מבוא  מאז ומעולם היחס לחולה הנוטה למות היה אחת הבעיות המוסריות הבולטות ביותר

בתחום הרפואה. במדינת ישראל, המתת חסד אינה מותרת בחוק. עדיין רבה המבוכה וטרם

ערכים על מושתתת ישראל מדינת מחד, בנידון. ומוסכמת מקובלת הכרעה הושגה

דמוקרטיים-ליברליים המכבדים את כבוד האדם וחירותו, אך מאידך, היא תומכת בעקרונות

הדת וההלכה ואלו אינם רואים באדם בעל יכולת בחירה אם לחיות או לא. החיים נתפשים

(. 2002כמתנת האל, ורק הוא רשאי ליטול אותם )שטיינברג,

זו, נגדיר תחילה מהי 'המתת חסד' ומהי 'מחלה סופנית'. לאחר מכן, במסגרת עבודה

הצד את נציג זה, נושא סביב המוסרית הדילמה להחרפת שהביאו לגורמים נתייחס

הדמוקרטי-מערבי כצד התומך בהמתת חסד ומולו, את הצד ההלכתי השולל אותה. בהמשך,

נסביר מהי הגישה האוטונומית לעומת הגישה הפטרנליסטית בכל הנוגע לחולה הנוטה למות,

וניתן דעת מומחה לגבי כיצד נפרט לגבי מיהם מקבלי ההחלטות בכל הנוגע להמתת חסד

המתת חסד "כשרה" צריכה להתרחש בפועל. לבסוף נציג את דעתנו האישית.

יוון העתיקה ופירושו "מוות טוב".המתת חסדהביטוי , מקורו בתקופה הקלאסית של

אחד הפילוסופים הגדולים, ראה במחלה כואבת ובסבל סיבות טובות שלא להיאחז סוקרטס,

מוגדרת כ'המתת חסדבציפורניים בחיים. ' )חושן,זירוז המוות של חולה על-ידי המטפלים בו

1992.)

: אי נקיטה של אמצעים רפואיים,פסיבית )אותנזיה סבילה(המתת החסד יכולה להיות  

המאריכים את החיים של החולה באופן מלאכותי. כלומר, הימנעות מטיפול מאריך חיים. עם

: הרופא ממית את החולה1אקטיבית )אותנזיה פעילה(זאת, המתת החסד יכולה להיות גם

ומכוונת בעצם באופן אקטיבי, על מנת לגאול אותו מייסורי מחלתו מדובר בפעולה ישירה

להריגת החולה, כגון הזרקת חומר רעיל על ידי הרופא או סיוע של הרופא להתאבדותו של

החולה. יש הסוברים שכאשר פעולה כזו מבוצעת לפי בקשת החולה ורצונו החופשי, הרי היא

הם רבים למות. נוטה במצב לחולה להגיש יכול שרופא ביותר הטובים והסעד העזרה

המתנגדים לאותנזיה פעילה, ממגוון רב של סיבות: יש בכך פגיעה בכבוד ובערך של החיים,

החלקלק" מ"המדרון גדול חשש קיים חיובית, למטרה נעשה כשהוא גם רצח הוא רצח

בעוד הפיכה בלתי היא פעילה אותנזיה רצויים(, לא אדם בני של סלקטיבית )אותנזיה

שאותנזיה סבילה עדיין משאירה מקום לשיקול דעת חוזר ולתיקון, ועוד, אין זה תפקיד הרופא

  ( gifted, 2004; 2002להיות "התליין" של החברה )שטיינברג,

1

עם התפתחות הרפואה במאות האחרונות עלתה וצפה סוגיה שמעסיקה מדינות רבות בעולם – המתת חסד. מקורה של הדילמה בהכרה בעובדה שישנן מחלות שונות שהן חשוכות מרפא )בשלב זה( וסופן הוא מוות לאחר מסכת כאבים וייסורים. במצב זה קורה לא פעם שרופאים מתמודדים משאלות מוות שונות של חוליהם. האם מותר

לרופאים, שנשבעו להציל חיים, להיעתר לבקשתם וסיים את חייהם?

זירוז המוות של חולה על-ידי המטפלים - המתת חסד מוגדרת: )למען הפרוטוקול בו/בה.(

לרופאים יש עם כן שלוש דרכים לבחור ביניהם:לדבוק בשבועת היפוקרטס - ולהמשיך לעשות הכול על מנת להאריך את חיי החולים, על אף

סבלם, ללא יכולת למנוע את מותם. שבכך הרופאים מאריכים אתהמתת חסד פסיבית - לבצע רק את המינימום של הצעדים הרפואיים הדרושים, ולא לעשות

שיאריך באופן מלאכותי את חיי החולים. דוגמה: אם החולה הסופני באופן אקטיבי אף צעד מפעולות של הנשמה ושל החייאה, ו"לתת לטבע לעשות את שלו". מפסיק לנשום - להימנע

המתת חסד אקטיבית - להזריק "זריקת מוות" לחולים, ובכך לגאול אותם מייסוריהם באופן מידי, כפי שביקשו.

מלבד השונות בגישות, המתת חסד יכולה להיות תלויית הסיטואציה, כלומר – אנשים אשר ציוו בחייהם על המתה פסיבית / אקטיבית, תינוקות, עוברים, אנשים שלא ציוו/ אקטיבית ממיטת חולים, משפחות שמבקשות אך מבקשים המתת חסד פסיבית

עבור יקיריהם המתת חסד )אם שיקיריהם בהכרה ואם שיקיריהם נטולי הכרה(.

הנימוקים הקיימים נגד המתת חסד )משני הסוגים(:

בהנחה שהמתת חסד מותרת לפיכך בתנאים מסוימים נטילת חייההשלכות )לאן נגיע( –       ◄ניתן לשער את התוצאות של היקש אינה פשע אלה מעשה חסד. אם מוסרי זה – פתאום יתברר שהעולם שורץ יצורים אנושיים שבחיסולם יש

משום עשיית חסד. עם כן הדרך מכאן לטבח קצרה היא.אין ליטול חיו של אדם ללא תלות בערכם       ◄המתת חסד מנוגדת להלכה היהודית.       ◄ אדם יכול לבקש את מותו מתוך ייסורים וכאבים ולא מתוך "רצון כן" לסיים את       ◄

לחילופין למשפחתו של חולה יש אינטרס לסיים את חייו )בניגוד לרצונו( ולכן הם יבקשוחייו. (תנו לי למות לבדלסיים את חייו. )

לעקב את המחקר       ◄ המתת חולים שחולים במחלות חשוכות מרפא עלולה בפשרם.

הנימוקים הקיימים בעד המתת חסד )משני הסוגים(:

– תכופות בערוב ימיו אדם הוא נתקל במצבים משפיליםהזכות למות ולחיות בכבוד       ►)אין מסוגל לדאוג לצרכיו הבסיסיים ביותר(

אם אדם רוצה לסיים את חיו אך אין ביכולתו לעשות זאת ישרצונו של אדם כבודו –       ►לאפשר לו.

הסובייקט הנידון הוא החולה ולא הרופא ולכן"טובת החולה" הנה ערך סובייקטיבי –       ►יש לאפשר לו להכריע.

השאלה הנשאלת – לאור הנימוקים בעד ונגד שהוצגו כאן בתמציתיות מה דעתם לגביהחקיקה שצריכה להיות בישראל -

תומכת לחלוטין בהמתת חסד אקטיבית? תומכת חלקית בהמתת חסד אקטיבית )תלוי מצב(?

מצדדת לחלוטין בשבועת היפוקרטס?

2

דילמות שעולות מתוך הכתבה:

האם קיימת לגיטימציה לאשפוז בכפייה של בגירים?       ? אנורקסיה )שאינה מוגדרת כמחלת נפש( עלולה לגרום למוות ללוקים בה האם       ?

יש לאשפז את הלוקים בכפיה? )הסיפור של הדס( האם חייו של אדם הם רכושו, שהוא רשאי לוותר עליו כל אימת שרצונו בכך?       ?

או שחייו הם פיקדון בידיו ואין הוא יכול לוותר עליהם ורק בעל הפיקדון ברצותונוטלם ממנו וברצותו פוקד עליו לשמרם?

האם זכותו של אדם "לחיות" היא מוחלטת, והאם לפיכך האיסור ליטול את חייו       ?הוא מוחלט?

עם מי עושה חסד המתת חסד?       ?האם יש לאפשר הפלות?       ? כאשר המשאבים מוגבלים ומספר חולים מתחרים עליהם כיצד יש לחלק את       ?

המשאבים? )לדוג' מספר מכונות הדיאליזה קטן ממספר החולים הממתינים להם, מספר חולים ממתינים להשתלת כליה וקיימת רק אחת למי יש להשתיל

אותה?(

Euthanasia: The intentional killing by act or omission of a dependent human being for his or her alleged benefit. )If death is not intended, it is not an act of euthanasia(

Arguments For Euthanasia:

It provides a way to relieve extreme pain It provides a way of relief when a person's quality of life is low Frees up medical funds to help other people It is another case of freedom of choice

Arguments Against Euthanasia:

Euthanasia devalues human life Euthanasia can become a means of health care cost containment Physicians and other medical care people should not be involved in directly

causing death There is a "slippery slope" effect that has occurred where euthanasia has been

first been legalized for only the terminally ill and later laws are changed to allow it for other people or to be done non-voluntarily.

Arguments Against Euthanasia1. Euthanasia would not only be for people who are "terminally ill" 2. Euthanasia can become a means of health care cost containment 3. Euthanasia will become non-voluntary 4. Euthanasia is a rejection of the importance and value of human life

1. Euthanasia would not only be for people who are "terminally ill." There are two problems here -- the definition of "terminal" and the changes that have already taken place to extend euthanasia to those who aren't "terminally ill." There are many definitions for the word "terminal." For example, when he spoke to the National Press

3

Club in 1992, Jack Kevorkian said that a terminal illness was "any disease that curtails life even for a day." The co-founder of the Hemlock Society often refers to "terminal old age." Some laws define "terminal" condition as one from which death will occur in a "relatively short time." Others state that "terminal" means that death is expected within six months or less.

Even where a specific life expectancy )like six months( is referred to, medical experts acknowledge that it is virtually impossible to predict the life expectancy of a particular patient. Some people diagnosed as terminally ill don't die for years, if at all, from the diagnosed condition. Increasingly, however, euthanasia activists have dropped references to terminal illness, replacing them with such phrases as "hopelessly ill," "desperately ill," "incurably ill," "hopeless condition," and "meaningless life."

An article in the journal, Suicide and Life-Threatening Behavior, described assisted suicide guidelines for those with a hopeless condition. "Hopeless condition" was defined to include terminal illness, severe physical or psychological pain, physical or mental debilitation or deterioration, or a quality of life that is no longer acceptable to the individual. That means just about anybody who has a suicidal impulse .

2. Euthanasia can become a means of health care cost containment

"...physician-assisted suicide, if it became widespread, could become a profit-enhancing tool for big HMOs. "

"...drugs used in assisted suicide cost only about $40, but that it could take $40,000 to treat a patient properly so that they don't want the "choice" of assisted suicide..." ... Wesley J. Smith, senior fellow

at the Discovery Institute.

Perhaps one of the most important developments in recent years is the increasing emphasis placed on health care providers to contain costs. In such a climate, euthanasia certainly could become a means of cost containment.

In the United States, thousands of people have no medical insurance; studies have shown that the poor and minorities generally are not given access to available pain control, and managed-care facilities are offering physicians cash bonuses if they don't provide care for patients. With greater and greater emphasis being placed on managed care, many doctors are at financial risk when they provide treatment for their patients. Legalized euthanasia raises the potential for a profoundly dangerous situation in which doctors could find themselves far better off financially if a seriously ill or disabled person "chooses" to die rather than receive long-term care.

Savings to the government may also become a consideration. This could take place if governments cut back on paying for treatment and care and replace them with the "treatment" of death. For example, immediately after the passage of Measure 16, Oregon's law permitting assisted suicide, Jean Thorne, the state's Medicaid Director, announced that physician-assisted suicide would be paid for as "comfort care" under the Oregon Health Plan which provides medical coverage for about 345,000 poor Oregonians. Within eighteen months of Measure 16's passage, the State of Oregon announced plans to cut back on health care coverage for poor state residents. In Canada, hospital stays are being shortened while, at the same time, funds have not

4

been made available for home care for the sick and elderly. Registered nurses are being replaced with less expensive practical nurses. Patients are forced to endure long waits for many types of needed surgery. 1

3. Euthanasia will only be voluntary, they say Emotional and psychological pressures could become overpowering for depressed or dependent people. If the choice of euthanasia is considered as good as a decision to receive care, many people will feel guilty for not choosing death. Financial considerations, added to the concern about "being a burden," could serve as powerful forces that would lead a person to "choose" euthanasia or assisted suicide.

People for euthanasia say that voluntary euthanasia will not lead to involuntary euthanasia. They look at things as simply black and white. In real life there would be millions of situations each year where cases would not fall clearly into either category. Here are two:

Example 1: an elderly person in a nursing home, who can barely understand a breakfast menu, is asked to sign a form consenting to be killed. Is this voluntary or involuntary? Will they be protected by the law? How? Right now the overall prohibition on killing stands in the way. Once one signature can sign away a person's life, what can be as strong a protection as the current absolute prohibition on direct killing? Answer: nothing.

Example 2: a woman is suffering from depresssion and asks to be helped to commit suicide. One doctor sets up a practice to "help" such people. She and anyone who wants to die knows he will approve any such request. He does thousands a year for $200 each. How does the law protect people from him? Does it specify that a doctor can only approve 50 requests a year? 100? 150? If you don't think there are such doctors, just look at recent stories of doctors and nurses who are charged with murder for killing dozens or hundreds of patients.

Legalized euthanasia would most likely progress to the stage where people, at a certain point, would be expected to volunteer to be killed. Think about this: What if your veternarian said that your ill dog would be better of "put out of her misery" by being "put to sleep" and you refused to consent. What would the vet and his assistants think? What would your friends think? Ten years from now, if a doctor told you your mother's "quality of life" was not worth living for and asked you, as the closest family member, to approve a "quick, painless ending of her life" and you refused how would doctors, nurses and others, conditioned to accept euthanasia as normal and right, treat you and your mother. Or, what if the approval was sought from your mother, who was depressed by her illness? Would she have the strength to refuse what everyone in the nursing home "expected" from seriously ill elderly people?

The movement from voluntary to involuntary euthanasia would be like the movement of abortion from "only for the life or health of the mother" as was proclaimed by advocates 30 years ago to today's "abortion on demand even if the baby is half born". Euthanasia people state that abortion is something people choose - it is not forced on them and that voluntary euthanasia will not be forced on them either. They are missing the main point - it is not an issue of force - it is an issue of the way laws against an action can be broadened and expanded once something

5

is declared legal. You don't need to be against abortion to appreciate the way the laws on abortion have changed and to see how it could well happen the same way with euthanasia/assisted suicide as soon as the door is opened to make it legal.

4. Euthanasia is a rejection of the importance and value of human life. People who support euthanasia often say that it is already considered permissable to take human life under some circumstances such as self defense - but they miss the point that when one kills for self defense they are saving innocent life - either their own or someone else's. With euthanasia no one's life is being saved - life is only taken.

History has taught us the dangers of euthanasia and that is why there are only two countries in the world today where it is legal. That is why almost all societies - even non-religious ones - for thousands of years have made euthanasia a crime. It is remarkable that euthanasia advocates today think they know better than the billions of people throughout history who have outlawed euthanasia - what makes the 50 year old euthanasia supporters in 2005 so wise that they think they can discard the accumulated wisdom of almost all societies of all time and open the door to the killing of innocent people? Have things changed? If they have, they are changes that should logically reduce the call for euthanasia - pain control medicines and procedure are far better than they have ever been any time in history.

Reasons for Euthanasia

1.Unbearable pain

2.Right to commit suicide

3.People should not be forced to stay alive

1 .Unbearable pain as the reason for euthanasia

Probably the major argument in favor of euthanasia is that the person involved is in

great pain. Today, advances are constantly being made in the treatment of pain and, as

they advance, the case for euthanasia/assisted-suicide is proportionally weakened.

Euthanasia advocates stress the cases of unbearable pain as reasons for

euthanasia, but then they soon include a "drugged" state. I guess that is in case

virtually no uncontrolled pain cases can be found - then they can say those people are

drugged into a no-pain state but they need to be euthanasiaed from such a state

because it is not dignified. See the opening for the slippery slope? How do you

measure "dignity"? No - it will be euthanasia "on demand". The pro-euthanasia folks

have already started down the slope. They are even now not stoping with "unbearable

pain" - they are alrady including this "drugged state" and other circumstances .

6

Nearly all pain can be eliminated and - in those rare cases where it can't be

eliminated - it can still be reduced significantly if proper treatment is provided. It is a

national and international scandal that so many people do not get adequate pain

control. But killing is not the answer to that scandal. The solution is to mandate better

education of health care professionals on these crucial issues, to expand access to

health care, and to inform patients about their rights as consumers. Everyone -

whether it be a person with a life-threatening illness or a chronic condition - has the

right to pain relief. With modern advances in pain control, no patient should ever be

in excruciating pain. However, most doctors have never had a course in pain

management so they're unaware of what to do. If a patient who is under a doctor's care

is in excruciating pain, there's definitely a need to find a different doctor. But that

doctor should be one who will control the pain, not one who will kill the patient.

There are board certified specialists in pain management who will not only help

alleviate physical pain but are skilled in providing necessary support to deal with

emotional suffering and depression that often accompanies physical pain .

2 .Demanding a "right to commit suicide" Probably the second most common

point pro-euthanasia people bring up is this so-called "right." But what we are talking

about is not giving a right to the person who is killed, but to the person who does the

killing. In other words, euthanasia is not about the right to die. It's about the right to

kill. Euthanasia is not about giving rights to the person who dies but, instead, is about

changing the law and public policy so that doctors, relatives and others can directly

and intentionally end another person's life. People do have the power to commit

suicide. Suicide and attempted suicide are not criminalized. Suicide is a tragic,

individual act. Euthanasia is not about a private act. It's about letting one person

facilitate the death of another. That is a matter of very public concern since it can lead

to tremendous abuse, exploitation and erosion of care for the most vulnerable people

among us .

3 .Should people be forced to stay alive? No. And neither the law nor medical

ethics requires that "everything be done" to keep a person alive. Insistence, against the

patient's wishes, that death be postponed by every means available is contrary to law

and practice. It would also be cruel and inhumane. There comes a time when

continued attempts to cure are not compassionate, wise, or medically sound. That's

7

where hospice, including in-home hospice care, can be of such help. That is the time

when all efforts should be placed on making the patient's remaining time comfortable.

Then, all interventions should be directed to alleviating pain and other symptoms as

well as to the provision of emotional and spiritual support for both the patient and the

patient's loved ones .

הזכות למות בכבוד. 1 מהי המתת חסד? מדוע היא מעוררת סביבה כזה הד ציבורי, סייגים והתלבטויות מוסר - כתבה

ראשונה בסדרה

28/06/05, מאת: רחלי דדוש, בוגרת ביה"ס למשפטים, מכללת נתניה

מטבע לשון?

שאלת הזכות למות בכבוד עולה לעל פי רוב בקנה אחד עם החולה הטרמינאלי אף על פישלכאורה יש להתייחס למונח כללי יותר ולדון בו כזכות של כל אדם באשר הוא אדם!

כאשר אנו דנים בשאלת הזכות למות בכבוד אנו מניחים כי קיים במציאות דבר הקרוי "מוות בכבוד". אכן, אין הכבוד נתפס עם המוות אלא עם החיים וישנו מעיין אפרדוקס טרמינולוגי

במטבע הלשון "הזכות למות בכבוד".

מהו "מוות בכבוד"?

ניתן אולי לחשוב כי אותו מוות בכבוד, אינו אלא אחד משתי צורות של סיום החיים: המוות פאסיבית', המוכתב על ידי המחלה המקננת בחולה,Euthanasiaהטבעי, זה שמקובל לכנותו כ- '

או המוות הלא טבעי, אשר מקובל לכנותו כ- 'Euthanasiaאקטיבית' ,הנגרם על יד אדם אחר, מתוך כוונה לזרז ולקצר את ההמתנה למוות

הטבעי. ברור אפוא, כי המוות בכבוד, בהקשר לכל אחת משתי צורות המוות שהוזכרו לעיל, מכוון לחסוך מן האדם את הייסורים הכרוכים בציפייה למוות, ובכלל זה, הסבל, הכאבים,

והפגיעה הקשה בתפקודיו הפיזיים והמנטאליים.

ה"מוות בכבוד" ביחס לכל אדם, ובמיוחד בבמקרים בהם מכורח הגיע אדם לשלבים האחרונים בחייו, אינו אלא מטאפורה, שכן, בדרך כלל, במקרה כזה האדם שוב אינו עצמו, צורת תפקודו

נפגעת ואינה במיטבה כבר, מצבו המנטלי משתנה, ומרכז חייו בד"כ, יועתק למקום אחר. כלהוויתו שונה, וההתמודדות עם מחלתו או עם המוות עומדת בראש מעייניו.

אולם, אל לנו להיתפס למשמעויות מילוליות, טכניות של מטבע לשון זו, היות והיצמדות כאמור עשויה להחטיא את המטרה. תוכן המונח "מוות בכבוד" נוגע דוקא הגרעין אחר והוא דוקא

החיים. חיי אדם, לקראת סופם ללא קשר לנסיבות, בשלב שבו המוות קרב ובא. זהו השלב שבו צפוי מהלך של מוות טבעי אך גם ייתכן שאת התהליך הנ"ל של מוות בכבוד ילווה שלב ארוך

של כאבים, סבל ויסורים אשר ילוו בטיפולים שלעיתים הינם עקרים אך מאריכי חיים. אז תקום

8

המשמעות למוות בכבוד. וכדברי דר' עמנואל גרוס במאמרו : "המוות בכבוד אינו אלא הפתרוןהמוסרי לחיים נטולי כבוד".

פסיבית – היבטים מוסריים ומשפטיים", הפרקליט לט' )תש"ן-Euthanasia* . עמנואל גרוס " 1989 )162.

המשפחה והסביבה

המלחמה על "המוות בכבוד" אינה של נשוא המתת החסד בלבד אלא במקרים רבים גם של בני משפחתו ומקורביו ויקיריו. רבים בני המשפחה אשר סובלים יחד עם יקיריהם נוכח הסבל

הנמשך העובר על יקירם ולעיתים מבלי לדעת מתי יבוא הקץ לסבל זה. גם מוקד חייהם של בני המשפחה ברוב המקרים עובר מערבולת קשה ואינו עוד כשהיה. הקושי בהתמודדות עם שלבי

החיים האחרונים, במצבים בהם נדון על אדם לסבול סבל ארוך וממושך, שקיצו לא ידוע הינו כביר ובלתי ניתן לתאור ולפיכך מתעוררים צרכים המבקשים להביע לתודעה הציבורית

והחוקתית את כל נושא המתת החסד.

עמותת לילך ידועה בפועלה הרב התחום ובתמיכתה הרבה בחולים ובני משפחותיהם של רביםהמגיעים לקצה...

כמו כן יש לציין את פועלו של חבר הכנסת ד"ר רומן ברונפמן מסיעת יח"ד-הבחירה הדמוקרטית, אשר פועל באינטנסיביות לקידום כל נושא המתת החסד והמוות בכבוד במישור

החוקי. הצעת החוק הפרטית של רומן ברונפמן שקרויה "הימנעות מהארכת חיים" הוגשה לכנסת כבר לפני יותר משנה. כבר אז ההצעה עברה בקריאה טורמית וכרגע היא נמצאת

בשלבי ההכנה לקראת הקריאה הראשונה. מהותה של ההצעה היא לאפשר לחולה בעודו בריא בנפשו וחולה במחלה סופנית להשאיר הוראה כתובה שברגע שלא תהיה דרך להחלים מן המחלה, רשאי יהיה הרופא לנתקו ממכישירים מאריכי חיים. כפי שמסביר ח"כ ברונפמן - מטרתה של הצעת החוק היא להקטין כמה שניתן את סבלו של האדם ואת סבלם של בני

משפחתו. לאדם במדינה דמוקרטית, סובר ח"כ ברונפמן, חייבת להינתן הזכות להחליט בעצה אם ברצונו להמשיך את חייו או להפסיקם. זוהי תפיסה של ליברליזם פרוגרסיב הרואה באדם -

ריבון על חייו וגם, עם כל הצער, על מותו. הדיונים בועדה מיוחדת שהוקמה בכנסת לאחר אישורה של ההצעה בקראיה טורמית מתארכים וזאת מכיוון שמדובר פה בנושא רגיש ביותר,

הנופל למחלוקת בין תפיסות עולם של חברי הכנסת. המפלגות הדתיות מגלות התנגדות חריפהלהצעה בטענה שאין להתערב בדרכי האל.

נראה כי עוד ארוכה הדרך אל האושר... ועוד צפויים ימים ארוכים, מייגעים ולמודי סבל לחולים טרמינליים ולבני משפחותיהם מאחר וטרם הגענו לנחלה בכל הקשור לטיפול בנושא, אך

התקווה כי גם כנסת ישראל תשכיל לומר את דברה בנושא רגיש זה עדיין קיימת. במאמרים הבאים נגע בפנים שונות בנושא המוות בכבוד והמתת החסד על צדדיה הרבים.

אוטונזיה - המתת חסד, מה בין אקטיביות. 2ופסיביות?

פורטים לפרוטות את המתת החסד - אוטונזיה אקטיבית ופסיבית, הבדלים ושאלות מוסר -כתבה שניה בסדרה

28/07/05, מאת: רחלי דדוש, בוגרת ביה"ס למשפטים, מכללת נתניה

הזכות למות בכבודלכתבה הראשונה בסדרה -

9

קווים לדמותו של המוות

( , ובספרות העיתונאית הכללית1 )1896לקיי השתמש לראשונה במושג "אוטנזיה" כבר בשנת (. יתר על כן כבר בתקופת הפילוסופיים היוונים ובימי2 )1873נמצא כבר דיון על בעיה זו ב-

הביניים היו דעות ודיונים הנוגעים להמתת חסד, וגם בספרות הנוצרית מוצאים אנו התייחסות( .3לבעיה. כמובן שגם בספרות המחשבה היהודית ניתנה הדעת על עניין זה )

מקור המונח אוטונזיה ברומא העתיקה, ומשמעתו המילולית "מוות יפה","מיתה יפה" או"מיתת חסד".

הפירוש הרחב של המילה אוטונזיה: פעולה של הרשאת ההריגה של חולה סופני או פצוע ללא(. 4תקוה להחלמה )גם בחיות מחמד( בצורה שלא תגרום כאב )יחסי( ממניע של רחמים )

שבה הוזכר ע"י חוקר1869במשמעות המודרנית הופיע המונח לראשונה כנראה בשנת .W.E.H LECKYהאתיקה הבריטי

הביטוי העברי "מיתה יפה" מופיע מספר פעמים בתלמוד, אולם בהקשר מסויים – צמצוםסבלם של פושעים בעת הוצאתם להורג.

המשמעות המקובלת והפופולרית של הביטוי היום היא "המתה מתוך רחמים" דהיינו, קיצורחייו של חולה חשוך מרפא כדי לגאול אותו מיסורים מיותרים ולאפשר לו למות בכבוד.

עם זאת, ישנן שתי צורות של "מוות בכבוד". המוות הטבעי, זה שמקובל לכנותו "אוטונזיה פסיבית", אינו חוסך מהחולה אלא את מנת הסבל הקשור בהארכה מלאכותית של תוחלת

החיים. המוות הלא טבעי, אשר מקובל לכנותו "אוטונזיה אקטיבית" מקדים את מועד המוותהטבעי, וחוסך מן החולה את כל הסבל שהיה צפוי לעבור עד מותו הטבעי.

המוות בכבוד בהקשרו של החולה הטרמינלי, ובמיוחד בשלבים האחרונים לחייו, אינו אלא מטאפורה, שכן בדרך כלל, במקרה כזה האדם שוב אינו עצמו כתמול שלשום, תפקודיו הפיזיים

נפגעים, מצבו המנטלי משתנה ומרכז חייו מועתק למקום אחר. כל הוויתו שונה, וההתמודדותעם מחלתו או עם המוות עומדת בראש מעייניו.

חולה טרמינלי המבקש את מותו מבקש בעצם לשים קץ לשינויים המתחוללים בו, ליסוריו, לסיבלם של אחרים, לחוסר יכולתו לשנות את מצבו ולהכרה שאין עוד תוחלת לחייו ואמנם "תוחלת חייו" היא הקוד המוסרי של אלה הדוגלים באוטונזיה, שכן לדידם, "מקום שהחולה

(.5הטרמינלי מגיע להכרה כי אין עוד תוחלת לחייו, שם צריך המוות בכבוד להתערב" )נראה כי המוות בכבוד אינו אלא הפתרון המוסרי לחיים נטולי כבוד.

1 .Lecky: European Morals, vol. I, 233, XI2 .F. Rosner: Modern Medicine and Jewish Law, New York 1972, p.107. . לסקירה נרחבת וממצה של ההתפתחויות ההיסטוריות והפילוסופיות בנושא האותונזיה ראה:3

T.J. Messinge "A Gentle and Easy Death: From Ancient Greece to Beyond Cruzan Toward a Reasonable Legal Response to the Societal Dilema of Euthanasia" 71

Denver University L.R )1993( 175-251..מילון וובסטר41989. הפרקליט, ל"ב, 5

מוסר, והמתות חסד לסוגיהן

אוטונזיה אקטיבית נדחית על ידי רוב תורות המוסר, המשפט והרפואה, ולא רק על ידי הדת. התומכים באוטונזיה פסיבית, לעומת זאת, הולכים ומתרבים בשנים האחרונות, והיא עלתה

לאחרונה פעמים רבות גם במחשבה היהודית. זו עמדה המצדיקה במקרים מסוימים את ההחלטה להימנע מהמשכת המאמצים הדרושים להחזקת החולה הסופני. האוטונזיה הפסיבית

10

מתיימרת להבטיח את זכותו של האדם "למות בכבוד", ויש הטוענים שאין משמעות בכלל למונח "מוות" )או "מיתה"( בכבוד, אלא רק "חיים בכבוד", שהרי המוות הוא אנטיתזה גמורה

לחיים. אין מיתה יפה, המוות שם קץ לעצם טעמם של מושגים כמו כבוד, חופש ועוד - הכלנפסק, ומגיע רגע החידלון.

קיימת הבחנה בין סוגיה השונים של המתת חסד: ( המתת חסד רצונית )וולונטרית( שבה מבקש חולה את מותו מרצונו, מתוך בחירה אישית1

וחופשית. ההליך יכול שיתבצע על ידי החולה בסיוע של אחר כאשר המחלה חשוכת מרפאוגורמת לסבל וליסורים )גובל בסיוע להתאבדות(.

( המתת חסד רצונית אך פסיבית, לא ישירה, לבקשת החולה במחלה סופנית. אם הוא לא2 יהיה מסוגל לעשות זאת בעצמו, הוא מבקש שיחדלו לטפל בו וינתקו אותו ממכשירים רפואיים

תומכי חיים. במקרה זה הוא מעניק לרופא או לבני משפחתו או לעורך הדין שלו את הרשותלעריכת "צוואה בחיים" או בעל פה לאשר את סיום חייו כאשר המצב מתבקש.

( המתת חסד רצונית פעילה, ישירה )אוטונזיה אקטיבית(. לפי בקשת החולה מתבצעת המתת3חסד פעילה על ידי הזרקת זריקה או טיפול אחר המזרז את בוא המוות.

( המתת חסד בלתי רצונית, פסיבית. המתה מרחמים לטובת החולה, ללא קבלת הסכמתו, אין4 מטפלים במחלתו ומסתפקים רק בהקלה על כאביו. המתת חסד כזו שכיחה בבתי חולים רבים)בארץ יש גם הוסטלים מיוחדים לחולים סופניים כדי להקל עליהם בתקופת ההמתנה למוות(.

( המתת חסד בלתי רצונית, אקטיבית. הודי המתה רפואית פעילה מרחמים, לטובת החולה,5ללא בקשתו וללא הסכמתו.

המתת חסד - בעד ונגד; כתבה שלישית. 3בסדרה

אחרי שפרטנו לפרוטות - הסברנו מהות ושאלנו שאלות - דיון קצר בשאלה המהותית מכולן -כן או לא?

17/08/05, מאת: רחלי דדוש, בוגרת ביה"ס למשפטים, מכללת נתניה

הזכות למות בכבודלמאמר הראשון בסדרה: מה בין אקטיביות ופסיביות?למאמר השני בסדרה:

אחרי שעמדתי על ההבדלים בין הסוגים השונים בהמתת חסד

דעות רבות מאוד מוצגות הן בעד והן נגד המתת חסד מכל סוג שהוא. הללו המצדדים בהמתת חסד אקטיבית טוענים כי זכותו של החולה על גופו מאפשרת לו לבחור

למות, וכי חובה על המערכת הרפואית לסייע לו למות בדרך מהירה ולא מכאיבה. לעומתם, רבים אחרים מזועזעים מן הרעיון של המתת חסד אקטיבית. לדעתם, אסור לאדם לתפוס מקום אלוהי ולהחיש את מותו של אדם, גם אם הוא ודאי. חלקם נתמכים בנימוקים

דתיים הלכתיים ודובקים בדעה כי אסור לתת לאדם אחד לסיים את חייו של אדם אחר וכי רקבסמכותו של האל לחרוץ חיים ומוות.

בין מתנגדיה של המתת החסד האקטיבית יש הטוענים כי היא עלולה לפתוח את הדלת בפני המתות של אנשים שאינם סופניים... לדעתם. בשלב הבא החברה האנושית תחליט לסייע

לאנשים הסובלים מנכות קשה, המבקשים לסיים את חייהם, ובשלב שלאחר מכן אולי כבר

11

יחשבו כי ניתן להחליט עבור אנשים חריגים )מפגרים בשכלם, אולי בעלי צבע עור שונה או נטייה מינית שונה ואולי אף מתחת לסף מנת משכל מסויימת(, כי יש לסיים את חייהם, ובסוף

יומתו אנשים מסיבות פוליטיות או דתיות! אמנם הדוגמא מרחיקת לכת אך חשוב להבהיר כי כאשר מתחילים להסיר גבולות, אי אפשר

לדעת איפה זה יסתיים.

שבועות ואמונות

לגבי המתות חסד פסיביות, באופן מעשי הן מתבצעות מידי יום בבתי חולים שונים בעולם. לא החולים, לא משפחותיהם ולא הצוות הרפואי יכולים לעמוד בסבל האנושי הכבד, שמחלות

מסוימות יכולות להמיט על האדם.

בכל הקשור לשיקולים ולמגוון הדעות בעד ונגד אוטונזיה אקטיבית ופסיבית אל לנו לשכוח את שבועת היפוקרטס אותה נושאים הרופאים ונשבעים לעזור לכל אדם ואילו הכל הקשור

להמתת חסד הרי שהם מתבקשים לפעול נגד שבועתם ולהביא בדרך זו או אחרת לקיצור חייו של אדם או לגרימת מותו. שבועת היפוקרטס מהווה בסיס לאתיקה הרפואית המקצועית. היא

כוללת את חובות הרופא כלפי החולה ובהן החובה לשמירת סודיות רפואית, החובה לפעוללתועלת החולה והחובה להימנע מנתינת סם מוות אף אם החולה ביקש זאת.

שבועה זו מעמידה את הרופאים בדילמה עצומה רגשית, מוסרית ואתית לפעול להמתת חסד.

אין מן הנמנע להיזכר בהשמדה ההמונית שביצעו הנאצים ביהודים בשואה כאשר חוט השדרה שעבר באידיאולוגיה שלהם תמך בהמתת חסד אקטיבית. אמנם הנימוקים היו תועלתניים אך

היו גם נימוקים אידיאולוגים תוך אמונה כי השמדת גזעים נחותים תביא בסופו של דבר להשבחת הגזע הארי אשר מלכתחילה נועד לשלוט. ידוע כי הנאצים החלו ברציחתם של

חולים ומפגרים תוך התייחסות אליהם כנגע רע המעב על עליונותו של הגזע הארי. בהשמדת חולים אלה הכינו הנאצים את מנגנון הרצח שהתמחה בהריגת בני אדם, ובהצדקה

האידיאולוגית לרצח זה הכינו את ההצדקה לרצח עמים שלמים. טען קרל קליי, חבר בית המשפט העליון בברלין, בהרצאה פומבית בפני1920 בנובמבר 19ב-

החברה הפורנזית – רפואית, ששוב אין אפשרות להתנגד להמתתם של "חסרי הערך" ו"גורמים מזיקים" לחברה. הוא הבדיל בין "מזיקים אקטיביים" לבין "מזיקים פסיביים". ה"פסיביים" הלא

מפגרים וה"אקטיביים" הם "עבריינים פושעים וחולי נפש מסוכנים!" לדבריו, המתתם של אלה היא צורך סוציאלי-היגייני. באותו זמן נשלחו מטעם מנהל המוסד

הורים של החוסים במוסד. הוא ביקש לדעת,200הפסכיאטרי העליון של סכסוניה, שאלונים ל- ההורים שהשיבו על אותו שאלון, נמצאו162מי מסכים לסילוקם )ללא כאב( של ילדיהם. מבין

שהתנגדו ל"קיצור חיים" )כל כונתה התכנית(. האחרים נתנו את הסכמתם.19רק

מותר ואסור

פרופסור לתיאולוגיה מהיידלברג, לודוויג לאמה, הצהיר במחזור הרצאות שמעשה מוזר הוא לבנות ארמונות למען אנשים שאינם תורמים מאומה, בעוד שאחרים, המסוגלים להביא תועלת

לחברה, סובלים חרפת רעב. והוא המשיך: "הנוצרי הבודד אכן אסור לו להרוג, אך המדינה והמימסד הם בעלי סמכות מלאה להרוג ולהשמיד. הראיה -קיום עונש מוות". אשר להריגת מוגבלים, הוא ביקש להתנותה בבדיקה, ובסופו של דבר הכמרים הם אלה אשר יכריעו בכל

מקרה לגופו - יותר מן הרופאים .

12

המתת חסד, בעד ונגד; כתבה רביעית. 4בסדרה

והפעם, הפן המוסרי, הפן שגורר אחריו את כל השאר, עמוס באמוציות ובמשמעויות חברתיותותרבויות

06/09/05, מאת: רחלי דדוש, בוגרת ביה"ס למשפטים, מכללת נתניה

הזכות למות בכבודלמאמר הראשון בסדרה: מה בין אקטיביות ופסיביות?למאמר השני בסדרה:

כן או לא?למאמר השלישי בסדרה:

חובת הסיעוד הרפואי

לבין שולליה מצויה בפירוש המוסרי הנכוןEuthanasiaנקודת העימות העיקרית בין תומכי ה- לצמדי המילים: "ערך החיים" או "קדושת החיים". דומה כי על כולנו מוסכמת ההנחה,

שבחברה נאורה, אחת מזכויות האדם החשובות, אם לא החשובה שבהן, היא הזכות לחיים. על החברה מוטלת החובה המוסרית והחוקית לעשות כל שבידה כדי לשמור חיי אזרחיה מפגיעה,

ולא רק באיום בפגיעה פיזית, מבית ומחוץ, אלא אף מפני תחלואות המסכנות את בריאותו.

מקורה של החובה בדבר הסיעוד הרפואי, היא ככל הנראה כפולה. מוסרית - מכוח שבועת היפוקרטס, היא שבועת הרופא, בה הוא מתחייב לעשות כל שביכולתו כדי להציל חיי אדם.

משפטית – מכוח החובה הסטטוטורית, המוטלת על בתי החולים הציבוריים לקלוט כל חולה המבקש את סעדם, וכן מכוח ההסכם, המפורש או המכללא, הנקשר בין החולה לבין רופאו

כאשר זה מבקש את שרותיו. במקרהו של החולה הטרמינאלי, הפרוגנוזה הרפואית צופה את מותו הקרוב, ומכך שאין בידי הרופאים יכולת של ממש להצילו. כל אשר ניתן בדרך כלל לעשות הוא לסעוד אותו בטיפול

תומך ולעזור לו בשיכוך כאביו וסבלו, על ידי טיפול שגרתי, אך לעיתים ניתן גם לנסות ולהאריך את חייו באמצעים לא שגרתיים, בין אם על ידי התערבות כירורגית, ובין אם על ידי טיפול

תרופתי או אמצעים אחרים, שמגמתם לנסות ולעכב את התפשטות המחלה, ובכך לדחות אתהמוות הצפוי.

הקף החובה המוסרית/רפואית

היקפה של החובה הרפואית הוא חשוב לצורך קביעת אחריותו של הרופא, בין אם במישור של דיני העונשין ובין אם במישור של דיני החיובים. אך תהא טיבה של החובה אשר תהא – נדמה כי היא פחות רלבנטית במקרה בו החולה הטרמינאלי מבקש מרופאיו להפסיק את הטיפול בו.

כאן לא אמורה לכאורה להתעורר כל בעיה, שכן אם הרופא מחויב לטפל בחולה מכוח ההסכםשביניהם, הרי שהוא משוחרר מחובה זו ברגע שהחולה מבקש לסיים את ההסכם.

תומכי רעיון האוטונזיה הפסיבית אינם מסתפקים בהנמקה פורמאלית זו, אלא מוצאים לה בסיס מוסרי. לשיטתם, האדם הוא הפוסק היחיד בעניין חייו. אין כל חובה מוסרית הקובעת כי

על חולה טרמינאלי להסכים לקבל טיפול רפואי כדי לנסות להאריך את חייו. אדרבא, אין זה מוסרי לכפות על חולה טרמינאלי סבל נוסף ופגיעה בכבודו כאדם, רק כדי להאריך את ימיו

בעוד זמן מה. הם מדגישים, כי את ערך החיים יש לקדש ולשמר כל אימת שיש תוחלת לחיי האדם. ברגע שאפסה התקווה לשינוי לטובה במצבו של האדם, חייו הם ללא תכלית או ערך,

והמשכם כרוך ביגון ובפגיעה בכבוד העצמי שיש באדם, יש לו את מלוא הצידוק המוסרי לבקשכי יניחו לו למות.

13

מנגד, שוללי האוטונזיה דבקים באקסיומה כי ערך החיים הוא ערך מוחלט וקדוש, ובתור שכזה נאסר על האדם לפגוע בעצמו. יתר על כן מוטלת על האדם החובה לא רק להימנע מכל פעולה

רצונית של פגיעה עצמית, אלא הוא אך חייב בהצלת עצמו, ובכלל זה גם קבלת טיפול רפואישיש ביכולתו לרפאו או להאריך את חייו.

שתי תפיסות מוסר

כאן מתבררות שתי תפישות מוסריות שונות, כשכל אחת מהן מעניקה תוכן שונה למושג "ערך החיים" בהקשרו של החולה הטרמינאלי. מצדדי האוטונזיה גורסים כי המושג "ערך החיים"

אינו אלא מקבילו של המושג "תוחלת החיים", דהיינו אותה תקווה או ציפייה המעניקה טעם או משמעות לחיים. את טעם החיים או את משמעותם יש לבחון במבחן כפול, סובייקטיבי

ואובייקטיבי. סובייקטיבי – לפי הכרתו של החולה הטרמינאלי, שכן מרגע שהוא הגיע להכרה כי שוב אין

תוחלת לחייו, אין לאיש רשות לחלוק עליו.אובייקטיבי - מקום בו הרופאים אכן אישרו כי אין תקווה להצלתו של החולה הטרמינאלי.

מקום ששני תנאים אלו מתקיימים, כי אז, עפ"י גישה זו, מצווה החברה להיענות לקריאתו שלהחולה ולעזור לו באופן אקטיבי לשים קץ לחייו.

מצדדי האוטונזיה האקטיבית אינם נעצרים בחולה, אלא מרחיקים מעבר לו וטוענים, כי אם הוא במצב שאין הוא מסוגל להעריך את מצבו, מותר לקרוביו, או לאלה הממונים עליו מבחינה

משפטית, לדרוש כי הרופאים ישימו קץ לחייו. כבר לא מדובר בעדות על משאלתו המוקדמת של החולה, אלא הפלגנו למה שהוא היה עשוי לבקש לעצמו – לו היה במצב המאפשר לו

לבטא רצונותיו.

הלבטים

האם זכות האדם לעשות בגופו כאוות נפשו? לכאורה שאלה רטורית אולם זו מתעוררת בהקשר זכותו של האדם על חייו, כשהוא נמצא במצב סופני או מוגדר כחולה סופני, שולט על

חייו וזכותו לשים קץ לחייו באם אינו מוצא בהם כל טעם וכאשר פעולתו אינה גורמת נזקלאחרים.

אבחנה זו אינה רואה את התועלת שמפיקה החברה מאי המתתו של החולה המתייסר המבקש זאת, או את הנזק שעלול להיגרם לחברה ע"י המתתו לנוכח סבלו של החולה, אלא מדגישה את

חירות הפרט ואי התערבות החוק בקביעת דפוסי התנהגותו, כל עוד אינה גורמת נזק לאחרים. אולם, המצב המצוי הוא שונה, האדם קשור לחברה, לאנשים שקרובים לו, למשפחתו ונתון

לסמכותה של המדינה הריבונית וחוקיה.

( ואיכות החיים בהתנצחות מול 'קדושת החיים'1כבוד האדם )

חיבור חולה וגטטיבי למכשירי הנשמה, לדוגמא, יכול להאריך חייו בשנים רבות, ללא כל שיפור באיכות חייו של החולה. מצב זה הוא הבסיס לדילמות המורכבות בפניהן ניצבת החברה, כאשר

הפרט מבקש שלא יוארכו חייו באמצעים טכנולוגיים; שלא יבוצעו בו טיפולים עקרים מקום שמותו הקרוב ודאי; שיכובד רצונו למות באופן "טבעי" ללא פגיעה בכבודו וללא הארכת חיים

(. 2שאין עמה שיפור באיכות חייו ) לחוק היסוד,8( , הפתרון הראוי והנכון הינו על פי עיקרון האיזון המצוי בסעיף 3בפרשת שפר)

שלשונו "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח

(.4הסמכה מפורשת בו" )

דיון זה אף מצוי בלב הקיטוב הדתי – חילוני. נקודת המוצא של הדת היהודית הינה בריאת

14

האדם "בצלם אלוהים" כיסוד מוסד לערך חיי אדם, באשר הוא אדם. נקודת המוצא של התרבות המערבית הליברלית, מנגד, הינה החירות האישית של האדם האוטונומי, אשר בידו

(.5זכות הבחירה החופשית באשר יעשה בגופו, חייו ובריאותו ) השאלה המרכזית שתידרש בסוגיה הנ"ל היא באילו סיטואציות יועדף עקרון קדושת החיים

ובאילו יגבר עקרון כבוד האדם והאם ישנה אפשרות למצוא את "האיזון הראוי" ביניהם.

איכות חיים היא, בדרך כלל, מושג סובייקטיבי וערכי, ולא מצב ביולוגי רפואי מוגדר. התייחסות בלתי זהירה לערך זה עלולה להוביל בקלות להידרדרות מוסרית במדרון החלקלק, ולכלול

בחוסר הכדאיות של המשך החיים גם אנשים שנחשבים כנחותים כמו מפגרים, זקנים, נכיםוכיוצא באלה.

סוקרטס בסרבו להציל את חייו על ידי בריחה מהכלא הצהיר: "לא החיים הם העיקר אלא החיים הטובים". אולם, ערך החיים או משמעות החיים, אלה מושגים המכוננים על ידי כל פרט

לגבי חייו בלבד, על פי הכרעה אוטונומית-וולונטרית, בהסתמך על מצבור פעולותיו של אותו פרט, על מחשבותיו ותכונותיו, ועל מצבור החוויות הרגשיות והחושיות, הרוחניות והאסתטיות.

ואין מדובר באמת אובייקטיבית הניתנת למדידה וניתוח סטטיסטי. וכשם שיש אנשים רבים בשיא הסבל הנראה לזולתם כבלתי נסבל, הם דבקים בחיים, כך יש אחרים אשר לכאורה

נהנים מחיי אושר ועושר ובכל זאת שמים קץ לחייהם.

יש המטילים ספק מוסרי רב בהחלת עיקרון האוטונומיה בצורה קיצונית, ובעיקר במצב של החולה הנוטה למות, כאשר הרצונות האמיתיים של החולה לא ידועים באותו זמן ובאותו מצב,

וכאשר ישנן הטיות סובייקטיביות של הגורמים המטפלים. הטיות אלו נובעות מהמעמסה הקשה – הן הנפשית והן הכלכלית – שחולים הנוטים למות מהווים על המטפלים, על הקרובים ועל החברה כולה. לפיכך, ברור שלא ניתן לדבר על אוטונומיה במונחים מוחלטים, ועל כן ניתן להצדיק הגבלות שונות באוטונומיה. מקור הבעיה בהתנגשות הערכים לעיל נעוצה מחד, ברצון הפרט לבטא את חירותו הבסיסית, ומאידך, רצון המדינה או הרשות החברתית להביע את כוח

שלטונה.

אין להתנגד לחלוטין לפטרנליזם או להתכחש לכך שטובת האדםJoel Feinberg( 6לדעת ) היא בסיס לגיטימי להתערבות בחירות הפרט. לדעתו, יש להכיר בהתערבות רצויה במקרים של

בחירה בלתי חופשית כגון: קטינים, שוטים או בלתי כשרים לבצע בחירה חופשית, קרי, הפטרנליזם "החלש", שמאפשר למדינה זכות התערבות למניעת היזק עצמי כאשר הפעולה

היא כזו ששום אדם נורמאלי )בין עקב אי כשירות ובין עקב אי סבירות הפעולה ע"פ מבחןטובת הפרט( לא יוכל לבחור בה בחירה חופשית או להסכים לפעולה זו.

.20הזכות לאוטונומיות היא אבן יסוד בהגות ובתפישה הליברלית-מערבית של המאה ה- האוטונומיות הינה ביטוי מובהק לחירותו האישית של האדם כאל ישות סובייקטיבית, בפני

עצמה )ולא כאל אמצעי או אובייקט(, רציונאלי, תבוני ומודע לעצמו.

עפ"י הטענה הרווחת כנגד הכרה באוטונומיות החולה ובסירובו לטיפול רפואי, שיקול דעתו של החולה פגום והתבוניות שלו לקויה. הגורמים הפוגמים בשיקול דעתו הם רבים וביניהם דיכאון,

חרדה, כאב, פחד, איום מהסובבים אותו, תרופות וסמים הניתנים לריפויו ולשיכוך כאביו. האוטונומיות המופחתת היא הנותנת כי אין להכיר ברצונותיו ו/או חירותו של החולה, בודאי לא

אלה הנוגעות בחייו או במותו.

טענה נוספת היא הסיכון לטעות בהבנת רצון החולה. חשש זה עובר כחוט השני בין המבקרים והמתנגדים לכיבוד רצונותיהם של החולים. לפי הגישה הקיצונית האפשרות לקיומם של

מקרים, בודדים אפילו, שבהם תוכר בקשה להתרת מוות שיסודה בטעות הנובעת מחולשה רגעית של הגוף או הנפש של החולה, יש בהם כדי לשקול כנגד ואף לבטל, ניסיון ללגליזציה של

(. 7הכרה בזכות החולה לסרב לטיפול רפואי או לכבד החלטות אחרות הנוגעות לסוף חייהם )

15

( מדגיש השופט אלון בעיקר את הסכנות האורבות ע"י אימוץ גורף של זכות8בפרשת שפר)ערטילאית לאוטונומיות.

הכרה באוטונומיות מדתית, קרי, שאין בה כדי להביא לפגיעה בוטה בעקרון קדושת החייםולמימוש סכנת המדרון החלקלק, תאפשר איזון ראוי בין האינטרסים של הפרט המדינה.

( כי בחינה יסודית ומלאה של הנושא דורשת התייחסות9פרופ' עמוס שפירא הבהיר בחיבורו ) למגוון קבוצות החולים ומצבי המחלה )חולים סופניים, חולים כרוניים, קטינים, מפגרים וכיו"ב( ואף למגוון הדרכים למתן הטיפול הרפואי או למניעתו וכן למגוון מקבלי ההחלטות. יתר על כן,

סוגיה זו מחייבת בחינה ערכית של שיטת המשפט הנהוגה אצלנו.

דיון בנושא זה מחייב בירור בדבר מידת האקטיביזם השיפוטי ו/או ההתערבות הרצויה של שיטת המשפט בשאלות יסוד של החברה בכלל ובשאלות ערכיות-מוסריות בפרט, מקום

שהמחוקק לא אמר את דברו.

פרופ' שטיינבג מביע דעה כי הגישה הזו שרואה באוטונומיה את חזות הכל בעצם מבטלת את כל מערכת הערכים החברתיים. שהרי כל אדם יכול לקבוע לעצמו מהו הערך החשוב לו והוא

יחיה על פיו ואין לו שום שייכות ושום קשר לזולתו או לחברה כולה. הגישה הקיצונית של האוטונומיה בעצם מקבילה לאנרכיה מבחינה מוסרית, אם הולכים בה עד הסוף ואם הולכים

בה בצורה קיצונית.

הסכנה בהערכת תוחלת החיים ואיכות החיים תמיד קיימת אפשרות של טעות בהבחנה, בחיזוי, ביעילות הטיפולים, בסיבוכי המחלה או

בסיבוכי הטיפולים, בהערכת מידת הכאב והסבל וכיוצא באלה. אין ספק שיש לשאוף להפחית עד כמה שניתן טעויות כאלה, על ידי שיקול דעת רחב ורב מקצועי בהתאם לצורך, ועל ידי

הערכות חוזרות ומחודשות של מצבו הרפואי של החולה, בהתאם להתפתחות המחלה ולזמןהחולף.

ייתכן שינוי פתאומי ובלתי-צפוי לטובה במצבו של החולה. יתכן חידוש רפואי, שעשוי להציל את החולה, וכיוצא באלה. אמנם ברוב המקרים ניתן להגיע להכרעה רפואית ברורה ובדוקה של

המצב הנתון, אך לעיתים נוצר מצב של ספק, ובמצבים של פיקוח נפש יש להחמיר לטובתהארכת החיים.

.1992. ביטוי חוקתי לעימות אוניברסאלי זה מצוי בחוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו", התשנ"ב-1.19, בעמ' 2. שם, ה"ש מס' 2 , בעמ'98( עמ' 1, יעל שפר קטינה, באמצעות אמה, נ' מדינת ישראל, פ"ד מח )806/88. ע"א 3

192. . גליה הבר, "המתת חסד-ההשתקפות במוסר, בערכי הדמוקרטיה ובאתיקה הרפואית",4

.215, בעמ' 2001, 204-239(: 25רפואה ומשפט, גיליון היובל ).22, בעמ' 2 . שם, ה"ש מס' 5 Canadian Journal of Philosophy )1971( 407 1 “Legal Paternalism”J.Feinberg. ראה: 6 . עניין זה ראה: 7

Euthanasia Legislation, Some Non Religious Views Against Proposed Mercy Killing " Y.Kamisar ,

Legislation" 42 Minn L. Rev )1958( 969, 1005-1013 .124,בעמ' 12. שם, ה"ש מס' 8 (2. עמוס שפירא, "הסכמה מדעת לטיפול רפואי-הדין המצוי והרצוי", עיוני משפט יד )9

.270, בעמ' 228( 1989התשמ"ט-

16

המתת חסד - בעד ונגד, מאמר חמישי. 5בסדרה

והפעם - "מירב האושר לרוב בני האדם"; המתת חסד והפן התועלתני - כלכלי - איך מכמתיםמוות?

20/09/05, מאת: רחלי דדוש, בוגרת ביה"ס למשפטים, מכללת נתניה

הזכות למות בכבודלמאמר הראשון בסדרה: מה בין אקטיביות ופסיביות?למאמר השני בסדרה:

כן או לא?למאמר השלישי בסדרה: הפן המוסרילמאמר הרביעי בסדרה:

העקרון המנחה הוא "מירב האושר למירב בני האדם" )רדיקליזם חופשי או בנתמיזם ( ו"עקרוןהאושר היותר גדול" .

לתועלתנות משקל נכבד בכל הקשור להמתת חסד. תמיד יש לקחת בחשבון אלמנטים שונים המייצגים את הכאב, הסבל והיסורים של החולה ובני משפחתו והאפשרות להמעיט בהם ככל

האפשר.

כשנוגע העניין להמתת חסד, תמיד יעלו שאלות שונות ומרובות לאשר מי יצא מאושר מן האקט? )עד כמה שאפשר, כמובן(, לכמה הוא יועיל לעומת כמות הנזק האפשרית. השיקולים

יתבצעו באופן הגיוני גרידא, ממש כמו חישוב מתמטי. היות וכך נוח ביותר לחשב תועלתנות, מהר מאוד מיתרגמת התועלתנות ומרודדת לפן הכלכלי משום שפן זה הינו מדיד ביותר וניתן

לאמדו ולכמתו בכסף.

לפן הכלכלי משמעות קשה מאוד בנושא המתת חסד. פן זה מגדיר את השימוש במשאבים יקרים בחולה סופני כבלתי יעיל מול האפשרות שישמש חולה אשר יש לו תקווה ולו יביאו

תועלת "אמיתית". באופן הגיוני, משאבים כלכליים המושקעים בחולים חשוכי מרפא )בין אם ממחלה קשה ובין

אם מזקנה(, יועילו מן הסתם הרבה יותר בחולים אשר יש תקווה להצילם. כמו כן במקרים רבים, אותם חולים סופניים חשוכי מרפא או לחילופין קשישים, הטיפול התומך בהם עד יום

מותם הטבעי הינו יקר עד מאוד ומהווה נטל כבד על התנהלות מערכת הבריאות ולפיכך בסופושל יום, נופל הנטל בטיפול בהם, כנטל על החברה כולה. עלי להזהר בדברי שכן

אל להסיק מכך שדעתי היא שאין לטפל בזקנים סיעודיים למשל, משום שהם כבר לא יצעירוויתרמו עוד לחברה.

נהפוך הוא! אני פשוט חושבת ומאמינה שזכותו של אדם להחליט בבוא היום אם להאריך את סבלו וחייו באמצעים מלאכותיים או שמא להניח בידיו את הבחירה למות בכבוד ובכמה שפחות

יסורים מתמשכים.

השלכת עקרון מיקסום העושר על סוגיית המתת החסד מוביל למסקנה כי כאשר יבקש החולה הסופני את נפשו למות, לבטח תעריך המשפחה את המשאבים המשמשים להארכת חייו

17

במחיר גבוה יותר. כמו כן, יש להניח כי חולה הזקוק למכשירים על מנת להחלים יהיה מוכןלהעריכם אף מעבר למה שהעריכה משפחתו.

לפיכך, על פי עקרון זה, עת רוצה החולה הסופני במותו, יש לאפשר זאת ולהעביר אתהמשאבים לחולה אחר או למשפחה. בדרך עקיפה ניתן לגרוס כי עקרון זה תומך בהמתת חסד.

עיקרון מיקסום העושר יכול להוביל למצב בלתי נסבל בו יוכלו העשירים לנצל את עיקרה של הקדמה הרפואית על חשבונם של אחרים. כך יוכלו מי שיש לו אמצעים מתאימים, לקנות את

השימוש במכונות הנשמה ומכונות הזנה. הפן הכלכלי יכול לשפוך אור על המתת חסד. אין ספק כי החולה הסופני נזקק למשאבים רבים בהגיעו למצב סופני. אם נתרגם משאבים אלו למונחים

של כסף, המשאבים הופכים יקרים ביותר. על פניו נראה כי הפן הכלכלי יהווה גורם תמיכה עיקרי או בין העיקריים לעידוד אישור המתות חסד. יחד עם זאת, כמו בהתיחסות בגורמים שונים, כאשר נפתחת דלת ולו בחריץ קטן, לא ניתן לדעת היכן זה יסתיים ואיפה נמצא את

עצמנו בסוף...

תועלתנות קרה או אנושיות חמה?

התועלתנות מאפשרת לנו לבצע חישוב לכאורה מתמטי של ההנאות והסבל ובכך לבחון את מוסריותו של כל מהלך ומהלך. יישום עקרונות התועלתנות על המתת חסד מוביל למסקנה כי

התועלתנות תאפשר ביצוע המתה שכזו במקום בו יאפיל סך האושר על הסבל הנגרם כתוצאה מאותה המתה. כלומר, לפי "חישוב מתמטי פשוט" אם נחשב את העובדה כי אנו גודעים את סבלו של החולה הסופני ומשפחתו ונחשב אותם במונחי אושר ונוסיף להם את האושר לחולה

הפוטנציאלי הזקוק למכשירים וכלל הטיפול הרפואי וננכה את הנזק החברתי מפגיעה בחיי אנוש, נמצא כי הסבל החברתי או לחילופין הנזק אינם מגיעים לכדי אותה "הנאה" הצפויה

מהמתתו של החולה הסופני.

הכנסת השיקולים הכלכליים מחזקת כאמור את המסקנה שהמתת חסד רצויה היא.

האדם מוציא את מיטב כספו דוקא בימים האחרונים. התרופות, הטיפולים והמכשור שזקוק לו החולה הסופני, מגיעים לעלות גבוהה מאוד. משאבים יקרים אלו, שאינם מרפאים את החולה אלא מספקים לו טיפול תומך עד מותו הטבעי לכאורה, מחזיקים אותו עוד פרק זמן בחיי סבל

והשפלה. אין ספק כי הגיוני שחולה הזקוק למכשירים ולטיפול על מנת להבריא מוכן לשלםהרבה יותר מהחולה המאבד צלם אנוש וזועק על מנת שיאפשרו לו למות בכבוד שנותר לו.

דומה כי התועלתנות לא מבדילה בין המתת חסד אקטיבית לפסיבית. יש לזכור כי ההמתה הפסיבית עלולה להיות קשה הרבה יותר ומלווה בסבל רב יותר מהמתה אקטיבית. התועלתנות

תבחן מהי התוצאה של ההמתה ולא את הדרך בה היא בוצעה.

על אף כל האמור לעיל בגין התועלתנות והפן הכלכלי, ברור כי ישנה ביקורת על ישומם על סוגיית המתת החסד. אין ספק כי לא ניתן לבצע חישובים לצורך תועלת טהורה. חישובים כגון

אלו במדדים מוחלטים אינם מעשיים בשיקולי המתת חסד. יש לקבוע סף מסוים שממנו והלאהיתאפשר דיון בבקשת המתה.

הסבל ימדד באופן סובייקטיבי וכל מקרה לגופו, על פי הרגשת החולה ומצבו ובהתאם לטיפולשיכול להינתן לו.

18