מערבון | 80

במעגלים מסביב לסופרמרקט

(זוכה פרס השופטים בפסטיבל ירושלים 2007), מושון סלמונה, במאי וסרמיל בשיחה עם נמרוד קמר על ארכיטקטורה, אתיופים בישראל וצילום פיצ'ר כמעט בלי ניסיון מוקדם: "לא הייתי מועמד לאוסקר הישראלי אולי כי חברי האקדמיה

לא ראו שחקן מוכר שמשתתף בסרט, וגם אני, הבמאי, די אלמוני". ראיון

maravon03G.indd 80maravon03G.indd 80 11/02/2008 13:43:2311/02/2008 13:43:23

וסרמילמערבון | 81

maravon03G.indd 81maravon03G.indd 81 11/02/2008 13:43:2511/02/2008 13:43:25

מערבון | 82

מושון סלמונה גדל בבאר שבע והתגורר עד לאחרונה בלונדון. בשנות התשעים לקח שם חלק פעיל בתנועות אנטי גלובליזציה ו–Reclaim The Streets. סלמונה אינו קולנוען, באנגליה ניסה לכתוב מספר תסריטים שעליהם ויתר במהרה. הסרט וסרמיל נקרא על שמו של אצטדיון קבוצת הפועל באר שבע ומספר את סיפורם של שלושה נערים בשכונה בבאר שבע, במציאות

סבוכה, כשחבל ההצלה היחיד הנראה לעין הוא הכדורגל. וסרמיל לא היה מועמד לאף אחד מפרסי האקדמיה. סלמונה: "הוא לא שרד את חברי האקדמיה. ההקרנות היו ריקות. הרבה שואלים אותי אם וסרמיל אמור להיות מועמד להתחרות בשנה הבאה. כשאני מספר להם שכבר השנה הוא היה על הנייר ברשימה הם לא מבינים למה לא ראו אותו בטקס. אולי חברי האקדמיה לא ממש זיהו עניין בו כשקראו בתקציר שאין אף שחקן מוכר שמשתתף בו ושגם אני, הבמאי, די אלמוני. בסרט הזה רק המפיקים ידועים, מאֵרק רוזנבאום ואיתי תמיר, אבל היו עוד

סרטים שלהם שהתחרו השנה".בן למשפחה ממוצא אתיופי שמאוהב בבחורה מבית מסורתי זמרו), (עדיאל נערים: עדיאל גיבורים, בסרט שלושה ונאלץ לטפל באחיו בגלל המצב הבריאותי של אמו; שלומי (נדיר אלדד), קפטן קבוצת הכדורגל של בית הספר המתגורר עם אמו האלמנה ואביו החורג ונתון ללחצים מצד אחיו הבכור העבריין; ודימה (דוד טפליצקי), המנהל עסקאות סמים עם

עבריינים מאורגנים ועומד על סף הרחקה מבית הספר בעוד מצבו הכלכלי של הוריו קשה ואביו מעוניין להגר לגרמניה.סלמונה: "אחותי היא עובדת סוציאלית ואני גם מכיר מקרים מהילדות שלי בבאר שבע ויודע שזה אף פעם לא נגמר טוב. בזה לא היה לי ספק. אני כל הזמן מקבל תגובות מאנשים שהתבאסו מהסוף, אבל לטעמי זה לא סוף פטאלי אפל או נטול תקווה. אולי ממבט ראשון זה לא נראה ככה אבל הדמויות מסתדרות בסוף אחת עם השנייה, זה כן אופטימי כי אף אחד

לא מת ועדיאל בכלל יוצא בסדר יחסית".

רק לעדיאל אין עבודה לאורך הסרט, הוא כביכול הטהור. יש לו פחות צרות, הוא מתעסק בעיקר ברווחת המשפחה ובחברה שלו.

בסרט, אחר. מרקע מנערים ושונים נדחפים לא בהכללה, ביישנים ככה, הם שפגשתי האתיופים מהנערים "הרבה החבורה האתיופית היא כמובן לא הומוגנית כלל - יש את המיליטנטים יותר ולצדם את עדיאל, שיותר רגיש ובקטע של הרסטה. קראתי ספר מרתק, 'בין רגאיי לראפ' של מלכה שבתאי שמקיף את העניין התרבותי של העלייה האתיופית ומראה כמה מוקדי ההזדהות שלהם רחוקים מהתרבות הישראלית. מסתבר שתרבות שחורה אמריקאית חזקה עבורם הרבה יותר מאשר דברים מקומיים, בהכללה. שאבתי מהספר הרבה אינפורמציה לגבי הדמויות. ביקרתי הרבה במועדון המיתולוגי של גיל רסטה בתל אביב. אתה רואה שם נערים אתיופים מסורתיים שבסופי שבוע מחליפים לגמרי את הלוק שלהם ונהיים בתסריט שבוע. בסופי מהחיים לגמרי שונים שלהם בבית החיים מיני. מאוד ריקוד דאנס–הול, שרוקדות בנות בליינים,

ובליהוק נתקלתי בזה כל הזמן - הביישנות והמצב ההפוך והפרוע במועדונים, בקניונים, בחוץ".הדמויות לא משחקות אלא את עצמן, אבל עדיין אתה אומר שביססת את הכל על מחקר כמעט אקדמי.

בבאר שבע. גרה למשל, פנטה, עדנה הבחורה, השחקנית מדויקת, עשיתי מחקר. בצורה הדמויות את לאפיין "כדי פגשתי אותה במועדון נוער אתיופי. עדיאל ואחיו מרחובות, אבל כל שאר החבר'ה מאותו מועדון, וזה לא שהתחקיר כפה עצמו עליהם או משהו כזה. לגבי סיפור האהבה בין עדיאל לעדנה, באו אליי בטענות שאני צריך לתת רומן יותר ישיר וברור ביניהם אבל לא היה לזה מקום, זה לא מיני–סדרה. הרבה מהסיטואציות הבסיסיות, העימות בין השומר הרוסי בקניון לבני הנוער האתיופים שרוצים להיכנס, למשל, חשובות לא פחות מהרומן ורציתי להביא את זה. אני בטוח שזה עימות שקורה

בדיוק כפי שהצגתי אותו בכל קניון ומאה אחוז גם בקניון שאנחנו צילמנו בו". איזה מחקר עשית לגבי הדמות של דימה?

לעולים מילד בבאר שבע, הסקייטבורד נערי על דוקומנטרי קודם שעשיתי, מסרט הגיעה לדימה ההשראה "עיקר מרוסיה שפגשתי אז. הוא היה בן 12, משהו בגישה הלקונית שלו, תשובות של כן-לא בלבד ואדישות קשוחה מסוימת. היה שם משהו מטריד, לא מתחבר, מרדני וזועם. הוא עשה סקייטבורד עם כולם כל היום, הוא תקשר עם כולם, אבל עדיין היה ניתוק

בולט. בנוסף אותו נער היה נטול פחד לחלוטין ועשה דברים מופרעים עם הסקייטבורד. ועל זה מבוסס חלק מדימה".לארי קלארק יצר סרט סקייטבורד - "וואסאפ רוקרס" (ארה"ב 2006) על חבר'ה היספנים שנוסעים מהעיר התחתית של

לוס אנג'לס כדי לגלוש על כל הרמפות של בברלי הילס. ב"וסרמיל" לעומת זאת אין זכר למעמדות הגבוהים.יוקרה שהם הולכים אליה לשחק בה "כי לילדים בבאר שבע, או לצורך העניין בעיר הזאת בסרט, אין איזו שכונת כדורגל או משהו כזה. הם צריכים לעבוד או לדאוג לדברים אחרים במשפחה. או שכן יש כזה מקום, והם פשוט לא הולכים אליו. יש מעמדות בתוך החבורה, דימה מגן על עדיאל, מתחבר לחוסר האונים ולזרּות שלו. שלומי מרביץ לעדיאל ומתנכל

לו בהתחלה אך לא יעז להתעסק עם דימה".

maravon03G.indd 82maravon03G.indd 82 11/02/2008 13:43:2611/02/2008 13:43:26

מערבון | 83

רבע קילומטר

הרבע בבלוק העמודים בין מתרחשת האחרונה הסצנה בסרט. בולטות הצחיחה והסביבה הבניינים של הארכיטקטורה קילומטר הידוע של הארכיטקט אברהם יסקי.

"אני מת על הבלוק הזה שהוא שיכון בפני עצמו, כחלק מה'שיכון לדוגמא'. יסקי תכנן אין ספור בלוקים ענקיים באותו הסגנון בשנות החמישים בקריית גת ובעוד ערים. בבאר שבע הוא אחראי כמעט על כל הבטון: השוק הסיטונאי שנהרס בינתיים, התחנה המרכזית המאסיבית, ההוסטל לאקדמאים (ניסיון למעברה מודרנית על עמודים) ובלוק הרבע קילומטר. כולם מבני ענק, אדריכלות קונקרטית וחזקה העשויה בטון חשוף. היום יש כאלה שקוראים לכל הניסיון הזה 'ערסיטקטורה'. יש אגב חוק שגם וריאציות בתוך אנסמבל עירוני". לייצר "מקסימום ניסיון מודע שנכשל לחלוטין יסקי אמר שזה היה הבניינים באוניברסיטת בן גוריון חייבים להיבנות כולם מבטון חשוף. בשכונה שבה גדלתי המושג 'בין העמודים' היה מאוד חזק. ויזואלית בלוק הרבע קילומטר מאוד נוכח, בסצנה האחרונה, כשעדיאל יושב עם אחיו על הגבעה, רואים אותו בחלק בניין לבן מאונך מהבניינים החדשים. בשלבי הדראפט לו וניצב ואופקי על הקרקע, יחסית בפריים במלואו, ארוך גדול קראתי לתסריט 'בלוק'. בהתחלה בכלל חשבתי ששלוש הדמויות יגורו באותו הבלוק, משהו יותר מובנה תסריטאית. לאו דווקא בבלוק הרבע קילומטר אלא בשכונת בתים טרומיים עם עשרות יחידות דיור בשורות ישרות. כל אחד היה אמור לגור בכניסה אחרת לבלוק. הרגשתי בסוף שזה לא מספיק חשוב שכולם יגורו ביחד וגם משדר הבניה כפויה כלשהי. ואין שום הכרח שכולם יגורו בו באיזושהי מקריות מעצבנת. מספיק שכולם גרים באותה עיר או אזור, בלוק בודד זה קצת שטאנץ תסריטאי. קצת לצרכים אירופאים. את עסקת הסמים האחרונה דימה עושה בבניין הרבע קילומטר שגם פיזית היה קרוב מאוד לאצטדיון המרכזי וסרמיל, ששם מתרחש המשחק האחרון. הארכיטקטורה לא בהכרח משקפת את באר שבע אלא יותר

את ישראל השיכונית, את יסקי".יש בסרט רגע מצחיק שבו כולם נוסעים זמן ממושך מאוד בבאר שבע על רקע נאפיס והמרכזים המסחריים. פתאום יש

הרגשה שבאר שבע ענקית."באר שבע היא לא קטנה. אבל באמת אם תסתכל טוב תראה שהם מקיפים מקום אחד. הם נוסעים במעגלים ליד כלבו

BIG הלוך חזור". המוזיקה ב"וסרמיל" מרשימה מאוד.

"זה פאנק הארדקור של להקה רוסית שנקראת דד–רבינס, על שם יצחק רבין מן הסתם. כשחיפשתי את השחקן לדמותו של דימה, עברתי בהרבה מועדוני הארדקור והופעות של להקות כאלה. יש סצנה חזקה של פאנק רוסי בארץ. הגעתי לאיזה מועדון בבאר שבע שבו ראיתי לראשונה את הדד–רבינס. ההופעה פוצצה על ידי המשטרה והיו הרבה מכות, בסוף לא מצאתי שם את דימה אבל מצאתי אותם. הטרק שאני משתמש בו בסרט נקרא "ישראחזקההל", ישראלחזקהגיהנום. המילים גם קשורות קצת לנושאים של הסרט על אף שאי אפשר להבין אותן. בתמורה לשימוש בשיר עשיתי להם קליפ שלא התקבל לערוץ המוזיקה. גם בסרט הקודם שלי, הדוקומנטרי על הסקייטרים, השתמשתי במוזיקה של להקה באר שבעית בשם ביר

7 שהגיטריסט שלה גם השתתף בסרט".

יש איזכורים לאומיים בסרט - עדיאל עובד על אחיו שבתוך המגדל הגדול על הגבעה יש טיל של הצבא, בבית הספר רואים בבירור תמונה של בן גוריון על הקיר, ויש גם צפירה. אתה לא מנסה להציג איזה מצב סוציולוגי גלובלי; הסיפור קורה

בהכרח בישראל. "זה מכוון, אבל לא לקהל אירופאי. ניסיתי להישאר נאמן למציאות כמו שאני מכיר אותה. התמונות של בן גוריון היו שם בבית הספר בזמן שצילמנו בו. רק הזזנו אותן קצת כדי שיתאימו לשוט. גם הפלקטים של טקס יום הזיכרון היו שם, הוצאנו אותם מהמחסן של בית הספר, וגם הצפירה ששומעים אמנם לא נמצאה בארון אבל גם היא כבר במובן מסוים היתה שם. הסרט לא גלובלי ולא באר שבעי. הוא כן ישראלי. הגיאוגרפיה של הסרט היא לא המיקום שלו אלא המרחב הסוציו–אקונומי שלו. הסרט יכול היה לקרות בכרמיאל, ירוחם או קריית שמונה. לגבי הצלחת הסרט בפסטיבלים ובחו"ל, מארק המפיק יהרוג אותי, אבל נראה לי שהסרט יהיה דווקא בבעיה ועיניים זרות לא ממש יתחברו אליו מהבחינה של כור ההיתוך הכפוי. כמובן שבכל מדינה יש מהגרים, אבל באנגליה לא מצפים מהם שיהפכו להיות אנגלים מחונכים, אוהדים של צ'לסי או משהו כזה,

כמו שיש ציפייה כאן מהנערים לאהוב את המולדת, להיות משלנו, להתגייס ולהתאקלם כאן כמה שיותר מהר".יש את עניין איסור הַרָעלה בבתי הספר במספר מדינות באירופה.

"כן, וזה מסתכם בזה, אין דרישה תרבותית או חינוכית כלשהי. הציפייה פה מדימה היא שיאהב את המקום הזה ויחשוב שזה המקום הכי טוב בעולם. אמנם לא לוחצים עליהם בסרט אבל בשיח הישראלי שמסתכל על הסרט זה ברור. כולם מכירים

maravon03G.indd 83maravon03G.indd 83 11/02/2008 13:43:2711/02/2008 13:43:27

מערבון | 84

ספציפית את הרוסים, האתיופים, הערסים. שוכחים שאקט המעבר ממקום אחר הוא דרמטי במיוחד לילדים. באחת הסצנות עדיאל מזכיר לאחיו שהוא נולד בכל זאת כאן ולא באפריקה".

הצבא לא קיים בסרט בכלל, למעט אולי הדיבור על הטיל הסודי."הרגשתי במהלך הכתיבה שאני מתעסק עם ילדים בני שש עשרה, גיל שבו הצבא הוא לא כזה ממשי בחיים. פשוט יש להם דברים יותר קיומיים לדאוג להם. אולי באמת זה ברקע איפשהו. פיזית אין אפילו שוט אחד עם חייל ברקע. אולי זה באמת מוזר בעיר כמו באר שבע, הכוונה היתה לזקק קצת את הילדים מהגורמים שלא קשורים אליהם. הקטע הוא יותר השיטוט חסר המעש ולא התוכניות לעתיד, למעט הכדורגל. זה מאוד שונה ממה שהיה לי בלונדון. חזרתי כאן לחיי השכונה, שלעומת חיי השכונה שהיו לי כשגדלתי בבאר שבע הרגשתי שהיום זה קצת יותר מפורק, ההורים כבר לא יודעים איפה הילדים שלהם בכל רגע נתון, ומורים לא יודעים כבר מה קורה עם הילד בבית. התחושה היא שיש הרבה פחות קהילה תומכת וגוף שעוטף את הילדים. אולי זה קצת יותר מסוכן מאז. שלוש הדמויות הן בנוסף לא עניות ולא במצב ממש קיצוני, אין מקררים ריקים או בתים מתחת לקו האדום. ההורים עובדים פשוט מאוד קשה. אמא ואבא של דימה עובדים מתשע עד תשע.

כשעשיתי תחקיר ראיתי שזה פיזית ככה, שלהורים יש פחות זמן להיות עם הילדים".אין דיבור סוציאלי התאגדותי בסרט בכלל.

"כי ברור שהמצב הוא כמו שהוא. הסרט לא מתעסק בעקרונות של עבודה והתאגדות או בתקווה בכיוון כזה. הנגיעה היחידה היא בסצנה בה אח של שלומי והבוס שלו הולכים לבעל הפיצרייה ושואלים אותו כמה שלומי חייב לו על הנזק שעשה, כמה עליו לעבוד כדי להחזיר את כל הסכום. בעל הפיצרייה אומר להם ששלומי היה מרוויח 15 שקל לשעה כפול

שבע שנים, וברור שזה פחות משכר המינימום. הגוף המאגד היחיד ללא מטרות רווח וניצול בסרט הוא קבוצת הכדורגל".איך השגת את המימון לסרט?

"בשלב הראשון באתי עם התסריט למארק רוזנבאום, הוא לקח אותו והגשנו יחד לקרן. אם הייתי מגיש לבד לקרן, בוודאות לא הייתי מקבל את התמיכה כי אין לי רקורד בכלל, אני לא מתקרב לדרישות הסף של במאי - אין לי השכלה

וסרמיל - בלוק הרבע קילומטר

maravon03G.indd 84maravon03G.indd 84 11/02/2008 13:43:2811/02/2008 13:43:28

מערבון | 85

קולנועית ויש לי אפס דקות דרמה בקורות החיים. כשרואים שם של מפיק ידוע כמו מארק וטרנספקס הפקות, העסק נהיה הרבה יותר פשוט. הוא אומר להם 'תנו לי את הכסף ויהיה בסדר'. הגעתי אל מארק במקרה. התקשרתי אליו ושלחתי לו את התסריט. בהפקה עצמה, מארק לא נגע ולא הרגשתי אותו בכלל בצילומים. בנוסף מארק והמפיקים שמו כסף משלהם בסרט,

הקרנות לא כיסו את הכל".

גן השלושה

זה סרט ספורט?"במובן מסוים יצא לי סרט ספורט קלאסי, כמו נגיד הוז'רס (דיוויד אנספו, 1986) עם ג'ין הקמן, על קבוצת כדורסל של תיכון נידח באינדיאנה שמגיעה לגמר האזורי ויש גם איזה סיפור אהבה קטן בצד. הגרעין של התסריט היה הטורניר והתחרות, כמובן שהמאמן הוא לא העיקר כמו בסרט ההוא וגם מצד שני זה לא באמת סרט ספורט. הייתי אולי רוצה לכתוב סרט כמו קידס (לארי קלארק, 1995) שכתב הרמוני קורין אבל אין לי את התעוזה הזאת לבסס סרט רק על נערים שחיים בשוליים, על השכונה והאלימות נטו. הכדורגל היה מין עוגן, משהו שעזר לי לעבור את התסריט בשלום. הרי אף פעם לא

כתבתי קודם סרט ובלי זה לא היה תירוץ או משהו כמו המשחק נגד הנוער של הפועל ב"ש בגמר כדי ללכת לקראתו".בסרט שלך משחק הגמר האחרון בכלל לא מתקיים, הם לא זוכים באליפות.

"הכדורגל הוא רק כלי קולנועי".

וסרמיל

maravon03G.indd 85maravon03G.indd 85 11/02/2008 13:43:2911/02/2008 13:43:29

מערבון | 3 מגזין חדש לקולנועמערבון

גיליון 3+4

תוכן6 רז נרקיס | שתי פנים לאסי דיין . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

מתי שמואלוף | סטריאוטיפים בביקור התזמורת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 12

בני בן דוד | איך הפך "נרטיב–העל הציוני" לקלישאה בכתיבה על קולנוע ישראלי . . . . . . . . . . . . . . . . . . 18

24. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . יעל שחר | פורנו ישראלי וצה"ל

30 ינאי ספיר | קיבוצופוביה באדמה משוגעת ובילדי השמש . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

נועם יורן | הטעם הרע של הכסף בסדרת הטלוויזיה מסודרים. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 36

38 ניר נאדר | שביתה ו–The Take - התנגדות ללא פוליטיקה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

44 יהושע סימון | האדם העובד בפתח תקווה של תום שובל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

48 ניסים מוסק | דימוי מהסרט אסירי קבלן - סרט תיעודי על הפרטת בתי הכלא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

50 יאה עם הבמאי המאוריטני אבדרחמן סיסאקו | ראיון תרגום ורקע: יהושע סימון . . . . . . . . . . . קוואמי אנתוני אּפִ

יונתן גל | כוכבת הפורנו סשה גריי - מאמר וראיון . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 56

62 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אורן שי | מבוא לקולנוע של ראס מאייר

נטלי לוין | שלושה סרטים, מצרי סורי ולבנוני, בפסטיבל הקולנוע בקהיר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 70

נמרוד קמר | לי–טל בקפלן - סינופסיס. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 75

80 נמרוד קמר עם מושון סלמונה במאי וסרמיל | ראיון . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

86 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . יוסי עטיה | זכרונות של יוצר קולנוע סאטירי

90 אסף סבן | דימוי מהסרט המודדים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

יוסף קריספל | הבשורה על פי מתי של פאזוליני. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 92

98 ירמי קדושי וימין מסיקה | נגד שיטת הפקות המקור - דעה. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

100 פיוטר אוקלנסקי | דימויים מאהבת קיץ - מערבון הקיגל הפולני הראשון . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

102 בני ציפר | הקולנוע הישראלי והעם הישראלי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

104 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אודי אלוני | על העצומות בעקבות פרשת אייל סיון - דעה

106 ליאת סימון | דימוי מהסרט עצם מעצמי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

108 רועי רוזן | הצופה - ז'אק דמי, דיוויד קרוננברג וג'ינס גבוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

112 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . יולי גרשטל כהן | תגובה ל"הערבים שלנו" (מערבון מס' 2)

maravon03G.indd 3maravon03G.indd 3 11/02/2008 13:41:0911/02/2008 13:41:09