בו שיש למי אלא חכמה נותן הקב"ה שאין לב חכם כל מלב )נה.( מדייק הגמ' בברכות9כן לעשות שידע בטבעו מצא שם: אבל רמב"ן10 לב חכמי שכל לפי,תדבר ואתם יותחנוכ שמי כאן לב: הזכיר חכמי כל אל תדבר ואתה ד"ה ג כח יקר כלי11

היו אשר מלאכהה עושי כל וכן,עליהם ושמתי עליך אשר הרוח מן יואצלת כמ"ש משה ןמ אצילותה קבלוךותעצמ ממהות,ואתה נאמר לכך … משה באמצעות החכמה שפע קבלו קל בצל

- 113 -

נתן אשר לב חכם איש כל ואל אהליאב ואל בצלאל אל משה )ב( ויקרא לואתה: לעשת המלאכה אל לקרבה לבו נשאו אשר כל בלבו ה' חכמה

HaEmek Davar tells us that the key here was לבו נשאו אשר כל . It was the passionate committing of their hearts to do the seemingly impossible that opened them to the Divine inspiration that led to them knowing what to do1. And indeed, Jews have been doing impossible things ever since, building Jewish communities and institutions under conditions that seemed sheer insanity.

The leader of this was Betzalel, Chur’s grandson2. It was Chur who had jumped in to give his life trying to stave off the Eigel. The Mishkan in turn, came to atone for the Cheit HaEigel and hence for the death of Betzalel’s grandfather (which is why his lineage is mentioned back to there, while Ohaliav’s is only mentioned back to his father).3 Chur’s father, in turn was Nachshon ben Aminadav, who had jumped into the Red Sea before it split. This was a great family indeed. But, the key was not just Betzalel’s willingness to build on his glorious spiritual heritage, but also his desire to share this with and empower others - בלבו נתן ולהורות .4

How, then, did Betzalel master all of the crafts necessary5? Even a master goldsmith, with all the tutoring in the world, does not master silver, copper and weaving6.

דבר 1 " :ב לו העמק . . ' חוץ ש ב הכל הרי בלב חכמה נתינת שייך היאך המקרא ומפרש בלבו חכמה ה נתן אשר " ' " ושירצה הפעולה בזו שיצליח לבטח הלב חכמת כ ג זהו וגו לבו נשאו אשר כל מפרש כ ע שמים מיראת

. " . " לב נשאת שייך חול במלאכת כן ובאמת זו אמנות מעולם למד שלא ג אע המלאכה אל להתקרב ע ע לקבל . " . ילדים הרבה מביא והיה אומנות לתינוקות ללמד אומנות בית לעשות אדם בא אם מ בד מלאכה לאיזה . . לענין להם מועלת והבחירה בזה רוצה אני אומר וזה בזה רוצה אני אומר זה יד לשלוח חפץ במה לבחור . באיזו אחד לכל הבחירה המשכן במעשה היה כך בה שבחר המלאכה תכלית על שיעמוד שנים כמה לימודו

: ' . לבו נשאו אשר לדבר ה בהצלחת רק כלל לימוד בלי לעשות מועלת היתה אומנות בן היה וכלב וכלב מרים בן היה חור ע"כ יהודה למטה חור בן אורי בן בצלאל בשם קראתי ב: ראה לא2

יהודה. בן פרץ בן חצרון

התוספות דע 3 מבעלי זקנים שלא - :ב לא שמות ת מה אביו אבי בבצלאל הזכיר לכך חור בן אורי בן בצלאל . נזכר לכן העגל מעשה על לכפר בא והמשכן העגל מעשה על נהרג שחור לפי אביו אלא באהליאב הזכיר

: במשכן כאןדן: למטה אחיסמך בן ואהליאב הוא בלבו נתן )לד( ולהורת לה שמות 4

מעשה על ללמד רצו לא גרמו בית )לח.( של ג' דיומא בפרק שמובא מה לשלול בא החיים, שם: עוד אור ז(, כי י )משלי לברכה צדיק זכר יאמר אלו על כי הכתוב וכו', והודיענו רצו לא אבטינס בית הפנים, של לחם

הרוצה: כל ומלמדים מורים היו ללמדה, ידעו לבד, שלא בלבם חכמתם שתהיה רבים חכמים שיש לצד נוגע: פירוש כן גם הא' שלו )ותירוץ

הלימוד:( חכמת השכיל בלבו נתן ולהורות אמר לזה5 “He will be able to devise plans )or weave designs – Rashi( as well as work in gold, silver and copper, cut stones to be set, carve work and do other work.” )Shemos ל: ד-ה(

וחושב ועץ אבן ובחרושת ובזהב בכסף גדול חכם אדם בהם שימצא פלא הוא תשא(: והנה )כי ב לא רמב"ן6 כלם האומנות בכל בקי ימצא לא חכמים לפני בלומדים אף ואורג, כי ורוקם

- 114 -

The Torah is telling us that we are often faced with seemingly impossible tasks, but if we are passionate enough and committed enough, we will come to see our impossible dreams realized. And sometimes, Meshech Chochma teaches us, we have to jump in. Self-sacrifice of this sort does not take well to too much pondering. Nachshon, then Chur, and then Betzalel teach us that if it is clear that it has to be done, our impossible leap over the abyss will reach the opposite side1.

In contrast to this enormous outpouring of creativity, the Torah teaches us an unusual thing: in the building of the Mishkan, the Torah stresses again and again that Betzalel and his helpers built the Mishkan exactly according to specification:

ד' צוה אשר כל את ויעשו יבאו בכם לב חכם וכל(: )ויקהל י לה כל את עשה יהודה למטה חור בו אורי בן ובצלאל)פקודי(: כב לח

משה את צוה אשר דן למטה אחיסמך בן אהליאב את אתו נתתי הנה תשא(: ואני )כי ו לא

צויתיך אשר כל את ועשו חכמה נתתי לב חכם כל ובלב ככל לקדש הסמים קטרת ואת המשחה שמן ואת:תשא( )כי יא ל

יעשו צויתיך אשר

This emphasis reaches its peak in Parshas Pikudei, when the words ד צוה כאשר ' appear eighteen times!

In fact, this was one of the big differences between the הזהב עגל and the משכן. As close as the עגל came to the idea of the משכן, it was a product of man’s creativity alone.

3. THE TWO LEADERS OF THE BUILDING: BETZALEL AND OHALIAV

Betzalel and his partner Ohaliav2 came from opposite tribes. Betzalel came from the tribe of Yehudah, who led the tribes, while Ohaliav was from the tribe of Dan, who walked at the back of all the tribes. Dan was the המחנות כל מאסף 3, the gatherer of all the camps. Dan Jews were those who went in search of their brethren who fell out of the

חכמה 1 ' :ל לה משך יהודה למטה חור בן אורי בן בצלאל בשם ה קרא ראו ישראל בני אל משה - ויאמר , כמו נפש במסירת בים עצמו מסר ויהודה יתירה והתחכמות בחקירה שלא להיות צריך נפש דמסירת הענין

) ( , , ) , - תעכב ) דהחקירה ז סנהדרין בעגל עצמו מסר חור וכן דסוטה לז סוטה טז ד ברכות בתוספתא דאיתא , " " ] ולא] חקרו שלא זה שבעבור אמר לכן החסיד ץ יעב כעדות ת השי קדוש על נפשו מלמסור פנימי ברצון

. ' והבן כו ובדעת בחכמה אותו וימלא לכן מדאי יותר נתחכמו ובארגמן בתכלת ורקם וחשב חרש דן למטה אחיסמך בן בצלאל( אהליאב )עם כג: ואתו לח בפסוק2

ובשש. השני ובתולעת רש"י וכתב עמישדי בן אחיעזר צבאו ועל לצבאותם המחנות כל מאסף דן בני מחנה דגל כה: ונסע י במדבר3

לו מחזירו היה דבר מאבד שהיה מי וכל באחרונה נוסע שהיה הירושלמי בשם שם

- 115 -

הכבוד ענני , and got them back in again. The Mishkan was to be built by a leader from the front, Betzalel, and a leader from behind, Ohaliav. This was to ensure that the whole Jewish people be embraced by this great and holy thing.

In a most unusual step, G-d called upon Moshe (and hence us) to take special notice of this remarkable person, Betzalel:

וידבר )כי ב לא ראהב( לאמר משה אל ד’ תשא(: א( בשם קראתי 1 2 יהודה למטה חור בן אורי בו בצלאל

And Moses echoed this to the people:

בן בצלאל בשם ד’ קרא ראו ישראל בני אל משה ויאמר) פקודי: (ל לה יהודה: למטה חור בן אורי

Look at this wonder – whom G-d has filled with a אלוקים רוח to know all of this. And the real wonder is that G-d foresaw the needs of all the generations and His Divine Providence caused such a person to be born in that generation מראש הדורות קורא

(ד מא )ישעיה - a person capable of becoming this ,G-d 3.בצלאל says the Midrash, showed Moshe “the Book of Adam HaRishon” in which Betzalel appeared and this was ,See“– ראה I had (already then) called someone in this generation by the name Betzalel”4; or “I have called him, using the emanation from my ineffable name (בשם), Betzalel”5 בצלאל – he whose soul was designated and inscribed at the outset of creation to sit קל בצל – in the shadow of G-d, and hence have the abilities to create the Aron, which is the shadow for the Written Torah, and the which in כרובים turn are shadow for the Aron.6

כט( טז שמות )ספורנו תתבונן לשון1 בעבור אלה כל לדעת אלוקים רוח אותו מלא הוא כי וידע הזה הפלא את שיראה למשה ב: אמר לא רמב"ן2

עוד ע"ש המשכן שיעשה רש"י כתב ושם השבת את לכם ד' נתן כי כט: ראו טז הלשון: שמות בזה ראינו השבת כלפי וגם

יומיים. לחם להם לתת שבת ערב בכל שנעשה הנס ידי על יראו שהם עזרא והאבן

3 , ) להבין' ) חור בן אורי בן בצלאל בשם וקראתי מראש הדורות קורא שאני הגדול הפלא זה ראה ב לב בחיי ר , במלאכתו ולהתעסק וכליו המשכן סוד

, : אמר" ומשה בשם קראתי ראה למשה השם אמר חור בן אורי בן בצלאל בשם קראתי ראה ב לב ן רמב , .... ) ( ' אותו מלא הוא כי וידע הזה הפלא שיראה למשה השם אמר ולכן ל לה להלן בשם ה קרא ראו לישראל

, המשכן שיעשה בעבור אלה כל לדעת אלהים (, רוח ( , ד מא ישעיה מראש הדורות קורא הוא כי בראו לכבודו ) ( ) כי ) ראו כט טז לעיל הזה ובלשון ה א ירמיה הקדשתיך מרחם תצא ובטרם ידעתיך בבטן אצרך בטרם כדרך

: יומים' לחם הששי ביום לכם נותן הוא כן על השבת לכם נתן ה

4 ) " מאותה ) התקנתיו אחד כל לו ואמר הראשון אדם של ספרו אותו הראה ב מ ר שמו מדרש בזה ולרבותינו ) , " ( , שם, ן ברמב מובא בצלאל בשם קראתי ראה שנאמר אותו התקנתי שעה מאותה בצלאל ואף שעה

5 ) ב' ) לב בחיי בצלאל ר (, בשם , ( ' לרמוז ... ויבוא יז לג שמות בשם ואדעך כמו יתעלה ה שהוא בשם יש זה רמז: הגדול בשם שנאצלו כולם הנביאים לשאר הדין והוא בצלאל כי

- 116 -

The Gemara learns that the appointment of a פרנס requires the consultation with and buy in of the community (of the public) from this verse - בצלאל ה' בשם קרא ראו . 1

In keeping with this principle G-d asked Moshe whether Betzalel was found fitting in his eyes. Moshe answered: “G-d, if he is fitting in Your eyes, how much more in mine!” In truth, delegating the Mishkan was a huge challenge for Moshe Rabbeinu. Was the command not to him? Was it not his Mitzvah? G-d therefore does something unprecedented. Rather than just instruct Moshe to take Betzalel as He did with Yehoshua and Aaron, G-d turns to Moshe for his buy-in. “What do you think? Is he appropriate?” 2

(And the Gemara then proceeds to say that still, G-d wanted the buy in of the people. The people said: “If he is fitting in G-d’s eyes, and he is fitting in your eyes, how much more is he fitting in our eyes.”)3

Betzalel was remarkable not only for his wondrous craftsmanship, seemingly learned out of nowhere but because of his deep and profound understanding of all the ideas that the Mishkan stood for4.

Chazal tell us that בצלאל was someone who knew how to combine the letters in the same way as they had been used to create the world5. This information was directly relevant to his building of the Mishkan6. For, by building the Mishkan, was, in בצלאל fact, recreating the world7. G-d used these letters to contract His light to create space – so

6 ) ב' ) לב בחיי , ר כן ואחרי אל אצילות בכח וחקוקה רשומה נשמתו היה שמתחילה לפי בצלאל נקרא כן על , הסוככים כרוביו עם והכפורת שבכתב תורה של צל שהיה הארון לעשות אל של בצלו וישב וזכה יצא

: לו מתוקן היה בראשית ימי ומששת לארון צל שהיו בכנפיהם ראו שנאמר בצבור נמלכים כן אם אלא הצבור על פרנס מעמידין אין יצחק רבי ע"א: אמר נה דף ברכות 1

בצלאל ה' בשם קרא

2, כהן ב : שפתי לא , שמות נמלך לא כן גם ביהושע והרי בציבור נמלכו לא לכהונה אהרן כשנתמנה הרי , " . שציווי לפי דעתו תחלש שלא משה של לכבודו חשש ה הקב אלא יהושע את לך קח לו אמר אלא בציבור

, , , , תעשה המשכן ואת שולחן ועשית מנורת ועשית אמר תרומה בפרשת שכן למשה היה והכלים המשכן , , , , בצלאל הגון אם ראה לו אמר לכך המשכן חצר את ועשית מזבח ועשית פרוכת ועשית קרשים ועשית

אם עולם של רבונו לו אמר בצלאל עליך הגון משה למשה הוא ברוך הקדוש לו ע"א: אמר נה דף ברכות 3 בצלאל עליכם הגון לישראל להם ואמר הלך להם אמור לך כן פי על אף לו אמר שכן כל לא לפני הגון לפניךשכן כל לא לפנינו הגון הוא ולפניך הוא ברוך הקדוש לפני אם לו אמרו

ירמזו מה ועל צוו למה כליו וכל המשכן סוד להבין ובדעת בתבונה בחכמה גדול חכם ב: שהוא לא רמב"ן4 רוח אותו ואמלא הכא וארץ. כתיב שמים בהם שנבראו אותיות לצרף בצלאל היה ע"א: יודע נה ברכות5

)שם( בתבונה, וכתיב שמים כונן ארץ יסד ג( ד' בחכמה )משלי התם ובדעת, וכתיב ובתבונה בחכמה אלוקיםנקבעו. תהומות בדעתו

ודעת. תבונה בחכמה היתה המשכן מלאכת גם כך ודעת ותבונה בחכמה היתה העולם שביאת דכשם והיינו :להו תני יצירה צירופן, ובספר ידי - על וארץ שמים בהן שנבראו רש"י: אותיות

לזה יפה ס' ז( ביאור רכא )דף ב לא שמות תמימה בתורה ועיין6 , ) ( : כי" והענין וארץ שמים בהן שנבראו אותיות לצרף בצלאל היה יודע נה ברכות אמרו ועוד ב לב ן רמב

: סודו ומבין היודע והוא באלו ירמוז המשכן7 This is one explanation of why G-d says to Moses:

- 117 -

to speak – for His creation. So too, Betzalel needed the letters in order to contract G-d’s holiness into the Mishkan1.

Sefas Emes points out that every manner of creative expression went into the Mishkan. Hence, G-d filled Betzalel and Ohaliav with לב. לב חכמת has a Gematria of thirty two which represents all the pathways of knowledge2.

The thirty nine Melachos of Shabbos represent all the categories of creative work which man is capable of. It is instructive that these Melachos are learned from the Mishkan in turn3. This indicates that the Mishkan was a human-built structure, reflecting the full force of man’s creative potential, which led to the Shechinah coming down4. By recreating this mini-world, man realizes his own power to be a partner to G-d in this world, inspiring him to greater spiritual heights5. To do this, Betzalel had to reach right into the hidden roots of all wisdom6.

בסוף( ברמב"ן שם )עיין חור בן אורי בן בצלאל בשם קראתי ראהב: לא שמות סוף אין אור את הקב"ה צמצם ידם וארץ, שעל שמים בהם שנבראו אותיות שלום, עמ' קצב: ענין נתיבות1

המקדש שבבנין לומר יש הבריאה. ועד"ז מציאות תתכן לא זה העולמות, שבלא לעמידת מרום שיהיה כדיהזה העולם בתוך נקודה וארץ, לצמצם שמים בהם שנבראו באותיות להשתמש .... נצרכו

2

: :לה לה? בחיי רבינו לב חכמת אותם " :מלא ב ל הם החכמה נתיבות

.) ( " מקומות ובכמה א לו ולדוגמה לב חכם כ ג נקראו העובדים כל והנה

להו אמר מי כנגד אחת חסר ארבעים מלאכות אבות דתנן הא להו בעיא וקמי יתבי מט: הדור מס' שבת3להו אמר המשכן עבודות כנגד חמא בר חנינא רבי

, - : , נסמכה" שבת ופרשת למשכן צריכין היו גדול כלל בפרק שם המנויות אותן המשכן עבודות כנגד שם י רש : הימנה ללמוד המשכן מלאכת לפרשת

לפרשת - תוס: שבת פרשת נסמכה לכך שהרי ממשכן נמי דיליף נראה לכאורה שבתורה מלאכה כל כנגדלומר סברא דאין תולדות והי מלאכות אבות נינהו הי לדידיה ידעינן היכי כן אם ממשכן יליף לא דאי ועוד משכןהיתה שכך חייב המושיט בהזורק לקמן תנן דבהדיא ועוד אבות ועשאום החשובות מלאכות ביררו שמדעתם

חלקום לכך ובורר מרקד כגון אבות שתיהן עושין ואנו לזו זו דומות מלאכות שיש לפי אלא הלוים עבודתמדקאמר פליג דלא כן לומר אפשר ואי מזו זו קצת וחלוקות הואיל שבתורה מלאכות מנין להשלים חכמים

" מנא ומלאכה דמלאכת דרשא ליה דלית למאן ועוד דפליגי משמע המשכן עבודות כנגד ד כמ תניא בסמוךלאחשובינהו לן אית גרידא המשכן עבודות דכנגד דמטעם משמע לקמן ועוד בשתים ובורר זורה דחשיב ליה

): לא ) דדמיא דאיכא גב על אף במשכן דהואי מילתא כל עג לקמן גדול כלל בפרק ורבא אביי דקאמר בתרתילה :חשיב

כל האלה. ושורש מלאכות ידי על השכינה השראת נעשה ברש"י: שהרי ד"ה תשא כי אמת, ריש שפת4המשכן. מבחינת הם החול ימות ועבודת המלאכות

המלאכות כל שהרי בעשייה הנמצא הוא המשכן מקדש: עשיית לי ועשו , ד:ה140 דף אמת, תרומה שפת5לרוחניות העשייה כל התרוממות הוא שהמשכן במשכן שהיה מה רק מלאכה נקרא ולא במשכן היו

6 , " : ההשגה מן נעלמת שהחכמה ומפני חכמה פלאות נתיבות ב בל יצירה בספר נאמר וכן לה לה בחיי רבינו) ( , ו ירמיה הנביא אמר ומזה מאד עד צר הוא נתיב אבל רחב הוא דרך לשון כי נתיבות לשון בה הזכיר לכך

, אבל וראו שאמר הבטה וכן רחב שהוא בדרך עמידה לשון הזכיר עולם לנתיבות ושאלו וראו דרכים על עמדו : אם כי שרשה להשיג אפשר אי החכמה העלמת מרוב והנה ושאלו ואמר שאלה לשון מזכיר צר שהוא בנתיב , " וכן" הגחלת את רואה אדם השלהביות חוטי י וע לגחלים נתיבות שהם השלהביות חוטי כדמיון הנתיבות י ע

, " ששורש שבאילן הסעיפים בדמיון וכן הפקעת למקום אדם ילך החוט י שע הפקעת מן הנמשך החוט בדמיון

- 118 -

There is a lesson here: The Torah could only be given through Moshe Rabbeinu, and only Aaron and his descendents were appointed to be the Cohanim. So too, even a master craftsman could not build the Mishkan – it required spiritual wisdom not physical competence!1

In Parshas Ki Sisa, the Torah describes Betzalel’s wisdom as follows:

)ד( מלאכה ובכל ובדעת ובתבונה בחכמה אלוקים רוח אתו ג: ואמלא לאובנחשת ובכסף בזהב לעשות מחשבת לחשב

The Torah tells us that Betzalel had Chochma, Binah (Tevunah) and Daas. These three, although each separate, build on each other. They represent three levels of wisdom. Chochma represents abstract intellectual understanding2. Binah is the emotional integration of the wisdom, where a person feels comfortable with that knowledge, can relate to it personally and therefore also understands where it is and where it is not relevant to his/her life3. Daas is the translation of that wisdom into action. It represents a complete unity between the person and the knowledge, a total connecting with that knowledge, no longer just relevant information which one applies. It is now the person: he/she is totally united with that knowledge4.

Betzalel was someone who not only possessed the very deep wisdom we described, but who had totally integrated all that wisdom. Betzalel’s name, ‘in the shadow of G-d’, reflected his essence5. He lived the idea of letter combinations and all its

" ילך הקרקע מחילות מתחת הנמצאים והגידים הסעיפים י וע מקומו נודע ולא הקרקע תחת מחופה האילן , הוא כי ואהליאב בצלאל מעלת ולהאדיר להגדיל הכל לב חכמת כאן וכשהזכיר וימצאנו השורש אחר האדם

, ) ( , שלמה המלך שאלת וכענין לבו אל ויתעצב ו בראשית שכתוב כענין השכינה חכמת אותם מלא אמר כאלו , ' ) ( , ) גדולי) שניהם שהיו ולפי לשלמה חכמה נתן וה ה שם כתיב וכן שומע לב לעבדך ונתתה ג א מלכים . בהמה מלת והזכיר השכינה לחכמת חכמתם הכתוב המשיל לכן במלאכה העושים החכמים וראשי האומנים

, " באות נרמזת והשכינה השכינה לחכמת כבר חכמתם שהמשיל מפני והענין בהם לומר לו והיה א ה בתוספתפעמים" הרבה לך הזכרתי כאשר א ה

דבר 1 ( :ב לא שמות העמק . ב ) של פלטין כמו שאינו המשכן מעשה על תתבוננו כאן ראו כוונת דזהו ונראה . " אבל עושה הוא הרי לעשות שבא קודם במלאכה ידיעה הכשר י ע אותו לעשות שרוצה ומי חול שהוא מלך

. " . " . כך אהרן י ע וכהונה משה י ע אלא ניתנה שלא התורה וכמו סגולה דבר בו ויש קודש שהוא המשכן כן לא ' . " " " ' תחלה שהי משום ולא בצלאל י ע אלא בעולם גדול היותר מ בע שום י ע להעשות אפשר הי לא המשכן

" . " כ וא הבנין וקדושת גדולת להתבונן ראוי ומזה לזה הנצרכת ידיעה עתה אותו מלא ה שהקב אלא גדול אומן: . ויקהל בפרשה להלן לישראל משה שאמר ראו כוונת וזהו בו להזהר ראוי

ולמד מאחרים שומע שאדם - מה לא: ג שמות רש"י2שלמד דברים מתוך מלבו דבר )שם(: מבין רש"י3הקודש )שם(: רוח רש"י4 למשה הקב"ה שאמר נקרא, בשעה חכמתו שם על יונתן, בצלאל א"ר נחמני בר שמואל נה: א"ר ברכות5

רבינו, לו: 'משה ומשכן. אמר כלים ארון עשה לו אמר משה הלך וכלים ארון משכן לעשות לבצלאל אמור לך שאני ומשכן! כלים וכלים ארון עשה לי אומר ואתה כלים לתוכו מכניס ואח"כ בית בונה אדם עולם של מנהגו וידעת.' היית קל בצל לו: 'שמא וכלים?' אמר הקב"ה: משכן, ארון לך אמר כך אכניסם? שמא להיכן עושה

- 119 -

implications. His actions showed a natural continuity from his profound grasp of Torah. If the Mishkan is, as we described it, a model of man, then Betzalel was as close to a walking Mishkan that could be found in that great generation. It would have been easy for such a man to be totally alienated from his fellow man, to live in his own spiritual world, seeing no possibility of explaining to his fellow man what he was up to. But Betzalel’s integration of his wisdom was such that he was able to tell his fellow Jews just how to go about the building1.

Betzalel was totally integrated with the deepest Kabalistic wisdom and knew how to translate all of that into the Mishkan. He therefore must have had the most profound insight into man, which the Mishkan was modeling. He must have understood himself, as a person, with greater insight than anyone has ever had before or after. This great man knew that he did not have the craftsmanship needed to build the Mishkan. At that point, when Betzalel was stuck – when the limits of his own human qualities could not get the job done, Betzalel went beyond himself, and succeeded. He succeeded because he had no choice: the job had to be done, and he therefore proceeded. He was not trying to be creative; rather, he was following the logic of necessity. This is really what Jewish creativity is all about.

There is another point here. Betzalel and Ohaliav led the holiest group of craftsmen ever assembled. They expressed the full force of their creativity while following G-d’s instructions to the letter, and they did it as a team. Hence, the lie was given to the myth that to be creative you somehow have to break the boundaries of spiritual and halachic guidelines, and that somehow you have to stick out as an individual to know that you are fulfilling your potential.

Betzalel’s team met to play at the most beautiful symphony ever, the building of the Mishkan. If they were the orchestra then G-d is the composer, Moshe the music director, and Betzalel the conductor. Even the unique soloists in the team followed the conductor, as the Mishkan would have otherwise reflected noise rather than a symphony.

פקודי( – כב לח ברש"י בקיצור )מובא

: (לה שמות 1 דן( למטה אחיסמך בן ואהליאב הוא בלבו נתן ולהורת לדהחיים , :לד לה אור ' ידעו שלא לבד בלבם חכמתם שתהיה רבים חכמים שיש לצד פירוש וגו נתן ולהורת

: הלימוד, חכמת השכיל בלבו נתן ולהורות אמר לזה ללמדה

- 120 -

פקודי

1. The Real Roots of Jewish Pride and Unity

SUMMARY:

The Mishkan reflected the realities of Jewish unity - if the contribution of one Jew was missing to the amount of one stitch of the curtain, the Shechina would not come down. Each gave his Shekel Hakodesh – the rich gave the same as the poor - for each soul is vital to the spiritual well being of the whole nation.

At Sinai, the Jews reconstituted the unity of the soul of Adam HaRishon which, as a result of Adam’s Cheit, had been divided amongst all the people that came after him. One Torah – each letter reflected by one of the souls of the 600 000 people that stood at Sinai. לתורה אותיות רבוא שישים יש - stands for ישראל) אחד ובלב אחד כאיש ( . At Sinai, the Jewish people understood the symphony of the creation, how each piece of the seemingly disparate universe came together, all proclaiming that there is nothing ultimately other than the unity of G-d.

All that came tumbling down with the Cheit HaEigel. The unity of the nation was shattered and the people, instead of looking for the oneness of G-d, sought many gods –

ישראל אלוהיך אלה . The Mishkan came to restore the unit of Jewish people. The Mishkan reflected

the combined Komah of the entire Jewish nation. Hence, even though some Jews brought materials and others helped with various aspects of the building, the Torah talks of all of Bnei Yisroel as having done what G-d had commanded. כן ד' לדבר ציווה אשר ככל ישראל בני ויעשו מועד אהל משכן עבודת כל לב: ותכל לט עשו

Each person made a contribution to the building of the Mishkan as a part of the collective body of the Jewish people. Together, they created a model of one large Neshama. They once again came to understand how all the fragmented parts of the world, with the Jews at the center came together to produce holiness.

This, says the Ohr HaChaim, is the meaning of כמוך לרעך ואהבת . Love your neighbor like yourself, because he really is a part of you, a part of your Shleimus. Take the Mitzvos: Some can be done only by a Cohen, a Levy or a Yisrael – but we need them all for our fulfillment. We achieve completion through each other. We are all one whole, and your mitzvos fulfill me also.

The opposite is also true. A Tzadik cannot simply get up in the morning and say, “I am doing everything I am supposed to be doing. What does the Rasha have to do with me?” Somebody who gets up in the morning, dovens, studies Torah and does Mitzvos can still be in big trouble. The Rasha is a part of his (now missing) shleimus. And if he could have done something to help the Rasha to grow in the right direction and he did not, he, the Tzadik, will be punished for the actions of the Rash as much as for his own actions. לזה זה ערבין ישראל כל The Jewish people is compared to a sheep. Just like a sheep, if it gets hit on its head or one of its limbs, its whole body feels the pain, so too if one of the Jewish nation

- 121 -

is spiritually not whole, the whole nation feels it. The Midrash also brings the moshel of a man who drilled a whole in a ship full of people claiming that he was only drilling under himself.

Areivus is not a command so much as it reflects the reality of the Jewish people. At a deeper spiritual level, we all do share each others' spiritual reality. Each Jew is like a guarantor who is required to repay the debt of his friend. If my fellow Jew does not fulfill a Mitzvah, it is then as if I did not do that mitzvah.

How does one achieve this Jewish unity? How does one feel the pain of our fellow Jew as we do our own? How do we come to understand that we are all part of one big soul? Our parsha reveals to us the secret:

העבדה: כל את ישראל בני עשו כן משה את יהוה צוה אשר )מב( ככל לט

The Jewish people built this Mishkan – this model of Jewish unity with one goal in mind – to serve the Master of the Universe. We can reach out and help our neighbor, but we are still us and there are still they. Only by us all going up to the highest point, to a point where we really are all one, can we live this reality.

- 122 -

DETAIL:

Nationalism - national pride and ethnic identity, has been one of the great movers and motivators of human action. All nations aspire to a unity of purpose, a vision of the common good1. Rav Shmuel Dovid Luzatto regards this motivation as one of the pillars underlying many Mitzvos2. Jewish unity, however, has its roots in something far deeper than just a pride of being a part of the Jewish people.

The Mishkan had to be built in its entirety, down to the last detail. If one stitch or one of the adanim were missing, the Shechina would not come down. Each Jew contributed his bit, all gave and many built, and if one contribution was missing the nation would not see that Shechina. This was what was meant by the term "Shekel Hakodesh": the rich should add nothing to their half shekel and the poorest of the poor should give the same, to teach that each soul was precious, each vital to the spiritual well-being of the whole nation. The posuk stated that the Trumah atoned for the Jewish people though clearly it was the Korbanos which they paid for that did the atoning. The Avnei Nezer explains that the Trumah ensured the unity of the Jewish people, a necessary precondition for their atonement3.

After the Cheit of Adam HaRishon, Adam’s Neshama was divided amongst all the billions of people who came after him, each one taking a tiny bit of his soul. The Jewish people attached themselves to the center of this Neshama, to the core of spirituality. All of Klal Yisroel is needed to form this core Neshama. If there is one Jewish Neshama that does not fulfill his potential, we are all lacking. Herein lies the need for Jewish unity.

The Jews achieved this unity at Sinai: ההר נגד ישראל שם ויחן , like one person with one heart. Each letter of the Torah reflected one of the souls of the 600,000 people that stood at Sinai (The name ישראל is an acronym for לתורה אותיות רבוא ששים יש ). At Sinai, the Jewish people understood the symphony of the creation, how each piece of the

1 This is true of the USA and European countries, despite their expounding principles of multi-culturalism.

2 e.g. Everyone had to come together to the Beis Hamikdash to bring their Korbanos ( איסור) laws which separated us from other people ,(הבמות תתחתן לא, כשרות דיני ), Shabbos and the chagim also have this as one of their purposes – days when Jews would eat and study together, engage in Aliyah LaRegel, and would give the Jews a sense of importance (the Shabbos as sign of the Bris between the Jewish people and G-d). Many Mitzvos come to reinforce the Chosen People idea, e.g. the prohibition of excessive mourning, Shimttah and Yovel. (Taamei HaMitzvos – translated by Noah H Rosenblum)

אלא כפרה אין הלא להבין נפשותיכם. יש על ה' לכפר תרומת את לתת :תר"ע שנת פקודי משמואל שם 3 איננה השקלים שכפרת אמר הרכ"מ אדמו"ר אבי מכפרת. וכ"ק השקלים שנתינת נאמר ואיך הקרבן בדם ציבור קרבן יהי' הקרבן ישראל, ואז בכלל להתאחד וישוב ישראל מכלל יהי' נפרד שלא רק עבירות על

הקרבן, עכת"ד: בדם יתכפרוו

- 123 -

disparate universe came together1, all proclaiming that there is nothing, ultimately, other than the unity of G-d2.

All that tumbled down with the Cheit HaEigel. The unity of the nation was shattered and the people, instead of looking for the oneness of G-d, sought many gods, as the verse states, ישראל אלוהיך אלה 3.

The Mishkan came to restore the unit of Jewish people, as testified by this Parsha. The Midrash says באלה וכפרו באלה חטאו 4. Besides being the Komah of each individual person, the Mishkan reflected the combined Komah of allof the Jewish nation. This, says the Ohr HaChaim, is reflected in the Pasuk:

עשו כן ד' לדבר ציוה אשר ככל ישראל בני ויעשו מועד אהל משכן עבודת כל לב: ותכל לט

Even though some Jews brought materials and others helped with various aspects of the building, the Torah talks of all of Bnei Yisroel as having done what G-d had commanded. Each person made a contribution to the building of the Mishkan as a part of the collective body of the Jewish people. Together, they created a model of one large Neshama5. They once again came to understand how all the fragmented parts of the world, with the Jews at the center, came together to produce holiness6.

This, says the Ohr HaChaim, is the meaning of כמוך לרעך ואהבת . Love your neighbor like yourself, because he really is a part of you, a part of your Shleimus.

The beginning of this Tikun is משה ויקהל , Moshe’s gathering up of all the people together7.

We are given Taryag Mitzvos, the Ohr Hachaim continues, and each one of the positive Mitzvos come to be metaken one of our limbs, while each of the negative Mitzvos are metaken one of our gidim. Yet, no one is capable of fulfilling all of the mitzvos. Some mitzvos only a Cohen, or a Yisroel and not a Cohen, can do, for example. Does this mean that we are doomed to incompletion? No, says the Ohr HaChaim, we will achieve completion through each other. We are all one whole, and each person's mitzvos fulfill his friend as well8.

הם כולם בהבריאה שיש הפרטים כל איך בחוש ישראל בני ראו תורה מתן בעת : כי152עמ' גדליהו אור 1 אחד, הם כולם כי ולידע להכיר צריכים בהבריאה כוחות הרבה יש כי לעין שנראה ... ומה באחדות באמת

יתברך ואלוקותו שמים הכבוד יביעו שכולם המכוון להתכלית לשורשם כולם את ולהגביה מלבדו עוד אין כי בחוש וראו בדעתם השיגו ד' אלקיך אנכי ד' של מאמר ששמעו גדליהו, שם: ובעת אור 2

אחד כולם הכחות ושכל אחדות של המדרגה אבדו פירוד, ואז לידי באו בעגל ישראל בני שחטאו : בעת153עמ' שם גדליהו אור 3

הרבה אלוהות בקשו הם ישראל", כי אלוהיך "אלה שאמרו שכתוב תורה, וכמו במתן שהיההמשכן. פקודי אלה – באלה וכפרו ישראל אלוקיך אלה – באלה המדרש: חטאו ממשיך ושם 4 קצתם ישראל. כי כל ידי על נעשתה שלימותה על כולה ישראל: הפעולה בני ויעשו ד"ה ספורנוה כתב וכן5

קונם. רצון לבם, לעשות בנדבת המלאכה את עשו ממון, וקצתם התנדבו155- 154עמ' גדליהו אור 6גדליהו, שם אור 7 ניתנה לזה, והתורה זה יזכו ישראל בני כי התורה. והראה בקיום הכללות מחברת הכתוב עשה כאן8

התורה רמזה לזה כי לזה. ואולי זה ויזכהו בידו היכולת את יעשה אחד ישראל. כל בכללות להתקיים

- 124 -

The opposite is also true. The Gemorrah in Bava Kama (ס.) says,

מן שמתחיל אלא עוד ולא לרשעים צדיקים בין מבחין אינן למשחית רשות שניתן כיוןורשע צדיק ממך כא( והכרתי )יחזקאל שנאמר תחילה הצדיקים

The Meiri says that this means that a Tzadik cannot simply get up in the morning and say, “I am doing everything I am supposed to be doing. What does the Rasha have to do with me?” Somebody who gets up in the morning, dovens, studies Torah and does Mitzvos can still be in big trouble. The Rasha is a part of his (now missing) shleimus. Furthermore, if the Tzadik could have done something to help the Rasha to grow in the right direction and he did not, he, the Tzadik, will be punished for the actions of the Rash as much as for his own actions.

This week’s Parsha, which introduces this theme, provides the thematic continuity to Sefer VaYikra, where the Korbanos reflect a similar theme. The Midrash Rabah states:

ישראל פזורה שה – Why is Israel compared to a sheep? Just like a sheep if it gets hit on its head or one of its limbs, its whole body feels the pain, so too the Jewish nation – if one of them sins, the whole nation feels it. Rebbe Shimon Bar Yochai taught a moshel of a man who drilled a whole in a ship full of people. His colleagues said to him, "What are you doing?" He responded, "What do you care? I am only drilling under myself." They said to him, "The water will enter and sink the whole ship1."

שלימותך, משלים אתה לך, ובאמצעותו ייטב בשלומו כמותך, כי שהוא לצד כמוך" פירוש לרעך "ואהבת מצוות, ומן תריג ד' צוה רוח, כי נחת מצאנו מחלקך. ובזה כאחד עצמך אתה אלא אחר אינו כן ואם

עשה מצוות ונשים. יש האות: כהן, לוי, ישראל לך כולם. וזה בקיום שישנו אחד אדם שיימצא הנמנע בנשים. ומה בלויים, וכן כהנים. וכן שאינן לישראל מצוות לעשותו, ויש לישראל מציאות בכהנים, שאין

שתתקיים וודאי להם? אלא יכוונו אשר גידיו ושס"ה אבריו לרמ"ח תיקון לקיימן, להשלים ליחיד יש מציאות ציווה אשר ככל ישראל בני כאן: "ויעשו הכתוב שאמר מה מזה. והוא זה וזכה הכללות במחברת התורה

כללותם על מלאכה, יאמר עשו הנדבה, מהם הביאו שמהם כולם, הגם מעשה יחד לכולם השם." כינההכל. שעשו

The מביט, in his introduction to the ספר קרית brings a modification of this approach. He agrees with the Ohr Hachaim that a person should attempt to relate to all the Mitzvos, even those in which he is not commanded. Those in which other people may be commanded (e.g. כהנים in

כהנים ברכת ) he can fulfill through ערבות, by ensuring that he (the Cohen) fulfill his responsibilities. In cases of Mitzvos which no-one can fulfill today, he should study about the Mitzvah. In these ways he will be considered as if he actually fulfilled these Mitzvos.

A similar thing is stated by the Shem Mishmuel:

הם הנפש אברי דרמ"ח הקודש בספרי ואיתא תחת: ... ידוע ד"ה קסא דף דברים תבוא כי משמואל שם לארץ ליכנס התחנן ע"ה רבינו משה שלכן ויטל חיים הרב עשה, וכתב מצוות רמ"ח ידי על רק נשלמים זולתם. הנפש אברי כל להשלים אפשר שבלתי יודע שהיה מפני בארץ התלויות מצוות לקיים בשביל ישראל

)ויקרא כתיב אבר, והרי מחוסר הוא הרי עשה מצוות רמ"ח כל מקיים שאינו עוד כל הלא להבין כן, יש ואם יש בגוף פגם בו יש ואם הנפש לאברי נרתיק הם הגוף שאברי מפני הטעם יקרב, וכתבו לא מום בו כא( אשר

לשרת יבא איך עשה מצוות מרמ"ח חוסר ידי על ממש בנפש פגם לו שיש זה הנפש, וא"כ באברי גם פגם בו עושה שאדם מצוה וכל ממש אחד כגוף ישראל שכל מפני הוא שהתירוץ כתבנו כבר הכבוד. אך מלך לפני כל כי לעולמים נפטרו שכבר מאותם יחד, אפילו ישראל מכל המצוות כל ישראל, ונצטרפו כל בשם הוא

עוד( )ע"ש מהזמן למעלה הוא בשמים איבריו וכל מאבריו באחד או ראשו על לוקה הזה שה לשה? מה ישראל נמשלו ישראל, למה פזורה "שה1

בספינה, יושבין שהיו אדם לבני רשב"י: משל מרגישין. תני וכולם חוטא מהן ישראל, אחד הן מרגישים. כך להם: מה ועושה? אמר יושב אתה חבריו: מה לו תחתיו. אמרו קודח והתחיל מקדח מהם אחד נטל

ד-ו( ויקרא הספינה". )מד"ר את עלינו ומציפין עולין לו: שהמים קודח? אמרו אני תחתי לכם, לא איכפת

- 125 -

Chazal have enshrined this idea in the principle of Arvus,

לזה זה ערבין ישראל כל 1

All Jews are responsible one for the other.

which appears to be learned from the verse,

כו:לז( )ויקרא באחיו איש וכשלו

And Jews will stumble over their fellow Jews

The sages understand this to mean:

אחיו בעון ]וכשלו[ איש

And Jews will stumble (i.e. be held accountable) over the sins of their fellow Jews

2 לזה זה ערבים שכולם מלמד

This teaches us that all Jews are responsible one for the other

i.e. where they had the ability to protest and failed to do so3. It is interesting that although this is learned from a Torah verse no one counts this

as one of the Taryag Mitzvos, for arvus is not a command so much as it reflects the reality of the Jewish people. Rabbi Moshe Cordovero explains that at a deeper spiritual level, we all share the other's spiritual reality4. Each one of us, he says, literally has some of our neighbor inside of us. As the Ritva puts it: "And [all of Israel] are like one body and it is like a guarantor who is required to repay the debt of his friend."5

כח כט נצבים רש"י1 ומשם בהחרבן איירי מקרא של ופשוטו לז במס' סוטה ועיין כוהנים לט. תורת כז: ומס' שבועות סנהדרין2

לברר מכוון היה בנסתרות" לא עסק לכם "אין ואמר ביבנה שיצא קול והבת כולו התורה לכל אב בנין תוכחה מצוות )ספר העם של הנסתרות העברות על נענשים הסנהדרין אין בגלות העם פיזור של שבמצב

(ז"פי3שם כהנים תורת? מחברו חלק אחד בכל יש שממש מפני לזה זה ערבים ישראל נחלתו(: כל )הד-לשארית דבורה תומר4

הם כן עליו, אם ערב חברו ההוא החלק מצד בו, נמצא חברו אשר חלק ופוגם עצמו פוגם האדם וכשחוטאזה םע זה שאר

לבונה להשים )שלא שסז מצוה במנ”ח ועיין חבירו חוב הפורע וכערב אחד כגוף ריטב”א: ... וכולם5ובויקרא.סוטה( בקרבן באחד לוקה שה של דרכו מה לשה ישראל נמשלו – ישראל פזורה רבה: שה

נענשים וכולם חוטא אחד ישראל מרגישים, אף וכולם מאיבריו

- 126 -

The Talmud in Tractate Shabbos1 brings the following incident:

The Holy One Blessed be He said to Gavriel: Go and write in ink on the foreheads of the righteous a letter Tav so that the angels of destruction will have no power over them; and on the foreheads of the wicked write a letter Tav in blood so that the angels of destruction will have power over them. Said the Attribute of Justice to the Holy One blessed be He:

“Master of the Universe, how are these different from those?” Said He, “These are perfectly righteous and these are perfectly wicked.” To which the Attribute of Justice replied, “Master of the Universe, they were in a position to rebuke and they did not do so." To which He replied, “It is revealed and known to me that if they would have rebuked, their rebuke would not have been accepted.” To which the Attribute of Justice replied, “Master of the Universe, if this was know to you, was this known to them (the righteous who did not rebuke.)?” (This accusation was accepted by G-d, and the righteous were then killed first, even before the wicked.) And that is what the verse means when it says, “The old and the young maidens and boys, babies and mothers, all were totally wiped out ... and they (the Angels of Destruction) began with the (righteous) old men2.

As Jews, there is ultimately a very deep, even mystical, sense of unity amongst ourselves that leads to us all being responsible for each other3. Just as we stood at Sinai כ

אחד ובלב אחד איש , as one man with one heart, so too, we accepted responsibility for each other4. It was this spiritual unity that allowed for the completion of the Mishkan

מלאכי בהם ישלטו שלא דיו של תיו צדיקים של מצחן על ורשום לך לגבריאל הקב”ה נה. א”ל שבת1 הקב”ה לפני הדין מדת אמרה חבלה מלאכי בהן שישלטו כדי דם של תיו רשעים של מצחם ועל חבלה

היה רבש”ע לפניו אמרה גמורים רשעים והללו גמורים צדיקים הללו לה אמר מאלו אלו נשתנו מה רבש”ע אם רבש”ע )אמר( לפניו מהם יקבלו לא בהם מיחו שאם לפני וידוע גלוי לה אמר מיחו ולא למחות בידם

הזקנים באנשים ... ויחלו למשחית תהרגו ונשים טף ובתולה בחור זקן דכתיב והיינו גלוי מי להם גלוי לפניך ואולי העם מנהגי היו הזקנים הלא יהודי כל על בכה”ג ועונשין ערבות של חיוב מהגמ' שם נלמד איך וצ”ב2

חקרו שלא על מהסנהדרין שהיה מנשה בן יאיר שנפל ראינו עכן במעשה וכן מיוחדת אחריות עליהם הוטל לחקור צריכים" העם לעשות. מנהיגי ושביד מה על אחראי אחד כל באמת אבל העם סתרי אחרי ושמרו דכל חטאים של בנסתרים נענשים הכל הרי בכך שמתרשלים יכולתם, וכל כפי הנסתרות אחרי ולרגל

חייבים העם ס' סז( ושאר ג שער תשובה בשערי עיין ע”ב מג סנהדרין )המאירי"לזה זה ערבים ישראלהנגלות. על לפחות למחות שבידם במה

וגו' מחברו חלק אחד בכל יש שממש מפני לזה זה ערבים ישראל נחלתו(: כל )הד-לשארית דבורה תומר3 באחד מכה ... שאם אחד עם שהם בשביל בזה זה ערבים ישראל כל התוכחה( וז”ל )נתיב במהר”ל וכן

זה בחטא מרגישין עבירה עובר מישראל אחד כאשר וכן אחד גוף כמו שהם בעבור מרגישים שכלם מאבריו... ע”ש ישראל כל

יג ס בתנחומא וכן זה על זה שממשכינן אלא עוד ולא בשמחה שמים מלכות לקבל אחד לב כולם השוו4 שהיו טעמא מהאי וז”ל: והוא הערבות לענין גרם האחדות שענין דברים( כתב פרשת )ריש חמדה ובכלי בברית להכניסם כלל צורך היה ולא חבירו בעד ערב אחד כל היה אחד, ממילא בלב אחד אישכ כולם

"ד' נעשה דבר אשר כל" שאמרו הדבר דעצם הנ”ל התנחומא על יוסף מהעץ משמע וכן ע”כ הערבות על המשנה במרכבת זה. )ועיין את קבלו מעצמם ומשמע ערבות לקבלת מראה אעשה כתוב ולא

כשירדו העגל חטא שאחרי עוד חמדה הכלי וכו'( וכותב שמוע אם ועתה עה”פ פ' ויתרו המכילתא ערבות של לברית אותם הכניס הקב"ה ולכן ערבות של הזה ענין על מיוחדת לברית צורך היה ממדריגתם

ענין על נאמר נצבים בפרשת האמורה והאלה ט( הברית כט )דברים החיים )ובאור מואב בערבות

- 127 -

according to even the minutest details of the Torah SheBaal Peh that Moshe Rabbeinu did not get a chance to teach. To his amazement, the collective spiritual soul of the Jewish people was in such harmony with Torah that they intuited even the laws they were not taught1. This expresses itself as a mutually shared responsibility for each person's spiritual fulfillment2. If my fellow Jew does not fulfill a Mitzvah, it is then as if I did not do that mitzvah. For example, if my fellow Jew does not know how to say a blessing for himself, then I may recite it for him even if I already recited that blessing for myself 3. The law is similar with respect to knowledge of the Torah4. Since all of Israel is responsible one for another and since my fellow Jew did not fulfill his obligation it is as if I myself did not fulfill my obligation. Similarly, if he transgresses it is as if I myself had transgressed5.

הערבות( מביא דברים. ושם איזה ועל הערבות קבלו מתי תנאים מחלוקת יש ע”ב מג דף ובמס' סנהדרין

כל נענשו לא למה הגמ' א”כ ושואל פעמים כמה בחרמים מועל עכן משה, היה עי, בימי לפני הגמ' שכבר וקבלו )רש”י: ושמעו "הירדן את שעברו עד הנסתרות על ענש שלא לפי"הגמ' ומתרץ זה על ישראל לד' אלוקינו הנסתרות" ...( כתנאי בזה זה ערבים ונעשו עיבל והר גריזים בהר וקללות ברכות עליהם

על ענש שלא שבעד? מלמד עיין ועל ולבנינו לנו על נקוד כט( למה )דברים"עולם עד ולבנינו לנו והנגלות לעולם. הנסתרות על ענש וכי ר' נחמיה לו ר' יהודה. אמר דברי הירדן את ישראל שעברו עד הנסתרות

שעברו עד שבגלוי עונשין לא ענש לא כך הנסתרות על ענש שלא כשם עולם? אלא עד נאמר כבר והלא מסתמא ידעו שלושתם )ואם ובניו אשתו ביה ידעי דהוו משום איענוש מ”ט אעכן אלא הירדן את ישראל

הל' ה( פ”ז ובירושלמי יט במדבר בתנחומא - מאירי(. )ועיין ג”כ אחרים אצל הדבר ידוע מואב בערבות אלא זה על זה ערבות קבלו סיני הר במעמד שכבר כתוב ר' יהודה לדעת הנה

כהדעה ר' לוי אמר ד”ה ע”ב פח דף ב”ב המהרש”א כתב וכן הנסתרים דברים על אפילו ערבות קבלו משמע וכן ס' יג ובתנחומא פ”ה יתרו פרשת במכילתא וכן ס' רח סופר חתם בשו”ת יהודה( וכן )ר' ראשונה

ר' ולשיטת דר' יהודה כוותיה בר' שמעון ר' אליעזר בשם יוחנן ר' של שהמימרא גופא בסנהדרין מהגמ' שם של שאשתו לחדש צריך נחמיה לר' משא”כ מקרא של פשוטו לפי מובן עכן שמעשה מרויחים ג”כ יהודה

ד”ה ע”ב לז דף במס' סוטה כהמרש”א כלל. )ודלא בהפסוקים רמוז לא וזה המעשה מאותו ידעו ובניו עכן היה הנסתרות על ערבות של הדין ס' עז בשו”ת וברלב”ח ר' נחמיה לפי שם הסוגייה את שהסביר לך אין שעה( הוראת רק

ותירץ בריותיו םע בטרוניא הקב”ה בא ולא הנסתרות על הכלל את לחייב אפשר איך לשאול ויש בדברים שיפקחו שומרים להעמיד להם כשהיה אלא הנסתרות על נענשים לא כרגיל דאה”נ המהרש”א

ע”ש העם מן אחד יעבור שלא כאשר אותה עשו כי בעיניו לפלא מלאכה. והנה בכל עוד וגו'. הסתכל משה וירא: מג לט דבר העמק ? 1

כל ללמדם כ"כ הי' שהות לא עוד כי לפלא ובכ"מ. והיה ל"ב ל"ד לעיל שבע"פ. כמש"כ ה'. בקבלות צוה וכוון אל בצל שהיה בצלאל בכח נעשה כ"ז שבוש. ובאמת בלי למעשה שיגיע בפיהם ולהשים ההלכות משה. שידע המשכן. כמו הלכות מעצמו

החטאים כל לפרט אומר היה ז”ל שהאר”י פ' ח( כתב הסליחות )שער ויטל חיים הרב של חיים בעץ2."בעצמו עשהו הוא כאלו הרי חבירו כשעשהו כי"חטא, שלא אלה על שבוידוי, אפילו

ובתוס' מס' ברש”י ע”ש בקיאין כשאינם ... וזה מוציא שיצא אע”פ כולן הברכות כט. כל השנה ראש3 אריה בשאגת ועיין מערבות נובע זה שחיוב ע”ב כ דף שם גבורים ובשלטי יונה וברבינו ע”ב מח דף ברכות

ערבות אין ולדבריו א”ע להוציא צריך בקי אבל אחר באופן כשא”א בקי לאינו רק שזה שמסביר ס' יג )הגאונים הראשונים ורוב בקיאין אפילו להוציא יכול אינו למה דא”כ בדבר כמחויב ממש אותו עושה

לבטלה ברכה זה הרי הבקי את המוציא שאדרבה והרמב”ן( פוסקים והראב"ד והרמב”ם ורש”י והבה”גמקומו כאן ואין בזה דרבנן ודין דאורייתא דין בין לחלק יש אבל והטור( כהתוס' והרא"ש )ודלא

יא( ללמוד )מ"ע הרמב"ם לשיטת לאחרים תורה ללמד מחייב ערבות שגם בחיי הרבינו למד הקמח בכד4אחת. למצוה סעיפים שני הם וללמד

היא פשוטה סברה ובאמת מל"ת ג"כ לפחות או מל"ת על הולך באחיו איש וכשלו של הפסוק דבפשטות5

- 128 -

The Chofetz Chaim wrote that it is possible that someone may be very careful with his Kashrus observance, but that still, when he gets to Shamayim, he will be asked:

Reb Yid, Why did you eat chazir?Me? Chazir? – When? Even the slightest doubt of a prohibition did not enter my mouth. How is it possible that I actually ate Chazir? Perhaps you have mixed me up with someone else … It can’t be me!To which the Beis Din above answers:

A similar obligation is the Mitzvah of Tochacha. There are numerous differences between the obligation to rebuke and the responsibility we all have for our fellow Jew:

מ”ע. אבל על םג דקאי ערבות משא”כ לאוין על רק קאי שתוכחה כתב סט”ו ג כלל או”ח ורדים א( הגינת לדייק ורוצה שחטא” חבירו את “הרואה שכותב מהרמב”ם ללאוין רק שייך שתוכחה להוכיח דרוצה ק”ק

במקום למ”ע בנוגע ערבות בענין עוסק הרמב”ם אין כי ראשית קשה ללאוין. וזה רק הוא הרמב”ם שכוונת ג”כ כולל שנדמה טובה” לא בדרך הולך “או ג”כ כותב הרמב”ם כי ושנית לשניהם המקום כאן ולכן אחר.מתוכחה יותר כוללת שערבות אלא דומים חיובים הם וערבות תוכחה זה ולפי מ”ע.

נכללו לא כ' ע"ב( דנשים פ”ג )ברכות הראש כמו סק”ה( סובר ס' רעא במשנ”ב )מובא מרבבה ב( הדגל שם( ולכן ר' יונה בתלמידי שם, וכן גבורים בשלטי מובא פ”ז בברכות הרא”ה סובר )וכן ערבות פרשת לתוך דקאי תוכחה משא”כ נשים ציאולה יכולים אנשים אם מסופק וג”כ חובותם ידי אחרים להוציא יכולין אינן חיובים הם וערבות תוכחה זה צניעות(. ולפי בגדרי כמובן ולהיפך אשה להוכיח חייב איש )וגם שניהם על

נשים של השיטות את שבארנו הבאה בההארה ועיין. מערבות יותר כוללת תוכחה שמצוות אלא דומיםבערבות

סופר והכתב ערבות עצמם על נשים, קבלו בהן שנצטוו מצוות אותן שעל התוס' סובר אמנם ס”ז )שו”ת ג”כ( ורע”א אנשים להוציא יכולות )ולכן ג”כ ראשה דעת באמת שכן ס' כט( סובר )או”ח

התורה מן חייבת שאשה שבמה והוכיח מרבבה הדגול על ו( חולק סעיף ס' רעא השו”ע גליון על והגהותיו בהם חייבים לא בעצמם שהם דינים איזה על ערבות קבלו שלא מסכים הוא גם )אמנם בערבות נכללת

.כתב( כן שלא בהקדמתו המבי”ט של ספר בקרית עיין אבל הוא כן אנשים אצל ג”כ ובפשטות הפרי ע: אמנם קידושין ותוס יג: נדה )רש”י ערבות בכלל אינם שגרים סוברים יש לזה ודומה

כתב( יט אות אברהם באשל ב' נג או”ח מגדיםפ”ג( )ברכות בערבות נכללו לא ולויים שכהנים הצל”ח ודעת

בתוכחה נכללים אלה שכל ופשוט ולאו נינהו בני כולם לאו כי הוא מערבות פטורים וגרים שנשים )פ' יז( שהטעם תוכחה מצוות הספר וכתב יבאו שלא כדי דרגתם הנמכת משום או חולשתם מפאת וכדומה גרים נשים פטרו ולכך לכך מסוגלים כולם

לא לד' ע”כ נאמן תמיד נמצא לוי ששבט משום הוא פטורים שהכוהנים הצל”ח שלפי בהם. והטעם לזלזל שהכהנים נריה צבי משה הרב כתב ראשונים ברית מעשיהם. ובקנטרס אחרי לחקור מנהיגים שימנו נתבע משא”כ בסיני העם שכרת ראשונים בברית נשארו הזהב בנזמי השתתפו שלא נשים וה”ה בעגל חטאו שלא עיבל. ובהר גריזים בהר הערבות הדגשת ע”י וברכות בקללות הברית את לחדש צורך שהיה העם יתר

('ד בברית לעברך עה”ה נצבים אתם פ' התנחומא )ע”פ בערבות חיוב בין שההבדל ג אות ס' קכד או”ח יוסף ברכי ס”ז( מתוך )ס' יז התוכחה במאור עוד וכתב

רק למחות חייבים ונשים מקבלי דלא וראי דברור עד למחות חייבים אנשים בזה הוא נשים על גם המוטלת.למחות בידם שיש ודאי דברור שהובררו מקרים על

דהוכח להוכיחו[ דעשה חייב לו ישמע כשלא אפילו שם: ]במזיד וז”ל כתב תסא או”ח שו”ת נזר ג( אבני ברור ואם חבירו יעבור שלא רק בעצם מצוה בתוכה שאין ערבות בחיוב ... ודווקא הוא דידיה מצוה תוכיח החוטא שכתב: אם מהסמ”ק משמע וכן היא דידיה דמצוה תוכיח הוכח בחיוב משא”כ חיוב אין ישמע שלא החוטא בו דינזוף עד תוכיח הוכח מצות על עובר הוא אך כמותו נענש אינו יקבל שלא למוכיח וברור מזיד

מחודש הסבר ממנו ויצא מתוכחה יותר כוללת שערבות משמע - ו ד תרח או”ח ערוך שולחן ברב אמנם חייב ערבות מדין לדבריו, מ”מ ישמעו שלא לציבור מלהוכיח פטור תוכחה שמדין שאע”פ היינו בהנמ”י חייב ישמע ולא שבמזיד סברתו שעצם נראה ויחיד צבור בין לחלק שיש אחד, ואע”פ פעם לפחות להוכיח

- 129 -

Do you not know about the law of “Areivus” (mutual responsibility) … If so, it is considered that you who had the opportunity to prevent that particular Jew from eating Chazir and other prohibited foodstuffs, actually ate these foods yourself1.

How does one achieve this Jewish unity? How does one feel the pain of our fellow Jew as we do our own? How do we come to understand that we are all part of one big soul? Our parsha reveals the secret to us:

העבדה: כל את ישראל בני עשו כן משה אתה' צוה אשר )מב( ככל לט

יותר שערבות לעונשין בנוגע תוכחה מצות הספר כתב הנ”ל. וכן על חולק תוכחה מדין ולא ערבות מדין ליכא וכי למחות בידם ואין מקבלי דלא ודאי דברור עד עונש יש מסתמא וז”ל: ערבות מתוכחה חמור

.למחות בידם יש דודאי דברור עד מחייבי לא ערבות(.ערבות מדין חייב עדיין אבל תוכחה מדין מלהוכיחו פטור שאז נזר האבני כתב שוגג של )ובמקרה

אחת. פעם להוכיחם חייב עדיין לו, מ”מ ישמעו לא כי צבור מלהוכיח פטור של שבמקרה הר”ן ד( כתב.מתוכחה יותר כוללת ערבות זה ערבות. ולפי חיוב מדי לצאת כדי הוא שהטעם הרב ערוך השולחן וכתב

מדין שהוא סוברים ויש תוכחה מדין שהוא סוברים ויש ערבות מדין הוא מאיסורי שאפרושי סוברים יש ה(מאיסורי( - אפרושי למטה עור( )עיין לפני )כגון אחר

In particular, the commentators discuss whether women are included in Areivus whereas they are certainly included in the Mitzvah of Tochacha.

את להוציא מינה מדרבנן, ונפקא או התורה מן חייבות המזון בברכת נשים להו )כ, ב(: איבעיא בברכות? אינו ליה דרבנן, הוה אמרת דאורייתא, ואי ומפיק דאורייתא אתי דאורייתא אמרת חובתם, אי ידי האנשים

חובתם. ידי הרבים את מוציא אינו בדבר מחוייב שאינו בדבר, וכל מחוייב חובת ידי אנשים מוציאות אין נשים בעיין, הילכך איפשיטא יג(, ולא סימן ג' דברכות )פרק הרא"ש וכתב מדרבנן, אלא המזון בברכת חייב שאינו דגן כזית אכל )מח', א( שאם לקמן לן דקיימא המזון. והא ברכת

אכל שלא פי על אף דמי, שהאיש דלא לומר התורה. יש מן שחייב שביעה כדי שאכל מי מוציא כן פי על אף אמרו דמדרבנן לזה, אלא זה ערבים ישראל שכל המזון, משום בברכת אחרים את שיפטור הוא דין כלום כדי שאכלו אחרים מדרבנן, מוציא פנים כל על שנתחייב כזית הנאה, וכשאכל בלא המזון ברכת יברך שלא

ערבות, בכלל אינה אישה המצות, אבל מן ולפוטרם מעון להצילם ועליו בעבורם הוא ערב שביעה, שהרימדרבנן. ע"כ. שחיובו מי אלא מוציאה אינה לכךיצחק. רבינו בשם שם יונה רבינו תלמידי כתבו וכן

הראש בכוונת חקירה

בכלל איננה שהאישה שכתב במה מסתפק הנ"ל, ואני הרא"ש דברי על רעא( כתב )סימן מרבבה והדגול בעד גם נתערבו ערבות שקבלו האנשים האנשים, אבל על ערבות בכלל איננה שהיא הכוונה ערבות, אם ערבית התפללה לא אפילו האישה את מוציא קידוש חובת ידי יצא שהאיש פי על אף זה הנשים, ולפי

ערבו האנשים קיבלו לא , כך ערבות בכלל נכנסו לא שהנשים כשם שמא התורה, או מן בקידוש וחייבת… כולן הברכות האישה, ….כל את מוציא קידוש, אינו חובת ידי האיש יצא אם נשים, וממילא בשביל

בעצמם כשחייבות בערבות שנשים הסוברים אחרונים

המזון בברכת חייבות אינו שהנשים הצד לפי כלל, כגון במצוה חייב איגר…כשאינו עקיבא רבי הגאון בשו"ת הן קידוש, גם בה, כגון חייבות שהנשים במצוה המזון, אבל ברכת מצות על ערבות בכלל התורה, אינן מן

במגן רעא סימן חיים )לאורח יט(, ובחידושיו ד' אות ב' משנה פרק )למגילה ערבות…בתוספותיו בכלל ידינו מצאנו כן, לא אומרים לא סק"ו( שאם ס' רעא )או"ח השולחן הערוך סק"ב(. ע"ש. והוסיף אברהם התפללו שלא אע"פ וכלותיו ובנותיו אשתו את ומוציא מקדש הבית שבעל ישראל משפחות בכל ורגלינו מהא והוכיח זו לדעה ע"א(, הסכים פו דף קרח )פרשת החיים עץ בספר אבולפייא חיים ורבי ערבית

היו הנשים שגם ובאלתו, הרי בבריתה' אלקיך נשיכם, לעבדך כולכם, טפכם היום נצבים דכתוב, אתם ה' באותיותיו, הוגה שהיה שריפה, על תרדיון בן חנניה )יח, א( אמרו,….רבי זרה ערבות. ובעבודה בכלל

ערבות מדין עליו. ומחאה נענש מוחה ואינו למחות בידו שיש מי בו, שכל מיחתה להריגה, שלא אישתו ועל

- 130 -

The Jewish people built the Mishkan, the model of Jewish unity, with one goal in mind – to serve the Master of the Universe2. We can reach out and help our neighbor, but we are still us and there are still they. Only by all of us going up to the highest point, to a point where we really are all one, can we live this reality:

Not

התם לה ומוקמינן ערבים… ישראל שכל באחיו, מלמד איש )לט', סע"א(, וכשלו בשבועות …וכדאיתא ג אות וישלח גומא ותיבת סק"א רעא זהב )משבצות מגדים הפרי כתב מיחו. וכן ולא למחות בידם כשיש ס' )או"ח נזר יד( והאבני אות ס' א אה"ע )שו"ת אלחנן יצחק והרב שבת בליל קידוש נצבים( כלפי וריש )שו"ת אברהם בהגה( הזרע א )קא לפסחים )חידושיו אמת יג( השפת )ס ציון שנב( והבנין ס"ס ויו"ד תלטאחרונים הרבה ס' יא( ועוד או"ח

כלל בערבות אינם שנשים הסוברים אחרונים

ערבות בכלל אינו שהנשים שכשם בפשיטות דאורייתא, כתב בשלמא אמרת אי כ, ב( בד"ה )ברכות בצל"חהנשים. ע"ש. בשביל ערבים אינם האנשים לאנשים, כן

וס' סב(. )ס' כט סופר סק"ב(. והכתב קפו )סימן יעקב הישועות כתב וכן כמו לא או במצוה שמחייב במי תלוי הדבר סע"ג(: שאם כט דף ויצא יעקוב )שמע אלגאזי יעקוב רבי וכתב

כהונה. מצות על שעוברים כהנים על ערבות מדין פטורים יהיו ישראל איגר, א"כ עקיבא רבי שכתב ווכמ דבר לכל ערבות בכלל בעלה עם שאשה חידש )אלא כן טו:( כתב שרה )חיי יעקוב הישועות וגם

בו.( מיחתה שלא על תרדיון בן חנינה רבי אשת נענשה ולכן בהדייהו ע"א( דפלגן )כא בסוטה שאמרו

סיכום:

אי כ: בד"ה )ברכות הצל"ח דדעת הראש בדעת האחרונים ונחלקו בערבות אינם שנשים הוא הראש דעת להנשים ערבים אינם האנשים גם ולכן כלל ערבות בפרשת אינם שהנשים הוא אחרונים כמה אמרת( ועוד

סימן חיים )לאורח , ובחידושיו(יט ד' אות ב' משנה פרק למגילה תוספותיו( איגר עקיבא רבי דעת אבל בליל קידוש וכגון בהם חייבים בעצמם שהם לדברים רק אבל ערבות בפרשת כן נשים שבאמת רעא( הוא

בהם. חייבים לא בעצמם שהם בדברים מערבות הנשים את להציא רק הוא הראש וכוונת שבת

However, when it comes to correcting the sinner, rebuke and areivus are essentially overlapping commandments:

התוכחה חיוב לתוך היא נכללת הערבות ענין לנו שנתחדש שאחרי כתב ס' רמא שו”ת שי”ק מהר”ם תעמד מלא הוא לתוכחה שהמקור שי”ק המהר”מ כותב סר”מ המצוות ובספר הלכותיה היקף ומרחיב

ובשל”ה, ס' קפז יונה תוכחה. ולרבינו מלקבל מסרב כשהמוכח או לרב תלמיד להסיף תוכיח הוכח ובא דף פי”ז תוכחה מצוות הספר הביא )כן הערבות מן נובע התוכחה דחיוב משמע פוסקים ועוד ורדים וגינתפט(

ענין את )יא( הביאו )רכג( והסמ”ג היראים לשני, )ולכן אחד דומים חיובים הם וערבות שתוכחה אמנםביניהם הבדלים כמה יש מ”מ תוכחה( של המצוה בתוך הערבות

6 דף לעד עומדת צדקתם בספר מובא אסורות מאכלות בענין חיים חפץ1 יכםקה' אל את ועבדתם הנכבד, כענין השם לעבודת אותה עשו כי לומר עבודה ויקראנה :מב לט "ןרמב 2

ה( יג )דברים תעבודו כה(, ואותו כג )לעיל

- 131 -

But

- 132 -

Parshas Zachor – Amalek

כל בך ויזנב בדרך קרך )יח( אשר ממצרים: בצאתכם בדרך עמלק לך עשה אשר את זכור )יז( :כה דברים בארץ מסביב איביך מכל לך יךק אלה' בהניח )יט( והיה ים:קאל ירא ולא ויגע עיף ואתה אחריך הנחשלים

: תשכח לא השמים מתחת עמלק זכר את תמחה לרשתה נחלה לך נתן יךק אלה' אשר

אשת עדה בני אלה עמלק את לאליפז ותלד עשו בן לאליפז פילגש היתה ותמנע)יב( לו פרק בראשית ספרעדה: בני אלה אדום בארץ אליפז אלופי אלה עמלק אלוף געתם אלוף קרח )טז( אלוף עשו:

הלחם וצא אנשים לנו בחר יהושע אל משה )ט( ויאמר ברפידם: ישראל עם וילחם עמלק )ח( ויבא יז שמות להלחם משה לו אמר כאשר יהושע )י( ויעש בידי: האלהים ומטה הגבעה ראש על נצב אנכי מחר בעמלק וגבר ידו יניח וכאשר ישראל וגבר ידו משה ירים כאשר )יא( והיה הגבעה: ראש עלו וחור אהרן ומשה בעמלק אחד ומזה אחד מזה בידיו תמכו וחור ואהרן עליה וישב תחתיו וישימו אבן ויקחו כבדים משה )יב( וידי עמלק:

כתב משה אלה' )יד( ויאמר חרב: לפי עמו ואת עמלק את יהושע )יג( ויחלש השמש: בא עד אמונה ידיו ויהי מזבח משה )טו( ויבן השמים: מתחת עמלק זכר את אמחה מחה כי יהושע באזני ושים בספר זכרון זאת

דר: מדר בעמלקה'ל מלחמה הק כס על יד כי )טז( ויאמר נסי:ה' שמו ויקרא

ואל משה אל ויבאו )כו( וילכו יום: ארבעים מקץ הארץ מתור וישבוהמרגלים(: )פרשת)כה( : יג במדבר הארץ: פרי את ויראום העדה כל ואת דבר אתם וישיבו קדשה פארן מדבר אל ישראל בני עדת כל ואל אהרן

עז כי )כח( אפס פריה: וזה הוא ודבש חלב זבת וגם שלחתנו אשר הארץ אל באנו ויאמרו לו )כז( ויספרו והחתי הנגב בארץ יושב עמלק )כט( שם: ראינו הענק ילדי וגם מאד גדלת בצרות והערים בארץ הישב העם

עלה ויאמר משה אל העם את כלב )ל( ויהס הירדן: יד ועל הים על יושב והכנעני בהר יושב והאמרי והיבוסילה: נוכל יכול כי אתה וירשנו נעלה

אל וישת נחשים לקראת בפעם כפעם הלך ולא ישראל את לברךה' בעיני טוב כי בלעם )א( וירא כד במדבר: אבד עדי ואחריתו עמלק גוים ראשית ויאמר משלו וישא עמלק את פניו: )כ( וירא המדבר

The Mitzvos:

Amalek is considered the most evil nation to have ever lived on this earth. There are three mitzvos connected with Amalek. There is a positive and a negative command to remember (and not to forget) what Amalek did, and to pass this message onto our children1. There is a third command to wipe out the entire nation2 and every trace of what reminds us of that accursed nation3 even if, by fulfilling the Mitzvah, we endanger

שמו את שנמחה עד עמלק לנו שעשה מה תשכח שלא לומר שהוא בעיני והנכון :יז כה דברים "ןרמב 1הרשע לנו עשה כך להם לומר ולדורותינו לבנינו זה השמים, ונספר מתחת

עמלק זכר את תמחה שנאמר עמלק זכר לאבד עשה מצות וכן:הל' ה ה פרק מלכים הלכות "םרמב 2 עמלק לך עשה אשר את זכור שנאמר איבתו לעורר כדי ואריבתו הרעים מעשיו תמיד לזכור עשה ומצות

,עמלק לנו שעשה מה לזכור קפט: עשה, עמלק זרע להכרית קפח: עשה המצות ספר רמב"םעמלק זרע לנו שעשה מה לשכח שלא נט: תעשה לא

שלא שה ועד משור יונק ועד מעולל אשה ועד עמלק. מאיש זכר את תמחה :יט כה דברים "ירש 3היתה: עמלק משל זו בהמה לומר הבהמה על אפילו נזכר עמלק שם יהא

כל תחת חמור ולא גמל ולא עמלק של ונכד נין יניח שלא השמים מתחת תצא(: כי )סוף ספריעמלק של הוא זה גמל יאמרו שלא השמים

אשה ועד וכו', מאיש שפירש, תמחה כאן בחומש ברש"י ועיין א - אות תרד - מצוה חינוך מנחת אינו להרוג צריכים הבהמות דאף זה כו'. ודבר נזכר עמלק שם יהיה שלא שה ועד משור יונק ועד מעולל זה, וממעשה ראיתי לא כאן זה, ובספרי רש"י הוציא מהיכן יודע המחבר, ואיני הרב ובדברי בר"מ מבואר

- 133 -

ourselves1. The time for doing this last mitzvah is after the appointment of a Jewish king2

and before the building of the Beis HaMikdash3. After Sancheriv mixed up all the nations with each other, the mitzvah to wipe out

Amalek can no longer be fulfilled because we can no longer identify who Amalek is. We must therefore presume that any non-Jew we see comes from the majority of the non-Jews, who are not Amalekites4. Should an Amalekite convert (in a situation where their identity was unknown to the דין בית ), they are considered to be fully Jewish.

The Sifri learns that, since the mitzvah not to forget Amalek is one of remembering as well, one must verbally articulate the words5. According to the Rambam, these Mitzvos are ongoing, while the Chinuch suggests the other extreme, that it is

שמענו, וצ"ע: לא לדורות מצוה להיות שמואל, אבל ע"י אז לו ציוה הוא ברוך ראיה, דהקדוש אין דשאולוכבר:ד - אות תרד חינוך מנחת 1 סכנה במקום דאף ג' עי"ש[ דנראה אות תכ"ה ]מצוה לעיל כתבתי

להלחם צויתנו פעמים, והתורה כמה ברמב"ן כמבואר נסים על דינים תסמוך לא דהתורה ידוע מחוייבים, כיזו: במצוה מחויב נפשות בסכנת דאפילו היא הכתוב גזירת במלחמה, א"כ נפשות ומסכנים

נחלה לך נתן אלהיך יהוה אשר בארץ מסביב איביך מכל לך אלהיך יהוה בהניח )יט( והיה כה דברים 2תשכח: לא השמים מתחת עמלק זכר את תמחה לרשתה

ולבנות עמלק של זרעו ולהכרית מלך להם להעמיד לארץ בכניסתן ישראל נצטוו מצות שלש כ: סנהדרין 3הבחירה בית להם

העולם, את ובלבל סנחריב עלה כבר בזה, כי מצווים אנו אין והאידנא:ה - אות תרד - מצוה חינוך מנחת 4פריש: מרובא דפריש וכל

איבתו לשכוח שאסור בלב תשכח לא בפה זכור למדו השמועה מפי :הל' ה ה פרק מלכים הלכות "םרמב 5ושנאתו:

בו שדרשו ט( המדרש כד )לעיל הזכרתי כבר עמלק לך עשה אשר את זכור:יז כה דברים "ןרמב אני מה אמורה, הא הלב שכחת הרי תשכח לא אומר בלבך, כשהוא ג(, יכול א פרשה )בחקותי בספרא תשכח, בלב לא עמלק, בפה לך עשה אשר את קסו(, זכור )תצא בספרי וכן בפיך שונה שתהא זכור מקיים

התורה מן למדין בציבור, ונמצינו עמלק פרשת שנקרא לאמר בפה, אם הזו הזכירה היא מה ידעתי ולא התורה: מן מגלה למקרא סמך כט(, ויהיה )מגילה זכור בשניה

דהאי בגמרא וכו' וגמרינן עשה אשר את זכור - דכתיב זכור )יד( שפרשת תרפה סימן ברורה משנה כל להוציא לכוין הקורא צריך בלבו[ וע"כ זה שיקבע במה די ]ולא דוקא הספר מתוך באמירה היינו זכור

לצאת: לכוין צריכין השומעים וגם השומעים כד, ט( על )דברים תצא כי פרשת התורה בפירוש להרמב"ן שראיתי אלא: יג - סימן אריה שאגת

למרים נעשה אשר את שיזכור הרע ללשון אזהרה שזה למרים, שכתב יךקה' אל עשה אשר את זכור פסוק זכירת כמו היא עשה מצוה זו אחיה, וזכירה רבינו משה על הרע לשון שדברה על בצרעת שלקתה הצדקת

פרשת )ריש הספרא לשון הן, ומביא מצות שכולן ממצרים יצאתם אשר היום את זכור וכמו עמלק ושל שבת לומר תלמוד מה אמור, א"כ בתורה שכתוב מה הרי האלה המצות כל את תעשו ולא אומר בחוקתי( כשהוא

אומר כשהוא לבב לקדשו, יכול השבת יום את זכור אומר הוא בתורה, וכן עמלים לי, להיות תשמעו לא אם תשכח, וכן אל זכור אומר הוא בפיך, וכן שונה שתהא זכור מקיים אני מה אמורה, הא הלב שמירת הרי זכור הרי לשמור הצרעת בנגע השמר אומר בלבך, כשהוא כו' למרים, יכול עשה אשר את זכור אומר הוא

עמלק לך עשה אשר את זכור אומר הוא בפיך, וכן שונה שתהא זכור מקיים אני ומה אמורה הלב שמירת בפיך. שונה זכור, שתהא מקיים אני מה אמורה, הא הלב שכחת הרי תשכח לא אומר כשהוא בלבך יכול

יורו אשר ככל בה ולעשות תבואך שלא מאוד לשמור צרעת הצרעת, מנגע בנגע השמר אצלם כי ופירושה מכלל מצוה כו', וזו תמיד בפה הז מזכיר שתהא כו' למרים עשה אשר את הלוים, וזכור הכהנים אתכם

הספרא דברי שבתחלת ע"כ. ונ"ל אחריו המצות המונים וכל גדולות הלכות בעל מצות, ושכחה התרי"ג שמירת הרי שמור אומר כשהוא בלבך יכול לקדשו השבת יום את זכור לגרוס צריך וכן ופרס עותט יש שהביא

רחמנא לן דגלי הללו הספרא מדברי למדנו מבואר. מ"מ וזה קאי אחרונות שבדברות אמורה, ואשמור הלב בפה שהוא אצלו שנאמר זכור על ללמוד יתירא קרא ואחד אחד בכל עמלק ושל מרים ושל שבת זכירת גבי

אחת זכירה ילפינן הוי ולא בלב אלא אינו דזכור אמינא הוה הכי לאו אמורה, הא כבר הלב שזכירת מפני

- 134 -

enough to remember Amalek once in a lifetime1. Others suggest that the shiur of remembering/forgetting is once a year, hence our custom as recorded in the Shulchan Aruch of taking out a second Sefer Torah once a year and reading Parshas Zachor2. In the olden days, some would read the Torah in a three year cycle, and there would be some years when they would not mention Amalek in the Torah reading. Therefore, Chazal instituted a takanah to have a special reading of Parshas Zachor just before Purim (and not on Purim so as not to think this obligation arose with the festival of Purim)3.

This takana then becomes the way we fulfill our Torah obligation4. Others learn that reading about Amalek from the Torah in the presence of ten men is only a Mitzvah DeRabanan5. Magen Avraham learns that a person who misses the reading of Parshas Zachor can be Yotzei, bedieved, with the Torah reading on Purim. Trumas Hadeshen, supported by Mishneh Brurah, seems to disagree6. Although there is a machlokes whether women are obligated in this mitzvah or not, in most places they are accustomed to attending the reading7.

בפה. ויה דידיה דזכור רחמנא בה לן דגלי מחברתה זה, וגם עשה ביטל לישראל עמלק שעשה מה מעולם בפיו וקרא בלבו זכר ולא זה על ועוברתרג: חינוך1

החינוך לשון מתוך חינוך המנחת הבין וכן ע"כ תשכח לא שהוא זה על הבא לאו על עברע"ש שנה היא שכחה בסוף: שעור קיט העזר אבן סופר החתם ובשו"ת

תרפה סימן חיים אורח "עשו2 עמלק לך עשה אשר את זכור קורא ובשני השבוע פרשת קורא באחד ספרים שני מוציאין שניה )ב( בשבת

עמלק: עשה אשר את פקדתי ומפטיר היה הרשע המן כי יום של מענינו שהוא לפי פורים ביום לקרותה יהיה ודין :תרג - מצוה החינוך ספר 3

על לפורים סמכוה , אבלוריםלפ קודם הפרשה קבעו זו בזכירה נצטוינו זה נס שקודם להודיע מזרעו, אבללו: ענין סמכו במקומות לברכה זכרונם שיאמרו מה דרך

בני לפיכך מדאורייתא לקרותם חייבים אדומה ופ' פרה זכור שפרשת )ז( י"א תרפה סימן חיים אורח "עשו4 שהם אלו פרשיות לשמוע כדי הללו בשבתות מנין שיש למקום לבא צריכים מנין להם שאין הישובים

מדאורייתא: לו שאין אלא בביתו ס"ת לו יש אפילו וכו' - היינו מנין שיש )טז( למקום תרפה ’ס ברורה משנה

הוא זכור קריאת עיקר עכ"פ בעלמא מדרבנן )ה( הוא זכור לפרשה דמנין נאמר אם ואפילו בביתו מניןדאורייתא

ובטעמם בנגינתם לקרותם יזהרו מ"מ לבא להם אפשר אי ואם הגהב שם שכתב מהרמ"א משמע וכן5 זה זכור, עכ"פ בפרשת שכתבו מה בראשונים ]ב[ ועיין-ב - אות תרג - מצוה חינוך מנחת כתוב(: )מצא די התורה מן מדרבנן, אבל הוא תורה ובספר בעשרה זכור פרשת מקיים, רק ג"כ ביחיד דהמצוה ברור ודאי

פשוט: יחיד, וזה כל בפה שיזכור יותר עדיף בעשרה פ' זכור קריאת דשמיעת כתב הדשן בתרומת )טז( והנה תרפה ’ס ברורה משנה6

שניהם לקיים לו א"א אם וע"כ ביחיד נונבזמ סגי הפוסקים רוב לדעת מגילה שמקרא בצבור מגילה ממקרא בצבור המגילה שקורין למקום שיבוא יותר דטוב מצדד המ"א אבל בצבור פ' זכור קריאת לקיים יראה

מעשה זוכר נמי )ו( דבזה עמלק ויבוא פרשת בפורים הקריאה שישמע במה הדחק ע"פ יוצא זכור ופרשת צריך יהיה כונה צריכות ס' דמצות בסימן לעיל דקי"ל למאי והנה מדאורייתא דיוצא ור"ל י"ח ויוצא קעמל כתיב דהא צ"ע המ"א של דינו עיקר לענ"ד אבל זכור של מ"ע בזה לצאת לכוין זו פרשה שמיעת בעת

לנו שעשה מה חלשכו שלא וגו' והכונה וגו' תמחה בך ויזנב בדרך קרך וגו' אשר עשה אשר את זכור בתורה שכתב כמו שמו את למחות נצטוינו ולכך הרשע לנו עשה כך להם לומר ולדורותינו לבנינו זה ונספר עמלק

עמלק: ויבא בפרשת נזכר לא וזה בביאורו הרמב"ן

- 135 -

A Command which Defies our Natural Instincts:

Rabbi Uziel Milevsky explains that we are required to go against our natural instincts and to destroy the .כנענים This is because they are considered a .רודף An unborn baby threatening his mother's life is also considered a and is killed. The רודף baby is not to blame for the situation, of course, and may even be entirely innocent, but he is still a רודף.

For example, if there were two towns on opposite sides of the river and one was infected with a fatal plague: if a young, infected child from that town is on a boat crossing the river to the other town, this may cause thousands of people to die. The child may be innocent but he must be killed.

It is certainly difficult for Jews, who are characterized as being רחמנים, to relate to such a commandment. Thus we read of the great המלך שאול that when G-d asked him to go and destroy the Amalekites he reasoned: We see that the Torah tells us that if but a single life is lost through negligence one has to bring an Eglah Arufah to atone, surely [one is all the more culpable] over all these lives [of a whole nation]. And even if the people of the nation have sinned, what have the animals done that they too should be destroyed? And if the adults have sinned, what sin have the minors committed? After which a Bas Kol was heard saying, “Don’t try to be overly righteous [for, in the end, this will lead to the opposite]1!” For whoever hates G-d’s people so passionately is hated by G-d and destined for destruction2.

Amalek’s Anti-Semitism:

We resonate with Shaul’s logic, but the Torah tells us that we are wrong. Remember, says that Torah, what Amalek did to you when you left Egypt3.

האויב, ונקמת המלחמה לעשות להם כי זמן, בזכרים ובכל מקום בכל זו מצוה ונוהגת :תרג - מצוה חינוך 7:לנשים לא

ג"כ. מהלאו אותם דפוטר קצת זו, ונראה ממצוה נשים פוטר המחבר והרב:ג אות שם חינוך מנחת ג"כ. לאו במקום גרמא, ובפרט הזמן שאין עשה ממצות נשים לפטור ראיה זה, וצריך מבואר אינו ובר"מ

ופתהמח כלה אפילו יוצאין הכל מצוה מלחמת לנשים, באמת ולא המלחמה לעשות להם כי שכתב ומה הנקמה, מחמת הטעם אם ד' יתברך בסוד עמד מי ה"ד. גם פ"ז כאן ובר"מ ע"ב מ"ד סוטה בש"ס כמבואר שיכרת משיחנו בביאת אף יודעים, ואפשר אין ואנחנו טעם מאיזה שנאתו שנזכור הכתוב גזירת דאפשר דפוטר צ"ע כן לשכוח, על ולא לזכור עשה מצות תמיד יהיה הזכירה מ"מ להם זכר יהיה ולא וכל מכל עמלקנראה: גרמא, כן הזמן שאין עשה מצות כל כמו חייבים ישראל אישי דכל זו. ונראה עשה ממצות נשים

ומה- עמלק של זרעו את להכרית – ג - אות תרד - מצוה חינוך מנחת יחיד כל על כי שכתב זו גרמא, ומלחמה הזמן דאין זו עשה ממצות נשים יפטרו למה וכו', צ"ע החיוב מוטל הזכרים מישראל

תכ"ב במצוה לעיין שציוה למלך, ומה משנה בעל המגיה כיון דלזה וכו', ונראה מחופתה כלה דאף מבואר עי"ש חייבות נשים דגם המחבר הרב כתב עממין שבעה גבי תכ"ה המצו לומר סופר, וצריך טעות הוא :

אמרה אחת נפש ומה אמר עמלק את והכית טו( לך א )שמואל לשאול ה"הקב ל"שא בשעה כב: יומא1 חטאה? ואם מה בהמה חטא אדם וכמה; ואם כמה אחת על הללו הנפשות כל ערופה עגלה הבא תורה

הרבה. צדיק תהי ז( אל )קהלת לו ואמרה קול בת חטאו? יצאה מה קטנים חטאו גדולים הוא, ברוך השם לפני שנאוי לישראל המיצר שכל לבנו אל המצוה, לתת משרשי :תרג - מצוה החינוך ספר 2

גדולה רעה שעשה מפני כי בעמלק מוצא שאתה כמו ורעתו מפלתו תהיה נזקו רוב וערמת רעתו לפי וכיכלה: עד אחריו ולשרש ארץ מני זכרם לאבד הוא ברוך ציונו להזיקם הוא שהתחיל לישראל

ממצרים בצאתכם בדרך עמלק לך עשה אשר את זכור :יז כה דברים3

- 136 -

Elsewhere, the Torah explains1: For they [the Amalekites] happened upon you on the way, and they attacked all the spiritually weak people who had been thrown out of the cloud of glory2, at a time when you were tired through thirst3 and weary from the journey4, and they did not fear to do evil to G-d5.

The Amalekites attacked the Jews for no reason, as the Jews were not threatening their life or property in any way. They went to great trouble to do so, coming from an enormous distance across the desert. Well supplied, they knew that the Jews were exhausted and thirsty. עמלק – those who come to lick – ללקק the blood of the Jews as flies would hover around a wound6.

The Amalekites had a history of total and vicious anti-Semitism stemming back to their founderעמלק . Amalek, in turn was the grandson of Eisav who had, at one stage had wanted to kill Yaakov for taking his birthright. Amalek inherited this Jew-hatred, swore to his grandfather to pursue it and nurtured it to new heights7. They waited until the Jews had paid in full G-d’s promise to Abraham that his descendents (Yitzchak’s progeny) would be in slavery for 400 years8, after they had presumably acquired an acquiescent slave mentality over several centuries and who were now exposed and exhausted in the desert.

אלקים ירא ולא ויגע עיף ואתה אחריך הנחשלים כל בך ויזנב בדרך קרך אשר: יח כה דברים1פולטן: הענן שהיה חטאם מחמת כח - חסרי אחריך הנחשלים כל:יח כה דברים "ירש 2

בפ' בשלח שביארנו עפ"י להוסיף בצמא. ונראה עיף. פרש"י )יח( ואתה כה דברים דבר העמק וע"כ באמת צמאים אינם שהם יודע שהקב"ה האמינו צמאים. ולא היו ולא התאוננו באשר בצמא שנענשו

עמלק: להביא וגרם אמונה חסרון ג"כ זה צמאים. וא"כ להיות נענשועמלק: ויבא אחריו וכתיב למים העם שם ויצמא דכתיב בצמא - עיף ויגע עיף ואתה:יח כה דברים "ירש 3- בדרך: ויגע:יח כה דברים "ירש 4לך: - מלהרע אלהים ירא ולא:יח כה דברים "ירש 5 בשם לוי ככלב. רבי ישראל של דמן ללקק שבא עמלק, עם מהוהמדרש: בשם יח כה בריםד ,בחיי רבינו 6

להוט עמלק היה המכה, כך אחר להוט שהוא דומה, לזבוב עמלק היה למה אומר חלפתא בן שמעון רביישראל. אחר

יעקב. לפי את להרג בנו אליפז את השביע עשו במדרש עמלק. נמצא ויבא: ח יז שמות התוספות בעלי 7 והיא אמו תמנע עם נתייעץ אליפז הבכורה. הלך לך תשוב תהרגהו אם בכורי בני הבכורה. וא"ל מן שרמהויעקב,בני לו ואמרה מנעתו חפץ היה יהרגהו פן ממנו ירא היה לא אם הרשע ויהרגך. ואביך ממך גבור ממנו ונטל יעקב אל הלך ושבועתו אביו מצות לקיים כדי אליפז עשה אחרים. מה ידי מעל יותר מידו להורגו

שיהרג וא"ל אליפז בן לעמלק מצותו. הלך אליפז עשה שלא עשו שראה כמת. כיון חשוב ועני ממונו כל כמו בו הזהירה הרע ברהד תמנע שיהרגנו. כששמעה לו ונשבע עשו זקנו לדברי עמלק יעקב. נתרצה

וענו ועבדום כדכתיב אברהם של זרעו על מוטל גדול חוב לו דבריה. אמרה קבל ולא לאליפז שעשתה עד המתין אברהם. ולכך מזרע אתם כי עשו של זרעו ועל עליך מוטל החוב הרי יעקב תהרג אותם. ואם

עמלק: ויבא דכתיב והיינומשבועתו. להנקה עליהם ויבא ממצרים ויצאו החוב שנפרע השעבוד אחר הלך אחיו, שפרש"י יעקב מפני ארץ אל אוילך לעיל הוא קאי אלא בא - מהיכן עמלק ויבא : ח יז חזקוני 8

לא חלק לי אין מכאן לי אלך יצחק, אמר של זרעו על המוטל זרעך יהיה גר כי גזרת של חוב שטר מפני לו המתין כך ידי ועל ליעקב תובכור את שמכר הבושה ומפני השטר בפרעון ולא הזאת הארץ לו שנתנה במתנהשנה. ד' מאות אותם וענו ועבדום של חוב שטר ונפרע ממצרים ישראל שיצאו עד בנו בן עמלק

- 137 -

Amalek’s Roots – Man as Ultimate Power

What was moving them to do this? The root of Amalek’s rabid anti-Semitisim was a value system that was totally

antithetical to anything good. For generations they had violated every ethical and spiritual principle. History showed that their survival only led to further corruption and to further attempts at genocide over the Jews. המן was an עמלקי; so, according to many opinions, was Hitler and the Nazis1.

This anti-spiritualism was rooted, in turn, in an enormous arrogance. It is no coincidence that has the same numerical value as עמלק to be raised up – as the – רם verse says יד( י )דברים אלוקיך ד את ושכחת לבבך ורם . There was nothing that Amalek could conceivable imagine was greater than their own man frame. There were animals, and then there were humans and then, above them all, there were the Amalekites. The idea that the Jews were now promoting – that there was a G-d who ruled over the world - endangered the very core of human civilization, in their eyes.

So, although they were not being physically threatened, the Amelekites felt very spiritually threatened. The Amalekites felt that there whole existence could not exist if the Jews would pursue their new covenantal relationship with G-d. For them this was a life or death issue. They therefore barbarically cut off the circumcisions of the Jewish males and threw them into the air2, for the circumcision was where the covenant – the bris – between the Jews and G-d was clearly expressed. But the Amalekites intended to go much further.

Had they been victorious, the Amalekites' plan was to commit total genocide on the Jews. To this end, they had assembled a coalition of other nations and enticed them to join them in battle3. At first, the other nations were too frightened by the miracles of the Exodus to touch the Jews. But after they saw that the Amalekites were totally unintimidated by all these miracles, they too felt more secure attacking the Jews. The Sages liken this to a hot bath – after the first person jumps in, he cools it down for others

."עמלק" בכלל היא ישראל את להשמיד המנסה אומה שכל אומרים יששוורץ: יואל הרב ידי על השואה 1 לכלותנו, הכל עלינו עומדים ודור דור שבכל"ז(: "ג', עמ' תתקע חלק )דברים"לועז מעם בילקוט כותב כך

איבה בנטירת דווקא נצטווינו מדוע שם ביאר ובזה"אחרת, באומה פעם בכל עמלק, שמתלבש הוא ז"ל סולובייצ'יק משה רבי הגאון בשם נמסר זו. וכך מצוה בכלל כולם ישראל, כי צוררי לשאר ולא לעמלק

עמלק בכלל לישראל המתנכל כל דין פ"שע הרמב"ם מלשון מבריסק( שדייק חיים רב הגאון של )בנו ה', ה' שלא מלכים בהלכות הרמב"ם מלשון הוא בשמו. הדיוק101-2 עמ' "האמונה איש" בספר )ראההעממים(. שבעת בענין שם הקודמת בהלכה שכתב , בדרך"זכרם אבד וכבר" עמלק על כתב

יוסף רבי הגאון על עמלקים, ומסופר לספק נחשבים שהגרמנים א"הגר בשם מזו: אומרים גדולה ט"תרנ בשנת בירושלים ביקורו בזמן הגרמני הקיסר של פניו את מלהקביל זה מטעם שנמנע זוננפלד חיים

ל"עמ' ר'( עכ א" ח"דישראל דארעא מרא")מעלה: כלפי וזורק מילות חותך זנב - מכת בך ויזנב:יח כה דברים "ירש 2יז, יג שמות3

- 138 -

to do the same1. The Ameliketes destroyed the enormous awe of G-d that was one of the great achievements of the Exodus2. Amalek is called by Bilam גוים ראשית , for they paved a new path, one that no-one else had dared to take. They developed a new root for civilization – one that would cover and hide all truth and goodness3. The Torah explains- אלוקים ירא ולא - they simply could not arouse a spark of awe of G-d despite the overwhelming display of G-d’s mastery over everything and the catastrophic destruction of the Egyptians. For Amalek, all of this was just pure luck – theres was a world of survival of the fittest and the luckiest4. Eisav and his Amelekite descendents are compared to the sun5, a people who see themselves as the source of all power – a depraved and vicious philosophy of might is right. They saw this in total opposition to the Jewish position that we are G-d’s recipients. We Jews are compared to the moon; we see the source of our power in that we radiate the light of a higher source. Even our kings, the highest source of human power, are moon-like6.

Historically, anti-Semites have had their own competing beliefs. Communism, secular humanism, utilitarianism – all have provided a deep and systematic anti-Torah way in which the world should be run. The Amalekites, by contrast, claimed the world to be purposeless and devoid of all meaning. Amalek rejected Jewish values, not because it

כוכבים העובדי שהיו מרתיחתך והפשירך צננך וחום קור לשון ד"א... בדרך קרך אשר :יח כה דברים "ירש 1 לירד יכולה בריה כל שאין רותחת לאמבטי משל לאחרים מקום והראה והתחיל זה ובא בכם להלחם יראים

אחרים: בפני אותה הקרה שנכוה אע"פ לתוכה וירד קפץ חדא בליעל בן בא בתוכה הוה דישראל קרביא עמלק, ותרגומו, ריש גוים כ"ד, כ'[ ראשית ]במרבר תוב כ :תרג - מצוה החינוך ספר 2

לבבם ברוע ה' במצרים, והעמלקים להם עשה אשר הגדולה היד בשמעם מהם יראים היו עמלק, שהכל האומות שאר מלב הגדולה יראתם כך מתוך בם, והעבירו ויתגרו זה לכל לבם שתו לא הרע ובמזגם

–"ראשית" יצרה כביכול זו שאומה גויים", ובאורו "ראשית נקרא : עמלק405ממעמקים, שמות, עמ' 3 האמיתי המקור את המסתיר חדש, שורש – ומקור שורש

מקרה. - לשון בדרך קרך אשר :יח כה דברים "ירש 4 אמר ר"ל פטרוניה ומן מיניה אמר ר"י לקיש וריש יוחנן רבי :יב פסקה סג פרשה בראשית רבה מדרש 5

אדום ממנו פורע אדומים לבושיו אדומים גבוריו אדומה ארצו אדום ותבשילו אדום הוא דכוותיה ומן מיניה עירש ארצה אדומה ארצו האדום מן נא הלעיטני אדום תבשילו אדמוני הראשון ויצא אדום הוא אדום בלבוש

מתולעים חיל )שם( אנשי שנאמר אדומים לבושיו מאדם גבוריהו ב( מגן )נחום אדומים גבוריו אדום שדהללבושיך: אדום סג( מדוע )ישעיה אדום בלבוש ואדום צח ד( דודי )שיר אדום ממנו פורע

לבצעה מתייחסים ועמלק שאדום הא הדבר : משמעות31עמ' הממעמקים, בראשית והסביר כן[ בעצמם. ... ]ומפני הגדולים כל ד' ותולים כלפי כחמה עצמם מעמידים שהם הללבנה, כין של האדום

הלבנה. הארת בחינת שהיא דוד בית ממלכות היוצאת הארה אותה את מחשיכה מציאותה עצם בא דוד בית הלבנה, ומלכות שם על החמה, פרץ שם על - זרח זרח שמו ויקרא: ל לח בראשית בחיי רבינו 6

איש. כ"ט צדקיהו עד יהודה בן מפרץ תמצא וע"כ יום כ"ט הלבנה ימות כי הלבנה. וידוע כנגד שהוא מפרץ עד לפרץ. מדוד ריעשי דוד עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, נמצא פרץ, חצרון, רם כיצד

יהורם, ואלו מלך בן מלך כולם מלכים י"ט תמצא יהויכין יהושפט, הן. שלמה, רחבעם, אביה, אסא, אחזיהו, יואש, אמציה, עזיהו, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיהו, יהואחז, יהויקים, יהויכין, צדקיהו.

וחרב נפסקה דוד בית מלכות כן יום כ"ט אחר שוקעת שהלבנה הלבנה. וכשם ימות כנגד איש כ"ט הםלפרץ: כ"ט שהוא צדקיהו בימי המקדש

שם הסברו כל לא – עמ' ל בממעמקים, בראשית ועיים

- 139 -

offended their particular ideology, but rather because it seemed pompous and ridiculous that anything might have any importance whatsoever.

Unlike other challenges to Judaism that developed sophisticated ideologies and philosophies, עמלק's whole philosophy was to undermine any sense that anything in this world is of value. Other nations that had false ideologies could be challenged to transfer their beliefs and commitments to the right source; עמלק had no sense of the importance of anything that could be channeled in the right direction.1

Amalek is the ultimate לץ, the cynic who undermines everything. The verse says יערים ופתי תכה לץ – Even when Amalek - the לץ - is inflicted and defeated, it is not he

who learns from this – he is incapable of doing so. Rather יערים ופתי , even the fools who witness this will become wise while Amalek continues to wallow on its sickbed of cynicism.

Any meaning was taboo for Amalek. Ultimate meaning – that which the Jews projected – was their particular enemy. Hence, s'עמלק existence was ultimately the biggest ' עמלק. ד חלול is that force which, more than anything else, gives people reason to believe that G-d does not exist. עמלק's existence, therefore, is in contradiction to the ultimate reality and purpose of this world. At a time when that reality will be manifestly apparent to the exclusion of anything else, עמלק will perforce have no place - עדי ואחריתו .2 אבד

Because the Jews represented commitment to spiritual reality, G-d clearly showed the Jews that it was their spiritual weakness that gave its strength3. It was just עמלק when the Jews showed some spiritual weakness that Amalek were able to attack4 and it was the weakest Jews spiritually were attacked first. When Yehoshua first led the Jews in

יערים ופתי תכה לץ הפסוק פ"ע א מאמר פורים יצחק פחד1כד:כ( )במדבר אבד עדי ואחריתו עמלק גוים ראשית בלעם: שאמר וכמן 2עמלק ויבא מיד אתכם ויבדוק הרשע יבא אותי לבדוק בקשתם אם: ב כו ר" שמו3

הוא מיותר לכאורה דכתיב ברפידים ברפידים. הך ישראל עם וילחם עמלק ויבא: ח יז הלוי בית שרפו כיון ה'( ברפידים )דף בכורות במסכת חז"ל דרשו ברפידים. וע"כ אז ישראל שהיו מקודם כתיב דכבר דהיינו ברפידים דהיו משום בהם ששלט הסיבה להודיע בא דהפסוק דרשו עמלק ויבא מיד התורה מן ידיהם עמלק, דרשו ויבא מיד ה' בקרבנו היש ב( שאמרו )כו רבה במדרש חז"ל אמרו התורה. עוד מן ידיהם שרפו

עליהם. בא חטאים שני הני דמשום למדנו ועכ"פ הפסוקים מסמיכות כן ולאש ז( למים )תענית שנמשלה בתורה שנתעצלו וגו' להיות עמלק ויבא :ח יז שמות החיים אור

בצמאון, כנגד הענישם תורה, לזה של במלחמתה נתעסקו כאש, ולא דברי כה כט( הלא כג )ירמיה דכתיבעמלק: של המים, ובאש, המלחמה בחינת

כלל, להם יכול לא אז ביניהם שלום גם ה', והיה עם שלמים ישראל שהיו זמן כל, שם: יקר כלי כולם מ"ת שקודם החניות כל ביניהם, כי מריבה ישראל. שהיה בני ריב על ומריבה במסה אותם ראה וכאשר

ה', אז עם גם מריבים ה'. שהיו את נסותם ב( ועל )יט פר' יתרו שפירש"י ובמחלוקות, כמו בתרעומות היו פתוח פתח עמלק לו מצא

ברפידם: ישראל עם וילחם עמלק )ח( ויבא יז שמות 4התורה מן ידיהם רפו "רפידים"אשר דרשו וחז"ל

צרכיכם לכל ומזומן ביניכם אני תמיד לומר זה למקרא זו פרשה וגו' - סמך עמלק ויבא, שם: "ירש אני היכן ותדעון אלי צועקים ואתם אתכם ונושך בא שהכלב חייכם אין אם ה' בקרבנו היש אומרים ואתם והוא לי ותן זה חפץ טול אאב ואומר חפץ רואה הבן אותו היה לדרך ויצא כתפו על בנו שהרכיב לאדם משל היכן יודע אינך אביו לו אמר אבא את ראית הבן אותו לו אמר אחד באדם פגעו שלישית וכן שניה וכן לו נותןונשכו: הכלב ובא מעליו השליכו אני

- 140 -

a war against Amalek, the Jews started winning whenever they looked up at the heavens (guided by Moshe’s raised hands); they started losing the moment they lost their spiritual focus1. It became clear to both Amalek and the Jews that the attachment of the latter to their Torah was a real source of strength. For Amalek this was their death knell, and they learned to wait until the Jews weakened their Torah commitment. Purim was one such time, as the Haman story, which we relate elsewhere, makes abundantly clear.

The Status of עמלק Today

mixed up the nations and we therefore do not know who סנחריב tell us that חז"לtoday is from what nation. Many authorities understand this to apply to .as well עמלק However, Rav Yoel Schwartz states in 2,השואה

בילקוט כותב . כך"עמלק" בכלל היא ישראל את להשמיד המנסה אומה שכל אומרים יש לכלותנו, הכל עלינו עומדים ודור דור שבכל"ז(: "ג', עמ' תתקע חלק )דברים"לועז מעםובזה"אחרת, באומה פעם בכל עמלק, שמתלבש הוא דווקא נצטווינו מדוע שם ביאר

בשם נמסר זו. וכך מצוה בכלל כולם ישראל, כי צוררי לשאר ולא לעמלק איבה בנטירת הרמב"ם מלשון מבריסק( שדייק חיים רב הגאון של )בנו ז"ל סולובייצ'יק משה רבי הגאון

101-2 עמ' "האמונה איש" בספר )ראה עמלק בכלל לישראל המתנכל כל דין פ"שע וכבר" עמלק על כתב ה', ה' שלא מלכים בהלכות הרמב"ם מלשון הוא בשמו. הדיוק

העממים(. שבעת בענין שם הקודמת בהלכה שכתב , בדרך"זכרם אבד הגאון על עמלקים, ומסופר לספק נחשבים שהגרמנים א"הגר בשם מזו: אומרים גדולה

בזמן הגרמני הקיסר של פניו את מלהקביל זה מטעם שנמנע זוננפלד חיים יוסף רביל"עמ' ר'( עכ א" ח"דישראל דארעא מרא") ט"תרנ בשנת בירושלים ביקורו

משה של ידיו וגו' וכי ישראל וגבר ידו משה ירים כאשר והיה משנה: אעמ' כט דף השנה ראש מסכת 1 את ומשעבדין מעלה כלפי מסתכלין ישראל שהיו זמן כל לך לומר אלא מלחמה שוברות או מלחמה עושות

נופלים היו לאו ואם מתגברים היו שבשמים לאביהם לבם2 pg. 21

- 141 -

- 142 -

PURIM

1. Overview

SUMMARY:

Purim was a greater miracle than the Exodus from Egypt. In the former we were saved from מות to חיים, while in the latter we only went out from שעבוד to חירות. Yet we mention מצרים יציאת at every turn, and not פורים נס . The reason for this is because the נס of פורים was פנים בהסתר , while the נס of מצרים יציאת was a very open miracle. Purim is the miracle of every day, the Megillah of life where G-d is not explicitly mentioned, but whose world bears His imprint at every turn. The lesson we have to learn is מנין התורה מן אסתר – from where do we learn that even at a time of such Hester, G-d continues His miraculous hashgacha.

Purim is also has an aspect that is greater than Shavuos, for on Shavuos we received the Torah ,מיראה to such a degree that the entire acceptance was in doubt, whereas on Purim we received the Torah וקיבלו קיימו – מאהבה .

The Sages chose the most mysterious of ways for us to celebrate this holy day: 1) We celebrate by drinking, which is normally forbidden. 2) Different parts of the nation celebrate on different days. 3) There is no Hallel. 4) The very name Purim – lots - is strange.5) Megilas Esther, the Megila of hiddeness, is named after the Galus rather than the

Geula (Esther after Hester Panim). 6) Furthermore, Chazal ask מנין התורה מן המן ? How could Haman, the

embodiment of evil, have his earliest source in the Torah? 7) At a more basic level, why is Purim not mentioned in the Torah if it is greater

than Pesach and Shavuos?8) Since Purim is a Rabbinic Festival, why did the Sages not follow the principle of

תקנו דאורייתא כעין

Esther, Mordechai and Haman are all hinted at in the Torah. This means that G-d wanted the Torah to contain a kedusha of Purim, but He did not want it to be דאורייתא. If Purim would have been explicit in the Torah, it would have been completely revealed since the Torah has already been brought into the world. But G-d wanted man to reveal the holiness of Purim. Since it would be man who would cause the initial Hester Panim, it was therefore fitting that he should activate the Tikun, i.e to see the in the קדושה .נסתר

Purim showed that the natural world can be as effective as the miraculous world. But natural processes can be awfully messy – a Jewish girl intermarried to a Gentile King against her will and bearing a child for him. Her position seems not to help her nation at all, for anti-Semitism is rampant and the Jewish leadership (Mordechai) seems to only make it worse. History, on the surface, seems to show no movement toward the

- 143 -

Almighty’s final goal. Yet, below the surface other things are happening. At the very moment that Esther is living with a non-Jew she loathes, she receives a burst of רוח And then even this she gives up, thinking that she is giving up her Olam Haba .הקודשitself, to save the Jewish people.

We are finally saved, but we remain steeped in Galus. We don’t even appear to get back to where we started, for the Beis HaMikdash whose rebuilding Coresh (Cyrus) had encouraged, was not renewed by Achashverosh even after the destruction of Haman. Achashverosh, the Sages assured us, was a bigger anti-Semite than Haman. He cancelled the Temple rebuilding long before Haman came onto the scene. He suffered greatly from this, yet he never wavered in his decision until his dying day. What got into him to save the Jews remains a mystery. Dariush, his heir, born by Esther, was halachikally a Jew – and this post-Purim mess was undoable. Dariush, in fact, became a Persian King and not a Jewish Sage! We hear nothing of the Judaism his mother must have surely tried to teach him, though he does give the go ahead for and provides active assistance in the rebuilding of the Temple.

So the Purim story never resolves itself. Even after the Geulah we remained in Galus It is was meant to be that way. For Purim is the Chag of Galus, the Chag that shows us how to connect to spirituality when we are in Galus. Purim is the Chag that is to sustain us in the Galus as long as there has still not been a Geulah Shleima.

Galus is a civilization force that serves to separate us from our spiritual roots by hiding those roots and showing us an attractive alternative. Thus, the Jews attended Achashverosh’s party, not out of necessity alone, but because they felt they had made it as a recognized group in the empire. Jews who were learning Torah and keeping Mitzvos nevertheless became proud members of the empire. Esther had to correct this sin by being thrust into a situation of the deepest connection with the empire, marriage to the emperor himself, and still showing that she was detached.

Intellect alone is not enough to achieve this separatism, for the Galus creeps up into our bones without us realizing it. Purim is a time when we get to our essential Jewish identity, unfiltered by cerebral or other processes ( ידע דלא עד ). There is nothing that sharpens the mind more than when one thinks that it is all about to end, as appeared to be happening to the Jewish People at that time. Nothing really matters then, other than the essence of existence, its meaning and purpose.

At that time, our identity was in danger of being engulfed by the Galus. How does Purim sustain us? It is the Chag which, at the point of the deepest Galus, when Eisav looks most similar to us ( ידע דלא עד ), gives us the tools to discriminate between them and us. (And in this way we are metaken the cheit of the Jews of that time, who lost that distinction.)

The external similarities between יעקוב זרע and עשו זרע (twins) require us to go very deep to sort out the differences. Of course, this similarity exists even without Purim. And it requires us to discriminate on a daily basis. But Purim is the day when we got down to the essential difference. It is just here that we need to go deeper. At this point it takes a special Esther (Hester)–like koach to bring the light down.

This is why Esther not only sent clothes to Mordechai, but requested that Mordechai remove his sack cloth, and not just put the clothes over the sackcloth. She thereby sent a message that what was required now was to reach to that spirituality which is normally hidden, covered in layers of clothing.

- 144 -

Mordechai, however, disagreed on the timing. Klal Yisroel had to first do Tshuvah. Mordechai seems to have a point for later we see that - מלכות אסתר ותלבש – Esther dressed in Malchus.

In the end all come to recognize what the day was all about. Purim became a Chag and the Megillah became a part of Nach. But even then, the Megillah was written without the explicit mention of G-d’s name throughout, there is no Hallel as we would say on open Nisim, and the festival is called Purim – the festival of lots, a seeming abandonment to the uncontrollable vicissitude of chance and history. Really, Purim becomes the festival of discovering G-d in all of this. We get a glimpse that the real of HaShem is not the surface הנהגה .הנהגה Rather, there is another cog of history, below the surface, driving the surface cog, called היחוד הנהגת. היחוד הנהגת is that which ties up all the loose ends of history, weaving them into a final fabric that unites all.

היחוד הנהגת is that which takes the very plans and actions of a Haman and uses them to create a הוא ונהפוך , to be a part of the גילוי of HaSh-m in this world.

- 145 -

DETAIL:

The Gra1 states that Purim was a greater nes than מצרים יציאת . In the former we were saved from מות to חיים, while in the latter we only went out from שעבוד to חירות. Yet we mention מצרים יציאת at every turn, and not פורים נס . The reason for this is because the נס of פורים was פנים בהסתר , while the נס of מצרים יציאת was a very open miracle2. Purim is the miracle of every day, the Megillah of daily life where G-d is not explicitly mentioned3, but whose world bears His imprint at every turn. The lesson we have to learn is מנין התורה מן אסתר – from where do we learn that even at a time of such Hester, G-d continues His miraculous Hashgacha; from where do we learn that G-d’s manual of living – the Torah – anticipates and provides the tools to deal with the G-d’s hidden Hand of history4?

Not only is Purim greater than Pesach, but, in a sense, Purim was greater than Shavuos, for on Shavuos we received the Torah מיראה, to such a degree that the entire acceptance was in doubt5, whereas on Purim we received the Torah קיימו – מאהבה .6וקיבלו

We see that Purim is indeed a remarkable day. Yet, the Sages chose the most mysterious of ways for us to celebrate this possibly greatest of all miracles:

a. That the Sages thought to celebrate through the normally forbidden act of inebriation is mind-boggling;

b. That different parts of the nation celebrate on different days is unprecedented.

פ"ב פ"א הפשט ע"ד פירושו1 יום בכל מזכירין אנו לפיכך … במצרים שהיה כמו ולא … פנים בהסתר הוא…פורים[ ]של הנס שם: אך2

לחירות מעבדות ובמצרים לחיים ממיתה שהיה אף זה נס מזכירין אנו ואין מצרים יציאת ושבת יו"ט ובכל

This would seem to refer both to the process and the results of the respective נסים. Not only were the נסים of מצרים יציאת very open, but they led to a complete יציאה from מצרים and to a קבלת המעשה עולם Therefore, since we live in .גלות After Purim, however, we remained in .התורה , we relate, halachikally to Pesach as a great דאורייתא חג , which comes at the beginning of the year, in מדרבנן חג and only a ניסן the first of the months. Purim is a month before this, a precursor to ,ניסן . (Sefer HaYEtzira says that Adar is ק אות , whereas ניסן is ק. ה אות , which is the Kedusha we are capable of generating, is an imitation (aה with a tail) of HaShem’s letter Heh.

3 The only Sefer in the whole of Tanach where such a phenomenon occurs.

פני את אסתיר הסתר ואנכי מנין? דכתיב מה"ת אסתר חז"ל כמ"ש ב: והענין א הפשט ע"ד הגר"א פירוש4 משאר יותר התורה מן היא מנין אסתר על להו קשה דמאי להבין אין הזה המאמר ההוא, דלכאורה ביום

כמו כך כל נס אינו חנוכה חידוש, ולכך כך כל אין ישראל שבארץ שנס ידיהם. והיינו על נס שנעשה צדיקים מרומז היכן פירוש מנין התורה מן אסתר המקדש. ומ"ש בזמן שהיה לפי מאד גדול נס שהיה אף פורים

כזה. גדול נס נסים לנו עושה בגלות דהיינו פנים בהסתר שאפילו את עליהם הקב"ה שכפה מלמד חסא בר חמא בר אבדימי א"ר ההר בתחתית פח. ויתיצבו מס' שבת5

יעקוב בר אחא קבורתכם. א"ר תהא שם לאו ואם מוטב התורה מקבלים אתם אם להם ואמר כגיגית ההרלאורייתא רבה מודעא מכאן

פורים הא' על מאמר ח"ב מאליהו מכתב6

- 146 -

c. That there is no Hallel is remarkable1. Hallel is the standard expression of a national miracle.

d. The very name Purim, lots2, is named after the lots which Haman drew to determine the date of the Jews’ destruction3. How strange! Here is a story of intense Hashgacha and we call it by a name that seems to denote an act of chance!

e. Megilas Esther, the Megila of hiddeness, is named after the Galus rather than the Geula (Esther after Hester Panim).

f. Furthermore, Chazal ask מנין התורה מן המן 4? How could Haman, the embodiment of evil, have his earliest source in the Torah?

g. At a more basic level, why is Purim not mentioned in the Torah if it is greater than Pesach and Shavuos?

A strange day indeed!

One would imagine that if Chazal were to make a new chag they would look at existing Deoraisa Chagim – the number of days, the types of expression, etc., following the principle of 5 תקנו דאורייתא כעין . But here they came up with something completely new. Why?

Esther, Mordechai and Haman are all hinted at in the Torah6. This means that the Torah wanted there to be a kedusha of Purim, but it did not want it to be 7דאורייתא. If

הלל אומרים שאין חז"ל תירצו ועוג כ"כ מובן זה אין ההלל, מ"מ במקום היא המגילה שקריאת ואע"פ 1 תירוץ הנס, וזה אחרי אפילו אחשבירוש עבדי שנשארנו עוד הסבר. ותירצו טוען זה שבחו"ל, וגם נס על

בהמשך. נוקטים שאנחנו למהלך מטעים.... הפור שם על פורים האלה לימים קראו כן כו: על ט אסתר מגילת 2 לפני הגורל הוא פור הפיל אחשורוש למלך עשרה שתים בשנת ניסן חדש הוא הראשון בחדש:ז ג אסתר 3

אדר: חדש הוא עשר שנים לחדש ומחדש ליום מיום המןקיט: חולין 4

5 Certainly, Chazal say that we see in Purim a prototype of Geula: e.g. the Yerushalmi says that even where the Geula starts slowly, it picks up speed as it goes along:

הולכת שהיא מה כל קימאה קימאה בתחילה ישראל של גאולתן היא כך–ד:( )דף א א ברכות ירושלמי יושב ב(: ומרדכי )אסתר בתחילה לי. כך ד' אור בחושך אשב ז(: כי )מיכה טעמא והולכת. מאי רבה היא

המלך שער אל מרדכי )שם(: וישב ואח"כ הסוס ואת הלבוש את המן ו(: ויקח )שם כך ואחר המלך בשערושמחה אורה היתה ח(: ליהודים )שם ואח"כ מלכות בלבוש המלך מלפני יצא )שם(: ומרדכי כך ואחר

ג( )בראשית העץ המן מנין התורה מן קלט: המן חולין6לא( )דברים אסתיר הסתר ואנכי מנין התורה מן אסתרדכיא מירא ל( ומתרגמינן )שמות דרור מר דכתיב מנין התורה מן מרדכי

7The Gra ( פ"ב פ"א הפשט ע"ד פירושו ) asks why the Sages specifically ask on Esther, Mordechai and Haman מנין התורה מן but they do not ask this of any of the characters in the Chanuka story, for example. Purim was a nes that took place outside of Israel when the פנים הסתר was very great. According to the Gra, Chazal were asking, “How do we know that HaSh-m will do a nes for Klal Yisroel even under such circumstances of Hester Panim?" This, however, would only answer the question of אסתר and מרדכי. Why then did the sages also ask מנין התורה מן המן ? The Sfas

- 147 -

Purim would have been explicit in the Torah, it would have been completely revealed since the Torah was brought into the world.

When the Torah only hints at something it can mean one of two things:a. The Torah wanted this Kedusha to be revealed by man, 1 דלעילא מלתתא . b. The Torah only wants the full קדושה to be revealed during משיח ימות or during

המתים תחיית . In the case of Purim, both cases apply.The Torah wanted there to be a hidden Kedusha of Purim, leaving it for man to

reveal. It would be man, in fact, who had caused the initial Hester Panim, and it was therefore fitting that he should activate the Tikun2. There are other cases in the Torah as well where we are meant to initiate the relationship. An example of this would be the which we have to erect in order for the Kedusha to come down. However, in the משכןcase of Purim the whole purpose was to see the קדושה in the נסתר.

In addition, Purim will only truly be revealed during a later era. The Sages tell us that מפורים חוץ ליבטל החגים כל עתידים . This means that not only will Purim continue to exist then, but only then will it be fully revealed.

Emes (first one on Purim) answers:

התורה, מן רמז להם יש ע"כ וממילא המחיה קדוש ניצוץ ג"כ הקליפות לכל שיש איך לברר חז"ל רצו כיהעץ המן דרשו ולכך כידוע ורע טוב הדעת עץ מבחינת בא וזה

1 Anאסמכתא is not simply a דרבנן for which חז”ל then found a hint in a פסוק after the fact which supported and strengthened it; rather, חז”ל first saw the אסמכתא hinted at in the פסוק and from that understood that השם wanted them, חז”ל, to make such a decree. For some reason the תורה did not want to make such a decree explicit, which would make it דאורייתא, rather, השם wanted this particular thing only to have the status of a דרבנן, and therefore only hinted at it in the פסוקים:

יד(: )דף א באר הגולה באר מהר"ל ביותר רחוק שהוא ...רק המקרא מן ראיה באמת ישהמקרא, מן ראיה והביאו זה דבר מנין אמרו וכאשר

התורה מן יוצא הוא ומ"מ התורה מן אינו ולכך

)בסוף(: ר"ע תניא טז. ד"ה השנה ראש ריטב"א ומסרו חובה קבעו שלא אלא כן לעשות שראוי הקב"הלנו[ ]מרמז הפסוק מן אסמכתא שיש מה שכל

שכונת ולא חכמים שנתנו סימן כדרך שהוא האסמכתות המפרשים כדברי ולא ואמת ברור דבר וזה לחכמים הדבר חיוב ומסרה בכך העירה התורה אבל הוא מינות דעת שזו יאמר ולא הדבר ישתקע ח"ו לכך התורה מקום בכל נותנין החכמים תמצא ולפיכך לך יגידו אשר הדבר פי על ועשית כמ"ש ירצו אם חכמים לקבעי שבע"פ תורה וכל מלבם דבר מחדשים שאינם כלומר התורה מן לדבריהם אסמכתא או זכר או ראיה

כלום. חסרה שהיא וח"ו תמימה שהיא בתורה רמוזה

Therefore, an אסמכתא can have special status:

ס"כ: חיים לאורח כוללת פתיחה מגדים פרי וגזרו בספיקו מקילין ולא תורה כדברי ממש להיות דעתם חשובה באסמכתא אקרא דאסמכוה היכא כל

וכדומה באפשר לגזירה גזירה2 See Artscroll, The Megillah, Overview, pgs. Xv – xix. as per the

ע"ב קלט מהרש"א, חולין

- 148 -

All of Purim is a revelation of the hidden1. As such, it had to be DeRabanan, since a DeOraisa would have had to be revealed from the outset2.

The greatness of Purim is not only that Kedusha was revealed where it was totally hidden, but that it showed that the natural processes themselves are just as perfect a כלי for HaSh-m to effect the Tikun of the world as is the 3 הניסים סדר . And natural processes seem messy indeed – a Jewish girl intermarried to a Gentile King against her will and bearing a child for him. Her position seems not to help her nation in the slightest, for anti-Semitism is rampant and the Jewish leadership (Mordechai) seems to only make it worse. History, on the surface, seems to show no movement toward the Almighty’s final goal. Yet, below the surface other things are happening. At the very moment that Esther is living with a non-Jew she loathes she receives a burst of 4 הקודש רוח . And then even this she gives up5, thinking that she is giving up her Olam Haba itself, to save the Jewish people6.

We are finally saved, but we remain steeped in Golus. We don’t even appear to get back to where we started, for the Beis HaMikdash whose rebuilding Coresh (Cyrus) had encouraged7, was not renewed by Achashveirosh even after the destruction of Haman. Achashveirosh, the Sages assured us, was a bigger anti-Semite than Haman8. He cancelled the Temple rebuilding long before Haman came onto the scene9. He suffered

הנעלם שנתגלה כשמה מגילה משמואל: כי שם12Rav Tzadok says a similar thing about Rosh Chodesh. Rosh Chodesh, he says, is a hidden chag which will only be revealed after המשיח ימות . The moon, which reflects the light of the sun, is compared to the Jewish people, who already now reflect HaSh-m’s light, but will only do so in an open way after Moshiach comes.

היחיד גילוי – יבטל לא פורים בשם מאמר – ריג ב, דף חיים, מועדים שפתי3 לבית אסתר ככניסת הטומאה תוקף במקום ואפילו אתם הש"י שם גם ט. - מ"מ דף חרוץ מחשבות4

הקודש רוח שלבשתה מלכות לבשה מזו, אז גדולה טומאה שאין וטמא לערל ליבעל אחשורוש5 By willingly going into Achashverosh, hence removing the claim that she was an אנוסה.

6This, says Rav Tzadok HaCohen in Machshavos Charutz, is the meaning of an Aveirah Lishmah: The person knows that they are doing an Aveirah, and that they are going to get punished for it, endangering their Olam Haba. Yet they decide to give up their Olam HaBa for the sake of the Jewish People.

שנה מאות כמה היתה נבואה זו )ובאמת וגלותי עירי יבנה עבדי למען לכורש ד' למשיחו מה: אמר ישעהו7המעשה( לפני

יט רבה אליהו בסדר ועייןאסתר מגילת ריש אלשיך בקיצור עיין8

In fact, Achashverosh’s Seudah, with which the Megilah opens, is a clebration of what he had erroneously calculated as the end of the 70 years of Jewish exile after which the Jews were meant to return to Israel and rebuild the Beis HaMikdash (as prophesized by Yirmiyahu and Daniel.) Since this time had come and nothing happened, the Jews would no longer be a threat to him. This was behind his taking out the Keilim of the Beis HaMikdash.

9Actually, the rebuilding was originally stopped by Coresh (Cyrus), a few months before his death. This was based on a slanderous report bu the Kuttim (Cthutes) that the Jews were planning to

- 149 -

greatly from this, yet he never wavered in his decision until his dying day. What got into him to save the Jews remains a mystery. His heir, born by Esther, was halachikally a Jew – and this post-Purim mess was undoable. Dariush, in fact, became a Persian King and not a Jewish Sage! We hear nothing of the Judaism his mother must have surely tried to teach him, though he does give the go ahead for and provides active assistance in the rebuilding of the Temple1.

So the Purim story never resolves itself. It was meant to be that way; for Purim is the Chag of Galus, the Chag that shows us how to connect to spirituality when we, and also the spirituality, are in Galus. Galus is a civilization force that serves to separate us from our spiritual roots by hiding those roots and showing us an attractive alternative. Thus, the Jews attended Achashveirosh’s party, not out of necessity alone, but because they felt that they had made it as a recognized group in the empire. Jews who were learning Torah and keeping Mitzvos nevertheless became proud members of the empire. Esther had to correct this sin by being thrust into a situation of the deepest connection with the empire, marriage to the emperor himself, and still showing that she was detached2.

Intellect alone is not enough to achieve this separatism, for the Galus creeps up into our bones without us realizing it. Purim is a time when we get to our essential Jewish identity, unfiltered by cerebral or other processes ( ידע דלא עד ). There is nothing that sharpens the mind more than when one thinks that it is all about to end, as appeared to be happening to the Jewish People at that time. Nothing really matters then, other than the essence of existence, its meaning and purpose3.

At that time, our identity was in danger of being engulfed by the Galus. This is the Chag where even after the Geulah we remained in Galus, which means that it is the Chag that is to sustain us in the Galus as long as there has still not been a Geulah Shleima.4

rebel against him. But this was only a temporary injunction. Achashverosh turned this into a permanent decree the moment he became King.

1 History of the Jewish People Second Temple Era, pg. 29: The people renewed the holy work in 353 BCE (3408). Again the resentful and envious neighbors tried to interfere, but Persia was now ruled by the son of Esther and Ahasuerus, Darius the Persian, a benevolent ruler, who did not listen to the slander of the enemies of Judea. On the contrary, he lent assistance to the builders. He sent them materials for the building and oil and salt for the sacrifices, and exempted the Kohanim and Levites from paying taxes. Within four years… the building was completed.

ידי על היה והסיבה בנימין זרע ידי על היה דאדר הגאולה כן ועל:ד - אות חרוץ הכהן, מחשבות צדוק רב2 הרע שורש הוא זה שדבר הארצות בגויי ושלום חס להתערב לאחשורוש אסתר דלקיחת שמים לשם עבירה

והיתה שמים לשם ענין בזה היה דאז בארור, אלא ברוך לידבק אליו כלל ישראל לזרע וחיבור שייכות שאין שמכל כן, אלא גם בפועל צדקת מגדר יצתה ע"ב( ולא ע"ד )סנהדרין היא עולם דקרקע הדין פי על מותרת ובאים המסודרים החטאים מכלל הוא ברע, אבל טוב ערבוב נראה היה הרי הנגלית פעולה סוף סוף מקום

הטומאה תוקף במקום ואפילו איתם ה' יתברך שם ה' יתברך: ... גם רצון הוא שכן בראשית ימי מששת רוח שלבשתה מלכות לבשה מזו, אז גדולה טומאה שאין וטמא לערל ליבעל אחשורוש לבית אסתר ככניסתשמים: ומלכות השכינה השראת שהוא הקודש

3 Rabbi Reuven Leuchter, Shlita

4See Rav Tzadok HaCohen in the Machashavos Charutz which brings the Sefer Yetzirah who assigns letters of the alphabet as well as one of the שבטים to each one of the months. Adar gets the letter ק with Yosef that leads into Nisan, which is the letter ה whose tribe is Yehuda. ק stands for קדושה and it precedes the ה which stands for G-d’s name Himself. (In the same way, Yosef

- 150 -

How does Purim sustain us? It is the Chag which, at the point of the deepest Galus, when Eisav looks most similar to us ( ידע דלא עד ), gives us the tools to discriminate between them and us. (And, by so doing, we are metaken the cheit of the Jews of that generation who, by attending Achashveirus’ party, lost the distinction between Jew and non-Jew.)

The external similarities between יעקוב זרע and עשו זרע (twins) require us to go very deep to sort out the differences1. Of course, this similarity exists even without Purim. And it requires us to discriminate on a daily basis. But Purim is the day when we got down to the essential difference2. It is just here that we need to go deeper. At this point it takes a special Esther (Hester)–like koach to bring the light down3.

This is why Esther not only sent clothes to Mordechai, but requested that Mordechai remove his sack cloth. Why, asks משמואל שם , could he not have put the clothes over the sackcloth?

הנסתר, ולזה מעולם מעלה ממעלה להמשיך שמצרך דעתה לרמז… בגדים צריך פנימי דבר לכל כי בגדים שייכים

Mordechai, however, disagreed on the timing. First, Klal Yisroel had to do Tshuvah and only later:

4מלכות אסתר ותלבש

as King precedes Yehuda as King.) But the corollary of this is that ק is a ה with a tail. Man, in other words, can ape his true self, using his qualities to contradict his real spiritual self.

In this vein, the Sfas Emes says that:אחיזה לו וכו' שיש התורה מן המן שכתב וזה … קוף הה"א מן עושה עמלק

פורים – יצחק פחד 12 One might ask how the difference could not have been obvious. Haman, after all, was worse than the Germans, as he was going to kill all the Jews on one day. But, see below under Mordechai, Esther and Haman where we show that, by instituting the decree slowly, the Jews got used to things and accepted them.

פנים. הסתרת בשעת בגלות בעודם אפילו הנסתר מעולם להמשיך גדול היה )קסח(: שכחה משמואל שם34 See in the משמואל שם there, the whole back and forth between Esther and Mordechai and how that played out in the Purim story.

The following is insight into the idea of clothing in general:“In virtually every culture, clothes are a basic requirement. Even in the hottest tropical climates, the inhabitants wear some minimal form of clothing. Nowhere, however, do animals instinctively cover up. Why is this? What is the connection between human beings and clothing that spans all ages and cultures?” (Dina Coopersmith in Jewish Women Speak about Jewish Matters.)

“Clothing makes the statement: I am much more than what meets the eye. If you want to see the real me, you'll have to look deeper.” (Gila Manelson, Outside/Inside, pg. 28)

: ב כח תצוהקודש בגדי ולתפארת... )ד( ועשו קודש...לכבוד בגדי ועשית

בדמותן הן מלכות לבושי בגדים רמב"ן: אלה

ב(: שעור )ח"ב דעת שיעורי שבגדי הי' נחוץ - לכן וחשיבותו הדבר של תוכנו גם אצלו מצטייר עליו עושה שהדבר החצוני הרושם לפי כי

שיהי' לכבוד הקב"ה שרצה אף ולתפארת" ... אבל "לכבוד ענין חצוני. וזהו והדר בנוי כן גם יעשו הכהונה

- 151 -

But the disagreement was just in the timing. Both agreed what Purim was all about, as did the Sanhedrin who declared Purim a Chag and gave their final stamp of authority that the Megillah become a part of Nach. Even after all had been revealed, the Megillah was still written without the explicit mention of G-d, and we therefore do not say Hallel as we do with open Nisim. Purim, a throwing of lots, a seeming abandonment to the uncontrollable vicissitudes of nature, becomes the Chag of discovering G-d’s hiding Hand of history. Its very name seems non-defined and incomplete.

Purim cannot be a דאורייתא כעין , for it is the total opposite to the דאורייתא חגי , with their revelation of G-d through הניסים סדר . Here, on פורים, we get a glimpse that the real of HaShem is not the surface הנהגה .הנהגה Rather, there is another cog of

ותפארת כבוד מענין כלל יזכיר לא לב שלחכמי לו צוה זאת כן, בכל שיעשו שיראה למשה וצוה ולתפארת לי". לכהנו על שתחול כדי ועבודה עבודה כל על יחודים וליחד וטהורה קדושה בכונה "לקדשו שיעשו רק

שנתבאר, השכינה. וכמו השראת מעשיהם לעשות צריכים שהיו הקדש במלאכת העוסקים שהם משום והואהרמה. כוונתם הי' מגרע שזה ולתפארת לכבוד גם שיכוונו הי' ראוי לא

ראוי ע"כ … פעולותיו לפי נפעל האדם כי לנו הקבוע היסוד המצוה כהונה(: משרשי )בגדי צט מצוה חינוך עובד מי לפני בלבו ומתעורר נזכר יהיה מיד שבגופו מקום בכל )אליה( כשיסתכל מיוחדים בגדים להתלבש

' וגו תפילין כעין וזה

“The message of clothing is directed not only outward, to others, but also inward. What you wear powerfully affects how you see yourself. ... I have a friend who got all dressed up to take her comprehensive exams for her Master’s degree, ... [saying] 'Remember the book Dress for Success? Looking my best helps give me the confidence I'm going to need to ace those exams.'” (Outside/Inside, pg. 28)

"Like all pairs of inner form and outer matter, the pair of and body should be in נשמה perfect balance...When אדם and חוה were created they were not ashamed because the vessels of their bodies perfectly reflected their נשמות...A core which is angelic deserves to be clothed like an angel - when the clothing looks like an animal (after the חטא), shame is inevitable. Shame is the result of breakdown between inner and outer dimensions." (Akiva Tatz, Living Inspired, pg. 118-119, see there all of chap. 11)

After the הראשון אדם חטא there was a permanent new reality. Now even after משיח the concept of clothing remains; המתים תחיית will take place together with clothes. Adam HaRishon did not need clothes because his הבהמי נפש was in complete harmony with his inner essence and was therefore its outer garment. Only when this harmony was disturbed did Adam HaRishon find himself naked. He then needed a new set of outer garments to reflect his inner spirituality:

ממנו נפרדה וכשחטא העור כתנות נקראת והיתה באדם הבהמי נפש נכלל היה הראשון אדם חטא וקודם...לעשו... ואח"כ לנמרוד שבאו אדה"ר של הלבושין ענין ... וזה הם עירומים כי וידעו הס"א...ולכן ביד ונמסרה

תיקן הוא כי ...וע"כ יעקב את וכו' ותלבש עשו בגדי את רבקה ותקח כתיב ולכן דאדה"ר דוגמא שהיה ויעקב תפש ושהקב"ה שאול של המעיל קריעת בגדיו...וכן ריח את וירח עדן גן ריח עמו נכנס וע"כ אדה"ר חטא

מלכות אסתר ותלבש באסתר ולהיפך ערומות ישראל בנות מפשטת שהיתה ושתי וענין … ירבעם של בבגדו הכל לשטנו ימינו על עומד כו' והשטן בגדים כו' וילבשהו צואים בגדים לבוש היה ג( ויהושוע )זכריה מ"ש וכן

של ...)המאסף האדם בו יתלבש שלא הלבושים באלו ואחיזתו השטן קטרוג שכל הנ"ל הבגדים על הואי( - ס"ק ס"יב על שלמה, פ"א האבן

Clothing is capable of restoring the balance. בוש - לא לבוש (See above for relationship of בושה to .(צניעותHowever, everything has an equal and opposite potential: the greater the potential for קדושה the greater the potential for טומאה. Therefore, clothing can be used to deceive, to show an outward reality that does not have inner dimensions. The roots of this go back to שם and יפת who were both rewarded מדה כנגד מדה for their מצוה of using clothing to cover their father's nakedness. שם was given the מצוה of ציצית while יפת was given beauty in clothing.

- 152 -

history, below the surface, driving the surface cog, called היחוד הנהגת. היחוד הנהגת is that which ties up all the loose ends of history, weaving them into a final fabric that unites all. היחוד הנהגת is that which takes the very plans and actions of a Haman and uses them to create a הוא ונהפוך , to be a part of the גילוי of HaSh-m in this world1.

Each was given a reward that they could relate to. .ציצית was given שם ציצית is a reminder to keep מצוות תרי"ג . The outer clothing now becomes a חזוק for the totality of spirituality. יפת whose peak expression is Greece, relates to the aesthetic rather than the spiritual realm. The aesthetic is half way between the physical and the spiritual. Therefore, it is of value in providing a bridge, a springboard between the physical (חם) and the spiritual.

שם באהלי וישכן ליפת אלקים יפתTherefore, the purpose of clothing, the gift of יפת, is not just to cover the body; it is to alert and direct us to the spiritual beauty of the person. Clothing, then, is a powerful force; to be used positively or negatively. This is why מעיל, a coat, is related to ) the abuse of holiness – מעילה is related to בגד and (הקדש treachery and deception. Because when clothing is used to ,בגידה make the associations (קשר), it leads to untruth (שקר – same letters). A false expression of inner and outer realities;

Where clothing is used correctly, it is a vehicle of sanctification:: ג כח שמות לי לכהנו לקדשו אהרון בגדי את ועשו חכמה רוח מלאתיו אשר לב חכמי כל אל תדבר ואתה

'וגו לי כהן שיהא הבגדים ידי על לכהונה להכניסו רש"י: לקדשוTherefore, it is a central idea in Judaism:

לבישה יועץ פלא דבר שיקיים נעים ומה טוב משגת, מה שידו מי לשבת. אבל מלבוש לו יש שבהם עני ישראל, אפילו ואשריהם

החלוק גם לו לבנים, ושיהיה בגדים ארבעה לו יח, פ"ד( שיהיו חיים, שער עץ )פרי לברכה זכרונו האר"י חל יערב שלא באופן עצמו בפני לשבת מיוחד בו ששוכב הכובע ברגליו, ואפילו אשר ונעלים והמכנסים

וכלל. כלל בקדש

The deeper the spirituality, the more hidden it will be in this world, the greater the role of the clothing:

תרע"ב(: שנת ב )שמות תרעב שנת ריש פורים משמואל שם במה אסתר חשבה מה להבין קיבל. ויש ולא מעליו שקו ולהסיר מרדכי את להלביש )אסתר( בגדים ותשלח

פירש ה"ה זצ"ל אדמו"ר אבי ואפר. וכ"ק שק לבש בגדים חוסר שמחמת חשבה בגדים, האם לו ששלחה שלחה למודעי, למה צריכין עדיין עכתדה"ק. אבל ומדתה כשמה בהסתר הכל לעשות שצריכין שרמזהבשרו... על והשק מלמעלה יהיו שהבגדים די היה מעליו, הלא שקו להסיר

כי כהונה בגדי בטעם זצללה"ה אדמו"ר אבי כ"ק בשם אמרנו שעבר קודש בשבת דהנה ונראה קלא לערמא עבודתם אשר הלויים לעבודתם. אבל בגדים צריכין בחשאי ועבודתם פנימיים הם כאשר כהנים ואנכי שנאמר מניין התורה מן קלט:( אסתר )חולין ז"ל אמרו עכת"ד. והנה לעבודתם בגדים צריכים אינם

הסתרת בשעת בגלות בעודם אפילו הנסתר מעולם להמשיך גדול היה וגו' ... שכחה פני אסתיר הסתר שיייכים הנסתר, ולזה מעולם מעלה ממעלה להמשיך שנצרך דעתה לרמז בגדים למרדכי שלחה פנים, ע"כ

כהונה. בבגדי כנ"ל בגדים צריך פנימי דבר לכל כי בגדים

Therefore, there is an extra dimension of צניעות for a חכם תלמיד and for the כהנים. Both wore special garments. The בתרא בבא תלמוד says that the garment of a חכם תלמיד is a long coat. The מהר"ל (in אגדתא חדושי ) explains that this was to show an extra dimension of צניעות. The חכם תלמיד wears an under layer of shirt and pants which shows the shape of the body ( כי

ומכנסים( ד"ה )תצוה הערוה לכסות הוא לכבוד, רק מלבוש אינו מכנסים ) and then an outer garment

- 153 -

2. Dreams and Reality :

SUMMARY:

Haman was a descendent of Amalek, the grandson of Eisav. Eisav dresses and looks like Yaakov, is beloved by Yitzchak and honors his father more than Yaakov. But, at the time when real distinctions count, Yitzchak’s blessings that were to determine the future of all mankind, Yaakov and Eisav’s true natures are revealed through the blessings. This tension of an Eisav who presents himself as the force of civilization, but who deeper down was something entirely different, was to become even more pronounced in Eisav’s descendent, Haman. Indeed, it is just where profound differences between things and people exist, that the surface similarities are an aid to preventing us from focusing on what would then be this or that superficial distinction.

Haman’s protagonists were Mordechai, a descendent of Binyamin, who, together with Yosef, the other child of Rochel, was destined to attack and defeat Amalek. Yosef does so through his descendent Yehoshua, and Binyamin does so incompletely through his descendent Shaul. In his life-time, Yosef had desperately attempted to complete his partnership with Binyamin, going to great lengths to get him to Egypt and then showing him special favor. Mordechai defeats Haman, and Yosef will return and Mashiach Ben Yosef will complete the job.

Purim is the Galus story of Hester Panim par excellence. The Jews attended the King’s feast. In their eyes, kosher food prepared at the highest levels of cuisine at a royal banquet meant that they had made it as a recognized and important minority. The King further complimented them by adorning himself with their national garments, those of the Cohen Gadol. You can be the frummest of Jews, they said, without compromise, and still

that covers even the shape of the body.

The חכם תלמיד , because of his Torah, is much deeper than the average person. Therefore, his extra clothing of announces to everyone that they should look further and deeper than צניעות normal. (Rabbi Beryl Gershenfeld)

Similarly, the special clothing of the כהנים were similar to that of חכמים תלמידי in their צניעות. This was because of the special nature of their עבודה in the המקדש בית :

צריכה היתה זה ומחמת ח"ו החיצונים שליטת באיתכסיא[ יש ולא באיתגליא משמואל: ]דכשהדבר שם לה( והיינו סביב הרים קכה( ירושלים )תהלים ובמ"ש החומה ובתוך המקדש ]מכוסה[ בבית העבודה להיות( שהרמב"ן והקשה ד"ה בהעלותך פרשת )ריש ח"ו החיצונים שליטת בה תהיה שלא

פוטיפר אשת is left holding יוסף's garment because all she saw was יוסף's external beauty.

מן ובטל נתלה המן שהיה היום י(: ובאותו ז )אסתר שככה המלך וחמת ד"ה קצו דף חדש אור מהר"ל1 הצדיק בא ואח"כ … ביותר לאסוף מוכן הרשע כי עושר לרשע נותן הש"י לכך … בטל היה ביתו גם העולם של ביתו והגיע המן אבוד היה וגו' כי ההוא ביום כתיב ואח"כ העץ על המן תליות סמך לכך הכל את ובולע

העביר אשר טבעתו את המלך ויסר שכתיב מה י(: וכן ח אסתר ומרדכית ד"ה )ושם אחד ביום לאסתר המן לומר שבא המגילה ענין שכל רק המלך טבעת היה או מהמן העבירו אם נפקא למרדכי, דמאי ויתנה מהמן

עתה נתן לא המן אל הטבעת המלך נתן לא אם כי למרדכי הכנה המן ]ו[היה … המן תחת מרדכי בא כיהמן תחת הטבעת

- 154 -

fully engage your surrounding culture. You can be the blessing of Mordechai and Haman all in one.

But this circle just would not be squared. How shocking to the people that after all of this Haman was to come along and claim: There is a nation scattered and separated amongst your people who refuse to obey the edicts of the King!

After all his gestures to the Jews, the king resonated fully with Haman’s Jewish problem - אחשורוש בימי ויהי . After the king marries a Jewess, finds out that another Jew, Mordechai, saved his life and kills Haman, he still does not cancel the genocide orders on the Jews. “The law is the law,” he claims, hiding behind a cloak of respectibility. הוא .he is the same evil person – consistently from beginning to end – אחשורוש

It was quite easy for the Jews to recognize the evil once it was upon them. The question was whether they could see the Hamans of the world when they were showing their glorious overlay of culture, whether they could understand the real motives behind Achashveiros’ kosher cuisine. The Jews had to deepen their spiritual sensitivity to the point where, even though Mordechai and Haman look exactly the same on the surface, they would go deeper to understand the difference. This is exactly what we do on Purim. We drink on Purim until the cursed Haman and the blessed Mordechai are all a blur on the surface. We then dig deeper into ourselves to tell the difference. This is the power of Purim: To see the deeper patterns and realities which really comprise this world.

It is in the very nature of the פנים הסתר of היחוד הנהגת that things are not what they seem to be. Pure logic, החכמה כח , is not going to help here, as logic will perforce explain only the surface structures. What is needed is a leap of the imagination, the כח החכמה כח to team up with ,המדמה . Indeed, man is אדם, he who uses his דמיון to be

לעליון אדמה to relate to that which cannot be seen or experienced ,(אדם from אדמה) through our senses. To get close to HaSh-m we have to dream; we have to have a vision of things beyond ourselves. Therein lies the great danger, for a dream is potentially spurious stuff, or it may only be little truth, and on that speck ofאמת we might build a whole structure of falsehood.

Who can better teach us those dangers than Yosef and his dreams? Yosef pursued his dreams to seeming success. It all seemed to happen according to his vision. He did come to rule, his brothers and father do bow down to him, and his approach to serving G-d does seem to come about.

And yet his brothers call him a החלומות בעל . In some respect they were right, for Yosef only ruled in very this-worldly terms and the real מלכות was ultimately entrusted to the descendents of Yehuda.

Yet Yosef seemed to get it right. He becomes a Tzadik and brought up two children in the midst of the most impure and filthy of countries to become two of the holy tribes.

The similarity between the Yosef story, his struggle to use imagination correctly, and the Purim is obvious. But the connection goes deeper than similarity. The עבודה

היצירה ספר tells us that Yosef belongs to the month of Adar (just as Yehuda belongs to the month of Nissan). Adar is the incomplete Geulah of Purim just as Nissan, which follows, is the complete Geulah of Pesach. Purim demands that there be something which follows. Purim is process and hence intrinsically incomplete.

Haman is hinted at in the Torah as reflecting Adam HaRishon’s sin of eating from the tree of knowledge of good and evil, אכלת העץ המן . This sin caused two primary

- 155 -

things – it mixed up good and evil and it introduced death into the world. Haman, too, wished to mix up good and evil by representing himself to G-d as an alternative to the Chosen People. He also wished to extend the death idea by taking the core of Adam HaRishon’s Neshama, the Jewish people, and destroying them.

Haman’s evil was therefore very profound and very deep. He was a רע פנימי כח . His koach was האדם את לקרר – בדרך קרך אשר . He did this by making the decree very slowly so the Jews would not be motivated to do Teshuvah. They adjusted to the rumors, and lived on. Therefore, Mordechai refused Esther’s approach to things, demanding a more radical solution. Ester’s inclination was to do everything in a quiet and hidden way, in order to reach up to great heights, for spirituality is something which is intrinsically hidden. Mordechai, however, was insistent that this was not the way to deal with Amalek. For Amalek comes to cool things down, and therefore the way to fight him is specifically to with great emotion and arousal.

Haman was an expert in Loshon Hora ( כהמן בישא לישנא דידע ליכא ) - he knew how to prosecute the Jews in front of G-d Himself. Haman understood that G-d had promised never to destroy the Jewish nation, but felt that he had a unique way of getting around this problem. He claimed that their sins had reached up to permeate that total spiritual reality ( האדם קומת כל ), i.e. all five levels of their Neshama.

המצוות מן שישנים – אחד עם ישנו – who have surrendered their conscious faculties so thoroughly that the upper levels of the soul – the Chaya and the Yechida - had been separated from the Jews and no longer related to them in any way.

Haman tried to drive a wedge between G-d and the Jewish people, to show how incomplete they were and how lacking ultimate Dveikus to G-d, of how ומפורד ומפוזר – spread out and separated from ultimate Unity we were.

עושים אינם המלך ודתי – and they do not do the laws of the King – i.e. even down here, at the most basic levels of the Nefesh, they are blemished so that there is now no part of their human frame left unsullied, no redeeming factor that G-d might leave them as the chosen people. In fact, they don’t even observe the prerequisites of Derech Eretz that preceded the Torah ( שונות ודתיהם ). Since there was no part of the Jew where the promise could begin, no corner of his being where some remnant of Kedusha remained, G-d could not save the Jews, Haman reasoned. That being the case, it would be possible to bring in a replacement and the promise would fall on the replacement. That replacement would become the heirs and inheritors of the Jewish nation, the new Chosen People.

But, the Sages already predicted that non-Jews would translate the Torah into their language and to claim that they are now the new Chosen People. This is particularly true of the nations of Eisav, of whom Amelek is the purist expression, are likened to a pig that would put their one kosher sign – their feet – forward, while hiding their impurity – the fact that they don’t chew the cud. Haman is the most distilled form of Amalek, in turn, and reflects the deepest opposition ever to rise up against the Jews. He truly fantasized that, as Yaakov’s alter-ego, he was an alternative choice to be G-d’s Chosen people. Hence he states וגו יקר לעשות המלך יחפוץ למי ' - and we know that whenever the name מלך without saying אחשוורוש is mentioned in the Megillah, it is referring to G-d.

However, when Haman thought of chosenness he thought of privileges, honor and glory. He filtered the concept through his own impurity. The Jewish people, on the other hand, understand chosenness to be a responsibility – the greater the chosenness the more

- 156 -

they are humbled by the privilege. For, the greater the person, the more he understands and grasps the true reality that it is G-d who has bestowed everything and that he is really nothing. This is in stark contrast to the Haman’s of this world who deceive themselves into thinking that their gains are purely as a result of their own effort and that therefore whatever the Jews have gained they can duplicate by sheer exertion. They can choose to be the Chosen People. As a part of his efforts, Haman therefore offers G-d to pay to replace the Jewish People ( מאדך בכל ). As such, he fails the basic test of unconditional love – to love without any expectation of something in return. The Jews knew the secret of loving G-d for the sheer pleasure of being attached to Him and G-d responds in return. G-d also recognizes that their “sleeping from the Mitzvos” is but a reflection of their current immersion in the world and not an expression of their deepest selves.

The real victory of Purim is the access it gives us to a deeper level of spirituality, the ability to reflect – ( היהודים בהם נחו אשר כימים ) on all the patterns that happened here – how a meal nine years earlier led to Haman’s decree, how Ester became queen, how the king’s sleep was disturbed just before Haman entered the palace, how Haman’s lots gave eleven months for all this to happen – and countless other details, all coming together in G-d’s collage of history. Here is a microcosm of the greater sweep of world history, to end with the Messianic redemption.

Purim was always meant to be, but by its very nature it could not be revealed in the Torah. It had to reflect HaSh-m's hidden Hand, to be discovered again and again in all the seemingly unconnected everyday events of the natural world. As a result of Purim, we understand that no event is local. Every little detail, even the actions of the wicked, will be used to produce G-d’s final intention. An insignificant meal here, a heroic act of not bowing there, a forgotten historical footnote in the king's annals: all will join to sing HaSh-m’s praises. Purim, then, remains an incomplete Chag, for it will only be completed with the tying of all of history together. Therefore, it is all about process, the unfolding of history, minute by minute.

A holy day indeed!

- 157 -

DETAIL:

The two protagonists of the Purim story are Mordechai and Haman. Haman was a descendent of Amalek, the grandson of Eisav. Eisav dresses and looks like Yaakov, is beloved by Yitzchak, honors his father more than Yaakov does, and is the first born to boot. But, at the time when real distinctions count, Yitzchak’s blessings that were determine the future of all mankind, Yaakov and Eisav’s true nature are revealed through the blessings1. This tension, of an Eisav who presents himself as the force of civilization, but who deeper down was something entirely different, was to become even more pronounced in Eisav’s descendent, Haman. Indeed, it is just where profound differences between things and people exist, that the surface similarities are an aid to preventing us from focusing on what would then be this or that superficial distinction2.

Mordechai was from the tribe of Binyamin, one of the two sons of Rochel. The children of Rochel, Yosef and Binyamin, were destined to be the ones to attack and defeat Amalek. Yosef does so through his descendent Yehoshua, and Binyamin does so incompletely through his descendent Shaul3. In his life-time, Yosef had desperately

היא מפעפעת לעשו יעקוב בין לעשן, ההדלה יצחק אהבת הנורא, של הסוד יצחק, פורים, ו: וזהוא פחד1 בה אשר נשגבה היותר נשגבה. וההשואה היותר ההשואה דרך לעבור צריכה שהיא כאלו, עד במעמקים

והיותר תהומית היותר ההבדלה גם זאת אבא. לעומת בבית לה שזכה האהבה ליעקוב, היא מתדמה עשו בחילוק היא גנוזה הזו ההבדלה כן על אבא. כי בבית ויעקוב, נשתרשה עשו של זכויותיהם בין יסודית

ולעשו. ליעקוב יצחק של ברכותיו זה, לעומת הדימוי, כן הוא שולט בהן אשר העליונות השכבות תרבינו אשר יצחק, פורים, ו: ככל פחד2

ההבדלה. נקודת של מקומה עומק לפינו יתברר3 Artscroll Megila: Saul said to himself, “If it is a calamity when even a single wayfarer dies, how tragic it would be to slaughter an entire nation! If the people have sinned, how have the livestock

- 158 -

attempted to complete his partnership with Binyamin, going to great lengths to get him to Egypt and then showing him special favor. But, in the end, Yosef was to disappear at the head of the ten tribes, and only Binyamin and Yehuda were left. Yehuda became the Malchus, but it was left to Shevet Binyamin, through Mordechai, to deal with Amalek 1. In the end, Yosef will return and Mashiach Ben Yosef will complete the job, destroying all final remnants of evil before Yehuda expresses the true Malchus of Mashiach Ben David.

Galus by its very nature is Hester Panim, and Purim is the Galus story par excellence. The trouble with the Jews begins when they attended a feast of the King2 – the feast was their signature to legitimacy. The Jews had made it as a recognized and important minority. Kosher food prepared at the highest levels of cuisine at a royal banquet was no small thing, removing the last possible objection they could have to participating at the ruler’s own personal banquet. The fact that the great Sages refused to appear3 was both outrageous and dangerous; and so out of touch. You don’t always have to be so separate! You can be the frummest of Jews, without compromise, and still fully engage your surrounding culture. You can be the blessing of Mordechai and Haman all in one. But this circle just would not be squared4.

At that same banquet the king was to adorn himself with the garments of the Cohen Gadol5. What greater compliment to the Jews than to adorn himself in their

sinned? If the adults have sinned how have the children sinned?” Logical questions; we might well ask them today. A heavenly voice said to him, “ הרבה צדיק תהי אל – Do not be too righteous!” (Koheles 7: 16 ibid). He substituted his own mercy for G-d’s. … And, because of an act of human “mercy” in opposing G-d’s absolute and ultimate mercy, the Jewish people was threatened with the same extinction that it should have visited upon Amalek. [Megillah, 13a] … Samuel himself slayed the Amalekite king … because one does not entrust acts of mercy to others. … When his son Absalom rebelled and drove David from Jerusalem, the exiled king was pelted by Shimi ben Gera. … David’s loyal followers … begged for permission to kill Shimi … David refused. … So Shimi lived. …One of his descendents … was Mordechai…. There are two kinds of mercy – the true kind that produced Mordechai and the false kind that produced Haman.

1Midrash Shochar Tov (9:10) says that just as Matan Torah followed Yehoshua’s victory over Amalek, so did Mordechai’s victory end with וקבלו קיימו .

נתחייבו מה מפני יוחאי בן שמעון רבן את תלמידיו שאלו:תתרמח - רמז א - פרק אסתר שמעוני ילקוט2 אותו של מסעודתו שנהנו מפני לו אתם, אמו אמרו להם כליה, אמר הדור באותו שהיו ישראל של שונאיהם

רשע ישראל גדולי ששמעו מלמד פפא בר חנינא וגו', א"ר עשה האלה הימים ובמלאת שם: ד"א שמעוני ילקוט3

וברחו וכתיב יהודי איש והמן, דכתיב מרדכי כרצון לעשות רבא ואיש. אמר איש כרצון שמעוני, שם: לעשות ילקוט4

כן ובתר דשתי ואית שתי והדר מיגס לאכול דבעי אית מקום בכל כדת אונס אין כדת ואויב. והשתיה צר איש להשיאה תוכל שמא אשה לישא מבקשים אנשים שני רשע הקב"ה ואיש, אמר איש כרצון מיגס. לעשות שמא צפונית רוח מבקשת ואחת דרומית רוח מבקשת אחת הגדול בים מפרשות ספינות שתי לשניהם, וכן

שניהם ידי לצאת תוכל שמא והמן מרדכי אצלך באים אדם בני שני שתיהן, למחר את להנהיג אחת רוח יכול חי לכל ומשביע בו שנאמר הקב"ה אלא ואיש איש כרצון לעשות יכול ואין אחד ולצלוב אחד לרומם אלא

ולתימן תני לצפון אומר דכתיב כאחד שניהם ומנהיג בעולם ארגסטוס רוח מביא הקב"ה לבא רצון, ולעתידתכלאי: אל

- 159 -

national garments! The Sages were horrified – the people ate on. How shocking to the people that after all of this Haman was to come along and claim:

מדינות בכל העמים בין ומפרד מפזר אחד עם ישנו אחשורוש למלך המן ח: ויאמר ג מגילהלהניחם: שוה אין ולמלך עשים אינם המלך דתי ואת עם מכל שנות ודתיהם מלכותך

And to disabuse us of any idea that this was one man’s wickedness, the Megilah starts: אחשורוש בימי ויהי . After all his gestures to the Jews, the king resonated fully with Haman’s Jewish problem. After the king marries a Jewess, finds out that another Jew, Mordechai, saved his life and falls out and killing Haman, Mordechai and Ester have a simple request – please cancel the genocide orders on our people1. “Oh no! I can’t do that!” claims the king. “The law is the law2. I love the Jews, but not so much that I would save them” אחשורוש הוא 3 – he is the same evil person – conistently from beginning to end4.

It was quite easy for the Jews to recognize the evil once it was upon them. The question was whether they could see the Hamans of the world when they were showing their glorious overlay of culture, whether they could understand the real motives behind Achsveiros’ kosher cuisine. The Jews had to deepen their spiritual sensitivity to the point where, even though Mordechai and Haman look exactly the same on the surface, they would go deeper to understand the difference. This is exactly what we do on Purim. We drink on Purim

מרדכי וברוך המן ארור בין ידע דלא עד

…. Until we become so drunk that the cursed Haman and the blessed Mordechai are all a blur on the surface. We then dig deeper into ourselves to tell the difference5. This is the power of Purim. To see the deeper patterns and realities which really comprise this world.

וכסף זהב מטות שש ועמודי כסף גלילי על וארגמן בוץ בחבלי אחוז ותכלת כרפס ו: חור א אסתר מגילת5וסחרת: ודר ושש בהט רצפת על

הלוי( )מנות כהונה בגדי ח על )גדול( לרמז רבתי כתוב חור וה"ח" של תפארת יקר ואת מלכותו כבוד עשר את "בהראתו – ד מפסוק זה את ברמז( דייק )ע"ד הגר"א כבוד כאן אמרו הכבוד, וזהו זהו כי בארץ ושפט מושל שהוא מחמת הכבוד עיקר שם: כי גדולתו" – וז"ל

ולתפארת, לכבוד התם כו' וכתיב הכא כתיב כהונה בגדי שלבש אמרם ... וזהו לו ראוי אינו והוא מלכותוולתפארת לכבוד לבישה של עניני שכל

אני וטובה המלך לפני הדבר וכשר לפניו חן מצאתי ואם טוב המלך על אם ה: ותאמר ח אסתר מגילת1 בכל אשר היהודים את לאבד כתב אשר האגגי המדתא בן המן מחשבת הספרים את להשיב יכתב בעיניו

המלך: מדינותלהשיב: אין המלך בטבעת ונחתום המלך בשם נכתב אשר כתב ח: ... כי ח שם2מדינה: ומאה ועשרים שבע כוש ועד מהדו המלך אחשורוש הוא אחשורוש בימי א: ויהי א 3סופו. ועד מתחלתו ברשעו - הוא אחשורוש רש"י, שם: הוא4ו יצחק, פורים, ענין פחד5

- 160 -

It is in the very nature of the פנים הסתר of היחוד הנהגת that things are not what they seem to be. Pure logic, החכמה כח , is not going to help here, as logic will perforce explain only the surface structures. What is needed is a leap of the imagination, the כח to team up with 1 ,המדמה החכמה כח . Indeed, man is אדם, he who uses his דמיון to be

לעליון אדמה to relate to that which cannot be seen or experienced ,(אדם from אדמה) through our senses. To get close to HaSh-m we have to dream; we have to have a vision of things beyond ourselves. Therein lies the great danger, for a dream is potentially spurious stuff2, or it may only be little truth, and on that speck ofאמת we might build a whole structure of falsehood3.

Who can better teach us those dangers than Yosef and his dreams? Yosef dreamt dreams, and he pursued those dreams doggedly, to seeming success. It all seemed to happen according to his vision. He did come to rule, his brothers and father do bow down to him, and his approach to serving G-d does seem to come about.

And yet his brothers call him a החלומות בעל . In some respect they were right, for Yosef only ruled in very this-worldly terms and the real מלכות was ultimately entrusted to the descendents of Yehuda4.

The היצירה ספר tells us that Yosef belongs to the month of Adar5 (just as Yehuda belongs to the month of Nissan). The letter of Adar is the ק, while that of Nisan is the ה. The ק stands for Kedusha – it imitates the ה of HaSh-m’s name. Used incorrectly, this ק is but an aping of the real man, it is but a ה with a tail. (So, too, the Purim story was not a complete Geula. It preceded Nisan, Pesach, which was a complete Geula.)

Yet Yosef seemed to get it right. Yosef the Tzadik brought up two children in the midst of the most impure and filthy of countries to become two of the holy tribes6. "To be the only Jew in Egypt, to have the daughter of the priest of an idolatrous cult for a wife and still to have children and to bring them up such that up to this very day parents bless their children and know no higher wish for them than that G-d may make their children become like these, that is certainly a 7.…זכיה"

הוא במוח: באחד חדרים ב ודבר(: דיש המתחיל קטע סוף ס' ג10 )דף הכהן צדוק רב של חרוץ מחשבות1 עמו המדמה כח מושך הוא אז גובר החכמה נופל. וכשמוח זה קם וכשזה המדמה ובב' כח החכמה כח

יהיו הם גם בחכמה המחשבה העמקת בלא במוח מעצמם שעולים ההרהורים ר"ל דמיונותיו כל גם להיותלד' לבדו רק

בדמיונות השתקעות … עמלק ס' ה: ושורש חרוץ מחשבות2 הדמיון כח נמשך כקוף, ומזה דמיון דרך רק אבל כדמותינו בצלמנו נברא האדם ס' ד: כי חרוץ מחשבות3

זנונים האשת קומת ממנו שנבנה עד לחיצונים שנתפשט באדם לא מ"מ נתקיים שהרי גמור כוזב דמיון היה שלא והמדרגה(: אע"פ המתחיל )קטע שם חרוץ מחשבות4

מלכות לבד, אבל ובעוה"ז לשעה רק היתה יוסף מלכות שהרי … לעד קיים שיהיה כן גם גמור אמת היה ד' שיבת בשוב כענין דמיון לבעל ג"כ ]האחים[ לדוד חשבו ולכן … ע"ה המלך לדוד רק הוא לעד הקיימת

דמיון רק ג"כ לאמת בעוה"ז הנחשבים הענינים כל גם יהיה אז שיתגלה האמת שכפי כחולמים היינו ציון ב' לפעמים הוא וגם לרוב וידגו דברכתו יוסף נגד הוא דגים שמזלו אדר ס' ד: דחודש שם חרוץ מחשבות5

עוד ע"ש העיקר אפרים בשבטים הב' כן העיקר דבחודשים לב' שבטים, וכמו נחשב פעמים יוסף שבט וכן ומנשה אפרים הם לי מצרימה אליך באי עד מצרים מארץ לך הנולדים בניך שני )ויחי(: ועתה ה מח6

לי יהיו ושמעון כראובן7 R S. R. Hirsch: מא: נ

- 161 -

The similarity between the Yosef story, his struggle to use imagination correctly, and the Purim is obvious. But the connection goes deeper than similarity. The עבודה

היצירה ספר tells us that Yosef belongs to the month of Adar1 (just as Yehuda belongs to the month of Nissan). Adar is the incomplete Geulah of Purim just as Nissan, which follows, is the complete Geulah of Pesach. Purim demands that there be something which follows. Purim is process and hence intrinsically incomplete.

Haman is hinted at in the Torah as reflecting Adam HaRishon’s sin of eating from the tree of knowledge of good and evil, אכלת העץ המן . This sin caused two primary things – it mixed up good and evil and it introduced death into the world. Haman, too, wished to mix up good and evil by representing himself to G-d as an alternative to the Chosen People2. Haman knew that G-d had chosen the Jewish people for eternity. G-d Himself had wanted to destroy them, and Moshe, so to speak, had stepped into the breach to prevent this. Haman’s thought was that if, however, there could be a new chosen people, a nation of Haman, then G-d could take His eternal blessing and place it on this new people.

He also wished to extend the death idea by taking the core of Adam HaRishon’s Neshama, the Jewish people, and destroying them.

Haman’s evil was therefore very profound and very deep. Shem Mishmuel3 states that Haman was a 4 רע פנימי כח . His koach was האדם את לקרר – בדרך קרך אשר . He did this by making the decree very slowly so the Jews would not be motivated to do Teshuvah. (They adjusted to the rumors, not having enough confirmation to really act fundamentally differently.). We adjust to slowly deteriorating situations. Therefore, Mordechai refused Esther’s approach to things, demanding a more radical solution. Ester’s inclination was to do everything in a quiet and hidden way, true to her name. In this way one can reach up to great heights, for spirituality is something which is intrinsically hidden. Mordechai, however, was insistent that this was not the way to deal with Amalek. For Amalek comes to cool things down, and therefore the way to fight him is specifically to with great emotion and arousal5.

ב' לפעמים הוא וגם לרוב וידגו דברכתו יוסף נגד הוא דגים שמזלו אדר ס' ד: דחודש שם חרוץ מחשבות1עוד ע"ש העיקר אפרים בשבטים הב' כן העיקר דבחודשים לב' שבטים, וכמו נחשב פעמים יוסף שבט וכן

המלך של ומפורד... ודתיהם מפוזר אחד עם "ישנו טען שכשהמן כותב הכהן צדוק רב של חרוץ מחשבות2במקומיהם יהיה והוא הנבחר עם להיות זכותם את הפסידו שלכן טוען היה עושים" שבעצם אינם

קסה34Rav Reuven Leuchter defines Amalek as that force which says that all of man’s kochos are good and should be used. They do not believe that anything should be cut out. Hence, their huge objection to Milah.

מעליו, שקו את ולהסיר מרדכי את להלביש בגדים שלחה ואסתר, שהיא מרדכי בין ומתן המשא היה וזה5 ממקום עליון כח גם לעורר יוכלו ושמה, וע"כ מדתה כמו ובהעלם בהסתר הכל לעשות היתה שעצתה והיינו דוקא לפעול צריכין עמלק כח שלהחליש הנ"ל מטעם קיבל לא מרדכי הנעלם, אבל עולם מאד ונשא גבוה

גדולה. והתעוררות ברגש

- 162 -

Haman was an expert in Loshon Hora ( כהמן בישא לישנא דידע ליכא 1), meaning, at a deeper level, that he knew how to prosecute the Jews in front of G-d Himself. For, wherever the Megilah mentions Melech without specifying that it is Achashveirush it refers to G-d, the King of Kings2. So, when Haman says להניחם שוה אין ןלמלך 3 - he is speaking to G-d, that G-d should not keep the Jewish people. Haman continues that he will bring 10 000 silver coins to the treasury of the King (read G-d) in lieu of agreeing to destroy them4.

Now, one might ask how G-d could have ever thought to destroy the Jewish nation – did he not make them a promise that He would never destroy them5? Haman understood this, but felt that he had a unique way of getting around this problem. He claimed that their sins had reached up to permeate that total spiritual reality ( האדם קומת כל )6, i.e. all five levels of their Neshama7.

אחד עם ישנו – there is one nation, he claimed - המצוות מן שישנים – who are asleep as concerns the Mitzvos8. They have surrendered their conscious faculties so thoroughly that the upper levels of the soul – the Chaya and the Yechida - had been separated from the Jews and no longer related to them in any way9. Normally, there is no separation or fragmentation at all between all the souls of the Jewish people at this level. Haman claimed that the deep sleep of the Jews had reached even this level10.

ע"ב י"ג דך מגילה מסכת 1

מדבר הקב"ה המלכים מלכי במלך סתם מלך ג', י'( דכל רבה )אסתר 2 מדינות בכל העמים בין ומפרד מפזר אחד עם ישנו אחשורוש למלך המן ויאמרח: פ"ג אסתר מגילת 3

להניחם: שוה אין ולמלך עשים אינם המלך דתי ואת עם מכל שנות ודתיהם מלכותך אשקול כסף ככר אלפים ועשרת לאבדם יכתב טוב המלך על )ט( אם-וגו' שוה אין ולמלך דבריו כל כן אם 4

מעלה כלפי הוא המלך גנזי אל המלך: אשקול גנזי אל להביא המלאכה עשי ידי על שמיא מבלעדי ציפרא דאפילו עוד ושלום חס לאבדם אפשר איך כיו: אות חרוץ הכהון, מחשבות צדוק רב 5

גם ואף ה' יתברך הבטיח שכבר פי על ואף תחילה מה' במשפט היתה ע"ט, ו'(, והגזירה רבה וכו' )בראשיתמקראות: בכמה כ"ו, מ"ד( וכן וגו' )ויקרא וגו' לכלותם וגו' לא בהיותם זאת

האדם קומת כל לגמרי וקלקל כבר כי מחטאיהם עליהם קיטרג ותחילההכהון, שם: צדוק רב 6 רוח נפש מדריגות לחמש האדם נפש חלוקת כנודע חמש שהם לארבע שחלוקהכהון, שם: צדוק רב 7

של וקוצו השם אותיות ארבע ובסוד עשיה יצירה בריאה אצילות עולמות ארבעה נגד והם יחידה חיה נשמהי' ע"ב( י"ג )מגילה המצוות מן שישנים אחד עם ישנו ואמרהכהון, שם: צדוק רב 8 חלקי והם טהורה שבמוח שהנשמה פי על השינה, שאף דבעת המוחין נפילת זהוהכהון, שם: צדוק רב 9

עוד שייכות להם ואין לגמרי מהם נסתלקו דכבר טען מקום פגם, מכל שום מציאות אין דבהם יחידה חיהעמהם:

י' דשם של בקוצו הרמוז יחידה חלק על לרמז אחד עם שאמר וזהו: אות חרוץ הכהון, מחשבות צדוק רב 10שורש אותו והסתלקות השינה הוא שם וגם דישראל הנפשות כלל בין כלל ופירוד חילוק שום אין

- 163 -

The Jews, said Haman, were ומפורד ומפוזר – spread out and separated1. At some level, this is true for we are all distinct beings, however united we might feel, Only at a very high spiritual level can our souls be said to be a total unity2. But this is simply a result of the fact that we are created beings. Haman, however, used his deep understanding to drive a wedge between G-d and the Jewish people, to show how incomplete they were and how lacking un ultimate Dveikus to G-d.

עושים אינם המלך ודתי – and they do not do the laws of the King – i.e. the Mitzvos, meaning that even down here, at the most basic levels of the Nefesh, they are blemished so that there is now no part of their human frame left unsullied, no redeeming factor that G-d might leave them as the chosen people3. In fact, they don’t even observe the prerequisites of Derech Eretz that preceded the Torah4 ( שונות ודתיהם ).

Therefore, says Haman: לאבדם יכתב טוב המלך על )ט( אם:ג"פ אסתר מגילת

Haman well knew that G-d had promised not to destroy the Jews, and therefore he makes a further offer.

ך5המל גנזי אל להביא המלאכה עשי ידי על אשקול כסף ככר אלפים ועשרתשם:

i.e. were there any part of the Jew that was still pure, then G-d’s promise would take effect there and the whole body-soul would be saved. But, claimed Haman, there was not part of the Jew where the promise could begin, no corner of his being where some remnant of Kedusha remained6. That being the case, it would be possible to bring in a replacement and the promise would fall on the replacement7. Of course there would always have to be a concept called Klal Yisrael, to whom such a promise was made8.

לבבות פירוד ביניהם ויש באחדות שאינם היינו ומפורד ומפוזרהכהון, שם: צדוק רב 1 של ללבן ראוי שהוא כמו בה' יתברך וקדב להיות בשלימות הלב שאין מפני זה ודברהכהון, שם: צדוק רב 2

מכורסיין שהוא לנשמה הפגם מגיע זה כלל, ומצד פירוד היה ולא יחד מיוחדות הלבבות כל היו דאז ישראל נברא שיש דפירודא עלמא התחיל שכבר מפני רק הוא הרע מיעוט ומציאות טוב רובו דשם הבריאה דעולםלגמרי: דבוק ואין מהבורא נפרד

באופן הנפש נפגם שבזה בפועל התורה מצוות היינו עושים אינם המלך ודתיהכהון, שם: צדוק רב 3להניחם הנאה ושום שוה המלכים מלכי למלך שאין עד הנפש קומת כל וקלקלו פגמו שכבר שקיטרג

לתורה שקדמה ארץ בדרך שאינם שחשב עצמם נימוסי היינו שונות ודתיהםהכהון, שם: צדוק רב 4מחירם כסף שישקול אמר זה עלו: אות חרוץ הכהון, מחשבות צדוק רב 5 אם כי לבד הגופות לא וגו' היינו להשמיד המלכים מלכי מלך לפני שקיטרג מה כיהכהון, שם: צדוק רב 6

דאין שטען כן, רק גם הגופים לכלות המשפט יהיה לא ודאי בנפשם טוב ודבר קדושה איזה שיש חושב היה בהם שיהיה היינו לכלותם שלא לגמרי, וההבטחה שיכלו המשפט ושיגיע קדושים ניצוצות שום עוד בהם

כל כלה שכבר דימה המזוהמת מחשבתו כפי והוא כלל מהם שיכלה אפשר אי שזה קדוש ניצוץ איזה לעולםמהם קדושה לחלוחית

בדבר להחליפו שאפשר דבר הוא כן בעלמא, ואם חההבט אלא אינו וההבטחההכהון, שם: צדוק רב 7דבר אותו על ההבטחה ויתקיים אחר

- 164 -

But, the Sages already predicted that non-Jews would translate the Torah into their language and to claim that they are now the new Chosen People1. This is particularly true of the nations of Eisav, of whom Amelek is the purist expression, are likened to a pig who would put their one kosher sign – their feet – forward, while hiding their impurity – the fact that they don’t chew the cud2. Haman is the most distilled form of Amalek, in turn, and reflects the deepest opposition ever to rise up against the Jews3. He truly phantasized that, as Yaakov’s alter-ego, he was an alternative choice to be G-d’s Chosen people4. Hence he states וגו יקר לעשות המלך יחפוץ למי ' - and we know that whenever the name מלך without saying אחשוורוש is mentioned in the Megilah, it is referring to G-d5.

However, when Haman thought of chosenness he thought of privelages, honor and glory. He filtered the concept through his own impurity. The Jewish people, on the other hand, understand chosenness to be a responsibility – the greater the chosenness the more they are humbled by the privelage6. For, the greater the person, the more he understands and grasps the true reality that it is G-d who has bestowed everything and that he is really nothing7. This is in stark contrast to the Haman’s of this world who deceive themselves into thinking that their gains are purely as a result of their own effort and that therefore whatever the Jews have gained they can duplicate by sheer exertion. They can choose to be the Chosen People8. As a part of his efforts, Haman therefore

ה' יתברך עובדי צדיקים היינו ישראל בלא לעולם אפשר דאי ידע דהוא והעניןהכהון, שם: צדוק רב 8שמו. וצדיק עומד העולם אחד עמוד ע"ב( על י"ב )חגיגה שאמרו וכמו עומד העולם דעליהם

לתרגם העולם אומות דעתידין לפניו ה'( גלוי וירא )תנחומא ז"ל אמרו שכבר אלאהכהון, שם: צדוק רב 1וכו' ישראל אנו ולומר התורה

יותר עוד עמלק וממנו טלפיים דפשיטות זה כח לו יש ביחוד ועשוו: אות חרוץ הכהון, מחשבות צדוק רב 2דגוים הראשית שהוא

כמוהו לגמרי לישראל מתנגד קם שלא דעמלק התמצית כל שהוא המן וממנוהכהון, שם: צדוק רב 3 עצמו על חושב הוא יה לו בחר יעקב נגד זה לעומת זה בהיותו זה דמיון כח שורש ובוהכהון, שם: צדוק רב 4

ה' בחר שבו מלך הוא סתם וגו' והמלך יקר לעשות המלך יחפוץ ו', ו'( למי )אסתר שאמר וכמוהכהון, שם: צדוק רב 5

כולו העולם מכל ה' יתברך אצל נבחר היותר דהוא המלכים, וחשב מלכי ה' יתברך ושבחירת לגרמיה מחשבותיו וכל וטומאה זוהמא מלא הוא שבאמת רקהכהון, שם: צדוק רב 6

שאמרו כמו עצמן טיניןמק גדולה להם שמוסיף מה כל ישראל בני כן שאין וגדולה, מה יקר לעשות רק הואיתברך: לעבודתו לקרבם היינו בהם ה' יתברך בבחירת חפצם פ"ט.( וכל )חולין ז"ל

יותר ומשיג יותר גדול שהוא שכל ישראל בבני הבחירה עיקר וזהוו: אות חרוץ הכהון, מחשבות צדוק רב 7 הכל חננו מה' יתברך ורק כלום אינו השתדלותו שכל יודע יותר, כי עצמו ומקטין ערכו שפל יותר מכיר הוא

' ומשהוגו החסדים מכל ל"ב, י'( קטונתי )בראשית אומתינו ראש ע"ה אבינו יעקב שאמר חינם, וכמו בחסדחינם מתנת שביקש ג', כ"ג( ואתחנן )דברים אמר ע"ה רבינו

הוא ושלימות דבר איזה משיג שהוא ומה שמשתדלים חושבים העולם אומות אבלהכהון, שם: צדוק רב 8 ושגם השתדלות מצד הוא ה' יתברך שבחירת זה, וחושבים על לו המגיע לגמול קץ ואין השתדלותו מצדישראל: הם ואז להשתדל יכולים הם

- 165 -

offers G-d to pay to replace the Jewish People ( מאדך בכל )1. As such, he fails the basic test of unconditional love – to love without any expectation of something in return2. The Jews knew the secret of loving G-d for the sheer pleasure of being attached to Him3 and G-d responds in return4. G-d also recognizes that their “sleeping from the Mitzvos” is but a relection of their current immersion in the world and not an expression of their deepest selves.

We know that Purim has a happy ending. We fight, we succeed in destroying Haman, this incredibly evil enemy, but there is no celebration on that. We don’t even celebrate on the day of our victory5, but on the next – 6 בהם נחו אשר כימים Purim is not, after all about fighting and winning wars – it is about accessing a .היהודיםdeeper level of spirituality. For that we need the collective soul of the Jewish people, hence מנות שלח and 7 לאביונים מתנות . And for that we need time to reflect – נחו אשר on all the patterns that happened here – how a meal nine years earlier led to Haman’s decree8, how Ester became queen, how the kings sleep was disturbed just before Haman entered the palace, how Haman’s lots gave eleven months for all this to happen – and countless other details, all coming together in G-d’s collage of history. Here is a microcosm of the greater sweep of world history, to end with the Messianic redemption.

The primary redemption is when one is redeemed for the very thing whose lack caused the Tzara to begin with9. This implies a spiritual rather than just a physical redemption10. The Tzara itself is the source of the redemption, as the verse says 11וממכות

ארפאך יך , that is to say the Refuah comes from the Makos themselves and through them12. As the verse says: ל', ד'( )דברים יקחך ומשם יקבצך משם – “from there” (the

מאודך דבכל השתדלות דהיינו לשקול שאמר הכסף וזהוו: אות חרוץ הכהון, מחשבות צדוק רב 1 אינו זה שיאהבם, ודבר האהבה בשביל הוא השתדלותם כל העולם אומות אבלהכהון, שם: צדוק רב 2

צדיק נקרא אלובישר זה על רשע אפילו נקרא העולם ד' ע"ב( דבאומות השנה )ראש שאמרו וכמו כלום פרס שום לו יתנו לא אם וגם טפל רק כוונתו עיקר זה אין פרס לקבל מנת על מתכוין שאפילו גמור, לפי

ה' יתברך: רצון שעשה עצמו מזה יהנה הון כל את איש יתן ח', ד'( אם רבה השירים )שיר במדרש זה על אמרו באמת אבלהכהון, שם: צדוק רב 3

אינו מאודם בכל ה' יתברך את שאוהבים דישראל וגו' היינו בוז ישראל את הקב"ה שאוהב באהבה ביתו סיבה בלא אותו אוהבים לה' יתברך, והם ודיבוק שייכות להם יש בעצם שהם רק כלל שיאהבם בשביל

עצמם ותועלתכלל לו מגיע והנאה שוה כשאין גם אוהבם הוא וכןהכהון, שם: צדוק רב 4תשמח אל איבך יז( בנפול כד שנאמר, )משלי5לשמחה מיגון להם נהפך אשר והחודש מאויביהם היהודים בהם נחו אשר כימים כב: ט6לאביונים ומתנות לרעהו איש מנות כב: ... ומשלח ט7פורים על מאמר ח"ב מאליהו במכתב עיין? 8הצרה באה שמחמתו חסרון להם שהיה דבר באותו כשנושעים הוא הישועה ועיקר 9

בלבד הגופות ישועת ולא הנפש ישועת ישראל ישועת כל דזהו 10ל', י"ז ירמיה 11 רצה ארפאך ל', י"ז( וממכותיך )ירמיה שנאמר וכמו הישועה יצמח שמזה זה ידי על בא הצרה , וכל 12

הרפואה הוא ידם ועל עצמם מהמכות לומר

- 166 -

tzara), the redemption will flower and from there I will take you1. Achashverus’ giving of his ring to Haman was greater (i.e. achieved more) than the 48 male and 7 female prophets, for they were not able to get Bnei Yisrael to do Teshuva whereas the removal of the ring (and the subsequent decrees it led to) did2. In fact, it was when the Jewish people were able to accept the Torah MiAhava and do a full Teshuva that the decree was annulled3.

Purim was always meant to be, but by its very nature it could not be revealed in the Torah. It had to reflect HaSh-m's hidden Hand, to be discovered again and again in all the seemingly unconnected everyday events of the natural world. As a result of Purim, we understand that no event is local. Every little detail, even the actions of the wicked, will be used to produce G-d’s final intention. An insignificant meal here, a heroic act of not bowing there, a forgotten historical footnote in the king's annals: all will join to sing HaSh-m’s praises. Purim, then, remains an incomplete Chag, for it will only be completed with the tying of all of history together. Therefore, it is all about process, the unfolding of history, minute by minute.

A holy day indeed!

Index of Chumash Topics

Note: This index is for all Chamishei Chumshei Torah:

Catagories:1.Bereishis – Unfolding of World History2. Family, Women, Chinuch3. Food, Environment4. G-d - Providence, Bitachon, Miracles, Choice, Reward 5. Israel: Nation, Land and Beis HaMikdash6. Israel & the Nations7. Legal & Political

ושיקחך: הקיבוץ יצמח דייקא משם ל', ד'( היינו )דברים יקחך ומשם יקבצך משם וכן 1 נביאות ושבע נביאים ושמונה מארבעים יותר טבעת הסרת גדולה כהנא בר אבא רבי י"ד.( אמר )מגילה 2

למוטב שהחזירתן למוטב החזירתן טבעת הסרת ואילו למוטב החזירום לא שכולן לישראל להן שנתנבאו בתשובה שבו המן דבימי כהמן קשה מלך להם ע"ב( מעמיד צ"ז )סנהדרין חלק בפרק זה למשל ולקחו 3

שזכו זו גזירה ידי על שהיה הישועה עיקר מאהבה, וזהו התורה כל זרעם ועל עצמם על וקיבלו שלימההגזירה נתבטלה וממילא שלימה בתשובה ושבו מאהבה תורה דברי לקבל

- 167 -

8. Life – Death; Purity and Impurity9. Leadership & Authority10. Monetary, Wealth & Property11. Self 12. Others13. Shabbos & Festivals14. Torah & Mitzvos15. Good & Evil

1. Bereishis – Unfolding of World History

Avraham Avinu- his growth: P1 Lech LechaCheit of Adam Harishon: P1 BereishisCreation: P1 BereishisJoseph & His Brothers: P1 VeYeshevNoach’s Failed Greatness: P1 NoachStudy of History P5 HaazinuThe Creation of Man & Woman P1 BereishisThe Avos: P1 Lech LechaYaakov & His Family: P1 VeYechi

2. Family, Women, Chinuch

Family: P1 Chayeh SarahHomosexuality: P3 Acharie MosHair Covering: P4 Naso Marriage: P4 NasoSarah and Rivka – Mothers and Wives: P1 Chayeh SarahTznius: P3 Naso

3. Food, Environment

Engagement vs. Prishus: P4 NasoKashrus: P3 ShminiSanctifying the Material P3 Shmini (Kashrus)Science & Nature – as a source of belief: P1 Lech LechaCruelty to Animals: P5 Ki Seitzei

4. G-d - Providence, Bitachon, Miracles, Choice, Reward

- 168 -

Bitachon: P1 VaYishalchBrochos & Kelalos, Reward in This World & The Next: P3 BechukosaiHappy Endings are not always so happy: P1 VaYigashKidush & Chillul HaSh-m: P4 EmorMiracles & the Makos: P2 VaErehPrayer: P5 EikevProvidence, Punishment and Rehabilitation P3 MetzoraProvidence vs. Choice: P4 BalakScience – as a source of belief: P1 Lech LechaSkepticism: P5 DevarimThe Golden Calf: P2 Ki SisaThe Last 3 Makkos: P2 BoTruth: P1 VaYetzehUnderstanding G-d: P2 Ki SisaWalking in His Ways: P5 Eikev

5. Israel: Nation, Land and Beis HaMikdash

Bigdei Kehuna: P2 TezavehDifference between Jew & non-Jew: P4 BalakEretz Yisroel: P4 MasayFire on the Mizbeach: P3 TzavIndividual and Community: P4 BamidbarJ People & the Holy Land: P5 Ki SavoJ People: commitment to G-d and His Torah P5 Ki SavoKorbanos: P3 VayikraKorbanos in our Day: P3 Vayikra Korbanos of the Sinner: P3 Tzav Mishkan and Beis Hamikdash: P2 TrumahG-d’s Presence in One Place P2 TrumahThe Beis HaMikdash Today P2 TrumahShemita & Yovel: P3 BeharStudy of History P5 HaazinuThe Miracle of The Land: P5 Eikev The Spies and the Land: P4 ShelachThe Tribes and Their Blessings: P5 Vezos HaBrachaThe Unity of the Jewish People: P2 Pikudei

This is My Bread: P3 VayikraUniquenes of J People P5 Ki SavoWhat does it mean to be Chosen: P5 Ki Savo

6. Israel & the Nations

- 169 -

Conquering other lands: P5 DevarimDifference between Jew & non-Jew: P4 BalakGalus: P1 VaYigashGalus Yavan P1 ChanukaGeirus: P5 EikevIntermarriage: P4 PinchusRome & Jerusalem: P1 ToldosYaakov & the Sar Shel Eisav P1 VaYishlachSeven Noachide Mitzvos: P1 NoachThe Chosen People: P5 Ki SavoEternal Bris with the Chosen People P5 NetzavimWar: P5 Ki Tetzei

7. Legal & Political

Democracy: P4 KorachEved Ivri: P2 MishpatimJudging Fairly: P5 DevarimTorah Civil Law – The Limits of Man’s Genius: P2 MishpatimUsing a Beis Din P2 MishpatimRequirement to Listen to Chachamim P5 Shoftim

8. Life – Death; Purity and Impurity

Leprosy: P3 TazriaParah Adumah: P4 ChukasThe Cheit of Adam HaRishon: P1 BereishisThe Golden Calf: P2 Ki SisaTumah & Tahara: P4 Metzora

9. Leadership & Authority

Chachamim: P5 ShoftimCohanim & Leviim: P4 KorachCommunal Responsibility: P1 NoachNoach’s Failed Greatness: P1 NoachProphecy: P5 ShoftimPursuing One’s Dreams: P1 MiKetzThe Avos: P1 Lech LechaThe Making of Moshe: P2 Shemos

- 170 -

The Sins and Death of Moshe: P5 Haazinu/ Vezos Habracha

Yehoshua, the Mysterious Leader: P5 VayeshevKings P5 Shoftim

10. Monetary & Property

Charity and Giving: P5 ReEhJoy & the Challenge of Wealth P5 Ki SavoDamages P2 MishpatimSanctifying the Material P3 Shmini

(Kashrus)

11. Self

Creativity balanced with Discipline (The Mishkan): P2 VayakhelFulfilling One’s Potential:HaKaras HaTov: P5 Ki SavoMidos: The Midos and Nisyonos of the Avos: P1 VaYishlachNisayon: P1 VeyerahNisayon – On One’s Own: Yaakov & the Sar Shel Eisav

P1 VaYishlachPurity and Impurity: P3 MetzoraPursuing One’s Dreams: P1 MiKetzSpiritual Creativity: P4 MatosThe Akeidah – Man’s Potential and its actualization: P1 VaYerahThe limits of Man’s Genius: P2 MishpatimTznius: P3 Acharei MosWomen’s Hair Covering: P4 NasoArrogance, Humility & Fear P5 EikevJacob – Sanctifying the World: P1 VaYetzeSanctifying the World: P3 Shmini

12. Others

Charity and Giving: P5 ReEhEved Ivri: P2 MishpatimGiving: P1 VyerehHate: P3 KedoshimHakaras HaTov P5 Ki SavoHealing and Saving Lives, Physically & Spiritually: P2 Mishpatim

- 171 -

Lifnei Iver: P3 KedoshimLove your Neighbor: P3 KedoshimMachlokes: P4 KorachShalom and Machlokes: P4 PinchusSpeech: P4 MatosSpeech – Loshon Hora: P3 TazriaTochacha: P3 KedoshimTochacha: P1 VaYigashTo Walk in His Ways: P5 Eikev

13. Shabbos & Festivals

Parshas Zachor: P2 TetzavePesach, Krias Yam Suf: P2 BeShalahcPesach, Yezias Mitzraim: P2 BeShalachRosh Chodesh: P2 BoRosh Hashana – Day of Judgement P5 Rosh Hashana Rosh Hashana – Teshuva MeAhava P5 Rosh Hashana Shabbos: P1 BereishisShabbos HaGadol – Korban Pesach: P3 TzavTisha B’Av P5 after DevarimYom Kippur Avodah: P4 Acharei MosYom Kippur - The Seir HaMistaleach: P4 Acharie MosheTeshuva & Yom Kippur  Yom Kippur (after

Haazinu)

14. Torah & Mitzvos

The Purpose of the Mitzvos P5 Ki SeitzeiBikurim - Hakaras Hatov P5 Ki SavoChukim: P4 ChukasCruelty to Animals P5 Ki SeitzeiKrias Yam Suf: P2 BeShalachMa’amad Har Sinai: P2 Shemos Moshe Rabbeinu’s Prophecy: P4 BehaaloschaNadav & Avihu – Holy & Unholy Logic P3 ShminiPreservation of the Torah: Hakhel and Writing a Sefer Torah: P5 ReehRequirement to Listen to Chachamim: P5 ShoftimTen Commandments : P2 ShemosTeshuva P5 – NetzavimTeshuva & Yom Kippur P5 – Yom KippurTeshuva MiAhava & Rosh Hashana P5 – Rosh Hashana

- 172 -

The Limits of Man’s Genius P2 MishpatimThe Nation Witnessed the Revelation Themselves: P2 ShemosThe Torah –True Forever: P5 VeEschananTorah Study: P5 VeEschananTorah Study: Yisachar-Zevulun P5 Vezos HabrachaTzitzis P4 KorachYezias Mitzraim: P2 BeShalach

16. Good & Evil

The Corruptor P5 ReehYaakov & the Sar Shel Eisav P1 VaYishlach

BIBLIOGRAPHY

Most Frequently Used Sources:

גדליהו אורהחיים אור

שור בכור )מהר"ל( אריה גור

- 173 -

התורה בפרשיות הגותוקבלה כתב

(ברלין יהודה צבי נפתלי הרב( דבר העמק החינוך ספר יקר כלי

חכמה משךרבה מדרששלום נתיבותספורנו

רמב"ן ר' בחיי

הירש שפאל ר' שמשון אמת שפת

משמואל שםבבלי תלמוד

Other, frequently used sources:

אונקלוסאברבנאל

עזרא אבןהלוי בית

הטורים בעלזקנים דעת

החדש זהר, זהר זהר, תקוניחזקוניסופר חתם

תנחומא מדרשאגדות מהר"ל: חידושיד' גבורות

ישראל תפארתנתיבות

אבות על חיים דרךשלוח מי

מלבי"םחרוץ הכהן: מחשבות צדוק רב

הצדיק צדקתצדיק פרי

מוסר שיחתירושמי תלמוד

Less frequently used sources:

- 174 -

נתן דרבי אבות(הכהן צדוק )רב צדק דובר

שמעוני ילקוטושמש מאורטוב שוחר מדרש

ש"ס על מהרש"אמאליהו מכתב

החיים נפשהיצירה ספראלבו( )ר' יוסף העיקרים ספרטוב( כי אליהו )רב התודעה ספרהוטנר( )ר' יצחק יצחק פחדאבות פרקי)הגר"א( אליהו קולחיים רוח

ד' דרךרמח"ל: תבונות דעת

ישרים מסילתהתורה על רשב"ם

חכמים שפתי ( הכהן צדוק )רב השבים תקנת

עוזיאל בן יונתן תרגום

The Stone Chumash

Occasionally used Meforshim:

אליהו אדרתאלשיך

שליט"א שפירא משה הרבמקלם( זיסל )ר' שמחה ומוסר חכמהסופר חתם

אליהו לבטוב שוכר מדרשפתיה( יהודה )רב יהודה מנחתטוב( כי אליהו )רב הפרשיות ספרשור עלי

ד' תמימה תורת רמב"ן, דרשתאליהו דבי תנא

אייבשיץ יהונתן יהונתן, הרב תפארת

Also Quoted:

להגר"א שלימה אבן

- 175 -

החיים גשרפיינשטיין( משה )רב משה דרש

הורוביץ( יוזל יוסף )רב האדם מדרגתלק"ט מדרשהמוסר נתיבות

ספר לקט הקמח החדשעולות הראייה של הרי"א קוק

פני יהושעבתיר יקתאפס

אליעזר דרבי פרקייעקוב קהלות

שעורים קובץהופמן צבי דוד רב

ח"ב ובחירה אמונה חיים, פרקי פרידלנדר, שפתי ר' חיים רלב"ג

הגמול רמב"ן: שערהגאולה רמח"ל: מאמר

השו"ע על ש"ךעוזיאל בן יונתן תרגום

Rav Yaakov KaminetzkyRav Moshe FeinsteinHolocaust & Halacha - Rav Aryeh Kaplan, Waters from EdenRabbi Freundel, Journal of Halacha and Contemporary SocietyThe Secret of Sabbath, From The Sabbath: A Guide To Its Understanding and Observance by Dayan Dr. I. Grunfeld

- 176 -

- 177 -