בספרחיים

קונטרס

בירורים ועיונים, עובדות וסיפורים,

בדבר הספר תורה שנשאר לפליטה

זכותו יגן עלינו מצאנזבעל "דברי חיים" מעזבונו של מרן הקדוש רשכבה"ג

יוצא לאור לרגל מעמד אדיר וקדושביום מתן תורתינו תשע"א לפ"ק

בספרחיים

קונטרס

בירורים ועיונים, עובדות וסיפורים,

בדבר הספר תורה שנשאר לפליטה

זכותו יגן עלינו מצאנזבעל "דברי חיים" מעזבונו של מרן הקדוש רשכבה"ג

יוצא לאור לרגל מעמד אדיר וקדושביום מתן תורתינו תשע"א לפ"ק

Page Layout and Booklet Printing By:

YHK SERVICES463 Bedford Ave. Brooklyn NY 11211T. 718.705.7210 | F. 718.705.7211

יוצא לאור ע"י הנהלת

קהל יטב לב ד'סאטמאר נתייסדה ע"י מרן רביה"ק זי"ע

בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א

ף

150 Rodney Street Brooklyn NY 11211

718.384.7449

בספרחיים

קונטרס

Inc.

בפתח השער | קונטרס בספר חיים ג

שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולםויבא מלך הכבוד

מצאנו, קיווינוהו היום זה הזה, לזמן והגיענו וקימנו שהחיינו וחדוה, גיל ברגשי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, בהגיע עת משוש, עת זכינו לזכיה המופלגת אשר להיות זכינו פרטית, והשגחה דשמיא סייעתא ברוב אשר מיתרחיש, יומא בכל לאו האכסניא של תורה, להשכין כבוד בתוכינו, כבודו במקומו מונחת, את חפצו של צדיק, בקדושה שנתקדש זי"ע, מצאנז הקדוש הגאון מרן של הקדושה תורה הספר ה"ה של מעלה בעבודתו הקדושה לפני קונו כחד משרפי מעלה, ואחריו עברה לידי בנו מרן הגאון הקדוש משינאווא זי"ע ואחריו לידי בנו הרה"ק ר' משה משינאווא זי"ע, ונתעלה ראשונה בקדושה הס"ת שקידשו לכת, מטיבי שלשה הני ע"י משולשת לקדושה

שקידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא.

בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי בירחא תליתאי, כשנזכה לחגוג בהוד תפארה תורה" הספר "הכנסת והקדוש הנשגב המרומם המעמד את דקדושה, ובהתרגשות לבית מדרשינו הגדול ביום חג השבועות זמן מתן תורתינו הקדושה, בקול המון חוגג במקהלות רבבות אלפי ישראל, המתאבקים בתורת מרן רבינו הקדוש בעל דברי חיים

מצאנז זי"ע ובנו הרה"ק בעל דברי יחזקאל משינאווא זי"ע.

אשרי עין ראתה שמחת קהל עדתינו השמחים בשמחת התורה הקדושה, ועל צבאם ישמח צדיק כבוד קדושת מרן רבינו שליט"א, דור חמישי למרן הדברי חיים, בברכת הקדוש, זקינו של בירושתו לזכות בנעימים לו נפלה חבלו אשר על והמטיב הטוב להמשיך שרשרת מסורת אבותיו הקדושים, להכניסו ולחנכו ביום חג השבועות הזה, ולעבוד העבודת הקודש בהספר וזיווה בקריאת פרשת קבלת התורה, ולחדש אורה להלהיב ושלימים, יראים מעשה ואנשי חסידים ישראל אלפי רבבות בקרב תורה, לבות ישראל לאביהם שבשמים, בקריאת התורה בזמנים המיוחדים, עבודת ההקפות, דרשות התעוררות בליל כל נדרי, בחפצו של צדיק שנערכו בה העבודות הקודש ע"י הני קדושים וטהורים, זכותם יגן עלינו, יזכור אהבתם ויחיה זרעם, שלא תאבד שארית

יעקב, ויזכו לרב טוב כל המתענגים בה, להתבשם מהרישומא דקדושה הנחתם עליה, מכתב פתוחי חותם קודש לה'.

דד קונטרס בספר חיים | בפתח השער

ופותחין בכבוד האכסניא של תורה, ה"ה ידידינו הרבני הנגיד הטפסר המרומם, נגיד ושוע, בונה ומקים עולמות של תורה ויראה זה רבות בשנים, הרה"ח ר' משה שמואל זופניק שליט"א, שזכה לקיים הפסוק 'הון ועושר בביתו' כמו שאמרו חכז"ל בירושלמי ועושר 'כל המקיים ספר תורה בתוך ביתו עליו הכתוב אומר הון )סוף מסכת ביכורים(

בביתו וצדקתו עומדת לעד', והוזיל זהב מכיסו להרכיש חפץ יקר וקדוש הזה, להניח ברכה בתוך ביתו, אשרי לו ואשרי חלקו.

דורון המביא 'כל ע"ב( קה )כתובות חז"ל שאמרו מה לקיים מצוה, גוררת ומצוה לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים'. ובו ביום, ביום חג הביכורים, מעצרת מביא וקורא, להכניסו להבית הגדול והקדוש בית מדרשינו הגדול, ע"י כ"ק מרן רבינו שליט"א, לפזז

ולכרכר בכל עוז לפני ארון ה', ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל.

ארשת שפתינו יערב לפניכם, מי שבירך אבותינו ורבותינו הקדושים שקראו בספר ובנותיהם ובניהם ונשיהם הם הזה, הקדוש הקהל כל את יברך הוא הזה, התורה כולנו שנזכה קהלתינו, ושמחת התורה בשמחת המשתתפים וכל להם, אשר וכל ואור נר לרגלינו יחד לברכה שלימה, בזכות הני צדיקים וקדושים אשר דבריהם הם בתוך ברכה להניח עלינו, מזיוום להשפיע עלינו, ברחמים יפנו ממקומם לנתיבתינו, ביתינו, להשרות שכינה בתוכינו, לדבק לבנו בתורתינו, ללמוד וללמד לשמור ולעשות

ולקיים את כל דברי תלמוד תורתיך באהבה.

הכ"ד מגישי מנחה לכבוד אלופי אלפי אנשי שלומינו חברי קהלתינו הק' לאות מזכרת מעמד אדיר וקדוש ביום מתן תורתינו חג השבועות תשע"א לפ"ק

הנהלת הקהלה

י מעשי ידיו להתפאר ע בשער הקונטרס חובה נעימה עלינו להגיד לאדם ישרו קדם האברך המפואר הנעלה,ברוך הכשרון פאר המעלה, צנא מלא ספרא, חריף ובקי, משנתו קב ונקי, ירא ושלם,

הרב יואל בהרה"ג רבי מנשה פילאפף שליט"א

אשר בזך הרעיון ומיטב הגיון זכה לברר מקחן של צדיקים, ועל ידו נערכו פרקי הקונטרס דלפנינו בבירור עניני הספר תורה שנתקדש בקדושה של מעלה

וכל המברר מקחו של צדיק כאילו קיים עשרת הדברות אמרו חז"ל, וברכותינו בשם כל הקהל הקודש הדין שיזכה לחיי נחת, וזכות הצדיקי עליון יגן בעדו כל הימים, וברוךאשר יקים את דברי התורה הזאת, עץ חיי"ם היא למחזיקים בה ותומכי' מאושר.

פרק א' | קונטרס בספר חיים ה

בה, ישוו לא חפציך וכל מפנינים היא יקרה אשר הלזה, הקדושה תורה ספר

שהשתמש בה הרה"ק מצאנז זי"ע, ואחריו עברה לידי בנו הרה"ק משינאווא זי"ע

ואחריו לידי בנו הרה"ק ר' משה משינאווא זי"ע, היתה כלי צנוע למשך קרוב למאה

שנים האחרונים, מאז פטירת הרה"ק ר' משה משינאווא זי"ע, כשעברה לידי בנו

ואח"כ לידו, הס"ת כשעברה בוויען דר זצ"ל שהיה דוד מסאקאלאוו ר' הרה"צ

כשהובא כאן ע"י חתנו לארה"ב כמעט שלא השתמשו עמה מחמת רוב חשיבותה

ורק בזמנים מיוחדים הוציאו אותה מנרתיקה, כפי שיסופר להלן. דין וקדושתה,

גרמא, שהרבה פרטים אודות הספר אינם ידועים, וקדמות יריעות הספר תורה שוכן

קצת בערפל, ולא נכתבו למשמרת בכותבי קורות הדורות ובספרי סיפורי צדיקים.

ומה שידוע לנו הוא רק ממה שנמסר מפה לאוזן אצל כמה מנכדי מרן הקדוש מצאנז

הרה"צ נכדי היום, עד הספר מחזיקי ובפרט הס"ת, אודות פרטים שידעו זי"ע

מסאקאלאוו האחים בנש"ק הר"ר משה והר"ר חיים יצחק דוד ירוחם הי"ו.

מאידך גיסא, אין חפץ זה כשאר חפצי צדיקים הנמכרים על שוק העתיקות, שצריכין

לברר מתחלה סמכות ידי כל האנשים שמשמשו בה, עד שמגיעין למקור מוסמך שאכן

כיון שבדרך כלל חפצים אלו הם עוברים לסוחר, היתה זאת חפצו של אותו צדיק.

והוא דבר הניתן מיד ליד ומסוחר לסוחר הרוצים להשביח מקחם. ובכהאי גונא יש גם

מקום לחשוש אם אין יד גנב באמצע, שאז אין שום סגולה בחפצי צדיקים כמבואר

בספרים הקדושים. לא כן הוא בנידון דידן, שספר תורה הזה שאנן מנעוריו ושקט הוא

אל שמריו, ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך, על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר.

מאז יצירתו עדיין לא היתה ביד סוחר כלל, ועד היום לא נמסר לשום אדם בעולם

זולת היורשים מדאורייתא מדור לדור, מהרה"ק מצאנז להרה"ק משינאווא, וממנו לבנו

הרה"ק ר' משה משינאווא, וממנו לבנו הרה"צ ר' דוד מסאקאלאוו, וממנו לחתנו הרב

ר' אהרן ירוחם, וממנו לבניו האחים החשובים הר"ר משה והר"ר חיים יצחק דוד הי"ו.

הרה"צ חתן ירוחם אהרן הר"ר מאביהם קיבלו הנ"ל, האחים עדות לפי

חתנו מירושת חיים הדברי קיבל הלזה תורה שספר זצ"ל, מסאקאלאוו

פרק א׳

סדר השתלשלות הספר תורהשנתקדש בקדושה משולשת

וו קונטרס בספר חיים | פרק א'

הגאון הברוך טעם זי"ע. מאידך גיסא, ישנם כמה מקורות נאמנים שהדברי חיים ציוה

את סופרו הנאמן וחסידו הנלהב הרה"ח בנש"ק ר' נפתלי צבי וויינפעלד ז"ל נכד הרה"ק

וזהו הספר תורה שנשאר לאחר פטירתו זי"ע, לכתוב עבורו ספר תורה, מראפשיץ

שעבר לירושת בנו הרה"ק משינאווא זי"ע. וכן העיד כ"ק אדמו"ר מבאבוב זצ"ל )מפי

שליט"א מפשעווארסק אדמו"ר וכ"ק ר' ברוך אברהם האראוויץ שליט"א(. חתנו הרה"ג

העיד בשם אביו כ"ק אדמו"ר מהר"י מפשעווארסק זצ"ל שר' נפתלי סופר הנ"ל היה

סופרו של הדברי חיים.

ניתי ספר ונחזי

נפלא, דבר נתגלה מתחילתו, תורה הספר את כשגוללין ונחזי. ספר ניתי ובכן

שארבעה יריעות הראשונות נכתבו ע"י סופר אחר משאר כל הס"ת שנכתב ע"י סופר

שני עד הסוף. הקלף של כל הס"ת נראה שהוא משל סופר הראשון, כי כל הקלף הוא

יריעות הראשונות. זאת אומרת שהסופר הראשון הכין את כל כאותו של הארבעה

הקלף כדי לכתוב עליו כל הס"ת, ולא עלתה בידו לגמרו רק עד סוף היריעה הרביעית

שהוא באמצע פרשת לך בפסוק ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ובא הסופר השני וגמרו

ממקום שפסק הראשון, והתחיל מואתה תקבר בשיבה טובה עד סוף התורה.

נראה הס"ת, כל על המומחים שעברו הסופרים של ביקורת עין לפי ועוד, זאת

בעליל שהד' יריעות הראשונות נכתבו ע"י סופר ותיק בא בימים, והשאר נכתבו ע"י

להוודע תקופה, אותו מסופרי השוואות חפשו לכן אי צעירותו. בימי צעיר סופר

מי כתב יריעות אלו. ואינה ה' לידם תפילין הנמצא כהיום שכתבם הרה"ח ר' נפתלי

ומזה לזה. זה דומה שהכתב נתגלה הזה, תורה להספר אותם וכשהשוו ז"ל, סופר

הגיעו למסקנא שכפי הנראה נתאשר מה שהיה מקובל אצל כמה מנכדי הדברי חיים,

שהדברי חיים ציוה את ר' נפתלי סופר לכתוב עבורו הספר תורה. ומה שהעידו האחים

כנים הדברים, קיבלו מהברוך טעם, אם חיים הי"ו שהדברי ירוחם לבית החשובים

מסתבר לפי זה שהד' יריעות הראשונות קיבל מהברוך טעם, והוא בעצמו מינה את

ר' נפתלי סופר שישלימנו עד הסוף. ובזה נתיישבו הסתירות שבין הקבלות, והכל על

מקומו יבא בשלום.

ד׳ יריעות הראשונות

פשוט זה הראשונות. יריעות ארבעה כתב מי לברר נשאר עדיין אולם

פרק א' | קונטרס בספר חיים ז

וברור שבהיות דלכתחלה אין ממנים שני סופרים לכתוב ספר תורה, כמבואר בחו"מ

סי' של"ג ברמ"א ס"ה, דסופר המקבל לכתוב ספר אחד וחוזר בו מקרי דבר האבוד,

ובסמ"ע ובש"ך שם דספר שנכתב בכתיבת יד שני סופרים הוא מקולקל. א"כ בודאי

אחר התחיל שכבר ס"ת על לכתוב שיתחיל לסופרו מצוה חיים הדברי היה לא

לכותבו, לולא היתה לו חשיבות יתירה כתב ידו של הסופר הראשון, שבשבילו היה

כדאי לו לוותר על זה והשלימו בסופר אחר. ומלבד זאת, לאחר העיון ע"י סופרים

ותיקים ומומחים שבדקו את הכתב שבאותן היריעות, נתגלה שמדובר בסופר קדוש

השורות מבצבץ ומבין האר"י, וכוונות קבלה ע"פ כתיבתו הבעש"ט שכל מתלמידי

כבשאר לא אשר הוי"ה, השם בכתיבת וביותר הסופר. אותו של וקדושתו גדולתו

כל הספר שנכתבו השמות כסדרן במקומם, רק בד' יריעות הראשונות רואין בהדיא

שהשמות נכתבו בזמנים אחרים מהתיבות שמפניהם ומלאחריהם. זאת אומרת שלא

זמנים לו והיה הראוי, בהכנה לזה התכונן רק לה, כשהגיע יד כלאחר השמות כתב

מיוחדים לכתיבת השמות הקדושים(א).

כשבודקין האותיות אחת לאחת, נראים הרבה אותיות דומין לכתב ידו של הסופר

הקדוש המפורסם הרה"ק ר' משה מפשעווארסק זי"ע. וידוע ומפורסם התשוקה של

תלמידי הבעש"ט לזכות בכתב ידו של הרה"ק ר' משה מפשעווארסק זי"ע, שהיה כותב

לכל אחד לפי שורש נשמתו, ואין הנייר מספיק להביא כאן מה שהעידו צדיקי דורו

על כתב ידו, ובני הרה"ק ר"ר זושא מהאניפאלי זי"ע מעידים בהסכמתם לספה"ק אור

פני משה בשם אביהם הקדוש שבהיותו כותב ספרו הקדוש היה להב יוצא מאותיותיו

הכתובות עיי"ש, ואין כאן המקום להאריך.

ספרי תורה של הרה"קר׳ משה מפשעווארסק זי"ע

אולם דא עקא שהרה"ק ר' משה מפשעווארסק זי"ע לא כתב רק ג' ספרי תורה.

מפשעווארסק משה שר' זי"ע, ממונקאטש הגה"ק כ' )מכתב קע"ד( שפירין באגרות

כתב שלשה ספרי תורה וידועים לו היכן הם. וכ"ק אדמו"ר מפשעווארסק שליט"א

אומר בשם אביו שהתחיל לכתוב ס"ת רביעי וגמרו רק עד ספר ויקרא. ובשיח זקנים

)ח"ו ע' קי"ב( מביא בשם הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע שכתב רק שני ס"ת ועוד חצי

א( עי' בשער המצוות פר' וילך לרבי חיים וויטאל, שו"ת יוסף אומץ סי א', שו"ת תורת נתנאל סי' י"א, שו"ת גינת ורדים כלל ב' סי' י'.

חח קונטרס בספר חיים | פרק א'

זי"ע, כעדותו הגה"ק שלא גמרו. מהידוע לנו הוא הס"ת שהיה בידי החוזה מלובלין

מקאמארנא זי"ע בספרו שולחן הטהור )סימן קל"ו( שכ' בזה"ל, מורינו ורבנו יעקב יצחק

מלובלין היה לו ספר תורה מכתב קודש קדושים מו"ה משה מפשעווארסק, והיה נוהג

כשהיה נוסע בדרך היה הספר תורה עמו בכל הדרך, שלא רצה לקרוא בספר תורה

אחר ע"כ. ס"ת שני' כתב למען הרה"ק מנעשכיז זי"ע, ואין כאן המקום להאריך באופן

קנה אח"כ זה ידועים. ס"ת והדברים הזה הקדושה תורה כתיבת ספר השתלשלות

ועבר בירושה נכדי הרה"ק מנעשכיז בכסף מלא, זי"ע מאת הרה"ק מהר"י מבעלזא

אח"כ לנכדיו, ונטמן בעיר האלאשיץ בפרוץ מלחמת העולם השני'.

ס"ת שלישית יש מייחסים שהיה בידי העטרת צבי מזידיטשוב זי"ע. אולם בספר

אחיו ליורשי זי"ע מפרימישלאן מאיר ר' מהרה"ק מכתב נמצא מאיר דר' מרגניתא

עבור ר' משה מפשעווארסק מזכיר שקנה ס"ת של ובו יצחק מקאליש, ר' הרה"ק

ארבעים אדומים. וז"ל ומכח הס"ת של אבי זלה"ה אם דעתם טוב להם אזי טוב, ואס

הם רוצים למכור אזי טוב להם למכור לקרובים הרב המנוח זלה"ה, אבל אין דעתי ליתן

רק מאה רובל, כי היו צריכים הס"ת של הרב ר' משה מפשעווארסק זלה"ה לא רצו

רק ארבעים אדומים, וזה הס"ת הוא רק שמות של אבי הרב זלה"ה ויתר הכתב הוא

של סופר פשוט, ומעתה האל יברכם דור"ש לכל הק' מאיר בהרב עכ"ל. ונכדו הרה"צ

ר' אלעזר ליפא גארטינהויז ז"ל אבד"ק פראכניק כותב בהקדמת ספרו אשל הגדולים,

זקני הרה"ק המקובל ידו של בזה"ל "ת"ל נמצא אצלי מירושת אבותי ס"ת כתיבת

אלקי מהר"ר שלמה רעדליך מפרימישלאן חתן הרה"ק ר' ארון ליב מפרימישלאן, אבי

הרה"ק מוהר"ר חיים אברהם ממיקילייב, והשמות הקדושים מהספר תורה כתב גיסו

זקנינו הרה"ק מוהר"ר מאיר מפרימישלאן, וכן נמצא אצלי ס"ת כת"י הרה"ק מוהר"ר

משה מפשעווארסק, ונכתב בהם צורת החית מתיבת ויחל משה כמו חית כפולה עכ"ל.

נראה שגם בידי הרה"ק ר' מאיר מפרימישלאן היה ס"ת מכתיבת יד קדשו של הרה"ק

ר' משה מפשעווארסק זי"ע, ועבר לירושה לנכדיו אחריו.

משה ר' להרה"ק המיוחס ס"ת שום כהיום בידינו נשאר לא שיהי', איך יהי'

מפשעווארסק זי"ע שנוכל להשוותו לס"ת אחר. ושאר כתבי ידיו של תפילין ומגילה

שנשארו לפליטה א"א לומר בברירות שדומין ממש שוה בשוה עם ד' יריעות הראשונות

של הס"ת דידן, אולם גם הכתבים הנמצאים בידינו המיוחסים לר' משה מפשעווארסק

גם הם אין דומין אחד לחבירו בדיוק. וזאת ידוע שכל התלמידי בעש"ט חרדו לקראת

כתב ידו של רבי משה מפשעווארסק והשתוקקו לו, וביניהם מרן הדברי חיים שלפי

המובא במכתב של הרה"ק רמ"מ מסטראפקוב זצ"ל הנדפס בספרו דברי מנחם, היה

מפשעווארסק. משה ר' של ידו מכתב שהוא חיים הדברי זקינו מירושת מגילה לו

וכן ידוע העובדא )ראה להלן בפרק ספרן של צדיקים( המובא בספר הצוואה לבעל

הלקט עני מקאסוב, שהדברי חיים לא הרשה לתקן כתב ידו של רבי משה

פרק א' | קונטרס בספר חיים ט

מפשעווארסק מחמת גודל קדושתו.(ב)

תלמידו או באי ביתו

ידענו גם ידענו, שא"א לקבוע יתידות בזה, כי הסברא נותנת שאילו היה למרן הדברי

חיים כתב ידו של רבי משה מפשעווארסק שהיתה מציאה גדולה, היתה הדבר ידועה

בפי כל. וכאמור גם אין כתב זה דומה לגמרי להכתבים של רבי משה אשר בידינו כהיום.

אבל זה ברור לפי טביעת עינם של הסופרים המומחים, שהד' יריעות הראשונות נכתבו

מירושת שהם הדברים כנים אם מיבעיא לא השנים. חשבון לפי דעה, דור באותו

הברוך טעם שכבר נסתלק בשנת תקפ"ח, ועכ"ח שנכתבו כמה שנים לפני זה. ואף בלי

זה, לפי טביעת עינם של המומחים יש הפרש גדול בשנים, בין שני סופרי הס"ת הזה.

ולפי צורת האותיות השערתם הקרובה יותר לומר הוא, שאם לא נכתב ע"י הרה"ק ר'

משה מפשעווארסק בעצמו, צריכין לומר שנכתב ע"י בן דורו ובן גילו, אחד מתלמידי

הבעש"ט באותו הדור, או תלמידו או מבאי ביתו, שכתב לפי קבלותיו וכוונותיו. וידוע

שלימד כוונותיו לתלמידיו אחריו, כמו"ש תלמידו הבני יששכר שהיה ג"כ סופר סת"ם

)מאמרי חודש תמוז אב מאמר א( "דכירנא כד הוינא בימי חורפי הייתי משמש לפרקים

נכדו וכ' זצוק"ל מפשעווארסק", לצדיק אחד שהיה מפורסם בדורינו מהר"מ סופר

הגה"ק ממונקאטש בשו"ת מנחת אלעזר )ח"ה סי' כ"ו( וז"ל "ואא"ק בעל אור פני משה

הסופר מפשעווארסק זי"ע אשר בעל בני יששכר זי"ע הי' מאנשי ביתו, וראה ולמד

תמונת אותיותיו, כמ"ש בבני יששכר במאמרי בין המצרים" עכ"ל.

כל הכתיבה, דקדוק ולפי האותיות, צורת לפי סלקינן, ובהא נחתינן בהא עכ"פ

ההוכחות מראים שמדברים מקדוש ה' מכובד מדור שלפני הדברי חיים, שכתבו לפי

מצאנז הקדוש מרן בחר אלו וביריעות קבלה(ג). ספרי ושאר האר"י וקבלת כוונות

ירושת הברוך טעם, מצאנו ב( ולהשערה בעלמא, אם כנים הדברים שיריעות אלו הם שאחיו כ' קט"ו, אות ברוך אהל דבספר זי"ע. מפשעווארסק משה ר' להרה"ק בינו קשר איזה ר' ונדיב גביר היה חתן הרה"ג הצדיק לייבוש מזאוויכוואסט יודא של הברוך טעם הר"ר אהרן משה הלוי בארנשטיין מזאוויכוואסט, שהרה"ק ר' משה מפשעווארסק היה דודו. והגביר ר' משה בארנשטיין השיא את כל בני הרר"מ מפשעווארסק מהונו, והוא כתב תפילין לכל בניו ע"כ. נמצא שביד משפחת אחי הברוך טעם היו נמצאים כת"י של רבי משה מפשעווארסק זי"ע, ואולי משם

נתגלגל לידו של הברוך טעם. עכ"פ מדי ספיקא לא נפקא, והבוחר יבחר.

בכי טוב )ודורשי רשומות אמרו, שאולי הפסיק אותו הסופר מלכתוב אחר שסיים ג( ואחר כן יצאו ברכוש גדול, קודם הפסוק ואתה תקבר בשיבה טובה, שלסגולה המתין מלכותבם

יי קונטרס בספר חיים | פרק א'

להתחיל הספר תורה שכתב לעצמו, להשלים שאר חלקי הספר תורה, על אותו הקלף

לפי המשוער, לפי וכאמור הראשונות. יריעות ד' הקדוש שכתב סופר אותו שהכין

ידו, היה זאת כתיבת יד עדותם של כמה מנכדי צאנז ולפי איזה השוואות של כתב

סופרו של הדברי חיים הרה"ח ר' נפתלי סופר ז"ל.

הגה"ח בנש"ק ר׳ נפתלי צבי וויינפעלד ז"ל סופר סת"ם

פטירתו ולאחר צאנז, חסידי מחשובי היה ז"ל, וויינפעלד צבי נפתלי ר' הגה"ח

התדבק לנכדו הרה"ק מהר"ש מבאבוב זצ"ל ולאחריו לבנו הקדושת ציון זצ"ל הי"ד.

הרה"ק מצאנז חיבבו מאד, בהיותו נכד הרה"ק מראפשיץ, שהיה בנו של הרה"צ רבי

מנחם מענדל הלוי וויינפעלד זצ"ל מגארליץ, חתן הרה"ק רבי אברהם חיים מלינסק

זי"ע בן מרן הרה"ק מראפשיץ זי"ע. לאחר חתונתו בא להזכיר א"ע להדברי חיים שאין

לו פרנסה, ענה לו הדברי חיים שילמדנו צורת האותיות ויעסוק באומנות הסופרות,

ולאחר שלמד תמונת האותיות עם הדברי חיים, לקחו הדברי חיים לסופר עבורו.

ולך נא ראה מה שכתבו עליו נכדיו בהקדמת ספר זרע קודש שהוציאו לאור מחדש.

רבי נפתלי צבי הנ"ל היה נקרא בפי כל רבי נפתלי סופר, ורבי נפתלי הלז היה יושב

בצאנז רבות בשנים אצל מרן הקדוש בעל דברי חיים זי"ע, והרה"ק מצאנז היה קוראו

בלשון חיבה "דעם הייליגען רב'ס אייניקל", וידוע לנו שרביה"ק מצאנז אכל עמו כחצי

שנה מקערה אחת, והוא זכה לשיבה טובה והיה לו טעם זקנים מלא וגדוש באמרות

ולשמוע ליהנות באו ורבים ומצאנז, מראפשיץ מרבוה"ק אמיתיים וסיפורים קודש

מאמרותיו הנעימים, ע"כ.

הספר תורה של הדברי חיים

עכ"פ יהי' איך שיהי'. לכל ההשערות, הן אם קיבל הדברי חיים מהברוך טעם את

כל הספר תורה, הן אם קיבל רק ד' היריעות הראשונות והשלימו בסופר אחר. הן אם

סופר זה היה רבי נפתלי סופר או סופר אחר שבחר בו הדברי חיים. מה שברור בלי כל

עד ימי השיבה, כידוע שהרה"ק ר' משה מפשעווארסק לא רצה להתחיל לכתוב הס"ת להרה"ק מנעשכיז רק אם מבטיחו שיאריך ימים עד שישלימנו. ובין כך ובין כך נסתלק הסופר, ומי כחכם

יודע פשר דבר.(

פרק א' | קונטרס בספר חיים יי

צל ספק הוא, שס"ת זו היתה בידי הדברי חיים לקרוא בה בתורה ולערוך בה ההקפות

ושאר העבודות הקודש לעשרות בשנים, עד שנת פטירתו בשנת תרל"ו, ובשנים אלו

נתקדש הס"ת בקדושה של מעלה בעבודתו למעלה מהשגות אנוש, כפי שהארכנו ע"ז

בפרק מיוחד "קריאת התורה והמסתעף במשנתו של הדברי חיים".

הנחה זו, שכתיבת הס"ת נסתיימה ע"י סופרו של הדברי חיים, נתאשר כשלבסוף

והוא סיום התורה בתיבת "לעיני כל ישראל", שברור לכל הספר נתגלה אור חדש.

רואהו שלא נכתבה ע"י הסופר, ואף צורת האות בלי מילוי האותיות לא נעשו בידי

הסופר כנהוג. וחוץ מאותו כתב שכתב התיבות לעיני כל ישראל, לא כתב שום אדם

אחר שום אות בסיום התורה. זאת אומרת שהשאירו הסופר לאדם מסוים שהוא לבדו

לא גם הספר. יסיים

נכתבו התיבות לעיני כל

ישראל ע"י סופר הרגיל

במלאכת כתיבת סת"ם.

גדולים הם האותיות

יכולין חדה ובעין מאד,

נכתבו שלא להבחין

הקולמוס באחיזת

מלמטה כרגיל, שאז היה

גג רוחב להיות צריך

האות יותר מהקו היוצא

האות כל וכאן ממנו,

אחד ברוחב נכתבת

מתחלתו ועד סופו.

מכל אלו ההוכחות, ההשערה היותר קרובה הוא, שנכתבו בידיו הקדושות של מרן

ועיין גדולות. באותיות היה חיים הדברי ידו של כתב בעצמו. שכידוע חיים הדברי

ב'נימוקי או"ח' )הל' נטילת ידים( שכ' שמעתי מפה קדשו )מהדרכי תשובה( כי רבינו הגדול

והקדוש בעל דברי חיים זי"ע היה נוטל הקולמוס בידו למעלה רחוק ממקום הכתיבה

שיצטרך מפני בדיו, ילכלך כדי שלא צהרים סעודת קודם אז כשהיה בפרט והדיו,

לנט"י )ועל כן היתה כתיבתו של הד"ח באותיות גדולות מאוד וקשים לקרות, מפני שלא היה אוחז

היטב בקולמוס למטה כנ"ל( עכ"ל. וכ"כ בספר דרכי חיים בסוף בשם כ"ק אדמו"ר מהר"י

מפשעווארסק זצ"ל בשם הרה"ק מקאלאשיץ זי"ע, וכ"כ בספר נפלאים מעשיך )ע' ו'(

בשם הגה"צ מפאיע זצ"ל הי"ד. ולפי המסתבר, אם רבי נפתלי סופר כתב רוב הס"ת

בפקודת הד"ח, פשוט שאם לא כתב בעצמו תיבת לעיני כל ישראל, וגם לא

נתנם לאנשים אחרים לכתוב בה אותיות, הלא רק הדברי חיים בעצמו היה

סיום התורה בתיבת"לעיני כל ישראל"

יייי קונטרס בספר חיים | פרק א'

המסיים את התורה בכתיבת התיבות לעיני כל ישראל, ואותיות מחכימות שאכן נכתבו

בכתב ידו באותיות גדולות, ולא בכתיבת סופר רגיל.

גם תיבת "בראשית" בהתחלת התורה אינו כתב ידו של אחד משני הסופרים, ודומה

לכתיבת תיבת לעיני כל ישראל בסוף התורה. גם לא נכתבה בהתחלת הכתיבה, כנראה

מדוחק המקום שנשאר בינו לתיבת ברא, ונראה לעין שהסופר הראשון השאיר מקום

פנוי לכתוב בראשית יחד עם סיום

התורה סוף לנעוץ כדי התורה,

הדברים, כנים ואם לתחלתה.

ידיו בשתי חיים שהדברי נמצא

וסיום התחלת כתב הקדושות

הזאת(ד), הקדושה תורה ספר

אשר מלבד זה לא ידוע עוד כתיבת

בעצמו, חיים מהדברי סת"ם

בעולם היחיד הוא הזה והס"ת

בכתב ידו הקדושה.

הקדושה עבודתו רשימת בחוש רואין תורה, הספר בתוך מסוימים במקומות

בקריאת התורה. הספר תורה מלאה עם טיפין של דמעות וזיעה וכדו' בהרבה מקומות,

וראה נראין בעליל שאינם ממראה הקלף רק לחלוחית מאדם שהשתמש בה. אשר

זה פלא שבאותן המקומות שידוע שהיה לו עבודה גדולה אצל הקריאה, הדבר ניכר

ביותר. הלא הם, בפרשת העקידה שהוא הקריאה בראש השנה )עיין לקמן מה שהבאנו ע"ז

מספר י"ג אורות(, בפר' אחרי שהוא הקריאה של יוה"כ, אצל העשרת הדברות )עיין לקמן

שהרחבנו היריעה על גודל עבודתו במעמד הר סיני(, אצל הי"ב מסעות שכידוע היה לו להד"ח

עבודה גדולה שם בקריאתו, בפרשיות סדר דברים וביותר אצל פרשת וזאת הברכה,

בקריאת שמחת תורה, והניכר ביותר הוא בסוף התורה במיתת משה רבינו, אשר עליה

העיד נכדו בספר תפארת חיים, "ושמעתי מאנשים נאמנים שהיו שם בעצמם אצל

רבינו, ואצל בנו מרן הגה"ק משינאווא בעת שקרא בשמחת תורה "חתן תורה", היה

אצלם פחדים נוראים בבכיות גדולות, ובפרט אצל קריאת מיתת משה רבינו ע"ה".

של נפשם במסירת העבודה גודל על ויעידו אלו, הקדושות יריעות יבואו

הצדיקים הקדושים שקראו בה, והרטיבו היריעות בדמעות עיניהם ובהבל פיהם,

הלא למשמע אוזן תאבה נפשינו. ומאת ה' היתה זאת שנשאר לנו למשמרת, לאות

ד( ועיין בספר בית אהרן על כתיבת סת"ם )מהגה"ר אהרן מירליש אב"ד חענטשין( שכ' "ומיד שיסיים לכתוב ישראל, באם שלא נכתוב בראשית, יכתוב בנשימה אחת בראשית".

תיבת "בראשית" בהתחלת התורה

פרק א' | קונטרס בספר חיים יג

בגודל עבודתם של צדיקי אמת ויתבוננו יסתכלו דור אחרון, ידעו ולזכרון למען

אשר בזכותם ומפיהם אנו חיים.

נחלת הירושה שלהרה"ק משינאווא זי"ע

נסתלק מצאנז הקדוש ומרן המצוקים את אראלים נצחו תרל"ו ניסן כ"ה ביום

קדושה תשמישי קדושים חפצים כמה היו אחריו שנשאר ומעזבונו מרומים. לגנזי

שבניו הקדושים היו צריכין להתחלק ביניהם. החלוקה היתה ע"פ גורל וכך נתחלקו כל

החפצים. בספר דברי דוד )סיפורים מאת הגה"צ ר' דוד הלברשטאם זצ"ל מקשאנוב ארה"ב(

מסופר שלאחר הסתלקות הגה"ק מצאנז זי"ע, חלקו החפצים לחלקים שוים, ואח"כ

עשו גורל ביניהם. כשהגיעו להסידור, נענה הרה"ק מגארליץ זי"ע ואמר "אחי הרה"ק

משינאווא וודאי לא יגיע אליו הסידור, שהרי שינה מנוסח אבינו", וכן היה. כשבאו

להתפילין אמר עוד הרה"ק מגארליץ כנ"ל, שלאחיו הרה"ק משינאווא וודאי לא יגיע

כיון ששינה גם בזה ממנהג אביו הק' )בנוגע הקשר של התפילין של ראש(, כששמע זאת

הרה"ק משינאווא זי"ע היה לו חלישות הדעת, עמד ויצא לחוץ. כאשר הגיעו להס"ת,

דעם לזכות, אחי יכול תורה בספר "הנה ואמר הפתח על מגארליץ הרה"ק דפק טאטענ'ס תורה וועסטו נישט משנה זיין", וכן היה. (ה)

מקור אחר ג"כ מספר לנו עבור גורל שנתקיים בין האחים הקדושים, אבל בפרטים

)להגה"צ מציעשנוב זצ"ל, בקונטרס שלשה שריגים שריג א' אות שונים מזה. בספר פי צדיק

י"ב( כ' בשעת חלוקת ירושת זקני מרן זי"ע מצאנז, שהי' על פי גורל, חילקו מקודם

שהפילו בטרם גורל. הפילו ואח"כ חלקים, פי על הקדושה ותשמישי החפצים את

ה( שם בהערה ציין המו"ל: הס"ת עבר בירושה לבנו הרה"ק ר' משה משינאווא זצ"ל, וממנו לבנו ר' דוד מסאקאלאוו זצ"ל, ומשם לחתנו ר' אהרן ירוחם זצ"ל בן הרה"ק מאלטשטאט

זצ"ל.כדאי לציין שחלק מסיפור זה בנוגע התפילין סיפר גם כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בשם אביו כ"ק מרן אדמו"ר בעל ברך משה זצ"ל בשינוי קצת. שהרה"ק מגארליץ שאל את הרה"ק משינאווא, )שהרה"ק מצאנז עשה קשר כמ"ם סתומה, הקשר ישנה את לידו יבואו אם באופן שהתפילין והרה"ק משינאווא עשה כאות דל"ת(, אמר הרה"ק משינאווא שבוודאי ישנה את הקשר, אמר לו הרה"ק מגארליץ א"כ לא יבואו התפילין לידך רק הס"ת שזאת א"א לשנות, וכך הוה אח"כ עפ"י גורל. וחלק הסיפור בנוגע הסידור סיפר גם כ"ק אדמו"ר מבאבוב זצ"ל, כשהראוהו האחים לבית

ירוחם הי"ו את ס"ת הזה.

ידיד קונטרס בספר חיים | פרק א'

הגורל נענה הרה"ק אא"ז מרן משינאווא ואמר לבן אחיו הרה"ק מבאבוב לבי אומר

לי שהתפילן של אבי ז"ל יפלו בחלקי ובחלקך יעלו השני עצי חיים הקטנים של כסף,

ומאחר שעדיין לא נתבררו החלקים מה ששייך למי, לכן לא חל עדיין על זה האיסור

של לא תחמוד, אי לזאת אציע בקשתי לפניך כי מאחר שמדומני שהנני יודע היחוד

שכיון אבי ז"ל בעת נתנו השני עצי חיים הללו על הס"ת, לכן אם כי התפילין שוים יותר

בערכם, מ"מ אעדיף יותר לרכוש לעצמי את אותם העצי חיים מאשר את התפילין, לכן

אם כשר הדבר בעיניך אבקשך, שכאשר יפילו גורלות, אז באם שיעלה הגורל כאשר

אני חושב, נעשה חילופין בינינו, ותקח לך התפילין תמורת העצי חיים שתתן לי. הרב

מבאבוב הסכים לזה, וכאשר אמר הרב משינאווא כןהיה, למרבה התמהון כי הוא זכה

להתפילין בזמן שבן אחיו קיבל את העצי חיים, והחליפו ביניהם כמדובר. העצי חיים

הללו היו אח"כ בירושה אצל זקני הרה"ק מציעשנוב זצ"ל ע"כ.

יהי' איך שיהי', בנוגע להס"ת, לכל הגירסאות זכה בה הרה"ק משינאווא זי"ע. ומה

שהרה"ק מבאבוב קיבל את העצי חיים, אין זה העצי חיים שעליו גוללין יריעות הס"ת,

וכדבריו של הרה"ק שזאת הלא לא הלביש הדברי חיים על הס"ת בהוצאת הס"ת,

משינאווא המובאים בספר פי צדיק הנ"ל, "שמדומני שהנני יודע היחוד שכיון אבי ז"ל

בעת נתנו השני עצי חיים הללו על הס"ת". והעצי חיים הללו שזכה בה הרה"ק מבאבוב

בגורל היה של כסף כמ"ש שם בספר פי צדיק, ועל הס"ת עשו אז עצי חיים של עץ.

ומה שהיה נקרא העצי חיים הקטנים של כסף, הם השני רמונים שהיו משימים על

שני העצי חיים מלמעלה, הנקרא כהיום כתר, והיו נקראים "די זילבערנע עצי חיים",

והדברי חיים היה נותנם בעצמו לאחר הוצאת הס"ת, ועיין בפרי עץ חיים )שער קריאת

התורה פרק א'( "וכנגדן אנו משימין על ס"ת ב' רמונים וכשמשים רמון רמון יכוון עיי"ש

בסוד הדבר. וע"ז אמר הרה"ק משינאווא "שמדומני שהנני יודע היחוד שכיון אבי ז"ל

בעת נתנו השני עצי חיים הללו על הס"ת". ואכן כן נהג כל ימיו להשים בעצמו העצי

חיים של אביו על הס"ת, וכמו שהעיד בספר דברי יחזקאל החדש "שמעתי מאבותי,

שבעת הוצאת הספר תורה היה רבינו מלביש בעצמו הכתר תורה על הספר, והיה לו

עבודה קדושה מיוחדת בזה". והעצי חיים הללו עברו אח"כ לבנו הרה"ק מציעשנוב

זי"ע כמבואר בספר פי צדיק שם.

דידן, ברור שהם אותן היריעות של הס"ת והעצי חיים של עץ שעליהם מונחים

כפי לזה הוא וההוכחה בימי הדברי חיים. גמר כתיבת הספר תורה העצי חיים מאז

שהעידו הסופרים המומחים, שאילו היו מחליפים את העצי חיים היה הדבר ניכר על

הנקבים שעל הקלף שצריכין לנקבו בכל פעם שמשימין עצי חיים חדשים.

ובס"ת זה אין שם רק נקב אחד שעשו טרם נתנו עליו העצי חיים בפעם הראשון

בידיהם בהן שאחזו הקדושים, חיים העצי ואותן הס"ת, כתיבת בגמר

פרק א' | קונטרס בספר חיים טו

הקדושות מרנן רבותינו הקדושים מצאנז ושינאווא, נמצאים עד היום הזה על הס"ת,

ויבואו אלו ויאגדו אם אלו.

עובדא ידענא, מה שהיה מספר כ"ק אדמו"ר מבאבוב זצ"ל, שזקינו הרה"ק מהר"ש

מבאבוב זי"ע היה פעם אצל דודו בשינאווא לאחר פטירת הדברי חיים, וביקש מדודו

והרה"ק משינאווא לקחו להארון זקינו הרה"ק מצאנז, לו הספר תורה של להראות

הקודש, והראה לו הספר תורה. ומעובדא זו איכא למשמע טובא, חדא שהס"ת של

הד"ח היתה בידי הרה"ק משינאווא, ולא בידי הרה"ק מבאבוב שביקש מדודו להראות

לו הס"ת שנפל בחלקו. כן חזינן החשיבות שהתייחס הרה"ק מבאבוב להס"ת שכשהיה

שהרה"ק מזה משמע ועוד הד"ח. של ס"ת לראות לזכות לו נחשב היה בשינאווא

הקדוש, אביו מירושת לו שנפלה הקדושה בהס"ת בתמידית השתמש משינאווא

והחזיקו בבית המדרש בתוך הארון הקודש, ולא הטמינו כחפץ שאין משתמשים עמה.

ועדות נאמנה יש בידינו שבס"ת זו שירש הרה"ק משינאווא היא היא אותה הס"ת

וויגדער יעקב אהרן ר' הרה"ג כפי שמעיד וברקים. בקולות חיים בה הדברי שקרא

שליט"א בכתב את אשר מסר לו הרה"ח הישיש ר' אהרן שטערן ז"ל ממאנסי שהיה

הידוע מהסיפור פעם שדיברו משינאווא. לספר הרבה יודע והיה שינאווא מחסידי

שהרה"ק משינאווא הרגיש מעמד הר סיני בשעה שקרא אביו הרה"ק מצאנז העשרת

הדברות, ואמר לו הרה"ח ר' אהרן הנ"ל, אני אספר לך ההמשך של הסיפור, שכשנסתלק

הספר בירושה לחלקו לו שיתנו זצ"ל הרה"ק משינאווא ביקש זצ"ל הרה"ק מצאנז

תורה של אביו שהרי הרגיש בזה בעת שקרא בו אביו העשרת הדברות מעמד קבלת

התורה, ולא רצו אחיו הק' רק שיתחלק בתוך הגורל, ורצון יריאיו יעשה ועלה הס"ת

בגורל בחלקו של הרה"ק משינאווא זצ"ל זיעועכי"א.

זאת אומרת שהרה"ק משינאווא רצה בקפידא דוקא לזכות בספר תורה זה, כי בה

שמע וראה הקולות וברקים ומעמד הנבחר בקריאת אביו פרשת העשרת הדברות )עיין

לקמן בפרק קריאת העשרת הדברות(, ולפי"ז יש לנו הוכחה גמורה שעבודת הדברי חיים

יותר שקדושת ועוד לידי הרה"ק משינאווא, אכן היתה בספר הזה שעברה למעשה

רצה זה טעם תורה, שמחמת הספר בתוך נשארה הנבחר מעמד ורשימת הקריאה

הרה"ק משינאווא לזכות בה כאשר כן היתה לבסוף, וקדושה ראשונה קדשה לשעתה

וקדשה לעתיד לבא.

ועשרים שנה הבאות, משנת תרל"ו עד שנת תרנ"ט, היתה הס"ת למשך שלשה

בעיר שינאווא בידי הרה"ק משינאווא שעבד בה עבודתו בקודש כדרך אביו, ובעצמו

קרא בתורה, ועיין בפרק "קריאת התורה במשנתו של הרה"ק משינאווא זי"ע", מה

שאספנו דברים נוראים ונפלאים בעבודתו עם הס"ת.

זטטז קונטרס בספר חיים | פרק א'

נחלת הירושה של הרה"קר׳ משה משינאווא זי"ע

ביום ו' טבת תרנ"ט, נשבה ארון הקודש בפטירת מרן הקדוש משינאווא זי"ע, ואז

חילקו ביניהם בניו בחפציו ותשמישי קדושה שהשאיר אחריו. הספר תורה הקדושה

שנתקדש בעבודת אב ובנו שראו את החידוש, ה"ה מרן הקדוש מצאנז ומשינאווא

זי"ע, עברה לידי בנו בכורו וממלא מקומו הרה"ק ר' משה משינאווא זי"ע. העצי חיים

הקטנים של כסף הנ"ל עברו לידי בנו הרה"ק מציעשנוב זי"ע כמבואר בס' פי צדיק

הנ"ל. המגילת אסתר שג"כ היתה מירושת הדברי חיים עבר לידי בנו הרה"ק ר' אברהם

שלום מסטראפקוב זי"ע, ולפי עדות בנו הרה"ק ר' מנחם מענדל מסטראפקוב זצ"ל

בספר דברי מנחם היתה מכתב יד קדשו של רבי משה מפשעווארסק זי"ע.

הרה"ק ר' משה משינאווא המשיך בדרך אביו וזקינו לקרוא בעצמו בהספר תורה

מידי שבת בשבתו, ולערוך בה ההקפות וכדומה, משך עשרים שנים הבאות, משנת

ר' משה "קריאת התורה במשנתו של הרה"ק ועיין בפרק תרנ"ט עד שנת תרע"ט.

משינאווא זי"ע" שלקטנו כמה עובדות מעבודתו בקודש עם הס"ת. והס"ת נשארה

כבודה במקומה מונחת בבית מדרשו של הרה"ק משינאווא בעיר שינאווא, תחת יד

ממלא מקומו וממשיך דרכו בקודש. עד שנת תרס"ד כשהרה"ק ר' משה משינאווא

עבר לגור בעיר צאנז, שאז נתקיים תורה מחזרת אחר אכסניא שלה, והס"ת חזרה

בעבודתו המשיך ושם צאנז, עיר וחניכתה, כתיבתה מקום ולידתה, הורתה למקום

ונשלם ונרתיקה, י"ב חשון שנת תרע"ט, שאז חזרה הס"ת לתיקה יום פטירתו עד

לה מבחר שנותיה, כשהיתה ביד עבדיה הנאמנים הדורשה והחוקרה, לומדיה ושוניה

באישון כמו באורה, הני שלשה מטיבי לכת, הקדושים והטהורים שקידשו את הס"ת

בקדושה משולשת.

נחלת הירושה של הרה"צר׳ דוד מסאקאלאב זצ"ל

ה"ה ירושתו, עם בניו שני חלקו זי"ע, משינאווא משה ר' הרה"ק פטירת לאחר

הרה"ק ר' לייבוש מרדכי משינאווא והרה"צ ר' דוד מסאקאלאוו, ורבי דוד בנו השני זכה

בהס"ת המקודשת. רבי דוד דר מעת מלחמת העולם הראשונה בעיר הבירה וויען, והיה

לו שם ביהמ"ד דחסידי סאקאלאוו. ולאחר פטירת אביו הרה"ק ר' משה זכתה

עיר הבירה וויען להיות מקום משכן כבודה של הס"ת, ששם היתה טמונה

פרק א' | קונטרס בספר חיים יז

כאוצר המנוצר. הרה"צ ר' דוד הרבה לכתת רגליו לקבץ צדקה עבור עניים, ולמטרה

זו היה הלוך ושוב כמה פעמים מוויען לארה"ב, והשתהה הרבה שם, אולם מעולם לא

ולכן הניח את בני ביתו בוויען יחד עם חפציו והס"ת הקדושה נסע שם להשתקע,

שנפלה לחלקו. עוד בשנת תרפ"ג הגיע לארה"ב לקבץ מעות וחזר אח"כ לוויען. בפעם

השני' נסע לארה"ב בתחלת שנות התר"צ, וחזר הביתה, ובפעם השלישית נסע בשנת

תרצ"ז-צ"ח עוד טרם שכבשו הנאציס את העיר וויען, בחשבון לחזור הביתה, אבל

ת"ש שנת דחנוכה ו' פטירתו יום עד בארה"ב נשאר השני' העולם מלחמת בפרוץ

ונטמן כאן בקווינס ניו יארק.

עליה שמרו ביתו ובני לארה"ב, כשנסע אף בביתו בוויען נשארה הס"ת כאמור

וצדיקים שהשתקעו שם גאונים הרבה אז דרו וויען הבירה בעיר חביב. אוצר כעל

ידועה בפי כל שנמצא אתם בשכינות והדבר היתה בימי מלחמת העולם הראשונה,

כ"ק זצ"ל. דוד מסאקאלאוו ר' הרה"צ אצל משפחת חיים הדברי של תורה הספר

זקינו הגה"צ יחד עם בוויען אדמו"ר הגה"צ מקיוויאשד שליט"א שהיה בשנים אלו

עליה לו שגם עלה וכמדומה מוויען, עוד הלזה זוכר את הס"ת זצ"ל, מאלטשטאט

לתורה לאחר שנעשה בר מצוה.

נחלת הירושה שלהרב ר׳ אהרן ירוחם ז"ל

הרב ר' אהרן ירוחם ז"ל בן הגה"צ ר' חיים יצחק ירוחם זצ"ל אבדק"ק אלטשטאט,

והיה שם אב"ד קהלת בוויען, דר והיה זצ"ל, דוד מסאקאלאוו ר' הרה"צ היה חתן

אהבת תורה. לאחר שעזב חותנו את עיר הבירה וויען כבשו הנאציס את העיר בשנת

תרצ"ח, ובשביל כך נשאר חותנו בארה"ב. או אז התכונן גם הוא לעזוב את העיר וויען

ולעשות את דרכו לארה"ב. ולכן נטל הוא את חפציו היקרים של חותנו, אשר ביניהם

שווייץ למדינת דרכו את ועשה ותרמילו מקלו ונטל הזה, הקדושה ס"ת גם היתה

ומשם לעיר הבירה לאנדאן, ובכל מקום שגלה, הס"ת עמו לכל אורך הדרך. בלאנדאן

נשתהה עד אמצע שנת ת"ש, ושם נתוודע לו מפטירת חותנו ביום ו' דחנוכה, ומזכירו

לשבח בהקדמת ספרו אהל רחל שהוציא לאור מכת"י חידושי הרמב"ן, אשר כתבו

סייד בוועסט בארה"ב והתיישב לארה"ב הגיע שנה באותו בלאנדאן. ת"ש בשנת

שבמאנהעטן, ויסד שם את קהילת סיני ועמד בראשה.

בהיות שבני חתנו נהרגו כולם במלחמה ואף אחד מהם לא ניצל מצפרני הרשעים

לפי אולם חתנו. פטירת לאחר לידיו והחביבה היקרה הס"ת נפלה ימ"ש,

יחיח קונטרס בספר חיים | פרק א'

לההקפות רק עמה, השתמש שלא כמעט קדושתה שגב גודל מחמת בניו, עדות

ובזמנים מיוחדים בשנה, עד יום פטירתו בשנת תשכ"ט. בניו הר"ר משה והר"ר חיים

יצחק דוד הי"ו ואמם החשובה ע"ה, המשיכו לשמור על פקדונם, וכלי צנוע היתה, ולא

הכריזו עליה בחוצות. בין נכדי הרה"ק מצאנז זי"ע ידוע היתה שהס"ת של הדברי חיים

נמצאת אתם, ובפרט אצל קרוביהם ממשפחת בית אביהם ה"ה משפחת הרה"צ ר'

דוד הלברשטאם מקשאנוב זצ"ל שהיה חתן הגה"צ מאלטשטאט זצ"ל, שהיכירו אותם

היטב מוויען, וכן שאר נכדי הגה"צ מאלטשאטש זצ"ל. גם כ"ק אדמו"ר מבאבוב זצ"ל

והם זקינו הקדוש, ביקר אצלם בהוועסט סייד שבמאנהעטן כדי לראות הס"ת של

הוציאו אותה לכבודו והראוהו לו כזה ראה וקדש. לאחר פטירת אמם ע"ה כשישבו

כמה ביניהם לנחמם, אז והבאים לקריאת התורה, בביתם השתמשו בהס"ת שבעה

אדמורי"ם ורבנים ראו אז הס"ת הקדושה אשר בידם.

הכל תלוי במזלאפילו ספר תורה שבהיכל

אף שבמשך השנים הוצעו לפניהם הצעות נכבדות למכור הספר תורה עבור כסף

לירושה. אולם לאחרונה ליפרד מאוצרם החביב שנפלה להם רצו האחים מלא, לא

למכור הס"ת. לאחר הי"ו לחשוב מחשבות ירוחם לבית התחילו האחים החשובים

כמה הצעות, היו רגליהם מוליכות אותם לבית אחיהם ושאר בשרם, ה"ה כ"ק רבינו

שליט"א דור חמישי למרן הדברי חיים זי"ע. וברוב סייעתא דשמיא בחרו בו שהוא

יזכה בחפץ של צדיק הקדושה בקדושה משולשת, לחדש אורה וזיווה בעבודת הקריאה

וההקפות בקרב רבבות אלפי ישראל. וביום ח"י אדר ב' שנה זו, זה היום עשה ה' נגילה

האחים המוכרים בבית ומוצלחת, טובה בשעה גמר לידי המכירה בא בו, ונשמחה

החשובים לבית ירוחם הי"ו, ע"י פטרון הס"ת הטפסר המרומם בונה ומקים עולמות

ובשירה לו, היתה ויקם הס"ת, תקומה הי"ו. זופניק מוה"ר משה שמואל תורה של

ובזמרה יצאו מביתם ועשו את דרכם לוויליאמסבורג יחד עם הספר תורה, אשר שם

יהי' מקום משכן כבודה מהיום והלאה.

משך השבועות שעברו, עברו על הס"ת צוות של סופרים מומחים וותיקים ובראשם

הסופר סת"ם ירא ושלם, הרה"ח ר' משה דוד טייטלבוים שליט"א, שישבו בכובד ראש

למאה קרוב שלאחר לאשר הס"ת, של הקדושות אותיות של וטיפה טיפה כל על

שנים שלא נשתמשו בה בתמידית, עדיין הוא עומדת בחזקתה, וכשירה לברך עליה

ברכת התורה. ובבוא חג השבועות הבעל"ט בא המלאכה לידי גמר, ותשלם כל

המלאכה להביאו בית ה'.

פרק א' | קונטרס בספר חיים יט

עליונים ששו ותחתונים עלזו

בהתקרב ובא חג השבועות יום מתן תורתינו הקדושה, אשר בו יחגגו אלפי ישראל

הכנסת הספר תורה של מרן הקדוש בעל דברי חיים מצאנז זי"ע, לביהמ"ד הגדול

דקהל יטב לב דסאטמאר, זה היום קיוונו לו נגילה ונשמחה בו, עת זכינו שאוצר

יקר וחביב כזה ימצא את כבוד מקומו מונח בין כותלי בית מדרשינו, לקרות בו בימי

חג השבועות הבעל"ט ובשאר זמני קודש וחגי נדבה. מאת ה' היתה זאת, שחפץ

קדוש כזה, אשר השתמשו בה הני קדושי עליון, ה"ה מרן הגה"ק מצאנז ואחריו בנו

מרן הגה"ק משינאווא ואחריו בנו מרן הגה"ק ר' משה משינאווא זכותם יגן עלינו,

העבודות ושאר ההקפות בה ערכו בשבוע, שבוע מידי התורה קריאת בה קראו

הקודש, ימצא את כבוד מקומו בתוכינו, בתוככי אלפי ישראל המתאבקים בתורת

מרן רבותינו מצאנז ומשינאווא זי"ע, ודבריהם הם נר לרגלינו ואור לנתיבתינו. אלפי

זה, קדוש על חפץ דקדושה שנשאר להתבשם מהרישומא ישראל המשתוקקים

וקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא.

ובהתרגשות זכינו לחגוג בהוד תפארה ותחתונים עלזו, עת ובכן עליונים ששו

רחמנא בריך הקדושה, תורתינו מתן ביום תורה הספר הכנסת מעמד דקדושה

א' ביום אותה כשמחנכין גרמא והזמן תליתאי, בירחא תליתאי אורין לן דיהיב

של חג השבועות זמן מתן תורתינו, בקריאת פרשת קבלת התורה, אשר רבותינו

וברקים בקולות סיני הר מעמד בה ערכו הזה, התורה בספר שקראו הקדושים

ולפידי אש כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים, ובאו כולם בברית יחד נעשה ונשמע

הקדושה התורה בשמחת רוגשים קדושים, קהל ראתה עין אשרי כאחד. אמרו

ה' שובה יאמר ובנוחה תורתינו, מתן ביום עליון, קדושי רבותינו ע"י שנתקדש

רבבות אלפי ישראל.

י ע

ככ קונטרס בספר חיים | פרק ב'

עבודת הקריאה

קריאת התורה אצל מרן הקדוש מצאנז הוא מסכת בפני עצמה. אם כל העבודות

הרי עבודתו בקריאת כלות, נפש עד היו ברשפי אש שלהבת קה, במסירות בצאנז

השנה שבתות בכל קורא הבעל בעצמו בהיותו שבהן, מהמפורסמות היתה התורה

הגדולות שאין לאחד מעבודות ידועה והיתה איגרא, פקע וקריאתו טובים, והימים

לוותר עליה מלראותו. וכמו שסיפר כ"ק אדמו"ר מהר"י מפשעווארסק זצ"ל )י"ג אורות

ע' מ"ד(, שהגה"ק האבני נזר זצ"ל אמר פעם, שמעולם נתקשה בפירוש המשנה )יומא

פ"ז מ"ב( הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים, והרואה פר

ושעיר הנשרפים אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא, ולכאורה פלא איך העדיפו מקצתן

קריאת ושמע בצאנז(ו) כשהיה אולם העבודה, מלראות גדול הכהן קריאת לשמוע

התורה מרבינו הבין כבר הענין לאשורו.

קריאתו היתה בקולי קולות בליווי הכאות ברגלו, כאשר היה מנהגו בתפלותיו להכות

ברגלו על הארץ, וידוע העובדא שסיפר הגה"ק המנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע, )דרכי

חיים ושלום סדר קרה"ת אות ר"א(. שפעם אחת ביומא ההילולא של בעל עטרת צבי זי"ע

התאספו לשם גדולי וצדיקי הדור כנהוג ובתוכם מרן בעל "דברי חיים" מצאנז ומרן

מה"ר אליעזר מדזיקעוו ומרן מה"ר שלום מקאמינקע, ועוד הרבה צדיקים יסודי עולם

זי"ע והנה אחרי בואם מציון המצויינת קה"ק מקום מנוחת רבם העטרת צבי זי"ע,

לפני להתפלל הש"ץ היה מדזיקעוו והקדוש יחדיו, להתפלל מדרשו בבית התאספו

וכבר היה )שהיה אז יום קריאת התורה(, ומרן הדברי חיים הבעל קורא בתורה התיבה,

הבעל דברי חיים מרעיש עולמות עוד אז בתורתו וצדקתו וקדושת עבודתו, עם כל זה

ו( ידוע שהיה בצאנז בימי עלומיו, כשהיה מדובר שיקחו מרן הקדוש מצאנז זי"ע לחתן עבור בתו שהיתה לבסוף אשת הרה"ק ר' מרדכי דוב מהארניסטייפל זצ"ל.

פרק ב׳

קריאת התורה והמסתעףבמשנתו של מרן הק' מצאנז זי"ע

פרק ב' | קונטרס בספר חיים כי

היה קצת נכנע וביותרת הכבוד מלפני הקדוש מדזיקעוו זי"ע כי נורא הוא, גם להיותו

בנו של רבו הקדוש בעל זרע קודש מהרץ מראפשיטץ זי"ע.

וכשבא עת קריאת התורה עלה מרן בעל דברי חיים על הבימה, והה"ק מה"ר אליעזר

נשאר בכותל מזרח מקום שהצדיקים )אדמורי"ם הנ"ל( יושבים, ושם נהנים מזיו השכינה

מקדושת קול אומר קרא התלהבות קריאתו בתורה של הדברי חיים. והנה עוד קודם

קריאת התורה התחיל הה"ק מה"ר אליעזר מדזיקעוו לערוך שיח בין הצדיקים, ונטל

מצאנז הרב שיקרא מה כולכם אדמורי"ם ושמעו הקבצו ואמר והראה בידו חומש

)והראה להם באחד מהפסוקים ואמר( תראו כולכם אשר בכאן יצעק הרב מצאנז צעקה

יצעק ובכאן )ואחר כך הראה על פסוק אחד ואמר( התיבות, אלו בקריאתו ומרה גדולה

אוי ואבוי! עכל"ה. ומובן שכל דבריו אמת וצדק, וכן נתקיים ממש הכל, והיה לפלא

בעיניהם, ואחר קריאת התורה כאשר ירד הדברי חיים מהבימה ובא אצליהם למקום

אשר עמד שם להתפלל, פתח ואמר הגה"ק מדזיקעוו בזה הלשון: עדים נאמנים אתם

כולכם שכאשר דברתי לכם )עוד קודם קריאת התורה( איך שיתנהג הרב מצאנז בקריאתו

בתורה כן היה ממש, ומזה יוכל כהד"ג )הדברי חיים( להתודע ולראות שגם אני יודע קצת

חומש, אבל אחת שאלתי מכהד"ג דהיכן כתוב הדר הוא לעשות כן לקרות בקולות

איומים ונוראים כל כך כאשר עשה כהד"ג, בודאי שראה מה שראה באמצע קריאת

התורה ועל כן עשה כל זאת, אבל עם כל זה מה בכך כי אף על פי שרואים גדולות

במקצת עם כל זה אין צריכין לצעוק ולפרסמו, אדרבא צריכין להתאפק ולהעלים הדבר

בקדושה יוצאים אלה דברים בשמעו חיים דברי בעל ומרן עכל"ה. הבריות, מעיני

ואמר פתח כך ואחר חדא, כשעה ומחריש משתומם היה צדיק אותו מפי וטהרה

גדולים ענינים רואים שאם מדזיקעוו הרב עם והצדק בודאי הוא כן בהתעוררות:

במקצת אז יכולין להתאפק ולהעלים, וכן צריכין בודאי, אבל אם רואים הרבה יותר!

עוד ועוד ועוד! אז אי אפשר להתאפק ולהעלים בשום אופן, עכל"ה.

)י"ג הנ"ל עובדא זצ"ל מפשעווארסק מהר"י אדמו"ר כ"ק סיפר אחרת בנוסחא

אורות ע' מ"ב(, פעם היה רבינו בשבת פרשת אחרי בדזיקוב. הרה"ק הרבי ר' אליעזר

מדזיקוב לא הלך אז לבית המדרש להתפלל כי לא היה בקו הבריאות. קודם תפלת

יכה או רבינו על השלחן ידפוק לבניו באיזה פסוקים ר' אליעזר הגיד הרבי שחרית

ברגליו על הרצפה בשעה שיקרא בתורה, אחר התפלה שאל הרבי ר' אליעזר את בניו

אם דבריו נתקיימו. ענו: הן, אך דפק גם בפסוק שלא הזכרת, דהיינו הפסוק )ויקרא י"ח

ט'( ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ וגו'. שאל אחרי כן

הרבי ר' אליעזר את רבינו מחותן מפני מה דפקתם בפסוק הזה, והשיב רבינו מפני שאנו

יודעין את פירושו, אמר הרבי ר' אליזער והלא גם אנחנו יודעים את פירושו השיב רבינו

אנחנו יודעים עוד, אמר הרבי ר' אליעזר והלא גם אנחנו יודעים עוד, השיב

גם אנחנו ר' אליזער הלא ועוד. שאל הרבי יודעים עוד רבינו אבל אנחנו

כיכי קונטרס בספר חיים | פרק ב'

יודעים עוד ועוד. הרים רבינו את קולו קצת והשיב : אנחנו יודעים עוד ועוד ועוד ועוד.

הגה"ק מנאסאד זצ"ל מגדולי חסידי צאנז היה מתאר הפחד שהיה שורר כשקרא

ירושלים גאב"ד זצ"ל פריינד הרמ"א הגה"ק נכדו שסיפר כפי בתורה. חיים הדברי

)בס' הללו עבדי ה' ערך הגה"ק מנאסאד(. בשנת תרל"ה שנה לפני פטירת מרן הדברי חיים

בימים האחרונים של פסח שהה במחיצת רבו בצאנז, ובמכירת העליות קנה לו העליה

של רביעי, ובעת שהתחילו לקרות בתורה ראה רבינו שמרן הדברי חיים הוא בעצמו

הבעל קורא, ונתמלא חיל ורעדה וחשב לעצמו באיזה אופן יעשה ברכה על התורה בפני

הדברי חיים, לכן הלך להאיש שקנה הגבה ושאלו אם רוצה להחליף עמו, כמובן שמי

שקנה ההגבה שמח את עצמו עם הקנין הזה, כי הוא קנה הגבה במיעוט דמים פחות

הרבה מדמי העלי' של רביעי, אח"כ חשב האיך יכולין לילך הגבה נגד פני מרן הדברי

חיים, והלך והחליפו עם מי שקנה גלילת הספר תורה. וסיים הגה"ק מנאסאד ומה אתם

סבורים, רבינו הקדוש הטה עצמו והביט בפני בכל עת שעשיתי גלילה על הספר תורה.

גדולי צדיקי הדור העידו על גודל עבודתו בקריאת התורה. ועיין בספר 'חמדה גנוזה'

)ח"א( מה שסיפר הרה"ק מזמיגראד זצ"ל. כ"ק אא"ז היה פעם אחת בבעלזא, והה"ק

מבעלזא כיבד אותו בשב"ק בקריאת התורה, כי לעת זקנותו היה סגי נהור ל"ע ולא היה

יכול לקרות בעצמו, וקרא אא"ז מצאנז כדרכו בקודש ברעש ובקולות, והיה לבני הה"ק

מבעלזא תרעומות, ביום א' הלכו לאביהם והתחילו לדבר מזה, אז אמר להם הה"ק

מבעלזא שאא"ז החיה את נפשו בקריאתו, כי מעת שנעשה סגי נהור, ופסק לקרות

בעצמו, לא שמע עוד הקריאה ורק בפעם הזאת שמע קריאת התורה.

רבינו זכה להבחר להיות חתן הגאון בעל הברוך טעם ע"י עבודתו בעלייתו לתורה.

וכך מספר הרה"ק רמ"א פריינד זצ"ל גאב"ד ירושלים )הללו עבדי ה' ערך הגה"ק מצאנז(

שהגה"צ ר' יהושע פרענקל בנו של הברוך טעם היה פעם בעיר בראד, ורבינו למד שם

בחרותו, וראה והבחין בגודל מעלתו של רבינו בעת שרבינו עולה לתורה מפטיר וכל

חכמי וגדולי בראד עמדו לכבודו, לכן הציע את רבינו לפני אביו שיחתנו עם אחותו.

הרה"ק שמספר וכמו צאנז, חסידי לבות קירות על חקוק היה בתורה קריאתו

מהר"י מפשעווארסק )י"ג אורות ע' שמ"ז( פעם היה מו"ח זצ"ל בשבת שובה בציעשנוב

שאול רבי שהחסיד עד נוראה, בהתלהבות האזינו פרשת את בתורה קרא ורבינו

אלטשטעטער התבטא שמימות מרן מצאנז לא שמע קריאת התורה כזה.

במקומות מסוימים היה רגיל לקרות בקולי קולות. וכמסופר בספר י"ג אורות )ע'

רבי החסיד זקיני וסיפר עצומות, ובשאגות רם בקול בתורה קורא היה רבינו מ"ג(

לייבוש לייזער ע"ה שהיה בשבת פרשת עקב אצל רבינו ששבת אז בפריסטיק, ובעת

ה' הייתים עם "ממרים )דברים ט' כ"ד( רבינו את הפסוק קריאת התורה קרא

מיום דעתי אתכם" בשאגה אדירה עד היה נראה שהקירות מזדעזעים. ומובן

פרק ב' | קונטרס בספר חיים כג

לפי פירושו של הרה"ק מגארליץ של הרה"ק מגארליץ על הפסוק הזה שפירש "ממרים

הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם, כי משה רבינו תלה מריים בעצמו, שמפני שהוא

מנהיגם הם ממרים.

מטברי' הורוויץ חיים נפתלי ר' שהרה"ק מספר שנ"ט( )אות חיים מקור ובספר

)בהרה"ק האמרי נועם מדזיקוב( חתן הה"צ ר' משה אונגער חתן הרה"ק מצאנז, ראה לרב

אחד שחרד על הה"ק מצאנז שקרא ואת ידלף בקול גדול משונה, אמר לו רבי נפתלי

חיים שהוא ר"ת פ'תי י'אמין ל'כל ד'בר, בכאן אש התורה דבקה בו לרגע.

ענינים גבוהים ורמים נראו אצל קריאת התורה של מרן הקדוש מצאנז, וניכר ביותר

היתה בעת שקרא התיבות בדוקא שלא לפי המסורה אף לאחר שתיקנו אותו, וכמו

שהביא בספר מושיען של ישראל )ח"ב פרק ובחרת בחיים( שרביה"ק זי"ע היה מספר,

שאביו מרן הקדושת יום טוב ז"ל היה פעם בצאנז בשבת בראשית, ומרן הדברי חיים

קרא בקריאת התורה בקול חוצב להבות אש את הפסוק "ויקרא ה' אל האדם ויאמר

לו איכה", ואמר איכה, ותקנו אותו לומר כפי שנכתב, ושוב קרא אח"כ ואמר איכה,

וכאשר תקנו אותו פעם שנית אמר כפי שנמסר במסורה איכה, ובודאי היה למרן הדברי

חיים ענין לבטא הפסוק בכל הביטויים, לכוין לכל הדרשות שדרשו חכז"ל במדרש.

כן מספר הרה"ק מהר"י מפשעווארסק )י"ג אורות ע' מ"ג( ענין זה של שינויי נקודות

וכדומה בקריאת התורה היה שכיח אצל רבינו )כנראה שהיה לו ענינים נסתרים בזה(, ופעם

אחת בפרשת ויצא אצל הפסוק )בראשית ל' ל"ז( ויקח לו יעקב מקל "לבנה", אמר פעם

כל אופני נקודות כמו מי שמשתבש בעברי, מקודם אמר "לבנה" וחתנו הרה"צ ר' משה

אונגאר העיר לו על זה ואח"כ אמר לבנה ושוב אמר לבנה וכדומה )ומסתמא סיים בנקודות

הנכונות( ע"כ.

ומענין לענין באותו ענין כדאי לציין מש"כ בקונטרס שלשה שריגים )נדפס בספר פי

צדיק להגה"צ מציעשנוב זצ"ל( שהרה"ק הד"ח מצאנז הקפיד להתפלל מתוך סידור מיוחד

שכתב לו סופר סת"ם ירא וחרד. לעת זקנתו צוה הד"ח להאברך החסיד ר' מענדל

לאנדא מדוקלא שיכתוב עבורו סידור, וכששאל הסופר אם ינקד את הסידור, השיב לו

הרה"ק הדברי חיים, "עברי" הנני יודע בעצמי ובלעדיך".

קריאת העשרת הדברות

היתה ואתחנן, יתרו בפרשיות והן השבועות בחג הן הדברות, העשרת קריאת

וברקים הקולות רואין ששם מעידים היו וכולם בצאנז, המיוחדים מהעבודות

זי"ע וידוע שהגה"ק בעל תפארת שלמה מראדאמסק סיני. של מעמד הר

כדכד קונטרס בספר חיים | פרק ב'

היה פעם על חג השבועות בצאנז. ומסופר )רבינו הקדוש מצאנז ח"ב( שבנו של הרה"ק

מראדאמסק הה"צ ר' אברהם בעל חסד לאברהם שהיה גם הוא עצמו אח"כ מנהיג

של אלפי חסידים ואחד מנלהבי חסידי רבינו מצאנז זי"ע, שאל את אביו, "אבא! איך

זה תוכל לעזוב את החסידים שלך ביום קדוש כזה, איך תוכל לצער אלפי יראי ה בני.

השיב האב בהראותו על זקנו הלבן, הנה נא זקנתי, ואני משתוקק להרגיש טעם קבלת

התורה שהרגישו אבותינו בעמדם על הר סיני, וזאת אפשר להרגיש רק אצל הקדוש

מצאנז. ונסתתמו טענותיו של הבן.

בספר נר יהושע מביא בשם הגה"ח ר' ישראל דוב הלברשטאם ז"ל בשם הגה"צ

מבאניע אנטווערפן זצ"ל, שהביהמ"ד של הדברי חיים היה ארוך, ולפני כותל המזרח

היה חצר והיה שם חדר קטן )קאמע"ר( כך שאם היה עומדים על גג של הקאמע"ר היו

יכולים להסתכל בביהמ"ד ע"י החלונות שבכותל המזרח, והבעה"ב היו מעמידים השם

ילדיהם כדי שיוכלו לראות משם דרך החלון, והיה שם הרבה ילדים, וכשהדברי חיים

"האט געגעבן א געשריי אנכי" נפלו כולם מהגג מרוב פחד. והיה לנס שלא אירע להם

כלום. )הגה"צ מבאניע שמעו מפי איש אחד ששמו ר' שלום יצחק ע"ה, שהיה בין הילדים שעמדו

שם על הגג(

בספר זכרון נפתלי תולדות הרה"ק ר' הירצקא מראצפערט זי"ע מספר שהיה פעם

בצאנז בשבת שקורין עשרת הדברות, והיה שם גם הגביר ר' מאיר לעוולקי, ורבינו

ניחר, אחר התפלה שאל גרונו וגם אז חלש מפני שהיה הקדוש קרא בחשאי מאד

הרה"ק מראצפערט את הגביר הנ"ל אם שמע את הקולות וברקים בעת שקרא רבינו

את עשרת הדברות, והיה לפלא בעיני הגביר הנ"ל כי כל הקהל שהיו שם כמעט שלא

שמעו את קול רבינו בשעת הקריאה ואפי' העומדים סביבו, והרה"ק הנ"ל הגם שעמד

למטה ליד התנור שמע קולות וברקים.

כן מביא עובדא בספר נפלאים מעשיך )ע' כ"ח(, שמעתי ממורי הגה"צ מפאיע הי"ד

שפעם נסע זקנינו הגה"ק רבי הירצקא מראצפערט זי"ע להרה"ק מצאנז ולקח עמו את

ר' מאיר לעוועלעקער, וקראו אז עשרת הדברות )ואיני זוכר עם הסיפור היה בחג השבועות

או פר' יתרו(, והרה"ק מצאנז קרא את העשרת הדברות בקול דממה דקה עד שכמעט

לא שמעו מאומה, אחר התפלה שאל זקה"ק לר' מאיר ברוב התפעלות האם שמעת

את העשרת הדברות וואס דער הייליגער רב האט געליינט? השיב ר' מאיר לזקיני הק'

האמת אגיד ולא אכחד שלא שמעתי כלום, נענה זקיני הקדוש "וויי מ'האט געהערט

קולות וברקים ממש ווי ביים מעמד הנבחר"(ז).

ז( עיין בספר היכל הברכה )פר' ואתחנן( וזל"ק, מבואר שמי שמקדש עצמו יזכה לשמוע קול ה' שקיים לעולם, כמו שזכה מרן האריה"ק והבעל שם טוב והתלמידים כידוע ומפורסם שזכו

פרק ב' | קונטרס בספר חיים כה

מרן הקדוש משינאווא בקריאת עשרת הדברות

של אביו בצאנז

ידוע העובדא עם בנו מרן הקדוש משינאווא בקריאת העשרת הדברות, שמסופר

בכמה נוסחאות. הרה"ק רמ"מ מסטראפקוב זצ"ל מביא עובדא זו בס' דברי מנחם )פר'

ואתחנן( וז"ל לא את אבותינו כרת ד' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום

כולנו חיים וגו' את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל

קול גדול ולא יסף וגו', ופירשיז"ל מתרגמינן ולא פסק כי קולו חזק וקיים לעולם. והוה

עובדא שמרן כ"ק זקיני הרה"ק משינאווא זצל"ה בעל דברי יחזקאל אמר שפעם אחת

היה בפרשת יתרו בצל קדושת אביו הגאון הקדוש רבשכבה"ג אאזמו"ר בעל דברי חיים

זצל"ה בצאנז, ובקראו את עשרת הדברות ראה ממש קולות וברקים כמו בשעת קבלת

הקולות בעיני את ראיתי בפועל ממש ראיתי אלא בדמיון ולא סיני הר על התורה

וברקים של מתן תורה, ואח"כ חשבתי אם כך זכיתי לראות בלי הכנה לזה, א"כ אשתדל

להכין עצמי בקדושה וטהרה ושמירה יתירה, וכן עשיתי עד חג השבועות עבדתי על זה

עבודת הקודש, ונסעתי על חג השבועות לאבי והנה אז לא זכיתי לראות. והבנתי שמה

שזכיתי לראות בפ' יתרו היה מפני שאבי רצה להראות לי בכח קדושתו.

וכן בפר' יתרו מזכיר עובדא זו בזה"ל שמעתי מאאמו"ר הה"ק מרן מסטראפקוב

אצל בצאנז שהיה זצל"ה משינאווא מרן הגה"ק אאזמו"ר מכ"ק ששמע זצלה"ה

אאזמו"ר הגה"ק זצלה"ה בעל דברי חיים בצאנז, ואמר שבעת שקרא עשרת הדברות

היה לו התפשטות הגשמיות ממש כמו בהר סיני, ואף שאין יכולים לדמות לקדוש עליון

כזה, עכ"פ נוכל לראות מזה כי אף כ"א מישראל אם יהי לו הכנה יוכל להרגיש קדושה,

אאזמו"ר אמר וכאשר בחינתו, כפי וכ"א בקדושתו שורש לו יש מישראל כ"א כי

משינאווא זצ"ל כי קודם קבלת התורה קורין פר' במדבר הנשיאים וראשי ישראל למען

יקשר כ"א בשרשו כי ראשי ישראל שר אלף ושר מאה כל המאה והאלף היו משרשו

של השר ההוא.

גם כ"ק אדמו"ר מהר"י מפשעווארסק זצ"ל היה מספר עובדא זו )י"ג אורות ע' מ"ג(

לשבת לצאנז מסטראפקוב נסע שפעם סיפר משינאווא שהרה"ק הוספות. בכמה

פרשת יתרו, וכשקרא רבינו את עשרת הדברות נתעורר כל כך עד שהיה לו התפשטות

על נשמתו פרחה שכמעט )פי' עברי אמר שלא מערכה( )א היה חסד וסיים הגשמיות,

לשמוע הקולות והברקים וקול שופר חזק באמירת אנכי עם כל הרזין סתימין עילאין, עכלש"ק. וע"ע בזה בספה"ק קדושת לוי )פר' יתרו( עה"פ ומשה וגו', ע"ש.

כוכו קונטרס בספר חיים | פרק ב'

ידי הקריאה, וכיון שהרה"ק משינאווא הקפיד מאוד על כל תג ותג שבשלחן ערוך, לכן בלבל אותו

הקריאה שלא בדקדוק(. הרה"ק משינאווא הסתפק אם ההתעוררות באה לו מכח עצמו

או מכח אביו, ועל חג השבועות נסע עוד פעם והכין עצמו לקריאת עשרת הדברות

ולא הרגיש התעוררות כמו אז, והבין שבפעם הראשון היה מכח אביו.

)הללו עבדי ה' הגה"ק הרמ"א פריינד זצ"ל סיפר עובדא זו בכמה הוספות חשובות

ערך הגה"ק משינאווא(. מרן הקדוש היה נוסע בכל חג השבועות להסתופף בצל הרה"ק

השר שלום מבעלזא ז"ל, וכאשר נשאל מאביו מרן הקדוש מצאנז ז"ל למה אינו בא

אליו, השיב לו רבינו שבבעלזא אני שומע באזני בשעת קריאת התורה הקולות וברקים

ממש כמו במעמד הנבחר, וגם רואים את עשרת הדברות כתובים באש שחורה על גבי

אש לבנה, ענה לו מרן הקדוש גם אצלי תראה ככל הדברים האלו. ויהי כשהגיע פרשת

יתרו שאז קורין פרשת מתן תורה נסע רבינו לעשות את השבת בצל אביו מרן הדברי

חיים ז"ל, ובשעת קריאת התורה ראה ושמע ככל הנ"ל הקולות וברקים ואותיות אש

שחורה על גבי אש לבנה. וכאשר הגיע חג השבועות נסע עוד הפעם להסתופף בצל

אביו בצאנז, אבל אז נסתם ממנו כל חזון שלא ראה ולא שמע כלום, וכאשר שאל

לאביו מרן הקדוש לפשר דבר, השיב לו לפי שבפרשת יתרו באת רק במחשבה טהורה

לקיים מצות כיבוד אב ולא חשבת שאכן תראה ותשמע כל הנעשה, לכן זכית לראות,

אבל כעת כבר עשית ההכנות לזכות לשמוע הקולות וברקים ולא לקיים מצות כיבוד

אב, לכן לא ראית כלום.

ובגליון 'מבאר רבותינו' הביא בשם הרה"ג ר' שמואל בראך שליט"א שרביה"ק זי"ע

סיפר עובדא זו בכמה שינוים, שמרן הק' משינאווא זי"ע היה חתן הרה"ק מראזלא, והי'

מגדולי חסידי הרה"ק מבעלזא זי"ע, וכאשר הגיע פר' יתרו הי' בדעתו ליסע לבעלזא

היו יסע לבעלזא, שהרבה חסידים בני חתנו, בקשוהו שאל וגיסיו, לקבלת התורה,

באים להרה"ק מראזלא על שבת קודש זו, ואם כן יהי' בזיון לחותנו שחתנו יסע לרבי

אחר, אבל הוא באחד, שנוסע לבעלזא, ע"כ ביקשו גיסיו את אביו מרן הק' מצאנז

זי"ע שיכתוב לבנו שמצוה לו בגזירת כיבוד אב שיבא אצלו לצאנז על שבת זה, )שזה

אין כ"כ בזיון שסוכ"ס נוסע לאביו ולא לרבי אחר(, וכן הוה, ונסע לצאנז, ובשבת קודש בבוקר

הגיע להעשרת וכאשר בשעת קריאת התורה שהרה"ק מצאנז קרא בעצמו בתורה,

הדברות, שמע הרה"ק משינאווא ממש כל סדר קבלת התורה כמו שהיה באמת, וראה

את הקולות ואת הלפידים, ואת ההר עשן. ואח"כ באותו שנה על חג השבועות בא

מעצמו לצאנז, והכין עצמו בהכנה דרבה לקראת קבלת התורה, אבל בשעת הקריאה

לא ראה כלום, ושאל את אביו אח"כ פשר הדבר, על מה זה ועל מה זה לא זכה גם

עכשיו לקבלת התורה כמו בפרשת יתרו. ענה לו אביו הקדוש, אסביר לך במשל, איש

אחד פתח למסחר בית אופה, והיות שרוצה שבני העיר יבואו לקנות מאתו, ע"כ

הכריז שמי שיבא יתן חתיכת מזונות בחינם אין כסף, והיה שם אחד שאחר

פרק ב' | קונטרס בספר חיים כז

שאכל החתיכה הראשונה ביקש עוד חתיכה, אמר לו בעל האופה, בפעם הראשון נתתי

דידן, בנידון וכן הוא כדי שתרגיש הטעם הטוב בל לחתיכה שני' צריכין לשלם, לך

בפעם הראשון נתתי לך שתרגיש כי טוב הוא, אבל אח"כ צריכין לעבוד את השי"ת

ביתר שאת כדי שיוכלו להגיע למדריגה זו לשמוע קבלת התורה כמו שהיה על הר סיני.

אף אם בחג השבועות בשנה ההוא שהיה העובדא הנ"ל, לא הרגיש הרה"ק משינאווא

בחג השבועות כלום, מ"מ לעומת זה ישנם כמה מספרים עובדא אחרת ששאל לו אביו

הרה"ק מצאנז אם רוצה לשמוע הקולות וברקים, ואכן הראה לו הקולות וברקים בחג

השבועות. וז"ל המחבר בספר מראה אש )דף נ"ב( דודי מו"ה שמואל צבי ז"ל היה שנים

רבות חוכר אחוזה בכפר סמוך לסטראפקוב והוא היה מאנשי שלומו של הה"ק מצאנז

זי"ע, וכאשר נסתלק הרה"ק מצאנז נסע אל הרה"ק משינאווא. פ"א בא דודי אל הה"ק

בסטראפקוב ואמר לו הה"ק שמעתי עליכם שאתה מעבידים בשבת באחוזה, ויען לו

דודי אמת הדבר אך על ידי שטר מכירה שעשה לי אביו הקדוש, וכן אנכי מתנהג מאז,

אותו שיחדל מלהעביד בשבת הה"ק ויבקש יו"ד, כקוצו של אפילו אני משנה ואין

אפילו ע"י שטר מכירה אע"פ שאבי התיר לך, אך דודי לא ציית לו, ויאמר לו הה"ק

חג על בצאנז הייתי פ"א מעשה, לך אספר וע"ז גדול, צדיק היה שאבי לי תאמין

השבועות ועליתי לתורה בפ' עשרת הדברות(ח) ואבי היה הבעל קורא, והראה לי בתוך

הקריאה מעמד הר סיני בקולות וברקים, ועכ"ז אני אומר לכם שתחדול מזה, אבל דודי

בכל זאת לא שמע בקולו וימותו לו בשנה ראשונה כל הצאן וכו', ונעשה דודי עני ואביון

ויצא מן האחוזה בעירום ובחוסר כל.

צבי )הגה"ר המחבר כותב הסיפורים אוצר ובספר לחיים הכתוב כל ובספר

מאשקאוויטש ז"ל(, סיפר לי מו"ר מהריא"ז מרגליות שליט"א )זצ"ל(, ששמע שרב גדול

שהיה מחסידי צאנז ואח"כ נסע לבנו הרב הקדוש אדמו"ר משינאווע זצל"ה, ששאל

לרבו אדמו"ר משינאווע מדוע יצא נגד ההיתר של שטר מכירה שעשה אביו אדמו"ר

מצאנז זצוק"ל, והשיב לו הרב משינאווע מה כבודו חושב שאיני מעריך ח"ו את כ"ק

אדוני אבי מורי זצוק"ל, אספר לכבודו פ"א בבוקר בחג השבועות אמר לי אבי זצוק"ל,

יחזקאלי בני, אם אתה רוצה אראה לך היום בקריאת התורה ממש מתן תורה של הר

סיני. לכן תכין עצמך לראות זאת. והשבתי לו כן אני רוצה לראות זאת. ובעת קריאת

התורה ממש ראיתי ושמעתי כל סדר מתן תורה הקולות והברקים וכו'. וכמעט שעוד

מעט פרחה נשמתי ממני, ואבי הרגיש זאת ופסק זאת ממני תיכף ונשארתי בחיים, אם

כן יודע אני כחו וערכו של אבא זצוק"ל בתורה, אבל מה אעשה השעה צריכה לכך ואני

מוכרח בזה לצאת נגד דעת אבי זצוק"ל וניחא ליה למר אבא בזה, ע"כ מה ששמעתי.

ח( פרט זה צ"ע, לפי המבואר ב'דרכי חיים' שהדברי חיים עלה בעצמו לקריאת עשרת הדברות.

כחכח קונטרס בספר חיים | פרק ב'

ובהג"ה שם מהגה"צ אדמו"ר מסטראפקוב ירושלים זצ"ל כתב, המשך הסיפור הוא

כי חשב כ"ק אאזמו"ר מרן בעל דברי יחזקאל זצל"ה, אם כל כך זכיתי לראות מראה

ולכן הכין ידעתי מקודם, ונוראה בשעת קריאת העשרת הדברות אעפ"י שלא רמה

עצמו בהכנה דרבה בעבודת הקודש כמה חדשים בהתעוררות קודש ביתר שאת שיהיה

כלי ראוי לקבל אורות קדושים עליונים באופן ומדרגה גבוה, ואחרי עבודתו נסע לאביו

או יתרו, ואתחנן, בפ' יודע אם )אינני הדברות כשקורין עשרת הפעם עוד הקדוש

חה"ש, אבל הנה אז לא הרגיש ולא ראה כפי מה שראה בפעם הראשון, ואמר, עתה אני

רואה כי כל מה שראיתי היה רק מפני גודל קדושת אבי כי רב חילי' להעלות את האיש

למדרגה רמה כרצונו, ובפעם הא' רצה להראות לי לכן ראיתי, ע"כ הג"ה.

וכן בספר אריה שאג מהגה"צ מזמיגראד זצ"ל כ' שמעתי מכ"ק הגאון אאמו"ר זי"ע

ששמע מפי דודו כ"ק הגאון בעל דברי יחזקאל משינאוו זי"ע שפעם אחד שאלו אביו

)זקיני הדברי חיים זי"ע( בחג השבועות קודם שקרא העשרת הדברות בזה"ל האם אתה

רוצה לשמוע ולראות, כמאה"כ וכל העם רואים את הקולות של מתן תורה, והשיב כן

)אני רוצה( וכאשר התחיל אבי לקרוא את העשרת הדברות, ראיתי ושמעתי הקולות של

מתן תורה והרגשתי שנפשי יוצאת, אך תיכף הביט עלי אבי והבין מצבי והעביר ידו עלי

ועל ידי כך נטל ממני המדרגה.

כן מביא עובדא זו הגה"צ מציעשנוב זצ"ל )פי צדיק יתרו( מבלי להזכיר אימתי היתה

בחג השבועות או בפר' יתרו, וז"ל פעם אחת הייתי בצאנז בזמן שקראו עשרת הדברות,

ושמעתי איך כ"ק אאמו"ר ז"ל קורא בתורה, עד שהגעתי לבחי' התפשטות הגשמיות,

ואמר כל זה היה ללא שום הכנה, ואילו כשנסעתי אח"כ עוד פעם לצאנז כדי לשמוע

קריאת עשרת הדברות, והיתה לי הכנה רבתא, לא הרגשתי כנ"ל.

הרה"ק משינאווא רוצה לזכות בהספר

שבו הרגיש מעמד הר סיני

וויגדער אהרן יעקב ר' הרה"ג שהעיד מה עוה"פ לציין כדאי דמילתא, לסיומא

שליט"א במכתבו מה שסיפר לו הרה"ח הישיש ר' אהרן שטערן ז"ל ממאנסי שהיה

הידוע מהסיפור דיברו שפעם משינאווא. לספר הרבה יודע והיה שינאווא מחסידי

שהרה"ק משינאווא הרגיש מעמד הר סיני בשעה שקרא אביו הרה"ק מצאנז העשרת

הדברות, ואמר לו הרה"ח ר' אהרן שטערן, אני אספר לך ההמשך של הסיפור,

לו שיתנו זצ"ל משינאווא הרה"ק ביקש זצ"ל מצאנז הרה"ק שכשנסתלק

פרק ב' | קונטרס בספר חיים כט

לחלקו בירושה הספר תורה של אביו שהרי הרגיש בזה בעת שקרא בו אביו העשרת

הדברות מעמד קבלת התורה, ולא רצו אחיו הק' רק שיתחלק בתוך הגורל, ורצון יריאיו

יעשה ועלה הס"ת בגורל בחלקו של הרה"ק משינאווא זצ"ל זיעועכי"א.

הרי לנו עדות נאמנה, שהעובדא דלעיל המסופר בפי כל שהרה"ק משינאווא הרגיש

שייך שהיה הזה תורה בספר היה הדברות, העשרת אביו בקריאת סיני הר מעמד

להרה"ק מצאנז. והרה"ק משינאווא רצה לזכות בו, בשביל קדושתו הרמה והנשגבה,

שבו שמע קריאת העשרת הדברות עם הקולות וברקים. זאת אומרת שקדושת הקריאה

נשארת לנצח בתוך הספר תורה. ואכן זכה בה באופן פלא הרה"ק משינאווא זי"ע.

קריאה בטעם התחתוןבפרשת יתרו

אף שמנהג העולם לקרוא העשרת הדברות בפ' יתרו ואתחנן בציבור בטעם העליון

כדעת האור תורה המובא במגן אברהם )סי' תצ"ד תחלת הסימן(, מ"מ מרן הקדוש מצאנז

נהג כדעת המשאת בנימין והחזקוני המובאים שם במג"א, לקרוא רק בחג השבועות

בטעם העליון, ובפר' יתרו ואתחנן בטעם התחתון, כמבואר בספר חמדה גנוזה )ח"א(

)מגארליץ( לא זי"ע. וז"ל בפ' יתרו בשנת תרס"א כשאאמו"ר בשם הגה"ק מגארליץ

היה בבריאות הנכון קראתי לפניו את העשרת הדברות, וכ"ק א"א היה עולה לקריאת

העשרת הדברות הוא ששי, וקראתי בטעם העליון. ואחר הברכה השני' אמר לי א"א

שאא"ז מצאנז לא היה קורא בטעם העליון בפ' יתרו ובפ' ואתחנן, ורק בחג השבועות

קרא בטעם העליון. ופעם אחת נתן א"א לפני כ"ק אביו מצאנז החומש לקרוא בטעם

ידו עם מגארליץ א"א מיד החומש אא"ז ודחה החומש, בסוף שנדפס כמו העליון

הקדושה, וזה היה בפ' יתרו או בפ' ואתחנן, כך סיפר לי אז כ"ק א"א מגארליץ(ט).

הקריאה בשמחת תורה

מימים המיוחסים בעבודת הקריאה בצאנז היתה יום שמחת תורה, שבה מסיימין

קריאתה ומתחילין מחדש. וכך מתאר בספר תפארת חיים )הנדפס יחד עם הדרכי חיים

ע"י נכד רבינו בשנת ת"ש( ושמעתי מאנשים נאמנים שהיו שם בעצמם אצל רבינו ואצל

ט( עיין מה שהעתקנו לקמן במדור הרה"ק משינאווא מדברי יחזקאל החדש מנהג הרה"ק משינאווא בזה, ומה שפירש בזה.

לל קונטרס בספר חיים | פרק ב'

בנו מרן הגה"ק משינאווא בעת שקרא בשמחת תורה "חתן תורה" היה אצלם פחדים

נוראים בבכיות גדולות ובפרט אצל קריאת מיתת משה רבינו ע"ה(י).

גודל הזכי' לשמוע קריאת התורה של מרן הדברי חיים ביום שמחת תורה אנו רואין

מהעובדא דלהלן, שסיפרו כ"ק אדמו"ר מהר"י מפשעווארסק זצ"ל )זכות אבות - תשרי(.

הגה"ק מנאסאד היה פעם בצאנז על שמחת תורה, וקראו אותו שיצא לחוץ כדי שיוכל

לעלות לתורה כנהוג בשמחת תורה, כי בפנים בבית מדרשו של הדברי חיים לא נתנו

גדול, הסתפק הגה"ק מנאסאד מה לעשות, אם לצאת כדי כיון שהיה ציבור עליות

לעלות לתורה אולם עי"ז לא יוכל לשמוע קריאת התורה של מרן הדברי חיים, ומצד

ולא יצא לוותר על המנהג לעלות לתורה בשמחת תורה, לבסוף לא יוכל שני האם

עלה לתורה. ואמר האם סבורים אתם שהיצר לי ע"ז, לא, אע"פ שלא עליתי לתורה

ביום שמח"ת, היה הדבר כדאי לי, כיון ששמעתי את הדברי חיים קורא בתורה חתן

בראשית, וכשקרא ויהי ערב נעשה לילה, וכשקרא ויהי בוקר נעשה יום.

סיום הקריאה

מרן הקדוש מצאנז היה לו ענין לסיים להעולה בתורה במקום מסוים, וכמה פעמים

פעל ישועות על ידי זה. ובספר מושיען של ישראל )ח"ב מדור ובחרת בחיים( כ' שרבינו

ז"ל סיפר שמרן הדברי חיים נהג בקריאת התורה לסיים קריאתו בפסוקים שראה ברוח

קדשו שהם מתאימים להאיש שעלה לתורה, והיה לו בזה ענינים נפלאים.

עובדא נפלאה סיפר הגה"צ מפאיע זצ"ל ששמעו מאביו הגה"צ מפאיע זצ"ל הי"ד

)נדפס בשיח זקנים ח"ו ע' קצ"ג( שפעם נסע הרה"ק רבי מנחם מענדל מדעעש זצ"ל לצאנז

על פרשת מסעי, ונסע עמו הגאון מאינטערדאם זצ"ל עם עוד אנשים, כאשר הגיעו

לצאנז שאל הרה"ק מצאנז את הרה"ק מדעעש, מי הם האורחים שלו )כדי ליתן להם

עליות(. אמר הרב מדעש שמות כל מלויו. שאל הרה"ק מצאנז את הרה"ק מדעעש,

ובעל העגלה? ענה הרה"ק ר' מענדעלע, שבעל העגלה אינו שייך לעלות לתורה.

לעלות וקראוהו העגלון, של שמו מה לשאול הרה"ק שלח התורה קריאת בעת

לתורה, והרה"ק סיים אצלו מות יומת הרוצח. הגאון מאינטערדאם זצ"ל היה מפחד

לחזור עם בעל העגלה הנ"ל, אבל הרה"ק המעגלי צדק אמר לו שאינו מכירו לרוצח,

וחזרו עמו. אך המעשה הזו לא יצאה ממוחו של הגאון מאינטערדאם.

ולפי עדות הסופרים שעברו על הס"ת רואין בעליל בפרשת מיתת משה רבינו מלא י( טיפין של דמעות יותר מבשאר מקומות.

פרק ב' | קונטרס בספר חיים לי

לאחר איזה זמן שאלה אשת העגלון את הרה"ק מדעש אם עשה איזה פעולה עם

בעלה, וענה הרב שלא עשה עמו כלום, אלא שנסע עמו ושילם לו בעד הנסיעה. אבל

האשה שאלה עוד הפעם מה עשה הרב עם בעלי, וסיפרה שעד עכשיו כל אימת שהיה

מגיע לביתו והמאכלים לא היו מוכנים, היה מכה אותה, ועכשיו נעשה כמו שה )שאינו

מכה אותה(. שלח הרה"ק ר' מענדעלע מכתב להגאון מאינטערדאם זצ"ל וסיפר לו מה

ששמע מאשת העגלון, ופירש הכוונה של הרה"ק מצאנז במה שסיים אצלו בתיבת מות

יומת הרוצח, שהמית בזה את כח הרציחה שהיה בקרבו.

הרה"ח ר' פנחס צבי מאשקאוויטש ז"ל מירושלים היה מספר סיפור נפלא ששמע

דוד'ל ר' הרה"ח עם שהתרחש בעובדא בסופו(, לחיים הכתוב כל בספר )נדפס מזקינו

טרעבישאנער שהחיה נפש צדיק מרן הקדוש מצאנז ע"י מעשה פלא כשהיה תועה על

אם הדרך עיי"ש כל הסיפור באריכות. ושנים לאח"ז כשהיה פעם נכדו הרה"ח ר' אהרן

פוקס הנקרא ר' אהרן טרעבישאנער על שבת חנוכה בצאנז, כיבדו הדברי חיים בעליה

לתורה עם הוספה. ועמד אז אחר הפסוק הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו

אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב, והיה צריך להתחיל הפסוק אשר

ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים, אבל התחיל בסופו של פסוק

של אותו שלפניו כסף או זהב אשר ימצא, ע"ז הפסיקוהו אחד מבניו הקדושים והפנה

תשומת לבו שיתחיל מתחלת הפסוק אשר ימצא, ע"ז השיב אותו צדיק כדרכו בקודש

הא, חזר בנו עוד הפעם דבריו הנ"ל שעליו להתחיל עם אשר ימצא, וכל השומעים

חשבו בטח ימלא אותו צדיק אחרי דברי בנו הכנים ונכונים, אבל לתמיהת כל השומעים

התחיל שוב פעם כסף או זהב אשר ימצא, וזה הר' חיים נסע אחרי ש"ק הביתה וברכת

אותו צדיק עשתה רושם, ושמש ההצלחה זרחה עליו בכל תוקפה ונעשה גביר אדיר

והחזיק את יערו של הגרף גרעדל ונתקיים בו כסף או זהב אשר ימצא, הר' חיים הנ"ל

בסוף ימיו עלה לארצה"ק ונפטר בשיבה טובה בכ"ה מרחשון תרצ"ה.

בספר בית היין )מעליץ( מסופר שפעם אחת היה הרה"ק רבי נפתלי ממעליץ זצ"ל

לקרוא המנהג שם וכפי שידע נשא, פרשת על ש"ק ונשאר בצאנז, בחג השבועות

בעליה יכבדו לו שגם הבין לדרכם, הנוסעים הרבנים האורחים את לתורה לעלות

לתורה, ומאד חשקה נפשו לעלות לעליית רביעי, כדי שרבינו הגה"ק מצאנז זי"ע שהיה

בעצמו הבעל קורא, יקרא לו פרשת ברכת כהנים.

ומחלק העליות היה הרה"ק ר' אליעזר ירוחם זצ"ל, חתנו של הגה"ק מצאנז, והרה"ק

ר' נפתלי גילה לו משאת נפשו וביקשו לעשות לו חטיבה זו, משום מה לא רצה הלה

נפתלי רבי הרה"ק עלה ברירה באין שלישי, עליה לו נתן כן ותחת בקשתו, למלא

זו, אבל כאשר קרא הגה"ק מצאנז בתורה, לא נעצר במקום המסומן רביעי, לעליה

רק קרא הלאה, ר' אליעזר ירוחם התחיל לצעוק נו נו, כרמז שצריך להפסיק

לילי קונטרס בספר חיים | פרק ב'

הקריאה, אבל הדברי חיים הגיב, אך אך, וקרא הלאה, עד שגמר פרשת ברכת כהנים,

ושם הפסיק, לא היה קץ לשמחתו של הרה"ק ר' נפתלי, שראה בחוש את רוח קדשו

של רבו, אשר הבין ללבו ועשה רצונו.

הליכות והלכותבקריאת התורה

בספר דרכי חיים אות ל"ח כ' רבינו הקדוש זצ"ל הקפיד מאד שלא יקראו לישראל

במקום כהן לתורה.

ובהג"ה של כ"ק אדמו"ר מסטראפקוב ירושלים זצ"ל כ', שמעתי שכ"ק אאזמו"ר

הגה"ק אדמו"ר משינאווא זצל"ה בעל דברי יחזקאל ראה שקראו ישראל במקום כהן

עליה תורה שזיכתה הש"ע נגד זה שהוא על וצעק בביהמ"ד, אז כהן אעפ"י שהיה

ראשונה לכהן כמוש"כ וקדשתו, ואחז"ל שיהיה ראשון לכל דבר, וכשבא לביתו של

אביו הקדוש זצל"ה סיפר לו זאת, השיב לו אביו, התינח בביהמ"ד דמתא שכל הקהל

זכותם שוה בו, אבל אם יש לאחד ביהמ"ד בביתו אזי הוא אינו משועבד לכהן לתת לו

כיבודים הללו.

וקראו והי' רבינו סנדק הי' ברית מילה כ' פעם אחת בספר דרכי חיים אות ל"ט

אותו לעלות לתורה שלישי, וכעס רבינו ואמר, הלא לבעל ברית מגיע העלי' ומי בקש

שתעשו לי טובה.

באופן החזקת התורה בהוצאה והכנסה, כ' בשו"ת מנחת יחיאל להגה"צ ר' אלטר

יחיאל נעבענצאהל זצ"ל אבדק"ק סטאניסלאב )או"ח ח"ב סי' פ"ה( מה שנסתפק כ"ת

כשמוליכין ספר תורה מאה"ק לבימה לקרות בו ובחזרה אם מחזיקים אותו עם הפנים

על החזה ולב או איפכא עם הפנים להקהל ואחוריו על החזה ולב, הדבר פשוט אצלי

שצריך להיות הפנים להעם שזה צד הנפתח לקרות בו וכו', וכן ראיתי ושמעתי שנוהגין

כן בכל המדינות, וכן נהגו רבותי הגאונים הקדושים מצאנז ומבאבוב זצלה"ה זי"ע.

קמ"ז( סי' )או"ח אברהם ילקוט בספר כ' הס"ת כשגוללין החגירה חגירת במקום

אמר לי מר הגה"ק מהרצ"ש )הדרכי תשובה( זצוק"ל, בשם הגהקוה"ט מהר"ח מסאנץ

זי"ע ועכ"י, שצריכין לכרוך החגורה סביב הס"ת שהוא גלילה למעלה מחציו מהס"ת

בתחילת שליש העליון כמו במזוזה דצריכין לקובעה בתחילת שליש העליון עכד"ה,

ולכאורה תמוהין הדברים כי מה ענין ושייכת יש בקשירת וכריכת הס"ת למקום הנחת

ועכ"י זי"ע גדול אמרו הגה"ק נ"ל לומר בעזה"י דדבר וקביעת המזוזה. אבל

הנ"ל, דבגמ' מנחות דף ל"ג ע"א ילפינן דצריכין לקבוע המזוזה בתחלת שליש

פרק ב' | קונטרס בספר חיים לג

העליון משום דגמרינן וקשרתם וכתבתם ע"ש, וכן גמרינן נמי הקשירה והכריכה דס"ת

ממזוזה ודו"ק והבן היטב, הבט נא וראה כמה גדולים דברי חכמים וצדיקים וקדושים

שהתוה"ק הי' להם כמעין הנובע בכל דבר ודבר ברוך שבחר בהם ובמשנתם עכ"ל.

בשאלה אם מצאו פסול בס"ת באמצע הקריאה כ' בשו"ת מהר"ש ענגיל )ח"ד סי'

וקורין דמוציאין ס"ת אחרת לאברהם בזכור כמ"ש לעשות דיש פשוט הדבר מ"ד(

מתחילת הפסוק בלי ברכה ראשונה ואחר סיום הפרשה יברך לאחריו בס"ת הכשר, וכן

ראיתי מעשה רב אצל כ"ק אדמו"ר רשכבה"ג מצאנז זי"ע שהורה גם לאחר שקראו ג'

פסוקים והי' עוד יותר מג' פסוקים לפרשה שלא לברך בס"ת פסול וצוה להוציא אחרת

וקראו עוד ג' פסוקים בס"ת השני' בלי ברכה שלפניה עכ"ל. ובקונטרס נועם מגדים

מעיד כשר לאל שעד תודות א"ה ע"ז, כתב זו הלוי שדן בשאלה לבית בהשמטות

שראה מעשה רב אצל הגה"ק ד"ח המורה הגדול מי יהין להורות כנגדו ובפרט בנ"ד

באמצע הפסוק לכ"ע יש להורות כן.

הנהגותיו בקריאת התורה

בעת הוצאת ספר תורה הי' רבינו הקדוש מלביש הכתר תורה על הספר, וגם הי'

קורא בעצמו בס"ת, וכאשר העביר רבינו הקדוש הסדרה בביתו, הי' מנהגו לקרות גם

כן איזה פסוקים מפרשה של השבוע הבא )דרכי חיים אות ס"ה(.

בענין הלבשת הכתר תורה ראה לעיל במדור השתלשלות הספר תורה, מה שהבאנו

מספר שלשה שריגים מה שכתב הגה"צ מציעשנוב זצ"ל שבשעת חלוקת ירושת הדברי

חיים, שהי' על פי גורל, ביקש מרן הקדוש משינאווא מאת ב"א הרה"ק מבאבוב להחליף

אתו שיתן לו השני עצי חיים הקטנים של כסף והוא יתן לו התפילין, מאחר שמדומני

שהנני יודע היחוד שכיון אבי ז"ל בעת נתנו השני עצי חיים הללו על הס"ת(יא), וכך

הוה, והרה"ק משינאווא קיבל את העצי חיים של כסף של אביו והלביש בה את הס"ת

מידי שבת בשבתו. העצי חיים הללו עברו אח"כ בירושה אצל בנו הרה"ק מציעשנוב

זצ"ל, עיי"ש כל הסיפור.

יא( בפרי עץ חיים שער קריאת התורה פרק א' סוד תרין רמונים כבר נודע וכו' וכנגדן אנו כי הנה וכו'. עוד שם ענין התרין רמונים יכוון ב' רמונים וכשמשים רמון רמון משימין על ס"ת וכו' ובצאתו מההיכל וכו' שהוא מושפע באותו שעה מן כתרה של תורה וכאשר מניחין הס"ת

עליו הרמונים יכוון וכו' עיי"ש בסוד הדבר.

לדלד קונטרס בספר חיים | פרק ב'

דרכו של רבינו הקדוש לעלות ששי בכל ש"ק, ובשבת שירה היו קוראים השירה

לששי, וגם העשרת הדברות היו גם כן קוראים לששי. והתוכחה כאשר היתה בפרשת

תבא )שהיא ששי( הי' רבינו הקדוש עולה בעצמו, וכאשר לא היה התוכחה ששי )כמו

)דרכי חיים אות בפרשת בחוקותי( היה רבינו הקדוש מצוה לקרות לאיש אחר התוכחה

ומכבוד וז"ל ז' סקכ"ה( )שער אפרים השערי על רחמים בספר שערי העיד וכן ס"ו(.

שבת בכל לעלות מנהגו שהיה ראיתי מסיגעט זללה"ה מהרייט"ב הגה"ק אדומו"ר

לששי, ועלה ג"כ לששי בתוכחה שבפ' תבוא רק הי' קורא מפי עצמו, וכן היה מנהג

הגה"ק בעל ד"ח מסאנץ זי"ע.

כשחל שביעי של פסח בשבת כשעלה רבינו היו קוראים השירה להעולה שישי, והיו

מסיימים ותען להם מרים סוס ורוכבו רמה בים )הגדה דברי חיים(

)ליקוטי מהרי"ח, שערי רחמים על שערי נהג לעלות חתן בראשית ביום שמחת תורה

אפרים(, והיה אומר ע"ז שהוא עדיין עומד בהתחלה )מושיען של ישראל ח"ב(

הוספות לא צוה רבינו הקדוש לעשות כי אם שלשה, וכאשר היו הרבה חיובים הי'

רבינו הקדוש מרשה לעשות המשה הוספות ולא יותר )דרכי חיים אות ס"ו(.

)ח"ב יו"ד סי' ס(, וז"ל מה בענין להפסיק באמצע פרשיות עיין בשו"ת דברי חיים

ששאל בפסקי הכתובים והפרשיות הנה בזה מבוכה גדולה בין הפוסקים, דבגמ' משמע

שאין לפסוק פרשה ולא פסוק, ומצינו כמ"פ שאנו מפסיקין, והרבה תירוצים נאמרו,

אך אין כלל ברור והנח לישראל אם אינם נביאים בני נביאים המה ואם הלכה רופפת

בידך כו' ולכן אין לבדות דברים כרסים מלב ונהרא נהרא ופשטיה עכ"ל.

)דרכי חיים החדש בשם הגה"ק העליות לתורה היה הגבאי מוכר קודם שבת או יו"ט

מנאסאד זצ"ל(

בעת שקרא בהספר תורה היה לבוש בטלית מעל השטריימל(יב) )דרכי חיים החדש

בשם כ"ק אדמו"ר מבאבוב זצ"ל(

השתמשות בהספר תורהבזמנים מיוחדים

כ"ק אאא"ז הגה"ק מרן הדברי חיים זי"ע, גם השנים מקרא קרא בס"ת(יג), ומקובל

יב( עיין לקמן ב'מדור שינאווא' בהערה אות כ'.

רפאל ר' כ' לעיל( )הובא ס"ה אות חיים שבדרכי מעיר החדש חיים דרכי בספר יג(

פרק ב' | קונטרס בספר חיים לה

אצלינו שגם כ"ק אא"ז הגה"ק המגיד מקאזניץ זצ"ל נהג כן, וכן ידוע שכן נהגו עוד

הרבה צדיקים קדמונים, וכן מבואר במג"א )סי' רפ"ה סק"א( אם היה רגיל בטעמים יקרא

בס"ת )הקריאה והקדושה להגה"צ מציעשנוב זצ"ל(.

וכן נהג כשהצטרך לעיין בפסוקי התורה באמצע הלימוד שהיה ג"כ מוציא ס"ת לכך

)דרכי חיים החדש בשם כ"ק אדמו"ר מבאבוב זצ"ל(

ביום י"ג מדות נהג רבינו לקרוא בתורה כל סדר הקרבנות )אוצר החיים(

בליל יוה"כ קודם כל נדרי הוציאו ג' ספרי תורה. וכ"ק אדמו"ר מבאבוב זצ"ל סיפר

שכשסיבב מרן הדברי חיים זי"ע בין העם עם הס"ת, ניגש אברך אחד לנשק את הס"ת

ושמע יוצא מפ"ק, ‘אזא פושע ישראל, א גאנץ יאהר מלא עבירות, און יעצט כאפט

מען זיך ארום מיט'ן ספר תורה'. והלה חשב שמרן כיוון אליו ונבהל מאוד מדיבורים

אלו ונתעורר לתשובה גדולה )קובץ עץ חיים באבוב(.

בהושענא רבא בלילה בשעה י"א בא רבינו הק' לביהמ"ד והיה קורא בעצמו בס"ת

ספר משנה תורה וכל העם היה שומעים )דרכי חיים אות ק"ח(

רבינו לא נהג לקרות בתורה בליל שמחת תורה )אוצר החיים(

הנה כי כן נהגו עצמם אבותינו רבותינו לבית צאנז זצללה"ה זי"ע, שבכל יום בימי

וקראו מתוכו הקודש הוציאו ס"ת מארון גמר התפילה בכלל לאחר וגם שבת ניסן

)קנ"ז( )ללשונות הרמב"ם( סימן אל"ף תק"ל ועיין בשו"ת הרדב"ז וכו', פרשת הנשיא

לקרוא לבימה משם להעלות מוכן שיהיה ס"ת ובתוכה תיבה להעמיד היה מנהגם

בתורה, גם כדי שיהיה מוכן ליחידים לקרוא בס"ת שנים מקרא ואחד תרגום שהוא

מצוה בס"ת יותר משאר חומשים גם למי שאין לו וכו' עיי"ש, ועיין בשו"ת אבני צדק

)םיגעט( סי' ק"ה ומובא בשו"ת הד"ר )סי' מ"ה( שמעתי מחמירין לבלי לקרות שמו"ת

והפטרה כי אם בהנדפס על ידי ישראל דווקא עיי"ש, ואולי גם מפני טעם זה הקפידו

לקרות שמו"ת מס"ת דווקא, עכ"פ הוד כ"ק אא"ז הגה"ק בעל דברי חיים ז"ל נהג עצמו

לקרוא שנים מקרא מן הס"ת, ואפשר מפני טעמים הנ"ל נהג עצמו בכל פעם שהיה

וכן פרשיות צריך להיות קורא בתורה מפני איזה מנהג כמו פרשת הנשיאים בניסן,

הקרבנות ביום אמירת י"ג מדות, ומשנה תורה בליל הו"ר כולם קראם בעצמו בס"ת,

ומזה נשתרבב המנהג אצל החסידים הנוהים אחרי מנהגי רבותינו זצ"ל לקרוא פרשת

שהעביר רבינו הסדרה בביתו, ובח"ב אות ד' כותב שרבינו הקפיד מאד שלא לטלטל הספר תורה מבית מדרשו לדירתו, אע"פ שהיתה באותו בית רק הוצרכו לעבור דרך הפרוזדור. וא"כ האיך יתכן שהעביר הסדרה בביתו מתוך הס"ת. ואולי לא דייק ר' רפאל בלשונו, וכוונתו שהעביר רבינו

הסדרה בבית התפלה שבביתו.

לולו קונטרס בספר חיים | פרק ב'

הנשיאים מס"ת אחר גמר התפלה וכן בשבת )הקריאה והקדושה להגה"צ מציעשנוב זצ"ל(.

מי שבירך אצל הס"ת

בספר שיח זקנים )ח"ז ע' קצ"ה( מביא מימרא נפלאה מרבינו בנוגע מי שבירך להעולה

לתורה. סיפר לי הרה"ח ר' מענדל זשופניק נ"י )ה"ה אבי הרה"ח ר' משה שמואל הי"ו פטרון

הס"ת הק' של הד"ח(, כשהייתי בקאשוי התפללתי במנין של הגאון מראדאמישלא זצ"ל

גברא בין שמדברים מזה להגאון כאב ומאד טובים, בימים וכן בשבתו שבת מדי

לגברא, וסיפר שפעם כשהיה בצאנז יצא אז לאור עולם ספר מגאון אחד, וכיון שהיה

קשה לקנותו, ונזדמן שם לידו, על כן הסתכל בו בין גברא לגברא, וכשראה הרה"ק

מצאנז שהוא מסתכל כעת בספר, ענה לו בין גברא לגברא )כמי שאומר, בין גברא לגברא

מותר(, אמר לו הרה"ק, גם בין גברא לגברא צריכים לשמוע )העליות וכדומה(, כדי שאם

יעשו מי שבירך לחולה יוכלו לענות אמן )בין גברא לגברא דארף מען אויך אויסהערן, טאמער

מאכט מען א 'מי שבירך' פאר א חולה, זאל מען קענען ענטפערן 'אמן'(.

כ' בחודש אדר הי' המנהג אצל רבינו בספר דרכי חיים אות קכ"ב במנהגי פורים

הקדוש שהיו עושין פורים קהל וגם פורים רב ורבנות, והקהל היו כופין להעם לתת

צדקה כמה שהיו רוצים, וכל זה הי' מכח רבינו הקדוש זצ"ל. ובש"ק בשעת קריאת

התורה שהי' קורא רבינו הק' זצ"ל היו עושין מי שברך לפורים רב, וכמה שהיו פוסקים

הקהל לנדור היו מנדרים, וגם היו לוקחין משכנות על זה, והטעם מבואר בפנים. (יד)

טלטול ספר תורה

מרן הקדוש מצאנז דקדק מאד שלא לטלטל ספר תורה שלא לצורך, ובספר דרכי

ז"ל לעשות חברה קהל והי' המנהג אצל רבינו יד( כונתו להסיפור באות ל"ג שכ' שם, פורים, והרבה יש לכתוב מענין חברה זאת, אך אכתוב בקיצור. הקהל היו אברכים טובים ת"ח וחסידים, שנעשו בידיעת רבינו, והיו לוקחים משכנות מהקהל שבאו אצל רבינו מן פרשת שקלים עד אחר פורים, שיתנו כפי שציוו עליהם הקהל, ובשעת קריאת התורה בשבת, עשו מי שבירך להרב דפורים ונדרו נדבות והי' סוכן שלידיו באו כל המעות הללו, ולאחר פורים מסרו מעות אלו לידי רבינו ז"ל. והי' מזה גם כן איזה מאות ר"כ. ורבינו ז"ל חילק שתי הקופות הללו לעניים. ורבינו ז"ל הי' אומר טעם על ענין קהל פורים הנ"ל מה שממשכנין על הערכתם, על פי הדין הגוזל ואין זה הם הקהל פורים ליקח מכל אחד ולעשות מזה ועל גזל יעשה במעות צרכי רבים, יודע למי

צרכי רבים.

פרק ב' | קונטרס בספר חיים לז

חיים הביא מעשה נורא ממסירות נפשו עבור זה.

יכלו ולא מעלות, לשלשים עלה כי עד מאד גדול הקור היה בחורף אחת פעם

להספיק להחם הביהמ"ד של רבינו ז"ל, באופן שיוכלו להתפלל שמה, אשר על כן היו

מתפללים בדירת רבינו ז"ל. ובביהמ"ד לא הסיקו כלל התנור, והקור בביהמ"ד היה גדול

מאד. ודירת רבינו היתה בבית אחד עם הביהמ"ד, רק הוצרכו לעבור דרך הפרוזדור.

ז"ל להביא הס"ת יום ה' לקריאת התורה, לא הניח רבינו ואף על פי כן ביום ב' או

לחדרו, רק התפללו אצלו עד אחר תפילת שמונה עשרה ולקריאת התורה הלך רבינו

ז"ל עם הקהל לביהמ"ד, וזה היה ממש מסירת נפש מצד רבינו ז"ל. והנה הקהל היו

רצים ממקום למקום, מחמת הקור. ורבינו ז"ל ישב על כסאו, ואחר קריאת התורה לא

הלכו בחזרה לבית הרב ז"ל רק גמרו בביהמ"ד התפלה עד אחר עלינו ואח"כ חזר רבינו

ז"ל לחדרו. ופעם אחת ביום ב' בעת שהיה הקור גדול כל כך, וקראו התורה בביהמ"ד

כנ"ל, ואח"כ אמר רבינו ז"ל אשרי ובל"ג במתינות על כסאו כדרכו, והיה לבוש על

רגליו בפאנטאפיל כדרכו. ואני עמדתי סמוך לו והסתכלתי בפניו וראיתי איך כי פני

רבינו ז"ל נעשו לבנות מאד מגודל הקור, והתחיל להזדעזע בכל גופו, אשר לא היה יכול

לישב על כסאו. ונתקרבתי אצלו וסמך ידיו הקדושות עלי, עד שגמר תפילתו, ואח"כ

חזר לחדרו ושכב על מטתו כמה שעות עד שהוטב לו. כתבתי זאת, מחמת בי בזמנינו

הוא דבר קל בעיני העולם לטלטל ספר תורה מביהמ"ד, על כן ישמעו היאך היה רבינו

ז"ל מקפיד מאד בדבר שלא לטלטל ס"ת אפילו באותו בית מחדר לחדר עד שמסר

נפשו כמעט על כל דבר זי"ע.

וזה לשון נכד רבינו הגה"צ ר' יקותיאל יודא הלברשטאם זצ"ל אב"ד דולינא בהגהותיו

מנחת שבת לספר שומר שבת )בילגוריי תרצ"ב( וז"ל: זקני עיר וקדיש מצאנז זצ"ל הי' לו

מסירת נפש עצומה שלא לטלטל ס"ת לביתו מביהמ"ד שלו דרך פרוזדור לבד.

ומרן רביה"ק זי"ע בשו"ת 'דברי יואל' סי' ט' בתשובה להגה"צ מציעשנוב זצ"ל בענין

ניסן כ' בזה"ל, מנהג מרן הקדוש מצאנז לטלטל ס"ת לקריאת פרשת נשיאים בימי

אמנם מה שכתב כת"ר נ"י ע"ז שצריך לידע להורות מיד ולדורות הלכה למעשה והביא

שכבר החלו לעשות שינוים, אין זה אלא דברי תימא, הכי יש מקום להסתפק בהלכה

למעשה אם אותם הקדושים עשו ח"ו שלא כהוגן בטילטול ס"ת, והלא אף במה שאין

ונימוקם הוא ברור שכל דבריהם כגחלי אש, ובמה נחשב כל אנו מביני כלל טעמם

שכלינו ודעתינו נגד אפס קציהו של צפרנם של הראשונים, ומעשה רב של הדורות

הקודמים זהו בעצמו בירור הלכה, ובפרט כיון שבעיקר קריאת הנשיא בס"ת אין אנו

ז"ל בסידור נסמוך על דעתם היאך לא ז"ל, מבינים הטעם אלא סומכין על דעתם

הדברים.

לחלח קונטרס בספר חיים | פרק ב'

כבוד התורה

מנהג עתיק יומין הוא שבעל המכניס ס"ת לובש בגדי שבת לגודל השמחה שזכה

לקיים מצוה גדולה ורבה זו, ומנהג זה כבר נזכר במנהגי וורמיישא וכו' וכן נהגו בחצרות

החסידים וכו', צאנז. )שערי יצחק מאמר מעמד התהלוכה(.

בגמ' )מכות כ"ב ע"ב( אמר רבא כמה טפשאי שאר אנשי דקיימו מקמי ס"ת ולא קיימי

)קידושין ל"ג ע"ב( מפני בגמרא הלז דהא איתא הגמרא רבה. קשה מאד גברא מקמי

לומדים עומדים מפניה לא כ"ש, ראינן מזה שקדושת ס"ת גדול מת"ח. וי"ל שהגמרא

במס' מכות מיירי מעם הארץ, ואצלו צריך להיות הת"ח יותר חשוב מס"ת, כי בלי

הת"ח לא הי' לו שום ידיעה בהתורה, כיון שאינו מבין בעצמו שום ענין רק מכח מה

שהת"ח אומר לו ומפרש לו, לפיכך מחיוב לכבד הת"ח יותר מגוף התורה. והגמ' במס

יותר מחמת שלא גוף התורה לכבד ואצלם החיוב מיירי מתלמידי חכמים, קידושין

נצרך כ"כ להת"ח כמו עם הארץ, כי יכול הוא ללמוד בעצמו, לפיכך מחויב הוא לכבד

יותר להתורה )חמדה גנוזה(.

סיפר כ"ק אדמו"ר מבאבוב זצ"ל שכאשר מרן הדברי חיים זי"ע בא בימים, ונחלש

כח ראייתו ציוה לעתים תכופות שיקראו לפניו בספר והוא היה מאזין ומקשיב. נזדמן

פעם שקראו לפניו דברי המגן אברהם בהלכות בית הכנסת )סי' קנ"א סק"י( שהביא בשם

יעקב היה מכבד בזקינו לפני הארון הקודש. מרן הדברי חיים ספר חסידים שרבינו

לפניו את הדברים ציוה שיחזרו שכבר למד דברי מגן אברהם אלו פעמים מרובות,

איזה פעמים. אחר כך ציוה שיביאו לפניו השו"ע ולהראות לו איפה הדברים כתובים,

ונשק אותם השורות, והכריז ואמר בהתרגשות: "אוי ווי ליב האבן די יודען געהאט די

תורה!" )קובץ עץ חיים באבוב(.

תענית בנפל ספר תורה לארץ

בענין להתענות כשנפל ס"ת לארץ, מבואר בתשובתו )יור"ד ח"א סימן נ"ט( דבאמת

אין מקור לזה בש"ס ופוסקים, כמ"ש בלשונו, בעיקר הדבר שנוהגין אנו בני אשכנז

להתענות בנפל ספר תורה או תפלין אין לו שום רמז בש"ס, והכפות תמרים ז"ל )ד"ה

מיתיבי( רצה להסמיכו על הא דלא יתפלל אדם וספר תורה בידו )סוכה מ"א ע"ב( ואכתי

אין רמז בזה לתענית, ובודאי צריך ליזהר בשמירת ספר תורה, אבל אם אפילו באונס

נפלה להתענות כל מי שהיה בבית הכנסת כאשר נהגין אין ראיה מזה וכו'.

לבסוף מסיק דנ"ל לומר דהטעם הוא דמבואר בתענית בגמרא שם )דף ט"ז

פרק ב' | קונטרס בספר חיים לט

ע"א( שאמרו על מה שמוציאין התיבה לרחוב לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונותינו

הרי שעוונות גורמין לבזיון התורה ואם ח"ו נקרה סיבה לבזיון התורה ודאי מחמת חטא

אנשי אותה העיר והיינו אותם שהיה להם הכלי צנוע ונתבזה ולכן כל בני בית הכנסת

והחברות של אותה בית הכנסת ראוים להתענות לתשובה על עוונותיהם שגרמו הכלי

צנוע הקדושה שנתבזה מחמת עוונותיהם. ולכן נראה לי לגזור תענית על אותן אנשי

בית הכנסת בה"ב, ומי שאינו בריא בכחו יוכל לפדות התענית לפי נדבת לבבו ולפי

ערכו, ויעשו איזה מצוה מהממון אשר לצורך מצוה זו מוכרין ספר תורה )עי' מגילה כ"ז

ע"א(.

וכן בתשובה אחרת )יור"ד ח"ב סי' קל"ז( בענין להתענות על עצמות שנתגלו, כ' הנה

בזה אין מקור בש"ס, אך ממה שהעולם נוהגין בנפל ספר תורה לארץ מתענים כל שהי'

בעת נפילה, מכל שכן במת וכו', ובספר תורה נוהגין לגזור תענית מכל שכן מבזיון המת

שיש לגזור תענית, ואם נימא הא שם אין מתענים רק מי שהי' בבית שנפל הספר תורה

לארץ אבל לא שארי בני העיר, אך ממה דמבואר בשו"ת אמרי אש )או"ח סי' ו'( דמי

שהי' בבית חייב משום גורם דמי שהי' שם הי' לו לשמור ספר תורה שלא יפול, והכא

כל בני העיר גורמים וכו' עיי"ש.

)אך לא ומצאנו מעשה רב שנפל ספר תורה לארץ ולא צוה לכל הקהל להתענות,

מבואר שם אם היו שם בשעת מעשה(, כמ"ש הגה"צ מזמיגראד זצ"ל בספר חמדה גנוזה

)ח"א(, בבית מדרשו של אא"ז היה אחד מצניע הטלית ותפילין שלו בארון הקודש, כי

היה מתיירא שלא יגנבו אותם. פעם כאשר רצה לקחת הטו"ת משם נפל עי"כ ספר

תורה לארץ ר"ל, ונבהלו כל העם והלכו לאא"ז ושאלו אותם מה לעשות, והיה בטוח

אצלם שיצוה להם להתענות, ולבסוף אמר להם שאינם צריכים להתענות, ולאיש ההוא

ציוה שיתענה ב' ה' ב' ובזה יצא י"ח.

י ע

ממ קונטרס בספר חיים | פרק ג'

עבודת הקריאה

יחד עם הספר תורה הקדושה של מרן הדברי חיים, עברה בירושה לבנו מרן הקדוש

משינאווא גם עבודת קריאת התורה של אביו הקדוש, שגם הוא קרא בתורה בכבודו

ובעצמו. וגם הוא אחז דרכו בקודש לקרוא בקולות וברקים ועבודה נוראה ונשגבה,

ודברים נפלאים ונוראים ראו בעבודתו בקודש הזה שירש מאביו מרן הקדוש מצאנז

זי"ע.

לך נא ראה מה שהספיד עליו הגה"צ ר' יחיאל מיכל הובנער אבדק"ק ניזנוב והדפיסו

לעת התפלה בשעת עשה אשר הגדולות כל לשער יוכל "מי קודש, הדרת בספרו

זקנותו והי' כבחור איש מלחמה ולא חלי ולא מרגיש בהכאות כף אל כף הקדושים על

יוכל לשער העמוד, "ובשעת קריאת התורה היה לפידין מפיו יתהלכון מעין סיני מי

התיקונים הנעשים על ידו בשמים ובארץ".

ולהשיג אפס קצהו מעבודתו בשעת קריאת התורה מצאנו בספר נפלאים מעשיך )ע'

קט"ו( עדות הגה"צ ר' שלמה יהודה וויינבערגער זצ"ל אבדק"ק באגאד מגדולי חסידי

צאנז ושינאווא, שסיפר שפעם היה בפר' יתרו אצל הרה"ק משינאווא זי"ע, והרה"ק

היה הבעל קורא מידי שבת בשבתו כידוע, וכשהגיע להפסוק אנכי ה' אלוקיך צעק בקול

רעש גדול, וחיכך את ראשו בכח גדול מרוב התלהבות ונקלף לו כל העור שעל קדקדו

ושתת ממנו דם רב, והיה מחזה נורא ומבהיל, וראו אצלו ממש התפשטות הגשמיות

)ער האט זיך א שטארקע רייב געגעבן אין קאפ, און די גאנצע הויט איז מיטגעקומען, און עס האט

זיך געגאסן בלוט(.

בהתלהבות היה זי"ע משינאווא הרה"ק של עבודתו שכל עוד שם שסיפר שאף

ורשפי אש באופן מבהיל ונורא, אעפ"כ בשעת קריאת התורה ראו אצלו דברים נוראים

כשעמד וקרא בקולות וברקים באימה וביראה ברתת בזיע שהחריד את לב

פרק ג׳

קריאת התורה והמסתעףבמשנתו של הרה"ק משינאווא זי"ע

פרק ג' | קונטרס בספר חיים מי

כל העם אשר במחנה, וסיפר שפעם אחד כשהסתופף בצל קדשו ראו באמצע קריאת

התורה איך שמפיו של הרה"ק ניתז דם מרוב התאמצות ולהב אש )עס האט געשפריצט

בלוט פון זיין הייליג מויל((טו).

כן העידו צדיקי בית פשעווארסק על גודל עבודתו בקריאת התורה בזמנים מסוימים,

ובספר י"ג אורות מתאר כ"ק אדמו"ר מהר"י מפשעווארסק זצ"ל )ע' קל"א(, קריאת

התורה אצל רבינו משינאווא היה עבודה גדולה, ובמקומות מסוימים היה מכה בידיו

הקדושים על השלחן, וכן היה אצל בנו הרה"ק ר' משה משינאווא. ביום ב' דראש השנה

)בראשית כ"ב בסיום הקריאה של פרשת העקידה בהתיבות "ואת תחש ואת מעכה"

כ"ד( היו ג"כ מכים בידיהם )וכמדומה שכן ראיתי גם אצל הרה"ק ר' לייבוש מרדכי כאשר הייתי

אצלו בראש השנה שנת תרצ"א(. והחסידים היו אומרים פשט בכוונה המיוחדת לפסוק

זה, דבספה"ק מרמזים בפסוק זה על ראש השנה כי "תחש" הוא ראשי תיבות "תקעו בחודש שופר", ו"מעכה" הוא ראשי תיבות "מלוך על כל העולם".(טז)

)הנדפס יחד עם הדרכי חיים ע"י נכד חיים' 'תפארת לעיל מש"כ בספר וכבר העתקנו

רבינו בשנת ת"ש( "שמעתי מאנשים נאמנים שהיו שם בעצמם אצל רבינו ואצל בנו

מרן הגה"ק משינאווא בעת שקרא בשמחת תורה חתן תורה היה אצלם פחדים נוראים

בבכיות גדולות ובפרט אצל קריאת מיתת משה רבינו ע"ה"(יז).

כן היה לו ענין נשגב הזה לסיים להעולה במקום מסוים המתאים לו כמנהג אביו מרן

הדברי חיים, וראו בזה דברים נפלאים ונוראים, וכמו שמספר בספר נפלאים מעשיך

)ע' קל"ב( בשם הגה"צ הגה"צ ר' שלמה יהודה וויינבערגער זצ"ל אבדק"ק באגאד שפעם

היה אצל הרה"ק משינאווא זי"ע בשבת קודש, והיה אז פרשת בלק, והרה"ק היה כידוע

הבעל קורא מדי שבת בשבתו, וכיבד לעלות לתורה רבי מפורסם )וכלשונו א גרויסע רבי,

ולא רצה לנקוט שמו מפני הכבוד(, והרה"ק סיים לו את העליה בהפסוק "לו יש חרב בידי

כי עתה הרגתיך".

ישינים, ופחד כשרואין בתוך הס"ת רשימות כתמים יראה זו מלהיב רגשי טו( עובדא אשר יאמר כי הוא זה.

טז( ובקונטרס זכות אבות – פשעווארסק לחודש תשרי העתיק בקצת שינוים "ראיתי את הרה"ק ר' לייבוש מרדכי משינאווא זצ"ל בקראו ראש השנה אחי אברהם בני נחור "את תחש ואת מעכה", ושמעתי ממנו שכן היה בשינאווא אצל הק' בעל דברי יחזקאל )שינאווער רב פלעגט אסאך מאל קלאפן(, שכן יש ר"ת באלו התיבות על ראש השנה, 'תחש מעכה' נוטריקון ת'קעו

ב'חודש ש'ופר מ'לך ע'ל כ'ל ה'עולם, וזהו רמז על ראש השנה.

יז( ולפי עדות הסופרים שעברו על הס"ת רואין בעליל בפרשת מיתת משה רבינו מלא טיפין של דמעות יותר מבשאר מקומות.

מימי קונטרס בספר חיים | פרק ג'

קריאת העשרת הדברות

העליון בטעם בציבור היה משינאווא מרן אצל הדברות העשרת קריאת אופן

יתרו בפר' גם כן קרא יחזקאל בדברי מדבריו הנראה וכפי התחתון, בטעם וביחיד

ואתחנן, כמבואר במ"א )סי' תצ"ד תחלת הסימן( בשם האור תורה (יח). ובשנת תרמ"ג

בחג השבועות התרחש שקרא בציבור בטעם התחתון, ואח"כ אצל הסעודה אמר דבר

תורה ע"ז, ונדפס בספר דברי יחזקאל בזה"ל "הטעם שקורין העשרת הדברות בצבור

בטעם העליון וביחיד בטעם התחתון לא תרצח וגו' בפתח. יש לומר הרמז דאיתא בגמ'

)שבת נ"ד ב'( מי שאפשר לו למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי

עירו ולא מיחה נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו. והנה

למחות ברבים לא כל אדם זוכה. וממילא אם נראה לו שלא ישמעו לדבריו אזי כשם

שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע, לכן ברבים נקרא

בקמ"ץ דהיינו שצריך לקמץ פיו שלאלומר תוחכה ברבים, אבל ביחיד רובא דאינשי

אנשי ביתו מיכף כייפי ליה צריך למחות באנשי ביתו, ולכן ביחיד נקרא בטעם התחתון

וקראתי "והיום שטעיתי את עצמי ביתו. ויוכיח לאנשי פיהו בפתח דמורה שיפתח

לסיבה לי היה נזכרתי, חשבתי שזה ללא תרצח וכשהגעתי בצבור, בטעם התחתון

שנרמז לי שצריך אני לפתוח פי ולהגידמה שהיה קודם במחשבתי אם להגיד או לחדול

ועתה ראיתי כי מוכרח אני להגיד כי איסור גדול יש לבנות ישראל לילך בבגדי פריצות

ובפאה נכרית, וכל איש ישראל מחויב למחות באנשי ביתו בכל כוחו, המקום ירחם

עלינו ויסיר המכשלה הזאת מעלינו".

הליכותיו בקודשבקריאת התורה

כמנהג אביו הקדוש מרן הקדוש מצאנז כן נהג אף מרן הקדוש משינאווא להלביש

הכתר תורה על הס"ת בכל שב"ק, וכמו שהעיד בספר דברי יחזקאל החדש "שמעתי

מאבותי, שבעת הוצאת הספר תורה היה רבינו מלביש בעצמו הכתר תורה על הספר,

וראה לעיל במדור השתלשלות הספר תורה, לו עבודה קדושה מיוחדת בזה". והיה

מה שהבאנו מספר שלשה שריגים מה שכתב הגה"צ מציעשנוב זצ"ל שבשעת חלוקת

ירושת הדברי חיים, שהי' על פי גורל, ביקש מרן הקדוש משינאווא מאת ב"א הרה"ק

יח( עיין לעיל במנהגי מרן הקדוש מצאנז, שרק בשבועות היה קורא בטעם העליון, ובפר' יתרו ובפר' ואתחנן היה קורא בטעם התחתון אף בציבור.

פרק ג' | קונטרס בספר חיים מג

מבאבוב להחליף אתו שיתן לו השני עצי חיים הקטנים של כסף והוא יתן לו התפילין,

מאחר שמדומני שהנני יודע היחוד שכיון אבי ז"ל בעת נתנו השני עצי חיים הללו על

הס"ת(יט), וכך הוה, והרה"ק משינאווא קיבל את העצי חיים של כסף של אביו והלביש

בה את הס"ת מידי שבת בשבתו. העצי חיים הללו עברו אח"כ בירושה אצל בנו הרה"ק

מציעשנוב זצ"ל, עיי"ש כל הסיפור.

גם בלבישת הטלית על השטריימל בשעת קריאת התורה אחז במנהג אביו הקדוש,

וכמו שמספר כ"ק אדמו"ר מהר"י מפשעווארסק בספר י"ג אורות, "בקריאת התורה

רבו )כמנהג הטלית עם השטריימיל מכסה זי"ע יחזקאל הדברי מרן היה ש"ק ביום

הגה"ק מהר"ש מבעלזא(כ)(, ולקח שטריימיל ישן לזה, ובין גברא לגברא החליפו הגבאים

לשטריימיל יפה הימנו".

אם גם מרן הקדוש משינאווא העביר הסדרה בתוך הס"ת כמו אביו הדברי חיים

לא ידוע לנו, אולם מצאנו עדות על עבודתו בשעת העברת הסדרה מאת הגה"צ ר'

אלעזר שפירא זצ"ל אבדק"ק קיוויאשד בגליון למטה יששכר "תמיד היה מספר מה

שראה בעת שהיגיעו לשינאווא בעש"ק אחה"צ והלכו אל הקודש פנימה לקבל שלום,

והרה"ק עמד אז באמצע עברו על הסדרה שמו"ת, וראה כי אש תוקד בקרבו ונענה

ראשו מכסאו להשלחן אנה ואנה".

השערה, כחוט הלכה בדבר לדקדק משינאווא הקדוש מרן של הקפדתו בשביל

לא הרשה לעלות בס"ת שלו מי שעובר על השו"ע אף אם כגובה ארזים גובהו, וכמו

שמספר כ"ק אדמו"ר מהר"י מפשעווארסק זצ"ל בספר י"ג אורות )ע' קכ"ד(, שצדיק

אחד שהתפלל בדרך כלל מאוחר מאוד הופיע פעם אצל רבינו לשבת קודש בקרעניץ,

בעצמו מסדר היה )רבינו העליות חלוקת לסדר לרבינו הגבאים נכנסו התפלה לפני

העליות(, ושאלו איזו עליה ליתן להרבי הנ"ל, אמר רבינו אף אם יזרוקינו משמים לארץ

לא ארשה לעלות לתורה למי שאינו מתנהג על פי השולחן ערוך, ורק כשהבטיח הרבי

הנ"ל שמהיום והלאה ידקדק יותר בזמני התפלה קראו אותו לעלות לתורה.

בתוארים לתורה העולה את לקרות הרשה לא בו שהיתה האמת מדת ובשביל

מיותרים, ומספר ע"ז בספר מקור חיים בשם הגה"צ ר' מנחם מענדל מרגליות זצ"ל

יט( בפרי עץ חיים שער קריאת התורה פרק א' סוד תרין רמונים כבר נודע וכו' וכנגדן אנו כי הנה וכו'. עוד שם ענין התרין רמונים יכוון ב' רמונים וכשמשים רמון רמון משימין על ס"ת וכו' ובצאתו מההיכל וכו' שהוא מושפע באותו שעה מן כתרה של תורה וכאשר מניחין הס"ת

עליו הרמונים יכוון וכו' עיי"ש בסוד הדבר.

כ( מדבריו משמע שלא ידע או לא סבר שגם אביו מרן הקדוש מצאנז נהג כן, כמו שכתב בספר דרכי חיים החדש בשם כ"ק אדמו"ר מבאבוב זצ"ל.

מדמד קונטרס בספר חיים | פרק ג'

אבדק"ק אטיניא שאחד מאחיו של רבינו אשר לא הי' מרא דאתרא רב באיזה קהלה,

ובא אליו על שבת קודש. וקראוהו לתורה בתואר מורה מורינו, והקפיד ע"ז רבינו שזה

שייך רק לרב ואב"ד ומורה בקהל ישראל.

כן הובא שם במקור חיים עובדא על מדת האמת שלו בקריאת התוארים להס"ת.

אהרן ר' להרה"ק טשערנאביל לעיר ובא ברוסיא, הצדיקים פני לקבל נסע שפעם

זצ"ל, והסתיר א"ע שלא ידעו מי הוא, ובא בליל ש"ק לבית התפלה, וקיבל שלום תוך

הבאים, אמנם הרה"ק ר"א הרגיש בו כי איש קדוש הוא, וצוה לא' ממשמשיו לתת לו

חדר מיוחד עם חד דעימי', והכל בכבוד גדול. ולמחרתו ביום ש"ק שאלוהו איך לקרותו

לעלי' בתורה, אמר יחזקאל בן חיים, ותיכף שאלו הרבי ר' אהרן, בשלמא כבודכם אתם

יכולים למחול, אמנם כבוד אביכם איך". והתנצל כי לא רצה שיתפרסם שהי' כאן קודם

מטשערקאס שהוא מחותן.

עוד דבר פלא בנוגע מי שבירך לעולה לתורה מביא שם בספר מקור חיים, בשם

כי אביו נ"י מטערניווא, וידידי הנגיד החו"ב החסיד מו"ה שמעלקא פעלדמאן ש"ב

הרה"ג הנגיד חו"פ מורינו פישל פעלדמאן מביטשקיב ז"ל בעהמח"ס ידות אפרים הי'

נזהר מאוד בנדרים, וכשהי' עולה לתורה לא רצה שיעשו לו מי שבירך, ושלם נדבתו

בלא נדר. ופ"א הי' במרחץ קרעניץ על ש"ק אצל כ"ק הרב משינאווא, והי' נבוך בדעתו

כשיקראוהו לתורה כדת מה לעשות בגדרו הלזה, ופתאום קראוהו לס"ת ואחר בירכו

ברכה אחרונה הביט הרה"ק בפניו, ותיכף אמר להגבאי הנני מצוה שלא לומר מי שבירך

עוד, ופסק תיכף, ונתקיים בו רצון יראיו יעשה.

פעמים כמה התורה בקריאת לשנות היה חיים הדברי מרן מנהג לעיל כמובא

מהנקודות והטעמים, והיה הדבר מבלבל למרן הקדוש משינאווא בהיותו מקפיד גדול

דושינסקיא צבי יוסף רבי הגה"צ העיד בתורה קורא היה בעצמו וכשהוא בהלכה,

זצוק"ל מרא דארעא ישראל )הובא בדברי יחזקאל החדש(, שהיה בימי חורפו שני שבתות

אצל רבה"ק משינאווא, ובקריאת התורה לא החסיר רבה"ק אף נגינה אחת מטעמי

המקרא, ולא שינה כמלא נימה מהנגינות.

ועיין בספר פי צדיק שמביא בשמו שאמר פעם אחת הייתי אצל רבי פלוני שקרא

)העברי( באופן משובח, אבל לא קרא בניגון הטעמים, בפעם בתורה ואמר ההברות

אחרת הייתי אצל רבי אחר שהי' קורא בהטעמה של ניגון הטעמים, אך לא קרא העברי

כהוגן, ושוב הייתי אצל רבי אחר שלא אמר ההברות כדבעי ולא דקדק בניגון הטעמים,

רק ראיתי אצלו בקרה"ת ממש אש שחורה על גבי אש לבנה.

העליה שעלה מרן משינאווא לתורה היה לפי המסתבר העליה השישית כמנהג כל

בראשית, לחתן עלה חיים הדברי שמרן אף תורה בשמחת אולם הצדיקים,

תשרי, – אבות זכות בספר מפשעווארסק מהר"י אדמו"ר כ"ק מעיד

פרק ג' | קונטרס בספר חיים מה

"ביאשליסק הי' המנהג שהרב עלה לחתן בראשית, אמנם בשינאווא ובסאטמאר עלה

הרב חתן תורה".

ובנוגע סדר חשיבות העליות מביא בספר זכר צדיק לברכה )ח"ב אות תרצ"ח( בשם

בשעת האחרונה ההוספה משינאווא, מרן בשם שאמר זי"ע, מסאטמאר רביה"ק

קריאת התורה הוא העליה החשובה ביותר.

זצ"ל מציעשנוב הגה"צ שמספר כמו כהן, במקום ישראל לקרות שלא הקפיד

בהגהותיו לספר דרכי חיים המובאים לעיל במשנתו של הדברי חיים, שהדברי יחזקאל

ראה שקראו ישראל במקום כהן אעפ"י שהיה כהן אז בביהמ"ד, וצעק על זה שהוא נגד

הש"ע שזיכתה תורה עליה ראשונה לכהן כמוש"כ וקדשתו, ואחז"ל שיהיה ראשון לכל

דבר, וכשבא לביתו לאביו הקדוש זצל"ה סיפר לו זאת, ועיי"ש מה שהשיב לו אביו

מרן הדברי חיים.

המובא עובדא מההוא כדמוכח יחד, ובנו לאב מליתנם הקפיד לא וגלילה הגבה

ובנו זי"ע מרידנוק מוהרצ"ה הגה"ק באו אחת שפעם החדש, יחזקאל דברי בספר

רבי נפתלי לשינאווא על שב"ק, למחרת בשב"ק בבוקר ראה הרה"ק מרודניק את בנו

נרגש אמד, שאלו אביו, מה יום מיומים למה אתה מסתובב נרגש כ"כ, סיפר לו בנו

שבהיותו על יצועו אמש בא אליו בחלומו זקה"ק מצאנז זי"ע )אשר כבר הכירו מחלום

קודם( ואמר לו שלדעתו מוטב שהוא ואביו לא יעלו לתורה היום, אלא הוא אוביו יעלו

אחד להגבהת התורה ואחד לגלילה, והוא אינו יודע מה זה ועל מה זה וע"כ הוא נרגש,

נענה לו אביו ואמר לו "פלא הוא, גם אנכי ראיתי את זקה"ק וגם לי אמר דברים אלו,

אח"כ אמר לבנו שלא יגלה כל זאת לשום אדם, ואח"כ בעת קריאת התורה לא כיבדם

הרה"ק משינאווא בעלי', אלא נתן לאחד הגבהה ולאחד גלילה, והיה לפלא.

הליכות והלכותבקריאת התורה

כמה הלכתא גבירתות נשאר בספרי הפוסקים המביאים פסקו של מרן משינאווא

בהנהגת כבוד הס"ת. בספר שערי אפרים )שער ד' ס"ג( הביא המנהג לנשק הס"ת ע"י

הטלית במקום הקריאה קודם הברכה, ובהגהות שערי חיים שם סק"כ אחר שהביא

מספר תפארת בנים להדרכי תשובה שכ' ע"ז שראה לנקיי הדעת חכמי לב וחסידים

וכן שמע כלל, ולא במקום הכתב הגליון רק במקום נוגעין בהטלית שנזהרים שאין

חיים ע"ז, מעיד השערי זי"ע שהרעיש הגה"ק מהר"ש מבעלזא מרן גם בשם

למשמש כן שנהג במי קפיד זצ"ל משינאווא הגה"ק מרן שגם "ושמעתי

מומו קונטרס בספר חיים | פרק ג'

ולנשק". גם הרה"צ ר"א אייכנשטיין זצ"ל מזידיטשוב שיקאגא מזכיר זאת במכתבו

בין חסידי מרן ידוע "ודבר )ח"ב( שמרן משינאווא הרעיש ע"ז, ישורין יסודי בספר

אדמו"ר משינאווא זצ"ל שאמר בנידון הנ"ל הנה לא ינם ולא ישן שומר ישראל, דער

רחמנות האט אויפוועקן, נישט איהם מ'ברויך נישט שלאפט ער אויף איז רבש"ע

שם מעיד ואף וכו', שינאווא מחסידי שמעתי כך הק, אותיות קיין נישט מעקט

"וידוע במכתבו שגם מרן הקדוש משינאווא ציוה לתלות מודעות לפני הבימה ע"ז,

שבבית מדרשם של האדמורי"ם הק' מרן רבי שלום מבעלזא, מרן הבני יששכר מדינוב,

מרן רבי אייזקל מזידיטושב, מרן הדברי חיים מצאנז, מרן הדברי יחזקאל משינאווא,

היו פתקאות לפני הבימה להזכיר שלא לנשק הס"ת במקום הכתב".

בדבר מקום החגורה שהבאנו לעיל פסקו של מרן הדברי חיים שצריך להיות בשליש

העליון, מעיד בספר שערי חיים על השערי אפרים )סקכ"א( במשו של מרן משינאווא

וז"ל "שמעתי בשם מרן הגה"ק בעל דברי יחזקאל זצלה"ה שצריכין מלתא בטעמא

לכרוך במפה על הס"ת בגלילה למעלה מחציו מהס"ת וכו'. ובעני' בקשתי ולא מצאתי

בספרי הפוסקים בשום מקום מזה, אך זה שמעתי משמו ה' שאמר הטעם כי דומה לזה

מצינו באבנט שהיה הכהן לבוש אותו למעלה דהיינו כנגד אצילי ידיו כמשפרש"י ז"ל

ויעיין ברמב"ם". ובשו"ת מהרשד"ה להגה"צ ר' שמואל דוד הלוי יונגרייז זצ"ל כ' בענין

גלילת המטפחת סביב הס"ת שאומרים משמיה דהרב הגאון דק"ק שינאווא שצריך

שיהיה דוקא בשליש העליון של ספר תורה כמ"ש ביור"ד הל' מזוזה סי' רפ"ט, והמנהג

הקדום לא כן הוא וכו', הנה באמת לא מצאתי מי שידבר מזה וסמך של הרב הצדיק

משינאווא נ"י אולי הוא אחרי כי במנחות )ל"ג ע"א( פליגי תנאי באיזהו מקום ממשקוף

לקבוע מזוזה, וקאמר רב יוסי דילפינן מקשרתם מה קשירה בגובה הראש כן המזוזה

צריכה להיות בשליש העליון של פתח, עיין ביו"ד סי' רפ"ט דקיי"ל הכי, אולי זה טעמו

דילפינן גם לזה מתפילין כיון דכל התורה הוקשה לתפילין וכו', זה י"ל טעמו של הרב.

וז"ל בסדר ובליקוטי מהרי"ח העיד ג"כ הכי בשם הגאון הנ"ל בשם מרן משינאווא,

קרה"ת בחול ד"ה גלילה "והנה ידידי הרב המאה"ג מו"ה שמואל דוד דומ"ץ מחוסט

אמר לי בשם אדמו"ר הגה"ק מו"ה יחזקאל שרגא זצלה"ה משינאווע לגלול בתחלת

שליש העליון(כא).

עוד גם זאת בנוגע באיזה צד לחגור החגורה על הס"ת, צד המשי לחוץ או לפנים,

הביא בספר ליקוטי מהרי"ח סדר קרה"ת בחול בזה"ל "ומכבוד אדמו"ר הגה"ק מו"ה

יחזקאל שרגא זצלה"ה משינאווא ראיתי שצוה לכרוך תחילה המפה בצד המשי סביב

כא( בדפוסים החדשים של הליקוטי מהרי"ח שנדפסו בארץ ישראל נשמט שורה זו, אולם ציין אליו בספר כל הכתוב לחיים בהגהות על וכן ישנו, ישן שנדפס בסאטמאר תרצ"ב בדפוס

הדרכי חיים אות ס"ה.

פרק ג' | קונטרס בספר חיים מז

הס"ת ואח"כ להפוך המפה ויכרוך בצד המשי לחוץ ואז הוא גם במפה המשי בפנים

ובחוץ".

בדבר הדין )או"ח סי' קמ"ז ס"ג( דהגולל ס"ת יעמידנו כנגד התפר כדי שאם יקרע יקרע

התפר, מובא בקובץ כרם שלמה עדות בשם הגה"צ בעל קרן לדוד מסאטמאר זצ"ל

ששמע מפיו של מרן הקדוש משינאווא, דזהו דווקא בימיהם שהקלף לא היה חזק כ"כ

ואיכא חשש שבהמשכת העמודים בחוזק עלול יקרע, ומוטב שיקרע התפר שבין שתי

היריעות משיקרע באמצע היריעה, ולכן הצריכו להעמידו כנגד התפר, משא"כ בזמנינו

שהקלף הוא חזק, ואדרבה לפעמים הוא יותר חזק מאשר במקום התפר שעלול יותר

ליקרע, ולכן לא שייך דין זה.

דבר נפלא בענין ניקוד בס"ת מספר כ"ק אדמו"ר מהר"י מפשעווארסק בספר י"ג

אורות )ע' שפ"ד(, בהיות הגה"ק מקאלאשיץ בן תשע שנים, נשאל מחביריו מפני מה

ספר תורה אינו מנוקד, השיב כדי שנוכל לקרות את התורה בכמה אופנים. כשנמסרו

הדברים להגה"ק משינאווא, סיפר שהרה"ק ר' ברוך ממעזיבוז זי"ע כשהיה עלם בן ג'

שנים והביאו אותו להחדר הראה לו המלמד האותיות א, ב, ג, כנהוג, שאל הילד מפני

מה נדפס בהסידור סדר האל"ף בי"ת בלי נקודות. אמר המלמד, אמור עתה תשובה,

והשיב למען נוכל לומר האותיות כרצונינו. סיפרו זאת לזקינו מרן הבעש"ט הקדוש

זי"ע ואמר מזה נראה שיהיה אדם גדול.

אהבת ישראל בקריאת התורה

בספר מקור חיים מסופר מעשה נפלא בדבר אהבת ישראל של הרה"ק משינאווא

שהיה לה שייכות עם קריאת התורה. הקדוש משינאווא הי' פ"א בעיר א' קטנה, והי'

ביום ה' ובאו אנשי העיר ושאלו אותו אם ישבות אצלם ש"ק למען ידעו לעשות הכנה

דרבה כנהוג, ויען הרב להם מה נ"מ לכם אם אהי' כאן ש"ק או לא, איזה הכנה צריכי'

אתם לעשות, ויותר לא השיב להם, והם לא ידעו עוד אם יהי' אצלם שבת אם לא.

אך כאשר ראו ביום ו' בבוקר כי עדיין לא נסע מעירם הבינו כי יהי' אצלם שבת והכינו

כנהוג, ויהי ביום שבת קודש בבוקר קודם התפלה שאל הרב איה משכן החייט פלוני,

אשר בנו יהי' לו נשואין בשבוע הבא והיום הפארשפיל שלו, כי אני רוצה דוקא להתפלל

בבית החייט ולא בביהמ"ד. הם נשתוממו על דבריו, ואעפ"כ הראו לו דירת החייט,

נודע לאיש מה הי' ולא והרב הלך לשם והתפלל שם, והסעודה הי' אוכל בביהמ"ד,

כוונת הה"ק בזה אשר התפלל בבית החייט.

אבל אחר נסיעתו כתב להם משמשו כוונת הרב, יען כי באמצע השבוע

מחמח קונטרס בספר חיים | פרק ג'

בא אליו בן החייט עם פתקא שיברכו הרב קודם החתונה, וג"כ כתב בהפתקא, יען כי

המנהג בעיר הזאת כי החתן עולה למפטיר, והוא אינו מלומד ולא יכול לומר ההפטורה

וירא מאוד שלא יתבייש, ולכן הוא מבקש מהרב ליתן לו מצה, והרב השיב לו אז, כי

יתן לו עצה בש"ק. ולכן הלך להתפלל לבית החייט, וכאשר הגיע שעת קריאת התורה

החתן שגמר עד קולות ועשה השטענדיר על בידו הרב הכה למפטיר, עלה והחתן

ההפטורה עם הברכות, והם סברו כי הרב כיון איזה כוונות, אז אך באמת כוונת הרב

הי' כדי שלא ישמעו אנשים מה שהחתן אומר ולא יתבייש, וקיים בזה מוצא שפתיו

שהבטיחו כי יתן לו בש"ק עצה טובה ע"כ.

י ע

פרק ד' | קונטרס בספר חיים מט

בנו של מרן הקדוש משינאווא שירש את הס"ת שלו, המשיך בדרכו בקודש גם

של אביו וזקינו בקריאת התורה בהתלהבות ובקולות, וכפי שהבאנו לעיל מספר י"ג

אורות )ע' קל"א( בשם כ"ק אדמו"ר מהר"י מפשעווארסק זצ"ל, קריאת התורה אצל

הקדושים בידיו מכה היה מסוימים ובמקומות גדולה, עבודה היה משינאווא רבינו

על השלחן, וכן היה אצל בנו הרה"ק ר' משה משינאווא. ביום ב' דראש השנה בסיום

הקריאה של פרשת העקידה בהתיבות "ואת תחש ואת מעכה" )בראשית כ"ב כ"ד( היו

ג"כ מכים בידיהם.

כמו אצל זקינו בצאנז ואצל אביו בשינאווא ראו גם אצלו דברים נפלאים בסיום

הקריאה להעולה לתורה, וכך מספר הרה"ק מהר"י מפשעווארסק בספר י"ג אורות )ע'

שפ"ז(, בשבת פרשת בהעלותך שנת תרס"ח, בתוך שבעת ימי המשתה של הרה"ק רבי

לייבוש מטאמאשוב, היה הרה"ק רבי משה משינאווא הבעל קורא בתורה, וכשנתכבד

הגה"ק מקאלאשיץ בעליה, סיים לפניו את הקריאה בהפסוק "ונועדו אליך הנשיאים

ראשי אלפי ישראל" )במדבר י' ד'(. נכדי שינאווא שהיו שם וכן שאר חסידים, ראו בזה

ויש שנגשו אליו לברכו בברכת והכתרת הגה"ק מקאלאשיץ לאדמו"ר, אות סמיכה

מזל טוב. אחר התפלה הסיב הרה"ק מציעשנוב על מטה לנוח קמעה, ונזדמן להגה"ק

מקאלאשיץ להכנס שמה. וכשראוהו הרה"ק מציעשנוב חזר לעצמו בתנועה נעימה את

הפסוק הנ"ל "ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל".

בספר שיח זקנים )ח"א ע' רס"ט( מתאר מפי עד ראי' את ההקפות אצל הרה"ק רבי

משה משינאווא. בשמחת תורה היה הרה"ק ר' משה'לע שינאווער רוקד אצל ההקפות

שעות רצופים כמה מעטער באויר, והרבה פעמים נפל באמצע הריקודין, ומעולם לא

נפל הס"ת והמשיך ברקידה. והיו רגילין לבוא שרים ופריצים לראות איך שרוקד, כי

היכירוהו לאדם חלוש, עוד בו נשמתו, ושמעו שרוק"ד כ"כ, לא האמינו, ובאו לראות

זאת בעיניהם.

י ע

פרק ד׳

קריאת התורה והמסתעףבמשנתו של הרה"ק ר' משה משינאווא זי"ע

ננ קונטרס בספר חיים | פרק ה'

הדור. וצדיקי גדולי של תורה לספרי מצאנז הקדוש מרן הראה יתירה חיבה

יחיאל ר' )יור"ד ח"א סימן נה( למחותנו הרה"צ כמבואר בתשובתו בשו"ת דברי חיים

מיכל מגלינא זצ"ל )אבי חתנו הרה"צ ר' בצלאל יהושע מגלונא זצ"ל( בעמח"ס קב ונקי, שהיה

חתן הרה"ק ר' מאיר מפרימישלאן זי"ע. ובס"ת שירש מחותנו נכנסו הלמדי"ן לתוך

חלל ך' פשוטה, והדברי חיים פסק שישאר הדבר כמו שהיה ובפרט שכבר הוחזק על

ידי קדושים לקרות בו.

וז"ל התשובה, שלום וברכה לידיד נפשי הרב הגדול החסיד המפורסם בנש"ק כש"ת

שנכנסין תורה הספר בנידון על שאלתו ששאל וכו', גלינא בק' נ"י מיכל יחיאל מ'

בכהאי פוסלין יש באמת הנה השם, מאותיות והיא פשוטה ך' חלל לתוך הלמדי"ן

גוונא אפילו שאינם משנים צורת האות לאות אחרת, וגם אם האות יהא נקרא לתינוק

מ"מ הוא פסול דזה גופא הוי שינוי מה שנכנס בתוך חללה איזה דבר וכו'. אך הרמ"א

ז"ל באה"ע )סי' קכ"ה סעיף י"ח( מקיל באם לא נשתנה צורת האות, וכן נראה מדברי

השו"ע או"ח )סי' ל"ב סעיף כ"ח ובמג"א סק"מ( דאם לא נשתנה צורתה דכשר ואם כן לפי

זה בנידון דידן הספר תורה ודאי כשר. ורק דלכאורה כיון שנוכל לתקן בקל נכון לתקן

כדי לצאת ידי דעת האחרים וכו', אך באמת אם ימחוק יקצרו גגי הלמד ולא יהיה בו

צורת ואו כראוי לגג של למ"ד, ולכן יותר ראוי שישאר הדבר כמו שהיה, ובפרט שכבר

הוחזק על ידי קדושים לקרות בו, ומי יודע טעמם בזה כי לכל יש שורש, ולכן לדעתי

יניח הדבר כמות שהוא ולא לשנות ח"ו עכ"ל.

וכדאי לציין שהרה"ק ר' מאיר מפרימישלאן זי"ע בעצמו שאל ע"ז בחייו מאת הגאון

רבי דוד מאיר פריש מבערזשאן בעמח"ס שו"ת יד מאיר, ושם בסי' נ"ו כ' על דבר

אשר נשאלתי מק' פרימישלאן מן הרב הצדיק הקדוש מו"ה מאיר זצלה"ה בס"ת יפה

זצלה"ה(כב), ליב וחרד חתן הרב הצדיק מו"ה אהרן ארי' ירא ומהודר מאד, מסופר

כב( ה"ה הגה"צ ר' שלמה רעדליך זצ"ל גיסו ומחותנו של הרה"ק ר' מאיר מפרימישלאן הספר(, השתלשלות בפרק לעיל דבריו )העתקנו הספר בהקדמת הגדולים באשל ועיין זי"ע.

שהשמות הקדושים בספר זה כתבם הרה"ק ר' מאיר מפרימישלאן בעצמו.

פרק ה׳

ספרן של צדיקים במשנתם שלרבוה"ק מצאנז ושינאווא זי"ע

פרק ה' | קונטרס בספר חיים ני

שנמצאו כמה למדין שנכנסו תוך כ' פשוטה שבשיטה עליונה, ועמדו ותקנו ומחקו גם

הכ' פשוטה שבשיטה עלינוה מחשש חק תוכות, אמנם נשארו כמה למדין שנכנס ראשן

תוך חלל ך' שבשם הנטפל לשם אלקיך, ולכן עדיין עומד הס"ת שאין קורין, ונדרשתי

להורות הדרך הישר כדת מה לעשות בהספר וכו'. ומסיק דלדינא נראה עיקר דמותר

לגרור ראש הל' ולא הוי חק תוכות, ואם גג הל' העולה הוא למעלה עד שלא ישאר

שיעור ך' פשוטה אם יראה לתינוק, בזה יותר טוב לגרור הך' פשוטה ע"י גרם מחיקה

ע"י קטן עיי"ש.

הס"ת בתוך כלום זי"ע מפרימישלאן מאיר ר' הרה"ק אז מחק לא הנראה ולפי

והוא שאל דעת קדשו של מרן זצ"ל כך, עד שירשו חתנו הרה"צ מגלינא והשאירו

הדברי חיים, שהורה לו לא לתקן כלום כיון שכבר החזיק ע"י קדושים לקרות בו.

גם בשו"ת נפש חיה )סימן ע"ו( להגאון ר' חיים אלעזר וואקס זצ"ל חתן אחיו של

מרן בעל דברי חיים, שכבר העתקנוהו לעיל, דן שם בשאלה בספר תורה שכתבו הגאון

ויש שהיו פוסלין אותו, והדברי חיים הכשירו בהיות שזקינו הגאון יהודה, בעל בית

ר' יצחק מפויזנא כתב כאותיות אלו. וז"ל בדבר הספר תורה הנמצא פה, והוא מהרב

הגאון הצדיק בעת בית יהודא אשר כפי השמועה וכפי הצוואה הנמצאת פה, השתבח

מאד הרב הגאון הנ"ל בספרו זאת אשר הוא כתב בעצמו בקדושה ובטהרה, ואמר כי

זקוקין דנורא יצא מקולמוס עת כתב לו התורה הזאת, וכן הוא מסוגלת לשמירת האור

ולכל תחנה ובקשה אשר יצטרכו בני העיר. ואחר זמן כביר לפני שנים אחדים היה פה

רב הגאון הצדיק ר' אלי' רגאלער ז"ל ובימיו נגנזה הספר התורה הזאת מטעם שינוים

הנמצאים בה כפי האותיות הנרשמים פה, ו ח ט ל ע, וגם בדרך עץ החיים נאמר ך'

הפוכה, ולנכרי תשיך ל' הפוך, ורוב בני העיר נפשם עליהם תשתוחח לשוב לתקן הספר

התורה זאת וכו'.

הנ"ל הגאונים ועל כ' מקוטנא, הגאון מזיו"ש לחותנו בתשובה ע"ז בסי' ושם

המהר"ם מלובלין ומהרש"ל יש לסמוך עכ"פ על הספר שכתבם גדול מפורסם ומרא

דאתרא להניחה כך, ודברתי בזה עם כבוד מרן הגאון הקדוש מהו' חיים האלבערשטאם

הוא מיוצאי לי אשר והגיד בניי, ודוד זצ"ל והוא אח חותני הגאון אבד"ק סאנדעץ

חלציו של הגאון מהו' יצחק ז"ל אבדק"ק פאזנען שהרב מגן אברהם מביאו(כג), כתב

לעצמו ספר תורה וכתב ג"כ האותיות אלו, ועוד הגיד לי שאחד שאל מאתו שרצה ג"כ

לכתוב לעצמו ספר תורה על איזה אופן יכתוב, והשיב לו כשהוא כותב לעצמו כותב

אותיות אלו.

בבית מדרשו של הרה"ק השר שלום מבעלזא היה ספר תורה שהיה מקובל כספר

כג( )עי' מג"א סי' סקי"ב, ובסי' ל"ב סקמ"ז בעניני סת"ם(

ניני קונטרס בספר חיים | פרק ה'

מיוחדים, בזמנים רק בה לא השתמשו וחביבותו ומרוב חשיבותו הב"ח, תורה של

כאשר הגיע אורח חשוב מאנשי מעלה, ואז היו מוציאים הס"ת רק להקריאה בשבת

בתפלת מנחה, ומסופר )קובץ נחלת צבי גליון ב' עמ' נ"ה( שפעם כשהיה הרה"ק בעל דברי

חיים מצאנז בבית מדרשו של השר שלום מבעלז, הוציאו לכבודו את הספר תורה של

הב"ח, ומרן בעל דברי חיים זכה לעלות לקריאה בס"ת זו.

ידוע ומפורסם היתה בעולם החסידות קדושת כתב ידו הקדושה של בעל אור פני

זי"ע, ובמקום שאירע שמצאו פסול בפרשיות התפילין שכתבו משה מפשעווארסק

הרה"ק האור פני משה נמנעו הסופרים מלתקנו ולמחוק האותיות שכתב במו ידיו הק'.

ובספר הצוואה להרה"ק בעל לקט עני מקאסוב )דף צ"ח( מביא עובדא, שהרה"ק בעל

דברי חיים מצאנז נשאל פעם לחוות דעתו על פרשיות של האור פני משה שנמצא

חסרון באות אחת, פרשיות אלו היו ברשותו של אחד מתושבי העיר בארשא ששמו

היה ר' יודא מענדיל כהנא, והיא היה ת"ח מופלג ועלה בסוף ימיו לא"י, וקודם פטירתו

צוה לשלוח התפילין לבנו לחו"ל שהיה דר אז בבארשא וכן עשו, ואחר שהמנהג הוא

לבדוק התפילין מנפטר, נתן בנו התפילין להסופר דשם, וכשבדקם מצא שהיה חסר

איזהו אות, ויען שהסופר ידע שהתפילין היו כתי"ק של הרה"ק האור פני משה הלך

עם התפילין להרב הגאון ר' יעקב צבי וואלדמאן שהיה אב"ד דשם ובדקם עוה"פ הדק

היטב וראה שכן הוא שחסר, אעפי"כ אמר הגאב"ד הנ"ל שאין מרבה עוז לפסול את

התפילין של הרה"ק מפשעווארסק ונטלן עמו לצאנז, הרה"ק הדברי חיים קרא לסופרו

והם ליבנו יחד הלכה זו, ולבסוף פסק לאמר, אי אפשר לומר על תפילין כאלו שנכתבן

יהיו איפוא קשורות ניתן להניחן, בקדושה ובטהרה שהן פסולות, ומאידך גיסא לא

כך מבלי שיניחן, ואכן כך נעשה, בינתיים נפטר בעל התפילין, ובנו פתחן כדי לבדקן

כנהוג, עבר עליהן הסופר ואמר שאינו מוצא בהן כל פסול, הוא מיהר להביאן לפני

הגרי"ץ וואלדמאן הנ"ל שנוכח לתמהונו לראות שהן כשרות, וכשנסע לצאנז לקחן עמו

להראות זאת לרבו הד"ח, בדקן הדברי חיים בעיון רב, שקע במחשבותיו ולבסוף אמר,

מכיון שהרה"ק מפשעווארסק טרח ובא לתקן את פרשיותיו, הרי בוודאי שכשרות הן.

פסק זה עורר וויכוח גדול דלכאורה יש לפסלן מטעם דשלא כסדרן הוא, יעי' בספר

הנ"ל, ובביאור לדוד להזכיר )מהגאון ר' דוד שפרבר אב"ד בראשוב( כתב שהרה"ק בעל דברי

חיים סמך את עצמו והכשירן, דכיון שהרה"ק האור פני משה בעצמו בא לתקנו, והוא

למעלה מן הזמן וליכא שלא כסדרן, יע"ש שהאריך בסברות ישרות לברר מקחו של

צדיק פסק דין של הד"ח, וגם הרה"ק מסטראפקוב האריך לדון בזה אם יש להכשירו

אחר שיש בו חששות האלו יעי' בדברי יחזקאל שרגא )שו"ת ח"א סי' י'( בזה. )כ"ז מספר

שערי חיים מאמר בעקבות האיתנים(.

ע"י שנכתבו תורה הספרי מאד החשיב משינאווא הקדוש מרן גם

פרק ה' | קונטרס בספר חיים נג

הצדיקים תלמידי הבעש"ט, כמו הרה"ק ר' צבי סופר הבעש"ט זי"ע, והרה"ק ר' משה

מפשעווארסק זי"ע, והשתדל לעלות ולקרות בתוכם קריאת התורה.

בספר מגדול עוז )דף רעו( מסופר מעשה נפלא בקשר עם ס"ת של הרה"ק ר' צבי

כשביקר היה. כך ומעשה שהיה הרה"ק משינאווא. עם זי"ע שקרה הבעש"ט סופר

ובהגיע מירון, בכפר לילה אחת ולן שם צפת העיר את עבר בא"י משינאווא הר"י

זמן תפלת השחר ראו החסידים שלו ששכחו לקחת את הטלית והתפילין של הרבי,

והוכרחו לשאול טלית ותפילין מאיש חסיד א' זהיר במצות אשר בודאי טו"ת שלו הם

בכל הדקדוקים, לאחר התפלה קרא הרה"ק משינאווא את בעל הטו"ת ודרש ממנו

ממי המה התפילין שלו כי הרגיש בהם אור וקדושה יתירה, והגיד לו כי המה לו בירושה

מאבותיו וקבלה בידם שהם כתיבת סופרו של הבעש"ט הק' ר' צבי סופר, והפציר בו

למכרו לו, וכמובן לא רצה מתחילה, אבל כשהפציר בו מאד, וגם נתן לו בעדם חפץ

על נורא נחשול עליהם עמד האניה על לחו"ל בחזרתם לו, אח"כ נתנם יקר מאד,

הים וכמה חפצים הוטלו בים ובשגגה גם התפילין האלה הוטלו בים, כמובן שהרה"ק

משינאווא היה לו צער גדול מזה שהוא היה הגורם לזה, ובבואו אל אביו הרה"ק הד"ח

מצאנז ביקש ממנו תשובה ותיקון ע"ז, וא"ל שזה עונש על שהוציאם מקודש לחו"ל,

ואין לו תיקון ע"ז רק שימצא ס"ת מאותו סופר הקדוש ויעלה בו לתורה ויכוון איזה

כוונה שמסר לו.

ואז נסע לצדיקי הדור לחקור איפה נמצא ס"ת כזה, ונודע לו שאצל הרה"ק ר' יצחק

מסקווירא נמצא ס"ת הלזו, נסע לשם ולא התוודע אצל הרה"ק מסקווירא ולא הגיד

לו מי הוא ומה שמו, וחכה על זמן הוצאת ס"ת הלזו ואז ביקש שיתנו לו עליה, וכשעלה

הרה"ק משינאווא ראה באמצע הקריאה שתי אותיות שקרובים מאד זל"ז, ולדעתו היה

פסול, ומיד הראה להרה"ק מסקווירא שעמד שם אצל הבימה, והוא השיב לו בזה"ל,

יונגערמאן קוק ווייניגער..., אבל הרה"ק משינאווא ברוב צדקתו לא היה נושא פנים

כשהיה נוגע לדין בשו"ע, החליט בדעתו שאחר הקריאה כשיגמר הברכה יצעק ויעשה

וצריך תיקון, אמנם אח"כ שוב התבונן בהספר רעש בביהמ"ד שהס"ת היא פסולה

לראות עוד הפעם אם פסולים הם, ולגודל פליאתו ראה האיך שהאותיות עצמם זזים

ומתרקחים אות אחד מהשניה )יעי' לקמן מעשה כעין זה עם הרה"ק משינאווא עם הס"ת שהיה

שייך להרה"ק מהר"י מבעלז(.

ובקובץ נחלת צבי )ב' טבת תש"נ עמ' לה( מובא מעשה זו בשינוי קצת, והוא שלפני

שעשה הרה"ק משינאווא ברכה התבונן בספר ומצא בו פסול, וביקש לומר, אך הרה"ק

מסקווירא תפס בידו ואמר לו, אברך, אל תגיב במאומה. ובהכנסת הספר להיכל ניגש

שידעו כדי מבחוץ, הספר את לחגור שיש לומר, ורצה מסקווירא הרה"ק אל שוב

אל אנה, לו, ואמר מסקווירא הרה"ק הקדימו שוב השבת, לאחר לתקנו

נדנד קונטרס בספר חיים | פרק ה'

תאמר דבר, שאלו הרה"ק משינאווא, אבל הדין ברור כן, השיבו הרה"ק מסקווירא,

משינאווא הרה"ק הסכים עיון, לאחר רק האבודרהם, שיטת פי על להכשירו ניתן

שהאבודרהם מכשיר ספר זו, ונותר בסקווירא שבת נוספת.

שמצא שבעת והוא רמ"ג(, )עמ' שערים בפתחי מובא זו במעשה אחרת נוסחא

מסקווירא הרה"ק עליו, לברך וסירב הס"ת פסל בס"ת פסול משינאווא הרה"ק

הפציר בו לבקש היתר שלא לפסול הס"ת של הבעש"ט הקדוש ולהטיל מום בקדשים

למפרע דבר שאי אפשר לסבול על הלב, אבל הרב משינאווא עמד על משמרתו כדרכו

בקודש ופסק כדין השו"ע להוציא ס"ת אחר וכן עשו, אחר קריאת התורה בקש הרב

דין פי על הס"ת את להכשיר למפרע היתר למצוא משינאווא הרב את מסקווירא

זמן מה קבל מהרב משינאווא תשובה עם בירור להכשיר ולכתוב לו תשובה, אחרי

את הס"ת.

ובקשר לס"ת שכתבו הרה"ק ר' משה מפשעווארסק זי"ע, מסופר באריכות בקובץ

נחלת צבי )ח"ג עמ' קל"ד(. נוהג היה הרה"ק משינאוו לקרוא בתורה בעצמו מדי שבוע

בשבוע. מיד כשהגיע לבעלזא לחתונת בנו הרה"ק מציעשנוב שהיה חתן הרה"ק מהר"י

מבעלזא, והגה"ק מבעלזא כיבדו בקריאת התורה כמנהגו בכל שבוע, אז גילה הרה"ק

משינאוו את אזנו של מחותנו מבעלזא, שחשקה נפשו לקרוא השבת בספר התורה של

הסופר הקדוש ר' משה מפשעווארסק )ס"ת זה כתב רבי משה מפשעווארסק עבור הרה"ק

מנעשכיז, והרה"ק מבעלזא קנאו בכסף מלא מיורשיו(. סרב מהר"י בעדינות: איך וויל נישט!

ספר דער טרעפן שאלות. אוודאי דאך ער וועט פרומער, א דאך איז מחותן דער

תורה האט מיר געקאסט 0003 רייניש, וויל איך נישט אז מען זאל עס מיר קאליע

מאכען! )אינני מסכים! והלא המחותן הינו "פרומער" ובודאי ימצא בו שאלות. ס"ת זה עלה לי 0003

רייניש, ואינני רוצה שתפסול לי אותו(. לבסוף נענה לבקשתו, לאחר שהבטיח לו מחותנו,

שלא יעורר בו שום שאלות. מכל מקום חשש מהר"י, שלכשתעלה בלבו של מחותנו

תלמידי מחסידיו לשני קרא כן על מלהעלותה. יתאפק לא כלשהיא, שאלה הגאון

חכמים ופוסקים מובהקים, הגאון ר' אשר אב"ד מעדיניץ והגאון ר' אברהמ'לי לאנדמן

לימים אב"ד סטרעליסק ופקד עליהם: הבינו עצמכם היטב היטב לשבת בבקר בהלכות

כתיבת סת"ם. לעת קריאת התורה עמדו אתם על הבימה, ואם יעורר הרב משינאוו

שאלה איזושהי, השיבו אתם על שאלתו. ואמנם, שאל הרב משינאוו כמה שאלות על

אודות ספר התורה, והם השיבו לו על כולן.

ובשיח זקנים )ח"א עמ' קע"ו( ג"כ הובא מעשה זו בכמה שינוים. הרה"ק משינאווא

ביקש בבעלז כשהי' ופעם זה, קדוש הס"ת לתורה ולעלות לראות מאד השתוקק

מהרה"ק ממהר"י מבעלזא שיקראו בזה הספר, א"ל הרה"ק מהר"י שאינו רוצה, והוסיף

לו נימוקו, "ווייל איר זענט א פרומער, אין איר וועט מיר מאכן שאלות, און

פרק ה' | קונטרס בספר חיים נה

סהאט מיר געקאסט אסאך געלט", א"ל הרה"ק משינאווא, אני מבטיח לכם שאל

אעשה שאלות )דבר זה צ"ע עם המעשה המובא לקמן בס"ת של הב"ח שבחר הרה"ק משינאווא

העדיפות שלא לעלות בס"ת המיוחס להב"ח מאילו לעלות קודם שבדקו(, אמנם הרה"ק מהר"י

הי' ירא ממנו, לכך צוה לג' ת"ח חשובים, הרב מסטרעליסק והרב ממעדיניץ ועוד א',

שיעמדו אצל הספר להכשיר על אתר כל השאלות שישאל הרה"ק משינאווא, כן הי'

שהרה"ק משינאווא ברוב צדקתו מצא כמה שאלות בס"ת זו והם עמדו שם והכשירוהו

על אתר.

זי"ע מרביה"ק ששמע מספר זצ"ל( מפאיע מהגה"צ )סיפורים ושתלן עמד ובספר

עובדא זו באיזה שינוים. שבעת שהשתדכו עצמם הרה"ק משינאווא והרה"ק מהר"י

מבעלזא, ולהרה"ק מבעלזא היה לו ספר תורה שכתב הרה"ק ר' משה מפשעווארסק

זי"ע, ובשבת ההוא התפללו שניהם בנפרד והשלחנות ערכו ביחד, ובשעת הסעודה

בליל שב"ק ביקש הרה"ק משינאווא מהרה"ק מבעלזא שישאל לו על שבת זה הס"ת

שכתב הרה"ק מפשעווארסק שרוצה לעלות בזה הס"ת, ענה הרה"ק מבעלזא, לכל

אחד אני מוכן להשאיל הס"ת אבל לכבודו אני ירא שתפסול לי הס"ת. אצל המיטאג

טיש ביקש עוה"פ הרה"ק משינאווא שישאל לו הס"ת על תפלת מנחה, ונענה הרה"צ

ר' שמואל(כד) בן הרה"ק מקשאנוב זי"ע, אני ערב לדודי שלא יפסול הס"ת, אז הסכים

הרה"ק מבעלזא ושאל לו הס"ת, והרה"ק משינאווא קרא בספר זה, ובאמצע קריאת

הלוי הרגיש בתיבה אחת שהיה לו שאלה, ואחז הס"ת ורץ על החלון לעיין באותה

תיבה, נענה ר' שמואל "איך האב געהאפט פאר'ן פעטער", אז חזר הרה"ק משינאווא

לקרות אבל לא רצה לעלות בזה הספר.

)קובץ נחלת צבי גליון ב' ומסופר גם היה בבעלזא ס"ת של הב"ח שהיה אב"ד שם.

עמ' ל"ה( שפעם בא הרה"ק משינאווא בבעלזא לרבו השר שלום ורצו לכבדוהו לקרוא

בס"ת של הב"ח, רק הגבאים התנו עמו, כי לא יתנו לו לעלות בס"ת רק בתנאי אם

מבטיח שקודם הברכה לא יסתכל בס"ת כדי שלא לפסלו, אבל הרה"ק משינאווא לא

הסכים לזה מרוב צדקתו וישרתו, ולא עלה לברך בס"ת זו, ואף שנפשו חשקו מאד

לעלות בס"ת של הב"ח, אבל בלי לבדוק האותיות והכתב לא רצה לברך, )ויעי' לעיל

בס"ת של האור פני משה שהיה מונח אצל הר"י מבעלזא שזה סותר קצת לכאן יעיי"ש(.

לסיומא דמילתא, נכון לציין על ס"ת זו ששלשה צדיקי עולם השתמשו בה, הרה"ק

מצאנז, והרה"ק משינאווא, והרה"ק ר' משה משינאווא. מה שהובא בספר דרכי חיים

ששמענו בעת שפתינו צללו לקול זי"ע. ממונקאטש אלעזר המנחת מנהגי ושלום

מפה קדשו איזה פעמים בליל יו"כ בשעה שאחז ס"ת המיוחס לאור ישראל הבעש"ט

כד( פרט זה צ"ע כי לא ידוע שהיה לו בן בשם זה.

נונו קונטרס בספר חיים | פרק ה'

הקדוש זי"ע, וצווח ואומר רבש"ע בכח קדושת הס"ת הלז אנו מתירין שבועתך ויאמרו

כל העדה יחד עמו "מותר לך מותר לך מותר לך" וגאול נא את עמך ע"י משיח בן דוד

בב"א. וכן פ"א כשהי' בידו הס"ת הקדושה שהתחיל לכתוב בכתי"ק זקינו הק' בעל בני

יששכר, ואח"כ כתי"ק הה"ק מרן מהרצ"ה מרימנוב זי"ע, וסיימה מרן הק' בעל יודעי

בינה זי"ע, וצווח שבכח קדושת שלשה מומחין שרפי קודש שכתבו הס"ת הלזה, ה"ה

זקני הק' בעל בני יששכר והיודעי בינה והק' מהרצ"ה אנו מתירין שבועתך כנ"ל עכ"ל.

י ע

פרק ו' | קונטרס בספר חיים נז

בשו"ת נפש חיה )סימן ע"ו( להגאון ר' חיים אלעזר וואקס זצ"ל חתן אחיו של מרן

בעל דברי חיים, דן שם בשאלה בספר תורה, וז"ל בדבר הספר תורה הנמצא פה, והוא

מהרב הגאון הצדיק בעת בית יהודא אשר כפי השמועה וכפי הצוואה הנמצאת פה,

השתבח מאד הרב הגאון הנ"ל בספרו זאת אשר הוא כתב בעצמו בקדושה ובטהרה,

מסוגלת הוא וכן הזאת, התורה לו כתב עת מקולמוס יצא דנורא זקוקין כי ואמר

לשמירת האור ולכל תחנה ובקשה אשר יצטרכו בני העיר. ואחר זמן כביר לפני שנים

אחדים היה פה רב הגאון הצדיק ר' אלי' רגאלער ז"ל ובימיו נגנזה הספר התורה הזאת

מטעם שינוים הנמצאים בה כפי האותיות הנרשמים פה, ו ח ט ל ע, וגם בדרך עץ

החיים נאמר ך' הפוכה, ולנכרי תשיך ל' הפוך, ורוב בני העיר נפשם עליהם תשתוחח

לשוב לתקן הספר התורה זאת וכו'.

הנ"ל הגאונים ועל כ' מקוטנא, הגאון מזיו"ש לחותנו בתשובה ע"ז בסי' ושם

המהר"ם מלובלין ומהרש"ל יש לסמוך עכ"פ על הספר שכתבם גדול מפורסם ומרא

דאתרא להניחה כך, ודברתי בזה עם כבוד מרן הגאון הקדוש מהו' חיים האלבערשטאם

הוא מיוצאי לי אשר והגיד בניי, ודוד זצ"ל והוא אח חותני הגאון אבד"ק סאנדעץ

חלציו של הגאון מהו' יצחק ז"ל אבדק"ק פאזנען שהרב מגן אברהם מביאו(כה), כתב

לעצמו ספר תורה וכתב ג"כ האותיות אלו, ועוד הגיד לי שאחד שאל מאתו שרצה ג"כ

לכתוב לעצמו ספר תורה על איזה אופן יכתוב, והשיב לו כשהוא כותב לעצמו כותב

אותיות אלו.

משמעות דבריו שהדברי חיים בהיותו נכד הגאון ר' יצחק מפויזנא, היה לו בקבלה

מה ופלא סת"ם, כתיבת לצורך בהם והשתמש לכתוב, האיך שלו האותיות צורת

שכתב כשהוא כותב לעצמו כותב אותיות אלו, שמשמע שהדברי חחים בעצמו כתב

ג"כ כתיבת סת"ם, ואולי אין כונתו רק שקבלת צורת האותיות של הג"ר יצחק מפויזנא

הוא כ"כ מוסמך אצלו, שאילו היה כותב לעצמו היה ג"כ כותב כמותו, אולם למעשה

כה( )עי' מג"א סי' סקי"ב, ובסי' ל"ב סקמ"ז בעניני סת"ם(

פרק ו׳

הסופר והסופרות במשנתושל מרן הדברי חיים זי"ע

נחנח קונטרס בספר חיים | פרק ו'

לא כתב כלום מעולם. וס"ת שלו שכתבן הסופר שלו רבי נפתלי צבי וויינפעלד ז"ל

הנמצא עתה בידינו, לא נכתבו לפי האותיות הנזכרים בתוך השאלה בשו"ת נפש חיה.

נכתבו אם להגיה ספרים נד( שאין )יור"ד ח"א סימן חיים דברי בשו"ת רבינו דעת

לפי איזה מסורת או לפי איזה דעת הפוסקים אף שאין אנו כותבין כן. וז"ל אך לפי

מה דמבואר בתשובות מהר"י מינץ סי' ח' וזה לשונו ואם כן למה נפסול ספרי תורה

שנכתבו כפי סידורן ונלך אחר סידור בן אשר וכל שכן אחרי שמצינו בני נפתלי חולקין

על בן אשר בכמה וכמה תיבות ואותיות על כן נראה לי שאין לפסול ספר תורה אם

שינו בה סידור הרמב"ם עכ"ל אלמא כיון דיש מאן דהוא מהגדולים לסמוך עליו אין

מגיהין בודאי אין בידינו להגיה הספרים שנכתבו לפי דעת הכסף משנה ז"ל כן נראה

לפענ"ד עכ"ל.

כשדיבר פעם חיים הדברי נורא שסיפר הביא מעשה )אות צ'( חיים מקור בספר

מגדלותו של הגאון בעל נודע ביהודה, שכידוע העריצו עד למאד, וסיפר שבפראג הי'

סופר סת"ם אחד שסיפרו להנוב"י עדות שידעו שעבר עבירה חמורה דבר שבערוה

בא על כלתו ר"ל, ותיכף שלח הנוב"י לקרותו ובא, ותיכף אמר לו הנוב"י רשע תן תודה

וכחש, ונתן לו הנוב"י קלף דיו וקולמוס וצוה עליו שיכתוב וכתב, ואח"כ ציוה עליו

שיכתוב הפסוק ערות כלתך לא תגלה, ובשום אופן שבעולם לא הי' יכול לכתוב, צעק

הנוב"י רשע זה ילך למקום שאין מכירין ויהי' עוד סופר סת"ם ויכשיל רבים, ע"כ ב"ד

מכין ועונשין, ולקח קרדום וקצץ לו שתי אצבעות מידו הימנית שלא יוכל לכתוב עוד

והי' לנס.

בענין כתיבת ומחיקתהשם הוי"ה

בענין מחיקת השם הקדוש בס"ת החמיר הדברי חיים למאד, עיין בשו"ת דברי חיים

)יור"ד ח"א סימן נו( על שאלה בשם שנתקלקל והחמיר שלא למחקו נגד דעת החת"ס,

וכ' בזה"ל ואם כן בנידון דידן דנתקלקל השם לאחר שנכתב כתיקונו לדברי הרמ"ע

ז"ל בודאי אסור למחוק, ואפילו לדברי בני יונה ז"ל שנסתפק מ"מ בודאי היו"ד ה"א

הראשונה שנשארו )אמר המגיה אולי צ"ל הה' האחרונה או היו"ד מה"א הראשונה וד"ל( אסור

למחוק, והוא כבד מאד להזהר במחיקה זו וגם לקדור האזכרות אסור כמבואר בבני יונה

ולכן צריך לגנוז היריעה כולו. וידעתי כי דברי החתם סופר נגד דברי וגם הרבה אחרונים

כתבו דברים לא כן על דין זה, ואני בתומי אלך ובעזרת ה' כוונתי אל האמת כי לא

חדשתי דבר רק בררתי הסולת ולכן יד הנוגע כו'. והנה ראיתי מעלת כ"ת הולך

פרק ו' | קונטרס בספר חיים נט

אחרי רבו לפלפל בפלפולים. הנה ידידי אתפלא עליו מדוע לא ירד מקודם להפלפול

לבאר עיקר הדין של התיקון והקדירה אם אסור והחתם סופר ז"ל בגודל צדקתו והדרת

גאונו קיצר מאד לרוחב השגתו ואנו הפעוטים עלינו לחקור מקודם עיקר הדין ואחר כך

לפלפל. היוצא לנו מזה דיגנז כל היריעה ואין לה שום תיקון אחר כן נראה לפענ"ד עכ"ל.

ובתשובה אחרת )יור"ד ח"ב סימן קכא( להגה"צ בעל אפסי ארץ מנאנאש זצ"ל מקיל

הברוך טעם על סמך פסקו של התפארת למשה שנכדו בכמה תנאים לקדור השם

הפליג בשבחו, וז"ל שם, ולכן אם ירצה יוכל לקדור עם עוד כמה תיבות שאין בהם

שם, ושיהי' החתך דרך כבוד לא דרך נקב, ויטלה מטלית ויכתוב עליו השם עם יתר

התיבות הנצרכים, וכן פסק לדינא בתפארת למשה )סי' רע"ה( שמחברו הי' אדם גדול

למאוד, כאשר שמעתי מחותני אדמ"ו הגאון זלה"ה שהוא הי' נכדו, וסיפר מרוב גדולתו

ושנתגדל על ברכי אבי אמו רשכבה"ג מו"ה העשיל זלה"ה ועל דבריו אין להשיב, ולכן

לפענ"ד הנראה אך מדברי הרבה נטו וידעתי שהאחרונים יעשה, אלה משתי אחת

עכ"ל.

אולם בתשובה מאוחר ממנו )יור"ד ח"ב סימן קכג( החזיק פסקו מאז לחומרא על סמך

פסק הבני יונה שהחכם צבי הפליג בשבחו, וכותב שמה שהתיר בתשובה דלעיל היה

רק בשעת הדחק ובאופן שהקיל התפארת למשה, וכ' בזה"ל ולכן אותה היריעה צריכה

גניזה כאשר פסק מהר"י אסכנדרי ורמ"א והרמ"ע ובני יונה זלה"ה, ומחמת שדבר זה

אין לו מקור גדול בש"ס ומורים רבים וכל אחד אומר מסברת הכרס, אבל באמת אין

לנו באחרונים מי שיוכל לחלוק על המג"א וט"ז )או"ח שם ס"ק י"ז( ורמ"ע וב"י שפסקו

להחמיר, והמיקל לחלוק עליהם ראוי לנזיפה, בפרט שדברי הגאון בני יונה שהי' גאון

בדורו שזקני החכם צבי השיב לו בכבוד גדול, והיה מגדולי תלמידי מהר"א ברודא ז"ל,

והיה סופר מדינה בימי הגאונים, ומי יחלוק עליו בעניני סופרי תו"מ. אך גם לקדור

קשה עלי מאוד מאחר שלא נהגו כן, הגם שזה לא כביר פסקתי לקדור וסמכתי על

ספר תפארת למשה שהורה כן למעשה )ה"ה התשובה בסי' קכ"א דלעיל(, אבל שם לא הי'

אפשר באופן אחר והי' בדרך שכתב בספר תפארת למשה, אך בנידון דידן נראה שיגנזו

היריעה והי' שלום עכ"ל.

ובספר י"ג אורות )ע' ל"א( מסופר שאצל הרה"ק ר' אביש'ל קאנער נתהוה שאלה

ר' הרה"ג מבנו וביקש תורה, הויה בהספר למחוק שם היתר בענין למעשה בהלכה

משה ומחתנו הרה"צ ר' יהודה'לע אייכענשטיין שהיה סמוך על שלחנו לעין בהלכה זו,

ונתברר להם הדין להיתר. אמר ר' אביש'ל יען ונוסעים אנחנו לחג השבועות לצאנז,

נשאל את דעת רבינו, כשבאו לצאנז הלך ר' משה לחפש אכסניא וגיסו ר' יהודה הלך

לביהמ"ד. רבינו הכין א"ע אז לסעודה, ושם אלונטית על כתיפו לנטילת ידים. כשנכנס

ר' יהודה שאל רבינו מה נשמע במחניכם, וסיפר לו ר' יהודה בתוך הדברים

סס קונטרס בספר חיים | פרק ו'

שהיה לחותנו שאלה בס"ת כנ"ל, ועיינו בה ויצא להם הדין להיתר. נשתנו פני רבינו

והניח האלונטות מעל כתיפו ונאנח ואמר אוי לי כי הנני בדור כזה שפוסקין להיתר

למחוק את השם המיוחד. אחר כך ביקש רבינו שיביאו לו שו"ת נודע ביהודה ששם

נמצא שאלה כזו, ולמסקנא הסכים רבינו שמותר למחקו )ותרעומות של רבינו היתה על

שהנ"ל סיפר בפשטות שהתירו לו למחוק את השם, ודבר כזה ראוי לספר מתוך צער וכובד ראש(.

ובדבר עם יש קדושת שם הוי"ה אם לא נכתב השם ע"פ קבלה ככתוב בזהר הקדוש,

כ' בשו"ת דברי חיים )יור"ד ח"א סימן נז( ובאמת אם באנו להחמיר כדברי הזוהר הקדוש,

כמעט רוב ספרי תורה שלנו אסור לברך עליהם, דידעינן בסופרים שאין להם ידיעה

כלל בכוונות ואין כותבין כדברי זוהר הקדוש רק כפשוטן, ואפילו הכי מכשרינן לכל

מהם רובם יודעים אינם ז"ל האר"י סידור פי על הכותב אפילו וגם דעלמא, ספרי

הטעם והסוד, ורק כסומא בארובה אשר לפי דברי הזוהר הקדוש הוא פסול, אלא ודאי

דאין לנו עסק בנסתרות, ובעוה"ר אין אתנו יודע עד מה, וסומכין על פשט ההלכה אם

נתכוין לקדש השם סגי דהקדושה ממילא תתכונן על ידי עשיית המצוה והכוונה לקדש

כפי הסוד שהיא אחד בעצמותו עכ"ל.

בענין אופן כתיבת שם הוי"ה ע"פ קבלה, כתב בתשובה )אור"ח ח"ב סימן ד( והנה גם

בספרי המקובלים כתבי מרן האר"י ז"ל )פרי עץ חיים שער התפילין פי"ד( ותלמידיו נתבאר

בהדיא שה"א שניה היא בצורת וא"ו, ואחר כך יאריך הראש, ואחר כך יעשה קו קטן

מהקו שבה"א ראשונה, וכן העתיקו דבריו תלמידיו במשנת חסידים )מסכת תיקון תפילין

ולא מצאתי בשום מקום )הל' תפילין סדר כתיבת שם הוי"ה(, פ"ב מ"ח(, ומצת שמורים

ה"א בצורת רי"ש זולת בלבוש ז"ל )סי' ל"ו סעיף א' באות רי"ש( הביא בשם קצת סופרים,

לכן לדעתי לכתחילה יכתבו ה"א שניה כבראשונה, ורק החילוק בשעת כתיבה כפי מה

שמבואר בפרי עץ חיים ומשנת חסידים ומצת שמורים, ובהקוץ היוצא יש חילוק, זולת

אלה השנים ה"א שניה כבראשונה, אבל בדיעבד כשר בכל ענין כל זמן שלא נשתנה

לאות אחר וזה ברור.

בענין חיים מהדברי נורא מעשה מביא זצ"ל מציעשנוב להגה"צ צדיק פי בספר

כתיבת שם הוי"ה בס"ת, וז"ל שמעתי מכ"ק אאמו"ר זצלה"ה שסיפר לו הגה"צ הרב

ירוחם ליינער ז"ל האדמו"ר מראדזין, בנוגע לרוה"ק של מרן ז"ל בפסקיו.

צורת תואר שינה והסופר ס"ת, לעצמו לכתוב אחד גביר הניח קרעשיב בעיר

לצד הגג המשיך רק הגג בתחילת הה"א של הימיני רגל כתב שלא ההי"ן, אותיות

הימיני, באופן שבימין הה"א הי' הגג יוצא הרבה, ונמצאו השינוים של כתיבת הה"א

בהרבה יריעות ובהרבה שמות בכל היריעה, כאשר התחילו לקרות בהס"ת וראו השינוי

עשו שאלת חכם, והרב אב"ד הי' אז הרב הגאון רבי אפרים באמבאך )שנתקבל אח"כ

לאב"ד בליזענסק( והוא הריץ השאלה לק"ז רבינו ז"ל, רבינו לא היה אז בביתו

פרק ו' | קונטרס בספר חיים סי

רק במקום מרפא במרחץ שיין, וערב ש"ק השיב רבינו תשובה קצרה )נדפס בשו"ת דברי

חיים יור"ד ח"ב סימן קכו( דאם שלכאורה הי' יכולין להכשיר ע"י שאלות תינוק, אכן כ"ז

היה שייך אם היתה השאלה רק על ההי"ן כזו של שארי התיבות, אבל בההי"ן של שם

הקדוש, אם נכתבו ההי"ן כזו בהרבה שמות הקדושים, לדעתי לא יועיל היכר תינוק,

"כי נראה בחוש שהסופר לא הי' ירא ה' ולא קידש השמות בשעת כתיבה, ולכן אין נכון

לקרות בספר הזה".

והנה כאשר קיבל הרב אב"ד התשובה מק"ז, שלח לקרוא את בעל הס"ת והראה

לו מה שהשיב רבינו, בעל הס"ת היה לו צער גדול מזה, והוא לא היה נמנה על חסידי

צאנז, ענה להרב אב"ד, ראשית הרב מצאנז אינו אוסר בהחלט לקרות בהס"ת, רק

כותב "שאינו נכון", והשנית הלא הסופר כתב כן רק היכא שנזדמן לו שם הוי"ה בסוף

השיטהוהמשיך ההי"ן כדי להשוות השיטה )עיין בהשאלה בד"ח שם(, והסופר לא עשה

זאת מחמת קלות, וע"כ ימחול לשאול עוד גדול אחד ונראה מה דעתו על הס"ת.

ושלחם רבינו מתשובת העתק למכתבו וצירף השאלה עוה"פ כתב אב"ד הרב

להגאון רבי יוסף שאול ז"ל מלבוב, הרב אב"ד קיבל ממנו תשובה שמכשיר הס"ת,

וסיים הגרי"ש ז"ל את תשובתו, ומה שש"ב ידידי הגאון הצדיק הרב מצאנז מהסס

תיאור וכפי רואות, שעיניו מה אלא לדיין ואין הוא, בשמים לא תורה בו, לקרות

האותיות שציירתם במכתבכם, הס"ת כשרה לקרות בו.

כאשר השיגו המכתב כמובן שמח מאד בעל הס"ת והתחיל עוה"פ לקרות בו, אכן

לא עברה ירח ימים ומצאו באמצע הקריאה שבכלל חסר בהס"ת שם שלם, וראו הכל

הקדיח רב זמן ואחר בו, מלקרות עוד ונמנעו זצלל"ה במרן שהופיע הקודש הרוח

הסופר תבשילו ברבים, וראו הכל כי הוא הרואה שכתב "כי נראה בחוש שהסופר לא

היה ירא ה'", והיינו אפילו במקום שע"פ דין יש להכשירו מ"מ הריח מרחוק מעשהו,

ומפני זה אין נכון לקרות בו.

י ע

סיסי קונטרס בספר חיים | פרק א'

פיוט אקדמות לחג השבועותורשותא: הרמן שקילנא, אולא שותא: ושריות מילין, אקדמות לקששותא: עדי וטרי, דברי בברי בנקשותא: דאפתח ותלת, תרי בבבי חורשתא: כל קני רקיעי, אלו גויל פרישותא: ספק ולא ליה, עלמין גבורן רשותא: ורשמי ספרי, ארעא דיירי כנישותא: מי וכל ימי, אלו דיו בכבשותא: וכבשיה יחידאי, עלמא הקם ביבשתא: ושליט שמיא, מרי הדר מששותא: בה דלית קלילא, ובאתא תששותא: ובלא שכלליה, לאו ובלא יקריה עלי, עלי כורסיה דאשתא: זמין כל עבידתיה, בהך יומי שתא: זהור טרשותא: סגיאה לצפרין, נבוט חדתין לשמשותא: ורבוא, אלפין אלף חיל טפי יקידין שרפין, כלול גפי שתא: טעם עד יתיהב להון, שתיקין באדשתא:יקבלון דין מן דין שוי, דלא בששתא: יקר מלי כל ארעא, לתלותי קדושתא:כקל מן קדם שדי, כקל מי נפישותא: כרובין קבל גלגלין, מרוממין באושתא:למחזי באנפא עין, כות גירי קשתא: לכל אתר דמשתלחין, זריזין באשותא:מברכין בריך יקרה, בכל לשן לחישותא: מאתר בית שכינתה דלא צריך בחישותא:נהים כל חיל מרומא, מקלסין בחששתא: נהירא מלכותה, לדר ודר לאפרשתא:סדירא בהון קדושתא, וכד חלפא שעתא: סיומא דלעלם ואוף לא לשבועתא:ושקעתא: בדנח חטיבא, ליה עבידין דבקבעתא: חביבין אחסנתה, יקר עדב בשעותא: יחוון שבחה, פרישותה רעותא: ליה למעבד למנתה, פרישן בעותא: והניא מקבל, בכן צלותהון בלעותא: דילאון ורגיג, וחמיד צבי יתיבא בקביעותא: יקר טוטפתא, קטירא לחי עלמא, בתגא בשבועתא: קבל בשמעתא: קראי דישראל, רבותהון ובדעתא: בחכמתא גופא, היא רשימא מלכותא: באפי לחוויה, עליה שפר דכותא: אמירא עלמא, ריבון שבח ושיילין ליה, בעסק אתותא: תאין ומתכנשין, כחיזו אדותא: תמהין

פרק א' | קונטרס בספר חיים סג

אריותא: מדור ספית, בגינה ארום בריותא: שפירא רחימך, הוא ומאן מנן אתרותא: בכל ליך, נעביד רעותך למרותא: תערבי אין, את ויאה יקרא בחכמתא מתיבתא להון, קצת להודעותא: ידעתון חכמין ליה, באשתמודעותא:רבותכון מה חשיבא, קבל ההיא שבחתא: רבותא דיעביד לי, כד מטיא שעתא:במיתי לי נהורא, ותחפי לכון בהתא: יקריה כד אתגלי, בתוקפא ובגבורתא:זכותא: וסגיא חביב, לעם צדקתא ונגותא: לסנאי גמליא, ישלם גלותא: יכנש כד דירושלם, קריתא דכותא: ומנא במיתי, שלמא חדו כלילתא: בתושבחן בה, למעבד גנוניה ולילותא: ביומי עליה, מטיל יקריה מטללתא: עבידן דעבידתא, לפומיה כילתא: למשפר ענניא, דזיהור פעלתא: רב קדם צדיקי, תחימין מעלתא: ושבע פיזא, דהב בתכתקי זיותא: וכוכבי בזיהוריה, רקיעא חדותא: לשבעא דמי, וריויהון חזותא: נביאן וחמי, אשתמע ולא בשפותא: למפרט אפשר, דלא הדרא דשכינתא: לבהדי חנגא, ביה מטיילי גנתא: עדן בגו עין, ביה שלטא בלא המנותא: תקוף בשבין, ליה שברנא באמתנותא: ברם הוא, דין רמזי עליה בארמותא: פרש דמלקדמין, דילן מנת מדמותא: עלמין עלמין, לן ידבר קרבותא: ועביד סביך, כי בחד וחד רמותא: טור ותור דלויתן, טלולא בגבורתא: בציצוי לקבלה, נון יקרטע ברברבותא: בהמות, מנגח בקרנוהי ושרותא: יתקן, לצדיקי אריסטון ברברבותא: בחרבה בריה, ליה מקרב נהרתא: אפרסמון קמיהון, נגידין וגומרתא: דכדכוד תכי, עלי מסחרין נעותא: בי נטיר דמבראשית, מרת חמר רויתא: בכסי ורוי, ומתפנקין חבורתא: בהנהו תהוון, כן קביעין שירתא: דא שבח שמעתון, כד זכאין בהדרתא: דנפקין למילי, תציתון ארי דרתא: בעילא תיתבון, די ותזכון

מרומם הוא אלהין, בקדמא ובתריתא: צבי ואתרעי בן, ומסר לן אוריתא:

סדסד קונטרס בספר חיים | פרק א'

י ישמח מש"ה במתנת חלקו ע באנו בזה להביע עמקי תודתינו בשם כל הקהל הקודש להאי בונה ומקים עולמות של תורה, פעולותיו זרועות עולם חובקות, וידיו בצדקה עוסקות,

הרבני הנגיד החסיד המפואר נגיד ושוע הטפסר המפורסם כש"ת

מו"ה משה שמואל זופניק הי"ו

שנדב הוצאות הקונטרס הדין לשביעת לב אלפי אנ"ש לרגל שמחתו הגדולה בהתחנך הספר תורה הקדושהשנשאר מעזבונו של מרן קוה"ק בעל דברי חיים זי"ע

ברכותינו שלוחות שיזכה עוד רבות בשנים להמשיך במעשי ידיו לתפארה,להגדיל תורה ולהאדירה ברוב הדרה, ויזכה לרב תענוג ונחת דקדושה, במדה

Proj

ect:

YHK

Serv

ices

| 71

8.70

5.72

10

...יבואו יריעות הקדושות אלו, ויעידו

נפשם במסירת העבודה גודל על

בה, שקראו הקדושים הצדיקים של

עיניהם בדמעות היריעות והרטיבו

ובהבל פיהם, הלא למשמע אוזן תאבה

שנשאר זאת היתה ה' ומאת נפשינו.

לנו למשמרת, לאות ולזכרון למען ידעו

בגודל ויתבוננו יסתכלו אחרון, דור

עבודתם של צדיקי אמת אשר בזכותם

ומפיהם אנו חיים... | עמוד י"ב