מז8.0<001ג1א\8קכ61ו1

^ ^ ^ ^

ה ר ו ת על ה

בדרך פלפול ומעט בדרך העבודה אשר חיבר הרב הצ׳ הגאון הקדוש חריף ובקי בנגלה ובנסתר ר׳ אברהם זצוקללה״ה (הנקרא ר׳ אברהם פאדלוםקער) תלמיד מובהק להרב הקדוש הבעש״ט זי״ע מ״לל ועליו

. ק אטד הנעש״ט זצללה״ה חברי חברי והיה ס״מ דק״ק שדה ל

ן א מ ד ד יצא לאור ע״י המנוח הר׳ מאיר ג״ר יעקב נ״י פ מל״ל םפי פרקי הנאזר.

ו ו א ר׳ יעקב זאב אונטערהענדלער נ׳׳י שרפום י

שנת תרנ״ט צפ״ין

11!) 080 8$ #11

70£810^110 1!1ג38(ן8^ £188888? 1י0011̂ק>€ 1. 11 00507 0 ג83 5193?1

.21 36 8ל0ץ1 נ3(ן6^611ע>[7816 ? .18110 811899.

ר נ 01 מ ת כ ז ל

ל ״ ־ ז ז י ' ש ל מ ר. רי ן הרב ר ' ד ר ד ב הרב ר

ל ״ ב ז ו ב ד ק ע ו ך,, ע י י נ ד י ל בת ר* י ת ג ו ז ו

ר ב ה ד ל ו ל דייל ג פ א ' יעקב ק ן ר ד ב ' א ב ר ה ם ג הרב ר

ד ו ' ד ' ח י * ר י י ז ל בת הרב ר ו ה ת ג ו ז ו

הסכמות הגאונים הצדיקים ב 3 מכבוד אדמו״ר הה״צ הגאון הק׳ בוצינא קדישא ע״ה פ״ה נץ״ת

מרן מהארנאסטאיפאליע. הן איזה שנים היו לפני כשפי קודש מקלסים אשר בארן המס א6י טמונים היו ביי נכלם (ר׳ לוד כן ר* חיים גת! טורבאיוסקי מברוסילאוו) והמה 0׳ חםד לאברהם מהגאון סק׳ ר' אברהם פאדלוםקער זצ״לרה לרך פלפול לברים נטימיס ונחמריס כירך של גאונים קרמוניס. חלמיל הבעש״ט סק׳ זציל ררושיס טל התו וסכר דברי דוד עיפ דרך עבודה ויראת ה' וגס תשובות יח•׳ על השים מנכדו הגאון הצדיק ל' דוד וציל אב׳ל ומ״מ לקיק שדה לבן שהיה שלמיל מובהק של הגאון הק׳ בעל קדושת לו זצ״ל. וגס תלמיל הגאון הק׳ זקניא זצ״ל. ובראותי ממלה גנוזה בירס אמרתי לנכרו אשר אל ימנע טוב מן השובים אלו ישראל וזרזשי י בעל התנ אותם אשר יקבעו הדברים ברפוס להיות הנאה להן לנשמתם הגנוזה וצרורה בצרור סתייס והנאה לעולם אשר ילמדו וישמעו ויראו. ה! מתה בא לפני ידידי המופלג הל׳ מאיר פרידמאן אשר הדפיס ספר פרקי הנאזר והראני אשר נתן לו מאת גכלי המית כתבי קודש הללו לזכית נמול שהוא יקבע אותם בדפוס ושמחתי ע״ז אשר דברי לא ישיבו ריקם והצצחו יעשו אשר לברת׳ כ׳ ידעתי את האיש הזה כ׳ נאמן הוא ויקיים אשר נטל עליו לקבן פרענומעראנשין וצקובפס בלפוס ברצות מ׳ על ילו נס אנט נתתי לו מיק ואייה אקבל השי הק׳ כשיצאו לאור

מתיר אשר יושת עליו.

באמי על החתום יום ד׳ ב״ז טבת שנת תרנ״׳א לפיק.

נאום מרדכי דוב באמרי הרמ״ז זצ״ל

אם אמנם נמצאים היי השכמות מרוב נאוכיכי נלולינו צדיקינו אולם למרות רצוני לא אוכל להרפיסם ככתבם וכלשונם יע! זה כשש או שבע שנים מעת נתקבלו והכתב ביוי יממוטש מד, כי נס אמרי ממל רב אאלן להוסיף לגרוע או לשנות מרבריהס. אי לזאת אתשוב ליותר טוב להלפיס רק שמות נומני ההסכמות וכי הנותנים

יסלחו לי כי לא בי האשם. סמו״ל:

םה״צ לשכבה״נ ר׳ יוחנן זצללה״ה מראחמיסטריווקע.

ההיצ המפולםס וכי׳ ממאקארוב.

. א מ א ט סה״צ המפילסס וכי׳ מ

סה׳׳צ המפילםס וס׳ מקרעסטישאוו.

הה״צ המפולםס וכי׳ ל׳ ברוך אשר מטשערנאביל.

סה״צ סמפולסס וכי׳ ל׳ שלמה בנציון מטשערנאביל.

מה״צ המפורסם הגאון הק׳ מאור סגולה מקאפוסט.

ה מליבאוויץ. י סה״צ המפורסם הגאון הק׳ מ

הרב הגאון המפולסס לשכבהיג ריא״ם זצ״ל מקאוונא.. ח א מרב הגאון המפורסם וכוי ר׳ אלי׳ חיים מייזל אביל דקיק ל הרב הגאון כמפורסם ל׳ חיים םאלאמייצינ אכיל לק״ק בריםק.

י ו ועול אשר הרנה מהם יבואו אייה בשלק דברי ו

הה״צ הגאון הק׳ המפורסם ר״א מםאכאטשאוו. ההיצ הגאון הק׳ המפורסם רא״ל מגור.

ההיצ המפורסם מראדזץ . סה״צ המפורסם מגראדזיסק.

ההיצ הספורסס מביאלא. ההיצ המפורסם מאלכסנדר. סה״צ המפורסם מגארווילין. סה״צ המפורסם מפאריםאוו. הה״צ המפורסם מאמשינאוו.

סהיצ המפורסם מםקערנאוויץ. סהיצ המפורסם מזיכלין.

ססיצ המפורסם מראדאמסק *

ן ע ט ב א ר ע מ ו נ ע ר פ *שמות ה זילבערשאך ר׳ ישכר דוכמרש שויב ר׳ ישראל סאקינהייס. ר׳ אכרהס זילבערבערג * ר׳ אליעזר זילבפרבערג מבס״ת

סאכטשאוו ר׳ זוסיא לעשינסקי • ר׳ ישראל יויישבערג ר׳ יצחק לאנדא ־ ר׳ שלמה גריל ־ ר׳ יצחק מאיר הכהן •מ׳ הרב ר׳ חיים משה ר׳ חנוך הטניך אייזינבערג ז ראזינבערג י ר׳ אברהם דוד אייזנער ר׳ כתן ווישלוצקי • ר׳ יצחק מאיר ליבראך • ר׳ שמואל יעקב טירנער ־ ר׳ עוזר ליבראך ר׳ ראובן ראבינאווין י ר׳ דור מנשה כ״ן שווארצבארד • ר׳ קיים יעקב אבראמאווין ־ ר׳ העניך הטללער ר׳ משה, יאקאבאווין עבה״ח זאבלין י ר׳ חיים מאיר נליקסמאן ־ ר׳ חנוך העניך מארבאווין י ר׳!למן פויזנער ר׳ מיכאל וואלרמאן ר׳ יואל זאלצמאן ר׳ אברהם מנחם מענדיל ווארשאווסקייר׳ חיים שליפקאוויטש ר׳ יהושע פייוויל זילבערבמרג ר׳ יצחק מאיר אבראמאווין

ל׳ אברהם בר״ז ברושמן ר׳ יהודה לאנדא מקיואל ר׳ מרדכי רויזטן ר׳ העלש רויזטן • ר׳ משה רויזט, ר׳ יוסף יאקאבאיוין מליבראנן. ה׳ ישראל פראשקער ר׳ נתן ראנאזינסקי בנו ר׳ צבי יהודא ־ אחיו ר׳ נטע אחיו ר׳ אשר ־ אחיו ר' אפרים ־ ר׳ יצחק בערקאיוסקי־ ר׳ יוסף לעווקאתיטש י ר׳ אברהם יצחק מאנדראווין ר׳ חנוך העניךמאשקאוויטש ר׳גדלי׳גריצפאן ר׳ בערילפרידמאן־ ר׳ זאב מאלף ביר משה הכהן מאשקאווימש. ר׳ ליב

זעלמאנאוויטש •

אלעקסאנדער הה״צ ל׳ ירחמיאל ישראל יצחק שליט׳׳א ל׳ מנחם מענדיצ אלבעק ר׳ אהרן יואל שאלן ר׳ מייס מענדיל שעלקחויסקי• ר' חיים גאלדקראנן ר׳ אברהם ילחק קממפינסקי •־ ר׳ יעקב שמאי קארפינקאפ סס״ס ר׳ דוד גאלדהאמער עבהיח נול ־ ר׳ חנוך העגיך באנלע * בהמ״ר דקהל עיי ה״ב ה׳ חניך העניך מבה״ח לאדאמסק י ר׳ ישראל קאלזעל ח׳ סמו״נ ־ ל׳ יצחק לוד םליינדלייך * ל׳ שמחם׳ חטן שלמה קלאנעעמלג • ר׳ יצחק מאיר זעגער ־ י העגיך גערשינאיוימש • עבהמ״ד בהרש ר׳ דוד מאיל קאפלאיויטש ר׳ עזריאל מלדכי שי׳׳ב י ר׳ ישכר דוב ווייס י ר׳ גד ווייס ר׳ יוסף פאמעראנן • ר׳ שמחה שלום פרוטער נכד ההיצ • ר׳ אלי׳ מרגליות • ר׳ יצחק מאיר גאלדקראנן • ר׳ מענדיל ליב ביניקמלמאן • ר׳ נסע פליינקיל י ר׳ אלעזר ליפשיץ מ׳ הר״צ זצ״ל • ר׳ יהישע קאפלאיויסש ״ ל׳ מנחם מענדיל גאלדבעלג • ל׳ שלמה ווינער • ר׳ יעקב שמחה מאלגינשטמלין ל׳ חניך המניך קאלישינסקי. ר׳ ישראל מאיר גאלרווייס • ר׳ שמואל שמיד

ל׳ שמואל יאזעפאייסקי:

איעזד הלב ל׳ יופף ליב אביר ח׳ ל׳ מאיל יוד גיסקע • ל׳ יחזקאל יצמק שי״ב. ל׳ בינם שייב ר׳ נפתלי יצחק לייזעראיויטש ־ ר׳ נתן לענסשיצקי • ר׳ חיים מעיניל אראצקי ר׳ דוד ליב זילברששאנג ר׳ יעקב ליבערמאהן

ר׳ פישל דוד קאתן ר׳ שמואל יעקב סג״ל ר' יצחק מאיר הכהן זילבערבערנ ל׳ יחיאל מאיר בארינשטיין עבה״מ

ל' זק( ישלאל מאטיסעס מבה״ח אלכםנדל • ל׳ יוסף "ישראל זילבעלגעלגעשנמ״ל:

אגראזינין

אסמראווע הרג אב״ד. ר׳ בנימין ביאלאווין ר׳ זטלינ דאמאצאוושקי, בהמ״ד ביאלער עיי ר׳ בנימין הנ״ל ר׳ שמואל חנוך שויכ ל׳ יצחק מאיר ציקזר מויארשא. ר׳ ארי׳ ליב לוזיך ר׳ בונם שו״ב • ר' אברהם הלוי ראבינשטיין ע׳ בהמיד סריםק ר׳ יחזקאל ראזינבערג ־ ר׳ ברוך ליב האבער • ר׳ זאבאליוואק עבהמ״רקאצק. ר׳ אהרן זאב ליקער• ר׳ מסות שאפיר ר׳ אלטער מרדכי אליעזר אברמל• ר׳ יוסף תיים יהישע אלקאן * ר׳ יהושע חיים וויינשטיין • ר׳ אפרים פישל שטערינפעלד ־ ר׳ חיים בירך ביר יוסף זיל ־ ר׳ ישכר דוב ניםטנבויס • ר׳ אלחנן רוזיגבויס • ר׳ ישראל ראלניק ר׳ יצחק מאיר ביר זעלינ מפישטשאל • ל׳ יעקב יוסף ראלניק ר׳ מייס צבי הכהן פייערשסיין • די יוסף גרינם ר׳ אברהם משה שאפיר ר׳ יצחק מאיר זילבער.,ר׳ שמואל גערטנער בהרב מלעצטשני י ר' שמתה

כונס צוקער ר׳ משת רויזינבויס:

אפאליע סס׳׳צ ר׳ ליבוש אביד מאזיראוו • הלב ר׳ נחמן שפירא אביל ר׳ קיב יצחק מאיר באזמאן • ר׳ חיים יהודא מיינשטאק• ל׳ משה נפתלי בטלמאן• ל׳ אבלהם אביש זיילינבערג ל׳ יהושע וייינמאן ־ ר׳ יצחק וויינמאן • ל׳ אלטער יעקב שלמה לעורן • ר׳ ליב צמח חאן • ל׳ דוב זאב וואלף וואלפינזאהן ר׳ שמעין סופר• ר׳ אברהם משה ייישעק ר׳ חיים פישל באניגברם ר׳ שמואל שו״ב• ר׳ מאיר זאב היילכפלין ר׳ משה תנחום גאלדבייס ר׳ יעקב יוםף קנאפלעך ר׳ נתן ארי׳ קנאפלעך ר׳ ילממיאל שפירא י ר׳ מייס אלכסנדר האנדילםמאן • ר׳ מאיר ראזינצווייג • ר׳ מתתיהו שסאקצער ר׳ יעקב סליג ר׳ מרדכי אלעזר שו״ב ר׳ שאול קיניגסבערג • ר׳ קלמן יצמק הורווין ־ ר׳ שאול יהולא יוארשאווסקי • ר׳ שלמה הייבעל ר׳ אברהם יהודא סכה! רימאנט • ר׳ נתן לוד גיטהארן ־ ר׳ מנתם מענדיל בהגאון • ר׳ יהודא ליטש אייזינשסאל • ל׳ סענדלר ליבפפלל ר׳ משה ימיאל

מיכל קריאנגאלד־

אמשינאוו הםיצ שליט״א בנו הלב ל׳ יוסף שלימ״א ־ חתנו הלב ר׳ יעקב אלי׳ שליס״א הרב ר׳ יעקב יהודא מו״צ • ל׳ מנתם דוד אייזינבערנ ל׳ שמואל אלי׳ שטיינבטלגעל • ר׳ מרדכי מאטיל שו׳׳ב • ר׳ יעקב מאפאן ר׳ חיים ליביש ניימאן ר׳ משה בראנער תר״מ שי״ב ר׳במרוויינטרויב• ל׳ משה רוב קרא ר׳ מאמיל שו״ב ע׳ בהמיל להרב• ר׳ לוב יחיאל בילאווסקי כהמיר לקהל • ר׳ אלעזר

בראנשטיין •

אזערקאוו מרב ר׳ אלכסנרר זיסקינר הכהן • ר׳ חנן קאנער • ר׳ שלמה אברהם רזעכסער . ר׳ יצחק צבי הליי רעמבינסקי• ר׳ משה שירחצקי ל׳ יצחק וואלאריסלאווסקי ר׳ יצמק מרלכי יאק־באווין • עבה״ת גיר עיי הנ״ל • ר׳ ח׳וך מעניך אנרער עבה״ח גור הקטן • ר׳ משה ריב זויינגארמין ־ ר׳ נתן זילכערבטרג פיהמ׳׳ר ר׳ אברהם שיראצקי * ר׳ משה אסלן נלינבערג ־ ר׳ חנוך מעניך

שטות הפרענומעראנטען׳ שמואל יהושע ביינע. ל׳ ליזל צבי בללץ. ציקעלמאן י

ר׳ מרדכי קאמיניצעל. מי ר׳ ברוך •

בעלזיץ ר׳ מרדכי יוסף שו״ב ר׳ אברהם יוסף הכהן האלבפרםבערג ר׳ ליזי־ אסרן פראםט. ר׳ נחמן צבי רייז. ר׳ אברהם שארפהארן שו״ב. ר׳ יהושע קליינמינן. ר׳ יהושע קאפלאן. ר׳ יוסף כיש ר׳ משולם קויפסאן שערמאן. ר׳ אברהם מרדכי יזייסגרזינן. ר׳ בנימי! סייס ראוינבעמ. ר׳ירמי׳

וואגשאל

ברעדזין הרב ר׳ אברהם מויצ. ר׳ מאיר פישל פישקיגד בהרג. הנ׳ ר׳ גרשון חי ס מונק. ר׳ צבי מפנדעלאוייטש. ר׳ פרן יאקאבאווין ר׳ דוד יהודא בערגהאלן. ר׳ אליעזר גיווערטש. ר׳ יהודא ארי׳ קראנגראד עבה׳׳מ אסמראווצי עיי הנ״ל. ר׳ דוד צבי שו״ב ר׳ משה שו״ב יש״ן. ר׳ לוי זיידט. ר׳ חנוך העניך פרינן. ר״א חד פערילמומער בהרב מראדוס. ר׳ משה מאיר גיסקינד. ר׳ נחמן ילד. ר׳ ליב הענרריקאווסקי. ר׳ יצחק גאראן. ר׳ יצחק ג מו מאיר בערגער ר׳ דוד יהודא רייכינבערנ. ר׳ מענדיל יונה וימאן. ר׳ שמשון מיכל ערליך . ר׳ יצחק מאיר אמשיל עבה״ח גראדזיסק ר׳ שמשון יוסף פיקס. ה׳ מרדכי מנחם לעהרר ה׳ יעקב באמאהל ה׳ רפאל אהרן בסרב ככרעניצע. נכד המח׳ שישני לקט ע*ס ה׳ אכרהס

צבי סימאנאוייטש ה׳ אברהם יאקאבאיייטש עבהמ״ד ר׳ צבי ביר מאיר פיקס ר׳ אלעזר יצחק קראנגראד

ר׳ ליבוש מענדיל בלאטט. ר׳ יעקב מארענהאלן ר׳ צבי העשקע אהרן פוקס ר׳ אברהם ליב שסאטלאנד

ר׳ חננאל זאב טקשטיין עבהיח ע״י הנ״ל. ר׳ זאב וואלף סאלבערשטאט ר׳ אברהם יצחק זייף ר׳ ל׳׳ל ראזינשטיין

ר׳ אילע שטיין. ר׳ יחזקאל בלאנקטט.

בענדין סרב הגאון ר׳ ישכר בער אב״ד. הרב הגאון ר׳ יוסף ענגיל ר׳ אברהם מנלי לאסקער . ר׳ משה הערש סישעל

ר׳ יוסף ערציך. ר׳ נחמן בייטנער. הרב ר׳ יצחק טיבי׳ אב״ד מאנדזיב ר' ידידי׳ פערענעס ר׳ שמואל פאטעק

ר׳ אבא סריקצימער. ר׳ אהרן ערליך ר׳ אברהם זעליג ערליך ר׳ בנימין ערליכמאן ר׳ קאצעננאלד ר׳ הענריל גאטמאן ר׳ ראובן ליווער . ר׳ יצחק קליינער . ר׳ ישכר בער קליינער ר' שלמה שו״ב. ר׳ מרדכי שי״ב ר׳ מנחם מאנלי הכהן טכס״ח סאכאטשאוו ר׳ יהודא ליב בערגטר ר׳ משה אהרן לעווי סג״ל כ׳ ר׳ בנימין משה לאנדא

ר׳ דוד הערשפי.קיל ר׳ יצחק מאיר לאנדא ר׳ ישראל משה שייב ר׳ יצחק נאלד ר׳ יצחק הכהן קאצענגאלד ר׳ כלטיאצ אינגער ר׳ דוד לאסקפר . ר׳ דובעריש זילבערשאן ר׳ יצחק איגנבער מסטאבניץ ל׳ שמעון קליינמא, ר׳ נחמי׳ גאטליב ה׳ מיכל שפירא ה׳ יצחק דוד שפירא. ס׳ אלי׳ מאיר וויינגארס ר׳ יצחק שמחה לאנגפיש עבהמיד ה׳ כנימין פסרנטש. ס׳ מרדכי וויינרייך. ר׳ חנוך סעניך הלוי לאנדא. ר׳ זאב מאלף ווערדיגער. ר׳ יחזקאל ניימארק ר׳ יצחק סאלימענסקי ר׳ מענדיל פרליך ר׳ ל, יצחק ליפשיץ ר׳ שלמה שידלמווסקי. ל׳

נ׳ניך

אגראזיניץ ר׳ יעקב משה שי״ב. ר׳ יצחק יעקב באקשטגביים • ר׳ יעקב וויילמאן • בנו ר׳ מרדכי ווייצניאן • ר׳ חד ארי׳ פאכטאר ר׳ ליטש גאלדבערג. ר׳ שלמה פייגיל ר׳ חד זערקער ר׳ חיים מריפקע ר׳ חיים דוד האלאנד י ה׳

בונם קאסמאן. ס׳ יצחק קאסמאן:

ביאלע ה׳ היצ ר׳ יפקב שליטיא . סרב הגאון ר׳ שמואל לי3 זיק אב״ד הרב ר׳ נתן דוד שליט״א הרב ר׳ מאיר שלמה יהודא שליט׳׳א. הרב ר׳ נת שתור . הרב ר׳ אברהם יהושע העשיל שליט״א ה״ג ר׳ שמואל צבי פיזיל. ר׳ מרדני גאטליב על בהח״דגור ר׳ יצתק ה.נניך גאלדבערנ

ר׳ יעקב משה הארצכערג. ר׳ משה צבי שחור . ר׳ מרדכי מינן ר׳ שמעין שו״ב ר׳ יצחק גאלרשטיין ר׳ מאטיל יאקאבאווין. ר׳ חנוך העניך איינעשין הרב ר׳ מרדכי מקאמיראווקע. ר׳ יצחק שלמה יהושע זיק בהרב ר׳ חיים לוי ראב/שטיין טל כהמ״ד עיי הנ״ל ר׳ אלי׳ יוסף אלטער ר׳ חיים שלמה ראטענגערג. ר׳ מרדכי זאב לאנרא ל׳ אלי׳ מינן ר׳ יחיאל צבי הלוי ראזינבוים. ר׳ מרדכי יוסף גאלדפעלד. ר׳ צבי ביר ליבוש . ר׳ דוד יהודא נעלקינבויס ר׳ ארי׳ ליב שחור ר׳ אה*ן לאנדא ר׳ אברהם גחלדרייך ר׳ העניך מרדכי ב״ר שמעון שו״ב ר' שמואל יאקאבאוייטש. ר׳ ישכר בעריש ארבאך ר׳ אלטער ראפאפארט ר׳ משה מרדכי חלפן. ר׳ חיים יאקאבאוויטש ר׳ יעקב זאליע טעפשע. ר׳ בצלאל קויפמא! בלחוז ר׳ בצלאל יאםטמ־ין ר׳ יהודא מאירהדארף י־־׳ אהרן ראץנבויס ר׳ פלבויאל אנכענהייס. ר׳ שלמה

פישמאן

בריםק סרג הגאון ר׳ חיים הלוי אב״ד הג׳ ר׳ דובער פינקילשטיין הג׳ ר׳ זלמן מייזלש הגי ר׳ יעקב ראזעש םג׳ ר׳ ירוחם

שין ח׳ סג׳ ר׳ צבי יפה בן הגאון אביד מרוזיגאיי הג׳ ר׳ יעקב זלמן ליבשין. סג׳ ר' מאיר שווארן ר׳ מיכל ראזינבערג ר׳ אשר חארע ר׳ ישראל רובין הג׳ ר׳ ישראל ברלין ב׳ הג׳ ר׳ דוד ברלין הג׳ ר׳ משה כהן מהגאז ר׳ משה כהן מהקמ״ח הנ׳ ר׳ מאניש מארגינשטערין. ל׳ עקיבא שווארן ר׳ ליזר מאנדילברויט. ר׳ מרדכי היילפערין. ר׳ מיכל ראבינאורן על בהמ״ד משמר. ר׳ שמעין ייארשאווסקי ר׳ שואל תויאט ר׳ חיים דודמיאדיס. ל׳ יצחק אש. ר׳ העשיא בראמבערג ר׳ אברהם פנחס לאזינמאן. ר׳ מנחם לטויין. ר׳ ראובן טרשטיין ר׳ חיים חארע ר׳ נח, גרייסבייא. ר׳ פישל גפן ר׳ ישראל גאללמאן ר׳ דוב בעריש זיידמאן ר׳ יצחק גינזבורנ. ר׳ משה גינזבורג ר׳ שמואל בירמאן ר׳ יעקב בלימענקראנן ר׳ יוסך (ירי׳ פרעגער שי״ב ר׳ משה שלום חארע ר׳ יעקב גאלדבערג ר׳ דובער שאפראן על השט׳ ראדזין. ר׳ שמחה זאווידאווין ר׳ שמואל שעדראוויצק על השט׳ גור ר׳ ראובן שמעון יערוזאלימסקי שט׳ סלאניס ר׳ בנימין חארע. ל׳ עשא גווירצמאן ר׳ משה אסרן באביצקי ר׳ אשר יסודא משינער ר׳ ברוך בענדימ זאנענכפרג ר׳ דיד זאב פישטשאלםקי הג׳ ר׳ צבי הירש מאהל־עוועל . הג׳ ליכטע,שמ״ן. ר׳ מאיר דוד

שמות המרענומעראנטען דאמאטשיבע

הרב ר׳ יצחק שלמה אב״ר. הה״צ ר׳ אהרן ליי שליט״א. ר׳ אברהם מקאברי!. ר׳ יהורא ליב ראזעס עבהימ הגי קאפיל ב״ר ייאל קאפיל ר׳ צבי סאמיצאויםקי ר' מריכי בן ריר שלעווין ר׳ זפליג כין ר׳ חיים בצלאל מכפל ראהיזגע ר׳ חיים ליב וויינשטאק. ר׳ נח לאמקע מכ׳ לאבראק ר׳ מנחם מענריל מכ׳ מיגיסטור. ר׳ מנחם מפנליל סלאנימסקי סכ׳ נאיואשאלין ר׳ לייביל פפרילשטיין מכ׳ רודניע ר׳ משה צוקערמאן ר׳ מאיר ליפשין ר׳ שלמה פאנאבערייע מכ׳ זובינען ר׳ יוסף ברוך רעזאנקער

ר׳ אליהו בלינקלעדער ר׳ ירמי׳ פרירמאן ר׳ יצחק אייויק ראמעס ר׳ משה גימערמא, ר׳ יהושע חיים טפיל ר׳ יצחק אבא שו׳׳ב. ר׳ מענדיל ר״ר מרדכי מכאמואל:

דאטבראווע הרב ר׳ משה ראפפארט מו׳׳צ ר׳ חיים שו״ב ל׳ שמואל הכהן פו״ב ר׳ בנימין הכהן ר.נכניץ ר׳ מרדכי הלל פ1רענס ר׳ שלמה יוסף מנלי. ר׳ אליקוס געציל להרכין ר׳ שלמה שלעזינגער ר׳ יצחק מאיר הכהן נישכויס. ר׳ יוסף בילאגורסקי ר׳ ישראל משה לעיויט סג״ל ר׳ קלמן בעלפער. ר׳ יוסף פאסוקע. ר׳ צבי ריינמאן ר׳ אייזיק אלשער כ״ן ששיינהאט ר׳ צבי הירש שו׳׳ב מרעבע!. ר׳ מאיר פישל ל׳ משה אסרן לוריא. ר׳ מנחם מענריל באפגער ר׳ שמואל דור מאנשי־ן ל׳

שרגא כייוויל רעכטמאן * ר׳ אלטער פאטערקעל

האריסטאפאליע אדמו״ר הגאון הק׳ שליש׳׳א . בנו הרב הג׳ ר׳ אהרן שליט״א ב׳ הלב הגי ר׳ יהודא ליב שליט״א ב׳ הרב הג׳ ר׳ חיים משה צבי שליט׳׳א. ב׳ הרב הג׳ ר׳ ברוך דור שליט״א . ח׳ הרב הנ׳ ר׳ נחום זלמן מטשערקאש שליט״א ח׳ הרב הג׳ ר׳ שלים אליעזר בסנאון מסאנז. ח׳ הרב הג׳ ר׳ משה ח׳ הרב הג׳ ר׳ אלישע נכד הגאון מסאנז על בהמ״ר ראדמו׳׳ר ר׳ רובטר האניקאיוסקי. ר׳ אברהם ליכ האניקאווסקי ר׳ אברהם דוד טווערסקי* ר׳ לן נבאי. ר׳ שמואל דור רויטמאן. הג׳ ר׳ אברהם ביטיאנוקאווסקי מכ׳ טערעכ ר׳ שלמה פריללאנר מראסאחע. ר׳ חיים שמשי, קוויטנו מ״ר לאריזין סג׳ ר׳

ליי יצחק ווארשאיוסקי מקיעב

ווארשא הרב הגאון ר׳ שמואל זנוויל קלעפפיש מו״צ הרב הגאון ר׳ יצחק פייגינבויס מויצ הרב ר׳ פסחי׳ מויצ הג׳ ר' ישעי׳ פריווטס ב׳ הג׳ ר' מענריל כריוועס. ב׳ הג׳ כ׳ אברהם פריוועס הגי ר׳ שלמה אלטער הג׳ ר׳ מ. פרירמאן הג׳ ר׳ אברהם מענדילזאזן הג׳ ר׳ שמואל צבי מענרילואהן הג׳ ר׳ משה אנרך ח׳ הג׳ ר׳ צבי ליבערמאהן. ר׳ שלמה זלמ, געלבשיש. ר׳ אהרן וואלרי,. ר׳ געציל מרגליוח ר׳ משה חיים פיינבזיס ר׳ יהורא ליב פערילמאן. ר׳ חנוך העניך פריוועס ר׳ שבחי משה לעייין ר׳ צבי הירש דור גאלבערג ר׳ צבי גריננלאס ר׳ אשר אנשיל פאנכעס ר׳ מרדכי קאפייען הרב ר׳ סייס יעקב טו״צ. ר׳ יהושע הילסבערג ר׳ יהודא נערסאן. ר׳ אליעזר זאפ ליפשיץ. ר'.צבי הירש הל1י ליפסקער. ר׳ מרדכי נסןנטנג

מילשטית

חניך העציך לינםלןי ר׳ זאב וואלף ווארעסלאווסקי ל׳ אהלן יהושע ברוינער ר׳ יוסף ברוך ליכטיג ר׳ יצחק קלמן לפכנין ר׳ שמעין פלטסנער. ר׳ מרדכי יוסף פראוופר עבהיש לאראמסק ס׳ שמואל מענדיל לעדערמאן. ר׳ לוד הירש פינקיל. ר׳ אישר הירשזאהן ר׳ חנוך העניך מרוני ליטןןאנאוויץ. ר׳ יהושע ליב וויינגארט. ר׳ בייבא

לטרערמאן:

גור הס״צ ר׳ ארי׳ ליב שליט״א. ג׳ הרב החסיר ר׳ פנחס מנחם שליטיא ב׳ הרב ר׳ אברהם מרדכי אלטער ב׳ הרב ר׳ משה בצלאל אלטטר ב׳ הרב ר׳ נחמי׳ אלטער. ב׳ הרב ר׳ מנחם מענריל אלטער. ח׳ הרב ר׳ יעקב מאיר ח׳ הרב ר׳ חנוך צבי הנהן ר׳ אברהם מרדני

שלוסיאסטמאן ר׳משהציקערט ר׳חייםמאירמטסיננ ר׳ מרדכי פרירמאן עבהמיל הקהל ר׳ דור צבי לובלינער. ר׳ מנחם מענריל געלבפיש. ר׳ יהושע אייזינשטאט ר׳ דור מענדיל אייזינשטאט משידלאיוצע ר׳ רפאל תאומים ר׳ ישראל זאב אללענגאלר ר׳ מרדכי מענריל שימכאוויץ

ר׳ יוסףאםטווינר ר׳ שלום זיכראיויטש ר׳ ישראל משה לאזינמאל. מ׳ ל׳ ישעי' סלוי מאירטשינ.

גארווירץ ההיצ ר׳ מאיר שלום שליט״א בגו הרב ר* יסושט אשר שליט״א מ׳ הרב ר׳ אליעזר אלימלך שליש״א ח׳ היב ר׳ אלטטר משם רוב שליט׳׳א ס׳ סרב ר׳ נמן דור שליט״א ס׳ סרב ר׳ יצמק משס סלוי שליש״א ר׳ נתן רורשו׳׳ב ר׳ יצסק דור גרינבערנ עבס״ס ר׳ משה שטיין

ר׳ אברסם מרדכי ריטבערנ ר׳ נתן דור הארבערג עבה״מ רסרב ר׳ יהושע אשר סלוי סורוויץ מראבין נכל סה״צ זלל״ה מפאריסאוו. ר׳ שלמה יחיאל לאסטיג. ר׳ משה מאקאטאוו ר׳ יהושע אשר בהרב ר׳ גרשון ר׳ יסורא ליבוש מרגליות ר׳ יחיאל טובי׳ מאקוטאוז ר׳ יחזקאל זילבערששיין ר׳ צבי זאב וואלף בארינשטיין

ר׳ אברסס ישראל קראנענגאלד. ר׳ אלעזר שו״ב ר׳ צבי אסרן פרפוויזער ממאנולניצט ר׳ צבי נרינגאלר מווארשא. ד׳ אשר אנשיל מאנכעס מויארשא ר׳ מאיר אלעזר פייג/בויס. ר׳ שלמה בלאנס ר׳ העגיך בארינשטיין. ד׳ יהודא מאיר פיטקאווין ר׳ חיים יחיאל נארפינקיל. ד׳ אליקום הימילשטיין ר׳ חיים קלמ! אופענהייס ר׳ יוסף פייגינבויס. ר׳ משה מיכל ארינשטיין ר׳ יצחק יוסף

רארזינאיוין

גראדזיםק הה״צ ר׳ ישראל שליט״א היב ר׳ ינמק מאיר לעיוינסבערג ר׳ שלום שו״ב ר׳ אברהם שלמה שו״ב ר׳ אברהם מרדכי אלטער. ר׳ מאיר חנוך הטניך שייעווין ר׳מנחםמענריל מיללטר. ר׳ מרדכי שרגא ליפשיץ ר׳ ליזר פריינקיל ר׳ יוסף מענדיל ליפסקי. ר׳ מציון ערליך ר׳ זאב וועלוויל ניעגטלל. ר׳ זלמן אש. ר׳ גרשון יאקבאווין ר׳ אברהם :כהן וארןאווסקי. ר׳ גדיל וינגסר עבה״מ אלכסנדר. ל׳ פנחס סטלקיל. ר׳ פישל זילבערבערנ. ר׳ יונהחיר. ל׳ שאטיל שירלע• ז ׳ אנא נייא מי מעגדיל מיללער. י

שמות הפרענומעראנטען ל׳ שלמה סופר פינקעלשטיין ל׳ יצחק צבי פעריןאווין. ר׳ בנימין זיידעל הרב ר׳ יעקב חד מאב. ר׳ ישעי׳י ישראל ב״ר נח שו״ב. ר' יעקב הפניך יענצמאן. י זאב סאלכעלשסאט. ר׳ שלמה הכהן שו״ב. ר׳ ברון יצחק טראקענהיים ר' אהרן מאיר לאזענבעלג. ר׳

שלוס ב״ר אלי׳ וויידענפעלד ר׳ יוסף וואלינער שו״ב ר׳ אשר גרינשכאן ר׳ אהרן קאליק ר׳ העניך ווידערשאהל ר׳ מנחם מענדיל העלשפינקעל. ר׳ משה יחיאל דינומאן ר׳ שלום אליעזר קארלינער שו״ב ר׳ נסן יצחק געגעגשיין. ר׳ שלום שפעכנו. ר׳ חיים ביר אהרן שו״ב ר׳ ברוך משה זיבענבעלג. ר׳ חיים שובי׳ כנפי יונה. ר׳ יעקב ארי׳ בלאט ר׳ יצחק חב איינגילשעל ר׳ משם כליגילמאן. ר׳ יצחק מאיר פלאמטנבוים ר׳ אליעזר דייך ר׳ יצחק

זאלבעלג ר׳ אלפזר דיטמאן. ר׳ עקיבא ליכטינבערג ר׳ אברהם אייגגעלמאן. הרב ר׳ מרדכי בסד״ג רש׳׳ז. ר׳ יהושע ליווערטאווסקי ר' בנימין שי״ב. ר׳ ישראל נטע אלספר ביר שמעון ר׳ יצחק לחטטט ר׳ יצחק פרעמדע־־. ר׳ יעקב דוד קופער ר׳ זאב דוב גוטקינד ר׳ אברהם מרדכי שו״ב. ר׳ ישראל שו׳׳ב ר׳ בצלאל בארשטיין ר׳ אהרן צבי ביר דוד הלוי ראזינכיין ר׳ שלמה זלמ, זאזא ר׳ אליעזר לנלא קלעכפיש. עיי הכיל עבור בהמיד ר׳ יוסף ראכמאן ר׳ משה ליפשיץ. ר׳ שלמה טאב ר׳ יחיאל ציילאן ר׳ דוד בראכמאן ר׳ יועף חיים פייגעלזאהן ר׳ יעקב יוסף ביחליפמאק. ר' בנציי) הענבלור. ר׳ קלמן כריינקיל. ר׳ אשר ענזיל הכהן ר׳ וואלף ראטענשטיין. ר׳ יהודא ליב בארינשסיין. ר׳ יונשן אייבשין ר׳ מענדיל פריינקיל ר׳ אלעזר ציילאן. ר׳ חיים גרשון לעבענבוים ר׳ יצחק ארי׳ בארי!. ר׳ יעקב שמעין שעצער ר׳ אפרים פישל שכייזמא! ר׳ ישעי׳ פליגילמאן. ר׳ יצחק מאיר רובינשטיין. ר׳ מנחם מענדיל האלצקענער ר׳ יוסף קירשטיין ר׳ זלמן הירש קארעגטאל. ר' משה מנחם שיכער. ר׳ שלמה יהודה׳ שמואל זילבערבארג קאפשרארף ר׳ אביגדור אנקער י הג׳ ל׳ אליגזר טובי׳ פשעפ׳ורקע ר׳ הענוך יאנאווער. ר׳ יחיאל זיגצער ר׳ אברהם שפירא נ' הג׳ במל עמק יהושע ר׳ משה אייבשין ר׳ מאיר יצחק ראטטע. ר׳ זוסיא שרייליך ר׳ מנחם מענדיל שו״ב. ר׳ שלום יצחק ב״ר אברהם יעקב שו״ב. ר׳ מנחם מענדיל שויב. ר׳ שמואל נפתלי פארצווייג פבס״ח גראדזיסק ע״י הנ׳׳ל. ר׳ *שעי׳ מאיר קארוואשער ר׳ זאב קארוואסטר ר׳ משה צעמעלינםק ר׳ יעקב יאניש. ר׳ שלמה שפיגילמאן

ר׳ מענדיל גראבאווער. י•׳ יהודא ארי׳ בארשטאק ר׳ שמואל מרדכי מאנט ר׳ ראובן יארמאווין ר׳ בינם ליכטענששיין ר׳ משה קאצקער ר׳ ישעי׳ מאיר כהנא ר׳ אשר אנשיל מלינעק. ר׳ צבי געלבכיש. ר' אברהם נחום האלבערשטאט. ר׳ ירמיה מילשטיי!. ; משה שיכשא ר׳ שמואל געפילהויז ר׳ פנחס מורש ר׳ חנוך רובענשטיין ר׳ מנחם מענדיל זאלצויארט ר׳ משה שמעון שפיגילמאן. ר׳ יחזקאל קארן ר׳ צבי אליעזר טנדען ר׳ אפרים הארינשטיין ר׳ יצחק כינספל. ר׳ ישראל משה ריינדארף ר׳ אלי׳ יחיאל ראטבערג. ל׳ ישעי׳ פישווארג עבס״ח גור מעיר ישן. ר׳ זלמן גרשון סערצליך ר׳ ראוב! ארי׳ זיסבערג. ר׳ אלטער יהושע יוינדנפאננ ל׳ אבלהם יוסף פאלששענדיג. ר׳ מנחם

מענדל

מילשטיין. ל׳ מתתיהו שלמה איגזטלבעלנ. ל׳ יצחק מאיל דאטינבערג ר׳ משה ראטינבערג. ר׳ יעקב מרדכי אדלער. ל׳ יצחק חמך העניךווארשאוויאק ר׳ ישעי׳ עפפעלבלאט. ר׳ שמיאל מאלעימאן מטאמשאוי ר׳ מענדיל יוינער ר׳ מאיר לוד ליפשין ר׳ מרדכי ליב גראמאהן. ר׳ חנוך הטניךראזינשטראך ר׳ יצחק לול איינקירמאהן ר׳ יהישע סליגילטאפ ר׳ דוד בלייפערער. ר׳ קלמן רויכווירן ר׳ ליבוש רובינשטיין ב׳ ר׳ יעקב זאב רובינשטיין סג׳ ר׳ יעקב בלאס. הג׳ ר׳ אלעזר בלאס ר׳ אלי׳ וויילינפעלר הנ׳ ר׳ שלמה בוכווין. ר׳ כערש ווינאוופר. ר׳ יעקב מינק ר׳ יצחק מאיר בלאס ג׳ ר׳ מררכי פישיל ר'אהרן ביאלער ר׳ יצחק מאיר כריוופס ר׳ משה אליעזר געוועלבע ר׳ עזריאל אביגדור טוך כאבריקאנט ר׳ יעקב פנחס כין ר׳ דוב בערוואפפפל ר׳ יצחק קליין בהג׳ ר׳ מרדכי שמואל ר׳ ישראל אראטען. איר ירחמיאל אראטען ר׳ אהרןאורליכט שו״ב ר׳ ישראל איסר פייגינבויס

ר׳ יעקב שלמה פייגינבויס ר׳ ישראל זאב קליי! ר' ישראל צפזונדסייט. ר׳ לייבוש שפיל פידיל ר׳ אברהם ישעי׳ פיביך. ל׳ משה חיים גריוילט ר׳ דוד אכענסיים ר׳ דוב בעריש גילדבערג ר׳ מאיר וואלפער ר׳ עזריאל וולאדיווער. ל׳ יעקב קליין ר׳ יעק: ששראף ר׳ יוסף יהולא פיין. ר'מנחם מעגדילכ״ץ ר׳ שמואל יעקב מושקאט ר׳ אברהם קריזיכאוו ר׳ ראובן גרשו) ראבינששיי! ר׳ מרדכי קאפער. ר׳ יצחק קירש רויש. הג׳ ר׳ גרשו! בלוט ב׳ ר׳ דוד בלוט ר' צבי כ״ץ. ר׳שייוס פריוומס ב' ר׳ יצחק מאיר ב׳ ר׳ זאב יהודא 3׳ ר׳ אברהם דוד ר׳ אברהם מאיר ליכטינשטיין. ר׳ יואל יעקב וויידינפטלד ר׳ יעקב שטערין. ר׳ יואל קינדטר ר׳ משה בישבערנ הרב ר' יעקב דוד האבעל באנד ר׳ חייס גרשון לעבענבוים ר׳ שמחה בונם ריטענבערנ. ר׳ צבי לטווי. ר׳ שלמה יהודא ראטבלאט

סג׳ ר׳ משה פ/חס פילהער ר׳ יצחק מאיר הערמאן ל׳ הנחם מענליל כהן הג׳ ר׳ אברהם יעקב טראקינהייס

ר׳ יצחק אייזיק שו״ב ר׳ שבח שו״ב. ר׳ משה שו״ב ר׳ אסרן זיגליגציוייג ר' אברהם ליפשביער ר׳ צבי חיים מיליניק ר׳ ראובן פויב הג׳ ר׳ שרגא פייוויל סראקינהיים. סג׳ ר׳ מרדכי יואלד ר׳ מרדכי הלוי רייפמאן. ר' נסע מילונשן ר׳ חיים יוסף לאנדא ר׳ מאיר ביר אברהם מרלכי ביכיייסש. הג׳ ר' שמעו! אלטער. ר׳ חיים יוסף סענריק ר׳ שמואל ריינרארף הג׳ ר׳ נפתלי איגגער

ר׳ יוסף אינגער ר׳ יצחק מאיר אלביגער הנ׳ ר׳ שרגא פייוייל ה״שלטל ר׳ יצחק משה פעסטונגמר סג׳ ר׳ •יהודא ליב ראזינבלום ר׳ חברהם יצחק הענראוס ר׳ יוסף הלוי יעב״ן ר׳ לול קראנהאלן. הג׳ ר׳ ישראל יצחק ווחגמייסטער איר אברהם ווייגמייסטער הג׳ ר׳ חיים לול יאמייקע. ר׳ משה ישעי׳ אקסענבערג הג׳ ר׳ ליזר מינן ר׳ יטקב ביר גרשון קארינבלום ר׳ שלמה אלי׳ וואקסמאן מקאליש ר׳ בעריש ווייס ר׳ רוב בעריש קירש ר׳ יהודא ליב פינקילשסיין. ר׳ מתתיהו מינן ר׳ יצחק גלינבלאט.. ר׳ שמואל צבי אייוינשטארק. ר׳ אברהם זאלעווסקי ר׳ אשר ווערחיווקער. ר׳ משה פריינקיל. הג׳ ל׳ ישלאל האבפלבאנד ל׳ ישראל שמואל גל/פאלב

ל׳ ישלאל מעלזאל סג׳ ל׳ שלמה זלמן פעלילמאן הג׳ ל' אברהם היילפערין ר׳ אברהם שאספר ר' בנימין-מענדילזאסן. ל׳ ישעי׳ מישקאט ר׳ בנימי! הכהן קאסן

שמות ד&רענוטעראנטען וואלבראם

הרב ר׳ משה בהגאון ר׳ בעריש ז״ל אב״ל הה״ל ר* אלעער שליט״א. ח׳ סרב ר׳ ברוך כחן ראפיפארנו. הג׳ ר׳ אברהם מררכי עהרליך ב״ר יוסף עהרליך. ר׳ אביהם לוד סיגלער ר׳ שיימא שו״ב. ר׳ יצחין שרגא פייוויל שויב . ר׳ יצחק לאזנאיוסקי ר׳ יעקב בראנקטר. ר׳ יהושע מענריל הריינקל ר׳ אלימלך פאצאנאווסקי ר׳ ישראל גרייסמאן. ר׳ ליב הירש ראזענבלאט ר׳ אלצוער מאהר. ר׳ עוזיאל ראבינסקי פבה״ח גור ר׳ פלסיאל חיים שלמה בארזיקאווסקי. ר׳ ישראל גאלרבפרנ ר׳ לבי הירש חאבע ר׳ יוסף ברוך זילבערמיגן. ר׳ מאיר שפייזער עבה״ח אלכסנלר. ר׳ משה בארלינסקי. ר׳ יצחק מאיר שמארק ר' סיים לול וועררילגער ר׳ ישעי׳ האבפרפעלר סס״ס ר' יהווא ליביש לערפרמאן ר׳ יודל זילבערבערג ר׳ מיכל ליבלינג ר׳ משה יצחק שטארק. ר׳ אפרים ליכליננ. ר׳ חטך העניך אזעראווסקי. ס׳ זיסא האבטרמאן. ר׳ משה יצחק שטארק ה׳ יעקב רייכער. ה׳ ראובן שריינקל ה׳ רוב בעריש לאזנאווסקי ה׳ חניך הטניך ראביגסקי עבסמ״ל. ה׳ יעקב יוסף זילבערבערג. ה<

נסן נערציז.

זעליחאוו הה״צ ר׳ משה א״ב של ט״א ב׳ הרב ר׳ יהושע רול אשר שליט״א הרכ ר׳ אליטזר יהורא טרייסטמאן ר׳ לוד וויינטרויכ ר׳ אסרן ערליך ר׳ ישעי׳ קלונימוס טענענכוים. על השט׳ רארזין ע״י הנ״ל ר׳ כרכייז פארראן. ר׳ נחמי׳ כארינששיץ. ר׳ משה אגנליסטער. ר׳ משה יצחק לאפמאן ר׳ יוסף כהרכ מרארכניק ר׳ משה רור שו״כ ר׳ יחיאל נחן מאיפאן. ר׳ יחזקאל קאסמאן. ר׳ משה סג״ל ראזענפעלר ר׳ חיים מררכי רובינשטיין ר׳ כעריל שיפמאן ר׳ אברהם כיאלאווסקי .. ר׳ אלי׳ צבי בס״ר ישראל לוי ז׳׳ל. ר׳ מחחיהו ניימען -

זערדאוו הרב ר׳ אהרן אב״ר. ב״ר יעקב. ר׳ משה בלאהשטיין. ח׳ ר׳ מרדכי מנחם ווייס. ר׳ משה ישעי׳ לעווענבערג. ח״ר משה יצחק הכהן קאהן. ר׳ אלעזר גלאווינסקי ר׳ יעקכ משה שו״ב. ר׳ אסרן מרדכי שו״כ .. ב״ר משולם ןלרט קליי, ר׳ משה מנחם לעווקאוויץ ר׳ שמחס מגם גרינכערג ר׳ מנחם אלי׳ סלוי קעסמאן. ר׳ אסרן צכי כריל ר׳ יעקכ שיגער ר׳ כנציון מנחם• ליסשין. ר׳ חיים דוד אלבערט ר׳ צכי אקערמאן ר׳ יסקב סלאפסקי ר׳ ישראל עפשטיין ר׳ יוסף ווינער . ר׳ יחיאל אלטער יאקאבאווין. ר׳ יצחק מאיר זאדע. ר׳ זלמן בוימערדע ר׳ יוסף עלמאן ר׳ אביגדור ווייטמאן. ר׳ צבי בער ראזינצווייג. ר׳ ישראל יוסף סאלשששיין. ר׳ זיסקינד נייאדארף ר׳ בנימין זאב זינגער ר׳ יצחק ווינדלאנד. ר׳ יצחק טיגער. ר׳ חייס בן פישל בלאנק. ר׳ משס פאנמאווין בעקער. ר׳ לול הירש מאגגער.

ר׳ גרשון מיללער •

זאבלץ־ הה״צ ר׳ משה שליס״א. בס״ר ל׳ מנחם. 3ה*ל כ,

8עיי׳

מענריל ליפשיץ ר׳ זלמן שעראצישיק ר׳ יסושע טווארקאב ר׳ אברהם ארי׳ טשארלינג ר׳ שלמ־ יעקב ראטבארד. ר׳ שמואל סייטלער. ר׳ דוד גאלרפארב ר׳ חיים גארפינקעל. ר׳ דור ש״ן הרב ר׳ יחיאל מאיר מו״ל. ר׳ נחמן סליי שו״ב ר׳ עקיבא זאב שי״ב ח׳ ר׳ יוסף לוד מארי! ר׳ מפנריל אברהם סינצקי. ר׳ אברהם חיים רויטששיין ר׳ אהרן הכה! אפאזלאוואפר ר׳ אברסם יצחק וועימיס ר׳ בייניש מישעלסבאך . ר׳ ישעי׳ מנחם איירילזאהן ר׳ הירש ליב שו״ב. ר׳ לול לעסעלבוים. ר׳ שלמה גראכסקי ר׳ זיםקינד סאמעט. ר׳ יצחק מאיר קא^נער. ר׳ משה צבי לעסעלניים. ר׳ זאב דוד ליפסקי ר׳ יוסף הלוי נראסקאשף ר׳ אברהם מענדילזאסן ר׳ משה אהרן גאלדששיין ר׳ אברהם צוקמר. ר׳ מרדכי גאלדגלאםס. ר׳ שלמה אוינענשטיין. ר׳ שבחי אויגענשטיין ר׳ אברהם סרן וואנחאצקטר. ר׳ ברך וואגחאצקטר. ר׳ יחיאל מנחם שטפרלינג. ר׳ צבי זאלצשטיין. ר׳ נחום בנימין מאלינאק ר׳ יהודא ליב ראוענשטראך ר׳ אסרן פערילמאן ר׳ דוד טעמקין ר׳ אברהם שטרייפמאן. ר׳קלמן קאנםטאבלפר. ר׳ מאנע מאיר ראזיגשטראך. ר׳ יצחק איינגילמאן ר׳ מיכאל אלי׳ ראזיכשכןראך. ר׳

יעקב רייזנער:

וולאדאווע הרב ל׳ אכלים פישל אביר ל׳ אלי׳ אוימלבאך עי בהמ״ד הג׳ ל׳ דוד שויב ל׳ שלמה יהודא שו״ב ר׳ מרדכי שו״ב. ר׳ דוד ששילערמאן ר׳ שלמה זלמן גאדליב ר׳ יצחק שמרי׳ כארינהאלץ ר׳ דוד רייכמאן. ר׳ צבי גפן עש״ט ביאלער ר׳ ישראל יעקב גינזטרג. ר׳ שמואל משה זילבערשטיין ר׳ יצחק ליב סיפשמאן. ר׳ אברהם יהושע וואקסמאן הג׳ ר׳ יצחק דוד ביגמאן. ר׳ נחום גארכינקעל שו׳׳ב ר׳ מתחיהו בארינהאלץ. ר׳ גדלי׳ ווייגבערג. ר׳ יצחק לפווי. ר׳ אפרים פישל

סאמעלזאהן.

וולאדאווקע הרב ר׳ יהודא ליב הלוי הורוויץ חב״ד. ר׳ פסח פרידמחן • ר׳ יצחק רוזינמים ר׳ מרדכי שמש על כהמ״ד סג׳ ר׳ אהרן יוסף גאלדכפרג. ר׳ חיים ביגמאן ר׳ פזריאל שו״כ ר׳ יוסף צבי כודניק ר׳ יוסף לוי םת״ס ר׳ יעקב ישראל ע״ש קאצקער. ר׳ מרדכי מהיל ך ר׳ יצחק עהרליך. ר׳ חי ם שו״ב. ר׳ שמיאל

לייכשער . ר׳ מסחיהו אלצמאן.

וויסקיט הרב ר', יוסף מנחם הערמאן אב״ר. ר׳ מטנדיל כלאה שתיין הרב ר׳ חיים בהרכ סצ׳ מנאדערזין ר׳׳ בטריפ ווארשאוויאק. ר׳ אכרהם אליעזר באגעט י

נח זאנד ר׳ ישרחל שו״כ.

וואלבאדש הד״״צ ר׳ יעקב משה הכהן אב״ד. ב׳ ר׳ צמח דוד הכהן. ח״ר נחמי׳ לול. ח״ר בנימין יעקב ריבאק.

. ל י מ ר׳ אהלן בצלאל עבור מ

משה זאקס שו״ב. ר׳ גרשו! פלאוונער פבהיח גור טיי הנ״ל ר׳ יחיאל וייניסאן ר׳ יעקב קאפיל סענדלער . ר׳ מנחם גחוס בארינשטיין. ר׳ יחזקאל הענדלער. ר׳ ליבוש ראזינטאל ר׳ ליבוש באגאימר. ר׳ יצחק יעקב עהרליך ר׳ צבי ראפיכארט . ר׳ מרדכי האבערמאן. ר׳ ימקכ יצחק יוסף באחיקאיוסקי. ר׳ בעריש פאיניינסקי. ר׳ ה פניך ראמענבערנ ר׳ יחזקאל בראנער ר׳ ישעי׳ שמחה בהרב ראביד ר׳ נכסלי צבי לעווינסאף ר׳ שלמה גוטלער ר׳ מנחס מענדיל מיאריסטע. ר' יצחי! קורלאנד ר׳ שמואל סניק1. ר׳ חנוך הענדיל האמער. ר׳ מרדכי פעכיר. ר׳ חייס יהורא וואללערשטיין ר׳ יעקב בינשטאק ר' דוד דוב הכהן בארבאנעל ר׳ יוסף דימאנט ר׳ אפרים פישל מורנער. ר׳ מנמם מע^דיל ראזינבערג ר׳ שמואל סעלבורג ר/משה מנחם ש מחאווין. ר׳ יצחק מנחם כין קרימלאווסקי ר׳ סעניך וועקסלער ר׳ שלמה כ״ן עבהיח קאזיגלפוו,

ר׳ מחם וויגדאראווין. ר׳ ישראל בריגער.

זארשיץ הרב ר׳ משת יחיאל הלוי אביר ר׳ אברהם יהושע העשיל שי״ב ר׳ אהרן י״הודא ראיפנדאווסקי. ר׳ צבי תאומים ר׳ יהושע תאומים ר׳ שלמה ליפשיץ. ר׳ מנחם מענריל אלטער ר׳ מענדיל סרידמאן. ר׳ חיים הלוי בארינשטיי!. ר׳ מרדכי מנחם הלוי לעייימ עבה״ח גור ר׳ מנחם לוד קארענשקי ה׳ חיים אבראמד), ה׳ בצלאל נר״ד עהרליך ה׳ דובפריש כ״ן זה׳ חיים שלמה שטרהך עבהמיל ה׳ חיים מאגדילמים.

ה׳ שמואל זאבנער ר׳ צבי ליב טישלער:

זדונםקעוואליא׳ הרב ר׳ לוי יצחק אביר החב החסיר ר׳ מאטיל י משה זלמן בהרב ר׳ שמחה זצ׳״ל. הגי ר׳ זעליג הערשפ/י!על ב״ר וואלכיש הערשפינקעל ר׳ מאטיל ראדחן ר׳ אברהם ווייסקאהל ב״ר דניאל ווייסקאפל. ר׳ גרשין קראנמאן ר׳ מררכי כאוויל. ר׳ יצחק הכה$ מרויבע ר׳ ישראל יצחק טאב ר׳ יעקב לול וועאצקי. ר׳ ישראל בהגאון מהר״י זצ״ל מיפזיפ ר׳ מנחם מנננריל מענלילזאזן ר׳ חיים ווינער. ר׳ אברהם ווארשאיוסיקי. ר' אברהם בנימין בינש הלוי. ר׳ העניך שעפס. ר׳ קגיך דובער לייבאוויץ ר׳ אברהם מאשקאוייטש ר' הירש דוד גלאזער ר׳ בנימין מנחם הכהן טרויבע. ר׳ שלמה זלמן ראכוכפרג ר׳ זאב לאנדא ר׳ דובער מטמא, ר׳ ירמיה גארלאן ש״ץ ר׳ אלעזר פערקעש. ר׳ ח-יס וואלף ביר יוזסא הכהן. ר׳ אברהם מרדכי סאכאכישעיושקי ר׳ מאיר גראבע ר׳ משה מענדיל ווארשאוויאק ר׳ ישראל קעמפנער . ר׳ נפתלי הערש באראך ר' ישראל לאבזינשקי ר׳ מאיר גאניאנדסקי. ר׳ משה אביגדור בראקמאן ר׳ אברהם יצחק לאשצינאווסקי. ר׳ בנימין יחזקאל ביר עזריאל זעליג. ר׳ אהרן פאריזטר. ר׳ אביהם קארן ר׳ יצחק זאב וואלף ראזענזאפכ!. ר׳ שלמה זלמן נכד הרב מזארניב ר׳ צבי הירש הכהן רובינשטיין ר׳ יצחק פרירעל ר׳ זאב האלף אבראמזאהן. ר׳ נחום ליפשיץ ר׳ יעקב אהרן שו״ב ר׳ קלמן שייב. ר׳ מע׳.די, גערשינאןףן. ר׳ יצחק מרדני סגילי

סטאשעווסקי

שמות הפו שערי׳. הרב ר׳ שמחה בינם אביר ח״ר יצחק מאיר עלחאנאווין ר׳ מרדכי מנחש מענריל ביטן ר׳ שמעין לעווי ר׳ מאיר קולבערט. ר׳ משה מענריל ווארעסלאיוסקי. ר׳ אהרן טובי׳ ברין ח״ר ניס! ברין. ר׳ משה אהין חטלעמסק• ר׳ שלוס אשכנזי ר׳ ישעי׳ זיירע ר׳ אברהם יצחק עפשטיין ר׳ יוסף• מאיר קאה! ר׳ אברהם גאלרכאיב ר׳ מנחם מפנדיל קאיוצלסיך ר׳ משה אזר! אידעלמאן עבה״ח ניר. ר׳ אהרן יהורא לעסמאן פכהמ״ד ר׳ ישראל יצתק העלמער ר׳ יצחק מאיר נייי׳אן ר׳ יחיאל מנחם מע^דיל ניימארק , ר׳ ישראל אברהם בארינשטיין. ר׳ חנוך העניך קילבפרמ ר׳ שלמה אכאטאיוסקי ר׳ יחיאל יוסף שו״נ ר׳ כאיל

לעסמאהן. ר׳ ישעי׳ בלומפנטאהל

זגערזש הג׳ ר׳ שלמה הורוויץ. הג׳ ר׳ שלמה צעוקים. הג׳ ר׳ נטע היינסדארף ר׳ מאסיל חרבאך ר׳ יהודא ליב פאריזעי־ ר׳ אנרהס ניעקריץ. ביר יצחק ב׳׳ל בריך ר׳ אלעזר ויאלף ר״כערט ר׳ אלי׳ שלמה בארינששיין ר׳ אברהס זילכערשאן ר׳ פנחס זעליג באר/שעיין ח״ר מנחם יחיאל ר׳ ישראל בועז ר׳ אורי ליפש ץ ר׳ אברהם ברלינער ר׳ ישראל יצחק שי״ב. סייר עוזיאל ר׳ מאיר יאקאבאוייץ. ר׳ שלמה ליב הכהן פבהמ״ר. ר׳ ישעי׳ טובי׳ ליבראך ר׳ אפריש פישל

קליגשמא! ר׳ שמחה בונם הכהן ר׳ שמואל אבא באס ר׳ מענליל פינקלשטיין ר׳ בנימין שצאראנסקי ר׳ חמך הפניך* כה, ר׳ חנוך ה^ניך שטייער ר׳ מאיר א/נזר ווידאווסקי ר׳ יעקב סאזנערזאק. ר׳ יוסף מאיר פאזכערזאהן ר׳ יוסף רובינשטיין ר׳ שלמה שאבשאווין. ל׳ ברוך נרינפארב. ר׳ מררכי שמואל צאדקאוויץ עבה״ח גול ר׳שלמהזוםמאן ר׳ שלמה וויטעלזאהן. ר׳ שמוחל

ליב הכה!. ר׳ יציזק פרחשקער ר׳ אליעזר שלומיאל הגי קיטיציסקע ר״א סי.׳ ליפשיץ ריט הג׳ קאנעל ר״ב. הג׳ אועער רימ הג׳ מרגל יש ר״מ סג׳ קאהן

ר״ע רג׳ מרגליות ריפ הג׳ מרגליות ר״ל -

זאריק הרב הג׳ הנ׳ ר׳ יהושע שליט״א אב״ל הרב ר׳ שמחה צבי מו״צ ל׳ שלמה לעווקאויין ר׳ חיים צבי רייזמאן ר׳ אברהם ליב קליינער. ר׳ יעקכ ממנרילל ה׳ אלחנ, זרח שארן י גיטשיין פבה״ח גור עיי מ עבהמ״ר ר׳ שלמה הלי׳ בחרינשטיין ר׳ ישראל יצחק םסאדנעזבורג ר׳ יעקב שלמה האפער עבה״ח אלכס^זר ע״י הנ״ל ר׳ יציוק מאיר טארנער. ר׳ ראובן שויב. ר׳ משה יוסף באלאיק. ר׳ יחיאל הערש ליקאוויץ ר׳ שלמה ראעענבעי־ג ר' יעקב יוסף רויטטנבערג ה׳ אלכסנדר גוטקינד שווארצבויג. ה׳ נס! יעקבשיזחרצבורג

זאוויערלא הרב ר׳ אברהם ראביד ־סרב ר׳ יצחק צבי גרינפעלד מו״צ. הג׳ ר׳ משה ליב הערצבערג ר׳ משה

באמס ר' מנחם מאיר קלוגמא! ר׳ נחמי׳ פאטיק ר׳ ליב הערש וועקסלער. מיר ר׳ אהרן אלי׳ ראטנ1נב,1רג

ר׳ ישראל אלימלך העי־לבט ג ר׳ ילחמיהל שויב ר׳

שמות הפרענוטעראנטען ערליך ר׳ אפרים יצחק ראענער הגי ר׳ נחוס גלאווינפקי, ר׳ יוסף שעפש. ב״ר משה שעפס. ביר שמואל שעפש. ר׳ חיים מאיר מיכראווסקי ר׳ שמשו! מפנריל לייבפננלד. ר׳ פרן שטערינפעלל. ר׳ אלי׳ צבי הירש נאשליב. ר׳ ישראל יצחק מיכעלטווין. ר׳ יהווא נאמבערג. ר׳ חיים ליב ווינער ר׳ שלמה ליזר אכפרצוקער. ר׳ אברהם נאלו ר׳ משה ווייכסעלכיש ר׳ אברהם יעקב קאצשמירין ר׳ משה זישקקינר ר׳ שלמה ווייס ר׳ יחיאל מיכל לאנרא. ר׳ מאטיל מענדלואהן. ר' מענדיל טלליך. ר׳ משה קאפיל קאפעלאווין ר׳ משה מאיל אלטמאן ר׳ יצחק איצע קענינהייט ר׳ יטקב קעניגהייט. ל׳ מנחם מענריל רויזינבערג. ר׳ אברהם זעלצעל. ר׳ משה 3רענער ל׳ אבלסס אכפמאן. ל׳ מענליל קאנטראויין. ל׳ יעקב ישלאל בילן עבהיח אלכםנדל ל׳ יהיש׳נ לעהרל. ר׳ צבי ק ר׳ אבלהם שעפס ל׳ יוסף קעניגהייע ר׳ ליטש מיכעלפווין. ר׳ ליבוש בר׳ מיכאל אביגרור כיאס. ל׳ אלחנן רובי!. ר׳ ליב יאהלימ. ל׳ משה זיםיל ווייס. ר׳ אלי׳ טארענבערנ. ר׳ יעקב זאב פישהאן ר' זקן

3לך סנה!. ר׳ חיים אלעזר ר׳ שמואל צבי קאלעקשטיין ר׳ ליפמא! שו״ב. ר׳ יעקב יצחק הלוי האפמאן ל׳ אהל! שלמה בילן ר׳ משה חנוך העמך הנהן לאנלבערג. ר׳ אבלהם בצלאל מנדל ל׳ אבלהם קולששיין. ל׳ יצחק מנחם עפשטיי; עבהמיד דעה״נ ר׳ ישלאל ליביש לוסשטיין עבסמ״ל דקסל. ה׳ אבלהס בעליש צוקער. ר׳ יהושע נבאי עבס״ח נול ר׳ יצחק מאיל לייבוש

ליפסקער ר׳ אברהם יוייסבערג • ח' ישראל שטפם ר׳ פאליק סאלימפנאווין בעקער ה׳ מרדני קעניגהייט

יענדזעב (אנדרעעוו) ד!רב ר׳ אהלן אב״ד ל׳ אלטמר יחיאל יוסף שו״ב

ר' יוסף נפתלי חעלמיר ר׳ אלי׳ ארבאך. ר׳ ישעי׳ מענעבויס עבהמ״ד ר׳ אשר זעליג מאהר. ר׳ לוד העלבפרג ר׳ מאיל נרייסמאן ר׳ יוסף זילבעלשטיי!

ר׳ צבי אפרים דאזע. ר׳ יצחק געטליער.

לובלין הה״צ הגאון הק׳ ר' צדוק הכהן שלינףא. הה״צ ר' אברהם שליש״א. הרב הגאון ר׳ הלל ליפשין אב׳׳ד ב׳ הרב הנ׳ ר׳ אליעזר מו״צ. ב׳ הרב הנ׳ ר׳ יעקב ר׳ סענדער זילבער. הנ׳ ר׳ משה לאנדא. ר׳ עקיבא אינר ר׳ לול זילבער ר׳ שמואל רויזינבלאט. ר׳ מאיר אשר נרינבערנ. ר׳ מררכי בלעכמאן ר׳ סענרער שטערינפעלר. ר׳ שמואל ברוך פרירמאן. הרב הנ׳ ר׳ יעקב יוסף הכה! הג׳ ר׳ אברהם פערער. ביל יחזקאל פפדעל. ביל מפנדיל פעדטל. כיל שמחה פעדעל הנ׳ ל' אלעזל שיינפעלד. ביל שלמה חנוך שיינפעלל. ר׳ זאב וויזענבפלג ל׳ מנחם ממנדיל נאלרששיין ר׳ ארי׳ קלונימוס האלבערשמאט ר׳ שמואל צבי זיגיליואקס. ר׳ מנחם מענריל נהנא פהש״ט גור. ר׳ יואל שעפלין ר׳ מררני צבי כהנא שפירא הג׳ ר׳ בונם אסטמאן הרב ר׳ בנימין מו״צ ר׳ לייזר שויב, ר׳ אלעזר שו״ב. ר׳ אברהם שלמה לאקש ר׳ יצחק האלבערשטאט. ר׳ תרדני,ואשילקאווסקי ר׳ מנחם מענדיל שויב. ר׳ יג!שף גליקשטיין על השט׳ קאזנין.

ל׳

שטאשעווסקי ל׳ הטניך אבא חאללע. ר׳ אבלהס קיפערויאסער ר' מרדני פיעטעלקאווסקי ל׳ יוסף אבאיויטש עבהמ״ר ר׳ שלמה יוסף ירושלמי ר׳ שמעריל ריינמאן ר׳ מטנריל באראן. ר׳ שלמה גת! גאללאיייטש. ר׳ מררני פריילעל. ר׳ לייבוש ויישטגראצקי. ר׳ אברהם שאלאווסקי ר׳ יעקב לול יאקאבאווין ר׳ יצחק ראראלאך. ר׳ מינאל ולמן אפעטאווסקי ר׳ יחיאל מיבל גלייסטער עבהיח אלנסנדר ר׳ עיונואצ נ״ן ר׳ חניך צערנאווסקי. ר׳ לול באסאמאניק. ר׳ ירירי׳ קאשענסקי ר׳ שמתה לחנצבערג. ר׳ ברוך מלרני םריינקעל. י•׳ משה פרירמאן. ס׳ חניך סטניך יאקאבאווין. ה׳ מררבי זאב וואלף גאממן. ס׳ מאיר שמעון ירושלמי. ה׳ מענליל בילקע,

ה׳ מאיר קארא

חאדליע הרב ר׳ ישראל נחן אב״ר. ר׳ אברהם צוקערמאן. ר׳ משה אליעזר ר״! עבםמ״ר ר׳ מיכאל יהולא ליטש שו״ב ח״ר מיכאל מאנקיטאוו ר׳ ירחמיאל חיים האלצמאן ר׳ יצחק משה נכל הרב הק׳ מבעלזין ר׳ מאיר האלצמאן. ר׳ חיים צוקערמאן ר׳ משה אייכינטאהל. ר׳ גאריל טהרליך. ר׳ מררכי בארינששיין ר׳ יעקב משה יייינבעלג. ל׳ יהושע צבי אללעל ר׳ אברהם צבי אקעלמאן ל׳ מלדכי גאלבעלמא!. ל׳ אבלהס משם

שילדקלאט. ל׳ משה גלאפשטיין.

חענטצין דוה״צ ל׳ ח־ים שמואל שליט״א ב׳ הל׳ אליעזל הלוי הורויין. ב׳ הרב ר׳ שלמה הלוי הולווין ב׳ הרב ר׳ יעקב יצחק הל! י הורווין ח׳ הרב ר׳ שלמה שפירא ח׳ הרב ר׳ יצחק שלמה גאלדבערג הב׳ ברוך קלינימוש הורווין בהרב ר״א ר׳ שלמה רובינשטיין ח׳ סרב א:"ד. ר׳ נפתלי בהרב מו״ה אהרן הכהן ז״ל ר׳ יחזקאל זאב לאנדא ר׳ שלמה לאבינשטיין ר׳ מאיר ליד ספיר באיאטשינטר ר׳ פנחס דוד היללער ר׳ חמך שמשי; סג״ל קאמינער. ר׳ יום טיב ליפמאן הללי

קאמינער. ה׳ מנחם מענדיל שטיין כעלד

טיראספאליע דורב ר׳ אברהם אשל עפשטיין אב״ד. ל׳ תנחום אפיל. ר׳ אלטער ליבינארן ר׳ שמעון ליבינארן. ר׳ יששכר ארזפל ר׳ ליב עפילבויס עבהמ״ד ר׳ מענדיל שו״ב עהש״ט קאצקער ר' שלמה דאמב ר׳ יצחק מענדיל זאמדבערג. ר׳ אסר! וויינטרויב ר׳ אהרן קאלינסקי. ר' מענדיל קאלינסקי ר׳ שמעי׳ קאלינסקי. ר׳ שלמם

דוד ראגאזיק ר׳ יהושע דאמשלאק ר׳ זאב רובינשטיין ר׳ משה ראגאזיק. ר׳ משה שווארלמאן. ר׳ הענוד־ רובינשטיין ר׳ יעקב שטיינבארג. ל׳ שמואל משה שו״ג ר׳ דובעל ששיינמאן ר׳ יצחק פעלומאן. ר׳

אלעזל איילבילט.

טאמאשאוו ד.רב ר' ישכר רוב שו״ב ומו׳׳צ. ר' לוד לאנדא. ל׳ מיכל לאפשקער. ר׳ מאיר ווייס. ר׳ עזריאל זעלינ שויב ר׳ בונם שו״ב. ר׳ ליל שו״ב ר׳ הירש ליב

שמות הפדענוטעראנטען, י ל׳ חיים וועכהעלפיש. ר׳ מיגאל שאמפיעל מבהמיד הג ר׳ אהרן ליב פארטינסקי ר׳ אברהם לוצקי ר׳ אלחנן וואלקאוויטש ר׳ שמיאל הירש חיימאווין ר׳ מנחם מענדיל קאפעלאווין ר׳ יוסף כין פלאקס. ר׳ יעקב מרדכי זילבערשאן ר׳ אברהם בערגער. ר׳ אברהם קימעלמאן ל׳ שמעין אבא סארינשטיין ר׳ דוד צבי

פיינשטאט ר' נפתלי פצידפרבויש ר׳ יהודא שפירא ר' אברהם צכי כין יאנמס ר' משה שו״ב וש׳׳ן. ר׳ יהושע לעווקאווין שו״כ ר' יוסף מרדכי קלעפפיש ר' יחזקאל לעראצינסקי ר׳ מנחם מענדיל שי״ב. ר׳ פנחס שו״ב הרב ר׳ ישראל פבהמ״ד בבאלעט. ר׳ זנוויל

אפפענה״ס עבהמיד ווילקע. ר׳ לול ברמ״א ווינער ר' יטקב פיטטרקאווסקי. ר׳ טובי' העכמ. ר׳ מנחם מענליל מאיר קירשטיין. ר' יוסף רוו שו״ב ראזינמגרנ

ביר מענריל ראזינבערג. ר' משה פערלע ר׳ חמך סרערבעניק. ר' העניך ווייסקאל. ר' ישראל דוד פריינר.' צבי ביר אברהם יצחק בראמבערג ר׳ זאב וואלף י הכה) מארקים ר׳ יחיאל לובל־נסקי. חיר יעקב ביר לעמיל. ר׳ יעקב ביר דניאל ראטקעל ר' שמחה כינס יואלף טאבע ר׳ שמואל בצלאל צעדערבוים ר׳ בעריל חיימאוויץ. ר׳ שלמה נחמן מארדקאווין ה׳ דוד צבי קרומהאלן ה׳ דוד גאלדפינגטר נכד צהה״צ מקאצק . ה׳ יצחק דוד יאסקאווין. ה״ר סענדטר דיםקין. ר׳ משה אבא טפששיין ה׳ מנחם מטנדיל •וסן* שלעססער. ר׳ פייוויל ברעסלער עבה״ח גור. ה' מנחם מענדיל גוומרן ר' יהודא כהנשטאם ר׳ פ׳חש הכהן בערקעניואלד ר׳ משה מאנשאייסקי ר׳ שמוחל צבי אהרנזאהן ל שמעון צבי בערמא! ה׳ יעקב מארק ב״ר שמואל יחזקאל. ר׳ אייזיק טרויב ר׳ נחמי׳ פיינסקי. ר׳ נח שו״ב ר׳ זעליג דרפז,פר . ר' נח בראנמויינמא[. ר׳ ליב עהרליך. ר׳ יצחק מאיר ראדישילקי ר׳ בעליל אבבע מפאב/ין. ר׳ יואל דוב שי״ב ר׳ משה שמואל זאנענבעלג. ל׳ ליטש ליזל שו׳׳ב. ר׳ אלעזר ליפמאן דאבי-ינסקי ר׳ יוסף שויב. ל׳ אליקוס נעציל שז״ב. ה׳ דוד יצחק מאזלרקאווין. ה' משה צבי סאלאמאן ל׳ ישעי' עמניאל פבהש״ע בביס סרייליך עיי הניל ר' יצחק כהנשטאס ל׳ משה אהלן וויינבעלג. ר׳ יוסף יאסקאווין. ר׳ יצחק איציק בהלב מהש״א אויעלכאך. ר׳ אכרסס חיים כין פאוויצקי. ר' מאיר יחיאל פאליאין עכה״ח נור ר׳ ישראל לעהמאן. ר׳ יוסף וויינטראב. ל' משה יהורא כערינבויס ר׳ אברהם כר״י לובינסק׳.ול. ר׳ איצא ר׳ הירשל בל״ז בהאליפל עבהיח נ יאסקאווין ר׳ מנחם מפנליל הכהן שו״ב, ר׳ אהרן ליפשטיין. ר' לייזר קטנינ ר' חיים אכרהס טירנר. הגי ר׳ משה ווייס ר׳ דוו צבי בראהן ר׳ מיז גארראן.. ן ג* ישראל דוד זילבערבערג ר׳ יהודא יחיאל הכהן כ״ ר׳ יעקב ברח״ז לעהמאן ר׳ אברהם ליבינסקי. ס' בעריש ראוינבערג. ר׳ משה קיואל ר׳ יצחק שי״נ גיזונדהייט ר׳ משה העלמאן ר׳ אברהם פארבע. ר' יצחק אלי׳ ליוכין ר׳ אליי פערזיכטער ר׳ חיים: ן י ענגעל ר׳ מנחם מענדיל לעווי; ר' ישעי' שעערין כ

פראגא הרב ל׳ יהושע מז״צ. ל׳ ישלאל משה מקשעיין. ל׳

ל׳ שמואל יוםף רויזינפיין. ר׳ ישראל מאנרילעארמ הנ׳ ר׳ צבי קאהן ביר אביגדור קאהן. ר׳ מרדכי וואלף שכעס. ר׳ צבי לאקש הגי ר' מאיר קאה; ר׳ שבתי וויינמאן. הגי ר׳ ליב אלפערין. ביר יוסף אלפערין. ר׳ אהרן קאנעלמאן ר׳ חנוך העניך פרליך ר׳ שמשון פעדטר. ר׳ דוד קאהן. ר' טובי׳ ליבערמאן ר׳

לייבילע בלאנק ר' שלום שטערינפינמיל

רוקאווע הרב הגאון ר׳ ירחמיאל מינצבערנ אביו הייב ר׳ צבי הירש מארגינשטערין בהה״צ מקאצק שליט״א ר' מירכי שויב ריבא. ר׳ אברהם פינקילששיי! ר׳ משה בארינשטיין. ר׳ נטע איבפרשין ר׳ שלמה הירשזאהן ר׳ יונה פריינקיל. ר׳ בעריש רוזינלוויינ ר׳ מנחם מענדיל מימגאלד

ר' חנינא דוד ר' ליכיש ליכטינבערג עבה״ח גור ר׳ שלמה הלל צוקער קאפ ר׳ יוסף זילבטרבויס במס״ל של האשה חיה שרה ר׳ משה מנחם ראזינבויס . ר׳ וובעריש מענדילזאהן פכהיח אלכסנדר ר' מאיר יסודא גילערינשער ר׳ יעקב גדלי׳ עבה״ח קאצק ר' דוד ביר יהודא אביגדור ליסט ר׳ ראובן צבי רוזינבויס ל' יצחק וויינבערג ר׳ פסח זילבערקראנץ. ל׳ מרדכי מענדיל ראזינבטרג. ר׳ נחום דוד לאקסענבערנ ר׳ יצחק זאב בהרב מטארלין ר' יהושע ראזענששיין. ר׳ גרשון מאיל ראזאל ר׳ זאב יואלף גוטטרמאן ר׳ נח בוימגאלד. ר׳ משה יצחק שו״ב ר׳ יעקב ב״ר לוואי. ר' יצחק וופרבער ר׳ חיים זיסא ליכשינשטיין ר' פתחי׳ זאכ הכהן שו״ב ר' שלמה חייס פרידמא; ר׳ יהודח צבי ויאשצבערג ר' מפה חיים גריצמאן ר׳ יעקב

מאיר זאלצמאן. ר׳ בנימין גבריחל זילבערשטיין

לארז הרב הגי ר׳ אלי׳ חיים מייזל אביר ח׳ הרב ר׳ גבריאל מז״צ. הנ׳ ר׳ ישראל פאזניינםקי הג׳ ר׳ משה אסרן ווינער הג׳ ר' יונס ווארשחיוסקי סג׳ ר׳ יעקב ורידיסלאווסקי הגי ר' ישעי׳ ווישליצקי הג׳ ר׳ חיים פנחס גרייסקאפ יהג' ר' חיים יעקב ווישליצקי. הג׳ ר׳ יטקב שפירא הג׳ ר׳ יצחק ליבראך הגי ר׳ בנימין ווינער הג׳ ר׳ בנציון קיסען הגי ר׳ זכרי׳ הטרמאן הגי שטילערמאהן הגי ר׳ שלום עפשטיין הגי ר' שמחה טפשטיין הגי ר׳ ברוך עפשטיין ר׳ משה עפשטיי! הגי ר' מיז בערמאן ב' הגי ר׳ מרדכי בערמאן. הגי ר׳ מ״ילערנער. הג׳ ר׳שמיאל יואל קב ונקי. הג׳ ר׳ שמואל זאב זילכערנלאט הגי ר׳ יפקב יוערחיווקער. הגי ר׳ אלטזר מאנאזאניק. הג׳ מארקוס וחוובקין הג׳ ר׳ שמחה רייזמאן. ביר זיסמאן רייזמאן הגי ר' ליטש לפווינסקי. הגי ר' יחזקאל הכהן פריינקיל הגי ר׳ ישראל אלשפר. הגי ר׳ יפקכ גריני!. סג׳ ר׳ נחמן שמארץ הרב החכם הד״ר ר׳ מיכאל ברמ״ש יעלםקי סג׳ ריב פריירינבערג סג׳ ר״ב קיסייא הגי סלאזבערג. הגי קופער הג׳ שיק. הג׳ פיקס.

הגי ר׳ יהודא ליב קלפצקי מכילן הג׳ זילבערששיין הגי קינשסאט הגי ראזפגבלאט הגי ז לבערשטיין. הגי באראך הגי פ־יגינבערג הג׳ באס הגי אבקין הגי בירענטיס הג׳ גינזטרג ר׳ יעקב קביזנקי ר׳ אביש קיפער. ל׳ ישלאל יצחק זלאסאווהקי. ל׳ שלום שפעכמ.

שמות ד&רענומעראנטען ר׳ שלמה ראדזינער ר׳ דוד קאלשאבער עבהיח

אסשראווצי. ר׳ מאיר זעלינ שייב ר׳ חיים ברוך שו״ב ר׳ ליביש מאליאנק ר׳ דוד ראסענשסיין. ר׳ יוסף שו״ב בהרב ר׳ ישכר מו״צ ר׳ אברהס שויב. ר׳ משה דוד ניימאן. ר׳ שמואל וואכמאן. ח״ר זאב איצא. ר׳ ישעי׳

מעגדיל הערמעלי!. ר׳ אברהם ביר שמואל סירשפעלד ר׳ מציון ביר אברהם שלמה ששערי!. ר׳ זאב יצחק סירשפעלד. ר׳ זאב יוסף ב׳׳ר יצחק מרדכי ניימאן ר׳ יצחק מאיר גאכטשטערין. ר׳ דובעריש שמערין. ר׳ דור קופער. ר׳ יצחק שספרי! ר׳ חיים אברהם יעקב מאנציק. ר׳ אליעזר צבי האפענשטאנד. ר׳ ברוך שמחה פראכטענבויס ר׳ פנחס שמעמפעלבערג. הרב ר׳ יעקב דור משמיליוויונע. ר׳ ישראל יצחק גארטינשטיין. ר׳ שלום צבי הכהן לערמאן ר׳ ישעי׳ הייטלער ר׳

אלסער ספייואק ח׳ הגאון אב׳׳ד מקאוולע:

שמואל רייזנער. ר׳ שלמה זלמן וואלאווין. ר׳ ישעי׳ ?נה ווישינסקי סיר מאטיל בפרלאווי. ח׳׳ר ישראל אהרבלוס ר׳יצחקדאנצינ ר׳ חיים ישראל שעסטאקאוושקי. ר׳ יוסף צוקערמאן. ר׳ חיים גרינבערג ר׳ ישראל וו״סענבלאס ר׳ שאול ביינקול. ר׳ שלמה זלמן וואלאווין ר׳ מרדכי טסטרייך. ר׳ אלעזר פטפערבערג טבס״ת גיר ר׳ מאיר שמואל הוכנליק עבה״ח גור ר׳ אלי׳׳ יחזקאל ברייטערמאן ר׳ יעקב קאפיל ווייסבלאט. י יויינטרוב. ר׳ יצחק אלי׳ קאהן. ר׳ מנחם דוד מזין. ח״ר חיים יעקב ר׳ מנחם אלי׳ ראזענבלאט. ר׳ יעקה מאליזואנטשיק בסיח ראדזין עיי הנ׳׳ל. ר׳ מרדכי ב״ר שלמקי זעלצער ר׳ שמעון ב״ר סענדער יאנציק ר׳י ליבל גוטמאן עבה״ח גארווילין ר׳ אלישע דוד בי ישראל משה עקסטיין ר׳ יוסף נטע זילבערשטיין ר' ישעי' הכהן ראטלעווי. ר׳ מנחם מענריל הכהן באבין. ר׳ ישראל סרוכי סלוי גייסטמאן. חיר ר' שלמה שטערין.

מצבת זכרוןש רגליו על , אשר טמל ויגע מ י י לאבי מורי המופלא ומופלג במורה ייא באמש מו״ה מאיר זיל ב״ר יעקב נ פסחי נדיבים לאסוף ריק למען יוכל להוציא אס הס׳ הק׳ לאור, אולם חפצו לא הצליח בידו ולדאבוני

לקח אוסו אלסיס בי״ד כםריו שנס תרנ״ח בשנס הארבעים ושש לימי חיי, סנצביה.

י רייכמאן (מכפר מ ה בה, ר׳ אהרן ה מקרב לבי הנני כוהן אס ס1לסי ללודתי םאשה הנכבדה מרס חי, זכות ׳ האסקאווין מתיז אונרוטש פלך !ימאמיר) אשר הזילה מכשפה לשעמי ולתממי בהדפסת הס׳ הק

המס׳ םק׳ וממצים הגדולה יעמוד לה ולזיעה בזה ובבא.

הפד לאברהם פרשת בראשית

מזבח הניול שבירושלים הקריב כו׳ להאיך הלה זה בזה או ייל כסששא להמום׳ נסבו בזבחים לף קי״ג ליס׳ אלא ולבנן לאין עיפוס בבמה וא״כ שסיר ויגן ט להקריב קרבנות קשה הא אין עזפוה בבמה ותירץ עלל שפיר בש״ר י מזבח הגרול שבירושלים הקריב ולפ״ז מ סביא בשם ק״מ הנ״ל להקשה האיך אמרינן ל׳ פילוס היו לסא בקרבן נח כסיב ויעלו עולות וסירן לפי שסם הקריבו בעצמם וסוי להם לץ כסן וקרבן כסן כולה כליל לכך קראו התורה פולוס רק ליש ללקלק רמאי סירן שסיז להם לין כהנים הא אף כהן בבמה לכך בא ר׳ אליעזר

ותיק על המזבח הגדול שבירושלים הקריב ולא על במה לכך שפיר קמ״ל שהקריבו ר' תודות ק״מ התורה לעולות שהיה להם דין כסנים וקרבן כהן כי1ה כליל ויתורן עפיי מאי דפריך על המריא למיד עולומ הקריבו בינ ולא שלמים דהא לפי תימן קימ היו כאן ד׳ סירוס ולפי הנ״ל שפיר די״ס פכ״ב כתב הטעם דמדיא דב״נ לא הקריבי שלמים לפי שלא היו עדיין ראוים לאכיל מקרבן פד אחר ממן מורה וא״כ שפיר כאן אף שהקריבו תודות

: לא היה נאכל וקי ל (מדרש ילקוט איוב רמו תתק״י) נמיר פ׳ נח פל״ג דרש ר״ע בגינזק למרי מעשה דור המבול ולא בכו מעשם איוב ובכו דאימא בגמ' ביבמות דגינזק וערי מדי כולם לפסול לפי שעבדי שלמה נתערבו בהם וי״ל לר״ע לעכו׳׳ם וטבד הבא טל בת ישראל הילד ממזר והיינו ריפ איקלפ לגינזק והיינו אס קדושין הופסין בטכו״ס ושפחה שייך ממזרות. משא״כ אס אין קדושין דאימא בנמ' דינמית דף כ״נ דקדישין תופסין אף בחייבי כריתות ערות בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חון בין שאמר לאביך קייס בין שאומרים לאביך הוצא ואמר רתמנא אחותך. ופריך ואימא לרבות שפחה כותית דיתפסו בהן קדושין ותירן סנמ' מסמברא חייבי כריתות לרבות שכן סופסין קדושין בהם לעלמא

ופריך אדרבה שפחה וכותית היי ליי לרבויי דאי מגידי לדידם נמי תפשי קדושין ותירץ לכי מגיירי גוכא אחריני הוי ומכת מעשה מבול דדנס בלא התראה כמבואר בייר פ׳ וירא בשם הפסיקתא. וא״כ צ״ל דלא מהני תשובה בבני נח רק דא״כ מאי טעמא גר מהני. וצ״ל דשאני נר דהוי כקטן שנולד למי וא״כ שפיר תירץ הנמ' לכי מגיירי גופא אחרינא. ואיכ אין קדושין סופסין בפכו״ם וטבד יישראל הבא מליה לא הוי ממזר ממנה ושפיר לא בכי משאיכ כשדרש ממשה איוב שהיו לו יסומן אף שסי׳ גר צדק יציל דהגריס מתאוננין משוס ששהו לביא או שלא קיימו ז׳ מציס בגיוסן וצ״ל דגר צאו כק- ו

.- . שגולל דמי ינשתר שברא סנ״ל ובכי ותרץ

א קמא (רף ג׳ פ׳ב) אמר שומר אתא ב בגמר8 מ בוקר וגס לילה אס מבעיין בעץ ופרשיי אתא בוקר גאולה לצריקיס וגס לילה חשך לרשעים אם השובו בתשובה ותבקשו מחילה בפיו וצ״ע אס קאי סבעיון בפיו על צדיקים קשה למה לצדיק תשובה ואס קאי על רשעים היה לו לומר וגס לילה ואס מבעיון טם ואיו זי״ל דאיתא בחן טוב בראשית דיר ויהי ערב ויהי בוקר ואיתא במדרש ויהי ערב לרשעים ויהי בוקר לצדיקים דכלל חושך בחושך מעשיהם זה רשע רק לאס עושה סשיבה ולחושך קרא לילה שנעשו מזדונים שנבנית וצדיקים נקראו יום רק אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא וכשפושס השובה נפשה זכיות ונקרא ביקר אור ואיכ שפיר שאמר שומר אתא בוקר לצדיקים ונס לילה לרשעים ואימת זה אס מבעי!! בפיו אם יעשה חשובה אז אתא בוקר לצדיקים וגם לילה לרשעים וק׳׳ל •

פרשת נח דאיתא בחלק (דף ק״ח) תשובה נצחס השיבה פורב לנח רבך שנאני ואחה שכאני רבך שנאני דאמג־ מן הטהורים שבטה ומן הטמאים שנים ואתה שולח מן הטמאים דלמא יפגע כו׳ וטור שמא לאשתי אתה צריך. אמר לו רשע במוסר לי אסור באסור לא כ״ש

ליש לדקדק דמם השיב לפורב פל שאלה ראשונה וי״ל לאיסא בקמ״ר וסובא בשיר דלכך צוס סקב״ס זי. כדי להקריב ד' מילית נח ובניי שהטאו בהרהור שהיו מקטני אמנה וד׳ תודות שד׳ צריכין לסודות יורדי הים כוי וחם יאשמו חטאו בתשמיש בתיבה היה צריך בעולות ושני תטאוס לחם ואשתו. ונשאר מסטהוריס נמי רק זוג אחד וא״כ לפי זה אי! לעורב פ״פ למה אתה משלת מסטמאיס שהם רק שנים ולא מהטהוריס שהם ז' שאף מהטהורים לא ישארו רק זיג אחל רק דגס שרב שימש בתיבה וא״כ נעשה לו כהיתר. וא״כ לא היו צריכין לפי סברת טורב להביא שני זוג לפולה ולחטאס לחם ולאשתו יאיכ שפיר ישאר מהסהוריס שלשה זוג ושפיר לפי סברת פורב לתשמיש מותר בתיבה שאלתי למה אמה משלח שהטמאים ולא מסטהיריס וא״כ שפיר השיב נח חשובה נלתת שטילה לשתי שאלות רשפ במותר לי אסור שאסור בתשמיש בחיבה. יאיכ צריך חס ואשתו ב׳ זוג לטולס ולחטאת. וא״כ טמאים וטהורים שיים שלא ישאר

רק זיג אחר וק״ל. דתורץ מיר פל׳׳ל ויבן נמ מזבת צס׳ נתבוגן נס אמר מפני מס צוני סקב״ה ומ3ם בטסוריס. ריא אומר ©ל ׳ 6יתר מהסמאים אלא להקריב קרב! מ

2 חסד *רשת נח לאברהם* צדיק נחל א״נ נקרא איש אומה ומיניה אשסציאו מ עלמא והיה לו להשפלל להציל פל וירו וסיס יכיל להציל אש הפולס כזכותו משא״כ אס לא היה צדיק נויל א״פ לא היה יכול להציל את דירו כמי שכתכתי כשי׳ ש׳ דה ק״ם דאימא כמדרש בסדום שלא היו צדיקים גמורים דאינם כדאי להתפלל ולהציל את אחרים וא״כ למה נקרא איש אדמם מיש שהציל את״כ כני טלמא שאמר הקנים לא אוסיף פיל לקלל. יא״כ שפיר זס דורשים לשכת שהים צדיק גדול מתוך שנחו נא לנטחו שפשה שלא כדין שלא סמפלל על דורו ונקרא איש אדמם שכגינים אשתציאו עלמא וסדורש לגנאי שלא סיס צייק גדול ממוך גנותו בא לירי שבח שנקרא איש אדמם פל שנתקיים מלמו*

במטרו וק״ל : בזוהר פ׳ גת דף שיא פ״א דקי דם התטא סי׳ מסירא מארם כולם. ואחר החמא הים מתירא הוא מכל התיות ונח אתקין הכל יבריך לין ברכה דשליט פל כולא כד״א יכל דגי הים בידכם כחנו. ואפילו ניני ימא. רת״א ביוכם נמנו מקומת ונא. ויש לדקדק השתא דגתמקן כמקום לכך בליך לין ושליטא פל כולא כו׳׳א יכל לגי הים כי׳ אפי׳ ניני ימא למה הניא סיפא לקרא ולגי הים ולא לישא לקלא כל חיות השלה ועוד מאי רת״א בירכם נתון כבר האיך תלה בזה יי״ל להוא קאמר "משוס לנת תיקן לכך נמנו לי הכל בידו דלמא משוס כמו ראיתא נ״מ מפני שנת הציל את כולם הלכך נתנו בילו ילבך היתר לי כשר כמי שכתבתי לעיל רק לעל זה קשה להא על לגיס לא נגע המבול ולמה נתנו בידו הרגים. אלא צ״ל כמי שכתב הזוהר שנסתקן הכל לזם מביא ראיה כמאן ואמר יכל דגי הים בידכם נתון אפי׳ ניני ימא ש״מ דהטעם כמי שאמר בזיהר לזה בא רימ ואמר דאין מזה ראיה דשא גס לאדם ניתן תתילה ורוו בדגת הים רק שהוא חטא וניטל ממנו ונת לא חטא

(נשארה הברכה בידו והיינו בידכם נתנו כבר:

פ׳ לף לך איתא בשים׳ שבח לף ל דב׳ פעמים הלך אברהם. בתתלה היה בן ע׳ שנה וחזר לביתו לאמר האיך אנית את אבי ולא קיימתי כיבור אב יאמר לו הקביה אני פיטר אותך. והלך שנית בן ע״ה שנה. דקשה בתהילה מאי קסבר שהלך ולא קייס כיבוד אב. וי״ל דאיתא בילקיט (צ״ע נילקיט קרישים איש איש אשר יקלל אביו כו׳ לרנוס טומטום ואנדרוגינוס מיש ולא מצינו שוס מיד דפוטר טומטום עיש) דש״א איש אמי ואביו תיראו לאפיקי טומטום לנטור מכיבוד אב ואימא לאברהם טומטום היה וא״כ היה פטור. רק לכאן אי אתם זוכה לבנים רק לך מכאן ואמה זוכה לבנים. וא״כ כשבא לאיי נתרפא וא״כ נתתייב בכינור אב ואיכ שפיל אמר שלא קיימתי כיבוד אב יתזר עד שפטרו סקב״ה וקיל: באופל אתר י״ל והסוס׳ כתבו בשבת דאברסס סיס בן ע׳ שנה כשיצא בפעם ראשון ואז סיס ברית בין הבתרים כשהיה בן ע׳ שנה וגוזר צתרן וכשהיה בן ע״נ שנה היה סריגת המלכים. ואח״כ כשהיה בן מיה שגם* סור ויצא והיינו לך לך וייל לפעם ראשון כשיצא הים׳ פטור מכיבוד כמו שפפק כייר שי׳ ריפ ראם היה אביי

ישע

ויתורץ נמלא רעמות גבי ללת הכת אסולם פגע י יהונתן בל עוקבא אוקש׳׳ ואוקמי׳ מ״ש דקא פגע בר״פ ולפי הכיל שפיר דביש ס״ל רצלת הבת מוסרס דכסיב לא סהיס אשת המס החולה מכלל דאיכא פנימיוס וביה ס״ל דאילטריך דאין קדושין סושםין לעלמא ביבמה אף שהיא תייבי לאוין. משא״כ לר״ע דס״ל יבכל תייבי לאוין אין קדושין חיססין יא״כ ליכא למימר לאיצטרך לזה וצריך לומר דאיצטרך כלימוד ב״ש דליל יצרת הבת מותרת וא״כ שפיר לל״ט אוקשי׳ יאוקמי׳ וק״ל. ובדרך הלצה י״ל כך דמכח איוב לא בכו דיכול לפטור כל סעולס מדין משים שטרק ולח מיין ואיוב סיה לו סירין שיכור הייתי וא״כ לא היה יכול לסתטירר אותם משאיכ דרש (תתילה) מעשה מבול שהיה שכרות כדאיתא במדרש שהיו נבל וכנור משתיהס ונענשו ש״מ ולא מהני שיכור הייתי ולכך נתעוררו(ודרש אתיב

מעשה איוב ובכו) ־ ברש״י לא נתתם גזר וינס אלא על הגזל ומקשים הא כתיב כי השתית כל בשר וי״ל וווקא מכת שניהם נתתייבו רעל עריות שלהם דפרשיי שהיוה ס מ מטיבי{ לחופה ובא אמר ובעלה רק ראם נימא מ לתופה ולא נבטלה וב וירהו ליתא איכ יש להם תימן ובגמ׳ וסנהורין וף נ״ז קאמר איש איש לחייב ב״נ טל עליות וכליך הגמ׳ הא מלאמל נסקא ותירן הגמרא לעדים והתראה יפריך הגמ׳ מיגרע גרפ ותילן נא צליכא לנכנסה לתופה ולא נבעלה דבדידהי ליתא וברידן איתא. וא״כ אס נימא דאיש איש הוא ריבוי איכ צ״ל דנכנסה לתופס בדידסו לימא. ואיכ םי׳ לדור המבול תירון ואם על גזל היה תייב ב״נ מיתה שלה בגמרא דסנהדרין דף כ״ת דמיא רק על ד עבירות מזי מצית תייגין בינ מיתה ג״ע ושיר וברכת השם בו׳ ויליף מאיש איש ות״א על.כל ז׳ מלות סיו תייבים מיתם יא׳׳נ אף על נול לאיהרתן זו מיתתן ואיכ לפי מר״א זם צריך לומר ללא שנירא לי׳ איש איש לרטי יציל דס״ל דאיש איש לרבות נכנסה לחופה דבדידהו ליתא וא״כ שפיר כ״נ נסתייט אי טל

הגזל אי פל מריות וק״ל: שמעתי בשם אמו״ר סגאון זיל דםפורב אמרס לנת רבך שנאני ואתם שנאתני. ראיתא דםקב״ס ברא סטמאיס אף שאין בסס צורך נבום מ״מ בראם כדי שאף שימטאו בני ארס ירחם מליסס ויפרנסס כמו דאמרינן בגמ׳ רביב פרנסני ככלב וכעורב דםקביס מרתס עליסס מכיש שירחם טל בני אדם לכך בראם הקנים סטמאיס וסייגו שאמרם סטורב לנת רגך שנאני וא״ב למס בראני אלא נוי שנלמד ממנו קיו לרמם טל

בני אום ואס נן למס אתה שנאמני וקיג: נה איש צדיק ממיס סיס בוורומיי. סרש״י יש וורשין אוחו לשבח אלו היה בחר אחר, היה יותר ויש יורשי( לגנאי אלו היה בחרו של אברהם לא היה נחשב לנלוס. ינן הוא בחלק דף קיט דיש מקשים והא הוי ון כל אדם לנף זטת הואיל דאינא למיירש הני והני הים לו לדרוש לזכות. וי״ל דאיתא נפי ויקרא טוהר קטן דף שיי איש ארמה רי״א מקרא איש אדמה דבגיניה אשמציאו בני עלמא דהיה לו להתפלל להציל את דורו. ד״א איש איטה דבגיניה אתקיימא מלמא לנמר דאמר גקביה לא אוסין! מור לקלל. וייל חס תלה אש היה

>׳ לו יך לאברהם ב 3 פס רשע דהיה לשלוח לרשעים בשביל הצדיקים וישיב הקכ״ה והים כצויק כרשע שהצדיקים היו צדיקי נופלי. פירש אינם צויקיס גמורים ואינם כואי להציל בשבילם הרשעים וסי״ס הקשה שם סינח שלא יצילו אס הרשעים טכ״פ היו כראי להציל אס עצמם רק וייל ואיסא ביית בראשיס פ׳ י״ג ברף ש׳ ע*ב באשר הוא שם הא אמרינ! הן בקדושיו לא יאמין שמסלק קווס זמן כוי שלא יסמא וסירן דכצדיק גמור כנון מנוך מסלקו קודם זמן שלא יסמא משא״כ צדיק שאינו גמור שכבר הטא בלים אזי דן אוסו באשר הוא שס שאינו כדאי לפשומ עמו ססד לסלקו קודם זמנו והיינו שאמר אכרסס הלילה לך להמית צדיק מס רשפ אס לא יצילו הצדיקים אה הרשמים שימ דהצריקיס שהיו שם לא היו צדיקים גמורים רק שהקב״ס ידפ שיחטאו ולכך סילקו קודם זמנם כמו לחנוך משאיכ טכשיו במ״נ וק״ל(יאמר ליה הקכ״ה והיה כצדיק כרשע כמו שאמר ר״א לקמן כחיכ והכרחי ממך צדיק ורשע בצדיק שאי׳-ו גמור ששוטף הכל וכאשר הוא שס הוא

: ( ק י ה ליחיד גרידא כלא רשעים ו הלילה לך להמיח צדיק עם רשע חלילה לך השוכט כל הארן׳לא יטשהמשפט. וי״ל עפ״י דאיתא בזוהר פ׳ חציה ע׳ שכיד דעו סוכוח המה ימי עילאם זחמן כל חירו אלהי כל סארן אלהיס שופט ודינא דעלמא מחאה נקראה ומסוכות ואילך נקרא ימי חחאה ואחיכ בעמוד שכיס לכסוף כמב מבורך החילה קשה מ״ב ולבסוף רך ולבך הוא יומא דדינא קשה וסופו רך שמיני עצרה שמהה והיינו בדינא ההאס אבל בדינא עילאפ שירוהי׳ וסופו קשה כל זמן לאויל אהה קן ובהר דשארי לא סליק עד יאכיל ושצי לכולא ולא אשייר כלום והיינו חלילה לך להמיה צדיק עס רשע דסא שופט כל איקרי

דהיינו מעלמא המאה דשלא שצי לכולא וק״ל הלילה לך להמים צדיק עס רשע ופירש״י הלילה לך לעוה״ב וי״ל דשמעהי כשם מפרשים דלמה לא כחוב בהורה שכר עוהיכ. והרצו שכל דבר שיצא מט הקניה לטובה אפילו על חנאי לא חזר. ואס היה נכתב בסורה אס השמפו יהיה לכם עוה״ב ואיכ אף שלא היו שומעים יהיה מוכרה להיוה לנו עוה״ב לכך לא כהב שכר עוה״ב בתורה משא״כ נכרכות וקללות דאף שנכתבו סכרכות אס ישמעו אס לא ישמעו יהיו הקללות דוה אינו ככלל שיצא מפי הקב״ה לטובה לא חזר דאס תטאי אין הכרכה שיכה להם בעוה״ז אדרכה הקללות היא טובה לחוטא שיהיה לו עונש כעוהיז כמו דכתיב בקללות והשיגוך דעיקר השכר הוא עוה״כ לכך לא נכתב בתורה רק דהא מצינו דחזר הקכ״ה כמו *דאמרינן בגמרא דפבת אמר הקכ״ה והתוית תיו על מצחות הצדיקים לחיים ואמ״כ חזר ואמר ממקדשי תתלו והיינו חלילה לך להמית צדיק פס רשע כמו שאמר את״כ ממקדשי תתלו דא״כ חלילה לפוס״ב דאי, תירוץ מה שלא כתוב בתורה הוחיל שיטל הקכיה למזור אפילו מטוכה ואין לדקדק דהא עדיין לא נאמר והתוית היו. י״ל עפ״י מס דאיתא בזוהר בראשית מ׳ ב׳ כד נרא עלמא נאת אות תיו לפני הקניה למברי כה איל הקביה לית אנת כלאי שעתיד לתתוס על מצתוס הצדיקים אנשיו וקיל. (וזהו דכתיב כילקוט מעשוס כדכר הזה לא היא ולא דכוותה כו׳ וסקביס השיב לו והים כצדיק כרשע כדלעיל מפני שיש בילם למחות ואינו סוסי

שניהם

הפד פרשו

רשע פטור מלכבדו. וא״כ היה אברהם פטור מלפברו את תרח לכך יצא פעם ראשון כשהיה כן פ׳ שנה משאיכ אתיכ כשהיה ברית כין הכתרים ונתכשר ואתה תכא אל

אבותיך.בשלום דאמרינן שנתכשר שפשה תרת תשוכה וא״כ היה חייב בכינור אב לכך תזר לתרן ואת״כ כשהי׳ 3; ע״גישנה כשנצח אח המלכים (כמ״ש המוס׳ ככרכות ל״ז מ״כ) ואיחא לקמן פמק שוה ששם הושוו כל האומות •וקצצו ארזים ועשו בימה והושיבו אברהם בראשם ואמרו לו מלוך אתה פלינו. וא״כ נפשה מלך ואיתא בייל סי׳ ר״מ לכשהוא כן גלול ות״ת יצא טאכיו שלא יצטרך לכבלו ולקום מפני אכיו. וק פשה מהרר״מ משעה שעלה לגדולה *צא ממקום אכיו. רק לאס הכן רוצה למחול ולכבד את אכיו אף שהכףתית גדול רשות בידו דרכ שמחל על כבודו ככודו מחול כמו שמכואר ביו״ד סי׳ ר״מ סעיף ד׳ וא״כ אחר ברית בין הבתרים שגחבשר שפש5 תרת סשובה חור לחרן לקיים כיבוד אב אף שאברהם היה ת״ת גדול רשות נידו למתול פל כבודו ולכבדו משאיכ לאתר שנלת את המלכים בפמק השוה ונפשה מלך ומלך שמחל פל ככודו אין כבודו מתיל. ואינו רשאי למחול. ואיכ היה פטור מכיכוד והוצרך ללכת ממקום אביו והיינו כפטם שנית אחר ניצית המלכים אמר לו הקכ״ה לך לך מארצך ולך אני פיטר מכיכוד אב ואיכ שפיר יתורן דלמס המתין הקניה לפוטרו עד שתזר לתרן ואת״כ אמר לך לך אני פיטר היה לו לומר תיכף כשרצה לחזור ללכת לתר[. ולפי הנ״ל שפיר דאז לא היה טדיין מלך היה רשות לאכרסס לקיים כוכוד. משא״כ עכשיו נעשה מלך (ועיין פ׳ פנתס מיש ב א

באריכות).

במדרש שותר טוב תהליס אשר פריו יתן בעתו זה יצתק ועלהו לא יכול זה ישמעאל וי׳׳לי דאיתא באלשיך יהושע סי׳ כיד דלכך נצטוה אכרהס י נ פ על המילה בן ק׳ שנס כדי שיצא עס ישמעאל כל הזוהמא ואת״כ יצא יצתק כקדושה משאיכ אס היה נימול קודם היה מתיש כחו של הזוהמא והיה יוצא מעורב ואיכ שפיר אשר פריו יתן בעתו זה יצתק שנולד ב, ק׳ שנה כשהוא נימול ואפיה עלהו לא יבול זה ישמעאל דאף

שיצא עמו כל הזוסמא וק״ל כלה משקה כגן ה׳ כארץ מצרים יי״ל דאי׳ במדרש סנפלס פ׳ חיי שרה פז״ק דף קכיה מיד בכל׳ ומאות! טיפין נעשו ד׳ נהרות •וס עדן מנטף טל הגן ט שם הראשון פישון והוא נופל בארן מצרים ולכך היה במצרים חכמה יותר מכל העולם ומשנגזר ואכד תכמה ממצרים נטל הקב״ה אותן הטיפות וזרקן לגן דכתיב ינהר יוצא מעון להשקות את הגן וא״כ לפי״ז כוונת הפסוק כגן ס׳ כארץ מצרים ותרווייהו מהני טיפין והיינו

כולה משקה:

פרשת וירא חלילה להמית צויק עס רשע ופרש״י ואית לא יצילו הצייקיס את הרשעים למה תמית את הצויקיס. ויש ללקלק היה להקשות בלא״ה למה תמית הצדיקים וי״ל שפל הצויקיש לא היה קשה רק עכשיו ׳קשה במ״נ ואיתא במו״ר לאכרהס תלילס להמית צדק

4 חסד פרעת וירא לאנרחם

מאשה אחרת הוי ודאי יורש ואין ספק מוציא מידי ודאי והיינו שאמרה כי לא יירש בן האמה רק דהא מצינו דיורש טס אחיו של מת ל!ה קאמרה כי לא יירש טס נני משום דהוי ספק וודאי וקיל(וזהו דקאמר טס בני אטיס שאינו יצחק שאני איני שפחה ויצחק אכילו אינו מי שהוא אינו

ק שפחה ודוק)ה ה׳ הביא חכם מהו אומר זה יצחק ששאל ש 3 ? מ ב הבן חכם הנה האש והטציס ואיה השה לטולה וי״ל דאיתא נדב ואביהוא מחו לפי שלא נמקד יצחק וא״כ יצחק שראה שימותו נדב ואביהוא ש״מ להוא לא יפקד ושפיר שמל איה השה לטולה דק דלמא ימותו בחטאם שהכניסו אש זרה וצ״ל כמו שכתבו המפרשים ינ״כ להתנצל בעבורם משוס שסברו שאף שיצא אש מן השמים צוה להביא מ! ההדיוט וזה הוכיחו יצחק שאברהם הוליך טמו אש והיינו שאמר יצחק הנה הא-1 והעצים ואיה השה לפולה ש״מ דמצוה להביא מן ההדיוט ואיכ נדב ואניהוא מחו בשביל שלא נעקד יצחק ואיה השה לפולה רק דיש לדקדק מה השיב אברהם אלהיס יראה לו וי״ל דחיתא ממי דחגיגה דף ד׳ הראיון אין לו שיעיל ראית פנים בפזרה כל א>מת ש רצה מייל ולא מייתי קרבן רק בטיקר הרגל ורל״א ראית פנים בקרבן א^ לו שיעור כל אימת שירצה טייל ומיימי קרבן וא״כ לדטס ריי דסיל כל אימת דעייל מתחזי ולא מ״תי קרב! רק בעיקר הרגל וא״כ לא שאל יצחק כלל ואיה השה לעולה דלא איצטריך קרבן רק לר״ל דכל אימת דעייל מייתי קרב! שכיר שאל איה השה לעולה ור״י יליף בגמרא ה,״ל שלש פעמים בשנה יראה וקרינן יראה כשם שבא לראוי? כך בא ליראות מה הוא בחנם אף אתה בחנם ועיין בשל״ה (דף רפיג ע״א) וכחיב בקרא אלהים ירייה לו המה ואח״כ נתיב כי היום בהר ה׳ יראה דרומז ג״כ לזה יראה יראה והיינו שהשיב אברהם על שאלתו איה השה דהי׳יסובר כל אימת דעייל מייתי קרבן לזה השיב אברהם אלהיס יראה ואח״כ היום בהר ה׳ יראה לרמז כשם שבא לראות בחנם כל אימת דעייל לא מייסי קרבן וק׳׳ל. רק דבגמרא דחגיגה (דף וי) פרש״י עולת ראיה הוי על שס דכתיב ויחזו אלהיס הביאו עולות ראיה. ואיכ נשמע דכל אימת דעייל מייתי קרבן לק מה יהיה תליי בפלוגתא (זה אינו פלוגתא כלל אלא הכל מידים דהקרבנות היו קודם מ״ת וראיה מרי יוסי הגלילי דסוכר דחגיגה היא קודם הדברות וביומא סובר דוישכון כבוד הי כר׳׳ג ע׳׳ע ודוק היטב) אס ויפלו עולות קודם מתן תורה ג׳׳כ שפיר מוכח כר״ל כל אימת דעייל מייסי קרבן משא״כ אם היה אחר מתן תורה י״ל שפיר כר״י דאי$י מיית רק בטיקר הרגל ופצרת יש לה תשלומי; כל שבטה רק דיש לדקדק לפ״ז למה לא הביאו ברגל וציל דס״ל כב״ש לפולש ראיה אינו דוחה יויט משא״כ לב׳יה דס״נ דפולמ ראיה דוחה יו״ט צ״ל דהיה קודם הרגל וצ״ל כר״ל דכל אימה לטייל מייתי קרבן. ולתרן ברישא גמרא דפסחיס ד״ע פ״ב לבן רורתאי ס״ל לתגיגה רותה שבס ורבנן ס׳׳צ לאין תגיגה רוחה שבת ואמר ב״ל ממה אני על שני גלולי הרור שמפיה ואבטליון שסם ררשנים גלולים ולא אמרו להם שחגיגה לוחה את השבת ליש לדקדק האיך סלם במה שהם ררשניס גלולים וקולם לזה לתרץ באגלה רשבינ אומר כל שלא אמר שלשה לברים בפםס לא יצא

ילי

מ אברהם היה טו שניהם שויס וזהו פצריק כרשע ורוק ו שתשובת השי״ם והיה הצדיק ע־שפ שניהם לחימה לכך אמר חלילה לך לעוסיב למס לא נכסב בהורה ודוק) . אייתא במד״ר בשם פסיקתא הגוי גס צדיק ההרוג אט הרגת אס הגוי תהרוג גס את הצדיק אף דור המטל ודור הפלגס צדיקים היו א״כ דנתם בלא התלאה ד״א אס תהרוג את אבימלך תהרוג גס לאברהם. וי״ל דחטא דור המבול שהיו מטובין לחופה ובא אחר ובעלה כמו שפירשיי ואיתא בנמ׳ דסנהדרין(דף כ׳׳ז ע״ב מ״ל) איש איש ללבות ב״נ שמוזהרין על עריות ופריך והא מלאסור נפקא לא צךיכא לעריות דישראל דצריך עדים והתראה פרש״י דאיש איש אתא ללמוד דאם עט׳״ס בא על טריות ישראל צריך עדים והתראה ופריך הב׳׳מ וכי מנרע גרע אלא לא צריכא לנכנסה לחופה ולא נבעלה דבדידהו ליתא ובדידן איתא ואיתא בגמ׳ דמכות (דף ט׳ פ״ב) אבימלך חלילה מחטיא לי שדינו מהר לשמים ופרשיי שם דהתס שהיה שם רק ע״י אברהם וא״כ שכיר קאמר אם תהרוג את אבימלך ש״מ לאף שהיה רק ע״א וכאן היו טריות ישראל וציל דאיש איש מרבה נכנסה לחופה ולא נבטלה דבדידהו ליתא א״כ צדיקים היו דור המבול. רק דייל שפיר דנהו מפני דאיתא בספר ק$ה מכמה בשם מקובלים דקודס המבול היה להם דין ישראל לפי שהיו להם נשמות ישראל. א״כ היו צריכין עדים והתראה כישראל א׳׳כ דנתם בלא התראה בשלמא בליש י״ל ח ינס כבני נס שאין צריכין התראה משא״כ עכשיו וק״ל.ן ייל ע״פ גמרא דמכות הנ״ל דאבימלך היה אומר א מותר דאחומו היא רק דאם נימא אומר מותר קרוב למזיד איכ היה תייג מיסה ואיתא בגמ׳ דשבת (דף סיס) אס אומר מותר אניס א׳׳כ תינוק שנשבה בין הנכרים ולא ידע פטור ואברהם בן מ״ח שנה הכיר את בוראו ואיתא בשחר ילדות טליתך שהקב״ה מחל לו והיינו אס תהרוג את אבימלך ש״מ דאמר מותר מזיר הוא וא״כ תינוק שנשבה בין העט״ס ועבד ע״ז חייב

א״כ תהרוג גס לאברהם . רתורץ נס רישא מדרש הנ״ל דאיתא שם דרבא י הוכיח דאימר מותר קרוב למזיד הוא דכסיבך מת על סאשה אשר לקתת מאי לאו בידי אדם מ וקאמר רב חסדא לא בידי שמיס והוכיח מדכתיב מחטיא לי ופריך הגמרא אלא מעתה ותטאת לאלהיס ולא לאדם אלא דינו מסור לשמים ופרשו התום׳ שלא היו עדים והתראה אבל באמת ת״ב בידי אדם דאמר מותר מזיר רק דהיינו אס ב׳׳נ צריך עדים והתראה משא״כ אס ב״נ נהרג בע״א וכאן היה אברהם א״כ נסתר זאת והיינו אם ההרוג את אבימלך וצ״ל דאומר מותר קרוב למזיד ומתטוא לי פירש שליט מסור בדינא משמים שלא היו עדים והתראהי נס צריך עדים והתראה וא״כ דנתם דור מ וא״כ ציל ו

המבול בלא הסראה וק״ל: ותאמר לאברהם גרש בן האמה הזאת כי לא יירש ב! האמה זאת טס בני פם יצחק. וייל ומו״מ פי׳ רע״מ פסק ואיש כשר שבא פל שסתמו והוליד בן הרי זה יורשו ורמיא פסק ובממון המוציא סתבירו פל״ס. וכתב הש״ך והייט אס יש לו יורש ובן שפחה חולקין והוי ספק בשניהם משא׳״כ אס יש לו בן מאשם אחלמ וגס 8( שפתם ואז הנן שפתה הוי ספק!3( ש;•

הפד פרשת וירא לאברהם ג 5ו לעיין מכה העלוה שאוכלים מצה בזמן הזה שימ לבפרב האכל מצות ולטמא בררך רחוקה ילפינן מכל בן נכר לא יאכל בז אבל אוכל במצה ומרור ולא למעט אבל אוכל בפסח רורימ משוס לועבלח העבירה שיהי שווח . וא״כ נם עלם לא תשברו בו אף בפסח לוריס ולזה תירץ אי! מפטיר׳! אתר הכסח אפיקומן דאיסא טעם אחר בבח־י והובא ב״׳״ב מציה ט״י לאיסור שבירת עצס בפסח להראות לרך שררה שא ן לרכז להטריח להוציא המות מעצמות כרעבתן רק לאיתא בנמ׳ לפסחים רף פ״ה פ״א לה״א בעצם שיש בו מוח מותר להוציא המוח לבא

עשה ליאכלי אח הפסח ולוחם לית לועצם לא תשברו ועצם לא תשברי קאי רק על עצם שאין בו מוח יאיכ לפ״ז נסתר טעם של בבחיי להא עצם שיש בו מוח מושר לשבור אבל אס נימא לאף עצם שיש בו מוח אסור לשבור איכ שפיר טעמו של בחיי לאימא בנס׳ לפסחים רף קיג אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אבל אחר מצה מותר מ״ט וכתבו התום׳ רבירושלמי איתא רהייגו טעם לפסח נאכל כשהיא שבע לוקא לאס אוכל פסח כשהוא רעב יבא לילי שבירת עצס להוציא מוח למלאות תאית אכילה לכך אין מפטירין אחר הפסת אפיקומן כרי שיאכל קורס פסח ויהיה פסח נאכל כשהוא שבט והיינו אס נימא דעצס לא תשברו אף עצם שיש בו מוח א״כ שפיר שואל מה החוקים של עצם לא תשברו מאי קאמרס טעמו של בחיי להראות דרך שררה דילמא כה״א דגמי דעצם שיש בז מוח מותר לשבור לכך חף אחה אמור לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אבל ניצה מותר קשה מ״ש וצ״ל כמו שכתבו החוס׳ בשם ירושלמי א׳׳כ נשמע דעלם לא תשברו בו אף עצם שיש בו מות וא״כ שפיר טעמי של בחיי ובזה יתורץ נמרא דפסחיס הנ״ל לרבנן סיל למגינה אינו דוחה שבת מיירי בחנינה ט״1 אף שכל לבר שזמנו קבוע לוחה זו הואיל ויש לה תשלומי! כל שבעה אינו רוחה שבת אבל אי היה מיירי בחנינה י״ר אף רבנ, היה שיל דדוחה שבת וב״ז ש״ל מקיש חגיגה לפסח דדוחה שבת והקשה החום׳ דילמא כהיקש אתיא לחגיגת י״ד ותרצי התיש' דס״ל דחגיגת י״ד מדרבנן כלי שיהא הפסח נאכל על השובע כדאמרינן לקמן בתים׳ שלא יבא לידי שבירת עצם רק דהיינו אס עצם לא תשברו אף עלס שיש בו מוח משים להראות אכילה דרך שררה כמ״ש בחיי כנ״ל ראם נימא דאיסור שבירת עצס חק בלא טעם נסתר זאת ואיתא בגמרא דקדושין דף ל״ז פ״א החוקים אלי הדרשות והמשפטים אלי הדינים וכתב הח״א החוקים אלו הדרשיח לפי דבר שהוא חק בלא טעם צריכי, לדריש טפס עליו לכך חוקים אלו הדרשות. וא״כ שכיר חמסו שני גדולי סדור שהם דרשנים גדולים. וא״כ צריכין ה! לחח טעם אף על חק וא״כ מ״ש איסור שבירה עצס יציל כמ״ש בחיי דאסור לשבור עצם דצריכין לאכול דרך שררה. וא״כ אף שיש בו מוח אסור . וא״כ שפיר חגיגה י״ל לרבנן כדי שיהא בפסח נאכל פל השובע והקיש חגיגה לפסח צ״ל פל חגיגה ט״ו ולמה לא אממ

שחגיגה דוחה שבת ורוק : ועפ״י גמרא סנ״ל יתירץ גמרא לביצה ד״כ ע״ב לפליגי ביש ס״ל לאין עולת ראיה רוחה י״ט וביה םיל לוחה ייט וקאמרי ב״ה קיו להליוט שרי בי״ט לגבוה לא כ״ש אמרו נ״ש נרריס ונלבימ

יוטחו

ידי תיבתו. פסח שהיו אבוחינו אוכלי; בזמן שנ״ה קיים טל שום מה ע״ש שמררו את חייהם וכוי שנאמר אשר עבדו בהם בפרך דיש הרבה דקדוקים פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שב״ס קייס פצה זו שחנו אוכלים וי״ל דח״א כותב רשביג כל שלא אמר שלשם דברים לפי שכל ה׳בחיס ששמטו שלא לשמן כשר חון מתטאת יפסח לכי ספסח בא לבטל ע״ז וצריך לומר בפיו והיינו ואמרתם זבח פסח לה׳ לכך אמר רשב״ג כל שלא כי׳ רק להיינו בפסח מצרים שפיר לבטל ע״ז שהיו עוברי ע׳׳ז במצרים מש־ויכ בפסח דורות מקשה למה והייט מנח ר״ג מוכח לכסח מצרים היה לבטל עי! ומקשה פסח שהיו אבוחינו אוכלים בזמן שב״ה קייס ע״ש גס בשלמא פסח מצרים שפיר משא״כ פסת דורות ותירץ דפשת דורות ט״ש שפסח ולא משוס ביטול ע״ז וא״כ לפ״ז היה מומר בשבירת עצם (כמ״ש הרקאנטי) הטלס אישור שבירת עצם לבטל ע״ז וא׳׳כ שפיר עצם לא תשברו אבל שובר בפסת דורות ולא דרשינן ועבדת העבודה הזאת שיהיו כל העבודות בחודש זה שיים. וא״כ ס״ה בן נכר לא יאכל בי אבל אוכל בפסח דירות כפי ההיא דגמרא וא״כ שאל מצה זו שאנו אוכלים ע׳׳ש מס דבשלמא בל״ה הייתי אומר העבדת העבודה הזאת אתיא להורות שיהיו כל עבודות החודש זה שויס ואיכ מאי בן נכר לא יאכל בו והיינו ציל בו אינו אוכל אבל אוכל במצה ומרור וא״כ א״צ לימוד פל טמא ושהיה בדרך רחוקה שחייב לאכול מצה ומרור דלא גרע מבן נכר כדאמר/ן בגמרא וא״כ אייתר קרא דבערב תאכלי מצית כדאמרינן בנמ׳ דע״פ דף קיכ פ״א וצ״ל כרבא דאתיא שם למקבמ חיב בומ, כזה וא״כ שפיר היו אוכלים מצה בזמן הזה אף שאץ פבח משא״כ פכשיו דס״ל דקאמרת דכשח דורות ע״ש שפשמ ופשמ יזצריס לבטל ע״ו א״כ עצם לא תשברו ב! ולא בפפח דורות !הייה כל בן נכר לא יאכל בו וא״כ בערב תאכלו מצות אצטריך לטמא ושהיה בדרך רחוקה ואין לימוד על מצה בזמן הזה והוא רק מדרבנן ושואל מצה זו שאנו אוכלים עיש מה ותירץ ע״ש שלא הספיק וכוי עד שנאלם דמצה ע״ש חירות !שואל מרור זה שאנו אוכלים עיש מה דאיסא בטור להקשה בפל המנהיג דמצה מורה על חירות וחרוסת מורה טל עבדות וכן פירש בסידור דבשאלות ששאלו לפי שכמה דברים סותרים זא״ז דדבר א׳ מורה פל חירות וד״א מורה על מבוית ואיכ בלאיה הוי אמינא ומרור ומצה שניסס מורים פל פבוות כמש״ל בזבח פסח ובפירוש לסידור כהא לחמח פניא ואכלו אבותינו שמצה בלא מלח ובלא שאור היא מאכל פבויס שלא ימפכל מהר. משא״כ מכשיו לקאייר ומצה עיש שנגאלו וא״כ מרור זה שאנו אוכלים ע״ש מה. ולזה תירץ וכוי שנאמר ויטבילו בסס בפרך לאיתא במפל׳ לגמל ה׳ להם חסל שבמחלה הים בכה רך שבדין היה לירד למצרים בשלשלאות של ברזל. רק בחשד ה׳ ששעבדו בתפלה בפה רך שאינו דומה צרה הבא לאדם בפעם ח׳ משמחה ליגון והיינו תירוץ שגס

מרור מראה על חשד של סקב״ה וק״ל 1יתורץ בשאלות הכס מה העדות והחוקים והמשפטים זט׳ אף אתה אמור לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ופל העדות פירש זו אכילת מצה והחוקים וי שבירת עצמות ומשפטים כל בן נכר לא יאכל בי. יש

חסד פרשת וירא לאברהם נסנו אלא ברמז רהאיך סלם כאן י״ל דהיית הקשה דכאן יליף מכס יצאס ולעיל ילין) מכס דכסיב ויקם וילך מכפל וסירן דכי היכי דכפלי הפרשה ס״ה הלימוד סנ״זל וא״כ שפיר וק״ל ועוד י״ל ואימא לקמן בנמ׳ בימ ויספר כעבד ליצחק אס כל הדברים איר אליעזר כלליה של סורה מרובים מכלטיתיו שאס בא לכסוב ב׳ או ג׳ דפי( היה כיסב ואיכ ליכא לסימר שיפה שיחחן משוס לנופי חורה לא נסנו אלא ברמז י״ל דהיינו לכלליה מרובים מפרטיה דאלו היה רוצה לנסיב היו צריכין ג׳ או ל׳ לפין להא אף כאן כלליה נאמרו ברמיזה רק לשם ב״מ ורבנן אמרי לברי שבח גילה לו שקפצה לו הארן וא״כ שפיר רבל׳׳ה לא היה יכול לומר יפה שיחהן של עבלי אבוס מכח שנכסבה הפ׳ כפול ונופי סירה ברמז להא גס כא! עיקר הנסים נכסבי בלמ! משוס לכלליה מרובים. משא״כ עכשיו למביא הלימוד היום ינאסי והיום באסי שקפצה לו הארן א״כ שפיר נשמע ריפה שיחה! ודקשיא לך ויסכר הטבל ליצחק אס כל הדברים שנכסב ברמז י״ל כאידך מד״א לקפיצה הארן

גילה וק״ל

׳ ילקוט רמז ק״ט יפה שיחה! כוי ושרן מנופי סירה י ^ ) ע״ט ועיין עוד ילקיט שמיני רמז סקצ״ז). בגמרא דמעילה פ־׳ד דף יין ע״ב פעם א׳ נגזרה נזירה הלכו רשב״י וריי בדרך נשאלה מנין לדם שרצים טמא אר״י וזה לנס הטמא שמרבה דם שרצים בכה וייל דבל״ה דשפחה של ביס אבא נזדמן להם גיס מלאך דהיינו להגר דיש לומר דהמה עיייפא משבחה והקב״ם בעצמו משמרם כמו נבי בני ישראל שהקב״ה אמר הנס אנכי שולח מלאך ולא רצה משה ואמר אס אין פניך הולכים כו׳ וא״כ לילמא היה כא, אצלם רק דאס נימא לעברי אבוס פדיכא מן הבנים ואיכ א״א לומר כן ושפיר בכה דשם בהנר נזדמ, לה ג׳ פעמים ואני לא פעם א׳ רק מנ״ל זאס רק מכח שנשאלה בכ,יהס דם שרן מניין שטמא ואמרו מן וזה לכס הטמא מוכח דעבדי אבוס עויפא מן כמיס דלש״י וכן הוא במיר איסא יפה שיחה! של עבדי אבוס מסורה! של בניס פרשה של אליעזר נכחב שנים ושיישה פעמים ובשרן ממט של הורה. ואי! דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי וזה לכם הטמא וא״כ מן וזה לכס הטמא דמרבה דם שרן שטמא מוכח דיפה שיחס, של עבדי אבוס מתורתן של בניס. ואי כ ליכא למימר דבשפחס שרה היה מלאך וכא, השכינה בטצמס בכס ריש דשם בסגר נזדמ, גיפ מלאך וכאן לא

פטם אחל וקיל.

פרשת תולדות יצחמ בברכס עשו משמני הארץ ופרש״י זו איטליאס י של יון רל״ל לרש״י זאס וייל ללרשיי קשה להא כבר נסן ליעקב משמני כארן רק לקייל בדבר שלא בא לטולס יכול לחזור קולס שבא לעולם וגבריאל נעץ קנה בים בימי שלמה וטליו נבנה כרך איטליא של יין ואיכ אז לא היה שכיר יכול לחזור וסייגי שפרש״י

זו איטליאס של יון וק״ל ־ אלה סוללות יצחק ושרש״י יעקב ועטו האמורים בפרשה יי״צ לאיסא בזוהר פ׳ ויחי ע׳ קפיב

יוכיחו איל ביס שאני נרריס ונלבוס לאין זמנן קבוע איל ביש אף טולוס ראיה אין זמנם קבוע לסנן אם לא חג י״ט ראשו, חוגג כל הרגל וי״ט אחרון של חג ריש לוקרק ילמס לי׳ למימר וי״ט אלדין של חג וי״ל דהכלל דפליגי ביד וחכמים הניל אס חגיגה דיחה שבת אף שכל שזמנו קבוע דוחה שבס רק דזה הואיל ויש לו משלומי! אינו מקי־י ומנו קבוע ובגמ׳ לפסחים הנ״ל ילכי חכמים שאין דוחה שבת מרכתיב וחגותם חוסם מג לה׳ פב,נת ימים והא ח׳ ©י להא יש לו תשלימי! ׳״ט חמרון א1א מכאן לחי! לוחה שבת והוי רק שבעה וא״כ אס יש לי תשלומי! אף י״ט אחרו! שפיר מוכח אף לבר שזמני קבוע היאיל שיש לו חשלומין אינו רומה משא״כ אם היינו אומרים לאין לו תשלומי! בייט אחרון וכתיב וחגותם אוהו שבעת ש״מ לחמה שבת להא שבפה א״א בלא שבת וסייגו דאמר ביש אף זה אין זמנו קבוע לחנן אס לא חגג י״ט הראשון

הולך וחוגג כל הרגל וי״ט אחרון של חג וק״ל והשתא צבא לתרץ המררש שהתחלנו חכם זה יצחק ששאל ואיה השה לעולה דקשה מאי הקשה איה השה דילמא ס״ל כר״י דעייל ולא מיימ קרבן וצ״ל להוכיח דמיימי קרבן כל אימת דעייל מכח ויעלו עולות מ״ש ויחזו אלהיס רק רלמא הוי אחר מתן תורה וצ״ל לאי אפשר לומר כן ראם היה אחר מ״ס למז לא הקריבו בי״ט רק לילמא ס״ל כב״ש לאינו רוחה י״ט וצ״ל רס״ל כביה ללחי י״ש להוי זמני קמט ואף שיש לו תשלומין. וא״כ חגיגת טיי לוחה שבת כב״ל לניקיש חגיגה לפסת וחגיגת י״ר לרבנן כלי שיהא הפסח נאכל על השובע. רק מנ׳ל זאת וצ״ל למוכח מכח ששאל שאלת חכם מה סחק בעצם לא משברו וציל כמו שמשיבין לו אין מפטירין אחר הפסח אכיקימן כלי שלא יבא לילי שבירת עצם כשיהיה נאכל על השובע וא״כ שפיר יק״ל. וא״כ שפיר חכם זה יצחק ששאל איה השה לעולה וגם שאל על

החוקים במ״נ אחת מהשאלות היא כהוגן ורוק חלילה לך ממשית כדבר הזה להמית צדיק מס רשע

ופרש״י חלילה לן יאמרו כך אומימ שיטף צדיק עס רשע כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה

ויתירן באופן זה לעל צדיק י״ל שמת שיחטא על שם סופו רק דהא הקב״ה דן באשר הוא שם וצ״ל משוס שמא יהיה תיהה על הראשונית ולכך צדיק בן רשע רע לו. רק דילמא צדיק בן רשע רע לו משוס שצריך לכבד אביו ולסמל עונשי וצ״ל דלרשע אין צריך לכבד רק דא״כ האיך כשרו לאברהם שיהיה לתרח עוה״ב וצריך לומר שפשה משובה ומהני תשיבה לב״נ (דלא כמ״ש בספר חולדות יצחק 3שס פ״מ דתשובה אינו מופיל בב״נ פ״ש בדף י״ט ע״ב). וא״כ למה תמית רשע להוי להאריך שיפשה ששובה ולכך יאמלי שכן אומנתי ששטף דול המבול שלא האריך להם ודנם בלא המראה כאשל כסבסי

לעיל סי׳ י״ו יק״ל :

פרשת חיי שרה ברשיי ואבא היום אל העין סיום יצאסי והיום באחי מכאן שקפצה לו הארץ. איר אחא יפה שיססן של עבדי אבוס לפני המקים מסורס! של בניס . שהל׳ פרשת אליעזר כמלה בחירה והרבה גופי תירס לא

חסד פרשת תולדות לאברהם ד ד המוכל בעין יפה מוכל ואין לו ילך שאני אחים שחלקו יכסיב סחח אבוסיך יהיו בניך בטינ, למילר כדמידיו אבוחינו • ואיכ מכס שאחים שחלקי יש להם ירך זע״ז ש״מ יילפינן מתחת אבותיך ולא אמלינן בברכה כתיב. וא׳׳כ אינו קשה בר׳׳מ ויכול בנו לערעל על מכילת אביו שמכר בכורה בחיי האב. ואימא באלשיך רהיס לא רצה לקרוע פלא רצה ליתן לישראל ירך יהיה ס״ל אתים שחלקו.אין להם ירך זע״ז רק מכת שבאמת נקרע הים ש״מ ייש להם ירך וא״כ אינו קשה בל״מ ושפיר היה פ״פ לעמלק לערער טל מכירת הבכורה שמכר עשו בתיי אביו והיינו בתר יעברו ית ימא אתא עליהון עמלק מטר רבבא על מכירת בכורה שמכר עשו וק״ל ואף שיש ליקיק יהא ממי קאנד בכור שמכר תלק בכורה בחיי האב ומת הבן בחיי האב מ״מ מוכח עכ״פ ילא הוי מכירה אז. רק יהאיך תלה וברכתא ישקל. וי״ל יעל הבכורה היו יכולי! לסתום פיהו ראם נימא כר׳ מאיר ראיס מוכר רבר שלא בא לעילם איכ היה שפיל מכירת עשו שמכר בחיי האב כבכורה רק רא״כ היה לו לערער על הברכות ררש״י פירש וית; לו את כל אשר לו ליצחק אותן רייתיקי ברכה שהיה משור ליד אברהם לברך למי שירצה נתן ליצחק וא״כ שפיר היה לעשו לערער על הברכות יהא היי בידו של יצחק לברך למי שירצה

והוא רצה לברך אח עשו. רק ראם שמא שלא היה בייו של יצחק הברכות נסתם פיו של עשו כמו שנתב רש״י ויהי אחרי מות אברהם וה׳ ברך את יצחק. רק דהמזרחי הק׳ רמאי דחקו לרש״י לפרש זיתן לו כל אשר לו ליצחק דייתיקי ברכות דילמא ככשיטה כל אשר לו וכתב הרא״מ לפי דכתיב וכל טוב אדוניו ב דו שנתן לו שטר מתנה בידו וא״כ מאי ויתן כל אשר לו ליצתק וכ״ל יייתיקי ברכות רק דילמא נחן לו לאברהם אותן הנכסים שזכה בהן אחר כת בת השטר מתנה דלא זכה עדיין יצחק דהא דבר שלא בא לעולם וא״כ ציל דייתיקי ברכות רק דאמינא דיכול לזכות אף דבר שלא בא לעולם כר״מ׳ דייתיקי ברכות . וא״כ שפיר מוכח דויתן כל אשר ס יא׳׳כ על הבכורה היו יכול ן לסתום דקונין דבר שלא בא לעילם רק דא׳׳כ מאי ייתן כל אשר לו ליצחק וצ״ל דייתיקי ברכות וא״כ נתעורר הערעור של בכורה במ״נ וק״ל ויש עדיין לעיין האיך תלה התרגום כד עברו ית ימא איתרעמו על מיא (וי״ל דאתרעמו מל מיא דהתתיל

עומד כנגד משה בטענה דאי; להם לרך. את בכורתי לקח והנה עתה לקת ברכתי וי׳יל רפש!• קאמר במ׳׳נ יש לי טענה דעל בכורה הי׳ לי לעש3 טענת אונאה שקנה בעד נזיד עדשים רק לעיקר הבכורה הי׳ חלק א״י !קי׳׳ל יאי, אונאה לקרקעות רליף בגמרא יב״מ (רף נ״ו) לכתיב כי המכור ממכר מיי עמיתך לא תונה דבר הנקנה מיד ליד רק דבנמ׳ פריך וכל היכא דכתיב יד היא יד ממש והכתיב ייקח כל ארצו מידו . ורש״י פירש וכל טיב אדוניו בידו שטר מתנה מסר לו שנתן לי כל אשר לו ליצחק דמשיס דלרש״י קשה החיך כת ב יכל טיב אלוניו יציל שטר מתנה רק דבתיי כתב וכל טוב אדוני! בידו ברשותו דכתיכ זיקת עשרה גמלים והא ך נשל בלא רשות אברהם לזה קאמר הפ׳ יכל טוב

אלוניו בילו ברשוחו וא״כ אם ידו ממש צ״ל שנתן ליי שסר ממנה(חסר) והיינו רקאמר יעקב כראות פני אלהים

לנעשה

מי אלה דהיינו ירבטס שעשה ע״ז רנקרא אלה וגס אלה לשין קללה לכן על אלה אני בוכיה. והקשה בזוהר דהא כתוב אלה תוללוה נח ותירץ לודאי הבי הוא דנ&ק מם להוא אבי כנפ! והיינו לקפה לרש׳׳י קושית הזהר לכתיב אלה תולדות יצחק לז? תירץ רשיי יפקב ופשו וק״ל: ?£יתא בספר שמנה לחמה בהספר פיג בשם מררש מנא הימרא שהבכור ניטל פי פנים בשבח ששבחו נכסים אחר מיתת אביהם תמן מנינן אותו יום שמת אברהם הבריא לילתק יעקב סעודת הבראה פכיל וי׳׳ל לחיתא בגמרא רר״ה (רף יוד) בתשרי נולרו אבות דאיתא (בקידושי אנחת) בר״ה כולדו אבות וא״כ בר״ה מחו דהקב״ה משלים מיום ליום ובטור א״ח סי׳ תקכ״ל כליגי רח״א דמלוה להתענות בר״ה וא״כ היאך הבריא יעקב את יצחק בו ביום וצ״ל כמו שהוכיח טיז שם למותר לאכול דכתיב ויהי היום ויעבור אלישפ ויחזק ט לאכל לחם. ואיתא ראותו יום היה ר״ה ש״מ דמותי לאכול ברייה. רק דלמא היה זאת בלילה שאכל וצ״ל דכתיכ ויהי היום רק דכתיב ביום הכותי כל בכור בפי בסעלתך והקשה בילקוט ויא דכתיב ויהי בחצי הלילה והי הכה בל בכור ותירץ בחזקיני דבמלת יום ר״ל אף. ה י לילה נכלל וא״כ י״ל גס ויהי היום כיריש בליל ר יי׳׳ל דזס יהיה תלוי דאיתא במד״ר לאור קרא יום זה יעקב ולחשך קרא לילה זה פשו ופוה״ז נקרא לילה ועוה״ב נקרא יום א״כ אס יום כולל שפיר יש ליעקב חלק נם בעוה״ז משא״כ לפי לימוד םט״ז הגיל צריך לומר דיום אינו כולל לילה וא״כ אי; ליעקב חלק בעוה״ז. וא״כ מאי ויתרוצצו המיס גבי יעקב יעשו שחלקו עולמות דהא אי/ ליעקב חלק בעוה״ז ולעשי אין לו חלק בעוה׳׳ב. וצריך לומר דחלקו פולס כמ״ש דהיו מחולקים למי מגיט חלק א״י רק דאס נימא דניתנין לבכור שני חלקים אחד מצרי א׳׳כ מה היה החלק דא״י מגיע במ״נ לבכור אלא ל״ל דלא יהביגן אחד מצרי. ובימי דב׳׳ב (דף קכ״ל) ילכי רבנן דניתנין אחד מצרי דכסיב פי שניס וצ״ל לאחיא הלימוד כריב דס״ל דפי שנים מקיש בכור לפשוט מניטל בשבח ששבחו נכסים אחר מיתת אביהן וא״כ שפיר מוכת תמן תנינן אתו יום שמח אברכם יעקב

הבריא ש״מ נוטל פי שנים בשבח וק״ל • בתרגום שיר השירים (עיין בילקוט בשלח רמז רמ״ב ר׳ נתן אומר לא בא עמלק אלא מהר שעיר כיי) בפסוק אחזי לני שועלים בתר לעברו יח ימא איתרעמו על מיא יאתא עליה! עמלק רשיעא לי נמר לכי! לבבו על עסקי בכידחא וברכתא ששקל יעקב אביני מ! עשי יי״ל מיל לעברו ית ימא אתא עמלק לערער על מכירת בכורה לאיתא בגמ׳ לב״ב(לף קנ״פ) בכול שמכר חלק בכורה בתיי האב לבנו מוציא מיל הלוקח. ווה קשה בדני ממונות אבוך זבין ואת מפיק וקאמר בגמ׳לאינו קשה לכתיב חחת אבותיך יהיו בניך. ואיה אנא מכח אבא לאבא קאתינא וקאמר אח׳׳כ לשפיר קשה בל׳׳מ. וקרא רתתת אבותיך בברכה הוא לכתיב זליכא יכולין ללמול מזה ואיכ עמלק בנו לעש! ערער על מכירת בכורה :מכר עשי הבכירה בתיי אביו יצחק לסיל מכת תתת אנותיך יהיו בניך רק לאם טמא כברכה הוא לכתיב לא יוכל לערער ובב״ב (לף ייי״) אימא אתים שהלקי יש להס לרך זה על זה. (אף;ןלקי״ל

וישלח לאברהט

שבעה אישוש וגזרו אף על שאר אומוח ושריך לר״ש כי יסיר לרבות כל המסירים ותירן מדאורייתא דרך שחנות ומדרבנן נזרו דרך זנות ופריך והא דרך זנות קנאים פוגעים בו. ותירן קנאים פונעים בפרהסיא ורבנן גזרו אף בצנעה. דיש לדקדק הים להקשית סיכף מקנאים פוגעים בו ול״ל דהייתי אומר דקנאיס פוגעים בי דרך זנות אבל דרך חתנות מותר ורבנן נזרו אף דרך מתנות ואיכ צריך לימר דלא תחחחן דווקא בז׳ אומות אבל לא בשאר אומות וא״כ ייל דקנאים פונעיס בז בשארי אומות דרך זנות. אבל דרך חתנומ מותר והוא מה שאמרה ליוסף דמותר לזנות עמה דמה שכתבה בתורה לא תתחה, היינו דרך חתנות ואשת איש אני ואין כאן תתנות. אלא דרך ז,ות מאי קאשרת דהא עכ״כ הלכה למשה מסיני דקנאיס פונעיס בו רק דהינו בכרהס א משא״כ כא, דאין אדם יודע בנו והשיב יוסף השתא פנויות אסורות מכיש נשואות ואיכ לפי דבריו צ״ל דאף דרך זנות אשור דאורייתא ואי: אף לרב׳.[ לריכין לומר לקנאים פונפיס הינו בפרהסיא וא׳גפ״כ לא שמע אליה. ואס לא נתרן רישא דמדרש רק סיפא דמלרש הנ״ל מה שאמרה שאי; אדם יודע בנו ומה שאמר יוסף השתא פנויות אסורות נשואות לא כיש אפפ״כ לא שמע אליה אליבא ררבנ! דס״ל דלאו דלא תהתת! בם קאי בשבעה אומות ורבנן נזרו אף בשאר אומות דייל היינופ ס בו אף דרך זנות והיינו בזי דרך חתנות וקנאים טי אומות ורבנן גזרו אף בשאר אומות וא״כ בשאר אומות אי; סילוק בין בצנעה ובין בפרהסיא משא״כ לדעת יוסף שאמר פנייות אסורוס ומכיש נשיאות וא״כ צ״ל דקנאים סונעים היינו דווקא בפרהסיא דסא לפי סצרסו אין חילוק בי! ז' אומות לשאר אומות וא״כ היא לשמוע לי׳ דכאן בצנעה אמפ׳׳כ לח שמע תליה ועוד י״ל על מה שאמרה שאין יודע בנו. וי״ל ע״פ מה שכתב ביי באה״פ בסי׳ יו״ד בשם הרמביס דישלאל סבא על הכותית כיון שהוא מחויב מיתה שהרי קנאים פונעיס בו הרי הוא בכלל ג׳ מבירות זיהרג ואל יעבור וכתב וי״ל היינו דוקא בפרהסיא וכאן איסא במד׳ שהיא היסה מפחד אותו אהרוג אותך רק לס׳׳א בנמ׳ יהרנ ואל יעבור כמיש הימב״ן הניל לזה אמרה אין ארס יודע בנו ואינו בפרהסיא ואיצ ליסרג

ואל יעבור וק״ל ביסש יעקב לישב בשלוה אמר הקביה לא דיין לצדיקים י שיש להם עוה״ב אלא שרוצים גס בעוסיז מיל קפץ עליו רוגזו של יוסף וי״ל ליעקב ועשו סלקו שני פולמוס רק מה שיש ליעקב הלק נס בפוס״ז לפי שעשו נגד ששס ימי המעשה ויעקב נגד שבס זאי! כת בששה ימי המעשה אס לא עיי שבס שהיה קורם בריאס

העולם ונסן כח בהם לכך יש ליעקב גס בעוה״ז סלק והיינו אס היה שבס קודם ובמדרש מסולקים דסיא כל מה שנברא באחרונה שולש על הראשון והוכיח משנס ולמדיא כל מה שנברא בראשון שולט על אחרח צ״ל דשבס

היה קודם בריאח עולם ויוסף סבר למליך פל השבטים וא״כ לכי סברחו דמה שנברא באחרונה שולט בראשין ואיכ צ״נ לשבח הי׳ באחרונה והיינו לא דיי! לצדיקים שיש לסם פוהיב ורוצים גס בפוה״ז יציל דסיל דשבח סיס בראשונה ונחן כח בששס ימי הממשס והראשון מושל

באחרון לכך קפן עליו רוגזו של יוסף וקיל או

8 חסד פרשת

לנפשה עור. כו־י שישיל אס סברכוח ושפיר הרצנו מן התרפומוס וק״ל

ץ יתורץ וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכז י פ י ט ו ואיתא בזוהר ויצא ל' קמית ע״ב בסתרי שורה עיש) ויצא תלציו נרב זאביהוא ולפי הנ״ל שפיר שנדב זאביהוא נפנשו שהציצו בשכינה ויתזז אלהיס והמלאך שנתאבק פס יעקב הי׳ שר של פשו שפרפר פל הברכות שלקח במרמה רק דלא יכול לו דבדין לקח הברכות דהא נפשה טור כדי שימול הברכות רק דהמלאך סבר ממשה טור שהציץ בשכינה לזה הוכיח לו מכת נדב

ואביהוא וק״ל :ן ייל באופן זה דיעקב ופשו חלקו ב׳ עולמות ולמה א נתרעם ואמר נסטה ונלכה לנגדך שרצה לבטל החלוקה הזאיל דיעקב יש לו ג״כ עוה״ז רק דייל דעוס״ז הזא סכר מצזה רק באס גימא אין ככר מציה בעוה״ז נסתר זאת. ואימא דלכך אסיד להציץ בשכינה דהוא שכר עוה״ב ליהנות מזיו השכינה ואין שכר מלוה בעוה״ז משא׳׳כ שיעקב אמר כראות פני אלסיס ש״מ דמותר להציץ בשכינה ויש שכר מצוה בעוה״ז ושפיר אמר ומרצנו זי״ל גיכ וירא כי לא יכיל לו דס״ל דמותר לקבל שכר בעוס״ז

לזה סתר סכת נדב ואביהוא וק״ל:

פרשת וישלחל יתורץ גם מדרש פ׳ וישלח נסעה ונלכה י וןזפ״י מ לנגדך ונס אני אתנהלה לרגל המלאכה מלאכה לימוד מלאכת המשכן וייל דיעקב ופשו חלקו עולמות רק דסא סיס ליעקב נס תלק בעוה״ז לכך רצה לבטל החלוקה והיינו נסעס ונלכס לננדך שיהיו שניהם שיים. רק כתב באמת למה יש ליעקב נס עוה״ז לפי שעוה״ז כנד ששת ימי המעשה ועוה״ב כנד שבת שהוא תלק יעקב

לכל המענג שבת נותלין לו נתלת יעקב אביך. ולפי תירוץ הנ״ל שהפררס תירץ ששבת היה קולס בריאת העולם ונתן כת לששת ימי המעשה וא״כ ששת ימי המעשה יש להם כת בעוה״ז מכח שבת הקורס. ולכך יש ליעקב תלק בפוה״ו שהוא נגר ששת ימי המעשה רק דהיינו אס שבת קורם לעולם א״כ לפ״ז בני! משכן אינו לוחה שבת כנ״ל רק מגיל דאינו דותס שבת וכ״ל כמו לאיתא במדלש אשר ברא אלהים לעשות מלמד שהיה לו עוד מלאכה לעשות ובא שבת ואיזה מלאכה זו בנין ביה. יא״כ שפיר מוכח לאינו לותם שבת. וא״כ שפיר מוכח שיש לו עוד מלאכה דבנין ב״ה ש״מ ראינו רוחה שבת ושבת קודם וא״כ שבת בששת ימי המעשה. ושפיר יש ליעקב גס בעוה״ז ואי; יכול לבטל עשו בחלוקה ושפיל

הי׳ תשובה וק״ל:

פרשת וישב בתנח1מא שאמרה אשת פוטיפרע ליוסף למה אין אתה שומע לי הלא אשת איש אני אין אדם יודע בנו איל השתא פ,רות בת אמיראי אסורות מכיש אשת איש שנאמר לא תתת־ז! אעכיכ לא שמע אליה וייל פיפ גמרא דפ״ז(רף ל״ז ע״א) גזרו על בנותיה׳ ופריך בנותיהם לאורייתא ותירץ הנסר׳ מדאורייתא

ה 9 דבר מהון דבר ופרש״י דהיינו דעס וקי״ל דאין אדם עומד על דעס רבו עד ארבעים שנה ויוסף אז הי׳ יין שנים ולכך לא עמד על דעתו של יעקב ולפיכך לא מנם

סדר נוהרות וק״ל: בימש יעקב לישב ב״לוה קפץ עליו רוגזו של יוסף י ע״ד שכתבתי לעיל דרישא של עשו מוכח בטטיפא דיצחק ולכך סובר שיש לו תלק בעוה״ב דגופא בתר רישא גרירא ולכך רצה יעקכ נ״כ להיות לו סלק גם בעוס״ז ואיסא בילקוט ויחי סוף הפרשה וינחם אותם וידבר על לבס א״ר שמלאי אסון רישא ואנא גופא אץ. וא״כ יוסף היה הגוף ושבטים אזיל רישא מה גופא טב רישא יא״כ לכי סברת יעקב רגופא בסר רישא גרירא וא״כ לאי שכיר עכיד יוסף שרצה לשלוט על שכטים

ושכיר מכרו אותו לכך קפץ עליו רוגזו של יוסף וק״ל לישב ראובן אל הבור כו׳(עסוק היה בשקי) ויאמר הילד אינני ואני אנס אני בא. זי״ל דאיסאבשמע כלמ־ פ׳ ויחי דדוד הקים עילה של סשובה והקשה דסא ראובן פתח בתשובה ותירן דתשובמ ־ראובן לא הואילה בחייו דהא לא כרכו אביו רק אחרי מותו בקןו משה יחי ראובן (כדאיתא בחנחומא פ׳ ויחי שהים מרוחק עד שכא״סשס ע׳׳ש) ובאמס משום וראובן חטא בחילול השס שחילל יצועי אביו שהשכינה פולה ובמיליל השם ווקא מיסה ממרקמ וכתב דהיינו אס הי׳ להם וי! ישראל משא״כ כ״נ אינם מצווי! פל קיווש השם . ויוסף הוציא לבס פל אמיו שאכלו אכר מ! החי. דהיינו ששחטו ועדיין מפרכסת. ולישראל שרי ולב״נ אסור והיינו יישב ראוכ! ששכ משקו יתפניחו שפשה חשובה. רק שבחילול השם לא מהני תשובה דווקא מיתה רק שהוא סבר דיש להם דין ב״נ שאין מצווים פליקידוש השם וא״כ דימה לשאר עבירות שמהני תשובה רק שראה שהילד יוסף אינני שנעגש על שהוציא דבה ששפיר עשו השבטים שאכלו אמר שחיטה אף שהי׳ מפרכסת שיש להם דין ישראל וא״כ אנה אני בא (בחיי לידי

חשובה שדווקא מיתה מכפר) וק״ל ^טדיר וישב ראוב, אל הכור מעולם לא חטא אדם יעשה תשובה ואתה פתתת בתשובה חייך בן בנך טומד ופותח בתשובה ואיזהו זה הישע שנאמר שובה ישראל פד ה׳ אלהיך. וי״ל דאימא שני משובות יש שאדם מתפורר מפצמו וזהו משובה מחמת אהבת ה׳ יא׳ שהקב״ה מפורר אס האדם ששולח לו יסורין וזה משיבה מממס יראה ותשובה שהיא מן האהבה מגעת פד כסא הכבוד שנאמר שיבה ישראל עד ם׳ אלהיך. והיינו אתה פתחת בתשובה תחילה שראובן המפורר מעצמו מ״ך שבן בנך פותת בתשובה שנא׳ שובה ישראל עד כי׳ . במדרש נסי ואי, רילף רשפ וצריקים ככפור יבטח פרק רשע ולח רדפו ליה דכתיב וילך עשי וצדיקים ככפיר <כטח זה יטקכ וי״ל פ״ד שמעתי ונסתם ואין רודף דמאי קללה. ושמעתי דזה הקללה ואלהיס יבקש את הנרדף אפי׳ צדיק רודף ורשע נרוף אלהיס יבקש הנרדף וא״כ זה הקללה ונסתם ואין רודף שאלי הי׳ רודף הי׳ אלהיס מבקש את הנרדף משא״כ עכשיו דאי! רודף ולזה קאמר פריק רשפ ולא רדפו ליה ואז צדיקים ככפיר יבטח שאצו היו צריקיס רורפין לרשע הוי אלהיס מבקש את הנרדף ולא סי׳ אז צדיקים ככפיר

יבשת וק״ל . בתוש׳

חסד :אן י״ל באופן אחר למנח שמבקשים גס פוה״ז לאחור וקרם צרחני לאס זבה נוחל פוהיז ו׳1וה'ב ואציל דכ־רש לאס לא זכה אומרים לו יחוש קלמך לאאל״כ לכאמת סאחרי! עדיף שולט כראשון ולכך קפן עליו וכי׳ אי י״ל כאופן זה דיוסף הי׳ מכת שאמרו אל יברא משים דנוח לאדם שלא נכרא וא״כ לסכרמ ייסף דנת לאום שלא נכרא אא״ל אם לא זכה אומרים לו יתיש קדמך דסא אדרבה טיב לאדם שלא נברא משנברא כא כאחרונה וליל דאחור וקדם צרחני אס זכה ניחל פוהיז >פיה״נ והיינו שפיר מכס שצדיקים רוצים לנחול גס

פיהיז. לכך קפץ פליו רוגזו של יוסף וק״ל מה שאמרו אחי יוסף המליך סמליך פל/ו המשל תמשול כני למה ככלי דבריהם ויש למיין ע״פ מה ראיסא בזוהר פ׳ מקן ממוד המ״ג דמה שלא נזכר יוסף כדגלים ח״א לפי שנתגאה פל אחיי וח״א לפי שיוסף היה מעלמא דדכירא והשבטי׳ היה מעלמא דנוקבא לכך לא אחכלל ממסס זלפי״ז סיס כדי! שיוסף ימלוך עליהם דהוא ימשול כה והיינו שהיי מחולקים כו שהמס סכרו שאי, סוא כדאי למלוך מליהס שלא ידעו שהיא מטלמא דדכורא ומס פלא נזכר כדגלים הייני סעמא לפי שנחגאה מל אחיו שלא כדין

והיינו שכפלו דכריסס וק״ל במגורי אביו במ״ר שגייר גרים ביקש לישב כשלוה י דיש לדקדק האיך חלה מנח שגייר גרים ש:יקש לישב בשלוה ילתרן ברישא מדרש וירא פתת האוכל פתח טוכ כתחת ליזריס שאלולי אה לא בראתי אח עולמי דבמד״ר ח״א בה״א נכרא פולס לימן פתת קטן כדי לפייל בהאי רק במד״ר איתא בב׳ נברא הפולם לק־ פתח התורה כב׳ כראשית. משא״כ אס נימא בה״א נברא הפולס וצריך לומר דהתחל בב׳ התורה כמו דאיתא ככנפ יונה להראות דבשביל ב׳ של אברהם נברא הפילם. והיינו פתח טוב פתחת לגרים דבה״א נכרא הפילם ליחן פחח לגרים רק דא״כ קשה למה פתחת המורה בבי״ח לזה קאמר שאלילי אח לא כראחי אח פולמי יגשל״ה כחב ד' רפ״נו ע״א אימא שיטקב ניטל חלק בעוהיז ובעוה״ב לפי שההורה התחילה בב׳ שישראל יזכו על ידה לשני עילמוס לכך וישב במגורי אביו שגייר גרים שסבר דבה״א נברא הטולס ומה שסחחילה התורה בב׳ להראיס שיפקב לשני פילמוס זכה לכך רצה לישב

בשלום וק״ל הבא נכא אני ואמך ופרש״׳ ורבותינו למדו מכאן שאין חלום כלא דכר כטל. ויעקכ נתכוון להוציא מלב כניו ולכך אמר הבא נבא א/י ואמך שכבר מסה כך השאר הוא בטל. דיש לדקדק דלמס שבטל השאר לאיסא בשמט שלמה פ׳ מקן מס שאמר יוסף חלום אחד הוא בחנוס של מלך אין כו דכר לבטל וא״כ לפי סברס יוסף כחלום שימלוך פליהם וא״כ בחלום שלו אי, ראוי להייח בו לבר בטל ואם יש בו לבר בטל ש״מ ללאו מלך הוא והיינו שאמר כאמך שכבר מסה רק לי״ל לאין חלום בלא לבר בטל וחיכ לאו חלום של מלך וא״כ

גס השאר בטל וישסחוו לו וק״לי בן זקונים ואיסא בבעל הטורים גלול זקונים ריס כ זרעים קדשים נשים ישופוס מועד. ליש ללקלק דלמה לא מנה ססרוס יי״ל דאיסא בבמה סדליקין דחכמס •זה סדר ״קדשים ידעת זה סדר טהרות ובשאלות הננס

פרשת וישלח לאברהם

וישלח לאברהם

שאמרט מיס אנחנו זדנץ עיש סופו יאיכ אשמים אנחנו לא כניס וק״ל :

פרשת רגש ליגש אליו יהולה ויאמל בי אדוני וכי׳ ט כסיף כשרעם וי״ל דאיתא במדיר בי לכל טוב אני לסי שרצס לפדות אוחו שאמר ישב נא עבדך ססח הנער דצ״ל דסים יהודה רוצה לפדות אותו שישב הוא תתתיו דסנמכר לעטים יגאל בקלוביס לק דהמפלשיס הוקשו האיך אכלו אצל יוסף דהי׳ שתיעת עטים ותרצו דהתויקי אותו לנר דסא סי׳ מל כל ארן מצרים וסרוח טבח והק ישמר שבס והחויקו הנר לכך היו אוכלים אצלו. יבנמ׳,'דכ'מ (דף פיח) דנר הקונה מבד עברי אין דינו כישראל הקו^ם עבד עברי רק דינו כפכוים הקונה עבד מברי. וא״כ לפי״ז נר הקונה עבד עברי נפדה שפיי־ בקרובים והיינו שפיר שאסר יהודה ט אדוני שאני רוצה לפדות אותו . דהיינו שמצה לפדות בקרובים רק דהיינו אס גר דינו. משאיכ אס גר דינו כישראל אינו נפדה ס י ט מ בקרובים לזס אמר יסודם כי כמוך כפרטם שדינו כנכרי וקיל ולפי! ימורן מר׳ רמז למנשה ורפש תד רפש וזעם כל פלטי! אמר די! רפש מרבית אבא וכיון דממא מילי כן שרי משתעי מילי רכיכ ן דלפי שיהודה החזיק את יוסף לגר ולכך רצה לפדותו בקרובים משא״כ כשראה מנשה דין רפש מרבית אבא ודינו כישראל שאי,ו נפדה בקרובים ולכך התתיל מילי רטט! וק״ל ויש לתרן עפיז סוף פ' מקן הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם דיהווה רצה לגאול את בנימי! ולפי שנגאל בקרובים קרוב קרוב קודם וא״כ היה מועל על

יעקב לפדותי והיינו דאמר טלו אל אביכם ברש״י ומזב את אביו ומת אם יעזוב את אביו דואגים אנו שמא ימות בדרך שהרי אמו בדרך מסה _זייל דאימא בזיב פ׳ מקן דמימין היה הורתו בחיל ולידתו" באיי וירא יעקב שלא יהי׳ לסטרא אחרא תפיסה בו כשיבוא לתיל לכך לא רצה לשלתו. רק דהיינו אם נלך אחר הריון משאיכ אם נלך אתר הלידה יזם הוכיח מכח שמתה רחל בדרך דהיינו מפני שלא ננברה עם שחי אחיוח. רק דלמא רחל ולא לאה. וצ״ל דלאה הי׳ מגיע ליעקב לבכור הגדולה עיפ מה שאמר אדמיו הגאון זיל דאמר יעקב לאה רמאח בח רמאי השיבם כבר רמאת אס אחיך דהיינו מכח שאתה רמיח אח אחין ולקתתממנו הבכורה ואיכ שפיר מגיע לחלקם רק והיינו אס אזלינן בתר הריון א׳׳כ יעקב הבכור . משא״כ אם נלך בתר הלילה. איכ עשו הבכור ואיכ מכת שמתה אמו בדרך ש״מ לסולטן אתר הריון ודואגים

אני שמא ימות בדרך וק״ל:הנ״ל ׳חורן בפי ייגש ויזבח זבמיס לאלהי אביו

וספ״ף י יצתק אריב״ל תזלתי מל כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה דטכח דהמה בעלי אגדה שימ שפנים בפנים דיא ולא ששניהם רצו לפי שהיה הר כגיגית כפיה נמש ולא תופה דמאמסה קריין. וא״כ מצות נטילות לעתיד. וזה שמטילין ציצית בבגדי מתים ולוטג לרע משום טון שמת נעשה חפשי מן המצות ואיכ שפיר ויזבח לאלהי אביו יצחק שכיבד אביו יותר נשלאא בליה סיפ

ק*!

0* הםד פרשת

בתופ׳ שגת דף ל׳ בשביל משקל שני םלפיס מילת שנס, יעקב ליוסף ייתר משאר אתיו נתגלגלו אבותיט למצרים. והימי הסוס׳ ואעיג דכליה נגזר ועבדום ועני איחס ושמא לא היה נגזר עליהם עינוי כל כך אלא עיי זם דיש לדקדק בשלמא ירדו למצרים שפיר מוכח מזה ירדו למצרים רק מכח זה נגזר פינוי. האיך נרמז שבשביל זה נגזר עליהם עיניי יופר וייל לבפשוק כתיב ופבלוט ופנו אותם ריש לומר שניהם נגזר ופברום ועינו אותם או י״ל להואיו של ומינו חוסם הוא כמו אביו ואמו קלל אביו או אמו הינ כאן ופבלוס או פינו אותם ולא שניסס. רק שהמס מכרו אס יוסף לכתיב בקרא כי ימצא איש גונב נפש מישראל וסתעמר בו ומכרו ובנמרא לסנהדרין ר׳ פיס עיב סובר לוקא שניכם והתעמר ט ומכרו ופיין בשיך פ' וישב דיש ס״ל דבמד מחייב וסתעמר או מכרו רואיו של ומכרו ממלק כמו או וסייגו מכת שמכרו אותו משוס והס ס״ל שאינו מחויבים אלא מקא על ט,יהס והתעמר בי ימכרו ווא״ו מדבק ואיני מתלק ואיכ ונ^ווס ועינו אותם נ״כ שניהם נגזר. ואיכ שפיר מכח זה נגזר עליהם שעמו יותר דמכחי ז שמכרו היו מוכרחים לומר שיאיו לבק ואיכ שפיר ע

פיסי וק״ל :

מכח מה שכתבתי בסי׳ ל״ח שהשבטים מכרו אח יוסף שרצה להלשין עליהם וסבר והאחרו, שולט בסוקוס ועפ״י הנ״ל יתורן מורש תנחומא פ׳ מקן ואל שוי יתן לכס רתמים למה מתפלל יעקב באל שדי מי שאמי לעולמו די שהים מותת והולך יחמר לצרותינו וי דמכת שאמר לעולמו די שסי׳ מותח והולך ש״מ דמחמצע נברא העולם וא״כ איי נברא ראשונה והיא מושלת ושולטת ומשכיע לכל העולם שימ דה^ברא ראשין שולט. וא״כ שפיר מכרו השבטים את יוסף וח״כ יאמר לצרותינו לי שאינם מייביס דכדי! ניכרו וק״ל [ויש לעיי! דאיתא בתפארת הגרשוני ללכך ג׳ תפלות שבהם י״ב השתתוויוח ייא השתחוויות לכפר על י״א שבטים שהשתחוו לעשו. ואתל רבזכות השתתוואה יגאלו ולשבט בנימי! שלא היה פדיי! לא הי׳ צריך ככרה רק שהימה אמו מעוברת אתי. ויש לפיין בנשיר פ׳ מקץ אס נימא דהשבמיס נמנו פס בנימין וראי׳ שיוכבד השלימה לשבפיס (ויהי' נסתר) וגס להקשה דהאיך אפשר שהי׳ מפוברס מבנימין] (דהא

אתיכ שהה בסוכות י״ח תדשיס והגית בצ״ע) .

פרשת מקץ אבל אשמים אנחנו פל אתינו אשר ראינו צרת נפשי בהתתננו אלינו ולא שמענו להפסוק אין לו סבנה מאי אבל היה לי לומר אשמים אנחט וי״ל דלעילס אנחנו לא אמר יוסף מרגלים אתם כו׳ ויאמרו מי הייני מרגלים והובא בי״ר פיה הגיל בשם טינת האריי שיוסף רצה לדונם שיהו מגלגלין במרגלים לטתיר יאמרו נניס אנתנו והיינו לא היינו מרגלים ודיין לאדם באשרא שם. רק שהם רצו לדון אס יוסף בשביל ירבמס מ שיצא ממנו. רק דאס נישא דדנין לאדם באסר היא שם לא מבדי שפיר השבטים והייט ציל שסם ס״ל שמין מ״ש מפו יא״כ אין לסם שירון מים אנחנו והייט

1 ! ת ויגע לאברהם ו

פמכ׳ דאיתא בנח׳ דכתובו׳ רף ל׳ פל סבא לאחד מיסה לאיי מליסס נאמר יטמהו אדמתו דאיתא בחכמות מנוח בתמניס יפקב לא מת בחיל רק כשבא לאיי וא״כ שסיר. רק דאם נימא מת יעקב מיכף ציל דפר״! לא נתקדשס א״י דפד שלא נתקרשז איי היו כל הארצות כשרות לשכינה. וזהו דקאמי הנה אנכי מת תיכף וא״כ שפיר והיה אלהים

פמכם אף בחיל וק״ל לעלד״ ייל לפי שאיתא דיפקב מת ליג שנה קודס יצחק לפי שהצילו סקביס מכל צלה ואמר ימי שנ• תיי מעט ורפים כן הוא בצ״ל רק דאימא במדרש שאמר מעט ויפיס לפי שראה שלא ישרס שכינס מליו בחיל וצ״ל שהשכינה סיתס שרויס אז אף בחיל ואיכ שפיר מכה שאנכי מת שימ דשרתה שכיגה כח״ל ויתירן פפיז פסוק ויראו אחי יוסף בי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרפה אשר גמלנו. וי״ל דיש להם תירון תל מכירת יוסף שלא יצא מרשית אביהן דאינו מייב הגונב ומיכר פד שיוציא מרשית אביו רק דהיינו אם איי מוחזקת לאבוס משא״כ אס איי אינה מוחזקת לאכות אין להם תירון רק דאם היהי השכינה פמהס בחיל ש״מ דעדיין לא הוחזק איי מאמת דהא משנברא איי נפשלה כל הארצות לשכינה והיינו ויראו אחיו כי מת אביהם שימ דחטא מה שאמר מטט ורמים לפי שהשכינה היה ממו אף בחיל וא״כ עדיין לא היתה איי מוחזקת לאבות ואיכ אין להם מירון פל מכירת יוסף וא״כ לי ישטמנו על הרעה אשר גמלנו דפכשיו אנחנו חייבים

על מכירתו וקיל :ץ יתורץ וינךבי ימי ישראל למות ויקרא לבניו י פ 3 ? כו׳ אל נא תקברני במצרים וייל דאיתא כל מקום שנאמר קריבה לא הניע לימי אבותיו וא״כ צ״ל דיעקב נענש על שאסר מלט ורעים . ש״מ דשרמה שכינה בח״ל והימה עמהס השכינה במצרים ואימא בזוהר ויחי תע״ה האיך אמר יעקב ונשאתני ממצרים והא כתיב ותבואו ותטמאו את אדמתי ותירץ שאני יעקב דהשכינה היתה אוחזת ביה אף במצרים אי נמי י״ל ואיתא בזוהר פ' הנ״ל ע׳ תסיח והקש׳ דהא יעקב הי׳ יודע שבניו ישמעבוו במצרים אמאי לא אתקבר ממ, דמגי, זכותו פל בניי דהא כתיב כרמם אב על בנים ותירץ דהקב״ה הבטיח ליפקב שלא יסלק שכינתו מבניו לכן אמר אל תקברני במצרים וא״כ שפיר ויקרבו ימי ישראל למות ש״מ ששרתה שכינה במיל ואז שפיר אל נא תקברני

במצרים קמ״ל וק״ל ל?ותה שני בניך הנולדים כוי וא-י בבואי מפד; ממס עלי רחל ופרש״י שלא יהיה בלבך שאני לא פשימי לאמך כו׳ דיש לדקדק האיך תלה המרפומות כיון שנהן ליוסף הבכורה שני בניך הנולדים היה ממירא יעקב שלא יתרפס שלא קבר את רחל באיי. וי׳׳ל דמכח חלק במרה ליוסף ש״מ דראובן חטא בבלבול יצועי אביו רק דהא על ב! אמו חבט. וצריך לומר דהחטא שבלבל יצועי של שכינה רק דרש״י בפרק במה בהמה כתב שני פירושים פירוש א׳ דכך היה מנהגו של יעקב שהיה לו שני מטות אחת לו ואמת לשכינה בכל אהל וכ״מ שסי* השכינה בא שמה היה יעקב הולך באומו הלילה וא״כ שפיר חטא לראובן שבלבל יצועי של שכינה. משא״פ לפירוש שני שפירש רש״י שקורס שנבנה המשכן היה

השכינה

הסד פר קשה דאיא לחייב בכבוד אניו יותר מאביו זקינו דהא אתה ואביך חייניס בכבוד אבי אביו אבל השתא שמחים נמשה חששי מ! המצית יכא! היה יצחק אביו כבר מת . ולא ש יך לומר אהה ואביך חייבים בכבודי ושפיר האי קיא על המדרש ככמגתי כסי׳ יק, דם ועם ויזבח לאלסי סביו יצקק אריביל חזרתי על כל בעלי אגרה שבדרום שיאי־רו לי כסוק זה וי״ל מכח שהם בעלי אגדה צ״ל וסיל פנים בפגים י׳ אנפץ כמ״ש לעיל. א״כ שפיר ילכ/ן דברי תורה מדברי קבלה יאיכ שפיר סישוה כבוד אביו לכבוד המקום שנאמר כבר את אביך וכתיב כבד ה׳ מהונך כמו שכתב הח״א בקדושין ד׳ ל״ב וכתבתי אמר סי׳ רק דאם השוה כבוד אביו לכבוד שמיס וא״כ למה כתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי משמורו אני ס' שאס אמר אביו לחלל שבת לא ישמע לו וציל דה״ט משוס שאתה ואביך חייבי! בכבודי. ואיכ לפ״ז חייבי! בכבוד אבי אביו יותר מכת האי סברא שאתה ואביך חייבים בכבודי כמי דאיתא בריש תשובת בית לוי

ואיכ שכיר חזרתי על כל בעלי אגדה שפירשו האי קרא ויזבח לאלהי בשלמא בלא בעלי אגדה הייתי אומר כמו שפ רש״י דחייבין בכבוד אביו יותר משא״כ עכשיו מכח

שהמה בעלי אנדה מוכח שחייבי! בכבוד אביו יותר וק״ל דעדיין הייתי אומר דילמא לא אמרינ; הסברא שאתה ואביך חייבי] בכבודו והא דלא ישמע לאביו שתמר לחלל השבת היינו ט׳1מא כמו שהביא הז״ב בפ׳ קמא דקדופין ובשם החזקוני וכתבתי בסי׳ תתל״ט (רף קפיט) לפי כשאביו אמר לו לחלל שבת הוי אינו עושה מעשה

עמך ואיצ לכבד מביו רשע וק״ל לי^ל בדרום י״ל כמו שאיתא בת״ת על הא כל הרוצה להחכים ידריס לפי שהשכינה במערב יא״כ הימי! של הקב׳ה דרוס ובימינו אש דת למי שהתורה בימי! של הקב״ה והיינו דחיתא במיר ויחי חכלילי עינים מיין לקאי על בעלי דרוס שהמה בעלי תורה רק אם השכינה בכל מקום נסתר זאת . ועיין בסי׳ תתק״ס (דף ר׳) שרי שאמר לעולמו די שנירא מאמצע והיה מותח ויולך או

כאי! עולמו כוי פירוש מסכיק דהשכ/ס בכל מקום וק״לש לעיין במה שהיה ויכוח בין יהודה ליוסף שאמר י במה יצטדק במעשה שכם יי״ל דאירא ברמביס לשכם נתחייבו לפי שב״נ מלווים פל דינים ולא פשו דין בשכם בן חמור רק לבגמ׳ פליגי אס נצטוו ב״נ מל לינים לאפיק דיך ועייל ס״ך ואיתא לרחל גנבה תרפים מלבן לפי שב׳׳נ מצווים פל כישוף וא״כ י״ל תירוץ פל הנביפ שגנבו משם דנחש ינחש בו לכך גנבו רק דהיינו אס מציוין על כישוף צריכין להוציא אחר משאר מצות מז׳ מצות שנצטוו ב״נ י״ל להוציא דיני! וא״כ מה שנצטדק

בשכם וק״ל ל>פ״ז יתורץ במה שאמרו השבטים שמצאו הגביע אצלו בננב איל גניבה ננבת דרחל ג״כ גנבהל שפיר דלאו דרך מחלוקת אמר זאת. התרפים ולפי מי רק כך אמרו דבנימין סבר ראמו שגנבה התרנים. לסי שש״צ שב״נ מצווי! על כישוף ולכ, נם הוא גנב הגביע

מיוסף וקיל

פרשת ויחי ליאטר ישראל אל יוסף הנה אנכי ממ והיה אלהים

12 חסד פרשת ויהי לאברהם

אשר היא אדם ולא יוכל לדין פם שהקיף ממנו וכרש״י גם המלאך דמית אדם נקרא שמו אדם מל שם אדמה וא״כ לא נשתנה שמו והיינו מכת שדרש בלותות הראשונות כתיב והלוחות מעשה אלהים והמכתב מנתב אלהיס. וכלוחות שניות רק מכתב אלהיס. דדיי שיהיה כתב המלך קשה האיך קידש בזה דנתנה היא אינה מקודשת וצ״ל דקנה בשינוי הכתובה רק דהא הוי שינוי החוזר לברייתו דהאותיות לא תזרו בלותות דהא אתיכ סרתי האותיות מהלוחות וצריך לומר ואף שינוי החוזר לברייתו קנה יאיכ שכיר צריך טעם של ר׳ יוחנן פל שגלו לבבל מפני שהיא בית אביהם דהשתא ליכא למימר מפס של התידישי אגדות וק״ל רק דילמא לפולם שינוי החוזר לברייתו אינו קונה והא דקידש בלוחות היינו בשכר פפוצת התקיקה וצ׳׳ל דקי׳׳ל דהמקדש בשכר פפולה אינה מקודשת משוס דישנה לשכירות מתתלה ומד סוף רק דלמא שאני בלותות. דוידבר אלהיס כל הדברים סכל בפפם א׳ מה שאין בשר ודם יכול לומר וכל דבר שיצא מפי הקב״ה נחקק סיכף וא״כ נחקק הכל בפעם א׳ ושפיר מקודשת יציל וייובר^אלסים כל הדכרים פירוש מה שתלמיד ותיק פתיר לתדש וא״כ (תגיגה ד״ו) מה שנשתלשו בערבות מואב לאו מפני הערבית שהי׳ בשעת מתן מפות דהיינו איי משא״כ אם הכל נאמרה בסיני ונעשית באוהל מועד ונשתלש בעיבות מואב צ״ל דהיינו טפמא משום שנים מקרא וא׳ תרגום באר היטב התורה דאז מפני ערבות מקשה למה נשנית באוהל מיעד וא״כ י״ל דהערבות הי׳ אף על הגרים אף שלא ניסן להם א״י א״כ שפיר קשים גרים כספתת (כדאיתא בקידושין ד״א ובתוספות) משוס דאין כקיאין בדקדוקי מצות ולכך סם מעונין ביסודן ולא משוס שלא קיימו ז׳ מצות משוס דאמי־ינן גר מותלין לו עונותיו אף כשנתמנה נשיא מותלי! והיינו שדרש אשר נשיא יתטא אשרי הדור בשלמא בל״ה הייתי אומר כדאיתא בגמרא דהוריות (דף טי) אשר נשיא יתטא דהיינו דוקא כשתטא כשהוא נשיא אכל אם תטא קודם שנעשה נשיא ונתמנה אח״כ לנשיא מביא כהדיוט אבל אאל״כ דהא אס תטא הדיוט ונתמנה אחיכ לנשיא לא יביא קרבן כלל דהא מוסלין לו כל עונוסיו כשנסמנה לנשיא וא״כ מכס אשל נשיא יחטא אשרי הדור רק לילמא כמו דאמרינן בהוריות שחטא דוקא כשנעשה נשיא וציל דס״ל דלנשיא מוסלין דלפק מגר וא״כ מ״ט גרים מפוני! וצ״ל דאין בקיאים בדקדוקי מצות דה״ט דקשים גרים כספחת וצ״ל דאף גרים היו במרבית וצריך לומר דמה שנשתלשו בפרכות מואב לאו מפני פרכות משום דס״ל דהכל נאמרה בסיני דכתיב וידבר את כל הדברים האלה אפילו מה שתלמיל ותיק פתיד לתדש ולא נימא דבפעס א׳ נאמרה הכל. וא״כ האיך קידש בנוחות וצ״ל בשינוי החויר לברייתו

קינה ולוק :

ךס דייל לעולם על נשיא יתטא פירוש הנ״ל ולקשיא ילך כאן שעלה לגלולה מותלין לו כל עונותיו י״ל ראיירי במלך בן מלך להוי המלוכה ירושה, וצריך לומר לאין המלכות ירושה ולכך מלך שמחל על כבודו אין כבות מתיל משאיכ כה! אף שקייל דהמשממש בכהן מעל אם מתל רשות בידו משים לכהונה היא ירושה רק מניל זאת וצ״ל משום להתיר־ הראה דעבד שהיא כהן אינו

נרצע

הפנינה באהלי צדיקים יא״כ לפ׳׳ז כימ שיעקב הייך שם הלכה השכינה וא״כ לפיז לא חטא ראוב! שתבע עלבון אמו שרצה שיקבע יעקב אהלו אצל לאה ויהיה השכינה םס ואיתא לרחל בשביל שביזה משכב יעקב שאמרה ללאה בשכיל לילאי ישכב עמך בלילה לכך לא זכתה ליכנוס עמו לקכורה רק לסיינו אס נימא כל מקום שיעקב הלך הלכה השנ/ס יא״כ שסיר תטא שכיזה משכב יעקב משא״כ אס נימא לרל מקום שהשכייס הלכה לאותו אהל הלך יעקב א״כ לא שייך לומר שביזה משכב של יפקב להא אס לא הלכה השכינה לשם לא הלך יעקב לשם וזהו שאחר יעקב שני כניך כוי ש״מ לראובן חטא וציל רכל מקום שהשכינה הלכה לשם הלך יעקב וא״כ אי! ברחל חטא ואיכ מחירא יעקב שלא יתרעם

ל. יוסף פל שלא קבר את אמו כאיי וקי

סליק םדר בראשית בעז״ה .

פרשת משפטים תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא דיש לדקדק היה לו לכתוב ואת מספר וכתוב חת בלא ואיו דמשמע שהוא פירוש אדלעיל וייל דאיתא דנשמית נרים נולדים מעקר ועקרה או מזקן וזקנה . היינו דקאמי־ לא יהיה לך עקר ועקרה ותקשה א״כ מהיכן יהיו נשמות גרים לזה מתורן הפסיק את מספר ימיך אמלא דהיינו שיהיו זק״ים וזקנות והם יולידו נשמות

גרים וק״ל : בילק״ט (דף פיה) חמשה דברים הי׳ ר׳ יותנן דורש 1 כמין תומר מפני מה גלו ישראל לבבל יותר

מכל הארצות מפני שבית אביהם משם וכוי בלותות הראשונות כתיב והלוחות מעשה אלהים והמכתב מכתב אלהיס והלוחות שניות כתיכ כסל לך וכי׳ ואכתוב עליהם יכו׳ משלו משל לבשר ודם שקידש אשה הלך והביא לבלר והדיי בקולמוס ואת הנייר קילקלה היא הכיאה הכל אמר ליו שית! לה המלך כתב יד שלו הרי הוא אומר אשר

נשיא יחטא אשרי הרור שנשיא שלו מכיא תסאת על שגגתו ואומר ורצע אדוניו את אזנו במרצע מה ראה אוזן לירצע מתי־ משאר אברי!. לפי ששמע בהר סיני כי לי בני ישראל עבדים כוי ואומר מזבת אבנים לא תניף פליסס ברזל וכי מס ראה ברזל ליפםול מפני שנעשית הימנו מרב המביא פורעניות לעולם ומזכת מכפרי כיי סרי לברים ק״ו מה אבנים כי׳ אמרה תורס לא מניף עליסם ברזל כני תורה שסס ככרה לעולם עיא כו״כ שלא יגע אתד מן החזיקי[ וי״ל דתיא כקב עוד פירוש מפני מה

נגלו לבבל דהיינו דאדס צריך לקבור כמקום שנברא ופיקד הבריאה הי׳ מאיי וגופו מבבל. לכך גלו מאיי לבבל שיקלוט אותם שם הקבורה רק דהיינו אס שינוי לא קנה סשא״כ אס שינוי קונס נסתר זאת וצריך לומר טפס הילקוט הגיל בהקדם מה ששמפתי בשם הגאון מוסר״ר שעפסיל סג״ל זיל (ילקוט בראשית) סלא קומץ מפר שבידך נזילה היא שנאמר מפפר אסס ולטפר סשוב רק ואם נימא דשיטי החוזר לברייתו לא קנה שפיר גלי לבבל

כרי שיקלוט שם הקבורה : (יתלרץ נקהלמ מה שהיה כבר נקרא שמו וגיומ

כ-*ש לאברהם ז 13 אזל ששמעה לא הננוב ואם במוכר עצמו אוון ששמע כי לי בני ישראל עבדים ומקשים איכ בכל העובר על המצוה ירצע איזן ששסע יי״ל פפיי מה שכתב התפארת הנרשוני פ׳ ויקרא אמרה תורם לייגן כתיב לי בני ישראל עבדים וכתיכ דפל כל התורה יש

לומר תירין של מכה לי ציית שלא נצטוו רק למשה משא״כ כי לי בני ישראל עבדים מוכח דלכל ישראל נאמרה דהא משה לא נשתעבד כמנריס וא׳׳כ שפיר על שאר מצות אס עוכר אין יכולי, לרלפ דייל אוי! ששמעה דלמשה לבד נאמרה משא׳׳כ כי לי בני ישראל מבדים מוכת

דלכל ישראל נאמרה וא״כ תרצע אוץ ששמע ודוק

פרשת תרומה הביא נחלת עזריאל מדרש רבה פ׳ מרומה ומשיה קרשים מה כתיב למעלה מהטנץ וזאת החתמה אשר חקחו מאחס זהכ וכסף ונחושת זהב זה בבל כסף זה מדי נחושת זה יון. אבל ברזל אין כחיב (לא כמקדש א׳ כי׳ למה שהוא נגד עשו) וי״ל מכת דכמיב ועשית קרשים עומדים מיעקב שהכניס למצרים דקשס למה הכנים דהא היו יכולין להפריה ולהביא אף שהיו כמדכר . וציל משוס דהקכ״ה אין ממריח בריותיו והא ראיה צוה להקריב בהמוח שהגדילו באבוח שלו ולא המריח להביא חיוח. רק דילמא שם מעם אחר כמו דאיחא בגמרא שהקביה בוחר מרדפים ולא כרולפיס וצ״ל דלא אמרינן האי סברא ולכך שואל ולמה לא רביא ברזל בשלמא בל״י י״ל היט דברזל הוא נגד עשו ואח טשו שנאחי איחא כמדרש לעי שהוא רודף לכך הוא נפסל במשכן משא״כ עכשיו (צ״ל הטעם משוס שהחריב) וק״ל: הובא לפיל מדרש ועשית קרשים עצי שטיס עומדים. מה כחיכ למעלה מהפני! זהב וכסף ונחשת ולמה לא כחיב ברול דכגמרא פצי שטים פומדיס שהם פומדיס לעולם דאיחא משה ודוד לא שלטו אויבים כמפשה ידיהם ולכך לא נחרבו היסורוח של מקרש רק במדרש חנחומא (פ׳ תצא)כליגי דחיא לא נתרכו יסודות וערו פרו פד סיסי ד כה לא עס היסוד(ילקוט תהליס). יחיא אף יסודות נחרבו דפד ופד בכלל וא״כ לפייז דעומדים לעולם ש״מ דלא נתרבו היסודות ובמ״ר פ׳ תרומה איתא דלכך לא נכתב ברזל שהוא נגד משו לפ• שהם החריבו ב״ס ומקשס במדרש סלא גס בבל החריבו. ותירצו דשאני בבל שלא החריבו היסודוח וא״כ שפיר פומדיס שהם פומדיס לפולס ש״מ דהיסודוח לא נחרבו.

וא״כ למה לא נכחב ברזל וק״ל : רמהו לי חרומה הדיל• תורה צוה לנו משה מורשה י (סיא במדרש) וי״ל דסחרימס סיא מס שהיו ישראל תייבים להקב״ה בשביל ביזת מצרים וביזת הים . רק דהא הקב״ה הבטיח לאברהם ואח״כ יצאו כרמש גדול שהבטיח קאי טל התורה דמכח השיטבוד זכו לתורם. רק למה נקרא התורה רכוש גדול וי״ל עפ״י מס שכתב סבחיי פי וזאת הכרכס(דף רמיג טיב) וכחבחי בהקדמות סי׳ שין (דף פיט) דבמורס כתיב מירשה שהיא מורש איי דע״י החורס זכו לאיי. ולכך נקרא החורה רכוש גלול רק דהייט למדיא מורשה ולא כמד״א אל חקרי מורשה אלא מאורסה והייני וימחו לי תרופה יציל דניזמ מצרים לאו בשביל הבטמה

לרכוש

הבד כרשת כ

נרצפ שימ לכהן יכיל להמכר לעבל שאף רמשתמש בכהן ספל רשית בידו למחול וכמו לאיתא בח״ח סי׳ קכ״ח

רק מה ראיה דילמא מיירי במוכר ביד לזה דרש ואומר ורצע אדוניו במרצפ אוץ ששמע גהר סיני כי לי בני ישראל עבדים והייך ומכר א״פ לכך נרצפ והיינו 5מי שהביא כיף הפסיק במרצע דדילמא איזן ששמפ לא הגניי לזה הביא במיצפ דאיתא בתוס׳ קדושין (דף כ״א) במי־צע ת' פנה שהיי להם להיות במצרים ת' והוציאם הקב״ה קידם זמני(לפיכך ורצע גמרצפ העולה ת׳ פ״ש) רק דא״כ נשמפ לכהונה עדיפא שהיא ירושה ממלכות רק דהא כתיב נשכפ ה׳ ולא ינחם אתה כהן לאל מליון פל דברתי מלכי צדק ופי־שיי כה! לפי! מלך דפדף ממלכי צדק שהי׳ כה! וצי׳ל כ רוש וניטל הכהינה מן מלכי צדק פל שהקדים ואמר ברוך אברהם לאל מליץ (כראיתא

כנדרים דל״ג) רק דהא הקב״ה התמיר פל כבוד הצדיק וצ״ל תירוץ היית דהקב״ה בענמו רשות להקל בכבודו ולא אתה ותירצתי טפ״ז כל ח״ח שאינו נוקם וטטר כנחש אינו ח״ח (יומא דכ״נ) דאיתא כאלשיך בתיי הקב״ה אמר למשה פשה לך שרף ובמשה כחיג ויעש נחש נחושח וכחב הוא לפי שישראל דברו בה׳ ובמשה ועונש דיבר טל סקב״ה שהביא נחשים הישוך הנחש כלא לחש שהוא בעצמה ליברה לה על הקב״ה לחוה ופל שלברו במשה באו שרפים משום הזהרו בגחלח! שלחישחן לחישח שרף וישלח ה׳ בס נחשים שרפים יאמר הקביס אני מוחל על כבודו ועשה לך שרף ומשה עשה לסיפך שמחל על עלטמ ויעש נחש נחישח. והיינו כל ח״ח. נחזור לענין שאינו נוקם ונוער כנחש בשביל כבור ה׳ הראשון רהקב״ה החמיר כככול צדק אכל יוחי צריך להחמיר ככבוד הקב״ה ומנ״ל זאת לוה הוכיח מכח הק״ו ליליף ממזכח מכ״ש לצליקיס לקשה להא כמדרש שיר השירי׳ איתא להיכך והבית בהבנוחי שנכנה מאליו ייליף מק״ו מדניאל מה לכבוד הצדיק כא מלאך והביא אכן לבכל לסגור הבור מכ״ש לכבוד הקנייה בבטן ב״ה וכאן אמרינ, להיכך וצ״ל תירוץ הנ״ל דהקב״ה החמיר בכבוד הצדיק משא״כ אחרים מחייכים לרחמיר ככבוד הקב״ה : רתורץ נמי לסאיך חלה הרי דכריס קיו כוי כמה י שאמר מה ראה ברזל דעל ברזל איתא טעם אחר לפי שהוא נגד עשו שהחריב ב*ה. רק דאס טמאל. י דב״ס לא נחרכ אלא נגנז ליכא למימר טעם הג רק לזה תלוי אס נבנה עיי ארס שפיר נחרב משא״כ אס ממילא נבנה מעצמו וא״כ שפיר. ועכשי שנשמע שמעצמו נבנה בה״מ וא״כ לא נחרב אלא נגינז. וא״כ שפיר קאמר הטעם מה ראה ברזל לפסול. ועיין במד״ר חרומס ס׳ ציה שי׳ ח׳ דמכל האימות קבל דורון חוץ מאדום שהחריב ביה והקשה דהא גם בבל החריבו ותירץ שעשו החרים ערו עד היסוד בה ויש לחרץ לסי הגיל והיינו לקאמר בב״מ בכי חורה שהם כפרה לעולם דהערבוח היה בשביל א״י רק ועכשיו נשמפ שאין הערבוח בשביל איי וצ״ל דסערבות היה פל התורה רבשפח בריאם שמים וארץ נמלך בשמיח תצריקיס ולכך צליק נתפס בפון הרור שהיה פרב והיינו כני חירה שהם כפרה לפולם ועיין כאלשיך פ׳ ואלא

(לף ציה פיב) רלממ שוחטי! קרבן כסכין של כרזל ותירץ לקרישת הקרבן הוא אחר שחיטה ולפ״ז ציל לשחיטה לאי טבולה היא עיין במנתות ר׳ כ״ו וקיל •

14 חסד פרשת תרוטה לאברהם ואתה הקרב אליך את אהד! וגו׳ במד׳ כשאמר הקבים ואתה הקרב אליך אה אהרן הרפ למשה איל התורה שלי היתה ונתתיהו לך שאלולי הוא אבדתי את עולמי וייל דהתיא נתב בקדושי[ בפי האומר אצל הקם להם בצין שבין מיניך דיש בראש להחזיק ש.י תפלין דשלשה כתריס הם נתר תירה ונתר מלכות ונתר כהו,ה והראש מחויק רק שני כהרים וכתר מלטש א״א בלא תורה בי מלכים ימליכו וכן כתר כהינה צריך דוקא תורה פמו כמו דאמרינ! בנמ׳ דתולי](דף קל״א) וכתבתי לפיל סי' ס׳ לכך איא להיות שלשתן ביחד ולכך אמר לי׳ סקס להם בנין שבין פיניך והיינו בשעה שאמר הקניה הקרב אליך אהרן הרפ לחשה שרצה לזכות לכהונה ולמלכות. כמו שאמרו הננו לכהונה הננו למלכות . לכך השיכ לו הקכ״ה דהתורה נתחי לך. ואיא להיות

שלשה נחרים ניחר וקיל ־

פרשת תשא וירד משה מן ההר ושני לוחות אבנים בידו נו׳ לתת כתובים ואימא במדי לתת כתיב חסר שהיו שניהם שוים דפל כל א׳ היה כתוב פשרת הדברות . וי״ל דאיתא במד׳ הואיל דהקב׳׳ס אמר למשה לך רד כי שחת פמך למה לקח אתו פמו הלוחות ואת״כ כשראה שפשו אס העגל וישברם ה׳ להניח למטלה ותירץ מלמל שאין לדיין לפסוק פ״פ פיא אף דמהינין לי׳ רק דבצ״ל כ׳ שמות מפלפל אס נבואה הוי כמו שני פדים א״כ הוי נסתר זאת ואיתא דשני לותות פדות שאין טחס כחוס משנים ש״מ דאף ברות הקודש צריך שני עלים רק דהיינו אם היה כתוב טל כל א׳ משיית הדברות טשא״כ אס טל כל א׳ היה כתוב רק תמשה נסתר !אס והא היה באמת על כל לבר רק ע״א (וכמו שכתב בהיע פי׳ למד פד א׳ חביס של יין הלוהו וסב׳ אומר של שמ, עדותן בטילה ואפילו תבעו שניהם ע״ש) והיינו ויפן וירד משה מ! ההר לקשה למה לקת פמו הלוחות להא סקב״ה אמר לו שחת ממך. וצ״ל מפני שצריך שני ערים רק מנ״ל זרת לזה קחמר לתת כתיב תשר ש׳׳מ דפל כל אחד פשרה ש״מ וצריך רק לוקא שני פדים באופן אחל י״ל ראיתא בי״ר פ׳ כי תשא (רף קיו ע״א) בשם בחיי דלכך כתיב לותות פדות על שם עדות שצריך שנים טעם א׳ לפי שהשמים והארץ המה עדות והלותות של אבנים שהוא מן הארץ והכתב הוא• מן השמים לכך נקרא לוחות פדות ואיכ ייל דא״צ שנים רק והיינו אם האבנים של לוחית הים מן הארץ רק וסובא שם ג״כ בשם בחיי דהלותות היי של אב! סכיר ש,לקח מתתת כשא הכבוד לכך כתב לתת חשר דבאמס ב״ש לחת היא כסא וא״כ אם היה האבן משמים צמה נקראו ע־וח וצ״ל לכי שצריך עדות לכך נקראו על שם עדית וא״כ שפיר וירד וקשה

דלמה לקח עמו ותירץ ושני לויות עדות שצריך שני פדים רק דילמא נקראו עדות מיש שהמה משמים וארץ לזה

קאמר לחת נתיב וק״ל . בתנהומא פ׳ אמור כל מי שנמשח בשמן המשחה אף שהיה קצר נעשה ארוך ולכך שאול היו גביה משכמו ומעלה מכל הפס ף״ל לחח טעם למ־ לוקא גבוה משכמו ומעלה דאיסא בי״ר פ׳ כי תשא

לעי

דרכוש גלול קאי פצ הסירה וא״כ נקרא מורשה כלכסיב ולא כמריא אל סקרי והיינו הר״ר וקיל

ועי£ הניל סירצסי שזא יאמרו אברהם אבינו ועבדום ופנו איסם קיים ואתיכ יצאו ברכוש גדול לא קיים דיש לדקדק למה דייק שלא יאמר אברהם ולמה לא יאמרו גס אתרים וי״ל דפל רכוש גדול ייל דקאי פל סחירה רק דלמה הקיא רכוש נחל צ״ל דמכח התורה !נו לאיי רק דהיינו אם מוחר לקבל שכר פל הסו־ה רק דאברהם נקרא אברהם אוהבו לפי שהיה מובד מאהבה ולא לקבל שכר שלכי לפפו אסור לקל שכר וא״כ לפי רפסו של אברהם אשור לקבל שכר פל ההורס ואא״ל דרטש גדול יהיה קאי פל ססורה וציל לרכוש̂ייצ גחל פירש כפשיעה ואיכ יאמר אברהם שרכוש ג

לא קיים.

פרשת חצוה במדרש סנחומא ואסס סצוה ילמלט רטנו קטן לכמה נימול וי״ל לאיהא בי״ל סי' רס״ל בהגיה אס מלו מוך שמנה ימים אין צריכי! לחזור ולהטיף לם בריח ביום ח׳ ופ״ש במיז ובש״ך סי' רס״ב ס״א לאם פבר ומל ביום ז׳ לא יצא והשיג השיך פל רמ״א מגמרא דמנחיח רף פ״ב פ״ב גבי מומר אס אמרינן מקצר ביום כשר ת!י אינו דוהה שבס וא״כ היה גבי מילה אם נימא דנמול בחוך ח׳ יצא ח״כ לא ידחה אס השבת וגס הקשה פל הרמב״ס דפסק בעומר אס יקצר ביום כשר וכשק וק״ירה עומר דוחה שבח והניח בצ״פ

ובמכת סזבת הקשה שם בגמרא דחנהומ מ״ל קישיא זו להגאין ר' יפקב טאמסיוויר ז״ל ותירץ דהרמב״ם ס״ל מכת דאיצטריך התורה במופדו אפילו בשבת מיותר לקצור המומר ח״כ ש״מ דנקצר ביום כשר ואל״כ כשיטא יא״כ לפ״ז היל לתרץ גם כאן במילה מדכתבס

סתורה ביום אפילו בשבת ש״מ דאפילו מל תוך ח׳ יצא לאל״כ ולא יצא ליל ביום אפי׳ בשבת והא בל״ה כשיטא שילתה למשה לותה ל״ת רק וילמא אינטריך ומילה חתה כבת לפי ושבת פשה ול״ת וה״ח שלח ידחה מילה את שבס רק ראם נימא רטשה חמורה חח? פשה ול״ת והיא שלא ירתה מילה את השבת רק ראם נימא לפשה תמורה חתה פשה ול״ת למילה ממירה דנכרתה י״נ בריתות כראמרינ; בנרריס פ״נ לתיתא במל׳ ואתה הצוה לכי שלמלך בזיו! לעשות מלאכה לכך ואהה תצוה

כמו דאיסא ממי דביק דף ל׳ וסחעלמח לזקן וחינו לכי כבודו. רק דילמא לכה! והאבדה בבית הקברות זצ״ל ללכה! אי! צריך קרא דהוי גשה ול״ת. רק דהתוש' הקשו התם דילמא פשה חמורה דוחה פשה ול״ת וא״כ ה״א דפנה דאנידה שהיא חמורה ששיה בכל נידחי עשה ול״ת דכה! פיי! לפיל סי׳ ט׳וא״כ יובן מכח אתהסצוה ש״מ דוהתעלניה אתיא לזק! וא ני לפי כבויו דצכהן

בבית הקברוח א״צ קרא דאי; עשה דימה ל״ס ופשה חפילו הפשה תמירה וח״כ היא דמילס צא תדתה שבת למילה חמורה לא ידמה פשה ול״ת אפילו הפשה חמורה

וא״כ איצטריך ביום אפילו בשבח ולעולם יש לומר למילה סוך ח׳ ימים כשר* יאיכ שפיר שאל ילמדנו רביגו תינוק

תשא לאברהם ח 15 צריך לימי דסא דידתה אף טשה ול״ת שאינה שוה ככל. ואיכ היא להקל בשנת אף שהיא עשה ולית כאשר שהעשה ול״ת הוא קל. והיינו אל יקל בעיניך לדחות שבת וק״ל: לבוד, יהורן פסוק בשמואל ב׳ י׳ והוא הפטרת פ׳ שמיני ויהי דוד מכרכר בכל מוז ותצא מיכל ננד דוו ותאמר מה נכבד היוס מלך ישראל אשר נגלה היוס לעיני אמהות עבדיו כי׳ ויאמר דוד אל מיכל לפני ה׳ אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אותו נגיד וכוי ונקלותי עוד מזאת והייתי שכל בעיני וי״ל דדוד היה מכרכר רק דהא והת.נלמת זקן ואינו לפי כבודו רק דייל דמלך שאני וסרצתי כשוק גאות אדם תשפילו דא־תא בנמ׳ דברכות בפ׳ אי! עומדין. דהדיוס כורע באבות וכה״ג בכל ברכה ומלך כיו! ששותה שוב אינו זוקף ופי־שיי לפי גדולתו צריך המפה להשפיל איע יותר. וא״כ אין ראיה מנח והתעלמת דמלך שאני וסברא זו מוכח. דתל״כ למה אמר הקביה למשה ואתה תצוה דבורך תביב עלי דהא בליה פטור מכת והתעלמת אציל דמלך שאני. רק דייל דילמא מלך שום לזקן והוצרך הקייה לפסול את משה דלא נ מא והתעלמת קאי על כהן בביה״ק . לכך הוצרך הקביה להראות דמה שאינו לפי כבודו כטור מואתה תציה רק דסא לכה! בביה״ק איכ דטימאת מס הוי עשה ול״ת וצ״ל דפשה השוה בכל חמורה יותל ממשה ול׳׳ת שאינו שיה בכל וא״כ לכי! לאו שכיל עביד דוד שהוקל בכבודו משאיכ אס נימז דמצוה שאינה שוה בכל חמור טפי א׳׳כ יהי׳ נסתר כל הניל ושפיר טביד דוד. זאיתא במפרשים שאול באחת ולא עלתה לו הא פעמים ושלש עס גבר לכן נדוד שנים ועלתה . יחירץ דבשלמא מציה השוה בכל אס לא יתקיים עיי זה ותתקיים פ״י אחר מישראל משא׳׳כ שאיל שעבר על מצוה ש צטוו למלך לבד וחמור טפי. וא׳כ נשמע דמצום שאי,נס שוס בכל חמור טפי ושכיר עבד. והיינו שאמר דוד אשר בחר בי מאביך רקשה למה נדחה שאול בשביל שפשה עטרה אתת וציל דמצוס שאיני שיה בכל חמור טפי ואיכ והתאמת פל זקן ואינו לפי כבודו. ות״כ למה אמר למשה דבודך חביב פלי ואתה תצוה אציל למלך שאגי דצריך להשפיל א״ע טפי ואיכ שפיר הקל בכבודו והייט דקאמר דוד שכיר עשית שהקשית בכבודי מכח שבחר בי מאביך מוכת שפיר וקיל רק דיש לדקדק ד למה לי׳ לומר ומכל ביחו וי״ל דאיחא ביומא (דף ס׳) מפני מה לא נמשכה מלכוח בית שאול שלא היה בו דופי דאי; ממני! פרנס מל הציבור אלא איכ קופה של שרצים תלוי מאחוריו שאס תווח דעתו פליו אומרים לו מבינו לאחוריך. וא״כ לפ״ז שסיר יש מלך להקל בכבודו . משא״כ דאחיכ קאמר שם בגמ׳ דנענש שאול על שמחל על כבודו ולפי! אדרבה אין למלך להקל בכבודו . והנשקותא בין שני פעמים הגיל שנענש על שמחל על כבידי משסיק שניטל ממיו אלניתו לבד משא״כ מה שניטל מלכותו מבניו אין מםכיק טעם הניל משאיכ לטעם הראשי! שלא הי׳ בו דופי מספיק נמיעלמה שנישל מלטמי מבניו והיינו דקאמר דוד| שבתר! בי מאביך ומכל ביתי

דדייק מכל ביתו שימ הטעם שלא הי׳ בו דופי שלא תזות דעתו ולכך ינקלימי טוד מזאת והייתי שפל בעיני וקיל .מ ילקוט וירא רמז צ״ו) וייל קצת באופן אחר דחו י ז י ) י השפיל א״ע רק דהא מוכח דרשאי מלך למחול

טל

הסד פרשת

׳ שרים המקיפים אברהם יצחק ויעקב רק עד הכתף ע י ישם הגלות. אבל מכחף ולמעלה היא מקום חירות ליעקב ובניו והייני שנפנה סלך מל ישראל מצרך לסייח

גבוה משכמו ומפלס יקיל : ועתה הניחה לי ושמעתי מאדמיו הגאון ז״ל דאימא בייד סי׳ רכיח אס המיר המשודך אף שנשבע להשיאה פטורה מלישא והגי מילי כשתבע הוא רק כשעדיין בהמרותו ואז פטורה מלישא אף שחזר את״כ בתשובה. אגל אם תזר בתשובה וחבפ אח״כ לקיים שטעתה מחויבת לישא. וכאן בקשת משה היה זכור השבועה. רק שכל ישראל היו משומדים יוא״כ אס הי׳ סשה חובע להקב״ה עכשיו כשעדיין ישראל בהמרוחם היה נספר הקב״ה משבועתו לכך אמר הקב״ה ועחה הלחה לי לך רד החזירם בחשיבה ואח״כ שפיר מועיל טענח

זכור אשר נשבעתי לאברהם וכוי וק״לי נראה עפ״י מה שכחב בסי׳ חחנ״ג (דף קציא) ל ן דאס משה סי׳ למטה היי הרוב כשרים דמשה שקול כנגד ס׳ רבוא (וק איתא בי״ר פ׳ וארא בשם ס׳ החמונה עיפ ואלעזר בן אהרן לקח כי׳ דהמצ!ל רבים כרטס דמי עיש) משאיכ כשהיו למפלה ברקיע אזי נידו! ישראל אחר הרוב והיו חייבים לכך אמרה הקביה ועחה הגיחה לי מלהתפלל בעד ישראל רק לך רד וכשחזר למטה אזי יהיה סרוב זכאי! והיינו כשבאו למטה אמר מי לה׳ אלי פירש שיצטרף ויהיו הרוב כשרים. לכך אמר ופתה הגיחה לי דאיתא בסד׳ סי׳ צ״ט בהג״ה שיה דאס ניתוסף קודם שמדט האיםיר נתבטל ויש לשרן טפי'! מדרש הובא בברכת שמיאל כשהגיע לפ׳ כי תשא אמר משה כשאני מת יכול לא הקרא התורה פל שמי כי׳ ויש לומר דמכת שמת משה ולא היה אמרינן דהי׳ הרוב פס משה. וא״כ יהיה נשמ׳1 שמשה לא הי׳ ר י שהוא היה נגד פ שקול נגד סיר ולא יקרא המירה על שנ ו דריחא משה ר״ת משה שר התורה לכי שיש ששים רבוא אותיות לתורה עד סיר ישראל ומשה הי׳ שקול נגד סיר משא״כ עכשיו

דמת יהיה נסתר וקיל בר^יי ואתה דבר אל בני ישראל אפפיי שהפקדתיך ללוותם על מלאכת המשב! אל יקל בעיניך לדחוס את השבת מפני אותה מלאכה דיש כמה דקדוקים. וייל דיאתה שליה במדי משום דאין כבוד למלך לפשות מלאכה ולבורך חביב פלי. רק דיש לדקדק רלמה ציה הקביס שלא יעשה משה מלאכה דהא בל״ה לא יעשה דכתיב והתפלמס פעמים שאתה מתעלס זקן ואינו לפי ככידו. אציל כמו אמרינן בגמ׳ ביק (דף למיד) דהא דקאי על כהן והאבדה היה בבית הקברות רק מגמרא קאמר דמסיכא תיתי לומר שידתה דהא טומאת פת פשה יל״ס והשבת אבדה רק עשה גרידא וצ״ל כמו שכתבו תיש׳ שם לס״א דעשה דאבדה שהיא המר׳ ששוה בכל ידחה עשה ול״ת דטומאת מת שאינה שוס בכל ורדאמרינן בתיס׳ ביבמוח (דף 1׳ ע״א) ד״ה נגמור דה״מ דכיבור אכ ואם ידתה את השבת ויקשו התוס׳ דהא שבת פשה וליח וחרצו דהא דהיאיל דכיבוד אב ואם חמיר הוי פשה דשבס כשאן דליסא וסדסה ל״ס מן מורא דמקדש חמור היא גיכ חדחה הפשה ל״ס וליס דשבס ואיכ שפיר קאמר דמכח שהפקדחיך לצווח פל מלאכח המשכן ש״ס דסיא דוהתעלמס קאי פל כהן בבית הקברוח וא״כ

תשא לאברהם סוף פ׳ ויקהל שמעשי עליך שאהה בעל אגרה מהיכן נברא אור א״ל נשעשף הקב״ס בשלמה והבהיק המולס שנאמר מוטה אור כשלמה ואמ״כ ניטה שמים כיריעה . וצ״ל באופן זה לבל״ה לא הי׳ קשה מהיכן נברא אור דהא כתיב וימש אלהיס שני מאורות. רק ראם נימא דאור היה קידם בריאת שסו״א שפיר שאל מהיכן ..ברא אור וצ״ל ויהי אור שכבר היה אור וצ״ל וחושך על פני תה ס זה מלאך המות וצריך לומר דיש מיתה בלא חטא ויסורין בלא פון וח״כ ע״כ דאין שכר מלוה בהאי פלמא וא״כ ליכא למימר כמו דאמרינן בנמרא דב״ב (דף פ׳ פ״ב) ממשל צדיק כתמר שפושה סרות כי׳ רשב״ס דיש שכר פירומ של מצוה בפוה״ז. וצ״ל ממשל כתמר כמו דאיתא בילקוט תסלים רישראל נמשלי כתמר כוי שיש להם בטלי אגדה וא״כ שחור נברא חחילה והיינו שממתי גיליך שאתה בפל אגדה מהיכ! נברא תור וק״ל ועפייז ימורן מ״ש בסי׳ ק״ך מה שרש״י מרשים שם לנתיב ששש ימים תפשה מלאכתך וביום השביטי. ומרשים רש״י ששח ימים תפשה הקדים שבת למלאכת המשכן לומר לך שאינו דוחה שבת לפי שתרצתי לפיל בסי׳ צ׳ דאיתא בנמ׳ דשבת ההולך במדבר ושכח איזו יום שבח דח״א שיבת וחח״כ מונה ששת ימים וח״א מונה ששת ימים ואת״כ

שובח ויליף מבריאה עולם שהי׳ ששה ימים ואח״כ שבת אבל אס נימא דשבת היה קידם בריאת פולס א״כ פ״כ שובת ואח״כ מונה ששה ימים ולכן מרשים רש״י שפיר ששת ימים ממשה מלאכתך וביים השביעי שבת דקשה דל״ל לקרא לומר ששת ימים תפשה מלאכתך לא סגי דלא פבד אלא דקאי מי שהוא במדבר ואינו יודפ צריך לנהוג דששת ימים ימשה מלאכה וביום השבימי שבת . והיינו כמד״א דלא היה שבת קודם בריאת עולם ומימ שפיר שידחה מלחכת המשק את השבת לכך הקדים

שבת למלאכת המשכן לומר שאינו דוחה וק״ל. א?ופ׳׳י שהפקלהיך לצוות פל מנאכת המשכן אפפ״כ אל יקל בפיגיך ללחות את השבת וי״ל ע״פ לאימא בנש״ר פ׳ פקולי למה שמשה לא נתן למשכן היינו אם משק היה לככר מל מטשה טגל משא״כ אס הטמס למשכן כואיסא במד״ר כדי שהשרה השכינה חצל התירם א״כ נם מפה היה צריך לישן למשק איחא בצ״ל פ׳ ויקהל דמשק דומה לשבת דמשכ! מכפר טל טגל ושבח כל שימר שבת כראוי אפילו טובד ט״ז כדור אנוש מוחלי, לו וח״כ אס משכן מכפר על מגל היא שיט׳ כמו קרבן ציבור שמכפר ודוחה שבת משא״כ אס משכן כדי שישרה שכינה אצלם מסיכא תיתי לדחות שבת והיינו אפיפ שהפקדתיך לצוות פל מלאכת המשכן שלא לישן לנדבות המשכן ש״מ לטעם המשכן לכפר פל פגל ואיכ ה״א להוי כקרבן ציבור וידחה את השבת לכך קאמר אפפ׳׳כ

אל יקל בעיניך ללחות את השבת יק״ל. במד״ר (לן1 קניה ע״ב) יז״ל (עיין ילקוט ויחי רמז קיש) אמר ר׳ חייא בן פדי׳ אין לך גלול משבט יהירה ואין לך ירול משבט לן וכי' ומה כחיב בו ובני דן חישיס אמר הקב״ה ויבא ייזלווג לי שלא יהיו מבזי! אוחו ושלא יהא אדם רוחו גסה טליו לפי שהגדול והקטן שוים לפני המקום דצריך פיון מת שייכת ומה כתיב בו ובני דן חושים יי״ל טפ״י מס לאיתא בייר פ ייגש בשם כנפי יונס כתיב בני לן חושים

וכתיב

16 הסד פרשו טל מורו מכח שהוצרך סקב״ס לצוות ואתם תצום ש״מ

למלך מוהר למחול רק דהיינו אס משה היה מלך משאיכ אם נימת דמשה לא הים מלך לכך אמר דוד מכח שבחר בי מאביך דאיתא בזיה פ׳ שופטים וכתבתי בסי׳ י׳ דחטאי שבקשו מלך שיזכל פני דהקב״ה רצה להוציא המלטה מיהודה מדוד רק שהיו שפרין לא היה מני׳1 זמן דכתיב יפטר לכני פבדו לכני מביו שצריך להקדים מלכות והם הקדימו לשאול שלא בזמנו ולכת נבחר שאול שהימה המלטת שאולה בידו וא״כ לפיז צריך לומר דמשה ויהושפ לא כיו מלטש ואיכ שטר מוכח שבחר בי מאביך ש״מ שהמלוכה הימה שאולה בידו ומשה לא היה מלך וא״כ שכיר הוצרך הקב״ה לומר ואתה תצום לפטור ממלאכה שלא נימא דמיכרח היא לפשות דסיא לאו מלך. אבל מלך הברירה בידו למחול. וקצח היא מגומגם

וצריכין להכך בר^״י* אך את שבתותי תשמרו אב״פ שתהיו זריזי! ורוופי, בזריזות מלאכת המשכן שבת אל תדחה וי״ל דאישא במדרש שיר השירים תזית איש מהיר במלאכתו זה משה שהיה מטר במלאכת המשק ולפי דחיתא במד׳ ס״פ ויקהל שמשה צוה לטשות משכן חחלה ואח״כ ארון ובצלאל פשה ארו! החלה ותח״כ משק מפני שבצלאל למד מבריאח שמיס וארן שנברא אור החלה ואחיכ שמיס וארן כ; הארון שהוא אורו של מולם תחילה. וק הוא בתנחומא והיינו חזית איש מהיר במלאכחו זה משה שהיה מהיר במלאכת המשכן שרצה לפשות משכן בחחילה וקודם לזה אביא במר״ר דכליגי אם אור נברא בתחילה קודם שמו״א או שמו״א נברא תחילה ואח ״כ אור וייל רזה יהיה מלוי במחלוקש המכרשיס אס שבח היה קודם בריאת ששת ימי המפשה מר בשבת חובה א״כ אס שבת היה קודם בריאת שמו״א א״כ צ״ל דאף אור נברא קודם שמו״א ולהקדים רש״י בכי ויקהל הקדים שבת למלאכת ססשכ! לומר לך שאינו דוחה אס השבת רסקשו המפרשים דהא מציגן להיפך לא תלבש שפטגז גדילים חפשה לך שהאחרון דוחה את הראשון וי״ל דאיהא (בילקוט כקוד רמז חי״ט) דמשק נגד שמו״א ביום ראשון שמים ובמשק יריפיח וכן נגד כל יום והפרדס הקשה דאיתא בזוהר ששת ימיט פשה ה' את ט׳ כששח ימי הל״ל חלא רכל יום נברא בפני פצמו וא״כ שבת סיס נחי בריאה ותירן דשבח הי׳ קודם שמו״א רק לאם הייתי אומר דנס שבח היה אחר שמו״א א״כ ה״א כקושית הפרלס וה״א לאף בשבס היה קצח מלאכה . זה״א לאף במשכן יפשה קצת מלאכה בשבת להא משכן

הי׳ נגד ימי המפשה לכך ה״א דידחה משכן את השבת משא״כ אס השבח הי׳ קודם שמו״א א״כ שפיר דאין בני! ב״ה דוחס שבת ומשק הוא נגד ששת ימי המעשה . והקניה הקדים שבת למלאכת המשכן ש״מ לשבת הים קודם שמויא יא״כ שפיר לומר לך דהיינו דוחה שבת זק״ל. וא״כ יחירן שפיר אמ״פ שרדופין וזריוין כמלאכת המשכן פירוש שהיו זריזין במלאכה המשכן שהיו רצים להקדים מלאכת המשכן לארון שהיו סוברים לאור נברא אתיכ ואיכ צריך לומר דהיו סובר ם דלא היה שבת קודם בריאת שמי״א וא״כ ה״א דמלאכת המשכן ידחה

את השבת ולכך קאמר אל תדחה את השבת וקיל ילקוט בראשית רמז ר׳ יירורן פיפ הנ״ל מד״ר

הסד פרשת תשא לאברהם ללנאו להיינו כמסכנא פולה כמנין לנ והיינו לגא בטפא

תליא וק״ל .

פרשת ויקרא בתרגום יכינח! ויקרא כיו! ראשליס משה לאוקמא ית משכנא חשיב ואיידי! בליטה ואמר מורא דםיני דהוי לשפסא לא היה אפשר למיפל פד דמסמלל פמי משכן דריבוי אלמא לכיש וייל בהקדם לשמפסי מדרש (ילקוכו ראובני פ' וירא וט״מ ח״ב פ״א)ק מזבח דכתיב באברהם אותו יום יום יוה״כ היה והבטיח ד הקב״ה שמפרי של יצחק היה לבור לפניו לפולס וי׳״ל בצ״ל כי תשא דמשק אינו דוחה שבס משוס דמשק יחרב. משא״כ שבת היא קייס לפולם והוי תדיר. וא״כ מקשה פל אברכם ויבן מזבת אותו יום יוה״כ היה קשה סאיך בנה מזבח. לזה חירץ שהבשיחו שיהיה פפרו של יצחק צבור לפניו לעולם וא״כ שפיר רוחה וק״ל וא״כ לפי הנ״ל מוכח דמכח ומשכן אינו רוחה שבס ש״מ ואף משכן יתרב רק דייל שפס אחר דאינו וימה שבת אף שלא יחרב לבנין ב״ס נגד בריאת שמיס וארץ דכתיב אשר ברא אלהים למשוח שהיה לו להקב״ה פור מלאכה לפשות ובא שבס והפסיק הקב׳׳ה ופפיי הנ״ל תרצתי ביוס כלות משה להקים את המשכן יאיתא במדרש ילקוט נשא (דף רי״ר ע״א) אותו יום כלו מזיקין מפולס. ואימא בירושלמי דמזיקין נבראו בלא נוף שלא נגמר הבריאה להראות לנו כשבא שבת אף כשהוא פוסק במלאכה מחויב להניח ולהפסיק ממלאכה ממילא עיקר בריאת המזיקי! כוי להראות לנו כלות שאותו יום כלס מלאכת העולם שהי׳ להקביה אשר ברא אלהיס למשות שהי׳ עור מלאכה והפסיק וכ; בילקוט נשא שהעולם רומח פד שהוקם המשכן א״כ נשמע שצריך ארם להפסיק. וא׳יכ השתא איצ לבריאת מזיקי!. וח״כ שכיר כלו אותז יום מזיקין מהעולם וא״כ מוכח שהקב״ס הפסיק במלאכת המשכן בשבת. ואף אם היה ב1,ה חת המשכן בודחי לא היי נחרב כדאיתא וח״כ אף כמשכן היה למולם ולמה לא גמר הקב״ה המשכן אצ״ל דטלם אחר דמשכ! אינו דותה שבת אף שהוא היה קייס . ואיתא ויביאו את רמשק אל משה שלא כיו יטלין למיקם חלא משה שהוא היי גמר את בריאת שמיס וארן הונרך ע״פ השטנה פנמה שהיה במשה והיינו כיו! דאשליס משה למיקמא משכנא משיב ואיידין בליטה כו׳ משכן דרימי עלמא לא כ״ש בשלמא בלה״ה היי סובר דאף משכן א נו ריבוי עלמא דיחרב והא ראי' שאינו דוחה שבת משא״כ פכשיו שמשה דוקא גמרו א״כ ש״מ דמף דלא יחרב אטפ״כ לא וחס שבס וק״ל או י״ל כפשוטו דמקדש לא נבנה ט״י משה ולא היה נחרב והכל הולך אחר הנמר ומשה הקים אח כמשכן ש״מ וצא יחרב ואיכ שפיר איילי[ בלבו משכן וריבוי פלמא לא כ״ש והשתא

שמשה הקים לא נמרב וק״ל

פרשת צו צו את אהרן ואח בניו לאמר • זאח חזרח העולה היא העולה על מוקדה. ובסנחומא מה עסקו של אהרן

כחן

יכתיב חשים חםר ו׳ הס אותיות משית לפי שמשית יצא מיהולה שאביו מיהולה ואמו משבט לן ולכך נקרא שניהם אתיו ואיכ שפיר הכירוש במר״ר ומה כתיב בו זבני לן הישים להיינו שמרייק שכיר ומה כתוב מכני שכתוב חשים .ט רמז שצ״ל א״ל הקב״ה כבר אמרתי לך ו ק ל י ושלחתי לפניך מלאך פיש) ויאמר אליו אס אין פני־ הולכים אל הפלנו מזה וי״ל לאיתא בזוהר. (פ׳ וירא בזוהר קטן דף ק״ח פ״ב) אמסר דקב״ה פלינ כל ממי! וחרעין לממני! שליח, וארעא לישי־אל לא שליט נהו מלאכא ולא ממנא אחרא אלא איהי בלמודה בנין כך אפול בס פמא ללא שליט בכו אחרא לארפא ללא שליט בה אחרא ואיכ שפיר אמר משה אס אין פניך

הולכים אלא רשלמ מלאך אל סטלנו מזה לא״י וק״ל (מד״ר פ׳ וזאת הברכה) יצחק אמר למשה אני גלול ממך שפשטתי את צוארי ט״ג המזבח וראיתי את פני השטנה א״ל משה אני נתעלה יותר שאתה ראית וכהו פיניך ואני הייתי פאיפ ולא כהו מיני מנ״ל שנחמר ולא ירע משה כי קר! פור פניו (עיין בילקוט תולרות רמז קי״ר ובילקוט זאת הברכה רמז תתקנ״א) לצ״פ היה להביא פאיפ ארבר בו ולמה ליה להביא ולא ילפ כי קרן עור פניו וי״ל לבגמ׳ לברכות רף ל׳ פליגי בגמרא מיא לגבי ויסמר משה פניו דלא שפיר עביר שנענש שהשיב לו הקב״ה כשרצה לראות כי לא יראני כו׳ וס״א דשפיר מבד דבזכית ויהתר פניו ׳כה לקלסתר פנים . ובזה יהיו מחולקים יצמק ומשה יצחק סבר דלאו שפיר עביר משה שהסתיר פניו והיינו שאמר אני גדול ממך שאני ראיתי את פני השכינה ואתה לא רצית לראות ומשה השיב דשכיר עביר שלא רצה לראות והסתיר פניו דמכח זה זנה לקלהמר פנים ושפיר הביא ראי׳ דכתיב

ולא ידע משה כי קרן עור כניו וק״ל שמעתי פליאה בשם ספרי מחלליה מות יומת מכאן חילוק מלאכות וסקילה ח־ןורה משרפה וייל דאיתא משה היה יוופ שמקישש במיתה שנאמר מחלליה רות יומת. רק שהיה מסוכק באיזה מיתה רק וילמאו שיעבור כל ל״ט מלאטס היה מסופק שמא אינו חייב פ כמו שכרש״י ביבמית חילוק מלאכות מ,״ל וילמא אינו תייב עו שיפטר פל כל ל״ט מלאכית רק מכת מחלליה מוח יומת ורשינן חילוק מלאכות וא״כ צ״ל שהיה משוכק באיזה מיתה רק וקשה מה היה מכוכק והא סתם מיתה הוא מגק מיתה שאין בה רושם וצ״ל כט קישיח הנמ׳ לילמא שריפה רק ועל זה קשה האיך נוכל לומר שהיה מסופק בזה דילמא סתם מיתה שריכה א״כ יהיה נשיאה בת ישראל בשריפה והרוסה בסקלה והתוס'

כתבו בסנהורין שמסתברא שארוסה חמור מנשואה לוה מתרץ הספרי סקילה חמורה מפריכה איכ שפיר

־נ״ל שהיה מסופק דילמא םתס מיתה שריפה וק״ל

פרשת פקודי בזוהר כל המוסיף גורע דירימות דלבר שלשים באמה ורחבס ארבע באמה עולה בחשבון ליל לאין גריטותא כמסכנא. והיריעות רלגאי כ״ח באמהורחבס ארבע באמה עולה בחשבו, ל״ב וי״ל מפ״ז לרמז לבא בכסא סליא לאס הוא מסכנא עולה כמק רל. משא״נ יריעות

18 הפד פרשת ויקרא לאברהם

לאת הורת העולה. הרי המנץ הזה בא ללמד פלי הקטר חלבים ואמורים שיהיה כשר כל הלילה וללמד על פסולי המוקדשים איזה אם עלי ירוו ואיזה אס עלו לא ירדו וי״ל דבגמ׳ נדה דף מ״א מרבה אני אח אלו שהיו פסוליו בקודש. ומוצא אני אס שלא היו פסיליו בקודש. וכתבו הסושי שכל הפסול בקודש זה ויש היתר בקודש אחר אם עלו לא ירדו. וכל מפסול שלא בקודש בכל הקדשים אם עלי ירדו ולילה קי׳׳ל דאם עלו לא ירוו אף שפסול בכל הקדשים אעפיכ מצינו הקטר חלבים ואברים ופדריס שכשר כל הלילה ואיכ שפיר יובן פרש״י הרי הענין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואברים שיהיה כשר כל הלילה ועכשיו שפיר על פסולי המוקדשים

איזה אס עלו ירדו ואיזה אס עלו לא ירדו וק׳׳ל.

פרשת שמיניי לפי שהיה אהרן ירא יבוש לגשת אמר לו י ש ר ב למה אחה בוש כי לכך נבחרת דהקשו המפרשים דאמרינן אין קטיגור נטשה סניגור דהא אמרינן יבא זהב, המשכן ויכפר על מעשה עגל וחרצו היכא דבא המצוה, לתקן החטא לא שייך אין קנ״ס אדרבה במה שחטא אדם צריך לתקן משא״כ אס המצוה בליה

בזה שייך אין קנ״ש והייני שאהרן ירא ובוש לגשת לפי שעיי נפשה העגל היה ירא יבוש לגשת לכפר ע״י מעשה עגל לזה השיב לי משה למה אתה ביש דסיל אי; קנים אדרבה כי לכך נבחרת לתקן החטא ילא שייך אין קנס. ועיי! בשליה דף קנ״ח פ״ב וק׳׳ל יפיץ גפ׳ משפטים ובפרשת כי חצא מה שייך לפ׳ הג״ל וחמצא

דברים נכונים

פרשת תזריע 103[£ נדה מסיים הליכות פולס אל תקרי הליכות אלא הלכות דכל הלומד הלכת בכל יום מובטח לו שהוא בן טוה״ב לקשר אוהו בריש נדה יי״ל דאיתא אין השכינה שורה אלא בתוך ד׳ אמות של הלכה ולכך שפיר מובטח שהוא בן פוה״ב רק דלמת באמת כן יי״ל ואיחא וכולה באבק לשין הרפ ולשין הרע מםחלנן שכינת מישראל רק דבגיז׳ קאמר מאי תקנה של לשון הרפ יפסוק בחורה ואיכ שניר אי! השכינה כורה מכת חטא אבק לשה״ר אלא בתוך ל׳ אמות של הלכה ואן מתקן החטא רק ואם נימח כאיוך מויא ואס סיפר אין לו תק-ס נפתר זאת וי״ל דזה יהיה תלוי והיית הקשה בדף קנ׳׳א וכ! הוא בשליה בהלכות פסח והאיך נחנה לחוס תיקון דם נדה והא אי! קטיגור נעשה סניגור. וא״כ הקושיא גס כאן שאלם חטח בדביר לשין הרע יתקן בדיבור חורה אדרבה אי, קנים יציל תירוץ שלהם דהיכא שבא לחק; אוחי דבר שחטא לא שייך אין הניס.

ואדרבה באותו דבר שחטא צריך לתקן וא״כ שפיר של תורה לתקן פל לשין הרע וא״כ מכת מיי״גןךךץ

^ 3 ש״מ דלא אמרינן בהאי גווגא אין קנים וי נ׳ £ אל תקרי הליכות אלא הלכית דכל הלימד הלג$> בבל יום מובטת שהוא בן עוה״ב: 1יי

ב 1 נ!

כאן וכוי אלא כל המתגאה סיפו נופל באש שנאמר היא העולה טל מוקדה יייל דאיתא במדרש שלפה נתרחקו והדר נהקרבי וחד אהרן כמו דאיתא בניו׳ לעלים חלקת כבול בשביל בניהם ולאהרן אי אתה חולק כביד בשביל בניו לכך כתיב צו את אהרן ובניו בשביל בניו ממילא נתרחק אהרן ונדחה וחזר ונתקרב בשביל בניו דוקא רק דהיינו נראה ונדחה איני חיזר ונראה לכך הוצרך להתקרב דוקא בשביל בניו משא״כ אס כל מקום נדחה חוזר ונראה א״כ לא היה צריך להתקרב בשביל בניו יאיחא בגמ׳ דזבחיס דף י״א דב״ב סיל דפסח שנשחט בעיפ קודם חצות בין לשמו בין שלא לשמו פשול הואיל דמקנח יום ראוי לפסח ופריך הגמ׳ איכ פסח דאקדיש אימחי אי בי״ג. א״כ כיון שבא ייד ונדחה דפהול בין לשמו אי שלא לשמו א״כ אינו חוזר ונראה. ותירץ הגמרא לביב נר ך להקדיש את הפסח אחר חצות. רק דא״כ מקשה רליביה פסח מצרים למקחו מבטשזר מאי איכא למימר. י-״ל לביב דס״ל דב״נ לא קרבי שלמים ואיכ הפסחי היה נראה כלל בשלמא אנחנו דמקרבי שלמים היי , ר־וי דכס־ז בשאר ימוח השנה הוי שלמים משא״כ קודם

ני״ת ולא הוי נראה ילא שייך נדחה לכך מקחו מבטשור וח״כ יובן צו את אהרן ואת בניו בשביל בניו אבל בליה היה נראה ונדחה וחיכ תקשה האיך פסח מצרים מקחו מבפשור יציל שלא קרבו בני נח שלמים והיינו דקממר היא העילה. דאמרינן בנמ׳ דזבחיס דף קי״ו וכ, במ״ר בראשיח פ׳ כ׳׳ה היא העולה שהקריבו בני נח אבל שלמים לא קרבו רק דהיינו אס חטא אהרן. ומה היה חטאו שלא מיחה בישראל רק מניל שמענישץ וזה יהיה מכת שבא סוס פיפה ורוכבו בים ואיהא ביד יוסף דעמו נענשו על שלא מיחה בפרעה ויתירן מדרש לקוע בשלח ה' ימלוך לעולם ועד מפני מה כי בא סופ פרעה ורכבו וכוי לתיתא בנמ׳ מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שאמר מה בצע רק והגמרא פריך ליו להכלה שיכפר על כמכירה כמו שאמר אחיו וירר יהווה שירו מגוולחו ואילי מיחה ביום לא היו מוכרים אוחו ש״מ פל שלא מיתה ולמה זכה יהווה למלכות וצ״לו הואיל ושמים בגווי׳ כמו 'יתא בי׳ר ויחי וף עיב פי לכך ס׳ ימלוך לעינם הוא לכל השם בשמו של יהודה לכך זכה למלכות ומלכותו לא יטלי מיניה וא״כ שסיר ה׳ ימלוך לעולם ומל יזכה יהודה למלכות בשביל שמי של הקביה רק רילמא בשביל שאמר מה בלע וציל ליו לכפר טל המכירה שלא מיחה באחיו מלמכור רק מנ״ל רמענישין על שלא מיחו לזה נ״מ כי בא סוס פרעה ורכבו ביס וק״ל רק לאיתא מעם אחר שבא פוס פרעה ורכבי ביס לאיתא במעשי ה׳ רף קי״ב עיב וכתבתי משוס שפשה פצמו פ״ז לכך אף משמשי פ״ז נטבעו רק אם ניסא כמד״א פ״ז בשריפה הקא א׳׳כ אא״ל טטס הניל וצ״ל טעם הראשון שלא מיחו בו. ואיתא כל המחגאה כאלי עע״ז לא יהיה בך אל זר וא״כ לכך חייב שריפה יהייני מה עני[ אהרן שנדחה צ״ל משום שלא מיחס וראיה מפרטה רק דילמא החס ה״פ שפשה איפ פיז וצ״ל לאיכ היה לשרפו דפיז בשי יפה זמנ״ל זאס. וצ״ל מכח שהמתנאה בשריפה והיינו היא המולה

מל מיקלה שכל המתגאה נופל באש וקיל

הפד פרשת תזריע לאברהם

ואיסא בסד״ר מי השלים למכין שבעים ח״א ייפיןכ השלים. רק דהא ואלה שמות בני ישראל וסירן םי״מ אף יצחק נקרא ישראל וא״כ שפיר בני ישראל רק דהא קחשיב ראובן שמעון וכוי וסירן רבצי בנים קרויין בניס אבל אס בני בניס אינם קרויס בניס ליבא למימר כו׳ וציל כאידך מד״א בני י! חושים השלים וכתב הי״ס מוכסיב בני דן חושים שימ שהיה עוד א׳ ומס בלא בניס לכך לא נכסב שמו אבל אס נימא דבני בניס קרויס בניס א״כ אציל בני דן חושים השלים רק כאידך מד״א ויעקב השלים וא״כ שפיר מכס סורסו של רימ שלמד מאחר וצ״ל דבנדיל לא ה־ישינן להסרה ואיה כי יסיר אס בנך קאי על בן בחו ופרש״י רבני בניס קרויס בניס. וא״כ יעקב השלים ואציל בני דן חושים ולכך

הי׳ כסוב בן דן חוש־ס וק״ל ו?זפ*ן יתורץ המד׳ הנ״ל יאח סורס המצורע שימ וממשה ספרים וא״כ חלבה עמודיה שבעה קאי על משה ששימש רק ז׳ ימים דמסמיל חד. וא״כ בסרי זימני הוי חזקה וא״כ בני בנים אינם כבנים וא״כ כי יסיר אס בנך קאי על בנו ממש כפי׳ הסיס׳ וא״כ אף בנדול חיישינן להסרה וא״כ אסור ללמוד אצל רשע סן גדול או קטן וא״כ שפיר ולרשע אמר אלהיס מה לך לספר חיקי ועפ״י הנ״ל יה ־ן סיפא דמורש בן עזאי הי׳ יושב ודורש מס ראי׳ לכאן. רק נקדים גמרא דחגיגה דף ל' בסי של אסר באסס לפני רבי פרנסני איל סא כסיב לא נין ולא נכד בעמים אמרס רבי זכור סורסו ואל תזכור למעשה. ירדה אש וסכסך ספסלו בביס המדרש יי״ל

דרבי הי׳ סובר דאין זכוס לאפר מה שלמד פט סלמידיו דס״ל דאסור ללמוד אצלו דחיישינן שלא ילמדו מעשיו אף בגדול דכי יסיר אה בנך קאי על בנו ממש כפירוש תום׳ דא״א כפירשיי דקאי מל בן בחו דבני בניס אינם קרויס בניס דבניכס ולא בני בניכם אבל בנותיכם חייבים ללמוד ויש לדמות אס חייבים ללמוד דוקא משמו דאיסא במס׳ סנהדרין (דף פ״ט) דלכך מוהל דווקא בפמירה משום דהוי כקרבן וכן אימא בשליה (דף ר ״ט) לח״ח נקרא כה״ג ולכך צריך ללמוד בפמידה. ויהי׳ מ1וי בפלונתא דמנתות דת״א כל העוסק בתורת עולה א״צ

לא עולה ולא קרבן א״כ לא הוי קרבן וא״צ עמידה ובזה יסי׳ סלוי ג״כ אם נשים חייבות במורס. דאם הוי כקרבן א״כ בני אהרן ולא בנות אהרן. משא״כ אס לא הוי כקרב! י״ל דאף נשים הייבות בסורה ואיכ שפר דבהו של אהר בקשה שיזכור הורמו דם׳ל דמוהר לגדול ללמוד אנלו ור׳ סייא סובר דאסור אף לגדול ללמוד אצלו דכי יסיר אס בנך קאי על בט ממש דעל בן במו א״א דסא בני בניס אינס קרויס בניס דכסיב בניכם ולא בני בניכם. רק דילמא ולא בנוסיכס. וצ״ל דבנוס חייבוה בסורס. וא״כ לא הוי כקרבן וא״כ מוסר בישיבס כך סיס סיבר רבי לכך בא אש וסכסך ספסלו בביסמ״ל להראוס דאסור לישב בביהמ״ד דמלמוד דוקא בעמידה ויהיה מוכח שלא כסברס רבי וק״ל. ובזה יסורן סוף המדרש דלכך בן עזאי היה יושב ודורש דבן עזאי וא״כ שפיר מכח ולרשע אמר אלהים מס לך לספר חקי ש״מ דאסיר ללמוד מרשע אף גדול וכי יסיר קאי על בנו ממש אבל בני בניס אינם קרויס בניס ובניכם ולא בני בניכם. אבל בניתיכם ת יבות בסורס והייט כבן

פזא•

בשפ יקאנטי ראסור לסשתדל לרפאות צרעת כי אם ע״י הכהן והיינו בחשד ואמת יכופר פון דסיינו בהן שהוא חשו וי״ל לתת טעם בצרפת אסור להשתדל רפואה י\סר משאר חולים וי״ל ונתרן בתחלס גמר׳ וב״ק (וף פיה ע״א) אשי׳ ומנן במגן מגן שירא עפ״י ואימא בזוהר פ׳ האז/ו וניתן רשות לרופא לרפאות. ולמה שלח הקביה בהחלה החולי אס הרופא יוכל לרפאות משוס ואתגזר מליו להיומ מפסיו נכל בבי מרפיס וצריך לפזר מעותיו והייט אס מרפא אוהו בשכר משא״כ אם מרפא אותו בתנס לא שייך מירון הנ״ל והיינו אסי׳ ומגן במגן פירוש בחנם מנן שוויי שלא יכול לרפאותו רק לאיתא אץ בעל הרחמים כונפ בנפשות תחלה רק ברישא ממון

אס יחזור מוטב ובאם לאו אזי מפניש אותו בנופו משא״כ מגעים שבאו על לשון הרפ וכיו! שסיכר לשס״ר אין לו תקנה רק ווקא יסירין ואיכ לא שייך רכואה

לצרעת :

פרשת מצורע במליר זאת תורת סמצירע סה״ו ולרשע אמר אלהיס. ך י מס לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי כ בן פזאי היה יושב ודורש והיס מחי־יז תורס לנביאים זהי׳ האש ממלהש ודיס שמחין כיוס נתינתן בסיני זייל דאיחא במד׳ ה׳ פפמיס כמיב במצורע זאמ תורה המצורפ . נגד חמשה ספרים וא״כ צ״ל דחצבה פמודיה שבפה קאי פל משה ששימש שבפת ימי מלואיס וא״כ משה שימש רק שבעת ימי מייואיס זלא בשמיני וא״כ צ״ל דמסמול חד כרבא בגמרא דב״ק(דף ק״ג ע״ב) וא״כ בניכם ולא בני בניכם רבני בניס אינם כבנים רק נקדים לתרץ בר שא בתורתו של

ר״מ הי׳ כתוב ובן דן חושים די״ל מחי בתורתו של ר׳׳מ וי״ל דאיחא בגמ׳ חגיגה דף ל' ורימ האיך למד תורה מאתר דהא כתיב כידשפתי כהן ישמרו דעת וחורה יבקשו מפיסו כי מלאך ה׳ צבאות הוא. ותירץ הנמ׳ קרא אחרינא

כתיב־ הט אזנך ושמפ דברי תכמיס ולבך תשית לדעתך אלא קשיא קראי אהדדי לא קשיא הא בגדול הא בקט; ובקטן חיישינ! פלא ילמוד ממעשיו משא״כ בגדול וא״כ גדיל רשאי ׳^י יד אף מרשע וא״כ לפי״ז אא״ל ולרשע אמר כו׳ מה לך לספר הוקי דהא אף לרשע יהי׳ טוב כשילמוד עם תלמידים גדולים ויזכה מכת זה לעוה״ב כמו אחר עם ר׳ מאיר וייל דזה יהי׳ תלוי בכלוגמא דאיהא ביבמות (דף כ״ג) כי יסיר את בנך ופרש״י מדלא כתיב

כי תסיר ש״מ דווקא אב! במו קפיד ולא טל בן בגו 1תוס׳ פירשו דכי יסיר אמ בנך קאי על בנו ממש שחמיו יהיר אש בנך דהיינו חשנו ולא כשיב כי יסיר את זרעו ש״מ דק בנך מנכריה לא קרוי בנך וי״ל דרש״י ותום׳ יהיו מחולקים בזה דלרש״י לא חיישינן בגדול להסרה 11גדול לא ילמוד ממעשיו ואיכ א״א למיקמי כי יסיר אסך שהוא חסנו. דהא בגדול לא חיישינן ץ והיינו מ ג -ד מעשיו וצריכי! לאוקמי אבן בחו. ולסוס׳ ו מ ל י ! © ^ -׳* ני יסיר את בנך אבנך ממש דהוא ססנו ש״מ דאף יי1ל חיישינן להסרה ולרש״י צריך לומר דכי יסיר דקאי מ ג ל ארבפיו ש״מ דבני בנים נקראו בניס משא״כ לשיש׳א י^י על בני ממש אבל בני בניס אינם קרויים מיס י ׳ ס

תזריע לאברהם

במהרה ולנך הוצרך הנהוג לסראוס מטהרו או לטמאו שפחח הכתוג בטהרה החילה. וסייגי לטהרו או לטמאו והקשה קושיה החוםפח מקוצי דליל והא גל״ה אוגןי אמזקח טהרה זציל שגולל הנגע שניה גיוס טהרחו.

והיינו יאס סורח המצורע גיוס טהרסו וקי׳ל • בהפטרה וימן השליש אח איש האלהיס ויאמר והנה ה׳ עושה ארוביח גשמים היהיה כלבר הוה ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא חאכל. ומחרנם הסרגוס ואלו היה פחח ביין ומחיח טימא מן שמיא ליש ללקלק האיך אמר והנה ה׳ עושה ארובוח בשמים היהיה נרבר ה!ה להא אס יעשה ה׳ ארובות בשמים וירד מן שמיס למה לא יכול כיבר הזה להיות והיה לומר היהיה כדבר הזה שיעשה ארינוס בשטים. וייל ראן) השליש האמין שיכול הקב״ס לעשוה נס ולפתוח ארובות בשמים לירד תבואות משמים רק שהיה מסמים אף שיעשה ה׳ ארובות בשמים וירדו תבואות היהיה כדבר הזה שיהיה סאתים שעורים בשקל דאיתא בגמ׳ תענית סיג אמר ר׳ מרי ברה דבת שמואל קאמינא אנודא דנהר פפא ותזינא להו ללנהי מלאכי דדמי למלת דקאי מייסי מלא ומליינא לארבא והוי קימתא דסמידא וקאתן כולי עלמא למזבן מנייסו ואמינא לא הזבנהו דמ׳נשס נשים הוא למתר אייתי תיטים מפרזונא וזבין כולי עלמא, ואיכ אסור לקנותן מעשה נסים דאטור ליהנות ממעשה נסים והיינו דקאמר כשליש אף שיפתת ה׳ ארובות בשמים וירדו התבואות משמיס אעפ״כ היהיה כדבר הזה שיהיה סאתיס שעירים בשקל דאסור לק,ית ממעשה נס ם ואסיר ליהנות ממעשה נסים ולכך השיב אלישע שיהיה מדה כנגד מדה שהוא לא האמין שיעשה הקב׳׳ה שיהיה סאתיס בשקל לאי בדרך נס שאסור ליהנות אלא כפשיעה כאשר היה מן מעשה אדם ויהיה מותר להגות שאתה סראה ומשם לא תאכל כפי שהיית סבר שיהיה מעשה

נסיש ואסור ל הנות יק״ל: הפטרה בילקיט והנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל

מכאן שמדיתיו של הקביה מדה כנגד מדה דל״ע מאי מרה כנגד מרס ולפי הנ״ל דהשליש הי׳ סבר אף שיהיה דבר הזה שיפתת ה׳ ארובות בשמים וירדו תבואות לא נוכל לאכול מזה שיהיה בדרך נש לכך הי׳ שראה את התבואה ולא אכל מזה וק״ל והיא צטן. ובגמ׳ דתלק פרש״י דמדה כנגד מרה היינו שהוא לא האמין שיהיה למכיר שעורים ולכך רמסו תוהו הבאים לקמת והחיא פירש בענין אתר ולפי מה שכתבת לעיל

נכון יותר במדרש קהלת עת ללדת זעת למות הרי כל תכמתו של שלמה שאמר עת ללדת ועת למות. וי״ל דסליגי אס מיסה בלא סטא דאמרי מלאכי השרת לפני סקבים והא איכא משם ואהרן וקאמר בגמ׳ אף הן יען לא סאמנסם אלא האמינו עדיין לא הגיס זמנם וקצם זאיכ לפ״ז סאיך אמר שלמה עס ללדה ופת למיס דאיסא במד׳ שמיים לידסו נגזר זמן המיסה ולפי הכיל אין מיסה בלא מטא וא״כ אא״ל לגזור בשעח לידה המיסה יציל דשלמה המלך סבר דיש מיסה בלא חטא רק דלכשיו יש נתמ טעם פל משה שהים ק״ך שנים ימיו ולא הניע לשני אבותיו וכריך לומר הטפס שיהיה תרומתו של עולם רק ללמס חקא רשה היה תרומתו של

פילס

28 הבד פרשת

מאי דס״ל דגנים סיימת מורס וא״כ דגשים חיי3וס במרס. וא״כ סירס לא הוי כקרבן וא״כ מותר ללמול בישיבה מנח הכיל היה בן עז&י יושב ודורש דמיהר בישינס. וימירן גיכ פוף המדרש והיה ממריו הורה לנב אים לבנמרא תליני אם לברי חורה ילפיגן מדברי קמה כמו לאמרי*! על יחזקאל סיכן סיס ילפינן וי״ל ליהיס תליי בפלויגמא אס נימא רהכל נאמרם בסיני אפי׳ מה שתלמיד עתיל לתלש מכיש נביאים וכתובים. איכ שפיר ילפינן מורה מדבי־י קבלה משאיכ אס אין הכל נאמר בסיני וי״ל דזה יסיה סליי במ״ש לעיל דמ״א אל סקרי ושננסס אלא ישלשמס שליש במקרא שליש 3משנה נו׳ והקשה הסיא הא נשיב ישמסס לבניכם וקייל מלמדו מקרא איני מלמדו משגה. וסירן דלבנו סייב ללמוד הכל ואידך מד״א ס״ל דאף לבנו איצ ללמוד הכל ויהיה מלוי בזה דקאמר כל המלמד אס בנו מורה כאילו קבלו מסיני. ואם בסיני ניחן הכל מקרא משנה נסרא א״כ הייב ללמיד עם בנו נמי הכל. משא״כ אם בסיני לא ניתן הכל רק מקרא כפיר אינו מייב ללמוד עם בני רק מקרא רק דאם נימא בניכם ואף בני בניכם דבני בניס קרוים בנים א״כ אאיל מירון של היא הנ״ל יא״כ שפיר מכת שהיה יישב ודורש ש״מ משים סייטת בתורה וא״כ בניכם ולא בני בניכם ואיכ שפיר דתייב ללמוד תורה מקרח משנה פס בני ודוש״סס לבניכם דוקא הכל משא״כ לכן בנו וא״כ סכל נית! בסיני ולכך היה שכיר מחריז סירה לנביאים לילפ־נן דברי מורה מרברי קבלה רהכל נית! בסיני ויהורן סוף המדרש והיה האש מהלהט כניס! מסיני דמכה רמיכס ולא בני בניכם ואיכ מאי והודפהם לבניכם ולבני בניכם יום אשר עמדס במורב יל״ל כמו דאמריגן בגמ׳ דברכוה דף כ״א דמה בס/י אסור בעל קרי אף ד״ס בעל קרי אסור בו. רק דהא כתיב דברי כחש דאינו מקבל טומאה וציל פירוש כפשוטה דברי כאש דנסגה באש לכן כשלמד לשמה האש מהלהט כמו ביהינהן ביט כל פוף הנו ־ת עליו היה נשרף והיינו דאמר המדרש והיה האש מסלהט כנתינתן משיגי וק״ל או ייל כפשוטה מכס מה שכתב הת״א בב״פ דף פ״ה דשיב אינה פיסקת סתורה מתזרס על אכסניא והיינו שקול גדול ולא יסף לא פסק ומשם בא השפע לת״ת אף עכשיו דהכל נאמרה בסיני והיינו מכת שישב ש״מ משים תייבות ללמוד !א״כ בניכם ולא בני בניכם ואיכ והודפתם לבניכם לסראות כל הלומד̂ו לומד עד כל הדורות לפי שהתורה חוזרת עם בניו כא וצ״ל שהכל נאמרה בסיני והיינו שפיר שהיה מכריו סורס

לנביאים וק״ל ־ ב£׳ מצורע דמסייס תזריע לטהרו או לטמאו זאת סורס המצורע ביום טסרהו דיש לדקדק היאך קורא מצורע ביום טהרתו וייל לבנמ׳ דמיר דף ש״ם מ״ב אס ספק אס שער לב! קרם טהור הואיל לפסח לל״ל קרא דהא איקמי נברא אסזקהיה שיהא טהור. וסירן דאיירי שאי! מוחזק בטסרה דהיינו שהיה לו נגער רק דסקשס דהא אי; נזקקי! לנגע שני עד שיטהר מ נגע ראשי; וסירן דאיירי בכ״נ שהים שסגר מגנע ש-שאר מ ובא כהן לראות לטהרו וראה אצל המע מטהר שגולל נגע שניה רק שב״גפ שניה היא ספק אס ש>1ר לבן קלם. והא ייהיה טמא להא עריין לא נסמק האי גברא

תזריע לאברדם יא!2

יהיה מלוי בפלונשא בגמ׳ דזבחיס דף קי״ג דס״ל לא ננזר המבול טל דגים במ״ר נח פ׳ ל״ב סי׳ ט״י ובפי כ״ח אישא דחד איזר ס״ל דאף מל דנים שבמים נגזר המבול אלא שברחו לים הגדול דאישא דלמה הושר לנח לאכול בשר משאיכ לאדם שבזכושו ניצולו כל החיות ופופוש ואלו לא היה נח נאבדו לכך הושר לנח ולכך טס הארן אסור לאכול בשר דאילו היה שם לא היו ניצולי© בזכותו וא״כ אס נימא דאף פל דגים שביס נגזר א״כ ע״ה אשור לאכול אף דגים דניצולו מכת נח משא״כ אס פל דגים שביס לא נגזר א״כ אף פ״ה מותר לאכול דגים דהא לא צריכין הצלה. וי״ל פ״פ זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חגם ודרשינן חנם בלא מצוש משא״כ בשר לאכול אסור אס לא ט״כ מצות. ואישא בנמ׳ זבחים ח״א דלא ירד המבול לא״י דלא גושמה ביום זפס וכתיב כל אשיי בחרבה משו דליל דהא היה המבול בכל מקים אלא ש״מ דלא היה המבול בא״י ואפפיכ מתו בהכלה והיינו כל אשר בחרבה מתו אף במקום שלא היה המבול ואידך ס״ל שהיה המבול בא״י וכל אשר בחרבה מתו לאפיקי דגים שביס. וי״ל דזה יהיה תלוי בפלוגתא כי תבואו אל ארן ונתתי נגע בתיכם בשורה נתבשר שבעונס נלקה הארן רק דהמפרשיס הקשו הא כתיב לא אוסיף לקלל עוד את האומה בעבור האדם ושמפתי בשם מוהר״ר הפשיל ז״ל דא״י לא הוגשמה שלא היו מבול באיי וח״כ לא אוסיף פוד לקלל קאי פל איי דהא ההם לא היה המבול ולא שייך לומר ולא אוסיף וא״כ שפיר בשורה טיבה נתבשר דתיי בפונס נלקה הארן וא״כ שכיר מכח שדיבר טל העצים שנטהר בארז ובאזוב לפי שנתגאה ונגעי בתים ג״כ באים בחטא

אדם רק דהא כתיב לא אוסיף פוד לקלל בטבור האדם וצ״ל דבא״י לא היה מבול ולא קאי פל ח״י לא אוסיף משוס דכתיב כל אשר בחרבה מחו אף באיי לא היה שס מבול רק דילמא כל אשי בחרבה מתו למעט דגים. וצ״ל שאף מל דגים ה ה הגזירה וא״כ שפיר קרא וזאת חורת הבהמה והעיף ורמש אשר במים מי שלמל הורה מיחר לאכול אבל ע״ה אשור לאכול בשר ורקשיא לך הא כתיב ורמש אשר במים י״ל באמת דאף רג ס אסור לאכול פ״ה. דאף פל דגים נגזר כו׳ וא״כ אין לנו לומר פל פוף שניתר בסימן אחד ולכך וידבר פל בהמה מפני מה ניתר בשני סימנים ולוף בסימן אחד וק״ל. ועיין בבאר שבפ בחלק דף פ״ח פ״ב פיג דלא נגזר

במבול פל דגים שבים והטעם שלא השחיתו את דרכם והביא שס פלפול אם השחימו נפלי חיים מאליהם או שבני אדם הרביפו ולכך דגים שכיס לא היו ינולי! בני אדם להרביפ, ולכך לא נגזר פליהם משא״כ למד״א שהשחיחו מעליהם . וא״כ אף דגים שביס השחיחו. וע״פ הנ״ל יש לשרן מסורה והובא בבטה״ט פ׳ בראשיח ויברך אותם והטיף ירב בארן ג׳ במסורה והעוף ירב. והעוף אוכל אוחס זאח חורח הבהמה •וסעיף. וכחב הוא דה״פ דהעופוח טהורים מרובים והיינו והעוף ירב והעוף אוכל וי״ל דאיחא בבחיי כ׳ צח לכך לא מחו דגים במבול בשביל הברכה שנחברכו רק דהקשה דהא גס עוף גחברך. ו-ראה לי דאיחא במ־״ר ס׳ נח דף סיח ע״ד בשם סר״א פ״ג דעד המביל היו טמאים מרובים מטסוריס ורצה סקב״ס למעט ממאיס ולהרבות סעהוריס לכך צוה

ליקת

הפד פר*ת

פולס וצ״ל מכוס שיא קס כמשס והיס סוא היפה ותורמין ס! היכה. ואס נימא במלכים קס ומ,ו שלמה דכחיב ויחכם מכל האדם מייד, זה משה א״כ הוא היה היפה שהחפים מ! משה נסתי זאת והיינו מכח חכמתו של כלמה שהיה יותר ממשה ואיכ ליכא למימר שהיה ת־ומתי של עילם וצ״ל דאף משה במשא מת שאילי האמי,ו עדיין לא הגיע קצם וא״כ אין מיתה בלא חטא והאיך עת ללדת ועת לרות בשעת לידה ,גזר זמ, הנוישה וק״ל. ועש״י הנ״ל יש לתרן מדרש ילקוט מלכים דף ע״א פיבל ביתי נאמן ויחכם רכל אדם מהימן זה משה שנאמר ב

הוא וידבר על העצים וכי אפשר לדבר על העצים אלא אמר ספני מה המצירע נטהר בנ0ה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים בען ארז ואזוב אלא ע״י אדם שמגביה פצמו כארז נלקה בצרעת וכשהוא משפיל א״ע כאיוב סופו להתרכאות ופל בהמה מכני מה בהמה ניתרת בשני סימנים עוף בהימ, א׳ דיש לדקדק האיך הלה ויחכם מה מן זה משה שהיה מדבר פל פצים וכוי מפני שפן ארז וא וב י״ל כמו דקאמר לפי שהגביה את פצמו רק ויש לוקוק בנגעי במים מה אתא למימר. רק די״ל אף נגפי בתים באים טל חטא אדם שאי, בפל הרחמים כ גפ מכשות תחלה דאולי יחזור בהשיבה רק דהא חטא צרפת באה פל לשין הרפ ובגמרא דפירובין דף ת״ו חיא אס סיפר לש״ה אין לו תקנה וצריך יסורין לסייס נלקה בצרפח ואיכ לא שייך שיחזור בחשובה וזם יהיה תלוי בחטא משה בהכאת סלע דאיחא בווי העמודים דף ט״י פ״ד דחטא משה בהכאת סלט היה לשמח ליבראל פרק א׳ והיו המ ס יוצאים לפי שישראל חטא בלש״ה ובגת׳ דיומא דף ע״ז מנע גרונך מצמא מ,פ לשונך מלשו, הרע שלא יבא גרונך לצמא ותיקון לש״ה יעסוק בתורה לכך היה למשה לשנות להס פרק אחד והיו המיס יוצאי! רק דאס נימא דאס סיפר אי! לו סקנה נסתר זאת רק דאס נימא סיפר אין לו חקנה א״כ לא היה חטא במשה בהכאח סלע וא״כ בצ״ל שמת בק״ך שנס שהיה תרומתו של עילם וא״כ צ״ל שלא קס

כמשה אף במלכים רק מכח שיחכם מהימ, זה משה ולכך אא״ל שהיה תרומתו של עולם וצריך לומר שמת בחטא הכאת סלע שהיה לו לש,ות פרק א׳ דאף ששיפר לש״ה יש לו הקנה וא״כ שכיר נגעי בחיס על ח׳וא אדם שיחזור בחשובה שאף שסיכר יש לו הקנה ולכך וידבר פל העצים שטהר בגבוה שבגבוהים ובנמיך שבנמוכים

שאש הנביה את פצמו כארז ובאו פליו נגפים ישפיל פצמו כאזוב ודקשיא לך נגפי בתים י״ל גס הס באים פל חטא אדם כדי שישוב בתשובה ולא יבא פליו צרלש וק״ל. ופכשיו שדיבר פל הפציס שמוכח דגבי גגפי בתים באים לכך וידבר פל בהמה מפני מה. בשלמא בל״ז בהמה נשחט בשני סימנים ולוף בסימ, א׳ היו כמו דאיתא בגמ׳ דחילין דף כ״ת דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף באיזה תורה שיות בהמה לעוף שצריך שחיטה וכתיב זאת למפט דמוף בסימן א׳ משא״כ עכשיו יהיה מוכח דהליחוד הנ״ל אתיא כאידך מד״א בפסחיםף מיש דפס הארן אסיר לאכול בשר דכתיב זאת תורת י הבהמה והפיך! וממש אשר במים שלומד תורה מושר לאכיל בשר רק לחיא הקשה דא״כ יהיה לטס הארן אסור לאכול אף דגים דכתיב ורמש אשר במים וי״ל זה

תזריע לאברהם

טל שלא מימה. וראיה מעבדי פרמה דילמא משים דעוקר ע״ו צריך לשרש אצ״ל דס״ל כמר״א דאכד האבדון לקצין אשירה קידם כיביש ולשרון} אחר כיבוש וסיי,ו אס יאמרו לכס השתא שמא לעקור ע״ז באתם ולקצין אשירה דלפי הנ״ל צריך לקצון קידס כיבוש וא״כ יתורץ שפיר

מכת שסרה מכפרת שימ דהעוקר ע״ז צריך לשרש התריס ומניל וצ״ל דראיה מעבדי סרעה ולא מטפס כלא מיחו משוס דאי! מענישי, בעונש שיס בשביל שלא מיתי וא״כ קשה למה נסמכה מיתת אהרן לשבירת הלוחית בלוס . י״ל לקשה פל מיתת אהרן יען אשר לא הקלישנו דקשה בשלמא משה חטא שהכה הסלמ משא״כ אהל! וצ׳ל פל שלא מיחה במשה וכן שברי לוחות בשביל שכל ישראל משומדים קשה הא היה שבט ליי שלא חטאו. וצ״ל משים שלא מיתו בישראל והיינו שנמסכה מיתת אהרן לשבירת הלוחות דשניהם שוים כך הייתי אימר בלום משא״כ טכשיז לקאמר לפרס מכסר נסתר זאת ולכן שואל מפני מה נסמכה מיתת אהרן. לשבירת הלוחות. וקאיזר לקשה מיתת אהרן כשבירת הלוחות לכן שאל באחר בניכן מתו בני אהרן ולמה מזכיר מיתת! ביוה״כ רק מרישא למרץ מכת לקשה שבירס הלוחות יהי' מוכח לקשה מיממ אהרן לכני הקב״ה. רבנמרא קאמר ביצע בירך ניאן ה׳ קאי על אהרן שאמר מועב שיעשו מיז ולא יקיים יהרג במקלש ס׳ כהן ונביא רק ליש ללקלק ללמס ניאץ ה׳ להא שפיר קאמר אהרן וצ״ל לזה י״י' תלוי אס היה אהרן כבר כהן שפיר משא״כ אס נימא דחתרן נתכה! כש׳-יטצס עבודה מבכירות איכ פדיי! לא הי׳ כהן ולא שפיר פביד אהרן רק דאם נימא דהי׳ קדושת כמיס כבר בשינוי. א״כ שכיר פביד הי׳ אהרן וזה היה קשה מיתת אהרן לפני הקב״ה שלא הי׳ חייב רק דזה יהיה תלוי אס שלמים הקריבו בני נת או לאו. דאיתא ביית בראשית (דן) ק,״א ט״כ) דאס פד שלא 3ור!ם המשכן היה פגודה בגמרים לא הקריבו שלמים משא״כ אם היס קדושת כהכיס גסיני קודם שהוקם המשכן איכ הקריבו שלמים רק ואם לא הקריבו שלמים קשה דהא כתיב ויקרבו!יפלו פרים שלמים. וצריך לורר כמו דתירן הגמרא דתגיגה (דף וי) מאי שלמים שלומים בלא הפשט וניתומ משים דכ׳׳ל דכללומ נאמרו בסיני ופרטית באוהל מועד רק מכח דקשס שבירת הלוחית לפני הקב״ה קשה דסא חררבפ לטובתן נשכרו רגל פרתם לבלותות סראשונות הי׳ רק תורה שבכתב. ובלוחות שניות סיו אף תירס שבע״פ וצריך לומר לאף בלוחות הראשונית היו אף מס שתלמיד ותיק פתיד לתדש וח״כ צ״ל דכללות ופרעות נאמרו בסיני . וא״כ צ׳׳ל שלמים הקריבו וא״כ צריך לומר קרישת כסניס. וא״כ שפיר אסרן היה כהן ושפיר עשה אהרן ולכך קשהים מיתתן של אהרן לפני הקכ״ה והשתא דקדושת מנ סיה ככר קורס שנדתו הבכירים וא״כ הי׳ אסר, כה! מיוכבד שזכתה ויפש לה בתים בתי כהונה וא׳״כ כל יוצאי חלציו היו כה״יס ואף פנחס וא׳׳כ שפיר יליף בגמרא זבחים(לף כי) ריליף הנמרא שהכיור הי׳ מתזיק ל' כהנים שנאמר ורחצו בו משה .אהרן ובניו. והקשה ברש״י להא ביום השמיני כשהיו חהרן ובניו כהנים לא היה משה כהן. .תירץ בברכת הזנת רהנמרא יליף מרכתיב אהרן ובניי היינו אלפזר ואית־יר ופנתש והיינו אס נסכה, פנתס כבר. משאיכ אס הייסי חיסר ואהרן לא נסכה1 עו ש,ומו

הבכירים

22 חסד פרשת

ליקח מהטהורים ומטמאים כיא וא״כ לכך הים המבול טל הפופיח משא״כ וגיס ואיכ לא היס הגזירה על סוגים. ושפיר ע״ה מותר לאכול וגיס והיינו זאת תורת כבהמס והמון! ולא וגיס וסיינו סמסורס וספוף ירב בארן רנתכרך גס הפיפות רק וא׳כ למה סיה המבול 9ל הפופות לזה קאמר והעוף אוכל כוי להרבות הטהיריס וא״כ פיה אסור לאכול בפר אבל וגיס מותר לאכול. והיינו זאת תורת הבהמה והעוף אבל לא לגיס

למותר לעיה לאכול לגיס $

פרשת אחרי טותט שמיני מיז תקכ״ה) במר״ר פ״כ איר אבא ל ן ל ל י ) י מפני מה נסמכה פ' מיתה מרים לאכר כרס

אלא מנמר שכשם שאכר פרה מכפר כך מיתת נדיקים מככ־־ת א״ר יוד, ממי מס נסמכה מיתת אייר! לשבירת לותות אלא מלמד שהיה קשה לכני הקב״ה מיסת אסרן כשבירת הלוחות א״ר חייא ב״א בניסן מתו בני אהרן ולמה מזכיר מיתתן ביוה״כ אלא מלמד שכשם שיוהיכ מכפר כך מיתת צדיקים מכפרה ומנין שיוה״כ מכפר שנא׳ כי ביום הזה יכפר טליכס לטהר אתכם ומנין שמיתת צדיקים מכפרת דכתיב ויקבור את עצמות שאול וכתיב ויעמוד חלהיס לארן אחרי כן. וייל דמכח שאמר ר״א שנסמכה מיתת מריס לכרה מה פרה מכפרת שמע טינה לפרה מכפרת. ונ״ל כמו שכתב רש״י לתבא אמה ומקנח את בנה רק רלמה להקריב את הפרה ולא את העגל עצמו ונ״ל כמ״ש הנלה לררך לפי שהעיקר פ״ז צריך לשרש אחריה רק להא בגמרא לפ״ז(לף מ״ו) פליגי בזה אם צריך לשיש אחריה רק נקלים מררש . במדרש ילקוט שלת לך והובא בז״ב יישלת אותם משה איל אל תכנסו כגנבים אם יאסרו לכם מה באמם אייל

על הרמ נים ופל ה' תחרים ופל אשכיל אתר של טנביס אס יאמרו לכם שמא לפקור מ״ז באים ולקצין אשירה באתם. דיש לדקדק איל פל ה׳ רמוניס ופל ה' תמרים *על אשכיל א׳ של פנביס ואח״כ אמר שמא ׳לעקור ע״ז באתם בליה היה לומר שמא לפקיר ע״ז באתם ופוד למה אמר י״א דברים וי״ל די״ב מרגלים היו רק שיהושע שהיה לו דין מלך שהתנבאו משה מת ויהושע מכניס לארן ולכך לא רצו שיוליך יהושע שום יבר שאין דרכו של מלך לשחת שוס משא רק דהא ניתן ליהודה המלוכה וצ״ל מלקת מיהודה המלכות בשביל שלא מיחס באחיו שמכרו את אחיו ויתורץ ברישא ה׳ ימלוך לעולם ופד כי בא שוס פרעה ורכבו ואיכ מכת ש׳-ימא שניטל מיהודה המלכות משים שלא מיתה . רק מנ״ל דמענשין פל שלא מיחס צ״ל מכח כי בא סוס פרפה ורכבו רק דילמא ס״ט דבא סיס פרעס ורכבו כמו דאיתא במעשס ס׳ ללכך לא נשאר בהם על אחל לספוקר ע״ז צריך לשרש אידיה ופרעה עשה עצמו ע״ז ונ״ל דם״ל כאידך . משא״כ בגמרא דע״ז היט דתד יליף דאכד תאברון לסטיקר ע״ז צריך לשרש אחריה וצ״ל כאידך ס״ל דאבד סאבלון ללמל ררריף ואח״כ שורף רהיינו קילס כיבוש

צריך לגרוע לקצוץ אש רה ואחר כיבוש צריך לשרוף והיינו /יגל תאבחן והיינו מכח שאמרו על ה׳ רמוזים ושי נמרים והשכול א׳ י ש״מ ליכישפ מלך. וא״נ ציל

הנד פרשת אחרי מות לאברהם יב 23 ציל דפמיני הי׳ בריח נישן וא״כ צריך לומר באחד בניב, הוקס המשכן פירוש שנשאר קם ולא כרקו א״כ דין משכן היה ושפיר מהו שנכנסו מחוסר מעיל וא״כ למה יזכיר מיתת; ביוהיכ וקיל ויתור! מיי נשא כל ז׳ ימי המלואים העמיד משה ופרקו ובשמיני העמיד ולא כרקו נמצינו למדי! שבכיג באדר התחילו ימי המלואיש : במד״ר והובא משיי(ילקוט שמיני רמז תקכ״ד) ה׳ אחרי מות שני בני אהרן הסיד אן) לזאת יחרד לבי ויתר מייקימו אמר איוב טישוס הרשע נכנס להיכל וגדר הפרוכת ויצא בשלום ובני אהי־ן נכנהו להקריב ייצאו שר! פיס לזאח יחרד לבי וי״ל דאוב התי־פם על ישירים משים שכר מציה בהאי טלמא איחא

רק שהיה קשה לו מפני מה יכנס טיטיס ויצא בשלום ובני אהרן נכנסו ונשרפו וצריך לומר חירון הנ״ל מיכת שיש שכר מצוה ולזאת יתרד לבו. דאיהא בגמרא ובאו פריציש וחללוה שבה נעשה מולי! וא״כ שפיר יצא טיטיס בשלום רק דאס נימא דמפילס לא זזה שכינה מכושל מלרבי. איכ נסחר זאת וייל דתלוי בזה אם אמרינ; דקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד שאיי ניתן בעבור ישמרו תוקותיו ותורתו ינצורו וא״כ כשעברו ישראל טל ההורה ונלקה מהם איי נתתלל קדושת איי ולא קידשהז. לעהיד רק דא״כ צ״ל דיש שכר מציה והורה בעוהי אבל אם נימא דא״י גיתן להם מכת לאבות ונתקדש מאבות וא״כ שפיר קדושה ראשונה קידשה גס לעתיד דמעולס לא זזה שכינה מכותל מערבי דאף בחורבנה בקדושתה קיימת וא״כ לכיז ייל אי! שכר מורה ומצות בפוהיז וא״כ שפיר כאשר ראה איוב שבני אהרן יצאו שריפיס יטיטיס ינא בשלום וצ״ל מפני שקדושה ראשונה לא קי־שה לעתיד דא׳י ניתן להם בשביל חורה ומצות יגצורו וא״כ מוכח דשכר תורה ומלות ישנה בעוה״ו וטל

זאת יחרד לבו וק״ל: בילל!וט איוב דף קיו ע״ג דאיוב היה מתרעם מחמס י היסורין הראו לי שגי בני אסרן שמחו. וייל דאיוב התרפס על היסורי! דסבר דיש שכר מצוה בהאי עלמא. ואיתא דאסור להציץ בשכינה דזה שכר בפוה״ב ואין שכר בעוה״ז ולכך הראי לו שני בני אהרן שמחו ויחזו אלהים שימ דאסור לקבל שכר בעוהיז יק״ל. דד בר ס׳ אל משה שני בגי אהרן בקרבתם לפני ה׳ ויטוסו וכתב בפהטיו דדיבור ראשון לומר פל מעשה פרה שגם היא צריכה כרישה ז׳ ימים. וייל דחטאם היה ויחזו אה אלהיס ויאכלו יישמו. רק דרש״י פירש בחגיגה דפילח ראיה הוי פ״ש ויחזו אלהים רק דבגמרא קאמר הראיון אין לו שיפור וקאמר שם בנמ׳ בעיקר הרגל סומר משא״כ שלא בשמת הרגל אשור. א״כ אס ויחזו אלהיס היה אחר מיס א״כ שפיר היה בעיקר הרגל והיה מותר דפצרת יש לו תשלומי! כל שבפה משא״כ אס היה קודם מ״מ איכ היה שלא בשפת הרגל והים אסור ובריש יומא ליליף כאשר פשה ביום הזה צוה ה׳ לעשות לכפר עליכם לכפר זו מעשה כרה.

וחד ילין! בדן! ה׳ מכח ויכה הפנן ויקרא ביום השביעי מכאן כל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ז׳ ימים וכשיש המוס׳ דף ג׳ ע״ב דיה זה בנין אב רק דהיינו אס לאחר מ״ת הי? משא׳כ אם קודם מיח היה והיינו שפיר מכח והקרבתם לפני ס׳ (ימותו ולא מפעם ויתזו

אלסינז

הבכורים א״כ שפיר פנחס לא נהנהן עד שהרג לזמרי וח״כ ליכא למימר תירוץ של ברכס הזנח וצ״ל כמ״ש רשיי בפי פקודי דביוס השמיני הושוו כולם לכהונה משה ואהרן ומי ו יוה יהיו תלוי בפלונמא במי ילקוט דח״א כל ז׳ ימי מלוחים הצמיד משה המשכן וכרקי וביום השיז/י העמיד ולא פי־קי וחיה אף כיוס השמיני הפמיד ופרקו והסוס' ממ׳ דע״ז כתבו דכל זנו! שהעמיד משה את המשנן יפרקו הי׳ למשכן דין כמס וקי״ל דאין כהן בבמה ואי! בגדי כהינה בבמה וא״כ למד״א דאף ביום כשמ,י ה-״מיו וכרקו א״כ כי׳ למשכן דין נמה ושפיר היס יכול משה לפניו פבווה ביום השמיני ושפיר מ״ש

רש״י נפי פקיוי שח.סו יום השמיני הושוו כולם לכהונה משאיכ למד״א דכיוס השמיני העמיר ולא כרקי א״כ לא היה דין כמה והלא הי׳ משה יכול לעשות טוס השמ/י. וא״כ שאהרן ונגיו כירש עם כגחס וזה יהי' נפלוגתא כילקוט דכליגי אימתי היי שמיני למליאים דח״א יום שהתחיל בכ״ג באדר והי׳ יום השמיני כרית גיסן וח״א דהחחיל בריח כיס, ייוס השמיני היה ח׳ מיס! ויתורץ ברישא לש״י בפי כשא ביום כלח משה להקים אח המשכן כל שבפה ימי המלואיס הלמילו משה ופרקו בשמיכי העמיר ולא פרקו ור״ח כים! היה. דאין לרש״י הבכה וי״ל דהני תנאי פליני אס פרקו בשמיכי או לאו יהיה שלוי גפלוגחא אס הי׳ שמיני בריח ניסן או ת׳ בניסן דכתיב באחד לחודש הוקס המשכן וא״כ למד״א שביום השמיני היי ר״ח ניסן וא״כ הוקס המשכן באחד לחודש דהא כבר החחיל מכ״ג אדר אצ״ל דכירוש היקס שנגמר הקמתו שלא סרקו משא״כ למד״א ריח גיסן החחיל ז׳ ימי המלוא־ס וא״כ י״ל באחד לחודש הוקס המשכן שהחחיל להקים ויש לומר דאף בשמיני העמיר ופרקו והיינו דפרש״י ביום כלות משה להקים שאותו יום העמיד ולא פרקו ומקשה רש״י מנ״ל זאת לכן פרש״י וריח ניסן היה [ומיין במזרחי פ׳ צו דבנמ׳ קאמר ולא יכול לעשותביוס ההוא מי היו שנטמאו בנדב ואביהו אבל למחר היו יכולין

לעשות וא״כ נשמפ דיוס שמיני היה בשמיני בניס! ועיין במ״ר נשא (דף ר״ו עינ) בשמיני הפמיד ולא פרקו ואותו יום שמיני באחד בשנת הי׳ וריח ניסן היה בו ביום פמל אהרן ובניו ורחצו ידיהם ורגליהם מן הכיור] זא״כ שפיר השתא מכת שקשה מיתת אהרן ש״מ שהיה כהן כבר ונס כנחס היה כהן וא״כ משה לא שימש ביום השמיני וא״כ צ״ל דלא סרקו טוס שמיני. יא״כ צ״ל דר״ח ניסן הי' שמיני וא״כ שפיר ברית ניסן מחו בני אהרן ופכשיו הקשה למה מזכיר מיתתן ביום הכיפורים. דאיתא טעם אחר רמתו בני אהרן פל ביאה ריקנית לכך נחחייבו ולכך הזהיר הקב״ה בזאת יבוא אהרן וכי׳ שלא

יכניס בביאה ריקנית שלא ימית כדרך שמחו בני אהרן זא״כ שפיר מזכיר מיתתן ביום הכפירים אבל אם נימא טפס שני דסחיסר מפיל נכנסו לכך נתחייבי מיתה א״כ תקשה למה מזכיר מיחחן ניוה״כ רק טפס שני חא״ל אלא אם נימא דנשמינ׳ העמיד ולא פרקו וא״כ הוי לי׳ דין משכן ולא דין נמה לכן שפיר נחחיינו טל ממוסר מפיל משא״כ אם נימא לאף אוחו יום השמיני ספמיד ופרקו. יאינ הוי ליה די! נמה וקי״ל דאין נגדי כהונה נכסה איכ ליכא למימר מחישר מעיל נכנסו והיינו שעיר מכח למוכס שבאחד בניסן מתו בני אהרן. זאיכ

וי מות לאברהם ויתכס מכל אלם מהימן ונו׳ ישנ ותמה טל ר׳ מיגים

שבלילב שנאמר ג׳ המס נפלאים ממני כםת מצת ומרור וד׳ לא ידעתי אלו ד׳ מינים שבלולב וי״ל מכח שהיה חכם מכל אדם היה מתמיה על ד׳ מינים שבלולב. דאיתא נייר פ' אמור דד׳ מינים אין להם שר ומזל. רק הקניה בענמו ובכבודו דיל דלכך ישראל לוקחים אותם ד׳ מינים לפי שישראל ג״כ אין להם שר ומזל רק הקב״ה בעצמו. רק דהא תיי כני ומזוני במזלא תליא מנתח והא ראיה דמשה מת בלא תטא ש״ס דתיי במזלא חלית מלתא רמשה היה תרומתו של עולם ולא אתר. ואיתא לפי שקי! תורמי[ מרע על היפה רק בהרימכם אח חלביהן מהיפה שבהס וכתיב לא קס כמשה וא״כ הוא היה המעולה פבהס ולכך היה הוא התרומה רק דאם נימא במלכים קס כמשה ית״ו שלמה והיינו דכחיג ויחכם מכל אדם מהימ, זה משה כו׳-א״כ נסחר סברא הנ״ל דמשה היה תרומתו וצ״ל דמשה ממ בק״ך שנה אף שלא מטא מכת תיי בני במזלא תליא מלתא. והיינו מכח חחר כל מכמתו שהיה בשלמה דכתיב וימכס מכל אדם מסימן זה משה ש״מ דאין סטלס שהוא תרומתו של עולם אציל דמיי במזלא תליא מלתא היה יישב והמס טל ד׳ מינים שבלולב אתרוג למה אתרוג וכי׳ בשלמא בלוש י״ל דאין להם מזל וגס לישראל חין מזל משח״כ

עכשיו נםחר והיה מחמה וק״ל בטד״ר בראש השנה אומיח וישראל מקטרגים לפני הקביה וציח אגן יו רעים מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין לפני הקב״ה ולולביהון ואתרוגיהן בידם חנו יודעץ דישראל נולחיס וי״ל דאיחא ביית פ' אמיר פ' קיט (דף צ׳ עיב) וכ! כאן אלא הא דאמרינן דידעין ישראל נצתו סקשס דסא דאין ישראל סחופים ודתופים בפוסיז וסאיך קאמר לישראל נצת. ותירץ דמה שאנו דתופין סיינו יםורי! למרק פונות/ו בעוס״ז לסיות זוכין לפוה״ב והיינו מצחו ישראל רק דיש לדקדק סאיך נראה מכת הלולב הזאת. וי׳׳ל דאיחא בש״ך פ׳ אמור דלולב מרמז מס לולב דעולם אתר שבעים שנס רק שכר כל המצות סכל לעוסיב אחר שנית ימותינו שבעים שנס שהאתרוג מרמז שפירות רק בפוה״ז וה״כ שפיר מכח שיוצאים ולולביהון בידיהם יודעים שאנו ישראל ניצתים .

פירוש לעוה׳יב וק״ל

פרשת בהר מה עני! שמיטה אצל הר סיני אלא לומר לך שכללותיס ופרטותיה נאמרו בסיני יי״ל דבגמרא דחגיגה פליגי ר׳ ישמעאל ת״א כללות וסרטומ נאמרו בסיני ונשנית ־.אוהל מועד ות״א דכללות נאמרו בשיני ופרשות באוהל מועד ואם נימא דאף מה שתלמיד ות ק עתיד לחדש נאמרה ש״מ דהנל נאמר בסיני דאיתא טעם טל שמיטס לפי שמבטלי! ניס; ותשרי בעבודת הארץ לכך משלימי, בשמיטה י״ב חדשים רק דמקשיס דמאי שייך השלמה בשמיטה דהא מוכרחים ללמוד נם בשמיטה . וכתבתי תירוץ בקושיות סי׳ ס״ז (רף קכינ) דנימן לסם ארצות גויס בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו ואיתא כשאלי! לכסניס למס אין אתם לעין באורייתא והס אוסרים מפני שאין נותנים להם מתנות ככונס יכתב

היית

24 הפד פרשת או

אלהיס שימ 5היס אחר מיס רק דבנמרא א נו מוכת דייל דאף ויכם סע,ן סיס אחר מיס ויחזו אלסיס סיה

קודם מיס כמו שפרשו בחומש .

פרשת קדושים במד״ר וסובא בז״ב פ׳ יתרו דודי לי ואני לדודי. אני קרוש ואתם קדושים אל תמירנו וי״ל דאיתא בזופר פ׳ תזריע אי! קדוש כס׳ משמע חיו דאיכא קדושה אחרא ותירץ דישראל נקראו קדושים וא״כ אם ישרהל חיו לא ר ו נקי־מיס קדושים היה חיו פ״פ למינים שיש פור קרישה אחרא משא״כ הואיל דנם אחס קדושים אל המירו, או ייל טיפ דאיחא כמדומה בירושלמי דכחיב אלהי קדושים דשאל מין שנכחב בלשון רבים קדושים ח׳׳ו ששתי רשויות וחרצו לו דהיפ אלהי של קדושים דהיינו של ישראל ואיכ שפיר הואיל ראתם

ישראל נקראו קדושים ושפיר אל תמירנו וק״ל: איתא במדיר כותיל דקדושיס אנו הסר מפליט המות וי״ל דאיתא בזוהר פ׳ וירא פ׳ רמיז דלעתיד יקבלו הנשמות בירושלים מקום שיהיה קיום לעולם דכתיב והנותר בירושלים קדוש יאמר לו מה

סקב״ס קייס לפולס אף הס יקיימו לעולם וק״לש אמו ואביו סירתו ואס שבסוס• תשמרו אני ס׳ אי דאיסא בנמ׳ אבידס אביו ואבידמ רבי של רבו קודמס. ואיסא בזוהר ס׳ צו בזיסר קטן דף כ״ט פ״א והובא בדבר שבקדושה בכבוד ת״ת סימן י״ז דת״מ אקרי שבס. וכל המבזה סיס כאילו מבזה שבת והיינו איש אמו ואביו תיראו אעפיכ שבסוחי חשמרו שמחויב לכבד רבו ייתר מאביו ואיתא סתם כל המבזה ת״ח כאילו כופר בעיקר והיינו אני ה׳ או י״ל עיר שהביא בילקוט ואתחנן ברית פטיו זכור את יום השבת כבד את תביך

ללמדך שכל מי שמכבד אביו ואמו אין חילול שבת בא ע״י לא תקום ולא תטור ילקוט רמז תרייג אר״י כל ס״מ שאינו נוקם ונוטר כנחש כו׳ ע׳ מ״ש בפטיו עי! עיש)

(ילקוט יחזקאל רמז שפ״ג) בגמ׳ דמנחוח דף מיה י כל נבילה וטריפה לא יסכלו הנהנים אליהו פתיד לדרשה. וי״ל דאיתא בגמ׳ דה״א הואיל דאישחרי מליקח סעיף רק דהי/ו אס שתיטמ העוף מן התורה. דרש״י פירש ייצר ס׳ אלסיס מן סאדמה כל תיח השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מס יקרא לו. דלעיל כתיב שעוף מן מים וכאן מן סארמה לומר שטרקק נברא ואיכ צריך שחיטס בסימ, א׳ כמו דאמרינן בגמ׳ דחולין. רק דרש״י פירש ד״א לומר חיכף כשנבראו הביא לאדם לקרא שם רק דיש לתת סעס למה הביא תיכף לקרא שם וצ״ל כמו דאיתא בש״ך דכל מה שנעשה בידי שמיס אינו מהבטל לעולם לכך הביא תיכף לאדם לקיא שם כדי שיהיה גמר עיי אדם זלכך קרא שס לאדם מפני שימות. וא״כ מיתה בלא הטא ואליהו לא מת וצ״ל דאין מיתה בלא מטא וא״כ ליכא למימר פירושל ואיה שפיר אליהו עתיד לדרשה וקיל. של ל״א מי

פרשת אמור בטדיר פ׳ אמור כל אותו חכמז שהיה לשלמה לנסיב

בהי לאברהם יג 25 לא מס יאיתא בעטרת צבי דן) מיג דהא לא קס נביא נמשה. ולמס אליהו לא מס ומשם מס. וסירצי המפרשים דנשמס משם היס גביה מאיד בא״א לבא שם הגוף לכך היצרך סנשיזס לזכ־יל מס שאי! כ! אליסו דסיס יכול לבוא בנוף שלו למקוס נשמהו. וא״כ יעקב שלא מת ש״מ שלא היה הוא סבמיר שבאבוס. וא״כ שפיר שאל רש״י ולמה נאמרו אבות אתורניס. ואס״כ כסב רש״י אלא אס אינו כדתי זנות הקטן ונוי ונתב רש״י ולמה צא נאמר זכירה ביצחק אלא שהקב׳׳ס הנטיח שיהי׳ עכרו צבור וכוי דיש לדקדק בלי״ס צא היה קשה דכסיב וזכרתי אס בריתי יעקב ואף אס בריסי יצחק ואף אס בריתי אברהם אזכור לא סיה קשה למה נאמר זכירה ביצסק דה יהי אומר דכסיב ואף אס בריסי אברהם אזכור דאזכור קאי טל אברסס וגס על בריס יצמק רק דאיכ סיה קנה למה נאמר וזכרתי את בריתי יעקב דהיה לי לכסוב את בריסי יעקב ואף בריסי יצסק ואף בריס אברהם אזכיר דיהיה אזכור דיהיס אזכור קאי על שלשתן. רק דיש לומר דלכך נאמר כיעקב זכירה בפני עצמו דיעקב בחיר שבאבות כמו דאיסא שאומרים אלסי אברסס אלסי יצחק ואלהי יעקב דנאמר ואיו באלהי יעקב לפי שהוא עצמו שקול כנגד שניהם כן סייסי אומר בליים משא״כ דעכפיו קאמר רש״י דנאמר אחורנית אס אין יטקב הקטן כדאי ש״מ דיעקב אינו נתיר שבאבות וא״כ קשה למה נאמר

זכירה ביצמק וק״ל:

סליק בעז״ה םדר ויקרא

פרשת במדבר במדבר מיני בא׳ לחודש. פרש״י מתוך חיבתן כי׳ בא׳ בניסן הוקס המשכן ובאחד באייר מנאם וייל דאיסא בי״ר גשם מדרש תזיס דקודס הקמת המשכן היה לישראל מספר משאינ אמר סקמס המשכן אשר לא ימד ולא יספר. רק דצריכין לסמ טעם לזה וייל לסרן מקודם סרגוס כואססנן י והפין אתכם נין העמיס ונשארסס מסי מספר. וכסכ הסרגוס ואתכדר אסכם נין העממים וסהיו טמא דמנינא דאיסא דמנו את ישראל שיהיו דנר שנמני! ולא יסנטלי כין סאומוס רק דנא״י שהיו קנועיס ונל קנוע נממצה טל מתצה ולא נטל ולא סיה צרינין למנין רק נשימנדרו מקניעסן יהיה מיו נטליס והיה צריך להיות מנויס והיינו ואהנדר אתכם בין העממים. וא״כ תיו יסנטלו לזה וקאמר ונשאר טמא דמנינא וקיל. וא״כ במדבר היו מטולטלים ות״כ היו צרינין להמנומ ואינ מנ״ל דמממת תינתן מנאם . דילמא הוצרט להמנות שלא יתבטלו. רק דאיתא נגמ׳ דשנת פ״ג הומר עימ לננומ מקומו מיינ ופריך הגמ׳ הואיל דמשק נתיכ ע״פ ס׳ יסעו ועיפ ה׳ ימנו כמאן דסותר לננומ כמקומו דמי. ואיכ הוי לאתר הקמת המשנן הוי כקנוע דמי ואיכ קודם הקמתו הוצרכו להיות מנין. משא״כ אמר הקמת המשכן לא היו צריכין להמנומ לכך לא ימד ולא יספר. והיינו דפרש״י מממת תינתן מגאם. רק מנ״ל דילמא מנאס שלא יתבטלו לזה קאמר דבאחי

בניסן הוקס המשכן ונאמד נאייר מנאס יק״ל: או י״ל דאיתא בו״ב ס׳ סניל דמהספר היה כדי שלא

יש מי

הפד פרש/ היית דה״פ דא״י נותן לסם בשביל סורס. רק דכהניס אי! להם חלק באיי וא״כ לא סיו צריכין ללמוד רק דנית! לסם חילוף א׳׳י מתנות כסונס והייני ששיאלי! לנהנים למה אי! אתם לעי, באורייתא וסן משיבי! שאין נוחניס להם מת,ומ כהונה ובשמיטה לי כל הארן שאין לשוס אדם תלק רק כל אדם שוה יא׳׳כ בשנת שמיטה לא היו צריכים ללמוד תורה שאין להם תלק באיי . ולכך שפיר יש השלמה רק דהיינו אם מומר לקבל שכר על ההורס רק דאס נימא דאסור לקבל שכר על התורה אאליכ ואיחא במנתס מדשס משה קיבל תורה מסיני . בס ני הוי ליס למימי־ אלא מלמד שהקביה סנימ סםורם על הר סיני שיהיה הפקר כמדבר ומשה קיבל מסיני. ולכך אסור לקבל שכר על התור ז שהיא הפקר בתנס לעילם ואינ שפיר מקשה מה מנין שמיטה אצל הר שיני דמנח ״שמיטה מונת למיתר לקנל שכר על התורה.

ומשיני מוכת לאסור לקבל שכר על התירה דקשיא אהדדי זציל מירון נמו דאיתח נז״נ פרשת תרומה נשם תנחומא דעל תורה שננמב מותר לקבל שנר ועל הוןס שבעיפ אסור לקנל שנר וא״נ שפיר נתקיימו שניהם' רק דא״כ מס שגית, על הר סיני הי/ו מורס שבעיפ שאכיר לקנל שכר ואיכ מוכת דסכל נאמרס,בסיני אפילו תורה שבעיפ וסיינו מס עני! שמיטס על סר סיני דתרתי סתרי אהדדי אציל התירוץ דשמיטה השכר על התורה שנכתב ובהר סיני נית, תורה שבע״פ שמותר לקבל שכר והיינו לומר לך שכללוסיה ופרטותיה הכל נאמרה בס ני ו5<״ל. ע״פ מה שכתבתי בסימן הנ״ל יתורן גמרא דתצק פעם א׳ באו בני מצרים לדין עם ישראל אלכסנדרוס מוקדון כסף וזהב שהשאילום 'והשיב גביהם בן פסיסא תנו לנו שכר עבודה של ס׳ שנה של ששים רבוא לא היה תשובה הניחו שדותיהם וכרתו ואיתא שנס שביעית סיתס דיש לדקדק למאי קאמר הגמרא דאותו שנה שביעית סיתס וטיפ סנ״ל יש לתרן דיש לדקדק דלמס לא סיס לסם משובם סיס לומר לאיתא דאיי ניתן להם נשנר מנת שביעית שנםן שמיטס סשלמס לשני מדשיס ניסן ותשרי יציל דאיי ניתן שנר סםורס. אנל שנר הענודס עדיין לא ניתן ושפיר נרמו שלא מצאו תשונה

לזה קאמר הגמרא ואותה שנס שטעית סיתס וק״ל

פרשת בחקותי הברתי את בריתי יעקוב פרש״י נממשה מקומות נטל ימקנ ואיו מן אליהו דממשה נעמיס נתיב אליהו מסר יא״ו נטל משנין נדי שיבא לבשר הגאולה לבניו. ואח״נ פירש למה נאמרו אבית אתורניס וי״ל דבל״ה הייתי אומר דיעקב היה בתיר שבאבות לנך נאמרו אבות אתורנימ והא ראי׳ דיטקב לא ממ רק האיך אפשר לומר כן דימקב לא מת דאיתא בגבעת שאול וכתבתי בסי׳ תתקיה דף קצ״ת לכך נשאר אליהו מי כדי והזה הטהור מל הטמא או להכריע הלכות סתורס או כדי לגלות משפתות. יא״נ מנת שאליהו נשאר מי דיעקב נטל הואיו למשכון שינא לכשר ש״מ לאליהו נשאר חי. יציל דיעקכ לא נשאר סי ומס וא׳כ לא היס סבחיר שבאנומ אינ שסיר שאל רש׳י ולמה נאמרו אנוס אסורנימ יק״ל. או ייל לה סך מנח שיטל ואיו דאליסו שימ דאליהו

במדבי, לאברהם

היבריס יקמשיב וקאמר זכור אס יום השבת כיצד עוברים פממיס כהן יש לו אשה כהנס וישראל נואף בא טליה והיא יולרס ממנו וסבורים בו שהוא כן כהן ועומד ימשמש ט״ג המזבח בשבס ריש לדקדק דלמס ליה ללמוד דישראל כואף דסא אף אס היה סגואף גיכ כהן דהא הוא ממיר ופסול לעבודה וי״ל דהא בלא״ה יש לדקדק דהא קי״ל ממזר דלא ידע לא חי. יא״כ היאך יכול להחגדל לעבוד עבודה אלא צ׳׳ל דמיירי בכה״ג שהנואף בא עליה קודס שנשאת ונחעברס ממנו ונשאת וילדה אח״כ איכ שפיר יכול להתגדל ולא הוי ממזר וסבורים שמבעלה כהן נתעברה ועובד עבודה בשבת. וא׳׳כ לפ״ז צריך לומר שהנואף היה ישראל. משא״כ אס היה הנואף ניכ כהן א״כ הולד כהן מעליא דהבא על הפנויה לא נעשה חללה וזונה וקיל רק דציע בתנחימא הגיל דלמה לי כה! יש לו אשה כתנת דהא אף אס הימה

אשתו ישראלית היה נמי דינא הכי וציע

פרשת בהעלותך חצוצרות נגנזו לפני מות משה דכתיב הקהילו כל ראשי שבטיכם לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות וי״ל דאיתא בסי חשידיס סי׳ שכ״ס וכתבתי בסי׳ ציו דמשה מת קידם זמנו של חיי אבותיו להראות דאריכת ימים של חורה היא עוה״ב דאי! שכר תורה בטוה״ז. וכ! איתא בצרור המור פ׳ כי תשא בשמן טל בשר אדם לא ייסך קאי סל דברי תורה שאשור להכות בפוה״ו מד״ס והבי}׳ י פ׳ כי תשא כתב וכתבתי בסימן תשצ״ב ומלך מותר לסיך בשמן המשחה דכמ־ב טל בשר אדם לא ייסך ואמרינ! בגמ' בקוס עליכו אדם ולא מלך וא״כ לפ״ז מלך מותר ליהנות מד״ס וא״כ ויהי בישורון מלך סיה מותר ליהנות מדיה ולמה מת קודם זמנו. רק דאם טמא שלטו! ביום המות שאז לא נקרא מלך כמו דאמרינן בדוד ויקרבו ימי דור למות ולא כתיב ויקרבו ימי דוד המלך כמו שאיתא בילקוע שאי! שלטו! ביוסי•;מות וא״כ ביום המות איכו כקרא מלך ושפיר ננכזו החצוצרות להראות שאי! מלך דמכת המות

נשמע שאין לו שלטון להיות דיני כמלך וק״ל: וישמע משה את העם בי^ה למשפחותיו איש לפתח. ע אהלו ויחר אף ה' מאוד ובעיני משה ר דצ״פ פירוש היאך תלה הואיל וימר אף ה' מאיד וא! בעיני משה רע וי״ל דהעס בוכה למשפחותיו להתיר להס עריות כמו שכתבו המוס׳ בקדושין גבי יפת הואר שלא דברה תורת אלא ככגד היצה״ר ולכי שבמצוה מתגרה היצסיר יותר לכך התורה התירה שלא יהירה בו היצה״ר. וא״כ י״ל דהם לא רצו לעבור על עריות רק שבקשו שיתיר להם עריות שלא יתגרה בהם הילה״ר כך היה משה לן אותם לכף זכות לכך היה משה מתרעם עליהם רק כאשר ראס משס ויחר אף ס׳ מאוד וסקב״ה בוהן לכמה. פיכ יודע סקב״ס שהיס כווכתס לעשות ולכך

ובעיני משה רע יקיל

פרשת שלחך ת ראסר משס אל ס׳ ישמעו מצרים ני הפליה מ

אס

25 הסד פרשת

ישלטו סטרא אחרא משא״כ לאחר שהוקם המשק דסובא בשם הזוהר לכך באי בכיסן סוקס דאז יש שליטא לסטרא אחרא כדאמר/ן בגמ׳ דריש ירחא דכים! מרחיקין כמלא עיכיו משור שחור דאז שולט סטרא אחרא לכך הוקם אז המשכן לבטל הס״א והיינו מתוך חיבתן מנאם רק דילמא סטטס לבטל הסט״א לכך סתר זאת דהא בא׳ בניסן הוקס היישק ובאי באייר מנאם יק״ל ויש לעיין דאימא בצ״ל דלכך לא מנאם תיכף כשהוקם המשכ! דהיה

טרוד משה בקרבנות שהקריב אף ביום השמיטת כדב וחביהוא ובכיס לא היו להם וקאמר בנמ׳ מ י ו דאילו היו להם בכיס לא מהו. וי״ל דשמעתי בשם אלשי״ך בדכיאל יעקב אשר פדה את אברהם דמיתת כחשים ועקרבים כיצל בזכות עצמו ומיתת בכי אדם שהם בעלי בחירה ואינו יכיל למלל ומיתת שריפה שכפל א״א להנצל אלא בזכות בטו שיצאו ממנו צדיקים. והיינו יעקב אשר פוס את אברהם מכבש! האש וכאן נתחייבו שריפה נוב ואביהוא ולכך לא פיו ניצולים בזכות פצמם ובנים לא היו להם ואלו היה להם לא היו מתים שהיו

ניצולים בזכות בניו וק״ל (ילקו ט פ׳ מ״ל בהושע) במד״ר כתיב לא ימד ולא יספר ונתיב והיה ןוספר. כאן כשפושין רצונו של מקים לא יספר ונשאי! עישי! רצונו של מקים והיה מספר וי״ל דאיחא דהמשפר היה כדי שיהיו ישראל דבר שבמט! שאין בטל רק דאס ישראל המה הרוב. וא״כ א״צ למספר שבלא״ה המה הרוב ואיתא דאף ישראלים כמעט כחשביס לרוב שעתיד להחיותם בסחיה משא״כ אומיה רק והא הוא הרוב דליסא קמן ופיין בנמ׳ דיבמוח דף קי״ט וח״כ אס חשיביכן לרוב אף דליחא קמ) א״כ הוי ישראל הרוב. וא״צ לספור אוסס. משא״כ אס כירא דלא אזליכן בחר רובא דליחא קמן צריכין שפיר לספור ואיסא בשל״ה דף רמ״ד דלכך כיס! גשבס נשמה יסירה לפי שבחול הנשמה והנוף שני מתנבריס וכשבא הכשמס היסירה נמצא סנשמוס הרוב על הגוף וגוברים לנוף רק דיש לדקדק דהי״ל להקב״ה לפשות כך להשאר הנשמה יתירה שיהיה אף בחיל שיהיה הרוב אף בחול וייל דהוצרך הקב״ה למשות כך דאילו היו הנשמות קבועים אף בחול לא היה שייך הרוב דכל קבוע נמחצה לכך הולכת הנשמה בימי החול. ואיכ לא הוי קבוע ושפיר מקרי רוב וא״כ בחול אם טמא דאזלינ! בתר רובא דליתא קמן א״כ אף בחול נחשב הנשמות לרוב משא״כ אס לא ניזל בתר רובא דליתא קמן א״כ

לא הים חשביק בחול נשמות הרוב הואיל דלימא קמן והיינו אס ישראל עושין רצונו של מקום משוס דהמה הולכים אחר הרוב לנשמות מד הנוף א״כ אזלינן בתר רובא אף דליתא קמן. א״כ ישראל המה הרוב נגד האומות וא״כ א״צ לספור דבלא״ה אינם בטילים. והיינו כשטושין רצשימ לא יספר שא״צ לספור. משא״כ כשאין עושין רש״ס א״כ ס״ל דלא אזלינן בתר רובא דליתא קמן. א״כ אין ישראל רוב נגד אומות עולם. וצריכין לספור שלא יסנטלו. והייני כשאין עישין רצו>ו של מקום

יהיה מספר וקיל:

פרשת נשא בתנחומא הנואף והטאפס עוברים על פפרס

לאברהם יד ד* לזס קאמר והא ראיס אשר טין בטי! נראה רק דהמפרשיס הקשו דראה שפחה כיס יושר מכל סנביאים וסא כסיב כי לא יראני האלם וחי וכתכו חכות רכיס שאני. ואיש קשס וסמשס סעס סזס כאיש א׳ דהא כנ׳ זימני מתחזק ואינו חייכ ער נניחס רכיעית רק דילמא כפירשיי דליכא חיוכ כמיהס ג׳ לזס קאמר אשר שמעו שמעך קריעת יס סוף נסתר זאח וקיל ויחירן מפיי מררש ואתחנן למשס כא לים שיתפלל עליו שיכנס לארן א״ל אתמול קרעת וכוי וי״ל דפליגי אימת נתפרע למשס סירב שליחות חר׳׳א בכניסה לארץ וחר״א בשמונס ימי המלואיס. רכל ז׳ שימש והשמיני אתה הקרב את אסרן רמשס ז׳ ימים סירב ופרש׳׳י בז׳ ימים סירב רכתיב בשמות לא איש רכריס אנכי נס מתמול נם משלשום נם מאז רברך ופרש״י רמתמול שנים מאז רכרך הרי ג׳ ושלשה ימים ויום שעמר כו הרי ויי״ן ולכך נתפרע לו כז׳ ימי מלואים משא״כ אס נימא רמתמול תרי סי־י שמונה ימים סירב כשליחות וליכא למימר כז׳ ימי מליאים נתפרע . יציל ככניסח לארץ נחפרפ וא״כ שפיר השיב היס אחמול קרעתנו ש״מ רמחייס לא נאסר ואס כר״ח דמר גניחה 1׳ לא מתחייס וא״כ מתמול וא״כ ציל רמתפרע ככניסת לארץ וסאיך אתה מבקש שאתפלל עליך וק״ל וכשיך איתא וכתבתי בסקרמת סי׳ תת׳׳ב ברף קפ״ב רלכך קאמר ארץ ננטן רכנען נמעריא קץ רבשכיל רשעת סנויס

רילג הקניה קיץ שנים מן ס׳ שנים : במד׳ ילקוט שלח לך ויתורו• את ארץ מטן אר״נ מה ראה כנטן להזכר נאן דיש לרקרק למה מקשה זיוקא כאן וי״ל דאיתא כמד׳ דמשה אמר ותקרכון אלי כולכם וחאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ לסם אמרו לפני משה דלכך שלחו ממלים שהם הטמינו אוציות שלסס בקרקע נרי לירע וסיינו ויחפרו. אכל באמת נוונתס היה ויתורו ״את הארץ רק דלמא כאמת כוונתם היה כן וצ״ל דליכא למימר כן דסא כתינ ני מכא אל ארץ כנען ונתתי ננט דהכשורה היה היכן שהיו מטמין כיס שם ננע לידע ואיכ לפיז לא סיו צריכים למרגלים אציל דנוונתס סיס לתור סארץ. רק דאישא במ׳ דנשורה היה שנעונס ילקה סארץ ואימא במד׳ דלכך נקרא ארץ כנען מה כנען חס חטא וכנען לקה נך איי ישראל חוטאים ואיי נלקה. וסןןכו ויסורו ארץ כנען יקשה דילמא כוונחכן לחפיר אציל דלחפור א״צ דהא בשורה נסבשרה מנעים רק דילמא כשורה שכעונס ילקה הארץ אציל דלאו כסונםנלקה הארץ וא״כ מה ראה

כנען להזכר כאן ודוק ־ במ״ר פיט (דף רס״ח עיא) אמרו ישראל רכש״ע ככל מקום אתס קורא ארץ כנען וכאן ארץ סושבוסיכס איל חייכם נססי איחס לאברסס ליצחק וליעקכ וכולם מן סמקרא וסכן יורש אוסס לכך ארץ מושכוחיכס וצמה זכה כנען שנקראת הארץ על שמו לפי פשועס ייל דאימא בילקוט ראוכני ס׳ וישכ כשא״י כקדושה נקרא איי וכשהוא כטימאס ארץ כנטן וכזכות אברסס יצחק ויעקב יצא ארץ מהטומאה ונכנסה הקדושה . ואיה שפיר מדרש הנ״ל ועפיי דרש י״ל דאיסא שני טעמים טל נסכים טעם א׳ מכפר על חטא מרגלים שלקחו אשכול סנכיס וטעם שני לכפר על חטא אדהיר שחטא כגפן. רק דאס היה מחטא אדם האיך סלם

בביאת

הפד את המס הזה מקרבו ואמרו אל יושבי הארץ שמעו כי אתה ס׳ בקרב הטס הזה אשר עין בעי, נראה אתה ה׳ זעננך עומד עליהם וכוי והמתה את הטס הזה כאיש אי. ואמרו הנוים אשר שמעו שממך לאמר מבלתי יכולת וכוי ואיתא בילקוט ראומי ושמעו שמעך דכתיב בקריעת ים סוף שייפו טמיסירנזון שהפסוקים כולם מיקש,׳ להמדקדק. רק נתרן כריש? סיפא דקרא והמתה העם הזה כאיש אחד ויהיה קשת לאות; ששמעו קריעת יס סוף דרש״י כי׳ בקרח היה סרחון רביעי וכמרגליס היה סרחון ג׳ וא־תא במיג והובא בי״ח עיין ימים גוראיס סי׳ יוד דפפמיס ושלש מס גבר ביחיד כשנים מוחל ועל שליש ממש ובציבור על שליש מוחל ועל רביעי מטנש דיחיל אחחזק בחרי זימני וברכים כמן שור המועד בתלת זימני סוי חנקה וא״כ והמחה המם במרגלים בסרחון כאיש אחד ותקשה דהא כרכים כתלח זימני כוי חזקס וראיה משור המועד רק דממ׳ דכ״ק (דף כ״נ) דפליגי אכיי ורכא דאביי ס״ל חמול חד מתמול תרי שלשום תלת ולא ישמרנו אחאן לנגיחה רביטיח ורבא ס״ל חמול מחמול חד שנשום תרי ולא ישמרנו האידנא דלפרש״י לרבא חייכ על נגיחה שלישיח א״כ נשמע דאף ברבים כמועד כהרי זימני הוי חזקה א״כ לא היה קשה מידי. רק דהחוס׳ הקשו על פרש״י דלרכא חייכ על נגיחה ג׳ א״כ דקאמר הגמ׳ לקמן דאתו ג׳ כתות סהדי כמד יומא דלמדיא לייעד סורי! אייעד וא״כ סייכ נזק שלם והא מיועד בבעליו כחיכ אלא אפילו לרכא לא חייכ עד רגגח נגיחס רכיעית ע״ש רק לסתיס׳ הקשו א״כ לאפילו למל״א לייעל תורא איגו חייב כאתו תלת כיתי ססלי כחל יומא על לנגח נגיחס רכיעיח איכ מאחר לבתר קעלינן מוטל היכי משכחת רהשתא ליכא לאיקמי לסוזמו זוממי זוממי[ להא אף לייעל תורא אינו חייב שהומל ככעליו וגגח נגיחה מרעית ותירץ ר״ת שלא נאסר השיר מחיים אף שנגמר רינו למיחס כל זמן שסוא קיים. וא״כ אפשר למצוא שנגמר לינו ואח״כ נגח ואיתא כשליה ליצחק נפסל יימקירה להציץ בשכינ׳ ו,נמר רינו להרוג את מינו וכיון שננמר רינו היה כנהרנ רק רלפי פיריח הנ״ל רמחייס לא נאסר אף שנגמר לינו. וא״נ לא נפסל יצחק לעקירה. ואיחא כי״ר דקריעח ים סיף היה כזכוח מקירח יצחק רק להא יצחק נפסל מלעקור וצ״ל כריח דמחייס לא נכסל א״כ שפיר כתוש׳ לחינו חייב עד נגיחה רכיעיח דכמועד בתלה זימני הוי חזקה ואיכ ולמה המתה את הפס הזה כאיש אחר ולתרץ רישא לקרא ושממו מצרים כי הפליה נכחך וא״כ צ״ל דשלא כזמנו יצאו ממצרים . רק דא״כ הקשה האיך נננס הקניה נפצמו למצרים לעבי נו וצ״ל כמו שהרצו המפרשים דהאיך דהמלוה דר אצל לוה מוהר לפכוט כמצמו והקכ״ה היה פס ישראל נגלוה א״נ היה מוהר והיינו ואמרו אל יושבי הארץ

כי אהה בקרנ הפס והא ראיה נשפין נפין נראה דאיהא כאלשיך ונההי משמי כהוככט ולא הגפל נפשי אהכס לפי שלא יראני אדם וחי אכל לפני מוהו רואם את סשכינס ומחמת חיבת ראיית סשכינס נשמתו יוצאת. משא״כ המלאכים רגילים לראות סשכינס. לכך יסלים לקיים. והיינו ונתתי משכגי בתוככם ותהיו גם אתם רגילים פס השכינה ולא תנפל נפשי אתכם יא״כ שפיר זקאסר ני אתה ה׳ כקרב הטס הזה. רק מנ״ל זאת

פרשת שלח

23 הסד פרשת שלח לאברהם הים כו מכול לא קאי מליס האי לא אוסיף ואיכ שפיר

יקרא ארץ כצפן בדמיון השיה וק״ל סמיכת הפרשה פ׳ מריס לשלח לך דאיחא דאין בעל הרסמיס פוגע בנפשוס סהילה לכך מסהילה נגעי בסיס. ואס לא ישוב באו אס״כ נגעי אדס . והקשו המפרשים דלמה בממון לקו מהילה חיכף בגוף . והרצו לפי שכגעים באים על לה׳׳ר. והמושר בהכירו ליקה בגופו ואיכ צריך לומר דנגפי בסיס אינם באים רק לסראוס מטמוניו. ש״מ דא״צ להפול הארן אלא למור

והיינו ויסורו הלבה מהו לפרוש ליס הגדול קודם שבס שלשה ימים. וי״ל דאיהא הסעס דקורם ג' ימים מומר לפי ששייך לשבת העבר ובסורה איהא בדברוה הראשונים הטעם כי ששת ימים פשה כיי ובדברות שניות כי עבד היית במצרי© דאס הטעם ליציאת מצרים א״כ שסיר עד יום א' שייך לשבת העבר משא״כ אס הטעם לשבה בראשית א״כ שייך לשבת הבא. רק דהאיך אפשר לומר דאיסור מלאכה מטעם שנת ביום השביעי דכא כל מעשה בראשית היה רק בדיבור ודיבור בשבת רק שבות בעלמא. וצ״ל דשאני דיבור של סקב״ה דקחשיב מעשה. וזהו מוכח מכס דא״י מותזקת משעה שאמר הקביה להבטית ליתן אה הארז רק נמרן מקודם דאיסא בילקוט שלמ לך אנשים לפי דעחי נשים עדיפי לשלוח שהם סבבי הארץ דל״ל מאי לפי דעחי נשים ולפי דלתך אנשים דאיחא בחרגום לשלחו מרגליי לחעבדון חזקתהא דפשו חזקה בהילך וא״כ לפי״ז היו צליכין לשלוח לווקא אנשים לא״א לזכיין בחביליו במקום שחב לאחייס אא״כ מנו חכי לנפשיה• זכי נמי לחבריה ונשים אין להן חלק באלן לכך לא היו יכילין לעשיח חזקה בשביל ישראל והוצרך לשלוח אנשים. משא׳׳כ אם ויבול של סקביס הוי מעשה והוי א״י מוחזקת מאכומ וא״צ לחזקה ושלוח מרגלים רק לחור ארן הוי נשים עויפי לשלוח שהם מבבו הארן. ואימא בגמ׳ וביב משה היס יולע שבכוח צלפחו יולשומ לק שהיה סבר אין איי מוחזקח והקביה פסק כן בנוח ללפחל יולשוח לאי׳ מוחזקח וא״כ שפיל ללפחי לאיי מוחזקח נשים עדיפי לשלוח משאיכ לדעתך לאין איי מוחזקח והיצלך לשליח אנשים והיינו שלח לך אנשים. אבל לרפחי איי מוחיקה לדיבור של הקב״ה הוי מפשה א״כ י״ל שפיל הטפם לשביחח שבח משוס שבח בלאשיח וא״כ מהו להפליג

קודם ג׳ ימים לי״ל ששייך הכל לשבח רבא או לא בגמ׳ לביב(רקי״ט) איר חילקא שמעון השקמיני מתלמידי ריע סיה אומר יולע היה משה שמקישש במיחה אלא שלא סיס יורע באיזה מיחס וסיבא משיר פ׳ ויקסל וי״ל למכת שהיס מחלמילי ריע ס״ל למשס סיס יורע שמקישש במיחה דאיתא בילקוט ויקהל לפי שנאמר ויק:ל משה שומע אני שלא יהיה תייב ער שיעבור על כל ל״ט מלאכות ס״ל לא תבערו הבערה בכלל היה ולמה יצאה אלא לתלק וכן הוא ברש״י ביבמות דף ו׳ ע״ב והיינו אס הבערה לתלק יצאת. משא״כ למד״א דהבערה ללאו יצאת א״כ אין ראי׳ לתלק. וייצ דאינו תייב טד שיטבור כל ליט מלאכית. וא״כ ייל למקושש לא סיה תייב מיתה ור״ע סיל סנטרה לתלגן יצאת והיינו מכת שסיה מתלמירי ר״ע שפיר אמר שיודע

משה שמקושש במיתה וק״ל: בירושלמי דתלכית ד5ז קפיז עיב וילכו ויבאו

אל

בביאת ארן משאיכ אם היה תטא מרגלים שפיר כי תבואו אל הארן. והיינו לפליגי בקדושין (רף ליז) אס קרבו נסכים במדבר רק ראם נימא מתטא ארס הראשון היינו ליל דגפן היס משאיכ למדיא דאתרוג נסתר הטעם הגיל יזה מלוי בשני נסתאות ברש״י בראשית נשנתקלל אדה״ר נפקדה גס היא על פונה דהיינו ששינתה שלא הוציאה טעם עליו ופריו שיים וכוסח א׳ שגם היא נתקללה בעבור תטא אדם רק דלפי נוסת שגס היא נפקדה על עוכה הקשו המפרשים דאס מפכי עוכה למה לא כתקללה האלמה תיכף ותרצו לאדם תטא מפני שהכתש השיאו

כשם שאי אהה מה בכניעה כך אי אהה מת באכילה רק והא הצווי היה מען הלעה לא האכל למשמע אכילה. והירצו לכהיב מען הרמה לא מאכל. והא אין ספן ראוי לאכילה אצ״ל רלאסור נגיעה אהכו. לכך הטעהו הנתש כשם שאי אתה מה בנגיעה כך אי אהה מה באכילה. אבל אס היה מוצא פצו ופריו שוה לא היה אדם בכלל

מעא 1ה והיינו כשנפקל אלס נפקדה נס היא על פונה רק היינו אס היה נפן משא״כ למל״א אחרוג היה אא״ל כנ״ל להא אחרוג טפס מצו ופריו שויס וצריך לומר ללמליא אחרוג היה לכחקללה האלמה בשביל חטא אלס וא״כ מפכי מה כקרא ארן בנע! לומר כמו חס חטא וכנפן לקה אף כאן ישיאל חטא ואיי כלקה להא כל הארצוח כן דהא ברישא אדם נחקללה האדמה והיינו בכל מקים אהה קורא ארן כנפן דצריך שיקרא כנטן בשביל שנלקה בשביל ישראל וצריך לומר דלא בשביל הטא אדם נתקללה האדמס רק בשביל טונס ששינהס וצ״ל כמד״א גפ! סיה יא״כ היו מסופקים אם בא פל הטא שלהם או פל הטא של ארס. רק ראם בא על אדם ציל דקרבו נשכים במדבר וכי הבא

אל ארן מופבוהיכס פירוש בכל מקיס שאהס יושבים והיינו ששאלו וכאן אהה קורא מישבוהיכם ואמר לסם הקכ״ה לפי שמתחזק מאברהם יצחק וימקכ לכך קראו ליה ארן מושבותיכם וא״כ היה קשה להם למה הלכו המרגלים דל״ל לקנות בהילוך דהא נתתזק נבר מאבות י יציל דהלכו לחפור ל דע חפירות מטמוניות שלמם רק דהא נודע מן הנגעים והא בשורה נתבשר שיבואו נגעים להודיע מטמוניות. וציל דהבשורה הוא שבפונס ילקה הארן. רק דהא בל״ה נדע מכת שנקרא ארן כנען שבעונם ילקה הארן. וצ״ל על כנען טעס אתר ושואל למה נקרא ארן כנען ויש לתרן באמת למס קראה ארן כנען מה חם תטא וכנטן נתקלל כך איי דתלס תניא בדלא תניא. וי״ל דאימא במיר בראשית פ׳ ליו בית רכיס ע״ד דלמה באמת לא כתקלל תס בטצמו לפי שנתברך דכהיב ויברך אלסיס את כת ואת בניו ואין קללס תל במקום ברכס. וכתבתי בס״י וא״כ צריך לומר כמ״ש סבתיי דלכך לא נתקל* סדגיס במבול לפי שכתברכו ביצירת וא״כ כל אשר בחרבס ליכא למימר לאפיקי דגים כדטת המריא בגמ׳ דזבתים (דף קי״ב) דהא לא סיס סגזירס על דגים . ועיין במ״ר בראשית סל״ב די״א דאף על דגים היס הנזירה אלא שברתו ליס הגדול. ואינ כל אשר בתרבה מסו לרבות אף באיי שלא היה שם מבול מתו מהבל. ואיכ אס באיי לא היה המבול איכ שפיר יכול א״י ללקוס בשביל חטא ישראל אף לכתיב לא אוסיף עול לקלל האלמה בעבור הארס הייני כל הארצוס שהיה מבול עליהם קאפר לא אוסיף עוד לקלל. משאיכ איי שלא

שלח לאברהם מו 29 שערה וייל לאיתא מרה ויכן שב/ה יהירה ניהנה בישה וא״כ לפ״! ששיר עניו קרח שהלך ליטול עצה מאשתי. משא׳כ ממ׳ קאמר ויב, מלמו שקילטה שללה והביאה לאוס ור״כ ס״ל ללא ניהנה בינה יהירה והיינו וססרה

שערה להראוה לימוד הנ״לן לעיין לקרח כהרעס על שגילח אוהם ט׳ נמר״ר. ע י ל לא הא בזוהר פ׳ תזריע לף ק״נ ע״יא למה שצוה הקב״ה ליפביר חפר פל הלייס למאן לרוא מספרא לליגא ולינא מחאתוי, ביה לא אתדנו פ־ ואחטבר מיג׳׳ שערה ולו ס הס מסיירא לרינא והיינו קרח שרצה להגביר דין התרפס על שגילח הלוים וי״ל טפי״ז היינו שסחר שפרה רחיתא בזוהר פ׳ בהעלותך רף פיב פ״גל ולכך איחחא רלכך הצריכן להפביר חפר מלויס מי

לא אתחזי פערה לבר והיינו שסתרה שערה וק״ל. ויאמרו אליהם רנ לנס כי נל הערה נילס קדושים ונתונה ה׳ ומדופ תתנשאו ואיתא במרלש מלמו שהשווהו נאשס איש ועיין לפיל. ויש לסרן באופן כי טלם קלושים ונתונה ה׳ דאיחא בזוהר שלח לך פמור שט״ו נאט־הס נחיכ קולס שנימול התהלך לכני כלי שלא יסתנל נשנינה ובנת נתיב את האלהיס התהלך נח לפי שגולל מהול לכתינ תמים רק שלא היה לו כריעה .. לכך את האלהים התהלך גת שלא הלך אלא סמוך לו ולא יכול להסתכל בש0/ה אבל בישראל כתיב וה׳ הולך לפ,יים וכשחטאו כתיב ויסע מלאך האלהיס ההולך לפני מחנם ישראל וילך מאחריהם רק להא גס ישראל עליי! לא סיה להם כריעה לכתיב ביהושע שיב מול שנית וצ״ל כמו לאימא בש״ך בראשיס וכסבסי בסי׳ השפ״ג דרור המרבר לא מלו לפי שלא היה צריכי! למיל שנא סיה להם קליפה ולכך סוצרך משם לקבל ספרב רב שסיא כקליפה לפרי. ואיכ שכיר פירש הפסוק שאמרו כי כולם קדושים ואין. על מה שנטל קרת ׳ ו קליפה והא ראיה וגסונס ה מ פצס ממשהו שקרח רצם להגביר השמאל ומה ראה קרח לשטות זס וי״ל לפי שבתחילה עלם במחשבת הקב״ה. והוא לברוח בדי! ואס״כ שיסף רחמים וסקרים רחמ ם סובר דאזלינ! בחר מחשבה והיינו עם משה דמשה סיה שלישי לבטן והוא היס שני והיה סובר דשני חביב רק להא משנס לוי שחביב ש״מ לשלישי חביב ראובן שמעין לוי רק להוא סובר ראובן אינו מן המנין לאזלינן בחר המחשבה ויעקב לא היס מחשבתו מל לאה ולכך רצה להקדים שמאל כי היכי לנימא ראזלינ! בחר המחשבה וידחה אח משה ובגמ׳ עייובין דף י״ח דמחחלה פלה במחשבה שגים דו סרצוכיס ואח״כ ברא אח אדם בלבד והסוס׳ כתבו שם זכה נגלו לא זכה מחנגדו ראם זכה אזלינ, בסר סמ׳1שס דאדס לבר נברא. ולכך שולט סאיש על האשם לא זבה אזלינ! בסר המסשבה לברוא לו פרצופים ושניהם ש1יס ולכך היא מהגגרו לכך הלך ליטול עצה מאשתו לס״ל דאזלינ, בחר המחשבה וא״כ שניהם שרם: ברש״י אס לקחת לך מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה גדולה כולנו שמענו מפי הגבורה בסיני. וי״ל דאיתא קרח ערער על שנלקחה העבודה מבכורים וניתן לכהניס. לכך צירף ר״ן בכורים. רק רהא נלקה מכת תטא העגל רק דאיתא בזיב נאה סיה לאבותינו לומר נעשה ונשמע שמא היס גאה להם לימר אלה אלסיך.

וכתב

הפד נרע אל משה ואהרן אתון משכיחנן גסקין בהלכות חלם וערלה אמרי להם לארן אי, אתם נכנסים ואתם מסוקים נסלכיס תלה ופרלה דיש לדקדק דהא לא פסקי נשניהס נפפס אסס היה להם הינף כשהיו פסוקים נאחס לומר להם ולא לסמהין פד שיהפסקו כשניסס. וי״ל דפל פרלס לא סיה קשה דאי! תסס נכנסין לארץ ופסוקים נסלנוח פרלס דייל דנוסנ נס״ל נמו לאימא בגמ׳ נמתניחין דקדישי! דפרלה ונלאים נוהג אף במיל רק שהתנא רני ר׳ ישמעאל ס״ל נקלישי! לף ל״ו ע״ב הואיל ונאמרו בתורה סתם וסרט לך באתת נמלך לאחר ירישה וישינה אף בל לאחר ירושה וישיבה וצריך לימר כאיוך חדר״י דהוי מלך שגי נתונים רק דהא איצטריך אי כתב מלך לנד כוי יליף טטרים מחלה דנתחייב חיכף יה ינו צריכים לומר דחף חלה לא נתחייבו תיכף ואיכ שסיר במ״נ קשה חין חתם נכנסים לארץ ואתם פסוןיס בהלכות תלה וערלה במ״נ קשה וק״ל ־

פרשת קרח קרה חלק טל משה והביא טלית שכולם תכלת אם י חייבת נציצית וי״ל דאי׳ כזוהר פ׳ קרח דכהנים מסטרא דימין חסד ולוים מסלרא דשמאל דין ולפולם צריכין להגבר ימין ולכלול הגמאל בימין וקרח רצה להפוך ולכך נאבד. ובזוהר רפיא מהימנא פ׳ שלח לך דחוטי לבן שבציצית הן מצד הרחמים ימין ותכלת מצד הדין משמאל ולכך צריך לכלול שמאל בימין יבגמ׳ ריש כ׳ התכלת

פליגי רבי ורבנן דר׳ ס״ל תכלת ולבן מפכבין זא״ז ורבגן ס״ל דאין מפכבין וא״כ בשלמא לר׳ שפיר מוכת לצריך לכלול שמאל בימין משא״כ לרבגן דס״ל דלא מעכבי וא״ז א״כ אינו מוכח דצ־יכין לכלול שמאל בימין. להא כל אתר מצוה בפני טצמה רק דבמתניהין מגן התכלת איגו מעכב על הלבן ואי, הלב; מעכב על התכלת וקחמר בנמ׳ ש״מ כרבנן וקתמר בגמ׳ לעולם רבי לס״ל מעכב והא רקאמר במתניתין ראינו משכב היינו להקרים דצריך להקדים לעולם את שהוא מין הכנף ואס הקלים השני כשר ואינו מפכב ופריך הגמ׳ בשלסא לבן אין מעכב פל התכלת ואף דהלבן מי! כנף אם הקדים תכלס כשר משא״כ ולבן אין מעכב התכלת מאי איכא למימר. ותירץ לא צריכא לטלית שכולה תכלת דאז צריך להקדים הכלח שהוא מין הכנף אפ״ה אינו מעכב. ואיכ השתא שפיר מתטתין כרבי והיינו אם טלית שכולה תכלת חייב כתכלת משא״כ קרח שהיה ס״ל טלית שכולה תכלת פטור מתכלת וח״כ ע״כ מתניתין כרמן היא וס״ל דאין מפכבין זא״ז כפשוטה יהיה ס״ל דאין צריך להנביר ימין ולכלול שמאל בימין וק״ל וגס יש בגמ׳ ותיס׳ שם רקאמר מין כנף ופריך הגמ׳ אטו צבוע גורס רלעולס צריך להקליט הלבן ולפ״ז ש״מ שצריך להקדים. ימין החסד לשמאל שהוא די! עיש ויתורץ עפי׳ז המדרש שהלך קרח ליטול פצה מאשתו וי״ל ראיתא בחסד לאברהם בית שמתנהג פ״י אשתו מתנהג עפ״י די! משאיכ אס מתנהג עיי בעל מתנהג ברחמים והוא רצה להגביר לין לכך הלך ליטול עצה מאשתו ויתורן עפ״י הג״ל מלרש און בן פלס אשתי הצילהו שסתרם שטרה וישבה על הפתת רלמה שתרם

, קרח לאברהם נקראו טהור וכהן נקרא קדוש והיינו שאמר קרח כולנו שמפני מפי הגבורה כולנו קדושים דראוים לכהונה דנקרא קדוש שלא כדי; נלקח עבודת כהונה מבכיריס דיש לנו מירון פל המגל שלא נגמרו הקדישי; מאי קאמרת וידבר אלהים כל הדברים דאלהים קאי מל משה וכל הדברים אפילי מה שתלמיד ותיק עתיד לתדש נאמר בסיני לזה סתר קרת ?הפירוש וידבר אלהים הוא שהתורה ניתנה באש הגבורה וא״כ וידבר כל הדברים כירש שאי! מ״ר יכול לומר והיינו מפי הגבורה שמענו בסיני ולא ממשה

דהקב״ה אמר כל הדברות בפפם אתד וק״ל • בירושלמי בסנהדרי! והובא בי״ר ריש פ׳ קרח אמר קרת אי! תורה בשמים ואי! משה יביא ולא אהרן כה! דהכלל קי־ת תלק מכת ש,לקח פבודה מבכורים דהיה ס״ל שיש לישראל תירון פל הפנל והובא בי״ר פ׳ קרח בשם פליאה דהקשה דלמה לא יצא בת קול משמים להודיע מחלוקת קרח שדברי משה אמש וקרח בראי רק דאם נימא אי; משגיחי; בבת קול .

דכבר ניתנה תורה משטים א״כ שפיר לא יצא בת קול לכך קרת אמר אי! מורה משמים רפדיין נשאר בשמים וק״כ משגיתין בבת קיל וא״כ אם היה כדברי משה היה לצאק הבת קול משמים להכריע כדברי משה לכך אמר אין תורה משמים ונא משה נביא רק דאיתא וידבר אלהיט כל הדברים אפילי מה שתלמיד ותיק עתיד לחלש דהקשי המפ־שיס דלמה נאנ;ר כל הדבריט אף הדיפות מה שאינם אליבא דהלכתא ותירצו לפי שהוצרך להיות נאסר הכל דנית[ לנו לכל רור להכריע לפי רעתם לאותו ליעה שנראה להם ואיכ לפ״ז אין משגיחי[ בבת קול. רק רלפי סברת קרת שלא ניתן להכריע לנו שעדיין גשמים. א״כ אא״ל וידבר כל הדברים אכילו מה שתלמיר ותיק עמיד לחדש. א״כ עדיי! לא נגמרו הקדישי! ויש לישראל מירון פל העגל כדין נלקח העבודה מבכוריס

וא״כ אין אהרן כהן וק״ל: ובאופן אחר נראה דבנמרא פליגי אם ע׳ סנהדרין י עם משה משה מל נביהס וכן איתא בזוהר פ׳ שופטים ממשלח היום זו ע׳ סנהדרין ומשה ואהרן על גביהם וקרת לא רצה שיהיה למשה ותירוץ רק שיהיה שוס לכולם שיהיו ע׳ סנהדרין טס משה והיינו כולם קדושים ואיתא בשל״ם (דף נ״נ) דישראל וע״ב זקנים דהיינו ע׳ סנהדרין ומשה ואסרן הרי ע״ב עולה תרי״נ. רק דאם נימא דלא היס רק ע׳ עם משה א״כ אינו ־פולה רק תרי״א והיינו תורה צוה לנו משה ושתים מפי הגבורה שמענו והיינו כולם שמענו דברים מפי הנבירה : 3י כולם קדושים ובתוכם ה׳ ומדופ תתנשאו כי׳ דהכלל דקרת רצה שיהיו י״ב כהנים נדולים מכל שבט כמו שכתב הת״א בביב(דף פ״ד) לכך נירו, בכל רית ובאמת כמו שפרש', שאנו אין לנו אלא ה׳ אתד וכה״נ אתד . וכתבתי דקרת סבר דכהונה שליתא דידן לכך יכול להיות הרבה כה״ג משא״כ אס כה״נ שליתא דרתמנא שפיר כשה׳ אתד כך כה״נ אתד. ואיתא בזוהר קטן (דף רכ״ל פיב) בר״מ דכה! הוא מוחא ולוי ליבא וישראל נופא אם נימא דהראש ננרר אחר הנוף א״כ כהנא שליחא דידן. ואיכ קרח פורר טל הכהונה גדולה שרצה שיהיו י״ב כהנים גדולים דסבר כהגא שליחא דידן והיינו כי כולם. גס יש לרמיס מה קדושים ומלוע התנשאו מל קהל ס׳

שנטל

30 הסד פיש

וכת: בזה כאופן דבלאיה היה להם תירוץ פל ממשה כ פנל דעדיי, לא נגמר הקדישי! עד שנית,ה להם כל כמורה משח״כ מכת שאמרו נפשה קודם לנשמע דנפשה סינף מה שנצטוו ותח״כ נשמפ פוד המותר וא״כ אין לסם תירוץ רק דאיתא במד׳ מכת נפשה זכו לכהונה ומכח נשמע זכו למאניה ואישא במי גדולה ברית הנאמר בכה/ה יושר מכרית הנאמר במלכות וא״כ אם כהונה טדיכא שפיר הקדימו נפשה לנשמפ רק דאם נימא למלכות פדיף ליכא למימר כנ״ל ונ״ל פירש הז״ב

ואימא שבניו של משה לא ירשו המלכות מפני שהוא נשא גיורת וכרמב״ם פסק דבני גיורת פסולי! למלכות מכת ק״ו מה לכהונה פםוליס בני ניויש דבת נר זכר בבת מלל זכר מכיש ל לכות. רק דאס נימא דכהונה פדיפא א״כ חי! כא, ק״ו וא״כ היו בניו של משה כשרים למלכות ואימא בגמרא לזבחים אל תקרב הלום אין הלום אלא מלכות וכריך ר״מדח והא משה היה מלך ותירץ הגמ' לו ולזרעו קאמרינן רק להא זרפו בלא״ה פסולים למלכות

שסיו בנץ נורת יציל רהיו כשרים רכסונה עריפא. וח״כ שכיר הקדימו נעשס לנשמע. וא״כ שכיר יש לסם תירוץ מל הפנל שעדיין לא היו ננמרו סקדושין וא״כ לפי סברת זו לא היה ראוי ליטול העבודה מנמרים וא״כ שפיר חם לקחת לך מלכית והאיך אתה נישא ניורת. וצ״ל לבני גיורת כשרים למלכות דכהונה פדיפא שפיר נפשה ונשמע ויש להבכירים תירוץ על הפגל ולא סיה לך לברר לאהר, אחיך מת הכהונה. ופפי״ז יתורץ גמרא דגיטין ריז הסר המצנפת מראש כהן נרול והרם הפטרה ממלך ואיתא בקללה מסתילין בקש! וא״כ מלהקלים הסר המצנכת ש״מ למלכות פליף ואיכ היינו שהקשה למלאכים זאת לת זאת לישראל שהקדימו נפשה לנשמפ ש״מ דכסונס פדיכא ות״ל ומאדמ׳׳ו זקני שמעתי פל רש״י הלל דאיתא במי כלונתא ת״א מנפשה זכו לכהונס ומנשמע זכו למלכות. דכתיב ונשמע פתגם המלך ות״א מנשמע זכו לכהונה דכתיב ונשמע קולו בבואו אל הקודש ואימא במ׳ שמע ישראל משל למלך שקידש בשת־ מרגליות אבדה אתת אמר לה שמור שניה כך הקב״ה קידש את ישראל בנעשה ונשמע אבדו נעשה בשעת העגל אמר הקב״ה שמור שניה נשמע והייני שמע ישראל ואיתא כל מה שאבדו ישראל כולם זכה בס משה. וא״כ מכת נשמע זכו לכהונה וא״כ לא היה לך לברר לאתיך כהונה כי כולם שמענו מפי הגבורה בסיני שנשמע נשאר ביד ישראל דברי פי חכם תן ועפ״י מ״ש לעיל יש למרץ ג״כ כולם שמענו מפי הגבורה. דיש לדקדק מאי כולם שמענו מפי הגבורה לאיתא הידבר אלהים את הדברים האלה שהכל בדיבור אחר נאמרו והייני וילבר אלהים שאי אפשר לבשר ולס. רק רלמס נאמר לשו; אלהים ולא ה׳ משוס דאי׳ בבחיי פ׳ יתרו דאלהים לשון גבורה דניתן התורה באש רק לאיתא ויובר אלהים את כל הדברים האלה דקאי על משה לנקנ^ו איש אלהיס שאמר שאר הלברות רק לאיכ מאי וידבר כל הדברים בשלמא בלא״ם לקא׳ אלהיס קודש היינו שאמר כל הדברות כאתד משא״כ עכשיו וצ״ל וידבר כל הדברים אפילו מה שתלמיד ותיק פתיד לתיש וא״כ אין לישראל תירץ פל הפגל שלא נגמרו סקדושין דהא סכל נאמר בסיני וכל מקום שנאמר קדושה היא כמנה.ק אימא בזוהר ס׳ קרת בוקר ייווט ס׳ אס הקדיש דליים י

קרח לאברהם טז 31 דהחזקוני כחב דלכך נפסל הסטאס לפי שצריך לקיש סמזבח בחנואח. וכל זמן שלא קדשו סיס למזבח דין במס. ואי; חטאס קריכיס על שם חיטוי על סמזבח לכך כשרן) רק בהמוס' כחבו בשבועומ דן) ט״ו דהגמרא רצה ללמוד דאי; עזרה מחקדשח אלא בשיי״י מנחה והקשו החום׳ האיך קידש שלמה בחחילה העזרה דהא כל זמ! שלא נחקדשס ספזרה דין במה היה להם ואי; מנחה בבמה . ותירצו דהואיל דשניסס כאיס כאחד שפיר טחקדשס . והיינו שהקשה משה להם כמ״נ מיס לא אכלחס אס החשאת ואכלחם אח היזנמס דפח״ח רק דהגמרא יליף דאין העזרה מחקדשח אלא בשירי מנחה מכח ירושלים שנהקדש דוקא בחודה דבר הנאכל כה וכסול היוצא ממנו ה״ה העזרה כן רק דהגמרא אי ילפח מירושלים להוי ממן כחודה וכיח דמחמין לשיר״ס דהא לא תאפה חמן חלקם אכילו חלקים דהיינו השירים לא יהיו חסן. וא״כ לפי! נסחר הקושיא דא״א לקדש בשירי מנחה. רק דאס נימא דפחוח משיעור דהיינו כזיח אין איסור בהקשרה שאור א״כ י״ל שפיר לעולם דמקדש בשירייס מנחה ומחמיץ פחומ מכזיס ושפיר ילפינן מחודה דאין העזרה מחקדשש אלא כשירי מנחה. ואיכ צ״ל כמירון החים׳ כשניהם באים כאחד שפיר דמי לכך בא לכלל שטוח ושאל מ״ט

לא אכלסס אס הססאס וק״ל. כיוצא בדבר נשמטו נא המורים שכא מכלל כעש לכלל סעוס ויך אס הסלע דיש לדקדק האיך סיה מורה היסר בקצס כעס דהא סיה הוא בעצמו עניו מכל אדם וציל דהיס ס״ל דטפס הגאיה אסור מטעם אחר שאסור להשתמש בשרביטו של מלך דכהיב ה' מלך גאות לבש. וא״כ צ״ל דלא כדעת המדרש דהקביס אין מקפיד להשתמש בשרביטו ועיין מ״ש בי״ד רלכך הכה את הסלע משים דהדיכור היה צריך להגהות השם המבורש והוי משתמש בשרביטו של מלך סקביס לא היה צריך להכות ״ והיינו מכת שבא לכלל כעס וסיס סיבר שמותר מקצת וגאוס אסיר כלל מפני שאסור להשתמש בשרביטו של מלך לכך כא לטעות ויך את הסלע וק״ל. טיפ הנ״ל תרצמי מס שאמר לו הקב״ה קת את המטה כו׳ ודכרס אל הסלע ובא השטות למשה מכ־ז שאמר לו הקב״ה קח את המטה דיש לדקדק למה באמת אמר לו הקביה קח את המטה וי״ל דאיהא במד״ר אין הקב״ה מדקדק ע0 אדם משתמש בשרביטו דכתיב מטה אלהיס בידו לכך אמר לו הקב״ה קת את ש״מ דאין הקביה מדקדק להשתמש בשרביטו וא״כ שפיר ודברת אל הסלע שא״צ אמה להכות דאף הדיבור מומר וקיל ועפ״י הקדמומ הנ״ל י מירן לך אני מגלה טעמי פרה ולאתרים תיקה דאיתא בצ״ל בשם מדרש טפס דשריפת כרה משוס שהם טכדו לעגל והעיקר טיז צריך לשרש אחריה לכך צריכין לשרוף גס הכרה והיינו כמד״א כגמ׳ רעיו (דף מ״ה) אבד תאכדון וא״כ גאוה אסור לא מיגה ולא מקצתה. ולכך היה משה עניו מכל האדם אבל כל אדם יש ככל אתר קצת נאוה וא״כ כל העולם ציל דם״ל דמקצת גאזה שרי כאידך מדיא דהעוקר ע״ז איך צריך לשרש אתריה. וא״כ לפי סכרתס אין טעם לשריפה הפרה. והיינו לך אני מגלה טטמי פרה דאתה סובר דצריך לשרש אתריה . משא״כ לאתרים מוקה ועפיי הניל יתורן מדרש רבה בפ׳ תוקמ לך אגי מגלה טעמי פרס ולאתרים מוקה .

דאמר

הסד פרשת

שנטל קרת עצה מאשמו. לפי שאימא בנמ׳ דת״א דאדם מראש נברא והיא סבר דרישא בתר גופא גריר. וצ״ל לאתרו! שולט בראשון לכך נטל פצה מאשתו שנבראת

באתרונה וקילט פ׳ מטות ויאמר אלטזר הכהן אל ראשי י י ס ל י ב 1 המטות משה רבינו לפי שכא לכלל כטס

כא לכלל טפות כיוצא ברבר ויקצוף טל אלטזר ואיתמר מיו אומר מדוט לא אכלתם כיוצא בדבר אהה אומר ויהמר שממו נא המורים מהו אומר ויך את הסלט. וייל דהכלל לא יהיה נך אל זר זה יצה״ר נאום וכפס בחיק כשיל ימח כמו דאישא בסוטה פיג כל שיש בו גסות הרוא ראוי לגדפו כאשירה וכמכ הא״א דהוי כטיז דכתיב ביס אבד תאכדון שצריך לגדפו ולשרש אתריו. לכך מני מאוד מאוד הוי שפל רות רק את״כ קאמר שס בגמרא אמר רב סונא אמר רב ת״ת צריך שיסיה בו שמיני שבשמינית רב נממן ביי אמר לא מ/ה ולא מקצתם ופכי״ז יתורץ מאוד מאוד הוי שפל רות שתקומ אנוש רימה שאין לו הבנה ולפי הנ״ל שפיר דאיתא מפפר אהה ולפפר תשוב לפי שהיה נטבד ונטשה ט״ז וצריך ביטול לכך אין לו תקנה פד שיתפכל הבשר דהפוקר פיז צריך לשרש אתריו והיינו לנאוד מאוד היי שפל רות דהפוקר מיו צריך לשרש אתריה רק מ,'ל זאת לזה קאמר שתקית אטש רימה וכן בכפס איתא בפיג דנדריס כל הכועס אכילו השכינה אינה תשיכת כנגדי שנאמר רשפ כגובה אפו כל ידרוש אין אלהיס כל מזמותיו. וכתב הת״א דכבר אמרו בפ״ק דסוטה כל המתגאה כאילו פפיז . ובימי דתפנית (דף די) ת״ת דרתת אורייתא היא דמירהח שנאמר תבניה ברזל אל תקרא אבניה אלא בונה וכן

אמרינ; בשבת ת״מ דארתתי למרמא פתד פל אנשי ביתו וא״כ אס נימא דכל הפוקר פ'ז צריך לשרש אתריה ואשור אפילו מקצת כעס או נאוה ואיתא אס נתן בה אכילו קורטוב של דכש פסולה ופרש״י כסידור שהיא שמיני שבשמינית שבלוג דלמה מרמז בזה וי״ל דאיתא ברית וכתכמי כסי׳ דכל שאור וכל דבש לא תקטירו שמרמז פל הגאוה. לכך כא ללמוד דלא מינה ולא מקצתה

לכך קאמר אפילו נתן קורטוב של דכש פסולה וק״ל רק דבגמ׳ דכםחיס (דף מיד) ובמנתות ד׳ ק״ו פליגי

דתיא יש הקטרה פתות מכזית דכתיכ כל שאיר וכל לכש לא תקטירו ואידך ס״ל דאין הקטרה פתות מסיח וכל שאור אתי׳ להיתר מצטרף לאיסור. ואידך יליף היסר מצטרף לאיסור מתמאת ואידך ס״ל דהוי תטאת ונזיר של כתוכיס ואידך ס״ל דמשרת דכתיב כנזיר אתא

לטעם כפיקר ואידך ס״ל טפס כעיקר לאו דאורייתא וא״כ מכת שכא משה לכלל כפס דיש לדקדק מאי לכלל כעש היה לו לומר לכפס אלא לכלל כפס דהיה מיל דמקצת כטס שרי וכל דבש איצטריך להיתר מצטרף

לאיסור דמחשאת ליכא למילף דתטאת ונזיר הוי ביי־ כסוביס אבל טפס כפיקר לאו דאורייתא לכן כא לכלל טעית בנפולי עכו״ס דהוי ס״ל דמותר דמפס כפיקר לאו

דאורייתא וק״ל וכיוצא כדכר ויקצוף משה על אלפזר ואיתמר לכך בא לכלל טפית מדופ לא אכלתם . דאיתא בספר נש״ר פ' שמיני דסויכות היה שמשה הקשה במ׳נ נמה אכלסם אס המנתה ולא אכלתם את התטאמ

׳32 הסד פרשת קרח לאברהם

מדרש שוחר טוב יסי לבי תמים כתקיך כ״מ רתיקת פרס סטפס משום לסטיקר פ״ז צריך לשרש אחריה וא״כ נאוה אסור כלל וכלל רכל שאור וכל לבש לא תקטירו ולא אמרינן לסיתר מצטרף לאיסור לכך לא אבוש בחטא של אום שאכל עיי תפרוכות רק דסא נילף איסור תפרובות מ,זיר למשרת פנביס לכך קאמר בזה איצטריך לטעם כעיקר לקרירה שבשלת בי קלשיס לא בשלת בו

חולין רהיה ס״ל לטעם כעיקר לאורייתא וקילי הנ״ל יתורץ מה שכתבתי בסי׳ קע״ו יתורץ מררש ״ ^ מ פליאה מה ראה קרת לחלוק פרם אדומה ראה. וי״ל דקרת אמר מדוע תתנשאו על קהל ה׳ ויפיל משה טל פניו מלמד שחשדוהו באשת איש. דאיתא בנמ' לסוטה פיק כל המתגאה סיף נכשל בא״א והיינו שאמר מדוע תתנשאו שלפי רפת קרת פשה בשביל גאוה לכך מלמד שתשרוהו באשת איש רק להא ת״ת מותר להיות לו קצת גאוה אלא ל״ל דש׳׳ל לא מיניה ולא מקצתה לפי שעוקר ע״ז צריך לשרש אתריה רק מנ״ל זאת לזם

קאמר פרה אדומה ראה דממנה מוכת זאת וק״ל:

פרשת הקתמ לא האמנתם בי להקדישני יכו׳ לכן לא תביאו אס ן י הקהל הזה דיש לדקדק דהא כתיב פתה ולא בל״א מלכים ובמכרשיס איתא בשביל הריגת המצרי דאיתא ככוונת האר״י זיל אשר ינוס שמה אותיות משה. וי״ל דעל סירוב שליחות ועל הכאת הסלע יש לו חיריז אחר דעל הסירוב שליחות י״ל מי אנכי כניל וגס הכאה הסלע ג״כ חירוץ שלא רצה לזכור השם כאתיות לכך סכה משאיכ אס נימא דמשה היה השכינה בעצמו א״כ נסתרו שני התרוציס הגיל. וסייגו מכת הריגת המצרי שסרג כשם המפורש נסתרו שני סי־וצים הנ״ל !יתורץ טפ״י הנ״ל בבעל הטורים פ' וילך הן קרבו ימיך למוש. בס! קלסתיך שאמרתי ה! לס׳ אלהיך השמים ובהן גזרת עלי מיתה א״ל הקביה וכי לח אמרת סן לא יאמינו לי וכ! כתיב יען לא האמנתם בי יציע. ועפ״י הנ״ל י״ל לא יאמינו לי משוס שאמר מי תנכי כו׳ והגגזר עליו מיסה משים הכחת סלע רק דהיה לו תירוץ שלא רצה לדבר אל הסלפ כשם המפוי־ש שסבר שלאו השנינה בו.

והיינו וכן כתיב יפן לא האמנתם בי וקיל:

פרשת בלק במד׳ך וכן בלעם הרשע כפפה ששלת כלק אצלו

א״ל הקב״ה מי האנשים האלה עמך סיס צריך לומר רבש״ע הכל גלד לפניך ואי, כל דבר נעלם ממך ולי אתה שואל. הלא אמר לו בלק בן צפור מלך מואב שלת אלי אמר הקב״ה הואיל וכך אתת מדבר לא תאור את העם דצ״ל כירוש מאי הואיל וכך וי״ל דבלק שלח לכה ארה לי וכלפס אמר לפני הקכ״ה לכה קבה לי והקניה השיב לא תאור. ועיין מ״ש לבלפס שינה ואמר לפני הקניה כאילו שלח נלק לבה קבה כרי שיאמר ילא תקוב והוא יקיים ציווי סקנ״ה שלא מקיכ אבל יאור לכך אמר סקביה לא תאור , והיינו לפי הדעה נפסדת שלו ששכר שאי, הכל גליי לשני הקניה לכך רצה

לרמאות

ל&מר רב סונא כי אקח מועד אני מישרים אשפוט רציע דנילקיט הוכא דפליגי ומשם פניו מכל אדם דמ״א אפילו מאנוס יחיא לא מאמת ולפי דאמרינן לך אני מנלה טפמי פרה ולאחרים חוקה ש״מ עניו מנל אפילו מאבוס. ואיחא הספם דשנים שיי משה היו קיך שנה סרומסו של פולס וא״נ צ״ל שהוא היה הבהיר יוסר מאנוס דאל״כ הא אין סורמין מרע פל היפה אנל למד״א דאנוס היי עדיפי ממשה צ״ל טפס אסר על בני משה שהיו קיך שנס כמו דאיהא כמגיע א״ע דאדם הנית מיי״[ שנה ונס ממשים שיה לכך היי משם רק קיכ שנה רק דאיהא דאדס הניס לדוד עיי״! שנה . וציל נמו דאיתא נשיך דאבות הניחו לדוד אכרהס ס׳נ מציה ימיט פל י ג יעקנ נ״ח יוסף למ״ד דיי; ואימא נ ימי מלך הוסיף שנוה דור ודור לפי שללוד היה צריך להניס ע׳ שנה וגם האנוס פ׳ שנת כגיל משים לפלגא ללילה אינו נחשכ לשנותיו לארם כמו שאומר יצסק לכי שבשעת שינה טעם טעם מיתה משאיכ לול שלת ישן שימי; נשמין ולא טטס טעם מיתה וא״כ אף הלילות נתשביס לימים לכך היו צריך שני פעמים ע' להניח והיינו ימים על ימי מלך סוסיף. ראצלו גס הלילות נחשבו לימים. ולכך שנוס לור ולור רק ראיסא במ״ר נשא פייר רקחשיב עיי״; ימים טובים וכסכ רשיל והובא טלי

מס רתשיכ ריס ליום א׳ לס׳׳ל לאחל קולש ואתר סול משאיכ לרכנ, דסיל דשתיהס קודש א״כ היי ע״א ימים טובים לכך צריך נס ע״א סנהדרין והיינו ני אקת מועד מישרים אשפוט שצריך ט״א שגם ככנהדרי גדולה אין כ״ד שקול כמו דס״ל רבנן כסנהררי, (דף ט׳ טיס) דילפי סנהדרי גדולה מסנסדרי קטנה והיינו מישרים אשפוט שוה ואיתא דלמה כאמת היה שני ימים דיום ואיו שנברא אדם היה ר״ה והלילה דהיינו ליל שבת היס מאיר טוס . ולכך היס נתשכ לשני ימים דגם סלילה נחשב

ליום וא״כ הואיל ונשתנה הלילה נתשכ כפל עצמה זלכך מ״א ימים טובים ואיכ אף לילות לווו נחשב בפני טצמי ואיכ היו צריכין להנית לליל אלם ונם האבות וא״כ למת של משה ק״ך. וצ״ל שהוא תרומתו של טולס יציל שהוא היה הבתיר יותר מתנות והיינו לך אני מגלה מעמי פרה . ולאחרים חוקה חפילו לחבות. והיינו ראמר רב הונא כי אקח מועל מישרים אשפוט שט״א ימים טובים וק״ל ויש לעיין כמד״ר פ׳ נשא מזרק אחד ככף שבעים שקל כשקל הקודש פניהם מלאים סולת שבעים נגד ט׳ שנה שגתסר לאדם וניתן לרול שניהם מלאים שאדם ונת שניהם קיבלו מצות והיו צדיקים דאי, להמדרש תיכור ויש לעיי! עפ״י הנ״ל. ויסירץ עפיי הנ״ל מדרש רבה והובא בשליה ובנש״ר ויקמו אליך פרה מדומה לך אני מגלה טעמי פרה ולתתרים חוקה דברים שלא נתגלו למשה נתגלו לר״ע ולפי הנ״ל יובן דר״ע ס״ל בפסחים (דף מיד) דמשית אתא להיתר מצטרף

לאסור ואיכ שפיר לך אני מגלה טעמי פרס אבל־. לאתרים מוקה ש״מ דמקצת גאיס אסיר וא״כ כל שאיי״ אתא לכתות מכזית וסיתר מצטרף לאיסור ילפינן מתשאת ללא הוי שני כתובים דמשרת מזיר אחא לטעם כעיקר , ואיכ שסיר משתיכ לריע נסתר זאת וסיס צריך לפי לברי! טפס אחר בפרס לכך לברים שלא נמנלי למשס הוצרכו לגלות לסני ר*ע טפס אחר פפיי סנ״ל יתורץ

הפד פרשת בלק לאברהם יז 33 שגיס כשירה לכהונה סיל דנחכק מהריגה זמרי. רק דהא כת־ב המי נותן לו את ברימי שלום דמשמפ כשיעשה שלום \צ״ל דברית שלום שלם כתיב דקאי שהוא אליהו שתי לעולם. וא״כ פנתם הוא אליהו והיאך הוי קאי בקברי עכו״ס וצריך לומר כמו ששירן בנמ׳ ב״מ דקי״ל כרשב״י דקברי עכו׳׳ס אינם מטמאי! והיינו וכן הים

רשב״י אומר דקברי עטים אינם מטמאי! וקינ: ביחזקאל י׳׳ת אביו כי טשק כו׳ והנה מס בעונו י ואמרס מדוע לא ישא הבן בעו! האב. והב! משפט וצדקה עשה את כל חקותי שמר הנפש החוטאת היא תמית כו׳ והרשע כי ישוב וכוי תיס יסיה ולא ימות ובשוב צדיק מצדקתו יכו׳ כל צרקתיו אשר עשה לא תזכרנה דיש לדקדק הרבה דקדוקים. ויובן מכת הפשוט על רישת דקאמר מדוע לא ישא הבן בפין האב והבן משפט ונדקה עשה ואח״כ אמר את כל חוקותי שמר וי״ל דבנמ' קאמר צד ק ורע לו זה צדיק ב! רשע ואיתא שני טעמים על זה טטם א׳ משוס דאין שכר מציה בפוה״ז רק אחר מותו נותנים לב! שכרו. והיינו ושמר לך אח החסד וא״כ כשאביו רשע אין לי שכר בפוה״ז לכך רע לו. רק באמת למה אין שכר מציה בפוה״ז איתא במפרשים הטעם דבשוב הצדיק מצדקתו ולא תזכרנה כל צדקתיי אשר עשה (שמעתי בשם דודי הרב מוהר״ר יעקב זיל פפי״ז לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לתם לזרעו בממ״נ טיב לו אס הוא צדיק הוי צדיק בן צדיק וטוב ואס הוא רשע אזי רשע בן צדיק וטוב לו) כדאמרינן בגמרא בתוהא על הראשונות. וא״כ האיך יות! שכר מצום בעוה״ז דילתא ישוב מצדקתו ויתהה על הראשונית יאבד צדקתו אשר עשה ויתירן עפ״ז פנתס בן אלעזי• בן אהרן הכהן וקאמר במדרש בדין הוא שיטיל שכרו. דבספר גלגולים כקשה דאס אדם עובר עבירה צריך לבא בגלגול והא אין צדיק בארן אשר יטשס טוב ולא יתטא א״כ אף שיבוא בגילגול יתשא שיצטרך טוד לבא בגילגיל

זאיכ אין לדבר סוף ותירץ דנשמה הבא בסיד עיבור אינה תוטאת ואז יתקן בגילגול ואיכ הנשמה בבי" העיבור אינה תיטאת לזה יכולין לימן שכר מצוה בעוס״ז דהא השעם שאין ניתנים שכר מצזה בפוה״ז שמא יתטא (יתהא על הראשונות משא״כ זה שבודאי לא יתשא ואי׳ פנתס ב, אלעזר בן אהרן הכהן שנתגלגל בו נשמת נדב ואביהוא והיינו בן אהרן הכהן ואיכ זה היה בסוד העיבור ובודאי לא יחטא וא״כ בדין הוא שיטול שכרו וק״ל: לאיתא בגמ׳ דמכות תירם צום לנו תרי״א בא דור והעמידן על י״א מי יעלה בהר ה׳ וכוי בא ישעיה והעמידן על שנים ש,י!מר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישיעתי בא תבקיק והעמידן פצ אתת שנאמר וצדיק באמונתו ימים וכתב בעיי בשם הרמ״ה שם להיי״ו העושה שתי מצות אלו משפט וצדקה שוב אי! מטא בא טל ידו ויתורן עפ״ז פ׳ ואתחנן וצדקה תהיפ לנו כי נשמור ללשית כל המלוה הזאת והאמין בס׳ ויחשבה לו צדקה דפל צדקה ניתנים שכר בעוהיז והיינו !האמין. וא׳כ שוב לא יתטא ויתשבה לו צדקה שיות! שכרי בפוס״ז והיינו וצדקה תהיה לני שיות, לנו שכר בעוסיז משוס כי נ&ןור לעשית כל המצוה הזחת. והפושה כל המצוה אי! תטא בא על ירו ו״וכל ליתן לי שכר ויתירן ג״כ פסוק בפ׳ וירא כי ידפתיו למפ! אשר יצום את בניו ואס

ביתו

•לרמאות משא״כ אילו סיס בלפס יודע שהכל גלוי לא היס צריך הקב״ס לכל זס לכך אמר סקביס וכך אתם מדבר יממזיק ברשפ שאין הכל גלוי לפניו לכך הוצרך

לתקן דבריו ואמר לא תאור וקיל כי מראש צורים אראנו וכוי ובגויה לא יתתשב ופרשיי מראש צורים האבוח דיש לדקדק דהיאך מוכת דראש צורים דישראל במים לא יתמשב ויש לומר דאיתא דמה שישראל לא בטלים ברוב באומות דישראל במיתתן קרי ם חיים וא״כ בצירוף המתים המה הרוב שטתידין לפמיד בתתיית המתים משא״כ האומות רק דאיתא בשל״ס דלכך צדיקים במיתתן קחייס תייס דפתידין לפמוד בחח״מ וכל הפומד לזרוק כזרוק דמי ולכך המה נתשביס כתייס רק מנ״ל זאת לזה הוכיח מראש צורים מאברהם שלא מקד באמת את יצחק. דאיתא בשל״ה דף שכ״ג לפי שיצתק הלין בשכינה ונכשק פליו לפוור פירו שכל העומד לורוק כזרוק דמי והוי כמו פוור ונפסל לקרבן. וא״כ מכת ראש צורים זה אברהם מוכת דכל העומד לזרוק כזרוק דמי וא״כ שפיר בגויס לא יתתשב דהשתא ישראל הרוב דלפתיד יעמדו בתתיית המתם ולכך בגויס לא

יתתשב וק״ל הנה עם יצא ממצרים וכסה את עין הארץ ושמעתי מפי אדמ״ו זקני הגאון ז״ל דאיתא במ׳ א״ת מה איכפת לך וכיסה את עין הארץ דכתיב אל תצר את מואב יא״כ שפיר וא״ת מה איכפת לך לזה קאמר וכיסה את עין הארץ דטמון ומואב טיהרו בסימון והיינו ונתן ארצם לנמלה נחלה לישראל במחלה נתן ארצם לנחלה דהיינו לשיחון ואת״כ נחלה לישראל טמו אבל בחחלה היה אסור לישראל והיינו וכיסה אח פין הארץ דבחחילה היה נקרא ארץ מיאב ועכשיו נקרא ארץ סיחין והיה

מחירא פוד דפח״ח ולתרץ פפ״י רישא דקרא פם יצא ממצרים דאימא בש״ך פ׳ תקת דהארץ היה נקנה ביאוש לאמרו איי לך מואב והאומר ווי הוי יאוש ובגמ׳ דב״ב ריש לף מ״ר ברשביס ס״ל לקרקע א/ס נקנה ביאוש יבתיס׳ כתבי בשם ירושלמי רקרקפ נקנה ביאוש להא ילפינן עבד מקרקעות ופבד נקנה ביאוש ותי׳ במפרשים לישראל שיצאו ממצרים מעבדות פרעה דפרעה אמר ויהי בשלח פרעה שצוות ווי היי כיאיש וא״כ שפיר הנה עם יצא ממצרים וצ״ל מקנו ביאוש וא״ת מה איכפת לך לוה קאמר וכיסה את מין הארץ דבל״ז הייתי אומר דאין קרקע נקנה ביאוש כדעת רשב״ס משא״כ מכת שיצאו

ממצרים ש״מ דיאיש קינה ושפיר מתיראיס וק״ל

פרשת פנחס בגמ׳ ליבמות לףס׳ איתיביה גיורת פתותה מג׳ שנים ויום אתר כשירה לכהונה ואמ״כ בריש לף ס״א וכן היס רשב״י אומר קברי עכו״ס אינם מטמאים באהל דצ״פ מאי וכן וי״ל ד ליף בגמ׳ דגיורת פתותס מג׳ שנים כשירה לכהינה דכתיב כנ רעף בנשים המיו לכם ופנמס סיה טמהס והוא היה כהן רק דהיינו למד״א בזבתיס דף ק' דנתכהן פנמס כשהרג לזמרי משא״כ למד״א שלא נתכהן פד שעשה שלום בין השבטים אס כן ליכא ללמד מהניל. וא״כ צ״ל ררשב״י לאמר דגיורמ פחותה מג׳

34 חסד פדשת פינחס לאברהם

פוה״ב רק וילמא סרח עשה חשיבה רק רילמא וחשובה משום מולה נקנס ולא מהני לב״נ. וליל לםיל עושה כונס ולא אמרינן סשוגה סולס ומיסה ממרקח רק הגיל זאס לזה קאמר וסוכיח נשוכ סרשע מרשעחו חים יחיה וא״צ למיסה שימ וסשובה גומרס וח״כ ליל וצויק בן רשע רע לו משוס ואין שכל מצום כפוה״ז משום שמא ישוב ויחחרט מצוקתו לזס קאמר ובשוב צדיק מצוקסו

לא יזכרנס לו סראשונוח וק״ל: רתורץ טפי! בהאזינו אל אמונם ואי! טול וכי׳ שחס 1 לו לא בניו מוטס. ופרש״י אל אמונה לשלם

שכר לצויקיס בטוהיב לפיז שפיר ואל אמונה ליחן שכר לצויקים בטיה״ב אבל בטוהיז אינו נוחן שכר. וא״כ צדיק ב! רשע רט לי וא״כ שחח לו לא בציו מומם כופרש״י ולבניו מימם וצדיק בן רשע ורט לי ויחורן בסיר דף ג׳ עיב ג׳ מלכים וו׳ סויוטוה אין לסם חלק לעיהיב בקשו מלאכי השרח לצרף שלמה עמהם יצאה בה קיל אל חגמו במשיחי ולא עוד ששרחס עליו רוה״ק ואמר שלשה ספרים מ2לי שיר השירים קסלח דאיחא בהוריוס די״ב אין מושחין מלך ב! מלך. ופריך סגמ׳ סא איכא שלמה וחירצו הגמ׳ מכני סמסלוקס׳ מכני המחליקה למעול בשמן המשחם ־ ופריך אח״כ ממ רק דבחיי פ׳ כי חשא כתב על בשר אדס לא ייסך ולא מלך דעל בשר מלך מותר כדאיחא בגמ' מגילה דף י״נ בקוס עלינו אדם ולא מלך נשמע דמ1ך לא־איקרי אדם רק דחקשה דהא אברהם היה מלך יכחיב אדם גדול בענקים ולפי סג״ל צ״ל דאברהם לא היה מלך רק מנ״ל דלא סיה מלך וליל י מלאחר הקב״ס לך לך אני פוטר מכיבוד אב ש״מ שלא היה מלך דסא איחא ביו״ד סי׳ ר״מ דכשהבן גדול ותיח יצא מאביו שכן טשה מהרים מיום שעלה לגדולת יצא מעיר שהיה בו אביו רק אם ירצה הב! למחיל על כבודו ולקום לפני אביו הרשוח בידו כי חכם שמחל על כבודו מחול וא״כ אם היה אברכם מלך ומלך איני יכול למחול על כבודו א״כ הוצרך לצאח מאביו. וא״כ למה היה להקב״ה לומר לו לך אני פוטר מכיבוד אב. אלא צ״ל שאברהם לא הים מלך ולכך פטרו מכיבוד אב ות״כ צ״ל מכת שפטרו מכיבוד אב דלרשע צריכין לכבד. דפליגי בסי׳ ר״מ רק לא״כ יהיה מוכת דאי! תייב לכבד אבי אביו דאימא בגמ׳ דמכוס דפריך בן נטשה נואל הדם לאביו ותנא מדא דאין הבן נעשה נואל הדש לאביו ומירן הנמ׳ כאן לאביו וכא, לאבי אביו ןפרשיי דאי, אדם מייב לכבד אבי אביו והקשו העולם דהא רש״י פירש ויזבת זבתים לאלהי אביו יצמק מלמד שתייב אדם יותר בכבוד אביו מכבול אבי אביו משמע דאף מייב בכבוד אבי אביו רק בכבוד אביו יומר וכן הביא רמיא ביו״ל סי׳ ר״מ וח״כ היאך פרשיי ננמ׳ שאין אלס מיינ ככנור אני אביו ויש לתרן לכאן מיירי שאבי אביו הרנ אניו והנן נעשה נואל הרם לאבי אביו בשביל אביו וא״כ שפיר נעשה ניאנ הדם דהא חייב בכבוד אביו יותר וזהו כיבוד אביו שנעשה בשביל אביו נואל הרם רק דהא אמרינ, ותאלהים אנה לידו שזה שנהרג סרג מקודם במזיד ומזדמן בפונדק אמד. וא״כ״ע״כ הרנ אביו כבר במזיד ואיכ הוי רשע. וציל לפי תירוץ הגיל דמייב אדם לכבל אביו אף שסוא רשע אבל אס אינו מתויב לכבד אביו רשט נסתר סיריו

הגיל

ביסו אחריי לשמור משפט וצדקה למען הביא ה' על אברהם אשר ריבר . יסשמא נבאר הפסוק לקאמי מדוע לא ישא הבן בטון סאב דצדיק בן רשט רע לו לשכר מציחיו אין מתנים לו בעוס״ז וזכות אבות אין לו לזה מסרן הקרא להק משפט וצדקה עשה א״כ לא יבוא חטא לילו וא״כ שכיר מחנים לו שכר מצוחיו יהייני דקאמר קרא את כל חקיתי שמר למכח צלקה ומשפט עשה מכת זה כל תקומי שמר וקיל רק ליש לתת טעם אתר צריק בן רשע רע לו. ררשיי פירש בנמ׳ וסוכה רהכ״מ שהוא מקבל עליו כפרח טונות של אביו כמו ראיתא בי״ר פ׳ יהרו בשם םמ״ג קיו מה שחייב לכבל אס אביו לקיים מצוה הקב״ה חון לפלטי! בפוסיז מכיש בעוס״ב בסוך הפלטין של הקביה ואינו דין שיהא בנו יושב בג״מ והאב בניסנם ולכך צריכין לכסוב הכ״מ ואיכ צריך סבן לכבד אס אביו בטוהיב דכיבוד משל בן. לכך דטב ליה עבדינן שסובל עונש האב בעוה״ז עפ״ז מרצסי גמרא גמירא דת״ת לא מענש לאו מיענש אהדורי אסתמא לא מיסדר. וייל דתייב לסבול מון אביו כלי שיהא כפרה לאביו משום לתייב לכבל את אביו וא״כ הייפ מ״ת שהוא צר ק בן רשע ומיענש לכפר על אביו משום לתייב לכבל את אביו מכת קיו הנ״ל מיהרר טל פתתא לא מיהרר לאיתא בייל סי׳ רימ סיה לתייב לכבד אביו אם יש לו אבל לחזור מל הפתתים וננ^ל את אביו אינו חייב וא״כ אין כאן קיו לסבול עונש לחזור טל הכתהים. דהא אף בעוה״ז אינו חייב שיחזור על הפתחים לכבדו וקיל. רק רזה תלוי בפלונתא בייד סי׳ ר״מ אם תייב לכבד אביו רשע ראם נימא דאינו תייב לכבד אביו רשע א״כ נסתר זאת. וליל דצדיק בן רשע רפ לו מפני שאין שכר מציה בעוה״ז רק דיש להוכיח לחייב לכבד אביו אף שהוא רשע דהא אמרינן ואתה מבוא אל אבותיך בשלום שבשרו לאברהם שיהיה לתרת טוה״ב ומהיכן זכה הרח לעוה״ב. וצ״ל מכת אברהם שימ לחייבי,׳ לכבל לאביו אכילו הוא רשע רק לילמא פירש כמו דאיתא במר׳ שבשרו לאברהם שיעשה תרת משובה רק רזה הלוי אם מהגי לב״נ תשובה וזה יהיה תלוי לאימא שני טעמים פל משיבה אחד משים דהוי מורה בקנס או הטעס להוי כשור המוטל שהקלישי שפטור כמו לאיתא בילקוט י״ת בשס ע״מ רק דוה יהיה תלוי בפלוגתא אם חשובה פושה ממצם או כולם. משוס רבתם קי״ל מורס בקנס פטור משאיה במועל דסוי ממון אף שמודה תייב דבגס׳ דביק סיל לר׳ אדא דצד תמות במקומו טומד ונפטר בהודאה במועד ממציו לצל ממות במקומו לכך תשובה עושה מתלה. משאינ לטעם לתשובה הוי כשוד שהזיק !הקדישו תשובה עושה כולה. ובזה תלוי לאם הטעם תשובה משוס מולה בקנס איכ בבני נמ לא מכני תשובה לקי״ל לבינ אין צריך סתראס ולכך בין מסי ובין רוטל משלם נזק שלם וא״כ סוי מועל ולא מסני סשובה משאיכ לטעם למשוכה סוי כשור המזיק והקדישו מסני גם בב״נ סשובה ואס סשובס מושה כולה או ממצה יהיס סלוי בפלונסא בגמרא דיומא אם משובם תולה ומיתה ממרקת או אס משיבה נומר. ובזה יהורן הפסוק הגיל דקשס לים מדוע לא ישא סבן בפו! האב לילמא הטעם לצדיק בן רשפ רע לו שצריךח טכח תרח לבשרי שיהיה צו נ $שטצ מון אביו להא מ

הכד פרשת פינחס לאברהם יח 35 אביו רשע רון מ^״ל זאס וצריך לומר מכס שכשרו לאברהם מכיבוד אב רק לילסא סערו משוס שהיה מלך ואינו יכיל למחיל טל כבודו וציל דהא איקרי אדם גדול במנקים ומלך לא נקרא אדם משא״כ אם נימא דמלך איקרי אדם א״כ יזברהס היה מלך ולכך לא היה צריך לכבד אביו אבל לרשע צריט! לכבד וא״כ צריכי! לכבד את אבי אביו דבני בניס נקראו בנים יאיכ כי יסית קאי טל כבן כנו ולאו שפיר עשה שלמה׳ איתיאל ואוכל. והיינו במר אנכ ״איש ואיתא במד׳ ילקוט מאיש זה משה רבגמ׳ דרים פליני אס במלכים קם כמשה ומנו שלמה או אף במלכים נמי לא קס. וייל דזה יהיה תלוי אס מלך נקרא אדם והכלל משה זכה לנבואה אשר לא קס כמשה מפני שהמטה מביא לידי נכואה. ומשה טנו מכל אדם אשר על פ,י האדמה וזכה לטנוה יותר מכל ולכך זכה נס לנכואה יותר מכל אדם רק דאס טמא דמלך לא נקרא אדם ואיכ עניו מכל אדם ליל אבל לא ממלכים כמו דאמרינן במדרש ילקיט עטו נמל ארם ולא ממלכים וא״כ י״ל דבמלכיס קס רק מכת דבער אנכי מאיש זה משה ש״מ לעניו מכל אדם אפ לו ממלכים למלך נקרא ארס. ולכך ולא בינת אלם ני שלא הייתי מבין שאני ארס יא״כ מלך אקרי אלם והא ראיס מאברהם וא״כ היה מלך ולכך פערו מעגוד אב אבל לרשע תייביס לככד ואיכ לאבי אביו חייבים לככד רבני בנים כבנים וכי יסית קאי על בן בנו וא״כ לאו שפירל יתורן אל י עכיד שלמה שאמר איתיאל ואוכל ופפ״י מ תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. דאל תגעו במשימי בשלמה המלך והיא דמכח זה טמא דשלמה היס כמו משה לזה קאמר אעפ״כ בנביאי אל חרעו וק״ל ובחמח סיה לי להוכיח מכח רמי יעלה השמימה וירר זה משה שהוריד החורס ומשה עלה לאלסיס דמשס חביב שימ דמאמצעי חביכ רק דילמא היה משה אחרון ולכך היה חביב לזה הוכיח מי אסף רוח בחפניו ודרשינ! בילקיט משה שהחזיק כיד א׳ פיח כבשן משה שהיה מחזיק אסר! ומשה ואיתא באלשיך דלמה באמח היה כן דלא עביר נס נשקלא וכחב לפ״י לשיה השחין לח ויבש לכך הצריך להחזיק ילו של משה שהוא חמה וזה יבש וילו של אהר! שהוא אסל מיס לת וא״כ ש״מ למשה חמה שהוא אמצעי ש״מ לאמצעי חביב ומשובח וא״כ קי״ל כמל״א במגילה לכ״ו רמאמצעו משובח ולא אחרון ואיכ לא אמרינן מעלין בקירש ולא מורירין וא״כ הקשה ראיה המל״א לס״ל רמעלין בקודש ולא מורילין בנמ׳ למגילה הגיל מכח שבצלאל עשה אח הפשכ! ומשה הקים וזה שמקשה הפסוק מי הקים כל אפסי אי־ן לררשינן במי זה שהקים אח המשכן וצריך טעם אחר שמיקם מאליו ולא משה דמלך איגו טושה מלאכה כלאמרינן ואתה תצוה וא״כ ש״מ דמשה מלך־ וא״כ היה לו לידע מה שמו כי מדע שלא עשיח כהוגן ובזוהר בראשימ דף ליד ע״ב דמשה לא איקרי אדם וסייגו דכמיב ולאדם לא מצא עזר ועיין בזוהר מזריע דכיג ע״ר דשם ארס חשוב מכל שמות. והקשה למה כתיב והאיש משה ולמה לא כתיב ארס במשה ותירץ שהיה משה עבל ס׳ ויקרא איש לגבי אלם ללטילא ועיין בזוהר שקולי לקיל טיב ל״ה ויבא אל משה וכוי ומגיל למשה אקרי אלם לכחיב לא ימן רוחי באלם לעולם זה משה.וסייגו משה ע״כ איכ כשגם לקאי

על

. וצריך לומר לאין אום חייב לכבל אבי אביו כלל ל י מ ופיי! שם בביר לאס אינו חייב לכבל אבי אביו א״כ גני בניס לא נקראו בניס ואס בני בניס אינן נקי־איס בניס א״כ כי יסור בנך קאי פל פצמו כפירוש תום׳ ביבמות רכ״ג. וא״כ מה שאשת בי יסית את בנך קחי שיש ש חוחו בעצמו וא״כ ם1מה לא תשא רהא אמר איחימיי וחיכל שהיה מובטת שלא יסית איתו. משח״כ אם היה קאי כי יסית טל כנו שפיר חטא שלמה אף שאמי־ איהיאל ואוכל והא האיסור הוא כי יסית חת בנו וטיט בשעה שבקשו לצרף חת שלמה והיה ס״ל כי יסית קאי טל בנו־ ובני בנים כבנים לכך יצאה בח קול ואמר אל תגפו במשיחי שי־וא נמשח והא אין מושחין מלך בן מייך וצ״ל מפני המתלוקת קשה היאך ימטלו בשמן המשתה יציל דמלך לא איקרי אדם ואברהם לא היה מלך ויקב״ה פ סרו מכיבוד אביו וצ״ל דלרשע מייביס לכבד יי״ל כזה האיפן דמכת שנמשח שלמה ש״מ דמלך לא איקרי אדם. וצ״ל שאברהם לא היה מלך והאיך הלך מאביו היה לו למתול פל כבודו לאגיו וצ״ל דלרשט א״צ לגבר וא״כ צ״ל דלאבי אב ו א״צ לכבד כלל כפי־שיי במכות יא״כ בני גנים אינם כבנים וכי יסית את כנך קאי פל עצמו וא״כ שלמה לא חטח דהא אמר איתיאל ואוכל לכך אל תגפו במשיתי וק״ל. ויתירן ולא פוד

אלא שאמר שלשה ספרים משלי שיר השירים קהלת דכמדרשישיר השירים כליגי דת״א דסדר הספרים משלי שה״ש קהלת ותיא משלי קהלת שה״ש וייל דפליגי בזה ללכ״ע שהיש קודש קדשים וגנט׳ דמגילה דכ״א כליגי דעשרה פהוקים רוידבר לח״א רהראשון משובח וקורא ל׳ לי, מצינו בתרומת הלישכה ור״א ראמצפי משבח וקורא ל׳ לי; מצינו במנורה ותיא לאחרו! משובח וקורא ל׳ ימעלי! בקודש ולא מורידי! וא״כ ה״ה כאן בסרר סכרים קורא בפלונתא הנ״ל ובבת״ פ׳ מרומה לף ז׳ קט המנורה ננר ז׳ כוכבי לכת שצ״ם תנכ״ל והחמס היא האמצפי משובח באור ובילקוט ל״ז קני מנורה

כירת ברית אברהם יצחק ויפקב לוי ק־.ח ממרס משה י״ל רפליגי ג״כ בזה אי אתרו! משובת או אמצעי משובת. רק אס טמא אמצעי משוכת א״כ מוכת ברפת המררש דקתשיב אברהם יצחק ויפקכ משה ואהרן דוד ושלמה. א״כ אף שלמה וי כורת ברית. יא״כ שפיר דרלו לצרף שלמה פס אוח! שאין להם חלק לפוס״ב משים דס״ל רזי כורתי ברית אברהם יצחק ויפקב לוי קהת פמלס משה ולא נחשב שלמה פמהם משום דס״ל דאחרו! תביב לזה קאמר המדרש שאמר שלשה ספרים משלי שס״ש

יקהלת דשיר השירים באמצפ ש״מ דהאמצפי משובת ושימ כמד״א ח׳ כורתי ברית אברהם יצתק יפקב משה אהי־, דוד ושלמה ואיכ שלמה מן ז׳ כורתי ברית וק״ל. ועיין בזוהר בא לף י״ז פמול ל׳ שיר השירים נגל חסד

משלי לקבל רתמי קהלת לקבל רינא.י ן במשלי ל׳ נאום הגבר אתיאל ואוכל כי בפר ר ו ת י י אנכי מאיש ולא בינת ארם לי. מי פלס השמים וירד מי צרר מיס בשמלה מי אסף רוח בתפניו מי הקים כל אפסי ארן מה שמו ומדפ ימה שם בנו. !יובן סדקדוקיס מכת הפשט דאמר שלמה איסיאל ואוכל

רק דהיינו כי יסית קאי טל מלמו דסיינו אם בני כניס אינס כבנים . וא״כ ח״צ לכבד אבי אביו ואיצ לככל

! 3ינחס לאברהם

קיך שנה דאין זה זמן דלכחחלה היה הגזירה אחר ק״ך שנה וזה שייך לע ל כשי' קל״ב ועיין כזוהי בראנית דן! מ״ג סיף ע״א מה שמו זה משה שנקרא אדם והיינו מה שס הייה ועל מה דאמר מה שס בנו י״ל ע״פ מ״ש החן שוב כפ׳ נשלח דן! קל״ד דמשה לא אסר שירה על נש הנעשה לו וסירן דמה שנקיא בנו אלעזר שאלהיס היה בעזרו זה היה השירה רק דהא לא אמרינ; על נס שבחייל

או על נס דיהיד והיינו מה שס בנו וסדע במדרש פנחס ואף יעקב ראה שבטס יוסף ש,וטלומ שנאמר בנוח צעדה עלי שור זה הירדן שעשה למשה כחומה שלא יכנס לארץ ואמר ליוסף בנוסיך נוטלות כא! וכאן רבנות צלפחד נטלו סלק בכורה ול״ל דח״י מוחזקח כמו דאמרינן בגמ׳ רביב רק מ^״ל דאי׳ בנש״ר פ' /צבים דכסיב ביום ההוא כרס ס׳ אס אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את סארן וקי״ל כר״י לזמני של שטר מוכית דמשמע מיום ההוא ניתן רק דבח״מ סי׳ רנ״ח ס״ל לרמ״ת דוקא אס אומר חמר מיתה ניס! לו דקשה למה מזכיר היום ולא מהיום קאיזר משא״כ אם אומר לאחר למ״ד יום לא אמרינן זמני של שטר מוכיח טליו רמהיוס קאמר. דאינמריך להזכיר היום שנדע אימת כלה ל' יוס והקשה הכ״מ דאף בזה מוכח זמנו של פטר דאי כדי שנדע אימת כלה ל׳ היה לו לכתוב לאותו יוס שכלה הלמ״ד יוס אלא מוכת דמהיוס קאסר וא״כ כאן שאמר הקב״ה ודור רביעי ישובו הנה כי עדיי! לא שלס עו! האמורי וכתב הבחיי דור רביעי של ישיאל כשירדו לגלות מצרים. כמו שפרש״י דור רבי לי יהודה כרן תצרון כלב וא״כ למס לההורה לכתוב ביום ההוא אלא לומר שמיום ההוא קאמרס תורה ואס כ! שפיר דמוכח דא״י מותזקמ ועון החמורי משא״כ דהרמב״ן פירש עץ האמורי פשוט כי פיקד על שלשים

ועל רבליס פירש הבחי׳ עון האמור שאמר במה אדע וכן איתא דלכך הולרכו להיות במדבר מ׳ שנה כי עדיין לא נפלס עון האמורי וא״כ סוצרכה התירה לכתוב ביום ססוח כדי לחשוב ד׳ דורות של האמורי ביוס ההוא. וא״כ אינו מוכח שמהיום קאמרה ומשה צא יכול לעבור הירדן עתה תראה ולא בל״א מלכים. רק דמשה סבר שעדיין לא נשלם זמן רק דבאמת נענש דנשלם זמן דדור רביעי נירש מישראל כמיש הבתיי. א״כ למה לי ביום הסוא אלא לסראיס דמסיוס ההוא נתן. וא״כ דאיי מותזקת וא״כ שפיר מוכת שסירד! נעשס למשס כתומה שלא סיה יכול לכטס משוס דפשה שלא כדי! דדיר רביעי קאי על יפי-אל וא״כ מיותר ביום ההוא אלא להראות דמיוס ההוא ניתן א״, ושפיר בנותיך ניטלות כאן וכאן

שנטלו תלק בכורה וק״ל.

פרשת מטות ביילסלט תניא זה הדבר מגיד כשם שנתנבא משם י בכה כך נתנבאו הנביאים בכה מוסיף עליהם משה בזה שנאמר בו זה הדבר זה שאמר הכתוב טוב אשר לא תדור משמדור יכו׳ וי״ל דבנמ׳ דביב דף קיכ זה סדבר יליף ג*כ מזה הדבר דשתיטי חון דקסבר בביס יש שאלה בהקדש דהשוחט כתון יכול לשאול על נדרו ויפטור משת״כ ביש דש״צ אי! שאלה בה!יש יא״כ

נא י , י

35 חסד נרשי פל משה שנגזר שיהיו ימיו קיך שנה :

ואייתי בי״ר פ׳ ישרו דשאל התיך נתנה התורה עיי משם סא אין דבר שבקדושה פחות מעשרה . וסירן משה מיס שי״ן סיה עולה עשרם פפמיס אדם וא״כ לפ״ז נשמל דמשס סיס נקרא אדם. ויסיר; בקהלס מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע פשר היא אדם ולא יכוצ לדון פם שסקיף ממנו ואיסא במ״ר קהלס דקאי פל משה שלא היה יכול לדו! עם שסקיף ממט שאמר לו אל סיסף דבר וייל מכס שנודע ש^קרא שסו אשר הוא אדם ש״מ דמלך נקרא אדם. !א״כ אף מלך אסור להניס מריס כמו דאיסא בצרור המור פ׳ כי סשא רשמן הוא ססירה על בשר אדם לח ״סך שאסור ליהנוס מדברי סורם ואיחא בש״ח סי׳ שניה משם מס קידם זמנו להראות דאםיר להמס מד״ס דאין שכר מצוס ותורם בעוה״ז ואס נימא כמ״ש לעיל בשש בחיי על בשר אדם לא ייסך אבל על מלך ייסך נססר זאס והיינו מכח שמו שנקרא אדם ואיכ לא סיה משה מלך ולא יכול לדין פם שמקיף ממנו שא״ל אל תוסף דבר ויתירן ר״פ היס יושב ודורש ילדה אחת במצרים ששים רבוא בכרס א׳ ומנו משם שסיס שקול נגד ששים רטא שנאמר לא קס נביא בישראל כמשה דצ״פ ולפי הנ״ל ה״פ מנח שנאמר לא קס נביא כמשה קשס הא איכא שלמה וצ׳׳ל דמלך שחני דלא מקרי ארס והקשה התיך קיבל משה את סתירה דאין דבר שבקדושה פחות מפשרה וליכא נמימר דמשה נקרא פשרה פעמים אדם דה! מלך לא נקרא אדם . אציל תירוץ שני שסיס שקול נגד ששים רבוא וק״ל. וימורץ רישא של המדרש ר״פ היס יושב ודורש מכת מס שכתבתי לפיל דאם מותר ללמוד בישיבה א״כ אף נשים נצטוו פל דית ובניכם ולא בני בניכם שאי! תייביס ללמוד מורה פס בן בט וא״כ בן בני נטשה גואל הדס לאבי אביו. אבל לרשפ א״צ לכבד וראיה מאברהם אבל אברהם לא היה מלך דהא כתיב אדם גדול ומלך לא נקרא אדם וא״כ ממ״ג משה קיבל את המורה וצ״ל שהיה שקול נגד פ׳ רבוא וק״ל וימורץ בשפה שבקש! לצרף שלתה עם אותן שאין להם חלק לפוהיב בא אש וסכסכו ספסלי׳ בבית המדרש דמכת שבקשו לצרף שלמה טמהס שימ דס״ל דכי יסיר קאי על בן בתו דבט כניס כבנים. ואיכ בטכס ולא בנותיכם דנשיס פטורים מת״ת. וצ״ל משוס להוי כקרבן וא״כ צריכין ללמוד דווקא בטמידה לכך בא אש וסכסכו ספסלי׳ של ביסמ״ד וק״ל ויתירן טפ״ז בפי יירא תלילה לך מטשות כדבר הזם להמית לריק פס רשע ופרשיי חלילה לך יאמרו אומנתו שוטף צדיק פס רשפ כך פשית לוור סמבול ולדור ספלנס. יישורן באופן זס יש לומר שמת שיחטא טל שס סופו רק דהא הקביה דן באשר הוא שס וצ״צ משוס שמא יתסה טל סראשונות ולכך צדיק בן רשט רע לו. רק דילמא צדיק בן רשפ רט לו משוס שצריך לכנו אביו ולסבול עונשו וצ״ל דלרשע א״צ לכבד רק דאיכ סיאך בשרו לאברסס שיסיס לסרס טוס״ב יציל שפשה משובה ונ)הני משובס לבינ וא״כ למס ממות רשפ הים להאריך שמא יעשה השובה ולכך יאמרו שכן אומנמו שוטף דור סמביל שלא האריך להם זמ! ומם בלא עדים והתראה כאשר כתבתי בפי וירא. איתא במיר בראשית ללא נחן לסם ז40 וכתב סייס אף שניהן להם ארכה

מטות לאברהם יט 37

מחשבה לפה למעשס. ואיכ מס שעובד מיז מענישין אותו על סמחשכה ופל המפשה וא״כ בעיז כשעובר סוי שתי מבירות בידו משא״כ בשאר פבירוס. לזס קאמד בגמ׳ ואמר ר׳ נחמן מיד כי שתים רפות עשס פמיל דמפנשין פל המחשבה וכוי זו מיז ששקולה כשתים מי ופל המעשה רק דעדיין תקשה דסא אף שנחשב כשתים מ״מ פדיי! לא ראוים לספנש פליס דהא פעמים ושלש עם גבר ימ׳ננישין דוקא פל רביעית לזה מביא פול פסיק שתים רפות פשה פמי אותי פזבו מקור מיס חיי© וגם לתצוב בורות נשברים ואיכ כשעובר ע״ז הוי נחשב לשתי עבירות שאיתי עזבו מקיר מים חיים. וגם לחצוב בורות נשברים איכ סוי שתי מבירות בפועל ושתים במחשבה סוי ארבעה ושפיר ראוי לסענישו על ע״ז תיכף. וזה פירש בילקוט ירמיה םי׳ ב׳ כי שתים רפוס פשס עמי אר״נ לר״י אחת היא שקולה כשתים ומאי ניהו זו עיז דאמר מר אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה נאמרה מה שאין הפה יכול לדבר דאיתא דלכך מפנישין פל המחשבה רק בע״ז לבד שאנכי ולא יהיה לך מפי הנכורס נאמרה שהוא יודפ המחשבה ויכיל לפנש פליו משא״כ דברות משה שהאמרה שאינו יודפ מחשבה וא״כ שפיר אחת היא שקולה כשתים זו מיז וציל היינו שבפ״ז מפנשין פל המחשבה. רק באמת למה דוקא בפ״ז מפנשין על המחשבה לזה אמר מר תנכי ולא יהיה בדיבור א׳ נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר רק הקביה בפצסו ושפיר

מעניש על המחשבה וק״ל

סליק בעדה סדר במדבר

פרשת דברים מדרש במכה אשר לא כתובה בתורה זו מיתת צדיקים וי״ל בפי דברים ואשימם בראשיכם. וכתיב חסר יו״ו ואשמם וכתב בטי״ו דאשמת העם מלוי בראשיכם מי שיש בידו למחית אשמה תלה בו וצדיקים מתים ב פון הדור הואיל שלא מיחו בהם. והיינו מכס שחשר יויד אשר לא כתוב בהורה והיינו מכם אשר לא כתיבה זו מיתת צדיקים פי׳ דמכת זה מיתת צדיקים. ופיפ הנ״ל יש לתרץ פסיקתא פלה יו״ד שבמשנה תורם לפגי סקביס ואמרה דייתיקי שבשלה מקצתה ושלמה בישלו לצ״פ מאי יי״ר שבמשנה תורה לבמ׳ אימא יו״ל שבלא ירבס ולפי הנ׳׳ל שפיר רפלמס סן יסירו את לבבו אני ארבה ולא אסור ובאמת כתוב ולטת זקנתו סטו את לבבו רק רבנמ׳ קאמר כל האומר שלמס תטא אינו אלא מופה אלא מתוך שלא מ־חה בנשיו. רק מנ״ל שלא מימה שיתחייב. וצריך לומר מכת יו״ר שחתר במשנה

מורה. ואשמש שחםר יו״ד והיינו יויל שבמ״ת וק״לן בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו מייב. י א וייל טפיי מה דאיתא בראשית חכמה שטר הקדושה פי״נ חלק ה׳ בהיכל טומאה איתא דכשאדם מדבר מלה בישא או מלס מיגיפא דאשיק אדם מפותיה ולבתר אפיק מילי קדישא אזלין ומשאבי; להאי מלה קדישא באלין מילין טי״יפא ווי ליה להאי בר נש דגרם לאיטן גרדינין חחרני, לשישאס ילמפגם אמר קדישא וכביכול תשש כחו חילא. וח״כ יוק לאי! ביד בא עד שיבפר הקליפות

ג 1 וב

הםד פרשת

אליבא לביש לליל זה הדבר וצריך לומר דזה הדבר אתיא למשה נתנבא בזה ובגמ׳ ריש תילין רר״מ ס״ל לפי פירוש תוש׳ לכתיב אשר תרור שלם וטוב אשר לא תדור שמא תידור ולא תשלם רק רהתוס' כתבו להא מודב לא שייך שמא סדור ולא תשלש. ותרצו סתוס׳ לאף בנדבה תיישינן לתקלה למעול רק דלמאי ניחוש כשיבא איזה תקלה נשאל על נדרו רק ללב״ש שכיד דאי! שאלה בהקדש וא״כ מוכח שמשה נתנבא ב!־ ואיכ אי! כאן ג״ש וא״כ א ן שאלה להקדש וא״כ ששיר זה שאמר הכחיב שוב אשר לא תדור שאף נדבה אשיר שמא יבוא גידי תקלה וני.גילם ואיא אח״כ לשאול וק״לד הובא בז״ב אל תהיה כ' נדרים קלה בעיניך שעל י י ל ילי פ' נרדם נהרגו סנפררי, של צדקיהו על ידי שזשביפו נ״נ את צדקיהי ליש ללקלק מכיכא תית׳ להיות קלה. וייל דאיתא בגמ׳ דשבופות בפי שבועת הדיינים כל הפבירות נפרפי! ממנו וכאן ממנו וממשפחתו והקשו התים׳ דהא בשבת אמרינן בפו! נדרים נניס מתים נשהם קטנים משמע הקא בנם ודוקא קטנים ותירצו דבפון נדרים נפנשו רק בכיו קטנים. משאינ נפין שבופוס גפנשים נם משפחתו וא״כ לפיו נדרים קל סשביעוס. ובעין יפקב מביא בשם הרא״ש חירוץ אחר. דבאמת נדרים ושבועות שויס רק דעונש מיסה נענשים דוקא בנים קטנים משא״כ שחר עונשין נענשין כל משפחתו והיינו אל תהא נדרים קל בעיניך שתאמר תירון התום׳ לחלק בין נדר לשבופס דהא בפין שבועות צדקיסו נהרגו סנהדרין וא״כ נסתר הרא״ש דמחלק ב ן עונש מיתה דסא סנהדרין נהרגו וצ״ל תירוץ של תוס׳ לחלק בין נדר לשבועה לכך קאמי־ אל תהיה קלה בעיניך. ומביא רחיס מהיכא לס ות קל משום לראים שנהרגו סנהדרין עיי פו! שבועות וכוי וקיל ולפי פשועס נראם ראיתא בפיב לנררים לפולם אל תהא רגיל בנרריס שסופך למטול בשבועות וא״כ שפיר אל תסא פ' נרריס קל בפיניך משום שעיי שביטית נהרגו ס,הדרי! ומכח נדרים

סופך למפול וק״ל.

פרשת מפעי בנמ׳ למכות דף י׳ מ״ט בנלפד תלת ובארץ ישראל תלת. ותירץ הגמרא גלפד נפישי רוצחים דיש לדקדק היה לפשות עיר גדולה בנלפד שיחזיק כ1 הרוצחים ויש לומר דאיתא ברמב״ס הלכות רוצח דעיר שיש בו רוב רוצחים אינו קולט ואיכ שפיר אם כירש עי3

נהלה היו בו רוצחים ולא היה קולט וק״ל בי£׳ דתפנית אר״נ לריי מאי דכתיב ובאחת יבטרו ויכסלו אר״י אתת היא שמבערת רשעים בניהנס מאי היא עבודה זרה כו׳ ואמר ר״נ לר״י מאי דכתיב שתים רעות טשה עמי איר יוחנן אחת היא שקולה כשתים ומאי ניהו פ״ז דכתיב שתים רטות טשה פמי אוסי עזבו מקור מים־חיים לחצוב להם בארות בחרות נשברים לציפ למאי מביא פוד פעם שני הפשוק שסים רפוס פשה פמי. ופול רכסב הרייף שם רכל הפבירוס פעמים ישלש עם נבר משאיכ מענש סיכף סל פון ראשי! וצריכין לסס טעם באמת למס נשתנה עין ע״ז וייל ובאמת הקב״ס מעביר ראשי!. רק בע״ז רהקב״ס מצרף

דברים לאברהם

טס אבל היס יכול לכנוס כהדיוט משאיכ ץ משה בליא מ טל מי מריבה נגזר שלא יכנס כלל והחטא מי מריבה היחה בשביל שישראל שלא הקדישנו שילמדו ישראל מזה והיינו ויחעבר ה' למענכם רק והקשה דהא כבר נגזר

עליו שלא יכנס לארן מפסה חראה ולא בל״א מלכים לזה סירן משה ואמר אף פצמוסי אינם עוברים ש״מ

דהגזירה בשביל מי מריבה •ט שמואל א׳ רמז ע״ח) במד׳׳ר ואחחנן הלכה למי (י אדם מישראל שעומד בחפלה מה שמגביה את קילו וי׳׳ל דמשה המתי! מלהתפלל עד עח ההיא. וצריכין באמת למה המתי; וייל דאיתא בנדרים ופ״ט דאי; מתירי! הנדר פד שיחול הנדר וא״כ שפיר הוצרך להמתין רק דאביי ס״ל שם דוקא בנדר התלוי במעשה צריכין להמתין מש^״כ בנדר התלוי בימים דממילא כשיבוא הזמ! א״צ לה״!ין רק יכולין להתיר אף קודם הזמן א״כ אם משה הוצרך למות מכת שמלא ימיו ושנותיו ק״ך שנה א״כ היה תליי מיתתן בזמן בימים. והיה יכול להתפלל ולהתיר הנדר מקודם. משא״כ אם מת משה מכת מתה תראה ולא בל״א מלכים. א״כ היס תל. י במפשה והיה צריך להמתין פד שיחול הנדר רק רא״כ ציל שמשה חטא בםירב השליחות רק דהא משה

טפ! מי אנכי דאחה אמרח 1א,כי אפלך וכי אני אנכי וצ״ל באמח במשה היה השכינה בטצסו בגרונו של משה. ולפי״ז יה רן מדרש ליש וארא אני ס׳ הלכה מה להגות השם באותיותיו דרשיי פירש אני ה' נאמן והשלים דברי ולא בחנם שלתתיך לאמת חת דברי דצייך כירוש לברי רש״י יצ״ל דאיחא במ״ר אס אין אחז גואלן אין אחר גואלן ובאמת למס כן וי״ל דלפי שהקכ״ה אמר אנכי אעלך. וא״כ אין אחר יכול לגאול אותם רק משס שסי׳ בו השכינס טצמס ואיחא דאסור לסגוח השם באוחיוחיו משום דאסור להשתמש בשרביטו של מלך. רק במדיל איתא בשר ודם מדקדק שלא ישתמש בשרביטו שלמלך. משא״כ הקב״ס דבמשס כתיב ומטה האלהיס בידי. רק ראם נימא משה היה כמו השכינה בטצמה. אם כן אין ראי׳ משה. וא״כ שפיר י״ל דלפולס אסור להשתמש בשרביטו של מלך ומה שבמשה מטה אלהים בידי משה שאני והיינו פי׳ המדרש אני ה׳ פירש שמאמין דבריו. רק להא אמר אנכי אעלך והאיך שלת את משה. וצ״ל למשה היה כמו השכינה ב5צמה וא״כ י״ל לאסור להשתמש בשרביטו של מלך. ומה שנאמר במשס וממס האלהיס בילו שאני משה שהיה כמו השכינה בעצמה וא״כ עכשיו שאל מה להגומ השם באותיותיו לי״ל לאסור להשתמש בשרביטו של מלך ואיתא בגמ׳ ליומא לי״ט ע״ב ורברת בס ס״א ולא בדברים בטלים ואיתא במפרשים הטטס לפי שהפה נברא לשרביטו של מלך ללמוד. ואסור להשתמש בשרביטו של מלך לדבר אחר. רק ראם ניטא דמיתר להשתמש בשרביטו של הקביה. וצ״ל כחידך מדיא דס״ל בגמרא הנ״ל ודברת בס ולא בחפלה דחפלה בלחש דאסור להגביה קולו בתפלה. והיינו ואתתנן בעת ההיא ולא קודם וצ״ל דאין מתירי; הנדר עד שיתול וצ״ל דנדרו הים מפתה הראה ולא בל״א מלכים משוס סירוב שליחות. וצ״ל דטענח משה מי אנכי אינו טענה דמשה היה נקרא אנכי כמו השכינה עצמה והא ראיה שה ה משחמש בשרביטו של מלד ומטה האצהים בידו יא״כ צ״ל דאח־ אשי־

להשתמש

38 הסד ברשת

ובלע המוח ל.צח. ואס בני אדם מטנפי טמא ואח״כ אמרינן בפומייהו דברי קדושה נותנים חשיזה לקליפות וניתנים חילא לקדושה. והייני חין ב! דוד בא אלא בדור שכילו זכאי או כולו תייב ואז אין לקליפות אתמה כלל

בקרישה וק״ל

פרשת ואתחנן במד׳ ילקוט ואתחנן פלה ראש הפסגה וראה בעיניך וכוי ומנין שהראהו אשתו של לוט וכוי דלמאי נ״מ הראהו למשה אשתו של לוט וי״ל דאשתי של ליט נפשה נציב מצת בשביל שרצה במפלת! של סדום דיו שאתה נצלת בזכות אברהם אינך כדתי לראות במפלתן

ומשה היה ט חטא של שיריב שליחות לפי שאמר באיזה ינחלו דאינם כלתי רק ראם נימא בזכות פנמס נגאלו א״כ שכד ה ה חטא בסיריב שליחיח רק נ״כיל לכזכימ טצמס ננאלו וצ״ל מכת שראו במפלתן של מצר ס רק מנ״ל זאת דא״א לראות במפלתן של שונאים אס ניצל בזכות פצ,זו לזה הראהו אשתי של לוט מזה מוכת

שאין למשה תירוץ פל סירוב שליחות אל תוסף לדבר אתה יש לי רב ולי אין רב. וי״ל דבפ׳ דברים כתיב ויקצוף וישבפ לאמר אס יראה איש באנשים האלה ונוי ונס בי התאנף ה׳ בגללכם לאמר נם אתה לא תבא שם דיש לדקדק דלמה לי׳ לומר נס בי התאנף וכוי וגם אמה מנ״ל דפל ויקצוף וישבפ קשה סיה למשה נההיר השבועה כמו ויחל^משה. רק דאיתא בב״י בי״ד סי' רכ״ח ואם החכם נוגמ אינו יכול להסיר וק ״ל המריר לאחל ואמר נס לשני גם אחה גס הוא נספס נ״כ באוסו נרר ואס הוסר נרר של ראשו! אזי הוסר נם הנדר של שני וא״כ כאן משבע פל ישראל שלא יראה אסד מן האנשים והוספס נס אס משה סמר גס אתה לא סעבור וא״כ חס יסיר נדר ראשי! של ישראל אזי יתיר נס הנדר של משה שנתפס גסה וא״כ סיה נוגע לכך לא היה יכול להתיר. והיינו שניצל משה את עצמו למה לא הותרו של הקב״ה ואיתא בגמ' דנזיר דכ״א דאשס שנדרס בנזיר ושמע אתר ואמר גס אני והתיר סבעל סנדר לאשתו אין השל מיתר משוס דסבעל מיגז גייז מכאן ולהבא וא״כ אם נימא דמשה היה מפר נדר של סקב״ה כחכם שפיר חס היה מתיר נדר ראשו! היה מפר גס נדר שני משא״כ אס משה היפר נדר כבעל א״כ אינו עוקר הנדר מעיקרא רק מיגז גייז. והיינו שאמר אל חוסף לדבר ט רב לך יש רב ולי אי! רב לסחיר כחכם וא״כ כשיחיר נדר הראשי! לא יהיר נדר סשני ולכך באמח משס סבר אחר שכבש סיחו! ועוג שהוחר הנדר לפי שנדר שהוחר מקצחה הוחר כולס. רק באמח למה כוחר כולה רק דוקא בחכנ אמרינן כן שמזקר הנדר ממיקרא. משא״כ בבפל כמו שאי׳ בנדרים דפ״! בבמל דמ״א דלא אמרינן אס הותר מקצהה הוחר

טלה וקיל

ויתגבר ס׳ בי למפנכס וכוי כי אנכי מה בארץ הזאה אינני פובר אה הירדן. ופרש״י מאמר שמת פשיטא שאינו עובר אלא אף עצמותיו איום פובריס. וייל דאיתא באלשיך פ׳ צו דמכמ שאמר הקב-ה מסה הראה ולא בל״א מלכים היינו שנגזר שלא ילחם

>תחנן לאברהם כ 39

לאימא במסי סופרים פרק י״ו הלכה ביס אריב״ל אגלסא הדורשה ממכרו והשומע אינו מקכל שכל והקשה שם וסתניא פנים כפנים ליכר ס׳ ל׳ פנים פנים למקרא פנים למשנה פנים להלמיל פנים לאנלה ואת״כ איל נחמיה לכך כחיב פנים כנוהנ שכעולס פעמים שסרב רוצה והחלמיל אינו רוצה ופעמים הסלמיר רוצה והרב אינו רוצה כרם הכא שניהם רצו. וא״כ בזה היו מחולקים לחל סבר שהשומע אנדסא אינו מקכל שכר ולא רצה להשמיע והשני סבר כאידך מל״א לכנים גפנים ל׳ אופן. לכך אמר נימא מילחא רשיייא לחרווייכו למכח האנלס יהיה נשמע ללימול פנים ככנים אסיא רשניסם וא״כ ייל שפיר רהשימע אין לו קכלח שכר ולמס יסכים אף בעל שמעהחא לדחוח סלימיר של שני מכח ססלכס יהיה מוכח אלרבה להיפך לפנים כפנים אחיא ללי אופ, ואיכ שסיר ררשינן אגלסא ויסכים במל אגרה לשמוע וק״ל. והא לך כירושו של לכר לעל אגרה לשמוע ראיה מכח כנים ככנים ליבר ר׳ אנפין . רק למילחא פנים כפנים שניסס רצו רק ויש לסחור לסא היס כפייח סר כגיגיח. וא״כ לא רצו שניהם. וצ״ל ל׳ אנפין לק רי״ל לעולם שניהם רצו וככייח הר כגיגית היתה חושה והיינו צריך לייזר לכ״ז ריין נשואה יש לישראל רק מניל זאה לזה סוכיח מכח ששפך ה' חמתו על ציון ואני הצתי אש בציון דש״מ דישראל חייבים שריפס ובגמ׳ דסנסדרין ד״כ יניא דנשואס בת כה; יוצאח לשריפה ולא ארוסם . ש״מ מכח אני הצתי אש בציו; ש״מ דדי! נשיאם סיס לישראל יש״מ כפיית הר כגיגית היחה חופה אכל לא כפייה. וא״כ שפיר פנים כפנים ששניהם רצו ילא ד׳

אנסי!' וח״כ ליל האגדה.וכזה יס־צה נעל הלכה ומכח הלכה שאמר אש מנוס חציו יהיה מוכח דפנים כפנים ד׳ אנפץ ויהרצה כעל אגדה לזה רק נקדים לשרץ מ״י הנ״ל בסי׳ ר״י ויענך וירעבך ויאכילך אס המן מכאן להדלקס נר בשבס דבגמרא פליגי אם יש לדור המדבר חלק טוה״כ. וי״ל דפליגי גזה דאיהא כיד יוסף לד׳ אנוס נזקין נגד ענירוס שעגרו ישראל הנער זו מרגלים דור המרנר שכחפאס סציסו אס המקלש שנשרף רק ברי! בב״ק מפלפל אס סציח אחד אש והלך ודלק בשל חבירו חייב לשלם דאש משום חציו רק לאס מס סמבעיר קודם שהלך האש לשל חבירו אס חייב או לאו וא״ב שפיר פליגי דמרגלים ודור סמדבר סציסו את סמקדש בחטאם רק דפא נשרף אחר מומס. ואס >*מא דחייב סמבפיר שפיר דור סמדבר אין לסם חלק טוה״ב משא״כ לדעת שיש להם עוהיב רק דהרין הוכיח ראש משום חציו פירש כאילו נשרף היכף בשעס שהניס המבעיר אח האש דחל״כ האיך מדליקי! נר כערב כבח וחלק בשבח להא אש משום חציו וסוי כמדליק בשבת אציל לחש נישום חציו בשעת שמצית האש כאילו נשרף הכל מה שלמיל לסשיף מכת האש הזה ולכך שרי להדליק כע״ש וחלק כשכת וא״כ ס״ס המכעיר אש ומת ואתר מיתתו סלכה סאש בשל חכ רו ונשרף שחייכ . זא״כ שפיר מכח שנר לילק בשבח מוכח ללור המדכר אין להם חלק עוה״כ והחו׳ ככ״כ לף עייל הקשי הטילו ציציח על כגלי מחי מלכר והקשו למה הטילו ציליח ככגריהס למד״א לדור המדכי אי! להם מלק לפוה״כ. הא לא יפמוו בנגר הס ומרצו לאיתא במדרש לבגלי מתים

ת ינים

הפד פרשת

להשתמש נשייביטו שימ. ואיב י״ל ודברת נס ולא בדנריס נטליס אנל לא במדיא ודברת בם ולא בתפלה ואיכ שפיר שאל הלכה מהו שיגביה אדם קילו כתפלה וקיל ועפ״י ה*'ל יהורן מדרש רכה פ׳ שמית שאמר משה והן לא יאמיל לי ויאמר ה׳ מזה כירך ואיתא במד׳ מזה שבידך אתה ראוי ללקות דיש לדקדק דלסה דוקא במניה שבידו ראוי ללקות וי״ל למשה שסבר שהם לא יאמיט רשום מי אנכי וכי אני אגני שאמרתי אנכי אשלי־ ואיכ שכיר אמר משה וה, לא יסמיני לי רק ואם כמשה השכינה עצמה א״כ שלא כדי! אמר להם לא יהמינו,לי וראוי ללקות. רק מנ״ל זאת רק דיש ל־וכח מכח ומטה האלהיס כידו האיך היה משתמש בשרביטו של מלך וליל כמשה היה השכינה עצמה והיינו מנח מזה שבידך מטה אלהים בידו. שימ שמשה כשכינה בלצמס ונקרא שפיר אנכי והאיך אמרח והן לא יאמינו והתושד ככשרים ראוי ללקית והייני מזה שבידך מוכח

שאתה ראוי ללקות וקיל מדרש ילקוט ואתחנן והובא כזיכ שני פ׳ כא דהקכיס המר משה כתבת פעמים ושלש טס גבר ואני אין כירי אלא חטא א׳ איל סקכיה יש בילך ו׳ טוגות שלח נא ביר משלח וכוי שמפו נא סמורים והנה קמתם תתת אבותיכם והשיב משס ממך למרתי את מחתות החטאים האלה ליש ללקלק ללמא לא השיב רק על האתרון ולי נראה לבזה משרון גס פל הראשון לפל שלת נא ביל תשלח היה לו תירו; לפי מ״ש בס׳ ניע ס׳ נשא דמשה היה נגר ה׳ אתרונה והניל תת ישראל מטביעת יס סוף א״כ הוציך דווקא משה לגאול אותם רק דהיינו אם סקילה; תמירה. וא״כ הוי תנק קל שהיא נגל

ה׳ אתרונה שבשם משאיכ לחידך ס״ל שריפה תמורה א״כ הרג קל נסתר זאת וכגמ' דסנהדרין דנ״א יליף לשריפה ממירה שכן ניתן לכת כהן ומאי תומרא שק אביה מתללמ ומאי מתללת את אביה שקורין לרשע רבע כן רשע. וא״כ שפיר ממך למדת דהו״ב כתב דשנים אתרוגים לחרא נתשכ ומכת מתתות המטחים האלה ש״מ מותר לקרות לרשע רב״ר יא״כ שכיר את אכיה מחנלח

וא״כ שריכה חמורה יא״כ הרג קל וא״כ היה אכשר אף לאחר לגאול ולאו דווקא משה יא״כ היה למשה

שפיר תימן פל םרוב שליתית שכיבד לאחיו רגדול אהרן ולפי הז״כ שטס נתשכ לתרא וא״כ לא נשאר בידו רק

שיי תמאיס האמצעים ונתשכ לח־ח וק״ל.

!לתרץ מדרש ילקוט הנ״ל ויענך וירפיכך וכוי נקדים כרישא לסר; גמרא כנמרח נ״ק דיכ ע״ב ריא וריא הוו יתבי קמא דר״י נכתא מר אמר לימא שמפהתא ומר אמר לימא אנדתא פתמ שמפתסא 5א שבק מי כתת אגדתא לא שבק טר וכוי אחר טמא מילתא דשיויא לתרווייכו כי תיא י!ש ימ,אס קיכ ם שיים ישלם רמכער את הכפרה כי׳ אומי הק.״ה אל הצת אש בציו, ואני עתיד לכנותה כאש שנאמר ואל אהיה להם לתימת אש סכיכ שמעתתא פתת הכתונ כנזקי ממון ופייס כנזקי גיפו לימ־ לך אש משוס חציו דיש לדרךק כזה ויש לומר להסגלן יהיה לספילכיל היה בניהם ע״פ

עקב לאברהם חופה רמאורסה קרינ, ואיכ מצות בפילוח לעחיו ומס במטילי! ציציס בבנרי מסים ולועג ליש משים שמסר סמצוס וא״כ שפיר ויזבח לאלהי אביו נטשה חפשי מ יצחק שכיבד אס אביו יוסר בשלמא בל״ה היס קשה דא״א דחייב בכבוד אביו יוסר מכבוד יוסר זקינו והא אחה ואביך חייבים בכבודי ושפיר החי קרא הנ״ל רק ויש לעיי, סאיך שבררו. ויש לסרן נם סוף הגי!׳ ב׳׳ק וקאמר אני סצסי אש בציון ואני פסיו לב״ימה באש שנאמר ואני תהיה להם חומס אש דליל לסגמ׳ זאח ולפי ה^״ל וקאמר אני הוצסי אש בציו! ש״מ ווין נשיאה היה לישראל וא״כ צ״ל מורשה ואין לי הפשק ואי, מצות בטילוס לעסיו וח״כ סקשס למויא ואי! ממיצי! ציציס לבגד מסים וצ״ל דלעסיד לא יצטרכו ציציס

דהטפש וציציס כמי דאיסא בפחד יצחק (דן! ל״נ ול״ט) לפי שוי מלאכים שומרים לארבע רוחוס העילם הפסק דאי! למלכות נוגעת בחברחה גשא״כ לעסיו שיסיו

סקב״ס בעצמו לחומת אש סביב ולא יצטרך ציצית וק״ל

פלשת ראה׳ ראה דריפ פ״ר לשמור ולעשות אח כל המצוה ך ^ ב הזאת שתהא מציה קלה חמורה עליך כמצוס חמורה כי ה' אצהיך ברכך כאשר דיבר יאח׳״כ ני ה' אלהיך כאשר דיבר והיכ, דיבר ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאחך וייל דמכח שאמר שתהא מנוה קלה חמירה עליך כחמורה מוכח דאי! שכר מציה בפוסיז כלל דאל״כ י״ל שפיר חילוק בי! מניה קלה לחמ רה כמ״ש שמציה חמורה היא נגד אברים שחיי האדם סלויין בהם ונותנים עליו שכר. משא״כ מציה קלה חצ״ל דאי! שכר מצוה בפוסיז כלל כמיא זכה משכימי! ולא מוסיפי! דאס היו מוסיפי! שימ דנוסנים שכר מציה בפוה״ז ואיכ צ״ל דיצה״ר בא לארס כשנולד ולא משפס יצירה ולכך דנין האדם משפס יצירה בלא יצה״ר באשר הוא אריכס ימים ואס זכה משלימין לו כמ״ש כפשט מ״ר כי סבא ברוך אתה בבואך והיינו שכיר שמסיים המדרש כאן כי 0׳ אלסיך ברכך כאשר דיבר והיכן דיבר ברוך אסה בבואך

בריך אחה בצאחך יק״ל : שמ?1תי בזוהר שבחצי אס רשב״י אסה סייס במערה ייג שלם מאי פשר ספשר וי״ל דאיסא בנמ׳ כששמע רשב״י שמס מלך ובשלה כגזירה יצאו מ, המפרה וראי שפוסקים בחרישה ובקצירס חמר מניחין חיי מולם ופוסקים בסיי שפה כל מקים שנסן עיניו כשרן) יצאה בס קול חזרו למפרוסיכם היו שם י״ב חידש אמרו משפע רשעים בגיהגס ייב חודש . וי״ל דרשב׳׳י לטפמיס דס״ל בגמ׳ רכרכוס רכ״ו דרשב״י רוכגיס יום ולילה ממש דרברים כסיייחן דמלאכח! נעשיס עיי אחרים לכך אמר מניחין חיי פילם !,נוסקים בחיי שעה רק דראינו מכח בת קול דלא כרשב״י חלא הלכה כר׳ ישמעאל ותתנהג

בדרך ארן חרישה בשעת חרישה קצירה בשעת קצירה ואיתא בילקיע פ׳ רחה דפ״נ וכ, הובא בסים׳ דתעניתי תפשר שצריכי! : דף ל׳ רמז למלשר ממשא ומהן ע לכר״-משיא ילמפישי יס וצריכין להוציא אחד מפשרה לעומלי מורס רק -למה באמת כ! דלמה יחל מפשר מכשפ ס בשלמא מעשר דג! שכיר ללוים חלק פבורתם.

משאיכ

40 הסד פרש

חייבים בציצית רק רהקשו סחוס׳ איכ סאיך קאמרי בנמ׳ רברכוס ויל ניציס שלא יאמרו למחר בא אצלנו ועכשיו מחרכיס אותנו דהוי לועג לרש דהא בנדי מסים חייבים בציצית וסרצו הסום׳ ואף דבנדיכם חייבים בציצית אפפ״כ המתים פטורים וכיון שמת נפשה חפשי מן המצות והוי כאינו מציה וטושה יהטפם ונוול מצווה משום דאין וימס מי שיש לו פת בסלו (כמ״ש התוספות בקיוושין ול״א מ״ש) ואיתא (בילקוט רמ״ז סס״נ וביומא דפיו) ויפנך וירפבך ויאכילך את המן והיס נקראת עינוי אף שהיה יורו בכל יום. משים שאינו וומה למי שיש לו פח בסלו וחייו איני סיים זה הקינה מן הפלטרין ואיכ שכיר מכס ויענך וירטבך ויאכלך אס

המן קרוי פינוי משום שאיני וימס למי שיש לו פס בסלו ואיכ גדול מצווה ועושה וא״כ שכיר מוליק נר בשבס

ולא סקשה קושיה הרין הנ״ל דכירש כאילו נשרף סינף והא רמי׳ לדור רכ*דבר אי! לים הלק פוה״ב ודקשיא לך קושיה ההוסכוס למה הטילו ציציס בבגדיהם ציל משום דבנדי מהים חייבים בציציס יהא דהוי לופנ לרש היינו משוס שגדול מצווה שאינו דומה למי שיש לו כס בסלו ומנ״ל זאס זה מוכח מכס ויפנך וירטיבך ויאכילך אס המ! וק״ל ובזה יסור! שכיר מכח שניפתסא שאש משים חציו מקשה האיך מדליקי, נר בפ״ש ודולק בשבס . וניל דהוי כאלו נשרף חיכף וחס כן דור המדבר אין לסם מוהיב ומה שהטילו ציצית בבגדיהם שבנדי מסים חייבים בציצית וחי! צ״ל שמטילים ציצית לפי שיעמדו לעמיד בלבושיהם ואין מצית בטלית לעתיד וא״כ י״ל כמדיא דמנות בטילית לעתיד רק דהא כתיב מורשה כירושה שחי! לי השכק וציל רקרינ, מחורסה רק רהא היה כפיית הר כגיגית חופה וניל רסיס כפייה כפשוטה וא״כ ליכא למימר פנים בפנים ששניהם רצו יציל פ,ים בפנים ד׳ אנפין ואיכ שפיר ילפינן אגדה ויתרצה להלכה זו אף

בפל אגדה וק״לל מדרש ילקוט פ׳ פקב וכתבתי ליייל בסי׳ רי״א ע ויפנך וירפבך ויאכילך את המן מכא! להדלקת נר נשנת ונתנתי לפיל נסי׳ רי״א ועניי הניל יש לסרן כאופן אחר דמכח הדלקת הנר ש״מ דאש משוס חציו נירש כאלי נפשה ונשרף חיכף ואיכ שכיר דרור סמרנר אין להם חלק לפוה״כ רהואיל מכח חטאם נשרף ביח המקדש נמו דאיחא נגמ׳ דמגילה ד״י וינחק ניקש יוחן רשפ והשיב לי הקביה לארן נכוחוח יפיל שיחריב את ביסמיק והשיב יצחק א״כ בל לרפות נאות אלפים שלא יהיה לי פוהיב מכח שהחריב את ביהמ״ק וא״כ ס״ס דור סמדבר וי״ל דלכך האכיל אותם המן שלפתיד יזונו הצדיקים לפוהיב יהטפימם שכר פוס״ב בפוס״ז . כמו שאמרו בגמ׳ באיוב שהטפימו מפין פוה״ב בפוס״ז כרי לטרדו מפוה״ב והיינו טכי שפיר ויפנך וירפבך ויאכילך את המן ילכך נקרא פינוי שניתן להם כדי לטרר, מפיה״ב וא״כ צ״ל ראשו משים חציו בחילו שרפו תיכף אח ביסמיק ואיכ שפיר מכאן שמוחר להדליק נר שצ שבח כמ״ש לפיל בשם הרין ופפיי מס שכסב בסי׳ רי״א יתורן מדרש רבה פ' ויגש ויזבח לאלהי אביו יצחק אריב״ל חזרחי פל כל כפלי אגדס שכורום כיהנירו ני כשוק זה . ומכח והמה בפלי הנוס ש״מ דפ-יס ו׳ אנפין ולא ששניהם רצו לפי שהיה כסייח הר בניגיח ממש ולא

׳ לאברהם כא 41 לאי

לשבט לוי חלק באיי רק לי״ל ללשבט ליי כיהן מתנימ ומטשר בשביל חלקם ושפיר מקרי חלק באיי רק לאם נימא רמטשר לאי משוס א״י רק משוס טשירי יסיס קורש שכיר הקשו התוס׳ וצ״ל מטס אחר משים פטורות מביס לכתיב טל סארן הטובס. ואיתא רף מ״ח רארן הטובה אשר נתן זו התורה ולנשים לא ניתן התירס . וא״כ שפיר אין טוב אלא תירס וא״כ שפיר נשים פטורות מב״ה וא״כ ייל לשבט ליי אין לסם תלק באיי כמו שכסבו הסוס׳ ומטשר ה״ט משוס רטשירי קילש. יאיכ אף מכספים מגיפ מטשר ולפיכך הזהיר פשר סטשר . רק דמה שיש לפיין דהא מפשר בהמה מפורש בסורה. והאיך טכל לומר שמעשר בשביל סלקס באיי ועיין ברש״י פ׳ וישלת ויהי לי שיר וממיר אבא אמר משמני הארן ומטל השמים. וזה אינה משמים ולאמן הארן •ועיין ברש״י במדבר לכל ישראל היו ראיין לכהונה ולקה סקב״ס

ונסן לסם סלקס בעבודתם

מ״ר ראה אנכי ניסן לפניכם וכוי סלכה מסי שיהא מותר לקרות סתוכתס בקריאות סרבס כך שנו רבותינו אין מפסיקין בקללות שנא׳ אל סקון בתוכתס . דיל דאיסא במגילת דל״א ע״ב אי! מפסיקין בקללות מ״ט שנאמר מוסר ס׳ אל ססאס רשב״ל אמר לפי שאי, מברכין על קללות. וסיבת בסוסי שס שאי! כדאי שאני מתברך ובני יתקללו ואת״ז איתא שס אמר אביי ליש

אצא בקללות ת״כ אבל בקללות שבמשנה חורה מפסיקיו מיט סללו מפי סגבורה נאמרו. והללי משה מפי טצמו אמרן. וכתבו התוס׳ הואיל למשס מפי עצמו אמרן לא מחשבינן לקללות רק להייני לטטס שאין כלאי שאני מתברך וכוי משא״כ לטטם אל תקין בתוכחה אין להפסיק אפילו בקללות שבמשנה הורס והיינו ראה אנכי נותן ברכס וקללה א׳כ י״ל כאבא שרשאי להפסיק בקללות שבמשנה תורס דלא שייך אינו כראי שאני מתברך ובני יתקללו דסא משה מפי עצמו אמרן לכך שאלו מהו להפסיק םיסיס מותר לקרות סתיכחס בקריות סרבס. לזס קאמר כך שנו חכמים אי! מפסיקין בקללות משים שנא׳ אל תקין

בתוכמס וזס שייך אפי׳ בקללות שבמשנס סורס וק״לן ייל בסקדס מיר בס׳ נצביס דף רציס סיב אמר א הקביה אס ברכת התירס לעצמך אמס מברך יייל לאיתא בריש הסלר בפירוש להקשה דלמה צונוהקב״ה לברך אותו וכי צריך הוא לברכותינו ומירן לבאמת מיקר הברכה כדי להמשיך לנו ברכה מלפיל. ומור תירץ דנאמת אין הקניה צריך לברכותינו רק הברכות שמברכ ו בדי להראות דנל הטונ שיש לנו סנל מרצו, הקנ״ה שנות! רק ד!ס שייך ככל פסקי פולס. משאינ כתורה א״צ להראות שמן הקניה דהא מפורש וידבר ס׳ בכל פרשה יציל דמכמ שמברכין טל התורה שמוכח טעם ראשון כדי להמשיך לנו ברכה מלטיל והיינו אס ברכת בסורה צ״ל טפס ראשו;. זא״כ ששיר לטצמך אתה מברך. רק באמס הסי ך ממש־כין ברכס מלפילא וי״ל דאיסא ב״מ משמס שאמר סקביס ברכוס וקללוס סברכס באה מצד מנמס לטישס סוב וכן סקללס. וכן מפורש סמגיר והובא בייר פ׳ ראס לפי שראו ממשוס בקללה וברכה שירדו משמים ובזה יסורן מס שמקשים העולם הא כל דבר שיצא מפי סקביס לטובה אפילו פיס צא מזל ,

זהאיך

הםד פרשת משאיכ מפשר כספים צמה וצמה נו־־׳ן צטימלי מורה . רק דיש צסמ טפס טיב משוס דכסיב וסגיס יומס וציצה. ואיסא מפרשי ים וסוחרים שמבטציס צריכי; ציסן מטשר לפימלי סורס שעוסקים בשבילם לכך ניסן מטשר ממשא ומת, ללומדי תירס דווקא וסייגו לרשביי משא״כ לר״י דסיל דאי, סדבריס ככתבן רק אס קורא ק״ש שתרימ וטרביס יצא איכ אין רמז למעשר כספים וסיינו ששאלו אס רשביי אסס סייס במטרס י״ג שנים ש״מ לסייס שנס י״ג בשביל שיצאסס לסמריב סמולס ש״ס רה לכס כריי לארס תורש כשפת מרישס יכו׳ וא״כ איצ

לפשר כספים מאי פשר תפשר : או ייל בזה האופן ששנס י״ג היס במפרס משוס למשפט רשטיס ייב תירש ואיהא בילקוט ראס (דף רט״ט טיב) לא תירא לביסס משלג כי כל ביתה לבוש בנים מזקיס אמר משפט רשפים י״ב חודש תציו בשום ומציו בשלג. והיכן סס משלימים נפשית ב״מ ריביר אמר בשלג הה״ד בפרש ששלג השלג היא צלמונה שלכם . ס״כ ששה תרשים אתרוניס בשלג. ואיתא שם יכיל אף לישראל כן תיל כי כל ביתה לבוש שנים שנים כי כל מצ ס נאמר פנים מילה פייטה ציצית ותכ־לין הטניק תעניק נתון חת! סחוח תכתח פשר ספשר וא״כ אין קושיא פשר תעשר דכל המצות נאמר שנים רק דא״כ היס להציל איתני ישראל מששה תדשיס של גיהנס רק דאתה ה ית בממרה י״ג שנים. ואיכ שנת ייג נגד י״ב חודש של גיסנס. ות״כ אין מציל אותנו משלג. וליכא למימר נ* ביתס לבוש שנים פירוש שנים וא״כ מאי משר תמשר זקיל ומיין בזסר קט! פ' נח מת אשתמר בסיבה תריסר ירתי שתא דישליס נידונים י״ב חודש והקשה שם דסא ששס חדשים נידונים במים וששה חדשים באש וסכא שיא סוי ולמס סיו סריסר ירסי שסא. וסירן דאף במבוצ סיו ג״כ נידונים באש דמים מלמילא סיס צוננים

כסלגא ומרסס סיו רוסחים באש ושמחת• בכל סטוב דאיסא בילקוט ראר (דף רכימ מיב) אין טוב אלא מור פיכך הזהיר מל מפר ספגיי־ וי״ל דאיסא והיה הטוב ייטיב ה' לנו והיטבנו לך < כתן לסס דישנס של ירימו כמי שהובא בסוס׳ ניצס וכ״א רק בפסוקים טפלפל טל זס והא סיס דבר שלא בא למולם רק ואס איי מוחזקת שפיר מעפר ללוי מפני חלקם שיש לסם באיי משא״כ אס נימא ואיי אינס מומזקמ רק שניתן לסם בשכר סטבווס שהיס להם במצרים אי! ללוי סלק באיי שלא נשתטבדו במצרים וליל ומפשר מפני העשירי יטיס קודש וא״כ אף מכספים מגיע מפשר כמי לאיסא בסוס׳ סטניס ל״ט עשר העשר לרבימ מטשר כספים רק לבילקיט איתא והיה הטוב אשר ייטיב ה׳ טמנו והיטבנו לך אי! טוב אלא חורה שסבטימ להם שילמרו טמסס סורה והיינו אין טוב אלא תורה דהיינו והיה הטוב וכוי והיטבנו לך זו סורס. רק מנ״ל לילמא זו דשנה של ירימו וצ״ל דהוי דבר שלא בא למולם יציל לאי! איי מוחזקת וא״כ ציל טעם משוס העשירי קודש ואיכ מגיט אף מכספים מטשר. והיינו לפיכך הזהיר עליהם עשר העשר י,ו י״ל באופן אחר

כ פרש״י משים פטורוה מברכה המזון י דבג׳ דברכוס י לכתיב מל הארן ולנשים אין סלק באיי יח דסחוס׳ס ולויס יהיו פטורים רבה' 1 דאין י הקשו איכ אף מג

!ת ראי׳ לאברהם

איה לאו בנים של מקום ושפיר יטל לוון. משא״נ בערות שכיר שאלו כלום יש אב שמעיו מל בנו. וקודם שאדם תשא נקראו בנים. וכשמעאו אז אין נקראו בנים . יבעדות קייל דצריכין תתלתו וסופו בכשרות וקודם שחטאו היה נקראו בניס ושפיר שאלו כלום יש אב שמעיד על בנו דש לדקדק דלמה לו לישנא יתיר כלום יש אב הל״ל כלום אב מעיד בנו. אלא דה״ק אם ממצא לומר שעכשיו אינם בניס מ״מ היס נקראו בניס קודם שחטאו והיינו קאמרו כלום יש אב מעיד על בנו אן* שעכשיו אינם בנים משאיכ בדן קייל קרוב ונתרמק כשר לדון וא״כ לא היו יכילין לשאול כלום אב דן את בנו ובנמ׳ דסנהדרין רכ״מ ע״ב ילין} מן השופט אשר יהיה בימיסההס זה קי־וב ונתרחק רק דבנמ׳ דריס ספיג ילין! אין לך שופט אלא שבימיך מזה הפסוק השופט אשר יהיה בימים ססם וכתב םרי״ף ואףוילפינן כבר מכמ שלא נתפרשו שבעים זקנים ותירן דאתיא להראות לאף וזה

השופט אינו נדול בדורו אטפ״כ אין לך שופט אלא שבימיך רק דרש״י פ׳ שופטים פירש ושפטו את העם משפט לדק דקאי על סמיינס דיין שימנה דיין צדק ומימתה וא״כ לפ״ז א״א לפרש שאין לך שופט אלא שבימיך דסא מוכרחים למנות ויין דווקא צדיק ומומתס וצ״ל דאיתא סשופט אשר יסיס בימים ההם לקרוב ונתרחק. וא״כ ייל שפיר הקכ״ה יכול לוון את ישראל אבל קרוב י״ל דפםול לרין וא״כ שפיר שאל עכשיו קרובו של אדם מהו לישב בדין דעכשיו אין ראי׳ מהקב״ה שדן את ישראל : במשנה סוף מילין לא יטול אם מל בניס אפילו לטהר את המצורע ומה מלוה קלה כהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך קיו על מצות תמורה שבתורס וי״ל דבל״ז לא היה יכול ללמוד ק״י לשאר מצות דילמא בשילוח סקן סיא מצות עשה ומצות ליס השלת ולא תקת אם על בנים וסאיך יכול ללמוד ק״ו לשאר מצית לכך סביא ברישא אפילו לטסר את סמצורע. דבגמ׳ יליף מכת של תשלת לרבות אפילי לטהר את המצורע ופריך סנמ׳ ל״ל פשיטא דמהיכא הימי ידתס טהרח המצורע מצוח שלוח הקן לשילוח הקן הוא טשה ולית. יסהרח מצורע הוא עשה בלבד. ואי! עשה רוחה עשה ול״ת ותירן הנמ׳ דמיירי שבתתילה לקת על מנת לשלות וא״כ ליכא ל״ח דלא סקח ונשאר רק העשה ושלס סשלס וס״א דוהה עשה ומהרס המצורע שהיא ממורה אס סעשס ושילוט סק! לכך איצטריך שלח תשלת לרבות אפילו לטהרה המצורע וא״כ אף נא! בש ליח הקן

משה בלבד ושפיר ק״ו מה מציה כאיסר וק״ל במר״ר שופטים אל תהא מלגלג בדין שהוא אתל משלשה רגלי העולם ולמה ששנו תכמים טל שלשה דברים העולם עומד על הרין וטל האמת ועל השלום שצריך פירוש מהיכא מיתי להיות מלגלג בדין . ואומר שהוא אמד משלשה רגלי סעולס ואח״כ אומר ולמס ששנו תכמיס וכוי וי״ל דבגמ׳ פליגי דתיא לדין היינו תורס ות״א דדי! שלמא בעלמא וכסאי דקאמרו בגמ' הית יושב בלין ותלש לבייהו וסרש״י שלא היו לומריס וא״כ ה״א שתהא מלגלג בלין לבטל בשביל זס מהתורה רק מהיכא תיתי לומר כן רק ליש סוכמה לזה. רבאבוס אמרינן על שלשה לברים העולם מומר. עלם החולה ועבודה וג״ח ובסוף הכלק קאמר מל שלשה מלי

העולם

43 חסד פר

והאיך שייך קללות וברכות ולפי״י שפיל לבלטה וקללות לא שייך מזרה והקללה בא מצר עצמה לעושה רע י רק דאיסא מירון מל כל ובר שיצא מפי הקב״ה לטובה אפילו מ״ס לא סזר. רק שממולקין סרמב״ן והרמב״ם וס״א מס שהקב״ס בעצמו אמר אינו מוזר משאיכ עיי שליח יכול לחזור יס״א לסיפך מס שעיי שליס אינו מוזר . משא״כ מס שבעצמו אומר יכול לחזור. רק מכח ברטס וקללות שבמיכ ובמשנת תורה נסתר זאת וסא בחיכ מפי השכינה נאמרה ובמשנה מורה מפי משה נאמרה וא׳׳כ בממ״נ קשה האיך שייך בשניהם ברכות וקללות וצ״ל ה רון ראשון וברכות וקללות מעצמם באים שהם טומויס. וא״כ שפיר מכס הברכות שאנו מברכי! אנחנו ממשיכין הברכוס עלינו וא״כ לא שייך לומר השעם שאינו כראי. שבני ישראל ימקללו דסא מכמ הברכה המס מהברכין. וא״כ י״ל דמותר להפסיק בקללוס לזכ מכת שגם אנכי נותן ברכה וקללה וא״כ שאלו מסו להפסיק בקללות . והוצרך לומר כך ש,ו מכמים דאסור מטעם שני משום

אל תקין וק״ל 1בזה ימורן מד״ר ס׳ ראה כמעו והאזינו אל תגבהו כי פי ה׳ דיבר האזינו לד״מ מהו אל מגבהי את הטובה מלבוא לעולם כי ה׳ דיבר ולפי הנ״ל שפיר שאל מגבהי א מ הסיבה מלבוא לעולם ש״מ כאשר מפורש לעיל דהברכות והקללות שירדו משמים רק אתם אל הגבסו. רק מניל זאת דילמא הברכות וקללות כפשוטה. וצריך לומר דהא כפשוטה א״א דהא כל דבר טו: שיצא מכי הקב״ה ע״ת לא חזר וה יכו שהוכית דאיא בענק

אתר כי פי ה׳ ויבר וק״ל

פרשת שופטים במד״ר פ׳ שופטים בני תייכם בזכות שאתם משמרים את הרין אני מתגבה שנאמר ויגבה ה׳ צבאות במשפט וייל וכסא רתמים הוא גבוה יותר מכסא הרין. ואם יש וי! למטה אין וי! למעלה ואיכ שפיר אס אמם

משתמרין את הרין אני מתגבה וק״ל • ב״מ ושכטו את העם משפט צוק הלכה מהו קרובו שכשר לוין לישב וי״ל ומכח ושפטו את הטם משפט צדק שימ לפשרה מיתר וא״כ בוצע בירך קאי על אהרן. זאיכ שימ ללאו שפיר עביר אהרן רק רהיה ירא שלא יקיים אם יהרג במקדש ה׳ כה! ונביא וצ״ל שעליי! לא נתכהן אהרן אלא אמר הטגל. וא״כ פנחס ג״כ לא נהכהן עד אתר שעשה שלום בין השבטים וא״כ מי ראם נגע מריס יציל דק *ובו יכול לראות נגעים ואיכ י״ל שכשר נם לדין וא״כ שסיר שאלו מהו שכשר קרובו של אדם לישב בדין וק״ל או י״ל באופן אמר דבלים לא היס מסופק אס יכול לישב קרובו של אדס דאיסא גנמרא לעיי דלעמיד יאמר הקביה כל מי שקיים התורה יטיל שכרו וכוי ויאמרו מי מעיר על ישראל ויאמר הקביה אני מעיר על ישראל אמרו כולם יש אב שמעיר על בנו. ליש ללקלק להיה להם לשאול מי ידי[ את ישראל דכלום אב ון בנו. וייל לעל סדן לא קשס לסא כפעושין רצונו של מקום נקראו בניס ואס אין עושין רש״מ נקראו סבלים. וא״כ שפיר יכיל לוין אח ישראל במ״נ אםנ שפיר לי חטאו. ואס אין מישי! ללוט. מושי ן ללוט אי

הםד פרשת שפטים לאברהם כב 43 שיסית לאמך מעולם כלא חטא כמאך כלא חטא . א״ר כרכיס כתיכ עת ללדת ועת למית וכי אין אנו יודעי! שעת ללדת ועח למות וכו׳ וי״ל ןאיתא פלוגסא אימח סיצה״ר כא ס״א משעס שנולד וח״א משעס

שנוצר וס״כ כשלמא למד״א דהיצס״ר כא מעת שנולד ח״כ שפיר כיאתו כלא חטא משא״כ כשיצס׳׳ר כא תיכןז משעת יצירס איכ אף כיאתו לעולם אנשי כחטא זי״ל לוה יסיס תלוי ככלונתא אס זכס משלימין או אם זכה מוסיפי! לו להכלל דהקב״ה דן את סאדם כאשר היא שם א״כ אם נימא להיצה״ר אינו כא רק כשנולל א״כ בתחילה היא כולו סוב ונוראי פושקין לו אריכות ימים . רק אח״כ כשנולד כשזכה מפלימין שנותיו ואס לא זכה

פיחת׳! לו. משא״כ אס היצה״ר בא מיכן! משטש יצירס א״כ בתחילה פוסקי! לו סתם שנותיו דהא היצה״ר תיק} אתו עמו ואס יזכה יוסיפו לו שנות חיים ובמדרש קהלת איתא עת ללדת וטת למות בשעת לידתו כבר נפסק עת למות והיינו אס זכה משלימין לו וא״כ יובן המדרש ברוך אתה בבואך נרוך אתה בצאתך כשם שכיאמו בלא תטא נשמע דהילה״ר כא בשעת הלידה יא״כ זכה משלימין לו וא״כ מאי קמ״ל שלמה עת ללדת ופת למות והיינו א״ר ברכיה כתיב מת ללדת ועת למוש וכי אי! אנו יודעי! פירוש מכת ברוך אתה בבאך נשמע

ככר ומאי קמיל אלא וכו׳ אתה הרד מטה מטה והגר אשר כקרכך מעלה מעלה וי״ל עפ״י מ״ש הש״ך פרשת עקב לתמ

לחם ושמלה לפי שנתלק מזונות בר״ה לכל באי פולס וכל שר נוטל את שצו הנקצב לאומתו והשכינה נוטלת הנקצב לישראל וזה שנתגייר באמצע השנה אזי השר שלו אינו משן לו ובישראל לא נקצב לו ומאין יש לו מזונות. רק דאש ישראל חוטאים אזי מקפחין לו פרנסתו. וזה נותן להגר והיינו אתה חרד מטת מטה והנר אשר בקרבך מעלה מעלה ובזה יסורן פ׳ כסר וכי סשיג יו

גר וחישב עמך ומך אחיך ולפי הניל שפיר . בהפטרה ישעי׳ סי׳ ס׳ לא יבא עוד שמשך יכו׳ ושלמו ימי אבלך לאיחא הטעם

מהשמש שוקע בכל יום שמחאבל טל מחים שמחו ביום וא״כ מכס ששלמו ימי אבלך ובלע המוס לנצח וא״כ

לא יכוא מיל שמשך וק׳׳ל:

פרשת נצבים במ״ר פ׳ נצבים והובא גס בז״ב פ׳ הנ״ל גלולה הכלה לפני הקב״ה אר״א רצונך לילפ כס המפלס אם אינה עושה כולה פושה סציו והביא ראיה מקי! וכו׳

ליש ללקלק מאי אם אינה פושה כולה להא טלה א״א ויש לסרן לבסוגיי! כלויז מקין לא היה מוכס כלל לי״ל ראי! פושה פעולה כלל רק ליש סברא שיפשה כולה למקום אמר רק ראם טמא דאי! עושה כולה אז יהיה מוכס מקין לאעפיכ מציו פישס. וצ״ל לאימא בעשרם מאמרות הפעולוס הסכלה שמסולה להוי כמילה כקנס לפטור דכשסוא מתורם כל סמקסריגים בליליס והיינו בזוסר אנא חטא סעם חטאה גלולה ואתם אס חשת חטאחם רק להא עדין כמולס בקנס ואח״כ באו עלים בב״ק לס״ח ע״ב פליגי בזה רב לשמואל מאן לפוטר ילין*

מכת

•העולם קיים על הלין ואמח ושלום וחירן במלרש שמואל להא רקאמר על הדי! ואמח ושלום היינו שלאחר שנחרב ביה ונתכטל העכורה. צריטן להשלים עמוד העבודה בשלשה אלו לי; ואמח ושלום וא״כ מוכרח לחורה עדין! להיא רנל שלום ולין היא שליש מרגל א׳ ולזה קאמר אל תהא מלגלג כד! שאינו כן שהוא אחל משלשה רגלי סמילס ולא כמדרש שמואל הנ״ל רק לא״כ להא תקשה דבריש פי־ק קאמר על שלשם דכרים העולם עימד על התירה ופטרם וג״ח ובסין) הפרק קאמר וצ״ל מירון

שני דמחילמ הכריאה היו צריכין שלשה דברים נדיליס שיברא בשבילם דהיינו תורה ועבירה וניח . והיינו שלשה דכרים שהעולם פומד משא״כ להתקיים יכול אף ע״י דברים קטנם מהם והיינו די! ואמת ושלוש וא״כ נשמע מזה שהתורה עדיף מלין וא״כ מליין תהא מלגלג בדין וסיינו לקאמי־ ולמס לזה תירץ ששנו חכמים דיש הדון במדרש שמואל דאלו שלשם סם אלו שלשם ממש רדי; הי/ו תירס ושלום סיימ עבודס דקרבנומ שלמים שעושים שלום ואמת הי נו ג״ח חסד של אמת וא״כ

שפיר אל תהא מלגלג ביין והיינו דכריך ולמס לזה קאמר כך שנו חכמים על שלשה דברים העולם פומד פל הדי! ופל האמת ופל השלום וציל מירון

השלישי של מדרש שמואל דהני תלת המס הני תלת וק״ל

פרשת תצא בי תצא ואשר שכר עליך את בלפס וגו׳ לקללה. ולא אבה ה׳ אלהיך לשמוע ויהכוך ה' אלהיך הקללה לנרכה ריש לדקדק רלמה לקרא לומר ויהפוך ה׳ אלהיך את הקללה דהא בא לגדל המלשה רפ שפשו וקאמר ויהפוך הי. וי״ל דאיתא בנמרא (ילקוט בלק) כולם חזרו לקללה חין מה טיבי אוהליך וכו׳ וכחב הח״א דכתיב ייהפך > הקללה ולא קאמר הקללות שימ רק דהקללה ראשונה נתהפכה לברכה משאיכ שאר קללות אף שבירך נשמרו קללות וא״כ כאן בא להגדיל טונשיס שלהם ששכרו לבלפס לקלל רק דנימא דהא אדרבה נתהפך הקללה לכרכות ול״ל לכולם חזרו לקללות רק מנ״ל זאת לזה קאמר קרא ויהכך ה׳ את הקללה לכרכה דמשמפ רק קללה אחת הפך לברכה אבל שאר קללות שבירך נשארו

קללות ושפיר הגדיל פונש פליהם וק״ל על דכר אשר לא קדמו וכי־ש״י פל דבר פל הפצה שיפצו אותם שיחטאו כדרך כשהייתם בטירוף . דאין לזה הבנה כלל דציע למאי ג״מ כשהייתם כטירוף.

וי ״ל רעל הים ש ען אלו עע״ז ואלו עוכרי ע״ז והשיב הקכ״ה הללו לא עכרו אלא ממוך הטירוף וא״כ ש״מ הפושה עבירה מכח טירוף פטור ועל שנמנו עצה

לחטוא קשה הא דברי רב ודברי מלמיר דברי מי שימפין א״כ אין לחייב אס המואבים רק דקיי״ל דהיכא ושליח לאו בר חיובא המשלח חייב וא״כ שפיר נחחייבו המואבים והיינו שכרש״י על דבר על הפצה רק דהיה לפטור אין שליח לדבר מבירה. לזה מהרן רש״י בדרך

כשסייסס בטירוף שאחם פטורים וא״כ המשלח חייב וק״ל

פרשת תבא במד״ר ט סבא ברוך אספ בבאך ברוך אסם בצאסך

ת נצנים לאברהם

אין לי אלא על חרישה וקצירה ויליף מלא סבמרו לחלק. ופרש״י והשתא בחי־יש ובקציר אסיא כר״פ לסוסין* מחול על הקודש רק דהא ניליף מן ופניחס אח נפשוסיכס בתשעה בערב וציל ראתיא כדחנא ר׳ חייא מדיפחי וכו׳ וא״כ יוב! שפיר רב ביבי סבר לאשלומי שטוית דכולא שתא. אפילו של מועד משום דסיל דאין הטעס משוס להשלים ג״כ התורה בשנה משום דכללות לבד נאמרו כסיני רק דכילן) משמיטה וצ״ל דשמיטה איצטרך לגופא דמשוש דמיכרת לומר דאס נצטרך לגופא לא ילפינן לכל התורה דאם היס יליף א״כ היס ילין? מלא תבערו. ואיכ צ״ל בחריש ובקציר רק דהא איצסרך להוסיף מחול על הקודש וצ״ל והיה ס״ל דמוסיף מחול על הקודש ילין) מועניתם את נכשותיכם בתשעה לחודש בערכ. לכך תני רבי תייא מדיפתא כל האוכל כו׳ ויתירן כזוהר. בראשית הדשא עשב מזריע זרע פן פרי עושה פרי היינו דכתיב ועניתם את נפשותיכם דרש״י פירש הששי מכאן להוסיף מחול מל הקידש ובמד״ר ח״ר םימאי עד כא! מוני! למנין הימים מכאן ואילך מוני! למני! הש׳יס ופירש היית דס״ל בתשרי נברא עולם וא״כ אם כתשרי נברא עולם. איכ אתא השש שפיר ללמוד הנ״ל. וא״כ צ״ל ופניתם להושכה מחיל על הקודש ובגמ׳ דר״ס יליף מתדשא ארן דשא. דבתשרי נברא עילם יאיכ שפיר היינו דכתיב ועלתס וק״ל יישורן גמרא הנ״ל שצוה להם אשלימו פרשתייכו פס הציבור שמוית. משים דג׳ פעמים ניתנה ית רה דכללות ופרטית נאמרו בסיני לשמעה על הכלל יצא וא״כ היה לא תבערו ואייכ ל״ל נחריש ובקציר צ״ל להוםכה מהול פל סקידש. רק דסתיש׳ בר״ה דף ט׳ הקשו לנילף הישפה מפשר נטיעות חורשי! פד ר״ה ש״מ אילנות זקנים אסור משום דצריכין להוסיף וצ׳יצ הימן סתיס׳ משום דצריכין ללמוד בשבת דמושיכין מחול פל הקודש בק״ו משביפית ופשר נטיע ם. סלכס למשס מסיני ואין דני! ק״ו מהלכה ות״כ שכיר השתא סוהרי בוורידין כר״י דבריש פ״כ דחולין סשוחע א׳ בטוף ישנים בבסמה שחיטתו כשירה ורוב א׳ כמוהו ר׳ יהודס אומר טד שישחוט אח סורידין וחניא סיפא רוב א׳ בעוף ורוב שנים בכהמה שחיטחו כשירה . ופריך תרחי ליל וסירן הגמ׳ חדא בחולין וחדא בקדשים וצריכא וכוי. ופריך סגמ׳ הא בקדשים וסא בחולין וקאמר הגמ׳ לרישא בחולי! לס,יא סשוחט ואי בקדשים המולק חבפיא ליס ואם היינו אומרים דרישא בקדשים א״כ ייל דר׳ יהודא דפליג וקאמר דצריך שישחיט את הוורידי[ היינו דווקא בקדשים דלדם הוא צריך. משא״כ בחולין אף ר׳ יהודא מודה דא״צ לשחונו את הוורידין. משא״כ אם רישא מיירי בחולין ושפיר צוה הזהרו בוורידי! כר׳ יהודא רק מנ״ל דמיירי בחולין דאל״כ המולק מבעיא ליה. רק דהחוס׳ בחילי! דכ״ג הקשה דנכשיר שחיטה בקדשים מקיו מה כחולי! דפסול מליקס כשירס בשחיטס. קדשים דכשירה בסליקה אינו די! שיהא כשירה בשחיטה ותרצו סתום' דשחיטס סוא הלכה וחין דנין קיו מהלכה ואיכ שפיר צוה טכשיו הזהרו כוורידי! כריי והשתא צוס סזסרו כזקן ששכח סנמודו מחמת אונסו מחמת דותק פרנסתו. לבז״ב פ׳ בראשית כתב דמשנשתברו סליחות נגזר על ת״ת ללמוד דווקא מתוך הדופק דק־ דרכה של תורה פת במלח

תא0ל

הפד פרע מכת המצא תמצא המצא בעדים תמצא בדיינים פרט למורה וא״כ באו פדים דכטיר ואידך דמחייכ שיל לסמצא תמצא איצטריך כראנדינן בנ״מ ל״י בידו אץ לי אלא בילו גגו חצירו מנין ת״ל סמצא תמצא מ״מ רק בשם בנימ להא חצירו משים שליחות אתרבי גבי גע ואיכ ליל המצא סמנא ושירן שם משום לקי״ל אי[ שליח לרבר טבירס לכך אצטריך לרבוח חצר וחילוק סיכי

ראררינן אי[ שליח לליע. סיכא לשליח בר חיובא משא״כ חצר רק להא גבי טביחס ומכירס מרבינן בב״ק טבחו או מכרו ליש שליח לליע וצ״ל כמל״ח רצריכין

או לחלק ללא נימא טבחו ומכרו לכך כתיב אי לחלק רק דהיינו כמל״א רואו אינו מחלק חבל אם נימא כר׳ יאשי׳ לאביו ואמו קלל לוא״ו מחלק כאלו כתיכ אביו או אמו נסתר זאת וכאן גבי קין כתיב נט ו,ד תהיו בארן א״כ לר׳ יאשי׳ פירש נט או נד דוא״ו מחלק א״כ אינו מיכח כלל אס עישה מחצה משא״כ מכח סבי־א של בעשרה מאמ; יס היי נראה דמפלה פישה כילי כמודה בקנס ואס נימא דאינו עושה כולו משים דיוי כמידס בקנס ואמיכ באו עדים דחייב יא״כ המצא ממלא לרבות חצירו דהא אין שליח לד״ע יא״כ צ״ל דטבחו או מכרו דאילטריך או לחלק אבל וא״ו אינו מחלק ואיכ נע ונד פירוש שניהם מוכח השתא דטישה חציו וקיל . ויש לעיין בייחל משה בסורס אשם סי׳ ק^״ח דבויקרא

רבא פליגי מ״א סכלה עישה מחצה והא ראיה מאהר! וס״א ספלה פושה כולו וראיה מתזקיה ייש לעיין בפסיק ויקציף משה פל בניו הנותרים מדופ נא אכייסס דמכח שהמה נותרים שימ דתכלה פושה מחצה דהשתא קשה

מדימ לא אכלתם . בגם׳ דברכות דף ליח ע״ב חמר ר׳ שמעין בן לוי לבניו אשלימו פרשתייכו עם הציבור שמו״ת והזסרו בוורידי! כר* והזהי־ו בזקן ששכח תלמודי מחמת אונם ופרש״י מחמת דוחק פמסתו. דחמרינ! לוחות ישברי ליחוש מונחות בארון ויש לעיי[ בנמ' דסנהררץ בחלק והזהרו בבני פס הארצים שמהם תי-א תורה ולתרץ נקדים גמרא דברכית הנ״ל רב ביבי בר אביי סבר לאשלומי פרשתא דכולי שתא כמפלי יומא דככורי. תנא ליס ר׳ חייא מדיכתא כתיב ופניתם אח נפשותיכם בתשפס לחודש כפרב וכי בחשפה מחפנין אלא כל האוכל כו׳ ופירש באגו,ה בדף קפ״ד סי׳ י״ח דכולא שחא אף דמופד וי״ל דאיסא פלוגחא בא״ח סי׳ רפיה אס צריכין להשלים שמו״ח פ׳ מולד דמאן דפוטר ס״ל הטעם כדי להשלים כל החורה נ״פ בשנה וכבר נכלל פ׳ מוטל. אבל אס שמו״ח לא מטפס הנ״ל אף למופר חייב.ואיחא בשליה לף קצ׳׳א ע״א הטעם לצריך נסיים שלשה ספמיס התורה בשנה משים רהתורה ניתנה בסיני ונישנית באהל מועל ונשלש בערבות מואב רק להיינו למריא כללות ופרשות נאמרו בסיני ונשנית באוהל מומר משא״כ למר״א לכללות נאמרו בסיני ופרטית באוהל מוטל נסתר הטמם הניל. רק מרש״י בריש פ׳ בהר בשם ספרי מה שמיטה כללותיה ופרטותיה נאמרו כסיני אף כל סתורה כן רק מניל לאף כל התורה כן ותירן המזרתי להא הבפרס קייל ללחלק יצאת והא איצסרך לגופא אלא ש״מ ראעפ״כ ללמוד על הכלל טלו יצא. רק לבגמ׳ דשבת רצה הגמ׳ ללמוד חלוק מלאטס מן בתריש ובקציר ופריך הגמרא

הפד כרשת נצבים לאברהם כג ז* וארץ נוגעים בעלות ישטר החזינו השמים והארץ שחסיי עלים בדבר וק״ל ויתורן מלרש רבה בראשית נטלה והראה יהושע ספר משנה תורה לגלגל חמה שיעמיד לנטו וייל לאיתא בגמ׳ לחולין לנהר לא רצה לחלק לרפב״י לפי שנס היא עישה רצו! הקב״ה ומלותו בהליכה . וא׳׳כ י״ל ואף לנלנל חמה היה ניכ טענה )1 . רק היכן מציל שמצוה על הליכתה. וצ״ל וכתיב יוס ולילה לא ישביתו ופי־ש״י לפי שבימי המכול שבתו המזלות והחמה. וכך אמר הקניה שמכאן ואילך לא ישכותו וא״כ שפיר הוי חמה מצויה ילושה נגר הקב״ס כהליכתה רק וכגמ׳ וסנהדרין ו׳ כיח יליף הגמרא מזה רטט״ם ששכת חייב וכתיב יום ולילה לא ישטתו וקאי על כינ ואיכ לפין לא מצינו צווי על חמה ואיתא שם בנמרא הנ״ל ללכי״ס שלמד תורה חייכ . וכתב בי״ר פ׳ נח היינו לפי שכחוכ יום ולילה לא ישביתו. וכשלומד שובת ממלאכה לכך חייכ משא״כ אס נימא ליום ולילה לא ישכותו לא קאי על כינ רק על הליכות השמש ומזלות צ״ל טעם אחר ענ עטים שלמד שחייכ כראמרינן שםל שהתורה נקרא מאורסה והוי כטעל ארוסה ואיתא ט יוסף דלכך חסו־ להכות מד״ת דנקרא ארוסה רק דהא הח״א כהב דלכך ניתנה משנה תורה כערכות מואב מחדש לחדש הלרטת שיהיה כשעת מתן מעות דהיינו איי הכית! בשביל התורה ש״מ שמותר לקבל שכר התורה ואיכ צ״ל דהתורס לא נקרא ארוסה. ועטים שלמד חייכ משוס דכתיב יום ולילה לא ישביתו. ולא קא׳ על המזלות וא״כ השמש אין מצווה ועושה . והי/ו מנח שהראה יהושע משנה תורה שנותן בריש חדש שימ לאי, השמש מצווה ועושה. ומוכח שפיר לעמול לכניו ואין לה טענת שנס היא מצויה וק״ל ועפיי הנ״ל יתורץ מדיר פ׳ נצנים שמא לרעתכם נתתי לכס אס הסירה שהרי המלאכים נתאוו. וייל דאיתא בויב תרומם התורה שככהב היא ירושה ותורה שבע״פ היא מתנה ולזה נתאוו ימלאכיס במת, תורה ולפי מ״ש בשם זיב דמכת תירה שבע״פ ננזר על ת״ח ללמוד דווקא מתוך צער והיינו אם טמא דאי! הכל נאמר כסיני ולזה סתר שהרי המלאכים נתאוו לה משעת מ״ס. והמלאכים נתאוו לתורה שבע״פ כמ״ש הז״כ הניל וא״כ ש״מ דהכל נאמר

בסיני ונסתר דבר הנ״ל בדרך אחר יש לתרץ בשגנת מלמוד פולס זדון . י וא״כ התורה סיא רפס שבשבילם אנו נדונים כמזיל רק דאיתא כחסד לאכרהם וכתכתי מפין ג׳ נהר י״ב לתורה מכפר פל מזיל. וא״כ שפיר התורה צאו רפה לכו ואיתא בי״ר ויקרא למצאכים לנין פצ שוגג כמזיל והיינו רקאמר שהרי המלאכים נתאוו לקבלת התירה משוס שהוא מכפר פל מזילין ראי מכפר רק פל שוגגיס למה נתאוו לה להא במלאכים לא שייך שוגנ או י״ל ראיתא בי״ר פ׳ לך לך בשם מ״ש למי שיזתליש את יצה״ר מכת מהתורה אין לו כיכ שכר כמו שמחליש סיצה״ר מצד מצמו וכתכ דהיינו ומצאת אח לככו נאמן לפניך וכרות פמו סברית שכריתת סכרית בין הבתרים היו ה׳ שנים קודם לוסנפש אשר עשו בחרן שש,נביי לאורייתא ואז שפיר ח׳וש שמצאת את

לבבי כאיי! שני לבבות יצר טיב ויצר סרע נאמ,. (י־ל_ו.£ פ׳ בא רמז ר יו) במל׳ ילקיס פ׳ נלביש

ובי״ר

האכל וטי וא״כ אי! לתיח תירוץ ששכח מכח לוחק פרנסתו דהח נגזר עליסס ללמוד דווקא מתוך דוחק

רק דיש להביח דאי, לסתור סכרא סנ״ל דחיתא כגמ׳ ביק דלא נאמר בלוחות ראשונים כי טוב שנשתברו הים פסקה טיבה נשמע מזה לאף ש/שתברו מ״מ לא פסקה כיבה ואגב תי־צתי מה שמקשים העולם א״כ למה נא !ר בליי׳וה ריזשילם למע, יאריט! ימיך ונשמברו ואיכ חיו ייפהי] אריכת ימים וחרצו דאיתא בפהיקתא והובא ב ״־ ית־־ו וכתנתי בסי׳ תפיד דבלוחות ראשונים היו כל א ־ ות חין מטי״מ דלהיי הכתיבה שלא כתיקונה דיהיו נ זיטס כפליה ולא כמשת איש [תרצתי למה יויקא טי״ס לכי שאירא במקובלים דשמו של הקניה טית לכי שמספר קל, מהש־זוח טית) ו!"כ שביר חלו היו בלותות ראשילס למל! ייטכ לך היה נכמכ גס ט׳ וא״כ היה כתיקונה ככ״ובה יהיו ישראל חייבים כאשת חיש והי׳ פסקה ח״ו טיבה וא״כ נשמע דאדרבא רצה הקב״ה לזטח ולהיטיבוחות שלומ א״נ נסתר מ״ש הז״ב הנ״ל. וייל לישראל ני דתלוי בכלוגתא אס הכל נאמר בסיני בלוחות ראשונים אפילו מה שחלמיד עתיד לחדש. וא״נ שפיר השתא דסיצ דהכל נאמרה בסיני אכילו פרטיוחיה ודקדוקיה. ש״מ אפילו תורה שכליפ נחמרה מיכף וא״כ ליל סברת הז״ב הנ״ל וא*^ כפיר הזהרו בזק! ששכח תלמודו מחמת אינסו והיינו אש נימא דלוחות ושברי לוחות מונחות בארו, דאיתא בגמרא ב״ב דט״ו דר״י ס״ל דלוחות ושכרי לוחות מונחים כארו, כתיב אשר שברת ושמת בארו, ור״ל ס״ל אשר שברת יישר כח בכברת כמו דאיתא במ״ר דלטובתו נשט־ה רגל פיהו דבלוחות ראפולס הי־ רק חורה שנכתכ משאיכ לוחות שניות יש כה אפילו תורה שכע״פ והיינו השתא הזהרו בזק, ששכח תלמודו מחמת אונסו מחמת דוחק כמהתי צני שס״ל של? נגזר על ת״ח ללפיד מתוך הצער משים דס״ל דהכל נאמרה כסיל כלוחות הראשונים וא״כ ליל אשר שברת יישר כת שבכית וצ״ל דאשר שירת ושמת כארון

דנם שירי לוחות מוכחים בחרי! וק״ל ליתורץ שפיר סמיכת הפרשה וידבר משה את דברי סתורה הזאת פד מומם האזינו השמים וכו׳ לבסוף השירה היא וכפר אדמתו עמו וצ״ל דאין לאדם כפרה אא״כ מפכר אתה ולילפר כשוב ושמעתי לברי פח״ח כשם הגאון ר׳ פפכטיל זיל לאו קומץ פפי נזילת בידך שנאמר מלפר אתת וללפר תשוב מפני שהיה שינוי התוזר לברייתו כסו נזל פכר ופשה לבי,תא ללא קנס (כראיתא בביר, רצ״ו יבת״מ סי׳ שים) רק להקשית סאיך קירש סקב״ס בלוחות שניות שהיו רק מנתב אלקיס להא סוי שינוי סחוזר לברייתו וא״כ לא קנס כאשר הארכתי כמררש (ילקוט משפטים) ס׳ רכרים היס חרש כמין חומל וציל שקירש בשכר הכתיבה רק להא ישנה לשכירות מתחילה יפר סוף וצ״ל שיכתוכ הכל ככפס א׳ לפי פוירכר אלהיס כל הלברים מה שא״א לכשר ולס רק להא איצטרך שליכר אפילו מת שת1מיל מתיל לחלש. יציל כמר״א רק הכללית כאמרו כסיני ישמיטם איצטרך לגופא. ראל״כ תקשה ל״ל כחריש ובקציר רק להא איצטרך כחריש למוסיף מחיל טל הקודש וציל רילפינ! מהששי רק להא אילטרך סששי לתנאי התנה. וצ״ל ללא סת״ה סנאי. וא״כ אי, שמיש

4£ חסד פרשת נצגימ לאברהם

סטיכח לירושלמי הכיל וציל לאין לליי חלק מחלה כפשוטה בארן כפרשיי וציל לאלן ישראל ניחן בשביל שכל טבולה מצרים וא״כ ליכא למימר טף בא בשביל ערבוח וא״כ הוצרך לרריש גו ביום טף למה בא אלא ליה! שכר

למביאיהס וק״ל

פרשת וילך אנכי היום בן מאה ועשרים שנה מה כחיב למעלה מזה אשר נשבע לאברהם יצחק ויעקב לחח להם רק נקלים ויבז פשו אס הבכורה מה בז עשו חחיח המסיס בז לציע וייל לאיחא בכלי חמרה פ׳ שלח לך ל׳ קפ״ב עיב אעפיי שהסניסי עם האבוס לתס להס החרן והס מסו אטפיכ אה! לכם האין וכהב לה*פ לכחיב להם סאלן פילש דווקא צריקיס כמוהן וכל המניח בן צדק לא נאמל בו ס ס ז והיינו א טפ י שסבסחחי לסח לפס סארן פירוש צדיקים כמוהן והס ממי א״כ מכח שמתו מוכת דהבניס אינם צדיקים אפפ״כ את! להס הארץ פירש דרך מתנה ולא דרך ירושה י״ל פפי״ו פירוש הפסוק ופמך כולם צדיקים לפולס יירשו ארן דאס אינם צדיקים אינם מקבלים האין דרך ירושה רק דרך מתנה משא״כ אס צדיקים יירשו הארן וקיל וזה טינה פשו שמכר אס הבכולה רהיה סבר דווקא לצדיקים כמוה, נוטלין לרך ירושה משא״כ לרשעים טח, לרך מהנה ולא שייך סלק בבכולה לק רילמא כ רש לתת להם מכאן תתיית המתים כראמרינן בגמ׳ רתלק אלא שכפר בתתיית המתים והיינו מה בז פמי החיית המסיס בז פמי והיינו שאמר עשו הנס אנכי הולך למות ולא אקום בתתיית המתים ואל רשע ולמה לי בכורה ואס כן הכלל מזה אם אינם צריקים נוטלים תיו לרך מהנה לק להא כתוב מורשה וצ״ל כלאמלינן במס׳ לב״ב למוריש׳! ולא יולשין וכתב הרשב״ס לאף שפליין לא תטאו התולה כתבה פל הפתיל וכהינ כתב כאן ברכת שמואל שנרמז בשג״ס הוא בשל והיו ימיו מאה ופשרים שנה ואף שפליין לא תסא משה והיינו שפיר ב! מאה ופשרים שנה אנכי היום מלאו ימיו ושנותיו • במד״ר וילך ויאמר ה׳ אל משה ה; קרבו ימיך למות. הלכה ארס מישראל שמתו מוטל לפלו מהו שיהא מוהר לו לסהכלל דיש לדקדק מאי זה ששאל אם מוהר לההפלל ש״מ שידט שא״צ שפטור מהפלה דאיהא במוס׳ ריש פ׳ מי שמהו מוטל לפניו פטור מק״ש והכלה. דאיתא בירושלמי לטפ! הזכיר כל ימי חייך כל זמן שאהס עוסק בין התייס. ולא בזמן שאתה פוסק בין המתים . רק דבגמ' דברכות יליף כל ימי תייך לאפוקי לילות וכ׳ בספל נפתלי שבע לצון על בלכות להלימול מכת תייך. רק דיש ללקלק האיך ממעט מתייך הלילות וייל מכת מה שכתב היית פ׳ ויצא ששקעה תמה שלא בעונתה. ואימת התזילן להקשה מניל להחזיל, למקשה אימה התזירן. ותירן לפי שלילה אינה בכלל תיי ארס ואיכ שפיר שאלו אימת החזיל! לאס לא החזירן הי׳ נתסר מימיו ליעקב. זא״כ כל ימי תייך להוציא הלילות לאפיקי אם נימא לאף סלילית נחשבים לתיי ארס,סתר זאת לאיתא בניב מצום ימים על ימי מלך תוסיף שנות דור ודור דאיתא דארס

הניח ע׳ ש,ה לדור ואיתא רחבות הניחו ע׳ שנה לדוד לל״ל להניח. רק דהיט דכליג׳ דלילות לא נחשבו בכלל

מיי

ובייל שם בו ביום לרש ראב״ע אחס נלביס היום כולכם שהכם כו׳ וכי טף יורפיס בין טוב לרע אלא ליחן שכרט׳ למכח שנתטנס ראביל שסיה כה! רת״א כתב מזה י גן מזס משוס לאין ממל! מלך וסיס נשיא מכסנים. וכן הוא ביימ שם משוס רהראש מחזיק שני חפילין לסייט שני כתרים כתר תורה עם כהונה או מלכות ותרצםי פפייז כשאמר הקביה אתה הקרב את אהר! הרע למשה איל התורם היתם שלי ונתתי לך הייני שאין הראש מחזיק פגי כתריס ובו ביום שנסמנס ראב״פ לנשיא ש״מ דיכול להיות לכסן ומלך. א״כ למם ניטלה כהונה ממשה. וצ״ל מכיס חטא ולמה לא נכנס לאיי וצ״ל מטפס אחר שאיי ניתן בשכר פטדת מצרים ומשה לא הי׳ בשעבוד. וא״כ ציל דא״י לא ניתן בשכר תורה א״כ תקשה למה הביא הטף בשלמא כי׳ ס״ל כמ״ש לעיל שניתן בפבור שכר תורה איי והיו צריכין להיות ערב בשעת מתן מעות משא״כ פכשיו. ואם כ! הונרך לדרוש למס בא הטף אלא לית;

שכר וגז׳ • 1סוד ייל בו ביום שנתמנס לאב״ט ש״מ לממני! מלך אף משבש לוי. לק רסא כתיב מקרב אתיך משים עליך מלך. דהיינו יהולה לראובן במכין והוי לוי ויהודה מקרב ובילקוט פ׳ ואסתנן דף לס״ה לכתיב לבל אל בני ישראל להראות דלא נמצא כסול במטתו של יעקב שראובן עשה תשובה והוי במק השבטים ואיכ שפיר אף לוי מקרי מקרב אחיך. רק דבילקוט פ׳ כ׳ תבא דף קיו ושמרו בני ישראל את השבת וכו׳ אף תרש שוטה וקטן במשמע חיל לדעתי. והקשה בזית רענן דאס כן היכא דכתיב בני ישראל אף קטנים במשמע דסא בכמה מקומות כתב בסמיכה וכיוצא בזה כתוב בני ישראל ואפפ״כ אינו נוהג בקטנים ותירן דבשלמא התם כתיב דבר אל בני ישראל פירוש שילמדו אותה מציה אף טס קטנים אבל אינו נוהג משא״כ כאן בשבת ושמרו בני ישראל לכך קאמר יכול אף תשו״ק במשמע וא״כ בכל התורה דכתיב ?־בר אל בני ישראל פירש שילמדו המצות אף פס קטנים ,זא״כ לא תקשה טף למה בא. רק דמנ״ל אף קטנים ׳במשמע דאל״כ לכתיב דבר אל בני ישראל כמו בתהליס ישראל במת בה׳ ולמה נפתב בני ישראל אלא אף לקטנים

רק טכשיו דקאמרינן. שאף מלוי ממנין מלך משום דראוב, במני! השבטים מכח דכתיב דבר אל בני ישראל

זא״כ איצטלך בני ישראל לרבות אף לראובן שלא נדחה ממנין השבטים וא״כ יש לומר שקטנים אינם במשמט.

וא״כ טף למה באיםל מדרש ילקיט י״ל תירון באופן אחר. וי״ל מכח ח שנתניה ראביט שהי׳ כהן. ואימא בירושלמי שקלים פירש דאין מישתין מלך משבט לוי דכתיב למטן יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. וכתיב בס״ח נא יהיה לכהניס סליים תלק ונתתלק פס ישראל. רק

זרשיי פ׳ שופטים פירש דממפם חלק ונתלה בארן וא״כ לפ״ז יש לומר שפיר דיש לכהנים חלק בארן דבספרי הירש כאשר הובא ברש״י הנ״!ל נתלח חמשה ונחלת שבפה. זא״כ צ״ל רארן ישראל לא ניתן להם שכר עבודת מצרים דהא שבט לוי לא כי׳ כשיעבור וצ״ל דארן ישראל ניתן להם שכר תורה ואיכ שפיר ׳״ל דטף בא משום פרטת כשנזכר בסי׳ סיל והייני בו ביום ש,תמנה ראנ״פ שהי׳ כהן ונשיא וציל לס״ל ממני! מלך משבט לוי. א״כ לא

וילך לאברהם פד 47 ואן! אס יזכה לא יארך ימיו דרק משלימין רק דהיינו אם אינו יכול להשיג יותר משא״כ אס יכול להשיג יותר. א״כ שפיר טובה התורה אם יזכה יוסיפו לו שנות חיים וסייט מה שלא נית! למלאטצ! מפני שהם נקיאו עומדים שאינם יכולים להשיג יומר. משא״כ בני אדם נקראי מהלכים והיינו כשעת שיצאו דשאים למיניהם פתת שר של פולס יהי כבוד וכתבו הת׳ בפייט דשר התהכך מבשר לאש וי״ל דאיתא מוהרי תי!ה כל היכא דתני פתת פלוני ואמר כירוש תידש הוא איזה דבר משא״כ היכי דתני אמר פלוני כתת לא הידש דכר רק מה ששמע כמו במלאכים במאמר קדישין יא׳״כ כאן קאמר פתת שר של עולם משמע שמידש רק דקשה להא הי׳ מ־יאך לזה קאמר הפייט שהוא השר הכיפך מכשר לאש וא״נ אלם יכיל לתדש והיינו דקאמי שמא לרפהכס נתתי את הסירה דיהיו ס״ל שאין המלאכים נתאזו לה ולא תתן להס משוס דאי! יכיל להשיג יותר ש״מ דאדס יכול להשיג מתר וקל ויתירן פפ״י הנ״ל תרנים יונתן וילך משה אזיל משה למשק בית אולפנא דיש לדקדק ליזה הלך עכשיו ולא מקידם וי״ל דמיתא במד״ש כעשרה מאמרות פושה ואינו הולך פירוש שאינו רוצה לילך לכית המורש ללמוד מכת שיבטל בהליכה ולכך הוא לומר בביתו וכאמה הליכה היא מציה בפני עצמה רק דאש נימא כאדם לעמל פה יולד א״כ שפיר פישיס שא נם רוצים לילךלבהמיד ללמוד שיבטל משוסמצית הליכי דהי׳ סבר דא״א לומר לפמל מפשה דמפני מה מלאך משכת אה האדם רק דילמא משכתו כדי נקיים ולמדתם את בניכם רק דהא אכשר לקיים במה שהשיג ייתר רק דאס אינו יכול להשיג יותר ופז שפיר משכתו כדי לקיים ולמדתם ולעולם לעמל

מעשה יולד ישכיר מיכרת לבטל לילך לבית המדרש והיינו מנח עכשיו נראה משה שהיום מלאו ימיו ושכותי! ש״מ דאינם יכולים להשיג יוהר לכך וילך משה לביש אולפנא יי־״ל או י״ל באופ! זה דיש לדמות אס הרב צריך לילך חל התלמיל לאיתא כמ״ר קהלת דכ״א הפושק יהולל הכס תמשה תלמידים היו לריב״ז כשמת הלכו ר׳ ליכנה וראב״פ הלך לאימום שהי׳ חשתי שם והיה מקים יכה המחץ שיבואו אצלו ולה באו ורצה הוא לילך אצלם אמרה לו חשתי מאתר שהם צריכים לך יבואו אצלך וי״ל לזה הויכוח הי׳ משה יקח אח האוהל יכטה לו חון למחנה וה ה כל מבקש ה׳ יצא והקב״ה צוותו שיחזור אל האוהל וכן במכרים שלא רצה משת לילך שעדין לא היו רא ים ליגאל פתי׳ צריך הח-ניי־רוס דלמטה איתא בזוהר רהקב״ה ס״ל שכבר התעורר מלעילא. והיינו מכח שמלאו ימיג שנפכש פל סיר ב שליחות יפפ״י הכ״ל יחורן מדרש ילקוע קהנת ל׳ קכ״ג ע״ב אמרתי בלבי למשוך ביין ביינה של סורס פל שארפ איוה טוב אמר הואיל וימיו של אלם קן הס ומשפרים מה יעשה ימסוק בתורה. וצ״ל לנדן סוף המררש שמסכר קן לימי האלם ש״מ רזכה משלימין לו וא״כ איכו יכול להשיג יותר וא״כ למס לא כיח, למ-אכים הסירה לפי שכתוב והגית יוס ולילה והמלאכים כפ^זים תשים פעמים ממללים רק להא אפשר להגות כמתשבס וצריך לומר דרגית כירש דווקא דיכיר והיינו מה יפשם יעסוק ברברי תורה לצריך לדבר בתורה ופל ריפא של המדרש בייכה של הורה דאיתא בזוהר פ' עקב רכהמא של הורם היא תירה שככתב ויינם של מורס היא שבע״פ

והים מסופק איזה עדיף וקיל

כיליון

הפר פרש! חיי אדם לפי ששינה א׳ מש׳ במיתה יא״כ ליי שלא סי׳ יש! שיתי! נשמי! א״כ היו תייס כפליים לכך הוצרמ להניח לז פפמים פ׳ שכה והיינו ימים פל ימי מלך

לכך שנוח דור ודור יייל עפ״ז הלפור כלילה ומפכם לנו לבטלה הרי זה מתחייב כנפשו דלילה אינה נחשב לחייו משום וכוי משא״כ מי שניעור ינוכה לו משני תייו בש־ימא אס עושק בתורה שפ ר היא חייך ואורך ימיך. מש־ויכ כמכנה לבו לבטלה ואז מנכי! לו מימיו הקצובים הדי זה מתתייב בנפשי והיינו כינה נאה לו דאס הוא ניפור מנכין לו מימיו וא״כ מכת זה שכיר מוכת דלילות אינם בכלל תיי אדם רק דח־תא במג״ע אב״ע דלכך היוח חיי משה ק״ך שנה שהניח לו אדם פ׳ שכה יאלף שנה /

המשים שנס וא״כ לפ״ז לא הניחו ללוד רק האבות ואיכ צ״ע שאף הלילות ככלל מיי אלש לאל״כ לא הי׳ לול חי רק ליה שכה. ישכיר הן קרבי ימיך למות להניע הזמן למות ששלטו קציביס רק ק״ך פנה קשה למה לווקא ק״ך ש,ה יצריך לומר רכך הניחו לו אדם וכת רק

להא א״א לומר כן להא אלם הכית ללול פ׳ שכה וצ״ל להאכוח הניחו ללול רק להא צריכין לו להניח םכי פ.ימים פ׳ שכה אכ״ל דהלילות ככלל חיי ארס וא״כ ליכא למימר כל ימי חייך להוציא הליליח וכ״ל ללימוד ה משלמי כל זמן שאתה פיסק בין התייס ולא בין המתים ש״מ שפיר דמי שמתו מיטל לפניו פטור מק״ש ומתפלה לכך

שאל מהו שיהא מותר להתפלל וק״ל בפ׳ וילך בן מאה ועשרים שכה אככי היום לא אוכל עוד לצאת ולכא ופרש״י לא אוכל איכי רשאי. ואח״כ פירש אנכי היום מלאו ימיו ושכיסיו ד״א לא אוכל עוד לצאת ילבא בד״ת ש/סתמי ממנו מסורות ומפיכות החכמה דיש לדקדק מאי מהפך רשיי ועול מאי מכורות ומעינית. וייל דמכמ היום מלאו ימיו ושנותיו ש/מ חנה רק משלימי! לי׳ ולא כמד״א מוסיפי! וי״ל רזה תלוי בפלונתא שהביא כלוגתא ביד יוסף דקאמרי דאי! הקכ״ה נוח! חכמה אלא במי שיש סכמה דקממר רבי יוס,! ויהיב חכמה לחכימי! רב חחליפא אמר שנאמר בלב כל חכם נסח חכמה וכהב דכליגי בזה דקודם שיצא סיניק לאייר הפולם מלמדים אוסו סירה ומשכמין ממנו אם יכול להשיג יוסר אס״כ ממה שלמדו פמו דריי ס״ל יכול להשיג יותר והיינו יהיב חכמה לחכימין שטסן עוד יוסר משת״כ לריס לס״לילתיכו יכול להשיג והיינו בלב כל חכם נתת חכמה נתת ככר אכל לא יכיל להשיג יוסר והתורה היא חייך ואורך ימיך א״כ קובציס שני חייו כפי מסירת התירס שמסרו לו ואס טמא שיכול להשיג יותר שפיר זכה מוסיפין דהא זכה להשיג יומר מערך התורה שמסרו לו. משתיכ לרית דסיל דאינו יכול להשיג יותר והיינו ח״ח כל זמ, כמזקיגים מוסיפי! חכמה דמכח שמזקינים יוסר פל הקצוב שימ דמיסיפין מכמה דמשיג יוחר והיינו פרש״י היום מלאו ימיו ישנומיו יציל דאין מוסיפין לי׳ רק דהא הי׳ יכול להשיג יותר והיי חייו יוחר מהקצוב רק דיהב חכמה לחכימא וכאן לא הי׳ אפשר שנפחמו ממל מש רח מה שנמ פר ככר וא״כ גם מט נוח החכמה נסתמה שאינו יכיל להוסיף ובזה יתורן שמא לרעתכם נתתי לכם אה סחירה ככרי המלאכים נתאוו לה ולא ניתן דסכלל התורם ייא אורך יריך יא״כ למד״א חכה משלימי, וא״כ לא זכה פיסתין לי. א״כ רעה היא המירה שמק*־ אם לא יזהה.

43 חסד פרשת וירך לאברהם

כיזו לכוש וימנע מרשעים אירס דמכס ויתילבו כמו לביש ש״מ דלא יהי׳ להם גון) חדש וא״כ שפיר אי! כל חיש קא< נם על העתיד. וא״כ שפיר וימנע מרשעים אורם. ודקשיא לך א״כ למה ברא כתחלה סי׳ לברוא לעתיד ולפי הניל לא קשה דאין כל חדש קאי נם על העסיד וק״ל־ והשתא נהדר למילהא קמייתא דאיתא ביית ובפל״ס דלכך הצדיקים במיתתן קרויין חיים לפי שעתיד לעמוד בתחיית המתים וכל סעומד לזרק כזרוק דמי. וסייגו אם נימא דלא יהי׳ לסם גוף חדש שפיר משא״כ אס יסי׳ נוף חדש לא שייך זה והיינו שהצדיקים אינם מתים שכמיתתן קרוים חיים מהטעם לפי שהם מברכין יוצר אור ויוצר סמאירומ ש״מ דאור הגנוז נברא בששת ימי בראשית. קשה דלמס לא ברא לעתיד וצריך לומר דאי! כנ חדש אף על העתיד וא״כ לא יהי׳ נוף חדש וא״כ שפיר צדיקים במיתתן קרוים חיים משא״כ הרשעים בחייהם קרוי! מתים לפי שעתידי! למות מאי קאמרת. דיעמדו גם כן בתס״מ לזה קאמר לפי שאין מברכי! יוצר אור ויוצר המאורות א״כ י״ל דלא גברא בששת ימי בראשית רק לעתיד נברא דאין כל חדש לא קאי מל העתיד. ואס כן שכיר יהיה גוף תדש ואותו גוף לא יקום בת״ס. ואם כן שפיר אף בחייהם קרוים מסים וק״ל רק דיש לדקדק בתתלת המדרש בשעה שהחמה זורחת מברכי! יוצר אור

וכו׳ ולמס תלה ההוכחה וו דווקא מכת שהחניה !ורתת וי״ל רבליה יש לומר רליכא להוכית היכמה הנ״ל דדילמא לעולם אין כל חדש לא קאי על העמיד ודקשיא למה ברא אור הננו! בששת ימי בראשית דילמא כמויא במד״ר שהיה משתמש בו העולם פד יום ד' קודם שנברא החמה

רק מכח שהחמה זורחת יהי׳ ניחא זאת דאיתא בת״א דהקשה בחגיגה דקאמר בגמ׳ הווילון אינו משמש כלום אלא יוצא ביום ונכנס בלילה. ומפרשי התי׳ דביום יוצא ממנו האור ובלילה עלל והיי חושך והקשה דהא עין בעין נראה דהאור בא מן החמה כשזורחמ מאיר לפולס. וכן כששוקעת מחשיך לפולס וסירן הת״ח דמה דקאמר שממנו ייצא האור היינו ער יום ד׳ קודם שנתלה האורות היה הווילון מאיר. משאיכ עכשיו החמה מאיר. וא״כ מכת זה נסתר הסברא סנ״ל מברא אור הגנוז להאיר על יום ל׳ להא אז היי הווילון מאיר. ואס כן שפיר בשעה שהחמה זורחת א׳יכ מוכח כדברי הח״א רהווילין הי׳ מאיר בששת ימי בראשימ עד יוס ד׳ והמס מברכי[ יוצר המאורוס ש״מ בריאס עילם אור הגנוז סי׳ בשביל סעהיד ישכיר מוכח דנדיקים אף במיסחן קרויס חיים אף לדרכנו יכולים לחרן בשעה שהחמה זורחס שסברכין יוצר אור ויוצר סמאורוס דעל אור הגנו! שנברא או קשה קושיס יח׳ דהי' להברא לעמיל. וסירן הוא עול מירון להקביה לן העולם

כאפר הוא שם *יתורץ מקולס בחרגוס יהונמ! בראשימ פל וקי!

1 הואיל ברחמין איתברא עלמא מסבר פנים

אית ברינא מ״ע קרבנא לא אתקבל וקרבן הבל אתקבל, וי״ל ראיתא בזוהר והובא ביר״ו הואיל לבנין לא מעלי יפקון מיניי לכך קרבן קין לא אתקבל. ואימא למה״ל דן פל ש0 סופו משא״כ מדה״ר רן באשר הוא שם. והיינו שאמר קי! הוחיל דבמדת הרחמים אימברא עלמא למה קרבני לא אתקבל דהשסא ליכא למימר הואיל רמתיד

למיכק בני! דלא מעלי וק״ל ויהורז

בילמיט ראובני פי־שת וילך הן קרבו ימיך למות ימים מהים והצדיק ס אינם מסס מס טפס לסי פחמה זורחת מביכין ייצר איר ויוצר י מאורות אבל הרשעים אפילו בחייהם קמים נוהים לפי שאי, מברכין יוצר אור ויוצר המאורות וי״ל דיזיפא בפירוש דמתחיל

ביוצר אור וסיים ביילר סמאויות יכהנו דקאי פל דסיויך ליה ונזכה כולנו לאירית רקאי פל אור הגכיז שיהי׳ לעתיד והיינו יוצר המאורות לשי! רבים רקתי ע1 חור הגנוז שנברא בששת ימי בראשית רק להי״ת הקשה לרח כשחטא אלם נגנזו סינף ואס כ, למה ברא הקניה יהא ידע׳ ותירץ רהוצרך להברא שיחטא ולא יהי׳ ראוי להשי׳ יש נ לכי שצר ך למתיי ואין כל חלש החח השמש והוצרךי להב־א היכף רק דהיית בראשית דף ע״ו פ״ב ר״ה הי כסנ דפל ני נמדרש אס אי! בל חיש קאי גס פל הפסיד ״יישורן פפיז מה ששאל המין מני! שהקביס מחיה מתים ויודע עתידות לסאיך תלה זה נזה וי״ל דאיתא נמדרש אם יאמר לך אדם סאיך סקנ״ס מח ה מתים סא נחינ אין כל חדש רק דאם נימא דאין נל חדש קאי פל העתיד שפ ר מחיה מחים רק דא״כ תקשה דלמס כרא אור הננוז להא הקביים יודע עתידות שיחכואו לא יהיו ראוים להשתמש וליכא למימר מירון הי״ת לכי שאי; כל תדש דהא אין כל חדש לא קאי פל כלתיד ולכך שאלו שתי שאלות וק״ל: דתירץ מדרש קהלת דף ק״ד הואיל דאינו! פומרין י לבושים מאן יספיק להם מזוני דאיתא כמד״ר ילקו.! (וישלח רמז קל״ב) נשא אם יאמר לך האיך הקבים מתיה ממיס סא אי! כל חדש ותירן החיה פ״י אליהו וע״י אלישע רק במו״ר פליגי אס יהיה לפתיד גיף חדש או לא וא״כ בשלמא למד״א שלח יהיה גוף חדש שכיר שהתמיה לא מקרי חדש שכבר החיה עיי אליהו ואלישע. משא״כ אס לעתיר יהיה נוף חרש אין ראיה מאלישע זצ״ל להמלרש זה ס״ל לאין כל חדש לא קאי על הפתיל

ואימא במ״מ וביל יוסף למא, לס״ל בלבושי! עומד! ס״ל ללא יהיה להם גוף חרש וא״כ שפיר אין כל חרש אף טל הפתיד ואיתא בגמ׳ דשבת דפתיד להוציא פירומ בכל יום לגלג עליו אותו תלמיד אי! כל חדש א״כ שפיר בלא״ה לא היה יכול לשאול מא, יספיק להון מזוני לעתיד לעתידי[ להוציא פירות בכל יום וא״כ יהיה להם מזינות. מפא״כ עכשיו דיפמדו בלבושי! וא״כ לא יהי׳ להם גוף̂יר אי; כל חדש אף פל העתיד. יח״כ מדש וא״כ ש שפיר י״ל כדפת השטות של חלמיד שלבלב פל מת שאמרו עתיד להוציא פילות בכל יוס ואיכ מאן יספיק להון

מזוני וק״ל

1יתורץ פסוק מכשורה פ׳ פרה רקאמר פל העתיל י וקראתי למן והרביתי והושעתי אסכם מטומאיתיכם לאיתא בסוף נרה אם מתיש דלפתיד צריכין הזאה או לא וכתב שס התום׳ וכ; הוא שם בח״א לתלוי בזה אם יהי׳ למתים גוף חרש אזי׳איצ הזאה והיינו וקראתי לדגן והרביתי ש״מ דאי! כל חדש לא קאי פל העסיס וא״כ שכיר ׳״ל (יש לעיין בנמ׳ דשבת יתיב ודרש עמידה להוציא פירות בכל יום לגלי עליו אותו מלמיל הא אי! כל חדש ת״ס דיש לפיי! מכח דיתינ ודרש היה קשה לו שיהי׳ להם גוף חדש וא״כ שניר והושעתי אתכם מטוסאוהיכם השיהי׳ להם גיף חדש שלא יהיו צריכין הזאה: דתורץ פשוק באיוב תתהפך כחומר חותם ויתילבו

וילך לאברועש כה 49

שוקע ומשה קייס ויש לומר דשמפתי מה שבלילה מושך לפי שהיום מתאבל על מהים במהיס בכל יום. ויש לתת טעם למה העולם מהאבל טל המתים ויש לומר לאיתא דאין העולם מהקיים פחות מששים רבוא מישראל ואיתא כל שאינו מוסק ככו״ר נורס שתסתלק שכינה מישי־אל דאין השכינה שורה פחות מק״!

לכבימ. לק רעולס מתאבל על מתים דילמא יתמעטו מכת המתים ויס י פחות מששים רגוא ויחרב העולם רק לחיהא למשה שקול על ששים רבוא וא״כ כל זמן שמשה קיים שהוא שקול עד ששים רכוא מישראל יא״כ איצ לשקוע השמש והיינו שאמר סיום אינו ז! ואינו שוקע ומשס קייס והיינו בניחותא אמר היום שכ״1 שמפה קיים א״צ

אני לשקוע השמש לא צריכה להחאבל מל המתים ןןזי£*י סכ״ל יש לתרץ כקהלת לזר הולך ורור כא והארץ למולם מומלח וזרח השמש וכא השמש לאיתא במדרש דור הולך ורור בא אין יוה שמתים פתוח מששים לבוא ונולדים והיינו שא״א לעולם בלא ששים רבוא מישראל. זאיכ שפיל העולם מהאבל על המתים של אותו היום והיינו דור הולך ודור בא דהיינו ששים רכזא נולדים וששים לביא מחים לכך הארץ לעולם עימדח ולכך וזרח השמש

ובא השמש וק״ל ב£׳ וילך ואמר ביום ההוא הלא על כי אי! אלהי בקרבי מצאוני הרטום האלה ואנכי הסחר אסחיר פני. וי״ל דאיחא בזוהר כי יהיה לאיש ב! סורר ומורה קאי על ישראל ילקוט חצא תהניט ובגמרא לסנהדרין לן* ע״א ראינו נעשה בן סורר ומורה סדשיגנכ משל אביו ויאכל חוץ משל רשוה אביו. אכל אס אכל ברשוח אביו אינו נעשה סורר ומורה והיינו כי המצאוני רעוה האלה ואמר ביום ההוא וריהיה קשה האיך נעשה סורר ומורה דהא צריך לאכול חוץ מרשוס אכיו ויאמר אין זה כי אם טל אשר אין אלהי בקרבי וא״כ שפיר חוץ לרשוח אביו מצאוני הרעוה האלה ולכך אנכי הסהר אסחיר פני וק״ל:̂׳ וילך הן כעודני מי עמכם ממרים הייהס ואן! כי ב אחרי מומי דיש לדקדק מאי כפל לשין הן עודני מי ממכס דכתד היה סגי סן עודני חי או הן עודני ממכס

ןייל דיש עוד לדקדק דסא אדרבה מ״נשה כגמ׳ דהני בריוני דהוו בשובבותא דרבי דאתר מימה של רבי מדו בתשובה דאמרי מאן יגן עלינו וא״כ דילמא א!£ כאן אתר מותי ישובו ישראל בתשובה רק דצריך לומר לאיתא ליעקב לא ממ ופירשו המפר׳ לאן! למת רק שיעקב מגי! אתר מוחו כמו בחייו. והיינו יעקב לא מת ובמשה ג״כ אמריגן משה לא מת וצ״ל ג״כ פי׳ סניל למשה מני! אף לאחר מיתם וא״כ כמשה שפיר הק״ו רלאחל מומו יהי׳ תי ממרים דלא ישובו נשכיל מותו דליכא מאן רינן מליסס דסא משם לא מח וסייגו סן עודני תי עמכם שהייחי חי ממש והייחי ממכס להוכיח אחכם ממרים הייחס

ואף כי אתר מיתי ואעפ״כ שאני נקרא חי איני עמכם וק״ל במדרש והובא בירו״פ האזינו דהשטן כא לקטרג ״" ע״ש מה עושה הר •ה מטמי! טוניס של ישראל וכשבא אינו מוצא אומר יש חומה אחת כמלאכים וכו׳ וי״ל דאיחא ביר״ו פ׳ האזינו דהקב״ה כובש דהיינו הזדונות ונשארו רק שננות וי״ל לאיתא בכלי המלה דהתשובה מס שמושי[ מאהבה נעשים מזרונות זכיות משאיכ אם מושם מחמח יראה כנין ני״כ מחמת אימת הלין נעשים מזלומס

שננוח

הפד פרשת

רת1רץ מררש וסובא בברכת שמואל בפי נהר לף טיז חנוך פעמים צריק פעמים רשע ולקח אוהו כשהיה לריק ואותו היום כיה ריס לאימא כר״ס קקב״ה ד! במסיד משא״כ כייס הכיכיריס והיינו שלקח אותו כשהי׳ צליק על שס טפו שיחטא וקשה להא מדהיר לן באשר הוא שם וסירן איתי היוס ר״ה היה ולנין במדה״ד ואיכ שפיר יחורץ דאיתא עור תירוץ על קין בלא נתקבל קרבנו דאיתא במדיר לפי שסקב״ס בוחר מרדפים שקין היה רודף והבל נרדף ואיתא בבחיי ויקרא דף קיל ע״ב הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם

ולא משיבים עליהם נאמר ואוהביו כצאס השמש בגבורתו לכי שאף השמש היה נרדף והלבנה היה רודף שקיטרגס לכך ניחן אור להשמש. יהיינו שומעים תרכסם ולא משיבין והוו נרלפים והיה כצאת השמש שהיה ג״כ נרוף ואס כן שפיר בשטה שהמתה זורחת ש״מ רהקביה ביחר בני־רפים. וא״כ שפיר לא נמקבל קרבנו של קין שהיה רורף אבל באמת ייל להקב״ה רן באשר הוא שם וא״כ שכיר אור הגנוז נברא קולם שחטא אלם כתימן היית וא״כ שפיר מברכין אז יוצר אור ויוצר סמאורוס ייתורץ בקהלת מר הולך ודור בא והמרץ לעולם עומדת ואיתא במד״ר רור הולך ודור בא כמו שהדור הולך כן בא במומם המתים יחיו ויעמדו במומם וא״כ ציל דלא יהיה להם גוף חדש זאי! כל חלש קאי נם על סלסיל. וא״כ מאי השמים וארץ חדשה ול״ל כמיש םי״ס בראשית לף ט״ו לחלש ם פיו שיתחרשו מעשיסס כמו חמשס רמו עולם חלש וא״כ שפיר והארץ לעולם פוסלת לחרשס פי' שיסחלש מעשיסס וזהו מכח ואין כל חוש אף על סעחיו וזסו מוכח מכת שכרא אור סגנוז בששת ימי בראשית רק וילמא הוצרך אז' שנתלו המאורות וצ״ל כמ״ש לברוא להשתמש על יום י ההיא ואז סיס סווילין מאיר רק מנ״ל פירוש סח״א וציל חס מוכח כמו שהוכית הס״א מכת שראינו שהחמה זורחת ושוקע. והיינו וקאמרי מניל זאח לזה קאמר וזרח השמש

יכא השמש יקי״ל ו?$פ״י הכיל ימירץ פליאה בשעה שאמר הקנ״ה למשה גדילים מעשה לך איל ספני מה מעטמה אח הירח לאימא ננחיי פ' שלח לך רף קיפ טיל דמצוח ציצית רומזים פל תתיית המתים שפחירים לטמוד נלנושיהם. ואיכ לא יהיו גוף חדש ואיכ אין כל חרש קאי גם פל הפתיל ושפיר נברא אור הגנוז ואצ״ל משום שהקנ״ה דן באשר הוא שם וא״נ שפיר לא נחקנל לקרבנו של קין. ואלא ציל להקב״ס בוחר ננרלפיס ואיב אמר משה למה

מעטחה אח הירח ויש לעיין עפ״ז ייקס קי! אל הבל אתיו מפי ציצית וגס יש לעיין לפליגי נגמ׳ אס הנל נברא ביום ראשון רק נל אחר נקנפ נזמט וא״נ גם המאורות נבראו ביום א׳ וא״נ לא היו צרינין לאור הגנוז משא״נ אס נימא דכיא נברא ביומו. וגס יש לעיי! ננמ׳ דינמית דף ס׳ ע״ב חליף מכס נדיליס מעשה ולא כתיב ציצית ש״מ

לאפנויי רפשה דומה ל״ס במדרש ילקיט דף סיד דהקב״ה אמר למיכאל ליטול נשמתו של משה. אמר רבש״ע מי שיוא שקול כעד ששים רבואאיך אני אוכל לראות במומו וימורץ

פ״פ מש״ל בפי כי תשא במדרש וילך דסיזם אמר א׳, אני זז ואיני

ח וילך לאברהם נכתבים דקשס עין רואה ואחיכ אוו, שומעת היל״ל לסישך כקושית יהחיי ותירן כל מעש־ך בשכר נכתבים 1ש0 הה' קורם לואיו יק״ל רק התירי! של סנתיי היינו אס נברא דרך איב שפיר קרם ס׳ לוא״ו משאיכ לאילך סיל דעולם נברא דרך תשר״ק וא׳״כ ליכא למילר סילון של הבחיי. וליל רראיה עדיף משמיעה ואימא פלונמא אם שמיס נברא תתלה או אלן דפליגי בזה אם עולם נברא דרך איב או דרך משריק דבי״ה ם׳ צור פילמים דהיינו עם הירד נברא השמים וטס הה' נברא הארץ ופליגי אס דרך איב אם דרך תשר״ק אם דרך איב נברא אזי הה' קדמם ונברא הארץ תתלה משח״כ אם דרך משריק נברא אזי היו״ד קדמה ונברא השמים החלה והיינו כאן שהקדים משה השמים לארן ש״מ רשמים נבראו תתלה דעולם נברא לרך סשריק וא״כ מוכת לראיס עדיף משמיעה ושפיר

החושש באזנו מהו שיחלל שבת וכו׳ יי האזינו השמים שאני מתרה בסם בישראל. וי״ל פ ב דחיתא בלמב״ם הל׳ עדות ובגמ' למכות רף י'

ע״ב בדיני נפשות צריכי! דווקא שניהם רואים זה את זה וא״כ דיש לדקדק דהשמיס והארץ אינם יכולים לראות זה את זה ביום כמו שאיתא בתוס׳ בחגיגה דף י״ב לווילון נכנס שתרית ויוצא טרבית דביום משמש שמשם יוצא אור. והעדות היא על קמת התירה דהיה ביום ואפ״ל דאיתא שם ברמב״ס כשהמחרה רואה את שני העדים הוא מצרף סטדים אף שאין העדים רואים זה אה זה דאיחא בילקוט ואתחנן נהן כת בעיניו שצ משה לראות מסוף הטולם וער סופו שנאמר מלך ביפיו סתזינה עיניך ואס כ! משה הי1 יכול לראות שמים וארץ וא״כ שכיר שאני מתרה. רק לא״כ צ״ל ווילו! הוא הרקיט השביעי ושפיר קאמר רשי׳י אמ״כ ולמה העיר השמים וסארץ בשלמא בלא״ה י״ל כמ׳״ש הז״ב שני בפי בראשית לשבטה רקיעים ותבל וארקא וארן טולה שיהא אלפי ולכך העמיל שמים וארץ וקחשיב שם ז' רקיעים ולא קחשיב ווילון. וא״כ בשלמא בל״ה הייתי אומר דלכך העמיר שמם וארן שהם טולים כמנין שתא אלכי משא״כ פכשיו דמשמפ ווילון השביעי ולת פלה החשבון הנ״ל ואיכ למה הפיר שמים וארן וק״ל ובאופן אתר פל זה שכתב לפיל האזינו שמים וארן שאני מחרס בישראל ותהיה עדים וי״ל הובא מ״ב מצוה קכ״ג בשס ר׳ יוסף הדרשן אך שבסוסי סשמרו ולא פ״י שליס. לפי דשבת הוא פדות וקי״ל ממ׳ לשבועות דף ל״ה אם לא יגיד וכתב לא בוא״ו ואל״ף דהיינו אם הבפ״ד ידבר בפצמו שואל עדות ומשביע אז מחויב הפד להפיד משא״כ אס הפלית שואל אינו מחויב להגיד והיינו אך את שבהיתי

ששמרו ולא מיי שליח וכאן יחד משה לשמים וארן שיפידו רק להא הי׳ ט״י שליח רק דיש לומר דמשה שאני שהים בו סשכינס בעצמם מרברמ מגרונו של משה והייט דפירש״י שאני מתרס בישראל ושפיר ותהיה מדים. לזם קאמר הכסוק מנ״ל דבמשס השכינה לזה קאמר כי שם ה׳ אקרא שמשה הי׳ הונם השם באומיוסיו כמ״ש בפי

ואסחנן בס״י

מדרש ילקוט ביואל והובא בז״ב פ׳ האזינו נסן קולו לכני סילו כי רב מאד מהנהו. נסן קולו לפני סילו ברים ט רב מאד מחנהו אלי ישראל. זי״ל דהקביס דן בר״ס ונוס; קולו לפני סילו גממ״נ אס הקב״ה יאמר לפטור איכ יפטור סנרונים דהא סיה כולם צריך לומל

לפטור

50 הפד פרע שננ>ת וא״כ שפיר מטמין סקביה הזדונוס ונשאר רק

שגגות בי״כ ולכך מהחיל הש״ץ כי לכל הפס בשגנס ובירו״ש פ׳ ויקרא דבמלאך נידון השגגות כזדונות וטכי״ז תלצתי ללטחיד יטפס השטן ג׳ טפיית ב$רס כבצר ומלאך כאלם ומזיל כשוגג ליש ללקלק נשלמא פני טפיות ראשוטם טהור משא״כ שובב כמזיל האיך יכול לטפוס להא בהליא כתיב במזיל מפס מזבחי הקמט לסוס ולפי הנ״ל לשלם האירונים תל טפות הוי לבאמח השט! סובר שהוא שינג רק לבמלאך נ&נש על שינג כמזיר לזה קאמר דהוא טפה למלאך כאדם דלינו כאלם ובאמת אינו 3ך דכוא מקרי מזיר ולפי טעותו במלאך כאדם לכך סובר

שוגג כמזיד וק״ל־ ןא״כ יסורן דבא השטן ואמר יש אומה כמלאכים דהא אין דרכו להמליץ רק אדרבה לקטרג ולפי סנ״ל שפיר. כשרואה שהקביה מטמין הזדונות ונשארו שוגגים בא לקטרג טל ישרמל במתק לשונו ואומר יש אומה כמלאכי שרת וא״כ לאויס לדינם אף על שגגות וכמו דאיסא בש״ך דלכך צום הקב״ה טל יוה״כ לפי שכוונת הקב״ה לבריא אדם כשר כמלאכי שרת אכן כאדם ממוהון מתמת התשא ולכך צוה יום א׳ בשנה שיהיו כמלאכים להתקיים מחשבתו של הקניה דום א׳ בשנה תשיג שנה

וא״נ שסיר הנ״לל בידי מטה פ׳ נא פ׳ טיו המלאטס מתתדשים י י ע ו בכל יום והביא מוס׳ לחגיגה מקראים שרכים לפי שסם כששקרימי! לומר שירה ולכך נשרפים והקשה הילי משה להא הס שונגיס ולפי הניל שכיר למלאך

נענש מל שונג כמזיל

פרשת האדנו וידבר משה אח לכרי השירה הזאח על הולם האזינו השמים והשמע הארץ וי״ל לסוף השירה ונפי־ אדמתו ממו וחיתא נמפרשים דאין אדם מהנפר ער שיתפכל הנשר ונשל״ה נתנ הטפס למה נשיתפנל הנשר אין דני! שוב את האדם לפי שהנשמה והנוף הם שני בתלי דינים מגר וסומא ואסור לשמומ זה בלא זה ואיתא בש״ך למשה הפיל שמים וארץ דהיינו שמיס היא הנשמה והארץ היא הגוף והנשמה והגוף משל לתגר וסומא לכך הפיר משה נשניהם נשמים ונארץ ואינ יינן וירכר משה אה דנרי השירה הזאה פד מומם והאזינו ונפר אדמתו עמו ש״מ דדווקא שניהם נאחה דני[ הגוף והנשמה. לכך הוצרך משה להעיד הקזינו שמים והשמע הארץ נוף ונשמה • במד״ר האזינו שמיס והשמע הארץ הלנה החושש נאזני מהו שיהלל שנה וייל לבל״ה לא היה שואל דאיתא נגמ׳ עי! שמרדה מותר להלל שנה וא״נ יהי׳ קיו לחושש נאונו דאמרק נגמ' סומא ונוס! לו דמי עינו תרשו ניס! לו דמי נילי ש״מ דאזנו חמור יותר מעון. רק מנת האזינו שמיס ואתינ הארץ יהי׳ נסתר זאת לנך שואל מהו שיחלל שנת דאיתא ננהיר פ׳ ויצא רראובן מיש הראיה ושמעין ע״ש השמימה והקשה דהא השמיפה עדיף מראיה מנח גס׳ הנ״ל וא״כ הי׳ ליקרא הראשון שמעין וחירץ לייב חישיס ננראו מן י״נ אותיות והראי׳

מ! ס' והשמיעה מן ואיו לבך הקרים ראובן עיש הראיה ויתירן ניק*5 עי! רואה ואיע שומעם וכל ממשיך בשכר

האזיני לאברהם כו 51

פרשת האת הברכהך אשר ברך משה איש האלהים וכתיב ומשם באלשי מבד ה׳ וכתב היא ולגבי שכינה הוא איש שמוריו להשפע משא״כ ל״ה הוא עבד שמקבל משם שפע ולא נראם באופן אחר דאיתא במו' איש אלהיס ומישל באלהים קימה ה׳ שובה ה׳ ובאמת כל צדיק מושל מושל ביראת אלהים שאלהיש גוזר גזרה וצדק מבטלה רק והייני במות הדן שאלהיס גוזר וצדק מבטל, משא״כ במדת הרתמים אין הצדיק יכול לבטל ולמולם אין ובר טוב ייצא מכי סקביה וחוזר בי והיינו לגבי מדת הדין אלהיס הוא איש שמכטל גזרותיו משא״כ לה׳ מיס הרחמים

הוא עבד ונקרא עבד ס׳ וק״ל • ועיין בזוהר פ׳ תזריע דף ק״ד עיר דקאמר שם אדם חשוב והקשה משה כתיב האיש משה ולא כתיב אלפ במשה ותירץ דמשה היה עבד ם׳ ולגבי אדם של

מעלה נקלא איש : בפ׳ םניל וללוי אמר הומיך ואוליך ופילש״י כלט שכינה אמר וי״ל דאיתא במדרש פ׳ תצום דףו בפס פפר תמו,ם לאורים םן רתמים ומומים י קיר פ הן לין. זי״ל לפי״ז לכך כתיב אורים ותומיס אורים לרתמים דהקביה מקרים רחמים לרוגז וכן במלה העליונה גדילה גמרם יאיתא בפליאם דהקשה דשמיס אש ומיס לאש לין ומיס רתמים ולמה הקלים לין לרתמיס ימירץ דלני שאנחנו למעה קרוב יומר לרין מלרתמיס לכך נגלנו קרויים שמיס אפ ומיס שקרוב לנו לסיינו ואתיכ מיס שהוא רחמים וכאן כמיב ולליי אמר םומיך ואוליך להקליס מימיך שהמת לין לאוריך שהמה רתמים לקשה קישימ הפליאה סנ״ל ולזה תירץ רש״י דהשבמה היא מרה אתרונה וא״כ היא קרובה יוסי• לדין מלרתמים. וא״כ שפיר דקאמר מימיך ואוריך יקשה האיך הקדים דין לרחמים לזה פירש״י כלפי שכינה אמר וק״ל וי״ל דגם הפסוק תירץ זאת וללוי אמר

דלויס המה די! ולכך הקרים אצלם חומים לאורים באליהו רבא פ״ג דף ז׳ וראו אש פני משה וכו׳

שמא תאמר הואינ שנכנס משם לבית עולמו בסל ממנו מאור פניו ס״ל ולא קס נביא עוד כמשה בישראל. וי״ל דאיהא במדרש ביד יוסף מםיכן זכה משה לקין טור פניו מה שנשתייר בקולמוס דהיינו שמונם פשוקים שלא כסב! מפה והיינו יכול כשמס וכתבו יהושע

וא״כ הוצרך למס שנשסייר בקולמוס יכול ניטל ממנו קרני הוד רק דאיהא עוד פי׳ ביד יוסף על מה שנשסייר בקולמוס ממנו נעשו קרני הוד. הפי׳ דקרני הוד למשה היינו מה דכסיב לא קס כמשה עוד נביא והיכן כסיב זם בשמונה פסוקים והיינו מה שנשמייר בקולמוס מה שלא כהב הוא והיינו דקאמר ס״ל לא קם נביא כמשה זהו קרני סול שלו וק״ל או י״ל לאיהא בילקוט שמואל פ׳וזאמ למשה בחייו לא זכהלאוהיוס גלולים רק א׳ זעירא ינס יא״י עניו והיינו מה שנשסייר בקולמוס נעשה ממנו קרני סול ואתר מיסו זכה לאיסיוס גלולים. משאיכ שלמם זכה בחייו ואבן שלמם הסיס. וא״כ בשמו שלמם שזכם לאוחייה גלולים א״כ כיו צריכין למס שנשתיירבקולמוס. ואיכ יכיל ניטל ממשם קרני סול. רק לסיינו אס שלמם מדף ממשס משא״כ אס לא קס כמשס נסחר זאס והיינו

לקאמר ס״ל לא קס נביא כמשה וק״ל בנמ׳

הפד פרשת

לפטור ללא תפנה על רב. ואס יאמר הקניה לחיוב יהיו כולם צריכים לומר לחיוב וא״כ ג״כ יהיו כטוריס. רקל להטפם משוס דוהלילו הערה רק רמורר במלכות די איצ והצילו הערה ובריס נילוניס כטבליס וכתבתי בשם אור תורה בפ׳ אמיר דלכך בר״ס אומרים למלך המשפט

ותרצתי פפייז למשפטיך עמדו היום כי סכל עבדיך דבדיני ממונות פד נפשה דיין משח״כ בדיני נפשות משוש כיון דחזו לא ילמדו זכית וכתיב והצילו הערס משא״כ במורל במלכות דאצ״ל והצילו העדה איכ שפיר פד נעשה דיין זסקביה הוא העד הוא הדיין וכריה דנין דיני נפשות יקשה למשפטיך עמיו היום וכי יכול הקב״ס לשכיט דבדיני נפשית אין פד נעשה דיין לזה תירץ כי הכל עבדיך שאתה הוא מלך וא״כ מבדים וכמורד במלכות פד נטשה ליין ןקיל. וא״כ שכיר נתן קילו לפני תילו וקשה דהא כיון דאמר לחיוב יאמרו הכל לחיוב וליכא כאן והצילו הפרה לזה תירץ המדרש בר״ה הוא נותן קילו לפני תילו דאו הוא המלך המשפט ודני; כמורד במלכות רק דתקשה לא״כ ליבטלו ישראל ברוב האימות כקושיה המין בתר ריב לס״יות לעמ״ז בשלמא אם נימא דבניס אנתנו א״א להתליק ח״ו בםקב״ה משא״כ אם נימא רפבדיס אנתנו קשה קיכית ליזול בתר רובא רק די״ל תירוץ נגד כל הפכו״ם אנחני הרוב. והיינו מירון הכסוק כי רב מאד מחנהו

אלי ישראל קיל

ב£׳ האזינו סמיכות וידבר משה באזני כל קהל ישראל האזיני שמיס וכי׳ ראיתא למה שמים וארץ ולא שמש וירת מכני לבשעה שהשמש זורחת אין הלבנה זורתת והוי רק מר א׳ רק רבגמ׳ אמר למכייס הי׳ נירון פ״פ מר א־זד וגם איתא דהשטן יש לו נאמנות נגד אתר משא״כ ניד רבים אין לו נאמנות יא״כ שכיר הוצרך משה להטיל שמיס וארץ והיינו וידבר משה באזני כל קהל ישראל דהיינו בשביל כל קהל לכך אין נאמנות לשטן ופול שהיו ישראל ואי! גילונין עיפ טל א׳ ועפ׳יז תרצתי בכסא ליום תגנו כי תיק לישראל היא לאיתא בזוהר בר״ה מביא השט! לה1יר מל ישראל את השמש והקניה משיבי לא יקים פר א' והולך אחר הלבנה והיא מתכשת והיינו בכסא ליום תגנו רק לליל, פ״פ פר א׳ לזה קאמר כי תיק לישראל

הות שצריכין דווקא שני עלים

ב£׳ הנ״ל סמיכות את לברי השירה הזאת ער תומם האזינו השמים ותשמע הארץ אמרי הי. באלשיך כתב להא אמירה רכה וכאן בשירה הכל לברים קשים כגילי! ומאי אמרי פי ותירץ לסוף סשירה וכפר אלמתו עסו זכו אמרי רכה והיינו וידבר את לברי סשירס סזאס. בהאזינו שמיס י על תומס לכך ותשמל הארץ אמרי פ ומשמע הארץ שמשה נוס לשמים שישתקו כי שס ה׳ אקרא

וייל עפיי מיש בס׳ התמונה רכל הנבראים לא השיגו רק מר מלכות ומשה השיג בתפארת יחול הייה ביס

המתלבש בכל השמות ולכן היה כת בידו לשנות הטבע ובנח השם הזה הדמים יהישע את השמש משירתו בשפה שהוא הי׳ אומר שירה. יא״כ שפיר האזיני השמים שישתקו מפני שיש כת בידו כי שם ס׳ אקרא וי״ל גס כן מיש סבה אם בריאה יברא מאח חרפו כי ס׳ שלחני דהיינו סכת שאשנה אח הטבפ שרפ כי ה׳ שלחני שאני הולך

בשליחוח משם הויה ביה וק״ל.

; הברכה לאברהם

אין שייך לומר נחלים צדיקים במיתתן יופר מבמייהם דכיון דמת נעשה חפשי מ! המצות ואיתא בספר יש פיבור מהרריל מפראנ ונתנתי דתכלס היא ענודה שבלב והתנסה היא נראש והמנודה היא נלנ וא״נ תל ויד נדול וא״נ שפיר מכת אנת שלמה ש״מ ת, תנחהך נלנ וא״נ שניר מעשה צדיק עדיף מתלמיד וא׳׳כ דנר־ך כותרים זאיז

דאמרת ושבח אני את המתים שכני־ ייתו וק״ל 1 יתורץ כנמ׳ כנ״ל מה שאנירו כ:מ׳ כתת ואמר למה ככל לשו! וי״ל רק דיש לתין ברישא נמ' לחולין דאיתא בנמ' דתולין דף ס׳ בשעה שיצאו ושאין למינהו כחח שי של עולם ואמר יהי כביד הי. וכתבו המוס׳ דהוא היה השר הנהכך מבשר לאש . וי״ל למוסר מתמה בבראשית היכא דהני בזוהר פתח רש:״י הוא דבר הדש שלא שמע אוזן משא״כ רשב״י פסי! הוא דבר שכבר היס כעולמו ואיחא שם למלאכים ח״א לסם לחדש שוס דכר אס לא מה ששממו והיינו כמאמר עירי! משא״כ חכם יש כת מליו לחדש והיינו דכאן קאמר פתח שר של עולם ואמר לקשה להא מלאך א״א לחרש והאיך שייך לומר פתת שר של עולם לכך כתבו הסוס' שהיא שר הנהכך מכשר לאש שהי׳ מתחלה אדם לכך היה יכול לחלש וק״ל והיינו אם צדק עליף ממלאך וזה מלוי אס מעשה עדיף משא״כ אם תלמיד מדיף אזי מלאך עדיף והייני שפד שלכךפתת ואמר דצדיק עדיף ואיכ מעשה עדיף לכך קאמר אנת שלמה אן תכמתך כנ״ל רק דיש ל,קדק דלמה הקדים סגמ׳ לא די שדבריך סותרים לדברי דוד אביך אלא שלביים סותרים זה את זה סיו להקשות כסשישס דבריך וס את זה. אצ״ל שמכת שאתה סותר דברי אביך א״כ קשה שדבריך סוהרים זה אה זה דכל״ז היה ייל הירון מל דבריו ששיסרים זא״ז דהי״ה פ׳ כי סשא כהב וכן היא באלשיך דאות! הצדיקים שמתו עדיפי מאומן הצדיקים שלא מתו וסט תיים לעולם כמו אליהו משים דיכולין להשיג יותר שלימות אמי־ מיתת! משא״כ אותם שלא מתו והם תייס לעולם ח״א להם לבוא לתכלית כשלימות עם נופ! שלהם. רק להקשה הי״ח א״כ מאי קאמר סיפא דקרא ושוב משניהם אשר עד; לא היה אס קאי על צדיקים ותירץ הי״ח משוס ושוב לאום שלא נברא ות״כ לכייז ייל תירוץ שלא יהיו דבריו סותרים זה את זה משא״כ מכח שדבריך סותרים דברי דוד אביך יסיה נסהר הדוץ זה דאיהא במד׳ סי׳ ר״א דפליני אס אדם רשאי לפתור דברי אביו בלימיל וכ; הוא באריכות בנ״ל פ' קדושין רק דרשיי ס״ל דאסור לסתור דרש״י נירש בקדוש־; איזהו מורא פלח יסתיר דבריו רק כרישא נתרן רשיי פ׳ קדושים דרש ״י כתב בפ׳ קדושים איש אמו ואכיו תיראו ושכתותי תשמרו אני ס' כולכם תייביס בכבודו איזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא

שלא יסתור דבריו דצריכי, לבאר בלא כ! איזה מורא וייל אי בלא כן י״ל דבי״ד פסק דא״צ הבן לחזור על הפתחים ולככד אמו וא״כ י״ל דהיינו מורא שמחויב לחזיר טל הפתתיס. דהתוס' בקדושין דף ל״ו בשם ירושלמי דהבן מחויכ לחזור על הפתחים ולכבד מביו ואף שלנבי הקביה כתיב ככד ה׳ מהונך מכל שחננך ולא יותר מחמיר בכבוד אביו כך הייתי אומר בלא״כ. משא״כ עכשיו דקאמר אני ה׳ נולכם סייגים בכבודי. וא״כ התמיר הקב״ה גמולו מחר מנבוד אניי ושפיר מקשה רשיי איזהו מורא וק״ל ״ רק למנח ששלמה ססר לברי אביו ציל למוסר לסתור.

ואיסא

?5 הפד פרשת וזא!

בגמ׳ בשבת שאל שאילתא זו לעיל מר׳ חנחום מסו לכינויי בוצינא מירא מקמי משא בשבתא סתת ואמר אנס שלמס א! סכמסך ואן סוכלתנותך לא רייך שרכריך מוסרים אה דברי דוד אביך אלא ששוחרים זה אס זס לול אביך אמר לא המתים יסללויס ואת אמרת ושבה אני אס הייתיס וכו׳ ותורת ותמרת טוב כלב תי מן אליה המת אלא לא קשיא וכי׳ ושאלה ששחלת וכו׳ ובעי, יעקב נרס

א-ת שלמה מלכא ונ׳׳ט והדקדוקים שבה יובן מכח הפשט יי״ל דאיתא כמד״ר שיר השירים קידם ישקני מנשיקות. ומח״כ דפליני מ״א כל מקים שנאמר מייך כשיר השיר ש בהקב״ס מדבר והיכא דכתיב מלך שלמה כשלמה הכתוב מדבר וח״א אף במקום שכתוב מלך שלמה בהקב״ס הכתיב מדכר מלך שהשלום שלו ואה״כ איתא שד השיי־יס בשיני נאמרה תניא ר' נתן אומר הקכ״ס בעצמו אמר שיר השירים לשלמה למלך שהשלום שלי וי״ל דהפלונתאל תלויה במה שהביא בש״ח ריש קהלת דר״ע ס״ל י מ ישיר השירים קדוש יומר אף משירות שבמילה וראב״ע ס״ל דאינו קדוש יותר רק מכחוביש דהיימ ספליי של שלמה לכך שיר השיר ס באחרונה משל שמביא תאה והוציא ממנה רק נלוםקא אתת נאה ופליגי בסדלש חיא שה״ש משלי קהלת ושיא משלי קהלת שה״ש וא״כ לראב״ע שה״ש

באחרונה משא״כ לר' נת! ס״ל דבשיני נאמרה בראשונה וא״נ שלמה פי׳ למי שהשלים שלי ושם במד״ר פליני דס״מ שלמה היה מלך וחכס ואח״נ טיפש וה׳ייט ואחינ

מלך וסכם והיא הדיוט וטיפש ומלך וסזר להדיוט וטיפש וקודם לזה איתא בני ירידות ירד שלמה בראשונה מלך טל כל העולם ואת״כ רק טל ירושלים דכהיב בקהלת הייתי מלך על ירושלים ואתיכ על בישי. דכתיב בשה״ש מנה מטתו שלשלמה שלא מלך רק על מטתו אם פן אם שה״ש בראשיכם ואת״נ קהלת א״נ שית הדיוט ולבסוף מייך דאת״כ חזר למלניתו משא״נ אם שה״ש נאמרה באחרונה א״כ ייל דנשאר הד וט וטיכש בממרוכה והיינו ד אמר אנת שלמה דמה דכחיב כשה״ש שלתה קא טל שלטה בטצמו ואם כ! ש״ס א/ו קדיש רק מכתובים אבל לא משירת מפה דלא קם כמשה וא״כ שפיר כראביט דשים נאמרה באחרונה וא״כ אן חכמתך אן סוכלתנותך דח״א םוכלתנותך פי' שטות כמו סכלות וכוללות לא ירעינן אימתי היס שלמה טיפש ואימתי היס מכם כשלמא כלא זה דאי שלמה קאי טל מי שהשלום שלו איכ נאמרה ש״ה בסיני ונאמרה כראשונה וא״כ ט״כ חזר למלכותו וחכמתו דהא קהלת נאמרה את״כ משא״נ טכשיו לא ידטינן אימתי היה

תכס ואימתי טיפש וק״ל רק ייל באופן אחר מה שיהא צריך לדרוש זה מכח אנס שלמה ש״מ דשלמה אמר שה״ש ואינו קדיש רק יותר מכתובים ולא משירת משה וא״כ שפיר כמדיא בנמ׳ דר״ה לף י׳ דלא כמשה אף במלכים. וא״כ למה םתמיל משלי במי רהשתא ליכא למימר ננל מיס יוס שניתנה בהם סתורה וי״ל כמר״א בילקוט ריש משלי שהתתיל במים שסהכמס בלב וא״כ אנס שלמה ממילא אן סכמתך צ״ל בלב ועכשיו קשה שיסיס לברים סוסריס זאיז. רבשלמא בלא זה ייל לשבח אני את המסים שכבר מחו פמו שכהב סייס ס׳ כי משא לקרא זה מלבר נצריקיס אשר נחלים גמיסחן יוחד מכחייסס. רק והיינו אס חלמיל גלול שפיר נחלים במיסה! יוחר מבחייסם. משא״כ אס מטשס גחל

הבד ברשת וזאת הברכה לאברהם כז 53 לנו והקשה דהא קדשים בליס אשור לזר וזר שאכל קישיס חייכ כרת אצ״ל כמו דאמרינן בגמרא שאיזזו בולמוס. ולכך היה מותר קדשיס להם וא״כ אף בטומאה היתרה להם וסירן דטומאה לא הותרה מש ם רתכף כשניתן לפיו מטמא אס הקודש וכיקיח נפש לא כוי עד שיהנס ויאכל משא״כ משוס זר שאכל קידש דהאיסור אכילס וכ־קיח נכש באדם כאמד לכך היתרו ומכיא ראיה כמי שהמירו לכבות נר מקמי תילה בשבת ולא התירי לטלטל הנר למין ויש לדמות למאי דכליגי כנמ׳ ד כסחים דף פיס. אם בעינן לקיים הפשה כעידנא דמתעקר הלאו כא! חשר 5

ט1ב ללכת לבית אכל מלכת אל בית המשתה והחי יתן אל לבו וי״ל דאיתא בזוהר פ׳ מקן ט׳ המיו לפולס ירגיז אדם יציט פל יצמ״ר ואם לאו יזכיר לו יום המיסה והקשה דהא יצהיר איהו מלאך המות וכי מלאך המות מתבר מקמי יימא דמיתא להא איהי קטיל לבני נשא וחמס ליליה היא אלא מהו לאתמר יזכיר לו יוס המיסה כגון למחבר ליכא לבר נש וטי וא״כ סיימ פירוש טוב לכת אל כית אכל וקשה קושיה הזוהר לאררכס תליה לילי׳ הוא ותירן הפסיק זה למתבר ליבא דבר נש.

והייני והחי יתן אל לבו וקיל: בהניל ג׳ מה שהיה ככר היא יאשר להיות כבר היס יהאלהיס יבקש הנרדף יי״ל ררש״י פי׳ יאמר טסיד להיוס פיד באהרונה היא דוגמת שכבר היו בראשונה אין סקביס משנס מדוסיו למולם רק דבנמ׳ נדה פליגי אס מצית במילות לפמיד ולכי סנ׳׳ל נשמע דאין בטילומ לפתיד ובשפרי אורה מקשה האיך שם הקניה נשר ואריה במרכבה שהוא דבר טמא ותירצתי לפי שאיתא והובא נייר שמיני דף קי״ח פיב ד׳ מתיר אסירים שלמתיד יטהר כל השמאים ואיה שפיר נשר ואריה מהיל נס כן ליטהר משא״כ אם נימא מה שהיה היא שיהיה שאין הקביה משנה סריסיו למולם נססר הירוןזה. וצ״ל סילון בל טבידמ הקילש פ׳ י״ז לפי שהטמאים מם רור&יס ורודפים אחר הטהורים שהם מצד הרחמים לכך הקב״ה מהלבש הקדושה כדמוח אריה ונפר להטיל אימה על הרודפים להציל אס הנרדפים. והיינו שחיק הפסוק כי אלהיס יבקש

אס הנרדף וק״ל: במחלת במל״ר דף קכ״ה אל סס; אס פיך לסטיא וכי׳ י למס יקנוף אלסיס טל קולך ותיבל מטשס ידיך אס סדור ולא הקייס חבל מעשס ידיך אזי אבדת מעט מצימ ראשוניה וצ״ע למס בשביל חטא זס שאינו מקיים נדרו מאבד מצות הראשונות ולא בשביל חטא אחר מאבל המלות בשוב לריק אס לא שתוהה מל הראשוגוס. ראיתא כל ספובר עבירס וכונס נטפה לו כהיתר לפי שנתנלנל נשמתו ותירצתי פל כי זה ככו ככו לסולך כי לא ישיב פור לארן מוללתי. ולרשינן בנמ׳ זה המוכר עבירס ישנס ולפי סנ״ל ראם עכר פטרה ושנה אז לא ישוב מיד אל ארן מולדתו לפי שנמנלנל וסבלל מל מצות מושבפ סארס שמשביפין אותו י$־ם שמלל או שסוא מושבע על סר סיני וא״כ כשעובל עבירס עובר נמי שכועה שהשכיעו אותו ואס סוא פוכר שכועס א״כ זה טובר על שני פעמים וא״כ הוא כעובר עבירה ושנה

בה

ואיתא שני טפמיס פל כביד אב ואם א׳ שמלמדו מישר לירא השמים ילפי״ז א״א כיסיס חייב בכבוד אביו ייתר דסא עיקר שחייב לכבד אביו שמביאו לירא השמים שימ לכניד הקניה עדיף כמ״ש התיס׳ םכ״ק דב״ק גבי גדול מלמוד שמביא לידי רעשה ש״מ למלשס עדיף משא״כ לטעם רש.י על ־חייבים לכבד אב וי-ם מש ס דג׳ שומפים כאדם ח״כ י״ל דיזיינ לכבד אביו ואמו כיוזר דיש להם שני חלקים בו וחיי מגח שכת״ דברי אביו צ״ל למומרכ ק־ה אייה מירא ולי־ ך לומר דחייב לחזור וא׳ לכתר '

1 הנתח ה בשכל רביו וא״כ חייב לכבי אביו יותר ט וציל הטעם דהייב לכבד אביו דג׳ באביו שבראו יא״כ ליכא למי״ר דכייב לא: ם שלא נברא דאם כ! אי! כאן לחזקת טיב? שנראו אלא צ״ל דטיב לארם שנכרא. ואם כ! השתא קשה שדבי־יך סוהרים זה אח זה וק״ל. ומאמר בנמ׳ דרוכרחים לומר לא המתים יהללייה "י דכיו! רמת נלשה חכשי מ! המצוח ודקאטרמ

ושכח אני את רמתי׳ היינו דורות הייני הראש האבות ממשה ובגט׳ דיומא דף ט׳ קאטר ר׳ יוחנן טוטם צפורנ! של רמשילם מכריש; של אחרונים וריש לקיש אמר אדרבה אחרונים עדיפא וא״כ לכי דעת ריל א״א לומר י5׳ הנ״ל ונ״ל דליהיי מיז. לקים בפלוגתא דאיחא במדרש

בראשית אס אחרי! שילט בראשי! או להיפך בםדיר פ׳ קרח דקרת הלך ונטל עצה מאשתו דיש

לדקדק דקרח פקח היה מה ראה לשטוח זה וי״ל דהכלל במפרשים רקרח רצה שישלוט שמאל פל ימין שהיא רתמים ובאמת הקביה מקדים רתמים לרוגז רק רק־־ח כבר להמאומר שילט כראשון כמי שאיתא בת״ח בעיריכי! דף י״ת דלכך נברא אדם חחל0 ואחיכ חוה שישלול האיש כאשה משא״כ לפי דטת קרת שישליט הא־דון לכך נטל פצה מאשתו וק״ל וא׳׳כ יתורן הגמ׳ ינ״ל מנח הקושיא שדבריך סותרים זה את זס וצריך לומר דישבח אני את המתים שדורות ראשונים פריט להראשון שולט באחרון וא״כ איש פילט כחשה וא״כ יהיה שכיר השינה לשאלה ששמלח מהי לכיטיי בילינא מירא מקמי חולה בשבח דחיהא במ״ע אובן קצ״ו והובא נייר פ׳ אחלי דף קכ״ג ע״ב דלכך פקוח נפש דוחה שבת ולכל מצות שבת.רה לפי שההורה דוגמח אשה לישראל

שכ-ה דוגמת זכר וא״כ שפיר נכשט שאלה ששאלת !/יפיי הנ״ל יתורן כסוק בקהלת אל תאמר ימים הראשונים טוטם מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת לפל ישכח אני את המתים י״ל הירון ראשי! הניל לכי שכלולים צדיקים כמיתה; י־ק דזה נסחר מכח שחכמה היא בלב ולא כראש. וא״כ העבודה מדיף. יי״ל חירין אמר דהיינו שבח אני את המתים דדירומ הראשונים עדיפא והיינו אל תאמר ימים הראשונים טובים מאלה שדורות הראשו״יס פריט משוס דשבירא לך שאי! התכמה בראש כניל לזה קאמר כי לא מחכמה שאלת פל זאת שאילו הייתי יודפ מאין החכמה יצאה מראש הייתי אומר כןוק״ל

לנהיור להנמרא הנ״ל דמה שחרצתי לפיל פתח יאמר והוכיח אנת שלמה אן חכמתך רק מניל ליוכיח כל זה יייל להוכיח מכח שאלה של השיאל דשאל מהי לכינויי טצינא מקמי כאישא כשכחא דאיחא כרלכ׳ג נשמיאל א׳ סי׳ כיא דאחימלך אמר למד אי! לי כי אם לחה כקודש ושאל אס הס טמאים. והשיב דוד אשה פצורה

*5 הפד קהלת לאברהם פשורס יייל במדרש בשעה שאמר הקניה ואם עד אלה לא משמעו לי ונו׳ שמא עשה ח״י אלא משורי שפשר דיל דאיחא באלפץ־ ויהעצנ ס׳ אל לנו דמה שבלב סקב״ה א״א להתבטל משא״כ דיבור וינחם ד׳ על אשר דיבר יא״כ שפיר פשה ה׳ אשר זמם דסחשבה טישס כולה לח״א להתבטל והיינו מושם אשר זמם משא״כ הדבור בצפ אמרתו לבורי עשה כשי־ה והיינו במדרש הנ״ל מטשה שאמר הקב״ה ואס פד חלה לח תשמעו וכו׳ שמא טשה חיו דייק משפה וק״ל ופפי״ז ייל כיי׳-ות הכסוק בירמי׳ ר׳ על זה מאבל הארץ וקדרו השמים

ממפל כי דברתי זמיחי ולא נחמתי ונח אשיבה ממנה והיינו אפפ״י שדברתי זמותי והייתי יכול לחזור מזר־

ואפ״ה לא נתמתי לא אשיבה ממ,ה וק״ל

איכה ס׳ סיגה יכול על טגן תיל פל רוב פשעיה וי״ל דכס־ב ה' הוגה דכא הויה הוא לתמים וצ״ל כמו דאיהא צדקה עשה הקב״ה שהקדים שתי שגיס רק דאיתא בזי׳ב לכי שהמקדש היה נישכן. וקי״ל אברקתא דמנלח אבד אלפי זוזי רק דהיינו אם נאבד קודם זמן כרמי! משחיכ אם הגיע הזל! ולא נאבד לא אמרינן דאכד אלפי זוזי -כדתיתא ש״י טבועות דמ״ג דלשס משכו! קיבלו ולשם ט־עון לח קיבלו מ״ש והייני הצדקה שהקרם שתי שנים רק לא פא̂פשו בפת סחירב! כדי במד׳ איכה פלוגתא דת״א ש שטר וח־׳א שלא היה בסורק הבית ומיתת צדיקים נדי שטר שהיה יותר מכדי הגונשיס וח״כ לכי דפה זו סיה ביותר בעונס מכדי העונש ושכיר צדקה טשהד שיהיה חבל קיזא דמנלא ותבל שהקרים שתי שנים. נד שטר א״כ אלפי זוז משא״נ למל״ת שהיה בעונש נ אי, בא! צרקה והיינו רקאמר ה׳ הוגה להוי׳ מצל סרתמיס הונס היינו צדקה טשה ה׳ שהקדים להיות אבל אלפי זוזי לזה קאמר במדרש יכול מל מגן שהיו בטונש החורבן כד שטר וא״כ יכיל טל מנן הקדים לזה תירןד המדרש ת״ל על רוב פשפיס שסיס טונס יותר מנ

הפוגש ישכיר צדקס פשה שסקדיס וק״ל:

במדרש איכה קודם פרשה ציון בידיה לן) ס״ג פ״ב דביוס שמרב ביה נולד משיח לנתיב והלבנון באדיר יפיל ויצא חוטר מנזפ ישי (ישפיה יי) ויש לתת טעם למה באמת כן. וי״ל טכ״י דתיתא בפ׳ ויקהל בזוהר קטן דן! רי״ב דלית מושבנא לאיטן יםורין לק״מין עליי לבר נש בכל יומא. ואינו! נחתו בשעתא ראימיהינת אורייתא. ונר הוו ישראל בארעא קלישא באינו! פולחני, וקרבנין להוי טבלי הוו מסלקין. השמא משית, מסלק לון מבני נשא דבפלמא וקורס לזה אימא לאי לא הוי מקיל פלייהו דישראל ונטיל פלייסו לא הוי בר נש יכיל למסבל יסוריהון לישראל פל עונשי לאורייסא וא״נ שפיר היצרן משימ להיומ נולד מינן! בשמה שנחרב ביס המקדש וק״ל בישעיה נהפטורס פ׳ רנריס ציון במשפט הפרה ושניה נציקה וי״ל עפיי דאימא ננמ׳ בקדושין דף קיא ע״א ננל ארן אחוזמנם גאולה מס״ו לרבוח בחי מומה וענד עכרי הנמכר לננרי דגגחל בקרובים. ופריך ענר מברי בסליא בסיב וסירן ההוא לקטע חונס לאף לר״י דםיל נ;דס אחוזה רשית באן

הובס

8ה מעשה לו כסיהר שמסגלנל וא״נ אומי כל הסצוס וק״ל :

במהלת מה שהיה ננר נקרא שמו ונילע אשר הוא י ארס ולא ינול לדון עס שסקי!) ממנו וכירש״י ולא יכול לדון עם מלאך המוח וי״ל דאיסא ללבך צוה הקניה לקרוא, שמוס לכל ואן} לעצמו קרא שמו לפי שכל מה שעשה' הקכיס קיים לעולם. וכא, נטר להיות סכל בליה לכך נגמרה הבריאה של הכל עיי צרם עיי קריאה השס ולכך קרא גס לעצמי שס והיינו כבר נקרא שמו ולא יכיל לדי! לס שמקיף ממגו זה מלאך המוס וק״ל ובזה יש לפרש בכםוק זה ועיין פור פירוש

לילקוט לעיל ל׳ ייר בפי משפטים ־ במהלת רוח בני האדם העולם למעלה ורות הבהמה י סיורדס למטה בארן דאיתא באור ישראל הלי סוכה דף קע״ב פ״א בשס זוהרי ממה יומי דבר נש אחוזים וקשורים בז׳ מלות מתחיל מחסל יכל אחד בלול מפשר שבעים שנס ולמטס רהבם עמל וזהו דווקא להמון פס אבל הצדיקים מתחיל ס! ממטס למפלס כשתמו ט׳ שטס עול ס בסוד זקנה ג׳ הראשונים והיינו זקני ס״ס כל זמן שמזקיטן תכמה נתוםף וזקני פ״ה מטכשין ויורדי! וא״נ ה״פ רוח בני האדם הצדיקים סטויי? היא למפלה משאינ רוח סבהמס עמי סארן סיא יורלס למטה

באלן למלכות נקרא ארן ורוק ׳במדרש קסלס עס לללס ועח למוח הלי כל חכמחו של שלמם שאמר עת לללת ועת למוח . זייל לבילקיט משלי לשלמה סגר רסחכמס היא בלכ לכך התתיל נמ׳ משלי וזה תלוי ככלונסא כגמ׳ ליומא לף מ״ה אס ארס ננרא מראש א״נ סמנמס נראש ואס מטינורו נכרא סחכמס נלנ וזס תלוי נפליגתא אדם לעמל יולד אס לערל פס נברא מראש ואס לפמל מטשס נברא מטבילו וכן איתא נסמיטס רף מ״ז. וי״ל רזה יסים שלוי בפלוגמא שהובא ביל יוסף אס יכול אדם להשיג יומר ממם שסיפ יורפ קולס שנולד. לאימא מלאך מסטר לחיניק שנולד ושוכח הכל דיש לסמ טעם למה מלאך משכחו. ובמד׳ קסלס איחא דלכך משכחו ראם

לא סיה השכחה סיס אדם לימד שנס פנתים ופוסק לכך השכחה. ואיכ לכך ג״כ משכחו סללאך שאס לא היה משכחו לא היס צריך ללמוד וחוס לעמל פה יולד לכך משכחו. רק לאס טמא דאדס לעמל מעשה יולד סקשה למה המלאך משכחו וצ״ל טמס אחר לכלל אס משמע בישן השמע בחלש ,לכך משכתו כלי שחלמול בישן. ואם יזכה ילמול בחלש רק להיינו אם יכול להשיג יוסר ממה שלמר כבר קולס שנולל וזה חליי אס זכה משלימין לו או מוסיפי! לו והיינו כל חכמתו של שלמה שאמר שהחכמס היא בלב וא״כ סטיבורו נברא ואדם לעמל מעשם נברא איכ למס המלאך משכתו יציל כדי שיוכל ללמוד לזנומ אם משמע בישן תשמע בחדש שיכולכ סאיך עס וא' . לסשינ יותר וא״כ זכס מוסיפי! לו

לללס ועת למות הא אס זכס מוסיפי! לי וק״ל.

מגילת איכה באיכה משה ה׳ אשר זמם בצפ אמרמי. ואיתא במדרש פשורה פשר טרש בצע לשון

חםד עשי. לאברהם כח 5ס איוב

שמ^תי פליאה באיוב איוב היס מהרעם על היהוריס איל למה ישבה בסוכה של נ׳ רפטת וי״ל עפיי מה שכ׳ בשס מטה משה לפליגי אס שני לכמה ו:׳ אפילו טפח או ג׳ לפטה ורביעיה אכילו טפח אס כהנים ולוים נחשבים לשנים הוי ג׳ לפטה ורכיעיח טפח להקטן הצריך לאמו ואם כהניס ולויס נחשבים כאחח הוי שני למות וני אפי׳ טפח רק ראם כהניס ולוים קרישה אחה צ״ל אמרינן בסיני קרושה אחה רק ער העגל היה עמלה בבכורים רק לא״כ למה לא נשתעבדו שבט לוי במצרים וצ׳׳ל לשיפבור מצרים היה לאיי ניתן עיי יסורים לכך נא נשתעבלו. ואיכ צ״ל רג׳ טהן עיי ׳סירים אי׳׳ חורה ועוה״ב וא״כ יסורין כלא חטא וח״כ בחנם התי־פם על הישירים וסייגו למה ישבת בסיכה שנ ג׳ דפנות̂בודה בבכירים וא׳׳כ כהניס ולויס קדושה א׳ הן וא״כ סיה ט מד הפנל ומה שלא נשתעבדו לויס כמצרים משוס דג׳ ניתן ט״י יסוריס ולמה מתרעם על היסוריס באוכ, אחר י״ל פל פליאה הנ״ל לאיוב סיה מתרעם על ׳סורי! ולכך נטרל מעוהיכ כמ״ש התוס׳ ות״א כ״ב משים לאי! אלם ׳ןזיןהן^זן ןש$אי$ו$ק? לי$א איתא להתירה מתחיל בבי אס זיכה לשתי שלחציית רק להתתיל בני לעילם סו קן*^ רבגמ׳ ב״ב כליגי ח״א ״וקן* ^ ו * 3 . 6 נ ה * ^ מ 6 ^ מכל צןדיס י<וי״ל דהיינו פליגי בסוכה אס צריך ג׳ לכנופ^ שהסו§5 מרמז לעולם כדאיתא והייני שאיוב לאלילי * ההרמש טל יסורין לסבר להתחיל בב׳ שיכילי! לזכות לב׳ טילמיח רק דילמח מפני שהפילה מוקף סג׳ צדדים, ואיכ למס ישבת בסוכה של נ׳ דכנוח או י״נ דסיכה של ג׳ דכנית משים לסוכה דירת ארעי והי/ו צריך מתה לדירת קבע לרמז דהעיקר נ£ היב וא׳׳פ למס התרפס על יסור,[ ור״ל. בנמרא דברנית דף י״ז כ״ל הוי מסיים סכרא לאיוב אמר הכי סיף אדם למות וסיף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם פומריס אשרי מי שנרל בחורה ומי שעמל בסורה ועושה נחת רוח ליוצרו יגלו צ בשם טוב ונפטר בשם טיב וטיב יוס המיתה מיום הלירה. ובפי! יעקב גרס איר יוחנן. רימ כד היה מסיים סכרא דא וב וכו׳ וי׳׳ל דאיתא בב׳׳׳ב דף י׳׳ד סידרן של כתובים רות תהליס איוב ופריך הנמ׳ נמד״א איוב בימי משה הוה הוי לקרומי איוב. ותירץ השחילו בפורענות לא התחילו ופריך וכא רות נמ׳ תחלה פורענות וסירן דאית לי׳ אחרית טוב דיצא ממנה דוד והקשו התום׳ דהא איוב נמי היה לי אחרית טיב דכה ב וה׳ נתן משנה לאיוב ומירצו דכפל לו שכרו כוי לטרדו מטוה׳׳ב וחיתא הטטס לכי שפוה״ב ניתן פל יסוריס ואיוב היה מהרטם פל יפוריס ולכך כה! לו שכרו בפוס״ז כדי לטרדו מפוה״ב רק דחיסא במורש בראשית פיית אחור וקדם צרחני אמר ר׳ יוחנן אס זכה אוכל שני פולמות שנאמר אתור וקדם 5רת,י וכתב היית דמדרש הכלינ פל הא דאמרינן כאן אדם זוכה לשתי שולחנות וא״כ לפי דפתו שהפליג צ״ל דאתור וקדם אתי׳ כדאיהא בפירובין דף יית דדו פרצופין רק מאי וייצר בשני יודין וציל כחן לאיתא במדרש בראשית פייר סיה וייצר בשיא שסי יצירות ללא כשם שיצירתו בפוה״ז יצירתו בעוה״ב . רבפוה״ו מפיר ובשר יאת״כ גילי, ועצמות ובפיס״ב

בשיחיו

חובה ואיהא איש כי ימכור בחי פרי חומה איש הקביס ובחי פרי חומה זה ציון וציין סקב״ה גאל כרין שיגאל בקרובים יציל דבכל ארן אחוזתכם גאולה תתנו לרבות בתי ערי חומה שנגאל בקרובים וא׳כ י״ל לע״פ הנמכר לנכרי רשות דהיינו בדרך צדקה משא״כ אס טמא רבתי טרי חומה אינו ״אל בקרובים. איכ ציל דמרבה ע״ע ממכר לנכרי דניאל בקרובים דהיינו שחיבה משא״כ אס טמא דררבה לבתי מרי חומה איכ י״ל דעיע אינו חיבה רק רמה לי־ך צדקה והיינו צ ו, במשפט תפדה והי/ו רש״ל דבכל ארן אתוזשכס גאולה תתנו מרבה ערי הזמה ואיכ אי, כא, לימוד רעיע תובס והיינו איכ

שביה בצדקה ולאי הובס :

אםתר ותאמר אסתר אס על המלך טיב ונו׳ יכתב להשיב. ייאמר ׳ את הסכרים מתשבת המן ונו המלך וכו׳ הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על הפן ואתם כתבו פל היסוריס כטוב בפיניכס. ליש ללקלק לאין התשובה מפי! השאלה מה שהשיכ ואותו סלו

\ ̂אי11לי חי$£. טל הפן ואתם כתבו פל היהוליס ננ|3

1 גזירה ומת אתר מינייהי נתבטלה הגזירה ו^ינישפיר

כתשובה מטין השאלה לבטל מחשבה המן ימה והשיב ואותו סלו על הפן ועכשיו שפיר ואחס כחבו פל היהודים כטוב בפ נינם בגמ׳ למגילה רף י״ב פ״ב ת;א כיי! שנכל פור בחירש אדר שמח שמחה גדילה ואמר בבל לי פיר בחודש שמת בו משה ולא היה יודע שכז' באדר נילד משה ובז׳ באדר מת משה דיש לדקדק למה לכגמרא לומר ולא היה יודפ שבז׳ באדר מת דהא כבר ידפ זה וי״ל דהכלל עד שלא שקפה חמה של משה נולד צדיק אחר וא״כ כמאי שמח המן דילמא הי׳ נולד אחר יותר גדול ממשה רק דהוא הוכית שמוכרח שנולד צדיק קט! ממשה דאיתא בגמ׳ דמשה מת בשבת וכגמ׳ דשבה דדוד ביקש שימות באחד בשבת השיב סקב״ה אי! מלכות נוגפת בחברתה אכי׳ כמלא טמא אמר אמות בע״ש השיב לו הקביה סוב יוס בחצריך מאלף עולות שיקריב שלמה ואיכ במשה שמת בשבת מסתמא ביקש שלא יחי1ל שבת שימות בפ״ש וציל שטוב יוס בתצריך שהיה משה יוחר צדיק מצדיק שנולד במקומו ואיכ שכיר כמס כס, רק דאיתא בחידושי אגדות בקידושין דף ל׳׳ח דהקביה משלים לצדיקים מיום ליום דיש מפרשים באיזה יוס בשבופ כנולד בחומו יוס מת וא״כ י׳ל דלפולס הי׳ צדיק נולד יוסר גדול ממשה ולקשיא לך למה מס בשבס ולא בפיש דייל דהקביה משלים לצדיקים מיום ליום ונולד לשבח לכך הוצרך למוח בשבת רק דח״א כסב באמח דפירש משלים מיום ליום דהיינו בחודש ולא בשבופ וא״כ שפיר מוכח ובאמת הפשט מהופך וצריכי; לעיי, מפי״ז ליישב שיה״ פל נכין וי״ל כך דיש לומר ש׳ילר צדק כמותו או ייתר ודקשיא לך איכ היס למותש לזה מתרן והוא לא ידפ שבז׳ באדר ממ משה וכז׳ י " באדר נולד משה שהקב׳ס משלים לצדיקים מיום ליום ולכך היצר־ למית בשבת ז׳ ארר ובז׳ בארר נולל משה והיל.

לאברהם כיפס הרמבין ואם לא יהיה גון! חדש אוי יחולו יימוסי. יי״ל לחח מעם סיב למה הדבר כן אס ׳סיס להם גון! מדש לא ימיחו דאיסא במדרש קימן עפר

שבידך גזולה היא שנאסר מעבר אהה ולפסר חשוב א״כ המיסה משוס שצריכין לסהזיר אס הנזילה קימן עפר היינו שנולדים מאדם משא״כ אם נימא שלטהיד יהיה גוף חדש שכולו ימי׳ כאיי וא״י יהיה לני ואיכ סקימן מפר שיהיו נבראים ממנו לטחיד אינה גזילה. דשלנו

. ו מפ היא. ולכך לא י

56 השר איוב כשיחיו המחיס מתחיל בנידין ופצמוס ואח״כ פור ובשר סשא״כ בסיא כשם שיצירחו בעוה״ז מעיר ובשר כך בפוסיב. וכהב הי״ה רביש וביה פליגי אס יהיה ססייס המהיס נוף הדש דב״פ ס״ל שלא יהיה להם גוף חדש . לכך מחחיל בפוה״ב ממדין ומצמיח מחוזק הנוף וביה ס״ל שיהיה להם נוף חרש ימהחינ בדבי־ הקל כמו געוה״ז וביד יוסף ובפי ביס אלהיס כתבו בכלוגחא של הרמב״ס והרמב״ן דפליגי אס ימתיס שיח ו לעתיד אס יחזרו וימותו קודם מוה״ב דהיינו אס יהיה להם גוף חדש שוב לא ימופו

תם ונשלם

הועתק והוכנס לאינטרנט 9ז8.0<001נ1*6וונ61ו1.^ח*

ע׳יי ה״טתשט״ד