1

Asara B'Tevet Internalizing the Siege

The Goals of the Fast

Rambam – Laws of Ta'aniyot – Ch. 1

לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על מצות עשה מן התורה

ת שנאמר )במדבר י'( על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרוהצבור כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו

עליהן והריעו:

הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה מדרכי התשובהודבר זה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב )ירמיהו ה'(

עונותיכם הטו וגו' וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם:

אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לא יזעקו ולא יריעו אבל אםהרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק לנו וצרה זו נקרה נקרית

הוא שכתוב בתורה במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות)ויקרא כ"ו( והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי כלומר

ו שהוא קרי אוסיף לכם כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמר חמת אותו קרי:

רה שתבוא על הצבור עד שירוחמו ומדברי סופרים להתענות על כל צ

השמים ובימי התעניות האלו זועקין בתפלות ומתחננים ומריעין מןבחצוצרות בלבד ואם היו במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר השופר

ן תוקעין מקצר והחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות ואיבחצוצרות ושופר כאחד אלא במקדש שנאמר )תהלים צ"ח(

בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה':

Halacha 1

It is a positive Torah commandment to cry out and to sound trumpets in

the event of any difficulty that arises which affects the community, as

[Numbers 10:9] states: "[When you go out to war... against] an enemy

who attacks you and you sound the trumpets...."

[This commandment is not restricted to such a limited scope; rather] the

intent is: Whenever you are distressed by difficulties - e.g., famine,

plague, locusts, or the like - cry out [to God] because of them and sound

the trumpets.

2

Halacha 2

This practice is one of the paths of repentance, for when a difficulty

arises, and the people cry out [to God] and sound the trumpets, everyone

will realize that [the difficulty] occurred because of their evil conduct, as

[Jeremiah 5:25] states: "Your sins have turned away [the rains and the

harvest climate]." This [realization] will cause the removal of this

difficulty.

Halacha 3

Conversely, should the people fail to cry out [to God] and sound the

trumpets, and instead say, "What has happened to us is merely a natural

phenomenon and this difficulty is merely a chance occurrence," this is a

cruel conception of things, which causes them to remain attached to

their wicked deeds. Thus, this time of distress will lead to further

distresses.

This is implied by the Torah's statement [Leviticus 26:27-28]: "If you

remain indifferent to Me, I will be indifferent to you with a vengeance."

The implication of the verse is: When I bring difficulties upon you so that

you shall repent and you say it is a chance occurrence, I will add to your

[punishment] an expression of vengeance for that indifference [to

Divine Providence].

Halacha 4

In addition, it is a Rabbinic ordinance to fast whenever there is a

difficulty that affects the community until there is a manifestation of

Divine mercy.

On these fast days, we cry out in prayer, offer supplications, and sound

the trumpets only. In the Temple, we sound both the trumpets and the

shofar. The shofar blasts should be shortened and the trumpet blasts

extended, for the mitzvah of the day is with the trumpets. The trumpets

are sounded together with the shofar only in the Temple, as [can be

inferred from Psalms 98:6]: "Sound trumpets and shofar blasts before

God, the King."

פרק ה

3

כדי ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן יש שם לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות

שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר )ויקרא כ"ו( והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו':

Ch. 5 Halacha 1

There are days when the entire Jewish people fast because of the

calamities that occurred to them then, to arouse [their] hearts and

initiate [them in] the paths of repentance. This will serve as a

reminder of our wicked conduct and that of our ancestors,

which resembles our present conduct and therefore brought

these calamities upon them and upon us. By reminding ourselves

of these matters, we will repent and improve [our conduct], as

[Leviticus 26:40] states: "And they will confess their sin and the sin

of their ancestors."

How does the common cause continue?

Building on the Yerushalmi/Jerusalem Talmud

מסכת יומא דף ה/א תלמוד ירושלמיאלו את ר' אליעזר דורות האחרונים כשרים מן הראשונים אמר

הן עידיכם הבחירה יוכיח אבותינו העבירו את התקרה ויגל את למסך יהודה אבל אנו פעפענו את הכתלים האומרים ערו ערו עד

כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא היסוד בה אמרו .החריבו

of Tevet then and now? thWhat was the 10

4

Ezekiel Chapter 24 יחזקאל

יהוה אלי בשנה התשיעית, -ויהי דבר אחדש י, בעשור ל יר חדש העש , לאמר.ב

1 And the word of the LORD came unto me in the ninth year, in the tenth month, in the tenth day of the month, saying:

ן ב שם -לך את( -)כתב -אדם, כתוב-ביום זה:-את--ה יום ה ך עצם, ה סמזה.-בבל אל-מלך יום ה ם, בעצם ה ירושל

2 'Son of man, write thee the name of the day, even of this selfsame day; this selfsame day the king of Babylon hath invested Jerusalem.

Vayikra Ch. 23

ש ה יום הכפרים הוא מקרא קד ש השביעי הז עשור לחד )כז( אך ב

ה ליהוה: ם אש ם והקרבת ת נפשתיכ ם א ם וענית יהיה לכה כי יום כפר בעצם)כח( וכל מלאכה לא תעשו ים הוא היום הז

ם: ם לפני יהוה אלהיכ לכפר עליכה נ ר לא תע ש אש פ יה: בעצם)כט( כי כל הנ ה ונכרתה מעמ היום הז

ה כל מלאכה ר תעש ש אש פ ת בעצם)ל( וכל הנ ה והאבדתי א היום הזש ההו פ ב עמה:הנ ר א מק

27 Howbeit on the tenth day of this seventh month is the day of atonement;

there shall be a holy convocation unto you, and ye shall afflict your souls; and

ye shall bring an offering made by fire unto the LORD. 28 And ye shall do no

manner of work in that same day; for it is a day of atonement, to make

atonement for you before the LORD your God. 29 For whatsoever soul it be

that shall not be afflicted in that same day, he shall be cut off from his

people. 30 And whatsoever soul it be that doeth any manner of work in that

same day, that soul will I destroy from among his people. 31 Ye shall do no

manner of work; it is a statute for ever throughout your generations in all your

dwellings. 32 It shall be unto you a sabbath of solemn rest, and ye shall afflict

your souls; in the ninth day of the month at even, from even unto even, shall ye

keep your sabbath. {P}

Beit Yosef Orach Chayim

5

בטבת שעשרה( רנד' עמ) תענית בהלכות כתב אבודרהם דוד ר"וה וליםיכ היו לא בשבת חל היה שאם תעניות משאר משונה הוא

הזה היום בעצם( ב כד יחזקאל) בו שנאמר מפני אחר ליום לדחותו בטבת דעשרה עוד וכתב. זה לו מנין ידעתי ולא הכפורים ביום כמו חלים אין לעולם צומות ושאר ביום בו ומתענין בששי לפעמים חל

: בששי

Rav David Avudraham wrote in the laws of fasts that the tenth of Tevet is different than all the other fasts, in that if it fell on Shabbat, we would not be able to push it off to another day, since it says in Sefer Yechezkel, "on this selfsame day" as it does regarding Yom Hakippurim, and I don't know where he got this from. He also wrote that the tenth of Tevet sometimes falls on Friday and we fast on that day, whereas other fasts do not fall on Fridays.

The source.. Sefer Zecharia Ch. 8 )יח( ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר:

י)יט( כה אמר יהוה צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי יר יהיה וצום העשת והשלום אה ו:בלבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמ

18 And the word of the LORD of hosts came unto me, saying: 19 'Thus saith

the LORD of hosts: The fast of the fourth month, and the fast of the fifth,

and the fast of the seventh, and the fast of the tenth, shall be to the house

of Judah joy and gladness, and cheerful seasons; therefore love ye truth and

peace. {P}

Should we keep fasting now that we are in Eretz Yisrael?

Were these days fast days during Second Temple times?

Rambam, Commentary on Mishna, Rosh Hashana Ch. 1 .

א עשרה בטבת ולא שבעה עשר בתמוז, אלא מי שהיה ובבית שני לא היו מתענין ל רוצה מתענה ומי שלא היה רוצה לא היה מתענה

During the Second Temple Period, they did not fast either on the Tenth of

Tevet or the 17th of Tammuz, but anyone who wanted to did and anyone

who did not want to – did not

Responsa of Tashbetz Vol. 2

6

אין ספק שתקנת נביאים בארבעה צומות לא היתה על זמן גלות בבל בלבד אלא תקנה קבועה היתה כל זמן שהי' בית המקדש חרב אפי' יבנה ויחרב אח"כ הצומות הללו קבועים הם לעולם שלא לגרוע מהם אפילו אחד מהם ולהוסיף עליהם גם כן מפני צרות

שהרי בלא ספק אלו לא ראה ב"ד בישראל לקבוע צומות אחרים והראיה לזה כיוצא בוכשחרב הבית בשניה חזרו הצומות ההם כלם כמו בזמן בית שני היו לששון ולשמחה

שמוכיח לשון התלמוד באחרון מתענית ובראשון מראש השנה )י"ח ע"ב( ולמה והלא ת נביאים קבועה היתה בבית שני לא אירע כלום בטבת ובתשרי. וזאת ראיה שתקנ

לעולם. וכן לא מצינו שתקנו תענית על סמיכת יד רומיים על ירושלם כמו שתקנו נביאים על סמיכת יד מלך בבל על ירושלי' וזאת ראיה שלא ראה ב"ד בישראל לקבוע צומות אחרים ונראה הטעם בזה שחורבן ראשון היתה צרתו קשה לישראל יותר מחרבן שני

ו חסרים חמשה דברים כמו שהוא מוזכר בגמרא יומא )נ"ב ע"ב( שהרי בבית שני היוהביאו סמך לזה וארצה בו ואכבדה חסר ה"א. וגם בבית שני לא היתה חזרה שלמה.

.ואע"פ שהיו ששון ושמחה כל זמן שהי' הבית בנוי

There is no doubt that the enactment of the prophets for these four fast days were not until the exile of Bavel alone, but a permanent enactment the entire time that the Beit Hamikdash was in ruins; even if it were to be built and destroyed thereafter, these fasts are set forever, not to detract from them or to add on to them because of troubles like those original troubles, the Beit Din in Israel did not see fit to establish other fast days; the proof is that no doubt, during the Second Beit Hamikdash these days were times of joy and gladness and when it was destroyed a second time, these fast days all returned

Talmud Rosh Hashana 18b

7

...תניא אמר רבי שמעון ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ואני אין דורש כמותושנאמר ויהי דבר ה' צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים

בן אדם כתב לך את שם היום אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם ואמאי קרי ליה עשירי עשירי לחדשים

ולמה נכתב כאן כדי להסדיר חדשים כתיקנן ואני והלא היה ראוי זה לכתוב ראשוןחמשה בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה כן אלא צום העשירי זה איני אומר

עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט שנאמר ויהי בשתי העיר ועשו יום שמועה כיום שריפה מירושלם לאמר הוכתה העיר

Sefer Melachim/Kings 2:25

חדשלמלכו בשנת התשיעית)א( ויהי י בעשור ל יר חדש העש ל ב ך בב ל אצר מ כדנ בא נביה דיק סביב: יה ויבנו על הוא וכל חילו על ירושלם ויחן עלך צדקיהו: ל שרה שנה למ )ב( ותבא העיר במצור עד עשתי ע

Ezekiel 33:21

שרה שנה)כא( ויהי ח בעשרי בשתי ע שה ל חמ םלגלותנו דשב ירושל יט מ פל י ה בא אלכתה העיר: לאמר ה

Megilat Ta'anit .ימים שלשה לעולם בא והחשך יונית המלך תלמי בימי התורה נכתבה בטבת בשמונה

8

.הוא מה על רבותינו כתבו לא בו בתשעה להחריבה ירושלים על בבל מלך סמך בו בעשרה

On the eighth of Tevet the Torah was translated into Greek in the days of King Ptolemy and darkness came into the world for three days…on the Tenth, the King of Bavel laid siege to Jerusalem to destroy it

Siddur – Selichot for Asara B'Tevet

סדר סליחות לעשרה בטבת - נוסח ספרד - סדור תפלה

אלהינו ואלהי אבותינו:זכרה ר קראני. מצוקא יאש נ כ זה ה חדש ה כות ב . אך גדעני הניאני הכאני .בשלש מ

לאני: עתה היתהלא ש דעכני בשמונה בו שמאלית וימנית. ענ י ת עת ך יון אנסני לכתוב . לשתן קב ל ומ

אריכו מענית: דת יונית. על גבי חרשו חורשים הר. פ ר. חשך מעלי מעיל הוד וצ טרוף טורף בו הנותן זועמתי בתשעה בו בכלמה וחפ

ר. הוא אמר פ סופרי ש :עזרא הם צ ת ע ה. א ה. לזכרון לעם נמס ונבז ר המחז ה. כתב לך בספ ן בוזי החוז וה ב יום עשירי צ

ה: היום הז

The Meaning of Siege ד( משמעות המצור

הלכות תעניות פרק ה - רמב"ם יד החזקה

ו הן יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל )ב( ואלסמך מלך בבל נבוכדנאצר הרשע על הנשארה וסיבב להתם גלותן ועשירי בטבת שבו

ושבעה עשר בתמוז וחמשה דברים אירעו בו נשתברו במצור ובמצוקירושלם והביאה ני ושרף אפוסטומוס הלוחות ובטל התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלם בחורבן ש

הרשע את התורה והעמיד צלם בהיכל:

Decimation and destruction – Ezekiel Ch. 17

ולא בחיל גדול ובקהל יזה אותו פרעה רב, יעש

במלחמה, בשפך סללה, ית, --ובבנות דיק כר לה

בות. נפשות ר

17 Neither shall Pharaoh with his mighty army and great company succour him in the war, when they cast up mounds and build forts, to cut off many souls;

Ch. 21

יהוה, אלי -ויהי דבר כג לאמר.

23 And the word of the LORD came unto me, saying:

לך -אדם שים-ןואתה ב כדב ר שנים דרכים, לבוא ח

ך ל ל-מ חד, --בב ץ א ר מא

24 'Now, thou son of man, make thee two ways, that the sword of the king of Babylon may come; they

9

ם; ויד ברא, יצאו שניהך ר עיר ברא.-בראש ד

twain shall come forth out of one land; and mark a signpost, mark it clear at the head of the way to the city.

ך תשים כה ר ב, --ד ר לבוא חת-את רבת בני -עמון; וא

יהודה בירושלם, בצורה.

25 Thou shalt make a way, that the sword may come to Rabbah of the children of Ammon, and to Judah in Jerusalem the fortified.

ך-כי כו ל ל-עמד מ ל א -בבך, בראש שני ר אם הד

-לקסם--הדרכיםם: קלקל בחצים שאל קס

בתרפים, ראה בכבד.

26 For the king of Babylon standeth at the parting of the way, at the head of the two ways, to use divination; he shaketh the arrows to and fro, he inquireth of the teraphim, he looketh in the liver.

קסם כז ינו היה ה ימ בפתח ים ל ם, לשום כר ירושל

ח, ים קול, פה ברצ להרתרועה ל--ב ים ע -לשום כר

שפך סללה ים, ל שערבנות דיק. ל

27 In his right hand is the lot Jerusalem, to set battering rams, to open the mouth for the slaughter, to lift up the voice with shouting, to set battering rams against the gates, to cast up mounds, to build forts.

11

Ch. 24

יהוה אלי בשנה -ויהי דבר אש העשירי, התשיעית, בחד

ש, לאמר. עשור לחד ב

1 And the word of the LORD came unto me in the ninth year, in the tenth month, in the tenth day of the month, saying:

ן ב ( לך -)כתב -אדם, כתוב-בת ת--שם היום-א ם, היום -א צ ע

ה: ך הז ל ל-סמך מ ל א -בבה. ם היום הז צ ירושלם, בע

2 'Son of man, write thee the name of the day, even of this selfsame day; this selfsame day the king of Babylon hath invested Jerusalem.

י, משל, -בית-ומשל אל ג מר הר אדני רת אליהם, כה אמ ואמ

ה: ם יהו יר שפת, וג ס -שפת הם. יצק בו מי

3 And utter a parable concerning the rebellious house, and say unto them: Thus saith the Lord GOD: Set on the pot, set it on, and also pour water into it;

יה, כל ד יה אל נתח -אסף נתחטוב ירך וכתף; מבחר עצמים,

מלא.

4 Gather into it the pieces belonging to it, even every good piece, the thigh, and the shoulder; fill it with the choice bones.

מבחר הצאן לקוח, וגם דור היה, יה; רתח רתח העצמים תחת

יה בתוכה.-גם }ס{ בשלו עצמ

5 Take the choice of the flock, and pile also the bones under it; make it boil well, that the bones thereof may also be seethed in the midst of it. {S}

ה, אוי -לכן כה ו ר אדני יהו אמים דמ יר ה יר אשר --ע ס

חלאתה בה, וחלאתה לא יצאה נתחיה נתחיה ל מנה; ל מ

יאה, לא ל עליה גורל.נ -הוצ פ

6 Wherefore thus saith the Lord GOD: Woe to the bloody city, to the pot whose filth is therein, and whose filth is not gone out of it! bring it out piece by piece; no lot is fallen upon it.

צחיח -כי דמה בתוכה היה, על זלע שמתהו; לא שפכתהו על -ס

ץ, לכסות עליו עפר. האר

7 For her blood is in the midst of her; she set it upon the bare rock; she poured it not upon the ground, to cover it with dust;

11

להעלות חמה לנקם נקם, חת --צחיח סלע-ה עלדמ -נתתי א

}פ{ לבלתי, הכסות.

8 that it might cause fury to come up, that vengeance might be taken, I have set her blood upon the bare rock, that it should not be covered. {P}

לכן, כה אמר אדני יהוה, טאני, -גם אוי, עיר הדמים;

אגדיל המדורה.

9 Therefore thus saith the Lord GOD: Woe to the bloody city! I also will make the pile great,

דלק האש, י ים ה רבה העצ הח, רק בשר; וה התם ה

מרקחה, והעצמות, יחרו. ה

10 heaping on the wood, kindling the fire, that the flesh may be consumed; and preparing the mixture, that the bones also may be burned;

ה על יא יה, -והעמיד חל גלמען תחם וחרה רקה:

שתה, ונתכה בתוכה נחמאתה לאתה.--ט ם, ח תת

11 then will I set it empty upon the coals thereof, that it may be hot, and the bottom thereof may burn, and that the impurity of it may be molten in it, that the filth of it may be consumed.

לאת, ולא יב נים, ה תצא -תאלאתה, באש נה רבת ח ממ

לאתה. ח

12 It hath wearied itself with toil; yet its great filth goeth not forth out of it, yea, its noisome filth.

מאתך, זמה: יג יען בטמאתך --טהרתיך, ולא טהרת מט

ת-עוד, עד-לא תטהרי -הניחי א חמתי בך.

13 Because of thy filthy lewdness, because I have purged thee and thou wast not purged, thou shalt not be purged from thy filthiness any more, till I have satisfied My fury upon thee.

אני יהוה דברתי באה ידפרע ולא-ועשיתי, לא ס אחו-אנחם: כדרכיך ולא א

ם אדני וכעלילותיך שפטוך, נא }פ{ יהוה.

14 I the LORD have spoken it; it shall come to pass, and I will do it; I will not go back, neither will I spare, neither will I repent; according to thy ways, and according to thy doings, shall they judge thee, saith the Lord GOD.' {P}

12

Chapter 4 יחזקאל

ן א לך -אדם קח-ואתה ביך; לבנה, ונתתה אותה לפנ

ת יה עיר, א -וחקות על ירושלם.

1 Thou also, son of man, take thee a tile, and lay it before thee, and trace upon it a city, even Jerusalem;

יה מצור, ובנית ב ונתתה עליה, יה דיק, ושפכת על על

יה מחנות סללה; ונתתה עליה כרים, סביב.-ושים על

2 and lay siege against it, and build forts against it, and cast up a mound against it; set camps also against it, and set battering rams against it round about.

ח ג תה ק ת -וא חב לך, מיר תה אותה ק רזל, ונת ב

יר; רזל, בינך ובין הע בינתה את הכ פניך אליה -ו

רת עליה והית מצור, וצ --ה בשראל. יא, לבית י }פ{ אות ה

3 And take thou unto thee an iron griddle, and set it for a wall of iron between thee and the city; and set thy face toward it, and it shall be besieged, and thou shalt lay siege against it. This shall be a sign to the house of Israel. {P}

צדך -ואתה שכב על דת -ן ביתעו-השמאלי, ושמת א

מספר הימים ישראל עליו:ת ר תשכב עליו, תשא א -אש

נם.עו

4 Moreover lie thou upon thy left side, and lay the iniquity of the house of Israel upon it; according to the number of the days that thou shalt lie upon it, thou shalt bear their iniquity.

ת ה שני -ואני, נתתי לך א-נם, למספר ימים, שלשעו

ת, מאות ותשעים יום; ונשא ישראל.-ן ביתעו

5 For I have appointed the years of their iniquity to be unto thee a number of days, even three hundred and ninety days; so shalt thou bear the iniquity of the house of Israel.

ת ו ה, ושכבת -וכלית א אלהימיני )הימני( שנית, צדך-על

ת --יהודה-ן ביתעו-ונשאת, אארבעים יום, יום לשנה יום

לשנה נתתיו לך.

6 And again, when thou hast accomplished these, thou shalt lie on thy right side, and shalt bear the iniquity of the house of Judah; forty days, each day for a year, have I appointed it unto thee.

13

ל ז מצור ירושלם תכין -ואיך, וזרעך חשופה; ונבאת, פנ

יה. על

7 And thou shalt set thy face toward the siege of Jerusalem, with thine arm uncovered; and thou shalt prophesy against it.

יך, עבותים; ח והנה נתתי עלל-ולא ך, -תהפך מצדך א צדך.-עד כלותך ימי מצור

8 And, behold, I lay bands upon thee, and thou shalt not turn thee from one side to another, till thou hast accomplished the days of thy siege.

לך חטין -ואתה קח טושערים ופול ועדשים ודחן

וכסמים, ונתתה אותם בכלי חד, ועשית אותם לך, א

ם: ר ללח -מספר הימים אש-צדך, שלש-אתה שוכב על

נו.--שעים יוםמאות ות תאכל

9 Take thou also unto thee wheat, and barley, and beans, and lentils, and millet, and spelt, and put them in one vessel, and make thee bread thereof; according to the number of the days that thou shalt lie upon thy side, even three hundred and ninety days, shalt thou eat thereof.

נו י ר תאכל --ומאכלך, אשל ק שרים ש במשקול, ע

נו.-מעת עד ליום: עת, תאכל

10 And thy food which thou shalt eat shall be by weight, twenty shekels a day; from time to time shalt thou eat it.

ה, יא ומים במשורה תשתעת, -מעת עד ששית ההין:

ה. תשת

11 Thou shalt drink also water by measure, the sixth part of a hin; from time to time shalt thou drink.

נה; יב גת שערים, תאכל ועללי צאת האדםוהיא, --בג

ם. נה, לעיניה ג }ס{ תע

12 And thou shalt eat it as barley cakes, and thou shalt bake it in their sight with dung that cometh out of man.' {S}

יאמר יהוה, ככה יאכלו יג ושראל את-בני חמם טמא, -י לגו יחם שם.ב ד ם, אשר א י

13 And the LORD said: 'Even thus shall the children of Israel eat their bread unclean, among the nations whither I will drive them.'

14

ואמר, אהה אדני יהוה, ידמאה; הנה נפשי, לא מט

אכלתי -ונבלה וטרפה לאבא -עתה, ולא-מנעורי ועד

}ס{ בפי בשר פגול.

14 Then said I: 'Ah Lord GOD! behold, my soul hath not been polluted; for from my youth up even till now have I not eaten of that which dieth of itself, or is torn of beasts; neither came there abhorred flesh into my mouth.' {S}

ר אלי טו ראה נתתי --ויאמת צפועי )צפיעי( הבקר, -לך א

ללי האדם; ועשית תחת גת ם.-א }ס{ לחמך, עליה

15 Then He said unto me: 'See, I have given thee cow's dung for man's dung, and thou shalt prepare thy bread thereon.' {S}

י, בן טז יאמר אל י -ו ננ אדם הטה ם, -שבר מ ירושל לחם ב

שקל, -ואכלו לחם בממשורה ם, ב י דאגה; ומ וב

שתו. ממון י ובש

16 Moreover He said unto me: 'Son of man, behold, I will break the staff of bread in Jerusalem, and they shall eat bread by weight, and with anxiety; and they shall drink water by measure, and in appalment;

ם; יז חסרו, לחם ומי ן י ע למקו יו, ונמ יש ואח מו א ונש

ע }פ{ נם.וב

17 that they may want bread and water, and be appalled one with another, and pine away in their iniquity. {P}

efer Devarim Ch. 28S

שא יהוה עליך גוי מט יאשר קצה הארץ, כ מרחק מ

נשר: דאה ה גוי, אשר יש -לא ע לשנו.ת מ

49 The LORD will bring a nation against thee from far, from the end of the earth, as the vulture swoopeth down; a nation whose tongue thou shalt not understand;

ר לא נ -גוי, עז פנים, אשישא פנים לזקן, ונער לא

יחן.

50 a nation of fierce countenance, that shall not regard the person of the old, nor show favour to the young.

15

מתך ופרי נא -ואכל פרי בהר אדמתך, עד השמדך, אש

ישאיר לך דגן תירוש -לאיך ועש תרת ויצהר, שגר אלפ

ך עד האבידו, אתך.--צאנ

51 And he shall eat the fruit of thy cattle, and the fruit of thy ground, until thou be destroyed; that also shall not leave thee corn, wine, or oil, the increase of thy kine, or the young of thy flock, until he have caused thee to perish.

ר לך בכל נב שעריך, -והצגבהת ד רדת חמתיך ה ע

בצרות ר אתה בטח וה , אשך; והצר לך, -בהן, בכל ארצ

יך, בכל-בכל ארצך, -שעריך לך. ר נתן יהוה אלה אש

52 And he shall besiege thee in all thy gates, until thy high and fortified walls come down, wherein thou didst trust, throughout all thy land; and he shall besiege thee in all thy gates throughout all thy land, which the LORD thy God hath given thee.

לת פ נג יואכ ר -ר טנך, בש בן לך, -בניך ובנתיך, אשר נת

במצור, --יהוה אלהיךיק לך, -ובמצוק, אשר יצ

איבך.

53 And thou shalt eat the fruit of thine own body, the flesh of thy sons and of thy daughters whom the LORD thy God hath given thee; in the siege and in the straitness, wherewith thine enemies shall straiten thee.

ענג נד האיש הרך בך, והתרע עינו באחיו --מאד

ר בניו ת חיקו, ובית ובאשר יותיר. אש

54 The man that is tender among you, and very delicate, his eye shall be evil against his brother, and against the wife of his bosom, and against the remnant of his children whom he hath remaining;

ם, נה מתת לאחד מהר יאכל, מבשר בניו אש

--לו, כל-מבלי השאיריק במצור, ו במצוק, אשר יצ

בך, בכל שעריך.-לך אי

55 so that he will not give to any of them of the flesh of his children whom he shall eat, because he hath nothing left him; in the siege and in the straitness, wherewith thine enemy shall straiten thee in all thy gates.

כה בך והענגה, אשר נו הרף-לא סתה כ צג -נ גלה ה רל נג, ומרך-ע תע -הארץ, מה

יש חיקה, - ע עינה בא תרתה. בנה ובב וב

56 The tender and delicate woman among you, who would not adventure to set the sole of her foot upon the ground for delicateness and tenderness, her eye shall be evil against the husband of her bosom,

16

and against her son, and against her daughter;

ובשליתה היוצת מבין נזר תל יה אש יה, ובבנ ד, רגל

ר-כי כל, -תאכלם בחסר במצור, ובמצוק, --בסת

ר יציק לך איבך, אשיך. בשער

57 and against her afterbirth that cometh out from between her feet, and against her children whom she shall bear; for she shall eat them for want of all things secretly; in the siege and in the straitness, wherewith thine enemy shall straiten thee in thy gates. The Concept of הסתר פנים

פרק לא ספר דברים

ה וזנה אח יך וקם העם הז ה הנך שכב עם אבת ל מש ר יהוה א רי אלהי נכר )טז( ויאמר כרתי אתו: ת בריתי אש ר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר א ץ אש האר

י מהם)יז( וחרה אפי בו ביום ההוא י פנ רת סת ים וה בת עז הו רעות ו אכל ומצא והיה לה:רבות וצרות ו אמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האל

ל אלהים ר עשה כי פנה א )יח( ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אש אחרים:

מסכת ברכות דף לב/ב תלמוד בבלי

בין ישראל לאביהם נפסקה חומת ברזלאלעזר מיום שחרב בית המקדש ואמר רבי עירואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין השבשמים שנאמר

פרק ל ספר דברים

יך ו )א( ר נתתי לפנ ה הברכה והקללה אש יך כל הדברים האל ל והיה כי יבאו על השבת אך בכל יחךלבב ד ם אשר ה גוי יך ה :שמהיהוה אלה

פרק ה ספר יחזקאל

ה ת השלשית תכ )ב( שלשית באור תבעיר בתוך העיר כמלאת ימי המצור ולקחת איה ב סביבות ר חריהםלרוח זרהת והשלשית בח יק א :וחרב אר

פרק כו ר ויקראספ

ם )לג( תכ חריכם חרבבגוים אזרהוא י א יקת הר ם יהיו ו ם שממה ועריכ והיתה ארצכ חרבה:

תזריע פרק ט מדרש תנחומא

ו ראויין ישראל לגלות שבעשרה בטבת היעוד טובה גדולה עשה עם ישראל כיצד שכן הוא אומר )יחזקאל כד( בן אדם כתב לך את שם היום הזה בעצם היום מירושלים

אמר אם יוצאין עכשיו בצנה הם מתים מה עשה המתין להם הזה וגו' מה עשה הקב"ה והגלה אותם בקיץ

17

Israel Under Siege, Benny Morris, The National Interest, September 5, 2011 Israel's relations with the Muslim world took a further turn for the worse with Turkey's announcement of the expulsion of the Israeli ambassador and the downgrading of relations with the Jewish state to the level of second secretaries. This followed the publication on Friday of the United Nations report on the 2010 Israeli raid on the Gaza-bound Turkish flotilla in which nine Turks, one of them an American citizen, were shot dead… Under Siege: Israel Fears its Arab Citizens, Ryan Jones, Jerusalem Post, March 27, 2011 The international mainstream media has a fixation with presenting Israeli and Palestinian Arabs as living under siege from the “oppressive” Jewish state. The reality is that Israeli Jews are the ones living under siege. Israel itself has been under siege (sometimes militarily, always economically) from the surrounding Muslim Middle East. But even within their own borders, Israeli Jews live under siege from an Israeli Arab population that does not fear, but is feared by, the Israeli police…

18

ו( יסוד השלום

מסכת ראש השנה דף יח/א תלמוד בבליאמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא: מאי דכתיב +זכריה ח+ כה אמר ה'

צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה יהיו לששון -בזמן שיש שלום לששון ולשמחה. קרי להו צום, וקרי להו ששון ושמחה,

. צום -ולשמחה, אין שלום צום, - יש שמדיהיו לששון ולשמחה, -אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום

אין מתענין. -מתענין, רצו -אין שמד ואין שלום, רצו . שאני תשעה באב, הואיל והוכפלו בו צרותאמר רב פפא: -אי הכי, תשעה באב נמי!

הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.דאמר מר: בתשעה באב חרב

מסכת ראש השנה דף יח עמוד ב רש"י שאין בית המקדשדכולהו ימי תענית נינהו בזמן הזה -דאמר רב חמא בר ביזנא כו'

קיים, ומתניתין בזמן הזה קא מיירי, מדקתני וכשהמקדש קיים כו'. על ישראל. שאין יד הגויים תקיפה -שיש שלום

:רמב"ם

הלכות תעניות פרק ה הלכה יט, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות לימות המשיחכל הצומות האלו עתידים ליבטל

ימים טובים וימי ששון ושמחה שנאמר +זכריה ח'+ כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים

והאמת והשלום אהבו. טובים

הלכות תשובה פרק ט הלכה ב שינוחו ממלכיותומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי

שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת

נאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו, שונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם, מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם

אמר והיה באחרית הימים נכון יהיה ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגוים לשומעו שנהר בית ה' בראש ההרים, וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק

עולם כמנהגו הולך העולם הזה ו ימות המשיח הואוגרעון הוא חיי העולם הבא, אבל אין בין העולם הזה , וכבר אמרו חכמים הראשונים אלא שהמלכות תחזור לישראל

.א שיעבוד מלכיות בלבדלימות המשיח אל

, מסכת ראש השנה דף יח/בחידושי הרשב"אשישראל שרויין על זמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה. פי' בזמן שיש שלוםב

:אדמתןשמד רצו מתענין רצו אין שישראל בארץ האויב אלא שאיןכאין שמד ואין שלום.

מתענין

מסכת ראש השנה דף יח/ב רבינו חננאל יהיה לששון ולשמחה שבית המקדש קייםכלומר כל זמן -זמן שיש שלוםב

סכת ראש השנה דף יח/במ ריטב"אחידושי ה

19

ופרקינן דאמר רב חנא כו' רב פפא וכו'. ופירוקא מדרב פפא הוא ומימרא דרב פפא ה"פ שהצומות הללו עיקר גזירתן היה על חרבן הראשון כל א' לענינו כדמפרש

לקמן וכשנבנה הבית שני אמר הנביא כה אמר ה' )צבאות( צום הרביעי וכו' ברייתא יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים כלומר שלא ינהגו בהם רק

שיעשו אותם ימים טובים ומ"מ מדקרי להו נמי לאחר הבנין צום ולא כתיב אשר וספוד )ברביעי( ]בחמישי[ משמע צמתם כדכתיב בקרא אחרינא )אשר( ]כי[ צמתם

שלא נתבטלו לגמרי ולא נעקרה לגמרי גזירה ראשונה ואע"פ שהיה ראוי שתעקר כיון שעל בית ראשון נגזרה והרי נבנה והטעם לפי שיודעין היו שסוף בית שני זה ליחרב שיהא גלות זה שאנו בו ובנין בית שני לא חשיב להו כולי האי דלהוי נגדר

שיהא שלום כלומר ץ הראשון ולפיכך לא עקרו גזירתן לגמרי אלא אמרו כי בזמןהפראין שלום ואם יהיו לששון ולשמחה שישראל שרויין על אדמתם ובית המקדש קיים

מגזירת דאיכא תרתי לגריעותא שיהו צום גמור שבהמ"ק חרב ויש שמד על ישראל יהיה הדבר תלוי ברצון ישראל רצונביאים הראשונים ואם אין שלום וגם אין שמד

ב"ד מתענין לא רצו אין מתענין כלל.