המזרח התיכון

20-) קווים לתולדות האימפריה התורכית מהיווסדה ועד המאה ה1

ולאחר המלחמה I-) המזרח התיכון עד מלחמת העולם ה2

ולאחר המלחמה II-) המזרח התיכון במלחמת העולם ה3

דר' עמיהוד ישראלי

U:הערה

20-של המאה ה 90-הספר נכתב בשנות ה להוציא את הספר כפי שהמחבר השאירהמחבר נפטר ואנו בחרנו

תוכן העניינים

1 המזרח התיכון –חלק א'

1 קווים לאופייה של האימפריה העות'מאניתפרק א': 1 השם

2 משקלן של ההשפעות השונות 2 מאפיינים של האימפריה העות'מאנית

3 יסודות המשפט העות'מאני

3 א) החוק הדתי 4 ב) החוק החילוני

4 ַנאֶמה"-ה"קַאנּון

5 נושאי השלטון באימפריה העות'מאנית 5 הסולטאנים ותאריהם

5 מוצא הסולטאנים 5 הסדרי הירושה

6 הכתרת הסולטאנים 6 סמכויות הסולטאנים

7 הסולטאנים תפקידי 7 הדת-הסולטאנים כראשי

9 חלוקת מוסדות הממשל העות'מאניים 9 העליון-ַהַשַער-ַעְבֵדי

Devşirme( 10גיוס הכפייה ( 10 מספרי המגויסים ובחירתם

Yeniçeri( 10היאניצ'רים (-ֵחיל 11 השער-אימונם וחינוכם של עבֵדי

12 השער-יתרונות שיטת עבֵדי 12 הווזירים

13 הווזיר הגדול

14 מנגנון הממשלה המרכזית 14 הווזיר שומר החותם

14 וזירי האוצר

15 ת הרפורמותפרק ב': תולדות האימפריה העות'מאנית בתקופ 15 . הרקע המדיני הבינלאומי1

15 האימפריה העות'מאנית בשיא התרחבותה 15 גורמי בלימת ההתקדמות העות'מאנית

16 שלבי הנסיגה העיקריים של האימפריה העות'מאנית 17 )1774ַקייַנְרֶג'ה (-המאבק עם רוסיה וחוזה קּוצ'וק

17 הופעת נפוליאון וההתערבות הצרפתית 17 התיכון-של בריטניה לזירת המזרח כניסתה

19 . הרקע הפנימי2

19 גורמי דעיכתה של האימפריה העות'מאנית 20 "תקופת הצבעוניים" וההסתגרות

20 הרפורמות הראשונות ורקען

Nizam El Cedid( 21ו"הסדר החדש" ( III -. סלים ה3 21 עלייתו לשלטון

21 רפורמות צבאיות ותוצאותיהן

III 22-אחרות של סלים הפעולותיו ה 22 הופעת ביירקדאר

23 וביירקדאר והערכתן III -סיכום פעולותיהם של סלים ה

II )1839-1808( 24-. הרפורמות של מחמוד ה4 24 מוצאו והרקע המדיני לפעילותו

24 האירועים המדיניים והצבאיים וחיסול היאניצ'רים 25 האירועים הפנימיים וחידושי הסולטאן

26 הרפורמות וביקורתן הערכת 26 ומוחמד עלי במצרים II -השוואת הרפורמות של מחמוד ה

27 . תקופת רשיד פחה וסטרטפורד קנינג5 27 "התנט'ימאת"

27 רשיד פחה והבריטים 28 )1839שריף של גולחאנה (-תיקוני רשיד פחה: ח'ט

29 פעילותו של סטרטפורד קנינג 29 מלחמת קרים

30 ןשריף מֻהמיו הח'ט 30 האטת ביצוע הרפורמות, סיבותיה ותוצאותיה

31 עזיז-הצרפתיים" ועבד אל תקופת "התנט'ימאת

32 )1876. הריאקציה, העות'מאנים הצעירים, החוקה (6 32 הריאקציה

32 העות'מאנים הצעירים וִמְדַחת פחה 32 החוקה העות'מאנית של ִמְדַחת פחה

33 )1878קונגרס ברלין () וII )1876-1909חמיד -תקופת עבד אל

35 מבנה החברה העות'מאנית בתקופת הרפורמות פרק ג': 35 הסולטאנים

36 החצר המלכותית 36 הפיאודלים והשליטים המקומיים

37 ָהעַלַמאא

37 אסלאם-שייח' אל 38 יחסם של אנשי הדת לרפורמות

39 המערך החברתי 40 מותמוסלמים והזרים עד לתקופת הרפור-הנתינים הבלתי

40 ַהְמֶלִתים 41 חלוקת העדות ומעמדן הכלכלי 42 המיעוטים בתקופת הרפורמות

43 והקפיטולציותהזרים 44 מנגנון המדינה

45 הממשלה 46 מערכת השיפוט והמנהל

46 הפחוות והשליטים המקומיים 47 התיקונים והשינויים במינהל

48 הכלכלה העות'מאנית בתקופת הרפורמות: פרק ד' 48 תקציב המדינה

49 הוצאות המדינה וגירעונותיה 50 )1858המצב האגרארי וחוק הקרקעות (

51 הפיאודליזם באימפריה העות'מאנית והשוואתו לאירופה 52 תמורות דמוגרפיות, כלכליות ואחרות

52 החקלאות 53 החקלאות ַהָחֵרָבה והלחה

53 חקלאות ההשקאה

54 תיכוןסיכום תכונותיה של החקלאות במזרח ה

55 התעשייה 55 1914-ועד ל 1850-התפתחות התעשייה במזה"ת מ

56 1914מאפייני התעשייה עד שנת

מאבק המעצמות באימפריה העות'מאנית : פרק ה' 58 והיווצרות "השאלה המזרחית"

58 . הרקע הכללי1 58 איתור תחומי המאבק ורקעו הכללי

59 חשיבותו של המוקד הבלקני 60 ואילך 19-אבק המעצמות במאה ההמאפיינים למ

61 יחסי הכוחות הכללים והמספריים בין רוסיה לתורכיה העות'מאנית 62 יחסי הכוחות הימיים ומגמות אסטרטגיות חדשות

63 התסיסות הלאומיות והמאבקים הסוציאליים 64 ייחודו של המאבק בבלקן

65 . גישת המעצמות לגבי "השאלה המזרחית"2

65 א) רוסיה 65 18-השחור לרוסיה ומהלך המלחמות המאה ה-שיבותו של היםח

66 19-מוקדי המאבק בין רוסיה לתורכיה המאה ה 67 אחידות בגישתה המדינית של רוסיה לתורכיה-אי

68 19-מעמד ַהֵמיָצִרים במאה ה 69 תורכיה עד למלחמת העולם הראשונה-יחסי רוסיה

70 תהפוכות מדיניותה של רוסיה בבלקן 71 סלאבית ועמדת רוסיה כלפיה-עה הפאןהתנו

72 ב) עמי הבלקן

72 גורמי התקרבות והתרחקות מרוסיה 73 יחסי רוסיה ועמי הבלקן

74 הונגריה-ג) אוסטרו

74 כללי 75 הונגריה-התנודות במדיניותה של אוסטרו

75 מעמדם של ההונגרים 76 הונגריה ורוסיה-יחסיהן של אוסטרו

76 לקןהפעילות האוסטרית בב

77 ד) איטליה 77 בריטית-אוריינטציה פרו

78 ניגודי אינטרסים עם צרפת

79 ה) בריטניה 79 האינטרסים היסודיים של בריטניה

80 ניגודי אינטרסים משניים בין בריטניה לצרפת 80 ניגודי אינטרסים יסודיים עם רוסיה

81 השתנות עקרון המדיניות הבריטית כלפי תורכיה 82 ן בכושר קיומה של תורכיהערעור האמו

82 תורכית בבריטניה-דעת הקהל האנטי 83 עמדת מדינאים בריטיים

84 התמורות במערך הצבאי של בריטניה 85 הצטמצמות האינטרסים הבריטיים בתורכיה

86 ו) צרפת

86 העמדה המדינית כלפי תורכיה 86 התמורות בעמדה המדיניות וגורמיהן

87 פרשת רומניה 87 רוסיה-פתיחסי צר

90 חלק ב': המזרח התיכון

I 90 המזרח התיכון עד מלחמת העולם הראשונה 90 ) מצרים1

90 א) תקופת מוחמד עלי 90 מהותו של מוסד הממלוּכיּות

91 הערכת הממלוּכים 92 החברה הממלוּכית במצרים

92 )1811חיסול הממלוכים על ידי מוחמד עלי ( 93 של מוחמד עלי קווי יסוד במדיניות החוץ

94 המהלכים הצבאיים הראשונים ועמדת המעצמות 96 שתי המלחמות הסוריות

97 סיכום פרשת המלחמות הסוריות 98 המדיניות האגרארית והחקלאית של מוחמד עלי

100 המדיניות התעשייתית של מוחמד עלי 101 כשלון התעשייה ולקחו

102 סואץ-ב) תחרת המעצמות, הח'דיווים ותעלת

102 המאבק הפוליטי והּכלּכלי במצרים 102 תקופת אסמאעיל

103 סואץ-המאבק על ּכריית תעלת 106 סואץ עד למלחמת העולם הראשונה-תעלת

107 ג) תקופת הּכיבוש הבריטי

107 הרקע להתערבות המעצמות במצרים 108 עמדתן של המעצמות ערב ּכיבּוש מצרים

109 )1882ּכיבוש מצרים על ידי בריטניה (

110 ד) פרשת סודאן 110 רקע כללי

111 הרקע החברתי והּכלּכלי עד למרד המהדי 112 גורמי כישלונו של גורדון

113 השלבים העיקריים במרד המהדי 114 המהדי לעומת הח'ליף

116 מדינת הדרווישים בסודאן 117 מאבק המעצמות באפריקה ונפילת הממלכה הסודאנית

119 מלחמת העולם הראשונהה) מצרים עד ל

119 תקופת קרומר 121 הרפורמות של קרומר וביקורתן

123 19-המצב האגרארי במצרים במאה ה 125 המשכילים, מתקני האסלאם וחלוצי התנועה הלאומית

126 תקרית ַדְנַשוַואי ורצח בּוטרוס ע'אלי 127 פעילותו של מוצטפא ַּכאִמל

129 סיכומה של תקופה

130 ראק ואזור המפרץ הפרסי) עי2 130 גורמי חשיבותה הכללית של עיראק

131 18-השלטון הממלוכי במאה ה 132 מאבק המעצמות באזור המפרץ הפרסי

133 השתלטותם של הבריטים על חופי המפרץ הפרסי 135 האינטרסים הגרמניים בעיראק ובמפרץ הפרסי

136 פחה-משלטון הממלוכים לתקופת ִמְדַחת

138 פחה בעיראק-ִמְדַחת תקופת 140 1914הלאומיות הערבית בעיראק עד שנת

142 ) סוריה ולבנון 3 142 הגורמים שסייעו לתחייה הספרותית והלאומית

143 פחה-תקופת ִאְּבַראִהים 144 אוטונומיה ללבנון

144 תנועת ההשכלה בסוריה ובלבנון 145 )1908הצעירים" (-הפעילות הלאומית עד למהפכת "התורכים

146 ) תורכיה 4 147 רקע כללי

II 148-חמיד ה-תקופת עבד אל 148 הקייזר והסולטאן: שילוב אינטרסים

150 )1908הצעירים" (-"ועד האיחוד והקידמה" ומהפכת "התורכים 152 הפיכת הנגד וסיכולה

153 הערכות שונות על המשטר 154 תוראן-אסלאם ופאן-עות'מאנית, פאן-פאן

156 הצעירים"-לונם של "התורכיםגורמי כיש 158 הצעירים"-הפעילות הלאומית הערבית בתקופת "התורכים

159 דגלה-ההתעוררות הלאומית התורכית ונושאי

161 ) פרס ואפגניסטן5 161 רקע כללי

162 19-החדירה הרוסית בפרוס המאה ה 163 המאבק הכלכלי ומתן זכיון הנפט לַד'אְרִסי

164 )1907ס (מתן החוקה וחלוקת פר 165 גרמנית-אוריינטציה פרסית פרו

166 1914אפגניסטן עד

II – 168 מלחמת העולם הראשונה והסדרי השלום

168 ההתלקחות 168 התיכון-האסטרטגיה של גרמניה במזרח

170 משימותיה המדיניות והצבאיות של תורכיה 171 התיכון -מהלך המלחמה במזרח

171 קווקז -קווקז וטראנס 172 הנחיתה בדרדנלים 172 סיני וארץ ישראל 173 חצ"א ערב ותימן 174 עיראק

176 צבאיות במדיניות הערבית של בריטניה -אסכולות מדיניות 177 המינהל הבריטי בעיראק בזמן המלחמה

178 קווקז -המשך המבצעים בטראנס 180 ההסכמים הסודיים על חלוקת האימפריה העות'מאנית

181 ם קושטאהסכ 181 הסכם לונדון

182 פיקו-הסכם סייקס 183 ז'אן דה מורייֶאן-הסכם סנט 183 קלֶאַמנסו-ג'ורג'-הסכם לויד

184 ִפיקֹו -הדיונים עם הערבים והסכם סייקס 187 ועדת השלום בפריס

188 קריין-ועדת קינג 189 רֶאמו וחלוקת המנדטים-ועידת ַסן

189 מסוריה פייסלגירוש 191 1920רמי המרד בעיראק בשנת גו

192 מהלך המרד ותוצאותיו

193 ההסדרים בין בריטניה לבין הַהאֶשִמים 195 גמר הקרבות בקווקז ובאסיה המרכזית

III – 197 המזרח התיכון בין שתי מלחמות עולם 197 ) תורכיה 1

197 מבוא 198 סֶאְוור-הנשק במודרוס ועד לחוזה-משביתת

200 רסֶאְוו-חוזה 202 לוזאן ומלחמת השחרור התורכית-ההסכמים עד חוזה

204 חוזה לוזַאן 205 פרשת ַהֵמיָצִרים וחוזה מֹונטֶרה

206 ביטול הסולטנות וביטול הח'ליפות 208 מוסדות הרפובליקה

210 1924סעיפים נבחרים מחוקת 211 המינהל המחוזי

212 ל המשטרהאידיאולוגיה הכמאליסטית ואופיו האמיתי ש 214 "מפלגת העם הרפובליקנית" 216 הרקע לרפורמות החילוניות

218 ניתוח הצלחתן של הרפורמות החילוניות 220 הרפורמות בשטחי התרבות והחינוך

221 המהפכה הכלכלית 223 האטטיזם וההשפעה הסובייטית

224 אופיו של האטטיזם עד מלחמת העולם השנייה 225 וצאותיהןהמרידות הכורדיות ות

226 קווים למדיניות החוץ הכאמליסטית 227 מוסוליישוב המחלוקת על

228 המדיניות הבלקאנית ויישוב בעיית אלכסנדרתה 229 1939-כישלון שיחות מוסקבה ב

231 ) עיראק2 231 המיעוטים בעיראק ומיונם

232 הכורדים 234 התקוממויות הכורדים וגורמיהן

236 הכורדית וחולשותיה התנועה הלאומית 238 השבטים השיעים בדרום עיראק

238 השבטים הסונים 239 עדות מוסלמיות אחרות

240 הנוצרים למיניהם 240 הארמנים

241 הסיריאנים היעקוביתים והסיריאנים הקתוליים 241 קתוליים) והאשורים הֶנְסטוריאנים-הַּכְלֵדיִאים (אשורים

242 הַיִזיִדים 243 ְּכ והשבאייםהֵשּבֵ

244 והממשל הבריטי פייסלהמלכת 245 מוסולהרקע המיוחד לבעיית

246 ופעילות הכורדים והאשורים עד לחוזה לוזאן מוסולבעיית 247 בוועידת לוזאן ולאחריה מוסולבעיית

248 1925-ועדת החקירה הראשונה והמרד הכורדי ב 249 מוסולועדת ַליידוֶנר ויישוב בעיית

251 הבעיה האשורית 252 השתלשלות אירועי הטבח באשורים

254 השתחררותה ההדרגתית של עיראק והחוזים עם בריטניה 256 המלוכה ומבנה השלטון-בית

257 : תסיסות חברתיות וחיכוכים אישיים30-שנות ה 257 אהאלי", עסקניָה וקציני הצבא-קבוצת "אל

259 ומהלכיהָ 1936ההפיכה באוקטובר 261 הערכת ההפיכה ותוצאותיה

263 ) פרס ואפגניסטן3

263 פרס 263 המצב המדיני אחר המלחמה

264 הרפובליקה בגילאן והקומוניסטים הפרסיים 267 מדיניות החוץ האיראנית

268 המועצות-היחסים עם ברית 270 היחסים עם בריטניה

271 היחסים עם גרמניה

273 אפגניסטן 273 ו של אמנאללהשלטונ

274 המועצות ובריטניה-היחסים עם ברית 275 רפורמות ובעיות פנים

276 נאדר שאה והתקופה שלאחריו

277 ) סוריה ולבנון4 277 הרקע: צרפת והלבנט

278 המיעוטים הנוצריים בלבנט 280 מיעוטים אחרים בלבנט 281 סיכום בעיות המיעוטים

282 ריה ובלבנוןקווים למדיניות הצרפתית בסו 283 לבנון אחר מלחמת העולם הראשונה: מבנה המשטר

284 לבנון אחר מלחמת העולם הראשונה: לבטיו של המשטר 285 סוריה אחר מלחמת העולם הראשונה

286 המרד הדרוזי: הרקע העדתי 288 1927–1925חלקם של המשתתפים במרד הדרוזי,

289 מהלך המרד הדרוזי ותוצאותיו 291 1936–1928ין סוריה ב

292 1936-החוזים הצרפתיים עם סוריה ולבנון מ 293 מסירת אלכסנדרטה לתורכיה

295 ) עבר הירדן5 295 הרקע הכללי

297 שלטונו של עבדאללה בחסות בריטית

299 ) מצרים6 299 רקע כללי

299 האוכלוסין, המיעוטים והזרים 300 ולם הראשונהמעמדה של בריטניה במצרים עד תום מלחמת הע

301 1924מצרים עד שנת 304 1936–1924מצרים בין השנים

307 1936מצרי משנת -החוזה האנגלו 308 מצרי-הערכת החוזה האנגלו

310 מצרים עד מלחמת העולם השנייה 311 המערך המדיני הפנימי: ה"ַוְפד" מול יריביו

313 המפלגות האופוזיציוניות

316 ) חצי האי ערב7 316 החברתי: הבדווים הרקע

318 שבטי חצי האי ערב 319 סעוד-הרקע הדתי: הווהאבים ואבן

320 סעוד על חצ"א ערב-הרקע המדיני: השתלטותו של אבן 321 נישולם של הַהאֶשִמים מחג'אז

322 סעוד והעולם המוסלמי-יחסי אבן 323 סעוד עם בריטניה ותימן-יחסי אבן

325 חוזי הנפט הראשונים

325 ימן לפני מלחמת העולם הראשונה ולאחריהת

327 תימן בין שתי מלחמות עולם 328 סיכומה של תקופה

IV 330 המזרח התיכון במלחמת העולם השנייה 330 רקע כללי

331 ) תורכיה1 331 1941תורכיה עד שנת

332 תהפוכות היחסים עם גרמניה הנאצית 334 הברית-יחסי תורכיה ובעלות

335 המועצות-תורכיה וברית יחסי

337 ) עיראק2 337 1941המצב הפנימי עד שנת

338 ותוצאותיו מרד רשיד עאלי 339 1945–1941עיראק בין השנים

341 ) איראן3 341 שאה-חלוקת הממלכה והדחת רזא 342 המפלגות והמיעוטים באיראן

344 המדיניות הסובייטית בזמן המלחמה 345 מריקאית בזמן המלחמהא-המדיניות האנגלו

347 ) אפגניסטן4

347 ) סוריה ולבנון5 347 הלבאנט בשלטון ממשלת וישי

349 1945–1941הלבאנט בין השנים 350 )1955פברואר – 1951" (יולי בגדאד-ירדן מרצח עבדאללה ועד חתימת "ברית

352 הירדן-) עבר6

352 כללי

353 ) מצרים 7 353 1942–1939מצרים בין השנים

354 שלטון ה"ופד" בחסדי הבריטים

355 ) חצ"א ערב8 355 ערב הסעודית

357 1965–1945המזרח התיכון –חלק ג' I 357 כללי: המזה"ת, מסוף מלחמת העולם השנייה ואילך

357 גושי והשפעתו על המרחב -מבוא: תוצאות המלחמה, המערך הבין 359 הערבית האחר מלחמת העולם השנייהמאפייניה של התודעה הלאומית

359 )1957באפריל 10מהפכת הנגד של חוסיין ( 361 קווי ההתפתחות של התנועה הלאומית הערבית אחר מלחמת העולם השנייה

363 "האחים המוסלמים" 365 סורית-התנועה הפאן

367 ערבי-"הליגה הערבית" והרעיון הפאן 369 יצירתה"הליגה הערבית" וחלקה של בריטניה ב

370 הליגה הערבית והמעצמות 372 הליגה הערבית והבעיה הארצישראלית

373 תוכניות שונות לאחדות ערבית

II 376 מאבק המעצמות במזה"ת אחר מלחמת העולם השנייה

376 בריטניה 377 ארה"ב

379 קווים אופייניים לפעילות ארה"ב במזרח התיכון 381 המועצות-ברית

383 ואילך 1955-ילות הסובייטית במרחב מהרקע הכללי לפע 383 1955מעצמות המערב והמזרח התיכון עד סוף שנת

385 עסקות הנשק הסובייטיות ותוצאותיהן 387 החדירה הסינית למזרח התיכון 390 השפעות אחרות במזרח התיכון

393 סיכום

III 395 תורכיה 395 הרקע למפנה במדיניות החוץ התורכית

396 הראשונים בהתקשרות תורכיה למערבהשלבים 398 מערך ההגנה התורכי במסגרת נאט"ו

399 המדיניות הבלקנית של תורכיה 401 " בגדאד-יחסיה של תורכיה עם מדינות ערב עד לחתימת "ברית

402 "בגדאד-עיראק: היסוד ל"ברית-ברית תורכיה 403 התגובות והתוצאות המיידיות

405 1958שנת מדיניות החוץ התורכית עד 407 האטטיזם התורכי בתהליכי השתנותו

410 המערך המפלגתי החדש והתפתחות החיים המדיניים 413 1960האירועים הפנימיים שקדמו למהפכה הצבאית במאי 414 ההפיכה הצבאית וצעדיהם הראשונים של המהפכנים

416 המפלגות לאחר ההפיכה 417 המאבק על דמותו של המשטר

IV 420 עיראק

420 הרקע הכללי 420 המשטר ובית המלוכה

422 המשטר והצבא 424 המשטר והצמרת החברתית

426 המפלגות 427 ) 1948התהפוכות הפנימיות עד לחתימת "הסכם פורטסמות" (ינואר

429 ) 1955" (פברואר בגדאדהמשך התהפוכות הפנימיות: מ"הסכם פורטסמות" ועד ל"ברית

431 ד להפיכת קאסםההתרחשויות המדיניות ע 433 סיומה של תקופה

435 1958יחסיה של עיראק עם ארצות ערב עד 438 סעיד-שקיעת משטרו של נורי אס

440 הנפט העיראקי כגורם מדיני 442 מדיניות הנפט לאחר מבצע סואץ

443 הפיכת קאסם בשלביה הראשונים 445 עארף-סכסוך קאסם

446 כילאני-פרשת רשיד עאלי אל 447 ) 1959(מרץ מוסולשוואף ב-הפנימי עד למרד אשהמערך

450 עמדת הצבא והמיעוטים 451 התמונות הראשונות בשלטון

453 ) 1959(מרץ מוסולמרידת הנפל ב 455 והמצב הפנימי בגדאדההתנקשות בקאסם, משפטי

457 ערב ומשמעותו לגבי קאסם-סכסוך השט אל 458 חתרנות נאצר והשפעתה על משטר קאסם

460 ידוש הפעילות המפלגתית והחלשת השמאלח 462 מדיניות הנפט של קאסם

465 סיכומה של תקופת קאסם 467 ומבצעיה 1963הפיכת פברואר

469 המאבק הפנימי והבעיה הכורדית 472 דמשק-בגדאד" ויצירת ציר בעת'-התפלגות "אל

474 ) ותוצאותיה1963גורמי הפיכת עארף (נובמבר 476 מצרים ובלימתההתקרבות עיראק ל

477 1965הפיכות בשנת 479 היציבות המדינית-סיכום: הבעיות הפנימיות ואי

V 485 איראן

485 הסכסוך על אזרבייג'אן וכורדיסטאן הפרסית 487 בעיית איראן ואזרבייג'אן מבחינת המעצמות

488 חיסול בעיית אזרבייג'אן 490 הרקע למשבר הנפט

491 תו של מוצדק לשלטוןהמאבק על הנפט עד לעליי 493 ארה"ב עד למשבר הנפט-יחסי איראן

496 השלבים העיקריים במשבר הנפט 498 ערעור מעמדו הפנימי של מוצדק ונפילתו

501 פתרון בעיית הנפט ולקחה 502 ייצוב המשטר

505 האתגר הכלכלי והחברתי של דר' אמיני 506 התכנית לרפורמה אגררית 507 ית ושלביהמשמעות הרפורמה האגרר

509 מדיניות השאה ויריביו החדשים 512 מדיניות החוץ האיראנית

VI 516 סוריה 516 פינוי הצבאות הזרים מהלבנט

517 השתלשלות המשבר הכלכלי והשתקפותו ביחסי סוריה ולבנון 519 הקלחת המדינית הפנימית בסוריה

520 ההפיכה הצבאית הראשונה ומשטרו של זעים 523 אִוויהפיכת ִחנַ

524 הפיכתו הראשונה של ִשיַשְּכִלי 525 הרקע להפיכתו השנייה של ִשיַשְּכִלי 527 משטרו הרודני של ִשיַשְּכִלי ונפילתו

529 1954ערבית של סוריה עד שנת -המדיניות הבין 532 " בעת'-הכוח העולה בסוריה: מפלגת "אל

533 1958–1954בעת'" בין -מפלגת "אל

534 האידיאולוגייםניתוח היסודות 536 בעת'" וסתירותיה-האידיאולוגיה של "אל

537 סוריה לאחר מישטרו של ִשיַשְּכִלי 538 המערך הפנימי בסוריה עד לאיחוד עם מצרים

541 התמונות בצמרת הצבא והשפעתן על המדיניות הסורית 544 סוריה ומדינות המערב ערב האיחוד עם מצרים

546 יסוריה ומדינות הגוש המזרח 547 ערבית-ועידת דמשק וההתרוצצות הבין

549 המניעים הסוריים לאיחוד עם מצרים 550 שידוד המערכות בסוריה בשנה הראשונה לקיום קע"ם

553 התמורות במעמדם של מחייבי האיחוד בסוריה 555 השינויים בתחומי המינהל והצבא

557 הסורי"-הפיכת קאסם בעיראק והשפעתה על "החבל 558 ות במעמד הבעת' ומנהיגיההתהפוכ

562 המשבר הכלכלי ב"חבל הסורי" 565 )1961ההפיכה הצבאית ופירוק קע"ם (ספטמבר 566 סיכום המאזן הסורי בקע"ם ומשמעויותיו

569 1962לבטיה הפנימיים של סוריה וגורמי הפיכת מרץ 572 ופילוג הצבא 1962הפיכת מרץ

573 וועידת ְשתּוַרההמשבר ביחסי סוריה ומצרים והמאבק ב 575 ) 1963" (מרץ בעת'-הרקע להפיכת "אל

577 נפתולי הנהגת הבעת' 579 אמנת האיחוד הערבי ומשמעויותיה

581 " לבין נאצר בעת'-המאבק בין "אל 584 " בסוריה בעת'-התבססות "אל

586 " הסורי בבידודו בעת'-: "אל1964שנת 589 ועידות הפסגה הערביות ומעמדה של סוריה

590 1965סוריה בשנת 593 סיכום כלכלי וחברתי

VII 598 ירדן

598 ) 1951מהקמת ממלכת ירדן ועד למות של עבדאללה (יולי 599 1955המערך המדיני הפנימי עד שנת

602 ) 1955פברואר – 1951" (יולי בגדאדירדן מרצח עבדאללה ועד חתימת "ברית 604 רדןהפילוג במחנה הערבי והזעזועים הי

605 נושאי החתירה המצרית בירדן 606 בגדאד-מאמצי הנגד של מדינות ברית

608 )1957אפריל – 1955התערערות מעמד בריטניה בירדן (דצמבר 611 )1956מצריים לשלטון (אוקטובר -עליית החוגים הלאומיים והפרו

613 )1957באפריל 10מהפכת הנגד של חוסיין ( 615 1957ן בשנת ייצוב שלטונו של חוסיי

618 ירדן נוכח איחוד קע"ם: הקמת "האיחוד הערבי" והתמוטטותו 619 פעילות המעצמות והתערבות האו"ם

621 : ייצוב שלטונו של חוסיין1959שנת 623 מג'אלי וכינון יחסים עם עיראק-: רצח ִהַזאע אל1960שנת 624 : משבר ּכוויית ופירוק קע"ם1961שנת

626 ום השלב הראשון של "מפעל הירמוך": סי1961אוקטובר 628 : מגמת רפורמות ופיתוח כלכלי1962ירדן בשנת

631 )1963–1953סיכום העשור הראשון למלכות חוסיין ( 632 )1963המשבר בירדן בעקבות הקמת הפדרציה המשולשת (אפריל

634 ואילך ועידות הפסגה הערביות והשתפרות מעמדו של חוסיין 1964שנת 636 נית להטיית יובלי הירדן וחלקה של הממלכה ההאשמיתהתכ

640 סיכום

VIII 641 מצרים

641 גל לאומי גואה ועלייתם של ארגונים קיצוניים 643 בווין-המו"מ עם בריטניה וכישלון הסכם צדקי

645 כישלון המאבק באו"ם והתערבות ארה"ב 646 הפלישה המצרית לא"י ותוצאותיה

650 תערערות כלכלית והסתמנות הגישה הנויטרליסטיתה"ופד" בשלטון: ה 652 גושית-מצרי באספקלריה של "המלחמה הקרה" הבין-החוזה האנגלו

653 1952ועד ליולי 1951מאוקטובר 656 ְמַבְצֵעי ההפיכה: "הקצינים החופשיים" 658 1952פעולות "מועצת ההפיכה" עד תום שנת 661 חיסול המפלגות ו"האחים המוסלמים"

663 "ארגון השחרור" –המפלגה היחידה 667 המשפטים נגד ִאיֵשי המשטר הישן והמערכה בשחיתות

668 הרקע למאבק בין נג'יב לנאצר 670 השתלשלות המאבק על השלטון

673 )1953מצרי על סודאן (פברואר -הרקע להסכם הַאנגלו 675 מצרי על סודאן ותוצאותיו-ההסכם הַאנגלו

676 אצר וחתימת ההסכם לפינוי סואץהתבססותו של נ 679 חיסול "האחים המוסלמים" והקומוניסטים והדחתו הסופית של נג'יב

682 1955–1945ערבית של מצרים, -סיכום מדיניותה הבין 684 )1955–1954המעבר מלאומיות מצרית לאימפריאליזם מצרי בסיסמת האחדות הערבית (

687 תורת "שלושת המעגלים" של נאצר 691 התגבשות הנויטראליזם המצרי, ועידת באנדונג ותוצאותיה

695 גורמיהן ותוצאותיהן –עסקות הנשק המצריות 697 ) 1956אישור החוקה ובחירת נאצר לנשיא (יוני

699 הרקע המדיני הכללי למשבר סואץ 702 הלאמת תעלת סואץ והתדרדרותו של המשבר

704 מגעים בינלאומיים בעניין הלאמת סואץ 706 סואץ-הרקע הכללי למערכת סיני

710 צרפתית באזור התעלה-מערכת סיני והנחיתה האנגלו 714 1957סיכום ההתפתחויות הכלליות עד ינואר

716 מאבק ההשהייה המדיני ונסיגת ישראל מסיני 718 חיסול משבר התעלה ומגמות הפיתוח המצריות

721 ר"דוקטרינת אייזנהאור" על רקע המלחמה הקרה באזו 723 מבחנה המציאותי של "דוקטרינת אייזנהאור" באזור

726 1957תמורות פנימיות במצרים בשנת 727 הערכת הצלחתן של הרפורמות האגרריות

730 המאזן המצרי והסורי ערב איחוד קע"ם 732 לבטי המשטר והממשל בקע"ם

736 דרכו הנפתלת של "האיחוד הלאומי" בקע"ם 741 ומשמעויותיו לגבי נאצר סיבותיו –פירוק קע"ם

744 התוצאות המיידיות במצרים לפירוק קע"ם 748 סודאני-הרקע הכללי להסכם המים המצרי

750 1958סודאני בשנת -המשבר המצרי 753 1959סודאני מנובמבר -ההסכם המצרי

755 50-מדיניות החוץ של מצרים עד סוף שנות ה 758 צבא: מערכת השלטון וה1962–1952סיכום העשור

762 סיכום העשור: המשטר ו"האיחוד הסוציאליסטי הערבי" 765 סיכום העשור: מגמות ההתקרבות לברית המועצות ומגבלותיה

770 סיכום העשור: תנופה מדינית ואידיאולוגית שנבלמה 775 מגמות ויעדים –סיכום העשור: המעגל האפריקאי

782 אמצעי ביצוע מדיניים והישגים –המעגל האפריקאי 786 סיכום העשור: מאמץ כלכלי וחינוכי משולב

791 המגבלות והנתונים להצלחה 792 וההתערבות הצבאית בתימן 1962-מדיניות החוץ המצרית ב

794 האיחוד הערבי המשולש וכישלונו 798 1963תמורות אחרות בשנת

800 ) 1964נאצר וועידת הפסגה הערבית הראשונה (ינואר 802 הכללי, ביקור חרושצ'וב וועידת "הבלתי מזדהים": המאזן 1964שנת

806 ועידת הפסגה הערבית השנייה ותוצאותיה 809 : הכישלון בפרשת גרמניה וערעור האחדות הערבית ע"י בורגיבה1965שנת

812 התגובות המצריות לפרשת בורגיבה 814 1965המאזן הפנימי בשנת

818 מגמות חדשות במדיניות הפנימית 820 מבצע של יוקרה לאומית –ואן סכר אס

823 60-סיכום: מגמות במאבק המעצמות והשפעותיהן על מצרים בשנות ה

X 828 ערב הסעודית

828 ארץ זבת נפט ודולארים 829 סעוד בזירה הערבית-מדיניותו של אבן

832 סיכומה של תקופה –סעוד -מותו של אובן 833 מדיניות הפנים של סעוד

835 60-הפנימית והתמורות בראשית שנות ההתסיסה החברתית 838 1958מדיניות החוץ של סעוד בזירה הערבית עד מרץ

842 מדיניותו של סעוד בזירה הבינלאומית 845 )1964נובמבר – 1960(דצמבר פייסלההתמודדות בין סעוד ל

850 בפרשה התימנית פייסלמדיניותו של 853 )1965 ואוגוסט 1964נאצר (ספטמבר -פייסלהסכמי

XI 859 תימן 859 רקע כללי וחברתי

860 מאם יחיאיסיכום תקופתו של הא 863 תקופת אחמד: ההצטרפות לקע"ם והידוק הקשרים עם הגוש הסובייטי

866 בריטי על עדן-הרקע לסכסוך התימני 868 )1961–1958תימן בתקופת קע"ם (

871 מאם בדר ותומכיויהרקע להפיכה, הא 874 התימני-ניהמחנה הרפובליק

875 התפוררות המחנה הרפובליקני 879 ההתערבות המצרית והמערכה הצבאית

882 1965–1964התיק"ו הצבאי בשנים

XII 886 ערב-הפדרציה של דרום 886 רקע כללי

888 חבֵלי הלידה של הפדראציה וקשייָה

XIII 892 כווית 892 רקע היסטורי וכלכלי

894 הנפט ומדיניות הפיתוח 897 ית, בריטניה ומדינות ערבכוו

XIV 903 מסקט-עומאן 903 רקע היסטורי ומדיני

905 1955התפתחות הסכסוך על נאת בוריימי עד דצמבר 908 אופיו הבינלאומי של הסכסוך

XV 911 בחריין 911 רקע כללי והיסטורי

912 מבנה השלטון והלחצים המדיניים שהופעלו עליו

XVI 915 נשקה-קטר ונסיכויות שביתת 915 גילוי הנפט והתפתחותן של הנסיכויות

917 הפרסי-התערערות מעמדה של בריטניה במפרץ

1

: המזרח התיכון א'חלק

קווים לאופייה של האימפריה העות'מאניתפרק א': השם

", אולם בתקופת Osmanlı İmparatorluğuכינוייה הרשמי של תורכיה בפי תושביה הינו "הזוהר כונתה המדינה בשם "ַדְוַלת ֻעִלַיה ֻעְת'ַמאנֶיה", היינו "המדינה הנעלה העות'מאנית".

). שם זה הופיע לראשונה Türkiyeפובליקנית הינו "תורכיה" (השם הנוכחי בתקופה הרהביניים. להלן התקבל השם על ידי הדיפלומטים האיטלקיים -בלטינית בסוף ימי

", ומכאן הועתק ונפוץ בשאר לשונות אירופה. התורכים עצמם השתמשו בשם זה Turchiaכ". עם הקמתה של , עם עלותם של "התורכים הצעירים" לשלטון20-רק החל מהמאה ה

הרפובליקה הפך השם לכינוי הרשמי.

ההשפעות השונותכיוון שהאימפריה העות'מאנית נוסדה, כידוע, כממלכה מוסלמית על ידי שבטים תורכיים שנהרו מאסיה המרכזית, על חורבותיה של הממלכה הסלג'וקית, שמרכזה היה בפרס,

שטחי קיסרות ביזנטיון, להוציא ומאחר שהאימפריה העות'מאנית התרחבה וירשה את כלאת איטליה וספרד, לפיכך יש לראות בראשונה אימפריה מזרחית ואירופית בעת ובעונה אחת. ברור, אפוא, שהשפעות שונות ומשונות עיצבו את מוסדותיה של האימפריה

העות'מאנית במרוצת הדורות. מה היו מקורותיהן של ההשפעות השונות?

הצבאיים שאפיינו -מוסלמית. במסורת זו התבלטו קווי האופי-וםהמסורת התורכית הטר .אאסיאתית. הכושר הצבאי, המשמעת -את חברות השבטים הנודדות בערבה המרכז

הקפדנית וקבלת ההכרעות המשפטיות והצווים של הפיקוד והממשל מציינים את המסורת של השבטים התורכיים בתקופת הנדידות מחוץ לתחומי ממלכת האסלאם

אסלאם"). כישרון הממשל וניהולו וכן הראייה המדינית המפוכחת נורשו אף -דאר אל(" הם ממסורת קדומה זו.

ערבית. התאסלמותם של התורכים מרצונם הטוב, ולא מתוך כפייה -המסורת המוסלמית .באפריקה -התיכון, צפון-או כניעה, היוותה גורם נכבד בפרשת השתלטותם על המזרח

לציין, כי קבלת האסלאם קדמה להתארגנותם הצבאית והמדינית וארצות הבלקן. ראוי של התורכים כעם, והיא התקיימה שעה ששבטיהם נדדו צפונה ומזרחה מגבולותיה של הח'ליפות המוסלמית. המרת דתם של התורכים הייתה תהליך משולב וממושך, שנתעצם

ל דרכי אסיה והשתלטותם ע-עקב חדירתם של סוחרים מוסלמים לערבות במזרחדריא) -המסחר, בד בבד עם הופעתם של מיסיונרים מוסלמים מעבר לנהר אוקסוס (אמו

במרכז אסיה. מקצתם של הנודדים התורכים הורשו להתיישב בגבולות הממלכה מוסלמית, תמורת התחייבותם להגן על גבולותיה מפני קרוביהם הנודדים. -הסמאנית

ממשפחותיהם, לארצות האסלאם עוד תהליך העברתם של עבדים תורכיים, שנותקו אחה"ס, ומינויים לקצינים ולמושלים לאחר שאוסלמו, הגביר את 10–8-במאות ה

עבאס, והכשיר את הקרקע לאיסלומם של -השפעתם עוד בתקופת ח'ליפות בניהתיכון. לאחר מכן, גלי השבטים -הסלג'וקים והעות'מאנים, אשר חדרו לתחומי המזרח

בלו את האסלאם הסוני מהאסכולה הח'נפית מהמסורת התורכיים למיניהם קיינקו התורכים שני עקרונות יסוד: ראשית, אימצו לעצמם את מכאן ערבית. -המוסלמית

התפיסה העיונית אודות משפט אלוהי כיסוד חברתי קובע. שנית, ראו ברעיון הממשל מימדים אידיאליסטי. כתוצאה מכך, התפתחה שמרנותו של החוק שקיבל-עקרון מוסרי

לאחר ההג'רה. 4-נוקשים החל מהמאה ה

2 ההשפעה הססאנית. מקורותיה התקבלו בח'ליפות העבאסית שמרכזה היה בבגדאד .ג

ועקרונותיה אודות השליט השפיעו רבות על תפיסת השליט, ייחודו והאלהתו באימפריה העות'מאנית. כן התקבלו בירושה מספר פרטים בדפוסי הארגון של חצר סולטאן

שלתו. וממהתקיימו ארבע מדינות סלג'וקיות עצמאיות 11-המסורת הסלג'וקית. בסוף המאה ה .ד

במזרח התיכון, כשהיציבה מכולן הייתה המדינה האנטולית. אולם כל המדינות הסלג'וקיות הוו מרכזים מוסלמים חשובים שהוטבע עליהן חותמה של התרבות והמנהל

יצוב דפוסי המנהל והממשל אצל הפרסיים. ההשפעה הפרסית הייתה מכרעת בעהסלג'וקים, שחסרו את הרגש הלאומי המלכד. המקור החשוב ביותר לניהול המדינה

הפרסי נט'אם אל ֻמלּכ, וזירו של הווזירומוסדותיה בתקופה הסלג'וקית היה ספרו של מאלכ שאה. מקור זה, "ספר המדיניות" ("פיאסת נאמה"), היווה שולחן ערוך לשליטי

יה העות'מאנית בראשית שלטונם, והוא השפיע אף על סדרי השלטון בתקופת האימפר הזוהר של האימפריה.

השפעתו של הממשל הממלוכי במצרים התבטאה בעיקר בתחום היחסים הפיאודליים ובשיטת ניצולם של העבדים והכשרתם לשמש בתפקידי מפתח במדינה העות'מאנית, הן

איות. במסגרות האזרחיות והן במסגרות הצבההשפעות הביזנטיות. המסורות הביזנטיות היוו מקור השפעה חשוב ביותר על .ה

האימפריה העות'מאנית, שכן העות'מאנים לא רק שעמדו במגע ממושך ורצוף עם קיסרות ביזנטיון אלא שאף כבשו לבסוף את שטחיה ובירתה. ההשפעות הביזנטיות

הביורוקרטיה הענפים, בטכסי התבטאו בעיקר בשטחי החקיקה החילונית, במנגנוניהחצר המפוארים, שנודעו להם חשיבויות מדיניות ולא רק ייצוגיות, וכן בקביעת דפוסי

מנהל המסים וארגון הגייסות.

משקלן של ההשפעות השונותבעוד שאין עוררין על עוצמת ההשפעות השונות של האימפריה העות'מאנית, ובכלל זה

ת, הרי שמשקלן היחסי של ההשפעות השונות על האימפריה השפעותיה של אירופה הנוצריהעות'מאנית נתון במחלוקת. מרבית ההיסטוריונים המערביים סבורים, כי ההשפעה

העות'מאנית הבירה, שעה ש1453הביזנטית הייתה המרשימה ביותר, במיוחד מאז שנת ה זו, ומטעימים הועתקה מאדריאנופול לקושטא. ההיסטוריונים התורכיים חולקים על הנח

את השפעתם הבולטת של המסורות המזרחיות על האימפריה. עם זאת, אין הם מתעלמים מהדמיון הבולט שהתקיים בין מנגנוני האימפריה העות'מאנית וקיסרות ביזנטיון. אולם

, ובעיקר בתקופה 1453רישומה של השפעה מנהלתית זו הייתה קיימת, לדידם, עוד לפני שנת . 12–11-היינו במאות ההסלג'וקית,

מאפיינים של האימפריה העות'מאנית

17–16-לפי גרסתם של מספר חוקרים מערביים, היוותה האימפריה העות'מאנית במאות הדספוטיה שהוגבלה ונתמכה על ידי החוק הדתי המוסלמי. לאמיתו של דבר, התאפיינה

החוק הדתי, אולם הוגבלה דספוטיה זו במתכונת צבאית לוחמת, שנתמכה ונתחמה על ידי יעילותו של מנגנון הממשל והמדינה. כפי שכבר הוכח, לא התכחשו העות'מאנים -על ידי אי

באף תקופה מתקופות קיומם המדיני למהותה היסודית של מדינתם כמדינה לוחמת, הנושאת את דגל האסלאם ובשורתו אל מעבר לתחומי העולם המוסלמי. תחושת הבשורה

אסלאם") הביאה לתפיסת הייעוד של התורכים כלוחמים (ע'אזים) -יף אלוהכיבוש ("סיוכחלוצי האסלאם מול הנצרות באירופה. במלחמת קודש זו (ג'יהאד) להשלטת האסלאם על אירופה הנוצרית השתלבו שני יסודותיה הבסיסיים של הקיסרות העות'מאנית: רוח

אם. אולם האימפריה הלוחמה והכושר הצבאי התורכי עם תנופתה של דת האסלהעות'מאנית ששולהבה ברוח זו נמצאה לקוייה ומפוצלת מבחינות רבות: אוכלוסייתה

3

הייתה מגוונת ביותר מבחינת הגזע והלשון, המנהגים והדת. אפילו בין המוסלמים התבלטו מעמדות שונים מנקודת ראות משפטית וחברתית: חכמי דת (ֻעולמאא), אנשי צבא, פקידים,

הדת המשותפת לכולם ניבעו הבדלים ףרפיאודלים, בעלי מלאכה שונים וכד'. חחצרנים, חורין ועבדים. זאת ועוד, לא רק -בוטים. כן יש לציין את המחיצה הברורה שהפרידה בין בני

האוכלוסייה הייתה מגוונת בתכלית, אלא גם המחוזות המנהליים השונים נבדלו זה מזה מרכז האימפריה ובירתה. בכל מחוז ומחוז ובכל עדה בעצם מעמדם המשפטי והכלכלי כלפי

ועדה התבלט ההבדל העקרוני והתחוקתי בבעיית הבעלות על הקרקע. מן הכתוב לעיל מסתבר, כי מכלול התסבוכת החברתית, הכלכלית והמשפטית הולידה, בהכרח, יחסים

פוא, ששמירת חברתיים ומשפטיים מגוונים ומסובכים ביותר באימפריה העות'מאנית. ברי אהסדר ודפוסי המנהל אילצו את האימפריה לקבוע סדרי שלטון ומנהל מפורטים, תוך קביעת זכויותיהן וחובותיהן של כל הקבוצות האתניות והדתיות, הן בנפרד והן כלפי הרשות המרכזית. בעיות המנהל והמשפט היו, אפוא, מרובות ומסובכות, ומכאן נבעה חשיבותו

המשפט. -והראשון מקרב המדעים של העולם המוסלמיהעליונה של הראש

יסודות המשפט העות'מאני החוק הדתיא)

מוסדות האימפריה העות'מאנית התבססו על ארבעה מקורות חוקיים עיקריים: החוק הדתי, החוק החילוני, הנוהג והמסורת ורצונו של הסולטאן. המקור הנכבד והחשוב ביותר

". מבחינת שריעהשריף", או "אש -שרע אש-די התורכים "אשהיה החוק הדתי, שכונה על י שריעהלכל חוקה בכתב במדינה מודרנית. ה שריעההחשיבות היה ניתן להקביל את ה

התבססה על הקוראן, הסונה, האג'מאע (הסכמת חכמי האסלאם באותו דור) וכן על הקיאס המודרני. מהמשפט שריעה(ההיקש). אולם בפרטים עקרוניים וחשובים נבדלת ה

האל, שהם מעבר לתפיסה -לא הושתתה על בינת האדם, אלא כללה את צווי שריעהההיה נצחי, ולהלכה אף לא ניתנה לשינוי. שריעההאנושית. מסתבר מכאן, כי מעמדה של ה

הדתי במאות הראשונות לאסלאם, חדלו -מאז התגבשותו של המשפט המוסלמיהדת -בפירוש עצמי. כל מאמצי חכמי עהשריהמוסלמים להכיר עוד ברשות לפרש את ה

היו מכוונים להגיש לפירוש "בכוחות עצמם". מקיפה שריעהרחב ביותר ועולה בהיקפו על המשפט המודרני, שכן ה שריעהתוכנה של ה

מצוות שבין אדם לאלוהיו ובין אדם לחברו. העדה המוסלמית מראשיתה לא הייתה עדה גם ביחסים חברתיים ומדיניים. שריעהדנה ה דתית גרידא, אלא עדה מדינית. לפיכך

החוקים בארצות אירופה. כן אין -איננה שיטתית וסדירה לפי המקובל בקבצי שריעהההיא אחידה ואף אינה מבחינה בין משפט ציבורי לבין משפט פרטי. יתרה מזאת, הלכות

ניים של האסלאם אינן קובעות בצורה פסוקה איסורים והיתרים, אלא כוללות דרגות בי הרצוי בלבד.

הינה עיונית במידה רבה, ועל כן עיקר חשיבותה שייכת למחקר ההיסטורי. שריעההעורכיה היו תלמידי חכמים שלא נטלו חלק מעשי בשלטון, אלא פיתחו קבצי תקנות במישור אידיאלי ובלתי מציאותי לחלוטין. צביון זה משתקף בעיקר בפרקי המשפט

הציבורי ומשפט המדינה. ִפְקה", החוק הדתי הקלאסי, אינם בבחינת ספרי חוק מודרניים, שהתקבלו -קבצי ה"

מדעי. -באורח רשמי על ידי תהליך של חקיקה, אלא הם היוו קבצים פרטיים, פרי מחקרקבצים אלה נשאו להלן אופי מחייב, הן מחמת יוקרתם של מחבריהם והן מחמת מתן

הדת עליהם. -הסכמת חכמידתי, ששיקף את מצבה של החברה המפגרת והנחשלת -שהמשפט המוסלמימסתבר אפוא,

, לא התאים לתנאי מדינה חדשה, ובפרט לתנאי אימפריה נרחבת 7-בחצ"א ערב במאה ה נעוצים בתחום המנהל הציבורי. שריעהרוגנית. עיקר ליקויה של הוהט

4

ו של ֻמַלא התורכים, כבני האסכולה הח'נפית, הלכו בתחום המשפט הדתי בעקבות ספר

. חשוב מקודמו היה ספרו של II-בימי מחמד ה 15-ַחְסרּו, תלמיד חכם ידוע במאה האבראהים אלחלבי ("ֻמלתקה אלאבחר", "מפגש הימים"), שחובר בתקופת הזוהר של

(המחוקק), והכיל דיני טהרה, צום, רמדאן, חג' ועד לבעיות הסולטאן סוליימאן המפואר מסחר, איסורים שונים וכד'. הדנות בעדות, מסחר ויחסי

החוק החילוניב)

לשם תיקון החוק הדמי והתאמתו לנסיבות שהזמן גרמן, הוענקו סמכויות לשליט להתקנת

), ועובדה זו מהווה את מקורו של החוק החילוני. התקנה כונתה בשם örfתקנות (ֹעְרף, חוק החילוני היה אפוא קאנון כלל). כינויו של ה – , שנגזר מיוונית ופירושוKanun"קאנון" (

). סמכותו של הסולטאן להתקין תקנות בהתאם לצרכי הזמן, לטובת Nizamאו ִנט'אם (, הסתמכה על היתר מפורש מהקוראן. ברם, סמכות זו של הסולטאן שריעההציבור וברוח ה

הייתה מוגבלת, שכן כל חקיקה עקרונית חייבת הייתה להתיישב עם החוקים הדתיים ה. התוכן של החוקים החילוניים הותאם למרחב המשפטי שלא נכלל בתחומי שקדמו ל

. בעוד שזו הראשונה דנה בחוק הפרטי או האזרחי, כלומר בדיני אישות, משפחה, שריעההירושה, חיובים ודיני קניין, הרי שלחוק החילוני ניתן כר נרחב בשטח המשפט הציבורי.

בחוק הפלילי. מרחב – הציבורי, ובמידה רבה הקאנון עסק, אפוא, במשפט המדינה והמנהלזה הקיף את מכלול היחסים שבין הפרט למדינה, היחסים הפנימיים שבין רשויות השלטון השונות והיחסים בין היחידות החברתיות השונות. הקאנון הסדיר, בעיקר, את ענייני

. נוסף שריעהר בהמשטר הפיאודלי וטכסי החצר והממשלה, שני נושאים שלא נידונו כל עיקלכך, דן הקאנון בענייני משטרה, צבא, מנהל כספים ומסים והתחום הפלילי, נושאים שנידונו

. נושאים אלה הוסדרו על ידי הקאנון כל אימת הייתה שריעהבמקצת בקבצי ה"פקה" והלהם נגיעה עקרונית לאושיות המשטר הפיאודלי. בנוסף לחפיפה שבין נושאי הקאנון

ים מסוימים, מצויות אף סתירות בולטות. דרך משל: הקוראן קבע עונש בשטח שריעהוה), ואילו סוליימאן המחוקק העדיף להטיל קנס 38, פסוק 5קטיעת יד עבור גניבה (סּוָרה

, שריעהכספי. מעמדם המשפטי של הזרים אינו יכול להשתוות למעמד המאמינים, לפי ה לה זו. ואילו תקנות הקפיטולציות ביטלו, למעשה, הגב

הסתירות בין החוק החילוני לבין החוק הדתי, ואף התחרות ביניהם, לא הוכרו מבחינה שנכתבה בערבית, נכתב הקאנון שריעהעיונית על ידי המשפטנים העות'מאניים. בניגוד ל

בתורכית, והוא נושא אף אופי אחר: אין הוא קודיפיקציה של תלמידי חכמים שפיתחו את הוק", לשם הסדרת בעיות יומיומיות על -ינת חוק מחייב, שהוצא "אדהחוק הדתי, אלא בבח

היה יפה, להלכה שריעהידי ראשי המנהל העות'מאני, מדינאים ואנשי מעשה. תוקפה של הלפחות, לעולמים, בעוד שכוחו של הקאנון הוגבל לתקופת ממשלו של הסולטאן. יורשו יכול

נון לא חייב את יורשי הסולטאן שחקק אותו. היה לבטלו, לשנותו או לאשרו. להלכה, אף קאבחקיקה חילונית זו לא באו הסולטאן ושריו לחדש חידושים. במקרים רבים ובהרבה תחומים, במיוחד בדיני קרקעות, מסים ומכסים, בא הקאנון ליתן גושפנקא רשמית למצב

שהיה שריר וקיים לפני הכיבוש התורכי.

ה"אמֶ נַ -ןנּוה"קַאצאו בצורת צווים ופקודות סולטאניו ("פרמאן", "ִחְּכם"), כתשובה לשאלות תקנות אלה הו

או לבעיות מסוימות. תקנות אלה הותקנו על ידי הסולטאנים הראשונים, עת'מאן ואורחאן. בתקופה מאוחרת יותר קובצו תקנות אלה באסופות המכונות "קאנון נאמה", היינו קבצי

מידת רשמיותם מוטלים בספק. מסתבר, כי היו תקנות חילוניות, שעריכתם, ניסוחם ונאמה. הראשון, שכוחו היה יפה בכל האימפריה העות'מאנית, -קיימים שני קבצים של קאנון

, I-והשני שהתייחס למחוזות מסוימים בלבד. הקובץ העתיק ביותר נערך בימי מוראד ה

5

, כובשה של II-מוד המח, ודן בעניינים צבאיים. שני קבצים נוספים נותרו מימי 14-במאה ההחצר והצבא, וכן טבעו -קושטא, והם דנו בדרגותיהם, זכויותיהם ותפקידיהם של ראשי

דפוסים לטכסים ולנוסחאות של פניות. כן עסקו במסים וביחסים פיאודליים. מספר נוסף של . 17-קאנונים כונסו בתקופת הסולטאנים שמשלו אחר המחצית השנייה של המאה ה

למחוזות מסוימים עסקו בענייני מסים, מכסים וקנסות. בקבצים אלה בולט הקבצים שנועדו השוני הרב וההפרדה שבתקנות שבין עיר אחת למישנה.

החוק הדתי והחילוני שנשארו בנפרד, היוו סיוע חשוב בתקופת התיקונים (תנט'ימאת), ערבית, , בהנהגת חוקים חילוניים וליבראליים, ברוחה של אירופה המ19–18-במאות ה

ובתוככי האימפריה העות'מאנית.

נושאי השלטון באימפריה העות'מאנית הםיהסולטאנים ותאר

) Bey) ולהלן "ביי" (Bejהסולטאן העות'מאני היה ראש המדינה. תארו בתחילה היה "ביק" (). בתקופת הניצחונות הצבאיים והתרחבותה של האימפריה, ובעיקר בימי Amirאו "אמיר" (

), קיבל השליט את התואר "סולטאן" מהח'ליף העבאסי. מימי 14-(סוף המאה ה I-ביאזיד ה-ואילך הפך תואר זה לנחלת שליטי בית עת'מאן. היוונים תרגמו כינוי זה ל II-מחמוד ה

הגדול", תואר שהפך לנפוץ בלשונות אירופה. התואר -ַאְבֶטְנִטיס", היינו "האדון-"מֶאַגסי, בעוד שהעברת התואר אחר השם הפרטי הינה חידוש הערבי "סולטאן" קדם לשם הפרט

תורכי, שהוענק לאשת הסולטאן, לאחותו ולאמו. התורכים עצמם לא כינו את שליטם בתואר "סולטאן" אלא בתואר "חּוְנקַאר"

")Hünkarחונקאר, ופירושו המשוער הוא "צמא – "), המהווה שיבוש של תואר פרסי קדום-שאה" -ה. תואר פרסי נוסף שהוענק לשליט העות'מאני היה "ַפאדדם" להלכה ו"אדון" למעש

")"Padişahמוסלמית, ונמצאו -). תארים קדומים יותר נגזרו, כנראה, מהתקופה הטרום חרוטים במטבעות עתיקים כ"ח'אן" או "ח'אקאן".

מוצא הסולטאנים

, לאותה VI-הסולטאנים מתייחסים כולם, החל מעת'מאן וכלה בשליט האחרון, מחמד המשפחה. כולם היו צאצאיו של עת'מאן מצד האבות, ואילו מצד המהות נזל בעורקיהם דם

ואילך 16-מעורב, שכן היו סולטאנים שנשאו לנשים נסיכות יווניות ואחרות. למן המאה ההיו כל הסולטאנים בני שפחות, לרוב נוצריות ולעתים צ'רקסיות. מאותה תקופה ואילך חדלו

ינשא בטכסים דתיים, ואמהותיהם נשארו שפחות. התורכים לא ראו כל פגם הסולטאנים לה בשעטנז הגזעי ובחוסר מוצאה האצילי של האם הסולטאנית.

הסדרי הירושה

בתחילה לא היה נוהג קבוע לגבי הירושה. בדרך כלל, נהגו הסולטאנים הראשונים למנות מחמוד ם בין הבנים. החל מימי יורש עצר מקרב בניהם. לעתים תכופות פרצו מלחמות דמי

העצר העולה לשלטון היה רוצח את אחיו -, כובש קושטא, השתרש המנהג שיורשII-הומתחריו בחניקה בפלצור. נוהג זה הפך למסורת בבית עת'מאן עד לתקופת שלטונו של מחמד

)Kafesמסורג (-), שעה שרצח האחים הופסק, ובמקום זאת נכלאו הנסיכים בכלאIV )1648-ה המשיכו לקטול את האחים החורגים, בני נסיכויות אחרות. 18-(כלוב). אולם עד המאה ה

, עבר כס 17-בראשית המאה ה I-) ועד לאחמד ה1300דורות, החל מעת'מאן ( 14במשך ) לא I )1617-הסואן מאב לבן, אם כי לא תמיד עלה לשלטון הבן הבכור. עם מותו של אחמד ה

הקטנים לא היו מסוגלים לעמוד בראש האימפריה הגדולה. בלית נותר בן בוגר, והנסיכים

6

, אחי הסולטאן המת, שלא נכלא ב"ָקֶפס", כיוון שלא היה I-ברירה, הומלך אז מוצטפא ה שפוי בדעתו.

מאז ואילך השתרש הנוהג, שהיה רווח גם בשושלת צ'נגיז חאן המונגולי, שהסולטנות פחה המלכותית. נוהג זה קיבל גושפנקא רשמית תועבר בירושה לזכר המבוגר ביותר במש

300). התוצאה המעשית הייתה שבמשך 3(סעיף 1876בחוקה העות'מאנית הראשונה משנת , עלו לשלטון אחים ובני האח המבוגרים ביותר של הסולטאן 20-השנים, עד לתחילת המאה ה

לאו בנעוריהם נכ 19–17-שנפטר (להוציא שני מקרים). כמעט רוב הסולטאנים במאות ה-דת וסריסים. רבים מהם למדו מלאכות-מלכותי, כשהם היו מוקפים שפחות, חכמי-"ָקֶפס"ב

יד שונות בגבור עליהם השעמום. אולם דא עקא, שעם עלותם לשלטון היו חסרי כל ניסיון .16-החל מהמאה ה המדיני ומנהלי, וכן לקו בהשכלתם הכללית. תופעה זו הייתה רווח

גה ביותר את התורכים הייתה אפשרות היכחדותו של בית עת'מאן, שכן הבעיה שהדאי התורכים לא יכלו ללכת בעקבות מדינות אירופה ולבחור נסיך חדש באין היורש החוקי. משפחת עת'מאן הייתה משפחת האצילים היחידה באימפריה העות'מאנית. מכל מקום,

משפחת גיראי, משפחה תתרית של הוחלט לקדם פני רעה אפשרית ולהעלות לשלטון את בני פרץ מרד 17-ח'אנים מחצ"א קרים, במידה ויתם הזרע של בין עת'מאן. כבר בסוף המאה ה

חמור באיסטנבול נגד הסולטאן, והמורדים תכננו ברצינות את הדחת בית עת'מאן והכתרת בית גיראי.

הכתרת הסולטאנים

פאר, נחלק לשניים. תחילה טכס טכס ההכתרה, שהיה בעל משמעות מדינית והוחג ברוב

הגדול, שמעמדו היה הווזירישיבה). במעמד זה נשבעו אמונים לסולטאן – Cülüsהג'ולוס (דומה לראש הממשלה, ולהלן השייח'ים של האסלאם, ראשי המנגנון הדתי (שבועת האמונים

שר", מקום האו-כונתה "ַבייַעה"). לאחר מכן ישב הסולטאן החדש על כס מלכותו לפני "שערשם קיבל את ראשי המדינה לפי מתכונת קבועה. קדם לכולם ה"נקיב אל אשראף", הלא הוא האציל שמקרב צאצאי מחמד, ולהלן נשבעו נסיך חצ"א קרים מבית גיראי, השייח'ים

Kilişהסייף" (-והחצרנים. מספר ימים לאחר מכן נערך הטכס השני, הלא הוא "חגירתalaye נצירי, רעו של מחמד, שנהרג במצור הערבי על -איוב אנ-אבו), בסמוך לקברו של

מצאו התורכים, כביכול, II -על ידי מחמד ה 1453-. לאחר כיבוש קושטא ב670ביזנטיון בשנת איוב, שנחשב מאז ואילך לאחד המקומות הקדושים ביותר בבירה, ולידו -את קברו של אבו

אסלאם היה חוגר סייף ישן למותניו של הוקם אף מסגד. ליד קבר זה נהוג היה ששייח' אל הסולטאן. טכס החגירה נערך ברוב פאר, ובמקביל לטכסים דומים בקרב מלכי אירופה והממלוכים המצריים. לאחר הטכס הנ"ל היה הסולטאן משתטח על קברי אבותיו

באיסטנבול, ולהלן היה עובר בראש תהלוכה חגיגית ברחובות הבירה עד לארמונו.

הסולטאניםסמכויות בארצות אירופה נחשב הסולטאן כשליט יחיד ומוחלט, אמנם בניגוד לכל מלכי אירופה לא היה כוחו מוגבל על ידי נסיכים ואצילים, לפחות האמור לעיל היה נכון בתקופת הזוהר. במחוזות שבהם התנהל שלטון תורכי ישיר לא הייתה קיימת אצולה אריסטוקרטית במובן

יינו משפחות עשירות ומיוחסות ששלטונן המקומי עבר בירושה, להוציא המערבי המקובל, האת משפחת עת'מאן בלבד. בני המשפחה המלכותית נשאו שפחות לנשים, ובנות הסולטאנים ניתנו כנשים לפקידי הממלכה הגבוהים, שהיו אף הם עבדים. כל שאר המשפחות התורכיות

יבדו את מעמדן המיוחד כתוצאה ממבנה המיוחסות באנטוליה, כגון הביים והאמירים, אהמנגנון המנהלי והצבאי של האימפריה, מבנה שבו שמשו כפקידים וכקצינים גבוהים רק עבדים, צאצאי משפחות נוצריות על פי רוב. במרוצת הזמנים הופיעו משפחות של פקידים

לו ים האלבניים קופרוהווזירגבוהים ששירותם לסולטאן עבר בירושה, כגון משפחת

7 )Köprülüדת (ֻעלמאא) יכלו לשמור על מעמדם במשך דורות ספורים -). פקידים אחרים וחכמי

בלבד. האדונים הפיאודליים לא היו בשום פנים ואופן אצילים, ומרבית האוכלוסייה אצילי היו השריפים -התורכית לא נשאה שמות משפחה. היחידים שהצטיינו בייחוס

שהיו מרובים בתורכיה, אלא דא עקא שהם היו חסרי והאמירים למיניהם, צאצאי מחמד,כוח מדיני. עם זאת, היו סמכויותיו וכוחו של הסולטאן מוגבלים, למעשה, על ידי הגורמים הבאים: (א) נוהג התקדים והמסורת. כל צו וכל פעולה חשובה שנעשו על ידי אחד

מים חייבו גם הם את הסולטאנים חייבו את יורשיהם. (ב) הקאנונים של הסולטאנים הקוד יורשיהם.

, החוק הדתי. למעשה נעקפו הגבלות שריעהלהלכה הוגבלו סמכויות הסולטאן על ידי ה והסולטאנים המיתו נתינים מוסלמים שלא היו עבדיהם גם בלי שפיטה דתית. לפי שריעהההותר למוסלמים בהנהגת העלמאא שלא לציית לסולטאן כל אימת והוא הפר את שריעהה

אסלאם היה רשאי להוציא "פתווה" (צו) על הדחת -וק הדתי. זאת ועוד, שייח' אלהחהסולטאן מכס מלכותו. ואכן, בתקופה מאוחרת הודחו סולטאנים רבים. אולם בתקופת

. בתקופת I-פינה מקומו לבנו יזיד ה II-הזוהר נרשם רק מקרה הדחה אחד, שעה שביאזיד ה, הודחו שישה סולטאנים, לרוב על III-ועד לסלים ה II-השקיעה של האימפריה, מימי סלים ה

אסלאם. לפיכך, קשה אפוא להניח, כי -ידי קציני צבא מתמרדים, ובאישורו של שייח' אלמעמדו של הסולטאן העות'מאני היה מעל לחוק. אמנם הסולטאן לא היה אחראי לפני מוסד

ה האחראי על צאן מרעיתו. מחוקקים עממי, אלא כפוף היה במישרין לאלוהים, בבחינת רועהעם נתפס על ידי הסולטאן כפיקדון מהאלוהות, שיש לשמרו ולהדריכו. הדאגה לנתינים

דתית, אלא אף כצורך מדיני. תפיסה זו בדבר חשיבותם של -נחשבה לא רק כחובה מוסריתהנשלטים, המהווים את היסוד הכלכלי של המדינה, היוותה את אחת המושכלות היסודיות

פריה העות'מאנית. באימ

תפקידי הסולטאניםלאור התפיסה האידיאולוגית אודות סמכויות השלטון של הסולטאן נראו תפקידיו כשיפור מצב הנתינים וסידור ענייני הבריות, ביצוע החוק הדתי ומתן הגנה לגבולותיהן של ארצות

אחד. הוא האסלאם. הסולטאן היה, אפוא, מנהיג הרשות המבצעת האזרחית והצבאית כייצג את האימפריה כלפי חוץ, פיקד בסמכות עליונה על הצבא, מינה את קציני הגייסות

התפקידים העיקריים במדינה, וכל הצווים החשובים הוצאו בשמו. נוסף לסמכויותיו -ונושאיהביצועיות, היה גם הסולטאן בעל סמכויות חקיקה והוצאת קאנונים ללא הגבלה, כל אימת

ירה לחוק הדתי. בתחום השיפוט רשאי היה השולטאן להעניש לפי ראות עיניו ולא עמדו בסתאת כל עבדיו הקצינים והפקידים. בתחום השיפוט של נתינים אחרים נשארה הסמכות,

כוחו על דעת עצמם. -להלכה, בידי העלמאא, אם כי למעשה פסקו הסולטאן ובאי

הדת-הסולטאנים כראשילבין ראשי הדת היוותה בעיה מסובכת למדי. לפי השקפת חלוקת הסמכויות בין הסולטאן

, היה הסולטאן במעמדו של ח'ליף 19-20-ההיסטוריונים המערביים, שרווחה במאות ההמאמינים המנהיג הדתי של נתיניו בפרט והמוסלמים בעולם בכלל. היה זה, כביכול, מעמד

, הסולטאן היה אמנם דומה לאפיפיור הקתולי. אולם השקפה זו מופרכת מיסודה. אכןאסלאם ויתר כוהני -אחראי לשמירת החוק ולביצועו וכן מינה, פיטר ומימן את שייח' אל

הדת הראשיים; הוא גם ירש מקיסר ביזנטיון את זכות האישור של בחירת הפטריארכים הנוצריים, וכן דיכא והעניש מינים וכופרים למיניהם. ברם, כל התפקידים הללו ניתנו

יכול של אימפריה מוסלמית, ולא בתור ח'ליף, שכן לסולטאן חסרה -תור שליט כללסולטאן בכל סמכות רוחנית מפאת חוסר השכלה תיאולוגית. היוצא מזה, כי לא הייתה לו כל סמכות

) Selamilkלפרש את החוק הדתי ולהכריע בענייני אמונה. אף השתתפותו בתפילת יום שישי (הופכת עדיין את הסולטאן למנהיג הדתי העליון, שכן ובחגים המוסלמיים האחרים אינה

8

הסולטאן לא שמש מעולם אמאם, היינו מנצח על התפילה, אלא נכח והתפלל בתא המלכותי כאחד העם, בהנחייתו של האמאם שניהל את התפילה. התיאוריה הממזגת את מעמד

, וקנתה לה 18-ה הסולטאן בח'ליף נוצרה על ידי משפטנים עות'מאניים, כנראה בסוף המאהמבוססת שהח'ליף -מהלכים בארצות אירופה. תיאוריה זו מסתמכת על הדעה הבלתי

-, כובש מצריים, בI-העבאסי האחרון בקאהיר העביר את סמכויותיו הנעלות לידי סלים ה. 1517. אליבא דאמת, השתמשו הסולטאנים העות'מאניים בתואר ח'ליף עוד לפני שנת 1517

תואר זה אופי של כבוד והיווה מעיין מונח נרדף לתואר סולטאן. רק נשא 19-עד למאה ההחלו סולטאנים מייחסים חשיבות מיוחדת לתואר הח'ליף כדי להצדיק 18-בשלהי המאה ה

את סמכותם הרוחנית לגבי מוסלמים שמחוץ לגבולות האימפריה העות'מאנית. לפי הסכם א קרים לטובת רוסיה והוא היה מעוניין הפסיד הסולטאן את חצ" 1774-קיינרג'י מ-קוצ'וק

19-לקיים בידיו סמכות מה לגבי מוסלמי חצ"א קרים. מכאן ואילך ובמרוצת המאה האסלאמי בימי הסולטאנים -הפך תואר ח'ליף המאמינים כלי נשק פאן 20-ובתחילת המאה ה

יד אסלאמית חלה בימי עבד אל חמ-במלחמותיהם במדינות אירופה. גיאות הסיסמה הפאן

). II )1876–1909-ה

מעמד הסולטאנים באימפריה העות'מאניתשגשוגה של מונרכיה מוחלטת מותנה בעיקר במיומנותו ובכושרו של השליט. דברים אלה

הסולטאנים הראשונים, במשך 10-קיבלו משמעות מיוחדת באימפריה העות'מאנית, שעה ש

II-בין תקופת שלטונם של סלים ה שנה, היו אישים דגולים ומוכשרים. אולם 250-למעלה מהיה III-מוחמד ה, התמעטו הסולטאנים המוכשרים והמצליחים. 18-, במאה הIII-וסלים ה

אחרון הסולטאנים שקיים שלטון של ממש במחוזות האימפריה השונים. שכן גם אחר עלותם על כס המלוכה נהגו הסולטאנים להסתגר בארמונותיהם, ולהפקיד את השלטון

נהגו הסולטאנים 16-צבא, סריסים ונשים. עד למאה ה-בידי וזירים, חצרנים, קציני הממשי, היינו הקבינט הממשלתי העות'מאני. להלן לא השתתפו "דיוואן"לשבת בראש ה

הסולטאנים ברציפות בישיבות הקבינט, אלא הסתגרו כמשקיפים בלבד מאחורי אשנב "דיוואן"הגדולים ניהלו את ישיבות ה יםהווזירמוזהב, והסתפקו במעקב אחר הדיונים.

ואילך 16-). משלהי המאה הTakrirונהגו לדווח בכתב לסולטאנים על תוצאות הדיונים (ללא נוכחות הסולטאן. גם תפקידו של הסולטאן כמצביא הצבאי "דיוואן"נוהלו ישיבות ה

IV-מחמד המילא הסולטאן 17-הגדול. במאה ה הווזירהעליון הועבר בתקופת השפל לידי את תפקיד המפקד הצבאי בצאתו למלחמה, אולם הייתה זו הפעם האחרונה לכהונת הסולטאן בתפקיד זה. פעילותו של הסולטאן שותקה, למעשה, על ידי טכסי חצר מפוארים ומסורבלים שנורשו מקיסרי ביזנטיון. טכסים אלה יצרו חיץ אטום בין הסולטאנים לבין

ם נהגו לקבל לראיון כל נתין מבני העם שהביע את חפצו בכך, נתיניהם. ראשוני הסולטאניבדומה לאמירים הערביים בפרוס התקופה המוסלמית. אולם לאחר כיבוש איסטנבול בוטל המנהג הנ"ל, והחלה הסתגרות הסולטאנים בארמונותיהם. גם שרירי מדינות זרות זכו

ואילך נהגו הסולטאנים 15-אה ההמלהתקבל לעתים רחוקות בלבד על ידי הסולטאן. ממשפחותיהם בלבד. מהותו של הסולטאן נתפסה כ"צל אלוהים עלי האדמות". -לסעוד עם בני

הוא לא היה נישא מבני האדם, אלא הטיל עליהם אימים בהתחפשו לעתים מזומנות ובשוטטו ברחובות הבירה. כל מי שהעז להטיל דופי בסולטאן במעמד מקרי ברחוב התחייב

עם זאת יש לציין, כי התרחקותו של הסולטאן מהשלטון המעשי וניתוק מגעו בהתזת ראשו.סייעו להגברת יראת הכבוד והפחד בעיני הנתינים. כל המשברים המדיניים – עם העם

הגדול וראשי השלטון האחרים, מנקודת הווזירוהמפלות בשדות הקרב נזקפו לחובתם של מבטם של ההמונים.

9

העות'מאנייםחלוקת מוסדות הממשל המאר חילק את מוסדות השלטון באימפריה העות'מאנית לשתי קבוצות -ההיסטוריון פול

) המשרות הכלליות (ֻמנאִסב ַעאַמה). 2) המשרות המיוחדות (ֻמנאִסב ח'אסה), (1עיקריות: (-לכאורה, נראה שיש הבדל בין שתי הקבוצות הללו; למעשה, לא היה הבדל רב בין נושאי

וקה הנ"ל לא עמדה במבחן המציאות, הואיל והייתה קיימת מוביליות בין המשרות והחלשתי הקבוצות. חלוקת מוסדות שלטון שנייה מצביעה על מוסדות שלטון חילוניים לעומת מוסדות שלטון דתיים. קבוצת המוסדות החילוניים כללה, מלבד הסולטנות, את ענפי

הקבע, רגליים, פרשים וימייה. אנשי -באהחצרנות, הפקידות המרכזית והמחוזית וגרעיני צקבוצת המוסדות השלטוניים החילוניים חלשו על מירב המשרות החשובות, להוציא את רשות השיפוט הדתי וענייני הזרים באימפריה העות'מאנית. קבוצת המוסדות השנייה כללה

ת הסיווג הלכה מוסלמית וכן מורים וכלי קודש. חלוקה זו אינה חופפת א-שופטים, פוסקיהעט לבין תופסי החרב. באימפריה העות'מאנית היה נעוץ -המוסלמי הרווח בין מושכי

במוצאם ובהכשרתם. בעוד – ההבדל היסודי בין שתי קבוצות המוסדות והאישיםמוסלמים, בוגרי מדרשות -הקודש היו, בדרך כלל, בני-שהשופטים, הפוסקים, המורים וכלי

שונה כללה נוצרים לשעבר ונוכרים, אשר עברו לשירותו של חורין, הרי שהקבוצה הרא-ובני הסולטאן. המעבר מקבוצה אחת למישנה היה נדיר ביותר.

התחרות בין שתי הקבוצות גרמה לעיתים קרובות למתיחות. אולם יחד עם זאת, נשמר מאזן הכוחות באימפריה ונמנעה השתלטות בני הקבוצה האחת על השנייה במשך זמן רב.

ת, אין להשוות את יחסי אישי המוסדות החילוניים והדתיים למאבק שבין הכנסייה עם זאוהמדינה באירופה: ראשית, מעולם לא התקיימה באסלאם "כנסייה" מבחינה תחוקתית. שנית, המוסדות באימפריה העות'מאנית השתלבו בשילוב ובמיזוג הדוקים. כך, למשל, היה

לאם; וכיוון שהחוק הדתי תפס חלק נכבד מחוק הסולטאן ממנה ומפטר את שייח' אל אסנפרד -המדינה, בניגוד לאירופה של ימי הביניים, הרי שהשופטים והעלמאא היוו חלק בלתי

ממנגנון המדינה, ומילאו תפקידים של פקידים ממש. לעתים קרובות היו הם מעיין מפקחים ממשלתיים על פעולות שונות של הפקידות המחוזית והמקומית.

P0Fהעליון-ַהַשַער-ְבֵדיעַ

1 בימים הראשונים של המדינה העות'מאנית הורכב הכוח הצבאי בעיקרו מבני שבטים תורכיים שפלשו לאנטוליה וממתנדבים מוסלמים למיניהם, ואילו הפקידות הגבוהה של

הרי שבתקופה הראשונה היו הם – הממלכה הצעירה כללה ברובה חכמי דת. אשר לחצרניםם המדיני לא הורגש. במרוצת הזמנים פגה ההתלהבות הדתית בקרב העם מעט ומשקל-מתי

למלחמות קודש ולכיבושים. מספר המתנדבים לשירות צבאי התמעט, ולעומת זאת גבר יצר ההתרחבות הטריטוריאלית של הסולטאנים. הם נזקקו אפוא לצבא קבע מאומן ומתורגל.

ת הצורך בפקידות ענפה ומאומנת. התרחבות שטחי האימפריה באסיה ובאפריקה הולידה אבד בבד עם התפתחויות אלה הפכו הביים העות'מאנים משליטים בעלי אורח חיים צנוע לשליטים מכובדים, וארמונותיהם הצריכו מספר גדול והולך של חצרנים למיניהם, כגון

חיילות משמר, משרתים ופקידי חצר. אניים את מסורת הח'ליפים בהתחשב בנסיבות אלה, חידשו הסולטאנים העות'מ

העבאסים והסלג'וקים שקדמו להם, ואף הרחיבוה ופיארוה. הם הקימו כוח חדש שהיה -קשור הדוקות אך ורק לכס מלכותם. הכוונה היא למעמד של עבדי הסולטאן או "עבדי

). Kullaz – , בקיצורKappi Kullariהשער" (של מוסלמים ומאחר שמספר כיוון שחוקי האסלאם אוסרים, כידוע, על שעבודם

העבדים באנטוליה התמעט במרוצת הזמנים, עקב שחרור רבים מהם ונישואי שפחות חורין, הפך מרחב המלחמה ("דאר אל ַחְרּב") שמחוץ לגבולות הממלכה -למוסלמים בני

) היווה את סמל הממשלה, או את חצר הסולטאן. Grand Port"השער העליון" ( 1

10

מוסלמים. ואכן, רכשּו סולטאנים -העות'מאנית למקור הרכש החשוב ביותר של עבדים בלתימקרב שבויי המלחמה. לפי מסורת האסלאם שייכת חמישית משלל המלחמה רבים עבדים

כמתת. מתן מתנות תםש עבדים הייתה הקנייה או קבלולסולטאן. אפשרות אחרת לרכהייתה גם דרך מקובלת לזכות בחסדיו של הסולטאן. כיוון שכך, הפכה חטיפת נוצרים

ם במרוצת הזמן התדלדלו גם מספינות או משיירות מסחריות לנוהג רווח ומקובל. אול המקורות הללו והיה צורך בשיטה חדשה.

)Devşirmeגיוס הכפייה (, החל 14-), ולפי גרסא אחרת, עוד במאה הII )1421-1451-החל מתקופת שלטונו של מוראד ה

רכש העבדים בצורת חטיפה או גיוס בכפייה של בני נתינים נוצריים של הסולטאן. שיטה זו

איסוף). – " (פירוש מילוליDevşirmeכונתה בשם "לגיוס הכפייה החדש היו כמה וכמה יתרונות בעיני התורכים. ראשית, עבדים אלו לא

עלו בממון וניתן היה לגייסם גם בימות שלום. כתוצאה מכך, נוצל יסוד מעולה באוכלוסייה, שליט במדינה. אשר בתנאים אחרים לא היה יכול לתרום את חלקו לגייסות הצבא ולמעמד ה

שנית, גיוס זה החליש את משאבי האוכלוסייה הנוצרית באימפריה העות'מאנית. כאן נים. בלקהמקום להזכיר, שאוכלוסייה זו עלתה במספרה על האוכלוסייה המוסלמית ב

בעקיפין, נתחזק אפוא היסוד המוסלמי, שהתמעט עקב ריבוין של המלחמות. ברם, שיטה זו ח�