שמח לכ ולישרי לצדיק ורושאורו 4*ע א

ספרזש ברכותרב

יונף הצע'ר קמ: אעמ "גוכי זזכןע וברוב רזהכרו ברוב יה דהמחננ:וץ -ך""""ה=-י"'"-"י"י זה4 החיבור שם ו-ךאהי ה הז:' ח'ים נזשק: ר בכמהר אלה:ו ר בככדוחימ 4ק

הזה1 כתבתי וכא:זר נמלואו שכר רטע וה נשמ "טי ברכית זשב,

הוה החיבור כדקונל ועוא ההא הוה החינור נהילת הקמהמהיזן

כךכ!ו כבוד רבר על הכףד ךעורני ת דשד לפניברציזש בתורתו ורני ויאו-

רב עברו אנ' 4 יברך יטברכהו כבידי ט: וברל היא ברלהקדישז:מ

זןףש

ב4כות רב אמונות אישבשנתלפק

יעא כנדאדפהי51ש4**-

א 4(ס4 4ם( םמא טמצ,ט,4א,

זלה"ה המחבר הגאוושבחי מוצפי מלמאן יח"ר ד~מקובל מהרוו'גש.מעתי

בקצווכי יתז'ע

המחבר לועאון הי איש בן ספר לאור יצא תרנ"הבשנת שהוא ספר כל רבנר של ךהסדר זלה"ה. חיים ירכ(ףרבנו

ישיבה ולתלמידי לחכמים אותו מהלק היהמדפיס ז"ל רהמים עזרא יחזקאל ח"ר להגאון ספר ינתןבחנם. כא שבועות כמה ואחרי גדול. חהיף שהיה היער עצי דעשדנברבעל שאיה לי יש לר'בנו יאמר ילה"ה. היים יומף רבנו הגאוןאצל

ואמר רוצוע שאתה מה הואל בבקטה רבגו לו ענה לכבודולשאול ארבעה פלוני בסעיף פלונית נפרשה חי איש בבן ישלרבמ על % הגניא ולמבניך יודע. אני רבנו ל!ו ענה כבודי. נגדפוסקים אתה הנז' להרב רכנו יאמר כמוהו. פוסקים שלשיםהמקרם

שמעתי. ע"כ מספיק. לו אמר עודרוצה

כהן עזרא ח"ר הגארן כי ידוע ז"ל הנז"יל מהיב שמעתירעוד המחבר הגאון אצל בית בן היהזצ"ל,

כמנהגו אצלו נכנס ה"ה ותמייד זלה"ה. חיים יךסףרבנו דבר כל שתדבר לפני הנז' להר.ב רבנך לו ראמרהטוב, הלילה כי יען אוהו. לדרוים כדי בפיך טייהיה איזה פסוק ליתביא ואמר זלה"ה, אליהו אבי מו"ר פטירת ל"ל אלול ז' השוהזה

ודרש רבצ וישב קדך, את פךרעה בפי בא זה פסוקלרבנו כמעין שעות ארבע במשך פירושים ועש'רים מאהאותו

ריצבור עובר, מד צטפות שרשנים שפתותיוהמתגבר, הרבה נתפלא והוא דמסתבר, טעמא דבר מתוך בריוסף

שכאעתי. ע"כ בחיקך כמהנחימ כ(,לו זהעל יצ"י כצ,ק~יהרנשף

בבגדחד כבירי( אל ,צלאת הגדולה הכנסתבית

המחבר הגאון דזרש היה רגנסת מתבזחת שבתחל בארכעזלה-ה

הנ-ל. הכנסת בית של חלק היא זותבצנה ולפי שככוים. עתיקה היותר היא הנ-ל. וצנסת:ית

כנטת בית עמד הזה במקוכ! המקומיתייטורת שהובא בעפר יהודה מלך יהויכיןשננה

ימירושלים ועשרים שבעה בה יש הנ-ל כנסתבית

שלשה בעלת אכסדרה כלאכסדראות אשר בשטיח מכוסה אבן ספות, ובוקירות הוא הראשי ההיכל היחידים. יושביםעליה

באמצע. נתמך מעייה אשר יגג וגבוהה גדולהקתיכה

יושבים וכה עץ. עמודי עשדים היעל

קבועה מהם אחד על חעמודים נפאי והרכגיםהדתנים העירוב. מונח ובה קסנחתיבה

יש הנ-ל. הכנסת בית של המרכזית לכניסהקרוב קבועה קטנהאכן

בקק- אבן חרות ועליה

לבית בהכנסם המקום על העוברים וכל ישראלמארץ אצבעותיהם. את ומנשקים בה נוגעים הרל.הכנסת עבדיר רצו כי )תהלים( מקורו אי4ד עתיק מנהגלפי

, יחחצו עפרה ח~ת אבניהאת י מרוצפתאיננה כי הנ-ל 1:כנמת בית של 1:כניסה קרקע עלויורהו קדוש עפר של אהדים שקים גם הביאאשר הא.ה ה311ן יוסף רבנו המח3ר הגאון ידיעל התרכ"ט בשנת הקודז4 מארץ הובאההאבן

עזרתו על שליט"א בצרי עזרא הדהן להרה"ג מודהההוצאה זה. לספר המפתחות בעריכת ובמיוחדהרבה

יצ"ו כצ'ורי יוסף המו"למאת בקצור זלה"ה המחבר הגאון הטבחיתולדות

לפי שערים ליד דרך, עלי מרומיםבראש שערים בפתחי הומיות בראשקרת,

שמעו אדם, בני אל וקולי אקרא, אישיםאליכם כל בצדק חכי, ידגה אמת אדבר, נגיד.םכי

פי.אמרי נר הגדול הסאור ועט"ר ייבנוכמררנר

רשכבה"ג הימני, עמודישראל, בי ביום גבגדאד נולד זלה"ה, המחברהגאו7

מלכותו כסא על וישב התקצ"ר, :נת אב זכ אלול י"ג זלה"ה אבט מוייר פטירת אחרבבבל

כת"ר שנת ברבים לדרוש והתחילהתרי"ט ודרש הנדולה הכנסת בב*? הבמה עלועלה ואז זלה"ה, אביו מו"ר במקום תעדבהבשבן שמעו שלא כחה והבינו פללו ולא מה הקהלראו וכף ליבוודים לשון לו נתן אלהים ה' כיוידעו דעת לימד עוד וגדוש מלא גדול חכם::היה כי הרבה משלים תקן וחקר ואזן העםאת

משל העם אען להבין בקרבו. אלהיםחכמת הואיל דצא ~חידותם. חכמים דבריומליצה דשמתישבים במשלים היטב באר התורה אתלדרוש הנשים שאפילו לכל' ומובן צח ובלשון הלב,על

חכמתו דברי את לשמיע משתוקקים היווהקטנים כי היטב. דבריו את מבינים שהיו אודותעל מעון השיב ורבים מחמדיבנ וכלו ממתקיםהכו

לכל מסביר הוא כי הלב אל הנכנסיםבדבריו אמריו שומעי שכל עד דרי2ותיו את הארץעם

לא כי בדבריו רוח נחת מוצאים היוהנעימים ומדע. חכמה בכל שלם והיה דבר. ממנונעלם בקי והיה ומתן ומשא ארץ דרי עניניובכל או קטן דבר הניח ולא ועעורה, חדריבכל לא רז וכל היטב אותו ידע שלא גדולדבר הלכה מקום בכל לתבונתו הקר אין ל.ה.אניס ר4איר ומאי דאסיר מ4ע לית רשיי ס4רכמותי. מדבריו מפילים ה*ו יל8 דשרק באןלית

;ארצה ואחותו הוא היה שתים שבע כטכשהיה

אחותו ותדחפהו הבאר אצלבמרתף מדשמרתף עלתה והיא הבאר אל ויפולבוחוק בבאר אחיה שטבע לאמר אמה לביחותגד ויתעסקו הבאר מן ייוציאוהו לעזרתו חיטוואז נשמות המחזיר ברוך אליו, רוהו :צשבה עדעמו

; המות יבין בינו היה כפשע כי מתיםלפגרים בחדר נחבא ההת לבית המדרש מביתבשובו

וללמוד לסעדו על לחזורהספריט

שכבר בו יודעים היו לא הימ.ם וברובבשקט לחם לו מביאים היו ולא המדוין מביתחזר

בחדר הכלים אל נחבא שימצאוהו עדלאכול ;הספרים

ירר4לים חכמי שלחו שנה י"י טכשהיה אבט אליוע רבי להגאוןתובב"א

אביו שהיה ובעוד הא?רונים בענין עחעלהז"ל שאלתם על להם לה:~יב הפוסקים בספיימעיין בלתי וכהלכה כדין ?:זיבה להם כ?בהוא לראות שמחו ודם אליהם ויולחנה אביוידיעת בספרי להבין בקרבו אלהיפ יסחכמת ראיכי

תשובת לידם הגיעה כן ואחרי .להורותהפוסקים ידיד בנך הויה שכני ויטיבוהו ג"כאביו ותגל הוריו ישמח חכם בן טוב הרי"חנפשך שהבן ז"ל הנר"א הרב ידע ואז וכו'יולדתו ויאהבהו בביו מכל ז"ל טוב הרי"ח לויקיר

:כנפשו

לאסוקי הלכות בברור וכוהו בהלכהגדרקותר היתה דהלכתא אליבאשמעתתא

לב חקרי גדולים שגם עד נפרץ בלתיחזיון שיסכים עד דעתם על סמכו ולא מחבבו, זזולא היה אלה. ישראל גדולי ובכלל למעשה.אתם דבר שבכל זצייל. סומך עבראללה רבי רבוגם

חוות ולדעת עמו להתיעץ טלח בהוראההקשה ח"ב בתשובה צדק בזבחי )ראה הגדולה,דעתו מארצות נם ועוד( א' סי' והאה"ע כ"ג, ס"ה.'ו"ד לשאול אגרותיהם את אליו מריצ.ם היווונות אע2 להם ולבאר ספיקותיהם כל אתממנו על להם משיב היה והוא הק:םה. הדברכל ובעטת בנחת וכהלכה, כדת :זאלותיהםכל

עם המתחסד חסיד צדיק היה ימיו כל כיצדק, משיב היה ויקר ובכבוד הברית ועםקונו, אם כי וסערה, בסופה ולא זולתו דברי כלעל

; נועם ואמרי לשון ההדרת רךבמענה סקובל כן גם היה ומו"ץ רב שהוךכחלבד

אהיר הנדולים הפקובליםכאחד מקבלת א לא ומעולם היים. אנו4ימעולם זיע"א. רשש4'קי רבנו מרבו שקבל זלה"ה.מוהרזייו "( סימן )האו"ח דעזרא מילי הרב עליווכמ"ש ה4ם4"י ופדברי בקבלה בקי בדורנו לנושאין וכל ע"ש. ז"ל, חי*ם יוסף רבי כהגאוןז"ל

כתע את וירע יכיר היקרים בספרעהלונוד ובספרי בתלמוד בקיאותו ועוצם גבורתוהשת

בקצור זלה"ה המחבר הגאון ושבחיתולדות כי הקבלה. ובספרי ואחרונים ראשוניםהפו0קים כמונחים הקבלה וספרי הפוסקים וספריהש"ס

;בכיסתיה

נצרכה לא התורה מקצועות בכל נדולתואת רוחב על ינידון יעירון טפר*ו כ*למימר

ודרש ורמז בפשט ובקיאותו ב*נתו ורוחשכלו ופלא בהפלאוסוד

תיטיש שנת עד כתייר משנת מאיםכל

בין בחול בין בהן דור,ם וצד*ה דרהצכל ודורעף הוזר היה לא שבתות, בארבע ב*ןבשבת אהיים חדדטים מחדש ה*ה אלא אחרת.פעם

הכו המתגבר. וכמע*ן עוורק כנחלורורשן עוגר, מור נוטעוז עמשנים שפזות*וממתקיט,ויצבור

יוט-

טעטא דני, מתוך רבר מבין בר שלו ההנורים וכל הרבה ספר*ם חבידססתבר. ומפז סזהב נחמדים ובנגלה בנסתרוינדפטו

;יקרים

החבורים מן שנדפסו הספרים ש,מות הםואלה זל'ה"ה המחבר הגאוןשל

צדיק איש מפעלות חזו ילכו ראו אתםהדור המשביר הוא השליט וצא ויוסףותמים

פורת בן חיים מקור חכם תורת התורה חקתזאת מונה היה הוא עסף את אהב וישראליוסף

האל"ף סדר על הנודעים אעע וב דביספרי לקח. ייוסף חכם ישמעבי"ת

ה17ירים שיר על בפרדס דרושים שלמהאבן רקרן רות. על המלךרמטנ2 אסתר. מגלת עליוועה

התורה. על דרוטים אליהואדרת עקיבה רבי מצבת על לימך זרועאור

ויע"א. ממנו נדפס לתלמידים, חדוד בינהאמרי

ח"א. מסכת על ומוסר דרויים אבותברכת

אבות. בנועם שבש"ס האגדות על יהוידעבן

חלקיבנ חמשהמגדים כך בראשון כמע,בהו האגדות עלבניהו

ח"א. ממנו נדפס בשני,מעשהו איזה ממע נדפס התקונים על פירושבניהו

ויש ב"פ נדפס חלקים בטניגרגירים בכתובים. והמה עודלו

בדרד התורה על דיסים חי אישבן נדפס שנים, לשתי והלכותהפרד"ס

ושלישית ושניה אחד, בכרך ראשונהפעם לבד דרושים כרכים בשני וחמישיתורביעית

לבד.והלכות בפרד"ס דרושים חלקים שני חיל אישבן

לדרוש רז"ל שקבעו שבתותלארבע

הנרול, שבת : והם בזמנו דבר לצבורבהם ומחוברים זכדר. ווצבז תשובה שבת כלה,שבת ייהים אליהו שני ספר רא:נוןלחלק צדייהים נרה וספר הצדיקים, נשמותלעלוי בפרד"ס דרו:נים ב' וחלק הצדיקים. עלהספדים

הי בטוד לבאים -י-ים ותבונהדעיצ הנזכר-ם. שבתותלארבע ומסודרים מלוקסים האמה חכמתללמוד זצ"ל. 3והרח"ו רבינומספרי

לעומר. ל"ג בליל לימד רבאהלרלא פרקי על ומוסר דרושים אבותחסדי

אבות יצירה מספר ומסודר מל~קט מלכותכתר

סניגוריא ודברי קבלה ספריומשאר וכפור השנה ראש של ימים בשני אותיללמוד

טוב. מה בעתו דכר רבאוהושענא וכונות יח~דים חלקים ב' חכמיםלשון

לחוזרים יתקונים בתמיםלהולכים השבים. תקנ"ת מפנילמקורים

אדוננו מצבת על לימי כהניםכהנולכת ויחזקאל הסופר, ועזרא כה"ג,יהושע ויע"א.הנביא ראש לערב לימוד סדר החודשמשמרת

חודש. לתפלוה ויחודים לימודים סדר היוםכצדר

יום. יום הצריכים דבריםושאר דרושים חי איש בן סדר כפי חי ירסףערד

איפניו. על דבור דבר והלכותבפרד"ס לנוים ומוסר הנהגה טדי נסא אלקאנון

הערביה.גשפה

הגאון ושבחיתולדות השו"ע. חלקי ארבעה על שו"ת ברכותרב ארבעה על שו"ת הוא כן כשמו פעליםר2:

סוד עם חלקים בארבעה השו"עחלקי ה'. בסוד לבאים שו"ת חלק כל בסוףישרים ובליל ע"ה רבינו טתיה פטירתבליל לימי באב וחמשה באדרשבעה

דע"א. האריע רבינופטירת

הפסק בלי הז'מן כל ונדפסים פעמים כמה נדפסו הנ"ל הספריםכל רבע שעור רק הוא שנדפסו ספריםרהרבה

בספרו ועיין שלי. יד כתיבתמן הדפוס הוצאות כי ון"ל בהקדמתו חי א"טבן

הוכרחתי הכסף. בדבר יכולת לי יאיןמרובה פרי מקצת הדפוס לבית הזאת בעתלהביא ולא אתי, הנמצא מן רביעית שיעורתבואתי

על שדרשתי תורה חדושי את גם אלאעוד הבאתי לא כולה הוינה כל של הפפרותפסוקי ראוים כמ~תם לרוב אלו כי מהם. אחד אתפה

' ה~ יעזור אם עצמם בפני ספרלהיות

אמנם בהקדמתו חי *וסף עוד בספרו כתברן2ן רק הזה בספר הבאתי לא ההלכותמן וספר בראשית ספר על ראשונה שנההלכות יזכני בחפדו הו~"'ת יע?ור ואם בלבד.שמות וגם ראשונה שנה הלכות 17אר אח"זלהדפיס ; הזה בספר הובאו לא אשר שניה שנההלכות התקונים על בניהו בספרו כתברערד

הנקרא קסן חבור לי "טבהקדמהו. ורמזים פשוטים ונימוקים ביאורים בניהובשם מילי מאמתחתי ולקחהי ותקונים. הזוהרבדברי ושלחתים פשוטים לאנשים דימובניםקטיגי

בהקדמתו חיל א"ט בן בספרו כתברערז4 ; תובב"א בירושליםלדפוס ברבים לדרהם התחלתי שאניוהגם

לבית עתה הבאתי לא כת"ר משנתבעזה"י שנים ארבעה של דרושים רק אלאהדפוס. שהוצאות מחמת ואילך. תרנ"א משנתדוקא הגדול בחסדו ה' יעאר ואם המה. רביםהדפוס תרנ"א שנת קודם של הדפוס לבית אביאאח"ז שהובאו השנים ארבע אחר שהיו דרושיםיגם

של הזה חבור, שם כתב ועוד הזונבחבור לא בזה וגם אליחו שנ* בשם קראתיודרושים אלא השנים, כל של הדרושים כל עתההבאתי

רבה. כי הדפוס הוצאות בשביל מקצתםרק

לבית השאר את להביא יעזרני ברחמיווהשי"ת עכ"ד. והצלחה בהרווחההדפוס

הש"ס אגדות על בניהו בספרו כתברערד בניהו בשם הזה לחבור וקראתיוז"ל:

ויזכני יעזרני ברחמיו והשי"ת רזמטוןחלק חבורים טחשר כל וגם השני חלק גםלהדפיס

חבור וקראתי בינה אמרי בספרו כתברערד ; עכ"ד בעזה"י. לישיש ראעין חלק בינה אמרי בשם הזההקטן עכ"ד. בעזה"י שני חלק דאיכאמכלל בנסתר וחבורים ספרים כמה לו ישרערד

מפנינים יקרים בכתובים ודימהובנגלה נודעים:ומהם על בהרחבה ותשובות שאלותמקבציאל,

ערוך. השלחן חלקי הארבעהכל ממנו. שאלית כמה נמצא עכשיועד

הקדוש. הזוהר כל על פירושב2ניהר כולה. השנה כל של הפטרות עלספר ובקשות וכונות יחיים נ~לכות.נ2רצר

ותקונים. בדרך פסח של הגדה עלפירוש

בהרחבה.הפרדס הפרדס. בדרך התהלים עלפירוש חיל איש בן רפואות, ספרבהרחבה,

עד תשובה שבת של דרושים :בתות ארבעעל והגיול זכור ושבת דרושים. ארבעים ישעכשיו וחמש, עשרים עד מעשרים יש עכ:ניו עדוכלה. ב2ן בכתובים. לחפש צריד הדרושיםושאר

שלשה יש עכשץ עד הש"ס עליהוידע ועוד. ועוד .ה:נ"ס כל עלמהדורות

יוחאה בן שמעון רבי סעדם יוחנן רביאמר עומועה דבר עטוומריפ חכם תלמידכל

בקבר דובבות וטפתותיו הזהו בעולםמפיו צ"ז(.)יבמות

בקצור זלה"ההמחבר הכמות קסן הוא, כן כשמו תפלהתקון

התפלה. סדר על האיכוהורב

ארבעה הלכות על שו"ת לשמהתורה ישרים וסוד שונים ועניניםטורים, הסוד. פיעל

בקצור זלה"ה המחבר הגאון ושבחיתולדות ועודע שחרית תפלת גומר היה ייםבכל

בתפלין. ומוכתר גדול בסליתמעוסף ואחר ויו"ד. או"ח בשה"ס ומלמד יושבהיה אגדה בדברי הלמוד היה ערוד. שלחןלטיד

יעבור ולא חוק יעקב עין הנקראשבתלמוד הכנסת בבית וחצי שעה 2ערך ביומו. יוםמדי

אבותיו כמנהג זגירי( אל )צלאתהקטנה והיו ויום. יום בכל בקביעות זיע"א.הקדושים ל::מוע ונשים אנשים הרבה שמהמתאספים

ומבארם הדברים מרחיב היה כי חכמתו, דבריאת וחוזר גומרם היה השנים ארבע וכל היטב.באר

סעודה עושה היה הסיום וביום חלילה.עליהם העיר חכמי כל ומזמין וממונו מכיסוגדולה

על חלקיפ חכהטה יההדע בן ספרר1ץ2:י4 ; אוזן שמעה שלא תורה דבריו%ומר ספר חבר וכן עטבתלמוד. העהשאנדות

חלק רק ממנו הנדפס הש"ס. אגדות עלבניהו מדי לצבור ודורוט כארי יושב היהרוטן : 3כתו3ים דצ~ה ההוטאררשוטת גדולה מנחה תפלת אחר בשבתושבת

להם ולדרוש לפר,ט ויותר רצופות שעותשלש החגדה והפטרה הש3וע 3פרשת תירתו,מקראי ישראל בר לכל הנחוצים ודינים ומשליםומדרש ותורותיו אלהים חקי להודיע למעהטה.הלכה חמעשה ואת בה ילכו אהטר הדרך אתלדעת אל )צלאת הקסנה הכנסת בבית יעשון.אהטר לאיננה הגדולה, הכנסת ל2ית הסמוכהזגירי( כךן גקראה הגדולה ביהכ"2 לגבי רקקטנה זיע"א. הקדווים אבותיו עמדו אשרבטקום אנשים בעיך ויתר אלפים ארבעת מכילהוהיתה ודוב לפה, מפה מתמלאת והיתה וטףונשים סעודת אחר תכף לבוא מקדימין היוהבאים כפי חהד כל ולומדין מקדימין, זריזיןשחרית אהטרי זלה"ה. המחבר הגאח שיבא עדיכולתו

גדולה מנחה תפלת אחר לצבור חיש הקוכן ; אלה כל ראתחעיו ,38ת הנדיל, ,מ3ת והם, שבתותבארבע

ארבע בערך זכור,. ש3ת תעת3ה, עו3תכלה, עמדו אשד במקום הגדולה. הכנסת בביתהועות ברבים, בו לדרחט זיצ"א, הקדהטיםאבותץ ונשים אנשים בערך אלפים עשרת מכילהוהיתה ודורש ועומד נדול 53לית מעוטף והיהףטף. נשמע קולו דהיה צטמשות, דה כמלאףודיטה לבית חיץ קועומדים לאנשים אפילולטיחוק

בבית מספיק מקום להם היה שלאהכנסת, בית בפנים היו כירלו ושומעים הנ"ל,הכנסת ותאהטדהו עין אהטרי סלך הדרת עם 3רו3הכנסת. ססלל מפום קודש אסרי עומעה שטזןחיטרי רבי האלהי המקובל להגאון ראיתיהנה ; אותיות כתרי דורהט סרנליות פפיק פהר3רטן,

3ניהו בספרו זצ"ל. דוויק התםעואול רבנו הגאון על שכתב מא בת"לתו השידעבן

פה להעתיקם נכון וראיתי ז?ה"ה. חייםיוסף :וז"ל

הגאון המקובל להדב ראינו מצאטהנה רב זצוק"ל, חיים יושף ח"רהמפורסם

הרב בהיות כי וכף חכמים ןשון כספרימבבל וסידר כלל הנפלאה בחכמתו גוול מקובלהנז"ל השייכים והתפלות והיחודים התישנים ורזיסודות קוסידר ותפלות בפסוקים והלבישם תיקוןלשיתולמען

יוכ~ כולם כי הפשטנים גם לעשותם

עכ"ד זיע"א הושיש ר3נו דברי פי עלבנויים ; חן חכם פיודברי

הגדי מרבשמעתי כהן מנוטה אפרים ח"ר

צדקה ח"ר הרה"ג לו שסיפרז'ע, עלו התרס"ד בשגת כי ז"ל. חוציןמוטה

רחמים עירא יחיקאל ח"ר והרה"ג דיאלירו:ולים בעל ז"ל סופר חיים יעק3 ח"ר והרה"גז"ל.

והלכו ערוך השלחן על החיים כף ספרהמחבר זצ"ל, אל"טר עהעל יעק3 רבי הגידל הגאוןאצל מה בשביל עליכם אני מתפלא אותםוש"ל כבודו, פני לראות כדי לו %מרו אלי,באתם ובאתם בבבל חיים יוסף רבי לכם "ט להםאמר בכל כמוהו שאיו באמתאצלי

*העולם

מנהגם היה כי הנז"ל. מהרב שמעתיערד התנא הלולא של לעומר ל"ג בלילללמוד

רבע המחבר הגאח בבית זיע"%. רשב"יהקדוש שם לומדים היו אחת ופעם זלה'אה. חיפיוסף ענין איזה בפירוש מהווכחים זקנים שניוהץ

וש%לו כך. אומר וזה כך אומר זהבאדרא. ביניהכנ להכריע יכולתי ולא הנכון. מי עםאותי ענה אז מאצלנו. רחוק עשב היה הדבוהנה תורה בדברי מיד זלה"ה. חיים יסף רבטהרב כך פלוני ענין ההקדמה זאת לפי להםואמר- הזקנים מאלר אחד רץ ומיד ותיכףפירושו. אותו. ונשק וחבק כמותו הענין פיררטשיצא לו אמר בך. עווה אתה למה הרב לו%מר

בקצור זלה"ה המחבר הגאון ושבחיתולדות זה הרב לו אמר אז הענין. הי וכך כךרבי

עכ"ד.זכותך ; הקודש רוח לבעל זלה"ה הגאון אתוהחזיקו )החפץ שליט"א המקובל מהרבשמעתי

המקובל הגאון תלמיד ::מו(בעילום ומע כי זצ"ל. פתייא סהפה יהודא ח"רהאלהי היה זלה"ה חיים יומף רבנו כי לו שאמרמרבו מן עלינו רחמו רק התנאים, בזמן לנאצריך נשביל נזמנע רננו את לנו ושלחוהי2מים עכ"ד. הקרהטה מתורתו העולם אתשישקה ח"ר הגאון על שאמר ז"ל חזןציוז ני מהרב ששמע הנז"ל מהרנ שמעתירערד בעיר דין בית אב :2היה ז"ל הלוי בדטהיהזקאל י:מב והוא ז"ל היים יומף רבינו בזסעבגדאד מטה. מעלה שנה עשרים בערך הדייניםבחברת ויורד נוקב שהיה בתקיפותו ידוע היהוהוא

הל:מון. בזה אומר היה והוא הלכה. שללעומקה יכחין על ז"ל חיים יוסף רביבו לי יאמראם

דבריו אחר אהרהר לאימין שהוא שמאל ועל שמאלשהוא מסיני כנתינתם אותםואקבל

; עכ"ד ע"ה רבינולמש'ה רבנו הגאון פטירת אחרי מזקניםשמעתי

הגאון בנו דרש זיע"א, חיימיוסף והקהל נמוך. קולו והיה במקומו, 5ח3קברבי

יעקב רבנו להגאון שיגידו מהרבנים,בק'12 בתוך לקהל וה::-ב קולו, קצת שיריםזלה"דע קולו היה זלה"ה אבי מור הגאון שנכוןהדרוש לאנ:2ים ואפילו למרחוק, ונשמע וצלול, מאודחזק

מקום להם ה.ה '2לא הכנסת לבית חוץשעומדים בבית היו כאלו ו::ומע-ם הכנסת בביתמספיק .2עות שלש טבת בכל דורש והיההכנסת, ארבע בערך דורט היה שבתות ובארבערצופות, בערך מכילה והיתה הגדולה הכנסת בביתשעות הקול והיה וטף. ונוים אנשים א:פיםעשרת אדם לבני אפ:2ר ואי נהלש. היה ולא חזקשלו לומר אפשר ואולי דבר. אותו קולולהיות

מתור .מדברת היתההשכייה י2מעתי. ע"נגרונו

באלול המוה ראוו7 ניום נסערל14חרונה :צבת על לה::תטחתרס"ט

בגדאד מעירנו כי זיע"א. הנב"א יחזקאלאדוננו זיע"א. אדוננו של המצבה שבו כפ"ל כפרעד

על אותה ומושכים בעגלה שעות עשרה:2בע

,4"ץ" הנקרא בכפר לנוח שב ומשם בהמות.ידי זיע"א(. אדוננו של מהמצבה שעות שלש)רחוק באשמורת שני ובליל חליו. את חלהר2ם

הקודש. ארון נשבה התרס"ט אלול י"גהבוקר התרי"ט אלול מי"ג מלכותו כסא על ישבוהוא ליום מיום תמימות שנה חמישים הכלסך

ואז "הנדייה" לעיר הובילוהו ומשםזיע"א. שנלקת בגדאד עירנו לחכמי בטלגראףהודיעו געו ואז "הנדייה". בעיר והנהו הקוד:ןארון דמעוה נחלי ונהרי בבגדאד. הקהל כלבבכיה הפחה אל ב,,הנדייה" הקהל ראשי וילכוהורידו. לבגדאד העירה אותו להביא רשיון מגונוויקחו אותם לשמור ופרשים חיל אנשי להםולתת וראשי קרוביו כל וילכו לבקשתם ויעתרבדרך. אוהו להביא ופרשים חיל אנשי ועמהםהקהל

; לבאגדאד "הנדייה"מעיר

קצין ש. יעקב להרב הגי ע'ן פרי בספררכרצב: רבי הגאון על שכתב ע"א ס"ט דףהי"ו

רוה"ק של ניצוץ אצלו שהיה ז"ל עדמאברהם : כי ואירע אמת דברי בחלום לו מגליםושהיו

עוסק היה חצות אהר תרש"ט אלול י"גבליל נתנמנם פתאום בקוד:: כדרכובתורה

לאנייארו אמרהם ר' הגאון והנה ויראבאשמורת ויענהו. הולך להיכן וי.2אלהו לבנים. לברטז"ל זלה"ה. חיים יומף רבינו הרה"ג נפסר כי לךדע

לירושלים. להביאו הולך ואני יע"א. בבלבעי"ת וירא שנית נתנמנם שוב הנ"ל. הגאוןונתעורר הנז' טונ הריייה הגאון של מטתו הובאהוהנה דורשים וכו' ופ' פ' והרבנים עומדים גדולוקהל

ו2ום היה לא ואז ויתעורר. עליוומספידים מגלין כי ביודעו ואולם בירו:2לים. מזהידיעה להממי בבוקר פנה נכונה. לילה בחזוןלו

לכם י.2 אם ויי2אלם כיררטלים אהטרהבבלים הריייח הגאון ול בריאותו ממצב הודעהאיזה חולה ':הוא ידיעה יי2 ואמרו ענו מבבל.טונ ספר ולא שתק הרב יותר. לא אחדים ימיםזה מברק בא :עות אהר כלום. חלומו מערןלהם הר"'ח ועאון כי מוד-ע-ם ובו לירר2ליםמבבל תרס"ס אלול י"ג השהר עלות בעתנלב'יע מה להם ספר אז המברק דברי הרבב::כצע לירושלים מסתו הובילו :2כבר לילה בחזיוןשראה יספיד הרב ופלוני הספד לע::ות להם סדרוגם

הסדד כפי הכל וכעד"ז פ' הרב ואחרעבראשונה

בקצור זלה"ה המחבר הגאון ושבחיתולדות פלא והוא כן ויעיסו לילה בחזיון לושהראו

; עכ"דזיע"א

כן העיר, כל ותהום אלול י"ג בבוקררין:י ושוב הלוד ההוא ביום בבל בתנדדה

; זיע"א היים יוסף רבינו המחבר הגאון ביתאל נתנו לא אלול י"ד שלי-2י ליל בלילהגם

בבתיהם. -7:בו ולא הקהל לעיניהםשינה ; לביתו ושבים הולכים כולםכי הלי?ה סהתהלת אלול ט"ורביעירנ2ליל

העיר בכגרשי העגלות קולני2מע שלח א7:ר העגלות את ויראו הקהל כלוירוצו ופרו2ים חיל אנ7םי עמו ויבואו אותולשאת והטף והנ.:ים האנ:ים הקהל ויתנורביס. לקולם. הארץ ותבקע גדול בכי ויבכו קולםאת

ר14דזר1 ; גדול בכבוד לביתוויביאוהו לבית הוליכוהו הלילה באותה כד

כל וישבו .2מה עליו לספודהחיים על מר מספד לע27ות העיר במגר7:הקהל האחרון, כבודו לו ולהלוק האלהים ארוןהלקח ועוללי נערים עם זקנים יחדיו ונועדווייסדו

וגם מחופתה, וכלה מחדרו התן יצאטיפוחים, וכולם בהיקיהן ילדיהן לקחו המניקותהבשים הדדרמון כמספד המספד וגדול מטתו. אחרהלכו

; בבל בבקעתכפלים לו ויע7נ ז"ל שכהם מ:צה ח"ר הרה"גריקם

וכל שעות ארבע בערד תמרוריםמספד להם נ:אר ולא עד גדול בכי בוכיםהעם בכבוד אבותיו אל בא כד ואחר לבכות.כת

ונשים אנשים מהקהל נש4א. לא כיגדול. )חוץ ללויא. יצאו ככולם רובם בביתםוטף

זיע"א. וכף( ואנוסמחולה

מספד הקהל לו ע:ו האביזת ימי -יעת21כל ממלאכתם ובטלו חנויותיהם וסגרוגדול ששי מיום חוץ הגדולה הכנסת בביתונתקבצו

דרש אלול ט"ו רביעי וביום קודש. שבתויום פאפו רור ח"ר הרה"ג הראשי הרבבהספד ח"ר הרה"ג רר:ן אלול ט"ז חמי:יי ביוםו"ל דרי2 אלול י"ט ראי2ון ביום ז"ל. "טךאלעהטון כיום ז"ל ד:גוף ,4ז2*בז עזרא ח"ר החריףהדה"ג המקנבל הרה"ג ה7:לם החכם דרש אלול כ'7:ני

שהיה ולפי ז"ל. אנסי אהרן שב:עון ח"רהאלקי רבינו הגאון של פסירתו ענין הקהל בעיניתימה הג"ל הרב הוכרת לביתו, הוץ ולה"ה. חייפיוטף

בפרהסיא זה לגלות ובנגלה בנסתרהמופלא כי לו שנגלה אמר וכך והספדו דרשתובאמצע מיו:ה שורש הוא זלה"ה. תיים יוסףרבינו הפטירה להיות צריך ובהכרח זיע"א.היצדיק יוטף דוגמת אחר במקום והקבורה אחרבמקום מי כל ההספד בתיד הנ"ל הרב אמררערד למבין. ודי עצמותיו אע: והעלו זיע"אהצדיק

יוסף רסנו הגזין של בהלויהשיצא כדוגמת ; הבא העולם לחיי מזומן זלה"החיימ כנזכר הנ27יא יוידה )רבי ז.ע"א הקדךןרסנו

; ע"ב( ק"ג דף כתובותבגמרא ההססד בתוך שאמר הנ"ל. מהרב ש:מעוריש רכ:. נצרן הוא זלה"ה. חיים יוסף רבנוכי

זלה"ה. המחטר הגאען יגם עכ"ד. זיע"אהקדדם אתד סמקום וגדולה תורה גרול עשיר כן גםהיה

הכי. מלתא ומסתבראזיע"א, השביעי יום שהוא אלול כ"א וליו2י21ירמ

שליח ז"ל. שרים יוסף ח"ר הרה"גדרו2 רוב הלכו ההספד ואחר תובב"אמירו27לים

מצבתו על ונשתטחו וכף תהלים וקראוהקהל ותהלים. זוהר לקרוא ביתו אל 7:בו כדואחר , אמל אחינו ישיאל כל ועל עלינו יגןזכותו

חיותו. בחיי כעודנו המחבר הגאוןאמנם המלאים והחביבים הקדושיםוספריו

אכרו כי ויצדקו. עידיהן יתנו נוגה, ומפ.קיםזיו עלמא כולי אטו ח*" איש "בן יח(: )ברכותחז"ל במיתתו שאפילו חי איט סן אלא ? נינהו מתיבני חי" יוסף "עור ואגדה בהלכה ספרו אף חי.קרוי וזכרו בקרבנו, חי חיים יוסף רבי עוד כימעיד ללכוד באורחותיו נא נלכה מתוכנו, ימושלא

לגבי הים מן כטיפה הוא שבת1תי מהכק.. ; אמן עלינו יגן זכותו ולעשות. לשמורוללמד *דוע שהוא זלה"ה הטחבף הנאוןקדהט:

על כחותה א8פרה אמרתי אר לכל.ומפורסם אסס שסחיו וקצת מדותיו מו42ומותהגחלים ; לטוספות ויהיו ויוהקד סססר אתןקצהו.

וזכוח זלה"ה הסהכר הגאון שהכות ריצוןיו:י י7:ראל ולכל לנו .עמוד וחסידוחותורתו

ובאם צאתם וי:מור שהם מקום בכלא"ינו ; אכי"ר עולם ועד מעתה ולשלום טביםלחיים

יצ"ו כצ'ורייוסף

זלה"ה המחבר הגאון ושבחיתולדות

המלאכים לארץ בחוץ שנקבריםצדיקים ישראל לארץ אותםמביאים

ושמע שליט"א אייהו יב2רדכי ח"ר מהרה"ג שמעתי המו"לאמר הרה"ג לו שאמר זצ"ל, כהן כ2נשה 14פריבח ה"ר מסקובלסיצאון

ענין לו וסטו כהן מנשה אפרים לדבי זצ"ל חזן ציון בנןח"ו ירסף רבנו הגילה ג2איר הגדול הגאון שנפטר אחוי גדול, פלאשהיה ולא בהקיץ שהיה אחד אדם אצלי בא ימים כמה אחרי זל""ה,חיים

~8תחתי בדלת ודפק בירושלים, הזיתים בהר קדישא מחברא ויאבחלום, זהג( לירה )הצי מגידי שתי לי תן לי אמר כבודו, רוצה מה אותו ו27אלתילו

וקברתי שועשרתי טרחה 7סנר בשביל לי אמר רוצה, אתה מה בשביל לואמרתי על אותו שקברתי זלה"" חיים יןסף רבנו מבבל אותו שהביאו הגאוןאת חיים 21שה ח"ר יגאון נל ענ:דאללה ח"ר הגדול הגאת דודו קבריד

שהע לי אמר דודו. יד על אותו שתקבור לך אמר מי אותו ושאלתיזלה"ה, יד של אוחו שתקבור לי ואמרו אנ?ים. הרבה והיו שם נמצאים שלוהמשפחה.

לד. ישלם חעא חזן צירן בין הרב אצל תלך לי ואמרו כרצונם. וע?יתידודו המקום. את לי תואה רק רוצה, שאתה מה לך לשלם כעכן אני טוב לוואמרתי בהסמחה לו ושלמתי הסקום. את לי והראה בירו:סלים הזיתים להר ביחדוהלכנו ולא בהקיץ הוא הזה הענין וכל גדוי, פיא והיהרנה

שמעתי. ע"כ לברכה צדיק זנרבחלום.

הזיתים להר עולה היה אלול י"ג ביום שנה נכל חזן ציון בןוהרב יחברר. על גחדישרארמר

חיים כ2שה ח"ר הגאון נן עגבדאללה ח"ר ועדול הגאון של הקבויידרע תנצב"ה. תרכ"ו שנח כשרחשין כ'/ט נלב"ע בירושלים. הזיתים בהרזלה"ה כל ועל ועלינו שנמצאים מקום בכל שלהם י .המשפחה כל על יגןזכרתם

אמן. שהם מקום בכל אחינוישראל

יצ"ד נניצ'רריירכשף

בס"ד

המווברהקרמת ההכמים ירננו ; הנשמות רישמהו הדוהות יגילו ; הנשמות ריעלצו הלבבותישישו : המאירה אספקלריא : מפוארה תורה : המאורות רבת : יתרות באור הטטניםדשירו

ןדע שמה ולדרים: לארץ המאירה : נרה בלילה יכבה לא : מברה מפניניםרחוק עח : וקדושה טהודה : לחמה תביא ממרהק : הכמה מצא אדם אהערי יבשערים הלכה. של אמות לארבע שזכה. מי אשרי הברכה. את ה' צוה שם : לבושהוהדר שהבדילט אלהינו ברוך ותמימה. נעימה יקדח לשמה. רעדה חכמה. מצא אדםאשרי היא כי בתוכיט. נטע עולם וחוי שעשועים. אמון אמת תורת לט ונתן התועים.מן

בעו"הז לעושיה ווים טתנת שהיא ויקרה רבה הודה גדולה ימיט. ושדךודיט בלביט וישים בתודתו. לבט יפתח בדהמיו הש*ית בה. כל תהסר לא הבש4ובעולם ומצוה. מצוה כל ולעשות לשמור לשמה חודה וללמד ללמוד ויזכט ויראתו.אהבחו

לכל יהמתנשא הממלכה ה' לך ובארץ בשמים כל כי וההוד והנצח והתפארת א48יל והגבורה הגדולה ה, לך בדאהעית ליוצד גדולה לתת וגל לאדוו ישנח *ייילר וכמה.כמה לגדל ובידך וגבודה בח ובידך בכל מושל ואתה מלפניך והבבוד והעושרלראש רהמיו בדוב וזכני הסדו ע~י גבר כי עלי תגמולוהי נל לה' אשיב מה לכל.ולחזק כח לי הטתן יתברך הו(8 כי חשדה וטעמי בהלכות חדושים לחדש חסדיווברוב חיל.לעעעת אהד היבור לעשות בהרתן כי וריעי אחי עמי בני אליכם שדיע זאת בעתהר!ענה

וקהחתי בי*ת אל"ף ע"ס וסדרתים הלכה בדבר בעזה"י הדשתי אשרמחידהצי מספר עם היים יוסף שמי אותיות מילוי כמנין ברכות רב הזה החיבורשם

שעולים הנקודות מספר ועם מ'ם יווד יו'ד הי'ת פ'ה סמ'ך וי'ו יו'ד כוההנקודחן היבור שיעלה הש"ית בחסדי ובטהתי ע"ה במ-כררצ רב כמנין עולה הכל סךמ"ו יהי ומ מאת ואשאלה ועיקר כלל ועון הטא שום לז5 יעכב חשל לפניו לרצוןוה

לחדש ודעת בינה חכמה ברחמיך שתחנני אבותיט ואלהי אלהיט וה מלפניךרצון שמעתתא לאסוקי זוכה ואהיה הקדושה הורתך בפרד*ס ואמתחם רבים חידושיםעוד

אמתיים היבודים לחבר ותזכני חזרה של לאמתה ההלכות ואברר דאלכתאאליבא הואל הן אנא עליהם ויסמכו בו2ם ישראל הכמי כל ישתעשעו אשר תכבדיםגדולים אנכי ונהיה ברכות רב תברכט ומברטנך לפניך לעולם להיות עבדך בית אתוברך טוב שכר והז לשמה תורתך ולומדי שמך יודעי כולט זרעיט תרע תרעיטהשחי ועל בטחנו בך כי טטהש לא ולעולם עמהם חלקט העים באמת בשמך הבוטחיםלכל תפלונ שומע ברוך נשענט באמת 5צדולחסדך כוובתי שכל חפיצה ובנפש וןלם בלב נפשי ובכל לבי בבל חרצוני דעתי מגלהוהנ2י רחמיו ברוב לחבר ד,וציית יזכני אושר קדוושים איבורים בכל וגם הוהבחיבור ודחימו ורהימו בדחילי ליקב*הו הוש הכלוחסדיו

ב*ה ההעה שם ליחדא ודחיוי אינם אשר ודבור והרהור ם8שבה וכל ישראל כל בשם שלי5 ב,חוד8 בף5י*8

שכל בשיפן הבל והכל היצהןר ססנד הם כי ומבוטלים בטלים הבל יועט-ךכרצוט הה* ב6*ד שאעשה מצוה בכל וגם בס*ד שאעשה היבודים ו,צאד זה באיבור1צוני כלל פניה שוס בלי הקב*ה המיכים מלכי מלך ית' לפניו רוח נחת לעשותכדי

ועיקר.

המחברהקדמת

="נ. שיז 'אי = שת'ושש נוג:';גכ'1 :בכגהעחרי בארץ אשר הגדולים כשם שם לך לעשות איש ולא תולעת ואתה לארששמך ז(ש: הנה תורה של במיחמת הלוחמים שמיןע דפקיע רבנן השם אנשי הגיבוריםהמה ומה אני ומה אדע ולא אנבי בער כי ערכי מיעוט ידעתי בעצמי אנכי כיאהעיב כסותי היא השם צדקת ואמנם וערום שולל אני המעשים מן גם כי ועוד זאתכחי מאסו אבן יאמר ואז וצנה למגן לי יהיה הוא הגדול וחסדו ו4ט:לונן אחסהובו

עוים ועד מעתה תמיד לי יעמוד זיע"א אבותי הכות פנמ לראש היתההבונים ננ:געעש::כ נג:בן ;בכ:::יש:ני:"נהאכי"ר. רבותיו לפני הלומר כתלמיד אם כי בזה מעשה לענין הוראות מודה אנכיואין ישראל חכמי בגדולי תלוי והרבר לדט:למד ה' בחסדי דעתו שהשיגה מהו4צמר בה ילכו אשר הדרך את להודיע שואל לכל הוראות מורים להיות לדשם כחאשר

יעשון. אהערוהמע~עה

בואחרי ?:עי:"גיי:,בי

:ב :נ : ::י:'בב מ' קרבן בהקרבט ותפארתינו קדשיט בבית ונשמחה וננילה ירושלים ציוןחומת עלינו אלהיט ה' טעם ויהי בימיט במהרה כהלכתן ומוספין כסדרן תמידיןה'

בעגלא לבינו וישמח עיניט יר4ע כוננמו. ידיט ומעשה עלינו כונטה ידיטומעשה וחסדיו רחמיו ברוב והביטח ה, לתשועת המצפה הקטן כ"ד אכי"ר. קריבובזמן

חיים תורת תורתו במשער עינילהאיר

ס"ט. חיים משה 3כמסי"י אליהו 3כמסי"י חיים יומףיעא

שלים, ביחודא בוקה י"ה ליחדא ודחילו, ורחימו ורחימו בדחילו ושכינתיה, קב"ה יחודלשם שורש אל המתיחסים והנשמות והרוחות הנפשות כל ובשם ישראל, כלבשם בריאה אצילות שמכללות להם, והקרובים ומלבושיהם ונשמתימ רוחינונפשינו עשחה. יצירה בריאה אצילות פרטי ומכל עעוייה,יצירה

ה' נא והערב תורה. דברי על וצומ במצותיו קדשנו אשר העולם מלד אלוהימ ה' אתהכרוך

אנחנו ונהיה ישראל, בית עמך ובפיפיות בפינו, תורתך דברי אתאלהינו אתה ברוך לשמה. תורתך ולומדי שמך יודעי כולם צאצאימ, וצאצאיוצאצאינו

בנו בחר אשר העולם, מלך אלהימ ה' אתה בריך ישראל. לעמו תורה המלמדה' התורה. מתן ה' אתה ברוך תורתו, את לט ונהן העמיםמכל

: מתורתיך נפלאות ואביטה עיני גל : חקיך למדני ומטיב אתהטוב

: מהיר סופר עט לשוני למלך מעשי אני אומר טוב דבר לבירחש

: לעולם אלהים ברכך כן על בשפתותיך חן הוצק אדם מבנייפיפית

תרף: אל ידיך מעשה לעולם חסדך ה' בעדי יגמורה'

ה' לפניך לבי והגיון פי אמרי לרצון יהיו : היום כל אקרא אליך כי ה'חנני

ידימ ומעשה עלימ כומה הימ ומעשה עלימ אלהימ ה' טעם ויהי : וגואליצורי .ייייהו

מפתתות

שו"ע הנושא סימן מערכהעמי

אר'ח ראשון ביו"ט אתרוג א' א'ה'

פלפול ילפינן לא מטומאהאיסור ב'א'כג

אישאשת ג'א'כט

אבות ד'א'כט

וב"ה שמאיבית א'ב'ל'

חמץבדיקת ב'ב'לא

שלש מעיןברכה ג'ב'לא

העזראבן

דאגדתאמילי

פלפול

אר'ח

אר'ח

יר'ד

אר'ח

אר'ח

העניןתוכן

בנכסי ב"ד שהעמידוהואפוטרופוס אם לקטן השייך אתרוג שמכרקטן

קנין אם א. )פלפול י"ח. בויוצאים קנין ב. לדאורייתא. מהנידרבנן

יתומים בנכסי והעמדתואפוטרפוס א. מסקנתו מדרבנן. אומדאורייתא

לא דאורייתא דהוי ראשתביו"ט גלויות( של שני ביו"ט וכן י"ח.יצא

יבמות הגמ' שאמרה בכללפלפול לא מטומאה דאיסור ע"בק"ג

בקו'ס. סוגיות מכמהילפינן

איש אשת על בזנות שבאמי זמן ואחר הים למדינת הלךשבעלה מת היה כבר שזינתה שבזמןנתברר לבועל. מותרת אםבעלה, שהאבות הרמב"ן לסברתחקירה המצוות מקיימים היו לאבחר'ל אע"ה יעקב של דעתו נחהבמה

נחה ובמה יוסף, אתשהשביע ישראל את שהשביע יוסף שלדעתו קיימו לא האבות מדועוטעם בחו"ל.המצות

חולין בבריית' שונה הילכתאלמאי כב"ש לעשות הרוצה ע"ב מ"גד'

שיצאה לפני מדבר עתה כיוןעושה קול.בת לחזור צריך אם י"ג בלילבדק

~בדוק. בכסנין הבאה פת שאכלאדם

מעין ברכת שיעור אכל אםונסתפק ולצאת לשמוע יכול אםשלש, בכסנין הבאה פת שאכלמאדםופירות. בתלהם בפירות הגדליםתועלים מתבטל' אם ברוב ונתערבושפירה~ו

א' יום שנה י"ג בן שנעשהקטן לילה שיהיה עד יקדהם לאבשב"קודאי. חמץ בדיקת בליל לחבירואמר

ללמוד. מותר אם לבדוקשיזכירו

לב

לו

בריה

מצוהבר

חמץ בדיקת ר ב'לו

מפתחות הנושא סימן מערכהצמוד

הגוי גזל א' ג'לט שבלב דברים א' ד'מג

א'ה'מה

ב'ה'נב

ג'ה'נג

א'רנג

א'ז'נג

א'ח'נז א'ט'נח

ב'ט'סם

א'י'ע

א'כ'ע

בכפ א'ל'פא

ב'4צד

ג'ל'צח

הרשאה

ההרשא

הלכה

ויעבור שטר שלזמנו

חנווניטומאת

דרבנןטומאות טוביום

מצי דלא מידיכל משוי מצי לאעבידשליח

ידוכתבלאוין

תתאוהלא תחמודולא

תתן לא עורלפבימכשול

שו"ע

חר'מ חאו"

מחו"

אבהע"ז

פלפול

אר'חחר'מ

חו"מפלפול

פלפולאר'ח

יר'ד

חו"מחו"מ

חו"מ

אר'ח

מהמכס.הברחה שבלב דברים אומרים מתיפלפול דברים.אינם לשמעון הרשאה שכתבראובן לעיר שמעון והלך קרקע לולמכור הקרק' ראובן מכר ובינתייםאחרת,

אם לראובן ומכרה לוי וחזרללוי בתוקפו. ההרשאהשטר הבעל אם האשה של נ"ממעות בלא הפירות עבורו לתבועיכול

הרשאה. דף ב"ב במנד הרא"ש עלקושיא ששנה מקום כל דגמ' בכללאס"ח

וכו' כמותו הלכה במשנתינורשב'ג פניו(. על )ה' ויעבור שאומריחיד מוכיח שטר של זמנו אמרינןמתי מר"ן הוראת קבלתינו ובעניןעליו, זצ"ל.הקדוש

פינקסו. על הנאמןחנווני אחרים, לטמא אוכליןטומאת שיעורי. מכתתכתותי ודאורייתא. דרבנןטומאות שמשרה ע"י צמוקים ייןהעושה

יום בכל ומערבם במיםהצימוקים טוב. ביום לערב מותראם בא"י שליח שמינה חו"ליושב מצות בעדו ויעשה צאן לולקנות הנוהגת אחרת מצוה או הגזראשית

ושליח שלוחו נקרא אם דוקאבא"י מילתא כל נימא או כמותו אדםשל שליח. משוי מצי לא עביד מצידלא ב'. סעיף ס"ט סי' חר'משו"ע אדם בבי שני של לפרוטההתאוה

לא של לאו על ועובר מצמרפיםאם שוה רבית לקח או גזל וכןתתאוה משותפים.פרוטה ובלאו תתאוה דלא בלאו עוברמתי תחמוד.דלא לרופא ילך אם סכנה בו שאיןחולה ביודעו קודש בשבת מומרישראל

מפתחות

הנושא סימן מערבהעמוד

מקנסא ממונא א' מ'צט

מאיסוראממונא ב'מ'ק

מציאה ג'מ'קדנחלות א(נ'קו

ספיקאספק א(ס'קז

בשבילו. שבת יחללשהרופא מקנסא ממונא דגמ' בכללאפלפול ילפינן.לא

מאיסור ממונא דגמ' בכללאפלפול ילפינן.לא

י"א. סעיף ס"ה סי' חר'משו"ע בעלה שמת לאשה המעיד א'עד הנחלה. דיןמה הסכין שנמצאת שחיטה דיןמה

להם ע~שחטו האנשים והלכופגומה דאתחז' היכא ספיקא בספקופלפול מר"ן על הסמ"ע בקושיתאיסורא יו"ד. סעיף ל"ז סי'חו"מ

סי' חר'מ מר"ן על הסמ"עבקושית ט'. סעיףקלא

קלא סי' חו"מ שר'ע מר"ןבדברי ט'.סעי' ורוצה אביו פדאו שלא יתוםקטן

ש' לי"ג שהגיע קודם עצמולפדות גם הזה הפדיון מהני אם א'רום התורה. מן חיובא בר שנעשהאחר חוש ע"י בולטת שאינה אדםצורת

הראיה חוש ע"י אבלהמישוש דינה? מה בולטתנראית עליהם שקבלו מר"ן הוראתקבלת ארצר ובשאר ובבגדד ובאר"צבא"י גם או בשר'ע מ"ש רק קבלוואם בתשובותיו. שפסקמה

בעסק מתעסק מהם שאחדשותפים לצורך ברבית מהגוים מעותולווה

מהגוים רבית לוקח אודהסותפות מותר. אם לעסקוהריוח וכל בעסק שנשתתפו ושמעוןראובן ביניהם והתנו מעות נותןאחד

יקבל ולא בריוח רבע יקחשראובן לבדו ושמעון הפסד שום עצמועל

יש אם עליו והפסד במעותמתעסק רבית. חע~שבזה

בעמק דהעותפים ושמעוןראובן וראובן לקרן מעות נתן אחדשכל

א' ע.קלא

ב' ע'קלב

א. פ'קלב

א' צ'קלו

א' ק'קלז

א' ר'קלט

ב' ר'קמד

עדות

ערב

פדיון

אדםצורת

מרן הוראתקבלת

רבית

רבית

שו"ע

פלפול

פלפול

מחו"חו"מ

יר'ד

חו"מ

חו"מ

יר'ד

יו"ד

פלפול

יו"ד

יר'ד

יר'ד רבית ג' רקמח

מפתחות

הנושא סימן מערכהעמור

רבית ד' ר'קכא

שבת א' ש'קנא

שבת ב' ש'קנז

שבת ג' ש'קנט

לילך לו מותר אם מתעסק הואלבד שהוא שט"ח לו ויכתוב שמעוןאצל פלוני, לזמן כו"כ לו שחייבמודה בפחות. ללוי זה שט"ח מוכרוראובן לעסוק קרן שהניחו ושמעוןראובן

לבדו מתעסק וראובןבשותפות מאד טובה סחורה ישנהולפעמים בקרן מזומנים מעות ואיןלהרויח יכול אם שלו מעות לראובןוהיו

דמי ויחשבו בכספו הסחורהלקנות כמו השותפות אמצע עלהסחורה בהקפה.שנמכרת

ביום טלגרמה אליו שהגיעהמי חותם למסור מותר אםשב"ק שקבל שיחתום לגוי שלוהטבעת

לגוי לומר מותר אם וכןהטלגרמה שיוכל כדי במקומו שמושיחתום הטלגרמה.לקבל הוי אי אמה י"ו הרחבהרה"ר

דאורייתא. בע"ש לגוי מעות ליתן מותראם

וכן בשבת יוליכם שודאיביודעו לספינה.סחורה

היסת שבועת להשביע אפשראם תחילה. שכתב כתבמחמת חו"מ מר"ן על הנך'ח קושיתתירוץ מ"א.סי'

נ"ג. סי' חר'מבשו"ע מר"ן על התומים קושיתתירוין ייד. סעיף מ"ט סי' חר'משו"ע חו"מ שו"ע על הש"ך קושיתתירוץ י"ד. סעיף מ"גסי' לבדו בלילה תענית המקבלאדם יום. כתענית זה נחשבאם מיוחד לומר שנוהגים הנוסחעל

וכו'.באהיה יוצאת שהיתה תפלין שלכתיבה מחזיק הבית היה ולא לביתחךן

קסג

קסו

קסוקסח

קע

קעא

קעב

קעג

שבועהד'

שטרה'

שינויו'שוברז'

מאוחרשטרח'

תעניתא'

תפלהב'

תפליןג'

עשו"

יו"ד

אריח

או"ח

אריח

חו"מ

חרימ

חו"מ מחו"

מחו"

אר'ח

או"ח

ר'חא

מפתחות

עמן

קעז

הנושא סימןמערכה

תפלין ד'ת'

שו"ע

אר'ח

ה' ת'קעז

קעחקעח

אר'חתפלין התורה לכבודשירים

אבהע"ז

בו ונקב א' עור הסופר והביאאותה בין העור והניח הכתיבה כמדתנקב

בו והכניס והמעברתאהתיתורא עם ותפרו מהכתיבההנשאר

התיתורא. ברחבה שנצרמה תפלין שלרצועה

שהית' ומאחר לבית סמוךמלמעלה בה נשאר שנצרמה אעפ"ירחבה להחליפה. צריך אם שעורהאורך

התפלין.כריכות

ממור עיגונא היתר בדיןתשובה זצלה"ה.זקנו

ממור עיגונא היתר בדיןתשובה זצלה"ה.זקנו

אבהע"זקפד

מה והנה ד"ה סוף ק"ד לדף השייכת השמטהסצח

ךייייו..-:ג. ,4%ן=? -..--י-,יי-י של2 !ש2:ומ נ:וש עךב: :::ןמ.נג:ןג

י,,_

.א עיק' 2נת ןן =טחם %ך":2ממעד: מימי :2ייים :נ:2ן: העויס תמי,י תורח נינרי וחעיים חז,ת =א אשיי* התירח על דר,שים 1ה איש בן* ושזיח ראשווה שנה הלטת 1ה איש בן* שנת,ת ל,4יבע דחיות א,ב, חיל איש בן* יתד.ס על כרכים נ' ו"4קים 6 יתהיע בן בנ,יהי* פלאי*

,זרחדם מ,לח ע,יי,י חביית, =סר ולקוד משלים תפסל, פשל* רביט סגד. מני מ*קט סשדות, פעשיי, זפ0דס* כרכים ב' דה(ק,ם 1' שד'ת מוייס, דב* י",י השך'ע ו"מקי על ח.7וקץם ביטא, דב. חתנ"ך על טל"ס והיס, .עקג לרבט יפר1הס, דצ,ס* סרזם5 ,כתב =(ני=ת ותשוב,ת שאיות לשפח, הויח*

אהייםמהביים המש"חה המכ,ת כרכיט. ב' פסובמס אעהחט* ח ירביו ישראי. ארץ מזיעי 1היס, ש'ך*

חריהן'.א סל סב, אברחם ירבט חתירה, על זחאת אברש, בריח בימ. סתהוי דרדא חרב ומסושית המלי. שלמה פו5?י,ת סוב, הימיס-פאשל ז0ץ* הילס טנע בעשא. ,חק,חת פאטויס חבייי4 ששד*

- 4 - . * ירושלים 5406 ד לת בנייח פי על ,מודרם הסברים מת יש קנילונ לקבל וע נ פורוששמ ,אשחז. הנעל בין שלוה 0י. מלוקט, .ץטק חלק היפי: . . ..--.

ועיאל ודיס לרנע לרבע נ"ך על פיט סאע הדעת עך8 עמדין יץקב רבע פירוש עס אצאע שרקי8 ו"ריא חוקמב"ם ט אנרהם רבט פיר"י עם אצדת 8ר,ןי88

צ1,י פוזו מוצה לרבם מסלט, חשן על ומשסס,

הבית מושרבן בבל יהוזי ח1לדהי קקמד8 הקדוש הודים אור לרגט 11"ך הרננב"ם ו"ש"ס על לציק, האאוע* הראשון מאדם לחצלח, ח?סירות סטת?ת חי5צאך, רז"של8 מרונע חדש סדר וזמשעיות על וצ71ך'ל, לי(וד1 1(7 מרבט לדוד, קיחצצ*פ8 ז"ר'א ממוחרוד'1 להתעלות, ופתח מ7ור קי1שת, שעדי* ננרהיק שק. איתיות זומר חאייליס,8

ענק איתיות גדהמה וסיזדורה כ"?, סז:דורח חאייליס,8 פלז1וי מדן סב קזע( יצוזק לרבמ הומוזו על דרשות קטשק, חילדאע8 קאיז יוסף רגע ומרן קאיו יצחק מדבט מיקוי*ש, ומגיש קמקק חילדאע8 רח?חר גו-גות עם נדולות אותיות רבא ועזשזמא ליל רב,*, החשעגא 8יזמז8 רהצחר בן17ת עס נד"?ת 4עתיות שבוומת ליל שצשאטשצ ל"ל תיא5ץ8 ת"ת חקתנב".ס לימי ותי,שוגיפ תפילות סו21ביי,ם תיזקץ8 בויבו(ץ ויל'א ועער חיים רבט חהייס 4צד השלד881 רה,ן צז,(, ובוד 3על יקרא שימך, עציללה רבי חילדאע8 הומרה ח5צי מכבוני בכל ועעצים הדזחם נוספים סצרים נמצאים הדפוס מכבשעל

ה ברכותרב

* האלףמערכתאתרונ

.*ן*"***.*,ן** ונטוע פרדס מאביהם שירשו ביתומים שאלהא(

הנז' והיתומים אתרוג של אילןבו ב"ד לו ועשו קטן אחד יתום ביניהםיש

והנה היום ויהי כנהוג נכסיו עלאפוטרופוסים טוב אתרוג בו ויצא פירותיו הוציא הנז'דאילן והיתומים ראשון בי"ט לברכה מאוד וכשרוחשוב ג"כ הקטן וחלק לראובן ההוא האתרוג מכרוהנד מה כפי מה בסך שלו האפוטרופוס אותומכר הוא אם הגיע לשאל הנזן ראובן ועתהעהבוה ההוא באתרוג י"ח לצ4עץ יכולים הי"ווהקהל דין דשמא דאורייתא לכם דבעינן ר4ה4וןבי"ט

הוא יתומים נכסי על והעמדתוהאפוטרופוס גם לדאורייתא. מהני לא דרבנז וקניןמדרבנן יוצאים שאין הו4ו דהדין דאת"ל הגיעולשאול

שני בי"ט בו יוצאים אם ראשון בי"ט י"חבו בעיר שיש האתרוגים גם לאו. או דרבנןשהוא כשרים נמצא ואין מעט הם לברכה הכשריםההיא הדחק שעת משום להתירו יש אם הרבהכמוהו הכל על לאו או עליו לברך הקהל מן לקצתלתתו ושכמאה. המורהיורים

המודיעי,ם מן זאת האר'ש תחיל בטרםתשובה כל על רמייא היא דחיובא אעג*בכי

לכל להשיב הקודש אל לגשת יקרב אה4ראיש יבא בא כל שבר4ה4ית לממונא או לאיסוראשואל אין עכ"ז עצמו ולהקטין ערכו להגיד הטובדברו אבל שמייהו דפקיע גדולים לאנשים אלא נאהזה

זה כל שייך לא כמוני אה2ר פשוטיםלאנשים לי יצחק השומע כל קטנתי אנכי אומרשאם אלה בכל ידע לא מי כי לאמר בלבבוודובר

ידי מנעתי וע"כ ראיה צריך איןולמפורסמות הוא כי בטחתי ובה' ושפלותי ערכימלכתוב אהבתו בלבנו וישים בתורתו עינים יאירברחמיו נכה2ל לבל ולעשות לשמור וללמד ללמודויראהו וזה אכי"ר. הגואל ביאת עד תמיד הלכהבדבר

ראשון על להשיב וגואלי צורי האל בעזרהחלי %4ץוון כל בריש והנה אחרון אחרון ועלראשון מהני דרבנן קנין אם בם"ד לבאר אנחנוצריכין

האשטרופוס בדין בכאר ואח"כ לאו אולדאורייתא בגמרא גרסינן דרבנן. או דאורייתא הואאם

אניש ליקני לא זירא רבי אמר מ"ודסוכה לא אקנויי קני מקנא דינוקא וכון לינוקאהושענא ע"כ שלו שאינו בלולב נפיק דקא ואשתכחמקני בחיבורו הנזן דר"ז להא פסק ז"ל והרמב"םע"ש סי' א*ח בב"י ז"ל מרן וכתב ע"ש לולבבה'

דר"ז הוא ז"ל הרמב"ם דסברת בבד"התרנאח

ע"ש הפעוטוה לעונת שהגיע בקטן אפילו4רירי

דרבנז דקנין אלו ז"ל הרמב*ם מדברי מוכחהרי דה2מא ולומר לחלק ואין לדאורייתא מהנילא קניינים משאר גרוע הוא לקטן רבנן שתיקנוקניז

דזה לולב גבי מהני לא ולהכי דרבנןותקנות ז"ל אפרים מחנה להרב ראינו מצינו דהנהאינו

הרמב"ם מדברי דהוכיח ע"ג יו"ד דף מכירהבה' ז"ל רי"ו כדעת סובר ז"ל שהרמב"ם אלוז"ל

אחרים על לו שיש בחוב אשה קידש אםשסובר ע"ש מדרבנן אלא מקודשת אינה שלשתןבמעמד

במי דאיירי דידיה לנידון הוכיח עוד מזהגם ע*ש. מדרבנן שהיא משיכה בקניןשקנה א"ח יברכ"י ז"ל חיד"א ר' הגדול "רב מזגם

ע"ש. בהכי לחלק דליכא משמע תרנ"חס" יעקב בקהלת ז"ל מהריט"א הגדול הרב מןגם דליכא נמי משמע ע"א י"ב דף דרבנן תוספתחלק דרבנן ותקנתא קניינים לשאר זה קנין ביןלחלק משמע וכן ע"ש. וכו, "למוד יש וכן בד"הע*ש

והנה ד"ה ע"ג נו"ן בדף שם ז"ל הרב מדברינמי הרב מדברי נמי נראה וכן ע"ש. וכו'התוספות

נמי נראה וכן ע"ש ע"ב ס"ט דף ז"ל אמתדברי 2זהביא ע*ב מ*ד דף ז"ל שלמה לחם הרבמדברי

דעה שהשוה ז"ל אפרים מחנה הרבדברי ע*ש. לחד ודעמיה ז*ל רי"ו ודעת ז*להרמב*ם הרב שיצא דמה אומר אתה נמצאת מעתהןלכן

לפרו4 ט' אות תרנ"ח בס" ז*ל השלחןערך הוא דלכתחלה לולב ד*ה ז*ל דהרמב*םההיא

ברכותרב

הגי כל הפך הוא דמי, שפיד בדיעבד אבלדקשר הם 3אחד כולם דהא בס"ד שהבאטרבוותא נמי וכן בדיעבד אפי' איידי ז"ל דהרמב"םהבינו צודך ואין אחדים מפוסקים עוד להדיאמוכח

ואי עמם ונימוקם שטעמם ובאטיל בוהלהאדיך בהדיא דהא ז"ל הדמב"ם בדעת כן לפר,באפשד איני החזידו קואם ונמצא וז"ל ז"ל הדמב"םכתב להדיא מוכח הדי השתא וא*כ ע*ש ע*כחוזר

הוא אם דהא אץידי בדיעבד אפילו ז"לדהרמב"ם כבד הדי לו החזידו ג"כ ההקטן לקטן נתנוכבד חוזר. אינו כתב ואמאי בדיעבדנעשה על לסמוך לט אין שג"כ מעתא 21מורדערד

סימן באה*ע ז"ל המר שמן הדבחילוק ע"ש וכו' דנימא לאו אי בד*ה ע"א ט"ל דףמ

בגדולים הנעשה דדבנן קנין בין לחלקדיצא דקטן לההיא ומקנה וגמר אחיל אחולידאמדי, ואין הזי לא מיהא גברא דאכתי לולב גבישפסק דהא באורך ע"ש טדאורייתא ומחילתוהקנאתו משמע בס*ד אתכדט רבווהא הנהו מכלודאי בזה להו ניחא ולא חילוקא כהאי ס"ל דלאלהדיא דדינא פסקא מהאי רבנן קמוכחי בהדיאדהא שנעשים דדבנן ותקנתא קניינים לקוארדלולב וכו"הו אהד בקנה יולה הבל ז'ל ו~ידםבגדולים מכת ההש ז"ל דהדמב"ם יגידון יעידוןדבנן

תע להחורייתא מהני לש ררבנן שקניןהסוברים השין ו"ל פוסקים סתמאר עוד להדיא משמענמי טעמם שלכאודה ובאמת בזה. להאריךצורך

וטעמיה זייני תלי ז*ל הדמב*ם דהא עמםונימוקם האקנויי התורה מן קני מקנא דקטן משוםבהא להדיא כתב כן כי מדרבנן אם כי מקנילא

שכתב ו"ל הדב דברי ולפי ע"ש הזהבבלשונו כלום מזיק וה אין מדרבנן הוא ווהקניןדמה

שדעתו המקנה באדם תלוי שהדבר הואוהעיקר משא*כ ומקנה וגמר מחיל ואחולי קניןעחחה חסר '2העיקד נמצא לפ"ז הנה ע*ש וכו'בקטן הגדעון לתלות להרמב*ם לו היה ולא הספרמן

אלא מדרבנן וזה מדאורייתא שזה בהסבילבקגין דעתו שאין בשביל בקטו הגרעון לתלות לוהיה ולפי התורה מן מחילא מחילתו ואין קניןעושה מקנא הם4 ג"כ הקטן זה אם אפילו ז*ל הרבדברי לא אקנויי אפ*ה מדאורייתא ולא מדדבנןקני ודוק. ובו' קנין עושה דעחו שאין כיון מקנימצי

הנהו מכל למידין נמצינו שיהיה איךיהנה הסובדים מכת הוא ז"ל דהדמב"םדבוותא

חל מעתה ולכן לדאורייתא מהני לא דדבנןשקנין המקומןת אודחין אגב לבאר הביאוד חובתעליט

והנה לזה כסותרין שנדאין ז*ל הדמב*םשבדבדי דרבנן בתוספת ז"ל להדב בס"ד ראיתימצאתי לדבדי שהקשה לעמוד ויש ד"ה ע"ג נו*ןדף

אוקמוה גבי נ"ה דף דגטין מההיא ז*להדמב*ם וכו' כדת עלה דלתחייב הכי כי בדשותיהרבנן הפרש דיש נכון בחילוק שם ז"ל הדב ות"ע"ש בדבר לתקז בפידוש חכמים רנחחו היבאבין

חכמים נחתו דלא היכא בין לדאורייתאהנוגע בענין לדאורייתא הנוגע בדבר לתקן בפירושז"ל

ע"ש. וכו' בלולב הקטןהקנאת לחם הדב קו' מכח בצ"ע נתקשה לבסוףואמנם

ז"ל הדמב"ם מדבדי שהקשה ז"למשנה מעהוק בה' ז"ל דבדיו על מזבח איסודיבה' קני לח רןיות ה2נוי דיאוש ז"ל לח*מ הרבותי' התודה מן הפקר ב"ד דהפקר וכיון מדרבנן אםכי

זה ומכח ע*ש וכו' טדעה בין י*ת אד"ימש"ה בצ*ע. והניח שם ז"ל הדבנתקשה

להדב בס*ד ראיתי מצאתי חופשי מידידהנה מזבח איסורי מה' פ"ה ו"ל המשנהמדכבת

הרב לקושית קוהביאה*ז לח'~

וז"ל ותי' ז"ל אחד דהקדיש דהיכא ז"ל רבינו דסוברדיעל לענין ד"ת קנה דיאוש ד*ת כרת חייביאוז2 נתייוי2 ואח*כ דהקדיש והיכא להקדמ2שיכול וכוונתו ע"ש עכ*ד ברשותו דבנן דאוקמוההוא ואח"כ בהקדיש ארירי רמעה"ק דההיאלומר

מדבדי משמע כהי שלכאורה ובאמתנתייזמם יאח2 אחד ששחטה והוא שכתב ז'להרמב*ם לפי השתא וא"כ דקפיד ההש דווקא זה דעלמשמע מהכא ששיא ליכא ז"ל המשנה המדכבתת" מהני לש דרבנן קנין שסובר ו*ל הרמב*ם סןעל

בחילוק ולומר לחלק טכל דשפירלדאורייתא וכו' רבנן דנחתי היכא בין שם ז*ל קי*עהרב לחלק שרצה וכמו לתקן בפי' רבנן נחתיוהכא ודוק. מקודם ז*להוא ז"ל הרב מן בס*ד שהבאט זה דחילוקןדע

בס*ד ראיתי ראה החיפוש אחדי הנהבקי*ע לחוק רחיות שהבמו ל"ה ס" יו*ט שמחתבס' בהן ז*ל ירנן יצחק להן ראיתי וכן זהחילוק

ברכותרב

בתוספת עוד ועיין ע*ש זה כחילוק שחילקלולב ע"ש. ע"4נ פ"ז דף ע' מעןדרבנן בה' ז"ל הרמב"ם מדברי להקשות שיש מהגם

לבקע מותר דחבירו אמי כר' שפסקמעילה דרבנן דמשיכה כר"א נמי פסק והוא לכתחלהבו שם ז"ל אפרים מחנה הרב זה על עמד כברהנה מה וליה2ב וז"ל ותי' יו"ד דף מכירהבה'

מההיא לולב בה' ז*ל הרמב"ם בדבריקךהקשינו מרשות שהוציאו כל מעילה דגבי נראהדמעילה מרשות הוציאו הרי דרבנן בקנין אפילולרשות לולב ליקח אמרה דהתורה הכא אבלהקדש התורזנ מן לקיחה שתהיה בעינןלמצוה

בפ*א י"ל למלד משנה הרב כ' ממש יהוכעין הא הנה בדוה ה' הלכה בתולה נערהמהן

הן כתב וכן שם זאל כ"מ ועייז ע"ש וכףמצים

ואפילו בד"ה ה"ח סוטה מהן בפ"ב עוד ז"למש"ל תרומות בה' ע"ש ועוד ע"ש וכר ארוסתו עלבא ע"ש. ומוספין תמידיןובה בברכ"י ז"ל חיד*א דבי הרב להדיא כתבוכן

שהוא הציצית בענין שחקר י"ג סי' א"חז"ל לרה"ר בו ויצא התודה מן וכשר מדדבנןפסול פסול הוא דעכאפ כיון דחייב שם לה ופשיטוכו'

ע"ש משוי והו"ל י"ח בו לצאת יכול ך14יןמדרבנן ז"ל הרב בדברי להעיר יש גררה דאגבודע

ז*ל מש"ל הרב דברי שם זכר שלא מהלכאורה בפשיטות דחייב דידיה לנידון מזה להוכיחהנז'ודוק.

הרב שנסתפק מה לאודעי צריך דא כגוןראמנם יו*ד ס" אה"ע בברכ"י ז*ל חיד*אר'

התורה מן כשר בגט שנתגרשה באשה א'סע"ק לחזור מותרת אי וזינתה והלכה מדרבנןופסול דאגידא כיון וכף אמרינן מי לכתחלהלבעלה כשר והגט הואיל אויד מדרבנן פסול וגיטהביה לבעלה לחזור מותרת דזינתה גם התורהמן

דסבר ז"ל הרמב"ם מדברי זאל הרב להוםה2יט ועמדה מדבריהם פסול בגט שנתגרשהבאשה ממקום לה פשיט ועוד ע*ש וכף תצא דלאונקואת מדברי לה פשיט ועוד ז"ל הרמב"ם מדבריאהר

בס' ז*ל להרב עוד ועית ע"ש ז"להרשב*א להאי שזכר י"ג 4עת הע*ן מע' אוזן יעירהבהיר ז*ל וכתב אהאע בברכ"י שכתב דדינאפיסקא

גדולי מובהקים רבנים עם זה בעניץ ונתןשנשא עוש. ז"ל לדבריו והסכימוהדור

ממילא ז*ל ברכ"י הרב הוכדעצ לפידהשרןא בפ"ז ז*ל מש"ל הרב של ספיקאנפשט

טמאה תרומה קואכל טמא בכהן תרומותמומ שנתגדה2ה באשה הכא דהא ע"ש. וכו'מדרבנן דסבר ונשאת ועמדה מדבריהם פסול שהואבגט

תקמזא בתר אזלי' ולא תצא דלא ז"להרמב"ם כהן גבי הכא כ"ש ך14"כ לחומרא ואפילודרבנן תקנתא בתר אזלי' דלא טמאה תרומה שאכלטמא ודוק. מכרת יתיה למפטר לקולאדרבנן הר"י בה2ם ז"ל מרן דמ*ש לפ*ז השתאגם

נךהביא אדומה פרה מה' בספי"ד ז*לקורקוס דרבנן טומאה משום דס"ל משום הייע ז"להרב הרב דהביא דדינא פסקא ההיא גם פוטרתואינה שכתב ה"ח גניבה מה' בם"ב ז"ל מהרמב"םמש"ל וכר לרפואה שחט אם אבל וכו' ונחנבלההשוחט

על אף וה' ד תוולומי משלם בעזרה ששחטואו הואיל בהנאה אסורין בעזרה שנשחטו שחוליןפי

דן תשלומי לשלם חייב ה"ז מדבריהםואסורין

פיסקי שפיר מכוונים אתו לפ"ז הנה עכ"דוה' ודוק. אהדדי ז"לדהרמב"ם זה מכל סתירה דליכא ודאי דהא דעד23עתה

סוטה מהן בם"ב ז"ל הרמב"םלמ"ש שאסור חמיו בבית ארוסתו על בא ואפי'ה"ח

טעמא היינו דהתם ע"ש וכו' סופריםמדברי דקרא משום וז"ל שם ז"ל מש"ל הרבכמאש דצריך כלומר מעון האיש ונקה כתיבסתמא ל*ש אסורה מביאה עוז שום בו יהיה לאשהבעל

חז"ל וכשבאו סופרים מדברי ל"ש התורהמן

בפ"א לעיל ז"ל רבינו למ"ש ודומה וכו'ואסרו מדבריו דמתבאר הרי ע"ש וכו' בתולהנערה אהדדי ז*ל רביע מדברי וסתירה קו' שוםדליכאכלל. הרב דחילוק לדעת ההשת אתה האמורומכל

המר שמן הרב וחילוק ז"ל השלחןערך דהמקום להתקיים אפשר אי לעיל שזכרנןז*ל

גניבה ד"ה מפ"ב ז*ל מש"ל הרב לנושהביא סותרין הן הן זקל ברכ"י הרב שהביאומקום

ודוק. אלולחילוקים סתירה אין ז"ל בדב*י הרב שהביא דמזהדוע

יו"ם שמחת יהרב ז*ל קי*ע הרבלחמיק

ברכותרבה דהכא בס"ד שזכרנו ז*ל ירנן יצחס והרבו"ל

פסול בגט שכתב ז"ל הרמב"ם דברי לפרשאפשר על חז"ל שתקנו בפיסול איירי דלאמדבריהם

דדבנן בתקנתא איירי אלא ממש עצמוהגט נמשך שמזה וכיוצא רממונא במילתאשתיקנו להאריך צריכים אנחנו ואין בגט פיסולואתא מעיע כל כי האופן בזה דהעכיחי הגוונילב(וד ודוק, מזה הנמשכים גווני וכמה כמה יחזהישר ז*ל הרמב"ם מן דהנה יתכן לא דזה ראיתיושוב כלל שנא ולא בהכי לחלק דליכא להריאמוכח איזה חז*ל שתקנו דמה ולומר לי"צבואפשר עשה לא שאם לענין כ"א זה אמרו לא בגטתקנה נשאת שאם לעמין אבל אחר גט צריך אזיכן

שאמרו והגם בפ" בדבריהם הוזכרו לא זהתצא. אחר גט שצריך לעניק היינו פסול הגטבדבריהם

אות הפ' מע' אהן ביעיר ז*ל חיר*א להרבועי' ז"ל ממי"ץ אליעזר רבינו הרב מן שהביאט'

כשר דבמקום שכן ע*ב ס*ב דף ירהאיםבספר ע"כ ~בריו ראיה והביא פסול קתניבדיעבדע*ש. בן מהר*י הרב חילוק דגם נראה מעתהגם

יעקב בני בסן הובאה בתשובה ז*לפודנא ע"ש וט' ליה מספקא ז"ל דהרמב*ם שכ' ב'סי' פיסקא האי כפי כן לומר אפשר אי כן גםהנה

מספקא הוה דאי תצצ דלא דס"ל ז"לדהרמב*ם דתצא לחומרח לפסוק הו"ל ז*ל הרב כמ*שליה דחייב לפסוק הן*ל לא גניבה מו4 י*ד בפי'גם

מספק. ממנו ונוציא ממון ונחייבו ד'וה'בתשלומי דמן אע*ג שם ז*ל יעקב בני הרב לתי*קגם

דההיא כיון סתירה ליכא גניבה דה'פ*ב קאי הוה מזבח לגבי לאו ביאעש דקנאושעתה הרב שהביא תצא לא דנשאת מההיא מ"מאבל מזה דגם ואולי סתירה איכא לכ*ירה ז*לברכ*י פסול דהגט להא יפרש ז*ל דהרב סתירהליכא

הגט על רבנן שתיקנו בתקנתא היינומדבריהם תקנתא מוכח התו הגט פיסול אם אה*נ אבלעצש ואתייא מתגלגלא ומזה ממח לגבי רבנןשתקנו

פיס~ ז*ל להרמב*ם דסול אפשר עצש בגט

היוק. ז*ל דהרמב*ם ההיא עם ז*ליעקב בני הרב חילוק ליישב נראה כן תצא נקואתד(נם נהע*ל הרב בדברי לדקדק יש דלכאורהודע

עחכרנו ז*ל אפרים מחנו: הרב והילוקז*ל

פלוגתא ע"א כ"ר דף בסוכה דאיתא מהאבס"ד רר=מ גמל גבי על סוכה העושה גבי ור*ירר"מ דאמר משום דר"י וטעמא פוסל ור"ימכשיר סוכה ובעינן ימים שבעת תשבו בסוכותקרא

עולין אין ,1 דסוכה וליכא שבעה לכלהראויה דר"י מטעמא לר"מ בגמרא והקשו ביו"טלה חזיש מחזא מדאורייתא הא סבר מאיר דרביותי' פסק ז"ל והרמב"ם ע*ש בה דגזרו הואורבנן מש*ל הרב דברי דכפי קן ולכאורה ע*שכר*מ מחזה מדאורייתא כי הנז' זול מח*א והרבז*ל שאינה סוכה השתא אכתי הא הוי מאיחזייא דברי מלבד גם חז*ל גזירת מכה היאראויה הרמב"ם מדברי תיקשי אכתי ז"ל הנדהרבנים

דאי? חמיו בבית ארוסתו בעל גבי דפסקז"ל נערה בה' שפסק ממה וכן אשתו אתבודקין ועיין וכו' זו ארוסה היתה הן דין בפואבתולה פסחים בחי' ז"ל יעקב יגל לה' ועיין ע"ש ז"לכעמ ז"ל .התוספות בדיבור שם מ"ש ע"ב ל*ו דףעל

כר"מ שפסק הנז' ז"ל הרמב*ם בדברי שםומ*ש בשמחת ז"ל מהריט"א הגדול לה' עוד ועייןע*ש ע"ש זו קו' שהקשה ע"ד ק*מ דף לה סי'יו"ט ע*ש. לזה שת"מה

דהא שאני דהכא לתרץ לי נראה עבדאראנא ביו"ט לה עולין אין שמדרבע הגםהכא

ועלה עבר דאם זול להרמב*ם ס*ל מ*מאבל הרבה ראינו ומציע סוכה מצות קיים זההרי מצוה מקרי דלא דס*ל איכא דהא בעלמא זהכעין דווקא אלא בהי"ח יוצא שאינו בעבירההב(מת עבירה היא אם אבל דאורייתא עבירה היאאם

דהרמב*ם לומד ואפשר חובה ידי בה יוצאדרבנן סימז מחב"ר להגאון ועיין ס*ל הכי נמיז*ל

מד(ערייתא הא הש"ס קאמר ולהכי ע*ש:'תרס"ד ודוק. וכף חדשמחזא

הרמב"ם לסבר' אמר" וןופיר למידיןגמצינך קיים דשפיד ביו*ט דעלה עבר (וםז*ל

שפיר חשיב השתא וא*כ כתקנה סוכהמצות דש*א בההיא מע~א"כ אבל מדרבנן גםראויה וכיוצא סוטה דהלכף וההיא בתרל* נערהמהן

ז"ל מהר*ץ להרב וורק ודוק הכי למימרדליכא בפלוגתא שם מ*ש ק*ץ ס" צבי חכםבהחו*ת ודה4 לך ויוחם ודאדר*מ

ברכותרב

וה' ז"ל מש"ל הרב דדברי בס"ד בידינועלה

כראי הם וחזקים מללו ברור הם ז"למח"א קושיא עוד לט ינוח כן גם בזה ומעתהמוצק בפ"ה ז"ל הרמב"ם ממאש להקשות דישאחדת כגון בהנאה שאסור בדבר המקדש אישותמה, בהנאה אסור היה ואפילו וכו' בפסחחמץ

אינה י"ד מיום ששית בשעה חמץ כגוןמדבדיהם דס"ל לח"מ ולה' בכ"מ ז"ל למדן ועייןמקודשת וחמץ דרבנן בשעות דווקא ז"ל הרמב"םבדעת

שפיר ואתי ניחא ולדידס עאש וכוןדאורייתא אפילו דאיירי כתב שם ז"ל המגיד ה' אמנםאבל ז*ל הטוד וכ"כ דדבנן ושעות דרבנןבחמץ ועיין ע"ש זאל הרמב"ם בשם כ"ח סי'בא*הע קפ"ב דף כ' שאלה זאל יעקב בני בס' באורךע"ז מן יוצא הרי ע"ש וכו' זה כל אמנם ד"הע"ג

הטור ר' הבנת כפי ז*ל הרמב"ם לדעתהאמור וקאמר דרבנן אמידי דקפיד ז"ל המגיד והדבז'ל

מקודשת היא דמדאורייתא ואעאג מקודשתדאינה ז"ל משעל הרב שכתב במה באמת והנהגמורה נערה מד,' מפ"א לתדיא וכדמשמע ז"ל מח"אוהרב הוא לה שנתן דזה דהגם שפיר אתי אזבתולה מן בעינן מקום מכל אבל התורה מן אסוראינו

מידי לה יהיב לא וזה ממונא לה שיתןהתורה בעלמא עפרא הוא דרבנן בשעות דרבנןדחמץ אכתי הא הוי מאי מדלבנן הוא שאסור מהואם ממנו ליהנות יכולה ואינה ממון אינו הואעכ"פ ממון בעינן התורה ומן בעלמא כעפרא הואוהדי ודוק. ממנו ליהטת שיכולהגמור שפיר בס*ד שכתבנו הדבדות לכל מעתהאמדר

דקנין ס"ל ז"ל שהרמב*ם בבירור לםיצא לדאורייתא. מהני לאדדבנן אר*ש על מלעלות אחשוך לא זאת גםדעדל

ראיתי ראה קדישי דרבנןדמטיבותיעע גבי שפסק דנזירות בפוכ ז*י להרמבאםמ:"ד נזיד האז בנזיר ונדר נדרים לעונת שהגיעקטן

זה דבר א*א ז"ל הראב*ד וכ' קרבנותיוומביא היכי דרבנן לאיש סמוך מופלא למ*ד מחווראיט כמ*ד ואפשר בעזרה חולין שהיא חטאתמייתי

ז*ל הראב*ד מדברי ההנה ע*ש וכו'דאורייתא ז"ל רביט דברי על להקשות בא שהואנראה

הרב מדברי להדיא משמע וכן מלתיה.ולישוביה דמה זול הראב*ד על שהקשה שם ז*למש"ל

בעזרה חולין שהיא חטאת מייתי היכישהכריח הוי לא בעזרה חולין דס"ל ולומר לדחותיש שפיר בדידן אנן גם השתא וא"כ ע*ש התורהמן

דס"ל הנד ז*ל הראב*ד מדבדי להוכיחמצינן מהני לא דדבנן שקנין ז"ל הרמב"ם רביםכדעת

מקשה מאי א*כ הכי תימא לא דאילדשירייתא דאפשר בעזרה חולין מייתי היכי ז*להראבאד לדשירייתא יועיל דרבנן שקנין זאל רביםדסבר דאורייתא לעזרה חולין אי אפילו השתאוא"כ כדעת ז*ל להראב*ד דס*ל ודאי אלא הוימאי מהני לא דרבנן דקנין ז"ל הרמב"םרבינו

ודוק.לדאורייתא חילוק לפי לדקדק מכאן יש אכתי דלכאורהדדע

הבא דהא בס"ד לעיל שזכדט ז"להדבנים

שהגיע קטן גבי לתקן בפירוש רבנן נחתוהרי ודוק. בנזיר מדירו אביו נדריסלעונת שכתבנו אלו ז"ל דמיאב*ד דמדברי דע זאתרגבמ

מהריט"א הדב על להעיר יש לכשעדהבס"ד מדברי שהוכיח ע*א מ"ו דף דרבנן בתוספתז"ל

והא לדשערייהטח מהני דדבנן דקנין זולהראב"ד דואב*ד מדברי להדיא מוכח דנזירות בפ"בהכא

ליישב. ויש לדאודייתא מהני לא דרבנן דקניןז*ל ראה קדישי דרבנן מטיבותיהע שת גםדעןד

איסורי בטהן י*ז בפ' ז"ל מש"ל להןראיתי לא להם שאין נטים בקצת שנסתפקביאה

מדדבנן אם כי תורה דבד נישואין ולאקידושין דמילתא וטעמא כה"ג אותן שישא מהו קטנהוכגון קטנה וא*כ וכף הבתולה על מוזהר דהכה"גמשום

משגדלה אם כי תורה דבר אותה קונא דאינוזו היא הרי 1עתה שקונה שעה דבאותהנמצא לה ופשיט בזה שהאדיך וע*ש וכו' עצמובעולת קידשה דלא דכל הבע*י בפ' ערוכהמסוגייא לכי אלא קני דלא סהעום לכה"ג אסורהאביה עלה וכתב ע*ש עצמו בעולת כונס והו"לגדלה ובאמת ע*ש תשובה עליה ויאין ראיהשהיא מצא אלימתא וראיה שאמדן למי הדבדיםשנאין ברודים והדברים ספיקו לפשוט ז*להרב

ע*ש.ימפורשים שקנין ומבוררת עצומה הובחה מכאן דמוכחהרי

אתי ובזה לדאורהתא מהני לאדרבנן בברכ*י ז*ל היד*א ר' הרב ספק שפירלמפשט למפשט איכא מזה גם בס*ד לעיל שזכרנואה"ע

ברכותרב

גבי דתרומות בפוז ז*ל מש*ל הרב ספקנמי ק"ק ולכשרה ע"ש טמאה תרומה שאכל טמאכהן לספיקא פשיט דלא בעצמו ז"ל מש"ל הרבעל דאיכא ודאי דוש מהכא דתרומות בפ"זשם

פשיט לא ואמאי מכאן גפשיטות זה ספקלמפשט אך ליה2ב אפשר זה ומיהו ודוק ז"ל הרבלה

בסו' לענות דמה עיון צריך מהכא לכאורהאמנם הפוסן לסברת ז"ל מש"ל הרב שהביא דיבמותזו גם לדאורייתא מהני דרבנן קנין דסבריזיל

יש לכאורה ג"כ א"ה ברכ"י הרב דהביאמההיא לקולה הוא דשם וכ"ש הגמרא המקור מןלהעירוצ"ע. לחילוק סתירה שום ליכא מהכא דגם דעגם

רבנן דנחתי היכא כן שחילקו ז"להרבנים לא נמי הכא דהא בס"ד זכרנו נאשר וכו'לתקן שיהיה הקטנה בשביל לתקן בפירוש רבנןנחתו בעולת תהיה שלא הכה"ג בשגיל קידושיןלה

וזה לכ"ע קידושין לה תיקמ הם אלאעצמו כה"ג לגבי האתייא מילתא מתגלגלאממילא ודוק. ופשוט שתגדיל אחר עצמו בעולתשתהיה הנה זאת כל את אוהנו אלהים הודיער(~ךזרי

בזה ז"ל התוספות דעת לבאר נבאבעתה והנה לאו או לדאורייתא מהני דרבנן קנין ס*לאי אגב ד"ה ע"ב ק"ד דף בב"ק ז"ל התוספותמן

ליה לית דאי להדיא כתבו וכד דביתיהאסיפא שיהיו מדרבנז שהין הוראה מהני לאארעא ב' מעשר בהם לפדות דאורייתא מעותיוקרית דרגנן קנין דס"ל להדיא מוכח הרי ע*שוכף מחנה הרב מהם הוכיח וכן לדאורייתא מהנילא

מינה ויליף ע"ג יו"ד דף מכירה ה' ז"לאפרים דבעינן לכם ביה דכתיב לולב במצות הואדכ*ש ע"ש. התורה מן משלכםשיהיה דרבנן בארעא ז"ל אלגאזי מהר"י החסיד הרבגם

מדברי הוכיח סמ"ה אות בתהאמהדורה החוזר שיןי בד"ה למוד דף בסוכה ז"להתוספות ע"ש לדאורייתא מהני לא דרבנן דקניןלברייתו

סי' א"ח בברכ'י ז=ל חיד'א רן הרב אמנםאך התוספות כוונת זה דאין דבריו על הקשהתרנ*ח ז"ל חיד"א רבי לה' ראיתי והנה ע*ש וכדז*ל

ז"ל התוספות לדברי שזכר מן סי, ח"מבברכוי התוספות דברי נמי והביא הנז*ל ק*ד דףבב"ק מן ג"כ ונסתיע הבנתו כפי הנז*ל בסוכהז*ל

מח"א הרב של בנו הרב דברי ומן ב*ישיטה אדבריהם אלו מדבריהם לפ*ז שם והקשהז*ל

ז*ל התוספות דברי אחוכ ויישב הנדדבב*ק מהני דרבנן קנין ז"ל להתוס' ס"לדלעולם

שהיא כיון שאני דהודאה וההיאלדאורייתא ום' לפדות יכון לא שקרים ודובד בשקרהודיה מחנה הרב להוכחת זכר נמי ושם באורךע"ש הנז*ל קמא דבבא התוספות מדברי ז*לאפרים מחנה הרב דברי על הקשה זאת גם ועודבס"ד דבב*ק ו"ל התומפות דברי דנקיט ז*לאפרים עצמם הם והרי בזה דעתו נחה דאיךכפשטן וא"ב דרבנן אגב דקנין י"ב דף דב*ק בפ"קכתבו מצי היכי אגביה ומקנה ארעא ליה דאיתדאף התורה מן מעותיו אין והלא שני מעשרפריק ע"ש.ע*כ לדברל הביא ע"ב ט' דף ז"ל שלמה לחם הרבגמ

בס"ד שזכרמ ק"ד דף דב"ק ז"להתוספות הפך דאורייתא אגב דקנין מדבריהם שנראהיכתב להרב עיין ועוד ע"ש ע"ב י"ב דף בב"קממ"ש לדברי שפיר' ע"א כ' דף ח"ב ח"מחק"ל

ברכ"י הרב כפי' ק"ד דף דב"ק ז"להתוסשת ע"ש. בזה קצת שהאריך ע"שז"ל

ז"ל מהריט"א להרב בס"ד ראיתי ראהדהנה וא"ו דף דרבנן בתוספת יעקבבקהלת

י"ב דף בב*ק ז"ל תוספות דברי שהביאע"ב מעובדא זה על והקשה דרבנן אגב דקניןדסברי דהתוספות לומר ,2אין וכתב וכד וזקניםדר"ג מן דהא לדאשרייתא מהני דרבנן דקנין ס"לז"ל

מהני דלא יוצא מפורש ק"ד דף דב"קדבריהם יה2ב חשוב ע"ש ום' קידושין מן ע"ז הק'ועוד

י"ב דף בב*ק דמ*ש לומר שנראה וכתבדבריהם דרבנן אגבדקנין

היי~ מטלטלים במכר דווקא

דמים דליכא במהנה אבל התם דמייריוקרקעות הרב קה ולפ*ז ע"ש וכף התורה מן אגב קניןהוי שפיר ניתרצה ז*ל מח"א הרב על ז*ל חיד"אר'

ודוק. הרב דברי זכר הנד דף ח"מ חק*ל שהרבךדהגמ

הרואה מ"מ ע*ש בדבריו וגמגם אלוז"ל בכח דיהיה בדבריו שאין ז"ל בדבריו שםיראה גברא כי מלבד והנה ז"ל הרב דברילדחות לזה מוכרחים אנחם אם עכ*ז מילתזו אמררבא עתבתוב מה וורין זה חילוק למימר איכאשפיר

יא ת ו כ ר ב בר

דשם באמת והבה ז"ל הרא"ש בדברי בם"דלקמן זה חילוק לחלק צריך בע"כ ז"ל הרא*שבדברי ורוק. סותרים הראש רברי הוי בלא"הכי

ז"ל מהריט"א רהרב האמור מכל למרין3מצינך ז"ל שלמה לחם וה' זעל מח"אוהרב

בב"ק ז"ל התוספות דברי הבינו רבנןכולהו לא דרבנן רקנין ממנו והוכיחו כפשוטו קעדדף

ודרך ז"ל חיד"א ר' כהרב ודלא לדאורייתאמהני מע' אוזן ביעיר ז"ל חיד"א ר' להרב ראיתיאגב מדברי גמורה הוכחה שהוכיח ט"ז אותהק'

דאוריית, סודר דקנין ק"ד דף בב"ק ז"להתוספות ודבר כפישוטן ז"ל התוספות דברי שהביןע"ש התוספות בכוונת שפי' פירושו דלפי זה הואתימה השתא א"כ מן ס" ח"מ ברכעי הבהירבספרו דקנין ז"ל התוספות מדברי הוכיח הוכחהמה יעיר שחיבור הוא ידוע ודבר דאורייתאסודר אחן ביעיר דשם גם ומה ברכ"י אחר הואאוזן ז"ל לדבריו זכר ע"ח אות הא' במע' אגבבקניז כלום זכר לא בזה ואיך מן סי' ח"מבברכ"י כותבו דבעת נראה ע"ח אות הא' במען דשםועוד נדפס לא כי יעקב קהלת סן עדיין לו היהלא

דבריו בסוף זכר סודר בקנין הק' במע' הכאוהנה ודוק. ע"ש ז"ל יעקבלקהלת דרבנן בתוספת קי"ע להרב ראיתי ראהרעךד

לסברת רהוכיח ע"ג ע"ן דף היו"דמערכת דיש דסברי הבתים חזקת בפרק ז"להתוספות לשמעתין יענו מה וא"כ מדרבנן לקרקעיאעש אוונכרי להנהו הונא רב א"ל גבי הגזולדלולב כדכתבו לקרקע ישש דאין בהדיא דמוכחוכון

ררבנז שקנין דסברי מוכרח אלא שם ז"להתוסן דהוכחה אמת והן ע"ש וכו' לדאורייתא מהנילא

ז"ל שהתוספות מוכרח דהשת(1 זו היאאלימהם2

ולפ"ז לדאורייתא מהני לא דרבנן קניןסברי השתא ע"ב למ*ד דף בסוכה ז"ל התוספותדברי החסיד הרב כהבנת בו ולהדחק לפרהצומוכרח דהתוספות קמ"ה אות מ*ב דרבנן בארעאז"ל ודוק. לדאורייתא מהני לא דרבנן קנין סבריזול דההוא עובדא שמן במונח נניח אם דאפילורדע

לדאורייתא מהני דרבנן דקניל נראוסבתא הנז*ל ע*ב למ"ד בדף ז'ל התוספות הבנתכמו לתקן בפי' חדנל דנחתו כיון ~מאני הכחעכ*ז גהן ז*ל ירנן יצחק הרב וכמוש סוכה גביכן

ע*ש. ז4ל משה משאת הרב לקו'לולב להביא יש קדישי דרבנן מטיבותייהו עודגם

ל"ח דף בפסחים זול התוסשת מדבדיראיה דס"ל להדיא דמוכח וכו' חלתו אבל ד"הע"א

דעי שבתבו לד(צרייתא מהני לא דרבנןתקנתא ת" לפי ואפילו ע"ש וכו' היתר לה ישמדרבנן להפך מזה ראיה אין ג"כ שם שכתבו נמיהאי בפעא ז*ל הרמב"ם שכתב עעד הוא נמי האידת" וכמ"ש אליו ראויה דבעינן בתולה נערהמה' והרב ז"ל מש"ל הרב וכמאש שם בכ"מ ז"למרן בעינן נמי דהכא בסוד לעיל שכתבנו ז"למח"א בתוספות ע*ב ל*ו בדף שם ועיין ודוק וליכאואכל מהרש*א להגאון ועיין עוש וכון ר*א ראמרדעה ועיין הנד ל*ח שבדף דעןוספות על שם מעשז"ל

ר*ש היה אומר ד"ה ע"ז דף בב"ק זלבתוספות דמדאורייהא ואע"ג לומר דוחק וזה שכתבווכף ז*ל התוספות בדיבורי להתי"צב וצריך ע"שוט' בת" להו ניח(4 לעח דף בפסחים דלמההללו אחד דהכל כיון לומר דוחק כתבו והכא נמיהאיודוק. בתרא בבא ז"ל התוספן מדברי מוכח נמיןערד

דרבנן דקנין וכון ויונים ד"ה ע"ב ע"טדף להקדיומי יכול דאיך שהקשו לדאורייתא מהנילא

בהם זוכה אין והלא בהן שימעלו גמורהקדהם ואפרוחים דבבצים ר"י ותי' וכו'. גמורהזכייה בהדיא לך הרי ע"ש עכ*ד התורה מן בהםזוכה ובעינז לדשרייתא מהני לא דרבנן דקניןרסאל התורה. מןדווקא בתוספת בקי"ע ז*ל החסיד להן ראיתיךהנה

ז*ל שהוא אברא דעה עוא ל"ה דףדרבנן עייהם והקשה הללו ז"ל התוספות דבריהביא

דאמר בההיא ע"ב ל"ד דף בנדרים ז*למדבריהם רמיירי שכתבו לפניו הפקר של ככר היתהרבא

ד*א מדין בו וזכה שלו ד*א בתוך ועומדבהפקר הקדש הוי לא מדרבנן זכייה דאי והקשהע"ש

עעש וכו' מעל לאכלה נטלה אם אמאי בושימעלו

ז*ל דהתוס' דבריהם לי"צב אפשר עבדאולדידי מעל רבא דאמר לדש4 לה מפרשי הם בנדריםשם

דווקא ממת לחייבו ~עניין מדרבנן הייטבכולה מיהא שמדרבנן וכיון דאורייתא מידי בזהדליכא תק~תא מכח ממון יתהייב לא למה הקדשהוי

ורבא מעילה קרבן מביא איט אה*ן אבלדרבע

ת ו כ ר ב בריב

והא דוהשא ממון לחיוב אם כי למילתיה נקטלא חיוב ולעניין מררבנן מעל הייט מעלדקתני במזיר הוא אם מלקות או קרבן אבל רווקאממון אבל התורה מן הקדש הוי דלא כיון חייבאינו

אפשר אי עוט דף בתרא דבבא בההיאמעוא"כ ולענין מדרבנן היינו מועלין דקתני דהאלפר,2 בברייתא קתני הכי התם דהא דווקא ממוןלחייבו מועלין ואין בהן מועלין נתמלאו ואח*כדיקנין במה מועלין אף אומר בר*ש ר=א שבתוכםבמה

מועלין רקתני עצמם בהן כמו השתא הש"כשבתוכן רהא בהן מועלין דמדאורייתא לפרש מוכרחבהן במועלים נמי כן נינהו גמוד הקדה2 עצמםהם דהכל וכו' מדאורייתא דמועלין שבתוכםבמה לתרץ ר" שם הוכרח ולכן נינהו מחתאבחד

ורוק. התורה מן בהן זוכה ואפרוחיםדבבצים ע"ב קל"ח דף בחולין ז*ל בתוספות עודדעיין

בהו דקרינן כיון דס=ל וכו' זה יצאד=ה באיסורא מה2גחינן לא תו התורה מן לךתיקח ז"ל הרשב"א בחי' שם עוד ועיין ע*שדרבנן ע"ש. כתבשכן יאא דף דכתובות ז*ל בתוספות נמי עודועיין

מדבריהם דמשמע מטבילין בד"הע"א בשיטה ועיין לראורייתא מהני לא דרבנןדתקנתא ע"ש. שם כתובותמקובצת ל"ז דף בה2בועות ז"ל להתוספות עייןלעך(4

מרבריהם נמי רמשמע מביאיז ואיןבד*ה ועיק ע*ש לדאורייתא מחני לא דרבנןזאל

אין בד"ה ע"ב דן דף במציעא זאלבתוספות להפך שסברתם לכאורה דמשמע וכו'נשבעין מהריט=א לה' זה על ועיין לדזברייתא מהנידרבנן הדבורי' בן שהביא ע"ג ק"מ דף יו"ט בשמחתז"ל ע*ש. אלן ז*ל התוספותשל

איל מזה שגם בס"ד ראיתי התבונטת אחרושלב לראורייתא מהני דרבנן שקניןראיה

יש אם שדווקא הקפידה שהתורה שאנידהכא מהם ליטול שיוכל באמת קדקעות שעבודכפירת התורה מן אם אפילו והשתא הנשבע דחייבהוא

לא הם דמדרבנן כיון קרקעותיונשתעבדו כן אם כלום מהם ליטול יכול ואינונשתעבדו

שכתבגו דרך וכמו כלל נשתעברו לא כאלוהרי ו"ל אפרים מחנה והרב זול מש*ל הרבמז

לשוט וזה שכתבו ז*ל התוספוון בדבריותדקדק

לו מחל כאלו חשיב וכף חכמים שהפקיעוכיון גם כן ואם בס=ד כדברי ותמצא ודוקהשעבוד לראורייתא מהני דרבנן שקנין ראיה איןמהכאודוק. עתה בזה ז"ל התוספות דעת שביארנוךאחר

והנה בזה ז"ל הרא"ש דעת לבארנשוב בתוספת בקי"ע ז"ל להרב בס"ד ראיתיראה מדברי שהוכיח ע"ג ט"ן דף היו*ד מעןדרבנן מהני לא דרבנן קנין ס*ל נמי ז*להרא"ש

בחזקת ז"ל ההא"ש ממאש והוא~אורייתא הרא"ש ואי לקרקע יאוש דיש מ*ד רףהבתים מהא קן לראורייתא מהני דרבנן קנין ס,לז*ל

שהוכיח וכמו וכו' (יונכרי הנהו גבי הגזולדלולב ע*ש בס*ד לעיל שזכרנו ז"ל התוספותלדעת רסבר מכח זה הפך להוכיח אין דהשתזוךדע

שכתב וכמו דרבנן אגב קנין ז"להראוש מ=ד וברף ט"ז אות ט' בדף ז"ל שלמה לחםהרב מהדיט"א שהרב כתבנו כבר דהרי ע"ש נ*כאות דרבנן בתוספת ז"ל התוספות בעד זה יישבז*ל דברי על שיישב כמו והשתא ע"ש ע"ג וא"ודף

הרא"ש דברי על ממילא יתיישב כן ז"להתוספות ודוק. אחד והכלז"ל ז=ל קי"ע הרב שהביא דמה למודעי צריךגם

הרא"ש מדבדי ע"א נ"ה רף דרבנןבתוספת לפרעו ואפשר מ"ש עאא מאד דף בנדריםז"ל

ימים שלשה דלאחר רבנן דתקן כיון דראיאליבא בס"ר שהבאט לזה סתירה מזה אין ע"שוכף

ימים גן דלאחר רבנן דתקון כיון דר"יאליבא דר"ל אוקמתא ועל דר*י אליבא אם כיהראאש לתפוס לט יש דינא לענין מעיקדא ועודדווקא דהא בפירושיו מ*ש ולא עיקר בפסקיומ"ש אזלינן אפ"ה לפסקיו סותרות תשובותיו אםאפ" היכא כ*ש וא"כ ז"ל הפוסקים כמ"ש פסקיובתד

בתר דאזלינן הגמור דוראי בפירושיודסתרי זאל קי"ע הרב תוכיח כבר מפסקיו והנהפסקיו לדאורייתא. מהני לא דרבנזשקנין פה2ה בני "רב ורמזו ז*ל הדא*ש מדברי עודגם

מ*ש ע*ד ד"ל (4 ס" נדרים הי ז"לכטשם"ר רבה דאמר והוא ע"ב ל*ד דף הנדרים ההיאעל

ופירש וכף הפקר הקדש של ככר לפנץהיתה להוכיח אין וכו' ד'א בתוך שהיחה ז"להרא*ש 8הני דרבנן קנין ז*ל להרא*ש דס*לטזה

יג ת ו כ ר ב בף מדרבנן שנות אמות דארבע כיוןלדאורייתא

דקתבי למימר איכא דשפיר אינו רוה מעלדקתני ולא דווקא תשלומין ולענין בדרבנן היי%מעל בס"ד לעיל שכתבנו וכמו מלקות או קרבןלענין הר(4'ש בדברי שם ועיין ע"ש ז"ל התוספותעל דהא כדברינו מדוקדק יותר שהש ותמצאז"ל

ואת אותה ומשלם בדבריו שם כ' ז"להרא*ש דמכיאן באופן כלל קרבן לעניין זכר ולאחומשה האמור מכל בירינו ועלה : ודוק כלום !ליכחהאין

מהני לא דרבנן קנין ס*ל נמי ז*לדהרא"ש ודוק.לדאו' לא דרבנן שקנין ס"ל ז"ל ירוחם רבי%וגם

מרן בשמו חביא וכאשר לדאורייתאמהני הרב זה כל זכר וכאשר כ"ח ס" אה"ע בב*יזעל

ע*ש. מכירה בה' ז"למח*א מהני לא דרבנן קנין סובר ז"ל הרמ"בןרגנפ

בפ' בחידושיו ממ"ש והואלדאורייתא שטרות מכירת גבי עוו דף הספינה אתהמוכר מכירה בה' ז*ל מח"א הרב והביש ע"שדרבנן ע*ש. יו*דדף קון הביא נשך איזהו בפן זרוע אור בספרגם

הביא וכאשר ע"ש ותירוצה זולמהרמ"בן ע"ש. למ"ד רף ז"ל מאג'ר משה בני הרבזה

דהתם ז"ל הרמ"בן מדברי להדיא נמיומשמע ע"ש. לדאורייתא מהני לא דרבנן קניןדס"ל דרבנן דקנין ס"ל ז"ל ומהר*ש ז"ל המרדכירגנפ

הרב זה הביא כאשר לדאורייתא מהנילא עוד יו"ר דף מכירה בהן שם ז"ל אפריםמחנה אות מ*ד דף ז"ל שלמה לחם לה' נמי ועייןע"ש ע*ש. לזה שזכרנ"ב והביאו כ"ה סימן בח"א ז*ל המבי*ט הרברגם

דס"ל נמי משמע שס ז*ל שלמה לחםהן הוכיח מדהוכיח לראררייוצא פהבי לא דרבנןקנין

ע*ש. דאורייתא סודרשהקניז על דחיי דינא בספרו ז*ל החבי*ב מרןרגנפ

ז"ל החו שג'כ מצאתי בעשין ז*להסמ*ג ז*ל דהתש לדאורייתא מהני לא דרבנן קניןל לענין הנז*ל ז*ל ירוחם ר' לדברי זכרשם

ז*ל מרן עליו ומ*ש וכה שלשתן במעמדקידושין ז*ל רי*ו וידברי 1*ל הרב עליו וכ, כ*ח סיןבב*י

לדאורייתא מהני לא דרבנן וקנין הםמוכרחים ב*ו ס" בי*ד ז*ל מהרימ*ס לי ג*כ ועסןע*ש

בפ"ה הצדיק רשמעון מעובדא שהוכיחבמה ודוק. ע*שדנויר ז"ל מרן דעת עוד לברר לנו נשאר בעתהרהנה

תרנ*ח סין א"ח בשה"ט והנה בוה ס"לאיך לדאורייתא מהני לא דרבנן קנין דס"למשמע ר' ה' וכמ"ש ז"ל כהרמב"ם סתם שם ז*לדהוא ז"ל הרב אמנם אך ע"ש שם בברכ"י ז*לחיד"א דבריו על אלו ז"ל מרן מדברי הקשה בברכ*ישם שלשען במעמד קירש דאם בההיא באה"עו"לע"ש. בש*ע ז*ל דבריו דמן לומר נראה לכאורהרהנה

י*ג בסעיף שם שפסק כ"ח סימןאה"ע וכו' לי התקרשי וא"ל וכו' חוב לו היהוז"ל

שאינה וי"א וכו' מקורשת זה הרי שלשתןבמעמד דמה לומר ראיה אין מכאן הנה ע"שמקורשת דזה מדאורייתא היינו מקידשת זו הרישפסק ז"ל הרמב"ם לשון הוא מקודשת ו"ל מרןשכתב דמ"ש ובודאי ע"ש י"ו הלכה אישות מה'בפוה אליבא זה קאמר הוא מדרבנן דמקודשת ו"לדי"ו במעעש מקודשת דמ"ר ז"ל הוא דס"לדכ"ע מדאוריית' ולא מררבנן מקודשת שהיאהיינו בסי' שם ז"ל מחוקק חלקת הרב להדיא כתבוכן מדברי להדיא נראה וכן ע"ש כ"ב סע"קכ"ח נמי ועיין ע*ש ל"ח סע"ק ז"ל צבי נחלתהרב מדבריו השתא וא"כ ע"ש שם ארזים עצילהרב ליכא א"ח ?ה"ר .: ז"ל אדבריו אה"ע בשה"טז"ל

רבשה"*- כללסתירה שדיבר '% נ לא .

או מדאורייתא מקורשת היא אם כלוםבזה בב*י ז"ל מדבריו דווקא ואמנם כללמדרבע דאיכא הוא רי"ו על בהדיא שם דפליגאה"ע ז*ל מדבריו אבל א"ח בשה*ט ז"ל לדבריוסתירה דשל אדבריו סתירח דליכא מלבד אה"עבשה"ט קצת דיש סייעתא נמי איכא אדרבה אלאבא"ח לדברי שדחה בב*י אדחייתו ז"ל סמך דלאהוכחה הרמב'ם לשון וכתב דבריו מדסתם ז"לרי"ו דבריו פירזב ולא סתם מקודשת ה"ז דווקאז"ל מאחר מדרבנן ש מדאורייתא מקודשת היאאם

מקודהטת מ"ד דאפילו דסבר ז*ל רי*ודאיכא ז*ל והוא מדאורייתא ולא מדרבנן מקודשתהיא ודאי אלא בסתמא כתב ולמה בזה עליהפליג הלכה פסק לענין בב"י שכ, ז*ל דבריו סמךדלאודוק.

ת ו כ ר ב בריד

דבר טן בס"ד להוכיח לי נראה טזה חוץגם מהני לא דרבנן קנין דם"ל בשה"ט ז"למרן

ז"ל רי"ו וכסברת בא"ח שפסק וכמולדאורייתא סי, אה"ע בשה"ט שם ז*ל מרן שפסק ממהוהוא דרבנן הנאה באיסורי המקדש כ"ח סעיףכ"ח בחמץ ואם מקודשת התורה מן עיקר לושאין

וחמץ דאורייתא שעות ש דרבנן ושעותדאורייתא תקטזא ס"ל אי והשתא מקודשת ספקדרבגן דרבנן במידי פסק אמאי לדאורייהש2 מהנידרבנן דאורייתא ספק ביה דאיכא ובמידי מקודשתלגמרי אינה וכזה בזה לפסוק ליה והוה מקודשתספק

דסבירא ודאי אלא הבירה מן לגמרימקודשת וכמו לד(טרייתא מהני לא דרבנן תקנתאליה

ז"ל רי"ו סברת ובמו חיים אורת בשה"טשפסק בב"י ז*ל אדבריו הלנה פסק לענין סמךולא

זעל שמואל בית לה, ועיין רי"ו לדברישדחה ז"ל דמרן אהא שכתג נ"ב סע"ק כ"ח בסי,שם בדבר אותה מקדש (שם לעיל כתבתי וגםוז*ל מ"מ דרבנן קנין רק דאורייתא קנין בו לושאין משום שלשתן מעמד כגון מדאורייתא אותהקונה יש כן מדאורייהש2 שלו נעשה חז"ל תיקוןע*י שלו אינה חזאל גזירת מחמת להפוך הכאלומר עעש. עכ"ד וצ"ע כ% אותה שנהואינו דפסק הא לכאורה לנגדיט שעומדת זו היאברמ

היתה ה' סעיף למ"ד בסימן ז"למרן וכתג מקודשת אמותיה ד' להוך וזרקםעומדת היא כתב ומ*מ וז*ל ז"ל שמואל בית הרבשם

חז"ל כן שתיקם מאחר כי מדשרייתא4לדשת נמי וכן ע"ש עכעד מדאורייתא מקודשת היאאז זרקו אם ז*ל מרן פסק קל"ט בסי' גירושיןגבי שמואד בבית ועיין מגורשת אמותיה ד' בתוךלה מרן דברי דלכאורה הרי ע"ש כ"ד טע"קשם סע"ק כ*ח בס" למ*ש אהדדי סתרי אלוז"ל מדברי קשה נמי לכאורה גם בם"ד שזכרטכ"א

דהרמב"ם לעיל בסקד כתבם כבר כי ז"להרמב"ם ואיך לדאורייתא מהני לא דרבנן קנין ס"לז*ל

אמותיה ד' בתוך לה זרקו אם פסק גירושיןלעניין תקנת הוא קוטת אמות דארבע ואע"גמטרשתהז*ל. לחלק אנחם מוכרחים זה נל לתרץ כדיולכן

זלה*ה תלתא סרכין "רבמםכחילוק דנחתו היכא בין שחילקו בם"ד לעילטתכרט

ד"א גבי הבא גם וא"כ ע"ש וכו' לתקןרבנן גט לגבי בפירוש לתקן נהתו הם גירושיןלענין ז"ל ארזים עצי הרב וכמ"ש עגונות תקנתמשום ד"א גט גבי תיקנו דרבנן וא"ו סע"ק למ"דסי'

הרשב"א וכמ"ש עטנות תקנת משום בר"הואפי' וא"כ כ, ס"ק קל"ט סי' ב"ש הרב וכ"כ ע"שז"ל מהנייא שפיר עצמו גט גבי לתקן דנחתיכיון

ז"ל קי"ע הרב וכמ"ש ג"כ לדאורייתאתקנתם הרמב"ם פסקו שפיר השתא ולכן ז"לודעמיה

התורה מן דמגודשת גירושין גבי ז"ל ומרןז"ל ג"כ קידושין גבי ז"ל מרן שפסקומה

תיקנו לא דרבנן אע"ג מדאורייתאדמקודשת גירושין לגבי כ"א ד"א קידושין לגביבפירוש הר"ן כמ"ש טעמא היינו שתיקט הואדווקא שוה וקידושין לגירושין קידושין דמקשינןז"ל

בית הרב זה שהביא וכמו מילי בכילגירושין ז"ל ארזים עצי וה, סק"ה ל' בסי' ז"לשמואל דלא דהגם לפ"ז נמצא וא"כ הנז, בסע"קשם

כיון מ"מ בקידושין ולא בגירושין ב"א זהתיקנו זה ואתקוש מילי בכל לגירושין שוהדקידושין

בקידושין להדיא כן תיקנו כאלו חשיב א"כלזה מדן פסק שפיר ולכן חשיב אחד דהבל כיוןג"כ ומה מדאורייתא משדשת דג"כ בקידושיןז"ל כ*א בקידו,2ין דעא דין ז"ל הרמב"ם כתבשלא

ז"ל ארוים עצי להרב זה על עייז דווקאבגירושין בקנה עולה והכל בזה מ"ש ה' סע"ק למ"דסי, ודוק.אחד ז"ל דמרן האמור מנל למידין נמציט שיהיהאיך

על בב"י שכתב אדחייא סמיך לאבשה"ט פסק אדרבה אלא מע"ש גבי ז"ל רי"ודברי כ"א סע"ק כ"ח בסי' ז"ל רי"ו כסברתלהדיא דמן לפ*ז ונמצא נכונה ראיה היא שזוולכאורה וב(טז*ע לולב הלכות בא"ח ז"ל דמרן פסקיתדי קנין ז"ל הקדוש למרו דס"ל מוכח קידושיןה'

ודוק. לדאוריית(נ מהני לאדרבנן אבל דמילהט2 לרווחא הוא שכתבט זה דכלךלע דזנפי' ודאי דהא זה לכל צריכים אגאנו איןבאמת עצטו בשה*ט ז*ל מרן שדברי במונח נניהאם מה אלא לנו אין דינא לעניין עכ"ז אהדדיסתרי מהני לא דרבנן שקנין לולב גבי הכאשפסק

מקום בכל בידיט מסור גדול כלל כילדאור"ת(1 יד להרב זה על ועיין עדיפא בדוכהאסוגיהש

טו ת ו כ ר ב בר

ע"ד קל"ה דף ז"ל הפוסקים בכללי ז"למלאכי ועוד בעצמו זל מרן מדברי לזה ראיותשהביא ועיין ע"ש כן דכתבו ז"ל פוסקים כמההביא יהודה. לחם בספרו עייאש מהד"י להרב ג"כעוד

והעמדתו האשטרופוס קנין אי לדעת לנובשאר או מדאודייתא אם יתומים נכסיעל הוא זה דין שמקוד ואראה עיני ד14שאמדרבנן גידל רב אמד מ"ב דף דקידושין בסוגישעבע שב"ד וכו' לחלוק שבאו ליתומים מנין דבאמר

ע"ש. וכו' א' נשיא ת"ל אפוטרופוס להםמעמידים דדשא האי אי לספוקי איכא דבזה אמנםאך

דדשא היא אחד נשיא מפסוק הש"סדדדיש התוספות מן והנה הוא בעלמא אסמכתא אוגמורה הוכיח וכן זו היא גמודה דדשא דלא מוכח שםז"ל

כ"ט סין זעל אהרן מטה פרח הדבמדבריהם מדרבנן הוא דאפוטרופוס ז"ל לתוספותדס"ל ג"כ הוכיח וכן ע"ש כ"י משיטה נמי הוכיחוכן

ז"ל אמת דבדי הרב בפשיטות ז"למדבדיהם שמכירת ואע"פ וז"ל שכתב ע"ג צ"טדף

וכמ"ש מדרבנן אלא אינוהאפוטרושסים ובפ' מ"ב דף מקדש האיש בפ' ז"להתוספות ע"ש. וכו' ל"ד דףהשולח הראאש לרביע בס*ד דאיתי מצאתי עבדאואנא

הנקרא בספר לקידושין צטעידף2יוז"ל היא דדשא דהאי להדיא שכתב לצדיקשמחה

להדיא ממנו דמשמע הרי ע"ש בעלמאאסמכתא יתומים נכסי על והעמדתו האפוטרופוסדקנין התוסשת ודברי ז"ל דבריו ולפי מדרבנןהוא ולא דאתס דרשה דגם לומר מוכרח הנז"לז"ל

דף בקידושין בברייתא דדרישהאשטרופוסין ז"ל סברתם דלפי בעלמא אסמכתא היא עובמ"א

דאפוטרופוסין תקנתא ליכא מד~רייתאמעיקרא ודוק. למעוטי קרא דאצטדיך היכיכי ק' דף בכתובות ז"ל להרא"ש בס*ד ראיתיגם

בקידושין ז"ל התוספות דכתבו להאשהכיא והן ז"ל פמ"א הדב הוכיחו ממבה אשרוגגיטין

וכאשר מדרבנן המ1 האפוטרופוס 2ודין ז"לד"א ע"ש. זאל הת~סשת דברי על בס*דכתבע שם ז"ל המרדכ"י לרבינו בסאד ראיתי ראהגם

ודווקא ון*ל שכתב מקדש האישבפרק בשותף לא אבל זו תקנה עשו קטניםביתומים

משמע ע"ש וכו' חבירו לדעת שלא לחלוקהבא

ז"ל הרא"ש כדעת סבר ז"ל הוא דגםמדבריו בעלמא אסמכתא היא אחד דנשיא דרשאדהאי ולא האפוטדופוס תקנת דעשו הואורבנן

תקנה עשו בדבריו בהדיא קאמר דהאמדאודייתא ודוק. דרבנן תקנתא דהיא דמשמע וכו'זו

כ"י והשיטה ז"ל התוספות דלדעת יוצא לךהרי ולדעת להדיא בחי' ז"ל הרא"שולדעת האפוטרופוס דקנין להדיא נמי ז"להמדדכ"י ולא מדדבנן הוא יתומים נכסי עלוהעמדתו ודוק.מדאודייתא זעל מהריט"א לה/ בס"ד צפינו בצפייתיעוהנה

שעמד ע"ד י"א דף דדבנןביעספת הוא האפוטדופוס העמדת דין אם זובחקירה

דדב מימדא מהאי והוכיח מדדבנן אומדאודייתא מדאורייתא דהוא הנז"ל וט' מנין רב אמדגידל דדשא שהיא כפשוטה הדדשא הבין ז"לדהוא דאתם בדייתא מההיא כן הוכיח נמי וכןגמודה ההיא ודאי והנה ע"ש וט' אפוטרופוסיןולא

דהאי להדיא שכתב בם"ד שזכרנו ז"לדהדא"ש ז"ל הרב דאה לא בעלמא אסמכתא היאדדשא נרגש לא דאיך התימה מן אבל עדייז נדפסודלא

מדדבנן הוא דאפוטרופוס דסאל המרדכ"ימדבדיודוק. מדברי שהוכית שם ז"ל להדג ראיתיךעך(4

דין תדומות מהלכות בפ"ו ז"להרמב"ם שדין וכו' עבדים להם שקע חש"ו גביט"ו

כדי והנה ע"ש וט' מדאורייתא ועאהאשטרף ז"ל מרן בדברי להעיר צריך מתחילה זהלברר המאכיל כל זאל מ"ש י"ז הן בפ"ז שםבכ"מ

שם זאל מרן והקן ושוק בחזה מאכילבתרומה כריש פסק בפ"א שהדי עליו לתמוה וישוז"ל עכ"ד וצ"ע דרבנן בזה"ז תרומה דאמרלקיש בדברי הקשה לא דאמאי לתמוה יש ולכאורהעוש שקע חש14 גבי ט"ו בדין לעיל שכ' ז*לרביע וכון קע אם אבל אוכלים אינם עבדיםלהם

הרמב*ם פסק כבד והא יאכלו לא קע אםדאמאי טמכר וממכרם מקה מקחם דפעוטותז"ל

מקם; אחרת דעת דאיכא היכא וכ"שבמטלטלין צרור לו שנותנים קטן הוא אם אפילודבזה לעונת הגיע לא שעדיין ונוטלו אגוזוזורקו

בש*ע ועי' לעצמו דזוכה קי"ל דג"כהפעוטות

גבי כתב אמאי הכא וא*כ דמ*ג ס" ח*מוב"י

ברכותרבטז

דתרומה מאחר אוכלים אינם הוא קנה דאםקטן מדרבנן גמור קנין לו יש נמי והאי דרבנןבזה*ז יש וכן בד'ה ע*א י"ב דף דרבנן תוספתועיק

ללמוו7 ממ"ש לדקדק נמי יש עוד זה דמלבד דעגם

ישראל בת גבי ט' הלכה בפ"ח ו"לרביע וכתב בתרומה תאכל שלא חרש לכהןשנשאת שאינו משום בהדיא הטעם ז*ל הרמב"םשם התורה. מן אותהקונה

שום זה מכל שאין הוא פשוט הדברהשמנם כ' ז"ל דרביע ז"ל רביע בדבריקף

שאינם כשם אלו דכל י"ב הן בפ*ת להדיאשם אוכלים אינם כך דאורייתא בתרומהאוכלים תורה בהעל יאכילו שמה גזרה דרבנןבתרומה

יכולים שבדרבנן אע"פ דאלו בהדיא לך הריע*ש תרומה אטו גזירה אוכלים אינם אפוהלאכול

הטעם והוא הדין הוא השתא וא"כדאורייתא משאל הרב ממנה שהקשה דאנדרוגיעסבההיא הם מדינא דלעולם לומר אנחנו יכולים ג*כו"ל

אלא דרבנן שהיא בזה"ז בתרומה לאמליכולים הורה לשל גזירה משום הוא שכלים דאינםהא להם שקנו דחש"ו מההיא גם השתא נמיוכן

גזרינן דג"כ קו' ליכא ג'כ אוכלים דאיגםעבדים דהשתא אע"ג כי לך דע והנה תורה שלאטו אלא תורה של תרומה לה משכחת לאבזה"ז של אטו גזירה שייך מה וא"כ דרבנן הואהכל ז*ל מהרימוט הגדול להרב ראיתי הנהתורה הרב ג"כ והביאו ס*ט דף על לקדושיןבחי' וזול שנתב ע"ד ב דף ב' סיו אמן"ע חק*להגדול בתרומה אכול דרבנן בתרומה ואב"אומ*ש

בתרומת דאכיל משום לאו פי' אכול לאדאורייתא דרבנן נמי דהשתא תורה מדברי ועיקרוא"י השתא אבל וכו' היא רבותא ומאי הזה בזמןהיא כולם יעלו למחר או היום שמא למיחשאיכא

ויאמרו ואוכלים הולכים אלו התורה מןויתחייבו בפרק חדש גבי כדאמרינן אכלנו לא מיאשתקד המקדהע בית יבנה מהרה דגזרינן ישמעאלרבי

הסמרח בהארר אכלנו לא מי אשתקרויאממרו יצא ע*ש וכף בולם לביאת "כא דגזריעוכ*ש בזה*ז גם לגזור סברא דיש האמור מכללע

ויבנה המשיח יבא מהרה משום דרבנןדתרומה שתו יש דש אכי"ר בימיע במווה המקדשבית

שפמק הטעם השתא וא"כ תורה של תרומהזמן הוא בזה"ז גם יאכלו דלא הני בכל ו"לרביע בימיע במהרה בהמ"ק יבנה דמחר גזרהמשום נמי השתא בתרומה אכלנו לא מי ויאמרואכי"ר גבי ממש זו גזרה באמת שמציע וכמוניכול מוכרח הוא זה הדבר ודע ז"ל. הרב וכמ"שהדש

תיקשי הכי לאו דאי ז"ל רבינו בדבריבלאאה לא ג"כ שני בבית גם עזרא מימות דהלאאז אטו לגזור שייך מה וא"כ תורה של תרומהיש פסק לא ז*ל דרביע לומר סברא ואין תורהשל בימיע במהרה שיבא המשיח לימות אלאכן

בתרומה דאוכלים אה"נ בזה"ז עתה אבלאכיאר כלל זה דבר ליאמר ניתן ולא אינו דזהדרבנן זה"ז על גם קאי ז"ל שרבינו הגמורובודאי של דטעמו לומר אנחע מוכרחים אזוהשתא ה' דף בביצה ועיין בס"ד כמ"ש הוא ז"לרבינו

ע"ש וכו' ויאמרו בהמ"ק יבנה מהרה מ"שע"בודוק. ממה להקשות נמי ליכא אז דהשתא דעערד

ביאה איסורי מה' ך' בפ' ז"ל רביעשפסק ואין כהנים הם בחזקה בזה"ז כהן כלח"ל

תרומה שתהיה והוא גבול בקהשי אלאאוכלים אוכל אינו תורה של תרומה אאר דבריהםשל שכתבנו זו סברא ולפי עכ"ל מטמס כהןאלא גזרינן לא דאמאי לכאורה תיקשי השתאבס"ד המקדש בית יבנה מהר שמא בזה*ז גםבהו

של גם ויאכלו רצון יהי כן אמן בימינובמהרה סוף ז"ל הרמבום כתב דהא איע זה דבאמתתורה המשיח שם זול חקאל הרב ג*כ והביאו מלכיםה'

ודוחה מיוחס בהן זה ואומר לוי שבט אענמטהר ז*ל חק"ל הרב וכתב ע*ש ע"כ מיוחסלשאיע

עכל איט דרבנן תרומה גם ולפ"ז וז"ל עוזשם תרו' הכי לאו דאי מוכרח וזה מיוחם שאינומשום כהני הם הכהנים דכל כיון יאכל מי תורהשל

רביט פסק שפיר לפ*ז והשתא ע"ש עכ*לחזקה אוכלים בזאהז דהכהנים א"ב מהן כן בפ'ז*ל דאורייתא שבתרומה ואעפ*י דרבנן שהיאכיון ועא החששה דכל כיון אוכלים היו לא היהאם

אכי"ר בימיע במהרה משיחע ביאת זמןבשביל מטהי ההא הבף שהמשיח ז*ל להרמב"ם ס*לובזה וכיון מיוחס שאיט את ודוחה לוי שבטאת

לגמרי שתו דוחה הוא מיוחס שאיע אתשדוחה

ברכותרב

חק"ל הרב וכמ"ש אוכי אינו דרבנן בתרומהוגם בכל ומשא"כ לגזור שייך מה השתא וא"כז"ל זמגזר איכא שפיר ודאי דהא שזכרנו גווניהבי חדש. גבי וכדאמרוהכי

הרב ראיות אל ונשובה נא נלכהמעתה הרמב"ם מדברי שהיא ז"למהריט"א

ואחר רבא ניהו דמר דבהורמנותיה הנז"לז"ל לומר אפשר תורתו מכבוד מחילות אלףבקשת דין ס"ל ז"ל דהרמב"ם יומר מזה ראיהדאין

לך אמינא דלעוים דאורייתא הואהאפוטרופום שפסק ומה דרבנן הוא האפוטרופום דדיןדם"ל דהוא אע"גב אוכלים האפוטרופוסים קנודאם זה על הנה לדאורייתא מהני לא דרבנן קניןס"ל במקום דווקא אם כי הכי אמרינן דיא לומריש ונחתו בהדיא כן שדברו לחז"י מצינושלא

אם אבל דאורייתא שהוא ידבר בתקנתםבפירוש הא ידאורי' העגע בדבר בפירוש זה אמרוחז"ל הרבנים חילוק דרך וכמו כח בידס יש שפירודאי בעצמו ז"ל ומהריט"א בם"ד לעיל שזכרנוז"ל מצינו הכא והנה ע"ש הזאת הסבר. בעלהוא

האפוטרופוסים קע אם שאמרו בהדיאלהו"ל תניא דהכי בתרומה יאכלו אלו הריעבדים שפיר השתא ולכן ע"ש דיבמות בתוספתאבהדיא מצאתי דג"כ ודע דיאכלו ז"ל הרמב"םפסקה אליצור קרבן הרב בדברי עוד מפורשהדבר איברא ד"ה ע"א קל"ו דף ע"ז מם, עלשיטה ז"ל להרמב"ם דס"ל לומר וצריך וז"לשכהב אפילו ומהני הפקר ב"ד הפקר דאמרינןדהא חז"ל שאמרו במקום אלא איע דאורייהם2למילי כן אמרינן לא אנן אמרו שלא במקוםאבל

אל"ף סי' בתשובה ז"ל הרשב*א וכ*כמדנפשין יע"ש פט. דף דיבמות מסוגייא זה והוכיחקפ"ה ע"ש. ז"ל אליצור קדבן הדבעכ"ל מוכרח הוא בס"ד שכתבנו זה דדבר דערגבש

דהוא ז"ל הרא"ש לם' אותו לומרבלא"ה ס"ל וגם לדאורייתא מהני לא דרבנן קניןס"ל

ליה תיקשי השתא וא"כ דרבנן הואדאפוטרופוס ליישב מוכרח אלא יאכלו דקתני התוספהש2מן

ודוק.כאמור בדברי וההעגתו ז*ל מרן דברי דבעיקרדדע

דבריו לכאורה בצ*ע שהניח ז"להרמב*ם בגסרא שם יראה הרחשת דהא מובניםאינם

כי לקיש וריש יוחנן רבי נחלקו דיאדיבמות תלו. הוא מחלוקתם ועיקר יוסי רבי בדבריאם אנדרוגיעם יוסי לר' שם"ל סבר יוחנן דרביבזה ע"ש אהדדי דפליגי הוא זה ומכח זכר ודאיהוא

קצרתי. כי היטב ודוק ורש"י הש"ם מןלהדיא שהביא שם ז"ל מהריט"א להרב מצאתיועוד

דפ, מהא דאורייתא דאפוטרופוםראיה

אבל וכו' רשאין האפוטרופוסין דאיןחניזקין דהעמדת איתא ואם וכו, לאחרים אותםמיכרים

במכירת איך א"כ מדרבנן הואהאפוטרופוס בבת מתירו זה שחרור שהרי וכו,האפוטרופוס

ואסילו דאורייתא בב"ח עבד דאיסור למ"דחורין לעניז זה בשחרור מינה נפקא מ"מ דרבנןלמ"ד במשוחרר ליה מחזקינן אי שהרי דאורייתאאיסור ישראל קידשה ואם מקודשת ישראל בת קידשאם היה השתא דעד ועוד יקידושיו חוששין איןאחר אינה בפניו אשה אדם גירש ואם לעדותפסול

כשר עד הוא זה שחרור ע"י ועכשיומגורשת ע"ש. ז"ל עכת"ד איש אשת ע"יומתירין אין בב"ח מתירו זה שחרור שע"י ממהרהנה בב"ח אסור שהעבד מה דהא כלל ראיהמכאן

וא"כ ז"ל הפוסקים בין מחלוקת הואמדאורייתא ראיה אין דאורייתא בב"ח דאסור למ"דהשתא אפשר דאורייתא הוא האפוטרופוס שדין הש"םמן

ואם לדאוריית(1 מהני דרבנן קנין ס"ל הזהדהמעד ז"ל הרמב"ם מדברי ראיה להביא נפשך אתיש

וגם לדאורייתא מהני לא דרבנן קנין פסקדהוא והם לאחרים אותם דמוכרים להא פסקה ז"להוא

דם"ל מוכרח לפ"ז ונמצא לחירות אותםמוציאים ראיה אין מזה גם הנה דאורייתא אפוטרופוםקנין

מחלוקת מציע ז"ל הרמב"ם בדעת דהאמוכרחת סי' בח"א ז"ל אהרן מטה פרח דהרב זהבדין בב"ח עבד דאיסור ז"ל הרמב"ם בדעת ס"לל"ב משמע ח' סימן ביעקב עדות הרב גם מדרבנןהוא נרבנן בתוספת ז"ל הרב כתב וכאשר הכידם"ל ז"ל החסיד הרב נמי כתב וכן פ"ד דף העי"ןמע'

בפשיטות כן שכתב ע"ש מ"ב דרבנןבארעא ז"ל הרב אך מדרבנן שהוא ז"ל הרמב"םלדעת

הרב על פליג איהו פ"ר דף שם דרבנןבתוספת בדעת וס"ל ז*ל ביעקב עדות והרב ז"לפמ"א

נמי ונסתייע מדאורייתא שהוא ז"להרמב*ם בדעת הכי ס*ל נמי דאיהו ז"ל מהרשד"םמדברי

ת ו כ ר ב בר4ח

הדב דברי לפי השתא וא"כ ע"ש ז"והרמב"ם ליכא השתא ז"ל ביעקב עדות והדב ז"לפמ"א הוא זה דגם ב"ח לוקח הוא זה שע"י ממהראיה

ישראלית אשה קידש אס שעי"ז מ"ש אךמדדבנן חוששין שאין אחר ישראי אחריו אותהוקידש

יש זה גם ומיהו לכאורה דאיה היא ב'לקידושי בם"ד. לקמן נכתוב וכאשר מט"אלדחות לענין לעדות כשר הוא זה שחרור שע"י ממהגט

דהא דאיה איז מזה גם הנה וכו'גידושין שפמק עדות בה' ז"ל להרמב"ם דמצינואע"ג מצאתי מ"מ אבל התורה מן לעדות פסולהעבד בתומים ח"מ ותומים אורים להדב בם"דדאיתי ז"ל אשדי הגהת מן שהביא ח' סע"ק ס"חסי'

יקד ור' החכמה מ' בשם שכתבו ז"לוהמרדכ"י דלא נודע אם לעדות כשרים גוים התודהדמן

והנה ע"ש וכו' בגטין ז"ל דש"י וכ"כמשקרו להרמב"ס לעדות פסולים שהגוים דמה הואטדע בה' ז"ל הדמב"ם כמ"ש דעבד מק"ו הואז"ל העבדים אם לגוים וחומד קל וז"ל ה"ד פ"טעדות ע"כ כ"ש לא הגוים פסויים מצות במקצתשהם הדמב"ם דעת להשוות יש שפיר השתא וא"כע"ש אם גויס גבי שפסקו הנז"ל ז"ל הפוסקים עםז"ל ואפשד התודה מן כשדים משקדי דיאנודע

הרמב"ם דכתב והא הכי ס"ל נמי ז"לדהדמב"ם וכו' הגוים וק"ו התורה מן פסולים העבדיםז"ל ידעינן דלא גוים וסתם עבדים במתס מיידיהוא דידעינן וגוים עבדים אה"נ אבל משקרי דלאבהו הם דכשדים ז"ל להרמב"ם ס"ל משקדי דלאבהו דעבדים ודאי הא הכא השתא וא"כ התודהמן ישדאלים להיות לחידות לצאת דוצים דהםאלו

גמורים ישראלים נעשו הם דבאמת וגםגמורים משקרי דלא חזקתם דחשבי ודאי האימדרבנן מ"מ עבדים הם עדיין התודה מן דאלו הגםוא"כ לא חזקתם אלו דודאי כיון לעדות כשדיםהם

ודוק. הוא וכ*שמשקרי אלו דאיות לסתוד אתט מקום יש דעוד דעגם

דרבנן אדעתא המקדש כל דאמריןמהא דכתב ואע"ג מניה לקידושיז דבנן ואפקיעומקדש מקום בכל דלאו ז"ל הרשב"א משם שם ז*להדב

ז*ל הרהבב"א דברי לך הא הנה הכיאמדינןבעיקר

הכ~ מה לכל הכלל זה אין וז"ל הזה

חיבו עושה שאם כן יעשה שלא חכמיםשאמדו

מה אלא אלו דברים בכלל לך אין אלאעשוי מקום דכל לך הרי ע"ש ע"כ בפירוש הןשהתירו דכל טעמא האי אמרי' בפירוש חן"לשהתירו

ואחרים חז"ל דאמדו הכא השתא וא"כ וכו'מאן בפירוש היתר לך אין לחירות אוהםמוציאין אדם לבין העבד בין שיש ההפרש דכל מזהיותר ודוק. בב"ח ונישואין העדות זה הוא חוריןבן

לכל צדיכים אנחנו דאיז דאיתי שובואמנם יהיבנא אי ואפילו בזה שכתבנוהדברים

לומר אתנו מקום יש שפיד עכ"ז דילך כילך כבד דהא אלו ז"ל הדמב"ם מדבדי ראיהדאין אשד הנז"ל מהרבניס לט הממור גדול בידינויש

דבנן דנחתי מקום דכל אחד במגטןנתנבאו לעיל דבדיהם זכרנו וכאשד וכו, לתקןבפירוש לתקן בפידוש רבנן דנחתי השתא וא"כבם"ד זו תקנה בפירוש תיקנו שהם דאורייתאבמיוי אותם מוציאין ואחדים לאחרים אותםשימכרו שתיקנו ובוראי אותם ומשחרדיןלחירות

מדאודייתא גמור שחרוד הייט אותםשישחו'רו השעבוד לאפקועי לעניז דווקא זה תיקטדאם עבדים הס עדיין איסורא לענין אבימהם

ואהרים לשון בזה שייך מה א"כמדאורייתא חודין בני שיהיו דמשמע לחידות אותםמוציאין עצמו מהעבד ליקח דאין הטעם הא גםגמורים לגזור שיש משום הוא אחדים לו שנתנודמים ויסבדו מעות שקבלו ידעו לא אדם בנישקצת

ז"ל הסמ"ע הגאון וכמ"ש כסף בלאשמשחרדין

עדיין הם באמת ואי ע"ש ט"ל מע"ק י"אבם" שייך מה השתא נשתחרדו ולא התורה מןעבדים תיקנו דדבנן לומד מוכרח אלא זו גזידהלגזוד

דאורייתא גמוד שחדוד אותם ישחדרושאחדיס בפידוש לתקן דבנן דנחתו מאחד השתאוא"כ תקנתם מהנייא שפיד הח דאורייתאבמילי הדבנים שכתבו וכמו ממש כדאודייתאלמחשבז"ל. דף דגיטין בגמדא דאמדינן הא נמי הטעםו23זון

מנייהו חד דקם תרי בי דהנהו בעובדאמ' האפוטרופום קנין דמהני וכו' לפלגיהושחררה שהיא אע"פ מדאורייתא גמוד משוחררלעשותו לתקן בפירוש דנחתי כיון מ"מ דרבנןתקנזא משוחדר שפיר חשיב לד(ברייתא הטגעבדבד

על בעצמו ואל מהריס*א הן וכט"שמד~ערייתא

4ט ת ו כ ר ב בר

קלאט דף ל"ה סי' יו"ט שמחת הבהיר בס'וה ע*ס. וע"דע"ג בין וכו' נחתו דלא היכא בין זה דחילוקדדע

ז"ל הרמב"ם דבדי בלאו וכו' דגחתוהיכא ז"ל התוסן לס' בהא לחלק אתה מוכרח נמיאלו

מהני לא דדבנן קנין ס"ל דהם ז"לוהדא"ש דרבנן האפוטרופוס דדין ס"ל וגםלדאורייהטו

בגמרא דאמדינן להא יעם דמה ק' השתאוא"כ אותם מוציאין ואחרים לאחדים עבדיםדנ;וכדין מוכדח אלא ז"ל מהריט"א הדב קו' וכמויחידות זה לתקן בפידוש דנחתו כיון שאני דהכאלומר עצומה ראיה בעזה"י שנכתוב מה לקמן עיין~עוד ודוק. בס"ד אלו לדברינו ז"ל הדמ"בןמדברי ראיה להביא שאין בפשיטות לך הדיוהשרנא

אותם מוכרים שהאפוטרופוסים זהמדין והם לחירות אותם שיוציאו ע"מלאחדים ועיקר כלל ז"ל הרמב"ם שפסק אותםמשחררים

קנו אם גבי תרומות דהן מההיא וגם שאנידהכא אח"כ וכ' בתרומה דיאכלו עבדיםהאפוטדופוסים

בחזה מאכיל בתרומה המאכיל כל ז"להרמב"ם הרמב"ם בדעת מוכדהת ראיה לנו אין ג*כושוק מאחר דאורייתא אפוטדופוס דס"ל מזהז"ל

לדחות אפשד זה דגם ושוק בחזה מאכילדקתני דאין הצדדין דמכל לך הדי בס"ד לעילוכאמור דדין ז"ל הדמב"ם בדבדי מוכרחת ראיהלנו

למימר מצינן ושפיר דאודייתא הואו;אפוטדופוס הוא האפוטדופוס דהעמדת ז*ל הרמב"םבדעת ז"ל והדא"ש ז"ל התוספות וכסברתמדרבנן ודוש בס*ד לעיל שזכרנו ז"לוהמרדכי לכאודה אתי מקום יש עבדא דאנא אכחדולא

התוספית לסברת הגמדא מן ראיהלהביא דלדידהו לדאורייתא מהני לא דרבנן קניןדס*ל דרבנן הוא האפוטרופוס דדין דס"ל לומרמוכרח דמקקוה ע"א ל"ד דף דגיטין בגמן ממ"שוהוא שמואל אמר נחמן רב דאמר מהא הש"סהתם

הש*ס התם ומשני וכו' לחלוק שבאויהומים אי ולבאורה ע"ש ע"כ איסורא הכא ממונאהתם נכסי על והעמדתו האפוטרופוס דדיןאמדת הש"ס משני לא אמאי מדאורייתא הואיתומים אלים ולכן מדאורייתא הוא דהתם נכוןיותר יכוליס איז הגדילו שאם יותר דאפוטרופוסכוחיה אם ולכן דרבנן תקנתא הוא הכא אבללמחות

דסבדי ז"ל הפוסקים לס/ ובשלמשו מבוטלביטלו להקשות וליכא ניחא לדאורייתא מהני דדגנןקנין לדאודייתא מהני דדבנן שקניז סברתם דלפיזה משום כן הש*ס משני לא להכי השתאא"כ

שהוא בשביל דאפוטרופוס רבותיה מאידהשתא כשל שפיר חשיב דדבנן תקנתא כל הא התודהמן

במידי גם שפיד דמהנייא כיון ממשתורה לא דדבנן קנין דסבדי ז"ל להפוס' אבלז'א:רייתא

הש"ם משני לא אמאי ק' השתא לדאורייתאמהני הפוסקים אותם דכל לומר דמוכדח ודאי אלאהכי ס"ל לדאורייהטו מהני לא דדבנן קנין דסבריז"ל דף בכתובות ועיין דדבנן הוא האפוטדופוסשדין ע*ש. מאב וקידושיןק' העמדת דדין למידין נמצינו שיהיהאיך

מדרבנן או מדאודייתא איהאפוטרופוס התוספות דלסברת ז"ל הפוסקים בין מחלוקתהוא כ"י השיטה לסברת וגם ובקידושין בגיטיזז"ל ז*ל פמ*א הדב משם הוכיחו שכן מדרבנןהוי עאש מלא בפה בפשיטות ז"ל אמת דבדיוהדב המדדכ"י ה' גם מדרבנן הוא ז"ל הדא"ש ס'וגם ז*ל הרמב"ם ומן וכאמור מדדבנן שהוא ט"לז"ל ואמנם כך ולא כך לא מוכרחת ראיה ישלא

הדב שהביא ז"ל והדיטב"א ז"ל הרשב"אמדבדי מדאודייתא. דהוי דס"ל נראה שם ז"למהריט"א

בח" שם ז"ל יהושע פני הרב מדבריגם זו שדרשא ז"ל הדב שהבין נראהלקידושין

מדאודייתא והוי גמורה דדשא היא אחד נשיאשל והנה וכה שמואל אמר נחמן דב אמר בד"הע"ש מן ראיה דאין ז"ל יהושע פני הרב דסבדמוכדח

דרבנן האפוטרופוס שדין הנזאל ז*להתוספות דברי והרב ז"ל פמ"א הרב מהם שהוכיחווכמו יוסף עצמות ה' כדברי סבר הוא אלא ז"לאמת התוספות דברי על שכ' קידושין בח" שםז"ל גידל רב ראיה מייתי היכי דא"כ וק' וז"לז"ל

שהיה התם דאאאני אחד מנשיא וכו' שבאויתומים הוא דכך במדריגות דיליף ונראה הדיבודעפ"י יונקי הוו דהתם כמו מוחה אחד שום ואיןכולן אך ע"ש ע"כ הדיבור עפ"י שהיה אלאשדים פני הרב מן ראיה להביא ליכא דינא לעניזאמנם ז"ל פ*י הרב דבזמן דאפשר כיון ז*ליהושע ולא קידהחין על ז"ל הרא*ש פי' נדפס לאעדיין שכתב אותו רהשה היה דאם ואפשר אותוראה

ברכותרב

הוה בעלמא אסמכתא שהיא דדשא האי עללהדיא הפום, בעלמא וכ"כ מדדבנן שהוא ומודהאזיל

ודוק. כנודע ממט קדמון דבדי דאה ש~א עיז"ל באהדוג לצאת אם לנ"ד ונשובה נלכהמעתה

מן משלכם לכם דבעי, ראשון ביו"טזה בין מהלוקת שתוא האמוד מכל נדאה והנההתודה דדין דס"ל ז"ל התוספות דידעת ז"להפוס,

כן הוכיחו וכאשד מדדבנן הואהאפוטדופום ז"ל אמת דבדי וה, ז"ל פמ"א הרבמדבדיהס ביו"ט בו לצאת אין דבנ"ד נךאהבפשיטות ז"ל יוסף עצמות ה' דברי דכפי ואפילודאהבון שהדבנים מאחר מ"מ ההוספות מן כ"כ דאיהאין בפשיטות הדבד כתבו מאוד שמייהו דפקיעז"ל לענין המדבדים שהם וגם פסוקה כהלכהמשד דבדיהמ ועל עליהם לסמוך דצדיך ודאידינא ז"ל דהתום, לעיל כתבט כבד והנה ויותדיוחר מהני לא דרבנן שקנין הסובדים מכתהם

ז"ל היד"א ד, הדב הבנת דלפי ואפי'לדאודיירם4 דדבנן קנין דם"ל משמע ל"א דף דסוכהבתוספות לעיקד בזה לן אכפת לא מ"מ לדאודייתאמהני דף בתדא בבבא בסאד מצימ דהא בס"דדבדינו מהני לא דדבנן קנין שסובד ז"ל לד"יע"ט

ההוכהה גם בס"ד לעיל כתבנו וכאשרלדאודייתא מן ע"ג נ'ון דף בקי"ע זאל הדב שהוכיההגדולה ע"א מ"ד דף הבתים חזקת בפדק ז"להתוספות

ניהו דהוא ז"ל ד*י ס' היא הנה דווקאדאה קדקע גבי מהני דיאוש הידושלמי מןשהוכיח קנין ם, דד"י בהדיא מוכח השתא וא"כע"ש התום' דבדי והנה לדאודייתא מהני לאדדבנן ז"ל הרבנים מהם שהוכיחו ל"ד דף בגיטיןזאל

הם מדדבנן הוא האפוטרופוס דין דם"להנז*ל דלפי בנ"ד יצא שפיד ולכו בעצמו ר*ידבדי התודה מן זה באתרוג יוצשנין אין דאיסבדת זאל המוס' שמדבדי אפי' והשתא דאשוןביו"ט מנגד זה אין דמהני דסבדי נדאה אחדבמקום מדבדי אינם הם ז"ל התוס' אותם דודאילזה להוו דלא היכי כי כן לומר צריך אתה ובע*כד*י וויוש אהדדי סתדי ר"ידברי

דכתוב דהא לומד המתעקש יתעקש אםואפילו המ ראיוה אין ומיהו דגיטיןבהיספות

דכתבו הו14 ז*ל מהוספות אלא ר*י מדבריאינם דהדד הוא בעצמו ר*י היא דד"י אמילתיהכן

כן משמע לא ומיהו דלשון אע"ג הנה להדחי מלשון הם דאי ד"י מדבדי הם דהכל משמעאלא

ובו' רשריה זו ואין לומד הו"ל הבי ז"להתוספות מצינן שפיד ג"כ דילך כל לך יהיבנא אימ"מ

יוצאים דאין דס"ל לנ"ד ז"ל התוספות מןלאכוחי לא עתה דעד דהא ראשון ביו"ט זהבאהדוג דם"ל זאל התוספות בדבדי מקום שוםמצינו מדבדיהם אם כי לדאורייתא מהני דדבנןקנין היד"א ר' הדב הבנת וכפי ל"א דף בסוכהז"ל דבדיהם לפדש לדחוק דיש מלבד והנהז"ל

קמ"ה אות דרבנן באדעא ז"ל החסיד הדבכהבנת נניח אם דאפילו לומד טכל שפיד מזהחוץ

היד"א ד' ה' כהבנת ז"ל התוספות שפי,במונח דהא לנ"ד נגוד מזה אין ג"כ עכ"ז אפ"הז"ל

התוספות בכללי ז"ל מלאכי יד לה, בס"דדאיתי דיבמות תוספות וז"ל שכ' כ"ב אות קפ"ה דףז"ל

תוספות נגד עיקר הם גדולות מסכתותושאד קבלה יש וכן קטטת מסכתות ושארדמגלה של תוספות הם גדולות המסכתות מןדאותם מאחד לפ"ז והשתא ע"ש, ע"כ. ז"ל. מטוך.ד"א גדולות מסכתות של מתוספות בס"ד העלינודכבד מהני לא דדבנן קנין ז"ל להתוספותדס"ל

א"כ בס"ד לעיל בזה כתבנו וכאשדלדאודייתא לני,ד ז"ל התוספות מן לאוכוהי איכא שפידהשתא ודוק. דאהבון גיו"ט י"ח זה באתרוג יוצאיםדאין יוצאים דאין לנ"ד נדאה ז"ל הדא"ש מןרגם

הוכחנו כבר דהא דאשון ביו"ט זהבאתדוג לא דדבנן קנין ס"ל זאל דהרא"ש בסאדלעיל ז"ל דהרא"ש בס"ד כתבט גם לדאודייתאמהני שכ' כמו דדבנן הוא האפוטדופוס דדיןסאל

מפסקיו שנדאה וכמו לקידושין בחידושיולהדיא אהצד ז"ל דהתוסשת להא שהביא ק' דףבכתובות

ז*ל אמת דבדי וה' ז"ל פמ"א ה' הוכיהומזה ודוק. מדרבנן הוא האפוטדופוסדדין דאין לנ"ד םהאה ז"ל המדדכ"י הדב מןגם

כתבע כבד דהא ר4מטון ביו*ט בויוצאים מכידה בה' ז*ל א5רים מהנה הרב מןגס"ד משם שכתב הוודק בפן ז*ל המרדכ*י מןשהביא דף ז"ל שלמה לחם להרב ועיין וכון ז*להד"ם קנין הסובדים מכת ז*ל המדדכקי לה' שמנהמ*ד אלא וז'ל שכתב לדאודייתא מהני לאדדבנן ולרבינו ק*ד דף דב*ק ז*ל התוספותלסברת

כא ת ו כ ר ב בר

והרמב*ם ז"ל והמרדכ"י ז"ל ומהר"ם ז"לירוהם לא מדרבנן שהקנין כל דס"ל ז"ל והרמ"בןז"ל דמנה הרי ע"ש וכף דאורייתא י"ח לצאתמהני דרבנן קנין הסוברים מכת ז"ל המרדכ*ילרביע

מכיון הוא שטעמו ומוכרח לדאורייתא מהנילא מוכרח ז"ל מהר"ם רבו סן ז"ל המררכ"ישהביא בכללי ז"ל מלאכי יד להן ועיין כוותיהדס"ל ע"ד קצ"ז דף' ז"ל והמפרשים המחבריםשאר ז"ל המרדכ"י הרב הרי שיהיה איך ע"ש ח'אות זאל והוא לדאורייתא מהני לא דרבנן קניןסאל וכאשר מדרבנן הוא האפוטרופוס שדיןס"ל

ודוק. בס*ד לילכתבנו ז"ל האחרונים בדברי והחיפוש העיוןראחרי

פ' בגיטין ז"ל מרדב*י לה'ראיתי מקח מקחן הפעוטות וז"ל שכ' תי*ג סי'התקבל

מקנא דינוקא וערבה לולב פרק דסוכה וההיאוכון לעונת שהגיע קודם מיירי מקני לא אקנוייקני

ביש נמי אי מתנה מתנתן הגיע דאיהפעוטות חייו כדי משום תיקמ לא דהתם ומפרנסו אבלו לו יש אפי' מתנה מתנתו אב לו אין אםאבל

להדיא מוכח הרי ולפ"ז ע"ש וכו'אפוטרופוס מהני דרבנן דקנין ז*ל המרדכ"י לרבינודס"ל

על פליג דאיך יפלא הדבר ולכאורהלדאורייתא ז*ל מח"א 4רב שהביא ז*ל מהר*ם רבוסברת הן אות ע"ד קצ"ז דף ז*ל מלאכי יד לה'ועיין

הרא*ש על שתמה ו"ל מאש מוצל הרב מןשהביא וכו' ז"ל ברוך בר מהר"ם רבו נגד פסק איךז"ל ע"ש. בזה עוד ז*ל שרמז מהע"ש

המרדכ"י מן דאין נ"ד לענין לפ"ז השתארנכחצא בו מלצאת זה אתרוג לאסור ראיהז"ל

התוספות דעת כ*א לנו נשאר ולא ראה2וןביו"ט דסברי ז*ל פוסקים כולהו ורעת ז*ל והרא"שז*ל בס"ד שזכרנו ~אורייתא מהני לא דרבנןקנין בדיז ז"ל דעתם מה לידע זכינו לאעדיין

מדרבנן או מדאורייתא הוא אםהאפוטרופוס ז"ל והמרדכוי ז"ל והרא*ש דשל התוספותכסברת להא כתב ז*ל הוא שגם בגיטין ז*לוהר*ן

ס"ל רבנן דכולהו כאי והשיטה זולדהתוספות ז*ל כהרשב"א ס"ל דילמא אי מדרבנןהוא

ויש מדאורייתא דהוי דס"ל ז*לוהריטב*א דאין ודאי 4א דינא לענין ומ"מ בהולהסתפק לכם דבעינן ראה2ון בי*ט זה באתרוגלצאת

הפום' כל לדעת לפ"ז והשתא מדאורייתאמשלכם דאין ג"כ ז*ל מר"ן לדעת וגם בס*ד שזכרנוז"ל

ודוק. ראשון ביו"ט זה באתרוגלצאת אר"ש על מלהעלות אחשוך לא זאת אתרגם

ז*ל להרמב*ן בס"ר ראיתי שמצאתימה הא וז"ל שכן ע"ב נ"ב דף על לגיטיןבחירושיו

ואוחו וכו, בע"הב אצל שסמכו יתומיםדתנן שהעמידו חכמים דתקנת לומר ישלהאכיל לעשר שיבול כדי האפוטרופוס ברשותהפירות להאכיל ממכרן וכן הפקר ב"ד והפקרויאבלם לאחרים עבדים מוכרין לפיכך זו מתקנהממכר

שעושה מה שכל נרחה ולי שחרורושחרורן עשת שעשה מה היתומים לטובתהאפוטרופוס

הוא בפניו שלא לארם דזכין התורה מןהוא מ:ין קמא בלישנא המקדש האיש בפ'כדאמרין בתיא ובלישנא וכו' ותסברא ואקשינן וכו'שזכין

שב"ד וכון לחלוק שב(ע ליתומים מנ"ןאוקימנא אחד ונשיא שנאמר אפוטרופוס להםמעמידין

לאפוטרופוס החכמים שצוו מה כל הלכךוכו' להם שאין וכל מד"ת קיימים ומעשיהם הואזכות

והנה ע*ש עכ"ל כלום בו מעשיהם איןלעשות שרבריו הרב בדברי יראה הרואה דבר כלחחלת

שמתחלת הראשונים דבריו הפך הםהאחרונים מדרבבן הוא האפוטרופוס שדין דס~לדבריו לאחרים עבדים מוכרים לפיכך וז*לשכתב

מה שכל כתב שוב ו4נה ע"כ: שחרורוטוהרורן ומביא החורה מן עשוי הוא האפוטרושםשעושה דמשמע וכו' אחד דנשיא הגמרא דרץ2ת והעל

הוא אפוטרופוס ודין גמורה דרשא שהיאדס*ל כמו דבריו שתחלת לומר אפשר וע"זדאורייתא

בדבריו חזר ההשקפת ואחר לכאורה דרךעל ונ*ל תיבות ולפ"ז וכו, שעשה מה שכל ונ*לוכתב בדברי לידחק מוכרח כן נראה ומיהו במקוםהיא דאין ודע הזהב לשונו מרוצת לפרשהרב

לעיל שכתבם ממה ז"ל דבריו תחלת עללהקשות שהביא ומההיא הספינה בפן ז"ל דבריובס*ד ז*ל להרמב"ן דם"ל נשך איזהו בפ' ז"ל אאהרב ע"ש לד(ירייתא מהני לא דרבנן דקניןלהדיא שחילקו ז"ל הרבנים בחילוק לתרץ אפשרדע"ז בין וכו' לתקן בפירוש רבנן דנחתי היכאבין ע*ש בס"ד לעיל ובמ*ש וכו' נחתי דלאהיכאודוק.

ת ו כ ר ב ברכב

מסוף טקפי לבי עדיין דידן נידון ילענייןודע שצוו מה כל הילכך וז"ל שכ' ז"לדבריו מהריט"א דברי על לעיל שכתבנו בס"דלדברינו מעשיהם איל לעשות להם שאין וכל מד"תקיימים

החכמים שצוו מה כל ומתיבת עכ"ל כלוםבו ז"ל הרמב*ן דאולי לומר בזה נוקפי לביוהנמשך ודוק ימלל הנד ז*ל הרבנים חילוק לצדמילין ודוק. קצרתי כיהיטב מתחילת ללמוד יש דשפיר ודאי הא שיהיהראיך

עצומה ראיה אלו ז"ל הרמב"ןדברי מהריט"א דברי על לעיל שכתבנו בס"דלדבריט

מוכרי' דאפוטרופוסים טהא להוכיח שאיןז"ל הרמב"ם שפסקה אותם משחדרין לאחריםעבדים האפוטדופוסים דדין ז"ל להרמב"ם דס"לז"ל בפי' חז"ל דנחתו כיון שאני זה כי דאורייחטצההש תקנתם שפיר חשיב לתורה דנוגע במידילתקן באורך בזה לעיל וכמ*ש ממ"ש דאודייתאכמו שפיר ז"ל הרמב"ן מדברי ודאי הא ע"שבס"ד הכא דהא בס"ד לדברינו גדולה סייעתאאיכא דגם דבריו בתחילת שכ' ז"ל הרמב"ןבדברי ושחרורן עבדים מוכרים שהם חזול שאמרומה

מוכרחים הפקר ב"ד הפקר מטעם ג"כ הואשחרור דנחתו היכא בין ז"ל הרבנים בחילוק לומראנחנו ק' ת"ה לא דאי וכו' נחתו דלא היכא ביןוכו' דרבנן קניז הסוברים מכת הוא הדמב"ן דהאמאוד שחרורן דהוי הכא קאמר ואיך לדאו' מהנילא

ודצי אלא וכו, הפקר ב*ד הפקר מטעםשחרור לתקן בפירוש חז"ל דנחתו בשביל שאנידהכא לס' נמי הענין והוא הדין הוא השתא וא*כזה

להא שפסק ממה ראיה דאין ז"להרמבום בפירוש דנחתו כיון שאני דהכא אותםדמשחררין

הרמב*ם לס' האשטרופוס דין ולעולם זהלתקן ודוק. ראיה ואין מדרבנן הואז*ל דאין אורחין אגב למודעי אנו צריכיןרערד

רשות שנוי מטעם זה אתידגלועציר מכירה בהלכות שם אפרים מחנה הרבוכדכתב

לחז*ל מצינו דלא לך דע הנה ע"ש י*אדף בחופשי והנה בגזל כ*א מהני ו,צות שיבויקשאמרו מדרבנן ע מדאורייתא קונה הוא אם לידעבזה

ק*ך סי' ז*ל סהעוט גט להרב בס*ד ראיתימצאתי דברי שמסתמות ז*ל שכ' ע*ד הן דף דסע"ק רשות ח2יטי יאוש דאיכא דאע*ג נדאהמרן

דווקא מדרבנן כ"א התורה מן מהני לאג'כ דבין כתבתי וכבר וז"ל כתב ח2וב בזהוהאריך וקידהע דנתייאש כדידעינן בגניבה ביןבגזילה גמורה דמקודשת דרבוותא מרובא יראהאשה אך רשות ושיטי יאוש דאיכא משום התורהמן

ורבינו שנ"ג ס" ז"ל והטור ז"ל הרא"שדברי כ"ח סי' לעיל ז"ל מור"ם ופיסקי ז"לירוחם

ואע"ג לנגדיט עומדים הם מדרבנןדמקודשת שאנחנו מפני לא תירוצים כמה לעילדכתבט לדונה מחוורתא ולכן וכף מעשה נעשהמדמים ומוד"ם ז"ל הב"י מד"ן ומדברי הספיקותבכל גזל. דאם מוכח דבריהם מסתמות וכף הכאז"ל דברי שהבין נראה וכן וכו' ממדשת הוי לאוכו' נ"ל וז"ל שכ' בהגהותיו ז"ל מהריק"ש ז"למרן גוונא בכל לפסול נראה המחבר דעת אבלוכון וכו' נתינה קודם השם בהעינוי הוא קבאו שלאכל כי ודאי השתא והנה ע"ש בזה שסיים מהע"ש רשות ושיטי יאוש ס"ל ז"ל דמר"ז לודאיקרוב מסהמות כי מדרבנן כ"א מדאורייתא קונהאיט דרבנן. שהוא טהעמעדבריו בזה לתרץ אתנו מקום יש בזה הנהרכצעתה

מן הרבה בה שנתחבטו אחתקח2יא סי' בא"ח ז"ל מר*ן כתב כי והואהמפרשים גזול נפסל שלא עמעמר מי יש (4 סעיףתרמ"ט כשר לאחרים אבל עצמו ולגזלן לגנב אלאוגנוב ראו רבים והנה ע*ש (4 מיום חוץ ימיםבשאר ר' א"ל למ"ד דף דסוכה מההיא ע*ז תמהוכן

וכו' מכותים אסא זבניתו כי אוובכרי להנהוהונא מהר"י להן השואבה בית בס' ראה נא ולךע"ש

שהביא עוא קל"ז דף מחדש שנדפס ז*לאמצכנזי הביא ועוד דבריו ודחה תמרים כפות הרבדברי

דודאי דע והנה ע"ש. בדבר ווסוריך ע"ז,תירוצים קונה רשות ח2יטי די(עש הסובריםדל(ןתם להנהו וונא "ב דא*ל להא דמוקמימדרבנן 4ה ביו*ט ולא ימים בשאר ד(רירי וכו'אוונכרי מן לבם דבעי' מעעם זה מהני לא א'דבע*ט הכא מדבריו דמשמע ז*ל ומרן וליכאהחורה רשות ח2יטי יאח2 מהני דלא דס*ל תרמ*טבס"

רעעת ושיטי די(מש באה*ע דם*ל אזיללשיטתהה מהריקוש הרב מדבריו הוכיח ובאשר טדרבנןהוא לכם דבעיע (4 ביו*ט מהני דלא ס"ל ולכןז*ל

שהעתיקם אעם הארהות בדברי ועיין5דחריתא

כג ת ד כ ר ב בר

דבדינו ותמצא שם השואבה בית בס, הנז'הרב ז"ל עייאש מהד"י לה' ג"כ ועיין נועם בטובבס"ד למידין נמצינו בזה ג"כ שהאריך יהודה מטהבס' ז"ל מר"ן בדברי קו' ליכא דהשתא האמורמכל

ואע"ג א' טוב ביום בו יצאו דלא ליהדסיברא לשיטתיה ז"ל דמרן רשות ושינוי יאושדאיכא ועיין מדרבנן קני רשות ושינוי יאוש דס"לאזיל מרכבת ולה' גניבה מה' בפ"ב ז"ל משנה לחםלהר'

הגם כי ודע ודוק ע"ש מעה"ק בה' ז"להמשנה גרע בגט הנז' רשות דשינוי ולומר לצדדדיס אחר האשה ביד רשות שינוי דהוי משוםטפי

ברור הדבר אין עכ"ז זקל פשוט וכנד להשנתנו באתרוג. עליו לסמוךכדי

בא אשר הב' ספק לדעת עוד נשארואמנם א' בי"ט לצאת דאיז דאת"לבשאלה

גליוה של ב' בי"ט בו יוצאיכ אם זהבאתרוג דירחץ בקבועא ידעינן והאידנא מדרבנןשהוא דהדמב"ם פלוגתא הוא זה דין כי לך דעוהנה דינו ב' י"ט ז"ל דלהרמב"ם ז"ל והרא"שז"ל

בקיבועא ידעינן דהאידנא משום הימיםכשאר ולהר"ן ראשון יום כמו דינו ז"ל ולהרא"שדירחא אבל נוטלין ב' בי"ט ראשון דפיסולי העלהז"ל להלכה פסק בשה"ט ז"ל ומר"ן ע"ש מברכיןלא

הט"ז לה' ועיין מברכין ואין דנוטלין ז"לכהר"ן ז*ל מרדכ"י מאמר להרב ועיין יו"ד סע"קז"ל הנז' להרב עוד ועיין י"ג סע"ק תרמ*ט בסי'שם אנן ומ"מ שכתב וא"ו סע"ק תרנ*א בסי'ז"ל

שיצא דאע"פ פשיטא מספק יומי תרידעבדינז על מברך ב' שבי"ט דנמצא לקטן ליתנו איןכבר ערך להרב עוד ועיין ע"ש וכו' שלו שאינולולב מ"ש וא"ו סע"ק תדמ"ט בסי' שם ז*להשלחן ע"ש.שם שני ביו*ט זה אתרוג להתיר מקום דאיןודע

אם ספק דאמרינן והוא ספיקא ספקמכח ז"ל וסייעתם ז"ל דהרא"ש כהתוספותהלכה

אם ספק מדדבנן הוא ה14פוטרופוס דדיןדסברי דין דס"ל ז"ל והריטב"א ז"ל כהר,2ב*אהלכה

דהדין לומר תמצא ואם דאודייתאהאפוטדופוס ז*ל וסייעתם ז"ל והתוספות זול כהרא"שהוא

ז"ל בהרמב*ם דהלכה שמא מדרבנן שהואדסול

ידיענן דהאידנא ימים כשאד דיע דהוי ב'ביו*ט לדחות דאיכא דמלבד אינו זה באמת הגהוכו'

כן לומד אפשר אי בלא*ה עכ"ז טעמים משארזה נוטלין ב' דביו"ט בשה"ט ז"ל מרן דכתבדהא הלכתא אי ליה דמספיקא משום לא מברכיזולא

וכמו ז"ל בהרא"ש הלכתא או ז"לכהרמב"ם דמשמע יו"ד סע"ק ז"ל הט"ז הרב מדברישנראה דפשוט אלא כן שפסק הוא ספיקא דמשוםטדבריו מברכין ולא דנוטלין ז"ל מרן שפסק דמההוא כוותיה ז"ל מרן ופסק כן שכ' ז"ל הר*ן סברתהוא ע"ש בב"י ז"ל מדבריו להדיא כן שנראהוכמו דלאו בהלכות שם ז"ל להר"ן יראה הרואהוהנה או ז"ל כהרמב"ם הלכה אי ליה דמספיקאמשום אדרבא אלא כן שספק הוא ז"ל כהרא"שהלכה כשאד הוי דדינו האומר לסברת דחה ז"להוא ע"ש וכו' דבדיו לי נראה ולא עליה וכתבימים

צורך ואיך הנז, ס"ס לומר שייך מהוהשתא ודוק. בזה עודלהאריך הדחק שעת הוא אם בשאלה שבא מהולענין

מ"ש הוא ידוע הנה כמוהו הדבהשאין בשעת וא"ו סעיף תרמ"ט ס" בשה"ט ז"למדן ואין נוטלין הפסולין כל כסר נמצא שאיןהדחק קאמר כלל נמצא לא אם ק"ו והדברי' ע"כמברכין דבזה מעט שהם אלא נמצא וכ"ש וכו'דנוטלין מעט דאיכא מאחר כלל נוטלין דלא למימראיכא אם כי בדכה בלא אעתו ליטול ואין כשריםדהם ע"י נפסלים ויהיו הכשרים אותם שיטלואחר אזי כידוע הידוע משמוש מכח בצפורןחסדון עדיין נטל שלא אדם איזה נשאר אם שעהאותה

ועדיין ברכה בלא שיטלהו זה אתרוג לודנותנים גזל בכלל הוי זה אתרוג אם בזה להסתפק ישנמי

וכמ"ש בדכה בלא אפי' כלל ליטול דאיןוכיוצא ע"ש כ*ד סע"ק תרמ"ט בסי' ז*ל אברהם מגןהרב בס"ד לגו שנראה ומה ז*ל באחרונים עודועייז

עינינו יאיר ברחמיו והשי"71 כתבנולכאורה ויזכבו מתורתו נפלאות וידאע תורתובמאור אליבא שמעתהא ולאסוקי לשמה תורהללמוד

אכי"ד.דהלכתא בגמרא איתא כן ילפינז לא מטומאה איסירב(

ז"ל ופירש*י ע"ב ק"ג דףדיבמות ע*ש הוא חידוש טומאה דהלכות כה2וםחטעם מהגמרא זה כלל על להקשות לי יש לכאורהוהנה שבת איסור לענין דיליף ע*ב צ"ג דףדשבת יליף איך ק' זה כלל ולפי ע"ש דזבמטומאה

ת ו כ ר ב ברכד

יעקב קהלת להרב ראיתי והנה מטומאהאיסור ע"א ה' דף דן אות האלף מע' דרבנן בתוספתז*ל

בתלמוד סיגישות מכמה זה כלל עלשהקשה הוא ימיו שכל וכתב מטומאה איסורדיליף שנבא קודם השתא וא"כ ע"ש זה עלמצטער לתרץ אנחנו צריכים המ*ל קושייתינולתרץ והנה שהביא הסוגייאות מכל ז"ל הרבסושיית בכללי ז"ל אלי הליכות הרב מ"ש תחלהנקדיש הידוש דבר א' ענין כתוב וז"ל שע*ח כללהחי"ת קולא ללמוד חידוש דבר אותו יכול איןלהחמיר בו חידוש עיס כיון למימר דאיכאמעלמא בו ללמוד אבל קולא ביה גמרינן לאלהחמיר שאין בעלמא ומה בק"ו ילפינן מעלמאהומדא דאת החומרא יש החידוש של החומרא זאתבו דתימא מהו ד' דף נדרים גמרא למילףבעי

אמר ואם הואיל סד"א חידושיה מאי הואחידוש ופריך נזיר הוי וזג מחרצן אפילו נזירהריני וכ"ש ז"ל הרא"ש ופירוש לחומרא חידושהאי דף חולין לזה וקרוב האהר בבל לעבור לושיש גמרינן לחומרא גמרינן לקולח אנן אטו וז"לצ*ח חידווק ד*ה שם צ*ב דף בנדרים תוספותאבל

דמחידול שסוברין מדבריהם נראה הוהחומרא התם ושאני לחומרא בין לקולא בין גמרינןלא

ז*ל התוספות משם ומ*ש ע"ש עכ"לבנדרים הכי דמשמע ראיתי לא וכף חידוש ד*הדנדרים יע*ש שם הרואה יר(1ה וכאה2ר ז*למדבריהם איזה מצימ דאם למידין נמצינו זה לפיודתיתא הקולא אותה למילף מצינן שפיר בטומאהקהיא בטומאה יאם הוא כ"ש דהשתא איסוראלענין אנחנו שאין דמה באיסורא כ"טו הולא להאיאיתא שהטומאה מעים היינו מטומאה איסורלמידין להאי איתא בה דווקא למימר ואיכא הואחידח2 מטומאה חומרא למילף מצינן לא ולהכיחומרא ילפינן ההאי הא לקולא משא"כ איסוראלענין מ*ה אות החלף בכללי ז"ל מלאכי יד הרבוהנה ילפינן מאיסור דטומאה דנפשיה מסבראכתב דילפינן הוא ז"ל הרב שכותת בודאי 1ע"ש

בכאש הילפותא דאיתא טעמא והייםלחומרא ועוד הנז*ל ז"ל אלי הליטת הן מדבריוכמ"ש מקובצת שיטה להדב ראיתי מצאתי לזהדונמא ז*ל הרשב"א מתלמידי שהביא בכתובותז"ל

אות המ*ם במע' דל מלאכי יד הרב ג*כוהבי(ע

קנסא מ"מ ילפינן לא מקנסא דממונא הגםדי בקנסא והתם ע"ש הוא דכ"ש ילפינןמממונא

גמרינן ולא חידח2 דהקנס משום טעמא היינוג"כ ע"ש ג' דף בקידחםין ז*ל רש*י וכמ"שמחידוש גבי שכתב ז*ל מלאכי יד הרב כסברת לךהרי

היא הילפוהש1 הוא נמי דהתם ודאי והנהטומאה טעמא יהבי בהדיא דהא לקולא ולאלחומרא איכא כיש מאי לקולא ואי הוא דכאשמשום לנו דאפשר למידין נמצינו שיהיה איךופשוט ילפינן לא מטומאה איסור הש"ס אמר דלאלומר מקולא אבל לחומרא היא דהילפות(1 היכאהיינו

הוא דכ*ש ג"כ לאיסורא למילף מצינןדטומאה לטומאה למילף מצינן דאיסורא מחומרא נמיוכן ש"מ הרב וכמיש הוא דכ"ש משום לחומרחג"כ בכתובות.ז"ל

בס"ד לתרץ נבא זה מעח ע*פ מעההוהנה בחדא ז"ל יעקב קהילת הרבקה2יה2

ז"ל הרב שהביא סוגיהאות הנך כי והיינומחתא זה ועל איסורא לענין קולא מטומאה ילפיכולם והיינו הו14 דכ=ש למילף מצימו שפיראה*נ

לא והש"ס באיסורא כ"ש זו לקולא איתא:טומאה היכא אם כי ילפינן לא מטומאה איטורקאמר דבעי דיבמות כההיא לחומרא הילפותאדהוי שתהשב בטומאה שמצינו מטומאה לחליצהלמילף קחמר ולזה מכתת כתותי אמדינן ולא ויטמאבגד דלעולם למימר דאיכא ילפינן לא מטומאהאיסור מכתת דכתוחי סהבום בעלמא בגד נחשבאינו בגד דנהשב לחומרא איתא טומאה לעניןורק משום מכתת דכתותי גב על ואף שיטמאכדי

בה שיהיה ושכיח חידוש הם טוסם4הדהלכות מ"ד דף בפסחים ז*ל לר,ם*י ועיין יתיההחומרא איסורו כל וז*ל שבתב הוא ח'דח2 בד"הע"ב בשאר בינימ מצוי שאים חידוש ודבר הואתימה דכי איסורין אשאר דידי' חומרא גמרי' לאאיסורין איסורין דשאר הוו לא דידיה חידושין ד,צארהיכי ומזה עכ*ל מניה תגמר לא נמי כעיקר דטעםהאי להתוישב וצריך בסאד לדבריע גדול חזוקיצא לתדץ נבא והשתא דשמייא. בסייעתא בזהעדיין כי והוא חדא הדא ז*ל יעקב קהלת הרבקושיית יו"ד דף דחולין מההיא ז*ל הקשה וראשתחלה והנה ע"ש המוסנר מבית החזקות דיליףע*ב שבתבו ובה אלא בדאה שם ז*ל להתוספותראיתי

כה ברכותרב

דאי אחזקא הכא כשקמינן לקהנא דאף ועודוז"ל שהיה ממה חסד 'הוה השבוע ובסוף גדול נגעהוה

שיעודיה ליה בציד ואתי אדנפק וניחושמטהדיז חומרא שהוא דין היוק' טומאן גבי שלאשהוא השתא א*כ איסורא גבי ליה ילפינן לא טומא'גבי ולומד למדחי דליכא מטומן החזקה יליףשפיד חומרא בה אית ולהכי הוא דחידוש טומאהשאני לקולא גם טומאה גבי איתיה זה דדין מאחדזו

דטומאה הקולא מן תילף וא*כ בתוספותוכמ*ש חסד השבוע ובסוף גדול שהיה דנגע תוכיחוהיא מכח ומטהרין לקולא ביה דאזלינן יוכיחהוא

חזקה בתו דאזליגן נמי בעלמא וה"ההחזקהודוק. דקאמד קכ"ג דף דשבת מגמרא שהקשה נמיוכן

נמי שבת לענין הוא מנא לאו טומאהמדלענין דין הוי נמי דהתם קושיא אינה ג"כ הוא מנאלאו מטומאה ליה ילפינן ושפיד טומאה גבי קולאזה

מגמדא שהקשה מה נמי עוד וכן בסעדוכאמוד הוי נמי דהתב קו' אינה ג"כ כ"ד דףדעידובין

טומאה גבי קולא לכאן באו חדשות בפנים זהדין אינה ג"כ תון דף דבדכות מגמדא שהקשה מהגם מה וכן טומאה גבי קולא הוא ג"כ דהתםקף

אינה ג*כ כ*ה דף הנז' דבדכות מגמר'שהקש' יליף ושפיד טומאה גבי קולא דיא ג*כ דהתםקף מגמרא ז"ל דשעי דבדי על 2יהקעוה מה עודגם

ספק אמדו אם הש"ס דקאמד ע"ב דפ"ודחולין אינה ג*כ להתיד איסוד ספק יאמדו לטהדטורץ' איסוד ודאי מן עדיף טומאה ודאי דלעויסקושיא והיים טומאה מספק יותד עדיף איסור ספקאבל וא"כ חידהס הם טומאה הלכות דכל משוםטעמא וכל בספק ולא טומאה בודאי שנחמיד לםדי שפיד ולהכי איסוד מספק גדוע טומאהספק כי להתיד טומאה ספק אמדו אם השעסקאמר להתיד איסוד ספק יאמדו מאוד גדוע טומאהספקודוק. שפיד נתי"שבו הנזעל הקושיות כל לפ*זנמצא

מסוגיא שהקשה קו' הך נשאד ודקבזה וגם וכון ומבקעה שבילין מוב דיליףדפסחים

דדמי ב' דף דנידה גמרא מן עוד שהקשהמה להקשות שיש מה עוד וגם וכו' אטומאהמתרומה התוס' שהביאו סכין גבי יו*ד דף דחוליןמגמדא אפשר לא איו סוגייאות כי ע*ש בנידה שםז*ל

גבי חומרא הדין הוי הנך בכל כי כאמודליישב מגמדא לעיל שהקשינו קושייתינו הך גםטומאה ועודנה בהכי התי"שב לא נמי צ"ג דףדשבת הוא הילפותא התם גם כי יען עומדתבמקומה ודוק. לכולם אחד בהביעוד דסגיחומרא בגמרא בס"ד דאיתי דאה והחיפוש העיוןראחרי

יהודה לר' שס דקאמד ע"ב דףדמ"ק סשום בתים מטומאת גופו טומאת יליףדלא

וצבנים עצים דאפילו חידוש הוא בתיםדטומאת מודה נמי דבי תופי' מחידוש ילפינן ולאמטמאו צדיכותא בגמרא וכמ*ש זה על פליג ולאבהכי דהא ע*ש שם ז*ל דש*י פידוש ועיין דדביאליבא דלא קאמד ואפ*ה קולא היא הילפותאהתם לא דמחידחב מהכא משמע נמצא מחידחםילפינז הש*כ דידיה קולא ולא דידיה חומד' לאילפינן

הדב מדבדי לעיל שהעלינו ממה הפך הואזה ז*ל הדשב*א תלמידי בשם ז"ל מקובצתשיטה דמחידזש ז"ל י*מ והדב ז*ל אלי הליכותוהדב למ*ש דנענה דמה דידיה קולא למילףמצינן לומד אנאמ מוכרחים כן ועל הנזן דמ"קבגמרן

ומיהו קולא בין חומדא בין ילפינן ל8דמחידוש אחד ממקום חומרא לחידוש ללמוד דטכלאפשד מן לעיל ובמ*ש אלי הליכות הדב וכמ*שבק"ו ד"ג מלאכי יד ההדב ז'ל ש"מהדב

להדב בס*ד ראיתי דאה החפוש אחדיראמנם מן שהביא כףי דף ח*ב ז*ל הדועיםמלא

דאמדינן בהא להסתפק שיש זול ודדיס גינתהדב הסו דווקא במ*מ היעו אם מחידוש גמדינןדלא שמגמר' ז*ל הדב וכתב שנא לא או*ד ילפינןדלא גמדינן לח בק"ו דאפילו משמע ע*ב זן דףדמ*ק לומד דיש וכתב זו ראיה ז*ל הדב ודחה חזדושוב ספק לפשוט דיש כתב ושוב מהתם ראיהשאיז קי*ד בדף ז*ל יוסף עצמות הרב ממ"שהנז"ל מקנסא גמדינן דלא והטעם מסנסא גמדינןדבק*ו דילפינן מבואד הדי חיועש דהקנס משוםבעלמא שם ז*ל הרב כתב וה ובסמ*ק ע*ש מחידחםבק*ו שהוא נדאה מחידוש בק*ו גמדינן אידמ*ש ע*ש ל*ד דף בחולין יהושע ודבי דר*אפלוגתא דהחידחם היכא גן בסע*ק ז*ל הרב שם כתבועוד איסודין כשאד שאינו מה חומרא בו שהחמידהוא זרוע על התם דקאמד ע*ב צ*ח דף חייןש*ס י יה ש ומייתי בק*ו סיניה גמדינן לקהלאאזי

ת ן כ ר ב ברכו וששים למאה א*ה ומקשה הו44 דחידחםבשילה גמרינן קולא אנן אטו ומ,יני מיניה נגמור לאנמי

גמרינן דלחומרא ז*ל ופידש"י גמרינןחומדא חידחמי מן ז"ל הרב הביא ושוב וכו'בקיו

בהא במ"ק פליגי ורקי דרב דס*ל ז"להרטב"א חומדא הוא דהחידוש היכא אפי' ס*ל יהודהדר' גמרינן דקולא ס"ל ורב קולא מיניה גמדינןלא

גם פליגי דבהא לו דנראה ז"ל הרב וכתבמיניה והאדיך ק"ח דף דחולין סוגייא והביא ודבאאביי דאע"ג נראה האלא הדברים לאחרי ע"שבזה מדבדי שהעלינו לדברינו חיזוק יצא הנדדמכל קוומיית בזה ליישב ודעימיה ז"ל אלי הלכותהרב כדי בזה אין אכתי עכ"ז ז"ל יעקב קהלתהדב

שהקשה קושיות נתרצו לא בזה גם יעןשביעה הך וכן וחולין ונידה מפסחים יעקב קהלתהרב

עודנה נמי צ"ג דף שבת ממסכתקרשייתינו הקושיות כל לתרץ אנחנו צריכים כן ועלבמקומה בעזה"ו. מחתא בחדאהנז"ל איסוד בש"ס דאמרו דהא לתרץ בס"ד ליונראה

בחומרא דווקא היינו ילפינן לאמטומאה גבי דכתיב מקדא טומאה גבי לרז"ל להודנפקא בהדיא דכתיב ק"ג דף דיבמות וכההיאטומאה דאפילו לך לומר הבגד את ושרף טומאה גביקרא אין דאמרינן הוא זה ועל בגד קדוי שריפהבעת

לעולם למימר לן דאית טומאה מן איסורלמידין הוא וחידוש בגד קרוי איט דעלמא איסוריןגבל

כי בגד דקרוי דווקא טומאה גבי קרא לןדחדש חידוש הוא הדין זה וגם הן חידוש טומאההלכות ואמד יותד טומאה גבי הפסוק שהחמירעמהן דמצינו היכא אבל דיטמא היכי כי בגדדקרוי לאותו ואין טומאה גבי דין איזה שאמרולרז"ל דזעל אם כי טומאה דגבי מקרא ילפותאהדין וכמ* הסברא מצד טומ4מה גבי זה דין14מרו שהביא המטה גבי על יושב שהיה דזהההיא אחד בשיעור דסגי שאמרו כנז"ל בשבתבש"ס לכולם אחד שיעור שאמרו זה דין שאיןלכולן כי טומאה גבי דכתיב פסוק מאיזה לדז"לנפיק שפיר ודאי 'הא ולהכי הכי דאמרי הוא מסבראאם איסורין שאר לענין גם מרבא למילףאיכא טומאה גבי כן רז*ל אמרו לא ודאי דהאדעלמא דסגי הש שהדין בעלמא להו דפשיטא משוםאלא

להו חית בעלמא אמרת דאי לכולם אחדבשיעור

גבי ודווקא לזה ושיעור לזה שיעור בעינןלרז"ל יש אדרבא הנה חידוש דהוי משום החמירוטומאה מדעתם להחמיד לרז"ל דמנ"ל בזה להקשותלנו בכל להו דאית הישדה הסבדא הפך טומאהגבי

שהלכות מפני דאם דעלמא גווני ובכלאיסודים בעלמא אמרינן אדרבא הלא חידוש הםטומאה והבו חידושו אלא בו לך אין חידוש דבדבכל צריך אתה כרחך בעל ודאי אלא עלה לוסיףדלא לדז"ל להו פשיטא דעלמא איסורין דבכללומר דסברתם משום והיינו לכולם אחד בשיעודדסגי

ואמטו אחד בשיעור דסגי הכריחה כןהישדח אחד בשיעור דסגי אמדו טומאה לענין גםלהכי הישדה הסברא מצד להם יצא דכן מאחדלכולן ובהכי לחלק נראה כן ודבר דבד בכלשלהם נראה ולכאורה בס*ד הנז"ל קושייתינו גםנתדצה זה דבחילוק ודע וברור נכוז הוא זהשחילוק דמקשה יו"ד דף דפסחים ההיא שפיר נמייתורץ בזה יתורץ ועוד ז"ל יעקב קהלת הרבמינה וגם וכר דסכין דחולין וההיא בן דף דנידהההיא והקולות הנזעל הסוגייאות אוחם כל יתורץעוד

היטב. ודוקיחדלון לא אלו קחמיות דכל נראה דלבאורה דערהנה

ביבמות זאל רש"י לפידוש אם כישייכים אם כי יליף ילפותא לאו רבא דברי עלשפירהם דקאמר הכלל שזה דמשמע בעלמא מילתאגילוי אליבא מוסכם הוא הנה דאביי אליבאהש"ס לומר אפשר היה ז"ל פיר,ם"י בלא אבלדכ"ע דווקא הוא דאביי אליבא אם כי הש"ס קאמרדלא איסור וס"ל עליה פליג רבא אבל כןסבר

כשדה במוחלט דגם קאמד ולהכי ילפינןמטומאה משום להקשות ליכא ו"אכ מטומאה דיליףמשום דרבא דמאחר מטומאה איסור דיליף בש"סמקום כי אביי לגבי קי*ל וכוותיה להלכתא הכיס"ל להש"ס ליה פשיטא להכי כרבא הלכה ורבאאביי אנהנו צריכים דבאמת אלא דילפינן מקוםבכל לרבא כן לפרש ז"ל לדש"י הכריחו מילדעת יליף דדבא יותר נראה הסתם מן אדרבאהא

ואחרי דאביי כללא האי ס'ל ולא גמורהילפותא ז"ל רש"י דברי באמת כי בס"ד נראההיישוב יען למאוד הם ומוכרחים חיים אלהים דבריהם

לא ובזה הם חידחם טומאה הלבות דבאמתמאחר השתא א"כ חידוש דאינם ולומר לחלוקשייך

כז ת ו כ ר ב בר

סחידוש שאמרו דוכתי בכמה בש"ם דחזיתמאחר שם דמוציא ע"ב דן דף במכות וכנזן גמרינןלא שהוא משום מיניה יעפינן ולא ומשלם לוקהרע הוא וכן ילפינן לא ומחידוש הוא חידושקנם

לרבנן טעמא דיהיב עוב מ"ד דף דפטחיםבגמרא גמרינן ולא דחידוש טשום בחלב מבשר ילפידלא

זה על פליג לא נמי דראע התם אמרמחידוש הוא כן ע"ש נכריס מגיעולו גמיר דדיאאלא

לא הש"ם דקאמר ע"ב ג' דף דקידושיןבגמרא הרי ע"ש הוא דחידדש משום מקנטאילפינן ילפינן דלא להש"ם דטאל מקומות בכמהדמצינו כדעת למימר מצינן איך השתא א"כמחידוש דהלכות דמאחר מטומאה איטור ילפיא דם"לרבא

הוכרח ולכן מינה נילף איך חידוש הםטומאה גמורה ילפותיו יליף לא ררבא לפרש ז"לרש"י קיים הכלל ולעולם בעלמא מילתא גלוי אםכי

דכויבות בגמ, ועיין ילפינן לא מטומאהדאיטור רע שם מוציא שאני קאמר עצמו דרבא מ"הדף

דמ"ק בגמרא תמצא עוד גם ע"ש הואדהידוש נגעים טומאת על להדיא שם דקאמר ע"ב דדף

דהא דעלמא טומאות משאר יותר היאחידוש מטמאו והכא מטמאי לא בעלמא ואבניםעצים להודות אתה צריך דבעוכ נמצא השתא ואאכע"ש

דיליף אפשר ואיך חידוש היא נגעיסדטומאת ו*ל רשאי ודברי גמורה ילפותא ממיהורבא

דשכץטב בטייעתא וכמ"ש בזה הםמוכדחים הכריח בם"ד לי נראה הנה בם"ד הישובדאחרי

מ"ש מלבד ז"ל רש"י לדברי פשוטאחד לחליצה יליף דרבא לפרש אאא כי והואבטאד

כללא האי על ופליג מטומאה גמורהילפותא ילפינן לא מטומאה איטורא לומר אביידטבר ע*ז תקרובת של רבא קאמר אמאי השתאדא"כ פטולה חליצתה חלצה אם הנידחת עירושל למילף מצי והלא שיעוריה מכתת דכתותימשום מכתת כתותי אמרינן דלא מסומאה הנךגבי

דרבא לומר אתה מוכרח ודאי אלאשיעוריה ילפינן לא מטומאה דאיטור כללא להאימודה עיר הסל ע*ז תקרובת של יליף לאולדוכי בטנדל חליצה גבי דקאמר ומה מטומאההנידחת

ילפיע לא בדיעבד כשרה דחליצתה מוחלטשל ודוק. הוא בעלמא טילתא גילוי אם כיהוא

מעתה הנה זו4ז כל בם*ד ידעע אשרואחרי כי לאמיתו אן דבר להבין עלינוחובה

היה ובאן נמצא כאן כי יען יפלא הדברלכאירה כהערה חליצתה המוחלט טנדל בלחיצת רבאדטבר בו4 ולמה שיעוריה מכתת כתותי אמרינןולא

דאילצתא להפך סבר הנידחת ועיר ע*זתקרובת ומסה שיטריה סבתת דכתותי סשוםפטולה לכל זה תהני גמורה ילפותא הוא שם אםנפשך זה תהגי ג*כ בעלמא מילת(1 גילוי הוא ואםדבר דשא מן דא שמקש ומאי דבר לכל מילהטנהגילוי ט*ל דלעולם ולומר לפרש בם*ד אפשרדוןנון

ולהבי ילפינן לא מסומז4ה איטורלרבא ולכך מטומאה ע*ז ו2קרובת למילף אפשרלא

טנדל של בחליצה ומיהו פטולה דחליצוסןקאמר והיים בדיעבד דכשרה רבא פטק עצמוהמוחלט שיעודיה מכתת כויתי לומר א*א דכאןמשום כי יען אחד בטשא הפט"ם ב' אז נמצאדבזה ממת לה דילפי בבזית שיעוהה סוחלטטומאת

כזית נבנס אם השתא וא*כ בכזיתדשיעוריה כחותי אמרינן ולא מסמשן טהור לבית זהמטנדל תאמר בו לחלון4 כהעתבא ואיך שיעור"המכתת סהעא4כ ופסולה שיעוריה מכהע2 דכתותילהפך

שהם ע*ז ותקרובת "נידחת עיר טנדלבחלי4ת לי ויש אהד בבושא ההפך ואין אחריםעשאים הגאון מדברי בס*ד אלו לדברי ראיהלהביא

בכללי י*ל מלאכי יד הרב והביאו ז"למהרח*ש ילפינן לא מאיטורא ממונא וז*ל ת"ם אותהמ"ם בההיא מוחלפים בנושאים אלא הכי אמרינןלא

אישות מהלכות ט' בפ' זול המגיד הרבשהביא יודע ואיני בתי את קדשתי האב דאמרבההיא לכנום אף צאמן הוא אני העמר אחד ובאלמי

אאר לדגר מסנו למידין אין בירושלמידאמרינן למי יודע ואיני מכרתו משדותי אחד אמרשאם

הימנו כל ל14 ההא אני ואמר אחד ובאמכרתיה האיטור של עצמו הנושא ההצ ווהממון היכאאבל בדעתו תלוי שהדבר ישוב חזקת לעניןכגון נותגת איסור דלענת הטעם הוא והואלחזור הכל נקרא זוז כהחם שיצא מקום חומריעלט לא מאיסוהא ממוסע למיסר קץיך ולא אחדענין עףל ס" המודעות בקונסריס מוהרח*שילפינן

ס' טמן ו*ל ס,יי יד דעיב עכ*למתשובותיו

ת ו כ ר ב ברכח

דבריו לפי ההשתא אצלינו מצוי ז"למחורה*ש גבי הכי דהא בס"ד מ*ש כל שפיר 4ם2יז*ל

מכח הוא פמולה חליצתה אומר שאתה מהחליצה אומר אתה אין גופה ובטומא' שבסנדלהטומאה ודוק. שיעוריהמכתת השתא זאת כל את אותנו אלהים הודיעואחרי

מילף ולא שכתב ז"ל רש"י כוונת היאזו מאחר והכוונה הוא בעלמא מילונא גילויאלא עצמו הטומאה של ענין באותו הוא הזההדבר חליצה גבי זה חשיב לא א"כ אחד נושאוהם

שהם מאחר בעלמא מילתא גילוי אם כיילפותא הנידחת עיר בשל משא"כ אחד וטשא אחדבענין

לא לומר באם אם אחד נושא שהם ע"זותקרובת להו למילף צדיך שיעוריה מכתת כתותיאמרינן אפשר לא זה ודבר מטומאה גמורהילפותא ילפינן לא מטומאה ד(ויסור הכלל מכחלהיות היטב.ודוק אחר כי למודעי צריך דא כגון באמתךהנה

הנה בזה לי שהיה והעיוןהחבונטת דיבמות בהא עצומה קושיא אצלי עודנתחדש

ומשמשיה שהע"ז הוא ידוע דהא הנדל ק"גדף במגע מטמאה ע"ז תקרובת וכן מטמאיםכולם

להדיא וכמבואר בכזית ושיעורה כנבילהובמשא פרק הטומאה אבות שאר בהלכות ז"לבהרמב"ם

דחולין בגמרא אלו דברים ומקור ז' הלכההע"ו רבא קאמר איך השתא וא*כ ע"ש ע"ב יאגדף משום פסולה ע"ז תקרובת של בסנדל חלצהאם

הסנדל זה והלא מכתת וכתותי לשריפהדעומדת ואע"ג ובמטוא במגע מטמא הוא ע"ז תקרובתשל

מכתת כתותי אמרינן לא לשריפה עומדדהוא של לסנדל בדומה דומה זה הוי השתאוא"כ הך שיישבע וכמו כשרה הליצתה דקחמךמוהלט הוא מילף ולאו אחד נושא דהוי משוםדמוחלט

הכא נמי כן הוא בעלמא מילת(1 גילוי אםכי

ולא מטמא הוא עצמו סנדל עחה אחד בםח2אהוי חליצה לענין עצמו בו תאמר ואיך כתותיאמרינן ע"ז דטומאת לתרץ בס"ד ונראה מכתתכתותי

מדרבנן אם כי אינו דמטומאה שלהותקרובת הרמב"ם וכמ*ש טומאה בה ליבא התורה מןאבל וא*כ ע"ש בשבת ערוכה גמרא והיא שםז*ל

לענין חליצה ענין לדמת2 ליכא הכאהשתא דאיכא משום אחד במשא דהוי ואע*גטומאה

יתירה חומרא בה דאחמירו הוא רבנןלמימר מכהטן וכתותי לשריפה דעומדת אפילודתטמא יתירות חומרות כמה בה שהחמירו וכמושיעורה ואם זה לענין בה החמייו נמי כן טומאהלענין לענין ע"ז גבי יתירה חומרה זו עשורבנן

בחליצה להקל מזה ונלמוד ניקום אנן איךדתטמא ודוק. ופשוט תורה דברשהיא דף בביצה ז"ל להחעספות בס"ד דראיתיךדע

היכא שכל שכתבו וכו/ הרי בד"ה ע"בל"ח ממונא הכל חשיב ממון מחמת באדהאיסור איסורא דבעלמא אע"ג מממונא ליה ילפינןושפיר יצמק פחד להרב ועיין ע"ש ילפינן לאמממונא

באסאן ממהר"י פסק שהביא ע"א ס"ו דף ב"דז*ל דכשהאיסור הנז"ל התוספות מדברי שהוכיחזול וא"כ ע"ש גרידא ממון מקרי הממון מחמתבא

לעיל שהערנו הערתיט לי"2ב אפשר בזההשתא וגבי כשרה המוחלט סנדל גבי דסאל רבאבדברי משום פסולה קתני הנידחת ועיר ע"זתקרובת סנדל גבי משא*כ ילפינן לא מטומאהדאיסור הפיסול זה הנה עכ"ז איסור דהוי אע*גהמוחלט בא ובשבילה הטומאה מחמת הוא באיסורשבא ולא כשר הוה דמוחלט "וה לא אי יה סנדלדהא ומאחר חסרון שום בגופו אין כי פיסול ביההוה בשביל בא הוא באיסור שבא הפיסולשזה

טוננאה הוא כאלו זה כל חשיב א"כהטומאה וכן שיעוריה מכתת ביה אמרינן לא ואזגרידא בסנדל שהקשיע קושייא הך ממילא נתרצהנמי

מטמא הוא והלא פסול דאמאי ע"זתקרובת ולכאורה שיעוריה מכתת אמרינן ולא ע"זבשביל דלא שפיר אתי ובזה המוהלט לסנדל דומההוא כאן שיש הפיסול דהא המוחלט לסנדל זהדמי

לשריפה עומד הסנדל שזה משום הוא חליצהגבי המוחלט דסנדל לזה זה בין הפרש ישובאמת ולזה שבו הטומאה מחמת לשריפה עומדהוא וחשיב הטומאה מחמת בא דהפיסול אמדינןשפיר סנדי גבי משא"כ גרידא טומאה הואכאלו

הטומאה מחמת לשריפה עומד אינו ע*זתקרובת עבודה איסור מחמת לשירפה עומד הה1אלא טומאה בו ליבא מדאורייתא ומעיקרא שבוזרה שייך חהשתא טומאה בו דחידשו הוא ודבנןכלל

וכאמור ילפינן לא מטומאה איסור ביהלמימר אכי"ר. בעזרתינו יהיה יתבדך השםבס*ד

3ט ת ו כ ר ב בר

קושיות הנך כל נתרצו שפיר הנה שיהיהאיך דאמרו הכלל על הנז"ל סוגיות מכל להקשותשיש

ראיתי והנה ילפינן לא מטומאה איסורבגמרא מ"ח אות האלף בכללי ז"ל מלאכי ידלהרב היינו מטומאה איסור גמרינן דלא האשכתב דאיכא היכא אבל מטומאה למגמר טבדאבדליכא ושאר ז"ל שמואל בית זה על וציין ילפינןסברא לפי והנה ע"ש דהולין ותוספות ז"לפוסקים סוגייאות הנך נל ליישב אפשר ג"כ זהחילוק להרב וה"ל ז"ל יעקב קהלת הרב מנייהודפריך מ"ש ע"ג י"ז דף דם4'לף במען ו"ל יצהקפהד הנז"ל חילוק בדרך ו"ל היים מים הרבמשם שם ז"ל מלאכי יד להרב וראיתי ע"ש לזהוקרוב הגדול המאור בזה עינינו האיר וכבד וז"לשכתב

הלכה זו ב' סי' י"ד שבחלק ז"ל משה משאתה' והלכ~צא נינהו הדדי ני וטומאה איסורדדיני ויאורו ע"ש מדרשא בי מורין והכי אהדדיגמירי מצוי י*ד ז*ל משה משאת ם, ואין עכ"לעיניך יאיר והשי"ת ונימוקו: טעמו לראותאצלינו אכי"ר. בתורתועינינו סי, אה"ע ז"ל ברכ"י הרב כתב איש אשתג(

אשה על בזטת שבא מיי"א הים למדינת הלך דבעלה איש אשת בחזקתשהיא ואחר בנפש. בשאט נתכוונו עבירה לדברושניהם

בעלה מת היה כבר שוינתה שבזמן טזבררזמן מ4מב במוצל ז"ל אלפגדארי מהר"י הרבנסתפק מת היה דכבר כיון לבועל שרייא אי מ*וסי'

עליה איתסרא או"ד פנויה. היתה ובאמתבעלה איש אשת והיא חי דבעלה סברי דתרוויהזכיון ראיה הביא ז"ל והרב ע"ש וכו' לעבירהוכוונו גם המתעקש יתעקש אם ולכאורה להתיר.שם בכגון אךירי שם גם דדילמ14 לדחות נטויהידו

לא והוא והיא תנאי על דקידושיה ידעשהבועל שמא נמי אדעתייהו דסליק גמורה לעבירהכווט למפרע. פנויה ותהיה התנאי יתקייםלא

להטזירה בסאד ראיה להביא אפשרוהנה ע*א ס*ד דף בשחות במסכתמדאמרינן

כחושה הראשונה נמצאת %מטי לרב רבינאאקל וגברא אזלינן מחשבתו בתר מהו מעיםבבני

מעשיו בחמ4 דילמא %ן מיכוון. קאלאיסורא שמע דאתמר ורבא דרבה היינו לא א*ל(2זלינן העיכא וכו? מצודה ופרש בים חינוקשטבע

ורבא דרבה פלוגתייהו וץיט ליה אמרדאמרי מצודה ופרש בים תיטק שטבע שמעדאתמר אמר רבה ודגים תיטק והעלה דגיםלהעלות בתר זיל פטור אמר דבה הייב. אמר רבאפטור.

מהשבתו. בתר זיל חייב אמרמעשיו.ורבא דפטר וכרבה בתרא כלישנא פסק ז"לוהרמב"ם מעשיו. בתר דאזלינןמשום גמודה ראיה מוכח שפיר לפ"ז השתאוא"כ

בתר דזיל לבועל דמותרת ז"ל הרבלנידון האי שנא דמאי מחשבתייהו בתר ולאימעשייהו הם ק"ו הדברים ואדרבה שביב מאיסוראיסורא רחמנא אסר מדהבבת מלאבת שבת דבאיסורדהגם הכא. וכ"ש מעשיו בתר זיל לרבה ס"לאפ"ה ארבה פליג לא רבא דאפי' למימר איכאולפ"ז אסר מחשבת דמלאכת שבת גבי דווקא אםכי

כהאי אבל מחשבוע. בתר זיל ס"ל ולהכירחמנא ודוק מעשיו בוטה דזיל דמודה אפשרגוונא תמיד ויעזרנו וישמרינו בעזרתיט יהיה שדיאל

אכי"ר. חיים בספר ז*ל חיד"א ר, הרב הנה אבותד(

הביא ע"ד פ"ד דף ע"א סי,שאל לדעת שחקר ז"ל ואבי מהר"י הרבהקירת אלא מוךימים היו לא דהמצוות ז"לוורמב"ן אחיות ב' אע"ה יעקב נשא ומשו"ה בא"יבהיותם יוסף לו כשנשבע אע"ה יעקב דעת נח איךבח"ל

לקיים מחוייב אינו יוסף והלא בא"ישיקברנו במצרים הית ויוסף בא"י יושב דאיטהשבועה בם*ד להטרץ אפשר זו לקו' והנה ע"ש ז"לעכ"ד דדינא אעיקהא דלעולם והוא ופשוט ישרבדרך ליוסף להשביעו צריך היה לא אע"ה יעקבהגה אפילו כיוסף צדיק' איש כי הענין בזההע*ה בכל משתדל היה אע"ה יעקב של דהו כלדיבור מיתה בשעת אביו צוואת ובפרט לקיימו.כוהו למה שבועה וא"כ ח*ו בה שיוזעצל אפשראיך

בעבור אם ני להשביעו הוצדך לא הואואמגם מניחו ואיט בדבר יעכב שפרעה ידע כיפרעה לו יתן שבע*כ כדי השביעו לכן עמויעלות את שהשביע שבועתו גם פן פרעה שירארשות גאמת שמציט וכמו תתבטל. לשה*ק בעבוריוסף דעיקר מאחר השתא וא"כ בפירוש כן יוסףשא"ל

השתא א*כ פרעה בעבור אם כי והטה לאהשבועה המצות קבלו שלא וגלל זה יודע מהיכןסרעה

ברכותרבל

שקיים ירצה ג*כ זה יודע אם הנפילו כחףי אםכי יוסף שטעת דגם מאחר השגועה אתיוסף

(נפילו השיעח וא*כ בח*ל ג*כ היה לפרעהשגשבע ידע לא כאלו עצמו עושה הבלל זה ידע ועה14םודוי4 ז"ל הרב לקון אם כי יספיק לא וה תי'ואמנם

שהשביע אע"ה יעקב שבועת עלשהקשה לכ4ערה שיש הקו' בזה יחן"2ב לא אבל יוסףאת

ד5"ה יוסף שבועת על בזה בביוצאלהקשות היו דג*כ עצמותיו את שיעלו אחיו 4זשהשביע אינם הם והלא גזה דעתו נתה ואיךג48ל

להדן בס"ד ויובן השבועה לקייםמחייבים אם כי איע יאל הרמב"ן שנתן הבלל שזהדאפשד שלפעמים אלא בא"י דרים שהיו אבותיטגבי

לא*י להזור ודעחם לח"ל יוצאים היו מהלצורך לכן בא"י ודירתם ישיבתם שעיקר מאחרולכן בח"ל ולא בא*י אם כי המצות עליהם קבלולא שהיו שאחריהם דורות וכל ואהיו הע"ה יוסףאבל

לקיים תמידי ישוב במצרים להחן"2בבדעתם בעצמם הם ואת בעבור לכן הבתרים ביןגיירת לא דאם בח"ל גם המצות 4ע2 אד עליהםקבלו לא השתא א"כ בח*ל גם עליהם 4צתםיקבלו יצאו שלא הם יודעים כי לגמדי דעזורהיקיימו יוסף להם ובמ"ש דורות במה אחר עד ממצריםהם

וכה והעליתם אתכם אלהים יפקוד פקודבאמת בשבועה הע*ה יוסף דעת שקטה נחה שפירולפ*1

ליוסף אעאה יעקב שבועת גבי הענין נמי ו11% ודה4הע*ה בדרך בטעמא מילתא בס"ד שממא אורהיןואגב

המצות קבלו לא שהאבות הטעםפשוט חעא בח"ל ולא בא*י יושבים כששר כ"אעליהם הוא ורצונם חפצם כל ודאי קדושתם לרוב הםכי

דווקא 11 קבלה להם עשו ~כן המצותלקיים בח*ל לישב ימשכו לא שעי"ז כדי בא4יבשיהיו לאיזה לח"ל יצאו כאשר בי צורך בלתי רביםימים לשוב ותעוררם תלחצם המצות אהבת אזצורך יהיו בא*י המצות יקיימו באשר כי לא"ימהר הם חייבים שם כי ועושהו בדבר המחוייבכאדם ומעלת עליהם שקבלו הקבלה מכחבמצות שאינו אותו מן מחוד גדול ועושהו בדברהמחייב לא וזה יצריה, ליה תקיף ות ני תוושוומהייב בא*י היתה שקבלתם מאהר כי יצריה ליהתקיף

תלחצם היא המצות קיום אהבת אחוקא על בהאל לישב ירצו ולש א"י לישיבתותבריחם

ירד שכאשר למימר איכא שפיר השתא ולכןמגו ובניו הוא וידע למצרים ובניו אע"היעקב

לקיים רבים שנים שם לבניו תהיה זושירידה ואילך זמן מאותו ודאי א הבחדים ביןגזירת השתא כי בח"ל גם המצות עלייהו קבולהדור

יהיה שדי אל : ודוק בח"ל להתי"2במוכרחים אבי*ר. תמיד ויעוריגו וישמרינובעזרתינו

הבי"תמערכת

ע"ב דמ"ג דהולין נגמ' וב"ה שמאי ביתא( לעולם דתני ברייתאמביא

עושה. כב"ש לעשות והרוצה ב"ה כדבריהילכתא גופא הא הש"ס ומקשה וכו'. עוו2ה ב"הכדברי תני והדר בקה, כדברי הלכה לעולם אמרתקשים2 קודם כאן ל"ק עושה ב"ש כדברי לעשותוהרוצה יש כאו והנה ע*ש. קול בת לאהר כאן קולבת

א"ב קול בת לאחר הוה דרבי מאחרמקשים וה דבר הקדוש רבינו סידר מנה נפקאלמאי ההה, דהוה מה והלאבמשנה

גם טובא מנה נפקא דשפיר לתרץ בס*דויובן איזה או מקום יש דאם והוא קול בתלאחר

בת קודם ע"פ מעשה ועשו ב"ש שטמאוהודבר ע"פ מעשה ועשו ב*ש שטהרוהו להפך שקול קול בת יצאה שכבר עתה הגם הנה קול בתקודם עכ*ז עליהם הכל קבעו וכן כב"ה הלכהואמרה נשאר ב*ש דברי ע"פ מכבד מעוצה שעשומה

כל וטיהרו מעשה עשו ,2אם שהיה כמוהדבר באש עאפ הנטהר מקום ב4עתו הנעשיםאוכלין כסברת אותו ולטמא לחזור להם אין בעתההנה ההלכה היתה כך קול בת קודם כי יעןב*ה

וחין עוווה באש כדברי לעשות הרוצהקבועה ע*פ מקודם הוטהר שכבר חן וא*כ בידומוחין נתבתי זה וכל להפך, הדבר וכן הוטהר כדיןב*ש הקושי' ליה2ב כדי אפשר בדרך הסבראמצד כהאי כל הלכה לעניין ודאי הא ומידוהנזאל חיק בזה לצדד אפשר ני ישוב צריך עדיקגינא במאור עינינו יאיר ברחמיו והשי"ת יהיטב אבו"ר.הורתו

לא ת 1 כ ר ב בר

בסי, ז"ל יעקב חק הרב כתב וומץ בדיקתב( אין י"ג בליל בדק שאםתל"ג

ז"ל ברכ"י הרב וכתב ע"ש ולבדוק לחזודצריך שבת עולת מהרב נעלם וז"ל י"ג סע"ק תל"בסי' בריש הירושלמי דברי יעקב חק והרב ב"חוהרב ויהחיל בהדיא דקאמר פר"ח הרב שהביאפסחים בין לחלק ומוכרח מר"ח אפי' כיני איןבי"ג הרב וכמ"ש כלל בודק שאינו דהחצירותההיא ראב"ן קמאי לרבוותא אנפין ונהדרפר"ח

י"ג ליל בדק אם שאף מניהץ דמוכחוהמרדכ"י וכדמשמע חכמים. כתקנת לי"ד אור לבדוקצריך פר"ח ה' וכ"כ בסמוך שהבאתי ראב"ןמדבדי מהירדכ"י וגם הכי ראב"ן דדעונ יעקב חקוהרב אתלמודין פליג דהירושלמי דסבר משמעהכי הירוש' בם שידובר ביום הכמים שפתי יענוומה ר(ריתם כל והלא הפר"ח שהביא פסחיםדריש הירושלמי ולשיטתם לחיק שלא מהירושלמיהוא עעש. ז"ל עכ"ל אדידיה דידיהקשה צדיקים שפתי כי בס"ד לומר אפשר באמתוהנה

בכוונת שהבינו אפשר כי מללוברור דמפרש כמו ז"ל הפר"ח שהביא הנז,הירושלמי

להירושלמי בפירושו ז"ל יהושע שדה הרבלה והלילה היום והוי לי"ג אור ויתחילוז"ל

ומשני בלילה יפה הנר בדיקת וגםמשומרים. מרעה שיבדוק תימא כן דאם מאוד רחוקשזה מ"ש פירושו לפי נמצא ע"ש טובא רחיקוהוי פירשו נמי וכן בתמיה בלשון הוא וכו' כיניאיז

הנד הירושלמי דברי את הנז"ל ז"להרבנים נכון היותר הוא זה פירוש כי נראהולכאורה ז"ל פר"ח הרב הב~ן לפי כי הירושלמיבדברי לי"ד אור ההשא נקט דאמאי תקשי עדייןאכתי זה. על הירושלמי משני ומאי החמץ אתבודקין חק והרב ז"ל. שבת עולת הדב דסברי דהאודע לחזור צריך אין י"ג בליל בדק שאם ז"ליעקב לעשות אם כי איירי לא דהירושלמי ס"לולבדוק צריך אין בדק כבר אם בדעבד אבללכתחילה בעזרתיע יהיה שדי אל : ודוק ולבדוקלחזור

אכי"ר. תמיד ויעזריעוישמדינו ז"ל יוסף ברכי הרב שלש מעין ברכהג(

נסתפק רי"ג סי,בא"ה ונסתפק בבסנין הבאה מפת מעט שאכלבאחד לא או שלש מעין ברכה לברך שיעור אכלאם

כשיעור ז' ממין ופירות בסנין אכלוחבירו מפיק מצי אי שתיהן וטלל שדש מעיןונוברך דכיון נימא מי לחוד כסנין שאכל לזהבברנוע מפיק מצי לא העץ ועל המחיה על מברךדהוא דאידך נימא או אתיא. לא מתרתי דחדאלאידך אדמחייב דעתיה יהיב ואיהו דשמע הואמשמע להביא רצה שם זעל והרב נפיק. ושפידלחוד והרא"ש ז"ל הרמב"ן דכתבו מהא נפיק דלאראיה בקול תקיעות סדר הפסיק דאם ד"ה בשלהיז"ל וכתב ראיה ז"ל הרב דחה ושוב וכו' יצא לאאחר וחביא ברכות לשבח תקיעות בין לחלקדיש מדבריו דמוכרח זעל הדשן תרומת הרב מןראיה ע"ש. לתקיעות ברכות שבח בין לחלקשיש מדברי גמורה ראיה בס"ד להביא נראהרהנה

סי' בא"ח בשה"ט שפסק ז"ל הקדושמרן שאר מאורע ומזכיר הטועה וז"ל י"ב סעיףק"ח ע"ש הפסק הוי לא בזמנה שלא בתפלהימים ששייך מה החול בישת שהזכיר הגם להדיאהרי ובברכה הפסק לה חשיב ולא בדיעבד יצאלפסח השתא א"כ לתקיעות הברכות מדמינן ואילבטלה סדר הפסיק אם אמרינן תקיעות גביאמאי

1אעה מוכרח כן ועל יצא לא אחר בקולתקיעות לתקיעות ברכות שבח בין גדול חילוק שישלומר לחלק שיש או טעם. בטוב ז"ל הרב שחילקוכש מן ממילא בזאת להוכיח יש וגם אהר באופןעוד פסק זעל מרן הוציא ממע אשר הראיהמקום מרן ופסקן פקפוק בלתי מוסכם הוא אשרהאמור התפלל ולא טעה שאם יו"ד סעיף הנז' בסי'ז"ל

בראשונה מבדיל במ"ש מתפלל בשבתמנחה בשתיהן הבדיל ואם וכו'. בשנייה מבדילואינו דאם נימא אהא וגם יצא. בשתיהן הבדיל לאאו

עוהזכיר מה דהא יצא אמאי בשתיהןהבדיל ראעי דאינו שופר קול כשמע הועל בשנייההבדלה

שבח בין לחלק אתה מוכרח ודאי אלא יצא רלאלו הרב נסתייע לא למה ותמהני לתקיעותברכות שיש דמוכח לנידון ק"ח דסי' מהא ז"לברכ"י למילף ודלא לתקיעות ברכות שבח ביןלחלק לסברתו גם ומה כלל דתקיעות מהא דידיהלנידון וזי שכחב שסזשל

כדיעבד הדחק *9מ ו~ר4.4 הטקז הרב מדברי נסתיע עוך גם ע"ש. דכףדמי מי שכתבו ר"ח סי' דסוף ז"ל רבא אליהוהרב לתקן בידו ואין חיוב בספק ונכנס אכלשכבר

ברכ211רבלב

וה=ה ז"ל הא וכתב ושפיר הספק על לכלולמצי שפיד מצי לתקן בידו אין אם אכל כבד דוהלנ"ד המוסכם ההבדלה בדין האמוד יועד סעיף ק"חסי' מן להסתייע בחר ולא האמוד מן להסתייעבחר דאמאי טובא לי תמיהא ולזה ז*ל בד"ק עעשנפיק מדין גמודה הוכחה יש שפיר דלכאורהלכל

בידו שאין במונא הוא אם דידיה לבידוןההבדלה בדין יו"ד (עת קעח בסי' עצמו ו"ל ברכ"ייהרב וראיתי ששמע הברכה בוה יצא דשפירלתקן שם דבדיו בסוף שציין וכו, מאורע והוכירהסועה ועמ"ש וז"ל שכתב רי"ג דבסיו אלו דבריועל

ע*ש. בס"ד רי"ג סי'בריש שהוא וכגון לתקן לו אפשד דלא היכאדהנה

יאכל שאחר א*א וגם עוד לאכול לוא"א שאכל האדם זה אם כי וליכא ויוציאנוויברך יש כזה נידון ודאי הבק ז' ממין ופידותכסנין וגם שיצא הנזעל דהבדלה מההיא שפירלפושטו שפסק ממה שיצא להוכיח דיש בם"ד נדאןעוד לקה וז"ל ב, סעיף ר"ט בסי, ז"ל הקדושמרן ה' אתה ברוך ובירך מים של או שכד שלכום

העולם מלך אלהינו ה' אתה ברוך אמידתוהיתה וכך בדבדו נהיה שהכל ואמר שטעה נזכדדיבור כדי ותוך הגפן פרי בורא העולם מלךאלהינו ע"ש יצא בדבדו נהיה שהכל הגפן פדיבורא שהוא הגפן פדי בודא באמצע שאמר הגםהדי אפילו האומד עצמו וחוא לו צדיך שאינודבר שזה הדב בנידון ה"ה וא"כ יצא בדיעבדהכי הברכה לשמוע לו שיש אחר בשעפן לתקן לוא*א ודוק. בדיעבד חשיב זה דגםיצא שפיר שמעו אחדי ואז שתיהן שכולל אותומן

שאפשד וכגון בלא"ה לתקן דאפשר היכאואמנמ יוכל שאז שלם שיעור עוד שיאכללו

שיעור סיאבל אחר שיביא או בעצמו לברךהוא ויוציאע ויברך לבד בכסנין הבאה מפתשלם דהבדלה מההיא למיפשטיה ליכא כזה נידוןהנה חשיב וו~כא גדיעבד הוי דהתם הנז"ל ק*חדס"

וכאשר זה בלעדי לו2קן לו דאפשר כיוןלכתחילה חיד"א רן הגדול הרב של לרשהית נראהנביטה שתים אם כי טונא לכהאי ראיה נמצא לאז*ל

ז*ל הרדב"ז מדבדי ראיה מ*ש והואכהלכתן ע"ש. ז'ל הקמח לקט הרב מדבריופ*ש

לפקפס יש ז"ל מהרדב"ז שהביא הדאיה על1הנה איירי דידיה נידון ז"ל הרדבעז כייען שהשסקים הוא ידוע וכבר התשלומיןבתפלת

העיקרית תפלה בין ההפסק בענין חילקוו"ל מרן שפסקו בדין זה וכנז' התשלומין תפלתלבין ימים שאר מאורע אמר באם ק"ח בסי'ז"ל

הרב וכתב הפסקה הוי דלא בזמנה ש~אבתפלה ז*ל אחרונים ושאר פדעח והרב כנה"גשיירי לא אבל התשלומין בתפלת דווקא הוא זהרדין

והגם הפסק הוי העיקרית בתפלת אבל הפסקהו. לא דקילא התשלומין דבתפלת העיקדיתבתפלה גס נוהג זה דדין ז"ל פוסקים משארדמוכה גדולים כמה איכא הא מ"מ העיקדיתבתפלה

לתפלת עיקרית תפלה בין דמחלקי הפוסקיכמן זה מדין להוכיח ליכא לדידהו וא"כתשלומין העיקרית לברכה בתשלומין דאיידידהדדב"ז מדין שכתבנו ראיה ההיא גם הנה לפ"זומעתה לדעת דאיה אינה כנז"ל ק"ח דסי,ההבדלה לעיקדית תשלומין בין דמחלקי ז"להשסקים

להדב ועיין שפיד. אתי ר"ט דסי' ההיאאבל ע"ד סי' שאל חיים הבהיד בספרו ז"לחיד"א הבהיר בספרו זעל להרב עוד ועיין יו"דאות בעזדתינו יהיה שדי אל : ע"ש ח' סי' אומץיוסףאכי=ר.

מ"ב חק"ל בספר בם"ד ראיתי הנה בריהד( הרב שם שהביא י"ד סי, י"דבחלק

ז"ל דוד בית הרב לדבדי דדבינא בדיהמר בתולעים ונסתפק שעלה כ"ב סי' יעדבחלק פירשו לא אם דמותדים בתלוש בפידותהגדלים

מתבטל אם ברוב ונתערב זה תולע פירשאם אשכנזי אחד רב בשם בחק"ל שם וכתב ע"שוכו' בריה דהוי בטיל דלא לומר זה על מכרחתראיה לא שפירש קודם אבל הפרי. מן שפירשמשעה שהתליע פרי בשבת לאכול דמותר מהא בריההוי

משום אותו אסדו ולא עצמו התולעת עםבתלוש וכו, שרצים ח' בפרק כדאיתא נשמהנטילת

לי חזי לדידי והנה ע*ש זו לראיה שםוקילם נשמה נטילת חיוב דהא כלל מזה ראיהדליכא דכל העפר מן המתהוה בבריה תלוי הואבשבת נטילת משום עליה חייב העפד מן המתועהבריה וכיוצא העיפוום מן המתהוה בריה אבלנשמה להדייא הדבר מפורהב וכאשר איסור. בזהאין

ג ת ו כ ר ב בר

י"א פרק שבת הלכות ז"ל הרמב"ם רביעבדברי אבל וכו' ורבים פדים שהם רמשים וז"ל כןהלכה הפירות ומן הגללים מן שהווייתןרמשים

בשר של תולעים כגון בהן וכיוצאשהבאישו עכאל פטור ההורגן הקטניות שבתוךוונעולעים

סעאק שי"ו סין בא"ח ז"ל מגאא להרב ועייןע"ש ומשמע וכתב הנז' ז"ל הרמב"ם לשון שהביאכ'

אלא רוקא לאו פטור רישוא דקאמר דהאבמ"מ והנה עוש. ע"כ דכנה רומיא לכתחילהמותר שמותר משמע ז"ל שבמ"מ זאל מג"א הרבמ"ש

מומ שהרב מכח הוא כוונתו בודאילכתחילה פטרו ולא וז"ל ז"ל הרמב"ן לשון הביאז"ל

הזיעה מן שהיא כנה כגון אלא מארמיםמאילים עכאד המוסרחים וברברים שבאשפות תולעיםוכן

ז"ל. הרמבאן בשםשכונב וכנה לחשלעים ז"ל הרמב"ן מדמחתינהורהנה

רכנה וכמו הם דשוים משמע מחתאבחדא פשוט וזה התולעים נמי כן לכתחילהמותר במ"מ ומשמע שכתב ז"ל מגאא הרבבכוונת אברהם אשל הרב כוונת נמי הוא שכןובודאי

הרמב"ם מדברי להרייא דמשמע הרי ע"ש שם41ל שמתהוה במה תלוי הוא נשמה נטילת דחיובז"ל שהוא אע"פ העפר מן מתהוה ושאינו העפרמן

והולעים עליו חייבין אין אפ=ה גמורהבריה חייב אין נמי שפירשו אחר בתלושהגדלים משמע ואדרבא נשמה נטילת משוםעליהם אע"ג הכנה וכן אותם להרוג לכתחילהשמותר להדייא וכרכתב בטילה. ואינה גמורה בריהעצהיא פוסקים בשאר נמי ועיין ק' בם" ז'ל כו*ףהרב מאחר להרגה לכתחילה מותר קאמר אפאהז"ל השתא סו*כ הזיעה מן כ*א העפר מו נתהוותשלא דלעולם מזה הנז' האשבנזי הרב הוכיח יוביחמה בריה השיבה נמי שפירשה שקךדם לך אימאאנא

נשמה נטילת משום עליה והיב שאינו ומהגמורה שפירשה דאחר העפר מן נבראת דלא משוםהויגו דריב ארנו הכי ואפילו גמורה בריה הואנמי איפ הש8*ה בריה שצהיא הכנה וכמו בשב~2עליה ודוש עליהוריב יש בס"ד זה וצאמרתי אחר בי להוי ידיעוהנה

הנז' המה9כנזי הר' ר*הית להחזיקשרצו שבת בהלכות שם ז*ל משנה לחם דברימכח ההילעים לדין ז*ל הרמבים מדחלקימעשכתב

דפטור ןנא ' כתב ובזה בבי לתרי הכנהודין גבי פטור רמ*ש טה9מע דמותר לישנא כתבובזה

מותר ואינו אסור אבל פטור היעותולעים כן שכתב ז"ל רבא אליה להרב ועייןלכתחילה שאין שהגם ובאמת עאש ובכלבו בש"גמשמע לישנא שכתב ז*ל הרמב"ם מרברי כ"כראיה ברישצא דנקט משום לומר אפשר כך רמ"שדפטור דחייב לישנא העפר מן המתהווים תולעיםגבי הכנה דין שחילק ומה דפטור לישנא בזה נמינקט

דמיין דלא משום היימ בבי לתריוהתולעים דמחיצוי' משום למנקט בעי דבתולעיםבטעמייהו

דנתהווית משום למנקט בעי ובכנה העיפושמן וגם ולתננהצ לערבינהו רצה ולא הזיעהמן

ראיה ליכא ז"ל הגבורים שלטי הרבמדברי הכלבו מרברי וגם ע"ש שם הרואה יראהכאשר הרמב*ס שתפס כמו נקט דהכלבו ראיה ליכאז"ל נוכל שפיר ז"ל הרמב"ם על שנאמר ומהז"ל ז"ל. הכלבו עללומר

כתב ז"ל משנה לחם שהרב מאחר מ"מראנהנם פטור הוא פטור דמ"ש ז"ל הרמב*ם בדעתלהדיא הרב ראיית להחזיק שרצו יש לכן אסוראבל

קורם חשיבא לא רודאי וומר מזה ז*להאשכנזי חשיבא דאי בעלמא פרי אלא בריהשפירשה והא בה9בת לכתחילה לאנלה מותר איךבריה הש' הח' וידי'ן ואהובי טדרבנן הוא אסורעכ"פ דאפ"ה להם השיב הי"ו סומך צאלח כמה"רוהכ"ו לכתחילה שאסור מה ודאי דהא ראיה מכאואין

דרבנן גזירה הוא העפר מן נתדיו שלאבתולעים דמדאורייתא העפר מן שנתהור תולעים אטושגזרו אלא אסרה לא דהתורה לגמרי מותריםהם

אטו בהם דגזרו הוא ורבנן העפר מןהמתהווים אין השתא וא*כ העפר מן אמחוצויםתולעים ואסרו שפירשה בתולעת שגזרו דממה לומרראיה פירשה שלא בתולעת גזרו ולא לכתחילהלהרגה בעלכטח פרי אלא בריה דהעיבא דלא משמעעדיין שפירחצה דקודם לך אימא אנא דלעולם אינוזה ריימ רבנן בה גזרו שלא ומה בריה חשיבאנמי

מן הגדלים תולעים לשאר דמיסו דלאמשום אסורים השלו באכילה מותרים דאלו כיוןהעפר משא*כ אבל לזה זה ולדמות לטעות לחושוליכא

הם אהב אסורה שהיא שורשה אחרבתולעת ~כן העפר מן המחוצוים לתולעים ממשדמו

ת ו כ ר ב בר9ל

כיון העפר מן דהוו הנך אטו רבנן בהוגזרו בם"ד נ"ל ובאמת נר"1 עכ"ר בהו למטעירשייך לכ"ע הכנה רהא הם טעם רברי נר"ושדבריו תיקשי ולכאורה בשבת להרגה לכתחילהמותר העיפוש מן המתהווים מתולעים שנאדמאי מן נבראים אין נמי דאלו כיון לכתחילהדאסור משום לכהמתילה גם הכנה רמיעטת וכמוהעפר התולעים תמעט כן העפר מן נבראת אינהשהיא אינם אינהן רגם משום יכתחילה גםלגמרי דשבת בם"ק ז"ל בהר"ן ועיין העסר מןנבראים מילי הני ורבה פרה בעינן דכי וז"לשכתב ככנה העיפושים מן שהווייתן, רמשיםלמעוטי ע"ש וכו' העפר מן המתהווה כל אבי בהוכיוצא יווטך בכנה לדינא הפרש איכא מאי השתאוא"כ

וראי אלא נינהו טעמא חר ותרווייהומתויעים לגמרי מותרים כולהו הדערה שמן לומרדמוכרח

העפר מן מתהווים בעינן התורה רמן יכתחילהגם רדמו משום לכתחילה בתולעים רגזרו הואורבנן למטעי ושייך העפר מן המתהווים תולעיטלשאר לא תולעים לשאר דמייא דלא הכנה אבלבהו וא*כ לכתחילה להרגה ומותר רבנן בהגזרו

פירשה שלא בתולעת הכא הטעם והוא ה"ההשתא וליבא תולעים לשאר לגמרי דמייא דלאכיון

לא לכן באכילה מותרים הם רהא בהולמטעי ודוק. הכנה מן נ"ש שזה ובאמת רבנן בהוגזרו

בם"ד לעמוד רציתי זה ענין לידן ואתאוהואיל בי"ד ז*ל חק"ל הגדול הרב דבריעל

דור בית הרב ספק לפשוט שרצה במה ס"גסי' מכרהת ראית ליכא דלכאורה בס*ד וראיתיז"ל

ז*ל הר*ן מדברי כ"א ז"ל ב"ד הרב ספקלפשוט בטלה ולא בריה דחשיבא ברבריו להריאשכתב כך כל ראיה ליכא ו"ל החינוך הרב מדבריאבל הרב מדברי גם בדבריו שם הרואה יראהכאשר דמ*ש לומר דאפשר ב"ב ראיה ליכא נמי 1"למ"מ לומר דבעי משום הוא וט' נימוח אם ו*ל מ"מה'

לומר דבריו ומשמעות זורקו בעין הוא אםאח"כ אזי האיסור לזרוק אפשר שאי נימוח הואדאם זורקו הוא אזי בעין התו ואם בם' בטלהבח

בהצמע ו"ל דבריו משמעות שמן שהגםובאמת הדוחה יד מ*ם (גבל ד*ל חק*ל הרב כמאשקצת כאמור. לדתותנטויה

ראיה לרוביא בס"ר לי נואה עבדא אנאואמנם שפסק זאל חק*ל הרבכרברי

הרב לספי אפילו בטלה ולא בריה דין דחשיבא !"ל רורבית מהלכות בפ"ב ז*ל הרמב"ם שפסק מהאבאלף

אלו וז*ל שכתב י"ד הלכה אסורותמאכלות פירשו אם ובמאכלות בפירות הנבראיםהמ.נים שאכל מי האוכל לתוך שחזרו אע"פ לארץויצאו וז*ל כ"א בהלכה שם ובתב ע"ש לוקה בויתמהם מבריה בשאבל בזית האונל זה בפרק שאמרעוזה

ה*! כולה עצמה בפני בריה האוכל אבלגדולה

למדין נמצינו הרי ע"ש וכו/ התורה מןלוקה מן שפירשה תולעת דגם ז"ל תרמב"םמדברי לוקה ה"ז שלימה נולה אותה אבל אםהתלוש

ראיתי מצאתי והנה קאי אבולהו ו*לרהרמב"ם עאד ל"א רף שמיגי בפ' 1"ל החינוך להרבבס"ר בטילה שאינה ז"ל שאמרו בריה וריני וו"לשכתב כמוה חלקים באלף נפיה אפילו כלומרלעולם היכי דבי אסור והכל בהם בטילה אינה היתרשל

שהשא בכל עליה דלוקין מלקות לעניןרהשיבא לעולם בטילה דלא איסורין לענין נמיחשיבא סעאק ק' סי' ז"ל ט*! להרב ועיין ע"שעכ*ד

בס*ד ראיתי גם !על או"ה משם בן שכתבא' תערוב~2 הלכות בריש ז*ל מגדים פרילהרב משם ג*כ כן שכתב ע"א ק"ך דף בריהבדיני ז"ל והריטב"א ב' דין ה' בלל ז"ל או"ההרב יצח שפיר לפ"ו השתא וא"ב ע"ש לחוליןבחאו דלא התלוש מן שפירשה בתולעת בם"דלנו

מלקות עליה דחייב מאחר באלף אפילובטלה פלוגתא לחדש לע דאין ודע ודוק תלייא בהאוהא היטב. ודוק מעצמינו ז"ל והר*ן ז"ל הרמב*םבין להרב בסאר ראיתי מצאתי העיוז אחרירעדד

שכתב נ"ב סע"ק פ"ד בסי' ז*לפר*ח בריה דהשיבי בתלוש דנדלים חללעים עללהדיא שם זא להרב עיין ועוד באלף אפילו בטלהולא ע"ש הנד הסימן בסוף הובאו אשר דבריובסוףודוק* ראיתי חמותי ב!ה והחיפוש העיון אהריושוג:

סע*ק פ"ד בסי' ז*ל הט*ז הגאון להרבשר שבדקה באשה השבועות בחג שנעשה במעשהיאו

העיר וכל ם~לבי*ן בו ונמצאו שלההרוזאנ"י המוכר אצל גם ומצאו והלכו אחד ממקוםקנו

ה ת ו כ ר ב בר קוהיה שעדע קודם שלקחו לאותם הרבוהתיר הם שקע בעת דשמא ספיקא ספק מכחמלוויאן ואת"ל נתהוו ואח"כ מלוו"ק שם היה לאעדיין אסר אח"כ שלקחו אותם אבל נימוחו שמאהיה אם כי להו לית אח"כ שלקחו דאותם ז"להרב פדעח הרב עליו מ"ש ועיק עאש דנימוחוספק שם זאל ברכה מחזיק הגדול להרב בזה ועיקןאל כמה שהביא מה כעח ובסע"ק ף סע"ק פ"דבסי'

ע"ש מתידין והללו אוסרין העלו וה עלפוסקים ועיין בזה מ"ש זעל השלחן עדך להרב נמיועיין שערי הדב מן שהביא מה כ"ט ס"ק היטבבבאר ע"ש. שהתליעו בחטיםדורא

ראשונים אלו ז"ל הפוסקים דברי הנהרהשיזא הנעשה דתולעת להדיא משמעואחרונים

דאפילו בריה דין לה יש ד,בפיר ופירשהבתלהם של הם דקמח התולעים רהא בטלה לאבאלף להו לית ואי תלוש ג"כ הם החטים נמי וכןתלוש בין השתא א"כ בטלה לא באלף דאפילו בריהדין

הם אח"ך שלקחו אותם בין מקודם שלקחואותם דבטלי האיסוד ניכד שלא עוד כלמותרים סעיף קאא סי' בשה"ט ז"ל מר"ז וכמ"שבששים דאם איסורים כשאר דדינייהו בב"י וע"שוא"ו

בששים בטל ניכר אימ ואם זורקו בעיןהאיסור לאלו לא ספיקא ספק צריך לא השתאוא"כ וכולהו אח"ך שלקחו לאלו ולא קודםשלקחו בנידון דהכא בששים יש אם דאפילומותדים אם אפילו דאל"כ ששים איכא ודאי ז"להרבנים ששים נמי צריך מותרות אמאי בודאינימוהו ז*ל להרבנים דס"ל מוכרח אלא האיסורכנגד

בטלה לא באלף ואפילו בריה הוי דזובפשיטות בדברי ועיין להתיר ספיקא ספק מצריכיםולכן בפרט להחמיר כנלע*ד וז*ל שכתב זעלהט"ז

ע"ש וכו' המלווי*ן פיר,עו דודאי תורהבאיסור להרב ועיין ע"ש ז"ל זהב בכהטבצות עעזועיין הגהב"י ז"ל בכנה*ג והובא ז*ל אליעזרדמשק לא תו שלם דאינו וכיון וז*ל שכתב ס'אות בדבריהם מפוו,ם שהדבר ע*ש וכו' בריהמיקרי בטלי המא בריה דין להם דיש משום הואשהכל ההב מסתפק קא מאי השתא וא"כ נימוחו לאאם ולא בריה דין להם יש אם הדין בעיקר ז*לב"ד שקם הוא פשוט הדין ודאי דהא לאו אםבטלי קצת לו יש ז"ל ב*ד דו-ב ואם בריה דיןלהם

בדין דבעיע בידינו המסור הכלל מכח בזהגמגום היה לא בריתה מתחילת אסורה שתהיההבדיה

בריה דין לה יש אם הדין עיקר על להסתפקלו למה הטעם ולדעת לחקור לו היה אלא לאואם

הדין בעיקר להסתפק ולא בדיה לה ישבאמת לתמוה יש וכן ז"ל הפוסקים לכל הואשפשוט הרב על זה זכר לא איך ז"ל מחב"ד הרב עלנמי יו"ד. סע"ק פ"ד בסי' ז"לב"ד בסי' ז"ל דעת שפתי להרב ראיתי באמתוהנה

כו*ף הדב לדברי שהביא ל"א סע"קפ"ד לעיין יש ובזה וז"ל דבריו בסוף כתב ושובז"ל

שהדב לך דמיו ע"ש עכ"ר השבועות דחגבמעשה השלחו ערך הרב על לתמוה יש וכן בוה נרגשו"ל והקשה ז"ל ב"ד הרב לספק שהביא בסיופ"דז"ל הפוסקים כל שפתיו על זכר ולא ז"ל הד"ן מןעליו בסעיף עצמו הוא שהביא הקמח בדין הנו"לז"ל

מדבדי להקשות טונתו הוא אם ואפי' והשאחד מכל להקשות לו היה כן גם עכעפ אבלקדמון גוברייהו ורב המה רבים כי הנז"ל הפוסקיםדברי הדין בעיקר מסתפק ומאי הכי בפשיטותדסברו חק"ל הדב הוא חביב אחדון הרב על וגםוכאמוד רצה ז*ל שהוא ויותר יותר לתמוה ישו"ל

בריה דין להם יש דלא לפסוק דבריובתחילת שרצה ז"ל כו"ף הדב על תמה ואדרבאיבטלי בריה דין להם דיש פסק לא אח"כ ושובלהחמיר ודברי ז*ל הר"ן ודברי ז"ל החינוך ס' מכחאלא להם דיש מדבדים דמשמע ז"י משנה מגידהרב ושוב ודוק שם הרואה יראה וכאהטר בריהדין

סי' בי"ד ז"ל דרבותא משחא להרב נמידאיתי מעצמו הוא זעל ב"ד הר' בספק שנסתפקפ"ד

במעשה קמח גבי ז"ל דהט"ז מהא ליהופשיט ודוק. ע"ש השבועותדחג חק"ל הר' בדגרי לי תמיה עבדא אנא עודגם

ז"ל התוספות בין פלוגתא לעשות שרצהז"ל לבין וטן דרבנן מ"ט ד"ה ע"א צ"ו דףבחולין זאל דהר*ן הא להו לית ו"ל דלההוספות ז"להר"ז כעזחילת דאיסורו היכא אם כי בדיה חשיבדלא

מובנים ז*ל דבריו אין ולכאורה ע"שבריאה כללא האי להו אית נמי שם ז"ל התוספותדהא מתחילתבריאה אסורה שתהיה דבעינן ז"לדהר*ן תימא וכי ה*ל דבריהם בסוף להדייא כתבוובכו עמו האיסור טלד דכשעלד טעמא הייעדהתם

ת ו כ ר ב ברלו שהם ונמצא וכו' החי מן ואבר ושרצים גידכמו תלוי הבריה דין ז"ל ולרידם תרתי דבינןס=ל כדבר תלוי וגם עליו שמו אין יחלק באםהוא להדייא גמי כשכח וכן בריאתו מתחילת אסורשהוא

בד"ה ע"ב וא"ו דף דמציעא בם4ק ז"לבדבריהם הוי לא נמי ובריה וזעל שכתבו פטורים כולםקפץ

היא דברי' ומונת ע"ש וכו' בחוליןכדפירשית בסוף שכהגו חילוקא החי על דקאיפשוטה דאיכ בריאה מתחילת אסור דבעינןדבריהם

שיטתא בחדא כולהו ז=ל והר"ן ז"לדהתוסשת קן סי' בתחילו2 ז"ל הפליתי ~הגשן ועייןקיימו

מציעא דבבא התוספות לדברי שהביא א'סעיף הכי להדייא בדבריהם ז"ל הרב פירש ושםהנזן באי' נתן מגרעת להרב נמי ראיתי וכןע*ש

וב(8מת ע"ש זעל דבריהם פירש שכןלמציעא היא ז*ל דבריהם דכוונת ראיה צריך זהשאיז וזיוש מאוד כןפשוטה י4ג בן ונעשה שהגדיל קטן הנה מצוה ברה(

במצות חיובא בר להיות א' ויוםשגה בם*ד לי נראה הנה קודש שבת בליל התורהמז

הלילה אותה יקדהם לבלתי להכע2ין שצריךלהורות יום מבעוד יקדש שאם ודאי לילה שיהיהעד ואינו קטן בהיותו שקידש הקידוש לו יועילאיך חיובא בר בו שנעשה לזמן התורה מן חיובאבר דאורייתא הוא שבצ2 קידוש קי"ל כי התורהמן

בכ"מ ז*ל מרן מדברי בם"ד זה דין למדתיוהנה הרמב*ם דכתב ד הלכה פסח קרבן מומ ה'בפרק חייג לשני ראשון פסח בין שהגדיל קטןז"ל

וגוגש פטור בראהעון עליו שחטו ואם שניבפסח כי בו אין קטן דבעודו בכ"מ זאלמרן דרבנן חיטך אתי והיכי דרבנן הימךאם

שם וי"מב כרת דחיוב וערה חיובומוציא לקטן רבייא דרחמנא דכית ז*ל קורקום הריבשם

המת ע*ש השני מן בכך פטור עליושישחטו חק*ל בספר ז*ל חזן מהר"י הגאון להרב זהעל קתלת להרב ועיין ע"ש ע"ן ק"ע דף ח*בי"ד אבות לבית שה בעניע השי"ן במען ז"ליעקב

בזה ומ*ש הנזן ז*ל מרן לדברי שהביאדאורייתא בזה בכיוצא מהני רלא הנזן רבנן כולהוודעת בנירון הכא למידין נמציע מילא והשתאע"ש גהיותו יום מבעוד שקידוח קידחצ מהני דלאהנז' ומהזו התורה סן דויב שהוא לזמן התורה מןפטוד

ליה לית רמגילה בפ*ב ז"ל המרדכ"יבאמת זה על ועיין גוונא בכהאי דמהני ום"ל זוסברה שזבר רם*ז סי' בא*ח ז"ל מג*א הגאוןלהרב רבי להגאון ועיין הנד ז"ל המרדכאילדברי הכ*מ שמדברי שכתב רם"ז בם" ז"ל אגרעקיבא כהמרדכ*י דלא מבואר פסח קרבן מה' ה*זפ*ה ה8*ה במע' בס"ד לקמן מ"ש ועייז ע"שחנז' זה דדין למידין נמציע ומ"מ ע"ש הפדיוןבדין לד~רות צריך דלכתחילה ודאי והא פלוגתאהוי להיות שחל חיובו של א' בליל להמתיןלקטן ודין ודאי לילה שיהיה עד יקדש לבלתיבשבת מוכרח שהוא נראה אך מקום בשום מצאתיו לאזה

אכי*ר. בתורחש עינינו יאיר והשי=ת בם"דממ"ש יזהר תל"א סי' ז"ל מר"ן כתב חמץ בדיקת1(

בקוום יהורל שלא אדםכל הנ*צ וכתבו וכף שיבדוק עד יאכל ולאמלאכה בשעתו לבדוק שיזכירו לחבירו אמר אםוהעט=ז חק הרב וכתב וא*ר בא"ז והעתיע ללמודמותר דאיתא מהא לזה ברורה ראיה ונ"ל ז"ליוסף - לשמעיה שינתיה מסר ששת רב ס"ה דף הדרפ'

וכשיגיע מעט לישן הניחני אול ז"לופירש"י מחוקק הן עליו וכתב עכ=ל הקצני תפלהזמן

כאן אין ראיה קצת אפילו ולע"ד וזעל ז"ליהודה עושה היה ושכור שתוי כשהוא איירי התםדהרי היה מוכרח וא"כ לשמעיה שינתיה שמסרכן

שיוכל כדי בשינה שכרותו להפיג כןלעשות 3וע*ע( שכרות בשעת להתפלל דאסורלהתפלל בסי, כמ"ש וגלאב( ע"ד( )בקכ*ג דוד)כש"א דהאי ראיתי שוב כ% מהתם ראיה ויית וכו'צ"ט ראי מהרי*ו שכ*כ היא דידיה לאע הדרדפרק לביה' השמש קדיאת על לסמוך תפלה לעניןזו

ראיה לאן לדעתי אמנם רל*ב ס"ם בב"חהובא דרב מפרש היה מהרי*ו ואולי כדכתיבנאכלל בהבעו שלא גם לשמעיה שינתיה מסרששת דרג* מבואר ז*ל ותוספות מפרש*י אמנםשכרות להתפיק שיוכל כדי כן עושה היה שכרותבשעת בס*ד לומר ונראה ע*ש עכ*ל שם במהרש"אועיין חק הרב וכם*ש ברורה ראיה היא הנז'דראיה ש,צת ררב נראה הש*ס מדברי כי והוא ז"ליוסף מסד הוה חצכור שתוי כשהיה בזה רגייהוה

מקרה בדרך זה רבר שהיה ולא לשמעיהשינתיה בעלמא באמת אם השתא הש*כ לא ותו אחתבפעם

לז ת ו כ ר ב בר

שותה ששת רב היה איך לכתחילה כן לעשותאין שיהיה כדי ביותר שישתכר עד מדאייותר דכל ודאי אלא לשמעיה שינתיה למסור אזמוכרח ולאו לכתחילה כן לעשות מותר הוא גוונאכהאי ולכן שכדותו להפיג בזה מוכרח שהואמשום 9ד מדאי יותר לכתחילה שותה הואשפיר

למסוד לזה תקנה יש כי בזה קפיד ולאשישתכר שפיר החמץ בבדיקת הכא וגם לשמעיהשינתיה שיזכרם לחבירו ולומר לכתחילה ללמודמצי

רב דאולי לומר המתעקש יתעקש ואםלבדוק ולסמוך לכתחילה להשתכר כל עביד הוה לאששת הכא גם הנה מצוה של בשתיה אם כי שמעיהעל גדולה מצוה לך קואין תורה בלימוד איירינמי

הוא וכ*ש לזה ברורה ראיה איכא ושפירהימנה זוכר ג"כ החמץ בעל להיו' יותר קרובדהכ' שישן שכור גבי כה2א"כ לומד שהוא והגםמעצמו התפלה בזמן מעצכו דיא שיקץ הדבררדצק ודוק. אחרים שיקיצוהובלעדי אמנם וו"ל שם זאל יהודה מחוקק הדב כתבערד

ס"ג ער"ה מסן לזה ראיה הביאו ובנ"צבעט"ז אחד יש ואם יטה שמא הנד לאור קוריןדאין והאה מותו אטה שלא עלי דעתך תן לוואומר דאיסוד להתם ג"כ זה דמי לא ולכאורההכא דעחך תן באומרו מותר לכן שניהם על הואשבה באיסור חבירו יזכירנו להטות ירצה דאםעלי הבדיקה דחובת הכא משא"כ עליו שחלג"כשבת מאי אעכ שלו שהחמץ הבעה"ב על אלאאינו ישכה שמא שיזכירם לחבירו שאומר בזהמועיל הבדיקה חובת אין הא יזכוד דבמה חבירוגם אמה כ"ו דף בסוכה הש"ס פריך דכה*געליו משרשיא לה מתקיף לאחרי' שינתו במוסרדמשני העט*ז דגם ונראה יעו*ש. וכו' צריך ערבאערבך שיש היינו לחבירו באומר כוונתם והא*רוהנ*צ חבירו דיזכור לבדוק וחדר בית איזה לחבירוגם

לסי' ממש ודמי עליו גם שחל הבדיקהבהובת דלא אסור בכה*ג דאף נראה לדעתי אמנםער*ה דאתמר מאי אלא לך ואין הכא בתקטעא רבנןפלוג

ללא התם בש*ס חיישי דלא שבת גביבפירוש לכן קורין זהטנים בש*ס בפירוש וושתירופלוג דעתך תן לחבירו באומר דגם הפוסקיםכתבו ו*ל עכ*ל וכף ובהפלה הכא מופא*ב מותרעלי ס" י*ד גמחב*ר ז*ל חיד*א להגאון ועיוע"ש

ע*ש. א' אותכ"ה בן סע*ק י"ח סי' י"ד ז"ל תשובה פתחירהיחב

על קוג ס" יצחק זכרון הרב בה2םכתב א* יעמיד אם דאפי' שחיטה קודם הסכיןבדיקת לא שחיטה אחר לבדוק להזכירו ויאמראצלו התירו בשבת הנר לאור קריאה דלענין דאףמהני עכ"ל התירו דמצוה בקריאה דוקא גוונאבכהאי והנה אצלינו מצוי יצחק זכרון ס, ואיןע*ש

היכא בין ז"ל יועדה מחוקק הרב שעשההחילוק א' על חל שהוא היכא בין שניהם עלדהאיסור דנר ההיא בין ג"כ זה חילוק לעשות ישלבדו אין נמי סכין דגבי דשחיטה הסכין בדיקתלבין על ולא ששוחט זהז על אם כי חל הבדיקהחיוב ודושחבירו ו"ל הרב שזכר דסוכה בההיא יאל לכאורהוהנה

ש~בילת א~בלין ת"ר התם דאיתאוההש חוץ עראי שינת ישנים ואין לסוכה חוץעראי אביי א"ל ירדם שמא גזירה אהצי א"ר מ*טלסוכה אבל בתפילין עראי שינה אדם ישן דתניא האאלא בריה יוסף א*ר ידדם שמא ליחוש קבע שינתלא להרב כע7קיף לאחרים שינתו במוסר עילאידרב

רבב*ח אמר אלא צריך ערבא ערבךמשרץ2יא ז"ל ופירש"י וכו' עסקינן ברכיו בין ראשובמניח העירני ארדם אם לחבירו אומר שינתומוסר ע"ש וישן ישכב הוא אף שמא צריך ערבאערבך

ולא ישכח שמא חי"2ינן לא למה י"לולכאורה לתרץ יש לזה והנה נדדם כשרואיהויקיצנו בדיק71 כמו הבא לה למידה2 ליכא דהאיבס"ד לא כי שישכח קרוב דהתם משום ותפלהחמץ דאיט בזה לבו המעורר דבר איזה בעיניורואה בודקים או מתפללים אדם בני שיראהבהכרח משצ*כ חבירו שצוהו מה על שיתעורר כדיחמץ יעוררע ירדם שאם צוהו שחבירו שינה גביהכא שיזכור וקרוב אותו רואה דיא ידדם כאשרהנה אותו המעורר שינוי לפניו יש כי צוהו אה2רעל בעת מציוהו הוא הבא כי והוא בס"ד י"לועוד בין והנה עראי שינת לישן מתחיל הואאשר הוא ברדם שיהיה קבע שינת לבין עראישינה שישכח חיישינן לא המתט הזמן ובזה מועטזמן גם שמא לחוש יש אבל בו שנצטוה הצוויעיקר הוא גם רגעים ב' שאחר אפשר כי ישןהוא

ודוו4 ושפיריתנ5נס

ת ו כ ר ב ברלח

ז"ל יהודה מחוקק הרב חילוק לעיקרוהנה הכל על שחל שבת איסור ביןשחילוק

הנה דווקא הבעה"ב על שחל החמץ בדיקתלבין לחילוק מוכרחת דאיה בס"ד להביא יש~כאורה

כהן יהודה לרבי דס"ל י=ד דף ביומא מסהטזה ז"ל ופירהט"י יאכל שמא אונז יקריב לאגדול היום כל התורה מן קדשים באכילת דאסורמשוס ע"ש.וכו'

מאחיו אחד אדם יניה לא דאמאי י"לרהשרןא שיזכירו ההוא היום כל עמוהכהנים

לחלק שמוכרח ודאי אלא לאכול ויבא ישכחאם בדבר מהוייב חבירו שאין דכל ז"ל הרבכחילוק בתפלה ולהכי יזכירו ולא ישכח הוא שגםחיישינן שינתיה מסר ר"ש הוה אז בה חייביםשהכל

שבת בנר ה"ה וכן יזכירו בודאי כילוטמעיהודוק. שכתב אחר חילוק עוד ז"ל הרב שחילקךבןה

דיזטר התם דעואני לחלק אפשר עודוז"ל הכא אבל להטות שירצה זה של במעשהלהזכירו ואאכ הוא תעק~ה ואל שב לבדוק שישכחשהחשש ביתו לבדוק לילך בעצמו חבירו דיזכוראע"ג ע"ש ע"כ וכו' לחבירו להזכיר ישכח שמאאכתי דיומא הגמ' לפי יכון לא לכאורה זה חילוקהנה לפניו שאוכל מעשה איכא נמי התם דהאהנז"ל שיעמוד זו תקנה לו עשו לא אמאי השתאוא"כ משעת ההוא היום כל הכהנים מאחיו אחדאצלו

לאכול יבא אם שיזכירנו כדי הערב עדהקרבה הנזאל הא' חילוק אבל בהכי לחלק דאין ודאיאלא

אחרי אמנם ומיהו דיומא הש"ס לפי שפיראתי הרב של הב' חילוק דגם בסקד לי נראהה"טוב לומר דאפשר דיומא מההיא אותו לסתור איזז"ל והחמירו בקדשים עשו ומעלה קדשים דהוישאני מעלה דמשני בשאס מצינו ןונא וכהאי יותרבה ולא יותר יהודה רבי חייש ולהקן בקדשיםעשו בו שיש דבר שהוא והגם הקנתא כהאי ל"העבדי ודוק. טפי ודכירמעשה יש ז"ל הרב שחילק חילוקים מלבד כידדע

לבדיקת שבת איסור בין .בס"ד עודלחלק שבת שבכל תדיר הוא שבת דאיסור והואחמץ יאת ש לבו ולשום בזה ליזהר לאדם לויש

על ישכח לא חבירו שמסתמא לומר ישולהכי לטמעיה שינתיה מסר דר"ש תפלה גבי וכןזאת

כי שמעיה ישכח לא שמסתמא לומר ישג"כ של לבו על וחרותה יום בכל תדיר היאהתפלה משנה היא אשר חמץ בדיקת גבי משא"כאדם לחוש הדבר קרוב תדירי זה ענין ואיןלשנה גבי ביומא וכן יזכרני ולא ישכח חבירושמא אונן הכהן שיהיה תדירי ענין אינו הוא ג"ככה"ג ולא חבירו גם ישכח שמא דךישי ולהכי יאכלולא

בסי' ז"ל הב"ח הרב חילק גוונא וכהאייזכרנו ודוק. ע"ש לחמץ ק"ש ביןזה

כתב בדיקה גבי תל"א בסין ז"ל מר"ןוהנה צריך איז יום מבעוד ללמוד התחילשאם

שצריך וי"א בהגהה ז"ל מורעס וכתבלהפסיק והקשה ע"ש עכ"ל עיקר לי נראה וכןלהפסיק ק"ש גבי רל"ה מסי' ז*ל ב"ח הגאוןהרב

התם דשאני והי' פוסק איט בהיתרדבהתחיל בשנה אן פעם שהוא כאן משא"כ תדירשהוא דהא ז"ל מגאא הרב וה"ק שישכח יותרח.ישינן צריך אין ואפי"ה בשנה אחת פעם נמילולב

ע"ש תרנאב ס" כמ*ש בהיתר התחיל אםלהפסיק שהוא דכיון עואני דלולב בס"ד לתרץונראה אחד בזמן וסובה דלולב בסוכה ההוא בזמןאוכל הסוכה ישיבת כי הלולב יזטר מסתמאהם

סוכה ידעי דנ"ע אוחו תעורר היא יו*טוקדחטת כ"כ חיי,טינז לא ולהכי הם אחד בזמןולולב בהיתר התחיל אם להפסיק !;צריכוהו ולאשישכח בליל שינוי איזה יש דלא בדיקה גבי הכאמווא"כ מחמתי שיתעורר כדי השנה לילות שאר עלי*ד

אוכל הוא הלילה אוהה גם הנה ואדרבהויזכור גזרו תדיר שאינו כיון ולכן לילות כקוארחמץ ודוק. להפסיק והצריכוהו ישכח שמאבו שכתב תרנ"ב בסי' בהגהה ז"ל מור*ס דבריועל

מהצי יותר לאכול התחיל אם לולבגבי ראשון ביום אפי' חיובו זמן שהגיע קודםשעה ע=ש ביום שהות בדאיכא להפסיק צריךאינו באמת אמנם וז*ל זז"ל יהודה מחוקק הרבכתב הרא*ש דעת לפי תמוהים שם בהגהה הרבדברי בהתחיל אף שחרית דבתפלת ז"ל ר"י בשםז*ל

אפ*ה ע"ה קודם שעה מחצי יותר בצ;יתרלאכול תפלת דשאני למנחה דמי דלא להפסיקצריך ובש*ע הדם על חאכלו דלא אקרא דאסמכהתהשחר הב' ודיעה בסתם אן זו דיעה כתב ס*ד פ*טסי' ראשונה שדיעה בש*ע דרכו והעע י"אבשם

לט ברכותרב

והרב ומוחלם גמור ופסק עיקרית היאבסתם ג"כ יודעתו מבואר כלום שם הגיה לאבהבתה

דעיקר שם הב"ח פסק וכו בד*מ מבואר וכןכן לולב גבי הרב שכחב דינא האי ומעתהכהרא*ש

ע"ה קודם שעה מחצי יותר לאכול התחילדאם דהא ליה דתיפוק בבירא נפל להפסיק צריךדאין

עדיין דהא ולתפלה לק*ש להפסיק צריךבלא*ה ונראה גדולה תמיהא וזו ק*ש קרא היש התפלללא

ואין וכו' ד' בם"ק שם ז*ל הס"ז נתכויןדלזה פטודין שהן בהני מיירי שם בהגהן דהרבליה2ב מק"ש הפסורין בכל המעיין כי' ותפלהמק*ש בתורה האמורות מצות מכל פסורים הםותפלה באופןכווהגיע איירי דהרב ליה2ב נ*לובדוחק דלתפלה ורעב צמא הוא עדיין והפלה ק"שזמן

באבות כיון לא ואם הברכות בכל כוונהדצריך שיוכל וכדי ק"א בסי' כמבואר אותומחזירים כמ"ש קודם ולשתות לאכול עדיין כעתרלכוין אין נמי דלולב ואה1מעינן ס*ד פ"ס ס"בש"ע עכ"ד וכף בהיתר דהתחיל ההאיל להפסיקצריך ישוב על ז"ל הרב כתב יפה כי נראה והנהע"ש. מזה גדול דוחק אין ודאי כי דוחק שהואהנד

יותר לאכול התחיל הוא אשר דינא להאילאוקמי טוהוא בכגון דאיירי חיובו זמן קודם שעהמחצי הענין ורחוק חיובו זמן כטוהגיע וצמא רעבעהרנו שעה החצי באותה שתה ומה אכל מה דא*כמאוד מים לו היה ולא אכל ואם החיוב זמן קודםשל

צריך איז באמת ואמנם מאוד רחוק זה גםלשתות מאוד, עד רחוקה שהיא הזאת בנפקותאלהדחק שהיא בזה בכיוצא אחרת נפקותא לעשותויש

התחיל הוא אם דנ*מ והוא מאוד עדקרובה החיוב זמן וכשהגיע הרבה מקודם שכרלשתות שמע קרית לקרוא שאסור באופן שכורהיה

וכמבואר עליו דעתו שהתי"2ב עדולהתפלל ודין בהגהה ז*ל מור"ם שם וכתב צ"ס ס"בש*ע לברך יכול ברכות שאר אבל תפלה כדיןק*ש נמש שפיר השתא טנ*כ ע"ש שכור שהואאעם*י

לולב דלענין תרנ*ב בסי' ז*ל מור*םלאשמעינן בהיתר שהתחיל מאחר להפסיק צריך איזג'כ להפסיק שצריך אומרים היים ז"ל דבריוולולי על לברך יכול שכור עןעא דהגם לולבלענין מאוד עד קרובם היא זו ונפקותא וליסלולולב באצפז וישתבר ביותר שכר שישתה הרכהושכיח

עוד יש והנה המלך. לפני לדבר יכולשאינו זמן טוהגיע לכגוז אחרת נפקותא לעשותלכאורה מקום באותו לו ואין לנקביו נצרך והואהחיוב להעמיד יכול איע והוא שם לילך הכסאבית וחומש שעה שיעור שהוא פרסה שיעורעצמו דנומ או צ*ב ס" בש*ע כמ*ש להתפללדאסור לו ואין במים ידיו לרחוז צריך שהואלכגון זעיין להמתין לו דיס בודאי לו שיבואוממתין הנפקותא דאותה אלא ע"ש צ"ב בם" שם ג*בלזה ודוק. יותר קרובה היא השכרותשל

על ז*ל יונה רבינו משם כתב ז*ל הסורר41בינ1 יום מבעוד ללמוד התחיל שאם י*דליל

דכיון ונ*ל ז"ל רבים עליו וכתב פוסקאינו וישכח בלימודו יסריד דלא משום הואשהסעם ע"ש. פוסק התחיל ואפי' חילוק איןמלבדוק יונה לרבינו ברורה ראיה כתב ז*ל ב"חוהגאון

חבזרה בני גבי פסחים ערבי מפ'ז"ל צריכים דאינם היום עליהם וקד,ב מסוביןשהיו

נמי וה"ה ד(1רייתא הוא דקידה2 אע*גלהפסיק לפי 11 ראיה ליה2ב וכדי ע"ש וכו' חמץבדיקת דההיא בם*ד לחלק אפשר ז*ל הסור רביםסברת הדדי מדכרי רבים שהם מאחר שאנידחבורה דהתחיל מאחר שיפסקו בהו גזרי לאולהכי ביחיד דארידי בדיקה גבי משא*כ יוםמבעוד דלם"ז דינא לענין נ*מ זה חילוק לפיומיהו הם רבים אם בדיקה גבי דגם לומרצריך

?ריכים דאין ז*ל הטור מודה ביהדהלומדים שנוציא כדי זה ליחלוק הכריח לנו ואיןלהפסיק בדבריו נזכר לא אשר הסור לדעת מזהדין

הב*ח הגאון שחילק כמו לחלק דאפשרבפירוש שרינן ולא תדיר דהקידוש וההא ק"ש גביז*ל הרוק. תדיר שאים בדיקה גביה משא*כב"ה תמיד ויעזרמ וישמהנו בעזרתינו יהיה שדיאל

אכי*ר.

הג43מלמערכת

והיא אסור הגוי דגזל קי*ל הנה הגוי גזלא( סי' ח*מ בה1ה*ס פסוקההלכה

עובר פרוסה שהה אפי' הגונב כל וז*ל ס*בשמח הגונב אהד לשלם זחייב תגנובו דלא ל(1על דגונג ואתד גוי של טמון הגזנב או ישראלטמון

ברכותרבמ

מותרת הלוואתו הפקעת אך ע"ש מקטן אומגדול הפקעת הוי המכס והברחת שם בהגההכמבואר פוטרין אין ע"א קי"ג דף בב*ק וכדאיתאהלוואתו אמד והא בגמ, ופריך וט' המוכסיןמתיבת ב*ה אר"ח ותי' דינא דמלכותא דינאשמואל במוכס אמדי ר"י דבי קצבה לו שאין במוכסא"ש ילבש לא אהא לה דמתני איכא מאליוהעומד שדי מי המכס מן להבריח אלא הצ' כלאיםאים

וכו' אהא לה דמתני ואיכא וכון דד*דוהא"ש וגוי ישראל דתניא גוי במוכס אמר אהטירב

כאן בגזילו כאן רבא אמר אלא וכון לדיןשבאו המכס מן דיהבדיח ז*ל ופירש"י הלואתוגהפקעת

ז"ל הדי"ף וכתבו ע"ש הלוואתו כהפקעתהוי ע"ש. הוא דבתראה אשי כרב קי"ל ז"לוהדא"ש

י*א הלכה גזילה מה' בפ"ה ז"לוהרמב"ם בזמן כלסטים שהמוכס בד"א כתב- מוכס או מאליו העומד מוכס או גוישהמוכס לוקח אלא קבצה. לו ואין המלך מחמתהעומד שפסקו מכס אבל שירצה מה ומניח שירצהמה

קצוב דבר או דביע או שליש שיקח ואמרהמלך ונודע למלך זה חלק לגבות ישראל מוכסוהעמיד שגזר מה על כלום מוסיף ואינו נאמן זהשאדם הוא דין המלך 2ודין לפי גזלן בחזקת איטהמלך זה ממכס המבריח עובר שהבא אלא עודולא המלך שהיה בין המלך מנת גחל שהואמפני עכ"ל. ישראל המלך שההה ביןגוי

הוא ז*ל הרמב"ם שדעת ז"ל המגיד הרברכוזב מחמת עומד שהוא אע*פי גויכהעהמוכס

קצבה לו 12אין כמוכס הוא הרי מסתמאהמלך ולכאורה ע*ש טטל הוא הדין מן יותרשסתמו נההע שאם הוא ז*ל רביט שדעת מדבריוסהעמע אסור יותר נוטל ס2ינו נאמן קוהגוי בבירורלנו

מדע שלא בסתמא אם כי שרי ולא ממנולהבריח הכי. ולאו הכי לאו עליו כלוםלנו

12המוכס בד"א וז*ל שס,ט בס" כתב ז"לוהטור אפין א סאליו "עומד במוכס כג~ההוא

מה אדם מכל ולוקח קצבה לו ואין המלךמסעם ידועה קצבה ליקח המלך פסק אם אגלשירצה שןה אם זה דבר לגבות מוכס והעמיד אדםטכל

המלך מחוק יוחו ליקח מוסיף ו(מם נאמןהמוכס אלא עוד ולא דינא דמלכוהט2 דדיגא כגזלןאיט

עצמו המבריח הנל המכס על לעבור לאדםשאשר

בין המלך מנת שגוזל לפי גזלן הוא המכסמן אם וכן ישראל מלך שהוא בין נוי מלךשהוא ממנו עצמו המבריח המלך מן המכס קנהישראל מותר תי קנאו אם אבל שקנהו ישראל גוזלהרי דליכא כמקום דשדי הלוואתו כהפקעתדהוי הבית בבדק ז"ל מר"ן וכתב עכ"ל השםחילול שכתב ז*ל הרמב"ם על לתמוה ויש וו"לשם המבריח המלך שהעמידו שמוכס מגזילהבפ"ה ומאחר וט, גוי המלך שהיה בין גוולממנו

הלוואתו כהפקעת אלא איט המכס מןדהבדחה לתמוה יש רביט ועל גוי במלך אסורואמאי קנה אם וכן גתב ז"ל הרמב"ם דברישאתר משום מותר גוי קנאו אם אבל וכו' המכסישראל שרי לא אמאי גוי במלך הלוואתו כהפקעתדהוי 12אם שאני עצמו דמלך י*ל שמא טעםמהאי סכבה לידי לבוא אפשד השם חילול מלבדיודע ע"ש. משנה בכסף וכ*כ ע"ש ז"לעכ"ל ורבינו ז*ל הדמב"ם דרבינו מןאה לכאורהוהנה

ממונה המלך העמיד באם פליגי זאלהטור מותר ז"ל הרמב"ם דלדעת המכס לגבותגוי

שהממונה היכא אם כי אסור ואינו ממטלהבריח ז"ל הטור ולדעת נאמן 2והס2 וידוע ישראלהוא 12הוא אע*פ נאמן הוא הממונה שזה שידועכל של ממונה שהוא מאחד ממט להבריח אסורגוי

נר(מן כן לעצמו המלך מן המכס קנה ולאהמלך

כתב ז"ל הטור רבינו ני יען מדבריהםלכאודה לכהוב דקדק ולא זה דבר לגבות מוכסוהעמיד הרמב*ם כמ*ש ישדאל מוכס והעמידבפירוש

מח*מ כ"ח בסי' ז*ל אשה קרבן הרב כ% וכןז*ל ע*ש. בזה ז*ל ההטור ז*ל הדמב*םמחלוקת לכתוב דקדק שס*ט סי' בשה"ט ז*ל מדזדהנה

מוכס והעמיד שכתב ז*ל הרמב*םכלשון כהרמב"ם שפסק הרי ע*ש למלך לגבותוישראל מטה פרח והרב גוי ולא ישראל דווקא דבעיז"ל ז"ל המגיד הרב לדברי זכר נ"ב בס" ז*לאהרן יתברד ד(2ם משמע דבדיו דלפי וכתבהנז*ל הדין מן יותר טטל איט דנ*ד זה כותישמוכס שם אלו דבריו על והק' וכף להבריח אמוריהא מודה דלעולם נר(חן ולע*ד וז*ל כתבהטוב

להבריח דשדי אשי דרב טעמא דכל ז"ל4רמב*ם כדמפרש הלוחשה הפקעת מטעם הוי המכסמן

יותר טסל 2תיט לט עדע ששםילו ונ'מדכריו

מא ת ו כ ר ב בר

דמסיים לזה וראיה להבריח שתרמקצבתו והעמיר וכה המלך שפסקו מכס אבל ז"להרמב"ם מוסיף ואינו נאמו זה שארם ונודע ישראלמוכס לנו וערע הו"לל ישראל נקט ואמאי וכףכלום אלא ישראל בין גוי בין וכולל נאמן והשארם נוי אבל להבריח אסור ישראל ררווקאוראי ע*ש וכו' להבריח 5ותר בבירוור שטדעאעפ"י וז*ל וסיים בזה הרברים ז*ל הרב הרחיבושם שיטתי לפי הרברים לפרש בכ"ז הארנצ2ילכך זה על לחלוק פוסק לשום שא"א רעתי קוצרלפי

והניח מלא בפה אמרה לא הנז' הרב ואףוכמ"ש ע*ש. עכ*ל בצ*עהרבר

שהמוכס כל ו"ל הרמב"ם רלרעת מזההמררמ המלך מן ממונה שהוא אעפ"י גויהוא

יותר עטל שאיע לנו וערע למלך אותווגובה אא"כ איסורא וליכא ממע להבריח מותרמקצבתו

יוהו לוקח שאיע בשמן שהוא וערע ישראלהוא גם כן לומר לנו שיש לפ"ז וממילאמקצבתו הרמב*ם לשון תפס ז*ל 21ט1 כי ז*ל מר*ןברעת לגבותו ישראל מוכס והעמיר יהריא שכתבז"ל המכס מן להבריח לפ"ז להתיר יש השהטוואוכ שעדע ואעפ"י גוי הוא המלך של שהממונההיכא לרעת הוא שכן מקצבתו יותר לוקח שאינולנו

בשה"ט להלכה נפסקו רבריו אשר ז*להרמב"ם ררבינו נאמר אם שאפ" ועור זאת כוותיהדקי*ל הרב וכמ*ש ז"ל הרמב*ם על פליג זאלהטור גם להתיר יש לכאורה עכאז ז"ל אה9הקרבן הוא אם בין גוי הט1 הממונה אם ביןלריריה שכתב הבית בברק ז*ל מרון טעם לפיישראל בהמלך ראפילו ז*ל והטור ז*ל הרמב*םברעת במלך שאסור ומה הלוואתו הפקעת שייךעצמו כל שהנה ע*ש נפשות סכנת דאיכא משוםעצמו ברבר סכנה דהוה בימיהם אם כי שייך לאזה

ואפילו כלל סכנה שום רליכא אלו בימיםמשא*ב יתוודע שאם ורק לו יעשו לא דהוא כלעונש ואם ארבעה פי 4פ כפליים מכס ממט יקחוהרבר ירט ושוד וחמס הנהוג מן חוץ עמו לעשותירצו אבל להם כולו החפץ ליקח משפטן יחרצואז

זה החפץ מן יותר ממה לקנסו או לגופועונש והגם סכנה שום רליכא וכ*ש ועיקר בללליכא דסכנה זה טעם דחה ו*ל למלך כה4נהשהרב עכל לא אנהע 5*ט הצב*ה בכ*5 ז*ל טר*ןשכתג

זח כתב שהוא והגם ז*ל מר*ן רברי אחרלהרהר דבריו עוד שכהב מאחר מ"מ בכ*מ תירוץבררך פרח הרב וגם זה על לסמוך יש הבית בברקאלו בטעם ז*ל מר*ן רברי אחר נמשך ז*ל אהרןמטה

ע*ש. הנזןהסכנה וביוצ4ח ה*ל ז*ל אהרן מטא פרח הרב עוררכתב

דף דנדדים דן בפרק ז*ל הר*ן כתבבזה להבריח רשאי זה ממונה אין ומיהו וז"לכ"ח

מיראת לא אם המכס לו לפרוע חבירולישראל יהא לא רינא דמלכותא דדינא רנהיהמלכות טהרת ד~ואתו דהפקעת קי*ל הא הלוואתואלא וו"ל רי*ס סי' ח*ב ז*ל מהרש"ך הרב והק'ע*כ בגמרא מקשה בתרא דדצוזל רבשמעתתאוקשה

ומשני דד*ד והא*ש שרי מי המכס מןולהבריח מאליו העומד במוכס או קצבה לו שאיןבמוכס הממונה ישראל אפילו רהר*ן לההיא איתאואם בצ*ע הדבר והניח ע*כ להבריח מותר המלךמצד

ע שאין ז*ל הרב חכמת מעוצם נפלאתיונוראות אלא זה חילוק ז*ל הר*ן אמרה רלא כללקון

ומרין גוי במוכס לע רחיד,ן אשי ררבלתירוצא המוסקים וכמ"ש קי*ל וכוותיה הלוואההפקעת אשי אדרב פליגי רודאי תירוצי להבהו לנוומה עוש.וכו' קף שזהביא ז*ל למלד משנה להרב ראיתיוכן

דלא ונראה וזאל וכתב הנד ז"למהרש*ך ולומר לתרץ אין והנה ע"ש וכון המחבררק

להבריח לכתחילה דמותר קאמר לא ז*לרהרון משום המכס בממון זכה והבריח עבר שאםאלא

בשעה ועכ*ז לשלם חייב ואיט הלוואתוהפקעת לא ולהכי דר*ר כה9ום עבד איסוראשהבריח איך מקשה רהש*ס בה9*ס הכי לשנוייאפשר וואסור דמאחר איע רזה לכתחילה להבריחמותר

מטעם לשלם דחייב ה*ה א*כ דד*ר מטעםלהבריח ודוק.דד*ר

להרב ראיתי ראה בס*ד זה נעניןובעסקי הרב לרברי שזכר ז*ל לט~יההלכה

כתב ה4וב ז*ל אהרן מטה פרח והרב ז*להמגיר דס*ל ז*ל הרמב*ם רביע בדעת לו שנראהמה

הממונח טי במוכס ז*ל הרמב*ם רביעדמודה בעניז כלום מוסיף וןאיט לע שנודע המלדמן

% הממוטה ישראל כדין להבריח יאסורהמכס בוה לטי "צראל בין הפרש שיש אלאהמלך

ת ו כ ר ב ברמב

בשמן שהוא לנו נודע אם ישראל דגביוהוא שהזא לע עדע שיהיה בעינן לא עמיניובקואר אמרינן אלא בפרטות המכס בענין גםנאמן

אעפ"י גוי מוכס אבל בזה גם נאמן שהואמסתמא נמי בעינן ענחניו בשאד נאמן שהוא לנושנודע המכס בענין גם נאמן שהוא לנו נודעשיהיה אלא בזה גם נאמן סתמו אמדין ולאבפדטות שיתוודע עד אם כי בזה נאמן איע סתמואמדינן ולכאודה בפדטות המכס בענין נאמן שאואלנו

בדבדי כאוד דחוקים הם אלו שדבדיונדאה כמאש נראים ז"ל דבינו לשון ומדוצת ז"לרביע מדבדי שדקדק ומה ז"ל אהדן מטה פדחהדב המלך קואין מאחד שכתב בכ"מ עצמו ז"למד"ז מ"ש אינו זה המחילה אחר הנה וכו'.מפסיד גתינת הוא מפסיד המלך שאין מאחר ז"למד"ן שאין המעם כי בדבד סכנה שאין למ"שמעם ולכן מפסיד המלך שאין מפני הוא בדבדסכנה היכא אם כי סכנה דליכא זו בהברחה מסתכןאיע

ופשום. עצמו המלך אתשמפסיד דס"א סי' ח"א ז"ל המבים להדב בס"דוראיתי

שמוסיף יהודי מוכס בדאובןשנשאל מהחוק יותר אחת סחודה במין לקחתמדעתו ממנו להבדיח מותד אם המלך מאת לוהקצוב במין המלך מאת לו הקצוב החוק אותוגם

מוסיף הוא אם שמותר ואת"ל ההיאהסחודה גם ממנו להבדיח מותר אם אחת סחורהבמין עומד הוא אם שמותר ואת"ל אחרת סחורהבמין המלך מאת יחד שלקחס מקומות בשגילמוכס

מותר אם אחר במקום ומוסיף אחדבאלתז"אם ז"ל הרב והשיב האחר במקום גם ממטלהבריח

הוא דווקא אחת בסחודה שמוסיף מה הואאם כפי מועם הוא זו סחודה על הקבוע שהחוקמפני כיון אחדת סיבה או אחדות הסחורותערך

אם מועם הוא אפילו הידוע הקצב קצבשהמלך ממנו להבדיח ומותר וכו' גזלן הוא עליומוסיף לאיזה הוא ואם המקומות ובכל הסחורותבכל איע מוסיף 'הוא שבהיתר למוכס לו שיראהסיבה שהוסיף מה כדי עד אם כי ממע להבריחמותד או אחרות בסחורות ובין סחודה באווטהבין

בכל לו אחד שכיס כיון אחרותבמקומות אחד למקום הולך והכל המקומות ובכלהסחודות

להבריח מותד הוא היתד הוראת לו איןואם

את שגזלז דמי דאעג"ב שיוכל מה בכלממע שיניו את מקהה אלא לגזלו הוא מותר איעחבירו יכול איע ואם שגזלת מה לי תשיב לוואומר שגזל מה כדי עד אט כי ממנו לגזול מותראינו אבל מממונו ליקח היינו יותר ולא ממעהוא דד"ד מצד אלא חיוב בו אין עצמו ,2אמכסהכא הוא הדי אחת בסחודה מדעתו מוסיף שזהכיון יכול היה שאם דד*ד ממע ונסתלק לגזלןנחשב מותר ולכן מוסיף היה הסחודות בכללהוסיף הוא שארי שיוכל מה בכל המכס ממעלהבדיח שלא עדית מוכס של ממון ואיע עצמו אתמציל מכס ,על אלא גמוד ממון איע וגם לידוהגיע עד לכן לגזלן להחזיקו נדאה אינו אבלוכון

או זמני דבתדי פעמים שלשה או שניםשיוסיף שנראה ובנ"ד בעלמא כדאמדן חזקה הוייאתלתא דאם נראה בכך ודגיל סחחרה באותה מוסיףשהוא ואם מוסיף היה באחדות גם להוסעי יכולהיה המכס כל את ממע יהבדיח דמותד נדאה כןהוא

בה מוסיף שאיע ובסחודה אחד במקוםואפילו ע"ש. זולעכ"ל והממונה המלך לחשבון המכס גובים יש כיודע

פסוק שלהם שהערך דברים ויש גויהוא צדיך ואין וכיוצא כאזם כמו המלך מאתוקצוב הסוחדים לגזול המוכסים יוכלו לא ובזהלשקלם העדך כי ליתן הראוי החיוב מן יותר מהםליקח דמי ליקח כדי ביותר להעריכם יוכלו ולאקצוב המשקל על להוסיף יוכלו לא גם יותדהמכס הוא זה דבד כי ועשדה במאה המאהלחשוב עליו וכתוב ידוע משקלו כי במשקל ולאבמנין מאת קצוב ג"כ שלהם שהעדך דבדים ישאך

אך ביותר לחשבם המוכסים יוכלו ולאהמלך למוכסין ואפשד המשקל ע"פ וליתן לשקלםצדיך מאה לשקול בזה אותם ולגזול במשקללעוות עוד גם יותר. מכס ליקח כדי ועשרה מאהלטדא כי המלך מן קצוב שלהם הערך שאין דבדיםיש פדס שלוקחים אדם בני המוכסים אצל ישאם

מדבדים ודבר דבד לכל שומא לעשותומלאכתם לגזול יכולים הם ובזה למכס שיבואואלו

אותו ישומו מאה השוה דבר ד*מ כיהסוחרים לדהעבח הסוחדים מן המכס דמי ולוקחיםבק'כ כי ונמצא נענים ואינם צועקים והסחתריםהק"כ

הגם כי ד~קצוג מן יותר לוקחים 08 אלובדבריס

מג ת ו כ ר ב בר

יותר לוקחים אינם המכס של הקצבהשבעיקר וכך למלך למאה שמונה הו44 המכסדקצבת הם מ*מ בזה לגזול יכולים אינם כילוקחים למאה תשעה לוקחים הם כי אחר מצדגוזלים שהם ומאחר בק"י מאה שוה שחשבובעבור בעקרבא אם בזה יש הפרש מה וגוזליסעוקצים

זה היה וכאן נמצא כאן אחד הכל בזיבודאאם להשען לט ואין ליקח לו שראוי ממה יותרלקח והוא מידם המצילנו שבשמים אביט על אםכי

חיל לק~בות הקדושה תורתו ע"י כח לנוהנותן של זה בענין הדיבור להרחיב צריך עודוהנה והש*ית בזה עוד נדבר ה' יעזור ואםהמכס לעשות ויזכנו מתודתו נפלאות ידאנובדחמיו

יורו 4ה2ר הדבר פי ועל התורה ע"פ מעשינוכל יודוך אה1ר התורה ע"פ כמ*ש ישראל הכמילנו על ויעזרינו תעשה לך יאמרו אשר הדברועל אכי*ר. תמיד שמו כבודדבר

ע*ב כ' דף דברכות בגמן הנה שבלבדברים אי חסדא ורב רבינא שםפליגי

ההוספות וכתבו לאו או דמי כדיבורהרהור יצא ולא חסדא כרבי פסק ז"ל דר"ח ז"לוהרא"ש פסקו יכן גשפתיו שיוציא עד בהרהורבק"ש

ס*ב ס" בשה*ט ז"ל מר*ן פסק וכן ז"להפוסקים סוב סי' ז"ל בב*ח ועיין לאנוס אם כי התירולא בברכת שגם קפ*ה ס" א"ח וש*ע וב*י בטורועיין בפוסקים ועיק בשפתיו שיוציא עד יצא לאהמזון לאו הרוצר דס*ל וק"א ופ*ה ס"ב ובס" שםז"ל

הוציא לא אם בק"ש דס"ל ומאן דמיכדיבור לתממת ואיז דוקא בדיעבד היינו יצאבשפתיו ז*ל פוסקים ושאר ת*לו בס" ז"ל הטורמדברי אם הוא הדין דמעיקר החמץ ביטול גבידעמיה פ*ק בריש זול הר*ן דכבר סגי בלבוחשב

שאיט לפי שאני דחמץ טעמא יהיבדפסחים הט1 כאלו עשאו והבהוב אדם שלברשותו ניחא דלא בעלמא דעתא בגילוי ומש*הברשותו ע*ש וכו' סגי כלל בגוויה זכותא ליה דלהויליה דף סוכה בה" ז*ל להו,1ב*א הוית חזי עודגם ובהא וז*ל שכתב וכף וביטלו תבן בד*הד'

שאין דברים אינם שבלב דברים למימרליכצ וכיוצא ותנאים והקדשות בנדרים אלח כןאומרים הוי מילתא גילוי בטול שום לענין אבלבהם

בס*ד ראיתי מצ14תי עוד ע*ש בפהכאמירה

שכתב ע*ב מ*ט דף דקידה1ין בפ*ב ז*ללהר*ן מחוכו מוכיח שהענק גוונא כהאי דבכל וז*לשם בל שבפי דברים אלא הם שבלב דבדיםלאו

מוכחא לאו ד,ןמעתין הא אבל ובלבםהעולם וזבין ליה אצטריכו זוזי דאמר האי כולימילתא מהעא זבוני בעידן ליה ניחא לא דבלבוואע*ג כה*ג דכל מסקינן הכי ומשום מילתא מוכחאלא

יצא הרי ע*ש וכו' דברים אינם שבלבדברים להיכא מילתא דמוכחא היכא בין לחלקהרב

מובחא שפיר חשיב ודאי חמץ גבי והנהדלמ"מ שפיר להם מזו גדולה הוכחה לך ואיןמילתא בס*ד ראיתי החיפוש ואחר בלבוי ביטולמהני בד*ה ע*א צ*ז דף בכתובות ז"ל להתוסןג"כ אינם שבלב דדברים אע*ג שכתבו וכףזבין הוי אכוון דלהבי טובא דמוכח היכא מ*מדבדים וז*ל שם ו*ל הרא*ש כתב וכן ע*ש וכףדברים משום צריך אין דעת גילוי ז2אפי' דבדיםויש

דעחו גילה לא דאפילו דמוכח אומדנאדאיכא דבלאו משום שבלב דברים %ו לא המעשהבשעת

שטר כגון (1כוון דלהבי טהדי אנן דעתאגילוי ע*ש ז*ל במרדכ*י וכ*כ ע"ש וכף דלעילמברחת

בעזרחינו ההיה ,צדי אל ודוק: שפירואתי אכי'ר. תמיד ויעזריטוישמרינו כרבינא הפוסקים ס' על להעיר יש לכ14רהרהנה

אמר דתנז ע*א כ*א דף דמעילהמההיא לו והביא הדלוסקמא מן או החלון מן לי הבאלו

מזה אלא בלבו היה לא בעד,*ב ז2אמראע*פ מאי בגמרא עליה וקאמר מעל בעה*ב מזהוהביא ע"ש. דברים אינם שבלב דבריםקמ*ל סתמא קאמר כ*ח דף נדרים במס, עודגם

שבלב רברים לן דסבירא ואע*גדתלמודא עוד גם 3*סן שאני אונסין לגבי דבריםאינם

דזבין גברא הההא גבי ע4ב מ*ט דףבקידושין ובעידנא ישראל לארץ למיסק אדעתאלנכסיה הוי ההם רבא ואמר מידי ולא אמר לאדזבין ובעי דברים אינם שבלב ודברים שבלבדברים ממתניתין לה ופשיט לרבא ליה מנאהש*ס טוגיין הנך מכל השתא וא*כ ע*ש הנדימעילה וכמו כרבינא שפסקו הפוסקים על לתמהתיש

הרב והבי4ן ז*ל האחרץ ישעיה לרבינושמציט גבי שכתב קורא הקת בפרק ז*ל הגבוריםשלסי יצ84 בו1פתיו הוציא ולח בלבו הרהר אפ"ק*ש

ת ו כ ר ב ברפד

הוא חה ע*ש דמי כייבור דהרהוד משוםוהיעו דסתמא דנדרים סומ"1 ובפרס סוגיץ הנך כלהפך

אינם זטבלב דברים לן סבירא קאמרדהעףס יש ז*ל ולהסמ*ג ז*ל להרמב*ם וגםדברים משמע יצא הרהר אם ברטת גבי שכתבולתמוה לפי הו(1 כן ולא בדיעבד כדיבור חשיבדהרהור ך' דף בברכות להתום, גם הנז"ל דהש*םסתמא

ור*א אדא רב מדתרצי כר*ח פסק ור*חשכתבו הבך מכל הוכיחו לא למה י*ל וכהלמלתיה דפליג עצמו לרבינא ואמנם כוותיה דם*לסוגיץ להקשות איז דן דף דברכות בסוגיין ר*חעל

דדברים מינה דמוכח הנז*ל דמעילהממתניתין התם וואני רבינא לך דאמר דברים אינםשבלב

הש*ם וכדאמר קאתי סקרבן נפשיהרלמפסר לרבינא ליה ניחא ולא ע'א נ' דףבקידושין נזכרתי למימר ל"ת הוה דמשני דהתםבשינההש

לומר דאפשר או בזה חילוק איזה לו שישאו והביאו ר*מ סי' דעיס בתמים ז*ל הראב*דכמ*ש דרבינא שכתב ס"ב סין א*ח ז*ל השלחן ערךהרב וכן ע*ש הוא דאעם בב*ק אלא פליגי לאור,ח ז*ל. רבה אליההבריח להפוסקי' אבל לרבינא קושיא שום ליכאוהשוצא

בם*ד ונואה קשה כוותיה דסקלז*ל כ*ג דף בשבועות ז*ל התוספות מ*ש ע*דלתרץ דבעלמא ואע*ג וז*ל וכו' דילמא בד*הע*א

דבלב היכא היינו דברים אינם שבלבדברים סותר דאין היכא אבל בפיו שמוציא מהסותר דההיא שפיר אתי והשתא ע*ש דבריםהוהץ

הח~ן מן אמר דבפיו ללבו פיו סותרדמעילה לכים כיון ובלבו שבחלון כיסים מכל משמעסתם ההיא גם שירצה כים מכל שיביא ולאפרסי

סתם יאסרו אומר דבפיו ללבו סותר פיודנדרים מכוין ובלבו לעולם משמע סתם יאסרו לשוןוכל דהוא דקידוו2ין בההיא וכן דווקא היום אותועל כדרך וההש מכרתי ל,קח השמר סתםמכר

חשיב וג*כ תנאי על היה ובלבו דעלמאהמוכרים ליכא וברכות ק*ש גבי סשא"כ ללבו סותרפיו

שפיר בזה ולהכי ועיקר כלל ללבו מפיוסתיהה כדיבור והרהור דברים שבלב דברים למימרמצו תלקד בם" ז*ל יאודה מחוקק להרב וורלדמי גם הנז*ל ז~ל התוסטת דברי שהביא גןסע*ק ז*ל כהתוספות שכתב ז*ל הריטב*א דבריהביא

היכא תממ א"ד דב"שב אמרינן דבי וז*לשכתב הני כל הוא וכן וכף בפיו מ"ש נגד לבסלשהם

שבלבו שהדברים כל אבל וכו' דקידוו2יןשמעתין לכולי דברים הוי וכף דבר שום מבסליםאינםעלטשה לא עדיץ דנדרים דההיא נואה לכאורהומיהו

כאן ואין הנז' בחילוק שפירנתי"2בה להעיר יש לכאורה זא מלבד גם כלל ברורחילוק דף דמציעא בש"ם דאיתא מהא זה חילוקעל

עסלים ספיחים עימרי דתנן הא גבי ע*אקי"ח בגמר' התם וקאמר וכו' הלשכה מתרומתשררם לא שמא חי"2ינן והכא קני. בהפקר הבטה עלע

"הבינן סברי דרבנן קמפלגי. יפה יפהימסוס יפה ימסרם לא שמא חי"2ינן לא ואי אגראליי, יהא לא שמא חי"2י ורבנן ז"ל 'פירש*ייפ,

שיקרבו לו דנוח שלם בלב יפה ימסורבלבנ מה סותר שפיו דאפילו הכא הרי ע*שמשלו האי הפך וזה שבלב לדברים חי"2י אפ*השבלבו משנה להרב בם*ד וראיתי הנז*ל דרבנןחילוקא אמת הן וז*ל שכתב שקלים בחלכות ז*ללסלך אינם לי"2ב נגר צריך דחי"2ינן דם*לדלרבנן ע*ש. עכ*ל צ*לע וכעתדכרים דאפשר בזה כם*ר לומר לתרץ נראהוהנה

למידה2 ספי בהו והחמירו שאניקדשים ללבו פיו דסותר היכא אפילו שבלבלדברים באיזה בזה כיוצא וכדמשני בקדו2ים עשודמעלה בקדשים עשו דמעלה שאני קדשים בש*םדוכתי ושפיר הנז"ל דרבנן לחילוקא סתירהוליכא ודוק. הנז*ל קושייתימתתרץ ספי לחוש יש דהתם בס*ד לתרץ אפשראך

למסירתו לחשוב דיש משום שבלבלדברים שיקבלו אפשר לא כי יודע דהוא אונם כמובפיו להם אומר כרחו בעל הש*כ משלו להקריבממנו אונם דגבי הוא ידוע ודבר לציבור שמסרםבפיו

בגמ' וכמ*ש דברים שבלב לדבריםדה2בינן שבלב דבריס לן דסבירא דאע*ג כ*ח דףדנדרים אע*ג נמי ההכא ע*ש שאני אונסים דבריםאינם יודע שהוא מאהר מ*מ להדיא ליה אנסידלח

מסרם לא אם ממנו לקבל אפשר דלאבבירור לצבור שמוסרם בפיו ,9אומר אע*פ לכןלצבור בלב למסור בלבו יהיה לא שמא חו"2ינןג*3 ודוק. משלו שיקרגו לו טה מסתמא כישלם

5ה ברכותרב

בשקלים ז"ל התיו"ט קו' בס"ד נזכיר אגברדרך שמא דחיישינל הכא שנא מאי ,2אקשהפוד

מנשים דמקבלים משקלים יפה ימסרםלא תירוצים ב' ז"ל ותי' חיישינן ולא וקטניםועבדים הב' תי' ועל דעתו ניחא לא ו*ל הוא הא'ובתי' החילוק ובעיקר וז"ל ז*ל למלך משנה הרבבתב

בשנה אחת פעם הבא דבר בין הרבשחילק נראה הטשא חומר ולפי מהו ידעתי לאלשקלים

ולכאורה ע"ש בזה שחילק מה ע"ש וכו' לחלקלי כי בזה ז"ל התיו"ט כוונת לפרש אפשרהיה על חביבה מצותו בשנה אחת פעם הבאדבר אם שאפילו טפי ביה למיחש ואיכא יותרהאדם יפה למוסרם 'הוא צריך הדין שמן לויאמרו פעם היא אשר המצוה חיבוב מרוב עכ"זלציבור מוסר ואיט משלו שיקרב לו טח בשנהאחת לצורך שהם שקלים גבי משא"כ שלם בלביפה

מצות חביבה אינה יום בכל שמקרביםקרבנות אותה כמו האדם בעיני יום בכל הבאיםהקרבטת כוונת לפרש א"א ומיהו אחת פעם הבאהמצוה

לאו כי בשנה אחת פעם הבאה מצוהלצורך מניההי שקלי ג"כ בשקלים דהא כן ז"להתיו"ט לפרש אפשר כן ועל קיימי דווקאלקרבטת בשנה אחת פעם הבאה מצוה דבשלמאכוונתו לציבור יפה שימסרם הב"ד לו שאומריםאפילו המצוה תועיל לא שלם בלב יפה ימסרם לאואם איט משלו שיקרב לו טח שהוא מאחדעכ"ז שחעמדים מזה וחושב שלם בלב למוסרםתושש המצוה תועיל לא שלם בלב ימסרם לא אםלו שימסרם כדי להפחידו אם כי כן לו אומריםאין יפה שימסרם כדי כ"כ זה על לב טתן אינוולכן הקרבטת לצורך שהם שקלים משא"כ שלםבלב

שמא לחשוב שיבוא הגם יום בכלשמקריבים שלם בלב יפה תמסרם לא אם הבשד לושאומרים

מאחר עכ*ז להפחידו זה כל הקרבנות יועילולא ג"כ לתוש יבוא יום בכל הבא דבר לצורךשהם להפחידו ולא אמת דלא לו 12אומרים זה כלאולי ויום יום בכל הציבור את מכשיל שהואונמצא יפה אותם למסור יותר דעתו נותן הוא בוהולנן ודוק, שלםבלב

לתרץ בס"ד נראה ז*ל התיו"ט קושית~עיקר למידהן ליכא וקטנים ועבדיםדנשים

להם דנוח סה2ום יפה יפה ימסרו לא ע כ*בבוו

לב משים ואין מדקדקים אין כי משלהםלהקרב להם שאומרים כיון ובודאי כאלו בענייניםכ"כ

הם לציבור שלם בלב ליתנם הדין מןשצריך שהם ספיהים שומדי גבי משא*כ כןטתנים הרבה שמדקדקים אנשים ביצ ושכיחגדולים לחו2צ יש משלהן שיקרבו שרוצים כאלובעניינים

ודוק. טפיבהו כיון עומר גבי דהתם לתרץ בסעד נרא; נמיאי

מצות כל נמצא הרי בהבטה התבואהשקנו פן טפי לחוש יש ולהכי משלהם היאההקרבה

שיקרגו להו ניחא כי שלם בלב יפה ימסרולא יפה ימסרם לא אם שקלים גבי משא"כמשלהם

ידוע קרבן איזה לוקחים וכי לו יש תועלתמה יחד מתערבים הכל הלא שוקל שהואמשקליו

הקרבה שום ואין בקרבן מה חלק לו יש אחדוכל יהיה שדי אל ודוק: פרטי אדם ממעותנקנית

אבי*ר. תמיד ויעזריט וישמרינובעורתינו

הה"אמערכת

שיש בראובן בס"ד לחקור יש הנה הרשאהא( הרשאה וכתב אחרת בעיר קדקעלו

העיד לאודטע שמעון והלך אותה למכורלשמעון חזר ביני דביני ומה העיד. באותה אורנהלמכור בעירו ללוי גמורה מכירה אותה ומכרראובן לר(טבןנ ומכדה לוי חזר יומים או יוםואחר הקרקע ומכר העיד לאותה השליה הגיעואח"כ יש הבה שבידו. הרשאה שטר בכחליאודה במקומו הרשאתו שטר כח עדין אם בזהלהסתפק שנתן הרשאה ~תה מהני דלא דילמא אועומד, אע*ג בנתיים מכרה שהוא דמאחר מקודםלו

לכאן באו חדשות פנים הדי מ*מ וקנאהדחזר ולכתוב להזור וצריך הראשונה הרשאה מהניולא ולחקור להסתפק יש וכן מהדש הרשאה שטרלו

מלוג נכסי קרקעות לאשתו שיש בראובןבס"ד שיעשה נדי שלהם הפירות את למכור ורצהבעיר בכח אותם למכור שליח ושלח סחורהבהם

ביני דביני ומה לו. והלך שנים לבמההרשאתו השת"כ וגירשה לאשתו ראובן בין קטטהעבר שנית פעם ונשאה וקדשה ביניהם השלוםתווכו אותה עתה מהני אם להסת8ק יסו ג*כהגה

אי ש הפירות למכור לשלוחו שנתןהרשאה

ת ו כ ר ב ברמו

א"כ ונתקדשה בנתיים דנתגרשה מאחראמרינן מחדש. הרשאה וצריך לכאן באו חדשותפנים סי, ב(1ה"ע ז"ל חק"ל להרב בסאד ראיתירהנה

בענין בזה בכיוצא ויחקר ע"ג נ*ד דףכ*ד עביד מצי דלא מידי כל בעלמא לן דאיתהכלל בפרט שם ז"ל הרב והאריך שליח משוי מצילא אין הכא השתא בדידן ואנן דמהני לה ופשיטזה

באים אנחנו ורק זה בענין ליכנס באיםאנחם לכאן באו חדשות פנים בזה אמרינן אי~ון אזדא הראשונה ושליחות מחדש הרה2אהוצריך זאת לסברה בס"ד ראינו מצים והנה לאו. אולה

סי, חיאד זאל נועם דרכי הרב בתשובתמקור בבית ונותנים נושאים שהיו ושמעון בראובןי"א יעלים לא מהם אחד שכל ונשבעו אחדשר

סילק ואח"כ השר. בבית שיארע מהמהבירו עמו. ולתת לשאת שלא שמעון ~מן השרהגוי

אי לאיתנו. וחזד השר את שמעון פייסואח"כ שם זאל הרב והוכיח למקומה השבועהחזרה א"כ מביתו שמעון את השר אח"כ דסילקמאחוי לן לית אח"כ שחזר ואע"פ נתבטל הראהטוןחיוב חדשות ופניס לה אזדא הדאשונה דשבועהבה הכא והשתא באורך ז"ל בדבריו ע"ש לכאןבאו לומר לנו יש ג"כ הנזאל גווני תרי בהנינמי נתבטלה ואח"כ בנתיים שנעשה דבמהכן

וצריך לכאן באו חדשות פנים ואח"כהשליחות הראה2ונ' שליחות לה דאזדא מחדשהרשאה הקטן דקבל מההיא לזה הוכחה ליכאוהשת(ו באותו דהתם שם באה"ע ז"ל חק"ל הרבשהביא כלל לכאן באו חדה2ות דפנים טעמא ליכאהעניןודוק.

שהביא שם ז"ל נועם דדכי להרבוראיתי תשפ,אה אלף סימן ז"ל הרדב"זתשובת

המלכות מן סחורה שקנה ראובן עלשנשאל נחשון בא זמן ואחר ליאודה. חלק לתתוגשבע ופסק ראובן את עמו ושיתף השרים מלפניולקח חלק לי(1ודה לחע2 עוד חייב ראובן דאין ז"להרב לקיחה והך נשבע הראשונה לקיחה עלשהוא אה לזון עליו המקבל מדין ראיה והביא להאזדא והחזירה וגירשה עמו. קמהיא זמן כל אה2תובת שנידון נראה לכאורה והנה ע*ש. ע*כום'

שחקרנו לחקירתינו בדומה דומה הוא ז*להרדב"ז וכו' אשתו של נ*מ למבור שליח בצויתבס*ד

ראובל שאין ז"ל הרדב"ז פסק דהכא כמווהשתא ראשונה לקיחה שעל לי(עדה חלק לתת עודחייב מעשה לבטל ראובז מצי נמי הבא גם נשבעהוא

ראשונה ולקיהה קנין על ליה אמר דמצישמעון לקיחה הוי והחזירה שגירשה דאחר דמניתיךהיא

ודוק מחדש שליחות וה על שיהיה וצריךחדשההיטב. ז"ל נועס דרכי להרב חזי דשפיר עינארהנה

ספק לפשוט אחרת ר:)יה שהביאשם במס' המרדכ"י בהגהות ממ"ש הנז"לדידיה איש ז"ל מאיר להר' שאלו וז"י שכתבשבועות זה את זה לישא הקהלות חרם שקיבלוואשתו צריך אם בתשובה אח"כ ושב האישונשתמד עליה. שקבלה הקהילות של החדם להלהתיר שנפלה ביבמה שהרי התרה. צריכהולכאורה דבעייא החולץ בפ' ז"ל רש"י כתב משומדלפני

לחדם התרה בעייא דלא ז"ל הר"ם והשיבחליצה. משומד שהיה זמן כל קמן אתו אי דהא ששבאחר המקום דעת זה דאין לאנסובי שבקינןלא

דמי ולא יחדיו. והטהוד הטמא להיותוהקהילות דהתם ז"ל רש"י לפי' חליצה דבעייאלמשומד כשחזר אפילו הכא אבל הקידושין. חלוכבר

בימי נדרו הותר שכבר התרה צריך איןבתשובה כולו הותר מקצתו שהותר נדר הו"ישמדותו עליה החרם קיבלה לא למשומד להנשאדאדעתא ע"כ עולמית הותרה אחת שעה והותרהוהואיל בנ"ד ה"נ וז"ל ז"ל נועס דרכי הרב זה עלוכתב שנסתלק בשעה השבועה מן ראובן שנפטרכיון

לן לית אח"כ שחזר אע"פ השר מביתשמעון שם ואין כולה הותרה שעה דהותרה דכיוןבה

ע"ש, עכ"ד שבועהעוי זו ראיה לפי כי למודעי אנחנו צריכיןרהנה

יצא ודאי הא הגמ*ר מן ז"ל הרבשהביא משמע זו ראיה לפי דדמטתא לנ"ד רבתאנפקותא קוהותרה כיון מכח הוא זאל הרב של טעמודכל המסור כלל וע"ד עולמית הותרה אחתשעה הותרה שהותרה כיון דאמרינן בעלמאבידים הגמ*ר הרב בנידח 3"א שייך לא טעמא האיוא"כ דנ*ד בגוונא אבל ז*ל. בועס דרכי הרבונידון לכאורה השתא כן ואם כלל. טעמא האי שייךלא להפך ראיה בהג"מר המובא ז"ל דמהר"ם מהאיש

למימר איכא דאז ב*ד דד~2ירוה סה2וםדדווקא

מז ברכותדב שהותר"הואיל

למהר"ם ליה דפשיטא הוא הותרה לא אם אבל החרם. ובטל התרה בעייא דלאז"ל

החרם נתבטל משומד דבהיותו אע"ג ב"דהתירוה הטמא להיות והקהילות המקום דעת זהדאין

הדבר חזר בתשובה כשהזר אפ"ה יחדיווהטהור דיש אע"ג בנ"ד נמי הכא וא"כ הראשוןיאיתט כשחזר אפ"ה השליחות לה דאזדא בנתייםזמן

כראשונה לחול השליחות חזרה שהיה כמוהענין כן להוכיח אין דלכאורה אע"ג אמנםומיהו

נראה מ"מ ז"ל דמהר"ם מהא בס"דלחקירתנו ושפיר ז"ל דהרדב"ז לההיא דמיאדהקירתינו

לקיחה דעל ז"ל דהרדב"ז טעמא בה למימראיכא גם דבזה ואפשר שליח דעשאו הואראשונה גדול חילוק יש לכאורה כי טדה ז"למהר"ם

יי ~מהר"ם לגוונא ז"ל ודהרדב"ז דידן גוונאבין ודוק זה על בסמהך בס"ד שנכתוב וכמוז"ל

היטב. טעמיה דתלה ז"ל מהר"ם דברי דבעיקרודע

עולמית הותרה שעה דהותרה כיוןמשום ליה דפשיטא מאי דלכאורה להרגיש לכאורהיש

בחולין הש"ס ליה דבעי הוא ז"י מהר"םלהרב שהכניסו נחירה איברי ר"י בעי ע"א י"זדף

הרא*ש וכתב בתיקו וקאי מהו לארץישראל באחד עצמו שאוסר לאדם יו בבעייא נ"מו"ל

מותר הזמן וכשיגיע ואילך ידוע מזמןהמינין לפי והשתא ע"ש ןכו' בידן שנותר מהיאכול דהואיל זו אשה גבי הכא ז"ל מהר"םדברי

עולמית הותרה שנשתמר בעת החרם מןוהותרה הש"ס פשיט לא אמאי נמי הכא גם השתאא"כ עוד להרגיש יש גם הותרה והותרההואיל הפותח חגיגה מס' סוף במשנה ממעש ז"לבדבריו אומר ר"י הרגל ע"ג בעיסתו והמתחילחביתו כחכמים ז"ל הפוסקים ופסקו וכון וחכ"איגמור. הואיל אמרינן דלא מוכח מהתם והשתאע"ש

למהר"ם ליה פשיטא הכא ואיך אשתרי.ואשתרי להרגיש יש עוד גם הותרה. והותרה הואילז"ל

אוכלת שהיתה האשה פ"ח תרומות במס'ממ"ש ר"א וכו' וא"ל ובאו וכו' עבד וכן וכו'בתרומה כרבי ז"ל הפוסקים ופסקו יפלוט ר"י יבלעאומר הואיל אמרינן דלא מזה ומשמע ע"שיהושע אחרת משגה התם איתא עוד גם אהצתרי.ואשתרי ר"א לחצר הגנה מן ונכנס באשכול (פכלהיה

כר*י והלכה יגמור לא אומר ר"י יגמוראומר אמרינן דלא משמע אלו משניות מכל והשתאע"ש עוד הוכחות יש וגם אשתרי. ואשתריהואיל פשיטא ואיך להאריך. צורך ואין מקומותמשאר והוהמיה דהואיל סברא האי ז"ל למהר"םייה

דחולין הש"ס על להקשות שיש מה והנההותרה. הנה משניות מהנך לבעייא ליה פשיט לאראמאי א"ח חלק ז"ל בכסף נחפה הרב בזה נרגשוכבר ז"ל בכסף נחפה והרב ז"י פוסקים ושאר ג'סי' 1,*ל ום' שיהיה איך בד"ה י"ב בדף שםתי'

ועתה היתר שהיה אלא להו אבעיא לאדע"כ אלא היה כבר דהאיסור היכא אבל האיסורב(2

חזר הסיבה כשבטל סיבה איזה בשבילשהותר פשיט לא אמאי תקשי הכי לאו דאילאיסורו וכו' לחלק אנחנו צריכין ודאי אלא משניות.מהני להרגיש יש לכאורה ז"ל מהר"ם על ואולםע"ש

המשניות לנידון דמי נ"ד דלכאורה אלוממשניות פתה פיהו ז"ל דמהר"ם ליישב בס"ד ונ"להנו"ל הותר מקצתו שהותר נדר וז"ל שכתבבחכמה עליה קבלה לא למשומד להנשא דאדעתאכולו. בה מסיים קא שפיר השתא וא"כ ע"ש וכו'החרם אחת שעה והותרה דהואיל טעמא האי ז"להרב

משניות גבי דבעלמא גב על דאף עולמיתהותרה גבי למימר איכא מ"מ הכי אמרינן לאהנז"ל נדר שארז"ל בנדרים דמצינו מאחר שאנינדרים לומר אפשר השתא ולכן כולו. בטל מקצתושבטל הואיל לומר יש כן וכו' שבטל נדר שאמרוכמו

דברי קצת ליישב לי נראה כן הותרה.והותרה ודוק. בסאד ז"למהר"ם אחד חור לנו ונפתח דהואיל המודעים מןוזאת

עמינא בהאי בס"ד לדבר זהבענייניע הנה אמרתי כן על אשתרי. ואשתרידהואיל זכירה זכירה אתייא אגב ודרך ספר במגלתבאתי רב*ע ואת שנים כמשלש שזה אורחין אגבמילתא נחירה איברי גבי בחולין ר"י בבעייתהקשיתי ערוכה מברייתא לה פשיט לא דאמאיהנז"ל

הדיבת- מן יהיה כי אדם תניא יו*ד דףבהוריות מה בנגעים וטמא בזב סמא הוא דין והלאוא.לך ואילך הדיבור מן נגעים אף ואילך. הדיבור מןזב מפור,ב שהרבה בס*ד ראיתי גם ע*ש וכו'לא טהורות בהרות אלו מ"א פ*ז דנגעים במשנהכן

רבימ בפי' ועיק וכו' תורה ללתן קודם בושהיו

ת ו כ ר ב ברמח ע"ש. פירושים ושאר זקלעובדיה דלא ונגעים מזב להוכיח יש שפירוהשוןא

אשתרי ואה2תרי הואיל בעלמאשנמרינן דד~איל ונגעים בזב לאהימעינן קראסדאצטריך בעלמא דהסברא אמדת ואי אשתריואשתרי קרא אצטריך לבטה אמ12זרי ואשתרי הואילאמרינן

ואילך הדיבוד דמן והיה ונגעים בזבלאה2מעינן מטמא לא הדיבור קודם בו היו אבל דאסיריהוא דהואיל הרין הוא כן טלה התורה בכלהא

להפך הסברא בעלמז8 ודאי אלא אשתרים8שתרי לא אמאי וא"כ לאשמעינן קרא אצטריךולכז והקשיתי מהך בחולין דר*י לבעייא להפשיט עירם מחכמי חכמים לקצת זו ש' דנאמקרמת ושוב זה על תשובה שום לי משיב ואיןהי"ו שנרגש נגעים מסן על נחום חזון לה' בם"דראיתי בחולין הש"ם על להקשות דגזן דנגעין המשנ'מן

דהא מהבא הש*ם לה פשיט לא דאמאיהנז"ל לזה פרט בשרו בעור יהיה הכא דדרשינןכמו

דראע אליבצ התם למדרש דאיבצ ה"נ היהשכבר נחורים שכבד אלו לאיברים פרט וזבחת ירחקכי

וז"ל ז"ל הרב ותי' לזבחן אפשר ואי הםועומרים כי קאמר הכי הקרא למימר איכא דהתםוי*ל לאכול היתר לך אין בשר לאכול ותרצהירחק אבל לכן קודם הנחורים ואפילו זביחה ע*יכ"א מתן שקודם נגע למעט שפיר משמע יהיהכי

הרואה והנה ע*ש ע*כ יהיה כי מדכתיבתורה ולהכי אחר בדרך הקון תפם ז"ל דהרביראה דתפסגו לדידן אבל השרפן בזה לתרץ מצישפיר שייך לא ודאי הא דאצטריך מכח להפךהקו' ברחמיו והש"ית צ*ע וכעת ז*ל הרב תירוץהכא

אכי*ר. מע"וע תמיד במערתו עיניע יאירוחסדיו מ*ח אות האלף בכללי ז"ל מלאכי יד להרבועיק איכא אי מ*מ ילפינן לא מטומ' דאיסודדאע*ג יצחק פחד לה' ועיק ע*ש מהא הא ילפינןסברא ז*ל. חיים מים ה' משם מ*שז"ל

לחקירתינו ונשובה נא נלכה מעתהאמרר וכו' נ"מ למכוד שליח בער2ה בס*ד,2חקרע

וללמוד ז"ל הרדב"ז לנידון לדמותה איכאדשפיר שליועת מהני ולא מחדש שליחות צריך הכאדגם סופרים מפי הדבר לברר רמייא ואיובא קודםשל בתורתו עינים יאיר ישראל וצור ספרים.ומפי אכי"ר. מעףע תמיד אמת בדרךויטזט

ע' 6" בתשובה ז*ל אפרים שער הרברהנה היולד הראשון דהבן שנשבע במינקואל

ראובן צשת ומתה למוהלו לשמעון שיתבוהולו ראיה והביא משבועתו נפטר אי אחרת אשהונשא אין שנפל האלמנה מדור ק"ג דף בכתובותממ*ש

מהן י"ח בפן ה"ה וכתב לבנותו חייביםהיורשים

בנאוהו אם דגם ז"ל הרשב"א משםאישות בח*מ ז*ל ההב*י ממנו זכותה נסתלקהיורשים

נפל אם דקי"ל בית למשכיר מזה למד שי"בסי' אבד המשכיר בנאה אם דגם ממם זכותיהצכד

אה2תו שמתה כיון נמי הכא א"כ זכותיההשוכר שחזר וגם זכותו המוהל ואבד הבית כנפל.הו"ל האלמנה מדור כדין זכותו אבד אחרת אשהונשא הכא ה"ה השהשו וא*כ ע*ש ז"ל דבריו תורףע"כ לאה את ראובן שגירש כיוז חקירתבו בנידוןנמי

של השליחות ובטל הבית כנפל הו"לאשתו מהני לא ונשאה חזר שאח"כ והגםשמעון

ודוק. קודם שלהשליחות מחי*ד בח*ב ז*ל חק*ל יהרב בם"דרראיתי

ב' בה שנמצאו בעיד שנשאל מ*אסי' קבוע שוחט היה והאן בשחיטה בקיאיםאנשים שיהיה נתרצה זקן ולהיותו העיר מבניבפרם הקצוב השכר הוא ויקח כמוהו הבקי שמעוןשוחט שהכניסו המשם בעד לו שיתן זולת העירמבני

שנים חמש בעד לשבוע אחד גרושבמקומו בתנאי אך זה על ושבועה בחיוב שמעוןונתחייב יעבירוהו העיר בני שאם יתחייב ראובןשגם לשבוע אחד גרוש לו שיתן במקומו לראובזוימם הוא גם וגתחייב ראובן ונתרצה שנים חמשבעד

העיר בני העבירו זמן ואחר קן עלבשבועה מחוץ אחר שוחט ולקחו משירותו שמעוןאת ועל לדאובן ולקחוהו זה את גם סילקו ושובלעיר ושבועתו חיובו ראובן שיקיים שמעון שואלזאת לא טועז וראובן לשבוע אחד גרוש לולתת

משאאכ במקומו נכנם 'הייתי אם כינתחייבתי ועאז שנכנסתי הוא ובמקומו אחר שנכנםעכשיו חק*ל והרב ע*כ הפסדתיך דלא נתחייב~זילא אפרים שער הרב לנידון קואילתו נידון דמהז"ל ז*ל אפרים קשער הדב של ראיות דחה ושובז"ל. ללמוד יש ומ*מ וז"ל ז"ל הרב כתב מ"מומיהו ז*ל אפרים שער להרב ליה דפשיטא כיוןלנ*ד

אם גם סיבה מאיזה זמן באיזה כה2בועתו נפטרדאי

מט ת ו כ ר ב בר דבעת נמי הכא א"כ עוד חייב אינו הסיבהבטל

דנפטד אחר שוחט ומע לשמע1ןשהעבירוהו אם גם לשוחט הוא נכנס שלא כיון מחיובוראובן שמהראיות אף הרב כדעת פטור אח"כמנוהו זה הפך ראיה לט 2יאין כל מ"מ ל"משהביא הרב הביא שוב גם ע*ש עכ"ד לסמוך ישעליו ז"ל שע*א הרב מסברת להפך ראיה ז"לחק"ל לביתך קונס דהאומר שנ"ו סי' ז*ל הריב"שמן

מותר ומכרו מת אם בנדרים דתנן נכנסשאיני חדשות פנים אמרינן ולא אסור וקנאו חזרדאם לביתך בקונם מהירושלמי נדאה וכן לכאןבאו יצא אח"כ ושוב ע*ש וכו, אסוד ובנאו נפלאם

הריב"ש לנידון ז"ל שע"א הרב נידון ביןלחלק לדברי ראיה הביא ושוב וברוחב באורך ע*שז"ל הדב שזכר ז"ל דהרדב"ז מההיא ז"ל שע"אהדב בס"ד. לעיל אותה וזכרנו ז"ל עעםדרכי בח"ב ז"ל המבי"ט ממ"ש נדאה שכן עודרכרןב

שלא נ"ש שקיבל במי שנשאל נ"זסי' ראובן גירש ושוב חמיו במדינת 44ם כילדור שנ"ם בנישואין לה כתב לא והנ"ש ונשאהוחזר

שגירשה כיון הנזירות דבטל להוכיח הרבוהצריך בקונם שכתב שנ"ו סי' ז*ל הריב"ש פענשו'ונרגש דלא והשיב אסור וקנאו וחזר מכר דאםלביתך שהיא זמן כל שירותו נדר לא דבנ*ד כללדמי

נתבטלה שגירשה ואחר סתם נדר אלא לינשואה כשחזר לכאן באו חדשות ופנים והתנאיםהכתובה ז"ל הריב*ש גם דבסתם מבואר הנה ע"שונשאה ועוד ע"ש לכאן באו חד,2ות פנים דאמרינןמודה שער הרב לדברי ראיה ז"ל חק"ל הרבהביא ז*ל והרא"ש ז"ל התוסשת מדברי ז"לאפרים נמי דמשמע אלא ד"ה ע"ב ע"ט דףבנדרים אף סיבה לאיזה הנדר שהותר כיוןמדבריהם השבועה או הנדר חוזר אינו הסיבהשבטל ע*ש.למקומה ז*ל עעם דרכי הרב תשובת הביא אח*כגם

ז*ל מהר"ם מן שהביא וראייתוהנז"ל מהר"ם מתשו' דאדרבא וכתב דשבועותבהגמ"ר סיים שהרי להפך ראיה משם הגמ"רשהביא והתירוה כה2נשתמד לב"ד כשבאת היכאוטיהו להנשא הותרה לא אבל וכון ששב קודםלהנקוא סיים ה2וב ע*ש וט' חכם 2ואלת צריכה ששבעד מהר"ם דעת מבואר הנה ומ"מ ח*ל ז"ל חק*להרג

לא דהא משבועתה הותרה מומר דבעודו דגםז"ל באת שלא כל אפ"ה למומר להנשא להשבקינן בתשובה כששב חכם היתר בעי והתירוהלב"ד כבר אמרינן ולא קיימת דהשבועה ש"מאח"כ שע*א הרב של דינו סותר וזה השבועההותרה ובודאי ז"ל והרדב"ז ז"ל נועם דדכי והדבז"ל להקל גם מפניהם ז*ל מהר"ם דעת שבקינןלא

ע"ש. ז"ל חק"ל הרב עכ"ד להחמירוכ"ש סתירה שום דאין לומר בס"ד נ"ל עבדאואנא

והרב ז*ל הרדב*ז אתשו' מהר"ם תעו'מן לומר ואפשר ז"ל נועם דרכי והרב ז"לשע"א כסברתם דידהו בנידון יודה ז,ל מהר"םדגם מהר"ם בנידון שייך לא דידהו טעמא ודאידהא דאחר משום הוא טעמא עיקר דידם דבנידוןז"ל

לגמרי עליו שנשבעו המקח אותו נתבטלהשבועה מקח היה הכל לו 2%1וה שחזר ומה לו הלךוחלף לכאן. באו חדשות ופניםחדש

הוא בנתיים השבועה לה דאזלא דמאידנכהצא תחול שהשבועה מקח כאן דאיןמכח

דמה ז*ל מהר*ם בנידון משא"כ אבלעליו מכח לה אזדא לא השבועה בנתיי5שנשתמד עכ"פ בכך מה נשתמד אפילו דהאשנשתמד היתה שעה באותה קידשה ואם הוא גמורישדאל

שאנחנו ומה גמורין קידושין לומתקדשת משום הוא הכל שמדותו בעת השבועהמבטלים המקום דעת זה איז דאמרינן דעתאאומדן

וא*כ יחדיו ה;טהור הטמא להיותוהקהילות והיינו זה דעת אומד כאן שאין זמן כלהשתא אכתי טהור הוא גם דהשתא בתשובה ששבאחר הוא דעתא דהאומדן מאחר השבועה עליהחל

טהורים ששניהם זמן על הוא הקהילותשדעת הוא נמי והשתא חוצצת טומאה דליכאיכשרים ולמה יחדיו יכונו ושפיר וטהורים כשדיםשניהם דפני5 טעטא לומר הכא שייך ומה החרם יחוללא

ב*ד התדוה לא אם השת4נ ולכז לכאן באוחד,2ות אבל עליה חלה דהשבועה התרה צריכהבשמדותו

משום אחרינא טעמא בזה דאיכא ב*ד התירוהאם להכי עולמית הותרה אחת שעה שהותרהכיון מחלוקת יש לא לפ*ז והשתא התרה בעיאלא השתא וא"כ הנז"ל הרועים לשלקות מהר*םבין דדמי וכון נ"מ למכור שליח בעושה דידןנידון איכא שפיר הנז*ל ז"ל הרועים שלשתלנידון

ברכותרבנ

לה אזדא קודם של שמעון דשליחות ביהלמימר היטב. ודוק כלל אח"כ מהנייאולא ע"א סי' בח"ד ז"ל מהרש"ך הגאון דברי מ7רגם

נמי משמע שם ז"ל חק"ל הרבשהביאו שליחות מהנישו דלא ומודה אזיל דנ"דדבגוונא בקהל שם נשאל ז"ל דהרב כלל קודם שלשמעו7

לבהאכ מחוץ בעשרה להתפלל שלאשהסכימו וגג סכך ונתץ ואויב צר אחד תוגר ע~יהםוקס

(וחר בב"הכנ להתפלל הק"ק יחידי והלכוהבה"כ ושצת הב"הכנ ובנו חזרו ושוב חרב הב"הכבהיות שנתץ דבעת בטענת לב"הכ לבא חזרו לאיהידים לא ושוב ההסכמה נתבטלה הצורר הצרהב"הכ זו דטענה ז"ל הרב והשיב ההיא ההסכמהחלה

י"ד בטור מצוות אצל דיחוי אין דקי"לבטילה ונתגלה חזר מלכסות פטור הרוח דכסהו כ"חסי' ההסכמה שנדחה גם נמי הכא וא"כ לכסותחייב ההסכמה חזר ובנאוהו שחזרו כיון שנחרבבעת

דליכא דבנ"ד מינה שמעת ע"ש ע"כלמקומה ולא מצוה לא ליכא דבנ"ד דיחוי דאין טעמאהאי

ז"ל דהרב ודאי הא דווקא ממונא אם כיאיסורא ודע ודוק מהנייא ולא השליחות דבטלהסובר מוכיח דקא ז"ל מהרש"ך הרב דברי דעיקרנמי

רבריו אין לכאודה לנ"ד וכו' הרוח דכסהומההיא הדם שיהיה קפדא התורה דהתם מובניםז"ל

ומה לכסותו חייב שנתגלה היכא כל וא"כמכוסה כי היטב ורוק ביניהם המרחק ורב לזה זהשייך הרב דברי דעיקר נמי ודע ופשוט.קצרתי הרוח דכסהו מההיא לנ"ר דקמוכיח ז"למהרש"ך

הנה מצות אצל דיחוי אין ביה דאמריןוכו' התורה דהתט די"ל ברודה זו הוכהה איןלכאורה לא הרוח שכסהו הגם ולכן הדם שיכסוצוותה לכסותו חייב שנתגלה היכא וכל המצוהנדחית התורה דצווי נתקיימה לא המצוה דעדיןמשום

גבי משא"כ הדם את לכסות האדם עלשצוותה שאתה אחרינא טעמא ביה אית ז"ל הרבנידון חלה ולא נשבעו לא הם דמעיקרא לומריכול

בנוי כשהיה ההוא הבנין על אם כישבועתם יהסכמה השבועה שנדחית לא הבנין שחרבואחר ופשוט היטב ורוק לגמרי ובטלה נפסקהאלא דף ב' סי' י"ר חלק זשל בכסף נחפה והרבהוא. יחך שנשהעזפו ושמעון בראובן נשאלכ"נ

וגיטין שטרות לכתוב הציבור במלאכתבאומנותם

שוה יחלוקו שירויחו מה וכל וכיוצאוכתובות שטר וכתבו מחבירו יותר יכתוב א' אם גםבשוה שראובן אירע זמן ואחר חמורה. ובשבועהע"ז אותו והוציאו הצבור במלאכת פשיעהפשע

שמעון עם במקומו אחר איש ושמומהספרות שמרויח ממה לראובן פ"ק טתן היה לאושמעון נכנסו חודשים ב' עבור ואחר אותו שהוציאואהר

עם במקומו לראובן והחזירו השלוםמתווכי תובע שמעוז ועתה ממדש. הנוסף ולוישמעון ביניהם. שהיה השותפות תנאי שיקייםמראובן הצבור אותו שסילקו דבזמן לו משיבוראובן פנים ועתה השבועה והוחלה השותפותנתבטל והשיב להשתתף. דוצה ואיני לכאן באוחדשות אשובה ומעתה וז"ל ע"ד כ"ג בדף שם ז"להרב באו חדשות פנים כי שטען האחרת לטענהלי

לפטרו תועיל זו שטענה נראה ודאי כילכאן ס"ה דף ב"ב במס' בש"ס ממ"ש לה אמינאומנא ואמר לישראל שדה שמכר לוי בן רבנן תנווז"ל ראשון מעשר שלי. ראשון שמעשר מנת עללו אמר ואם לבניו ינתן מת ולבני לי אמר ואםשלו אין ולקחה וחזר מכדה בידך זו ששדה ומן כללו דאין הטעם ז"ל רשב"ם ופי' ע"כ כלום עליולו המעשר מקום פקע לאחר דכשמכרה כלום עליולו

ראשון מכר מה ולקחה וכשחזר לעצמוששייר לוקח דההוא היכי דכי לידו שבאה זכות כללב' הלוקח לזה הדין הוא מעשר במקום אפי' זכהשני

מוסכם הוא זה ודין עכ"ל מכוחו הבאראשון היתה שלא לנ"ד נלמד ומכאן הפוסקיםטכל

במנויים רוצים שהצבור לזמן אם כיהשבועה פקעה ראובז את הצבור וכשסילקו זובמלאכה כח כל הציבור אותו כשהתזירו א"כהשבועה עם שותף יהיה שלא אחר למנות בידםשהיה להיות מיחייב ולא לראובן ג"כ מסרושמעון פנים כי הא' השבועה מחמת שמעון עםשותף עאש. ע"כ הצבור מכח לכאן באוחדשות זה ומדין וז"ל ז"ל נ"ב הרב עוד כתבושדב

הר"ן הזכירה ז"ל הרשב"א ראיההביא כותבין היו הפקחין מ"ש על הנושא ר"פז"ל לזון מחוייב אינו גירשה ואם עמי שאת זמןכל אם דמסתברא ז"ל הרשב"א וכתב אשתו בתאת

ואעפ"י תנאו נתבטל כבר והחזירהגירשה שאת זמן כל אלא הזה בלשון שאין וכו'שהחזידה

צא ת ו כ ר ב בר

שמכר לוי בן כדתניא הדאשונים מנשוא'זעמי מכדה בידך זו ששדה זמן כל א"ל ואם וכו'שדה זמן כל אלמא כלום עליו לו אין ולקחהוחזד

הדאשונים מנישואין ה"נ דאשון מקניןשבידך המשנה על כתב ג"כ ז"ל והדא"ש וכו'קאמד

נתבטל הדי והחזירה גידשה שאםומסתבדא ע"ש. וכו'תגאו מאוד שהאדיך שם ז"ל נ"ב להדב תדאהוערד

ודבדי ז"ל שע"א הדב בדבדילפלפל הדיב"ש לדבדי שוב והביא בזה ז"להפוסקים

כסבדת הלכתא ופסיק הנז"ל שנ"ו בסי'ז"ל שבועה איסוד בין חילוק דיש ז"להדיב"ש תימא אפילו שבועה איסוד דכי גרידאלממונא שהוא לכמות הדבד שחזד כל מ"מ חיובאדהפסיק

שהביא הדאיות וכל לנשבע או לנודד האיסודחזד לזון עמה מפסק הן האלמנה ממדוד הז ז"להדב ממונא הם דכולם מכדיעות אינם ביתהאת

חידבא כשהספיק ויכך ב"ד תנאי או עצמובתנאי שבועה או בנדד אבל שהיה כמו הדבר חוזדאינו והנה ובדוחב באודך ע"ש לאיסודו הדברחוזד בנ"ד ז"ל בכסף נחפה הדב לדבדי גםהשתא של השליחות מהני דלא למימד איכאשפיד הוא בנ"ד הכא דהא ב"ל חדשות ופניםשמעון ועיקד כלל שבועה איסוד וליכא גדידאממונא היטב.ודוק

סין ח"ב ז"ל הדאנ"ח תשובת גם נמיוהשתא

נישא שאיני קונם קי"ל דכי שכתבע"ב צדיך אין תשובה עשה דאם דע שאביהלפלונית דאיה והביא אסוד ודאי לרעתו חזד שאםהתדה הדב וכ"כ וכו' לביתך בקונם ז"ל הדיב"שממ"ש סותר אימ זה כל ע"ש. נ"ד סי' ח"ב ז"ל משהפני

דבד שהוא בקונם איידי דכולהו בנ"ד זולסברא ממונא אם כי דליכא בנ"ד משא"כ אבלאיסור מה' בפ"ח ז"ל למלך משנה להדב ועייןגדידא.

נתבטל כשהנדד בין לחלק שיצא מה ה"בנדדים אינו שאסוד שהדבד אלא במקומולכשהנדר על להשיב ויש דל חק"ל הדב עליו וכתבבעולם בנאד פסק לא ז"ל חק"ל הדב וגם ע"שדבדיו

הוא דנ"ד משום אלא שבועתו לקיים יאובןדחייב ידאה כאשר גדידא ממונא ולא שבועהאיסוד לן דווחא ממילא השתא איכו עוש. שםהדואה

שמכד במי בס"ד שחקרצו דחקידתנושמעתתין

ושוב נ"מ למכור שליח בעושה וכן בנתייםוקנה שעשה שליחות אוונה מהני דלא והחזידהגידשה שמעון מעשה לבטל דאובן מצי ושפידמקודם כל פסקו שבועה באיסוד אפילו דהא זובטענה דליכא הכא וק"ו וכ"ש זו כסבדא דבוותאהנך ז"ל החולקים אותם ואפ-לו גדידא. ממונא אםכי איסוד דאיכא דידם בנידון אם כי פליגילא

שמעון דשליחות מודו כ"ע בנ"ד אבלשבועה ואמנם מידי. לא ותו מהני לא מקודם לושעשה דלא נראה לכאודה בס"ד שכתבט זה דכלדע בס"ד שחקדנו דווקא לחקידתיט אם כי הואשייך

של נ"מ למכוד שליח לשמעון שעשהבראובן עצמו לדאובן לו ונתקדשה נתגדשה ושובאשתו השליחות אותה מהני דלא מהנא מוכח דשפידוכו' שחקד ז"ל חק"ל הדב בחקדת אבל קודםשל

אשה לו לקדש שליח בעושה קידושיזלענין נכנס דאינו לומד יש לכאודה הנה וכו' פ'פנויה חק"ל הדב והנה לחלק ויש אלו סבדות בסוגזה וכו' ומינה ד"ה ע"ג נ"ו דף כ"ד סי' באה"עז"ל הדב לנידון דידיה נידון לדמות מקודםדצה אשר הנז"ל ז"ל לדבדיו וציין זכר ושם ז"לשע"א ולכאודה לחלק יש כי דחה ושוב ח"ב י"דבחק"ל ואיך להאדיך לו שהיה במה קיצד שם ז"להדב זה איז כי ידאה לכאודה ישד קודא כלשיהיה היטב. ודוק ביניהם המדחק ודב זה בעניןנכנס זאת כל את אותנו אלהים הודיע אשרואהרי

ספק עוד לפניך נא אציגה בעתההנה פה היה שנים שמכמה והוא בזה בכיוצאאחד בבית ומתפלל עומד אחד ציבור שליחמח"ק ולא הש"ץ אותו חלי*ש ושוב הקטנה.הכנסת אחר בש*ץ הקהל ובחדו מקומו. ממלא בן לוהיה לש"ץ עליהם שקיבלו שטד לו וכתבו ויד*שת"ח

ומצפצף פה פוצה בלתי כאחד הקהל כלוחתמו הרבה להתדעם התחילו הא' הש"ץ שלוהיורשים

למשמעתו נכנע הב' הש"ץ אשר א' גביד נמצאוכאן שיתחייב הב, הש"ץ מן וביקש ההוא הגבירוקם היותו ומן כל להם שיתן ושטר בקנין ט"שחיוב והנה ושנה שנה בכל כ"וכ סך ההוא בב"הכנחזן עצה אנשים שנתנו שמעתי שנים כמהמזה

להיות שיסדב ע"י הנז*ל החיוב מן שינצללהש"ץ יתבטל ואז אחדת בבעהכ ויתפלל וילך עודש"ץ הקהל יחזידוהו אחד חודש אחד ושובהחיוב

ת ו כ ר ב ברנב

הקיצבה להם יתן לא ואז ומעצמםמאליהם שמעתי. כךלהיור,טיס איננה העצה שזאת הרואה אנוכי בעתהוהנה

אלא היורשים חיוב פקע לא דבזהנכונה יעשה שכה עצה לו ליתן שצריך בס"ד אומראני

שבידו שטר בכח לו שיש שלו החזקהשימכוד וימכור שנים כמה זה להתפלל שהחזיק מהובכח על שטר ויכתוב שימכור ואחר אחר לש"ץאוהמע בית של להק*ק זה יודע אזי וכהלכה כדיןזה

לאותו שמכר זאת במכירתו ויתרצו ההואהכנסת החזקה ויקנה יחזור אזי כן שיעשה ואחרהש"ץ. וזה להתפ' הראשון לאיתנו ויחזור הב' השעץמן

קרקע שמכר לוי דבן לההיא ממש בדומהדומה וכן כלום לו איז וקנאה וחזר מכרה שאםונו' ז*ל והרא"ש ז"ל דהרשב"א לההי' ממש דומןנמי שאם עמי שאת זמן כל כותבים שהיו פקחיןגבי

דומה הוא נמי וכן תנאו נתבטל והחזירהגירשה ק*ך סי' בחדשות ז"ל הרדב"ז לנידוןממש

ז*ל הרדב"ז בדברי וע"ש בס"ד לעילשזכרנו אעמיד ראובן כותב היה אם דאפי' וכתבשסיים מהסיכום בידי שהסחורה זמן כל הרביעלכם

נמי לדמות יש וגם ע"ש. משמע הראשוןוהמכר לעיל שהבאנו ז"ל הפוסקים של גוונות לשארזה

דהגם למודעי אנחע צריכין אמנם ומיהובס"ד. מן זה למפשס איכא דשפיר נראהדלכאורה ספיקא זה בנידון איכא מ"מ אבל בס"ד.האשר הרואות דעינינו בכל לומר דאפשר והואאחרינא קעניא בדרך הוא הי"ו הש"ץ שעשה מהשכל דלא אפשר ממע היורשים זכות להפקיעכדי בו שנסתפק בם"ד ראיתי זה ספק והנה זה.מהני ע"ג ע*ז דף מ"ו סי' מי*ד בח"ב ז"ל חק"להרב דאיש האמור דלפי להסתפק ראיתי בזה אךוז"ל הערל דגירשו דכיון רביתיה והיינו זכאי אתהפ'

אם ידענא לא אבל מיניה ראובן חיוב פקעמביתו הערל דמעצמו הרואות דעינינו בנ"ד דוקאהייע הערל עם קעניא שמעון עשה אם אבלגירשו. וצא נא שלחני ממך בבקשה הערל אלואמר שב ואני מועטים ימים יעברו ולא ליתאמר היועילו כזה עשה אם הראשון כמשפטלביתך ע"ש. ז*ל עכ*ד לא (9 פטור ויהיה רשעאוצרות מדברי דידיה לספק פשט שם ז*ל הרברהנה

הוא שגם רנ"ד סי' בישעת ז"להרדב*ז

והוא קעניא דמהני ופסק זה כעין נשאלשאול הרב למד ומינה ז"ל הרא*ש מתשובת להדפשיט ק*ו קממיא דמהני אמרו א"א באיסור אםז"ל

שם ז*ל חק*ל הרב הביא גם ע"ש. הקלבממון הביא גם נ"ח. סי' ח"ב ז*ל המבי*טתשובצצ דמשמע ה~זקס"ב ס" ה"א ז*ל הרשב"אתשובת ושוב ז"ל הרדב"ז תשובת הפך שהיאלכאורה הרב דברי הביא גם -אהדדי י"בבה ז"להרב

כדברי בסתם שהעלה קל"ד דף המיםבארות בר ז"ל דהרשב"א שם זכר ולא ז"להרשב"א ז"ל הנד להרב ועיק ע"ש ז"ל דהרדב"זפלוגתיה מהריק*ש מהרב מ"ש מ"ח סי' בסוף הנז'בחלק ז*ל הרב כתב ושוב ע"ש בזה ז"ל הוא ומ"שז"ל ק~ניא דמהני הא דדילמא מגמגם אני בנ"דאך אבל גירושין דהיינו רב מעשה כשעשההיינו דאע*פ מהני לא ואיטלולא חוכא אלא דאיעבנ"ד

נכונה וסברה ביה קרינן בפתחו יושבשגירשו בנ"ד הכא והנה ע"ש ממונא מפקינן יא מספקאך

והיתה ממנו ויצאה חזקתו דמכר מעשהעביד שכתב שם עוד ז"ל הנזן יהרב ועיין אחרלאיש

ערום רשע הוי קנונייא לעשות עצהדהמלמדו נ"ל ע*ה נגד לת"ח מלמד ואם בערכיןכדמוכח

ק"ב סין אה"ע ז*ל הטור שמדברי אףדשרי שיהיה ג"כ ובעי בלבד בת"ח סגי דלאנראה דאם נ"ל ועוד הארכתי אחר ובמקום אבא לגביברא

נ"ב דף בכתובות כדמוכח שרי רבו הואהמלמדו באם הפרש נמי דאיכא ודאי והנה ז"י עכ"דע"ש לעיקר פנים כל ועל גמור אעס שהוא בויודע בזה להתיישב וצריך להסתפק יש עדייןהדין

מקום אין וכעת ז"ל הפוסקים בספריולחפש ח~דתו במאור עיניע יאיר והש"יתל'האריךאכי*ר. סין ז"ל הדשן תרומת הנשן כתב הרשאהב(

לאפוה נ"מ של מעות יש אםשי"ב הרשאה בלא הפירות בעבור לתבוע יוכלהבעל הגהב"י פ"ה סין אה*ע ז*ל אהרן יד להרבועיק בס*ד נראה זו סברה ע*פ והנה ע*ש מאות דף בשבועות ז*ל מהרש"א שהקשה קףלתרץ וכון איש שאנס ד*ה זאל התוספות על ע*בל"ג

וכו' שנתארסה בנערה לאוקמא דארכאשכתבו התובע מפי שישמעו בעינן והא כאן ידועהוהקו' והשנו שפיר הנז' הקף יתורץ האמור וכפיע"ש

נג ת ו כ ר ב בר

והדי אשתו והיא אותה נקוא שהוא בכגוןדוויירי פירותיה אוכל שהוא שלה נ"מ הם אלומעות התובע והוא הרשאתה בלא עליה לדון יוכלוהוא ודוק. בהן לו שיש פידות בעבודעצמו אמד בגמן אי' במשנתינו כדשב*ג הלכהג(

דשב"ג ששנה מקום כל אר"ירבב*ח ודאייה וצידן מעדב חוץ כמותו הלכהבמשנתיע בתדא בבא דמט, במתניתין איתא והנהאחרונה

את מכד העיר את המוכר אומר רשב"ג ט"חדף אלפם רב כתב וז"ל ז"ל הרא"ש וכתבהטנטר בתב שאחזו מי דבפרק ותמהינן לדרשב"גוליתא

מעשה דשבוג אמר משנה ההיא על אלפטרן ששנה מקום כל אר*י רבב*ח אמר וכו'בצידן פיטקא כההיא ט"ל אלמא וכו' במשנתינורהעב"ג כרשב"ג דלא הלכה כאן פטק למה וא*כדר"י הלכה שיהא דר"י מילתיה התם הביא לאושמא

בכתובות בעלמ' אמרינן דהא משם בכלכרשב"ג להכי אלא דר"י ואליבא נינהו אמודאי ע"זדף

דאין מנה דאשמעינו משום דר"י מילתיהמייתי דפליג מאן ליכא דבמתביתין אע"ג כרה2ב"גהלכ' הרי"ף דהא בזה להתפלאת יש ולכאו' ע"שעליה הנז' כלל על פשוט גט פרק בטוף להדייא כתבז"ל אמרינן דלא הוא דווקא דלאו כללא והדין*ז"ל

עכ*ל טעמא דאיכא עד אלא כדשב"גהלכתא השתא וא"כ ע*ש שם ג"כ ז"ל להרא"שועיין הש"ית ודוק. וצ"ע פירוקא ומאי קושישמאי אכי*ר. בעזרתיםיהיה

הדואךמערכת

בט"ד טוחקרתי רבים ימיס זה הנה ךיעבךךא(

תקט*ה טי' בא"ח ז"ל מר"ןבדברי עשרה שלש לומר רוואי היחיד אין שכתב הןט,

שבקדושה דדבר דחמים ובקשת תפלה דרךמידות בעלמא קריאה דרך לאומרם בא אם אבלהם

בניגון קדיאה דרך ז*ל מ"א הגאון וכתבאומרם לומר יכול איך י"ל לכשורה והנה ע*שובטעמים בלתי בתודה כקורא ובטעמים בניגון ויעבורפטוקי פטוקא כל קי"ל והלא ראמים ובקשת תפלהדרך מידות והי"ג פטקינז לא מרע"ה פטקיהדלא

ועיין פסוק סוף זה ואין ונקה בתיבתמטיימים תךע עוב למ"ד דף וסוטה ע*ב י*ב דףגרכות

הנזן להרב עוד ועיין רפ*ב ט" ריש ז"למג"א

חכמים לכמה זה ואמדתי ע*ש ט' טע"ק נ"אט" דלא הא ולומד לחלק שרצו יש אך משיבואיל

א' אם היינו מרע"ה פסקיה דלא בפטוקאפטקינן דבזא החצי מן יתחיל והב' הפטוק בחצייפטוק הפטוק בחצי שטק אחד אם אבל טפימנכר הנשאר עוד אומרים שאין לגמרי שםומסיים הפ' לפטוק שבא מחזי דלא בה לן לית הב'בחצי דווקא פסוק חצי לקדות רוצה כאלו אלאכאן כ*כ מטתבר אינו בעצמו זה דחילוק מלבדוהנה חילקו דלא הפרשה הפסק בעניז מצינו עודהנה

מניז וא"כ פטקינן לא ענין ובכל גוונאבכהאי ודוק. פטוקא גבי בהכי לחלקלנו

"גם כי והוא בדוחק זה דבר לי"2ב נראהךהנה כקורא בטעמים אותם קוראשהיחיד

בא הוא לבו וכוונת מגמתו כל הוא עכ"זבתודה מפני אלא רחמים ובק~בת תפלה דרךלאמרם מפיו להוציאם ראוי איז שבקדושה דבדיםשהם עיקר ומיהו בתורה כקורא אם כי תפלהדדך

הוקבעו דהא רחמים בקשת בדרך הואכוונתו עשרה היו ואם דחמים ובקשת תפלה בדרךכאן ובלא תפלה בדרך להדיש אותם אומריםהיו כל משום בזה קפדינן לא ולהכי וטעמיםניגון דהכא פטקינן לא מדע*ה פטקיה דלאפטוקא

בס"ד הדבר לייו2ב לכאודה נראה כןשאני אכי"ר. מתורתו נפלאות יראנו בדחמיווהש"ית

הזי*ןמערכת

הטוד רבינו כתב עליו מוכיח שטד של ז23נרא( ז"ל הרמ*ה בשם רנ*ח טי' בח*מז*ל

של זממ דאמרינן הא זול הרמ*ה עוד כתבוז"ל לאחר נכטיו בכותב דווקא היינו עליו מוכיחשטר לאחר לבנו או לאחד נכטיו הכותב אבלמותו

קנה לא יום שלושים בתוך ומת יוםשלושים וכיון יום שלושים לאחד אלא מקני לאדהא וההקבשה קמי נכטים נפלו יום שלושים תוךשמת ביה דכתי' אע*ג היא כלום לאו יום ל'דלאחר עליו מוכח שטר של זמנו אסרינן לאזמנא

ש"מיתה כיון מותו לאחר נבטיו הכותבדבשלמא בשסר זמן שום לכתוב צריך מה הזמןמבררת

דצריך האי אבל זמן מאותו לו להקעת כרחךעל

ת ו כ ר ב ברנד

יום שלושים הני לברר בשטר הזמןלברר מוכיה שטר של זמנו לומר אין מתחיליןמאימתי ע"ש. וכוןעליו הנז"ל ז"ל הרמ"ה דברי על בב"י ז"ל מר"ןרכןזב

דהא טענה זו שאיז לי נראהוז"ל איכא יום שלושים לאחר יפלוני נכסיו בכותבגם

דה"מ בשטר זמן שום לכתוב צריך מהלמימר זמן והיה פ' ליום לך נתונים נכסי הרילמכתב עכ"ל בשטר זמן כהיבת ביא מבוררהנתינה הרמ"ה על פליג לא ז"ל דמר"ן לומר אפשרוהנה לכתוב דצריך היכא בין שחילק הדין מעיקרז"ל מד"ן דגם דאפשד צריך דלא להיכא בשטרזמל היכא דכל דינו בעיקר זאל להרמ"ה יודהז"ל

בזה אמרינן לא בשטר זמן לכתוב מוכרחשהוא דר"י טעמא כי יען עליו מוכיח שטר של:מנו למה דאל"כ משום הוא עליו מוכיח זש"ששאמר בב"י בעצמו ז"ל מר"ן וכמ"ש בשטר זמןכתב דברים אין וז"ל ז"ל המגיד דברי על הסימןבאותו שטר של זמט שאמר דר"י טעמא דהא ליעהים בשטר שכתב זמן דאל"כ מוטום הוי עליומוכיח ואין זאל הרמ"ה דברי על מ"ש ואמנם ע"שלמה זו מונא על אם עליו להקשות בא לא טעמאזה

לאחר נכסיו בכותב ז"ל הרמ"ה בהדאיירי שהוצרך לזה חשיב ז"ל דהרמ*ה יוםשלשים מאימתי יום שלשים הני ולבדר לידע כדילהזמן

טענה זו שאין לומר מר"ן בא זה ועלמתחילין לברר כדי זמן לכתוב מוכרח אינו גוונאכהאי

זמן כתיבת בלתי אחר באופן זה לבררדאפשר עליו מוכיח ש"ש זמנו בזה אמרינן ושפירבשטר לכתבו אפשר דלא תגאי איזה ימצא אם אה"נאבל מוכרח הרי א"כ בשטר זמן שיכתוב ע"י אםכי

מוכיח שאש זמנו בזה אמרינן ולא הזמןלכתובעליו. שלא הגם ז"ל הרמ"ה של הדין עיקרדהנה

מצינו הרי מ"מ בש"הט זאל מר"ןפסקו ז"ל הטור גם בהגהה כוותיה פסק ז"לשמור"ם

שהקשה לקושיא גם כי עוד גם ז*ל כהרמ"הס"ל להגא' מצינו ז*ל הרמ"ה דברי על בב"י זאלמר*ן להבנה"ג ועיין ז"ל מר"ן לקו' שתי' זולדרישה

ז"ל הרמ"ה שדברי שכ' י"א אות ב"י בהג'ז*ל המחברז"לבטעמו הרב דברי ואין בטעמלנכוניס וכן ז"ל הרמ"ה דגרי לדחות מספיקיןוטענחו

וכן וכו' זכייה הלכות זאל הרמב"ם דבדינראין גם מ' סימז בתשובה ז"ל ביטון די מהר"םכתב ז"ל הרמ"ה בעד הליץ שמ"ה בדף ז"ל גד"תכעל ע"ש. ז"לעכ"ד בהלכות ז"ל המלך שער להרב ראיתי עודגמ

דגד"ת להא שהביא ע"ג צ"ג דףגירושין ראיתי גם ע"ש אלימתא ראיה שהיא וכתבז"ל להא שהביא קמ"ב סי' ז"ל ביעקב עדותלה'

בעד והליץ בב"י ז"ל מר"ן וטענת ז"לדהרמ"ה לימודים לשון להרב ראיתי גם ע"ש ז"להרמ"ה שהביא אסמכתא בהלכות ע"א מ"ט דף ח"מבחלק ע"ש ז"ל הרמ"ה בעד והליץ ז"ל מר"ןלטענת

סי' ח"א חיים תורת בס' ז"ל מהרח"ש הרבגם ז"ל מר"ן וטענת ז"ל דהרמ"ה להא הביאל"ג ע"ש ז"ל הרמ"ה דברי לדחות מספקת דאיןוכתב מהר"ש בס' הועתקה זו מהרח"ש ותשובתבאורך

ולא עלה חתים מר נמצא ולא נ"א סי'הלוי ז"ל גו"ר להרב מצאתי גם שם באה איךידעתי מן שהביא ע"א סאז דף ה' סי' דן כללבאה"ע ז"ל הוא שגם כ"ה סי' אה"ע בתשון א"אהרב בח*מ ז"ל מהרשדאם הגאון גם ע"ש כר"מהפסק ז"ל מהראנ"ה הגאון גם כהרמ"ה ס"י ק"ךסי' להרב מצאתי גם ז"ל כהרמ"ה ס"ל צ"א ס"ח"ב

יעקב שבות הרב מן שהביא נר"ו פלאג"ימהר"ח ז"ל הרב שכתב ע"ג מ"ה דף ק"ס סי' ח"מח"ב רנ"ח סין בח"מ שחובא הרמאה שדעת וכיוןוז"ל הלכה לפסק בהגהה שם הביאו ז"ל מוהר"םוגם בשטר כח ואין מדבריו לזוז דאין לייראה שבררנו כיון היורשים מיד להוציא זוהמתנה כל פי על היטב מתיישבים הרמ"השדברי

יע"ש המסתבר הדרך והוא שבש"סהסוגייאות הרב דעת הוא שכן הנז' נר"ו הרב עודוכתב וכן הדמ"ה לס' דחייש לאד סי' ח"א ז"לפ"ב הרב וכ"כ מ*ו סין ח"א ז*ל מהרימאט דעתהוא הרב דעת וכן ע"ב צ"ב דף פ*א סי' ח"בדאמ

הוא וכן ע"ב ל"ו דף ט"וב ס" ח*ב צדקמשפט בס' וכאכ ע"ש לחם ערך בסן זאל מהריק"שדעת מאליהו מכתב והרב ע"ב קנ"ה דף ז"ל שמואלזקן ע*ש. ע*ג קמ"ודף

ראשונים רבוותא כמה עלות מאהר בעתהרהנה הרמ"ה סברת וקבלו שקיימו זאלואחרונים

יצאו ז"ל מר*ן עליה שטען הטענה על וגםו"י

נה ת ו ב ר ב בר

שהביא הראיה ובפרט בעדו להליץ נשקלקראת יתד וחזקה אלימתא ראיה שהיא ז"ל גר"תהרב השתא א*כ הרואה יראה כאשר תמוט שלאהיא הוראת דקבלנו דידן באתרא הספק לביתבאם דלא מאחר בזה דייני ידום מה הקדחם ז"למר"ן כי ז"ל הרמ"ה סברת הפך שפסק בשה"טמצינו טענה זו שאיז עלה דרמי הוא בב"י דווקאאם

לטוען פתוח פתח איכא להכי אמטוואשע"כ דחה לא ז"ל הקדוש מרן,ן דאפשר ולומרלטעון פירכא אם כי מדינא לגמרי ז"ל הרמ"הסברת בשה"ט דעתו גילה דלא והא בגווה ליה דחזיהוא דמצים דהא ראיה מזה אין הלכה פסקלעניז יוסף בביתה להלכה פסוקים שהם דבריםהרבה בזה האריכו וכאשר בשה"ט השמיטםואפ"ה דלא לומר אפשר דהכא וכ"ש ז"ל הכלליםבעלי מאחר איפה וא"כ הכי ולאו הכי לאו ליהפסיקא עם שהסכימו הנז, רבוותא לכל ראינודמצינו הרב שהביא הראיה ובפרט בעדו והליצוהרמ"ה ודאי הא היא נבונה ראיה דלכאורה גד"תז"ל

דידן באתרא גם להורות מקום שישקואפשר יוציאו לא שלפחות גם ומה ז"ל הרמ"הכסברת ביד ועיין ז"ל הרמ"ה ס' נגד המוחזק מןממון מר"ן על שכתב ז' אות הש"ע בכללי ז"למלאכי

הרמב"ם ס, על תמה ב"י שכס' שאפילו ז"לב"י על סמך לא הקצר בספר אפ"ה ז"ל והטורז"ל

וא"כ ע"ש וכו' כדבריהם להלכה ופסקתמיהתו טענה זו ואין שכתב מכח להוכיח אין הכאגם לא ז"ל שמר"ן מצינו דהא כוותיה ס"ל דלאוכו, מקומות בכמה שבב"י תמיהתו על סומךהיה

בנ"ד הכא השתא וא"כ ז"ל י"מ הרבוכמ"ש הרמ"ה ס' נגד המוחזק מן ממון נוציא לאלפחות הכנה"ג והרב ה, בסע"ק ז"ל חסמאע ומאש(דוזאל

הב"י מר"7 שכתב הקו' דמשום י"א אותהגהב"י דבריהם אין בש"ע השמיטה לכן הרמ"העל

וברור כס"ד כמ"ש לומר נוכל דשפירמוכרחים ז"ל הפוסקים בכללי מלאכי יד להרב ועייןהדבר מדברי כלל שהוציא מה י"ג אות ע*א קצ"ורף

הר"ן דברי על שם מ"ש ר"ז ס" ז*ל ב*ימר*ן להתם הכא בין לחלק דיש אכחך ולא ע"שז*ל ה*טב.ודוק בשה"ט ז"ל מר"ן שפסק דהגם אגיד זאת עודגם

המתנות שכותבים וז"ל הגז*ל רנ*חסי'

זמן בשטר שיש אעפ*י מעכשיווהממכרות צדיכים שאין אעפ"י כן כותבים הדברלהרויח והממכרות המהשות בכל ותני מדכייל הנהע"ש דהנה ז"ל הרמ"ה הפך שפסק מזה לדון איןוכו' לשון היא הנז, ז"ל מר"ן שלשון הואידוע

הרב וכבר ומתנה זכייה הלכות בסוף ז"להרמב"ם נרגש ל"ג סי' ח"א חיים בתורת ז"למהרח"ש 2והוא דאפשר רבריו ופירש ז"ל הרמב"םבלשון מהיכן ברור בהו שייך דלא בשטרותמיירי מיתה שלאחר מתנה ביז וכולל הזמןמתחיל כגון בתנאי שנעשה בשטר ובין מבררתשהמיתה

פ' למקום ילך אם או פלוני חפץ יתןאם עוד ברור צריך ואין מתקיים התנאישכשיעשה

לאחר שאומר כגון זמן לאחר במקנה גםוכן ע"ש זמן לכתוב צריך לא ותו פ' משנה פ'חודש ראיה דאין בנ"ד לדון זכינו לפ"ז השתאוא"כ הפך שהוא לומר בש"ע הנז, ז"ל מר*ןמדברי

מר"ן כי הוא ספק בכלל ולפחות ז"ל הרמ"הס' לשון העתיק ורק בזה דבריו פירש לאז"ל

נגד המוחזק מן ממון נוציא ואיך ז"להרמב"ם הכלליט לבעלי ראה נא ולך ז"ל הרמ"הס'

הש"ע בכללי ז"ל מלאכי יד הרב מ"שובכללם להעתיק לעולם ז*ל מר"ז דרך וז"ל י"אאות קושייא שיש ואף באות אות הפוסק לשוןבש"ע הוא דינא לענין דנ*מ ההוא הפוסק בדכרי פי'או יפרש אחד כל ואח"כ לבד דבריו מעתיקז"ל ע"ש. וכוי עיוםכפי מרן דלשון לומר אנחמ מוכרחים זה כלרהנה

דווקא לאו הוא המתנות בכל שכתבו"ל שהקשה מה ז"ל מר*ן דברי לעיל זכרם כברדהא ש*ש זמנו דסול דר*י דטעמא ז"ל המגיד הרכעל

בשטר שכתב זמן דאל"כ משום הוא עליומוכיח ז"ל מרן דברי לפי אפי' השתא וא"כ ע"שלמה דגם משום טענה זו ואיז ז"ל הרמ"ה עלשכתב לזמן צריך אים יום שלושים לאחר נכסיובכותב

אכתי הנה וכו' פלוני ליום למכתב מצי הוהכי למכתב מצי דלא ומכירות במתנות גווניכמה והיינו זמן לכתוב צריך כרחו ובעל זהבאופן על תרי"ו בתשרי שדה לו נתן או שמכרכגון תרי*ז תשרי עד פ' מסחורה יקנה שלאמנת שלא או פלוני ובית פ' בחנות ישב שלאש פלומ למקום ילך שלא או פלוני מלאגהיעשה

ת 1 כ ר ב ברנו

כהאי דהנה תרי"ו תשרי עד בזה כיוצאוכל שנדע כדי זמן לכתוב צריך כרחו בעל וראיגוונא

סזם שיכתוב סגי ולא התנאי התחילמאימתי בחשון התנאי על יעבור זה אם דהשתא זמןבלתי באשר הנה המתנה או המכירה בטל דאזתרי"ו לבטל יוכל לא אז זמן לאחר למוכר זהיתוודע הלוקח יטעון כי שבירו התנאי שטר בכחהמכירה קדמו ומעשיו תרי"ז בכסליו נעשה התנאישזה גוונא כהאי כל השתא וא"כ תרי"ז בחשוןלזה כייל איך וא"כ בשטר זמן לכתוב צריךודאי וכו' והממכרות המתנות בכל ז"ל מר"ןותני דווקא לאו זה שלשון אומר אתה כרחךובעל מהרח"ס כפי' דבריו לפרש נוכל שפירוהשתא הפך שפסק לומר מכאן ראיה ואין בפשיטותז"ל ז"ל. הרמ"הדברי באה"ע ז"ל הקדוש מר"ן בשו"ת הוית חזירהנה

ובדף נ"א דף י"א ובשאלה כתובותבדיני ז*ל צייח מהר"י מהרב תשובה איתא ע"בנ"ו

מדברי נמי דקדק וכן ז"ל הרמ"ה כסןשמסכים שם ז"ל הקדוש מר"ן ואמנם ע"ש ז"להרמב"ם

לכו ועתה וז"ל וכתב עליו השיב ע"ג נ"זבדף אמר לא ר"י שהרי הכותב הוא מי ונוכחהנא שלא וכו' בשטר זמן לכתוב צריך כשאין אלאכן

שהרי ז"ל הרמ*ה אלא כן שסובר מינמצא כל דעת וכן וכו' עליו חולק ז"להרמב"ם וכו' בכך חילקו ולא דבריהם שסתמוהפוסקים

על חולק ז*ל שהרמב"ם ז*ל מר"ן מ"שוהנה לנו יצא טוזה שם בדבריו מבואר ז"להרמ"ה בכל שכותבים וזה ז"ל הרמבאם שכתבממה

זאל מר*ן הוכיח ומז'ה וכון והממכרותהמתתת והממכרות המתנות שבכל שכתב הרי וז*לוכתב ע"ש ז*ל עכ"ד מוכיח שטר של זמםאמרינן ע"ש. כ"ד סי' בח"מ זול שמח לב בשו"תועיין

ז"ל שמרן מצינו הנז' שבתשובה הגםרזןשתא דברי את הבין שלא בהדיא דעתוגילה

דקאי הבין אלא ז"ל מהרח*ש כפי' ז"להרמב"ם הרואות עינינו הרי מ*מ דעלמח גווני כלעל

אהבר דבריו הפך הם הנזן בתשובהשדבריו שר"י הוכיח הנז' בתשובה דהרי יוסףבביתה בשטר זמן לכתוב כהטצריך אפילו הזמן מהניס"ל

כן אמר לא ר"י שסובר מי נמצא שלאשכתב אם כי כשטר זמן לבתוב צריך כשאיןאלא

עליו חולק ז"ל והרמב"ם לבדו ז"להרמ"ה ע"ג נ"ז בדף וכנז' וכון דבריהם סתמווהפוסקים

ס"ל דלא להדיא מוכח יוסף בביתה ואיוע"ש ואין וז*ל ז"ל המגיד הרב על הקשה דהאהכי

זמנו דאמר דר"י טעמא דהא לי נוחיםדבריו שכתב זמן דאל"כ משום הוי עליו מוכיחש"ט שמצינו גם השתא וא"כ ע"ש וכון למהבשטר ז"ל הרמב"ם דברי שפירש בעצמו ז"ללמר"ן דבריו פסק סאל והוא ז*ל הרמ"ה עלדפליג בראהם מקום יש אכתי בשה"ט להלכההנז"ל בקושייתו בב*י ז"ל למראן שמצים מאחרלומר אפשר 'הנז' תשובתו הפך שכתב ז"ל המגידלהרב

חזר בב"י ואח"כ ברישא לה כתב הנז'דתשובתו שפירש שלו הפירוש גם ומנה הנז' מתשובתובו

לענין אצלו מוכרח הוה לא ז"ל הרמב"םבדברי כדרכו ז"ל הרמב"ם לשון העתיק ולכן הלכהפסק דפך דברים תוספת איזה בו ביאר ולאדווקא אפשר בדרך לומר נוכל זה כל הרמ"הסברת לדבריו בב"י דבריו מן סתירה שמצינומאחר

אצליגו ברור הדבר שאין ומאחרשבתשובה והכי הכי לומר ואפשר ז"ל מר"ן דעת עללעמוד באתרא גם דאפשר למלתין הדרן מעתההנה דעת נגד המוחזק מן ממון להוציא איןדידן

ז*ל.הרמ"ה ז"ל דדבריו בזה לומר יותר הדבר דקרוברדע

הנז*ל. תשובתו אחר כתבם בב"י אשרהנז*ל אח"ך. כתבם הנז"ל שבתשובה דבריו שאםיען הנז"ל בתשובתו כ"כ הדבר מחליט היהלא

מי ותכחה נא לכו ועתה שכתב המורהבפשיטות אלא כן שסובר מי נמצא שלא וכון. הכותבהוא

וכו' עליו חולק ז*ל הרמב"ם שהרי ז*להרמאה מצאתי ז"ל הפוסקים בדברי חופשי ומדיע"ש. קמ"ז דף גן סי' בח"מ שאש ב*ד להרבראיתי המגיד הרב על בב"י מ*ש ז*ל מר*ן לדברישזכר דף שבתשובה ואף וז"ל זה על וכתב הנזןז"ל הזמן לברר דכשצריך דס"ל הרמ"ה על חלקנאז

והרא"ש דהרמב"ם מ"ע זשאש אמרינן לאבשטר בידי אין וכעת יע*ש עליו חולקים הפוסקיםוכל וכו' בתשובה מ*ש עם הבאי מר"ן דברילישב נרגש ז*ל שהרב בעיניך רואה הנך ע*שעכקל

לדבריו בב*י ז*ל מר*ן דברי בין שישבכע~ירה ודוק. לימצבם בידו היה ולאשבתשובה

נז ברכרתרב

לענין אבל אפשר בדרך הוא שכתבנו זהרכל איך אצלי הדבר ברור אינו עדייןהלכה

ז"ל מר"ן הוראת שקבלט בנ*ד להורותצריך בזה ג"כ המוחזק מיד להוציא נוכל אםובפרט הפוסקיס במחלוקת נכנס זה שדין נמצאדהשתא

אם ו*ל מרן הוראת רקבלי אתרא על רפליגיז"ל

מעש דווקא אם או בתשובה הוראותיו גםקבלי הפוסקי, לדעת והנה דקבלט הוא בפירושבשה"ט בש"ע ז"ל מר"ן הוראת אם כי קבלו שלאדס"ל אפשר אזלינז קבלתם דבתר כיון לפ"זהשתא שפסקה ז"ל הרמב"ם דברי הוראת קבלו לאשהם ולא ודעימיה ז"ל מהרח"ש כפירוש אם כיבש"ע נזכר שלא מאחר בתשובה שפי' ז"ל מר"ןכפי' חק"ל הרב לדברי גם ומה בש"ע בזה רמזשום מן הש"ע דשאני האי טעמא ד"היב במ"בז"ל

מאתן בו הסכימו דהש"ע משום היינוהתשוב' ראפשר ולומר לצדר יש השתא א"ב ע"שרבנן דברי מפרשים הם בש"ע שהסכימו רבנןראיתם ז"ל מהרש"ח כפי' בש"ע שפסקם ז"להרמב"ם ושפיר בתשובה זול מר"ן כמ"ש ולאודעימיה

יד הרב ממ"ש בסאד אלה לדבריט חיזוקיש וז"ל בס"ד לעיל ז"ל דבריו והבאנו ז"למלאכי לשין בש"ע להעתיק לעולם ז"ו מר"זדרך

בדברי פי' או קו' שיש ואף באות אותהפוסק מעתיק זאל הוא דינא לענין דנ"מ הואהפוסק וכו' עיונו כפי יפר,ם אחד כל ואח"ך לבדדבריו אכחד לא ומיהו בזה עוד להאריך צורך ואיןע"ש

צריך עדיין ולדעתי אלו דברים מכריח איננוכי בס"ד. בזהלהתיהסב מה שכל המודעים מן זאת הנה שיהיהראיך

סוף ועד מתחלה זה בענין בס"דשכתבתי הא הלכה לענין אבל בעלמא לימוד דרךהוא האלו הדרכים בכל להתיישב קוצריךודאי

זאת גם סוף ועד מתחלה זה בעניןשכתבתי זששמ"ע של זה בעניין ומתן משא לי היה כיתדע בתשובה זול מר"ן בהוראת קבלתיט בענייןוגם לא ואנכי נר"ו פלאגי מהר"ח הרב מעןעם

כי בזה לבינו ביני ווהיה וטרייא השקלאהבאתי בה~ך יכתבם נר"ו הנז' הרב ודאיאמרתי

והנה פה גם להעלותם צורך ומהתשובותיו הפוסקיי דפליגי ז"ל מר"ן גהור' קבלתינובעניין

יהיה השי"ת בעזה*י אחר במקום אכתובז"ל אכי"ר.בעזרתינו

ההי'תמערכת

בהיה"ט ז*ל מר*ז כתב ונוטל נשבע הנווניא( על נאמן חטוני א' סעיף צ"אסי'

לפחעלי חו לחטוני שאמר בעה"ב כיצדפנקסו בדבר עדים שיש או כן לו שאמר מודה הוווסלע

אומרים והפועלים להם. נתתי כבד אומרוהחנווני של כעין נשבעים שניהם כלום ממנו קבלטלא

הש*כ וכתב ע*ש וט' מבעה"ב וטטליסתורה הישראל דטב' לישראל ומכחיש גוי מהם אחדדאם שלו וראיה ום' וטטל בנק"ח נשבע ליטולהבא

ז*ל להגאון ועית ע"ש ז*ל הרשב*אמתשובת טי החטוני אם בין בזה לחלק מ"שבתומים ע"ש. גויוהפועל ישראי החטוני פום לבין ישראליםוהפועלים ז*ל מור,ם למ*ש זה עניז לדמות בס"דונראה

עם החליף ראובן וזאל רכ*ד ס"ב"גהה גא הסוס שמעון משך וכאשר ביין סוסשמעון ורוצה ממנו. נגנב שהסוס ואמר ממט ולקחוהגוי שנגנב מודה ראובן אם שבידו ביין להחזיקשמעון מה להחזיק שמעון ויטל טעות מקה הויהסוס הטי אמרינן מודה איט דאובן אם אבלשבידו השתא וא*כ ע*ש לראובן היין לתת וצריךמשקר א"כ הגוי את מכחיש שישראל מאחר בנ"דהכא שקרן בחזקת גוי סתם הלא הטי לדברי לנומה לישבע לישראל לו ולמה שוא דבר פיהםאשר

בנק"ח. דאם שאני דהכא והוא בס"ד לחלק אפשרר23יהך

לאסוקי לפועלים הו"ל טיהחמוני כלום להם יתן לא החטוני זה שמאאדעתייהו ולמה ושקרן גזלן עכו"ם דסתם להם שנתןויטעון החטוני על המחם כאשר הבעהאב בדברינתרצו שגהן יאמר החנווגי שחעם עמו להתנותוהו"ל אצלו נאמנים הם שיהיו כלום לקחו לא והםלהם ולכן בזה מקבלים הם דהכי ואדעתא שבועהבלא עלייזע דרביע אריא בעיניהם ראו שהםמאחר הם שיהיו הבעה*ב עם להתנות לזה חשוולא

לזה שוויוה שהם נמצא הרי שבועה בלאנאמנים

ח

ת ו כ ר ב ברנח

כאשר ולהכי ישראל חמוני כרין עליהםהגוי כרין בשבועה אם כי טטלים אינם מכחישםהוא

רהחמוני היכא הרין הוא וכן בישראלישראל לחנווני הו"ל רג"כ עכו"ם והפועליםישראל ויכחישו הפועלים ישקרו שמא ארעתיהלאסוקי אדעתיה אסיק רלא ומאחר שוא רבר פיהםכי נאמן שיהיה הבעה"ב עם התנה ולא זהרבר

כ"א יטול ולא אנפשיה דאפסיד איהוכנגדם בההיא משא"כ בישראל ישראל כדיןבשבועה אחר גוי שיבוא לבו על יעלה מי רכ"דדסי' ויקחנו שלו שהוא המוכר של חפץ עלויטעון שהוא וטען אחר גוי בא שאם המוכר שיתנהכדי שבועה בלא להכחישו נאמן הוא שיהיהשלו הו"ל לא כזה רבר ובודאי כלום אצלו ללוקחואין

אפסיר איהו דתימא היכי כי אדעתיהלאסוקי ולהכי כזה דבר על והתנה פירש שלאאנפשיה שלו שרוא הסום על ויטעון גוי יבואכאשר נק"ח בלתי ראובן נאמן וראי מכחישווראובן גרם שמעון ומזלו משקר הגוי ודאי אמרינןכי

מירו הסום ולקחת אותו לאנום הטי זהשיבוא ורוק. דא מן רא ושנייא והבל שקרברברי ז"ל הר,מב"א נירון גם כי בם"ר לומרראפשר

קפ"ה ס"ם בב"י ז"ל מר"ןשהביאו שניקש ג"כ הנה ז"ל הש"ך הגאון עליושרמז כי יען ביין הסום בהחליף רכ"ר דסי'מההיא להסרסור הו"ל ג"כ ז"ל הרשב"א בנידון הכאגם

כי למשכנו מקום ימצא לא פז אדעתיהלאסוקי לגמרי בטבעת יכפור הגוי ואח"כ גוי אצלאם מכרה הסרסור שברשות ויאמר שימכרנואו

להתנות והו"ל שקרן הוא עכו"ם סתם כימאחר הוא שיהיה הטבעת בעל עם בפירוש זהדבר ארעתיה לאסוקי דהו"ל ומאחר שבועה בלאנאמן שורת לזה חש ולא אדעתיה אסיק לא והוארבר מנידון טובא ושנייא שבועה שיתחייב נותןהדין בעזרתינו יהיה שרי אל ודוק: רכ"דדסי'

אכי"ר. תמיד ויעזרינווישמרנו

הט5"תמערכת

ז"ל אוזן יעיר הרב כתב אוכלין טרמאתא( י"ז רף קי"ו אות האלףבמערכת

דוד בר מהר"ח המופלא מהרב בכ"י כתובשמצא

אחרים לטמא אוכל וז"ל זלה"ה עאפייא אלאבו כמבואר מטמא לא ובלא"ה כביצה בעינןלכ"ע רפ"ב במתניתין להתיישב וצריך מקומותבכמה

טמא שבתרומה והב' הראשון דתנן מ"רדטהרות הגזול לולב בפ, ז"ל הראשונים עמ"ש וכו'ומטמא משום היינו טמאה תרומה של ראתרוגדטעמא ובחי, שם בתוסי וע' שיעור5ה. מכתתדכתותי

ראשון היאך והשתא יעוי"ש שם ז"להרשב"א מכתת רכתותי כיון אחרים מטמאשבתרומה אחרים. לטמא ביצה שיעור כאן ואיןשיעוריה. בפרק ז"ל שהתוספות ראיתי שוב צ"ע.וכעת רההיא עלה כן הקשו כגבוי לאו ד"הארוסה ט"א מטמאים הכרם דכלאי בבכורותדאמרינן ק"ל לא אמאי ידעתי ולא יע"ש. בתימאוהניחוה ז"ל והרמב"ם האמור וכרבר רטהרותאמתניתין

וכלאי הערלה כתב כ"ה דין ט*א מהלכותבפ"ט וכנראה יע"ש ט"א מתטמאין כולן וכו'הנרם כגי, מטמאין כתב ולא מתטמאין לכחוברשינה

כמו ז"ל והרשב"א התוסי קו' ליישבהגמרא שער בסי מצאתי וכן יע"ש אחר במקוםשהארכנו ברעת כן ז"ל בנו שם שכתב ל"ח סי'אפרים היתה זאת שאם אומר ואני יע"ש ז"להרמב"ם רמה ארוכה מעלה זה אין ז"ל הרמב"םכוונת שכתבנו טמאה רתרומה לההיא צדיק שפתייענו

ע"ש. ז"ל עכ"ל צ"עוהדבר הנז"ל מרברים שיוצא חזי רשפיר עינארהנה

דטהרות מתניתין מכח 'הא' קושיותב' וכה ומטמא טמא שבתרומה והב' הראשוןדתנן

שיעוריה מכתת כתותי אמרינן רלא מהכאדמשמע קתני הגזול לולב בפרק דסוכה במתניתיןואלו ומפרש פסול הנרחת עיר ושל אשירה שלאתרוג קאי דלשריפה משום ע"א דל"ה בגמ,טעמא כן איחא נמי וכן ע"ש שיעוריה מכתתכתותי ק' והשתא ע"ש הנרחת ועיר דאשירה לולבגבי

שהקשה ומה דאתרוג מהא דתרומה הך שנאמאי עי הנז"ל רטהרות ממתניתין ז"ל מהרחב"דהרב רטהרות ממתניתין נקשי אנן ז"ל הראשוניםטעם הש*ם דנקט הטעם כפי דסוכה מתניתין עלהנז=ל ג*כ להקשות שיש הוא הב' וקו' וכאמור.התם

ק"א דף במנחות דאי' הברייתא מן בזהבכיוצא הכרם וכלאי הערלה רתניא ע"ב ט' רףובכורות ופטר מצויע וצפורי ערופה ועגלה הנסקלושור

נט ת ו כ ר ב בר

אוכלין טומאת מטמאין כולן בחלב ובשרחמור מטמאין טלן וז"ל בבכורות ז"ל וסירש"יוכו'

דאינהו ואע"ג טומאה בהו נגע אם אוכליזטומאת נגעו שאם להכי להו מהנייא אסיריגופייהו לך הרי ע"ש עכ"ל אותן מטמאין אחריםבאוכלין דקתני הגרייתא לפרש גדול הכריח שישמדבריו באוכלין נגעו שאם לומר אוכלין טומאתמטמאין דאתא נ"מ מאי ראל"כ אותם מטמאיןאחרימ

הם בלא"ה והלא מתטמאין שהםלאשמעינן איך תקשה כן גם השתא ואיכ בהנאהאסורים והלא אחרים מטמאין וכו' הכרם וכלאיערלה ולולב מאתרוג שנא ומאי שיעורייהומיכתת דפסול טעמא הש"ס דקאמר הנדחת ועירדאשירה היא היא הקושיא וזו שיעוריה דמיכתתמשום דף ארוסה בפרק בסוטה ז"י התוספו'קושיית שהביא ומה כנז"ל ז"ל מהרחב"ד הרב שזכדכ"ה אפרים שער הרב שן בנו הרב משם ז"להרב א' בפרק ז"ל הרמב"ם דקדק שלזה שכחבז"ל

גבי וכדנב כ"ה הלכה אוכלין טומאתמהלכות אוכלין טומאת מתטמאין וכו' הכרם וכלאיערלה כתב ולכן ז"ל התוספות בקושיית נרגשכי

הם ורק אחרים יטמאו לא שהם יומרמתטמאין המשנה מורכבת הרב כבר הנה יתטמאועצמם בנו הרב לדברי זכר אוכלין טומאת בהן שםז"ל נתיישב לא דאכתי דבריו ודחה ז"ל ש"א הרבשל לפרש אתה מוכרח ז"ל הדמב"ם דברי דגםבזה

בטומאת נ"מ מאי דאל"כ ג"כ אחריםשיטמאו שדקדק וכמו אסירי גופם הם בלא"ה האגופם ע"ש וכנז"ל הברייתא ע"ד בבכודות ז"לרש"י דפ"ב מתניתין מהך קשיות ב' יוצא לךהרי

הכרם וכלאי דעדלה ברייתא ומהך הנז"לדתרומה שיעוריה מיכתת אמרינן דלא דמשמע הנז"לוכו' אמרינן הנדחת ועיר דע"ז ולולב אתרוג גביואלו ונדאה בעז"הו. לתרצם וצריך שיעוריהמכהמע ע"ב דק"ג דיבמות בגמ' כי והוא לתרץבס"ד אעפ"י שלש על שלש בו שיש מטל,ת תאשמייתי טהור לבית דובה שנכנס כיון כזית בושאין מיכתת כתותי אמדינו דלא מהבא ומשמעטמאהו איסור ומשני מניה וליגמר הש"ס ופריךשיעודיה הש"ס קאמר זה דכל והגם גמדינן לאמטומאה כללא בהאי סודה דבא גם מ"מ דאבייאליבא ו*ל וש"י וכס"ש יטינן ש מטומאהד8יסור

אלא הוא מילף ולאו וז"ל כשירה חליצתהבד"ה כרחך בעל ובאמת הוא בעלמא מילתאגילוי קשה דאל"כ דרבא אליבא גם כן לומר אתהצדיך הנדחת ועיר ע"ז תקרובת בשל רבא פסקאמאי

ולא שיעוריה דמיכתת משום פסולהחליצתה מודה רבא גם ודאי אלא מטומאה להיליף

בזה בס"ד וכמ"ש ילפינן לא מטומאהדאיסור מטומאה דאיסור מאחר השתא וא"כ : אחרבמקום אשירה של אתרוג בסוכה תנן להכי ילפינןלא שיעוריה דמיכתת משום והיינו פסול הנדחתועיר אמרינן לא טומאה גבי דדוקא התם בש"סוכמ"ש והוי ילפינן לא מטומאה ואיסור שיעוריהמיכתת הנדחת ועיר עאז תקרובת בסנדל דחליצהדומייא משום פסולהדג"כ

דמיכהע~ אבל שיעודיה

דתנן דטהרות דפ"ב מתניתין בהךמשא"ך תנן שפיר ומטמא טמא שבתרומה והביהראשון ילפינן ושפיר טומאה לענין איירי דהתםהכי

בו שיש ממטלית לה דילפינן מטומאהטומאה מיכתת אמרינן דלא הנז"ל שלש עלשלש

אמרינן ולא מטמאה נמי הא וכן ומטמאשיעוריה שיעוריה.מיכתת הב' קושיית גם בעזה"ו טעדצה שפיררהשרצא

התם דגם הכרם וכלאי דערלהמברייתא ממטלית לה ילפינן ושפיר טומאה לענייןאיירי

בהשקפה כי אכחד לא והנה בס"ד וכאמירדמוחלט דאי' מהא זה תי' לדחות בלבי עלההראשונה

יליף דלא יהודה לר' הש"ס דקאמר 4 דףבמאק בתים דטומאת משום בתים מטומאת גופוטומאת בעלמא ואלו מטמאי ואבנים עצים דאפילוחידוום שפירש התם ז"ל פידש"י ועיין מטמאילא

שגם דמשמע דרבי אליבא הש"ס שעשהבצריכות וא"כ ע*ש גמרינן דלא בזה לר"י מודהדבי

שאד גמדינן דלא הכי נימא נמי הכא גםהשתא בטומאת דחזינן משום נגעים מטומאתטומאה עצים דאפילו הבתים לעניין חידושנגעים מטומאת ילפינן אנן דבאמת ההגם מטמאיואבנים מ"מ חידוש להאי ליתא המטליוצ ובגוףהלטלית

שמציע מאחר ולומד לדחות לדוחה מקוםיש נגעים טומאת שהיא המטלית של זובטומאה מינא גמדינן לא ואבנים עצים לענייןחידוש אצלי. מספיק איע זה תירוץ עדייןולכן כי בס"ד הרואה אצוכי עודגם

אפי~ גאטר אם

ברכותרב

ממטלית לה למילף אפשר טמאהשתרומה הנך וכל הכרם וכלאי ערלה מ"מ הנז"לדמוחלט יען הנז' ממטלית להו למילף אפשר לאדעכךיהו

והוא ביניהם רב חילוק בס"ד לחלק לי ישכי היה הטומאה את המטלית שקבלה בשעהדהתם כתותי בה לומר שייך היה ולא שלם שיעורבה

רק לשריפה עומרת עדיין היתה לא כימכתת ראויה דנעשית הוא הטומאה שקבלהאחר

מאחר ולהכי מכתת כתותי אז בה דשייךלשריפה ראויה היתה שלא בעידנא הטומאה קבלהשהיא

רעתה אע"ג לכז שלם שיעור בה והיהלשריפה מטמאה אפ"ה לשריפה עומרת היא שנטמאהאחר

גבי משא"כ שיעורה מכתת אמרינן ולאאחרים שנטמאו קודם הנה בהן יכיוצא וכלאיםערלה לשריפה עומרים הם כי יען לשריפה עומדיםהיו

אחר כ"א בהו שייך לא וטומאה במחוברבהיותם עומדים היו הטומאה כשקבלו הם ונמצאשנתלשו שיעורייהו דמכתת סברא הך בהו ושייךלשריפה ולא יתטמאו עצמם שהם שתאמר לע דיוא*כ אין כי ג"כ אחרים יטמאו זו שבטומאתםנאמר שהיו בעידנא אותה שקבלו זו בטומאהכח

הך משא"כ ג"כ אחרים לטמא לשריפהעומדים ממש בדומה רומה היא טמאה דתרומהמתניתין

את התרומה כשקיבלה דהתם דמטליתלהך ודוק. לשריפה עומדת היתה לאהטומאה שחילקנו זה שחילוק לכאורה נראהרבאמת

מצאתי והנה וברור נכון הואבס*ד ידים נטילת גבי זו לסברא דוגמא בס"דראיתי המים ראם י*ג סעיף ק"ס סי' א"ח בש"עוכ"ש שיעור שפיחת אעפ"י טהרה משייוריבאים

אם אבל טהורו' יריו אפ*ה שני של לידוהרביעית וחזר משמינית שנטל וכגון טהרה משיורי באולא עולת הרב מ"ש ועיין טמאות ידיו משמניתונטל שחילקנו לסברתינו דוגמא לך הרי ע"ש ז"לתמיד עומדים שהיו הכרם וכלאי ערלה ביןבס*ד

המוחלט בגד לבין הטומא' שקיבלו קודםלשריפה עומרים היו לא הטומאה שקבלו שבעתותרומה כולם אלו ובין אלו בין דאח"כ ואע"גלשריפה ידים נטילת גבי הכא דהא לשריפהעומדים זאשז שנטלו י*ג דסעיף ההיא דביןאע"ג כולהו משמינית שנטל י*ד דסעיף ההיאובין חילוק שעשו מציט מ*מ עתה שיעור בהוליכא

דהב' אע"ג י"ג דסעיף גוונא דהך משוםביניהם כשהיו אלו מים מ"מ שלם שיעור ידו על באלא

בהם היה ידיו על שבאו קודם מעיקראבכלי כמו נמצא השתא וא"כ מעיקרא גם שלםשיעור ודוק. בזה לחלק יש נמי כן ידים בנטילתשחילקו לתרץ אנחנו צריכים עדין כי נמצאך3העתה

והנה בעזה"ו. הנז"ל קף לב' נכוןתי' הנה בס"ד אלו קושיות ב, לתרץ שנבואקודם דסוכה הגמ' על שיש ג' קושיא עוד אזכירתחילה לאתרוג טעמא הש"ס יהיב רקא ע"ב ל"הדף היתר ביה דלית משום דפסול טמאה תרומהשל

טעמא הש"ס עזב דאמאי זה על וקשהאכילה הנדחת ועיר אשירה גבי רנקט שיעוריהדמיכתת לומר טוב יותר הלא אכילה רהיתר טעמאויהיב דזה טמאה תרומה גבי גם דמיכתת טעמאהש"ס דהיתר טעם משא"כ שני ביום גם שיידהטעם דבעינן ראשון ביום דווקא כ"א שייך יאאכילה על להק' יש נמי וכן ז"ל המפר' וכמ"שלכם

מהתרומה ע"א ל"ה בדף שם דמקעזההמקשן מסיקה הרי אמאי ממון דין בה שאין למ"דטמאה אחרינא טעמא איכא והלא קו' ומאי תבשילו'תחת דמיכתת והייע העיקרי טעם שהוא תרומהגבי

אמאי התרצן וגם מהכא מוכח מאי וא"כשיעוריה אותה הקשו כבר זו קו' והנה בהכי ליה דחהלא

ואמנם ע"ש וכו' לפי בד"ה שם זעלהתוספות בע"ב שם הגמן על הקו' יתורץ לאבתירוצם תרומה אתרוג גבי אכילה דהיתר טעמאדיהיב על תירוצם וגם התנא. דברי עיקר עלטמאה וכמו מובן אינו נמי ראשון בעמוד הגמןרברי

מהר,ם"א זה על שתירץ ומה ז"ל מהרש"אשהקשה ליכא וכו' זה שאחר בדיבור שיטתם רלפיז"ל

היתר בעי ולא ממון דין דבעי למאן כללנפקותא חביב בן מהר"ם להרב ראיתי הנה ע"שאכילה מהרש"א דברי על שהקשה תמרים בכפותז"ל טבל של אתרוג כגון נפקותא איכא דשפירז"ל

שלו היא ממנו שיפריש דהתרומה כן;ן שלשהוא ז"ל חביב בן מהר"ם הרב שתירץ ומה עושוכון

להדחק אפשר אם ואפי' עצום דוחק המשבעצמו מ*ש אבל בע*א שם בגמן מ"ש על דוקא הואבזה בע*ב ד,מם במקומה הקון עדית בע*ב שםבגמ' עצמה טמאה התרומה על טעמא השהסיהיב דפשל. במתניתיןדתנן

סא ת ו כ ר ב בר

לקיים שרצה שם עוד ז"ל למהרש"אוראיוצי ופירש הנז"ל בתוס' הישנהנוסחא

דלכך אחרת בדרך קושייתם ליישב שבאודבריהם טמאה ובתרומה בערלה אכילה דהיתר טעמאנקט אלא פסול לא שיעוריה דמיכתת דמטעמאמשום רבריו והנה ע"ש ז"ל עכ"ר דחוק והואמדרבנן

הרב שמצא הדוחק דמלבד לי מובנים אינםז"ל בדעת זה לפרש דעתו נחה איך בלא"ה הנהז"ל

אתרוג גבי גם (4,כ קשה דלפ"ז ז"להתוס/ טעמא הש"ס לינקוט נמי הנרחת ועירדאשירה טעמא נקט ולמה אכילה היתר בהו דליתמשום

מדרבנן אם כי פסול אינו זה טעם דלפידמיכתתוצ"ע. שרצונו ז"ל מהרש"א מדברי נראה לכאורהדד;נה

מדרבנן היא מיכתת דכתותי דסבראלומר וכן מיכתת כתותי אמרינן לא מדאורייתאכי

נר"1 כהונה משמרות ברבריו כן שהבי,נראה וכו' דכתותי דפיסול מהרש"א עמ"ש וז"לשכתב ז"ל מהרש"א כוונת היא זאת אם והנהע"ש

כן לומר ז"ל למהרש"א דמנ"ל טובא ליתמיהא דסברא ברורה ראיה להביא לי יש אדרבאהלא גבי קרא אצטריך דהא התורה מן היא דמכתתזו

לאשמעינן הבגד את ושרף למיכתב המוחלטבגד כתותי אמרינן ולא בגד קרוי שריפה בשעתאפי'

המוחלט בית גבי קרא אצטריך נמי וכןמיכתת. בשעת שאפי' לומר הבית את ונתץלמיכתב ע"ב ק"ג דף ביבמות וכדאי' בית קרוינתיצה לא התורה רמן באמת אם ז;שתא וא"כע"ש

אמאי שיעורא מיכתת כתותי בעלמאאמרינן דמהיכא ובגד בית גבי לאשמעינז קראאצטריך כדי שיעורא מיכתת כתותי אומר שהייתיתיתי

אל(ו אמרינן דלא לאשמעינן הפסוקשיצטרך

ושפיר הכי אמרינן בעלמא התורה דמןודאי השתא וא"כ ובית בגד גבי הכא קראאצטריך התורה מן דינא להאי דלית(1 לומר אפשראיך לחכם הנז"ל ז*ל מהרש"א את ההעיתי אנכיוהנא כוונת שאין לי ופיר,ע בהם לעיין עירעמחכמי

מדרבנן היא דמיכתת דסברא לומר ז"למהרש*א הוא בכביצה אתרוג דשיעור הוא הכוונהאלא

וא*כ שיעור בעינן לא ומדאורייהאמדרבנן

נמצא מדרבנן הוא האתרוג דשיעור מאחרהשתא

כי פיסול נפיק לא מכתת דכתותי טעמאדמהאי

דף דסוכה בגכ' ועיין נר"ו עכ"ד מדרבנןאם כביצה דבעי דר"י טעמא הש"ס דקאמר ע"בל"א מצאתי לא כעת ומיהו ע"ש פרי גמר דלאמשום מדרבנן הוא האטתרוג שיעור על שנאמר לזהגילוי כשאר התורה מן להיות צריך הסתם מזכי

לכ"ד דף בסוכה ז"ל להתוספות ועייןשיעורים לקיחתם רמנכר בעינן דמ"מ מ"ש משום ד"הע"א וצ"ע. בזה להתיישבוצריך נר"ו כהונה משמרות הרב הבנת לפידהנה

הוא מיכתת דכתותי זה רטעםשהביז והנה בס"ר שכתבנו דיבמות מהך קשהמדרבנן שבזה וכתב זה על סמך נר"ו כהונה משמרותהרב דתנן מ"ד פ"ב דטהרות ממתניתין קו'יתורץ בעינן והא ואמאי מטמא שבתרומה וב' א'אוכל מיכתת כתותי דבשריפה ובתרומה כביצהשיעור

שפיר אתי ז"ל מהרש"א דבר' פי ועלשיעוריה. של התירוץ נתבטל ממילא האמור ולפיע"ש ורוק. נר"ו כהונה משמרותהרב מרווח תירוץ שום מציע לא הנה שיהיהאיך

דשביק הש"ס על להק' שיש הנז'.ל הקו'על רברי ופי' דמיכת' טעמא טמא' תרומ' אתרוגגבי לתי' ונראה הית"א כאן דאין טעם משוםהתנא גבי דמכתת טעמא למימר הש"ס מצי דלאבס"ד תקנתא לה אית טמא' רתרומ' טמא' תרומ,אתרוג בעי דאי התרה ע"י שריפה כרין~אפקועי דבגמ' ואע"ג ישרפנה לא ואז עלהאיתשיל מקשה נ"ט דף הירק מן הנודר פרק בסוףדנדרים ובטיל עלה מתשיל בעי דאי תרומה והריהש"ס לאתשולי מצוה קונמות התם ומסיק וכו'ברוב מצוה מאי בתרומה אבל דר"ן משוםעליה

של אתרוג גבי הכא הנה וכו' עלהלאתשולי י"ח ביה למיפק בי"ט יתיה דבעי טמאהתרומה אחר לו שאין וכגון עליה לאתשולי מצוהאיכא מצוה לך שאין ודאי והא זה אם כי ביהלמיפק המצוה תתבטי יתשיי לא שאם מזוגדולה ביו"ט התרה לעשות דיכולים הוא וידועלגמרי למנקט הש"ס מצי איך השתא וא*כ יו"טלצורך אכתי הא משום דאי שיעוריה דמיכתתטעמא אתרוג התנא קאמר ואמאי בשאלה תקנהאיכא אין אפילו דמשמע בסתמא פסול טמאהתרומה משום טעמא למנקט הש"ס הוכרח ולכן אחרלו

יתשיל אם דאפילו והיינו אכילה היתר בודאין

- - -

- - -

-

ת ו כ ר ב ברטב היתר בו אין ועדיין למפרע טבל נעשה אזעליה ביו"ט ומעשרות תרומות מגביהין דאיןאכילה טעמא מהאי פסול נמי טבל של אתרוגדהא

בפרק ז"ל הרמב"ם וכמ"ש אכילה היתרדבעינן ועיין טבל של באתרוג יוצאין דאין לולבח'מה' דבעי ומאן בד"ה ע*א ל"ה דף בסוכה ז"לברש,י טערצה שפיר השתא וא"כ ע*ש וכו' ממתדין שיעוריה מיכתת אמרינן דלא בס"ד הנז"לקה

ז"ל למר"ן ועיין תרומתו על למשאל דמצימשום המפריש שפסק מ"ח סעיף של*א ס" י*דבש"ע לחכס 4'שאל ה"ז עליהם וניחם ומעשרותתרומות ותחזור נדרים שאר שמתיריז כדרך לווכע~יר פסוקה הלכה היא וכן ע"ש שהיתה כמוחולין

ע"ש. תרומות מהלכות ד' פרק ז*לבהרמב*ם ל"ח בסי' ז"ל אפרים שער להרב ראיתידהנה

בסי' ז"ל הרשב"א תשוב' שהביא י"טדף נכסיו עצמו על הוא דאסר היכא שנשאלתשמ"ז

ואי הואיל רעשון ביום גם בזה יוצא אם לולבואו יוצא איגו בזה דגם והשיב עליה מתשילבעי ביד שנטמא טמאה הרומה של באתרוג גםדא"כ וכו' עליה מיתשל בעי אי דהא בה יוצאישראל הנז"ל דנדרים מסוגים2 עליו ז"ל הרבוהקשה בתרומה אבל וכו' לאתשולי טצוה קונמותדמסיק כתב ושוב ע"ש וכו' עליה ל4עושולי מצוהמאי דגם הרשב"א ליישב שרוצים ויש וז"ל ז*להרב לו כשאיז ליה למשאל מצוה טמאה תרומהגבי

כדי למשאל מצוה או טמאה מתרומה רקאתרוג דבמ2למא אינו זה אבל ואתרוג לולב מצותלקיים עבירה לעבור שלא כדי למשאל מצוה קונםגבי

הקריב כאלו והמקיימו במה. בנה כאלודהמדד הוא דמצוה מנ"ל אתרוג גבי משא"כקדבן

עכ"ל בזה ודוק אחרת מצוה שיקיים כדילמשאל ע"ש.ז"ל

אפרים שער הרב דחיית כי בס"ד הרואהואנכי גוונא כהאי וכל כלל דחייה אינהז"ל

לי ויש אחרת מצוה שיקיים כדי למשאלמצוה ממ"ש לזה וברורה חזקה ראיה בס*דלהביא ולא לב"הכ שבא בר"א מעשה ל"ח דףבגיטין ע"ש לעשרה והשלימו עבדו ושחרר עשרהמצא סי' י"ד ובש"ע ז*ל בהרמב"ם פסוקה הלכהוהיא בעשה עובר עבדו המשחרר וז"ל ע"ט ס'רס*ז

לדבר לשחררו ומותר תעבודו. בהםדלעולם

בבית היו שלא כגון מדבריהם היא אפי'מצוה בו ומשלים עבדו משחרר ה*ז עשרההכנמת והשתא ע"ש. בזה כיוצא כל וכן עשרהמנין

דעובר התם ומה ק"ו של בנו בן ק"והדבריס אחרת מצוה לקייס בעבור משחררו אפ"האעשה למשאל דמצוה הכא וכ"ש כ"ש מדבריהםשהיא ואין דאורייתא. עשה מצות לקיים כדי זאתעל

נמי הכא כי שאני דרבים מצוה ולומר~דחות שרבים וכגון דדבים המצוה הוי ג"כ אתרוגגבי ותני פסיק התנא איך וא"כ ביה למיפק בעונמי

השתא ולכן פסול טמאה תרומה של אתרוגבסהם ביה דלית משום הוא התנא טעם לפרשמוכרח בס"ד. היטב ודוק אכילההיתר בס"ד ראיה עוד להביא לי יש דלכאורהודע

מגמ' ועז"ל ז"ל ש"א הרב דבריהפך לנזיר ואילו לסומכוס דפריך ע"ב ל' דףדעירובין

אנזירותיה דמתשיל אפשר מ"ט פליג לאביין וכו, עילויה דמתשיל אפשר נמי תדומה הכיאי

לתרומה קונם בין דמחלק אפרים שער הרבולפי לתרומה נזיר המקשן מדמה מאי הנז"לבחילוק עליה ~אתשולי טצוה נזיר בש~מא לתרוציוהו"ל לאתשולי איכא מצוה מאי תרומ' אבל דר"ןמשום אלא ע"ש נ"ט דף דנדרים בגמ' וכמ"שעלה דבעי גוונא כהאי כל לומד אתה מוכרחודאי

חשיב העירוב מצות והיא אחריתי מצוהלמיעבד הש"ס מקשה הכא שפיר ולהכי לאתשולי מצוהזה

זו ראיה דחיתי שוב באמת ומיהו אתרומהמנזיד שער הרב דברי הפך גמורה הוכחה מכאןואין

מצי הוה לעולם למימר דאיכא והוא ז"לאפרים לו מצי שבלא"ה אלא הכי ליה לשנוייהתרצן הדרא עלה מתשיל דאי והיינו מרווח יותרתירוץ מהא בס*ד שהבאתי הנז"ל ראיה הך אבללטבלא ראיה ודאי הא וכוי הכנסת לבית שבאדר*א בעזה"ו. היא וברורהחזקה אם שאפי' ואמרתי חזרתי בס"ד העיוןואחרי

מצוה ליכא דתרומה באתרוג דהכאנניח טעמא למימר מצינן לא ג"כ אפ*ה עליהלמשאל זו בתקנה דאפשר מאחר שיעוריהדמיכתת מוכרח איט א"כ עליה וישאל ילך שזהואפשר לזה וראיה מיכתת כתותי שתאמר כדישישרף סנדל גבי רבא דקאמר ע"ב ק"ג דף דיבמותמגמ' כשירה חליצתה חלצה ואם תחלוץ לא ע"זשל

טג ת ו כ ר בב

עעז ומשמשי עביד דלהלוכה משום ז"לופירש"י בביטול תקנתא להו דאית קיימי לשריפהלאו שהסכימו ז"ל הפוסקים מגדולי לכמה ועייןע"ש

דבביטל שפי' כר"ת ודלא ז"ל רש"יכפיד:ש ולא תקנה להם שיהיה דאפשר דכל משמעאיירי שיעורא מיכתת אמרינן לא שריפה לידיליתו משריפה יותר בביטול איכא מצוה מאיוהתם ואפ"ה יותד מצוה יש בשריפה אדרבאהלא לבוא דאפשר משום מיכתת אמרינן לאקאמר זה שילך דאפשר כיון נמי והכא ביטוללירי קיימי לשריפה לאו א"כ לו ויתירו נדרו עלוישאל שיעורא מיכתת שתאמר כרי שתשרף מוכרחולא של לולב רבא דקאמר ע"ב ל"א דף בסוכהועיין דר"ה בגמ' נמי וכן כשר. נטל ואם יטול לאע"ז תקע ואם יתקע לא ע"ז של שופד גבי כ"חדף דאפשר משום טעמא היינו ובכולהו ע"שיצא

ודוק. ז"ל התוספות וע"שלבטלה ז"ל התוספ' דמ"ש אגב בדרך מילתא עודודע

רלא ולפרוש בד"ה ע"ב ל' דףבעידובין השתא דחזי במירי אם כי וכו' הואילאמרינז אין לכהנים דחזייא תרדמה כגון ארםלשום

ע"ז של סנדל גבי דס"ל אלו מדבדיהםלהכריח דלא זעל ר"ת כסברת ע"ז של ולולב שופרוגבי דהתם משום והיינו כבר רביטל היכא אם כישרי לשום כלל חזי לא ע"ז של ולולב ושופד סנדלגכי דאמרינן מצינו הדי ז"ל רש"י כפידוש ואםאדם דס"ל ודאי אלא השתא חזי דלא אע"גהואיל שביטל היכא אם כי התם שרי דלא זאלכר"ת וראי דהא כלל מזה הוכחה וליכא אינו דזהכבר הנה טבל גבי דהכא והוא בזה בס"ד לחלקא-כא בא שאתה כלל חזי ולא טבול הוא שם הואבאשר

והנה לתקנו הוא ועתיד הואיל מכחלהכשירו אפ לי ומה שם הוא באשר עליו לדון הסבראמן מתוקן איע שעתא עוד כל לתקנו ראויהוא היתר על סמכינן דלא ז"ל התוס, כתבוולהכי ג"כ שם הוא באשר יהיה אם אלא דהואילזה

סמכינן לדידיה חזי דיא אע"ג דאז לאחדיניחזי התם משאעכ לתקנו ואפשר דהואיל זה טעםעל שלם שיעוד בה יש שם הוא באשר הנה עעזגבי נותנת והסברא שלימה אם כי שרופהואינה

מחמת אותה לפסול בא שאתה אלאדכשירה זה ועל שיעודא ומיכתת נשדפת להיותדסופה

כשירה לבטלה ואפשד הואיל למימר מצינןודאי לפוסלה בא שאתה כוחך כל אתה דגםמאחר שהיא מה דכפי סופה שם על אותה דדןמשום השתא א"כ לפוסלה יכול אתה אין שם הואבאשר ג"כ להתיד טענה לך להשיב אז אוכל אנכיגם שהיא הושב שאתה מה לך ואמינא הסוףע?

שעתידה אפשר כי איע זה להשרףעתידה ונכון ברור הוא זה וחילוק תשרף ולאלהתבטל תר"ב סי' בתשובה ז"ל להרשב"א ועייןבעזה"ו. אלא הואיל אמרינן דלא ז"ל כהתוספותדס"ל ז"ל המגיד להרב ועיין ע"ש. לאחריני דחזיהיכא הרשב"א מדברי שהביא שופר מהלכות א'בפרק אם כי ד"ת כפירוש ס"ל דלא להדייא דמשמעו"ל

בחירושיו הם אלו הרשב"א ודברי ז"לכרש"י היטב. ודוק ע"ש דסוכה הש"סעל

שיש שכתבנו הא' קו' שגם נמצא מעתהוהנה הא. דקתני דטהרות במתניתיןלהקשות

מיכתת אמרינן ולא ומטמא טמא שבתרומהוהב' תרומה דגבי בס"ד שפיר ניתרצה ג"כשיעוריה לאו א"כ עליה שישאל דאפשר מאחרשאני כתותי שתאמד כרי קיימא דלשריפהמוכרח בס"ד. וכאמורמיכתת הנז"ל הב' קו' בס"ד לתי' לנו נשאדדהשו,א

וכלאי דערלה בבדייתא להקשו'שיש וכהכריח ג"כ אחדים דמטמאים דמשמע וכו'הכדם לא ואמאי וכנז"ל בבכידות ז"ל רש"ישכתב לתרץ בס"ד ונראה שיעוריה מיכתתאמרינן הכדם וכלאי עדלה גבי לומר התנא כוונתדלעולם דווקא לבדם שהם לשדיפה דקיימי בהםוכיוצא

הגידסא כי אחדים מטמאים אינם אבלמתטמאין בדגש והטי"ת בחיד"ק המ"ים מטמאיןהוא

לך ודקשייא טומא, יקבלו לבדם שהםוכוונה אסידי גופייהו הם בלא"ה הא ז"ל דשעיקושיית יתטמאו הם אם בזה מנה נפקא ומאיבהנאה ד,ןפיד לתרץ יש הנה אחדים יטמאו ולאלבדם התודה מן אסוד שיעוד חצי למ"ד בין טובאנעמ דלא וגם יתטמאו הם אם מדרבנן אסוד למ*דבין

בהלכות זעל הרמב*ם מ"ש ידת כי והואמטמאי להכניס דאין י"ו הלכה ג' פרק מקד,םביאת הוו לא דאובלין והגם למקדש טמאיםדבריס הרמב"ם כתב מ"מ אב ולא לטומאה ראהבון אםכי איסודא איכא לטומאה דאשון הכניס דאם שםז"ל

ת ו כ ר ב ברטו אי השתא הש"ב ע*ש מרדות מכת חוחןומכין הם לשריפה דקיימי הנאה איסורי דבלאמרינן מנה נפקא שפיר השהא א*כ טומאהמקבלים דנהי למקדהם אעתם להכנים דאסורממילא אסור שיעור חצי מ"מ בהן ייכא שלםדשיעור היטב.ודוק אסור שיעור דחצי דמנ"ל ולומר לפקפק דאיןודע

בם"ד ראיתי כי דע הנה דרבנן במידיגם שחקר רכ"ז דף ק"ז סי' אוח ו*ל חק"ללהרב שיעור דחצי דיומא בהרא ברופ דקי*ל במאיבזה יש אם תרי"ב ס" א*ח בטור כמ*ש מד"תאסור הדב והביא דרבנן במלי גם שיעור חצילאסור ז"ל והרדב*ז רפ"ז סח ז"ל מהריבאש שםזול שיעור חצי לאסור ויש בפשיטו71 שכתבו ע*הסי' ז"ל הרמב"ם מדברי הוכיח וכן דרבנן במיליגם

ז"ל. מינץ ומהר"י ז"ל קלונימום רבינווהרב לעיקר מ"מ אך וז*ל דבריו בסוף שםוכתב

שיעור דחצי מ*ש מכל ברור נראהחקירתינו רע"א סין א*ח בש"ע ועיין לכוע אסירבדרבנן

אע"ג שיקדש קודם כלום לטעום אסור שכתבסוד מבואר לך הרי ע"ש ז"ל עכ"ד וכף מד*םדהוי וא"כ בדרבנן גם אסור שיעור דחצילהדיא בם"ד, שכתבע מציאות לענין נ"מ שפירהשתא

הנפקותא שמלבד בס"ד ראיתי 1;חיפושואהרי בלא"ה הנה בם"ר עועשיע הנז*לבמציאות

עצמם הם אם זה בדין טובא עוד מנהנפקא שיעור בהם ואין שיעוריהו דמכתת ואפי'יתטמאו להרב בסאד ראיתי דמצאתי והוא אחריםלטמא בדין שחקר ע"ג דף מאד ס" בא*ח ז"לחק*ל ונכנם ונזיר בבהן להסתפק שיש שיעורחצי

יגעו שלא לאסור יש אם קדשים ואיכללמקדהם שיעור חצי כדין תורה מדין בכן"ם אףבטומאה דפחות דקיול כיון או"ר בלאו. איתנהודטומאתם ו"ל הרמב"ם כמ"ש כלל מטמא איםמכשיעור הטומאה דבעיקד וכיון מת טומאת מהן פ"גבסוף ונכגם ונזיר בכהן אף א*כ כלל מטמא ח"שאין

כתב ז"ל והרב שיעור חצי בהם איןלמקדש דמידי כתב ושוב ז"ל יאיר חוות דבריתהילה מכאן מ' דף ביומא אמרו שהרי נפיק לאפלוגתא אסמכתא וקרא מדרבנן ודחו מד"ח גויהשטומאת בחולין ז*ל רש*י וכ"כ גופו לפסול דאסדהרי ביומא ראמרינן גופו לפסול הוא דמוזהר ל*הדף

ואף מד"ת גויה לטומאת מכאן בהם תטמאואל גויה בפיסול הרי איכא מיהא איסור דרבנןלמ"ד

לשיטת ומ"מ ום' בלאו ישנו אם שמיבמחלוקת פפו לטמא מדבריהם אסור לפחות ז"לרש"י גמור באיסור הו"ל 94'ט א"כ טמאים אוכליםע"י חצי אסרו בדרב' שגם אסור שיעור חציוגם

רפ"ז סי' בתשובה ז*ל הריב*ש כמ"ששיעור דם"ל פום' מכמה ז"ל הרב הוכיח ושובוכף

הרדב"ז תעעבת ז"ל הרב הביא ושוב ז"ל.כרש"י שטיבולו בדבר ידים נטילת בענין ע*ח סי'ז"ל

אפי' ו"ל התוספות דלשיטת שכתבבמשקה אסור אצבעו למ1ץ המשקה לח~ך אצבעולהושיט

בשיעור אלא גופו נפסל שלא אע"פ נטילה בלאלו בפחות אפי' עצמו שיטמא ראוי מ"מיביעית אסור שיעור דחצי איסורין לכל דדמימכשיעור לו ראוי אין נמי טומאה לענין יוחנן לרבימד"ת ע"ש. פחות אפי' טמאיםלשתות דבכהן ליה דפשיטא מבואר ז"ל הרדב"זו23דברי

בפחות עצמו לטמא לו אסורונזיר ז"ל יאיר חוות הרב פשטות הפך והואמכשיעור

דברי ראה לא ז*ל יאיר חוות דהרב נראהכי ז"ל חק*ל הרב האריך ושד ע"ש ז"להרדב"ז

מגמרא בטומאה שיעור חצי דאיכא להוכיחשם ע"ש. בזה שהאריך ע"ש י"ג דףדכריתות זאל מהרדב*ז מובח שפיר הנה שיהיהאיך

מכשיעור בפחות עצמו לטמא דאסורלהרייא כערלה הנאה איסורי בהד נ"מ שפיר והשתאע"ש לעניין טמאים עצמם הם אם וכיוצא הכרםוכלאי לאמל או למקדש ולהכנס מהם לאכולדאסור בולמופ שאחזם ונזיר כהן גבי נ"מ וכןקודש

אלא הנאה איסורי אפילו אותםדמאכילין שאר איכא דאם תחילה הקל הקל אותםדמאכלים לא טמאים שאינם הכרם וכלאי ער?הפירות סי' א"ח בש*ע ועיין דטמאים מאלויאכילום אסורות מאכלות בהלכות זאל יבהרמב"םתדי"ח ז"ל הרדב*ז דברי דמלבד עוד דע והנהע"ש ז*ל הפוסקים וכל ז*ל רש"י מדבדי גםהנה

מאכלים עאי עצמו לטמא אסור דם"לדעימיה האמור ככל לדידהו נ*מ שפיר ג*כ הנהטמאים גם אסור שיעור דחצי הוא ידוע דהאבס*ד שדחה ומה לעיל וכאמור דכ*ע אליבאבדדבנן חוות הרב על הקושיא ליישב בזה חק*להרב

סה ת ו כ ר ב בר

תורה כעין דרבנן למימר דאיכא וכתב ז"ליאיר הנה בטומאה שיעור חצי התודה מן ד?יתתקין הרב עי הקו' ליישב ז"ל הנז' הרב כתב זהכל איסור דליכא בפשיטות שכדנב ז"ל יאירחוות מספקת זו טענה אין מ"מ אבל בזה שיעורחצי

שאנחנו לד'ירן ודאי והא יהקל מזה דיןלהוציא טענה כאן אין התנא דברי וליישב לתי'באים היטב. ודוק בזה הת~א דברי יתיישבו דה~פירכזו

הנז"ל הב' קו' ניתרצה שבזה הגם הנהואמנם מברייתא תיקשי רלא ועזנאבדברי

דלולב מתניתין על הנז' הכרם וכלאירערלה

כפי הנדחת ועיר ע"ז של ולולב אתרוג גביהגזוי רש"י בדברי קו' יש עדיין מ"מ הא הש"םטעם שאם ע"ב ט' דף בבכורות להדיא שפירשז"ל ולפ"ז ע"ש אותן מטמאים אחרים בשכליןנגעו דאשירה ולולב מאתרוג שנא מאי הנז' קו'ק'

שיעורייהו דמכתת משופ דפסילי הנדחתועיר ע"ז תקרובת של בסנרל מחלצה שנא מאיוכן משום דפסולה ביבמות אמרינן דג"כ הנדחתועיר

וכאמור. שיעורייהודמיכתת הבגד טומאת גבי דהנה לתרץ בם"דרנראה

אמרינן דלא להדיא קרא איכאהמוחלט ומה ק"ג דף ביבמות וכדאיתא שיעוריהמיכתת תקרובת סנדל חליצת לענין מנה רבא יליףדלא בש"ס התם דמסיק משום היימ הנדחת ועירע"ז

להרב ראיתי ואמנם ילפינן לא מטומאהאיסור הגם שכתב מ*ח אות האלף בכללי זאל מלאכייד

היכא כל מ"מ ילפינז לא מטומאה איסורראמרינן בית להרב זה על וציין ילפינן סבראדאיכא והשתא ע"ש ז"ל ותוספות פוסקי' ועודשמואל אינו זה דכלל דמיסתברא מילתא בס*ד אנןנימא טומאה גבי חומרא הוא הדבר דאותו היכאאלא או יחומרא ג"כ איסורא גבי ליה ילפינןואנן ואנן טומאה גבי קולא הוא הדבר דאותוהיכא דאנן אפי' או לחומדא איסודא גבי ליהילפינן אם אבל לקולא איסורא לגבי נמי ליהילפינן מצינן לא טומאה גבי חומרא דוא הדבראותו שאתה כל דאפשר להקל איסורא גבי ליהלמילף מצית לא מצימ בבמה מטומאה איסור ללמודבא

הטומאה דין מן יותר הנלמד האיסור בדיןלהקל ילפותא הסיבש' מן שתלמוד לך דדיהמלמד הטומאה עם אחד במשקל שתהיה דיןבאיזה

אתי השתא וא"כ זו היא נכונה סבראולכאורה כתותיה אמרינן דלא מחייבת הסברא דהנהשפיר שרוף חינו רעתה מאחר ולבסיף לנו דמהמיכתת ר*ש עי דפליגי לרבנן מצינו גם ש?ם הואוהרי מחייבת הסברא וא"כ דמי כזרוק לא לזרוקהעומד וכי דמי כשרוף לאו ישרוף העומד דכלוס"ל שיעור לגבי כן דמי כשרוף לאו רבנן שאמרוכמו והגם שיעוריה מיכתת כתותי אמרינן יאנמי

כגבוי לאו בר"ה כ"ה דף בסוטה ז"לשהתוספות דאיכא מודו דרבנן לומר דאפשר כהבווכו'.

נמציט הסברא לענין מ"מ מיכתת נתותילמימר השתא. בתר ראזלינן נוטה שהסברא שפירלמידין דהסברא לומר צריך אתה כרחך בע?והשתא השתא וא"כ מיכתת כתותי אמרינן דלאמחייבת המוחלט בגד מטומאת איסור לעניז ימילףמצינן דהסברא מאחר מיכתת כתותי אמרינןדלא

ריא זה דדין מאחר ומיהו בלא"ה לזהמסכמת המוחלט בבגד קרא דגלי מיכתת כתותיאמרינן לענין למילף ליכא לכן טומאה גבי חומראהוא

ולומר בחליצה להקל מטומאה חליצהאיסור דע"ז ולולב אתרוג גבי נמי וכן וכאמורדכשירה מיכתת דכתותי משום פסול ג"כ הנדחתועיר הוי המוחלט בגד מטומאת גמרינן אי נמידהתם

ויהכי דכשר שנאמר איסורא גבי קולאהיילפותא דומייא ולולב אתרוג גבי להכשיר ילפינןלא

גמרינן דלא הנדתת ועיר ע"ז תקרובתדסנרל דמטמאו בהן וכיוצא הכרפ וכלאי ערלה גביאבל להומרא הוי הכא דהילפותא למילף מצינןשפיר בם"ד לומר לנו יש כן המוחלט בגד טומאתכדין וכלאי ערלה גבי להריא שפירש ז"ל רש"ילרעת שום ליכא ובזה אחרים דמטמאו וכו,הכרם בעזה"ו. הכל נתיישבו כי כללקושייא זאת כל את אותמ אלהים הודיע אשרואחרי

שיש הקו' לתרץ אנחמ צריכיםהשתא שכתב ז"ל להר"ן מצינו כי והוא ז"ל הר"ןעל של דאתרוג טעמא בסוכה שם המשנהבפי'

מיכתת דכתותי משום דפסול טמאהתרומה כתבו דאיך קשה בם"ד האמור ולפישיעוריה

שייך לא טעמא האי והלא בפשיטות טעמאהאי דשייך מאחר טמאה תרומה אתרוג גביכלל

מהרחב*ד הרב לקו' ז"ל יענו מה גם עליהלמשאל דטהרות דפ*ב ממתניתין עליהם שהקשהז*ל

ט~ ת ו כ ר ב בר

ונדאה ומטמא טמא שבתדומה והב' הדאשוןדתנן יהרב בס"ד ראיתי דמצאתי והוא לתרץבם"ד שהרבה ב' סע"ק שכ"ג סי' בי"ד ז"להט"ז

לא דאם שם בהגהה ז"ל מור"ם במ"שלהקשות הנדד לו ויו~יד עליה לחכם ישאל העיסהאכל

אחדת חלה ויטול ויחזור ההקדישות עלדנטאלין שאלה דמהני אמרו דלא ז"ל הט"ז והע~הוכון

של פתח ע"י דוקא אם כי ומעשרותבתרומות חרטה לו כשאין משא"כ הדבר גוף עלחרטה לו גורם שהתערובת אלא תחילה הדבר גוףעל

ע"ש. כלום מועיל איע זהלהתחרט גוונא כהאי כל ז"ל הר"ן דסבר נימאוהשתא

עצמ, מצד הדבר גוף על מתחרטשאינו

הגורמת היא היום שבאה לולב של המצוה אםכי מתהרט היה לא זאת ולויי עיקר על ~התחרטלו אחרים אתרוגים אצלו נמצא היה אם נמי וכןכלל

בזה לו להתיר יכולים ואין חרטה חשיב זהאין כלי כעזחרט היה יא ~זה צריך שאינובאופן מועיל אינו גוונא כהאי שכי מאחר השתאולכן ונולד מתחדש שיהיה דאפשר אע"ג הנההתרה עיקר על מתחרט זה שיהיה בדעהו עניין איזהלו לו להתיר דינא ~פום המועיל באופן הדברגוף כאלו לחשבו בזה להחמיר מצינן שפירמ"מ טעמא משום ליה ופסלינן בודאי ישריפהעומד

חרטה לו יהיה שלא הוא הרוב דעל מאחרדמכתת נתחרט לא עתה דעד מאחר כי יען הדבר גוףעל בדעתו לו שיתחדש הוא רחוק הדבר גוףעק

לפו"ד המועיל באופן הדבר גוף על חרטהאיוה עומד דלשריפה ליה חשבינן שפיר להכיואמטו גבי משא"כ דמכתת טעמא בו שייךוממילא ומטמא טמא שבתרומה והב' הא' דקתנימתניתין עומדת לה חשבינן אי התם דהא הכי קאמרשפיר

קולא יצא שיעורא מכתת וכתותי בודאילשריפה לחומרא ובודאי תטמא דלא שנאמר מזהגדולה ספיקות וספיקי ספיקות לכמה למיחש לןאית

גוף על חרטה איזה לזה יתחדש שמא:אמרינן שאז שהיתה כמו חולין להיות זו ותחזורקדבר מכתת כתותי עתה אמרינן ואיך בודאיתטמא לכמה שחששו מצינו טומאה וגבי תטמאולא

מדין וכנודע להחמיר ספיקות וספיקיספיקות והב' הראה~ון תנן להכי ואמטו ברה"יטומאה

ליישב לכאורה לי יש כן ומטמא טמאשבתרומה

בם"ד. ו"ל הד"ןבדעת תהני ז"ל הט"ז הרב של זו סבדא כי דעונ2יהך

דלא היכי כי ?"ל הר"ן דעת בה ליישבלן לסתור ויכולת סיפוק בזה אין אבל להותיקשי ב, בזה לתרץ בם"ד שכתבע התירוץעיקר

ממתניתין להקשות שיש מה הנז"לקושיות וגם הגמ' טעם ע"פ דסוכה מתניתין עלדטהרות

גבי דשביק דסוכה הגמ, על להקשות שישמה ונקט דמיכתת טעמא טמאה תדומה שלאתרוג נתרצו כבר אלו קושיות דב, אכילה דהיתרטעמא כבר הנז"ל ז"ל הט"ז וסברת חומר כמיזבם"ד הוא ודאש תחילה ז"ל הפוסקים כל אותהדחו להרב ראיתי ועוד הכסף בנקודות ז"ל הש"ךה'

יעקב בית הרב שגם שכתב ז"ל תשובהפתחי להשיב והרבה ז"ל הט"ז על השיג ק"י בסי'ז"ל שהרב ז"ל הנזן הרב כתב עוד גם ע"ש וכו'עליו ז"ל הט"ז על השיג ק"ל בסי' ז"ל יאירחוות הט*ז בגד להקל דעהו ז"ל יעקב באר הרבוגם גם ע"ש שבת צורך או קצת הפסד במקוםז"ל

שכתב ברכ"י בם' ז"ל חיד"א הגאון להרבראיתי הלכה לנהוג יש כן וז"ל ז"ל מור"ם דבריעל

כבד בזה פליג ז"ל הט"ז הרב ובשגםלמעשה למר"ן ס"ל וכן לגזיזיה תבריה הכסף נקודותהדב בדק בם, הרואה אחד כאשר הבית בבדקז"ל

חדשים בדפוסים כי יראה בעיניו עצמוהבית חסר יוסף ביתה באמצע הבית בדקשהדפיסו

מפומייהו שמעמ באזניט אוזן למשמע והלאלשון נהוג דהכי המכירים מן מעידין קשישאידרבנן

טוב היותר צד על ומ"מ שלפנינו הדורותגדויי אינן דברכות יברך לא שנית חלהכשמפריש ז"ל ט"ז הרב לדעת קצת לחוש וישמעכבות לב, שתידצנו התרוץ כי לך הרי ע"שעכ"ל

ברחמיו והש"ית : בעזה"ו הוא נכון הנז"לקושיות אכי"ר. תורתו במאור עינינויאיר פידש סוכה מם' בחידושי ז"י הרשב"אךהנה

פסול טמאה תדומה דאתרוג טעמאנמי כוונת שם ז"ל ופי' שיעוריה דמכתת משוםהיינו אכילה היתר בה שאיז לפי מ"ט רקאמרהש"ם אלא לעולם הנאה בה לו שאיז לומרהכוונה

שיעוריה מכתת וכהותי לשריפהשעומרת מנין שעה כל פרק בריש לישנא בהאידאמעכחן לא שנאמד בהט~ה אסור שהוא בפסחלחמץ

ףן - ע " ו % י ~ א נ ~ א

ת ו כ ר ב ברט~

שכל ולפי אכילה היתד בו יהא לא חמץיאכל היתד ליה קדי מאכל לידי מביאותההנאות שפיד ניתדצה ז"ל דבדיו ו~פי ע"ש וכו'אכילה ע"א ל"ה דף בסוכה שהקשו ז"ל התוספותקו'

הדב דגם הדי כלל קושיא וליכא וכו' לפיבר"ה נמי האתדוג דטעם ז"ל הד"ן כסבדת אזילז"ל

דמכתת.משום בהלכות ז"ל המלך שעד להדב בס"ד דאיתיו,תנה

ע"ד פ"ד דף ח' הלכה ו' בפדק ומצהחמץ בסי' ז"ל אפדים שעד הדב דבדי תחילהשהביא בסי' ז"ל הדשב"א תשובת על שהקשה מהל"ח

הדשב"א דבדי ז"ל הביא ושוב וכנז"לתשמ"ז באודך הנז' תשובה שם שמצא כ"י הבתיםבס' זה כל סתד עצמו הוא הדשב"א ושם כ"חבבית עלה מתשיל נמי דאי אלו מכל ראיה שאיןוכתב יוצאין אין וכן אותו מטלטלין ואין טבלהו"ל

היתד השתא ביה לית דהא טבל שלבאתדוג עליו ולהפדיש עלה מיתשיל בעי ואיאכילה מגביהין אין דהא למימד ליכא אחדממקום עוד ועיין ע"ש וכו' ביו"ט ומעשדותתד:מות

איתשיל לא דהשתא דכל שכתב דבדיו בסוףשם ליישובי ליכא השתא וא"כ ע"ש וכו' מידי מהנילא

לדעת בס"ד ישבנו כאשד ז"ל הדשב"אלדעת בהכי לדעתו הקו' ליישב אפשד אלא ז"להר"ן תדומה אתדוג גבי הכא ס"ל ז"ל דהדשב"אוהוא מידי מהני לא אתשיל לא דהשתא כלטמאה דלא עוד כל מיכתת כחותי ביה אמדינןולהכי דלא גוי של ע"ז גבי ז"ל ד"ת וכסבדתאתשיל עוד וכל ביטל שכבד היכא דווקא אם כימכשד ואע"ג ופסול מכתת כתותי אמדינו ביטלשלא

בההיא ס"ל לא שהדשב"א בס"ד לעילדכתבנו לחלק אפשד מ"מ ביטל בעי ולא ז"ל כדיתדע"ז דמיתשיל אמדת אי דהכא והוא להתם הכאבין דעתו ישתנה שזה לומד אתה צדיך הנהעליה יתחדס לא וואם שבנה מה ויסתוד שהיהממה דלא היכא כל ולכן לו יתירו איך שעשה מהעל

מה הואיל לאאמדינן באמת התרה ועשהנתחדט נשאל שלא דכל עתה בו שעומד דעתו הפךשהוא בדעתו עומד ועודע נתחדס שלא מורה זהעדיין כאשד הנה ע"ז גבי התם משא"כ מעשיולקיים זה אין ויבסלה גוי דיביא ואפשר הואילתאמר ודאי סהדי דאנן עתה בו שעומד דעחןהפך

עת ובכל זמן בכל בביטולה לישדאל ליהדניחא יוכל הוא שבביטולה מאחד בזה ידצה לאולמה ד"ת על בזה פליג ז"ל הדשב"א ולכן בהליהנות

אמדינן לא נמי עדיין ביטל בלא דגם וס"לז"ל ודוק. שיבטל דאפשד משום מכהם2כתותי היישוב אל עוד ואשובה נ% אלכה זאתראחרי

ז"ל דש"י לדעת בס"ד לעילשיישבתי

ג"כ אחדים מטמאו הכדם וכלאי בעדלהדס"י מבגד זה למילף מצינן שפיד דלדעתווכתבתי והיינו שיעודיה מכתת אמדינן דלאהמוחלט בם"ד הדהבע וכאשד טעמא דמסתבדמשום דאיך זה על י"ל לכאודה והנה לעיל בזההדיבוד הבאין כתובים שני והא המוהלט מבגדילפינן חד זה. על קדאי תדי דאיכא מלמדיז איןכאחד

וכדאיתא בגדים בטומאת וחד הבתיםבטומאת דאין בס"ד בזה לתדץ ויש הנז"ל ביבמותבש"ס דמ"ק בגמ, מ"ש לעיל זכדנו כבד דהא קו'זה

מטומאת גופו טומאת ילפינן דלא ע"ב ז'דף דאפי' הוא חידוש בתים דטומאת משוםבתים הוה אם ממ"נ השתא וא"כ מטמו ואבניםעצים

טומאת מנה ילפינן הוה לא בתים טומאת קדאגלי וכמ"ש ילפינן לא מחידוש אמינא דהוהבגדים טומאת גבי קדא גלי הוה ואי הנז"ל דמ"קבגמ' בתים טומאת מניה ילפינן הוה לא לחודבגדים עצים דבעלמא הוא חידוש בתים טומאתדהו"א אין חידוש וכל מטמ4צ והכא מטמאו לאואבנים

חומדא גם בו לעשות לך ומנין חידושו אלא בולך בכל בעלמא וכדאמדינל מכתת אמדינן דלאזו

דלא והבו חידושו אלא בו לך אין חידושדבד הבאים כתובין ב' הוו לא השהטש וא"כ עלהלוסיף שיש הקו' ניחא ובהכי צדיכי דתרווייהוכאחד

דמקשה הנז"ל דיבמות הגמ' על בלא"הלהקשות ילפינן לא מטומאה איסוד ומתדץ מניהולילף הבאים כתובים ב, ה5 דהדי נמי א"ל לאולמה להקשות ס"ד איך המקשן גם מלמדין ואיןכאחד מסומאה איסוד ילפינן דלא הכלל זה ואםכן

משני ילפינן דלא הוא דיודע ודאי הא ממנונעלם ניתרצה בס"ד ובמ*ש כאחד הבאיםכתובים כאחד הבאים כתובים ב' ליכא דהכא זו קףשפידודוק. בתחילת לעיל שכתגע הא' קף בהך גםרהנה

דטהדות במתניתין להקשות שישדבריע

ת 1 כ ר ב ברסה

ולא ומטמא טמא שבתרומה והב' הא'דקתני תירצנו שכבר הגם הנה מכתת כתותיאמרינן

תירוץ לתרץ לי יש עדיין מ"מ שפיר בס"ד זוקו' ביבמות ז"ל החשספות כי והוא בס"ד בזהאחר אי וא"ת וז"ל הקשו סנדל בד"ה ע"א ק"דדף שיעוריה דמיכתת קאמר מאי ישראל שלבע"ז גניזה דטעונה כיון וי"ל וכו' גניזה טעונהוהא גוי של בע"ז א"נ מזה גדול שיעור כתותיאין

ע"ש. עכ"ל שריפה שטעונה ישראל לדעתשעבדה משמע ז"ל דהתוספות קמא שיטייא לפיוהשו~א

כתותי אמרינן בנקברים דאפי'להדיא סי, בסוף ז"ל אפרים שער להרב ועייןמיכתא

למילף מצינן שפיר לפ"ז השתא וא"כ ע"של"ח אמרינן דלא דישראל מת מטמאת טמא'תרומה ממנו כזית ומטמא שיעוריה מיכתת כתוחיביה

בקבורה ומצותו הנקבריס מן דהוא ואע"גלאחדים ולא אחרים מטמא אפ"ה בלא"ה אפשרולא

דצריך משום שיעודיה מיכתת ביהאמדינן אחרים מטמאה טמאה תרומה גם ולהכילקוברו.

הב' קו' ואמנם שיעוריה. מיכתת אמרינןולא הכרם וכלאי דערלה בהא להקשות שישהנז"ל

לתירוצי ליכא אחרים דמטמאין ז"לדפירש"י עשינו כבר דהא מת מטומאת לה דילפינןבהכי דערלה הא בין לחלק שיש בס"ד לעיל"ילוק דהוה בעידנא הטומאה שיקבלו הכרםוכלאי הא ובין שיעור בהו הוה ולא שעודייהומיכתה בעידנא הטומאה כח שקיבלה טמאהדתרומה הטומאה שקיבלה ואחר שלם שיעור בהשיהיה טעמא בה ונמצא לשריפה עומדת היאהנה

לכאודה ומיהו נכון חילוק הוא דלכאורהדמיכתה ז*ל רש"י בעד כן לתרץ אפשר דאכתינדאה

זה לחילוק יסבור ז"ל שרש"י מוכרח אינוכי ולכן בהכי לחלק דאין דסאל ואפשרשכתבנו נמי הכרם וכלאי ערלה דגם למימר איטששפיד שיעורייהו מיכהמע דלא מת מטומאת להוילפינן הא' הנז*ל קו' ב' לוטיץ אפשר בזה כיונמצא היטב. ודוק כחדאוהב'

שיש הקו' שפיר נמי ניתרצה בזה1השוץא דאיך דיבמות הגמרא עללהקשות

כתובים ב' הוו והא נגעים מטומאת למילףמצינן בזה ומיהו וכאמור מלמדים דאין כאחדהבאים

נמי למילף שיש ידעי והתר' דהמקשן שפיראתי

לא מטומ' דאיסור התר' שתי' ואחר מתמטומ. מת מטומ' לילף עוד להק' מקום אין אזילפינן ודוק. כלל מטומ' ילפינן דלא לו תי'שכבר

בהלכות ז"ל המלך שער להרב בס"דרראיוץי פ"ג דף ב' הלכה ד, פדקגידושין

אין דקאמר ע"א י"ד דף דפסחים מגמדאשהקשה שמא משום הטמאה עם תלויה התר:מהשורפין בידים תרומה שטמאנו ונמצא וכו' אליהויבא

מן היא טמאה תרומה והלא תטמאואמאי שיעודא דמיכתת התלויה מטמאה ולאהנשרפין

ז"ל וה' ע"ש עוב ב' דף מהתם נמי הקשהוכן דטהרות עדוכה ממשנה כן להקשות שיש וכרלא

ומטמא טמא שבתרומה ושני ראשון דקתניהנז"ל הא' תי' בין שתירצנו מה לפי הנה שיהיהואיך

נשאר ולא בס"ד שפיר אתי זה כל הב' תי'בין ודוק. בזה קושיאשום פר"ח הרב מן שהביא שם ז"ל להרב ראיתיגם

כחשר ז"ל הרמב"ם דברי יישב הוא שגםז"ל ועיין ז"ל אפרים שער הרב של בט הרבישבם דבריו וזכרנו ע"ש ז"ל המשנה מרכבת הרבמ"ש דנ"מ עוד ומ"ש בס"ד דברינו בתחילתלעיל כ"ש פחות כביצה היה שאם צירוףלענין

מטמאין הכרם וכלאי מערל' לכביצהוהשלימו פשוט זה ואין בזה להתו"2ב צריך ולכאור,ע"שודוק. שער להרב ראיתי כי לאודעי צריך דארכגרן

בפרק ז"ל התוספות שכחבו שם ז"להמלך רהם"י לדעת דאפילו ז"ל יוסף הרב משם שעהכל

בעינן הכשר לקבל מ"מ בכ"ש טומאהדלקבל וכלאי ערלה איך דלפ"ז הקשה זה ועלכביצה כתותי והלא אוכלין טומאת יתטמאוהכרם וכיון כביצה שיעור כאן ואין שיעורייהוטיכתת והנה ע*ש טומאה מקבלי איך הכשר כאןדאין הנה ו2לם שיעור הכשר לעניו דבעו סבראלהאי רש"י לדעת ישבנו כאשר זו קו' לישבמוכרח דילפינן והייע הב' ובתירוץ הא' בתירוץז"ל המלך שער דהרב הגם באמת ומיהו מטומאהלה אליבא פסוקה הלכה היא זו שסברא הביןז*ל

שהתוסן מצינו בדידן אנן הנה חולק באיזדכ*ע

הכי ס*ל ל"א דף לו אמרו פרק בכריתותז*ל חמין מכשיעור בפחות גם הבה2ר דמקבלודס*ל קש*ו אות האלף במע' מ*ש ו*ל אוזן יעירלהרב

8ט ברכותרב

ז*ל המלך שער הרב שרצה מה כי דע גםע*ש מד"ן חילוק ע"פ ז"ל הדמב*ם כדעת לייצבשם

שאין דכל א' הלכה לולב מהלכות בפ"חבכ*מ וכף שיעוריה מיכהע2 אמרינן לא קצוב שיעורלו עצומה קף שהקשה קודש מקראי להרבעיין

סנדל מפסיל למה דלפ*ז ז"ל מר"ןבדברי הנה שיהיה ואיך ע*ש הנדחת ועיר ע*זתקדובת

כל ניתדצו שפיר בס*ד לעיל האמורבכל בעזה"ו היטב הדברים ונתוישבו הנז*להקושיות אכי"ר. בתורתו עינינו יאיר ברחמיווהש"ית

בריש ז"ל הרמב"ם כתב דרבנן טך3האךיןב( אולם וז"ל טהרות לם'הקדמתו

מדרבנן הטומ' אב י"א בה נמצא הנה מתטומאת כמו ובמשא במגע מטמא כשעורה שעצםוזה

ובית העמים. ארץ וכן מאהלוחנ בשנישהתבאר כמו הגוים ומדור ובמשא במגע תטמאהפרס

עד העמים ארץ כמו טמא אהלות בסוףשהתבאר במגע מטמא תבוסה דם שיתבאר. כמושיבדק תבוסה דם יתבאר מאהלות ובשני ובאוהלובמשא ואלו אהלות בסוף הפדס בית יתבאר וכןמהו כשעורה עצם מגזירות כ=ז אמדו מדדבנןכולן דף שבת ובגמרא מדרבנן. תבוסה דם וכף.הלכה דצ"ב ובפסחים העמים. בארץ טומאה גזרוי"ד האוהל וכן אבות. ד' אלו הרי מדרבנן הפרסבית באחד יטמא אשר והאדם תבוסה. בדם יטמאאשר שנטמאו כלים וכן בו שנגעו וכלים הד'מאלו וכלים באדם. שנגעו וכלים בהם. שנגע ואדםבהן. שנגעו כלים וכן באדם שנטמאו בכליםשנגעו עכ"ל סו' מד' אב מהן א' כל בהן שנטמאובכלים דאמאי טובא לי תמיהא לכאורה בזה והנהע"ש. ודופק גולל הנז"ל כל עם ז*ל הרמב"ם חשבלא

מדברי שהם בחיבודו שפסק אשה במעיועובר מהלכות ה' בפרק הרואה יראה כאשדסופרים י"ב הלכה כ"ה ובפרק י"א הלכה מתטומאת כשעורה לעצם חשיב ז"ל הרמב"ם וכברע"ש. וצ"ע. סופרים מדברישהוא

להרמב"כ רואה אנכי דבר באותו לדברומדבר יו"ו הלכה בפ"ב ט*מ בהלכותז"ל

תודו דין שהוא כשעורה עצם טומאת עלשכתב

שנ בכ"מ ז"ל מר"ן וכתג סופרים מדבדיולא הלכו שהוא זה וכו' שיטתו לפי אפילוכלומד

והשתא ע*ש וכף תורה דין נקרא מסינילמשה כשעורה עצם חשב דאמאי טובא לי תמיהאלפ*ז דכל קאמר הכא והא דדבנן טומאות אבותעם

סופרים מדברי ולא תורה דין נקדאת היאהל"מ הוינו ז"ל כ"מ מר"ן דברי בלא כי אמת והןוצ"ע כוונהו 2ואין ז*ל הרמב"ם דברי לפרשיכולים כוונחו ודק מד"ס נקרא ולא ד*ת שנקראלומר ולא תורה דין כמו הוא 2ולו שהדין לומרהוא וכמ"ש ד*ס נקרא שפיר הוא ולעולם ד"ס דיןכמו מהלכות בפ"א ז"ל כ"מ והרב ז*ל המגידהרב

בדבדי מדעיד עמדתי דין מן ובר ע"שאישות אישות הל' בריש כ' בעצמו שהוא ז"ל כ"ממר"ז כאן ואיך ד"ס נקרא שהל"מ ז"ל הרמב"םלדעת ז"ל פד"ח שהגאון דאיתי ושזב דבריו הפךכתב

חיד"א ר' הגדול הרב והביאו ,1 קושיא הביאבי"ד ז"ל והרב ט"ו אות הד' מערכת אוזן ביעירז"ל

ז"ל הרמב"כ דברי מכח קו' החדש מן הביאשם

י"ב משנה דכלים י"ז פדק המשניות בפי'בעצמו

הרמב"ם דברי זכר שלא ו"ל פר"ח הדב עלוכתב

ע"ש. הנד המשנה בפי' עצמוז"ל מדברי אין כי בס"ד לומר נראהולכאורה

קושיא הנז' המשנה בפי' ז"להרמב"ם

לומר דאפשר ט"מ בהלכות כ*מ מד"ן דבדיעל

בספרו ז*ל לאון די מהד"י הדב שכתבע"ד

תשיביני ואל וז"ל י"ח דף אסתר מגילתהבהיד בדבד שאפי' לעיל שהבאתי בתשובתו הדבממ"ש

ני במנין יבוא ולא ד"ס נקדא ל"מ הלכהשהוא הוא הכל רק עליו יורה פסוק שאיז דווקאזהו

בטבלה פסוק באיזה פי' בבוא אמנםבקבלה

ולפ"ז ע"ש יכו' ד"ת יקרא הוא הנהאצלינו

דהתם המשניות מפירוש קושייא ליכאהשתא

הבל דק עליו יורה הפסוק כשאין דווקאמיירי

מודה פסוק שיש כשעורה עצם אבל בקבלההוא

ד"ם. ולא ד"ת נקרא שפיר בקבלה הכל ולאעליו

יש אישות בה' ז"ל כ"מ מד*ן מדבדיךאמנם כיון בלשונו נקט ז"ל הוא כי יען להקשותמקום

על נמי לאפוקי שבא משמע בתורה מפר"עשאינו

ודוק. מפודש שאינו אלא בתורה ונרמז הכתזבו

הדמב*ם על ט"מ בה' ז*ל כ*מ מד*ן מ"ש כיודע

ז*ל להדמב*ס זרעים ס' הקדמת בכלחפשתין אנכי הנה 1כ1 זדעים לסדר בהקדמתו במ*ש ז"ל;

ע*ש. שם הרואה ידאה וכאשר כלום סצאתיולא;

ברכותרב

כדברי בר"גש נהלך אודחין אגב מילתארערד שכקב אישות הלכות בריש ז"ל כ"ממד"ן

מקוואות מה' בפ"ו מדתנן לדבר ראיה וישוז"י פסולה וכו' ספק הנאד כשפופרת מקוואותעדוב וכזית המת מל כזית וכן התורה מן שהיאמפני בתוספתא ושנו השרץ מן וכעדשה הנבילהמן

בהן יש ספק השדץ מן וכעדשה הנבילה מןכזית מן שעיקרו דבר שכל טמא ספיקן וכו'כשיעור

זה על ויקשה טמא ספיקו מד"סהתודהושיעודו הלכך ל"מ הלכה שיעורין עידובין ברישמ"ש שאינו דבר כל נקרא שד"ס לומר כרחךעל

מסיני מקובל פידוש שאותו אע"פ בתודהמפורש ד"ס מיקרי עליו ועונשיז וממתין ד"תוהוא

י"ל ולכאורה ע"ש ז"ל עכ"ד שכתבתימהטעם כתובים הם הלא הנז"ל ז"ל כ"מ מר"ןדדבדי

המשניות בפירוש ז"ל הרמב"ם בדבריומפודשים הש"ית ע"ש. ז, משנה דמקוואות וא"ובפרק אכי"ר. המיד בעזרתנויה.ה

היך"דמערכת

דרכם צימוקים יין העושים הנה טוב יוםא( שם ויתנו בחבית הצימוקים שיתנוהוא

היטב במיס הצימוקים יעדבו יום ובכלמים קדקעית עד יפה יפה שיחערבו עד בכחשטורף המים פני על לצוף הצימוקים דרך כיהחבית בלתי המים ע"פ צפים ימים וד, ג' יניחוםואם

והנק לגמדי הצימוקיס יפסידו במיםשישקעם מנהגם ושבועות ד"ה של ביו"ט זה יזדמןכאשד והגם יו"ט ובמוצאי טוב יוס בערבלערבם

ואינם אכפת לא עירוב בלא ימים ב'שנשארים שכח ד"ה של יו"ט שקודם אידע והנהנפסליס לעדבם ורוצה בזה ונאנס ימים ב'מלערבם במים ביו"ט ישקעם לא שאם רואה כיביו"ט

צריך והנה לגמרי הצימוקים יפסידושבחביה לאו. או כן לעשות מותר אםלדעת הצישקים משקיע שהוא זה דדבר נדאהדהנה

שבחבית המים בתוך המיס ע"פ צפיםשהם איסורא ורק דאורייתא מלאכה איסור בזהאין

הצימוקים מתקן שהוא מתקן חשיב דזהדרבנן לומקעם מצי דהטפיר לכאורה ונדאה יפסידושלא זה ללמוד ויש ובצינעה שינוי ידי עלבמים

ט' סעיף של"ו סי, בא"ח ז"ל מר"ן ממ"שבס"ד קשים בו שעלו הגג מן מים המקלחצינור ומימיו קילוחו ומעכבים שסותמיםועשבים ממעכן לבית ודולפיס בגג ומתפשטיםיוצאים הוא שינוי ע"י דמתקז דכיון בצינעהבדגליו גזרו לא פסידא במקום ברגליו אלא עושהשאינו שרי פסידא דהוי נמי והכא ע"ש עכ"לרבנן ליזהר צריך ואמנם ובצינעא. שינוי ע"ילתקן וכמ"ש בנחת אם כי בכח ויערבס ישקעםשלא שלשו חרדל וז"ל ט"ו סעיף שכ"א בסי' ז"למר"ן

ונותן בכלי הן ביד הן לערבו יכול ימחרמע"שב מערבו אלא בכח לערבו יטרוף ולא דבשלתוכו בנחק לערבם בזה יזהר הכא ונם עיש מעטמעטושרי. לעשות פסידא במקום שהתירו מצינו הנה דעגם

ש"ח בסין יכמ"ש לכתחילה דעי שלגרף ס' ש"א בסי, ועיין ז' סעיף שלאח וסי, ל"זסעיף לשמוד כדי בהליכה במים לעבור שהתירווא"ו

ע"ש.פירווניו יותר פסידא במקוס בי"ט שהקילו מצינוגם

הפירות שלשול בדין בטרחא שהתידומשבת בסי' ועיין תקכ"א בסי, וכנז' למקוםממקום סעיף ש"ז בסי, מ"ש כי ודע ע"ש ז, סעיףשל"ח היינו ע"ש וכו, בשבת הנפסדת סחודה גביי"ט

ולזה שינוי בלתי להדיא איסור הגוישיעשה והשי"ת לכאורה בס"ד כתבתי כ"ז גויצריך אכי"ר. נפלאות מתורתו ויראנו משג.אותיצילנו

הכ"ףב~ערכת

לא עביד מצי דלא מידי כלא

שליח משוימצי

ומינה בח"ל יושב שהוא באחד שאל חייםהנה תוב"ב ישדאל באדץשליה

ראשית של ען~ה מצות בעדו ויעשה צאן לולקנות דווקא בא"י נוהגת שהיא אהרת מצוה אוהגז קייס כאלו בח"ל היושב .זה באמת נחשבאם

או כמותו אדם של שלוחו משום בעצמוהמצוה דקי"ל משום שליחות מדין קיים דלא אמרינןאי וזה שליח משוי מצי לא עביד מצי דלא מידיכל

עא ת ו כ ר ב בר ואיך בח"ל מצוה האי עביד מצי לא בה"להיושב שליה.משוי ז"ל האדץ שדה להרב בס*ד הדואה אנכיוהנה

זוכה דאיע והשיב בזה שנשאל י"אבסי' דאיהו דכל משום השליח שעושה במההמשלח

ע"ש וכו' שליח משוי מצי לא עביד מצילא מ"מ חדיפא בסכינא כן פסק ז"ל שהרב הגםוהנה מפי הדברים אמיתות על בס"ד לבא עלינוחובה

יש לכאודה דהנה בעזה"ו ספרים ומפיסופרים פסק הפך לנ"ד ראיה להביא בס"ד אתימקום ממנה שהאדם יום בכל מעשים דהא ז"להרב ואע"ג פ' במקום פ' אשה לו לקדששליח

לקדשה יכול אינו הוא שליח דמשוידבעידנא ביניהם המרחק ורב אחדת בעיר שהיאכיון

דחסרון לומר אז ומוכרח השליחות מהניואפ"ה חסרון חשיב לא זו לעיר זו מעירההליכה בעידה הוא או בעירו היא כאלו ליהוחשבינן הכא נמי ה"ה השתא וא"כ בעצמו לקדשהשיכול שיכול תוב"ב בא"י הוא כאלו ליה דחשבינןבנ"ד

עביד מצי ושפיר בעצמו מצוה אותהלעשות שליח.ומשוי סומך מהד"צ הרב וידי"ן אוהבי מע,ךאמנם

קידושין דגבי דמיא דלא זו ראי' דחהנר"ו

שמקדש אשה כמו בעירו אשה לו לקדש נמייכוי גם השליח במעשה הוא דשייך וכיון השליחלו

שליח משוי מצי להכי אזי השליח שעושהבשעת לא"י לילך יכול דהוא אע"ג נ"ד גביאבל

שעועוה שבשעה כיון מ"מ בעצמו חמצוהולעשות בח"ל זו מצוה מין לקיים יכול איע הואהשליח נר"ו עכ"ד שליח עביד מצי לא לכן אופןבשום ראיתי ומצאתי זו לסבדא הודיתי עבדאואנא דף בקידושין זו כסברא מפורשת ראיהבס"ד הרי ום' עבד גבי התם הש*ס דמשני עקבכ"ג

כיון מ"מ גטו לקבל יכול איע זה דעבדדאע"ג רבו מיד חבירו גט לקבל יכול ההיאדבעידנא

להדיא לך הרי ע"ש שליח משוי שפיר חבירושל שפיר ענין אותו במין דאיתיה דכל הנז"לכסבדא ודוק. שליחמשוי

זאת כל את אותנו אלהים הודיע חשרואהרי הרב דברי היטב יתיהבבו בזהדגה

הגהאט קמ"ז סי' א"ח כנה*ג בשיירי ו"להחביב ושלה סאת הולכת שקנה בראובן שכתב ג'אות

הגם ס*ת להוליך המצוה הוא שיקחלאוהבו ווץיע הס*ת כובד מפני להוליכו יכול אינושהוא ממה מדאי יותר כבדים היו והרמוניםשהמפה להוליכו יכול אינו כובדו ומחמת ההרגלשהוא שאין כמו הוי קרובו או אהובו שיוליכהוורוצה יו ואין לאהובו ליתבו ויכול מונעת סיבהלו

צ"ע זה דין ולכאורה ע"ש כלום החסרובותלבעל משוי מצי איך אכתי חסדונות הבעל מהכאז'דל משוי מצי לא עביד מצי דלא מידי כל והאשליח להוליך וקרובו אהובו יבא כח באיזה וא"כשליח שם בעצמו ז"ל הרב הביא לזה ודומההס"ת דאם ז"ל ברונא מהר"י הרב משם דבורבאותו לא לגביה ס"ת מייתו הוו דאפי' כ"כ חולההוא יכול אינו אז צד בשום המצוה לעשות מציהוה

זה יכול איבו נמי הכא והא ע"ש שליחלעשות ואיך כובדו מחמת צד בשום הזה ס"תלהוליך שליח.משוי אותו שהוכחבו האמור חילוק כפי באמתיאמנם

הדב דין שפיר אתי דקידושיןמגמ' שממנה המצוה דאותה דאע"ג והיינו ז"להחביב מ"מ הכובד מחמת עביד מצי לא השליחעליה הוא יכול דהא עביד מצי מצוה אותה דמיןכיון הוא ולהכי כ"כ כבד שאינו קל אחר ס"תלישא ומשא"כ שליח עביד ומצי זו במצוה שפירשייך שאיבו בגוונא דאיירי ז"ל ברונא מהר"י הדבדין וכגון ואופן צד בשום זו מצוה מין לעשותיכול ולהכי ממקומו לזוז יכול עואינו כ"כ חולהשהוא שליח עביד מצי דלא ז"ל ברונא מהר"יקאמרודוק. חק*ל להרב בם"ד ראיתי מצאתי אמנםומיהך

אורח הרב מן שהביא כ"ד סי'אה"ע על שהקשו ז"ל משה משאת והדב ז"למישור דאמרינן מההיא הנז"ל דקידושין סוגייאהאי לקדש שליח לעשות יכול דאינו י*ב דףבנזיר דמשוי שבעידגא משום שתתגרש לאחר אשהלו

אשת שהיא כיון לקדשה יכול איע הואשליח משוי לא עביד מצי יא דאיהו מידי וכלאיש קו' שהקשו רבנים לכמה ראיתי ועוד ע"ששליח משאת הרב מן זה על תי' ז"ל חק*ל והרבזו

היא דקיימא לאו דקידושין דסוגייא ז"למשה והרב וכו' דהרשב*א אליבא מיהדר קאדהש*ס ויצא זה לי"סב האריך ושוב זה תי' דחהז"ל

ת ו כ ר ב ברעב

מקנה אחרת דעת דאיכא היכא בין מחדשלחלק עבד גבי והכא מקנה אחרת דעת דליכאלהיכא להוליך דבו מאת שליח נעשה כאלו ליההשבינן דנזיר דסוגייא ההיא גבי ומשא"כ עבדו בידהגט וברוחב. באןרך ע"שוכו' יד שהרב נרעו הנז"ל וידי"ן אהובי יי הראהגם

וז"ל לחלק ותידץ לקו' הביא ג"כ ז"להמלך גיטיה מקבל מצי לא דאיהו שאע"ג עבדשאני מקבל מצי לא איהו דגם אחרים של בעבדמ"מ ביה קדינן שייך לקבלו יכול העבד אותוגיטיה השתא מקדש מצי לא דאיהו דנזיר בההיאוגם לאחדים א"א מקדש מצי הוה אי א"א טוהיאמפני קרינן הוה שייך לקךשה יכול אימ דלעצמואע"ג לעצמו לא לקדשה י~ל דאימ השתא אבלביה עכ"ז מ"מ פמיה לקדש דמצי אע"ג לאחדיםולא דבאותו דבעינן משום שייך לקרותו שייךלא עביד מצי לא דלעצמו ואע"ג שייך יהיהדבר קהונן שייך לאחרים לעשותו יכול דבר אותואם ז"ל הדמב"ם בחידושי והוא ע"ש עכ"דביה

ע"ש. ט"ז דף אישותהלכות כל אצלי נתיישבו לא עדיין אכתי עבדאואבא

מחא לי ק' עדיין דאכתי אלוחילוקים הקדבנות מעשה מהלכות פ"ט ז"ל הרמב"םדכתב שנים וזעל במנחות ערוכה משנה והיא ט"והלכה

ברשות מניף האחד בשותפות שלמיםטוהביאו בעלת אשה היתה וכו' מאה הן אפילוחבירו שקרבמה מניף הכהן אבל מניפה אינההקרבן ע"ש. וכו' לתנופה פסולה והיא חשופהטעון במנחות ז"ל רש"י בדברי להדיא משמערהנה

בשליחות מניף שהכהן ע"ב ס"אדף ויכולים בכהנים שהתמפה וז"ל שכתבהאשה מוכרח וכן ע"ש שליח כהן לעשות ונשיםגוים דידה שההגופה דאם יען דהתם הש*סמדבדי המוטל בעבוד דק מניף אינו והכהן לגמריבטלה חילוק ומה מסמיכה שניא מאי השתא א"כעליו בטלה ג*כ תמפה גבי הכא גם דהלא ביניהםיש

כי אינו מניף שהכוהן ומה לגמרי דידהתנופה כי אינו מניף שהכהן ומה לגמדי דידהתנופה אלא לגמדי בטלה לא דידה שהתמפה ז"לרש*י תנופה והשהא בעדה להניף שליח הכהןעושה גוכ היא כאלו וחשיב שניהם בעבוד הוידכהן צדיכה דהתגופה מאחר ק' והשתא עמוהניפה

זעל הרמבים וכמאש הבעלים ברשותשתהיה הזה כלשון כתב וכן חבידו ברשות מניףהאחד דבעינן מאחר יא"ב ז"ל אהרן קדבן הרבמטמ2

שליח לכהן משוה האשה מצא איךשליחות מידי וכל לתנופה פסולה היא והלא בעדהיהניף תי' והשתא שליח משוי לא עביד מצי לאדאיהו הכא דהא הכא שייך לא ז"ל משה משאתהדב עדוכה משנה שהיא יכ"ע פסוקה הלכההיא

הכא שייך לא ז"ל חק"ל הדב תי' וגםבמנחות תי' וגם מקנה אחרת דעת ליכא נמי הכאדהא אפי' דהא הכא שייך לא נמי ז"ל המלך ידהרב

ונזידה סוטה מנחת כגון באשה תנופהשמצימ להא הא דמי לא מ"מ בעצמה מניפה היאשהאשה להניף שייכא לא היא קדבנות בשאד דעכ"פכיון אשה לו שיקדש שליח לעושה ממש דמי וזוכלל אה2ה לו לקדש הוא דיכול דאע"ג שתתגרשלאחד אה2ת של המין דאותו כיון מהני לא אפ"הפנויה לקדש. יכוי לאאיש

דהעושה בההיא ז"ל מהרימ"ט הרבךלכ(ברת אחר א"א אשה לו לקדששליח

וא"ל בהדיא לו מפדש הוא דאםשתהגדש שליח עביד דמצי שתתגרה2 לאחר לושיקדה2נה

שייך דהוא היכא דכל שפיר אתי כולהואזי דמס' ההיא אבל השליהות דמהני אה"נ לוומפרש שיקדשנה לו מפרש אינו מ"מ דשייך אע"גנזיד ומיהו' שךליחות מהני לא ולכן שתתגדשאחר ז"ל והראאש שם ז"ל התוספות לסבדתאמנם והרב ז"ל טודרוס ומהר"ר ז"ל עזדיאלוהד"ר

ס"ל לא דכולהו ז"י מש"ל והרב ז"להמרדכ"י דתנופה מההיא ק' השתא ז"ל מהדימ"טכרבינו בס"ד.שהבאנו נר"ו הנז"ל וידי"ן אהובי לי הדאה שובדהנה

נזיד מס' על שיטה ז"ל מי~ה בארלהרב ודעמיה ז*ל מישור אודח הרב לקו'שהקשה דאע"ג ותי' דנזיר אסוגייא דקידח2יןמסוגייא

בעינן מ"מ שליח למעבד מצי ביה דשייךדבמידי השליח מצי שליח שעושה שעה שבאותהנמ-

השליח שממנה בו(עה היכא אבל שליחותולמעבד דמס, ההיא כמו שליחותו למעבד השליח מצילא

השליח מצי ולא א~א שעה (9תה היא עואאה2הנזיד בתודת שריך המשליח דזה אע"ג אזילקדה2ה מבב(ג להקשות ואין שליח משוי מצי לאקידושין

עג ת ו כ ר ב בר דהתם דצע"ג חולה 14 זקן גבי ע"ב ק"ט דףקמא

עביד מצי השליח וגם בקרבנות שייךהמשלח שעה אותה מ"מ ומיד תכף שעה אותהשליחותו חולה או זקן הוא המשליח הנה השליחשעושה חשיב לא א"כ כלל אופן בשום לעבוד אפשדדלא ע"ש ז"ל עכ"ד ועיקר כלל שייך שעתאההיא שפיר דלפ"ז הנז"ל נר"ו אהובי א"לובזה

דהאשה כיון דאה2ה דתנופה ע קו'מתיישבה השליח הכהן וגם ונזידה בסוטה נמישייכת השליחות מיתי בשעת שליחותו לעשותיכול בזה וגם שליח ליה עבדא מציש אזי ומידתכף עצמה שתדיד דאפשד הנז"ל בב"ק להקשותאין שליח עצמה היא שתהיה או תעפה ותעשהבמיד

ושפיד בעדה להניף וסוטה נזירה שהיאלחבדתה זקן גבי משא"כ אבל בתעפה שייכא ביהקדינן נר"ו: עכ"ד כלל בידו לאו חולהאו

זו קו' שפיד נתיישבה דב(שמת דאע"ג דעך3היהך אבל ז"ל משה באד ה' חילוק כפידתנופה

קדבן גבי בעלמא שמצינו ממה לי ק, עדיןמ"מ אע2 לע ושחוט צא לשלוחו לומד אדם דיכולפסח הלכות ז"ל בהדמב'"ם הדבד וכמבואדהפסח דבעידנא אע"ג והשתא ע"ש ה"ב פ"ג פסחקדבן 2וחיטתו זמן בא לא עדיין אכתי שליחדמשוי דלא ונמצא שלמים הוי זמנו קודם שחטוואם לכולהו והשחא שליח משוי ואיך עביד איהומצי

לא ז"ל המפדשים מן לעיל שכתבנוחילוקים הדב לחילוק וגם כלל הכא למימדנהומצינן ע"א כ"א דף הדדושים בחלק ז"ל חייםנשמת דלא מידי דכל כללא בהצי אחד חילוקשעשה דאפי' הכא שייך דלא נמי ג"כ וכו' עבידמצי דיכול היכא כ"א מהני לא זול ה' חילוקלפי

ואחד ל שתתקדש השליח מינוי בשעתלקדהעה שתתן הקידושין אותם מהנו לא ואישתתגרש

עביד מצי לא חשיב הדי הגידושין מקודםלה לשוחטו יכול אינו הוא פסח קדבן גביוהכא להדב עוד ועיין ודוק כלל זמנו קודם אופןבשום שג*כ ע*ד נ"ז דף מ"ח בענין ז"ל חייםנשמת עביד מצי דלא מידי דכל הכלל בזה שםנכנס

ע*ש. שםוהאריך מסכת על ז"ל מקובצת שיטה להדברראיתי

ז*ל עזריאל הר"ר הרב מן שהביאנזיר פסחו לשחוס שליח לעשות אדם יכול אמנםוז"ל

והיינו גילגול קודם חלקו להפדיש וכן י*דקודם או והקמח הפסח להקנה ויכול הואילטעמא מעשה מחוסד לאו שבידו דכל בשוה ליקחהמעות הצם הם סתומים ו"ל דבריו ולבאורה עבאל.הוי

מע לשליח לקגותם דיבול ביון לומרבוונוש- נגע זה איז שדוצה מה לצשות השליחדינול מדין אינו לעשות שיכול דמה להמשלחופגע

בשל ולא בוילו עושה שהוא מכח אלאשליחות מה ואנחמ הבעלים מדשות יצא דכבדאחדים שזה המשלח בממון קיימינן אינן והשתא בזהלנו

אנחע צדיכים וע"ז בשליחותו עושההשליח ההיא לי ופדנס צא א"כ כן לומד באת ואםלדון דבשרה וחולה זקן גבי ע"ב ק"ט -ף קמאדבבא ואמאי אכיל מצי דלא משום משמד לאנשיועודה נפשך ואם שידצה לכוהן הקדבן ליקתת מציוהא דבעי משום הקרבן להקנות מצי לא דהתםלומד להקבות מצי לא הכא גם א"כ ביה למתכפדאיהו חובה ידי ביה למפק איהו דבעי משוםהפסח ואנא בשוה ליקח שכ' דבדיו משמעות מאיועוד לומד ז"ל חדב דכוונת לומר ברצוני היהעבדא המעות או הקמח או הפסח מן חלק לו שמקנההוא יהיו ואז בשוה ליקח שכתב מדבדיו משמעוכן

שהוא דכיון ז"ל להדב וס"ל שותפיםש:יהם ולהדים ל~יחוט יכול הוא אז בו שותףנעשה אימ עדיין ומיהו בה לו שיש שותפות מכחחלה

בשום זאת כסבדא מציע לא כי אצלימיושב שהגרסא ודע ודוק. צעע דבדיו וכעתמשם

ז*ל חק"ל הרב אבל בשוק ליקחם הואהנמצאת

וכמ"ש. בשוה ליקח הגרסאהביא דאפשד נ"ל לכאודה כי אכחד לא אמנםרכ~יהך

דהשותפים דקי"ל וחלה לתדומה זהלדמות להדיא וכמבסוד מזה זה דשות ליטול צדיכיםאיז

סעיף של*ח וסי' גן סעיף שכ"ח סי' י"דבטוה"ט וכעת בזה עוד להתיישב צדיך ומ"מ ע"של"ה ודוק. להאדיך מקוםאין דאומר דינא האי לדגמיד נפשך את יש דאםודע

בכגון הפסח את לי ושחוט צאלשלוחו דוהינו שחיטתו זמן שנעף2ה אחד לושאומד יום לו אמד אם אה"נ אבל חצות אחד לושאומד שכעת הגם הנה עביד מצי לא חצות קודםי"ד ג~נא בכל דשרידי לומר ברורה ראיה בידיאין בבל דשרירי מהימע הענין מסתמות עכ"זאבל

ת ו כ ר ב ברעד

לא חצות דקודם דינא להאי איתא ואםגוונא ז"ל הראה?ונים הפוסקים מן חד משתמיטהוה

הרמב*ם רבינו ובפרט להדיא זה דיןלהשמיענו דמשמע ז"ל דבריו את סתומי מסתם הוה לאז"ל

חומר דמצד הגם אמנם ומיהו גוונא בכלדאיירי להקשות לי יש מ"מ כן אומר אתה בע"כהטשא אמר רוי אמר ע"א צ' דף בפסחים דאמרינןמהא שוחטין ואין יום טבול על וזורקין שוחטיןרב

לאודתא חזי נמי ט"ש הש"ס ומקשי וכו,וזורקין איך קשה והשתא טבל ולא פשע דילמאומשני כפורים ומחוסר יום טבל על וזורקיןשוחטין ולא פשע דדילמא טעמא לאו אי שרץ טמאועל ביאת מה' גפ"ג ז"ל הרמב"ם פסק והאטבל ממע משלחים הנשים עזרת וז"ל ה"ומקדש אפילו ולפנים ישראל מעזרת וכו, יוסטבול ו~ו"כ ע"ש וכו' לשם יכנס לא כפוריםמחוסר מצי לא אינדש והא עליהם שוחטין איךהשתא מצו ואיך ולשחטו לשם קרבנם להביאעבדי של.ח.משוו

משה באר הרב כמ"ש לתרץ אפשר זהומלבד מצי דלא מידי כל אמרינן דהאו"ל

עביד מצי דלא במידי דווקא היינו וכוןעביד ולאו לכלום נחשבים מעשיו שאין משוםלגמרי ודוק. איסודא מחמת עביד מצי דלאמשום ולהעיד לדקדק יש דלכאורה עוד דעואמנם

עביד מצי דלא מידי דכל הכללבזה רחוקה בדרך היה עוב צ"ב דף דפסחים מהאוכו'

דד"ן פלוגדנא איתא ושם וכון עליו וזדקוושחטו עוד ועיין ע"ש כד"ע ברייהא שם ומגיאוד"ש

להאריך מקום כאן ואין שם ז"ל דש"יבפידוש ודוק.עוד מקדם נושאינו אל ונשובה נא נלכה מעתהוהנה

בס"ד דברינו בתחלת שחקרטבחקירה ראה ז"ל הפוסקים בספדי חופשי מידיוהנה ס"א סי' י"ד כפליתי ז"ל כו"ף להרבדאיתי לחכמי שלוחים מינהו מעשה אנשי כמהשכתב ולהפריש בהמות בשבילם להם לקנות תוב"בא"י ו"ל ההוא הגז ודאשית זלואק כהונה מתטתמהם

ממנו רחוק כי עביד מצי לא דאיהו כיוןנחתפק דייקי בזה וכן שליח מעעי מצי איךחדרך

וכון חלה הפר,?ת על י"ב דף בנזיר זולהתוספותע*ש.

חק"ל להרב בס"ד ראיתי ראה החיפוש אחרעדד כו"ף לדברי שוכר מ"ו סי' אה"ע בחלקז"ל

איך תיקש, דבריו דלפי עלין והקשה הנן"לזאל שבמדינת לאשתן גט להוליך שליח למנותיתכן שייכל דגיטין בפ"ק הוא פשוט יה ודברהים

ע"ש. הים שבמדינת לאשתו שליחלעשות הגט דשליח זו ראיה דגם לכאורה השתארהנה

כמה"ר הרב אדיבי ,2דחה כמו לדחותיש בס"ד שכתבנו ראיה לההיא נר"ו סומךצאלח דבדינו בתחלת דבריו והבאתי הקידושיןמשליח נר"ו הרב מודי לחלק יצא דין בד והנהבס"ד דגבי והוא ,הנז"ל אהובי לחילוק קרובחילוק

מעשה שאותה להיוו2 אפשר וגיטיןקידושין לעשיתה יוכל בעצמה היא השליחשעושה בשעת מקום לריחוק חשבינן לא ולכןבמקומו עביד להיות הוא אפשר כי עביד מצי לאהמיטי בכאן האשה זאת היתה אם השליחותבשעת גכאן האשה זאת שתההה להיות דאפשדומאחר

היא כאלו ליה חשבינן בידו יגרשנה אוויקדשנה מצות גבי בה?א"כ אבל שליח משוי ומציבכאן

זה שיעשה בעולפ אפשר לא בארץהתלוים במקומו מצוה אוהמה השליח מינוי בה2עתהמשלח בח"ל זו מצוה שתתקיים אפשר אי כי ועיקרכלל הגורם ההוא והמקום תוב"ג בא"י דווקאכ"א איט שאז בח"ל הוא המיטי שבשעת כל לכזלזה בשום מקום באותו שם מצוה אותה לעשותיכול עביד דלא מידי כל בזה לומד אפשר אזיאופן היטב. ודוקוכו, מהא דידן ספיקא לפשוט יש דלכאודהוהנה

רבנן העו ע"ב ס"ב דף במנחותדאיתא קרבנותיו השולח וכן וכו' שהביאוחמשה לך הרי ע"שע ידו על מניף כהן היםממדינת מצי לא בזה חשיג לא לא מקום דריחוקלהדיא לעשד אפשר אי ה"נ דהא שליח משוי ולאעביד גשליחות מניף הכהן הכי ואפילו בח"לתנופה ממש ברומה דומה וזה ידו על מניף כהןדקתני בדוה ע"ב ס"א רף שם ז"ל ברש*י ועייןלנ"ר

גבי כ"ה דף בגיטין ועיין ע"ש בכהגיםשתנופה הש*ס דמקווה וכו' הים ממדינת חטאתוהשולח ז*ל בתוספות שם ועיין וכו' סמיכה בעיוהא

ע*ש סמיכה בלא לעשות אין דלכתהילהשכתבו היטב*ודוק

עה ת ו כ ר ב בר

לא אפשר זה דכל ולומר להסתפק דאיןךדע דתאמר הכי כי גמורה שליחותבעי

דעת בגילוי לו די וזה וכו' מידי דכל כללאחאי :"ל חקעל להדב בס"ד ראיתי מצאתי הנהבעלמא וכו' דעת דגילוי זו בהערה שנכנס כ"ו דףשם

והרב ז"ל התוסי מדברי לדקדק בזהוהאריך מקובצת בשיטה מ"ש הביא ושוב ז"למש"ל באימר דגם ז"ל המרדכ"י מן נראה ושכןלנזיר

שתתגרש אחר ועד פ' אשה לי קדשלשלוחו מצי לא דאיהו מידי כל מטעם מקודשתאינה שפסק מה הוא וידוע ע"ש שייח משוי זאעביד אשה לי קדש באומר ז"ל הפוסקים וכל ז"למר"ן עביד מצי בעינן ואפ"ה סגי לבד דעת בגילויפ'

היטב. ודוקהשתא פ"ד בסין הבהיר בס' בס"ד לומדי מידידהנה

הקירת שחקד בס"ד ראיתי ראההנז"ל פ' פנו"ה אשה לי קדש לשלוחו שאמר במיחכם

ונתגרשה לאחר שנתקדשה עד השליח הספיקולא גוונא כהאי גם אם למשלחו השליח קדשהואח"כ פנויה שהיתה דהגם וכו' מצי דלא כלאמרינן בטל לאחר שנתקדשה כיון מ"מ השליחותבעת

המשלה ביד איז שעה דבאותה כיוןהשליחות לשלח שמינהו דבשעה כיון דילמא אולקדשה מינהו ושפיר לקדשה בידו והיה פנויההיתה אם גם השליחות נתבטלה לא שובלשליח

ז"ל הרב ופשיט ונתגרשה לאחרנתקדשה קבל כ"ג דף בגיטין ששנינו ממה זולהקירה פקח אבל פסול ונתגייד נכרי וכו' והגדילהקטן

שתחלחן כל הכלל זה כשד ונתפקח והזדונתחרש באה"ע וש"ע ז"ל הטור ופסקו כשר בדעתוסופו בס"ד נ"ל עבדא ולדידי עכ"דע"ש קמ"אסי'

ז"ל הרב חקירת לנידון דגיטין הא ביןלחלק דהתמ משוס דכשר הוא התם דדווקאדאפשר השליח שקבל מעת ובאו התהילו השליחמעשה זה גט הילך הבעל וא"ל הבעל מיד הגטאת

הנז' וכנוסח שתמצאנה מקום בכל פ'לאשתו שקבל ומכיון ע"ש למ"ד קמ"א סי' אה"עבשה"ט אשה אזי הדברים אלו בנוסח הגט אתהשליח

אשה דקי*ל כרחה בעל להתגדש נקשרה היאזו מוכרחת היצ מעתה והרי כרחה בעלמתגרשת

בו להתגרש השליח מיד הגט את לקבלצז השליה עליו שנשתלח הדשא שהעניןונמצא

חשיב שפיר ולכן זמן מאותו ונעשה ובאהתחיל שקבל זמן דבאותו וכשר בדעת וסופותחלתו התחלה חשיבה הבעל מיד הגט אתהשליח אעפ"י הנה קדושין גבי הכא משא"כ אבלגמורה בהם לו לקדום לשליח מעות טתן המשלחשזה שמינה והמינוי אלו מעות קבלת הנה פ'~הטה שזו דאפשר עומד הוא התוהו קו עללשליח שמינוהו זה ומינוי לו להתקדש תקבל לאהאשה לא לשליח שמינהו בעת ונמצא יועיל ללאהוא

לענין וקיימת יסודית התהלה שוםנעשה התחלה נעמבה ולא השליח עליושנשתלח שפערצית בעת אם כי זה לענין וקיימתעיקרית מיד הקדושין לקבל ידיה ופשטה האה~הזאת

לאחר זה קודם שנתקדשה מאחר ולכןהשליח שעשה השליחות דבטל ולומד להסתפקאפשר ודוק מהדש שליחות וצריך בראשונה זהקודםהיטב. הדב וידי"ן אהובי לחלק יצא אחררבאדפן

הא דשאני הי"ו סומך צאלחכמה"ר לגרש נתמנה הוא השליח דהתם משוםמהא היה ולא בנתיים השליח שנתחר,ם והגם זואשה עליה שנתמנה דמעשה מ"מ אבל לגרשהיכול

לעשות הבעל יכול ושפיר נתבטלה לאהשליח יבא בעצמו שהוא או לגרשה אחרשליח

מה על כך כל קפדינן לא ולכןויגרשנה בזה נעשה שלא כיון בנתיים השליחשנתחרש חקירת גבי משאעכ אבל המעשה לגוףהיזק הנה בנתיים לאחר נתקדשה זו שאשה ז"להרב המעשה גוף גם נתבטלה אלו קדושין ידיעל

יכול היה לא זמן ואותו השליח עליהשנתמנה הכא אפשד ולכן שלוחו ולא הבעל לאלקדשה

אוהם קודם של השליחות מהני לא גוונאבהאי היטב. ודוק נר"ו עכ"ד לאחד שנתקדשהקדושיז יש ז*ל הרב חקירת לעיקר הנה שיהיהואיך

הקדוש מר"ן שפסק ממה בס"דלפשוט שהיי מי ב' סעיף קכ*א סי' אה*ע בשה"סז"ל אין חולי אחזו ואח*כ לכתבו שצוה בשעהבריא

לאהר אבל וכו' בחליו בעודו אותוכותבים שם וב*י ז*ל בטור ועיין ע"ש וכהשנתרפא נודע וכבר ע"ש בגיטין ערוכה סוגיטווהיא

וכדאיתא מהבעל שליחות צריך הגטדכתיבת כתבוזע דאם אע*ג ור,ועתשש ע*ש ק"ך ס"בר"ם

ת ו כ ר ב ברעי אינו לאו ואם ז*ל מר*ן וכמ*ש גט איטבחליו כותבים הם שנתרפא אחר אפ"ה ע*שגט

מצו דלא תוע"ג הראשון ציווי מכחונותנים כלל חליו בשעת בנחרים מעשה אותהעבדי וא"כ מקודם אותם ש?וה ,טלוחיו המש הבעללא מהני שפיר ז"ל הרב חקירת גבי נמי הבאגם היטב. ודוק קודם שצדהו לשליח הבעלציווי

מההיא בס*ד שפושטט דידן הספקרלעיקר ממדינת קרבטתיו משולחדמנחות

שליח ע"י התטפה דהויא ידו על מניף כהןהים שליח ידי על נעשית שהיא התנופה מלבדדגה היא הרי נמי הקרבן על הבעלים העמדתגם

צריך הדין מן דהא שליח עוי בזהנעשית ברייתא והיא הקרבן על עומדים הבעליםשיהיו של קרבט אין דהניא ע"א ח' דף בסוטהערוכה הרי ע"ש גביו על עומד א*כ אלא קרבאדם גביו על עומדים הבעלים שיהיו צריך הדיןדמן הים ממדינת קרבנותיו שוליח זה איךוהנה

ודאי אלא לכתחלה הקרבן על עומדיםואחרים ומצי עביד מצי לא חשיב לא מקוםדריחוק זה בהעביל בעדו שלוחים הוו ושפיר שליחמשוי

היטב. ודוק כמותו אדם שלדהטלוחו בכ"ד ראיה להביא יש עוד לענין דמעניןרדע

דף תענית במס' דתנן דמעמדותמההיא ז"ל מברטמרה עובדי' ברביט ועיין ע"שכ"ו

ישראלים הם מעמד אנשי ז' משנה דתעניתבפ"ב בשעת שם ועומדים וכו' בירושליםהקבתים של קרבנו דהיאך ישראל מכל שלוחיםעבודה ועיז וכו' גביו על עומד איט וההש קרבאדם על שם ז"ל חידא ר' הגדול להרב עיניםבפתח ז*ל בצלאל רביט מלקוטי שהביא כ"ודף

לא דאמאי בתוספותיו ז*ל הרא"ששהקשה תי' שם ז*ל והרב וכו' ישראל שלוחי להיםהיו

ישראל תויכ תשמוו מדכתיב ילפינןדמעמדות הבהיר בספרו עוד ז"ל להרב חויע ע*שמצחץ שהאריך מ*ה דף סופרים מס' על ראמיםכסא ע"ב ל"ז דף ביומא ז*ל ורוט*י עקש בזהעוד העומדשם ישראל מעמד אטשי ח"לכהכ

והרמב*ם עקש וכף הקרבן על הצבורבשליחות תקט ח*ל כתב המקדש כלי מה' בפ*וז*ל

כשרים מישראל שיבררו הראאתניםנביאים

על לעמוד ישראל כל שלוחי ויהיו חטאויראי ע*ש. וכו'הקרבנות ז"ל ר,ע"י ז"ל הגאונים מדברי לדעחהראת

שאנשי ז"ל והרמב"ם ז*לוהרע"ב ודהבתא ישראל מכל שליחות מדין הםמעמד משוי ולא עביר מצי לא חשיב מקום ריחוקאי

מעמד דאנשי שליחותיהע מהני האיךשליח מן רחוקים ישראל כמה יש והא ישראללכל

ימים ווטלושה שנים עבודה בשעתהמקדש ריחוק ודאי אלא שלוחים להו הוו ואיךויותר להוכיח יש ומכאן עביד מצי לא חשיב לאמקום שפיר מקום ריחוק דאיכא דהגם בעלמאעל ודוק. שליחמשוי כלי מהלכות בפ*ו ז*ל הרמב"ם דמדבריודע

שיהיה אפשר אי וז"ל שכחב הנז"למקדהט גביו על עומד אינו והוא קרב אדם שלקרבנו

ואי ישראל כל של קרבן הם הציבורוקרבנות בהטעת בעזרה עומדים כולן ישראל שההיואפשר שיבררו הראקענים נביאים תקנו לפיכךקרבן

ישראל כל שלוחי חטא ויראי כשריםמישראל מעמד אנשי הנקראים והם הקרבטת עללעמוד הדבר שתלה זול מדבריו הנה ע*שעכאל עומדים ישראל כל שיהיו אפשר שאיבשביל מזה ללמוד לכאורה אפשר קרבן בשעתבעזרה לא עביד מצי דלא מידי כל לענין חדשחילוק אפשר דלא היכא כל ולומר שליח משוימצי עביד מצי דלא במידי אפי' שליח משוימצי שלוחים מדין הם הרי מעמד אנשי גבי הבאדהא עבדי ישראל מצו דלא והגם ישראל כלבעד הקרבן. בשעת בעזרה כולם שיעמדו אפשרדלא אפשר אז הזה בחילוק אנחט כנים אםוהנה

שהקשינו הקו' חילוקא בהאי שפירליישב לא נמי התם רהא יום ומטבול מתנופהלעיל המצוה תבטל שליח עביד לא הף הואאפשר טהעוי מצי עביד מצי לא דאיהו הגם ולכןלגמרי היכא בין לחלק שיש ע סברא והגהשליח ראים פציט אפשר דלא להיכשדאפשר

וטמא ערל גבי בהאי שחילקו זיללהתוספות ~נ4 אפשר דלא משום סמיכה בעידלא

כ"ח דף ובגיטין וכן ד*ה ע"ב ס*ג דףבמנהות לא ז*ל ושזוספות שמדברי אלא ע*ש ודשחד'ה

ען ת ו כ ר ב בר לחלק יש ג"כ שליחות לעניין שגםמשמע דהוא אע"ג אפשר דלא היכא כל ולומרבהכי הרמב"ם מדברי אבל שליח משוי עביד מצילא חילוק לעשות מצינן דשפיר לכאורה נראהז"ל אפשר דלא משום אמרו דלא שליחות לעניןגם אלא כלל הציבור קרבבות על לעמוד צריךאין כל בשליחות עומדים מעמד אנשי שיהיואמרו מההיא בס"ד שכתבע הראיה גם ולפ"זישראל

ריחוק דהיכא דהגם דנ"ד ספק לפשוטדמעמדות מעמדות דגבי לדחות יש שליח משוימקום עדיין ומיהו וכאמור אפשר דלא משוםשאני מדברי עעעכחע הראיה ואין בזה לגמגםיש

בזה: לחלק יש כי בידיע ברורה ז"להרמב"ם ונתתי נשאתי כאשר כי אכחד לא שיהיהואיך

מההיא לנ"ד בס"ד ווהבאתי הראיהבזה זו ראיה שדחו הי"ו החכמים מן ישדמעמדות מידי כל דבעלמא אע"ג יומר דאפשרמשום דלא יאע"ג שליח משוי לא עביד מצידלא עביד מצי לא חשיב נמי מקום וריחוקאפשר זעל הרמב"ם וכמ"ש שאני נביאים תקנתמ"מ ללמוד ואין ע"ש וט' הראשונים נביאיםתקני שלוחים הוו דהכא בעלמא דברים לשארמזה כח יש כי ואפשר הדין משורת ויא התקנהמצד כשת יתקן הראשונים נביאים ובפרט ב"דביד מקום יש אלו בדבריהם כי הרואה ואנכיעכ"ד ברורה ראיה אין ומעתה שכתבע ראיהלדחות דמעמדות. מההיאלנ"ד

זאת כל את אותע אלהים הש;-יע אשרואו(רי כותבי אחרי כי למודעי אנחעצריכין

שמועה ידיעה בא מקרוב זה בס*ד זאת כלאת בוצינא החסיד הרב ידידינו מעית מאת נאהזו

שאחרי נר*ו בשחקים הוא בהיר אליהודנהורא ה' אגה תוב"ב חברון בע"הק דירתו קבעאשר למע' טורים ד' על נ"י שדה ריח ספריידו כהן חי רבי העניו החסיד וקדיש עירהרב לעניינינו השייך אחד גרגיר משם ויעתקזיהעה כ"א סע"ק ס?א סי' י*ד ש"ע על תוארווזה להולכים שלוחים מיע מעשה אנשי הפליוניכתב מצות לקיים בהמות בשבילם לקנות ת"ולא*י בשני כמותו אדם "ול דה2לודצ הגז וראה1יוןזלו"ק מממ רחוק כי עביד מצי לא דאיהו כיוןמסופק חוספות דייק והכי שליח טה2וי מצי איהדרך

להמח"א עיין חלה לענין י"ב דף דנזירז"ל סי' ח"ב חי"ד ז"ל משה משאע2 שלוחין ה'ז"ל מקום ריחוק להבין זכיתי לא אחמ"ר ולע"די"ח הרי עביד מצי לא לקרותו יוסיף ומה יתןמה

בעיר לדון והרוואה הגט והולכת קבלהשליח קפדי יא דע"כ דנזיר מתוספ, הוכיח ומהאחרתי

ויבמה לישה מחוסר דהקמח אלא שםהתוספות לא מקרי לא הדרך ריחוק אבי כניסהמחוסית ה:שים בכל שאסור הש"ס ונידון עבידמצי ולא קנה שלא דכל שם ז"ל הרב מ"ש גםיוכיח גם השתא עביד מצי לא הזי אתחייב לאשחט שליח עושהו שפיר דהא מכרעא לא וע"רזה

דאמרינן הרי וישחוט שיקנה לאחרמעכשיו שליח הוי דא"ל ע"א כ"ד דף דגיטיןספ"ב הוי התם מטית וכי התם רמטית עדהולכה שליח הוי גופך את ז"ל רש"י ופי' קבלהשליח דיבמות סוגייא ניחא ובזה מידך וקבלודידך התוספות מינה דדייק מהו ליבמתו ב"ןדף

שליח משוי מצי לא מעשה דמחוסר דכיוןהנז"ל איכא ע"ב ס"ג דף בגיטין אמרינן רהרידקשה רש"י ופי' שליח ושוייה איהי דקדמהבינייהו עוד ע"כ שלוהו ליד הבעי שמסר קודםז"ל לשליח ותנו כתבו מר"ן רבא מניה בעאשם התם והרי ע*נ שמיניתי שליח ז"ל רש"יופי,

ולכתוב לשליח למסור מעשה מחוסריתרווייהו דע"כ א*ו קודם שייח משוי מצי ואפ"ההגט הגצרך מעשה ולכשיעשה מעכשיו דכוונתו?ומר מצי שפיר מתנות גבי נמי הכי שייחותיאותו אשר זלה"ה חי רבי עכ"ל ואריך שליחמשוי ירו. מכתיבת נר"ו הנז"ל המיוחד האחד עתקיצא מן זלה*ה ר"ח הרב הביא אשר ראיהוהנה

ז"ו חק*ל הרב זה הקשה כבר הגטשליח ז*ל דבריו כתבע וכאשר דל הפליתי הגאוןעל בזה לחלק שיש מה בתבע ובבר בס"דלעיל ראיה להביא זלה"ה ר"ח הרב שרמז מהואמנם אסור דקאמר ז"ל הש"ס מלשון הקדושיןמשליח ד,,1'ס ונידון וז"ל ז*ל הרב שכתב הנשיםבכל

דבי חבריסש הנה יוכיחעכ"ל הנשים בכלשאסור דנקם הש*ס מלשון ראיה דאין אמריןמדרשא לא השליח דלעולם שבעךלם הנשים בכלאסור

דאיהו באופן במקומו כ"א אשה לו לקדשמצי מקום ריחוק וליכא המיעי בשעת עבידמצי

ת ו כ ר ב ברעח שבעולם הנשים בכל דאסור הא אלא לבינהבינו במקומו אשה לו קידש שמא דחיישינןהייע במקום בת או אם או אחות לה יש האשהואותה בערוה יפגע שמא הנשים בכי אסוד ולכןאחד אחוה לא לה שאין ידועה אשה יש אם אה"נאבל וכמו לקדשה מצי שפיד וכיוצא (2ם ולא בתולא

הנשים בכל דאסוד דהא בש"ם זה להדיאדאיתא יום בכל ממעשיס באמת אבל דווקא לאוהוא

פ' בעיר פ' אשה להם לקדש שלוחיםשממנים

בתהלת וכמ"ש כאמוד להוכיח יש ודאיהא מה בס"ד כתבנו כבד זה על וגם בס"דדבדינו הדבדים, לכפול צודך ואין בזה לחלקשיש שלח נד"ו הנז"ל שידידיע נאמנה אודיעוהנה

זלה"ה ר"ח הדב מספד הנז"ל העתקתואת נד"ו הדב מודי מיא ה, וכבוד המופלא הדבלמע' הדב מודי בדאות והנה בזה יסכים מהלדאות הדאיה את דחה נר"1 הוא הכתוב כל אתנד"ו גם בס"ד לעיל כאמוד וקידושין גיטיןדשייח קנה שלא דכל ומ"ש וז"ל זלה"ה ר"ח הדבב"ש דשפיד מכדעה לא וכו' אתחייב לא שחט לאאו

ספ"ב אמדינן דהאי 1כו' מעכשיו שליחעושהו התם דמטיונ עד הולכה שליח הוי דא"לדגיטין חבדייא ושאד נד"ו הדב מודי הנה ע"שוכו' יוכיח דמה דבא תמיהא זה על תמהנו כאחדכולנו לאו קבלה שליח שכתהיה התם דהא משםהוכיח נעשית היא אלא נעשית היא ושליחותומכוחו שליח לעשות שייך לא הבעל דהא עצמהטכח מטית וכי לה שאמד ומה דווקא האשה כ"אקבלה על שליח אותה עהנה אינו קבלה שליח הויהתם צדיך דכן לה דקאמד הוא העניין סדד אלאזה

דמטית עד בשליחותו תהיה שהיא הסדדלהיות את תעש' עצמ' היא אזי לשס וכשתגיעהתם וכשתעשה מידה ותקבלנו קבל' שליחעצמה ממנה אלא הבעל מן זה שליחות איז קבלהשליח לבארו מעיקרא צריך ואין מ4עד פשוטוהוא

לא חורפיה אגב זלה"ה שהדב 1בודאיולכתבו ועמו השליט מלפני היוצאת וכשגגה בזהדק

ודוק.הס*ד סוגייא ניחא ובזה וז"ל זלה"ה הדב מעשגמ

מינה דדייקי מהו ליבמתו ב*ן דףדיבמות ס"ג דף בגיטין אמדינן דהדי דקשה ז"לההוספות

וכו' שליח ושוייא איהי דקדמה ביניוהו איכאע*ב

הנה ע"ש וכו' מדאן רבא מניה בעא שםעוד דף דגיטין מההיא זלה"ה ר"ח הדב קו'לעיקד התוספות מינה דייקי כ"ן דף דיבמות אההיאס"ג חבדייא ושאד נד"ו הדב מודי אותה יישבוז"ל היכא בין לחלק יש ודאי דהא טעם בטוגנד"ו עדיין נכתב שלו אלא גידושין שם וחלדשייך לבין הולכה השליח עדיין ~שה שלא אוהגט ועיקד כיל גידושין שם חל ולא שייך דלאהיכא

התם שייך ס"ג דף דגיטין בההיא משא"כאבי הדב ספק ממילא והשתא שפיד ואתי גידושיןשם לא אתחייב לא שחט ולא קנה שלא דכל שםז"ל

קנה שלא עוד כל נמי התם דהא ליהאפשיט אתחייב דלא כיון כלל מצוה שם ליכא שחטויא וישחוט יקנה באם תלוי חיובו דהואעדיין

ודוק, כלל היוב עליו ליכאובלא"ה מההיא כ"א דנ"ד לספק נשאד לא בעתהרהנה

בדיחוק דמשמע בס"ד שזכדעדמנחות לנו יהנה לא זה כל אמנם ומיהו מעכב לאמקום תוב"ב בא"י צאן שלוחו קנה שכבד היכאכ'א הגז ראשית לו לעשות שליח עושהו אח"כושוב עושהו הוא הגז דאשית של זה שליחוה אםאבל לו שיקנה מצויהו אלא עדיין לו שקנהקודם מצויהו שהוא וכן הגז דאשית מהם ויעשהצאן

מתנות ממנה ויעשה וישחטנה בהמה לושיקנה מעכב לא מקום בדיחוק הגם השתא הנהכהונה שזכד ז"ל הדב לספק עתה באנו אכתי מ"מאבל לא שחט ולא קנה שלא דכל זלה"ה ד"חהדב

ודוק, שליח משוהו ואיךאתחייב דף בנזיד ז"ל התוספות סבדת באמת הואוכן

שליח נעשה ואיך וז"ל שכתבו חלה גביי"ב לא שליחות אותה שעושה בשעה הא הזהבדכד עכ*ל מקמח חלה להפדיש בעצמה יכולההיתה שאיע משום הו(ו טעמם דכל להדיא הדיע"ש ד"ח הדב שהביא ז"ל הדב וכסבדת חיובאבד

ודוק,זלה"ה שחט ולא קנה שלא כל ז"ל 'הדב דספק דעןעןד

בעוו~הו גס בזה להסתפק יש אתחייבלא חמוד פטד פדיון מצות ל1 לעשות לחבידושליח תלד שאם מצויהו והוא בהמתו שילדהקודם בזה גם דהשתא פדיון בעדו שיעשה זכדבהמתו דבעידנא כיון השליחות מהני לא לומריש

אתחיב ולא בהמתו ילדה לא עדיין שליחדמש1הו

עט ברכדתרב שתלד מוכדח קוהוא כיון שאני דועש4 לומרואין

צדיך ואין זכר תלד אם להתחייב הוא אזומוברח נידון כמו החיוב עליו לגרום דידיה למעשהשוב שיקנה מעשיו ע"י כ"א מתוריב שאינו ז*להרב

הוא מוכדח איט הכא גם דהא איט דזהוישחוט דהא זכר לילד זו בהמה סוף אם אפיןלדע~חייב

שאינו ונמצא שתלד קודם למכרה יכולהוא ילדה שלא עוד וכל שתלד היכא כ"א בהמתחייב בברור ידע אם אפי' החיוב מן להשמטיכול ואיך ז"ל הרב לספק באט ואכתי זכרשתלד היטב. ודוק שליח משוימצי דאיתי מצאתי והחפוש העיון אחד בעתהדו~נה

מדברי זה ספק לפשוט שישבס"ד למלך משנה ה' והביאו קל"ד בעשין ז"להסמ"ג אדב דעושה שכתב תדומות מה' פ"ד ברישז"ל

עולם עד לו שיהיו התבו~ע' מכל לתדוםשליח שיקנה לו ולזכותם לשלוחו ליתנם שיכולמאחר ר"י פי' כך ע"ש ע"כ לפירותיו הקדקע גוףלו

ז"ל למלך משנה והדב ע"ש ע"כ דנזירבפ"ב ועיין וצ*ע בעיני תמוהים והדברים עליוכתב

דאיתי והנה ע"ש עכ"ל הכשר כל ר"פבמרדכ"י שנתעצם ע"ב דף מ"ו סי' באה"ע חקקללהרב על שכתב ז"ל מש"ל הרב כוונת להביןמאוד וע"ש וצ"ע תמוהים והובדים ז"ל הסמ"גדבדי

נדאה ההדיוט ולי בזה שהאריך מה ז"לבדבדיו ז*ל הסמ"ג בדבדי ז"ל מש"ל הרבדתמיהת וכמו ומפרסמת גלויה היא ז"ל ד"י מפי'עוהביא מהד"ר הרב בדבדי בס"ד לעיל בזהשהערנו מהני דמאי ז"ל ש"מ הרב שהביא ז"לעזריאל ולזכותם לשלוחו ליתנם דיכול טעמא האיבזה השליח דאז לשליח אומם מקנה הוא אם דהאלו למשלח ונגע פגע זה אין שדוצה מה לעשותיכול מכח הוא לעשות אז השליח שיכול דמהכלל לא כי שליחות מדין אינו אבל בשלו עושהשהוא לדבדיו גם בזה עוד שייכות שום למשלח לונשאר מההיא להקשות יש לכאורה השהש4 א"כז*ל וחולה דזקן מההיא ע"ב ק*ט דף קמא בבאדמס' מצי דלא משום משמר לאנשי ובשרהדעורה משמד לאנשי טתנה אמאי ואכתי אכילחיהו שידצה לכהן הקרבן להקטת מצי איחווהא שייך לא דהכא לתרץ יש זו דלקו' הגםומיהו דאיהו כיון הקרבן להקנות דמצי הכילמימר

האי מהני לא ולהכי חובה ידי ביה למיפקבעי ומעשר תרומה גבי משא*כ אבל וצאטעמא אה"נ זו מצ~ה לקיים הגוף חובת עליודליכא אמורה מילתנו כבר מ"מ אבל טעמא האידמהני הדבה תמומ עצמה מצד היא דהסבראבס"ד שתמה מה ז"ל מש"ל הרב כוונת היא שכןובודאי ודוק.בזה ז"ל הסמ"ג מדין ללמוד יש שיהיה איךוהנה

הרב ספק לפשוט ז"ל ר"י מפ"שהביא ולא קנה שלא דכל זלה"ה ר"ח הרב שזכרז"ל ז*ל הסמ"ג בנידון הכא דהא אתחייב לאשחט אתחייב לא הוא עדיין מצוהו שהוא בעודנמי

שליח עושהו הוא דהא כלל חיוב שםוליכא והגם עולם עד לו שיהיו התבואות מכללתרום תבואות לו היה לא אכתי מצויהו שהואדבעידנא שליח משוה ושפיר דמהני קאמד ואפ"העדיין שליח משוי מצי שפיר בנ"ד נמי ה"ה וא"כלזה

ז"ל משאל שהרב והגם אתחייב לא שעדייןואפילו איט כל בעיני תמוהיס והדבדים זה עלכתב עיקר על אבל ז"ל הסמ"ג שכ' הטעם עלכ"א היטב. ודוק פליג לאהדין

פרק בריש ז"ל המרדכ"י לרבינו בס"דדראיתי ז*ל התרומה ספר משם שכ' הכשרכל

לומר יכול אודחים כמו שהם והתלמידיםוז"ל לו שיהיו עימות מכל להפדיש הביתלבעל ליטול צריך ואין אח"כ שיקנה מאותםואפילו הוא בודאי והנה ע"ש עכ"ל ופעם פעם כלדשות דבדיו בסוף ז"ל מש"ל הרב וסיים שכתבדמה כוונתו הייט הכשד כל פדק דיש במדדכ"יועיין שכן ז*ל הסמ*ג דביט של הדין עיקר עללרמוז 12אביא ז*ל התרומה בעל הרב סברת נמיהוא מזה לט יצא השתא והנה ז"ל המדדכ"ירביט רבינו והביאו ז"ל התרומה בעל הדביגם

קנה שלא דכל סברא האי ליה לית ז"להמרדכ"י דהא ז"ל הרב בה שנסתפק אתחיוב לא שחטולא אח"כ שיקנה מאותם ואפילו להדיא כתב הכאגס היטב, ודוק פעם בכל רשות ליטול צדיךואין

בעל הרב של זה שדיל מצאתי החיפושואחרי סי' בי*ד יוסף ביתה הובא ז"להתרומה

אורח כמו הוא שתלמיד עוד וכתב וז"לשכ"ז עיסות מכל חלה להפריש הבית לבעל לומריכול ואינה שיקנה מאותם אפילו אח"כ לושיהיה

ברכותרבפ

ךדאיתי ע*ש עכ"ל פעם בכל רשות ליטולצריכה לדין להלכה שפסק שכ"ח סי, בשה"ט ז*ללמר*ן סי, בב"י שהביא ז"ל התרומה בעל הדב שלזה

להפדיש לבעה"ב יאמר וה4ערח וז"ל שכתבשכ*ז שיהיה בעוד לו שתעשה עיסות מכל חלהלו

פעם בכל דשות ליטול תצטרך שלא כדיבביתה של הדין הוא בש"ע הנז, זה שדין ובידאיעכ*ל שכ"ז סי' בב"י שהביא ז"ל התרומה בעלהדב שיקנה מאותם להדיא כתב לא שבש"עוהגם עיסות מכל שכ, הש"ע שטונת ודאי האאח"כ

הוא הטונה בביתה שיהיה בעוד לושתעשה נזכד דזה מאחר אח"כ שיקנה מאותםאפילו זה ודין ז"ל התרומה בעל הרב בדבדילהדיא בדבדי כ"א כלל שסק בשום נזכר לאלאודח להאדיך ואין פשוט וזה ז"ל דע2דומה בעלהרב היטב. ודוק בזהעוד דכלהו בס"ד האמוד מכל העולה תורתוזאת

ואחדיהם בס"ד שזכרנו ז"ל קמאידבנן כולהו ובש"ע בב"י ז"ל הקדוש ז"ל מר"ןהחזיק קנה שלא עוד דכל סברא האי להו ליתרבנן וכאמוד שליח משוי מצי ולא אתחייב ולא שחטולא בנ"ד בס"ד בידיע רווחת הלכה ומעתהבס"ד ודוק אתחייב לא דעדיין והגם שליח משוידמציהיטב. לומד לבי שעלה מה אכחד לא דמילתאוסיפא

פתרי תשכח דלא דאע"ג דנ"דבגווני שוחט ולא קנה שלא דכל ז"ל הרב שללספיקו דהא בנ"ד ספק חשיב זה אין אפ*ה אתחייבולא הדמב"ם שפסק התרומה לדין זה לדמות ישודאי שלא התורם ג' הלכה פאד תרומות בהלכותז"ל

יפות אצל כלך וא"ל בעה"ב ובא וכוןבר,חות תדומתו והוי מהני דלבסוף דעת דגילויוכו'

למד"ן ועיין ממש בשליחותו תרם כאלותדומה קאי למתדם משום טעם דעשה שם בכ"מז"ל ע*ש סגי למפדע דעת בגילוי מצוה דהויועוד כתב ובן ז"ל קודקוס מהד"י הרב כתב נמיוכן דכיון תפאד!2 יקד בס' ז*ל הדדב"ז להדיאנמי והשתא ע"ש סגי דלבסוף דעת בגילוי מצוהדהוי או שקגא קודם שא"ל דהציווי בנ"ד נמיהכא עדיק אתחייב דלא טשום כלום חשיב לאשחט אחר של דלבסוף דעת גילוי אכתי מאמאבל יהנה במצוה זה נתדייב אז שכבר ושחטשקנה

ואדרבא מתדומה שנא ומאי בזה וסגי למפדעליה איכא ודאי והכא כתיבה בתדומה השליחותעיקר שכך שלוחו לו כשכותב אח"כ בזה דעתגילוי ומחזיק בזה לי ניחא והוא שליחותו וקייםעשה ולא דמילהשו לדווחא הוא זה וכל זה על טובהלו

כבד הדין לעיקר אבל להעדפה אלאנצדכה כלל בזה להסתפק מקום דאין בס"דהוכחנו בתודתו עינינו יאיד בדחמיו והש"ית היטב.ודוק

אכי"ד. ב, סעיף ס"ט סי' ז"ל מד"ן כתב ידו כתבב(

אין ידו כתב שהוא בב"דנתקיים מן לא גובה ואינו בעדים ע"פ מלוה דין אלאלו

הודה אם ממנו אלא הלקוחות מן ויאהיודשים ונשבע נאמן פדעתי טוען אם אבל פדעשלא מאי בידי שטדך לומר יכול ואינו ונפטדהיסת שטד שאיע כיון בידו להניחו חושש שאינובעי חתימתי היא כי אמת ואומד טוען ואם וכו'גמוד אלא הלואה הודאת על חתמתי לא מעולםאבל

ואפשד מגילה בסוף שמי וחתמת-שכחתי במט בהיסת נאמן וכו' עליה וכתב והשמצאה וכתב וט' פדעתי אומד היה דוצה היהשאם אלא זו טענה מהני ולא בהגהה ז"למוד"ם אם אבל מעולם שמי חתמתי לא ודאיבטוען ז"ל הגאון וכתב מהני לא שמא טענתטוען

וז"ל אלו ז"ל מוד"ם דבדי על ח, סע"קבתומים דלא דאמדינן בהא שהקשה מה ליישב שכתבוהו

דןא איניש משכח דילמא אחספא אלאלכתוב שכחתי כן לטעון יכול דהא דבעי מה וכתבמעלי

יטעון לא דאי ותידץ מצאתו ואתח שמיוחתמתי וכעין כן יטעון לא והוא ליה טענינן לא אנןכך לומר דנאמן למ"ד בקושייא הדא"ש תי' זהתי'

יטעון לא דהוא ג"כ ותי' פרעתי וטעןפדעתי הדדכי והקשה כפרן ויחזק להד"מ דקפדעתי מה מחברים ויתר ל"א סי, ח"מ בחלקנועם

תוך שהוא חוב גביו 2ל יכתוב דילמאקושייא הנז"ל טענה וגם פדעתי למיטען מצי ולאזמע נאטן רק הוא הכל דעל לטעון מצי לא בעה"תשל הכי דאמר הוא דאביי ולק"מ דפדעתיבמגו

ס"ל תרווייוו ודבא ואביי חספא ודווקאבכתובות דילמ(1 קוקוייא הא אך ולקאם ת"ז פודעאדם לומר נאמן מלוה דיהא נאמעת גביו עליכתוב ותו דבעי מה עליו וכחב כדאמרינן נפרעשלא

פ8 ברכותרב

במגו נאמן דיהא טענות אינך וכל פרעתיל"ל לתרץ ונראה ע"ש, ו"ל בד"ק ע"ש וכו'דפרעתי

לטענה דחשבינן דהא אפשר כי והוא בס"דקון טעמה המגילה בסהף ודישם ששכח שטועןזו

דפרעתי במגו אם כי בהיסת נאמן דאינוגרועה האדם יחתום שלא הזהירו דחז"ל משוםהיינו לה חזי דדילמא משום מגן על במגילהשמו העולם וא"כ דבעי מה בה וכתב מעלי דעאאיניש וחתם ששכח שטוען זה כן ועל בזהנזהרים ולא השכל טן דחוקים דבריו כי גרועהטענתו דפרעתי מגו זו לטענה בעי ולהכי שישכהשכיחא לקיים שרוצה שמי במונח נניח באמת אםאבל

ובוד המגילא על שמו יכתוב בב"דהתימתו

והיינו אחספא שיכתוב צריך ולא שתהמקיימים מה בה וכתב איניש לא חזי אם דאפילומשום חתמתי דשמא זו טענה למטען הלה מצידבעי שכיח הוא זה דדבר נמצא הנה א"כ וכו'שטי

חתימתו לקיים כדי המגילה על שמושיחתום שרצה מה עלה וכתב מצאה זה דאדםבב"ך גרועה טענה זו טענה חשיבה לא בזהוהשתא טענה בעצמה היא אלא דפדעתי מגו להדצריך סעד לה צריך ואיך פרעתי טענת כמואלימתא ואפילו פרעתי לטעון יכול שהוא דכמולתומכה בלתי בהיסת ובאמן המלוה ביר נשארששטרו

נדי במגילה שמו שחתם לטעון יכול נמי כןמגו זה וושדם אחר לצורך או בב"ד התימתו~ק:ים יהיה שדי אל : ודוק דבעי מה וכתבמצאה

אכי"ר. תמיד ויעזריע וישמדינובעורתינו

הלמ"דמערכת

עליהם דעוברים תהשווה ועא הטתמוד דלא לריןא( כל שנ"ט סי' חאמ בש"עכמ*ש

של כליו ש ביתו או אמתו או עבדוהו;ומד עליו והכביד ממנו שיקבהו דבר כל אוזובירו בלא עובר ה"ז ממע שלקחו עד בו והפציררעים של וכליו ~ממתו ש ביתו המה~צ' כלתחמוד איך בלבו שהשב כיון בזה כיוצא וכלהבירו לא על עבר בדבר בלבו ונפתה זה דבדיקנה בלבד בלב אלא תאוה ואין תתאוה לא שלתעשה לידי מביא והחימוד הימוד לידי מביאדאזאוה אחד בלאו עובר שהמתשה למדת הא וכו'גזל

בבעלים שהפציר בהפצר שהתאוה דברוהשנה

ולא תחמוד לא נאמר ?כך לאוין בשניעובר לדבר זה התאוה דאם ודאי והנה וכו,תתאוה איסור בוה ליכא פרוטה שוה אינושהוא

משוה פחות דכל פרוטה הוא טמון דשיעוריען לא~ שיתחייב ממון חשיב ולאו הוא כלום זאופריטה ביה דליכא ומאחר וכיוצא ורבית גול לגביעליו דלא איסור דגם ודאי הא דגזל לאואיסור אך פשוט. וזה ליכא נמי תחמוד ולאתתאוה התאוה דאם בזה בס"ד לחקור יש הנהאמנם שהם אדם בני שני של והוא פרוטה ששוהדכר

חלק 2ואין באופן בוה כיוצא וכן אדם בניעשרה שי והוא פדוטות תשעה ששוה או בושותפים או לאו איסור בזה יש אם פרוטה שוה אהדכל הוא והרי דידיה בתר אזלינן אם ודרינולא

ואיכא ממון דחשיב פרוטה ששוה לדברהתאוה א;לינן הממון בעי בתר או*ד לאו איסורבזה

אשר וכל וכן ריעך בית תתאוה לא אמרדרחמנא פרוטה חצי אלא ליכא וחד חד כל ולגביעריעך ל(ע איסור עליו חל ולא כלל ממון חשיבדלא דומה היא בס"ד חקירהשו של הספק צדדיוהנה בכתובות ירמיה רבי דבעיית הספק לצדדיבדומה רבי דתניא בדייתא התם דמייתי ע"א מ"ודף

מ"ט עדים שישכיר עד חייב איע אומריהודה

וכי, שימה שימה אתיש אבהו א"ר יהודהדרב'

ידמיה רבי בעי וכו' ממון כאו אף ממון ?הלןמה שניהם מהו מפרוטה בפחות מהו בקרקעשכרן

בעיית של הצדדין והתם ע"ש מהובפדוטה בפחות שכרן דאת"ל הוא הכי בפרוטהשניהם ממון דאיע יהודה לר' חייב אינו פרוטהמשוה לגבי מיהא דהא בפרוטה שניהם שכרן אימיהו אמדיע מי מהו ויא דממון פרוטה הוציאדיריה ממונא אפיק דאיהו וכיון אזלינן דידיהבתר כל דלגבי וכיון אזלינן דידהו בתר ש"דהייב

הוא ממון דלאו פרוטה חצי אלא ליכא מנייהוהד ירמיה רבי של הבעייא דצדדי לך הרי חייבאיע בצדדי נמי וכן בס*ד הקירתינו של כצדדיםהיא רמי דבעי ע"א צ"ו דף דמציעא בגמ' הנז'הספק פרוטה בהם לעשות פרות שתי שאל המאבר

או"ד ואיכא ומשאיל שואי בתר ויל אמרינןמי

וכו' ממונא ליכא והדא חדא וכל פרות בתרזיל

דקידו'8ין בגמרא הספק בצדדי מציע וכןע"ש. בני לשני בנותיך שתי רבא בעי ע"ב ז.דף

ת 1 כ ר ב ברפב

והאינא אלינן ומקבל נח2ן בתר מהובפדוטה ע"ש ליכא והא א,לינן דידהו בתר או"דממונא בלאו בס"ד שחקרע הנז, החקירה כלבדוהנה חקירה עוד בס"ד לחקור נמי יש הנה תתאוהדלא

והוא שכיר דשכר בלאי בזה בכיוצאאחרת לו והחזירו לתקנו לאומן כלי נתן דאםדידוע ולא מעות לו והיה שכרו את ממע השכירותבע בש"ע וכמבואר תלין בל משום עובר לונתן השיעור הכא דגם ודאי והנה של"ט סי'ח"מ פרוטה חצי משכרו השכיר תבע שאם פרוטההוא

פרוטה החצי יען לאו על עובר איע ודאידווקא דאין השבון בר ולאו תביעה בר ולא ממוזלאו וא"כ השבה שיעור ולא 21ביעה שיעור לאבו

אומנים לב' כלי נתן הוא דאם לחקור ישהשתא עשרה שכרן להם וקצב בשותפות בושיעסקו ממע שניהם ותבעו הכלי לו והביאופרוטות אותה להם צריך היה לא כי שכרן מכללפרוטה שיתן ממע ותבעו דווקא פרוטה אם כישעה נתן ולא לו היה והוא פרוטה שכרן מכלללהם לא או תלין דלא לאו איסור בזה איכא מילהם כבש הוא והרי אזלינן דידיה בתר אמרינןכי או*ד ממון דחשיב פרוטה שיעור שכירשכר

ליכא וחד חד כל דלגבי וכיון אזלינן דידהובחי יש גם בזה לאו איסור ליכא פרוטהשיעור הרמב"ם במ"ש בזה בכיוצא בס"ד עודלחקור הסך וא"ו 1;לכה המקדש כלי מהלבות בם"א,"ל

ובשוגג כרת חייב במזיד כזית המשחהמשמן הסך ואחד עצמו את הסך אהד וכף חטאתמביא דשיעור מאחר השתא וא"כ ע"ש וכו' אחריםאת סיכה חשיב לא מהכי ובבציר כזית הואסיכה משום חייב אינו אחד לאדם זית חצי סךשאם בני לשני כזית סך אם בס"ד לחקור יש א"כלאו איסור בזה יש אם זית חצי אחד לכל שסךאדם הסיכה של הזה החיוב אמרינן מי מאי לא אולאו והרי חייב כזית סך שהוא וכל א,לינן דידיהבתר רחמנא דתלה מאחר ש"ד וחייב כזית סךזה

שפך שאם אדם בני את סך שיהיה דווקאחיובו בעינן דווקא ורק חייב איע לארץ השמןמן

דידהו בתר דילמא א"כ האדם את בו סךשיהיה וליכא חעד חד לכל סיכה שיעור דבעינןאזליע כי סך לא אם דהראיה נזית הוא סיכהד,עיעור דשיעור ומאחר וויב אינו דהקא זית חציאם

שיעור ייכא וחד חד כל ולגבי כוית הואסיכה יש נמי וכן מוריב ולא עביד מידי לאוסיכה ז"ל הרמב"ם במ"ש בזה כיוצא עוד בס"דלחקור כזיונ המאכיל ז' הלכה ט, פרק פכח קרבלבה' תעשה בלא עובר וכו' ע"ז למומר וכו' הפסחמן האכיל זה אם בס"ד לחקור יש והשתא ע"שרכו' בזה איכא אי מומרים לשני הפסח מןכ,ית דידיה בתר החיוב אמרינן מי לא או לאואיסור בתר או"ד הפסח מן כוית האכיל הוא והריאזיל

המומר נמי שיאכל דבעינן אזלינןהאוכלים לא אם דהראיה בכזית שהוא אכילהשיעור והייע וריב אינו דווקא זי21 חצי אם כיהאכיל וכאילו אכילה שיעור האוכל אכל דלאמשום לשני דהאכיל נמי השתא א"כ אכיל מידילאו

שיעור מנירהי חד אכיל דלא אחד כזיתמומרים וחד חד לכל שיעור דבעינן מחייב לאואכייה יש לכאורה והנה לכולם אחד בשיעור סגיויא

ע"ב דצ"ג דשבת מהגמרא ספ"ד הנך כללפשוט לדן ואבעיא מחייב דר"מ יכול וזה יכול זהגבי

או"ד לזה ושיעור ל,ה שיעור בעינן איבש"ס דרבא משמיה ר"פ ופשיט לכולם אחדשיעור יושב דהיה ממתניתין יכולם אחד בשיעורדסגי המטה רגלי ארבע תחת טליו21 וארבע המטהע"ג

שלוש על לעמוד יטלה שאינה מפניטמאות ל,ה זיבה ושיעור לזה זיבה שיעור לבעיואמאי נחמן ורב לכולם אחד שיעור דאמרינן משוםלאו

מהא לכולם אחד שיעור דסגי נמי פשיטבעי חייב בפניו אחד ונעי לבית שנכנס צבידתנן ונעלו לנעלו אחד יטל לא פטורין שניםנעוו לוה צידה שיעור לבעי ואמאי וריביםשנים שיעור דאמרינן משום לוע לוה צידהושיעור אחד בשיעור דסגי נמי פשים ורביצא לכולםאחד חייבים וטבחו שגנבו השותפים דתנן מדשולכולם טביחה ושיעור לזה טביחה שיעור לבעיואמאי וכו, לכולם אחד שיעור דאמרינן משום יאול,ה

דשבת מהא להוכיח יש שפיר השתא וא"כע"ש

דאפי' דידן ספיקי להנך מתניתין הנךומכי בשיעור סגי אפ"ה אלנן דידהו בתראמרינן לזה שיעור בעינן דלא חיובא ואיכא לכויםאחד

דשני שבת איסור גבי הכא דהא לזהושיעור שיעור שהיא אחת גרוגרות ועציאו אדםבני

בעינן ולא שניהם דוריבים מצומצםהתחה

פג ת ו כ ר ב בר

לזה אחד שיעור שיהיה כדי גרוגרת ב'שיוציאו סגי אחד שיעור אמרינן אלא יזה אחדושיעור אי דאפי' דנ"ד ספיקי בהינך הכא וה"הלשניהם לכולם אחד בשיעור סגי ג"כ דידהו בתראזלינן דינא מהך דנ"ד הנך כל למילף איכאושפיר נ"ד ואדרבא דמתניתין דיני הנך ומכלדשבת

בתר דאמרת הב' לצד אזלינן אי דבנ"ד כ"שהיי לדידיה שלם שיעור איכא הא אזלינןדידיה מכל הוא כ"ש בנ"ד ותמצא כלל צירוףביתי היטב. ודוק דשבת דבסוגייאהנך

עוד דשבת סוגייא מהך לפשוט יש עודגם כמ"ש בם"ד לחקור שיש מה אחרתחקירה ה' הלכה פסח קרבן מהלכות בפ"א ז"להרמב"ם חמץ כזית לו והיה בזמט הפסח אתהשוחט זבהי דם חמץ על תזבח לא שנאן לוקהברשותו ואחד השוחט אתר קיים והחמץ הפסח יזבחשלא אם האמורין את המקטיר ואחד הדם אתהזורק מבני אחד ברשות או מהם אחד ברשותהיה

בשעת חמץ כזית זה פסח שאוכליןחבורה ודאי והנה ע"ש כשר והפסה לוקה ה"זהקרבתו אבל ברשותו ומונח שלו החמץ שיהיהדבעינן

אחרים של חמץ חבורה מבני אחד אצל הוהאי השתא וא"כ איסורא בזה ליכא ברשותומונח לשנים היה באם דשמייא בסייעתא לחקוריש מונחים חמץ זית חצי אחד לכל חבורהמבני בעינן אמרינל מי מאי שניהם של ברשותבי:וד או"ד וליכא ואחד אחד לכל שלס שיעורשיהיה

שפיר זה ספק גם והנה סגי לכולם אחדדבשיעור דאמרינן שבת דמסכת מההיא למפשטיתיהאיכא שיעור דאיכא כיון נמי והכא לכולם אחדשיעור ודוק. חיובא איכא לכולםאחד

בם"ד דחקרנו ספיקא בהך לפקפק דאיןןדע שכיר שכר ובאיסור תתאוה דלאבאיסור

למומר הפסח מן מאכיל גבי ז"ל הרמב"םובמ"ש מהאי נ"מ מאי 1(9'כ מ~קות ליכא דבכלהומשום כמ"ד קי"י בלא"ה הא איסורא לענין אםספיקא

אפילו איסור ואיכא התורה מן אסור שיעורחצי ודאי דהא איט דזה שיעור חצי לזה תחשובאם לאו איסור על עבר אם בין בעונש טובאנ"מ חצי איסור על עבר אם בין עליו לוקיןשאין הוא עליו לוקין שאין דלאו דעונש דאסורשיעור

הלאו שזה ורק עליו דלוקין דלאו עונשכמו וכמ"ש שמים בידי עונש הוא עליו לוקיןשאין

וז"ל דמכות ג' בפרק המשנה בפי' ז"להרמב"ם עליהם יתחייב אזהרות ממנו יש החלקוזה

עליהם העובר חייב איז אזהרות ומהםמלקות בו שיש מעשה ועשה שעבר ואעפ"ימ~קות שהוא במה עוברו על יענישו הש"ית אבלאיסור לאו השלישי והחלק כתב עוד וכו' הש"יתיודע יא בעמך רכיל תיך לא כגון מעשה בושאין שהוא עמיתו את איש תונו ולא חרשתקלל בו שאין ל(ב כי בהם כיוצא וכל דבריםאונאת באזהרה אלו הרי וכו' עליו לוקין איןמעשה והשהשנ ע"ש מלך גזרת על כעובר עייוועובר שבידי בעונש גדול הפרזם איכא ודאילפ"ז יוקין שאין לאו איסור על יעבור אם ביןשמים אסור שהוא שיעור חצי על יעבור אם ביןעליו גופי להרב מצאנו מזאת וגדולה התורה מןג"כ

דברי מכת בכלליו כלל דכליל ז"להלכות שאין דלאוין ע"ב י"ג דף במכות ז"להתוספות

בהם שיש מלאוין יותר חמורים הם מלקותבהם הרב ג"כ ז"ל דבריו והביא יותר ועונשםמלקות מלאכי יד הרב וגם הלמ"ד באות ז"י יצחקפחד הק' ז"ל מיאכי יד שהרב אלא דבריו הביאז"ל

זקל התוספות כוונה זה דאיז וכ' שלו הכללעל

מלאו קיל הוא מלקות בו שאין שהלאווהוכיח שהרב הנז' הרב הביא שם ועוד מלקות בושיש ביכורים מנחת וה' ז"ל למלך משנה בספרהמגיה הלכות גופי הרב שכתב הכלל אחר נמשכוז"ל

שיש מלאוין חמירי מלקות בהם שאיןשהלאויז טובא נ"מ דינא לענין דגם דע ועוד מלקותבהם 21תאוה דלא באיסור שחקרט ספ"דבהנך

כמה דאיכא דידוע והוא שכיר דשכרובאיסור דדצי הא דסברי ז"ל ואחרונים ראשוניםפומקים בשיעורים דווקא היינו התורה מן אסוושיעור באכילה איירי דלא שיעורים בשאר אבלדאכילה השתא וא"כ התורה מן אסור שיעור חציליכא תתאוה דלא באיסור בו דנסתפקנו פרוטהשיעור חצי ואין באכייה איט שכיר שכרובאיסור פוסקים הנך לדעת בזה הח1רה מן אסורשיעור בחלק ז"ל חק*ל להרב זה על ועיין שזכרנוז"ל נפקותא בזה איכא שפיר השתא וא"כ ע"שא"ח

דיטב לעניןרסתא

ת ו כ ר ב בףפד בספק דיגא לענין נפקותא איכא נמירערד

והוא שכיר שכר איסור גבישנסתפקע לעשה שניתק לאו הוא תלין דלא הלאהדאותו וא"כ ז"ל הרמב"ם לדעת עליו לוקין איןולהכי זה לאו על עבר דאם עדות לענין נ"מהשתא שכתב הגם כי הבערה מן לעדות פסולהוא

עבירה עבר לגד ס" בח"מ במצהה ז"למור"ם להרב מצינו מ"מ מדרבנן פסול מלקות בהשאין דלאו שכתב א' סע"ק בתומים ז"ל ותן.מיםאורים שאין לאו דאיכא איירי מלקות בו שאי, לאובכל לאו וכגון התודה מן בו פסול ואפ"ה מלקותבו

אפ"ה מלקות בו שאין שאע"ג לעשהשניתק לאו מלקות בו דאין דהא משום התורה מןפסול לעשה דניתק משום אלא הלאו דקילמשום מלקות בו דאין הא מעשה בו שאין לאומשא"כ ולהכי מעשה בו דאין קיל שהלאו מחמתהוא עישצרכתי הוא זה וכל ע"ש התורה מן פסולאיע

שאיבו שפסק ז"ל הרמב"גם לדע~ז הואלכחוב לעשה דניתק משום שכיר דשכר בלאולוקה לוה צריכים אנהנו אין ז"ל התוספות לדעתאבל

ס"א דף נשך איזהו פרק בריש ז"לדהחוספות לאו על דלוקה להדיא כתבו עליו לעבורבד"ה ז*ל התוספות לדברי וא"כ ע"ש שכיר שכרשל

וא"כ מלקות לענין גם דידן בספיקא נ"משפיר שיהיה איך הימב. ודוק בזה נפקותא איכאשפיר למפשט איכא דשפיר למידין נמצינו שפירהנה אי דגם בס"ד דשב' סוגי' הך מן ספ"ד הגךכל

לכולם אחד בשיעור סגי מ"מ דידהו בתראילינן לזה שלם ושיעור לזה שלם שיעור בעינןולא

דחשבתי אכחד לא והנה דשמיא בטיעתאוכמ"ש דהשיעור היכא בין לחלק דאפשר לומרדרכי בגוף יחד מצורף ממש החיוב בשעת ובאיוצא למו ישית בחלקות דהשיעור היכא ביןאחד דנפיק הוא חצאין דנפיק ובעידנא חיובאבעידן הספיקות להוכית דאין לנו יוצא זה חילוקולפי

בני לב' כזית המשחה משמן בסךשנסתפקע כזית הפסח מן במאביל שנסתפקנו ומהאדם אין עדיין הבה אמנם ומיהו מומרים לב/אחד פי על הוא מסתבר ולא אצלי נכון זהחילוק

: בעזה"ו בזה להתימעב וצריך הישרההסברא

למידק איכא דלכאערה קשיא הא לדידיברם בכתובות הש"ס פשיט לא דאמאיטובא

בפרוטה שניהם דבעי ירמיה דד' לבעייא מ"ודף וטבחו שגנבו דהשותפים מתניתא מהךמהו

בעינן ולא לכולם אחד בשיעור דסגיהייבים וכדפשיט לזה שלם ושיעור לזה שלםשיעור ירמיה ר' בנידון והכא שבת לאיסור רבינאמנא הש"ס על ובשלמא בס"ד לעיל וכמ"ש הואכ"ש

לא אמאי להקשות אין ע"א פ"ו דףדמציעא שתי בשאל דבעי חמא בר רמי לבעיית להפשיט דהשותפים מהך פרוטה שוה בהם לעשותפרות בש"ס הוא דידוע משום והיינו וטבחושגנבו סוגייא על 41בל ילפינן לא מקנסאממונא

לפשוט דהו"ל למידק איכא לכאורהו-כתובות בנידון דהכא דהשותפים מהך ירמיה ר'לבעיית

נמי דהעון-תפים ההיא וכן קנסא הוא ירמיהר' דע ומיהו מקנסא קנסא למילף והו"ל קנסאהוא הש"ס על נמי בזה בכיוצא יהקךעותדאיז

בשתי רבא דבעי לעיל שהביאנו ,' דףדקידושי, נחפה הרב כבר דהא בפרוטה בני לשניבנותיך ו"ל דוד בן מהר"י הרב לקו' תירץ 1*לבכסף

הרב סברת על ו' דף דקידושין מההיאטן;קשה בדין כסף שתי בטענת שכתב 1"למהרימ"ט יצ(ו ז"ל והרב לכולם אחד שיעור דסגיו;שותפים

האי שייך במי והכא דקידושין הך ביןלהלק ע"ב כ"ו דף דמגיעא בסוגייא נמי וגם"ילוקא דייכא היבא להחזיר חייב דאיע משלשהשנפל שיהיה דבעינן וחד חד יכל פרוטה שוהבה נמי סוגיין הך ואחד אחד לכל פרוטהשוה ציא ופי זאל מהרימ"ט לס' הנז"ל תרבישבה סע*ק וא"ו סין בח"מ ז"ל יוסף ברכי הרב והכל גבי טעם הביא שם עוד גם ע"ש כ' דףוא"ו

דהטעם רס"ב סי, ז"ל הלבוש מהרבאכילה לכל פרוטה שוה בה שאין השותפיםשאבידת

דאע"ג משום הייע להחזיד חייב דאינואחד וכתב ליכא אחד לכל תאבד אשר איכאדומצתה אפשר זה טעם דלפי שם זה על ז"ל חיד"אהרב דשאני ז*ל דמהרימ*ט אליבא דמציאה האלישב שוה דיהא ממע חאבד אשר רחמנא דכתבהתם

חיד"א דהרב הגם והנה ע"ש אחד לכלפרוטה הנזעל ז"ל הלבוש בטעם קצת פקפק שםז*ל ז*ל בכסף נחפה הרב של התירוצים עלוגם לפ אין בדידז אנן עכ"ז דחוקים שדבריוכתב

בחילוקים לחלק דאפשר מאחר הנז' מכללהקשות

פה ברכותרב

היטב. ודוקהנז*ל תו הנז"ל ז"ל הלבוש טעם דלפי מעתהאמרר

דבעינן הנז"ל האבידה מדין להקשותאין גבי הנז*ל השבת דין על חד לכל ש"פביה

דוואני משום לכולם אחד בשיעוד דסגיהוצאה ממנו תאבד אשד וכתב קדא לן דגלי אבידהגבי

היכא בעלמא ואה"נ אחד לכל ש*פ דבעימשמע אחד בשיעוד דסגי הוא הדין כזה גילוידליכא להקשות ליכא בלא"ה הנה זה מלבד ומיהולכולם דהכא משום הנז"ל השבת לדין האבידהמדיז הוא האבידה בדין והכא איסודא הוא השבתבדין דממון משום לאיסודא ממונא לדמות ואיןממונא פידש"י ועיין בגמדא וכמ"ש חמיר ואיסורקיל ביה אית אבידה גבי דהכא והגם ע"שז"ל

מ"מ תשיבם דהשב עשה דאיכא ג"כאיסורא לדמותו ואין ממונא ביה דאית איסודא הואהנה

בס"ד בזה האדכתי וכאשד גדידאלאיסודא למימד איכא נמי האמוד וכפי ע"ש אהדבמקוס פשיט לא אמאי לך תקשי לא נמי דג"כבס"ד דפשיט כמו ז' דף בקידושין דרבא בעיט2הש"ם בשיעוד דסגי הנז"י צ"ג דף בשבת הוצאהלדין איסודא הוא דקידושין דדין ואע"ג לכולןא'

נימא בזה דגם מאיסורא איסודא למפשטוהו"ל ממינא ביה דאית איסוריא הוא נמי דקידושיןה4

מעות לענין והיינו ממון לענין נמי נ"מדשפיר חשיבי נאמד דאם נ"מ נמי וכן ?צמםהקידושין האדוכ אז אביה מת אם השתא א"כקידושין מן הניזונת בת היתה אם אדוסתו במזונותחייב

ע"ש ד' סעיף נ"ה סי' אה"ע בשוע וכנז'האהים והד"ן הדא"ש לס' כחובה לענין נ*מ נמיוכן

אע"ג כתובה לה יש האדוס מת דאם ז"לוהטוד סעיף נ"ה בסי' שם בש"ע וכנד לה כתבדלא הזמן הגיע דאם נ"מ נמי וכן ע"ש בהגההוא"ו

במזונותיה דנתחייב נשאת ולא לאיששנתנו סעיף נ"ו סי' שם בש"ע וכנז' כנס שלאאעפ*י

ממונא לענין טובא נ"מ דשפיד ונמצא ע"שג' בקידושין זה דין שפיד חשיב בזה השתאוא"כ

זה לדמות וליכא ממונא ביה דאיתאיסורא ולא הש"ס בו מסתפק ולהכי גרידאלאיסודא ז"ל מקובצת שיטה להד' ועיין ליהפשיטה

איסודא שכתבו ד~זוספות של הלשוןשהרחיב גדידא מאיסוד ילפינן לא ממונא גיהדחית

כדחיך דעל דכיון בתוספות ותי' וז*לשכתב כדחיך דבעל איסורא מהאי דממונא דינאנפיק ילפינן דלא ילפינן לא הילכך כספא שקילאיהו

ממונא ביה דאית איסודא גדידתאמאיסודא ע"ש. מ"ו דף על נערה בפדק ז"לעכ"ל ז"ל חיד"א הרב דבדי פה שזכדנו אחרךהנה

ז"ל בדבדיו קצת להעיר לנו ישהנז"ל יש מהדימ"ט דבדי בלא אמנם וז"ל שכתבשם

לית דאי מציאה גבי ליה פשיטה דדבאלדקדק אבעייא מאי וא"כ יחזיד לא ואחד חד לכלש"פ ובשתי יהודה לד' עדיס שכידות גבי תולהו

מההיא הרי פדות ובשתי בני לשניבנותיך לא הצדדין לכל ש"פ דליכא דכל מוכחדמציאה להדב ליה קשיא מאי ידעתי ולא וכו'מצטדף

הביא ז"ל שהדב מאחד דמציאה מהך תוז"ל טעם לפי וכתב ז"ל הלבוש הדב טעם זהקודם שהרב והגם וכו' דמציאה הא ליישב אפשרזה עכ"ז הגמרא מן זה על הקשה וגם בזה פקפקז"ל ז"ל הלבוש הדב דבדי דחה ולא לי"צב וישכתב

לזכוד לו היה ולפחוה מקשה מאי וכאןלגמדי

להעיד יש עוד גם קף. ליכא הלבוש טעםדלפי הנז"ל בדיבוד לישב שרצה מה זול הדבבדבדי

חילוקי ולפי דמציאה ההיא עם כולםהסוגייאות עדים שכידות דגבי בעייא הך תתי"צב לאאכתי הב' צד בתד אזלת אי נמי התם דהא יהודהלד'

אח"כ חלקו נוסל אחד כל הדי העדים צדשהוא איך ז"ל. הדב בדבדי וצ"ע מהאחדיםואינם קו,צייתינו לכאודה לן קשיא עדיין הנהשיהיה שכידוה גבי ידמיה דבי בבעיית שהקשינוהנז"ל מהך הש"ס לה פשיט לא אמאי יהודה לד'עדים

דבינא מינה דפשיט וטבחו שגנבודהשותפים קנסא היילפותא הוי הכא והא שבתלאיסור

לדבדי נמי עוד גם נינהו קנסא דתדווייהומקנסא בברכי ז"ל חיד"א הדב שזכד יהוסף עיזהדב בההיא ז"ל להדמב"ם דס"ל שכחג שםיוסף

דמקדי צ"1 דף במציעא דאיתא פדותדשתי דווקא אם כי הש"ס ליה אסתפק ולאשאלה

וא"כ עוש חידוש דהוי בבעלים שאלהלענין

פשיט לא דאמאי בזה גם י*ל ~אורההשתא בזה דהשתא שטבחו "רשותפים מהך הש"סלה

דלפי ילפינן לא מקנסא ממונא למימרליכא בבעלים שאלה לעניז הוא הספק שכלהאמור

כות בררב%

מהך למילף מצי דשפיר אפשר חידח2דהוי ילפינן לא מקנסא דממונא טעמא דהיינודטביחי מחידוש ילפינן ולא חידוש הוא דקנסאמשום ממונא ע"ב ג' דף בקידושין ז"ל רש"יוכמ"ש ומחידוש חידוש כולו שהקנס ילפינן לאמקנסא היילפותא הוי לפ"ז והשתא ע"ש גמרינןלא

לזה ומיהו גמרינן דשפיר ואפשר מחידושחידוש חידוש הוי הקנסא דחידוש ולומד לדחותאפשר כיה וחידוש בבעלים דשאלה חידזש מהךיותר אך טפי חידוש שהוא כזה מחידוש ילפינללא

העדים בשכירות ירמיה דר' בעייא עלאמפם היישוב ואחדי בס"ד וכאמור לן קשיקשעדיין דהנה והוא לזאת גם לתרץ בס*ד לינראה שהגיה סלאוויטה בדפוס שבת במס'מצאתי מהך דיליף דובינא ילפותא הך עלבגיליון בבא ליה2ב מצוה וז*ל וכו' שגנבודשותפים בגיליון שציין מה נמי ועיין ע*ש ח' דףמציעא והנה ע*ש הנזן בדפוס ע*ב ח' דף בב"ק מסןשל ליה דקשיא זעל הגיליון בעל של דהקו' ודאיהא

ח' דף במציעא ממ"ש הוא חן דף מציעאמבבא מגו טעמא הייפ והכא וכו' לך אימא לעולםע"א אמד שאלו תדע להבריה נמי זכי לנפשיהדזכי

שגנבו ושותפים פטור וגנב לי וגנוב צאלשלוחו לנפשיה דזכי דמגו כה2ום לאו טעמא מאיוויבים ע*כ. ש*מ לאחרים נמיזכי

ד,2וועפים נידון הך בין חילוק דיש לפ*זבמצא לא אם דשבת דההיא ד,2בת הההשלנידון

דווקא מהם א' אם כי הגרוגרת זההוציא ודאי הא חבירו ובשביל בשבילושהוצהעה מחייבי ולא שליחות דין בזה דאין פטורשהבירו

שותפים גבי ואלו שניהם שהוצי2ה דווקא אםכי גנב מהם שהאחד אפילו הוא הדין וטבחושגנבו בשבילו וטבח גנב שהוא אלא וטבחדווקא דזכי מגו משום בגניבה דחייב חבירוובשביל מתחת דגמרינן שליחות משום ובטביחהלנפשיה לא שחבירו אפילו דבטביחה ונמצא בב*קוכנז' לא אם בה2בת ואלו מוויב אפ"ה כלוםעשה צריך אתה כרהך בעל ואקכ חייב אינו כללהוציא דין בה דשייך מאחר דבטביחה ולומרלחלק

אחד גוף הם כאלו אלו לשנים חשבינןשליחות כן בי טמעוו לה עביד ראובן מלשה כלוכאלו ראובן זה כאלו דחשיב השליחות דין עניןהוא

מחייב ולהכי המשליח שמעון עצמו הואהשליח שום הטו עביד דלא אע"ג דאובן במעשהשמעון אינם ושמעון ראובן כי יען ועיקד כללמעשה

גבי משא*כ לזה זה ושייכים מזה זהמחולקים דין התם שייך דלא דשבת דהוצאהנידון

ושמעון ראובן והדי ועיקר כללהשליחות לזה נוגעים זה של מעשיו ואין מזה זהמחולקים

בעבורו הוציא דווקא לבדו האחד אם הדאיהכי כלל במעשיו חבירו מתחייב אין חבירוובעבור לחייב מועילים מעשיו שאין כמו דה2תאוא"כ חצי נמי כן כלום חבירו הוציא דלא היכאחבירו חבירו שיעור לחצי יצטרף לא שלוהשיעור טביחה גבי דהתם למילין קנצי חבירו אע2לחייב שמחייבים מועילים ראובן שמעשה שמצינוכמו כן כלום עביד לא ששמעון ואפילו שמעוןאת ראובן חלק של שיעהר חצי לצרף אפשרנמי חלק הוא שמעון חלק כאלו ולומר שמעוןלחלק אי שמעון מעשה דגם מאחר להפך נמי וכןשלם ראובן את מחייב היה ג*כ לבדו איהו עבדהוה מעשה דאין מאחר זה2בת הוצאה גבי משא"כאבל הוה לא 44ם שמעון אען לחייב מועיליםראובן שמעון דהוציא נמי השהא כלל מוציאשמעון להצטרף ריעבן 17ל שיעוד חצי מהני לא עמוג*כ חלקו נחשב שיהיה שמעון חלק של שיעורלחצי לי נראה כן להפך הוא נמי וכן שלםשיעור ברלין מהר"י של הקו' כוונת לפרשלכאירה

ח' דף דמציעא מהך שנתקשה הגליון בעלז*ל

הרב של הטשייא טונת בס*ד ו2פירשנוואחר בזה לתרץ לכאורה לי גיאה הנה בגליון'הנז"ל דלא ירמיה רבי בבעיהן שהקשינו הנז*לקו'

חילוקא האי משום דטביחה מהך הש"ס להפשיט להאי חיה2 לא רבינא ואם בטביחה לומדשה2

פשיט לא ולהכי ליה חייש דהש"ס אפשרחילוקא היה2וב דאחר אלא מזה ירמיה רבי לבעייתלה לתרץ אין עדיין דאכתי ו4ומרתי חזרתי תכףקצת

רבי בנידון הכא דגם יען בזה הנז"לקושייתנו דגם בזה דטביחה לההיא ממש דומה הואירמיה הפרוטה זו נתז דאם השליחות דין שייךהכא שחבירו חבידו ובעבור בעבורו העדים מןלאחד כאלו חשיב ג"כ בעדו חלקו לקבל שליחעשאו היטב. חיוק לויניהם אוומןנתן נ*ג דף דגיטין בגמרא בס"ד ראיתי ראהרשרב

פן ת ו כ ר ב בר

סבד דדב הימואל דב בין פלוגתאדאיכא מקנסא קנסא סבד ה2מואל מקנסא קנסאילפינז קושייתנו להק~2ות אין תו וא"כ ע"ש ילפינןלא מהך ירמיה דבי לבעיית פשיט לא דאמאיהנד

מאחד מקנסא קנסא דהוי וטבחו שגנבוז,2ותפים ילפינן לא בדיניה כוותיה דקי"ל שמואלדלסברת דדבנן בקנסא איידי דשמואל והגם מקנסאקנסא

ילפינן לא לשמואל ס"ל גוונא בכלומסתבדא ז"ל להתוספות ועיין היטב. ודוק מקנסאקנסא לס' מ"ש קמ"ל הא בד"ה ע"א צ"ח דףבב"ק להדב בסוד דאיתי ואמנם היטב ודוק ע"שדבא שחילק תקנ"א אות הקו"ף בכללי ז"ל מלאכייד והעלה דדבנן לקנסות דאודייתא קנסותבין

היכא דאודייתא בקנסות טקנסא קנסאדילפינן מנייהו שחדא אלא מפורה2ות הקנסותששתי ע*ש חידוש או פדט איזה מחבדוטה למילףבעייא לפשוט דהו"ל לדוכתא קף הדדא ז"ל דבדיוולפי תדוויהו דהא שטבחו משותפים ידמיה ר'בעיית מלא להרב ועיק ומפורשות דאודייתאקנסות לחלק דאין שכתב ע"ב ט"ל דף ח"ב ז"להדועים אל נשוב מעתה והנה היטב ודוק ע*שבהכי איכא שפיד ודאי דהאי בס"ד דבדינותחלת כי דשבת סוגייא מהך דנ*ד ספיקי הנךלמפשט

גם כי גדידא איסודא הוא דנ"ד ספיקי הנךכל לידי דאתי איסודא לאו שכיד דשכד ספיקאהך

הנידון ותפשתי בס"ד דקדקתי לכן כי הואממונא והם פרוטות עשרה היתה דהשיכרותבגוונא הנידון נחשב יהיה שלא כדי פדוטה ממנהתבעו

אם דאפילו והייע ממונא לידי דאתיאיסורא מוכרח היא עכ"ז לאו מאיסוד פטור שהואנאמד הוא דשכדם מאחר משלם שכדן להםלשלם משלם בשכדם אותו יהבעו והם פרוטותעשרה היטב.ודוק ספיקי להני בס"ד למפשט נדאה דיז מןרבר

מה' בפ"ט ז*ל הרמב"5 דפסק מהאדנ*ד

פסק וכן במתנו' חייבת השותפים דבהמתבכודים

שהם ישדאלים ב' ס"א סי' בי*ד ז*להטוד הרב מ"ש ועיין ע"ש וכף אחת בבהמהשותפים דבינו דדקדק מ"ו אות בהג"הט שם ז"להכטה*ג הם אם מבעייא דלא בל,2ונו בי*ד ז*להטוד

להם דיש דכיון דחייבים בהמות בה2נישותפים ופשיטה בהמה לו יש אחד כל הדי בהמותב'

דחייבים א* בבהמה בשותפים אפי' אלאדחייבים דכתיב מכח לה מפיק ז"ל דה' הגם והנהוכו' יקשה אל אחד זבח דמשמע הזבח זובחיקרא למאן ואפי' וסיים שכתב מצינו דהדי זה עללך

דהגם הרי וכו' חידוש יותר מתדומהדיליף דבכל שלימה בהמה שיעוד ליכא אחד כלדלגבי דבין כיון מ*מ לשני חציו בו לו יש ואבדאבר לכן דחיובא שלימה בהמה שיעור איכאכולם כולם בין דאיכא כיון נמי הכא גם וא"כהייבים דאיה להביא איכא נמי וכן : סגי שלםשיעוד י*ד בשה"ט ז"ל הקדוש מד"ן דפסק מהאבס"ד ע"ש בבכודה חייבת השותפים בהמת שכ"אסי' שלם שיעוד ליכא וחד חד דלכל אע"גוהנה נמי והכא לכולם זר בשיעוד דסגי אמדיןאפ"ה סמה בס"ד להוכיח יש נמי וכן : שנא לאבנ"ד השותפי' עיסת גבי וש"ל שכ"ז סי' ז"ל מד"ןשפ' בשיעוד סגי אלא ואחד א' לכל שיעוד בעינןדלא שנא. לא נמי והכא לכולםא'

ז"ל מד"ז ס*ש לנגדיע שעומדת היא זוברם השותפים הגי דאשית גבי יו"ד ס' של"גסי' אבל כשיעוד אחת כל בחלק שיהיה והואחייבים והנה ע*כ פטודים שותפים ב' של צאןחמשה ז*ל הדמב'ם מן הוא ז"ל מד"ן שכתב דיןמקוד

שם ודאיתי יד* הלכה ביכודים מה' יו"דבפ' ז"ל הדמב"ם דבדי על שכ' בכ"מ ז"ללמר"ן וצ'ע וכו' שנתנו נשים מדין שהוא נראהוז"ל שהק' ז*ל ידנן יצחק להדב ודאיתי ע"שעכ"ל

במאוד תמוהים דבדיו ניו"ק ואחדי וז"לעליו הט' הייע לנתתום שנתנו דנשים דהאמאוד

מדעת שלא בב*א הכל הנחתום שלשמשום לזה וראיה דחלה בפ*א במתניתיז ע"שהנשים השותפים עיסת ה*ז בפ"ו לעיל דביעדסתם מהן אחד בכל דליכא דהגם דנראה בחלהחייבת כמי נעשה דשותפין טעמו וודאי חייבתכשיעור מדעתן דשלא בנשים משא"ך מאחד הכלשהיא ישדאל שותפים היו ב' כהב בה"ט וכןנתעדב עימה כשיעוד ישדאל גה2ל יש אם נכדיעם

דבשני מכלל פטוד לאו ואם חייבהחייבת בשניהם די אלא וכף שיעוד צדיך איןישדאלים ע*ש עכ'ל וצ*ע בדוד וזה החייבת עיסתשיעור

ז*ל הדמב"ם על מפרש דוד בני לה' ראיתיוכן

ידנז יצהק הדב קה2ית נמי ז'ל הואשהקשה

ת ו כ ר ב ברפח אליהו ר' המפורסם להגאון ראיתי וכןע"ש

על שכתב י"ד ש"ע על בהגהותיו ז"למווילנא ודבריד כ"מ ועיין וז"ל שבש"ע ז"ל מר"ןדברי

ז*ל הגאון שקושית ובודאי עכ=ל וצ"עתמוהים ז"ל ירנן יצחק ר' תמיהת הוא בכ"מ מר"ןעל

שאין נראה שלכאורה ובאמת ז*ל דור בניוהרב בדבריו תמיהא שום וליכא ז"ל מר"ן בדבריקו'

הוא וכוונתו וכו' נשים מדין הוא כצצב ז"לשהוא ועשאן עיסתן הנחתום שעירב הנשים כמוכי

נמי כן וא' א' לכל שיעור דבעי' זע"זשוקפי' שיעור דבעי' הגז בראשית שותפים גביהכא למר"ן ליה דקשיא חיא זו ואמנם וא' א'לכל שמקפידים מפני הוא רה"ט שאגי התם רהאז"ל בעי דלא אה"נ מקפידין דלא ידעינן איאבל

דבריו בסוף ז"ל מר*ן כ' ולכן וא' א' לכלשיעור וכו' נשים מדין שהוא דנרזם; אמת ר"לוצ"ע בכ"ד אצלי פשוט וזה להתם הכא דמי לאמ"מ בדבריו תמיהא שום וליכא ז"ל דבריו כוונתשכן הוא ואם וצ"ע כ, מה ועל מה על דאל"כו"ל חזר למה א"כ ז"ל רבינו לדברי פהוח פתחמצא בסאד. כמ"ש מוכרח אלאזסתמו אם ז"ל הגאון על ובפרט ז"ל הרבנים עלוהנה

רלא ולומר להליץ אפשר כוונתו היאכך ולכן ז"ל מר"ן בדברי וצ"ע בספריהם כתובהיה כי למאוד דחוק שהוא והגם שכתבו מהכתבו שנשמטת מצאתי לא ז"ל הרמב"ם ספריבכל מאי כל מ"מ בכ"מ ז"ל מר"ן מדברי וצ"עתיבת היודע וברוך אמרי' אפשר בדרך להליץראפשר

לכאורה. נראהכן חק"ל ?הרב ראיתי ראה החיפוש אחריךשוב

ע"ב ל"א רף טו"ב סי' ח"ב י"דז"ל וז"ל שכ' בס"ד כמ"ש ז"ל מר"ן דברישהבין שנתנו דנשים מחלה שלמד שכתב אע"גוהכ"מ משדם הצ"ע בכורים מה' בפ"ו שפסקו?נחתום דהרי ועור דמקפידות שאני דהתם להק'שיום כוביעור ישראל בחלק כשיש גוי בשות15תחייב ז"? הוא שהבין בהדיא לך הרי ע"ש עכ"דוכון הרב מרברי גם בס"ר. כמ"ש ז"ל מר"ןכוונה 7"? מר"ן רברי שהבין נראה ז"ל המשנהמרכבת לה' ראיתי אמנם אך ע"ש בפשיטות בס"דכמ"ש פש:טין רבינו דדברי ולק"מ וז"4 שתירץז"ל

ש-אן בדאיכא אלא הגי רא'2ית מצו; דאיןכשעמן

בעי ודאי ובשותפין נתינה כדי שיהיהמחומשות ע"ש עכ*ל נתינה כדי מהם אחד כל בחלקשיהיה הוא כך כוונתו ופי' בלשוע מעט קיצר ז"לוהרב בנחינה קצוב שיעור יש הגז ראשית גבידהכא א' כל (מ'כ לכולם א' שיעור אמרי' איוא"כ חציו כ*א הקצוב נתינה שיעור עתן אינוואחד א' מכל שלם נתינה שיעור דליכא נמצאוא"כ שיעור לה דאין חלה גבי משא"כ אבלכלל

לא להכי השתא א"כ שהוא בכל היינוושיעורה וסגי ואחד אחד לכל שיעור בעיסה שיהיהבעי'

איכא שפיר נתינה דגבי כיון לכולן אחדבשיעור במשהו דשיעורה כיון וא' א' לכל שלםשיעור ופשוט. בס"ד דבריו כוונת נראהזהו

בהם ליישב אפשר אי דבריו לכשרהואמנם בעי, דלא ובכור כהונה דמתנותהא

לתרוייהו וסגי ואחד אחד לכל שלימהבהמה א' לכל שיעור בעי, הגז ראשית גבי ולמהבאהת

ודוק. לשנ"הם צאן בחמשה סגי ולאוא' ולומר לכאורה לחלק בס"ד לי חזי לדידיוהנה

לכהן הנתינה שחיוב דמצינו היכאדזזוקא לכל שיעור בעי' שפיו אז בשיעור רחמנאתלה קפדינז אנן גם אשיעור רחמנא דקפיד כיון תש'א'

הנתינה החיוב אם אבל וא' א' לכל שיעורשיהיה הוא כללית גזירה אלא בשיעור רחמנא תלהיא שיעור בעי' לא אז לכהן כו"ך לתת רחמנאדגזר גבי הכא בשלמא השתא יא"כ וא' א'לכל

בשיעור תלוי הוא שהחיוב דמצינו כיוןראשי"הג שיהיה וגם צאן חמשה לו כשיש כ"א חייבדאינו וגם סלע ששים ממשקל פהות אין ה, שלבגיזה סלע מי"ב פחות אין מחמשתן א' כל גיזתשתהיה

פטורה התנאים אלו מכל אחת חסר אםאבי בשיעור הדבר ותלה רחמנא דקפיד כיוןולכן וא' א' לכל שיעור ובעי' קפדינן להכיאמטו

דלא כהונה מתנות וגבי בכור גבי לשא"כאבל אם דווקא אמר שלא בשיעור החיוב רהמנאתלה שחוטין בהמות וכך כך או בשר וכך כך לויש דווקא אמר לא וכן המתנות לכהן ליתן הייבשאז הבכור ליתן חייב אז צאן כו"כ לו יוולדואם וילדו בהמות חמשה לו יש אם אמר לא אולכהן אחת כ"א לי יש לא אם אבל כבכורה הייביםאז

באופז הדרך ע"ז וכן בבבורה חייבת אינהוילדה אלא שיהיה שיעור באיזה תליי הדגי':.ה-ה

פט ת ו כ ר ב בר

ע"י אווטה תלה ולא כללית גזירק רחמנאגזר ולשיעוד לנו מה אנחט ולכן כואכ שיהיהשיעור ואחד. אחד לכל שיעוד שיהיה עד ונקפידשנאמר

כרתתת גבי דשאגי בס"ד לתדץ נראה נמיאר המתנות בעבדו דאם כיון דהכא ובכורכהונה חייבים הבעלים אין הכהן שלקד"ם קודםוהבכור

אם 1"ל הרמב"ם לדעת דקי"ל וגםבאחריותן וקודם הבהמה ששחט קודם הבעלים אותםמכרו הכהן של הם אלא מכורים אינם הבכורשתלד וגם כהן של ממום חשיבי הרחם מן דהםנמצא בזה דבעלים מעף2ה לשום צריכיס אנחםיאין ומצוה ש"ו סי' בה2ה"ט ז*ל מר"ן שפסקוכמו

לא ואם וכו, קודש זה הדי ולומרלהקדישו ונמצא ע"ש מדחם מאליו מתקדש זה הריהקדישו בכלל נחשבו ולא הבעלים ברשות נכנסו לאדהם דזיכה הוא רחמנא אלא אחד רגע אפי'ממונם ולכן בבטן ויצירתם החייתן מתחלת לכהן(~ותם שיעור דבעי' למימר הכ(ו שייך לא להכיאמטו דלאו כיון ולבעלים לנו דמה ואחד אחדלכל

דידהו למעשה צדיכים אנחנו ואיז הואממונם המפריש דקי"ל הגז ראה2יה גבי משא"כ אבלכלל

שיתנם עד באחריותו חייב ואבד הגזראשית של"ג סי' בשה"ט זאל מר"ן שפ' וכמו':כהן הצמר שגזז קודם אם דקי"ל וגם ע"ש ה'סעיף שהוא בפירוש בהדיא לו ופירש לאחר אותומכר המוכר פטורין שניהם דקי"ל הבל לומוכר

של"ג סי' בהגהה ז"ל מור*ם שפ' וכמווהלוקח דכל נמצא ע"ש ח' סע"ק הש*ך בהגאון שםועיין של ממון נקרא הוא כהן ליד מטי דלאע~ד

כיון וא"ב באחריותו חייבים הם דהראיהב;לים מניה לאפקועיה יכולים אנחנו אין הואדממוניה שיעור שיהיה עד כ"א ואהד אחד דכלממוניה בס"ד נראה כן בוה היטב ודוק ואחד אחדלכל

דיש בס"ד נראה דלכאורה האמור מכלהעולה הגז לראשית ובטר כהונה מתתת ביןלחלק עלינו נט~אר אמנם כלל להא מהם לאקשוייוליכא לחלה הגז ראשית בין ולחלק לבאר הביאורחובת הגם והנה תר א' לכל שיעור בה בעי'דלא

זלה"ה הקדוש מר"ן זה על עמד כברדבאמת אחר לבא לבו יערב מי וא*כ בצ*ע חתביחבכ*מ סברא מכח וכיש דידקת ספיקא ולפשוטהמלך מבגי איש לכל גתונה שהרשות מאחרואמנם

להבין וסה2יב שואל להיות וגדול קטוןישדאל אנכי גם כן על תמימה הן בתודתולהתלמד יוכשר חם אפשר בדרך לומר אבא ארץמקטני שאני דחלה בס*ד ולומר לחלק דיש ה'בעיני דבוק הוא להפריש שצריך שלה דהחיובכיוז העיסה לאכול דאסור עצמה העיסה בגוףו:סרך גוף על מוטל ואים חלה ממנה שיפרישעד

שיעור בה שיש העיסה לש אם דהאהבעלים או לכלבים ליתננה כדי לאפותא ע"משלם

דאית ואע"ג החלה מן דפטורה בנהרלהשליכה מוטל החיוב דאין נמצא ויותר שלם שיעודבה העיסה בגוף ונסרך דבוק אלא הבעלים גוףעל להכי אמטו ולכן חלה הרמת בלא לאכלהדאין בלח2ה בעלים מדעת העיסה נתערבה אםאמדי' כיוז בחלה חייבת שלם שיעור בה ונעשהואפייה שיעור בה יש גופה והיא מוטל גופה עלדהחיוב ונמצא אפייה אחר עד כ*א ליחלק עומדתואינה הא*כ בעליה מדעת מחוברת היא חיובאדבעידן שיעור או*א לכל איז אם ולבעלים לנו מההשתא החיוב דאין הגז ראשית גבי כה2א*כ אבלשלם אם דהא בעליה גוף על כ*א הגיזה גוף עלחל וגזז הגז ראה2ית לכהן הפריש לא הגיזהבעל מוכר אני לו ופירש לאחר ומכרו כולוהצמר ועייז חייב והמוכר פטור הלוקח דקי*ל הכללך נתן ולא ציהן לא המוכר זה ואם ק*ח סעיףוףך את או הצמר את לו אסרינן דלא ודאי האכלום הורם וולא בשביל בהנאה בעדו שלקחדמיו בידו הוא שגזל הוא דווקא כ*א לכהןממנו

והנה ה' מצות קיים שלא דעבד ההאואיסורא בה שיש העיסה מכר אם עיסה גבי זההפך לו מוכר ווהוא בפירה2 ואיל לאחר שלםשיעור הלוקח וחייב מידי ביה מהני דלא ודאי דהאהכל

חל שהחיוב שאני הגז דיאשית ונמצאלהפריש להכי אמטו ולכן הבעלים של גופם עלומוטל

לו שיהיה עד 3*א חייב דאים למימרמסתברא היא אם ולגיזה לנו ומה שלם שיעור לבדולגופו בס"ד. לכאורה לחלק נראה בןשלימה נ*ד עיקר אל האשובה 2א אלכה אמרתיועתה

להרן הוית חזי והנה בושהתאלמ שמהת הבהיר בס' ז*ל דאורייתא רחשוןיו*ט הגד~

לההיא דאיה שהבהש ע*א ר*ח דף נ*ס סי'יו*ט דם ה*ל חוץ שחוטי גבי דת*כ מברייתאדשבת

ות כ ר ב ברצ

שנים חייב ששחט אחד ההרא לאישיחשב במקום ומה הוא דין והלא פטוריןששחטו חייבין שהעלו שנים פסוד להדיוטשהמעלה שנחייב דין אימ חייב להדיוט שהשוחטמקום עאכ שנים ולא אחד שפך דם ת"ל ששחטושנים

מה למימד דאיכא הוא פריכא לק"ו איתאואי דהא א"וא לכל כזית שיעוד איהא שכןלהעלאה סברא דאין הכא ולחה לזה שיעור בע"למ"ד תאמד א"וא לכל כזית בדאיכא כ"אלחייבם לזה שחיסה שיעור דליכא ששחטובשנים הוא דהסברא ודאי אלא לזה שחיטהושיעור יליף שפיר ולכל סגי לכולן א' דשיעודבעלמאבק"ו. דף דזבחים מברייתא ז"ל הדב הוכיח עודגבז

איש איש דאצטריך ד"ש דקתני ע"בק"ח מק"ו להו נפטר דלא הכי כי שהעלו שניםלרבות דהשוחט דאף חוץ שחוטי ומה חוץדשחוטי המעלה פטורין ששחטו שנים אפ"ה חייבלהדיוט שניס דין אינו פטוד להדיוט המעלהדקי"ל איכא הא הוא ק"ו מאי איתא ואי פטוריןשהביאו דין ששחטו לשנים מה למימר דאיכאלמפדך שחיטה שיעוד למימר דליכא כיון שפטודיןהוא סגי שנים רוב קי"י דבבהמה ואחד אחדלכל אפי' והשתא סגי בעוף אחד רוב קי"לובעוף לא עכ"ז אחד סימן א' כל ששוחט יזדמןאם

דאינו כיון ואחד אחד לכל שיעור נה"גחשיב להכשר הסימנים ב' שחיטת ומודידמעלה כ4 צריך ואין שנים ברוב סגי דבבהמהשחיטה שהב' ונמצא סגי ס"א ובעוף כולם סימניםהב'

גבי גוונא בכולהו וא"כ בעלמא בשרכחותך חשיב ואחד אחד לכל שיעור אין כיהשוחט לפטוד בהעלאה תאמר פטורים ששחטו ב'ומש"ה לכל כזית בו שיש אבר שהעלו בשניםאפילו כיון חייבים שיהיו מסתברא דאדרבה ואחדאחד הוא ק"ו מאי הש"כ ואחד אחד לכל שיעורדיש שיעור צריך דלא הוא בעלמא דהסברא ודאיאלא כשיעור חשיב לכולן אחד ושיעור ואחד אחדלכל עבדינז הוה שפיר להכי ואחד אחד לכלשלם איש דאיש קרא לאו אי בהעלאה לפסורק"ו ע*ש.עכ"ד ז"ל שהביא גמורות ראיות תרתי הני לדהרי

דמר שמפשטותיה דשבת בעייןלפשוט

דידן וספיקא ז"ל הרבניס לספק נפשוט אנןגם אמאי להקשות שאין בודאי והנה ברייתותמהני מהנך בש"ס זשבת לבעיין לה פשיט לאבאמת

למימר יש זה על דהנה ז"ל הרב שהביאבדייתות בחי אחד שכל מצינ' דשבת אמודאידהנך רבא דהא יותד ויא אחד ממקום דאיהלהביא שאר מרבא נעלמה דלא ואע"ג מב' להפשיט

בהא וטרי שקיל בב"ק שרבא ובפרטהברייתות הנך גם הביא לא אמאי וא"כ דטבחודשותפין הא גם הביא לא למה נחמן רב וכןבדייתות לומר מוכדח אלא לה ידעי ודאי דהאדשותפין

4אפושי חשו ולא הביאו להביא מקום דמצאוכיון וא"כ מממ קודם ששייד מה הביא אחד וכלעוד

לומף נוכל שפיר דש"ס סתמא על גםהשתא

לא ברייתות וממ מב' אמוראי הנך דהביאוכיון הנז"ל הרב שזכר מקומות הנך עוד להביאחשו

ופשוט. מהם בעייןלמפשט

אר*ש על מלהעלות אכחד לא דין מן ברוהנה ע"ב ר"ח דף יו"ט שמחת לה' שדאיתימה דמנה ע"ב קי"ב דף דזבתים ההיא עלשהקעיה זטן ומחוסד בנו ואת איתו בחוץ שחט אםבכלל בנו ואת דאותו זמן מחוסד הא והקשהדפטור משום הב' על דפטור היום מהם א' ,סנשחטהיינו הא למהר עד ה' משכן לפני לבא ראוידאיט

ה' לפני לבא ראוי דפטור נמי היוםמדאורייתא

ב' אותו ש.שחטו ע"י להקריבו יכוליםדהא

זה וכה"ג וישחטו בסכין יאחזו כהניםששני עוברים ואינם התורה מן מותר יכול וזהיכול באורך. דבריו ע"ש וכו' בנו ואת דאותו ל~צעל

בס"ד לתדץ יש הנד הרב קושיית לעיקדרהנה מן אסור וז"י ז"י כמ"ד ס"ל זודברייתא

אע"ג לד"ל סייעתא מינה דמייתי והאהתורה

כיון התודה מן מותד כמ"ד ס"ל ר"לדודאי להוכיח בא שפיר מ"מ קיימא כוותיהדמתניתין

לשבר דאסור דווקא זה פדט לענין ברייתאמהאי ודחי עשה דאתי אמרינן ולא מוח בו שישעצם מתדצים וכה"ג ז*ל רש"י וכדפי' וכףל"ת

ודוק. בעלמא ז"להמפרןטים

להקשות יש ז"ל הנז' הדב קושיית אמנםאך לל"ת דמילה קףםה דדחי בצרעתאמילה בסכין שנים שיאחזו אפשר הא ואמאידצרעת

צא ת ו כ ר ב בר

התודה מן מותד וז"י וימולו העדלה אתויקצצווצ"ע. אמילה להקשות אפשד ג"כ זמ דמלבדרוע

מוהלין ב' ע"י זה עבדינן לא דלמ;בשבת אפשד זה דעל אלא ויקוצו בסכין שניהםשיאחזו וכיון דחויה ולא מילה אצל הותדה דשבתלתויץ

ואפי, דבד לכל כחול היא הרי א"כשהותדה משא"כ אבל עבדינן לא ח.לול בלא דאפשרהיכא דהדי כן לומד אפשד אי בצדעת מילהגבי

איכא ואי ע"א קל"ג דף בשבת אמדובהדיא מוצא שאתה מקום כל דשכ"ל דאמר לעבידאחר ודוק. ע"ש וכו' ול"ת עשהמצות מד"ן שכ' רס"ו סי' י"ד בשה"ט דאיתירהנה

מילה מוהלים ב' ימולו שלא ליזהד ישז"ל עליו וכתב וכו' יפדע וזה ימול שזה בשבתאחת

לדבדיו דאיה מצאתי ווא וז"ל בהגהה ז"למוד"ם שבת דחיא מילה דהא ד,עדי לי נראהואדדבא

עובדים היו כהנים שכמה המקדש עבודתכמו הדי לידחות ניתן דשבת דמאחר שבתומחללים

מזה המודם הנה ע4ש וכו' דבד לכל כחולהוא עבודה אצל היא דחויה ששבת סבד ז"לשמוד"ם

דשבת דמאחד בלשונו כ' דהדאיה הותרהולא כ, ואפ"ה וכו' הותר' כ' ולא וכו, לדחו'ניתן

לפי והנה חילולין כמה ועבדי כחול היאהדי להקשות יש לכאורה לה ילפי דמטומאההאמוד דאפשד היכא מחללינן ולא דחויה טומאההא

לידחו' ניתן דכ' דהא בדבדיו לידחק יעזישמא שבת ולעולם הוא לישן ואשגדת דווקא לאוהוא

שמעינן וממילא דחויה ולא עבודה אצלהותרה דחויה ולא הותרה שבת מילה גבי דגםמזה מדבדי גם להא הא מדמי מאי הכי תימא לאדאי מילה לגבי הותדה דשבת משמע נמי ז"למד"ן יש ז"ל מר"ז קאמד אמאי דאל"כ דחויהויא

מילה ימול מוהלים לב' אסוד כתב ולא?יזהר בחילול דממעטינן היכא כל דחויה שהיא דביוןא'

נקט ולא ליזהר יש נקט אמאי וא"כ יותדעדיף ולא מילה אצל הותרה דשבת ודאי אלאאיסודא מאמ שהותדה אפי' דהא ליזהר יש ב"אנקט ליזהר. יש טוב מהיותעכ"פ יש הנה דס"ו בסי, ז"ל מד"ן שכתב דמזהרדע

נחפה הדב אנידון לטעון לבע"דמקום לו -שנזדסנה ח"ל בן גבי ה' סי' בא"חבכסף

יו"ט לדידיה שהוא חג אסרו יום ת"ו בא"ימילה דאפ' כיון הוא ימול עלא (4'י מבני מוהליןויש דנראה ע"ש ת"ו אוי בני ידי על חילולבלא יש כ4א ליכא איסורא ז"ל הדב דבנידון זהמכח דגם לומר דאפשר ומיהו דאיכא הואליזהד מנידון ז"ל הדב נידון דשאני ליכאאיסודא היטב. ודוק ליזהד ויש זול מד"ן עליושכתב דידיה לנידון דאיה שהביא ז"ל להדב דאיתיגם

שימי ע"י במקדש יבלת דחותכיןמההיא דשאני ולומד לטעון לבע"ד יש בזה גם הנהוכו'

מכשידי כ"א המצוה בגוף דלאו יבלתחתיכת ומה זה על בעצמו ז"ל הדב שנדגש וכמומצוה ודוק.. ע"ש דאיה בלתי הוא בזהשמיתק דמס' מההיא דאיה שהביא ז"ל לה, דאיתיגם

זאל הדמב"ם שפסק וממה וא"ו דףיומא אי דאפי' לטעון לבע"ד יש זה על גם הנהע"ש

קמא כלישנא פסק ז"ל דהדמב"ם ז"לכדבדיו בית כמו מוהלים שאד חשיבי דידיה בנידוןמ"מ אפילו ששת ודב נחמן דב בזה דפליגי אחדאב

את זימן הבן דאבי כיון דהא קמאללישנא בזה זכה הוא הנה במ את למול דה"למוהל לא אם דהא אחד אב כבית חשיבי מוהליםושאד יכולים מוהלים שאר היו לא ודאי החשש זההיה הדב שאלת נידון היה ואם זה דזכה מאחרלמול לשום זימז לא עדיין הבן שהאבי האופן בזהז"ל לזמן צריך הבן האבי אם היא והשאלהמוהל וכן מכאן לפשוט אפשד ודאי אז מח"למוהל לו שאיז הנימול בקטן ז"ל הדב נידון היהאם אפשד היה אז בו שוים הכל יד דהשתאאב

ודוק. ז*ל הרב שהביא זה ממקוםלפשוט יומא ממסכת דאיה שהביא ו"ל לה' ראיתיעךד

הקל אותו דמאכילין חולה גבי מ"ש פ"גדף לטעון לבע"ד יש זה עי גם והנה ע"ש וכו'הקל דחויה ולא מילה לגבי הותדה השבת באמתדאם חולה דגבי דחולה מהא ושאני שאני ודאיא"כ דדחויה שבת מה' בפ"ב ז"ל הרמב"ם "הדיאפסק מד*ן מ"ש ועיק ע"ש הותדה ולא חולה אצלשבת בס*ד לעיל שזכרנו הדבדים הן והן בכ"מז"ל ע"ש יו*ם בשמחת ז"ל מהדיט"א הגאוןמשם בראיה זעל הדב לנו בירד דלא מאחרוא"כ לכאורה א*כ מילה אצל היא דחויה דשבתגמודה בסי' ז"ל מר*ן מן הנדאה וכפי בזה לטעוןיש

נרכותרנ8ב

ו"ל מוד*ם מדברי ובפדם בסעד שזכרנודס"ו ולא מילה אצל הותדה דשבת משמע לכאודהשם

שהביא הראעה גם בס"ד וכמ"ש היאדחויה וכו' וצרעת דכלאים מההיא ז*ל תשובתובתחלת

ד,חבת אמדי, אי לטעון לבע"ד יש זה עלגם דדחויה וצדעת כלאים דשאני מילה לגביהותרה ועיין בזה תלוי דהכל ונמצא הותרה ולאהיא בדכה מחזיק הבהיר בספד ז"ל חיד"א הבאוןלה, ע"ש ובדוחב באודך שם מ"ש שכ"ח סי'א"ח

מוהד"ר הגאון לה' עוד דאיתי חופשירב~ידי אדיה שאגת הבהיד בס' אשכנזיליב

בנידון שנשאל מ"ז דף נ"ט סי' שבתבדיני לפלפל ואאדיך ממש דס"ו סי' בשה"טהכתוב חנינא רבי דתנן ס"ג דף דמנחות מהאולהוכיח

ובמגל ביחיד נקצד הא' בשבת אומר הכהניםסגן וסברי עליה פליגי ורבנן וכו, אחת ובקופהאחד ע"ש וכו' בשלושה חול ואחד שבתדאחד

וז"י כ' עאג ריש מ"ח בדף דבריוובתמצית דפליגי לדבנן דאפילו למימר איכאומהשתא בג' נקצד היה נמי דבשבת ואמרי דר"חעליה משום העומר קצידת גבי דווקא הייעבנ"א

מויים רבנן אפ" מילה גבי אבל מילתאפרסומי באמת והנה ע'ש וכו, א' בחילול דאפשרכיון יש לדבנן בשבת העומר קצידת גבי נמיהכא

דהכא ז"ל טהרים"א הגאון שהקשה כמולהקשות פרסומי משום כתות ג' ע"י זה שיעשו אפשרנמי

במגל אוחזים בנ"א ב' יהיו כת כל ואמנםמילתא דעי והשתא התורה מן מותד וז"י דזאיוקוצדים ששק יהיו כתות הג, כי יותר מילתאפרסומי %ם כי יהיו לא א' אדם יקצור אם כן לאבנ"א דדבנן דטעמייהו לומד מוכרח ודאי אלא בנ"אג' עוד מ"ש על גם הוא מילתא פרסומי משוםלאו איסוד דאפ" לדון שיש אלא עוד ולא ז"לה'

דאפשד היכא חילוליז שני ע*י לעשות ישתורה דשדו והא מילה גבי כגון א' חילול ע"ילעשות משום דה*ם למימר איכא עומר גבי ג' ע"ירבנן

כפו מלא כל אחד אדם ע"י נקצר אםדאפילו אדם ע"י ואפי' דמי וחוזר לפיד"ש וקוצרשחוזר חילולין ריבוי ואין הרבה חילולין כאן ישאחר חילולין ריבוי דאין וכיון אחד ידי מעל ג,עוי אבל וכו' בה לן לית בג' נקצר אם מבזהבזה מוהלין כשני חילול תוספת דאיכא מילהגבי

התודה מן דאסור לומר יש אחד ממוהליותד דאם כאמור לטעון יש זה על גם והנה ע*שוכון כן וגם כלל חילול ליכא אז ב' ע*י זהיעשו ודוק. יוזר מילתא פדסומי נמיאיכא איכא נמי ז*ל הרב דברי דבלא נראהרהנה

דממה הסוגייא עיקר על זו טענהלמטען קצידת לגבי דחויה שבת לרבנן ס"ל אינפשך בג' נקצד סברי אמאי א-כ הותדה ולאהעומד

ג' שיעשי אפשד הא מילתא פדסומי משוםדאי וקוצדים במגל אוחזים שנים יהיו כת וכלכתות

אצי היא הותדה ושבת לדבנז ס"ל ואיוכאמור משמע השתא א"כ דחרה דלא העומדקצירת וא"כ עבדינן לא דאפשד אע"ג הותרה דאימהכא ליזהר יש מילה גבי ז*ל מר"ן כתב אמאיהשתא עבדינן לכתחלה מדינא הא מוהלים בו ימולושלא ודוק. העומר גבי וכדמצינוהכי דבנן דסברי דאפשד בס"ד לומר דנראה אמתהן

יקצורו בנ"א ששני הכי עבדינן הוהדאי ויאמרו בזה הצדוקים יאמיע לא אכתיביחד

דעושין והא במ"ש ה*א העומד קצידתדלעולם שאומדי' הצדוקים לקנטר כדי הוא שבת ביוטזה וזה במ"ש הקצירה עיקר עושים הם ולעולםכן

הקצירה מעיקד איע הוא בשבתשקוצדים השבת מחללין דאין בפונא שקוצדיםוהדאיה אינם והם לסבדתם שבת דוחה דהעומרואע,ג

ולכן מחללינן לא דאפשד דכיון בהאמאמינים

ידי על עבדינן צדוקים של מלבן להוציאכדי פיהם ענה ששקר הדבר יתפדסם שאז כדיחילזל להוציא כדי טעמא האי ס"ל נמי ד"ח גםוהנה קואז כדי חילול ידי על נן עבד' צדוקים שלמלבן

סבדי ודבנז פיהם ענה ששקר הדבדיתפדסם בשלשה לעשות וצריך יותר הדבד לפדסםדצריך ז"ל אדיה שאגת הרב הוכחות גם לפ"זוהשתא שפיר. אתי דבזה כמ"ש מידי עליה לטעוןאין לבדודי עלן דמיא מילתא עוד הנה שיהיהאיך

מוצא וואתה מקום כל דשב"ל דאמד האאי מיטב שניהם לקיים יכול אתה אם וליתעשה הוא זה דין אם ל"ת ידחי עשה אתי לאוואם

גם מניה דפדיך קל"ג בשבת מצינו דהאמוסכם נחמן דרב בפלוגתזו וא"ו דף מיומא כןמוכה באיסורי ששת כרב פסק ז*ל והימב"ם ששתורב ציציק מה' גפ"ג ז"ל להרמב*ם ראיני מציעגס

צג ת 1 כ ר ב בר

מכמה נמי משמע וכן ע"ש להדיא כןשפסק חכמים כאשר ז*ל התוספות ומן הגמ' מןמקומות יש לכאורה ואמנם הקדושים במפריהםהגידו

דאמר ע*ב כ' דף דיבמות מגמ' זה עי7הרגיש כי ר"ל דאמר דאמרי הא היא מילהשו לאורבא ופי' תיוב_תא קנו בעלו ואם מתיבי וכו'מקום

דאמרי לקיש ודריש דרבא תיובתא ז*לרש"י

עקרנא לא שניהם את לקיים יטל אתה אםיעיי זה דין אם השתא וא"כ ע"ש עכ"ד ילאוליה

סתמא איך עלמא לכולי מוסבם הואדדשב"ל לק"מ מהגמ' ומיהו תיובתא. ייה קעבידדהש"ם אבל לרבא אם כי תיובתא עביד דיאשי"ל בנידון דהכא תיובתא עביד 7א 7קיש7ריש

אמרה דהתורה דכיון הוא ושאני שאניהברייתא חליצה דיעשה נאמר אם כן אם ליבם עשהמצות בם"ד לעיל שכתבנו וכמו אפשר מיקרי זהאין

ע"ש ציצית מה' פ"ג בכ"מ ז"י מר"ןמדברי מזה לתמוה יש הנה ז"ל רש"י אדבריואמנם אשי רב נ"א שכתוב בגיליון שם דאיתיוהנה

הטמחא לפ"ז והשתא ע"ש לקיש רישבמקוס תיובתא ליכא ז"ל לרש"י דגם שפירניחא

ודו"ק. אשי ורב רבא על כ"אארשב"ל דברינו תחילת אי ונשובה נא ניכה מעתהוז;נה

מפישת נפשטו דשפיר דמאחרבס"ד כי תדע זאת הנה בם"ד האמור מכיחקירתנו בכיוצא חקירות עוד בס"ד לחקור ישעדין

ביה דאית באימורא שהם איא הנז"לבהקירות שותפים שני של פרוטה גזל שאם והואממונא שותפים מב' קצוצה בריבית פרוטה לקח אםוכן בזה יש אם השותפות יצורך כאחד ממנו'טי:וו אי להמתפק יש הכא גם דהא לא או לאואימור או"ר פרוטה שיעור ואיכא אזלינן דידיהבהר חד מכל פרוטה שיעור וליכא אזלינן דידהיבתר לענין ודנים אנחנו ממופקים רהכא ואע"גוחד

עכ"ז לא או אימור בזה יש אם לידעאיסורא יש נאמר דאם ממונא לידי ראתי אימוראהוא לדון אתה צריך כרחך בעל לאו איסורבזה להם להחזיר דוריב ולומר הכי נמי ממיןלענין

ג"כ לאו איסור בזה דאין נאמר ואםהפר1טה להם להחזיר תייב דאיט ממון לענין דןאתה

להו למילף אפשר לא ספיקי הנך וא"כהפרוטה

לא גם גרידא איסורא דהוי דשבת איסוראמהך

שייך אבל קנסא דהוי שטבחו דשותפיםמהך וחלה ובכור דמתנות האיות מהנךלמפשטינהו אחד בשיעור מגי דבכלהו לעיל בם"דשהבאנו דאתי אימורא חשיבי הם הנז' כל יען7כוים ובעל כהן של ממונו הם א7ו כי ממונא7ידי כשיתבע ממון לעניז גם כן לדון צריך אתהכרחך לו שאין ממון הוא זה דכל ואע"ג בב"דז;כהן

ונמצא הכהן דתפש היכא נ"מ מ"מועבעים וא"כ ג"כ ממון יידו הדבר יבא אפשרדעכ'ם דגו? מפיקי הך ימייף מצינן שפירלכאורה דהוי וחלה ובכורה דמתנות ראיות מהךורבית

מאימורא ממונא ביה דאית אימוראהיישתא ודוק. הכי למילף דמצינן ממונא ביהרלית

ילמוד שאיל ראיתי בם"ד הישוב אחר אמנםו דמצאתי משום והייט כי7 מזה,ה

בד"ה ע"ב 7"ח דף בביצה ז"י 7ן;תומפותראיתי הממון מחמת בא דהאימור היכא בין שחייקוהרי

וכן ע"ש הממון מחמת בא האימור דאיןיהיכא שהביא מ"ו דף ב' באות יצחק פחד יהרב1'איתי הוכיח ושס ז"ל באמאן מהרר"י מהרב א'פסק שכתב הנז"ל ז"ל התוספות מן זה כלל ז"להרב וכי הממון מחמת הוא החרם אימור דכאןועוד משילין דפרק גרידא ממונא מיקרי טונאהאי

וט' וא"ת התומפות וכתבו וכו' דתנןאמתניתין

ממון מיקרי הממון בשביל בא דכשהאימורהרי ע"ש. ז"ל עכ"דגרידא בא האימור ורבית גזל גבי הכא השתאוא"כ

של ממון תאמר לא שאם הממוןמחמת גבי משא*כ אימורא ליכא שמעון אצלראובן

מהמת בא האימור איז וחלה ובטרההמתנות להפריש עשה עליו שחל הוא דהאימורהממון ולא לים וזרקה החלה הפריש הוא 1אםההלה הזיק שהוא אלא האימור מן פלט לכהןנתנה לפ"ז ונמצא ובכורה במתנות הנא וכן בזהלכהן הממון מחמת בא האימור אין גוונא כהאידכל ללמוד אין הנז*ל התום' דברי לפ"ז השתאוא"כ הנז"ל וחלה ובכ1רה ממתטת וריבית רגזלמפיקי רבא בעיית על נמי להקשות דאין דע עודגם

הנז*ל בפרוטה בני לב' בטתיך בשתיבקידווטין

הןלה ומתטת דבכורה מהבך לה פשיט לאאמאי אין וגם ממונא ביה דאית איסורא הםדתרייהו ליישב אפשר זה דעל הממוז מחמת באהאימור

ת ו כ ר ב ברצד

ברכי הרב שהביאו ז"ל בכטף נחפה הרבנתי' דמהרימ"ט אליבא זו טוגיש שתירץ מה ז"ליוטף והש"ית דשמיש בסייעתא לעיל זכרע וכאשרז"ל

אכי"ר. בתורתו עינינו יאירברחמיו

תחמוד ולא תתאוה לאב

ז"ל דהרמב"ם פלוגתא בזה שיש ידועהנה בלאו ז"ל הרמב"ם דלדעת ז"לוהטמ"ג

מעשה שיעשה עד אם כי עובר אינו תחמודדלא לחוד בלב במתאוה אפילו תתאוה דלא לאואבל ז"ל הטמ"ג הרב אך בלאו. עובר נמי מעשהבלא

כי עובר אינו במתאוה דגם ט"ל קנ*חבלאוין שנ"ט טי' ז"ל ב"ח ועיק מעשה שיעשה עדאם כהרמב"ם פטקו ז*ל ומרען ז"ל הטור ורב,עעאש וכתב ע"ש ואתחנן בפר' ז"ל החנוך טן וכ"כז"ל ואיך לומר תתמה ואל וז"ל החינוך בס' שםעוד כלי כל אוצר מתאות למנוע אדם של בידויהיה איך וריקן ריק והוא חבירו ברשות שיראהחמדה לעבור לאדם לו שא"א במה מניעה ההורהתביא רק אותו יאמרו ולא כן איע הדבר שוהעליו

האמנם כי בנפשותם והחטאים הרעיםהטפשים והשותיו ומחשבותיו עצמו למנוע האדםביד חפצו ולקרב להרחיק וברשותו שירצה מהמכל כל אל בידו מטור ולבו כרצונו הדבריםבכל יטנו. יחפוץאשר מחשבה איתא ע"א מ' דף דקידושין נגמןוהנה

שנאמר למעשה מצרפה הקב"ה איןרעה אני מה ואלא הן. ישמע לא בלבי ראיתי אםאון

פרי רעה הזה העם אל מביא הננימקיים מצרפה הקב"ה פרי שעושה מחשבהמחשבותם הקב"ה אין פרי בה שאין מחשבהלמעשה. תפוש למען דכתיב הא ואלא למעשהמצרפה

כתיב בע"ג ההוא באי אר"א בלבם ישראלאת שעבר כיון דאר"ה הונא כדרב אמר עולאוכו' ופירש"י וכו' לו החערה בה ושנה עבירהאדם

ועשה מחשבתו שקיים פירות שעושהמחשבה המחשבה על אף ממנו ונפרעים למעשהמצרפה בעובר מדהמבותם פרי דכתיב הא אמרעולא מצטרפת לעשות מהרהר הדד כי כתיבושונה ע"ש. וכו' לה עבד לא ואפילולמעשה

לא אמאי ז"ל הרמב"ם על להקשות איןוהנה מחשבותם דפרי לקרא בש"סאוקים

מחשבת גם דאטור תתאוה דלא בעוןדאיירי רוצה דהש"ט דז"א מעשה בלתי גרידאהלב

משמע רהכי התורה מצוות בכל הפטוקלאוקים ותורתי הקשיבו לא דברי כי דכתי רקראפשטיה קאמר התורה מצוות כל על דמשמע בהוימאסו לא נמי ולהכי לבדו תתאוה דלא לאו עלולא

דמחשבת דידע ואע"ג ע"ז במחשבת הפ'אוקים תפוש למען דכתיב למעשה מצטרפה גרידאע"ז בכל קרא לאוקים דרוצים אלא בלבם ישראלאה

אתי דידהו ולאוקימתא פשוטו כפי ההורהמצוותשפיר. מתאוה גבי רט"ל ז"ל הרמב"ם לם' באמתומיהך

זה דדין נמצא מעשה בלתי גםדעובר מעשה. בלתי גם המחשבה על דעובר ע"זכדין

שהוא זה נחשב שיהיה תמוה הדברולכאורה הלב מחשבת על לענוש ע"ז כאיטור ממוןדבר וכאילו כלום המחשבה אין תורה איטורירבכל טעמא למיהב הש"ט איצטרך ע"ז על ואפ"אינה כמודה בה הכופר שכל ע"ז חמורה מר דאמרוהוא כאן תמצא שפיר דייקת וכד כולה התורהבכל

לאו בתורה נמצא לא ע"ז דגבי יותררבותא המחשבה על לאו איכא וכאן המחשבה עלמפורש איכא תהאוה רלא בלאו הנה שיהיה איךודוק.

ז"ל הרמב"ם דלדעת ז"ל הפוסקים ביןפלוגתא דלא אעאג מרנן טברי דעמיה הפוט' גדוליוכל הסמאג ולדעת הנד לאו איסור איכא מעשהעביד אם כי דלאו איסורא ליכא תתאוה בלא גםז"ל להרב וראיתי וכאמור אח"כ מעשה דעבידהיכא תאוה שחיוב ז"ל הר"א שדעת שכתב ז"ל'המגיד

ברצון שלא בדמים לקנות שיתאוה היאזו שנ"ט סין בב"י ז"ל דבריו והביא ע"שהבעלים ברצון בדמים לקנות יתאוה האדם אם ולפ"זע"ש

הנד זו טברא ולפי אישרא בזה ליכאהבעלים לשמוד לאדם אפשד בנקל כי טובא לןארוומ בדמים לקנות בלבו יתאוה לבלתי בזהעצמו עצמו לשמור צריך אם אבל הבעלים ברצוןשלא של בית או חפז לקנהע בלבו יתאוהלבלתי מלחמה צריך בזה הנה הבעלים ברצוןחבירו בזה לבו מחשבת לשמור היצה*ר כנגדגדולה

צה ת ו כ ר ב בר

הנה באמת ומיהו בזה, לבבי זכיתי יאמרומ* ודברי יתברך האל מדברי ודבר דברבכל

לנו אין לשמור אנחנו צדיכים אה2רמופרים שבשמים אביע על אם כי ויהשעןלסמוך

כבוד דבד על אוחשו ועוזד מיצה"רהמצילנו עליו מהגבר אדם של יצרו רז"ל וכמ"ששמו לו יכול לא עוזרו הקב"ה ואלמלא יוםבכל

הוא וכו' בידו יעזבנו לא ה' וכו' צופהשנאמר לעשות ויראתו אהבוע בלבינו ישים ברחמיוית'

לעבודתו לגינו ייכונן שלם בלבב ולעבדורצוע ברא טהור לב הע"ה דוד וכמ"ש תמידויראתו אכיאר. בקרבי חדש נכון ורוח איהיםלי

ונ"ל וז"ל שכרנב ז"ל המגיד הרב מדבריוהנה היא זי התאוה שחיוב ז"ל 'הר"אשדעת

ע"כ הבעלים ברצון שלא בדמים לקעתשיתאוה ס"ל לא ז"ל דהרמב"ם אלו מדבריו נראההנה אם דוקא ז"ל להראב"ד זו ס' יחם דהאהכי כתב כי כהראב"ד ס"ל ז"ל דהוא מדבדיונראה ז*ל הד"א שיטת ומ"מ וז"ל הקודם דיבורבסוף ע"ש. יותרנכונה בזה פלוגתא שיש במונח נניח דאם דעוהנה

בזה סאם לעשות אפשר הכא לכ4ערההנה דבתאוות ז"ל כהרמב"ם הלכה אם ספקוהוא כסמוג הלכה אם ם, וריב נמי מעשה בלתיהלב הלכה ואת"ל מעשה נמי בעינן בזה דגםו"ל

המגיד הרב כמ"ש ההלכה דילמא זשלכהרמב"ם שיתאוה הוא התאוה שחיוב ז"ל הר"א לדעתזי.ל

מתהפך הוא זה וס*ס הבעלים ברצון שלאלקנות דאין נדאה באמת אך להחמיר ס"ס בזה ליכאגם יהיד ז"7 דהסמ"ג לכאורה כי יען ס"ם תשיבוה בסברה חבר לא עדיין מצאת- לא כי בסברתוהוא להדיא פסקו זאל הפופקים גדולי וכלזו

זול חק"ל להרב ועית וכאמור :*לכהרמב"ם הרב לדברי שהביא מה קכ"ו סין ח*אבי*ד ע*ב מאא דף וא"ו סי' חי"ד ז"ל משהמשאת ואפילו ספיקא ס' חשיב הרוב נגד המיעוטשכתב באורך שם ז"ל חק"ל הרב עליו ותמה יחידסברת מ*ב בחק"ל עוד הךין ע*ש עליו הטובה ה'כיד נר"ו דרבינא בריה מר הרב מ*ש כ*ת דףהי*ד

וכתב ספק מזה לעשות אין רבים לגבידביחיד השיב רוב נגד דמיעוט מודינא לכי אפי'שם דווקא הייגי והסמ*ע ההאגו"ר הרוקח וכדעתספק

וכנגדו אחד החויק בהיות חבל וכףבמיעוט להיות ולאין מאין ונכבדים רבים נד כמונצבו קרינן מיעוט דלאו מיעוט בשם מכונה יחידאותו הביא ושוב וכו' דבים עם יחיד בתואר אלאליה שכתב ס"ג דף ק"ז סי' ז"ל חיי בעי ה, דבדישם עבדינן לא דבים לגבי ממש דביחיד בפידושכן

ע"ש. וכו' יאסור או יהתיר בסברתוספק מה לפי הוא בס"ד שכתבנו זה כלואכהנמ

המגיד הרב מדברי לכאורהשנדאה דוועא ז"ל הראב"ד לדעת זו ס' יחם אשדז"ך דהרמב"ם הגם כי נדאה העיון אחד האמתאבל מבינים אנחני כאשד פליגי יא ז"ל והרא"בדז"ל העיון אחדי כי והוא הראשונה גהשקפהעתה שגם לומר אנחנו דיכולים בם"ד אנכידואה

חבירו אצל חפץ דאה זה שאם מודה ז"להרמב"ם בלבו מחאוה הוא אך למכרו בדעתו איןאשד זה למכוד מעצמו רצון לו יהיה החפץ בעלשוה אנכי למכרו רצון לו שיהיה אחר ואזהחפץ כי איסור ואין כיום בכך אין ממע אותואקנה לעשות בלבו וחושב החפץ מתאוה דהוא היכאאם

חבירו את לרצות יוכ7 איך והמצאותאופנים ענין כמו היא התאוה והנה החפץ ממנוולקנות בלב היא שהתאוה אלא הפרש באיןהחמדה האיסוד ו2חמוד ב?א וגם בפועל הואוהחמדה

את לדצית כדי שעושה וההפצרהההשתדלות שיחשוב 21תאוה דלא לאו גבי ודכוותאחבירו. לרצות שיעשה ההפצרה ואופני ההשתדלותביבו שכ' בעצמו ז"ל המגיד להרב ועיין הבידואת

אשר ההשתדלות אבל וז"ל ז"ל הדמב"םבדעת

בשעת ונגמר האיסוד הוא לדצומו כדיהשתדי הרי ע"ש וכו' מעשה היה לא ובהשתדלוו2המקה ההשתדלות הוא וטתמוד דלא האיסורכל

המה וכן לרצותו כדי שעוסהוההפצרות בדין ם, בהלכה ז"ל הרמב"ם דברימדוקדקים

והפציר רעים עעיו והכביד שכתב תחמודדלא זאל דבריו תמצא וכן ע"ש ממנו שלקהו עדבו

תתאוה דלא לאו בדין יושד בהלכהמדוקדקים זה דבר יקנה היאך בלבו שחשב כיוןשכתב ז*ל להרמב"ם הו"ל וק' וכו' בדגר בלבוונפתה

זה דבר לקנות בלבו שחשב כיון כךלכתוב זה דבר יקנה היאך כ' וימה תעשה בלאעבר

דהאיסור לומר דכוונתו אלו מדבריו מובחהרי

ברכותרב

הכבדה ע לקטת חושב שהם4 במההו8 היאך בלבו שחשב כיון אמר זה ועלוהפצרות אופנים לעשות בלבו שחושב ר"ל זה דבריקנה הוא טונא וכהאי לו למכור בהם לרצותושיוכל שאין חבירו אצל חפץ ראה הוא אם אבלדאסור יהיה האדם זה שאם בלבו וחשב למכורכוונתו

כך אחר אזי החפץ זה למכור מעצמו רצוןלו דאיט מאחר במן לן לית ממט אותו אקנהאנכי להפציר ואופן השו,דלות לעשות בלבוחושב זה שיהיה כע~אוה אלא לדצוחן כדיבחבירו דצון לו שיהיה ואחר מעצטי מרוצההביו-ו אנכי אוי דעלמא מוכרים כשאר למכורמעצמו להמכר העומד חפץ שלוקח כמי טמטאקנה מחלוקת אך דשרי מודים כ"ע ובזה בעליומרצון

הוא שאם בזה הוא ז"ל והראב"ד ז"להרמב"ם עומד שאיט א' חפץ לו למכור מחבירובקש

השתדל וזה לו למכור רצה לא וחבירוימכידה עד מאד עד בו והפציר בריעים עליווהבביד ז"ל להרמבאם הבה לו. ומכר למכורשבערצה

רוצה שאמר ברצון מכר סוף כל דסוףאע"א דלא לאי על עבר ג"כ היד בחזקת לקחו ולאאני

לרצותו מקודם שעשה ההשתדלות מפניתחמוד להראב*ד אבל להדיא כן ז"ל המגיד הרבוכמאש רוצה ואמר זה נתרצה סוף כל שסוף מאחרז"ל והפצדות השתדלוון ע"י זה דהיה אעאגאני

וליכא לאו איסור כאן איו עליו והכבידשעשה רוצה אמר לא לבסוף שגם היבא אם כיאיסורא בלאו הענין והוא ה"ה וכן כרחו בעל מכראלח וזה בפועל שזה אלא אחד הבל כי ועשוהדיא

בלבו שחושב כל ז"ל דלהרמב"ם הלבבמחשבת את לרצות כדי והפצרות השתדלותלעה2ו~ן שלא חושב שהוא הגם החפץ לו למכורחבירו אסור ג"כ ברצון אם כי מחבירו החפץיקה יכריח איך אופנים לעשות הושב שהואמאחר ז"ל ולהראב"ד במבר רצון לו להיות חבירואת

שהוא בלבו שיחשוב היכא אם כי עובראיני בלתי חבירו של כרחו בעל החפץ ליקחרוצה ברצוט אותו ליקח חושב אם אבל כללרצון אתחבירו יפתה איך אופנים לעך2ות שחושבאבל

איט אני רוצה שיאמר באופן למכור בוויפציר ה' כוונת היא וזו תתאוה דלא לאו עלעובר

שחיוב ז*י הר"8 שדעת נ*ל שכתב ז"להמגיד

ע"ש הבעלי6 ברצון שלא בדמים לקנותשווה יותר דבריו ולבאר לפרש ז"ל המגיד ה' חש לאו

טהער הם ומבת4רים מפורשים דבריו כימזה הוא כי יען עוד דבריו לברד צורך ואיןכתבט איירי זאל והרמב"ם ז"ל הרמב"ם דברי עלקאי שיוכל והמצאות אופנים לעשות שחושבבכגון דקדקט וכאשר למכור חבירו את בהםלרצות וכאשר סוף ועד מתחילה ז"ל הרמבאםמדברי הקודם בדיבור כן כתב בעצמו ז"ל המגידהרב היא האיסור שעיקר תחמוד דלא לאועל

בלאו הוא וכן לרצותו השתדל אשרההשתדלות אם כי לזה זה בין הפרש אין כי תחאוהדלא בס"ד. ברור נול כן במחשבה וזה בפועל שזהוק

עיקר ז"ל להרמב*ם דגם האמור מכל1;נ~ךרבש דה2תדל אשר ההשתדלות הואהאיסור

שיתרצה כדי בריעים עליו ולהכביד בולהפציר אדם הוא דאם בס"ל לומר לט אפשרוהשתד* יבושו אשר הבריות בעיני מאוד ומכוברגדול

ובלתי השתדלות בלתי גם הנה ריקם~השיבו שיבוא בעלמא באמירה אם ני וכבידותהפצרה כאלו ה*ז החפץ לו למכור ויבקש חבירו~בית כי יען בריעים עליו והכביד השתדלותעשה לאחרים שצריך מה וחשיבותו גדלו לרוב:ו;

ביאוע לו יספיק הוא הנה מאד ולהפצירלהשתדל בפיו מבקש אשר שפתיו ועקימונ חבירולבית דאיתא מדס4 זו סברא ללמור לי ויש ו;חפץלקנות

בר ליהודה ר"פ דא*ל ע"א נ"ג דףבכתובות ולא עול ועשייה דעול לך קאמינא מי אטומרימר עשיקה היינו דידי מעילאי א"ל קאמינאעשייה בנ"ד בזה כיוצא סברא לעשות נ"ל ולכןע"ש והכל פשוט לאדם גדול אדם בין בזה הפרששיש שהוא. מהלפי דלא ל(ייז בהנך בס"ד לחקור יש דלכאורהןדע

וחומד מתאוה הוא דאם תחמוד ולאתתאוה שמעון מממון שמעון בעבור לקטתו ראבןבית י*ד בש*ע ועיק הנז' לאוין איסור בזה איכאאי עשרה והלוה זוז הילך לחבירו באומר ק"ססי'

צדדין יש בנ"ד והנה ע"ש דמותר לפלונידינרין בעבור ומתאוה בחומד דגם ואת"ל ולכאן.לכאן ראה וה אם להסתפק יש הנה אסור נמיחבידו לקטתו אותו וחמד והח(עה חבירו אצל אחדספר חשת*ל דבד לאוין איסור בזה א"א ללמודבעבור

צז ת ו כ ר ב בר

אותו וחמד שהתאוה דאע"פ משוס אסור זהדגם וזלו ממת בכלל הוא עכ*פ בו ללמודבעבור חפצים לשאר בזה לחלק אין ולכן למכרוויוכל וחומד מתאוה זה אם להסתפק יש אכתיהנה לעשותו להקדישו בעבוד לקנותו ראובן שלביתו או הנז' לאוין איסור בזה איכא אי הכנסתבית~או. דהגע דמותר זה בנידון נראה לכאורהוהנה

על ומדבר דאובן אצל בא זה אםעצמך בכך מה הכנסע2 לבית ביתו את שיקדישלבו וגדול מצחן לעשות שמעשהו יהיה בדוךהלא אם יגרע למה וא"כ וכו' המעשה דגדולשכרו ממט לקטת נראובן בו ומפציר מעשהוהוא

נראה לכאערה כן ועל מצהת לצורך שלובדמים וחומד מתאוה שהוא כל עתנת דהסבראבס*ד לצורך מממוט לקנותו חבידו של חפץ אובית

ה*ז כלל לצרכו אותו רוצה ואיט ומצוהההקדש יעזור ואם בס*ד נ"ל כן פקפוק שום בלתימותר עינינו יאיד בדחמיו והשי"ת בזה נדבר עודה'

אכיאר.בתודתו ז"ל ב*ח להרב ראיתי בס"ד כותבי אחריוהנה

דכתב והא וז"ל שכ' שע"א סימןבסוף לאוין בהעני דעובר שנ*ט בסי' לעיל ז*לרבינו משהם שחייב קאמר ולא תתאוה ולא וטתמודבלא בדיבור נמי איכא דעבירה דאע*ג נראהדבור כתיב במחשבה אלא בדיבוד אשכחן לא לאומ"מ ואמחשבה תהמוד לא כתיב ובמעשה תתאוהלא

והוציא החפץ קנה אאכ אלא חייב איט נמיגדידא לא משום דעובר הוא ההם לחעלמהשבחש היא דהתאוה משום תהמוד לא ומשוםתתאה; הדי ע*וע עכ*ל מעשה שעוךה גורמתהיתה בדבר הוא יחיד ואין ז*ל הסמ*ג לס' חברמצינו גזילה מה' בפ"א ז"ל למשה הלכה להרבועייןע"ש. כותבי אחרי עוד כי צריך אני למודעי עודגם

בספר ז*ל להרמב*ם בס*ד ראיתיראה וביאור וז*ל רס*ו בלאצין שכתב שלוהמצות

גברה אם אהד אצל יפה דבר ראה שאםזה תתאיה לא על עבר בו והתאוה עליומחשבתו

ועישתדל עד חהוא הדבר אהבת תתעמקחשם ולהכביד פניו מחלות יסור המא אצלילהגיעו במה אליו איתו יחליף או לו שימכרטעליו

לא על עבר כבר הנה ממנו טוב יותרשהוא ולא לחבידו שוהיה הדבר שקנה אחר ג"כתחמוד עד והערים עליו הכביד אבל למכרי דצונוהיה

תחאוה לא לאוין ב' עבר כבר שלו ויהיהשלקחו או מלמכדו ההוא האיש נמנע ואם תחמודולא

יקחהו הוא הנה ההוא בדבר באהבתולהחליפו כנפשו ההוא בדבר אהבתו בדצזק ההכריחבאונס ע*ש. עכ*ל וכו' תגזול לא עלעובר נראה אלו ז"ל הדמב*ם דבדי מפשטותוהנה

שיחאוה צדיך אין חחאוה דלא לאוגם בלבו שהתאחה כל אלא השתדלות ע"ילקנות לבעלים דצון שיהיה שהתאוה אפ*ה ההואהחפץ וידבר מהם יבקש שהוא בלתי מאליהםלמכרו וזה תתאוה דלא לאו על עובר אפ"ה כלוםלהם שאין נדאה באמת אבל לעיל. בס"ד ממ*שהפך לפר,ע אנחנו יכולים ושפיר לזה הכדחכאן כן וגם קצרה לשה דתפס ז*ל הדמב"םדברי

כוונח~ השתדלות ע*י אותו לקחת בו שיתאוה

אם אבל לו למכרו הבעלים מן לבקששישתדל מאליהם למכדו לבעלים דצוז שיהיה מתאוההוא חשב לא ומעולם מאתו ובקקוה דיבור שוםבלתי דלא לאו כאן אין כלל מהם ויבקש הואשילך רברי ודקדצק מפשטות כי יען כללתתאוה מוכח הנז"ל גזילה בה' היד בספר ז"להדמבשם דבר לקנות בלבו שהשב שנתב כדבדיטלהדיא

בס"ד כדבריע באצבע מורה זה דבד והריזה מדברי מוכדחים הם בס*ד אלה רברינו כיועוד חיוב ז*ל הר"א לדעת שסתב ז"ל המגידהרב

ברצון שלא בדמים לקטת שיתאוה היא זוהתאוה דבר לומר ז*ל המגיד להרב לו ומני.הבעלים

לא בין טובא שאני ודילבפ8 ז"ל הואא בדעתזה בדברי טכר לא זה ודבר תחמוד ללאתתאוה ודאי אלא תחמוד לא גבי אם כי ז*להדאב"ד לחלק לט דאין בפשיטות ז*ל המגיד הרבדסבר דינים חילוקי בשום תחמוד ללא תתאוה לאבין חה במתשבה עוזה זה הוא הפדש אם כיכלל

האופן אוא תחמוד בלא האסוד וה4צפן:פועל כתב ולהכי הלב במדהטבת העזאוה בלאהאסור להבי ד~טוית השתא וא"כ ע*ש. וכף הרשאשלדעת

דלא והא ז*ל הרמב"ם לדעת הכי נימא אנןגם לדעת אם כי זה דבר לברר ז*ל המגיד הרבחש

ז*ל הרמב*ם דעת נמי לברד חש ולא ז"להר*א

ת ו כ ר ב ברצח

בדבריו מבוררת ז"ל הרמב"ם דעת כי הייעבזה זה דבר יקבה האיך בלבו וחושב שכתבלהדייא מבוררים הם צלו דברים כי בס"ד הוכחנווכאשד

הרב איצטריך ולא כתבנו כאשרומפורשים הר"א לדעת אם כי זה דבר להשמיענו ז"להמגיד ודוק. התאוה בדין כלום דיבר לא אשרז"ל

חפץ ראה דאם להסתפק לכאורה יש כיודע ממנו אותי לקחת לו והתאוה חבירואצל החפץ ממם וביקש השתדל ואח"כ מתנהבתודת ממנו שלקחו עד ריעים עליו והרבו; במתנהההוא או4ד תחמיד ולא תתאוה לא בז~; אינא איבמתבה

וחומד במתאוה אם כי נאמרו לא אלולאויז ג"כ שהוא בחפץ להחליפו או ההוא החפ'ןלקנות הטהור בלשונו ז"ל הרמב"ם תפם שכן קנייהדרך בקש באם והנה ז"ל הפוסקים כל תפסווכן

בבקשתו ייחד ולא א' בגד לו שיתןמחבירו סתם ממע שרצה כ"א דווקא אותו לבקש פ'בגד לבקש כיון ולא חפץ איזה או בגד איזה לושיתן לן קמבעייא לא בהא ממנו לבקשו פרטי חפץעל

לא אלו דל(מין אלו בלאוין נכנם זה איןדודאי שראהו פרטי חפץ וחומד במתאוה אלאבאמרו האופן זה ועל אותו ורוצה בלבו יופיוונכנם התאוה דאם את'ל והנה הספק לבית באנודווקא עובר דג"כ במתנה אותו לקחת פרטי חפץוחמד וחומד ממתאוה שנא דמאי הנז' יאוין עלבזה

פוסקים ושאר ז"ל הרמב"ם שזכרו ומהלקנות רוצה זה אם דאפי' הוא לרבותא קנייהלשון בלא בחנם רוצה אם וכ"ש עובר אפ"הבדמים ז"ל החינוך מספר נראה שכן וגם דעוברדמים

תחמוד דלא שלאו וז"ל שכתב ואתחנןבפרשת שלא בין בדמים בין צד בשום מלקחתימנענו יתרו בפ' עוד ממ4ש נראה וכן ע"ש וכו'בדמים הדמים בנתינת נתקן תחמוד דלא לאי שאיןוד'ל אך ע"ש וכו' ממנו לקחו הכרח שדדך זמןכל שהיה במעשה להסתפק יש עדין אכתיהנה

ויש אחרת בעיד שמעון קרוב לו שישבראובן וזה דאובן של זו בעיר א' חצר הקרובלזה

בתחינה מכתבים כמה הנז, לקרובו כתבראובן עליו והרבה במתנה שלו החצר לו שיתןובקשה עם לדבד קרובו עיר אנשי פני שחילהדיעים הגם דאובן זה והנה הזה לדבד ולדצותוקרובו שחמד כשום לאי הנז' פדטי חצר ממעשניקש

כוונתו כל הוא אלא בלבו ההוא החצריופי לו יקנה קרובו זה ואם בו לדור חצר יושיהיה בזה לו איכפת ולא טוב מה הנה אחרתחצר

ולכאז לכאן צדדין זמ בנידון יש כי נמצאוהשתא בית על מבקש ראובן שזה כיון אמרינן מיוהוא ה"ז במתנה שלך זה בית לי תל שאומרפרטי דאין שאני הכא או"ד ריעך בית החמוד לאבכ~ל רוצה הוא אלא דווקא ההוא הבית חומדזה

וה בית לקרובו שיש מפני אך ביתמקרובו קרובו זה אם ואה"נ ממנו אותי מבקשדווקא לך אקנה אם כי זה בית לך אתן לא לוישיב ממע מבקש היה ולא לו איכפת לא אחרבית ולא זה בית בפיו שואי שהוא ומה דווקא זהעל היינו בו לדור בית יו שיתן סתם מקרובושאו מכיסו ממצן יוציא לא קרובו ודאי כישידע לו יש שכבר מאחר אלא בשבילו ביתלקנות תקוה לו יש בו דר אינו והוא מעיקראבית

והפצרת קורבה מחמת במתנה לו להמזושיתרצה לצדד נראה כן זאת על ממנו שיבקשוהאהובים

לברד בתורתו עיניע יאיר והש"ית ולכאןלכאן דהלכתא אליבא שמעתתא לאסוקי לאכעעוהאמו: אכי"ד. לשמהתורה ישראל הנה מכשול. תתז לא עור לפניג(

ודאי הא רופא שהואמומר ש"ק ביום סכנ' בו שאיז חולה אצלו ילךאם

הרופא שזה מכשול תתן לא עוד לפני עלעובר לזה ליתן שצריך הסמנים בשבת כותבהוא

הסמנים שכותבים הרופאים כי כמנהגהחולה דנתב ס"ל הפוסקים ורוב בפיתקאומשקלם בם"ד לקמן וכמ"ש התורה מן אסור ג"כשלהם ליכא דבזה לומד נראה היה יכאורה הנהאך

מדבדי לדבד ודאיה עור דלפני לאואיסור ע"א כ"ב דף ימציעא בחידושיו ז"להריטב"א בהמות ליה דאית דהיכא ואע"ג וז"לשכתב לית איסורא עביד מצי דידן דבלאומדידיה אין מ"מ דעעז פ"ק כמ"ש וכו' לפני משוםביה עבירה עובדי ידי דמסייע איסורא לגרוםלע וז"י לעעז בחידושיו כתב וכן ע"ש וכו'איכא סתמא לה דתבעי היכא דכל וכו' לפני לעניןה"מ לתקלה חושבין שאנו הח- מן ואבר דנזידדומיא ליכא ידינו על שלא איסור עביד דמצי היכאכל

באיסור מרבה שהוח שאפשר ואף לפניכה2ום

צט ת ו כ ר ב בר ליה תבע אי מעמ אבל חיהפינן לא ידיניעל

אכתי ליכא לפני דמשום נהי לאיסוראבפירו,ם עוברי ידי מסייע משוס איכא במילתאאיסורא איסור לעשות לו גורמין שאנו כלעבירה

נמי הכא גם והשתא ע"ש. וכו' באיסורולהרבות בא סכנה בו שאין החולה זה דאם למימראיכא כותב הוא הרופא שזה ורואה הרופאלבית

אצלו יבוא אם השתא אחרים בעבורפיתקאות פיתקא יכתוב הרופא ש(ה הגם שלו הדפקלראות איסור בזה וליכא באיסור מרבה זה הנהבעבורו

ומיהו ז"ל הריטב"א וכמ"ש עור דלפניעאו בברכ"י ז"ל חיד"א רי הגאון חילוק לפיבאמת הנז' נידון בין לחלק יש ג' אות ט' סי'ח"מ

הביא ז"ל הרב כי והוא ז"ל הריטב"אלנידון נידון בין חילוק ועשה הנז' ז"ל הריטב"אדברי

דברבית משום הרבית לנידון הנז' ז"להריטב"א ודמים הלואה והיא לכאן באו חדשותפנים

דהלוה הנך עס סרך בהון דלית חלוקיםאהרים ישראל בהמת דשקיל לרועונ דמי ולאכבר

אלפני עבר ולא למיהב זה לישדאל דשרילרעות שהוא רק ונפרד חלוק ענין דאיט משוסעור

ז"ל הריטב"א דשרי הוא ובכה"ג באיסורמרבה הכא גם והשתא ע"ש. ז"ל עכ"ד אחר באופןוזא

של הפיתקא דזו בהכי לחלק יש נמי הנז'בנידון הנך עם סרוך בה ויית חדשות פנים היאזה

והגם הנז' לאו איסור בזה ויש דכתבאחדים קרב שכתב הנז' החילוק דאין נראהדלכאורה

מאחר והיינו הישרה הסברא עפ"י ברור הוא1"ל דלפי ישראל בהמות ע"י איסור מוסיףשהוא בזה יציל ומה יועיל מה סרה יוסיפואוכלם ונפרד חלוק ענין דאינו משום שהוא הזההדבר זלה"ה. הרים יעוקר סיני מיוסף גדוליט מי חילוקא דהאי מאריה הוא רבא גבראמ"מ זה בפרט דווקא בס"ד כתבט זה כלוהנה

הנז' הדין בעיקר אך עור לפנידאיסור מאחר אך אהרים בפרטים בם"ר לדבר עודיש הארכנו לא הלבה פסק לענין עתה באטשיא בתשובותיו ז"ל הרדב"ז להגאון ועייןבזו;

שהגוי הגם שכתב ק"ק סי' הרמב"םללשונות ורואה דעומד כיון הישראל בפני מעצמועושה ז*ל ברכ"י וה' ע"ש לעשות לו אמר כאלוהוי

ז"ל הרדב"ז ידברי וכר וא"ו אות רצ"ז סי'בי*ד

סי' בא"ח בשבת המבשל בדין ועיין ע"שהנז, סע"ק קנ"א סי' י"ד בש"ך עיין עוד גם'טי"ח ועיין שם ז"ל מרבבה דגול להרב ועייןוא"ו

פונדקית גבי ה' משנה ג' פרק דמאיבמשנה הרב בשם תיו"ט ועיק יוסי .ר' דרבנןפלוגהסו ז"ל תשובה פתחי להרב ועייי ע"ש ז"לוהר"ש מפ"ג ז"י הש"ך לדברי ראיה שיש שכתבשם

תיו"ט הרב שדימה מה והנה כיון זה ו;לדדמאי

ז"-

דינא להך דמאי דמסכת דינא הך שם ז"ל דבריו צין שני ממעשר ה' בפדקדרשב"ג עוד ועיין ופשוט הרואה יראה וכאשרמובנים להרב ועיין קנ"א בסי' ז"ל ברכה שיורי?הרב להרב ועיין ב' סע"ק קם"ג סי' בא"ח ז"למג"א שם ז"ל אברהם אשל ולהרב שם רבאאליה מקום כאן ואין שם ז"ל השלחן ערךולהרב עינינן יאיד ברחמיו והש"ית זה בכילהאריך אכי"ר.בתורתו

המ"םמערכת

בגמרא איתא כן ילפינן לא מקנסא ממונאא( ז"ל ופירש"י ע"ש ג' דףדקידושין

גמרינן ולא הוא חידוש דקנם משיםהטעם דאיסורא נמי ה"ה לפ"ז והנה ע"שמחידוש משום הוא דהטעם דמאחר ילפינן לא נמימקנסא דהא איסורא שנא ולא ממונא שנא לאחידוע: איסורא לענין גם מחידוש גמרינן לאבעלמ(ו טעמא דיהיב ע"ב מ"ד דף בפסחיםוכדאיתא דמחידוש משום בחלב מבשר ילפי דלאלרבנן פייג לא נמי עקיבא דר' התם ואמרי' גמרינן.זא ע"ש נכרים מגיעולי גמיר דהוא אלא זהעך

לא ואפ"ה איסורא לענין הוא הילפותאוהתם גמרינן דלא מצינו נמי וכן מחידושגמדינן ק"ג דף דיבמות בגמרא ממ"ש מחידוועאיסור הטעם ז"ל ופירש"י ילפינן לא מטומאהאיסור גמרינן ולא חידוש הם טומאה דהלכותמשוס

דלא ע"ב ז' דף דמ"ק גמרא ועיין ע"שמחידוש יותר חידוש דהיא משום נגעים מטומאתיליף מלא להרב ראיתי והנה ע"ש טומאהמשאר ה' סע*ק ע"ג דל"ו מ' אות ח"ב ז"להרועים

בתב ולא מזה זה ילפינן מקנסא איסוראשכתב משמע דבריו סתמיות ומן זה כלל לו יצאמהיכן

ברכותרבק

דבגמרא משום והייע כן כתב דנפשיהדמסבדא ראיע ולא ילפינן לא מקנסא ממונא רק נזכרלא

כפי התבה ילפינן לא מקנסא איסורא גםשאמרו איסורא שנא דלא להדיא מוכח בס"דהאמור גוונא בכל חידוש הוא דהקנס דמאחדמממונא

לא דמחידוש להדיא וכמ"ש מניה ילפינןלא להרב פשיטא מהיכא וא"כ איסורא אפי,גמרינן ילפינן. מקנסא דאיסוראז"ל דף דשבת הגמרא בס"ד ראיתי ראה אנכיוהנה

דיליף מקנסא דשבת איסורא דיליףצ"ג שגנבו משותפים לכולם אחד בשיעורדסגי הומרא ויליף קנסא הוא דטביחה והך ע"שוטבהו דמהידוש בס"ד מ"ש ולפי שבח לאיסורדידה התם יליף איך לאיסורא חומרא ילפינןלא

אחר עוד גם וצ"ע חידוש דהוא מקנסארבינא דחולין בגמרא ראיתי מצאתי מחיפושחיפוש מעדים רובא בתר דאזלינן ויליף ע"ב י"אדף

מקנסא יליף דאיך צ"ע הא וגם עקשזוממים זוממים עדים והלא דאיסורא דעלמא נידונילכל לאיסורא גם גמרינן לא ומהידוש חידושהם

דשמיטו. בסייעתאוכמ"ש

בגמרא מצינו דהנה לתרץ בס"ד ליךנראה מטומאה איסור דאמרו ק"ג דףדיבמות

דהלכות משום ז"ל רש"י ופירש ילפינןלא וכתב ע"ש מחידוש גמרינן ולא חידוש הםטומאה ל"ד סע"ק וא"1 סי, באה"ע ז"ל שמואל ביתהרב מקום מכל מטומאה איסור ילפינן דלאואע"ג מטומאה איסור ילפינן סברא דאיכא בונאבכהאי אות ה(ר בכללי ז"ל מלאכי יד להרב ועייןע"ש דכל ו*ל הנז"ל הרב משם זה כלל שהביאמ"ח ע*ש מטומאה איסור ילפינן סברא דאיכאהיכא ה~;וספות דברי על זה על עוד שציין מהועיין שציין ומה וכו' הקמה שאם בד"ה ס*ד דףבחולין להרב עוד ועיק ע"ש ז"ל פוסקים 12אר עלעוד מ*ש ע*ג י*ז דף האלף במע' ז"ל יצחקפהד כמו השתא וא"כ ע"ש ז"ל חיים מים הרבמשם דאיסור בההיא חילוקא ו;אי ז"ל הפוסקיםשכתבו האי לומר נוכל נמי כן ילפינן לאמטומאה מאחר ילפינן לא מקנסא דממונא בהאחילוקא הוא הטעם טומאה גבי דהתם "וא טעמאדחד מהאי נמי קנסא וגבי גמרינן לא דמחידהשמשום

טומאה גבי ז"ל שחילקו כמו והשתא הואטעמא לומר יש נמי כן ילפינן סברא דאיכא היכאדכל וא"כ ילפינן סברא דאיכא דכל קנסא גביהכא הנז"ל צ"ג דף דשבת הש"ס מן להקשות איןתו

סבדת דהתם דאפשר הנז"ל י"א דףומחולין בההיא אבל מקנסא למילף סברא דישהש"ס

סברא שיש להש"ס ס"ל הוה לא ג, דףדקידושין ילפינן לא מקנסא ממונא קאמר ולהכילמילף היטב. ודוק שפירואתי בגמרא אמרו כן ילפינן לא מאיסורא ממדנאב(

ע"ב מ*1 ודף עאב מ' דףדכתובוה ז"ל התוספות וכתבו ע"ב נ' דףובקידושין ממונא ביה דאית דאיסורא ע"ב מ"1 דףבכתובות והרב ע"ש ילפינן לא ממונא ביה דליתמאיסורא כלל כתב שמ*ב כלל בכלליו ז*ל שמועהיבין בשיטה וראיתי ע"ש. ז"ל התוספות שלזה

ז"ל התוספות דברי שהרהיב בתובותמקובצת בתוספות ותירצו וז"ל שכתב יותר לשוןבהרחבת

מהאי רממונא דינא נפיק כדחיך דעלכיון ל% הילכך כספא שקיל איהו דבע"כאיסורא ממונא ביה דאית איסורא גרידתא מאיסורילפינן לדברי ראיה להביא בס"ד לי ונדאה ע"שעכ"ל

ע"ב י"ט דף דבדכות הגמרא מן ז*להתוספות דאמרינן כלאים לענין דלילף התם הש"סדפריך הוא דאם האבידה מדין בשוק אפילו פושטוביה דריב דאימ וכו' כהן או בבודו לפי ואינוזקן

ילפינן לא מממונא איסורא הש"ס ומשנילהשיב ביה דאית איסורא אמרינן אי והשתאע"ש. ליה קארי איך גרידא כאיסורא חשיבממונא מניה יליף ולא ממונא האבידה לדיןהש"ס

דאית איסורא האבידה דין והלא גרידאלאיסורא תוכל דלא לאו איסור דאיכא הוא משנאביה

ממונא ביה ראית איסורא כל ודאי אלאלהתעלם לאיסורא מניה ילפינן ולא גרידא כממוןחשיב ו*ל התוספות כתבו שפיר השתא א-בגרידא

ילפינן לא ממונא ביה דאית דאיסוראבכתובות היטב. ודוק גרידאמאיסורא לא ממונא ביה דאית דאיסודא למידיןנמצינך

התוספות וכמ*ש גרידא מאיסוראילפינן דע ומיהו הש*ס מן בס*ד שהוכחמ וכמוז"ל

עכ*ז גרידא מאיסורא ליה ילפינן דלאדאע"ג אית דעכ*פ משום גרידא משנא מניה ילפינןלא

קא ת ו כ ר ב בר

גרידא ממונא מניה ילפינן ואיך איכוראביה איסורא. ביהדלית הגמרא מן לזה בס"ד ראיה להביא לירני'אה

הש"ס דקאמר ע"ב דכ"זדקידהמין דבי תנא מנ"ל ממונא דאיסודא סוטהאשכחל אחד בעד להתבע נתנה שלא סוטה ומה ק"ור"י

דיל אינו אחד בעד להתבע שנתן ממוןמגלגלין השיב דסוטה ידוע והנה ע"ש וכו'שמגלגלין בגמ' להדייא וכמ"ש ממונא ביה דאיתאיסורא דאית דאיסורא סוטה שאני ע"ב דל*וך,2בועות

כיה דאית איסורא ז"ל ופירש"י הוא ממונאביה אי השתא וא"כ ע"ש וכו, כתובתה גבייתממונא כממון חשיב ממונא ביה דאית דאיסוראאמרינן דאיסודא סוטה אשכחן הש"ס קאמר למהגרידא מוטה והלא בק"ו למילף והוצרך מנ"לממונא ממונא ביה דאית מאחר גרידא כממונא חשיבנמי חשיב ממונא ביה דאית איסורא כל ודאיאלא ילפינן ולא :רידא כאיסור' גרידא ממונאלגבי ויה ילפינן דלא נמי וה"ה גרידא ממונאמיניה

משום והיינו הוא טעמא דחד גרידאמממונא ודוק. קיל יממונא חמירדאיסורא בראיה בס"ד ג"כ להוכיח שיש לי נראה עודגם

ממונא ביה דאית איסורא ילפינן דלאברורה ב ע' כ' דף דמציעא הגמיא מן גרידאמממונא והתם ילפינן לא מממונא איסורא התםדקאמר וחשיב ממונא לידי אתי ג"כ גט גביהאיסור דלא קאמר ואפ"ה ממונא ביה דאיתאיסורא בס"ד נמי להוכיח יש וכן גרידא מממונאילפינן

דהתם זי4 רש"י פי' כפי קט"ו דף דיבמותמגמ' הוכחר יש וכן ע"ש והא ד"ה ז*ל התוס'ופי. :חמן ?רב דמייתי ל"ד דף דגיטין מגמ'קצת יכי4ים אינם והגדילו שחלקו יתומים גבידס"ל ע"? וכו' יפה ב"ד כח מה דא"כ משוםלמחות

פ"ן דף האלף במע' ז"ל יצחק פחד להרבועיין

ע"ש.ע"ג ביה דאית דאיסורא הוא האמור מנ4המורם

לא. ליה למילף מצינן לאממונא

יש אם ורק גרידא ממונא ולאו גרידאמאיסורא גרידא מאיסורא חד ילפותא תרי נידון לאותולנו ליה למילף מצינן שפיר גרידא מממונאותד

ופשוט, כלל למדחי ליכא דהשתאמתרווייהו

הספק בס"ד נפשט שפיר השתא לפ"זומעתה קס"ב סי, ז*ל ששון מהר"א הרבשהביא

ספיעא לההיא דמי אי ג"כ וכן וז"ל ע"א ק"ףדף ממונא דאמרינז מאי גבי בעלמאדאמרינן ואימורא ממונא דאיכא היכא ילפינן לאמאיסורא וכו' מממון או מאיסוד ילפינן אי אחדבדבר הש"ס מן בס"ד שפיר מוכח האמור דלפיע"ש לאו ממונא ביה דאית איסורא ילפינןדלא

היטב ודוק גרידא מממון ולאו גרידא?איסור דף המ"ם באות ז"ל יצחק פחד להרבוראיתי דב"מ ונ"י הרי"ף ועיין וז"ל שכתב ע"את?"ב איסור באיסור התלוי דממון ע"א צ"א דףפ"ג

דקידושין ה' כשנה ילפינן ולפעמים ליהקרינן שכתבו כלל הפך שזה נראה יהנה ע"ש ע"בתי"ט

הוכחקיני להו תקשי ולפ"ז ז"להתוספות וכני"ל להפך דברכות הגמרא מל בס"דשהוכחני

הנז הרב שכתב דברים מקור אין שכעתאלא בפ"ג ונ"י בהרי"ף חפשתי כי יען אציינוברור הנראה כפי גם כלל זה דבר מצאתי ולאדב"מ

בתיו"ם וחפשתי זה דבי הביא כ"כ י"ךשהתי"ט א' בפרק אם כי מצאתי ולא קידושיןד:'סכת

ילפוקא הך התיו"ט הביא ה' מ"שרקידיע,ן ע"ש שבועה גלגול לענין בקדו מסיטהדילפינן הדברים מקור מצינו שלא מאחר השתאיא"ב ואפשר סנייהו ניתיב ולא עלייהו ניתוב 4אהנז,

למעלה על קאי יכו' הרי"ף ועייז ת'ביתכי אחריתי מילתא הוא וכו, הת4וי דממיןיתיבות תי"כ דקידושין ה' משנה מ"ש זה עיוקאי

באיסור התלוי ממון היא שהסוכה בזהוכיונתו בק"ו דילפינן הוא הכוונה ייפיבן ויפעסיםזן"ש

והכוונה תי"ט דקידר2ין ה' משנה צייו זהועי הטעם שהביא ה, משנה א' פ' דקידושין תי"טעל א,זה להיות וצריך בק"ו דילפי:ן הגן' מן?ם

לכאורה. נראה כן בדברין קצתט"ם

לא מאיטורא ?יונא בגי' דאמרינן דכ?וךדע

לא מממונא איסורא אמרינז נמי כןילפיגל י"ט דף דברכות בגמ' להדייא איתא וכןי?פינן

דיבמות ובגמרא ע*ב כ' דף דמציעא ובגמ'ע"ב במציעא ז*ל התוספות ואמנם ע"ש ע"ב קט".דף אנן טפי וא*ת כתבו איסורא בד"ה ע"ב כ'דף

בממין הולכים אנהנו איז דהא במטינא?חמריבז

ברכותרבקב

אפי' רובא בתר אלינן ובאיסורא הרובאחר ולא הרוב נגד דאיסורא חזקה דאיכאהיכא

דמ"מ ותי' שחיט קא נקב במקום שמאחי"צינן לא סוף להם שאין דמים החמירו איסבאשו2 י"ל ועוד מתים שרובם אע"פ לכתחילהתנשא

ע"ש ז"ל עכ"ד וכו' חיישינן לאדמדאורייתא אשת איסור דדווקא מדבריהם לכאורהמשמע שפיר איסורי' שאר אבל מממון ילפינן לאאיש

ה' בפשיטף זה כלל נקט וכן מממוןילפינן

ע"ש ס"ד בכלל ז*ל התוס' משם אליהלימת בכללי ז*ל מלאכי יד הרב מדבריהם הביןוכן

מלאכי יד להרב וראיתי ע"ש מ"ד אותהאלף הנז"ל ז"ל התוספות דברי על עאהקשה שםז*ל כלאים גבי דמשני ע*ב י"ט דף דברכוו2 הגמ'מן

דווקא לאו משמע ילפינן לא מממונאאיסורא ילפינן לא איסורים שאר אפי' אלא א"אאיסור עוד שם הביא גם זו קו' לתרץ ז"ל הרבונדחק נדחקו שג"כ ז"ל הפוסקים מגדולי רבניםמכמה נראה לכאורה לדידי והנה כוותיה זו קו'ליישב צורך ואין כלל זו לקו' מקום כאן דאיןבס"ד דינא ג*כ כלאים גבי דהתם והיינו כלללהדחק והוא הרוב בתר אזלינן דלא רובא לעניןהוא

חוטים שנעשו שאחר רצ"ט ס" י"ד בשועדאיהא אפילו שיעור לכלאים אין אז התורה מןדהוי פשתן של גדול בבגד צמר של שהוא כלחוט החוט נאבד ואפילו אסור בצמר פשתז שלאו ואסור ביטול ביה שייך לא מקומו ידעעולא מאחר השתא וא"כ ע"ש שם ז"ל ש"ך ועייןע"ש בתר אזלינן דלא זו חומרא איכא בכלאיםדגם דלא הש"ס קאמר שפיר לכן ביטול לו ואיןהרוב איסורים עואר אה"נ אבל מממונא איסוראילפינו ראיתי היישוב ואחרי זול התוס' וכמ"שילפינן דדין ליאמר ניתן לא שכתבע התי' עתהבס*ד בטל דלא דביטול זה דין כי שאניהביטול דהיינו כלאים בודאי איירי ברובהכלאים ולכן זה בבגד כלאים חוט שיש בבירורשידעינן כשאר ברוב בטל אינו כלאים ודאי דאיכאמאחר

דיט היכא אבל הוא הכי דאיסוריהאיסורים הא הספק נגד רובא לן ואית כלאים יש אםספק מעוא"כ איסורים כשאר רובא בתר דאזלינןודאי אזלינן לא רובא לן ואית ספק דיש היכאבממון דהמוכר כההיא והייע לספק ומבטלינן הרובבתר

זה אין לשמואל דס*ל נגחן ונמצא לחבירושור מכרתיו לשחיטה לומר דיכול משום טעותמקח ורובא רובא בתר זיל למימר דאיכא ואע*גלך

ונקיט הואיל אפאה טעות מקח והוי זבנילרדיא הראיה עליו מחבירו המוציא אידך הוי דמימוכר דב"ק הן פן בריש וכדאי' רובא בתר אזלינןולא לן דאית היכא כל דבממון לפ"ז ונמצאע"ש לספק ומבטלינן רובא בתר אזלינן לא בדברספק ספק לן דאית היכא גוונא כהאי כלאים גביאבל הספק לבטל רוב ואיכא כלאים חוט שם ישאם

לפ"ז והשת(1 הספק לבטל רובא בתראזלינן התוספות ש' דברכות בההיא תקשי עדייןאכתי

וכף בממונא מחמרינן אנן טפי וא"תדמציעא המציאו' שתפסו ז"ל התוספות בדברי היטבועיין

חיישינן ולא שכתבו גוונא בכהאיבאיסורא החומרא אמרו לא אבל שחיט קא נקבבמקום בטיל לא שהממון והייע זה באופן הממוןשל

בשני ראובן של קב נתערב אם דהיינוברובא ראובן של את שמעון אוכל איע שמעון שלקבין היו דאם בטיל בהרי חד לן אית ובאיסוראוחדי

והקולא הממון של החומרש ז*ל התוספותתופסים שפיר אתי הוה אה"נ גוונא בכהאי האיסורשל דנקטי מה לפום השתא אבל שכתבנוהתי'

דגם ליאמר ניתן שכתבנו תי' אין ז"להתוספות איכא ושפיר רובא בתר אזלינן לא נמיבכלאים היטב. ודוק כלאים לגבי גם ברובעדיפות הש' הח' ממע' שמעתי כי אגיד זאתואמנם

כי בר*ו הלל משה אברהם ח"רוהכו' הנז"ל ז"ל מלאכי יד הרב לקו' תי' נרו'הוא

דבממון דעלמא מממון דאבידה ממוןדהטאני ועיין הרוב אחר בו הולכים מצינודאבידה בד"ה ע"ב ט*ו דף דכתובות זאלבתוספות ממונא האי השתא וא*כ ע"ש אבידה לולהחזיר ושפיר הרוב אחר ביה דאזלינן לאיסוראדמי ילפינן לא מממונא איסורא בברכות הש"סקאמר היטב. ודוק מממון חמור דאיסורמאחר משמע אשר הכלל עיקר אל נשיברבחעתה

דדווקא הנו"ל ז*ל התוספותמדברי איסוריס שאר אבל מממונא ילפינן לא א"אאיסור מהר*ש הרב מדבריהם כן הבים וכאשרילפינן אותם כל ועוד ז*ל מלאכי יד והרב ז'לאלגאזי שהקשו ז"ל מלאכי יד הרב שזכר ז"להרבניס

קג ת ו כ ר ב בר

דמשמע דברכות מההיא ז"ל התוספות דבריעל השתא א"כ ז"ל התוספות מדברי כן הבינוכולם

בסוגייא הש"ס קאמר דאמאי יפלא הדברלכאורה ובסוגייא ע"ב מ*ו ודף ע"ב מ' דףדכתרבות והא ילפינן לא מאיסור' ממונא ג' דףדקידושין מש:ם מאיסורא ממונא למילף איכאשפיר איסורא ילפינן בעלמא דהא יותר חמירדהממון וא"כ חמיר וממון קיל דאיסור משוםמממונא יליף לא ואמאי מאיסור ממון דילפינן הואכ"ש אבות בבית ח"א כהונה בתי להרב וראיתיהתם וגם הנז"ל ז"ל התוספות בדברי שהאריך ל"אדף דברכות מההיא דבריהם על הקשה ז"להוא

להקשות תו דליכא למדנו ומדבריו שםוישבה מאיסורא ממונא ילפינן לא דנקטו סוגיי הנךמכל דרב אליבא הוא הכי הש"ס התם דקאמרדמה על ופליג הרוב אחר בממון הולכין ליה איתורב

לא בש"ס אמר שפיר לדידיה וא"כ בזהשמראל חמור האיסור דבאמת מאיסורא ממונאילפינןיותר. כהונה בתי הרב בדברי סם יראה הרואהר3היהך

ז"ל התוספות דברי להבין רצה שלאז"ל ז"ל שכתב ז"ל אלגאזי מהר"ש הרב הביןכאשר בעלי רבותינו של דעתם על עלתה לאדמעולם איסורא מידי בכל דלעולם לומר ז"להתוספות מקום בכל דהא דליחא חמירא וממונאקילא אלא כן נאמר ואיך מממון חמור איסורמצינו

של ומציאות אופן דבכל לומר הואדכוונתם מאופן חמיר זה הנה ספק נדנוד בזה שישממון

והיינו ספק נדנוד בה שיש איסור שלומצשות שיש הספק את דוחים אנחנו אין דבממוןמשום אבל רובא בתר אזלינן ולא הרוב מחמת בולנו

בו לנו שנפל הספק את דוחים אנחנובאיסור אנחנו כי רובא בתר דאזלינן משום הרובמחמת במקום שמא להסתפק לנו שיש הספק אתדוחים היכא נמצא רובא בתר דאזלינן מכח שחטנקב דיש מהיכא חמיר הוא בממון ספק נדנודדיש התוספות שכתבו הוא זה ועל באיסור ספקנדנוד גוונא דילפינן והיינו מממונא איסור' ילפינןז"ל

שיש דממון מגוונא ספק נדנוד בה דישדאיסור מן הממון חמיר זה במציאות כי ספק נדנודבה

היכא אה"נ אבל למילף מצינן ושפירהאיסור עצמו בפני ודאי איסור שהוא איסור אופןדיש

שהוא ממין של אופן מן זה לאיסור למילףליכא בגמרא אמרו זה דעל עצמו בפני ודאיממון

דאיסור משום והיינו ילפינן לא מממונאאיסורא מילתא לענין ודווקא מממון חמיר הוא הנהודאי אבל כוודאו דספיקי יותר חשוב הממוןדספק איסור ודאי דיש היכא הנה דודאי מילתאלענק ידוע זה כי יותר חמור דהאיסור פשיטאהא

ע*ש ז"ל עכת"ד קל והממון חמורשהאסור אחרת שיטה לו יש ז"ל שהרב למדיןנמצינו מהר"ש כהרב דלא הנז"ל ז"ל התוספותבכלל ז"ל התוספות דכלל דהביט ודעמיה ז"לאלגאזי ודוק. גוונא בכלאיירי הנז"ל ז"ל התוספות דברי מכח לכאורהךהנה

אזלינן דלא יותר חמור שהממוןשכתבו בזה להק' לי יש הנה באיסור משא"כ רובאבתר

החב דמקשה ע"ב ס"ט דף דב"ק הגמ'בדברי המתלקט דכל בהא ברירה ליה דאית יוחנןלרבי לקוחית שחלקו האחין דס"ל גופיה יוחנןמרבי לכאורה והנה ברירה ליה דלית דמשמע וכו'חן דהאיסור לממונא איסורא הש"ס מדמי מאיי"ל

היקלני להכי רובא בתר ביה דאזלינן בושהקלנו הממון אבל ברירה יש ואמרינן בזה גםבו

להכי רובא בתר ביה אזלינן דלא בושהחמרנו כמו לתרץ אין והכא ברירה אין אמרינן בזהגם

בההיא ודעמיה זול מלאכי יד הרבשתירצו לימר כלאים גבי דברכות מגמ' שהקשוקושיא אחר בו הולכין דס"ל דרב אליבא הוא זהדכל לומר להש"ס דמנ"ל כן לומר א"א דהכאהרוב הרוב אחר בממון דהולכין כרב ס"ל יוחנןשר'

נראה יותר אדרבא הלא אדידיה מדידיהומקשה בדיני קי"ל דכוותיה כשמואל יוחנן רבילאוקים לתרץ בס"ד ונראה בהכי. לתרץ א"א הכאוא"כ

במ?יז הולכיז אין דאמרי' הא דבאמתבפשיטות המוחזל מיד טציא שלא כדי היינו הרובאחר

נאמר אם שחלקו אחין גבי והכא הכיאמרינן וא"כ המוהזק מיד מוציאין אנחנו הרי ברירהאין

בעלמא ממון גבי שמצינו כמו להפך נאמרהשתא חומרא בו עשינו המוחזק מיד נוציא שלאדכדי

נמי הכא כן הרוב אחר בו הולכין איןואמרינן דיש ולומר זו חומרא בו לעשות אנחנוצריכים שפיר וא"כ המוחזק מיד טציא שלא כדיברירה דבעלמא מאחר אדידיה מדידיה הש*סמקשה

ברבותרבקד

דין א*כ ברירה יש דס"ל איסורא גביאשכחן נוציא שלא כדי הכי נימא ממון גבי שגםהוא עינינו יאיר והשי"ת : היטב ודוק המוהזקמיד

אכי*ר.בתורתו ס"ה סי' ח"מ בשה"ט ז"ל מר"ן כתב כ~ציאהג(

על יחד שטדות מ מצא י"אסעיף מקויימים והם אנשים משלשה שלוה אחדלוה

למלוה יתנם ולא סימן בלא אף ללווהיחזירם לא מקויימים אינם ואם סי,. בהם יתן אםאף ביחד ג' מצא ואם סי' בהם שנוהן למי אלאיתנם

יד כתיבת והם אחד ממלוה שלוו לוויןמשלשה הם ואם סימן בלא אף למלוה יתנם סופדיםג'

בהם שיתן למי יתנם אחדח סופר ידכתיבת בתומיס ז"ל ותומים אורים הרב וכתב ע"שסימן בשטרות לספק מקום לי ויש וז"ל ט"זסע"ק בסי' לקמן דקי"ל המוציאם לכל ג"כשכתוב אי כומ"ס צריך ואין לחוד במסירה דנקניםס"ו מכרו דהמלוים לחוש יש דהא ללווה יחזירםבהא

דה2שו ואם נפל לוקח ומיד לאחדשטרוהם נפל סופר מיד דילמא רחוקה לחששאבגמרא מצוי דבר דהוא לזו נחוש לא למהוכדומה והפוסקים והמחבר לזו זו שטרוחםשמוכרים דבעי שטרות בסתם איירי סימן צריך דאיןדכעבו מכירה שטר לו יש הרי שטר הלוקח וא"ככומ"ס שטד ומראה לב"ד וכשבא הללו שטרותעל

דאלו הוא לו דיש מזה גדול סי' לך איןמכירה ואף השטר גם לו מחזיד היה הלווהפרען

שלו מכירה בשטד הוא גובה הלווה בידדשטרות דאין בשטרות משא"כ דפרעו לברר הלווהועל מכדן דילמא נחוש לא דאיך ק"ל כומ"סצריך ע*ש.וכו' ז"ל מר"ן דברי ז"ל הרב שהעמיד מהרהנה

דבעי בשטרות דאיירו ז"לוהפוסקים יוציא דהלוקח משום בזה ליה וניחאכומ"ס לברר הלוהה דעל בה ויגבה בב"ד מכירהשטר

תמיהא. לכאורה בזה הנהשפרעו שחז"ל דאפשר והוא זו לקו' בס"ד לתרץרנראה

הענין היה שאם יען לזה כ"כ חשולא נפלו הלוקח ומיר בכומ"ס נמכרו השטרותשאיו

היה אלו שטרות של המכירה שטר גםמסתמא הלוקח הצניעו ולמה עמהם ומונח קשורנמצא שטר עמהם נמצא שלא ומ(וחר אחרבמקום

בםמ*ם נמכרו לא השטרות אלו מסתמאהכומ*ם הדוחק מצד תירצתי זה וכל נפלו הלוקחומיד שחששו לרז"ל שמצינו מאחר לגמגם יש עדייןכי

שבח2ח2תם עד בנפילה רחוקות חששותכמה שאפשר והגם לזה ולא לזה לא יתן שלאגזדו בכה"ג הכא הנה מהם לאחד הפסד מזהשיצא שלא גוזריס והיו הנד לחששא חשו לאלמה לשום הפסד יצא לא שמזה סימן בלתי אותםיתן סימן בהם יודע ממם שנפל מי ודאי כיאדם רחוקה היא החששא זו אפילו והשתא לוויקח מתקנה יוצא היה היזק מה עכ"ז שכתבנווכמו וצריך סימז בלא יתן שלא גוזדים שהיוזו

בס"ד. בזהלהתיישב דהלוקח ז"ל הרב שכתב הדין בעיקירהנה

לו שיש מכירה שטר ומראה לב"דכשבא גובה הלווה ביד דהשטדהת הגם הללו שטרותעל דפרעו לבדר הלווה ועל שלו מכידה בשטרהוא רז"ל שאמרו דמאחר מובנים ז"ל דבריו איןהנה

המוצאם זה השתא א"כ סימן בלא ללווהשיחזרם על אדם לשום לגלות צריך ואים מכריזאינו של הדין יודע הוא אם אלא לב"ד ולא זהדבר הולך הוא סימן בלא ללוה להחזיר שאמרוחז"ל הלוקיח זה השתא וא"כ ומיד תכף ללוהומחזיר השטרות שנפלו וידע ירגיש אימתי יודעמי

אחר תכף שירגיש במונח נניח אם ואפילוממט והחזירם שמצאם זה מי יודע מהיכןהנפילה שטר ויוציא לב"ד יבוא אם השת(ו וא"כללוה

ויטעון אלו שטרות על לו שישהמכירה והחזירם אחד אדם ומצאם ממנו נפלושהשטרות

ולא הוא ששקר יטעון הלוה ודאי הנהללוה את לו פרע הוא אלא השטרות הלוקח מןנפלו

והשתא עצמו הלוקח מיד דה2טרות וקבלהדמים שהלוקח יאמרו אם זאת על דייני ידונומה

אדם ומצאם נפלו ממנו 2ואומר בטענתוצודק שטר הראיה כי ללווה אותם והחזיראחד

ויגזרו הלוקח ביד עודנו דה2טרות שלהמכירה הנה שפרעו כדבריו יברר או לפרעו הלווהעל

בלא לוין כמה וילקו תקלה יצא מזההשתא על מלוה שטר לראובן יש שאם והואמשפט ויכתוב בכומ*ס ללוי וימכרנו ראובן ילךשמעון

ראובן קעניהש יע,2ה ואח*כ עליו מכירה שטרלו את ויתבע לוי מיד השטר ויקח ויחזור לויעס

קה ת ו כ ר ב בר

שמעון ויקח לבינו בינו משמעון בו ויגבהשטעון ויוציא לוי יחזור ואח"כ כנהוג ראובן מידהשטר השטר אותו על לו שיש המכירה שטר אתבב"ד העיקרי שהשטר ויטעון לד"ת שמעון אתויתבע לשמעון והחזירו אחד אדם ומצאו ממנונפל

בידו עודנו השטר של המכר ששטרוהראיה שמעון יוכל ומה לברד שמעון את הב"דויחייבו משפט. בלא נלקה שהוצ ונמצא בזהלברר ולומר ז"ל הרב בדבדי להדחק נבוא אםךהנה

כאשר הלוקח שזה לומד הואשכונתו הנז"ל ויטעון שלו המכר שטר ויוציא לב"דיבוא ג' שמצא מי שכל הכנסת בבית יכריזו הב"דאז

יבוא ללוה והחזירם פ' אדם על ביחדשטרות הנפילה של הדבר יתברר ממילא ואז לב"דויגלה ויגלה לב"ד ויבוא ההכרזה ישמע המוצאם זהכי שטר שמדאה מאחר הלוקח את ויזבו הדברלהם

מזה גדול סימן לך ואין השטרות שלהמכירה דבד הוזכר דלא חדא עצום דוחק זה ודאיהנה שיתבדד יאמד דמי ועוד זאל הרב בדבריזה

העיר מן יצא המוצאם דשמא זו בהכרזההדבד הלוקח דזה אפשר עוד גם ההכרזה. שמעולא'

אחר עד השטרות בנפילת הרגיש לאמעיקרא הרגיש שזה במונח נניח אם דאפי' ועוד רבזמן ההכרזה שמע המוצא וזה תכף הבאד והכריזותכף ללווה והחזירם מצאם שהו~ו לב"ד והגידובא אעהו יכחיש הלווה זה הנה עכ"ז חכמיםכדין יוכל ואיך בזה א' עד רק המוצאם זה יהיהולא

זה של פיו על הלווה מן ממון להוציאהלוקח המכירה שטר מכח לדבר שדגלים והגםי'בדו וסוף ממון להוציא נוכל איך עכ"ז הלוקחשביד ואיך שבועה כ"א הלווה על ללוקח איז סוףכל

שאתה מה דכל ודע הלוקח יפסיד עכ"פשיהיה שהקשינו הראשונה קושיא עכ"ז בזה לדחוקרוצה זה שאם יען דוחקי בהני ליישבה אפשדלא

שיש אפילו הנה מלוין מג' אחד הואהלוקח מכד שטד עליהם שיש השטרות לב' לדבדרגלים ליכא עצמו שלו העיקרי ההלואה השטר עלמ"מ זה יבוא אם אפי' השתא וא"כ כלל לדבדרגלים אם אפילו שלשתן על בב"ד ויעידהמוצאם שיש בעבור השטרות ב' בשביל עאפ ממוןטציא שהוא השלישי השסד בעבוד עכ"ז לדברדגלים אהד עד ע"פ כלל טמון להוציא אין עצמושלו

וכבד ההוא תלוקח נלקה שיהיה בהכרחוא"כ שיש השטרות ב' בעבור דאפילו אמורהמלתים ממוז להוציא יכולים אין ג*כ מכידה שטרעליהם

ודזק. לכאורה נראהכן חששא בזה לחוש שיש לכאורה נראה עודגם

אחר אדם היה הלוה זזה דילמא והואאחרת והשלשה שלוה הלוואות כל בעד קבלן אוערב היה לא כי הקבלן % הערב מן נפרעו אלוכלוין לפרוע הקבלן או הערב והוכרח להם לפרועללוה והשתא נפלו וממנו מידם השטרות ולקחלהם לקנונייא להדש יש סימן בלא ללוה יחזיראם

לאחד או שלו לטלוויז השטרות הלוההשיחזיר שנית פעם הקבלן או הערב וימבעו ויחזירומהם מפורש והקבלנות הערבות שאין כגון נמיואיירי

הערבות זאת על בע"פ עדים יש אלאבשטרות פעמים נלקה הערב עוזה נמצא והשתאוהקבלנות

כי יחזיר שלא אומרים היו אם אבל משפטבלא דא"כ לומר ואין לזה לחוש אין השתא בסימןאם

כי המלוים את שפרע עדים לו יש הערבודאי לתבוע שצריך מאחד עדים בלא להם יפרעאיך ז"ל מר"ן וכמ"ש יתעשר כאשר אח"כ הלוההאת עד מהלווה גובה הערב איז ג' סעיף ק"לבסי' זה הנה ע"ש וכו' בשבילו שפרע עדיםשיביא עני הוא שהלוה ראה שהערב אפשר דחדאאינו עדים להעמיד דהב היא הדבר מן ונהייאשמרוד לומד כנגדו יעיז שלא בלווה שהאמין אפשדאו לו שיש במונח נניח אם אפי' ועוד פרעתלא שטרות קואלו המלווים יטעם עכ"ז שפרעןעדים להם שפרע ומה הלוהה על להם שישאחדים מידם השטרות ולקח אחרים שטרות מצדהיה

להעיד יכולים איך כי ביה לו יעשו מהוהעדים ויגבו יחזירו כרחו בעל ואז דבריהם לבטלבזה בחלוקה גם למיחש איכא זו חששא והנחממע מג' ביחד ג' מצא באם ז"ל מר"ן שכתבהב' סימן בלא למלוה דיתנם אחד ממלוה ,ולוולווין או הערב מן נפלו שמא למיחש איכא אכתיוהא ומיהו שנית פעם בהם יגבה והמלוה הקב~ןמן שנזדמן היא רחוקה דחווובא לתרץ ישלזה וגם אלו לוין לג' עדב אחד אדם שיצא כךהדבר לפרוע הערב והוכרח לפרוע היה לא שלכלםעוד הששא ובודאי ממם ונפלו השטרות ולקחבעדם כתב בהגהה ז"ל שמור"ם והגם מאד זורחוקה

ת ו כ ר ב ברקו

ע"ש מלוין ב' (ב לוין בשני שטרוה בשנישה"ה דווקא לאו הוא שלשה ז"ל מר*ן שתפס מהוא"כ אחד אדם שנזדמן רחוקה חששא ג"כ עכ"זהנה והוצרך לפרוע היה לא והשנים לוין לב'ערב והש"ית בס"ד נדאה כן בעדם לפדועהערב אכ"ר. בתודתו עיניע יאירברחמיו

הנ"וןמערכת

להתיר מהני א' שעד אע,ש הנה נחלותא( מהני לא נחלה לענין מ"מעגונה

כתב וכאשר אחד עד עפ"י לנחלה יורדיןדאיז והביא זלה"ה חיים מהר"ם מו"ז הגאוןעט"ר ע"ג מן דף כ"א ס" ז"ל חיים חוקי הרבדבריו אשתו את שהתירו מה שהדי ועוד ה"לשכתב שמת גמורה עדות בתורת שהעיד ע"אהוא

והרשב"ץ דהריב"ש פלוגתא ידוע וכבדבבנגאלה הסכימו וכן אחד עד ע"פ לנחלה יורדיןזאין

ומורן,ם עגונה בקונטריס מוהדח"שהאחרונים שם הכנה"ג גם שם והש"ך והפ"ר י' סי'בח"מ הדיב"ש שדבדי ז"ל מוהרי"ט מרבו דשמעכתב מוציא מי כתב המ"ץ וגם נקיה סולת הםבזה נשים עזרת דבספר והגם הריב"ש נגדממון פ' מת דאמר היכא בין פשרה ביניהםעשה

גם דנאמן מטתו על למת נהרג אובמדבד האחרונים שרבני וכתב סיים וכבר ז"ליהריב"ש וכחבו הדלת את סגרו זו פלוגתא עלשעמדו כדי מצויות השיירות דאין ושנא שנאדבנ"ד ועוי א' עד ע"פ לנחלה יורדין דאיןבסתם שיכחיש מי דאין לאגלויי דעבידא מילת(1שתהא זת"ד יודה הרשב"ץ דגם אפשר דא וכגוןאותו ע"ש הנז' ז"ל חיים חוקי הרב שהביאזלה"ה זן דף י"ג סי' ח"א ח"מ חק"ל להרב עודועיין

ע"ש.ע"ג ספר על להעלות חפץ לי אין עבדא אנאדהנה

ז"ל האחרונים בדברי להקשות שישמה מו"ז עט"ר להרב טגע דבר כאן שיש בעבוראך

דברי על כאן להעיר אבוא אמרתי לכןזלה"ה בדברי ז"ל הוא שהעיר במה ז"ל חיים חוקיהרב חיים חוקי הרב דברי שבאמת זלה"ה מו"זהגאון הרב וראהם תחילה מאד תמוהים הם בזהז"ל בית בספר הרואה אהד ח"ל כ' הנז, ו"לח*ח

זה ענין על היה עדיות כמה ידאה שםאפרים טעם כאן שייך לא וא,כ המעיין יראהכאשר שנים כאן דהרי ע"א ע"פ לנחלה יודדיןאיז דהלא תמוהים הם אלו ודבריו עכ"ד ד'שהן בספר בעצמו ז"ל הרב כתב אשד השאלהנוסח הידש ביעקב מעשה הזה בלשון כתובה הנזןח"ח עבוד ואחר שנים כמה זה מעירו שיצאהכהן הנזן שהאיש ע"ג בתורת והעיד ע"א בא מהזמן

וכו' אשתו והתירו יע"א בנגאלי בעידנלב"ע כמה שבאו בשאלה לכתוב הו"ל ולפ"דע"ש ע"א בשאלה נקט ולמה ע"ג בתודת והעידועדים לראות אצלינו מצוי אינו אפרים בית ספדוהנה

עיני ריסי מבין באמת אבל נזכרו אשרהעדיות אם כי גמודה עדות היה לא כי נראההשואל תורת בהם היה לא העדיוה ושאר א' עדמפי אין ודאי הא היה כך ואם לסניפים. ובאוע"ג

כי ע"ג כאן ואין ממון לענין מועלים אלועדיות ואיכא א' עד ע"פ לנחלה יורדין ואין מע"אאם שזה הנז' משאלה נראה כי דמוכחא אומדנאנמי

וכתב שרטט כאשר וא"כ ת"ח היה הואהמורשה ביד ומסדם הנז' קדשו דברי ז"ל מו"זהרב

כי אדונ* כן לא המורשה אמר לא למההמורשה לא העדיות דשאר או בדבר היה עדיםהרבה ואיך נחלה לענין שתועיל ע"ג תורת בהםהיה

מו"ז עט"ר שהרב הגמור בודאי הנהשיהיה בהרשאה כתוב ע"א של זה דבר ראה הואזלה"ה שכתוב הממון לתבוע המורשה שהביאעצמה כמה זה מעירו יצא הכהן הירש יעקבשאיך שהאיש עג' בתורת והעיד א' עד בא ואח"ךשנים עט"ר ידע ומזה הנז' בשאלה הכתוב נוסחוכמו אשתי את והתירו יע"א בנגאלי בעיד נלב"עהזה היה אשתו את שהתירו שמה זלה"ה מו"זהרב שהיה זה דבר ז"ל ידע מהיכן דבלא"ה ע"אע"פ כתוב זה דבר שדאה ופשוט ברור ווה ע"אע"פ הכתובה השאלה וכנוסח בפירוש ההרשאהבתוך מה ע"פ להם השיב ז"ל והוא הנז' ח"חבספד המורשה שבא עצמה בהדשאה כתובשראח הממון. את ב:חהלתבוע הצד דלפי ועוד וז*ל שם ז"ל ח"ח הרב כתבגמ

איכא הרי א"כ אחר אדם דאיע מרדקאי נדאה לנו כנודע בלשונו דקאמר גמורהעדות דבטדע נאטר אם ואפי' ברורה נעדותדהיינו

קז ת ו כ ר ב בר

ודהתם דהכא שנים כאל הרי אפ"ה ע"א ע"פהיינו תמוהים ז"ל ח"ח הרב דברי בזה גם ע"שוכו' זלה"ה מו"ז עט"ר הר' מ"ש ודאי דהאמאוד הוא אשתו את שהתירו מה שהרי ועוד ב'טעם במונח נניח אם דאפי' לומר כוונתו וכו,ע"א הוא מבקשים שאתם הממון שזה חשבתםכאשר בנגאלה בעיר שנפטר הירש יעקב אותושל שאין מאחר עכ"ז במסכת הנפטר אותו שלאיבו ע"א אם כי בנגאלה בעיר הנפטר זה עלמעיד היא זאת וכוונהן ע"א ע"פ לנחלה יורדיןאין

הב' שטעם רב דבי לילדי אפי' ופשוטהבדורה הממון שזה שחשבו ומחשבתם דעתם לפי:תבו בנגאלה בעיר הנפטר הכהן הירש יעקב שלהוא

ח"ח הרב קאמר מאי וא"כ זה על הרשאהוכתבו שעדעד ומה הן תימה דבדי בזה דבריו וכלז"ל לנחלה יורדין דאין הב' בטעם ז"י ה"ח הרבעוד ז"ל ממהדש"ך גדול לנו דמי משום ע"אע"פ

הריפא בסכינא הדין שפסק ס"ה סי' בח"בשכתב הנה ע"ש וכו' המאורע אופן זמן בהמשךשד.ם בי מאד תמוהים ז"ל ח"ה הרב דברי בזהגם יספק שאין באופן כן אמר ז"ל מהרש"ךהלא

וחזקה דבה אומדנא דאיכא כגוןבמיתתו שבודאי השכל השערת ע"פ טובא מילתאומוכהא

שדאוי 1"ל מהרש"ך קאמר זה ועל ספק בלימת דאוי ואין והישר הטוב מצד ליורש הממוןליתן בעצמו הוא זכאשר ההר את הדין יקובלומר אופן זמן בהמשך אם וז"ל שכתב לשונוהעתיק ע"ש וכו' במיהטעו לספק שאין מורההמאורע שבלעדי הירש יעקב של השאלה בנידוןמשא"כ מת שודאי לומר אומדנא שום ליכאהעדות או הים במדינות למרחקים עוד שהלךויתכן או הינא לערי או תימן לערי נסעשמשם ההוא בזמן היה יא אשר וכיוצא אמדיקאלערי

שנה עשרים אחר עד ואפשר מצויותשיירות דברי שייכי לא הכא וא"כ ויבוא יחזורויותר

ע"א דאיכא מאחר נאמר ואם ז"למהרש"ך שודאי אומדגא בזה איכא ע"ג בהודתשהעיד

יורדין דאין ז"ל הפוסקים כתבו איך א"ב הואכך חולק אינו ז"ל מהרש"ך וגם ע"א ע"פלנחלה

לאו שלו נידון על ז"ל מהדש"ך דגם ועודבזה הי2תא וא"כ והישר הטוב מצד אם כי קאמדדינא

להוציא רוצה ואימ ההוראה מיראי שהואמי

תבע קא דינא אשר הנתבע מן בחזקה עפ"זממון קמ"ל טובה עצה ז"ל מהרש"ך כי אתוהאמת והישד הטוב מצד לעשות לו ראוי שכךלנתבע זה על הנתבע את להכריה שנוכל כתב לאאבל שכל האמוד מכל המורם להזכיר. לא כיחס

ועד מתחילה בזה זלה"ה מו"ז עט"ר הרבדברי בקיצור ובאו ונכוני' ונקיים ברורים המהסוף והשעית זיע"א ונקי קב היא משנתו כינמרץ

אכי"ר, תמיד בתורתו עינינו יאידברחמיו

הסמ*ךמערכת

דאתחזק היכא ספיקא ספקא מקום יש זה בענין הנהאיסורא

עללשאול

אנסים להם שיש יע"א בגדאד עירנופה התרנגולים לשחיטת מיוחדיםשוחטים

מקרוב היה והמנהג בודק ואחד שוחט אחדוהם

לעשרה קרוב במו השוחט שישחוטשאחד מידו הסכין את הבודק יקח אזיתרנגולים לאותם יאמר אזי כשרה יראנה ואםויבדקנה

לדרכם שילכו בה ששחטו בתים הבעליהכת

עוד בה לשחוט השוחט ביד הסכין אתוימסוד

הכת לאיתם יאמר ג"כ אזי פגימה בה י?צאואם

שלהם התרנגולים להם ומטריף פ:ומהשהסכין

לשחוט הבאים וכת כת שכל הוא דרכם עתהאך

את הבודק שיבדוק קודם והולכים נשמטיםהם

לפעמים אירע והנה משפטה מה להם ויגידהסכיז את ויבקשו פגומה הסכין את מצאשהבודק

וימצא בה להם ששחטו בתים הבעלי הכתאותם

עם להם והלכו נשמטו כבד מהםשמקצת כי הסכין את שבדק קודם שבידםהתרנגולים

מכידים אינם והשוחטים לפעמים. מנהגםכן בצודתם. ולא בשמם לא הם מי שנשמטולאותם

על ישראל יעשה מה לדעת הגיעו לשאולועתה היא העיר יוסף פורת בן כי יעו דנאפתגמא אהף שעה בתוך ולפעמים לאלהים.גדולה

הם המאה ואלו חרנגולים ממאה ייתרישחטו היא והסכין ויותר. כתות בעשרהנשחטים כשדה ונמצאת וכת כת כל שחיטת אחרנבדקת

אדם נני בהם ימצא ג"כ הכשרים הכתותובאלו

ברכיתרבט הסכין. את הבודק שבדק קודם והלכושנשמטו

בנות ש בנים הם לשחום שהבאים בהם ימצאגם על הבודק אמר מה אותם ישאלו שאםקטנים יצאתם אם גם לאו. או כשרה היא אםהסכין מה יודעים אינם הם אח"כ או הבדיקהסודם בכל ומבינים מדגישים אינם כי זה עללהשיב להסתפק יש בעו2ה הגה ולכן כלל הענייניםאלו מהם שיש יען בתים בעלי של תרנגוליםבכמה

יש גם הבדיקה שדם להם התלכושנשמטו בנות או בנים ע"י שלהם תדנגוליםששחטו מפיהם הדבר לברד יוכלו לא אשרקטנים הוא שמא למתלי איכא מאלו אחד ובכלוכאמור שנמצאת הכת אווטה של הנשמטים מאותםהיה צריך אם לדעת צדיך כן על פגומה שלהםסכין

מסתפקים ויאנחמ התדנגולים אותם כללהטריף סכין שנמצא הכת או21ה עם נשחטו שמאבהם לאה או פגומהשלהם מתניתא דמר מתניתא מאמר בראשיתרהנה

מר*ן מני"ר יוסף ורב רב"ה הגדולר* סעיף כ"ה ס" י*ד בשה"ם וזיע"א זלהוההקדוש

מעיה ונטל זאב ובא כראוי נשחטה וז"לג' במקום חיישינן ולא כשדה נקובים כשהםוהחזידן ובפוסקים בש"ס הטעם וכמבואד עכ"ל ניקבנקב היתד בחזקת היא הרי דנשחטה דכיון הואז"ל נמצינו הדי ע"ש נטדפה במה לך שיודעעד

הסכין ובדקו כדאוי שנשחטה שאחר מזהלמדין שהיה איסור חזקת לה אזלא כשדה ונמצאתשלה והנה היחד. חזקת לה נעשה ואדדבה בחייהלה לנו דאפשר הגם בשאלה הנזכר בנאדהכא

וגם אלו בתדנגולים ספיקות כמה בס"דלעשות צריכים מ"מ אבל גאכ מתהפכים שיהיו נמי.עוד מד"ן לנו שמסר מהכלל עצמינו לשמוראנחנו שספק ט' סעיף ק"י סי' בשה"ם זלה"ההקדוש ס"ס מיקרי לא בתעדובת אחד וספק בגוףאחד

והשתא אחד בגוף ספיקות הנ' שיהיוובעינן שיהיה באופן הסאס לתפוס אנחנומוכרחים ההוא גמור ס"ס שיהיה כדי אחד ועניןבגוף עליה דנים שאנחמ ותדנגולת תרנגולתשבכל ס"ס בה לעשה2 יש הבת אותה עם נשחטהשלי שנבדקה בסכין בפעם נשחטה זו אם ספקולומד נשחטה אם ספק כשדה ונמצאת השחיטהאחד וגמצאת השחיטה אחר שנבדקה בפעםבסכין

שנמצאת בפעם בסכין שנעוהטה ואת*לפממה. קודם בסכין נשחטה היא שמא פגומהאח"כ

ספיקות שהב' אחד בגוף הוא הס"ס וזהשנפגמה שאנחמ אחד מענין הם וגם התרנגולת בזוהם

נשחטה במה התרנגולת שחיטת עימסתפקים אחר או הפגימה קודם אם בזו ואת"ל בזואם

וטתתיו לס' ממש בדומה הוא הס"ס זההפגימה וענין אחר בגוף הם ספיקהץ שהב' באונסס'

איך שלה הזנות על האשה בזו שמסתפקיםאחד אם באונס אם תחתיו אינו אם תחתיו אםהיה

יש ני ודע ממש בדומה דומה הוא והדיבדצון דנידון ס"ס כי והוא בנ"ד להתידה אחרסניף חזקת להם שיש דעלמא ס"ס משאר עדיףדידן איסור חזקת איתדע הכא כי יען בודאיאיסור ואינה לפניך דשחוטה מאחר בדריה לבהמהשיש דר"ח אליבא מ"ש בש*ס ועיע אלימתאחזקה היטב.ודוק בכהאי הש"ס לתפוס באנו שאם אמת הןרהנה

ודאי הא אחד וענין אתד במף שיהיהטונא שיהיה זה באופן ג"כ מתהפך להיות אפשדדלא ספק כשתאמד דהא אחד וענין אחד בגוףנמי כשתאמד אז א"כ שנפגמה. קודם נשחטה זואם

מעבטל הנה אזי שנפגמה אחד נשחטהואת"ל שאתה מאחר בודאי אסודה היא והריהספק משא"כ אבל אחד ועניז א' בגוף הס"סעושה עניינים ושני גופים בשני הס"ס נעעווזאם

שנבדקה בסכין נשחטה זו אם ספקשתאמד בסכין נשחטה אם ספק כשדה. ונמצאתאח"כ

שנמצאת בסכין ואת"ל פגומה ונמצאע2שנבדקה המפדקת בעצם נפגמה הסכין אותה שמאפגומה ולומר זה להפך תוכל וכן האחדונה. הדנגולתשל של המפדקת בעצם נפגמה הסכין אםספק

זו שמא הדאשונה בעור נפגמה אם ספקאחרונה נשחטה אלא סכין באותה נשחטה לאהתרנגולת באמ ואם כשרה ונמצ~אן אח*כ שנבדקהבסכין עוד יטלים אנחמ הנה זה באופן הס"סלתפוס יבולים אנחנו וגם שלישי בספק עורלהדבות ושיהיה הס"ס ב~2פיסת אחד אופן לעשותבס"ד דאנן מידי מהני לא זה דכל אלא מתהפךנמי

ואי אחד וענין אחד בגוף הס"ס שיהיהבעינן אינו וזה שכתבמ באופן אם כי זה לעשותאפשד וכאמור. כללמתהפך

קט ת ו כ ר ב בר

לחגאון הס*ס בדיני בם*ד הרואה אנכירהנה בדין הרחיב שהאריך ט"ו אות ז"להש*ך

חילק ז"ל והרב לאו או מתהפך בעינן איהס"ס מה א*כ בהסוה הם ספיקות שהשני היכאבין דאין היכא אבל בזה תתחיל בזו2 להתחילראית

ס' נכנס לא ס' נכנס ס' וכמו שויםהספיקות שאי הארי מן אינו זו וצפורן דרס לא ספקדרס אא"כ הוא הארי מיד זה צפורן לומר יכולאתה לדון אתה צריך מתחילה וא"כ שנכנם הואידוע השתא וא"כ ע"ש וכו' לאו אם כלל נכנסאם

שנשחטה לומר יכול אתה אי נמי דידןבס"ס יו בסכין שנשחטה ידוע א"כ אלא הפגימהאחר

נשחטה אם להסתפק תוכל ואז פגומהשנמצאת אתה צריך מתחילה ואעכ הפגימה אחר אוקודם אם פגומה שנמצאת בסכין נשוחטה זו אםלדון תוכל זו בסכין שנשחטה שתדע אחר ואזלאו

ההיא וכמו הפגימה קודם נשחטה אםלהסתפק ודע זאל הש"ך הגאון שחפס וגבינה ותולעדארי מ"מ אבל סוף ועד מתחילה היא דהסכיןדהגם סכין באותה נשחטה אם הוא שלנו הספקהנה

ונמצאת השחיטה אחר שנבדקה פעמיםבאותם הפעם באותה הסכין באותה נשחטה אם אוכשרה

עם יודעים אנחנו דאין פגומה ונמצ(2זשנבדקה אין השתא ולכן יו תרנגולת נשחטה כתאיזה הפגיפה קודם נשחטה אם ספק לומר יכולאתה ידוע כן אם אלא הפגימה אחר נשחטה אםספק דהיים הפעם באותה זו בסכין שנשחטההוא הסכין שחיטתם אחר שנמצאת הכת או21העם

בסדר הספק לתפוס מוכרח השתא וא*כפטמה ז"ל. הש"ך אגאון וכסברת להפך ולא דווקאהזה

בכללי ז"ל פר"ח הגדול להרב בסאדוראיתי הרב שחידש זו סברא שדחההס"ס

מתהפך בעינן לא גוונא דבכל וס*ל ז"להש*ך הראיה והנה ע*ש. ז"ל לדבריו ראיותוהביא גבי פ*א סי' בשה"ט ז*ל מר*1 מדברישהביא מזה אין הנה ע"ש מתהפך שאינו דגבינהסאס

הגם שיהיה ואיך וז*ל השוך ה' לס'סתירה פר"ה והרב ז*ל השאך הרב פליגי זודבסברא

האמת דאם אמריפ נשיב בדידן אנן מ"מז"ל הרב של זו לסברא וליתא ז*ל פר"ח הרבכסברת הנזכרים הראיות מלבד השתא א"כ ד*להש"ך וזולהן ז*ל מר*ן מדברי ז*ל פר*ה הרבבדברי

מדברי הראיות אצליבו רבו גם דבו זה מלבדהנה ז*ל הש*ך הרב שזכר מקומות מכמה ז"למראן האמת ואם מתהפכי לא דכולם ג"כבעצמו בדינא שעשה וחילוקו ז"ל הש"ך הרבכדברי

עולה והכל הוא מדיליה דידן גם הנהדמתהפך הם"ס לתפוס מוכרח בנ*ד הכא דגם אחדבקנה סברת שקבלנו ידוע וכבר דוקא גוונאבכהאי בין הוראותיו קבלנו דידן וב(אזרא ז"למר"ן צריך דכן ודאי הא ע"כ לחומרא ביןלקולא בס*ם דבעו ואל פוסקים דאיכא וגםלהורות מר*ן דברי אלא לנו אין אנן דוקא מתהפךשיהיה ז"ל.הקדוש דף הספק בית בקונטריס ז"ל כו"ף השוןוהרב

וכתב ז"ל השעך לדברי זבר עעאקס*ב זול פר"ח והרב ז"ל מהרי"ט שהרב אלאוז"ל מתהפך ס"ס בהך ושדו בראיות ידם מצאהכביר הוראה מורי בין ומבוכה ספק הדבר וא"כנרגא. כי מחי ומה להכריע אני מה לעצמיוכשאני ובא מורה אני כך אבל מצוה מלחמתאערוך וחילק הכרעה שעשה בדבריו עעש וכוןבמקום אתחזק ללא איסורא דאיתחזק היכאבין

והנה ע"ש צד מכל מתהפך בעידבאיתחוק רצא ז*ל הרב בדברי ונראה פשוט היותרלכאורה שייכא דלא במקום כ*א אינה שעשה זושהכרעה הספיקות ששני היכא וכגון ז"ל השאך הרבסברה בזה תתחיל בזה להתחיל ראיה ומה הםש1ין ז"ל הש*ך הרב בין פלוגתא דאיכא הוא זהשעל מתהפך בעי ז*ל הש"ך דהרב זול פר"חווד

הוא זה ועל מתהפך בעי לא זאל פר"חוהרב דאיתחזק היכא בין וחילק הברעה הרבשעשה הספיקות דאין היכא אבל איתחזק דלאיהיכא הרב דזכר וגבינה וח~לע דארי ההיא וכמושוים דלא יודה ז"ל הש"ך הרב גם דבזה ז*להש"ך כן להתחיל שכרח שאתח משום מההפךבעי' הכרעה שום ז*ל כו*וז הר' 2מןה לא זה עלהנה

כן מתהפך בעינן לא הוא גוונא ובכלוחילוק וכל ז*ל מ*ף הרב כדברי ומוכרח פשוטנראה בצדק ישפוט כן ובתמים באמת ישרקורא

אפי' אמנם ומיהו פקשק. שום בלתיבפשיטות בכל זו הכרעה 2~טה ז'ל שהרב במונח נניחאם

יודה ז*ל הרב לומר אפשר כן גם הגהטונא דבנ*ד איסורא דאיתחזק במידי שהוא והגםבנ*ד

ת ו כ ר ב ברק'

סשת*ל שתאמר אחרינא ספיקא נמיאיכא נקוחטה לא שמא המכין שנפגמה אחרשנשחטה הס"ס בדיני ו"ל הש"ך שה' והגם הפגימהכנגד ספק חשיב וה דאין וכתב זה לספק וכר כ"זאות

כתבו לא בעצמם ו*ל דהתוס' וגם וכרדמסתמא כי אינו וה מ"מ הנה ע"ש ס"ס כעין דהויאלא ס"ס מכח גמוד היתר להתיד שבאנו היכאאם זה ספק לעשות שטכל אפשד שלישי ספקאבל מה הוא דידוע מתהפך בוה בעינן דלאלענין

גדולה הכרעה ו"ל משה משאת הדבשהכדיע בעינן לא לכוע ספיקי תלת דאיכא דכלבזה

בחלק ז"ל חק"ל להרב בס"ד ראיתי וכןמתהפך וכון וה היתר אך בד*ה ע"ד י*ו דף ח*א,אד

בעינן לא לכ"ע ספיקי דבתלהטו בפשיטותשכתב בעצמו ו"ל כו*ף דהרב גם ומה ע"שמתהפך מכח הוא איסודא באיתחוק הס"ס מתהפךדבעי ועשה בוה ו"ל דהפוס' פלוגתא דמצאספיקא זה דכל דע ומיהו ביניהם זו הכרעה ו"להרב

העיקר אבל דמילהטו לרווהא הוא בס*דשכהבט אינה דהכרעתו מבואדת ז"ל הדב דכוונתאציינו זאל הש"ך הדב סברת שייך דלא במשםאלא בעי דלא יודה ו"ל הש"ך הרב שגם במקוםאבל

כלל ו*ל כווף הרב פקפק לא וה עלמתהפךודוק. עדיפותא איכא האמור מן דחוץ עוד תדעוזאת

הדב סבדת והוא המתהפך בעניןבנ*ד ח"א בי"ד וול חק"ל הרב והביאו ו"ל משהפני שנמצא בבהמה ס*ס שעשה קצ"ט דף קכ"וסי'

הוא שעשה והס"ס וכון עכודים מים מלאחללה שאיט ואעפ"י וז*ל ז*ל הדב וכתב מתהפךאיט מ"מ סוס חשיב דלא מ"ד ואיכא המתהפךס"ס הדב את"ד שרי לדע2יר עוד סניפים שישבנ"ד חק"ל הדב שהביאו קכוז סי' בח*ב ז"ל משהפני דהא הכי למימד איכא הבא גם והשתא ע*שו"ל להתיד סנפים עוד נמי איכא הס"ס מלבד הכאגם רוב דהא כשדים רוב איכא דהכא האחדוהתו

נשהטו דובם בהם מסתפקים שאנחנוהתדנגולים ונמצאת שחיטתם אחר הסכין שנבדקהכדין דגם והוא בנוד אחד סניף איכא עוד גםכשרה שיהיה אחר ס*ס לעשות אפשד בנ"דהכא

בסכין הסימנים נשחטו אם ספק שתאמרמתהפך כנגד נשחסו לא אם ספק הפגימה מקום כגגדזו

מקוכ כנגד נזשחטו ואת"י כלל הפגימהמשם הפגימה שנעשית קודם נשחטו שמאהפגימה אם ספק ולומר להפכו נמי יש וכן ההואבמקום הפגימה שנעשית קודם ההיא בסכין הסי'נשחטו שנשחטו ואת"ל הפגימה. שנעשית אחרספק כנגד נשחטו לא שמא הפגימה שנעשיתאחר מהד"ח הגדול להרב דראיתי ודע הפגימהמקום בכללי לציון ראשון הבהיד בספרו ו"ל עטרן'

וק"ל וו"ל שכתב י"ג סעיף ע"ד ק-"ו דףהס"ס הפותח ספק גוונא בכהאי הס"ס נהמתיל לאלמה מיחוש כאן ואין יין כשמצאה נגע לא או'נגע ואת*ל האוסד נגע שמא עליו לי לומרכלל

וכו' ועא ישראל הפותח שמא לנגיעהשישנה עתה שעשיט וה בס"ס לפקפק אין והוע"ש. דהדב דאע"ג דע ועוד קצרתי. כי ודוקבס"ד שמא לומד ספק חשיב וה דאין כתב ו"להש"ך התוספות דגם הפגימה מקום כנגד נשחטולא לעיל זה וכמ*ש ס"ס כעין דהוי אלא כתבו לאזאל

להתיר כחיט כל אם אלא אינו וה מ"מבס"ד ס*ס לעשו21 לנו יש אם אבל היה הס"ס מכחהוא זה ס"ס עושים אנחנו ואיז אחד באופןגמוד דבעו ו"ל הפוסקים סברת חששת בשבילאלא

מתהפך שהוא זה ס"ס לן דיהנה ודאי האמתהפך ובזה למעלה בס"ד שעשינו הס"ס אותובצידוף ודוק ונכון זלה"ה הפוסקים כל חובצ2 ידינצאהיטב. להרב חיי בעי ספר לי הראו כותביואהרי

ד*ה ע"ב דף ז' סי' בחי"ד ז"להחבי"ב זאל דההשספות וה ס"ס שעשה וכו' שיהיהואיך

ועוד ז*ל עודיא מהד"ד הדב מ"ש גם וו"לוכתב כס"ס דהוי אלא אמדו לא פפייהושהתוספות

אם לנו דמה טעם בזה דואה איני ממש ס"סלא שאנחט כיון כס"ס או ס"ס יאמרוו*תוספות מהד"י מדבדי מתבאד וכן ס"ס דאיכאדואים חשיב ו"ל שהדב ע"ש וכו' הבו' בסי' ו"לאדדבי וז"ל וכתב חוד ו"ן שהדב והגם גמוד ס"סלוה סאס כאן דליכא ז"ל להרב נודה אפילוועוד

דבדיו דיסי מבין הנה וכו' שלו לנידוז עניןאינו דמילתא לרווחא כ"א כן וכתב חזר שלאניכד גמור ס"ס חשיב דוה נוטה דעתו עיקראבל שכן ו"ל הדב מ"ש אלא ספקא ספק כעיןואיט

הנה הנז' בסי' ז*ל אדדבי מהראי מדבדיכע2באר

קי8 ברכותרב

מהדעי בדבדי בזה גילוי שום מצאתי לאאנכי שחה מדבדיו הוכהה שום יש ולא ז*לאדרבי ז"ל אדדבי מהד"י כי גמוד כס"ם חשיבהם"ם ס"ם כעיז או ס"ם חשיב אי זה בענין נכנםלא דאיה דאין בענהפך הוא הס"ס שזה כתבורק

מתהפך בעינן לא דם"ל ז"ל התוספותמדברי ס"ם כעין כ"א חשיב לא שזה מודה איהוולעולם לם"ם בדבריו ז"ל הדב שקרא ומה ממש ס"םו7א מכאן אין ס"ם כעין אמד ולא ס"ס בלשוןזה

הדב הנה שיהיה איך ופשוט לזה והכדחראיה הדמה דעתו שנוטה דמוכח בעצמו ז"להחביב לנ"ד לן תהני שפיד ממש 7ם"ס זה ס"םלחשובודוק. ס"ם הוא ד2"ד דם"ם בם"ד בידינו שעלהואהר

כמה מחמת מתהפך ביה בעינן ולאגמוד צדיכין מעתה הנה בס"ד שכתבט וטעמיםצדדים נוגעת היא כי אודחין אגב מילתא למודעיאנחט לבדד אנחנו שצדיכים דידן דנידון הם"םלעיקד מקום יש דלכאודה והוא בוה ז"ל מד"ןדעת

ט' סעיף ק*י סי' ז"ל מד"ן בדבדילהסתפק מהני לא בגופו האף שהספק שכיון שכתבהנז"ל דתוי משום דווקא הוא דהטעם לומד שאפשדס"ם א' וענין א' בגוף ואינם בתעדובת וחד בגופוחד

דעיקר לומר אפשד או הם"ם מהני יאולהכי שאי באופן שיהיה דבעינן משום הואטעמא אפשד ואי אחת בפעם אם כי הם"ם לומדאפשד ספק תחתיו ספק וכמו הספיקות שני ביןיהפריד שום חל ולא אחת בפעס נולדו דהשניםבאונס בזה ועיין הב' הספק שטלד קודם הטתילהאיסוד ע"ש 1,"ד ,"ג סעי*ק ו"7 הטוזלהגאון שכפי שכתב ז*ל זהב משבצות להדב הויתרך!זי

משמע ז*ל בהדשב*א ז"ל הט"ז שהביןמה ספיקא ספק ובין בגופו אחד ספק בין חילוקדאי1 אפשר אי וזה לויודע אפשד שזה רק א'מענין ע*ש.וכו' דקשה אלא וז*ל !זבז*ל ז"ל הדב כתגערד

ד,ב' שהם מ"א ועקז ט*ו ונדה ט'מפסחים אפ*ה ביניהם להפריד ויש תודה באיסודספיקות

ועמ*י א' מענין הם הספיקות דשני כיוןשרי המקומות מאותן בזה הרגיש כ*ז אות מ"גכלל

ז*ל הנו' לחדב תהחה ועוד ע*ש עכ*לשכתבט

דודאי קשה ומ*מ וז"ל שכתב י*ד סעוקבסוף

מ*א ועא טקו ונדה דפטחים כההיא להמשכחת ע"ש. וכה אחד בגוף והם הספישתלהפדיד לא ספק הוה ספק זה הוא דפסחים הם"םוהנה

ודין ע"ש אכלתיה שמא הוה ואעז"להוה והנה ע"ש ז"ל בהרמב"ם פסוקה הלכה ההשזה ובגון הספיקות להפריד שאפשר הוא ודאיבזה וחזיד לחולדה אפשד היה לא משדם מדודשהוא איסוד חל דהשועש יכולים היו ולבסוף בולהלוך כי הב' הספק שנולד שודם זה במדודמקודם דף דנדה ההיא וכן א' ס' כ"א היה לאמקודם ואת"ל ראתה לא ס' ראתה ס' וה השא דהם"סט"ו

בש"הט פסוקה הלכה והיא טבלה שמאראתה נמי הכא והנה ע"ש י"א סעיף קפד סי'י"ד

קודם דהא בלא"ה מאליהם נפדדים הםהכפיקות שמא איסוד חל ליטהד שיכולה הימיםשנשלמו בימים שעמדה שחד וסתה משהגיעדאתה טבלה שמא הב' הספק נולד אז ליטהרשיכולה מאליהם נפדדים הם הספיקות ששניונמצא הב; הספק שיוולד קודם האיסוד שיחולומוכרח

ספק זה הוא הם"ם מ"א דף דע"ז ההיאוכן שמא עבדום ואת"ל עבדום לא ספקעבדום סי' י*ד בשה*ט פסוקה הלכה הוא וזהביטלום משדדים הם הספיקות נמי והכא ע"ש ס"בתמ"א

איסוד עליה חל שלימה בהיותה דמקודםמאליהם הספק עליה חל כשנשבדמ ואח*כ נעבדהשמא דהיכא זה מכל העולה הנה ביטלום שמאהב'

הספיקות שיהיו בעינן לא אחד במף ייאדהם"ם מכל למידין נמציט מזה זה להפדיד אפשדאי

ז*ל מר*ן ולדעת ז"ל הדמב*ם לדעתהאמור להפריד דאפשר היכא דאפי' הודאותיושקבלנו שיהיה צדיך ודק ס"ם חשיב אפ"ההספיקות דאפשר הגם דנ"ד ס"ם השתא וא*כ אחדבגוף

אחד בטף שהוא מאחד עכ"ז הספיקותלהפדיד לפקפק ואין גמוד ס*ס חשיב שפיד אחדוענין כלל.בזה הרשב*א מדברי בס"ד דאיה להביא נרא'ןערד

אם פ*ד סין י*ד בב"י ז*ל מדן והבי'ז"ל בדיקה בלתי פידות יב*ח תוך ובישלעבר

ספק תולע היה ספק ס"ם דהוי משוםדמותר והגם ע*ש נימוח שמא היה ואת"ל היהלא

הדבד למה 4א קודם טעם נתן ז*לשהדשב*א ועוד את*כ באמרו מ*מ וט' זאב לבאדומה

א

ברכ1תרבקיב

היינו פשוטה כוונתו הנה ס"ס כאן ישדהרי היתר בחזקת דאוקמה טעמא ליכא אי אם"לומר ז"ל מר"ן פסקו ז*ל דהרהבב"א זה ודיןופשום ספיקות הב' הכא גם והשתא ע*ש ג*כבה2ה*ם

חל עליו הפרי זה שםתבשל דקודם מפורדיםהם נולד שנתבשל אחר ושוב תולע יש שמ(שאיסור באים שאין ונמצא נימוח שמא הב' הספקלו הם"ז לה' ראה נא לך לדבר ומדבר ודוקכא' השבועות דחג במעשה ט"ז סע*ק פ"ד בסי'ז*ל

המלווי*ן שנודע קודם שלקחו לאותםויהתיר בסע"ק שם ז"ל להם"ז עוד ועיין ע"ש ס"סמשום ע"ש סאס מטעם הוא מותר שהשאר מה שכ'י*ם וגם ספיקות הב' להפריד אפשר הנז, בכלוהנה לכאורה וא"כ וכו' תתתיו כס' א' בגוף הואהכא מה יאד סע"ק ק*י בסי' ז"ל הם"ז בדבריצ"ע

שיהיה תמצא והיכי וז"ל או"ה הגהות עלשהקשה מציאות יש והלא ע"ש וכו' הא' סן ביןעדע מס"ס שם ז"ל מש"ז הרב עליו ג"כ וכמ"שכז"ו

הדין בעיקר עוד גם ע"ש וע*ז ונדהופסחים שאפשר כל שכתב זז*ל לדעחו צ"ע הוא פ"דדסי'

בסי' ז"ל להרב ועיין ס*ס חשיב לאלהפריד וז"ל שכתב וכו' העולה כלל בד*ה י*ד סע*קק*י דבר בשום מוריד ולא מעלה לא בנתייםונודע ע*ש לדינא הסכים דכן משמע וכו'מהס"ס ט"ז סע"ק פ*ד בסי' שפתב סברתו לפיוהשתא יה וקארי ולישה עריכה בשעת פירשושודאי בשעת נאסר הא הספק הרי א"כ תורהאיסור דנימוח הב' בספק תתיר ואיך ולישהעריכה לי הראו ושוב צ*ע לבאורה אפייה בשעתהכא מה ט"ז סע"ק פ"ד בם" ז"ל מש"ז הרבמ"ש

שהוא שכתב ז*ל המ*ז דברי לפר,םשנדחק הרב מעש לי הראו גם ע*ש דאורייתאספיקא בענין לחלק מ*ש י*ג סע"ק ק"י במי' ז*למש"ז לבין תורה אימור בין הספיקות להפרידשא*א כל נהוק2ב בזה כי ואפשר ע*ש דרבנןאיסור הנה שיהיה ואיך היטב. ודוק בס*דהאמור דכל בידינו רווחת הלכה לעד יתבדךבעזרתו הם אם משגחינן לא תו בגוף הם ספיקותדהב' בנתיים טדע להיות אפשר אם או באחדבאים גמור. ס*ס חשיבי א' וענין אחד בגוף ו2הםדכיון

וישועתו האל בעזרת ונשובה נא נלכהומעתה דהש דנ"ד להחיא לעד שמו*תברך

הנה כאמור בגוף גמור ס"ס דאיכא מאחרודאי שנישאל ותרנגול תרנטל כל זה מכח להתיריש לבאר הביאור חובת עלינו חל בעתה והנהעליו כי והוא דידן בנידון להס"ס שיש הספקעיקר וקי"ל גמור ס"ס בנ"ד הכא דאיכא דהגםאפשר מ"מ דאורייהא איסור גם ס"ס מכח להתירדיש קי"ל דהא שאני איסור חזקת דאיכא בנ"דהכא שיוודע עד עומדת איסור בחזקת בחייהבהמה ובפוסקי' דחולין בש"ס וכדאיתא נשחטה במהלך מהני דלא ולומר להסתפק אפשר השתא ולכןז"ל דאעקמה חזקה במקום שהוא כיון הס"סהכא

ס"סי מכח תתירנה ולא מחיים לה שהיהאחזקתה ראיות להביא שנבוא קודם כי תדע זאתוהנה

חזקת דאיכא גם הס"ס בנ"ד להתירבס"ד קצת לבאר אנחנו צריכים מתחילה הנהאיסור

יהיה שלא כדי לזה השייכים בשה"םהמקומות אתכא דאנן לדידן ובפרט להפך ראיה מהםנראה לפניך אציע כל ראשית והנה סמכינן ז"לדמר"ן סעיף י"ח סי' בשה"ם ז"ל מרן שפסק האבס"ד אחר שיבדקט קודם ונאבד בדוק בסכין שחםי"ג

כשירה שחיטתו פגום שהוא נמצא ואח"כשחיטה שיבר אימור פגום שיצא וזה בהיתר ויצאהואיל עכ*ד אחזקתיה סכין דאוקי אדעתיה ולאועצמ~ע ז"ל הרא"ש מתשובת זה דין שור,ם והנה,ף'ש אחר סכין נאבד אם השאלה וז"ל י"ד סי' כ'כלל

דאפי' ז"ל ראב"ן כתב הבדיקה קודםהשחיטה ויצא חואיל כשירה אחוכ פגומה נמצאתאם

אימור פגומה דנמצאת והאי יצא לדעזירהדבר רבינו אבל אדעתיה זלאו עצמות בהשהבר הרא"ש והשיב עבדינן והיכי לאיסור כתב,2בקם ונאבד השחיטה קודם הסכין בדק אם וז*לז"ל

בו קיאין בסכין ששחט יפה נתברר הריהסכין אפגים לא ואימא אחזקתיה לסכיז דאוקמיהפגם יתירת דחומרא ז*ל ראב*ן של טעמו היהוזה

שלא בוודאי דידע היכא הלכך אפגם בעורלתלות עצם על הסכין לדחוק דרך ואיז עצמותשיבר

אבל אפגים בעור ואימא לחומרא תלינןהמפרקת בה שיבר אם לן ומספקא המכין דנאבדהיכא לה שריע אחרת ספיקא עוד וניתוסףעצמוה הרא"ש שכטזשובת ז*ל פר"ח הרב וכתבעכ"ל. אם להתיר ז*ל ראב*ן שטעם להדייא ם~כחז"ל

שחוצשא משום הייט שנאבדה אחר פגומהנמצאת

קיג ברכותרב וחומרא רחוקה חששא הו'א אפגם בעודשמא בודאי נדע א"כ א7א בה יהחמיר ואיןיתירה לספוקי ראיכא היכא אבל עצמות בה שיכרשלא מחמרינן לא בהא לאו אם עצמות בה שיבראם וניתוסף ז"ל הרא*ש דברי במיום ומ"ש ע=שוכו' דכיון ר"ל הא' הספק מלבר אחרת ספיקאעור

ניתוסף הרי עצמות בה שיבר אם לןרמספקא וכו' הראשון הספק מלבד אחרת ספיקאעוד ע*ש. עכ"ל ליה שיינן והלכך ס"ם כעיןוהו"ל ובב"י בשה"ט ו"ל מר"ן רברי מפשטרהנה

הוא דכשירה דהטעם להדיאמשמע ז"ל הרא"ש שמזב כמו ולאו בהיתר דיצאמשום לא רהראיה וכו' אחרינא ספיקא דאיכאהואיל תפם ולא ו"ל הרא"ש מדברי כלל ו"ל מר"ןזכר מר"ן בדעת הבין וכן בהיתר ריצא טעמא אםכי בע7 הרב וגם יו"ד סע"ק ז*ל הט"ז הרבז"ל

דעיקר כן העלה חדשה ושמלה שורתבואות הש"ך והרב ע*ש בהיתר דיצאה משום הואהטעם לבין י*ג דסע' הא בין חלוקים בן עשהז"ל טעם הב' חילוק ולפי ט*ו רסע' חודה עלנפלה ע"ש. בהיתר ריצא משום הוא זאלמר"ן

ז"ל הט"ז הרב לרברי דגם בודאי לך רעואמנם הש"ך הרב של ב' וחילוק ז"ל ת"שוהרב

להפך בעלמא לענין מהכא למילף ליכאו"ל רבהמה איסור חזקת במקוס ס"ם מהני לאולומר ביה ליכא ט*ו רסעיף ההיא ודאי רהאבחייה על שנפלה בודאי ירעינן אם דהא גמורס"ם לא שמא ספק דאיכא ואעג"ב מכשרינן אוחורה אפשר חודה על נפלה אפילו ודאי דהאנפגמה בבירור ידעינן רלא היכא ולכן תפגםשוא

כאשר כי יען גמור ס"ם אז ליכא חורה עלשנפלה אומר אתה הרי חודה על נפלה ואת"לונאמר בודאי אומר אתה הרי הורה על נפלהבודאי נפגמה ס' עור תאמר ואיך חודה עלנפלה חורה על שנפלה הוא וראי ראם נפגמה יאס' ועיין נפגמה לא רשמא זה בספק להסתפק איןתו

ראם להריא שכ' כ*ה סע*ק ז*ל הש*ך?הרב להרייא כתב וכן פוגם וראי אינו חודה עלנפלה השתא וא"כ ע"ש כ"ט בסע"ק זעל ת"שהרב

להפך למילף ליכא ט"ו רסעיף רמההיאודאי ליכא י"ג רסעיף מההיא וגם כל7 בעלמאלענין דיצ(מע טעמא ז*ל מר*ן מדנקט ולומרלמילף

ספיקא בזה דאיכא משום טעמא נקט ולאבהיתר לא רס*ל משמע ז"ל הרא*ש כדכתבאחרינא רבהמה חזקה דאיתא בכה"ג ספיקי תרימהני לדהות דאיכא ודאי דהא אינו דזה וכףבהייה בה בשיבר דגם ז"ל למר"ן דם"ל ולומרוה

שנפגמת ודאי הוא איז ג"כ בבירורעצמות ז"ל מהרשב"א זה והביא ו"7 פר"ח הרבוכמ"ש

קרוב ודאי הא להריא הכי כתב הביתבמשמרת תפם לא משו"ה ז"ל רמר"ן לומר הגמורלודאי אז והשתא ז"7 כהרשב"א דם"ל טעמא האיכ"א רבלא"ה גם ומה 7איסור ספיקי תרי בוהאיכא כהרשב"א ס"ל לא אי דאפי17 למימר איכאעיד מ"מ עצמות בשבירת נפגם דודאי ליה ואיתז"ל רודאי לומר ז"ל מר"ן בדברי כיל הוכחהאין זכר שלא דמה ז"ל דהרא"ש טעמא כהאי סאללא דאפשר ראיה זה אין בהיתר ריצאה טעםכ"א

והשועש ליה נקט מספיק יותר טעם שהוארמשוס דאם ז*7 הרזאה מן הביא ו*ל ת"ש רהרבהגם דאיכא ודאי הא מ*מ נפגם ודאי חשיב בהשיבר ס"7 ז*ל מר"ן אם ספק ס"ם בוהלעשות

ס"? אי ספק נפגם וראי דאיבו ז"לכהרשב*א הוא שמא ז*ל כהרז*ה דם"ל ואעל"7 ז"לכהרז"ה ספיקי תרי מחמח זה למשרי איכא דשפירס"ל היינו בהיתר ריצאה טעמא שתפם ומה בוה.שיש נקטיה להכי מסתבר ריותר טעמא דהואמשום ספיקי תרי לטעם נמי ז"7 הוא מורה71עו7ם הוא אם ספק מתהפך הוא זה וגם ז"לדהרא*ש

ספק ו*י דהרא"ש ספיקי הרי לטעם מורהז"ל

דלא הא שמא מודה ראיע ואת"ל מורהרלא רהשתא ז*ל כהרשב"א רם"ל משום הואמורה מהני דלא ס"ל ולהכי 7איסור ספיקי תריאיכא דיצאה טעמא כתב ולכן להיתר שרשם ספיקיתרי

בהיתר. הוא ברור הדבר דהכא בם"ד לומר אפשררע,'ך

בעור ספק הוא בזה שנפי הראשוןשספק הספק נפל אז שבעבדה ואחר בעצם ספקנפגמה

מוכרח השתא וא"כ עצמות בה שיבר דשמאהב' בעור ספק הכי הראשון בספק להתחי7 הואאז ונעשה שנולד הוא זה רספק כיון בעצםספק

בה שיבר ררילמא הב' הספק קודםתחילה זה בספק להתחיל באת אם השתא וא"כעצמות הב' הספק לומר יכול א~וה אין שובתחילה

ברכותרבקיד

ודאי דאם עצמות בה שיבר שמא בעורואת"ל מעלה מאי דאח"כ עצמות שבוד בעודנפגמה ס"ס כשאר לתפסו שייך לא זה וא"כומוריד לדברי בביאודו שכ' ז"ל פד"ח להדבועיין

ודוק ע"ש ס"ס כעין והו"ל וז"ל ז"להדא"ש ס"ס כעין אלא סתם ס"ס כ' שלאבדבדיו נרגש שזה פנימו יחזו ישר המעייןומעיקדא שרינן אחדת ספיקא עוד וניחוסף שכתבמעצמ, שזה כיון ס"ס הוי דאז ביה סיים ולא ע"שליה ובודאי מותר ואז ס"ס שנעשה ההיתד עיקדהוא

הוי דלא דהגם לומר ז"ל הרא"ש שכוונתשפשום הראשון שספק מאחר שדי מקום מכל גמורס"ס

להרב ועיין היטב ודוק חומרא הוא בעודשתולים פדי והרב ז"ל כו"ף והרב ז"ל פר"חהגדול קרובים והכל ז"ל מר"ן פסקי בישוב ז"למגדים

דליכא מוה למדין דנמציט באופן אחדלמשמעות ס"ס בעלמא מהני דלא ~ומר מהכא ילפותאשום

וכו' דבחייה בהמה חזקת משום בז'הבכיוצא יצא ז"ל הש"ך הרב של הא' מחילוקואדרבא כהאי ס"ס דאמרינן בעלמא לענין ראיה~כאורה וכו' בחייה דבהמה איסורא דאתחזק אפי'גוונא קצרתי. כי היטבודוק

תחילה עוד נציע בם"ד זה בררנו אשדואחרי א, בסי' בהגהה ז"ל מור"ם הגאוןמ"ש

מטריפין אין קבלה אחת פעם נטל אם א'סעיף דאיתרע. הוא השתא דאמדינן ששחט מהלמפדע ז"ל הט"ז להדב ועיין ע"ש עכ"ל אגודהחידושי וראיתי להעתיקו צורך ואין בזה מ"ש וא"וסע"ק ונראה וו"ל שכתב כ' סע"ק ז"ל ת"ש להדבבס"ד כמ"ש שבתוספות המ תי, על סמך האגודהלע"ד תי, אם כי הביא לא שהאגודה בעצמו ז"ךהט"ז ספק בעור ספק ס"ס איכא פגימה דגבי והואזה

כנגד שחט לא שמא בעור ואת"לבמפרקת דבו משום זה בתירוץ האגודה ובחרהפגימה ואפילו ובו' שהקשו מה ז"ל התוספוהמתדצים תירוצא בהא4 ז"ל להתוס' להו סגי דלאאת"ל בצירוף אם כי ס"ס בהאי כר"ח פסקי דלאותו

כמ"ש לומר יש היינו וכו' עצמות בהשיבד הפגימה במקום שחט לא דשמא ספק דהאיבנה"ך בכל הסכין להוליך הוא דרגיל לספק נחשבלא

לשחוט וי"ח וא14 בסי' אסדינן דמה4טמקום וס*ל וכון ומכוח וט' שיודע אע*גבפטם

גמור בס"ט 1יש אמת דין הדין דמ"מיהאגודה ז"ל הפד"ח כדעת איסור מחזקת להוציאאפי'

גמור ס"ס איכא שוחט ובהאי הספיקותבדיני ומה וז"ל כתב ז"ל כו"ף והרב באורך ע"שוכו' אהך דסמך וכו' ז"ל האגודה בעד להמליץשיש

שהמליץ מה וע"ש וכו' ז"ל דהתוספותשינוייא ז"ל הש"ך להרב נמי ועיין טעם בטובבעדו ז"ל דעת ששתי להרב ועיין שם מ"ש ח'סע"ק אמרתי דינים כאן שיש ולפי וז"ל וכתבשם

בזה דינים שפרט מה וע"ש וכו' בעז"האכתוב דאפי' לעניינו מדבדיו והעולה וג' א' בדיןועיין לההיר טכל ג"כ וכו' בחייה דבהמה חזקהדאיכא ועיין ז"ל הש"ך הרב לדעת גמורים ס"סמכח הט"ז לדעת מ"ש מש"ז בחלק הנז, להדבעוד היטב. ודוקע"ש חק"ל להדב בס"ד דאיתי דאה חופשי מידידהנה

והאריך זה בדין שחקר ט' סי' בי"דז"ל לדבדי וזכר בזה לומר שיש הס"ס בעניזמאוד הפוסקים מן וכמה ז"ל פד"ח והרב ז"ל הט"זהרב וברוחב באורך ע"ש ואחרונים ראשוניםז"ל בדאה ע"ב ט"ו דף ט, בסי' שם ז"ל הרבוכתב תקשי גופה היא ק"ל ואי וכו' שהרי נדבד מהאך מקום מה התורה בכי להקל ס"ס דקי"לכיון

וגם גמור ס"ס דאיכא ששכח בשוחטלאסור ס"ס הוי מתהפך שאינו ס"ס הסובריםלרבות פגום הסכין ונמצא בשוחט לאסור קי"ל איךא"כ החמורה בע"ז גם המתיר הס"ס בו שישמאחר הביא בתשובה ז"ל הרשב"א דהרי ל"ק נמיהא

נראה וכן מהני לא באתחזק דס"ס זה מעניןראיה דרכי הרב הביאו הארוך והיתד איסורמדבדי ב~זשובת הכדיח וכן נ"ז. סי, סוף בי"ד ז"למשה הרשב"א מתשיבת ל"ח סי' ז"ל בנימן משאתהרב ז"ל מור"ם דברי ודחה דוכתי ומשאר הלזוז"ל

שדחו עם ז"ל והט"ז ז"ל הש"ך גם זה עלהחולק דס"ס כן עיקר העלו ז"ל בנימן המשאתראיות שחיטה בענין הכא וא"כ כלום אינו חזקהבמקום עומדת איסור בחזקת בחייה דבהמה חזקהדאיכא פטם סכין ונמצא בשוחט לאסוד קי"ל כןעל

דיני ששכח בשוחט ומנה ס"ס דאיכאאע"ג אמת והנה כלום אינו ס"ס דאיכא אע"גשחיטה להוכיח האריך ק*י סי, בי"ד ז"ל פר"חשהרב רוב דעת נראה וכן שרי באתחזק גםדס*ס

קטו ברכוהרב

בם"ס להתיד שהעךו בתשובה הספרדיםמבותינו הדב וגם מזה כלל נרגשו ולא חזקה במקוםגם

הנה מ"מ כן עיקד העלה ק"י סי' בי"דפליתי פ"ק בקו"א פ"י הרב זמנינו אחרוני גדולראיתי

בראיות והכריח הנפלאה ידו הראנודכתובות אני וגם דאתחזק בם"ס להתיד מקוםדאין

דעתי וסוף באודך זה דבד על עמדתיבעניותי למה ומינה הזקה במקום ס"ם לד~עיד דאיןנוטה

אסוד ס"ם דהוי גם ששכח בשוחט דניםשאנחנו וכו' חזקה במקום דהוי כיון למפדיעשחיטתו מבינתו בדוחב בזה ז"ל הדב עוד האדיךושוב ראוי זה היתד אך וז"ל ע"ד י"ז בדף שם:כתב

דעתי גליתי שכבד חדא אנפי מכמהלהעלימו באתחזק דס"ם זה ענין בידור על שעמדתישאחר ז"ל האחדונים דברי עיקר ונדאין ס"ם חשיבאי

ס"ס חשיב דלא עיקד שתפסו ז"ל אשכנזרבני ותו תורה בשל להחמיד אשכנז דבני שדעתוכ"ש תפסו שהם כיון המתידים ז"ל לדבותינודגם וכיון ס"ם הוי מתהפך שאינו ס"ס דגם?יקד אע"ג לאסור פגום סכינו ונמצא בשוחטדקי"ל מ"מ הדבר טעס ידענו דלא גם גמור ס"סדאיכא להא ושכח שהוחזק שוחט והדי בדבר ספקאין בזה עוד האדיך ושוב וכו' לאסור ונקטינןדמי הגם העולה הכלל וז"ל ע"ג י"ח בדף שםוכתב דיני ששבח בשוחט להתיר ו"ל האגודהשדעת מור"ם אחריו ונמשכו למפרע קבלה ונטלשחיטה

אליעזד ודמשק ז"ל ול"ח ז"ל וש"ך ז"ל וב"חז"ל יהושע פני והדב ז"ל הפליתי הרב דעת וכןז"ל מקום אין שנתבאר למה מ"מ אשכנז דבניו"ל

והנה וכו' ז"ל הט"ז הרב דברי ונראיןיהתיד שו"ת וזרח האיר למסירה כתיבה ביןבעתה ש'הביא ד"ח בשאלה שם לו וראיתי רוכלאבקת מר"ן ידו על והסכים וכו' קדוש לאחדתשובה

קבלו ישראל כל אשד ישדאל מאוד ז"להב"י שהסכימו הרואה יראה דבר וממוצאהוראותיו לבי ושמח וכו' בהדגשה בקי באיע גםלאסוד ע"ש. עכ"ל קדוש לדעת שכוונתיויגל

דהא למודעי אנחע צריכים לאר"ש מקדםדד;נה

מהאי ז"ל הדב שעשה שהכריחודאי דקי"ל פגום הסכין ונמצא עופות כמהדשהט ז"ל השסקים וכל ס"ם דאיכא והגם הכללאסוד

בעינן דלא נמי ס"ל שדי חזקה במקום ס"סדס"ל

ע"ש זה על טעם מצא דלא וכתב מתהפךס"ם הש"ך הדב דהא תמוהים דבדיו ולכאודהבד"ק. פקפקו ז"ל פוסקים שאד ועוד ק"י בסי'ז"ל

הסימנים כנגד שחט לא דדילמא אלובספיקות התוס' וגם איפגים בתדא במיעוט דשמאובספק ודבר ס"ם כעין דהוי אלא כתבו לא בעצמםז"ל בההיא וגם ז"ל הפום' בדבדי ומשולש שנויזה

קמייתא גם לאסוד דקי"ל עופות כמהדשחט ז"ל פד"ח הדב נתעודד כבד ס"ם דאיכאאע"ג חשיב לא דזה זה על מספיק טעס וכתב ק"יבסי' וא"כ ז"ל פוסקים בשאד עוד ועיין ע"שס"ס

דמ"בד נמי ודע כלל מיה דאיה ליכאהשתא גם הנה מתהפך בעו לא ז"ל הפוסקיםדדוב

לגבי הנה מתהפך דבעו ז"ל הפוסקיםלסבדת בעוד ס' בעצם ס' מתהפך איכא ודאיהדאשונ' להפך הוא וכן בתדייתא בעור שמא בעודואת"ל

שמא בדאשונה ואת"ל באחרונה ס' בדאשונהס' ס"ס חשיב זה דאיז לומד הדבר ומוכדחבעצם בזה. להאריך מקום כאןואין דאגודא הדין מזה למדין נמצינו הנה שיהיהאיך

שרינן חזקה במקום שגם וכו'. בשוחטז"ל שהתידו ז"ל פוסקים לכמה קהזינן דהאבס"ס דבהמה חזקה במקום שהוא והגם ס"ס מכחהכא הפום' מן דיש והגס עומדה איסוד בחזקתבחייה

דם"ל משום לאו ז"ל האגודה על דפליגיז"ל אלא דפליגי הוא חזקה במקום ס"ם מהנילא הראשון וראשון דפליגי הוא אחדינא טעמאמכח בזה ז"ל האגודה על דפליג ז"ל פד"ח הדבהוא חזקה במקום ס"ם דמהני ותגי פסיק ז"לוהוא

מהר"ד הד' וגם ע"ש ק"י בסי' באודךוכמבואד מצינו לא ז"ל מהדח"ש וה' ז"ל יהושעעזדי' ולא חזק' במקו' דהוי משום הם"ם כאןשסתדו במהדה"ש הדואה ידאה כאשר כלום מזהזכדו הביאם ז"ל מהדע"י ודברי ע"ש י"ב סי' ח"גז"ל ע"ש מ' אות הגהב"י א' סי' בי"ד ז"ל הכנה"גה' לא ג"כ בזה שם שהאריך ז"ל הכנה"ג ה'וגם כלל חזקה במקום ס"ם דהוי הטעם בזהנכנם

דברי מבל בצדק ישפוט אמת השופטואדרבא מהני דלא סב' האי להו דלית הנז' ז"להדבנים הובאה אשד תשובה ומן כלל חזקה מכחהם"ם ז"ל מר*ן עליה והסכיס דוכל אבקת הבהירבם' סאס מהני ושפיר להפך נמי נראה אדרבאע"ש

ברכותרבקטז

בנין בתחילת שם ז"ל ה' דהא חזקה במקוםגם וכו' בם"ם שכת' ז"ל דהתו* להא זכרונשו' לההיא שהביא ומה ע"ש בעניינו מזהונשמד למימד משום ל(ע ז"ל אלפאסי דב ופי' הונאדדב דזה חזקה במקום מהני לא מ"ם איכא אידאפי' מפק מהני דם"ל מאן דוכי כלל בדבדיו נזכרלא

דבעינן הונא דדב הא חזקה במקוםספיקא דהספק דס"ל אלא נשחטה במה ויתוחיעשיתברר במה לנו נתבדר וכאלו כודאי נחשב הואספיקא בהו דמהני דבעלמא דינים שאד וכמונשחטה דבריו במשמעות זה שאיו בודאי וא'יכהס"ס צודך ואין למעיין מבואדת היא ז"ל דבדיווכוונת ז"ל הדשב*א מדברי וגם היטב. ודוקעהאדיך שום דואה איני שכתב בב"י ז"ל מד"ןשהביא אלא כאן שאין לכלים ולא ששחט למההכשד מפיקי תדי איכא דאם ומשמע וכו' ספיקאחדא נמי מוכרח חזקה מקום הוא דהכא והגםמהני הט"ז שהדב וגם חזקה במקום ס"ם מהנידם"ל הדשב"א מדברי דאיה שאין וכתב זה דחהז"ל שם ז*ל חק"ל הדב בדבדיו אחדיו והחזיקו"ל השמקים מן כמה יש הנה ע"ד י"ז דף ט'במי' העולה שיהיה ואיך בזה זאל הט"ז על דפליגיז"ל מן וכמה לכמה דאינו דמצינו האמודמכל

והגם מ*ס מכח למפדע שהתירו ז"להפומקים הפומקים דגם למדנו ועוד חזקה במקוםשהוא טעמא האי משום פליגי לא זה על דפליגיז"ל נמי עוד גם חזקה במשם מ"ם מהנידלא

לכאודה איכא נמי ז"ל רוכל אבקתדמתשובת וגם חזקה במקום גם הס*ס דמהני ראיהקצת

בב*י ז"ל מר*ן הביאה ז"ל הרזעב"אמתשובת שהדב אלא ז*ל הפומקים לדעת ראיה נמיאיכא דאין מ"ל חק"ל הרב החזיק ואחדיו ז"להט*ז ק*ל מי' י"ד חק*ל להדב חרע ודוק מזהראיה וכף. לי נראה והיה ד"ה ע"א ר"דד,

דידן ספיקא לפשוט ונשובה נא נלכהמעתה מדאהע והלא איסורא ואיתחוק מ"ס דאיכאבנ"ד שפסק ממה בדורה ראיה לזה דיש אומרנביע חניות דוב ד' מעיף ק"י במי' ז*ל הקדושמד*ן

לקח נבילה בשר ומיעוט שחוטה בשדמוכדות ונתעדבה לקח מהן מאיזה יודע ואים מהןמאחת

ס"ם משום ברוב בטילה ניכדת ואינהבאחדות חם ספק התם שתאמר כמו השתא וא*כע"ש.

אתה לן מהטריפה אם ספק מהכשדה זיחתיכה במכין נשחטה זו אם ספק בנ"ד הזה בדמיוןאומד

אם מפק כשדה ונמצאת השחיטה אחרשנבדקה השחיטה אחר שנבדקה בפעם במכיןנשחטה שזו ואת*ל התם שתאמד וכמו פגומהונמצאת

האחדת אלא הנבילה היא זו לא שמא הנבילהמן במכין שנשחטה ואת"ל כן אומד אתה כאן נמיכן

שמא פגומה ונמצאת השחיחטה אחדשנבדקה כי הפגימה שדם נשחטה הפעם התדנגולתאותה אלא הנבילה היא זו ולא נפגמה זו שנשחטהאחו- ודוק. היאכשדה דמד"ן מהא דאיה הביא ז*ל פד"ח הדבוהנה

דהא אימורא באתחזק גם מ"ס דשדיז"ל ודאי איכא דהא אימורא אתחזק חשיב נמיהכא הגדול להדב ודאיתי ע"ש וכו' בחעתנבילה ע*ג ד"ג דף ק*ל מי' מי*ד בח"א ו"לחק"ל

אף דבאקבע ל"מ נמי הא ואהמ"ד עליושהקשה וכי מפק מכח אלא אימ לכ"ע מד"תדאסיר אבל שדי מ"ם דכל שדי מ"ם דהו"לנתעדב אימור כודאי הוי הא' דמפק באיתחזקמשא"כ מהיכא האי בכי בחטאת אם כי תלוי באשםואיע והרב גדידא בם' תודה אימור להתירתיתי טודא וגבה אימור לאיקבע אימוד איתחזקמשוה עכ*ד. מפק וזה ודאי אסוד שזהביניהע ז"ל הרב בדבדי לעמוד צריך לכאודהוהנה

הוי הא' דמפק ב(ניתחזק משא*בשכתב בחטאת אם כי תלוי באשם ואימ אימודכודאי קאמר ענין באיזה להבין צדיך והשתאע"ש. נמצאת שהמכין דידן ב"צונא דהא ז"להרב תדבגולת על אפילו הנה שחיטה לאחרפעמה

ז"ל הדמב"ם להדיא כתב שנשחטההאחדונה מה' בפ*א להדיא ובמבואד נבילה מפקשהוא בסי' להדיא ז"ל מר"ן פמק וכן כ"ד הלכהשחיטה ועיין ע"ש כ' מעיף כ"ח ובסיי י"א סעיףי*ח

איך וא"כ א' סעיף י*ח סי' ז*ל ופר*חבהם"ך גווני בשאד וגם המפק על חטאת שיתחייבשייך

דאיתחוק מגורשת ספק כגון אימודאדאיתחזק דהבא ז*ל הרמב"ם פמק ג"כ איש דאשתאימודא בפ*ה זה כל וכדאיתא תלוי אשם מביאעליה על הבא כל וכן וועל שכתב גי הלכה שגגוועמהי אחד ועד בעלה מת אומר אחד שעד אישאשת לספק הדין והוא תלוי באשם חייב מת לאאומר

קט ת ו כ ר ב בר

מקודשת ספק אבל האישר. נקבע שהדימגורוחת השוה ז"ל והרמב"ם ע*ש ע"כ האיסור נקבעלא כגון איסודא באיקבע דהא לאיקבע דאיתחזקזה

ואין שומן ותתיכת חלב חתיכת לפניושהיתה ואינו בביח עמו ואחוחו אשתו אכל איזהידוע וכל תלוי אשם חייב דג"כ בעל מהן איזהיודע מתמה דקא ז"ל חק"ל הדב דבדי הפך הואזה חק"ל דהדב לומד באנו ואם ז"ל פד"ח הדבעל איידי הוא חטאת מביא באיתחזק דקאמדז"ל

זה על שפסק הסימנים בדק ולא ששחטבכגון כל י"ב הלכה שחיטה מה' בפ"א ז"להדמב"ם ונחתך בדק לא ואם וכון לבדוק צדיךהשוחט הטעם וסמך נבילה יו הדי שיבדק .קודםהראש איסוד בחזקת בחייה בהמה כל משום זהקו-ין נזכד לא זה דדבד והגם ז"ל בכ"מ וע"שיכו'

קא ז"ל פד"ח דהדב מאחר מ*מ אבל ז"לבפר"ח וקא ס"ס מהני דאיתחזק מידי בכל ותני5סיק מקשה קא להכי איסודא דאיקבע מהכא להיייף הדב בדבדי ליאמר ניתן זה אין אבל הכיעליו גוונא כל דעל משמע ז"ל הדב דכ;דבדי ז"לחק"ל

כן אם נמי וגם בחטאת שהוא קאמדיאיתחזק דדבדיו ז"ל פד"ח הדב על קו' כ"כ זה איןכוונתו באופן דאיחחזק גווני שאד על יכונו שפידז"ל

ודוק. צ"ע ז"ל הדב דבדי כיבאופן דין שנייא מה ועל מה על לבך יקשה דאםידע

ספק וזו ודאי דזו בדק דלא מהא דסכיןזה בפ"א שס בכ"מ ז"ל למד"ן ראה נא לךהנה

לזה טעם שכתב כ"ד הלכה שחיטהמהלכות ולכן אתרעאי לא בהמה אתרעאי דסכיןמשום שגמתך בההיא ומשא"ך מספק אם כי איסודאין

חזינן דקה בבהמה דהדיעותא בדק ולאהדאש כן על מקודם נבדקה לא והיא דאשה כלשנחתך דמה תדע ממילא לפ"ז והשהא נבילה ודאיהוי

ג' אות בהגה"ט י"ח סי' ז"ל הכנה"ג הדבשכתב הרמב"ם בדבדי צ"ע ז"ל הדי*ף הגהותמשם ספק ה"ז פגומה שנמצאת סכין גבי שפסקז"ל

בדבדי צ"ע שום ליכא לפ"ז הנה ע"שנבילה ה' וג"כ ודוק עמו ונימוש וטעמו ז"להדמב"ם

עי"ש. ע"א קס"ה דף ח"א י"דחק"ל חק"ל להדב בס"ד דאיתי מצאתי החיפושראחרי

וקס"ו וקס"ה קס"ד דף קי*ד בסי'ז"ל מקומות מכמה ז*ל הדמב"ס מדברישהוכיח

אימ הספק דעל מקומות ומשאד שחיטהמהלכות תלוי אשם זולת חזקה במקום גם עונשחייב תלוי אשס חיובו באיקבע בין באיתחזק ביןוס"ל דבדי להרב דאיתי ושוב המתחיל בדיבודע"ש בדבדי להתפלאת יש והשתא ע*ש וכו' ז"לאמת דבדי זכד לא דאיך ופלא הפלא ז"ל חק"להדב הרמב"ם מדבדי הכי ותני פסיק ז"ל שהואעצמו הדב על מתמה קא מאי וא"כ מקומות מכמהז"ל

איסוד לאיתחזק איסור איקבע דמדמה ז"לפד"ח באשם ולא בחטאת הוי דאיתחזק דהיכאוכתב בדודות בדאיות שהוכיח עצמו דבדי הפךתלוי ודוק.וצ"ע לדקדק יש דלכאודה מלדעדיע אמנע לא זאת1'גם

והדב ז"ל פד"ח הדב של דבדיהםבעיקד איסוד איקבע הוי אכלה דאם שכתבו ז"לחק"ל תלוי דאשם יפלא הדבד הנה תלוי אשםדחייב איסוד הוא האיסור הכא והא הכא שיאטיהמאי אשס דליכא כדבנן קי"ל נבילה ובאיסודנבייה בהדמב"ם להדיא וכדאיתא כלי חטאת ולאתלוי על שחייבין עבידה כל פ"א שגגות העכיתז"ל

ומנה קבועה הטאת שגגתה על חייבין כרתזדונה ליכא החי מן ובאבד ובנבילה כדח חיובי כלשם תלוי אשם וכן ליכא נמי חטאת וגם כללכרת הודע לא על חייבין הטאת שגגתו עלשחייבין כי בפ"ח שס ז"ל הדמב"ם כתב דהא ליכאנמי איסוד גבי והשתא ע"ש וכו' תיוי אשםשיו באיתחזק ב.ן קביע באיסוד בין וטדיפהנבילה ואיך כלל חטאת ולא תלוי אשם לא ב;ה שייךלא

או תלוי אשם עליה חייב אכלה אם דבנןאמדי מדוצת ולפדש להדחק מוכדח ומיהוחטאת דהו"ל לומד וכוונתם שרצונם ז"ידבדיהם תלוי אשם בעלמא עליו דמביא איסודאיקבע 1!א: כדת וזדונו חטאת ששגגתו בדבד הואאם

רבנן קאמדי וטדיפה נבילה דאיסוד דינאאהאי ודוק. חטאת או תלוי אסםדמביא איכא שפיר ודאי הא דנ"ד גוונא הנה שיהיהאיך

דמרן מההיא ז"ל הפד"ח לדעחלמפשטה וכו' חניות דוב גבי ד' סעיף ק"י סי' בשה"טז"ל

דנידון מונא עוד דעדיפה תדע זאת וגםע"ש ומסתפקים' חוששיס אנחט אין הכא דהאדידן

יו בסכין שנשחטו התרנגולים אותם על אםכי הם מי מכידיס אנחט השין פגומה שנמצאתעתה

ברכותרבקיח

ודאי איסורם אין בשבילם חוששים שאנחנוואלו בההיא משא"כ אבל חזקה ומכח הספק מצד אםכי

ודאי על היא החששא ז"ל דמד"ן חניותדרוב תחוש אם בין יש גדול דהפרש ובוודאינבילה איסוד. מספק תחוש אם לבין איסורמודאי

לכאורה שיש דמה נימא אורחין אגבך3הילתא בסעיף ז"ל מר"ן שפס' אהאלדקדק

אהא ס"ס משום דמותר ומ' חניות ברובד' תערובוה ג' דבעי ז"ל כהרמב"ם ח' בסעיףשפסק

והרב ז"ל הפוסקים מן כמה זה על עמדוכבי י"ז סע"ק ז"ל פר"ת הרב חביב אחרוןהגדול דדוקא העלה זו והלכה בזה הרחיבהעמיק אבל תערובות. ג' דבעי הוא החשוביםבדברים הוי דלא ד' דסי' כההיא השובים שאינםבדברים שהלכה עמו וה' תערובות תלת בעינן לאחה"ל הגאון דעת הוא וכן עמו. ונימוקו וטעמוכמותו ועיין ז"ל כו"ף הרב האשכנזים אחרונירבני עיין ועוד ע"ש כ"ט סע"ק בפליתי ז"ללהרב לדברי עוד להזכיר צורך ואין ז"ל פוסקיםלשאר צדיק עיני בעיניך וראה אתה לך ז4להפוס' מישרים.;חזינה חשעה גבי פסק תל"ט בסי' א"ח ז"ל דהטוררדע

אי ידע ולא חמץ של וא' מצה שלצבורין דאיכא קטן והככר שקיל חמץ אי שקילמצה ע"ש ביטל לא אם גם בדיקה צריך דאיןס"ס חניות רוב ~ין ממהצ בדומה דומה הוא זהודין ומר"ן ז"ל הטור שפסקו הנז"ל ד' סעיף ק"ידסי' פר"ח הרב הוכחת ולפי ס"ס משום דמותרז"ל אלא הוכח' איכא מהבא גם חניות מרובז"ל

תל"ט בסי' שם בש"ע ז"ל למר"ןשראיתי צריך דאינו קטן הככר דאם זו חלוקהשהשמיט דהא לדעת אתה צריך ואמנם ס"ס משוםבדיקה פסקה ולא זו חלוקה ז"ל מר"ן שהשמיט מהודאי באתחזק ס"ס מהני לא דס"ל משום לאובש"ע הספק דאותו משום הוא התם טעמא הייטאלא

חשיב ולא גרוע ספק הוא כולו אכלודדילמא ס"ס להיות הא' הספק עם שיצטרף חשובספק של אחד צבור דין גבי בב"י ז"ל למר"ןועיין ספק הנזן לס' דחשיב בדוקים בתים וב'חמץ החשיבו ז"ל שהטור הגם למימר איכא ולכזגרוע הנה גרוע שהוא והגם ציבודים ט' כדיןלספק לא ציבורין דחשעה בהא אפי' בששע ז"למרן

ס"ס שיהיה הא' לספק ולצרפו לספק לחשבודצה מר"ן בדעת שהבין ז"ל שבת עולת להרבועיין ועיין ז"ל מור"ם מדבדי נראה וכן פליג דלאז"ל

ז"ל. יעקב חקלהרב ז"ל למלך משנה להרב ראיתי החיפושואחרי

בין שחילק י"ג הלכה פ"ב המץבה' ההיא לבין מצה של ציבורין דתשעהההיא בפיו וככר יוצא ועכבר בפיו וככר נכנסדעכבר אבל איסורא אתחזק לא צבורין דבתשעהמשום ע"ש. איסורא איתחזק בפיו וככר נכנסבעכבר ז"ל פר"ח הרב על דפליג משמע לכאורהוהנה לאיקבע חשיב ז"ל פר"ח דהדב דאיקבעבהא

ליה חשיב לא ז"ל מש"ל והרב איסוראאיתחזק משנה הרב דעת לפי ממילא לנ"ד ומינהאיתחזק. מהא ז"ל מרן מדברי הוכהה ליכא ז"ללמלך איסורא דאיתחזק היכא ס"ס דמהני חניותדרוב אנחנו הנז"ל ז"ל למלך משנה הר' שמדבריאלא אפי' ס"ס מהני דס"ל ז"ל הטור לדעתלמדין שם חילק ז"ל מש"ל הרב דהא דאיהחזקהיכא נכנס עכבר לביז צבורין ט' בין ז"ל הטורלדעת מאחר וכתב איתחזק ללא איתחזק בין בפיווככר לצרפו מהני לא כ"כ ספק חשיב לא דאכלודספק הוה דאם להדיא ומשמע ס"ס ולעשותו הא'לספק הס"ס מהני הוה נכנס דעכבר בהא גמורס"ם מש"ל שהרב להדיא מוכח הרי דאיתחזקוהגם גם ס"ס מהנ" דס"ל ז"ל הטור בדעת הביןז"ל

באיתחזק. זאת כל את אותנו אלהים הודיע אשרךאחרי

ז"ל פר"ח הרב לדעת אצלינוונתברר רוב גבי בשה"ט ז"ל מרז שפסק ממה לנ"דראיה משנה הרב דברי לפי הטור רצת וכן וכוןחניות להוכיח בס"ד נ"ל זה מלבד עוד גם כנדלמלך איסור' דאיתחזק חששא דהאי ז"ל הרמב"םלדעת רבינו ממ"ש והוא ס"ס דאיכא בנ"דליתא

הספיקות כל וזל ט"מ מה' בפ"ט זאלהרמב"ם בעריות בין אסורות במאכלות בין בטומאותבין ועיע ע"ש וכו' סופרים מדברי אלא להםאין

ז"ל למרן ועיין שם בהשגותיו ז"ללהראב"ד שכתב הטענות מן ואחד וז"ל שכתב שםבכ"מ אשם רחמנא מדחייב הוא רביט על שטענושם בספר כתוב שמצאתי רבינו ישבו זה ודברתלוי שחייבין דבר ואעפ"כ הזה בלשון זה בספרישן

קיט ברכותרב

שהרי התורה מן אסור ספיקו כרת זדוטעל נמצינו ע"ש עכעל תלוי אשם חייב אותועושה רבינו בדעת ז"ל מר"ן שסברת מכאןלמדין

היכא וכל כרת בחיוב תלוי דהכל ז"להרמב"ם איסורא דאתחזק אעפ"י כרת זדונו על חייבדאינו מותר מדאורייתא אבל מדרבנן אסור ספיקונמי הכסף ורבינו ז"ל הרמבאם לרבינו עודועיין ע"ש. כלאים 'הלכות בסוף ז"למשנה בענין בח"ב ז"ל מהרימעט להרב בס"דרראייןי

בדעת שפלפל הספר בתחילתהספיקוח גם מדרבנן הם הספיקות ס"ל אי ז"להרמב"ם

אם או איסירא איקבע או איסורא איתחזקאי מדרבנן דהוי הוא איקבע ולא איתחזק בלאדוקא והביא בזה והאריך דאורייתא הוי אתחזק איאבל פר"ה להרב ועיין ע"ש ז"ל מהרש"ח הרבדברי ק"י בסי' אשר הספיקות בקונטריס י"דז"ל

הרמב"ם לדעת והעלה בזה שהאריך מה א'סע"ק ע"ש מדאורייתא הוי דאיתחזק היכא דכלז"ל

בקונטריס ז"ל אמת דברי להרב בס"רוראיתי ז"ל לדבריהם שזכר פ"ז ודף פ"ה דףתשיעי הספיקות כל דס"ל ז"ל הרמב"ם לדעתוהעלה או איסור' דאיתחזק היכא ואפי' מדרבנןהם

דחייב קרא דגלי כריתות בחיובי זולתאיקבע מה ע"ש התורה מן ספיקן דהוי תלויאשם

קושיא וגם ראיות והביא בזה מאודשהאריך על ז"ל ומהרש"ה ז"ל מהרימ"ט הרבשהקשה דברי מכח הנז"ל בכ"מ ז"ל מרן שהביאהגירסא וכו' בעריות בין שכתב בעצמו ז"להרמב"ם

ז"ל אמת דברי הרב יישבה כבר הנהע"ש

ושבתוה דבעריוה טעם בטוב לשונובמרוצת לחו משכחת כריתוה חיובי דאינהו הגםנמי

והוא איסורא איתהוק רלא וכגון מדרבנןספיקא סי' בי"ד שם ז"ל חק"ל להרב ראיתי גםסשוט. וקיים שאישר בארץ שמות הרב מן שהביאקי"ח

הרב גם ע"ש בכ"מ ז"ל מר"ן של 11הגירסא של זו גירסא וקיים אישר י"א סי' ז"למהראנ"ח

מא:ד והאריך ז"ל חק"ל הרב זכר וכאשר זעלמרן

מיו: ז"ל להרב שם ועיין קי"ח. בסי' שםבזה

והנה ע"ש וע"ב ע"א קצ"ה בדף הנז"לסימן

ע? דבריו בסוף סמך לא ז"ל חק"ל שהרבהגם

בדעת לדון דיש וכתב ז"ל מרן של זוגירסא

הוי איסורא דאיתחזק היכא דכל ז"להרמנ"ם

מ"מ תלוי אשם דליכא ואע"ג התורה מןספיקו ז"ל הרמב"ם בדעת הבין בכ"מ ז"ל מרןהא מדרבנן ספיקו הוי תלוי אשם דליכא היכאדכל

דקיימי אריותא המה ורבים דאיתחזקואע"ג מהראנ"ח הרב והם ז"ל הרמב"ם לדעת בזהעמיה אמת דברי והרב ז"ל חביב ןן מהר"ם והרבז"ל ס"ס בי"ד ז"ל חק"ל להרב עוד ראיתי גםזעל מהראנ*ח מתשובת שהביא ע"א קס"ו דףקי"ר דיש נתגרשה אם בספק שכתב נ"ב סי' ח"אז"ל

מד"ס אסור הספיקות דעיקר כיוןלהתיר הוא וידוע ע"ש וכף ודעמיה ז"ללהרמב"ם דא"א. איסור חזקת איכא נתגרשה אםדבספק דף קי"ח בסי' ז"ל חק"ל להרב בס"ד ראיתיגם וכו' ז"ל אליהו יד בתשובת וראיתי בד"הק"ץ

הגירסא שקיים ז"ל אליהו יד הרב מןשהביא להרש"ב שוב וראיתי ע"ש. בכ"מ מרןשהביא ע"ש ע"א דפ"ו אה"ע מרן להשובת שצייןז"ל

הרב רואים היו שאלמלא ימצא שםוהרואה אה"ע מרן תשובת ז"ל ומהרש"ח ז"למהרימ"ט

ז"ל הרמב"ם דברי על מקשים היו לאהנז' בכ"מ מרן שהביא הגירסא כפי אדידיהמדידיה הקושייא זאת ז"ל מרן להדיא יישב בתשובהדשם הרב מן בס"ד לעיל שכתבט הישוב כמווהוא

אמת.דברי מרן שפסק בהא למימר איכא שפיר דהשתאןדע

שכתב ט' סעיף ק"י סי' י"ד בשה"טז"ל מכח לההירו אין בגופו היה הא' שספק כיוןוז"ל כ.ון כתב מכוונת רבכוונה דאפשר ע"ש ע"כס"ס

הא' שספס כיון כתב ולא בגופו היה הא'שספק

בהגהה ז"ל מור"ם שכתב יכמו התורה מןהיה גם וא"כ כריחות חיובי ליכא הכא דהאע"ש מדבריהם אס כי התורה מן אינו ראשוןספק הרמב"ם כדעת ס"ל ז"ל ומרן ז"ל. הרמב"םלדעת

להרב ועיין בגופו דהוי משום כתב ולכןז"ל ע"ש. שם ט".2 י"ט סע"ק שם ז"לפר"ת גילוי מקום :מצא לא כעת רלכאורה דעוערך

היכא בזה סברהו מה ז"ל מרןבדעת או דאורייתא ספיקו הוה אי איסוראדאתחזק ורבינו תלוי באשם דאינו בדבר הוא אםדרבנן מן דהוי דס"ל משמע ז"ן סי' בי"ד ז"להטור לא 1*ל הב"י ז"ל מרן רבינו מדברי אבלהתורה

איך לנו טדע ולא הכי ילאו הכי לאומשטע

ברכותרבקכ

בשה"ט מרן שפסק ממה וגם בזה דעחומסבמת דאורייתא דהוי רס"ל ראיה אין ק"מ וסי' ק*יסי, וסע"ק י"ז סע"ק ק"י בסי' ז"ל פר"ת להרבועיין ולתור בזה להאריך עתה פנאי ואין ע"שחיי

לדין והסכמתו ז"ל מרן סברת על ולדרושולחקור הרמב"ם לרעת מזה לנו יצא זאת ש-היה ואיךכזה ספיקו הוי תלוי אשם דליכא היכא דכלז"ל

שפיר וראי הא איסורא באיתחזק ואפי'מדרבנן הרמב"ם לדעת ס"ם משום בנ"ד למשריאיכא ליכא וממילא תלוי אהעם ליכא בנ"ד דהכאז*ל הא'. בספק גם כלל תורה אסורנמי לנ"ד ראיה בס"ד להבא לכאורה :ראהועדד

קפ"ט סי' א"ח בשה"ט ז"ל מרןמפסקי הוא אם אבל וכה הימים באחד שכח אם ח'סעיף בשאר יספור ספר ולא אחד יום דילג אםמסופק ז"ל פר"ח הרב וכתב ע"ש עכ*ל בברכההימים לא או דלג אם ס' מ"ס דאיכא משום הואהטעם הפסיד שלא כר"י הלכה שמא דלגואת"ל הסכימו וכן ע"ש בברכה יספור ולפיכךהספירה הרב ז"ל הפר"ח הרב שכתב 'ס דס זהבטעם

מהר"י והרב קוד,ם מקראי בס' ז"למהרח*א ז"ל מרדכי מאמר והרב יהודה במטה ז"לעייאהב לשאר עיין ועור רס"ח סימן ז*ל דוד ביתוהרב

ז"ל.פוסקים הוי אי צריכה שאינה ברכה איסור בעניןוהנה

דרבוותא פלוגתא איכא ררבנן אודאורייתא והרא"ש ע"א דל"ג ר"ה סוף ז"ל דהתוספותז"ל מגן הרב אבל דרבנן ס"ל רקידושין פ"קז"ל

שדעת כתב וא"ו סע"ק רט"ו סי, ו"לאברהם ד,תלמודא פשטא הוא וכן מדאורייתא ז"להרמב"ם סי, ז"ל השקל מחצית והרב ע"ש ד' רףבתמורה אם ח' בסעיף ומ"ש וז*ל כהנב י"ג סע*קתפ*ט הם בברכה הימים שאר יספור וכו( מסופקהוא טעם ונהן ל*ז סין הדשן תרומת הר'דברי ב0פק מ"מ וכו' דאורייתא בוה"ז ספה"עדלמ"ד ברכה איסור דהא לברך וגם לספור ישלכ*ע לפי כן אם עכת"ד מדרבנן אלא אינולבטלה בשם סק"ו רט*ו בסי' ז"ל אברהם מגן הרבמ"ש

הו"ל דאורייתא הוי לבטלה דברכה ז"להרמב"ם בהבם בתב ז"ל הפר"ח אכן יברך שלאימימר דלא אחד ס*ס כעיו דהוי הטעם הדשןתרומת וכו, ז*ל כהתוספות קי*ל שמא ספר ואת"לספר

משמע ז"ל הרב מרברי השתא כל ואם ע"שעכ"ד לבטלה ברכה ז"ל למרן דס"ל מהכא ראיהדליכא טעמא הכא דהא ז*ל ת"ה הר' וכמ*שמדרבנן ליכא ספיקא ובספק ז"ל פר"ח הרב כמ"שדס"ס ממילא והשתא תורה באיסור אפילולמיהש סי' ז"ל השלחן ערך הרב דמ"ש למדיןנמצינו ז"ל מרן בדעת מהכא והוכיח ז' סע"קתפ"ט

רט"ו בסימן ז"ל מ"א כהרב דלא ז"לוהרמב"ם מחצית הרב וכדברי כאמור לומר רישכלל

סימל א"ח ז4ל יוסף ברכי להרב ועיין ז*להשקל ז"ל הרמב"ם שדעת הוא העיקר שהעלהמ"ו

תשובות ישב ז"ל והוא דאורייתאבונא"ץ אליהו קול להרב ועיין ע"ש אהדדי ז"להרמב"ם

ז"ל הרמב"ם בדעת כן שהעלה יו*ד סימןז"ל ומיהי ע"ש אהדדי תשובותיו ישב ז*ל הואוגם שהעלה ז"ל הסלחן ערך הרב על להקשוחאין

דאפשר מדרבנן שהיא דס"ל ז"ל הרמב"םכדעה הרמב"ם תשובות יתרץ ז"ל השלחן ערךשהרב א' סימן ז"ל אמת זרע הרב שיישבם כמוז"ל

קזהיא ס"ל דלעולם ז*ל הרמב"ם בדעתוהעלה בצדק ישפוט ישר קורא שכל אלא ע*שמדרבנן הוא והעיקר ו"ל הרמב"ם בדברי דוחקשהוא ז"ל הרמב"ם שם בברכ*י ז*ל חיד*א הרבכמ*ש מדאורייתא.המח ז"ל מרן בדעת שהבין שם תמצא נמיואגב

רס"ל ז"ל כהרמב"ם פסק שהואבשה*ט עוד תמצא וכן ע*ש מדאורייתא שא"צברכה ע"ד ס*ט דף הן סע*ק רצ*ה בסי' שם ז"ללהרב מרן שמדברי האמת וז"ל שכתב וכו' אמנםבד*ה כדעת מדאורייתא שא*צ ברכה דאיסור הללוז"ל

וכך מ"ז סימן לעיל כתבנו כאשר ז*להרמב*ם וכון הזו נתשובה הנזכר ז*ל הרב דברימטין

בד"ה זה טואחר בדיבור עוד ועיין ע*שעכ*ד עוד ועיין ע*ש וכו' ז*ל הרב על לי ק'ומזה ז"ל חיד*א שהרב באופן רט"ו סימן ז"ללהרב נמי שס*ל ז"ל מר*ן בדעת בפשיטותהבין

וכן דאורייתא צדיכה קואינה ברכהשאיסור בקול ז*ל ישראל מהר"א להרב עודראיתי הרב מן שהביא דישראל ארעא ובספראליהו דוד בני והרב תפלה הלכות ז*ל קודשמקראי בדעת ג*כ קוהביע ברכות הלכות ר"שז*ל

הוא יא*ן ברכה איסור דס*ל ו*להרטב'ס

קכא ברכותרב

רט*ו בסימז ז"ל מ"א הרב וכהבנתדאורייהא ארעא בספר ז"ל אלגאזי מהר*י להרב ועייןעוש מהר*י הרב עליו שציין ומה ת'ז אותדרבנן להרב עוד ועיין ע*ש דארעא בעפרא ז"לעייא"ש ע*ש. א' אות הבית מען זוכר בעין ז"לחיר"א אגב מילתא ארבר רגע עוד בזה דברירנ~די

והוא האומר בקצירת נודיעאורחין רבינו שזכר זאל יהושע עזריה הרבדפבדת ובעין שמ*ג סימן א*ח יוסף בברכי ז"להיד*א ס,מן יאד ברכה ובשיודי ט*ו או21 הם' מע'זוכר ספק מכח דשרי הגם דסש ג' קטן סעיףפ"ד

שם עיין לכתחילה ליזהר יש הכי אפילוספיקא בסימן דהכא ז*ל מרן מדברי להוכיח איןהנה לספור לכתחילה מדשרי כן סול דלאתם*ט שאני הכא לומר דיש ספיקא ספק משוםבברכה לן תהני לכן בברכה רבה מצה; דאיכאמשום משא*כ אבל לכתחילה גם לעשות דברכה זומצוה דליכא ז"ל יהושע עזריה הרב עלה דקאיבההיא מהיות לכו לשם המעוברת ליכנס מצוהשום ודוק. ופשוט לכתחילה ליזהר ישטוב

שאיסור הוא ז*ל מר"ן דדעת לפ*זרהשתא ואפ*ה מדאורייתא הוא ווא*ץברכה

מסופק הוא אם אבל ח' סעיף תפ*ט בסי'פסק ס*ס מטעם בברכה דיספור וכו' (9 יום דלגאם

יש שפיד השתא וא"כ ז"ל הפוסקיםוכמ*ש דאיתהזק היכא גם בדאורייתא ס*ס דמהנילהוכיח בתחילת דהא אתחזק חשיב הכא דהאאיסורא בדי הוא הנה בו שמסופק היום אותו שלהלילה בידך אח*כ אם מסופק הוא אלא בירך שלאלו

בשאר ריספור פסק ואפ"ה ההוא הלילהבתוך שבתחילת דהגם נמצא הטאזא וא"כ בברכההימים כיון אפ*ה עדיין בירך שלא בחזקת הואהלילה בשאר אז מברך אח"כ בידך אם מסתפקשהוא ס"ס דמהני למדין נמציע ולפ*ז בברכההימים

דהעפיר לנ"ד ומינה חזקה במקום גםבדאורייתא

דהבא ודע הזקה במקום שהוא והגם הס"סמהני לספק אם כי הספיקות לשני מנגדת אין"חזקה

של הב' לספק אבל לאו או בירך אם שלאחד

אפשר ענ*ז מצגדתו דמזקה אין כר*י הלכהאם לב' מנגדת שהחזקה במקום אפילו מזהלהוכיח

היכא בין לחלק דאין הכי דינא נמיהספיקות דסנגדת היכא לבין ספיקות לב' מנגדתדחזקה

מנגדת שהחזקה במקום אפילו כי יען ספקלהד אלת אי אכתי סוף סוף למימר איכא אןלספק תתיר ואיך אהד ספק אם כי נשאד לא חזקהבתר סע*ק ק*י בסי' הטוז להרב הוייז אחדבספק הוא זה וכל ע*ש כדבריע להדיא דמשמעט'וו דידן נידון לענין אבל דעלמא נידוני שארלענין נמי דידן נידון כי יען זה מסוג הוא בלא*ההנה דנ*ד דווקא אחד לספק אם כי מנגדת החזקהאין

בדוק בסכין בשוחט האו"ה כנידון זה לעניןדמי בין אח*כ ונתערב פגום נמצא שחיטהולאחר החזקה שאין שם להדיא דכתב אחרותבהמות כל הביא ובאשר וכו' אחד לספק אם כימנגדת

הרב ועמ*ש ע*ש ט*ו בסע*ק ז*ל הטוזזה מכאן מוכח גם וז*ל ט*ו סע*ק ז*ל זהבמשבצות

פגימה מצא כמו ההזקה סותר אין הב' דספקאף הוי לא תו החזקה נגד אחד שספק כלונתערבה

ע*ש, וכו'ס"ס הפוסקים דברי אל ונשובה נא נלכה מעתהאמור

הרב והנה בזה דברו אהחר ז*להאחרונים והעלה בזה האריך ס*ד סע*ק ק*י סי' ז*להש"ך ס*ס דהעיב לא איסור חזקת במקום ס"סדכל חזקת לו היה אפילו ספיקות גן דהוי היכאאבל הס*ס בכללי ז*ל להרב עוד ועיין מותראיסור והנה ע*ש ל*ג אות עד ז*ך מאות הסי'שבסוף דפסיק הכא ז*ל רמם*ך להרב דמציע הגםבאמת

מיהו חזקה במקום ס*ס מהני דלא לדינאותני להפך בעצמו ז*ל הש*ך להרב ראימ מצינואמנם א' בסין ז*ל והם"ך להרב דמצינו והוא אחרבמקום

שחילק וט' יודע איע שנמצא בודק בדין ח'סע"ק משום ההש ד*א דסי' לדין ז*ל דאמדה זה דיןבין

1*ל דעת שפתי להרב ועיין ע*ש ס*ס הוידהכא

דמהני ז"ל הש*ך הרב לדעת להדיא שכתבשם בס*ד לעיל זה כתבע וכאשר ע*ש הס*סשם

שהתיר הכסף בנקודות ז*ל הש"ך להרב עודועייז ע*ש ס"ס מטעם זול האגודה כדברילהדיא

בקוחיסה ס"ס הוי ז*ל האגודה בדין דהכאואעג*ב הרב הסכים אפ*ה איסור חזקה דאיכאעצמה שבסין סברתו הפך ס*ס מכח להתיר ז*להש*ך

חזקה במשם ס*ס מהני דלא שסובר הנז'לק*י

ע*ד י*ז דף ס' סי' בי*ד ז*ל חק*ל להרבועית

הרב על זה שהקשה וכה זה היתר אךבד*ה ע*ש בקושיא והניח אדידיה מדידיה ז*להש*ך

ברכותרבקכב

לצרף אין דודאי הוא האמור מכל העולהוהנה עם הנז"ל ק"י שבסי, ז"ל הש"ך הרבסברת במקום ס"ס מהני לא דס"ל הפוסקיםסברת להפך עצמו ז"ל בדבריו דמציע מאחרחזקה עצמה. השחיטה בדיני אחרבמקום הוא גם ט"ו סע"ק ק"י בסי' שם הט"זךהרב

חזקת דאיכא היכא דכל ותני פסיקז"ל סותרין אם ס"ם כמה אפי' מהני לאאיסור הנז"ל זו סברא גם והנה באורך ע"שהחזקה ברברי דגם ז"ל הט"ז בדעת אצלינו ברורהאינה וראש ותחלה אחר במקום להיפך מצינו ז"להט"ז סע"ק ב' בסי' ז"ל הט"ז להרב בס"ר ראיעמציע

ונראה וז"ל ז"ל הפרישה הגאון לקו' שתירץט' לאחד גהן אם ס"ס והוה וכו' שמא אמרינןדהתם יפה הסכין בדק שמא שחט הוא ואת"ללשחוט מהני דלא הנז"ל סברתו לפי והשתא ע"שוכו' לדעת זה הס"ס מהני איך חזקה במקוםס"ס

דס"ל ולומר לתרץ יש זה על ומיהו ז"להרמב"ם ז"ל הרמב"ם חששת דמעיקרא ז"ל הט"זלהרב ס"ם דאיכא היכא כל ולכן חומרא מכח אלאאינה וכן החמיר לא האי כולי חזקה במקוםשהוא בחלק ז"ל מגדים פרי הרב בזה שנרגשראיתי ע"ש. בהכי דבריו ויישב שםכש"ז הפך ה' סע"ק שי"ו בסי' בס"ד מצאתיואמנם

הט"ז הרב נסתפק דהא הנז"לסברתו דאמאי נקבה ו% זכר אחד שנים בילדה שםז"ל ולפי למעשה דצ"ע כתב ושוב ס"ס מכח נתירלא

הוי הכא יהא בזה מסתפק קא מאי הנז"לסברתו ילדה שלא אחזקת דאוקמה חזקה במקוםס"ם

אחזקת דאוקמה רכתובות בש"סוכדאמרינן ילרה דלא אחזקה אוקמה הכא נמי וכןבתולה שנתן זכרים שני בילרה וגם ס"ס בזה מהניואיך של שהם משום היינו ס"ס מהגי דלא לזהטעם הוצרך ואמאי ע"ש שבילין כשני והוה א'ארם כיון הס"ס כאן מהני לא בלא"ה' הא זהלטע' לי הראו כותבי ואחרי ילדה רלא חזקהדאיכא דמוכח י"ז סע"ק כ"ר בסי, ז"ל הט"ז הרבדברי באיתחזק גם ס"ס דמהני מדבריו להריא:מי וראיתי הס"ס בדיני שכתב הנז"ל סברחוהפך

ס"ח סי' בש~ק"ע ז"ל אהרן יד הרב בזהשנרגש שציין בדבריי ט"ס שיש אלא כ"א אותחגה"ט סברה גם כעת הנה שיהיק ואיך ע"ש י"רלסי,

ס"ס מהני דלא שסובר ק"י דסי' ז"ל הט"זהרב הפוסקים סברת עם לצרפה אין חזקהבמקום עצמו ז"ל בדבריו מצינו דהא כן שסובריםז"ל

זה. על לסמוך לך ומנין מזהלהפך למס' אחרון בקונטריס ז"ל יהושע פניךהרב

הס"ס בענין האריך ע"ב ג' דףכתובות גדול כבוד חלק דבריו ובתחילת חזקהבמקום

ס"ס דמהני שסוברים ז"ל הספרדיםלרבותינו דלא ראיות שהביא אחד ושוב חזקה במקוםגם

המקל ועל וז"ל כתב חזקה במקום הס"סמהני ראיות ולהביא שכתבנו הראיות לסתורעליו שעיקר נראה לכאורה והנה ע"ש עכ"דכנגדם נידוק דאנן מכח הוא ז"ל הרב שלהראיות מ"ס מהני דלא כווהיה דקי"ל מרר"גאיפכא להרב חזי דשפיר עינא והנה ע"ש חזקהבמקום תקפו על שעשה במחברת ז"ל ותומיםאורים על ותומים אורים בחיבור נדפסה לו והיאכהן במחברת ז"ל להרב וע"ש כ"ה סי' סוףח"מ והאריך ור"ג דר"י בפלוגתא שנכנס ק"ך ס"הנז' ביקש והוא וז"ל ז"ל הרב שם וכתב בזהמאוד מוציאין דבס"ס ז"ל התוספות דעת דכילומר ס"ס ליה דאלים יהושע לרבי היינו המוחזקמ.ד בדיעבר לדידן גם דהא וכו, ליתא זהודבר

מא- ולדבריו להכשירו מהני עיסהבאלמנת כתובה ליה דליתב מהא ז"ל התוספרוןפריך ליום נשאת בתולה מתניתין ודאי הא ס"סדהוי

דהך ס"ד וכי כוותיה דהלכתא היא ר"גהרביעי נאמר ולא הדבר נשתקע לר"ג ליתאתקנתא יתבאר לכאורה ועוד וברוחב באורך ע"שיכו' הרב שהביא בראיות לסתור ישובים כמהמשם ק"ל סי' חק"ל להרב נמי ועיין ז"ל יהושעפני פנ"י הרב של דאיות שהביא ר"ו ודף ר"הדף הרואה והנה באורך ע"ש שם אותם וסתרז"ל שהאריך ק"ל בסי' שם ז"ל חק"ל להרביראה שהוא ועם חזקה במקום דס"ס זה בפרטהרחיב לענין עכ"ז ז"ל יהושע פני הרב ראיותכתר כרעת דעתו והסכימה להתיר לבו מלאו לאדינא

חזקה במקום מ"ס מהני לא דס"" ז"להפוסקים בחק"" ו"ל "הרב עור כם"ד ראיתי וכןע"ש לדברי שדחה ע"ד ממ"ג דף נ"ט סי'אה"ע איסור חזקת במקים שהתיר ו"" משהמשאת א. ואהמ*ר וז"4 שם 1,'ל הרב יכתב ס"סמטעם

קכג ברכותרב באיתחזק דס"ס סבור שאני אירייא יאמהא שהאדכתי כמו הדב כדברי שלא אסו'איסור

ע"ש. הספיקותבקונטרים ז"ל חק"ל הרב בדברי שגם תדע זאתראולם

דלכאורה אחר במקום בס"דראיתי מהני דלא זו לסברא חש דלא מדבריו:ראה להרב בס"ד דדאיתי והוא חזקה במקוםהס"ס באשה שנסתפק פ"ב סי' אה"ע בחלק שםז"ל

ספק שנת~רשה או קידושין ספקשנתקדשה תנאי על נתגרשה או שנתקדשה אוגירושין הבועל ועל הבעל על נאסרה אם אח"כוזינתה להתיר דיש ע"ד קע"ה בדף שם ז"ל הרבוכתב להתיר לבו מלאו לא ושוב ע"ש וכו' ס"סמכח הלכה אם סהוא הב' דהספק משום מעשהלענין אינו הוא 1"ל כהתוספות הלכה אם או ז"לכרש"י לשמ ז"ל ותוס' ז"ל רש"י שמחלוקת יעזברור

בה שנסתפק סונא ההיא על איתמרכפירושא אחריתי מילתא לענין אם כי ז"ל חק"להרב זה ומכח למילתא מילתא שדמה הוא ז"לוהרב ותום' ז"י רש"י כמהלוקת דידיה נידוןהכניס לבו מלאו לא ולכן ס"ס בזה נעשה וע"כז"ל

שלו הדמיון כף על ולסמוך זה בס"ס?הת"ר מפני לא ומ"מ וז"ל להדייא כן ז"" הרבוכמ"ש ע"כ כי להתיר מעשה נעשה מדמיןשאנחט והשתא ע"ש עכ"ל לדין תלמוד אצלי צדיךהדבר

במקוכ מהני ?א הס"ס דסובר הרב סברתלפי ז"4 הרב שעשה זה ס"ס מהני איך א"כחזקה

איסורא איתחזק והא גירושין ספקלנתגרה2ה נראה ז"ל הרב דברי מפשט והנה אישזאשת גייושין ספק נתגרשה גם לפשוט רוצהדהוא

כהאי כל השאר על כוונתו ואם קאידאכולהו הוה ולא בזה דבריו ומבאר מפרש היה ודאיגוונא נראה ישונו משמעות ואדרבא סחומימסתם

4א דאח"כ כיון לומר הוא ודוחק קאידאכולהו

דבריו לפרש חש לא כן על בזה להתירסמך וכבר בד"ה שם ז"ל להרב מצינו דהאבזה

על בדבריו דנרגש וכי' אלו בענייניםהארכתי דקי"4 ספק לגרושי ואף וז"ל וכתב זהפרט

א"א דבחזקת כיון לכ? אסורה דמד"תלכ"ע לאו ההוא דהדמיון ואע"ג ע"ש וכהסיימא דע ומיהו היטב ודוק להלכתא הואדקיימא דהרב לכאורה פשוט הנראה שמו הגס כיכאמת

כח בידיע אין אמנם מיהו קאי אבולהוז"ל דכוונת ולומר לי"2ב לט ואפשר בזהלהכריח קידושין ספק נתקדה2ה להתיך זה בס"ס ז"להרב כי ובפרט גירושין ספק לנתגרשה לא אבלדוקא יהיה אם אפי' אדידיה מדידיה תקשי דלאהיכי צורך ואיז לסבלו אתה מוכרח גמורדוחק

ודוק. בזה עודלהאריך חק"ל להרב בס"ד ראיתי ראה החיפושואחר

הספר בתחילת י"ד מחלק בח"בז"ל שנשאל א' דף א"ח חלק ושיוריבהשמטות חבירו לו שמכר קלף על תפילין שכתבבסופר לאו או לשמה מעובד זה אם זוכר אינווחבירו הקלפים כל מכח אח"ך שם ז"ל הרבוהתיר

ס"ת אלא מהם עושיס אין ישראל שבידוהגוילים דוב והרי כתובות. וקצת ומגילה ומזוזותתפילין כתיב והא ומזוזות תפילין ס"ת היאהכתיבה וכו' קמן דליתא ברובא אפי' להטות רביםאחריע"ש.

רוב מכח שם שהתיר ז"ל דבריו לפ.והשתא דאין נהי דידן נידח דגם ודאיהא

דאיהו משום ס"ס מכח ז"ל הרב לדעתלהתירו מכח אבל חזקה במקום ס"ס מהני לא ס"לז"ל תדנגולים רוב דהא להתירו נוכל שפיר מיהארוב

גמורה בכשרות נשחטו בהם מסתפקיםשאנחנו כשרה ונמצאת שחיטתם אחר הסכיןשנבדקה בריב ואפילו רוב מכח שם ז"ל הרב שהתירוכמו

נ"ד הנה דלכאורה מהכא שנא ומאי קמןדליתיה כמו דהא ז"ל הרב לנידון ממש בדומה דומההוא

כן עומדת החי מן אבד בחזקת בחייהשתרנגולע מעיבד שאינו בחזקת הפשיטו מתחי~ת נמיהעור אם כי התרנגולת ניתרת אינה דהכא וכמועומד הכא נמי כן כשרה בסכין אותה שישחטו ידיעל אותו שיעבדו ידי על כ"א ניתר איז הקלףגבי

שחוטה שהיא בתרנגולת הכא יכמי "שמהע.בוד אם בה מסתפקים אנחנו הכי יאפילולפנינו כן לאו או בסכין בכשרות ה.תה הזאתהשחיטה

אנחנו ואפ"ה לפנינו מעובד שהוא הקלף גבי:מי בבהירות היה העיבוד זה אם בומסתפקים כמו ודאי השתא ולכן לאו או לשמהשעיבדוהו נמי כן רוב מכח קלף גבי הכא ז"ל הרבשהתיר

לחלק ואין רוב מכח נ"ד גבי הכא להתיריש אלא רוב מכח שם ז"ז הרב התיר דלאולומך

ברכותרבקכד

בעל עצמו ישראל אוחן של הקלפים דרגבמשום ולכן סתם לצורך מעובדים הם הנידה הקלףוה

לכל דאין הכא משא"כ אבל ררובא טעמאמהני ברוב דנתלי היכי כי היתר רוב ובעה"בבעה"ב הרוב היתר דבעינן ליאמר ניתן ולא איטדזה דהיתר גווני מכל נראה ואדרבא כזה מציטלא

ועוד בהכי לחלק דאין בעלמא דאמרינןהרוב ודוק. למאריך ואין בזה לדבר מה"ם

סברות בס"ד לאסף נבוא הבוא בעתהוהנון חזקת במקום שרי ס*ט כל דס"ל בזה ז"להאחרו' הרב ניהו הוא יוסף בית לכל ראשון והנהאיסור שרי ס"ס רבל להלכה העלה ק"י בסי' ז"לפר"ח חביב ף מהר*ם הגדול הרב גם חזקה במקוםגם וכמאש בפשיטות כן תפס פשוט גט בספרוז*ל אחרון בקונטדיס בעצמו ז*ל יהושע פני הרבזה

הרב של זה ובדרך וז"ל שכתב כתובותלמס' חקרי גדולי כל שהלכו מצאט ז*לפר*ח האחרונים הספרדים מגדולי חיל ואנשילב

בחזקת אפילו בס"ס המתיריםבהשובותיהם שמצאט כמו וכון עגונה בענייני בין דא*אאיטור מה ולמד צא גירושין בריני וכן לרובהרבה בספרו חביב ף מהר"ם האחרונים גדולשכתב י"ג טעוק קכ*ט טי' גיטין בהלכו,ז פשוטגס

דעלמא דסוגייא יראה המעיין אמנם בזהאלשכתב באיסורא גם דרבוותא בפלוגתא בס"סלהתיר

וכמו לעלמא להתירה א"א באיסור וגםדאורייתא וכו' ז"ל האחרונים בתשובות המעייןשיראה בפלוגתא דאפילו ביון ידוע וחדברעכ"ל

כטדע ממש ס"ס במחאר כ*ש כן כתבדרבוותא עכ*ל ע"ש וכו'. הנז"ל ז*ל האחרוניםמתשובת

ע*ש. לוה השייך ז*ל יהושע פניהרב ראיתי ראה האחרונים באמתחות חופשירנודי

מהלכות בפ*ג ז"ל משנה לחםלהרב הסוברים מכת זאל הוא שגם יו"ד הלכהשחיטה הרב דהא איסור חזקת במקום גם מהנידט"ס במטלית שפסק ז"ל הרמב"ם לפסק הקשה שםז"ל כתחת הוי אי ספק ס"ס הוי הא נבילה ספקוצמר הרב אם והשתא ע"ש בצ*ע זה והניח וכו'העור במקום מהני לא דס"ס הטוברים מכת הואז*ל

זה והא הרמב"ם בדברי מקשה מאי איסורחזקת

מהני ואיך איסור חזקת דאיכא בשחיטה ס"סהוי ז"ל רהרב לומר הוא מוכרח ודאי אלאחס"ס ס"ס דכל ז*ל הרמב"ם בדעת בפשיטותש"ל והניח ז"ל הרמב*ם על כן הקשה ולהכימהני סע"ק כ"ד בס" ז"ל תואר פרי להרב וונייובצ"ע משנה לחם הרב קו' הביא ז"ל הוא שגםיו"ד ע"ש.ז"?

ז"ל ח~אר פרי להרב אור ראיתי חמותידשךב ט"ז סי' ע"ד קי*ו דף לציון ראשוןבספרו

לדברי וזכר חזקה במקום דס"ט דינא האישהביא מאד והאריך ת"א סי' בתשובה ז"להר,פב"א

קי"ח בדף שם ז"ל דבריו מסקנת העלה ושובבוה איסורא דאיתחזק דהגם רמילתא מסקנא וז*לעעד בספק בדרבנן לקולא אזלינן היתירא איתחזקולא

היכא ודוקא ברוב או ספיקי בהויובדאורייתא איסור בחזקת דבהמה כהא איסור חזקתדאיתרע ומצאם ותרנגוליו גדייו וכן לפניך שחוטההרי

ע"ש וכו' החי מן אבר חזקת לה אזלאשחוטים היכא דווקא רבעי זול דבריו לפי גםוהשתא מודה נמי ודאי נ"ד הנה איסור חזקתדאיתרע

נמי הכא דהא הס"ס מהני דשפיר ז"ל הרבביה היא דשחוטה ההי מו דאבר איסור חזקתאיתרע כתב דשוב אע"ג והנה ז"ל הרב וכמ"שלפניך סכין חזקת לה איתרע אי אבל וז"ל ז""הרב

קיימא איסור בחזקת הבהמה גם פגומהדנמצאת ברוקה בחזקת הסכין להעמיד ס*ס טהניולא

ע"ש וכון אימורא מחזקת בהמה זה מכחולהוציא ונמצאת בסכין לשוחט אלא איט זה כלהנה

שנשחטו התרנגולים את להתיר בא שאתהפגומה שתעשה ידי על ס"ס מכח סכין באותהבבירור ולהוציא בדוקה בחזקת הסכין להעמידהס"ס הדב קאמר זה ועל איסורא מחזקת בהמה זהמכ,ז הוא ודאי הא אבל טונא בכהאי הס"ס מהנידלא

אותה נשחטה שלא הוא דהספק רנ"דדבטונא אחר בסכין אלא כלל הפגומה בסכיןהתרנגולת

דבהמה איסור חזקת לה דאיתרעא כיון ודאיהא הס"ס עבדינן שפיר לפניך היא דשחוטהכיון

ידוע דאין כיון פגומה היא דהסכין ואע"גלהתיר דנשחטה ואפשר הפגומה בטכיז נשחטהשזו

להעמיד מוכרחים אנחנו ואין הכשירהבסכין

קכה ברכותרב בכח שנוציא כדי בדוקה באזקת הסכין אתבם"ס בהיכא משא"כ איסורא מחזקת הבהמה אתזה

יכול אתה דאין זו בסכין שנשחטו הואדידוע בכח כ"א איסודא מחזקת התרנגולתלהוציא ופשוט. היטב ודוק בדוקה בחזקת הסכיןשתעמיד ראינו מצאנו הנז' ז"ל הרבנים כסבדתוגבז הדב המוסמך הגדול ה' סברת היא שכןבס"ד

דס"ל ס"ג סי' חי"ד היי בעי בשו"ת ז*להכנה"ג דאיתחזק היכא גם הס"ס דמהני להלכה7הדיא כנה"ג בספד עוד ז"ל לה, ועיין ע*שאיסודא וז"ל שכתב כ"א אות הגה"ט ס"ח סי' אה"עחלק איסודא באיתחזק אפילו מותר דס"ס בצדונכתב גמדא בדאודייתא אפילו לקולא אז7ינןדבס"ס בפשיטות דפדכינן דכתובות בפ"ק היאעדוכה סי' בתשובה הדשב"א וכתב הוא ס"סואמאי ואפילו איסור' באיתחזק אפילו מהני דם"סו;"א למודי ובתשובה וכו' חטאת בתורת ועיקבע"ז ז"7 מפאע ובהדמ"ע י"א סי' חי"ד ח"ב ז"להרב בס*ס אזלינן ערוה באיסור ואפילו ,הב"זסי'

סי' ח"א ז"ל מטראני מהד"ם הדב וכמ"שלקולא מה' י"ג י"א סי' אה"ע בחלק ז"ל ודשד"ם .די

סי, מאה"ע ח"ב בתשובה ז"ל הרב מורינו"ן ובשם בשמו י"ב ס" בתשובה ז"7 הלוי הד"ימ*ג

7"א סי' בתשובה ז"7 הרח"ש ;"ל סדואלמהר"ל ומפ"ק מתלמוד מקומות מכמה מבואדוהוא

ז"7 להדב עוד ועייז באורך ע"ש וכו'דכתובות בזה מ"ש כ"ה אות הגה"ט קאי סי' י"דבכנה"ג באה"ע ז"ל אהדן יד 7הדב בס"ד ראיתי גםע"ש שם וציין זה דין שזכד כ"א אות הגהיט ס"הסי'

ל"א באות שם עוד ועי-ן ז"ך פוסקים כמהעי סי' ז"ל ביעקב עדות להרב בס"ד ודאיתיע"ש. שס"ל וכו' את"ל ואפילו גד"ה ע"ג כ*ב דףי"ב

שכתב חזקה במקום גם בס"ס דשרינןבפשיטות איסורא דאיתחזק היכא אפילו וכבדוו"ל

מטעם לכתחילה 7יה שדינן מישראדאורייתא סי' ח"א בתשובה ז*ל הרשב"א שהוכיח כמוס"ס י"ח בסי' ז"ל להדב עוד ועיין ע"ש וכו'ת"א

בסי' ז"ל חק"ל להרב וראיתי מהני דלאדמשמע שתירץ וכו' ראיתי גם בד"ה ע"ד ר"ו דףק*7

י*ב בסי' מדבריו שסותר מה ז"ל הרבלתשובת מן דגם אני ורואה וו"ל וכתב י"ח דסי'לדבדיו

דלא לה יליף קא הרב שהרי ל*ק הזההצד

בחזקת והרי ממון מחזקת כשרות חזקתגרע ומינה כשדות לחזקת מנה מס"ס חזקה עדיףממוז חזקי בשאר היינו שרי באיתחזק דס"ס קי"לדכי ע"ש. ז"לעכ"ד דף נ"ט סי' באה"ע ;"ל חק"ל לה' דאיתיגמ

דס"ל ז*ל משה משאת הדב מן שהביא ע"דקמ"ג באיתחזק גם בס"ס דשרינן דווחת דהלכה7הדייא ז*ל חקול להרב דאיתי עוד גם ע"שאיסודא שכתב וכון אלא בד"ה ע"ד ד"ו דף ק"ל סי'בי"ד סימן וח"ב נ"ד סי' ח"א כ"מ בתשובת ועיתוו"ל נרגש ולא סמיקא בספק שהתיד נ"א וסימןט'

להתיד ס"ל אי דגם באתח;ק ספיקא ספקדהוי ע"ש. וכו' לבאר 17היה

ק"ל סימן ח"א י"ד חק"ל להדב בס"דרראירןי והדב ז"ל פד"ח שהדב שכתב ד"בדף עבודת והדב קל"ח סימן ח"א ז"למהרימ"ס חלק ז"ל ומהרשד"ם קי"ב סימן ז"להגרשוני י"ב סי' ז*ל ביעקב עדות והרב מ"ה סימןאה"ע דבנן כולהו ב' סי' באה"ע ז"ל משה משאתוהדב היכא גם בס"ס לכתחילה שרינן דשפידס"ל

לשון להעתיק צורך ואיז ע"ש איסודאדאיתחזק בעיניך וראה אתה לך ואחד אחד כל שלהזהב רווחת דהלכה וס"ל בפשיטות נקטי דבנןדכולהו ע"ש.הכי בן ז"ל משה תורת להדב בס"ד ראיתיועוד

בתשובת הנז' בספרו ז"ל מהדח"שהגאון שנמסר ש"מ גט בענין שנשאל ט' סימןאה"ע שלא תגאי שהיה ואמדו עדים ובאו וכו'בתנאי לראובן האשה את הדב והתיר 7דאובלתנשא במקום ס"ס הוי התם והנה ע"ש וכו' ס"סמכח א"א כשהיתה מקודם היתה זו אשה דהאחזקה לו התיר ואיך ראובן לזה איסוד בחזקתגמודה דס*ל לומר מוכרח ודאי אלא ס"ס מכח ז*להרב איסור חזקת במקום גם ס*ס דשרי ז"ללהדב במקום ס"ס הוי ואדדבא הקלו עיגון ד7יכאאע"ג לחיפוש ומחיפוש ויותד, יותר דחמיראעדוה האחרונ' אחרוני לגדולי בט"ד ראיתי מצאתיעוד מהריוט בדורו המופלא המפורסם הגדולהרב

לאא דף יו'ט הלכות הבהיד בספדו ז"לאלגאזי

ז"ל יעקב בני מהרב אתת חקירה שהביאע"ב לא דלמה ז"ל פודנא ז' מהר*י הרב מןשהביא מטעם לבד המעות בבתינת דבכור בדינאהתירו

ברכותרבקכו

שם האריך ז"ל מהרים"א והרב עקש וכוןס*ס שם גם וברוחב באורך ע*ש זו קו' לי"2בהרבה ס"ס זעל מהריט"א הרב עשה ע*ב ל"ד בדףעוד דחה ושוב לבד במעו21 להתיר דבכור בדינאאחר

הרב על תמה זה מכח גם ז*ל מהראאיתשובת אם והשתא ע"ש בצ*ע דבריו והנייו צדיקצמה שייך איך השתא א"כ חזקה במקום מהני לאס"ס

והא ס"ס מטעם לבד המעות בנתינתלהתיר קמא מרה בחזקת הבהמה דהעמד חזקהאיכא מהני ומאי אלו המעות בנתינת הגוי קנהולא אלא הגוי בחזקר הבהמה להעמיד בזההס"ס דס"ס בפשיטווז ס"ל ז"ל מהריט"א דהרבודאי זאת לכל הוצרך ולהכי חזקה במקום גםמהני

למדין נמצינו וזאי דהא עוד ודע בזהלהאריך ן' מהר"י והרב זקל יעקב בני הרב דגםמזה

שפיר דסעל ז"ל הפוסקים כסברת ס"ל ז"לפודנא בס"ד שהוכחנו וכמו חזקה במקום גם הס"סמהני ודוק. זעל מהריט*א הרבלדעת להרב בס*ד ראיתי מצאתי זאת גםךעךד

יו"ט שמחת הבהיר בספרו ז"למהריטעא נשאל י*א בסי' שם זקל הרב. דהא הכידס"ל ורצו ליבם זקוקה 1;יא אם ספק בה שנפלבאשה חליצה בלא להתירה תוב*ב טבריה עה*קרבני מכח להתירה ג"כ רצה י"א בסי' שם זולוהרב ז"ל מרן ס, קבלבו דאנן מכת אמנם ומיהוס"ס על ז"ל מרקן שפסק למה ספק שום לעשותואין חליצה והצריכה זה מהיתר ז"ל הרב נמנעכן

ע"ש בזה הרחיב והאריך שצדד מה בשערךוע"ש הס*ס מהני דלא ז"ל להרב ס*ל באמת איוהשונא הס"ס מהני מאי השתא איסורא דאיתחזקהיכא בזה הרחיב האריך ולמה ז"ל מהריט"א ה'שעשה איסורא איתחזק הוא דידיה בעונא והא צורךללא

י"ב בסי' שם בעצמו ז*ל מהריטעא ה'וכמ"ש דאשה וכו' נאמר אם דאפי' בד"ה ע"ג מ"חדף עוד וגם ברוחב ע"ש וכון איסור חזקת לה ישזו

דידיה דנידון זקל הרב בדברי להדיא נמינראה וז"ל ז"ל הרב כמ"ש עיגון מקום ליה חשיבלא

ויכולה שבע כבר שית כבר הוא דהיבםמאחר לזה שהשבו חז"ל בדברי מצינו ולאלהמתין עה*ק רבני מדברי וגם באורך בד"ק ע"שעיגון מהני דס"ל להדייא נמי מוכח תוב"בטבריה טבריה עה"ק רבני דהא חזקה במקוםהסעס

ס"ס מטעם חליצה בלא האשה התירותוב"ב שזכר ז"ל מהריט*א הרב מדברי להדיאוכדמוכח ע"ג מ"ט דף י"ב בסי, שם בזה ז"לדבריהם חכמים דברי גדולים וכמה כתבו עודבד"ה

שהוא ואע"ג ע"ש וכו' ס"ס מטעםלהתירה איסור בחזקת אשה דסתם איסור חזקתבמקום קמייתא דאיסורא או יבום דזיקת אועומדת אין זה ועל ז"ל מהריט"א כן וכמ"ש אישדאשת היטב. ודוק בזה מודו וכ"ע כלללחלוק מהני דס"ל ז"ל הפוסקים שו זאת דלסבראודע

תמצא זאת איסורא דאתחזק היכא גםהס"ס ז"ל האשכנזים אחרוני רבני מגדולי להרבג"כ בספרו ז"ל יהונתן מהר"ר הגאון הרב ניהוהוא

איהו דגם הספק בית בקונטריס זעל כו"ףהבהיר וכתב זו בסברא ומודה ואזיל בזה ידיו שתיסמך ספרדים חכמי וביקתוד דבר עמא וכןוז"ל

עגונה בהתרת יסודם תמכו אשרבתשובותם דא"א איסור דאיתחזק גם בס"ס לשמשוגירושיז עוד ועיין ע*ש עכ"י ובמשנתם בהם שבחרוברוך בדין ז"ל ואשכנזים ספרדים זעל הפוסקיםלגדויי בכ"ד לעיל שרמזנו וכו' שוחט גבי ז"להאגודהע"ש. דרבים בס"ד האמור מכל העולה תורתךזאר2

במקום גם דשדי בס"ס הסובריםהמה ברוב חילייהו ורב גוברייהו ורב איסורחזקת אה2ר ז"י ואחרונים ראשונים בנין ורובמנין רבא דגברא גם ומה עליהם נכון ישראלב*ת

ניהו הוא זאת בסברא כוותייהו קאיםקדישא ז"ל הקדוש מרן הגדול רבינו ישראל עינימאור

זאת. סברא אחרי להדייא נמשך אשרבשה"ט קודש פרי המפורסם הגדול הרב זה הוכיחוכאהטר באורך בזה לעיל וכמ"ש ז"ל פר"ח הרבהילולים עוד לעיל הוכחנו אנחנו גם וכאשר ע"שבס"ד בס"ד האכשר מכל הנראה כפי הנה כן ועלבס"ד בשאלה הנזכר נידון בס"ד להתיר יש ודאידהא תרנגולת דבכל והיינו וכאמור ס"סמטעם

אם ספק ס*ס מכח להתיר בה יש בהשתסתפק שחיטתה אחר שנבדקה בסכין נשחטה תרנגולתזו

שנבדקה בסכין שנשהטה ספק כשירהונמצאת נשחטה ואת"ל פגומה ונמצאת שחיסתהאחר זו בסכין נשחטה שמא פגומה שנמצאתבסכין גמור ס"ס הוא זה וס"ס הפגימה שנעשיתקךדם

קכז ברכותרב

והנה בם"ד לעיל כאמור א' וגוף אחדמענין דיש מלבד הנה מ"מ מתהפך אינו זה דם"םאע*ג ישראל דבית הזמן מפארי אחרונים וכמהכמה נזכדו מהם אשר שמייהו דפקיע עליהםנכון בקונט' נזכרו לא מהם ורבים זה בקונטריםבם"ד מתהפך שיהיה הם"ם בעינן דלא ס"ל דכולהוזה דיש בם"ד אומרה מילתינו כבר זה מלבדהנה בעינן דלא בשה"ט ז"ל מרן מדברי הוכחותכמה

ז"ל מרן סברת קבלנו בדידן ואנן כללמתהפך לעיל מבואר וכאשר ולכאן לכאן לזוז איןוממנהבס*ד.

ודאי דהא למודעי אנחנו צריכין זאת כלרעם בנ"ד ספיקא ספק לעשות שייךדאין בעינן כמ"ד הלכה אם ספק ולומרלהחמיר דילמא מתהפך בעינן לא כמ"ד ואת"למתהפך שיהיה אפילו ספיקא הספק מהני לא כמ"דהלכה להפך נמי יש וכן איסור חזקת במקוםמתהפך ספק מהני לא כמ"ד ספק ולומד זה ספיקאספק

שמא מהני כמ"ד ואת"ל חזקה במקוםספיקא ספק הוי והשתא מתהפך בעינז כמ"דהלכה למעבד דאיכא דכל הוא וידוע להחמירספיקא ספיקא בספק מתירינן לא לחומרא ספיקאספק

מ"ש הוא ידוע דהא אינו דזה לקולאדעבדינן בעי הנקראים בתשובת ז"ל הכנה"ג הגדולהרב לעשות דאין ע"ג ס"ג דף ק"ז סימן י"ד חלקחיי דאנחע זלה"ה הקדוש מרן שפסקו בדבדספק בעי להרב תמצא עוד גם ע"ש הוראותיוקבלט כן בתב שג"כ ע"ד פ"ו דף ק"ם בסימן ז"לחיי

פסק הקצר ובם' בב"י ז"ל דהרב דכיוןלהדיא ואין וןורה לדין המנהג שב וכון ז"7כמהד"ם שייך לא תו השתא כן ואם ע"ש וכו' עודלספק הפך שהוא לחומרא הנז"ל ספיקא ספקלמעבד פאר להדב בס"ד מצאתי עוד גם ז"ל מרזסברת הבהיר בספרו ז"ל איגאזי מהרי"ט הגאוןהזמן ע"א ומ"ג ע"ד מ"ב דף י4א סימן טוב יוםשמחת שום לעשות דאין גמורה בפשיטות כןדפסק דקבלנו מאחר זלה"ה מרן דפסקה במילתאספק

ע"ש. וכו'הוד4עתיו

רבינו להגאון בס"ד ראיתי שמצאתי אמתוהן ברכה מאויק הבהיר בספדו זלה*החיד*א

דמצי הוא ז"ל שדעתו נו"ן אות מ*ב סימןי"ד

וז"ל וכתב ז"ל מרן שפסקו בדבר גם ספקלמעבד דאיכא כל ספק לעשות הוראה פשטהוהכי

ז"ל ומור"ם ז"ל מרן בשגם דרבוותאפלוגתא בם"ד ראיתי גם ע"ש וכו' האחדת כסבראפסקו קכ"ז סימן ח"א בחי"ד ז"ל חק"ל הגדוללהרב פוסקים והביא זה בענין שדיבר ע"א ר"אדף וע"ש הכי דסברי ז"ל ופוסקים הכי דסבריז"ל חק"ל להרב עוד ועיק ע"ש ז"ל הוא שהכריעמה בדין א' דף הספר בתחילת ח"ב י"ד בהלקז"ל

מעובד ספק שהוא קלף על שנכתבוהתפילין שפסק דבספק דין מן ובר וז"ל שכתב וכו'ישמה הוראותיו שקבלנו ספק בכלל אינו לאיסורהש"ע קכ"ו סי' בי"ד חק"ל בספרי כמ"ש להחמירוכ"ש שיש שם שכתבתי אף ז"ל כנה"ג תשובתבשם

איך השתא וא"כ ע"ש עכ"ל זה עלחולקים ודאי הא הנז"ל ז"ל הפוסקים סברת לפישיהיה בנ"ד לההמיר ס"ס למעבד מצינן שפירלכאידה מר"ן שפסקו כדבר שהוא והגם בשאלההנזכר ודאי הא שפיר דייקינן כד אמנם ומיהוולה"ה. ספיקות הב' דהכא להתם הכא בין לחלקאיכא בם"ד כתבנו כבר דהא ז"ל מר"1 דעת נגדהם

וגם מתהפך בעינן דלא הוא ז"ל מר"ןדסברת גם הס"ם מהני דשפיר הוא ז"ל מר"ןסברת השתא וא"כ בס"ד לעיל וכאמור חזקהבמקום ז"ל מד"ן לדעת פסוקים הם ספיקות שהב'נמצא

בזה מודו ז"ל רבנן דכולהו דאפשר ודאיוהא

ראיתי החיפוש ואחרי כזה ס"ס עבדינןדלא לדעת אם כי לאומרו אפשר אי זה שחילוקבם"ד רבינו לדעת אבל הכי דסבדי ז"ל הפוסקיםשאר דהא בהכי לחלק אפשר אי בעצמו ז"לחיד"א

ז"ל חיד"א רבינו להרב בס"ד דאיתימצאתי

דף ה' סע"ק ב*ן סי' י"ד ברכה במחזיקעצמו ספיקות והב' ס"ם שעשה ולכל בד"ה ע"גנ"ח בהכי לחלק דאין דם"ל ומוכרח ז"ל מר"ן נגדהם

ודוק. מהר"י חגדול להרב אור דאיתי חמותיושוב

מחדש הנדפם הבהיד בספרו זלה"ההזן לא"הע השיינים בתשו' בתרא מהדוראחק"ל דין מן ובר וז"ל שכתב ע"ד ע*ד דף ב'סי' ובערי תוב"ב בא"י שהרי זה לספק מקוםמה

הרמב"ם הוראת קבלו ואגפיה ומצריםהמערב

מה' ט"ז כפרק הרמב"ם והרי הש*ע והורא'ז"ל

ברכותרבקכח סברת הפך פסקו בפירוי2 ד' ס" והשה*טא"ב מחלוקת הבאתי קכ"ז סי' בחק"ל ששם וקןריא*ז חשיב השאע פסק נגר אי ז"ל האחרוניםרבני כי דבריהם איז אחר ספק שם נצטרף אםספק להקל מרן הוראות קבלו שלא למקומותאם

דעהחמיר אלא קי"ל אומרים בר"מ וגםולהחמיר במקום אבל הש"ע הוראת המקומות בכלקבלו דהביב רלא כ"ע יודו ז"ל כמרל לנהוגשקבלו בתשוב' ז"ל להרב עוד ועיין ו"ל עכ"דספק

נתימ2בתי ושוב בד"ה ע"ד ע"ז רף ר' סי'הנז"י בפשיטות דידיה סברא ז"ל הרב דנקט וכו'בדבר ז"ל מרן שפסק במה ספק לעשות יכוליםדאין

לדעת הראת אתה בעתה והנה ע"שבשהאט האחרונים מחלוקת דכל ז"ל חק"ל הרבמחילוק

ז"ל הש"ע הוראת קבלו שלא מקומות על הואז"ל על אבל כז גם להקל לא אבל להחמיר אםכי

כ"ע בזה להחמיר בין להקל בין שקבלומקומות עיר דידן באתרא הכא והנה חשיב דלאמודו בין ז"ל מרן הורא' קבלנו יע"א בגדאדתהלה תוב"ב א"י תושבי קבלת כמו להחמיר ביןלהקל

דנ"ד שמעהעזין לן רווחא ובזה להחמירבין להקי בין מרן הוראות שקבלו להםוהמסתעפים ועיקר. כלל ולמיחש ולצפצף פה לפצותמבלתי אם אבל דמילתא לרווחא בס"ר כתבע זהוכל

בנ"ד דגס אצליע הוא העיקר לדיןבאת הנז"ל הס"ס מלבד הכעזהפך ס"ס איכאנמי

הכי ס"ס לעשות דיש והוא בנ*ד בס"דשעשינו זו בסכין נ.שחטו תרנגולת של סימנים אםספק שנפגמה אחר נשהטו אם ספק שנפגמהקודם כנגד נשחטה לא שמא שנפגמה אחרואת"ל כנגד נשחטה אם ספק להפך יש נמי וכןהפגימה הפגימה מקום כנגד נשחטה לא ספקהפגימה בעת שמא הפגימה מקום כנגד נשחטהואת"ל

שעדיין פגימה מקום באותו היה יאשנשחטה מילתיני כבר וגם לעיל בס"ד וכמ"ש נפגמהלא

דאין כתב ז"ל הש"ך דהרב דהגם בס"דאמורה חשיב הפגימה כנגד נשחטו לא רשמא זהספק דהוי אם כי כתבו לא ז"ל התוספות דגםספק מטרין כל אם אלא איט זה כל הנה ס"סכעין לעשות לנו יש אם אבל ס"ס מכח הואלהתיר אנחנו ואין בס"ד שעשינו הס"ס והוא אחרס"ס

המ"ד סברת חשות בשביל אלא זה ס"סעושים

דבעינז זו סברא זאת גם ועור מתהפךדבעינז מודו דכ"ע ודאי הא מר"ן ס' הפך היאמתהפך יס גם מה זה לענין הזה הס"ס מהנידשפיר ז"ל החביב הרב מדברי בזה גדול סיועלנו למעבד תו מצינן ולא בס"ר לעיל וכנזן חייבבעי רהרב גם ומה כלל בנ"ד הנז"ל להחמירס"ס נשחטו לא דרילמא זה ספק על שכתב ז"להס"ך בס"ס סובר הוא ספק אינו הפגימה מקוםכנגר

שיהיה צריך ואין גמור ס"ס חשיב בנדאשעמ2יט ורוק. בס"ד לעיל וכמ"שמתהפך והוא ס"ס לעשות נמי אפשר בזה דגם נמיודע

ספק עבדינן דלא ודעמייהו ז"ל מהריט"אוהרב ז"י הכנה"ג כהרב הלכה אם ספקשתאמר ז"ל חיד"א רבינו כהרב ספק ז"ל מרןכפסק בנ"ד שמא ודעמיה חיר"א כרבינו ואתעלודעמיה יהנה הנז"ל מתהפך אחד ס"ס למיעברדאיכא

להחמיר ס"ס למעבר מצינז יא זה לעניןלן דאיכא בנ"ד אם ספק מתהפך הוא זה וגםהנז"ל

דלא מודו כ"ע הנז"ל המתהפך ס"סלמיעבד לעיל שכתבע להחמיר ס"ס למעבד תומצינן גב ואת"ל מחלוקת הוא בזה גם אם ספקבס"ר למעבד מצינן דלא כמ"ר היכה שמא מחלוקתבזה ז"ל. מרן כפסקספק דפ"פ בההיא כי לבינה מודע אגב דרךרהנה

ספק ברצון ספק באונס ס' להסתפקשיש להסתפק שאין התוספו' שכתבו קטנה ספקגדולה להרב ראיתי הנה הוא חד אונס דשם משוםבזה מספיקות בזה שפקפק הספק בבית ז"לכו"ף דרך הוא חד אונס שם הך בהם יחולו הרובשעל משום והיינו ב"י אינם גוים של כלים סתםמשל שמא ב"י ואת"ל ב"י איט ספק ב"י ס'די"ל

הוא הספק עקר והכא הפוגם בדבר בונשתמשו מחט ספק וכן לאו או התבשיל פוגם הקרידהאם

לחלל בא ספק ס"ס מכח שמתירין הגוףבכלל ניקבו לא שמא בא ואת"ל בא לא ספקהגוף

דנים אנחנו אין תכא והא הפנימייםהאיברים מחט בהם פגע אם הפנימיים איברים על אםכי

דהשכר כתבו חדש גבי וכן לא או אותםונקב אשתקד משל ספק זו משנה ס' ס"ס דישמותר והא לעומר קודם השריש דילמא זו משנהואת"ל ואם לעומר קודם מהשרשה הוא הספק כלהכא בריאה וכן אחד הכל שנה או לעומר קודםשבוע

קכט בוכותרב

אם ס' ס"ס מכה ר"ן רמכשר לדופןהסמוכה מן תות"ל הריאה מן ספק דופן מחמתהריעותא בל הבא והא הריאה אנקב לא דילמאהריאה לא. או הריאה אנקב אי הוא בזההשור,ם בין שנבנם בארי ז"ל הרשב*א שבתב ההיארכן

לא ספק דריס ספק ס"ס דהויהשוורים חלל בנגד דריס לא שמא דרים ואת"לדריס נ"מ דמאי הוא הד דריסה שם הבא והאהגוף הגוף חלל כנגד דריס דלא כיון לא אי דריסאי ז"ל הרב שהביא המקומות מלבד ובאמתע"ש אחרים מקומות ז"ל השסקים זכרו עודהנה דפרק ההיא וכמו הנז"ל לכל הדומים ס"סבדיני מס"ס מותרים צלמים שברי המוצא הצלמיםכל דילמא עבדום ואת*ל עבדום לא ספק עבדוםספק

אי הוי הספיקות בשני והנפקוועשביטלום ס, דפסחים דפ"ק ההיא וכן אסורים אושתרים

וכן נגע לא שמא נכנם 41~ז"ל נכנם לא ס'נבנם שמא גוי ואת"ל ישראל ס' גוי ס, נסך ייןלגבי ס"ת שהביא גוי מ"ה דף בגיטין מ"ש וכן נגעלא

כתבו ס' ס"ס משום הטעם ופירשו בוקורין למוברו ספק גוי בתבו ואת"ל גוי כתבו ס'ישראל שום כאן אין הכא והא ע*ז לשם ס'לישראל ולא דהיתר לא הס' מן אחד בשוםתוספת

ע"ז לשם שלא היימ ישראי בתבו דאםדמציאות

לשם שלא היימ לישראל למוכרו גוי כתבוואם ברצון ס' באונס ס' דכתובות דפ"ק ההיא וכן;"ו

והא תחתיו אינו ס, תחתיו ספק ברצוןואת"ל היא באונס הוא דאם היתר תוספת ליכאהתם

ואין מותרת כן גם תחתיו שלא היא ואםמותרת נ"ט דף דנדה ההיא ובן היתר. תוספתשום ונמצא הספל לתוך צרכיהן שעשו ואשהבאיש ספק ספיקא ספק משום יוסי רבי דמטהרדם

ספק האשה מן ואת"ל האהעה מן ספק האישמן

ליבא הכא וגם המקור מן אינו ספק המקורמן מן הדם דאם הספיקות מן באחד היתרתוספת המקור מן שלא האשה מן ואם טהורה היאהאיש

הנך נל י"שבו ז"ל הפוסקים והנה טהורה נןגם

שכתמ ז*ל החוספות לדעת דס"ס ועוניסוגייאות הב' דהספק היכא כל והייע הוא חד אונסשם

שפיר "יא אחת שהנפקותא אעפ4י אחר ספקהוא

חד אונס שם התוספות ומ"ש ספיקא ספקהוי

הספק הוא האע הב' דהספק משום דףיעהוא

באונס דספק הראשוז הספק של הצד כי יעןהא' בביאה לבעלה המתירה אונס מין בכל 4היריהתו גמור אונס שהוא דגדולה (ענס בין בולל והואזו וא"כ אונס חשיב ג"כ שהוא דקטנה רצוןבין

ברצון הכוונה היינו ברצון ואת"ל תאמרכאהער ועיין היא קטנה דילמ(ו תאמר ואיךדגדולה והרב וי"ב י"א סעיף ס"ם בדיני ז"ל הש"ךלהרב וטרו דהטקלו מה י"ב בסעיף שם ז"לפר"ח בחיו"ד מ"ב הק*ל הבהיר בספר ועיק זהבענין הרב של בע הרב זה בענין שהאריך מה א'סי'

וטארו דשקלו פוסקים לכמה זכר ושם ז"להמחבר הטובה הן ביד בזה מאוד הרחיב והאריךבזה ע*ש.עליו

הש"ם דאותו מעתה אשר לפ"זוהשתא נשחטו אם ס' והוא שעשימהמתהפך

שנפגמה קודם זו בסכין זו תרנגולת שלהסימנים לא שמא שנפגמה אחר ואת*ל שנפגמה אחרס'

על לפקפק אין ודאי דהא הפגימה בנגדנשחטה שאמרו ז*ל התוספות מדברי זה ספיקאספק כחילוק בזה גם לחלק איכא כי חד אונסשם ספיקא ספק בין ז*ל הפוסקים שחילקוהנז'

דעלמא ספיקא ספק שאר לבין ז"לדהתוספוו2 דמובח שכתבע הס"ס לאותם דומה הואוס"ם תוספת אם כי היתר תוספת בלא שאפילומנייהו ודוק. סגי לבדמציאות שפיר ודאי דהא בס"ד האמור מכל ידעתהראת

והגם ספיקא ספק מכח בנ"ד להתיראיכא הוראת שקבלנו לדידן ובפרט חזקה במקוםשהוא בין והיתר באיסור בין זלה*ה הקדושמר"ן גם ועוד לחומרא בין לקולא בין ממונותבדיני טבורר היה לא אם דגם לך ודע שמענהזאת

פארי האחרונים ורבני ז"ל מר"ז דעתבידימ ג"ב אכתי חזקה במקום דם*ס הזה בדיןהזמן

זהוא ס*ס משום בנ*ד להתיר אתנו מקוםיש ראשון הבהיר בספרו ז"ל תואר פרי הגדולדהרב

דנל זה בדין הברעה עשה ע"ד קי*ח דףלציוז בחזקת דבהמה נהא איסור חזקת דאיתרעהיכא שפיר זה הרי לפניך שחוטה היא הריאיסור

הא דבנ*ד מאחר והשתא ע*ש הס"ס בהמהני שחוטה דהיא ניון איסור בחזקת ריעוועשאיכא

ספק ס'ס בזה למעבד איכא שפיר השתאלפניך

ואת"ל חזקה במקום ס"ם מהני במ"ד הלכהאם

ברכותרבקל

לציון ראשון כהדב הלכה שמא מהני לאכמ"ד מהני איסור חזקת דאיתדע היכא כל דס"לז"ל ולכאורה חזקה במקום שהוא והגם הם"םבזה בהיפוכו לגמגם יש כי זה ס"ס להפך שאיןנראה להדב ראיתי והנה במקומו קנ"ה עמד כןועל כל דקי"ל במאי שחקר קט*ו בסי' ז"לחק"ל היינו אם ולהחמיר להקל אחזקתיה אוקיספק באיתרע אבל בודאי החזקה איתדע בלאדווקא למאוד ז"ל הדב והאריך שנא לא דילמא או?א דחזקה דסברי הפוסקים מן דעות כמה והביאב:ה

כמה הביא וגם חשיבה ולא כלום אינהדאיתדעה בדאיות הוכיח ז"ל שהרב והגם להפךדעות

שם כתב עכ"ז בתדה ואזלינן חזקהדחשיבה מכל נראה שהיה דאף באופן וז"ל דבריובסוף אכתי בתדה אזלינז דאיתרע דחזקה שביארתימה

הדאשוני' ודבדי דב"ב סוגיי(ו הך מכח בידןרפייא ע"ש עכ"ל עוד לימוד צדיך והדבדשהבאתי

מתהפך ס"ם לעשות נוכל שפיר לפ"ז השתאוא"כ במקום ס"ם מהני כמ"ד הלכה אם ספק זהבאופן כמ"ד הלכה שמא מהני דלא כמ"ד ואת"ל;;זקה וכן בתרה אזלינן ולא כלום אינה דאיתרעחזקה כמ*ד הלכה אם ס' ולומר זה ס"ם להפךיש

דאזלינן ואת"ל בתרה אזלינן לא דאיתדעחזק;; במקום גם ס"ם מהני כמ"ד הלכה שמאבתרהחזקונ אחר ס"ם בס"ד לעשות יש לכאורה הנהדאנ~נם

לעיל כתבגו דכבר בטוב מתהפךוהוא כדעת דם"ל ז"ל הפוסקים מן כמה דישבם"ד

ביה דליכא תודה דין ספק דכל ז"להרמבים אבל מדרבנן אסור ספיקו דשי הלויאשם

בם"ד למעלה בדברינו ע"ש מותדבדאודייתא והוא בנ"ד ס"ם למעבד איכא שפירוהשתא במקום גם ס"ם דמהני הוא הדין אפ ספקשתאמד שמא מהני דלא ואת"ל מהני דלא ספקחחזקה אשס ביה דליכא תורה דין ספק דכל הואהדין ליכא בנ"ד והשתא מדרבנן ספיקו הויתלוי מה:י ו(וז לבדו הראשון בספק גם תורהאיסור זה ס"ם להפך יש נמי וכן לכ"ע הם"םשפיר תורה איסור ספק דבכל הוא הדין אם ספקולומר הדין ואת"ל מדדבנן הוי ספיקו תלוי אשםדליכא דמהני הוא הדין שמא מדאודייתא זה דגםהוא

ודוק א'סורא באיתחזק גם תורה באיסורס"סהיטב. מחתא בחדא ספיקו,ז שלשה לחבר יש נמיוכן

במקים ס"ם דמהני הוא הדין אם ספקולומר הוא הדין שמא מהני דלא הוא הדין ואת"להזקה משגתינן לא איסוד חזקת דאיתרע היכאדכל

וחיישינז בחוקה משגחינן בזה דגם ואת"לבחזקה ביה דליכא תודה איסור דכל הוא הדין שמאלה לכ"ע נ"ד ואז מדרבנן איסורו הוי תלויאשם וכן חזקה במקום שהוא והגם הם"ם ביהמהני עוד ולומר ג"כ דביעי ספק לעשות ישנמי

תלוי אשם דליכא היכא דגם הוא דהדיןואת"ל דאיכא בנ"ד הכא שמא התורה מן איסירוהוי דמהני מודו כ"ע ברוב למתלי ואיכא היתדרוב ארבעה בזה נעשה כי היטב ודוק להתירהם"ם

להפך בם"ד נמי ואפשד ביחד מקושדיםספיקות אם ספק הכי ולומד אלו טפיקות האדבעהאת תלינן היתד רוב דאיכא היכא דכל הואהדין

דחיישינן ואת"ל באיסוד משגחינן ולאלחתיר דכ? הוא הלכה שמא בהיתר תלינן ולאיאיסור ספיקו הוי תלוי אשם ביה דליכא תודהאיסוד שמא התורה מן ספיקו דהוי ואת"?מדרבנן תי איסור חזקת דאיתרע היכא דכל הואהלכה חימצינן בזה דגם ואת,'ל בחזקה משגחינןלא

דאיכא היכא דכל הוא הלכה שמא איסודלחזקת אלימתא חזקה שהיא ואפי' כחזקה גם מהניס"ס היטב,ודוק

היא הכל האמור דכו תדע זאת דמילתאוס"פא אבל לחוד ס"ם מכח להתיד באנואם

בשופי להתיר יש דשפיר נראה יכאודהבאמת כיון לבד רוב מטעם בשאלה הנזכד דנ"דבהא סנשחטו הוא ברור שמסתפקים התרנגוליםדדוב

שחיטתם אחר הסכין שנבדקה גמורהבכשרות שהיה איסור חזקת מנייהו ואזדא כשירהונמצאת כן ועל מחדש היתר חזקת להם ונעשהלהם

שהתיר וכמו דוב מכח זה להתיר יש,כאורה תפילין גבי א' דף ח"ב י"ד ז"ל חק"4הדב

מטעם לשמה מעובד ספק שהוא קיף עלשנכתבו וכמ"ש באורך ע"ש קמן דליתיה ברוב ואפידוב צריך הראוי מן והנה בס"ד ז"ל דבריולעיל

ככ4 הענין ולבאר הרוב של זה בטעם4האריך

קלא ברכותרב על סומך עבדא אנא שאין מאחר אבלהצורך סמכינן ועיקר למעשה ולא להלכה אלודברי יחיו עליהם השם ההוראה בעלי רבנן עלהוא ?הוציא דנא האי ידיע מבינתם ברוחבשהם באשד ספדים ומפי סופרים מפי לאישורודבר יגם הצורך ככל בזה ביארתי לא כן על אתםה'

גם בס"ד בו שדברנו הס"ס טעם היתרבענין רבנן ועל בזה יהאריך וכמה כמה יעוד ישבזה ו?הירות ?הבין הרבר נשאר ההוראהבעלי

בס"ר. פדסים ,פרטיבפרטים פעם אמורה מ?תי הנה יחתימה סמוךוכחעתה

באו אשר אלו דברי כל ביושתים אבל וטריא שקלא בדרך הם בס"ד זהבקונטדיס

מצפה אנוכי מעשה יענין וכ"ש היכהלענין ההוראה כסא על היושבים הרבניםלתשובת בחכמתם והמה זוטא ודינא רבא רינאררייני ויהוציא ההיכה לברר רבר מתוך רבריבימ בדרך ינחנו אמה שרי וא7 בע,ה"ן לאורההדבר אהבתו בלבינו יישים בתורתו עינינו ויאיראמת

ותחנינה חפיצה ובנפש שלם ביב לעברוויראתו מקרא בנו ויקיים וירושלים ציון בבניןעינינ: בניך שלום ורב ה' למורי בניך וכלשכתוב וישמח עינימ יראו ה' אה רעה הארץומלאה שכינת בגאולת צרקינו משיח בביאת-בנן אכי"ד. בימינו במהרהעייינו

העי"ןמערכת

ס. י"ן סי' ה"מ בשה,.ט ז"י מרן כתב עדוהא(

בערות נוגע אינו דהשת' היכא כייו"ד יהעיי- כשר בעדותו יהנה יתעשר שאםאע"פ היכי ארעא ?יה אית אי פריך דב"ב בגמ'והנה

ייה ואי הדר דידיה עך הא בע"ח בפנימעמיי שיתעשר נ"מ הא ז"ן התום' והק' נ"מ מצי-יה קרקע מהך כשיגבה משא"כ עליו בע"חויבא 1;י' עליו יחזור מי באחריות שלאשמנר

ל'::קר נחשר ?א כך רבשביל ז"?הק:ספות

הדין ה.א וזה ביה נ'מ לאו רה?ותא כיוןבע;-ו;ו הסמיע הגאון והק ז"ל מר"ן שכתבהנז,

-";

רשע -וה ליהוי רלא ליה ניחא רמשנידלפי ראינו ירעינן אם דנ"מ ותי' זה ברין נ"מ איןוכו'

הו,ך יהרב 3"ש ישע בשם נקרא היותוסקפיר

הרב וכתב אחר באופן ותי' בזה השיגוו"ל הוא ז"ל הש"ך הרב ת" דגם ו"ל יתומיםאורים בזה :פקותא כמה ז"7 הרב ועשה רחוקיותר נ"מ רשפיר ןומר בס"ד ונראה ע"ש. רינאלענין מטק במאה בע"ח דאובן עי שהיה כגון זהמרין א:וזה ומכר מנה במאה קרקע כ"א יו היהולא

והתנה עדים בפני הנז' בסך בניסן בא'לשמעיז אז חודש י"ב תוך המעות לו יביא שאםעמו

שהתנה או הקרקע לו ויחזיר בטילההמכירה לו 'ולא ימבדנה לא שמעון ימכרנה שאםעמו הקדקע ומכר ראובן חזד עצמו יום באוהווהנה ולא אחרים עדיס ופני ךלוי הנז' בסךההיא סוען שמעון כך אחר והנה עמו תנאי שוםעשה טוען ויוי היא שלו והקרקע לוי קודם קנהשהוא אינם יהערים היא שלו והקרקע קידם היהששלו ירעו ולא השעה כוונו לא כי כיום מזהזוכרים הוא כי לפניהם קניז תפס היום מן שעהבאיזה יפני ומכר היום מן חמישית בשעה לשמעוןטכר לוי אצל ה?ך שעה חצי או שעה ואחר עדיםב'

הערים כתות ושני אחרים ערים לפני 17ונוכר ואינם המכירה בשעע השעה על דעתם נתנולא

עצטו ראובן בא ואמנם זה עי להעיריכילים קודם היה שלו שהקנין לשמעון זה עללהעיד אם זמן שלאחר ואע"פ ?העיר יכול הוא הנה-יי

תנאי עשה שהוא יען זו בערותו יהנהיעעשר י"ב תוך הרמים יו יביא שאם לשמעוןבמכירתו מאחר עכ"ז הקרקע 7ו יהזיר ייתד איהודש שיביא אפשר ויא מעות יו :אין ענ' הואשעתה

?העיד ויכוי בעדות נוגע חשיב יא המעוהלן ודוק.-?מעון

דנ"מ והוא ד בכ אהר נפקותא לעשות אפשראו 4*ז בסי' ז"ל מר"ן שפמק מה יהואיערב

קרקע '-הוציא עייי יעיער שבאו -וה י"גסעיך כנגר אחר קרק; בידו ישאר לא אם טירושל; יכולים והערב הטלוה אין עליו יט7יה שישהחוב השהשנ והנה ע"ש וכו' בירו להעמירה לו-העיד 4א כלום לו ואיז עני היא שהערב גוונאנכהאי

מת המלוה ימצא ד-א דהגם בעדות נוגעח:טיב לא ממנו גם הנה אערב והרד הלוה מןלגב'ת

אם דנ"מ והגם יו ואין עני הוא כי כלוםיתבה הכא והנה בעדות טגע חשיב 4א עכ"זיתעשר ערב רק הוא כי י?ים ו"א יש5 ליה משום-יכא

ברכ1תרבקלב

אפשר או ישלם ולא רשע לוה בכלל נכנסואיע שראובן כגון והוא אחריתי נפקותא בס"דלעשות לו וכתב במתנה בניסן לשמעון קרקענתן

בלא בניסז ללוי אחרת קרקע נתן וגםאחריות שנה בניסן הזמן כתוב שלהם ובשטרותאחריות

בא כך ואחר בחודש יום באיזה כתוב :לאפ' משני אחת קרקע לטרוף ראובן שלבע"ח

כלום לו ואין עני נעשה ראובן כי הנז'קר;עות וצריך לוי שטר קודם היה ששטרו טוען:שמעון מתו והעדים קודם ששלו טוען ולוי מלוילטר:ף החודש מן יום באיזה אותם לשאוי כדי:אינם זוכרים ואינם ששכחו אלא לפנינו שהם אונעשה קודם היה ששטרו לשמעון להעיד ראובןובא שראובז אע*פ והנה לוי מיד הבע"ח שיטרוףכדי דרוצה זו בעדות הנאה ם יש יתעשראם

יתבע שלא כדי שמעון ביד הקרקעשתשאר היהה מתנתו כי ממם הקרקע דמישמעון

אחריות בה היה לא לוי מתנת משא"כבאחריות אם בין הנאה לו ואיו עני הוא שעתה מאחרמ*מ

חשיב לא מלוי יטרוף אם בין משמעוןיטרוף משום ליכא בכה"ג הכא והשתא בעד1ת נוגעבוה משמעון כלום לוה לא דהוא ישלם ולא רשעלוה שקבל אלא ליה יהיב מתנה הוא אדרבהאלא והש"ית ודוק. שמעון לטובת אחריותעליו

אכי"ר. בתורוע עינים יאירברחמיו סעיף קל*א סי' בשה*ט ז"ל מר"ן כתב ערבב(

מכר ראובן שאם שכתבו יש וז"לט' לא עליו אחריות וקיבל לוי ובא שדהלשמעון לשלם ערב שהוא מידו קמ ואם לוינשתעבד

זה ווי שמעון שיתבעם עת בכל :ה מכרומי הוי דלכך לזה טעם איתא ובב"י ע"ש וכו'חייב

הלוואה בעד ערב כשאר %י ולאאסמכתא דהכי ואדעתא ני71נה להוצאה מלוהדבשלמ(8 שאין שרואע: כיון דשדה ערב אבל לפרוענחית שלא דעתיה סמכה מכירה בעת שדה עלערשר אסמכת' והוי וכו' הלוקח יד מתהתיוציאבה

הרב קו' הביא ז' סע"ק בתומים ז*ל והגאיןעאש דעלמא בערב גם הלא שנא מאי דהקש' ז*לגי"ת

ויפרע עשיר הלוה חושב כי נתערב דהכיאדעתא ע"ם ס"ס איכא שדה דגבי תי' ז*ל והןמשלו הטעם לתלות אנחמ צריכים אין לכאורהובאמת דכתובה מערב לן דתיקשי היכי כי ס"סמשום

פשוט הוא החילוק אלא שם ו"ל ה'וכמ"ש הערב שצריך הוא החששא שדה גבידבשלמא השדה זאא7 פן דהיי:ו שעבר מה על הואלחוש והנה שט"ח השדה בעל על יש פן או גזולההיא חקירה על דעתו תסמוך שהערב אפשרבזה

שאין וידע יכולתו כפי ויחשר שידרושודרישה ואפשר שט"ח שום בעלה על ואין גזולה יוקרקע האחריות עליו וקיבל דעתיה וסמכא כןשעשה גבי משא"כ אבל כאסמכתא חשיב שפירולהכי על היא לחוש הערב שצריך דהחששאהלואה דרישה על דעתו שתסמוך אפשר ולאלהבא ממון לו שיש וחקר דרש אם שאפ"1הקירה כי זה על קיים סמך סומכת דעתו אין עכ"זקורח ימים איזה שאחר ואפשר יום ילד מה תדעלא או עשרו כל בה ויפסיד סחורה איזה זהיקח

ודבר ממוע כל ויקחו עליו לסטים שיבואואפשר וא"כ בעולם שחוזר הוא גלגל כי בעולם שכיחזה מי כי עשרו על דעתיה דסמכא לומר אפשרלא וא'כ שאחריו ביום עלד שיהיה מה זה יוםיודע נחית דהכי אדעתא מעיקרא הערב זהבוודאי פשוט וזה אסמכתא חשיב ולא מכיסו~פרוע בעזרתימ יהיה שדי אל ודוק. ז"ל מרןכדעת

אכי"ר. תמיד ויעזריע:ישמרינו

הפ*המערכת

שלא יתום בקטן ששאלו יש הנה פדיוןא( עצמו לפדות ורוצה אביופדאו

הפדיון מהני אם א' ויום שנה לי*ג שהגיעקודם או*ד החורה מן חיובא בר שעשה אחר גםה:ה

שניה פעם פדיון שיגדיל אחר לעשותדמיהייב מהני דלא זה לנידון ראיה להביא רצהוהמורה כ"מ מרן ממוש התורה מן שיגדיל אחרהפדיון שכתב זן הלכה פסח קרבן מהן ה' בפרקז"ל

לשני ראשון פסח בין שהגדיל קטן ז"להרמב"ם פטור בראשון עליו שחטו ואם שני בפסחחייב אם כי בו אין קטן דבעודו בכ*מ ז*ל מרןונרגש ומוציא דרבנן חימך אתי והיכי דרבנןחיעך קורקוס הר"י בשם ויישב כרת דחיוב תורהחיוב עליו שישחטו לקטן רבייה דרחמגא דכ,וןז"ל חק*ל להרב ע*ז ועיין עעש השני מן בכךפטור

יעקב קהלת והרב עעא ק'ע דף ח"ג ביאדז"ל

קלג ברכותרב

דאורייתא אבות לבית שה בענין הש*ין במע,ז*ל רבנן כולהו ודעת הנזן ז"ל מרן לדברישהביא ואמנם המורה. עכ"ד בזה גכיוצא מהני דלאהנז' לנידון ראיה מכאן שאין בס"ד אמרתי עבדאאנא

ממונא הוא הפדיון נידון כי יען הנז,הפדיון פסח דקרבן נידון אבל איסורא בהדידפתיך כלי וכנז' מזה זה למדין ואין גרידא איסור'חוא איסור בענין האלף מע' ז"ל יעקב בקהלתזה

ממון איכא נמי קר"פ דגבי ההגם ע"שוממון ממונ' ביה דאית איסורא זה חשיב לאדקרבן הוא הקרבן כי לזולתו ממון ממנו מוציאיןדאין שלו העור ואפי' אתו לזרים ואיז כולואוכלו קדשי עורוונ דוקא וי כלום בו לכהניםואין

הם קלים קדשים של אבל לכהנים הםקדשים מעשה בהל' ז"ל בהרמב"ם וכנז'לבעלים המ"מ במע' לעיל מ*ש ועיין ע"שהקרבנות

ע"ש. ילפינן לא מאיסורא דממונאבהא לנידון בס"ד ראיה להביא רוצה הייוזידהנה

דמקדשין העולם ממנהג דמהני הנדהפדיון טבת קידוש למ"ד והנה יום מבעוד ש"קבליל

איך דרבנן הקודש על מחול ותוספתדאורייתא מן שבת שהוא לזמן יום מבעוד קידושמהני בדין שבת בה' ז"ל הרמב"ם מדברי אךהתורה שיהיה צורך אין התורה שמן שכתבהקידוש קידש אם אפילו אלא ממש השבת כשחלהקידוש מן מהני כן גם במעט שבת כניסת לשעתקודם הרב מ"ש ועיין ע"ש בהבדלה הוא וכןהתורה נדאה אלו מדבריו הנה ע"ש שם ז"ל משנהמגיד דברי לי הראו שוב אך לנ"ד ראיה מכאןשאין

ונשאל וז"ל שכתב דמגילה בפ"ב ז"להמרדכ"י

בניו פוטר נהור סגי איך מווינא טוביהלהר' פטור סומא דאמר לר"י והא מקידוש ביתוובני אלא מיחייב לא א"כ החובל פדק המצותמן

דאורייתא ומפיק דרבנן אתי והיכימדרבנן גופיה קידוש גבי דכוותה דאה?בחןוהשיב שבת של אדם מתפלל השחר תפלת פרקדאמרינן דהיינו מוכח והתם הכוס על קדושה ואומרבע"ש היוס קידש לא שעדיין הלילה קודם ורביעשעה דאורייתא שבת דהוספת התם דשאני לומרדאין היי לא הלכתא דאמרינן עקיבא לרבי וא*כוכון

בההוא נפיק ואפ"ה התורה מן שבתתוספת

ע4 מדרבנן אלא דאינו מבע.י דמקדץ?קידהם

שתחשך אחר שיחחייב דאורייתא קידושידי שמוצ'א לומר יש נהורא סגי האי זה בנידוןגם

אלא מתחייב שאיט אעם"י מדאורייתאאחרים הביא רס"ז סי' ז"ל מג"א והרב ע"ש וכו'מדרבנן הגאון בחידושי ועיין הבז' ז"ל המרדכ"ילדברי ה"ז פ"ה הכ"ס דמדברי שכתב זעל איגררע*ק

ו"ל כהמרדכ*י דלא מבואר פסה קרבןמהלכות ו"ל המרדכ"י מן הנה שיויה ואיך ע"שהנז' דמהני הנז' הפדיון לנידון ראיה יש שפירהנז"ל התורה. מן חיובא בר שנעשה לזמןגם

הפדיון לנידון ראיה להביא בס"ד לי נראהדהיה הורה חיוב לזמן הפדיון מהני דלאהנז'

סעיף שכ"ז סי' י"ד בש"ע ז"ל מרן דכתבמהא אינה שיעור בה שאין מעיסה הלה המפדישה'

מהן אחת בשום שאין עיסות שתי לפיכךחלה עירב ואח"כ חלה אחת מכל והפרישכשיעור והיא ע"ש בחלה חייבת א' עיסה ועשאןהעיסות הרי ע"ש וחכמי' דרע*ק פלוגת' ערוכהמשנה זמן בעבור הסיטוד גזמן שעש' מעש' מהנידלא שעושה הפדיון מהני לא בנ"ד הכא וכןהחיוב חייב שהוא לזמן התורה מן פטור שהואבזמן לדברי קו' מזה יוצא ממילא וגם התורהמן

דיש בס"ד נראה ומיהו הנז,ל ז"להמרדכ"י היה שלא בזמן כסהפריש חלה גבי דהתםלחלק גס לגמרי פסורה היתה היא הנה שיעורבה

מן לא כלל חיוב שם עליה היה ולאמדרבנן זו הפרשה מהני לא ולהכי מדרבנן ולאהתורה

בנידון הכא משא"כ התודה מן שנה(קייבהלזמן הוא עכ"פ הנה ז"ל המרדכ"י ובנידוןהפדיון לזמן גם מעשיו דמהני ואפשר מדרבנןו:ייב נראה היה גם ופשוט. התורה מן היוב לכךלשבא

הפדיון דמהנ. הנז' לנידון ראיה להביא בס"דלי סעיף דצ"א סימן מזוזה בהלכות ז"ל מר"זממ"ש

לפתחיהן מזוזה לעשות הקטנים דמחנכיןג' אחת חקירה להקדים אני צריך תחלה והנה;"ש

מזוזה קבע לא אהד דאם והוא בס"דשהקרתי בו קבוע שהיה א' בבית ישב רק בפתהבידו

קיים זה אם שם וישב שכדו או קנאו והואמזוזה סזיוה בו שיש בבית יושב שהוא בזה עשהמצות מווזה לכתוב הוא מזוזה מצות עיקר אמרינןאו"ד כתב דלא וכל בעצמו הוא המזוזה ולקבועלשמו כי מ*ע ביה ק"ם לא בעצמי וקבעה "שטומזוזה

ברכותרבקלד

דאינו מאחר האיסוד מן בזה נמלט שהוא רקאם ליכא מ"ע שכד אבל מזוזה בו שאין בביתיושבבידו. בספר ז"ל הון מהר"י להגאון בס"ד דאיתירהנה

לסוגייא שזכד ל"ב דף ח"א לבמעדכי שהניחו אעפ"י דבא דאמד כ"א דףדסנהדדין

דכתיב משלו לכתוב מצוה ס"ת לאדם אבותיולו וז"ל ז"ל הדב וכתב השירה את לכם כתבוועתה א"ר קל"ז דף בב"ב ממ"ש מ"ש לחקודויש נסלו הבית בתפיסת אתדוג שקע האחיןבד"ה יא לאו ואם יצא לאכלו יכול אם בו ויצא מהןא, ופידש וחד חד לכל אתדוג דאיכא ודווקאיצא

במעות לקחו או מאביהם אתדוג שקנורשב"ם כולו שהדי לכם ביה דקדינן יצא אביהםידושת אתרוג יחיד הבן ידש דכי הדי וכו' הואשלו ולקחתם דקדינן י"ח בו דיוצא ספק איןאחד בנים לשני ס"ת הניח אם בס"ת ה"נ וא*כלכם דכתיב ס"ת מצות ביה מקיימי דלא הואדינא ספר הניח אם אבל שלו כולו דבעינן לכםכתבו שפיד בניו לשני ס"ת שני או יחיד לבןתודה סאת דשאני לי ונדאה ס"ת מצות ביהמקיים בלא סגי לא וכי לכם כתבו מדכתיבדדייק ולכתוב מאחד ס"ת שיקנה אפשד הדיכתיבה בכתיב' לקיים אפשד היה דאז לכם תקחוועתה דבעינן משמע לכם כחבו ומדכתיב בלקיההאו

דלפ"ז אלא לאתדוג דמי ולא לשמוכתיבה י"ח יצא לא מאחר ס"ת קנה אי דגסשמעינן ק' הכי ואי בלקיחה ולא בכתיבה דתלהכיון יצח דלא בידושה לו הניח דאם דבא נקיסלמה והוציא דסדח דקנה דאף דבותא לישמעינןי"ח ל' דף דמנחות בסוגיין וכן יצא דלא משלומעות כחוטף השוק מן ס"ת הלוקח א"ר גידלא"ד מן מצוה כחוסף למתלי הו"ל לא השוק מןמצוה השוק מן ס"ת שלקח אע"פי הול"ל אלאהשוק נדאה אכן רבא כדנקיס משלו לכתובמצוה דלא לן דפשיס הוא טדח דלא בידוש'דדווקא לא זוזי ואדצי דטדח ס"ת בקנה אבל יאחיצא דכתיב משום דאי נפיק לא ספק ומדי לןבריר מיעס דלא י"ל לכם תקחו כתיב ולא לכםכתבו המצוה בקיום כלל מע~צה עשה דלא ידושהאלא לשמו הס,ת ולקח מעות דנתן ס"ת בקנהאבל תפסת מועס דתפסת לשמו כתבו שלא אףשפיר

קדא בעינן לכם כתבו דכתיב מאחראו"ד לשמו כתיבה נמי דבעינן בכתיבה דווקאכדכתיב

יוצא דלא ידושה אם כי נקיס לא דבא כןועל השוס מן ס"ת הלוקח א"ד ד"נ קמ"ל ולהכיי"ח

מאי אם ידעינן דלא השוק מן מצוהכחוטף גם מיעס או ידו,צה למעס לכם כתבודכתיב ידי לצאת מודינן אודויי לימלך בא ואםלקיחה ס"ת לקח שכבד זה אבל לשמו שיכתובספק מן מצוה כחוסף זה הדי מתמלכין דעבדיןובתר לאו או העשה שקיים לומר בידינו דאילהשוק דמספ"? מתנות חטיף דהוה לוי דבן כההיאוהיינו ז"ל עכ"ל מידו מוציאין אין ואעפ"כ עם אקדואי

דתל- וכתבתם נמי מזוזה גבי הכא והשתאע"ש דבדי ולפי הס"ת דין כמו בכתיבה רחמנאלה נמי מזוזה גבי למדין נמצינו שפיד ז"להרב ויקבענה לשמו שיכתוב עד מ"ע קייםדלא

שעשי מזוזה בו שיש בבית ישב אם אבלבעצמו כו וכנז"ל ס"ת אביו לו להניח דומה ה*זאחדים בס"ד. לכאודה לומדנדאה קיום דעיקר בזה אנחנו כנים אם השתאוא"כ

ויקבענה. לשמו מזוזה שיכתוב הואהעשה ז"ל מדן שבעב הנז, בדין להעיד יש השתאהנה

והא לפתחיהן מזוזה לעשות הקסניםדמחנכין לשמם ויכתבו שיגדלו עד להמתין סוביותר המ"ע יקיימו דאז בפתחיהן אותה ויקבעומזוזה וקובעים שכותבים בזמן אבל התודה מןכתקנה מן מחייבי לא עדיין קסנים בעודם להםאותה זו מאע קיימו לא שגדלו שאחד ונמצאהתודה גם דידהו פיטוד דמהני ודאי אלא התודהמז מן זו מ"ע שקיימו וה~יב אח"כ וגם החיוביזמן

דלעולם בזה לחלק בס"ד לי נדאה ומיהוהתודה שיגדלו אחר שיקיימו שאני מזוזה וגבי מהנילא

ויכתבו הא' מזוזה שהפסל או הפעם עוד זומצוה או בשבוע פעמים נבדקת מזוזה כיאחדת שהוא הפדיון משא"כ חד,ם אחד בפתחשיקבעו צדיך ולכן ב"פ לעשות יבואו ולא א'מצוה

התורה. מן חיובו בזמןלעשותו הנז' לנידון דאיה להביא לכאורה דאיתידערד

ז*ל מדז עמ"ש ז*ל דפוסקיםמפלוגהש4 יום שלושים המזוזה מן פטור דבח*ל דפ*וס"ס לעשות רוצה באם ז"ל הפוסקים ונתחבטוע"ש לאו או עליה לבדך יוכל אם ומיד תגףמזוזה

קלה ברכותרב

יוסף הבהיר בספרו זלה"ה חיד"א להגאוןועיין זכר ושס בזה הרחיב שהאריך מה ל' סי'אומץ ע*ש. בזה ז"ל הפוסקים דברילכל בענין אם כי נחלקו לא ז"ל הפוסקיםוהנה

דשפיר משמע המצוה בעיקר אבלהברכה מהני לא הפיטור בזמן הנעשה דבר ואי עבידמצי קודם קובעה כאשר מעשיו יהנו איך החייובלזמן

קודם והלא שלושים שאחר לזמלשלושים כלל חיוב עליו ואין לגמרי פטור הואשלושים

בנ"ד כ"ש וא"כ מדרבנן ולא התורה מןלא דמהני דרבנן חינוך היוב עליו ישדעכ"פ שתילקנו כדרך לחלק יש הכא דגם והגםהפדיון לחלק דיש נראה הנה רצ"א דסי' בההיאבס"ד דטעמא שאני דהכא והוא אחר חילוק בס"דבזה עוד שכל מפני הוא יום שלושים חוך דפטורהוא שזו הדבר הוברר לא יום שלווןים ישבשלא שישב אחר אבל הדין מן עליה שחייב קבעדירת השתא וא"כ קבע דירונ שזו הדבר הוברר יוםל' דאחר ל' לאחר מהני שפיר יום ל' תוך קבעהאם

ימפריע הדבר הוברר יום שלושיםשישב קבע דירת דירתו היתה שקבעה זמןדבאותו הכא משא"כ מהני ולהכי הדין מן עליהשהייב ודוק. הכי למימר דליכא הפדיוןבנידון

חזן מהר*י להרב ראיתי בס"ד ההיפושדאהרי קכ"ח סי' ח"ג י"ד חק"ל בספרז*ל אלול בר"ח מישראל בית ששכר במישנשאל יום והגיע ממזוזה פטור יום שלושים כלדקי"ל או ויברך ר"ה מערב יניחנה אם ר"ה ביוםל"א

ז"ל הרב הרחיב והאריך וכו' ר"ה אחריניחנה

נ"ג סי' חסד תורת הרב דבדי והביא הזהבדבר

הרב וכתב לברך דאין והעלה זה ספק עלשעמד דבריי בכל כיון ויפה וז"ל דבריו על ז*לחק*ל בתוך המזוזה לקבוע דיכול מודה הרב גםומ"מ

יברך אי ברכה לעניז היינו פליגי וכישלושים רבה צריכה עפא היא לעצמי וכשאני לאואו

בבית דמזוזה בקביעות מזוזה מצות עיקרסהרי

כל העשה מקיים נמצא וכשקבעה שבה עשהוקום

בזמן יניחנה איך וא"כ שעשה במעשהימיו

מן שפטור כיון דמי דליתיה דכמאןהפיטור

לא דעשה נהי שלושים יום הגיע וכיהדבר

בפתחו מזוזה אחר שהניח כמי זה שהריביטל

קיים יא הוא עכ"פ אגל בכך דנסטר זהשל

חיה דהשוחט שפ"ב סימן הטח"מ כמ"שהעשה חייב השוחט מדעת שלא וכסה אחר ובאועוף מצוה לעשות שמנעו זהובים עשרה לוליתן המזוזה שקבע זה ה"נ וא"כ מ"ע בכל כןיהדין שכשיבוא בידים העשה כמבטל ה"ז הפיטורבזמן מעשה שום בלי מאליו מהעשה נפטר החיובזמן כדי יום שלושים בתוך שיקבע לו נתירזאיך

נראה ואין בידים העשה ממצות וימנעשיבטל בזמן דהוי אף בעצמו הוא שקבעה דכללומר

באלו ומרוצה מקובל החיוב זמן כשיגיעהפיטור צריכה האי כי דכי החיוב בזמן המצוהעשה עכ"ל ראיה בלי לדבר יכולה הפה ואיןרבה מהני דלא ראיה הביא שם ז"ל הרב ושובז"ל.

שלושים שאחר לזמן שלושים בתוךהקביעות אם ז"ל התוספות מדברי דהוכיח חנוכה נרמדיז כהדליקה הוי החיוב בזמן שלא חנוכה נרהדליק אם אף מצוה עושה הדלקה דקי"ל ולמאיחשאו

כפירש*י ומדליקה מכבה חנוכה לשםהדליקה המזוזה שלושים בהוך שוכר ~קבע ומינהשם ולחזור להסירה צריך החיוב זמן כשיגיעהנה

ע"ש. ימיו כל העהעה קיים לא דבלא"הולקבעה שכתבתי הנז"ל בחילוק נרגש לא ז"ל הרבוהנה הדבר הוברר דלמפריע שאני מזוזה דגביבס"ד ראיה איז ולפ"ז קבע דירת מתחילתהשהיתה חנוכה. דנרמהא הקביעו, מהני דיא ראיה שם ז"ל ה' הביאועךך

דל"ג במנחו' דאמ' מהא הפיטורבזמן

מן ולא תעש' משו' פסול' העמיד ולבסוףחתך

גלותא ריש מוה לעיל שם אמרו וה"נהעשוי

תלי א"ל מזוז' לי קבע ?ר"נ א"ל ביתאבנא תחלה קבע אי דבלא"ה ז"ל ופירש"י בביתאדשא ?שוי ה"ל בבנין הסיפא והדר בסיפאהמזוו' ועיין ע"ש מצוה היוב לידי שתבוא קודםהמזוזה

זה כדין רל"ב סי' ז"ל ששון הר"אבתשובת

שעדיק הפטור בזמן המזוזה שקבע זה שכןוכיון

לן ולא תעשה ביה קרינן מצוה חיוב לידי באלא

החיוב זמן לכ2.גיע אם כי תקנה לו יאיןהעשוי דחה ושוב ז"ל עכ"ד ויקבענה ויחזיריסירנה

מן ולא תעשה קי"ל דכי דנראה זה ו"להרב

במהוסר אבל מעשה במחוסר אלא אימהעשוי

והנה ע"ש. קאתי ממילא דזמז נלום איםזמן

שפתיו על זכר לא הנז, דידיה ננייון ו'להרג

ברכותרב

בזה דיבר ז"ל הוא אשר פסח דקרבן דכ"מהא ז"ל דהמרדכ"י הא זכר לא גם ע"א ק"עבדף בנידון הנה שיהיה ואיך הנז"ל. דמגילהבפ"ב מקום זה בעניז נשאר שעדיין נראה הנז,הפדיון סופרים מפי אמת דבך על בזה וליתן לישארחב ועיין בזה נדבר עוד ה' יעזור ואם ספריםומפי בר שנעסה בקטן הבית במע' לעיל בס"דמ"ש יאיר והש"ית קודש שבת בליל הוערה מןמצוה אכי"ד. תורתו במאורעינינו

הצד"י3הערכת

אדם צורת שעושים אלו הנה אדם צדרתא( פות שקורין מאבינאע"י

ואינה הניר על יוותה לוקחים זו שצורהגראפייה וכמ"ש לעשותן דמותך הוא ודאי כללבולטת בד"א ד, סעיף קמ"א סי' בי"ד ז"ל הקדושמר"ן

בבגד שאורגים כאותם בומוקעת אבלבבולטת ע"ש לעשותם מותר בסמנין בכותלישמציירים

מניחים לפעמים שהנה הוא להסתפק שיש מהאך הדרב"ין בתוך הצורה מצויירת שעליו הניראת

האדם צורת את שבדרב"ין הזכוכית מתוךורואין פני על אשר האדם כשאר צדדיו מכלבולט

פנותיו ד, מכל איבריו כל בשלימותהאדמה אם להסתפק יש בזה והנה הפדש שוםבלתי כי הנז' הדרב"ין בתוך הנז, הצורה להניחמותר את מניחין כאשר כי מאחר ולומד לצדדיש

מכל בולטת נראית הדרבי"ן בתוך הנזןהצודה אסור הפרש שום בלתי ממ"ש כאדםצדדיה שם מונחת שהיא זמן שכל יען שםלהניחה אסור בולטת אדם צורת וכל בולטתנראית

שנראה מה או"ד מועט זמן אפילו אצלולהשהותה

נמי וכן מידי חשיב ולא כלום אינו הזכוכיתע"י שמציירים והוא בזה כיוצא בדבר להסתפקיש

חקוקה שהצודה בחקיקה הזכוכית עלציורים ואח"כ הזכוכית של אחד מצד הזכוכיתבגוף בערבי שקודין מראה הנזן הזכוכית אתעושים ורואים א' בצד סממנים ע"י זיבק שמניחיםעיינא

בצד הזיבק מניחים והם הב' בצדבזכוכית הב' בצד בה רואים כאשר ואז הצורהחקיקת באמת היא אבל בולטת הצודה אותהנראית שום ליכא המישוש בחוש כי ממש בולטתאינה

האדם לעיני נראית שכך אלא הב' בצדבליטה להסתפש יש שג"כ שעליה הזיבק מראהמכח אם אדם צורת עליה יש אם האמוד ע"דבזה ולהשוהותה. לקיימהמותר מתשובת לאיסור ראיה להביא יש לכאורהרהנה

צ"ט סי, ח*א ז"ל קטנות הלכותהרב ל"רות מותר אם שנשאל הס"ת ראריתלענין גמורה דראייה דמדתו והשיב עינים בבחיבס"ת דאסוך בעששית דערוה כההיא זכוכית ע*יהיא

וא": ע"ש יראה לא משום כנגדה ק"שלקרות עששית ע"י דהראיה שמצינו מאחדהשתא על בולטת שנראית מה הכא ה"ה רא"השמה להגיחה ואסוד ממש בולטת דה2יבה הזכוכיתידי דהתם כלל ראיה זו דאין נראה באמת ומיהושם

כמי נראים מאותיות ג"כ הזכוכית בלא ס,תגבי ולא הפר,2 באיז הזכוכית ע"י עתה נראיםשהם כ"ל הזכוכית ע"י וצורתם גופם מראהנשתנה חציצ" הזכוכית תהיה פן נסתפק ז*ל הרבאך לכי עצמו בס"ת קורא חשיב ולא לס"ת עיניוביז ק"ש לקרוא אסור בעששית דערוה מהא להפשט דאין מכאן דמוכח וגו' יראה לא משוםכנגדה והוי זה לענין והפסק חציצה חשיבההזכוכית זכוכית ליכא וכאלו עצמה בעדוה דוזעוכאלו בס"ת קורא זה חשיב ס"ת גבי הכא וכןכ% הצורה הנה הכא אבל אינה כאלו והזכוכיתעצמו

ממה משתבית הדרב*ין בועך היא כאה2רהנ" וזאת פינותיה מכל בולטת שנראית קודםשהיתה מגופה ולא הזכוכית מכח באה הבליטהמראה לא הדרב"ין מן הזכוכית תסיר שאם הצורהשל

המראד שזה ונמצא כלל בליטה שום בהתמצא הזכוכית מכח הכא שוא חזות הוא הבליטהשל ממש בו ואין הוא שוא שוא דמראה כלום זהואין מה רמ*ב טי' ז*ל שמואל דבר להרבועיין

זכוכית של מראה מתוך הלבנה ברואהשנשאל ז"ל יעקב שבות להרב ועיין עליה מברךאמ דברי שם הביא ואה2ר בזה מאש קכ"ו סי,ח"א ביו לחלק ודאין הנו' ז*ל קטנות הלכותהרב בין עינים בתי בלא בסות לקרות דיכולהיכא יוסף ברכי להרב ועיין ע*ש יכול דאיעהיכא להרב עוד חמין ע*ש וא*ו אות ל*ה סי' ח*מז*ל שכתב א' אית רכ*ד סי' בא*ח ז*ל יוסףברכי ר~יתו על שמברכין דבר רואה אם להסתפקיש

קלז ברכותרב

הנקדא לבנה בזכוכית מכוסה והוא החלוןבעד ההוא הדבר יראה ראה הזכוכית מן ארג'אם קחזי דהא לבדך דיכול נימא מי טובהראייה לא הזכוכית ומן הפסק בלי דאייה בעינןארעד דדך הדואה שזה בדור הדבר והעלה דאיהשמה ברכת לבדך יכול לבנה בזכוכית הסתוםחלון

"ל עכ"ד היא טובא דפשיטא ומילתאהדאיה נראה דלכאודה בס"ד שכתבנו הגם והנהע"ש לענין ממש בו ואין שוא חזות הוא המדאהשזה הסתכלות איסוד דלענין ודאי אבל הנז'ספק

צודת היא הצודה שזאת וכגון הוא אסודבנשים ודואה הדדבי"ן בתוך אותה מניח והואאשה איבריה כל בשלימות עומדת לקדאתואשה

אין ובתכשיטיה ובמלבושיה פינותיהמאדבע בכהאי דאותה שאסוד ודאי הנה ממנה חסדדבר לו יהיה זו בדאיה גם כי בה ולהסתכלגוונא

אהבר בחלומו אשה הדואה וכמו דעיםהדהודים ראיה חשיב זה לענין כי ב"מ נקרהלפעמים פשוט. והוא עביד קאיאיסורא ידי על צודתה הלוקחת האשה כי ודאירהנה

צודתה ולוקחים ועושים כנזאלהמאכינה אדם בני לכמה אותם ומחלקים ניירות כמה?ל הולכת הזאת הצורה כי הרבים מכשילים הסהנו;

למדינמ וממדינה לעיר ומעיד למקוםממקום בדית בני שהם אותם בין בה שולטות הכלועיני והכי לנפש טמא כל וגם בדית בני שאינםיבין

כי טובים לא להדהורים ובאים בהמסתכלים ויופיה בהואדה ולחשב להביט מכשילןהיצר האשה כי דודות לדודי קיימת תשאר הצורהוואת

המכשלה ועכ"ז העפד בתוך והיא תובללקברות שימנעו דאוי ודאי ולכן פעולתה תעשההזאת ידי על צודתן יקחו לבלוני המכשול מזההנשים מי לחבירתה ועתנת לוקחת היא ואסהמאכינה לאותם ובפדם צודתה אח"כ תפול מי בידיודע

אותם ומחלקים ניירות כמה עלהלוקחים יראנה בליעל ואיש במעדב האשהייפעמים ואין במראיתו וחוטא ויותד שנה מדהקבמזרח

זיע"א ויעקב יצחק אבדהם לזרע והגון ראויזה גוים של דרכן וזהו עליהן נקרא ה' שםאשר

ישראל זרע יעקב חלק כאלה לא אךהפרוצים

מן והבדילגו לכבודו שבראנו אלהינוברוך

דבד על יעזרע ברחמיו יתבדך הואההועים אכי"ר. תמיד שמוכבוד

הק*ףמערכת

שקבלו ז"ל הקדוש מדן הודאת קבלתא( ופה ואר*ץ תוב"ב בא*יעליהם

מב הנה מקומות ובשאד יע"א בגדאדעידנו ז*ל מדן הוראת דווקא קבלו אם בזהלהסתפק שפסק הודאתו גם קבלו אם או בשאעהכתובה

ד*ל חהר*א ד' להגאון וראיתיבתשובותיו כ"ח אות הקי"ל בכללי כ"ה סי' ח"מבבדכ"י סי' בח*מ ח4ב משה מופאת הרב משםשכתב גצזשובה ז*ל נבון מהר*י ה' דבו ומשםי"ב

בתשובה ז*ל מרן שפס' מה גם שקיבלושכתבו ע"ש מוכדח ואיע ז*ל חיד"א הדב זה עלוכתב תוב*ב א*י על זה כל זכר ז"ל שהרבוהגם

ופה לאד"ץ גם שייכים הדברים מ"מומצדים זו קבלה להם שיש מקומות ושאר בגדאדעידע אחת וקבלה לזה זה בין בקבלתם הפר,צדאין ארץ על שתאמר מה כל וא"כ הפרש באיןלכולם ושאד יע*א ובגדאד לאד*ץ גם שיקי הואישדאל שער והדב ופשוט זו קבלה בעלי סהםמקומות שקבלנו דמה כתב ט' סי, סוף בתשובה ז"להמים לא אבל בש*ע מאש דווקא הוא ז"ל מרןהודאת מהר"ם הגדול והדב ע"ש בתשובה שפסקמה חיים חוקי בס' הובאה אשד בתשובתו ז"לסוזין שעד הדב לדבדי הסכים ע"א פ' דף ט*לבס" מהד"א הדב זה על ובתב השמועה מפיהמים דאנו וכתב שסיים זה ועל וזאל שם ז*לגאגין

השמועה מפי המים 17ער הדב מ"ש אלא לנואין

שמועתך דמהני לו שמודה הגם הפעוטאנכי

במקום אבל תוב"ב בירושלים דיתבינןלדידן אשר יע"א רודיס במתא הואהשאלה

הרב של דדעתו וחזינן משה משאת הרבהוראת קב~ כמד"ן דפסקינז י"ב סי' ח"ב בח"מ משהמשאת

וכו' בדכ*י הרב וכמ"ש בתשובותיו במ*שגם

ע"ש. במהלוקת שנוי הוא זה דדבד למדין נמצינוהרי

אנבי ~הנה ז*ל ויאןרוני' הפוסקיםבין מהד*ח הנדול הרב מני*ר מע' מן זאת עלדרשתי

ברכותרב

יע"א שמיר דעי"ת דאתרא מאריה נר*ופלאג*י לענין עביד ואיך הענין בזה דעתו לילגלות שהשיב בתשובתו האריך נר"ו הנזן וה'מעשה בברכ*י ז"ל חיד"א הרב דברי והביא זאעז עללי

מהר"ם והרב ז"ל המים שער הרב ודבדיהנז"ל הרב מ*ש הביא גם הנז*ל חיים בחוקי ז*לסוזין אות ע"ד סי' ח"א שאל בח-ים זיל חיד"אר' הוראותיו גם שקבלו שכתב כ"ג ואותי"א

הלכה הם בתשובה דדבריו משום טעם דבריהם ז"י נבון מהר"י והרב מ"מ הרב ומ"שבתשובה הביא גם ע"ש מהש"ע ועדיפי בפרטווןלמעמ2ה סי' סוף ח"א רב מלך קרית הרב מתשובתנר"ו הביא גם בתשובה הוראותיו גם שקבלנו דס"לד'

ד' סין בח"מ ז"ל מ"ב חק"ל הרב סברתנר"ו ז"ל משה משאת הרב לדברי שזכר ע"ד קע"דדף

מ"ש גם ז*ל מר"ן הודאת שקבלנוודעמיה נר"ו הנד הרב גלה דבר וסוף ע"שבתשובה ז"ל הפוסקים אחר והולך מסכים שהואדעתו

בתשובה גם ז"ל מרן הוראת שקבלנודסברי הנזן תשובתו יכתוב נר"ו הנז' שהרבובודאי

לשומ להעתיק צורך אין כן ועל תשובותיובתוך שאין נר*ו הנז' להרב שהבאתי אגיד זאתורק משאת הרב עם ז"ל חיד"א ר' הגדול להרבלצרף שאל בחיים ז"ל הוא מ"ש מכח ודעמיה ז*למשה ראיתי מצאתי דהא כנז"ל י"א אות ע"ד ס"ח"א שאל חיים בס' בעצמו זול חיד"א להרבבס"ד בסוף אשר והשמטות בתיקונים קי*ט בדףהנזן דדווקא לצדד דיש אכחד ולא ח"ל שכתבהספר שאחר לפ"ז ונמצא ע"ש עכ"ל קבלו בש"עדיע

משאת הרב סברת את ז"ל חיד"א ר' הרבשחיבב טעם רברי שהם עליהם וכתב ודעמיה ז*למשה בש"ע דיע דדווקא לצדד שיש וכתב ביההדר שהבאתי אלו ז"ל חיד"א הרב דברי והנהקבלו מהר"ם והרב ז"ל חק"ל הרב מעיני נעלמובס"ד מ"ב חק"ל בס' דבריו הובאו אה2ר ז"לסוזיןהנז*ל.

לומר בס"ד םץאה הנה האלה הדבריםואמרי המוחזק מיד ממון להוציא דאיןעכ"פ

לומר המוחזק דיכול בתשובה ז"ל מרן פסקמכח אם כי ז"ל מרן הוראת קבלבו שלא כמ"דקי"ל האי שמיא דמאי בתשובה מ"ש ולא בש*עמ*ש דהמוזזזק הפוסקים דבין פלוגתא משארדיש

וכאמור קי"ל לומר יכול נמי הכא וכן קי"לאומר דלא השמועה מן הביא המים שעד הרבדהא ז"ל דהרב ודאי והא בתשובה הוראותיוקבלנו וידועים גרולים אנשים שהם מרבותיו זהשמע בתדייהו גריר ז"ל הוא וגם שמייהודפקיע ומודה אזיל סוזין מהר"ם וגם בזהלהחזיק נראה ז"ל גאגין מהר"ם הרב וגם בזהכווהיה הכי דס"ל רבים איכא וא"כ בזה ומודהדאזיל השתא עוד גם ומה קי"ל לומר המוחזקומצי שאל חיים ספר בסוף שמצאתי הנז, המציאה"פי וכו' לצדד דיש ז"ל חיד"א רבי הרב וכתבשחזר להוציא אין ג"כ נמי אלו דבריו מכח ודאיוהא בספק הדבר דאצלו מאחר המוחזק מירממון ז"ל נבון ומהר"י ז"ל מ"מ הרב דבריואין

להרב ועיין המוחזק מיד נוציא איךמוכרחים מן שהביא הקי"ל בכללי ח"ג ז"ל לאברהםזכור אחד פוסק אם שאפילו ז"ל חסד חודתהרב

אפ"ה מילתא ליה ברירא אחר ופוסק ליהמספקא שרבים הגם באופן ע"ש קי*ל לומר דמציס"ל

שהסכימו הפוסקים שתם המה בתורהועצומים לו אין מ"מ בתשובה ז"ל מרן הוראתשקבלנו שאנחנו ומאחר רואות שעיניו מה אלאלדיין לזכות מצינן ודאי הא זה על חולקים שישרואים קי"ל דין יגרע דלמה קי*ל מטעם המוחזקאת בס"די וכמ"ש דעלמא הקי"ל דיני משארזה ז"ל מדן למ"ש הוא שכתבנו זה דכלןדע

הוא בב"י ז"ל מר"ן מ"ש אבלבתשובותיו כי נותנת והסברא דתשובה מה(1 ושנייאשנייא ועיין בב"י ממש עיקר יותר הם בתשובותיומ"ש ע"ב צ"ו דף נ"ד סי' בא"ח ז"ל חק"ללהרב כלל הלא הש"ע דברי משום דאי וז"לשכתב ב"י על ז"ל מרן של חיבור שעיקר שמענוגדול והגאון ע"ש עכ"ד הקצר ס' על ולא לסמוךיש רס"ח ס" בא"ח ברכה בשיורי ז"ל חיד"ארבי כמ*ש דהעיקר וכתב עליו השיג ע"ג י"דזף

הובאה בתשו' ו"ל סוזין מהר"ם הרב והנהבש"ע ע"ב קע"ד דף ד' סין ה*מ חלק מ*ב חק"לבס' הסכימו אשר הש"ע דשאני זאת עוד וז*לכתב בם אין המוחזק מן להוציא וא"כ רבנן מאתןבו ע*פ ומכוש בתשובה מרן מפסקי להוציאכח

זה ועל עוש וכו' וטריא שקלא דרך בב"ימ*ש ז"ל מרן הור(ע2 דקגלמ שם ז"ל חק*ל הדבכתב

ברכותרב

בב"י מרל מ"ש השתא וא"כ ע"ש הח.בוריםבכי הקבלה בכלל הוא זה גם חק"ל הרב סברתלפי הרב עם ומתן משא לי היה ג"כ זה בפרטוהנה האריך נר"ו הנז' והרב נר"ו פלאגי מהר"חהגדול בתשובותיו נדפסים יהיו שדבריו ובודאיבזה בזה לבינו שביני דברים כאן העתקתי לאולכן אם כי קבלנו דלא דס"ל הפוסקים לכליהנה

הא בתשובה מ"ש לא אבל בש"ע ז"ל מרלהוראת דהסברא קבלנו לא ג"כ בב"י מ"ש גם דם"לודאי ז"ל סוזין מהר"ם הרב וכמ"ש הוא דכ"שנותנת המוף?ק מיד ממון להוציא דאין ודאי השתאיא"כ פלוגתא דאיכא היכא בב"י ז"ל מר"ן מ"שע"פ קבלנו דלא כמ"ד קי"י לומר המוחזק דיכולבזה בסייעתא וכמ"ש דווקא בש"ע מ"ש אםכי

דשמייא.

הרי"שמערכת

ונעים אהוב אחד ממני שאל הנה רביתא( וכל שותפים שהם ושמעוןבראובן

השותפות שי העסק וכ? אחת בעיר דראחד מעות לו צריך ראובן ולפעמים ראובן בידהוא מן ברבית מעות לוקח והוא השותפותלעסק לפעמים גם ג"כ חבירו על הרבית וחושבהגוים לא ולפעמיס שלוה המעות אותם מן ריוחיהיה כז לעשות מווטר אם לדעת צריך כן עליה.ה לאו.או

ק"ע בסי' ז"ל הט"ז להגאון בס"ד ראיתייהנו; הרבית ליקח והתיר כזאת מעשהשהביא

שאפי' מדבריו ומשמע הש:תפות אמצענ) ברבית שלקח המעות א:תם :;רזיה: לאאם

מן הרבית דמי ליקח מותר ג"כ אפ"הכל:ם אם כי בזה ז"ל הרב התיר לא ואמנםהאמצע מתעסק הוא הגוי מן הלוה שהשותףבאופן שהשותף בנ"ד לפ"ז והש,עא ע"ש אלובמעות הט"ז הגאון בדברי מבואר אלו במעותמתעסק

ואע"ג האמצע מן הרבית דמי ליקח דשרי:"ל בית להרב ראיתי ברם כלל מזה ריוח הוהדלא שאם והשיב בזה שנשא4 פ"ז בסי' ז"לדוד

יכול אז ברבית שלוה במעות טרח לבדוהשותף כל ואם דוקא הריוח מן הרבית דמיליקח

דטי ליקח זוסור אז עמו מתעסקים הםחשותפים

תיקון לזה ז*ל הרב ועשה הדיוח מן אפי'הדבית על פליג ז'ל שהרב הרי ע"ש זה להתיראחד הריוח מן דוקא שיהיה ובעי ז"ל הט*זהגאון 1"ל המבי"ט להרב וראיתי אסור בלא"האבל פאט*ור שהוא בראובן שנשאל ע"ב סי'בח"ג

מן מעות שיקח לו שכותבים הסוחריםונוהגים ואח"כ סחורה אותה להשלים כדי ברביתהגוים עם נשוטתף ושמעון לגוים הריוח פורעיםהם

שמשים המעות סכום כל לו היה ויא זהראובן מסכום שחסר מה שיקח לו וכתב בשותפותראובן והרויחו ונשתהפו קןטה וכן ברבית מהגויםשלו ואח"כ והרבית הקרן לגוים שפרעו מהמלבד

אינו כי ואמר רבית לגוי שנתן מה שמעוןתבע מנהג כך כי משיב וראובן רבית לפרועחייב

ברבית ידו על חגוים מן שלוקחיםהסוחרים שפדע מה כל ועל ברצומ פרע ושהואופורעים הסוחרים של ?ה שמנהג ז"ל הרב והשיבהרויח שהישראל כיון בדין שאינו מה ההלכהמבטל אפילו לגוי הרבית לתת ומתחייב המעות?וקח אותם לוקח פלוני ישראל לצורך כי לגוישיאמר לישראל וכשנותנם עליו מלוה הם הריהוא

בעצמם גוי של המעות שיהיו אע"פיברבית שתתן והרבית הגוי מן לקחתים בשבילךושיאמר הם שהמעות כיון אסור אפ"ה לגוי אותםאתן הם והרי ניתנה להוצאה ומלוה עליו מלוהכבר שהוא ונמצא לגוי לפורעם חייב והואכשלו ברבית לישראל וכשנותנם לישראל אותםמלוה נ*ל ואפ"ה וז"ל כתב ושוב קצוצה רביתהוא

לקח שראובן כיון קצוצה רבית ליכאדבנ"ד הרבית לו פרע והוא הגוי מן ברביתהמעות שום בא 84 הגוי מן שלקח במעות שהרויחממה רבית יהיה ואפילו ראובן ליד שמעון מידרבית כבר נתע וגם ראובן ביד כבר שהיו כיוןדרבנן

להחזיר ראובן חייב ואינו בדייני' יוצא אינודגוי עדיין בידו היה ואפי' לגוי שפרע מהישמעון ע"ש. ז"ל עכ*ל המבי"ט נאום לגוייקת מנהג על ז"ל המבי"ט הרב ממ"ש נראהוהנה

לפאטו*ר שכותבים הסוחרים שלהנז' שהוא וכו' הסחורה להשלים ברבית מעותש.קח ז*ל הט*ז ס' הפך הוכחה מזה א-ן הנה הדיןהפך

המעות לוקח הוא הפאטו*ר שזה שאני התםדהא הסחורה שולח והוא הסחורה להשליםברבית

ת ו כ ר ב ברקמ

בידו במעות מתעסק ואיט הסחחרים אותםליד על ממ"ש ואמנם ממש להם כמלחע הויוא"כ רבית הו~ו שעכ"ם וז2מעון דאובן בין שהיודו*ד ראובן לקח וכבר דיוח להם שהיה ואע"גדרבנן נדאה זה הנה לגוים ופרע העסק מאמצעהרבית ריוח היה דאם דסעל ז"ל הט"ז סברת הפךשהוא ומותר בדיוח חלק ממעט הוא הנה הנזןבעסק חשיב דהדבית מותר ריוח היה לא אםואפילו וכבד דיוח דהיה הכא וגם ע*ש ההפסדבכלל הט"ז הרב לדעת הנה האמצע מן דאובןפרע שהוא לכאורה נראה וגם הוא גמור מותדז*ל סבדת דלפי והוא כן גם ז*ל ב"ד הרב סברתמפך לן לית ריוח דאיכא היכא בל ז"ל דוד ביתהרב דיוח הוה ז"ל המבי"ט הדב בנידון וכאובה

הדב דבנידון ולומד שנדחק אפשד זהומיהו דאובן עם מתעסק שמעון שגם איידי ז"לחמבי*ט ושולח אלו במעות סחורה קונה ראובן שזהדהיינו סחודה כנגדם וקונה אותם מוכד והוא שמעוןליד העסק בזה מתעטק הוא שמעון שגםבשיפן זקל ב*ד הרב מודה ובהא ראובן כמווהמו"מ הריוח. מן גם הדבית ליקחדאטור קול בטפר ישראל מהד"א להרב בם*דוראיתי

זה בנידון שנשאל דמ*ב כ*ט ט"אליהו לצודך ברבית הגוי מן מעות לוקחשדה2והען לו המגיע חלק מחבידו לוקח ואה"ךוה2ותפות הוא גמוד דמותר ז*ל הדב והעלה ההואבדבית ז*ל וטעמו דבדיו ולפי איטור שום בזהואין

באותם ריוח הוה דלא אעוג דם*ל להדיאמשמע דהא האמצע מן הרבית ליקח יוכל ג*בהמעות דשותפים משום הוא ז"ל הדב של הסעםעיקר שלא אע"פי משתעבד הב' לצודך מהם אןשלוה לחבידו שכותב שותף ונמצא בקניז עמומיה כ"וכ לוה2לים כדי בדבית מעות כ*וכתקח פ' מקום אל לשלחה מהר הנצרכת פ'טחודה עמו היה שלא חבידו גם נשתעבד דמדינאכיון

לפיכך ממש הלוה הוא נמצא הנה הקדןלפדעח להדיא לך הדי ע*ש טפק בלי הרביתפודע בין דיוח היה אם בין שנא לא המ' טעםלפי כעצשובת נדגש שם ז"ל הרב והנה היה לאאם מזה אה2ר 11*ל וכתב דש1*ל 1*ל המבי"טהדב ע*ב סין ח"ג ז"ל המבי"ט הרג על תמיהאני

כן הדבר אין הרצפה נש" השחר וכו'שנוואל

משום הקדן בפדעון המשלח חייב דמדינאדכיוז ואולי בכך ומה יתן הדבית גם הלוה ניהודאיהו שותפים היו לא דעדית דכיון 1"ל הדביסבוד התחילו מנייהו חד שלקח ממון באותואלא

ע"ש עכ"ל שותף שם עליו אין אכתילהשהטןף ז"ל אליהו קול הדב טעם כי אכהד לאוהנה דאפילו אצלי מובן אינו להתיר שכתבהנז"ל

שלא ואע*פ משתעבד הב' השותף גםשהאמת אינם שהגוים מאחד 1ה יהנה מה בקניןהיה

אם כי יודעים ואינם הב' השותף אתמכירים אם דהא מידם המעות וקבל שלוה השותףאותו בדבית מהגוי מעות לי לוה לחבירו ישראלאמד שיהיה בעינו אם*ה עליו ללות משכון לוונתן ואיו דווקא המשכון על אחדיותו 'המלוה סמךכל סימן וש"ע בטוד וכנזן כלל הקוליח על סמךלו

הכא כ*ש השתא הע"כ ע*ש י"ז סעיףקס*ט לא כי הב' השותף את יודע הגוי איןדמעיקדא

הרב שסברת ודאי הא עוד גם בקניז עמוהיה הרב דהא זול הט"ז הגאון סברת הפך היאז"ל

שאימ דאותו בהיכא אסד שם ז"ל הט*זהגאון ולפי ע*ש השותפות לצורך בדבית לוהמתעטק טותד בזה גם הנה ישראל מהד"א הדבטעם הב, השותף הנה השותפות לצורך שלוהדכל

אם לי ומה בעצמו לוה הוא וכאלו נשתעבדג*כ הדב דבדי דלפי מתעטק אינו או מתעסקהלוה מאליו משתעבד דהב' משום הוא הסעם עיקרז"ל

לדבדי ז"ל ישדאל מהר"א הרב זכד שלאותימה כלום בהם דבר ולא בדבדיו הנז"ל ז"להט*ז הט"ז דלדעת לנ*ד למדין נמצינו הנה שיהיהאיך הדב ולדעת ריוח דליכא ואע*ג מותר הואזול

אלא טונא בכל מותד ג"כ זאל ישראלמהד"א ולדעת בטעמייהו הנז' דבדבי אה2לי תדי שוידלא ב"ד הרב ולדעת דאטור נדאה ז*ל המבי"טהדב דיוח. דאיכח היכא מותרז*ל לדדוש לבי אל נתתי בם"ד האמוד מלבדוהנה

אדם בני כמה דרך על בס"ד עודולחקור הפאטו*ר ע*י לעשות דנהיגי סוחדיםאנשים דרכים בזה יש ואמנם לעיל שכתבנו כעניןשלהם והדדך לאחת אחת אותם לפדט ואבואשונים מעות לו יש בבל תושב דאובן ד*מ הואהאחד לעשות לידו ששלחם לנדן תושב שמעוןאצל מלנדן ס~רד, שיקנה דהייגו ומתן משא בהסלו

קמא ברכותרב

שמעון בעיני שיוכשר מי יד על לאר"ץלשלחה הפאטו"ר זה אותה שימכור ואחר שםלמוכרה ויחזור לשמעון רמיה יהזיר שמעון שלמורשה לשלחה אחרת בסחורה המעות וילביששמעון אין בבי תושב שראובן באופן וכעז"ה7אר"ץ שעושה הזה המו"מ מן סחורה שום לירומג(ע ונותן הטשא הוא שמעון ורק בעבורושמעון מכל קמסי"ון ולוקת למקומ ממקוסושולח ראובן ירצה לפעמים והנה לו שיקנהסחורות מעותיי מכרי יותר הנף מו"מ ק'ו שיעשהמשמעון אלף שמעון אצל קרן לראובן יש שאםדהייט בשנים סחורוו2 לו שיקנה 7שמעון כותב7ירא"ס מעות לו שיקח ירי על לירא"ס אלפיםושלושה

ויעסוק הנז' הסך להשלים ברבית גוים באנקמן מן הרבית ויפרע הנז"ל ררך על שמעוןבהם בעסק ריוח יהיה לפעמים והנה הנ;'ו,עטק ניבוי אחר גם לר(טבן ריוח וישאר הנז*7המו"מ אם כי ריוח יהיה לא ולפעמים הרביתפרעון העיקרי הקרן מן הרבית לפרוע ויצטרךהפסד הנז' שראובן הוא הב' והררך אצלו לראובןשיש שמעון ורק פ"ק שוס שמעון אצל לו יש7א לשמעון כוונב והוא בו ומאמין אהובודוא

כיסו על סחורות לשלוח הנז"ל במו"מ יושיעסוק ומעות הנהוג קמסיו"ן ויקת ימקוםממקום שימכרו ואחר ברבית גוים מבאנק יקחםהסחורה יפרע שמעון ביר מעות להיות ויחזרוהסחורות הנה ריוו; יהיה ואם והרבית הקרן יטיםשמעון מחוייב אז שהפסיר או רי:ח היה לא ואם טובמה

שנתן והרבית ההפסר לשמעון לשיםראובן הנז' לשמעון כותב שראובן הוא 'הג' והררךלגוים מן ברבית יקתמ והמעות פ' סתורת לוליקת לבבל עצמו לירו ההיא הסחורה וישיחהגוים אחר אז הרבית עס הסחורה ימי שיעלה מהוכל ראובן אצל מעו21 יזדמן כאשר חורשיםאיזה והרבית הקרן יגוים לפרוע לשמעון אותםישלח שאותם הוא הענין הנז"י הררכים בכלוהנה מאמנים ואינם ראובן את יורעים אינםהטים לוקח איט הוא ששמעון יודעים שהם והגםבו

וזולתו ראובן לצורך אם כי לצרכו אלוהמעות הם הנה עכ"ז בפידוש שמעון להם אומרוכן סמך להם ואיז שמעון על אם כי סומכיםאינם אותו מכירים אינם כי בפ*ק אפילו ראובןעל

תובעים לברו וממט נותניס הם שמעוןובידהפרעון.

כי והוא הנז"י הא/ בררך נדבר תחילהרהנה מרן למ"ש רומה רזה נראה לכאורההנה

ישראל וז"י י"ו סעיף קצ"ט בסי' ז"להקדוש נתן אם ברבית מגוי מעות לי לוה לחבי;-ושאמר עי הגוי אהריות אם עןיו ללות משכוןיו

לשליח מותר כלל השליח על ולא בלבדהמשכון משכון לו נתן 7א ואם לגוי וליתנו הרבית7יקח ברבית מעות לי יוה ל: אמר א"כ א7אאסור על סומך והוא הג:י )האמיט שמי ע7מהגוי סעיף ק"ע בסי' ועיין ע"ש השליח על ו7אהל)ה לישראל שאסור מגוי ש7וה ישראל בדיןא' בנ"ד הכא השתא וא"כ ע"ש ערב 17 להיותאחר המעות רוצה שהוא לגוי אומר שמעון דזהאע"ג בי הענין זה מעצמו הגוי ויודע ראובןבעבור הפאטאר"יש שכל ביניהם וירו5 נהשג רברהוא אחרים סוחרים בעבור ברבית יוקחיםהם

סומך איט שהגוי מאחר עכ"ז אחריםשבמקומות מכיר אינו כי מאמין רווקא 171 שמעון עלכ"א חגוי מן יוה שמעון יה כאלו מח;י אז ראובןאת

ברבית לראובן אותם ומ7וה חוזר והואברבית נ*ד בין לחלק יש ראכתי נראה ומיהוואסור הוא ז"ל מרן רנירון והוא ז"ל מרן שכתבלני;-ון ליר אותם ושסר המעות יוקח הוא הש7יחשזה

דווקא עליו סומך שהגוי היכא כל ולהכיישראי מלוה שהוא ממילא נמצא אז הלוה הוארחשיב ישראל ביר מוסר ;;וא באמת כי לישרא7אותב הקרן בעבור ועשרה מאה את"כ ממט וליקחמאה

רשמעון בנ"ר משא"כ אבל אסור ולהכיוהרבית סחורה לא כלום ראובן ליר שולח אינו הואמנו' הם הטים מן ברבית שלוקח והמעות מעותויא

מו"מ בהם שעושה רשותו ותהת בירונשארים

שנ;; כל סוף או העטק שסוף ורק ראובן כיםעי

המו"מ של החשבון שמעון יעשה כאשרושנה הנה הרבית פרעון אהרי ריוח נשאר אם יראהאז

לראובן שיש הקרן על נוסף יהיה ההואהריוח הקרן מן נחסר הוא הנה הפסד היה ואםאצלו

אצלו. שישהנזן שנשאל ז"ל מוהראנ"ח להגאון ייאהוהרואה

בין לחלק והסכים בזה כיוצאבנידון כי והוא הנז"ל ז"4 מרן דנייון להא דידיהנירון

ברכותרבקמב

אנשים ב' שמינו הקהל באנשי נשאל ז"להרב בניינם על ולהשגיח לבנות הקהל קדשי בתיעל

מן ברבית מעות לו לקחת מהם אחרוהוצרך יפרוע הקהי חייבים אם הבנין לצורךהגוי

יש תחילה תשובה וז"ל ז"ל הרב וכתבהרבית בפי' לפקידים אומרים 'הקהל היו אם אפילולדון הפקידים והלכו הבניז לצורך ברבית מעותשילוו איסור מטעם מהקהל רביונ יגבו אם ברביתולוו על אלא היה לא המלוה שאחריות כיוןדבית

לי לוה לחבירו האעמר ישראל כריןהפקידים משכון לירו טתן שאפילו ברבית מגוימעות אסור הלוה על גם המ:וה אחריות אם עליוולוה כאן שאין נראה אבל כלל משכון שם כשאיןכ"ש התם רשאני אהררי דמו ולא כלל רביתדין

:ישראי ונותנם מהגוי מעות טטלשהישראל אע"ג זה בנירון אבל לישראל הוא כמלוהוהו"ל

איו אין הקהל לצורך המעות פזדושהפקידים הבנין על פקירים היו שהם כיון יהםכמיוים מה בכל הבנין להם שיקבלו עמהם התטוהם

וטתן כנושא אלא נטר אגר זה ואיז להםשיעלו חמרים שכר הפירות על מעלה שהואבאמונה ע"ש. ז"ל עכ"ל בעצמו מבואר דבר וזהוכתפים שזה וכהב שסיים ז"ל הגאון שרברי אמתוהן

הן וכף מעלה שהוא באמונה ונותןכנושא שנרגש מה ועיין הבנה מבלתי וחתומיםסתומים ע"ג מ"ב דף כ"ם בסי' ז"ל אליהו של הרבבהם שהוא ז"ל הגאון מדברי ידעת הראית מ*מע*ש רשאני משום ז"ל מרן מנירון וידיה נידוןמחלק וטתנפ מהגוי המעות טטל שהישראלהתם

לנירון דדמי רירן נירון השתא וא"כ וכו'לישראל דהא ז"ל הגאון לרעת מותד הוא ג"כ ז"להגאון רמסיים מה קרשו רברי להבין זכינו לא אםודאי הפסק רין יעיקר ומוריר מעלה זה איזכנז"ל לאו כי רקאמר מאי ידע א"הו ז"ל הרב כישלו ידענו לא אנחט ורק ח"ו הוא באגמא קניקטיל

הנז.. הלשון חסר היה מה יורע ומיכוונתו על מדבר הוא דכוונתו נראה לכאורהוהנה

ולוקח אחרים בממון שעוסקהפאטו"ר הגאון קרא יזה סאעי חק אצלינו הנקראקמסי"ון

ורק בממון שותף שאינו באמונה ונותן טשאז*ל בררך אחרים בשל באמונה וטתן נושאהוא

דמלתיה ז"ל מדבריו לכאורה נדאה כןקמסי"ון

אצלי נתבאר לא עדיין אבל רמיזא כזה עניןעל דבריו יעדיין דיריה בנידון בזה כוונתומה

נראה לכאורה הנה שיהיה איך וכאמורסתומים לנידון ררמי בנ"ד מתיר ז"ל מהראנ"חשהגאון ונותנם מהגוי המעות נוטל הישרא: שאיןריריה

גם לישראל אותם כמלוה חשיב ויאלישראל קאע בסימז ז"ל הט"ז הגאון שגם בס"רנראה כן גם לעיל ז"י דבריו בס"ד שהבאנו ג'סע"ק גבי רהתיר רידיה טעמא דהא בנ"ר רמתירנראה

מעות לקח הוא לברו המתעסק שהאחרשותפים לגוי הרבית תחילה שיפרע דמותרברבית כאן ראין משום ריוח דלא ואע"ג יחלוקווהמותר לאותו מגיעו וההפסר הריוח ורק מעו:םהלוואה

הוא לגוי שטתן והרבית ההלוואה של ממוןמך שייך נמי טעמא האי והנה שם עיין ההפסרבכל: לראובן אלו המעות שמעון נתן לא כאן רגםכאן בהם עסק הוא אלא הלווש; נחשב שיהיהכרי

ממון סך לאוהו מגיע וההפסר והריוחבסהורה בכלל הוא לגוי שטתן והרבית מהגוישלקח הטעם לפי ז"ל הרב מנירון שנא ומאיההפסד שהבאנו ז"ל ב"ר הרב שגם נראה גםהנ;"ל בנ"ר כאן מתיר ג"כ בס"ר יעיי ז":רבריו שהאחר השותפים ברין שכתב דידיהדטעמא דמותר ברבית המעות לקה הוא :ברוהמתעסק כ: הרין דמן משום הריוח מן הרביתליקה לחבירו ריהיב הוא ומתנה לעצמו הואהדיוח שיקח ליה יהיב רהכי וארעתא מעות בריוחחלק

נמי וכאן יחלוקו והשאר הרבית מעותתהילה ז"ל ב*ר דלהרב אלא שנא ולא הכי למימראיכא אבי מאותס ריוח דאיכא היכא אם כי התיררלא ליקח מצי לא המעות מאותם ריוח ליכאאי

הכי דינא הוי לריריה נמי הכא מחבירוהרבית שבא.ולא

קע"ו סי' בח"מ ז"ל שמעון מטה להרברראיתי הגאון דברי שהביא רכ"ו אותהגהב"י

דברי רלפי וכתב ו"ל ב"ר הרב ודברי ז"להט"ז לפי אבל שלו הוי הפסד יהיה אם ז"ל ב"דהרב משתים הפסידו אם גם ז*ל הט"ז הרבדברי הגאת נידון לזה ודמה האמצע מןהרבי71

שם כתב ושוב ע"ש הנז"ל נ"ז סי' ז"למהראנ"ח דכתב י"ם ס"סי ז"ל קצבי במהר", ועיק1זאל לצודך לומר דימל משותפו הרבית נפרעדאינו

קמג ברכותרב

לבדו דהוא איירי נמי התם חבירו חלקלגבות יכוי הכי לאו דאי משמע וכף. לוויתעצמך ז"ל הט"ז כמ"ש האמצע מן גובה ובכה"גמתעסק מהר"י הרב שגם ז"ל הרב דכתב הרי ע"שעכ"ל ואין ז"ל הט"ז הגאון כסברת אזיל ז"לקצבי לראותו כדי אצליט מצוי ז"ל קצבי מהר"יספר מהראנ"ה הגאון ס' דכפי נ"ד לענין לכאורהנמצא כמו ז"ל קצבי מהר"י והרב ז"ל הט"ז והגאון;"ל

בנ"ד מותר הנה ז"ל מ"ש הרב ממנושהביא של הקרן מן כך אחר הרבית וליקח?עשות היה לא בין ריוח היה אם בין שבידוראובן ייקח מותר איבו ז"ל ב"ד הרב סברת וכפיריוח סברת כפי ואמנם דווק4 הריוח מן אם כיהרבית לעיל שתבאנו ע"ב סי' בח"ג ז"ל המבי"טחרב פני הרב נידון והנה בנ"ד דאסור נראהבס"ד דידן לנידון דומה איט נ"א סימן ח"א ז"ימשה

דמי שלוקחים שהפטורי"ש איירי דר"קג(דאפשר הסחורות שולחים הם מטים ברביתהסחורות

כחפצם בהם עושים והמה סאראי סוהרי 7ידההם לגוים ונותנים והרבית הקרן מהם גוביםואח"כ ע"ש ע"א קי"ט בדף שם מדבריו יותר מוכחוכן

חשיב שפיר הסחורווו 7הם דשולחיסימאחר בס"ד. לעיל שכתבנו חי7וק וכמו יהםכמלוים

אשכנז של חדש דפוס רברבי אשלי בספר: דק"ק להרב דעת הוות ספר בונדפס

דברי הביא הביאורים בחלק ושם ז"לייסא שיש דבריו פירש ושוב עליו והק' ~"להט"ז ע"ש הודיעו ילא דהודיעו היכא ביןהפרש

זו שאין הגמור ובוודאי תמוהים דבריוולכאורה לחלק ז"ל להט"ז לו למה דא"כ ז"ל הט"זטונת ללא הודיעו בין לחלק ליה הוה למקבל נותןבין

פשוט והוא החילוק עיקר הוא זה כיהודיעו דנידון האמור מכל למדין נמצינווהשתא

דברינו בתחילת בס"ד שכתבנו הנז"להשותפים ולדעת ז"ל הט"ז הגאון לדעת מותר הואהנה ז"7 מאש מוצל הרב ולדעת ז"ל מהראנ"חהגאון

מותי הוא וגם ז"ל שמעון מטה הרב ש'שכפי טעמו ולפי ז"ל ישראל מהר"א הרב לדעתג"כ פליג לא זאל המבי"ט הרב דגם לומר אפשרז"ל וא"כ ז"ל עצמו הוא וכמ"ש דמותר ומודהבזה

אשלי הנך כל על לסמוך דנוכל אפשרלכאורה ואע"ג הנו"ל השותפים בנידון ולהתיררברבי

כן לעשות נהגו רבים כי ובפרט ריוח היהדלא סי' הבית בבדק ז"ל למרן ועיין דבר עמאוכן

להתיר המנהג פשט הלכה ולענין וז"7קע"ג שהוא כ"ש המנהג אחו- והלך דר"נבטרשא ע"ש. ע"כ בדרבנן?הקל העוףפ שדרך מ"ש לעיל שכתבנו הא' הדרךוגם

מותי הוא כן גם הפאטו"ר ידי על7עשות והרב ו"ל מהראנ"ח וה' ו"7 הט"ז הרבלרעת אתה מוכרח זה בנידוו ואמנם ז"ל מאשמוצל והשתא בוה ו"ל המבי"ט הרב דאוסרלומר בכל כן עושים שרביט רואים אנחנו אםאפשר

הט"ז כהגשן בזה שנהגו נאמרהמקומות טונא בכהאי דמתירים ודעמייהו ז"לומהראנ"ח לכאורה הנה 7עי7 שכתבנו הב' הדרךואמנם הנז"ל ו"ל מהראנ"ח מדברי אם כי 7התירואין ז"ל הט*ז הגשן גם עמו בוה יצרף איןאכל בעסק שמעון ביד קרן 7ו אין ראובן ד:המאחר מהראנ"ח מדברי דגם אכחד ולא פ"ק אפילוההוא בנידון כי הב' בדרך ברור ההיתר איןז"ל

עליהם יהוציא בתים בידם מסרו ~"למהראנ"ח בוה. לגמגם יש ולכןההוצאות

אסור ודאי הוא הנה לעיל שנתבנו הג'ך1;דרך מאחר ז"ל מהראנ"ח הרב לדעתגם ברבית שלקח במעות שמעון שקנהדהסחורה

וה"ז ראובן ליד אותם שולח הוא הנה הגויםמן בידו מסרו אם לי ומה מלוהו כא7ו שפירוישיב הלביש אם לי ומה ברבית שלקחם עצמםהמעות תוא אחד דבר הכ7 לו ומסרה בסחורההמעות נראה כן דאסיר בוה יודה ז"ל מהראנ"ח ה'וגם הנז"ל האופנים בכל שכתבתי מה שכל ודעלי

ואמנם מעשה. לענין לא אבל יימוד בדרךהוא שכתבט הנז"ל והנידונות האופנים דבכלנראה ספר הרב כמ"ש לעשות היא היעוצההעצה

מעות ומיד תבף ישלם שהשותף ז"להזכרונווו שמעון וכן השותפות ממעות במזומן לגויהרבית

ממעות במזומן תכף הרבית כן גם ישלסהפאטו"ר מעות שמעון ביד לראובן אין ואם שבידוראובן כדי מעט מעות תחלה 7שלוח לראובןאפשר לגוי הרבית מהם וישלם לשמעון דווקאהרבית שמעון על סומך איט שהגוי ונמצא ובמזומןתכף

זה אם אפילו והשתא דווקא הקרן בעד אםכי

ורק מותר ג"כ ראובן ליד הסחורה שולחשמעון

ברכותרבקמד

עז לו צריך חודשים כמה יראהתחילה ב(4פן לגוי הרבית כל ויפרע המעותשיפרע ועד מתחילה שמעון על שמך הגוי יהיהשלא כי והוא הרבית בעד ולא הקרן בעד אם ביסוף

אות הגה"ט קס"ח בסי' ז"ל הבנה"ג להרבדאיתי ששמע שכתב הזכדוטת ס' הרב מן שהביאב'

ליטול מהם אחד ההולך ~השותפים פהתיקון שלא כדי השותפות לחשבון ברבי21 הגוימן

ממעות מיד לגוי שישלם באיסור ליכשליבואו ומעתו ממט שלקח המעות דבית אתהשותפים לבד הקרן ב"א לחוב אליו נשאר שלאנמצא חלקו אס כי מהשותפים נוטל אינו הפרעוןולזמן ולא רבית כאן ואין הקדן מן ואחד אחד כלשל ומנהיגי הקהל בנאמני לנהוג יש וכן איסורצד

כל בעד מגוי בדבית ללוות כשיצטרבוהקהל דאפשר היכא כל ודאי והא ז"ל עכ"דהקהל הנידונות בכל לעשות צדיך כן זה באופןלעשות בראה כן ז"ל הפוסקים כל י"ח לצאתהנז*ל

תורחו במאור עינינו יאיר והש"יתלכאורהאכי"ר. שרוצה בראובן ממני שאלו הנה רביתב(

דעלמ(ו בשותפות שמעון עסלהשתתף לא שדאובן ביניהם ומתנים קדן טתן אחדשכל כלום בהפסד טתן ואיט בריוח רביע אם כייקח

אם אלו במעוו2 מתעסק יהיה לבדו הואושמעון אינו שראובן מאחר לאו או רבית חשש בזהיש

האחריות וכל ועיקד כלל אחריות עצמו עלמקבל שמעון. עלהיא הלוקת דאם אודיע זאת מאמר בראשיתרהנה שראובן דהיינו המעות כפי הוא שלהםהריוח והתנאי מאות שלש הניח ושמעון מאה קרןהניח שלשה ושמעון בריוח דביע יקח שראצבןהוא

המעות לפי הוא הריוח שחלוקת באופןדבעים ישלס שלא ביניהם שנתרצו הוא ודקשהביאו תהיה האחריות כל אלא כלום בהפסדדאובן דשפיד נדאה לכאודה הנה המתעסק שמעוןעל וא"ו בפ' ז"ל דהרמב"ם ואע"ג הכי למיעברמצו בלבד ה(וחד היה שאם ס*ל א' הלכה שלוחיןמהן שהממון אע*פ השיתוף בממון וטתן שטשאהוא וזה עסק נקהאת השותפות זו הדי שניהםמשל

לבדו הוא עוהדי מתעסק נקרא ונוועהטשא וטתן נושא שאינו ושותפו ומתן במשאמתעסק

בנ"ד השהא יא"כ ע"ש המעות בעלנקדא יוכל ואיך עיסקא דין הו"ל מתעסק לבדודשמעון דהכא ודאי הנה האחדיות כל עליו לקבלשמעון כפי הריוח לוקח דאובן דזה מאחר שאגיבנ"ד רביע קדן שהניח בשלימות שנתן המעותחשבון לו אין שמעון דזה ונמצא דביע ג"כ בדיוחוטטל השתא ולכן מעותיו מבדי יותד בדיוחירם*ון דזה האחדיות כל עליו לקבל שמעון דיוכלודאי קע"ז סי' בהגהה ז"ל מוד"ם הגאון למ"שדמי למקבל כשיש אלא מיירי לא זה וכל וז"ל א'סעיף שמקבל במה כלל דיוח לו איז אם אבלדיוו; האחריות כל עליו קבל ואפי, כלל הלואה כאןאין נשואל להיות עליו לקבל לש"ח מותר דהאשדי שמעון לוקח דאיט מאחד בנ"ד הכא וה"הע"ש מותר מעותיו חשבון מכפי יוהד פ"ק אפי'בריוח מור"ם שכתב זה דין והנה האחריות עייולקבל התדומוה בעל הדב מן בב"י ז"ל מר"ן הביאוז"ל כתב זה שכל וכתב ז"ל לוניל חכמי בשםו"ן זה על אין הנדאה וכפי ע"ש בתשובה ז"להד"ן בשם הביא בעה"ת דהרב והגם חולקשום

בעצמו ז"ל הוא הנה ב~ה דאוסד ז"להראב"ד שיכול ובתב ז"ל הראב"ד משס וה הפךהביא רב"ט דף ז"ל גד"ת והדב ע"ש בו שחזדלהיות מותר אם בו שנחלקו הדין ובעיקר 11"לכתב ז"ל הר"ן גם הריוח כל ול,מען האחדיות בל~קבל

מסקנת הנדאה ובפי וט' כתב ע"ג סי'בתשובה או ז*ל הראב*ד שגם בהיות כ"ש יהקלדבדיהם הרב וגם ע"ש ע"כ בהם חזרו ז"ןהרשב"א דמותר להלכה פסק ס"ד סי' ח"ג ז"למהריב"ל

י*ד ז"ל מהרימ"ט והרב ע"ש חשש שוםבלי הניח אחד שכל ושמעון בדאובן נשאל מ"אסי' ראובן יקח ובריוח מתעסק לבדו ושמעוןקדן

ומפורש דוקא שמעון על האחריות וכלשליש חלק נוטל המתעסק אין דאם ז"ל בדבריושם לוניל חכמי שפסקו וכמו מותר ה"ז בדיוחיוהר קע"ז סימן ז"ל כנה*ג להרב ועיין ע"שז"ל

ע*ש. ה' אותהגהב*י י"ד בב"י ז"ל מרן דמ"ש ממילא דעךהשתא

שנשתתפו שנים ולענין וז*ל קע"זסי' והאחד ונשתתפו מעה2יו הביא אחד שכלכלומר שלוחין מה' בפ"ו להרמב"ם בהם מתעסקלבדו והאחד האחד של המעות שכל להיכא שוהדינו

קמ ת ו כ ר ב בר

שאיט אותו ששם המעות לגבי וזה בה8טתעסק וצדיכים פקדון ופלגא מלוה פלגא שדינםמתעסק הדרכים עפ"י ההם המעות והפסד ריוחלחלק

אם כי איקרי לא כאן גם הנה עוש וכו'שנתבאדו אבל המעות כפי הדיוח חלוקת כשאיןדווקא הדבר שהניחו המעות כפי הדיוח דתלוקתה-כא תיקון ולא דרך לא לזה צדיך שאין הואפשוט בס"ד וכמ"ש פקפוק בלתי מעצמו מותר זהוהרי להרב בס"ד ראיתי וכן ז"ל הדמב"םבדברי ע"ד ס' דף שלוחין בה, ז"ל המשנהמרכבת יפמ"ש דודאי דביט לדדך והנכון וז"לשכתב ויש הממון חצי בעסק לו יש המתעסק למשלאם

דאבע לתא משום כאן איו ובהפסד באגרפלגא העסק דחצי כלום מלוה כאן אין דהא כלוםרבית להתעסק רשאי וזה ולהפסד לאגר חבירושל

הגאו, גם עוש ע"כ בחמם חבירובהחלק וז"ל כתב עעד ס"ו דף טאל סי, !אלמהרלב*ח ביניהם והתע הסכימו השנים אלו אםאמנם

הגע וכן וכו' שנתן המעות כל שאחריותבפירוש הצי לקה~2 שמעון הסכים אם וכן וכו,עצטך באותו ולהתעסק משלו מנה וחצי מראובןמנה המנה לחצי שיגיע ריוח כל לראובן ולהע2המנה של אחריות שכל ביניהם בפידוש והתנושיו שזוכה כמו לראובן שיהיה דאובן של המנהחצי דכ"ע אליבא מותד שהוא ודאי הריוחבכל

דיבר לא כזה ובתנאי וכו' התו הכי דידןובנידון וכו' לבדכה זכרוט מיימון בר משה רביחרב הם שאם הוא בדור שהדבר נמצא עאשע"כ

אז שנתנו המעות חשבון כפי הדיוחהולקים בזה ואין האחריות כל עליו לקבל שמעוןיוכל כשואל. להיות שעח דמחצהחשש

זאת כל את אותע אלהים הודיע אשרואמרי היה באם לבאר הבישד חובת עלינו חלעתה

בשוה שוה שהקרן באופן מנה נחן גאכשראובן

בריוח דביע יטול שראובן הוא שלהםוהתנאי על היא הצחריות וכל רבעים שלשושמעון הדין הוא איך מתעסק לבדו הוא ושמעוןשמעון קעאז סי' ז*ל ב*י לדביגו ראינו מצאט והנהבזה

אחד שכל כלומד שנשתתש שנים ולעניןשכתב

בהם מתעסק לבדו והאחד ונשתתפו מעותיוהביא

להיכא שוה דינו שלוחין מה' בפ"ולהרמב"ס

וכף בהם מתעסק והאחר האחד של המעותשכל בשערים ולהרי"ף פ"ב סי' במ"ע לסמ"גאבל שהאחד אע"פ מעותיו חלק הביא אחד שכלכיון שיתוף אלא עסק קרוי זה אין בהן מתעסקלבדו

ואין שירצו ענין באיזה וההפסד הריוחוהולקין דספק נמצא הרי ע"ש וכו' רבית משוםחוששין

ו"ל דלהרמב"ם דרבוותא פלוגתא ועאהנו"י לשמעון אסור ממילא וא"כ עסקא כדין זהחשיב והסמ"ג ז"ל ולהרי"ף האחריות כל עליולקבע שניהם וכאלו דעלמא כשותפוו2 זה השיבו"ל

שכן ומאחר קרן הניח אחד שכל מאחרמתעסקימ עליו לקבל האחד מצי דשפיר נמי ממילאהוא

זה שבעבור והגם חבירו חלק בעד גםהאהריות יתן אם אפ" הא בכך מה בריוח יותר לוקחהוא האחריות עליו שיקבל כדי בעין קצוב סךלו

ע"ש י"ט סעיף קע*ג בסי' ז"ל מרן וכמ"שטותר לו שנותן בריוח לו מוותר שהוא השתאוא"כ בזה אין האחריות כל עליו שמקבל בעבוריותר שידצו מה כל להתנוו2 יכולים דהשותפיםכל!ם זה דדין לפ*ז ונמצא קיים שבממון תנאידכל לבין ז*ל והסמ*ג ו"ל הדי"ף בין פלוגתאהוא

ז*ל והרי"ף הסמ"ג סברת והנה ז"להרמב"ם קע*ז סי' בהגהה ז"ל מוד"ם הגאון הביאההנאז שם ו"ל הש"ך הרב מ"ש ועיין ע"ש ג'סעיף ע"ש. י*גבסע"ק נ"א סי, ישרים משפטים בס' לי הראווהנה

ושמעון בראובן שנשאל ע"ג נ"בדף ושמעון אלף מאה הניח ור~עבן יחדשנשתתפו

שוה יחלקו שהריוח והתמ אלף אדבעיםהניח שמעון גם שמעון על הוא האחריות וכלבשוה זאל הנז' והדב הנז, בשותשת מתעסק הואלבדו

מ"מ אלף מ' נתן שמעון שגם פי על שאף כ'שם ואסור עיסקא אלא שותפות נקדא זה בשביללא וטעמו ההפסד מן ורחוק לשכר קרוב דהויכיון ושוב ע*ש של!חין מה' בפ"ו ז"ל הרמב"םכמ"ש כתב קע"ז בסי' ז"ל וממהרי"ק ואעפ"י וז"לכתב

הרמב"ם על פליגי ז"ל והסמ*ג ז"לדהדי"ף מהפסד ורחוק לשכר קדוב דהיה בג"ד מ"מז"ל שמקבל דהייט הטורח משכר טפי דאיכאמודה להרב לי הדאו וגם ע"ש וכו' ההפסד כלעליו ע*ג סוג דף ה' סי' בי*ד ז*ל שלכאן יצלב"ד

יח וכתב הנז*ל ז*ל והסמ"ג ז*ל הרי*ף לדברישזכר

ברכותרבקמו

ז"ל הרי"ף ליה קרו דלא לחלק יש ואכתיוז"ל דלא טורח שכר לענין אלא שיתוף ז"לוהסמוג וחר בדחבריה טרח במעותיו דטרח דאיידיבעי מקבל דהמקבל דנ"ד זה לענין אבל הויטרחא ע"ש וכו' גביה מלוה הו"ל האחריות כלעליו ג"כ ז"ל ישרים משפטים הרב רגם וראיוהא ב"ד הרב להריא שכתב טעמא מהאי מחלקהוא להו אית סברא חדא רבנן ותרוייהו ז"לש"ש שדבריהם בם"ד הרואה אנכי הנה ולכאורהבזה.

של השעריס לספר זכיע לא אם דהאתמוהים הדברים לראות אצלינו מצוי שאינו ז"להרי"ף לספר זכינו שלי"ת הנה וכלשונם ככתבםבמקורם בה' פ"ב בעשין שם הרואה ואחר ז"להסמ"ג

ממון שיתוף וז"ל שכתב ע"ד קם"ז דףשותפים שניהם שיתעסקו בין שותפות קרוי הואבממון או פיחתו ואס לבדו האחר שיתעסק ביןבממון בשכר להתנות להם ויש לאמצע השכרהותירו ע"ש. ע"כ ביארנו כאשר שירצה מה בכלובהפסד כתב השוונפין דיני ז"ל הסמ"ג הרב שסייםואחר א' משל הממון שכל שני שיתוף ויש וז"לאח"כ לשניהם הריוח להיות בו להתעסק לחבירוונותנו ע"ש. ובו' עסק נקרא השותפותה"ז שיתיף רהוי דכל להדיא מוכח אלו מדבריםהרי

בין מתעסקים שניהם אם בין בממוןממון הפרש ואין אחד הכל לברו מתעסק אחדאם

מחתא בחדא ז"ל הסמ"ג הרב דהא כללביניהם יחר וכללם שיתוף להו קרי ולהרוייהומחתינהו טורה שכר לענין ז"ל הסמ"ג איירי לאוהכא של כללי דין משמיענו אם כי כלל רביתוענין

אחת בסקירה ביחד שניהם את וכללהשוונפין שוב שיתוף הנקראיס הגוונות לנו שביארואחר לה וקרי עיסקא הנקראת הסונא וביארחזר

ליה קרי לא לומר שייך מה והכא שנישיתוף שכר בעי דלא לענין אם כי שיתוף ז"להסמ"ג הכא. שמיה דכר מאן טורחו דשכרטורחו סי' ז"ל צדק משפט להרב בם"ד ראיתיווטרב

הרי"ף לשון שהעתיק ע"א כ"ט דףט"ז חיבור שהוא הא' וז"ל כתוב שכן בשעריםז"ל בחיבור רבריהם שמתקיים הוא בממוןממון

החיבור בשעת ביניהם שיתנו ובתנאיהממונות שיהיו וההפסד הריוח על ביניהם התנושאם

להם ראוי זה על זה יותר או שויםשניהם

ממון עוהטילו בין שהתנו מה לפי תנאםשישלמו חה מנה זה שהטילו בין ק' וזה מאה זהלנים שיתעסק בין בממוו שניהם שיתעסקו ביןק"ק התנאי כפי לזה זה ועשו הכל על לבדוהאחד שום בה מתקייס שאין תורה שאסרה ממהחוץ

ז4ל הרי"ף שגם להדיא לך הרי 5'ש וכו'חנאי

כה' יחד וכללם מחתינהו מחתא בחראבשערים ראחד באופן הרואה יראה כאשר ז"להסמ"ג ראו דלא בצדק ישפוט השומע ואהדהרואה שלמה של ב"ד והרב ז"ל ישרים משפטיםהרב במקומן ז"ל והסמ"ג ז"ל הרי"ף דברי אתז"ל שכתבו מה כתבו ולכן בב"י מ"ש ראו כיהנז' הוי לא במקומן הרברים רואים היו אםאבל

ודוק. בהכימחלקי במקומן הנז"ל שהרברים מלבר כי באמתדהנה

האמור ככל ומגירים מעידים המהושורשן נמי ז"ל בב"י בשמם הנזכרים מדבריס גםהנה והסמ"ג זעל דהרי"ף בצדק ישפוט ישר קוראכל בכל לגמרי עיסקא מדין זה לרין אפיקוז"ל

הפרטים בכל דעלמא לשווזפות זה ומדמופרטיו לענין דדווקא הוא כדבריהם דאם לזההשייכים מרן כתב אמאי א"כ כן רקאמרי הוא טורחשכר חלק הביא אחד דכל כיון וז"ל יוסף בביתז"ל

קרוי זה אין מתעסק לבדו שהאחו אע"פמעות שירצו ענין באיזה וכו' וחולקין שיתוף אלאעסק מור"ם וכ"כ ע"ש ע"כ רבית משום חוששיןואין הו"ל הכי ז"ל הרב חילוק ולפי ע"ש בהגההז"ל

לא ממון הטיל המתעסק זה שגם כיוןלמינקט טרח וכו' דטרח דאיידי טורחו שכרבעי

ודאי אלא הנז"ל לרברים מקום ומהבדחבריה ונכנם עיסקא מכלל יצא דזה משום הואדטעמא ופרטי פרטיו בכל דעלמא שותפות דיןבכלל ופשוט.פרטיו ז"ל הרבנים בחילוק להתפלאות לי ישןערד

ס"ט דף דמציעא בגמרא דאי' והואהנז"ל מתי עד לחבירו בהמה רשס אידך תניאע"א ובגסה יום שלשים בדקה בוולדות ליטפלחייב וחצי שלו מחצה נוטל ואילך מכאן וכו' יוםנו"ן עמל ושכר וז"ל ז"ל ופירש"י חבירו שלמחצה מהצית של אחריות דחצי ואע*ג ליכאומזון שלו מחצה משום למטרח רבעי כיון עליוחבירו משום טרח וכי מלוה ואיע גמור קרןשהוא

קמ ת ו כ ר ב בר

ע"ש עכ"ל כרביתא מחוי ולא טרח קאדידיה ז"ל הרי"ף שעל בפירושו כן כתב ז"ל הר"ןוגם והביאו ז"ל הטור בדברי נמי נזכר זה ודיןע"ש כ, דפסק כ"ג סעיף קע"ז סי' בש"ע ז"למרן

ועמלו טרחו שכר לו ליתן צריך דאיזלהלכה ז"ל מ"י הרב דברי דלפי אנן נחזי והשתאע"ש ז"ל להרי"ף דגם שכתבו ז"ל ש"ש ב"דוהרב

ולא עיסקא מדין זה דין נפיק לא ז"לוהסמ"ג דלא דוקא הוא טורה שכר לענין אם כי הםאמרו לפ"ז השתא א"כ וכו' דטרח איידי משוםבעי סברת היא ז"ל והסמ"ג הרי"ף שסברתנמצא החליט למה וא"כ הנז"ל ז"ל והר"ן ז"לרש"י הו"ל דוקא והסמ"ג להרי"ף זו סברא ז"למר"ן גם הכי רס"ל ז"ל והר"ן רש"י גם עמהםלצרף זה דין הביא בהגהה ז"ל שמור"ם מצאנועוד הרבנים דברי ולמי והסמ"ג הרי"ף בשם ב"יבשם הכי ס"ל ז"ל והטור והר"ן רש"י גם הלאז"ל בש"ע ז"ל מרן בדברי להלכה פסוקה היאוהלא והסמ"ג הרי"ף בשם שהביא זה ואופן כ"גסעיף דרש"י הנז"ל כ"ג דסעיף מאופן כ"ש הואז"ל

לומר אתה צריך כרחך בעל ודאי אלא ז"לוהר"ן לשותפוה זה מדמים הם ז"י והסמ"ג ז"לדהרי"ף לענין ולאו להם השייכים הפרטים בבלדעלמא דאין שפיר אתי והשתא איירי דוקא טורחשכר

דהתם לזה הנז"ל ז"ל והר"ן ז"7 רש"י דיןלדמות וזה לגמרי עסקא בתורת היה העסקתחילת לשנים דמות לזה ואין העיסקא מן הואהמחצה שאחד ורק ואחד אחד כל בשותפות ממוןשהטילו באמת שמצאתי וכמו לבדו מתעסק הואמהם כ"ט דף ט"ז סימן ח"ב ז"ל צדק משפטלהרב והוא כן שחילק וכו' לומר אין אכן בד"הע"ב להתיישב צריך אלו הדברות כל דעל ודעפשוט ס"ז דף ל"ח סימן ז"ל מהרלב"ח בדבריהיטב ע*ש. והנמשךע"א ב"ד הרב שכתב זה בטעם להרגיש יש עודגם

והסמ"ג דהרי"ף טעמא רהיינו להדיאש"ש שכר לענין אם כי שיתוף ליה קרו דלאו"ל

דטרח דאיידי משום הייע בעי דלאטורחו ע*ש הוי טרחא וחד בדחבריה טרחבמעותיו

משפטים הרב דעת הוא שכן מסתמאובודאי דהא זה על להעיר יש לכאורה הנה ז"לישרים

עיסקא ליה אית והוא מחבריה עיסקאבדקביל

ז"ל דהסמ"ג אלא שליש מותר 7פחות בעילכ"ע זה ועסק שלו שהוא העסק שיהיה צריךס"ל

הט:ר שתפס גוונא וכמו אחד ממין שניהםשיקבל אחרים ולוקח לעצמו בהמות יו שיש והואז"ל

דס"ל ע"ש אחד ממין שניהם דהויבעיסקא דסגי הוא אחד ממין דשניחם בהיכאדדווקא דאמרי משום יותר צריך ואין שלישבמוהר ?"? הרי"ף אבל לתורי גביל לתורא גבילאינשי

סגי נמי א' מין שאינם דאפילו ס"ל ז"לוהרא"ש ע"ש בב"י ז"ל מרן דבריהם זכר וכאשרבהכי הרב בדברי המבואר הטעם לפי השתאוא"כ ז"ל והסמ"ג דהרי"ף טעמייהו דכל ז"ל ש*שב"ד וחד בדחבריה טרח בדיריה רטרח דאיירימשום שליש מותר התם בעו אמאי א"כ הואטירחא מידי ליקח ולא לגמרי בחנם שיהיה צריךוהיה

רעת לפי והלא מהא הא שנא דמאיכרהכא ואפשר עיסקא דין להו אית תרווייהו ז"להרבנים בין לחלק שיש אפשר כי ולומר בס"ד זהליישב שצריך הבהמות לבין סחורה בו שקונההממון אני דאין ואע"ג בהם ולהתטפל אותםלרעות להדחק אפשר עכ"ז בזה מרווח חילוקרואה בזה. קצתולחלק לא הנה בזה ולחלק להרחק יש אם אמנםונהיהך

לדעת ז"ל הטור רברי בזה לימ~במכל בהמה הנותן בדין ז"ל הטור דהא ז"להרבנים חצי נוטל ואילך דמשם וכף בעיסקאלחבירו ז"ל כרש"י בזה פסק הב' מחלק והחציהשבח

כ' וכבר הב' מחלק ש"ט לו ליתן צריךדאין

רבעי כיון משום הוא ז"ל דרש"י טעמאלעיל גמור קרן שהוא שלו מחצה משום בהלמיטרח

מהך דינא הך שנא מאי ק' השתא וא"כוכו' וברור נכון חילוק בזה בס*ד ליישב ואפשרדינא

לו יש דהוא היכא בין גדול הפרש יש ודאיכי מוכרה דהשתא ובהמה בהמה כל בגוףמחצה אחת בכל לו שיש מחצה משום בכולםלהיטפל הבהמה חצי ולרעות להיטפל וא"א מהןואחת שלו בהמות עשר לו יש שהוא היכא לביןרווקא

מחבירו אחרים בהמות עשר ולוקחלרעותם שלי שהם הבהמות באותם יטפל דכאשרבעיסקא באוהם גם ג*כ שיטפל מוכרח אינולגמרי

ממילא שמזיא ולא מחבירו שלקחהבהמות ז'ל מהרלב*ח להרב ועיין הם מוחלקיםדגופים

ו

ברכותרבקמח ע"ש ז"ל הרמב"ם על לחלק שרצה ע"ג ס"זדף בעזה"ו. פשוטוהוא

הוי זה דספק נראה הנה האמור מכלהעולה והסמ*ג דלהרי"ף דרבוותאפלוגתא

חקגם דעלמא כשותפו' הוי זה דדין ס"לו"ל אין בשוה קרן הניחו ולא לבדו מתעסקדהאחד שכל דכל דעלמא שותפות משאר הפרשבזה פרטיו בכל עיסקא מתורת זה יצא קרן הניחאהד

דהניחו היכצ דדינא אעיקרא והנה עיסקאדין. חשיב שוה שלהם הקרן שאין כל ז"לולהרמב"ם הדבר מצאתי לא מתעסק לבדו והאחד בשוהקרן

האחריות כל הלה לקבל דיוכל להדייאמפורש וכמאש באמה הוא שכן הסברא מכח זה דנתיורק

הרב דמדגרי ודאי ומיהו בס"ד דבדיבתתילת ז"ל ש"ש דוד בית והרב ז"ל ישריםמשפטים הלה יוכל שוה שהקרן דהיכא דכל להדייאמוכה מוכרח זה שדבר ובאמת האחריות כי עליולקבל בדברי עוד לחפש ברצוני והיה ספק בזהואין

ואין בח"מ במקומו השותפים בדין ז"להפוסקים זאת. על לדרוש כעתפנאי בס"ד האמור בכל אנחנו כנים אם בעתווךהנה

פלוגתא הוא הב' זה שספק נמצאהנה פסק לענין לדעת צריך והשתא וכאמורדרבוותא מרן מדברי והנה בזאת המורה יורה איךהלכה בזה דעתו מסכמת איך זאת על הוכחה ישז"ל

אחרי שנמשך מצינו בהגהה ז"ל מוד"םואמגם הפוסקים גם ז"ל והסמ"ג ז"ל הרי"ףסברת

ז"ל הטעז והרב ז"ל הש"ך הרב והםהמפורסמים בזה שערערו מצינו לא זאל אדם חיי הרבגם

ברכה בשיודי ז"ל חיד"א הגדול הרב וגםכ~ם לכתוב כזה בשטר ייזהר ויש אם כי כתבלא דלכתחילה מורה הזה ובלשון ע"ש וכו' ש"טעליו מפלוגהטש נפשין לאפוקי כן ז"ל הרבמצריך

המנהג אין בגדאר עירט פה הכא והנהדרבוותא קר: הניחו שלא שותפות בשטר סרחו שכרלכתוב הזה המנהג מן ומיהו מתעסק לבדו ואחדבשוה ז"ל הרי"ף סברת אחרי דנמשכו לומר ראיהליכא

זה גרע לא למימר איכא ודאי דהא ז"לוהסמ"ג דאין ולדות גבי כאג סעיף ט בשה' ז"ל מרןממ"ש סבדת והיא ומזונו עמלו שכר לו להעלותצריך והיכא בס"ד לעיל וכמ"ש ודעמיה ז"ירש"י

ל8 זה האחריות כל עליו קבל מהםשהאחד

ומיהו כמ*ל נהגי בזה שנאמר כדי הרבהשכיחא לקולא בזה יורה המורה הרוב על אומראני

מהדי"ף גדול לט ומי דרבט מידי דהואמאחר מור"ם הגאון החזיק ואחריהם ז"ל והסמ"גז"ע נכון ודאי לכתחילה ודאי ומיהו בהגהה1"ל

י*ח לצאת טרחו שכר כזה בשטר ולכתוברהזהר הוראותיו שקבלנו ז*ל מרן אשר ז"ל הרמב"םמ'

תמיד סברותיו ומחבב דבריו ברוב אחריונמשך מעשה. לענין לא אבל לימוד בדרך כתבתי זהכל

אכי"ר. תמיד תורתו במאור עינינו יאירוהשי"ת שהם ושמעון בראובן ממני שאלו הנה שאלהג(

מה סך קרן הניח אחד שכלשותפים בעסק לבדו מתעסק הוא וראובן יחדונשתתפו מעות דאובן יצטרך לפעמים והנה הנזןהשותפות

לצורך במעמן סחורה בהם לקנות מהסך לו וכותב שמעון אצל הולך והואהשותפות לדאובן שמתחייב מודה שהוא עליו שט"חשמעון יותר או חודהטים ג, לומן כ*וכ סך כתחו"לחגו"ש בפחות ילוי ומוכרו זה שט"ח ראובךורוקח אם לדעת צריך זה ועל במזומן מדודיםהמעות שמעון מחלק לוקח ראובן דהלא כן לעשותמותר כי הנז' במעות שמעון לחלק המגיע הניבוידטי ולצורד לצורכו המעות ולקח הנז' שט"ח מכרהוא

השותפות לצורך נכנסו אלו מעות כישמעוןממש. למ"ש דמי זה דין כי בס"ד הרואה אנכירד,נה

הכתובים הרבית גדיגי ז"ל הסמ"עהגאון שיש ש"ח שיקחו הקהל לעשות יטלים להוע"ד וז"י נ"ה בדף שם שכתב ז"ל אדמה מזבחבספר סך על עתה העדים שיחתמו או הקהל יחידיביד וימכרו שנה אחר פרעון זמן הם שחייביסמה

צריך הם שחייבים שבזה ורק אך לאחדיםבפחות וכו' במזומנים החוב מאותו היחידיםשיסלקו שיסלקו ז"ל הרב דהצריך להדיא לך הריע"ש

אבל וכו' שיחצו דהייט החוב מאותוהיחידים בניכוי פורעים הם שאח"כ מפני אסורבלא"ה וליקח כן לעשות אסור בנ*ד נמי והכא חעקםכפי

חלקו. על המגיע הניכוי דמימשמעון והוא לזה תקנה בס"ד לעשות אפשרךאגהנם

בשטר יכתבו הש~תפותשגתחילת מעות ראובן שיקח מה שכל תנאיהשותפות אותם של בריוח יתרון לראובן יהיהבניכוי

קמט ברכותדב אותם על ניכוי ליתן שצריך מה כשעורהמעות כפי יחלקוהו בדיוח שנשאר מה ו(וח"כהמעות בס"ד אותה למדתי זו ותקנה בשותפותםתנאם שעשה ע"ג ת"ן דף ח"א ז"ל ב"ד הרבמדברי בס"ד והנה ממש כזאת תקנה דידיהבנידון דידיה בנידון כזו תקנה עשה ז"ל שהרבדכמו דידן בנידון הקנה לעשות יכולים אנהנו נמיכן

כלל. לזה זה בין לחלק אין כי הפרהםבאין להבין אנחנו צדיכין עדיין אכתי אמנםר23יהך

כי הנז"ל ז"ל הסמ"ע הגאוןדבדי לא אמאי בדבריו להרגיש דיש נראהלכאורה צריך אינו דלעולם והיינו אחר באופן תקנהעשה מאותו להם המגיע חלקם את היחידיםשיתנו כל יפרעו שהקהל שצריך אלא במזומןהחוב ולא מכיסם המעות אותם על שיהיההניכוי דאז ג"כ היחידים אותם על הניכוי מדמייהשבו דומה דזה כלל חשש דליכא נראה לכאורהבזה

רבא אמ' ע"ב דסעט דמצי, בגמ, למ"שלכאודה ד' הילד לחברי' ליה למימר לאיניש ליהשרי

אלא תורה אסדה דלא זוזא לפלנייא ואוזפיהזוזי פסוסה הלכה והיא למלוה לוה מיד הבאהרבית הכא השתא וא"כ ע"ש י"ג סעיף ק"ס סי'בשאע הניכוי וכל כלום הניכוי מן יתנו לא היחידיםאם רק היחידים ישלמו ולא הקהל יחידי עליהיה שהוציאוהו הקרן מעיקר להם המגיעחלקם ואין שדי בניכוי שיפסידו מה אבל העירלצורך ז"ל הרב עשה לא אמאי השתא וא"כ חששבזה יתרצו אם דאה"נ לומד אפשר ומיהו ג"כ זותקנה על ממני יחשבו לכלתי הניכוי כל לשלםהקהל

תקנתא חדא עשה והרב דמי שפיד כלוםהיחידים ודאי הא נמי בנ"ד ממילא והשתא להאוה"ה

הניכוי כל לשלם רוצה דאובן זה קואםדפשיסא שאלה מקום כאן ואין דמי שפיר ומממונומכיסו דף דמציעא מהא לזה ראיה דמ"ש ודעדמותר. אבל דמילתא "רווחא כתבתי זה כל הנז"לס"ס קי"ל דהא זה לכל צריכים אנחנו איןבאמת וא"כ חייב שאינו בדבד אמילו מתחייכחאדם הדין כפי לראובן שט"ח שמעון שכתבמכיון ראוכן שהלך ואחר המעות באותם שמעוןנתחייב מעות וקיבל בניכוי ללוי הנז' השס"חומכר לגמרי שלו הם כולם הנז' המעות הנהבמזומן המעו; מאותם לפרוע ראובן זה ירצה אםוהשתא

לוקח ואימ צדכו כל לו ולעשות שמעוןעל וא*כ בכך מה זה בעבור ריוח שוםמשמעון בניכוי משלם אינו דשמעון היכא כל ודאיהשתא אין לגמדי ראובן מכיס יוצא הניכוי וכלכלום ופשוט. דשדי הוא ובודאי שאלה משםכאן

לזה תקנה שכתבנו דבדינו תהילת אלונשובה הניכוי לשלם ראוכן רוצה דאיןהיכא

שיהנו דהיינו זה באופן שיעשו ומממונומכיסו שיהיה הריוח מן ראובן שיקח השותפותבתחילת

בעכור שנ;ן הניכוי דמי כל כנגד הנז' המעותמן תבאי כפי הנשאר יהלקו ואח"כ הנז/המעות

הצדיך לא ב"ד שהרב הגם כי דע הנהשוהפותם היכא דוקא אם כי שותפותם בתחילתשיתנו לבדו האחד היה אם אכל מתעסקיםדשניהם שותפותם בתחילת להתתת צריך איןמתעסק דצדיך נ"ל בנ"ד הכא הנה התם. טעמאוכדייהיב

יכול היה לא הכא כי יען ז"ל הרב לטעםגם השט"ה בלתי המעות אלו להמציא הנז,ראובן עצמו על כתב לא שמעון והנה משמעוןשלקח ראובן שילך כדי דהכי אדעתא כ"אשט"ה כהם ויקנה המעות ויקח בניכוי השט"חוימכור דהאחד הגם השתא וא"כ עמו בשותפותסחורה ז"ל ב"ד דהרב טעמא הכא ליכא מתעסקלבדו דצריך בס"ד כתבתי זה ועל טובא למיחשוא.כא תחילה הריוח מן הניכוי שיקח בתחילהשיתנו היא לכאורה זו דתקנה הגם איבהא היטב.ודוק שבזה גכל שוה איננה אכתי הנה ובדודהנכונה הריוח מן אם כי הניכוי לימח שמעון אפשרלא לא הרוב ועל כלום ייח לא ריוח היה לאואם שכיח הוא זה דכר והנה כזאת לעשותיקבלו שותפים שהם בלתי גם לפעמים ימצא כיהרבה סחודד איזה שמעון שימצא והיינו כזאתיעשו דאובן אצל והולך מעות בידו ואין לקנותטובה כ"וכ בסך שט"ח לי תכתוב וא"ל ומכירוחבירו במזומן מדודים במעות ואמכרנו כ"וכ~זמן עמך כשותפות פ' סחורה ההם במעותואקנה להמציא צריך שכיח זה דדבד מאחר השתאוא"כ ש-היה כדי בכל שוה שהיא באופן לזהתקנה לעכור יצרם יפתם ולא לעשותו היתר דדך~הם אבל הממון חמדת מרוב באיסוד ולהכשלבמזיד שבקי לא ודאי לעשות היתר דרך ימצאואם

זה דכל הגם והנה ח"ו איסורא ואכליהיתירא

ברכותרב

מן הרבית שיקח דבעי ז"ל באד הרב לדעתהוא ק"ע בסי' ז"ל הט"ז לדעת אבל דווקאהריוח יוכל ריוח היה לא אם אפילו דס"ל ג'סע"ק הפרעון תחילה שימלא ורק העסק מאמצעליטול ע"ש יחלקו והמותר לגוי דבית לתת שצריךמה

ז"ל שמעון מטה להרב ועייז דכוותה נמיוהכא לדברי שזכר רכ"ו אות הגהב"י קע"ו סי'בח"מ ע"ש עליהם ומ"ש ז"ל ב"ד והרב ז"ל הט"זהרב

ט"מ הנה במ"א בעזה"1 זה כל כתבנווכאשר הרב סברת י"ח בה לצאת תקנה לעשותצריך והנה כלל פקפוק שום בלתי ג"כ ז"לב"ד

לזה אחרת תקנה בס"ד לעעית ישלכאערה יכתוב הכל שתחילת והוא דה באופןשיעשו גרוש אלף בסך לשמעון עליו גו"ש חיובראובן וכותכ שמעון חוזר ואח"כ חודשים ב' לזמןד"מ לזמן מאות חמש בסך לראובן חגו"ש שטרעליו ושמעון בידו שטרו לוקח א' וכל חודהמיםג'

לוי אצל ראובן על לו שיש שט"ח אתמוליך מדודים במעות גרוש בתת"ק ד"מ לוומוכרו וא"ל ראובן אצל הולך ואח"כ המעותומקבל עלי לך שיש גרוש ת"ק של שט"ח את לימכור המעות וקבל חמשיס בפחות חודשים ג'לזמן

המעות ראובן ויקבל שטרו את לו וימכורבמזומן גרוש ת"ן ראובן אצל שנעשה בעתה ונמצאמידו מעתה ואז גרוש ת"ן ג"כ שמעון אצלונשאר שרוצים הסחורה בהס ויקנו יחד מעותיהםיערבו דמי ד' סעיף קע"ג סי' י"ד בש"ע ועייןליקח יכול חבירו על פה על מלוה או ש"ח לושיש

זמן הגיע לא ואפילו בפחות לאחרלמכרם שיכול וכשם וכון רבית משום בו ואיןהפרעון ללוה למוכרו יוכל עך בפחות לאחרלמוכרו ע"ש. ע"כבעצמו על תגר קרא ז"ל מהריק"ש דהרב דהגםרדע

שמוכר ידי על לרבית היתר העושיםאותם בסתם אחרים מטלטלין או זהב חפצילחבירו וכו' ביותר אותם ולוקח המוכר חוזר זמןואחר ואיסור רבית הערמת הוא שזה ז'ל הרבוכתב בשבי" אלא כן עושה דאינו הוא דידוע כיוןגמור א"כ ז"ל דבריו ולפי ע"ש וכו' הרביתלהתיר והולך "חבירו עליו חיוב א' שכותב נמי הכאגם

ג"כ זה על לפקפק יש החיוב שטר ומוכרחבירו הרביה להתיר אלא כן עושה שאינו דידועכיון

אופן על עמד כבר הנה כי לך ודע שמענההנה שנשאל פ"ט סי' רבית בהלכות זאל בקד הרבכזה והקדש יתומים מעות להלות שנוהגים אותםעל על וכן מכר בתורת אותם שלוקחים חפציםעל

הטבה שטר ואח"כ מכירה שטר שעושיםבתים כאן שאין ע"ד נ"ב בדף ז"ל הרב שם וכתבוכו'

ובאמונה באמה קניז ומקנה גמר זה דהאערמה ראיית והביא וכו' קונו דעת על לעבורשלא

פוסקים יש ועוד באורך ע"ש ז"ל לדבריוגמורות להאריך מקום כאן ואין בזה שהאריכואחרים סי' ח"ב י"ד ז"ל חק"ל להרב עיין עוד גםבזה ע"ג נ' דף כ"ג סי' בסוף בהנז' עיין ועודכ"ב בסי' ז"ל ברכה שיורי להרב עיין ועודע"ש ז"ל מהריק"ש הרב בשם מ"ש ז' אותקס"א

דבריו ז"ל הרב ומ"ש לחם ערך בס'בהגהותיו שראובן זה באופן הכא השתא יא"כ ע"ש.שם מוכר ושמעון לשמעון עליו גו"ש חוב שטרכותב ראובן שכתב מכיון דהא נכון זה הריהשטר ויכול הדין כפי נתחייב ה"ז עצמו עלהחיוב לו חייב שאינו לנו שידוע ואפילו בדיןלתובעו לו חייב שאינו אעפ"י תנאי בלא לאחדבממון עצמי המחייב מן ס= ח"מ בשה"טוכמבואר

או וכו' לעדים האומר כיצד חייב זה הריכלום חייב 1כו' מנה לך חייב הריני בשטר לושכתב יודעים והעדים מודים ששניהם אעפ"ילשלם כמו עצמו חייב שהרי כלום אצלו לו היהשלא

הלא כבר גם ע"ש ע"כ וכו' הערבשישתעבד יומ בכל ומעשים בזה גמור היתר שנהגונודע עמא מאי חזי ופוק ומצפצף פה פצה ואיןהם להדייא זה התיר כבר ז"ל הסמ"ע הגאון גםדבר

ועיין בס"ד דברינו בתחילת ז"ל דבריווכמאש ע"ש. ח' אות קס"א בסי' ז"ל בךכה ,ןייוךילהרב שעליו השטעח וקנה שמעון שחזר מה כי דעגם

זה אין חודהטים ג, לזמן לראובן בושנתחייב דף פ"ז סין ב"ר הרב שכתב כלל ערמהחשיב כשעיקר אלא הערמה לומר שייך דיא ע"גנו"ן

מעותיו בשביל המלוה לת1עלת הואהכוונה ועושים רבית משום הוא אסור הדין ומןשבטלים שאינו היכא אבל הענין להתיר כדי אחרבדרך בשביל הכוונה עיקר אלא המיוה תועלתבשביל השתא וא"כ ע"ש דמי שפיר וכו' השותפותריוח שכותכ דמה הערטה וה חשיכ לא נמיבנ"ד

קנא ברכותרב

אותו וקונה וחוזר לראובן חיוב עצמו עלשמעון הוא כי עצמו לתועלת כוונתו אין בפחותממנו מראובן הפחת שלקח דמה כלום בזה מריוחאיע צריך ראובן היה לא ואם ללוי אוחו נתןכבר שמעון לוקח היה לא מעיקרא הנה למעותג"כ

היה אם כי ללוי ומוכרו אלף בסך שט"חמראובן בידו היה אם ואפי' ומוכרו דוקא ת"ק סךלוקח ורק ללוי כולו את מוכר היה לא באלףשט"ח אם כי לעצמו נצרך אינו הוא כי החצי מוכרהיה כי ללוי כולו האלף חוב מכר לא והוא דוקאת"ק יכול שבזה כדי ג"כ ראובן טובת בעבוראם

היה אם משא"כ בעין מעות לראובן גםלהיות אם או הסחורה לקנות בלא"ה בעין מעותלראובן

היה לא סחורה עתה לקנות רוצה ראובן היהלא עליו שיש הנז' השט*ח לקנות שמעון זאתעושה

תקנה כי ממילא נמצא והשהא בפחותמראובן שכותב מה כי מאוד נכונה היא שעשינוזו

הולך והוא אלף בסך לשמעון שט"חראובן הגאון התירו זה כבר הנה בפחות ללויומוכרו בזה בכיוצא דבריו כתבנו וכאשר ז"להסמ"ע ען שמלוים לאותם שהתיר ז"ל ב"ד ה,בשם

כאן דאיז הטב' שטר ואח"כ ש"מ שעושי'בתים גמור היתר העולם עתה נהגו וכבר חששבזה הטבה שטר אח"כ ושיכתבו הבתים מכירתבענין היתר בו נהגו נמי בעצמו זה ענין גם כי עודגם

שט"ה שמעון אח"כ שכותב מה וגם בס"דוכאמור בפחות אועו וקונה וחוזר חודשים ג' לזמןלראובן יפוי ומשום מהך שנא דלא נראה לכאורההנה חדש חילוק כתבנו דמילתא ולרווחא יותרכח

המלוה לתועלת עושה שאינו דכל זעל ב"דמהרב הערמה בזה שייך לא שבטלים מעותיובשביל ודוק. בס*דוכאמור

ושמעון בראובן ממני שאלו הנה רביתד( בשותפות בו לעסוק קרןשהניחו

לפעמים והוה בזה לבדו מתעסק הואיראובן כ"א לקנותה אפשר דלא טובה סחורהיזדמן

היה לא העת ובאותה במזומן מדודיםבמעות לראובז יש ואמנם השותפות בעסק מזומניםמעות בהם שעוסס לגמרי שלו שהם אחריםמעות

לקנות ראובן יכול אם הנה דווקאלצורכו

החשבון ובעת מכיסו במזומן ההיאהסחורה

השיתפות אמצע על ההיא הסחורה דמייקשוכ

והנה בהקפה ההיא הסחורה שנמכרת ערךכפי הוא גמור איסור בכה"ג ודאי דהא נראהלכאורה והיימ גמור היתר בדרך לזה תקנה ישומיהו דווקא לעצמו הסחורה ראובן תחילהשיקנה אח*כ ושוב דוקא לעצמו בה לזכותויכוין

ויותר שירצה בערך השותפף לאמצעיעבירנה בסך לאמצע בה ויזכה עצמו לשמעון שיקראטוב

יש מ"מ הם פשוטים דהדברים והגםשירצה ז"ל ברכה שיורי הרב ממ"ש להדיא כן?הוכיח מכ"י ז"ל קדוש א' מקונטריס ט' סע"ק קס"אסי' שלשה בניכוי במעותיו הסחור' קונה ואםוז"ל איכא בזה לזכות הפאטו"ר ורוצה כמנהגלמאה אין שאם לזה והתישן וגזל רבית איסוריתרי לעצמו ויקנה שליחותו יבטל המשלח מעותאצלו ע"ש ע"כ. לעצמו הניכוי ויהיה לו יעבירםואח"כ בעזה"ו. הוא ופשוט דכוותה הוי בנוד נמיוהכא

השי"ןמערמת

ביום גראף בתל כתב לו שבא במי שאלהא( התל לו שיביא הוא שהמנהגש"ק

הודאה בה שכתוב פתקא עוד עמו יביאגראף בעליו ליד שהגיע גראף התל כתב קבלתמצד

כתב לו בא אשר ההוא האיש בה לחתוםשצריך בעלי אצל ע פיתקא ותשאר לשמו גראףהתל לכתוב ההוא האיש צריך ואין לראיה גראףהתל

שמו בה ויחתום אם כי דבר שוםבפיתקא

שבתוב טבעתו חותם בה שיחתום או ידבכתיבת ההיא בפיתקא יחתום לא ואם בזה ודי עליהשמו הבא הכתב את לו יתנו לא אלו דרכים מב'באחד הבן וכאן שבעולם אופן בשום גראף בתללו

הטבעת חותם למסור הישראל מותר אםשואל הגוי בה לחתום כדי הטי ביד בשבתשלו

מוקר אם גם מכתבו את ויקח ההיאבפיתקא

על שלהם בכתב שמו יכתוב שהוא לגוילומר דרכים משני אחד שיעשה בלעדי כיהפיתקא

אופן בשום לו הבא הכתב לו יתנו לאאלושבעולם. מנהג לדעת אתה צריך מאמר בראשיתתשובה

לפתוח היתר שנהגו מה קדושיםישראל שיש והגם בשבת גוי ידי על החתומותאגרות שאסרי ודעמיה ז"ל פר"ח הרב והם הפוסקיםמל

ברכותרבקנב

שקיימו אחרים לפוסקים מצינו כבר מ*מ זהדבר ע"ג ע"ה דף אורות טל להרב ועיין זהמנהג וזכות סמך שהמציא וע*ב ע"א ע*ו ודףוע"ד החותם קלקול ידי על הנייר קריעת בין זהלמנהג

קלקול ידי על הנייז- בקריעת ביזשבתערין הורה איסור אינו דה שכל שבאיגרותהחותם דרבנן איסור הוא אלא ז"ל פר"ח הרבכמ*ש גוונא בכהאי להתיר שיום דועבות שבותוהוי או נפש פיקוח של דבר בהם יש שלפעמיםמפני זרע להרב ועיין ע"ש גדול צורך בהם יששמא ישדאל מנהג קיים שג"כ ע"ן סי' ז*לאמת

ט"ל סי' צבי לחכם ועיין האיגרותבפתיחת חיים מים באר והרב ה' סע"ק ש"ם ס"ימחב*ר

כבר האיגרות בענין לדעת הראת דה"ו. סי'ז"ל ז"ל הפוסקים וקיימו דרבנן באיסור להתירנהגו מאי חזי ופוק בזה להאריך צריכין ואיןמנהגן אם השאלה בנידון ה"ה השתא וא*כ דברעמא

איסור לה חשבינן יד הכתיבת או החותםהתימת ממילא בזה גם להתיר דיש ודאי האדרבנן ליקה אפשר לא הבא דגם מאחר שנאדמאי

שיעשה בלעדי שבתוכה מה ולראותהאיגרת ועל בכ"י או בחותם או אלו דרכים משניאחד הטבעת חתימת אם ולידע לברר השתא צריךכן אם או תורה איסור בהם יש גוים של הכתיבהאו דרבנ4 איסור רקהם

דהנה הטבעת חתימת בענין תחילה נבארךהנה איסור בזה קואין לומר נראה היהלכאורה

חק שהוא מאחר כתיבה דהעיב זה אין כיתורה תוכות בחק דמפסל גט גבי מצינו וכאשרתוכות ע*ש ד' סעיף קכ"ה סי' באה"ע ז*ל מר"ןוכמ"ש סע"ק פשוט בגט ז"ל חביב בן מהר"ם הרבוכתב כעין בחותם הגט "קק אם נמי וכן וז*לי"ו

השרים בהם שחותמים שלע והטבעתהחותם כתיבה מיקרי לא לבנות נשארות והאותיותבדיו השתא וא*כ ע"ש עכ*ל גט ואיע הוא תוכותז.חק מיקרי דלא שבת גבי נמי ה"ה לכאורההכא

איסור אם כי וערה איסור כאן ואיןכתיבהדרבנן. היא שבת גבי זה דבר כי ראיתי באמתראמנם

וכאשר ז*ל הפוסקים ביןמחלוקת והוא פ"א דף זאל אורות טל הרב בזההאריך ובעה"ח ז"ל והרוק*ח והסמ"ג ז"ל המרדכ"יכי

ז"ל אחרונים קצת ועוד ז"ל והר"ןוהריטב*א תוכות בחק גם תורה איסור דיש שבת גביס"ל וכנזן שבת לאיסור גס בין לחלק יש לדעתםכי

להו דלית הפוס' מן קצת יש ומיהו ע*שבד"ק חשיב לא שבת גבי גם וס"ל לשבת גט ביןלחלק והוא עליה ופטור התודה מן כתיבה תוכותחק וכמו ז*ל המרדכי והביאו ז"ל טמשון רבינוהרב

ע"ש שם ז"ל אורות טל הרב זאת על כןשהוכיח עראמה דוד רבי הרב דברי שם הביא עודגם

וגם ז"ל הרמב"ם בדעת הבין ושכן כןדס"ל הכי דס"ל משמע ז"ל הר,צב"א הגדולהאשל שמעינן מהכא הבונה דפרק בההיאממ"ש וכמ"ש ע"ש וכו' תוכות חק מיקרי לאדבכה"ג טל שהרב והגם ע"ש ז*ל אורות טל הרבדבריו ז"ל דהרשב"א ז"ל הרלב"ח משם כתב ז"לאודות אס כי זכר לא ז*ל אורות טל הרב הנה בוחזר הרואה אבל דוקא צ"ח בסי' ז"ל הרלב"חדברי שכתב ע"ב דף א' בסי' ז"ל להרלב"חיראה

היא זאת בתשובתו הרשב"א שכ' זושחומרא ע"ש וכו' הדין מן לא בדורו שנהגו המנהגכפי וז"ל שם כהב הבונה דפרק הרשב*א דבריועל :למוד עכ"ז בזה המפרשים כל עליו תפסווכבר ע*ש. ע"כ וסברתו הרשב"א דעתמכאן שעיקר הוא ז"ל הרלב"ח דעת כי לדעתהראת

דינא לענין וסברתו ז"ל הרשב"אדעת בתשובתי שכתב מה ואמנם הבונה בפ' כמ"שהוא לא בדורו שנהגו המנהג כפי הוא להחמירהיפך בדברי היטב מפורש הוא זה ודבר הדיןמן

והשתא ע"ב ד' א'דף בסי' הכתובים ז"להרלב"ח כאשר ז"ל הרשב"א דברי ליישב שיש מאחרלפ"ז יכריחנו מי א' בסי' עצמו ז"ל הרלב"חהבין באמת הנה ועוד בו שחזר ז"ל הרשב"א עללומר ענין אינם צ"ח שבסי' ז"ל הרלב"ח דברישגם אם כי בו חזי לא ז"ל הרןעב"א כי שלנולנידון הקיף רגל כל לגרור שהצריך ס"ת אותיותלענין לתקו דאפשר היכא מעשה לענין להקל רצהשלא לא למעשה והלכה בזה"ל ז*ל הרלב*חוכמ*ש חק דס"ל סברתו מעיקר אבל ע"ש להקלרצה בא מזה אשר שבת גבי כתיבה חשיב לאתוכות אמר לא ס"ת אותיות גבי דין ולהולידלהכריח דגם ואפשר מזה ז"ל הר,עב*א בו שחזרהרלב*ח דהר,עב*א הרלב*ח יודה צעח דסי' %בתשובה

קנג ברכותרב להוכיח דיש ואה"נ בסברתו מחזיק עודנוז"ל יוכל דשפיר ס"ת לגכי דינא לענין זהמכח

דעתי נטה שוב ז"ל שהרשב"א אלאלהפריד דאפשר משום ט"ת גבי מעשה לעניזלהחמיר הכרה שום רואה אני אין הנה שיהיה איךלתקן בו. שחזר לומר ז"ל הרשב"אבדברי לא דט"ל תלתא טרכין איכא לפ"זךהשתא

התורה מן כתיבה תוכות חקחשיבה ז"ל שמשון רבינו והם שבת איטור לעניןגם הרשב"א ורבינו ז"ל אורות טל הרב הוכחתכפי עראמה דוד רבי והרב בט"ד שהוכחע מהכפי מצאתי עוד והנה ז"ל אודות בטל כמ"שז"ל

בערך א' אות ז"ל יצחק פחד להרבראיהי דגם א' רב מן פטק שהביא פ' דף לגויאמירה לענין כתיבה תוכות חק חשיב דלא ז"לדעתו מג"א הרב על בתשובתו שם כי שבתאיטור שהאותיות לפי בדבריו דעתי שקטה נחה לאוז"ל תוכות חק והו"ל החותם דחיקת ע"י נעשותהאלו דפ"ב בגמ' שהורונו כמו כתיבה שמהשאין אין שכתיבה וכיון חריץ מיחרץ דרשומאדגיטין הוא דדעתו הרי ע"ש ע"כ כאן אין מחיקהכאן איסור לגבי גם כתיבה השיב לא תוכותדחק דנעלמו נראה ז"ל דבריו שמסתמיות אלאשכת חק התורה מן דאטרי ז"ל הפוטקים סברתממנו בשבת.תוכות טברא על לטמוך יכולים אנחנו איז עכ"זךאמנם

חק גבי דס"ל הפוסקים רבו כי יעןזו שבת לענין התורה מן כתיבה דחשיבהתוכות איך ומיהו בטבעת לחתום בנ"ד נתירואיך בין מחלוקת הוא זה דענין בידינו עלהשיהיה ז*להפוסקים אטירא אי הגוים כתיבת על לברר נשובך23עתה

סברת כי והוא מררבנן אומדאורייתא דאינו ט"ת ה' בהג"מ והובא ז*ל זרוע אורהרב לזה והטכים מדרבנן אם כי שלהם כתבאטור י"א טעיף ש"ו בטי' בהגהה וכמ"ש ז"למורם דעת לפרש רצה ז"ל רבא אליה 2והרבוהגם חיד"א הדב דבריו דחו כבר אחר באופן ז"למורם והרב ברכ"י בסוף הנדפס ברכה בשיוריז"ל

רבוותא תרי מלבד והנה ע"ש ז"ל מרדכ"ימאמר ז"ל הפוטקים מן קצת יש עוד גם הגההנז"ל ן ס"ז בסי' ז*ל מחב"ר להרב ועית הכידם"ל

אמת זרע הרב כהטם מ*ש זן וסע"ק וא"וטע"ק להרב עיין גם ע*ש ז'ל יעבץ שאלת והרבז"ל

ועיין ע*ש כ"א סע"ק תקמ"ה בטי' ז"למגקא סי' ז"ל ביהודה נודע להרב ועיק ע"שבאגודה וכף דסובר טמכינן הרמ*א % דאנן שכתבכ"ט ל"ג בטי' מזה להפך שכתב הנז' להרב עודיעייז ואמנם ע*ש וכו' בדבר יחיד הוא טואו"זשכתב של כתיבה דגם דטאל ז*ל הפוטקים רבו בזהגם ז"ל חיד"א הרב וכמ"ש התורה מן אטיראגוים

ערך והרב ש"ו סי' שבברכ*י ברכהבשיורי דגם למדין נמצינו הרי ש"ו טי' ז"להשלחן

לנו דאין ודאי והא דרבוותא פלוגתא הואזה דאטירא דט"ל ז*ל הפוטקים כל נגד ולהקללטמוך נידון לענין דה2תא הע*כ התורה מןכתיבה שם שיכהוב לגוי לומר להתיר עכל לאהשאלה דט*ל הפוס' דברי על ולטמוך שלהם בכתבהאיש והוי מדרבנן אם כי אסירא שלהם כתיבהשאין אין הטבעת חתימת ענין וגם דשבותשבות בט*ד. שביארע וכמולהתיר תקנה איזה לקץ2ות אנהנו צריכין באמתיאמנם

אדם הבני יבואו שלא כדי העניןלזה להתאפק להם קשה כי במזיד ולעבודלהכשל כן ועל שבת אחר עד מכתבו את יקחלבלתי שיחקוק והוא זה תיקון לעשות בט"דבחרתי בכתב הטבעת על שמו את הישראליהאיש כלל אומורית כתב בה יחקוק ולא דוקאשלהם לו יבהש וכאשר שלהם בכתב תהיה הכל אםכי

טבעת חותם לגוי יתן גראף בהל כתבבשבת על בה ויחתום שלהם בכתב כולה הכתובהזאת

הא, לטיבותא תרתי בוה נאה2ה הריהפיתקא והשתא תובות חק שהוא הב' שלהם בתבסהוא כסן הוא הדיז אם טפק ט"ט בזה לומראפשר

כטי ואת"ל מדרבנן שלהם כתב דס"להפוט' הוא הדין שמא מדאורייתא דט"להפוטקים גם דרבנן הוי תוכות חק דס*ל הפוטקיםכטברת גם שפיר מתהפך הוא זה וט"ס שבתבאיטור שעשו אחרים במקומות ז"ל להפוסקיםי'צימ צורך ואין בזה ז"ל הפוטקים בדיעות כזהט"ט

זו תקנה שעל בט"ד אמרתי והנה בזהלהאריך גוונא בכהאי שיעשו להם ולהתיר לטמוךאפשר בטבעת פרטי חותם לו יעשה יר*ש טוחרוכל

יצטרך ומושר גוים של בכתב כולהשחקוקה

ברכותרבקנד

העצה עוד גם בה שיחתום לגוי יתן בשבתלוח שיחקום לגוי בפיו יאמר שלא הוא לזההיעוצה

בזד הגוי יבין לא העם לפניו החותם ישליךרק זה ביום לחתום יכולים אנחנו אין לפניויאמד ממילא הדברים מאלו יבין הגוי ואז שבתשהוא צייך הוא זה ודבר מאליו ויחתום החותםויקח פתיחת בהיתר ז"ל אורות טל הרב כמ*שהרבה

האוסרין לדעת ומיהו וז"ל גוי ידי עלהאיגרות לגוי אמירה דהיינו דשבות שבות דוחיןשאין ז"ל הרמב"ם לדעת וכן מצוה במקוםהאפילו מצוה במקום אלא דשבות שבות התירושלא לחיש שדוצה מי ז*ל מר"ן וכדפסק כוותיהוקי*ל

האיגרת לפתוח תקנה להם שאין נראאלדבריהם לעבד או לגוי שיקראו אקכ אלא גוי ידיעל

לפניו וסגורה חתומה האיגרת ועתניןושפחה הישיאל שאיז דכיון אותה יפתח מעצמווהוא

בשה*ם מרן כמ"ש מותר אותה שיפתחמצויהו בכמה אני ראיתי וכן ע"ש כ"ז מעיף של"דסי'

והוא לפניו האיגרת שנותנין כן שנהתגיןמקומות דברי הביא אגודה וספר וכו' אותה פותחמעצמו שכתב היה עצמו על מחמיר אך ז"לראבי*ה אני קשור או חתום היה ואם וכף נהגתיואני זמן כל לקרותו יכול אני אין לגוי לומררגיל לומר אלא האיסור שאין נראה וכו' פתוחשאינו לגוי לומר מותר אבל זאת איגרת לי תפתחלגוי וכ4 פתוחה שאינה זמן כל לקרותה יכולאינני

עכ"ל פשוט והוא שרי הכל לדברי גוונאכהאי צריך בזה גם ואאכ עוש ז"ל אורות טלהרב

דכ"ע. אליבא לצ~אז כדי הכילמעבד אשורית שכתבו באותם בנ"ד להתיד דאיןדדע

לגוי הישראל יאמד שלא והוא זהבאופן בשתיקה החותם בידו ימסוד ורק אמירהשום אמירה כי אינו דזה ויחתום מעצמו יביןוהגוי רמיזה אפילו אלא אמירה דוקא לאו שבותלגוי ולא דרבנן באיסור אם כי ברמיזה להתידואין

טע"ק ש"ז סי' ז"ל מג"א ועיין דאוריית~באיסור שם ז"ל אברהם שהנל הר' עליו מ*ש ועיקל*א ראיתי והנה ע"ש שם ז"ל אהרן יד ווריזע*ש מ"א דף נ"ה סי' בי"ד ז"ל יהודה ביתלהר' לגוי המום נותן שהישראל בנקד וא"ב ח"לשכתב לו אומר שאימ אע"פ השור עם בווחורש שודאי שיודע כיון השור עם לחרושבפירווע

ע"ש וכו' שבות לגוי אמירה הויא בהטתיהןחורש הוא הנה לגוי החותם נותן כאשר בנ"ד הכאוהנה מנידון הוא וכ"ש בו יחתום שהגוי בודאייודע ביה הרב שכתב הסברא והנה ודוק ז"להרב בפירוש לו אומר שאינו שאע"פ ז"ליהודה הויא חורש שודאי שיודע כיון השור עםלחרוש הוא וכן הוא אמתי זה דבר שבות לגויאמירה סי' שבת בהלכות ז"ל מרן בדבדי פסוקההלכה אפי' להוציא שדרך חפצים לגוי ליתו שאיןשכ"ה דמחזי משום בב"י הטעם ומבואר בפנים עודאם

ז"ל מרן שכתב והגם ע"ש להוציא ע"מ לוכנותן השלום דרכי משום דאיכא היכא ב' בסעיףבש"ע ידי על לו לשלוח או לו לתת מותר אלם בגויאו לצורך וה"ה בהגהה ז"ל מורם נמי וכתבגוי

הנה ע"ש בפסח מביתו חמץ להוציא כגוןמצוה בזה התירו דלא שם בב"י היטב זה דברמפורש

לדידן ואפי' דאורייתא ר"ה לן לדידן אםכי דיכי מפני או מצוה לצורך אם כי מותראינו

שלים דרכי ולא מצוה דליכא היכא אבלהשלום ע"ש. אסור לדידןאפי'

אומר שאינו דהגם להדייא מפורש הדברהרי שהם מאחר אפ"ה להוציאו בפירושלו אפי' אוסרים היינו בודאי להוציא שדרכןחפצים וא"כ תורה איסור בזה היה אם מצוהבמקום וגם כקש הוי יהודה בית הרב נידון בזההשתא האמור מן ללמוד לנו יש שפיר נמי דידןלנידון כי מאחר בפירוש לו אומר שאינו אע"פלאסור י,יא החותם לו נותן שהוא שבזה אדבדברור החותם בזה שיש הסוברים ולדעת בודאיחותם צורר כמו זה לענין דחשבינן הגם תורהאיסוד ז"ל מרן מדין שנא דמאי לאסור יש עכ"זמצוה ע"ש פ"א דף ז"ל יצחק פחד בס' ועייןהנז"ל בזה לאסור יוז כי האמור מכל למדיןנמצינו בו שכתוב חותם הישראל שימסורהאופן לחתום לו אומר שאיע ואע"פ הגוי בידאשורית

דוב ולדעת יחתום שודאי יודע שהוא מאחרבו מרנן דסברי הראשונים גדולי בנין ורובמנין וכאעיר לאסור יש ודאי הא תורה איסודשהוא בס"ד. ז"ל מרן מדבריהוכחנו

מניח שישראל בהיבא לברר לע נשארואמנם 4פני אשודיה :תב בו שישההותס

קנה ברכותרב

דיוקא לפניו מניחו אם כי בידו מוסרו ואינוהגוי בו ויחתום החותם את מעצמו ויקח יביןוהגוי ולא לעשות מותר שזה נראה לכאורהדהנה אם בין גדול הפרש יש ודאי כי לההיאדמייא והגוי לפניו שנותנו להיכא בידו החותםמוסר ז"ל האו"ז מרברי לזה וראיה מעצמו אוהולוקח

ז"ל ב"י רבינו והביאו ז"ל המרדכ"ישהביאו חל בניסן כשי"ד הא"ז כתב וז"ל שכ"הבסי' החמץ מותר לגוי ייתז שאסור י"מ בשבתלהיות

יקח והוא לפניו דלהשים וי"מ לחוץשיוליכנו דאורייתא ר"ה לן דלית דלרידן ונראהמותר שירד,3 ואפילו ביד אפילו להם ליתןמותר ז"ל מג"א להרב ועיין ע"ש וכו' חוץשיוליך עעש. בזה מ"ש וא"וסע"ק במה בפרק ז*ל המרדכ"י דברי לי הראוךהנה

תנן ועוד וז"ל שכתב בהגהותטומנין עמו טוענין ולא לנכרי מוכרין אין אומריםב"ש קיוב למקום שיגיע כדי אלא עליו מגביהיןולא בית. מפתח שיצא כדי בגמ' ומסיק מתיריןוב"ה נראה יצא שמידו מאחר אך אמירה משוםלאו

בחצר לגוי מזונות טתנין כדתניא מכוערהדבר אבל הגוי בפני דווקא לו נזקקין אין ויצאנטלז וכי' יצא ישראל שמיד מאחר אסור הגויביד לנ"ד ברורה ראיה מכאן שאין ואמרתיע"ש.

היכא בין זה חילוק אמר לא ז"לדהמרדכ"י אם כי הגוי ביר שמסרם לבין הגוי לפנידהניחה

מזונות בנתינת דאירי המשנה דברי עיקרעל אלא ויצא שיטלם מוכרח אינו שבזהבחצר ז"י ומרן הטור פסק שבזה בחצר שיאכלםאפשר בהחי יותר להחמיר בא ז"ל והמרדכ"ילהתיר אפשר שהגוי גוונא בכהאי שאפילוחילוקא לגוי בידו ישראל יתז לא אפ"ה בחצרשיאכלם

נמי הכי אין אכל רווקא לפניו יניחם אםכי שגותן וכגון הגוי שיוציאם ברור דהדברבגוונא

בחצר חפצים שנותן או בחוץ עומד והואלגוי

ז"ל להמרדכ"י דס"ל אפשר יוצאיםדודאי

ראיה אין וא"כ אסור לפניו יניחם אםדאפילו משמע ורק לנ"ד ז"ל המרדכ"י מדבריברורה הראו שוב ואמנם בכה"ג לחלק יש כימדבריו

חילוס שעשה ל"ו סי' א"ה משה דבר תשובתלי נראה ועוד וז*ל וכתב דידיה לנידוןכזה

לגוי דכר שוס אמרנו לא בנ"י דדינאדאעיקרא

בא דהמי הוה הכי דעובדא גופא דהריכלל אתרוג ולקחנו וכו'. הכתב והביא בי"טאצלינו במקום והנחנו הקוט"י בתוך אותו ושמנואחר

הקוט"י ולקח הגוי ובא מתחילה הגוישהניחו ני-ון לענין מדבריו משמע ע"ש לו והלךמשם מוסר איבו וגם כלום לגוי אומר אינו דאםדירן

נוטלו והגוי לפניו מניחו אם כי בירוהחותם כמה עשה ז"ל שהרב הגם והנה דמותרמעצמו לבדו זה סניף דעל לומר ואפשר להתירסניפים

מ"מ סניפים שאר בצירוף אם כי להתיר סמךלא להתיר שם שכתב הראשון הסניף שגם תמצאהנה

שכתב דידן לנידון ג"כ הוא שילך דידיהבנידון דמיקל כמאן לדון דראוי נראה דינא ולעניןוז"ל

אצ מדאורייתא הוא אם הוי דמחלוקתםדאע"ג שהוא מודו כ"ע לטי אמירה לענין מ"ממדרבנן דמחלוקתם דבנ"ד השתא נמצא דרבנןמילתא קי"ל הא שכן וכיון וכו'. דרבנן במילתאהוא

היתר סניף והנה עאש וכו~ לקולא דרבנןספיקא כך. הוא הענין דג"כ ג"כ בנ"ד נמי שייךזה בזה ס*ס מכת זה בנידון להתיר דאיןדדע

הוי וטהחותם כמ"ד הלכה אם ספקהאופן דהוי כמ*ד הלכה אם ספק דאורייתאמלאכה הלכה שמא דאורייתא שהוא כמ"ד ואה"למדרבנן לגוי לומר מותר דאורייתא במלאכה דאפי'כמ"ד דס"ל איכא רבים כי יען מצוה במקוםלעוטות

מרן פסקו כבר זה דדין חדא אינו דזההכי מצוה במקום אפי' דאורייתא דבמלאכהבשה"ט

בכלאכה אם כי התירו ולא לגוי אמירה התירולא קבלנו שאנחנו מאחר וא"כ מצוה ובמקוםדרבנן ס"ס למיעבד אפשר לא בשה"ט ז"ל מרןהוראת בתהא במהדורא ז*ל חק"ל הרב וכמ"שכזה

ע*ד ע"ד דף ב' סי' לאה"ע השייכיםבתשובות בא*י עוהרי זה לספק מקום מה דין מן וברוז"ל

קבלו ואגפיה ומצרים המערב ובעריתוב"ב הרמב"ם והרי הש"ע והוראת ז"ל הרמב"םהוראת

בפירוש דן סי' והש"ע א"ב מה' ס"ז בפרקז"י סי' בחק"ל ששם ואף ייא"ז סברת הפךפססו אי ז"ל האחרונים יבני מחלוקת הבאתיקכיז ספק שם נצרך אם ספק חשיב הש"ע פסקנגד קביו שלא למקומות אם כי דבריהם איןאהר

אומר*כ בד*מ וגם ולהחמיר להקל מר"ןהוראות

המקומות בכל קבלו ד"החמיר אלא לוקיימא

ברכותרבקנו

כמרן לגהוג שקבלו במקום אבל הש*עהוראת ועיין ז"ל עכ*ד ספק חשיב דלא כ*ע ,1ד1ד~ל ע*ד ע*ז רף ר' סי' הנז"ל בתשובה ז*ל להרבעוד ז"ל הרב דנקם בדבר נתי"חבתי ושובבד"ה לעשות יכולים דאין בפשיטות דידיהסברא והנה ע"ש בשה*ם ז*ל מרן שפסק במהספק קבלע יע"א בגדאד עי"ת רירן באתראהכא

תוב"ב א"י הושבי קבלת כמו ז"ל מרןהוראת בין ז*ל מרן הוראת שקבלו להםוהמסתעפים

בתשובת הכנה"ג להרב ועיין להחמיר ביןלהקל שכתב ע*ג ס*ג רף ק"ח סי' י"ד חלק חייבעי דקבלנו ז"ל מרן שפסקו בדבר ספק לעשותדאין

אלגאזי מהריאם להרב ראיתי וגםהוראיתיו ע"ד מ"ב דף יאא סי' טוב יום בשמחתזלה"ה שום לעהחות דאין בפשיטות כן דפסק ע"אומ"ג שקבלנו טשוחר זלה"ה מרן רפסקה במילתאספק

חהר"א שהרב הגם והנה ע*ש וכו'הוראותיו ס"ל פ"ן אות מ"ב סי' י"ר ברכה במחזיקזלה"ה ז*ל מרן שפסקו ברבר גם ספק למעבדדמצינן דאיכא כל ספק לע,מות הוראה פשטה השכיוכתב

ז"ל ומורם ז"ל מרן בשגם ררבוותאפלוגתא שכל מאחר מ*מ ע"ש וכו' האהרת כסבראפסקו

ר4היו יכניס מי להפך כתבו הנז' ז*להרבנים ומה ז"ל מרן שפסקו ברבר ספק לעשותביניהם

גמ~ר ספק כ"כ איפ האחר הספק בנ"ר רהכאגם החותם רחתימת ס"ל קמאי רבוותא רוב כייען

באנו אם הכא הנה ועוד ראורייתא. מלאכההשיב הנה ז"ל מרן שפסקו בדבר גם ס*ס"שוה דהנה להחמיר ספיקא ספק לע,מות לנו ישהשתא אמירה התירו דלא ס*ל ז"ל התוספות כיירוע דרבנן במירי ואפילו מצוה במקום אפילולגוי גופה שהיא מילה לצורך אם כי התירו ולאכלל ש"ז בס" ז"ל הטור רבינו וכמ"ש שבתרוחה ברבריו להריא וכמבואר ז"ל הטור דעת ההשוכן וכמ"ש ז*ל הרשב"א דעת הוא וכן של"חבסי' שם ז"ל משה דרכי ועיין ש*ז מין בב*י ז*למרן גבי גם רס"ל הפוסקים מן כמה דיש הריעיש כלל לגוי אמירה התירו לא ררבנן ובמירימצוה אם ספק להחמיר ס*ס לעשות יש השתאוא,כ ואת"ל דאורייתא החוהם חתימת כמ"דהלכה בררבנן דגם כמ"ד הלכה שמא דרבנן כמ*רהלכה וסאס כלל לפי אמירה התירו לא מצוהובמקום

בש"ע 1"ל מרן שבאמת והגם ג"כ מתהפך הואזה מצוה ובמקום בררבנן לגוי אמירה דמותרפסק בדבר להקל ס*ס לעשות בא שאתה כמוהנה

להחמיר ס"ס נעשה אנחנו גם ז"ל מרןשפסקו שמענה אלה דברינו ומכלל ז"ל מרן שפסקוברבר שיעשה באופן לעיל להתיר שרצינו דמה לךורע בזה ויהיה אשורית בלא הגוים בכתיבתחותם שייך להחמיר שהס"ס הגם הנה להקלס"ס

מהא הא שנייא עכ*ז הנז' באופן גםלעשותו אימ הוא הנז' באופן שכתבנו להקל הס"סדאותו הס*ס אבל בשה"ם ז"ל מרן שפסקובדבר

בשה'ט ז"ל מרן שפסקו בדבר הואלהחמיר רס"ל משמע רמ"ד ס" בב*י ז*ל דמרןוהגם מצינו לא עכא דאתייתא גאכ עכויםכתיבת רלא סיברים ומצינו בב"י אם כי בהם*עשפסקה בש"ע רווקא אם כי בב*י ז"ל מרן הוראתקבלנו דינא דהאי ועור אחר במקום בזה כתבפוכאשר אם כי למילתה ז"ל מרן אמרה לא בב"י כישאני השתא וא"כ הלכה פסק לענין ולא תירוץררך ס"ם הנז"ל באופן שכתבנו הנז' ס"ס חשיבלא ודוש ז*ל מרן שפסקבמה בתשובותיו ח"ב ז*ל הררב"ז להג' יאיתירהנה

הגם שכתב רן סין ז"ל הרמב*םללשונות רעוטד כיון הישראל בפני מעצמו עושהשהגוי והרב ע*ש לעשות לו אומר כאלו הויורואה להא הביא וא*ו אות רצ"ז ס" בי"ד ז*לברכ"י

ז*ל הרדב"ז דהגאון הרי ע*ש ז"לדהרדב"ז מדברים ורואה עומד דהישראל להיכאחשיב וא"כ דעת גילוי בזה דהוי לאמירההרומים רהישראל היכא כל ודאי לנ*ד לפעזונשתא מסר ולא כלום לו רמז שלא אע*פ ורואהעומד רואה שהוא דר4ויתו אסור נמי כלל החותםבירו

הנה שותק והוא בו וחותם החותם הגוישלוקח לו אמר וכאלו דעת גילוי חשיבה בלבדזו

מדברי קצת מוכח כן הנז' ז"ל הרדב"זוכסברת הד,ע בגוי של"ח סי' בח"מ ז"ל הטוררבינו ושלא בפניו הענין שתלה מעצמו ישראלבבהמת ע"ש שם ז"ל פרישה הגאון ועית ע*שבפניו היטב.ודוק

בנ*ד היתר לעשות אפשר כי ואמרתירווזרתי לגוי יאמר שישראל וההש זהבאופן

על שטו שיחתום חביר1 לגוי שיאמראחר

קנז ברכוו2רב

להרב ראיתי הנה כי שלהם בכתיבההפיתקא חוות עיק וז"ל שכ' ע"ג פ' דף ז"ל יצחקפמד שיאמר לגוי לאמר להתיר וצרד מ"ו תשףיאיר אחר וגאון בשבת מלאכה לו לעשף אחרלגוי דדבר הרי ע"ש עכ"ל מ"ט בם" לאיסורמורה לעשות אחר יגוי שיאמר לגוי ישראל שיאמרזה

יאיר חוות ה' בין פלוגתא הוא בשבתמלאכה דכתיבת כתבנו וכבר פלוגתא בר הגאון ובןז"ל אם השתא ואיכ דרבוות24 פלוגת' הוי ג"כהטי' אחר לגוי שיאמר לגוי הישראל יאמרבנ"ד נוכל לא באמת ואמנם ס"ס בזה הוילחתום יאיר מוות ס' ראיט שלא עור כל בזהלהתיר

הוא שלו הנידון ושמא אצלינו מצוי אינו כיז"י ירענו לא עור גם רוקא דרבנן במלאכהשהתיר

הוא זה דין כי ובפרט ההיתר צררי הםמה אמירה בהם שהתירו הדברים כל כי גדויחידוש אותם התירו איך וכיוצא מצוה במקוםלגוי הישראל יאמר רבר כל שעל תקנה יש כימאחר התקנה וזו אותו לעשו' אחר לגוי שיאמרלגוי אפשר נמי מצוה במקום שיא אפי' גםבנקל חווה ם, ראינו שלא עוד כי ולכן כן~עשות ולהתיר נ"ר לענין זה רבר על לסמוך איןיאיר שבתבנו ההיתר הנה שיהיה איך האמור.באופן

שיעשה גהוא זה באופן דשמייאבסייעי2א ואין גוים בכתיבת כולו שכתוב חותםהישראל

בו שאין נראה לכאורה הנה אשורית כתיבהבו והגם וכאמור ס"ס בזה איכא שפיר כיפקשק

מאחר קצת גרו; ספק הוא האחר הספקרלכאורה חק מקרי שבת רלענין ס"ל ז"י הפוסקיםדרוב מ"ש ועיין תורה איסור בה ויש כתיבהועכות מ' דף ז' סי' א"ח בחלק ז"ל יו"ט שביתתהרב מילתינו כבר בנ"ד הכא הנה מ"מ ע"שע"ב

יאמר לבלתי הישראל שיזהר בס"רהאמורה לא החותם גם ואם לגוי דבר שוםבפירוש טוב מה הנה לפניו יניחט איא בידוימסרנו כתבתי זה כל טוב ברכת תבא ועליו נעיםומה יהיה והש*ית מעשה לענין לא אבל לימודבררך

אכי*ר. תורתו במ,צר עינט ויאירבעזרתיט עיר על ממני אהוב אחר שאל הנה זטאלהב(

הוא שלה הרבים הרשות אשראחת חומה להם מ2ין מקורים ואינם אמה י*ורחב

סבית חפצים לשלוח הרבה יצטדכו ש*קוביום

שיש גוי משרת ידי על הרבים רשות דרךלבית לאע או תורה איסור בהם יש אם בביתםלהם לימוד לענין זה דין לברר רציתי אנכיוהנה ראיט מצינו דהנה מעשה דענין לא אבלה~כה איוהו ד סעיף שמ"ה סי' א"ח בשה"ט ז"לימרן ואינם אמה י"ו הרחבים ושווקים רחובותרה"ר

חומה להם יש ואפילו חומה להם ואיןמשרים רה*ר %י וכו' ישער משער מפוישים הםאם בו עוברים רבוא עחטים שאין שכן אימריםויש שאפילו ז"ל מרן סתם והבה רה"ר איט יוםבכל לו יש ג"כ יום בכל בו עוברים רבוא ששיםשאיז כתב י*ח סעיף ש"ג שבסי' והגם רה"רדין

על עמד כבר הא וכו' רה"ר לן דליתוהשתא וכתב שמ"ה סי' בברכ"י ז"ל חיר"א ר' הגאוזזה

וכון הי"א דברי אם כי ז"י מרן מסתם והשאיז

דהאידנא סבר גופיה איהו ז"ל מרן באמתאבל הרב נמי וכ"כ ע"ש וכו' רה"ר 1.ין לנויש

דעתו ז"י דמרן כנה"ג בשיירי ז"לההבי"ב שבת היספת הרב וגם וסיעתו ;"יכי;רמביים

חיד"א הרב והביאו ז"ל מרן בדעת ס"ל הכיו"י ע"ש. ש"ג סי' ברכה במחזיקז"ל

שמ"ה בסי' ז"ל השלחן ערך להרבורא,תי בסי' בב"י ז"ל מרן מרברישהביא

רה*ר לן לית רהאירנא להדיא שכתבשכ"ה עור גו( ע*ש וכו' ברכ"י כהרב דלא וכתבוכו'

ז*ל מרן בדעת דם"ל 1*ל מאחרוניםקמצא דאיכא לפ"ז ונמצא רה"ר ליכא האידנאדס"ל

ו"ל' מרן בדעת ז"ל האחרונים הפוס' ביןולוגהא ו"ל מרל מדברי כי בס"ר הרואה אנוכיךו;נה

ז*ל מרן בדעת להדייא משמעבתשובה ז"ל ברכ"י והרב ז"ל כנה"ג שיירי הרבכמ"ש

דין איכא נמי רהאידנא ו"ל שבת תוספתוהרב ז"ל למרן בם"ד ראיתי מצאתי כי והוארה"ר במי שנשאל כ"ט סי' רוכל אבקתבשו"ת

הסעודה צרכי שאר או פת להביאשמצטרך ז*ל הוא וכתב רה"ר ררך גוי בידבשבת

דאסור הוא פשוט הרין ולענין וז"יבתשובתו שבת מהל' פ"ו ז"י הרמב"ם וז"ל רה"רדרך שאיט אעפ*י מלאכ' יו לעשו' לגוי לומדאסור השבם2 מקורם שא"ל ואע*פ השגצ2 עלמטוה

לאמץר אלא מלאבה לאותה צריך שאינווא45פ

כוונת ואם נלל בדבר להקל אין ע*כ וכו'השבת

ברכותרבקנח

עירוב שאיז לחצר מחצר להביא הואהשאלה שגם הוא הדין דרבנן איסורא שהואביניהם

או חולי קצת יש א"כ אלא לגוי מותר אינוזה וכן מצוה מפני או הרבה צורך לדבר צריךיהיה קארו יוסף הצעיר נאום וכף ז"ל הרמב"םכתב לפסוק דעתו ז"ל שמרן בהדיא לך הריע"ש

והרב כנה"ג השיירי הרב וכמקש ז"לכהרמב"ם במחזיק שהביאו ז"ל שבת תוספת והרבברכ"יברכה. הנז"ל ז"ל מרן דמתשובת רהגם דעומיהך

בהסכמת ז"ל מרן בדעת להדיאמוכח רברי מ"מ הנה הנז"ל ז"ל הרבנים תלתאסרבין רס"ל רמשמע שכ"ה סי' בריש בב*י ז"למרן לן4דיע עומדים הם הנה האירנא רה"רליכא רבריו סתם גם אלא בב"י ז"ל רבריו דווקאולאו בהיכא ב' סעיף שכ"ה בסי' שם בשהאטשסתם דמותר אלם בגוי או השלום דרכי משוםדאיכא הנה ע"ש וכו' גוי ירי על לו לשלוח או לולתת אלו הם ז"ל שדבריו יען לנגריע עומריםהם בדברי ושם בב"י שהביא ז"ל ההגהמ"ידברי

דהאידנא משוס הטעם להדיא כתובההגהמ"י ע"ש בב"י שם הרואה יראה כאשר רה"רליכא ע"ש ד' סע"ק ש"ג בסי' השלחן ערך להרבועיין ה' דף ב' בסימז ז"ל ישראל כנסת להרבועיין התל בדין ז"ל מג"א הרב דברי שהביאע"ג מס"ר פחות רבים מיקרי דלא אפשר שכתבוכף זאת יאמר קרוש פה תמהני ז"ל הרב עליווכתב הרמב"ם לשון הוא התל גבי הש*ע לשוןהלא וכמ"ש רה"ר מיקרי נמי מס"ר רבפחות סברוויא עכ"ר שמ"ה סי' וב"י דזטבת פי"ר המגירהרב מגן דהרב קושיא ליכא האמור ולפי ע"שז"ל

ס*ל דלא ז"ל מרן רעת על כן קאמר ז"לאברהם דע ומ"מ ז"ל השלחן ערך הרב וכמ"שכהרמב"ם

רעת בירור על לעמוד זכינו לא דערייןדהגם מקומות ראיכא משום בזה וסברתו ז"למרן

הרב דאם אהדרי דסתרי לכאורה מהםשנראה שט"ה וסי' ש"ג דסי' להא ישב ז"ל השלחןערך ז"ל מרן דברי אכתי הא ז"ל ב"ד הרב מ"שע"פ

כרחך ובעל בזה ליישבם אפשר לאבתשובה שכ"ה שבסי' ז"ל דבריו סותרים שהם צ"לאתה אין ואמנם בו שחזר ובודאיהנז"ל

את~ יודע

באחרונה בהם הסכים אשר הדברים הםמי

היו הם הנז"ל בתשובה 2ודבריו לומרדאפשר שכ"ה דסי' וש"ע בב"י אשר ז"ל דבריואחרי דעל נר~א; ולכן בו דחזר הוא ובתשובההנז"ל סרכין לסברת לחוש דיש ודאי הא פניםכל

ועיין שמייהו דפקיע הנז"ל ז"ל הרבניםתלתא ז' דף וא"ו סי' סוף ז"ל טוב יום שביתתלהרב ע"ש בספק נשאר ז"ל מרן שדעת שכתבע"ד איכא דידן נידון לענין ודאי הא כן עלואשר גוי ידי על חפץ לשלוח תורה לאיסור?מיחש שהסכימו ז"ל מרן לדעת גס הרבים רשותדרך החפץ מוליך הגוי כי הנז"ל תלתא סרכיןבו

העושים ודאי והא הרבים ברשות אמותארבע לבלתי מנהגם ולבטל בירם למחות צריךכן

דשמייא בסייעתא נראה ומיהו הזה כדברעשות לשליח הרוצה הבעה"ב זה ימצא דאםולומר הכי בלאו הוא אשר גוי איזה חבירו לביתו:הפץ הבית הבעל ורואה חבירו לבית לילךרוצה או מעות של כיס איזה בלא"ה עמו נושאשהגוי אז הנה כאלו בחפצים וכיוצא טוטי"ן שלכלי הולך שאתה מאחר לגוי לומר הבית הבעליוכל לשם אותו ותוליך עמך החפץ זה גם קה פ'לבית זה כי יען גמור היתר שיש נראה האופןובזה כי וגם מדעתו לשם הולך בלא"ה הואהגוי

מעות של ככיס שלו החפץ מוליך הואבלא"ה ללמוד לי ויש ברה"ר אמות ד' ומעבירווכיוצא

ה' סעיף רמ"ז בסי' ז"ל מרן ממ"ש בס"דזה ישראל אחר למקום מעצמו הולך הגוי אםוז"ל והקשה ע"ש ע"כ ~ונא בכל מותו איגרת לונותן מלאכה עושה הגוי דעכ"פ ז"ל מג"א הרב זהעל

לרשות מרשות הכתב שמוציא ישראלבשביל ע"ש. ברה"ר אמות ארבעומעבירו שכתב ז"ל ברורה הלכה להרב בס"דךראי21י

כיון ליה קשייא מאי ירעתי לאואנכי כתב לי רמה וכו' כתבים נושא זה בלאשהגיי וכו' נושאים כאחד הסאים כתבים ב' אואחד כדברי כן כתב ז"ל מרדכ"י מאמר הרב גםע"ש חפציו נושא הגוי דבלא"ה משום ז"ל הב'הרב ע*ש הישראל מפני מלאכה תוספת כאן ואיןעמו שכתב ז"ל שלום נהר להרב בס"ד עוד ראיתיוכן שהגוי כיון הכא אבל וז"ל להדיא טעמאהאי אחרים חפצים כמה עמו מביא לשם דרך לויש

מעביר שאין ונמצא ג"כ זה כתב מביאואגבן

קנט ברכותרב

וכו' ישראל בשביל ברה"ר אמות ארבעהחפץ בשה"ט פסק ז"ל שמרן מאחר השתא וא"כע"ש נותן וישראל אחר למקוס מעצמו הולך הגויאם כמ"ש טעמא והיינו גוונא בכל מותר איגרתלו

הוי נמי בנ"ד גם השתא לכן הנז"י ז"להרבנים גוי איזה הבית הבעל זה ימצא שאס הכידינא שהוא וגם בלא"ה חברו לבית הולך הואאשר שלו החפץ לו ליתן יוכל אז בלא"ה חפציונושא

עמו.להוליכו ונעים יקיר אהוב אחד ממט שאל הנה שברצג(

המוכרים המלך של הממוניםשמנהג זמן שנותנים חודש בכל הנועד ביוםהאפיון חמשה שער דהיינו ימים חמשה מהםיהקונים עברו ואם המעות להביא הקונה יוכלימים

ימכרו הם אזי המעות הביא ולא ימים'החמשה אותו קונסים וגם ומיד תכף במזא"ד שלוהאפיון אם אפי' ולהבא מכאן עוד אפיון לו ימכרושלא יום לפעמים והנה בירו מזומן מעותיביא

והיהודיס ש"ק ביום הומן סוף שהואהחמישי אם כי המעות להמציא יוכלו שלא מהםהקונים אינם שאז ש"ק בערב עשירית שעה אחרער

של לממונים שעה אותה המעות למסוריכולים לקבל שלא ררכם כי ש"ק יום עד אם כיהמלך ואז תשיעית שעה עד אם ני ביוםהסעות שילך הגוי ליר המעות ימסיר הקוניםטוכרחיס ויקח המלך של ?הממונים וימסרם ש"קביום כנהוג המעות קבלת בעד הכתב תיכףמהם בערב ?גוי המעות ימסרו כאשר הקוניםוהנה בפירוש לו ואומרים לו מפרשים אינםשבת

לו טתנים הם אם כי בשבת המעותשימסור המלך של יהממונים להוייכם בסתםהמעות כי בשבת להולינם שמוכרח מעצמו יודעוהוא שלא אפשר דלא מתכונתו על הענין ויודעמכיר חמשה של הזמן סוף היום הוא כי בשבתיוליכם לאו או איסור בזה יש אם לדעת צריך הנהימים איזה להם יהיה לפעמים כי השואל שאל עודגם

שלדגפ האפיון ?הז7יך אפשר שיא גדולהסיבה אם כי אחרת לעיר אותו לשלוח כדילספינה ביום הולבת אינה שהספינה 'פ ואע ש"קביום לא הקפיטאן אם"ה ראשון יום עד אם כיש"ק ביום אם כי מידם ליקה שיקבל בעולםאפשר להוליך אפשר היה לא קודש שבת קורם וגםש"ק

לזה שיהיה גדולה סיבה איזה מחמתהסחורה ביום הסחורה 7הוליך שמוכרח מאחר כןועל שיש כתב למסור הישראל מ~כרח אז דווקאש"ק גוי ביד האפיון בעד המלך של הממוניס מיד?ו

מיד האפיוז ו7וקח ש"ק ביום הו?ךוה,:וי וכותב ןספינה ומו7יכו שבירו כתב בכחהממונים

סתמ"י הנקרא ידו כתב ש"ק ביום הקפיטאן?ו שבת ביום האפיון שיוליך כן יעשה לאואם ביוס ממנו שיקבל אפשר 7א אז לספינהקודש כי יען מקודם השכירות לו שנתן אע"פראשון לא ואם בבוקר ראשון ביום הולכתהספינה השכירות כך אז ש"ק ביום האפיון לויביא וחדי הקפיטן יאכ7 ש"ק מקודם לושנתן

גם מזה. היזק לו ויגיע אצלו תתעכבוהסהורה מעות ליהזדים בא שלפעמיס השואי שאלעור

ביום באה והספינה בספינה אחרת מעירמדורים מיד המעות יקחו לא שאם ימצא ולפעמיםש"ק

(בתם ליקח יוכלו 7א אז ש"ק ביזםהקפיטאן ביום כי יען רביעי יום עד אם כי ו,קפיטאןמיד ולפעמים כלל נותנים ואין בנאד 7הם יטא'

עושים שג"כ וג' ב' ביום איר להם שיהיהיודמן מוכרח הרי כלל וטתנים נושאים ואיןבנאד

והנה רצופים ימים ש7שה המעותשיתעכבו בספינה מעות לו שבא הישראל זה כי7פענוים

ביום הרבה 7הם וצריך א':ו ימעוה מוכרחהוא ד' יום עד להמתין 17 אפשר ויא ב' ביום אוא

שלו משרת טי דו7ך אז כך יזדמן כאשר71כן אצלו אותם ומניח מהם המעות ולוקח ש"קביוס לאה או איסור יש אם בזה גם 7דעתוצריך דווקא הלכה לענין זה לברר בם"ד נבואווקנה

שאלה נבאר ותחילה מעשה לענין לאאב7 והנה הג' שאלה ממילא נבאר ואח"כ והב'הא'

אלו שאלות בשני כי שתדע צריך וראשתחי7ה מדאורייתא שהם איסורים בהם יש והב'הא'

טלטו7 כי ודיא מדרבנן הם אשרואיסורים וגם המלך ש7 הממונים אצל והולכתםהמעות כקח מאיסור נכנס ויא לספינה המשאותהולכת בהם יש ואמנם מדרבנן שהם ומוקצהוממכר יש אם והטלטול ההוצאה והוא תורהאיסור שכותבים מה וגם רה"ר דין העיר?אותה

ידם בכתב הפתקאות און והקפיטאןהממונים מלאבה היא שהכתיבה וידוע לגוייעקנים

:ן:ין,

ת ו כ ר ב ברקס

להדיא וכמבואר עט"ם יד בכתב אפ"ד1צרהתא מכס מקבלי דסתם וי*ל וז"ל רמ*ד ס"בב*י

דאורייתא מלאכה איכא חיש לכח~בצריכים ז"ל ואחרונים והגהה בשה"ט ש"ו בסי' ועיקע*ש ע"ש שם ש"ו בסי' ז"ל השלחן ערך להרבועיין ז"ל מרן שדעת נראה לכאורה הנה שיהיהואיך

נמצא והשתא דאורייתא היא העכו"םשכתיבת ואיסור דרבנן איסור יש אלו שאלות בשניכי

בעזה"ו. לבררם וצריךדאורייתא שכתב ד' סעיף ש"ז סי, בא"ח י"י למיןוראיתי

שבת מערב לגוי מעות לתת מותרוז"ל קנה לו יאמר שלא ובלבד בשבת לולקטת לו לתת מותר וכן ז*ל מור"ם עוד וכתבבשבת שאינו בנ"ד הכא והשתא ע"ש וכו' לממרבגדים שאינו בשאלה וכנז' בשבת זה שיעשה לואומר הגם והנה דמותר נראה כלל שבת לומזכיר ז"ל אחרונים ועוד ז*ל והט"ז ז"ל מג"אדהרב מעות לגוי ליתן שאסר ז*ל הגהמ"י דבריהביאו כיון וכתבו השוק ביום למחר לו שיקנהמע"ש שאיט אפילו לכן בשבת אם כי לקטתדא"א שאיט דידוע מאחר אסור בה2בת לקטונ1צמר מ"מ ז"ל בדבריהם ע"ש בשבת כ*א זהעושה סמכינן דידיה ואתכא הוראותט שקבלט ז"למדן אומר שאינו דכל ס"ל ז"ל והוא בב"י כן ס"ללא דלא והגם מותר זה הרי בשבת זה שיעשהלו

להדיא וכ"כ בשבת אם כי יה לעשותאפשר ע*ש ס"ל הכי ז*ל שמרן זאל רבא אליההרב שאיט שכל כן ס*ל ז"ל כהן מנחת הרבוגם

להדיא כהב זאל הוא וגם שרי שבת לומזכיר לשונו העתיק וכאשר ז"ל מרן דעת הואשכל ע"ש. מ"ב דף ל"ה בסי' ז"ל אמת זרעהרב על סמך לא שם ז"ל אמת זרע דהרב הגםרהנה

שאין וכתב דידיה בנידון להתיר זוסברא בטעמי יראה הרואה הנה להתיר פנים זהמכל א' טעם כי יען לנאד פקפוק מהם שאין ז"להרב דברי סתרו ז"ל שהאחרונים מפני הואשכתב זה טעם והנה כבתראי וקי"ל בהחלט ז"להב"י ז"ל דמרן אתכא דאנן דידן לגבי שייךלא

שכתבתי והגם לחומרא בין לקולא ביןסמכינן דלא וס"ל חולקים דיש בס"ד הקו"ף במע'לעיל איט ז"ל מרן מ"מ הנה בש"ע מ"ש אם כיקבלו הכי ז"ל כהן מנחת הרב גם דהא הזה בדבריחיד

ז54 ב"י הרב דגם משום שכתב הב' וטעםס"ל

הנה וכו' לקנות מציאות שאין היכא מודהגופיה דהא זו ז*ל מרן טונת בהבנת הוא יחיד ז"להרב אליה והרב ז"ל כהן מנחת שהרב כתבטכבר דס"ל בפשיטות ז"ל מרן בדעת הביט ז"לרבא כל מ"מ בשבת אם כי לקטת אפשר דלאאע"ג מחצית הרב וגם מותר שבת לו מזכירשאינו ודלא וזאל להדיא כן כתב ג' סע"ק ז"להשקל רבינו לשון בדקדוק ועיין ע"ש וכו, שכתבכהב"י לאחרון בסאד ראיתי מצאתי ועוד ודוק. ז"להטור יהודה בית בשו"ת ז"ל עייאש מהר"י הרבחביב מרן בדעת בפשיטות שכתב מ"ד סין א"החלק שא"ל דווקא באמירה תלוי האיסור דעיקרז"ל

אינו אם אבל בשבת לקטת או לעשותבפירוש לעשות לגוי אפשר שאי אע"פ בפירוש לואומר וגם ע"ש איסור בו אין בשבת אם כי דבראותו עליה וסמך ז"ל מרן כסברת הסכים ז"להוא ואמנם וז"ל תשובתו בסוף וכתב ידיםבשתי כהב"י דלא הגהמאי דברי שמפרשיםבמה

שא"א דבר הוא אם בסתם אפילוואוסרים מודים אנחנו אין בזה בשבת אם כילעשותו לאסור דאין ז"ל באי מרן כדעת והעיקרלהם סופרים דבשל ובפרט יותר ולא אמירה אםכי מ"ך בס, להלכה שהעלה וכמו המיקל אחרנלך ע"ש. ז"ל הנז' הרב עכ"ל יע"שהנז' חסד להרב בס*ד ראיתי החיפוש אחרי עודגם

להדיא שכתב ט' סי' א"ח ז"ללאברהם ז*ל כהן מנחת הרב כמ"ש ז"ל מרןשדעת לבו מלאו לא שם ז"ל שהרב והגם ז"לודעמיה נתיר סמכינן ז"ל דמרן דאתכא אנן מ"מלהתיר הפוסקים לס' ואפילו דשמייא בסייעתאונתיר אם כי זאל מרן הוראת קבלנו שלא דס"לז"ל ולהתיר לסמוך יש כהא כל מ"מ בש"עמ"ש מהר"י הרב חביב אחרוז כן שהסכים וכמוכזה

אתאן השתא וא"כ בס"ד. וכמ"ש ז"לעייאש להם יש שבוודאי והב' הא' שאלה והיאלנ"ד מזכיר אינו שהוא מאחר כן לעשות גמורהיתר כ"וכ תעשה לו אומר מע"ש אם כי כלל שבתלו

השתא ולכן בשבת תעשה לו אומר ואיטבסתם בלא*ה אפשר ואי בשבת לעשות מוכרח שזהאפי' ויודע בטוב הענין ומכיר יודע הוא הגוי זהכי

מאחר מותר אפאה בשבת זה לעשותשמוכרה

קסא ברכותרב נמי בעיע ומיהו וכאמור שבת לו מזכירשאינו ז"ל עייאש מהר"י הרב וכמ,'ש עמו שיקצוץג"נ סך מע"ש לו שיתן צריך בנ"ד והכא ע"ששם זה ותקח כ"וכ תעקוה וא"ל פרוטה אפי'מה

בעין מעות לו נותן אינו אפי' עוד גםבשכרך לו. יתן ואח"כ מותר ג"ב כ"וכ סך בזהטרחתו עבוי שכרו לו לתת שמבטיחו ורק שכרובעבור

לית ז"ל שמרן שאפשר ולומר להסתפקואין כגון דרבנן באיסור אם כי זו סבראליה

וממכד מקח איסור שהוא השוק כיוםלקנות האי ליה לית דאורייתא במלאכה אבלדרבנן שתעשה בפי' לו אומר שאיט ואפילוחילוקא

אפשר שאי כל אסור נמי בסתם אס כי בשבתזה הרב מדברי דהנה בשבת אם כי זה דברלעשות דינא דהאי להדיא משמע ז"ל עייאשמהר"י בד"ה שם ז"ל הרב שכתב והוא איירי גוונאבכל

דהתם היכי כי שכן וכיון וז"ל וכו'והנראה להתאחד בא"א אפילו משמע האיגרותבשליהות

לשלח למהר המשליח דעת דהא אחר יוםעד מעות בטתן ה"נ בסתם בקצץ שרינןואעפאכ שני ולא דשרי השוק ביום דבר לו לקטתלגוי ב"י מרן כדברי ימים לשאר השוק יום ביןלן לא דאם מדבריו דמוכח דהך לומר כרחךועל אם אפילו דמותר בשבת לקנות בפירושאמר מרן הוצרך ולא בקצץ דדווקא השוק יוםהוא מיה זה נלמדין הדינין רכל לבארו ו"לב"י

רשרו להך לה דמדמה הגהמ"י מלשוןוכרמוכח ז"ל הפוסן כל התם דאוקמוה השמש עםב"ה

בסי' התם נחית ולא פשוס ווה בקצץבמיירי דהאיסור וכיון לגוי דאמירה איסור על אלאש"ז לזה בקצץ מיירי כרחך על הגהמ"י בדבריהמ' כלשונם הפירוש לדחוק ז*ל ב"י מרןהוזקק יום לקנות בפירוש באומר דמיירי לומרדדצו לתת ררך דאין נקטי דמילתא ואורחאהשוק השוק יום היה אם אלא לו לקטת לגוימעות אפילו לאסור אין בפירוש יאמר לא דאםבשבת מיחזי לא גקצץ דמיירי דכיון שא"אבדבר עביד בעי אי דבכולהו וז"ל שסיימו ומהכשלוהו צוהו שלא כיון לומר רוצה ימתין בעי אימחר

עכ"ל תלוי הכל בדעתו בשבת לעזטותבפירוש הוא צריך כי הני' לשונו כל והעתקתי ע"שז"ל

חשיבי האיגרות דשליחות כתב בהדיא הרילנ"ד למוסר לה ומדמה אחר יום עד להתאחרא"א בשבת ליהיות שהל השוק ביום לו לקנותמעות בסתם שרינן האיגרות דבדין היכי כיוקאמר וכנד הכי דינא השוק יום גבי נמי הכאוקצץ

האיגרות דבדין הוא ידוע והנה ז"לבדבריו הכתב הגוי דמוציא ואפשר תורה איסוראיכא האידנא דגס בר"ה ד"א ומעבידו לרשותמרשות והרג ו*ל כנה"ג שיידי 41 וכמ*ש רמ*ר דיןאיכא ז*ל שבת תוספת והרב שמ"ה סי' ז"לברכ"י מרן שדעת ש"ג בסי' ז*ל מחבקר הרבוהביאו וכמ*ש ע*ש האידגא רה"ר דאיכא להלכהז"ל דגם לפ"ז ונמצא ע"ש במ*א בם"ד בזהעוד

וקצץ בסתם שרי תורה איסור דאיכאבהיכא בלא דהנה ודע בשבת. שיעשה דמוכרחאע"ג אתה מוכרח ג*כ ז"ל עייאש מהר"י ה'דברי משום השוק יום כמו האיגרות שליחותלחשוב רמא ס" מרן פסק קצץ אס דהא להתאחרדא"א קצץ לא ואם ביום שהוא בדליכא אפי'דמותד דבלא דצא ודאי והנה ביום שוית דאיבאבעינן שילך לו אומר ואינו בסתם לו בנותן אפי'קצץ והשהא ביום עוהות שיהיה בעינן נמי ג"כבשבת לשליחות השוק דיום הא בין תחלק באמתאם

בי בשבת ילך שלא אפשר שזה שתאמרהאיגרות כדצונו לעשות השליח זה שיכול למחורתואם בעיע אמאי א"ב השבת לאחר או בשבתלילך שהות ליכא אי אפי' הא לילך ביום שהותשיהיה לא שהמשלח מאחר מותר יהיה ג"כ נמיביום עד כרצוט להמתין יכול והוא בשכת שילךא"ל לומר אתה מוכרח ודאי אלא וילך שבתמוצאי חשבינן מהרה לשלוח המשלח דדעת דמאהרכיון בשבת אם כי לקטת אפשר דאי השוק כיוםליה המשלח דעסק בשבת אם כי לילך א"א נמי זהכן להגיע בשבת זה שילך אם כי כרצובו יעלהלא

מהרה לשלוח המשלח רוצה לכן כייפשא"ק קצץ דלח מ(שחד אסור ביום שהות ליכא איולכן מותר קצץ דלא אע*ג ביום שהות איכא איאבל ז"ל האחדוגים וכמ*ש ביום שהות דאיכאמאחר עורות טתן גבי רנ"ב בסי' ז*ל למרןועייז וקצץ בסתם דמותר וכו' לכובס וכליםלעבדן ועיין האיגרות וכדין ביום שהות דליכאאעוג ז"ל אחרונים ושאר רמ*ז בס" ז*ל מש*ליהרכ

ברכותרבקסנ

יש השתא בס"ד האמור כלעלותומאחר והוא ממילא הג/ שאלה עללהשיב

להביא זמן יש ולא בע"ש באה הספינהדאם מן המעות את ויביא שייך לגוי לומרהישראל יוכי ג"כ בזה הנה בשבת אם כי ממנההמעות אם כי כלל שבת לו יזכיר שלא ובלבדהספינה טרחתו בעבור עמו יקצוץ וגם בסתם כן לויאמר אז שבת ביום באה הספינה ואם מותר ואזבזה ולכן ועיקר כלל שבת ביום כלום ל1 לומראסור בחול לג1י הישראל שיאמר ה1א לזההתקנה ותביא תלך הספינה שתבוא עת שכל שבתקודם נזדמן אם ואז כ"וכ בשכרך ותקח המעותל'

והביא מעצמו הגוי והלך בשבת הספינהשבאה שבת לו הזכיר לא שהוא מאחר דמי שפיראותםכלל, בשאלה הדין לברר לנו צריך עדיין אכתיוהנה

מזה ויוצא נמשך באמת כי הנז"ךהג' הבא דבר שכל דידוע והוא דינים פרטיעוד

כתב עליו יש בעין מעות הן סחורה הןבספינה הקפטאן מן המשלח שלוקח סתמ"י הנקראיד המכתב חוך הסתמ"י את ושולח הספינהשי

כדי הספינה שם שתגיע בעיר היושבלחבירו ממני ויקבל להקפטאז הנז' הסתמ"ישיביא בספינה אליו המשולחים המעות אוהסחורה

לא שלו הסתמ"י את הקיפטאן יראה לאואם הספינה זג אם השתא וא"כ כלום למסוריקבל בעל הישראל ליד הגיע ג"כ והסתמי בשבתבאה

שבאו המכתבים בתוך שבת ביום ג"כהמעות מוכרח השתא א"כ עצמה הספינה באותהלו

ויבקש הישראל אצל שבת ביום הגוי זהשיבוא ליקח לו א"א הגוי זה כי הסתמי לו שיתןממע עמו הסתמי שיביא בלתי הספינה מןהמעות לו ויאמר הישראל אצל הגוי יבוא אם ודאיוהנה

המעות ואביא שאלך כדי הסתמ"י לי תןבפירוש בפירוש ל1 אומר דהרי אסור ה"ז הספינה מןעתה כשלוחו והוי היום בזה לו להביא רוצהשהוא שיקח כדי קעביד דנפשיה אדעתא לומרואין למחר עד שימתין אפשר דהא אינו דזהשכרו הפרןב יש ומה ממנו שכרו יקח וג"כ לוויביא נאמר ואם למחר או היום יביא אם ביןלגוי ויביא היים הסתמי לו יתן לא אם מתייראשהגוי ויביא לספינה כעצמו הישראל ילך למחר אזלו

כלום לו יתן שלא שכרו הגוי ויפמיר המעות"ו עס התנה הישראל אם נפשך דממה אינו זההנה ויביא ילך הוא הספינה שתבוא יום שבכלהגוי

לו שא"א נמצא הנה כ"וכ שכר1 1יקח המעותלי להביא בעצמו הוא לילך כן לעשותיישראל בזה גם ואם שכרו הגוי להפסיד כדיהמעות לג1י ואין כן לעשות הישראל יוכך ג"כהאופן שהישראל מאחר השתא איכ ט1"ת שוםעליו לי וקצץ הגוי עם שדיבר מרבריו לחזוריכול אדעתא הגוי ע; לומר שייך מה השתאשכרו

לגוי לשמוע לישראל מכריח דמי קעבידדנפשיה אין אם ואמנם לו. יתן ולא מדבריו יחזוראה"נ הישראל מן ביקש רק אלא בפירוש א1מרהגוי דיבור שום עוד לו דיבר ולא הסתמי לושיהן כלך היום המעות לו להביא שרוצה א'-י71א רהישראל מאחר דמותר לכאורה נראה בזההנה והגוי שבת ביום דיבור שום יגוי אומראינו ואין לו והולך בשתיקה ממנו הסתמי אתלוקח אמירה שנאמר כדי בשבת לגוי אמירה שוסכאן שבות. בשבתלג1י ולומר בס"ד בזה לפקפק לי יש ערייןרהנן;

ורק כלום לזה זה מדברים שאיןאע"פ והולך ולוקחו בסתס הסתמי ממנו מבקש הגויזה אע"ג לו ועתן הסתמ"י מבקש שזה מאחרמ"מ

איכא אכתי מ"מ בשבת אמירה שוםדליכא לגוי אמידה דמ"ש הוא וידוע בשבתרמיזה רמיזה אפילו אלא אמירה דווקא לאושבות כאב סעיף ש"ז בסי, בהגהה ז"ל מור"םוכמ"ש בשבת לעשותו לגוי לומר שאסור דבר כלוז"ך מגן להרב ועיין ע"ש לעשותו לרמוזאסור

ועיין ל"א וסע"ק ד' סע"ק ש"ז סי' ז"לאברהם ז"ל השקל מחצית והרב ז"ל אברהם אשללה' ע"ו דף ז"ל אורות טל יהרב ועיין ש"זבסי, זאל אהרן יד להרב ועיין הנז' המקומותבשני עבדא אנא והנה ע"ש, וכו' המורם בד"הע"ב דברי בס"ד והבאתי באורך זה בענין כתבתיכבר שכתב מ"א דף נ"ה סי' בי"ד ז"ל יהודה ביתהרב עם בו וחורש לגוי הסוס נותן שהישראלכיון עם לחרוום בפירוש לו אומר שאינו אע"פהשור הוי בשתיהן חור,ם שודאי שיודע כיוןהשור ראיה בס*ד והבאתי וכו', שבות לגויאמירה מרן מדברי הנז"ל ז"ל יהודה בית הרבלסברת

קסג ברכותרב

להדייא דמפורש שכ"ה סי, בשה,ט 1"להקדוש המלאכה יעשה הגוי שודאי הישראל שיודעכל

לו נותן ורק כ4ום לו אומר שאינו ואע"גאסור דאין בהיכא נסתפקתי ושוב בידו ומוסרהחפץ

לפניו מניחו ורק הגוי ביד החפץ מוסרהי'טראל שכתבתי מה ע"ש הארץ מעל מעצמו טטלו.הגוי מוסר הישראל אם בנ"ד הכא והנה בזה.בם"ד בם"ד האמור מכל נראה הסתמוי הגויביד

שיודע מאחר דאסור לגוי כאמירה דהוידאסור בו ולהביא לספינה לילך רוצה הגוי זהשבודאי לטלטי הישראל יוכל איך בלא"ה עור וגפהמעות ודאי הא כן ועל הוא מוקצה והלא בידוהסתמ"י הסתמ'י אם ורק כלל זה באופן להתיר אפשרדיא מע"ש לגוי אותו יתן אז מע"ש הישראל לידבז:

הישראל ליד בא אם אבל בס"ד כאמור לוויקצוץ להתיר. לזה תקנה אין שבתביום שהישראל זה באופן להיות אפשר אםונויהו

בתוכו הסתמ"י ומצא הכתבכשפתח מעצמו יבין הגוי וכשיבוא שולחנו עלישליכנו זה הנה לו וילך בשתיקה ויטלט הסתמ"ישזהו ע"ש בם"ר שם בו שנסתפקתי הנז"ל בספקנכנס דין דליכא במקום הוא הענין זה שאם דעומ"מ במעשה דליכא נמצא הנה כרמלית אם כירה"ר מוקצה איסור דהיינו דרבנל איסור אם כיהגוי

אפשר והשתא לר"הי מכרמלית והוצאהוט"טול ש"ז. בסי' ז"ל אהרן יד ועיין בזהיהתיר דהיינו רה"ר דין להו דאית במקום הוא אםאנל

אמה י"ו רחב הוא שלהם הרביםשהרשות שיש נמצא הנה חומה להם ואין מקורים1.,ינם לרשות מרשות מוציא שהגוי תורה איסורכזה

סרכין בשם כתבנו וכבר ברה"ר ד"אומעביר ז"ל ברכ"י והרב ז"ל בנה"ג השיירי הרבתלתא מרן כדעת ס"ל דכולהו ז"ל שבת תוספתוהרב שיהיה בעינן דלא בז"הז גם ראהר לן דאיתז"ל

דיש והגם יום בכל בו בוקעים רבואששים לדברי טובא למיחש איכא עכ"ז בזהחולקים דשמייא. בסייעתא במ"א בזה וכמ"ש ז"להרבנים

שמעון אצל לו יש מאר"ץ דאובן ,טבדעהד( שמעון ושלח בשטר מלוהמבצרה

הסך מן להמחותו רוצה איך לראובן ידומכתב

מאר"ץ פ' סוחר אצל כ"וכ בסך עליו לושיש

אחרים ידי על לו ששלח סהורה אצלו לושיש

וראה לבצרה ראובן הלך וביני דביניו:מאי ראובן וכתב הסוהר בבית וחבוש שנשברלשמעון בעד עיכוב שיעשה שבאר"ץ שלו"המורשה

זה הנה אך שמעון עליה שכתב הסחורהאיתה טוען לאר"ו הנז' הסחורה בעצמו הוא ששלחלוי שייכות לשמעון יאין דווקא יז שייכה הסחירהכי היא שהסחורה תחילה שמעון כתב ואם כז:בה וכזב שקר זה הנה אחרים ע"י ש:רחהש?. שייכות לו אין שהוא עתה מודה שמעון גם.הנה

והדברים כלום בה לו ואין כלל ההיאבסהורה אם לדעת צריך והנה בשקר הם בתחילהעכקב היסת שבועת לוי אה 4השביע יוכך ראובןיה

תהי"ה במכתבו ?ו שכתב שמעון דברימכח אם כי עליו לו אין או"ד שלו היאשהסחורה

הזה בדבר ביוצא והנה מאמינו איט אםחר"ס הנדפם ישראל כנסת בספר מעשה הובאממש עם"ר שהגאון שם וכתב ע"ג כ"א בדףמחדש שכיון הדין פסק זלה"ה חיים משה הרבמו"ז

הסוחר לאותו אחרים מיד יצאה ההיאשהסחורה טענתו משום לעכבה אין מעתהשבאר"ץ דכיון שלו הךוה מממון היא הנז,שהסחורה מעתה אחרים ידי על אלא מידו שלחה לאדהלוה לשמעון ההיא הסחורה דאיז אומרים האחריםאם

להחזירה וצריך בחזקתם הוא א"כ להם אלאהלוה אם הנז' וראובן ששלחה מי ליד דמיה אוהיא

לאו ואם סוב מה הנה שלו שהיא למשלחמאמין בסחורה חלק לשמעון שאין ח"ס המשלח זהיקבל כנסת הרב שהביא זלה"ה עכת"ד וכו'ההיא ז"ל.ישראל שפסק הנז' ז"ל המחבר להר' ראיתךהנה

את להשביע ראובן שיוכל כדנאבמילתא

דאיתא מהא לה ופשיט הסת שבועת המשלחלוי לחבירו האומר כ"א סעיף ע"ה סי' ח"מבש"ע אומר והךה מנה בידך לו שיש אבא ליאמר משבועת אף שפטור י"א חמשים אלא בידי לואין והאריך התורה שבועת לישבע שחייב וי"אהסת בתרא כי"א לפסוק שצריך שם ז"ל המחברהרב בנידון כיוצא בנידון וה"ה הסת שבועתוחייב הרב דברי ודאי והנה הסת להשביעו דיכולהנז'

דומה הנידון אין כי מאוד תמוהים הםהמחבד באומר ודאי דהא ביניהם המרחק ורבלראיה אביו לו עואמר מאחר בידך לי מנה אביושא"4

ברכיתרבקסד הבן ;ה גם לכן אציו מנה יו שיש בריבתורת נאמר כי הסת ולהשביעו ברי בתורת לטעיןיוכל

להשטות לו מה כי בבנו שיטה לא האבודאי קיים הוה אי הגמור ובודאי עליו ולשקדבבנו בעתה הנה ויכן הסת ומשביעו ברי ט?יזהוה יכון במקומו הו~ו והרי מטתו הבא בנוגם

אבל מאביו ששמע זו בטענה הסת"השביעו יכו.: שאין זלה"ה מו"ז הגאון בו שפ' הנז'נידון

דברי כי טובא שאני חר"ס אם כילהשביעו שדוצה שבאד"ץ לראובן תחילה שכתבשמעון

אציו לו שיש פ' סו11ר אצל כו"כ בסךלהמווותו לא אלו דבריו הנה אחרים ע"י ששלחהסחורה לומר דבא אומדנא יש כי מורירין ולאמעלין

דעתו ולשכך לז;שקיטו שקר בדברישהבטיחו עאי חובו בעבור אותו לגוש ישלח שלאכדי

חובו לפרעון אחרים המצאות לעשות אומוו'שים להשקיט אלו בדברים כעת אבטיחהו אמרכי וכ"א בשקרו מכיר זה אין כי שעה לפילבו

דברי מכח ברי טענת יראובן יהיה איךהשתא בדברים מבטיחו היה אשר שלו הלוהשמעון להשביע הלוה שדרך עתן הדעת ודאי 1-האאלו נכסים כמה לו שיש ולומר חובו בעל לפניעצמו

כדי מהם הובו לפרוע וזה זה אצלוסהורות יחוש שלא כדי המלוה לב את ולחזקלהשקיט

אחד יום לפרוע אותו יגוש ויבא מעותיו עללבו שיאמימ יודע היה שאם הגמוד ובודאיקודם המלך ארמון על אומד היה אם בדבריואותו

בוש ולא שעה לפי אומר היה שלו שהואורכושו מה בכל בע"ה לפני עצמו ישביע הוא ודאיכי

הרב של בשאיה הבא זה אדם וכ"ש לודאפשר כאשר ודאי ואאכ ב"מ נשבר שסופו ז"להמחבר חיי עצמו להעמיד רצה להשבר קרוב עצמוראה שקר בדברי להתהלל ובא העולם לפנישעה

דסעיף בהך נכנס זה נידון ואין השעהלהעביד ועיקר. כלל הנז'כ"א שהביא שם ז"ל המחבד להרב ראיתי עודגם

באם כאב בסעיף ממש השאלה לנידוןראיה לו חייב שאתה אביו בפנקס כתוב שמצאאמר שאומר מי יש ידו כתב שהוא לי וברורמנה

של מכללן וכתב בזה והאריך אותושמשביעין האב בפנקס הבן יודע דאם למד אתהדבדים לדבר כרגלים רע"ל ודאי הא מדוקדקשהוא

דאם מינה. ודון יכ"ע הבתבע להשביעויכול מדקדק שהוא שלו במלוה ידע דנ"ד זהראובן

שאין דבריס דכדי מילי כותב ואינובכתביו מדין בכה"ג הנתבע להשביע יכול ממשבהם

סברה וגם וכו' אבא של בפנקסו כתובמצאתי אמיד והוא נשבר לא שעדיע סוחד כלהוא

הדברים א"כ ויאחז יתבדה לבל בכתביומדקדק אצל לו שיש לראובן שמעון שכתב דמהמוכיחין שבדקדוק פ' ידי על לו ששלחה ראובן שלאחיו

זו בטענה למשלח להשביע ראובן ויטל כןכתב מכל עליה רמי דשבועה אריא ודאי האוהמשלח ע"ש וכו' בחר"ס ליה סגי ולא הנדהטעמים כי ויותר יותר תמוהים הם אלו דבריו גםוהנה מתהולל שוה השאלה של זה נידון מדמהאיך

להשתיקו שעה לפי בע"ח לפני שקרבדברי החוב כתב שהאב כ"ב דסעיף להאויהשקיטו שקד יכתוב יא שודאי עצמו לבין בינובפנקסו הוא שוטה וכי בוה לו יש תועלת מה כיבפנקסו לי חייב ופ' כ"וכ לי חייב פ' בפנקסושכותב בזה לו יש הנאה ומה גמור שקר והואכ"וכ

שבע"כ אפשר כי בשאלה הבא שמעון זהמשא"כ להשקיטו כדי בעאח לפני בזה שיקרהוא

לו לסרוע יוכל אשר עד שעה לפיולהשתיקו יותר לדבר רגלים איכא נשבר סופו שוהובפרט לנידון ממש בהם אין הנז' ראיות טכלבאופן פשוטים והדברים הרואה יראה וכאשרהשאלה

ראובן שאמר הנז' בשאלה שכתב מה גםהם לבצרה שבלכתו הענין היה איך אר"ץ שללב"ד המשלה על עמד אז שבור שהוא לשמעוןודאה

ראובן ואומד עיכוב לעשות בו והפצירהסחורה ממון ההיא שהסחורה כפשוטן הדברים היודאלו

לעכבה רשות לי ונתן לי הודה היאךהמשלח להצדיק הב"ד לפני הנז' ראובן דברים דיברועוד דברים כל כי ודאי והנה בשאלה וכנז'דבריו לסמוך אין שבאר"ץ ב"ד לפני ראובן שדיבראלו

הלא כי להכויבם צריך ואדרבה כללעליהם זלהאה מו"ו הרב לפני לדין עמד הנו'דאובן טען שלא הגמור ובודאי המשלח של אחיועם

ועיקר כלל מו"ז הרב לפני אלו טעעתראובן הרשהו המשלח כי ראובן שאומר זו טענהדלפי יש הרי א"כ הממון בחצי לו הודה ואחיולעכב שהרשהו המשלח הודאת מכח ברי טענתלו

קסה ברכותרב

לדאובן שכתב שמעון כתב מהכא ורללעכב לפניו הודה בעצמו המקולח הנה שלושהסחורה

ודאי אלא חר"ס שיקבל מו"ז הרב פסקולמה מו"ז הרב לפני מזה טענה שום ראובן טעןשלא לו כתב ששמעון זו בטענה בא הוא ורקזלה*ה אצל לו שיש סחורה על להמחותו שרוצהתחילה

זלהאה מואז עט"ר פסק שפיר זה ועל באד"ץפ' המחבר הרב איך וא"כ חר"ס כ"א עליו לו;מאין שכתב הנד טענות מכח בדבריו סנפים עשהז"ל הרשהו המשלח דבריו דלפי ומק"ו ומכ"שוז"ל של שהוא הממון בחצי לו הודה ואחיולעכב צריך אדרבה כי ע"ש וכו' וכדכתיבנאהמלוה שהדברים מאחר ממש אלו בדבריו שאיןלומר

לפני אלו טעתת טען לא הגמור שבוראימוכיחין במכתב היה כוחו כל אם כי זלה"ה מו"זהרב טענה טען דלעולם נאמר ואם שמעון לוז2כתב

לעכב הרשהו שהמשלח זלה"ה מועז הרב לפניזו ונכונה נצחת תשובה לו השיב שבע"דאלא

לו שהודה מה כי שטען וכגון אלו דבריולסתור ובירי האונס מצד היה לעכב דשות לוונתן זכאי שיצא באופן זלה"ה מו"ז הרב לפניאונסו זלה"ה מו"ז הרב לפני הדבר ומתבררבטענתו איך יהיה בזה להמשלח נזק יצא שלאבאופן שאומר זו שטענה שצ"ל נמצא מ*פ הנהשיהיה

נפלה לעכב רשות לו ובתן לו הודהשהמשלח סנפים ממנה יעשה ואיך ממש בה ואיןונסן2רה לפני זו טענה אמר אם וממ"נ הדן פסקלענין בתשובה בע"ד אותה סתר ודאי זלה"ה מו"זהרב לך אין א"כ כלל אמרה לא ואם ונכונהנצחת בזה משקר שהוא מזו גדולה לרבררגלים מדברים סנפים :עשה ואיך היא גרולהואומדנאאלה בדף שם ז"ל המחבר הרב שרצה מה עודגם

זה ראובן להחזיר חייב אם לברר ע*אל' ער לעכבו דיכול או"ד ישבע ואה"כהמעוכב מדברי תחילה ופשט וכו' יחזירם ואח*כשישבע ולעכב לתפוס יכול דאינו ז"ל מהרש*ךהגאון מדבדי להפך ולמד זו ראיה דחה ואח"כהנכמים הדאיה בזה גם הנה ע"ש ז*ל חיי בעיהרב

כי תמוהים דבריו ז*ל חיי בעי מהרבשהביא והרברים הרמוה יראה וכאשר לזה זה דומהאין

דבריס בוואר והנה לכוהבן צורך ואיןפשוטים

לעמוד לב שמתי לא הנז' בתשובה הבאיםפדטים ודחיות קושיות לאסוף כוונתי איז כיעליהן העבין עיקר לבדד באתי דק אם כי ח*ובדבדיו

מו"ז הרב על לחלוק ז"ל המהבר הדב שרצהמה תורתו מכבור המחילה אחר הנד בדיןזלה"ה מבין לכל וברור פשוט ווה בזה אתו האמתאין

אכי"ר. בתורתו עינינו יאיר ברחמיווהשאית הלכה יש הנז, נידון שעל האמור מכלהמדרמ

ואיל זלה"ה מו"ז הדב מעט"רפסוקה שבועת המשלח לוי את להשביע ראובןיכול לו שכתב הלוה שמעון של המכתב מכחהסת

והדאיות חר"ס אם כי עליו לו ואיןבתאילה הוכחה מהם אין ז"ל מהדי"ש הרב הביאאשר זלה"ה מו"ז הדב שדברי הגם והנה לזהכלל עלי שחביבים מפני מ"מ חיזוק צריכיםאינם ראיה בס"ד להביא אמרתי מאוד זלה*הדבדיו ש"ח סי, ז"י הדשן תדומת מהגאון ז"ללדבריו ביד זהובים עשדים ששלח בדאובן שנשאלוהוא בהם שיקנה אחרת לעיר ללוי להוליכםשמעון ממני ותבע לוי אצל ראובן בא לאח"ז דבראיזה הזהובים לו להחזיד או לקתתו שבקשוהחפץ להם נתן שלא שמעון במעמד לוי והשיבשלו לי נתו שבודאי אומר ושמעון ראובן מכחכלום לענין זה יתחלק היאך מכחישו ולוי זהוביםכ'

דיש יראה תשובה שביניהם. שבועות עמקחיוב תרווייהו דקיימו אע"ג בנ"ד אבל וכו'לברר

את להשביע יכול דאובן אין אהרדיומכחישיז גבאי לך לית עלי לך יש מה למימד דמצילוי

*י נתן שמעון אם יורע אינך שהרי מידיולא הזה בדבר בך עסק לי היה לא משלךכלום שמא בטענת לוי את ראובן ישביע דלעולםוא*ת הזהובים לו שנתן שמעיד שמעון העדאתומוכח בדבר נוגע משום לעדות הוא דפסול גמיונהי ובי' הסת שבועת לענין עדותו תהני מ*מוכו' לשבועת זוקק קורבה מחמת פסול דדוקאוי"ל איו ברבר פגע דמכח פסול אבל וכו,הסת

עציו רין כבעל הוא דהתם עיקר כללהאמינו יכול דודאי נראה אמנם עדותו. על לסמוךואין

הזהוביב ממנו סבל שלא לוי את להשביעסמעון

ז"ל עכת*ד וכה כנגרו ברי טוען הואשוהר- הנז, בנירון הטעם והוא ה"ה לפ"ז והשתאע*ש.

המשלח את להשביע יטל ראובו דאיןבשאלה

ברכותרבקסו

שהסחורה שמעון לו שכתב מכח הסתשבועת שהרי בחובו לו משועבדים הם והרי שלוהיא הראשונים בדבריו עומד עדין שמעון זה אםאפי' ראובן של הם והרי שלו היא שהסחורהלטעון להשביע בעצמו ראובן יוכל לא כן גם חובומכח כי שמעון דברי מכח הסת שבועת המשלחאת

ועדותו דבריו אין כן ועל בדבר נוגע הואשמעון שהוא יען למשלח הסת להשביע לראובןיועילו ששמעון הושאלה בנידון והנה כנגדו בריטוען לראובן שהבטיח הראשונים שדבריו עתהאומר הנז' בסחודה שייכות לו אין ושהאמת בשקרהוא חר"ס אם כי המשלח על נשאר לא חדיאשכ

הרב על ותמהני לדבריו יאמיז לא אםמראובן הגאון מתשובת נרגש לא איך ז"למהרי"ש באותו בש"ע הובאה שהיא הנז' ז"ל הדשןתדומת להרב ועיין בהגהה כ"ג בסעיף בעצמו ע"הסימן הוא שזה שכתבו ז"ל פוס' ושאר ז"ל ש"ךהגאת ע"ש. דכ"עאליבא זה דבד כי נראה השתא האמור מכלהמררם

מכה המשלח על שאין מאוד פשוטהוא הסת שבועת וליכא חר"ס אם כי הזההמכתב וספרי ז"ל מרן בדברי עוד נחפש ואםכלל

במ"ש אך דאיית כמה נמצא ודאי ז"להפוסקים עינינו יאיר ברחמיו והש"ית : לזה יספיקלבד

אכי"ר. תמידבתורתו שבלה מי מעא סי' זעל מרן כתב שטרה(

להמחק הולך הוא והרי חובושטר לו עושים והם לב"ד ובא עדים עליומעמיד לו נותנים אין עצמם השטר עידי אבלקיום באים אבל בפניהם שנמחק אעפ"י אחרשטר שטר מקיימים כיצד קיום לו עושים וב"דלב"ד פ' בקד אנחנו סוומרים אחר שטר כותביםזה וזמנו נמחק שטר בפנינו ב*פ פ' הוציא ופ'ופ' והוזקקנו לו כתבו ואם עידיו ופעופ פ'ביום

בשטר גובה מכוונת ונמצאת עדים שללעדותם לא ואם אחר קיום צריך ואין לו שכתבוזה

הראשונים העדים על ראיה להביא צריך כןכתבו שצריך שאומר מי ויש עדותם שתתקייםעד

דאל"כ הראשון השטר שקרעו בקיוםלכתוב ויעשו אחר לכ"ד ילך שמא דחיישינן הואפסול הגאון והק' ויגבה ויחזור ויגבה אחר קיוםיו אם גם א"כ שובר כותבין דקי"ל לפי זעלב"ח

לגבות ראשונה פעם כשיבוא כשר בכ"ד נקרעלא לתקז דאפשר היכא כל ותי' שובר הלוהיקח

לשמור זה דיצטרך אשובר סמכינן לאלכהמהילה כס*ד ונדאה ע"ש יפסיד יאבדנו ואםשוברו בתקנה לרז"ל להו ניחא דלא דאפשר קףלתרץ

לראובן שיש לפעמים דאפשר שובר שיכתובזו שניהם וזמן במאה אחד כל שטרות ב' שמעוןעל

הא' על שחתמו והעדים סתם ניסן בחודשכתוב מב. אחד שטר ונמחק הב' על חתמו עצמםהם

קיום לו ועף12 לב"ד ראובן ובא אלושטרות השטר שקדעו בקיום כתבו ולא ז"ל מרןכמ"ש שאח"כ נזדמן והנה שובר יקח שהלוה סמךעל לב"ד להביאו והוצרך לו שיש הב' השטר גםכלה

ראובן זה הנה הנמחק שטר כדין קיום לולעשות יכתבו אם בין השתא כי משפט בלא לוקהודאי שקרעוהו יכתבו לא אם בין שקרעו"ו הב'בשטר הלוה כי דוקא באחד אם כי לגבות יכולאינו תה אחד שטר אם כי עליו לו היה שלאיטעון הזמן שהשטרות מאחר בב"ד ב"פ קיימוהשטר זה והנה ובזה בזה שוים שלהם והעדיםוהסך אדעתיה אסיק לא כי לעשות בידו מההמלוה ויצטרך ימחק הב' שטר שגם הראשון שטרבקיום הא' שטר לקרוע נזהר שיהיה כדי לקיוםלעשות תקנו שפיר להכי שקרעוהו לו ויכתבו ב"דלפני הא' השטר ו2קרעו בקיום לכתוב שצריךחז"ל דשובר תקנתא האי על סמכו ולא פסול לאוואם תקנתא והאי למלוה ריעותא לפעמים יצא מזהכי

וישמרנו בעזרתימ יהיה שדי אל ודוקעדיפא אכי"ר. תמידויעזרע

מי נ"ג בסי' ז"ל מרן כתב שטרות שינויו( ואמר במנה חבירו על שטר לושיש

נו"ן של ב' לו שיש או נו"ן מנו"ן שנים ליעשו שומעין אין ק' של אחד לו שיעשו ואמרנואן שיקרעוהו ואומר מאה של א' לו יש ואפילולו

שמא לו שומעין אין חמשים של אחד לוויעשו ויוציא שובר עליו וכתכ מאה של אותו לופרע בו יגבה אחר שטר זה ויאמר חמשים שלזה

שאין ידעינן ואפילו בהגהה ז"ל מורםוכתב מרצון אלא לשנות אסור פרוע הראה2וןהשטר שניהם מדעת הא וז*ל באורים הגאו? וכתבהלוה

והב"ד שט*ח כשנמחק ראשון זמן ואפילובותבים דרישינן ולא מ"ש תומים עיין קיוםעושים

קסז ברבותרב

ועכשיו קרקע אגב לאחר שטרו מכרדילמא זה מכרתי לא יטעון שטרו משתנהכשיהיה עכ"ל בידו שטרו דהניח אנפשיה אפמידדאיהו שיעשו רוצה שהמלוה הראשון בדין ההנהע"ש בש"ם הטעם מבואר נו"ן של שטרות ב'לו

פגום שטדו יהיה שלא משום כן דרוצהיפוסקים טעם אין לכאורה והנה החצי לו יפרעכאשר ע"ג הפרעון לכתוב אפשר דהא כ"כ מספיקזה

הסמ"ע בזה נרגש וכאשר פוגם וליכאהשסר שיש בשטר עוד גם ע"ש באורים ז"ל והרבז"ל למצוא אפשד הנה ואמנם פוגם ליכא נאמנותבו המלוה ראובן כי דאפשר והוא לזה אחרטעם והלוקח א"ק אחד לאדם החוב חצי למכוררוצה ורוצה המוכר יאובן ביד השטר להניח יאמיןלא

השטר להניח יאמין לא ראובן וגם בידושישאר בעל ולכן בו לו הנשאר החצי בעבור הלוקחביד חמשים של שטרות ב' לעשות רוצה הואכרחו אפשר וגם הב' אצלו וישאר אחד למכורכדי

במ"ש ואמנם בזה ודי אחרים טעמים עודלמצוא ראשון מזמן ואפילו נותבים שניהםדמרצה בשט"ח הנה כי לדקדק יש בזה הנהוכאמור

רבנו חשו שניהם מרצון שהם אפילוהמוקדמים אמאי הכא השתא וא"כ ופסלום דלקוחותלפסידא חשו ולא שניהם מרצון השטר לשנותהתירו יש המלוה ראובן שזה דאפשר דלשחותלפסידא

חמשים של חוב שטרי עוד הלוה שמעון עללו אלף של שטר ג"כ לו ויש ושמוניםושבעים קבל לא לוי ואמנם ללוי שדהו מכרושמעוד סילוק שטר שמעון לו שהביא עד משמעוןלקנות ולשאר האלף של שטר בעבור מראובןשעבוד או לוי להמ חש לא ראובן של הקטניםשטרות כנגדם חוב בעל שדה שמעון אצל שמצאשיתכן

שעבודו לסלק רצה לא שראובן היה שהעניןאו מאוד לשדה צריך היה ולוי שטרותיו משארגם

בסילוק השדה לקנות וקיבל במיעוטו ברעיבחר איך דווקא האלף של הגדול שטר שלשעבוד ראובן לו שכתב כך ביניהם היה הדיצוישיהיה לוי וקנה דוקא האלף שטר מן שעבודסילוק בעתה והנה הנז' שעבוד סילוק שטר ולקחהשדה ולעשותו האלף של השטר לשנות ראובןשרוצה לוי מיד מוציא הוא נמצא בזה הנה ת"קמת"ק שעבוד סילוק של שטר כי כדין שלאהלוקח

מבואר בשטר כי כלום לו יועיל לא לוישביד האלף של חוב שטר מן שעבודו סילקשראובן של הם ראובן בהם שתובע אלו ושטרותדוקא לו שהיה אחרים שטרות שהם ראובן ויאמרת"ק הלוקח זה על לומר אפשר לא וכאן שמעוןעל למעבד ליה הוה מה דהכא אנפשיה דאפסידאיהו כל על סתם שעבוד סילוק שטר ליקח לו א"אכי לו היה כי מאחר שמעון על לראובן שהיאחוב

היה והריצוי שמעון על שטרות עודלראובו של זה משטר שעבודו ראובן שיסלקביניהם בשטד בפי' שיזכירו בהכדיח וא"כ דוקאהאלף לו הביא כאשר וזה האלף שסד שלהסילוק

בו והתדצה הוא מראובן זה סילוק שטרשמעון ומי האלף משעבוד ניצול השטר שבזה חשבכי לוי שזה נמצא הרי כזו תחבולה לדעתויבא לשנות רבנן התידו ואמתי משפט בלאנלקה דלוקח לפסידא חשו ולא שניהם מרצוןהשטר מדעת דהוו אע"ג המקדמים בשט"ח חשוכאשר חששא עוד איכא הנה החששא זאת ומלבדשניהם הלוה ראובן שזה דאפשר והוא בזהכיוצא וכלל מאה רבית עליו וחשב לשנה ת"קלשמעון 1.ש בת"ר שט"ח עליו וכתב הרבית עםהקרן ת"ק של שהשטר שיודעים זה על אחריםעדים

לאיש שנתחייב פ' איש על פלוני ביוםשנכתב הרבית עם הקרן כלול הוא הנה עידיו ופ"ופפ'

לראובן לשלם כלום לשמעת אין בעתהוהנה ראובו ידע ואמנם מלקוחות לטרוף ראובןורוצה

כלול שהוא השטר בזה ידיעה להם יששהלקוחות על עדים ע"י הדבר לברר ויכולים והרביתהקרן שישנה שמעון בריצוי זו תחבולה עושה הואכן או ממאה וא' מת"ק אחד לעשותו השטרלו

שטרותיו ויוצאין משי"ז אחד כל שניםלעשות ייט הלקוחות כי כדין שלא מלקוחות בהםויגבה כי יאמד והוא הת"ר שטר על ובירור עדיםלהם פרעו כבר ת"ר של השטר ואותו אחר שטרזה לדעת נפסלים אינם הזה השטר של והעדים14 משמע לא השימון דלא משום ז"ל הפוסקיםרוב אפשר לא וא"כ נ"ב בסי' וכמ"ש בעדים4הו

מכח שבידו זה ובסר של אלו העדיםלפסול הת"ד שטר על שמעדים האחרים העדיםעדות

שלא ברחם בעל משלמים הלקוחות כיונמצא בשט"ח חשו כאשר רבנן להו דהסו לא ואיךכדין

ברכותרבק86

למיעבד ללקוחות הו"ל מה בזה וכאןהמוקדמים טונא שנייא כי והוא בס"ד זאת לימ2כואפשר

רבגן להו דחשו המוקדמים דשט"ח מההיאזו יש השטר לשנות זה שרוצה בעת הכא כיוהוא איזה לומר בלשוע וטעם ומלה בפיו מענהלו

לשנות שרוצה השימי בזה לו שיש וצורךסיבה למכור שדוצה בעבור בס"ד שכתבע כמואו או ז"ל הפוסקים כמ"ש או לאחר חובוחצי

באופן בזה למצוא שאפשר סיבות איזהבעבוד ערמה איזה לו דאין לומר הדבר קרובכי

ולהכי למישרים הוא ומתהלך בזהותחבולה כל עביד קא דבהיתדא למיתליה דאיכאמאחר כאלו חששות ולחוש לרשע אוחו נחזיק למהזה

דהיתירא הסיבות משתם יותר רדמקותשהס חוב דשטרי בההיא ואמנם בזה לתלותשיש

השטר זמן להקדים שרוצה זה הנההמוקדמים כדי הוא כוונתו שכל ניכר עיניו ריסימבין בני ללוה יש שאם כדין שלא מלקוחותלטרוף מחוייב הוא הנה חובותיו כל לפרוע כדיחרי

וכל ישנים גם חדשים השטדות כללפדוע ללקוחות אם כי עגע זה אין הזמן שלההפרש שרוצה המלוה זה וא"כ קדימה לעניןולמלוים לשאר להזיק אם כי בזה כוונהו אין הזמןלהקדים ללקוחות או הלוה זה על חוב להם שישהמלוים

לדון ביה למתלי קרוב צד ואין הלוה זהשל שהמוקדמים רבנן אמרו ולהכי זכות לכף זהאת

! ודוק ברור והסו שניהם מרצון ואפי'פסולים

אכי"ר. תמיד ויעזרינו בעזדתינו יהיה שדיאל מ"ס סי' ח"מ בשה*ט ז"ל מר"ן נתנ שונרז(

ששם העדים שיכירו צריךס*ב המוכד שם המכר ובשטד פלוני בר פלוניהלוה

המלוה השטר ואם והמלוה הלוה שםובשובר המלוה שם אף להכיר צריכים קנין בלאהוא קרוב או אה2ה אפילו אותם מכירים איגםואם במ"ש והנה ע*ש וכו' שמם הוא ויבך לומרכשר

כתב והמלוה הלוה שם בשובר להכירשצריך וז"ל א' סע"ק בתומים ז*ל ותומים אוריםהרב מהא הפוסקים למדו זה דדין להבין קצתצריך

שנהגה דבשובר ע*ב קס*ז דף בב"בדאמרינן הבעל שם שיכירו צריך כחובה על לבעלהאה2ה צריך דעלשש שוברים דלכל למדו ומזווכו'

דומה איע ולכאורה חהלוה המלוה שםשיכירו

שובר יעקב לבעלה לכתוב רחל בבוא דשםכלל ששמה האשה מכיריס דעדים אף כתובתהעל רחל רק יעקב בעלה איז אולי חוששין מ"מרחל ותתן הלזה שובר תקח והיא ליעקב נשאתאחרת צדיכים ולכך אחרת לדחל ותפסיד ליעקבאותו ונשיהם יעקב ולשני יעקב שבעלה לידעהעדים ראובן כשבא הלוואה בשטד אבל הייומינן לארהל

והמה שלו הלוה לשמעון שובר לכתובהמלוה צריכים מה לשמעון שובר נותן שראובןיכתבו דאל"כ בעולם לשמעון יש דודאי שמעוןרהכיר לפוטרו שמעון על הנכתב שובר של טיבומה אחר לראובן חייב שמעון דילמא חיישינן כיואם אולי לשמעון שמכירין מה מועיל איןעדיז ויראהי זה שובר ויקח לראובן חייב הלזהשמעון ולא אותו דמכידין מועיל ומה האחר ראובןנגד

בהלוואה אבל חזייא לא תדי דלבי לאשהדמייא ולראובז זה לראובן חייב להיות יכול זהשמעון ע"ש עכ*ל וכו' שמעון יפסיד שובר וע"יהב' שהצריכו דמה לומר בסאד נראה לכאורהוהנה

שם העדים שיכירו במ2וכד ז"ל ומרןהפוסקים פעמים הרבה שיזדמן משום היינו ג"כהלוה

הלוה וימסור עדיס לפני והלוה המלוהשיבואו לו שיכתבו מהם ויבקש בפניהם למלוההמעות בעבור כ"וכ סך לפ' פ' מסר שבפניהםשובד שם העדים יכידו לא אם בזה והנה פ' שטרחוב יעשה שהמלוה חודבא דנפיק אפשר אזהלוה ז"ל מרן מ"ש דידוע והוא בזה גדולהקענייא שטד עליו שהוציאו מי וז"ל כ"ה סעיף מ*גבסי' בי"ח שזמנה מחילה והוציא סתם בניסןהדב ע"ע עכ"ל החוב לבטל זו במחילה כח ישבניסן איכא הלוה שם יכירו לא אם לפ"זוהשתא לשמעון הלוה המלוה ראובן זה שמאלמיחש ניסן בשטר ונכתב בניסן באחד אלפיםעשרה שטרותיו כל על מחילה שטר לו נתן והואסתם אותו שנהבטל הוא הדין מן דאז בניסןבי"ח כי ונמחל סתם ניסן שנכחב'בו שלו החובשטר

איזה שעבד אחר ואמנם אחריו היאהמחילה על לבו והפך המלוה חזר המחילה שטר מןימים באותו אותו ולתבוע עליו להערים ודוצההלוה סתם ניסן בו וכתוב בניסן בא' לו שהלוההשטר שטר הלוה יוציא אז בב*ד אותו יוציא אםוהנה

מערים ולכן ויבטלע בניסן בי"8 הכהעבהמחילה

קסט ברכותרב

עדים לפני עמו לוי את ומביא המלוה ראובןזה לוי ויביא הנז"ל שמעון בשם שמו אתוישנה בעבור עדים בפני המלוה לראובן ויתן גרושאלף אלפים בעשרה עליו לו שיש חוב שטרפרעון ע"ג השובר את לו שיכתבו העדים מן לויויבקש יותד העניז לחזק כדי המלדה שביד עצמוהשטר לשמרו צריך אז עצמו בפני שובר לו יכתבושאם אפ משא"כ ממנו יאבד פן או העכבריםמפני חששא יש לא מאחריו עצמו בשטר אותויכתבו ועל נתבטל השטר גם העכברים יאכלוהושאם ע"ג השובר שיכתבו העדים מן מבקש הואכן

שמעון בא חעמ שבפנינו ויכתבו עצמוהשטר אלף יעקב בן לראובן ומסר פ' ביום יהודהבן

הכתוב אלפים עשרה חוב פרעון בעבורגרוש הזמן וזה בו וחותמים זמן וכותבים הדףאחרי הנז, ראובן מוציא אחעכ והשתא בניסן י"חאחר חובו לו שיפרע בדין שמעון את ותובע השטראת

שמעון שביד המחילה שטר מהני לאוהשתא ראו לב"ד יאמר ראובן כי ניסן בי"חהכתוב אחר אלף לי שפרע השטר מאחרי הכתובהשובר המחילה קידם היה השטר זה ואם בניסןי"ח המחילה זמן אחר ממנו לי לפרוע קיבלאיך אלפים תשעה לו ישלם כרחו בעל שמעוןוא"כ חז"ל הצריכו ולכן משפט בלא שנלקהונמצא יהיה שלא כדי ג*כ הלוה שם העדיםלהכיר למיחש ליכא תו הלוה שם יכירו שאם כזוערמה העדים מן הלוה יבקש כאשר בי ודע ודוקלזה

יוכל לא שטר של גבו על השובר לולכתוב בכ"י הלא לחתימתימ אתה צריך למה לולומר גביו על כתוב שהפרעון מאחר לך דיהמלוה

והוא בזה טובא לי נפקא להו יאמר ודאי יהאכ את חובותיו בעלי ויקחו המלוה זה יענישמא עדים ~תימי לא ואם חובם בעבור לגבותושטר ראובן של חובות בעלי יאמינו לא אז הפרעוןעל

עם קנוניא עשה שראובן יאמרו כי וזהלפרעון שמעון זה והנה גבו על פרעון לו וכתבשמעון ודיינא ודינא שבועה לידי מלבוא יבצרלא

הפרעון על חתומים עדים יראו אםטשא*כ הדבר שאמת ידעו המעות שמעון מסרשבפניהם

עוד להיות אפשד גם שמעון עם ידונוולא בפני עמי תנאי עשה ראובן זה להםשיאמר שיהיה פרעץ ובל בעדים אלא אפרעמ שלאעדים

לא שטר של ע*ג כתוב אם אפי' עדיםבלתי תנאי שכל וידוע ומבוטל בטל והוא כלוםחשיב וכמוש בזה תנאי לעשות אדם ויוכל קייםבממון כמה להם להמציא זה יוכל השתא וא"כ ז"למרן

בשובר עדים להחתים הוא שצריך מההמצאות ודוק, שטר של עעגואעפ*י

יכירו לא שאם בס"ד לומר אפשר אחרובאופן הלוה שם גם בשוברהעדים

באופן ללוה והיזק חורבא למיפק לפעמי'אפשר סעיף פ"ה בסי' ז*ל מרן מעש דידוע והואאהר ראון על ושמע' שמען על שטן הוציא ראו/ וז"לג'

של הפרעון זמן והגיע ראובן של לשטרומאוחר לומד שמעון יכול משמעון שהלוה קודםראובן ללוות לך היה לא לך חייב הייתי אלולראובן זמן ואם וכון מחובך להפרע לך היה אלאממני קודם היה ראובן על שמעון שמוציאהשטר ענין בכל אז ראובן של שטר של זמטשהגיע לך היה לומר יכול שאין בשלו אחד כליעמוד אפ" זממ הגיע לא עדין שהרי מחובךלהפרע לשמעון הלוה שראובן כגון אחרון בידםהיה

שנים החמש שנשלמו וביום שנים לחמשבה2טר שמעון אין שנים לעשר משמעון ולוה ראובןבא למה לך חהב הייתי אלו לראובן לומריכול

שלו זה וגובה אחד יום בשביל עצמךשעבדת וכתב שנים עשר לסוף וזה שנים חמשלסוף שתוביע ראובן וז*ל שם בהגהה זולמור"ם אתה הלא שמעון לו והשיב לו לשלםמשמעון בחובך עכבת לא ולמה השבוע בזה ליפרעת לומר דיכול במגו נאמן האמנתיך אומרוראובן

שתפרעני אז זמני הגיע לא עדין או פרעתיךלא ראובן זה שמא לחוש יש השתא וא"כ עששעכ"ל שיגיעו אלפים בעשרה שטד שמעון על לויש לו יש הנד ושמעון בניסן בעשרה פרעועזמן אלף קץ2רים בסך הנז' ראובן על אחרשטר אחד כשהגיע והנה בניסן בא' פרעונו זמןשיגיע השטר בעד לשמעון לשלם לראובן היה לאבניסן שימתין שמעון את ופייס אלף עשרים בסךיהוא לו ויפרע מעות לו שיהיה עד חודשים ג' ב'לו

שמעון לו חייב יהיה ימים ומ2רה אחר בלא"הגם יחצי זה חוב בעבור ויעכבם אלפיםעשרה ויפרע לו שיהיה עד חוב עליו ישארהנשאר מחמת או בזה שיתרצה אפשר ושמעוןממנו

ברכותרבקע

ואסשר לסרוע לו שאין שרוצה בעבור אואהבה שלא ויותר שנה עוד עליו להמתיןשיתרצה את שפייס אחר ראובז זה והנמ בדיןיתעבנו באייר או בניסן בט"ו לוי את יביא אזשמעון לו וימסור שמעון בשם שמו ויחליף עדיםלפני

חוב פרעון בעבור אלפים חמשה סךלפניהם אלפים עשרה בסך ליו לראובן שישהשטד העדים מן הלוה ויבקש בניסן ביו"ד זמנושהגיע וכאמור שטר של גבו על השובר לושיכתבו פ' ביום שמעון מסר שבפניהם ויכתבדלעיל אלמים עשרה מחוב לפרעון אלפים המשהסך זמן ויכתבו וכף הדף מאחרי עליו לראובןשיש

יבוא כאשר ימים כמה אחר ואז זה עלויחתמו שיש אלף העדים בשטר ראובז את בב"דלתבוע

אלפים עשרה של שטר את ראובן יוציא עליולו הכתוב השובר לב"ד דיראה שמעון על לושיש מסר ששמעון עדים בחתימת שטר של גביועל הע~2רה לפרעון אלפים חמשה סך בפניהםלו

אמנה או פרוע הוא וה ששטר ויטעוןהאלפים באמת שאם בזה וכיוצא לוה ולא ללוות כתבאו

למה וכיוצא אמנה אינו או פרוע אינו זהשטר זה שטרד זמן הלא באייר או בניסן ליפרעת אלפים החמשה עכבת לא ולמה בניס' באחדהוא

מגו ליכא הכא והשתא ז"ל מור"ם וכמ"שבחובך מסר שבפניהם מעידים העדים כי פרעתיךדלא דהא זמנו הגיע דלא מגו ליכא גם המעותבידו באחד זמט שהגיע וכתוב בשטר היא המלוההכא משפט כלא נלקה שמעו' יהיה השתא וא"כבניס' שלא כדי הלוה שם שידעו רז*ל הצריכוולכן ודוק. כלל כזו תקלהיצא

אפשר כי והוא בס"ד לומר אפשר אחרובאופן שמו וישנה לוי את ראובןשיביא

ביניהם קנונייא יעשו כי יעקב בן שמעו,בשם בפני לשמעו' וימסור גרוש אלף סך לויויביא בעבור בפניהם לו פורע שזה להם ויאמרעדים אלפים עמברה בסך עליו לו שיש חובשטר

ויכתבו זה על שובר ללוי יכתבווהעדים כ"וכ סך לראוב' יעקב בן שמעו' מסרשבפניהם ואי עליו לו שיש אלפים עשדה מחובלפרעו' יעקב בן שמעו' את ימים אחר יתבעראוב' אלפים עשרה עליך חוב לי יש לד ויאמרהעיקרי זה והנה נאבד והשטר אלף ממע ליופרעת

ושקר להד"מ יטעון ודאי תומד לפי הואשמעו' הוא שכן יען ממך לויתי לא ומעולם אומראתה כך שיטעון ואחר מעולם ממנו לוה שלאבאמת מפי בו שכתוב השובר ראובז יוציא אזבב"ד מחוב גרוש אלף לראובן פרע ששמעוןעדים מן נפל השובר שזה ראובן ויטעון אלפיםעשרה שמעון יהיה השובר בזה והנה הוא ומצאוהלוה לא אומר כאלו לויתי לא האומר וכל כפרןמוחזק מי כדין לראובן לפרוע יתחייב ואז דמיפרעתי בלא שמעון שנלקה ונמצא בב"ד כפרןשהוחזק בתומים ז"ל ותומים אורים להגאון ועייןמשפט לה ויליף כזאת שחש מה ח' סע"ק ס"טסי'

יטעון לא הנתבע שזה והיינו ז"ל הרא"שמדברי וא"כ ע"ש כפרן ויחזק להד"מ יטעון אלאפרעתי יטעון תומו לפי פן לחוש יש הכא גםהשתא כאשר ולכן לשלם דיתחייב כפרן ויחזקיהד"מ למיחש ליכא תו הלוה שם לידע רז"להצריכו אכי"ר. בעזרתיט יהיה הש"ית ודוק כלללהכי מ"ג סי' בשה"ט ז"ל מרן כתב מאודזך שטרח(

כתוב שזמנו שטר י"דסעיף לחודה2 ביו"ד )פי' בתשרי ביו"ד אובובת ביו"ד וכ"כ השבת ליום שמכוון ונמצאוחושבין מכוון החשבון ועולה גוים לחודש דכתבלתשרי חוששין ואין וכשר הוא מאוחר שטרלי"כ(. בתשרי בי"א או בשבת ובאחד מוקדם הואשמא שהדבר חזקתו על השטר מעמידין אלאנכתב ולפיכך בי"הכ ולא בשבת כותבין שאיןידוע

לי אישתבע אמר דאי שאומר מי וישאחרוהו ז"ל הש"ך הגאון והקשה ע"ש וכף לישבעחייב גובה המחבר לדעת מ"מ מוקדם הוא אםהא

הא לקוחות לגבי ואי מוקדם הוא אם אפי'מב"ח אלא מלקוחות גובין דאין לישבע צריךבלא"ה בבא דגם בס"ד לתרץ ואפשר ע"ש. וכו'בשבועה חשבי' אי בזה מינה נפקח שפי' חרי מבנילגבות שטר המלוה לו כתב אם דנ"מ והוא מוקדםליה

מי*א ממנו שלוה מלוה כל על ללווהמחילה אינו זה קודם מממ סלוה מה אבל ואילךתשרי ליו"ד שמכוח כזה בשטר והשתא המחילהבכלל שהוא אומר המלוה הנה השבת ליום אותשרי והלוה המחילה בכלל זו הלוואה ואיןמאוחר המחייה בכלל זו והלוהאה מוקדם שהואאומר דמעמידיו המלוה עס דהדין אע"ג אמר זהועל

קעא ברכותרב

שהוא ואמרינן כשרות בחזקת והעריםהשטר לישבע חייב לי אישתבע אמר אם אפ"המאוחרודוק. זה חוב בשטר אם רנ"מ בס"ד לומר אפשראו

לא שאם לו וכתב מיוחד חצר לושיעבד יום ששים משך ער ההלוואה יום מזמןיפרענו וכאשר החצר אותו ומעכשיו מעתה לו מכוראזי

ומספיק המועיל באופן לפעמים העולם בןעושין המעות לו הביא הלוה אם השתא וא"כלפו"ד הוא שהשטר וטוען תשרי מי"א ששיםביום יום ועריין תשרי בי"א היתה וההלוואהמוקדס

בחצירו המלוה זכה ולא הזמן בתוך הואזה היתה וההלוואה מאוחר הוא שהשטר טועןוהמלוה הששים שנחשוב היה והתנאי בתשריבתשעה בחצר וזכה הזמן עבר כבר והרי ההלוואהמיוםודוק. והוא אחרת נפקותא בם"ר לעשות אפשראך

שזמן אחר בע"ח הלוה זה על סישכגון שמספיס נכסים ללוה ואין תשרי בי"אשטרו שהוא טוען תשרי יו"ר שטרו שזמל והמלוהלכל

בתשרי בתשעה היה והקנין וההלוואהמאוחר תשרי י"א של הב' לבע"ח מוקרם הואוא"כ שהשטי טוען תשרי י"א של הב' זה בע"חואמנם כי"א אם כי היה לא והקנין וההלוואה מוקרםהוא לו ואין החוב בגביית עמו שוה הוא והריתשרי מ"מ המלוה עם דהדין ואע"ג עליו קדימהדין לו שישבע המלוה מן רוצה אם הב' הבע"חזה

בעזרתי:ו יהיה שדי אל ודוק. לישבעצריך אכי"ר. תמיד ויעזרינווישמרנו

התי"ומערכת יקבל האד' אם בס"ר חקרתי הנה תעניתא(

שיקבל לבדו ה"ילה תעניתעליו הנין עד שודם שעה חצי או הלילה מתחילתעליו לכפרת לו ויועיל לתענית זה נחשב אםהחמה ומפני לאו או לברם הימיס של כתעניותחטאיו ספר בשום יוצא מפורש זה ענין ראיתישלא ח"ר החסיד הרב לירירינו זו חקירה כתבתילכן

תוב"ב חברין בעה"ק ור"מ ר"מ נר"ו מניאליהו וז"ל לי השיב הנז' והרב זה על ישיב מהלראות לבדו הלילה לחשוב בחכמה שפלפלתומה

הדבר רלפקד"נ קינ"ך על אשיבך וכו'לתענית

חדשות עושה נאמר זה ועל מועיל שאיןפשוט פשוט לדבר טעם ליתן באנו ואם מלחמותבעל

שנאה לא רבי דאם טעות לכלל שנבאלפקד"נ והוא טעם קצת ליתן אפשר ומ"כ מנ"ל חישרבי

רז"ל ודרשו ובקומך בשכבך אמרהשהתורה השחר עמוד ובקומך הכוכבים בצאת שכיבהזמן לשינה אלא ניתן לא שהלילה למדין נמצינוא"כ

היילה שבתחיל' הסוד יפי כך שהאמתואפשר כידוע השינה סוד שהוא המוחיז הסתלקותיש לילה של כ"ה דל באומרו נצח עקירה אבאוכן אכילה בו שייך לא שינה זמן שהוא כיוןוא"כ ואל תענית לו נטרא עצמו שמונע טמיכרי

לגירסא אלא לילה אברי לא רז"ל מאמרתשיבני נר"ו הרב ירידינו והנה נר"ו עכ"ל פשוטדי'," דירן ספיקא כי יען בזה צמאונינו הרווהלא משיב בלילה תעניתו בזמן אשר ארם על גםיפול ואיני הלילה כל וניעור יושב להיות כימיםלילות כתענית בלילה בתעניתו צער מרגיש והואישן וצמאון ברעבון ודמו חלבו שמתמעט יוםשל לתענית זה נחשב אם לדון באים אנחנו זהועל שלא מאחר והנה יום של כתענית לכפרהגמור לכאורה ואחרון ראשון ספר בשום זה דברנזכר אנחני צריכין שכן ומאחר מועיל ראינונראה סעם בס"ד אמרתי והנה זה על מספיק טעבליתן הקרבן במקום הוא שהתענית ידוע כי והואלזה

ידוע והנה בזוה"ק וכנז' ודמו חלבושמקריב שום אין כי ביום אם כי קרבנות מקרביםדאין ביום הכל אם כי בלילה קרבנות שלעבורה לזה מספיק טעם מצאנו בס"ד השתא שכןומאחר

להיות צריך הקרבן רמיוז שהוא התעניתדגם יש עדיין אכתי אך להו חר וטעמא דוקאביום

של התעניות בענין זלה"ה רבינו ממ"שלהרגיש לילותיהן עם ימים ב' יצום שאם עונותתיייני נחשב שלשה ואם תעניות לכ"ז יו נחשברצופים

הלילה עינוי רגם מכאן משמע הרי בארבעיםלו הימים עם הלילה ההצטרפות כי לתעניתנחשב מכאן דאין בם*ד נראה ומיהו ומ' לכ*זנחשב והארבעים הז*ך מספר דלעולם פקפוקשום דוקא היום של התענית שעות מכח באיםהמה היום עם הצטרפותם ע"י הלילות שעותאך

שיהיו היום שעות של איכות להגדילאינהו והיינו הרבה ימים לסך נחשבים שעותהי"ב

ברכ1תרבקעב

בן וליל א' ויום אן לילה ההענה אם משלדרך

איכותו תגדל לבדו הב' היום הנה רצופים ב'ויום לפניו קוהתענה מחמת יום לכ*ו נחשבלהיות בהצטרפות אחד ויום לילות ב' של שעותל*ו איכות להגדיל הועילו שהלילות ונמצאאחד בכמותו אחר יום שהוא פי על קזאף השנייום ממוצא זה ולפי באיכוחו יום כ*ו נחשביהיה זה באופן התענית עשה דאם תבין אצשהדבד של השחר מעמור התענית עליו שקבלרהיינו שגם שלישי יום של השחר עמור עד ראשוןיום ששעות מפני מהני דלא שעות מקח בזה ישכן

כי בירו ואין הלילה של שעות המההאחרונים מצאתי והנה יום כ*ז ולא ימי' ב' של תעניתאם

זיע"א האר*י רבינו בדברי יוצא מפורשהדבר שסידר רוה"ק בשער זיע"א מהרח"ו דבינושכתב

התענית כוונת וז*ל ע"ב ז' רף זלה"המהרש"ו רצופים ימים ג' המתענה למה טעם נבארותחלה בלתי רצופים יום מ' כמו חשובים הם ויוםלילה

אלו תעניות ג' ענין כי הוא והעניןלילותיהם אשד דאאא העלית הרצון מצח מסודנמשכים

אשר יודי*ן ד' במלוי דע"ב הו"יה שם שםיש לפי אבל תעניות מ' ענין הם ואלו מ' בג"הם בשלשה והנה ע"ב בגי' היא הזאת הויקהשכל

לכן שעות עוב יש ויום לילה רצופיםתעניות והנה לילותיהם בלי ימים מן כמו חשוביםהם סיני בהד מדע"ה עתעתענה לילה ומ' יום מ'ז"ס

יום ומ' דת"ת יום מ' כנגד וה5 התורהבקבלת אנחנו אבל לילה ומ' יום מ' היו ולכןרמלכות לילה הנקראת המלכות את לתקן כח בנואין כנורע מות יוררות ורגליה למטה שהיאלפי את לתקן ימים מ' רק מתענין אנחמ איןולכן הלילות גם מתענים אנחנו ואין בלבדהת"ת רצופים ימים ב' והמתענה המלכות כנגדשהם יום כ*ז התענה כאלו חשובים לילותיהםעם

הכפורים יום כמו עמו ולילו אחד יוםוהמתענה בלבד אחד יום תענית אם כי חשוב אינווט"ב

ב' שהם לכ*ז נחשבים השני יום עמוובהתחבר

השלישי יום עמהם ובהתחבר יום מ'שלישים מן למספר נשלמים אז מ' שליש ימים י"גשהוא

כי הוא התענית עמין ואמנם רצופים בלתייום להמשיך למטה מלמעלה היא האכילה כוונתבח" מלמטה עולה הוא התענית אבל לתחתוניםמזון

האברים של ודם חלב כח מעלה הוא כילמעלה התענית ביום והמוח הלב ולזון לפרנסלמעלה קרבן נקרא והרם החלב והנה פינחס פ'כנז' האדם מחשבת אבל החיצונים את לפרנסבהמה וכו' ועולה האדם קרבל נקרא התעניתביום הימים דרבוי להריא הרי ע"ש זלה*העכ*ל מדברי גם וכמ"ש המ וביום הב' ביוםנעשה עוד מספיק טעם תבין בין הנז*ל זיע*ארביע מפני לברם בלילות תענית נמצא רלאהא

ואין לילה הנקראת המלכות בחי' הואשהלילה ידי על להיות הצריך תיקון לתקן כחבנו

כי דווקא לברם הלילות של כתעניתהתענית שלהם הימים של לתעניות נטפלים יהיו רקאם שלימות לתקן כח בנו אין לברם בהםאבל

ורוק הת~נית ירי על להיות הצרהךהתיקון שמו כבוד דבר על יעזרע ברחמיו הש"יתהיטב אכי"ר. בתורתו עינינוויאיר שאומדים הסליחות בנוסח הנה תפלהב(

הוא אהיה אה1ר באהיהמיוחד בכל כתוב ושכן יהיה והוא הוה הוא1;יה

זלה*ה מהרח"ו לרבינו מצאתי הנההסירורים ולכן וז"ל שכתב ע"ב נף דף תמיד עולתבספר היה והוא הוה הוא וכו' באהיה במיוחדצ"ל ולא שזכרע שמות מ על לדמוז יהיהוהוא עכ"ל הוה הוא קורם היה הוא האומריםכאותם והיפך בסידורים הכחעב היפך וזה ע*שזלה"ה כי מאד הזה הדבר על ותמהתי העולםמנהג לרמות ודוצה לזה כוונה עקוה מהרח"ורבינו לא ואיך ימלוך ה' מלך ה' מלך ה' למ"שזה

הנאמרים דבריו כל אשר זלה*ה לרבריו3חוש זיע"א החי האר"י מפי קבלם מסתמא הנהבסתם ח"ר החסיר הרב ידידיע אל זה דברוכתבתי תוב"ב חברון בעה"ק ור"מ ר"מ נר"ו מניאליהו

רבינו בסידור העסחא הוא איךלהוריעני בית חסירים בק*ק נוהגים ואיך זלה"ההרש"ש

ע"ת בס' מש"כ על וז"ל לי והשיב יכב*ץאל זיע"א הרש"ש רבינו דבסירור רע ע"ב נז'רף העסחה וזה הכוונה ולא הגירסה לא כןאיע )צירוף אהיה אשר באהיה )הוי"ה(מיוחד ממגלה אהי' הוי*ה )צירו' היה הוא אהי'(הוי"ה הוו הוא רז"א( בכתר וגם דעתיקבמצחא כדעת וגם רא*א במצחא אהיה הוי"ה)צירוף

קעג ברכ1תרב

במצחא אהיה הוי"ה )צירוף יהיה ההאדז"א( הכוונה וביוה"ך רז"א( דת"ת בחזה וגםראו*א אהיה אשר דעתיק( )בינה באהיה מיוחדכך והוא הנקורים( )בעולם היה הוא אימא()עם בק"ק נוהגים וכן הבא( )בעולם יהיה והואהוה

שיש נשמע ולא ת"ו חברון ובעה"קחסידים עבדא ואנא נר"ו עכ"ל ע"ת כמו שנוהגיםמקום רבינו חש לא ראיך טובא מילתא ליתמיהא בעולת זלה"ה מהרח"ו לדברי זלה"ההרהם"ש של טעמו יודעים והיינו יתן ומי הנז"לתמיד רנ"ז דף פינחס פ' מהימנא ברעייא והנהדבר כל תליין מניה הוי"ה הכי אוף וז"ל איתאע"ב מארי על סהדין ריליה הויין וכל ואיהוהויק בתוך ואיהו הויין כל קודם הוה דאיהועלמא דסהדין רזא ורא הויה כל לאחר ואיהו הויהבל ועיין ע"ש. עכ*ל. ויהיה הוה היה עליההויין ע"א יו"ר רף א' ענף היכלות קוער חייםבעץ מהרש"ו שסירר ההקדמות שער בריש ועייןע*ש ע"ש ג' בהקדמה ע"ג ה' בדף הנדפסזלה"ר רכל כללא ע"א קמ"א דף נשא פ' באדראועי1 חד כלא אנפין וזעיר דעתיקין עתיקאמילין ולא משתני ולא ישתני לא יהא כלא הוהכלא בידיני אין לכאורה הנראה לפי והנה ע"ששנא כמ"ש לומר להנהיגם בזה העולם מנהג לבטלכח

הלכה דאם עריף תעשה ואל ושב תמידעולת והש"ית דבר עמא מאי חזי פוק בידךרופפת אכי"ר. תורתו במאור עינים יאירברחמיו

היתה התפילין של שהכתיבה מעשה רנפיליןג( הבית היה ולא לבית חוץיוצאת

א' עור הסופר והביא קצר שהיה אותהמהזיק הנזי העור והניח הכתיבה כמדת נקב בוונקב שנשאר מה בו והכניס והמעברתא התיתוראבין מורי והעיד התיתורא עם אותו ותפר הכתיבהמן מוה*ר עט"ר לפני זה מעשה שבא נר"והרב ופסל זלה"ה חיים משה רבים זקיני מורהגאון שתהיה צריך ואמר הישרה דידיה מסבראזה ואמר זלה"ה רבריו אלו הבית בתוך הפרשהכל הרבר נר"ו הוא מצא שאחאז נר"ו הרבמורי במסכת ז"ל של"ה הגאון בספר מפורשהזה העושים באלו למחות שיש נ"ל וז"ל שכתבחולין

אינם שהפרשיות באופן במאד גדולותפרשיות הם הפרשיות מקצת רק בבתים כולםמונחים

רק מאד גבוה התיתורא שעושים התיתיראתוך עכ"ל הבית בתוך כולם יהיו שהפרשיותיזהרו אחד בסגמן נתנבאו נביאים ב' והרי נר"ועכ"ד בזת להם היא א'וסברא והוא הזה ברבר לדון אנחנו צריכיל עדייווהנה

שיהיו הנז"ל ז"ל הגאונים דמצרכיהא לכתחילה הוא אם הבית בתוך הפרשיותכל

או זה תפילין כבר הניח אם בדיעבד אבלדווקא בזה מקיים ה"ז ללבוש אחר הפייין לו איןאם

לגמרי פוסלין בריעבד גם או"ד תפי?יןמצויע נאמנה אודיע מאמר בראשית זה יברר כדיוהנה הרב עט"ר דברי מאד עלי שחביבין מפניכי

בזה ולררוש לחקור לבי את נתתי זלה"המו"ז דקי"ל מאחר לומר פה יש דלכאורה אמרתיוהנה נשאר אמ השתא א"כ ככולו רובו התורהבכל מאהר להתיר נראה היה חוץ הפרשיות מןקצת

בתוך כולם כאלו חשיב הבית בתוך הםדרובט ומצאתי הגדול בחסדו השי"ת עזרני והנההבית

מהגמרא זלה"ה דבריהם לחזק ראיהיכאורה גבי בברייתא 1;תם ראיתא ע"א כ"ו דףדזבחים ראשו והכנים בדרום עמד ראם קדשיםקדשי אם קלים קו'שים וגבי כולו נכנס כאלוורובו לא כאלו בפנים ורובו ראשו והכניס בחוץעמד בשמעתין לקמיה כרייפינן ז*ל וכירש"ינכנס עזרה וגבי כולו שיבוא עד מועד אוהל אלבבואם אבל וכו' כולו נמי בעי ה' לפני יעמודרכתיב הוא בעזרה רהא כויו בעינן יא צפון הכשרגבי רשמואל אבוה מניה בעא התם איתא ועודע"ש

א*ל מהו מבחוץ ורגליה בפנים היאמשמואל ועוד לפנים כולה שתהיה עד יה' והביאוםכתיב הוא זירא מרבי ירמיה רבי מניה בעאאיתא אמרת לאו א"ל מהו בחוץ וציציתובפנים הכא לפנים טלה שתבוא עד ה' לפניוהביאום

לאוהל כולו שיבוא עד אוהל אל בבואםנמי ע"ש.מועד באם כ"ח דף דסוכה מהא י"ל לכאורהוהנה

ושלחנו הסוכה תוך ורובו ראשוהיה אם ולכ*ע מכשירין וב"ה פוסיין דב"שבבית ורובו בראשו סגי איך וק' שרי בסוכהשו~תנו הכא דרריש וכמו תשבו בסוכות כתיבוהלא נררוש כן כולו שיבוא עד מועד אעהל אלבבואם ולח בסוכה כולו שישב עד תשבו בסוכותהכא

ברכותרבקעד

תדורו הוא תשבו פי' דהנה איט דזה ברובוסני ז"ל הלבוש הרב וכמ*ש בקדש העם וישבכמו דף דסוכה בגמדא ואיחא א' סעיף תרל*גסי' סוכה לענין אלא התם רבנן קאמרי לא ע"כג'

דקי*ל מאחר והשתא עאש וכו' דוא עראידדירת דירת אם כי דחמנא בעי לא סוכה דגבילחו"ל היא דזה ורובו בדאהעו סגי שפיד להכי א"כעהאי כולו שישב קבע דירת בעינן ולא עדאידירת ע"ש דבא בדברי ע"א ב' דף בסוכה שםועית יש שפיר דזבחים מהא הנה שיהיה איךודוק. והרב זלה"ה השל"ה הרב הגאונים דברילחזק דהוא זה בדין שמצינו דאחר והוא זלה"המו"ז ורובו ראשו בהכניס וכן בחוץ וציציתובפנים

דלא בחוז ורגליה בפנים ובהיא קליםבקדשים כולו ובעינן דעלמא ככולו דרובו אהאסמכינן הוא דהל"מ התפילין בדין ה"נ השתא אאכממש אתפרש שלא עוד כל בבתים הפרשיותשיניח דרובו אהא לסמוך לט אין ברוב דסגיבהל"מ הכא גם אולי לחוש לנו יש כי דבעלמןכטלו דזבחים בהנך דקפיד כמו הכל על רחמנ'קפיד דף דזבחים מהא לנ"ד ללמוד דאין דע גחהנז"ל ורובו ראשו הסומך כל יוסף רב דקאמר ע"אל"ג

לא במקצת ביאה דווקא להדיפו דמשמעמכניס דהתם ביאה שמה רובו ביאת אבל ביאהשמה לקולא דהוי נ"ד אבל לחומדא ביאה שמההוא על גם קדא דקפיד אחד במקום שמצאנו עודכל

הכא גם אולי בנ"ד לחוש לט יש הבאהמקצת דהל"מ לנו פורון דלא מאחר בזה קפידאאיכא דרובו אהא מדעתיט נסמוך ואיך היא איךבש"סככולו.

לכתחילה בין דידן לספיקא נשובהוהשתא התוספות כתבו הנה כי והואודיעבד

ובסמוך וז"ל חתך בד"ה כ"ו דף בזבחים שםז"ל היינו לפנים כולה שתהא כתיב והביאוםדקאמר

זאל מאירות פנים הרב וכתב ע"שלכתחילה הנז' ז"ל התוספות דברי על לזבחיםבשיטתו

בפנים הוא ליה דמבעיש הא זה ולפיוז"ל נפשוט דהא ~כתחילה מיידי מהו בחוץוציציתו נמי הכא וכו' לה' והביאום אמרת לאומהא

לאוהל כולו שיבוא עד כעעד אוהל אלבבואם שיהא לה' מוהביאום דדדשי:ן כמו כן ואםמועד הא נמי הכא כן אם לכהנחילה הייט לפניםכולו

וכו' שיבוא עד מועד אוהל אל בבואםודרשינן הכניס לעיל דאמדינן הא וא"כ לכתחילההייט כדילפינן ופירש"י נכנס לא כאילו ורובוראשו מיירי ע"כ מועד אוהל אל בבואם בשמעתיןלקמן כולו ליכנס דמחוייב נמי ולכתחייה שחטשלא ראשו הכניס אם קדשים בקדשי אבל דםלקבל ובקדשים לקבל לכתחילה מותי לצפוןורובו כך קבל אם בדיעבד אבל לכתחילה אסורקלים ע"ש. ז"ל עכ"לכשר

דזבחים בהנך ז"ל התוספות דלדעתרהשרצא א"כ לכתחילה אם כי כולו בעינןדלא

קפדינן דלא ההלכה הובררה דלא בנ"ד הכאכ"ש התומפות לדעת הוא זה וכל לכתחילה אם כיבזה זאל התוספות על חולק ז"ל הרמב"ם אבלז"ל מה' בפ"א ובנז' בדיעבד ג"ב דפסול וס"לבזה

ז"ל הרמב"ם לדעת וא"כ ע"ש המוקדשיןפיסולי יש בנ*ד הכא גם דזבחים בהך בדיעבדדפסול

ז*ל התוס' לדעת וכן בדיעבד ולפסוללהסת5ק בזה למיחש דליכא בנאד הכא אצליטה,ברר דכשר הוא ודאי בדיעבד אבל לכתחילהכ"א דלכתחילה יותר משמע ז"ל של"ה הגאוןולשון ברור. וזהקאמר אמנם אך ריהטא לפום לכאורה כתבנו זהכל

לא עדיין כי ראיתי בס"ד ההתבומותאחרי להתיישב אנחנו וצריכין בזה חובתינו ידייצאט אנחנו צריכין והנה דזבחים סוגייא בהךהיטב דזהו במ"ש ז"ל התוספות דעת להביןתחילה

דקאמר הא הבינו אם בזה דעתב מהלכתחילה דקרא מטפיה לה מפיק לפנים כולה שתהאעד

עד לאשמעינן בא והביאום דפ' לומרוהיינו ז"ל להתוספות מנ"ל א"כ לפנים כולהשתהא קרא מסתמא הלא דווקא לכתחילה דהייטלומר ואם זה לחדש ומנ"ל בדיעבד גם לעיכובאאתא מגופיה מפיק הש"ס דאין ז"ל התוספותדעת וחשו הפסוק על לפדושי אתו כי כלוםדקרא דבנו חשו הכא למה י"ל בזה מדעתם זוחששא בעלמא דאיתא ככל רוב 5ל סמכו ולאטפי

זאת מלבד גם ע"ב ג' דף בהוריותוכדאמרינן והכנים בדרום בעמד למה להבין אנחנוצריכין כאלו קאמר קדשים בקדשי יצפון ורובוראשו בחוץ בעומד קלים קדשים וגבי כולונכנס נבנס לא כאלו קאמר יפנים ורובו ראשווהכניס

קעה ברכותרב

רש"י בפירוש נוספת נוסחא בגיליון שהביא~מה מספיק זה אין הוא דבעזרה משום בזה לחלקז"ל למה בדרום בעמד ככל רוב כלל על נסמוךדאם כמו הלא שנא דמאי ג"כ בחוץ בעמד נסמוךלא

בקדשי בדרום קבלתו כן פסולה בחוץשקבלתו. הכנסת נמי שיועיל צריך וא*כ פסולהקדשים מהא. הא אולמא ומאי בזה שיועיל כמו בזהרובו

להבין אנחנו צריכין זה להבין נדיואמנם עד שמואל לה מפיק מהיכאתחילה

דקרא מגופיה זה משמע ואיך לפנים כולהשתהא רוב אמרינן אי לזה מוכרח אינו והביאוםדלשון לה מפיק דשמואל לפרש כס"ד ונראהככל

בני יביאו אשר למען דכתיב דקראמייתורא פני על זובחים הם אשר זבחיהם אתישראל וק' מועד אוהל פתח אל לה' והביאוםהשדה למה ישראל בני יביאו אשר תחילה דאמרמאחר אשר למען ההו"לל שנית פעם והביאום ואמרכפל הם אשר זבחיהם את לה' ישראל בנייביאו ולכן מועד אוהל פתח אל השדה פני עלזובחים יתירא קרא דהוצרך דקרא מייתוראדריש

דיני כשאר הרוב על נסמוך דלאלאשמעינן והוא ממש הכל להיות צריך הכא אלאדעלמא לה מפיק שמואל ולפ"ז לפנים כולה שתהיהעד

קרא.מייתורא בש*ם ממאש ילפותא בהאי בם"ד מצאתיוהנה

דרב בדיה אחא א"ר ע*א מ"ב דףדנזיר ממאי מדאורייהא ככולו רובו אומרת זאתאיקא יגלהט השביעי ביום נזיר גבי רחמנאמדגלי ככולו רובו בעלמ14 הא כולו דאיכא דעד הואהכא

ביום ראשו את וגלח הבא דמדכתב ז*לופירשאי השביעי ביום למיכתב מצטריך ולאהשביעי כולי דאיכא עד גלוח חשיב דלא לומריגלחנו קרא ליה מדאצטריר מכלל מגולחשער

הוה קרא האי לאו דאי כולו דלגלחלאשמעינן דאורייתא ככולו דרובו ליה סגי דברובואמינא רחמנא מדגלי וז*ל ז*ל התוספות כתבו וכןע"ש אצטריך דלא יגלחנו השביעי ביום נזידגבי תגלחת דבעינן לאשמעינן אלא וגלח כתיבדכבר וא*כ ע"ש וכף כלום שיירה שלא שלימהמצוה

ושמעינן יביאו אשר למען דכתיב מאחד הכאגם איצטריך למאי לפנים הובאה דבעי הואדם

לאשמעינן אלא שנית פעם והביאוםלמיכתב

מאחד והשתא ברוב סגי ולא שלימה ביאהשתהא שיבוא דבעינן לפנים מחוץ הבא בדבד קראדגלי להכי בחוץ מקצתו אפי' ישאר ולא לפניםכולו לנו "ם בקרבן הוא קדא דגלי זה דדבראע"ג לפנים מועץ לבא שצריך מי לכל זה דיןללמוד מקצת אפי' ישאד ולא לגמרי כולו באשיהיה קלים קדהחים דם המקבל גבי ולהכי בחוץממנו אמדינן עכ"ז דקרא יתודא התם דליכאאע"ג הכא וגם בכולהו גלי בחדא קדא דגלימאחר בחוץ מקצתו ישאר ולא כולו נכנס שיהיהבעינן ורובו ראשו הכנים בד"ה להדיא ז"ל פירש"יוכן

הכשר גבי הגיליון בנסחת מחלק שפירולהכי דליכא הוא והכוונה בעזרה דהוא משוםצפון בכולהו גלי בחדא קדא דגלי מאחד הכאלמימד דבעי לפנים מחוץ בהבא אם כי גלי לאדקרא עצמו בפנים בהבא אבל בחוץ מקצתו ישארשלא

על דקפיד בקר' גלוי לן לית למקוםממקום ריגים כשאד נשאר יהיה זה שכן ומאחרהכל

והכנים בדרום עומד אם ולכן ככל דרובדעלמא קדהיים קדשי דם וקיבל לצפון ורובוראשו ממילח בזה והשתא ככולו רובו שפידאמרינן לאו ידמיה לר' שהשיב ר"ז דברי שפירמובן לפנים כולה שתבוא עד לה, והביאוםאמרת כולו שיבוא עד מועד אוהל אל בבואם נמיקכא

לומד זה אריכות אצטריך למאי וקן מועדלאוהל כתיב בקצרה הול*ל וכף לה' ואביאום אמדהלאו

לאוהל כולו שיבוא עד מועד אוהל אלבבואם דהאי רבותיה דמאי בהא הא תלה ולמהמועד מיתורא הילפותא דעיקד שפיר אתי ובזהמהאי

ליבא והביאום משמעות ממף אבלווהביאום ו"ל דש*י כמ*ש הוא ר"ז וכוונת כלוםלמשמע ירמיה רבי דבעיית בפלהו גלי בחדאטדגלי בעזה*ו ברור וזה לפנים מחוץ בהבא איירינמי קו' יוצא היה מ*ב דף דנזיר ההיא דלוליודע

מהא נילף לא דאמאי הנז' דזבחים בהאעצומה דרוב נמי בעלמא לענין דוהביאום חוץדשחוטי דעומד בהמיא גם מינה נילף ממילא וגם ככללאו

כולו דבעינן לצפון ורובו ראשו ונכנסבדרום כי והוא שפיר הקו' נתרצה דנזיר בההיאאך

דמכרי בד*ה כזו בקו' ז"ל רש"י נרגש שםבנזיד כחחום אפ' לא הא מיניה לגמר וא*ת וז*לנזיד כאחד הבאיפ כתובים ב' ומצודע נזיר להודהוו

ברכותרב

הו"ל דהשתא נתרצה ממילא וא-כ מלמדיןואיז הבאים כתובים ג' בחוץ ושחוטי ומצורענזיר והנה י ודוק בעזה"ו וברור מלמדין ואיןכאחד איתא נ"א דף ובע"ז ק"ו דף דזבחיםבגמרא פ' בספדא הוא וכן וכו' מ*ע זו ל4'והביאום

נר"ו והמצוה התודה ל4רב ודאיתי ע=שאחדי כפל למה שכ' קס"ח דף ט' פדק הספדאבפי' שכפל חז"ל פי' כן ועל והביאום פעל שניתפעם דאם אינו וזה ע"ש למ"ע להן והביאוםהפעל הוה ג"כ דוקא וכו' יביאו אשר למען כותבהיה

דוהבישם קרא ואכתי עוו4 מצות מינהשמעינל אין בתודה הכתובים עשה מצות כל דהאיתר שפיר אתי בס"ד מ*ש וכפי כפול לשוןבהםודוק.

להם מנין ז"ל התוספות לדבדי נשובהוהזטתא דנזיד מהך והנה לכתחילה דהיינולומר

משמע דנזיד בהך דהלא בדבדיהם התימהתגדל לא לשון מוכח דהכי כלום אינו בדיעבדדגם דקאמד הגמדא מדבדי מוכח וכן כלום ולאעשו דנזיר דבהא צ"ל ולכאודה כאן אין גילוחמצות אפילו מהני דלא ז"ל התוספות מודוודאי

ע"א ק"ה דף בב"ק ז"ל בתוספות ועייןבדיעבד כאן לפדש להו מנין וא"כ גי'..ח מצו-.בד"ה מהא הא שנא דמאי לכתחילה דהייעבזבחים בדיעבד ומיהו שכתב בנזיר שם ז"ל רהם"יועיין ודוק הבנה צדיכין ז"ל ודבדיו ע"ש דמישפיד דגם שכתב בלח"מ יי הדאו כותביואחדי

גם פסולה המסקנא דלפי מודו ז*להתוספות בה' הנז' ז"ל דש"י דבדי הביא עוד גםבדיעבד עוש. פ"הנזירות דנזיד בגמרא להדישו קאמר הנה שיהיהאיך

מדאורייתא ככולו רובו אומדת זאתהנז' דמוכח ע"ש וכו' נזיר גבי רחמנא מדגליממאי ככולו רובו אמדינן גילוי דליכא היכא כלמכאן להדב ועיין ע"ב ג' דף דהודיות בגמדא עודועיין בסוף שכתב ע"ג כ"א דף שם ז"ל יוסףשעד לדעת הדאת אתה דבדים של ומכללן ז*לדבדיו יצען בל ככולו דובו כולה התורה דבכלדהא ובנזיד קרא דגלי לאו אי לנצח יתידותיו יסעבל עכאל מדאורייתא כטלו דדובו אמדינן מ"בדף הבהיד בספד הנז*ל הגאון להדב ועיין ע"שז"ל

והשתא ע*ש וא"ו סע*ק תקפ"ב סי' ברכהמחזיק

הנז' דזבחים הגמרא לכוונת בעזה"ו שזכינומאחר למילף וליכא קדא גלי הוא נמי התםוכתבע א"כ צפון הכשר מינה ילפינן דלא והראיהמינה סתמא דההלכתא הגם תפילין גבי הכאהשתא מסתבטנ אמרינן כלום זה לענין פודש ולאאיתמד

בעינן הכא דאי ככולו דדובו דעלמא דומייאזה שיהיו להדיא ההלכתא לפדש הו"ל ממשכולו צריך השתא וא*כ המקצת ואפי' בבתיםכולם עט*ר והדב ז"ל השל"ה הרב חששו למהלהביל נאמר לא ולמה דתפילין בההיא הנז"ל ז"למו"ז והייתי בעלמא הכי דקי"ל כמו ככולו דובובזה דהגם הנז*ל זלה"ה להדבנים דס"ל לומדחפץ

היכא כל עכ"ז ככולו דובו בעלמאדאמדינן שפיד ממש כולו לעשות לכתחילה לןדאפשד דתפילין זה דבד על הקפידו לא ז*ל והםדמי נעשה אם בדיעבד אבל לכתחילה אם כיהנז' עהמז לו אין אם גם ש~ימה מצוה קיים ג"זבכך

והבה עליו. ויברך וה על יסמוך אחדיםיתפילין בדיש דאיתא מהא לזה דאיה להביא בס"דנראה בבהמה וב' בעוף א' השוחט כ"ז דף דחוליןפ"ב אא' אב"א לא לכתחילה אין דיעבד השוחטוכו' ע"ש וכון כמוהו אחד של ארובו ואב"אבעוף בין איתנהו תדווייהו לישני והנה ז"ל הר"ןוכתב שלימים שנים דיכתחילה בבהמה ביןבעוף מדאודייתא דאיו הוא בעלמא ומדדבנן וכוןבעינן לכתחלה בין לן שאני ולא כמלו רובו מקוםבכל

דחששו כמו לפ"ז והשתא ע"ש וכו'לדיעבד שלם אחד להיות לכתחילה והצדיכובשחיטה הוא בדיעבד ודק בבהמה ענלמים וב'בעוף

הכא ימימר איכא נמי כן ככולו אדובודסמכינן ככולו ארובו סמכינן ויא לחוש ישדלכתחילה

ודוק. חילוק בס"ד לעשות שיש אמדתי שוברמיהך

דלא בס"ד ולומר לחלק יש כי והואאחד דזה היכא אלא ככולו דובו בעלמאאמדינן לבילה ודאוי כדוב להיות אפשד הנשאדהמיעום ורובו דאשו והכניס בדדום דעומד וכההיאהוא בדרום נשאד ממנו דמקצת הג5 כי וקיבללצפון הוא יכול בדדום נשאד המקצת שזה מאחרעכ"ז חשבינן בצפון ג"כ הוא ליכנס הדם קבלתבשעת כיוצא כל וכן בצפון טלו והוי נכנס כאלוליה גדולים דהפרשיות תפילין גבי הכא משא"כבזה

קעי ברכותרב לו אין בחוץ שנשאר המקצת ואותו הבתיםמן ככולו רובו אמרינן לא לפנים ליכנס מקוםשום דאיך בבתים המקצת זה גם נכנס כאלווהוי כלל ליכנס לו א"א באמת והוא נכנס כאלואמרת דתפילין בהא ז"ל הרבנים חששו שפירולהכי ברור הוא זה וחילוק הרוב על סמכו ולאהנז'

בתורתו עינינו יאיר ברחמיו והשי"תבעזה"ואכי"ר. צריך תפילין של הרצועה רוהב הנה תפיליןי(

שעורה כאורך שלה השיעורלהיות בב"י שם ז"ל מרן וכתב כ"ז סי' א"ח בש"עוכנז' דאם משמע סמ'ק ד' דמתוך ז"ל המרדכיבשם שם י"ל מרן עוד וכתב פסול זה משיעורפיחת פסל פחת שאם נראה ז"ל הרמב"ם מדברידגם אינו הוסיף או פחת דאם י"ל הטור רבינוומ"ש ז"ל מרן עוד וכתב ז"ל הרא"ש דברי הםמעכב פוסל י"ל שהרמב"ם כתבתי וכבר וז"לשם

וכן ברוחב ביל באורך בין משיעורכשפחת עכ"ל כתקנה אחרת למצוא דאפשר היכאהלכה של ברצועה שהיה מעשה והנה ע"שזלה"ה לבית סמוך מלמעלה ברחבה שנצרמהתפילין

שנצרמה אע"פ הרבה רחבה שהיתה מאחראך בס"ד ואמרתי שעורה אורך שיעור בהנשאר מפרשים יש לדעת היא ופסולה יההליפהדצריך דאם ח' סעיף תקפ"ו סי' בש"ע ז"ל מרןשהביא שהוא בכל אפילו פסול לארכו השופרנסדק משום והיינו תקיעה שיעור שנשתיירואע"פ הולך הסדק התקיעה וחוזק רוח שמחמתדס"ל להסדק ועומד והואיל כולו שיסדק עדומוסיף היא וזו ע"ש ז"ל בלבוש ועיין דמי כולוכסדוק עמהם והסכים ז"ל הרא"ש שהביא י"מסברת על הנה רצועה גבי הכא גם לפ"ז השתאוא"כ על לכורכה בהווק יום בכל אותה שמושךידי שתצרם עד ומוספת הולכת הצרימה אזיידו

בלא הבית ונשאר דמי כולה וכפסוקהלגמרי פסלי דלא ז"ל להפוסקים אפילו וזה כללרצועה דפסול הכא מודו מ"מ שעורה משיעורבפחות דשפיר עינא והנה לגמרי כפסוקה דחשיבמאחר

שתוסיף יותר קרוב כי שכלו בעין יראה ראהחזי ממה יותר לגמרי שתפסק עד יום בכלהצרימה

דרצועה בס"ד נראה כן ועל השופר סדקשמוסיף

יעב"א. והשי"ת לנ"ע להחליפה צדיךזו

ילה"ה מהרח"ו לרבינו מצאתי הנה תפיליןה( ע"א מ"ד דף תמיד עולתבספר

צריך יד של התפילין הנחת ובעת וז"לשכקב ויקשור בטלית ולכסותם בהצנע הנחתםלהיות

כריכות ג' ש' כעין הזרוע בקיבור'התפילין כריכות ז' הזרוע של האמצעי בפרק יכרוךואח"כ מבית לה לתת הראויות הנערות שבע כנגדוהם רבינו מ"ש והנה זלה"ה עכ"ל שידעת כמוהמיך כעין הזרוע בקיבורת התפילין שיקשורזלה"ה לא כי גדול חידוש אצלי זה הנה כריכות ג,ש'

משלש זכר לא הכוונות בס' וגם עדייןשמעתיו במכתבי ושאלתי כן נהגנו לא ואנחנו אלוכריכות נר"ו מני אליהו ח"ר החסיד הרבלידידנו

יכב"ץ אל בבית חסידים של מנהגןלהודיעני לבינה מודע הכריכות ענין על וי"ל ליוהשיב בעה"ק לבא הפשוט בחסדו השי"ת אותיכשזיכה יש יכבאץ אל שבבית שמעתי תוב"בירושלים אצל והלכתי בע"ת כנז' כריכות ג' לכרוךנוהגין אבו ידידיה רפאל כמוהר"ר חק"ל המופלאהרב

מנהג עשה מי פיו את ושאלתי נר"ואלעאפייא מכ"י שראה לפי אותו עשה שהוא והשיבזה

כריכות ג' שיעשה שכתוב זיע"א הרש"שרבינו דקי"ל ולפי הפתקא לי שיראה פניווחליתי וראיתי הפתקא הוצ.א השורה את מקלקלתאהבה הרי לו ואמרתי לבנה בחצי וסגור כתובשהוא כ"א מחק איט שזה לי ואמר אותה ומחקחזר

בחצי אותה עושה הכוונות בשער ניכר שלאלפי דחוק שהטגר שראיתי לפי לי ערב לא ואני"בנה

צריך ההסגר נכתב שמהחילה כדבריו היהואם לא מ"מ ספק שהוא את"ל ואף מרווחלהיות ברכ"י בספרו ז"ל חיד"א הרב של ודאושבקינן אור גולל בהשמטות ועיין ט' סע"ק כ"ה סי'א"ח

סע"ק כ"ה סי' ומחב"ר ז"י צמח מהר"יתשובת

אייהו הרב ידידינו כתב ויפה נר*ו עכ"דח' ואל שב גוונא כהאי כל ודאי הא כי נר"ובהיר ביתה בנתה חכמות נאמר זה ועל עדיףתעשה טהורות אמרות ה' אמרות שבעה עמודיהחצבה

הש"ית שבעתיס מזוקק לאדץ בעליל צרוףנסף ללמוד וייכנו שמו כבוד דבר על יעזרנוברחמיו דהלכתא אליבא שמעתתא ולאסוקי לשמהתורה לשמוע להשכיל להבין ודעת בינה חכמהויחננו כל את ולקיים ולעשות לשמור וללמדללמוד

ברכותרבקעח

מחייה חיים תודת באהבה תודתו תלמודדברי אורך בנעימים ושמתינו בטוב ימינו יאריךחיים אכיאד. חיים ושנותמים אל ידך מעשה לעולם חסדך ה' בעדי יגמודה'

היום. כל אקדא אלהיך כל ה' חנניתדף. השידה. את אשירה ספדא. האי חתימתואהרי

בפי אה2ד יבטחתי תודה. שללכבודה טבא ביומא אותה לשיר שגורה. תהיה ישדאלכל

וביומא תורה. של שמחתה וביום תודה.דמתן בדחמיו השי"ת הגמדא. בסיום דדבנןטבא

הבירה. בנין עינינו ותחזינה אודה. בקרזיעמידנו אכי"ד. קדיב ובזמןבעגלא

תנועות ושתי יתד על מיוסדפתיחה חדוה כרוכ שיר ואשיר ואוחילה. פי ידכר אלתהלת

גילה. כיום טוכה כיום שמחה כיוםוצהלה. תורה. כדת אל סגולת עםכשמחת

טעם כטוב ואשיכה אל. כחוקות להתעלס חמדהולי לכל כם ואורה ואל. עיז כם לדבר ואתח,ק שואל.לכל

אורה. נתיבדורש והגיונה. דכריה מכין ואין כינה. מקום ידעי ולאדרשוה כמסתרה. אמיץ יסוד שם ולהם קנה. לעם ל:חלה אלנתנה מים מאר היא רחכה חיים. מעץ היא שתולה טוככלילת היא וכתר גוים. ככל רכ ככודה כל תמימת איים.וכל

ושוחרה. כהלהוגה

חז"ק ח"י אליהוסימן

הכלולה. כלה בואי כלה. בואי כלה.בואי נרה. בלילה יכבה לא סחדה. טוב מה חילאשת

בשערים נודע מכדה. מפניניםדחוקבעלה.

לשונה. על חסד תורת תאכלנה. לא עצלותלחם וכבוד עושר בימינה. ימיס אורךגם

בשמאלה. גם בחכמה. פתחה ופיה רוממה. מאדימינה

לב בה בטח מאד לחמה. תביאממדחקבעלה.

למלכים נעדים. עם הזקנים בשעדים.הללוה וממשלה. מלכות תתןולשרים.

קודא השדון. חבצלת היא אחדון. לי1םותשחק מעלה. חן לומדיה על וירון. ישמחבה

עולמים. דאשית קנויה במדומים. גתזהחמדה סיני על כבודו תמיס. לעם אלהנחילהנגלה.

ישדאל נבונים. עם עם לדבר ועננים. באשירד בגילה. אל דת לקבל חונים.כאחד יהם שוחדיה. תמיד המה גיבודיה. לבבהכמי

נחלה. להם ניתנה סתדיה.נגלו בדאש היא יקדה. פנינים מכל וטהודה. בדהזכה

קולה. תתן ובדחובות תקדא.הומיות וישועה. שלום יבשד נשמעה. חיש מבשרקול

וצהלה. חדוה בעוז נשבעדנ ביתך בטובאז הכלולה כלה בואי כלה. בואי כלה.בואי פה להדפיס נפשי אוותה הנה יצ"ו המחבדאמר

עגונא להתיד רבוהשנ דהלכתא פסקיתרי הגאון זקיני מור עט"ד מני"ד ועשה פעלאשר שאדית והמה זיע"א זלה"ה חיים משהרבינו

לאותו נ"ד לעשות כדי אתם הנמצאיםהפליטה קונטרס בשם הזה הקונטדס את וקדאתיצדיק צדיק אבי יגיל גיל כי ובטהתי משהובר זכות יה"ד ה' בנועם לחזות צדיקיםבמחנה כל ובעד בעדנו יגינו הטובים ומעשיותורתו בביאת לבינו וישמח עינינו ויראו אחינוישדאל אכי"ד. קדיב ובזמן בעגלא צדקנו משיחהגואל

לפני משה שם אשר התורהוזאת ישראלבני

ב"ד אנן הוינא כחדא תלתא במותבשאלה דחמים זכריה ח' קודמנא אתא כדדח"ל

והעיד לפנינו עמד והגיזום האיום ואחדיצ"ו לדרכו מהלך היה א' פעם גמורה עדותבתודת היה הוא שמו מחסן שיך בן אחמד וגויבשוק

דידתו וקבע מבצדא דידתו ועקר בצראמתושבי סויב אל אותו שקודים במקום העדבייםעם בשוק מהלך ובהיותו בצדא באנשי יודעוהוא אותו ידעתי בו וכשנסתכלתי עמך ה' מעלםצעק שנים כמה היום היית היכן בואיך שלוסוא"ל אחד טורח אני לו והשיב פניך דאיתילא

ביתי אנשי לפדנס יכולת לי יש לא כיפדנסתי של ומזומתיו עסק לי יש לא כי בצראבעיר ראה12 על עבר מאשד לספד והתחיל קשיםאדם מע' לי אמד לענין ומענין הכלכ' ועל המחיהעל שיוצאים היאודים את שתוכיח ממך דוצהאני

קעט ברכותרב

יקללו שלא ומרגאל כהדב ומוכריםזעדביים ושלא בהם יבעטו ולא האלו הר,2עיםלערביים הערביים כי יען לבדו יחיד איש אצלםילכו

עינם לנגד אלהיס פחד אין רשע אנשימעדאן הורגי ככולם ודובם אמונה ולא דין לא להםואין

אתם ימצא אם פדוטה 1שוה פחות עלנפשות אותו הורגים מחמדיו השוה דבר ועמו יהודיאיש

ליאודי שעשו כמו ומלבושו ממונוולוקחים שנים מכמה היום אלה עבד כוגא משרתאברהים

מלבושו ולקחו אותו והדגו יחידי לבדו אצלםהיה הערביים אלו כשדאיתי ועד יודע השםוהלכו

ואח"כ בדבר הרגשתי עליו מתלחשיםהאדורים אותם ראיתי ולא אותו להציל אחריהםרצתי חלל ונשלך שחוט היאודי המסכן דאיתיאבל ושב עובר כל עם עושים רבים וכמוהולארץ אני ע"כ אשר האלו הארורים המעדאןהגוים ילך שלא אותם ותצוה שתוכיחם אותךמצוה שהגיע כמו להם יגיע שלא כדי אצלם יחידיא'

מסל"ת הגוי מפי שמעתי ע"כ אברהיםלהמסכן ע"כ לדרכי והלכתי דשות ממנו נטלתיואה"כ אלו הנז' זכריה ח' מפי שמעט ח"מאנחנו

אב ר"ח היום לעדה זאת תהיה ולמעןהדברים יע"א בצדא עיר פה ליצירה תק"ס שנתיה"ל

ישלום,

דיין נתןאברהם טויג אברהםהצעיר יעקב משההצעיר

דהאי בשריותא לאיסתפוקי דאיכא מאיתשובה זה דשמא הראשון ספק זה הואאיתתא

או חן למצוא הכי אמר אמתלא איזה משוםהגוי אמר דבר איזה משום או הערביים אתלבזות ליאודי שעשו כמו אמר שקרא לאחזוקי וכדיהכי

למרן מצינו וה ספק למיפשט כדי הנהאברהים ו"ל הרמב"ם תשובת משם שהביא בב"יזלה"ה הולכים אתם אנה ליאודים שאמדה אחתבגויה לכו מכאן תזוזו לא להם אמרה פ' לכפדא"ל שאידע כמו לכם יארע שמא לבתיכםחזרו

מציט הדי ע"ש ו"ל הרמב"ם והתיד' א'ליאודי

וא"ל ילכו שלא מזהר' היתה שהגוי'שאעפ"י חש לא עכ"ז לפ' שאידע כמו להם יאדעשלא

איזה משום משקדת דדילמא ז"ל הדמב*מדבינו

טונהה, שכך מדבדיה מוכח דלא כיוןאמתלא

המיימוניות בתשובת ,"ל ימהר"ם שמצינווכמו למירמי תלינן דלא שכתב נשים לס'דשייכי מוכח א"כ אלא להחמיד אמתלא משום אואימתא הביאה עייעש דמשקר דבריו מתוך טובאמילתא אנן עיי"ש רכ"ג סי' בכתביו ישראל מהר"יהרב לח' מצוה הגוי שהיה דמה נימא נמיבדידן

איט בשאלה וכנו' ליאודים שיזהיר יצ"וזכריה אמת אמדינן אלא הכי אמר אמתלא איזהמשום ל"ד סי' נועם דרכי להרב מצינו גם חכויהגה יאודי על שכ' ג"7 בסי' הרשד"ם משםשהביא בחצות וקם א' תוגר בבית בכפדים שלןאחד איגי תלך אנה התוגר וא"ל לעיד לשובהלילה שם הרגו איך ידעת הלא להלוך אותךמניה

והביא להתיר הרב ופ' טוב יום היאודיבהנדיק לשון הביא וגם הנז"ל ז"ל הד"מ מתשובתראיה בהסכמתו אשה אותה והותדה ז"למהר"ם

מהר"ם הרב גם עיי"ש קושטא רבניובהסכמת הביאה ק*א ס"ק נשים עזדת בס' ו"ל חביבכן דאיכא דהגם קמן הא עיי"ש ז"ל דמהרשד"םלהא

יגיע שלא משום הכי דקאמר דמאילאיסתפוקי ויעלילו בלילה לבדו היאודי ילך אם נזק איזהלו

חשש לא עכ"ז ובחומותיו בביתו שהיה לפיעלט מוכחא דלא כיון דעימיה ורבנן ז"להדשד"ם דחזינן והגם הכי נימא נמי אנן א"כ טובאמילתא

טעו סי' בח*ב גם נ*ח סי' בח"אלמהרי"בל שלא וכ' הנז"ל ז"ל הדשד"ם בנדוןשנסתפק נימא בדידן אנן מ"מ עיי"ש מעשה לעשותסמך להיתר הורו קושטא ורבני ז*ל דמהדשד"םכיון מפני הרבנים של ודאם להניח אין מעשהועשו דשאני למימר איכא ועוד מהדיעבל שלספיקו כיון שאני דהתם מהדי"בל מני-ון דידןנידון

ברור כמעט טעם לן אית הגוי בביר*דנתאכסן הכפר ולבני נזק לו יגיע שלא הליכתודמעכ2 עליהם שמעלילים הגוים של דרכם כזכי

בבתיהם ללון דדכים והולכי האודחיםכשבאים ז*ל הדי*בל שכ' וכמו אוחם יהרגו הרוגואח"כ

לו יגיע שלא דכדי לומד הדבר קרוב א*כשם טעמא האי דליכא בנד*ן משא"כ הכי קאמדנזק הישר כל זנד"ן מלבינו דברים לבדות לנוואין

ז"ל הרמב*ם לנדון ממש דדמי ידאהבעיניו וכמו דל והדשד"ם ז"ל הרי*בל מנידוןועדיף לנדון ז*ל הדטב"ם נידון בין חילוקשיש

ע*ן הרב שכתב ובמו ז*ל והרי*בלהרי2ד*ם

ת ו כ ר ב ברקפ בשאלה נתפרש לא הר"מ דבנדוןדהחילוק בנדון אבל וכו' הגויה בבית נתאכסנודיאודים לחוש יש הגוי בבית דנתאכסן והרי"בלהרשד"ם כיון נזק שוס לו יגיע שלא הליבתודמעכב

זה חילוק נימא נמי ה"ה ע"כ בביתושנתאכסן וכאמור והרי"בל הרשד"ם לנדון דידן נידוןבין שנדון שכ' הנז' בסי' ז"ל מעם דרכי להיבועיין

ז"ל הרמב"ם מגדון גריעי והרי"בלהרשד"ם מניח איני דקאמר הוכחה קצת שיש שאנידהתם שלא אליו שנוגע דבר שהוא שנראה וכו'אותך ע"ש היאודי אותו יהרגו אם נזק שום לויגיע עוד שחילק ע"ד דכיח דוד בני להרב עייןגם

דנפק"ל דמשמע הגוי בו הפציר הרי"בלדבנדון עי"ש משקר דבריו שיקיים דכדי ואפ' מידימינה בנד"ז נמי שייכי לא דגריעי חילוקי תדיוהני

ולא מודה הרי"בל אף בנד"ן וא"כ למעייןהנראה מילתא. ביהמספ*ל שם ולא אביו שם לא הזכיר דלא הבןהספק

ז"ל הפוסקים מגדולי והרבהעידו וש"א שמו שדייז בחדא תלתא דבעינןסוברים הנהרג בעיר הגיד המגיד דבנד"ן והגםוש"ע ביניהם ידוע איש על המדבר דבריו באווגם

ז"ל למהרח"ש ועיין לטיבותא תרתיואיכא היה שאם שהסכים ע"ג לא דף עיגונאבקונט' פי על זה על לסמוך דיש אצלם וניכרידוע ג' בסין מהר"יקא ומרן טייטיצאק מהר"יסברת על לסמוך דיש ס"ל ז"ל מהפוסקים הרבהוגם אסיק מ"מ השסקים בדבדי למעיין כנראהזה

כעבו שלא אפ' ומ"מ וז"ל שם ז"להרח"ש אביו ושם שמו שהזכיר דווקא אלאהגאונים שם שיזכיר ג"כ דבעינן דאמר מאן דאףולומר בנד"ן וא"כ עיי*ש אביו בשם מספיק כאןעירו בהני להתיר כדי אין לבדו שמו אלאדליכא דהרי"בל גם ומה דכתיבנא לטיבותאתרתי

אביו ושם שמו במזכיר אף מחמיריםומהרשד"ם ראיתי ראה אמנם עיי"ש. ז"ל הרח"ש שכתבוכמו

לידון שיצא י"א סי' יוסף מטה בס'למהרי"ל נדאה המגיד לשון דממרוצת דהיכא חדשבדבר דהאיש אחר ענין ג"כ ויש ידוע איש עלכמדבד איש הוא אשתו להתיד מבקשים אנחנו אה~דהזה

דהיים יחד גם לשניהם ידוע שהואהביניים ומכירו יודעו והגוי המגיד לגוי וידוע ניכרשהוא שהוא היהודי האיש לזה וריע ואהוב גיכרקוהוא

הג~י דברי השומע היהודי וגם עתה עמומדבר ג"כ ויודע היאודי לזה ומכיר יודעהמסל"ת יש וכו' המסל"ת הגוי לזה וידוע ניכרשהוא הידיעה על המורה הלשון פי על ולהתירלסמוך הספק את ולתפוס הודאי את להניח לנודאין אזלי ומהרי"בל מהרשד"ם אף שבזה וכ'עיי"ש הרב גם עיי"ש בזה שיחלוק מי ואיןומודו צריך ע"כ וא"כ וז"ל כ' ד"ן סי' נועםדרכי משום היינו וכו' מהרשד"ם שהחמירו דמהלחוק על היאודי עם מספר שהגוי בבירור ידעי'דלא לגוי ידיעה לו שקדמה ביניהם הידועאיש

לזה וניכר ידוע היה עליו שמספר יאודישאותו בהדייא שכיחים אינם דבריו וגם עמושמספר

זרע בס' דבריו הובאו זאבי הרב גם עיי"שע"ז סעד וצריך וכו' ובכן וז"ל כ' דן סי'אברהם של בעלה שהיה כגון דמי והיכי וכו'לתומכו

למימר לן אית ודאו הא ולשומע למל"ת ניכרזו כגון דמי והיכי וכו' קאמר זו עול בעלהשעל מכח אומר זו של בעלה שעל השומע העדשיעיד עוד ואין אליהס וניכר ולשומע למגיד ידועדהוא והוחזק ישם ואם זה בשם אליהם ידועמלבדו מחזיק האי כי כל וכו' בחיים הוא זה בשםאחר

ובכן בלישניה רק המגיד הוא גברא דהאיומאמת פליגי ולא חדא אמר ומר חדא אמד דמרי"ל ש"ש בעד בס' מהרש"ל להרב ראיתי גםעיי"ש אנן א"כ עיי"ש הכי ס*ל הרש*ך דגם שכ'סי' את יודע שהגוי זכריה ח' שהעיד כיון בנד"ןנמי

יודע שהגוי זכדיה ח' יודע וגם הנעדראברהים כדאי בזה יש א"כ הנד אברהים את יודעשהוא וכהוראת עירו שם ולא אביו שם לא ון'צלהתיר הגאון להדב עיין יצ*ו הח"י )אמד הנז'.הדבניס עוד שהביא מה פ"ג דף וא"ו סי' מ*בחק"ל הכי ס*ל ז"ל הוא וגם הכי דס"ל ז"לפוסקיםע*ש( מהרש"ל הרב שכ' לפי ןקפי לבי עדייןאמנם

מיראי דיתמי יתמי ואנן וז"ל שםז"ל הפוסקים להקת כי מאחר ע"ז לסמוךהוראה

זה חילוק להזכיר לבם על עלה לאהראשונים סוף בד*ה שם הנז' הרב כ' למעלה גםעי4'ש דברים לשום בצחות אסיק חרא"ז אכן וכו'דבד

~ייאש וכו' לאו או בזה מסכים איהמספקים לסמוך לם ואין לזה לחוש צריכים אע ק"ווא"ב אברהים שאמר דבנד"ן איברא לבד זה טעםעל

קפא בר2:ותרב

כמזכיר "ו"ל בשאלה וכנו' אלה עבד כוג,אמשרת בתשובה מהרח"ש שכתב וכמו אביו ושםשמו פב"פ שאמר בין לחלק לומר אין וגם ו'סי'

שנא דמאי מסתבר לא דהא פ' משרת פ'לשאמר דבריו הובאו הלוי למהר"ש דמצאתי ואףעיי"ש דברי שהביא יו"ד סי' בנאספות אהרן ידבסן

נתקשה פרק באותו והנה עליהם וכ' הללוהרח"ש שמעון בן יוסף דכשאמר דמי דלא בדבריולי שימצא הוא ורחוק וש"א שמו סימנים שניהרי דליכא אביו כשם אביו ושם כשמו ששמואחר

ששמו אחר בן יו היה בעצמו שמעון שוהלמיחש א' משם אחים שני להיות רגילות דאיןיוסף א' ס" אלא ליכא פ' משרת כשאומר אבלוכו'

אחר משרת הי"ל בעצמו שמעון שזה דאפ'וכו' הלוי מהר"ש דברי לפי א"כ עיי"ש יוסףששמו עצמו הרח"ש גם אביו כשם עולה אינו פ'לשרת וכו' חילוק דיש תימא ואפילו וז"ל שםאסיק עבד לה"ר שאלנו שאול בדידן אנן מ"מעיי"ש אחר משרת הי"ל לא שמעולם וא"ל נר"ואלה וה אם כי העין מן ונתעלם אברהיםושמו

נאמר ואף אביו כשם דמועיל נראההמבוקש לא חילוק שיש תימא ואפילו הרח"ש שכ'שמה אחרינא מטעמא אלא הלוי הר"ש שבןמטעם הלוי מהר"ש וכמ"ש בנד"ן נמי דשייךואפילו נרגש הרב שגם ראיתי עתה והן וז"ל שםז"ל וכו' אחר מטעם או וה מטעם או הפרששיש כשם מועיל דלא נאמר אם אפילו מ"מעיי"ש שם ז"ל מהרח"ש וכמ"ש הוי סימן מ"מאביו שמעיד בנד"ן וא"כ עיי"ש וכו' משמע הריוז"ל על שמדבר ניכר דבריו וממרוצת הנהרגבעיר איכא הלשון מרוצת וגם ביניהם הידועאיש ובין המגיד בין הביניים איש והוא אחרענין

לעיל כאמור לשניהם ונודע שניכרהשומע שאמר וגם מרחמוהי וסיעת מהרי"ל משםוכמ"ש שלא מהרש"ל שאף נראה אלה עבד כוגאמשרת בנד"ן וסיעתיה מהרי"ל בנדון להתיר לבומלאו עבד כוגא משרת שאמר לטיבוהא נמי האדאיכא פ' דמשרת נימא אי ואף בוה שמודה נראהאלה הוי מיהא סימן מ"מ פ' בן כשם נחשבאינו

לרווח' מהרח"ש שהרב נראה גם ומהכאמור שכ' מדגריו נראה שכך וכמו הכי קאמרדמלת' וש*א כשמו דחשיב נראה האמת דכפי 1כ"ש1זאל

לה' ראינו מצינו לזה מצורף ע"ש וכו'וש"ע דדוק' ונ"ל וו"ל כ' סין ד*מ בס' דב' הובאוב"ד

דאיכא לפרש דהו"ל טענה זו הוי לאדמהריב*ל לפרש דנחית בנד"ן אבל לפרש חש לאלמימר להודיע דקפיד נראה פלוני בבית מתאכסןשהיה דאוה איתא דאם קאמר בכור איזה עללשומע שה:ה שאמר דממה לגמרי לפרש הו"לאחר

שהיה אחר איכא דהא כלום עקוה לאמתאכסן הוא מי על השומע ידע ולא כן גםמתאכסן מתאכסן שהיה אחר בכור ליכא ודאי אלאאומר דמי דלא נימא נמי אנן אף א"כ עי"ש זה אםכי

שאמר לפרושי דנחית דבנד"ן מהריב"ללנדון להודיע דקפיד נראה אלה עבד כוגאמשרת דהוה איתא ואם קאמר אברהים איזה עללשומע אברהים וה על ודאי אלא לפרש הו"לאחר

תרוצי טעמי הני מכל המורם הכי קאמרהנעדר הלז. מספק דניצולנו נראהדכתיבנא פרצוף ראהו אם הגוי הגיד שלא השלישיהספק שלימה ומשנה קיימים וחוטמו ופדחתופניו פניו פרצוף ראהו אא"כ עליו מעידין איןשנינו לועשיב יש לזה הנה וחוטמו פדחתו עםשלם להרב דאינו מצינו שהרי להכי חי"2ידלא

אינו העד דוום שכ' שע"ו סי' בהג"הט'הכנה"ג ראהו שלא תלינן עד מפי עד טמהיה אולפנינו ס" מ*כ י*א סי' חא*ה הלוי הר"ש בפניוחבול וו"ל כ' דן ס" בתשף ו"ל מר"ן גם עי"שק"ט היו לא וגם שלם גופם כל שהיה דמשמעובנ"ד

וכו' כן הגוי אמר לא שהרי בפניםהנחבלים

בסתמא הגוי דברי באו דאם מדבריו משמעע"כ הגוף כל היה לא או בפניו חבול שהיה חיישי'לא וגופו פרצופו קוהיה מסתמא אמר" אלאשלם וראיתי וז*ל כתב מ"ו בסי' הרח*ש גםשלם היה אם דלענין שכ' צ*ד סי' מהר,2ד"םלהרב ראהו הא' שהעד חיישי לא ,2לימה וגופוצורתו אותו מעמידין אמרו לא שהוא כיוןשנשחת שנגי ומהר*י שנגי מהר"א גם שלם שהואבחוקתו

דף ש"ש ב*ד בם' ועיין ע"ש כ"ב יוסף רבבס' שכך ומהרש*ך מהריב*ל מדברי שדייק ע"דק"ד ס"ל שכך אחרים פוסקים הנז' הרב הביא גםס*ל

שלא מהרח*ש מדברי שנראה הנז' ה'ונרגש וכ' שלם בחוקת דתלינן מהרשד*ם ע"דסמך

ע*ז שסמכו דרבוותא לרובא מצינו וכברוז"ל

ש

ברכותרבקפב

עוו וכ' דמלתא לדווחא כ"כ שמהרח"שואפ' דמסתמא ס"ל אלשקר מהד"ם הרב אמנםוז"ל כל הפך שזה כיון מ"מ שלם שהיה אמרינןלא

מכל המורם מדבדיהם לזוז איז האחרוניםסברת אמרינן דמסתמא רבוואתא הני לכל דס"להאמור ונאמר בעקבותיהם נלך נמי אנן אף שלםשהיה מסתמא בפנים נחבל שהיה הגוי אמר שלאכיון

ניחיש ולא ובפרצופו בגופו שלם שהיהאמרינן היא, דיחידאה אלשקר מהר"םלס'

ההרוג זה דדילמא למיחש דאיכא הרביעיהספק ימים שלשה אחר היה הגוי אותושמצא

תכף שהלך הגוי דבדי ממרוצת שנראהואעג"ב יש אותו להציל אחריהם דצתי שאמר וכמוומיד אחר איש היה שמצא ההרוג אותו דילמאלחוש הנז' אברהים שהוא לו ונדמה ג"י עליושעכר שנגי ולמהר"י שנגי מהד"א להרב שמצינווהגם שנתלוה גוי על ז"ל יוסף רב בס' דבריהםהובאו את ולקחו רוצחיס עליהם ועמדו בדרך יהודיעם

הלילה עבוד ואחר ונטמן ברח והגויהיאודים ההרוג שזה לחוש אין הרוג ליאודי ומצאוהלך לאותו צודתו ונשהנית ג"י עליו שעכרו אחיהוא

שתכף דאתרמי חיישינן לא האי כי דכלהיאודי איש שנזדמן היאודי את ההרוגים שתפסוומיד אחר ושהיה מקום ובאותו פרק באותו הרוגאחר

אותו לצורת צורתו ונשתניה ימיםשלושה דכל בנ"ד נימא נמי אנן אף כן ואם עיי"שהיאודי הערביים כשהלכו ומיד שתכף לחוום איז האיכי

באוהו הרוג א' איש אתרמי הנד שמאעואברהים ימים שלושה אחר ושהיה מקום ובאותופרק

מ"מ הנז' שמאע אברהים לצורת צורתוונשתנית דבריהם הביא תר"ג אות בהגהב"י אהרן ידהרב פתוח פתח אמנם עיי"ש. צ"ע הדבר וליוכתב לעיל שהביאו ד' סי, בתשובה דמדן ההואמצאנו כיון ימים ג' אחר היה דאפילו ועוד וז"לכתב

שהרי וכו' שלם גופם שהיה הגוי מדברידמשמע עליהם להעיד יכול שפיר וכו' הגוי אמרלא

לדברי ואפי' וכו' ימים כמה לאחדאפילו לו ואין בפנים נחבל שהוא דוקא היינוהחולקים כל וגם בפנים נחבל איט אם אבל וחוטםפדחת עליו מעידין הכל דלדברי לע"ד נראה שלםהגוף לא שהרי וכו, שלם היה גופם כל דמשמעובנ*ד לא אם אפילו להעיד יכול שפיר כן הגויאמר

גס ע"כ ימים כמה לאחד עד מיד אותםראה שכתכ תל"ז אות בהגה"ט החביכ להרבמצאנו המחבר הרב גם וכו' מהרי"ק הלכה ולעניןוז"ל

עיי"ש וכו' ר"ת לדברי הסכימו וכו'בתשובת אין מרחמוהי וסיעת בתשוכ' מרן לדבריוא"כ אמנם שלם שראהו אמרינן ומסתמא כלללחוש מהרשדים משם הביא תל"ז אות הכנה"גהרב מהרח"ש גם עיי"ש וכו' הוראה מיראי אנישכתב

דראוי נראה כתב ע"ג מ"ד דף עיגונאבקונטריס שהחמירו מהפוסקים הרבה יש גם עיי"שלהחמיר

עיי"ש תקצ"ב אות הגב"י אהרן וביד הנז'אות מרן בדברי סתידה יש דלכאורה גםומה

סעיף בשה"ט מרן למ"ש הנז' הרמתהמתשובתו ; בנאספו י"א הרב ע"ז עמד וכבר עיי"שכ"ח

תעלה רפואות דיש מצינו איברא עיי"ש ח,סי' מ"א דף בקונטריס למהרח"ש שראיתי והואלזה יראה ולמעשה וז"ל שכתב ה, סי' ובתשו,ע"ג נודע ולא בפנים נחבל ולא שלם שגופושכל דתלינן פשיטא דנ"ד בגוונא ג"י תוך הואאם

כנה"ג הרב גם עיי"ש וכו, ס"ס מכחלהקל ז"ל הרשד"ם משם הביא תל"ז אותבהגה"ט עיי"ש ס"ס מכח שמתירים פוסקים כמהומשם עיי"ש תסצ"ד אות בהגב"י אהרן יד בס'ועיין ס"ס דאיכא כיון בנד"ן נימא נמי אנןאף

איכא ועוד להקל תלינן הפוסקים בושנשתמשו השומע עד שהוא כיון בנ"ד אחרינאטעמא להקל תלינן השומע דבעד ס"ל מהפוסקיםוהרבה אהרז וביד תנ"ג אות יוסן בי' בהגהה כנה"גועיין

דיש שמציט ואף עיי"ש תס"ח אותהגה"ט להק" תלינן לכ"ע ס"ס איכא אי מ"מחולקיס בס' למהרש"ל ועיין ת"ע אות הגה"ט י"אועיין עיי"ש. ק"ד ודף סע"ד ק"ג דף ש"שב"ד

ולדעה קברתיו הגוי אמר דלא החמישיהספק ושלא ביבקוה אף קברתיו צ"להרמבאם

שהדבה שמלבד נאמר לזה הנה מלחמהבשעת גם אף הנד הרמב"ם לס' חשו לאמהפוסקים

שסתם יז סעיף בשה*ט מדן מדברי נראהזאת קברתיו לו' שצריך אומרים יש אח*כוכתב וע*ע קברתיו אצ*ל מרן דברי סתם לפיוא*כ ובכנה*ג בהגה"ט דל*ב אות אהדן ידלהרב בנד"ן טעמים הרבה יש ועוד קנ*ה אותהגהט"ו

הפוסקים שחילקו מה כפי ז"ל הרמב*ם לדעתאף

קפג ברכותרב

שמו דכשמזכיד המגיד הרב שחילק מההא' הר"ן שחילקו מה הב' קברתיו לומרא"צ

והדבה קבדתיו בעינן לא דבשמכירווהריב"ש וכמו חילהקי 'להני הסכימו הפוסקיםמגדולי בהגהב"י החביב הרב טהור איש אותםשאסף עיי"ש רנ"ב אות הגהב"י אהדן וביד קע"האות קבדתיו אצ"ל ומכירו ויודעו שמו דבמזכיריא"כ תט קבן הצריך ל:ו שהרמב"ם לחלק ישעוד הצריך לא עד מפי בעד אבל הרואה בעדאלא

אות הגהט"ו אהרן וביד כנה"ג ועייןקברתיו כגיס מהר"י גם בנד"ן איתא והא עיי"שרמ"ז הצריך דלא הילק בב"י ו"ל מרן דבריוהביא

בעת נמצא כשהגוי אלא קברתיו לו'הרמב"ם איתא נמי והא עיי"ש וכו' והמיתהההריגה שכתב י"א סי' נועם דרכי להרב מצינו גםבנד"ן לומד הצריך לא שחוט שמצאו אמרשאם עוא' נד"ן ועדיף בנד"ן איתא נמי והא ע"שקבר' גבן פש בשאלה וכנז' לארץ ומושלך חללשחוט כשהוא דדווקא שכתב הדיטב"א שחילקמה

אצ"ל אז חיוואי בי איכא מאן ואומרמכריז ובנד"ן עיי"ש בב"י דבריו ומובא עיי"שקברתיו שאפ' למימר מצינן מ"מ מילתא להאיליתא

דברים שהרבה כיון בנד"ן מודהשהריטב"א מודו; לא דהריטב"א את"ל ואפילו בשאלהכנז' ועיין לה חשו לא מהאחרונים הרבה מ"מבנ"ד ס" ש"ש ב"ד בס' ועיין ז, סי' משה דברבס' עיי"ש. צ"ט דףל

בו שנשתמשו אחרינא טעמאאיכאערד הילכתא אי ספק זה והואהפוסקים

דילמא כהרמב"ם ואת"ל לא או ו"לכהרמב"ם דמכירו דהיכא והריב"ש והר"ן כהה"מהלכ'

ס"ל בזה דאף ואת"ל קברתיו אצ"ל שמוומזכיר בנד"ן דילמא קברתיו לומר דצריךלהרמב"ם

דתלינן קברתיו אצ"ל מסל"ת גוי מפי עדשהוא הכלל בדבריו הזכירו ולא טלטלו הראשוןשהגוי הרמב"ם לדעת אף בנד"ן קברתיו דאצ"להעולהז"ל.

נד"ן דדמי לבאורה להסתפק יש "ששיהספק

וסיעתיה דלהרא"ש הטביעה שראהלמי סימנין ע"י רק עיז טביעת ידי על דיאינו

למים שנפל ראה דכי בדדמי דאמרדחיישי, וסובר בדדמי טעי הים שפת על רואהוואח"כ

כיוו נימא נמי בנד"ן וא"כ למים שנפלשזהו ומצא רץ ואח"כ והדגיש עליו מתלחשיםשראהו שהיו אברהים שזהו בדעתו חשב לארץ חללמת

אלפנרדי למהר"י מצינו זה וכעין עליומתלחשים שנגי מהר"א נידון על י"ג סי, יוסף רבבתשו' בנד"ן שיש ואף החששא לזאת שחהסשהנז"ל

מהפוסקים וכמה קברתיו בפרט ספי' וספי'ספיקי ח"וקים נאמרו ובים במלחמה דאף דס"ליש הוראה ומיראי יצאנו לא פלוגתא מידי מ"מאלו אחר אמגב זה על ולסמוך מעשה לעשותאני דמ"ד כ"א סי' בח"ב פמ"א להרב ראיתיהעיון אדם לחשך ואם וז"ל דידיה נידון על שכ'ע"ד המלחמה בעת כשנהרג שראהו בנ"ד אבלוכו'

והו' שנפלו הם שאלו יאמדו מועט בדברבדדמי

וכי דקאמרי וסיעתיה להרא"ש אשכהןודכותיה דל"ד לומר יש ע"כ וכו' שאל"ס במיםטביעה

שראהו מעיד דהתם הטביעה לראו :דוןהאי

אלא כמת נידון הוא ולדבריו במיםשנטבע בדדמי מיתה לאותה ותלו חשו ז"לשחכמים

דהוא בדדמי אח"כ של בעדות אף תלינןלכך אלא מעיד העד אין בנד"ן אבל בזה לטעותנקל ולא בדח העד זה וכראות ראשו על אותושהכו

מעיד ואימ לאו אם הכאה מאותה מת אםידע אח"כ שהיה מה אלא שעה מאותה מיתתועל

נמצא ארצה גופים שני וראה ההוא למקוםשחזר

המלחמה אחר אם כי מיתתו על מעידשאינו

המור"ם עכ"ד המרדכי לנדון ממש דךמה והוהרי

בו ועושים שמכים העד שראה שאע"פימוה

ארצה מתים גופים ראה ואח"כ וברחמעשה בדדמי דטעי אמרי' לא הם שאלו עליהםומעיד שמכים בעיניו ראה שלא בנד"ן מכ"שוא"כ וחשש עליו שמתלחשים ראה אלא הכאה שוםבו

ליקח או להורגו דוצים דילמא בעלמאחששה לפניו שחוט גוף מצא ואח"כ שלומלבושים דטעי אמרי' לא אברהים שהוא עליוומעיד דלא האמוד ומן כלל לטביעה דמי ולאבדדמי

בס' מהדש"ל הביאו הרד"ך לנדון נדאןדמי

)מדין אם זה ודבר ודל ע"ד ק' דף ש"שב"ד קול יצא שכבר דכיון וכו' הרד"ך שלמתורתו

להוש יש היאודי לפ, הרג התוגר שפלוניבעולם שאני דהתם עיי"ש וכו' בדדמי אמרדדילמא כך ששומע טי א"כ 5' שמת בפירוש הקולשיצא

ברכותרבקפד

עליו שיצא פלוני שזהו סובר מוטל מתורואה שמת עליו יצא שלא בנד"ן משא"כ שנהרג'הקול איזה על דשמא וחשש עליו שמתלחשים אלאפ'

לפניו שחוט מת מצא ואח"כ מתלחשים רעדבר נתברר א"כ אלא אברהים שזהו בדעתו ישפוטלא שם פמ"א הרב חילק עוד שזהו. היטב בארלו

אלא וכו' הרא"ש אמר דלא לומר יש א"נוז"ל אחר מיד המים מן עלה שהוא שכל במיםבטבע שתוך אפשר לכך ומשתנה תפח מתפחשעה השעד דלאחר אלא משתנה לא שהועלהשעה תוך אבל כלל. עדות מהני ולא מתרבההשנוי שראה למי לטעות נקל והוא קצת משתנהשעה

עד משתנה שאינו ביבשה אבל וכו'הטביעה הוא המלחמה שראה דכהטום לתלות אין ג"יאחר משתנה עואינו כיון אח"כ כשראהו לטעותנקל שהיה כיון בנד"ן שייך נמי והא ע"ז ג"י אחרעד

ביבשה. וטרח להצילו ירד שהוא כיון לחלק ישעדן4

הלל שחוט גוף ראה ואח"כ אחריהםורץ לא דאם בדדמי דטעי לומד אין לארץמושלך שזהו היטב הידק ודקדק גמור בבירורהכיר

אחריהם מלרוץ עצמו את מניח היה לאאברהים בודאי א"כ בהצלתו משתדל שהוא כיוןעוד

וכמעט אברהים שזהו היטב אותו הכירהגמור שם יוסף רב בס' שחילק למה דמי זהחילוק ס"א סי' חעא למהרדב"ז חזינן מזאתוגדולה שהרי בדדמי למימר שייך לא ובנד"ן וז"לשכתב מצא וכשחזר אותו מבים גוים שהיו שראהאמר כיון בדרך ומושלך הרוג בעצמו היאודיאותו

מצאו וכשחזר אותו מכים שהיו ראהשמתחילה מכים שהיו אותו הוא אם יפה דקדק ודאיהרוג מכ"ש נימא נמי אנן א"כ ע"כ והכירו לאואו

רדיף והוא להצילו אחריהם שרץ כיוןבנד"ן הדק יפה דקדק ודאי הרוג אחד וראהאבתרייהו ותצא הנז"ל שמאע אברהים שהוא והכירוהיטב דאשת לעיל האמור כל פי על דלענ"דדינא

לכל להתנסבא למיהך שריטו שמאעאברהים זה כל בידה ימחא לא ואנש תיצבי דיגבר

מר וירא ישקיף עד למעשה אבל להלכהכתבתי כמהר"י מלא ה' וכבוד המו' הרב רבהניהו יעאא. בגדאד פה החו' הכ"דבורלא

יצ"ו. אלה עבד סמטה חיים סהפההצעיר

שמאירה וברה זכה זהב מנורת הרואהאנוכי מעולפת דדינא פיסקא האי העיניםאת מר לי דשדר מספריפ השמים כאשרספירים אמת משה כברק ומאיד המובהק הדב רבהניהו

ואשובה העולם עד חיים אמת תורתותורתו עלי' וייפוק צדד' צדי בכל והתבונן עמדאראה זו הלכה מבינ' הברוח בו להתגדר מקום הניחלא

וסוררק היא הומ"ה אהבה עלובה ויתר ראההעלה

למהך שרייא דא דאיתתא העיגוובנבלי ישנה מי דברו אחרי השתא איכולהקנסבא רואיהכ כל מוצק כראי חזקים המצודקיםדברים רוב ולפי הגבורה מפי כמשה נתינה דתיכירון אשנה קרא אותי מאד עניו משה האישהענוה למודעי ולאו איתתא דהך בשריותא זהפרק המצוה מן סור לבלתי עני ואנא צריךהוא

ועוד כיאודה באתי הנה צדיק רצוןולעשות לכל להתנסבא שריש איתתא הך דודאילקרא הרב גבר הורה כאשר דין בעלמא דיאינש ויטע משגיאות יציליט ישראל ואלהפוסק בחבלי אחוז אחד באום והישר הטהב דרךבלבינו לנורא בעדו ומעתיר הפו' ה' אהבתעבותות אברכיהו אני כמותו יהיו מיעיו צאצאיעלילה קלה. הדיוטבברכת

ס"ט. בודלא יהודההצעיר

ביום היה כך עח"מ אנחנו וצדק אמת בהירר2ב( אייר לחודש ימים חמשה בשבתששי

ושש ושמונים מאות וחמש אלפים חמשתשנת כלכתא מתא פה מונין שאנו למנין עולםלבריאת מותבא רבא לימא דמשיך נכגא נהרא כיףדעל אנחנו הלכנו היום חצי אחר וחצי שעותארבע נחמד החתן ועמנו הנז"ל נכגא בנהר לשוטח"מ הנהר שפת ועל הכהן דויך יחזקאל הרבונעים גם חקר לאין ובאים והולכים המלך דרךהנז'

לאין הנהר שפת על קשורים קטנותספינות בנהר וירדנו יחד כולנו בגדיט ופשטנומספר יחזקאל זה ואחר שבת לכבוד ורחצט הנז"לנכגא הספינה זאת ונתפוס ונשוט לכו לנו אמר'הנו' עומדת שהיא שבקטנות וגדולה שבגדולותקטנה איש באמת אמה שלשים כמו הנהר משפתרחוק בזה רצינו ולא החלה אליה יגיע מיונראה אליה וקרבנו ועברנו עליה והלכנו בנווהפציר

קפה ברכותרב אמות שבע או שש כמו לבינה בינינווהיה

ורגלי ידי גידי נתכווצו אהה צעק הנז,ויחזקאל הצילוני ה' למען עוד ולשוט להניעם יכולואיני חזר יצ"ו יונה יעקב בן יוסף שהוא ממנווהאחד

שמעון שהוא והשני מפחדו לישבהבמהירות הספינה ותפט קדם כבר יצ"ו הכהן דויך משהבן אליו חזר הנז, יחזקאל צער את ובראותוהנז, ודוחפו מעט שט הוא והיה מאחוריו לוובא

חבל את לרזפוס להגיעו כדי מעט הנזןליחזקאל לו יכול ל~ע כי ובראותו לזה יכול ולאהספינה הטורח מפני ולתומכו לסעדו יכולת עוד לוואין

וחזר אותו עזב אז עצמו על ומפחדו עמושטרח עץ או חבל לו להשליך אליה ועלה הספינהיתפס יצ"ו יונה יעקב בן יוסף גם מצא ולא הספינהמן

הקטנות הספינות לאנשי מתחנן היהמהיבשה רצו ולא ולהביאו הנז, יחזקאל אצל לילךכדי וא' הים מן א' שנינו והיינו פעלם להם ישלםהאל לעשות בידינו ואין בצערו רואים היבשהמן

היה ולא במים טבע גופו שכל אותו רואיםוהיינו ידיו וכפות ראשו שער שחרות אם כינראה ויותר דקים חמשה כמו ברוח מתנועעיםלמעלה הקשה בצערו הספינות אנשי כשראו יהואחר ספינה אליו הלכה אז כלל חיים לו נשארושלא אבל כ?כתא מאנשי אינם ואנשיה קטנהאחת והם ימים בלב הולכת גדולה ספינה מאנשיהם

בריחוק אליו ובקרבם מליבא"ר מאנשיישמעאלים ולא במים טבע בעו"הר אז יותר ולאאמתים שנינו ואנחנו מת שכבר לפי עוד נראה ולאעלה יחד שנינו להוועץ משם זזנו ולא זה כלרואים הממשלה אנשי ובאו נגיר וכיצד נעשהכיצר סוף ועד מתחילה זה כ4 שראו הנהר שפתשומרי ושם שמו מפינו וכתבי הארץ מעמי ורביםהם כי שלהם בערכאות להגיר כדי חמיו ושםאביו שיהודי בעיר הדבר נודע ביני וביני משפטםכן מהם ובאו הי"ו עמינו בני ושמעו בנהר טבעא'

ומי הרע המעשה מה לדעת הנהר שפת עלרבים

האלה הדברים פי על להם וספרנו טבע אשרהוא היאך ורואים שם עומדים והיינו האמת ףייןברוך עליו להשליך מצולה להביא משתדליםקרוביו באיתה נמצא ולא לבקשו צוללים אנשיםולהביא ויהי היום עבר כי צוללים ולא מצולה לאשעה וגד מקח"ה הנהר שפת על מעמרינו והיה"ילה

זה וכל יותר או ומחצה שעות שלש כמוסוף נאמנה עדות בתורת וכתבתהו בעינינוראינו בשבת שני ביום יע"א כלכתא פה וזכותלראיה אלפים חמשת שבת אייר לחדהב יום עשרחמשה שריר והכל עולם לבריאת ושש מאותוחמש וקיים. ונכון ואמתובריר

יצ"ו הכהן דויך משה שמעוןהצעיר יצ"ו יונה יעקב יוסףהצעיר

הבחור באו עח,/מ בפנינו וצדק אמתבהיךרז משה שמעון והר' יצ"ו יונה יעקביוסף

דברים כל בע"פ לנו והגידו יצ"ו הכהןרויך וזכות ולראיה לפנינו שמותם וחתמוהנז"ל חדש הנז"ל ביום יע"א כלכתא פה עדותםקיימנו ובריר שריר והכל ליצירה התקפ"ו שנתהנז"לוקיים.

יצ"ו כליף יוסף עזרא יוסףהצ' יצ"ו מנשה ראובן יחזקאלהצ' יצ"ו מצליח אליהו יחזקאלהצ'

יצ"ו דויד שלמה בנימן אברהםהצ' יצ"ו סתהון ישעיה יצחקהצ'

יצ"ו זרובבל יחזקאל צאלח עדים העידוואח"כ ביום וז"ל יצ"ו אברהם אליהוואהרן

והנה ערב לעת אייר חודש בשבת רביעיעד ה"ר של משרת אולא גריב אשת הגויהדלגא"ן שמו הנקרא ממקום באה יצ"ו יצחק יונהיעקב או עוום כמו מכלכתא רחוק ביתה שם כיהוגלי ובבואה ללכת הממוצע ברוח בספינה שעותשבע

הנטבע את ראתה ההוא ביום לכיכתאבספינה המים פני על צף מת נ"ע הכהן דויךיחזקאל סתי מכלכתא רחוק גא"ט פלט"א הנקראבמקום בעצמו הנז' יחזקאל שהוא והכירתו ומחצהשעות מקודם הנז' שיהזקאל לפי בטוב אותו יודעתיהיא הר' בשכונת יצדו אביו עם דירתו היתהלכן

היתה הנז, והגויה א' בבית יצ"ו יונהיעקב הנז"ל יונה יעקב הר' בבית בעלה עםמשרתת מהספינה בואה ובעת חודשים בהם שישימים דויך יחזקאל הוי הוי ואומרת מקוננתהיתה

לקונן לך מה לאמר אותה שאלנו זהוכשמעינו פני על צף אותו שראתה יט ותאמר ותעןעליו והכירתו הנ"ל גא"ט פלט"א הנקרא במקוםהמים

ברכותרבקפו

ולא נאע הכהן דויך יחזקאל שהוא עיןבטביעות במהרה לבקשו לקרוביו הגידו לנו ואמרהאחר

שעדין לפי שיפסיד קודם ולקברו ההואבמקום סרה לא ערין המטפחת ואפילו וקיים שלםגופו על עודה היא אשר המטפחת סימן ונתנהמעליו דהייט ולבן משחור מרובעים בתים שהואבשרו שתי לבנים בחוטים ומקוטפת שחורה עצמההיא זה על שאלנו גרכאנה הודו בלשון ונקראוערב לבש המים פני על לשוט בשהלך הדבר אמתאם

אמת והנה היטב וחקרנו ודרשנו כזומטפחת המטפחת שאל לשוט שהלך שבזמן הדברנכון שהיא הנז, יצ"ו הכהן דויך שמעון יוסףמהר'

והראה בה וטבע ולבשה לו נתנה אהברהמטפחת ואמר ולבן משחור גארכאנה אחרת מטפחתלנו אותם קנה הם אחת ומחתיכה חברתה היאשזו

ואגפיה בכלכתא כהם ימצא ולא אלפ"יומעיר להר' ונגד נכונים הנז"ל הגויה שדבריוידענו וכתבנו האלה הדברים ע"פ יצ"ו הכהן דויךמשה תומה לפי מסיחה הנז' הגויה דלגא"ן מפיזה

לראיה נאמנה עדות בתורת שמותינווחתמנו חמשה בשבת שני ביום יע"א כלכתא פהוזכות וחמש אלפים חמשת שנת אייר לחודש יוםעשר שריר והכל עולם לבריאת ה~ש ושמוניםמאות וקיים. ואמתובריר

יצ"ו זרובבל יחזקאל צאלחהצעיר יצ"ו אברה5 אליהו אהרןהצעיר

משה ה"ר לפנינו בא איך וצדק אמתבהיות אחד כתב לנו והראה יצ"ו הכהןדויך

המובהק הרב ורבינו מורינו של יה"קמגלילי לדרוש נר"ו חיים משה כמוהר"ר כברקהמאיר דויך יחזקאל הנטבע של העדות בעניןולחקור וקראנו ח"מ אנחנו יחד נתוועדנו ובכן נ"עהכהן וגיזום איום אחר מאתם ודרשנו וחקרנולעדים דגלו על איש עצמו בפני א' כל עדותםוקבלנו אוולאן סדרן, וזה יה"ק בכתב כמ"שבאותות

שמעון הר' שהאדת א, אנג עדות קבלת טרףמן יצ"ו יונה יעקב יוסף והר' יצ"ו הכהז רויךמשה על עמדו זה בפני שלא זה עצמו בפני 4רגל

חמורה בשבועה נאמנה עדות והעידורגליהם מכוונים דבריהם ונמצאו וכו' יגיד לאובאם ולא סוף ועד מראש בראשונה שהעידו מהכפי

באני שבעתה רבר ועל ארצה מדבריהםנפל כת"ר שחקר החקירות מענין כת"ר לרוםלהודיע שפת על מעמדם טרף מן אוולאן חכםחקירת מפיהם לנו נתברר וחצי שעות שלשהנהר טביעה אל לאן ספק באין ביום היתה רובהבאנהו אך היום חצי אחר וחצי שעות בארבעכאנת והותר וחצי שעות שתי החמה לשקיעתנשאר שעה והנשאר כנודע ארוך היום זמן באותוכי

זורח הלבנה אור והיה מהלילה פחות אואחת אותם חקרנו וגם היטב במוקר מביטיםוהיו

הנהר שפת על עמידתם ענין על שניתחקירה והכירו וראו היטב לראות מהנהר עיניהם זזולא

חקרט וגם הזמן זה כל הנטבע עלה שלאבבירור שהיא המטפחת ענין על שלישית חקירהאותם בשטר כנז' וכו' ולבן משחור מרובעיםבתים בנהר לשוט שירד בשעה עליו היתה אםעדותם לשוט וירד אותה שלבש בבירור שניהםוהעידו הסמיתה במים ששט בשעה עליו אותהושראו ערות לקבלת שייך ע"כ אמיץ קשר בוקשורה א' עד אוולאן ב' נמרו עדות ולענין א'.אנג סאבקאן זרובבל יחזקאל צאלח שהואמהם אהרן הר, שהוא השני והעד בצרה ללסאפר וררשני וחקרנו לפנינו עמר יצ"ו אברהםאליהו והעיר כנז"ל וגזום איו5 אחר היטב הדקאותו ולענין דבר הפיל ולא בראשונה שהעידכמו

מעהא יתחאכו בדו המי אנכאן ראשונהחקירה כאנו אלדי נאמנה עדות העיד חכי אל בדת הייאו הווא ישתמון קיעדין המי נשואן וגירוהוא סאעה אל הדין גויה וא" שט אל חאפתעלא בדת היי וצולהא ומע ביתהא מן הורי בלוצלת

גיר מן הנז' יחזקאל עלא תבכי והיאתחאכיהם אברו שי סאלהא אחד ולא מעהא חכא אחדמא

ולענין מפיה ערות בשטר כנז' תמאם בלוחכתם הר' אנהו תערף גויה אל כאן אל שניתחקירה

וסא? לא או הנטבע ליחזקאל יערפו הנז'אהרן גויה הל אלדי ג' חקירה ולעניז תערפואנהא תערפו היי אלדי המי יערפון אלדיתערף

וכדאלך תערפו כדאלך וקאלת הנז,ליחזקאל ובודאי מליח הנד ליחזקאל תערפו הנז' גויהאל אלא כהן כלמת באסמו דכרת מה גויה אלאיצא אכו מא אטראף בהל ולאכן סתם דויךיחזקאל מן נעלס ולא טייב לא האדא גיר דויךיחזקאל

קפז ברכותרב

גויה אל רוחת כצוץ מן וכדאלך ועיקר כללהעין ביומין הטביעה זמן קבל כאנת הוגלילעירה סעאה אל הדיך אלא לכלכתא גת ולאתלאתא עקלקלוה אורחות כו איל הנהר ולעניןכנז"ל טרפין אל מן מישור אורח הטביעה מכאןאלא

חקירת מענין וכדאלך צד מכל ונץ סאעאמקדאר אותו שראתה לשעה שנטבע משעה אםחכם לעק מעת שלמים ימים חמשה עליו עברוהגויה חמשה עליו עברו שלא באמת לנו נתברר לא.או

שתי עש"ק ביום לנטבע לעת מעת שלמיםימים ראתה והגויה החמה שקיעת קודם וחצישעות הדאך פי לאן היום חצי קורם רכיעי ביוםאותו הווא אל לאן תבטי לכלכתא הוגלי מן גייאאל וסיון ואייר ניסן פי כדאלך זיד ואל וגהבל לחקת ומא היום חצי קורם ושאפתו זוריציר גמיע תבקא מגרב אל קריב לכלכתאתוצל הערים מן ודרשם חקרם כת"ר מע'סאלאת ובריר שריר והכל וכו' שמותינו וחתמנוכנז"ל וקיים. ונכוןואמת

ס"ט הלוי שאולהצ' ס"ט עזריאל אביגדירהצ'

יצ"ו מצליח אלייהו יחזקאלהצעיר ס"ט הלוי יצחק יאושעהצ' יצ"ו מנשה ראוכן יחזקאלהצעיר יצ"ו גבאי אהרן ח' רוירהצעיר

יצ"ו סתהון ישעיה יצחקהצעיר ולא ארע ולא בער אני כי בני ידעתיתשרבה

כי מקומי את אני ומכיר לי אדםבינת בנו וק"ו שכן וכל הפעוטות לעונת הגעתילא החמודה הערוה בענין וללמד להורות ק"ושל

לא אם לי ואוי אומר אם לי ואוי טובאדחמירא מוטלת וחובה בוש ער בי הפציר השואל כיאומר

בכל להעגונה התר להמציא ולחפש לתורעלי אלקטה לבי אל אני אמרתי אך מגעת שהידמקום

דברי טהורות אמרות נועם אמריבאמרים כתובים המה והלא הפוסקים ז"לרבותינו תצא ומהם חיים מלא פה ובטירותםבחצריהם

ה' מאת שאלתי אחת חיים אע ומפיהםתורה

הלכה בדכר אכשל לבל אמת בדרךשינחני אכי"ר, בעדי יגמורוההטם במה להסתפק יש דידן בנדון הנה ואומרואען

הגיי שעדוק נךדע ככר הא' ספקספיקות

ספק יש ובנ"ד תומו לפי מסיח שיהיהצריך ששאלו לפי לאו אם תומה לפי מסיחה היאאם

מה דויך יחזקאל הוי הוי שאמרה אחראיתה צף אותו שראתה ותאמר ותען עליו לקונןלך והכירתו וכו' הנקרא במקום המים פניעל

יש ולכאורה דויך יחזקאל שהוא עיןבטביעות מיהעזו כתחלה הזכירה שלא כיוןלהסתפק ואחר דויך יחזקאל הוי הוי אמרה אלאבפירוש

ראיתי והשיבה לקונו לך מה אותה שאלוכך וכון הנקרא כמקום המים פני על צףאותו

ולקברו וכו' במהרה לבקשו לקרוכיוואמרה וכו' וקיים שלם גופו שעדיין שיפסידקודם אותה ששאלו אחר מיתתו גילתה הדבריםשבזה ירוע הנה להשיב יש הספק לזה לקונן לךמה ז"ל והרא"ש והרמב"ם ז"ל הרי"ף שכתבמה

גוי וז"ל הטהור בש"ע ב"י מרן גם פוסק'ושאר אותו ששאלו אע"ג תחלה תומו לפישהסיח זה הרי המאורע כל שיפרש ער וברקוהואח"כ ז"ל מהרח"ש וכתב פיו על ומשיאיםנאמן

ז"ל ירוחם רבינו מדברי וז"ל כ"ג דףבקונטריסו

העניו לומר מל"ת התחיל אם מבעיא דלאלמדע בפירוש תחלה אמר לא אפילו אלא וכו'בפירוש

שרוצה מעשיו מתוך מייתא דמוכחא אלאמת אמרה שלא דפונרקית ההיא כגון שמתלהוריע בנ"ד וא"כ שם עיין וכו' ככתה רק שמתתחילה

שנראה דויך יחזקאל הוי הוי לומר שהתחילהנמי אעפ"י שמת להם להוריע שרוצה דבריהמתוך שראתה והשיבה לקונן לך מה אותה שאלושאח"כ נפקא לא המיתה בהדיא שגילתה וכו' צףאותו

ז"ל הרמב"ם מתשובת נראה וכן מסל"תמתורת

נושא שהיה ראובן על בבאי ז"ל מרןהביאה ואמרה וכו' יהורים עברו לימים וכו' בחוץונותן יארע שמא מכאן תזוזו לא וכו' אחת גויהלהם לי (:.רע מה שאלוה אחר ליהודי שאירע מהיכם ויצאו פלוני עיר אל ללכת פלוני מעיראמרה וכו' האיש זה תדעי מאין ושאלוה והרגוהואהריו

מסל"ת הגויה שזו ז"ל הרמב"ם והשיבגיייש

למדנו עיי"ש וכו' אותה ושאלד שחזרוואעפ"י גילתה לא שבתחילה שאעפ"י ז"למדבריו

מי גילתה לא וגם בפירוש המיתה הואשהמאורע ממנה ששאלו השאלות אחר אלא הנהרגהוא

הנהרג הוא ומי בפי' המיתה להם נודעוההזירה

ברכותרבקפח

בנ"ד כ"ש וא"כ מסל"ת. מתורת נפקאלא שלא רק משפחתו וכינוי שמו בתחילהשהזכירה לא שזו שנאמר מכ"ש בפירוש המיתהגילתה ז"ל למהריט"ץ ראיתי וכן מסל"ת. מתורתנפקא מן הגוי הזכיר שלא שלו נדון על ל"אבסי'

הביא ופלוני פלוני והשיב ששאלוהו עדהנהרגין לזה רא,ה וזאל הנוכרת ז"ל הרמב"םתשובת הגויה רהסיחה הרמב"ם דנשאל עובדאההיא ולא הדבר תורף אמרה ולא תחילה תומהלפי הרמב"ם והשיב לה עה2אלו עד האיש מיאמרה עיקר דהאי דמילתא וטעמא מסל"ת דמקריז"ל ותירצו דפונדקית מההיא לה ילפינן מילתארהאי וכת' חברינו. איה לה אמרו בכייא חזיתנהוכי

הכי שמעינן רמהתב הוא והענין וכו' ז"להרי"ף ולא בכייא דחזתנהו כיון בגמרא כרתריצורהתם בוכה שהיתה ואפשר מיתה ולא המת שםהזכירה

מסל"ת מדין נפקא לא זה כל ועם דבר איזהעל ז"ל מהריט"ץ הר' מדברי למרנו הריעיי"ש ולא המת שם הזכירה לא רבריה בתחלתשאפילו והענין המקרה גילתה ששאלוה לאחר אלאמיתה בנ"ר וכ"ש מסל"ת מרין נפקא לא זה הואומי

אלא חסר ולא משפחתו וכינוי שמושהזכירה מדין נפק~ו לא בפרוש המיתה מאורעלגלוי עזרת בספר ז"ל חביב בן מהר"ם הרב גםמסל"ע הללו הרי"ף רברי ולפי וז"ל כתב ק"י ס"קנשים שמת בדבריה בררה לא הגויה דאפילומשמע ושאל ובא יהורי על חבל אמרה אלא תחלהפלוני פלוני יהודי וספרה ליהודי היה ענין מהממנה המיתה הודעת דעיקר אע"ג מסל"ת חשיבהשמת וכו'. דפונדקית רעוברא דהרי שאלה ידי עלהיה ס" ב' בחלק ז"ל ביהוסף עדות הרב גםעיי"ש

אהרן חנות על שעבר בגוי שלו נדון שהיהא' וא"ל חירוש מה אהרן וא"ל בשלומו הגויושאל היהו' והשיב העני חבריך מסיבת עליך לביהגוי בכפר נהרג בשבועה הגוי לו ואמר לו היהמה

עי~'ש מסל"ת נקרא שזה ז"ל הדב ודןפלוני שזכרנו ז"ל הפוסקים מכל לפניך שלךהרי

ראיתי ברם מסל"ת נפקא לא בנ"ר יוצאמפורהם אות הטור בהגהת כנהאג בספר ז"ל החביבלהרב התחיל אם דהא לפרש אפשר וז"ל שכ'קפ"ח

הענין כל ופירש לו שאלו כך ואחרלהסל"ת אמר כגון הפרט באותו דווקא היינו מקדימסל"ת

ואפשר וכו' המיתה אופן לו שאלו כך ואחרשמת בתשובה ומצאתי וכו' מסל"ת שאמר דכללפרה2

מת פב"פ מסל"ת גוי על שנשאל ז"ללמהרי"ק רמשיילי מצימ כי ואף השיב עירו שם הזכירולא משום ליה דנפיק משום שאלינן דלא הואדינא כמו לי דסבירא נראה ע"ב מסל"ת מתורתעירו

עיי"ש ז"ל הכנה"ג דבר' ע"כ וכו' תחיל'שכתבתי רכתיבנא רבוורנא הני כל על חולק מהדי"קנמצא שמסכים נראה לכאורה ז"ל כנה"ג הרבוגם

בהגהת בח"א אהרן יד להרב ראיתי וכןלדבריו לדבדי הסכים כנה"ג שהרב שכתב ע"ה אותהטור

המחמירים לדעת אפי' שם כ' וגם ז"למהרי"ק לא הגוי בסני המת דהזכדת וכו' להודסבירא לכתחילה תומו לפי הסיח דלא היינו מסל"תחשיב אדם זה לו שאל ואח"כ בתחילה מסל"תאבל

אפילו הן ואמר פלוני הוא שהרגוהו אומרשאתה משה רבר מסל"ת מקרי שפיר המחמיריםלדעת בני בעל הרב מדברי מתבאר וכן י"א סי'חא"ה ליה סבירא ז"ל גאטינו מהר"א אבל ט' סי'יעקב דהרב לי ונראה מסל"ת מקרי לא הכידאפילו עיה'ש. וכו' כוותיה ליה סבירא ז"להחביב

מדבריו שנראה עליו לדקדק ישולכאורה ז"ל החבי"ב והרב ז"ל מהרא"גשהרב

יראה והרואה פליגי ולא קיימי אחתבשיטה מהרא"ג נחלק שלא ז"ל משה יבי הרבברברי א' יהודי שאמר שלהם בנדון אלא משה רברעל

ואמר פלוני הוא אם אותו ושאלו מת פלונימעיר אם אבל מסל"ת מתורת רנפיק מהרה"ג סוברהן לסוח שהתחיל לאחר אלא ,2מו לו הזכירלא או מת אי ראיתי אומר אם רהיינו תומולפי מהרא"ג גם הוא מי אותו שאלו ואח"כהרוג מהרי"ק על ופליג מסל"ת נפיק דלא ומודהאזיל משה דבר להרב ראינו רהא נהא החביבוהרב ראית, מסלאת הגוי נשאומר למהרא"ג שכתבז"ל ואומר הוא מי לו ושאלו מת פלוני מעיראיש מקרי דשפיר שיחיה האדון לע הורה רבזהפלוני ע"ג ק"כ ביף עיי"ש בקונטריס ככתובמסל"ת חולק שמהרא"ג איתמר בפירוש הדבר הריבר"ה שכוונת ליישב ויש ז"ל וכנה"ג מהריאק עלבזה ליה סבירא זאל החביב שהרב לומר אהרןיר

ז"ל כמהרא"ג סובר ומהרא"ג משה דברבנרון מעגה"ג להרג ליה מבירא דהא מנדונומכ"ש

קפט ברכותרב

המת שם תומו לפי שסח אחר לו הזכירו לאשאף מתורת דנפיק זה הוא מי לו אמרו דווקאאלא

ואומר פלוני יהיה לו כשאמרו כ"ש א"כמסל"ת בנדון ז"ל מהרא"ג אבל מסל"ת מתורת דנפיקהן

כוותייהו ליה סבירא לא ומהרי"ק החביבהרב י"א להרב ראיתי אמנם מסל"ת דהוי סובראלא מהרח"ש בין שמחלוקת שכתב ע"ב אות ב'בחלק בספר הרמ"א מחלוקת הוא ז"ל למהרי"קז"ל סבר ז"ל שהרמ"א ז"ל מהרא"ג הרב עם משהיד ז"ל כמהרי"ק לה סבר ומהרא"ג כמהרה"שלה

בשיטת אזיל שמהרא"ג נראה מזה אשרעיי"ש שרב יראה והריאה ז"ל כנה"ג והרב ז"למהרי"ק ז"ל עצמו הרב גם שכתבנו וכמו ביניהםהמרחק אמרו ביו פלוני אם לו אמרו בין הפרש שישכתב מהרח"ש גם נמי לומר נוכל וא"כ לה הוא מילו

וסובר פלוני לו אמרו אם משה דדבר בנרוןפליג כתב עוד מסל"ת מתורת דנפיק ז"לכמהרא"ג

חביב בן מהר"ם הרב ומדברי וז"ל י"אהרב ליה דסבירא יהדיא נראה ק"ה ס"ק ע"נבספר על שבתב ז"ל החביב הרב ודעת מהרי"קכדעת יודעים אתם אין א' גוי לו שאמר שהעידישראל הגוי אמר יודעים. אנו אין ישראל לו ואמרלשוט איזה היהודי לו אמר בנהר שטבע ליהודי לואוי ונפלו בספינתו היו יהודים ב. לו אמריווא

ראינו ואח"כ נטבע והב' עלה הא' ימיםשניהם אמר מכירו אתה אין לו אמר מת מושלךאותו זה לעדות לחוש יש וכתב חלבי כהן יהודילו

שאלו דאם ליה דסבירא הרי שאלה, ידי ;לשבא והנה ע"ב. מסל"ת דנפיק פלוני ואמר הואמי שזה נינהו סתראי חביב בן מהר"ם דברי זהלפי לעיל. אותו שכתבנו ק"י ס"ק שכתב מההפך לכאורה הוא ק"ה בסי' שכתב שמה הנראהאמנם שכתב וכמו זה ספק בטל התשובה בסוףואפשר מזה הרגיש י"א שהרב נראה גם ק"י קטןבסעיף לנו דרמז ק"י קטן סעיף ע"נ בספר ועיין.שכתב בח"א ראינו ברם זה את זה סותריםשרבריו ס"ק של הזאת השאלה הביא רנ"ה קטןסעיף שאלה ע"י מקרי לא דזה עליו תמהני וכתבק"ה אחד יהודי ואמר בתחילה לדבר שהתחילכיון

שלא ואפי' מזקת אינה כן אחר השאלהנטבע שכתבו ממה להתיר יש סוף להם שאיןבמים שלמה דבר/ על קשה יקצת עיון וצריך האחרו,כל

קטן שבסעיף מדבריו אדידיה מדיריה הקשהלא שכתב ועוד זאת מזקת אינה אח"כ שהשאלהק"י איך האחרונים כל שכתבו ממה להתירשיש מהרי"ק והרי כך להו סבירא האחרונים שכלכתב מהרא"ג והרב כנת"ג הרב גם כך ליה סביראל(ו

להתיר כתב איך וא"כ כך להו סבירא לאלדעתו שכתבנו שמה אמנם להתיר כתבו ה(וחרונים'טכל בטל בסוף ואפשר לכאורה ק"ה בסי' שכתבמה

דברינו רמז י"א הרב שאף לכאורה נראהאותה ואין האריך שבתשובה אפשר ויש שם שכ'ביה

חזר אח"כ שאפשר לומר שכוונתו בידינומצויה בזה עסוק ובהיותי מזקת השאלה שאיןואמר מים באר בספר ז"ל בולה למהר"ס הויתחזה שהביא ה' סי' בחא"ע ז"ל מוצירי למהר"חחיים עליו שתמהנו כמו עליו ותמה י"א הרבדברי ויישב ז"ל לדעתו ע"נ הרב על הקשה שלאעל

סתירה שום יש ולא ודעמיה ז"ל מהרמ"חלדעת דרך וכך ריהטא. לפום כך כתב דהרבבדבריו הנופלות הספיקות תחילה לכתובהפוסקים ביאורו בא שכבר ספק ואפילו נידוןבאותו עליו מלעמוד נמנעיס אינם הפוסקיםבספרי דמהרא"ג שכ' מה על דבריו על עמד גםעיי"ש ולענין עיי"ש ז"ל מהרי"ק לדעת ?'ה סביראז"? אדירה מדידיה הקשה שלא עליו שתמהמה כך כתב דהרב ז"ל מהרמב"ח דדעת אותהוישב כך י"א הרב שדעת כתבע כבר ריהטאיפום ליה דסבירא מאן מצינו לא הנה שיהיהאיך ולדעת ז"ל מהרי"ק אלא רא בכגון השאלההזקת אמנם בשיטתיה אזיל הכנה"ג גם ז"ל י"אהרב

ליה מספקא ספוקי כנה"ג שאף לומריכולים כמהרח"ש ופוסק דעתו מבטל ומעשה דינאולענין על כתב ז"ל בולא למהר"ש ראיתי וכןז"ל

גופיה רהרב כיון רעתי לעניות אמנםכנה"ג הוה דמסתסינא לאו ואי וכתב ליה מספקאספוקי לאו אי נלומר בזה מהרי"ק שצדקאמינא

מסל"ת באומר להתיר בפשיטות פסקדמהרח"ש שכקב כמו עירו שם על שאלוהו כך ואחרמת.

נראה הכי א"כ כן אומר היה שם דבריווהביא ומבטל מהרח"ש כדברי שפוסק למעשהדעתו דברי למשבק לן לית נמי אנן אף כן ואםדעתו

עינינו דהרי ועוד שלו ספיקות מפנימהרח"ש כאור בפירוש כל שכתבו רבנים כמההרואות

ת ו כ ר ב ברקצ

מוכיחות ידים גם למעיה דבריהם ורמזתיאמרתי ולא מדסתמו כן להו סבירא הפוסקים שארדגם לחוש ואין נקטינן דהכי פשיטא א"כ בזהחלש כ' עוד הזה בדבר הוא דיחיד מהרי"קלדעת שהגוי דכל דמילתא כללא ע"א מ"ו בדףשם שמו על לו דשאלו אח"כ אך תומו לפיהסיח ה' גם דנאמן הגוי והשיב וכיוצא עירו שםועל

ז"ל בולא מהר"ש הסכים ו' סי' ז"ל הם'בעל האמת ועל הדין על כפיו פי אנוכי וגםוו"ל בתריה נימא דידן בנדון נמי אנן וא"כ הורהדיפה מסל"ת מתודת נפקא לא ונימא גרירידרבנן שאמר בעניל הי"ו בויא מהר"ש מדבריואע"ג ואמר עירו ושם שמו על שאלו ואח"כ מתיהודי גילתה לא דידן ובנידון מסל"ת מתורת נפיקדלא

על מקוננת היתה אלא בפירוש בתחילההמיתה אותה שאלו ואח"כ יחזקאל הוי ואומרתיחזקאל מתורת נפקא לא כן גם בפירוש דבדיהלגלות דברי שהביא סימן באותו שתראה וכמומסל"ה אחרים ופוסקים מהריט"ץ והרב ע"ג בעלהרב

אם אף מסל"ת מתורת נפקא דלא וכתבושדברו אלא והשם המיתה בדבריה בתחילה בררהלא כן ליה סבירא ז"ל י"א הרב גם ששאלוה,אחד שסובר לדעתו ע"נ הרב על שתמה שראינווממה הוואלה דא שבכגון חביב בן מהר"םשסבר שהתחיל כיון שאלה מקרי דיא ואמר ותמהנזקת ויש האחרונים שכתבו ממה בתחילהלדבר המורם א"כ האחרונים כל שכתבו ממהלהתיר לכולי מסל"ת מתורת נפקא לא בנ"ד האמורמכל לפסוק צריך ולהלכה ז"ל ממהרי"ק חוץעימא

בנ"ד לומר נוכל ועוד כמהרי"ק ולאכוותייהו מתורת נפיק דלא ומודה אזיל ז"ל מהרי"קאף

שהיא שהבראה לקונן התחילה דהגויהמטל"ת פרט אותו ועל ולגופו לו שאירע מה עלמקוננת יחזקאל הוי ואומרת עליו מקוננת למה להשאיו דבריה שתפרש כדי אותה ושאלו יחזקאלהוי

שזכר ז"ל מהרי"ק לנדון דומה ואיני מלאבפום על דבר שהוא כלל זכר שם יש לא עירו ושםשם בנדון אבל אחר פרט על אותו ושאלו אחדפדט לגלות אותה שאלו הגויה שסחה הפרם עלדידן דפונדקית לעובדא דומה זה והרי בפירושהדבר לגלות חבירנו איה לה אמרו ואח"כשבכתה ואמרו חבירם מיתת ע" בפירוש שתהאהבכיה

נימא נמ" בנדו"ד אף מסל"ת מתורת נפקאשלא לא שהתם מהפונדקות עדיף בנ"ד ואפשרהכי שמו הזכירה בנ"ד בכאן אבל בוכה מי על:כדה על נראה דמילתא וסתמא עליו מקוננתוהיתה ושאלו נהרג או שמת לגופו שאירע מקוננתגופו נראה בפירוש מילתא לגלויי שתגלה כדיאותח

ואף מסל"ת מתורת נפקא לא עלמאשלכולי דברים קשר דבעינן ליה שסיברא ז"ללהר"ן עליו מקוננת שהיתה דברים קשר ישבנ"ד וכמו דויך יחוקאל הוי דויך יחזקאל הויואמרה ליה וי אמר דאם כ' בסי' ז"ל מהדהנ"חשכתב

להרב ליה סבירא וכן מסל"ת הוי ליה חבלאו ה' גם ק"ג אות כנה"ג דבריו הביא צדקמשפט

לא שבנ"ד ואע"ג ליה סבירא כך ז' בסי'ב"ד כיון מ"מ בפי' המיתה דבריה בתחילתהזכירה הוי ליוסף הוי ואמרה עליו מתאוננתשהיתה ז"ל. להר"ן אףמסל"ת בנ"ד להתיר לדווחח פתוח פתח לנו ישרערד

ראשונים ז"ל הפוסקים שכתבו מהבהקדים עד עליו ועמד בעלה שטבע באשהואחרונים ונפקא מדרבנן אלא איסורא אין נפשושתצא

בשיעוד אמנם עלמא לכולי דאודייתאמאיסודא ונפקא מדרבנן אלא איסורה אין נפשוש:צא ואחריו קלה שעה אחת שעה שיעור סברכ"ז

פני להרב עיין האחרונים מגדולי כמהנגררו ויש שעות ב' שם"ל ויש ב' סי' בחא"האברהם הנז' סי' אברהם בני עיין שלמות שעות ג'שס"ל שעמדו בנ"ד שיהא איך תק"ן אות א' חלקוי"א מאיסור נפקא הרי שלמות שעות מג' יותרעליו ביום שעות הג' נגמרו שלא ואע"ג לכ"עקורה ואם יותר מעט או וחצי שעות ב' היה ביוםאלא למאן וא"כ בלילה היה שעות הג' סוף גמיראכן

היה לא שלימות שעות ג' בעינן ליהדאית שהיה לפי בנ"ד היישינן לא להא ביוםגמידתב

עמדו לאם מועיל הלבנה ואור זורח הלבנהאור ז"ל שזסון מהר"א שכתב וכמו עלה ולאעליו בחא"ה הלוי מהר"א כתב מזאת וגדולה א'בסי' ואם מהני הכוכבים אור דאפילו ה' סי' ג'כלל ועמדו בטוב זורח הלבנה אור שהיה בנ"דכן

שלא נראה שלכאורה ואף מהני עלה ולאעליו אלא מועיל הלבנה שאור ז"ל ששון מהר"אכתב

שהלבנה הפסח קודם ימים ב" שהיהבנדונו

קצא ברכותרב

הדעת וכן וז"ל שכתב וכמו רובה אובמילואה היבנה כל הנה הפסח קודם ימים שב'ןטה

ולאור הנר לאור מעידין ותנן רובה אובמילואה ליל שהיה בנ"ד נימא וא"כ עיי"ש ום'הלבנה שעות ג' דבעינן דם"ל למאן וא"כ יועיל לאששי

שהנדון לפי לומר נוכל מזה מהני לאשלמות אזיל ואנה"נ רמילתא לרווחא כך כתב כךשלו

וגרולה מהני ששי בליל אף לאור שמעיריןומורה ג' כלל גו"ר בספרו ז"ל הלוי מהר"א כתבמזאת

מרברי ונרגש מהני הכוכבים אור דאפילו י"אסי' וז"ל הלבנה אור רבעי שנראה ז"ל ששוןמהר"א זה ספק להתיר יועיל רלא מרבריו ללמודואין

הלבנה אור הוזכר לא כי הלבנה מאורבבציר וכמו עין בטביעות הפרצוף להכיר רקבגמרא הכי ז"ל ששון רמהר"א דבעובדיה אלא'טחלקנו

מכ"ש וא"כ עיי"ש וכו' הלבנה אור שהיההוה הכוכבים אור שאין נאמר אם שאף הכי נימאבנ"ר רבריו הובאו ז"ל גרשום רור הרב וכסברתמועיל שאין ז"ל ששון מהר"א מדברי ,דייק ר, סי'שם אזיל הלבנה באור מ"מ מועיל הכוכביםאור

לי"ב ימים ששה בין לחלק ואין שמועיל:מודה לרווחא הוא ו"ל ששון מהר"א שכתב ומהיום

ז"ל הרב שלמד שמה לזה ראיה וישדמילתא הוא עליו שעמר למי הלבנה לאורשמעידין

להכיר הלבנה לאור שמעידין לן דקיימאממה לזה זה בין לחלק ואין וז"ל שכתב וכמופרצופו לענין אבל מהני הפרצוף דהכרת רדווקאונימא ליה מסתברא לא ודאי רהא מהני לא עלה לאאם לחלק ראין ז"ל מרבריו למרים נמצינוע"כ

ז"ל הפוסקים כל כתבו הפרצוף ובהכרתביניהם דאם בזמנים חלקו ולא הלבנה ?אורשמעידין שתקי הוו ולא להוריען להו הוה לחלק ישאיתא כמו ג*כ בזמנים לחלק אין ודאי אלאמניה

אין עלה ולא בעלה גם לחלק איןשבפרצוףלחלק. משה דבר בספרו ז"ל מהרמ"א להרב ראיתיגבן

כתוב ועוד וז"ל שלו נרון על שכרנב ט"וסי' אור שהיה לחורש בשבעה זה כל שהיהבק"ע דיצא איתא אם נמי דבזה קצת זורחתהלבנה הרי ע"כ וכו' אותו רואים היו מקום באותושם

הלבנה שתהא בעינן דלא ז"ל הרב מדברימשמע אור מועיל בששה אף וא*כ במילואהרובה

בתהילת היתה שעות הגן גמירת גםהלבנה חמה של זהרירותה שקעה לא שערייןהלילה ויש שם וז"ל שלו בנדון גו"ר הרב שבתבוכמו הלילה בתחילת היה הלז שהמעשה לאוקומילנו

הרי ע"כ חמה של זהרירותו שקעה לאשעריין לשאר הלילה תחילת ביז הפרש שישלמרנוהלילה. מאיסור יצאה האשה שזאת האמור מכלהמררם

ג' דבעינן המחמירים לרברי אףתורה עלה רביע דלא כיון וא"כ ויותר שלמותשעות דרבנן ס' הוי בה שיפול ספק כל תורהאיסו' סי' בחא"ה ז"ל משה משאת להרב מצינווהנה בח"ב שכתב ז"ל המבי"ם הרב רברי שהביאמ"ז אע"ג תורה מאיסור משיצאה וסבר מ"טסי, הצריכו דכי אתתא שרינן הוי מסל"תדלא

דוקא דאורייתא איסורא להתיר בבאמסל"ת לפי כך ליה סבירא ו"ל הרא"ש שאף עודוכתב המבי"ס הרב בשיטת איל ז"? מרח"שתירוץ היתה לא אפי' דידן בנדון זה לפי וא"כז"ל

ז"ל המבי"ט הרב לדעת לה שרינן הוהמסל"ת מידי נאמר אף דידן בנדון ומכ"ש ז"לוהרא"ם להקל אזלינן מסל"ת ספק והוי יצא לאפלוגתא

על שפליג שנראה ז"ל מהרח"ש יסברתאף משאת הרב שכתב וכמו ז"ל המבי"ט הרבדברי וכו' וראו שבתי שם וז"ל רמ"ז דף ז"למשה

וזה ז"ל הרב על דפליג למהרח"ש יראהוהרואה ועתה וז"ל ע"א נ"א ברף מהרח"ש שכתבממה במשל"ס שנטבע עליו שהעידו דכל שנתבאראחר

בו יש בגויה ראמרתי ספיקא כל ממשטביעה ובוראי לקולא דרבנן דספיקא להקלבחינה להקל שיש נראה בספק אבל להחמיר ישאשתהי ז*ל משה משאת הרב רן ומזה עיי"ש.וכ:'

הרב דן גם ז"ל המבי"ט הרב על פליגשמהרח"ש המבי*ט הרב על פליג ג"כ ז"ל שהריב"שז"ל

אם ז*ל למהרח*ש הריב"ש לרעת וא"כעיי"ש לה שרינן הוה לא רכ"ע אליבא מסל"ת היתהלא ררבנן ספק ליה הוה מסל"ת ספק היה אםאבל

פלוגהטש מידי נאמר אם אף בנ"ד וא"כולקולא שקול ספק שהיה במונח היה אם ואף יצאלא ועוד לקולא ואזלינן בדרבנן ספק ליה הוהמ"מ בס*ם להמחמירים ואף ספיקא ספק ישבנ"ד

עלה רביע אם דוקא הייגו דאיתתאבעיגונא

ברכותרבקצב

תורה מאיסוד יצאה אם אבל דאורייתאאיסוד ובנ"ד ספיקא בספק ומכ"ש מתירין א' בספקאף כהרב הלכתא ספק זה והוא ומתהפך ס"סיש

מסל"ת שאינו בודאי שאפי' ז"ל והרא"םהמבי"ט כהרב הלכתא דלא לומר תמצא ואםמהני

כאינהו הלכתא דילמא ז"ל והר(ף'םהמבייט נפקא לא דידן שנדון להו דסביראדבוותא כאינהו הלכתא ספק ומתהפך מסל"תמתודת נפיק לא דידן דבנדון להו דסבירהרבוותא מסל"ת מתורת דנפיק לומד תמצא ואסמסל"ת שאפי' ז"ל והרא"ם המבי"ט כהרב הלכתאשמא דנפקא כיון דבריו מקבלינן מסל"ת אינובוודאי משה משאת להרב ועיין דאורייתא מאיסורלה ומודה אזיל מהדח"ש גם בנ"ד הנה שכתבז"ל

דספק כתבתי וכבר וכון זה עדות פי עלדמתירין ודאי שטביעתו וכל אשתהי כספק הוימסל"ת ואפי' להקל מסל"ת ובספק אשתהי בספקאזלינן האיכא פלוגתא מדי נפקא לא היא דגם לצייראם

להתיר בו כוח אשר מתהפך ספיקא ספקבנ"ד קלעי אל אברהם מהר"ר הרב גם עיי"שוכו' בנידונו שהאריך אחר לאברהם הסד בספרוז"ל וז"ל וכו' באופן הטתחיל בדיבור ל"א בדףכתב נשאל ספק דק ממש נשאל דאיט בנ"דוכ"ש

ספק אין הוכחות הני כל דאיכא דכיוןדפשיטא איסוד אלא איכא ולא תורה מאיסורדיצאה דרבנן ספיקא נשאל ספק שהוא וכיוןדרבנן לינשא מותרת היתה אחד בספק ואפילולקולא וק"ו וכ"ש הנז"ל ז"ל הפוסקים שכתבווכמו דודאי המתהפך ספיקא ספק דאיכא דידןבנדון לא דאיתתא בעיגונא הסובדים דאפי' מהנילכ"ע מודן כ"ע דרבנן באיסור מ"מ ספיקא ספקמהני מכל המורם עיי"ש. וכו' משה דבד ה' שכתבוכמו עדות דמקבלינן יצא מפורש דכתיבנא מליהני זה דספק באופן דמסל"ת משום חימבינן ולאזה

להקל.נפשט מחמת הוא הגויה שאמרה מה דשמא הב'הספק

שטבע נשמע והקול טבע יוסףשזה הנטבעים שדוב בדעתה וחשבה ספק בליביודאי בעינן וא"כ שאמרה מה אמדה זה ומחמתמתים קבדה לא בודאי ובנ"ד וסימנים קברתיולומר סוף להם שאין במים הוא דבנ"ד גם ומהאותו כמו קברתיו דבעינן מרנן סברי מרבוותאוהרבה

הא. לפשוט וכדי ז"ל הפוסקים בדברישמבואר והנה ז"ל הפוסק' בדברי לעמוד צריךספיקא ז"ל צמוט ומהד"י ז"ל מדן שנחלקו מהידוע מודה מרן גם חזק בקול אמנם לקלא. חיישדלא

גו"ר בס' הרא"ה שכתב וכמו לקלאשחיישינן ז"ל ירושלים רבני עמו והסכימו י"א סי' ג'כלל דבקול חזק קול לבין חלוש קול בין לחלקדיש וא"כ לקלא דחיישינן ומודה אויל מר"ן אףהזק ג' עליו שעמדו גם ומה שנטבע שידעובנ"ד

לחוש צריכין וא"כ כזה. חזק קול לך איזשעות ברם השמועה. פי על היא הגויה שהסיחהשמא על צף אותו שראתה שאמרה שבנ"ד לומרנוכל ראתה אמדה אלא סתם אמדה ולא המיםפני ז"ל משה פני הרב לדעת אותו והכירהאותו באומר אבל נהרג באומר אלא לקיא חיישינןדלא דעל להכי חיישינן לא הרוג פלוני אתראיתי הגוי דמשקר למיחש דליכא מעיד הוא הקולפי

וכך בדדמי אומי אלא דאה שלא מהומעיד חזק גו"ר בס' מהרמ"ג גם ז"ל למהרי"ו ליהסבירא

מהרמ"ח הרב גם משה פני הרב לסברת זולסברא הרב גם האחרונים רוב דעת דכז כתב ע"גבספר כתב ג' סי' העזר באבן ז"ל לאנייאדימהר"ש יאמר שאם מדבריו משמע צדק משפט הרבשגם הני לסברת א"כ לקלא חיישינן לא שמתראיתי שדברה מה לחוש אין בנ"ד דכתיבנאדבוותא

היא שהעידה מה אלא בדדמי ואמרן דאתהלא מוסכמת אינה זו סברא ברם הראייה פיעל

ז"ל מהדימ"ט הרב עלה ופליגי עלמאלכולי גם הוא קליש דטעם כתב ז"ל מהרנ"חגם

הדשב"א מדברי משה פני על תמה ז"למהראיא שכתב וכמו עליה פליג ז"ל הרד"ך גםז"ל

דבוותא הני דעת לפי וא"כ ז"ל לאמיאדומהר"ש מצילינו אינו משה פני הרב דחלק חילוקהאי

על דברים הוספת יש אם אמנם הקולמחשש הדבה בקול נשמע שלא ממה בעדותהקול

תוטפת. יש דהיכא יהו סבירא זעלפוסקים חיישינן לא מקום הוראת או הקול עלדבדים מה שם ז"ל לאנייאדו במהד"ש ועייןלקלא זה בענין המדברים הפוסקים להקתשהביא א"כ קלא להאי למיחש דליכא ז"ל הדבומסיק המים פני על צף אותו שראתה טואמרהבנ"ד הגידו לכו אמרה גם גא"ט פלט"א הנקראבמקום

קצג ברכותרב

קודם ולקוברו ההוא במקום לבקשולקרוביו ואפילו שלס גופו שעדיין יפישיפטיד סי' ונתנה מעליו סר' לא ערייןהמטפחת מפי שלא מוכח מלי הני מכל אשרהמטפחת ואמרה אותו ראתה היא אלא כן אמרההשמועה

ראתה אמרה וג"כ המקום שהזכירה שאמרהמה מפי לא משמע מלי הני מכל וכו' שלםשתו

הראייה מפי אלא שאמרה מה אמרההשמועה כיון השמועה מפי לחוש שאין נראה בנ"דועור

היתה לא הגויה והאשה הנטבע בעיר יצאשהקוי בעירה שמא חיישינן לא אחרת בעיר אלאשם ביעקב ערות הרב שכתב וכמו הקול יצאג"כ בנ"ר אמנם וכו' ועוד וז"ל כ"ז דף י"ג בסי'ז"ל

שלא האשה בעיר הכא שיצא הטביעהשקול לא הגביר במקום אבל האשה בעיר אלאנשמע וכו' לן סי' מהרח"ש שכתב כמו להקל ישיצא כיון הכי נימא נמי דידן בנדון וא"כ עיי"שע"כ היתה ולא בעירה אלא הגויה האשה היתהשלא הקול יצא לא בעירה נאמר א"כ הנעלםבעיר ושמעה הנטבע לעיר באה שאח"כ כיון לומרואין שבא מה לפי הנה שספרה מה ספרה ואח"כאזנה

בקבלת שכתוב לפי לחוש אין נראהבשאלה חאפת עוא הוחו ישתמון קאעדין המיהערות הורי בל וצלת סאעא אל הדיך גויה ואל שטאל הנה תחכיהם ברת היי וצולהא ומע ביתהאמן כיון כלום ביאתה אחר שמעה שלא הנראה כןכי

מאין א"כ שדברה מה דברה ביאתהשתכף כתבנו כבר בנ"ד ועוד ששמעה לומרהרגלים שכתב וכמו להקל תלינן תורה מאיטורשיצאה וז"ל ע"ג מ"ג דף כ' סימן ב' בחלק ז"ל פמ*אהרב וברור פשוט לחלק דאיכא בעיני נראהעוד

הנך כתבו רלא וכו' להקל תליגן עלמאולטלי לא ה(ר העד שמא למתלי איכא דכלדבוותא אלא להחמיר ותלינן השמועה פי על חלאהגיד

מת או חי זה אם דאורייחא טפיקא קמןבדאיכא לפי דהא דרבנן טפיקא אלא קמן דליכא כלאבל ששהה מעיד הטביעה על ששון משה הד'עדות טפיקא אם כי כאן אין נפשו שתונא שישרשם

להחמיר או להקל א' בער תלינז אידרבנן להחמיר ולא להקל תלינן מונא כהאיובודאי

כיון הרב מדברי למדט הרי עלמאלכולי אבל להקל תלינן דאודייתא מאיסורשניצולה

אומרים שאנחנו פי על שאף והטתפק רישעריין ראתה היא אלא השמועה מפי היו לאשדבריה רשמא רחוק חשש נחוש מ"מ שאמרה מהואמרה ונחוש שספרה מה וספרה הגרתה קורםשמעה על צף גוף שראתה לפי בררמי שאמרהשמא שראתה אחר אלא אותו הכירה ולא המיםפני ועמרו נטבע רויך יחזקאו שזה אזנה שמעהאותו שראתה שזה ברעתה שפטה יצא ולא כךעליו כיון נאמר לזה בררמי ואומרת יחזקאל הואצף

ותלינן לחוש אין עלה רביע ררבנן איסורשנ"ר

גם ז"ל אהרן מטה פרח הרב שכתב וכמולהקי לומר נוכל ועור זה טעם תפסו ז"ל פוסקיםשאר אחר לומר אין אח"כ ששמעה בשמר אםאף

הצף זה מקורם שראתה מה על שפטהששמעה זה הוא מי מתחילה אותו מכרת היתהולא

שפטה אזנה ששמעה אחר ברם אותושראתה מי ירעתי ולא קודס אותו שראיתי שזהברעתה דדוקא יחזקאל שהוא יי נתברר עכשיו זההוא

קורם השמיעה לה קרמה אם רווקא להכיחיישינן רבר עם נאמר המים פני עי צף זהשראתה ראייתה בשעת זה שהוא בעצמה תריזמועט מן יורעת היתה לא שראתה שבשעת בנ"דאבל שהוא בעצמה דנה ששמעה שאחר נאמר לאהקול בספרו ז"ל מיוחס מהר"א להרב ראיתי וכןזה וז"ל ע"ג דף כ"ז סי, א"ה בחלק אברהםבני

כשקרמה הוא זה רכל לומר מקום ישואיברא אותו ראתה כך ואחר מהטביעה או מהקולידיעה אותו שהוא אמר מועט רבדבר למימר איכאמת

שראיית בנ"ד אבל שטבע או שנהרג עליוששמע אפשר הא בכי וכו' קול שיצא קודם היתההגוי לידג כלל בהכרתי דורק לא שמא חיישינןדלא הוא שהוא מסברא דן אח"כ וכששמע הואמי

שמשמעות כפשטן דברים ותפטינן הרוגשמצא לו נתברר הרוג שמצאו שעה שבאותו הואדבריו עוד ע"כ ששמע ממה ולא ההרוג היהשהוא קודם היתה הגוי בשראיית וכוש בע"דכתב דאף ראת*ל ומסתבר נכון דנראה הקולשיצא דאומר חיישינן הרוג ראיו2יו שאומר פיעל

להרוג שראייתו כשאפ' היינו הקול מחמ'בדדמי נהרג האיש שזה בדעתו שן2פס כיה הקולאחר שחשב דאפשר לענין הן ראייתו על טמכינןלא

כה9ראיי' אבל וכו' ההכר' לענין הן מת ולאשמת

ברכותרבקצד

וכו' בזה לספק אין השמיע' קוד' היתהההרוג שאת"7 לנ"ד הרב מדברי למדנו הרי עי"'שע"כ

מ"מ ששמעה אחר היתה והגדתה שמע'שאח"כ שהית' לפי היתה ששמעה קודם ?נטבעראיית' ז"ב ביעקב עדות הר' מדברי ?מדנו ובברבעיר'

אם אלא בעיר' הקוך יצא שמא חיישינןדלא הנטבע לעיר בבואה היא ששמעה חוששיסאנחנו ולומר לספק אין כו אם ששמעה ונחושנאמר דייך יחזקאל שהוא בעצמה דנה ששמעהמכח יחזקאל שהוא ידעה ראייתה בשעת אמרינןאיא שבשעת כיון לדדמי חיישינן ויא הנטבלדויך

מציני ועוד שנטבע יודעת היתה לאראייתה אם שכתב א' בסימן ז"ל ששון מהר"ייהרב בעינן לא הטביעה שידע א"כ הטביעה ראה?א

קברתיו בעי יא הרמב"ם שגם ואפשרקברתיו ישם כנה"ג הרב כתב וכן הטביעה בידעאלא כך הרז"ה דעת שיישב ז"ל ישרים תומתהרב

ליה שסבירא הרז"ה רעת על שיישב מהשיישב פי על ואף בנ"ד ספיקא לעשות יכון כן גםכך

מכך ידע לי מה ראה לי מה סובר ז"לשהרב"ש אסור שהוא ונ"ד נפקא לא ספיקא יידימקום כהרמב"ם פסק 1"? ?מרן אף א"כ מהנידרבנן בלא אבל הטביעה בראה דדוקא .ומרנ:כ? בעינן דיא יי' שסבר אפשר ידע אלאראה

כהרמב"ם מרן סובר ודאי שא-ן ועודקברתיו הרמב"ם לסברת וחש ליה מספק' אלאממש שהרי"ף פי על ואף ם כהרמב' פסק ספיקאומשום ומרן פוסקים כמה ידעת כהרמב"ם 'יהסבירא סוברים והרמב"ם שהרי"ף שבמקום לן כיי?כ?יא חולקים הפוסקים ששאר פי על אף סבראאיוה

פוסקים יש בנ"ד אבל כוותייהו עבדינן;ליהם אמנם קברתיו בעי ?א במים להרי"ף להוסבירא והרמב"ם הרי"זן ולדעת אותו קברה לאבנ"ד אף ולהרמב"ם קברתיו בעינן הרי"ףלדעת לדעת אמרה קברה שיא כיון וא"כביבשה שהקדמנו כיון אמנם ענשא לא והרי"ףהרמב"ם

ספיקא ספק :איכא תורה איסור בו איןרנ"ד ז"ל והרמב"ם כהרי"ף הלכתא אם ספקבנ"ד

כרבוותא הלכת(1 או קביהיו במש?"םדבעי קברתיו בעי לא במים דאף וסו:יי עלייהודפליגי דבעי והרמב"ם כהרי"ף הלכתא תמצאואם

אף מהני והכירתי שמי ה?כי: דילמאקברתיו

מכירתו דהיא בנ"ד וא"ב קברתיו צריך ילאבים ואף קברו2יו צריך ולא מהני שמו אתזהזכירה

ולעשות להו סבירא דךא ז"ל פוסקים כמהיש שחלוק יהו שסבירא לפי מזה ספיקאספק

והרב ז"ל הר"ן שכתבו ומכירו שמוהזברת דווקא הייט קברתיו בעי ולא שמועיל ז"ךהמגיד שהוא בנ"ד מ"מ מועיל אינו בים אבלביבשה ולא ספיקא ספק האי על סמכינן דרבנןאיסור ש? בב"ר מהרש"ל שכ' וכמו דקברתיוחיישינן ז"ל הפוסקים להקת שהביא אחר ז"לשלמה בדף ז"ל הרב כתב ספיקא ספק בהאישדברו אמנם וכו' איברא וז"ל המתחיל בדיבור ע"גק"ב לה נפקא קברתיו משום עלה דאתינןבנ"ד

דהא ס"א הרב שכתב וכמו דאורייתאמאיסורא בדברים בין במלחמה בין קברתיודבעינן כיון וא"כ תצא יא נשחע2 אם ימיתהשרובם יהקל יש ראורייתא איסורא בכיל להדלית ומזכירו במכירו ספיקא איכא ובנ"ר שיהיה?ספק ז"ל שהרב ואף בים אף שמועיל דאפשרבשמו וגם שמו והזכרת דמכירו ספיקא בנדונושהיה אכתי מ"מ כתב זה כל ועם דעמ"ע ספיקאקצת איש אשת חומר כאבום למעשה מיהאימיהש מאיסור נפקא כבר שבנ"ר כיון יומר נוכל:מ"מ

דרבנן איסור אלא עלה רביע וךאדאורייתא לאפוקי גויה של הגרה לזה אנחטוצריכים עבדינן דרבנן חשש וקברתיו דרבנלמאיסורא הגידו שאמרה בנ"ד ועוד חיישינן ולאעובדא שמת לה נתברר א"כ שיפסיד קודםלקרוביו בראשונות ז"ל מהרש"ך וכתב ~קבורה:ראוי בים היה שלו ונדון שלו נרון על וז"ל קפ"גסי'

מווולך יצחק של לחהשו שמצאו המגידשהגיד לו הבאן2יו שלא מתבייש אני אמר הים שפתעך מחגימש התוגר שהיה כיון הרב דן קברתיוילא

ודאי נראה לחתט לקברו הביאו שלאמיצחק מת שהיה לתוגר לו שטעברר הדבריםמוכיתים

שלא מתפעל היה עאכ לקבורה ראוי שהיהעד וא*ב קברתיו בעינן לא בהאי בודאי א"כקברו לקרוביו הגידו הגויה שאמרה כיון נמיבנ"ד שנתברר מכאן נראה א"ב לקוברו במהרהללכת קברתיו בעינן לא כן ואם לקברו וראוי שמתלה שם ולא שמו אלא הזכירה שלא לספוקי איכאתו

בין פלוגתא דאיכא טדע וכבר עירו ושםאביו

קצה ברכותרב

דסגי להו דסבירא מאו דאיכא ז"להפומקים ואיכא עירו ושם בשמו או אביו ושםבשמו

שמי אבל עירו ושם בשמו דסגי ייהדסבירא ש4ןןקן דבעי מאן ואיכא מהני לא אביוושם סייין ת?תא במוטב עירו ושם (~ביו ושםשמו יכייי נראה לכאורה וא"כ שמו אלא ליכאיבנ"ד מהני. לאעלמא עולה משפחה דכינוי ז"ל להפוסקים מצינוברם

וכנויו דשמו עוד כתבו וגם אביו.במקום טהור איש אותם ואסף אביו ושם משמועדיף הרב גם רמ"א אות הטור בהגהת ז"ל כנה"גהרב הפוסקים כתבו שהרי וז"ל כתב חן סי' דודבית וא"כ אביו משם עדיף משפחה כינוי דכלז"ל כינוי הוא ודויך דויך יחזקאל שאמרהבנ"ד

משפחתי כינוי ושם שמו הזכירה הרימשפחתו הזכירה שלא גבן פש אביו טממם עדיףשהוא מהר"י להרב וראינו שמצינו ואף עירושם

כתב ב"י הרב דבריו הביא ז"לטאיטצאק בן פיוני איש הגוי באומר להתיר המנהגשפשט ז"ל הרכד"ם כתב וכן פלוני ממקום אופלוני ס"ב סי' ז"ל ומהרש"ח ופ"ו מ"ג מי' א"הבחלק מ"מ רמ"ז אות בכנה"ג דבריהם 2והובחווכמו איכא ברס שלשתן דבעי הסכימו האחרוניםרוב

ההרוג בעיר הגוי מגיד דכשהוא ליהדסבירא בסתם הדברים שאמר עירו שם הזכיר כאילוהוי

קאמר העיר באותו הידוע על דמילתאסתמא יא נ"ז בסי' ז"ל ומהדשד"ם ז"ל מהריב"לאמנם בעיר שהגידה בנ"ד וא"כ להתיר זה עלסמכו רבוותא ולהנהו יצא לא פלוגתא מידיהנסבע

שהששו אחרים ופוסקים ומהרוזד"םמהרי"בל מצאנו אמנם עירו שם חסר בנ"ד עדייןלדבדיהם שנכרים רהיכא ז"ל הפוסקי' בין אחריתיפלוג,תא לו ידוע איש על שמדבר דבריו ובאוהדברים וז"ל כתב כ"ג סי' בשניות ז"ל שמהרי"מטולנו

נתעכב באלי הנה כי הגוי לו שאמר ממהאבי לא שאם להם הידוע באלי שהוא משמעונהרג לי בא ששמו אחד איש הנה כי לומר לו היהכן

גם וז"ל ל"א בסי. כתב וכן וכך כך לואירע שלא אעפ"י לסמוך יש מסל"ת הגויאדבדי סתם דוד אלא עירו וומם אביו שםהזכיר כלפי דבריהם היו המשיחים הגוים שכלוהטעם שלא להם הנודע ד)ד על ומדבריםהיהודים

מזכירים שהיו אלא דוד ושמו אחד אישאמרו יצאנו הרי וכתב יודעים שאתם אותו כלומרדוד 12אמרה שזה נאמר אם בנ"ד וא"כ זה ספקמדי

אמרה ולא דויך יחזקאל הוי דויך יחזקאלהוי כנראה דויך יחזקאל ששמו אחד איש עיהוי

למהרי"מט ביניהם הידוע יוסף על מדברתשהיא שם ולא אביו שם לא צדיך דא בשיטתיה'ןאזיל ברם זה על ממך לא ז"ל הרשד"ם ברםעירו בעיר היתה ושיחתה אביו ושם שמו איכאבנ"ד לשם עולה זה הרי ידוע בלשון דברה וגםהנסבע נראה בנ"ד א"כ ז"ל מהרח"ש שכתב וכמועירו

וכינוי שמו שהזכירה כיון זה ספקשנפשט לנד נשאר ולא אביו משם טתר שהואמשפחתו

בעיד שהגדתה שהגידה כיון עירו שםאלא יוסף שעל נראה מלשונה וגם היתה הנטבעיוסף

ומכ"ש עירו שם במקום מהני דבריה באוהנטבע 4בד שמו בהזכרת דאפילו ליה דסביראלמאן

איש על -שומעים שמדברת הלשוןוממרוצת ,טמו שהזכירה בנ"ד מכ"ש שמהני ולהם יהידוע

וממרוצק אביו משם יותר שהוא משסחתווכינוי

ולהם לה הידוע איש על שמדברת נראהישונה עי-: ושם אביו ישם שמו הזכירה כאלובידאי שחילק מה והוא לרווחה פתוח פתח לני ישועוד כי. א' חלק יוסף מטה בספר ז"ל מהרי"להרב

כמדבר נראה המגיד לשון דממרוצת דהיכאי"א הזה דהאיש אחר ענין ג"כ יהם הידוע אישעל

איש הוא אשתו להתיר מבקשים אנחנואשר שהוא דהיימ יהד גם לשניהם ידוע שהואהבינים ומכירו יודעו והגוי המגיד לגוי וידועניכר מדבר שהוא היהודי האיש ?זה וידוע ניכרשהיא

המסיח הגוי דברי ה~2ומע היהודי וגם עתהעמו שהוא ג"כ ויודע היהודי לזה ומכיר יודעל"ת ולהתיר לסמוך יש וכו' המסל"ת לזה וידועניכר להניח לנו דאין הידיעה על המורה הלשון פיעל הגוי שדברי לומר הספק את ולתפוס הודאיאת

דבריו השומע ליהודי שאיז אחר איש עלהיו היהודי גם מכירו שהוא שכמו וחושבמכירו דהא הידיעה על המורה בלשון דבר ולכן::כירו

לדבר לו היה לא מיודע ביניהם שיש כיוןידאי זה שעל יחשוב שיהודי לחוש 4ו היה כיבסתם ודאי חעחב ומדלא מדבר הוא אצלם ידועשהוא ההבכל מן הוא יחוק שיה הגוי אומרשעליו

ברכותרבקצו

מהריטא"יט מודים עלמא כולי דבזהוכתב המחמיר ז"ל ומהריב"ל ומהרח"שומהרשד"ם הו"ד מהרנ"ח גם בזה שיחלוק מי ואיןשבכולם

שהחמירו מה לחלק צריך וז"ל נוע' דרכיבס' וכו' ומהרח"ש מהריטאי"ט ורבומהרשר"ם

מספר שהגיי בבירור ידעינן דלא משוםהיינו לידיעה שקדמו ביניהם הידוע על היהודיעם הניכר ידוע היה עליו שמספר יהודי שאותולגוי מוכיהים אינם דבריו וגם עמו שמספרלזה

זאבי מהר"א הרב גם עיי"ש וכו' זה עלבהדיא כתב ד' סי' אברהם זרע בס' דבריו הובאוז"ל

השומע העד שיעיד היכא הלזו מהרימ"טדסברת ידוע דהוא מכח אומר הוא זו ש? בעלהשעל

עוד ואין אליהם וניכר ולשומע למגידלשניהם יריא ישנו ואם זה בשס אליהם ידועמלבדו ומפורסם גלוי בחיים הוא זה בשם ידוע אחרחזק ומאיח מחזיק האי כי איו מקומו אליהם נודעאו לנו ואין בלישניה דק המגיד הוא גבראדהא איש על אמר המגיד דזממא ולומר באחרלספק ילכך לשומע גם ידוע שהוא וחושב לו ידועאחר דמהריטאי"ט וכת' רבריו ע"כ ידוע בלשוןדבר

הלזו לסברא דרבנל מודים ומהרח"שומהריק"א ואפשר בזה דבר לא מהריב"ל וגםדמהרימ"ט

מהרשד"ם זוית דמודה כן ונראהדמודה מצאה שלא משום זו בסברא אףשהמחמיר

טעמים זה עם מצריך הכי ומשום פוסקבשום שכתב לאנייאדו מהר"ש להר' ראיתי גםאחרים מדברי למדנו הרי ליה סבירא הכי הרמ"ךשגם

ידוע הנטבע זה דאם דהיכא ד,ל הנז"להרבנים המגיד ויודע ממנו ולשומע למגידלשניהם יודע השומע רגם השומע אצל ויודע ניכרשהוא ולא אביו שם לא בעינן ולא סגי בזה ידועשהוא הגויה אם אהרן העד שנחקר בנ"ד ו(ו"כעירו הנטבע יחזקאל לזה יודע הנד שאהרןיודעת ליחזקאל אותו יודע שהוא הגויה שיודעתואומר בפניהם שספרה שהעדים יודעת הגויה וגםהנזן

שהם יודעת שהיא יודעים וחביריושאהרן והגויה הנז"ל יחזקאל יודעת שהיאיודעים לדעת א"כ וכנז*ל בטוב הנז"ל יחזקאליודעת חוז בזה שפליג מי ראין סברי רבוותא הנהוכל

אבל בזה אף חולק מהר,בד"ם שסוברממהראעז שוין כולם ופהרנ"ח והרמ"ך מהרי"ללדעת

לספק ואין בו מודה מהרשד"ם שאףלטובה עלה רביע דרבנן איסור בנ"ד גם ומהבאחר זה ספק על אנחנא חששין לא הגמויבודאי יתעקש המתעקש ואם דכתיבנא טעמימכמה על שדברה כמו דברי,; באו לא שבנ"דויאמר מ"מ מהרימ"ט שכתב למה דומה ואינו ידועאיש שנפשט נראה דכתיבנא תריצי טעמי הנימכל בנ"ד ועוד זאת מידי. חי"םינן לא ותו זהספק היטב למעיין ספיקא וספק ספיקא ספקאיכא

דסגי ליה דאית כמאן הלכתא אם ספקולתפוס ואם עירו בעינן ולא אביו ושם בשמובשנים מגיד אם דילמא שלשתן שצריך לומרתמצא את"ל ואפי' עירו שם בעינן לא הנטבעבעיר כמדבר דברי' שבאו בכאן דלמא עירו שםבעינן ולא בהכי וסגי הבינים איש והוא ידועבאיש ואף ומתהפך עירו שם ולא אביו שם לאבעינן שהביא שאחר ז"ל לאנייאדו למהר"שדמצינן ומהרא"ז והרמ"ך מהרי"ל הגדוליםסברת

מיראי דיתמי ית~י ואנן כתב ז"לומהרנ"ח הפוסקים להקת כי מאחר זה על לסמוךהוראה

זה חילוק להזכיר לבם על עלתה יאהראשונים בתריה נענה מה ואנן לבו יערב זה מיוכו' שהיה שאני התם למעשה ז"ל הרב חששוא=כ גם הזכיר לא אביו ושם שמו זכר לא שלונדון אנז אבל דאורייתא איסור עלה רביע שלונדון ספס ובכל עלה רביע דרבנן איסור הואבנ"ד

כמה בכאן דאיכא ומכ"ש לטולא אזלינןשיסתפק עלמא לכולי כלל לחוש אין בודאי להתירספק לקרוביו הגידו להם שאמרה שבנ"ד ועודזאת

קודם ולקוברו ההוא במקום במהרהיבקשו דבריה בודאי הנראה שלם גופו ועדייןשיפסיד

על כוונתה שאם הנטבע זה יחזקאל עלבאו הגידו שאמרה זה מהו זה על ולא אחריחזקאל בזאת היה אם ובשלמא במהרה לבקשולקרוביו באו עליו שמא נאמר ונעלם אחר יחזקאלהעיר יחזקאל שיש אתחזק לא העיר בזאת אבלדבריה על כוונתה אם לומר צריכים וא"כ אחרדויך

הזאת בעיר אינם א"כ קרוביו ועל אחריחזקאל במהרה לבקשו לקרוביו הגידו להם אומרתוכיצד בעיר שקרוביו הנטבע זה על הנראה ודאיאלא לומר צריך אחר על היה אם בנ"ד יעודוזאת

שטכע כמו שנטבע אחר דויך יחזקאלדאחזרמי

ברכות בך

ונטבע יחזקאל לעיר שקרוב, הנהר בזה וגםזה וחוטיה שחורה מטפחת עליו יש וגםהידוע בינוני סי' לפחות שהיא הנדאה לפי אשרלבנים כל לבנים וחוטיה שחורה שהיא שסימנהכיון מלי הני מכל באופן אמרינן לא אתרמי'כך

גם כלל זה לספק לחוש שאין נראהדכתיבנא פני על צף אותו שראתה שהנראה לחושאין יש א"כ במים מכוסין היו לא פניו א"כהמים שפניו שאעפ"י לחוש אין לזה שישתנהלחוש שבא וכמו לזה לחוש אין במים מכוסיםאינם דו- בני בס' ז"ל במהרד"ף מבוארהדבר

וז"ל תק"ז סי' דאיתתא עיגונאבקונטרים צמית מצמת מייא בגמרא דאמרינן מאןנסתפקתי דאוהו אם עליו מעידים ימים כמה שההואפילו בספס דמחמיר למאן מת המים פני עלצף

דווקא אלא בגמרא אמרינל לא דילמאאשתהי מבחוץ פניו דהא לא ע"פ אבל המים בתוךבשהא

הגוי ולא מלמעלה פניו לעולםדהישראל נפשט זה וספק ע"פ ויפוי גולית גביכדאמרינן

בצלאי מהר"ר בשם א' סי' הלוי מהר"שממ"ש הים שגלי במקום דאפילו כ"א סי'אשכנזי ג' בסי' כתב ז"ל הרא"ה גם מהני שםמגיעים

הגון טעם יש ועוד וז"ל ד' עמוד כ"ט דף ה'טי' במים נוגע ראהטו שהיה שהעיד הלז בנדון"הקל הפנים צורת ?מתי זו נגיעה ידי עלושמא קם"ב דף פ"ד סי' ח"ב משה פני בספרומצאתי שבא מטעם להקל בדעתי עלה גם וז"לע"א

ואפשר במים נוגעות רגליו שהיו וכו'בשאלה דמים לחות אותו במים גופו כל דאיןדאף

ומעמידין ליה ומעמידין ליה צמתישברגליו מהד להקל לבי מלאני לא אך ישתנה שלאאותו המים כשנוגעים אלא צמתי דלא דאפשרטעמא ועד רגל מכף דצמתי אמרינן לא אבלבפניו שבנדון מוכח דבריו ריסי ומתוך עכ"לראש במים נוגע מיהא שהר4הם כיון צמתידשפיר אבר הוא דהכל כיון כן לומר מוסכמתוהסברא גם הלחות מגיע במים נוגע שמקצתו כיוןאחד י"א הרב גם היטב הפרצוף ומתקיים פניםלצד למהר"א מצאתי ואחר כתב תע"ד אות 4הבחלק

סי' בתשובה רבה אליהו בספר ז"לאלפנדרי שפניו אפילו במים שראשו דכל ג"כ שכתבי"א נעל הרב דבדי והביא צמתי מצמת מייאלחוץ

אשלי תלתא צריכים מציע הרי ע"כ משיהפני הרא"ה גם והרא"ה משה ופני מהרד"ףרברבי כך מבר רבה אליהו הן גם מסתבר הכיכתב שכתב להרא"ה ,צמצינו ואע"ג לזה לחוש איןא"כ כתב כן לומר מוסכמת והסברא שכתב אחרשם

בדרך לחלוק בידו איז בזה לחלוקוהרוצה עוד באן שיש נמצא אפשר בדרך אלאפשיטות

שאפשר חושש הרב ונמצא ע"כ וכו' מחדהםספק לא מיהש מגולות פניו אם שאפשר שיאמר מייש

אשילי הני כיון לזה לתוש איז צמתימצמת אלפנדרי ומהר"א משה ופני מהרד"ףרברבי לחוץ שפניו אפילו במים שראשו דכל מרנןסברי הלא נקטינן כוותייהו בודאי צמתי מצמתמייא

בדרך יחלוק ואם שיחלוק מי יש שמאחיישינן הני כנגד לספיקו חועחטין אנחנו ואיןאפשר גם ומה דצמתי להו פשיטא דמפשטרבווהמו לזה לחוש אין בודאי דרבנן איסורא הואדנ"ד גופו נמצא אם דאורייחטו בנדון דאפילו גםומה אפילו עליו שמעידין להו דסבירא מאן איתשלם

שהבא בנ"ד שיהיה איך ביבשה ינמצאאשתהי לחוש אין גם להא חיישינן לא דרבנןאיסור חמשה אותו שמצאה עד טביעתו מזמןשעבר לן דקיימא ליתא הא נשתנה שמא ונחושימים מעידים ימים כמה שם אפילו במים הואאם וכן ישתנה שלא אותו מעמידים שהמיםעליו מירושלמי ראיה והביאו ז"ל הפוסקים כלפסקו אותו התירו ימים מאה ואחר לירדן שנפלבאחד שהוא משמע ז"ל הרי"ף שלשון ואע"גוכו'

ימים ד' שישהא אפשר במים אבל שכתבמחמיר נראה דבריו ממשמעומ ישתנה ולא ימים ה'או עליו מעידין אין ימים מה' יותר נשתהאאם ביום אותו וראע~ה בע"ש שטבע דידן בנדוןוא"כ ולפשיטות לטביעתו ששי יום הוא א'כ בשבתד,

לחוש אין לזה עליו מעידין אין הרי"ףדברי ואומדים הרי"ף על חלוקים ז"ל הפוס' שכלחדא לחוש איז במים מרובה זמן נשתהאאפילו

שפמקו וכמו נקטינן וכוותייהו עליוומעידים ז"ל בספריהם ועיין לזה לחוש שאיזהאחרונים

לשון הרי*ף דאף להו דסבירא טאל איתועוד אפילו בנאד ועוד היה כך שהמעשה נקטהגמרא אין יותר אבל ימים דוקא הרי*ף שדערגנאמר לטביעתו עהמי יום שהיה נהי בנ"ד עליומעידים

ברכותרבקצח יצץ אלה עבך משה היים משההצעיר ז"ל רבותיע על אלא סומכים דבריעעל ס"ט אכי"ד נפלאות מתורהו ולא דתצבי גבר לכל להתנסבאדשריא ויראינו משגיזעת יצילינו והשם לאישוהיתה איתתא דהאי דיגא ותצא האמוד טבלהמרויבן העיגון מכבלי דתיפוק איתהא דהאי שרותא,הא בשאלה. שבאוכמו פיהם ועל חייס אנו שמפיהם קתכרעהפוסקים לעת מעת ימים חמשא עליו עבר לא משםמכל

השמטה מה והנה ד"ה סוף ק*ד בדף *ילשיז

דאחד דאפשר והוא דלוקח לפסידא לחוש יש עדיין דאכתי והוא טובא ליתמיהא מכירה שטר לו וכתבו המלוין ב' מן השטרות ב' קנה עצמו הוא המלתיןסהעלעיה

בעצמו הלוהה על לו שיש שלו השטר עם אלו שטרות שני והניה השטרהן ב'על שזה הגם הגה סימן בלא ללווה תחזיר אם והשתא אלו שטרחע הג' ממנוונפלו ב' בעבור אם כי בזה ליקח יוכל לא עכ"ז שביקץ מכירה שטר יוציאהלוקה לגמרי הפסידו לעצמו הלווה על לו שהיה ועלו והעלישי שטר אבל שקנהשטרות למה במקומה הקו' עדיין אכתי לפ"ז והשתא הלווה עם לטעון יוכל מה זהדעל שמכרז לחוש ביז הפרהע יש דמה סימן בלא ללות; שיתן תנמרו לזה רז"ל דהעולא

וכו'. ונראה השלישי למלוה מלוין הב' שמכרו לחוש ובין אחד לאדם מלוויןהשלשה

עולם בורא לאל שבח ונשלםתם אחי:י ישראל כל ועל עלינו יגז זלה"ה חייבם ירכ(ף רבנו היחנרהגאוןזכרת

יאונה לא שנמצאים, מקום .בנל צהיול היילי כל יעל שהם, מקזםבנל עולם, ועד מעתה רע כללהס

23קדשני 22יי2 לנו ויבנה דורים, לדור נכון יהיה ינסאי צדקנומשיח י:י ייש"ה ההרים, על רגליו נאוו מה 4~ליהו ידי על ויבהנרנולגאלנורידזיקמ ותומים ואורים מקדש ב2קדם 4יל נוייו ונעלה מקומהריןפארתני

להייב ויזכנו יברכנו במסתרים, השוכן ישראל צור בעזרת אנחנו ומקוים באורים.ומנובד יקרים: ומפז מזהב הנחמדים בתורתו בלבנו יטע"גדול ובהסדי ננהרים. שלום לנו ויטה לבנו והבמח עינינו יראו ומתוקניס טיביםארוכים

ימים. אורך לנו יתן תמים. בזרעהבוחר ועושר ברחמים. חייםושנות : ותורהוכבוד