מחוברים? צמודים רק לאתרי חדשות ישראליים? מעודכנים עד הפרט האחרון בקורות

לפיד-בנט אבל אין לכם מושג מי זה יורגן טריטין? רוצים ללמוד באוניברסיטה אבל מחפשים קורסים באנגלית? שפיץ מציג: יוצאים מהבועה, פרויקט מיוחד

מרץ-אפריל 2013 / ניסן-אייר תשע“ג | גיליון 4

שפיץI s r a e l i s @ B e r l i n

ד ועו ומן אירועים י ארזת לבד? הקולטוריסטים החרשן

8

4

על מה הם רבים?

מדיה מרקט

הנושאים שיכריעו את בחירות 2013 עידו פורת

מורה נבוכים לעולם התקשורת הגרמניתחנה יגר

דיפרנט מנטליטי14 להבין את הגרמנים - מדריך למשתמש

טל אלון

קשה בשטודיום, קל בקרב16 לימודים באוניברסיטה - קורס האוריינטציה המושלם

תומר דותן

20

19

ארזת לבד?

ישראלים או יהודים

ליאת טל, 7 שנים בברלין, עונה על השאלוןיואב ספיר

סדרת ראיונות על זהות עם ישראלים בתפוצותרוני שני

עם “סקסית” לא קונים במכולת12 ההצלחות והכישלונות של קלאוס ווברייט

יונתן ויצמן

תוכןהענייניםשפיץ

מחוברים? צמודים רק לאתרי חדשות ישראליים? מעודכנים עד הפרט האחרון בקורות

לפיד-בנט אבל אין לכם מושג מי זה יורגן טריטין? רוצים ללמוד באוניברסיטה אבל מחפשים קורסים באנגלית? שפיץ מציג: יוצאים מהבועה, פרויקט מיוחד

מרץ-אפריל 2013 / ניסן-אייר תשע“ג | גיליון 4

שפיץI s r a e l i s @ B e r l i n

ד ועו ומן אירועים י ארזת לבד? הקולטוריסטים החרשן

16

26

הקולטוריסטים26ראיון עם האוצרת דורית לויטה-הרטן

שירה סברדלוב

החרשן30ריקסדורף, החלק הכי יפה של נויקלן

יואב ספיר

משחק ב)אנטי(מונופולסם מוירהד החליט לחיות שנה ב”קוד פתוח”

רוני שני

22

info@spitzmag.com :לקבלת המגזין עד הבית )בברלין( שלחו את פרטיכם ל *

קוראות וקוראים יקרים, אני גאה ושמחה לבשר לכם, שהגיליון שלפניכם הוא הגיליון

הראשון של שפיץ כמגזין עצמאי. אחרי שלושה גיליונות שיצאו לאור בתמיכת חב”ד ברלין,

המסקנה היתה שכדי למצות את הפוטנציאל של שפיץ להפוך לשחקן מרכזי ורלבנטי לחיי הישראלים בברלין, ראוי

שלא יהיה מקושר לשום גורם חיצוני. לפני הכל ברצוני להודות לרב יהודה טייכטל ולרב שמואל סגל על תרומתם

המכרעת לעצם לידת המגזין, על כך שכיבדו את רצוני לצאת לעצמאות וכן על ההחלטה להמשיך ולתמוך בשפיץ

בעקיפין, כמפרסמים. אף אחד מהדברים הללו אינו מובן מאליו, וכולם ביחד ראויים לתודה ולהערכה.

בעוד שמבחינה תוכנית אין לי ספק שראוי שמגזין כמו שפיץ יתקיים, אנחנו חיים כידוע בתקופת מעבר בעולם העיתונות, שבה המודלים הישנים מתחילים להתפרק ומודלים חדשים נמצאים בשלבי התהוות ראשוניים. אמנם בגרמניה עיתונות

הפרינט, ובעיקר המגזינים, עדיין חזקים ביותר, אך כאשר מייסדים מגזין כיום, מעצמה עולה השאלה האם להדפיסו

או לייצר מראש רק מהדורה אינטרנטית. במקרה הספציפי של שפיץ, התחושה היא שלפחות בשלב הזה יש משמעות

להיותו מוצר “שאפשר להחזיק ביד”, הן מבחינה סמלית - בהיותו המגזין היחיד שכולו בעברית בברלין ובגרמניה

כולה; והן מבחינה חווייתית - וזאת לאחר שזכיתי כבר לראות את הבעות פניהם המופתעות/מאושרות של לא

מעט ישראלים שנתקלו לפתע בעיתון “אמיתי” דובר עברית בברלין )במקביל, עם ובלי קשר, אנחנו עובדים גם על אתר,

.)spitzmag.com :שיעלה לאוויר בקרוב בכתובתההתלבטות היא כמובן לא רק עקרונית או אקולוגית, אלא

בראש ובראשונה כלכלית - עלויות הפקת מגזין מודפס גבוהות בהרבה מעלויות הפקה מקוונת. בהקשר הזה

בהחלט ייתכן שהצמיחה המורגשת של הקהילה הישראלית בברלין תבוא לידי ביטוי עם הזמן גם בהיבט העסקי-

כלכלי, כך שנוכל לממן חלקים הולכים וגדלים מהפקת העיתון ממודעות )וכאן המקום להודות למפרסמים שהביעו

בנו אמון כבר בגיליון הנוכחי(. המשימה הראשונה שלנו היא להגדיל את המעגל וליידע עוד ועוד דוברי עברית על עצם קיומו של שפיץ, ואני מאוד מקווה שתסכימו לסייע לנו בכך. במקביל, מכיוון ששפיץ הוא בראש ובראשונה

פרויקט קהילתי, אנחנו פועלים גם להשגת מקורות מימון שאינם מסחריים.

מכל מקום, העיתון ממשיך להיות מחולק בחינם, אך אם תמצאו שהתוכן, שהושקעו בו במצטבר מאות שעות עבודה, מועיל ומעניין עבורכם, עומדת לרשותכם האפשרות לשלם .)spitzmag.com-עבורו כראות עיניכם )פרטים וקישור ב

מעבר לשאלות הכלכליות, היציאה לעצמאות העלתה כמובן גם שאלות מהותיות שקשורות לחזון של המגזין

ולתפקידיו )וסליחה על המילים הגבוהות(. מטבע הדברים הגיליונות הראשונים עסקו בעיקר בקהילה הישראלית

המתהווה בברלין, ביוזמות השונות הצומחות בה ובאנשים שמאחוריהן. אולם אני מאמינה שבטווח הארוך התפקיד של שפיץ אינו *רק* להיות בועה ישראלית בברלין, אלא גם סוג של גשר, נקודת מפגש. אמנם ישראלית שהגיעה לכאן לפני פחות משנה אמרה לי לאחרונה שהיא ממש נהנית מתחושת

הניתוק - “לא לדעת מה קורה מסביב ופשוט לחיות את החיים” - אבל השאלה היא כמה זמן אפשר ליהנות מהמצב

הזה לפני שהוא מוביל לתחושת סטגנציה ותלישות. כדי לתת ביטוי להשקפת ה”גשר”, חלק משמעותי

מהגיליון שלפניכם מוקדש לפרויקט מיוחד, תחת הכותרת “מחוברים?”: חנה יגר ממפה עבורכם את המדיה המקומית;

עידו פורת נותן שיעור על הפוליטיקה הגרמנית הארצית; יונתן וייצמן עומד על המורכבות של הפוליטיקה המקומית

של ברלין; תומר דותן מסביר איך לקפוץ למים הקרים של העולם האקדמי; ואני משתפת חוויות מסדנה ייחודית שמנסה לעזור לזרים להבין יותר טוב את הגרמנים. אני מניחה שהפרויקט רלבנטי במיוחד לאלה שעדיין אינם דוברי גרמנית שוטפת, ועם זאת מקווה שחלקים ממנו

לפחות יהיו מעניינים גם עבור הוותיקים שביניכם. בשעת כתיבת שורות אלה קרן שמש מפציעה בחלוני,

וגם אם ברור שעוד מצפים לנו ימים קרים ואפורים, הרי שהחורף הסתיים באופן רשמי, ועוד מעט העיר תתעורר שוב לחיים. לא נותר אלא לאחל חג אביב

שמח וקריאה מהנה,

טל אלון

Redakteurin | עורכתTal Alon | טל אלון

Design | עיצובAsher Wallach | אשר ולך

Titelbild | צילום השערBoaz Arad | בועז ארד

Herausgeber | מו”ל Spitz Magazin

Glogauer Str. 5 10999 Berlininfo@spitzmag.comwww.spitzmag.com

030 20896796

Schlussredaktion | הגההAriel Moatti | אריאל מואטי

Vertrieb | הפצהAsaf Dvori | אסף דבורי

Druck | דפוסDigital Media Produktion, Berlin

12

יומניםלפתוח 29

מרץ-אפריל 2013 / ניסן-אייר תשע“ג

שפיץ יוצא לדרך חדשה

Ciar

án F

ahey

, der

Iris

che

Berli

ner :

וםיל

צ

45

תקשורתמחוברים?

יש חיים ynet-מחוץ ל

ב-ARTE ובשלוחה האזורית של ה-ARD; וג'ני צילקה )Jenni Zylka(, סופרת ומגישה שמגדירה עצמה כ"כותבת פרילנסרית וסוכנת חשאית".

עיתונותבתור האומה שהביאה לעולם את מתנת הדפוס המודרני מחד, ושרפה הררי ספרים

של גדולי הכותבים מנגד, יש לגרמנים המון כבוד למילה המודפסת. לכן זה לא מפתיע שאפשר למצוא בגרמניה יותר מ-300 עיתונים יומיים מקומיים, עשרה יומונים בתפוצה ארצית, עשרות מגזינים בכל תחום אפשרי ובקיצור - הרבה

פוטנציאל לקריאה לצד הקפה ולעיטוף דגים.נדמה שלא ניתן לסקור את העיתונות הגרמנית במגזין עברי מבלי להקדיש תחילה

כמה מילים לאקסל שפרינגר )Axel Springer(, האב המייסד של קונצרן העיתונות והמו"לות הגדול באירופה הנושא את שמו. נוסף על היותו ימני ושמרן, הוא גם

היה אוהד נלהב ותומך בלתי מסויג של ישראל. עד היום, כל עובד בקונצרן נדרש לחתום על מסמך עקרונות שבו הוא מתחייב - מיד אחרי שמירה על החירויות

והחוק בגרמניה - לפעול למען פיוס עם העם היהודי והגנה על זכויותיה של מדינת ישראל.

את העיתון שעומד בלב קונצרן אקסל שפרינגר, בילד )Bild(, אפשר לדמות לרכז הצהוב שמוביל את החמישייה הפותחת של העיתונות היומית הארצית בגרמניה.

הוא נודע בעיקר בכותרות ענק, רדיפה אחר שערוריות, ונערות שער חשופות חזה שהיו סימן ההיכר של העיתון במשך 28 שנה )ועברו לעמודים הפנימיים במהלך

יח"צני "פמיניסטי" לכאורה, סביב יום האישה הבינלאומי בשנה שעברה(. לצד הבילד, שמתהדר בהיותו העיתון הנפוץ ביותר באירופה והשישי הכי נפוץ

בעולם, אפשר למנות ארבעה שחקני איכות. פרנצל, שעובר על העיתונים מדי בוקר במסגרת תפקידו כשדרן ועורך באחת משתי תחנות הרדיו הארציות, נותן מעט רקע

על ההבדלים שיצוינו בהמשך בין הארבעה: "אנחנו אוהבים את החדשות שלנו נייטרליות ולכן העיתונים די ממורכזים, עם נטיות קלות פה ושם. אתה לא יכול

להרים עיתון ולהגיד 'אני לא יכול לקרוא את זה'. הרדיו והטלוויזיה מנסים להיות נייטרליים אפילו יותר". ואלה שמות:

Frankfurter Allgemeine Zeitung - עיתון שמרני יחסית, היוצא לאור בפרנקפורט ועוסק הרבה בכלכלה. "זו ספינת הדגל הליברלית, שגם נוקטת בגישה פרו-ישראלית, בין השאר מכיוון שפרנקפורט היא עיר עם קהילה יהודית גדולה",

מסביר האוונשטיין-פופל.Die Welt - היומון הרציני יותר מבית אקסל שפרינגר, שנטייתו למרכז וימינה. הוא

מעולם לא היה רווחי, אך הושאר בחיים בזכות הצלחת הבילד. האוונשטיין-פופל: "שפרינגר רצה לתת פייט לתקשורת השמאלנית גם בזירת העיתונים המכובדים”.

Süddeutsche Zeitung - אל תיתנו לשם להטעות אתכם. מדובר ביומון בתפוצה ארצית היוצא לאור במינכן ונטייתו מרכז-שמאל. בהחלט העיתון הנכון לקרוא

בבית הקפה אם אתם רוצים להשאיר רושם של אינטלקטואלים נאורים. אם תרצו, "המקבילה הגרמנית ל'הארץ'", לפי האוונשטיין-פופל.

Die Tageszeitung - או בקיצור: Taz. עיתון שמאלני מובהק שהוקם על-ידי יוצאי מהפכת הסטודנטים, ומנוהל כקואופרטיב בבעלות יותר מעשרת

אלפים חברים משלמים. הוא הצנוע מבין החמישייה )כ-50 אלף מנויים(, אבל נחשב למשמעותי ולמשפיע. העיתון נתבע אחרי שבמדור

הסאטירה שלו נכתב שהעורך הראשי של בילד עבר לכאורה ניתוח

איזו מהדורת חדשות אסור לפספס? איפה תקראו הכי הרבה ידיעות פרו-ישראליות? מה המקבילה המקומית ל"הארץ"? ואיזה מגזין קוראות פמיניסטיות שמאסו בעיתוני הנשים הקלאסיים? ארבעה עיתונאים גרמנים סייעו לנו למפות

את המדיה המקומית. מדריך

חנה יגר

צילום: מיקי ריס

עם יד על הלב )או על הסמרטפון/טאבלט/לפטופ(, איפה אתם מתעדכנים דבר ראשון על הבוקר? אם אתם גרים בגרמניה אבל עדיין חיים ונושמים רק את המדיה

הישראלית, הישארו עימנו. אולי הגרמנית שלכם עדיין לא מספיק משופשפת כדי לקרוא תחקירי עומק, אבל שווה להתאמץ. לאו דווקא משום שההיצע בעולם

המדיה הגרמני טוב יותר או פחות מאשר בישראל - את זה ישפוט כל אחד לעצמו - אלא משום שהיכרות עם התקשורת המקומית היא דרך גם לשפר משמעותית את

השפה, וגם להבין מה לעזאזל מתרחש מסביבכם. אם אתם ממש חדשים, בהתחלה תקלטו רק מילים בודדות, בהמשך כותרות ועיקרי פסקאות, ואם תתמידו, בסוף אולי אפילו תצליחו לדסקס עם חברים

את כתבת השער האחרונה של דר שפיגל. כדי לעשות קצת סדר בים המדיה האינסופי, גייסנו כמה דגים ששוחים בו באופן קבוע: האנו האוונשטיין-פופל ;)Die ZEIT( פרילנסר בשבועון די צייט ,)Hanno Hauenstein-Poeppel(

קורביניאן פרנצל )Korbinian Frenzel(, עורך ומגיש בדויטשלנד רדיו קולטור )Deutschland Radio Kultur(; פטרה דורמן )Petra Dorrmann(, כתבת תרבות

ראשונות בחינם, ולאחר מכן עליו לשלם אם ברצונו להמשיך", מסביר פרנצל. ב-TAZ לעומת זאת, שהיה הראשון להעלות את התוכן של כל

הגליונות המודפסים לאינטרנט כבר ב-1995, מנסים לפנות ללב )ולכיס( של הקוראים באמצעות חלון קופץ השואל:

"האם התוכן הזה שווה עבורך?", אך הגולשים יכולים להחליט אם לשלם או

להמשיך לקרוא בחינם.

טלוויזיה ורדיותחנות רדיו פרטיות וערוצי טלוויזיה

פרטיים ומסחריים יש בגרמניה בשפע, וקצרה היריעה מלפרט את כולם. על

מערכת השידור הציבורי, לעומת זאת, שווה להתעכב, משום שהיא מיוחדת

במינה, וכמו הרבה דברים בגרמניה של היום קשורה בלקחים מימי השלטון

הנאצי. לאחר המלחמה התעקשו בעלות הברית שהשידור הציבורי בגרמניה

יאוגד תחת קורת גג אחת, אך עם זאת יהיה מורכב מרשויות שידור אזוריות,

כדי למנוע ריכוזיות ולהקשות על ניצול אפשרי של השידור הציבורי לצורכי

תעמולה. ,ARD-רשות השידור הגרמנית, ה

הוקמה ב-1950 בגרמניה המערבית, והיא בעלת מבנה מסועף. צילקה:

"ה-ARD מורכב מתשע רשתות ציבוריות של המדינות הפדרליות ובסך הכל מכ-30 חברות שידור

אזוריות. לכל אחת מהן ערוץ משלה, אבל רובן לא משדרות בכל שעות

היממה. כל הרשתות האזוריות יחד תורמות את החומרים שמרכיבים את ,Das Erste ערוץ הטלוויזיה הארצי

שבאופן מסורתי היה הערוץ הראשון בשלט". ב-1961 נוסד על-ידי המדינות

הפדרליות בגרמניה המערבית ערוץ הטלוויזיה השני, ZDF )ראשי תיבות של

"הערוץ הגרמני השני"(. נוסף לתחנות הטלוויזיה האזוריות, ARD משדרת גם

בשלושה ערוצים דיגיטליים פתוחים ושותפה יחד עם ZDF להפקה של כמה ערוצי כבלים ולוויין בגרמניה ומחוץ לה: ARTE הצרפתי-גרמני,

Kika לילדים, 3sat למדינות דוברות גרמנית ו-Phoenix, המשדרת תוכניות

פוליטיקה ודוקו.ברדיו המבנה דומה, אם כי באופן

טבעי המבחר האזורי גדול הרבה יותר. נוסף ליותר מ-50 תחנות רדיו אזוריות

פועלת בגרמניה גם חברת שידורי ,Deutschlandradio ,הרדיו הארצית ARD שנמצאת בבעלות משותפת שלו-ZDF וכוללת ארבע תחנות. שתיים

מתוכן, לדברי פרנצל, הן המשמעותיות בזירה הארצית:

Deutschlandfunk - כמעט אך ורק דיבורים, עם מעט מוזיקה קלאסית

בערבים. בעיקר אקטואליה ופוליטיקה,

אבל הקריינים מדברים לאט וברור. .97.7FM .מומלץ גם לתרגול הגרמנית

- Deutschlandradio Kulturדיבורים ואקטואליה בשילוב תוכניות

.89.6FM .תרבות ומוזיקהתחנות נוספות, פחות "חשובות" אך

מומלצות על פי פרנצל: Radio 1 - ציבורי אבל אזורי, וניתן

לקבל בו הרבה מידע על דברים שקורים בברלין ובסביבה )הופעות,

אירועים מיוחדים בסופי שבוע וכו'(. .95.9FM

FluxFM - תדר שהיה שייך בעבר לתחנת רדיו ימנית במיוחד, והיום, תחת "Die Alternative im Radio" הסלוגן

מהווה בית לתוכניות מוזיקה טובות .100.6FM .ולהגשה נעימה וקלילה

Radio Fritz - בעיקר מוזיקה, ובעיקר לצעירים.

Detektor.fm - רק באינטרנט. מגדירים את עצמם כ"עיתונות אונליין"

ומציעים מוזיקת פופ אלטרנטיבית.

ערוצי הטלוויזיה הציבוריים מורשים להקרין פרסומות רק בין שש לשמונה

בערב, וגם תחנות הרדיו הציבוריות נתונות למגבלות לגבי קידום גופים

מסחריים. אז מאיפה הכסף? את מנגנון השידור הציבורי הענק הזה, שמעסיק יותר מ-20 אלף עובדים ונחשב לשני בגודלו בעולם אחרי ה-BBC, מממנת מערכת משומנת היטב שגם תושבים זמניים/חדשים בברלין מכירים מהר

מאוד - GEZ. מדובר בגוף שגובה את האגרה עבור השידור הציבורי. עד

השנה התשלום היה נגזרת של מכשירי קליטה בבית, אולם כיום נדרש כל משק בית לשלם 17.98 יורו בחודש ללא קשר

להרגלי צריכת המדיה. לדברי פרנצל, התקציב של השידור הציבורי בגרמניה עומד על קרוב לשמונה מיליארד יורו .BBC-בשנה, כמעט כפול מזה של ה

ומה התמורה בעד האגרה? מצד אחד, החלוקה למדינות הפדרליות

מבטיחה גיוון בתכנים, אך מצד שני ניכרים במערכת גם סימני השנים:

"באופן רשמי תחנות הרדיו הציבוריות הארציות פונות לקהל בגילאי 65-25,

אבל גיל המאזינים הממוצע קרוב כיום הרבה יותר לגבול העליון", אומר

פרנצל. "זה נכון גם בטלוויזיה, שם הגיל הממוצע של צופי ZDF הוא

בסביבות 61 ושל ARD רק מעט יותר צעיר. וזה מעגל קסמים: הם יודעים

שהצופים מבוגרים ולכן מייצרים תכנים שיתאימו להם". עם זאת, דורמן מציינת כמה יוצאי דופן: "בערוץ השני יש את ה-Heute Show, שמגישה סאטירה

,ZDF Neo חדשותית, והם ייסדו גם אתשנועד למשוך קהל קצת יותר צעיר".

hanna.spitzmagazin@gmail.com 611

להגדלת איבר מינו. בית המשפט קיבל את התביעה, אך סירב לפסוק לעורך

הבילד פיצויים. כעדות ליריבות המרה בין העיתונים מקשטת את קיר בניין

מערכת ה-TAZ יצירת אמנות ובה דמות עירומה )הדומה באופן מחשיד לעורך

הבילד(, שחלק מסוים ממנה מתנשא עד גג הבניין.

מי שמעדיף לצרוך את העיתונות שלו במנה שבועית מרוכזת כדאי שיכיר את

Der Spiegel ו-Die ZEIT. שניהם מאותו ה"כפר" )המבורג(: הראשון מגזין

צבעוני שמזכיר במראה את "טיים" האמריקני ומתהדר בתחקירים ובחשיפות;

והשני עיתון בגודל מלא )ברודשיט( שמתבסס על פרשנויות וכתבות עומק,

וקורץ לאינטלקטואלים )או למי שרוצים להיראות כאלה(. האוונשטיין-פופל: "דר

שפיגל מנסים לשמור על רמה נגישה לספקטרום רחב יותר של קוראים, ושפה

פשוטה יותר, אך גאים בכך שהכתבים שלהם עובדים הכי מהר וחושפים

שחיתויות. די צייט כולל שפה מתוחכמת ומאמרים ארוכים יותר, שמנסים לתת

תמונה רחבה".בגזרה הכלכלית ניתן למנות את

Wirtschafts ,היומי Handelsblatt Kapital השבועי ומגזינים כמו Woche

ו-Focus. במשך קרוב ל-13 שנה יצא Financial Times-לאור בגרמניה גם ה

Deutschland, אך הוא נסגר בדצמבר

2012 עקב קשיים כלכליים. אם תחליטו לתמוך בעסקי העיתונות

המקומיים, ההיצע רחב גם הוא וכולל את ה-Berliner Morgenpost מבית אקסל

שפרינגר )חלקו מורכב מידיעות של די וולט(; Der Tagesspiegel הליברלי )אין

,Berliner Zeitung ;)קשר לדר שפיגלהעיתון היחיד ממזרח גרמניה שהצליח

להגיע לתפוצה משמעותית ולנוכחות גם בזירה הארצית )נטייתו היא מרכז-שמאל ומהדורת סוף השבוע שלו נמכרת ביותר

מ-200 אלף עותקים(; וה-B.Z )מזכיר בעיצוב ובתוכן את הבילד, רק מקומי(.

מכיוון שבעיר כמו ברלין חשוב להיות מעודכנים לא רק במה שקורה סביב הרייכסטאג, מחירי הדיור המאמירים וסאגת שדה התעופה הבלתי נגמרת, תוכלו ליהנות גם מהיצע מרשים של

Zitty .מגזינים בכל נושא אפשריו-Tip, שרב הדומה ביניהם על השונה,

הם שני מגזינים היוצאים לאור אחת לשבועיים ומהווים את הגרסה המקומית

לטיים אאוט ת"א ועכבר העיר. הם מכסים טרנדים, אירועים, מסיבות,

סרטים, אמנות וכל מה שצריך לדעת בשביל בילוי מוצלח בעיר. המגזין

Exberliner מציע אחת לחודש חבילה דומה אך מצומצמת יותר. הפלוס: כולו באנגלית. מגזינים נוספים ששווה לציין הם: Spex לתרבות פופ שפוזלת מעט

לשוליים, Intro החינמי והמיינסטרימי, Missy-לקהילה הגאה ו Siegeseule

Magazine לפמיניסטיות שמאסו במגזיני הנשים הקלאסיים. כדי להתעדכן

במה שקורה בעולם הדפוס שאינו חדשות, שווה לקפוץ לאחת מחנויות

www.doyoureadme.de המגזינים שלבברלין )שאגב, בסניף שלה במיטה ניתן

למצוא גם את שפיץ(. כל אחד מהעיתונים שהוזכרו לעיל

מתחזק כמובן גם אתר אינטרנט. האוונשטיין-פופל, הכותב גם עבור הגרסה המודפסת וגם עבור הגרסה

המקוונת של די צייט, מספר שהמשבר הכלכלי העולמי בעיתונות המודפסת לא פסח על גרמניה, אם כי "זה מורגש יותר

בעיתונים היומיים מאשר בשבועונים המבוססים, שם אנשים מקבלים יותר

עומק ולכן עדיין מוכנים לשלם". העיתונים היומיים עולים בין 70

סנט )בילד( ל-2.20 יורו )סודדויטשה צייטונג(, ופרנצל מזכיר ניסיון שהיה

לפני כעשור להדפיס גרסאות מצומצות וחינמיות של העיתונים, בתקווה שיביאו

יותר קוראים ומפרסמים. הניסיון כשל, וכיום מתרכזים המאמצים כמובן

באינטרנט. "לפני מספר חודשים החליט די וולט להיות החלוץ שלפני המחנה והתחיל ליישם באתר שלו את מודל

התשלומים של הניו יורק טיימס, שלפיו הגולש יכול לקרוא מספר כתבות

תקשורתמחוברים?

למרות הקושי להתחרות בתכנים הפופולריים של ערוצי הכבלים והלוויין מחד, ובאינטרנט מנגד, הערוץ הציבורי

הראשון )Das Erste(, עדיין מחזיק בשני קלפים חזקים:

Tagesschau - מדורת השבט החדשותית המשודרת מדי ערב בשמונה.

"אורכה רבע שעה בלבד וזו המהדורה המרכזית שכולם רואים", אומרת פטרה

דורמן, כתבת תרבות ב-ARTE ובשלוחה האזורית של ה-ARD. "יש לתוכנית

,Tagesschau.de גם אתר אינטרנטשמהווה אבן שואבת לכל מי שרוצה

להתעדכן באקטואליה". באתר יש גם גרסה מקוצרת של מהדורת החדשות

במאה שניות, דרך טובה להתעדכן במהירות בכותרות המרכזיות של היום.

Tatort - "זירת הפשע", בתרגום מילולי, היא דרמה בלשית, המשודרת מדי יום

ראשון מיד לאחר מהדורת החדשות. כל פרק מתרחש בעיר אחרת בגרמניה, שכן

בכל שבוע רשות שידור אזורית אחרת אחראית על ההפקה. מדובר במוסד

מיתולוגי )הפרק הראשון שודר ב-1970(, וככזה, לא מפתיע שהצופים בו )בין 7

ל-11.5 מיליון בממוצע( עושים זאת יותר מתוך נוסטלגיה ופחות בגלל האיכות.

"ב-95 מקרים מתוך 100 הפרק די צולע, ורוב האנשים צופים בתוכנית בגלל שהם

גדלו עליה", אומרת הכותבת והמגישה ג'ני צילקה. ודורמן מוסיפה: "אנשים בדרך כלל צופים כששחקן מפורסם

שהם אוהבים משתתף, או כשהתוכנית משודרת מהעיר שלהם. סוג של גאוות

יחידה, אני מניחה".חנה יגר

מדורת השבט

כל אחד מהעיתונים המוזכרים מתחזק כמובן גם אתר אינטרנט. לפני כמה חודשים החליט די וולט

להיות החלוץ שלפני המחנה והתחיל ליישם באתר שלו את מודל התשלומים של הניו יורק טיימס,

שלפיו הגולש יכול לקרוא מספר כתבות ראשונות בחינם, ולאחר מכן עליו לשלם אם ברצונו להמשיך

צוות היועצים שלנו, מימין לשמאל: ג'ני צילקה, קורביניאן פרנצל, פטרה דורמן והאנו האוונשטיין-פופל

9 עידו פורת8

של עשיריםצרות

פוליטיקהמחוברים?

גם אם נדמה שהמחלוקות הפוליטיות בגרמניה הרבה פחות הרות גורל מאלה שאנחנו מורגלים בהן, זה לא תירוץ לא לשחות

בחומר - בעיקר בשנת בחירות. לא יודעים מאיפה להתחיל?הנה הסוגיות המרכזיות שצריך להכיר כדי להיות בעניינים

מנהיגהאנגלה מרקל

מיקום מרכז-ימין

)דמוקרטיה וכלכלה חופשית(

רקעהוקמה לאחר מלחמת

העולם השנייה במערב גרמניה כאיחוד של מפלגות ה-CDU וה-CSU )השנייה,

מבאיירן, שמרנית יותר(. זוכה לכ-40% בסקרים

האיחוד הנוצרי דמוקרטי

מנהיגפייר שטיינברוק

מיקום מרכז-שמאל )דמוקרטיה ושוויון חברתי(

רקעהוקמה כבר במאה ה-19 ומהווה את המפלגה הוותיקה ביותר בגרמניה. זוכה לכ-30% בסקרים

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית

למי שהתרגל למערכת הפוליטית הישראלית, המקבילה הגרמנית עשויה

להיראות מעט משעממת. לעומת הצרות שאנחנו רגילים אליהן, ההבדלים בין

המפלגות כאן עשויים להיראות זניחים לעתים. אבל האמת היא, שכל עוד

אתם מתגוררים בגרמניה, לפוליטיקה מייד אין ג'רמני יש לא פחות השפעה על חייכם )ויש שיאמרו יותר( מאשר

לקורותיהם של נתניהו-ליברמן-לפיד-יחימוביץ'-בנט ושות', קורות המוכרים

לרובנו היטב, יש לשער. אך האם תוכלו לציין גם שמות של שלושה פוליטיקאים

גרמנים עכשוויים שאינם אנגלה מרקל או גידו וסטרוולה? שניים? אחד?... אז אמנם יש עוד כמה חודשים טובים עד

הבחירות הכלליות בספטמבר, אבל עכשיו זה הזמן להתחיל להבין מי נגד

מי ומהם הנושאים שעל הפרק.

1. משבר האירו - הקלף של מרקל והשמרנים

שלא במפתיע, הנושא שיניע את קמפיין הבחירות הקרובות הוא עתיד

גוש האירו. גרמניה היא עדיין הכלכלה החזקה של אירופה, אבל גם מעליה

מרחף חוב לאומי של 80% מהתוצר. אמנם איטליה ואירלנד במצב גרוע יותר, עם חוב של 100% מהתוצר,

שלא לדבר על יוון שחובותיה קרובים ל-200%, אך לשם השוואה, לישראל חוב לאומי של 70%, וצ'כיה ורומניה נמצאות במצב הטוב ביותר באיחוד האירופי, עם חוב של פחות מ-40%

מהתוצר הלאומי. אין זה סוד שגרמניה

בהנהגת מרקל היתה המשקיעה הגדולה ביותר בתוכניות החילוץ של המדינות "הבעייתיות", ואם יוון, למשל, תקרוס

ולא תוכל להחזיר את חובותיה, או אפילו תפרוש מהאיחוד עם אירלנד

וספרד, החוב הלאומי של גרמניה יעבור מיידית את רף 100 האחוזים.

מרקל ומפלגתה מעוניינים להרחיב את הידוק החגורה של יוון וספרד

ולגרום להן לצמצם הוצאות לטובת קיצוץ הגרעון. זאת בניגוד לסוציאל-

דמוקרטים שקוראים ליצירת מקומות עבודה באמצעות הגדלת החוב וכינון

"בנק חובות אירופי" שיאזן את החובות הקודמים של מדינות אלו. לאור ההבנה שהנושא הכלכלי יכריע את הבחירות,

בחרו הסוציאל-דמוקרטים להציב בראשם את פייר שטיינברוק, כלכלן

במקצועו ומי שכיהן כשר אוצר. אולם עד כה הרושם הוא כי החלטותיה של

מרקל בנושא הכלכלי נתפסות אצל חלק גדול מהציבור כהחלטות טובות ואחראיות, שמייצבות את האירו ואת

הכלכלה הגרמנית, ומכאן נובע גם חלק גדול מהתמיכה שהיא זוכה לה.

2. מיסים - "עידוד השקעות" מול צמצום החובות

נושא שקשור כמובן באופן ישיר ועקיף למשבר האירו ולדרכים של גרמניה לצאת ממנו. בעוד מרקל והליברלים

שנמצאים בשלטון מעוניינים להמשיך במדיניות הורדת מיסים לטובת עידוד

השקעות בגרמניה, הסוציאל-דמוקרטים ושותפתם המרכזית למרכז-שמאל,

המפלגה הירוקה, קוראים לשינוי שיטת המיסוי ולהעלאת תקרת המס

למי שמשתכרים יותר מ-200,000 אירו בשנה ל-49% )כיום 42%(. הטענה

היא כי לפני כעשרים שנה המיסוי על הכנסות גבוהות בגרמניה הגיע ל-53% ויותר, וכי יש להחזיר את רמות המיסוי הללו במטרה לצמצם את חובותיה של

גרמניה עצמה. הליברלים והשמרנים מתנגדים נחרצות, בטענה שהעלאת

מיסים לעשירים תגרום לבריחת השקעות מגרמניה.

3. צדק חברתי - הקלף של הסוציאל-דמוקרטים

גרמניה נחשבת לאחת המדינות השוויוניות באיחוד מבחינת הפער בין עשירים לעניים )המצב בה טוב לאין

שיעור מאשר בישראל, איטליה או בריטניה(, אולם הטענה העיקרית של

הסוציאל-דמוקרטים ושמאלה היא שהפערים בגרמניה הולכים וגדלים: בין מזרח למערב, בין גברים לנשים, וכמובן

בין עשירים לעניים )העשירון העליון מחזיק בבעלותו יותר מ-50% מהעושר

במדינה(. השינוי הראשון שהסוציאל-דמוקרטים מציעים הוא כינון שכר

מינימום. כיום אין בגרמניה חוק שכר מינימום ברמה פדרלית, אלא רק

במדינות מחוז מסוימות )וברלין בתוכן(, בדרך כלל באזורים שהקואליציה בהם

היא אדומה-ירוקה )סוציאל-דמוקרטים וירוקים(, וגם אז החוק חל רק בתחומים

ספציפיים. בברלין, למשל, חשמלאים זכאים ל-8.5 אירו לשעה, אחיות ל-9

10

הירוקים מנהלים מלחמת חורמה בפרויקט, בין השאר לאור הטענה

שהעלויות האדירות צריכות להיות מושקעות בשיפור האיכות והבטיחות במסילות ובכבישים הקיימים. כמו כן

נטען כי הפרויקט מהווה סכנה למי התהום באיזור, וכי שמורות טבע,

ולפחות איזור שימור היסטורי אחד, נהרסו לטובתו. השמרנים טוענים כי התוכנית תסייע לכלכלת האיזור וכי

כבישי האגרה שייבנו כחלק ממנה יכניסו לקופת גרמניה כסף רב, בעיקר

מזרים. במקרה ש-CDU והירוקים ימצאו עצמם במו"מ קואליציוני, זה

יהיה הנושא החם ביותר על השולחן.הירוקים תומכים גם בסגירת הכורים

הגרעיניים בגרמניה, האחראים בין השאר על אספקת כ-20% מהחשמל

במדינה כיום. היעד שהציבו הוא שעד 2020, 40% מהחשמל יופק

מאנרגיה ירוקה )טורבינות רוח( ו-30% מהחימום הביתי. לאחר האסון הגרעיני בפוקושימה, מרקל אמנם הודיעה שגם

היא תומכת בסגירת כורים בגרמניה, אולם מאז הנושא נמצא בדיונים פנים-

מפלגתיים וההשקעות באנרגיה חלופית לא גדלו.

5. שוויון אזרחי - ייצוג נשים, זכויות הורים, שוויון להומואים ולסביות

במפלגה הסוציאל-דמוקרטית ישנה החלטה ותיקה שכל רשימה לפרלמנט

תכלול לפחות 40% ייצוג לנשים )בפרלמנט הנוכחי הן מהוות 57 מתוך

146 נציגי המפלגה(, והכוונה היא להחיל את אותו עיקרון גם על חברות

ציבוריות, דירקטוריונים וכדומה. מרקל ניסתה להעביר החלטה דומה גם

במפלגתה, אך נתקלה בקשיים רבים, ולא ידוע אם תצליח בכך עד הבחירות )בפרלמנט הנוכחי נשים מהוות פחות

מ-20% מנציגי ה-CDU(. אגב, באוסטריה ובנורווגיה חוק 40% הייצוג

כבר קיים, וכעת עובדים בפרלמנט האירופי על החלתו בכל תחום האיחוד.

במקרה כזה מרקל לא תזדקק לאישור מפלגתה בנושא.

נושא חם נוסף שמרקל לא הצליחה להעביר במפלגתה חרף רצונה, הוא

השוואת זכויותיהם האזרחיות של בני-זוג הומואים ולסביות, בעיקר הטבות

מס כפי שמקבלים זוגות נשואים, והזכאות לאמץ ילדים. הסוציאל-

דמוקרטים, הירוקים ודי לינקה תומכים גם הם בשינויים אלה.

הסוציאל-דמוקרטים מבטיחים גם קיצור שבוע העבודה להורים צעירים

ל-30 שעות בלבד )הן לגברים והן לנשים(, במטרה לאפשר לזוגות רבים

יותר לעבוד ולנהל חיי משפחה, והעלאת )כמעט הכפלת( דמי ההורות

.)Elterngeld(

6. פני הדמוקרטיה: ,)Betreuungsgeld( דמי טיפול

NPD -והמפלגה הימנית הבשנה שעברה אישרה הקואליציה

חוק שנוי במחלוקת שאמור להיכנס לתוקפו באוגוסט 2013, המאפשר

להורים לפעוטות שאינם שולחים את ילדיהם לגן לקבל תחת זאת תשלום חודשי מהמדינה. החוק החדש עורר

ביקורת גם בתוך הקואליציה, שכן

הטענה היא שדווקא משפחות חלשות מרקע קשה יבחרו להשאיר את ילדיהן

בבית על מנת לקבל את התשלום הנוסף. הסוציאל-דמוקרטים והירוקים כבר הודיעו, כי יהיה זה אחד החוקים

הראשונים שיבטלו אם ינצחו בבחירות. סוגיה נוספת הקשורה לפני הדמוקרטיה הגרמנית היא תהליך הוצאתה אל מחוץ

לחוק של המפלגה הימנית הלאומנית -NPD. ניסיונות אחדים שנעשו בכיוון

בעבר נכשלו בבית המשפט העליון, אולם ההערכה היא כי הפרלמנט יעביר

את החוק בעניין עוד לפני הבחירות בתמיכת כל מפלגות הבית.

7. ובכל זאת קצת צבא וביטחון: אפגניסטן

כיום שוהים באפגניסטן כ-4,500 חיילים גרמנים. בשנה האחרונה לא היו הרוגים

ולא נרשמו אירועים חריגים באזורי השליטה הגרמנית, עובדה שהורידה את

הנושא מהכותרות, אולם צריך לזכור שאם עד הבחירות יהיו הרוגים גרמנים,

או מבצע צבאי כושל כלשהו, הנושא יעלה שוב לסדר היום ביתר שאת.

באופן עקרוני כל המפלגות תומכות בצמצום הנוכחות הצבאית הגרמנית

באפגניסטן, אולם בעוד השמרנים מדברים על תהליך איטי והדרגתי,

הסוציאל-דמוקרטים והירוקים מעוניינים בתהליך מזורז יותר. התפתחויות בנושא

זה עשויות לגרום לתנודות קטנות של מצביעים לקראת הבחירות.

הכותב הוא יו"ר השומר הצעיר בגרמניה ובעל בלוג על פוליטיקה גרמנית:idopinberlin.wordpress.com11

אירו, ומאבטחים ל-7.5 אירו. כמעט בכל מדינות האיחוד האירופי קיים שכר מינימום: באנגליה הוא עומד על 7 אירו,

בצרפת על כמעט 10 אירו, וביוון על 4 אירו וקצת )בישראל שכר המינימום

עומד על 4.5 אירו לשעה לערך(. הסוציאל-דמוקרטים מבטיחים לקבוע

שכר מינימלי של 8.5 אירו לשעה כחלק מ"תוכנית 100 הימים הראשונים"

שלהם. חוק זה ישפר בעיקר את שכרם של תושבי מזרח גרמניה, שמרוויחים

בממוצע פחות מכך. יש לציין שגם מפלגת השמאל )די-לינקה( והירוקים תומכים בשכר מינימום. נקודה נוספת במצע "הצדק החברתי" של הסוציאל-דמוקרטים היא השוואת הפנסיה בין

יוצאי מזרח גרמניה למערבה, כך שתיקבע פנסיה מינימלית של 850 אירו ללא קשר לזמן העבודה )רבים מיוצאי

מזרח גרמניה נותרו מובטלים מאז

נפילת החומה ועל כן זכאים לפנסיה מינימלית של מובטלים(.

סעיף כלכלי אחר בתוכנית 100 הימים של ה-SPD הוא החלת הגבלות נוספות

על העלאת שכר הדירה מעבר לאלה הקיימות. הירוקים תומכים כאמור

בתוכניות אלה של הסוציאל-דמוקרטים ואף שמים בראש הרשימה את עדכון תשלומי ה-Hartz IV, קצבה חודשית

המוענקת לכארבעה מיליון תושבי גרמניה שאינם עובדים במשך תקופה ארוכה. כיום עומדת הקצבה על מעט

יותר מ-300 אירו לחודש, בנוסף לתשלומים נוספים, כגון ביטוח בריאות

ושכר-דירה.

4. אנרגיה נקייה - הקלף של הירוקים

על פי הסקרים מפלגת הירוקים צפויה לגדול בבבחירות הקרובות ולראשונה

מאז 2002 להפוך לשלישית בגודלה בפרלמנט. אם כך יהיה, הירוקים יהיו לשון המאזניים ויש סיכוי גבוה שיהיו שותפים לקואליציה הבאה בגרמניה.

הם אמנם רואים עצמם כשותפים טבעיים יותר של הסוציאל-דמוקרטים, אולם לאור העובדה שמבחינה כלכלית

המפלגה כוללת בתוכה זרמים רבים ואף סותרים לעתים, בהחלט ייתכן

שיישבו גם בקואליציה עם השמרנים. הקמפיין של הירוקים יכלול בין השאר

את עצירת תוכנית הרכבת הבינלאומית שזכתה לכינוי "שטוטגרט 21". הפרויקט

הוא חלק מתוכנית גרמנית-אירופית לפיתוח תשתית תחבורתית של מסילות רכבת וכבישים מהירים שיחברו בסופו של דבר את וינה ופריז דרך שטוטגרט.

התוכנית הגרנדיוזית מתעכבת בלי סוף והעלויות שלה רק הולכות וגדלות )4.5 מיליארד אירו נכון לאמצע 2012(.

Bündnis 90/Die Grünen - "הירוקים"

- Die Linke מפלגת השמאל

FDP - המפלגה הדמוקרטית החופשית )הליברלים(

מנהיגים: יורגן טריטין וקאתרין גרינג-אקהארט

מיקום: מרכז סוציאל-ליברלי )אנרגיה ירוקה, חתירה לשיוויון עם נגיעות

של כלכלה ליברלית(

רקע: איחוד של המפלגה הירוקה שהוקמה במערב גרמניה ב-1980 ושל “ברית 90“

שהוקמה במהלך ההפגנות להפלת המשטר במזרח גרמניה. זוכים לכ-14% בסקרים

מנהיגים: קטיה קיפינג וברנד ריקסינגר

)טרם נקבע סופית מי יעמוד/יעמדו בראש הרשימה, בין השאר לאור החשדות כנגד

גרגורי גיזי שהיה משת"פ של השטאזי(

מיקום: שמאל סוציאל-דמוקרטי )עם נגיעות קומוניסטיות - קוראת

להתערבות רחבה של הממשל במשק(

רקע: איחוד של מפלגת שמאל ממערב גרמניה והמפלגה הסוציאליסטית

ממזרחה )PDS(. זוכים לכ-6% בסקרים

מנהיג: ריינר ברודרלה

מיקום: מפלגת ימין ליברלית )שוק חופשי, התערבות מינימלית

של הממשל בכלכלה(

רקע: הוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה. על פי הסקרים

נכון להיום היא זוכה ל-4% בלבד, כלומר לא עוברת

את אחוז החסימה )שעומד על 5%(

מפלגת הפיראטים, שצברה פופולריות מאז זכייתה ב-8.9% מהקולות בבחירות בברלין ב-2011, ולתקופת מה נדמה היה כי גם מקומה בפרלמנט הפדרלי כמעט מובטח,

צונחת בסקרים וכבר כמה חודשים שאינה עוברת את אחוז החסימה.

אמנם אחרי ההצלחה בברלין הגיעו גם הצלחות נוספות בבחירות ב-Saarland, שם זכו הפיראטים

ל-7.4% מהקולות; ב-Schleswig-Holstein, שם זכו ל-8.2% מהקולות; וב-Nordrhein-Westfalen, שם זכו ל-7.8% מהקולות; אולם בבחירות שנערכו בינואר

ב-Niedersachsen הפיראטים התרסקו והשיגו רק 2.1%

מהקולות, כלומר לא עברו את אחוז החסימה.באביב שעבר הפיראטים נתפסו כמרענן הרשמי של

הפוליטיקה הגרמנית, עם עיסוק בנושאים כמו חופש אינטרנטי, שקיפות פוליטית מלאה, הבטחת הכנסה

מינימלית לכל תושב ומתן זכות הצבעה גם לתושבים שאינם אזרחים. אז מה הסיבה לכך שמאז הקיץ

הפופולריות שלהם בדעיכה? יש הטוענים כי אחת הסיבות לכך היא המאבקים הפנימיים האינסופיים בתוך

המפלגה, שמשדרים חוסר רצינות. מכל מקום, הפיראטים יזדקקו לקמפיין משובח ולהרבה עבודה קשה כדי לשנות

את המגמה.

האם הפיראטים איבדו מומנטום?

פוליטיקהמחוברים?

פוליטיקה מקומיתמחוברים?

הממשלה הגרמנית - המעסיק הגדול ביותר בגרמניה ובברלין - לא סיימה

עדיין להעביר את משרדיה ומוסדותיה מבון, בירת מערב גרמניה בשנות

החלוקה, לברלין. מכירים את אתר הבנייה העצום שמאחורי תחנת הרכבת

המרכזית? לשם הם צפויים לעבור, ביום מן הימים, כשיסיימו את הבנייה

הזוחלת. כפי שנכתב במאמר שפורסם מוקדם יותר השנה ב"אקונומיסט", בהתייחס למחדל שדה התעופה, האיטיות שבה

דברים זזים בברלין היא לא פחות ממביכה. ואכן, שדה התעופה הוא

ללא ספק הכישלון הגדול ביותר של ווברייט, שעד לאחרונה )דצמבר 2012(

אף שימש כראש הפרויקט. כעת התפקיד מוחזק בידי מושל ברנדנבורג,

,)Matthias Platzeck( מטיאס פלטצקשאט אט תופס את מקומו של ווברייט

ככוכב העולה של המפלגה. זו מכה קשה ליוקרתו של ווברייט, שנפגעה

בלאו הכי בשנים האחרונות, אבל הרבה יותר מיוקרה מוטל כאן על

הכף: תקציב הפרויקט כבר תפח משני מיליארד אירו ל-4.3 מיליארד, ואם לוקחים בחשבון שרק כרבע מהכסף

מגיע מהממשלה הפדרלית, אפשר להבין עד כמה הדבר מכביד על

הכלכלה המקומית. כידוע לכל מי שהביט במסכי הטלוויזיה

ב-U-Bahn בשנים האחרונות, אין ספור מהמורות ומכשולים שנעים בין

הצפוי למטופש מעכבים את פתיחת השדה. כשלים בניהול התקציב שהביאו

לחריגות עצומות, כשלים הנדסיים מביכים, התנגדויות של תושבי ברלין

וברנדנבורג שצפויים לסבול מרעש המטוסים שישרתו את השדה שאמור

להיות הגדול בגרמניה, או פשוט מערכת גלאי עשן דפוקה - אין בעיה

שלא צצה עדיין בפרויקט שאת בנייתו החלו ב-2006, היו אמורים לסיים

ב-2011, וכעת לאיש אין מושג מתי יסתיים: מר פלטצק אמר בראיון לאחרונה שדרושים רק עוד כמה

Horst( חודשים. מאידך, הורסט אמאןAmann(, שמונה לא מזמן למנהל

התפעול של הפרויקט, אמר בראיון לטלוויזיה כי השדה ייפתח ב-2015. ואילו דובר הפרויקט, ראלף קונקל

)Ralf Kunkel(, העריך כי הפתיחה החגיגית תתקיים ב-2017.

אולם לא רק שדה התעופה משמש תחמושת למבקרי ווברייט: גם על כישלון ממשלתו בגיבוש מדיניות

לשמירה על שכר דירה סביר בעיר מנגחים אותו - והתמונות האחרונות מפירוק חלק משרידי החומה באיסט סייד גלרי לצורך בניית דירות יוקרה

עם נוף לשפרה בוודאי לא יסייעו לשפר את מצבו. ויש כמובן גם את

הבירוקרטיה העירונית, שכפי שרבים מכם ודאי שמו לב - עדיין סבוכה. מסיבות אלו ואחרות, לקראת סוף

Ramona( 2012 קראה רמונה פופ

Pop( ממפלגת הירוקים לפרישתו של ווברייט, ועמיתה למפלגה יורגן טריטן )Jürgen Trittin( צייץ בטוויטר: "זה

נגמר, קלאוס". הירוקים גם הביאו להצבעה בינואר הצעת אי-אמון

בווברייט, שממנה ניצל אך בקושי בזכות תמיכת שותפיו לקואליציה

הנוצרים-השמרנים, שגם הם עצמם לא חפים מכשלים: פרשת נדל"ן

מחשידה הביאה לפרישתו "מרצון" של סנטור )שר( המשפטים מיכאל בראון

)Michael Braun( לאחר 11 ימים בלבד בתפקיד, ושרת האוצר סיביל פון

)Sybille von Obernitz( אוברניץלא החזיקה שנה בתפקידה. ועוד לא

נגענו בתסבוכת סביב חקירת המחתרת הנציונל-סוציאליסטית, שהביאה

לביקורת רבה על תפקודו של פרנק הנקל )Frank Henkel(, שר הפנים וראש סיעת ה-CDU, שותפתו של

ווברייט לקואליציה. אולם למרות המכות ליוקרתו של

ווברייט, לא נראה שייאלץ להתפקד בג'וב סנטר בקרוב. אמנם הפופולריות

שלו בשפל, אבל לזכותו עומדת העובדה הפשוטה שאין כרגע בנמצא אף מועמד שיכול לרשת את מקומו.

מצד שני, הבחירות הבאות לבית הנבחרים של ברלין ייערכו רק ב-2016,

ועד אז אמנם בכלל לא בטוח שייפתח שדה התעופה המיוחל, אך אפשרי בהחלט שיקום יורש שלא יסתפק

ב"ענייה, אבל סקסית".

בהמראהאיחור

יונתן ויצמן

12

מצד אחד, מאשימים את קלאוס ווברייט בפיאסקו שדה התעופה ובמצבה הכלכלי הרעוע של ברלין. מצד שני, מנגחים אותו על עליית מחירי שכר הדירה וקידום פרויקטים שמיטיבים עם

העשירים. אבל למרות הביקורת - כרגע אין אף מועמד שמאיים על ראש העיר הוותיק

13

הפופולריות בשפל.

ווברייט

אין ספק שמבחינה יח"צנית, ההימור של ראש עיריית ברלין קלאוס ווברייט

)Klaus Wowereit( על הסיסמה "ענייה, אבל סקסית", היה הצלחה

גדולה. עם זאת, האופוזיציה של ווברייט טוענת, שמשהו כאן לא בסדר:

סקסית זה טוב ויפה, אבל עם כלכלה רעועה ופרויקטים שלא מתקדמים - בראשם פיאסקו שדה התעופה - אי

אפשר לנהל עיר. אז למה ברלין ענייה? ואיך זה שהעומד בראשה לא מצליח לתרגם את הפופולריות שלה לכסף? )או לכל הפחות לשדה תעופה שקרן

ההנצחה לווילי ברנדט, ראש העיר האגדי של מערב ברלין, לא תתנגד

שייקרא על שמו מרוב בושה(.למרות שרבים מציגים את מצבה הכלכלי העגום של העיר כאשמת

ווברייט )ה-Tagespiegel כבר הצהיר, כי "בשלב זה, התפטרותו היא עניין

של היגיינה פוליטית"(, אין זה מדויק. לברלין מסורת ארוכת שנים של ניהול כושל וכלכלה מקרטעת, ובמידה רבה

ממשלתו של ווברייט, שמתפקד גם כראש העיר וגם כמושל מדינת ברלין,

רק ממשיכה מסורת זו.קצת היסטוריה: כידוע, בתום מלחמת העולם השנייה עירנו הנאה היתה לא

יותר מתל חורבות, שעל-פי רוב נעדר כל ערך כלכלי. אבל הערך הסמלי של

העיר הפך אותה לאתר התגוששות בין שתי המעצמות של עידן

המלחמה הקרה - בריה"מ וארה"ב - ואלו הזרימו כספים רבים לעיר, כל

אחת לצד המיוחס לה כמובן. ואמנם, חלקה המערבי של העיר התאושש

לכאורה, אבל כשנפלה החומה נחשפה המהתלה שבבסיס שני צדי העיר: הן מזרח ברלין והן מערבה נסמכו באופן מוחלט על תמיכה כלכלית חיצונית.

מזרח ברלין על תמיכת בריה"מ, ומערב ברלין על תמיכת גרמניה המערבית,

שמצידה נתמכה על-ידי ארה"ב. כשבריה"מ קרסה, נפלה עימה גם

כלכלתה המקרטעת של מזרח גרמניה, והמפעלים הרבים שנסגרו במזרח העיר

הותירו מאות אלפים מחוסרי עבודה. בהתאם לחוק הכלים השלובים, כסף החל לזרום ממערב למזרח, והצמיחה הכלכלית המועטה שברלין המערבית

חוותה, נעצרה גם היא. המחירים

בברלין המאוחדת נותרו נמוכים, ממש כפי שהאבטלה בה נותרה גבוהה. בנוסף, השילוב של עיריות מזרח

ומערב העיר יצר מערכת בירוקרטית גדולה וסבוכה. ברלין אמנם הפכה

אבן שואבת לכל מי שמבקש לחיות )ולרקוד, לנגן, לכתוב, לצייר, להפגין,

או להתלבט( בזול, אך הבריחה את המשקיעים. סוג של מרכז נתמכי סעד

ללא מקורות הכנסה משמעותיים. הדברים החלו להשתנות מעט

כשווברייט, ראש מפלגת השמאל- )SPD( מרכז הסוציאל-דמוקרטית

בעיר, נבחר לתפקידו בפעם הראשונה ב-2001. אמנם בשנות התשעים, בעת

שהנוצרים-השמרנים )CDU( משלו בעיר, ברלין ניסתה למצב עצמה כמרכז ההיי-טק של גרמניה, אך נכנסה לתחום

מאוחר מדי, ועד מהרה בועת הדוט קום העולמית התפוצצה. מעט אחרי היכנסו לתפקיד, ווברייט וממשלתו

קיצצו עשרת אלפים משרות מהשירות הציבורי, ותוך זמן קצר החלו לשפר

את האופן שבו העיר וכספיה מנוהלים, תוך שהם ממתגים את ברלין בהצלחה

כמרכזה שוקק החיים של אירופה. ואכן, הגרעון התקציבי, שרק תפח בראשית כהונתו של ווברייט, החל להצטמצם בשנה האחרונה, ומספר

התיירים המבקרים צומח וכבר מזנב בערים כמו רומא ולונדון. אך הדברים

עדיין זזים לאט מאוד. אפילו

המחאה נגד הריסת שרידי החומה

באיסט סייד גלרי. צילום: בועז ארד

1415

שסטנדרטים תרבותיים נועדו לצורך דיאלוג ושאילת שאלות. סטריאוטיפ הוא פסק דין - ‘הם כאלה’, נקודה. אם אתה

תופס את עצמך מדבר רק ‘עליהם’ - סימן שאתה בכיוון הלא נכון”.

מסך שלם במצגת של רידל מוקדש לדוגמאות של סטריאוטיפים על גרמנים:

בטור החיובי מופיעים בין השאר יסודיות, דיוק, סדר, חריצות, אמינות, ישירות; ואילו בטור השלילי הם קשים, צרי-

מוחין, מתוחים, לא גמישים, משעממים, לא אנושיים ולא מנומסים. בסדנה, הוא מבקש להמחיש את הדברים באמצעות סצנת משחקי תפקידים. אנחנו נחלקים לשתי קבוצות וכל קבוצה מקבלת דף הנחיות: אנחנו אנשי עסקים מתחום התיירות שנפגשים בכנס בינלאומי.

משתתפי הקבוצה ה"לא-גרמנים" מתבקשים להתקרב פיזית לעמיתיהם, לצחוק, להביע רגשות ולשאול שאלות פרטיות. ההנחיות ל"גרמנים" הן לברך לשלום עם לחיצת יד חזקה וקשר עין, אבל לאחר מכן לשמור על מרחק של

מטר. "אינכם אוהבים ללכת סחור סחור, ומעדיפים לגשת ישר לעניין. אתם

מעוניינים להבין איך בדיוק השותפים הפוטנציאליים יכולים לסייע לכם". בסיום

התרגיל כל קבוצה בטוחה בצדקתה. ה"לא-גרמנים" מתלוננים על כך

שה"גרמנים" לא שאלו אפילו לשמותיהם, התעניינו רק במספרים, היו לחוצים,

לא מנומסים וחסרי הומור. התלונות על הקבוצה ה"לא-גרמנית" כוללות וריאציות

שונות על "לא רציניים" ו"ילדותיים". כדי להיפרד מהסטריאוטיפים ולעבור

לדבר על “הסטנדרטים התרבותיים” של הגרמנים, המצגת של רידל חוזרת

לאחור, להיסטוריה המדממת של גרמניה. לדבריו, בכל פעם שלגרמנים היה

“רעיון גדול” - הוא נכשל בקול תרועה רמה. זו היסטוריה של עוצמה, אבל לא של הצלחה. ולכן, למשל, הגרמנים לא

מאמינים בגמישות. מה שעובד - לא משנים. כשאני שואלת אותו איך ניתן בעצם לדעת אם ההיסטוריה עיצבה

את המאפיינים התרבותיים, או שאולי המאפיינים התרבותיים הם אלה שעיצבו

את ההיסטוריה, הוא משיב תחילה שההשפעה היא אכן לשני הכיוונים:

“אם היו יותר רגשות וחופש ופחות ציות לחוקים, השואה לא היתה מתרחשת”, הוא אומר. אבל בהמשך השיחה אנחנו

מתמודדים עם מיני-קונפליקט בין-תרבותי, כשהוא מעיר לי לפתע שהשאלה ההיא לא היתה במקום ושואל איך הייתי

מרגישה אם הוא היה שואל שאלה הפוכה על יהודים. מכיוון ששנינו לוקחים

אחריות בין-תרבותית מלאה, אנחנו מצליחים לטאטא את העניין באווירה

טובה )אם כי בנקודה אחרת בשיחה רידל מודה שהגרמנים לא מצטיינים בשימוש

בהומור לצורך הפגת מתח(. מבין רשימת “הסטנדרטים התרבותיים”

הגרמניים, הנושא הרגשי מטריד אותי במיוחד. אני שואלת את רידל איך ומדוע

התפתח לדעתו היחס המורכב של הגרמנים לרגשותיהם. בתחילת דבריו

הוא מבקש להבהיר, אם תהיתם, שזה לא שלגרמנים אין רגשות - הם פשוט לא נוטים להביע אותם. לדעתו, היחס של

גרמנים לרגשות נעוץ באופן שבו למדו להתמודד עם פחד ואי-ודאות. הנטייה

היא לחשוב שיהיה קל יותר אם לא ישימו את הרגשות על השולחן, כי “כשמביאים

את הרגשות, אתה לא יודע לאן זה יתפתח ומה ייצא בסוף”. רידל מגלה

שחלק ניכר מעבודת ההדרכה שלו עם גרמנים עוסק בהחזרת הרגשות לתמונה.

מכיוון שהוא מתמחה בנושאי תעסוקה, אני שואלת את רידל גם על חוסר

הגמישות הגרמני בתחום הזה. אני מספרת לו שבישראל, רבים מחבריי עובדים

בתחומים שונים לחלוטין מאלה שלמדו, ואילו כאן נדמה שלכל תפקיד יש תעודה אחת מתאימה, ואין בלתה. האם לדעתו עולם התעסוקה המשתנה, ההופך גמיש

ופתוח יותר, ישנה גם את הגרמנים? רידל משיב על כך ששינוי אינו נובע מפתיחות או מרצון, אלא מצורך - ולכן הוא מאמין שלגרמניה לא תהיה ברירה אלא להתאים

את עצמה למציאות המשתנה. אף שהסדנה מתמקדת לכאורה ביחסי

עבודה, היא רלבנטית למפגש עם גרמנים בכל תחומי החיים. רידל ממליץ להיות

סבלנים, לא לפתח ציפיות מוגזמות )"הזמנה הביתה נחשבת כמחווה מאוד אינטימית"(, ו"להבין לאיפה הגעתם".

לדבריו, הדרך לחברות עם גרמנים עוברת דרך פעילויות משותפות. בעוד שאת

האמריקאים הוא מדמה לאפרסק - "רכים ומתוקים, אבל מתישהו אתה מגיע לגרעין

קשה", הגרמנים בעיניו הם אגוזי קוקוס - "קשה להיכנס פנימה, אבל אם נוצרת חברות - היא מאוד עמוקה ולכל החיים".interpool-personal.de :אתר החברה

טל אלון

צופן הגרמניּותמנטליותמחוברים?

אם הייתם מתבקשים לדרג את תחושת הנוחות שלכם בגרמניה בין 1 ל-10, איפה

הייתם ממקמים את עצמכם? זו השאלה שאיתה פותח טים רידל את הסדנה

“להבין את גרמניה”. רידל הוא המייסד והמנהל של חברת Interpool, העוסקת

בגיוס בינלאומי של עובדים - וגם בפתרון האתגרים הבין-תרבותיים שנוצרים

כתוצאה מכך. כדי להשיב על השאלה, מתבקשים הנוכחים בסדנה - ברלינאים מיוון, הודו, רומניה, ארה”ב, ספרד, סין,

רוסיה וישראל - להתמקם בחצי גורן שהקצה השמאלי המדומיין שלו מייצג את מספר 1 - “מרגיש מאוד לא בנוח”, והקצה הימני המדומיין שלו מייצג את

מספר 10 - “מרגיש לגמרי בבית”. בפועל, המשתתף שמרגיש הכי בנוח, ממקם את עצמו על 8-9, והמשתתפת

שמרגישה הכי לא בנוח ממקמת את עצמה על 3.5 )שניהם ישראלים, אגב(.

כך שהרוב אי שם באמצע. רידל ושותפתו להנחיה, אן היידוק, מבקשים מכל אחד

ואחת לנמק את המיקום שבחרו, אבל בשלב הזה כולם עדיין די מאופקים.

רק בהמשך ירווח לכולם לגלות, שרידל והיידוק אומרים בחופשיות את כל מה

שהמשתתפים התאמצו קודם לכן לנסח בדיפלומטיות.

רידל )43(, נשוי )לגרמנייה( ואב לארבעה בנים בגילאי 6 עד 13, נולד במינכן,

ובילדותו נדד עם משפחתו בין ברלין, מינכן ובון. בגיל 16 חי במשך שנה

בארה”ב, ולדבריו היתה זו עבורו נקודת ההתחלה של הלמידה הבין-תרבותית. בהמשך למד מדעי המדינה ומשפטים,

כתב את עבודת המסטר שלו בירדן, ואחרי שצבר ניסיון ניהולי בכמה

פרויקטים בינלאומיים ובין-תרבותיים, החליט להקים חברה שתסייע לארגונים

בגיוס כוח אדם רב-לאומי. עם הזמן הבין את הקשיים התרבותיים הכרוכים

בשיתופי פעולה בינלאומיים, וכיום החברה שלו מתמחה גם באימון ובייעוץ בין-תרבותי בקבוצות, וגם אחד על אחד.

החדשות הטובות הן שכל תחושת אי-נוחות, מבוכה או תסכול שאתם מכירים

כמהגרים בגרמניה, רידל כבר תרגם לאינפוגרפיקה במצגת שלו. במילים

אחרות, אם חשבתם שהמצאתם משהו, או שאתם לבד במערכה - טעיתם, ובגדול.

אבל לפני שצוללים לקשיים הספציפיים של תקשורת ובניית מערכות יחסים

עם גרמנים, חשוב להבין את התפיסה שמנחה את רידל, שלפיה שלושה ממדים

משפיעים על תקשורת בין-תרבותית: האישיות של האנשים המתקשרים,

הסיטואציה הספציפית שבה הם נמצאים, והתרבות שממנה הם באים. כל מפגש

מכיל פוטנציאל תבערה שרידל משרטט כמעגל: )1( התנהגות כלשהי של האדם השני, )2( נתפסת על ידינו כ”מעצבנת”,

)3( אנחנו מעניקים לה פרשנות מסוימת, )4( ומגיבים באופן שהולם את ההנחות התרבותיות שלנו. כאן מתחיל המעגל

כמובן מחדש, אך הפעם האדם שמולנו

הוא שתופס את ההתנהגות שלנו כ”מעצבנת”, מעניק לה פרשנות מסוימת

ומגיב באופן שהולם את ההנחות התרבותיות שלו, וחוזר חלילה. את

המעגל הזה, על פי רידל, ניתן לשבור רק אם נטיל ספק בפרשנות הראשונית שלנו.

כלומר, המפתח הוא לקיחת אחריות. לקיחת אחריות, על פי רידל, היא גם מה

שמבדיל בין “סטריאוטיפים”, שנוטים לדבריו להיות שטחיים, סובייקטיביים,

שיפוטיים; לבין “סטנדרטים תרבותיים”, שלוקחים בחשבון רקע היסטורי ונסיבות,

ומזמינים התבוננות והשוואתיות. אם לנסח זאת בקצרה - סטריאוטיפים הם הרסניים, בעוד שסטנדרטים תרבותיים

הם בונים. בראיון שהתקיים אחרי הסדנה, במשרדי החברה המעוצבים

בפרנצלאואר ברג, אני שואלת אם ההבדל אינו בסופו של דבר רק סמנטי. רידל

מתעקש שהמטרה אינה תקינות פוליטית, אלא שינוי פרספקטיבה: “סטריאוטיפים

מנוסחים על פי רוב באופן שלילי והם מיוחסים לאחרים כדי לגרום לעצמנו לחוש ‘נורמלים’”, הוא משיב, “בעוד

דווקא משום שהוא גרמני בעצמו, טים רידל )43(, מבין היטב את מקורות התסכול שמהגרים חווים בגרמניה. כמאמן ויועץ בין-תרבותי הוא מסייע לזרים להבין את “הסטנדרטים התרבותיים” הגרמניים, אבל מה שחשוב מבחינתו הוא לקיחת אחריות: “אם אתה תופס את עצמך מדבר רק ‘עליהם’ - סימן שאתה בכיוון הלא נכון”

“הסטנדרטים התרבותיים” של הגרמנים

”great“ התנהגויות שונות כאבא/בן/חבר/קולגה **לא אוהבים הגזמה אמריקאית, לא הכל*

• כנות לגבי עובדות, אבל לא לגבי רגשות

• הפרדה בין אישיות לתפקידים * • משמעת עצמית ותחושת אחריות

• דבקות בחוקים• שנאת סיכונים, מזעור הפתעות

• פורמליות, שמירת דיסטנס • מבוכה ממחמאות

• לא להפריע לאחרים - ערך גבוה • חשיבות גבוהה לדייקנות

• בניית יחסים תוך כדי עשייה

ופעילות משותפת.• חשיבות רבה לפרטים ולמומחיות

• ניתוח מעמיק עדיף על “ניסוי וטעייה”

• ביקורת ישירה והערה על טעויות נתפסות כדבר חיובי

• הגזמות וכל סטייה מהעובדות זוכות ליחס סקפטי **

• תכנון מדוקדק וחלוקת אחריות מוגדרת היטב

• סקפטיות לגבי כל דבר לא מתוכנן

את מעגל ההתנגשות הבין-תרבותית נוכל לשבור רק אם נטיל ספק בפרשנות Kay Siegert :הראשונית שלנו להתנהגות הצד השני. רידל והיידוק בסדנה. צילום

1617

לאוניברסיטאות הרצויות, כי אם אך uni-assist.( ורק דרך אוני-אסיסט

de(. זוהי חברה פרטית, שכל ייעודה הוא איסוף המסמכים, בדיקתם,

והעברתם לאוניברסיטה. הבעיה היא, שבאופן לא אופייני, תפקודה של אוני-אסיסט ממש, אבל ממש, לא

לעניין. עדותי המצמררת כוללת הגשה לשתי אוניברסיטאות בברלין ולאחת

בפוטסדאם. באוניברסיטת הומבולדט ניסיתי את מזלי בחוג לפילוסופיה

כחוג ראשי ובחוג לפיזיקה כחוג משני. למרבה הצער, החברים באוני-אסיסט

הפכו את השניים והודיעו לי שאין באפשרותי לעשות תואר בפיזיקה. אחרי הרבה לחץ, מכתבים, מיילים ופגישות אישיות, שנועדו לתקן את הטעות שלהם, הם הסכימו להעביר

את הבקשה לאוניברסיטה, אבל המועד כבר היה מאוחר מדי. שוב

פגישות, שוב מיילים, שוב כמה לקחים: לשמור העתקים של כל מה

שהגשתם; בלי קשר לתהליך מול אוני-אסיסט, רצוי להיפגש עם משרד

הזרים של האוניברסיטה המיועדת )יש אחד כזה בכל מוסד אקדמי(, ולו

כדי שיכירו אתכם ויידעו מי אתם; לקחת את מספר הטלפון של האחראי,

להשאיר את שלכם. מה כוללת הטופסיאדה שתידרשו

להגיש? טופס הרשמה, קורות חיים, תעודת בגרות או התואר האחרון

שלכם מתורגמים לגרמנית וחתומים על ידי גורם רשמי )בורגראמט

מספיק(, רשימת העדפות )אם אתם מגישים ליותר ממוסד אחד(, וכמובן

אישור ששילמתם לאוני-אסיסט, הארגון שאי אפשר איתו ולא חוקי

בלעדיו.בהמשך חקירתו של קוטא אודות

מיקומו של המשורר הגולה, מתחילים להתרחש בעיירה טומי אירועים

מוזרים ויוצאי דופן: מסתיים לו חורף שנמשך זה שנתיים, דמויות מסוימות מוצאות את מותן בדרכים עקלקלות,

או פשוט נעלמות אל תוך הערפל שנדמה כאילו בוקע מבין דפי הספר.

כמו בהרים המתמוטטים של טומי, גם בתוך עדינותה של המערכת

האוניברסיטאית הגרמנית יש לצעוד לאט ובטוח, שלא ליפול מטה: אל

המרצים פונים כמובן ב-Sie, אלא אם נתקלתם במרצה שמנסה להיות מגניב

והגדיר זאת אחרת. אל המתרגלים אפשר לפנות ב-Du. הפקולטות מארגנות "ימי אוריינטציה" - אל

תפספסו אותם. המרצים והסטודנטים מתקשרים באמצעות אימיילים, אתרים

של הפקולטה, פורטל לימודים בשם BlackBoard המשמש כמעט את כל האוניברסיטאות, וכן מערכות שיתוף קבצים שונות ומשונות. כשאני ניגש

FU-להדפיס באיזור המחשבים של המאמר ששיתפה המרצה שלי, אני

נאלץ להכניס שם משתמש וסיסמה לפחות פעמיים, לעתים שלוש, ואפילו

ארבע פעמים במקרים מסוימים. אל תטעו - לא מדובר ביעילות. מדובר בהעמדת פנים של יעילות. אבל כך

הדברים עובדים, לפחות בזמן כתיבת שורות אלו, ורצוי להכיר כמה שיותר

את כל הפונקציות הללו ולנווט ביניהן בזהירות. יש להכיר איזה

מורה מעדיפ/ה להשתמש באיזה כלי אינטרנטי, ולצורך מה משתמשים בו )מורים מסוימים מעלים מצגות עם

ההרצאה במלואה, חלק מעלים רק את

החומר שיש לקרוא עד הפעם הבאה, וחלק לא משתמשים כלל ודורשים

גיחות לספריה(.אני חייב להודות, שעל אף שידעתי

שמדובר בסוג של בית ספר על בסיס משמעת עצמית, לא באמת הבנתי כמה ההתאפסות בימים הראשונים משפיעה

על ההמשך. אל תשכחו שהמילה הכי קרובה בגרמנית לסלנג הצבאי הדוחה

,verplant שוקיסט" היא להיות" verplant ואף אחד לא רוצה להיות

באוניברסיטה. בגרמניה כמו בגרמניה, הכל בנוי על משמעת עצמית: אפשר

לא להגיע לשיעורים, אפשר להגיע באיחור של שעה, אפשר לא לקרוא את

אני בוהה בתקרה. המחשב בחיקי, פתוח על המילון האינטרנטי "לאו"

)dict.leo.org(, חברי לעת צרה, ובידיי "העולם האחרון", יצירתו

של הסופר האוסטרי עטור הפרסים .)Ransmayr( כריסטוף ראנסמאייר

את הספר, המבוסס על סיפורו האמיתי של המשורר הרומי אובידיוס, שהוגלה ממולדתו רומא בשל כתיבת היצירה "מטמורפוזות", קראתי בעבר בעברית. עם זאת, אני נאלץ להיאבק עם הטקסט המקראי הזה, בגרמנית,

כדי להיות מסוגל לדבר עליו עוד כמה ימים בכיתה בעזרת אוצר המילים

הנכון.באוקטובר התחלתי את לימודיי

לתואר ראשון בספרות ובפילוסופיה באוניברסיטה החופשית של ברלין

)Freie Universität Berlin(, אחרי שנתיים של הכנות וניסיונות ראשוניים

שכשלו.אתחיל מהמהות: מעבר לבחירה לעבור

לחיות בגרמניה והבחירה ללמוד, שהשתלבו בכל מקרה, עשיתי גם

בחירה מודעת ללמוד בגרמניה, ויותר מכך - ללמוד בגרמנית. אני מאמין

שדרך הכרת צורת החינוך הגרמנית והמערכת הסטודנטיאלית הגרמנית

ניתן ללמוד הרבה על השאלה הנצחית "למה הם כאלה גרמנים?".

אם כן, אני משתייך לגל "העלייה השלישית" שהתרחש לפני בערך

שנתיים, ומונה רבים וטובים. הגעתי לברלין באמצע ינואר 2011, ובלית

ברירה )משרד הזרים התנה את הויזה(, כבר בתחילת פברואר התחלתי ללמוד

גרמנית. ואולי כדאי באמת לפתוח בכמה נקודות שקשורות לשלב הארוך

והמייגע של לימוד גרמנית:הוא אכן ארוך ומייגע. כן, לכולם

חולפת בראש המחשבה "אני כבר יודע המון, אבל עדיין לא מדבר

גרמנית - זה כבר לא הולך לקרות". כן, כולם מתחילים באיזשהו שלב

לדבר ולהבין גרמנית. יום בהיר אחד יורדים למאפייה לקנות לחמשן,

ויש מין חשק לא מוסבר לגלוש עם המוכר לסמולטוק, רק כדי לראות אם

מצליחים. כשנוכחים לדעת שזה עובד, עולים חזרה לדירה ומנסים את הטריק עם השותפים הגרמנים. בשלב הזה כל

מה שרוצים הוא לדבר גרמנית וכמה שיותר - בסך הכול מדובר בכיף ענק להבין על מה כולם מדברים כל הזמן. איזה בית ספר הכי טוב? כולם ממש

טובים. סוד: הלימודים בעיקר תלויים בכם ולא בבית הספר. בהחלט יש

בתי ספר טרנדיים יותר ופחות בקרב הישראלים בעיר, אך במה העובדה הזו

תורמת לכם? בכלום.

איזו רמה מספיקה? באתר של האוניברסיטה כתוב שמספיקה רמה של

B2 וציון 4 במבחן השפה. אבל כיוון שהתואר שלכם לא נגמר בהתקבלות למוסד הלימודים, אלא בכוונתכם גם

לשרוד בו איזה יום-יומיים, זה לא מספיק. בפועל דרושה רמה גבוהה יותר

מזו המפורטת בדפי המידע.רוב ההרצאות בכל האוניברסיטאות

פתוחות לשומעים חופשיים. בחרו את הנושאים שמעניינים אתכם ובקרו

בכמה מהן. כך תקבלו מושג גם על הרמה הנדרשת, וגם על האווירה

והקורסים הספציפיים. בנוסף מתקיימים כמובן גם ימים פתוחים

בכל אחד מהמוסדות.קוטא, גיבור הספר "העולם האחרון",

מגיע לעיירה טומי שאליה הוגלה אובידיוס כדי להתחקות אחר עקבותיו.

תושבי העיירה, כל אחד במוזרותו, מסרבים לעזור ל"זר" שהגיע מרומא.

הם חשדניים כלפיו והוא חשדן כלפיהם.

במקרה שלנו, הצעד הבא בדרך אכן מחשיד ביותר. זרים שמעוניינים

ללמוד בגרמניה )ובמערכת הזו "זר" הוא כל אחד שאין לו תעודת בגרות

גרמנית, "אביטור", כך שלדרכון גרמני אין ממש חשיבות בהקשר הזה(, אינם יכולים פשוט להגיש את הטופסיאדה

מבולבל, לא מוכן, המקבילה הגרמנית

ל"שוקיסט"

verplant sein

המטרה: לא להיות

verplantלימודים אקדמייםמחוברים?

לימודים באוניברסיטה )בגרמנית, כן?( הם ללא ספק אחת הדרכים הראשיות לזרז את ההתערות שלכם בגרמניה, אם כי ככל הנראה לא אחת הקלות שבהן.

תומר דותן, סטודנט לתואר ראשון בספרות ובפילוסופיה באוניברסיטה החופשית של ברלין, מנסה להבין איך עושים את זה

תומר דותן

דיןומ

ל ייט

אבר:

איו

18

המאמרים ולא לכתוב. אם כך תעשו, תצטרכו פשוט לחזור על הקורס.

מדי פעם מסתכלים עלי במזכירות ברחמים ושואלים אם אני תלמיד

ארסמוס. ארסמוס היא תוכנית חילופי סטודנטים בתוך האיחוד האירופי,

שבמסגרתה כל תלמיד באוניברסיטה של האיחוד רשאי ללמוד סמסטר

או שניים באוניברסיטה אחרת. אלה, מספיק שיפערו עיניים גדולות

ותמימות כדי שיתייחסו אליהם במלוא ההבנה. אולם, כשאני עונה שאני בסך הכל תלמיד מן המניין לתואר ראשון,

הרחמים מתחלפים באדישות.כמה ימים לאחר סיום ניתוח הרומן

המרתק של ראנסמאייר, התחלנו לקרוא בקלאסיקה גרמנית אחרת

לחלוטין, "מוות בוונציה" של האדון תומאס מאן. הנובלה הקצרה יחסית מתארת את מסעו של מר אשנבאך

)Aschenbach( ממינכן לעיר התעלות האיטלקית, לאחר שמאס בשגרת חייו

הבודדה. עוד אנחנו מתפלספים על תפיסת המציאות האירופית, שאותה מבקר מאן בנובלה בחריפות, השעון

מראה רבע לשלוש, וצריך ללכת לאכול משהו במנזה, לפני התרגול

שמתחיל בעוד חצי שעה. אחד מידידיי לספסל ניגש ושואל אותי אם ארצה להצטרף להקראת ספרו החדש של ראנסמאייר )ההוא משבוע שעבר(

הערב בוואנזה.אני לא יכול לסרב, לא רק מפני

שמדובר בסופר ענק, אלא גם כי אי אפשר להיות לבד בלימודים האלה.

"הם ילדים", הייתי משיב בשבועות הראשונים לתחילת הלימודים לכל

מי שהתעניין בחיי החברה שלי באוניברסיטה. כך תירצתי לעצמי

מדוע לא לעשות את המהלך החיוני והמתבקש של יצירת קשרים חברתיים.

אתם יודעים מה? הם באמת ילדים. נכון, הם לא נדרשים לשירות צבאי,

ולא לטיול שאחריו, ולא צריכים ללמוד שפה נוספת במשך שנתיים

רק כדי להבין את השיעור. נכון, הם מסתובבים עם חולצות של "אביטור 2012", כדי שכולם יידעו באיזו שנה

הם סיימו את התיכון. אבל בתוך כל ניסיונותיי להבין כיצד עובדת

המערכת, נפל לי פתאום אסימון ענק: חשובים מכל הם חיי החברה בתוכה.

מיותר להסביר למה אנו זקוקים לחברים, אבל לחברים מהלימודים

יש ערך מוסף: אפשר ללמוד איתם, אפשר לשתות איתם לחיי דמויות

שכולנו מכירים, אפשר להתנחם בכך שגם הם לא הבינו, ואפשר לנסות

להבין יחד )חלק מהחוגים אף מחייבים להגיש עבודות קבוצתיות, מתוך הבנה שזוהי צורת למידה פורה יותר(. שלא

לדבר על כך שכדי להעז לדבר בכיתה בגרמנית אתה חייב להרגיש שאתה

מדבר מול חברים, כלומר קהל אוהד. השיטה בנויה על הרבה מאוד שעות

לימוד בבית, באופן יחסי. כמעט כל חבריי ללימודים צריכים לעבוד

במקביל, אבל מעט מאוד עושים זאת בהצלחה. כנראה שצריך למצוא

את האיזון הנכון, וכאן אני משתף

במחשבות, ולא בדברים שאני מנוסה בהם. אין ספק שחובה להגיע לתחילת

הלימודים עם כסף. הרבה מאוד כסף אפילו. כמה? כל אחד צריך

סכום אחר, משום שלכל אחד סגנון חיים אחר. אבל אני יכול להבטיח לכם, שגם בסגנון חיים מצומצם,

הלימודים הם דבר יקר יחסית. מהכמות המטפסת של ארוחות בלתי מתוכננות בחוץ במהלך השבוע, דרך

ספרים, הדפסות בכמויות אדירות )רק לאחרונה הדפסתי במבט מושפל 250 עמודים של היידגר(, וכלה בהוצאות

השוטפות, שמכבידות לפתע קצת יותר כשאין זמן לעבוד כמו בעבר.

מצד שני, יש כאן כמות בלתי נתפסת של מלגות. תלוי בחוג, תלוי במדינת המוצא, תלוי אפילו בדעה הפוליטית - לכל סטודנט בגרמניה

תימצאנה לפחות שלוש תוכניות מלגה מתאימות. וכמובן יהודים וישראלים, לנו יש אולי נקודת פתיחה גבוהה אף

יותר. זו עבודה מתישה מאין כמוה, אך משתלמת עד אין קץ, וכדאי

לפנות שבוע כלשהו לפני תחילת הסמסטר כדי לעבור על כל אפשרויות

המימון הקיימות. אני לא עשיתי זאת לפני תחילת הלימודים ואני מתחרט על כך מאוד. לפי כך, על אף ניגוד

האינטרסים החמור, אני ממליץ לכם לסור מיד לאתר של DAAD, שבו,

לאחר שתענו על מספר שאלות, מנוע החיפוש יתאים לכם רשימה של

קרנות, עמותות או מפלגות, המספקות מלגות לצרכים שונים. המשך המיפוי

עליכם.בסופו של "העולם האחרון", נעלמת העיירה באבק עצמה, ומתגלה כפרי דמיונו של היוצר, נטולת משמעות

ארצית או חומרית. אני מרשה לעצמי לספר את הסוף, משום שדווקא הסוף

הוא היחיד שידוע מראש. כמו בתחילת לימודים באוניברסיטה, שבהם יש

לקוות שהסוף הוא תואר אקדמי. אבל זו הדרך שמשנה, זו הדרך שיש לה פוטנציאל להיות מרתקת. בתוך כל

הלחץ - הניסיון להבין את ההרצאות, לכתוב עבודות ורפרטים, להצליח בבחינות - היכולת להספיק כמה

שיותר בזמן קצוב משתפרת לאט לאט. וכשנכנסים למיטה מותשים בסוף יום

ארוך, התחושה היא שזו בכל זאת אחת התקופות היפות. בהצלחה.

tomerdot@gmail.com

לימודים אקדמייםמחוברים?

בתוך כל ניסיונותיי להבין כיצד עובדת המערכת, נפל לי

פתאום אסימון ענק: חשובים מכל הם חיי החברה בתוכה.

מיותר להסביר למה אנו זקוקים לחברים, אבל לחברים

מהלימודים יש ערך מוסף

19

רוני שני

בסדרת ראיונות חדשה עם ישראלים ברחבי תבל, ננסה לבדוק איך החיים

מחוץ לישראל משפיעים על הדינמיקה בין הזהות היהודית והישראלית. האורחת הראשונה שלנו היא הסופרת מאיה ערד, שחיה כבר כעשור בסטנפורד, קליפורניה

שאלות של זהות

סדרת הראיונות עם ישראלים בתפוצות היא פרויקט משותף JCCenters.org של שפיץ עם

Copyright © JDC Europe 2013

מאיה ערד )42(, סופרת אורחת במרכז טאובה ללימודים יהודיים באוניברסיטת סטנפורד, הגיעה לעמק הסיליקון לפני

כעשר שנים בעקבות עבודתו של בן-זוגה הישראלי )שהוא כיום פרופסור

בסטנפורד(. ערד, שספרה האחרון “חשד לשיטיון”, עסק בין השאר בזהות

של ישראלים החיים בחו”ל, מאפיינת את הקהילה הישראלית באיזור מגוריה

כמגוונת מבחינת גיל ושיוך גיאוגרפי, אך מציגה כמה קווים משותפים: “כמעט כולם בעלי השכלה גבוהה ובאו לעבוד בהייטק או ללמוד באיזור )לרוב בתחום ההנדסה או המדעים(. הרוב המכריע הם צעירים,

לרוב בשנות השלושים והארבעים לחייהם, עם ילדים קטנים או בגיל בית ספר. יש גם קהילה ותיקה יותר, אנשים שהגיעו בשנות

ה-70' וה-80' והיום הם מבוגרים, בגיל פנסיה. הרבה מהאנשים האלה משמרים

איזו ישראליות שאני זוכרת מילדותי וכבר אין היום בישראל”. לדבריה, “אנשים בני

עשרים ומשהו, אם הם מגיעים לעבוד, לרוב מעדיפים לחיות בסן פרנסיסקו ולא

בעמק”.האם הקהילה הישראלית נוטה לבדל

עצמה מהקהילה היהודית או שמתקיימים יחסים קרובים בין שתי הקבוצות? האם יש

קונפליקטים בולטים או פעילות משותפת למען אינטרסים דומים?

“אני אישית לחלוטין מחוץ לקהילה היהודית במקום, כך שאני לא מוסמכת

לענות. ואולי זה חלק מהתשובה, אני חושבת שאני נמצאת בקצה )למשל,

לעולם איני הולכת לבית כנסת(, אבל רוב הישראלים נמצאים לא מאוד רחוק

ממני. עד כמה שאני יכולה לראות,

הישראלים כאן אוהבים לחיות בעברית, בקרב ישראלים. יש דגש על חגים יהודיים

שהם משמעותיים בארץ וזניחים עבור הקהילה היהודית כאן )פורים, ט”ו בשבט,

יום העצמאות(. במרכז היהודי המקומי יש חטיבה ישראלית שמארגנת אירועים

בעברית )חגים, הצגות, מופעים של אמנים מישראל( ומנהלת ספרייה בעברית - ורוב הישראלים שאני מכירה הולכים לאירועים

האלה, ולא לחגיגת חנוכה באנגלית עם הקהילה היהודית המקומית. אני לא יודעת

אם זה נועד כדי להתבדל או לא, אבל זה המצב. אותו הדבר נכון לגביי באופן אישי. שמתי לב שהחברים שלי הם או

ישראלים, או לא-יהודים. זה לא בא מתוך כוונה כלשהי, אבל עובדה שכך זה יצא.

לגבי מוסדות חינוך, בתי הספר היהודיים משותפים לישראלים וליהודים אמריקאים,

אבל כיוון שבחרתי בחינוך ציבורי לשתי בנותיי, אני לא יכולה לספר על היחסים

בין שתי הקהילות בתוכם".לפי התרשמותה של ערד, “הקהילה

היהודית כאן יותר ליברלית, דמוקרטית ברובה המכריע, בעוד שרוב הישראלים

בעלי האזרחות שאני מכירה תמכו ברומני ‘כי הוא טוב לישראל’. הישראלים יתמכו בישראל או בכל מי שמייצג אותה, בכל תנאי. לפני 13 שנים מישהי הציעה לי

כרטיס מתנה לגאלה בהשתתפות אריאל שרון. כשסירבתי ונימקתי שאני מתנגדת

לכל דבר שקשור באיש ובדעותיו, היא אמרה, ‘גם אני ככה, אבל בישראל. כאן זה אחרת’. זה מייצג הרבה ישראלים כאן. אין לי מושג למה. אולי זה נובע מרגשי אשמה שהם לא חיים בישראל, או מתחושת זרות

שגורמת להם להתכנס אל המוכר".

ערד חשה שבניגוד לאחרים, החיים מחוץ לישראל לא שינו את זהותה כישראלית או כיהודייה. “נראה לי שהשאלה חותרת אל ההצהרה שאני שומעת הרבה מישראלים

סביבי: ‘מאז שאני כאן אני מרגיש יותר קרוב ליהדות, עושה קידוש בשבת וכולי’.

זה לא המצב אצלי. לא היתה בי טיפת יידישקייט בישראל, אז אין סיבה שזה

ישתנה. לעומת זאת, הישראליות היא חלק ממני, כי גדלתי בישראל )כמו שהדת היא

חלק ממי שגדל בבית דתי, גם אם כיום הוא לא מקיים מצוות(. אני זן חדש של

יהודי-חילוני-אמריקאי ממוצא ישראלי. אני מניחה שבעתיד יהיו יותר כאלה".

בהקשר של חינוך בנותיה, אומרת ערד: "חשובה לי בעיקר השפה העברית. אני

ישראלית, הילדות שלי לא. אבל אני עושה מאמצים גדולים מאוד להנחיל להן את השפה שלי, ואולי גם משהו

מהתרבות שעליה גדלתי. אני מדליקה נרות בחנוכה עם הבנות, מה שלא הייתי

עושה לפני שנולדו, פשוט כדי שהן תדענה מה זה. כשילד יהודי אמריקאי

שאל אותן למה הן אוכלות לחם בפסח, הסברתי להן שאנחנו יהודים חילונים.

זו הזהות שהן גדלות איתה".

מה הביא אותך לברלין?איש העסקים עדי קייזמן. הייתי היועצת

המשפטית שלו בארץ, ויום אחד לפני כשבע שנים הוא ביקש ממני לבוא

לברלין כדי לעזור להקים כאן מערכת חדשה, פלטפורמה לרכישת נדל"ן. מה שלא הבנתי בזמנו, זה שהוא לא תכנן להחזיר אותי. ובאמת לא חזרתי מאז. לפני כשנה וחצי עדי הציע לי להקים

זרוע נוספת ולעמוד בראש חברת הניהול שלה, כך שכיום אני עומדת

בראש אותה חברה וגם ממשיכה את העסק הפרטי שלי שבאמצעותו אני

מארגנת הלוואות לרוכשי נדל"ן.

מה גרם לך להישאר?יש פה איכות חיים מטורפת. בעבר

חייתי בפריז, וכשחזרתי לישראל ממש בכיתי מצער. אבל לפני שנתיים הציעו

לי לעשות רילוקיישן לפריז, והייתי בדילמה קשה. מה שעמד לנגד עיניי זה

איכות החיים שצפויה לי שם לעומת איכות החיים שברלין מציעה, והגעתי למסקנה שזה בכלל לא בר-השוואה.

ברלין מנצחת. מעבר לכל הפרמטרים האובייקטיביים של רמת מחירים והיצע תרבותי, אני אוהבת גם את איך שברלין

נראית. אוהבת אפילו את מזג האוויר. וגם את המרחב האישי שנותנים לך פה.

אני יודעת שזה גם הצד היותר קר של האוכלוסייה המקומית, אבל מצד שני

לא נכנסים לך לווריד. נותנים לך מרחב - לא רק נפשי, אלא גם פיזי.

אז איך את והגרמנים?יש לי חברים גרמנים שאני חולה

עליהם. אבל זה משהו אחר, זה חברים - אנשים רגילים לא נכנסים לך לחיים. אני אוהבת את זה, פשוט

אוהבת את זה, שלא כל אחד יכול לשאול כל מה שהוא רוצה על החיים שלי. כשאני יושבת עם לקוח ישראלי

שמגיע לפה, הוא לא מכיר אותי בכלל, ואחרי שדיברנו על עסקים הוא

שואל אותי: "תגידי גברת, מתי את חושבת לעשות ילדים? הזמן לא עובד

לטובתך!"

מתי באמת?)צוחקת( בעזרת השם, זה יבוא.

בואי נחזור רגע לנושא הגרמני. בשביל אנשים כמוני, השאלה "איפה בברלין"

נשאלת רק אחרי השאלה "איפה בגרמניה", כלומר יש איזה חיבור מהותי

למקום דווקא בגלל הגרמניּות שלו. זה קיים אצלך?

חד-משמעית לא. אל תשכח שאף פעם לא בחרתי לבוא לפה. הגעתי

בגלל העבודה. לא הבנתי בכלל שאני בתהליך מעבר לברלין. מרוב שלא

הבנתי, עוד החזקתי דירה שכורה בתל אביב. בתקופה ההיא, לא נתתי לשום

דבר לקרות פה. לא נפתחתי. אבל אחרי שנה נפתחתי. פתאום התאהבתי בה.

איפה את גרה בברלין?במיטה. מיטה מאז ולתמיד. בהתחלה

מעל האנדרטה לשואה. היום אני גרה ביוהאניס־שטראסה, ליד

אורניינבורגר וטוכולסקי.

גם אני גרתי איזו תקופה במיטה, ליד הקשר מרקט. זה האיזור הכי

ממוסמס בעיר, עם הכי פחות אופי. נורא בינלאומי. אתה לא באמת מרגיש

בגרמניה.אני באמת לא גרמנייה. אני אומר לך דוגרי: אני נורא שטחית בקטע הזה -

אני אוהבת את העיר, את המראה שלה, את מקומות הבילוי והמסעדות.

מהבחירות שעשית בחיים - איפה לעבוד, איפה לגור - את עושה רושם של

חלק מאליטה על-לאומית, סוג של חוג סילון של המאה העשרים ואחת.

לא נראה לי... אני לא מרגישה חלק מאליטה. יש לי הרבה פחדים. למשל, שאצטרך לחזור לארץ בשלב כלשהו ולהתחיל מאפס. להיות שוב עורכת-

דין שמתעסקת בכתבי בית-דין ודברים כאלה. העבודה שיש לי עכשיו זה לא אליטה, זה יותר מזל. כי כמה משרות

כאלה כבר יש.

התכוונתי למשהו שונה, לא לאליטה כלכלית, אלא מבחינת הזהות. נראה לי שאני למשל לא הייתי יכול לחיות

במקום אחר מאשר ישראל או גרמניה, אלה גבולות הזהות שלי. התחושה היא

שמבחינת הזהות שלך, את מאוד גמישה.

אני לא מרגיש אצלך משהו מחייב, ואני לא אומר את זה בביקורת.

אתה צודק, אני באמת גמישה, אבל לא בתזוזות קשות. לניו יורק למשל

לא הייתי עוברת. היא מצטיירת בעיניי כמאוד אגרסיבית בהוויה שלה, מאוד תחרותית, עמוסה וגדולה, שזה הפוך

מכל מה שאני אוהבת בברלין. מה עוד שהיא רחוקה מאוד מהארץ. מה שקרה לי עם ברלין זה באמת מפתיע, כי לפני שבאתי לפה היה לי טוב בארץ, בכלל

לא רציתי לעבור.

אבל נראה שעקרונית, זה היה יכול לקרות לך גם במקום אחר.

נכון, אבל לא הייתי נשארת כאן אם לא הייתי אוהבת אותה באמת. הרי פתחתי

כאן עסק! להקים עסק, זו כבר הבעת אמון במקום שבו אני נמצאת. אם אני

פותחת עסק, אני נשארת.

את מתארת את הביוגרפיה שלך כסוג של פורטפוליו, כתיק השקעות.

כן, בשורה התחתונה, אני קצת וורקוהולית. אם היו לי כאן דברים

אחרים, מן הסתם הייתי מדברת אחרת. אם היו לי משפחה וילדים, אולי לא

הייתי מדברת הרבה על עבודה, אך אני מאמינה שגם זה ישתנה. כל דבר בעתו. אבל אם אנחנו כבר מדברים על זהות,

אז דע לך שאני סופר ישראלית.

איך זה נחווה כאן?אני מדברת על ישראל. תמיד. גם עם

קולגות שלא מכירים אותי, וגם עם החברים הגרמנים שלומדים דרכי על ישראל. בעיניי, העובדה שאנחנו פה

כישראלים, אומרת שיש לנו גם תפקיד מסוים שאנחנו צריכים למלא פה. ואני ממלאת אותו. אני אוהבת לעשות את

זה. אני אוהבת להיות ישראלית בברלין.

אז יכול להיות שההיסטוריה כן משחקת בשבילך איזשהו תפקיד, גם אם היא

נכנסת רק בדלת האחורית.במובן הזה כן, אבל לא כסיבה לבוא

לפה. מבחינות אחרות. הרי אתה מסתובב בברלין וההיסטוריה נמצאת

לך כל הזמן מול הפרצוף. ואם לא מול 21הפרצוף שלך, אז על הרצפה.

בכלל לא רציתי לעבוריואב ספיר

ארזת לבד?

20

שם: ליאת טלגיל: 39

במקור: מנתניהבברלין: נדל"ניסטית

"אם השוק יעלה כל כך מהר שאף אחד כבר

לא יוכל לקנות פה, אז לא יהיה בשביל מה להישאר", ליאת טל.

צילום: יואב ספיר

בואי נחזור למגורים שלך ליד האנדרטה. איך זה היה?

זה היה תענוג! זה היה קרוב לבונקר של היטלר. כל פעם שהייתי מורידה את

הזבל, הייתי אומרת לעצמי: "לא הצליח להם!" אתה אומר לעצמך: "אני ישראלי, אני נוהג בעיר הזו כבשלי, אנחנו קונים

נדל"ן, מרוויחים כסף, ניצחנו!"

האנדרטה בידינו. אפשר לבקש איזו הערכה על מידת המעורבות של ישראלים

בעסקאות נדל"ן כאן?אולי רבע מכלל העסקאות, אולי אפילו

יותר.

את רואה את עצמך נשארת כאן לתמיד?כל עוד יש לי פה מה לעשות מבחינה

מקצועית, כן. אבל אני לא רואה את עצמי מזדקנת פה. להזדקן זה בישראל, על הים, בנתניה. לחזור

לשורשים. אני לא יכולה להגיד לך מה יקרה לי בעוד חמש שנים, אבל אני כן יכולה לומר שזה קשור מאוד

לעבודה. אם, למשל, השוק יעלה כל כך מהר שאף אחד כבר לא יוכל לקנות פה, אז לא יהיה בשביל מה

להישאר כאן.

אז בעצם את ברוקרית. הגעת לפה כברוקרית, את חיה פה כברוקרית, גם

תעזבי כברוקרית-לשעבר.כן, אני ברוקרית. אני באמת אוהבת

את העיר והסביבה, אבל אני לא טיפוס שיכול להישאר פה סתם

כך, רק בגלל העיר, בלי האתגרים המקצועיים. זו גם שאלה כספית. אני

רוצה רמת חיים מסוימת. אם היתה לי משפחה, הייתי אולי

מדברת אחרת.

בואי נדבר על זה רגע. למה זה לא קרה?לא יודעת. היה לי חבר גרמני. דיברנו

באנגלית. זה נגמר מסיבות רגילות של מערכת יחסים, בלי קשר להבדלי תרבות או משהו כזה. הוא היה מאוד פתוח, מאוד בינלאומי. אני רואה את

עצמי רק עם גרמני מהסוג הזה.

מסר לאומה העברית בברלין?תהנו מהעיר, אבל גם תהיו שגרירים

טובים של ארצנו.

גרם לו לא מעט תסכול )שאותו שטח בפוסט משעשע שכותרתו בתרגום חופשי היא “מישהו יודע להחיות

סמארטפון?”(.

איך זה עובד בפועל? דיברנו על תוכן ומדיה, מה עוד?

“לא נפטרתי מכל החפצים שלי, וכל הדברים שהיו לי - בגדים וכדומה -

עדיין קיימים. אבל אני לא יכול לקנות דברים חדשים, לכן למדתי לסרוג

קרושה והכנתי לעצמי צעיף, אני נמצא בשלבי סיום העבודה על מכונת הטווייה

שלי, שבעזרתה אכין לעצמי סוודר. יש לי תוכניות לעשות גם תחתוני בוקסר בקוד פתוח. אני בודק תחומים שונים לאט לאט ומוצא פרויקטים מעניינים

ודרכים לעשות דברים בעצמי בלי לקנות”.

לדבריו, לא בכל תחום מדובר במהפכה משמעותית: “גיליתי שאחד ההיבטים החשובים של קוד פתוח הוא היכולת

לראות את קוד המקור, לראות איך הדבר הזה עשוי וממה הוא מורכב, ואני

נוקט בגישה הזו כלפי הרבה דברים שיש לי בבית: אני מכין משחת שיניים משלי,

אני מכין סבון, חטיפי שוקולד, רקחתי לחברה שלי בושם. מעניין להיכנס לכל מיני פרויקטי DIY )עשה זאת בעצמך(

כאלה, פשוט בשביל להבין ממה מוצרים עשויים. חלקם מאוד פשוטים, כמו

משחת שיניים, אם כי הבושם דרש יותר מורכבות וסבלנות: האם זה מריח טוב או שזה דוחה”, הוא צוחק. “זה מאוד מעניין

כחוויית חיים, אבל זו לא פריצת דרך שתשנה את העולם”.

לא פעם, הוא מודה, האתגר הוא בשלב התחקיר שלפני הביצוע. “הרבה פעמים

קשה להעריך משהו ולקבוע אם הוא קוד פתוח או לא. המונח מאוד פתוח ואני לא אוהב להשתמש בו, אבל זה

היה הטוב ביותר מבין כמה אפשרויות גרועות ולכן אני משתדל להיות גמיש

ולמצוא איפה מעניקים למשתמש יותר חירות להשתמש במוצר לצרכיו, איפה

מונעים מונופוליזציה, ואיפה אנשים רשאים לקחת את המידע שלהם איתם.

הפילוסופיה הזו מתחילה להופיע במקומות שונים ולעתים קשה למצוא את אוצר המילים המתאים כדי לחבר

את הכל, אבל אפשר לראות הרבה קשרים ותבניות בין תחומים”.

בשלב זה עדיין אין למוירהד הרבה תובנות - הוא עסוק מדי במחקר, כתיבה ועריכת חומרי הגלם לסרט התיעודי על

הפרויקט, שהוא למעשה היעד הסופי. “העיקר זה לחוות ככל שאוכל, כדי

להשלים את הסרט ואז לדחוף את זה קדימה. בשביל זה הייתי צריך את המימון

)הוא גייס יותר מ-6,000 דולר בקמפיין Indiegogo באתר המימון החברתי

ומוכר לוח שנה מקסים, שאיירה זוגתו, ג’ודית קרנבי - ר.ש(. מכיוון שזה לא

סכום שיכול להחזיק שנה, אני מתפרנס מעבודות וידאו צדדיות. מה שטוב

בברלין זה שיש הרבה פעילות בתחום הקוד הפתוח ואני יכול לעבוד עם

ארגונים כאלה, ולא לעשות וידאו לקוקה קולה או משהו. ברלין היא מקום מצוין להיות בו בהקשר הזה - יש סניפים של

Open knowledge Foundation,Creative Commons ועוד”.

יש באמת משמעות לכך שהניסוי שלך מתבצע דווקא בברלין?

“בברלין יש שילוב מעניין של קבוצות אמנותיות וקבוצות טכנולוגיות ויש תרבות סטארטאפים; הרבה אנשים 2223

מה הייתם מעדיפים - לוותר על סמארטפון או להתנייד רק על אופניים במשך כל חודשי החורף? סם מוירהד

)Sam Muirhead(, קולנוען ניו זילנדי המתגורר בברלין בשלוש השנים האחרונות, בחר בשניהם, וזו רק

ההתחלה של רשימת ההגבלות שהחיל על עצמו.

מוירהד )28(, האיש מאחורי פרויקט “Year of Open Source”, חי מאז אוגוסט האחרון ב”קוד פתוח”. הוא

אמנם לא השליך מהחלון כל מה שהיה בבעלותו, אבל משתדל לנהל את חייו

על פי עקרונות שתואמים ככל האפשר לתנועת התוכנה החופשית: החירות

להשתמש במוצרים או שירותים, לקבל גישה לקוד המקור שלהם, לשפרם

ולשתפם. זה אמנם נשמע כמו משהו מורכב מדי לחשוב עליו כשקמים

בבוקר, כשמתקלחים, כשמתלבשים או כשיוצאים לבר - אבל מסתבר שזה

אפשרי. “זה פרויקט על השראה, יותר מאשר על מחסור”, הוא מספר בראיון. “לא מדובר בניסוי הישרדותי קיצוני, אלא בשימוש במסגרת הרעיונית הזו כדי לשנות כל

היבט של חיי לחלופות ‘קוד פתוח’, כדרך לבחון גישות ורעיונות אחרים. זה לא כל כך שונה מהחיים הרגילים.

מוזר לגלות, שחוץ מלרכוב על אופניים במקום לנסוע ב-U-Bahn, או להאזין

רק לסוג מוזיקה מסוים - אין כזה שינוי מהותי. משנים כמה דברים קטנים וזה

קורה”.

גם בשיא החורף התניידת רק על אופניים?“כן. למעשה זה לא היה נורא כל כך.

היה קצת קשה לזמן מה, אבל זה בסדר”.

אתה נשמע מאוד מסור, יש עוד דברים שאתה סובל בשביל הפרויקט?

“הרוב זה לא סבל, הרוב די קל. גם ככה לא הייתי צרכן גדול, כך שמבחינתי

הכי קשה זה לא ללכת לקולנוע. CC אני יכול ללכת לפסטיבל סרטי

Creative סרטים המופצים ברשיון(Commons - ר.ש(, או להקרנות של

סרטים ברשיון פתוח, אבל בינתיים לא מצאתי כאלה. אני יכול לצפות בסרטים

הנמצאים בנחלת הכלל, אבל רובם סרטים אילמים שהופקו לפני 1928”.

מה עם מוזיקה וספרים?“אני לא יכול ללכת להופעות של

מוזיקאים שהמוזיקה שלהם מוגנת בזכויות יוצרים, אבל אני יכול לשמוע

מוזיקה חופשית, מזה דווקא יש די הרבה, אבל בגלל שאין מערכת סינון -

תחנות רדיו, בלוגים וכדומה - יותר קשה למצוא את זה. מצד שני, יש מוזיקה

שנמצאת בנחלת הכלל, אז אני שומע הרבה בלוז משנות העשרים. יש הרבה

מוזיקה מאוד חדשה והרבה מוזיקה מאוד ישנה - אין באמצע”.

ניכר שמוירהד, בעל רקע בבימוי ובעריכת קליפים וסרטים תיעודיים, לא

הגיע לניסוי הזה מהעולם הטכנולוגי. “יש לי עניין בפיתוחים חדשים

ומלהיבים שקורים בעולם. הדרך

הנורמלית היא להגיע לזה מתוכנה Open-חופשית, מחומרה פתוחה או מ

Data )מידע ונתונים מסחריים או ממשלתיים, המופצים בצורה חופשית - ר.ש(, אבל אני פשוט התעניינתי ברעיון שמאחורי. ראיתי את הקשרים שקיימים

בין כל התחומים בצורה מאוד ברורה, וכיוון שלא מדברים עליהם הרבה, רציתי לקשר ביניהם. אני לא אדם טכני, שבונה

רובוטים בחצר האחורית, אני עושה סרטים ואני יכול להשתמש בכישוריי

כדי לגרום לאנשים לדבר על זה ולהפיץ את הרעיון”, הוא מסביר.

למרבה ההפתעה, מהשיחה ומקריאת הבלוג שלו מסתבר שדווקא בתחום הטכנולוגי הוא התקשה הרבה יותר

למצוא חלופות פתוחות הולמות, בין אם Final לתוכנת עריכת הווידאו הקניינית

Cut Pro ובין אם לסמארטפון שלו. כשערך את הסרטונים שהעלה לאתר

נאבק בתוכנות קוד פתוח שונות, שלא הקלו על חייו; הוא גם התקשה למצוא

אתר שיתוף וידאו מתאים, הפועל ברוח הקוד הפתוח; והסמארטפון הפתוח

שרכש, Open Phoenux, המריץ את ,QtMoko מערכת ההפעלה הפתוחה

הולך על

פתוחרוני שני

“אני בוחן דברים על פי מדרג: החל מקנייניים לגמרי

ועד חופשיים לגמרי, אבל יש גם אמצע”.

מוירהד

סם מוירהד, קולנוען ניו זילנדי המתגורר בברלין, הציב לעצמו אתגר: לחיות במשך שנה שלמה רק על מוצרים

ושירותים שתואמים את פילוסופיית “הקוד הפתוח”. אבל מה זה אומר בעצם, מלבד לרקוח לעצמך בבית סבון ומשחת

שיניים? מעבדות לחירות - הגרסה הצרכנית

24

עובדים בתוכנה ובהייטק, אבל יש גם סצינת אמנות מאוד גדולה. גם העובדה

שמאוד זול לגור פה הופכת את העיר למקום שאפשר להתנסות בו, יש הרבה

מקומות של עבודה משותפת, חללים פנויים וזולים, שמאפשרים להיפגש ולשתף ברעיונות באופן רב-תחומי. ההיסטוריה של ברלין תמיד עניינה אותי, ומאז שעברתי לקרויצברג אני

לומד כל הזמן על ההיסטוריה של הרובע הזה: הסדנאות בשכונה והארגונים

שהתחילו בשנות השבעים והשמונים מאוד מתחברים לדברים שקורים עכשיו,

כמו Beta House ו-C-Base” )אחד הוא חלל עבודה משותף למעצבים

ולאנשים יצירתיים; והשני הוא מקום שבו מיני גיקים נפגשים לאירועי האקינג

וכדומה - ר.ש(.ברלין גם העניקה לפרויקט רובד

נוסף - של שפה. “הרבה מהכתיבה על קוד פתוח נעשית באנגלית. בארה”ב יש את סצינת Make )סצינת “עשה

זאת בעצמך” אמריקאית מלאת חיים ואקשן, שמטפחת גם מגזין בעל אותו

שם - ר.ש( ומרבית הכתיבה הטכנולוגית היא שם, אבל באירופה קורים דברים מעניינים, שלא מדברים עליהם בגלל מחסום השפה. יש למשל ארגון פתוח

Company בשם ‘פרמיום’, שעושהHacking )הצעת מודלים עסקיים

חדשים והתארגנות היררכית או עסקית חלופית למקובל - ר.ש(, שפיתח מודל

עיסקי חדש לגמרי לאופן שבו צריך לעשות עסקים. האתר שלהם בגרמנית

בלבד, הם פועלים רק בגרמניה, אוסטריה ושוויץ ואין שום מידע עליהם

מחוץ למדינות האלה. אבל זה פרויקט מדהים, ואני חושב שיותר אנשים

במדינות שאינן דוברות אנגלית צריכים לחשוף את מה שהם עושים, כי לא

חייבים להיות בארה”ב כדי להשפיע או להיות מעורב. זו בדיוק הנקודה של

הפילוסופיה: לשתף את היכולת לעשות דברים בעצמך, לשתף את הידע על

ייצור, על הבנת מוצרים ושירותים. זה לא צריך להיות ריכוזי”, הוא משוכנע.

את האירוניה שבבסיס הניסוי אפשר להמחיש בעזרת נסיעתו לכנס קוד פתוח בהלסינקי. כדי להגיע לעיר,

במרחק שעתיים טיסה מברלין, מוירהד נעזר בטרמפ, טיסה ואז שיט במעבורת, שנמשכו שעות, הכל כדי להישאר נאמן לעקרונות הפרויקט.

ואכן, הוא מוצא שבכל הנוגע לתחבורה, היישומים הקיימים בנויים על רעיון הצרכנות השיתופית, כלומר

בתחום הזה אין בינתיים חלופות קוד פתוח אמיתיות, מלאות ורחבות

מספיק, אלא רק אפשרויות סמי-פתוחות, שמציעות שיתוף משאבים ושימוש יעיל יותר בדברים שממילא

יש לנו. “לפעמים זה דרך מתווך, כמו Airbnb )אתר לפרסום דירות וחדרים פרטיים להשכרה - ר.ש(, לפעמים זה ישיר, כמו Couchsurfing )מוירהד מעדיף את bewelcome.org, אתר קוד פתוח ללא מטרות רווח - ר.ש(,

אבל העיקר הוא שכיום אפשר לעבור ממקום למקום גם בלי טיסה וחדר

Airbnb-במלון”, הוא מסביר. “נכון שאינו אתר קוד פתוח, אבל הוא מציע דרך שיתופית ופתוחה יותר לעומת

מלון, ומבחינתי זה צעד בכיוון הנכון. אני בוחן דברים על פי מדרג: החל

מקנייניים לגמרי ועד חופשיים לגמרי, אבל יש גם אמצע”.

כשאני שואלת את מוירהד האם תחבורה ציבורית אינה פתוחה וקהילתית יותר

בהשוואה לאדם שמחזיק רכב ומדי פעם נותן טרמפים לאחרים, הוא בוחר להשיב

מהזווית התאגידית. לדבריו, ברחבי אירופה מתרחשים מיזמים מלהיבים

בתחום התחבורה הציבורית בהקשר של Open Data. ברלין, הוא מסביר, דווקא

מפגרת מאחור. “רכבות אולי אינן כלי תחבורה בקוד פתוח, אבל חברת רכבות

יכולה לפתוח את הנתונים שלה בפני אחרים כדי שיבנו אפליקציות ויבינו את העיר בצורה טובה יותר. בעיניי

זו יוזמה נהדרת ולכן אני לא משתמש ב-U-Bahn, כי BVG לא משחררת את הנתונים שלה. הם מפחדים ממה שעלול לקרות אם ישחררו את המידע - מישהו ייצור אפליקציה שמאפשרת לנסוע בלי לשלם או יספק מידע שגוי והם ייתבעו.

זו המטרה של Open VBB, קבוצה שמנסה לשנות את המצב ולהסביר

איך זה יעבוד, במה זה יועיל לחברה ולמשתמשים ואיך להרגיע את החששות

לגבי שחרור מידע”.

היית מגדיר את הגישה שלך כאנטי קפיטליסטית?

“אני לא חושב. זה אנטי הקפיטליזם המסורתי, אבל זה לא שחור-לבן, יש כל מיני צדדים והיבטים. זה שמשהו

חופשי, כמו דיבור, לא אומר שאי אפשר להרוויח ממנו. יש מודל עסקי לדברים

האלה ויש חברות מאוד מצליחות שמתבססות על קוד פתוח. תוכנה

חופשית והפילוסופיה הפתוחה אינן אנטי-קפיטליזם, הן אנטי-מונופוליזם.

הן תמיד מאפשרות למשתמש לקחת את המרכיבים הבסיסיים של משהו ולהפוך

אותם למשהו אחר”.

אתה ממליץ לאחרים לנסות לחיות כך?“יש תחומים מסוימים שבהם קל מאוד לשנות: תוכנה זה מאוד קל, וגם להכין מוצרים בעצמך. לא היו לי מיומנות או

ידע בכימיה כדי להכין סבון בעצמי, אבל זה די בסיסי ומאוד כיף לעשות,

אז אני בהחלט ממליץ לאנשים להיכנס ל-DIY וגם לאלקטרוניקה. פעם

פחדתי ולא רציתי לדעת מה עושים החוטים הירוקים האלה בפנים - היום

יש לי תשוקה לדעת. ללמוד איך דברים בנויים זה דבר מרתק, שיכול

לעזור להבין איך הדברים סביבך עובדים. יש בהחלט דברים שאשאר

איתם גם אחרי שהפרויקט ייגמר, אבל אני בטוח אחזור לראות סרטים”.

אתר הפרויקט: yearofopensource.netronny@ironnysh.com

“זה שמשהו חופשי, לא אומר שאי אפשר להרוויח ממנו. יש חברות

מאוד מצליחות שמתבססות על קוד פתוח. הפילוסופיה הפתוחה

אינה אנטי-קפיטליזם, היא אנטי-מונופוליזם”

סניף הקרן הקימת לישראל )קק"ל( בגרמניה הוקם כבר ב-1905, ארבע שנים לאחר ייסוד

קק"ל בקונגרס הציוני החמישי, והוא אחד הסניפים הוותיקים בעולם. הסניף פועל בארבעה מוקדים בגרמניה - דיסלדורף,

מינכן, פרנקפורט וברלין - בעיקר לצורך גיוס תרומות לפרויקטים הסביבתיים השונים של

קק"ל בתחומי ייעור, שיקום נחלים ומאגרי מים, הכשרת קרקע להתיישבות, מחקר ופיתוח

וחינוך לנוער. במקביל לאלה, יזם בשנים האחרונות נציג

קק"ל בגרמניה, שאול חורב, שני ענפי פעילות ,)JBC( חדשים: הראשון הוא המועדון העסקי

שנועד לשמש פלטפורמה לאנשי עסקים ישראלים וגרמנים המעוניינים לשתף פעולה

וליצור קשרים אלה עם אלה, וכן לאמץ במשותף פרויקט מוביל של קק"ל בישראל.

הפרויקט הנוכחי שנתמך על ידי המועדון העסקי הוא שיקום גן המדעטק בחיפה והפיכתו

לגן עירוני. המדעטק )המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל( שוכן בבניין ההיסטורי של

הטכניון, שתוכנן על ידי האדריכל היהודי-גרמני אלכסנדר ברוולד, ובגנו ניצבים שני עצי דקל

שנטעו אלברט איינשטיין ורעייתו בעת ביקורם היחיד בארץ ב-1923.

פעילות נוספת היא תוכנית פיתוח המנהיגות greenXchange, שנועדה להפגיש בין צעירים גרמנים וישראלים, אשר עיסוקם קשור בתחום

הסביבתי. היוזמה יצאה לדרך בשנת 2011, בעקבות פעילות של שלוש צעירות ישראליות

וגרמניות שרצו ליצור פלטפורמה לשיתופי פעולה ולהפריה הדדית בתחום הסביבתי וכן

לקרב בין צעירים ישראלים וגרמנים.חלק מחברי הקבוצה, המונה כיום כשלושים

משתתפים בגילאי 25-35, הם בעלי אוריינטציה עסקית וסביבתית, כמו ד"ר

שאול רייכמן מקרן אתגר להשקעות קלינטק, עו״ד רם ברנקין אשר עוסק בהשלכות החוק

על הסביבה הימית, ורונה בן ציון מחברת BDO שעוסקת בניתוח פיננסי של השקעות

במגזר האנרגיה. אחרים הם בעלי אוריינטציה אקדמית, כדוגמת ד"ר ניקול גרונוולד, העוסקת

בתחום הפיתוח הכלכלי במדינות מתפתחות, וקתרין בוכמן, החוקרת את מדיניות האיחוד

האירופי ביחס לשינויי האקלים. חברי היוזמה השתתפו בשני סמינרים משותפים,

אחד בישראל ואחד בגרמניה, שכללו סיורים בני כשבוע בכל מדינה, ובחנו סוגיות סביבתיות שונות הקשורות למים, אנרגיה, חקלאות ופיתוח

עירוני. נערכו סיורים במיזמים שונים וכן פגישות עם גורמים ממשלתיים שונים ועם גורמים

עסקיים המפתחים שימוש באנרגיות מתחדשות.משתתפי הקבוצה עומדים בקשר רצוף

ומקדמים נושאים סביבתיים הן במסגרת הקבוצה והן במסגרת קשרים אישיים, ושיתופי

הפעולה מבשילים לפרויקטים ולמחקרים משותפים. הפרויקטים מתוכננים לצאת לדרך

בתמיכת קק״ל. כך, למשל, נשקל פרויקט לטיפול בגזם יערות קק"ל באמצעות מתקנים שיכולים להפוך את עודפי הגזם לאנרגיה, וכן פרויקטים נוספים בתחומים של פיתוח וייעור.

בעתיד, היוזמה מתכננת להרחיב את פעולותיה כדי לאפשר ביצוע פרויקטים סביבתיים ועריכת

סמינרים מקצועיים בנושאי סביבה, המשלבים תכנים עסקיים ואקדמיים.

קול קורא למנהיגות צעירה סמינר 2013

באוקטובר 2013 מתוכנן סמינר נוסף בן שבוע בישראל, שאליו יצורפו משתתפים חדשים

מישראל, מגרמניה וממדינות אירופיות נוספות. יוזמת greenXchange מחפשת צעירים עד גיל

35 שמעוניינים לשתף פעולה על מנת להוביל באמצעות קק"ל שינוי משמעותי בתחום

הסביבתי בישראל ומחוצה לה. אם ברצונכם להצטרף לקבוצה ולפעול במסגרתה, צרו קשר דרך האתר שלנו:

greenxchange.de

- מודעה -

פיתוח מנהיגות ירוקה תוכנית greenXchange מיוזמת קק"ל גרמניה וישראל היא פלטפורמה ליצירת שיתופי פעולה בתחום הסביבתי בין צעירים ישראלים לגרמנים. עכשיו גם אתם יכולים להצטרף

שירה סברדלוב

הקולטוריסטים

27

בשנת 1979, בעת ששימשה כמבקרת האמנות של עיתון "הארץ", נתבקשה

דורית לויטה על ידי העורך שלה לראיין את "הגרמני". "הגרמני" היה

האוצר וההיסטוריון יורגן הרטן, שהגיע אז לישראל במסגרת כינוס של איגוד מנהלי המוזיאונים לאמנות מודרנית

של אונסק"ו. לויטה, שכמו רבים מבני דורה ראתה בגרמנים באשר הם צרה

צרורה, סירבה נמרצות, ומצאה עצמה כשחרב הפיטורין מונפת מעל ראשה.

אלא שאת מה שקרה כשנעתרה לבסוף לקיים את הראיון לא שיערה בנפשה:

"זה לקח בדיוק חמש דקות עד שהבנתי שזה הסוף שלי", היא מספרת בחיוך,

שנים רבות לאחר שהשם הרטן נוסף גם לשמה )דורית לויטה-הרטן(.

את חייהם המשותפים החלו השניים ב-1980 בדיסלדורף, שם שימש הרטן .Kunsthalle-כמנהלו הראשי של הלויטה-הרטן, שחוותה תחילה קשיי

קליטה רבים בגולה הגרמנית, עברה מאז ועד היום דרך אישית ומקצועית ארוכה,

שבמהלכה מוצבה כאחת האוצרות הישראליות הבולטות והמוערכות

בשדה האמנות העכשווית. בין הישגיה החשובים ניתן למנות בין השאר את

התערוכה "העברים החדשים: 100 שנות אמנות ישראלית", שאותה אצרה

ב-2006 ב"מרטין גרופיוס באו" בברלין; וכן את התערוכה של רפי לביא בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה ב-2009.

בהתייחס לתקופה בדיסלדורף, שם התגוררה כ-22 שנה, מספרת לויטה-הרטן: "היה לי קשה. לא היו לי שפה

ותרבות, דיסלדורף היתה אז נורא פרובינציאלית, לא ידעו איך להתנהג

עם זרים". גם החברים והמשפחה בארץ לא ראו את המעבר בעין יפה:

"גרמניה היתה אז במקום הנחות ביותר בהיררכיית הגלויות. אם עברת הנה היית

מוקצה. אמא שלי התביישה עד יומה האחרון בכך שהתחתנתי עם גרמני, היא היתה מספרת שהתחתנתי עם

'אירופאי'".כשבן זוגה יצא לגמלאות ב-2001,

החליטו השניים להעתיק את מגוריהם לברלין, כאן הם חיים גם כיום לצד בתם שלי ומשפחתה. "עם המעבר

לברלין - גרמניה הפכה לבית", מספרת לויטה-הרטן, אם כי מבהירה שכשהיא

מדברת על "בית", היא לא מתייחסת לגיאוגרפיה: "אצלי המולדת נעצרת על סף הבית - היא בעלי, היא בתי. מהבחינה הזו גם בארץ לא הרגשתי

בבית. חוסר שייכות זה המצב הטבעי שלי, הוא מאפשר לי להתבונן מבחוץ

ולקרוא את הסביבה". גם החיים במקביל

בעברית, בגרמנית ובאנגלית משקפים את תפיסתה זו: "אני חושבת סימולטנית

בשלוש שפות. זה ערבוב שמעלה ספקות אצל אנשים רבים שחושבים

שצריך לדבר עברית פרפקטית. אבל זו השפה של הפליט, ובשבילי הפליטות

היא המקום הנכון להיות בו, זה המרחק שנותן לי חופש", היא מסבירה.

את ההגירה הישראלית הגוברת לברלין בשנים האחרונות רואה לויטה-הרטן כלא פחות מאשר מהפכה, ואף צדק

היסטורי: "לפני 30 שנה הייתי צריכה לשבור את הראש איך לחיות כאן עם הסיפור הקשה ברקע, והיום אני רואה אנשים צעירים שזו לא בעיה בשבילם.

הם ניחנים באינטליגנציה רגשית שמאפשרת להם לחיות כאן. זו מהפכה

וזה משמח אותי. הייתי רוצה להקים כאן את מדינת 'ציון מספר 2'. אם כולם

יעברו לכאן ייעשה צדק וגם אוכל לשים את עצמי בתפקיד פרזידנט", היא

מתבדחת. את הביטוי "לזכור ולסלוח" היא מאמינה שיש להפוך על פיו: "אני אומרת, תשכחו ואל תסלחו אף פעם.

לא הייתם כאן - תשכחו מזה. לסלוח אי אפשר ממילא".

לויטה-הרטן מבינה היטב מדוע ברלין מהווה מוקד משיכה רב עוצמה במיוחד

לאמנים ישראלים. לדבריה, העיר הפכה למרכז אמנותי כה משמעותי

הודות לשילוב מנצח של כוחות אורבאניים וקוסמופוליטיים שיצרו

כאן את הדינמיקה הנכונה. תל אביב לדעתה, חסרה את ה"אאורה של

הקוסמופוליטיות", ולכן שום סגנון אמנותי לא ייווצר בה: "אמנים רבים

ישראלים שהצליחו, למשל סיגלית לנדאו וגיא בן-נר, התבססו מקצועית רק אחרי שעברו למרכז כזה. המיתוס של אמנות

שנוצרת בעליית הגג הוא מופרך". לעומת זאת, מחללי האמנות הרבים

בעיר לויטה-הרטן לא מתלהבת: "החלל היחיד שבאמת אפשר לבנות בו תערוכות תמטיות הוא ה'מרטין גרופיוס באו' שיש בו חדרים יפהפיים מבחינת פרופורציות. הנציונל גלרי זה המקום האחרון להראות בו והמוזיאון היהודי הוא סימבול שבולע

את כל מה שתציג בו". מבחינת לויטה-הרטן, עבודת האוצרות

היא הרפתקה רבת סיכונים שאין לה כל עניין לצאת ממנה בשלום. על תערוכתה

השנויה במחלוקת "איווט" )2010(, שעסקה באישיותו של אביגדור ליברמן והוגדרה בחוגים מסוימים כהסתה, היא

שילמה מחיר מקצועי: "אחרי 'איווט' לא היו לי הזמנות ולא הזמינו אותי יותר

להשתתף בוועדות שונות, אבל יכולתי להרשות את זה לעצמי", היא אומרת. היא מעדיפה להמתין בסבלנות מאשר

להתפשר: כדי לאצור את התערוכה "על הטיפשות", למשל, המוצגת בימים

אלה במוזיאון פתח תקווה, המתינה עשר שנים. התערוכה, העוסקת בתפיסה

הרומנטית של ה"אמן כגאון" ומציעה

לה הסברים שונים, כוללת גם עבודות המטפלות במצבי טיפשות שונים,

והצליחה - כצפוי - להרגיז רבים. אבל מבחינת לויטה-הרטן זה חלק מהעניין:

"אני אוהבת להפוך דברים, לגרום לאנשים לבוא לתערוכות, לאהוב או לא

לאהוב את מה שהם רואים". מכל הישגיה, דווקא תערוכה קטנה בשם

"אני כאמן", שאצרה בגלריה רוזנפלד בתל אביב ב-2009, היא החשובה ביותר

בעיניה: "הבנתי שכשאנחנו מדברים היום על אמנות אנחנו משתמשים

בז'רגון של לפני 200 שנה", היא אומרת. "אבל המרחב שבו אנו חיים

השתנה מאז, וגם הראייה של האמנות צריכה להשתנות. פעם לראות תמונה

היה דבר ייחודי. היום אנחנו רואים הכול דרך רעש לבן, הכול ויזואלי. את המילון שמאפשר להתייחס לזה עדיין

לא פיתחנו ויכול להיות שכל הפטפטת הזאת על אמנות, היא בכלל סוג של

עצלות מחשבתית". עצלות היא רק בעיה אחת של השדה האמנותי לתפיסתה של לויטה-הרטן,

ואפילו לא הגדולה שבהן. הבעיה האמיתית לדבריה היא ההשחתה הקשה שפושה בעולם הזה. "פעם היו אומרים:

זו יצירת אמנות, היא שווה 200 אלף יורו. היום זה להיפך: זה שווה 200 אלף

יורו ולכן זו יצירת אמנות. הרי לאובייקט אמנותי אין ערך כספי, אתה בונה אותו.

היום הבנייה יותר חשובה מהאובייקט עצמו, שהפך משני". לויטה-הרטן

מבכה גם את היגררותם של אמנים ותיאורטיקנים שלוקחים, לעיתים מבלי משים, חלק במערכה הזאת: "האמנות תמיד היתה בידי בעלי ההון. אבל יש

גם מה שקרוי שיווי משקל. היום זה לא קיים, אין פרופורציות. הפרמטר היחיד

שמשחק היום זה כסף". מצבו העגום של עולם האמנות אינו בגדר חידוש, לדבריה,

אבל היא רואה חשיבות בשמירה על מודעות ביחס למצב. ואם יש דבר שעוזר

לה בכל זאת לדבר על חזון אוטופי כלשהו, זה מדע בדיוני - נושא העומד

במרכז תערוכה שתציג בישראל ב-2014: "אני מעריצה את הנושא הזה ושואלת משם חלק גדול מעולם המושגים שלי.

בעיניי, חברה שלא מדברת על מצב יותר טוב, היא במקום מאוד רע. סיינס פיקשן הוא המודוס היחידי שמאפשר לנו לדבר

על ההווה". לצד הביקורתיות והפרובוקציות, לויטה-

הרטן ערה היטב לסתירה העומדת בבסיס אחדות מטענותיה: "אני לגמרי

מודעת לזה שמה שנותן לי את הכוח זה המבנה הכלכלי שנגדו אני פועלת. יש לי ביקורת על מצב כלכלי שמנגד מאפשר

לי חופש. אני הרי לא עובדת בשביל פרוסת לחם ויש לי את הלוקסוס לא

להיות חלק מהעולם האקדמי, התיאורטי והמוסדי. אפשר לומר שאני אנרכיסטית,

או במילה אחרת מטומטמת. אני חיה בעולם לא ריאלי, אני יודעת את זה".

פליטּות היא המקום הנכון

בשביליהאוצרת המוערכת דורית לויטה-הרטן, שחיה בגרמניה כבר יותר מ-30 שנה, ובברלין כבר יותר מעשור, מתפעלת מה"מהפכה" של הצעירים הישראלים בעיר ומקווה להקים כאן את "ציון מס' 2".

לגבי עולם האמנות העכשווית היא קצת פחות אופטימית

"אפשר לומר שאני אנרכיסטית, או במילה אחרת מטומטמת". לויטה-הרטן.צילום: בועז ארד

- מודעה -

אביב יגיעפסח בא

איפה אתם בליל

הסדר? חב"ד ברלין שמחה

להזמינכם לאחד משני סדרי פסח:

ליל הסדר בבית חב''ד הישראלי באלכסנדרפלאץ

Karl-Liebknecht( )Str. 34 10178 Berlin

יתקיים ביום שני 25.3.13 בשעה 19:00. מחיר: 18

אירו. מספר המקומות מוגבל וחובה להירשם nz@ :מראש באימייל

chabadberlin.de. זמני ערב ליל הסדר: 18:10 - הדלקת נרות; 18:20

- תפילת מנחה וערבית; 19:00 - תחילת הסדר.

ליל הסדר במלון מריוט Inge( בפוטסדמרפלאץ

Beisheim Platz 1Berlin 10785( יתקיים

גם הוא ביום שני 25.3.13 בשעה 19:00. הסדר ייערך באנגלית,

בגרמנית ובעברית וישתתפו בו אורחים

מכל העולם. מחיר: 50 אירו למבוגר, 25 אירו

לילדים מגיל 4. הרשמה בטלפון 030-21280830

חג הפסח הוא הראשון בשורת החגים של העם היהודי, ובמידה רבה החשוב שבהם - משום שהוא מהווה אבן יסוד

בעיצוב הזהות היהודית. חג הפסח מספר, למעשה, את סיפור

לידתו והתהוותו של העם היהודי, והוא מכיל את כל המרכיבים של ההוויה היהודית: גלות, סבל, אמונה, ניסים,

חירות, גאולה, מתן תורה. מרכיבים אלה משולבים זה בזה לאורך כל ההיסטוריה

היהודית, ובפסח הם באים לידי ביטוי חזק ומוחשי.

החג מוכר בחמישה שמות: "חג המצות" - זהו השם המופיע בתורה,

על שם המצות שאכלו בני ישראל בצאתם ממצרים; "חג הפסח" - על שם

שהקב"ה פסח על בתי ישראל במכת בכורות; "חג החירות" - על שם שבני

ישראל יצאו מעבדות לחירות, כפי שאנו אומרים בתפילות החג )"זמן חירותנו"(;

"חג האביב" - על שם שהחג נחוג בחודש האביב; ולבסוף אף "חג

הגאולה" - על שם שאנו עתידים להיגאל בחודש זה, כמו שנאמר

"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל".

שתי המצוות העיקריות של

פסח הן מצוות קורבן הפסח, שהיה נהוג כשבית המקדש היה קיים. במקומו

אומרים כיום את "סדר קורבן פסח", אחרי תפילת מנחה, לפני השקיעה, ביום י"ד בניסן. המצווה הגדולה השנייה היא

ביעור החמץ, שעליו נאמר "בל ייראה ובל יימצא" ושאסור לאוכלו מערב פסח

ועד תום חג "שביעי של פסח".בלילה הראשון של חג הפסח, בט"ו

בניסן )ומחוץ לישראל גם בלילה השני(, לאחר צאת הכוכבים ותפילת ערבית, עורכים סעודת חג חגיגית, היא "ליל

הסדר". בסעודה זו מקיימים את מצוות "והגדת לבנך", כלומר מספרים ביציאת מצרים על ידי קריאת )ושירת( ההגדה,

אוכלים מצה ומרור, שותים ארבע כוסות יין ועוד ממנהגי החג.

על פי הקבלה, העולם נברא בחודש ניסן ולא בתשרי שבו אנו חוגגים את

ראש השנה. ככזה, חודש זה מהווה חלון בזמן שבו מתחדשת כל שנה האנרגיה

הטהורה של בריאת העולם במלוא עוצמתה. חג הפסח, או יותר נכון ט"ו

בניסן, זהו היום האנרגטי ביותר בחודש זה. חשוב להבין: ט"ו בניסן אינו תאריך

חשוב משום שבו מתקיים ליל הסדר, אלא ליל הסדר נקבע ליום זה בגלל

ט"ו בניסן. כל מה שצריך לעשות כדי למשוך או "לקלוט" אנרגיה זו לתוכנו

הוא לבנות את "האנטנה" הרוחנית המתאימה לנו ולהשתמש בה נכון בליל

הסדר.בפסח מתחילה גם ספירת העומר: החל ממוצאי יום א' של חג הפסח ועד ערב חג השבועות, סופרים בכל ערב, לאחר

תפילת ערבית, את הימים והשבועות שחולפים לקראת חג מתן תורה -

שבועות.

)Münstersche Str. 6 10709 Berlin( תהלוכת ל״ג בעומר תצא מבית חב״דchabadberlin.de :ב-28.4.13. פרטים נוספים באתר

אירועים ישראליים בברליןיומן אירועים

פתיחת תערוכה19:00-22:00 ,5.4.2013

בתערוכה “טמפוס” )Tempus(, תציג האמנית הישראלית שושנה צ’חנובסקי עבודה תלוית

חלל, המורכבת בין השאר מחומרים מקומיים ומשלבת פיסול, רישום ווידיאו. “האמנית חוקרת כיצד קו יוצר משמעויות מרובדות

ומפעיל זיכרון קולקטיבי, כאשר כל מחווה גוררת קריאה תלוית תרבות”. צ’חנובסקי נולדה

בישראל ב-1973. היא בוגרת בצלאל וחיה ועובדת בתל אביב. התערוכה תוצג עד 11.5.13.

אוצרת: טל בכלר.Tammen & Partner Galerie

Hedemannstraße 14, 10969 Berlin Ubahn Kochstraße

מסיבה23:00 ,22.3.2013

גילי שני מארגנת מסיבה במועדון הקיטקט, .”Hellektro Night Berlin“ תחת הכותרתהמסיבה תתקיים ביום שישי 22.3.2013 החל

מ-23:00. סגנון מוזיקה: האוס, דארק אלקטרו, דארק טכנו. דיג’ייז: מריון קוברטי, ישראלית

המתגוררת בברלין, ו-Dj Nibc משוודיה. הופעה אמנותית: סילויה רובי. עלות כניסה: 10 אירו. קוד לבוש: אלגנטי, אמנותי, סקסי, מקורי )“dress to impress”(, או במילותיה של שני:

“רק לא ג׳ינס, טישרט וסניקרס!”KitKat Club Berlin

Köpenickerstr. 76, 10179 Berlin Ubahn Heinrich-Heine Straße

ליל סדר20:00 ,25.3.2013

באולם בית הכנסת )הרפורמי( פסטלוצישטרסה יתקיים ליל סדר עם ארוחה

.Keren’s Jewish Kitchen ממטבחה שלאת הסדר יערוך, בעברית ובאנגלית, הרב טוביה בן חורין, ובקריאת ההגדה ישתתפו

גם האורחים. הארוחה תהיה ללא בשר ולמנה עיקרית ניתן לבחור בין מנת דג למנה טבעונית. עלות: מבוגר 35 אירו, ילדים מגיל

3 עד 13 - 15 אירו. חובה להירשם מראש:

info@kerenskitchen.com קרן שחרPestalozzistraße 12-14 10625 Berlin

)על שני הסדרים של חב”ד ראו בעמוד ממול(

חוג עברית לילדים בפרנצלאואר ברג

אחרי “במבינים” ו”קומזיץ” במערב העיר, יש כעת מפגשי עברית לילדים גם בפרנצלאואר

ברג: דוברת מרון ורוני צונץ, שתיהן גם אמניות וגם מורות )דוברת היא בוגרת סמינר הקיבוצים

ורוני בוגרת המסלול לחינוך מיוחד במכללת גורדון(, מציעות תרגול עברית באמצעות

פעילויות ומשחקים שונים באווירה יצירתית ומהנה. המפגשים מתקיימים בימי חמישי

,Senefelder U2 ב-17:15 בגן ילדים באיזורומיועדים לגילאי שלוש עד עשר. אופי ההנחיה

גמיש ופתוח להשקפת עולמם של ההורים

וילדיהם. כרטיסייה של 20 מפגשים עולה 160 אירו, וכרטיסייה של 10 מפגשים - 100 אירו.

למעוניינים ניתן גם לקבל שיעורים פרטיים בעברית לכל הגילאים. לפרטים נוספים:

Todanke.berlin@gmail.com או Todanke בפייסבוק.

נץצו

תי רו

ם: לו

צי

מועדון במבינים מציע למשפחות עם ילדים מגוון קורסים, סדנאות ואירועים בעברית

www.bambinim-berlin.de :לפרטים

“השולחן הישראלי” של אילן וייס נפגש בכל יום שני הראשון של החודש.

israelisinberlin.de :לפרטים מפגש הצעירים )MNK( מתקיים

במועדים ובאתרים משתנים. לפרטים: mnk.berlin@gmail.com

מפגשי הספרייה העברית מתקיימים פעם בחודש בביתה של מיכל זמיר.

michal@mailhaven.com :לפרטים מפגשים להורים דוברי עברית

וילדיהם עד גיל 3 מתקיימים בימי שני ב-16:30 בקומת הקרקע של בית הכנסת באוראניינבורגר שטראסה. מומלץ לוודא

את קיום המפגש בקבוצת הפייסבוק “משפחות צעירות בברלין”.

בבית חב”ד הישראלי מתקיימת קבלת שבת וסעודת שבת כל שישי ב-19:30.

תפילה וסעודה כל שבת ב-10:00. שיעור על פרשת השבוע כל רביעי ב-18:30.

chabadberlin.de :לפרטים Jazzy Berlin Jam session-ה

הוא אמנם לא אירוע ישראלי במובהק, אך תוכלו לפגוש ולשמוע בו הרבה

מוזיקאים ישראלים מוכשרים. ימי שישי KaterHolzig בין 21:00 ל-2:00 במועדון

jazzyberlin.de .בקרויצברג

מפגשים קבועים

יואב ספיר

המהגרים הכי ותיקים בנויקלןבכיכרות ובסמטאות של ריקסדורף, הכפר הבוהמי בנויקלן, אפשר לדמיין איך זה היה להגר לברלין במאה ה-18

30

נויקלן ידועה כרובע מהגרים, בעיקר בעקבות הגירת העובדים של שנות

השישים, גלי הפליטים של שנות השמונים וההגירה השֹבעה של השנים

האחרונות. אך למעשה, ההיסטוריה של המקום כרובע מהגרים החלה הרבה לפני

כן, כבר במאה ה-18.סיפורה של ההגירה המפורסמת

הראשונה לנויקלן מתחיל בארץ אחרת, דרומית לברלין, ושמה בוהמיה. ארץ זו ידועה כיום בשם צ׳כיה והיא הומוגנית

למדי באוכלוסייתה, אך בעבר היתה רב־לאומית, מה שנקרא בגרמנית

Vielvölkerland, ושהו בה גרמנים, צ׳כים, יהודים, צוענים ואחרים. אך יותר

מכך, היתה שסועה בין סיעות נוצריות שונות: בוהמיה היא מולדת הפרוטו־

פרוטסטנטיות )קדם-פרוטסטנטיות( ובה התרחש הניסיון המשמעותי ביותר לבצע רפורמה בכנסייה הקתולית בימי הביניים,

תחת הנהגתו של יאן הוס, שהקדים את מרטין לותר ביותר ממאה שנים. אף

מלחמת הדת הגדולה ביותר בגרמניה דאז ובאירופה בכלל - מלחמת שלושים

השנים במאה ה-17 - התחילה, ולא במקרה, בבוהמיה. בסיומה יצאה הדת

הקתולית כשידה על העליונה בבוהמיה. שאיפת השליטים מבית הבסבורג להנהיג

בה את הקתוליות העניקה לפראג את כנסיות הבארוק היפהפיות שלה, אך גם

גרמה בעקיפין לגלי הגירה חוזרים ונשנים של פרוטסטנטים רבים - גרמנים וצ׳כים

- אל מחוץ לבוהמיה.במאה ה-18 היה זה פרידריך וילהלם

הראשון, נסיך ברנדנבורג )שבירתה ברלין( ומלך פרוסיה, שכשליט פרוטסטנטי

בעצמו ביקש להעניק מקלט לקבוצות פליטים פרוטסטנטיות מרחבי אירופה

- בין השאר אף מבוהמיה. הקבוצה הראשונה מבוהמיה הגיעה ב-1737

והתנחלה בפאתי ברלין, באיזור כפרי שנקרא ריקסדורף )Rixdorf(. כפר זה

שכן אז מדרום לרובע הברלינאי נויקלן, וממילא מחוץ לתוואי החומה שהקיפה אז

את ברלין ״העתיקה״. קבוצת המהגרים הראשונה נחלקה

לגרמנים ולצ׳כים, שהקימו שתי קהילות בכפר: ריקסדורף הגרמני וריקסדורף הבוהמי )בצ׳כית אין מבדילים באמת

בין צ׳כיה לבוהמיה, שנקראת בלשונם

״צ׳כי״(, שהוסיפו להתקיים בנפרד במשך יותר ממאה שנים נוספות. בד בבד עם המהפכה התעשייתית ותהליך העיור, יצאו לאיזור מוניטין כחצר האחורית של ברלין: מפוקפקת אך מהנה, עם

מסבאות ובתי שעשועים מסוגים שונים. ב-1874 אוחדו שני הכפרים, אך בשעה שהכפר הגרמני נבלע עם הזמן בהמולה הברלינאית, נשתמר הזיכרון המיוחד של

הכפר הצ׳כי. עם זאת, התושבים התביישו במוניטין המפוקפקים של ריקסדורף,

ועל כן החליפו ב-1912 את השם המקורי בשם הנוכחי, נויקלן. אך רק בהרחבה

הגדולה של ברלין ב-1920 נעשה האיזור לחלק רשמי של ברלין רבתי.

מרכז הכפר של אז נמצא כיום בין ריכרד פלאץ )Richardplatz( לכיכר

הבוהמי )Böhmischer Platz(, שדרכו עובר הרחוב הבוהמי. גם אם המוביליות

החברתית במאה השנים האחרונות הפיצה רבים מבני האוכלוסייה המקורית לכל עבר, הרי שחלקם עדיין גרים בשכונה,

שבה ניתן למצוא לא מעט זיכרונות עם טעם של פעם. במרכז כיכר ריכרד תמצאו, למשל, את הנפחייה העתיקה

של הכפר. בצדו הדרומי של הכיכר ,Schöne תמצאו את עסק ההסעות

הפועל בכתובת זו כבר מעל מאה שנים. בצדו הצפוני של הכיכר נמצא עוד מוסד

מיתולוגי - מסעדת לואיס, המתהדרת בשניצלים ״הכי גדולים בברלין״.

הרחובות בתוך הכפר הבוהמי נקראים כיום בשמות גרמניים, אך בכמה מהם תוכלו למצוא שלטים קטנים המעידים

על שמותיהם המקוריים בצ׳כית. הרחוב היפה והשקט ביותר בשכונה הוא ״סמטת

הכנסייה״ )Kirchgasse(, שנקרא עד 1909 בצ׳כית ״מלה אוליצ׳קה״ –

הסמטה הקטנה. בסמטה זו מתחבא לו, בעיקול הדרך, ״המוזיאון בכפר הבוהמי״ ,)Museum im Böhmischen Dorf(שבו תוכלו ללמוד עוד על ההיסטוריה

המקומית. בנקודה זו נמצא גם פסל שהקימה קהילת הפליטים הצ׳כית לזכרו

של פרידריך וילהלם הראשון, שהעניק להם את הרשות להתיישב במקום. בקצה

הסמטה, בנקודה שבה היא מתחברת לרחוב ריכרד, תמצאו את הכניסה לאחד

הגנים היותר קסומים בברלין: גן קומניוס, על שמו של הפילוסוף והתיאולוג

הצ׳כי-פרוטסטנטי יוהאן עמוס קומניוס בן המאה ה־17. מול הגן, ברחוב ריכרד 80, נמצא הבית העתיק ביותר בשכונה,

שנפגעה קשות משריפה ב-1849. בחזית הבית נקבע לוח זכרון לאותו מאורע.

יואב ספיר חורש את ברלין גם להנאתו וגם כמדריך טיולים: yoavsapir@hotmail.com

נחמד לזרים, פרידריך וילהלם הראשון. צילום: אולף קונמן

- תוכן שיווקי -

למי שחי בברלין, כנראה לא צריך להסביר את הפוטנציאל של העיר, שהופכת במהירות לבירה הבלתי רשמית של

האיחוד האירופי, ויש שכבר מכנים אותה אפילו "ניו יורק החדשה של אירופה". זה גם לא סוד שמחירי הנדל"ן ברחבי העיר

עלו ב-2012 בכ-10%, והצפי הוא לגידול דומה בשנים הקרובות.

אבל כדאי עדיין לרכוש דירה בברלין, למרות שהמחירים כבר עלו?

גם לאחר העליות, ולמרות שה"באז" הוא ש"ברלין התייקרה", חשוב להבין שמחירי הנדל"ן בעיר עדיין נמוכים בצורה חסרת פרופורציה ביחס לערים מרכזיות אחרות

באירופה )וגם ביחס לתל אביב כמובן(. למי שרוצה להבין את הפוטנציאל, כדאי להתבונן בפריז למשל: בשנות השמונים מחירי הנדל"ן בה היו דומים לאלה של

ברלין כיום, ואילו היום באזורים טובים של העיר המחירים נעים בין 17,000 ל-25,000

יורו למטר, ובאזורים בינוניים בין 8,000 ל-10,000 יורו למטר. האנומליה של

ברלין לא תימשך שנים ארוכות, והפערים בינה לבין ערים מובילות אחרות יילכו

ויצטמצמו.

אומרים שיש המון דירות שעומדותריקות בברלין.

מי שאומר את זה ממש לא מעודכן.

נתונים עכשוויים מראים שפחות מ-2% מהדירות בברלין פנויות ואף יש מחסור של כ-100,000 דירות. הצפי הוא שתוך

כעשור ייווצר מחסור של כ-225,000 דירות. זה גם ההסבר לכך ששכר הדירה

עולה בהתמדה. למעשה, עם הריביות הנמוכות של היום, למי שחי בברלין יותר משתלם לקנות דירה מאשר לשכור אחת.

יתרון נוסף הוא שבגרמניה - בניגוד לישראל - תשלומי משכנתא מוכרים

כהוצאה לצורכי מס.

אוקי, הבנתי שכדאי לקנות דירה בברלין. אבל אני חי כאן, למה שלא אעשה את זה

לבד?שוק הנדל"ן בברלין מאוד אטרקטיבי, אך

גם תחרותי ומורכב, ודורש ניסיון ומיומנות. לראות דירה יפה זה ממש לא מספיק -

צריך לבדוק מה נעשה מתחת לבניין, מעל לבניין, בפרוטוקול ועד הבית )שלא יצוצו

לפתע תשלומים שלא היה ידוע עליהם, החלטה על התקנת מעלית שהקונה מחויב

לה מבלי שאפילו ידע וכו'(. כל עסקת נדל"ן בגרמניה חייבת להיערך בפני נוטריון, אולם

חשוב להבין שהנוטריון איננו עורך הדין של מי מהצדדים, אלא רק מבצע את מה שהוסדר בהסכם המכר. הנחה שגויה של קונה בתחילת העסקה, או אי הבנה בגלל

קשיי שפה, עלולה להביא למפח נפש לאחר קבלת החזקה בנכס.

Berlin Estate אז מה מיוחד בשירות של?Berlin Aspire-ו

Berlin Estate המקצוענים שמאחורימתמחים כבר כמעט כעשור בזיהוי, ברכישה

ובהשבחה של נכסים איכותיים במיקומים נחשקים בברלין. מלבד הניסיון הרב וההצלחות

שמאחוריה, החברה מציעה לרוכשים ליווי צמוד ומקיף בהליך הרכישה מתחילתו ועד סופו: תמיכה וטיפול בכל פרטי העסקה על

ידי משרד עו"ד ישראלי, תרגום כל המסמכים הרלבנטיים לעברית, הסברים בהירים ומקיפים הכוללים תרגום ל"ישראלית" של הבירוקרטיה

הגרמנית הסבוכה, שירות במשרדי החברה בברלין ובישראל ועוד.

לצידה של Berlin Estate פועלת חברתBerlin Aspire, המנהלת את הנכסים

שנרכשו ודואגת שהרוכשים יזכו לתשואות גבוהות ויציבות. מלבד ניהולו השוטף של הנכס, Berlin Aspire דואגת גם

להשבחתו, לשיפוצו במידת הצורך, לשדרוגו ולהתאמתו לשוק. מימד נוסף בפעילות של Berlin Aspire הוא מתן

סיוע בקבלת מימון בנקאי, גם כאשר לא ניתן להציג הכנסות קבועות בגרמניה.

,Berlin Aspire-ו Berlin Estate ,יחדשכבר פעלו בהצלחה במשותף בתשעה

פרויקטים בברלין, מהוות את מערכת התמיכה המושלמת לרכישת דירה בברלין.

לקנות כשעוד אפשר

גם אחרי העליות של השנים האחרונות, מחירי הנדל"ן בברלין מקבילים למחירים של פריז בשנות השמונים. אבל האנומליה הזאת לא תימשך עוד שנים ארוכות - ולכן עכשיו הזמן לרכוש דירה בעיר

Berlinestate.com למידע נוסף וליצירת קשר, היכנסו לאתר שלנו:

www.elal.co.il לפרטים והזמנות היכנסו לאתר אל על:

באביב הקרוב אל על תוביל אתכם כל הדרך לישראל.

בברכת חג פסח שמח לכם ולבני ביתכם.

שפיץ

Dein Tor zur israelischenGemeinschaft in Berlin

Für Anzeigen und Kooperationen stehen wir gerne unter

info@spitzmag.com zur Verfügung

השער שלכם לקהילה הישראלית בברלין

לרכישת מודעות ולשיתופי פעולה info@spitzmag.com :צרו קשר