תדריך יציאה

שמסתכם ספר עוד לא הוא שבירה" "נקודת אך ורק בחוויותיו הצבאיות של מי שכתב אותו. מסוגו, בספרים השכיחה לתופעה נופל לא הוא זהו בלבד. העלילתי המישור סביב שכתובים ספר שונה בנוף יצירותיהם של יוצאי צבא הקבע, בסיפורים השנים ארוך שירותם את שמתארים פרספקטיבה עם ובוגרת, רחוקה מבט מנקודת כקצין צור, ששירת איתי מאוחר. בגיל שמגיעה בתותחנים והשתחרר בדרגת סגן, כתב את הספר מראייתו הישירה של החייל הפשוט, שמספר מה

קורה סביבו בצורה אותנטית ואמיתית. אחד כל קצרים, סיפורים מהרבה מורכב הספר שירותו סיפור את מביאים שיחד בדרכו, אמיתי לחיל חובלים מקורס שנפל איתי, של הצבאי הלקוניות ולקצונה. לפיקוד יצא משם התותחנים, שבה הוא נכתב, מאפשרת לקורא להגיע בעצמו אל הן מורכבות סיפור, שברוב הפעמים המסקנות מכל ויכולות להשתמע לכיוונים שונים. הרגש לא מוגש לקורא בכפית, דבר שמרחיק את העלילה מקלישאות

דרמטיות אליהן היא עלולה ליפול. ספק המזל הסערה, בעין הזמן כל נמצא איתי מאיר לו פנים, ספק מתאכזר אליו. במהלך קריאת ארבע של זמן תקופת פני על שמתפרש הספר, להאמין הקורא מתקשה רגעים שבהם יש שנים, לרצף האירועים הבלתי פוסק, בהם כמעט תמיד מישהו נפגע. על כך יש לצור תשובה ברורה. "זה בפניי", זימנו הישראלית והמציאות מה שהצבא לחבר שקרה אחד סיפור "למעט מבהיר. הוא חוויתי אני בספר מהסיפורים אחד כל את שלי, על בשרי. זה נראה קצת הזוי, אבל כל הסיפורים הם אמיתיים. היו מקומות שבהם המציאות הייתה אפילו יותר קיצונית ממה שנכתב, ובקריאה שנייה

ערכתי את עצמי ומיתנתי אותה".שבירה", "נקודת את לכתוב התיישב כשצור הוא בכלל לא דמיין שייצא מזה ספר. הבן הראשון שלו עמד להיוולד ופתאום נראה לו הגיוני להעביר את חוויותיו הצבאיות לכתב. "אני לא זוכר בדיוק את הנקודה שבה התחלתי לכתוב, משום מה נמחק הרעיון", במוחי עלה שבו הרגע מהזיכרון לי

פשוט שרציתי מתחושה התחיל "זה מספר, הוא להוציא זיכרונות אל דף, וברגע שהחלתי זה היה כמעט כתבתי שבועות שלושה במשך מטורף. ובלי יום בלי אינטנסיבי, באופן הספר, כל את לילה. אחרי התקופה הזאת פתאום הפסקתי ולא יכולתי אפילו להסתכל על החומר". לאחר תקופת הצליח להשתחרר ממה שעבר צור הפסקה שבה אל חזר הוא הראשונית, הכתיבה במהלך עליו את לקרוא אליו קרובים לאנשים נתן החומרים,

הספר והשלים אותו.דילמות היא עוסק, בהן הספר אחת מהסוגיות לגבי מקרים בהם צריך להציב קו אדום, שלעתים את מפגיש הספר הצבאיות. הפקודות את עוקף הקורא עם דמויות של מפקדים, אירועים והחלטות שנויות במחלוקת, כאשר לכל אירוע יש השלכות

משמעותיות. "לא הכול זה חוקי הצבא וכל אחד צריך לדעת איפה הוא מותח את הגבול שלו ברמה למרות מפקד, בתור "גם צור. מסביר הערכית", לא לדעת צריך אתה כוח, מאוד הרבה לך שיש לנצל אותו לרעה". דוגמה טובה שקשורה בנושא הזה, מופיעה בספר בסיפור על שמירה בפאתי חאן רכבים נכנסים לוודא שלא צריך איתי יונס, שם אזרחיים לתחומי העיר. הזמן עובר ועל פני איתי חולף הסמג"ד עם הרכב האזרחי שלו. לפתע הוא שהוא אותו מאשים איתי, אל חזרה וחוזר נעצר ודורש ממנו לבצע לא מבצע את עבודתו כראוי נוהל מעצר חשוד על כל רכב אזרחי, כולל שלו, לפתוח איתי נאלץ מהעיר ביציאה לעיר. ונכנס על הסמג"ד בנוהל מעצר חשוד. "יש בספר המון האגו מתרבות הישראלית, ה'סמוך' מתרבות

"הבנתי תוך כדי הכתיבה מה עבר עלי"בסיפורים קצרים ובכתיבה

ייחודית, מתאר "נקודת שבירה", חוויות משירותו

הצבאי של מחבר הספר, איתי צור # עלילה מרתקת, רבדים

מורכבים ועיסוק בסוגיות צבאיות חשובות, ארגו יחד

יצירה יוצאת דופן

60 כ"ח באב התשע"ב /

"הסיפורים בספר הם מה שהצבא והמציאות הישראלית זימנו בפניי". צור בשירותו הצבאי